בס"ד מאוד

בס"ד מאוד רציתי בפעם הראשונה בחיי לטוס עם עליזה לפראג אך לא הייתה לי אפשרות לשלם על הנסיעה.‏ אמרתי לעליזה שאני מוותרת ולא נוסעת . כשאמא שמעה זאת היא אמרה לי אני אעזור לך לקנות את הכרטיס , כמובן שלא הסכמתי , היא אמרה שאין בעיה,‏ זאת תהייה הלוואה ‏,תחזירי לי אחר כך,‏ העיקר שתצאי לטיול.‏ כמובן שאמא לא הסכימה לקבל את הכסף בחזרה.‏ אני זוכרת חודש לפני מותו של יעקב בט"ו בשבט הגעתי מהעבודה הכנתי ארוחה טובה וערכתי את השולחן עם כל הטוב שיעקב קנה לט"ו בשבט.‏ אמא שהוזמנה לערוך עמנו את סדר ט"ו בשבט נהנתה והתמוגגה מברכות ומהמטעמים של ט"ו בשבט וכמה שמחנו,‏ שגיסתי כרמלה הפתיעה אותנו והשתתפה בסדר החג ‏.בסוף הסדר אמא אמרה ‏"זמן רב לא נהניתי כמו היום לשמוע את הברכות ולראות סדר ט"ו בשבט מוצלח טעים ויפה ‏"וכרמלה אמרה"‏ אכן סדר מיוחד".‏ אמא וכרמלה לא שכחו את הערב הזה כי חודש אחרי,‏ בשושן פורים יעקב,‏ בעלי נפטר.‏ אמא קבלה קשה מאוד את מותו של בעלי יעקב ז"ל ומאז מצבה החל להידרדר ולמרות זאת היא תמכה ועודדה אותי עזרה ויעצה לי.‏ אמא הייתה הפסיכולוגית והמשענת שלי היא כל הזמן דאגה לי ומידי יום הייתה באה לבקר אותי.‏ פינה חמה הייתה בליבה לחוני,‏ שאותו אהבה מאוד הוא מצא אצלה אוזן קשבת ‏,תמיד הקשיבה לו ושוחחה איתו,‏ היא ידעה כמה חוני היה קשור לאביו.‏ חוני גם ידע להחזיר אהבה לאמא.‏ במשך הזמן מצבה הבריאותי של אמא הידרדר יותר ויותר היא חלתה והביקורים אצלי התמעטו אך גם במצב זה המשכתי להתייעץ איתה ותמיד הייתה לה תשובה הגיונית לכל בעיה שצצה ‏,תמיד נתנה לי הרגשה של רוגע ונועם,‏ לזרום ולהמשיך הלאה.‏ לא פעם לאחר יום עבודה כשהיה לי קשה לבקר אותה,‏ הרגשתי רע עם זה,‏ אבל היא תמיד הרגיעה אותי שהיא סולח לי כי לדבריה אני הייתי כאם וכאב ‏)בערבית:‏ מנק רזל מנק מרה(.‏ לעולם לא נשכח את אמא היקרה והמדהימה שלנו שהשקיעה בנו וחינכה אותנו חינוך מדהים.‏ תמיד ידעה איך ללכד את המשפחה,‏ לעזור ולתמוך לכל אחד ולאהוב כל ברייה אהבת חינם.‏ 182

בס"ד זכרונות מאבא מילדותי אני זוכרת את אבי כשהגיע מהעבודה בקק"ל עם תרמיל בצבע חקי על שכמו מדדה ובקושי עולה את המדרגות,‏ סובל מכאבים ומטלטלות מיום העבודה.‏ אבא היה נכנס הביתה ומניח את התרמיל,‏ מתקשה להתכופף ולחלוץ נעליו,‏ מיד יהודית או אחת מהאחיות ניגשו אליו וחלצו את נעליו.‏ ואבא נאנח לרווחה לאחר יום עבודה של טיפוס על ההרים ושתילת עצים.‏ תמיד ששאלנו אותו אבא איך אתה מרגיש היה אומר ברוך השם . אני זוכרת כשאבא היה מקבל את המשכורת הזעומה שלו הוא היה מאושר משכרו ומעמל כפיו.‏ תחילה היה משלם את חובותיו לעמידר,‏ לחברת חשמל,‏ לעירייה,‏ למכולת של צ'רלי ומה שנשאר אם בכלל היה נותן לאמא ואומר לה עכשיו תכיני לנו ארוחה טובה ואם ישאר משהוא זה בשבילך.‏ לאחר פרישתו לגמלאות אבא לא היה בקו הבריאות הוא סבל מאוד מהרגלים ולא יכל ללכת והיה תלוי באחרים.‏ כשאמא יצאה מהבית לקניות,‏ לנסיעה,‏ לאירוע משפחתי או כל יציאה אחרת אמא תמיד דאגה שמישהו יהיה איתו.‏ אבא היה מבקש שמשה,‏ סיגלית או נתי יהיו אתו.‏ הוא נהנה לדבר איתם למרות שלרוב דיבר במרוקאית ומעט בעברית.‏ כך העבירו את זמנו עד שאמא חזרה הביתה.‏ מצב בריאותו הדרדר מאוד ואבא הפך לצמח.‏ לא דיבר ולא זז.‏ מידי פעם אושפז ואנו האחים עשינו תורניות כדי שלא יישאר לבד.‏ לזכותו של דוד אחי יאמר שהוא טיפל בו במסירות כמו אח , תמיד ידע מה צריך לעשות ואיך לטפל לפי הוראות הרופאים.‏ דוד היה צמוד להורים והיה איש האחזקה שלהם תמיד זמין לכל תקלה שהייתה בבית.‏ לא אשכח איך במלחמת המפרץ היה תורי להשגיח על אבא למרות שאמא הייתה בבית.‏ באותה תקופה כל אזרח במדינה לקח אתו את מסכת האב"כ האישית ואני כמובן גם לקחתי איתי את המסכה לתורנות אצל ההורים.‏ רבע שעה לאחר שהגעתי להורים נשמעה צפירה וסיסמאות ברדיו על התחלת המלחמה.‏ כמו שאתם מכירים אותי,‏ פחדתי נלחצתי מאוד והייתי במצב שקרוב להיסטריה.‏ אמא ואני נעלנו את הדלתות ואטמנו בסמרטוטים את החדר וכמובן פתחנו את המסכות.‏ תחילה שמתי אני את המסכה ואחר כך אמא.‏ ידוע לכם שאמא סבלה מאסתמה והיה לה קשה מאד להסתדר עם המסכה.‏ אחרון חביב שמתי לאבא את המסכה.‏ בדיוק כשהיינו בשיא הלחץ וההיסטריה,‏ אמא נזכרה שהגז במטבח נשאר דלוק.‏ אמא מיד פתחה את הדלת לאחר שכבר דאגנו לאטימה מלאה שלו.‏ ותוך כדי טיפול באבא אני שמה לב שהוא מתחיל לעשות כל מיני תנועות ידיים ולהשתולל ומתחיל להכחיל.‏ בתחילה לא הבנתי מה קורה.‏ אמא חזרה מהמטבח ומיד קלטה שאבא מכחיל.‏ היא בתושייתה הרבה הסירה את המסכה מהפנים של אבא תוך שהיא אומרת,‏ עדיף שימות ככה מאשר עם המסכה.‏ בסוף הסתבר שלא הוצאתי לו את הפקק שעל המסנן והוא כמעט ונחנק.‏ כמובן שהיו לי רגשי אשמה אם חלילה היה קורה משהו בגללי.‏ את הדקות האלו לא אשכח לעולם.‏ אבא היה איש עניו ונעים הליכות.‏ מעולם לא דיבר לשון הרע ולא ריכל על הבריות.‏ תמיד הסתפק במועט והיה עשיר בחלקו.‏ כל הזמן דאג לילדיו שילמדו ושהיה להם טוב.‏ אני מודה לשם שילדי זכו להכיר את הורי וקבלו מהם את אהבתם לבריות את האחווה והחום . 183