פרק רביעי: הגותו של יהודה הלוי

פרק רביעיהגותו שלהלוי יהודהיהודה הלוי נולד בטוז־לה בתקופה המוסלמית,‏ לא יאוחרמשנת 1075.משפחתו היתהכנראה אמידה.‏ בימי ילדו תו נהנו היהודים משקט ושגשוג.‏ חינוכו של יהודה הלוי היהעברי וערבי גם יחד.‏ בגיל צעיר הלך לאנדלוסיה,‏ אל המרכז היהודי הגדול בגרנדה.‏בדרכו שהה בקורדובה,‏ ושם השתתף בחיבור שירים,‏ כדרך הערבים.‏ משה אבן עזרא,‏שכבר היה מ שורר מפורסם,‏ הזמין את יהודה הלוי לביתו,‏ ובין השניים נקשרו יחסיידידות.‏עם ביבוש ספרד המוסלמית בידי המוראביטים מאפריקה‏)אחרי 1090(הורע מצבהיהודים באנדלוסיה.‏ יהודה הלוי עזב את גרנדה,‏ ובמשך עשירות שנים נדד ממקוםלמקום.‏ הוא שהה בלוסנה וקשר קשר עם ר׳ יוסף אבן מגש.‏ שם גם קונן על מותו של ר׳יצחק אלפסי.‏ לכסוף הגיע לטולדו ובא בחברת אנשי־החצר היהודים.‏ את פרנסתו מצאכרופא,‏ כנראה בשירות המלך ושיריו.‏ יהודה הלוי עזב את טולדו,‏ כנראה עוד לפני מותושל אלפונסוהשישי )1109( וחזר לספרד המוסלמית — קורדובה,‏ גרנדה וגם אלמריה.‏יצאו לו מוניטין בין היהודים,‏ שקיבלוהו בכל מקום בהערצה.‏יחסי־ידידות ממושבים קשרוהו אל בן־עירו הצעיר אברהם אבן עזרא.‏ שניהם נדדועל־פני ערים בספרד המוסלמיתונסעו יחד גם לצפון־אפריקה.‏ביהודה הלוי בשלה ההחלטה לעלות לארץ־י שראל.‏ אולם,‏ ארץ־י שראל היתה בידיהצלבנים ;בשנת 1140ובדרך אליה נשקפה סכנה של מסעות בים ובמדבר.‏הגיע יהודה הלוי למצרים,‏ עמו היה גם יצחק,‏ בן אברהם אבן עזרא,‏שהיה אולי גם חתנו של יהודה הלוי.‏ באלכסנדריה נתקבל על־ידי קהל מעריצים.‏ אחר־כך עבר לקאהיר וגר אצל חלפון הלוי.‏ על־פי המקורות,‏ כגון הקינות על מותו שנכתבובמצרים והאגרות מן הגניזה הקאהירית,‏ מסתבר שנפטר בקאחיר ואף נקבר שם.‏חיבורו העיוני היחיד של ר׳ יהודה הלוי הוא ספד הכוזרי.‏ בשם זה נודע הספר מאזהמאה הי״ב,‏ ובאחד ממכתבי יהודה הלוי,‏ שנמצאו בגניזה הקאהירית,‏ מכנה המחברעצמו את הספר בשם זה.‏ שמו המקורי הערבי של הספר הוא עזרה לדת המושפלת-,‏ובאותה איגרת,‏ שבה נמצא השם כוזרי,‏ מסביר יהודה הלויכי כתב את הספר כדילהילחם בקראות.‏ הקראים אמנם נזכרים בחיבור פה ושם,‏ אך אין הם הנושא העיקרי125The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

126 הגותו של יהודה הלויבו.‏ ל א בן גר א ה ב עיני בני דו רו של י הוד ה ה לוי,‏ כ א שר מן ה קראו ת נשקפה ב ספרדסבנה ממ שי ת לי הדו ת הרבני ת.‏ השם עזר ה לד ת המו שפל ת מתאים לי ציר ה זו,‏ שהיתה,‏ועודנ ה גםהי הודי ת.‏א מרנואחת היו ם,‏תי או לוגי ה,‏ול אהי צירו תפי לו סו פי ה,‏ה ח שובו תשבןביו ת רי הוד השלה לויה תי אולוגי הנלחםו ה אפולוג טי ק הב פי לו סו פי הומנסהל הר או ת מה מוג בל הי קפו של הני סיון ה פי לו סופי.‏ האמנם מו תר לו מ ר,‏ בי הוא רצהל הרו ס אתה פילו סו פי ה?‏ ל הלן נר א ה,‏בי י הוד הה לוי דחה את השיטהה ארי ס טו טלי ת,‏ונ ע מו ד על ה סיבו ת לד חיי ה זו׳,‏ אך עם זא ת הוא מתיי חם ביר א ת־ ב בוד לעצם שיט תהחשיבה ו אף מאמץ לו במה ר עיונו ת פי לו סופיי ם.‏המאמר הראשוןבספר הכוזריהספר נב תב ערבי ת ו עו ב ד ו תורג ם ל ע ברי ת ע ל־י די י הוד ה אבןתיבון.‏מונה בי סו דוהסיפור על ה תגיירו תו של מלך בוזר.‏ סיפור־ המע שי ה הוא אמנם בדו ת ה ס פרו תי ת,‏ אךי סו דו בעו בדו ת הי ס טו ריו ת:‏ש כן ידועי ם שבטי ם נו ד די ם,‏ קרובי ם ל הוני ם,‏ ש היו י הודי ם.‏דו סד אי א בן ש פרו ט ה חליף אגרו ת עם מלך בוז ר:‏ בר שו תו של י הוד ה ה לוי היו בוו ד אית עודו ת הי סטוריו ת נו ס פו ת ש אינן בי דינו ביו ם.‏ הסיפור על מלך א חד השבטים הללו,‏ש ה תגייר ל א חר שב חן דתו ת שונו ת ב פי ש הציגון חכ מי הן — גם הו א,‏ כנר א ה,‏ קרובל עובד ה ה הי ס טורי ת.‏ סי פורי ם דומי םמאוד נ פו צו גם על ה תנצרו ת ם של שבטי ם סלביי םע ל־י די שלי חי ה ם של קי סרי ביזנ טיון.‏ ו עוד:‏ וי כו חי ם פו מ ביי ם בין נ ציגי דתו ת שונו ת היוחזון נ פ רץ בי מי־ ה ביניי ם.‏ ב ס פרו של י הוד ה ה לוי,‏ מבל מקו ם,‏ יצא ה היוז מ ה להצגתה תורו ת ה שונו ת — ה פילו סו פי ת,‏ א חר־בך הנו צרי ת,‏ ה מו סל מית,‏ ו ל ב סו ף הי הודי ת —ממלך ה כוזרי ם,‏ שחלם חלום :[ א[‏א מר י הוד ה בן שאול ז ״ ל,‏ אמר המ חבר:*‏ש אלו שאולאו תי על מה שי ש אתי מןהטענו ת ו ה ת שובו ת על ה חולקים ע לינו מן ה פילו סו פי ם ו אנ שי ה תורו ת,‏ ו על המיני םה חולקים עלהמון י שר אל,‏ וז כ ר תי מה ש ש מ ע תיו בבר מ טענו ת החבר א שר היה אצלמלך ב הר הנכנס בד ת הי הודי ם היו ם כ ארבע מאו ת שנה כ א שר נז כ ר ונו ד ע ב ספרי*ב תרגו מו של י׳ אבן ש מו אל שי צ א־ ל אור ב שנ ת ת של״ג :שאול—ש א לוני ל ט ענו ת ול ת שו בו ת א שר א תי נג ד טענו תי ה ם של ה חולקי ם על ד תנו:‏ מ בין הנמ שכי ם אחרה פי לו סו פי ה,‏ ו מ בין מ א מיני ד תו ת א חרו ת,‏ ו מבין ה מיני ם מבני י שר א ל.‏ ונז כ ר תי מ ה ‏^ז ש מעתי ל פני ז מן מהטענו ת ש ט ען ה חבר,‏ ל פני כ ארבע מאו ת שנ ה,‏ ב פני מלך ה כוזרי ם,‏ טענו ת א שרעל פיד?ץ קבל המלך אתThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

המאמר הר א שון בספר הכוזרי 127דברי הימים,‏ כי נ^זנה עליו חלום פעמים רבות כאלו מלאך קזדבר עמו ואומר לו:‏׳כונתך רצויה אצל הבורא אבל מע^זיןל איננו רצוי׳.‏ והוא היה משתדל מאד בתורתהבוזר עד שהיה ‏?לשמש בעבודת ההיכל והקרבנות בעצמו בלב שלם,‏ וכל אשר היהמשתדל במעשים ההם,‏ היה המלאך בא אליו בלילה ואומר לו:‏ ׳בונתך רצו;ה ומעשיךאיננו רצוי׳,‏ וגרם לו זה לסקר על האמונות והדתות והתיהד בסוף הוא ועם רבמהכוזרים,‏ והיו מטענות החבר מה שנתישבה נפשי עליהם והסכימו לדעתי.‏ וראיתילכתב הךברים ההם כאשרנפלו והמשכילים יבינו)ע ט׳ 3(.לפנינו איפוא הנחה ראשונה:‏ אלוהים מתגלה בחלומות.‏ שכן דברי המלאך נראיםלמלך נבונים ונובעים ממקור אלוהי.‏ בפרק על ההוגים הניאו־אפלטוניים ראינו כי הםהתייחסו אל החלום כאלאלא בלבדמקובלתעלשלב נחות של הנבואה.‏ דיעה זו לא היתה נחלת הפילוסופיםהציבור.‏אצלהיהודיםהיתהמסורתעתיקהזה,‏ בענייןודוגמאות רבות ממנה מצויות בתלמוד.‏ אף נתעוררה שאלה בדבר פסק־דין הלכתיהמבוסס על התגלות בחלום ו׳שאלות ותשובות מן השמים׳ בענייני הלכה.‏ המלך מאמיןאיפוא בחלומו ובדברי המלאך•,‏ המלאך מודיע למלך כי מחשבותיו וכוונו תיו טובותורצויות לאל,‏ אך מעשיו אינם רצויים.‏ רעיונו תיוומחשבותיו נושאים חן בעיני האל.‏ אךלא די בכך;‏ כי את המחשבות יש להשלים במעשים.‏ נמצא,‏ שהמעשים,‏ עבודת האל,‏לפחות אינם נופלים בחשיבותם מן הכוונות,‏ אם לא עולים עליהן.‏ כי אפילו הכוונותהטובות אין להן ערך,‏ אם הן אינן מלוות מעשים בהתאם לרצון האל,‏ כלומר בקיוםמצוותיו.‏ מלך הכוזרים מתאמץ לעבוד את האל לפי דת הכוזרים,‏ אך המלאך חוזרואומר לו,‏ כיאין זה רצון האל.‏ מלך כהר מבקש את דרך המעשים הטובים הרצויה לאלאצל חכמי הדתות למיניהן.‏משנת הפילוסופים דווקא משום שאין היא עונה עלאין זה דבר שבמישור המוסרי או העיוני.‏ המלך דוחה אתהשאלה :לאל.‏החכם הראשון,‏ המרצה לפניו את תורתו,‏ הוא הפילוסוף:*‏מהי ההתנהגות הרצויהאמרו כי כאשר ראה מלך כוזר בחלומו כי כונתו רצויה אצל הבורא אבל מעשהו אינודת היהודים,‏ במו שהדבר מפרסם ובמו־ שהזכר בספרי דברי הימים.‏מלך זה — מספר שם — נשנה אליוחלום אחד פעמים רבות.‏ בחלומו והנה מלאן ‏?לדבר אליו ואומר לו:‏ ׳בונתך רצויה בעיני ה#לוה,‏ אבלמעשיך אינו רצוי׳.‏ והמלך היה זהיר מאד במצוות דת הכוזרים,‏ עד שהוא עצמו היה משמש בהיכל אשרלהם ומקריב קרבנות בלב שלם.‏ אולם‎7‎ םגכל אשרהוסיף לשמר את המצוות ההן היה המלאך נראה אליולילה לילה ואומר לו:‏ ׳בונתך רצויה,‏ אבל מעשיך אינו רצוי׳.‏ דבר זה גרם לו למלך הכוזרים לדרש ולחקרבךבר האמונותלי לקרת רוחוהדעות ——*׳והמעזיבילים יבינו׳.‏וסוףדבר התיהד הוא ועם רב מן הכוזרים אתו.‏ והנה רבות מטענות החבר היובהיותן מסכימות עם דעתי — ואמר : ראוי הדבר בי אכתיב את הטענות ההן כאשר נתגלגלו,‏לתרגום אבן שמואל ראה עמ׳ 6-5.The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

128 הגותו של יזזודזז הלוילונרצ ה ו צו הו ב חלו ם לבק ש המעשה הנר^ה אצלא מונ תו.‏ ו א מר לו ה פי לו סוף : אין אצל הבור א ל אהבור א,‏שאלפי לו סו ףאחד עלר צון ו ל א שנאה בי הוא נעל ה כלכלהחפצים ו מכל ה בונו ת,‏ בי הבונ ה מור ה על ח סרון הקלכון ו כי השלמת ב תתו שלמו תחסר,‏ הוא תשלם של א ו ב עו דו בן הוא נעל ה אצלהדברי ם מ פני שהם מ שתנים עם העתים ו אין בידי ע ת הבור אאו תך בל ש בן שיד עי א מ רובונ תך ו מ ע שיך ו בלה פילו סו פי ם שהו א ‎3‎ר אך הםש בן שלשמעאו מרי ם זה עלה פילו סו פי םרנפל תך ויר א הד ר ךהעבר ה,‏מידי ע תחלקישנוי.‏ ו הו א אינו יו ד עתנועו תיך,‏ ואםמ פני שהוא עלתהעלו ת בברי א ת בל נבר א,‏ ל א מ פני ש הוא בבונ ה מ אתו.‏ ול א בר א מעול ם אד ם,‏ כיהעולםקד מון ו ל א סר האדם נו ל ד מאדם ש קד מו,‏ מקנר^בותבוצו רו ת וקלזגים ו מדו תמ א ביו ו מ א מו ו ק רו ביו ו איביו ת מן ה אוירי ם ו ה ארצו ת ו ה מזונו ת והבלימות עם בחותהגלגלי ם ו ה מזלו ת ו ה אלי ם בערבי ם ההיוים כללום,‏ ו הבל שב אל הסבה הךא שונ ה לאב ע בור בונ ה ממנה,‏אבל —הוא א צילו ת,‏ ‎#5‎צל ת ממנה סבהשני ת ו א חר בך שלי שי תו ר בי עי ת,‏ ו ה תךב קו הסבות ו ה מ סובכו ת ו ה ש תל שלו ב א שר אתה רוא ה אותם.‏ו הדב קו ת קד מון ב א שר הסבה הרא שונ ה קד מוני ת,‏ אין לה קנחלה.‏ ול בל אי ש מ אי שיהעולם סבו ת שבהם ע מר,‏ וי ש אי ש שנ שלטוס בו תיו וב א של ם,‏ ו אי ש ש ח סרו ס בו תיווב א ח סר.‏ כ בו שי א שר ל א הו בן ליו ת ר מ קבול צור ת האדם ו ה ד בו ר ב תכלי ת ה ח סרון,‏ו הפי לו סו ףנ ת כנו לו א שרת כונו תבהם י קבלהמעלו תהנלדו תיו תו ה מד עיו תו ה מע שיו ת ול א חסר מאומ ה מן ה של מות,‏ אבל ה שלמו ת הזה בכיח צ רי ך בהוצאתולידי מעשיה אלו ח סרון ו א מצ עיי םהשכלהואל מוד ו מו סר עד שתראה ההבנה עלאין להםתכלי ת.‏ והשלם ידב קה ענ;ן א שר הובנ ה לו מן שלמו תבו מן המין האלהי או ר ש הו א נקראהפו על,‏ ידב ק בו ש כלו הנפעל ךב קו ת־ ה ת אדזדו ת עד שיר א ה האיש ההוא ב אלוהשכלההואה הוא,‏ ל א י ש ת מ שו אלא במע שי םהפועל אין ביני ה ם שנוי.‏ וי שו בו כליו,‏ ר צוני לו מ ר א ברי האישהיו תרשלמי םובע תי םהיו תרנ כוני םובטובש ב עניני ם,‏ ו ב א לו כל כ ליו הם כלי ם ל שכל הפועל לא ל שכל ה היולי הנפעל שהיהבתחלה משתמש בהם,‏ ו הי ה מטיב פעם ו חו ט א פעמי ם וז ה מ טיב תמיד.‏ ו המדרג ההזאת היא תכלי ת ההגעה המקוה לאד ם השלם,‏ א חרי א שר ת שוב נ פ שו ‏?לטהרה מןהספקות,‏ כלבינה החכמות על אכלתר^ם,‏ ו ת שו ב ב אלו היא מל אךהנללאבו תי ת התחתונה הנפרד ת מןמדרג תו למטה מן המלאךקדו מי ם עם הסבה הר א שונ ה.‏ו ה שבל ההוא הפועלה?‏ ‎1‎מנההגו פו ת.‏ ו הי א מדרג ת השכל‏?ג לג לואינ ם יר אי םוהם היר ח.‏שכלי םו ת שו ב גם במדרג ההפו על,‏ ו הו א מלאךנל?‏ שטי םמחמדיםה ב ליון ל עול ם ‏^ו ת שוב נפ ש האדם השלםד בר א חד,‏ ול א י חו ש ל ב ליון גו פו ו א ב ריו,‏ מ פני ש שב הוא ו או תו,‏ד בר אחד ונחה נ פ שו ב חיי ם,‏ מ פני ש שב בבת סרכלס ו א קז קלביו ס וסקךט ו א פל טוןו א רי ס טו,‏ בי הוא והם ו ב ל מי שיעל ה אל מדרג ת ם וה שיבל הפו על,‏ ד בר א חד.‏ וז הוא שר יבנ ה ב׳ ר צון אלהי ם׳ על ד ר ך העברה או על ד ר ך ה קרוב.‏ רד פ הו ובק ש ידי ע תאכלתתהדברי םעד שי שו ב שכלך פו על לא נ פ על,‏ ו הדבק בד רכי הצדיקי ם ב מדו תThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

המאמר דר א שון בספר הכחרי 129ובמעשים,‏ בי הם עזר בציור האמת ודבקות הלמידה וההדמות לשכל ההוא הפועל.‏ותבף לזה תעלה בידך מדת ההסתפקות והשפלות והכניעה ובל מדה מעלה,‏ עםההגדלה לסבה הראשונה,‏ לא כדישיךו^ף רצונו ולא להסיר מעליך קצפו,‏ אבל בעבורההרמות אל השיבל הפועל בבחינת האמת וספור כל דבר במה שהוא ראוי לווהאמנתו באשר הוא,‏ ואלה הם ממדות השיבל.‏ ובאשר תהיה על התכונה הזאת מןהאמונהובאקהאל תחוש על איזה תורה תהיה ובאיזה דת ובאץה מעשיה ובאיזה דבוראתה ל שוןבדה או מרומם,‏לענין דת לעצמךהכניעה,‏ולרומםולשבחולהנהגת מדותיך וביתך ואנשי מדינתך,‏ אם הם סומכים עליה,‏ או קח לך לדתהנמוסים השכליים אשר חברו הפילוסופים,‏ ושים מגמתך ובונתך זיך נפשך,‏ וכללו שלדבר —בקש זיך הלב באיזה אפן שיתכן לך אחרי אשר תבין בללי החבמות על‏#מתתם.‏ ואז תגיע אל בקשתך,‏ רצוני לו מר:‏ ההדבק ברוחני,‏ רצונילומר —השכלהפו.על.‏ ואפשר שינבא אותך ויודיעך העתידות בחלומות אמתיים ומראות נאמנות‏)עמ׳ 7,5,3(.התורה את לקבל יכול אינו כוזר מלך בי ספק איןהפילוסופית;‏אלוהי שכןהפילוסוף הוא מושלם ואין לו צורך בדבר מחוץ לעצמו,‏ ולפיכך איננו מתעניין בבני־אדם בפרטיותם,‏ לא בכוונותיהם ולא במעשיהם,‏ לא בהתנהגותם ולא בתפילותיהם,‏ כיאיננו מכיר את עולם הפרטים.‏ יהודה הלוי מביא כאן סיכום בהיר ומרוכז של רעיונו תאריסטו.‏ כי לאמיתו של דבר,‏ לפי אריסטו,‏ יודע אלוהים את עצמו ורק את עצמו.‏ לדעתמפרשים אחרים הוא יודע גם את החוקים הכלליים של הטבע,‏ במידה שהוא סיבתם;‏אך בווד אי אין הוא מכיר כל איש ואיש וכל פרט ופרט בעולם בלתי־מושלם זה:‏ כי הואעצמו שלמות,‏ ושום דבר בלתי־מושלם אינו מפריע אותו בשלמותו ואינו נוגע בה.‏ כיצדיוכל אל בזה לרצות שמלך כוזר יעשה מעשיה זה או אחר,‏ שהרי הוא אפילו אינו יודעעל קיומו של המלך?‏ בהמשך נאומו מסביר הפילוסוף מהו ׳רצון האל׳.‏ זו הי צורתדיבור,‏ הבאה לבטא דבראחר —את היחסים בין אלוהים והעולם.‏ מאלוהים נובעת,‏לדעת הפילוסוף,‏ סידרת סיבות,‏ הכרחיות ונצחיות,‏ ומהן נובע העולם.‏ השיבל הפועל,‏שהוא האחרון והקרוב אלינו ביותר,‏ נוהג בעולם,‏ אך אין בו הכרת פרטים כפרטים,‏ אך׳הבל שב אל הסבה הףאשונה ליא בעבור כוונה ממנה׳.‏ האדם כאדם ע שוי תערובותותכונות.‏ככולשהתערובתאינהמושלמת,‏הריהוקרוב יו תר לבעלי־החיים-,‏ ובכולשהיא מושלמת,‏ הריהו בעליו־בכוח של השכל,‏ ומחובתו להוציאו לפועל על־ידי לימודהמדעים ועל־ידי המעשיים הטובים.‏ בכך ידמה האדם לשכל הפועל וייצ מד אליו.‏הישארותאינה הנפשככול אלא קיימתשהנפשוהופכת למדע המשותף לכל בני־האדם ולשיבל הפועל:*‏משתחררתמבלאינדיבידואליו תבתרגום אבן שמואל:‏The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

130 הגותו של יהודה הלויגםו ת שו ב נפ ש האדם השלם והשיבל ההוא הפועל ד בר א חד ול א י חו ש ל ב ליון גו פוו אי ב ריו.‏ מ פני ש שב הוא ו או תו ד בר אחד ונחה נ פ שו ב חיי ם,‏ מ פני שעזב נ פ שו בכתחרמם ו א קז קלביו ס וס קראט ו א פ ל טון ו ארי ס טו כי הוא והם ו כל מי שעלה אל מדרג ת םוה שיבל הפועל ד בר אחד עו מד ל ע ד)‏ ע מ׳ 7(.ב אןמ ציג י הוד הה לוי זר ם מ סויי ם שלה פילו סו פי הה ארי ס טו טלי ת.‏קבע בי מיוה פי לו סוף ה מו סל מי א בן ב אג׳ ה כי א חדו ת הנ שמו ת היא ב ה ת חברו ת עם ה שכל,‏ בלו מרהתאחדות ה שכלי ם שי צ או ל פו על עם הידיע ה הנצחי ת של החוקים הכלליי ם של הטבע.‏במאמרהר בי עי ו ה ח מי שי של ס פרו חוז ר י הוד ה ה לוי אל ה פילו סו פי ה,‏ בעי קר לזו שלאבן סינ א,‏ שאו ת ה אין הוא מזכי ר בלל ב שני המאמרים הר א שוני ם.‏ י ת כן שלא הכיר אזע דיין את מ א מריו של אבן סינא.‏ אך ב מאמרי ם הר א שוני ם,‏ ב תחיל ת הדו־ שייח,‏איןה פילו סו פי ה ה ארי ס טו טלי ת מניחה את דע ת המלך,‏ בי אין בה ת שוב ה לצו ר ך הדו חףאו תו ל חפ ש'‏ דוו ק א את א שר ה פילוסו פי ה אינ ה מ סוגל ת לתת לו:‏ ה תוויי ת המעשיםו העבוד ההר צויי ם ל אל.‏ב עיני ה פי לו סוף אין דת אחת טובה מחברתה.‏ אין ז ה מתפקיד ה של הדת ל היו תל ר צון ל א ל;‏ ו אין כל ק שר בינ ה ו בין המדע,‏ שהוא תבלי תחייושל האדם.‏ הדת היאהאמצעי ה פו לי טי ל אי רגון החברה ה אנו שי ת,‏ כ די ש ה אד ם־ הפילו סוף יו כ ל ל חיו ת בהול הגי ע אל מ טרתו ה עליונ ה,‏ ההתחברות אל השכל הפו על.‏ ב רו ר בי ה פילו סוף איננומ שיב כלל ל שאל ת המלך.‏ שו ם מעשיהאינו י כו ל ל היו ת ר צוי ל אל,‏ בי האל איננו רוצ המ או מ ה;‏ ו אין מדברי ם לג ביו על ׳ ר צון׳ אלא על ד ר ך ׳ ש תוף ה ש ם׳.‏ נ מצ א,‏ ש המלךו ה פי לו סו ף אינ ם מדברי ם על או תו אל :אמר ה כוז רי:‏ * רו א ה אני ד ב רי ך נכוחי ם ו מ ספי קי ם אך אינ ם ‏?)פי קי ם ל ש אל תי מ פניש אני יו ד ע בעצ מי בי נ פ שי זב ה ו מ ע שי י שרי ם ל ר צון הבור א,‏ ועם כל ז ה היתהת שוב תי בי המעשה הזהשהוא נרצ ה ב עצ מו תו ל א כ פי המח שבות.‏אינו נרצ ה אף על פי ש הכוונ ה ר צוי ה ו אין ספק שי ש מעשיהל שליל ת ה פילו סו פי המו סיף ה מלך־עזני^ני מו קי ם:‏)1 ) לא י ת כןש לג בי השכל בלהד תו תשוו ת.‏ האםבי לו מ ר צ רי ךהנוצרי ם ו ה מו סל מי םוב ה ת אדוד נפ ש האדם השלם עם השכל הפועל ל א י חו ש האדם ל כליון גו פו ו ל כ ליון כ ליו,‏ ומשעה ש הגיעל ה תא חדו ת זו תזכה נ פ שו לאי שר ב עו דנו בחיי ם,‏ ש כן נכנס בחברתם של חרמם ו א ס קלביו ס ו סו קו־ט סו א?‏ ל טון ו או־י ס טו,‏ כי הוא והם ו כ ל א שר ע לו ל מדרג ת ם היו ל א חד עם השכל הפו על.‏ב תרגו ם אבן שמו אל :רו א ה אני ך ב רי ף נכו חי ם,‏ אבל אינ ם נ אותי ם למה ש אני ‏?)ב ק ש.‏ ש הרי יו ד ע אני כיל הפיק ר צוןמעשהנ פ שי זכ ה ו כל ר צונימ אלוה,‏ וב כל ז א ת הלא הגד לי כי מעשי אינו ר צוי,‏ אם בי כונ תי ר צוי ה — י ש,‏ א פוא,‏ בל א ספק,‏ה רצוי מצד ע צ מו,‏ ל א מצד בונ ת עושי הו.‏*The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

המאמר הראשון בספר הכוזרי‎31‎ד)2(גם־יחד צודקים בטענתםששיברו גן־ עדן?‏כי ׳מלחמת הקודש/‏ כלומר הריגת רעך,‏ היא מעשה רצויכיוון שהפילוסופים קרובים ביותר לשיבל,‏ מדוע אין ביניהם נביאים?‏ מה הסיבהשהחלומותהפילוסופיה?‏האמיתייםהםמנת־חלקםאנשים שלפשוטיםדווקא,‏הרחוקיםמןהמלך מחליט איפוא לקרוא אליו את חבמי הדתות השונות.‏ אך אין הוא פותח בחכםהיהודי,‏ כי כל העמים בזים ליהודים,‏ ומצבם השפל בווד אי אינו מעורר גישה חיוביתכלפיהם וגם אינו מעיד לשבח על דתם.‏ על־כן הוא מתחיל בחכם הנוצרי.*‏שיחתו של הנוצרי מתחלקת לשניים:‏)1( הוא)2(מצהיר על אמונתו באל הנצחי,‏ שברא את העולם בשישה ימים,‏ האל היודע כלאדם ומשגיח על עולמו;‏ בקיצור,‏ הוא מאמין בכל הכתוב בתורה.‏הנוצרים הםהיורשים החוקיים של עם ישראל,‏ בי המהות הקדושה התגשמה בישו,‏שהוא כוח אחד מתוך השילוש הקדוש:‏ האב,‏ הבן ורוח־הקודש.‏ הנצרות אינה באהלבטל את כתבי־הקודש,‏ שניתנו לעם ישראל בסיני.‏ אדרבא,‏ היא ממשיכה להסתמךהיא אך עליהם,‏שהביאהלבלל אותםמשיב כך על שלמות.‏מבחינה כי המלךהגיונית קביעות כאלה אינן מתקבלות על דעתו.‏ הרי צריך להיות קשר הגיוני ביןהטענות הבלתי־סבירות הללו לבין ניסיונו היומיומי.‏ והאמנם קשר בזה אינו קייםלגביו,‏ רק משום שדברים אלה חדשים והוא אינו רגיל בהם?‏ מכל מקום,‏ המלךמחליט להמשיך בחקירתו ופונה אל האיסלם.‏החכם המוסלמי שבספר הוא מועתזילי.‏ הוא מדגיש את אי־הגשמיות המוחלטת שלהאל ואת הנבואה שניתנה למוחמד,‏ שהוא חותם הנביאים.‏ הראיה לנבואה זו הואהקוראן —כזהשישאות חי להוכחת הקשר בין אלוהים לנביאו.‏ ׳הקוראן,‏ כמובן׳,‏ משיב המלך.‏אך בעיני שלי,‏ כאדם שאיננו יודע ערבית,‏ הנם הזה איננו מוחשי.‏ כדי להאמין בדברשלאיאמן —שהאלמדבראל בשירודם —נחוצותהוכחותמשכנעותיותר,‏ודאיות יותר,‏ פומביות יו תר מאלה.‏ דבריו אלה של המלך הם הד לויכוח ישן נושן,‏הנמשך מן המאה הראשונה ל‎0‎ה״נ.‏ הפילוסופים מקרב עובדי־האלילים לא יכלו לקבלאת התורות הנוצריות בדבר התגשמות האל בצורת אדם והנבואה.‏ הם הסכימו,‏ כמובן,‏גלגלים.‏מתווכים בין האל לאדם;‏ אך מתווכים אלה הם רק יצורים נאצלים:‏ שכלים אוהחכם המוסלמי מדבר,‏ בפי שדיבר לפניו החכם הנוצרי,‏ על האותות והמופתים,‏שעשה אלוהים לעם י שר אל;‏ בהם מאמינים כל בני־האדם,‏ ומעולם לא הטילו בהםספק.‏ נמצא,‏ שהמלך רואהעצמו נאלץ להזמין חכם י הודי:‏בהרבה מהדורות,‏ כגון מהדורת וילנה תקס״א,‏ המלווה פירוש טוב,‏ שונה הטכסט מטעמי צנזורה.‏ כמקום׳נוצרי׳מופיע ׳פרסי׳,‏ וחסר כל הקטע על ישו.‏*The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

132 הגותו של יהודה הלוי‏]י[‏ א מרה כוז רי:‏ *רו א ה אניש צרי ךי שר אל,‏ מ פני ש אני רו א ה שהם הנמוננהמחכמיל ש אל אניהי הודי ם ו ש אל או תו על א מונ תו)‏ ע ט׳ 15(.ה ה ס תייגויו ת ש מ ס תייג המלך מד ברילי הודי ם,‏שהם מ פניבני ש ארי תכי י ש ל בור א תור ה ב ארץ.‏ א חר כן קרא חכםהנו צרי ו ה מו סל מי הןפי לו סו פיו ת.‏ עם ז א תה פילו סו פי ה מ שיב ה ת שובו ת מניחו ת את הדעת ל ב עיו ת ה מ טרידו ת או תו.‏תשוב ת המלך ל פי לו סו ף :איןנזכו ר נא אתאמרה כוז רי:‏ רו א האני ך ברי ך מקזפיקים,‏ אך אינ ם ‏?לפיקים ל ש אל תי.‏הר ב)׳ ה ח בר׳(‏ נחקר ע ל־י די המלך ו מ שי ב לו:‏‏]י א[‏ א מר לו ה חבר:**‏ אנ חנו מא מיני ם ב אל הי אברהם יצחק וי ע קב ה מוצי א את בניי שר אל ממצרי םב אותו ת וב מופ תי ם וב מסו ת,‏ ו ה מכל?ל ם ב מד בר,‏ ו המנ חיל ם את ארץכנען,‏ א חר א שר העביר ם את הים ו הי ר דן ב מופ תי ם ג דו לי ם,‏ ו של ח משה ב תור תו,‏ו א חר כך כמהועינ ש קשה לממר ה( ש ם(.‏אל פי נבי אי ם א חריו מז הירי ם עלתור תו,‏ ‏?)י עדי ם בג מול טוב ל שו מר ה,‏או תה.‏ ו אנ חנו מא מיני ם בכל מה שכתוב בתור ה,‏ ו הךברי ם או־כי ם•מצ היר הואאי פו א עלאמונ תול או מי באלהמתערבבמ הלךה הי ס טורי הלג אול כ דיאת העם^ש‎13‎‏(ר.‏ ו ב כך מעמיק החבר את ס פקו תיו של ה מלך:‏ני ב[‏ א מרעצתם,‏אתהה כוז רי:‏ ‏***מסביםהיי תי שלא א שאל י הו די מ פני שיד ע תי א בוד זכר םבי ה שפלו ת ו הדלו ת ל א עז בו להם מדה טובה.‏ ו הל א היה לןד לו מ ר,‏מ א מיןב בור אהעול ם,‏ו?ז ס ך רוו מנ היגו,‏ו ב מיש?ר אךו ה טרי פףש ק רוןהי הודי,‏ כיו הדומ ה* ב תרגו ם א בן ש מו אל:‏רו א ה אני בי אבן אין לי ל ש אל בי אם את הי הודי ם,‏ שהם ש ארי ת בני י שר אל — רו א ה אני בי הם הםההוכחה לד בר בי** ב תרגו ם אבן ש מו א ל:‏אני מ א מיןאבן י ש ל אלו ה תור ה ב ארץ.‏ אז שלח ל קר א ל א חד החכמים הי הודיי ם וי ש אל הו ל א מונ תו.‏ב אל הי אבר ה ם,‏ יצחק וי ע ק ב,‏ א שר הו צי א את בני י שר אל ב או תו ת ובמופ תי ם מ מצרי ם וכלכל םב מדבר ו הנ חיל ם את ארץ כנען,‏ א חרי א שר לועביר ם את הים וא ת הי ר דן ב מופתי ם רבי ם,‏ ו א שר שלח אליהםאת משהעו בר עלי ה.‏‏***ב תרגו ם אבן ש מו א ל:‏ל א חנםנתמעט ה,‏ב תור תו,‏ ו א ח ריו — אל פי נ ביאי ם,‏ שבלם קראו אל תור תו ביעד ם שיבר טוב לבל שו מר ה ו ענ ש לבלאנ חנו מ א מיני ם בכל הכ תובבתור ה הזאת — ו הךברי ם ארבי ם.‏ה חלטתי בר א שונ ה ל א ל שאיל את הי הודי ם,‏ מדע תי בי של ‏#ל ת הקבלה ‏#צל ם נתקה מכבר ודעתםבי דלו ת ם ל א הניחה להם מדה טובה.‏ ו כי ל א היה לף־ ל א מר,‏ אתה הי הודי,‏ כי מ אמין אתה בבור אהעולם ו?ל םדרו ו מנ היגו,‏ הוא א שר ‎5‎ר אך ו הו א ה מ טריפך לחם דז קף,‏ וכדו מ ה מן הק‎1‎ אךי ם האלוהלי ם,‏ בהםThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

המאמר הר א שון בספר הכוזרי 133לספורים האלה,‏אשר הםדת,‏ לו שיש מי בל טענתובעבורהרודף הואהאמת,‏להדמות לבורא בצדקו ובחכמתו)שם(.‏כיצד יתבן,‏ שואל המלך,‏ שהחבר איננו מדבר תחילה על האל בורא העולם,‏ המשותףלכול,‏ במקום לפתוח באל המיוחד לעם אחד.‏ כאן מוצגת לפנינו בקיצור נמרץ בעייתהאוניברסליות מול הלאומיות,‏ בעיה חריפה עד ימינו אלה,‏ בהם מתעוררים הלאומיםוקמים על רגליהם.‏ הצריך אדם להשתתף בחיפוש אחרי המשותף לאנושות כולה אושמא צריך הוא לחפש'‏ דווקא את ההבדל המבליט את יחודו של כל עם?‏ האשימו אתהיהודים —ואשמה זו היא אחד השורשים שלהאנטישמיות —שהםשונים משארבני־אדם ואף נהנים מן השוני.‏ זאת גם טענתו של מלך בוזר:‏ אתם מצהירים עלאמונתכםבאלמצבכם כי לאומי,‏מכם מונע הבזויאת לראותבגדלותו האוניברסלית.‏ הרב איננו בא במבוכה לשמע הדברים האלה :העולםבכללותו,‏‏]יג[‏ אמר החבר:*‏ זה שאתה אומר היא הדת הך!קןשית המ?הגית,‏ מביא אליה העיון,‏ונכנסים בה קפקות רבות.‏ ואם תשאל הפילוסופים עליה אינך מוצא אותם מסכימיםעל מעשה אחד ולא על דעת אחת,‏ מפני שהם טענות,‏ יש מהם מה שהם יכוליםלהעמיד מופת,‏ ומהם מה שיספיקו בם,‏ ומהם מה שלא נספיקו בם,‏ כל שכן שיעמידובם מופת)עט׳ ‎7‎ו(.‏האל האוניברסלי שעליו מדבר המלך הוא אלוהי השיבל והפילוסופיה.‏ אך השכלאינו יכול ל הוליך אל האל;‏ והראיה לכך,‏ שהפילוסופים אינם מסוגלים להסכים בינםלבין עצמם לא לגבי המעשיים ואף לא לגבי התיאוריותבנושא זה.‏ אין הוכחות שבכוחןלאמת תיאוריה אחת ולהזים את האחרות.‏ כל ההוכחות אינן אלא השערות,‏ לעתיםנבונותהחברולרוב כוזבות.‏ הויכוחים בין הפילוסופים הם המחשה מובהקת לעובדה זו.‏מציעהפילוסופיה :השכל של מזו טובה דרך האל,‏ אל אחרת דרך למלךמן ונעלהדרכם של הנביאים.‏ אין באן ביקורת על הפילוסופיה.‏ יש כאן התעלות אלמעבר לה,‏ הכללתה בתוך שיטה אחרת,‏ שהיא טרנסצנדנטית לפילוסופיה.‏יאמין בל בעל דת ובגללם שואף הוא אל האמת ואל הצדק,‏ ברעותו להדמות לבורא בחכמתו ובצדקו?‏בתרגום אבן שמואל:‏מה שאתה אומר נבון הוא בנוגע לדת ה?)יסדת על ההגיון ומבחנת להנהגת מדינה,‏ דת הנובעת אמנם כלןהעיון,‏ אך נופלים בה ספקות רבים.‏ ואם עליה תשאל אתהפילוסופים,‏ ליא תמצאם מסכימים על מעשהאחד ולא לדעה אחת,‏ כי דת בזאת בנויה על טענות אשר רק חלק מהן יכולים הפילוסופים להוכיח במופת,‏ואלו על אחרות נתן להביא ראיות מספיקות בלבד,‏ ויתרן אין להביא עליהן אפילו ראיה מספקת,‏ אף כילהוכיחן במופת.‏*The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

‎34‎דהגות‎1‎ של יהודה הלוינו ב חנו לדע ת כי בל ה פילו סו פי ה מבוססת על הנ ח ת־ הי סוד שהחשיבה ה שכלתניתהיא הקובעת את מ הותו של האדם,‏ המבדיל ה או תו מן ה חיו ת ו מ אפ שר ת לו אתה ה תיי חסו ת ל אל,‏ ש כן היא החלק ה׳ אלו הי׳ ב הווי תו.‏ קביע ת תחום רו חני שהוא מעלל שכל פירו ש ה הפרכת צידו ק־ קיו מ ה של ה פילו סו פי ה.‏ב מו בן ז ה נמנ ה י הוד ההלוי עםשו ל לי ה פילו סו פי ה או,‏ ב פי שנרא ה ל הלן,‏ עם שו ל לי ה תי אולוגי ה ה ארי ס טו טלי ת,‏ היאהמטפיסיק ה.‏הווד או ת,‏בנגד בימ ע מיד י הוד המטפיסיק הזו,‏המבוססתבכו ח ה ו אין הנחות עלאל ל הו לי ךה לוי את המדע המתמטי,‏ ש א מי תו תו היא כללי ת ו מו בר ת על־י די הבול.‏ אך נ חזו ר נא לדו־ שיי ח בין המלך ו בין החבר.‏ החבר מ סביר עתה ל מלך מדועפתח דוו ק א בהצהרת אמונ ה ב אלו הי י שר אל.‏ קיו מו של אלו הי י שר אל ו ה ש ת תפו תובמהלך ה הי ס טורי ה של עמו י ש להם הוכחה.‏ הם נ קב עו ב א מיתו ת ל א רק ע ל־י די עםי שר אל אלא גם ע ל־י די ה מצרי ם;‏ ו אי ש לא הטיל מעול ם כל ספק ב כך.‏ ב אן אי פו אהב ט חון,‏ הווד או ת ה מו חשי ת,‏ שמהם אפ שר לצא ת אל חיפו שי ה אל:‏ ה תגלו ת הקשרשלו עם עם י שר אל ו הי חוד ה אלו הי של עם זה ו תו ר תו.‏אם אמנם בך הדבר,‏ קובע המלך,‏ בי אז באה ה ה תגלו ת ה אלוהי ת אל עם י שר אלל ב דו,‏ ו אין לשו ם נו כ רי חלק בה.‏ החבר מא שר כי אמנם בך הד בר;‏ ו א פי לו אם י תגיי רה.נו ברי,‏ ל א יו ב ל ל הגי ע ל ד רג תו של הי הודי מליד ה,‏ בלו מר — אל הנבו אה.‏ קביעה זוחמור ה;‏ וא ם אמנם קיי מ ת מגמה ב מ סור ת הרבני ת,‏ הנוט ה ל הסכים לדיע ה זו,‏ הרימ אידך גי ס א קבעו רבני ם רבי ם ש קיי םב אן,‏מרוצ הב מושויון מו חלט בין הגרי םל בין י הודי ם מליד ה.‏ אךב ש אר ענייני ם,‏ נוט ה י הוד ה ה לוי למגמה המתבדלת ביו ת ר.‏ המלךמן התשובה ו הו א פונ ה שו ב ל חבר,‏ הפעם בנעימ ה של רו גז :איננו‏]כח[‏ א מרש מן)‏ ע מ׳ ‎9‎ו (.ה כוז רי:‏ *אני רו א ה או תך מתהפך,‏הי הודי,‏ ו כ בר שבד בר ך ו־ן ה אחר שהיהאך הוא מני ח ל חבר ל ה מ שיך ב ד ב ריו.‏ החבר מז בי ר את סול ם הי צורי ם הנבר אי ם:‏דו ממי ם,‏ צו מ חי ם,‏ ב עלי־ חיי ם,‏ בני־ אד ם;‏ ו הו א שו אל את המלך אם אין יצו רי ם גבו הי םמבני־ אד ם או שמא סול ם הי צורי ם נ עצר ב אן.‏ המלך ס בור,‏ בי החכמים נעלי ם מבני־אד ם;‏ אך החבר אינו מדבר על הבדלי מעלה ב תוך סוג א חד,‏ אלא על הבדלי ם י סודיי םבין קבוצו ת י צו רי ם,‏ בדו מ ה ל הבדל ש בין הצמחים ל חיו ת,‏ או בין ה חיו ת לבני־ אד ם.‏המלך מ שיב,‏ ש אינו ס בור בי בין הי צורי ם ה מו חשיי ם יו כ ל ל היו ת י צו ר נעל ה מןהאד ם:**‏א מר ‏]ל ט[‏מעלה אלא לו מ ר רוצ ה איני ה חבר:‏בעלי ה את ת פרידפךיר העצ מית,‏* ב תרגו ם אבן ש מו א ל:‏רו א ה אני או תך,‏ הי הודי,‏ מתהפך ב ד ב רי ך,‏‏**ב תרגו ם אבן ש מו א ל:‏בי א חרי א שר בבר היה מ א מרך נאה שב ל היו ת פגו ם.‏‏]לט[‏ א מר ה חבר:‏ אינני מ תכון בי אם ל מדרג ה ה מבדיל ה את בעלי ה הבדלה עצמי ת,‏ ב הבדל ה־^מחמןThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

המאמר הר א שון בספר הכוזרי 135בהפרד הצמח מן הדומם והפרד אדם מן הבהמה,‏ אבל ה?‏ רירה ברב ומעטתכלית,‏ מפני שהיא פרידה מקרית,‏ ואינה מעלה על דרך אמת.‏‏]מ[‏ אמר הכוזרי:‏ אם כן אין מעלהבמרגשים יתרה על מעלת בני אדם.‏אין לה‏]מא[‏ אמר החבר:‏ ואם ימצא אדם שיבא כאש ולא יזק בו,‏ ולעמד מבלי מאכל ולאירעב,‏ ויהיהלפניו זהר שאין העין יכולה להסתכל בו,‏ ולא לחלה ולא ‏.יחלש,‏ וכאשריגיע אל תכלית ימיו,‏ ימות לרצונו,‏ כמי שיעלה על מטתו לי שון,‏ ויי שן בעת ידועובשעה ידועה עם ידיעת העבר והעתיד,‏ מה שהיה ומה שיהיה,‏ הלא המעלה הזאתנפרדת בעצמה ממעלת בני אדם.‏‏]מב[‏ אמרהכוזרי :אבל המעלה הזאת אלהית מלאכותית אם היא נמצאת,‏ וזה מדיןהענין האליהי לא מן השכלי ולא מן הנפשי ולא מןהטבעי)עט׳ 21(.למין מעלקיימת איפוא קבוצת בני־אדם העומדת מעל לאנושות הרגילה,‏ כשם שהאדם עומדמעל לחיות.‏ זאת דרגתו של הנביא המקבל את ידיעו תיו ואת סגולותיו במי שרין מן׳העניין האלוהי׳.‏ בהמשך המאמר הראשון אומר יהודה הלוי כי דרגה זו אינה מיוחדתלנביאים בלבד אלא לעם ישראל כולו:‏ וכך הוא תופס את עם ישראל כאילו היה נבדלועומד מעל לגזע האנושי כולו.‏ לאחר שקבע את קיומה של קבוצת נביאים העומדתהאנושי,‏ מסביר החבר למלך בי כל בני־האדם מסכימים לכמה אמיתותהמבוססות על ההיסטוריה של נביאים אלה,‏שהעבירו את ׳העניין האלוהי׳ מדור לדור.‏לדעת החבר,‏ שלוש עובדות מוכיחות את אמיתות הדברים המסופרים במקרא,‏ ובתוכםבריאת העולם:‏)1(לשונות בני־האדם יש להן דברים משותפים וגם הבדלים,‏ ו אין הם ניתנים להסבראלא על־ידי מעשיה מגדל בבל ובלילת השפות ;)2( העובדהלהיות אחר•,‏)3( השיטהשלכל העמים שבוע בן שבעה ימים,‏ בעוד שמספר ימי השבוע יכול היההעשרונית,‏ שגם היא מקובלת על הכול.‏הדומם ובהבדל האדם מן הבהמה,‏ אולם ההבדלות ברב או במעט אין לה גבול,‏ הואיל והיא הבדלה מקריתואינה מדרגה על דרך האמת.‏‏]מ[אמרהכוזרי:‏ אם בן,‏ אין בעולם הךברים המשיגים בחושים מדרגה למעלה ממדרגת האדם.‏‏]מא[‏ אמר החבר:‏ ואם ימצא בן אדם אשר יבוא באש ולא תשרפהו,‏ ויעמד זמן רב בלי מאכל ולא ירעב,‏ובעורפניו יקרן אור שאין העין יכולה לעמיד בו,‏ ולא יחלה ולא יחלש,‏ — עד שבהגיעו לאחרית ימיו ימותלרצונו,‏ במי שיעלה על מטתולישון ביום ידוע ובשעה ידועה,‏ ונוסף על בל אלה ידע תעלומות מה שהיהומה שיהיה — האין מדרגה זו נבדלת הבדל עצמי ממדרגת בני אדם?‏נמב[‏ אמר הכוזרי:‏ אמנם בן,‏ מדרגה זו,‏ אם ישנה במציאות,‏ אלוהית־מלאבית היא,‏ ואינה בחיק העניןהשכלי,‏ הנפשי או הטבעי,‏ כי אם בחיק הענין האלוהי.‏The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

136 הגותו של יהודה הלויהמלךשו א ל:‏א מר [ ס[‏ה כוז רי:‏ *ו אי ך ל א ‏!:פגי ם ע לי ך אמונ תך ז א ת,‏ מה ש או מרי ם על אנ שי הידו,‏ כימקומו ת לעז אצלם ו בניני ם,‏ ו ב רו ר ‏*גצלם כי לש להם אלף אל פי שנ ה)‏ ע ט׳ 27(.החבראינו נבו ך,‏ ש בןאין הוא רו א ה את ה הודי ם ב עדו ת מהימנה :[ ס א[‏ א מר ה חבר:**‏היה ז המפגי ם על א מונ תי אלו נמצאה א מונ ה מח!קת,‏ או ספרש מסכימי ם עליו הבל מבלי מחלקת ב מנלן.‏ ול א למצא ז ה,‏ אך הם אמה מפקרת ו איןאצלם ד בר ב רו ר,‏ והם מכעיסי ם את אנ שי ה תורו ת בב מו אלה הךברי ם ב א שר הםמכעיסי ם אותם ‏?:צלמי ה ם ו אלילי ה ם ו ת חבולו ת ם ו או מרי ם בי הם מו עילי ם להם,‏ובוזי ם ל מי ש או מר,‏ כי י ש א צלו ספר מאת האל הי ם,‏ ו ח ברו בז ה קזפרים ‏?)ע טי ם,‏חברו םי חידי םשד ע תו מי בהם נפתה אד ם,‏ מ בניקלה,‏בקצתס פריה הוברי םשכו תבי ם בהם מנ עיעשירו ת אל פי שני ם,‏ או במו ספר העבוד ה הנבטי ת שזו כרי ם שםש מו ת ל?בו עזר ו צו רי ת ו דו אני,‏ ו א מ רו כי הם היו קידם אד ם,‏ ו ש ע בו שר היה רבו שלאדםהר א שון,‏ ו הדו מ ה לז ה)‏ ש ם(.‏ו עדו תה פי לו סו פי ם?‏ —שו אל ה מלך:‏ ‏*״... ומה תיאמרב פי לו סו פי ם והם ב א שר הם מן המחקר ו הד קדו ק ו ה ס כימו על הנצחותו ה קד מו ת ל עול ם,‏ ו אין ז ה עשירו ת( ש ם(.‏אלפי ם ול א אל פי אלפי ם אלא ד ברש אין לו תבלי ת* ב תרגו ם אבן ש מו אל :ו אי ך ל א ס חלש האמנתך ב מנין לברי א ת העולם על י די מה שי ס פר על אנ שי הדו,‏ בי י ש להם מ סורו תו מנ הגי ם הקימים,‏ ל פי מה שהם חו שבי ם ל ב רו ר,‏ אלף אל פי שני ם?‏** ב תרגו ם אבן ש מו א ל:‏***אתהד בר זה היה מךזלי ש את הא מנ תי,‏ א לו היתה ל אנ שי הדו ב מנין זה שיט ה מקבלת או ספר שהסכים ע ליו בלהעם לל א מ חלק ת;‏ אבל ד בר כזה הלא איננו אתם — ל לו פ ך:‏ האמה המחזיקה ב מנין ההוא היא אמה ש איןמסרת ו אין אצלה ב רו ר ענין ל א מ תו.‏ בךברי ה ם על ה מנין מתכלנים הם רק ל הכעי ס את ב עלי הד תות,‏כשם שהם מכעיסי ם אותם ב פ סילילכל ה או מרי םי חידי ם מבני אד ם,‏אלילי ה ם ובל ס שי ה ם וב ת חבולו ת ם,‏ ה מועילי ם להם,‏ לדע ת ם.‏ בזי ם הםכי י ש ביד ם כ תבי קידש מאת האלוה-,‏ והם עצמםאין להם כי אם ספרי ם מועטים,‏ ש חברו םא שר י א מין בהם רק מי שד עתו קלה,‏ קזפרים ש אין מדרג ת ם כי אם ככ תבי ה אצ טגניני ם,‏והם הכוללי ם ת אריכי ם של ר בבו ת שני ם,‏ או כ ספר ׳ ע בוד ת האדמה הנבטי ת/‏ בו הז כרו שמו תי ה ם שלי ‏^בו שד ו צגרי ת ו דוונ ה,‏ ש לד ברי הספר היו ל פני אדם ה ר א שון)ינבו ש ד — נ א מר שם — היה ר בו של אדםהר א שון(‏ — ו כיו צ א באל ה.‏ב תרגו ם אבן ש מו א ל:‏אול ם מה תענה בד בר ה פילו סו פי ם,‏ א שרהגי עו ב חקירה ו ב עיון ל מדרגו ת ש הגיעו,‏ והם הלא ה סכי מו לדע הבד בר נ צ חיו ת העול ם ו קד מו תו,‏ ו הנצ חיו ת הלא אינ ה ענין לע שירו ת אל פי שני ם או ל א ל פי אלפי ם,‏ כי אם ד ברש אין לו סו ף?‏The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

המאמר הו־אשון בספר הבוזלי 137לדעת החבר לא היתה לפילוסופים היוונים מסורת מהימנה,‏ ואפילו את דברי אריסטואי־אפשר לקבל:*‏‏]סד[‏ אמר הכוזרי:‏וכי זה מחלב שלא נאמין לאריסטו בחכמתו.‏‏]סה[‏ אמר החבר:‏ בן,‏ מפני שהטריח את שיכלו ומחשבתו בעבור שלא היתה בידוקבלה ממי שיאמין בהגדתו וחשב בתחלת העולם וסופו,‏ והיה קשה על מחשבתולציר ההתחלה,‏ כאשר היה קשה גם כן הקדמות.‏ אך הכריע הקשותיו הנוטים אלהקדמות במחשבתו המפשטת,‏ ולא ראה לשאל על מנין שני מי שהיה לפניו,‏ והיאךנתיחסו בני אדם.‏ ואלו היה הפילוסוף באמה שינחל בקבלות ומפרסמות שאינו יכוללדחות אותם,‏ היה מתעסק בהקשותיו ומופ תיו להחזיק החדיש עם ק/?זיו,‏ כאשרךזחזיק הקדמות אשר הוא יו תר קשהלקבל)עמ׳ 29(.החבר קובע שאי־אפשר לפתור שאלה זו על־ידי המדע,‏ וכך הוא נוקט עמדה שעתידהלהיות גם עמדתו המפורשת של הרמב״ם,‏ והיא מקובלת גם על ההוגים של ימינו.‏ שכןהשאלה עדיין לא נפתרה,‏ ובווד אי לא תפתר לעולם.‏ אמנם נבון בי הפיסיקאים נוטיםכיום להניח שהיתה לחיים עלי־אדמות התחלה של זמן,‏ בעוד שרבים מן הפילוסופיםבימי־הבינייםהאמינובקדמותמיניבעלי־החיים.‏החברמוסיףלמתוחביקורתהפילוסופים ומוכיח בי הגדרתם את הטבע אינה אלא מלה שאינה מסבירה דבר:**‏על‏]עא[‏ אמר החבר : ומה הוא הטבע.‏‏]עב[‏ אמר הבהרי:‏ הוא כח מהבחות על מההוא,‏ אבל החכמים יודעים אותו בלי ספק.‏ששמענו בחבמות,‏ואין אנו יודעים מה­‏*בתרגום אבן שמואל :נסד[‏ אמר הכוזרי:‏ביוכי דבר זה מסיב אותנו כי לא נאמץ לאריסטו בחכמתו?‏‏]סה[‏ אמר החבר:‏ אמנם כן!‏ רק מתוך שלא היתה בידו קבלה ‎3‎אמנה מאנשים שדבריהם נאמנים עליו,‏הטריח אריסטו את שכלו ואמץ מחשבתו בחקירה עלראשית העולם ועל סופו:‏ קשה היה לו לציר לעצמויש לעולם ראשית,‏ כשם שקשה היה לו לציר לעצמו גם את קדמות העולם ורק בעיונו המפשט הכריעלצר הלוקשים הנוטים אלהקדמות —ולכן לא ראה צירף בדבר לעזאל לדורו ת שהיו לפניו ולא כיצדנתיחשו בני אדם.‏ אולם אלו היה הפילוסוף בן אמה שדעות אמתיות עוברות בה ‏?:קבלה כמפרסמות שאיןלדחותם,‏ היהמשתמש בהקשיו ובמופתיו לחזק את האמונה בעולם נברא,‏ על כל הקשיים אשר בה,‏ כדרךשעשה בבואו לחזק את הרעיון בדבר קרמות העולם,‏ רעיון המתקבל פחות על הדעת.‏♦* בתרגום אבן שמואל :‏]עא[‏ אמר החבר:‏ ומה הוא הטבע?‏‏]עב[‏ אמרהכוזרי:‏ זהו כח מן הכחות,‏ לפי מה ששמענו מפי אנשי החכמה.‏ אנו אמנם איננו יודעים מהותו,‏אבל אין קפק שהחכמים יודעים אותו.‏The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

138 הגותו של יהודה הלוי[ עג[‏ אמר ה חבר:‏ אבל ידיע ת ם בו כי די ע תנו.‏ ג ד ר או תו ה פי לו סוף כי הוא ההתחלהוהסבהא שר בה ינו ח וינו ע הדבר א שר הוא בו בעצם ול א במקר ה.‏[ ע ד[‏ א מר ה כוז רי:‏ כ אלו הוא או מר,‏ כי הדבר א שר ינו ע מעצ מו וינו ח מעצ מו י ש־ לוסבה מה.‏ בה ינו ח ויני ע,‏ והסבה ההיא — היא הטבע.‏‏]עה[‏ אמר ה חבר:‏ ז ה הוא שרצ ה לו מ ר עם דיו קו תרב וד קדו ק ולו פר שבין מה שיפ עלבמקרה ממה שי פ על בטבע,‏ ו הדברי ם מב הילי ם השו מעי ם,‏ אבל העול ה מידיע ת םבטבע — ז ההו א)‏ ע ט׳ 31(.הביקור ת נכונ ה מ אוד.‏ אף המדע של י מינו החל ל הי בנו ת רק כ א שר ה שת חרר מןהמליםכגון ׳ ט ב ע׳,‏ ׳בו חבמקום ׳ מ דו ע׳.‏ הערו תהלוי קרו ב אלינו;‏ כי בנ קודו ת מ סויי מו תי מי־ ה ביניי ם.‏חיוני׳ ו כד׳,‏ ו ה ת חיל ל ח קור לגבי התופעו תמעין זו מפי החבר הן ה מ עוררו ת ב ל בנו את ההרגשההוא ׳ מו ד רני׳את השאלה ׳ כי צד׳כי י הוד המ אוד,‏ יו ת ר מ שאר ה הוגי ם שלהמלך חו קר עתה ב איזו ד ר ך נו צר ה דת י שר אל.‏ הוא מני ח ש היא הופיע ה תחילהאצל י חידי ם,‏ש היוו י חד קהילה קטנה,‏ ו הי א התחזקה ו הי ת ה לאומ ה שלמה ב עזר תו שלמלך.‏ ב רו ר,‏ שדע ת המלך נתונ ה כאן ל מ מלכ תו ש לו,‏ ש כן הוא עו מד ל המיר אתד תו וגםאת ד ת נ תיניו.‏ אך החבר איננו מ סכים:‏ רק דתו ת ש מו צ אן אנו שי ע שויו ת להתפשטבדרך זו.‏ ב אן הו א רו מז ב פי רו ש לנ צרו ת ול אי סל ם.‏ ד ת אלו הי ת,‏ בד ת י שר אל,‏ מופיע הלפ תע :[ פא[‏אמר ה חבר:*‏ לא יקו ם ויג ד ל על הדרך הזה אלא הנמוסי ם ה שכליי ם א שרהתחלתםאבל לז ה,‏מן האדם,‏ וב א שר לגמר ול עזר י א מר בי הוא נ עז ר מן הבור א וקללמד ו הדו מ הא שר הנמוסכברי א ת ה עול ם)‏ ע ט׳ 35(.התחלתומ הבור א,‏ הוא קם פתאים.‏ 3 א מרלו:‏ ךזלה ‏]ל הי׳נ עג[‏ א מר ה חבר:‏ אין ידיע ת ם או תו בי אם כידי ע תנו אנו.‏ ו בן הגדיר ה פילו סוף את הטבע:‏ ז הו ההתחלהוהסבה ש מבחן י תנו ע ע הדבר המ תנועע תנוע ה עצ מי ת ול א מ קרי ת וינו ח הדבר הנח מנוחה ‏?עצ ם ול אבמקלה.‏נ עד[‏ א מר ה כוז רי:‏ הרי ז הי תנו ע ע וינו ח,‏ ו כי סבה זו היא הטבע.‏נעה[‏ א מר ה חבר:‏ לז ה אמנם נ ת בוןכ אלו א מר ה פילו סוף בי הדבר המ תנועע מעצ מו ונ ח מעצ מו י ש לו סבת מה,‏ לפי הה פי לו סוף,‏ ו על אלה הוסיף לקיו ת רבו ת ו ה מצ או ת,‏ בי חוד בהבנת מהשנעשה במקלה ממה שנע שה בטבע,‏ ו ב ל אלה ךברי ם ה מכוני ם לע שיו ת רי#ם על ה שומעי ם — אבל תמציתידי ע ת ה פילו סו פי ם בטבע היא רק מה ש א מרנו.‏ב תרגו ם אבן ש מו א ל:‏בךרךבזו תקימנה אמנם ו תולדנ ה הדוקות ה מי סדו ת על השיבל,‏ ש ה ת חלו על י די בן אד ם.‏ כ א שר תתקבל חקהא שר בז א ת וב א שר תצלי ח י א מר על המתחיל בה בי האלו ה סי עו ו ל מ דו ובדו מ ה לז ה.‏ ל א בן הדוקה שהקורהב אלו ה : זו קבלה פ תאום,‏ { א מר לה : ב*יי ! — נ ס הי — ממש בבגנרי א ת העולם.‏*The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

המאמר הרא שון בספר הכוזרי‎39‎ד׳ירידת המן.‏ וילקטו המרבהוהממעיט׳.‏ מתוך הגדתסרייבו,‏ ספרה המאה הי״דהחבר מגלגל את בל תולדות עם ישראל,‏ למן יציאת מערים בעזרת אלוהים,‏ הנדודיםבמדבר,‏ עד למעמד הר סיני,‏ שבו הועלה העם בולו לדרגה על־טבעית על־ידי הרצוןהאלוהי,‏ וקיבל במישרין את דברי האל באותות ובמופתים על דרך הנס.‏ בדומה למלךבחר,‏ לאיכול היה גם עם ישראל להאמין תחילה,‏ בי האל פונה אליו במי שרין :‏]פז[‏ אמר החבר:*‏ השבת מזהר עליו מ!ה ומבריאת העולם בששת ימי בראשית וממהשאני עתיד לזכרו,‏ והוא שהענם,‏ עם מה שהאמינו במה שבא בו משה אחר המופתיםהאלה,‏ נשאר בנפשותם ספק,‏ איך לדבר האלהים עם האדם,‏ כדי שלא תהיה התחלתהתורה מעצה ומחשבה מחמת אדם ואחר יחברהו עזר ואמץ מאת האלהים,‏ מפנישהיה רחוק הדבור בעיניהם בזולת אדם,‏בעבור שהךבור ג שמי)עמ׳ 39(.אולם החוויה היחידה־במינה של עם שלם במעמד הר סיני היא הוכחה בלתי־ניתנת־להפרכה של קיום הקשר היחודי בין האל ובין ישראל.‏ הסברים פילוסופיים,‏ ספקותהיסטוריים,‏ אין בכוחם לעמוד בפני עובדה זו.‏ כי כל העם שמע את דבר האל,‏ כל העםראה את עשרת הדברות כתובים בידי האל:**‏ורצה ה׳ להסיר הספק הזה מלבותם וצוה אותם להתקדש הקדשה הצפונה והגלויה,‏*בתרגום אבן שמואל :קדשת השבת נגלתה לא בזה בלבד,‏ כיאם גם בכך שהעולם נברא בששה ימים.‏ ועוד מקור אחד לה —ועליו אני בא לדבר כעת.‏ אם כי ז^אמין העם,‏ אחר המופתים האלה,‏ בכל אשר הודיעם מעזה ע״ה,‏ עודנשאר ספק בלבם:‏ ה^מנם ידבר האלוה עם בשר ודם?‏ אולי איןאדם וממחשבתו ורק אחרהתורה באה בראשיתה כי אם מדעתו שלבך באים הלזארה והסיוע מאת האלוה?‏ האמונה כי הרוחני,‏ שאינו בשיר ודם,‏יכול לדבר לא נתקבלה על דעתם,‏ שהרי הדבור גשמי הוא.‏** בתרגום אבן שמואל :אולם האלוה רצה להסיר ספק זה מלבם,‏ולכן צוה אותם להתקדש בקדשה הפנימית והחיצונית,‏ וביחודThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

‎40‎דהגותו של יהודה הלויהדבר ושםב ה:‏ הנ חוץפרי שו תמן הנשים ו הץמון ל שמע ד ב רי האל־הים.‏ והתקדשהעם,‏ ונז ד מן ל מדרג ת הנבו א ה,‏ אף ל שמע ד ב רי האלהים פני ם בפני ם.‏ו הי ה זה אחרשלשה י מי ם ב הקדמו ת או תו ת ג דו לו ת מ קולו ת ובר קי ם ור ע מי ם ו א ש שסבבה את הרסיני,‏ ונ ש אר ה האש ההיא ארבעי ם יו ם רו אין אותה העם,‏ ו רו אין את משה בא בתוכ הויו צ אמהםה המוןממנה,‏ ו שמע העם ד בו ר צח בע שר ת ך ברי ם,‏ הם אמו ת ה תורו ת ו שר שי הן.‏ אחדמצו ת שב ת,‏ ו ב בר קדמה מ צו תו עם הורד ת ה מן.‏ ואל ה עשירת הךברי ם ל א קבלםמאנ שי ם י חידי ם ול א מנבי א,‏ בי אם מאת האלהים נ תנו,‏ אבל ל א היה בהם בחבמשה לראו ת הדבר הגדול ה הוא.‏ ו ה א מינו העם מן היו ם ה הוא,‏ בי משה כלדבר בובד בו ר התחלתו מאת הבורא,‏ ל א קדמה למשה בו מחשבה ול אעצה —שלא תהיההנבוא ה,‏ ב א שר ח שבו ה פילו סו פי ם מנפ ש יז ך בבו מ ח שבו תי ה ו תדב ק ב שכל הפו על,‏הנקרא רו ח הקדש אוו קיצ ה שנה ביןבמ ח שב תו ל אש אי שבג ברי אל ונ שיביל הו,‏ ו א פ שר שי תדמ ה לו בעת ההיא בחלו ם אוו שו מ ע ע מו מדברד ב ריוב אזניו,‏ ל א בנ פ שוורו א האו תוב עיניו,‏ ו אז י א מר בי הבור א ד ב ר־ בו.‏ ו ס רו אלה ה קברו ת במעמד הגדולה הוא.‏ ומה שנלן ה ‏^ל הד בור האל הי מן המכתב האלהי,‏ שחקק ע שר ת הדברו תהאלה ב שני לו חו ת אבני ם י קרו ת,‏ ונ תן אותם ‏#ל משה,‏ ו ר או אותם מכתב אלהיכא שר ש מ עו אותם דבו ר אל הי.‏ ועש ה להם משה ב מצו ת האל־הים א רון והקים ע ליוהמ שכןהעם ונגנזהידוע,‏ ונ ש אר ז הביןבני י שר אל בל י מי הנבוא ה בתשע מאו ת שנה עד‎1£7‎ מ רוה ארון וג ב ר עלי הם נ בו בדנ צ ר ו הגל ם)‏ ע מ׳ 41,39(.לפרי ש מן האשה,‏ ול ה ת בונן ו ל בון את הלב ל קרא ת ‏?ז מי ע ת ך בר האל הי ם.‏ והם ה תקדשו ת מנו עצמםל מדרג הא שר בה למצאו ר אויי ם ל מע מד הנבוא ה — גדול ה מז א ת!‏ — ל שמע בך בר האלו ה ‏$ל בלם פני םבפני ם.‏ ו הד בר בא ל א חר של שה י מי ם,‏ בהם קדמו ל ה תגלו ת או תו ת ע צו מי ם:‏ ברקי ם ור ע מי ם,‏ רע ש אדמ ה,‏ו א ש,‏ שהקיפה את הרבין —סיני ונר א ת ה עו ד ארבעי ם יו ם על ההר ל עיני בל העם,‏ א שר ראה את משה נכנסב תוכ ה ויו צ א מ תוכ ה.‏ והנה שמע העם דבו ר אלו הי מפר ש בע שר ת הדברו ת,‏ שהן א מו ת ה מצוו ת ו שר שי הןאלה גם אז הר ה על שמיר ת השבת,‏ שכבר נ צ טוו עלי ה ל פני ז ה ב סמוך ל הורד ת ה מן.‏ את עשירתהדברו ת האלה קבלוהמוני העם לא מי חידי ם ול א מנבי א י חי ד,‏ כי אם מפי ה אלו ה.‏ אמנם ל א היה בו בעםכח בכחו של משה לר או ת את המראה הגדול ההוא פני ם בפני ם,‏ אך כלן היו םההוא ו הלאה ה א מין העם כימשה ע״ה י בו א הו הד בור מעם האלו ה,‏ בל א שקדמה לז ה אצל משה מחשבה או דעה.‏ כי הנבוא ה אינ הנוב ע ת,‏ כמו שי ח שבו ה פילו סו פי ם,‏ מנפש האדם שנז ך ב בו׳רו ח הקדש׳ וי ש שי קר או לו ׳ מל אך ג ב רי אל׳,‏הפילו סופי ם — לתכןו שבל זה יסי עמ ח שבו תיו ודב ק ב שכל הפו על,‏ שי ש קור אי ם לובי דו וי חוננ הו דעת-,‏ אדם כז ה — או מרי םכי י צי ר לו ב ד מיונו אותה שעה,‏ ב חלו ם או בין שנה לי קי צ ה,‏ בי ה מדבר עמו בן אדםהו א,‏ שאת ך ב ריו י ש מע,‏ לפי ה?וך?לה לו,‏ ל א ב אזניו,‏ כי אם בנ פ שו,‏ ו או תו יר א ה,‏ ל א ב עיניו,‏ כי אםבמ ח שב תו —ו אז י א מר כי האלוה ד בר א ליו.‏ אבל כל סברו ת ה שוא האלה סרו עם המעמד הגדול ההואועם הךברי ם שב או אחר הד בור ה אלו הי,‏ הלא הם:‏ הכתב,‏ בו חקק האלוה את עשירת הדברו ת האלה ב שנילו חו ת אבני םכד בור אלו הי,‏ ו ה א רוןל תהל ה.‏י קרו ת,‏ ונ תנ ם ביד מישה,‏ והעם ראה את הךברי ם בכתב אלו הי,‏ כשם ש שמע אותם ל פני זהא שר עשיה להם מישה על פי ה אלו ה:‏ מ סביב ל א רון ז ה הקים את המ שכן הנוד עמ שכן ז ה נ ש אר ב קרב בני י שר אל כל י מי הנבו אה,‏ כתשע מאו ת שנה — עד שחטא העם,‏ ונגנזה ארון,‏ וג בר עלי ה ם נ בו בדנ צר ו הגלם.‏The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

המאמר הר א שון בספר הכוזרי 141עתה מציג המלך שאלה זו:‏ אם האל דיבר אל העם,‏ לפי דבריבם ‏)ו אני מובן לקבלזו(‏ — עדותהאין פירו ש הדבר שהאל לובש צורת אדם?‏ וכבר ראינו לעיל כי הדימוייםהגשמיים בתורה ובמסורת הרבנית היו אחת המטרות להתקפה קבועה מצד הקראים,‏המוסלמים ואף הפילוסופים היהודיים.‏ החבר או מר:‏ ׳חלילה לאל בלן השקר ושיבואבתורה מה שהשכל מרחיק אותו וישימהו שקר׳.‏ בתשובה זו רואים אנו עד מה יהודההלוי,‏הדוחהפילוסופיהבחריפותאתהפילוסופיה,‏נשארהוגה בעצםשכלתניהניזוןמאותהאשר דחה.‏ תפיסת האל כגשמי נראית לו מזעזעת.‏ הוא קובע את העיקרון כיהתורה איננה סותרת את השכל.‏ היא עומדת מעליו,‏ אך אינה יכולה לעמוד בניגוד לו.‏יהודה הלויאו חז את החבלהאל בל מחשבה שלהיחסבשני קצותיו : )1( השכל והתורה מסכימים שיש להרחיק מןגופניות-,‏ )2( החוויה של עם ישראל במעמד הר סיני מוכיחה,‏ כיהישיר בין האל לאדם התקיים.‏ לבאורה,‏ שתי אמיתות אלה סותרות זו את זו;‏ואף־על־פי־בן הן ודאיותלחלוטין.‏ יהודה הלוי אומר בענווה:*‏ונאמר שאין אנחנו יודעים איך נגשם הענין עד ששב דבור וקרע את אזנינו,‏ ולא מהשברא לו לתבדך ממהשלא היה נמצא,‏ ולא מה שהעביד לו מן הנמצאים,‏ בי לא יחסרלו לכלת,‏ כאשר ברא את השמים והכוכבים ברצונו בלבד,‏ ורצה יתברך ונגשם עלהשעור אשר חפץ,‏ ו^חרת בהם ה?תב בעשרת הךברים,‏ כאשר נאמר,‏ בי קרע את היםושמהו לחומות עומדות מימין העם ומשמאלם,‏ ומסלות מסדרות ורחבות וארץישרה,‏ ללבו בה מבלי טרח ולא עכוב.‏ ובן הקריעה והבנלן והתקון מלחם אליו יתברך,‏לא נצטרך בו אל כלי ולא אל סבות אמצעיות באשר יצטרך בפיעל הברואים,‏ כי המיםעמדובמאמרוונצטירויצטיר ובן בךופצו,‏האוירהנביא אזן אל המגיעבצורותהאותיות שהם מורות על הענמים שהוא חפץ להשמיעם אל הנביא או אל ההמון‏)עט׳ ו‎4‎‏(.‏בתרגום אבןשמואל:‏עםבל זה עלינו לאמר:‏ אין אנו יודעים בי־צד נתגשם הענין הרוחני ההוא ונעשה לדבור שקרע את אזנינו,‏ואין אנו יודעים אם ברא אז האלוה דבר שעד אותה שעה לא היה במציאות או שהשתמש לשם כך בדבר מןהנמצאות,‏ שהרי האלוהאיננו חסר את היכילת לא לבך ולא לבך,‏ בדומה לזה אנו אומרים כי הוא ית׳ בראאת הלוחות וכתב עליהם ‏?תב חרות : בדרך שברא את השמים ואת הכוכבים ברצונו בלבד,‏ בך רצה האלוהבי יתגשם הענין האלוהי בשעור שבחר בו ובתבונה שרצה בה,‏ וכך נחרת ה?תב בלוחות בצורת עשרתהדברות.‏ ועל דרך זו אנו אומרים בי האלוה קרע את הים ועשהו הומות עומדות מימין העם ומשמאלםוביניהן מסלות מסדרות ורחבות ביבשה שטוחה,‏ למען יוכלו ללכת בה בלא טירח ובלאעכוב —והנהקריעת ים סוף,‏ הקמת החומות והתקנת המסלות יחסו לאלוה,‏ הפועל כל אלה בלא שיצטרך לכליםולסבות אמצעיות,‏ ךבריםוקבלו צורותברצונו —שרצה האלוה להשמיעם לנביא ולהמון.‏שיש בהם צרך בכל פעל שיפעלו הנבראים,‏ כי עמיד עמדו המים במאמר האלוהובדרך זו נצטיר האויר המגיע אל א'ןן הנביא בצורת קולות המורים על הענינים*The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

Biff,tW ipjfjf VHQliשריפ ת עגלהזהב.‏ מתוךכ תב־ידפ ר סי־י הו די,‏שנ ת 1686The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

המאמר הר א שון בספר וזבוו די 143ההשערה הסבירה ביותר היא שהנסים נמנים עם קבוצת פעולות אלוהיות במיוחד,‏ כמובריאת העולם.‏ באשר לשאלת דיבור האל,‏ חוזר יהודה הלוי להסבר של סעדיה בדברהאויר השני.‏ אך על תשובתהמלך:‏ ׳זאת הטענה מספקת׳,‏ עונה החבר כי אין אלה אלאהשערות;‏ יתכן שהסבר זה נכון,‏ אך יתכן גם־כן שאיננו נכון.‏ אלה הם דברים עמוקים,‏אלוהיים,‏ דברים שנבראו על־ידי האל — וכאן נעצר המדע.‏של זו בנקודההדו־שייחמפנה חלדרמטי.‏המלךאת מזכירהפרשההחמורהשהביכה תמיד תלמידי־חכמים:‏ מעשיה עגל הזהב.‏ כיצד אפשר לטעון כי עם ישראלהוא גבוה מעל לכל האנושות ; בי אלוהים בחר בו כדי לדבר אליו במי שרין ; כי כל העםהיה במעמד העל־טבעי של הר סיני — באשר ימים ספורים אחרי כן עשיה לו העם עגלזהב וגלש לדרגה הנמוכה ביותר של עבודת־אלילים:*‏הזהר החבר שלא תטה בספור שבחי עמך ותעזיב מה שנתפרסם ממךים עםהמעמדות,‏בי שמעתי שבתוך זה עשו עגל ועבדוהו כזבלתי האלהים)עמ׳ 43(.אלהתשובת החבר ארוכה,‏ והאורך מעיד על מבוכתו.‏ הוא חוזר אל אדם הראשון,‏ כדילנסות ולהוכיח,‏ שחטאו של ישראל אינו כה חמור כפי שנדמה.‏ אדם,‏ שנברא בידיהאל,‏ היה מושלם בגופו וברו חו;‏ אך היחיד מבניו שהיה דרמה לו היה ס‎3‎ל;‏ ולאחרשת.‏ מותואחר־כך,‏מדורלדור,‏ עבר הזרע האלוהי לצאצאים מסויימים של אדם,‏ולעולם לא לכולם.‏ רק מבני יעקב ואילך נמצא ׳העניין האלוהי׳ בקבוצת אנשים ולאביחיד בדורו.‏ הזרע האלוהי לא עבר מאליו מאב לבן:**‏אדם הראשון.,.‏ והוא אשר קבל הנפש על תמה,‏ והשיכל על תכלית מה שביכלתהאנושי,‏ והכח האלהי אחר השכל,‏ רצוני לו מר:‏ המעלה אשר בה לדבק באלהיםוברוחניים,‏ וידע האמתות מבלי למוד,‏ אבל במחשבה קלה,‏ וכבר נקרא אצלנו בן־אלהים,‏ וכל הדומים לומזרעו —*בני אלהים.‏ והוליד בנים רבים ולא היה מהם ר אוילהיות במקום אדם אלא ך!‏‎3‎ל,‏ כי הוא היה דומה לו.‏ וכאשר הרגו קין אחיו מפניקנאתו בו על המעלה הזאת,‏ נתן לו תחתיו שת,‏ והיה דומה לאדם,‏ והיה סגלה ולבבתרגום אבן שמואל:‏השמר לך,‏ החבר,‏ לבל תפליג בספור ‏?זבחיה של אפלתך ולבל תסיח דעתך כלן הדבר הנודע ברבים,‏ ךברהמרותם את אלהיהם על אף המעמדות האלה;‏ שמע שמעתי בי בעצםלו,‏ ולא לאלוה.‏** בתרגום אבן שמואל:‏אדםהימים ההם עשיו להם עגל ויעבדוהראשון...‏ והוא קבל מאת האלוה את הנפש החיונית בשלמותה ואת השיבל בכלעלה העליונההאפשרית לאדם לפי תבונתו האנושית,‏ ואף את הבח האלוהי שמעל לש־בל — רצוני לו מר:‏ את הפלדרגהשבהגיעו אליה לדבק האדם באלוה וברוחניים וישיג את האכלתות בתחלת בלחשבה,‏ בלא עיון ולמוד — לבןנקרא אדםהראשון אצלנו ׳בן אלהים/‏ ובל הדומים לו בלזרעו נקראו ׳בני אלהים׳.‏ והנה אדם הראשון הולידבנים רבים,‏ אך מבלם לא היהראוי לבוא במקומו בי אם לוב:ל,‏ בי רק זה היה דומה לו,‏ ומשהרגו קלן אחיו,‏מתוך קנאה שנתקנא בו על בלעלה זו,‏ נתן לאדם שת תחת ל!‏‎5‎ל,‏ ושת היה דומה לאדם,‏ ולבן נעשה הוא לסגלתThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

44 ו הגותו של יהודה הלויוזול תו בקלפה,‏ וסגלת שת אנוש.‏ וכן הגיע הענין עד נח:‏ ביחידים היו לבבות,‏ דומיםלאדם ונקראים בני אלהים,‏ שלמים בבריאתם ובמדותם ובאריכות הימים ובחבמותוביכלת,‏ ובימיהם אנו מונים מאדםועד נח ובן מנח ועד אברהם,‏ ואפשר שהיה מהםמי שלא דבק בו הענלן האלהי ברנרח,‏ אבל אברהם בנו היה תלמיד לאבי אביו ע‎3‎ר,‏ועוד —שהשיג נח בעצמו.‏ והיה הענין האלהי דבק בהם מאבות אבותם אל בניבנים...‏ ואין ספק כי הטבע ההוא והךמיון ההוא היה צפון באב ואף על פי שלא נראהלהרגשה,‏ באשר היה צפון טבע ע‎3‎ר בבניו עד שנראהבאברהם)עט׳ .)47 ,45במשך דורו ת היתה להם בכוח האפשרות לקבל את ׳העניין האלוהי׳,‏ והם העבירויבולת זו לצאצאיהם,‏ בלי שהם עצמם הוציאוה מן הכוח אל הפועל.‏ היכולת לקבל את׳העניין האלוהי׳ היא אפשרות טבעית העוברת בירושה,‏ בדומה לתכונות התורשתיותשל צמחים,‏ חיות ובני־אדם.‏המלך משיב בקורטוב של בדיחות־דעת:‏ אכן,‏ זכות גדולה היא להיות צאצא שלאדם בשרשרת הרוחנית.‏ הוא מודה שישראל נעלים מעל לבל יצורי האדמה,‏ אך מההיה על עליונו ת זו בשעת מעשה העגל?‏ כאן נאחז החבר בטיעון העומד להופיע,‏ באוראחר,‏ אצל הרמב״ם:‏ אין לדון את עם ישראל אלא לפי מנהגי התקופה.‏ באותם הימיםהיו כל העמים עובדי־אלילים,‏ ובקושי יבלו לתפוס אל שאי־אפשר לפנות אליו פנייהפיסית,‏ אל מופשט שאין עצם המעיד על קיומו.‏ אפילו עמוד־הענן,‏ שידעו בי הוא איננוהאל,‏ היה להם האות הנראה המעיד על נוכחות האלוהים,‏ והם פנו אליו והתפללו לאלכשפניהםהעמוד.‏ אלאומר אגב,‏עצמנו אנו החבר,‏מתייחסיםבהערצהמסויימים,‏ ונראה לנו בי משהו מן הקדושה יבול לעבור אלינו בזכות קרבתם.‏למקומותבך נדמההיה לבני ישראל במדבר בי יש בוח אלוהי בגלויים המוחשיים הללו.‏ מה ע שו?‏ לאחרמעמד הר סיני עלה משה להר,‏ בלי שלקח אתו מזון,‏ ונעלם.‏ הם חשבו שי שוב לאלתרועמוהגילויים הנראיברלעין של נוכחות האל.‏ אך הימים חלפו,‏ ומשה לא חזר.‏ אזסבורים היו בני ישראל,‏ כי ראוי לעשיות דמות,‏ שלא תבוא במקום האל,‏ אך תגלם אתכבודו,‏ בדומהלעמוד־הענן.‏ היה זה חטא גדול,‏ אבל לא בל בני ישראל היו שותפים לו.‏האנשים שרצו בעגל באמת ובתמים ואף עשוהו לא מנו יו תר משלושת אלפים איש,‏מתוך שש מאות אלף,‏ כלומר אחד לכל מאתיים;‏ ואנשים אלה נכחדו.‏ השאר,‏ בתוכםאדם וג ר עינו,‏ ו א לו ש אר הבני ם ל א היו כי אם ב קלפו ת:‏ ו סגל ת שת היה אנו ש בנו.‏ ו כ ך נ מ שך ה עניועד נח על י די י חידי ם ש היו כגר עיני ם,‏ כלם דו מי ם לאד ם הר א שון ונ קר אי ם ׳ בני אלהי ם׳,‏ ולבל ם ה שלמו תבגו ף ו ב מדו ת,‏ ב ארי כו ת י מי ם,‏ בחכמה וב כ שר המעשה — ו לפי י מי חייה ם מוני ם אנו את השני ם מאדם ו עדנח.‏ ו כ ך היה הדבר גם ב דו רו ת א שר מניח עד אברהם : אמנם היה בהם מי של א דבק בו ה ענין ה אלוהי — כן,‏ל מ של,‏ סר ח,‏ אול ם — אברהם בנו היהבי ה עניןתלמיד ל א בי א ביו,‏ לע‎3‎ר,‏ — גדו ל ה מזא ת ! הו א הכיר גם את נח —ה אלוהי נ מ שך אצלם מ אבו ת אבו ת אל בני בני ם...‏ ו אין ספק ש או תו הטבע ו או תו ד מיון כבר היוצ פוני ם ב אב,‏ אם כי הדבר ל א היה ג לוי ל חו ש.‏ כך היה הטבע של עבר צ פון ב בניו עד שנ תגל ה באבר ה ם.‏The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

145המאמרהרא שון בספר הכוזרי—אהרון,‏ לא ר צו לעשיות את עגל הזהב,‏ אך הניחו לזולתם לעשותו,‏ ועבירת‎0‎ היתהשהניחו לחוטאים להגשים בפועל מה שהיה מלכתחילה רק כוונה בלבד.‏מכל מקום,‏ אומר הרב,‏ הם לא עברו אלא על אחד מעשרת הדברות שניתנו להם עלהר סיני.‏ יתר־על־כן,‏ ביוון שבימינו אין עוד עבודת־אלילים,‏ נראה לנו הדבר הרבהיותר חמור משנראה בשעתו.‏ והראיה כי החטא לא היה בה חמור כפי שנראה לנו היאשהאל לא נטש את עמו:‏ המן הוסיף לרדת,‏ עמודי האש והענן הוסיפו ללוותם,‏והנבואההתפשטהביניהם.‏דבר,‏ של קיצורואלוהיםהלוחות מן וחוץ להם.‏ סלחששבר משה ‏)ואלוהים נתן לו אחרים תחתם!(‏ לא היו למעשיה העגל תוצאות מצערות.‏כפי הנראה מסתפק המלך בהסבר זה,‏ שאינו אלא מעין הצטדקות,‏ והוא חוזר אלהנושא העיקרי.‏ הוא מודיע,‏ כי נחה דעתו:‏‏]צח[‏ אמר הכוזרי:*‏ כבר ‏;}זר ת עצתי במה שעלה בדעתי ובמה שךאיתיו בחלומי,‏ כיאין האדם מגיע אל הענין האלהי אלא בדבר אלהי,‏ רצונילומר :האלהים)עמ׳ 53(.במעשים שיצוםהחבר משווה את התורה שבכתב והתורה שבעל־פה לגוף חי,‏ שכל אחד מחלקיו נחוץלו.‏ בדומה קבע האל בל מצווה ומצווה לפרטי פרטיה,‏ ואין בל מקום לפקפוק.‏ המלךמודהבי ׳תנוח הנפש לקבל התורה מבלי ספק ולא פקפוק׳.‏אחרי־בן עומד החבר על טענה שאמנם לא התעוררה אך יכלה להתעורר:‏ התורהכתובה עברית,‏ כשם שהקוראן ערבית•,‏ ולאנשי הודו וכד׳ אין גישה אליו.‏ אך בעודשהקוראן נועד כביכול לאנושות כולה ניתנה התורה לעם ישראל בלבד ועל־כן היאממלאת את יעודה בשלמות.‏ ו אילו הקוראן המוסלמי או האונגליון הנוצרי מעולם לאנתקבל על האנושות בולה.‏החבר אף מציג את השאלה:‏ האם לא היה זה לכבודה של החכמה האלוהית שכלשיהיו החיים כלםטוב יו תר החבר ולא היה הישר?‏ ׳אמר בדרך בני־האדם יודר בו מדברים׳.‏הספרהראשוןמסתייםבדיוןבשכרהמובטחלצדיקים.‏אינו החברמכחיששאלוהים נותן שיכר למעשיהם הטובים של בל בני־האדם,‏ אך שכרם של ישראל הואאחר:‏‏]קט[‏ אמר החבר:**‏ אבל יעודינו הדבקנו בענלן האלהי בנבואה,‏ ומה שהוא קרוב לה,‏*בתרגום אבן שמואל:‏הנה חזקתני בךעה אשר הגעתי אליהבמחשבתי ואשר אשרה לי במראה החלום,‏ והיא:‏ בי אין האדם מגיעאל הענין האלוהי בי אם על ידי הצו האלוהי — רצוני לומר:‏ על ידי מעשים אשר יצ^ה עליהם האלוה.‏** בתרגום אבן שמואל:‏לא בן!‏ יעודינו הם —בי נדבק בענין האלוהי על ידי הנבואה ובל הקרוב לה ובי יתחבר הענין האלוהי בנוThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

146 הגותו של יהודה הלויוהתחבר הענין האלהי בנו בגדלה ובכבוד ובמופתים.‏ ועל כן איננו אומר כתורה,‏ כיאם תעשו המצוה הזאת,‏ אביאבם אחרי המות אל גנות וקנאות,‏ אבל הוא אומר:‏ואתם תהיו לי לעם ואני אהיה ל‎3‎ם לאלהים מנהיג אתבם,‏ ויהיה מכם מי שיעמד לפניומי שלעלה לשמים כאשר היו הולכים בין המלאכים,‏ וי היו גם כן מלאכי הולכיםביניכם בארץ ותראו אותם יחידים ורבים,‏ שומרים אתכם ונלחמים לכם,‏ ותתמידובארץ אשר היא עוזרת על המעלה הזאת,‏ והיא אדמת הקדש,‏ ויהיה שבעה ורעבונהוטובתהורעתה —הטבעי —בענין האלהי כפי מעשיכם,‏ ויהיה נוהג כל העולם על המנהגזולתכם,‏ כי תראו,‏ עם שכינתי שתהיה בתוככם,‏ מטוב אדמתכם וסדרגשמיכם שלא יעברו עתיהם הצריך להם,‏ ו שתגברו על אויביכם במתימספר —המנהג,‏ מה שתכירו בו,‏ בי אין ענלנבם נוהג על המנהג הטבעי,‏ אבל הרצוני,‏ כאשרתראו אם תמרו מהבצרת וה^גף והחיההרעה —ענלנבם מנהיג אותו דבר שהוא גדול מן הענלן הטבעי.‏ והיהוהעולם בלו בשלוה,‏ ואז תדעו ביכל זה והתורה הזאת ובליעודיה מבטחים,‏ לא יפיל מהם ד בר;‏ ולעודיה כלם כולל אותם ש'ךש אחד והוא יחולקרבת אלהים ומלאכיו.‏ ומי שיגיע אל המעלה הזאת לא לירא בלן המלת,‏ ותורתנו בברךזראיתלנו זה עלן בעלן)עט׳ 59(.‏'בתחילת הספר השני מתוארת התגיירותם של המלך ויועציו,‏ וכל המשך החיבורעוסק בתורה שהחבר מלמד את הגר החדש.‏ אך כיוון שיש ביניהם הסכם לגבי תוכןהדברים,‏ שוב אין לדו־שייח שלהם אותה חיות.‏ שאלותיו של המלך שוב אינן סותרותאת דברי החבר,‏ אלא רק מעודדות אותו להבהיר נקודות סתומות.‏ב אותו ת גדל ה,‏ ב מר או תכ בוד ו בנ פל או ת,‏ ו ל כן ל א 3 א מר בתור ה : ׳אם ת ע שו ככל המצוה הזאת אביאב םא חרי מותכ ם ‏

ר עיונו תיו העיקריים 147רעיונותיו העיקריים שליהודה הלויומקורותיהםבתפיסתו של יהודה הלוי העול□‏ הוא גוף חי הבנוי דרגות דרגות.‏ לעיל עמדנו עלהקטע ‏)מאמר א,‏ מא,‏נגדעמ׳ 21(בו מתאר החבר את דרגות ההוויה,‏ למן הנמוכה ביו תר:‏הסדר הדומם,‏ הסדר הצמחי,‏ הסדר החי,‏ הסדר האנושי,‏ בלומר השכלי,‏ ולבסוף הסדרהאלוהי,‏ בלומר הנבואי.‏ עיקר הפולמוס של יהודה הלוי ברוב חלקי הספר אינו מכווןתחרותהנצרות,‏האיסלםוהקראות,‏מן ניזון הוא אלאההתנגדותלפילוסופיםהמתיימרים להיות קבוצת היצורים הנעלה־ביותר,‏ אנשים קרובים לאל,‏ יצורים כמעטאלוהיים.‏סולםהדרגות של הנשמות המקובל על הפילוסופים מורכב מארבעהשלבים —דומם,‏ צומח,‏ חיוני ושבלי,‏ כשבפסגתה עומדים הפילוסופים.‏ אצל יהודה הלוי יש בודרגה חמישית:‏ הנבואית,‏ הנפש האלוהית שנתן אלוהים לאדם הראשון,‏ עברה מדורוהיא לדור,‏עומדתבמי שרין׳העניין עם בקשרהאלוהי׳.‏רעיון׳הענייןהאלוהי/‏המתורגם מן ה׳אמר׳)האלוה(‏ בערבית,‏ יש שהשווהו ללוגוס של פילון.‏ אך דומה שישלהבחין ביניהם.‏כאור )1(אלוהיבי יהודה הלוי משתמש במושג זה בכמה מובנים :העוברבירושה,‏בדומהלמקובלבמסורתהשיעית,‏שעליהנעמודבפרטות בפרק הבא.‏ זרע אלוהי מאפשר את ההתאחדות עם העניין האלוהי במובנוהשני —)2()3(דיבור של במובןאלוהי,‏מעשיהאלוהי,‏ רצון אלוהי.‏ מובן זה שאול,‏ בנראה,‏ מןהתיאולוגיה האיסמעילית או מתיאולוגיה אחרת שמקורה מגיע בדרך כלשהי עדל׳נוסח הארוך של התיאולוגיה של אריסטו׳.‏ויש לעניין האלוהי גם מובן של צורת חיים על־טבעית.‏ ופינס רואה כאן קשר למשנתאבן באג׳ה,‏ פילוסוףערבי־ספרדי בן זמנו של יהודה הלוי.‏פעולת אלוהים נעשית בשני אופנים ‏)ראה מאמר ה,‏ב,■עט׳ :)337 )1(באופן הטבעי,‏שבו הוא פועל באמצעות מתווכים,‏ והם השכל,‏ הנפש והטבע,‏ כלומר היקום,‏ בפי שהואנובע מן המדע האלוהי בסידרה של האצלות,‏ זו מתוךאמצעי.‏זו;‏ )2(ובאופן על־טבעי ובלתי־והבה נפרט את דברינו.‏ אילו הסתפק יהודה הלוי בסולם ההאצלות הנ״ל שבעולםהטבעי,‏ היתה שיטתו דומה מאוד לזו של הניאו־אפלטוניקנים הגורסים הארה שכלית.‏אך בתורתו פועל האל גם במי שרין,‏ בדרך שנייה,‏ בלתי־אמצעית:‏ משה התייצב לפניפרעה לא בשליח אלוהי העולם או הבורא,‏ אלא כשליח האל שנוכח בהיסטוריה.‏כאמור לעיל ‏)מאמר א,‏ יא,‏ עט׳ ‎3‎ו(:‏ ׳אנחנו מאמינים עם זאת,‏ באלהי העולם...׳.‏ עםזאת,‏ המעבר מן ההתאחדות עם השכל)כלומר,‏ דרגת הפילוסופים(‏ אל ההתאחדות עם׳העניין האלוהי׳)של הנביאים(‏ איננו תהליך טבעי.‏ יש באן בקע ברור בסולם.‏ בכוחותיוThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

‎48‎רהגותו של יהודה הלוישלו יכול אדם להגיע את דרגת השכל;‏ ולשם בך עליו ללכת בדרך ההיגיון,‏ בדרךהפילוסופיה.בדיל הצטייןהתורה.‏ב׳אמר׳,‏ ׳בעניין האלוהי׳,‏ עליו ללכתבדרךהעל־טבעית,‏דרךדרך זו לזמורה לנבחרי האל.‏ למן האדם הראשון יש בכל דור אדם טהור הראוישינוח עליו ה׳אמר׳.‏ אך עם ישראל כולו,‏ הוא ורק הוא,‏ נבחר על־ידי האל.‏הנוכרים אינם מסוגלים איפוא להגיע אל ההתאחדות עם ׳הענייןהאלוהי׳ ;ישראלהוא מבחינה מסויימת מין עליון מעל למין האנושי כשם שהאנושות היא מעל לבעלי־החיים.‏ לפיכך,‏ הנבואה המתוארת כאן בהתאחדות עם ׳העניין האלוהי׳ שמורה לצאצאיאברהם,‏ ו אפילו הגרים אין להם חלק בה.‏לבחירת עם ישראל מקבילה בחירת ארץ־ישראל,‏ כי ליו שבי ארץ זו ניתנו בלהנבואות,‏ והרחק ממנהאין נבואה:*‏וכשיהיה החסיד חושב זה בכל תנועותיו,‏ איך לא תהיינה תנועותיו כלם כבר נתןבהם דולק הבורא אשר בראם תחלה וממשיך להם בעזר תמיד בהשלמתם,‏ והואלעולם כאלו העזכינה עמו והמלאכים מתחברים עמו בכח,‏ ואם לחזק בחסידות ויהיהבמקומות הראויים ל^זבינה לחברוהו בפיעל,‏ ולראה אותם עלן בעלן למטה ממדרגתהנבואה,‏ כאשר היו טובי החכמים בבית שני רואים הצורות ושומעים בת קול והיא‏•מדרגתהחסידים,‏ולמעלהממנהמדרגתהנביאים.‏ולקבלהחסידמכבודהענלןהאלהי הנמצא עמו מה שראוי לקבל העבד מאדוניו שבראו והטיב לו והוא צופהולגמלו אולענ שו)מאמר ג,‏ יא,‏ עמי ‎57‎ו(.‏על הנביא אומר החבר:‏ ׳ואם ימצא אדם שיביא באש...‏ ׳)מאמר א,‏ מא,‏ עט׳ 21(.באן,‏ תוך ההתאחדות עם ׳העניין האלוהי׳,‏ מתרחשות התחושות העל־טבעיות :החיזיוןוהשמיעה.‏ עם ישראל כולו הגיע לדרגה זו של נבואה במעמד הר סיני:**‏והוא שה^ם,‏ עם מה שהאמינו במה שבא בו משה אחר המופתים האלה,‏ נשארבנפשותם ספק,‏ איך לדבר האלהים עם האדם,‏ בדי שלא תהיה התחלת התורה מעצה*ב תרגו ם אבן ש מו א ל:‏ו כ שי צי ר ה חסיר ל עצמו בל ז ה בבל תנו עו תיו,‏עזר ה מתמדת ב ה של מ תן?‏— שעהאין ל א ילהס את מ קורן ל בור אא שר ?: ר אן בר א שונ ה ו ה עוץרןבך יר א ה עצמו ת מיד כ אלו ה מכינ ה ע מו ו ה מל אכי ם מת חברי ם א ליו,‏ אמנם ל פירק בכ ח,‏ אך כשיתחזק ב ח סידו ת וי מ צ א במקום הר אוי שת שךה בו ה׳ ^ כינ ה׳,‏ י ת חברו א ליוהמלאכים בפיעל ויר א ם עין ב עין,‏ שזו הי מדרג ה אחת מתחת ל מדרג ת הנ בו א ה)‏ בךרך זו היו טו בי ה׳ חכמים׳שב׳בי תהנבי אי ם(.‏ש הרי האלו השני׳ רואי ם** ב תרגו ם אבן שמו אל :י ד ב רצו רו ת ו שו מ עי ם ׳ב ת קו ל׳ — ו הי א מדרג ת ה ח סידים,‏ א שר למעל ה ממנה רק מדרג תה חסיד נו תן אפו א כ בוד ל ע מן ה אלוהי הנמצאעמו — בד ר ך ש העבד מ חיב לתת כ בוד ל א דוניו —בר או ו הי טי ב ע מו ו מ שגי ח עליו לתת לו שיכר ועינ ש.‏אם כי ה אמין העם,‏ א חר ה מופ תי ם האלה,‏ בכל א שר הודיע ם משה ע״ה,‏ עו ד נ ש אר ספק בלב ם:‏ האמנםהאלו ה עם בשיר וד ם?‏ או לי אין ה תור ה באה ברא שי ת ה כי אם מדעתו של אדם ו מ מ ח שב תו ור ק אחרThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

ר עיונו תיו העיקריים 149ומחשבה מחמת אדם ואחר יחברהו עןר ואימץ מאת האלהים,‏ מפני שהיה רחוקהדבורבעיניהםמזולתארם,‏בעבורשהדבור גשמי.‏ ורצה ה,‏ להסיר הספק הזהמלבותם וצוד.‏ אותם להתקדש הקדשה הצפונה והגלויה,‏ ושם הדבר הנחוץ בה:‏הנשים מן פרישותוהץמוןלשמעדבריהאלהים.‏והתקדשהעם,‏ונזד מןלמדרגתהנבואה,‏ אף לשמע דברי האלהים פנים בפנים.‏ והיה זה אחר שלשה ימים בהקדמותאותות גדולו ת מקולות וברקים ורעמים ואש שסבבה את הר סיני.‏ ונשארה האשההיא ארבעים יום רו אין אותה העם,‏ ורו אין את משה בא בתוכה ויוצא ממנה,‏ ושמעהעם לבור צח בעשרת ךברים,‏ הם אמות התורות ושרשיהן.‏ אחד מהם מצות שבת,‏ובבר קדמה מצותו עם הורדת המן.‏ ואלה עשירת הךברים לא קבלם ההמון מאנשיםיחידים ולא מנביא,‏ כי אם מאת האלהים נתנו,‏ אבל לא היה בהם כיח במשה לראותהדבר הגדול ההוא.‏ והאמינו העם מן היום ההוא,‏ בי משה ‏?)דבר בו בדבור התחלתומאת הבורא,‏ לא קדמה למשה בו מחשבה ולאחשבוהפילוסופיםמנפשיזדכבומחשבותיהעצה —ותדבקשלא תהיה הנבואה,‏ כאשרבשכלהפועל,‏רוח הנקראהקדש או בגבריאל וישבילהו,‏ ואפשר שיתךמה לו בעת ההיא בחלום או בין שנהוקיצה שאיש ‏?)דבר עמו ושומע דבריו בנפשו לא באזניו,‏ ורואה אותו במחשבתו לאבעיניו,‏ ואז יאמר בי הבורא דבר־בו.‏ וסרו אלה הקברות במעמד הגדול ההוא.‏ ומהשנללה ‎1$‎ל הדבור האלהי מן המכתב האלהי,‏ שחקק עשרת הדברות האלה בשנילוחות אבנים יקרות,‏ ונתן אותם ‏:אל משה,‏ וראו אותם מכתב אלהי כאשר שמעובך באים הלזארה והסיוע מאת האלוהי האמונה בי הרוחני,‏ שאינו בשר ודם,‏ יבול לדבר לא נתקבלה עלדעתם,‏ שהרי הדבור גשמי הוא.‏ אולם האלוה רצה להסיר ספק זה מלבם,‏ ולבן צוה אותם להתקדש בקדשההפנימית והחיצונית,‏ וביחוד ל?ר ש מן האשה,‏ ולהתבונן ולבון את הלב לקראת שמיעת ךבר האלהים.‏ והםהתקדשוהאלוהוזמנו עצמם למדרגה אשר בה ימצאו ראויים למעמד הנבואה — גדולה מזאת!‏ — לשמע בדבר‏$ל בלם פנים בפנים.‏ והדבר בא לאחר שלשה ימים,‏ בהם קדמו להתגלות אותות עצומים:‏ ברקיםורעמים,‏ רעש אדמה,‏ ואש,‏ שהקיפה את הרסיני ונראתה עוד ארבעים יום על ההר לעיני בל העם,‏ אשרראה את משה נכנס בתוכה ויוצא מתוכה.‏ והנה שמע העם דבור אלוהי ‏?לפרש בעשרת הדברות,‏ שהן אמותהמצוותושרשיהן,‏ —ביןהפלן.‏ את עשרת הדברות האלהאלה גם אזהרה על שמירת השבת,‏ שכבר נצטוו עליה לפני זה בסמוך להורדתקבלו המוני העם לא מיחידים ולא מנביא יחיד,‏ בי אם מפי האלוה.‏ אמנםלא היה בו ב^ם כח בכחו של משה לראות את המר^ה הגדול ההוא פנים בפנים,‏ אך מן היום ההוא והלאההאמין העם כי משה ע״ה יבואהו הדבור מעם האלוה,‏ בלא שקדמה לזה אצל משה מחשבה או דעה.‏ ביהנבואה אינה נובעת,‏ כמו שיחשבו הפילוסופים,‏ מנפש האדם שנזדבבו מחשבותיו ודבק בשכל הפועל,‏שיש קוראים—לו ׳רוח הקדש׳ ויש שיקראו לו ׳מלאך גבריאל/‏ ושכל זה לסיע בידו ויחוננהו דעת;‏ אדם בזהאומרים הפילוסופים — יתכן בי יציר לו בדמיונו אותה שעה,‏ בחלום או בין שנה ליקיצה,‏ כי הבלדבר עמובן אדם הוא,‏ שאתבמחשבתו —ךבריו לשמע,‏ לפי ה?לךכלה לו,‏ לא באזניו,‏ בי אם בנפשו,‏ ואותו יראה,‏ לא בעיניו,‏ כי אםואז יאמר כי האלוה דבר אליו.‏ אבל כל סברות השוא האלה סרו עם המעמד הגדול ההואועם הךברים שבאו אחר הדבור האלוהי,‏ הלא הם:‏ הנבתב,‏ בו חקק האלוה את עשירת הדברות האלה בשנילוחות אבנים יקרות,‏ ונתנם ביד משה,‏ והעם ראה את הךברים בכתב אלוהי,‏ בשם ששמע אותםלפני זהThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

150 הגותו של יהודה הל ויאותם דבור אלהי.‏ ועשה להם מעזה במצות האלהים ארון והקים עליו המשכן הידוע.‏ונשאר זה בין בני ישראל בל ימי הנבואה בתשע מאות שנה,‏ עד שמרו העם ונגנזהארון וגבר עליהם נבובדנצר והגלם)מאמר א,‏ פז,‏ עט׳ 41,39(.בעובדה ההיסטורית של ההתגלות מתברר לנו כי אלוהים איננו רק המניע הראשון,‏אלא גם,‏ בדרך על־טבעית,‏ אלוהי ישראל.‏ אמנם,‏ התפיסה העל־טבעית שגילה העםבהר סיני נועדה להוכיח שהקשר אל אל בלתי־גשמי הוא בגדר האפשר.‏ עם זאת,‏ חיזיוןושמיעה אינם רק הוכחה למקור האלוהי של התורה וגם אינם תופעות־לוואי שלההארה השכלית•,‏ הם חלק בלתי־נפרד ממסכת היחסים בין האל לעמו.‏כמובן,‏ בדברנו על טבע ועל־טבע האבחנה היא מלאכותית-,‏ כי הדרגה החמישיתבסולם הצורות גם היא טבעית ובלולה בסדר הבריאה,‏ ממש כמו הצורה החיונית אוהאנושית.‏ וכך גם ארץ־י שראל,‏ הקשורה גם היא ל׳עניין האלוהי׳,‏ הרי היא חלק מןהעולם ולא מחוץ לו.‏ ובכל זאת,‏ בשעה שבעולמנו אפשר לומר בי הסולם כולו הואמבחינה מסויימת טבעי,‏ אין להתעלם מן העובדה שאלוהי הטבע,‏ המנהיג את העולם,‏קבע בו חוקים החלים על העולם כולו;‏ ו אילו אלוהי ישראל מגלה את רצונו ומתערבבמהלךההיסטוריה.‏במו אברהם אבן עזרא,‏ כן גם יהודה הלוי חושף בתורה אתהצדדים השונים בגילוי רצון האל,או בדרכי פעולתו,‏ בשמותיהם שבמקרא:‏אמר הכוזרי:*‏ כבר התבאר לי ההפרש בין אלהים וה׳ והבינותי מה בין אלהי אברהםואלהיאךסטו ושה׳ תכספנה לו הנפשות בטעם וראיה ואלהים יטה אליו הקשהוהטעם ההוא יביא מי שיגיע אליו שימסור נפשו על אהבתו ושימות עליה וההקשההזאת היא ראייה כי רוממותו חובה בעוד שלא תזיק ולא יגיע בעבורה צער ואיןלהאשיםאךסטוכשהואעל לועגהאלהים אותם)מאמר ד,‏ טז,‏ עט׳ 261(.מעשההנימוסיםשהוא אחרידע אם מסופקאלוהי האמונה נתגלה לנביאיו,‏ ואין נביאים אלא מקרב העם שקיבל׳העניין האלוהי׳ : אך נבואה זו קשורה בהכרח גם לארץ־י שראל :בירושה אתכ ך בור אלו הי,‏ ו ה א רון א שר עשה להם משה על פי ה אלו ה:‏ מ סביב ל א רון זה הקים את המ שכן הנודעל תהל ה.‏מ שכן זה נ ש אר ב קרב בני י שר אל כל י מי הנבואה,‏ כתשע מאו ת שנה — עד שחטא העם,‏ ונגנזה א רון,‏ וג ב ר עלי ה ם נבוכדנ־צר ו הגלם.‏* ב תרגו ם אבן ש מו אל:‏הנה נ תב אר לי הל!פר ש בין השמות ׳ אל הי ם׳ ו׳ ה״,‏ ו הבינו תי מה רב המרחק בין ״אלה י אבר הם׳ ו בין ׳ אל הי׳אךי ם טו :כי ל׳ ה״ י תעל ה משתוקקים בני אדם ש ה שיגו הו ב חו ש ו על י סו ד עדו ת ר אי ה,‏ ו א לו ל׳ אל הי ם׳ נוטי םעל פי הקש הגיוני.‏ מיו א לו הלוקשע ליו.‏ש ה שיגו ב חו ש בא לי די מ סירו ת נפ ש מ תוך אהבת האלו ה ו לי די הנ כונו ת ל מו ת עלי ה;‏מר^ה רק ז א ת:‏ כי חובה היא לרו מ ם את האלוה כל שעה ש אין הדבר מזי ק ו אין סובלי ם צעראין ל הא שי ם אפו א את ארי סטו על הלגלוג שלגלג על טקסי ע בוד ת ה אלוה,‏ מאחר שהו א ‏?לספק אםהאלו ה יו ד ע בז ה.‏The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

ר עיונו תיו העיקריים 151אמר החבר:*‏ בן הךכם זה שאתם אומרים,‏ שמצליח בו ה‎5‎ךם,‏ אלו לא היו נוטעים בוהגפנים ועובדים העבודה הראויה להם,‏ לא היה עושה ענבים.‏ והמעלה המיחדתהראשונה היא ל^ם שהוא סגלה ולב כאשר זכרתי,‏ ויש לארץ עזר בזה עם המעשייםוהתורות התלויות בה אשר הם כעבודה ל‎5‎ךם,‏ אבל לא לתכן לסגלה הזאת להגיע ‏$להענלן האלהי מבלעדי המקום הזה,‏ כאשר לא יתכן שיצליח הברם ‎5‎בלעדי ההר הזה‏)מאמר ב,‏ יב,‏ עט׳‎77‎‏(.‏המקום המרכזי שתופסת ארץ־י שראל מתאשר בנבואה :אמר החבר:**‏ בל מי שנתנבא לא נתנבא בי אם בה או בעבורה.‏ הנה נתנבא אברהםכדי שיעבר בה,‏ ויחזקאל ודניאל בעבורה,‏ וכבר היו נמצאים בבית רא שון וראו בוהקזבינה אשר בהמצאה היה מגיע לנבואה כל המוכן לה מהסגלה)שם,‏ יד,‏ עט׳ 79(.אינםאשר לאסטרולוגיה,‏ דעתו של יהודה הלוי היא כי העיקרון שבה נכון,‏ אך החוקיםידועים לאסטרולוגים.‏ רק ההתגלות יכולה להביא לנו חוקים אמיתיים על השפעתכוכבי הלכת:‏אמר החבר:״*‏ ובי אנו דוחים שלש לעליונות מעשיה בארציות אך נודה כי חמריההויה וההפסד מחמת הגלגל אבל הצורות מאת מנהיגם ומוליבם והשם אותם כליםלהקמת כל אשר יחפוץ מן ההויות מבלתי שנדע לחלק אותם והחוזה טוען שהואיודע לחלק ולהבין ואנחנו מכחישים אותו בזה ונגזור שאין בשיר ודם משיג לזה ואם*בתרגום אבן שמואל :בך גם הרבם זה שאתם אומרים בי הכרם מצליח בו — לולא היו נוטעים בו את הגפנים ועושים את בלמלאכת עבודת הכרם הדרושה לגדולם,‏ לא היה עושה ענבים.‏ והנה המעלה המלח דת באהאשר הוא הסגלה והגרעין)כמו שהזכרתי למעלה(,‏ראשונה ל^יםואחרי זה יש גם לארץ הלק במעלה הזאת,‏ וכן למעשיםולמצוות התלויים בארץ,‏ שהם מעין עבודת ה?רם לכךם;‏ אולם,‏ שלא ככרם,‏ העושה ענבים גם במקוםאחר,‏ אין עם הסגלה יבול להדבק בענלן האלוהי בי אם בארץ הזאת.‏‏**בתרגום אבן שמואל:‏כל מי שנתנבאלא נתנבא כי אם בארץ הזאת או בעבורה.‏ בך זבה אברהם לנבואתו הראשונה כאשר צוהללכת ‏#ל הארץ הזאת ; ויחזקאל ודניאל בעבורה נבאו — אכן שניהם ראו עוד את הבית הראשון ואת כבודה׳שבינה/‏ אשר בל ימי היותה שורה בבית ההוא היה כל אדם המוכן לכך מצד הסגלה מגיע לנבואה.‏‏***בתרגום אבן שמואל:‏האם אנו כופרים בכך בי יש לעולם העליון השפעה על הךברים הארציים?‏ אדרבה,‏ מודים אנחנו כי הצדהחמרישל ההתהוות והכללה בא מביח הגלגל,‏ ואלו הצורות באות מאת ‏?)בונן־מנהיגן,‏ אשר שים אותן כליםלקיום כל הךברים המתהוים שהוא רוצה לקימן,‏ בלי אשר נדע את פרטי הךברים.‏ אמנם האצטגנין טוען כיהוא יודע את הפרטים,‏ אבל אנחנו מכחישים אותו בזה ומעידים בי דבר זה לא ישיגהו בשיר ודם.‏ רק אם אנוThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

152 הגותו של יהודה הלוינמצא מן החכמה ההיא דבר סמוך אל חכמה אלהית תוריית נקבלהו ובזה תנוחדעתנו על מה שנזכר מחכמת הככבים בדברי רבותנו מפני שאנחנו סבורים שהואמקובל מכחאלהי והוא אמת ואם לא הנה כלו סברות וגורלו ת בשמים יותר אמתייםמהם הגורלות בעפר)מאמר ד,‏ ט,‏ עט׳ 251-249(.הוא רומז לאותו משל,‏ שסיפר בתחילת פגישתו עם המלך:*‏והיה ככסיל,‏אשר נכנס באוצר רופא מפרסם בי רפואו תיו מועילות והרופא איננו בו,‏ובני אדם היו מכונים אל האוצר ההוא לבקש התועלת,‏ והכסיל ההוא היה נותן להםמן הכלים ההם והוא לא היה מביר הרפואות,‏ ולא במה ראוי להשקות מכל רפואהלכל איש ואיש,‏ והמית ברפואות ההם אשר היו מועילות להם,‏ ואם יזדמן שיקבלתועלת אחד מהם בכלי מן הכלים ההם יטו בני אדם אליו ויאמרו כי הוא המועיל,‏ עדאשר לטעם או לראו לזול תו תועלת במקרה לטו אליו,‏ ולא לרעו בי המועיל בעצמותואמנם הוא עצת הרופא ההוא החכם אשר חבר הרפואות ההם והיה משקה אותםכראוי והיה מצלה החולה שיזמן מה שצריך לבל רפואה ורפואה ממאכל ומשקהותנועה ומנוחה ושנה וקיצה ו אויר ומשכב וזולתם.‏ ועל הדרך הזה היו בני אדם קדםמשה,‏ זול תי מעט כיז^ר,‏ נפתים בנמוסי הכוכבים והקזבעים ונעתקים מנמוס אל נמוסאלוה,‏ אל ומאלוהואפשרשמחזיקיםברביםמהםושוכחיםמנהיגםומנהלם,‏מוצ אי םד ע תנוד בר מחכמת ה אצ טגנינו ת סו מך על הבמה אלו הי ת,‏ הכמת ה תורה,‏ אנו ‏?לקבלים או תו — בך תנוחמ ד ברי חכמת ה אצ טגניני ם ש?לצאנו ם אצל ה׳חכמים ז ״ ל׳,‏ ב הני חנו כי ךברי ם אלה נוב עי ם מכחאלו הי,‏ ונ מצ א שהם אמת.‏ אך כל ד ב רי ה אצ טגנינו ת האחרים אינ ם בי אם קברה ו הטל ת גו ר לו ת בשמים,‏שי ש בהמן האמת ל א יו תר מבהטלת גו ר לו ת ב ארץ.‏* ב תרגו ם אבן ש מו א ל:‏משל למה הדבר דו מ ה?‏ ל סכל ש חדר ל תוך או צר ה תרופו ת של רו פ א הידו ע לכל ב ת רו פו תיו המו עילו ת,‏בשעה ש הרופ א איננו שם,‏ ו ב ר או תו אנ שי ם רבי ם צוב אי ם על ה אוצר ההוא מתוך בקשת ךפ או ת לנפ ש ם,‏התחיל מו צי א אליהם תרו פו ת מ תוך הכלים א שר שם,‏ ב לי כל ידי ע ה ב טיבהר אוי הה תרופו ת ובכמו ת כלנה ומנהל אי ש ו אי ש — ונ מצ א ז ה כלכלית אנ שי ם באו תן ה תרופו ת שי ב לו ל הו עיל ם;‏ ואם בכלקרה יפי ק אחדהאנשי ם תועל ת ב תרופ ה ש הוצאהמאחד הכלים ההם,‏ י מ ש כו כל העו מדי ם שם ל תרופ ה ההיא,‏ באמרם כיהיא היא הנו שא ת בקרבה רפאו ת לבלם-,‏ עד שי ר או כי תוחלתם נכזב ה,‏ או שי מ צ או א חר כך תועלתכלקרית ב תרופ ה אחרת וי מ ש כו א חרי ה;‏ ול א י ד עו כי ה מו עיל מצד עצמו ל א היה כי אם בחכמתו שלאו תו רו פ א ש הכין את ה תרופ ה ההיא לכל חול ה במנה הר אוי ה לו,‏ אף צו ה לכל חול ה כי יתאיםל תרופ המנו ת לו הנתנתמאכלומשק ה,‏פסילותה תע מלות,‏מנו ח ה,‏שנה שעו תוי קי צ ה,‏שאיפ תאוי ר,‏ שכיב ה ו כדו מ ה.‏ בד ר ך זו נ הגו האנשים ש ל פני דו רו של מ ש ה;‏ כל ם,‏ חוץ מי חידי ם מועטים,‏ היונפ תי םל הבליה אצ טגנינו תו לדעו תחכמיהטבעשבדורו ת םוהעתקיםמחקתו מ אל אל אל,‏ וי ש ש ה א מינו בבחו ת טבע רבי ם בב אלי ם,‏ בשכחם את כלנהיג הכחותשןא,‏ דוקת אל שו אהללו ור בונ ם,‏ ו ח שבוThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

ר עיונו תיו העיקריים 153ו?לש'ימם סבה לתועלות,‏ והם בעצמם סבה לנזקים,‏ בפי ההבנה והזמון.‏ אבלבעצמו הוא הענלן האלהי,‏ והמזיק בעצמו הוא העדרו)מאמר א,‏ עט,‏ עמ׳ 33(.המועילמשל זה אופייני מאוד לדרך גישתו של יהודה הלוי:‏ כל מדע,‏ דתי ולא־דתי,‏ שמקורואינו במישרין מן ׳העניין האלוהי׳,‏ מוטעההוא:בי חוקיהעולם הטבעי והעל־טבעי אינםידועים לאמיתם אלא מלמעלה.‏ האדם איננו מסוגל להגיע לתפיסה ממשית של החוקיםבדרך ההגות בלבד.‏ הוא יכול להגיע רק למושג,‏ מוטעה יותר או פחות,‏ של עצם קיוםהחוקים,‏ ולעתים גם לידיעת־מה,‏ אך לא להבנתם האמיתית ולא לניצולם.‏ לפי גישהזו עומדים הפילוסופים במעמד נחות אף לעומת בני שאר הדתות,‏ כי הם עוסקים במדעבלבד.‏ לפנינו איפוא הסולם הבא:‏ הרחוקים ביותר מן הדת האמיתית הם הפילוסופים:‏אמר החבר:*‏ רחוק מה שיש בין בעל התורה ובין הפילוסוף,‏ כי בעל התורה מבקשהאלהים לתועלות גדולו ת,‏ זולת תועלת ידיעתו אותו,‏ והפילוסוף אינו מבקש אלאשיםפךהו על אמתתו,‏ כאשר הוא מבקש שיספר הארץ על הדמיון שהיא במרכזהגלגל הגדול ואיננה במרכז גלגל המזלות,‏מעטוזולת זה מהידיעות,‏ ו שאין ‎5‎זיק הסכלותבידיעת האלהים אלא כהזקת הסכלות בידיעת הארץ למי שאמר שהיא משטח,‏והתועלת אצלו איננה כי אם ידיעת הךברים על אמתתם להדמות בשיבל הפועלוישוב הוא הוא,‏ בין שיהיה צדיק בין שיהיה אפיקורוסלא יחוש כשיהיה פילוסוף...‏אך אם יתרחקו הרחק הזה אין להאשים אותם,‏ מפני שלא הגיעו ‏#ל הידיעה האלהיתאלאבדרך הקשה,‏ וזה ממה שהביאה אליו הקשתם)מאמר ד,‏ יג,‏ עט׳ 253(.הנוצרים קרובים יותר לדת האמיתית,‏ אך עודם רחוקים למדי.‏ המוסלמים קרוביםיותר.‏בכינויים׳ירבעם׳למוסלמיםו׳אחאב׳לנוצריםמגדיראת הלוי יהודהעמדתו כלפי שתי הדתות שיצאו מישראל:‏ הנוצרים עובדי־אלילים הם,‏ בדומה לעובדיהבעל;‏ ואילו המוסלמים מאמינים באל אחד,‏ אלא שהתרחקו מדרך הישר.‏את הכחות בשהם לעצמם סבה לתועלת שהפיקו מהם,‏ בשעה שמצד עצמם בחות אלה הם גם סבה להזק,‏ הכללפי ההכנה והסחר.‏ והאמת היא שהמועיל מצד עצמו הוא הענין האלוהי והמזיק מצד עצמו הואהעדר הענ;ן ההוא.‏בתרגום אבן שמואל :אמנם כן,‏ רב המרחק בין בעל הדת ובין המתפלסף,‏ כי בעל הדת מבקש את האלוה לשם תועלות עצומות,‏נוסף על תועלת הדעת—כדרך שהוא מבקשאותו,‏ ואלו המתפלסף אינו מבקש את האלוה כי אם כדי לתאדהו כמו שהוא באמתלתאר את הארץ,‏ למשל:‏ בי היא,‏ במרכז הגלגל הגדול ביותר,‏ ואינה במרכז גלגלהמזלות,‏ וכדומה מן הידיעות הללו:‏ לדעת המתפלסף,‏ אין חיסר הידיעה על האלוה מזיק לאדם יותר ממהשמזיק חיסר הידיעה על הארץ למי שסובר כי משטה היא.‏ לדעת המתפלסף,‏ אץ תועלת בי אם בידיעתהךברים על ‏$»מתתם:‏ ידיעה זאת עושהאת יודעה דומה לשכל הפועל,‏ עד אשר יהיה לאחד אתו,‏ ואז איןהפרש בדבר אם מאמין הוא או כופר,‏ ובלבד שיהיה מתפלסף...‏ אכן הפילוסופים,‏ אם אמנם רחקו כלהרחק הזהמהשגת האלוה לפי הנבואה,‏ אין להאשימם על כך,‏ כי אל חכמת האלוהות לא היה להם מבואכי אם דרך הך!קש ההגיוני,‏ והלוקש לא הביאם בי אם למה שאמרנו.‏*The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

154 הגותו של יהודה הלוי*את דרך הישר הורה אלוהים לבני ישראל,‏ ומשום כך אינה מובנת כל צרכה לכלאדם.‏ טעמי־המצוות הן בחזקת סוד.‏ רק לעתים אפשר בעין לראות את תוצאותיהן.‏המלך עומד על התועלת שבמצוות אלה :בזהאמר הכוזרי:*‏ כבר חשבתי בענעבם,‏ וראיתי שיש לאלהים סוד בהשאירבם,‏ ושהואשם השבתות והמועדים מהגדול שבסבות בהשאיר תארבם ואדרכם,‏ כי האמות היו‏?וחלקות אתכם לעבדים בעבור בינתכם וזך דעתכם,‏ והיי משימים אתכם עוד אנשיהמלחמה,‏ לולא אלה העתים שאתם שומרים אותם השמירה הזאת המעלה מפני שהםמאת האלהים ולעלות חזקות,‏ כמו זכר למעשה בראשית,‏ זכר ליציאת מצרים זברלמתן תורה,‏ וכלםענעים אלהיים,‏ אתם מזהרים בשמירתם.‏ ולולא הם לא היה אחד מכםלובש בגד נקי,‏ ולא היה לכם קבוץ לזכרון תורתכם מפני שפלות נפשכם בהתמדתהגלות עליכם.‏ ולולא הם לא הייתם מתנעמים יום אחד בארך ימיכם,‏ וכבר היה לבםששיתימיכםמנוחתהגוףומנוחתאין הנפש,‏המלכיםיכוליםמפני עליה,‏שנפשותם אינם מתישבות ביום מנוחתם,‏ כי,‏ אם יצטרכו ביום ההוא ליגיעה ותנועה,‏היו נעים ויגעים,‏ ואין נפשותם במנוחה שלמה.‏ ולולא הם,‏ היה כל יגיעכם לזולתבם,‏מפני שהוא מזמן לשלל.‏ אם כן הוצאתכם בהם רוח לכם בעולם הזה ולעולם הבא,‏שההוצאה בהם לשם שמים)מאמר ג,‏ י,‏ עט׳ 153,151(.אך רוב המצוות,‏אין יודעים את טעמן ולא ביצד הן פועלות :אמר החבר:**‏ אם כן לא חןקה אצלך הנלצוה כלה.‏ החזק בעיניך התרת הנכסיםוהממוןוהבעליםב תרגו ם אבן ש מו א ל:‏והעבדיםב ח שבי על מצבכם ר אי תי ביהאלו ה בין הסבות החזקותו כו ב שו ת אתכם לעבדי ם ל הן,‏ההם שאתם שו מרי ם בנ א מנו תבלקיחתהקניןוהצואה,‏והתרתהאשהואסורהאחראמנם ‏.יש ל אלו ה סוד בד אגו ל ה שאר תב ם,‏ ו בי את ה שבתות ו ה מועדי ם שיםביו תר ל ה ש תמרו ת דמו תכ ם ו צ ביונ כ ם — כי האמות היו מחלקות אתכם ביני הןב ע בור בינ תב ם וז ך דעתכ ם,‏ ו אף שימות אתכם ל אנ שי מלחמה,‏ לו ל א הזמניםבז א ת,‏ ב היו ת ם מו עדי ם שנ תנו לבם מאת האלו ה,‏ ו ב היו ת טעמיהם ח שובי םכל כ ך:‏ ׳ז‎3‎ ר למעשיה בר א שי ת׳,‏ ׳ז כ ר לי צי א ת מצרי ם/‏ ׳ז‎3‎ ר ל מ תן תור ה׳—בל אלה עניני ם אלו היי םשנצ טוי ת ם לזכר ם ת מיד.‏ ו לו ל א הימי ם האלה ל א היה אחד מכם לו ב ש בגד נ קי ול א היי ת ם מתכנסים למקוםאחד לשםקריא ה בתור תכם,‏ מחמת ךכאונכ ם באידך תקופת שעבודב ם — ו לו ל א הם ש היו לכם ל א הייתםמ תענגי ם יו ם אחד בכל י מי חייכ ם — עב שו עובר ת עליכ ם בי מי ם אלו ששי ת י מי חייב ם ב מנו ח ת הגוףוב מנו ח ת הנפ ש,‏ מנוחה ש אין מלכי ם י כו לי ם ל הגי ע ל שכ מו ת ה,‏ הו איל ו אין דעתם מי שב ת עליה ם ביו םמנו חת ם,‏ש הרי אם יבי א ם הצרך הקל ביו תר לעשיות עבוד ה ולצ א ת למסע ב או תו היו ם י ס עו וי ע ב דו,‏ וכבהאין נפשם מוצ א ת לה מנוחה ‏#ל מ ה.‏ ו לו ל א הימים האלה היה כל קנינכ ם עו בר לי די א חרי ם,‏ ש הרי מז מןהוא ל היו ת שללכלה לשם ש מי ם.‏** ב תרגו ם אבן ש מו א ל:‏אם כן,‏ל מ שעבדיב ם — ונ מצ א ש הוצאתבם על הימי ם האלה היא ךו ח לכם בז ה ובבא,‏ ב היו תהאין תקף,‏ לד ע תך,‏ ל מצו ה ב כלל.‏ כלו ם ש רי ר ב עיני ך מה ש?ן קר קעי ם ו מ טל טלי ם ו עבדי ם נקני ם באחדמדר כי ה׳ קניך או על פי ה׳ צו א ה׳?‏ ו בן האשה נ קני ת בשל שה ד ר כי קנין:‏ ו כן ענין ג רו שי אשה,‏ בהם היאThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

ר עיונו תיו העיקריים 155שהיתה מתרת באמרו:‏ ׳תהא לי מקדשת/‏ והתרתה אחר שהיתה אסורה באמרו:‏׳כתבו וחתמו ותנו גט׳.‏ ובל מה שיש בת‎1‎רת כהנים ממה שהשלמתם תלוי במעשה מןהמעשיים או בדבר מן הךברים,‏ וצרעת הבגד והבית התלויה במאמר הבהן ׳טמא׳ או׳טהור׳.‏והמשיחהוכלהמעזבנהבשמןלאהמשחה,‏חלהוכןהקדשהלא הביהניםעליהחלהאלאהקדשהבהקמתעליהםמשהאלאהמשכן אתבמלואיםובתנופה,‏ והלוים בטהרה והתנופה,‏ וטהר הטמאים במי נדה שבו אפר הפרה ואזובושני תולעת ועץ ‏#רז,‏ וחטוי הבית בשתי צפרים חיות והמלאכה ההיא.‏ וכפור העונותביוםהבפוריםוטהרתמקדשמהטמאותבשעירעם עזאזלהמעשייםבו,‏ התלויםוברכת בני ישראל בנשיא אהרן את ידיי ול^מר:‏ ׳יברכף ה״.‏ והיה חל עם בל מעשיהמהמעשים האלה הענין האלהי,‏ כי מעשיי התורה בהויות הטבעיות,‏ בלם משיערותמאתהבורא,‏ואיןשעורםביכלתכאשר ודם,‏ בשירתראהההויותהטבעיות,‏משתערות ומתאזנות ונערכות בהמזגם מן הקזבעים הארבעה,‏ ובמעט דבר ישלמוויתכנו ותחול בהם הצורה אשר היא ראויה להם מחיים וצמחים ויהיה לכל ‏?לזגהצורה שהיא ראויה לו,‏ ובמעט דבר יפסד.‏ הלא תראה הביצה שיפסידה מקרה מעטמחים גדול או קיר או תנועה,‏ ולא תקבל צורת האפריח,‏ וישלימנה חמום התרנגילתאותהשלשהשבועותבו ותחולהצורה על השלמות.‏ ומי זה אשר יוכל לשערהמעשיים עד שיחול בהם הענין האלהי בי אם האלהים לבדו.‏ וכמו זה טעו בעליהבמיה והרוחניים.‏ הכמיים חשבו שי שערו האש הטבעית במשקליהם עד שיהיה להםנאסרת על בעלה,‏ אחרי היותה מתרתלו,‏ לאחר שהוא אומר : ׳כתבו וחתמו יוזנו גט/‏ או ענין התרתה לכלאדם,‏ אחרי היותה אסורה עליו,‏ לאחר שהוא אומר:‏ ׳תהא לי מקדשת/‏ וכן כל הךברים ב׳תורת ביהנים׳שהשלמתם תלויה במעשה בל שהוא או בדבור כלשהוא —ב׳צרעת ה‎5‎גד והבית/‏ התלויים במאמרשיאמר ה׳כהך:‏ ׳טמא׳ או ׳טהור׳.‏ והמשכן כלו ליא הלה עליו ה׳קדשה׳ כי אם על ידי ׳הקמת משה׳וה׳?לשיחה׳ ב׳שמן המשחה/‏ וכן ה׳ביהנים/‏ לא חלה בהם ה׳קדשה׳ בי אם על ידי ה׳מלואים׳ וה׳תנופה/‏ואשר ל׳לוים׳ — על ידי ה׳טהרה׳ וה׳תנופה׳.‏ ובן טהור ה׳קזמאים׳ — ׳במי נדה/‏ שיש בהם ׳אפר פרה ואזובושני תולעת/‏ ו׳חטוי הבית׳ —ב׳שתי צפרים חיות׳ ובכל העבודות הקשורות בזה.‏ וכן כפור העוונות ב׳יוםהכפורים׳ והטהר המקדש מן ה׳טמאות׳ על ידי ׳עזיעיר עזאזל/‏ ועל ידי כל העבודות הקודמות לזהוהתלויות בו.‏ ובן הברכה שנתברכו ׳בני ישראל׳ על ידי נשיאת בפיו של אהרן וך?רו אליהם במאמר׳יברכך ה״.‏ בל אחד מן המעשים האלה חל עליו הענין האלוהי.‏ בי המעשיים שהתורה ‏?לצוה עליהם דומיםליצירי הטבע בזה עז^ת רשמיהם ‏?לשער רק האלוה ית/‏ ואין ביבילת בשיר ודם לשערם.‏ כך אתה רואהביצירי הטבע בי לאחר שהגיעו לכלדתם ולכלשקלם הנכונים ונערכה בהם התכלזגות ארבעת היסודותהמתאימה להם ישלמו בדבר מועט ויוכנו לקראת חול בהם הצורה שהם ראויים לה,‏ צורת בעל החיים אוצורת הצמח,‏בי לבל מזיגה כלתאימה צורה מיחדת,‏ ועל ידי דבר קל מאד תפסד ה?לזיגה,‏ האינף רואה איךהביצה כלתקלקלת על ידי הכלקךה הפעוט ביותר,‏ בגון חים או קיר כלגבר,‏ או תנועה יתרה,‏ ונפסדת היא עדכדי כך שאינה יכולה לקבל צורת האפרוח,‏שברגיל כלספיקה ךגילת התרנגילת על הביצה במשך שלשהשבועות בדי שתחול בה הצורה ההיא בשלמות?‏ מי הוא אפוא אשר ידע לשער את השעור בו יש לעשיותאת הכלצוות עדבדי חול בהן הענין האלוהי,‏ אם לא האלוה בעצמו?‏ ובכגון זה טעו בעלי הכימיה ומשביעיהרוחות.‏ בעלי הכימיה מתימרים כי יעלה בידם לשער את שעור האש הטבעית על ידי מאזניהם עד שיובלוThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

156 הגותו של יהודה הלוימה שלרצו ותהפיך להם העצמים,‏ באשר תעשיה אש החים הטבעי בחיים אשר להפךהמזון לדם ובשיר ועצם ושאר האברים-,‏ וטורחים למצא באש הזאת.‏ והתעו אותםנסיונותשמצאואותםלא במקרהמשעורם,‏באשרנמצאנהלה האדםמהנחתהשבבת זרע בךחם,‏ והרוחניים באשר שמעו מאדם עד בני ישראל מה שהיה נעשהלהם בקרבנות,‏ מהראות האותות האלהיות,‏ חשבו בי ההתחלה אמנם היא מהמחקרוהחפוש,‏ ושהנביאים אמנם היו חכמים מחכמים ומשיגים הפלאות ההם בהקשתםוקוו שי שערו הם גם כן קרבנות בעתים ידועים ומבטים כוכביים,‏ כפי מה שהביאהאליו סברתם עם מעשיים וקטרת,‏ עד שעו שין קזפרים לכוכבים וזולת זה ממה שזכרואסור.‏ וזולתאלה —בעלי השמות,‏ כאשר שמעו על נביא שךבר בכה וכה ונעשה לוהפלא שנעשה,‏ חשבו כי הדבור ההוא הוא סבה בפלא ההוא וחתרו זה לריק.‏ איןהעושה כמטבע.‏ המעשיים התוריים דומים לטבעיים,‏ אינך יודע תנועותם ותחשבםתיהו,‏ עד שתראה התולדות ותרומם מנהיגם ומניעם ותלחד לו היבלת.‏ כאשר אם לאהיית שומע מעולם ׳משגלי ולא ידעתו ולא ידעת התולדה ממנו,‏ ותראהעצמך נזקקאל הכעור שבאברי האשה,‏ ואתה יודע מה שיש בקרבתה מהפחיתות,‏ ומה שלשבכניעות אל האשה מהיריעות,‏ הלית נפלא ואומר:‏ אין התנועות האלה אלא תהוו שגעון,‏ עד שתראה ׳דמיונך׳ נולד מן האשה לפליא אותך הדבר ותחעזב כי אתהעזרת היצירה,‏ ושהיוצר כון בזה לשוב העולם.‏ וכן הם המעשיים התוריים המעזעריםמאת האלהים.‏ תשחט הכבש'‏ על הדמיון,‏ ותתלבלך בדמו וה^שטתו וברחיצת מ^יווהדחתו ונתוחו וזריקת דמו ועריכתעציו יסקדת אשו ומערכתו,‏ ואלו לא היה במצנתל ה מציא כל מהשלר צו,‏ בהפכם עצמי ם לעצ מי ם,‏ ב דרן שא ש החים הטבעי פו על ת בבעל החיי ם,‏ בהפבה אתה מזון לד ם,‏ לב שר ול עצמו ת ול ש אר אברי ם : מ ש תדלי ם הם למציא אש דו מ ה לז א ת : מתעים אותם נסיונו תשנזד מנו להם,‏ ל א מ תוך שעור ש ש ערו — ב ה ת הוות בן האדם מ שימ ת ז ר ע בךל!ם•‏ ו אף בלשביעי הרו חו ת כך.*‏בשמעם כי כל הדורו ת מאדם עד בני י שר אל נר או אלילו ם או תו ת ע ליוני ם בשעה ש ה קריבו קרבנו תובחשבם בי מ קור ה או תו תב עיון וב חקיר ה ובי הנביאי ם ל א היו כי אם חכמים מחכמים א שר הגי עו ל?ל אי םההם ב הגיונ ם,‏ קוו בי י ח שבו גם הם ל ה קריב קרבנו ת בז מני ם קבועי ם וב מע מד י דו ע של מערכו ת כוכבי ם,‏ לסימה ש הגי עו א ליו בקזברתם,‏ ויו סי פו מדעתם מעשייע בוד ת הכוכבי ם ו כדו מ ה,‏ מ מין הקזפרים ש אסור ל הזכיר ם ב שם.‏ מלבד אלהבשמעם כי נ בי א פ לוני ד בר כךקזקסים ו הקטר ת קטלת*,‏ לשם בך אף ח ברו קפרי ם עלהיו גם ב עלי ׳ שמו ת/‏ אשרו כך ונע ש ה לו מופ ת — ח שבו כי הד בור ההוא היה הסבה ל מופ ת ההואוב ק שו ל חקות את ד ב רי הנבי א.‏ אול ם הבלחקה איבו דו מ ה ל מ חונן מ טב עו.‏ כי ה מצוו ת דו מו ת למעשיםטב עיי ם:‏ אין אתה מ בין את ה תנועו ת ה ק שורו ת ב הן ו חו שב אתה כי אין ב הן מו עיל עד שאתה רואהתו צ או תן,‏ ו אז אתה ‏?לשבח את הבלצוך עלי הן ו מדרי קנך ב הן ואתה מ כריז על אמונ תך בו.‏ כך,‏ ל מ של,‏ לול אשמעת מעול ם עלהכלשגל ול א יד ע ת תו צ או תיו ו היי ת מוצ א עצ מך נזקק אל הפחות ב א ברי האשה ורו א הכמה פחו תה קרבה זו ומה גרו ע ה כניע ה זו לא ש ה,‏ היי ת משתומם ו או מ ר:‏ אין תנו עו ת אלה בי אם ד ב רי סבלו שג עון!‏ — אול ם ל א חר שתראה י צי ר דו מ ה לך נו ל ד כלן האשה תראה בז האתהפל א,‏ ו ת ת חיל לחשיב כי שתףלי צי ר ה ו כי היו צר בון בז ה בי תו סיף מ שלך לל שוב העולם.‏ כאלה הם גם מעשי הכלצוות ש שעור ם נ תןמאת האלו ה י ת׳:‏ אתה זוב ח את הכבש',‏ ל מ של,‏ ו מ תלכלך בד מו וב הפ שט ת עורו,‏ וב ש טיפ ת בני מ עיו,‏וב הד ח תו,‏ בנ תו חול אברי ם,‏ ו בזרי ק ת ד מו,‏ בעריכ ת ע צי הכלזבח וב הדל ק ת א שו ו ב ס דור כלערבתו — ולול אThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

ר עיונו תיו העיקריים 157אלהים,‏ היית לועג למעשים האלה,‏ והיית חושב כי הם מרחיקים כלן האלהים לאמקרבים,‏ עד שכאשר לשלם כר אוי ותראה האש השמינלית או תמצא בעצמך רוחאחרת לא היית רגיל בה,‏ או חלומות אמתיות או ׳גדולו ת׳ תדע כי הם תולדות מהשהקדמת,‏ והדבר הגדול אשר בו דבקת,‏ אליו הגעת.‏ ואל לקשה בעיניך אם תמותאחרי אשר דבקת בו,‏ בי אין מותך בי אם בלות הגוף בלבד,‏ אבל הנפש שהגיעה אלהנלעלה ההיא אין לה ירידה ממנה ולא ריחק מן הכלדרגה ההיא.‏ ונתבאר מזה כי איןקורבה אל האלהים אלא במצות האלהים.‏ ואי אפשר לדעת מצות אלהים אלא נלדרךנבואה לא בהקשה ולא בסברא,‏ ו אין בינינו ובין הךברים ההם קורבה אלא בקבלההנאמנה.‏ ואשר מסרו לנו המצות ההם,‏ לא היו יחידים אבל היו רבים וחכמיםוגדולים שהגיעו הנביאים,‏ ואפילו לא היו כי אם הביהנים והלולם והזקנים,‏ אשר היונושאים התורה,‏ולא פסקו ממשה)מאמר ג,‏ נג,‏ עמ׳ 205,203(.אין ספק,‏ כי המצוות נחוצות ל׳דבקות לעניין האלוהי׳,‏ ׳עד כאשר ישלם כראוי ותראההאש או תמצא בעצמך רוח אחרת לא היית רגיל בה׳.‏ וכך רואים אנו כי המצוות,‏ כמוההתגלות,‏ הם עניין של מעשה שבניסיון החושים,‏ קביעת העובדה שכח־בלי־יבולתפועלבדרכיםשהותוועל־ידיהחכמההאלוהית-,‏הרוחהאנושיתמסוגלתלקבועקביעה זו,‏ אך לא להבינה עד־תום.‏ המצוות רצויו ת לאל,‏ ויש לקיימן בין אם הן מובנותובין סתומות.‏ הדגש נופל לא על הבנתן אלא על עשייתן.‏ ובך חוזרים אנו אל שאלתו שלהמלך בראשית הספרי.‏ אלו הם המעשים הרצויים לאל?‏ אלו הן המצוות שנתגלו על־ידיהנביאים.‏ ׳הדבקות לעניין האלוהי׳ אינה תלויה בידיעה נכונה של המניע הראשון,‏ אלאבידיעת האל שנתגלה ובעשיית מצוותיו.‏ מעשיה זה שמור לעם ישראל,‏ בארץ־ישראל,‏בלשון ישראל.‏ כי בעיני יהודה הלוי גם לשון־הקודש יש לה מעמד ב׳עניין האלוהי׳:*‏‏]סו[‏ אמר החבר:‏ ומה תיאמר בחכמת שלמה,‏ ובברדבר על כל החבמות בכחאלהיהיה כל זה במצות האלוה ית/‏ חלית בז לכל המעשיים האלה והיית חושב כי מרחיקים הם מן האלוה ית׳׳ לאמקרבים אליו;‏ אולם אם אחרי אשר השלמת את המעשיה כמצוהמצאת בלבך רוח אחרת אשר לא היתהעליך נראתה לעיניך אש מן השמים,‏ אואתך עד הנה,‏ או חלומות צודקים נראו לך או אותות נפלאים —מיד תדע בי בל אלה נובעים מן המעשה אשר עשיית ומן הענין העצום ההוא אשר בו דבקת ואליו הגעת —אותה עזעה לאלק#ה גם הבעת בעיניך,‏ כי אין מיתתך אחרי אשר דבקת בענין האלוהי כי אם כליון גופךבלבד,‏ ואלו הנפש אשר הגיעה אל המדרגה ההיא אין לה לרידה ממדרגה זו ולא התרחקות ממנה.‏ איןלקרב אפוא אל האלוה ית׳הנבואה,‏ לא עלכי אם על ידי מצות האלוה ית/‏ ואין מבוא לידיעת מצות האלוה כי אם בדרךידי ך!קש ולא על ידי קברה,‏ בי בינינו לבין המצוות ההן אין קשר בי אם על ידי הקבלההאמתית.‏ והנה האנשים אשר מסרו לנו בקבלה את המצוות ההן לא יחידים היו,‏ כי אם קהל רב,‏ בלםחכמים גדולים,‏ אשר קבלו מן הנביאים.‏ ובהעדרהנבואה —ו׳שבעים זקנים/‏ ומימי משה לא הפסקה הקבלה בישראל מעולם.‏קבלו מנושאי התורה,‏ ה׳ביהנים׳ וה׳לוים׳בתרגום אבןשמואל:‏‏]סו[‏ אמר החבר:‏ ומה דעתך על חכמת שלמה?‏ בי היא דבר,‏ בכיח אלוהי וברב שיבלו ובב#ר טבעו,‏ על בל*The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

158 הגותו של יהודה הלויושבלי וטבעי,‏ והיו אנשי העולם באיםאליו להעתיק חכמתו אל האמות עד מהדו,‏וכל החכמות העתקו שרשיהן וכללם מאתנו אל הבשידים תחלה ואחר בך אל פרםומךי ואחר כך אל יון ואחר כך אל רומי ולאירך הזמן וריב המצועים לא נזכר בחכמות,‏שהם העתקו מן העברים אך כלן היונים והרומים,‏ והמעלה לעברית בעצם הלשוןובמה שנבלל בה מהענינים.‏‏]סז[‏ אמר הכוזרי:‏ הלש לעברית נלעלה על ל שון הערב,‏ היא יותר שלמה ורחבהממנה,‏ ואנחנורואים את זה בעינינו.‏‏]סח[‏ אמר החבר:‏ מצא אותה מה שכלצא נושאיה,‏ נתדלדלה בךלותם וצרה במעוטם.‏והיא בעצמה החשובה שבלשונות מקבלה וקזברא.‏ הקבלה,‏ שהיא הלשון אשרבה ה׳ יתברך עם אדם וחוה,‏ ובה דברו שניהם,‏ כאשר יורההם! ברעל זה הגזר אדם מאדמה,‏ואשה מאיש,‏ וחוה מחי,‏ וקין מקניתי,‏ ושת משת,‏ ונח מינסמנו,‏ עם עדות התורהוקבלת דור אחר דור עד ע‎3‎ר עד נח עד אדם,‏ ושהיא ל שון ע‎3‎ר ובעבורו נקראתעברית,‏ מפני שנשאר עליה עת הפלגה ובלבול הלשונות,‏ וכבר היה אברהם מדברבארמית באור בשדים,‏ שהארמית היא ל שון כשידים,‏ והיתה לו העברית ל שון מיחדתל שון הקדש,‏ והארמית ל שון חיל,‏ לכן נשיא אותה ישמעאל אל הערב,‏ והיו אלו שלשלשונות משתפות מתדמות,‏ הארמית והערבית והעברית,‏ בשמותיהם ובתךולוכותי־ובשמושיהם.‏ומעלתה מךרך הסברא לפי ה^ם המשתמשים בה,‏ במה שהיהצריך אליו מהמליצה,‏ כל שבן עם הנבואה הפועזטת ביניהם,‏ והצרך אל האזהרה׳יון /ה חכמו ת,‏ ו מ קצו ת העול ם היו באים א ליו ל שמע דוב מתו ול ה עביר ה אל האמות,‏ עדלהידו ו עד ב בלל.‏ ובאמת,‏שר שי כל החכמות וגבללי הן העתקו מ א תנו ‏$ל ה׳בשידי ם׳ בר א שונ ה,‏ ו א חרי כן אל ׳פר ם ו מדי / ו א חרי כן אלו א חרי כן אל רו מ א.‏ אך מפאת ריחק הז מן ו ך בוי המעתיקים ל א הזכר ב ס פרי החכמות כי העתקומעברי ת —הזכר רק כי העתקו מיוני ת ו מרו מי ת.‏ אול ם י ת רון העברי ת הוא גם מצד עצם הל שון וג ם מצדתיכן העניני ם הכלולי ם בה.‏נ סז[‏ א מרכ א שרה כוז רי:‏ ו בי י ש ל ע ברי ת מעלה על פני ש אר הל שונו ת?‏ הלא בין אלה י ש של מו ת ו ע שירו ת ממנה,‏אנו רו א,י ם ז א ת ב עינינו.‏‏]ס ח[‏ א מר ה חבר:‏ קרה אותה מה שקרה את נו שאי ה:‏ נחלשה בהחלשם ונדלדל ה בעקב התמעטם.‏ אולםמצד עצמה היא האצילה ב ל שונו ת,‏ בי דו ע לנוהל שוןמפי המסירת ו ל פי הלוקש ה הגיוני.‏ על פי המסירת,‏ זא ת היאא שר בה נגל ה האלוה ‏#ל אדם ו‎1$‎ל חוה ובה ד ב רו ה#ני ם ביני ה ם,‏ ר אי ה ל ד ב ר:‏ השם ׳ אד ם׳ נגז ר מןהשם ׳:אדמה/‏ והשם ׳ א ש ה׳ מן ׳אי ש/‏ ו׳ חו ה׳ מן ׳ חי/‏ ו׳ קין׳ מן ׳ קני תי/‏ ו׳ ש ת׳ מן ׳ ש ת ‏/)וכן ׳נ ח׳ מן ׳ינץ ח מנו׳(:‏ו מל בד ז ה — י ש א תנו עדו ת ה׳ תור ה׳ על כך וקבל ת אי ש מפי אי ש עד ע ב ר)ו ע ב ר הרי קבל מנח,‏ ונח מאדם(‏כי ע ברי ת היתה ל שונו של ע בר,‏ ו על ש מו נקראה ע ברי ת,‏ כי הו א ש מרעלי ה גם ב דו ר ה׳פלג ה׳ ו בלבולהל שונו ת ‏]ו אבר ה ם ש מר עלי ה א חרי ע‎3‎ ר[.‏ אמנם ב׳ או ר כ שדי ם׳ ד בר אברהם ארמי ת,‏ כי הארמי ת היתהשיפת הכשירים,‏ אול ם העברי ת היתה לו ל שון מי חד תבמעל ה.‏ ׳ ל שון ה קד ש׳,‏ ו ה אר מי ת — ׳ ל שון חיל׳;‏ אךי ש מע אל בנו נשיא את הארמי ת ‏#ל ארץ ער ב.‏ ו כך נ ע שו של ש הל שונו ת האלה,‏ האר מי ת,‏ הערבי ת,‏ו ה עברי ת,‏ דו מו ת זו לזו,‏ באו צר השמות א שר ל הן,‏ ו בנ טיו תי הן ו ב ש מו שי הן.‏ א שר לי ת רון הל שון העבריתמצד ה הגיון,‏ הליאהו א מב חינ ת העם א שר מצאה נדך ש ת לו ב ךבו ר הנ שגב — בי חו ד,‏ בהיו ת הנבוא ה נפוצהThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

ר עיונו תיו העיקריים 159ואלהנגוניםוהזמירות,‏ומלכיהםמשהויהושעודודושלמההיתכןשיחסרלהם מליצה בעת שהיו צריכים אליה לדבר,‏ באשר תחסר לנו היום בעבור שאבדהלשון ממנו?‏ הראית ספור התורה,‏ המשכן והאפוד והחרזן וזולתם בשהצרכו אלשמות נכריות,‏ היאך מצאו אותם עד וןמם,‏ וכמה נאה סדר הספור ההוא,‏ וכן שמותהעמיםומיניהעופותוהאבנים,‏ותוכחות ישעיה ונהמותיו,‏ וזולתם.‏אמר ‏]סט[‏בשלמות,‏הכוזרי:‏ואלההמעלהתכליתךבזההיתרהוזמירותובזולתואבל בה?‏דוד,‏שתשלה—והתרעםישאותהי תרוןאיובעםלזולתהוהתובחוזולתהעליהרעיו,‏ עםמהלשונותבשיריםהמחברים הנבנים על הנגונים.‏‏]ע[‏ אמר החבר:‏ בבר התבאר לי כי הנגונים אינם צריכים אל משקל הדבור,‏ ושברקוהמלא יכולים לנגן ׳הודו לה׳ בי טוב׳ בנגון ׳לעשה נפלאות גדולו ת׳.‏ זה בנגונים בעליהמעשים,‏ אבל בשירים הנקראים א?עזאךלא אשר בהם הוא נאה החבור,‏ לא הרגישועליהם,‏ בעבור המעלה שהיא מועילה ומעלה יותר.‏‏]עא[‏ אמר הכוזרי:‏ ומה הוא?‏‏]עב[‏ אמר החבר:‏ כי המכון מן הלשון,‏ הכנס מה עזלש בנפש הכזדבר בנפש השומע,‏וזאת הבונה לא תגמד על תמה אלא פנים אל פנים,‏ מפני שלדברים הנאמרים מעלהעל הךברים שבכתב,‏ וכאשר אמרו:‏ ׳מפי סופרים ולא מפי ספרים/‏ מפני שנעזריםבדבריםפה שבעלבעמידהבמקוםההפסקה,‏ובהתמדהבמקוםהסמוך,‏ובח'‏‎1‎קבקךב העם הזה;‏עם זה אהב את נאומי התוכחות ואת השירות והתהלות,‏ מלכיו היו משה ויהשע ודודושלמה!‏ היתכן כי חסרה להם מליצה לדבר אשר בקשו להביע בכל אלה,‏ כמו שתחסר לנו היום הואילואבדה הלשון מפינוי ךאה נא איך נהגה התורה מדי הצרכה אל שמות שאינם שכיחים,‏ למשל,‏ בתאור׳המשכן׳,‏ ה׳אפוד׳ ו׳הח/^זן׳ועוד —והוא הדין ביזמות האמות ובשמות מיני העופות ומיני האבנים.‏איוב בהתונ^חו עם חבריו,‏ ובתוכחות ישעיה,‏‏]סט[‏ אמראיך מצאה את הבטוי השלם ביותר,‏ ובמה נאה סדור הספור ההוא!‏התבונן עוד בשירי התהלה לדוד,‏ ובטענותוביעודי השכר והעינש אשר בדבריו,‏ ובכל הדומה לזה.‏הכוזרי:‏ בזה ובכיוצא בזה תוכל להוכיח,‏ לבל היותר,‏ בי הלשון העברית שלמותה דומה לזו שללשונות אחרות,‏ אבל איה אותו יתרון אשר הזכרת?‏ לה?ך,‏ הלשונות האחרות עולות עליה בשיריםהשקולים המתאמים לנגונים,‏ בהם יזקלרום.‏‏]ע[‏ אמר החבר:‏ כבר נתברראת החרוז הקצר:‏ ׳הודו לה׳ כיכי הנגונים אינם זקוקים ליפי המליצה השקולה,‏ כי בו — בכגון יתכן לנגן גםטוב/‏ גם את החרוז האריך:‏ ׳לעשה נפלאות ‏;דלות לבדו׳.‏ זה — בנגוניםהמכונים לפעיל פעלתם על הנפש,‏ אולם שירים שנועדו לקריאה בצבור,‏ אשר בהם נאה המליצה השקולה,‏לא החשיבום העברים,‏ בי הם שאפו אל‏]עא[‏ אמרהכוזרי:‏ ומה היא מעלה זו?‏‏]עב[‏ אמר החבר:‏ כי הנה בונת הלשוןהשומע,‏ וכונה זו בשלמותהעל הךברים שבכתב — וכמאמרמעלה נעלה מזאת ומועילה יותר.‏היא —להכניס מחשבה שנתעוררה בלב ה?לךבר אל תוך לבו שללא תשיג בי אם במעמד פנים בפנים — בי לךברים הנאמרים פנים בפנים יתרוןהידוע : ׳מפי סופרים ולא מפי קפרים׳.‏ בי בךברים הנאמרים בפה — אדםנעזר בהפסקה שהוא מפסיק בדבורו בסימו ענין ובהמשבות שהוא ממשיך לצרך חבור ענינים-,‏ וכן במדתהריך והתקף אשר בדבורו♦,‏ וכן בתנועות ידיו וברמזים שונים להבעת פליאה או שאלה או ספור,‏ פתוי,‏ איוםThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

‎60‎רהגותו של יהודה הלויהדבורורפיונו,‏וברמיזות ובקריצות מתמיהה ושאלה והגדה ויחול והפחד ותחנה,‏ותנועות,‏ שמקצרת מהם המליצה הפשוטה.‏ ואפשר שיעזר המדבר בתנועות עיניווגבו תיו ובבל ראשו ובידיו להבין הכעס ו הרצון והתחנון והגאוה על השעור שהוארוצה.‏ ובשארית הזאת אשר נשארה בלשוננו הנוצרת הברואה ענעים דקים ועמקים,‏נטבעו בה להבין הענינים ולהיותם במקום המעשים ההם שהם פנים בפנים,‏ והםהטעמים אשר יקרא בהם המקרא,‏ מצלדין בהם מקום ההפסק והסמוך,‏ ומפריד מקוםהשאלה כלן התשובה,‏ וההתחלה מן ההגדה,‏ והחפזון מן המתון,‏ ו הצווי מן הבקשה,‏שידובר בהם חבורים.‏ ומי שזה בונתו מבלי ספק שהוא דוחה המחבר,‏ כי המחבר לאיתכןהסמוך,‏לאמרואלאעל דרך אחת,‏ והוא סומך בריב במקום הנפרד ועומד במקוםולא יתכן להזהר מזה אלא בטרח גדול)‏ מ א מר ב,‏ עמי 25 ו ואילך(.‏אךלשוךהקוד ש נחלשה,‏אמר הכוזרי:*‏ באמת נדחתה מעלה שמעית בעבור מעלה ענעית,‏ כי החבור מהנההנשמע,‏ והמסירתהזאת —הענעים.‏ אבל אני רואה אתכם קהל היהודים שאתםטורחים להגיע את מעלת הסדור ולחקות זולתכם מהאמות,‏ ותכניסו העבריתבמשקליהם)שם,‏ עג,‏ עמ׳ ‎29‎ו(.‏.ויהודההלוי מודה כי הלשון איבדה את טהרתה המקורית.‏ כשם שבל המדעים שהיובמקורם נחלת ישראל מייחסים אותם עתה ליוונים ולרומאים,‏ כן גם עם ישראל,‏ עם ה׳,‏בזוי ומושפל ואדמת ישראל נמצאת בידי נוכרים.‏ מה רב ההבדל בין אותם בני־אדםעליונים,‏ אותם יצורים שיש להם חלקבאלוהות —ובין עם ישראל בימי יהודה הלוי!‏או בקשה,‏ ש אין הד בורהפשוט יכו ל להביע ם בל ע קר;‏ ופ ע מי ם י עזו־ ה מו־בר ב תנו עו ת עיניו וג בו תיו וכלר א שו ו ש תי י דיו ל הביע כעס או ר צון,‏ בקשה או רג ש ג או ה,‏ כ ש עור הר צוי לו.‏ והנה ב ‎$7‎זי ר המועט שנ ש ת מרבכתבאנומ ל שוננו,‏ ש היא י צי ר האלוה ו פ ע לו,‏ ‏.יש ד קיו ת וע מ קו ת המ שמ שו ת ל הסברה המלאה של בונ תה?לדבר ו הן ב או ת במקום ה תנועו ת ה שכי חו ת ב ד בו ר פני ם בפני ם ש עלי הן ד ב רנו — הלא הן ה׳קזעמים/‏ בהםקור אי ם ב׳ מ קר א׳ : הם מציני ם את המקום בו ה תכון ה מדבר ל הפסיק בין ענין ל ענין וא ת המקום בו רצהל ה משיך ב ענין;‏ ו בן מבדילי ם הם בין ‏^זאלה ל ת שוב ה ו בין נו ש א לנ שו א,‏ בין הךברי ם שאמר ם ה?)דברב מ הירו ת לךברי ם שאמר ם ב מ תון,‏ ו ביןהשואף אל כל אלה אין ספק בד ברהצווי לבקשה — על כל אלה אפ שר לכתיב חבורי ם של מי ם.‏ אדםכי יו ת ר על ה שיר ה שקול — כי ה שיר ה שקול אינו נ קרא כי אם בדרךאחת,‏ ונ?‏‎7‎צ א קור או מ חבר דברי ם על פי ריב במקום שי ש ל ה פריד ביני ה ם ו מפסי ק במקום שי ש ל ה מ שיך,‏ וליאי תכן ל הז הר מזהכי אם במאמץ ר ב.‏ב תרגו ם אבן ש מו אל:‏בצדק ד חו י ת רון ‏?זמי ע ה בגלל י ת רון מ ש מעו ת:‏ כי המשקל נעי ם רק ל ש מע איזן,‏ ו א לו מסור ת הטעמיםכולל ת את מ שמעו ת הךברי ם.‏ אול ם רו א ה אני כי אתם,‏ קהל הי הודי ם ב דו רנו,‏ בו חרי םהמשקל וקלחקים אתם בז ה את האמו ת הא חרו ת ו מכני סי ם את העברי ת בעל מ ‏^ז קלי הן.‏בכל ז א ת במעלת*The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

ר עיונו תיו העיקריים 161הוא שראה את תחילת ביבושה־מחדש של ספרד בידי הבוערים,‏ את כיבוש ירושליםבידי הצלבנים,‏ חש עד עומק לבו בצערו של העם היהודי.‏ בשירים רבים הוא מבכה אתגורל העם,‏ הנתון בבף־הקלע בין שני גו שי הכוחהגדולים :הנוצרים והמוסלמים.‏ אבן,‏מעם ה׳ לא נותרו אלא עצמות יבשות:‏ אך הללו עוד יו כלו ל שוב ולקום לתחייה.‏ כיהזרע האלוהי טמון תמיד בעמו.‏ ההשפלה והדלות,‏ שהם מנת חלקו של ישראל,‏ הואנושא בגבורה.‏ וכאשר טוען המלך כי השפלה זו היא דבר שמאונס,‏ מעיר לו החבר כי דילאדם במלה אחת כדי לחדולמהיותו י הודי:‏אמר החבר:*‏ מצאת מקום חרפתי מלך כוזר.‏ בן־הוא,‏ אלו היה רבנו מקבל הדלותכניעה לאלהים ובעבור תורתו,‏ לא היה מניחנו הענין האלהי בל הזמן האריך הזה.‏אבל המעט ממנו על הדעת הזאת,‏ ויש שיכרךזכךחלרב —ורצון,‏ בי אלו היה רוצה היה חבר לנוגשימפני שהוא נושא עיל הגלות ביןאותו —במלהשיאמרבלי טרח,‏ובמו זה איננו אבד אצל השופט הצדיק,‏ ואלו הלינו סובלים הגלות הזה והדלות לשםהאליהיםכראוי,‏היינו לפאר הדור שאנו מצפים עם המשיח והלינו מקרבים עתהישועה העתידה שאנו מלחלים אותה.‏ואנחנו —אין אנחנו משוים עם נפשותינו בלהנבנס בתורתנו במלה בלבד,‏ אבל במעשים שיש בהם טרח על הנפש,‏ מטהרה ולמודומילה ומעשיים תוריים רבים ושינהג במנהגינו,‏ ומתנאי המילה וסבותיה שיזכר תמידבי היא אות אלהית,‏ שימה האלהים באבר התאוה הגוברת,‏ לגבר עליה ולאישתמש' T Tבה אלא כראוי,‏ בהנחת הזרע במקום הראוי ובעת שראוי ובאשר ר אוי —אולי יהיהזרע מצליח,‏ לצלח לקבול הענלן האלהי.‏ ומי שדבק בדרך הזה יהיה לו ולזרעו חלקגדול מן הקרבה אל האל יתברך.‏ ועם כל זה לא ישתוה הגר הנכנס בתורתנו עםהאזרח,‏ כי האזרחים לבדם הם ראוים לנבואה,‏וזולתם —תכלית ענעם שיקבלו מהםבתרגום אבן שמואל :מצאת מקום באבי,‏ מלך הכוזרים!‏ כי אמנם אלו קבלו רב בני עמנו את ‏^נינו מתוך בניעה לאלוה ולתורתו,‏כמו שאמרת,‏ לא היה הענין האלוהי עוזבנו לזמן רב כל בך,‏ אולם רק מעטים בתוכנו הם בדעה זו — ועם זהיש שכר גם לרב,‏ כי אף הם נושאים ‏?עיל הגלות לא רק בהכרח כי אם גם ברצון — כי אלו רצו היה כל אחדמהם חבר ועמית לאשר לגש בו,‏ בהוציאו מלה קלה מפיו — ודבר כזה אינו נשאר ללא שכר אצל השופטהצדיק.‏ אך אלו סבלנו גלות זו ודלותשלהםזו לשם שמים כראוי,‏ בי אז הלינו פאר גם לדור של ימות המשיח,‏אנו ‏?לצפים והיינו ‏?לקרבים זמן הגאלה המקוה.‏ על כן אין אבחנו רואים כל מי שקבל עליו את דתנובדבור ‏?ה בלבד כשנה לנו — לכל הבא להתגלר מודיעים אנו את המצוות אשר יהיה עליו לקלם,‏ ומעשייםשיש בהם משום טרח לנפש,‏ כגון דיני טהרה,‏ ותלמוד תורה,‏ ומילה,‏ ומצוות רבות אחרות,‏ וריבהבלנהגיםאשר לנו,‏ ואנו אומרים לו כי אחד מתנאי המילה ובלט^נמיה הוא — לזכר תמיד בי היא אות אלוהיאשר צונו האלוה לשימו בכלי התאוה הגוברת באדם,‏ כדי שיובל האדם להתגבר עליה ולאכי אם כראוי לטבעו בשימו את הזרע בתנאים הנאותים ובזמןימצא ראוי לקבל את חעניןבבלדה מרבה של קרבההנאות —האלוהי —לאלוה ;ואם הגר כלתחזק וקלקבלישתמש בהאולי יהיה זה זרע מצליח אשרעליו ללכת בדרך זו,‏ כבר זכה לו ולזרעואך גם אחרי אשר קבל עליו כל אלה לא לשלה הגר לבן ישראל כללדה,‏ כי בןישראל רק הוא ראוי לנבואה,‏ ואלו הגרים — תכלית אפשרותם בקבלם מבני ישראל את תורתם היא להיות*The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

ר עיונו תיו העיקריים 163נכבית ממנו,‏ היו שורפים בו עצמות הטמאה והנבלות ושאר הטמאות,‏ והמלה עבריתמרבבת)מאמר א,‏ קטו,‏ עמ׳ 65,63(.אך אם העם היהודי רוצה להשאר י הודי;‏ אם רוצה הואלשוב ולהתקרב לאל,‏ לשוב אלתפארת עברו ולתפוס את מקומו בין העמים — מה עליו לעשות?‏ בסוף הספר מסביריהודה הלוי מדוע עלה לארץ־י שראל:*‏‏]בב[‏ ואחר כן היה מענין החבר שהסכים לצאת מארץ כוזר ללכת ירושלים,‏ ויחרלמלך בוזר על פריד תו ולבר עמו על זה,‏ ויאמר לו:‏ מה תבקש היום בירושלים ובארץכנען,‏ והגבינה נעדרת מהם,‏ והקורבה ‏#ל האלהים משגת בכל מקום בלב הטהורוהבקף החזק,‏ ולמה תכניסעצמך בסכנות המדברות והימים והאמות המתחלפות.‏‏]בג[‏ אמר החבר:‏ ה^זבינה הנראית עין בעין היא אשר נעדרה,‏ כי איננה נגלית בי אםלנביא או להמון נרצה במקום המלחד,‏ והיא אשר אנחנו מצפים לה,‏ באמרו:‏ ׳בי עיןבעין לראו בשוב ה׳ ציון׳,‏ ובאמרנו בתפלתנו:‏ ׳וססזינה עינינו בשובך לציון׳.‏ אךהגבינה הנסתרת הרוחנית היא עם כל ישראל אזרחי ועם כל בעל דת האמתית,‏ זךהמעשים,‏ קזהור הלב,‏ נפשו ברה לאלהי ישראל.‏ וארץ בנען מלחדת לאלהי ישראל,‏והמעשים לא ישלמו כי אם בה,‏ והרבה ממצות ישראל ‎3‎טלות ממי שאינו דר בארץישראל,‏ והלב והנפש אינם טהורים וזכים בי אם במקום שיודעים בו שהוא מיחדלאלהים,‏בדמיון זה היה ואלוקדם כאשר אמת שהוא שכן כל ובמשל,‏באורו.‏ותתעורר התשוקה אליו ותטהר הנפש בו,‏ כל שכן מי שהולך אליו ממקום רחוק,‏ ובלהאש בבה בו,‏ ובו היו שורפים עצמות טמאות ונבלות ושאר הטמאות.‏המרכב משתי מלים.‏אף השם ׳גיהנם׳ הוא עזם עבריבתרגום אבן שמואל:‏‏]בב[‏ אחרי הךברים האלה גמר החבר בלבו לצאת את ארץ הכוזר וללבת לירושלם ת״ו.‏ והכוזרי קשתהעליו פרידת החבר ודברעמו על בן באמרו:‏ מה יש לבקש בארץ ישראל היום,‏ שהגבינה נעדרת ממנה?‏ואלו הקרבה לאלוה הלא אפשר להשיגה בבל מקום על ידי הלב הטהור ועל ידי התשוקה החזקהולמה זה תכניס עצמך בסבנת המדברות והימים ושנאת העמים השונים?‏‏]בג[‏ אמר החבר:‏ אכן,‏ העזכינה הנראיתאו על צבוראליה —עין בעין נעדרת ביום בארץ ישראל,‏ כי הגבינה שורה רק על נביארצוי לאלוה ורק במקום המיחד — והוא אשר נצ?ה לשובו אלינו לפי הבטחת ׳כי עין ‏?עין יךאובשוב ה׳ ציון׳,‏ ובמו שאנו אומרים בתפלתנו:‏ ׳וסחזינה עינינו בשובך לנןך לציון׳.‏ אבל הגבינה הנסתרת,‏הרוחנית,‏היא עם כל בן ישראל זך המעשים וקזהר הלב אשר בל משא נפשו קדש לאלהי ישראל.‏ וארץישראל היא המיחדת לאלוהי ישראל,‏ ואין המעשיים שלמים בי אם בה,‏ והרבה מצוות שנתנו לישראלבטלות ממי שאינו דר בארץ ישר אל והלב‏.יאמן עליו כי הואלא יזך והבונה לא תהיה כלה קידש לאלוה כי אם במקום אשרמיחד לאלוה,‏ אף כשאין באמונה זאת בי אם ךמיון ומשל,‏ על אחת במה ובמה אם היאאמונת אמת,‏ כמו שהוכחנו זאת למעלה — כי אז תתעורר התשוקה למקום הזה,‏ ורק בו תהיה הבונה קידשלאלוה,‏ ביחוד אצל אדם השואף ‏^ל המקום הזה מרחוק,‏ וכלשכן אם הוא בא לבקש כפרה על חטאים*The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

‎64‎דהגותו של יהודה הלוישכן למי שקדמו לו עונות,‏ והוא מבקש כפרת האלהים,‏ ואי אפשר לו בקרבנות אשרהיו קבועים לבל עון ו‎7‎ןון מזדון ושגגה,‏ ויסמן־ על מה שאמרו רבו תינו:‏ ׳גלות מכפרתעוך,‏ כל שכן אם יהיה הגלות למקום רצוי.‏ אבל הסכנה בים וביבשה אינה נכנסתבאמרו:‏ ׳לא תנסות‎1‎‏*‏ה׳ ‏$להי‎3‎ם׳,‏ אך סכנה שהוא מסכן כמו מי שתהיה לו סחורהמקוה שלרויח בה.‏ ואלו היה מקכן יותר מזה כפי תשוקתו וקוות הכפרה,‏ היה הדיןעמו בהבנסו בסכנות,‏ אחרי אשר חשב עם נפשו והודה על מה שעבר מימיו,‏ הסתפקבו והחזיק בשאר ימיו ברצון אלהיו ולכנסבסכנה ;ואם יצילנו אלהיו ישבח ויודה,‏ואם ימיתהו בעונותיו ירצה ויודה,‏ ויאמין כי התכפר לו במיתתו רב עונו תיו.‏ ורואהאני זה יו תר עצה טובה מאשר יסכנו בנפשם במלחמות בעבור שיזכרו בגבורה,‏ אובעבור שיקחו שכר גדול,‏ ו שיו תר קלה היא הסכנה הזאת מאשר לבנסו במלחמתהרשות כדי לקבל שכר על המלחמה)מאמר ה,‏ עט׳ 359(. 357,וכאן אנו חוזרים ונוכחים לדעת כי אין זה ספר עיוני גריד א המביע רעיונות שבכתבבלבד.‏ בלחייו של יהודה הלוי מובעים באמצעות הספר;‏ כל התרוממות־רוחו באה כאןלבלל ביטוי ומסעירה אותנו.‏ שכן חייו ויציר תו חד הם.‏ האיש יהודה הלוי,‏ עוד יותרמרעיונו תיו,‏עדומדבר לנו קרובאלינו.‏למרותהאופיהאפולוגטיספרו שלולמרותהסתירות והמגרעות שבו,‏ נכנסים דברי ר׳ יהודה הלוי אל לבנו.‏ את שיריו אנו שריםהיום;‏ו הכוזרי,‏לאחרתשע־מאותהפילוסופיה היהודית בימי־הביניים.‏ספרי שאר מבכל חיות יו תר בו יש שנה,‏קר בןשחטא ל פני בו או שמ ה,‏ ש הרי אין הו א יבו ל ל הבי א ביו ם את הי קרבנו ת׳ שבאה עלי ה ם המזנו ה מאת האלו ה,‏מי חד לבל חטא ו חטא,‏ ׳ז דון ו שגג ה׳ — ו אין לו ל ס מך אלא על מאמר ה׳ חכמי ם׳:‏ ׳ג לו ת מכפר ת ‏?ון׳,‏ו הן עתה גול ה הו א אל המקום הנרצ ה.‏ א שר לסכנ ה ביב ש ה ו בי ם,‏ אינ ה בג דר ‏•לא ך‎1‎נ סו את ה׳ אל הי‎5‎םי —דוכ!‏ ההיא יו ת ר לסכנ ה ש מ ס תכן,‏ ל מ של,‏ הסו חר הנודד למר חקי ם מ תוך תקוה ל הרוי ח ב ס חור תו — ואםהאיש העול הלו ה תנצלו ת עלל ארץ י שר אל מכני ם עצמו ל סכנו ת ג דו לו ת יו ת ר מפאת תשו קתו ו ת קו תו לכפר ת עוונו ת יששי מו את נ פ שו ב כ פו,‏ ל א חר שעשה ח שבון הנפ ש ו הוד ה על החיים שנ תנו לו עד היו ם וג מרב ל בו להסתפק בהם ול ה קדי ש ש ארי ת י מיי ל ע ש!‏ ת ר צון א ל היו.‏ ואם לזכה כי י צי ל הו האלו ה מכל הסכנותיוד ה וי ש ב ח,‏ וא ם י א בד ב עוונו תיו — י מצ א ספוק בידי ע ה כי ריב עוונו תיו נ ת כ פרו לו ב מו תו:‏ יו ד ע הוא כיד ר כו ז א ת טוב ה מדרך האנשי ם המסכנים נפ שו ת ם במלחמה,‏ אם ל מ ען יז כי רו ם ב שי רי הגבור ה ו הנ צ חון אובגלל ה שללהגדול א שר י ק חו.‏ אכן קלה הסכנה ש סכן הוא את נ פ שו אף מזו שנ ס תכנו בה האנשים היוצאי םלמל חמת מצו ה מ תוך תקוהכי י הי ה להם חלק לעול ם הבא.‏The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought