-צריפין מבט לאחור
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
סיפורו של מחנה הצבא הגדול ביותר בארץ,<br />
סרפנד-<strong>צריפין</strong>, מאז נוסד ב-1917<br />
ועד שנהרס ב-2015/16 לטובת הנדל"ן<br />
בתצלום: מחנה סרפנד ב-1940
,יידידיל<br />
םוי<br />
,דחא<br />
תארקל<br />
ףוס<br />
תנש<br />
2015<br />
ולע<br />
םילכ<br />
םייסדנה<br />
לע<br />
יסיסב<br />
הכרדהה<br />
הנחמב<br />
ןיפירצ<br />
ךשמבו<br />
הנשכ<br />
וסרה<br />
,םתוא<br />
ידכ<br />
תונפל<br />
םוקמ<br />
תיינבל<br />
עבור<br />
םירוגמ<br />
שדח<br />
לש<br />
ןושאר<br />
ןויצל<br />
.הכומסה<br />
דחאכ<br />
תובברמ<br />
ילייח<br />
ל"הצ<br />
ורבעש<br />
ןיפירצב<br />
תא<br />
,תונוריטה<br />
יתשח<br />
תובקיעב<br />
יוניפה<br />
ךרוצ<br />
ןיכהל<br />
תגצמ<br />
לע<br />
תודלות<br />
סיסבה<br />
.קיתווה<br />
ךות<br />
ידכ<br />
שופיח<br />
טנרטניאב<br />
ולגתה<br />
יל<br />
המכ<br />
םיטרפ<br />
םימולע<br />
לע<br />
תוליעפ<br />
תידוס<br />
ומייקש<br />
וב<br />
.םיטירבה<br />
יתבליש<br />
םתוא<br />
ןאכ<br />
ינאו<br />
הווקמ<br />
םגש<br />
ואצמת םתא<br />
םהב<br />
.ןיינע<br />
ןמצריבג ינב
בין 40<br />
1918<br />
מחנה <strong>צריפין</strong> כונה על ידי הבריטים סרפנד, על שם<br />
הכפר הערבי הסמוך, סרפנד אל עמאר. תחילת<br />
המחנה הייתה עוד בימי מלחמת העולם הראשונה,<br />
כאשר צבאו של אלנבי, שכבש את הארץ מידי<br />
הטורקים, נזקק לבסיס קבוע. עם תום המלחמה,<br />
הועברה לכאן דיוויזיית הפרשים האוסטרלית-ניו<br />
זילנדית )אנז"ק( לקראת החזרתה לאוסטרליה.<br />
עד מהרה הפכה השכנות לכפר הערבי למיטרד, כי<br />
השפע היחסי שממנו נהנו החיילים גרם לגל של<br />
גניבות מהבסיס. מאחר שהנושא לא טופל כיאות, גאה<br />
והלך הזעם בקרב החיילים, עד שיום אחד הוא<br />
התפוצץ במה שכונה "טבח סרפנד": חייל ניו-זילנדי,<br />
שישן עם הקיטבג שלו מתחת לראשו, התעורר<br />
באמצע הלילה של ה-18 בדצמבר וגילה<br />
שמישהו רוכן אליו ומנסה למשוך את חפציו. החייל<br />
זינק ממיטתו והגנב נמלט, כשהחייל בעיקבותיו. תוך<br />
קציני אנז"ק בסרפנד אל עמאר, כנראה בחקירה לאחר הטבח בכפר ב-1918.<br />
כדי מנוסה, שלף הגנב אקדח וירה בחייל למוות.<br />
משנתגלתה הגוויה, עלתה חמתם של החיילים להשחית. מאחר שעיקבות הרוצח הוליכו לכפר הערבי השכן, יצאו כמאתיים חיילים אל<br />
המקום. בתחילה דרשו מהשייך להסגיר לידם את הרוצח. השייך ענה שאינו יודע מי זה ואז פתחו החיילים במסע של הצתה ורצח. רוב בתי<br />
הכפר עלו באש ועשרות ערבים נהרגו )האומדנים נעים ליותר מ-100(.<br />
בחקירה שנפתחה לאחר המקרה שמרו החיילים על שתיקה ולא גילו מי השתתף בפשיטה. גנרל אלנבי, שמטהו נמצא בקירבת המחנה,<br />
התרתח. הוא הציב את כל חיילי הדיוויזיה במסידר ופנה אליהם במילים קשות ביותר. התוצאה הייתה שהחיילים ראו בו כפוי טובה על<br />
שירותם המסור במלחמה והסתגרו עוד יותר. עם זאת איש מהם לא נעצר ולא הואשם בהשתתפות בטבח.<br />
רק לאחר חודשים, כשהחלה החזרת הדיוויזיה לביתה, שככו הרוחות ואלנבי אף פירסם פקודת יום בה ציין לשבח את הישגיה במלחמה.
תחא<br />
תודיחיה<br />
הבצוהש<br />
דנפרסב<br />
וימיב<br />
םינושארה<br />
לש<br />
הנחמה<br />
התייה<br />
תיראש<br />
םידודגה<br />
םיירבעה<br />
ותרישש<br />
ואבצב<br />
לש<br />
.יבנלא<br />
ךסב<br />
לכה<br />
ותריש<br />
םידודגב<br />
וללה<br />
השעמל<br />
5,500-כ<br />
,שיא<br />
לבא<br />
דיימ<br />
ירחא<br />
המחלמה<br />
וררחוש<br />
טעמכ<br />
.םלוכ<br />
קר<br />
המכ<br />
תואמ<br />
וכישמה<br />
תרשל<br />
דודגב<br />
הנוכש<br />
ןושארה"<br />
,"הדוהיל<br />
ךא<br />
ץיקב<br />
1920<br />
קרופ<br />
םג<br />
דודגה<br />
.הזה<br />
ורתונ<br />
וב<br />
קר<br />
30<br />
וישנאמ<br />
םהו<br />
ותריש<br />
דע<br />
יאמ<br />
.1921<br />
וצרפשכ<br />
תוערואמ<br />
א"פרת<br />
1-ב<br />
יאמב<br />
1921<br />
םיברעהו<br />
ופימ<br />
וננוכתה<br />
ףוקתל<br />
תא<br />
-לת<br />
,ביבא<br />
וקעזוה<br />
ילייח<br />
דודגה<br />
לע<br />
ידי<br />
דעו"<br />
ביבא-לת לש "הנגהה<br />
ידכ<br />
ןגהל<br />
.ריעה לע<br />
ךסב<br />
לכה<br />
ואצי<br />
,הרזעל<br />
ילבמ<br />
שקבל<br />
,תושר<br />
20-כ<br />
םילייח<br />
םישומח<br />
םיבורב<br />
–<br />
ךא<br />
הז<br />
.קיפסה<br />
םיערופהשכ<br />
ופימ<br />
ועיגה<br />
לובגל<br />
ביבא-לת<br />
ולקתנו<br />
תויריב<br />
,םילייחה<br />
ורהימ םה<br />
תגסל<br />
ריעהו<br />
.הלצינ<br />
רחאמ<br />
םילייחהש<br />
אל<br />
ולביק<br />
רושיא<br />
,םתלועפל<br />
התייה<br />
וז<br />
הליע<br />
תקפסמ<br />
םיטירבל<br />
לסחל<br />
תיפוס<br />
תא<br />
םידודגה<br />
.םיירבעה<br />
ינורחא<br />
םיאדודגה<br />
וררחוש<br />
,םדקפמו<br />
לנולוק<br />
רזעילא<br />
,ןילוגרמ<br />
רזחוה<br />
הילרטסואל<br />
השרוה אלו<br />
דוע<br />
רקבל<br />
.ץראב<br />
ילייחמ המכ לש יתצובק םולצת<br />
"הדוהיל ןושארה דודגה"
בתחילת שנות ה-20 הופיעה לפתע בסרפנד<br />
קבוצת אנשים שונה מיחידות הצבא ששהו<br />
במחנה עד אז. היו אלה אנשי<br />
ענף מודיעין צבאי, העוסק<br />
באיסוף מידע על ידי יירוט של שידורי רדיו.<br />
כבר במלחמת העולם הראשונה הפעילו<br />
הבריטים במצרים ובארץ ישראל מספר<br />
קבוצות ליירוט תקשורות רדיו. ב-1923 הוצבה<br />
בסרפנד בקביעות "קבוצת ההאזנה מס'<br />
Sigint (signal<br />
–<br />
intelligence)<br />
"2<br />
(Wireless observation group [WOG] No. 2)<br />
שהפעילה צוות של מפצחי צופנים, אשר סיפקו<br />
מודיעין לפיקוד הצבא הבריטי במזרח התיכון.<br />
התחנה הוקמה בפאתי מחנה סרפנד, מעבר<br />
לכביש הישן תל אביב-ירושלים )כיום כביש<br />
)גבעת<br />
וקיבלה את הכינוי<br />
האיתות(. כדי להסוות את פעילותה האמיתית<br />
של התחנה, שהייתה מוקפת אנטנות גבוהות,<br />
היא הוגדרה רשמית כתחנת מימסר לרשת<br />
הרדיו-טלגרף שאיפשרה את התקשורת בין<br />
לונדון לקצווי האימפריה מניו זילנד עד<br />
קנדה. אולם בעצם סיפקה התחנה עד<br />
מידע מהאזנה לתשדורות סובייטיות,<br />
איטלקיות וגרמניות ואפילו עקבה אחרי שידורי<br />
המחתרות בארץ ושידורי אוניות מעפילים<br />
מקום תחנת ההאזנה של<br />
המודיעין הבריטי בסרפנד<br />
<strong>צריפין</strong><br />
בתצלום לוויין זה של "גוגל" נראה חלק ממחנה <strong>צריפין</strong>, לפני שהוחל בהריסתו ב-2015. בתוך<br />
העיגול האדום נראה המחנה של בה"ד באתר תחנת ההאזנה הבריטית מימי המנדט.<br />
,7<br />
בית החולים<br />
אסף הרופא<br />
1948<br />
Signal Hill<br />
–<br />
)44
בתחילה האזינה התחנת לתשדורות<br />
הסובייטי.<br />
הדיפלומטי השירות שלה<br />
המעקב הורחב מכן לאחר בים<br />
הסובייטי הצי של לתשדורות הצוות<br />
גילה ב-1927 השחור. משתמשים<br />
שהסובייטים בסרפנד, תשדורותיהם<br />
של כפולה בהצפנה בתהליך<br />
חשוב צעד בכך והיה ההצפנה<br />
שיטת של הפיענוח אנשי<br />
חשפו כן כולה. הסובייטית לשידורי<br />
סובייטיים הליכים התחנה רדיו טלגרף, אותות כיוון, אורכי גל<br />
לפיצוח<br />
כהכנה שנאגרו וכדומה, שמספר<br />
אלא הצופן. של הסופי היה<br />
בסרפנד שנקלטו התשדורות קטן מכדי לאפשר פיענוח מלא של<br />
הצופן הסובייטי.<br />
נתקלה<br />
שבהם הקשיים כל למרות זכתה<br />
היא בסרפנד, התחנה להערכה רבה במטה האגף הצבאי<br />
הממשלתי<br />
)ביה"ס ה-GC&CS של הבריטי לצופנים וקודים(. עדות לכך<br />
שנועדו<br />
שהקצינים העובדה, היא לעבוד במטה בשנות ה-30, נשלחו<br />
קודם כל להתמחות בסרפנד.<br />
הבסיס הראשי של הצי הסובייטי בים השחור:<br />
נמל סווסטופול בקרים, בתצלום משנות ה-30.
.1930<br />
ב-1931 נעשה בסרפנד ניסיון לסכם את כל המידע שנאגר אודות הצופן<br />
של הצי הסובייטי. לצורך כך נשלח לסרפנד אחד המפענחים המרכזיים<br />
של המודיעין הבריטי באותם ימים, ג' שו קופר. הוא שהה בסרפנד למעלה<br />
משנה והסיכום שלו נשען על כ-3000 תשדורות סובייטיות שנקלטו<br />
בסרפנד בכל שנת מהדו"ח שלו עולה, כי הצטבר מידע רב על<br />
הליכי ההצפנה הסובייטיים, אבל הדרך לפיענוח הצופן עדיין הייתה<br />
ארוכה ומסובכת, בעיקר מפני שהצופנים היו חד פעמיים ולאחר שימוש<br />
אחד הושלכו, כך שלכל תשדורת שהוצפנה בשיטה זאת היה צופן מיוחד<br />
לה. בלשון מקצועית נקראים הצופנים הללו "צופן פנקס חד פעמי" וסיימון<br />
סינג קובע בספרו "סודות ההצפנה", כי "לא רק שהצופן הזה אינו ניתן<br />
לפיצוח... הוא באמת בטוח לחלוטין."<br />
ראש האגף הימי של המודיעין הבריטי סיכם באותם ימים, כי "עד כה,<br />
טרם הוכתרו בהצלחה מאמצינו לפצח את הצופן הסובייטי ונראה כי<br />
היסודיות והיעילות של הרוסים בתחום ההצפנה הגיעו גם לתשדורות הצי<br />
שלהם".<br />
אולם השימוש הידני בצופן הפנקס מסורבל ואיטי ולכן נאלצו הסובייטים<br />
קשרים איטלקיים בפעולה בעת כיבוש אתיופיה ב-1936.<br />
להשתמש ביום-יום גם בצופנים אחרים וכך הצליחו הבריטים ב-1940<br />
לפצח שני צופנים סובייטיים חשובים, של הצבא ושל הצי הסובייטיים.<br />
עם הפלישה האיטלקית לאתיופיה ב-1935, הופנתה התחנה בסרפנד לעבר איטליה והצטרפה למאמץ הבריטי לפענח את הצופנים<br />
האיטלקיים. מאמץ זה גבר כאשר הצטרפו האיטלקים למלחמת האזרחים בספרד והגיע לשיאו ב-1940, עם הצטרפות איטליה לצידה של<br />
גרמניה במלחמת העולם השנייה. עם זאת לא פסק בסרפנד יירוט התשדורות הסובייטיות. יתר על כן, ב-1940 הורחב תחום הסריקה של<br />
סרפנד בברית המועצות לכל השטח שממערב לים הכספי. אולם בגלל מחסור בכוח אדם, הועברו כל התשדורות שנקלטו, לפיענוח בתחנת<br />
ההאזנה בהודו, שהייתה גם היא בעלת ניסיון רב בטיפול בצופנים הרוסיים. התחנה בסרפנד הצליחה אז לקלוט מידע על תנועות הספנות<br />
האזרחית הסובייטית בים השחור, אלא שחשיבות מידע זה הייתה מעטה מבחינה צבאית.
המעקב בסרפנד אחרי התשדורות הסובייטיות נפסק רק עם הפלישה<br />
הגרמנית לרוסיה ביוני על פי הוראה מפורשת של צ'רצ'יל, כדי<br />
שלא לפגוע ביחסים עם סטאלין, בעל הברית החדש של בריטניה<br />
במלחמה נגד הנאצים.<br />
ההתקפה היפאנית על פרל הארבור בדצמבר הביאה לתחנת<br />
ה-sigint בסרפנד מטלה נוספת: קבוצה של מפענחים שפעלה שם<br />
הוקצתה להדרכת יחידה של המודיעין האוסטרלי, שנועדה לפצח את<br />
צופן "קאנה" היפאני, בהליכי יירוט מודיעיני של שידורי רדיו.<br />
בכל מהלך מלחמת העולם השנייה המשיכה התחנה בסרפנד להפיק<br />
מידע מודיעיני רב, בעיקר מקליטת שידורי הרדיו של הצבא הגרמני<br />
והאיטלקי. בכך היא תרמה רבות להישגי ה-sigint הבריטי במלחמה.<br />
לאחר נצחון בעלות הברית, הותאמה התחנה בסרפנד למלחמה הקרה<br />
וחזרה לאסוף מידע מודיעיני מברית המועצות וגרורותיה האירופיות.<br />
בשנות המאבק של היישוב היהודי לעצמאות, התמקדה התחנה,<br />
כאמור, במעקב אחרי תשדורות של ה"הגנה" ובמיוחד אחרי תשדורות<br />
של אוניות המעפילים בדרכן ארצה. אולם האימפריה הבריטית כבר<br />
החלה אז להתפרק ותוך שנים ספורות נסגרו תחנות ה-sigint בהודו,<br />
בעיראק ובמצרים והועברו לקפריסין. גם תחנת סרפנד עברה<br />
לקפריסין, לאחר שנסגרה ב-1947, עם החלטת האו"ם על חלוקת<br />
הארץ וסיום המנדט.<br />
לאחר השתלטות צה"ל על <strong>צריפין</strong> במלחמת העצמאות, הוקם במקומה<br />
של התחנה הבריטית בסיס ההדרכה המרכזי של חיל הקשר<br />
הישראלי. ברבות הימים הוענק למקום הכינוי "מחנה גדעונים", על שם<br />
אלחוטאי ה"הגנה", ששידרו מספינות המעפילים.<br />
תפרוסת תחנות ההאזנה<br />
הבריטיות במזרח התיכון<br />
ובמזרח הרחוק במאה ה-20<br />
תחנת סרפנד מסומנת<br />
במפה במספר<br />
משרטט המפה טעה<br />
ורשם את הנקודה<br />
בלבנון, שגם בה יש<br />
מקום בשם סרפנד.<br />
38. אבל<br />
1941<br />
–<br />
,1941<br />
בה"ד 7
100<br />
ב-1926 הוקם בסרפנד בית חולים של חיל האוויר המלכותי. היו בו מיטות והאחיות שעבדו בו נשלחו מאנגליה על ידי הצלב האדום<br />
הבריטי. ב-1940 הועבר ניהול בית החולים לידי חיל הרפואה הבריטי והוא פעל עד סוף המנדט הבריטי. זמן קצר לאחר קום מדינת ישראל,<br />
שימשו המיתקנים במקום לגרעין ההקמה של בית החולים "אסף הרופא". בתצלום: רופא ואחות מטפלים באחד החולים.
עד אמצע שנות ה-30<br />
התנהלה בסרפנד<br />
פעילות שיגרתית של<br />
ימי שלום. חיל המצב<br />
הבריטי בארץ כולה<br />
מנה אז בסך הכל<br />
איש וזה<br />
הספיק לשמירת<br />
הביטחון ברמה<br />
סבירה. דופק החיים<br />
במחנה הואץ רק<br />
במחצית השניה של<br />
אותו עשור, עם פרוץ<br />
מאורעות תרצ"ו. כדי<br />
להשתלט על המצב,<br />
תיגברו אז הבריטים<br />
את הצבא בארץ<br />
וב-1938 כבר הגיע<br />
מספר החיילים<br />
הבריטיים ל-20,000.<br />
מחנה סרפנד שימש<br />
בסיס עורפי לחלק<br />
גדול מהם.<br />
חיילי הרגימנט הסקוטי קמרון היילנדרס, שהוחש<br />
ארצה עם פרוץ המאורעות, במצעד לרגל יום<br />
הולדתו של מלך בריטניה ב-1936.<br />
7000
מטוס ים<br />
"סרפנד", ב-1932.<br />
באותם ימים כבר נתקבע מחנה סרפנד בתודעה הבריטית כאחד מאבני הפינה של האימפריה והדבר קיבל ביטוי ציבורי בתחומים שונים. כך,<br />
למשל, כאשר בנתה חברת "שורט" הבריטית את המטוס הגדול ביותר בעולם ב-1932, היא העניקה לו את השם "סרפנד". היה זה<br />
מטוס בעל שישה מנועים והוא נועד לשמש כאב טיפוס למטוס סיור ימי ארוך טווח. אולם נראה כי הוא הקדים את זמנו ולמרות שהרשים<br />
מאוד את הבריטים, לא ניבנו מטוסים נוספים מסוגו והוא עצמו הוצא מהשירות ב-1936.<br />
ביטוי אחר לחשיבות של סרפנד בעיני הבריטים בתקופה ההיא, נתן המלחין ומנצח התזמורות הצבאיות ג'ורג' הנרי ווילקוקס: הוא חיבר<br />
מנגינת לכת ונתן לה את השם "סרפנד". ניתן להאזין לה בקישור הבא:<br />
.<br />
,S.14<br />
https://www.youtube.com/watch?v=EHA5G_3BeQE
-<br />
בתצלום: מתנדבים ארצישראליים<br />
ניצבים ליד שלט הכניסה למחנה ההדרכה<br />
בסרפנד. )תצלום: זולטן קלוגר, לע"מ(.<br />
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גברה והלכה הפעילות במחנה סרפנד. חלק<br />
ניכר מהפעילות נבע מכך, שהמחנה הפך למרכז הקליטה וההדרכה של רבבות<br />
היהודים והערבים שהתגייסו בארץ לצבא הבריטי.<br />
בתחילת המלחמה ביקשו המוסדות הלאומיים משלטונות המנדט הבריטי להקים<br />
יחידות לוחמות של יהודים בלבד, שיגוייסו לצבא באופן מאורגן. אולם הבריטים,<br />
שחששו מתגובת הערבים, התחמקו מכך בהתמדה. עם כל הצורך הדוחק שלהם<br />
בכוח אדם, הם הסכימו רק להקים יחידות מעורבות של יהודים וערבים. המוסדות<br />
הלאומיים עשו מצידם כל שיכלו כדי לסכל את הגיוס הזה, אולם המציאות הקשה<br />
של הכלכלה בארץ בימי המלחמה גרמה לכך שיהודים רבים התעלמו מהם<br />
והתגייסו למרות הכל, אם כדי לזכות במשכורת הצבאית הבריטית ואם כדי<br />
לתרום למלחמה בנאצים.<br />
ראשוני המתגייסים התנדבו לחיל התותחנים הבריטי.<br />
אחריהם באו מאות צעירים ובעלי משפחות, שהתנדבו<br />
לחיל החפרים הבריטי<br />
למרות שלחיל הזה נועדו משימות של שירותים<br />
בלבד. כפי שמעידה האת בסמל החיל )משמאל(, הוטלו<br />
עליו בניית ביצורים, סלילת דרכים, פריקת תחמושת<br />
ומזון, שמירות ועוד. בחיל הזה היו יחידות שלמות<br />
שאפילו לא קיבלו נשק, אלא רק אתים ומכושים.<br />
זמן קצר לאחר תחילת הגיוס הזה, הוקמה הפלוגה הראשונה של החפרים, בה<br />
שירתו למעלה מאלף חיילים, מתוכם יהודים והשאר ערבים. אחרי הפלוגה<br />
הראשונה הוקמו עוד ועוד פלוגות דומות, תשע בסך הכל.<br />
הפלוגה הראשונה נשלחה בתום אימוניה לצרפת, אך כאשר הגרמנים פלשו<br />
לשם, היא חולצה והוחזרה ארצה.<br />
Auxiliary Military Pioneer<br />
750<br />
-<br />
Corps
1941<br />
–<br />
כאשר החל הצבא הגרמני, בפיקודו של גנרל<br />
רומל, להתקדם בצפון אפריקה לעבר מצרים,<br />
והתעורר חשש שבסופו של דבר יגיע לארץ<br />
ישראל, שינו המוסדות הלאומיים את עמדתם<br />
כלפי הגיוס לחיל החפרים. יתר על כן: הוחלט<br />
ש-850 מחברי ה"הגנה" יתנדבו לשרת<br />
במסגרת זאת, כדי לעצב את אופי הפלוגות<br />
שאויישו ביהודים. וכך התגייסו לחיל החפרים<br />
למעלה מ-3000 יהודים ארצישראליים.<br />
כל פלוגות החפרים שוגרו לחזית המדבר<br />
המערבי במצרים, שם עסקו רבות בבניית<br />
ביצורים שנועדו למנוע מהצבא האיטלקי והצבא<br />
הגרמני לכבוש את מצרים. בעבודתם זאת היו<br />
החפרים נתונים להפצצות בלתי פוסקות<br />
מהאוויר ורבים מהם נפצעו ונהרגו.<br />
במרץ הוצאו למעלה מאלפיים חפרים<br />
ארצישראליים מהמדבר המערבי וצורפו לחיל<br />
טירוני חיל החפרים מתאמנים בהכנת חפירות הגנה בשולי מחנה סרפנד ב-1940.<br />
המשלוח הבריטי שהפליג ליוון, כדי להגן עליה<br />
מפלישה גרמנית. בתחילה עסקו החפרים ביוון רק בפריקת ציוד ותחמושת עבור היחידות הלוחמות. אולם כאשר פלשו הגרמנים כחודש<br />
לאחר מכן, שותפו החפרים בלחימה הקשה נגד הפולשים. עד מהרה התברר שחיל המשלוח הבריטי ליוון איננו יכול לעמוד בפני עוצמת<br />
הגרמנים ולכן הוחלט לפנות את כולו לכרתים או למצרים. כל חיל המשלוח נצטווה להגיע לנמל קלמטה בדרום יוון, כדי לעלות שם על אוניות<br />
החילוץ. אולם כשהגיעו פלוגות חיל החפרים הארצישראליות לשם הן לא הורשו לעלות לאוניות, בנימוק שהחילוץ מיועד קודם כל ליחידות<br />
לוחמות והחפרים לא נחשבו ככאלה. בזמנו נראה שהיה זה אך תירוץ, שכן הבריטים ניסו לחלץ קודם כל את היחידות האנגליות<br />
והאוסטרליות שלהם ורק אחרי כן את השאר. וכך נפלו בשבי הגרמני כמעט כל אנשי חיל החפרים שנשלחו ליוון.
בקיץ 1940 הוקמה היחידה<br />
הראשונה של חיילים יהודים<br />
בחיל הרגלים הבריטי. הייתה זו<br />
פלוגה ברגימנט המלכותי של<br />
מזרח קנט, שכינויו<br />
ב-1942 צורפו לרגימנט הזה גם<br />
כל היחידות הארצישראליות<br />
שנותרו מחיל החפרים ומספר<br />
פלוגות הרגלים היהודיות<br />
ברגימנט הגיע ל-16.<br />
.BUFFS<br />
סמל הרגימנט הארצישראלי<br />
באותה שנה הורכבו מפלוגות<br />
אלה שלושה גדודים של רגימנט<br />
חדש: הרגימנט הארצישראלי. זה<br />
היה הבסיס שעליו הוקמה<br />
הבריגדה היהודית ב-1944.<br />
טירונים ארצישראליים<br />
בתרגילי סדר, על מגרש<br />
המסדרים של סרפנד.
הגברים,<br />
לגיוס במקביל גם בגיוס<br />
הוחל בסוף נשים ארצישראליות ל-ATS<br />
)חיל העזר הבריטי לנשים(<br />
העזר<br />
)חיל ול-WAAF לנשים בחיל האוויר(.<br />
עד סוף המלחמה התגייסו<br />
ששירתו<br />
נשים, כ-4400 החל<br />
תפקידים במיגוון עבור<br />
משרדית, מפקידות אלחוט,<br />
משאיות, לנהיגת הפעלת<br />
צופנים, פיענוח מכ"מ, קיפול מיצנחים וכלה<br />
באחיות בתי חולים.<br />
מהמגוייסות הראשונות<br />
הוכשרו בסרפנד לפיקוד על<br />
המתנדבות שבאו אחריהן.<br />
שבועות<br />
נמשך הקורס דרגת<br />
הוענקה ובסיומו קצונה לארבע מהמסיימות,<br />
סמלת<br />
דרגת לארבע קורפורל.<br />
דרגת ולארבע לקצונה<br />
קודמו בהמשך מרבית הבוגרות.<br />
–<br />
1941<br />
10<br />
60<br />
המתנדבות הראשונות ל-ATS, בקורס<br />
הפיקוד שעברו בסרפנד ב-1941.
מגוייסות ל-ATS בקורס לנהיגת<br />
משאיות, שנערך עבורן בסרפנד
יום ספורט של טירונים יהודיים בסרפנד בתחילת<br />
שנות ה-40. )תצלום: זולטן קלוגר, לע"מ(
מצעד הסיום של יום הספורט.<br />
)תצלום: זולטן קלוגר, לע"מ(
חיילים ארצישראליים מפלוגה 14 של ה"באפס", במיסדר המפקד בצריף המגורים שלהם בסרפנד. חידה: לאן נעלמו המיטות?..
בסיס ההדרכה לטירונים<br />
היה רק אחד ממיתקני<br />
הצבא הבריטי בסרפנד,<br />
שכללו החל ממרכז<br />
תובלה ומוסך לשיפוץ<br />
משאיות ושריוניות,<br />
עבור לבסיס של חיל<br />
הקשר הבריטי וכלה<br />
בבית ספר לטבחים<br />
צבאיים ועוד ועוד. מלבד<br />
זאת היה סרפנד מחנה<br />
מעבר לרבבות חיילים<br />
בריטיים, אוסטרליים, ניו<br />
זילנדיים, דרום<br />
אפריקנים ועוד, שפוזרו<br />
מכאן ליחידות שונות<br />
ברחבי המזרח התיכון<br />
וצפון אפריקה.<br />
מכונאים מטפלים בזחל נושא ברן, בטנק<br />
קל וברכב סיור, במוסך המרכזי בסרפנד.
לנוחותם של רבבות החיילים שעברו בסרפנד,<br />
הוקמו למענם כמה וכמה מיתקני בידור וספורט,<br />
כגון קולנוע, בריכת שחייה, קנטינה גדולה של<br />
ה-NAAFI )השק"ם הבריטי(, מועדון חיילים<br />
וקצינים וספרייה. המועדון והספרייה לא הופעלו<br />
על ידי הצבא, אלא על ידי ה-YMCA הבריטי<br />
האזרחי.<br />
הקנטינה<br />
הבריכה בעת תחרות שחייה<br />
הקולנוע הקיצי
למעלה: חותמת סניף הדואר<br />
הצבאי בסרפנד, משנת<br />
.1940<br />
123<br />
משמאל:<br />
צריף הדואר בסרפנד<br />
בתקופת המלחמה.<br />
,123<br />
(Field Post Office)<br />
סניף שאיפשר לחיילים לעמוד בקשר<br />
אחד המיתקנים הפופולריים ביותר בסרפנד היה משרד הדואר הצבאי<br />
מכתבים עם משפחתם. על מנת לקיים את הקשר הזה קיבל כל חייל חפיסה של דפי מכתב ריקים, המתקפלים למעטפה. אולם כל חייל היה<br />
חייב לשלם את דמי המשלוח מהמשכורת הצבאית שקיבל. בנוסף הורשה כל חייל לשלוח חבילה אחת בחודש למשפחתו. החיילים הבריטיים<br />
השתמשו בזכות זאת כדי לשלוח הביתה כל חודש כמה תפוזים, שהיוו תוספת ברוכה לכל משפחה בשנות קיצוב המזון החמור באנגליה.<br />
החיילים גם הירבו לשלוח הביתה מזכרות מהמקומות הקדושים לנצרות, שבהם ביקרו בחופשותיהם מהבסיס. אולם המכתבים והחבילות<br />
נאלצו לעבור דרך ארוכה ליעדם: עם כניסת איטליה למלחמה פסקה הטסת הדואר מארץ ישראל לאנגליה דרך הים התיכון והמכתבים הוטסו<br />
לדרום אפריקה ומשם המשיכו באוניה לבריטניה.
הייתה גם אפשרות אחרת, לשלוח את המכתבים דרך סינגפור, באמצעות "בריטיש<br />
איירווייז" ומשם במטוסי החברה האמריקנית "פאן אם" לארה"ב ואחרי כן לבריטניה.<br />
למעלה<br />
היה המשלוח מחיר כי כל קודם מקובלת, הייתה לא זאת אפשרות אבל האפשרות<br />
של לזה דומה היה ליעדו המכתב הגעת עד שעבר והזמן מכפליים הקודמת.<br />
למעלה ולמטה מכתבים שנשלחו מסרפנד לבריטניה<br />
ב-1940. העליון בדואר אוויר, התחתון בדואר רגיל.<br />
חיילים בריטיים ממתינים לפני סניף הדואר הצבאי בסרפנד,<br />
לקבלת דואר מהבית.
סיומה של מלחמת העולם השנייה לא הביא שלווה לארץ ישראל<br />
ולא לסרפנד. היו אלה הימים הראשונים של מאבק היהודים<br />
בארץ לעצמאות, שהתבטא בין השאר בהתקפות של ארגוני<br />
המחתרת אצ"ל ולח"י על הצבא הבריטי כולל בסרפנד.<br />
ההתקפה הראשונה על סרפנד אירעה ב-6 במרץ<br />
התוכנית המקורית הייתה להוציא נשק מאוהל ששימש מחסן<br />
של אחד הגדודים שהוצבו במחנה. בתחילה התנהל הכל לפי<br />
התוכנית: בשעה בצהרים הגיעה לשער ראשון לציון של<br />
המחנה משאית בריטית צבאית ובה חברי אצ"ל מחופשים<br />
לחיילים בריטיים. הם התגברו על ששת החיילים שנמצאו<br />
במקום והמשאית נסעה למחסן הנשק, שם החלו ונוסעיה<br />
להעמיס עליה ארגזי נשק. אולם כאן אירעה להם תקלה: חייל<br />
בריטי שחזר מארוחת הצהרים קלט את המתרחש ופתח באש.<br />
עד מהרה הצטרפו אליו חיילים בריטיים נוספים שהיו באיזור.<br />
חמישה מלוחמי האצ"ל נפצעו ונהג המשאית מיהר להסתלק<br />
לעבר ראשון לציון. כאן הורדו הפצועים לקבלת טיפול רפואי<br />
הריסות מיפקדת איזור דרום של הצבא הבריטי בסרפנד, לאחר<br />
והנשק הוסתר בחולות שממערב למושבה. שניים מהפצועים,<br />
התפוצצות מכונית תופת שהכניס האצ"ל למקום בדצמבר<br />
שמחון ואשבל, שמצבם היה קשה, נשלחו לתל-אביב, אבל<br />
המכונית שבה נסעו נתקלה במחסום משטרתי וכל נוסעיה נעצרו. השניים הובאו למשפט צבאי ובסופו נדונו למוות. אלא שהאצ"ל הגיב<br />
בחטיפת חמישה קצינים בריטיים ואיים להוציאם להורג אם אכן יבוצע גזר הדין. הבריטים נסוגו וגזר דינם של שמחון ואשבל הומתק למאסר<br />
עולם. אולם השניים לא נהנו זמן רב מכך. אשבל, שריצה את מאסרו בבית הסוהר בעכו, היה בין האסירים שניסו להימלט בפריצה של האצ"ל<br />
לבית הסוהר, אך הוא נפצע מיריות הבריטים ומת מפצעיו. שמחון שוחרר עם תום המנדט הבריטי, אך ב-1955 נהרג בתאונת עבודה בקידוח<br />
נפט בנגב.<br />
מחנה סרפנד הותקף שוב על ידי האצ"ל בדצמבר מכונית תופת שהוכנסה למחנה, הוחנתה בין שני מיבנים, ששימשו את מיפקדת<br />
איזור הדרום של הצבא הבריטי. המכונית התפוצצה ושני המיבנים נהרסו. שניים מהבריטים שהיו במקום נהרגו ו-28 נפצעו.<br />
.1946<br />
.1946<br />
:1946<br />
בארץ –<br />
30<br />
1:30<br />
–
,יטירבה רשקה ליח ישנא לש הרובח<br />
1948-ב דנפרסמ תרכזמל םולצתב<br />
ץמאמב<br />
רבגתהל<br />
לע<br />
תופקתה<br />
תורתחמה<br />
תוידוהיה<br />
לעו<br />
תפיאש<br />
בושייה<br />
ידוהיה<br />
ולוכ<br />
,תואמצעל<br />
וקיזחה<br />
םיטירבה<br />
ץראב<br />
1947-ב<br />
האמכ<br />
ףלא<br />
,םילייח<br />
םלוא<br />
זא<br />
רבכ<br />
התייה<br />
הירפמיאה<br />
תיטירבה<br />
ךילהתב<br />
לש<br />
,תוקרפתה<br />
רקיעב<br />
ללגב<br />
תולדלדתה<br />
היבאשמ<br />
תמחלמב<br />
םלועה<br />
היינשה<br />
לבא<br />
םג<br />
ללגב<br />
תושירד<br />
תואמצעה<br />
תוברב<br />
.היתובשוממ<br />
תקזחה<br />
אבצה<br />
לודגה<br />
ץראב<br />
הכפה<br />
לטנל<br />
דבכ<br />
אושנמ<br />
,הינטירבבו<br />
הלבסש<br />
זא<br />
רבשממ<br />
,ילכלכ<br />
רבג<br />
ךלהו<br />
ץחלה<br />
ריזחהל<br />
תא<br />
טדנמה<br />
לע<br />
ץרא<br />
לארשי<br />
.ם"ואל<br />
ןכאו<br />
עצמאב<br />
1947<br />
השענ<br />
רבדה<br />
29-בו<br />
רבמבונב<br />
הלבקתה<br />
ם"ואב<br />
הטלחהה<br />
לע<br />
תקולח<br />
ץראה<br />
יתשל<br />
,תונידמ<br />
תידוהי<br />
.תיברעו<br />
דיימ<br />
תרחמל<br />
ורונ<br />
תויריה<br />
תונושארה<br />
לש<br />
תמחלמ<br />
תואמצעה<br />
–<br />
םיטירבהו<br />
ולחה<br />
לש לודגה יוניפה עצבימב<br />
םהיתוחוכ<br />
.ץראהמ<br />
דנפרס<br />
היה<br />
דחא<br />
תונחמה<br />
םינורחאה<br />
ונופש<br />
–<br />
טרפ<br />
תעלבומל<br />
תיטירב<br />
רוזיאב<br />
,הפיח<br />
התנופש<br />
שדוחכ<br />
תנידמ תמקה רחאל<br />
.לארשי<br />
הדיחיה<br />
תיטירבה<br />
הנורחאה<br />
דנפרסב<br />
התייה<br />
טנמיגר<br />
.ריישנלוקניל<br />
היוניפ<br />
14-ב<br />
יאמב<br />
1948<br />
הוול<br />
ץרפב<br />
תושגר<br />
לש<br />
.םילייחה<br />
ברעב<br />
ינפלש<br />
יוניפה<br />
יפוסה<br />
לש<br />
,הנחמה<br />
קרפ<br />
והשימ<br />
םילייחהמ<br />
תא<br />
ולש חתמה<br />
לע<br />
ידי<br />
תתצה<br />
עונלוקה<br />
.יציקה<br />
,תרחמל<br />
דועב<br />
םילייחה<br />
םילוע<br />
תויאשמל<br />
,יוניפה<br />
ולחה<br />
רועבל<br />
דוע<br />
המכ<br />
.םיפירצ<br />
דקפמה<br />
יטירבה<br />
.םעז<br />
םילייחה<br />
ודרוה<br />
םיבכרהמ<br />
וחלשנו<br />
תובכל<br />
תא<br />
.שאה<br />
קר<br />
רחא<br />
ךכ<br />
האצי<br />
הריישה<br />
למנל<br />
,הפיח<br />
לא<br />
תוניפס<br />
יוניפה<br />
וניתמהש<br />
.םש הל
על פי תוכנית הפינוי של<br />
מינהלת המנדט, נועדו<br />
נכסי דלא ניידי שיפונו על<br />
ידי הצבא הבריטי,<br />
להימכר לצד שיש לו רוב<br />
באותו איזור. מיכלול<br />
המחנות הצבאיים<br />
בסרפנד היה בעייתי<br />
מבחינה זאת, מכיוון שאף<br />
כי לפי החלטת החלוקה<br />
של האו"ם, נמצא באיזור<br />
המיועד למדינה היהודית,<br />
היה זה איזור של רוב<br />
ערבי ברור וגם עבר בו<br />
הכביש המחבר בין יפו<br />
ורמלה הערביות. בסופו<br />
של דבר בחרו הבריטים<br />
לרקוד על שתי החתונות<br />
יחדיו: מסיבה כלכלית<br />
טהורה, הם מכרו את<br />
המחנה לסוכנות<br />
היהודית, תמורת מיליון<br />
לי"ש, אבל ברגע<br />
שהכוחות הבריטיים יצאו<br />
ממנו, הם פתחו את<br />
שעריו לפני כוח של<br />
הלגיון הערבי שנמצא<br />
ברמלה הסמוכה.<br />
אדונים לרגע: חיילי הלגיון הערבי ב-1948.
הנחמ<br />
דנפרס<br />
רסמנ<br />
ידיל<br />
םיברעה<br />
14-ב<br />
יאמב<br />
.1948<br />
דיימ<br />
רחאל<br />
םתסינכ<br />
וכותל<br />
םה<br />
וספת<br />
תודמע<br />
ודיצב<br />
,יברעמה<br />
הנופה<br />
לא<br />
ןושאר<br />
ןויצל<br />
ולחהו<br />
תוריל<br />
.הרבעל<br />
םלוא<br />
השימח<br />
םימי<br />
דבלב<br />
רחאל<br />
,ןכמ<br />
אצי<br />
דודג<br />
2<br />
לש<br />
תביטח<br />
,"יתעבג"<br />
בורש<br />
וימחול<br />
ויה<br />
ינב<br />
ןושאר<br />
,ןויצל<br />
שובכל<br />
תא<br />
.דנפרס<br />
חוכה<br />
רדח<br />
הנחמל<br />
,תולקב<br />
אוהשכ<br />
רבוע<br />
תא<br />
תורדגה<br />
ליגרת"ב<br />
:"ןזרט<br />
סופיט<br />
לע<br />
םיצע<br />
ובצינש<br />
דיל<br />
רדגה<br />
תולשלתשהו<br />
םהמ<br />
םילבחב<br />
לא<br />
ךות<br />
.סיסבה<br />
חוכה<br />
ףקע<br />
ןופצמ<br />
חרזמ-םורדמו<br />
תא<br />
תודמע<br />
,םיברעה<br />
םה<br />
ורהימ<br />
קלתסהל<br />
הנחמהו<br />
שבכנ<br />
אלל<br />
תודיבא<br />
.ילארשיה דצל<br />
םיברעה<br />
םנמוא<br />
אל<br />
ורתיו<br />
םימיבו<br />
רחאלש<br />
ןכמ<br />
ואצי<br />
המכל<br />
תופקתה<br />
,דגנ<br />
ךא<br />
תוחוכ<br />
תביטח<br />
,"יתיירק"<br />
םהידילש<br />
הרסמנ<br />
תנגה<br />
,הנחמה<br />
וחילצה<br />
ףודהל<br />
תא<br />
.ןלוכ<br />
דודג ישנא<br />
תביטח לש 2<br />
,"יתעבג"<br />
ושוביכ רחאל ןיפירצ הנחמב<br />
:םולצת(<br />
,גרבנתור ונב<br />
.)הנידמה ךזנג
תצלום אווירי של מחנה <strong>צריפין</strong> ב-1947<br />
)ארכיון הפלמ"ח(<br />
6 של<br />
16<br />
4<br />
עם ההשתלטות הישראלית על סרפנד שונה שם המחנה ל<strong>צריפין</strong>, על שם יישוב יהודי עתיק, גגות )או גנות( <strong>צריפין</strong>, המוזכר במישנה )בבלי,<br />
סוטה, מט, ב(, ואשר שרידיו נחשפו באיזור.<br />
צה"ל מצא במחנה תשתית מוכנה לעיר גדולה של בסיסי הדרכה צבאיים, שפעלו ב<strong>צריפין</strong> עד לעשור השני של המאה ה-21. כאן התרכזו<br />
בסיסי האימונים בה"ד לטירונים ובה"ד לטירוניות, בה״ד חיל הלוגיסטיקה, בה"ד חיל הקשר, בה"ד חיל התותחנים,<br />
בה״ד חיל הרפואה, בה״ד חיל השלישות, בה״ד לחילוץ והצלה של פיקוד העורף ובה״ד חיל החימוש. מלבד אלה<br />
פעלו ב<strong>צריפין</strong> יחידות שירותים, כגון בסיס לוגיסטי להפצת מזון ליחידות צה"ל, מוסכים, בתי מלאכה, מסגריות – והרשימה עודנה ארוכה.<br />
9 של<br />
20 של<br />
7 של<br />
12<br />
11 של<br />
10 של
התיכנון כלל פינוי השטח מהמיבנים הישנים<br />
והדבר נעשה בשנים בתצלום:<br />
הריסת מיבנים של בה"ד בסיס ההדרכה של<br />
חיל הלוגיסטיקה ב<strong>צריפין</strong>.<br />
במשך כשישים השנים<br />
שבהן השתמש צה"ל<br />
במחנה <strong>צריפין</strong>, הותאם<br />
הבסיס בהתמדה לצרכים<br />
המשתנים של הצבא.<br />
התוצאה הייתה שעטנז של<br />
מיבנים ומיתקנים, שמידי<br />
פעם נוסף להם טלאי חדש.<br />
לקראת סוף המאה ה-20<br />
נדמה היה ש<strong>צריפין</strong> בצורתו<br />
המקורית זקוק לעידכון<br />
יסודי ועמוק, כדי להתאים<br />
אותו לצרכים המודרניים של<br />
הצבא. מה שנתן את<br />
הדחיפה הסופית לשינוי<br />
יסודי היה הזינוק המטאורי<br />
במחירי הקרקעות במרכז<br />
הארץ, שאיפשרו לממן<br />
בניית תחליף ל<strong>צריפין</strong>. כך<br />
נולדה התוכנית להקמת עיר<br />
בה"דים מודרנית של צה"ל<br />
בנגב ולהעביר אליה את כל<br />
בסיסי ההדרכה הפזורים<br />
ברחבי הארץ, כולל <strong>צריפין</strong>.<br />
.2015-2016<br />
,6
בתצלום: <strong>מבט</strong> כללי על עיר הבה"דים בסתם יום של חול.<br />
התיכנון של העיר הצבאית החדשה החל ב-2002 ועשר שנים לאחר מכן פורסם המיכרז לפרוייקט הענק, בו זכה קונסורציום "<strong>מבט</strong> לנגב",<br />
שאיגד מספר חברות בנייה גדולות. מייד לאחר מכן החלה בניית העיר, המשתרעת דונם, ליד צומת הנגב בקירבת העיר ירוחם.<br />
בסיס ההדרכה הראשון שעבר לעיר היה בה"ד 13 של המשטרה הצבאית וכיום כבר פועלים במקום כמעט כל בסיסי ההדרכה של צה"ל.<br />
על 2,500
מקורות<br />
סיימון סינג, סודות ההצפנה, תרגום מאנגלית, הוצאת<br />
"למשכל".<br />
ד"ר עמירם אורן,<br />
ועד מבצע<br />
צבא וארץ במדינת ישראל<br />
- שימושי הקרקע של צה"ל ממלחמת העצמאות<br />
"קדש" )1948–1956(.<br />
פרופ'<br />
יהודה לפידות, אצ"ל: התקפה ב<strong>צריפין</strong>, אנציקלופדיה יהודית<br />
"דעת".<br />
David A. Charters, The British Army and Jewish Insurgency in Palestine, 1945-47<br />
Prof. Moti Golani, The End of the British Mandate for Palestine, 1948<br />
תולדות מלחמת הקוממיות, ענף היסטוריה במטה הכללי של צה"ל, הוצאת<br />
"מערכות".
ליקט,<br />
ערך וכתב: בני גבירצמן<br />
benigv@bezeqint.net<br />
-<br />
תודה לפרופ' יגאל שפי על<br />
הערותיו לנושא ה SigInt במצגת זאת<br />
ברקע: <strong>מבט</strong> מרחפן על <strong>צריפין</strong> לאחר הריסת<br />
בסיסי ההדרכה הישנים. בפינה השמאלית<br />
העליונה נראית ראשון לציון, שזכתה ברובע<br />
החדש אשר ייבנה על השטח שהתפנה.
Change language