אגד קלע דוד

totchanlib

סיפורו של אגד

שנה

לעוצבת ‏“קלע-דוד”‏


סיפורו של אגד

שנה לעוצבת ‏“קלע-דוד”‏


מדברי מפקדי האגד..............................................................‏‎4‎

הקדמה ...........................................................5

המנון עוצבת ‏“קלע-דוד”......................................................‏‎6‎

מפקדי האגד לדורותיהם .....................................................7

ציר זמן...................................................................................‏‎12‎

פרק א - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ ......................14

1.. ההקמה..................................................................‏‎16‎

2.. התקופה האדומה................................................‏‎20‎

3.. המעבר לתותחנים...............................................‏‎24‎

4.. כוננות ואימונים...................................................‏‎24‎

5.. ירי מבצעי..............................................................‏‎27‎

תוכן עניינים

פרק ב – ‏“מורן”...........................................‏‎35‎

מפקדי היחידה לדורותיהם................................................‏‎36‎

ציר זמן יחידתי .....................................................................37

1.. ההקמה..................................................................‏‎38‎

2.. יחידת עילית.........................................................‏‎41‎

3.. הפתיחה מחדש ...................................................43

פרק ג – גדוד ‏“מיתר”‏ וגדודי המילואים...‏‎46‎

מפקדי הגדודים לדורותיהם..............................................‏‎48‎

1.. ‏“מיתר”...................................................................‏‎49‎

..2 ‏“מנור”‏ 51....................................................................

3.. ‏“מצוק”...................................................................‏‎52‎

4.. ‏“מעוף”‏ ו”מורג”.....................................................‏‎53‎

פרק ד - בית-הספר לחמ”מ-‏ ביס”ת .........59

מפקדי היחידה לדורותיהם................................................‏‎60‎

1.. ההקמה..................................................................‏‎61‎

2. . מערך ההדרכה.....................................................‏‎61‎

3.. סופה של תקופה.................................................‏‎63‎

פרק ה - רוכב שמיים .................................68

מפקדי היחידה לדורותיהם................................................‏‎70‎

ציר זמן יחידתי .....................................................................70

1.. ההקמה..................................................................‏‎71‎

2.. ההתפתחות..........................................................‏‎75‎

3.. מבט לעתיד ..........................................................79

פרק ו - חללי האגד....................................‏‎80‎

מאלבום האגד ............................................85


מדברי מפקדי האגד

חיילי האגד ומפקדיו מראשית ימיו ועד היום,‏

הניחו את היסודות לבניית מה שמכונה היום

‏“לוחם טכנולוגי”.‏ לוחם המפעיל מערכת

טכנולוגית,‏ בתנאי קרב,‏ בקור רוח,‏ בביטחון

עצמי ובאמונה שלמה בעשייתו.‏

שנתיים מלאות באתגרים פיקודיים וארגוניים

שרק מפקדים וחיילים יצירתיים,‏ נאמנים

ומוכשרים מסוגלים לעשות.‏ הייתי גאה בהם

אז ואני יודע שאפשר לסמוך ביתר שאת על

המשמרת הנוכחית ועל יכולותיה המבצעיות.‏

עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ שימשה כמובילה וכמתווה

דרך ‏‘יבשה’.‏ האגד הציב לעצמו ולשותפיו

סטנדרטים מקצועיים וערכיים גבוהים מאד

ועמד בהם.‏

מפקדים ולוחמים נפלאים המיוחדים בחשיבה

יצירתית,‏ דבקות במשימה וחתירה מתמדת

למקצוענות.‏

האגד בעיניי הוא מקום של יצירתיות,‏

תעוזה ומקוריות בו משרתים מיטב

בנות ובני מדינת ישראל.‏

| 4 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏


הקדמה

בעקבות מלחמת יום הכיפורים נערכו מספר שינויים בתפיסות ובבניין הכוח הצבאי ונוצר צורך

מבצעי חדש:‏ השמדת אויב בקצב מהיר ויצירת עדיפות של כוח בקו המגע מול אויב רבוי בכוחות.‏ כל

אלה הולידו בסופו של יום את עוצבת ‏“קלע-דוד”.‏

סיפורם של מערך החמ”מ ועוצבת ‏“קלע-דוד”‏ המובא בספר זה אינו סיפור של טילים משוכללים או

של אמל”ח כזה או אחר.‏ זהו סיפור על אנשים שידעו ויודעים לחלום ולהפוך את החלום למציאות,‏

מפקדים שידעו ויודעים לפקד,‏ ליצור ‏“יש מאין”,‏ וחיילים שנתנו ונותנים מעצמם מעל ומעבר.‏

ספר מורשת זה מבוסס על עדויות של שדרת מפקדים ודמויות מרכזיות,‏ שפיקדו על האגד ויחידותיו

במרוצת השנים והובילו אותו להישגים רבים.‏ יש לציין,‏ כי לבטח קיימים אין-ספור סיפורים נוספים

שניתן ונכון היה להזכירם בספר זה,‏ אך מפאת קוצר היריעה הם אינם נכללים בו.‏

יחידות האגד עוסקות בפעילויות מבצעיות מורכבות וייעודיות שעל מרביתן לא ניתן לספר לאור

רמת הסיווג שלהן.‏

ספר זה מוקדש לכל הלוחמים,‏ המדריכות ותומכי הלחימה שהתאמנו ולחמו ימים ולילות,‏ נטלו חלק

בעשייה והצטרפו למשפחת האגד.‏

‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ | 5


‏“קלע-דוד”‏

מילים:‏ חיים גורי לחן:‏ נורית הירש

שותקים סודנו,‏ לא נאמר,‏ לא נדבר

אך אם יקראו לנו נבוא ונמהר

ביבשה נבוא,‏ ובאוויר,‏

ונהיה המעטים מול הרבים,‏

קלים כמו דוד אבינו הרחוק,‏ כמו דוד

פזמון...‏

שותקים סודנו,‏ לא נאמר,‏ לא נדבר

אך אם יקראו לנו נבוא ונמהר

מאחורי גבעה,‏ מעננים,‏

נחוש לפי קריאה,‏ מכל הכיוונים,‏

נבוא כמו הרועה,‏ אבינו היפה האדמוני

פזמון...‏

אמרו אתם,‏ כי לא יבוא היום ההוא,‏

אמרו כי מזמן שבעה הארץ אש ודם,‏

אך אם יבוא,‏ אותנו ימצאו,‏

ביום המר ההוא,‏ אחינו לצידם

כמו ההפתעה המרעישה נבוא לשם

פזמון:‏

כמו דוד נבוא,‏ כמו דוד

קולעים אל חוט השערה לא מחטיאים

כמו דוד נבוא כמו דוד

כמו בן ישי שבא מן הרועים

| 6 ‏“קלע-דוד”‏ | הקדמה


אל”ם במיל’‏ בני ‏)בנגה(‏

בית אור

1988-1986

אל”ם במיל’‏ מוטי רוזן

1990-1988

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ השני

יליד 1952

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ הראשון

התגייס לחטיבת גולני ושירת כסמ”פ בקרב

על החרמון במלחמת יום הכיפורים.‏ היה

מג”ד בגולני במלחמת של”ג ויצא ללימודי

הנדסה.‏ שירת כמג”ד צוערי חי”ר בבה”ד 1,

רע”ן חי”ר במחלקת אמל”ח במפח”ש,‏ מפקד

חטיבת חי”ר מילואים,‏ ראש תורת חי”ר

צנחנים במפח”ש,‏ מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏

ומפקד המשמ”מ.‏

לאחר השחרור החל לעבוד בתעשייה

הצבאית וברפא”ל וכיום בעל מפעל בתחום

האנרגיה.‏

יליד 1942

שירת בצנחנים,‏ בחיל חימוש,‏ במו”פ,‏ בשריון

ובתפקידי פיקוד רבים.‏ שימש כמג”ד,‏ מח”ט

שריון במילואים,‏ מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏

וראש אמל”ח יבשה ונספח צבאי בוושינגטון.‏

בוגר הטכניון בהנדסת תעשייה וניהול והנדסת

מכונות.‏ ניהל מפעלים וחברות תעשייתיות,‏

חברות היי-טק בטחוניות,‏ כיום משמש כסגן

בכיר וממלא מקום ראש עיריית ראש-העין

ויו”ר עמותת נש”ר לטיפול בנוער בסיכון.‏

אל”ם במיל’‏ ישי וקסלר

1993-1990

תא”ל במיל’‏ אביגדור קליין

1994-1993

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ הרביעי

יליד 1955

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ השלישי

יליד 1952

התגייס לחיל השריון ועלה בדרג הפיקוד החל

ממ”מ בטנק ועד למח”ט.‏ מונה לרע”ן נשק

מדויק במפח”ש,‏ ראש מחלקת תכנון תקציבים

בזרוע היבשה,‏ מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏

ורמ”ח חימוש ורק”ם במשרד הביטחון.‏

למד הנדסה במסגרת הצבא.‏ אחרי השחרור

שימש במשך תשע שנים ראש מנהל תיכון

מוקדם בתעשייה האווירית.‏ כיום בעל חברה

לפיתוח מערכות כלי טיס לא מאוישים ופיתוח

טכנולוגיות מתקדמות למפא”ת ומז”י.‏

בין תפקידיו המרכזיים היו מפקד עוצבת

‏“עקבות הברזל”‏ בשריון,‏ מפקד עוצבת

‏“קלע-דוד”,‏ מפקד אוגדת יהודה וקצין שריון

ראשי.‏

סיים לימודי מדעי המדינה והנדסת מכונות

בטכניון בחיפה.‏ היום בעל חברת ביטחון

הפועלת בישראל ובחו”ל.‏

‏“קלע-דוד”‏ | הקדמה | 7


מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ החמישי

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ השביעי

יליד 1956

תא”ל במיל’‏ עיבל גלעדי

1996-1994

תא”ל במיל’‏ צבי פוגל

2000-1997

יליד 1957

שירת 20 שנים בתפקידי פיקוד בשדה,‏

ביניהם מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”,‏ ועוד 10

שנים במטה הכללי.‏

הקים את Portland Thrust בישראל ועמד

בראשה וכן שימש כיו”ר קרן קורת.‏ כיהן

כראש מערך תיאום ואסטרטגיה במשרד ראש

הממשלה.‏ בעל תארי מאסטר בתחומי ניהול

משאבים,‏ ניתוח מדיניות,‏ אסטרטגיית ביטחון

לאומי ומימון ציבורי.‏

התגייס לקורס טיס ולאחר שנשר ממנו

עבר לחיל התותחנים ושירת כקצין.‏ לאחר

שהשתחרר למד משפטים.‏ חזר לשירות קבע

ופיקד על סוללה במלחמת לבנון השנייה,‏

היה מג”ד ‏“הרעם”,‏ מפקד עוצבת ‏“אדירים”‏

ומפקד הסיוע הארטילרי של עוצבת הגליל.‏

פיקד על עוצבת ‏“גולן”‏ ועוצבת ‏“קלע-דוד”‏

ושימש כראש מטה פיקוד הדרום.‏

כיום מכהן כיו”ר המכללה האקדמית גליל

מערבי ויו”ר עמותת יעדים לצפון מיסודה

של קרן רש”י.‏ יו”ר M-Power ישראל,‏

נשיא ונאדיס בע”מ,‏ נשיא לשכת המסחר

הישראלית-פלסטינית,‏ שהיה בין מקימיה.‏

מאז שהשתחרר כיהן כחבר מועצה בעיריית

באר-שבע וכראש המועצה הממונה בטובא-‏

זנגריה.‏ בנוסף מכהן כמפקד יחידת חילוץ

גולן וסגן יו”ר איגוד הכבאות גליל מזרחי גולן.‏

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ השישי

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ השמיני

יליד 1958

אל”ם במיל’‏ גדעון טרן

1997-1996

אל”ם במיל’‏ יורם אורון

2001-2000

יליד 1953

שימש כמרכז ענף הכותנה בקיבוצו,‏ כברי,‏

כמורה,‏ מחנך ומנהל בשלושה בתי ספר.‏

נקרא לחזור לשירות קבע ב-‏‎1989‎ כדי

לפקד על יחידת ‏“מורן”.‏ משם המשיך לפקד

על מחו”ה אלון,‏ היה מפקד חטיבת טנקים,‏

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”,‏ מדריך בקמ”ג

ובמב”ל ושימש סגן מפקד אוגדה משוריינת

בפצ”ן.‏

שירת בצבא 28 שנים.‏ התקדם בתפקידי

פיקוד בחיל התותחנים עד שהפך למפקד

עוצבת ‏“גולן”‏ ומאוחר יותר מפקד עוצבת

‏“קלע-דוד”.‏ תפקידו האחרון היה רמ”ח ארגון

באג”ת.‏

כיום מנהל שיווק ופיתוח עסקי של מנהלת

מערכות אש מתקדמת בתעשייה הצבאית.‏

כיום עוסק בהובלה והנחייה של מהלכים

להתחדשות פדגוגית ובעיצוב מודלים

חינוכיים התואמים את אתגרי התקופה.‏

| 8 ‏“קלע-דוד”‏ | הקדמה


אל”ם במיל’‏ עטר דגן

2003-2001

אל”ם במיל’‏ יוסי שר

2005-2003

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ העשירי

יליד 1962

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ התשיעי

יליד 1962

מדרגת סג”ם ועד סא”ל שימש כקצין

תותחנים בגדוד ‏“נמר”.‏ בתקופת קליטת

מערך הפרא שימש כמג”ד ‏“מיתר”.‏ פיקד על

אגד תותחנים במילואים,‏ היה מפקד סיוע

עוצבת ‏“הגליל”‏ במהלך נסיגת צה”ל מלבנון,‏

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”,‏ קצין אג”ם פיקוד

המרכז בתקופת האינתיפאדה השנייה

ונספח צה”ל בפולין.‏

מאז שחרורו מצה”ל ועד היום משמש כנציג

ארגון ‏“ידידי צה”ל בארה”ב”‏ )FDIF( בישראל.‏

התגייס לתותחנים לסוללת איכון בעוצבת

‏“גולן”,‏ המשיך והגיע לתפקיד סמג”ד ‏“דרקון”,‏

מג”ד ‏“אייל”,‏ מפקד יחידת ‏“מורן”,‏ סגן מפקד

עוצבת ‏“קלע-דוד”,‏ סגן מפקד עוצבת ‏“גולן”,‏

מפקד מרכז חת”ם,‏ מפקד שבטה,‏ מפקד

עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ ובמקביל מפקד שני

גדודי מילואים.‏ המשיך ומונה למת”פ צפון

במלחמת לבנון השנייה ובתפקידו האחרון

שימש כנספח צה”ל בסין.‏

היום מנכ”ל של פרויקט לאומי מטעם מדינת

ישראל ומשרד הכלכלה,‏ ‏“נ.ע.מ - פארק

תעשיות בע”מ”.‏

אל”ם במיל’‏ רוני מרום

2008-2005

אל”ם במיל’‏ תמיר היזמי

2010-2008

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ השנים-עשר

יליד 1968

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ האחד-עשר

יליד 1966

החל את שירותו הצבאי בחיל התותחנים

כלוחם,‏ המשיך לתפקיד מפקד עוצבת

‏“אשדות”‏ ובהמשך שימש כמפקד עוצבת

‏“קלע-דוד”.‏ לפרקים מילא תפקידי הדרכה כלל

צה”ליים כגון מפק”ץ במכללה לפיקוד טקטי

ומפק”ץ בקורס מ”פ.‏ עם שחרורו מצה”ל,‏ נטע

כרם זיתים במישור הרוחות סמוך לבה”ד 1.

תפקידי פיקוד:‏ לוחם,‏ קצין ומ”פ ב”מורן”,‏

רע”ן אימונים בעוצבת ‏“קלע-דוד”,‏ סגן מפקד

ביחידת המזלטי”ם,‏ מג”ד ‏“מיתר”,‏ סגן מפקד

‏“עוצבת גולן”,‏ מפקד אגד ארטילרי במילואים,‏

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”.‏

כיום משמש כמנכ”ל עיריית קריית מלאכי.‏

כיום משמש כראש המועצה המקומית מצפה

רמון,‏ על אף שרואה עצמו בראש ובראשונה

חקלאי.‏

‏“קלע-דוד”‏ | הקדמה | 9


אל”ם במיל’‏ שרון סספורטס

2012-2010

אל”ם במיל’‏ אופק רונן

2012-2012

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ הארבעה-עשר

יליד 1968

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ השלושה-עשר

יליד 1971

התגייס לתותחנים,‏ שימש כמג”ד ‏“קרן”,‏ מפקד

יסוד בשבטה,‏ מפקד עוצבת ‏“תקומה”,‏ מפקד

עוצבת ‏“קלע-דוד”,‏ רמ”ח תכנון בחטיבת

המבצעים ומדריך במב”ל.‏

התפקידים המרכזיים בהם שירת הם מג”ד

‏“קרן”,‏ מפקד עוצבת ‏“שלהבת”,‏ רמ”ח הדרכה

בזרוע היבשה,‏ מפקד מגמת חת”ם בקמ”פ קמ”ג,‏

רע”ן חת”ם באמל”ח ומפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”.‏

למד משפטים ומנהל עסקים וכיום עובד בתחום

ההיי-טק.‏ הקים חברה הנקראת - CDI מרכז

לחדשנות דיגיטלית בבאר-שבע.‏

כיום משמש מנהל חברה בתעשייה הביטחונית.‏

אל”ם ראובן גורשטיין

2012-2014

אל”ם ששי עקה

2014-2016

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ השישה-עשר

יליד 1971

מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ החמישה-עשר

יליד 1970

התגייס לצה”ל ב-‏‎1989‎ לקורס טיס.‏ שירת

במגוון תפקידים בחיל התותחנים אשר כללו

שירות ארוך בלבנון כמפקד סוללה.‏ נטל חלק

במבצעים מחוץ לגבולות המדינה.‏ שימש

כמג”ד ‏“דוהר”,‏ כמפקד יחידת ‏“מורן”‏ וכמפקד

מרכז חת”ם במל”י במקביל להיותו מפקד אגד

מילואים.‏ ב-‏‎2012‎ מונה למפקד עוצבת ‏“קלע-‏

דוד”.‏

התגייס לחיל התותחנים ושירת בתפקידי פיקוד

רבים ומגוונים ביניהם סמג”ד ‏“רשף”,‏ מג”ד

‏“דרקון”,‏ רע”ן מפקדים בביסל”ת,‏ רע”ן אמל”ח

במז”י,‏ סגן מפקד עוצבת ‏“גולן”,‏ מפקד עוצבת

‏“התבור”,‏ רמ”ט בעוצבת ‏“שועלי האש”‏ וכיום

משמש כמפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”.‏

בוגר תואר במשפטים ומנהל עסקים ובוגר מב”ל

הבריטי.‏ כיום משמש כנספח הגנה בצ’ילה.‏

| 10 ‏“קלע-דוד”‏ | הקדמה


‏“קלע-דוד”‏ | הקדמה | 11


הוקם

גדוד ‏“מורן”‏

היחידה עברה

למחנה ‏“רמון”‏

שבנגב

10/5/1986

הוקמה עוצבת

‏“קלע-דוד”‏ שכללה

את מפקדת האגד,‏

‏“מורן”‏ ו”מגלן”.‏

הופצה פקודת ארגון ליחידת ‏“מורן”.‏

ייעוד הגדוד הוגדר ברגיעה - ‏“לשמש מסגרת

ארגונית להכשרה ולאימון המערך הייעודי”‏

ובחירום - ‏“להשמיד מטרות איכותיות וערכיות”.‏

הוקם ביה”ס

לחמ”מ -142

הביס”ת

הוקם גדוד

המילואים

‏“מצוק”‏

1992

1991

1989

1987

1987

1987

1986

1986

1985

1984

1982

1979

תחילת

פיתוח

הוקם במפח”ש ‏)מז”י(‏ ענף נשק

מדויק.‏ פורסמה משימת פיתוח

לפרויקט ה”פרא”‏

פרא מסיים

פיתוח ומתחילה

הצטיידות

הוקמה

יחידת

‏“מיתר”‏

הוקם גדוד

‏“מנור”,‏ גדוד

המילואים

הראשון של

האגד

הביס”ת

ומפקדת האגד

חברו לגדוד

‏“מורן”‏ במחנה

‏“רמון”‏

ועדת חוץ וביטחון הפיצה דו”ח,‏ לאחר שהקימה מתוכה ועדת משנה

שעליה הוטל לבחון מחדש את תפיסת הביטחון הלאומי ואת יישומה.‏

“... צה”ל צריך היה למקד את המאמץ בבניית כוח ובפיתוח מערכי לחימה,‏ אשר תכליתם

השמדת מטרות מדויקת ומאסיבית מעבר לטווח קרב המגע,‏ תוך הקטנה משמעותית של

שחיקת כוחותינו...”‏


מלחמת

לבנון השנייה

מבצע

‏“עופרת יצוקה”‏

מבצע

‏“עמוד ענן”‏

מבצע

‏“צוק איתן”‏

הוקם גדוד

המילואים

‏“מעוף”‏

נסגר גדוד ‏“מורן”‏

עם פלטפורמת

ה“חפיז”‏

הוקמה יחידת

‏“רוכב שמיים”‏

סגירת הביס”ת

במחנה רמון

ופתיחתו כביה”ס

לתקיפה

2015

2014

2013

2012

2010

2009

2007

2006

2005

2004

1996

1992

מערך החמ”מ

הוכפף למקתמ”ר

הוקם גדוד

המילואים

‏“מורג”‏

בוצע הירי המבצעי

הראשון של המערך

הוקמה פלוגת

מזל”טים בתוך

יחידת ‏“זיק”‏

הוקמה יחידת

‏“מורן”‏ במחנה

חדש במרכז

הארץ

יחידת ‏“רוכב

שמיים”‏

עברה מבסיס

‏“פלמחים”‏

למחנה ‏“רמון”‏

שבנגב


פרק א’‏

עוצבת ‏“קלע-דוד”‏


1. ההקמה

‏“מהפכה שוות ערך להמצאת הטנק והמקלע”‏ -

בני בית אור,‏ מפקד האגד הראשון

עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ הוקמה בשנת 1986 אך סיפורה מתחיל מספר שנים לפני כן,‏ כאשר

החלו לפתח את האמל”ח הייעודי בתעשייה.‏

הכול החל בדיון מטה אחד של יום שישי,‏ בשנת 1974, במחלקת כח”ן ‏)כינון-חימוש-ניווט(‏

בתעשייה.‏ ד”ר יעקב ב”ש,‏ ראש המחלקה דאז,‏ הציג פנייה מפתיעה ליחידה,‏ שעד אז לא

עסקה בפיתוח טילים:‏ קיים צורך מבצעי חיוני לפתח טיל טקטי קצר-טווח נגד מטרות

נקודה ‏)טנקים בעיקר(.‏ דני לשם,‏ שהיה ראש מדור במחלקה באותה תקופה,‏ הביע התנגדות

נחרצת לטיפול בבעיה בשל חוסר רקע וניסיון מתאימים של המחלקה.‏ ראש המחלקה,‏

באופן הפגנתי,‏ הטיל עליו את המשימה.‏ יומיים לאחר מכן מונה דני לשם לראש צוות ‏“טיל

טקטי קטן”‏ שצרכיו המקצועיים הוגדרו כך:‏ ‏“דרושה יכולת פגיעה מדויקת בטנקים ‏)ובכלל

במטרות נקודה ניידות(‏ מעבר לטווח האפקטיבי של הטנקים,‏ כלומר בתחום של שלושה

עד עשרה קילומטרים”.‏ הטווח הגדול נועד,‏ בין היתר,‏ לשימוש במצבים של קושי בקבלת

סיוע אווירי צמוד ובמצבים של עדיפות במשימות עומק של ח”א.‏

ד”ר פאול כץ ששב לארץ מלימודים כחודשיים לאחר הנעת הפרויקט,‏ בחר לעמוד

בראש מחלקת כח”ן בעיקר הודות לפרויקט ‏“תמוז”,‏ אשר חזה לו עתיד מזהיר והוא מינה

את דני לשם למהנדס המערכת.‏

במשך שלוש השנים הבאות רוכז מאמץ סביב הפרויקט בעוד שמשימות אחרות של

המחלקה נזנחו.‏ היו אלה שנים של התלהבות,‏ של ראשיתיות,‏ של מסע בלתי פוסק

לשכנוע כל הגורמים במעגלים הולכים ומתרחבים - בתעשייה,‏ בצה”ל ובמערכת

הביטחון.‏ פאול כץ ודני לשם נדדו עם דגם עץ של הטיל והציגו אותו לכל מי שהיה מוכן

לראות.‏ בין הבודדים שהתלהבו מהרעיון באותה תקופה היו רפול ז”ל,‏ שהיה אז מפקד

פיקוד הצפון ומוסה פלד,‏ ששימש כמפקד גייסות השריון.‏ גם בתוך התעשייה החלו

להאמין בחשיבות הפרויקט,‏ להזרים הקצאות כספיות ולספק עזרה בשכנוע נמרץ של

מערכת הביטחון.‏

בסוף שנות ה-‏‎70‎ ובתחילת שנות ה-‏‎80‎ הצטיידה סוריה במאות טנקים סובייטים

מתקדמים מדגם 72-T. צה”ל היה שרוי במתיחות רבה והוכרז פרויקט חירום נגד הטנק

החדש שנחשב לבלתי חדיר לכל אמצעי הנ”ט הקיימים.‏ מחלקת אמל”ח יבשה העבירה

לוועדת פרויקט החירום שלוש הצעות להתמודדות עם הטנק החדש:‏ טיל טאו משופר,‏

טיל עם תקיפה עילית ופרויקט ‏“תמוז”‏ ‏)טיל ‏“מדרס”(.‏ ‏“תמוז”‏ ו”טאו משופר”‏ אושרו.‏

אישור זה נתן דחיפה נוספת והאצה לפרויקט ‏“תמוז”.‏

בשנת 1978 גויס סא”ל בני בית אור ‏)בנגה(,‏ מהאזרחות ומונה לראש ענף במחלקת

אמל”ח יבשה,‏ לימים היה למפקד האגד הראשון.‏ החל חיפוש להצעות ולטכנולוגיות

שיאפשרו השמדת טנקים שלא ע”י טנקים.‏ המטרה:‏ סיכויי פגיעה והשמדה גבוהים,‏

שרידות צוות,‏ זמינות גבוהה בנקודות ההכרעה וקצב השמדה גבוה ‏)השמדה בספיקה

גבוהה(.‏ המערכת שהוצגה ע”י ד”ר פאול כץ ודני לשם זוהתה כבעלת הפוטנציאל הגבוה

ביותר להשגת המטרות.‏ היות וההצעה לפיתוח נענתה בסירוב מספר פעמים,‏ הוצגה

המערכת כנשק לשימוש במבצעים מיוחדים מוטסים לסגן הרמטכ”ל ‏)אלוף קותי אדם(‏

שאישר את הפרויקט והקצה לו גם תקציב.‏

בסוף שנות ה-‏‎70‎ ובתחילת שנות ה-‏‎80‎ הצטיידה סוריה במאות טנקים סובייטים

מתקדמים מדגם 72-T שנחשב לבעל מיגון מיוחד,‏ בלתי חדיר לכל אמצעי הנ”ט הקיימים.‏

צה”ל חיפש פתרונות מתאימים והוכרז פרויקט חירום נגד הטנק החדש.‏ הועברו שלוש

הצעות להתמודדות עם הטנק החדש לוועדת פרויקט החירום:‏ טיל טאו משופר,‏ טיל עם

תקיפה עילית ופרויקט ‏“תמוז”‏ ‏)טיל ‏“מדרס”(.‏ ‏“תמוז”‏ ו”טאו משופר”‏ אושרו כפרויקטים

לניהול במצב חירום.‏ אישור זה נתן דחיפה נוספת והאצה לפרויקט ‏“תמוז”.‏

לאורך השנים נוצר מעגל-מרוץ מתמשך בפיתוח טנקים - מיגון מול חודרנים.‏ משקל

הטנק לא הפסיק לטפס והחודרנים הוסיפו מהירות ויכולות נוספות.‏ שדה הקרב שהיה

מאופיין בקרבות שריון נגד שריון דרש שינוי.‏ לאחר שבנגה הציג את תפיסתו ליקותיאל

אדם,‏ סגן הרמטכ”ל דאז,‏ אושר תקציב ראשוני לפיתוח הנושא.‏ קותי ‏)יקותיאל(‏ התנה

| 16 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏


את המשך הפרויקט באישור הדמ”צ ‏)מסמך דרישה מבצעית(‏ על-ידי קצין חיל ראשי.‏

קחצ”ר,‏ תא”ל מתן וילנאי הגיב להצגת הנושא:‏ ‏“בנגה,‏ לך אני לא צריך לספר שח”ירניק

רואה את הלבן בעיניים של האויב.‏ אתה מציע נשק שיורה מרחוק.‏ זאת ארטילריה,‏ זה

לא חי”ר!”,‏ קתמ”ר הגיב:‏ ‏“עד שלא תבין שארטילריה זה נשק סטטיסטי,‏ לא תבין מהי

ארטילריה”,‏ אפילו האלוף מוסא פלד ז”ל,‏ מפקד גייסות השריון,‏ שתמך ברעיון בתחילה,‏

טען:‏ ‏“זה לא שלנו.‏ אני מחפש טיל שיאפשר שכל טנק שלישי במחלקה יהיה טנק טילים”.‏

בנגה דיווח לקותי על התגובות שקיבל ומנה בפניו את הסיבות שלפיהן צריך הפרויקט

להשתייך לחי”ר וכך,‏ למרות ההתנגדות,‏ נחתם המסמך תוך ימים ספורים.‏

הענף בראשותו של בנגה אפיין והגדיר לפרטי פרטים את הביצועים,‏ את שיטת התפעול,‏

את דרישות התצפית את רכישת המטרות ואת האופן שהכול ייראה בתוך המשגר,‏ החל

מעיצוב המכשירים והאבזור ועד להגדרת תהליך הירי ומערך ההדרכה שיוקם במקביל.‏

לאחר ההכרה בפרויקט כפרויקט חירום,‏ הוחלט על שינוי צורה - ממשגר על רכב יביל

אוויר לפלטפורמה ממוגנת שתוכל להשתתף בקרב העיקרי כמערכת לחימה ראשית.‏

לשם כך,‏ היה צורך לקבוע את סוג המשגר הקרקעי,‏ ולאחר שנה של גישושים נפלה

ההחלטה.‏ היות שהפרויקט היה פרויקט חירום המחייב קיצור לוחות זמנים,‏ הציע בנגה

את השם ‏“חפוז”.‏ כדי שלא יקושר ל”מעשים אחרים”,‏ הציע לחתוך את האות ו’‏ וכך נוצר

השם החדש - ‏“חפיז”,‏ שמו של הנגמ”ש שממנו משגרים את התמוז.‏

ניסויי הביות הראשונים של הטיל החלו כשנתיים לאחר התנעת פרויקט החירום.‏ לניסוי

הראשון גויס נווט של חיל האוויר,‏ במטרה להפקיד את השיגור בידיים מיומנות;‏ דני

לשם היה מפקד השיגור.‏ ‏“קשה לתאר את התחושות הנפלאות של ההצלחות ראשונות.‏

מערכת כה מורכבת,‏ שמספר הכשלים האפשרי בה כה גדול.‏ המנוע ניצת בקול רעם אדיר,‏

ערב כל כך לאוזן,‏ משאיר ריח חריף של גזים שרופים.‏ הטיל נוסק גבוה.‏ שקט משתרר

במשגר.‏ הטיל משדר את תמונת הוידיאו ונענה לפקודות מידית הניהוג,‏ שמכוונת אותו

בבטחה לפגיעה במרכז המטרה,‏ ההולכת ומתקרבת וממלאת במהירות את כל המסך...‏

שאגות השמחה של כל הנוכחים,‏ שחרור ממתח רב שהצטבר,‏ סיפוק עצום ותחושת

הישג משותפת לכל האנשים הרבים,‏ שנטלו חלק ברגע ההיסטורי”.‏

תוך שלוש שנים מהתנעת פרויקט החירום,‏ צה”ל החל לקלוט את המערכת - זמן שיא.‏

על כך הוענק לצוות הפרויקט פרס ביטחון ישראל.‏ תוך זמן קצר התבקש צוות הפיתוח

להגדיל את טווחי הפגיעה למרחקים גדולים יותר,‏ עד שנים-עשר קילומטרים.‏ לטיל

‏“תמוז”‏ יש כיום דורות המשך בעלי יכולות נוספות כגון:‏ ירי לילה וירי לטווח של עד 25

ק”מ.‏ טילים אלו מעמידים את התעשייה כאחת היצרניות הגדולות בעולם בתחום הנ”ט

עם מועדון לקוחות של כעשרים מדינות ברחבי העולם.‏

‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ | 17


לאט לאט,‏ נוצר ז’רגון חדש,‏ מושגים צבאיים חדשים,‏ שנוצרו ביחידות החמ”מ ומאוחר יותר

השתרשו בשפה הצבאית.‏ מושגים כמו:‏ ‏“ספיקת השמדה”‏ - כמות המטרות המושמדות

בכל יחידת זמן,‏ ‏“מטרות איכות”‏ - רק”מ פיקוד,‏ ‏“מטרות חבויות”,‏ ‏“מטרות נסתרות”,‏ ‏“מטרות

עדיפות”‏ ועוד.‏ ממד חדש לגמרי נכנס לצבא ויש האומרים כי זהו ‏“עידן חדש”.‏

בנגה קיבל שני אבי-טיפוס לניסוי והצליח להשיג תקציב לעוד שמונה כלים.‏ הצבא

לא פעל לקדם את תכנית ההצטיידות,‏ ולא הכין תכנית קליטה והטמעה.‏ היה חשש

שהפרויקט יסתיים כ”מערכת סודית”‏ שתתנוון במחסן ותעלה אבק וחלודה,‏ לכן פנה

בנגה לקחצ”ר והציע להקים יחידה שתקלוט את הכלים.‏ בשנת 1982 הוקמה מעין יחידה

לא פורמאלית ולא מתוקננת ששאבה את הלוחמים שנשרו מחטיבת הצנחנים.‏ כמפקד

ראשון מונה ישראל גל.‏ הכינוי שנבחר ליחידה היה ‏“מורן”.‏ לא הייתה תכנית עבודה או

תכנית אימונים.‏ מהר מאוד דבק ב”מורן”‏ שם של יחידת נפלים,‏ ולמרות זאת הוקמה

פלוגה ראשונה.‏ היו תקלות רבות:‏ נגמ”שים לא תקינים,‏ אלתור של ציוד,‏ של רכבים ושל

בעלי תפקידים.‏ נשמעו אכזבות וטענות נגד רבות.‏ פה ושם ירו כמה טילי ניסוי ביחידה,‏

תחת פיקוח של התעשייה.‏

לשם מעיד,‏ ‏“ההפעלה המורכבת של הטיל,‏ העלתה שאלות לגבי סוג החיילים שיוכלו

להפעיל מכשור משוכלל שכזה.‏ האם נשק שכזה מתאים להפעלה על ידי חייל רגיל מן

השורה?‏ השאלה הזאת הטרידה את מנוחתי במשך שנים רבות.‏ אולי המערכת שבנינו

מתוחכמת מדי עבור ‏‘בני תמותה’?”‏

‏“הכשרות היחידה בוצעו במכון 3 בתעשייה הבטחונית,‏ על ידי מפתח המערכת,‏ כיוון

שמערך ההדרכה עדיין לא הוקם.‏ העבודה הצמודה של לוחמי היחידה מול גאוני

התעשייה,‏ יצרה קשר ייחודי ושיתוף פעולה פורה במיוחד.‏ אנשי התעשייה ביקרו

לעיתים תכופות ביחידה,‏ לקבל משוב מן השטח,‏ וגם הלוחמים והמפקדים היו בני בית

בתעשייה.‏ כל שיגור היה ‏“הפקה רבת משתתפים”.‏ זכורה לי היטב הפעם הראשונה

בה שיגרנו טיל למטרה נסתרת ‏“מעבר לגבעה”.‏ נפלה בחלקי הזכות המיוחדת להיות

כוון בשיגור זה.‏ הניסוי נערך כרגיל בשדמה ונכחו בו הרמטכ”ל דן שומרון ז”ל,‏ קחצ”ר

דאז איציק מרדכי ועוד רבים וטובים אחרים.‏ נגמ”ש החפיז חובר למוניטורים רבים,‏ כך

שהאורחים הנכבדים יוכלו לצפות בכל מהלך השיגור.‏ הלחץ היה רב במיוחד.‏ לשגר תמוז

1 למטרה נסתרת היה משול בעיניי לקפיצה לבריכה,‏ מבלי לדעת אם יש בה מים ומה

עומקם.‏ ספירה לאחור כמיטב המסורת והטיל שוגר.‏ לאחר שטיפס לגובה,‏ מעבר לרכס

גילינו את שדה המטרות,‏ ואת השיירה אותה היה עלינו להשמיד.‏ אנחת הרווחה עם גילוי

נשמעה למרחוק.‏

| 18 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏


פגענו בול בין טובה לצריח וכך הוכחה היכולת המהפכנית של השמדת מטרות שאינן

בקו הראייה,‏ הלכה למעשה.‏ מהפיכה שלא ניתן להפריז בחשיבותה”‏ – אודי שרון מג”ד

‏“מורן”‏ התשיעי.‏

כחלק מהחיפוש אחר הפתרון לבעיות איתן התמודדה היחידה בראשית דרכה,‏ בשנת

1985, על פי החלטתו של תא”ל דורון רובין שהיה אז ראש תו”ל ופיתוח אמל”ח,‏ עברה

יחידת ‏“מורן”‏ בפיקודו של סא”ל אהרון סבג,‏ למיקום קבע ליד מצפה רמון ובמקביל קמו

לה פלוגות נוספות.‏ באותו הזמן פיתחו בתעשייה שתי פלטפורמות:‏ האחת - תצורה

חדשה של ‏“חפיז”‏ שהייתה יכולה לשגר טילי ‏“תמוז”‏ וטילי פתיל עם מערכת ניווט,‏

בקרה ותצפית חדשות,‏ והאחרת - פלטפורמת שיגור ממוגנת של טילי ‏“תמוז”‏ שהייתה

מיועדת ללחימה במרחב הקדמי ‏)היום מכונה ‏“פרא”(.‏ החפיז מקביל לנגמ”ש והפרא

מקביל לטנק - זהו ההבדל ביניהם,‏ בעוד שהייעוד שלהם זהה.‏

ב-‏‎1986‎ הפיצה ועדת חוץ וביטחון של הכנסת דו”ח,‏ לאחר שהקימה מתוכה ועדת

משנה שעליה הוטל לבחון מחדש את תפיסת הביטחון הלאומי ויישומה.‏ בדו”ח נכתב:‏

‏“...מלחמת יום הכיפורים שיקפה את שינוי תפיסת המלחמה מבחינת האויב...‏ שדה

הקרב הלך והשתנה בהדרגה עד כי השינוי הפך להיות מהותי ולא רק כמותי...‏ אסור

לישראל להיגרר למלחמת שחיקה ארוכה.‏ המחיר שתשלם ישראל במלחמה,‏ קובע

במידה רבה את תחושת הניצחון,‏ את משמעותו ואת תוצאותיו...‏ ניצחון צה”ל במלחמה

יושג עם ביטול רצון האויב להמשיך בה,‏ לאחר שנגבה ממנו את מחירה...‏ צה”ל צריך

היה למקד את המאמץ בבניית כוח ובפיתוח מערכי לחימה שתכליתם השמדת

מטרות מדויקת ומאסיבית מעבר לטווח קרב המגע,‏ תוך הקטנה משמעותית של

שחיקת כוחותינו...‏ הוועדה ממליצה לתת עדיפות גבוהה לדיוק,‏ לעוצמה ולקצב האש

להשמדת מטרות,‏ והיא סבורה כי הפעלת ‏“נשק מנגד”‏ תתבסס על מערכות נשק חמ”מ

יבשתי...‏ יש לפתח את החמ”מ לכל טווח אשר יידרש בשדה הקרב היבשתי,‏ להבטיח

לו חסינות קשר,‏ לאפשר הפעלתו בתנאי אל-ראות ובכל מזג אוויר,‏ על בסיס מודיעין

עצמאי ובמעגלים קצרים...‏ בכלי מלחמה זה,‏ יבוא לידי ביטוי מרבי יתרון האיכות של

הלוחם הישראלי..”.‏

בחודש מרץ 1986, לפני שעזב בנגה את תפקידו במחלקת אמל”ח יבשה,‏ כתב הצעה

לפורום מטכ”ל ולמפקד המפח”ש:‏ הקמת מערך החמ”מ בצה”ל.‏ המרשם הארגוני

נרשם בעיפרון.‏

‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ | 19


בנגה נזכר,‏ ‏“האלוף אמיר דרורי ז”ל,‏ שהיה מפקד המפח”ש,‏ זימן אותי לשיחה.‏ חשבתי

שמדובר בשיחת פרידה לקראת שחרורי מהצבא.‏ ‏“הרעיון שלך התקבל,‏ ואושר”.‏ אמר

דרורי.‏ ‏“איזה רעיון?”‏ מאחר שכתבתי כמה הצעות,‏ לא הבנתי למה התכוון.‏ ‏“הנשק המדויק”.‏

הוא ענה,‏ ‏“אתה מוכן לקבל את הקמת מערך החמ”מ על עצמך?”‏ – ‏“אני צריך לחשוב על

זה,‏ ” עניתי בהיסוס.‏ הנה שוב הזדמנות להשתחרר ואני לא לוקח אותה.‏ ‏“לכמה זמן אתה

זקוק?”‏ שאל דרורי.‏ ‏“שלוש שניות והן כבר הסתיימו – והתשובה חיובית!”‏ השבתי.‏ לא

התכוונתי לפספס את ההזדמנות הנדירה לקחת מערכת נשק מהפכנית,‏ כזו שיזמתי את

פיתוחה וקידמתי אותה כמשוגע לדבר,‏ להפוך אותה ליחידה לוחמת קרבית וליישם את

כל הפנטזיות שלי.‏ אם עד לרגע זה,‏ זה היה פרויקט חיי – עכשיו זה הפך לתפקיד חיי!”‏

באפריל 1986, קיבל בני בית אור מינוי לתפקיד המפקד הראשון של עוצבת ‏“קלע-‏

דוד”‏ שאיגדה תחתיה את יחידת ‏“מורן”‏ ואת יחידת ‏“מגלן”.‏ ‏“מגלן”‏ הוקמה בשנת 1986

בהובלתו של תא”ל דורון רובין,‏ שהוזכר קודם לכן כראש תו”ל ופיתוח אמל”ח.‏ היחידה

מתמחה בהשמדת מטרות איכות בעומק שדה הקרב וביצירת מודיעין והורכבה גם היא

תחילה מלוחמי יחידות מובחרות שונות בצה”ל.‏

תפסה קו בין צור לצידון,‏ בשלהי מלחמת שלום הגליל,‏ ובמהלך התעסוקה איבדנו את

הלוחם אמיר סיני ז”ל שהיה החלל הראשון ביחידה.‏ בהמשך ביצעה ‏“מורן”‏ תעסוקות

אינטנסיביות באיו”ש ועזה בכל גלגולי האינתיפאדה,‏ השתתפה במעצר מבוקשים

בצמידות לשב”כ וקצרה שבחים על פועלה.‏

כעבור עשור שלם החליט מפקד המפח”ש דאז אלוף במיל’‏ עמנואל סקל,‏ על העברת

מערך החמ”מ לחת”ם.‏ המהלך נולד כחלק מתפישה רחבה לפיה כל האש ארוכת הטווח

והמדויקת,‏ תעבור לחיל התותחנים,‏ וכך היה”‏ אודי שרון,‏ מראשוני הלוחמים ב”מורן”‏

ומפקד היחידה התשיעי.‏

הצעד הראשון שהיה על בנגה לעשות היה להחליט היכן תוקם מפקדת האגד.‏ הוצעו

מספר בסיסים,‏ ולבסוף נבחר מחנה ג’וליס.‏

2. התקופה האדומה

‏“הקוד של הלוחם הטכנולוגי בצה”ל נולד בעוצבת ‏“קלע-דוד”‏

עטר דגן,‏ מפקד האגד התשיעי

היות ו”מורן”‏ זוהתה כיחידה נגד טנקים,‏ וה”חפיזים”‏ היו יבילי אוויר,‏ המערך השתייך

בעשור הראשון להקמתו לקחצ”ר.‏

שיוך זה מכונה ‏“התקופה האדומה”,‏ הקרין על אופי היחידה,‏ ההכשרה,‏ התעסוקות

המבצעיות ואופי הלוחמים.‏

בצענו מסלול הכשרה מפרך,‏ אימוני חי”ר מגוונים שכללו תרגילי יעד מבוצר,‏ שטח

פתוח וכמובן צניחות,‏ שהקשר בינם לבין ייעוד היחידה היה מקרי בהחלט.‏ בסיומה של

הטירונות נערך מסע כומתה מפרך בן 100 ק”מ.‏

התעסוקות המבצעיות אף הן היו בעלות אופי של יחידת חי”ר מעולה.‏ יחידת ‏“מורן”‏

מינוי בני בית אור ‏)בנגה(‏ למפקד מערך החמ”ם

| 20 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏


מפקדת האגד לא התקבלה בברכה בבסיס החדש והייתה תחושה של התנגדות למערך

החדש והזר.‏ ‏“הקהילה הצבאית די לגלגה.‏ כינו אותי ‏‘פנטזיונר מלחמת הכפתורים’”,‏

מספר בנגה.‏ נבחרו כמה מבנים טרומיים במרכז המחנה לטובת האגד,‏ וכך הוקמה

המפקדה.‏ נהג,‏ פקידה ומפקד האגד קרצפו את המקום והחלו את העבודה מאפס.‏

האגד לא השתייך לאף אחד מחיילות השדה ושיבץ ביחידותיו מפקדים מחילות

שונים כמו:‏ חי”ר,‏ שריון,‏ תותחנים ואף אנשי צוות אוויר לצורך יצירת תורת לחימה

מקצועית וכוללת.‏ כבר מן ההתחלה מסלול הלוחם כלל טירונות בבית הספר למ”כים,‏

קורס צניחה,‏ אימונים מקצועיים והכשרות ייעודיות.‏ מאחר שיחידת ‏“מורן”‏ הייתה

כפופה תחילה למקחצ”ר לבשו לוחמי החמ”מ מדי צנחנים.‏ הם נשארו עם מדים אלה

גם כאשר האגד עבר לכפיפות ישירה של המפח”ש.‏ הוחלט להמשיך את הקו ולכנות

את כלל היחידות באגד,‏ בשמות שיתחילו באות מ’‏ - ‏“מורן”,‏ ‏“מגלן”,‏ ‏“מיתר”,‏ ‏“מעוף”,‏

‏“מורג”,‏ ‏“מצוק”‏ ו”מנור”.‏

מיד עם הקמת האגד החדש,‏ הוחלט שלא יגייסו יותר את נושרי חטיבת הצנחנים,‏ אלא

יערכו גיוס עצמאי באופן ישיר בבקו”ם.‏ יחד עם אנשי התעשייה,‏ יצר האגד מבדקי מיון

שהותאמו רק לו.‏ ‏“בכל מחזור גיוס הייתי יושב בבקו”ם ומעורב אישית בבחירת האנשים.‏

וידאתי בעצמי שלא נקבל לוחמים בקב”א נמוכה.‏ ראש אכ”א התנגד,‏ אבל הייתי מוצא

בפינצטה חבר’ה של קב”א 55-56. חטפתי אותם מתחת לאף של יחידות מובחרות

אחרות.‏ נאלצנו להתמודד עם תלונות של מפקדי יחידות שטענו כי אנו גונבים את כל

הלוחמים הכי מובחרים ל”מגלן”‏ ו”מורן”‏ מספר בנגה.‏

כחצי שנה לאחר הקמת מערך החמ”מ הוקמה יחידת ‏“מיתר”.‏ סא”ל ירון גילן מונה

לתפקיד המג”ד הראשון.‏ נבנתה תכנית פעילות לחמש שנים שכללה גיוסים,‏ הקמת

יחידות,‏ מסלולי הכשרה,‏ קורסי מש”קים וקצינים,‏ אימונים,‏ תרגילים ועוד.‏ הפלטפורמות

הראשונות בגדוד היו חפיזים,‏ אך תוך זמן קצר החל הגדוד לקלוט את מערך הפרא,‏ אשר

בו הוא משתמש עד היום.‏

‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ | 21


במקביל החלה להתפתח באגד יכולת ההטמעה של מערך הפרא ‏“בבית-הספר”‏

ובאימונים ופותח מערך הדרכה שמבוסס על סימולטור גדול שנקרא ‏“זיקוק ירוק”.‏

הסימולטור התבסס על הנעת מצלמות טלוויזיה באמצעות זרוע רובוטית על פני שולחן

חול,‏ וסביבו נבנה מערך שלם של קצינות ומדריכות שכל ייעודן היה להכשיר את הכוונים.‏

עד 1988 הספיק המערך לפתח אמל”ח חדש ומשופר,‏ להקים בית-ספר,‏ לפתח

סימולטור ולפתח את מערך ההדרכה והאימונים של חיילי האגד.‏ החמ”מ הפך לחטיבה

‏)אגד(‏ המונה שלושה גדודים סדירים:‏ ‏“מגלן”,‏ ‏“מורן”‏ ו“מיתר”‏ וגדוד מילואים ‏“מנור”.‏

היחידות היו,‏ ועדיין,‏ יחידות חוברות שאינן כפופות לאגד בזמן לחימה,‏ אלא לאוגדות

שבגזרתן הן נמצאות.‏ באותה תקופה החל גם תהליך בניין כוח המילואים,‏ והקמת גדודי

המילואים באגד בוצעה מהיסוד.‏

‏“בתוך המערך הכרזתי שאנחנו יחידה ‏“על-חילית”,‏ לא שייכים לאף חיל.‏ על-חילי למה?‏

כי ראיתי ביחידות של המערך שילוב של כל החילות.‏ ב”מורן”‏ היה מג”ד טנקיסט וסמג”ד

חי”רניק,‏ גם ב“מיתר”‏ מג”ד מהשריון וסמג”ד משלדג.‏ היו גם אנשי חיל אוויר.‏ היו לי אנשי

מפקדה מכל החיילות.‏ שם האגד – עוצבת ‏“קלע-דוד”.‏ על שום מה?‏ חטיבת השריון

שפיקדתי עליה נקראה ‏“עוצבת קלע”.‏ אהבתי את הרעיון של דוד וגולית,‏ בגלל הדיוק

בפגיעה,‏ כמו הנשק שלנו.‏ התחבר לי אסוציאטיבית,‏ ‏“קלע-דוד”.‏ מסלול חי”ר,‏ למה?‏

השקפת עולם.‏ כי כל חייל צריך להיות מסוגל להתמודד עם כל מצב בשדה הקרב.‏ חייל

צריך לדעת להשתלט על עמדות או על בתים ולהגן על עצמו,‏ לכן עברו הכשרה של

מסלול לחימה”,‏ בנגה.‏

היו שנים שחצי מתקציב המפח”ש עבר לאגד וחצי עבר ליתר יחידות השדה.‏ כל חיל

השריון,‏ חיל הרגלים,‏ חיל ההנדסה וחיל התותחנים ביחד קיבלו כמו שקיבל האגד.‏ שדה

הקרב הפך לטכנולוגי וזה היה היתרון של האגד.‏ תחום החמ”מ היה חדש יחסית והיה

תחת זכוכית מגדלת באופן מתמיד.‏ מוטי רוזן,‏ מפקד האגד השני,‏ מספר,‏ ‏“ירינו בשנה 80

טילים חיים שרובם פגעו,‏ אבל אם איזשהו טיל לא פגע במטרה,‏ תוך מספר דקות הטלפון

הראשון שהייתי מקבל היה ישירות מלשכת הרמטכ”ל שאסביר מה קרה”.‏

ב-‏‎1989‎ התקיים ‏“קרב”‏ בנושא תג היחידה,‏ ‏“באיזשהו שלב התחילו ללחוץ במפח”ש

להחליף את תג היחידה,‏ דבר שהיה פוגע במורל מאוד.‏ הטענה של קצין הביטחון של

המפח”ש הייתה שבגלל הנושא הזה של העין של הטיל,‏ זה מסגיר את היחידה.‏ אני

נלחמתי בזה והדבר הגיע לשיא בדיון אצל מפקד המפח”ש,‏ אורי שגיא.‏

טקס סיום קק”צ 12

הייתי צריך להגן על התג!‏ באתי מוכן לקראת הישיבה הזאת,‏ ביקשתי מהשליש שלי

לשים לי על לוח עץ את כל תגי היחידה שיש להם גוון אדום ובצה”ל יש הרבה כאלה...‏

רציתי להראות ולהוכיח להם שזה לא שונה ולא מסגיר שום דבר.‏ אחרי שכולם בישיבה

דיברו על זה שצריך להחליף את התג כי הוא מסגיר כוונות,‏ הגיע תורי לדבר ועשיתי

רק דבר אחד,‏ הרמתי את הלוח ומתוך 20 תגי חטיבה עם גוון אדום שהיו שם,‏ ביקשתי

מהנוכחים לזהות את תג החטיבה של האגד ואף אחד לא הצליח.‏ וזה מה שהכריע את

ההחלטה של מפקד המפח”ש להשאיר את התג כמו שהוא”.‏

ב-‏‎1991‎ מונה האלוף עמנואל סקל,‏ למפקד המפח”ש.‏ הוא לא ראה ביחידות מיוחדות

כמובילות רמת ביצועים ושיטות לחימה מתקדמות.‏ דו”ח מבקר המדינה ב-‏‎1992‎ על

הנשק המדויק היה קשה וטען שהנושא לא הוטמע בצה”ל.‏ סקל מינה ועדה מיוחדת

שראיינה כשישה-עשר מפקדים שהמליצו להשאיר את עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ עצמאית ולא

כפופה לאחד מחילות השדה.‏ קתמ”ר לעומתם,‏ תמך בהעברה לחיל התותחנים וכך נפל

הגורל והעוצבה הוכפפה לחיל.‏

| 22 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏


מימין לשמאל:‏ אורי שגיא,‏ יצחק רבין,‏ מוטי רוזן,‏ אורן בן ג’ויה,‏ דן צוק

אשל פשטי ‏)יושב(‏

גלגולו של תג

‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ | 23


3. המעבר לתותחנים

בשנת 1992 בתקופת פיקודו של אל”מ ישי וקסלר כמפקד האגד השלישי,‏ בוצעו

שלושה שינויים אירגוניים.‏

השינוי הראשון כלל את איחוד מפקדת האגד עם בי”ס לחמ”מ וגדוד ‏“מורן”‏ במצפה רמון

וכן העברת יחידת ‏“מגלן”‏ לעוצבת האש.‏

השינוי הארגוני השני שהתבסס על המלצות ועדה בראשותו של תא”ל דוד אגמון אשר

היה קחצ”ר בתקופה זו,‏ היה לשייך את מערך החמ”מ לחיל התותחנים כחלק מתפיסה

כוללת של מפקד המפח”ש דאז,‏ אלוף עמנואל סקל שגרסה הפעלת מערכי אש ארוכת

טווח במסגרת האגד הארטילרי האוגדתי.‏

השינוי השלישי אשר היה יותר תפיסתי - מנטלי,‏ כלל החלפת כל סממני הח”יר ‏)החלפת

הכומתות והנעליים מאדום לשחור ובהמשך צמצום וביטול קורסי הצניחה(‏ אשר השפיע

רבות על מורל הלוחמים והמוטיבציה של המתגייסים להגיע ליחידה.‏ מעבר זה כונה ע”י

החיילים ‏“הרצח מאדום לשחור”.‏

אביגדור קליין אשר היה מפקד האגד הרביעי,‏ השלים את העברת כלל יחידות המרנ”ט

לחיל התותחנים וייסד את שיטות האימון למציאות החדשה.‏ בתקופה זו,‏ הושלמה

הכפפת כל גדודי ה”חפיז”‏ וה”פרא”‏ לאוגדות ההכרעה.‏ ‏“זו הייתה תקופה קשה מאוד

עם המון התנגדויות וקצינים רבים שלא רצו להמשיך...‏ המכשיר העיקרי היה הבאת

המג”דים והמ”פים להבנה שיותר לא עוסקים בתרחישי ירי מאוד מסובכים לעבר מטרות

מאוד אתגריות שמביאות לידי ביטוי את הכושר של הכוון ושל המפקד לעשות משימות

מאוד מיוחדות,‏ אלא משימות תדירות שלשמן אנחנו הולכים לשייך אותם לאוגדות.‏

לפלוגה שפוגשת אויב סורי בכמויות גדולות אין צורך בוירטואוזיות,‏ התרומה היחסית

של היחידה שלנו היא היכולת לנטרל או לסכל יכולות התקפיות של יחידות גדולות כמו

חטיבות סוריות..”.‏

אודי שרון,‏ מג”ד ‏“מיתר”‏ הרביעי,‏ מספר על התחושות בגדוד:‏ ‏“מוניתי למג”ד ‏“מיתר”‏

תוך כדי תעסוקה מבצעית ברמאללה.‏ קיבלתי גדוד ‏“אדום”‏ וכעבור זמן מה התבשרנו

על המעבר לחיל התותחנים והחלפנו את הכומתה האדומה בשחורה ‏)שהפכה לימים

לתכלת(.‏ המהלך יצר משבר זהות שהכה בעוצמה במערך וביחידותיו וזכה בפי החיילים

לכינוי ‏“רצח מאדום לשחור”.‏ המעבר יצר בעיה מוראלית קשה.‏ לקחת ללוחמים

ולמפקדים את הכומתה האדומה פירושו היה לקחת חתיכה מהלב.‏ בטווח הארוך השינוי

היה מבורך והיחידה התמקדה והתמקצעה בייעודה המקורי.‏

| 24 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏


4. כוננות ואימונים

בשנת 1994, לאחר שנתיים קשות של הסתגלות והתאקלמות לתפיסה החדשה,‏ עבר

המרנ”ט לידיו של עיבל גלעדי.‏ בסמוך לכניסתו של עיבל לתפקיד ערך מפקד המפח”ש

דאז,‏ עמנואל סקל,‏ ביקורת והמערך הוכרז כלא כשיר.‏

היחידה הייתה מורכבת מחיילים ומפקדים עם ‏“מוטיבציה בשמיים ויכולת נהדרת.‏ הם

בעיקר עשו מה שעושים חי”ר,‏ הלכו ועשו מסעות ארוכים ואלונקות וכל מה שמגבש

חייל לוחם...‏ אבל הם לא התעסקו בטילנות.‏ הם היו הולכים 90 או 120 ק”מ,‏ מגיעים

לכלים,‏ עוברים ליד החפיזים וממשיכים ללכת,‏ אני התבקשתי לבוא כדי דווקא להחליף

את המקצוע”.‏ מספר גלעדי.‏

באותן שנים הפכו יחידות האגד למערכת מבצעית מתפקדת.‏ הן למדו לנוע,‏ לעצור

בנקודה,‏ לקבל נ”צ מטרה ולשגר אליה.‏ מרגע קבלת הפקודה ועד השיגור עברו דקות

ספורות בלבד.‏ היחידה הפכה לכוח שמקבל משימה ומסוגל לבצע אותה בלוחות הזמנים

הנדרשים.‏

20 שנה מאוחר יותר,‏ הגיע עיבל לביקור באגד ומי שהיה מפקד האגד,‏ שרון סספורטס,‏

סיפר למפקדים ביחידות:‏ ‏“אני הייתי פה מ”פ לפני 20 שנה...‏ ומפקד האגד דאז,‏ עיבל

שנמצא פה עכשיו,‏ אמר לנו שאנחנו עומדים לפתח עכשיו מערכת חדשה שהיא כאין

וכאפס לעומת מה שיש לנו עכשיו.‏ אנחנו חשבנו שהוא לא מבין על מה הוא מדבר,‏ זה

היה נראה לנו מדע בדיוני”.‏

באמצע שנות התשעים,‏ הוקטנו המאמץ וההשקעה בפיתוח האמל”ח,‏ אך פותח

הסימולטור ‏“פעימת לב”‏ שנמצא עד היום במחנה רמון.‏ עיבל הכניס סדר וארגון לתוך

המרנ”ט וחולל שינוי משמעותי בהכשרות ובדרך העברתן.‏ תיקי היסוד של הקורסים

תוכננו לפרטי פרטים,‏ מערך המילואים נבנה בצורה מסודרת,‏ ולראשונה הגרפים של

המפח”ש ושל המרנ”ט היו בחפיפה מלאה.‏

למרות ייחודיות המערך,‏ נדמה שהשימוש בו לא היה רב.‏ הסבר אחד הוא החיסיון -

מרבית האמל”ח ביחידות היה מסווג,‏ ולכן החשיבות של שמירת הסודיות וגורם ההפתעה

הייתה גדולה יותר מניצול הצלחות טקטיות קטנות.‏ גם מבחינה תקציבית,‏ היה צורך

לחסוך בשיגור טילים ולשמור אותם לשעת הצורך.‏

‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ | 25


סיבה נוספת היא פעילות הבט”ש המצומצמת שהאגד עשה.‏ מאז ומתמיד הייתה

התלבטות באיזו מידה לתת ליחידות לעסוק בבט”ש.‏ בגלל ייחודיות המקצוע והשמירה

על הכשירות לא רצו ‏“לבזבז”‏ את זמן החיילים,‏ ולכן פעל האגד אך ורק בזמני אמת

שבהם היה יכול לתרום בצורה משמעותית.‏ ‏“מורן”‏ ו”מיתר”‏ פעלו אך ורק במשימות

מיוחדות שהצדיקו את יכולותיהן.‏

באותה התקופה עורר המערך עניין רב והוביל לביקורים רבים של גורמי צבא אמריקאים,‏

של הרמטכ”ל אמנון ליפקין-שחק,‏ של שרים בממשלה ועוד.‏ ‏“רצינו למכור את המערכת

לאמריקאים”.‏ מספר עיבל גלעדי,‏ ‏“בגלל שרצינו לשמור על סודיות המערכת לא חשפנו

אותה לאמריקאים בשלב מוקדם,‏ והם התחילו לפתח לבד מערכות דומות.‏ כשחשפנו

להם את המערכת,‏ הם מאוד התפלאו אבל הם היו כל כך שקועים בפיתוח שלהם

והחליטו שהם ממשיכים בו”.‏

ב-‏‎2002‎ יצא צה”ל למבצע ‏“חומת-מגן”.‏ טל בן סימון,‏ שהיה אז מ”פ מגמת פיקוד בביס”ת,‏

מספר על מה שחווה:‏ ‏“אפריל 2002, מבצע חומת-מגן בעיצומו,‏ ובחדשות של שמונה

בערב משודרת כתבה על גיוס מילואים והזרמת כוחות נוספים לשטחים.‏ ההורים שלי

שואלים אותי איך יכול להיות שאנחנו לא משתתפים במבצע ואני עונה להם שאם יקראו

לנו,‏ סימן שהמצב ממש גרוע ומסוכן.‏ חצי שעה לאחר מכן,‏ הטלפון מצלצל ומעברו השני

של הקו נמצא תמיר היזמי,‏ מג״ד ‏“מורן”.‏ אני,‏ בתור מ״פ א׳ שומע ממנו את המשפט הבא:‏

״גדוד ‏“מורן”‏ מופעל באופן מלא.‏ בעוד כמה שעות כל הפלוגה טסה עם הכול כולל הכול

לצפון לכוננות מול סוריה.‏ ״

‏“מספר שעות אחרי,‏ בשעת הזריחה,‏ אני מוצא את עצמי עומד מול פלוגה א׳ המורכבת

מצוערי קורס קצינים,‏ מחניכי קורס מפקדים ומחיילי מסלול,‏ מול החפיזים המזוודים

המוכנים למסדר במשטח,‏ נותן תדריך לפני תחילת תנועה.‏ נוסעים בטור לבונקרים ודופנים

טילים חיים,‏ ומשם ממשיכים בנסיעה על הכביש בכנף ומעמיסים את החפיזים.‏ תוך פחות

מ-‏‎24‎ שעות מהטלפון ההוא,‏ כל הפלוגה נוחתת במחניים ומשלימה מעבר משגרה לחירום”.‏

‏“כמה ימים לאחר מכן,‏ ביוזמתו והובלתו של תמיר היזמי,‏ נסענו

כגדוד מלא בחשאיות מלאה,‏ לעמדות הברזל שלנו ברמת הגולן.‏

16 חפיזים חמושים בטילים חיים,‏ ״מוקי״,‏ קילומטרים ספורים

מהגבול הבינלאומי מול סוריה..”.‏

טנק הפלא

| 26 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏


5. ירי מבצעי

‏“זה מערך שיודע לפגוע במטבע שגודלו שקל ורגע לפני

שהוא פוגע להגיד לך מאיזו שנת ייצור הוא”‏

צבי פוגל,‏ מפקד האגד השביעי

האמל”ח של האגד נקרא בפי רבים בצה”ל ‏“נשק יום הדין”.‏ הוא היה סודי מאוד,‏ רבים לא

ידעו על קיומו כלל ותוכנן להשתמש בו רק כאשר הוא באמת יהיה נחוץ וישמש גורם

מפתיע בלחימה.‏

בתחילת שנות ה-‏‎2000‎ האגד שינה את ייעודו ומטרתו הפכה להיות ירי לעבר מטרות

נקודה.‏ שמעון ליטמן,‏ שלימים היה המג”ד האחד-עשר של יחידת ‏“מיתר”‏ וצמח בתוך

המערך מספר על חזון הירי המדויק:‏ ” ‏‘אנחנו הולכים לירות ירי מבצעי!’‏ עשיתי ניתוח

של המציאות.‏ היחידה קיימת כבר כמעט עשרים שנה ומעולם לא ביצעה ירי מבצעי...‏

הבנתי שיש צורך אמיתי-מבצעי לפתור בעיות בלבנון וגם בעזה ול”מיתר”‏ יש יתרון

יחסי,‏ שאין לאף אחד אחר.‏ זה היה שילוב חזק מאוד של תובנה,‏ אמונה ורצון אישי עז

לממש את החזון...‏ פיתחנו את התכנית ‏“בחזרה לעתיד”.‏ את השם לתכנית קבעתי מתוך

המחשבה,‏ שלאורך השנים,‏ ננטשו ביחידה כל מיני מיומנויות מקצועיות בסיסיות כמו

טילנות,‏ שהיו לחם חוק בשנים הראשונות של הגדוד.‏ כדי לממש את החזון היה צריך

לחזור ליסודות,‏ להיות שוב מקצוענים ואז – לחזור לעתיד!”‏

חמישה עקרונות נמנו למטרת מימוש החזון:‏

לימוד הצורך המבצעי בגזרות וחיבור לגזרות בעזה ובלבנון.‏

1. תהליך למידה מאחרים:‏ מחיל האוויר,‏ מיחידת זיק ומיחידות נוספות.‏

2. פיתוח טכניקות והתמקצעות אמיתית.‏

3. התאמות ארגוניות ביחידות כולל שינויים מבניים.‏

4. הוכחת היכולת.‏

5. שבעה טילים – פגעו רק באחד.‏ תחושת הכישלון והאכזבה היו כואבות.‏ יחד עם אנשי

התעשייה הופקו לקחים והחל תהליך לימוד לשיפור הטכניקה.‏ בליווי צמוד של אנשי

התעשייה,‏ הביאו את המאמן הנייד הראשון לשטח.‏ במקביל תוכנן נוהל קרב עם אוגדה

בצפון,‏ ‏“עוצבת הגליל”‏ הכולל קבלת משימה ונהלים לירי מבצעי.‏ בפיקוד הצפון היה גורם

מרכזי שרצה שהמודל יאושר קודם כל על-ידי האלוף ורק אחר כך יתבצע,‏ אך ב”מיתר”‏

חשבו אחרת,‏ קודם יש לבצע את המודל ולאחר מכן יש לבוא עם הוכחות בדוקות ולקבל

את האישור.‏ הכל היה מוכן,‏ וכשעה לפני הביצוע התקבלה הודעה מהפיקוד שאין אישור

לירי.‏ כשבוע לאחר מכן,‏ שוב הכל היה מוכן,‏ ושוב התקבלה הודעה שאין אישור לירי.‏

ליטמן דיבר עם מפקד עוצבת ‏“גולן”‏ דאז,‏ דוד סוויסה,‏ שהתקשר ישירות לאלוף הפיקוד

בני גנץ והשיג את אישורו.‏ ‏“וככה,‏ חצי שעה לפני שקיעה,‏ הכול מתואם,‏ כלים,‏ אנשים,‏

עמדות ואנחנו יורים!‏ יורים ופוגעים!‏ המודל הצליח!”‏ מספר ליטמן בהתרגשות.‏

לאחר פגישות עם אלוף הפיקוד וראש אמ”צ אושר ירי מבצעי בגזרת הצפון,‏ גבול

לבנון.‏ ‏“ישבנו שבוע,‏ שבועיים וכלום לא קורה.‏ יצאתי לאפטר הביתה ופפר ‏)הסמג”ד(‏

החליף אותי בבירנית.‏ אני כבר רחוק בדרך,‏ בכביש אשדוד-תל אביב,‏ אחרי מחלף יבנה,‏

כשהטלפון האדום מצלצל ברכב.‏ פפר על הקו נסער ונרגש – ‏‘ליטמן,‏ אנחנו יורים!’‏ על

המקום אני מורה לנהג לעשות פרסה ופותחים בנסיעה מטורפת בחזרה צפונה.‏ ‏‘תישאר

איתי על הקו,‏ אני רוצה לשמוע הכול!’‏ אני אומר לפפר.‏ זאת הייתה הנסיעה הכי מהירה

שנסעתי בחיי!‏ ברקע אני שומע את ההתרחשות ומבין שבשני הטילים הראשונים שנורו

היו תקלות.‏ אמרתי לפפר:‏ ‏‘יורים עד שמבצעים את המשימה!’‏ הצוות במקום פתר את

התקלות והשלים את הביצוע – ירי על מוצבי חיזבאללה.‏

בשנת 2005, כמעט 20 שנה לאחר הקמת האגד,‏ בוצע הירי המבצעי הראשון ב”אירועי

הר וגיא”.‏ ניסיון חטיפה כושל של חיילים ישראלים על ידי חיזבאללה בכפר ע’ג’ר שעל

גבול ישראל-לבנון,‏ לווה בתקריות אש בגבול הצפון שבמהלכן השתמשו לראשונה

ב”תמוז”‏ וב”פרא”‏ למטרה מבצעית.‏

הניסוי הראשון של ירי למטרת נקודה עם שילוב של שידור תמונה לאחור,‏ נכשל.‏ מתוך

‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ | 27


דווחו פגיעות במספר מוצבים.‏ כמה שנסעתי מהר,‏ עדיין הגעתי רק אחרי הירי,‏ אבל

תחושת הסיפוק והגאווה הייתה אדירה!‏ יחד עם זה היה גם תחקיר מעמיק על התקלות

כדי למנוע אותן בעתיד”.‏

לאחר ההצלחה שנחל המערך,‏ במקביל לתפיסת קו בשטחים והחזקת הכוננות בעוצבת

הגליל,‏ החל תהליך דומה של אישורים לירי מבצעי בגזרת עזה.‏ באותה התקופה הייתה

פריסה של גדוד ‏“מיתר”‏ בשלוש גזרות.‏

שלושה דברים מדהימים התרחשו במקביל:‏

1. פיצול צוותי הסיור בעמדות הקו בצפון ובגזרת עזה.‏

2. בגזרת עזה עברו החיילים הכשרה לירות טילי ‏“גיל”,‏ מעמדות נייחות ואפילו ביצעו

ירי של שניים שלושה טילים.‏

3. פלוגת הסיור עשתה מהלך מבצעי מדהים של לחימה בטרור בטכניקות מורכבות,‏

כחלק מההתמחות שלה,‏ וברמה גבוהה יותר מהפלוגות הייעודיות.‏ הסיור הפך

להיות פלוגת החוד בלחימה בטרור,‏ שפעולותיה כללו מעצרים מורכבים של פעילי

טרור ומארבים בכפרים פלסטינים.‏

ירי מבצעי ראשון

ירי במלחמת לבנון השנייה

ירי ב”עופרת יצוקה”‏

ביולי 2006, בעקבות חטיפת גלעד שליט,‏ התבצע ירי מבצעי ראשון ברצועת עזה על

חוליית קאסם והחוליה הושמדה.‏ ההתרגשות הייתה גדולה וכללה טלפונים מאלוף פיקוד

הדרום ומחמאות הגיעו מכל עבר.‏ החיילים קיבלו שבוע נופש,‏ לפני כניסה לתקופת

אימון ואז ב-‏‎12/7/06‎ התרחשה החטיפה של גולדווסר ורגב ז”ל ופרצה מלחמת לבנון

השנייה.‏ מרכז הכובד של גדוד ‏“מיתר”‏ עלה צפונה.‏ יומיים לאחר תחילת המלחמה יצאה

פקודה לגייס את גדודי המילואים של היחידה,‏ ‏“מנור”‏ ו”מורג”‏ ולהכין

את כל הדרג הגדודי.‏ מהר מאוד עלה כל הסד”כ לפריסה מלאה על

הגבול מ”דן ועד הים”.‏

דרך חיפוש המטרות הגיע הגדוד אל חטיבת גולני,‏ שקיבלה את

המשימה להשתלט על העיירה בינת-ג’בל.‏ היחידה סיכמה עם המח”ט

על הכנסת צוות תצפית יחד איתם לעיירה ובמקביל היו צוותים

ייעודיים שהתכוננו למשימות ירי על מחבלים ביישוב.‏ ליטמן,‏ ‏“אחרי

נוהל קרב ארוך נכנס צוות הסיור עם גולני לעיירה וצוותים ייעודיים

התמקמו והתכוננו לירי בסיוע ישיר לחטיבת גולני בזמן ההשתלטות

על העיירה.‏ למעשה,‏ זו הפעם הראשונה שהגדוד ביצע ירי בסיוע

ישיר.‏ סוג של משימה,‏ ממרחק של כמה עשרות מטרים מכוחותינו,‏

שמעולם לא בוצעה קודם לכן ב”מיתר”.‏ יומיים לאחר מכן,‏ בקרב

החילוץ המפורסם של גדוד הבוקעים הראשון בבינת ג’בל,‏ הגדוד שלנו

ביצע ירי בסיוע ישיר לחילוץ של גולני,‏ כשצוות בפיקוד סמ”פ ה’‏ מבצע

את המשימה,‏ יחד עם צוות נוסף,‏ באופן ראוי לציון ותוך כדי סיכון

עצמי.‏ בזכות הסיוע שלנו,‏ הצליחו הכוחות לצאת בחזרה עד למסוקים

ולהיחלץ מהמארב אליו נקלעו.‏

| 28 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏


האירוע הזה הוביל למשימות סיוע ישיר לחטיבות נוספות.‏ בינתיים קיבל הגדוד שני

מזל”טים ניסיוניים לעבודה והפעיל גם אותם.‏ תוך כדי הלחימה בלבנון,‏ התקבלו דיווחים

מעזה,‏ שם עשו הצוותים חיל ופגעו בעוד ועוד חוליות קסאמים”.‏

המלחמה הסתיימה כעבור חודש,‏ ב-‏‎8/6/2006‎‏.‏

מערך החמ”מ במלחמת לבנון השנייה ירה מעל ל-‏‎500‎ טילים וקיבל הכרה משמעותית

ביכולת המדויקת של השמדת מטרות בשדה הקרב.‏ במהלך המלחמה הופקו לקחים

מבצעיים רבים שיושמו במהלך השנים הבאות בכלל יחידות המערך.‏

שנת 2007 הייתה שנה משמעותית שבה בוצע ירי רב ובמהלכה ניכרו הישגים

משמעותיים:‏ אחוזי הפגיעה היו גבוהים והאויב ספג אבדות קשות.‏ במרץ 2008 נוספה

יכולת ירי לילה ששיפרה את יכולות היחידה ואפשרה מרחב פעולה רב יותר.‏ בסוף

אותה השנה הכריז צה”ל על מבצע ‏“עופרת יצוקה”.‏ מפקדת האגד בפיקודו של תמיר

היזמי קפצה ישירות למבצע וסייעה למרכז האש של אוגדת עזה בפיקוד על מאמץ

האש האוגדתי.‏ כלקח ממלחמת לבנון השנייה למערך היו קציני מילואים שתפקידם

היה לחבור לחטיבות כקציני קישור לחמ”מ ‏)מרביתם היו בשגרה חונכי מאמן ה”מלח

שולחני”(.‏ וכך לכל חטיבה מתמרנת הוצמדו שני קציני חמ”מ חלקם אנשי מילואים

וחלקם קצינים סדירים מהביס”ת ומהאגד שהפעילו את גדוד ‏“מיתר”‏ שהוקפץ באופן

מלא למבצע.‏ במהלך המבצע נורו כ-‏‎30‎ טילים למטרות איכות כגון:‏ דרגי פיקוד בחמאס,‏

השמדת מטרות שלא ניתן להשמיד באמצעים אחרים,‏ סיוע קרוב לחטיבות המתמרנות

ופגיעה במטרות בהן אותר אויב.‏ במבצע הוצבו ‏“שדכנים”,‏ חיילים שתפקידם היה לקשר

בין צוותי החמ”מ לתצפיות המרחביות ולהעביר את המידע ביעילות.‏

פלוגת הסיור של גדוד ‏“מיתר”‏ אף נכנסה לתוך הרצועה להכווין את הצוותים.‏ במהלך

המבצע בוצע ירי של שני טילים מעמדות שונות ומכיוונים שונים לאותה מטרה.‏ המשימה

הייתה תקיפה של פעיל חמאס שעסק במימון פעילות חבלנית”.‏ כל ירי היה עם כתובת,‏

ראינו את האויב בעין של הטיל”‏ מספר רן אשכנזי,‏ שהיה מ”פ ב”מיתר”‏ במהלך המבצע.‏

‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ | 29


ירי מבצעי לחזית סוריה

בשנת 2011 חל שינוי בהערכת המצב אל מול החזית הסורית,שינוי שנבע ממלחמת

האזרחים שהתחוללה שם.‏ לאור התרופפות ביציבות המצב הבטחוני בגזרה זו הוצבו

פראים בכוננות מיידית לירי לכל מצב שיפתח,זאת כחלק משינוי תפיסה כולל בהגנה

על ישובי רמת הגולן.‏

יתרונו הבולט של טיל התמוז ביכולת הירי המיידי לעבר מטרה ולהשמידה בקטלניות אך

ללא נזק אגבי הוכחה פעמים רבות ובכך יצרה מציאות של הרתעה אל מול כל זליגת ירי

אם היה במכוון ואם לאו.‏

| 30 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏


סיפורו של המקלע

מרץ 2013 שעות הערב,‏ גדוד מיתר תופס את קו דרום רמת הגולן,‏ סגן מפקד פלוגת

הסיור נוסע בחפ״ק ומדווח כי הוא מעריך שבוצע עליו ירי ממזרח - הכל תקין ואין

נפגעים.‏

שאר הכוחות נכנסים לכוננות,‏ מבודדים את המרחב.‏

עם שחר נכנסים כוחות למרחב ושוב ירי של מקלע.‏

לעבר כוחות הגדוד.‏ הפעם מ״פ ו׳ נמצא מוכן עם.‏

הצוות שלו בכלי לעבר המקלע היורה.‏

אישור מהיר מדרגי הפיקוד וטיל משוגר ב״ניווט יחסי גלוי״,.‏

יעף קצר,‏ קצת עננים אך התוצאה לא מאכזבת!‏

‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ | 31


מבצע ‏“צוק איתן”‏

ששי עקה מספר:‏ במהלך שנת 2014, כחלק משינוי ארגוני,‏ קיבל האגד אחריות על

מכלולי התקיפה הפיקודיים.‏ במסגרת זו עסק האגד בבניית מכלולי התקיפה,‏ הגדרת

נהלי עבודה,‏ אופני הפללת מטרות והגדרת מסלולי תקיפה שייעלו את איכות וזמן

התקיפה תוך התחשבות בסוגי המטרות,‏ באיכותן ובנז”א ‏)נזק אגבי לבלתי מעורבים

ולתשתיות(‏ האפשרי לתקיפה.‏ התהליכים כללו נהלי קרב ארוכים למול מפקדת פיקוד

הדרום,‏ בדגש על מפקדת התותחנים הפיקודית ומדור יעדים שהיה אמון על יצור

המטרות.‏ בין השאר,‏ כלל התהליך אימונים משולבים על כלל גורמי הפיקוד,‏ עם נציגי

חיל האויר ועם גורמים חבירים כמו השב”כ וגופי מודיעין נוספים.‏

התהליך הובל על ידי מפקדי האגד,‏ ובוקר באופן הדוק ורציף על ידי מפקד פד”ם.‏

בתאריך 12/6/2014 נחטפו שלושת הנערים,‏ מה שהפך להיות מבצע ‏“שובו אחים”.‏

יחידת רוכב שמיים הופעלה למבצע במלוא כוחה,‏ פרסה צוותים ותגברה גזרות בצוותים

נוספים על מנת לתת מענה לחיפושים הרחבים באזור מרכז הארץ.‏ במהלך המבצע ובשל

הדרישה המתגברת לצוותי רוכב שמיים ולחוזי אווירי,‏ התפתחו ביחידה טכניקות שייעלו

את המענה לכוחות,‏ דוגמא קטנה אך משמעותית הינה העובדה שלאור כמות תקלות

יחסית גבוהה בשל נחיתת מטוסים באזורים סלעיים,‏ נבנה אתר המנ”ח ‏)המראה ונחיתה(‏

באזור נוח לנחיתה ושימש כאתר מרכזי לכמות צוותים גדולה שהייתה פרוסה בגזרות.‏

היחידה ראתה בפתרון זה חשיבות כה רבה עד כי בימים הראשונים פיקד עליו סגן מפקד

היחידה עד שהתקבעו הטכניקות הנכונות להמראת מטוסים לצוותים שונים,‏ להקצאתם

המבצעית וכן להנחתתם ולתחזקם כראוי.‏

במקביל,‏ הואצה מוכנות מפקדת האגד להתדרדרות ברצועת עזה,‏ נחתמו והודפסו ספרי

מטרות יעודיים שנחקרו במשך תקופה ארוכה והוכשרה התשתית לקליטת האגד,‏ באם

יופעל בפיקוד דרום.‏

‏“ב-‏‎2/7/14‎ התקשר מפקד יחידת רוכב שמיים אלי,‏ עברנו לאדום וסיפר לי על מתח

שיא בגזרת עזה:‏ ‏”יש מנהרה חפורה,‏ מוכנה,‏ הולכים לעלות פה על ישוב,‏ כולם בלחץ”.‏

כשעה וחצי לאחר מכן מצאתי עצמי יחד עם קצין האג”ם בפיקוד הדרום,‏ כחלק מישיבת

הערכת מצב מיוחדת של מפקד פיקוד דרום.‏ כך במהלך שבוע מאז,‏ היה האגד חלק

בלתי נפרד ממטה פיקוד הדרום,‏ ששמח על התגבור ‏)שהגיע עצמאית וללא הפעלה(‏

ותרם את תרומתו בתהליכים המכינים,‏ בתקיפות מקדימות ובמציאה והגדרת מטרות

לתקיפות שלפני פתיחתו הרשמית של מבצע ‏“צוק איתן”.‏

ב-‏‎8/7/14‎ נפתח רשמית מבצע ‏“צוק איתן”,‏ מפקדת האגד הופעלה באופן מלא,‏ כלל

לומדי האגד ורמ”ד נמ”ד במקתמ”ר התייצבו עוד לפני שנקראו והעמידו מוכנות מלאה

ורציפה בתאי התקיפה הפיקודיים.‏ בשל מגבלות סיווג מסמך זה לא ניתן לפרט את

משימת מפקדת האגד,‏ אך ניתן לציין כי מאות תקיפות ברצועת עזה בוצעו על ידי

ובאחריות האגד,‏ וכי תרומתו ומשמעותו המשמעותית למאמץ האש במבצע צוק איתן

זכו להכרה,‏ הערכה והוקרה בקרב כלל המפקדים בפיקוד הדרום ובצה”ל,‏ חלק מהם אף

אמרו כי ‏“ללא עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ לא בטוח שמישהו בפיקוד הדרום היה מצליח לתקוף

בצורה רצינית”.‏ במהלך המבצע גילה האגד מקצועיות רבה,‏ גמישות יוצאת דופן נחישות

וחתירה למגע.‏

הביס”ת,‏ שהפיקוד עליו השתנה ימים לפני תחילת המבצע,‏ נרתם בכל מאודו למאמץ

האש,‏ שלח קצינים להכניס את גדוד ‏“מיתר”‏ ללחימה והעמיד צוותי חניכה,‏ הפקת

לקחים והטמעתם בקרב כלל יחידות התמוז שהשתתפו במבצע,‏ חלקן כאלו שאינן

מזרוע היבשה.‏

יחידת רוכב שמיים הוסטה רובה ככולה מאיזור המרכז לרצועת עזה עם פתיחת

הלחימה.‏ בהחלטה משותפת מפקד האגד והמג”ד גייסו את המילואים ביחידה ‏)ואחר כך

נאלצו להסביר איך הגיעו ללא צווים...(‏ וצוותי היחידה נפרסו בכל האוגדות,‏ החטיבות

והגדודים הלוחמים במבצע.‏ כלל הלומדים התייצבו ושובצו כמפקדי פלגות בחטיבות.‏

היחידה ביצעה אלפי שעות טיסה,‏ סייעה בכל סוגי המשימות האפשריות,‏ החל מאיסוף,‏

דרך אבטחת כוחות ומרחבים דרך סגירת מעגלי אש,‏ גילוי מחבלים ומשגרי נ”ט.‏ במסגרת

המבצע נכנסו חלק מן הצוותים לעומק השטח,‏ בצמוד לכוחות המתמרנים,‏ וכן הוטמע

אמל”ח חדש שאיפשר,‏ יחד עם יחידה מיוחדת נוספת ביבשה,‏ לתת פתרון לתקיפה

באמצעי מיוחד.‏ על פועלה של יחידת רוכב שמיים זכתה היחידה למכתב הערכה מאת

מפקד פיקוד דרום.‏

במהלך השנים השתתפו יחידות האגד בפעולות ובמבצעים נוספים.‏ יכולות המערך

השתפרו והתעצמו והוא שינה,‏ ועודנו משנה,‏ את פני הלחימה המודרנית.‏ ‏“נוצר רובד

חדש ביכולת להכריע לחימה בלי שחייבים את החיכוך בחזית...‏ ההקמה של האגד

הייתה אבן דרך חשובה מאוד לכל התפיסה של שדה הקרב העתידי.‏ מתוך מה שהוגדר

במשך מאות שנים כלחימה בשדה הקרב שמבוסס על תורת הלחימה בלי חשיבה מחוץ

לקופסה,‏ פתאום נוצרה לצה”ל הזדמנות לפתח ממד חדש של יכולות שוברות שוויון

בלחימה”.‏ אודי ענפי,‏ לשעבר ראש ענף תו”ל במפח”ש.‏

| 32 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏


‏“קלע-דוד”‏ | פרק א’‏ - עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ | 33


פרק ב’‏ ‏“מורן”‏


מפקדי היחידה לדורותיהם:‏

ישראל גל .........................1984-1985

אהרון סבג ........................1985-1986

. בן-מימון...............‏‎1986-1987‎ .

שמעון

הלל בר ..............................1987-1989

גדעון טרן..........................‏‎1989-1991‎

אלחנן שמואלי ז”ל .........1991-1992

יוסי שר .............................1994-1995

אורן בן ג’ויה ....................1995-1996

אודי שרון .........................1997-1998

גד בן אפרים ....................1998-2000

תמיר היזמי ......................2000-2002

ענבר יזהר ........................2002-2004

ראובן גורשטיין ...............2007-2009

איציק בן כנען .................2009-2011

רמי אבודרהם ..................2011-2013

יאיר נתנס ........................2013-2015

שי רבינוביץ’‏ ....................2015

| 36 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ב’‏ - ‏“מורן”‏


הוקם

גדוד ‏“מורן”‏

היחידה עברה

למחנה ‏“רמון”‏

שבנגב

10/5/1986

הוקמה עוצבת

‏“קלע-דוד”‏ שכללה

את מפקדת האגד,‏

‏“מורן”‏ ו”מגלן”‏

הופצה פקודת ארגון ליחידת ‏“מורן”.‏

ייעוד הגדוד הוגדר ברגיעה - ‏“לשמש מסגרת ארגונית

להכשרה ולאימון המערך הייעודי”‏

ובחירום - ‏“להשמיד מטרות איכותיות וערכיות”‏

מערך החמ”מ

הוכפף למקתמ”ר

הוקמה יחידת

‏“מורן”‏ חדשה

במחנה במרכז

הארץ

2007

2004

1992

1987

1987

1986

1986

1985

1984

1982

הוקם במפח”ש

‏)מז”י(‏ ענף נשק

מדויק

הוקם גדוד

‏“מנור”,‏ גדוד

המילואים

הראשון של

האגד

נסגר

גדוד

‏“מורן”‏

ועדת חוץ וביטחון הפיצה דו”ח,‏ לאחר שהקימה מתוכה ועדת משנה

שעליה הוטל לבחון מחדש את תפיסת הביטחון הלאומי ואת יישומה.‏

“... צה”ל צריך היה למקד את המאמץ בבניית כוח ובפיתוח מערכי לחימה,‏ אשר תכליתם השמדת

מטרות מדויקת ומאסיבית מעבר לטווח קרב המגע,‏ תוך הקטנה משמעותית של שחיקת כוחותינו...”‏

| 37 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ב’‏ - ‏“מורן”‏


1. ההקמה

‏“ההתחלה הייתה הרפתקה.‏ לא היה כלום.‏

רק טיל שאין כמוהו בעולם”.‏

אודי שרון,‏ מג”ד ‏“מורן”‏ התשיעי

בין השנים 1982-1979 פותח אמל”ח חדש שהציג את שדה הקרב באור שונה.‏ עלה צורך

להקים יחידה אשר תקלוט את האמל”ח,‏ תתמקצע ותפעיל אותו.‏ כתוצאה מכך הוקם

גדוד ‏“מורן”‏ הראשון במערך החמ”מ,‏ לצורך קליטת פלטפורמת ה”חפיז”.‏ רעיון פיתוח

החפיז נולד לאור מספר תובנות ולקחים ממלחמת יום הכיפורים.‏ בימיו הראשונים מנה

הגדוד שני צוותים שהורכבו מחיילים שלוקטו מכל יחידות הצבא:‏ צנחנים,‏ גולני,‏ שייטת,‏

קורס טייס ועוד.‏ הכול היה סודי וראשוני והיה לגדוד אופי של יחידה מיוחדת.‏

מפקד היחידה הראשון היה סא”ל ישראל גל.‏ משכנה של היחידה היה בבית הספר

לנ”ט במחנה אוגדת מנוס ליד באר שבע,‏ והכפיפות הפיקודית של הגדוד הייתה לקצין

חי”ר וצנחנים ראשי,‏ תא”ל מתן וילנאי ולאחר מכן תא”ל עמוס ירון.‏ ‏“תהליך ההקמה

של היחידה היה תהליך רצוף הרפתקאות ולחלוטין לא מוסדר,‏ רצוף תלאות,‏ ייסורים,‏

תקוות ואמונות”,‏ נזכר ישראל גל,‏ ‏“נתנו לי אוטו אזרחי כי זה היה מאוד סודי,‏ נסעתי

לקציעות,‏ נכנסתי לתוך מתחם האימונים הענק וראיתי שם איזה שני רכבים ממונעים

מוזרים כאלה,‏ עליהם יושבים איזה עשרה חבר’ה פרועים ושובבים,‏ וזאת הייתה היחידה,‏

משם התחלנו להקים אותה”.‏

ההכשרות של היחידה בוצעו פיסית במכון 3 בתעשייה באמצעות סימולטור

בצמידות הדוקה למפקדי המערך.‏ נוצר חיבור מיוחד בין אנשי התעשייה המבריקים

לבין מיטב הנוער,‏ הלוחמים והמפקדים ביחידת ‏“מורן”.‏ היה זה שילוב מנצח

ויצירתי במיוחד.‏ בשלב הראשוני של היחידה,‏ לא נבנתה תכנית שנתית מסודרת

וגם לא תורת לחימה.‏ התכנים העיקריים שעברו בהכשרה היו תוד”א,‏ ניווטים

חי”ר.‏

והתמצאות בשטח.‏ האימונים היו אינטנסיביים והתנהלו בדומה לאימוני

‏“לא כל-כך אהבנו את הכלים בהתחלה,‏ אם להודות על האמת”,‏ מספר חייל שהגיע

ל”מורן”‏ כשהוקם הגדוד.‏ היחידה גדלה לפלוגה ולאחר מכן לשתי פלוגות.‏ הכול היה

בהתהוות,‏ גם טכנית וגם זהותית.‏ בשלהי מלחמת לבנון הראשונה לקחה היחידה חלק

בתעסוקות חי”ר ולא היה ברור עדיין מהו ייעודה.‏ היא תפקדה כגדוד חי”ר מעולה אך

התאמנה על כלים ייחודיים שאיש מלבדה לא הכיר.‏

רא”ל אהוד ברק ניסח באחד מביקוריו ביחידה את אופייה בצורה קולעת באומרו ‏“בכל

הצבא היחידות משולות למחט המסתובבת בתוך תקליט.‏ אתם אנשי החמ”מ נדרשים

לייצר כל פעם תקליט מחדש”,‏ וכך היה.‏ הטכנולוגיה התפתחה בקצב מסחרר כאשר

הטמענו את טילי התמוז 1 שלא היו כמותם בשום צבא,‏ בא לעולם תמוז 2 ונולדה טכניקת

ניווט הביניים.‏ כאשר הוטמע התמוז 2, בא לעולם הפתיל.‏ כך עבר המערך כל מספר

שנים מהפך טכנולוגי,‏ שהפך במהרה למהפך מבצעי,‏ והיוזמה והיצירתיות הפכו לחלק

מה-‏DNA של יחידת ‏“מורן”‏ ומערך החמ”מ בכללותו.‏ המפקדים נדרשו להבין תמונת

קרב רחבה בהרבה מאשר למקביליהם ביחידות אחרות בשל טווחי הנשק ותכונותיו.‏

כך למשל מ”פ נדרש להבין לעומק קרב חטיבתי,‏ ומג”ד נדרש להבין היטב קרב אוגדתי.‏

תהליך זה,‏ מעבר ליצירתיות וליוזמה,‏ יצר ‏“ראש גדול”‏ ועודד חשיבה ‏“מחוץ לקופסה”‏

כבר בשלבים מוקדמים מאד בהכשרה.‏ גם תפישת השטח התחדדה מאוד ונדרשו יכולות

ניווט גבוהות ביותר ויכולת הזדהות מהירה בטווחים ארוכים,‏ על מנת למצות את טילי

החמ”מ.‏

הכפיפות של יחידת ‏“מורן”‏ למקחצ”ר בשנים הראשונות לא נחלה הצלחה גדולה.‏ לא

הייתה תכנית עבודה או תכנית אימונים מסודרת.‏ מאחר שרוב חיילי היחידה היו חיילים

שנפלו מחטיבת הצנחנים,‏ מהר מאוד דבק בה שם של יחידת נפלים.‏ עובדה זו פגעה

במוטיבציית החיילים.‏

| 38 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ב’‏ - ‏“מורן”‏


מתוך אלבום הקמת הבסיס

| 39 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ב’‏ - ‏“מורן”‏


‏“מלא מחדש”‏

הייתה סתירה מהותית בין אופי החי”ר שהיה מושרש ביחידה ובאנשים שהרכיבו אותה

ופיקדו עליה לבין הייעוד המסווג אשר בו הייתה אמורה לעסוק.‏ במהלך מלחמת שלום

הגליל ביצע הגדוד תעסוקה מבצעית בלבנון,‏ באזור העיר צור.‏ ביום הראשון ללחימה נהרג

אחד מלוחמיה,‏ עמיר סיני.‏ עמיר נהרג מפצצת מטל”ר שנורתה על ידי חוליית מחבלים

במהלך פעילות מבצעית בגזרת החוף ב-‏‎17/7/1984‎‏,‏ זו הייתה מכה קשה ליחידה.‏

אחד הקשיים הגדולים בשנים הראשונות של היחידה היה למצוא לה מקלט שיגן על

סיווגה הגבוה.‏ תחילה ישבה היחידה ליד באר שבע אך ההרגשה הייתה שאינה מצליחה

להגן על מערכת הנשק והמידע.‏ לאחר בקשת מפקד היחידה,‏ היא עברה לעוצבת געש

ברמת הגולן והשתמשה בהאנגרים של אחת מחטיבות השריון ששהו שם במשך מספר

חודשים.‏ היה מסוכן לתת ליחידה לשוטט ברחבי הארץ ללא מקום קבוע שיכול לשמור

על אופייה.‏ יום אחד הגיע סגן הרמטכ”ל האלוף דוד עברי לביקור ביחידה.‏ הוא שאל את

מפקד היחידה ‏“מה אתה צריך?”‏ וישראל גל ענה לו ‏“מקום מתאים ליחידה מהסוג הזה.‏

אחד מבסיסי חיל האוויר בנגב יתאים”.‏ עברי ביקש מגל שיערוך השוואה בין הבסיסים

והמסקנה הייתה - מחנה רמון.‏ מפקד הכנף במחנה רמון לא קיבל את הרעיון ברוח טובה,‏

‏“ישראל,‏ על גופתי המתה היחידה שלך תשב ברמון”.‏ על אף תגובתו של מפקד הכנף,‏

האלוף עברי נתן פקודה לאכלס את יחידת ‏“מורן”‏ במחנה לתקופת ניסיון של שלושה

חודשים.‏ ב-‏‎1985‎ עברה היחידה למחנה רמון שבנגב,‏ שם שהתה עד סגירת הגדוד בשנת

.2004

באותה התקופה המערך היה חדש,‏ הציפיות ממנו היו גבוהות והתחושה הייתה

שמסתכלים עליו בזכוכית מגדלת,‏ במיוחד לגבי צפי הפגיעות ואיכות החיילים אשר

מגיעים אליו.‏

חפיז מפורק להטסה

תרגיל בשטחי רמון

בעקבות ועדת הכנסת ב-‏‎1986‎‏,‏ הופצה בשנת 1987 פקודת ארגון לגדוד ‏“מורן”.‏ ברגיעה

– ייעוד הגדוד הוגדר ‏“לשמש מסגרת ארגונית להכשרה ולאימון המערך הייעודי”‏

ובחירום - ‏“להשמיד מטרות איכותיות וערכיות”.‏ עיקרי ההפעלה כפי שנוסחו במסמך

קבעו בין השאר כי ‏“הגדוד יהיה מסוגל לחבור לאוגדה”.‏ עוד קבע המסמך כי יחידת

‏“מורן”‏ תוסב לגדוד מבצעי.‏

| 40 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ב’‏ - ‏“מורן”‏


2. יחידת עילית

במהלך האינתיפאדה הראשונה שנמשכה בין השנים 1991-1987 יחידת ‏“מורן”‏ ביצעה

תעסוקה מבצעית כמו כל גדוד חי”ר אחר.‏ היחידה עבדה עם השב”כ,‏ ביצעה סיורים

והשתתפה במעצרים.‏

ב-‏‎1991‎ התחוללה מלחמת המפרץ ויחידות ‏“מורן”‏ ו”מגלן”,‏ שגם ישבו אז תחת האגד,‏

התאמנו למבצעים בעומק שטח האויב.‏ הייתה זו הפעם הראשונה שהיחידות השתתפו

בתכנון ובהכנות אינטנסיביות למבצעי פעולה בשילוב עם יחידות נוספות.‏

כוח ייעודי שכלל פלוגת חפיז ומשגרי ‏“מכחול”‏ הוכפף ליחידה אוגדתית משימתית

שייעודה היה תכנון מבצעי לחימה בעומק.‏ ‏“היו אלה הכנות שיכולות להצית את הדמיון”,‏

לדבריו של רוני מרום,‏ מפקד האגד לשעבר.‏ הייתה זו תקופת פריחה מבחינת אימונים.‏

היחידה ירתה המון וקיבלה מה שדרשה.‏ אמנם לבסוף לא פעלה במלחמה עצמה,‏ דבר

שגרם לאכזבה גדולה לאחר ההיערכות המרובה,‏ אך ההכנות הוכיחו יכולות מקצועיות

יוצאות מן הכלל והעלו באופן משמעותי את רמת הכשירות של החיילים ואת מוכנות

היחידה ללחימה.‏

פלס”ר ‏“מורן”‏ בתעסוקה מבצעית בבופור

| 41 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ב’‏ - ‏“מורן”‏


בתקופה זו כל ירי היה טקס.‏ היו מגיעים גנרלים ומפקדים מכל העולם.‏ אודי שרון,‏ מג”ד

‏“מורן”‏ התשיעי,‏ מספר ‏“בזמן המלחמה הגיע לביקור ביחידה דיק צ’ייני,‏ שהיה אז שר

הביטחון של ארה”ב.‏ הוא ואשתו באו לראות את פעילות היחידה ושקלו לקנות מישראל

לא רק את המערכת,‏ אלא את הגדודים!”‏

בשנת 1992 לפי החלטת סגן הרמטכ”ל,‏ הוכפף האגד לחיל התותחנים.‏ מעבר זה היה

מעבר דרמטי לכלל החיילים והשפיע ישירות על המורל ועל הגאווה של חיילי היחידה.‏

חיילים רבים הרגישו שנלקחים מהם הסממנים שאליהם היו רגילים,‏ מכומתה אדומה

ונעליים אדומות – לכומתה שחורה ונעליים שחורות.‏ היחידה קיבלה את זה בצורה קשה

מאוד.‏ ‏“כאילו לקחו לנו חתיכה מהלב וזרקו אותה”,‏ מתאר חייל ששירת ביחידה.‏ החיילים

הגיבו בצורה קשה ולא רצו לצאת לתפקידי קצונה ופיקוד.‏

גל האלימות הפלסטיני אשר החל בספטמבר 2000 המוכר בתור ‏“אינתיפאדת אל-אקצא”‏

או בשמו הצבאי - ‏“אירועי גאות ושפל”‏ הגיע לשיאו בחודש מרץ 2002 שכונה מאוחר

יותר ‏“מרץ השחור”.‏ בחודש זה בלבד נהרגו 130 אזרחים ונפצעו כ-‏‎700‎ בפיגועים ברחבי

ישראל.‏ הקשה שבהם היה פיגוע ההתאבדות בליל הסדר במלון פארק בנתניה.‏ בפיגוע

זה נרצחו 29 ישראלים.‏ למחרת הפיגוע יצא צה”ל למבצע רחב היקף בכל יהודה ושומרון

- מבצע ‏“חומת מגן”,‏ שמטרתו העיקרית הייתה לפגוע בתשתיות הטרור הפלסטיני

ולעצור את גל הפיגועים שהתעצם במסגרת האינתיפאדה השנייה גדוד ‏“מורן”‏ הופעל

במהירות,‏ וכשצה”ל יצא למבצע,‏ היחידה עשתה אימון והוכרזה ככשירה.‏ היחידה לחמה

כשאר יחידות החי”ר ומילאה את תפקידה,‏ אך עדיין לא נעשה שימוש במערכת הסודית.‏

בשנת 2003 הוחלט כי גדוד ‏“מורן”‏ יפורק וחייליו ומפקדיו יועברו ליחידת ‏“מיתר”‏

המקבילה וליחידות מודיעין שדה,‏ לאור יכולות התצפית והסיור הייעודיות של היחידה.‏

כך בשנת 2004 נסגר גדוד ‏“מורן”‏ ‏“חפיז”,‏ בלי שירה אף טיל מבצעי אחד.‏

| 42 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ב’‏ - ‏“מורן”‏


3. הפתיחה מחדש

‏“היופי,‏ הקסם של המערך,‏ היה שכל פעם הרגשנו בקצה בקצה

הטכנולוגיה שגאוני התעשייה היו מעמידים לרשותנו וכל פעם

הייתה קפיצת מדרגה,‏ לא,‏ קפיצת קומה,‏ למשהו חדש.‏ נחשפנו

לעולם חדש לגמרי.‏ אנשים מופלאים בתעשייה,‏ מוחות ענקיים”‏

אודי שרון,‏ מג”ד ‏“מורן”‏ התשיעי

באותן שנים בהן נסגר הגדוד עסקה התעשייה בהקמת מערך חמ”מ חדש שיקנה לחיל

התותחנים,‏ לצה”ל ולמדינת ישראל יתרון עצום בשדה הקרב המודרני.‏ בשנים שלאחר

הפירוק החלו בהכנות להקמת גרעין הקמה לאמל”ח החדש.‏ ב-‏‎2/8/2007‎ הופצה פקודת

הארגון להקמת יחידת ‏“מורן”.‏ כחלק מהרצון לשמר את הזיכרון ליחידה שהייתה,‏ הוגשה

בקשה לגופי התכנון בצה”ל לשמר את שם היחידה ואת מספרה ואכן ההצעה התקבלה.‏

בטקס חגיגי הוקמה מחדש יחידת ‏“מורן”‏ במחנה במרכז הארץ.‏ היחידה החדשה הייתה

בעלת אופי וייעוד חדשים.‏ הסודיות הייתה אתגר לא פשוט,‏ אך תרמה ליחידה והעניקה

לה צניעות מצד אחד וגאווה מצד שני.‏

השנים הראשונות היו מאתגרות מאוד,‏ שכן מלאכת הקמת היחידה כללה מציאה של

אנשים נכונים לכלל התפקידים,‏ ארגון היחידה,‏ ביסוס תורת ההפעלה,‏ הכשרת לוחמים,‏

מפקדים וקצינים וכמובן התחלה של פעילות מבצעית,‏ כדי להוכיח כי היחידה יכולה

לספק את אשר הוטל עליה לעשות.‏ תחילה היחידה הייתה מורכבת מפלוגה מבצעית

אחת ומפלוגת הכשרות שהייתה אמונה על כלל ההכשרות למערך ושימשה פלוגה

מבצעית נוספת בחירום.‏ ביולי 2012 הוקמה פלוגה מבצעית נוספת.‏

היחידה הופעלה מספר רב של פעמים בכל קצוות הארץ תחת פיקודים וזרועות שונים.‏

‏“מורן”‏ היא יחידת עילית המשלבת את שיא הטכנולוגיה של מדינת ישראל עם התעוזה

והיתרון האנושי שיש לחייל התותחנים ולצה”ל להביא לשדה הקרב.‏

| 43 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ב’‏ - ‏“מורן”‏


| 44 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ב’‏ - ‏“מורן”‏


| 45 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ב’‏ - ‏“מורן”‏


פרק ג’‏ גדוד ‏“מיתר”‏

וגדודי המילואים


3. ‏“מצוק”‏

2. ‏“מנור”‏

1. ‏“מיתר”‏

מפקדי הגדוד לדורותיהם:‏

ירון גילן ............................1987-1989

אשל פשטי........................‏‎1989-1991‎

עטר דגן ............................1991-1992

אודי שרון .........................1992-1994

דורון שליו .........................1994-1995

רוני מרום ..........................1995-1997

גיא חזק..............................‏‎1997-1999‎

אייל שריד..........................‏‎1999-2001‎

דורון זוננשיין....................‏‎2001-2002‎

תמיר היזמי .......................2002-2004

שמעון ליטמן ....................2004-2006

ירון לביא............................‏‎2006-2008‎

אופיר ליוויוס....................‏‎2008-2010‎

גיל אדוט............................‏‎2010-2012‎

תומר כהן...........................‏‎2012-2014‎

איתמר לסרי .....................2014-2016

| 48 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ג’‏ - גדוד ‏“מיתר”‏ וגדודי המילואים

מפקדי הגדוד לדורותיהם:‏

ניסן לוין.............................‏‎1986-1991‎

מישאל חיות.....................‏‎1991-1995‎

רוני שלומי ז”ל..................‏‎1995-2000‎

צבי מרמור ........................2000-2005

מנחם ינקו.........................‏‎2005-2009‎

אורן שביל.........................‏‎2009-2016‎

מפקדי הגדוד לדורותיהם:‏

אודי שרון .........................1991-1993

גיא חזק .............................1993-1996

גדי קומט...........................‏‎1996-2001‎

גל מרום.............................‏‎2001-2005‎

עמיר ערן...........................‏‎2005-2007‎

דניאל קמפבל ..................2007-2013

גלעד לנדסברג.................‏‎2013‎


1. מיתר

הקמת הגדוד

ירון גילן – המג”ד הראשון מספר – נבחרתי למשימה על ידי בנגה,‏ שהיה מפקד עוצבת

‏“קלע-דוד”.‏ הוא קיבל את האישור על הקמת הגדוד מהדרגים הגבוהים והיה צריך לבחור

את המפקד שיקים את ‏“מיתר”.‏

‏“קיבלתי את הגדוד בלי כלום אפילו אנשים עוד לא היו בו.‏ הייתי צריך להקים

הכל מהיסוד.‏ מפקדת האגד ישבה אז בג’וליס.‏ אמרו לי – תסתובב ותמצא

לכם מקום בשטח הבסיס להקים בו את מפקדת הגדוד,‏ עד שיוחלט על

מיקום הקבע.‏ מצאתי כמה מבנים ריקים ושם תקעתי דגל.‏ לשם התחלתי

לקלוט את ראשוני האנשים – חברי סגל הקצונה והפיקוד של ‏“מיתר””.‏

כדי להבטיח את איכות המגוייסים,‏ עברו כולם טירונות צנחנים כולל קורס צניחה

וקבלת כנפיים.‏

.

אייל אייזנברג,‏ לימים אלוף פיקוד העורף,‏ הוקפץ משלדג ותא”ל שימי דניאל,‏ שהיה

מפקד סיירת ‏“יעל”‏ של חיל ההנדסה וכבר היה אזרח,‏ שנקרא לדגל – עברו שניהם את

קורס הצניחה,‏ קיבלו את הכנפיים ואת הכומתה האדומה.‏ גם אני,‏ שהגעתי מחיל השריון

עם הכומתה השחורה שלי,‏ הבנתי שאני חייב לעשות הסבה כדי לאחד שורות ועברתי

גם כן את הקפיצה הגדולה.‏

כך קיבצנו תחילה את סגל הפיקוד ובמקביל התנהל הדיון,‏ היכן ליישב את הגדוד.‏

הייתה התלבטות גדולה לגבי מיקום בסיס הקבע של הגדוד.‏ זירת הלחימה המיועדת

ליחידה הייתה רמת הגולן,‏ ולכן היה צורך במיקום שיאפשר גמישות מירבית לתמרון

במרחבי הרמה.‏ מאידך,‏ היה חשש גדול מפני גילוי מיקומה של היחידה ע”י המודיעין

הסורי.‏ כמובן שהיה גם שיקול נוסף של עלויות.‏ שינוע של כוחות ושל אמל”ח סודי ויקר,‏

תמיד הצריך הוצאות גדולות יותר וגם זה נלקח בחשבון.‏

לאחר כחצי שנה בערך,‏ שבמהלכה שהינו בג’וליס,‏ עלינו צפונה.‏ המחנה שנבחר היה

מחנה יפתח ופונה בו במיוחד שטח עבור הגדוד.‏ השטח היה ריק לחלוטין.‏ נאלצנו

להתחיל הכל מההתחלה.‏ מבני קבע לא היו,‏ ולכן ישנו באוהלים שהקמנו.‏ רק בהמשך

הובאו עבורנו קרוואנים.‏ הבחירה במחנה החדש הייתה בגין ההאנגרים הגדולים שנבנו

שם ויכלו לספק את ההסוואה הדרושה לכלים הסודיים של הגדוד.‏ עבדנו בקדחתנות

על נהלים לשגרה ולשעת חירום על תוכניות מבצעיות - ועל השאלה הגדולה:‏ איפה

מתאמנים?!‏ הלא האימונים חייבים להיערך גם כן תחת מעטה מלא של סודיות ולכן

שטחי האימונים ברמת הגולן עצמה היו בעייתיים.‏

קלע-דוד | פרק ג’‏ - גדוד ‏“מיתר”‏ וגדודי המילואים | 49


| 50 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ג’‏ - גדוד ‏“מיתר”‏ וגדודי המילואים


לאחר חיפושים רבים,‏ נבחר ‏“שטח 100” המוכר והידוע ובמקביל מצאנו שטחים באזור

הרמה.‏ עשינו הסכם עם מושבים וקיבוצים בכדי שנוכל להתאמן בשטחים שלהם,‏

להשתמש ברפתות שלהם לצרכי הסוואת הכלים ועוד כל מיני רעיונות יצירתיים שיקלו

על שגרת האימונים.‏ למעשה,‏ האימונים התקיימו רק בשעות החשיכה.‏ תרגלנו עליות

לרמת הגולן בעיקר על גבי ‏“זחלים”,‏ עד שהובאו הכלים שלנו.‏

במחנה פילון לא ידעו כל כך מה לעשות איתנו.‏ זהות היחידה הייתה סודית ונוצרו בעיות

משניות כגון,‏ היכן יאכלו חיילי היחידה?‏ היה ברור שהיחידה זקוקה למקום משלה והיא לא

יכולה להיות מעורבת בתוך בסיס חימוש,‏ בעל אפיונים שונים לחלוטין מאפיוני היחידה.‏

תוך כדי כך עמלנו,‏ על הקמת בסיס הקבע שלנו.‏ המיקום החדש נקבע כחמישים מטרים

מחוץ לבסיס החימוש הגדול,‏ מעברו של הכביש הוכשר שטח לבסיס החדש.‏ אותם

קרוואנים,‏ ששימשו אותנו היו אמורים לעבור איתנו הלאה לבסיס הקבע.‏ מאחר ולא

היה תקציב למבנים חדשים.‏ יום אחד הגיע טלפון מסגן מפקד המפח”ש,‏ שאמר שנמצאו

‏“שקוביות”,‏ מאיזו מפקדה שהועברה ויכולות לשמש אותנו כמבני הקבע שלנו.‏

את חזות הבסיס בחרתי לעצב במבנה קיבוצי,‏ ללא סממני צבא כלשהם.‏ לא היו שלטים

של ‏“חייל שפר הופעתך!”‏ וכדוגמתם.‏ ההימנעות מהמראה הצבאי הייתה בעיקר מטעמי

הסוואה,‏ אך גם מתוך רצון לתת לחיילים הרגשה שהם נמצאים במקום שיהיה להם נעים

לשהות בו.‏ חיילים מקיבוץ איילת השחר הביאו לנו דשא אותו שתלנו ברחבי הבסיס

והמקום אכן קיבל צביון של קמפוס קטן וירוק.‏

המעבר המלא למחנה הקבע ארך כשנה,‏ מאז שעלינו לצפון,‏ ושנה וחצי לערך מהרגע בו

קיבלתי את הפקודה להקים את הגדוד.‏

כפי שלטנקים יש רמפות משלהם,‏ שהיו פזורות לכל ארך הרמה,‏ גם אנחנו היינו זקוקים

לרמפות משלנו.‏ מיפינו את כל רמת הגולן!‏ בחרנו איפה ובאילו נקודות יעמדו הכלים

שלנו.‏ יצרנו כרטיסי טווחים,‏ מצאנו צירי מעבר בתוך שדות מוקשים,‏ כדי לקצר את

מסלולי עליית הכלים לנקודות הירי שלהם.‏ הסיבה לכך נבעה מהעובדה שהכלים שלנו

לא עלו לעמדות שלהם בכבישים הרגילים – שוב,‏ מתוך צורכי הסוואה וסודיות – או

לחילופין,‏ בהשבתת כלי אויב במעבר שכזה,‏ יוצר הדבר פקק תנועה לכוחות האויב

ומהווה מטרות נוחות יותר עבורנו לירי ולהשמדה.‏

נשק סודי דורש התנהלות חכמה ומתוחכמת ושימוש נכון בכלים שברשותנו.‏ מיפינו גם

את כל השטח הסורי ותרגלנו פעמים רבות הגעה לעמדות בנוהל קרב.‏

פעילות מבצעית

מהקמתו,‏ גדוד ‏“מיתר”‏ הינו גדוד שביצע אימונים רבים ובט”ש בגזרות השונות..‏

לאחר כ-‏‎20‎ שנים בהם המערך היה קיים ללא ירי מבצעי,‏ נוצרה התשתית המתאימה

לבצע ירי של טילי תמוז לעבר מטרות אויב.‏

הגדוד השתתף בפעילות מבצעית ייעודית מרובה החל מהירי המבצעי הראשון בגזרת

לבנון,‏ המשיך בסיכולים מרובים של ירי פצמ”רים וחוליות טרור ברצועת עזה ובשיאו

לקח חלק משמעותי במלחמת לבנון השנייה,‏ בה ירה מאות טילים במקצועיות רבה.‏

בהמשך השתתף הגדוד במבצע ‏“עופרת יצוקה”‏ ואף יזם את העלאת הפראים לחזית

הסורית עם תחילת התרופפות משטר אסד ומלחמת האזרחים.‏ מהלך זה הוביל למספר

תקיפות של מטרות בחזית זו.‏ ב-‏‎2014‎ נלחם הגדוד במבצע ‏“צוק-איתן”‏ וירה מספר רב

של טילים לעבר מטרות אויב.‏

2. ‏“מנור”‏

בשנת 1986, בד בבד עם הקמת האגד,‏ החל תהליך ההקמה של גדוד המילואים הראשון

שלו - גדוד ‏“מנור”.‏

היחידה הסדירה ‏)“מורן”(‏ הורכבה מפלוגות א’‏ ו-ב’‏ וגדוד ‏“מנור”‏ הורכב ‏)ומורכב עד עצם

היום הזה(‏ מפלוגות ג’‏ ו-ד’.‏ אלה ואלה השתמשו ב”חפיז”‏ שהיה אז כלי חדשני,‏ מתוחכם

וסודי ביותר,‏ נעלו נעליים אדומות,‏ חבשו כומתה אדומה ונהנו מהילת מסתורין גדולה

במסגרתה אסור היה להם לספר דבר אודות היחידה ועל תפקידם בה.‏ רובם היו יוצאי

‏‘הצנחנים’‏ ו-’גולני’‏ ואווירת ה”סיירת”‏ שרתה בגדוד.‏

מפקדו הראשון של גדוד ‏“מנור”‏ היה ניסן לוין ועל כן הגדוד כונה ‏“הגדוד של ניסן”.‏ לאחר

זמן מה היה צורך בשם רשמי יותר והמפקדים בגדוד בחרו בשם ‏“מנור”‏ - המורכב מהאות

מ’‏ הפותחת את שמות כל גדודי היחידה,‏ והמורכבת מאותיות השמות ‏“מורן”‏ ו-”רמון”.‏

קלע-דוד | פרק ג’‏ - גדוד ‏“מיתר”‏ וגדודי המילואים | 51


בשנת 1987 התקיים אימון ההקמה בראשות ניסן,‏ אשר תיאר את התקופה במילים:‏ 3. ‏“מצוק”‏

‏“זה היה ממש חדש,‏ התייחסו אלינו בכפפות של משי.‏ כל מה שרצינו - היה לנו,‏ כי היינו

גדוד ייחודי.‏ הגדוד עשה הכל בעצמו,‏ היה לנו חופש פעולה לא נורמאלי.‏ זה היה כיף,‏

רבה”.‏

אך גם דרש עבודה

על אף מעטה הסודיות שנשמר בקפדנות,‏ הגדוד השתלב תוך מספר שנים בתעסוקות

מבצעיות,‏ נטל חלק בהתמודדות עם האינתיפאדה הראשונה,‏ השתלב בתרגילי אוגדה

ובתכנונים אופרטיביים וזכה להערכה רבה.‏

בתחילת שנות ה-‏‎90‎ הוכפף האגד,‏ ואיתו הגדוד,‏ לחיל התותחנים ועבר תהליך של

התמקצעות והתמקדות במשימותיו הייעודיות,‏ תוך המשך ביצוע תעסוקות מבצעיות

ותפיסת כוננויות אופרטיביות לרוב.‏ הילת הסיירת נפגמה מעט ‏)אם כי לא פגה לגמרי(,‏

אך השינוי הביא לקפיצת מדרגה מקצועית ליחידה כולה,‏ לרבות הגדוד,‏ שהפכו לחוד

החנית הצה”לי בתחום הנ”ט.‏ הגדוד המשיך לפעול במלוא המרץ גם כאשר יחידת ‏“מורן”‏

הסדירה נסגרה בשנת 2004.

הגדוד נטל חלק פעיל במלחמת לבנון השנייה תחת אוגדת ‏“הבשן”‏ ועבר בן לילה מגדוד

המתאמן תחת מעטה חשאיות כבד לגדוד המבצע משימות מגוונות של ירי מדוייק תוך

הפגנת גמישות מבצעית גבוהה.‏

ב-‏‎1991‎ הוקם גדוד המילואים השני של האגד,‏ גדוד ‏“מצוק”.‏

הגדוד היה גדוד חפיז,‏ כמו יחידת ‏“מורן”‏ וגדוד ‏“מנור”.‏ הוא הוקם למעשה,‏ כגוף סדיר

לקראת שחרור.‏ אימון ההקמה כלל שתי פלוגות וארך ארבעה שבועות.‏ הוא היה

מפרך ואינטנסיבי,‏ אך ‏“טבע חותם ונתן פוש חזק מאוד לגדוד”‏ מתאר אודי שרון,‏ מג”ד

‏“מצוק”‏ הראשון.‏ כך קיבל הגדוד חותמת ונולד גדוד חדש בצבא.‏ בניגוד לגדוד ‏“מנור”,‏

גדוד ‏“מצוק”‏ היה מורכב כמעט כולו מיוצאי יחידת ‏“מורן”.‏ רבים מאנשי הגדוד נטלו

חלק בפיתוח מערכת ‏“תמוז”‏ בתעשייה ורבים אחרים הפכו למנכ”לים ובעלי תפקידים

מרכזיים במקומות עבודה שונים.‏

עיקר המשימות של הגדוד היו בגבול הצפון.‏ במלחמת לבנון השנייה נטל הגדוד חלק

משמעותי בלחימה והיה מגויס באופן מלא ל-‏‎35‎ ימים.‏ בשנת 2008 היה גדוד ‏“מצוק”‏

הגדוד הראשון שהשתלב ביחידת ‏“מורן”‏ כשנפתחה מחדש.‏ בתום תקופת ההתאקלמות

הוכרז הגדוד ככשיר מבצעית.‏ מבנה הגדוד השתנה,‏ חיילים רבים שוחררו,‏ והוא כמו

הוקם מחדש.‏

בשנת 2010 החל תהליך שילובו של הגדוד ביחידת ‏“מורן”‏ שנפתחה מחדש,‏ תהליך

אינטנסיבי אליו רתם הגדוד את מיטב אנשיו ומרצו ואשר שינה את זהותו המבצעית של

הגדוד.‏ התהליך הסתיים בהצלחה מרובה והגדוד זכה על כך לשבחים רבים.‏

בגדוד מתנדבים רבים מקרב חייליו ומפקדיו,‏ אשר ממשיכים לשרת בגדוד גם לאחר

הגיעם לגיל פרישה ומסייעים לשמור על אופיו וייחודו של הגדוד ועל הניסיון הרב

שנצבר לאורך השנים.הגדוד מתפקד כ”משפחה לוחמת”‏ גדולה ומגובשת המושתתת

על ערבות הדדית בין לוחמיו ואף מקפיד להפגיש בין משפחות הלוחמים.‏ הגדוד משלב

ימי עיון ועיסוק בערכים ובמורשת במקביל לאימונים ולמשימות המבצעיות.‏

כיום ממשיך הגדוד לפעול במתכונתו החדשה תוך שהוא נושא עמו את אותו הדנ”א

והאופי המובהק המלווה אותו מיום הקמתו והעובר בגדוד מדור לדור ‏)ויש האומרים

שאף משביח עם חלוף השנים כיין טוב...(.‏

| 52 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ג’‏ - גדוד ‏“מיתר”‏ וגדודי המילואים


בגדוד קיימת קבוצה הנקראת ‏“הבאבות”‏ - הזקנים של הגדוד.‏ קבוצה של חיילים

ותיקים מעל גיל 40 שמתנדבים בגדוד ונשלחים למשימות המורכבות ביותר.‏

‏“החיילים הכי צבעוניים והכי טובים של הגדוד”,‏ אומר מפקד הגדוד הנוכחי,‏ גלעד

לנדסברג.‏

ב-‏‎2004‎ נהרג אחד מ”הבאבות”,‏ איתן שפיצר,‏ בתאונת דרכים.‏ הוא היה עמוד התווך

של הגדוד,‏ והיה זה אירוע קשה לפלוגה בה שירת.‏

4. ‏“מעוף”‏ ו”מורג”‏

גדוד ‏“מעוף”‏ שהוקם ב-‏‎1992‎ וגדוד ‏“מורג”‏ שהוקם ב-‏‎1996‎ נוסדו כבר בתחילת

דרכם כגדודי מילואים,‏ שהשתמשו בפלטפורמת הפרא ולא בחפיז.‏ גדודים אלו

שמרו על ייעודם המקורי עד היום.‏ כחלק מתפקידה,‏ אימנה עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ את

הגדודים,‏ שמרה על כשירותם המבצעית ואף פיתחה את כוח האדם שבהם.‏ גדודים

אלו משתייכים לאוגדות אליהן הם כפופים ועובדים מולן בכל הקשור לפן המבצעי.‏

קלע-דוד | פרק ג’‏ - גדוד ‏“מיתר”‏ וגדודי המילואים | 53


| 54 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ג’‏ - גדוד ‏“מיתר”‏ וגדודי המילואים


קלע-דוד | פרק ג’‏ - גדוד ‏“מיתר”‏ וגדודי המילואים | 55


| 56 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ג’‏ - גדוד ‏“מיתר”‏ וגדודי המילואים


קלע-דוד | פרק ג’‏ - גדוד ‏“מיתר”‏ וגדודי המילואים | 57


פרק ד’‏

בית-הספר לחמ”מ

ביס”ת


מפקדי היחידה לדורותיהם:‏

אורן בן ג’ויה......................‏‎1989-1990‎

נפתלי אלימלך ................1990-1991

אודי שרון..........................‏‎1991-1992‎

אורן בן ג’ויה......................‏‎1992-1994‎

דב וייס...............................‏‎1994-1997‎

רוני מרום ..........................1997-1999

שמעון ליטמן....................‏‎1999-2001‎

אייל שריד .........................2001-2002

דורון זוננשיין....................‏‎2002-2004‎

ירון לביא...........................‏‎2004-2006‎

ענבר יזהר .........................2006-2008

לורן פרטוש ......................2008-2011

איתמר לסרי.....................‏‎2011-2014‎

טל אלגזי............................‏‎2014-2015‎

| 60 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ד’‏ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת


הקודקודים באים לראות בית ספר נולד...‏

1. ההקמה

ב-‏‎1981‎ התגייס אורן בן ג’ויה לשריון.‏ ב-‏‎1984‎ הגיע ליחידת ‏“מורן”‏ שהייתה אז בתחילת

דרכה ותפקד תחילה כקמב”ץ ולאחר מכן כמפקד אחת הפלוגות המבצעיות ומפקד

קורסי ההשלמה הראשונים ביחידה.‏ ב-‏‎1989‎‏,‏ לאחר שנתיים בחו”ל,‏ הציע מפקד

המפח”ש דאז,‏ אורי שגיא,‏ לאורן לחזור לצבא כמ”פ הפרא הראשון או כמפקד בית הספר

להכשרות.‏ אורן לקח על עצמו את תפקיד מפקד בית הספר לתמוז - ביס”ת,‏ כאשר הוא

סרן בלבד.‏ ‏“נתנו לי אוטו,‏ פקידה ומשרד - ככה התחיל בית הספר”.‏ מספר אורן.‏

בתחילה הוקם בית הספר בתוך יחידת ‏“מורן”‏ שישבה אז במחנה רמון.‏ לאחר זמן מה היה

ברור שנדרש מקום נפרד שירכז את כלל ההכשרות שליחידות האגד,‏ שהורכבו,‏ למעשה

מ”מורן”‏ ו”מיתר”‏ ‏)יחידת ‏“מגלן”‏ בדיוק הייתה בתהליכי עזיבה(.‏ בית הספר עבר ל”חוסן”‏

שהיה מתקן כושר של חיל האוויר בתוך מחנה רמון.‏ עדיין לא הוקמו מבנים,‏ והחיילים ישנים

בתוך אוהלי 12 ענקיים ובתנאים קשים.‏ בשבת אחת הוזמן מפקד המפח”ש לראות את

בית הספר והביא עימו מתנה - סט כלים עם לוגו בית הספר ועם השם שניתן לו,‏ ‏“מיצד”.‏

השם נשכח עם השנים ואינו בשימוש עוד.‏

ההתחלה הייתה קשה מאוד.‏ המפח”ש לא קיבלה החלטה ברורה על פיה מקימים את

בית הספר,‏ ולשם כך מוקצים תקציבים ומשאבים מסוימים.‏ הכול היה צריך להיבנות

מאפס ועם מעט מאוד עזרה מהמפח”ש ולעיתים אף מהאגד.‏ בית הספר היה סוג של

עול שדרש מהיחידות השקעת אנרגיות.‏ הן הסתדרו גם לפניו ולא ראו בו גוף הכרחי.‏ עם

זאת,‏ בית הספר קם ואנשיו ‏“נלחמו אל מול הבלתי אפשרי”‏ כפי שמתאר אורן בן ג’ויה.‏

האווירה הייתה משפחתית,‏ ולמקימי היחידה הייתה מטרה משותפת שעבורה עבדו

ימים ולילות.‏ מלבד מספר תיקי תרגיל ושקפים למדריכות,‏ לא היה כלום.‏ החלו ליצור

את כל החומרים מהתחלה:‏ תיקי מסלול,‏ מערכים ורציונל של ההכשרה.‏ כל מ”פ שהגיע

הוסיף נגיעות משלו וכך לאט לאט נבנתה מעטפת להכשרות ובית הספר התמסד.‏

לאחר שלב ההקמה היה ברור כי יש לבנות מאמן שישמש כמתקן אימון לכוונים.‏

בתושייה האופיינית לתעשייה,‏ נלקח מתקן לשטיפת מכוניות שהוסב למערכת

שנשאה מצלמה מעל ‏“שולחן חול”‏ בו היו מסדרים את המטרות וכך הוקם למעשה

מתקן סימולטור ‏“זמני”‏ במתקן התעשייה שנשאר קבוע עד לשנת 2000 בה נחנך

מאמן ‏“פעימת לב”‏ במחנה רמון.‏ עם הקמתו של ‏“פעימת לב”‏ הוא הפך כשמו כן הוא

ללב ההכשרה של הכוונים במערך והיווה קפיצת מדרגה משמעותית במוכנות הכוונים

לירי מבצעי.‏ כשנה לאחר מכן,‏ הוקם מאמן ה”מלח השולחני”‏ – מאמן המסגרת

שידע לאמן עד רמת הגדוד,‏ תחילה במבנים זמניים שלימים הפכו למפקדת הביס”ת

וכעבור זמן קצר למבנה הקבע.‏ שילוב הסימולטורים בהדרכת הלוחמים העצים את

מערך ההדרכה המפואר שהפך ל”שם דבר”‏ ולתפקיד המבוקש בצה”ל בקרב נשים...‏

2. מערך ההדרכה

‏“מה שמייחד את האגד,‏ זה לא אורך המסעות הרגליים שלנו,‏ זה לא משך הזמן שאנחנו

שוהים בשטח ולא המבצעים המורכבים שאנחנו עושים בעורף האויב...‏ המאפיין שלנו

זה כושר ההסתגלות המהיר,‏ הלמידה המהירה,‏ כל אותם דברים שאם אין לך גוף הדרכה

מעולה ואם אין לך מדריכות מעולות אין לך שום סיכוי לעשות את הדבר הזה”-‏ רוני

מרום,‏ מפקד הביס”ת החמישי.‏

כלל המדריכות מ”מורן”‏ ומ”מיתר”,‏ שעד אז היו חלק מהיחידות,‏ עברו לבית הספר

לחמ”מ,‏ שם הכשירו את המסלולים ואימנו את הלוחמים.‏ גם קורס המדריכות עבר

לביה”ס וכך נוצרה מסגרת לימודית ואינטימית המאחדת את הכשרות האגד במקום

אחד ומתחדשת ומשתפרת מיום ליום.‏ לאט ובהדרגה עברו לביס”ת כלל הקורסים:‏

טירונות יחידה,‏ קורס מש”קים,‏ השלמה חילית ועוד.‏

‏“קלע-דוד”‏ | פרק ד’‏ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת | 61


מערך ההדרכה הינו חלק נחוץ ובלתי נפרד ממערך ‏“תמוז”.‏ תחילה היה המערך מאוד

‏“מרובע”‏ והתבסס על התו”ל הקיים בלבד,‏ אשר הפך להיות פחות ופחות רלוונטי ככל

שהסיכוי למלחמה כוללת קטן.‏ בשנת 2004 בוצעה עבודת מטה בנושא מטרות נקודה,‏

שלאחריה השתנה ייעוד היחידה.‏ מטיל שייעודו פגיעה בטנקים הפך ‏“תמוז”‏ למשמיד

מטרות נקודה מדויקות.‏ הדבר דרש התאמה מלקחים מבצעיים ובניית תו”ל חדש

המותאם למציאות הקיימת,‏ לגדוד שעושה בט”ש.‏ מערכות חדשות וטכניקות חדשות

שפותחו על ידי המדריכות נכנסו והועברו לחיילים.‏ השינויים כללו התייחסות לפריסת

האויב בשטח ותרגילים הבנויים לפי תפיסת ההפעלה של האויב,‏ שילוב המשוואה כחלק

בלתי נפרד מההכנה לקרב,‏ תרגילים הנבנים על בסיס מתאר אופרטיבי המדמה מצב

אמת,‏ חוזי ושידור לאחור כחלק מתרגילים והוספת מטרות סיוע קרוב המדמות סיוע

לחטיבה מתמרנת.‏ רס”ן איתמר אהרונסון,‏ מ”פ במילואים,‏ מתאר את השינוי שנעשה,‏

‏“התאימו את המתארים למה שרלוונטי לנו באמת והופך את האימון ליותר אפקטיבי וגם

מעניין.‏ זה היה מאוד מותאם ותפור לצרכים שלנו...‏ לא יודע כמה יש את זה עוד בצבא...‏

היכולת לתפור אימונים לפלוגה מסויימת”.‏

| 62 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ד’‏ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת


מג”ד לשעבר באגד מוסיף לאחר אימון בביס”ת,‏ ‏“אני שמח על התרגיל,‏ פוטנציאל עצום!‏

יש לנו כאן יכולת לתרגל עד רמת הצוות הבודד,‏ יחד עם תצפית.‏ שילוב של הפעימה

מדמה מצב אמת!‏ ניהול קרב איכותי מאוד,‏ מדמה את המציאות - איכות ועומק.‏ קיימת

כאן תפיסה שבונה את המערך!”‏

מאחר שהירי באימונים מועט מאוד,‏ מרבית ההכשרה המקצועית של החיילים מבוססת

על האימונים בסימולטורים,‏ עליהם אמונות המדריכות,‏ שזוכות לכבוד והערכה רבה

מצד המפקדים והחיילים כאחד.‏ גם לאחר האימונים נמשך הקשר בין קצינות ומדריכות

המערך לבין הגדודים.‏ הן יורדות לשטח,‏ מתלוות למפקדים ונותנות חוות דעת מקצועית.‏

בנוסף,‏ לאחר כל ירי שהתרחש בשנים האחרונות נשלח צוות ממערך ההדרכה,‏ הכולל

קצינה ומדריכה לתחקור האירוע ולהפקת לקחים.‏ מסקנות התחקיר הכולל גם את

סרט הירי מופצות כמערך שיעור,‏ שאותו עובר כל חייל ומפקד בגדוד.‏ בין המדריכות

ללוחמי היחידה נוצר קשר ייחודי שנשמר גם כאשר החיילים מסיימים את תקופת

ההכשרה ועולים לגדוד.‏ כשהחיילים חוזרים לאימונים או לקורס המפקדים בבית הספר,‏

ההתרגשות נראית לעין והחיבור החזק מורגש.‏

שי טפליצקי,‏ שהייתה מ”פ קמ”ד בבית-הספר,‏ מתארת מה נדרש ממדריכה במערך,‏

‏“קודם כל תחושת מחויבות,‏ אחריות,‏ וחלוקת קשב.‏ בתפקידה נדרשת המדריכה לחנוך

את הצוות,‏ להפעיל את המאמן,‏ להקשיב וליישם את דגשי המפקד בו זמנית.‏ בנוסף,‏ על

המדריכה להיות איתנה וגמישה על מנת שתוכל להתאים את עצמה לאוכלוסיות היעד

השונות שאיתן היא עובדת”.‏

שי ממשיכה ומספרת שגאוות היחידה והמוטיבציה של המדריכות עולות על כל דמיון

ומייחדות אותן מכל מערך הדרכה אחר בצה”ל.‏

3. סופה של תקופה

בקיץ 2015, הוחלט לסגור את ביה”ס לחמ”מ ולהקימו מחדש במרכז הארץ.‏

‏“קלע-דוד”‏ | פרק ד’‏ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת | 63


| 64 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ד’‏ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת


נאום טקס סגירת הביס”ת 1/7/2015

קשה לדבר על סיום מבלי לסקור וכמובן לזכור את העבר.‏ אי שם,‏ בסוף שנות השמונים

כמה משוגעים לדבר הגו רעיון מוזר של פתרון לבעיה מבצעית:‏ כמויות טנקים הנמצאים

ברשות צבאות ערב.‏ מרביתנו זוכרים זאת כטראומה של מלחמת יום כיפור,‏ כאשר

תרחיש עמק הבכא עומד לנגד עינינו.‏ הפרויקט הלאומי שהוכרז בהמשך כפרויקט

חירום התקדם והתפתח והגיע לבשלות בתחילת שנות השמונים עם ה”חפיז”‏ וטיל

‏“תמוז”,‏ שבזמנו נקרא ‏“מדרס”‏ ומאוחר יותר הצטרף אליו אחיו הגדול – ה”פרא”.‏

האופי המיוחד של היחידה שהחלה את דרכה עם כומתות ונעליים אדומות ובגלגוליה

הקודמים,‏ מיקומה היה במחנה מנוס שליד מחנה נתן,‏ משם דילגה לחוסן פה בכנף,‏

ובסופו של דבר התמקמה במקום שבו אנו נמצאים היום,‏ נבע ממרקם האנשים שהרכיב

את נבחרת המפקדים - ערבוב מיוחד של יוצאי יחידות מיוחדות ושריונאים.‏ הקוקטייל

הזה הניח את היסודות לאופי המיוחד שלה,‏ שהמשיך לאורך שנים ועד היום – יחידה

שהיוזמה והחתירה למגע מאפיינות כל לוחם ומפקד בה,‏ אך יחד עם זאת השגרה

וההקפדה השריונאית ללא דופי משלימות את מאפייניה.‏

בשנת 1989 הוקם בית הספר ל”תמוז”‏ ומאז ועד היום הוא אמון על הכשרת המפקדים,‏

הלוחמים והמדריכות.‏ בית הספר שחרט על דגלו מאז ומתמיד את המצוינות בהדרכה,‏

הפך עד מהרה לשם דבר.‏ להיות מדריכת ‏“מורן”‏ הפך לאחד התפקידים המבוקשים

בקרב המדריכות בצבא הגנה לישראל.‏ האהבה של המדריכות למקצוע ולמקום הובילו

לחיבור מאוד מיוחד בינן לבין הלוחמים.‏ האחווה,‏ תחושת השליחות והמחויבות של

מערך ההדרכה היוו מאז ומתמיד מנוע לכלל המערך.‏

אחד מיתרונותיה של היחידה הוא גודלה.‏ ביחידה קיימת תחושת משפחתיות.‏ היחידה

מורכבת מאנשים נפלאים שהקדישו לה את מיטב שנותיהם והיו רתומים לכל משימה

גם אם לעיתים נראה היה כי היא דמיונית.‏ כשאני חושב על המשפחה המורחבת הזו אני

חושב כמובן על אנשי האחזקה:‏ מזוז,‏ יניב,‏ עופר,‏ ביג’אוי וגדי,‏ אקווה,‏ ואפילו הוותיקים

שעוד זוכרים את פש שהיה אלוף הנגמ”שים.‏ סידי שהיה רס”ר כשאני הייתי חייל פה,‏ ציון

זכרונו לברכה,‏ וחיים שהחליף אותו ויבדל לחיים ארוכים.‏ במטבח עוד לפני מתי היה מוטי

והיום יש לנו את לירן.‏ בלוגיסטיקה את אטס ודביר,‏ שהיום באגד.‏ בוז’י מהתקשוב ועוד

שמות רבים של אנשי קבע שהיו,‏ עשו ותרמו רבות למקום.‏

סממן נוסף שיש למשפחה הזו הוא סממן של מסורות ושפה:‏ רק מי שנמצא פה מבין מה

זה כשהמוקוסים והסיורניקים יוצאים למסע משולש שאפילו אני עשיתי כחייל,‏ ובסופו

באו לעודד המשק”ביות והמד”ביות שהיו עסוקות בלהעביז מפות בדיג’י שבפעימה.‏

לא מעט שינויים כבר חווינו במערך החמ”מ:‏ קליטת טילים חדשים – ת’‏‎2‎ ולאחר מכן

ת’‏‎4‎‏,‏ סגירת מערך החפיזים,‏ קליטת מערכות המגן והמגל,‏ מעבר למטרות נקודה - שינוי

שהפך את המערך לרלוונטי לכלל העימותים:‏ בט”ש בעזה,‏ מלחמת לבנון השנייה,‏ בט”ש

בסוריה ורק לאחרונה השתתף המערך ב”צוק איתן”‏ באופן משמעותי מאוד.‏

אך עם זאת,‏ שינויים מטבעם קשים לאדם,‏ בוודאי כאשר מדובר במקום כזה,‏ עם אנשים

כאלה ועם טיל שבכל פעם שהוא ניצת הוא מרגש מחדש.‏ הרי כשחושבים על זה,‏

באימונים אנחנו יורים לרוב ת’‏‎1‎ שנארזו בתחילת שנות השמונים והיום לאחר למעלה

משלושים שנים אתה דופן את הטיל,‏ מחבר אותו וזה עובד,‏ המצלמה נדלקת,‏ המנוע

ניצת והטיל,‏ לרוב פוגע במטרה.‏ שינוי אותו אנו חווים כעת אינו פשוט,‏ אך שינויים הם

טבעם של ארגונים שרוצים להתקדם ולהיות רלוונטיים ועל כן,‏ שינוי זה למרות הקושי

הרגשי שבו,‏ הינו הכרחי על מנת שנוכל כמערך וכצבא להתקדם,‏ להתפתח ולגדול

במקומות אחרים.‏

כאנשי צבא,‏ כולנו יודעים שאין לנו הרשות לברור משימות.‏ משימת סגירת יחידה היא

משימה מהסוג שאף אחד לא ממש רוצה לבצע.‏ אך בזכות הבגרות שהפגינו כלל חיילי

הביס”ת ומפקדיו,‏ משימה זו ככל משימה צבאית שהוטלה על היחידה המצוינת הזו,‏ נעשית.‏

פקודיי היקרים – מחר בבוקר כאשר תתייצבו בתפקידיכם החדשים וביחידות החדשות,‏

עיניכם תיראנה את שלפניכם,‏ אך ליבכם וראשכם יזכור את המטען המכובד שמאחוריכם.‏

מטען של חברות,‏ חוויות וזיכרונות עמוקים.‏

אני מעריך ומוקיר את כולכם:‏ מפקדים,‏ אנשי קבע,‏ לוחמים,‏ מדריכות וחיילי מפקדה,‏

שמח שלקחנו ביחד חלק משמעותי,‏ ביחידה משמעותית ובמערך משמעותי שעשה

היסטוריה והוכיח את יכולותיו בשדה הקרב.‏

בית הספר ל”תמוז”‏ - בפעם האחרונה - ‏“היכון נעילה”.‏

טל אלגזי,‏ סא”ל

מפקד ביה”ס לחמ”מ

‏“קלע-דוד”‏ | פרק ד’‏ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת | 65


| 66 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ד’‏ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת


‏“קלע-דוד”‏ | פרק ד’‏ - בית הספר לחמ”מ - ביס”ת | 67


פרק ה’‏

רוכב שמיים


מפקדי היחידה לדורותיהם:‏

אורי גונן.............................‏‎2010-2013‎

בן וייסמן............................‏‎2013-2015‎

רן אשכנזי..........................‏‎2015‎

תחילת

הפרויקט

הפעלה

ראשונה

במלחמת

לבנון השנייה

השתתפות

במבצע

‏“עופרת יצוקה”‏

השתתפות

היחידה

ב”עמוד ענן”‏

פתיחת המאמן

‏)סימולטור

האימונים של

היחידה(‏

2014

2013

2013

2012

2010

2008

2008

2006

2006

2003

הקמת גרעין הקמה

ביחידת זיק

פיילוט מבצעי

ראשון

10/10/10

הקמת יחידת

רוכב שמיים

מעבר היחידה

מבסיס פלמחים

למחנה רמון

השתתפות במבצע

‏“שובו אחים”‏ ובמבצע

‏“צוק איתן”‏

| 70 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ה’‏ - ‏“רוכב שמיים”‏


1. ההקמה

‏“המודיעין הוא משמעותי,‏ קראנו לזה מצלמה עם כנפיים ולא

מטוס עם עיניים”‏

אלון לוין,‏ ממקימי הפרויקט

הצורך ברוכב שמיים נבע מדרישות חי”ר ושריון לעצמאות מבצעית.‏ המודיעין שגדוד

מקבל לעיתים לא מספיק לו ומגביל את יכולותיו ואת מרחב פעולתו.‏ ייעוד המערכת

הוא להוות כלי שיביא לדרג הטקטי הנמוך יכולות אחרות,‏ ידע,‏ ‏“לתת לו עיניים”.‏

הפרויקט החל בשנת 2003 כשביחידת זיק הוחלט לבחון אפשרות למטוס קטן לא מאויש

לחילות היבשה.‏ ב-‏‎2004‎ כבר נלקח המטוס לבדיקה בשטח.‏ יזמי הפרויקט ערכו בדיקות

שבהן לימדו אנשים בגדודי חי”ר ושריון להפעיל את המערכת,‏ על מנת לסייע באפיון

לפיתוח המטוס.‏ המערכת נבדקה תחילה במעבדת הקרב,‏ סימולטורים המאפשרים

לבחון את מאפייני המטוס ואת יכולותיו.‏ באחת הבדיקות נכח מג”ד שריון שאמר

ש”רוכב שמיים”‏ הולך ומחולל מהפכה,‏ שהוא ייתן לו את האפשרות לקבל החלטות שלא

יכול היה לקבל לפני כן ולהיערך למשימה כראוי.‏ כבר מהבדיקות הראשונות ומתגובות

האנשים נראה היה שיש פוטנציאל מאוד גדול לרוכב שמיים.‏ אנשי הפרויקט שאפו

גבוה,‏ אך הקפידו להיות מחוברים לקרקע ונזהרו לא ‏“לדרוך לאף אחד על הרגליים”‏ כי

בסופו של דבר,‏ משמעות הפרויקט הייתה אלטרנטיבה לחיל האוויר בתחומים מסוימים.‏

בשנת 2006, הוקם הגרעין ליחידה כחלק מיחידת זיק.‏ בסיום אחד מקורסי המפקדים

של היחידה באותה השנה הוציאו עשרה חיילים ומתוכם,‏ לאחר מיונים,‏ בחרו שישה

שיעברו הסבה לפרויקט חדש,‏ שלימים ייקרא ‏“רוכב שמיים”.‏ בנובמבר 2006 בוצעה

ההסבה הראשונה,‏ ובמרץ 2007 הוסבו שישה אנשים נוספים.‏ זה היה סוג של גרעין

הקמה,‏ אפילו לא פלוגה.‏ ששת החיילים שעברו את ההסבה הראשונה הפכו להיות

הסגל של הקורס הלוחם הראשון - מסלול 01. הקבוצה החדשה הפכה לפלוגה וקיבלה

את השם ‏“רוכב שמיים”.‏

במלחמת לבנון השנייה הופעל ‏“רוכב שמיים”‏ לראשונה על ידי צוותים מיחידת זיק

שהוכשרו על המערכת.‏ על מנת להטיס,‏ נדרש תיאום מול חיל האוויר,‏ משימה שאינה

פשוטה כלל.‏ אתגר נוסף היה הקושי במציאת מקומות שמתאימים להטסה בצפון בשל

אופי הקרקע.‏ הצוותים חברו לגדוד ‏“מיתר”‏ ועבדו איתם.‏ בטיסה הראשונה חיבר הצוות

את כבל הבנג’י לנקודה הסמוכה לסוכת מציל באחד היישובים באזור והמטוס התנגש

בסוכה מיד לאחר ההמראה.‏ בניסיון השני המטוס טס כראוי.‏

‏“קלע-דוד”‏ | פרק ה’‏ - ‏“רוכב שמיים”‏ | 71


באותו הזמן,‏ עוד לא ניתן היה לממש את ייעוד המערכת,‏ שהיה ללוות כוחות בגדוד

מתמרן ולספק לו מודיעין,‏ מכיוון שהיא לא הייתה מוצפנת.‏ לאחר שהמטוס הוצפן

התקבל אישור להטיסו לצורך פעילות מבצעית והצוותים עבדו עם אחד הגדודים

בחטיבת אלכסנדרוני במהלך הלחימה.‏ בשלב מוקדם זה עדיין לא הייתה זמינה מערכת

‏“גל ירוק”,‏ המאפשרת למג”ד לקבל תמונה מהמטוס תוך פעילותו בשטח.‏ המידע הועבר

לגדוד באמצעות ‏“שדכן”‏ שישב בחפ”ק ביחד עם הצוות . לקראת סוף הלחימה הגיע

אלוף מז”י לראות את המערכת.‏ הצוות התכונן באותו המקום בו הטיס לראשונה ושיגר,‏

‏“התפללנו שינחת כמו שצריך,‏ שייראה טוב,‏ ואז אנחנו מגיעים לנחיתה והמטוס נוחת

בתוך הבריכה.‏ ברגע שהמטוס נוחת בתוך בריכה ריקה יש תהודה כאילו נפל שם משהו

והתפוצץ.‏ בום!‏ רעש מטורף,‏ אני אומר להם שהכול בסדר,‏ שזה בגלל כרית האוויר.‏ אנחנו

מגיעים לשם ורואים שהמטוס תקין.‏ מרכיבים מחדש,‏ מחליפים סוללה ומוכנים לעלות

שוב.‏ אלוף הפיקוד אומר:‏ ‏“’הבנו,‏ ראינו,‏ אתה יכול להמשיך לפתח את המערכת הבאה,‏

תביא לפחות 20 כאלה כמה שיותר מהר לזרוע היבשה...‏ וזו הייתה תפנית משמעותית

לפרויקט”.‏ אלון לוין.‏

כחלק ממסקנות המלחמה היה ברור לחברי הפרויקט שצריך לשייך את ‏“רוכב שמיים”‏

לחיל התותחנים.‏ הפער המרכזי היה הקושי בהטמעתו בחיל היבשה.‏ השיוך לתותחנים

הקביל את רוכב שמיים ליחידת זיק ואפשר להשתמש בשיתוף פעולה שכבר היה קיים.‏

ואכן,‏ בסוף שנת 2006 התקבלה ההחלטה בזרוע היבשה להעביר את ‏“רוכב שמיים”‏ מחיל

האיסוף הקרבי למפקדת קצין תותחנים ראשי.‏ אורי גונן,‏ שהיה אז רמ”ד במקתמ”ר ולימים

מפקד היחידה הראשון,‏ היה אחראי על קליטת הפרויקט בתוך החיל ובמהרה קיבל את

ההחלטה שהוא יהיה תחת יחידת זיק.‏ ליישום ההחלטה הוקם גוף קטן,‏ מעין צוות הקמה,‏

ושנה אחרי שנכנס הפרויקט לחיל התותחנים כבר הוקמה פלוגת ‏“רוכב שמיים”‏ ראשונה

בזיק.‏ העומס על יחידת זיק באותה התקופה לא היה סביר מבחינת כמויות סוגי האמל”ח

שהפעילה.‏ בנוסף,‏ עולם התוכן של ‏“רוכב שמיים”‏ וזיק שונים מאוד והקוד הגנטי של

האנשים הנדרשים לבצע את המשימה הינו שונה.‏ הצורך להפוך את ‏“רוכב שמיים”‏ ליחידה

עצמאית התעורר,‏ אך יעברו עוד מספר שנים עד להפנמת הרעיון ויישומו.‏

בשנת 2007 קיבל הפרויקט אישור רשמי לצאת לדרך,‏ וזאת למרות התנגדות עזה מאוד

של חיל האוויר.‏ נערך מכרז שבו השתתפו תשע חברות ביניהן תעשייה אווירית ואלביט,‏

שהציגו את המזל”ט שלהן לפי דרישות הצבא.‏ צה”ל החליט לעבוד עם המערכת של

אלביט ובמהלך 2008 החלה העבודה על פרויקט ‏“שמיים וארץ”‏ שמטרתו הייתה לפתח

מזל”ט ומערכת שיפעלו ברמת הגדוד.‏

בדצמבר 2008, החל מבצע ‏“עופרת יצוקה”.‏ בשלב זה היו בידי הצבא ארבע מערכות

קיימות,‏ יחד איתן הוקם גרעין הפלוגה הראשונה ביחידת זיק שהשתלב בלחימה.‏

הצוותים ליוו ארבע חטיבות במהלך המבצע והשתלבו בהן.‏ עם ההגעה לשטח,‏ נתקלו

הצוותים בבעיה - חיל האוויר אמנם נתן לצוותים מרחבים אוויריים מסוימים,‏ אך

פעילותו שיבשה את התדרים ומנעה מהמטוס לטוס כפי שצריך.‏

‏“ביום כניסת הכוחות,‏ הייתי במחנה יפתח”,‏ מספר לוין,‏ ‏”הבנו שגלנט,‏ אלוף הפיקוד וגבי

אשכנזי,‏ הרמטכ”ל מגיעים לדבר עם האנשים ואמרתי ללוחם שהיה איתי להביא את

ערכת ההקלטה עם הסרטונים.‏ הלכתי לדבר עם גלנט ולהציג לו את המערכת.‏ הוא אמר:‏

‏“’אני לא יכול,‏ אני הולך עם הרמטכ”ל לדבר עם הכוחות שנכנסים עכשיו”.‏ אמרתי לו:‏

‏“אני אלווה אותך”.‏ בדרך הסברתי לו כמה דברים ואמרתי לו:”שורה תחתונה,‏ מטוס אחד

של שובל שאתה שולח מפה,‏ אתה מקבל ארבעה מוקדים של ‏“רוכב שמיים”‏ שיכולים

לעשות את העבודה.‏ הוא הבין ואמר לי לדבר עם הרל”ש שלו.‏ הראיתי לו את הסרטונים

והסברתי לו את כל הרקע.‏ גלנט אישר והוציא מוקד אחד של שובל ומשם ועד סוף

הלחימה היחידה עבדה”.‏

| 72 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ה’‏ - ‏“רוכב שמיים”‏


‏“קלע-דוד”‏ | פרק ה’‏ - ‏“רוכב שמיים”‏ | 73


מבצע ‏“עופרת יצוקה”‏ היה הצלחה גדולה ל”רוכב שמיים”.‏ המטוסים שהו באוויר

שעות רבות והיו הרבה סגירות מעגלים.‏ במבצע זה שולב לראשונה ‏“גל ירוק”‏ שאפשר

למג”דים לראות את התמונה מהמטוס בזמן אמת ולהכין את הגדוד לקראת לחימה

על בסיס המידע העדכני ביותר.‏ עם הזמן הבינו שיש צורך בכניסה לגזרה הגדודית,‏

לא רק לשם מבצעים,‏ אלא לעבודה עם הגדוד בזמן הבט”ש.‏ נעשו התאמות בבסיסים

השונים,‏ אנטנות חוברו לגגות חמ”לים ומקומות שמורים לציוד נמצאו.‏ תהליך זה היה

שלב נוסף בהטמעת ‏“רוכב שמיים”‏ בגדודי צה”ל הפרושים בגזרות השונות.‏

המערכת השתנתה לאורך השנים והוחלפו מספר פלטפורמות - מערכת אנאלוגית,‏

מערכת דיגיטלית ותצורות משופרות וטובות יותר ויותר של המערכת והמטוס.‏

בקיץ 2010 החל תהליך הקמת היחידה בפיקודו של אורי גונן.‏ ‏“בהתחלה היה מאוד

פשוט,‏ היו שלושה אנשים.‏ אני הגעתי ליחידה מאוגדת עזה,‏ הבאתי איתי את הנהג שלי

שהוא היה הנהג הראשון ביחידה,‏ ואיתרתי את דודי שהיה השליש הראשון ביחיד.‏ ככה

בעצם הגענו לקלוט את הדבר הזה.‏ אז בדו”ח 1 של היחידה,‏ היו רק שלושה אנשים”.‏

מספר גונן.‏ תוך מספר שבועות הפלוגה שישבה תחת זיק,‏ שהייתה מחולקת לשניים:‏

מבצעית והכשרות,‏ עברה לחסותו של אורי גונן והיחידה החדשה.‏ טקס הסיום של

מחזור הלוחמים 03 היה נקודת הפתיחה הרשמית של היחידה.‏

המשימה הראשונה הייתה לערוך טקס הקמה.‏ היחידה הייתה קיימת אך היה צורך

להכריז עליה.‏ נבחר תאריך יפה וסמלי לטקס - 10/10/2010. גונן נזכר בקשיים,‏ ‏“היום

בא מפקד היחידה למפ”מ ואומר:‏ ‏“אני מבקש שביום ראשון הבא יהיה טקס”.‏ ולוקח

את הרס”ר ואומר לו:‏ ‏“תראה אני רוצה שיהיה ככה וככה”.‏ אז לא היה כלום,‏ לא היה

אף אחד.‏ היה שליש והיו לוחמים,‏ לא היה לנו שום דבר אז עבדנו מאוד מאוד קשה גם

בהיבט הלוגיסטי ומה שיותר מסובך,‏ רצינו תג ורצינו דגל.‏ מה זה רצינו,‏ חייבים”.‏

היחידה מנתה בשלב זה פלוגת הכשרות - שלימים הפכה לבית הספר,‏ פלוגה מבצעית -

שלימים הפכה לפלוגת לוחמים והתפצלה לשתי פלוגות,‏ פלוגת מפקדה ופלוגת אחזקה.‏

הפעם הראשונה שהיחידה הוקפצה למשימה הייתה לאחר פיגוע איתמר.‏ באותה עת

שהו ביחידה ארבעה צוותי לוחמים בהכשרה,‏ והם הוקפצו לסיוע במאמץ הצה”לי

למציאת רוצחי משפחת פוגל.‏ בנובמבר 2010 התגייס מחזור 04 של היחידה שסימל את

תחילת הגיוס המחזורי ליחידה.‏ לפני כן היה גיוס אחד בשנה.‏

בתחילת הדרך,‏ מאחר שלא היו מספיק אנשים ביחידה,‏ נוצרו מצבים שבהם קצינים

ומפקדים ביצעו מספר תפקידים במקביל.‏ עובדה זו יצרה עומס רב,‏ אך עם זאת גם

סיפוק גדול.‏ הכול נבנה מאפס:‏ תרבות היחידה,‏ ההכשרות והמבנה.‏ עד היום כל מסלול

שמגיע ליחידה מחדש ומשפר דבר כלשהו,‏ וכך היחידה ממשיכה בתהליך של התפתחות

ושיפור תמידי.‏

| 74 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ה’‏ - ‏“רוכב שמיים”‏


2. ההתפתחות

האירוע המשמעותי הראשון שהיחידה התמודדה איתו התרחש חודשים ספורים לאחר

הקמתה.‏ מפקד הזרוע החליט להקים ועדה שתבדוק איך ניתן למצות את צוותי ‏“רוכב

שמיים”‏ בצורה טובה יותר.‏ שתי מסקנות מרכזיות עלו מן הועדה,‏ הראשונה - על צוות

צריך לפקד קצין ולא מש”ק והשנייה - מסלול ההכשרה צריך להימשך שנה במקום

שמונה חודשים.‏ מסקנות אלו שינו לחלוטין את אופן ההכשרה ביחידה ואת הקוד הגנטי

של מפקדיה.‏ עד אז קצינים ביחידה היו בעיקר מפקדי קורסים ומפקדי פלוגות ועסקו

בעיקר בפיקוד ‏“מאחור”‏ ולא ‏“מלפנים”.‏

מסלול לוחם 05 היה הראשון שארך שנה.‏ למסלול הרגיל,‏ אימון הפרט,‏ התווסף האימון

המתקדם,‏ שהיום נקרא אימון צוות ומוגדר כקורס מפקדים.‏ פרק הזמן שנוסף להכשרה

הוקדש להתמודדות עם התסכולים שצוותי היחידה התמודדו איתם עד אז.‏ סוגיית

ההטסה אף פעם לא הייתה בעיה.‏ היחידה נשאבה מאוד לפן המקצועי וידעה מה היא

רוצה,‏ ולכן התחום הזה הועבר בצורה טובה בהכשרות.‏ לעומת זאת,‏ נקודת החולשה

הייתה בחיבור הצוות לגדוד מבצעי לוחם,‏ גם בהקשר של שפה משותפת ותרגולים

משותפים וגם בהיבט של עומסים ומשקלים.‏ היום לוחמי היחידה סוחבים 50% ממשקל

גופם והולכים בתרג”ד שאורכו כ-‏‎40‎ ק”מ,‏ כשירות גופנית,‏ שעל פי פקודות הצבא,‏

נדרשת שנה כדי להגיע אליה.‏

דבר משמעותי נוסף שעלה באותה ועדה,‏ בחודשיה הראשונים של היחידה,‏ הוא כפיפות

היחידה.‏ היחידה הייתה כפופה ישירות לקתמ”ר ועלה צורך שהיחידה תעבור להיות

תחת מפקדה כלשהי.‏ ‏“בעצם הסתכלנו ימינה ושמאלה ואמרנו ‏‘מי ייקח אותנו?’,‏ ‏‘מי

רוצה אותנו?’‏ ולשמחתי מי שהיה מפקד עוצבת ‏“קלע-דוד”‏ אז,‏ שרון סספורטס,‏ נרתם

לדבר הזה ובא ואימץ את היחידה לחיקו”,‏ מספר אורי גונן.‏ התהליך של הכפפת היחידה

למפקדת האגד היה מורכב.‏ מטה היחידה הורגל לפעול באופן עצמאי ולא קיבל בשמחה

את העובדה שאומרים לו מה לעשות.‏ ליחידה היה נוח לעבוד מול הזרוע כי לכאורה

היא כיוונה ישירות מאוד גבוה,‏ אך יש יתרונות רבים למפקדה שתומכת ויכולה לספק

מענה שוטף ליחידותיה.‏ התקיימה סדנה ייעודית בנושא ולאחר תקופת הסתגלות למדו

האנשים לעבוד זה עם זה.‏ היום טבעי מאוד שיחידת ‏“רוכב שמיים”‏ כפופה למפקדת

עוצבת ‏“קלע-דוד”,‏ אך לפני ארבע שנים זה לא היה כך.‏

‏“קלע-דוד”‏ | פרק ה’‏ - ‏“רוכב שמיים”‏ | 75


בתחילת הדרך היה עיסוק רב בסוגיית התשתיות של היחידה ובמיקומו של בסיס הקבע.‏

התשתיות בזיק לא אפשרו ליחידה לגדול והיה ברור שזהו פתרון זמני.‏ נבחנו מספר

חלופות ביניהן אזור נפרד בפלמחים,‏ ג’וליס,‏ צאלים ומחנה רמון.‏ לאחר כשנה נבחר

בסיס ג’וליס כמחנה הקבע של היחידה.‏ הפרויקט החל אך לאחר זמן מה דעך ולא יושם.‏

גם האפשרות של פלמחים הועלתה אך נפלה ולבסוף.‏ לקראת סוף שנת 2012, החליט

קתמ”ר שהמען הסופי יהיה מחנה רמון.‏ תוך ארבעה חודשים הובאו ליחידה מבנים

חדשים והבסיס הוקם מאפס.‏

ב-‏‎15‎ בפברואר נערך טקס הכרזה רשמי על הקמת הבסיס.‏ לאחר כמעט שנתיים וחצי

בבסיס פלמחים במרכז הארץ עברה היחידה למחנה רמון שבנגב.‏ זו הייתה החלטה

קשה ומורכבת.‏ גונן מתאר את המעבר,‏ ‏“מצד אחד היא נתנה ליחידה המון דברים טובים,‏

מצד שני היו כמה אילוצים מאוד קשים...‏ ברור שהיינו רוצים לשים יחידה בגוש דן עם

מתקני הדרכה מפוארים ומגורים מפוארים,‏ אבל בחיים תמיד צריך לבחור,‏ תמיד יש

אילוצים.‏ בהינתן סל האילוצים הנוכחי כמו שהוא היה אני חושב שהפתרון שניתן בעיקר

בהקשרים של ביה”ס - פלוגת ההכשרות,‏ גם בהקשר של המאמן וגם בהקשר של סביבת

ההדרכה ומתקני ההדרכה,‏ הפתרון הוא פתרון מעולה...‏ היום לחניך ביחידה יש איפה

ללמוד,‏ יש לו איפה לשבת מול מחשב,‏ יש לו פינת למידה...‏ מה שלא טוב,‏ זה היכולת

של היחידה לתת מענה נגיש ומהיר לצוותים המבצעיים שלה.‏ מכיוון שהיחידה פרושה

מצפון ועד דרום,‏ השאיפה הייתה להתמקם איפשהו במרכז כדי שהכול יהיה כביכול

נורא פשוט ומהיר”.‏

נוצרה שגרה של יציאה מהקו הביתה ובחזרה שבה הצוותים הלוחמים לא היו רואים

את היחידה ואת אנשיה במשך זמן רב.‏ היו מאמצים רבים לקיים שבת יחידתית

פעם בתקופה,‏ שתיתן לחיילים קצת אורך נשימה ותתרום לגיבוש היחידה המפוזרת

ביום-יום.‏ לעיתים זה הצליח ולעיתים לא.‏ לאורך השנים שינתה היחידה את אופיה.‏

לקח זמן רב להתחבר לכוחות המתמרנים:‏ החי”ר והשריון.‏ היה צורך ביצירת שפה

משותפת,‏ על מנת שהיחידה תוכל לתת את המענה המיטבי לכוחות שאליהם חברו

הצוותים.‏

| 76 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ה’‏ - ‏“רוכב שמיים”‏


ב-‏‎2012‎ הייתה הפעילות המבצעית הראשונה של היחידה בגזרת לבנון וברמת

הגולן.‏ בספטמבר,‏ בתרח”ט גולני,‏ הפעילה היחידה לראשונה שלושה צוותים במתווה

של פלוגה ובפעם הראשונה בוצע טיווח ארטילרי על ידי ‏“רוכב שמיים”‏ בלבד,‏ טיווח

מטרת עזר.‏ טיווח זה היה יריית הפתיחה להפעלת אש באמצעות יחידת ‏“רוכב שמיים”,‏

הפעלת אש שהתפתחה ונמשכה בהמשך דרכה של היחידה.‏ חודש לאחר מכן,‏ בעיצומו

של תרגיל אוגדת עוצבת הפלדה,‏ הוקפצה היחידה ונלחמה במבצע ‏“עמוד ענן”.‏ חיילי

היחידה חולקו לצוותים רבים,‏ והיחידה הפיקה מודיעין משמעותי,‏ לרבות זיהוי מנהרת

תופת בציר התנועה המתוכנן של חטיבת הצנחנים”.בתדריך של הצוותים כבר היה ברור

לקראת מה אנחנו הולכים.‏ אני זוכר כמ”פ איך כל הערכים אותם הטמעתי בלוחמים,‏

הכוננות בכל מצב,‏ ‏‘מחר מלחמה’,‏ באו לידי ביטוי במוכנות שלהם לכל תרחיש.‏ בסיכום

המבצע יכולנו לומר לעצמנו כי הודות לאימונים שאנו מבצעים,‏ המוכנות הייתה גבוהה”,‏

מספר אביב קולטונוף,‏ אז מ”פ לוחמים ולימים סגן מפקד היחידה.‏ לאחר המבצע

התפצלה פלוגת הלוחמים לשתי פלוגות.‏ הצוותים פרושים ברחבי הארץ:‏ בצפון,‏ בדרום

ובמרכז ומתחלפים בגזרות כל תקופה.‏

במרץ 2013 נפתח המחזור הראשון שהשתמש בפלטפורמה חדשה של המטוס.‏

השיפורים שנוספו למטוס אפשרו ליחידה לבצע שינויים בתפיסת ההפעלה בגזרות

השונות.‏ באותה השנה גם התקיים קורס הצניחה הראשון ביחידה.‏ מאז,‏ כל לוחם

במסלול עובר את הקורס.‏

בקיץ 2014 נטלה היחידה חלק משמעותי במבצע ‏“שובו אחים”.‏ העשייה המבצעית

החלה מיד עם חטיפת שלושת הנערים באזור עציון.‏

היחידה כולה גויסה למשימה ותחושות העשייה והתרומה חלחלו לכלל העוסקים

בדבר,‏ הן ללוחמים והן לתומכי הלחימה.‏ מיד עם תום המבצע החלה הדרדרות במצב

הבטחוני בעזה והיחידה,‏ כולל פלוגות המילואים,‏ גויסה ללחימה.‏ במהלך המבצע

קיימה היחידה שת”פ פורה עם כלל היחידות שאיתן עבדה ופרצה גבולות חדשים.‏

‏“היחידה הרגישה כארגון לוחם,‏ מגובש ואיכותי אשר משפיע על שדה הקרב היבשתי”,‏

מעיד מפקד היחידה השני בן וייסמן.‏

‏“קלע-דוד”‏ | פרק ה’‏ - ‏“רוכב שמיים”‏ | 77


לאחר המבצע קיבלה היחידה מכתב הערכה ממפקד פיקוד הדרום על תפקודה בלחימה.‏

היחידה הפעילה את מרבית צוותיה לכל אורך הלחימה וגייסה את כל אנשי המילואים שלה.‏

מספר שבועות לפני תחילת ‏“צוק איתן”‏ עלתה התראה חמה על כוונת חמאס להוציא

פיגוע.‏ היחידה נערכה על מנת שתוכל לתת מענה בזמינות מיידית לאירוע מסוג זה -

שיגור מטוס כאשר המוצב תחת התקפה קרקעית ואש תלולת-מסלול.‏ צוותי היחידה

ששהו באזור הוסמכו בנוהל בזק לבצע שיגור משגרון והיו מוכנים לשגר את המטוס

מגגות המוצבים תוך 3-2 דקות מרגע האירוע ולסייע לכוחות.‏ באוגדת עזה התרכזו

מרבית הצוותים,‏ בסדיר ובמילואים.‏ מספר צוותי הגנה היו פזורים במוצבים סביב

הרצועה ומספר צוותים חברו לגדודי גבעתי וצנחנים.‏ הצוותים ערכו חבירה,‏ נוהל קרב

וביצוע תרגולת עם הגדודים.‏ שני צוותים נערכו לכניסה קרקעית יחד עם הכוחות

המתמרנים והשאר נשארו בקדמיות על מנת לתת מענה לכלל הגדודים.‏

איתן’,‏ כשהיחידה פועלת בהיקף מאוד רחב,‏ אתה אומר:‏ ‏‘לפני שלוש שנים לא היה כלום

מהדבר הזה’‏ שהיום נראה מאוד טריוויאלי,‏ ודורשים אותו ומתעקשים עליו ואי אפשר

לכאורה בלעדיו,‏ אז יש לי תחושה מאוד טובה”.‏

‏“הצוות הזה הלך ועשה תרח”ט צנחנים,‏ ובסוף התרגיל יש עצרת חטיבתית,‏ ואמרו

לכולם להביא כומתות.‏ אז הם היו נורא ממושמעים והביאו כומתות וישבו בקהל עם

כומתות תותחנים.‏ אני,‏ לפני שהגעתי ליחידה,‏ הייתי בבית ואני מנוי ל”במחנה”.‏ אני

מדפדף ופתאום קולט את התמונה הזאת.‏ זו תמונה מדהימה כי היא מגלמת בתוכה את

המחויבות מצד אחד להיות חלק מכוח לוחמים אחר שאנחנו מתחברים אליו,‏ ומצד שני

היא משמרת את הייחודיות ואת הגאווה במה שהם עושים ובמי שהם ובכומתות לראשם

והיא מבליטה אותם החוצה”.‏

לראשונה במבצע השתתפה היחידה בלחימה עם תמרון.‏ ב”עופרת יצוקה”‏ הייתה

השתתפות מצומצמת של הצוותים אך ב”צוק איתן”‏ היחידה תפקדה לראשונה כגוף

אחד עם מפקדה חזקה ותומכת”.הצוותים הטיסו מסביב לשעון והדבר היחיד שבלם

אותם היה קצב הטענת הסוללות”,‏ מספר מי שהיה מפקד פלוגת הלוחמים בעזה,‏ איתי

תורג’מן”.עיקר המשימות שלנו היו כמובן זיהוי אויב בעין המטוס,‏ אבטחת כוחות בתנועה

ובמגננים,‏ זיהוי פירים,‏ מל”מ לפני ותוך כדי המבצע לשינוי משימה והמון עבודה עם

כוחות אש הנמצאים בשטח”.‏ במהלך הפעילות המבצעית פותחו כמה תחומים חדשים

ביחידה.‏ המשמעותי שבהם היה עבודה בתצורת צוות מפוצל שחלקו צמוד למג”ד לאורך

הפעילות וחלקו האחר נשאר מאחור ומקבל את המידע.‏ היחידה חשבה ‏“מחוץ לקופסה”‏

בהפעלת הכוח והייתה גמישה לקבלת שינויים,‏ שיטות הפעלה שונות ויכולת חדשות

תוך כדי לחימה.‏ חיילי היחידה הפגינו רעות ואחווה יחידתית.‏ תומכי הלחימה והלוחמים

תרמו כולם למאמץ,‏ והמפקדה סיפקה את המענה המיטבי ללוחמים ולמפקדים שבשטח.‏

היחידה הוכיחה פעם נוספת כי היא רלוונטית ומשפיעה.‏

ליחידה מספר פלוגות מילואים שהוקמו לאורך השנים.‏

אורי גונן מסכם,‏ ‏“אני מאוד גאה באיך שהיחידה פועלת היום ומכיוון שיצא לי לעשות

תפקיד מעט ארוך גם הצלחתי לראות תהליך נולד ומתממש...‏ אני מאוד מאוד גאה

באיך שהצוותים פועלים היום.‏ לפעמים קשה לנו לראות את זה כי אנחנו חווים לא

מעט תסכולים והצלחות אבל כשמסתכלים רגע בזום אאוט או כשחווים לדוגמה ‏‘צוק

| 78 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ה’‏ - ‏“רוכב שמיים”‏


3. מבט לעתיד

היחידה הצעירה לא מפסיקה להשתפר ולחדש.‏ הצפי הוא לפלטפורמה נוספת,‏ עוד

מטוס בעל מראה ויכולות קצת אחרות,‏ שייתן מענה לרמה החטיבתית.‏ בעבר הייתה

מערכת שנקראה ‏“שכבה נמוכה”,‏ או ‏“דוהר שמיים”,‏ שהייתה פרויקט משותף לחיל

האוויר ולזרוע היבשה בהמשך לפרויקט ה”שנ”י”‏ שהוקפא.‏ המערכת הייתה בשימוש

היחידה במשך חצי שנה והוטסה בחטמ”ר שגיא בדרום הארץ,‏ אך לא נתנה מענה

מספק וממספר סיבות הפסיקו את השימוש בה.‏ כיום יש דרישה משמעותית בחטיבות

למערכת דומה ל”רוכב שמיים”.‏ ניתן היה לראות זאת במבצע ‏“צוק איתן”‏ שבו צוותים

שהוכשרו והותאמו לרמת הגדוד נשאבו לחטיבות מפני שלא היה מענה חטיבתי.‏ נדרשת

פלטפורמה שתשלים את הצורך הזה.‏ זהו הכיוון אליו ייקחו השנים הקרובות את היחידה.‏

פלטפורמה זו,‏ המיועדת להיקלט ב-‏‎2017‎ ביחידה,‏ נקראת היום ה”מל”ט למח”ט”.‏ בעוד

‏“רוכב שמיים”‏ נותן מענה לרמת הגדוד,‏ וזיק - לרמת האוגדה ומעלה,‏ המל”ט למח”ט

מיועד לשכבת הביניים החטיבתית.‏ המטוס עתיד להתבסס על התשתית של ‏“רוכב

שמיים”‏ מבחינת המערכת והחיבור למערך הקרקעי.‏ המטוס יהיה גדול יותר,‏ יוכל

לשהות באוויר זמן רב יותר,‏ יהיה בעל מטעד משופר,‏ יכולות טובות יותר וידע לעבוד

בסינרגיה טובה עם החטיבות בשטח.‏ הממשק בין הגרסה החדשה של ‏“רוכב שמיים”‏

וה”מל”ט למח”ט”‏ יהיה צמוד מאחר ששתי הפלטפורמות יעבדו עם אותה מערכת.‏ הדבר

יאפשר לרכז מאמץ בתוך אותו מרחב לחימה חטיבתי ותחת אותו מפקד,‏ ובכך לייצר את

המענה המיטבי לצורכי הגדודים והחטיבה המתמרנת.‏ הכשרות היחידה יותאמו לצורך

קליטת ה”מל”ט למח”ט”.‏

‏“קלע-דוד”‏ | פרק ה’‏ - ‏“רוכב שמיים”‏ | 79


תחילה בוכים / אברהם חלפי

תחילה בוכים.‏

אחר כך הבכי מתאבן.‏

אחר כך זוכרים דבר אחד ויחיד:‏

את נפילת הבן.‏

ואין אומרים דבר.‏

או מדברים על הגשם ועל מה נשמע.‏

ועל משהו עוד.‏ ועוד על משהו.‏

והאוזן בין כה לא תשמע.‏

ושותקים.‏

וקמים מן הכסא.‏ ויושבים.‏ וקמים.‏ ושוב.‏

ויודעים דבר אחד ויחיד:‏

לא ישוב.‏

| 80 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ו’‏ - חללי האגד


פרק ה’‏ הנופלים


סרן יונתן ‏)יוני(‏ אייל ז”ל

רב-טוראי יורם כהן ז”ל

סרן יונתן ‏)יוני(‏ אייל ז”ל התגייס לצה”ל בינואר 1986 במסגרת גרעין נח”ל.‏ עבר

קורס מ”כים ופיקד על כיתת טירונים.‏ לאחר-מכן עבר קורס קצינים,‏ שבסיומו

הדריך בבית-הספר לקצינים.‏ בהמשך,‏ הצטרף לאגד ‏“קלע-דוד”,‏ סיים קורס קציני

סיור,‏ שימש קמב”ץ ובתפקידו האחרון שירת כמפקד פלוגת טירונים באגד.‏ כחבר

וכמפקד התייחס בהבנה וברגישות רבה לעמיתיו ולפקודיו.‏ הוא נטל על עצמו

משימות נוספות על-מנת להקל על בעלי המשפחות ששירתו עימו במסגרת

שירות המילואים שלהם,‏ מתוך התחשבות מיוחדת בהם.‏

סרן יונתן יוני אייל ז”ל,‏ נפל בעת שירותו,‏ ביום י”ב בסיוון תש”ן )5/6/1990( והובא

למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל.‏

יוני,‏ בן 23 בנופלו,‏ הותיר אחריו הורים - מרים ואלי,‏ ושני אחים - שאול והלל.‏

קטע מהספד שנכתב על אייל

‏“לכל אדם ישנה תכונה המייחדת אותו,‏ הבולטת מכלל תכונותיו ועוברת כחוט

השני בכל פועלו.‏ כשנדרש אני כמפקד היחידה לסכם בשברון לב את ייחודו של

יוני אומר זאת בשתי מילים ערכיות ומצוינות”.‏ ‏)אל”מ מוטי רוזן,‏ מפקד היחידה(‏

רב טוראי יורם כהן ז”ל התגייס לצה”ל בשנת 1987 ליחידת הצנחנים.‏

בהמשך,‏ עזב את יחידת הצנחנים ועבר לחיל התותחנים,‏ ושירת כנהג משא בגדוד

מורן.‏ הוא זכה לאהדה רבה ורבים היו חבריו,‏ בשל היחס החברי שידע להפגין

ובזכות חוש ההומור המיוחד שניחן בו.‏

רב טוראי יורם כהן ז”ל נפל בעת מילוי תפקידו,‏ ביום ה’‏ בטבת תשמ”ט

)12/12/1988(, ליד מצפה רמון והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי

בבאר שבע.‏

יורם,‏ בן 19 בנופלו,‏ הותיר אחריו הורים - סימה ושמעון,‏ שתי אחיות ושלושה

אחים - אתי,‏ ריקי,‏ נסים,‏ משה ומיכאל.‏

קטע מהספד שנכתב על יורם

יורם הגיע ליחידה והתחבב על חבריו ומפקדיו,‏ היה חייל אחראי ומסור.‏ מילא את

תפקידו על הצד הטוב ביותר ובכך שימש דוגמא לחבריו.‏ יורם תמיד היה מוכן

להתנדב ולא בחל בשום עבודה,‏ ועל כך היתה נתונה לו הערכת מפקדיו”‏ ‏)סא”ל

ירון גילן,‏ מפקד היחידה(‏

| 82 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ו’‏ - חללי האגד


רב-נגד ציון כהן ז”ל

רב-טוראי גלעד ממן ז”ל

רב-נגד ציון כהן ז”ל,‏ התגייס לצה”ל בפברואר 1988. בתום שירות החובה,‏ החליט

להמשיך בקריירה צבאית,‏ עבר קורס נגדי משמעת ובמשך כחמש שנים שירת

כרס”ר משמעת בבית הספר לתותחנים.‏ אחר כך,‏ שירת כנגד משמעת ביחידת

‏“מורן”‏ ומשם המשיך לתפקיד מפקד מחנה בעוצבת ‏“קלע-דוד”.‏ במהלך שנות

שירותו הוכר כנגד מצטיין לא פעם.‏ הוא היווה דוגמה ומופת כמפקד מצטיין,‏

במסירותו יוצאת הדופן ובראיית תפקידו כשליחות.‏

רב-נגד ציון כהן ז”ל נפל בעת מילוי תפקידו,‏ ביום י”ט באדר תשע”ג )28/2/2013(,

אחרי מחלה,‏ והובא למנוחות בבית העלמין במושב תלמים.‏

ציון,‏ בן 43 בנופלו,‏ הותיר אחריו אישה - גל,‏ שתי בנות ובן - עדן,‏ לי-אל ודניאל.‏

הורים מרגלית ושאול ‏)ז”ל(,‏ חמש אחיות ואח - זהבה,‏ ציפי,‏ רונית,‏ ענת,‏ חיה וליאור.‏

קטע מהספד שנכתב על ציון

‏“מפקדיו של ציון מספרים כי היה עמוד התווך של היחידה,‏ נגד ומפקד לדוגמה,‏

ששאף לשלמות הביצוע מתוך נחישות ומסירות...‏ בשל כל אלה ועוד זכה

להערכתם ולאהבתם של הסובבים אותו.‏ בטוחני כי דמותו תאיר את דרכם של

מפקדיו,‏ חבריו ופקודיו”.‏ ‏)רב אלוף בני גנץ,‏ ראש המטה הכללי(‏

רב טוראי גלעד ממן ז”ל התגייס לצה”ל באוגוסט 2011 לחיל התותחנים.‏ סיים

מסלול ביחידת ‏“מורן”‏ ושובץ במחלקת סיור שלה.‏ גלעד רצה בכל מאודו לצאת

לקורס מפקדים,‏ אולם לא זכה לדעת שנבחר לקורס ולא זכה לממשו.‏ הוא בלט

בקרב חבריו ומפקדיו כאדם מרכזי,‏ חברותי ומסור.‏

רב טוראי גלעד ממן ז”ל נפל בעת שירותו הצבאי,‏ ביום כ”א באייר תשע”ב

)13/05/2012( והובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכוכב יאיר.‏

גלעד,‏ בן 20 בנופלו,‏ הותיר אחריו הורים - אלה ויוסף,‏ ושתי אחיות - יעל ומיכל.‏

קטע מההספד שכתב על גלעד

‏“אני בטוח שלאלוהים לא ישעמם עכשיו,‏ שהוא רוצה אותך לידו בכדי להרים את

מצב הרוח שם למעלה.‏ שיהיה מי שיגיד לו את כל מה שהוא חושב,‏ יעבוד גם עליו

ויעשה לכולם שמח,‏ כזה היית פה,‏ ואין לי ספק שכזה תהיה גם שם”.‏

‏)סרן אלדד מרודי,‏ מפקד פלוגה(‏

‏“קלע-דוד”‏ | פרק ו’‏ - חללי האגד | 83


סמל עמיר סיני ז”ל

סגן אברהם ‏)אבי(‏ קנוש ז”ל

סמל עמיר סיני ז”ל התגייס לצה”ל באוקטובר 1982, תחילה לקורס טיס בחיל-‏

האוויר ולאחר מכן התנדב לשרת ביחידת ‏“מורן”.‏ עמיר שרת כלוחם ביחידה,‏

סיים קורס צניחה וקורס מפקדי כיתות.‏ הוא התבקש לצאת לקורס קצינים,‏

ובעודו מתלבט עלה ללבנון יחד עם יחידתו לפעילות מבצעית.‏

הוא היה הראשון לקום בבוקר,‏ הוא היה הראשון לצאת לעבודות,‏ להופיע

במסדרים,‏ להתנצל,‏ לשאול שאלה ולתת ביקורת וכמובן לפקד על הסיור

הראשון בפעילות המבצעית.‏

סמל עמיר סיני ז”ל נפל בקרב באזור צור,‏ במלחמת לבנון הראשונה,‏ ביום י”ח

בתמוז תשמ”ד )17/07/1984( והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה.‏

הוא היה החלל הראשון של יחידת ‏“מורן”.‏

עמיר,‏ בן 20 בנופלו,‏ הותיר אחריו הורים - נעמי ודני,‏ אח ואחות - אייל ואורית.‏

קטע מהספד שנכתב על עמיר

“... עמיר מבכירי לוחמינו,‏ החייל החושב,‏ הנבון,‏ המבצע את הדברים באופן

מושלם ויסודי...‏ נעים הליכות ומקובל על החיילים והמפקדים נלקח במפתיע...‏

עמיר שעבר עמנו דרך קשה ומלאת אתגרים נפל על אדמתה הבוגדנית של

לבנון”‏ ‏)סא”ל ישראל גל,‏ מפקד היחידה(‏

סגן אברהם ‏)אבי(‏ קנוש ז”ל התגייס לצה”ל במרס 1991 לחיל התותחנים.‏

בהמשך נשלח לקורס קצינים ומשסיימו בהצלחה שירת כעוזר קצין השלישות

בגדוד ‏“מורן”.‏ בתפקידו האחרון שימש כקצין השלישות של היחידה ובמהלך

השנים התייצב פעמים רבות לשירות מילואים ביחידה.‏ אהבת האדם ויכולת

הנתינה היו מתכונותיו המרכזיות ובכל אשר פנה הציע את עזרתו.‏

סגן אברהם ‏)אבי(‏ קנוש ז”ל נפל בעת שירותו הצבאי,‏ ביום כ”ו בסיוון תש”ס

)29/6/2000( והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון.‏

אבי,‏ בן 28 בנופלו,‏ הותיר אחריו הורים - שרה ואשר ז”ל,‏ ואחות אושרת.‏

קטע שנכתב על אברהם

‏“במשך שנים רבות תרם אבי לארגון הגדוד,‏ מיסודו ומוכנותו למלחמה,‏ תוך

עשייה מתמדת,‏ הפגנת מוטיבציה ורמה מקצועית גבוהה.‏ מבקש אני שתדעו

כי היחידה תנצור בליבה לעד את זכרו של אבי”.‏

‏)אל”מ יהורם אורון,‏ מפקד האגד(‏

| 84 ‏“קלע-דוד”‏ | פרק ו’‏ - חללי האגד


מאלבום האגד

‏“קלע-דוד”‏ | מאלבום האגד | 85


| 86 ‏“קלע-דוד”‏ | מאלבום האגד


‏“קלע-דוד”‏ | מאלבום האגד | 87


| 88 ‏“קלע-דוד”‏ | מאלבום האגד


‏“קלע-דוד”‏ | מאלבום האגד | 89


| 90 ‏“קלע-דוד”‏ | מאלבום האגד


‏“קלע-דוד”‏ | מאלבום האגד | 91


| 92 ‏“קלע-דוד”‏ | מאלבום האגד


‏“קלע-דוד”‏ | מאלבום האגד | 93


| 94 ‏“קלע-דוד”‏ | מאלבום האגד


‏“קלע-דוד”‏ | מאלבום האגד | 95


תודות

אביב קולטונוף

אביגדור קליין

אודי ענפי

אודי שרון

אופק רונן

אורי גונן

אורן בן ג’ויה

אורן שביל

אלון לוין

אליה קפח

אשל פשטי

בן וייסמן

בני בית-אור

גדעון טרן

גידי פדרמן

גלעד לנדסברג

דני לשם

טל אלגזי

טל בן סימון

יוסי שר

יורם אורון

ישי וקסלר

ישראל גל

מוטי רוזן

מיה אלמגור

ניסן לוין

נפתלי אלימלך

עטר דגן

עיבל גלעדי

צבי פוגל

צליל צבי

ראובן גורשטיין

רוני לאופר

רוני מרום

רן אשכנזי

שי טפליצקי

שמעון ליטמן

שרון סספורטס

ששי עקה

תמיר היזמי

חברת רפאל

עיצוב והפקה:‏ טריגון עיצובים

מאי 2016

| 96 ‏“קלע-דוד”‏ | מאלבום האגד


שנה

לעוצבת ‏“קלע-דוד”‏

“ קולעים אל חוט השערה - לא מחטיאים “

More magazines by this user
Similar magazines