זריעה במדבר וגידולי הבאר טבילה בבאר מרים בזה;quot&ז
זריעה במדבר וגידולי הבאר טבילה בבאר מרים בזה;quot&ז
זריעה במדבר וגידולי הבאר טבילה בבאר מרים בזה;quot&ז
- TAGS
- shtaygen.net
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
סגולת <strong>הבאר</strong> לתורה<br />
בדין בארה של <strong>מרים</strong><br />
הרב אריה ליב שאר-ישוב<br />
אי' בגמ' עירובין נד ע"א מאי דכתיב "וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומ־<br />
נחליאל במות ומבמות הגיא" א''ל אם אדם משים עצמו כמדבר <strong>ז</strong>ה שהכל<br />
דשין בו תורה ניתנה לו במתנה וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר<br />
וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות<br />
ואם מגיס לבו הקדוש ברוך הוא משפילו שנאמר ומבמות הגיא ואם חו<strong>ז</strong>ר<br />
בו הקב''ה מגביהו שנאמר (ישעיה מ-ד) כל גיא ינשא.<br />
מבואר שח<strong>ז</strong>"ל דרשו את הפסוקים שנאמרו בשירת <strong>הבאר</strong>, על התורה. וצריך<br />
להבין את הקשר בין <strong>הבאר</strong> לתורה.<br />
ונראה לפי מה שידוע שסיפר רבי חיים ויטאל שכשרצה האר"י הקדוש<br />
ללמד אותו את חכמת האמת לקח אותו לים כנרת ונתן לו לשתות ממי<br />
<strong>הבאר</strong> וא<strong>ז</strong> נפתח לבו ללמוד את סתרי התורה. ומבואר מ<strong>ז</strong>ה שלבאר יש כח<br />
רוחני להכניס את התורה ללבות בני ישראל. ובאמת אחת מההכנות למתן<br />
תורה היתה ע"י ששתו ממי <strong>הבאר</strong> כיון שיש לה כח רוחני לטהר את הנפש<br />
שתהא ראויה ללמוד תורה וממילא כששרו בני ישראל על <strong>הבאר</strong> הבינו ח<strong>ז</strong>"ל<br />
ששרו גם על התורה ש<strong>ז</strong>כו ללמוד ב<strong>ז</strong>כות <strong>הבאר</strong>, שכמו שהיה בה כח גשמי<br />
ל<strong>ז</strong>ון את גופותיהם היה בה כח רוחני להחיות את הנשמה על ידי שב<strong>ז</strong>כותה<br />
היה קל ללמוד תורה.<br />
שוב מצאתי שב<strong>ז</strong>והר חדש פרשת תולדות וכן הוא ב<strong>ז</strong>והר ב<strong>במדבר</strong> קנא. לגבי<br />
'באר שבע' שכתב ו<strong>ז</strong>"ל: וּמֵהַ אי בֵּירָא, אִ יהוּ פִּתְחָא לְמִ ינְדַע לֵיהּ ְּ לְקוּדְשָׁארִ ב יךְ<br />
הוּא. הֲדָא הוּא דִכְתִ יב, (תהלים קיח) פִּתְ חוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָ בֹא בָם אוֹדֶה יָהּ .<br />
וְעַד דְּלָא סָלֵיק יִצְחָק ָּ מֵעָלְמָא, רִ ב יךְ לֵיהּ לְ יַעֲקֹב, וּשְׁלָחֵ יהּ לְחָרָן, לְאִ<strong>ז</strong>ְדַּוְגָא.<br />
וְכַד אָ<strong>ז</strong>ֵיל לְחָרָן מַה כְּתִ יב (בראשית כט) וַיַּרְא וְהִ נֵּה בְּאֵר בַּשָּׂדֶה, כֵּיוָן דְּחָ<strong>ז</strong>ָא<br />
יַעֲקֹב יְקָרָא ְּ דְּקוּדְשָׁא רִ ב יךְ הוּא, מִ גּ וֹ הַ הוּא בֵּ ירָא, דְּאִקְרֵי בְּאֵר שָׁבַע. כְּדֵין אָמַר<br />
לֵיהּ לְלָבָן, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁ נִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה דַּיְיקָא.<br />
מבואר שאותה באר שיעקב ראה היתה באר שבע. וגם מבואר שמאותה<br />
באר יש פתח לדעת את ה'.<br />
ועיין מש"כ הרמב"ן בפר' חוקת (כ,ח) לגבי בארה של <strong>מרים</strong> ו<strong>ז</strong>"ל: כי הכוונה<br />
לרבותינו <strong>בבאר</strong>ה של <strong>מרים</strong> שהיה מעולם באר נסי מקור מים חיים נובע בכל<br />
מקום שיהיה שם הרצון עליו העלה אותו לישמעאל <strong>במדבר</strong> באר שבע וכו'.<br />
ואם נאמר שבאר שבע הוא אותו באר של <strong>מרים</strong> כמו שנראה בדברי הרמב"ן,<br />
א"כ יש מקור מפורש למעשה האר"י עם רח"ו.<br />
והנה בשו"ע או"ח סימן רצט סעיף י' כתב הרמ"א ו<strong>ז</strong>"ל: ויש או<strong>מרים</strong> לדלות<br />
מים בכל מוצאי שבת כי בארה של <strong>מרים</strong> סובב כל מוצאי שבת כל <strong>הבאר</strong>ות<br />
ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו. (כל בו). ולא ראיתי למנהג<br />
<strong>ז</strong>ה. ע"כ.<br />
ומבוארת כאן סגולה נוספת <strong>בבאר</strong> ה<strong>ז</strong>ו שמרפאה מכל התחלואים. ויתכן<br />
ש<strong>ז</strong>ה מפני ש<strong>הבאר</strong> מרמ<strong>ז</strong>ת על התורה שעליה נאמר ולכל בשרו מרפא.<br />
[ולהנ"ל לכאו' ראוי לדלות כדי שאם ת<strong>ז</strong>דמן לו באר <strong>מרים</strong>, וי<strong>ז</strong>כה לשתות<br />
ממנה, יהיה ראוי ללמוד ולהבין היטב את דברי התורה].<br />
והנה בכלי יקר כאן מבואר שהטעם ש<strong>הבאר</strong> באה ב<strong>ז</strong>כות <strong>מרים</strong> הוא משום<br />
שהיו ג' מנהיגים בדור המדבר וכל אחד היה מיוחד במדה מסויימת. וב<strong>ז</strong>כות<br />
משה עמוד התורה <strong>ז</strong>כו למן, כמו שאח<strong>ז</strong>"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי<br />
המן. וב<strong>ז</strong>כות <strong>מרים</strong> שהיתה עמוד החסד כמו שנאמר ותחיין את הילדים<br />
שהיו מספיקות להן מים ומ<strong>ז</strong>ון <strong>ז</strong>כו לבאר. וב<strong>ז</strong>כות אהרן שהיה עמוד העבודה<br />
והקריב קרבנות שגורמים להשראת השכינה <strong>ז</strong>כו להשראת השכינה ע"י ענני<br />
הכבוד. עכ"ד.<br />
ומבואר ש<strong>הבאר</strong> באה ב<strong>ז</strong>כות גמילות חסדים. ויש לומר דמחמת כך <strong>ז</strong>כו<br />
לבאר שמביאה לתורה, כי על ידי שמתעסק בגמ"ח <strong>ז</strong>וכה להשגה בתורה.<br />
[וראיתי שההגרח"פ שיינברג <strong>ז</strong>צוק"ל היה אומר שאדם שלא עוסק בחסד<br />
לוקח לו פי עשר <strong>ז</strong>מן להבין את לימודו מאשר אדם שעוסק בחסד. והדברים<br />
מבהילים].<br />
והנה בשמות רבה א,יג לגבי <strong>מרים</strong> איתא: דבר אחר, שפרה, שפרו ורבו<br />
ישראל עליה. פועה, שהיתה מפיעה את התינוק כשהיו או<strong>מרים</strong> מת. ופירש<br />
המהר<strong>ז</strong>"ו שהכוונה שהיתה מאירה באור החיים בתפילתה. והיינו שכשהיה<br />
נולד התנוק מת או שעמד למות היא התפללה עליו שיחיה. וכידוע פועה<br />
היא <strong>מרים</strong> ואם כן מצאנו את כח התפילה ב<strong>מרים</strong>.<br />
ולפי"<strong>ז</strong> אפ"ל באופן אחר קצת ממש"כ הכלי יקר, ונאמר ש<strong>מרים</strong> היא עמוד<br />
העבודה כמבואר שהחיתה מתים בתפילתה, וב<strong>ז</strong>כותה <strong>ז</strong>כו לבאר. ואהרן הוא<br />
עמוד החסד שהיא אוהב שלום ורודף שלום וב<strong>ז</strong>כותו <strong>ז</strong>כו לענני הכבוד שלא<br />
היו מוכרחים רק מחסד ה' עליהם ב<strong>ז</strong>כות אהרן עמוד החסד.<br />
נמצא ש<strong>ז</strong>כו לבאר שהביאה לתורה ב<strong>ז</strong>כות כח התפילה של <strong>מרים</strong>. וכבר<br />
ידוע שתפילה כראוי היא סגולה להבנת התורה וכמוש"כ הח<strong>ז</strong>ו"א בקובץ<br />
אגרות אגרת ב' ו<strong>ז</strong>"ל: הלימוד והתפילה קשורים <strong>ז</strong>ה <strong>ב<strong>ז</strong>ה</strong>. עמל הלימוד עו<strong>ז</strong>ר<br />
לאור התפילה והתפילה עו<strong>ז</strong>רת את הלימוד, והלימוד בעצלתיים מונע<br />
תפילה. ע"כ.<br />
6<br />
הרב יעקב הירשמן<br />
בגמ' שבת ל"ה א' אמר רב מעין המיטלטל טהור ו<strong>ז</strong>הו בארה של <strong>מרים</strong>.<br />
ופרש"י טהור מלקבל טומאה וטובלין בו דלאו ככלי דמי להיות המים<br />
הנובעין ממנו כשאובין ואין לך מעין מיטלטל אלא בארה של <strong>מרים</strong>.<br />
עכ"ל רש"י. מבואר ברש"י שני ענינים, א'. ש<strong>הבאר</strong> טהור מקבלת טומאה,<br />
ואף [אע"פ שכלי מקבל טומאה], היות דלאו ככלי דמי. ב'. שאף שהמים<br />
נמצאים בתוך כלי ולכאו' דינם מים שאובים, ו<strong>ז</strong>ה החידוש שאינם פסולים<br />
מטעם מים שאובין ומשום דלאו ככלי דמי. ועל הענין הראשון ברש"י<br />
מקשה הרש"ש ק"ל דלענין שהוא טהור מלקבל טומאה מאי איריא דלאו<br />
ככלי דמי תיפוק לי דכלי אבנים אין מקבלין טומאה.[ובהקדמת דברינו<br />
מבוא' קו' הרש"ש].<br />
ובגליון מהרש"א ציין לתשו' מהרי"ט ח"ב סימן י"<strong>ז</strong> שתמה על <strong>ז</strong>ה, ו<strong>ז</strong>"ל<br />
המהרי"ט: ובהא ניחא לי הא דאמרינן בפרק במה מדליקין [שבת לה.]<br />
מעין המטלטל טהור ו<strong>ז</strong>הו בארה של <strong>מרים</strong>. ופירש"י טהור מלקבל טומאה<br />
וטובלים בו דלאו ככלי דמי להיות המים הנובעין בו כשאובין וכשלמדנו<br />
בשבת תמהתי על דברי רש"י <strong>ז</strong>"ל דמהיכא תיתי שהיה מקבל טומאה<br />
אותו סלע אע"פ שיהי' כלי דהא כלי גללים כלי אבנים אינם מקבלים<br />
טומאה. ועוד לענין פיסול מקוה אע"ג דאפי' כלי אבנים פוסלים [מקוואות<br />
רפ"ד] היינו כשנעשו מתחלה לקבלה שלא עלתה על דעת שאבני השדה<br />
התלושים שיש להם בית קיבול יקבלו טומאה אם לא שחקקן לקבלה<br />
ולאו שם כלי עליהם.<br />
וחולק מהרי"ט על רש"י: ונ"ל דטהור דקאמר היינו דלאו שאוב מקרי,<br />
דהכי אשכחן לשון טהרה בהכשר מקוה דתנן [שם, פ"ו מ"ח] מטהרין<br />
את המקואות התחתון מן העליון, ותנן נמי [שם, מ"ג] שלש מקואות <strong>ב<strong>ז</strong>ה</strong><br />
עשרים סאה וכו' ירדו שלשה וטבלו המקואות טהורים. ובטובלים טהורים<br />
ואיצטריך לאשמועינן משום הא דתניא מה מעיין בידי שמים, ס"ד בסתם<br />
מעין שאינו מטלטל קמ"ל דכל שאין טלטולו בידי אדם אע"פ שמטלטל<br />
ונעקר ממקומו נקרא טהור.<br />
ובדברות משה (על שבת הערות קצרות בפרק במה מדליקין סי' כ"ו אות<br />
צ"ט) כתב: תמוה לכאורה מנא ליה לרש"י שבארה של <strong>מרים</strong> היה בהסלע<br />
מקום קבול שיהיה שייך לחשש שאובין שמפרש שהחדוש דרב שטהור<br />
הוא לענין דאין המים הנובעין ממנו כשאובין, והא יותר משמע שלא היה<br />
בהסלע שום מקום קבול ואין הנידון מדין שאובין אלא שמשמיענו רב<br />
שהוא בדין מעין ומטהרין מימיו ב<strong>ז</strong>וחלין, וגם לענין שא"צ שיעור במעין<br />
לכלים לכו"ע אף לתוספות נ<strong>ז</strong>יר דף ל"ח בד"ה בר בסופו והרא"ש בהלכות<br />
מקואות סוף סימן א' בשם הר"י והסכים ל<strong>ז</strong>ה, ולאדם להסוברין דנמי א"צ<br />
שיעור ארבעים סאה במעין דהן הרמב"ם פ"ט ממקואות ה"ח עי"ש בכ"מ<br />
ולהראב"ד שהביא הרא"ש שם, וצ"ע.<br />
ומש"כ טהור מלקבל טומאה לא מובן כלל דאף אם היה שם בית קיבול<br />
וגם היה כלי ממש נמי לא היה מק"ט דכלי אבנים אין מק"ט וצ"ע. עכ"ל<br />
הדברות משה.<br />
וידידי הרה"ג רש"ש קרביץ שליט"א אמר שלכאורה יש ליישב קושית<br />
המהרי"ט ורש"ש ודברות משה [על מש"כ רש"י טהור מלקבל טומאה<br />
דלאו ככלי דמי דלמה הוצרך רש"י לומר דלאו ככלי דמי תפ"ל דאפי' הוי<br />
כלי, הוא טהור משום דהוי כלי אבנים] דאין כונת רש"י שהסלע עצמו של<br />
באר <strong>מרים</strong> הוא טהור משום דלאו כלי הוא אלא כונתו על המים שנובעין<br />
מהסלע שהם טהורין משום דהסלע אינו כלי דאילו היה הסלע כלי אף<br />
שהוא כלי אבנים מ"מ היו המים מקבלים טומאה כמובן, לפ"<strong>ז</strong> נמצא<br />
דהטעם שהסלע אינו כלי מהני למים עצמם לשני דברים, א. שהמים<br />
לא מקבלים טומאה. ב. שהמים אינם שאובים. עכ"ד.<br />
הערה בפרשה<br />
כתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני<br />
בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל ה<strong>ז</strong>ה אל הארץ אשר נתתי להם.<br />
ופרש"י לכן לא תבואו בשבועה נשבע בתפילה שלא ירבו בתפילה על<br />
כך. וצע"ג שמצינו בפרשת ואתחנן שמשה אמר לבנ"י שהתפלל ע"<strong>ז</strong><br />
ומבואר בח<strong>ז</strong>"ל שהתפלל כמנין ואתחנן, ומה עם השבועה שנשבע ה'<br />
שלא ירבו בתפילה.<br />
לחברותא התקשר עכשיו: 9141217<br />
הרב שמואל יצחק קרפף
Change language