Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
לך.<br />
הזינו קוד קופון 370020<br />
באתר ובאפליקציית דומינו׳ס<br />
או צלצלו לסניף ותיהנו<br />
מהמבצע של העברית!<br />
*החברה שומרת לעצמה לשנות או<br />
לבטל את המבצע *ט.ל.ח<br />
עיתון הסטודנטים והסטודנטיות בירושלים<br />
<strong>03</strong>.<strong>05</strong>.20<strong>17</strong> ז' באייר תשע"ז<br />
לזה אתה קורא<br />
עבודה?<br />
סטודנטים שמתפרנסים מלהטוטנות ומהדרכת<br />
טיולים, אלה שעובדים בהוספת שורות לקורות<br />
החיים שלהם, וגם - חמש דרכים להרוויח כסף<br />
תוך כדי השיעור • הכול בגיליון העבודה<br />
החגיגי של "פי האתון"
אלף מילים עין כרם, אפריל<br />
נעמה ששון<br />
פי המערכת<br />
לא ארוכים מאוד מאיה גולדשמידט<br />
יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות ממלאים<br />
את השבוע הכי ישראלי שיש ללוח השנה<br />
להציע, ומשפיעים על כל אחד מאתנו באופן<br />
שונה. בכל שנה אני מוצאת את עצמי חווה<br />
את הימים הללו קצת אחרת, אבל אותו עיקרון<br />
חוזר בכל פעם: ההרגשה שהחיים שבריריים,<br />
להשאיר את העולם טוב יותר כשנעזוב אותו.<br />
אני משתדלת שהימים הללו יעודדו אותי<br />
להיות טובה יותר ולעשות טוב יותר, ולזכור<br />
לא לקחת דברים כמובנים מאליהם. את<br />
אָ דָ ָ םיו חַ אֲ יּ רֻ כִּ ים מְ אֹוד,<br />
לִ רְ אֹות חֹול הֹופֵ כְּ ךְ בִ יׁש ּוכְ בִ יׁש ׁשּוב חוֹל<br />
וְ לֶ אֱ הֹב ׁשּוב אֶ ת הָ אִ ׁשּ ָ ה ׁשֶ פַּ עַ ם אָ הַ ב.<br />
אֲ נַ חְ נּו מֻ פְ תָ עִ ים כָּ ל מִ כָּ מְּ ךְ אֹות חַ גֵּ י חֲ נֻ כָּ ה<br />
בְּ ינּוחַ ּומֵ יֵּ אַ לְ פֵ י חַ ֶ גֵּ י סַ פּח ּומֵ רִ בְ בֹות<br />
שצריך לחיות אותם נכון. להיות טובים יְמֵ י אחד הַ ׁשַּ בָּ ת. כְּ מֹו כְּ ׁשֶ אַ תָּ ה בָּ א לְ אֶ רֶ ץ צְ פֹונִ ית<br />
ַ יִ ץ בַּ וְ קּ הַ שּׁ ֶ מֶ ׁש ׁשֹוקַ עַ ת וְ הַ ּי ֹום נִ מְ ׁ שָ וְ ךְ אַ תָּ ה אֹוכֵ ל<br />
לשני ולעצמנו, לדעת להעריך ולהגיד תודה,<br />
וְ ׁשֹותֶ ה וְ יֹוצֵ א הַ חּוצָ ה וְ ֹום הַ נִ ּי מְ ׁשָ ך וְ אַ תָּ ה אֹוהֵ ב<br />
וְ אַ תּ ָ ה קֹורֵ א וְ הַ ֹום ּי נִ מְ ׁשָ ךְ.<br />
אֲ בָ ל אָ דָ ם ָ חַ יּ יו קְ צָ רִ ים.<br />
ההרגשה הזאת מזקק עבורי השיר היפה של אִ לּּו חָ יִ ינּוֵ י חַ יּ נֶ צַ ח לֹא הָ יְ תָ ה לָ נּו<br />
יהודה עמיחי, שאיננו שיר זיכרון קלאסי אבל<br />
אַ הֲ בָ הוְ ל ֹאכּ ְ אֵ בָ הּ .<br />
מדבר על הכאב ועל היופי שבחיים בני חלוף:<br />
אֲ נִ י זֹוכֵ ר ׁ שֶ אָ מַ רְ תִּ לִי לָ פְ ךְ נֵ י הַ רְ בֵּ ה ׁ שָ נִ ים.<br />
בּ ֹואִ י אֵ לַ י הֲ יִ י ִ שֶ י, אֲ נִ י אֹוהֵ ב אֹותָ ךְ כָּ ל כָּ ךְ,<br />
ׁ לּ<br />
ּובָ כִ ית וְ אָ מַ רְ תְּ , "בָּ אתָ בִּ זְמַ ן לֹא טֹוב,<br />
אֲ נִ י רְ תּוקָ ה בְּ כָ ל גּ ּופִ י ּובְ כָ ל נַ פְ ׁשִ י<br />
לָ אִָ פֶ יׁש ה הַ וְ יּהָ רַ ע הַ ֶ זּ ה".<br />
וְ הָ לַ כְ תִּ י מֵ וְ אִ לִ תָּ בִּ ךְי נִ ׁ שְ בָּ ר בְּ תֹוכִ י.<br />
אֲ בָ ל אִ לּּו חָ יִ ינּו חֵַ יּי נֶ צַ ח<br />
לֹא הָ יָ ה נִ ׁ שְ בָּ ר לִ בִּ י,<br />
הָ יִ יתִ י אֹומֵ ר לָ : ךְ אֵ ין דָּ בָ ר<br />
ָ גֵ נִש פּ בְּ עֹוד אֶ לֶ ף ׁשָ נָ ה וְ אּולַ י<br />
בְּ עֹוד מִ ילְ יֹון ׁשָ נָ ה<br />
וְ אָ ז תּ ִ הְ יִ י שֶׁ לִּ י.<br />
פי האתון מגזין הסטודנטים הירושלמי מו"ל אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית עורכת ראשית ענבל אלבז עורכת משנה מאיה גולדשמידט<br />
חדשות תמר ירושלמי מגזין טל דורון תרבות מיכל פורת צלמת המערכת נעמה ששון עיצוב גיא ארמה צילום השער טל מצנר<br />
מערכת ומנהלה קמפוס הר הצופים, בניין פרנק סינטרה, קומה 3 דואר אלקטרוני pihaton@scopus02.co.il<br />
מנכ"ל סקופוס אמיר חכימיאן מחלקת שיווק אסתי מילשב <strong>05</strong>2-5525942 הדס לרנר <strong>05</strong>2-5525019<br />
2 פי האתון 3 במאי 20<strong>17</strong> ז' באייר תשע"ז
צילום: נעמה ששון<br />
מחריף המאבק להעסקה ישירה של<br />
עובדי הקבלן באוניברסיטאות<br />
יחס מזלזל, איום לפגיעה בתנאי ההעסקה ופחד מתלונות - עובדי קבלן באוניברסיטה<br />
העברית צפויים להשתתף בשבועות הקרובים בהפגנות נגד ההעסקה הקבלנית<br />
באוניברסיטאות ברחבי הארץ. עדי ברק ניסתה להבין מדוע האוניברסיטה מסרבת<br />
לעבור להעסקה ישירה<br />
חדשות<br />
על רקע יום הפועלים הבינלאומי שחל ביום<br />
שני )1.5(, וכמו כן היערכות הבחירות להסתדרות<br />
העובדים בסוף החודש, החליטו בקואליציה<br />
הארצית להעסקה ישירה להחריף את המאבק<br />
נגד ההעסקה הקבלנית באוניברסיטאות השונות<br />
בישראל. היום )3.5( יתקיימו בקמפוסים גבעת<br />
רם והר הצופים ובאוניברסיטאות נוספות<br />
ברחבי הארץ, הפגנות שמטרתן להגביר את<br />
מעורבות הסטודנטים במאבק. בתשעה במאי<br />
תתקיים צעדה מבית ההסתדרות אל לשכת<br />
שר החינוך נפתלי בנט בירושלים. המפגינים<br />
ידרשו משר החינוך לתמוך במעבר להעסקה<br />
ישירה של עובדי הקבלן באוניברסיטאות.<br />
שי אביטל, פעיל בקואליציה להעסקה ישירה<br />
סיפר ל"פי האתון" על מטרות המאבק:<br />
"ראשית אנחנו רוצים לשים את הנושא על<br />
סדר היום הסטודנטיאלי. רבים מהסטודנטים<br />
עלולים להיפגע מהעסקה כזו עם כניסתם<br />
לשוק העבודה, ואנחנו רוצים שיהיו ערים<br />
יותר לנעשה בשוק. דבר נוסף שאנחנו מכוונים<br />
אליו זו הירתמות לנושא מצד אחד המועמדים<br />
לראשות ההסתדרות, וגם תמיכה מובהקת<br />
מצד שר האוצר ושר החינוך. אם ההפגנה לא<br />
תספיק, אנחנו מתכוננים להחריף את צעדינו".<br />
כ-300 עובדי קבלן רק<br />
באוניברסיטה העברית<br />
באוניברסיטה העברית מועסקים כ-100 קציני<br />
ביטחון ועובדי אבטחה בהעסקה ישירה, ולצדם<br />
עוד כ-<strong>17</strong>0 עובדים המועסקים כעובדי קבלן<br />
דרך חברות שמירה. בתחום הניקיון מעסיקה<br />
האוניברסיטה דרך חברות הניקיון כ-130 עובדים<br />
בכל הקמפוסים. לפני כחודש התקיים בקמפוס הר<br />
הצופים יום הסברה לעובדי הקבלן באוניברסיטה,<br />
ובמהלכו הוסבר להם על הזכויות המגיעות להם<br />
וכן על קריאת תלושי שכר. "העובדים תומכים<br />
מאוד במאבק, אבל חשוב להבין שרבים מהם ראו<br />
כמה וכמה מאבקים בשנים האחרונות, ולכן הם<br />
למודי קרבות ואף מיואשים וחסרי תקווה", מעיר<br />
אביטל, ומוסיף: "כשעובדים אינם מאוגדים,<br />
החשש מפיטורים הרבה יותר גדול. רבים מעובדי<br />
הניקיון באוניברסיטה הם ממזרח ירושלים<br />
וחוששים להיות מזוהים עם המאבק, כי אחר<br />
כך יהיה להם קשה מאוד למצוא שוב עבודה".<br />
יארא )שם בדוי(, תושבת מזרח העיר שעובדת<br />
כמנקה באוניברסיטה מזה עשור, סיפרה ל"פי<br />
האתון": "זה קשה כשצריך לעבור מחברת<br />
קבלן אחת לאחרת בכל פעם שיש מכרז. בשנה<br />
השישית שלי כאן התחלף הקבלן והתנאים<br />
חזרו להיות כאילו זו השנה הראשונה שלי".<br />
על תחושות העובדים היא אמרה: "הרבה<br />
מהעובדים כאן מפחדים לפתוח את הפה, אבל<br />
אני לא מפחדת. יש דברים שהם לא בסדר,<br />
כמו למשל שאני מקבלת בכל שנה עשרה ימי<br />
חופש, אבל עובדי האוניברסיטה מקבלים יותר.<br />
כשאנחנו עובדים בחגים אנחנו מקבלים שכר<br />
זהה ליום רגיל. לפעמים קורה שעובד מגיע<br />
לעבודה ואומרים לו: 'לך הביתה, היום לא<br />
צריך אותך'". לדבריה המנהלים אוסרים על<br />
העובדים לדבר אחד עם השני בזמן העבודה<br />
"כדי למנוע מהומות", ואין מקום מסודר שבו<br />
העובדים יכולים לנוח ולאכול בהפסקותיהם.<br />
תחושות הזלזול וחוסר האונים של העובדים<br />
המשך בעמוד
+<br />
הזמינו באפליקציה ובואו לאסוף<br />
3 מיני משפחתיות<br />
₪90<br />
3 תוספות<br />
ב- בלבד<br />
בהזמנה שאינה דיגיטלית ב- ₪1<strong>05</strong><br />
*פיצה מיני משפחתית בגודל 11 אינץ׳ חתוכה ל-6 משולשים<br />
*בתוקף עד 30.6.<strong>17</strong> *תוספת אחת לכל פיצה<br />
*התמונות להמחשה בלבד *באיסוף מהסניף בלבד *ט.ל.ח<br />
3 במאי 20<strong>17</strong> ז' באייר תשע"ז פי האתון 5
חדשות<br />
עלו גם בשיחה עם שון )שם בדוי(, מאבטח<br />
באוניברסיטה מזה 8 שנים: "בהתחלה שמחתי<br />
לבוא לכאן בכל יום, אבל אז הבנתי שאני בכלל לא<br />
יכול להתקדם ולהתפתח, לא כמו הקצינים )קציני<br />
האבטחה שמעסיקה האוניברסיטה בהעסקה<br />
ישירה - ע"ב(. הייתי מאוד רוצה להיות קצין<br />
אבטחה, אני מכיר מצוין את מערך האבטחה של<br />
האוניברסיטה ואוהב אקשן, אבל דרך הקבלן אין<br />
כזו אפשרות". הוא הוסיף: "המנהל מתייחס אלינו<br />
בזלזול ועושה רק מה שנוח לו. הוא מתנשא עלינו<br />
ולא עושה שום מאמץ להבין אותנו העובדים. אני<br />
מרגיש הרבה תסכול, ושומרים אחרים שותפים<br />
להרגשה הזו - אנחנו מרגישים פה לבד. המנהלים<br />
חושבים שאנחנו זבל, אבל אנחנו בני אדם". שון<br />
מאמין במאבק למען העסקה ישירה: "היום אני<br />
לא יכול להתלונן כי אני מפחד שהם ישימו אותי<br />
יותר לילות, או שיקפיצו אותי מהבית בכל פעם<br />
שיש חור. כמה פעמים איימו עליי שישבצו אותי<br />
מחדש )שיבוץ מחדש משמעו איבוד הוותק שנצבר,<br />
דבר הגורר פגיעה בתנאי העסקה - ע"ב(. אם היינו<br />
עובדים תחת האוניברסיטה הדברים היו יותר<br />
מסודרים, והיו לנו תנאים של עובדי אוניברסיטה.<br />
אפילו הלבוש יהיה אחר, וניראה עם יותר סמכות.<br />
אני אהיה משהו, אוכל להגיד בגאווה שאני שומר".<br />
רועי )שם בדוי(, עובד גם הוא כמאבטח<br />
באוניברסיטה, שיתף: "יש תחושה של מסחרה.<br />
נכון, אנחנו יכולים לבקש יום חופש, אבל אחר כך<br />
ייסגרו אתנו חשבון. הדברים שהם עושים חוקיים,<br />
פשוט לא נקיים. לפעמים השומרים לא מקבלים<br />
הפסקות, ומפחדים לומר שהם רוצים, ולפעמים<br />
פשוט אי אפשר לתת הפסקות כי אחד מהמאבטחים<br />
נעדר, ואז צריך לחפות עליו. אני לא יודע עוד כמה<br />
זמן אהיה כאן מאבטח, אבל אני מחוייב למאבק,<br />
גם למען המאבטחים שיבואו אחריי".<br />
האוניברסיטאות ברחבי הארץ<br />
מאוחדות - נגד העסקה ישירה<br />
לדברי אביטל, אחד הקשיים הבולטים במאבק הוא<br />
החזית האחידה שמציגים כל ראשי האוניברסיטאות<br />
בתמיכתם בהעסקה קבלנית. "אלו שירותים<br />
שהאוניברסיטאות צריכות ללמוד לרכוש. זוהי<br />
אחריותן המוסרית, הערכית, החברתית והניהולית".<br />
מכון ויצמן הוא היחיד מבין האוניברסיטאות<br />
בישראל שאינו מעסיק עובדים בהעסקה קבלנית.<br />
מהאוניברסיטה העברית נמסר בתגובה:<br />
"האוניברסיטה רוכשת שירותי ניקיון וחלק<br />
משירותי האבטחה מחברות העוסקות בתחומים<br />
אלו. החברות מעסיקות את העובדים על פי<br />
חוקי המדינה וההסכמים הקיבוציים הרלבנטיים.<br />
האוניברסיטה אינה סבורה שעליה להיכנס<br />
לתחומים אלו ולעסוק בעצמה במתן שירותים<br />
שמספקות זה עשרות שנים חברות המתמחות<br />
בנושאים אלו. האוניברסיטה היא חלק מהמגזר<br />
הציבורי ופועלת על פי הכללים וההסכמים<br />
הנהוגים בו. האוניברסיטה העברית מייחסת<br />
חשיבות עליונה להעסקה נאותה של העובדים<br />
שמעסיקות החברות ופועלים בשטחיה. בתוך כך<br />
מעסיקה האוניברסיטה אנשי מקצוע, עו"ד ורואה<br />
חשבון, שעוקבים באופן שוטף אחר קיום תנאי<br />
ההתקשרות עם חברות השמירה והניקיון למען<br />
שמירה על זכויות העובדים".<br />
שמואל שרביט, מנכ"ל ובעל חברת הניקיון<br />
"מוריה", מסר: "אנחנו מתייחסים לעובדים<br />
שלנו באופן המכובד ביותר ובהתאם לחוק.<br />
החברה מתנהלת עם העובדים בעדינות<br />
הראויה, תוך שמירה על תנאי העסקתם, ואף<br />
נותנת מענקי הצטיינות ומתנות בחגים". חברת<br />
האבטחה T&M סירבה להגיב.<br />
ממשרד החינוך, שההפגנה בשבוע הבא<br />
צפויה להיערך מול משרדיו, נמסר כי המל"ג<br />
היא האחראית לטיפול בנושא. מהמל"ג<br />
נמסר בתגובה: "המל"ג אינה המעסיקה של<br />
העובדים במוסדות להשכלה גבוהה, לרבות<br />
אלו שאינם מועסקים בהעסקה ישירה".<br />
צילום: נעמה ששון<br />
6 פי האתון 3 במאי 20<strong>17</strong> ז' באייר תשע"ז
קשה,<br />
אבל גם<br />
לא מספיק<br />
רוצים להיות עורכי דין, עובדים סוציאליים, עוזרים פרלמנטריים? ובכן,<br />
מסתבר שתואר אקדמי בציונים גבוהים אינו נותן תעודת כניסה לשוק<br />
העבודה. במקצועות רבים נדרשות עוד השלמות רבות לקורות החיים כדי<br />
להתקבל למשרה בתחום הלימודים. מעין ידוב יצא לדבר עם הסטודנטים<br />
שבמקביל ללימודים גם ממלאים שורות בקורות החיים, בתקווה למצוא<br />
עבודה בסוף התואר<br />
חדשות<br />
"אני עובד<br />
כ-8 שעות, 4<br />
ימים בשבוע,<br />
ובפועל אני<br />
כמעט לא מגיע<br />
לאוניברסיטה.<br />
את מערכת<br />
השעות אני<br />
בונה כך<br />
שיהיו בה<br />
כמה שפחות<br />
קורסים עם<br />
נוכחות חובה"<br />
כ<br />
ולנו מכירים את הדרישה<br />
הפורמלית להתמחות<br />
במקצועות מסוימים, למשל<br />
עריכת דין או עבודה<br />
סוציאלית. אבל כיום -<br />
גם במקצועות שבהם אין<br />
שום דרישה פורמלית מצד מקומות העבודה<br />
לדבר מלבד תואר - סטודנטים מוצאים<br />
את עצמם נאבקים, תוך כדי הלימודים,<br />
במטרה להוסיף שורות לקורות החיים. כך<br />
למשל, לעתים מצהירים מקומות עבודה על<br />
עדיפות לבעלי ניסיון מקצועי, ובמקרים<br />
אחרים ההעדפה הזאת לא מוצהרת כלל,<br />
אבל מורגשת היטב בראיונות העבודה.<br />
כך נוצר מצב שבו סטודנטים רבים נדרשים לנוע<br />
בין לימודיהם האקדמיים, שאמורים ליצור את<br />
הבסיס להכשרתם המקצועית, לבין התנדבויות,<br />
עבודות והתמחויות שונות - שבלעדיהן התואר<br />
האקדמי לא יהיה יותר מדף נייר מכובד.<br />
נוכחות חובה? רק בעבודה<br />
עבור סטודנטים שרוצים להשתלב בעשייה<br />
ציבורית אחרי התואר, עבודת סטודנט במגזר<br />
הציבורי יכולה לתרום מאוד לשדרוג קורות<br />
החיים, ולא מעט סטודנטים בוחרים להשקיע<br />
את מרצם בעבודה, במקום בתואר. התחרות על<br />
מקומות עבודה במגזר הציבורי יצרה מצב שבו<br />
משרדים ממשלתיים אומרים בגלוי כי תינתן<br />
עדיפות לסטודנטים אשר עבדו במגזר הציבורי<br />
לאורך התואר - ואצל מי עובדים אותם סטודנטים<br />
כדי לעמוד בדרישה זו? אצל אותם משרדים<br />
ממשלתיים כמובן. בתכנית פכ"מ )פילוסופיה,<br />
כלכלה, מדע המדינה( לדוגמה, סטודנטים<br />
רבים עובדים במשרות הדורשות כ-120 שעות<br />
חודשיות בשכר מינימום, בעוד מקביליהם<br />
במשרדים, שאינם תחת התואר "משרת<br />
סטודנט" מרוויחים משכורות גבוהות בהרבה.<br />
טובי כהנא, סטודנט שנה ג' בתכנית פכ"מ,<br />
סיפר ל"פי האתון": "התחלתי לעבוד במגזר<br />
8 פי האתון 3 במאי 20<strong>17</strong> ז' באייר תשע"ז
הציבורי עם סיום שנה א', והתחלתי מתוך הבנה<br />
שתוספת של עבודה כזו לקורות החיים תהיה<br />
חשובה עם סיום התואר". טובי עובד במשרד<br />
התחבורה ומספר שהעבודה במקום מעניינת<br />
מאוד ולדעתו תורמת לו מבחינה מקצועית יותר<br />
מלימודיו האקדמיים. "אני עובד כ-8 שעות,<br />
4 ימים בשבוע, ובפועל אני כמעט לא מגיע<br />
לאוניברסיטה. את מערכת השעות אני בונה כך<br />
שיהיו בה כמה שפחות קורסים עם נוכחות חובה".<br />
גם בבית הספר למנהל עסקים סטודנטים<br />
עובדים לעתים קרובות במשרות שונות<br />
במהלך התואר, כדי לעבות את קורות החיים.<br />
אלון כהן, תלמיד שנה ב' ליחב"ל ומנהל עסקים,<br />
מספר: "אין ספק שלעבודה בתחום הלימוד יש<br />
חשיבות לקראת סיום התואר. מצד אחד זה הגיוני<br />
ונכון בעיניי, אבל לפעמים יש מצבים שכמעט<br />
אין לעבודה משמעות מעשית מעבר לתוספת<br />
בקורות החיים. אני מכיר חבר שלומד מנהל<br />
עסקים ועבד במשרד האוצר - על פניו נשמע שזו<br />
עבודה שתקדם אותו מעשית, בפועל מדובר על<br />
עבודה שתכליתה עבודת אקסל שאינה תורמת<br />
להתפתחותו המקצועית, ובכל זאת - רבים<br />
בוחרים במשרות כאלו מכיוון שעם סיום התואר<br />
הן יהיו חשובות לקבלה למקומות עבודה".<br />
"המוטיבציה לעבוד נובעת<br />
בין השאר מההבנה שללא<br />
תוספת עבודה מקצועית<br />
בזמן הלימודים יהיה לי<br />
קשה להמשיך מחוץ לעולם<br />
האקדמיה בתחום שלי"<br />
התנדבות לעשירים בלבד<br />
ידוע כי עם סיום התואר במשפטים נדרשים<br />
הסטודנטים להתמחות במקצוע. התחרות<br />
העזה על קבלה למקומות ההתמחות יוצרת<br />
בקרב הסטודנטים צורך ממשי לתוספות רבות<br />
לקורות החיים מעבר לציונים טובים, שגם<br />
הם כמובן נדרשים וחשובים. בחלק מהמקרים<br />
הסטודנטים עובדים במשרות סטודנט במשרדי<br />
ממשלה שונים, במשרדי עורכי דין ובעמותות<br />
שונות הקשורות לתחום המשפטי. במקרים<br />
אחרים, סטודנטים מתנדבים במהלך התואר.<br />
ההתנדבויות נעשות גם בתחומים הקשורים<br />
בעולם המשפט - אך גם בתחומים אחרים.<br />
תמר, בוגרת תואר במשפטים שעושה כעת<br />
התמחות, מספרת על הניסיון שלה: "לצד<br />
התנדבויות שתורמות לניסיון המקצועי<br />
ולתחושת התרומה, הרבה התנדבויות במהלך<br />
התואר במשפטים נעשות בשביל קורות החיים.<br />
הדבר מעקר את הפן המוסרי שבהתנדבות, כי<br />
למעשה אתה מתנדב עבור קורות החיים שלך".<br />
נוסף על כך, תמר מציינת שההתנדבויות<br />
השונות יוצרות אי שוויון בין הסטודנטים.<br />
סטודנטים שמסוגלים לממן את לימודיהם<br />
מבלי לעבוד בעבודות מכניסות יכולים למצוא<br />
זמן לעבודה בשכר מינימום ולהתנדבויות,<br />
ובכך לצבור עוד ועוד "נקודות זכות" לקורות<br />
החיים, בעוד שחבריהם לספסל הלימודים אינם<br />
יכולים להרשות לעצמם תוספות כאלה לתואר.<br />
"זכור לי שאחת הסטודנטיות<br />
הבוגרות סיפרה לנו על<br />
התנדבויות שונות, ואמרה:<br />
'ותכל'ס זה טוב שיהיה מה<br />
להכניס לקורות חיים', מה<br />
שמייצג את התחושה שקיימת<br />
לעתים בפקולטה"<br />
"זכור לי שבימי האוריינטציה אחת הסטודנטיות<br />
הבוגרות סיפרה לנו על התנדבויות שונות,<br />
במרכז ברירה למשל, ואמרה שמדובר בהתנדבות<br />
פשוטה יחסית שגם עוסקת בתחום המשפטים.<br />
זכור לי בעיקר שהיא אמרה: 'ותכל'ס זה טוב<br />
שיהיה מה להכניס לקורות חיים'. זה מייצג<br />
את התחושה שקיימת לעתים בפקולטה".<br />
ככלל, הדרישה קיימת בעיקר במקצועות<br />
שבהם קיימת תחרות רבה בשוק העבודה.<br />
כך לדוגמה סטודנטים בגבעת רם ובעין<br />
כרם, שרוצים להמשיך לתואר שני בתחומים<br />
שיש בהם תחרות רבה, מתחילים לעבוד<br />
במעבדות מחקר כבר במהלך התואר הראשון.<br />
"אין ספק שלעבודה בתחום<br />
הלימוד יש חשיבות לקראת<br />
סיום התואר. מצד אחד זה<br />
הגיוני ונכון בעיניי, אבל<br />
לפעמים יש מצבים שכמעט<br />
אין לעבודה משמעות מעשית<br />
מעבר לתוספת בקורות<br />
החיים"<br />
ארנון, סטודנט שנה שנייה למדעים ביו רפואיים,<br />
סיפר ל"פי האתון": "אני עובד מסוף השנה<br />
הראשונה במעבדות. המוטיבציה לעבוד נובעת<br />
משלוש סיבות עיקריות: עניין ורצון להתפתח<br />
מקצועית, רצון לברר האם בחרתי בתואר<br />
המתאים עבורי וההבנה שללא תוספת עבודה<br />
מקצועית בזמן הלימודים יהיה לי קשה להמשיך<br />
מחוץ לעולם האקדמיה בתחום הביו רפואה".<br />
מתמחים, לא עבדים:<br />
תאי "אופק" באוניברסיטאות השונות<br />
ברחבי הארץ מובילים בשנים האחרונות<br />
מאבק נגד תנאי ההתמחות בתחומים<br />
שונים באקדמיה. אלון זיו, יו"ר תא<br />
אופק באוניברסיטה העברית, סיפר<br />
ל"פי האתון": "מצאנו קו משותף בין<br />
ההתמחויות במקצועות רבים לתנאי<br />
לקבלת התעודה ועם מונופול של<br />
המדינה או מוסדותיה, שכמעט תמיד<br />
גורמים לניצול כלשהו של המתמחים.<br />
יש שוני גדול בין תחומי העיסוק<br />
השונים, אבל בכל זאת הדמיון עצום".<br />
לדבריו, הדמיון הזה גרם להם לייצר<br />
מאבק משותף: "אנחנו לא מנסים<br />
לנסות ולפתור את הבעיות של כל<br />
מקצוע בנפרד, אלא לאגד את הנושא.<br />
למאבק יש שני צירים מרכזיים - הראשון<br />
העלאת המודעות לנושא, והשני הסדרה<br />
פרלמנטרית כאשר המטרה היא 'חוק<br />
המתמחים' - חוק שיתווה קווים מנחים<br />
ויגדיר מהי התמחות תקינה ומהם<br />
הכללים שלפיהם יפעלו מקומות שבהם<br />
מתבצעת התמחות. החוק יכלול סעיפים<br />
חריגים לכל התמחות שבה ישנם<br />
יוצאים מן הכלל )רפואה כדוגמה(".<br />
בתא "אופק" טוענים שתלמידי<br />
פסיכולוגיה נאלצים לעתים לחכות עד<br />
3 שנים להתמחות מעשית, בשל סכסוך<br />
בין קופות החולים לבין משרד הבריאות<br />
על קליטה של עובדים בתחום בריאות<br />
הנפש. על כך אומר זיו: "מה אמור<br />
לעשות סטודנט בוגר תואר שני? הוא<br />
לא יכול להתחיל לעבוד כפסיכולוג,<br />
ובמקביל לא יכול להתחיל בהתמחות".<br />
בעייתיות נוספת מתעוררת<br />
כשסטודנטים בתחומים שונים נדרשים<br />
לבצע הכשרה מעשית בזמן התואר, אך<br />
לדבריהם אינם זוכים לתנאים סבירים.<br />
בין המקצועות שדורשים התמחות<br />
כזו אפשר למנות את המקצועות:<br />
קלינאות תקשורת, פיזיותרפיה ועבודה<br />
סוציאלית. במקרים רבים ההתמחויות<br />
שמוצעות מרוחקות ממקום מגוריו<br />
ולימודיו של התלמיד, והתלמיד הוא<br />
זה שמשלם גם על הנסיעות הרבות,<br />
בשונה מעובד שכיר שמקבל החזרי<br />
נסיעות. בגלל זה הסטודנטים מממנים<br />
נסיעות למרחקים על בסיס שבועי,<br />
ומבזבזים זמן ארוך כדי להגיע אל<br />
ההתמחות ובחזרה ממנה. כמו כן<br />
ההתמחויות מתרחשות גם בתקופת<br />
המבחנים, בשונה מהלימודים העיוניים.<br />
3 במאי 20<strong>17</strong> ז' באייר תשע"ז פי האתון 9
ישראל ליכטנשטיין עם משתתפי "זיכרון בסלון" של החוג לסוציולוגיה<br />
הסלון יזכור<br />
תרבןת<br />
יום השואה מעמת סטודנטים רבים עם העובדה שהמסגרת<br />
שבה הם נמצאים כעת לא נותנת להם דרך מסורתית לציין<br />
את היום, בניגוד לבית הספר או לצבא. לחלל הזה נכנס<br />
"זיכרון בסלון", פרויקט שמיעת עדויות בבתים פרטיים,<br />
שהולך וגדל משנה לשנה, אך גם מעלה את השאלה: כיצד<br />
י<br />
ום שני, יום הזיכרון לשואה ולגבורה,<br />
ותמי בנאי, רכזת פרויקט "זיכרון<br />
בסלון" של האוניברסיטה העברית,<br />
נוסעת מביתה ברחביה לאסוף<br />
את אוולין גודמן טאו. אוולין היא<br />
ניצולת שואה שתיתן הערב עדות<br />
בסלון של החוג למדע המדינה.<br />
"זאת השנה הראשונה שלי בזיכרון<br />
בסלון, והעבודה החלה לפני בערך חודשיים",<br />
מספרת תמי. ״בשנים הקודמות ראיתי את<br />
היוזמה ומאוד רציתי להשתתף. השנה החלטתי<br />
נזכור כשלא יהיו יותר עדויות ממקור ראשון?<br />
מיכל פורת ויוני רעם, צילום: מיכל אורבנו<br />
שאני רוצה להשקיע את עצמי בפרויקט״.<br />
"זיכרון בסלון" הוא מיזם המאפשר לניצולי<br />
שואה להיפגש עם בני כל הגילים ולהשמיע את<br />
סיפורם בסלונים בכל רחבי הארץ. הפרויקט<br />
מאפשר סלון סגור ובו אתה מזמין רק את<br />
החברים שלך, או סלון פתוח שאליו מוזמנים<br />
כל מי שחפץ להגיע. השנה נפתחו 400 סלונים<br />
בירושלים, וכ-13,000 ברחבי הארץ. סלונים<br />
קמו בתנועות חברתיות, בפנימיות, בבתי כלא<br />
ובהוסטלים. ״לאחרונה פתחתי עם מישהו סלון<br />
של עמותת חרדים שיצאו בשאלה״, מספרת תמי.<br />
המשך בעמוד
סיפור רחוב<br />
bac.org.il<br />
המלך קינג ג'ורג'<br />
רביעי | כא באייר | <strong>17</strong>.5 | 20:30<br />
מסע היסטורי-מוזיקלי אל התת-מודע של הרחוב המלכותי<br />
והמפורסם ביותר בירושלים.<br />
מנחה: מריק שטרן | מוזיקה: האחיות לוז<br />
צילום: קובי שרביט , אליאנס7, MUPERPHOT<br />
צילום: גיתי סילבר, אליאנס7<br />
מ ו ז י ק ה<br />
צילום: תומר זמורה, אליאנס7<br />
צילום: ים ויניולה, אליאנס7<br />
ס ט נ ד א פ<br />
מעורב<br />
רביעי | כא באייר | <strong>17</strong>.5 | 22:00<br />
צילום: אילן בשור<br />
אחרי פרידה מהעיר שאלוהים שוכר בה, אלי חביב צוחק<br />
על ירושלים, תל אביב, ברלין, צמחונים, המשיח, יונים,<br />
התנ"ך, ילדים, כוחות על, ועוד קצת על ירושלים.<br />
מופע פתיחה: יאיר להמן<br />
סדנת צילום<br />
מבע משולב<br />
חמישי | כב באייר | 18.5 | 18:00<br />
צילום: אריק פוטרמן<br />
הלילה הזה יכתוב אותנו<br />
חמישי | כב באייר | 18.5 | 21:30<br />
מופע מוזיקלי של דן סלומון והדס בלאס<br />
יחד עם תזמורת הרחוב הירושלמית<br />
בניצוחו של עידו שפיטלניק<br />
אורחים: הדס קליינמן ואביב בכר<br />
סדנת קסם בהדרכת חברי הקולקטיב אליאנס7, שנועדה להפוך צרכני תרבות<br />
יושבי ספות ונרקומני פייסבוק לצלמי סטילס איכותיים, נמרצים ויפים.<br />
האמצעים הדרושים: לב פתוח ומצלמת סמארטפון או מצלמה רגילה.<br />
משך הסדנה כשלוש שעות.<br />
בהנחיית: קובי שרביט, תומר זמורה, ים ויניולה ויוחאי שלום חדד<br />
מחיר למופע: 30 ש"ח, מחיר אחיד לכל אירועי הפסטיבל.<br />
להזמנת כרטיסים 02-6215900 ובאתר<br />
בית אבי חי · www.bac.org.il · · רח‘ המלך ג‘ורג‘ 44, פינת רח‘ קק“ל, ירושלים ·<br />
p חניה חינם לבאי האירועים
תרבןת<br />
חשיבות כפולה<br />
כאשר אנו מגיעים לביתה של אוולין, תמי מיד<br />
מברכת אותה, שואלת לשלומה ועוזרת לה<br />
להיכנס למכונית. כל הדרך אוולין מספרת לתמי<br />
בהתרגשות על הסיפור שאותו תגולל בפני<br />
הסטודנטים הצעירים בביתה של אחת מתלמידות<br />
החוג, ואף מתייעצת עמה אודות החלקים השונים<br />
בעדותה. "הפרויקט מרגש מאוד את ניצולי<br />
השואה״, מסבירה תמי. ״עצם העובדה שאנחנו<br />
מתקשרים לניצולים ופונים אליהם באופן אישי<br />
זה משהו שלא קורה הרבה. הרבה ניצולי שואה<br />
אומרים שעד 'זיכרון בסלון' אף אחד לא התקשר<br />
אליהם ביום השואה, אף אחד לא התעניין בהם״.<br />
"מדובר בחוויה שונה. אנחנו<br />
מציעים אלטרנטיבה לדרך<br />
שבה אנחנו רגילים לזכור<br />
ולדבר על השואה"<br />
תמי מספרת על הייחוד שיש במפגש עם איש<br />
העדות: ״זה יוצר חוויה אחרת ליום השואה.<br />
חוויה שמאפשרת שיחה יותר פתוחה, יותר<br />
אותנטית. גם אנשי העדות אומרים דברים<br />
שאולי לא היו יכולים להגיד בפורומים אחרים״.<br />
יום קודם לכן, ערב יום השואה, הגיע לסלון של<br />
החוג לסוציולוגיה ישראל ליכטנשטיין, רופא<br />
בגמלאות בן 84, שגולל את סיפורו כילד בזמן<br />
המלחמה בצרפת. הוא סיפר על אביו שנספה<br />
במחנה, ועל הצורך שלו לדאוג לאמו במהלך<br />
המלחמה ולאחריה. את סיפורו חותם ליכטנשטיין<br />
במסר עוצמתי לגבי החיים במדינה: ״יש מילת<br />
קוד לעם היהודי - זכור. היכולת לזכור מאפשרת<br />
גם לעשות. לכן התפילה החשובה ביותר היא<br />
'יזכור'. כל הזמן צריך לזכור שאתם יהודים בארץ<br />
הבחירה, גם אם לא בחרתם בזה. מי שלא רוצה<br />
תמיד יכול ללכת, אבל הרוב נשארים. יש לכם<br />
זכות עצומה שאתם חיים בארץ משלכם, שאותה<br />
אתם וההורים שלכם תבנו״, אומר ישראל, ״מי<br />
יודע מי מכם יגדל להיות איינשטיין הבא או<br />
מהנדס או סופר. תבחרו מי אתם רוצים להיות״.<br />
לידור קריספל, תלמידת סוציולוגיה בשנה א',<br />
יצאה נרגשת מהשיחה עם ישראל. ״ישראל היה<br />
מאוד נעים, ואפילו מצחיק. זה מטורף שהוא לא<br />
מאשים את הצרפתים על כל מה שקרה לו״, היא<br />
מספרת בפליאה. ״הם לקחו לו את הבית ושלחו את<br />
אבא שלו למחנה, והוא עדיין לא כועס עליהם. זה<br />
פרויקט נורא חשוב", מוסיפה לידור. "בעוד כמה<br />
שנים כבר לא נוכל להקשיב לאנשים האלה".<br />
חוויה שונה<br />
הריבוי הגדול של סלוני הסטודנטים מעלה<br />
תהיות בנוגע לקשר המיוחד שנרקם בין הדור<br />
הצעיר לדור ששרד את התופת. כרכזת הפרויקט,<br />
תמי מעידה שהוא אכן מאוד משמעותי עבור<br />
הסטודנטים המשתתפים בו. "קיבלתי פידבקים<br />
מדהימים. שלחו לי תמונות וסיפרו שהיה מרגש״,<br />
היא מספרת. ״היו סלונים שהתקיימו בהם דיונים<br />
מרתקים על חשיבות השואה היום, על החברה<br />
הישראלית, מה הלקח שלומדים מהשואה.<br />
בעיקר מה שאני שומעת, גם מאנשי העדות וגם<br />
מהצעירים, זה שמדובר בחוויה שונה. מבחינת<br />
כולם זה משהו אחר שמציע אלטרנטיבה לדרך<br />
שבה אנחנו רגילים לזכור ולדבר על השואה״.<br />
"מתרחשים דברים מחרידים<br />
בעולם. מסוריה ועד צ׳צ׳ניה<br />
- אנחנו צריכים לקחת את<br />
הזיכרון ולעשות משהו, לא<br />
לתת לעולם לעשות את<br />
אותן טעויות שנית"<br />
לאחר שישראל מסיים לספר את סיפור חייו,<br />
נוהרים אליו סטודנטים רבים ומשתפים<br />
אותו בנקודות מסיפורו שנגעו בהם במיוחד<br />
ואף ביקשו להצטלם אתו. ישראל הסכים<br />
12 פי האתון 3 במאי 20<strong>17</strong> ז' באייר תשע"ז
בשמחה ונשאר זמן רב כדי לענות על<br />
השאלות של הסטודנטים. ״המפגש אתכם<br />
גורם לי להרגיש צעיר״, אמר ישראל וצחק.<br />
יעל גרינשפן, סטודנטית שנכחה<br />
בערב, רואה בפשטות של מתן הבמה<br />
לניצולים את החלק המרכזי שבו.<br />
״יותר משחשוב להקשיב לעדויות, יש חשיבות<br />
לתת לניצולים במה ואת המקום והכבוד. חשוב<br />
שהם ירגישו שיש מי שמקשיב״, היא מספרת.<br />
״זו הפעם הראשונה שבאתי לזיכרון בסלון אחרי<br />
שנים ששמעתי על זה. פעם זה היה פרויקט<br />
קצת נישתי, אבל היום זאת הדרך המרכזית<br />
שבה מציינים את יום השואה. זה יום שיכול<br />
פשוט לעבור לידך, אבל הפרויקט הזה הוא דרך<br />
לעשות משהו בעצמך כדי לזכור. בבית הספר<br />
היה טקס, וכשאתה גדל לא קיים בחיים משהו<br />
שמחייב אותך להגיע אליו״, מסבירה יעל.<br />
מזיכרון - לעשייה<br />
תמי תוהה מה הסיבה שערבי זיכרון בסלון<br />
פופולאריים כל כך בקרב צעירים. ״דווקא<br />
המפגש האינטימי הזה הוא משהו שחשוב לדור<br />
ה-Y, שאוהבים שמדברים איתם דוגרי - נמאס<br />
להם לראות את אותם הטקסים ולשמוע את<br />
אותם השירים. יש כאן הזדמנות לעשות משהו<br />
אחר, והדור הצעיר עף על זה", היא מסבירה.<br />
״לפעמים צצים דיונים שהם לא כל כך פוליטיקלי<br />
קורקט״, היא מוסיפה. ״דיונים כמו השאלה<br />
אם צריך לשנות את הקונספט של יום השואה<br />
ואם המדינה עושה מספיק עבור הניצולים.<br />
את הקשר עם הניצולים גם מעבר ליום השואה.<br />
״אני חושבת שאפשר לייצר סלונים שמשלבים<br />
אנשי עדות לא רק ביום השואה״, היא מסבירה.<br />
״האנשים האלה מדברים לא רק על החוויה שלהם<br />
מהמלחמה, אלא על כל מיני דברים בחיים שלהם.<br />
כשדיברתי עם אוולין, היא הציעה לי שנפתח חוג<br />
בית ונדבר בו על זהות הצעירים וזהות המדינה.<br />
המפגש הזה בין אנשים מבוגרים שראו את המדינה<br />
הזאת מתפתחת, לבין הצעירים, יכול ליצור הרבה<br />
דברים מעניינים שלאו דווקא קשורים לשואה״.<br />
זיכרון מיד שנייה<br />
בצד השני של העיר, בשכונת בית הכרם,<br />
מתקיים ערב מסוג שונה. הפרויקט הוא אותו<br />
פרויקט, אך בסלון של גאיה גבעון, סטודנטית<br />
באוניברסיטה העברית, מבקשים לזכור בצורה<br />
קצת אחרת. ״חלק מהרעיון של זיכרון בסלון<br />
זה לעצב את זיכרון השואה ביום שבו ניצולים<br />
לא יהיו אתנו. חשוב לנו להבהיר שאנחנו לא<br />
יכולים לתלות את זיכרון השואה בנוכחות<br />
הפיזית של הניצולים״, מסבירה גאיה.<br />
ואכן, בסלון של דירתה שבבית הכרם לא נכח<br />
ניצול בערב יום השואה והנוכחים התמקדו<br />
בזווית אחרת - הבנאליות של הרוע והאנשים<br />
משתתפי "זיכרון בסלון" מאזינים<br />
לסיפורו של ישראל ליכטנשטיין<br />
לגוון את הערב ולהפוך את הדיון לפורה מאוד.<br />
אל מול הסלון הקלסי שבו מתארח ניצול,<br />
נראה כי הסלון של גאיה מצליח לשבור כמה<br />
מוסכמות. ״הודעתי מראש לכולם שלא יהיה<br />
עד והיו ממש בודדים שאמרו שהם לא יגיעו<br />
וילכו למקום שיש בו ניצול״, היא מספרת.<br />
״עצם העובדה שאנחנו<br />
פונים באופן אישי לניצולים<br />
זה משהו שלא קורה הרבה.<br />
הרבה ניצולי שואה אומרים<br />
שעד 'זיכרון בסלון' אף<br />
אחד לא התקשר אליהם<br />
ביום השואה, אף אחד לא<br />
התעניין בהם״<br />
״כל השאר היו אנשים שמכירים אותי והסכימו<br />
להגיע ולהתנסות בחוויה אחרת. זה יצר<br />
דיון מאוד לא טריוויאלי, שלא כולל את כל<br />
"חלק מהרעיון של זיכרון<br />
בסלון הוא לעצב את זיכרון<br />
השואה ביום שבו ניצולים<br />
לא יהיו אתנו. חשוב להבהיר<br />
שאנחנו לא יכולים לתלות<br />
את זיכרון השואה בנוכחות<br />
הפיזית של הניצולים"<br />
אלו דיונים שלא בהכרח מתקיימים ביום<br />
הזה, אבל אני חושבת שחשוב מאוד לדבר<br />
עליהם ולהבהיר את החשיבות שלהם. בשורה<br />
התחתונה הסטיגמה על דור ה-Y מתבררת כלא<br />
נכונה, כי אנשים דווקא מגיעים ומשתתפים״.<br />
על אף ההתמקדות בסיפורי העבר, גם ההווה נוכח<br />
בערב. עבור יעל החלק המשמעותי בעדות של<br />
ישראל היה כשאמר שצריך לתעל את הזיכרון<br />
לעשייה. ״מתרחשים דברים מחרידים בעולם״,<br />
אומרת יעל. ״מסוריה ועד צ׳צ׳ניה - אנחנו<br />
צריכים לקחת את הזיכרון ולעשות משהו, לא<br />
לתת לעולם לעשות את אותן טעויות שנית״.<br />
הערב עם ישראל מסתיים בתחושות של התרגשות<br />
והערכה. ואולם, תמי מדגישה שאפשר להמשיך<br />
הרגילים שמאחורי השואה. ״החלטתי<br />
שאני רוצה לעשות סלון משמעותי בלי<br />
איש עדות״, מספרת גאיה. ״הבאתי שתי<br />
עדויות כתובות ועדות אחת מצולמת, עם<br />
הרצאות מהאינטרנט ומסדרות טלוויזיה״.<br />
את הקטעים הקריאו המשתתפים בערב,<br />
רובם סטודנטים, והם כללו סיפורים של<br />
קציני אס-אס וגם ספרות מחקרית. לדבריה<br />
של גאיה, ישנן עדויות מצולמות של ניצולים<br />
המספרים את סיפורם, והן נגישות מאוד דרך<br />
האינטרנט, לצד הרצאות בסגנון ״TED״<br />
וסרטים דוקומנטריים. כל אלה מאפשרים<br />
הדברים ש'צריך להגיד׳ ביום הזה. דיברנו<br />
על איך אנחנו מתמודדים עם רוע וקיבלתי<br />
תגובות מאנשים שאמרו שהיה להם מאוד<br />
מעניין, על אף שלא נכח בערב איש עדות״.<br />
המעורבות של הנוכחים בערב הייתה גדולה<br />
מאוד בעיקר בזכות האופי של הערב - שבו<br />
לכל אחד הייתה הזדמנות לקרוא קטע או<br />
להביע את דעתו. ״חשוב לנו שאנשים יהיו חלק<br />
•<br />
בקהל״.<br />
מהערב, בניגוד לטקסים או אירועים אחרים<br />
שאת פשוט אדם אחד פסיבי<br />
3 במאי 20<strong>17</strong> ז' באייר תשע"ז פי האתון 13
שיעור $<br />
בהתעשרות<br />
₪<br />
שירותכם<br />
אם אתם מוצאים את עצמכם שוב ושוב מאבדים ריכוז בשיעור<br />
ומחליפים את ההקשבה למרצה במשחק אקראי באינטרנט<br />
- למה שלא תנצלו את הזמן הזה בשביל להרוויח קצת כסף?<br />
מור ששון אספה עבורכם חמש דרכים להרוויח כסף בזמן השיעור<br />
הכישרון שלכם שווה כסף<br />
אפשרות קלה ונוחה היא להציע שירותים<br />
בתחום שאתם טובים בו. סטודנטים דוברי שפות<br />
זרות )כולל אנגלית( יכולים לתרגם מאמרים,<br />
לבדוק עבודות ולסייע לסטודנטים אחרים,<br />
בתשלום כמובן. עבודות כאלו אפשר לעשות<br />
מהמחשב תוך כדי שיעור ואפילו בנסיעות.<br />
עבור תרגום מאמר, מאנגלית לעברית למשל,<br />
אפשר לגבות החל ב-30 שקלים לעמוד ועד<br />
50 שקלים לתרגום ברמה גבוהה - כמובן<br />
בהתאם לרמת התרגום וכמות המילים במאמר.<br />
הסכומים אכן נראים גבוהים ועבודה כזו<br />
יכולה להכניס לסטודנט כמה מאות שקלים,<br />
אך חשוב לקחת בחשבון כי תרגום עמוד יכול<br />
לקחת בין חצי שעה לשעה - לכן השכר דווקא<br />
הגיוני ביחס לרמת העבודה הנדרשת מכם.<br />
אפשרות נוספת בתחום הזה מיועדת<br />
לסטודנטים בעלי הכשרה מעשית בתחום<br />
העיצוב הגרפי והאומנות או אפילו סתם כאלה<br />
שעוסקים בעיצוב בתוכנות שונות: אפשר<br />
לעצב הזמנות, שלטים ופליירים עבור חברות<br />
שונות או אפילו עבור סטודנטים אחרים. השכר<br />
בהתאם לגודל ולהיקף העבודה ואפשר לעשות<br />
רווח נוח בעבודה צדדית מסוג זה, כשכל מה<br />
שתצטרכו מסתכם במחשב וקצת יצירתיות.<br />
שעובדות בשיטת "נקודות", שנצברות לאחר<br />
שממלאים מספר מסוים של סקרים. לאחר<br />
מכסת נקודות מסוימת זוכים הממלאים בתווי<br />
קניה או בתשלום. החברות מרוויחות את המידע<br />
הסטטיסטי הדרוש להן - ואתם מרוויחים כסף.<br />
אז נכון, מילוי סקרים הוא אמנם לא הדרך<br />
המהירה לעושר, אך אם אתם מקלידים מהר<br />
ויודעים לתקתק - תוכלו למלא אפילו חמישה<br />
סקרים בשיעור אחד ולהרוויח כסף בקלילות.<br />
תשכחו ממלצרות<br />
ומאבטחה: לומדים בינינו<br />
אנשים שמרוויחים כסף<br />
מצפייה במשחקי כדורסל<br />
ומבייביסיטינג על תוכנות<br />
מחשב. ראיונות צפופים<br />
עם עובדים מרוצים<br />
טל דורון ומאיה גולדשמידט<br />
אלון רכס // מדעי המחשב<br />
// מדריך טרפז ומופיע<br />
ב"הטרפז המעופף העברי"<br />
ימי הולדת?״, שזה מצחיק בגלל שאלה שני דברים שאני בקושי<br />
עושה. אני חושב שאנשים לא מצליחים להבין את ההיקף של<br />
העבודה הזאת. אבל בסך הכול אנשים חושבים שזה די מגניב.<br />
מגזין<br />
גם בתקופות של שחיקה, ויש כאלה עם ארבע או חמישה<br />
משחקים בשבוע, אני משתדל להזכיר לעצמי שאני מקבל כסף<br />
על עבודה שהיא התחביב הכי משמעותי בחיים שלי.<br />
נשמע כיף גדול לאדם שאוהב ספורט. יש<br />
חסרונות?<br />
מדובר בשעות לא פשוטות, עובדים בעיקר עם ארה״ב והשעות<br />
מתהפכות. העבודה מהבית היא גם חיסרון - אתה לא מרגיש<br />
שאתה יוצא לעבודה ומתנתק מהדברים מסביב. בגלל זה קשה<br />
לי לעשות את ההפרדה לפעמים ולהתנתק משטויות.<br />
איך הגעת לזה?<br />
ממש במקרה. ראיתי איזה פוסט בפייסבוק על עבודה שקשורה<br />
בספורט, בדקתי את העניין ומשם זה התגלגל. חשוב לי להגיד,<br />
דווקא בגלל שהגעתי לזה חצי בטעות: היום יש הצעות עבודה<br />
בכל מקום, אז אל תפחדו לנסות, לכו תדעו מה יגיע אליכם<br />
ולאן תתגלגלו.<br />
נחמה קטנה:<br />
אוכל טעים מצליח לנחם גם כשהקוד לא עובד<br />
3 במאי 20<strong>17</strong> ז' באייר תשע"ז פי האתון 23
ביקורת: מוזיקה<br />
קנדריק לאמאר - DAMN<br />
לא נועז כמו האלבום הקודם, אבל מצדיק<br />
את המעמד של לאמאר כמשיח ההיפ-הופ<br />
אחרי שני אלבומים מופתיים, אלבומו החדש<br />
של קנדריק לאמאר אמנם לא מצליח לנסוק<br />
לאותם שיאים, אבל מגיע קרוב מספיק כדי<br />
להבטיח את מושבו על כס המלכות של ההיפ-<br />
הופ. באלבום ,".DAMN" לאמאר משתמש<br />
בביקורת החברתית והפוליטית שאפיינה את<br />
אלבומיו הקודמים כמקפצה לעולמו האישי.<br />
את הכתיבה האוטוביוגרפית מלווה הפקה<br />
מינימליסטית יחסית לג'אז שליווה את שיריו<br />
באלבום הקודם. האלבום נפתח ונחתם בצלילי<br />
ירי, ובתחילה לאמאר מתאר את מותו. משם<br />
הוא פונה להגיגים על חייו, על שיריו, על<br />
אמונתו ועוד. כל זאת תוך הילול עצמי לצד<br />
הכאה על חטא, במעין דין וחשבון מול אלוהים<br />
ומול עצמו.<br />
זוהי יצירה וירטואוזית, מעניינת וקליטה,<br />
שמציגה את קנדריק לאמאר במיטבו. בולט<br />
במיוחד ,".FEAR" שמקשר בין הילד שגדל<br />
בפחד מאימו, מכנופיות ומהמשטרה לבין<br />
המבוגר הנהנה מקריירה משגשגת - אבל<br />
מפחד מעצמו, ומוצא מפלט בסמים ובמין.<br />
ב"HUMBLE." וב"DNA.", לאמאר מדגים<br />
את החריזה הקולחת שלו ומשלב התרברבות<br />
והטחת עלבונות ביריביו - וגם בעצמו.<br />
מבחינה מוזיקלית השיר המעניין ביותר<br />
באלבום הוא ".XXX" , שילוב של ביקורת<br />
פוליטית ושל ביקורת עצמית בליווי סמפולים<br />
לא מוזיקליים, לצד נגינה ושירה אורחת של<br />
U2. רק חבל שבאלבום מעמיק כל כך בעולם<br />
האישי, דווקא השירים שעוסקים במערכות<br />
יחסים ".LOVE- " ו""LOYALTY. - הם<br />
שטחיים ומושתתים על חריזה חלשה וחסרת<br />
מעוף ועל לחני פופ שגרתיים.<br />
השיר החותם - ".DUCKWORTH" - מסתיים<br />
בהרצה לאחור של האלבום במהירות מוגברת.<br />
המילים הפותחות שלו מסכמות את האלבום<br />
היטב: "זה תמיד היה אני נגד העולם / עד<br />
שגיליתי שזה אני נגד אני".<br />
אליי קורנצקי<br />
> ביקורת: בינג'<br />
VEEP<br />
להיות סגנית נשיא ארצות הברית<br />
מעולם לא היה קשה יותר<br />
הסדרה Veep מספרת את סיפורה של סלינה<br />
מאייר )ג׳וליה לואי דרייפוס(, סגנית נשיא<br />
ארצות הברית, ונותנת לנו הצצה לחייה<br />
האישיים, המקצועיים וגם לחייהם של<br />
הסובבים אותה. בין המאפיינים שהופכים<br />
את הסדרה לכזאת יוצאת דופן, אפשר לציין<br />
את העובדה שמדובר בסדרה על הבית<br />
הלבן ומוסד הנשיאות שאינה חושפת אם<br />
מאייר דמוקרטית או רפובליקנית ומה היא<br />
זהותו של הנשיא, מלבד היותו חסר תועלת<br />
- דבר שמקשה מאוד על חייה של סגניתו.<br />
עוד אפשר לציין שהסדרה Veep היא<br />
פמיניסטית להפליא, שוברת מוסכמות ולא<br />
מתנצלת. הנשים חזקות ולא מפחדות לנבל<br />
את הפה, והגברים כנועים - כל מה שאנחנו לא<br />
רגילים לראות בסדרה פוליטית טיפוסית, וגם<br />
לצערנו, בחיים האמתיים. הדמויות הצבעוניות<br />
שמקיפות את סגנית הנשיא מאייר מאפשרות<br />
לכל אחד למצוא לו את תאום הנפש שלו -<br />
אם זה גארי העוזר החרדתי, איימי ראשת<br />
הסגל הלחוצה, דן סגן מנהל התקשורת השחצן<br />
או קתרין, בתה של סלינה שחיה בצילה.<br />
בלי לעשות יותר מדיי ספויילרים, נדמה כי<br />
לפעמים המציאות עולה על כל דמיון ואף זולגת<br />
לחיים עצמם - אפילו לפוליטיקה הישראלית.<br />
מעבר להיותה אהובה על הקהל, Veep<br />
בולטת גם בתחום הפרסים: לואי דרייפוס<br />
זכתה ארבע פעמים בפרס האמי לשחקנית<br />
הטובה ביותר והסדרה עצמה זכתה בשני<br />
פרסי אמי על סדרת הקומדיה הטובה ביותר.<br />
על העונה השישית, שעלתה לאוויר לפני<br />
כשבועיים, קשה לספר מבלי לעשות<br />
ספויילרים, אך אפשר לומר שבינתיים היא<br />
מסתמנת כחריפה פחות מקודמותיה, שסיפקו<br />
רגעי צחוק וכיף שקשה לצפות מסדרה<br />
שמתמקדת במוסד הכי רציני בוושינגטון.<br />
אולי העובדה שהמציאות בשלטון האמריקאי<br />
עולה על כל דמיון תקשה על Veep להמשיך<br />
בקו המגוחך והמצחיק עד כאב שלה.<br />
היקף: 5 עונות, 10 פרקים כל אחת ועונה<br />
חדשה שבה שודרו עד כה 3 פרקים<br />
אורך כל פרק: 27 דקות<br />
בכמה פרקים מומלץ לצפות ברציפות:<br />
שניים שלושה, כדי להשאיר טעם של עוד<br />
איפה צופים: זמינה ב-VOD של הוט ויס<br />
למי מומלץ: חובבי פוליטיקה אמריקאית<br />
שמחפשים סדרה עם פרקים קצרים<br />
שמשתלבת בשגרת הלימודים<br />
מיכל פורת<br />
24 פי האתון 3 במאי 20<strong>17</strong> ז' באייר תשע"ז
Ut enim ad minim veniam, quis nostrud<br />
תמול שלשום<br />
משתבח כמו יין ישן<br />
חדש: יין תמול שלשום - לייבל איכותי משלנו!<br />
חפשו אותנו בפייסבוק<br />
15%<br />
הנחה<br />
לסטודנטים<br />
*בהצגת כרטיס סטודנט
מאיה גולדשטיין<br />
לאיה קוט<br />
בת 27, סטודנטית בחוג ללימודי מזרח<br />
אסיה<br />
קניתי את המשקפיים<br />
כשהסתובבתי בתל אביב עם<br />
האחיות שלי. אני לא קונה אפילו<br />
סיכה לשיער בלי להתייעץ איתן,<br />
כי אני סומכת על הטעם שלהן<br />
יותר מאשר על שלי. אחת האחיות<br />
שלי מאוד אלגנטית ולשנייה יש<br />
סגנון מגניב כזה. שתיהן מכסחות<br />
אותי בגלל הטעם שלי.<br />
את החולצה קניתי בסניף של זארה<br />
בעיר מנטובה שבאיטליה, כשהשתתפתי<br />
במשלחת של Women as Agents for<br />
. Change עסקנו שם בקידום פרויקטים<br />
שעוסקים בפתרונות לאתגרים חברתיים,<br />
מגדריים ורב תרבותיים.<br />
את הטבעת עם הפרחים קניתי<br />
באחד הדוכנים באוניברסיטה והיא<br />
מזכירה לי את שר הטבעות. היא<br />
גורמת לי לחשוב על טבע ועל עצמי<br />
כאלפית שמטיילת ביער. זה אחד<br />
התכשיטים הבודדים שאני עונדת כי<br />
אני לא אוהבת צמידים ושרשראות.<br />
בדרך כלל אני לא מתאפרת - עושה קוקו<br />
בבוקר ויוצאת לדרכי. כשאני פותחת<br />
את הפה זה מפצה על המראה המבולגן.<br />
אני עצלנית ואין לי כוח לטייל בבוקר<br />
בבית בחיפוש אחר קרם פנים שבלעדיו<br />
אי אפשר להניח מייק אפ, ואז גם פודרה<br />
כדי שזה לא ינצנץ. אבל היום ספציפית<br />
אני עם שפתון רובי וו של מאק כי הוא<br />
מוסיף צבע לפנים. בדרך כלל אני יותר<br />
משחקת עם איפור מאשר משתמשת בו.<br />
אני עונדת עגילי סברובסקי<br />
שקניתי בצ'כיה ויש לי בכל<br />
הצבעים. אני שומרת אותם<br />
מסודרים לפי צבעים בתוך<br />
קופסה כדי שלא יתבלגנו. אני<br />
בחיים לא אקנה יהלומים כי אף<br />
פעם אי אפשר לדעת אם אלה<br />
יהלומי דמים שמישהו שילם<br />
עליהם בחייו. מאותה הסיבה אני<br />
גם לא לובשת עור כי אני דוגלת<br />
בגישה של לבוש נטול אכזריות.<br />
כשאני מתלבשת אני משתדלת<br />
לשדר רצינות, אבל הגרביים שלי<br />
לעולם לא יהיו באותו הצבע<br />
כדי לשבור את הרצינות הזאת.<br />
זה דבר שרק אני רואה, וזה גם<br />
מונע ממני לבזבז זמן בבוקר על<br />
התאמת גרביים.<br />
אחד הפחדים הגדולים שלי הוא<br />
להתפדח בגלל משהו שלבשתי<br />
לפני כמה שנים אז אני משתדלת<br />
לבחור בפריטים שייראו מעודכנים<br />
גם בעתיד. בינתיים אני מזדעזעת<br />
מתמונות ישנות שלי בפייסבוק.<br />
אני עונדת בכל יום שעון של<br />
מייקל קורס שקיבלתי במתנה<br />
מאדם שמאוד חשוב לי. הוא<br />
מסמל את השינויים שחוויתי<br />
בחיים, המקום שממנו התחלתי<br />
והמקום שאליו אני רוצה להגיע.<br />
ברגע שאני מוצאת ג'ינס<br />
שמחמיא לי אני קונה אותו<br />
ולא משנה לי כמה הוא עולה<br />
או באיזו חנות, כי לקנות<br />
ג'ינסים מחמיאים זה תמיד<br />
בעייתי. הזוג הזה הגיע מזארה.<br />
אנשים תמיד חושבים שזה<br />
סוודר צבאי. בחרתי בכוונה<br />
בצבע הזה כדי שהוא לא יישאר<br />
צבע צבאי עד סוף החיים שלי.<br />
המחשב שלי כולל את כל המחברות שלי ועוזר לי לשמור על קשר<br />
עם קהילת .She Codes זה ארגון שמלמד נשים לתכנת ללא עלות,<br />
במטרה להכניס אותן לעולם ההייטק. לפני קצת יותר משנה ניגשתי<br />
למייסדת של הארגון אחרי הרצאה שלה, ואמרתי לה שאני רוצה<br />
לפתוח בקמפוס סניף. מבחינתה זאת הייתה סגירת מעגל, כי גם<br />
היא למדה לתואר ראשון בהר הצופים. הסניף עוזר לסטודנטיות<br />
שלומדות מקצועות הומניים להיפתח לתחום חדש.
סודוקו קשה גיל לוי<br />
יש לשבץ את כל הספרות בכל שורה ובכל טור מבלי לחזור על אותה ספרה יותר<br />
מפעם אחת. כך גם לגבי כל קובייה מודגשת<br />
7 5 2<br />
6 3<br />
9 7 2 3<br />
1 8 9 7<br />
3 5<br />
7 5 3 4<br />
4 1 6 7<br />
3 9<br />
9 7 4<br />
סודוקו ותשחץ<br />
> תשחץ גיל לוי<br />
טעות<br />
צעיף<br />
לא חד<br />
עצם<br />
בפה<br />
זחל<br />
(מ)<br />
פרי<br />
טרופי<br />
גוון של<br />
אדום<br />
לא קשה<br />
ערבב<br />
נוזל<br />
הרים<br />
עכור<br />
בשל<br />
תואר שני<br />
לא בהיר<br />
סוג דג<br />
בירת<br />
הודו<br />
שדה<br />
נבל<br />
אולם<br />
כניסה<br />
ריף<br />
פקיד<br />
הרכב<br />
מזון<br />
ערך<br />
מעריץ<br />
סוג<br />
מטבע<br />
כלי נגינה<br />
חידת<br />
ציור<br />
שנף<br />
חג<br />
סוג<br />
מנעול<br />
בע"ח<br />
טורף<br />
כלי מיתר<br />
הודי<br />
חלק<br />
במנוע<br />
רשות<br />
סיוט<br />
28 פי האתון 3 במאי 20<strong>17</strong> ז' באייר תשע"ז
אגודת הסטודנטים מזמינה אתכם לעצור לרגע ולהביט אל העתיד<br />
הזדמנות לעלות על מסלול הכניסה החדש<br />
מה בתוכנית: לסטודנטים לשירות המדינה<br />
כיבוד ומינגלינג<br />
קריירה בשירות המדינה!<br />
הפנינג חשיפה למסלולי<br />
תעסוקה בשירות המדינה<br />
הרצאות בנושא הליכי מיון<br />
ותנאי העסקה בשירות המדינה<br />
יו"ר סיעת כולנו רועי פולקמן<br />
נציב שירות המדינה, משה דיין<br />
מנהלת אגף בכיר בחינות ומכרזים, גבריאלה אשכנזי<br />
מנהלת תחום (איתור וגיוס מועמדים), גילי בן משה<br />
15:00 - 16:00<br />
16:00 - <strong>17</strong>:00<br />
<strong>17</strong>:00 - 19:00<br />
<strong>17</strong>:30 - 18:00
דירה להכיר<br />
מאיה גולדשמידט<br />
הפלמ"ח, קרית שמואל<br />
> נוכחים: בני הזוג יעל הולצברג )25(,<br />
סטודנטית למשפטים והיסטוריה, ואורי הס<br />
)26( סטודנט למשפטים ופילוסופיה. יעל<br />
ואורי ביחד מ-2011: "מאז שהתחילו ההפגנות<br />
בסוריה!", אומר אורי בהתלהבות וחושף<br />
היסטוריה משותפת של בני הזוג - שירות בחיל<br />
המודיעין, אף שבכלל הכירו במכינה ביפו.<br />
אחרי טיול של חצי שנה במזרח, וכמה חודשים<br />
יפים של חיפושי דירות: "לבד! חיפשתי<br />
דירה לבד!", מספרת יעל בכעס משועשע.<br />
> הדירה: "יעל התקשרה אליי ואמרה<br />
שיש דירה בפלמ"ח שנראית טוב, אחרי<br />
בערך ארבעים דירות שראינו", מציין אורי.<br />
יעל מוסיפה: "ודי הרבה שברונות לב".<br />
אורי מספר שהייאוש הוא מה שבסופו של<br />
דבר הכריע לטובת הדירה: "נכנסתי, ראיתי<br />
שהרצפה ישרה, ואמרתי שנלך על זה". יעל<br />
צוחקת: "והרצפה בכלל לא כזאת ישרה!".<br />
> היאוש נעשה די נוח: בסופו של<br />
דבר יעל ואורי שמחים על הדירה ובעיקר על<br />
החצר. "יש לנו חצר עם אחלה שמש, יש ערסל<br />
וכיסא שמיועד לחתול החצר שלנו שמכונה<br />
יש לכם דירה<br />
מיוחדת, שותפים יוצאי<br />
דופן, סיפורים מעניינים או<br />
חיית מחמד ששווים כתבה<br />
בעיתון? אם אנחנו חייבים<br />
להכיר את הדירה שלכם,<br />
פנו לעמוד הפייסבוק שלנו<br />
'חתולכיסא'. אורי אפילו מגדל תבלינים".<br />
יעל אוהבת את הגודל של הדירה, המרווחת<br />
יחסית לדירת סטודנטים, ואורי משבח<br />
את הביתיות שחש כל אחד שנכנס אליה.<br />
> המשך יבוא: בני הזוג מרהטים<br />
ומשפצים את הדירה כבר תקופה ארוכה:<br />
"אין לנו דברים תלויים עדיין! קנינו המון<br />
דברים לתלות מהמזרח וגם מהארץ, ויש<br />
לי מאות גלויות שאספתי במטרה לנקד<br />
את הדירה בדברים יפים". יעל מבטיחה<br />
שזה יקרה: "אנחנו לא מוותרים. פשוט<br />
יש לנו בעיה של זמן, או חוסר זמן".<br />
> בישולי שדה: התלונות של יעל<br />
ואורי מתמקדות בחלוקה המוזרה של החדרים<br />
בדירה: "השירותים נמצאים במטבח. זה יוצר<br />
הרבה מצבים מביכים". הם מספרים גם על<br />
בעיות חשמל וגז, שמובילות לכך שהדירה קצת<br />
חשוכה ושהבישול התבצע תקופה ארוכה על<br />
גזייה. "אבל הסתדרנו. הכנו פולנטה אפילו".<br />
> על השולחן: "אורי הוא הבשלן,<br />
הוא מכין דאל וחומוס ביתי, אני מכינה אורז<br />
וחביתות", יעל מודה. אורי מפרגן: "כשלא<br />
היה גז, יעל הייתה בחזית הטכנולוגיה<br />
ופיתחה כל מיני טריקים כדי לבשל דברים<br />
ראויים למרות התנאים". המקרר באמת<br />
נראה די ריק, אבל יש מכונת קפה מרשימה<br />
וממתקי שוקולד במקפיא, שאחותה של יעל<br />
הכינה. יעל ואורי מודים שלרוב המקרר<br />
מתמלא אחרי סוף השבוע, כשחוזרים עם<br />
שאריות מארוחות שבת. "יש פער נורא גדול<br />
בין האוכל שאנחנו קונים ומכינים, לבין מה<br />
שקורה אחרי המפגש עם ההורים, שמאוד<br />
נהנים להביא לנו גבינות שוות לדוגמה".<br />
> לומדים ביחד: לחלוק חוג יכול להיות<br />
די מסובך, או ככה זה לפחות נראה מבחוץ.<br />
"זה בסך הכול עובד טוב. יש שני שולחנות,<br />
אחד יותר טוב שאיכשהו אורי תמיד יושב<br />
לידו", יעל צוחקת. "אנחנו לא לומדים הכול<br />
ביחד, אבל יש כמה קורסים משותפים". אורי<br />
מסביר: "זה ממש חשוב שיש עם מי להתייעץ<br />
ומי שמבין את הלחץ של הלימודים. וחוץ מזה,<br />
החברים באים ללמוד אצלנו שזה ממש נוח".<br />
> מפרגנים: קשה לפספס את לוח השעם<br />
בסלון, שמלא בפתקים שבני הזוג משאירים<br />
אחד לשני. "זאת מסורת שהתפתחה בתקופת<br />
המבחנים. במבחן הראשון שלי, יעל השאירה<br />
לי פתק עם איחולי בהצלחה ומשהו שקשור<br />
לנושא המבחן. מאז, כל מבחן אנחנו משאירים<br />
פתק אחד לשני, ויוצאים דברים די מצחיקים".<br />
> גאווה: עוד דבר שמאפיין את הדירה היא<br />
כמות הספרים הגדולה ביחס לדירת סטודנטים<br />
צנועה. "חלקם אולי מעלים אבק, אבל הם<br />
מסמלים עבורנו כל מיני תקופות בעבר שלנו",<br />
אורי אומר. "יש לנו הרבה ספרים טובים,<br />
וגם מחזות ודי הרבה ספרים שעוסקים בצבא<br />
ובמודיעין, כמה מביך", יעל צוחקת. "אבל יש<br />
גם קומיקס, שלא יחשבו שאנחנו משעממים".<br />
3 במאי 20<strong>17</strong> ז' באייר תשע"ז פי האתון 31
Change language