גיליון 4 עיתון הנוער - GAT YOU
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
5<br />
חינוך<br />
יומן מסע<br />
חינוך<br />
4<br />
המסע לפולין הוא חוויה מטלטלת שמצליחה לגעת בכל נים בגוף. זה מתחיל בתחושה שיוצאים לטיול שנתי ומסתיים<br />
כשחוזרים לארץ בלי טיפת ציניות ועם המון גאווה ותקווה. יומן המסע המטלטל של התלמידים שלקחו חלק במשלחת<br />
לפולין מאת: נוי עמיחי, מישל שפיגל ומור לוי.<br />
שבמהלך<br />
להניח סביר הרבה<br />
תטיילו חייכם מאשר<br />
יותר בחו"ל, ההורים שלכם והרבה יותר<br />
מהסבים שלכם. אבל ספק<br />
אם תהיה לכם חוויה כה<br />
שהמסע<br />
כמו מטלטלת לפולין מזמן לכם. עשרות<br />
מרחבי<br />
תלמידים אלפי הארץ ומאות תלמידים מקריית גת יוצאים מדי<br />
שנה למסע שיש בו הכל - כאב, עצב, תקווה,<br />
עוצמה ותחושה אחת חזקה מאוד של לכידות<br />
וגאווה להיות יהודי בארץ ישראל.<br />
ההכנות למסע<br />
לפני היציאה למסע, ביקרו התלמידים במוזיאון<br />
"יד ושם" בירושלים ונחשפו לסיפורי הזוועה<br />
שקרעו משפחות. רק שם הם החלו לקבל כיוון<br />
מוחשי למילה הגדולה הזו – 'השואה'!<br />
גל מרדכי )17(, תלמיד כיתה יב' בתיכון 'מאיר',<br />
חשב שהוא יודע מה הוא עתיד לראות, אבל לא<br />
שיער מה הוא ירגיש לאחר שמונה ימים שנחרטו<br />
לו בזיכרון ובלב: "לחלק מהתלמידים בשכבה יש<br />
סיפור משפחתי והם נוסעים לפולין כדי להזדהות<br />
עם קרוביהם", הוא מספר. "אני לעומתם רציתי<br />
לראות את המקום, לחוות ולהרגיש והייתה לזה<br />
משמעות גדולה עבורי. למרות תחושות העצב<br />
והדמעות - זהו מסע של פעם בחיים".<br />
"הרצון לנסוע לפולין הגיע מתוך מחשבה שרק<br />
כשאהיה שם אבין מה זו השואה, דרך הרגליים",<br />
מסבירה ירין יפרח )17(, תלמידת כיתה יב' בתיכון<br />
'מאיר', ומשתפת אותנו בבחירה שלה לנסוע<br />
לפולין. "אני רואה בפולין חלק משמעותי במסע<br />
החיים שלי. להיות במקום שבו נטבחו יהודים זה<br />
ברגע הזה שום עין לא נשארה יבשה.<br />
כולם חיבקו האחד את השני וקבוצת בנות<br />
מעיר אחרת שנכחה שם החלה לשיר את<br />
״והיא שעמדה״ - זה היה אחד הרגעים<br />
המרגשים והמאחדים ביום הזה והחלק<br />
הכי עוצמתי במסע מבחינתי<br />
צילום: ירין יפרח<br />
חלק שאני צריכה לעבור כדי להבין ולהשתייך<br />
לעם שלי".<br />
חוויה מטלטלת<br />
שמונה ימים הם היו שם - בין הביקורים בגיהינום<br />
עלי אדמות ובין בית המלון, שאיפשר לתלמידים<br />
ולמורים לשאוף קצת אוויר לפני הצלילה הבאה.<br />
הנחיתה בפולין, אף שחלפו להם למעלה מ-70<br />
שנה, מחזירה את התלמידים לאותה תפאורה<br />
מאיימת וקודרת, כשמזג האוויר הקפוא הוא כמו<br />
חלק בלתי נפרד מהעלילה. "הנה מחנה ההשמדה<br />
אושוויץ, בדיוק כפי שהיה אז והנה אנחנו כאן,<br />
תלמידי בית הספר מאיר עטופים במעילים<br />
ובדגלי ישראל, מבקשים לחוות ולו לרגע קטן,<br />
את התחושה האיומה שבוודאי ריחפה במקום<br />
הנורא הזה", משחזר גל. "כולם קיבלו צמרמורת.<br />
לא קלטנו שזה אמיתי. כשמדמיינים את השואה<br />
מדמיינים את הכל בשחור לבן כמו בסרטים, אבל<br />
כשמגיעים לכאן ורואים את כל התמונות החיות –<br />
רק אז מבינים שזה באמת קרה".<br />
"את המסע התחלנו באושוויץ 2", הוא מספר וקולו<br />
רועד מעט. "ראינו את פסי הרכבת, המגורים<br />
ומה שנשאר מהתעלה שהובילה את היהודים<br />
לתאי הגזים ולמשרפות. משם המשכנו למוזיאון<br />
'אושוויץ 1'. זו הייתה חוויה מזעזעת. החושך החדיר<br />
בנו תחושות קשות והקור הכניס אותנו לאווירה<br />
מדכאת. אבל למרות זאת, היה באווירה משהו<br />
נוסף שכאילו החזיק את כולם בעמידה זקופה.<br />
הגענו כקבוצה והרגשנו עוצמתיים ומלאי ביטחון,<br />
ללא פחד. ידענו שיש לנו תפקיד חשוב במסע הזה<br />
והוא לייצג את המדינה בגאווה ובכבוד".<br />
ירין יפרח חוותה את הרגע הקשה ביותר שלה<br />
בבורות הירי של הילדים: "לפני הכניסה ליער<br />
שבו היו בורות ירי, עוברים דרך שכונה רגילה<br />
לחלוטין שבה ילדים קטנים רצים ומשחקים<br />
בגינה", היא משחזרת. "עם הכניסה ליער כולם<br />
השתתקו והיה שקט מצמרר שאותו הפיג המדריך<br />
עם קטע קצר מתוך פרק תהילים".<br />
"הלכנו בין הבורות והגענו לבור הילדים. מסביב<br />
לכל הגדר היו קשורים בלונים צבעוניים שמרחפים<br />
באוויר, בובות קטנות ושמות של ילדים. חברה<br />
שלי ואני עמדנו מעל הקבר והשם שתפס את<br />
תשומת ליבנו יותר מכל השמות היה: 'סימה גלצר<br />
בת חודשים ספורים'. בתמימות מוחלטת תהינו<br />
יחד איך הרגו אותה – 'הרי אלו בורות ירי והיא<br />
תינוקת, כך שצריך היה מי שיתפוס אותה כדי<br />
שירו בה'. בתגובה לשאלתנו הסביר המדריך שהיו<br />
שתי דרכים להריגה בבורות הירי: הראשונה היא<br />
ירי באמצעות אקדח, שהפיל את המתים לבורות.<br />
השנייה – באמצעות ציפית של כרית, שאליה היו<br />
מכניסים 3-2 תינוקות, מסובבים, סוגרים וזורקים<br />
לבור.<br />
לאחר ששמענו את ההסבר שוב שררה דממה<br />
בינינו, שלאחריה הגיע בכי ממושך. כולם ניסו<br />
להכיל ולהבין, אבל אי אפשר. הדמעות מתפרצות<br />
והלב נאטם. כל אחד מאתנו תפס פינה ביער<br />
ובכינו, כל אחד עם עצמו. חשבנו על בני המשפחה<br />
של הנספים. על אותו נער בן 17 שיכל להיות<br />
החבר שלנו. ברגע הזה שום עין לא נשארה יבשה.<br />
כולם חיבקו האחד את השני וקבוצת בנות מעיר<br />
אחרת שנכחה שם החלה לשיר את ״והיא שעמדה״<br />
- זה היה אחד הרגעים המרגשים והמאחדים ביום<br />
צילום: ירין יפרח<br />
בחודש יוני האחרון הפיק אגף נוער וצעירים,<br />
בהנהלת אודליה סבג, יריד תעסוקה לנוער<br />
שבזכותו מצאו מאות בני נוער מהעיר עבודה<br />
לחופש, בהם גם תלמידי י"ב שעמלו וחסכו<br />
משלחת תיכון מאיר לפולין. צילום: ירין יפרח<br />
המסע חיבר אותי אישית לשואה ולעם<br />
היהודי. הייתי שם וחוויתי. כשאתה<br />
נוסע לפולין אתה יודע שזה ילך אתך<br />
כל החיים. הרגשתי שהתעוררתי משיעורי<br />
היסטוריה למציאות האמיתית<br />
הזה והחלק הכי עוצמתי במסע מבחינתי".<br />
עם הראש למעלה<br />
המסע הזה הותיר בליבו של גל חותם עמוק. "אני<br />
יותר מחובר לנושא היום", הוא משתף. "המסע<br />
חיבר אותי אישית לשואה ולעם היהודי. הייתי שם<br />
וחוויתי. כשאתה נוסע לפולין אתה יודע שזה ילך<br />
אתך כל החיים. הרגשתי שהתעוררתי משיעורי<br />
היסטוריה למציאות האמיתית".<br />
אבל למרות המראות הקשים, הריחות שכאילו<br />
עובדים וזוכים<br />
ראש העיר העניק מלגות לתלמידים שעבדו במהלך חופשת הקיץ, כדי<br />
לסייע להוריהם במימון המסע לפולין.<br />
חלוקת מלגות בלשכת ראש העיר . צילום: אבירן נאור<br />
את כספם, במטרה להקל על הוריהם במימון<br />
המסע החשוב לפולין.<br />
ראש העיר אבירם דהרי שהעריך את היוזמה,<br />
פגש בלשכתו בסוף חודש נובמבר, את<br />
תלמידי משלחת בי"ס 'מאיר' ששבו מפולין<br />
והעניק מלגה בסך 1000 שקלים לתלמידים<br />
שעבדו במהלך חופשת הקיץ, כדי לסייע<br />
להוריהם במימון המסע.<br />
בטקס הענקת המלגות, שהופק ע"י אגף<br />
נוער וצעירים, הודו לראש העיר על היוזמה<br />
המבורכת מנהלת תיכון 'מאיר' רחל מויאל<br />
והצוות החינוכי, שליווה את המסע מטעם<br />
בית הספר.<br />
שגית מלאך, מהצוות החינוכי של בית הספר,<br />
נותרו באוויר לנצח, והתחושות הכבדות והסוחפות,<br />
מתעקש גל שהמסע הזה הוא הרבה מעבר לעצב:<br />
"למרות תחושות העצב והדמעות שמלוות לאורך<br />
כל המסע, יש גם תחושות גאווה ובטחון", הוא<br />
מחדד. "כקבוצה לא מרגישים את הזרות והניכור.<br />
להיפך, הכרתי חברים חדשים במסע הזה, גם כאלו<br />
שלא הייתי חבר טוב שלהם. זה מגבש מאוד ונוצר<br />
חיבור מרגש גם עם צוות המורים שנתנו לנו<br />
הרגשה פתוחה.<br />
זהו מסע בלתי נשכח של פעם בחיים. הזדמנות<br />
אחרונה להיות עם השכבה והחברים, ולחוות יחד<br />
חוויות עוצמתיות שלא ארגיש בשום מקום אחר".<br />
"הצחוקים באוטובוס והחבר'ה משחררים מהאווירה<br />
הקשה", מוסיפה ירין. "כולם מכילים, מבינים,<br />
מחבקים, אוהבים ומקשיבים. יש חבר'ה איכותיים<br />
ולכולם מטרה אחת - להבין מהי השואה. המסע<br />
לימד אותנו שאנחנו כאן בשביל לצחוק, לחיות<br />
ולקיים את הצוואה של אלו שנרצחו. זוהי חוויה<br />
של פעם בחיים ואני חושבת שכל אחד חייב<br />
לעבור את זה"<br />
חלוקת מלגות בלשכת ראש העיר . צילום: אבירן נאור<br />
צילום: ירין יפרח<br />
סיפרה בהתרגשות על נוער ערכי, שלאורך<br />
כל המסע חקר ושאל שאלות נוקבות, התעמק<br />
בסוגיות ובדיונים על משמעות המסע וחווה<br />
אותו בבגרות ובאחריות יוצאת מן הכלל.<br />
ראש העיר אבירם דהרי הקשיב לתלמידים,<br />
למורים ולצוות שסיפרו על פעילותם<br />
ההתנדבותית מהנעשה בשטח בעיר ועל<br />
הישגיהם הלימודיים והחינוכיים<br />
צילום: ירין יפרח<br />
צילום: ירין יפרח<br />
צילום: ירין יפרח
Change language