You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
Family Zone<br />
ואנחנו נוטים לפעול מהר וחזק, באימפולסיביות<br />
ובחוסר שיקול דעת. זה מה שקורה לילד הרגיש<br />
והלא מווסת כמעט בכל יום.<br />
הדבר המצער הוא שבמקום לעזור לילדים<br />
להירגע, הסביבה נוטה להגיב אליהם באופן<br />
שמחמיר את מצבם. מכיוון שהתגובות שלהם<br />
נתפסות כחסרות פרופורציה, אימפולסיביות<br />
ובלתי שקולות, הם לעיתים קרובות זוכים<br />
לביקורת, נזיפות, עונשים וחוסר קבלה של<br />
החוויה הרגשית שלהם. תגובות נפוצות הן: “למה<br />
אתה עושה עניין מכל דבר?”, “למה אתה היחיד<br />
שלא מסוגל להתאפק?”, “לא יתכן שתגיב ככה כל<br />
פעם שמשהו קטן מעצבן אותך” ו”אתה מגזים”.<br />
התגובות האלה אינן עוזרות לילד להירגע בטווח<br />
הקצר. למעשה הן בדרך כלל מסלימות את<br />
המצב הרגשי הסוער של הילד, שנאלץ להשתולל<br />
ולהתפרע עוד יותר כדי לנסות להמחיש לסביבה<br />
עד כמה הרגשות שלו אמתיים ועוצמתיים.<br />
אבל האמת היא שהתגובות למעלה, התגובות<br />
הביקורתיות, שפוסלות את החוויה הפנימית של<br />
הילד, הן בעלות השפעה הרסנית מאוד בעיקר<br />
בטווח הארוך. ילד שחי לאורך שנים בסביבה<br />
אשר פוסלת ומבקרת את רגשותיו לומד בסופו<br />
של דבר כמה דברים נוראיים על עצמו ועל<br />
העולם: אף אחד לא מבין אותי, מה שאני מרגיש<br />
הוא אף פעם לא מה שאני אמור להרגיש, כנראה<br />
שאני דפוק, פגום, חריג, עדיף שלא אתן אמון<br />
במה שאני מרגיש, עדיף שאתכחש לרגשות שלי,<br />
אני לא רוצה לדעת מה אני מרגיש כי זה תמיד<br />
הדבר הלא נכון.<br />
בדיוק כך מתפתחות ההפרעות הרגשיות שאני<br />
פוגשת אחר כך בקליניקה. אנשים שהפנימו גישה<br />
ביקורתית כלפי העולם הפנימי שלהם, מאבדים<br />
את היכולת להתחבר למה שהם מרגישים, לזהות<br />
את רגשותיהם, לתת להם שם ולנהל אותם.<br />
ילדים שמתקשים לווסת את עצמם זקוקים<br />
לסביבה הבוגרת על מנת שתסייע להם בניהול<br />
רגשותיהם. השלב הראשון הוא זיהוי הרגש. הדבר<br />
דורש קבלה מוחלטת, ללא משוא פנים, של הרגש<br />
האותנטי שעולה כרגע, גם אם הוא לא נעים. “מה<br />
שקרה עכשיו פגע בך”, “אתה מרגיש פגוע ממני”,<br />
“הרגשת שאנחנו מאשימים אותך סתם” – אלה<br />
התגובות שהילד צריך לשמוע, תגובות שנותנות<br />
כבוד ותוקף לחוויה הרגשית שלו.<br />
כאשר מתקפים את החוויה הפנימית של הילד<br />
ועוזרים לו להרגיש מובן, ילדים נוטים להירגע<br />
מאוד מהר. כשהם רגועים, אפשר להתחיל לדבר<br />
איתם על עוד אפשרויות תגובה ועל התנהגות<br />
יותר יעילה מההתנהגות שהם הפגינו קודם.<br />
אם ננסה ליישם את הגישה הזאת על הסיטואציה<br />
הבלתי נעימה שתיארתי קודם, נבקש קודם כל<br />
לפנות למורה ונתקף את החוויה הרגשית שלה<br />
– “מה שהילד עשה היה נוראי בעיניך. הוא עורר<br />
בך זעם. הרגשת שאת חייבת לגרום להתנהגות<br />
שלו להשתנות. הרגשת שהוא פגע בך בכך שלא<br />
פעל לפי חוקי בית הספר. הרגשת שאת חייבת<br />
להשיב לעצמך שליטה. להרגיש חוסר שליטה<br />
שכזה היה מפחיד”. אחרי שהענקנו תוקף לחוויה<br />
הרגשית של המורה, נוכל לעזור לה לפעול בצורה<br />
יעילה יותר – “בואי נחשוב עכשיו איך יהיה הכי<br />
יעיל לפנות לתלמיד. אולי כדאי לשאול אותו<br />
מה קרה ומה הוא הרגיש, ואז נבין מה גרם לו<br />
להתנהג ככה”. כן, המורה מחייכת אלי עכשיו,<br />
היא מרגישה שמבינים אותה והיא יודעת מה<br />
היא צריכה לעשות. אם זה הצליח איתה זה ללא<br />
ספק יצליח גם עם התלמיד שלה.<br />
53 // 52<br />
כאשר מתקפים<br />
את החוויה<br />
הפנימית של הילד<br />
ועוזרים לו להרגיש<br />
מובן, ילדים נוטים<br />
להירגע מאוד<br />
מהר. כשהם<br />
רגועים, אפשר<br />
להתחיל לדבר<br />
איתם על עוד<br />
אפשרויות תגובה<br />
ועל התנהגות יותר<br />
יעילה מההתנהגות<br />
שהם הפגינו קודם.
Change language