בס"ד בשנת 1980

בס"ד בשנת 1980 ילדתי את נתנאל ‏)נתי(‏ אחרי שבע הפלות ושמירת הריון של תשעה חודשים )!(, אורנה,‏ איציק ואימא שלי טיפלו בי במשך כל תשעת החודשים שבהם לא קמתי מהמיטה . זה לא היה מובן מאליו כי אורנה ואיציק היו ילדים קטנים ואת רוב מטלות הבית הם עשו.‏ כשאבא חלה לאימא היה מאוד קשה לקבל זאת כי הוא היה בעל ואבא טוב.‏ אבא היה מרותק למיטה במשך שבע שנים )!!(. אימא לא הסכימה לשלוח אותו לבית אבות כל האחים,‏ האחיות,‏ הגיו סים,‏ הגיסות ואפילו חלק מהנכדים נרתמו ועזרו לאימא לטפל באבא.‏ היה לי קשר מיוחד עם אבא.‏ מאחר ועבדתי בבנק אבא סמך עלי שאני מטפלת בכל הניירת שהייתה מגיעה בדואר הביתה כמו תשלומים ובדיקת חשבון הבנק שלהם.‏ אני זוכרת כשאבא חלה הוא היה כל כך מאושר כשהייתי נותנת לו כסף,‏ את הכסף היה שומר בכיס של הפיג'מה הוא היה מרגיש כמו מלך אף על פי שלא עשה עם הכסף דבר.‏ אבא שלי היה אדם ישר,‏ אהב צדק ואהב את המשפחה,‏ אהב אמת.‏ אבא היה מוכן תמיד לוותר מעצמו למענינו.‏ הוא לא אהב רכילות ותמיד הסתכל על חצי הכוס המלאה,‏ אם אמא הייתה כועסת עלינו הוא היה כועס עליה בחזרה ותמיד הגן עלינו.‏ 180

בס"ד אימי-‏ ברוריה אוחיון זיכרונות מאמא הרבה נכתב על אמי היקרה ע"י אחיותיי וכמובן שלא מספיק.‏ כיוון שלכל אחד מבני הבית יש את הזיכרונות שלו,‏ רציתי לספר לכם על זיכרונותיי מבית הוריי.‏ זכור לי כיצד בילדותי אמא הייתה מתעוררת בשעות הבוקר המוקדמות לעבודה בעיקר בימי החורף כשגשמים וקור בחוץ ויוצאת לעבודה ברשות החולה ובתנובה אקספורט.‏ לא פעם ראיתי אותה יוצאת לעבודה חולה עם חום גבוה שחלילה לא תוותר על יום עבודה וכל זאת בשביל הילדים שלה.‏ אמא הכינה לנו מראש את ארוחת הבוקר ואת ארוחת הצהריים ובמידה ולא הספיקה היא הייתה מטילה את כל האחריות על עליזה ובעיקר עלי היות ועליזה עבדה.‏ אפילו את האוכל לשבת הכנתי,‏ כיום אני בטוחה שזה היה ה"מאסטר שף"‏ הפרטי שלי והודות לכך למדתי לבשל אוכל טעים ובעיקר את הדגים לשבת.‏ חסר היה לי אם אמא הגיעה מהעבודה ולא מוצאת את הבית נקי ומסודר,‏ הכלים שטופים ומבריקים והכביסה מכובסת.‏ זכור לי שלקראת החגים ובעיקר בחג הפסח וראש השנה אמא הייתה הולכת לחנות בדים וקונה לנו בד כדי לתפור לכל אחת מהבנות שמלה לחג ובזה הסתפקנו.‏ מעולם לא דרשנו שום דבר נוסף.‏ עוד זכור לי כשהגיעו אורחים לביתנו,‏ אמא קיבלה אותם בסבר פנים יפות וכמובן הגישה להם כיבוד ואנו כילדים רצינו להתבונן באורחים ולהיות במחיצתם אבל קריצת עין אחת של אמא הספיקה לנו הילדים,‏ להבין את הרמז ה"דק"‏ וכולנו נכנסנו לחדר בשקט מופתי ללא הפרעות.‏ והאורחים תמיד שאלו את אמא ‏"היכן הילדים ?" הלוואי עלינו היום חינוך כזה...‏ אמא אהבה לעשות אצלי שבתות וחגים תמיד החמיאה ואמרה לי כמה טוב להריח את הריח של האוכל שלך וכמה הוא טעים.‏ יעקב,‏ בעלי תמיד ישב איתה ולפעמים היו מצטרפות לארוחת שבת גם דודה אסתר,‏ דודה עליה וחמותי.‏ יעקב סיפר להם מעשיות וספורים מהתורה ושר להם פיוטים והם היו נהנים עד השעות המאוחרות.‏ באחד הפעמים התאשפזתי בבית החולים זיו בצפת לשם ניתוח ומאוד פחדתי.‏ אמא הייתה לצידי כל הזמן היא ליטפה אותי ‏,ברכה אותי ואמרה לי שאבא שלי יעמוד אתי ואין לי מה לדאוג . כשאני עדיין מטושטשת מהניתוח אבא מופיע לפני בגלימה לבנה ותרבוש שחור ועומד מולי ואני פרצתי בצעקות ‏"אבא"‏ ‏"אבא"‏ , כשפקחתי את עיני ראיתי את יהודית אחותי ואת אמא ואני אומרת להם ‏"אבא היה פה"‏ והן עונות לי כן שמענו אותך אומרת ‏"אבא".‏ אמא הייתה צדיקה הברכות שלה היו מתקבלות בשמיים.‏ 181