Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
סיפורו של <strong>אגד</strong><br />
שנה<br />
לעוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”
סיפורו של <strong>אגד</strong><br />
שנה לעוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”
מדברי מפקדי ה<strong>אגד</strong>..............................................................4<br />
הקדמה ...........................................................5<br />
המנון עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”......................................................6<br />
מפקדי ה<strong>אגד</strong> לדורותיהם .....................................................7<br />
ציר זמן...................................................................................12<br />
פרק א - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” ......................14<br />
1.. ההקמה..................................................................16<br />
2.. התקופה האדומה................................................20<br />
3.. המעבר לתותחנים...............................................24<br />
4.. כוננות ואימונים...................................................24<br />
5.. ירי מבצעי..............................................................27<br />
תוכן עניינים<br />
פרק ב – “מורן”...........................................35<br />
מפקדי היחידה לדורותיהם................................................36<br />
ציר זמן יחידתי .....................................................................37<br />
1.. ההקמה..................................................................38<br />
2.. יחידת עילית.........................................................41<br />
3.. הפתיחה מחדש ...................................................43<br />
פרק ג – ג<strong>דוד</strong> “מיתר” וג<strong>דוד</strong>י המילואים...46<br />
מפקדי הג<strong>דוד</strong>ים לדורותיהם..............................................48<br />
1.. “מיתר”...................................................................49<br />
..2 “מנור” 51....................................................................<br />
3.. “מצוק”...................................................................52<br />
4.. “מעוף” ו”מורג”.....................................................53<br />
פרק ד - בית-הספר לחמ”מ- ביס”ת .........59<br />
מפקדי היחידה לדורותיהם................................................60<br />
1.. ההקמה..................................................................61<br />
2. . מערך ההדרכה.....................................................61<br />
3.. סופה של תקופה.................................................63<br />
פרק ה - רוכב שמיים .................................68<br />
מפקדי היחידה לדורותיהם................................................70<br />
ציר זמן יחידתי .....................................................................70<br />
1.. ההקמה..................................................................71<br />
2.. ההתפתחות..........................................................75<br />
3.. מבט לעתיד ..........................................................79<br />
פרק ו - חללי ה<strong>אגד</strong>....................................80<br />
מאלבום ה<strong>אגד</strong> ............................................85
מדברי מפקדי ה<strong>אגד</strong><br />
חיילי ה<strong>אגד</strong> ומפקדיו מראשית ימיו ועד היום,<br />
הניחו את היסודות לבניית מה שמכונה היום<br />
“לוחם טכנולוגי”. לוחם המפעיל מערכת<br />
טכנולוגית, בתנאי קרב, בקור רוח, בביטחון<br />
עצמי ובאמונה שלמה בעשייתו.<br />
שנתיים מלאות באתגרים פיקודיים וארגוניים<br />
שרק מפקדים וחיילים יצירתיים, נאמנים<br />
ומוכשרים מסוגלים לעשות. הייתי גאה בהם<br />
אז ואני יודע שאפשר לסמוך ביתר שאת על<br />
המשמרת הנוכחית ועל יכולותיה המבצעיות.<br />
עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” שימשה כמובילה וכמתווה<br />
דרך ‘יבשה’. ה<strong>אגד</strong> הציב לעצמו ולשותפיו<br />
סטנדרטים מקצועיים וערכיים גבוהים מאד<br />
ועמד בהם.<br />
מפקדים ולוחמים נפלאים המיוחדים בחשיבה<br />
יצירתית, דבקות במשימה וחתירה מתמדת<br />
למקצוענות.<br />
ה<strong>אגד</strong> בעיניי הוא מקום של יצירתיות,<br />
תעוזה ומקוריות בו משרתים מיטב<br />
בנות ובני מדינת ישראל.<br />
| 4 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”
הקדמה<br />
בעקבות מלחמת יום הכיפורים נערכו מספר שינויים בתפיסות ובבניין הכוח הצבאי ונוצר צורך<br />
מבצעי חדש: השמדת אויב בקצב מהיר ויצירת עדיפות של כוח בקו המגע מול אויב רבוי בכוחות. כל<br />
אלה הולידו בסופו של יום את עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”.<br />
סיפורם של מערך החמ”מ ועוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” המובא בספר זה אינו סיפור של טילים משוכללים או<br />
של אמל”ח כזה או אחר. זהו סיפור על אנשים שידעו ויודעים לחלום ולהפוך את החלום למציאות,<br />
מפקדים שידעו ויודעים לפקד, ליצור “יש מאין”, וחיילים שנתנו ונותנים מעצמם מעל ומעבר.<br />
ספר מורשת זה מבוסס על עדויות של שדרת מפקדים ודמויות מרכזיות, שפיקדו על ה<strong>אגד</strong> ויחידותיו<br />
במרוצת השנים והובילו אותו להישגים רבים. יש לציין, כי לבטח קיימים אין-ספור סיפורים נוספים<br />
שניתן ונכון היה להזכירם בספר זה, אך מפאת קוצר היריעה הם אינם נכללים בו.<br />
יחידות ה<strong>אגד</strong> עוסקות בפעילויות מבצעיות מורכבות וייעודיות שעל מרביתן לא ניתן לספר לאור<br />
רמת הסיווג שלהן.<br />
ספר זה מוקדש לכל הלוחמים, המדריכות ותומכי הלחימה שהתאמנו ולחמו ימים ולילות, נטלו חלק<br />
בעשייה והצטרפו למשפחת ה<strong>אגד</strong>.<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | 5
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”<br />
מילים: חיים גורי לחן: נורית הירש<br />
שותקים סודנו, לא נאמר, לא נדבר<br />
אך אם יקראו לנו נבוא ונמהר<br />
ביבשה נבוא, ובאוויר,<br />
ונהיה המעטים מול הרבים,<br />
קלים כמו <strong>דוד</strong> אבינו הרחוק, כמו <strong>דוד</strong><br />
פזמון...<br />
שותקים סודנו, לא נאמר, לא נדבר<br />
אך אם יקראו לנו נבוא ונמהר<br />
מאחורי גבעה, מעננים,<br />
נחוש לפי קריאה, מכל הכיוונים,<br />
נבוא כמו הרועה, אבינו היפה האדמוני<br />
פזמון...<br />
אמרו אתם, כי לא יבוא היום ההוא,<br />
אמרו כי מזמן שבעה הארץ אש ודם,<br />
אך אם יבוא, אותנו ימצאו,<br />
ביום המר ההוא, אחינו לצידם<br />
כמו ההפתעה המרעישה נבוא לשם<br />
פזמון:<br />
כמו <strong>דוד</strong> נבוא, כמו <strong>דוד</strong><br />
קולעים אל חוט השערה לא מחטיאים<br />
כמו <strong>דוד</strong> נבוא כמו <strong>דוד</strong><br />
כמו בן ישי שבא מן הרועים<br />
| 6 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | הקדמה
אל”ם במיל’ בני )בנגה(<br />
בית אור<br />
1988-1986<br />
אל”ם במיל’ מוטי רוזן<br />
1990-1988<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” השני<br />
יליד 1952<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” הראשון<br />
התגייס לחטיבת גולני ושירת כסמ”פ בקרב<br />
על החרמון במלחמת יום הכיפורים. היה<br />
מג”ד בגולני במלחמת של”ג ויצא ללימודי<br />
הנדסה. שירת כמג”ד צוערי חי”ר בבה”ד 1,<br />
רע”ן חי”ר במחלקת אמל”ח במפח”ש, מפקד<br />
חטיבת חי”ר מילואים, ראש תורת חי”ר<br />
צנחנים במפח”ש, מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”<br />
ומפקד המשמ”מ.<br />
לאחר השחרור החל לעבוד בתעשייה<br />
הצבאית וברפא”ל וכיום בעל מפעל בתחום<br />
האנרגיה.<br />
יליד 1942<br />
שירת בצנחנים, בחיל חימוש, במו”פ, בשריון<br />
ובתפקידי פיקוד רבים. שימש כמג”ד, מח”ט<br />
שריון במילואים, מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”<br />
וראש אמל”ח יבשה ונספח צבאי בוושינגטון.<br />
בוגר הטכניון בהנדסת תעשייה וניהול והנדסת<br />
מכונות. ניהל מפעלים וחברות תעשייתיות,<br />
חברות היי-טק בטחוניות, כיום משמש כסגן<br />
בכיר וממלא מקום ראש עיריית ראש-העין<br />
ויו”ר עמותת נש”ר לטיפול בנוער בסיכון.<br />
אל”ם במיל’ ישי וקסלר<br />
1993-1990<br />
תא”ל במיל’ אביגדור קליין<br />
1994-1993<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” הרביעי<br />
יליד 1955<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” השלישי<br />
יליד 1952<br />
התגייס לחיל השריון ועלה בדרג הפיקוד החל<br />
ממ”מ בטנק ועד למח”ט. מונה לרע”ן נשק<br />
מדויק במפח”ש, ראש מחלקת תכנון תקציבים<br />
בזרוע היבשה, מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”<br />
ורמ”ח חימוש ורק”ם במשרד הביטחון.<br />
למד הנדסה במסגרת הצבא. אחרי השחרור<br />
שימש במשך תשע שנים ראש מנהל תיכון<br />
מוקדם בתעשייה האווירית. כיום בעל חברה<br />
לפיתוח מערכות כלי טיס לא מאוישים ופיתוח<br />
טכנולוגיות מתקדמות למפא”ת ומז”י.<br />
בין תפקידיו המרכזיים היו מפקד עוצבת<br />
“עקבות הברזל” בשריון, מפקד עוצבת<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”, מפקד אוגדת יהודה וקצין שריון<br />
ראשי.<br />
סיים לימודי מדעי המדינה והנדסת מכונות<br />
בטכניון בחיפה. היום בעל חברת ביטחון<br />
הפועלת בישראל ובחו”ל.<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | הקדמה | 7
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” החמישי<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” השביעי<br />
יליד 1956<br />
תא”ל במיל’ עיבל גלעדי<br />
1996-1994<br />
תא”ל במיל’ צבי פוגל<br />
2000-1997<br />
יליד 1957<br />
שירת 20 שנים בתפקידי פיקוד בשדה,<br />
ביניהם מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”, ועוד 10<br />
שנים במטה הכללי.<br />
הקים את Portland Thrust בישראל ועמד<br />
בראשה וכן שימש כיו”ר קרן קורת. כיהן<br />
כראש מערך תיאום ואסטרטגיה במשרד ראש<br />
הממשלה. בעל תארי מאסטר בתחומי ניהול<br />
משאבים, ניתוח מדיניות, אסטרטגיית ביטחון<br />
לאומי ומימון ציבורי.<br />
התגייס לקורס טיס ולאחר שנשר ממנו<br />
עבר לחיל התותחנים ושירת כקצין. לאחר<br />
שהשתחרר למד משפטים. חזר לשירות קבע<br />
ופיקד על סוללה במלחמת לבנון השנייה,<br />
היה מג”ד “הרעם”, מפקד עוצבת “אדירים”<br />
ומפקד הסיוע הארטילרי של עוצבת הגליל.<br />
פיקד על עוצבת “גולן” ועוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”<br />
ושימש כראש מטה פיקוד הדרום.<br />
כיום מכהן כיו”ר המכללה האקדמית גליל<br />
מערבי ויו”ר עמותת יעדים לצפון מיסודה<br />
של קרן רש”י. יו”ר M-Power ישראל,<br />
נשיא ונאדיס בע”מ, נשיא לשכת המסחר<br />
הישראלית-פלסטינית, שהיה בין מקימיה.<br />
מאז שהשתחרר כיהן כחבר מועצה בעיריית<br />
באר-שבע וכראש המועצה הממונה בטובא-<br />
זנגריה. בנוסף מכהן כמפקד יחידת חילוץ<br />
גולן וסגן יו”ר איגוד הכבאות גליל מזרחי גולן.<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” השישי<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” השמיני<br />
יליד 1958<br />
אל”ם במיל’ גדעון טרן<br />
1997-1996<br />
אל”ם במיל’ יורם אורון<br />
2001-2000<br />
יליד 1953<br />
שימש כמרכז ענף הכותנה בקיבוצו, כברי,<br />
כמורה, מחנך ומנהל בשלושה בתי ספר.<br />
נקרא לחזור לשירות קבע ב-1989 כדי<br />
לפקד על יחידת “מורן”. משם המשיך לפקד<br />
על מחו”ה אלון, היה מפקד חטיבת טנקים,<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”, מדריך בקמ”ג<br />
ובמב”ל ושימש סגן מפקד אוגדה משוריינת<br />
בפצ”ן.<br />
שירת בצבא 28 שנים. התקדם בתפקידי<br />
פיקוד בחיל התותחנים עד שהפך למפקד<br />
עוצבת “גולן” ומאוחר יותר מפקד עוצבת<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”. תפקידו האחרון היה רמ”ח ארגון<br />
באג”ת.<br />
כיום מנהל שיווק ופיתוח עסקי של מנהלת<br />
מערכות אש מתקדמת בתעשייה הצבאית.<br />
כיום עוסק בהובלה והנחייה של מהלכים<br />
להתחדשות פדגוגית ובעיצוב מודלים<br />
חינוכיים התואמים את אתגרי התקופה.<br />
| 8 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | הקדמה
אל”ם במיל’ עטר דגן<br />
2003-2001<br />
אל”ם במיל’ יוסי שר<br />
2005-2003<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” העשירי<br />
יליד 1962<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” התשיעי<br />
יליד 1962<br />
מדרגת סג”ם ועד סא”ל שימש כקצין<br />
תותחנים בג<strong>דוד</strong> “נמר”. בתקופת קליטת<br />
מערך הפרא שימש כמג”ד “מיתר”. פיקד על<br />
<strong>אגד</strong> תותחנים במילואים, היה מפקד סיוע<br />
עוצבת “הגליל” במהלך נסיגת צה”ל מלבנון,<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”, קצין אג”ם פיקוד<br />
המרכז בתקופת האינתיפאדה השנייה<br />
ונספח צה”ל בפולין.<br />
מאז שחרורו מצה”ל ועד היום משמש כנציג<br />
ארגון “ידידי צה”ל בארה”ב” )FDIF( בישראל.<br />
התגייס לתותחנים לסוללת איכון בעוצבת<br />
“גולן”, המשיך והגיע לתפקיד סמג”ד “דרקון”,<br />
מג”ד “אייל”, מפקד יחידת “מורן”, סגן מפקד<br />
עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”, סגן מפקד עוצבת “גולן”,<br />
מפקד מרכז חת”ם, מפקד שבטה, מפקד<br />
עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” ובמקביל מפקד שני<br />
ג<strong>דוד</strong>י מילואים. המשיך ומונה למת”פ צפון<br />
במלחמת לבנון השנייה ובתפקידו האחרון<br />
שימש כנספח צה”ל בסין.<br />
היום מנכ”ל של פרויקט לאומי מטעם מדינת<br />
ישראל ומשרד הכלכלה, “נ.ע.מ - פארק<br />
תעשיות בע”מ”.<br />
אל”ם במיל’ רוני מרום<br />
2008-2005<br />
אל”ם במיל’ תמיר היזמי<br />
2010-2008<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” השנים-עשר<br />
יליד 1968<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” האחד-עשר<br />
יליד 1966<br />
החל את שירותו הצבאי בחיל התותחנים<br />
כלוחם, המשיך לתפקיד מפקד עוצבת<br />
“אשדות” ובהמשך שימש כמפקד עוצבת<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”. לפרקים מילא תפקידי הדרכה כלל<br />
צה”ליים כגון מפק”ץ במכללה לפיקוד טקטי<br />
ומפק”ץ בקורס מ”פ. עם שחרורו מצה”ל, נטע<br />
כרם זיתים במישור הרוחות סמוך לבה”ד 1.<br />
תפקידי פיקוד: לוחם, קצין ומ”פ ב”מורן”,<br />
רע”ן אימונים בעוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”, סגן מפקד<br />
ביחידת המזלטי”ם, מג”ד “מיתר”, סגן מפקד<br />
“עוצבת גולן”, מפקד <strong>אגד</strong> ארטילרי במילואים,<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”.<br />
כיום משמש כמנכ”ל עיריית קריית מלאכי.<br />
כיום משמש כראש המועצה המקומית מצפה<br />
רמון, על אף שרואה עצמו בראש ובראשונה<br />
חקלאי.<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | הקדמה | 9
אל”ם במיל’ שרון סספורטס<br />
2012-2010<br />
אל”ם במיל’ אופק רונן<br />
2012-2012<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” הארבעה-עשר<br />
יליד 1968<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” השלושה-עשר<br />
יליד 1971<br />
התגייס לתותחנים, שימש כמג”ד “קרן”, מפקד<br />
יסוד בשבטה, מפקד עוצבת “תקומה”, מפקד<br />
עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”, רמ”ח תכנון בחטיבת<br />
המבצעים ומדריך במב”ל.<br />
התפקידים המרכזיים בהם שירת הם מג”ד<br />
“קרן”, מפקד עוצבת “שלהבת”, רמ”ח הדרכה<br />
בזרוע היבשה, מפקד מגמת חת”ם בקמ”פ קמ”ג,<br />
רע”ן חת”ם באמל”ח ומפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”.<br />
למד משפטים ומנהל עסקים וכיום עובד בתחום<br />
ההיי-טק. הקים חברה הנקראת - CDI מרכז<br />
לחדשנות דיגיטלית בבאר-שבע.<br />
כיום משמש מנהל חברה בתעשייה הביטחונית.<br />
אל”ם ראובן גורשטיין<br />
2012-2014<br />
אל”ם ששי עקה<br />
2014-2016<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” השישה-עשר<br />
יליד 1971<br />
מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” החמישה-עשר<br />
יליד 1970<br />
התגייס לצה”ל ב-1989 לקורס טיס. שירת<br />
במגוון תפקידים בחיל התותחנים אשר כללו<br />
שירות ארוך בלבנון כמפקד סוללה. נטל חלק<br />
במבצעים מחוץ לגבולות המדינה. שימש<br />
כמג”ד “דוהר”, כמפקד יחידת “מורן” וכמפקד<br />
מרכז חת”ם במל”י במקביל להיותו מפקד <strong>אגד</strong><br />
מילואים. ב-2012 מונה למפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<br />
<strong>דוד</strong>”.<br />
התגייס לחיל התותחנים ושירת בתפקידי פיקוד<br />
רבים ומגוונים ביניהם סמג”ד “רשף”, מג”ד<br />
“דרקון”, רע”ן מפקדים בביסל”ת, רע”ן אמל”ח<br />
במז”י, סגן מפקד עוצבת “גולן”, מפקד עוצבת<br />
“התבור”, רמ”ט בעוצבת “שועלי האש” וכיום<br />
משמש כמפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”.<br />
בוגר תואר במשפטים ומנהל עסקים ובוגר מב”ל<br />
הבריטי. כיום משמש כנספח הגנה בצ’ילה.<br />
| 10 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | הקדמה
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | הקדמה | 11
הוקם<br />
ג<strong>דוד</strong> “מורן”<br />
היחידה עברה<br />
למחנה “רמון”<br />
שבנגב<br />
10/5/1986<br />
הוקמה עוצבת<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” שכללה<br />
את מפקדת ה<strong>אגד</strong>,<br />
“מורן” ו”מגלן”.<br />
הופצה פקודת ארגון ליחידת “מורן”.<br />
ייעוד הג<strong>דוד</strong> הוגדר ברגיעה - “לשמש מסגרת<br />
ארגונית להכשרה ולאימון המערך הייעודי”<br />
ובחירום - “להשמיד מטרות איכותיות וערכיות”.<br />
הוקם ביה”ס<br />
לחמ”מ -142<br />
הביס”ת<br />
הוקם ג<strong>דוד</strong><br />
המילואים<br />
“מצוק”<br />
1992<br />
1991<br />
1989<br />
1987<br />
1987<br />
1987<br />
1986<br />
1986<br />
1985<br />
1984<br />
1982<br />
1979<br />
תחילת<br />
פיתוח<br />
הוקם במפח”ש )מז”י( ענף נשק<br />
מדויק. פורסמה משימת פיתוח<br />
לפרויקט ה”פרא”<br />
פרא מסיים<br />
פיתוח ומתחילה<br />
הצטיידות<br />
הוקמה<br />
יחידת<br />
“מיתר”<br />
הוקם ג<strong>דוד</strong><br />
“מנור”, ג<strong>דוד</strong><br />
המילואים<br />
הראשון של<br />
ה<strong>אגד</strong><br />
הביס”ת<br />
ומפקדת ה<strong>אגד</strong><br />
חברו לג<strong>דוד</strong><br />
“מורן” במחנה<br />
“רמון”<br />
ועדת חוץ וביטחון הפיצה דו”ח, לאחר שהקימה מתוכה ועדת משנה<br />
שעליה הוטל לבחון מחדש את תפיסת הביטחון הלאומי ואת יישומה.<br />
“... צה”ל צריך היה למקד את המאמץ בבניית כוח ובפיתוח מערכי לחימה, אשר תכליתם<br />
השמדת מטרות מדויקת ומאסיבית מעבר לטווח קרב המגע, תוך הקטנה משמעותית של<br />
שחיקת כוחותינו...”
מלחמת<br />
לבנון השנייה<br />
מבצע<br />
“עופרת יצוקה”<br />
מבצע<br />
“עמוד ענן”<br />
מבצע<br />
“צוק איתן”<br />
הוקם ג<strong>דוד</strong><br />
המילואים<br />
“מעוף”<br />
נסגר ג<strong>דוד</strong> “מורן”<br />
עם פלטפורמת<br />
ה“חפיז”<br />
הוקמה יחידת<br />
“רוכב שמיים”<br />
סגירת הביס”ת<br />
במחנה רמון<br />
ופתיחתו כביה”ס<br />
לתקיפה<br />
2015<br />
2014<br />
2013<br />
2012<br />
2010<br />
2009<br />
2007<br />
2006<br />
2005<br />
2004<br />
1996<br />
1992<br />
מערך החמ”מ<br />
הוכפף למקתמ”ר<br />
הוקם ג<strong>דוד</strong><br />
המילואים<br />
“מורג”<br />
בוצע הירי המבצעי<br />
הראשון של המערך<br />
הוקמה פלוגת<br />
מזל”טים בתוך<br />
יחידת “זיק”<br />
הוקמה יחידת<br />
“מורן” במחנה<br />
חדש במרכז<br />
הארץ<br />
יחידת “רוכב<br />
שמיים”<br />
עברה מבסיס<br />
“פלמחים”<br />
למחנה “רמון”<br />
שבנגב
פרק א’<br />
עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”
1. ההקמה<br />
“מהפכה שוות ערך להמצאת הטנק והמ<strong>קלע</strong>” -<br />
בני בית אור, מפקד ה<strong>אגד</strong> הראשון<br />
עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” הוקמה בשנת 1986 אך סיפורה מתחיל מספר שנים לפני כן, כאשר<br />
החלו לפתח את האמל”ח הייעודי בתעשייה.<br />
הכול החל בדיון מטה אחד של יום שישי, בשנת 1974, במחלקת כח”ן )כינון-חימוש-ניווט(<br />
בתעשייה. ד”ר יעקב ב”ש, ראש המחלקה דאז, הציג פנייה מפתיעה ליחידה, שעד אז לא<br />
עסקה בפיתוח טילים: קיים צורך מבצעי חיוני לפתח טיל טקטי קצר-טווח נגד מטרות<br />
נקודה )טנקים בעיקר(. דני לשם, שהיה ראש מדור במחלקה באותה תקופה, הביע התנגדות<br />
נחרצת לטיפול בבעיה בשל חוסר רקע וניסיון מתאימים של המחלקה. ראש המחלקה,<br />
באופן הפגנתי, הטיל עליו את המשימה. יומיים לאחר מכן מונה דני לשם לראש צוות “טיל<br />
טקטי קטן” שצרכיו המקצועיים הוגדרו כך: “דרושה יכולת פגיעה מדויקת בטנקים )ובכלל<br />
במטרות נקודה ניידות( מעבר לטווח האפקטיבי של הטנקים, כלומר בתחום של שלושה<br />
עד עשרה קילומטרים”. הטווח הגדול נועד, בין היתר, לשימוש במצבים של קושי בקבלת<br />
סיוע אווירי צמוד ובמצבים של עדיפות במשימות עומק של ח”א.<br />
ד”ר פאול כץ ששב לארץ מלימודים כחודשיים לאחר הנעת הפרויקט, בחר לעמוד<br />
בראש מחלקת כח”ן בעיקר הודות לפרויקט “תמוז”, אשר חזה לו עתיד מזהיר והוא מינה<br />
את דני לשם למהנדס המערכת.<br />
במשך שלוש השנים הבאות רוכז מאמץ סביב הפרויקט בעוד שמשימות אחרות של<br />
המחלקה נזנחו. היו אלה שנים של התלהבות, של ראשיתיות, של מסע בלתי פוסק<br />
לשכנוע כל הגורמים במעגלים הולכים ומתרחבים - בתעשייה, בצה”ל ובמערכת<br />
הביטחון. פאול כץ ודני לשם נדדו עם דגם עץ של הטיל והציגו אותו לכל מי שהיה מוכן<br />
לראות. בין הבודדים שהתלהבו מהרעיון באותה תקופה היו רפול ז”ל, שהיה אז מפקד<br />
פיקוד הצפון ומוסה פלד, ששימש כמפקד גייסות השריון. גם בתוך התעשייה החלו<br />
להאמין בחשיבות הפרויקט, להזרים הקצאות כספיות ולספק עזרה בשכנוע נמרץ של<br />
מערכת הביטחון.<br />
בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 הצטיידה סוריה במאות טנקים סובייטים<br />
מתקדמים מדגם 72-T. צה”ל היה שרוי במתיחות רבה והוכרז פרויקט חירום נגד הטנק<br />
החדש שנחשב לבלתי חדיר לכל אמצעי הנ”ט הקיימים. מחלקת אמל”ח יבשה העבירה<br />
לוועדת פרויקט החירום שלוש הצעות להתמודדות עם הטנק החדש: טיל טאו משופר,<br />
טיל עם תקיפה עילית ופרויקט “תמוז” )טיל “מדרס”(. “תמוז” ו”טאו משופר” אושרו.<br />
אישור זה נתן דחיפה נוספת והאצה לפרויקט “תמוז”.<br />
בשנת 1978 גויס סא”ל בני בית אור )בנגה(, מהאזרחות ומונה לראש ענף במחלקת<br />
אמל”ח יבשה, לימים היה למפקד ה<strong>אגד</strong> הראשון. החל חיפוש להצעות ולטכנולוגיות<br />
שיאפשרו השמדת טנקים שלא ע”י טנקים. המטרה: סיכויי פגיעה והשמדה גבוהים,<br />
שרידות צוות, זמינות גבוהה בנקודות ההכרעה וקצב השמדה גבוה )השמדה בספיקה<br />
גבוהה(. המערכת שהוצגה ע”י ד”ר פאול כץ ודני לשם זוהתה כבעלת הפוטנציאל הגבוה<br />
ביותר להשגת המטרות. היות וההצעה לפיתוח נענתה בסירוב מספר פעמים, הוצגה<br />
המערכת כנשק לשימוש במבצעים מיוחדים מוטסים לסגן הרמטכ”ל )אלוף קותי אדם(<br />
שאישר את הפרויקט והקצה לו גם תקציב.<br />
בסוף שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 הצטיידה סוריה במאות טנקים סובייטים<br />
מתקדמים מדגם 72-T שנחשב לבעל מיגון מיוחד, בלתי חדיר לכל אמצעי הנ”ט הקיימים.<br />
צה”ל חיפש פתרונות מתאימים והוכרז פרויקט חירום נגד הטנק החדש. הועברו שלוש<br />
הצעות להתמודדות עם הטנק החדש לוועדת פרויקט החירום: טיל טאו משופר, טיל עם<br />
תקיפה עילית ופרויקט “תמוז” )טיל “מדרס”(. “תמוז” ו”טאו משופר” אושרו כפרויקטים<br />
לניהול במצב חירום. אישור זה נתן דחיפה נוספת והאצה לפרויקט “תמוז”.<br />
לאורך השנים נוצר מעגל-מרוץ מתמשך בפיתוח טנקים - מיגון מול חודרנים. משקל<br />
הטנק לא הפסיק לטפס והחודרנים הוסיפו מהירות ויכולות נוספות. שדה הקרב שהיה<br />
מאופיין בקרבות שריון נגד שריון דרש שינוי. לאחר שבנגה הציג את תפיסתו ליקותיאל<br />
אדם, סגן הרמטכ”ל דאז, אושר תקציב ראשוני לפיתוח הנושא. קותי )יקותיאל( התנה<br />
| 16 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”
את המשך הפרויקט באישור הדמ”צ )מסמך דרישה מבצעית( על-ידי קצין חיל ראשי.<br />
קחצ”ר, תא”ל מתן וילנאי הגיב להצגת הנושא: “בנגה, לך אני לא צריך לספר שח”ירניק<br />
רואה את הלבן בעיניים של האויב. אתה מציע נשק שיורה מרחוק. זאת ארטילריה, זה<br />
לא חי”ר!”, קתמ”ר הגיב: “עד שלא תבין שארטילריה זה נשק סטטיסטי, לא תבין מהי<br />
ארטילריה”, אפילו האלוף מוסא פלד ז”ל, מפקד גייסות השריון, שתמך ברעיון בתחילה,<br />
טען: “זה לא שלנו. אני מחפש טיל שיאפשר שכל טנק שלישי במחלקה יהיה טנק טילים”.<br />
בנגה דיווח לקותי על התגובות שקיבל ומנה בפניו את הסיבות שלפיהן צריך הפרויקט<br />
להשתייך לחי”ר וכך, למרות ההתנגדות, נחתם המסמך תוך ימים ספורים.<br />
הענף בראשותו של בנגה אפיין והגדיר לפרטי פרטים את הביצועים, את שיטת התפעול,<br />
את דרישות התצפית את רכישת המטרות ואת האופן שהכול ייראה בתוך המשגר, החל<br />
מעיצוב המכשירים והאבזור ועד להגדרת תהליך הירי ומערך ההדרכה שיוקם במקביל.<br />
לאחר ההכרה בפרויקט כפרויקט חירום, הוחלט על שינוי צורה - ממשגר על רכב יביל<br />
אוויר לפלטפורמה ממוגנת שתוכל להשתתף בקרב העיקרי כמערכת לחימה ראשית.<br />
לשם כך, היה צורך לקבוע את סוג המשגר הקרקעי, ולאחר שנה של גישושים נפלה<br />
ההחלטה. היות שהפרויקט היה פרויקט חירום המחייב קיצור לוחות זמנים, הציע בנגה<br />
את השם “חפוז”. כדי שלא יקושר ל”מעשים אחרים”, הציע לחתוך את האות ו’ וכך נוצר<br />
השם החדש - “חפיז”, שמו של הנגמ”ש שממנו משגרים את התמוז.<br />
ניסויי הביות הראשונים של הטיל החלו כשנתיים לאחר התנעת פרויקט החירום. לניסוי<br />
הראשון גויס נווט של חיל האוויר, במטרה להפקיד את השיגור בידיים מיומנות; דני<br />
לשם היה מפקד השיגור. “קשה לתאר את התחושות הנפלאות של ההצלחות ראשונות.<br />
מערכת כה מורכבת, שמספר הכשלים האפשרי בה כה גדול. המנוע ניצת בקול רעם אדיר,<br />
ערב כל כך לאוזן, משאיר ריח חריף של גזים שרופים. הטיל נוסק גבוה. שקט משתרר<br />
במשגר. הטיל משדר את תמונת הוידיאו ונענה לפקודות מידית הניהוג, שמכוונת אותו<br />
בבטחה לפגיעה במרכז המטרה, ההולכת ומתקרבת וממלאת במהירות את כל המסך...<br />
שאגות השמחה של כל הנוכחים, שחרור ממתח רב שהצטבר, סיפוק עצום ותחושת<br />
הישג משותפת לכל האנשים הרבים, שנטלו חלק ברגע ההיסטורי”.<br />
תוך שלוש שנים מהתנעת פרויקט החירום, צה”ל החל לקלוט את המערכת - זמן שיא.<br />
על כך הוענק לצוות הפרויקט פרס ביטחון ישראל. תוך זמן קצר התבקש צוות הפיתוח<br />
להגדיל את טווחי הפגיעה למרחקים גדולים יותר, עד שנים-עשר קילומטרים. לטיל<br />
“תמוז” יש כיום דורות המשך בעלי יכולות נוספות כגון: ירי לילה וירי לטווח של עד 25<br />
ק”מ. טילים אלו מעמידים את התעשייה כאחת היצרניות הגדולות בעולם בתחום הנ”ט<br />
עם מועדון לקוחות של כעשרים מדינות ברחבי העולם.<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | 17
לאט לאט, נוצר ז’רגון חדש, מושגים צבאיים חדשים, שנוצרו ביחידות החמ”מ ומאוחר יותר<br />
השתרשו בשפה הצבאית. מושגים כמו: “ספיקת השמדה” - כמות המטרות המושמדות<br />
בכל יחידת זמן, “מטרות איכות” - רק”מ פיקוד, “מטרות חבויות”, “מטרות נסתרות”, “מטרות<br />
עדיפות” ועוד. ממד חדש לגמרי נכנס לצבא ויש האומרים כי זהו “עידן חדש”.<br />
בנגה קיבל שני אבי-טיפוס לניסוי והצליח להשיג תקציב לעוד שמונה כלים. הצבא<br />
לא פעל לקדם את תכנית ההצטיידות, ולא הכין תכנית קליטה והטמעה. היה חשש<br />
שהפרויקט יסתיים כ”מערכת סודית” שתתנוון במחסן ותעלה אבק וחלודה, לכן פנה<br />
בנגה לקחצ”ר והציע להקים יחידה שתקלוט את הכלים. בשנת 1982 הוקמה מעין יחידה<br />
לא פורמאלית ולא מתוקננת ששאבה את הלוחמים שנשרו מחטיבת הצנחנים. כמפקד<br />
ראשון מונה ישראל גל. הכינוי שנבחר ליחידה היה “מורן”. לא הייתה תכנית עבודה או<br />
תכנית אימונים. מהר מאוד דבק ב”מורן” שם של יחידת נפלים, ולמרות זאת הוקמה<br />
פלוגה ראשונה. היו תקלות רבות: נגמ”שים לא תקינים, אלתור של ציוד, של רכבים ושל<br />
בעלי תפקידים. נשמעו אכזבות וטענות נגד רבות. פה ושם ירו כמה טילי ניסוי ביחידה,<br />
תחת פיקוח של התעשייה.<br />
לשם מעיד, “ההפעלה המורכבת של הטיל, העלתה שאלות לגבי סוג החיילים שיוכלו<br />
להפעיל מכשור משוכלל שכזה. האם נשק שכזה מתאים להפעלה על ידי חייל רגיל מן<br />
השורה? השאלה הזאת הטרידה את מנוחתי במשך שנים רבות. אולי המערכת שבנינו<br />
מתוחכמת מדי עבור ‘בני תמותה’?”<br />
“הכשרות היחידה בוצעו במכון 3 בתעשייה הבטחונית, על ידי מפתח המערכת, כיוון<br />
שמערך ההדרכה עדיין לא הוקם. העבודה הצמודה של לוחמי היחידה מול גאוני<br />
התעשייה, יצרה קשר ייחודי ושיתוף פעולה פורה במיוחד. אנשי התעשייה ביקרו<br />
לעיתים תכופות ביחידה, לקבל משוב מן השטח, וגם הלוחמים והמפקדים היו בני בית<br />
בתעשייה. כל שיגור היה “הפקה רבת משתתפים”. זכורה לי היטב הפעם הראשונה<br />
בה שיגרנו טיל למטרה נסתרת “מעבר לגבעה”. נפלה בחלקי הזכות המיוחדת להיות<br />
כוון בשיגור זה. הניסוי נערך כרגיל בשדמה ונכחו בו הרמטכ”ל דן שומרון ז”ל, קחצ”ר<br />
דאז איציק מרדכי ועוד רבים וטובים אחרים. נגמ”ש החפיז חובר למוניטורים רבים, כך<br />
שהאורחים הנכבדים יוכלו לצפות בכל מהלך השיגור. הלחץ היה רב במיוחד. לשגר תמוז<br />
1 למטרה נסתרת היה משול בעיניי לקפיצה לבריכה, מבלי לדעת אם יש בה מים ומה<br />
עומקם. ספירה לאחור כמיטב המסורת והטיל שוגר. לאחר שטיפס לגובה, מעבר לרכס<br />
גילינו את שדה המטרות, ואת השיירה אותה היה עלינו להשמיד. אנחת הרווחה עם גילוי<br />
נשמעה למרחוק.<br />
| 18 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”
פגענו בול בין טובה לצריח וכך הוכחה היכולת המהפכנית של השמדת מטרות שאינן<br />
בקו הראייה, הלכה למעשה. מהפיכה שלא ניתן להפריז בחשיבותה” – אודי שרון מג”ד<br />
“מורן” התשיעי.<br />
כחלק מהחיפוש אחר הפתרון לבעיות איתן התמודדה היחידה בראשית דרכה, בשנת<br />
1985, על פי החלטתו של תא”ל דורון רובין שהיה אז ראש תו”ל ופיתוח אמל”ח, עברה<br />
יחידת “מורן” בפיקודו של סא”ל אהרון סבג, למיקום קבע ליד מצפה רמון ובמקביל קמו<br />
לה פלוגות נוספות. באותו הזמן פיתחו בתעשייה שתי פלטפורמות: האחת - תצורה<br />
חדשה של “חפיז” שהייתה יכולה לשגר טילי “תמוז” וטילי פתיל עם מערכת ניווט,<br />
בקרה ותצפית חדשות, והאחרת - פלטפורמת שיגור ממוגנת של טילי “תמוז” שהייתה<br />
מיועדת ללחימה במרחב הקדמי )היום מכונה “פרא”(. החפיז מקביל לנגמ”ש והפרא<br />
מקביל לטנק - זהו ההבדל ביניהם, בעוד שהייעוד שלהם זהה.<br />
ב-1986 הפיצה ועדת חוץ וביטחון של הכנסת דו”ח, לאחר שהקימה מתוכה ועדת<br />
משנה שעליה הוטל לבחון מחדש את תפיסת הביטחון הלאומי ויישומה. בדו”ח נכתב:<br />
“...מלחמת יום הכיפורים שיקפה את שינוי תפיסת המלחמה מבחינת האויב... שדה<br />
הקרב הלך והשתנה בהדרגה עד כי השינוי הפך להיות מהותי ולא רק כמותי... אסור<br />
לישראל להיגרר למלחמת שחיקה ארוכה. המחיר שתשלם ישראל במלחמה, קובע<br />
במידה רבה את תחושת הניצחון, את משמעותו ואת תוצאותיו... ניצחון צה”ל במלחמה<br />
יושג עם ביטול רצון האויב להמשיך בה, לאחר שנגבה ממנו את מחירה... צה”ל צריך<br />
היה למקד את המאמץ בבניית כוח ובפיתוח מערכי לחימה שתכליתם השמדת<br />
מטרות מדויקת ומאסיבית מעבר לטווח קרב המגע, תוך הקטנה משמעותית של<br />
שחיקת כוחותינו... הוועדה ממליצה לתת עדיפות גבוהה לדיוק, לעוצמה ולקצב האש<br />
להשמדת מטרות, והיא סבורה כי הפעלת “נשק מנגד” תתבסס על מערכות נשק חמ”מ<br />
יבשתי... יש לפתח את החמ”מ לכל טווח אשר יידרש בשדה הקרב היבשתי, להבטיח<br />
לו חסינות קשר, לאפשר הפעלתו בתנאי אל-ראות ובכל מזג אוויר, על בסיס מודיעין<br />
עצמאי ובמעגלים קצרים... בכלי מלחמה זה, יבוא לידי ביטוי מרבי יתרון האיכות של<br />
הלוחם הישראלי..”.<br />
בחודש מרץ 1986, לפני שעזב בנגה את תפקידו במחלקת אמל”ח יבשה, כתב הצעה<br />
לפורום מטכ”ל ולמפקד המפח”ש: הקמת מערך החמ”מ בצה”ל. המרשם הארגוני<br />
נרשם בעיפרון.<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | 19
בנגה נזכר, “האלוף אמיר דרורי ז”ל, שהיה מפקד המפח”ש, זימן אותי לשיחה. חשבתי<br />
שמדובר בשיחת פרידה לקראת שחרורי מהצבא. “הרעיון שלך התקבל, ואושר”. אמר<br />
דרורי. “איזה רעיון?” מאחר שכתבתי כמה הצעות, לא הבנתי למה התכוון. “הנשק המדויק”.<br />
הוא ענה, “אתה מוכן לקבל את הקמת מערך החמ”מ על עצמך?” – “אני צריך לחשוב על<br />
זה, ” עניתי בהיסוס. הנה שוב הזדמנות להשתחרר ואני לא לוקח אותה. “לכמה זמן אתה<br />
זקוק?” שאל דרורי. “שלוש שניות והן כבר הסתיימו – והתשובה חיובית!” השבתי. לא<br />
התכוונתי לפספס את ההזדמנות הנדירה לקחת מערכת נשק מהפכנית, כזו שיזמתי את<br />
פיתוחה וקידמתי אותה כמשוגע לדבר, להפוך אותה ליחידה לוחמת קרבית וליישם את<br />
כל הפנטזיות שלי. אם עד לרגע זה, זה היה פרויקט חיי – עכשיו זה הפך לתפקיד חיי!”<br />
באפריל 1986, קיבל בני בית אור מינוי לתפקיד המפקד הראשון של עוצבת “<strong>קלע</strong>-<br />
<strong>דוד</strong>” שאיגדה תחתיה את יחידת “מורן” ואת יחידת “מגלן”. “מגלן” הוקמה בשנת 1986<br />
בהובלתו של תא”ל דורון רובין, שהוזכר קודם לכן כראש תו”ל ופיתוח אמל”ח. היחידה<br />
מתמחה בהשמדת מטרות איכות בעומק שדה הקרב וביצירת מודיעין והורכבה גם היא<br />
תחילה מלוחמי יחידות מובחרות שונות בצה”ל.<br />
תפסה קו בין צור לצידון, בשלהי מלחמת שלום הגליל, ובמהלך התעסוקה איבדנו את<br />
הלוחם אמיר סיני ז”ל שהיה החלל הראשון ביחידה. בהמשך ביצעה “מורן” תעסוקות<br />
אינטנסיביות באיו”ש ועזה בכל גלגולי האינתיפאדה, השתתפה במעצר מבוקשים<br />
בצמידות לשב”כ וקצרה שבחים על פועלה.<br />
כעבור עשור שלם החליט מפקד המפח”ש דאז אלוף במיל’ עמנואל סקל, על העברת<br />
מערך החמ”מ לחת”ם. המהלך נולד כחלק מתפישה רחבה לפיה כל האש ארוכת הטווח<br />
והמדויקת, תעבור לחיל התותחנים, וכך היה” אודי שרון, מראשוני הלוחמים ב”מורן”<br />
ומפקד היחידה התשיעי.<br />
הצעד הראשון שהיה על בנגה לעשות היה להחליט היכן תוקם מפקדת ה<strong>אגד</strong>. הוצעו<br />
מספר בסיסים, ולבסוף נבחר מחנה ג’וליס.<br />
2. התקופה האדומה<br />
“הקוד של הלוחם הטכנולוגי בצה”ל נולד בעוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”<br />
עטר דגן, מפקד ה<strong>אגד</strong> התשיעי<br />
היות ו”מורן” זוהתה כיחידה נגד טנקים, וה”חפיזים” היו יבילי אוויר, המערך השתייך<br />
בעשור הראשון להקמתו לקחצ”ר.<br />
שיוך זה מכונה “התקופה האדומה”, הקרין על אופי היחידה, ההכשרה, התעסוקות<br />
המבצעיות ואופי הלוחמים.<br />
בצענו מסלול הכשרה מפרך, אימוני חי”ר מגוונים שכללו תרגילי יעד מבוצר, שטח<br />
פתוח וכמובן צניחות, שהקשר בינם לבין ייעוד היחידה היה מקרי בהחלט. בסיומה של<br />
הטירונות נערך מסע כומתה מפרך בן 100 ק”מ.<br />
התעסוקות המבצעיות אף הן היו בעלות אופי של יחידת חי”ר מעולה. יחידת “מורן”<br />
מינוי בני בית אור )בנגה( למפקד מערך החמ”ם<br />
| 20 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”
מפקדת ה<strong>אגד</strong> לא התקבלה בברכה בבסיס החדש והייתה תחושה של התנגדות למערך<br />
החדש והזר. “הקהילה הצבאית די לגלגה. כינו אותי ‘פנטזיונר מלחמת הכפתורים’”,<br />
מספר בנגה. נבחרו כמה מבנים טרומיים במרכז המחנה לטובת ה<strong>אגד</strong>, וכך הוקמה<br />
המפקדה. נהג, פקידה ומפקד ה<strong>אגד</strong> קרצפו את המקום והחלו את העבודה מאפס.<br />
ה<strong>אגד</strong> לא השתייך לאף אחד מחיילות השדה ושיבץ ביחידותיו מפקדים מחילות<br />
שונים כמו: חי”ר, שריון, תותחנים ואף אנשי צוות אוויר לצורך יצירת תורת לחימה<br />
מקצועית וכוללת. כבר מן ההתחלה מסלול הלוחם כלל טירונות בבית הספר למ”כים,<br />
קורס צניחה, אימונים מקצועיים והכשרות ייעודיות. מאחר שיחידת “מורן” הייתה<br />
כפופה תחילה למקחצ”ר לבשו לוחמי החמ”מ מדי צנחנים. הם נשארו עם מדים אלה<br />
גם כאשר ה<strong>אגד</strong> עבר לכפיפות ישירה של המפח”ש. הוחלט להמשיך את הקו ולכנות<br />
את כלל היחידות ב<strong>אגד</strong>, בשמות שיתחילו באות מ’ - “מורן”, “מגלן”, “מיתר”, “מעוף”,<br />
“מורג”, “מצוק” ו”מנור”.<br />
מיד עם הקמת ה<strong>אגד</strong> החדש, הוחלט שלא יגייסו יותר את נושרי חטיבת הצנחנים, אלא<br />
יערכו גיוס עצמאי באופן ישיר בבקו”ם. יחד עם אנשי התעשייה, יצר ה<strong>אגד</strong> מבדקי מיון<br />
שהותאמו רק לו. “בכל מחזור גיוס הייתי יושב בבקו”ם ומעורב אישית בבחירת האנשים.<br />
וידאתי בעצמי שלא נקבל לוחמים בקב”א נמוכה. ראש אכ”א התנגד, אבל הייתי מוצא<br />
בפינצטה חבר’ה של קב”א 55-56. חטפתי אותם מתחת לאף של יחידות מובחרות<br />
אחרות. נאלצנו להתמודד עם תלונות של מפקדי יחידות שטענו כי אנו גונבים את כל<br />
הלוחמים הכי מובחרים ל”מגלן” ו”מורן” מספר בנגה.<br />
כחצי שנה לאחר הקמת מערך החמ”מ הוקמה יחידת “מיתר”. סא”ל ירון גילן מונה<br />
לתפקיד המג”ד הראשון. נבנתה תכנית פעילות לחמש שנים שכללה גיוסים, הקמת<br />
יחידות, מסלולי הכשרה, קורסי מש”קים וקצינים, אימונים, תרגילים ועוד. הפלטפורמות<br />
הראשונות בג<strong>דוד</strong> היו חפיזים, אך תוך זמן קצר החל הג<strong>דוד</strong> לקלוט את מערך הפרא, אשר<br />
בו הוא משתמש עד היום.<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | 21
במקביל החלה להתפתח ב<strong>אגד</strong> יכולת ההטמעה של מערך הפרא “בבית-הספר”<br />
ובאימונים ופותח מערך הדרכה שמבוסס על סימולטור גדול שנקרא “זיקוק ירוק”.<br />
הסימולטור התבסס על הנעת מצלמות טלוויזיה באמצעות זרוע רובוטית על פני שולחן<br />
חול, וסביבו נבנה מערך שלם של קצינות ומדריכות שכל ייעודן היה להכשיר את הכוונים.<br />
עד 1988 הספיק המערך לפתח אמל”ח חדש ומשופר, להקים בית-ספר, לפתח<br />
סימולטור ולפתח את מערך ההדרכה והאימונים של חיילי ה<strong>אגד</strong>. החמ”מ הפך לחטיבה<br />
)<strong>אגד</strong>( המונה שלושה ג<strong>דוד</strong>ים סדירים: “מגלן”, “מורן” ו“מיתר” וג<strong>דוד</strong> מילואים “מנור”.<br />
היחידות היו, ועדיין, יחידות חוברות שאינן כפופות ל<strong>אגד</strong> בזמן לחימה, אלא לאוגדות<br />
שבגזרתן הן נמצאות. באותה תקופה החל גם תהליך בניין כוח המילואים, והקמת ג<strong>דוד</strong>י<br />
המילואים ב<strong>אגד</strong> בוצעה מהיסוד.<br />
“בתוך המערך הכרזתי שאנחנו יחידה “על-חילית”, לא שייכים לאף חיל. על-חילי למה?<br />
כי ראיתי ביחידות של המערך שילוב של כל החילות. ב”מורן” היה מג”ד טנקיסט וסמג”ד<br />
חי”רניק, גם ב“מיתר” מג”ד מהשריון וסמג”ד משלדג. היו גם אנשי חיל אוויר. היו לי אנשי<br />
מפקדה מכל החיילות. שם ה<strong>אגד</strong> – עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”. על שום מה? חטיבת השריון<br />
שפיקדתי עליה נקראה “עוצבת <strong>קלע</strong>”. אהבתי את הרעיון של <strong>דוד</strong> וגולית, בגלל הדיוק<br />
בפגיעה, כמו הנשק שלנו. התחבר לי אסוציאטיבית, “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”. מסלול חי”ר, למה?<br />
השקפת עולם. כי כל חייל צריך להיות מסוגל להתמודד עם כל מצב בשדה הקרב. חייל<br />
צריך לדעת להשתלט על עמדות או על בתים ולהגן על עצמו, לכן עברו הכשרה של<br />
מסלול לחימה”, בנגה.<br />
היו שנים שחצי מתקציב המפח”ש עבר ל<strong>אגד</strong> וחצי עבר ליתר יחידות השדה. כל חיל<br />
השריון, חיל הרגלים, חיל ההנדסה וחיל התותחנים ביחד קיבלו כמו שקיבל ה<strong>אגד</strong>. שדה<br />
הקרב הפך לטכנולוגי וזה היה היתרון של ה<strong>אגד</strong>. תחום החמ”מ היה חדש יחסית והיה<br />
תחת זכוכית מגדלת באופן מתמיד. מוטי רוזן, מפקד ה<strong>אגד</strong> השני, מספר, “ירינו בשנה 80<br />
טילים חיים שרובם פגעו, אבל אם איזשהו טיל לא פגע במטרה, תוך מספר דקות הטלפון<br />
הראשון שהייתי מקבל היה ישירות מלשכת הרמטכ”ל שאסביר מה קרה”.<br />
ב-1989 התקיים “קרב” בנושא תג היחידה, “באיזשהו שלב התחילו ללחוץ במפח”ש<br />
להחליף את תג היחידה, דבר שהיה פוגע במורל מאוד. הטענה של קצין הביטחון של<br />
המפח”ש הייתה שבגלל הנושא הזה של העין של הטיל, זה מסגיר את היחידה. אני<br />
נלחמתי בזה והדבר הגיע לשיא בדיון אצל מפקד המפח”ש, אורי שגיא.<br />
טקס סיום קק”צ 12<br />
הייתי צריך להגן על התג! באתי מוכן לקראת הישיבה הזאת, ביקשתי מהשליש שלי<br />
לשים לי על לוח עץ את כל תגי היחידה שיש להם גוון אדום ובצה”ל יש הרבה כאלה...<br />
רציתי להראות ולהוכיח להם שזה לא שונה ולא מסגיר שום דבר. אחרי שכולם בישיבה<br />
דיברו על זה שצריך להחליף את התג כי הוא מסגיר כוונות, הגיע תורי לדבר ועשיתי<br />
רק דבר אחד, הרמתי את הלוח ומתוך 20 תגי חטיבה עם גוון אדום שהיו שם, ביקשתי<br />
מהנוכחים לזהות את תג החטיבה של ה<strong>אגד</strong> ואף אחד לא הצליח. וזה מה שהכריע את<br />
ההחלטה של מפקד המפח”ש להשאיר את התג כמו שהוא”.<br />
ב-1991 מונה האלוף עמנואל סקל, למפקד המפח”ש. הוא לא ראה ביחידות מיוחדות<br />
כמובילות רמת ביצועים ושיטות לחימה מתקדמות. דו”ח מבקר המדינה ב-1992 על<br />
הנשק המדויק היה קשה וטען שהנושא לא הוטמע בצה”ל. סקל מינה ועדה מיוחדת<br />
שראיינה כשישה-עשר מפקדים שהמליצו להשאיר את עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” עצמאית ולא<br />
כפופה לאחד מחילות השדה. קתמ”ר לעומתם, תמך בהעברה לחיל התותחנים וכך נפל<br />
הגורל והעוצבה הוכפפה לחיל.<br />
| 22 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”
מימין לשמאל: אורי שגיא, יצחק רבין, מוטי רוזן, אורן בן ג’ויה, דן צוק<br />
אשל פשטי )יושב(<br />
גלגולו של תג<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | 23
3. המעבר לתותחנים<br />
בשנת 1992 בתקופת פיקודו של אל”מ ישי וקסלר כמפקד ה<strong>אגד</strong> השלישי, בוצעו<br />
שלושה שינויים אירגוניים.<br />
השינוי הראשון כלל את איחוד מפקדת ה<strong>אגד</strong> עם בי”ס לחמ”מ וג<strong>דוד</strong> “מורן” במצפה רמון<br />
וכן העברת יחידת “מגלן” לעוצבת האש.<br />
השינוי הארגוני השני שהתבסס על המלצות ועדה בראשותו של תא”ל <strong>דוד</strong> אגמון אשר<br />
היה קחצ”ר בתקופה זו, היה לשייך את מערך החמ”מ לחיל התותחנים כחלק מתפיסה<br />
כוללת של מפקד המפח”ש דאז, אלוף עמנואל סקל שגרסה הפעלת מערכי אש ארוכת<br />
טווח במסגרת ה<strong>אגד</strong> הארטילרי האוגדתי.<br />
השינוי השלישי אשר היה יותר תפיסתי - מנטלי, כלל החלפת כל סממני הח”יר )החלפת<br />
הכומתות והנעליים מאדום לשחור ובהמשך צמצום וביטול קורסי הצניחה( אשר השפיע<br />
רבות על מורל הלוחמים והמוטיבציה של המתגייסים להגיע ליחידה. מעבר זה כונה ע”י<br />
החיילים “הרצח מאדום לשחור”.<br />
אביגדור קליין אשר היה מפקד ה<strong>אגד</strong> הרביעי, השלים את העברת כלל יחידות המרנ”ט<br />
לחיל התותחנים וייסד את שיטות האימון למציאות החדשה. בתקופה זו, הושלמה<br />
הכפפת כל ג<strong>דוד</strong>י ה”חפיז” וה”פרא” לאוגדות ההכרעה. “זו הייתה תקופה קשה מאוד<br />
עם המון התנגדויות וקצינים רבים שלא רצו להמשיך... המכשיר העיקרי היה הבאת<br />
המג”דים והמ”פים להבנה שיותר לא עוסקים בתרחישי ירי מאוד מסובכים לעבר מטרות<br />
מאוד אתגריות שמביאות לידי ביטוי את הכושר של הכוון ושל המפקד לעשות משימות<br />
מאוד מיוחדות, אלא משימות תדירות שלשמן אנחנו הולכים לשייך אותם לאוגדות.<br />
לפלוגה שפוגשת אויב סורי בכמויות גדולות אין צורך בוירטואוזיות, התרומה היחסית<br />
של היחידה שלנו היא היכולת לנטרל או לסכל יכולות התקפיות של יחידות גדולות כמו<br />
חטיבות סוריות..”.<br />
אודי שרון, מג”ד “מיתר” הרביעי, מספר על התחושות בג<strong>דוד</strong>: “מוניתי למג”ד “מיתר”<br />
תוך כדי תעסוקה מבצעית ברמאללה. קיבלתי ג<strong>דוד</strong> “אדום” וכעבור זמן מה התבשרנו<br />
על המעבר לחיל התותחנים והחלפנו את הכומתה האדומה בשחורה )שהפכה לימים<br />
לתכלת(. המהלך יצר משבר זהות שהכה בעוצמה במערך וביחידותיו וזכה בפי החיילים<br />
לכינוי “רצח מאדום לשחור”. המעבר יצר בעיה מוראלית קשה. לקחת ללוחמים<br />
ולמפקדים את הכומתה האדומה פירושו היה לקחת חתיכה מהלב. בטווח הארוך השינוי<br />
היה מבורך והיחידה התמקדה והתמקצעה בייעודה המקורי.<br />
| 24 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”
4. כוננות ואימונים<br />
בשנת 1994, לאחר שנתיים קשות של הסתגלות והתאקלמות לתפיסה החדשה, עבר<br />
המרנ”ט לידיו של עיבל גלעדי. בסמוך לכניסתו של עיבל לתפקיד ערך מפקד המפח”ש<br />
דאז, עמנואל סקל, ביקורת והמערך הוכרז כלא כשיר.<br />
היחידה הייתה מורכבת מחיילים ומפקדים עם “מוטיבציה בשמיים ויכולת נהדרת. הם<br />
בעיקר עשו מה שעושים חי”ר, הלכו ועשו מסעות ארוכים ואלונקות וכל מה שמגבש<br />
חייל לוחם... אבל הם לא התעסקו בטילנות. הם היו הולכים 90 או 120 ק”מ, מגיעים<br />
לכלים, עוברים ליד החפיזים וממשיכים ללכת, אני התבקשתי לבוא כדי דווקא להחליף<br />
את המקצוע”. מספר גלעדי.<br />
באותן שנים הפכו יחידות ה<strong>אגד</strong> למערכת מבצעית מתפקדת. הן למדו לנוע, לעצור<br />
בנקודה, לקבל נ”צ מטרה ולשגר אליה. מרגע קבלת הפקודה ועד השיגור עברו דקות<br />
ספורות בלבד. היחידה הפכה לכוח שמקבל משימה ומסוגל לבצע אותה בלוחות הזמנים<br />
הנדרשים.<br />
20 שנה מאוחר יותר, הגיע עיבל לביקור ב<strong>אגד</strong> ומי שהיה מפקד ה<strong>אגד</strong>, שרון סספורטס,<br />
סיפר למפקדים ביחידות: “אני הייתי פה מ”פ לפני 20 שנה... ומפקד ה<strong>אגד</strong> דאז, עיבל<br />
שנמצא פה עכשיו, אמר לנו שאנחנו עומדים לפתח עכשיו מערכת חדשה שהיא כאין<br />
וכאפס לעומת מה שיש לנו עכשיו. אנחנו חשבנו שהוא לא מבין על מה הוא מדבר, זה<br />
היה נראה לנו מדע בדיוני”.<br />
באמצע שנות התשעים, הוקטנו המאמץ וההשקעה בפיתוח האמל”ח, אך פותח<br />
הסימולטור “פעימת לב” שנמצא עד היום במחנה רמון. עיבל הכניס סדר וארגון לתוך<br />
המרנ”ט וחולל שינוי משמעותי בהכשרות ובדרך העברתן. תיקי היסוד של הקורסים<br />
תוכננו לפרטי פרטים, מערך המילואים נבנה בצורה מסודרת, ולראשונה הגרפים של<br />
המפח”ש ושל המרנ”ט היו בחפיפה מלאה.<br />
למרות ייחודיות המערך, נדמה שהשימוש בו לא היה רב. הסבר אחד הוא החיסיון -<br />
מרבית האמל”ח ביחידות היה מסווג, ולכן החשיבות של שמירת הסודיות וגורם ההפתעה<br />
הייתה גדולה יותר מניצול הצלחות טקטיות קטנות. גם מבחינה תקציבית, היה צורך<br />
לחסוך בשיגור טילים ולשמור אותם לשעת הצורך.<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | 25
סיבה נוספת היא פעילות הבט”ש המצומצמת שה<strong>אגד</strong> עשה. מאז ומתמיד הייתה<br />
התלבטות באיזו מידה לתת ליחידות לעסוק בבט”ש. בגלל ייחודיות המקצוע והשמירה<br />
על הכשירות לא רצו “לבזבז” את זמן החיילים, ולכן פעל ה<strong>אגד</strong> אך ורק בזמני אמת<br />
שבהם היה יכול לתרום בצורה משמעותית. “מורן” ו”מיתר” פעלו אך ורק במשימות<br />
מיוחדות שהצדיקו את יכולותיהן.<br />
באותה התקופה עורר המערך עניין רב והוביל לביקורים רבים של גורמי צבא אמריקאים,<br />
של הרמטכ”ל אמנון ליפקין-שחק, של שרים בממשלה ועוד. “רצינו למכור את המערכת<br />
לאמריקאים”. מספר עיבל גלעדי, “בגלל שרצינו לשמור על סודיות המערכת לא חשפנו<br />
אותה לאמריקאים בשלב מוקדם, והם התחילו לפתח לבד מערכות דומות. כשחשפנו<br />
להם את המערכת, הם מאוד התפלאו אבל הם היו כל כך שקועים בפיתוח שלהם<br />
והחליטו שהם ממשיכים בו”.<br />
ב-2002 יצא צה”ל למבצע “חומת-מגן”. טל בן סימון, שהיה אז מ”פ מגמת פיקוד בביס”ת,<br />
מספר על מה שחווה: “אפריל 2002, מבצע חומת-מגן בעיצומו, ובחדשות של שמונה<br />
בערב משודרת כתבה על גיוס מילואים והזרמת כוחות נוספים לשטחים. ההורים שלי<br />
שואלים אותי איך יכול להיות שאנחנו לא משתתפים במבצע ואני עונה להם שאם יקראו<br />
לנו, סימן שהמצב ממש גרוע ומסוכן. חצי שעה לאחר מכן, הטלפון מצלצל ומעברו השני<br />
של הקו נמצא תמיר היזמי, מג״ד “מורן”. אני, בתור מ״פ א׳ שומע ממנו את המשפט הבא:<br />
״ג<strong>דוד</strong> “מורן” מופעל באופן מלא. בעוד כמה שעות כל הפלוגה טסה עם הכול כולל הכול<br />
לצפון לכוננות מול סוריה. ״<br />
“מספר שעות אחרי, בשעת הזריחה, אני מוצא את עצמי עומד מול פלוגה א׳ המורכבת<br />
מצוערי קורס קצינים, מחניכי קורס מפקדים ומחיילי מסלול, מול החפיזים המזוודים<br />
המוכנים למסדר במשטח, נותן תדריך לפני תחילת תנועה. נוסעים בטור לבונקרים ודופנים<br />
טילים חיים, ומשם ממשיכים בנסיעה על הכביש בכנף ומעמיסים את החפיזים. תוך פחות<br />
מ-24 שעות מהטלפון ההוא, כל הפלוגה נוחתת במחניים ומשלימה מעבר משגרה לחירום”.<br />
“כמה ימים לאחר מכן, ביוזמתו והובלתו של תמיר היזמי, נסענו<br />
כג<strong>דוד</strong> מלא בחשאיות מלאה, לעמדות הברזל שלנו ברמת הגולן.<br />
16 חפיזים חמושים בטילים חיים, ״מוקי״, קילומטרים ספורים<br />
מהגבול הבינלאומי מול סוריה..”.<br />
טנק הפלא<br />
| 26 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”
5. ירי מבצעי<br />
“זה מערך שיודע לפגוע במטבע שגודלו שקל ורגע לפני<br />
שהוא פוגע להגיד לך מאיזו שנת ייצור הוא”<br />
צבי פוגל, מפקד ה<strong>אגד</strong> השביעי<br />
האמל”ח של ה<strong>אגד</strong> נקרא בפי רבים בצה”ל “נשק יום הדין”. הוא היה סודי מאוד, רבים לא<br />
ידעו על קיומו כלל ותוכנן להשתמש בו רק כאשר הוא באמת יהיה נחוץ וישמש גורם<br />
מפתיע בלחימה.<br />
בתחילת שנות ה-2000 ה<strong>אגד</strong> שינה את ייעודו ומטרתו הפכה להיות ירי לעבר מטרות<br />
נקודה. שמעון ליטמן, שלימים היה המג”ד האחד-עשר של יחידת “מיתר” וצמח בתוך<br />
המערך מספר על חזון הירי המדויק: ” ‘אנחנו הולכים לירות ירי מבצעי!’ עשיתי ניתוח<br />
של המציאות. היחידה קיימת כבר כמעט עשרים שנה ומעולם לא ביצעה ירי מבצעי...<br />
הבנתי שיש צורך אמיתי-מבצעי לפתור בעיות בלבנון וגם בעזה ול”מיתר” יש יתרון<br />
יחסי, שאין לאף אחד אחר. זה היה שילוב חזק מאוד של תובנה, אמונה ורצון אישי עז<br />
לממש את החזון... פיתחנו את התכנית “בחזרה לעתיד”. את השם לתכנית קבעתי מתוך<br />
המחשבה, שלאורך השנים, ננטשו ביחידה כל מיני מיומנויות מקצועיות בסיסיות כמו<br />
טילנות, שהיו לחם חוק בשנים הראשונות של הג<strong>דוד</strong>. כדי לממש את החזון היה צריך<br />
לחזור ליסודות, להיות שוב מקצוענים ואז – לחזור לעתיד!”<br />
חמישה עקרונות נמנו למטרת מימוש החזון:<br />
לימוד הצורך המבצעי בגזרות וחיבור לגזרות בעזה ובלבנון.<br />
1. תהליך למידה מאחרים: מחיל האוויר, מיחידת זיק ומיחידות נוספות.<br />
2. פיתוח טכניקות והתמקצעות אמיתית.<br />
3. התאמות ארגוניות ביחידות כולל שינויים מבניים.<br />
4. הוכחת היכולת.<br />
5. שבעה טילים – פגעו רק באחד. תחושת הכישלון והאכזבה היו כואבות. יחד עם אנשי<br />
התעשייה הופקו לקחים והחל תהליך לימוד לשיפור הטכניקה. בליווי צמוד של אנשי<br />
התעשייה, הביאו את המאמן הנייד הראשון לשטח. במקביל תוכנן נוהל קרב עם אוגדה<br />
בצפון, “עוצבת הגליל” הכולל קבלת משימה ונהלים לירי מבצעי. בפיקוד הצפון היה גורם<br />
מרכזי שרצה שהמודל יאושר קודם כל על-ידי האלוף ורק אחר כך יתבצע, אך ב”מיתר”<br />
חשבו אחרת, קודם יש לבצע את המודל ולאחר מכן יש לבוא עם הוכחות בדוקות ולקבל<br />
את האישור. הכל היה מוכן, וכשעה לפני הביצוע התקבלה הודעה מהפיקוד שאין אישור<br />
לירי. כשבוע לאחר מכן, שוב הכל היה מוכן, ושוב התקבלה הודעה שאין אישור לירי.<br />
ליטמן דיבר עם מפקד עוצבת “גולן” דאז, <strong>דוד</strong> סוויסה, שהתקשר ישירות לאלוף הפיקוד<br />
בני גנץ והשיג את אישורו. “וככה, חצי שעה לפני שקיעה, הכול מתואם, כלים, אנשים,<br />
עמדות ואנחנו יורים! יורים ופוגעים! המודל הצליח!” מספר ליטמן בהתרגשות.<br />
לאחר פגישות עם אלוף הפיקוד וראש אמ”צ אושר ירי מבצעי בגזרת הצפון, גבול<br />
לבנון. “ישבנו שבוע, שבועיים וכלום לא קורה. יצאתי לאפטר הביתה ופפר )הסמג”ד(<br />
החליף אותי בבירנית. אני כבר רחוק בדרך, בכביש אש<strong>דוד</strong>-תל אביב, אחרי מחלף יבנה,<br />
כשהטלפון האדום מצלצל ברכב. פפר על הקו נסער ונרגש – ‘ליטמן, אנחנו יורים!’ על<br />
המקום אני מורה לנהג לעשות פרסה ופותחים בנסיעה מטורפת בחזרה צפונה. ‘תישאר<br />
איתי על הקו, אני רוצה לשמוע הכול!’ אני אומר לפפר. זאת הייתה הנסיעה הכי מהירה<br />
שנסעתי בחיי! ברקע אני שומע את ההתרחשות ומבין שבשני הטילים הראשונים שנורו<br />
היו תקלות. אמרתי לפפר: ‘יורים עד שמבצעים את המשימה!’ הצוות במקום פתר את<br />
התקלות והשלים את הביצוע – ירי על מוצבי חיזבאללה.<br />
בשנת 2005, כמעט 20 שנה לאחר הקמת ה<strong>אגד</strong>, בוצע הירי המבצעי הראשון ב”אירועי<br />
הר וגיא”. ניסיון חטיפה כושל של חיילים ישראלים על ידי חיזבאללה בכפר ע’ג’ר שעל<br />
גבול ישראל-לבנון, לווה בתקריות אש בגבול הצפון שבמהלכן השתמשו לראשונה<br />
ב”תמוז” וב”פרא” למטרה מבצעית.<br />
הניסוי הראשון של ירי למטרת נקודה עם שילוב של שידור תמונה לאחור, נכשל. מתוך<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | 27
דווחו פגיעות במספר מוצבים. כמה שנסעתי מהר, עדיין הגעתי רק אחרי הירי, אבל<br />
תחושת הסיפוק והגאווה הייתה אדירה! יחד עם זה היה גם תחקיר מעמיק על התקלות<br />
כדי למנוע אותן בעתיד”.<br />
לאחר ההצלחה שנחל המערך, במקביל לתפיסת קו בשטחים והחזקת הכוננות בעוצבת<br />
הגליל, החל תהליך דומה של אישורים לירי מבצעי בגזרת עזה. באותה התקופה הייתה<br />
פריסה של ג<strong>דוד</strong> “מיתר” בשלוש גזרות.<br />
שלושה דברים מדהימים התרחשו במקביל:<br />
1. פיצול צוותי הסיור בעמדות הקו בצפון ובגזרת עזה.<br />
2. בגזרת עזה עברו החיילים הכשרה לירות טילי “גיל”, מעמדות נייחות ואפילו ביצעו<br />
ירי של שניים שלושה טילים.<br />
3. פלוגת הסיור עשתה מהלך מבצעי מדהים של לחימה בטרור בטכניקות מורכבות,<br />
כחלק מההתמחות שלה, וברמה גבוהה יותר מהפלוגות הייעודיות. הסיור הפך<br />
להיות פלוגת החוד בלחימה בטרור, שפעולותיה כללו מעצרים מורכבים של פעילי<br />
טרור ומארבים בכפרים פלסטינים.<br />
ירי מבצעי ראשון<br />
ירי במלחמת לבנון השנייה<br />
ירי ב”עופרת יצוקה”<br />
ביולי 2006, בעקבות חטיפת גלעד שליט, התבצע ירי מבצעי ראשון ברצועת עזה על<br />
חוליית קאסם והחוליה הושמדה. ההתרגשות הייתה גדולה וכללה טלפונים מאלוף פיקוד<br />
הדרום ומחמאות הגיעו מכל עבר. החיילים קיבלו שבוע נופש, לפני כניסה לתקופת<br />
אימון ואז ב-12/7/06 התרחשה החטיפה של גולדווסר ורגב ז”ל ופרצה מלחמת לבנון<br />
השנייה. מרכז הכובד של ג<strong>דוד</strong> “מיתר” עלה צפונה. יומיים לאחר תחילת המלחמה יצאה<br />
פקודה לגייס את ג<strong>דוד</strong>י המילואים של היחידה, “מנור” ו”מורג” ולהכין<br />
את כל הדרג הג<strong>דוד</strong>י. מהר מאוד עלה כל הסד”כ לפריסה מלאה על<br />
הגבול מ”דן ועד הים”.<br />
דרך חיפוש המטרות הגיע הג<strong>דוד</strong> אל חטיבת גולני, שקיבלה את<br />
המשימה להשתלט על העיירה בינת-ג’בל. היחידה סיכמה עם המח”ט<br />
על הכנסת צוות תצפית יחד איתם לעיירה ובמקביל היו צוותים<br />
ייעודיים שהתכוננו למשימות ירי על מחבלים ביישוב. ליטמן, “אחרי<br />
נוהל קרב ארוך נכנס צוות הסיור עם גולני לעיירה וצוותים ייעודיים<br />
התמקמו והתכוננו לירי בסיוע ישיר לחטיבת גולני בזמן ההשתלטות<br />
על העיירה. למעשה, זו הפעם הראשונה שהג<strong>דוד</strong> ביצע ירי בסיוע<br />
ישיר. סוג של משימה, ממרחק של כמה עשרות מטרים מכוחותינו,<br />
שמעולם לא בוצעה קודם לכן ב”מיתר”. יומיים לאחר מכן, בקרב<br />
החילוץ המפורסם של ג<strong>דוד</strong> הבוקעים הראשון בבינת ג’בל, הג<strong>דוד</strong> שלנו<br />
ביצע ירי בסיוע ישיר לחילוץ של גולני, כשצוות בפיקוד סמ”פ ה’ מבצע<br />
את המשימה, יחד עם צוות נוסף, באופן ראוי לציון ותוך כדי סיכון<br />
עצמי. בזכות הסיוע שלנו, הצליחו הכוחות לצאת בחזרה עד למסוקים<br />
ולהיחלץ מהמארב אליו נ<strong>קלע</strong>ו.<br />
| 28 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”
האירוע הזה הוביל למשימות סיוע ישיר לחטיבות נוספות. בינתיים קיבל הג<strong>דוד</strong> שני<br />
מזל”טים ניסיוניים לעבודה והפעיל גם אותם. תוך כדי הלחימה בלבנון, התקבלו דיווחים<br />
מעזה, שם עשו הצוותים חיל ופגעו בעוד ועוד חוליות קסאמים”.<br />
המלחמה הסתיימה כעבור חודש, ב-8/6/2006.<br />
מערך החמ”מ במלחמת לבנון השנייה ירה מעל ל-500 טילים וקיבל הכרה משמעותית<br />
ביכולת המדויקת של השמדת מטרות בשדה הקרב. במהלך המלחמה הופקו לקחים<br />
מבצעיים רבים שיושמו במהלך השנים הבאות בכלל יחידות המערך.<br />
שנת 2007 הייתה שנה משמעותית שבה בוצע ירי רב ובמהלכה ניכרו הישגים<br />
משמעותיים: אחוזי הפגיעה היו גבוהים והאויב ספג אבדות קשות. במרץ 2008 נוספה<br />
יכולת ירי לילה ששיפרה את יכולות היחידה ואפשרה מרחב פעולה רב יותר. בסוף<br />
אותה השנה הכריז צה”ל על מבצע “עופרת יצוקה”. מפקדת ה<strong>אגד</strong> בפיקודו של תמיר<br />
היזמי קפצה ישירות למבצע וסייעה למרכז האש של אוגדת עזה בפיקוד על מאמץ<br />
האש האוגדתי. כלקח ממלחמת לבנון השנייה למערך היו קציני מילואים שתפקידם<br />
היה לחבור לחטיבות כקציני קישור לחמ”מ )מרביתם היו בשגרה חונכי מאמן ה”מלח<br />
שולחני”(. וכך לכל חטיבה מתמרנת הוצמדו שני קציני חמ”מ חלקם אנשי מילואים<br />
וחלקם קצינים סדירים מהביס”ת ומה<strong>אגד</strong> שהפעילו את ג<strong>דוד</strong> “מיתר” שהוקפץ באופן<br />
מלא למבצע. במהלך המבצע נורו כ-30 טילים למטרות איכות כגון: דרגי פיקוד בחמאס,<br />
השמדת מטרות שלא ניתן להשמיד באמצעים אחרים, סיוע קרוב לחטיבות המתמרנות<br />
ופגיעה במטרות בהן אותר אויב. במבצע הוצבו “שדכנים”, חיילים שתפקידם היה לקשר<br />
בין צוותי החמ”מ לתצפיות המרחביות ולהעביר את המידע ביעילות.<br />
פלוגת הסיור של ג<strong>דוד</strong> “מיתר” אף נכנסה לתוך הרצועה להכווין את הצוותים. במהלך<br />
המבצע בוצע ירי של שני טילים מעמדות שונות ומכיוונים שונים לאותה מטרה. המשימה<br />
הייתה תקיפה של פעיל חמאס שעסק במימון פעילות חבלנית”. כל ירי היה עם כתובת,<br />
ראינו את האויב בעין של הטיל” מספר רן אשכנזי, שהיה מ”פ ב”מיתר” במהלך המבצע.<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | 29
ירי מבצעי לחזית סוריה<br />
בשנת 2011 חל שינוי בהערכת המצב אל מול החזית הסורית,שינוי שנבע ממלחמת<br />
האזרחים שהתחוללה שם. לאור התרופפות ביציבות המצב הבטחוני בגזרה זו הוצבו<br />
פראים בכוננות מיידית לירי לכל מצב שיפתח,זאת כחלק משינוי תפיסה כולל בהגנה<br />
על ישובי רמת הגולן.<br />
יתרונו הבולט של טיל התמוז ביכולת הירי המיידי לעבר מטרה ולהשמידה בקטלניות אך<br />
ללא נזק אגבי הוכחה פעמים רבות ובכך יצרה מציאות של הרתעה אל מול כל זליגת ירי<br />
אם היה במכוון ואם לאו.<br />
| 30 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”
סיפורו של המ<strong>קלע</strong><br />
מרץ 2013 שעות הערב, ג<strong>דוד</strong> מיתר תופס את קו דרום רמת הגולן, סגן מפקד פלוגת<br />
הסיור נוסע בחפ״ק ומדווח כי הוא מעריך שבוצע עליו ירי ממזרח - הכל תקין ואין<br />
נפגעים.<br />
שאר הכוחות נכנסים לכוננות, מבודדים את המרחב.<br />
עם שחר נכנסים כוחות למרחב ושוב ירי של מ<strong>קלע</strong>.<br />
לעבר כוחות הג<strong>דוד</strong>. הפעם מ״פ ו׳ נמצא מוכן עם.<br />
הצוות שלו בכלי לעבר המ<strong>קלע</strong> היורה.<br />
אישור מהיר מדרגי הפיקוד וטיל משוגר ב״ניווט יחסי גלוי״,.<br />
יעף קצר, קצת עננים אך התוצאה לא מאכזבת!<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | 31
מבצע “צוק איתן”<br />
ששי עקה מספר: במהלך שנת 2014, כחלק משינוי ארגוני, קיבל ה<strong>אגד</strong> אחריות על<br />
מכלולי התקיפה הפיקודיים. במסגרת זו עסק ה<strong>אגד</strong> בבניית מכלולי התקיפה, הגדרת<br />
נהלי עבודה, אופני הפללת מטרות והגדרת מסלולי תקיפה שייעלו את איכות וזמן<br />
התקיפה תוך התחשבות בסוגי המטרות, באיכותן ובנז”א )נזק אגבי לבלתי מעורבים<br />
ולתשתיות( האפשרי לתקיפה. התהליכים כללו נהלי קרב ארוכים למול מפקדת פיקוד<br />
הדרום, בדגש על מפקדת התותחנים הפיקודית ומדור יעדים שהיה אמון על יצור<br />
המטרות. בין השאר, כלל התהליך אימונים משולבים על כלל גורמי הפיקוד, עם נציגי<br />
חיל האויר ועם גורמים חבירים כמו השב”כ וגופי מודיעין נוספים.<br />
התהליך הובל על ידי מפקדי ה<strong>אגד</strong>, ובוקר באופן הדוק ורציף על ידי מפקד פד”ם.<br />
בתאריך 12/6/2014 נחטפו שלושת הנערים, מה שהפך להיות מבצע “שובו אחים”.<br />
יחידת רוכב שמיים הופעלה למבצע במלוא כוחה, פרסה צוותים ותגברה גזרות בצוותים<br />
נוספים על מנת לתת מענה לחיפושים הרחבים באזור מרכז הארץ. במהלך המבצע ובשל<br />
הדרישה המתגברת לצוותי רוכב שמיים ולחוזי אווירי, התפתחו ביחידה טכניקות שייעלו<br />
את המענה לכוחות, דוגמא קטנה אך משמעותית הינה העובדה שלאור כמות תקלות<br />
יחסית גבוהה בשל נחיתת מטוסים באזורים סלעיים, נבנה אתר המנ”ח )המראה ונחיתה(<br />
באזור נוח לנחיתה ושימש כאתר מרכזי לכמות צוותים גדולה שהייתה פרוסה בגזרות.<br />
היחידה ראתה בפתרון זה חשיבות כה רבה עד כי בימים הראשונים פיקד עליו סגן מפקד<br />
היחידה עד שהתקבעו הטכניקות הנכונות להמראת מטוסים לצוותים שונים, להקצאתם<br />
המבצעית וכן להנחתתם ולתחזקם כראוי.<br />
במקביל, הואצה מוכנות מפקדת ה<strong>אגד</strong> להתדרדרות ברצועת עזה, נחתמו והודפסו ספרי<br />
מטרות יעודיים שנחקרו במשך תקופה ארוכה והוכשרה התשתית לקליטת ה<strong>אגד</strong>, באם<br />
יופעל בפיקוד דרום.<br />
“ב-2/7/14 התקשר מפקד יחידת רוכב שמיים אלי, עברנו לאדום וסיפר לי על מתח<br />
שיא בגזרת עזה: ”יש מנהרה חפורה, מוכנה, הולכים לעלות פה על ישוב, כולם בלחץ”.<br />
כשעה וחצי לאחר מכן מצאתי עצמי יחד עם קצין האג”ם בפיקוד הדרום, כחלק מישיבת<br />
הערכת מצב מיוחדת של מפקד פיקוד דרום. כך במהלך שבוע מאז, היה ה<strong>אגד</strong> חלק<br />
בלתי נפרד ממטה פיקוד הדרום, ששמח על התגבור )שהגיע עצמאית וללא הפעלה(<br />
ותרם את תרומתו בתהליכים המכינים, בתקיפות מקדימות ובמציאה והגדרת מטרות<br />
לתקיפות שלפני פתיחתו הרשמית של מבצע “צוק איתן”.<br />
ב-8/7/14 נפתח רשמית מבצע “צוק איתן”, מפקדת ה<strong>אגד</strong> הופעלה באופן מלא, כלל<br />
לומדי ה<strong>אגד</strong> ורמ”ד נמ”ד במקתמ”ר התייצבו עוד לפני שנקראו והעמידו מוכנות מלאה<br />
ורציפה בתאי התקיפה הפיקודיים. בשל מגבלות סיווג מסמך זה לא ניתן לפרט את<br />
משימת מפקדת ה<strong>אגד</strong>, אך ניתן לציין כי מאות תקיפות ברצועת עזה בוצעו על ידי<br />
ובאחריות ה<strong>אגד</strong>, וכי תרומתו ומשמעותו המשמעותית למאמץ האש במבצע צוק איתן<br />
זכו להכרה, הערכה והוקרה בקרב כלל המפקדים בפיקוד הדרום ובצה”ל, חלק מהם אף<br />
אמרו כי “ללא עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” לא בטוח שמישהו בפיקוד הדרום היה מצליח לתקוף<br />
בצורה רצינית”. במהלך המבצע גילה ה<strong>אגד</strong> מקצועיות רבה, גמישות יוצאת דופן נחישות<br />
וחתירה למגע.<br />
הביס”ת, שהפיקוד עליו השתנה ימים לפני תחילת המבצע, נרתם בכל מאודו למאמץ<br />
האש, שלח קצינים להכניס את ג<strong>דוד</strong> “מיתר” ללחימה והעמיד צוותי חניכה, הפקת<br />
לקחים והטמעתם בקרב כלל יחידות התמוז שהשתתפו במבצע, חלקן כאלו שאינן<br />
מזרוע היבשה.<br />
יחידת רוכב שמיים הוסטה רובה ככולה מאיזור המרכז לרצועת עזה עם פתיחת<br />
הלחימה. בהחלטה משותפת מפקד ה<strong>אגד</strong> והמג”ד גייסו את המילואים ביחידה )ואחר כך<br />
נאלצו להסביר איך הגיעו ללא צווים...( וצוותי היחידה נפרסו בכל האוגדות, החטיבות<br />
והג<strong>דוד</strong>ים הלוחמים במבצע. כלל הלומדים התייצבו ושובצו כמפקדי פלגות בחטיבות.<br />
היחידה ביצעה אלפי שעות טיסה, סייעה בכל סוגי המשימות האפשריות, החל מאיסוף,<br />
דרך אבטחת כוחות ומרחבים דרך סגירת מעגלי אש, גילוי מחבלים ומשגרי נ”ט. במסגרת<br />
המבצע נכנסו חלק מן הצוותים לעומק השטח, בצמוד לכוחות המתמרנים, וכן הוטמע<br />
אמל”ח חדש שאיפשר, יחד עם יחידה מיוחדת נוספת ביבשה, לתת פתרון לתקיפה<br />
באמצעי מיוחד. על פועלה של יחידת רוכב שמיים זכתה היחידה למכתב הערכה מאת<br />
מפקד פיקוד דרום.<br />
במהלך השנים השתתפו יחידות ה<strong>אגד</strong> בפעולות ובמבצעים נוספים. יכולות המערך<br />
השתפרו והתעצמו והוא שינה, ועודנו משנה, את פני הלחימה המודרנית. “נוצר רובד<br />
חדש ביכולת להכריע לחימה בלי שחייבים את החיכוך בחזית... ההקמה של ה<strong>אגד</strong><br />
הייתה אבן דרך חשובה מאוד לכל התפיסה של שדה הקרב העתידי. מתוך מה שהוגדר<br />
במשך מאות שנים כלחימה בשדה הקרב שמבוסס על תורת הלחימה בלי חשיבה מחוץ<br />
לקופסה, פתאום נוצרה לצה”ל הזדמנות לפתח ממד חדש של יכולות שוברות שוויון<br />
בלחימה”. אודי ענפי, לשעבר ראש ענף תו”ל במפח”ש.<br />
| 32 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק א’ - עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | 33
פרק ב’ “מורן”
מפקדי היחידה לדורותיהם:<br />
ישראל גל .........................1984-1985<br />
אהרון סבג ........................1985-1986<br />
. בן-מימון...............1986-1987 .<br />
שמעון<br />
הלל בר ..............................1987-1989<br />
גדעון טרן..........................1989-1991<br />
אלחנן שמואלי ז”ל .........1991-1992<br />
יוסי שר .............................1994-1995<br />
אורן בן ג’ויה ....................1995-1996<br />
אודי שרון .........................1997-1998<br />
גד בן אפרים ....................1998-2000<br />
תמיר היזמי ......................2000-2002<br />
ענבר יזהר ........................2002-2004<br />
ראובן גורשטיין ...............2007-2009<br />
איציק בן כנען .................2009-2011<br />
רמי אבודרהם ..................2011-2013<br />
יאיר נתנס ........................2013-2015<br />
שי רבינוביץ’ ....................2015<br />
| 36 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ב’ - “מורן”
הוקם<br />
ג<strong>דוד</strong> “מורן”<br />
היחידה עברה<br />
למחנה “רמון”<br />
שבנגב<br />
10/5/1986<br />
הוקמה עוצבת<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” שכללה<br />
את מפקדת ה<strong>אגד</strong>,<br />
“מורן” ו”מגלן”<br />
הופצה פקודת ארגון ליחידת “מורן”.<br />
ייעוד הג<strong>דוד</strong> הוגדר ברגיעה - “לשמש מסגרת ארגונית<br />
להכשרה ולאימון המערך הייעודי”<br />
ובחירום - “להשמיד מטרות איכותיות וערכיות”<br />
מערך החמ”מ<br />
הוכפף למקתמ”ר<br />
הוקמה יחידת<br />
“מורן” חדשה<br />
במחנה במרכז<br />
הארץ<br />
2007<br />
2004<br />
1992<br />
1987<br />
1987<br />
1986<br />
1986<br />
1985<br />
1984<br />
1982<br />
הוקם במפח”ש<br />
)מז”י( ענף נשק<br />
מדויק<br />
הוקם ג<strong>דוד</strong><br />
“מנור”, ג<strong>דוד</strong><br />
המילואים<br />
הראשון של<br />
ה<strong>אגד</strong><br />
נסגר<br />
ג<strong>דוד</strong><br />
“מורן”<br />
ועדת חוץ וביטחון הפיצה דו”ח, לאחר שהקימה מתוכה ועדת משנה<br />
שעליה הוטל לבחון מחדש את תפיסת הביטחון הלאומי ואת יישומה.<br />
“... צה”ל צריך היה למקד את המאמץ בבניית כוח ובפיתוח מערכי לחימה, אשר תכליתם השמדת<br />
מטרות מדויקת ומאסיבית מעבר לטווח קרב המגע, תוך הקטנה משמעותית של שחיקת כוחותינו...”<br />
| 37 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ב’ - “מורן”
1. ההקמה<br />
“ההתחלה הייתה הרפתקה. לא היה כלום.<br />
רק טיל שאין כמוהו בעולם”.<br />
אודי שרון, מג”ד “מורן” התשיעי<br />
בין השנים 1982-1979 פותח אמל”ח חדש שהציג את שדה הקרב באור שונה. עלה צורך<br />
להקים יחידה אשר תקלוט את האמל”ח, תתמקצע ותפעיל אותו. כתוצאה מכך הוקם<br />
ג<strong>דוד</strong> “מורן” הראשון במערך החמ”מ, לצורך קליטת פלטפורמת ה”חפיז”. רעיון פיתוח<br />
החפיז נולד לאור מספר תובנות ולקחים ממלחמת יום הכיפורים. בימיו הראשונים מנה<br />
הג<strong>דוד</strong> שני צוותים שהורכבו מחיילים שלוקטו מכל יחידות הצבא: צנחנים, גולני, שייטת,<br />
קורס טייס ועוד. הכול היה סודי וראשוני והיה לג<strong>דוד</strong> אופי של יחידה מיוחדת.<br />
מפקד היחידה הראשון היה סא”ל ישראל גל. משכנה של היחידה היה בבית הספר<br />
לנ”ט במחנה אוגדת מנוס ליד באר שבע, והכפיפות הפיקודית של הג<strong>דוד</strong> הייתה לקצין<br />
חי”ר וצנחנים ראשי, תא”ל מתן וילנאי ולאחר מכן תא”ל עמוס ירון. “תהליך ההקמה<br />
של היחידה היה תהליך רצוף הרפתקאות ולחלוטין לא מוסדר, רצוף תלאות, ייסורים,<br />
תקוות ואמונות”, נזכר ישראל גל, “נתנו לי אוטו אזרחי כי זה היה מאוד סודי, נסעתי<br />
לקציעות, נכנסתי לתוך מתחם האימונים הענק וראיתי שם איזה שני רכבים ממונעים<br />
מוזרים כאלה, עליהם יושבים איזה עשרה חבר’ה פרועים ושובבים, וזאת הייתה היחידה,<br />
משם התחלנו להקים אותה”.<br />
ההכשרות של היחידה בוצעו פיסית במכון 3 בתעשייה באמצעות סימולטור<br />
בצמידות הדוקה למפקדי המערך. נוצר חיבור מיוחד בין אנשי התעשייה המבריקים<br />
לבין מיטב הנוער, הלוחמים והמפקדים ביחידת “מורן”. היה זה שילוב מנצח<br />
ויצירתי במיוחד. בשלב הראשוני של היחידה, לא נבנתה תכנית שנתית מסודרת<br />
וגם לא תורת לחימה. התכנים העיקריים שעברו בהכשרה היו תוד”א, ניווטים<br />
חי”ר.<br />
והתמצאות בשטח. האימונים היו אינטנסיביים והתנהלו בדומה לאימוני<br />
“לא כל-כך אהבנו את הכלים בהתחלה, אם להודות על האמת”, מספר חייל שהגיע<br />
ל”מורן” כשהוקם הג<strong>דוד</strong>. היחידה גדלה לפלוגה ולאחר מכן לשתי פלוגות. הכול היה<br />
בהתהוות, גם טכנית וגם זהותית. בשלהי מלחמת לבנון הראשונה לקחה היחידה חלק<br />
בתעסוקות חי”ר ולא היה ברור עדיין מהו ייעודה. היא תפקדה כג<strong>דוד</strong> חי”ר מעולה אך<br />
התאמנה על כלים ייחודיים שאיש מלבדה לא הכיר.<br />
רא”ל אהוד ברק ניסח באחד מביקוריו ביחידה את אופייה בצורה קולעת באומרו “בכל<br />
הצבא היחידות משולות למחט המסתובבת בתוך תקליט. אתם אנשי החמ”מ נדרשים<br />
לייצר כל פעם תקליט מחדש”, וכך היה. הטכנולוגיה התפתחה בקצב מסחרר כאשר<br />
הטמענו את טילי התמוז 1 שלא היו כמותם בשום צבא, בא לעולם תמוז 2 ונולדה טכניקת<br />
ניווט הביניים. כאשר הוטמע התמוז 2, בא לעולם הפתיל. כך עבר המערך כל מספר<br />
שנים מהפך טכנולוגי, שהפך במהרה למהפך מבצעי, והיוזמה והיצירתיות הפכו לחלק<br />
מה-DNA של יחידת “מורן” ומערך החמ”מ בכללותו. המפקדים נדרשו להבין תמונת<br />
קרב רחבה בהרבה מאשר למקביליהם ביחידות אחרות בשל טווחי הנשק ותכונותיו.<br />
כך למשל מ”פ נדרש להבין לעומק קרב חטיבתי, ומג”ד נדרש להבין היטב קרב אוגדתי.<br />
תהליך זה, מעבר ליצירתיות וליוזמה, יצר “ראש גדול” ועודד חשיבה “מחוץ לקופסה”<br />
כבר בשלבים מוקדמים מאד בהכשרה. גם תפישת השטח התחדדה מאוד ונדרשו יכולות<br />
ניווט גבוהות ביותר ויכולת הזדהות מהירה בטווחים ארוכים, על מנת למצות את טילי<br />
החמ”מ.<br />
הכפיפות של יחידת “מורן” למקחצ”ר בשנים הראשונות לא נחלה הצלחה גדולה. לא<br />
הייתה תכנית עבודה או תכנית אימונים מסודרת. מאחר שרוב חיילי היחידה היו חיילים<br />
שנפלו מחטיבת הצנחנים, מהר מאוד דבק בה שם של יחידת נפלים. עובדה זו פגעה<br />
במוטיבציית החיילים.<br />
| 38 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ב’ - “מורן”
מתוך אלבום הקמת הבסיס<br />
| 39 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ב’ - “מורן”
“מלא מחדש”<br />
הייתה סתירה מהותית בין אופי החי”ר שהיה מושרש ביחידה ובאנשים שהרכיבו אותה<br />
ופיקדו עליה לבין הייעוד המסווג אשר בו הייתה אמורה לעסוק. במהלך מלחמת שלום<br />
הגליל ביצע הג<strong>דוד</strong> תעסוקה מבצעית בלבנון, באזור העיר צור. ביום הראשון ללחימה נהרג<br />
אחד מלוחמיה, עמיר סיני. עמיר נהרג מפצצת מטל”ר שנורתה על ידי חוליית מחבלים<br />
במהלך פעילות מבצעית בגזרת החוף ב-17/7/1984, זו הייתה מכה קשה ליחידה.<br />
אחד הקשיים הגדולים בשנים הראשונות של היחידה היה למצוא לה מקלט שיגן על<br />
סיווגה הגבוה. תחילה ישבה היחידה ליד באר שבע אך ההרגשה הייתה שאינה מצליחה<br />
להגן על מערכת הנשק והמידע. לאחר בקשת מפקד היחידה, היא עברה לעוצבת געש<br />
ברמת הגולן והשתמשה בהאנגרים של אחת מחטיבות השריון ששהו שם במשך מספר<br />
חודשים. היה מסוכן לתת ליחידה לשוטט ברחבי הארץ ללא מקום קבוע שיכול לשמור<br />
על אופייה. יום אחד הגיע סגן הרמטכ”ל האלוף <strong>דוד</strong> עברי לביקור ביחידה. הוא שאל את<br />
מפקד היחידה “מה אתה צריך?” וישראל גל ענה לו “מקום מתאים ליחידה מהסוג הזה.<br />
אחד מבסיסי חיל האוויר בנגב יתאים”. עברי ביקש מגל שיערוך השוואה בין הבסיסים<br />
והמסקנה הייתה - מחנה רמון. מפקד הכנף במחנה רמון לא קיבל את הרעיון ברוח טובה,<br />
“ישראל, על גופתי המתה היחידה שלך תשב ברמון”. על אף תגובתו של מפקד הכנף,<br />
האלוף עברי נתן פקודה לאכלס את יחידת “מורן” במחנה לתקופת ניסיון של שלושה<br />
חודשים. ב-1985 עברה היחידה למחנה רמון שבנגב, שם שהתה עד סגירת הג<strong>דוד</strong> בשנת<br />
.2004<br />
באותה התקופה המערך היה חדש, הציפיות ממנו היו גבוהות והתחושה הייתה<br />
שמסתכלים עליו בזכוכית מגדלת, במיוחד לגבי צפי הפגיעות ואיכות החיילים אשר<br />
מגיעים אליו.<br />
חפיז מפורק להטסה<br />
תרגיל בשטחי רמון<br />
בעקבות ועדת הכנסת ב-1986, הופצה בשנת 1987 פקודת ארגון לג<strong>דוד</strong> “מורן”. ברגיעה<br />
– ייעוד הג<strong>דוד</strong> הוגדר “לשמש מסגרת ארגונית להכשרה ולאימון המערך הייעודי”<br />
ובחירום - “להשמיד מטרות איכותיות וערכיות”. עיקרי ההפעלה כפי שנוסחו במסמך<br />
קבעו בין השאר כי “הג<strong>דוד</strong> יהיה מסוגל לחבור לאוגדה”. עוד קבע המסמך כי יחידת<br />
“מורן” תוסב לג<strong>דוד</strong> מבצעי.<br />
| 40 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ב’ - “מורן”
2. יחידת עילית<br />
במהלך האינתיפאדה הראשונה שנמשכה בין השנים 1991-1987 יחידת “מורן” ביצעה<br />
תעסוקה מבצעית כמו כל ג<strong>דוד</strong> חי”ר אחר. היחידה עבדה עם השב”כ, ביצעה סיורים<br />
והשתתפה במעצרים.<br />
ב-1991 התחוללה מלחמת המפרץ ויחידות “מורן” ו”מגלן”, שגם ישבו אז תחת ה<strong>אגד</strong>,<br />
התאמנו למבצעים בעומק שטח האויב. הייתה זו הפעם הראשונה שהיחידות השתתפו<br />
בתכנון ובהכנות אינטנסיביות למבצעי פעולה בשילוב עם יחידות נוספות.<br />
כוח ייעודי שכלל פלוגת חפיז ומשגרי “מכחול” הוכפף ליחידה אוגדתית משימתית<br />
שייעודה היה תכנון מבצעי לחימה בעומק. “היו אלה הכנות שיכולות להצית את הדמיון”,<br />
לדבריו של רוני מרום, מפקד ה<strong>אגד</strong> לשעבר. הייתה זו תקופת פריחה מבחינת אימונים.<br />
היחידה ירתה המון וקיבלה מה שדרשה. אמנם לבסוף לא פעלה במלחמה עצמה, דבר<br />
שגרם לאכזבה גדולה לאחר ההיערכות המרובה, אך ההכנות הוכיחו יכולות מקצועיות<br />
יוצאות מן הכלל והעלו באופן משמעותי את רמת הכשירות של החיילים ואת מוכנות<br />
היחידה ללחימה.<br />
פלס”ר “מורן” בתעסוקה מבצעית בבופור<br />
| 41 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ב’ - “מורן”
בתקופה זו כל ירי היה טקס. היו מגיעים גנרלים ומפקדים מכל העולם. אודי שרון, מג”ד<br />
“מורן” התשיעי, מספר “בזמן המלחמה הגיע לביקור ביחידה דיק צ’ייני, שהיה אז שר<br />
הביטחון של ארה”ב. הוא ואשתו באו לראות את פעילות היחידה ושקלו לקנות מישראל<br />
לא רק את המערכת, אלא את הג<strong>דוד</strong>ים!”<br />
בשנת 1992 לפי החלטת סגן הרמטכ”ל, הוכפף ה<strong>אגד</strong> לחיל התותחנים. מעבר זה היה<br />
מעבר דרמטי לכלל החיילים והשפיע ישירות על המורל ועל הגאווה של חיילי היחידה.<br />
חיילים רבים הרגישו שנלקחים מהם הסממנים שאליהם היו רגילים, מכומתה אדומה<br />
ונעליים אדומות – לכומתה שחורה ונעליים שחורות. היחידה קיבלה את זה בצורה קשה<br />
מאוד. “כאילו לקחו לנו חתיכה מהלב וזרקו אותה”, מתאר חייל ששירת ביחידה. החיילים<br />
הגיבו בצורה קשה ולא רצו לצאת לתפקידי קצונה ופיקוד.<br />
גל האלימות הפלסטיני אשר החל בספטמבר 2000 המוכר בתור “אינתיפאדת אל-אקצא”<br />
או בשמו הצבאי - “אירועי גאות ושפל” הגיע לשיאו בחודש מרץ 2002 שכונה מאוחר<br />
יותר “מרץ השחור”. בחודש זה בלבד נהרגו 130 אזרחים ונפצעו כ-700 בפיגועים ברחבי<br />
ישראל. הקשה שבהם היה פיגוע ההתאבדות בליל הסדר במלון פארק בנתניה. בפיגוע<br />
זה נרצחו 29 ישראלים. למחרת הפיגוע יצא צה”ל למבצע רחב היקף בכל יהודה ושומרון<br />
- מבצע “חומת מגן”, שמטרתו העיקרית הייתה לפגוע בתשתיות הטרור הפלסטיני<br />
ולעצור את גל הפיגועים שהתעצם במסגרת האינתיפאדה השנייה ג<strong>דוד</strong> “מורן” הופעל<br />
במהירות, וכשצה”ל יצא למבצע, היחידה עשתה אימון והוכרזה ככשירה. היחידה לחמה<br />
כשאר יחידות החי”ר ומילאה את תפקידה, אך עדיין לא נעשה שימוש במערכת הסודית.<br />
בשנת 2003 הוחלט כי ג<strong>דוד</strong> “מורן” יפורק וחייליו ומפקדיו יועברו ליחידת “מיתר”<br />
המקבילה וליחידות מודיעין שדה, לאור יכולות התצפית והסיור הייעודיות של היחידה.<br />
כך בשנת 2004 נסגר ג<strong>דוד</strong> “מורן” “חפיז”, בלי שירה אף טיל מבצעי אחד.<br />
| 42 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ב’ - “מורן”
3. הפתיחה מחדש<br />
“היופי, הקסם של המערך, היה שכל פעם הרגשנו בקצה בקצה<br />
הטכנולוגיה שגאוני התעשייה היו מעמידים לרשותנו וכל פעם<br />
הייתה קפיצת מדרגה, לא, קפיצת קומה, למשהו חדש. נחשפנו<br />
לעולם חדש לגמרי. אנשים מופלאים בתעשייה, מוחות ענקיים”<br />
אודי שרון, מג”ד “מורן” התשיעי<br />
באותן שנים בהן נסגר הג<strong>דוד</strong> עסקה התעשייה בהקמת מערך חמ”מ חדש שיקנה לחיל<br />
התותחנים, לצה”ל ולמדינת ישראל יתרון עצום בשדה הקרב המודרני. בשנים שלאחר<br />
הפירוק החלו בהכנות להקמת גרעין הקמה לאמל”ח החדש. ב-2/8/2007 הופצה פקודת<br />
הארגון להקמת יחידת “מורן”. כחלק מהרצון לשמר את הזיכרון ליחידה שהייתה, הוגשה<br />
בקשה לגופי התכנון בצה”ל לשמר את שם היחידה ואת מספרה ואכן ההצעה התקבלה.<br />
בטקס חגיגי הוקמה מחדש יחידת “מורן” במחנה במרכז הארץ. היחידה החדשה הייתה<br />
בעלת אופי וייעוד חדשים. הסודיות הייתה אתגר לא פשוט, אך תרמה ליחידה והעניקה<br />
לה צניעות מצד אחד וגאווה מצד שני.<br />
השנים הראשונות היו מאתגרות מאוד, שכן מלאכת הקמת היחידה כללה מציאה של<br />
אנשים נכונים לכלל התפקידים, ארגון היחידה, ביסוס תורת ההפעלה, הכשרת לוחמים,<br />
מפקדים וקצינים וכמובן התחלה של פעילות מבצעית, כדי להוכיח כי היחידה יכולה<br />
לספק את אשר הוטל עליה לעשות. תחילה היחידה הייתה מורכבת מפלוגה מבצעית<br />
אחת ומפלוגת הכשרות שהייתה אמונה על כלל ההכשרות למערך ושימשה פלוגה<br />
מבצעית נוספת בחירום. ביולי 2012 הוקמה פלוגה מבצעית נוספת.<br />
היחידה הופעלה מספר רב של פעמים בכל קצוות הארץ תחת פיקודים וזרועות שונים.<br />
“מורן” היא יחידת עילית המשלבת את שיא הטכנולוגיה של מדינת ישראל עם התעוזה<br />
והיתרון האנושי שיש לחייל התותחנים ולצה”ל להביא לשדה הקרב.<br />
| 43 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ב’ - “מורן”
| 44 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ב’ - “מורן”
| 45 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ב’ - “מורן”
פרק ג’ ג<strong>דוד</strong> “מיתר”<br />
וג<strong>דוד</strong>י המילואים
3. “מצוק”<br />
2. “מנור”<br />
1. “מיתר”<br />
מפקדי הג<strong>דוד</strong> לדורותיהם:<br />
ירון גילן ............................1987-1989<br />
אשל פשטי........................1989-1991<br />
עטר דגן ............................1991-1992<br />
אודי שרון .........................1992-1994<br />
דורון שליו .........................1994-1995<br />
רוני מרום ..........................1995-1997<br />
גיא חזק..............................1997-1999<br />
אייל שריד..........................1999-2001<br />
דורון זוננשיין....................2001-2002<br />
תמיר היזמי .......................2002-2004<br />
שמעון ליטמן ....................2004-2006<br />
ירון לביא............................2006-2008<br />
אופיר ליוויוס....................2008-2010<br />
גיל אדוט............................2010-2012<br />
תומר כהן...........................2012-2014<br />
איתמר לסרי .....................2014-2016<br />
| 48 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ג’ - ג<strong>דוד</strong> “מיתר” וג<strong>דוד</strong>י המילואים<br />
מפקדי הג<strong>דוד</strong> לדורותיהם:<br />
ניסן לוין.............................1986-1991<br />
מישאל חיות.....................1991-1995<br />
רוני שלומי ז”ל..................1995-2000<br />
צבי מרמור ........................2000-2005<br />
מנחם ינקו.........................2005-2009<br />
אורן שביל.........................2009-2016<br />
מפקדי הג<strong>דוד</strong> לדורותיהם:<br />
אודי שרון .........................1991-1993<br />
גיא חזק .............................1993-1996<br />
גדי קומט...........................1996-2001<br />
גל מרום.............................2001-2005<br />
עמיר ערן...........................2005-2007<br />
דניאל קמפבל ..................2007-2013<br />
גלעד לנדסברג.................2013
1. מיתר<br />
הקמת הג<strong>דוד</strong><br />
ירון גילן – המג”ד הראשון מספר – נבחרתי למשימה על ידי בנגה, שהיה מפקד עוצבת<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”. הוא קיבל את האישור על הקמת הג<strong>דוד</strong> מהדרגים הגבוהים והיה צריך לבחור<br />
את המפקד שיקים את “מיתר”.<br />
“קיבלתי את הג<strong>דוד</strong> בלי כלום אפילו אנשים עוד לא היו בו. הייתי צריך להקים<br />
הכל מהיסוד. מפקדת ה<strong>אגד</strong> ישבה אז בג’וליס. אמרו לי – תסתובב ותמצא<br />
לכם מקום בשטח הבסיס להקים בו את מפקדת הג<strong>דוד</strong>, עד שיוחלט על<br />
מיקום הקבע. מצאתי כמה מבנים ריקים ושם תקעתי דגל. לשם התחלתי<br />
לקלוט את ראשוני האנשים – חברי סגל הקצונה והפיקוד של “מיתר””.<br />
כדי להבטיח את איכות המגוייסים, עברו כולם טירונות צנחנים כולל קורס צניחה<br />
וקבלת כנפיים.<br />
.<br />
אייל אייזנברג, לימים אלוף פיקוד העורף, הוקפץ משלדג ותא”ל שימי דניאל, שהיה<br />
מפקד סיירת “יעל” של חיל ההנדסה וכבר היה אזרח, שנקרא לדגל – עברו שניהם את<br />
קורס הצניחה, קיבלו את הכנפיים ואת הכומתה האדומה. גם אני, שהגעתי מחיל השריון<br />
עם הכומתה השחורה שלי, הבנתי שאני חייב לעשות הסבה כדי לאחד שורות ועברתי<br />
גם כן את הקפיצה הגדולה.<br />
כך קיבצנו תחילה את סגל הפיקוד ובמקביל התנהל הדיון, היכן ליישב את הג<strong>דוד</strong>.<br />
הייתה התלבטות גדולה לגבי מיקום בסיס הקבע של הג<strong>דוד</strong>. זירת הלחימה המיועדת<br />
ליחידה הייתה רמת הגולן, ולכן היה צורך במיקום שיאפשר גמישות מירבית לתמרון<br />
במרחבי הרמה. מאידך, היה חשש גדול מפני גילוי מיקומה של היחידה ע”י המודיעין<br />
הסורי. כמובן שהיה גם שיקול נוסף של עלויות. שינוע של כוחות ושל אמל”ח סודי ויקר,<br />
תמיד הצריך הוצאות גדולות יותר וגם זה נלקח בחשבון.<br />
לאחר כחצי שנה בערך, שבמהלכה שהינו בג’וליס, עלינו צפונה. המחנה שנבחר היה<br />
מחנה יפתח ופונה בו במיוחד שטח עבור הג<strong>דוד</strong>. השטח היה ריק לחלוטין. נאלצנו<br />
להתחיל הכל מההתחלה. מבני קבע לא היו, ולכן ישנו באוהלים שהקמנו. רק בהמשך<br />
הובאו עבורנו קרוואנים. הבחירה במחנה החדש הייתה בגין ההאנגרים הגדולים שנבנו<br />
שם ויכלו לספק את ההסוואה הדרושה לכלים הסודיים של הג<strong>דוד</strong>. עבדנו בקדחתנות<br />
על נהלים לשגרה ולשעת חירום על תוכניות מבצעיות - ועל השאלה הגדולה: איפה<br />
מתאמנים?! הלא האימונים חייבים להיערך גם כן תחת מעטה מלא של סודיות ולכן<br />
שטחי האימונים ברמת הגולן עצמה היו בעייתיים.<br />
<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong> | פרק ג’ - ג<strong>דוד</strong> “מיתר” וג<strong>דוד</strong>י המילואים | 49
| 50 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ג’ - ג<strong>דוד</strong> “מיתר” וג<strong>דוד</strong>י המילואים
לאחר חיפושים רבים, נבחר “שטח 100” המוכר והידוע ובמקביל מצאנו שטחים באזור<br />
הרמה. עשינו הסכם עם מושבים וקיבוצים בכדי שנוכל להתאמן בשטחים שלהם,<br />
להשתמש ברפתות שלהם לצרכי הסוואת הכלים ועוד כל מיני רעיונות יצירתיים שיקלו<br />
על שגרת האימונים. למעשה, האימונים התקיימו רק בשעות החשיכה. תרגלנו עליות<br />
לרמת הגולן בעיקר על גבי “זחלים”, עד שהובאו הכלים שלנו.<br />
במחנה פילון לא ידעו כל כך מה לעשות איתנו. זהות היחידה הייתה סודית ונוצרו בעיות<br />
משניות כגון, היכן יאכלו חיילי היחידה? היה ברור שהיחידה זקוקה למקום משלה והיא לא<br />
יכולה להיות מעורבת בתוך בסיס חימוש, בעל אפיונים שונים לחלוטין מאפיוני היחידה.<br />
תוך כדי כך עמלנו, על הקמת בסיס הקבע שלנו. המיקום החדש נקבע כחמישים מטרים<br />
מחוץ לבסיס החימוש הגדול, מעברו של הכביש הוכשר שטח לבסיס החדש. אותם<br />
קרוואנים, ששימשו אותנו היו אמורים לעבור איתנו הלאה לבסיס הקבע. מאחר ולא<br />
היה תקציב למבנים חדשים. יום אחד הגיע טלפון מסגן מפקד המפח”ש, שאמר שנמצאו<br />
“שקוביות”, מאיזו מפקדה שהועברה ויכולות לשמש אותנו כמבני הקבע שלנו.<br />
את חזות הבסיס בחרתי לעצב במבנה קיבוצי, ללא סממני צבא כלשהם. לא היו שלטים<br />
של “חייל שפר הופעתך!” וכדוגמתם. ההימנעות מהמראה הצבאי הייתה בעיקר מטעמי<br />
הסוואה, אך גם מתוך רצון לתת לחיילים הרגשה שהם נמצאים במקום שיהיה להם נעים<br />
לשהות בו. חיילים מקיבוץ איילת השחר הביאו לנו דשא אותו שתלנו ברחבי הבסיס<br />
והמקום אכן קיבל צביון של קמפוס קטן וירוק.<br />
המעבר המלא למחנה הקבע ארך כשנה, מאז שעלינו לצפון, ושנה וחצי לערך מהרגע בו<br />
קיבלתי את הפקודה להקים את הג<strong>דוד</strong>.<br />
כפי שלטנקים יש רמפות משלהם, שהיו פזורות לכל ארך הרמה, גם אנחנו היינו זקוקים<br />
לרמפות משלנו. מיפינו את כל רמת הגולן! בחרנו איפה ובאילו נקודות יעמדו הכלים<br />
שלנו. יצרנו כרטיסי טווחים, מצאנו צירי מעבר בתוך שדות מוקשים, כדי לקצר את<br />
מסלולי עליית הכלים לנקודות הירי שלהם. הסיבה לכך נבעה מהעובדה שהכלים שלנו<br />
לא עלו לעמדות שלהם בכבישים הרגילים – שוב, מתוך צורכי הסוואה וסודיות – או<br />
לחילופין, בהשבתת כלי אויב במעבר שכזה, יוצר הדבר פקק תנועה לכוחות האויב<br />
ומהווה מטרות נוחות יותר עבורנו לירי ולהשמדה.<br />
נשק סודי דורש התנהלות חכמה ומתוחכמת ושימוש נכון בכלים שברשותנו. מיפינו גם<br />
את כל השטח הסורי ותרגלנו פעמים רבות הגעה לעמדות בנוהל קרב.<br />
פעילות מבצעית<br />
מהקמתו, ג<strong>דוד</strong> “מיתר” הינו ג<strong>דוד</strong> שביצע אימונים רבים ובט”ש בגזרות השונות..<br />
לאחר כ-20 שנים בהם המערך היה קיים ללא ירי מבצעי, נוצרה התשתית המתאימה<br />
לבצע ירי של טילי תמוז לעבר מטרות אויב.<br />
הג<strong>דוד</strong> השתתף בפעילות מבצעית ייעודית מרובה החל מהירי המבצעי הראשון בגזרת<br />
לבנון, המשיך בסיכולים מרובים של ירי פצמ”רים וחוליות טרור ברצועת עזה ובשיאו<br />
לקח חלק משמעותי במלחמת לבנון השנייה, בה ירה מאות טילים במקצועיות רבה.<br />
בהמשך השתתף הג<strong>דוד</strong> במבצע “עופרת יצוקה” ואף יזם את העלאת הפראים לחזית<br />
הסורית עם תחילת התרופפות משטר אסד ומלחמת האזרחים. מהלך זה הוביל למספר<br />
תקיפות של מטרות בחזית זו. ב-2014 נלחם הג<strong>דוד</strong> במבצע “צוק-איתן” וירה מספר רב<br />
של טילים לעבר מטרות אויב.<br />
2. “מנור”<br />
בשנת 1986, בד בבד עם הקמת ה<strong>אגד</strong>, החל תהליך ההקמה של ג<strong>דוד</strong> המילואים הראשון<br />
שלו - ג<strong>דוד</strong> “מנור”.<br />
היחידה הסדירה )“מורן”( הורכבה מפלוגות א’ ו-ב’ וג<strong>דוד</strong> “מנור” הורכב )ומורכב עד עצם<br />
היום הזה( מפלוגות ג’ ו-ד’. אלה ואלה השתמשו ב”חפיז” שהיה אז כלי חדשני, מתוחכם<br />
וסודי ביותר, נעלו נעליים אדומות, חבשו כומתה אדומה ונהנו מהילת מסתורין גדולה<br />
במסגרתה אסור היה להם לספר דבר אודות היחידה ועל תפקידם בה. רובם היו יוצאי<br />
‘הצנחנים’ ו-’גולני’ ואווירת ה”סיירת” שרתה בג<strong>דוד</strong>.<br />
מפקדו הראשון של ג<strong>דוד</strong> “מנור” היה ניסן לוין ועל כן הג<strong>דוד</strong> כונה “הג<strong>דוד</strong> של ניסן”. לאחר<br />
זמן מה היה צורך בשם רשמי יותר והמפקדים בג<strong>דוד</strong> בחרו בשם “מנור” - המורכב מהאות<br />
מ’ הפותחת את שמות כל ג<strong>דוד</strong>י היחידה, והמורכבת מאותיות השמות “מורן” ו-”רמון”.<br />
<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong> | פרק ג’ - ג<strong>דוד</strong> “מיתר” וג<strong>דוד</strong>י המילואים | 51
בשנת 1987 התקיים אימון ההקמה בראשות ניסן, אשר תיאר את התקופה במילים: 3. “מצוק”<br />
“זה היה ממש חדש, התייחסו אלינו בכפפות של משי. כל מה שרצינו - היה לנו, כי היינו<br />
ג<strong>דוד</strong> ייחודי. הג<strong>דוד</strong> עשה הכל בעצמו, היה לנו חופש פעולה לא נורמאלי. זה היה כיף,<br />
רבה”.<br />
אך גם דרש עבודה<br />
על אף מעטה הסודיות שנשמר בקפדנות, הג<strong>דוד</strong> השתלב תוך מספר שנים בתעסוקות<br />
מבצעיות, נטל חלק בהתמודדות עם האינתיפאדה הראשונה, השתלב בתרגילי אוגדה<br />
ובתכנונים אופרטיביים וזכה להערכה רבה.<br />
בתחילת שנות ה-90 הוכפף ה<strong>אגד</strong>, ואיתו הג<strong>דוד</strong>, לחיל התותחנים ועבר תהליך של<br />
התמקצעות והתמקדות במשימותיו הייעודיות, תוך המשך ביצוע תעסוקות מבצעיות<br />
ותפיסת כוננויות אופרטיביות לרוב. הילת הסיירת נפגמה מעט )אם כי לא פגה לגמרי(,<br />
אך השינוי הביא לקפיצת מדרגה מקצועית ליחידה כולה, לרבות הג<strong>דוד</strong>, שהפכו לחוד<br />
החנית הצה”לי בתחום הנ”ט. הג<strong>דוד</strong> המשיך לפעול במלוא המרץ גם כאשר יחידת “מורן”<br />
הסדירה נסגרה בשנת 2004.<br />
הג<strong>דוד</strong> נטל חלק פעיל במלחמת לבנון השנייה תחת אוגדת “הבשן” ועבר בן לילה מג<strong>דוד</strong><br />
המתאמן תחת מעטה חשאיות כבד לג<strong>דוד</strong> המבצע משימות מגוונות של ירי מדוייק תוך<br />
הפגנת גמישות מבצעית גבוהה.<br />
ב-1991 הוקם ג<strong>דוד</strong> המילואים השני של ה<strong>אגד</strong>, ג<strong>דוד</strong> “מצוק”.<br />
הג<strong>דוד</strong> היה ג<strong>דוד</strong> חפיז, כמו יחידת “מורן” וג<strong>דוד</strong> “מנור”. הוא הוקם למעשה, כגוף סדיר<br />
לקראת שחרור. אימון ההקמה כלל שתי פלוגות וארך ארבעה שבועות. הוא היה<br />
מפרך ואינטנסיבי, אך “טבע חותם ונתן פוש חזק מאוד לג<strong>דוד</strong>” מתאר אודי שרון, מג”ד<br />
“מצוק” הראשון. כך קיבל הג<strong>דוד</strong> חותמת ונולד ג<strong>דוד</strong> חדש בצבא. בניגוד לג<strong>דוד</strong> “מנור”,<br />
ג<strong>דוד</strong> “מצוק” היה מורכב כמעט כולו מיוצאי יחידת “מורן”. רבים מאנשי הג<strong>דוד</strong> נטלו<br />
חלק בפיתוח מערכת “תמוז” בתעשייה ורבים אחרים הפכו למנכ”לים ובעלי תפקידים<br />
מרכזיים במקומות עבודה שונים.<br />
עיקר המשימות של הג<strong>דוד</strong> היו בגבול הצפון. במלחמת לבנון השנייה נטל הג<strong>דוד</strong> חלק<br />
משמעותי בלחימה והיה מגויס באופן מלא ל-35 ימים. בשנת 2008 היה ג<strong>דוד</strong> “מצוק”<br />
הג<strong>דוד</strong> הראשון שהשתלב ביחידת “מורן” כשנפתחה מחדש. בתום תקופת ההתאקלמות<br />
הוכרז הג<strong>דוד</strong> ככשיר מבצעית. מבנה הג<strong>דוד</strong> השתנה, חיילים רבים שוחררו, והוא כמו<br />
הוקם מחדש.<br />
בשנת 2010 החל תהליך שילובו של הג<strong>דוד</strong> ביחידת “מורן” שנפתחה מחדש, תהליך<br />
אינטנסיבי אליו רתם הג<strong>דוד</strong> את מיטב אנשיו ומרצו ואשר שינה את זהותו המבצעית של<br />
הג<strong>דוד</strong>. התהליך הסתיים בהצלחה מרובה והג<strong>דוד</strong> זכה על כך לשבחים רבים.<br />
בג<strong>דוד</strong> מתנדבים רבים מקרב חייליו ומפקדיו, אשר ממשיכים לשרת בג<strong>דוד</strong> גם לאחר<br />
הגיעם לגיל פרישה ומסייעים לשמור על אופיו וייחודו של הג<strong>דוד</strong> ועל הניסיון הרב<br />
שנצבר לאורך השנים.הג<strong>דוד</strong> מתפקד כ”משפחה לוחמת” גדולה ומגובשת המושתתת<br />
על ערבות הדדית בין לוחמיו ואף מקפיד להפגיש בין משפחות הלוחמים. הג<strong>דוד</strong> משלב<br />
ימי עיון ועיסוק בערכים ובמורשת במקביל לאימונים ולמשימות המבצעיות.<br />
כיום ממשיך הג<strong>דוד</strong> לפעול במתכונתו החדשה תוך שהוא נושא עמו את אותו הדנ”א<br />
והאופי המובהק המלווה אותו מיום הקמתו והעובר בג<strong>דוד</strong> מדור לדור )ויש האומרים<br />
שאף משביח עם חלוף השנים כיין טוב...(.<br />
| 52 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ג’ - ג<strong>דוד</strong> “מיתר” וג<strong>דוד</strong>י המילואים
בג<strong>דוד</strong> קיימת קבוצה הנקראת “הבאבות” - הזקנים של הג<strong>דוד</strong>. קבוצה של חיילים<br />
ותיקים מעל גיל 40 שמתנדבים בג<strong>דוד</strong> ונשלחים למשימות המורכבות ביותר.<br />
“החיילים הכי צבעוניים והכי טובים של הג<strong>דוד</strong>”, אומר מפקד הג<strong>דוד</strong> הנוכחי, גלעד<br />
לנדסברג.<br />
ב-2004 נהרג אחד מ”הבאבות”, איתן שפיצר, בתאונת דרכים. הוא היה עמוד התווך<br />
של הג<strong>דוד</strong>, והיה זה אירוע קשה לפלוגה בה שירת.<br />
4. “מעוף” ו”מורג”<br />
ג<strong>דוד</strong> “מעוף” שהוקם ב-1992 וג<strong>דוד</strong> “מורג” שהוקם ב-1996 נוסדו כבר בתחילת<br />
דרכם כג<strong>דוד</strong>י מילואים, שהשתמשו בפלטפורמת הפרא ולא בחפיז. ג<strong>דוד</strong>ים אלו<br />
שמרו על ייעודם המקורי עד היום. כחלק מתפקידה, אימנה עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” את<br />
הג<strong>דוד</strong>ים, שמרה על כשירותם המבצעית ואף פיתחה את כוח האדם שבהם. ג<strong>דוד</strong>ים<br />
אלו משתייכים לאוגדות אליהן הם כפופים ועובדים מולן בכל הקשור לפן המבצעי.<br />
<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong> | פרק ג’ - ג<strong>דוד</strong> “מיתר” וג<strong>דוד</strong>י המילואים | 53
| 54 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ג’ - ג<strong>דוד</strong> “מיתר” וג<strong>דוד</strong>י המילואים
<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong> | פרק ג’ - ג<strong>דוד</strong> “מיתר” וג<strong>דוד</strong>י המילואים | 55
| 56 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ג’ - ג<strong>דוד</strong> “מיתר” וג<strong>דוד</strong>י המילואים
<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong> | פרק ג’ - ג<strong>דוד</strong> “מיתר” וג<strong>דוד</strong>י המילואים | 57
פרק ד’<br />
בית-הספר לחמ”מ<br />
ביס”ת
מפקדי היחידה לדורותיהם:<br />
אורן בן ג’ויה......................1989-1990<br />
נפתלי אלימלך ................1990-1991<br />
אודי שרון..........................1991-1992<br />
אורן בן ג’ויה......................1992-1994<br />
דב וייס...............................1994-1997<br />
רוני מרום ..........................1997-1999<br />
שמעון ליטמן....................1999-2001<br />
אייל שריד .........................2001-2002<br />
דורון זוננשיין....................2002-2004<br />
ירון לביא...........................2004-2006<br />
ענבר יזהר .........................2006-2008<br />
לורן פרטוש ......................2008-2011<br />
איתמר לסרי.....................2011-2014<br />
טל אלגזי............................2014-2015<br />
| 60 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ד’ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת
הקודקודים באים לראות בית ספר נולד...<br />
1. ההקמה<br />
ב-1981 התגייס אורן בן ג’ויה לשריון. ב-1984 הגיע ליחידת “מורן” שהייתה אז בתחילת<br />
דרכה ותפקד תחילה כקמב”ץ ולאחר מכן כמפקד אחת הפלוגות המבצעיות ומפקד<br />
קורסי ההשלמה הראשונים ביחידה. ב-1989, לאחר שנתיים בחו”ל, הציע מפקד<br />
המפח”ש דאז, אורי שגיא, לאורן לחזור לצבא כמ”פ הפרא הראשון או כמפקד בית הספר<br />
להכשרות. אורן לקח על עצמו את תפקיד מפקד בית הספר לתמוז - ביס”ת, כאשר הוא<br />
סרן בלבד. “נתנו לי אוטו, פקידה ומשרד - ככה התחיל בית הספר”. מספר אורן.<br />
בתחילה הוקם בית הספר בתוך יחידת “מורן” שישבה אז במחנה רמון. לאחר זמן מה היה<br />
ברור שנדרש מקום נפרד שירכז את כלל ההכשרות שליחידות ה<strong>אגד</strong>, שהורכבו, למעשה<br />
מ”מורן” ו”מיתר” )יחידת “מגלן” בדיוק הייתה בתהליכי עזיבה(. בית הספר עבר ל”חוסן”<br />
שהיה מתקן כושר של חיל האוויר בתוך מחנה רמון. עדיין לא הוקמו מבנים, והחיילים ישנים<br />
בתוך אוהלי 12 ענקיים ובתנאים קשים. בשבת אחת הוזמן מפקד המפח”ש לראות את<br />
בית הספר והביא עימו מתנה - סט כלים עם לוגו בית הספר ועם השם שניתן לו, “מיצד”.<br />
השם נשכח עם השנים ואינו בשימוש עוד.<br />
ההתחלה הייתה קשה מאוד. המפח”ש לא קיבלה החלטה ברורה על פיה מקימים את<br />
בית הספר, ולשם כך מוקצים תקציבים ומשאבים מסוימים. הכול היה צריך להיבנות<br />
מאפס ועם מעט מאוד עזרה מהמפח”ש ולעיתים אף מה<strong>אגד</strong>. בית הספר היה סוג של<br />
עול שדרש מהיחידות השקעת אנרגיות. הן הסתדרו גם לפניו ולא ראו בו גוף הכרחי. עם<br />
זאת, בית הספר קם ואנשיו “נלחמו אל מול הבלתי אפשרי” כפי שמתאר אורן בן ג’ויה.<br />
האווירה הייתה משפחתית, ולמקימי היחידה הייתה מטרה משותפת שעבורה עבדו<br />
ימים ולילות. מלבד מספר תיקי תרגיל ושקפים למדריכות, לא היה כלום. החלו ליצור<br />
את כל החומרים מהתחלה: תיקי מסלול, מערכים ורציונל של ההכשרה. כל מ”פ שהגיע<br />
הוסיף נגיעות משלו וכך לאט לאט נבנתה מעטפת להכשרות ובית הספר התמסד.<br />
לאחר שלב ההקמה היה ברור כי יש לבנות מאמן שישמש כמתקן אימון לכוונים.<br />
בתושייה האופיינית לתעשייה, נלקח מתקן לשטיפת מכוניות שהוסב למערכת<br />
שנשאה מצלמה מעל “שולחן חול” בו היו מסדרים את המטרות וכך הוקם למעשה<br />
מתקן סימולטור “זמני” במתקן התעשייה שנשאר קבוע עד לשנת 2000 בה נחנך<br />
מאמן “פעימת לב” במחנה רמון. עם הקמתו של “פעימת לב” הוא הפך כשמו כן הוא<br />
ללב ההכשרה של הכוונים במערך והיווה קפיצת מדרגה משמעותית במוכנות הכוונים<br />
לירי מבצעי. כשנה לאחר מכן, הוקם מאמן ה”מלח השולחני” – מאמן המסגרת<br />
שידע לאמן עד רמת הג<strong>דוד</strong>, תחילה במבנים זמניים שלימים הפכו למפקדת הביס”ת<br />
וכעבור זמן קצר למבנה הקבע. שילוב הסימולטורים בהדרכת הלוחמים העצים את<br />
מערך ההדרכה המפואר שהפך ל”שם דבר” ולתפקיד המבוקש בצה”ל בקרב נשים...<br />
2. מערך ההדרכה<br />
“מה שמייחד את ה<strong>אגד</strong>, זה לא אורך המסעות הרגליים שלנו, זה לא משך הזמן שאנחנו<br />
שוהים בשטח ולא המבצעים המורכבים שאנחנו עושים בעורף האויב... המאפיין שלנו<br />
זה כושר ההסתגלות המהיר, הלמידה המהירה, כל אותם דברים שאם אין לך גוף הדרכה<br />
מעולה ואם אין לך מדריכות מעולות אין לך שום סיכוי לעשות את הדבר הזה”- רוני<br />
מרום, מפקד הביס”ת החמישי.<br />
כלל המדריכות מ”מורן” ומ”מיתר”, שעד אז היו חלק מהיחידות, עברו לבית הספר<br />
לחמ”מ, שם הכשירו את המסלולים ואימנו את הלוחמים. גם קורס המדריכות עבר<br />
לביה”ס וכך נוצרה מסגרת לימודית ואינטימית המאחדת את הכשרות ה<strong>אגד</strong> במקום<br />
אחד ומתחדשת ומשתפרת מיום ליום. לאט ובהדרגה עברו לביס”ת כלל הקורסים:<br />
טירונות יחידה, קורס מש”קים, השלמה חילית ועוד.<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ד’ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת | 61
מערך ההדרכה הינו חלק נחוץ ובלתי נפרד ממערך “תמוז”. תחילה היה המערך מאוד<br />
“מרובע” והתבסס על התו”ל הקיים בלבד, אשר הפך להיות פחות ופחות רלוונטי ככל<br />
שהסיכוי למלחמה כוללת קטן. בשנת 2004 בוצעה עבודת מטה בנושא מטרות נקודה,<br />
שלאחריה השתנה ייעוד היחידה. מטיל שייעודו פגיעה בטנקים הפך “תמוז” למשמיד<br />
מטרות נקודה מדויקות. הדבר דרש התאמה מלקחים מבצעיים ובניית תו”ל חדש<br />
המותאם למציאות הקיימת, לג<strong>דוד</strong> שעושה בט”ש. מערכות חדשות וטכניקות חדשות<br />
שפותחו על ידי המדריכות נכנסו והועברו לחיילים. השינויים כללו התייחסות לפריסת<br />
האויב בשטח ותרגילים הבנויים לפי תפיסת ההפעלה של האויב, שילוב המשוואה כחלק<br />
בלתי נפרד מההכנה לקרב, תרגילים הנבנים על בסיס מתאר אופרטיבי המדמה מצב<br />
אמת, חוזי ושידור לאחור כחלק מתרגילים והוספת מטרות סיוע קרוב המדמות סיוע<br />
לחטיבה מתמרנת. רס”ן איתמר אהרונסון, מ”פ במילואים, מתאר את השינוי שנעשה,<br />
“התאימו את המתארים למה שרלוונטי לנו באמת והופך את האימון ליותר אפקטיבי וגם<br />
מעניין. זה היה מאוד מותאם ותפור לצרכים שלנו... לא יודע כמה יש את זה עוד בצבא...<br />
היכולת לתפור אימונים לפלוגה מסויימת”.<br />
| 62 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ד’ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת
מג”ד לשעבר ב<strong>אגד</strong> מוסיף לאחר אימון בביס”ת, “אני שמח על התרגיל, פוטנציאל עצום!<br />
יש לנו כאן יכולת לתרגל עד רמת הצוות הבודד, יחד עם תצפית. שילוב של הפעימה<br />
מדמה מצב אמת! ניהול קרב איכותי מאוד, מדמה את המציאות - איכות ועומק. קיימת<br />
כאן תפיסה שבונה את המערך!”<br />
מאחר שהירי באימונים מועט מאוד, מרבית ההכשרה המקצועית של החיילים מבוססת<br />
על האימונים בסימולטורים, עליהם אמונות המדריכות, שזוכות לכבוד והערכה רבה<br />
מצד המפקדים והחיילים כאחד. גם לאחר האימונים נמשך הקשר בין קצינות ומדריכות<br />
המערך לבין הג<strong>דוד</strong>ים. הן יורדות לשטח, מתלוות למפקדים ונותנות חוות דעת מקצועית.<br />
בנוסף, לאחר כל ירי שהתרחש בשנים האחרונות נשלח צוות ממערך ההדרכה, הכולל<br />
קצינה ומדריכה לתחקור האירוע ולהפקת לקחים. מסקנות התחקיר הכולל גם את<br />
סרט הירי מופצות כמערך שיעור, שאותו עובר כל חייל ומפקד בג<strong>דוד</strong>. בין המדריכות<br />
ללוחמי היחידה נוצר קשר ייחודי שנשמר גם כאשר החיילים מסיימים את תקופת<br />
ההכשרה ועולים לג<strong>דוד</strong>. כשהחיילים חוזרים לאימונים או לקורס המפקדים בבית הספר,<br />
ההתרגשות נראית לעין והחיבור החזק מורגש.<br />
שי טפליצקי, שהייתה מ”פ קמ”ד בבית-הספר, מתארת מה נדרש ממדריכה במערך,<br />
“קודם כל תחושת מחויבות, אחריות, וחלוקת קשב. בתפקידה נדרשת המדריכה לחנוך<br />
את הצוות, להפעיל את המאמן, להקשיב וליישם את דגשי המפקד בו זמנית. בנוסף, על<br />
המדריכה להיות איתנה וגמישה על מנת שתוכל להתאים את עצמה לאוכלוסיות היעד<br />
השונות שאיתן היא עובדת”.<br />
שי ממשיכה ומספרת שגאוות היחידה והמוטיבציה של המדריכות עולות על כל דמיון<br />
ומייחדות אותן מכל מערך הדרכה אחר בצה”ל.<br />
3. סופה של תקופה<br />
בקיץ 2015, הוחלט לסגור את ביה”ס לחמ”מ ולהקימו מחדש במרכז הארץ.<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ד’ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת | 63
| 64 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ד’ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת
נאום טקס סגירת הביס”ת 1/7/2015<br />
קשה לדבר על סיום מבלי לסקור וכמובן לזכור את העבר. אי שם, בסוף שנות השמונים<br />
כמה משוגעים לדבר הגו רעיון מוזר של פתרון לבעיה מבצעית: כמויות טנקים הנמצאים<br />
ברשות צבאות ערב. מרביתנו זוכרים זאת כטראומה של מלחמת יום כיפור, כאשר<br />
תרחיש עמק הבכא עומד לנגד עינינו. הפרויקט הלאומי שהוכרז בהמשך כפרויקט<br />
חירום התקדם והתפתח והגיע לבשלות בתחילת שנות השמונים עם ה”חפיז” וטיל<br />
“תמוז”, שבזמנו נקרא “מדרס” ומאוחר יותר הצטרף אליו אחיו הגדול – ה”פרא”.<br />
האופי המיוחד של היחידה שהחלה את דרכה עם כומתות ונעליים אדומות ובגלגוליה<br />
הקודמים, מיקומה היה במחנה מנוס שליד מחנה נתן, משם דילגה לחוסן פה בכנף,<br />
ובסופו של דבר התמקמה במקום שבו אנו נמצאים היום, נבע ממרקם האנשים שהרכיב<br />
את נבחרת המפקדים - ערבוב מיוחד של יוצאי יחידות מיוחדות ושריונאים. הקוקטייל<br />
הזה הניח את היסודות לאופי המיוחד שלה, שהמשיך לאורך שנים ועד היום – יחידה<br />
שהיוזמה והחתירה למגע מאפיינות כל לוחם ומפקד בה, אך יחד עם זאת השגרה<br />
וההקפדה השריונאית ללא דופי משלימות את מאפייניה.<br />
בשנת 1989 הוקם בית הספר ל”תמוז” ומאז ועד היום הוא אמון על הכשרת המפקדים,<br />
הלוחמים והמדריכות. בית הספר שחרט על דגלו מאז ומתמיד את המצוינות בהדרכה,<br />
הפך עד מהרה לשם דבר. להיות מדריכת “מורן” הפך לאחד התפקידים המבוקשים<br />
בקרב המדריכות בצבא הגנה לישראל. האהבה של המדריכות למקצוע ולמקום הובילו<br />
לחיבור מאוד מיוחד בינן לבין הלוחמים. האחווה, תחושת השליחות והמחויבות של<br />
מערך ההדרכה היוו מאז ומתמיד מנוע לכלל המערך.<br />
אחד מיתרונותיה של היחידה הוא גודלה. ביחידה קיימת תחושת משפחתיות. היחידה<br />
מורכבת מאנשים נפלאים שהקדישו לה את מיטב שנותיהם והיו רתומים לכל משימה<br />
גם אם לעיתים נראה היה כי היא דמיונית. כשאני חושב על המשפחה המורחבת הזו אני<br />
חושב כמובן על אנשי האחזקה: מזוז, יניב, עופר, ביג’אוי וגדי, אקווה, ואפילו הוותיקים<br />
שעוד זוכרים את פש שהיה אלוף הנגמ”שים. סידי שהיה רס”ר כשאני הייתי חייל פה, ציון<br />
זכרונו לברכה, וחיים שהחליף אותו ויבדל לחיים ארוכים. במטבח עוד לפני מתי היה מוטי<br />
והיום יש לנו את לירן. בלוגיסטיקה את אטס ודביר, שהיום ב<strong>אגד</strong>. בוז’י מהתקשוב ועוד<br />
שמות רבים של אנשי קבע שהיו, עשו ותרמו רבות למקום.<br />
סממן נוסף שיש למשפחה הזו הוא סממן של מסורות ושפה: רק מי שנמצא פה מבין מה<br />
זה כשהמוקוסים והסיורניקים יוצאים למסע משולש שאפילו אני עשיתי כחייל, ובסופו<br />
באו לעודד המשק”ביות והמד”ביות שהיו עסוקות בלהעביז מפות בדיג’י שבפעימה.<br />
לא מעט שינויים כבר חווינו במערך החמ”מ: קליטת טילים חדשים – ת’2 ולאחר מכן<br />
ת’4, סגירת מערך החפיזים, קליטת מערכות המגן והמגל, מעבר למטרות נקודה - שינוי<br />
שהפך את המערך לרלוונטי לכלל העימותים: בט”ש בעזה, מלחמת לבנון השנייה, בט”ש<br />
בסוריה ורק לאחרונה השתתף המערך ב”צוק איתן” באופן משמעותי מאוד.<br />
אך עם זאת, שינויים מטבעם קשים לאדם, בוודאי כאשר מדובר במקום כזה, עם אנשים<br />
כאלה ועם טיל שבכל פעם שהוא ניצת הוא מרגש מחדש. הרי כשחושבים על זה,<br />
באימונים אנחנו יורים לרוב ת’1 שנארזו בתחילת שנות השמונים והיום לאחר למעלה<br />
משלושים שנים אתה דופן את הטיל, מחבר אותו וזה עובד, המצלמה נדלקת, המנוע<br />
ניצת והטיל, לרוב פוגע במטרה. שינוי אותו אנו חווים כעת אינו פשוט, אך שינויים הם<br />
טבעם של ארגונים שרוצים להתקדם ולהיות רלוונטיים ועל כן, שינוי זה למרות הקושי<br />
הרגשי שבו, הינו הכרחי על מנת שנוכל כמערך וכצבא להתקדם, להתפתח ולגדול<br />
במקומות אחרים.<br />
כאנשי צבא, כולנו יודעים שאין לנו הרשות לברור משימות. משימת סגירת יחידה היא<br />
משימה מהסוג שאף אחד לא ממש רוצה לבצע. אך בזכות הבגרות שהפגינו כלל חיילי<br />
הביס”ת ומפקדיו, משימה זו ככל משימה צבאית שהוטלה על היחידה המצוינת הזו, נעשית.<br />
פקודיי היקרים – מחר בבוקר כאשר תתייצבו בתפקידיכם החדשים וביחידות החדשות,<br />
עיניכם תיראנה את שלפניכם, אך ליבכם וראשכם יזכור את המטען המכובד שמאחוריכם.<br />
מטען של חברות, חוויות וזיכרונות עמוקים.<br />
אני מעריך ומוקיר את כולכם: מפקדים, אנשי קבע, לוחמים, מדריכות וחיילי מפקדה,<br />
שמח שלקחנו ביחד חלק משמעותי, ביחידה משמעותית ובמערך משמעותי שעשה<br />
היסטוריה והוכיח את יכולותיו בשדה הקרב.<br />
בית הספר ל”תמוז” - בפעם האחרונה - “היכון נעילה”.<br />
טל אלגזי, סא”ל<br />
מפקד ביה”ס לחמ”מ<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ד’ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת | 65
| 66 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ד’ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ד’ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת | 67
פרק ה’<br />
רוכב שמיים
מפקדי היחידה לדורותיהם:<br />
אורי גונן.............................2010-2013<br />
בן וייסמן............................2013-2015<br />
רן אשכנזי..........................2015<br />
תחילת<br />
הפרויקט<br />
הפעלה<br />
ראשונה<br />
במלחמת<br />
לבנון השנייה<br />
השתתפות<br />
במבצע<br />
“עופרת יצוקה”<br />
השתתפות<br />
היחידה<br />
ב”עמוד ענן”<br />
פתיחת המאמן<br />
)סימולטור<br />
האימונים של<br />
היחידה(<br />
2014<br />
2013<br />
2013<br />
2012<br />
2010<br />
2008<br />
2008<br />
2006<br />
2006<br />
2003<br />
הקמת גרעין הקמה<br />
ביחידת זיק<br />
פיילוט מבצעי<br />
ראשון<br />
10/10/10<br />
הקמת יחידת<br />
רוכב שמיים<br />
מעבר היחידה<br />
מבסיס פלמחים<br />
למחנה רמון<br />
השתתפות במבצע<br />
“שובו אחים” ובמבצע<br />
“צוק איתן”<br />
| 70 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ה’ - “רוכב שמיים”
1. ההקמה<br />
“המודיעין הוא משמעותי, קראנו לזה מצלמה עם כנפיים ולא<br />
מטוס עם עיניים”<br />
אלון לוין, ממקימי הפרויקט<br />
הצורך ברוכב שמיים נבע מדרישות חי”ר ושריון לעצמאות מבצעית. המודיעין שג<strong>דוד</strong><br />
מקבל לעיתים לא מספיק לו ומגביל את יכולותיו ואת מרחב פעולתו. ייעוד המערכת<br />
הוא להוות כלי שיביא לדרג הטקטי הנמוך יכולות אחרות, ידע, “לתת לו עיניים”.<br />
הפרויקט החל בשנת 2003 כשביחידת זיק הוחלט לבחון אפשרות למטוס קטן לא מאויש<br />
לחילות היבשה. ב-2004 כבר נלקח המטוס לבדיקה בשטח. יזמי הפרויקט ערכו בדיקות<br />
שבהן לימדו אנשים בג<strong>דוד</strong>י חי”ר ושריון להפעיל את המערכת, על מנת לסייע באפיון<br />
לפיתוח המטוס. המערכת נבדקה תחילה במעבדת הקרב, סימולטורים המאפשרים<br />
לבחון את מאפייני המטוס ואת יכולותיו. באחת הבדיקות נכח מג”ד שריון שאמר<br />
ש”רוכב שמיים” הולך ומחולל מהפכה, שהוא ייתן לו את האפשרות לקבל החלטות שלא<br />
יכול היה לקבל לפני כן ולהיערך למשימה כראוי. כבר מהבדיקות הראשונות ומתגובות<br />
האנשים נראה היה שיש פוטנציאל מאוד גדול לרוכב שמיים. אנשי הפרויקט שאפו<br />
גבוה, אך הקפידו להיות מחוברים לקרקע ונזהרו לא “לדרוך לאף אחד על הרגליים” כי<br />
בסופו של דבר, משמעות הפרויקט הייתה אלטרנטיבה לחיל האוויר בתחומים מסוימים.<br />
בשנת 2006, הוקם הגרעין ליחידה כחלק מיחידת זיק. בסיום אחד מקורסי המפקדים<br />
של היחידה באותה השנה הוציאו עשרה חיילים ומתוכם, לאחר מיונים, בחרו שישה<br />
שיעברו הסבה לפרויקט חדש, שלימים ייקרא “רוכב שמיים”. בנובמבר 2006 בוצעה<br />
ההסבה הראשונה, ובמרץ 2007 הוסבו שישה אנשים נוספים. זה היה סוג של גרעין<br />
הקמה, אפילו לא פלוגה. ששת החיילים שעברו את ההסבה הראשונה הפכו להיות<br />
הסגל של הקורס הלוחם הראשון - מסלול 01. הקבוצה החדשה הפכה לפלוגה וקיבלה<br />
את השם “רוכב שמיים”.<br />
במלחמת לבנון השנייה הופעל “רוכב שמיים” לראשונה על ידי צוותים מיחידת זיק<br />
שהוכשרו על המערכת. על מנת להטיס, נדרש תיאום מול חיל האוויר, משימה שאינה<br />
פשוטה כלל. אתגר נוסף היה הקושי במציאת מקומות שמתאימים להטסה בצפון בשל<br />
אופי הקרקע. הצוותים חברו לג<strong>דוד</strong> “מיתר” ועבדו איתם. בטיסה הראשונה חיבר הצוות<br />
את כבל הבנג’י לנקודה הסמוכה לסוכת מציל באחד היישובים באזור והמטוס התנגש<br />
בסוכה מיד לאחר ההמראה. בניסיון השני המטוס טס כראוי.<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ה’ - “רוכב שמיים” | 71
באותו הזמן, עוד לא ניתן היה לממש את ייעוד המערכת, שהיה ללוות כוחות בג<strong>דוד</strong><br />
מתמרן ולספק לו מודיעין, מכיוון שהיא לא הייתה מוצפנת. לאחר שהמטוס הוצפן<br />
התקבל אישור להטיסו לצורך פעילות מבצעית והצוותים עבדו עם אחד הג<strong>דוד</strong>ים<br />
בחטיבת אלכסנדרוני במהלך הלחימה. בשלב מוקדם זה עדיין לא הייתה זמינה מערכת<br />
“גל ירוק”, המאפשרת למג”ד לקבל תמונה מהמטוס תוך פעילותו בשטח. המידע הועבר<br />
לג<strong>דוד</strong> באמצעות “שדכן” שישב בחפ”ק ביחד עם הצוות . לקראת סוף הלחימה הגיע<br />
אלוף מז”י לראות את המערכת. הצוות התכונן באותו המקום בו הטיס לראשונה ושיגר,<br />
“התפללנו שינחת כמו שצריך, שייראה טוב, ואז אנחנו מגיעים לנחיתה והמטוס נוחת<br />
בתוך הבריכה. ברגע שהמטוס נוחת בתוך בריכה ריקה יש תהודה כאילו נפל שם משהו<br />
והתפוצץ. בום! רעש מטורף, אני אומר להם שהכול בסדר, שזה בגלל כרית האוויר. אנחנו<br />
מגיעים לשם ורואים שהמטוס תקין. מרכיבים מחדש, מחליפים סוללה ומוכנים לעלות<br />
שוב. אלוף הפיקוד אומר: “’הבנו, ראינו, אתה יכול להמשיך לפתח את המערכת הבאה,<br />
תביא לפחות 20 כאלה כמה שיותר מהר לזרוע היבשה... וזו הייתה תפנית משמעותית<br />
לפרויקט”. אלון לוין.<br />
כחלק ממסקנות המלחמה היה ברור לחברי הפרויקט שצריך לשייך את “רוכב שמיים”<br />
לחיל התותחנים. הפער המרכזי היה הקושי בהטמעתו בחיל היבשה. השיוך לתותחנים<br />
הקביל את רוכב שמיים ליחידת זיק ואפשר להשתמש בשיתוף פעולה שכבר היה קיים.<br />
ואכן, בסוף שנת 2006 התקבלה ההחלטה בזרוע היבשה להעביר את “רוכב שמיים” מחיל<br />
האיסוף הקרבי למפקדת קצין תותחנים ראשי. אורי גונן, שהיה אז רמ”ד במקתמ”ר ולימים<br />
מפקד היחידה הראשון, היה אחראי על קליטת הפרויקט בתוך החיל ובמהרה קיבל את<br />
ההחלטה שהוא יהיה תחת יחידת זיק. ליישום ההחלטה הוקם גוף קטן, מעין צוות הקמה,<br />
ושנה אחרי שנכנס הפרויקט לחיל התותחנים כבר הוקמה פלוגת “רוכב שמיים” ראשונה<br />
בזיק. העומס על יחידת זיק באותה התקופה לא היה סביר מבחינת כמויות סוגי האמל”ח<br />
שהפעילה. בנוסף, עולם התוכן של “רוכב שמיים” וזיק שונים מאוד והקוד הגנטי של<br />
האנשים הנדרשים לבצע את המשימה הינו שונה. הצורך להפוך את “רוכב שמיים” ליחידה<br />
עצמאית התעורר, אך יעברו עוד מספר שנים עד להפנמת הרעיון ויישומו.<br />
בשנת 2007 קיבל הפרויקט אישור רשמי לצאת לדרך, וזאת למרות התנגדות עזה מאוד<br />
של חיל האוויר. נערך מכרז שבו השתתפו תשע חברות ביניהן תעשייה אווירית ואלביט,<br />
שהציגו את המזל”ט שלהן לפי דרישות הצבא. צה”ל החליט לעבוד עם המערכת של<br />
אלביט ובמהלך 2008 החלה העבודה על פרויקט “שמיים וארץ” שמטרתו הייתה לפתח<br />
מזל”ט ומערכת שיפעלו ברמת הג<strong>דוד</strong>.<br />
בדצמבר 2008, החל מבצע “עופרת יצוקה”. בשלב זה היו בידי הצבא ארבע מערכות<br />
קיימות, יחד איתן הוקם גרעין הפלוגה הראשונה ביחידת זיק שהשתלב בלחימה.<br />
הצוותים ליוו ארבע חטיבות במהלך המבצע והשתלבו בהן. עם ההגעה לשטח, נתקלו<br />
הצוותים בבעיה - חיל האוויר אמנם נתן לצוותים מרחבים אוויריים מסוימים, אך<br />
פעילותו שיבשה את התדרים ומנעה מהמטוס לטוס כפי שצריך.<br />
“ביום כניסת הכוחות, הייתי במחנה יפתח”, מספר לוין, ”הבנו שגלנט, אלוף הפיקוד וגבי<br />
אשכנזי, הרמטכ”ל מגיעים לדבר עם האנשים ואמרתי ללוחם שהיה איתי להביא את<br />
ערכת ההקלטה עם הסרטונים. הלכתי לדבר עם גלנט ולהציג לו את המערכת. הוא אמר:<br />
“’אני לא יכול, אני הולך עם הרמטכ”ל לדבר עם הכוחות שנכנסים עכשיו”. אמרתי לו:<br />
“אני אלווה אותך”. בדרך הסברתי לו כמה דברים ואמרתי לו:”שורה תחתונה, מטוס אחד<br />
של שובל שאתה שולח מפה, אתה מקבל ארבעה מוקדים של “רוכב שמיים” שיכולים<br />
לעשות את העבודה. הוא הבין ואמר לי לדבר עם הרל”ש שלו. הראיתי לו את הסרטונים<br />
והסברתי לו את כל הרקע. גלנט אישר והוציא מוקד אחד של שובל ומשם ועד סוף<br />
הלחימה היחידה עבדה”.<br />
| 72 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ה’ - “רוכב שמיים”
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ה’ - “רוכב שמיים” | 73
מבצע “עופרת יצוקה” היה הצלחה גדולה ל”רוכב שמיים”. המטוסים שהו באוויר<br />
שעות רבות והיו הרבה סגירות מעגלים. במבצע זה שולב לראשונה “גל ירוק” שאפשר<br />
למג”דים לראות את התמונה מהמטוס בזמן אמת ולהכין את הג<strong>דוד</strong> לקראת לחימה<br />
על בסיס המידע העדכני ביותר. עם הזמן הבינו שיש צורך בכניסה לגזרה הג<strong>דוד</strong>ית,<br />
לא רק לשם מבצעים, אלא לעבודה עם הג<strong>דוד</strong> בזמן הבט”ש. נעשו התאמות בבסיסים<br />
השונים, אנטנות חוברו לגגות חמ”לים ומקומות שמורים לציוד נמצאו. תהליך זה היה<br />
שלב נוסף בהטמעת “רוכב שמיים” בג<strong>דוד</strong>י צה”ל הפרושים בגזרות השונות.<br />
המערכת השתנתה לאורך השנים והוחלפו מספר פלטפורמות - מערכת אנאלוגית,<br />
מערכת דיגיטלית ותצורות משופרות וטובות יותר ויותר של המערכת והמטוס.<br />
בקיץ 2010 החל תהליך הקמת היחידה בפיקודו של אורי גונן. “בהתחלה היה מאוד<br />
פשוט, היו שלושה אנשים. אני הגעתי ליחידה מאוגדת עזה, הבאתי איתי את הנהג שלי<br />
שהוא היה הנהג הראשון ביחידה, ואיתרתי את <strong>דוד</strong>י שהיה השליש הראשון ביחיד. ככה<br />
בעצם הגענו לקלוט את הדבר הזה. אז בדו”ח 1 של היחידה, היו רק שלושה אנשים”.<br />
מספר גונן. תוך מספר שבועות הפלוגה שישבה תחת זיק, שהייתה מחולקת לשניים:<br />
מבצעית והכשרות, עברה לחסותו של אורי גונן והיחידה החדשה. טקס הסיום של<br />
מחזור הלוחמים 03 היה נקודת הפתיחה הרשמית של היחידה.<br />
המשימה הראשונה הייתה לערוך טקס הקמה. היחידה הייתה קיימת אך היה צורך<br />
להכריז עליה. נבחר תאריך יפה וסמלי לטקס - 10/10/2010. גונן נזכר בקשיים, “היום<br />
בא מפקד היחידה למפ”מ ואומר: “אני מבקש שביום ראשון הבא יהיה טקס”. ולוקח<br />
את הרס”ר ואומר לו: “תראה אני רוצה שיהיה ככה וככה”. אז לא היה כלום, לא היה<br />
אף אחד. היה שליש והיו לוחמים, לא היה לנו שום דבר אז עבדנו מאוד מאוד קשה גם<br />
בהיבט הלוגיסטי ומה שיותר מסובך, רצינו תג ורצינו דגל. מה זה רצינו, חייבים”.<br />
היחידה מנתה בשלב זה פלוגת הכשרות - שלימים הפכה לבית הספר, פלוגה מבצעית -<br />
שלימים הפכה לפלוגת לוחמים והתפצלה לשתי פלוגות, פלוגת מפקדה ופלוגת אחזקה.<br />
הפעם הראשונה שהיחידה הוקפצה למשימה הייתה לאחר פיגוע איתמר. באותה עת<br />
שהו ביחידה ארבעה צוותי לוחמים בהכשרה, והם הוקפצו לסיוע במאמץ הצה”לי<br />
למציאת רוצחי משפחת פוגל. בנובמבר 2010 התגייס מחזור 04 של היחידה שסימל את<br />
תחילת הגיוס המחזורי ליחידה. לפני כן היה גיוס אחד בשנה.<br />
בתחילת הדרך, מאחר שלא היו מספיק אנשים ביחידה, נוצרו מצבים שבהם קצינים<br />
ומפקדים ביצעו מספר תפקידים במקביל. עובדה זו יצרה עומס רב, אך עם זאת גם<br />
סיפוק גדול. הכול נבנה מאפס: תרבות היחידה, ההכשרות והמבנה. עד היום כל מסלול<br />
שמגיע ליחידה מחדש ומשפר דבר כלשהו, וכך היחידה ממשיכה בתהליך של התפתחות<br />
ושיפור תמידי.<br />
| 74 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ה’ - “רוכב שמיים”
2. ההתפתחות<br />
האירוע המשמעותי הראשון שהיחידה התמודדה איתו התרחש חודשים ספורים לאחר<br />
הקמתה. מפקד הזרוע החליט להקים ועדה שתבדוק איך ניתן למצות את צוותי “רוכב<br />
שמיים” בצורה טובה יותר. שתי מסקנות מרכזיות עלו מן הועדה, הראשונה - על צוות<br />
צריך לפקד קצין ולא מש”ק והשנייה - מסלול ההכשרה צריך להימשך שנה במקום<br />
שמונה חודשים. מסקנות אלו שינו לחלוטין את אופן ההכשרה ביחידה ואת הקוד הגנטי<br />
של מפקדיה. עד אז קצינים ביחידה היו בעיקר מפקדי קורסים ומפקדי פלוגות ועסקו<br />
בעיקר בפיקוד “מאחור” ולא “מלפנים”.<br />
מסלול לוחם 05 היה הראשון שארך שנה. למסלול הרגיל, אימון הפרט, התווסף האימון<br />
המתקדם, שהיום נקרא אימון צוות ומוגדר כקורס מפקדים. פרק הזמן שנוסף להכשרה<br />
הוקדש להתמודדות עם התסכולים שצוותי היחידה התמודדו איתם עד אז. סוגיית<br />
ההטסה אף פעם לא הייתה בעיה. היחידה נשאבה מאוד לפן המקצועי וידעה מה היא<br />
רוצה, ולכן התחום הזה הועבר בצורה טובה בהכשרות. לעומת זאת, נקודת החולשה<br />
הייתה בחיבור הצוות לג<strong>דוד</strong> מבצעי לוחם, גם בהקשר של שפה משותפת ותרגולים<br />
משותפים וגם בהיבט של עומסים ומשקלים. היום לוחמי היחידה סוחבים 50% ממשקל<br />
גופם והולכים בתרג”ד שאורכו כ-40 ק”מ, כשירות גופנית, שעל פי פקודות הצבא,<br />
נדרשת שנה כדי להגיע אליה.<br />
דבר משמעותי נוסף שעלה באותה ועדה, בחודשיה הראשונים של היחידה, הוא כפיפות<br />
היחידה. היחידה הייתה כפופה ישירות לקתמ”ר ועלה צורך שהיחידה תעבור להיות<br />
תחת מפקדה כלשהי. “בעצם הסתכלנו ימינה ושמאלה ואמרנו ‘מי ייקח אותנו?’, ‘מי<br />
רוצה אותנו?’ ולשמחתי מי שהיה מפקד עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” אז, שרון סספורטס, נרתם<br />
לדבר הזה ובא ואימץ את היחידה לחיקו”, מספר אורי גונן. התהליך של הכפפת היחידה<br />
למפקדת ה<strong>אגד</strong> היה מורכב. מטה היחידה הורגל לפעול באופן עצמאי ולא קיבל בשמחה<br />
את העובדה שאומרים לו מה לעשות. ליחידה היה נוח לעבוד מול הזרוע כי לכאורה<br />
היא כיוונה ישירות מאוד גבוה, אך יש יתרונות רבים למפקדה שתומכת ויכולה לספק<br />
מענה שוטף ליחידותיה. התקיימה סדנה ייעודית בנושא ולאחר תקופת הסתגלות למדו<br />
האנשים לעבוד זה עם זה. היום טבעי מאוד שיחידת “רוכב שמיים” כפופה למפקדת<br />
עוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”, אך לפני ארבע שנים זה לא היה כך.<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ה’ - “רוכב שמיים” | 75
בתחילת הדרך היה עיסוק רב בסוגיית התשתיות של היחידה ובמיקומו של בסיס הקבע.<br />
התשתיות בזיק לא אפשרו ליחידה לגדול והיה ברור שזהו פתרון זמני. נבחנו מספר<br />
חלופות ביניהן אזור נפרד בפלמחים, ג’וליס, צאלים ומחנה רמון. לאחר כשנה נבחר<br />
בסיס ג’וליס כמחנה הקבע של היחידה. הפרויקט החל אך לאחר זמן מה דעך ולא יושם.<br />
גם האפשרות של פלמחים הועלתה אך נפלה ולבסוף. לקראת סוף שנת 2012, החליט<br />
קתמ”ר שהמען הסופי יהיה מחנה רמון. תוך ארבעה חודשים הובאו ליחידה מבנים<br />
חדשים והבסיס הוקם מאפס.<br />
ב-15 בפברואר נערך טקס הכרזה רשמי על הקמת הבסיס. לאחר כמעט שנתיים וחצי<br />
בבסיס פלמחים במרכז הארץ עברה היחידה למחנה רמון שבנגב. זו הייתה החלטה<br />
קשה ומורכבת. גונן מתאר את המעבר, “מצד אחד היא נתנה ליחידה המון דברים טובים,<br />
מצד שני היו כמה אילוצים מאוד קשים... ברור שהיינו רוצים לשים יחידה בגוש דן עם<br />
מתקני הדרכה מפוארים ומגורים מפוארים, אבל בחיים תמיד צריך לבחור, תמיד יש<br />
אילוצים. בהינתן סל האילוצים הנוכחי כמו שהוא היה אני חושב שהפתרון שניתן בעיקר<br />
בהקשרים של ביה”ס - פלוגת ההכשרות, גם בהקשר של המאמן וגם בהקשר של סביבת<br />
ההדרכה ומתקני ההדרכה, הפתרון הוא פתרון מעולה... היום לחניך ביחידה יש איפה<br />
ללמוד, יש לו איפה לשבת מול מחשב, יש לו פינת למידה... מה שלא טוב, זה היכולת<br />
של היחידה לתת מענה נגיש ומהיר לצוותים המבצעיים שלה. מכיוון שהיחידה פרושה<br />
מצפון ועד דרום, השאיפה הייתה להתמקם איפשהו במרכז כדי שהכול יהיה כביכול<br />
נורא פשוט ומהיר”.<br />
נוצרה שגרה של יציאה מהקו הביתה ובחזרה שבה הצוותים הלוחמים לא היו רואים<br />
את היחידה ואת אנשיה במשך זמן רב. היו מאמצים רבים לקיים שבת יחידתית<br />
פעם בתקופה, שתיתן לחיילים קצת אורך נשימה ותתרום לגיבוש היחידה המפוזרת<br />
ביום-יום. לעיתים זה הצליח ולעיתים לא. לאורך השנים שינתה היחידה את אופיה.<br />
לקח זמן רב להתחבר לכוחות המתמרנים: החי”ר והשריון. היה צורך ביצירת שפה<br />
משותפת, על מנת שהיחידה תוכל לתת את המענה המיטבי לכוחות שאליהם חברו<br />
הצוותים.<br />
| 76 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ה’ - “רוכב שמיים”
ב-2012 הייתה הפעילות המבצעית הראשונה של היחידה בגזרת לבנון וברמת<br />
הגולן. בספטמבר, בתרח”ט גולני, הפעילה היחידה לראשונה שלושה צוותים במתווה<br />
של פלוגה ובפעם הראשונה בוצע טיווח ארטילרי על ידי “רוכב שמיים” בלבד, טיווח<br />
מטרת עזר. טיווח זה היה יריית הפתיחה להפעלת אש באמצעות יחידת “רוכב שמיים”,<br />
הפעלת אש שהתפתחה ונמשכה בהמשך דרכה של היחידה. חודש לאחר מכן, בעיצומו<br />
של תרגיל אוגדת עוצבת הפלדה, הוקפצה היחידה ונלחמה במבצע “עמוד ענן”. חיילי<br />
היחידה חולקו לצוותים רבים, והיחידה הפיקה מודיעין משמעותי, לרבות זיהוי מנהרת<br />
תופת בציר התנועה המתוכנן של חטיבת הצנחנים”.בתדריך של הצוותים כבר היה ברור<br />
לקראת מה אנחנו הולכים. אני זוכר כמ”פ איך כל הערכים אותם הטמעתי בלוחמים,<br />
הכוננות בכל מצב, ‘מחר מלחמה’, באו לידי ביטוי במוכנות שלהם לכל תרחיש. בסיכום<br />
המבצע יכולנו לומר לעצמנו כי הודות לאימונים שאנו מבצעים, המוכנות הייתה גבוהה”,<br />
מספר אביב קולטונוף, אז מ”פ לוחמים ולימים סגן מפקד היחידה. לאחר המבצע<br />
התפצלה פלוגת הלוחמים לשתי פלוגות. הצוותים פרושים ברחבי הארץ: בצפון, בדרום<br />
ובמרכז ומתחלפים בגזרות כל תקופה.<br />
במרץ 2013 נפתח המחזור הראשון שהשתמש בפלטפורמה חדשה של המטוס.<br />
השיפורים שנוספו למטוס אפשרו ליחידה לבצע שינויים בתפיסת ההפעלה בגזרות<br />
השונות. באותה השנה גם התקיים קורס הצניחה הראשון ביחידה. מאז, כל לוחם<br />
במסלול עובר את הקורס.<br />
בקיץ 2014 נטלה היחידה חלק משמעותי במבצע “שובו אחים”. העשייה המבצעית<br />
החלה מיד עם חטיפת שלושת הנערים באזור עציון.<br />
היחידה כולה גויסה למשימה ותחושות העשייה והתרומה חלחלו לכלל העוסקים<br />
בדבר, הן ללוחמים והן לתומכי הלחימה. מיד עם תום המבצע החלה הדרדרות במצב<br />
הבטחוני בעזה והיחידה, כולל פלוגות המילואים, גויסה ללחימה. במהלך המבצע<br />
קיימה היחידה שת”פ פורה עם כלל היחידות שאיתן עבדה ופרצה גבולות חדשים.<br />
“היחידה הרגישה כארגון לוחם, מגובש ואיכותי אשר משפיע על שדה הקרב היבשתי”,<br />
מעיד מפקד היחידה השני בן וייסמן.<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ה’ - “רוכב שמיים” | 77
לאחר המבצע קיבלה היחידה מכתב הערכה ממפקד פיקוד הדרום על תפקודה בלחימה.<br />
היחידה הפעילה את מרבית צוותיה לכל אורך הלחימה וגייסה את כל אנשי המילואים שלה.<br />
מספר שבועות לפני תחילת “צוק איתן” עלתה התראה חמה על כוונת חמאס להוציא<br />
פיגוע. היחידה נערכה על מנת שתוכל לתת מענה בזמינות מיידית לאירוע מסוג זה -<br />
שיגור מטוס כאשר המוצב תחת התקפה קרקעית ואש תלולת-מסלול. צוותי היחידה<br />
ששהו באזור הוסמכו בנוהל בזק לבצע שיגור משגרון והיו מוכנים לשגר את המטוס<br />
מגגות המוצבים תוך 3-2 דקות מרגע האירוע ולסייע לכוחות. באוגדת עזה התרכזו<br />
מרבית הצוותים, בסדיר ובמילואים. מספר צוותי הגנה היו פזורים במוצבים סביב<br />
הרצועה ומספר צוותים חברו לג<strong>דוד</strong>י גבעתי וצנחנים. הצוותים ערכו חבירה, נוהל קרב<br />
וביצוע תרגולת עם הג<strong>דוד</strong>ים. שני צוותים נערכו לכניסה קרקעית יחד עם הכוחות<br />
המתמרנים והשאר נשארו בקדמיות על מנת לתת מענה לכלל הג<strong>דוד</strong>ים.<br />
איתן’, כשהיחידה פועלת בהיקף מאוד רחב, אתה אומר: ‘לפני שלוש שנים לא היה כלום<br />
מהדבר הזה’ שהיום נראה מאוד טריוויאלי, ודורשים אותו ומתעקשים עליו ואי אפשר<br />
לכאורה בלעדיו, אז יש לי תחושה מאוד טובה”.<br />
“הצוות הזה הלך ועשה תרח”ט צנחנים, ובסוף התרגיל יש עצרת חטיבתית, ואמרו<br />
לכולם להביא כומתות. אז הם היו נורא ממושמעים והביאו כומתות וישבו בקהל עם<br />
כומתות תותחנים. אני, לפני שהגעתי ליחידה, הייתי בבית ואני מנוי ל”במחנה”. אני<br />
מדפדף ופתאום קולט את התמונה הזאת. זו תמונה מדהימה כי היא מגלמת בתוכה את<br />
המחויבות מצד אחד להיות חלק מכוח לוחמים אחר שאנחנו מתחברים אליו, ומצד שני<br />
היא משמרת את הייחודיות ואת הגאווה במה שהם עושים ובמי שהם ובכומתות לראשם<br />
והיא מבליטה אותם החוצה”.<br />
לראשונה במבצע השתתפה היחידה בלחימה עם תמרון. ב”עופרת יצוקה” הייתה<br />
השתתפות מצומצמת של הצוותים אך ב”צוק איתן” היחידה תפקדה לראשונה כגוף<br />
אחד עם מפקדה חזקה ותומכת”.הצוותים הטיסו מסביב לשעון והדבר היחיד שבלם<br />
אותם היה קצב הטענת הסוללות”, מספר מי שהיה מפקד פלוגת הלוחמים בעזה, איתי<br />
תורג’מן”.עיקר המשימות שלנו היו כמובן זיהוי אויב בעין המטוס, אבטחת כוחות בתנועה<br />
ובמגננים, זיהוי פירים, מל”מ לפני ותוך כדי המבצע לשינוי משימה והמון עבודה עם<br />
כוחות אש הנמצאים בשטח”. במהלך הפעילות המבצעית פותחו כמה תחומים חדשים<br />
ביחידה. המשמעותי שבהם היה עבודה בתצורת צוות מפוצל שחלקו צמוד למג”ד לאורך<br />
הפעילות וחלקו האחר נשאר מאחור ומקבל את המידע. היחידה חשבה “מחוץ לקופסה”<br />
בהפעלת הכוח והייתה גמישה לקבלת שינויים, שיטות הפעלה שונות ויכולת חדשות<br />
תוך כדי לחימה. חיילי היחידה הפגינו רעות ואחווה יחידתית. תומכי הלחימה והלוחמים<br />
תרמו כולם למאמץ, והמפקדה סיפקה את המענה המיטבי ללוחמים ולמפקדים שבשטח.<br />
היחידה הוכיחה פעם נוספת כי היא רלוונטית ומשפיעה.<br />
ליחידה מספר פלוגות מילואים שהוקמו לאורך השנים.<br />
אורי גונן מסכם, “אני מאוד גאה באיך שהיחידה פועלת היום ומכיוון שיצא לי לעשות<br />
תפקיד מעט ארוך גם הצלחתי לראות תהליך נולד ומתממש... אני מאוד מאוד גאה<br />
באיך שהצוותים פועלים היום. לפעמים קשה לנו לראות את זה כי אנחנו חווים לא<br />
מעט תסכולים והצלחות אבל כשמסתכלים רגע בזום אאוט או כשחווים לדוגמה ‘צוק<br />
| 78 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ה’ - “רוכב שמיים”
3. מבט לעתיד<br />
היחידה הצעירה לא מפסיקה להשתפר ולחדש. הצפי הוא לפלטפורמה נוספת, עוד<br />
מטוס בעל מראה ויכולות קצת אחרות, שייתן מענה לרמה החטיבתית. בעבר הייתה<br />
מערכת שנקראה “שכבה נמוכה”, או “דוהר שמיים”, שהייתה פרויקט משותף לחיל<br />
האוויר ולזרוע היבשה בהמשך לפרויקט ה”שנ”י” שהוקפא. המערכת הייתה בשימוש<br />
היחידה במשך חצי שנה והוטסה בחטמ”ר שגיא בדרום הארץ, אך לא נתנה מענה<br />
מספק וממספר סיבות הפסיקו את השימוש בה. כיום יש דרישה משמעותית בחטיבות<br />
למערכת דומה ל”רוכב שמיים”. ניתן היה לראות זאת במבצע “צוק איתן” שבו צוותים<br />
שהוכשרו והותאמו לרמת הג<strong>דוד</strong> נשאבו לחטיבות מפני שלא היה מענה חטיבתי. נדרשת<br />
פלטפורמה שתשלים את הצורך הזה. זהו הכיוון אליו ייקחו השנים הקרובות את היחידה.<br />
פלטפורמה זו, המיועדת להיקלט ב-2017 ביחידה, נקראת היום ה”מל”ט למח”ט”. בעוד<br />
“רוכב שמיים” נותן מענה לרמת הג<strong>דוד</strong>, וזיק - לרמת האוגדה ומעלה, המל”ט למח”ט<br />
מיועד לשכבת הביניים החטיבתית. המטוס עתיד להתבסס על התשתית של “רוכב<br />
שמיים” מבחינת המערכת והחיבור למערך הקרקעי. המטוס יהיה גדול יותר, יוכל<br />
לשהות באוויר זמן רב יותר, יהיה בעל מטעד משופר, יכולות טובות יותר וידע לעבוד<br />
בסינרגיה טובה עם החטיבות בשטח. הממשק בין הגרסה החדשה של “רוכב שמיים”<br />
וה”מל”ט למח”ט” יהיה צמוד מאחר ששתי הפלטפורמות יעבדו עם אותה מערכת. הדבר<br />
יאפשר לרכז מאמץ בתוך אותו מרחב לחימה חטיבתי ותחת אותו מפקד, ובכך לייצר את<br />
המענה המיטבי לצורכי הג<strong>דוד</strong>ים והחטיבה המתמרנת. הכשרות היחידה יותאמו לצורך<br />
קליטת ה”מל”ט למח”ט”.<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ה’ - “רוכב שמיים” | 79
תחילה בוכים / אברהם חלפי<br />
תחילה בוכים.<br />
אחר כך הבכי מתאבן.<br />
אחר כך זוכרים דבר אחד ויחיד:<br />
את נפילת הבן.<br />
ואין אומרים דבר.<br />
או מדברים על הגשם ועל מה נשמע.<br />
ועל משהו עוד. ועוד על משהו.<br />
והאוזן בין כה לא תשמע.<br />
ושותקים.<br />
וקמים מן הכסא. ויושבים. וקמים. ושוב.<br />
ויודעים דבר אחד ויחיד:<br />
לא ישוב.<br />
| 80 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ו’ - חללי ה<strong>אגד</strong>
פרק ה’ הנופלים
סרן יונתן )יוני( אייל ז”ל<br />
רב-טוראי יורם כהן ז”ל<br />
סרן יונתן )יוני( אייל ז”ל התגייס לצה”ל בינואר 1986 במסגרת גרעין נח”ל. עבר<br />
קורס מ”כים ופיקד על כיתת טירונים. לאחר-מכן עבר קורס קצינים, שבסיומו<br />
הדריך בבית-הספר לקצינים. בהמשך, הצטרף ל<strong>אגד</strong> “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”, סיים קורס קציני<br />
סיור, שימש קמב”ץ ובתפקידו האחרון שירת כמפקד פלוגת טירונים ב<strong>אגד</strong>. כחבר<br />
וכמפקד התייחס בהבנה וברגישות רבה לעמיתיו ולפקודיו. הוא נטל על עצמו<br />
משימות נוספות על-מנת להקל על בעלי המשפחות ששירתו עימו במסגרת<br />
שירות המילואים שלהם, מתוך התחשבות מיוחדת בהם.<br />
סרן יונתן יוני אייל ז”ל, נפל בעת שירותו, ביום י”ב בסיוון תש”ן )5/6/1990( והובא<br />
למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל.<br />
יוני, בן 23 בנופלו, הותיר אחריו הורים - מרים ואלי, ושני אחים - שאול והלל.<br />
קטע מהספד שנכתב על אייל<br />
“לכל אדם ישנה תכונה המייחדת אותו, הבולטת מכלל תכונותיו ועוברת כחוט<br />
השני בכל פועלו. כשנדרש אני כמפקד היחידה לסכם בשברון לב את ייחודו של<br />
יוני אומר זאת בשתי מילים ערכיות ומצוינות”. )אל”מ מוטי רוזן, מפקד היחידה(<br />
רב טוראי יורם כהן ז”ל התגייס לצה”ל בשנת 1987 ליחידת הצנחנים.<br />
בהמשך, עזב את יחידת הצנחנים ועבר לחיל התותחנים, ושירת כנהג משא בג<strong>דוד</strong><br />
מורן. הוא זכה לאהדה רבה ורבים היו חבריו, בשל היחס החברי שידע להפגין<br />
ובזכות חוש ההומור המיוחד שניחן בו.<br />
רב טוראי יורם כהן ז”ל נפל בעת מילוי תפקידו, ביום ה’ בטבת תשמ”ט<br />
)12/12/1988(, ליד מצפה רמון והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי<br />
בבאר שבע.<br />
יורם, בן 19 בנופלו, הותיר אחריו הורים - סימה ושמעון, שתי אחיות ושלושה<br />
אחים - אתי, ריקי, נסים, משה ומיכאל.<br />
קטע מהספד שנכתב על יורם<br />
יורם הגיע ליחידה והתחבב על חבריו ומפקדיו, היה חייל אחראי ומסור. מילא את<br />
תפקידו על הצד הטוב ביותר ובכך שימש דוגמא לחבריו. יורם תמיד היה מוכן<br />
להתנדב ולא בחל בשום עבודה, ועל כך היתה נתונה לו הערכת מפקדיו” )סא”ל<br />
ירון גילן, מפקד היחידה(<br />
| 82 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ו’ - חללי ה<strong>אגד</strong>
רב-נגד ציון כהן ז”ל<br />
רב-טוראי גלעד ממן ז”ל<br />
רב-נגד ציון כהן ז”ל, התגייס לצה”ל בפברואר 1988. בתום שירות החובה, החליט<br />
להמשיך בקריירה צבאית, עבר קורס נגדי משמעת ובמשך כחמש שנים שירת<br />
כרס”ר משמעת בבית הספר לתותחנים. אחר כך, שירת כנגד משמעת ביחידת<br />
“מורן” ומשם המשיך לתפקיד מפקד מחנה בעוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”. במהלך שנות<br />
שירותו הוכר כנגד מצטיין לא פעם. הוא היווה דוגמה ומופת כמפקד מצטיין,<br />
במסירותו יוצאת הדופן ובראיית תפקידו כשליחות.<br />
רב-נגד ציון כהן ז”ל נפל בעת מילוי תפקידו, ביום י”ט באדר תשע”ג )28/2/2013(,<br />
אחרי מחלה, והובא למנוחות בבית העלמין במושב תלמים.<br />
ציון, בן 43 בנופלו, הותיר אחריו אישה - גל, שתי בנות ובן - עדן, לי-אל ודניאל.<br />
הורים מרגלית ושאול )ז”ל(, חמש אחיות ואח - זהבה, ציפי, רונית, ענת, חיה וליאור.<br />
קטע מהספד שנכתב על ציון<br />
“מפקדיו של ציון מספרים כי היה עמוד התווך של היחידה, נגד ומפקד לדוגמה,<br />
ששאף לשלמות הביצוע מתוך נחישות ומסירות... בשל כל אלה ועוד זכה<br />
להערכתם ולאהבתם של הסובבים אותו. בטוחני כי דמותו תאיר את דרכם של<br />
מפקדיו, חבריו ופקודיו”. )רב אלוף בני גנץ, ראש המטה הכללי(<br />
רב טוראי גלעד ממן ז”ל התגייס לצה”ל באוגוסט 2011 לחיל התותחנים. סיים<br />
מסלול ביחידת “מורן” ושובץ במחלקת סיור שלה. גלעד רצה בכל מאודו לצאת<br />
לקורס מפקדים, אולם לא זכה לדעת שנבחר לקורס ולא זכה לממשו. הוא בלט<br />
בקרב חבריו ומפקדיו כאדם מרכזי, חברותי ומסור.<br />
רב טוראי גלעד ממן ז”ל נפל בעת שירותו הצבאי, ביום כ”א באייר תשע”ב<br />
)13/05/2012( והובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכוכב יאיר.<br />
גלעד, בן 20 בנופלו, הותיר אחריו הורים - אלה ויוסף, ושתי אחיות - יעל ומיכל.<br />
קטע מההספד שכתב על גלעד<br />
“אני בטוח שלאלוהים לא ישעמם עכשיו, שהוא רוצה אותך לידו בכדי להרים את<br />
מצב הרוח שם למעלה. שיהיה מי שיגיד לו את כל מה שהוא חושב, יעבוד גם עליו<br />
ויעשה לכולם שמח, כזה היית פה, ואין לי ספק שכזה תהיה גם שם”.<br />
)סרן אלדד מרודי, מפקד פלוגה(<br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ו’ - חללי ה<strong>אגד</strong> | 83
סמל עמיר סיני ז”ל<br />
סגן אברהם )אבי( קנוש ז”ל<br />
סמל עמיר סיני ז”ל התגייס לצה”ל באוקטובר 1982, תחילה לקורס טיס בחיל-<br />
האוויר ולאחר מכן התנדב לשרת ביחידת “מורן”. עמיר שרת כלוחם ביחידה,<br />
סיים קורס צניחה וקורס מפקדי כיתות. הוא התבקש לצאת לקורס קצינים,<br />
ובעודו מתלבט עלה ללבנון יחד עם יחידתו לפעילות מבצעית.<br />
הוא היה הראשון לקום בבוקר, הוא היה הראשון לצאת לעבודות, להופיע<br />
במסדרים, להתנצל, לשאול שאלה ולתת ביקורת וכמובן לפקד על הסיור<br />
הראשון בפעילות המבצעית.<br />
סמל עמיר סיני ז”ל נפל בקרב באזור צור, במלחמת לבנון הראשונה, ביום י”ח<br />
בתמוז תשמ”ד )17/07/1984( והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה.<br />
הוא היה החלל הראשון של יחידת “מורן”.<br />
עמיר, בן 20 בנופלו, הותיר אחריו הורים - נעמי ודני, אח ואחות - אייל ואורית.<br />
קטע מהספד שנכתב על עמיר<br />
“... עמיר מבכירי לוחמינו, החייל החושב, הנבון, המבצע את הדברים באופן<br />
מושלם ויסודי... נעים הליכות ומקובל על החיילים והמפקדים נלקח במפתיע...<br />
עמיר שעבר עמנו דרך קשה ומלאת אתגרים נפל על אדמתה הבוגדנית של<br />
לבנון” )סא”ל ישראל גל, מפקד היחידה(<br />
סגן אברהם )אבי( קנוש ז”ל התגייס לצה”ל במרס 1991 לחיל התותחנים.<br />
בהמשך נשלח לקורס קצינים ומשסיימו בהצלחה שירת כעוזר קצין השלישות<br />
בג<strong>דוד</strong> “מורן”. בתפקידו האחרון שימש כקצין השלישות של היחידה ובמהלך<br />
השנים התייצב פעמים רבות לשירות מילואים ביחידה. אהבת האדם ויכולת<br />
הנתינה היו מתכונותיו המרכזיות ובכל אשר פנה הציע את עזרתו.<br />
סגן אברהם )אבי( קנוש ז”ל נפל בעת שירותו הצבאי, ביום כ”ו בסיוון תש”ס<br />
)29/6/2000( והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון.<br />
אבי, בן 28 בנופלו, הותיר אחריו הורים - שרה ואשר ז”ל, ואחות אושרת.<br />
קטע שנכתב על אברהם<br />
“במשך שנים רבות תרם אבי לארגון הג<strong>דוד</strong>, מיסודו ומוכנותו למלחמה, תוך<br />
עשייה מתמדת, הפגנת מוטיבציה ורמה מקצועית גבוהה. מבקש אני שתדעו<br />
כי היחידה תנצור בליבה לעד את זכרו של אבי”.<br />
)אל”מ יהורם אורון, מפקד ה<strong>אגד</strong>(<br />
| 84 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | פרק ו’ - חללי ה<strong>אגד</strong>
מאלבום ה<strong>אגד</strong><br />
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | מאלבום ה<strong>אגד</strong> | 85
| 86 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | מאלבום ה<strong>אגד</strong>
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | מאלבום ה<strong>אגד</strong> | 87
| 88 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | מאלבום ה<strong>אגד</strong>
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | מאלבום ה<strong>אגד</strong> | 89
| 90 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | מאלבום ה<strong>אגד</strong>
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | מאלבום ה<strong>אגד</strong> | 91
| 92 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | מאלבום ה<strong>אגד</strong>
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | מאלבום ה<strong>אגד</strong> | 93
| 94 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | מאלבום ה<strong>אגד</strong>
“<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | מאלבום ה<strong>אגד</strong> | 95
תודות<br />
אביב קולטונוף<br />
אביגדור קליין<br />
אודי ענפי<br />
אודי שרון<br />
אופק רונן<br />
אורי גונן<br />
אורן בן ג’ויה<br />
אורן שביל<br />
אלון לוין<br />
אליה קפח<br />
אשל פשטי<br />
בן וייסמן<br />
בני בית-אור<br />
גדעון טרן<br />
גידי פדרמן<br />
גלעד לנדסברג<br />
דני לשם<br />
טל אלגזי<br />
טל בן סימון<br />
יוסי שר<br />
יורם אורון<br />
ישי וקסלר<br />
ישראל גל<br />
מוטי רוזן<br />
מיה אלמגור<br />
ניסן לוין<br />
נפתלי אלימלך<br />
עטר דגן<br />
עיבל גלעדי<br />
צבי פוגל<br />
צליל צבי<br />
ראובן גורשטיין<br />
רוני לאופר<br />
רוני מרום<br />
רן אשכנזי<br />
שי טפליצקי<br />
שמעון ליטמן<br />
שרון סספורטס<br />
ששי עקה<br />
תמיר היזמי<br />
חברת רפאל<br />
עיצוב והפקה: טריגון עיצובים<br />
מאי 2016<br />
| 96 “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>” | מאלבום ה<strong>אגד</strong>
שנה<br />
לעוצבת “<strong>קלע</strong>-<strong>דוד</strong>”<br />
“ קולעים אל חוט השערה - לא מחטיאים “
Change language