××¢××× ×ספר - ××צ×ת ש××
××¢××× ×ספר - ××צ×ת ש××
××¢××× ×ספר - ××צ×ת ש××
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
© כל הזכויות שמורות<br />
רוברט פילמר<br />
פטריארכה
© כל הזכויות שמורות<br />
ס פ ר י ם נ ו ס פ י ם ב ה ו צ א ת ש ל ם<br />
ס פ ר י י ת ל ו י ת ן :<br />
הנס בלומנברג — אנייה טרופה וצופֶ ה<br />
אדמנד ברק — מחשבות על המהפכה בצרפת<br />
פרידריך האייק — הדרך לשעבוד<br />
תומס הובס — לויתן<br />
המילטון, מדיסון וג'יי — הפדרליסט<br />
ג'מבטיסטה ויקו — המדע החדש<br />
אלקסיס דה־טוקוויל — הדמוקרטיה באמריקה<br />
כסנופון — דיאלוגים סוקרטיים<br />
ק"ס לואיס — ביטול האדם<br />
ג'ון סטיוארט מיל — על החירות<br />
ניקולו מקיאוולי — הנסיך (עם הוצאת דביר)<br />
אלסדייר מקינטאייר — מֵ עֵ בֶ ר למידה הטובה<br />
ריינהולד ניבור — בני האור ובני החושך<br />
קרל פופר — דלות ההיסטוריציזם<br />
קרל פופר — החברה הפתוחה ואויביה<br />
תומס פיין — שכל ישר<br />
גוטלוב פרגה — כתב מושגים<br />
מילטון פרידמן — קפיטליזם וחירות<br />
ליאו שטראוס — הזכות הטבעית וההיסטוריה<br />
ה ס פ ר י י ה ל ה ג ו ת ד מ ו ק ר ט י ת :<br />
מיכאל אורן — שישה ימים של מלחמה (עם הוצאת דביר)<br />
ג'ון אליס — נגד הדקונסטרוקציה<br />
פול ברמן — כוח והאידיאליסטים<br />
אדריאן הייסטינגס — בנייתן של אומות<br />
סמואל הנטינגטון — התנגשות הציביליזציות<br />
מיכאל וולצר — לאומיות ואוניברסליזם<br />
איב שארל זרקא — פרט נאצי בהגותו של קרל שמיט<br />
תומס סואל — יסודות הכלכלה: מדריך לאזרח<br />
תומס סואל — עימות בין השקפות<br />
אלן פינקלקראוט — בשם האחר: הרהורים על האנטישמיות שבפתח<br />
מרטין לותר קינג הבן ואחרים — אי־ציות ודמוקרטיה<br />
הנרי קיסינג'ר — דיפלומטיה<br />
הנרי קיסינג'ר — משבר: ניהול מדיניות החוץ במלחמת יום כיפור וביציאה מווייטנאם<br />
ארווינג קריסטול — מחשבות על השמרנות החדשה<br />
נתן שרנסקי — יתרון הדמוקרטיה
© כל הזכויות שמורות<br />
ספריית לויתן — ספרי מופת בפילוסופיה<br />
רוברט פילמר<br />
פטריארכה<br />
הגנה על השררה הטבעית של מלכים<br />
כנגד החירות הלא־טבעית של העם<br />
בנימוקים תיאולוגיים, תבוניים,<br />
היסטוריים, משפטיים<br />
מבוא אופיר העברי<br />
תרגום אהרן אמיר<br />
עורך יוני ויינריב־שריג<br />
הוצאת שלם, ירושלים התש“ע
© כל הזכויות שמורות<br />
Robert Filmer<br />
Patriarcha<br />
עורכת סדרה: יעל חזוני<br />
עורכת לשון: רות צדקיה (לנדאו)<br />
הפקה: מרינה פיליפודי<br />
2009 ©<br />
כל הזכויות של המהדורה העברית שמורות למרכז שלם<br />
רחוב הצפירה 22א, ירושלים<br />
עיצוב עטיפה: אריקה הלבני<br />
Cover Picture: Charles I and His Family, by Van Dyck 1632 / The<br />
Royal Collection © 2008 Her Majesty Queen Elizabeth II<br />
הפצה:<br />
מרכז שלם, רחוב הצפירה 22א, ירושלים<br />
טל‘ ,(02) 560-5500 פקס (02) 560-5511<br />
E-mail: Shalemorder@shalem.org.il<br />
shalempress.co.il<br />
מסת“ב ISBN 978-965-7052-67-9<br />
דאנאקוד 496-1076<br />
Printed in Israel
© כל הזכויות שמורות<br />
תוכן העניינים<br />
מבוא מאת אופיר העברי ז<br />
על הנוסח<br />
נה<br />
פטריארכה<br />
פרק א פטריארכה. שהמלכים הראשונים היו אבות משפחה 3<br />
פרק ב לא מדרך הטבע הוא לעם למשול או לבחור מושלים 14<br />
פרק ג<br />
חוקים מעשה־אדם אינם מגבילים את שלטונם הטבעי<br />
והאבהי של מלכים 49<br />
הערות 82<br />
89<br />
מקורות לעיון נוסף 91<br />
מפתח למקורות של פילמר 97<br />
מפתח שמות
© כל הזכויות שמורות
© כל הזכויות שמורות<br />
מבוא<br />
מאת אופיר העברי<br />
סר רוברט פילמר (1653-1588) הוא בין ההוגים רבי־ההשפעה במחשבה<br />
המדינית של העת החדשה המוקדמת, ויחד עם זאת הוא אולי ההוגה שהכי פחות<br />
מבינים את הגותו, חשיבותה והשפעתה. גם מי שידיעותיו בתולדות המחשבה<br />
המדינית מועטות שמע לפחות על כך שספרו של פילמר, פטריארכה, הוא<br />
שהאיץ בג'ון לוק לכתוב את מה שהיה לחיבור יסוד של הליברליזם המודרני,<br />
שתי מסכתות על הממשל: בראשונה נחשפים ומופרכים העקרונות הכוזבים של סר<br />
רוברט פילמר וממשיכיו. השנייה היא מסה על מקורו, תחומו ותכליתו האמיתיים<br />
של הממשל המדיני (1689, להלן שתי מסכתות). כפי שמעיד שמו של החיבור,<br />
האופייני לתקופתו באורכו ובסגנונו, המסכת הראשונה מוקדשת ישירות<br />
ובמוצהר להפרכת רעיונותיו של פילמר, והמסכת השנייה מציגה עיקרי תורת<br />
מדינה חלופית לזו המופיעה בפטריארכה. 1 המודעות לממד האנטי־פילמריאני<br />
של יצירת לוק מלווה לרוב באיזו קריקטורה גסה של השקפות פילמר, המציגה<br />
אותן כפשטניות ומגוחכות. דימוי מעוות זה מושפע לא־מעט מהאופן שבו<br />
הציג לוק עצמו את פטריארכה בשתי מסכתות, ודוגמה לכך שהוא עדיין רווח<br />
אפשר למצוא בתיאור תפיסתו של פילמר במבוא למהדורה העברית של המסכת<br />
הראשונה על הממשל המדיני אשר ראתה אור בשנת 2 2008. ברם קבלת גרסתו<br />
הפולמוסית של לוק כפשוטה מובילה לא רק לחוסר הבנה מוחלט של עיקרי<br />
תפיסת פילמר, רצינותה וחשיבותה, אלא גם לחוסר יכולת להסביר את הסיבה<br />
שבגללה לוק עצמו והוגים אחרים בני־זמנו נאלצו לעמול ולטרוח רבות בניסיון<br />
3<br />
להפריך את תורתו של פילמר.
© כל הזכויות שמורות<br />
ח<br />
פטריארכה<br />
לאמיתו של דבר, סר רוברט פילמר היה איש בעל כישורים אינטלקטואליים<br />
נדירים, שכל חריף והשכלה רחבה. מעל לכל, כפי שהעידו גם יריביו המובהקים,<br />
ניחן פילמר בכישרון ביקורתי יוצא מגדר הרגיל, ולא נרתע מלכוונו גם<br />
נגד האמיתות המקובלות ונגד הפרות הקדושות ביותר לחשיבה הפוליטית<br />
הרווחת, ובהן גם אלה הנמנות על מחנהו הרעיוני. הוא הפגין בכתביו, ובראשם<br />
בפטריארכה, יכולת מרשימה לדון בסוגיות יסוד של המחשבה המדינית<br />
בתמציתיות ובבהירות, ובתוך כך לחשוף חשיפה נוקבת ובלתי מתפשרת רבים<br />
מן הכשלים המהותיים שלקו בהם הגות הזכויות הטבעיות והאמנה החברתית<br />
של ימיו — כשלים אשר חלקם הם בבחינת קושי במחשבה המדינית הליברלית<br />
4<br />
עד היום.<br />
את הנחת היסוד ועיקר העיקרים של התיאוריות המדיניות שרווחו בימיו,<br />
התיאוריות שבהן ירה את חציו, ניסח פילמר כהנחה<br />
שבני האדם מחוננים מטבעם ומלידתם בחופש מכל מרות, ובני־חורין הם<br />
לבחור בצורת הממשל הטובה בעיניהם, וכי השררה הנתונה בידי איש אחד<br />
כלשהו על אחרים תחילתה שהוענקה בסמכות אנושית על פי שיקול דעתו<br />
של המון העם. (עמ' 3)<br />
כלומר, המדובר בהשקפה הגורסת ריבונות עצמית וחופש מקוריים ומוחלטים<br />
של האדם. לדעת פילמר גישה זו מופרכת לגמרי הן מן הבחינה העקרונית<br />
והן מן הבחינה המעשית. הוא גרס שמשום כשליה היסודיים נידונה גישה זו<br />
לבלבול תיאורטי בלתי פתיר. חמור מכך — היא מובילה לאנרכיה גמורה, להרס<br />
ממשי של כל סמכות ולחוסר יציבות פוליטית מובנה. התוצאה הבלתי נמנעת,<br />
הזהיר פילמר, היא שקהילות מדיניות אשר מאמצות השקפה כזו מבטיחות בכך<br />
שלעולם לא תדענה מנוחה או סדר, במישור הרעיוני ובמישור המעשי גם יחד.<br />
ברי שחלק לא־מבוטל מהסוגיות ומהטיעונים שהעלה פילמר, כמו גם<br />
ההקשרים שפעל בהם, אינם תקפים עוד בימינו, אך לא כולם. מעבר להבנה<br />
ההיסטורית שהוא מאפשר לנו ביחס להתגבשותה ולהתפתחותה של המחשבה<br />
המדינית המודרנית, עדיין נמצא אצלו כמה וכמה טיעונים אשר גם היום<br />
מעוררים מחשבה ודורשים התמודדות. בשני תחומים טיעוניו הם, קרוב לוודאי,<br />
החשובים ביותר לימינו: טיעוניו נגד גישות המבקשות לבחון את מהות האדם<br />
ואת מקומו בחברה ובמדינה במנותק מכל הקשר ממשי, וטיעוניו המבקרים<br />
סתירות יסודיות בבסיס השקפות הדוגלות בקיומן של זכויות אדם טבעיות,<br />
הסכמה ואמנה חברתית. ביקורתו זו ראויה במיוחד לאוזן קשבת בעידן שניכרת
© כל הזכויות שמורות<br />
מבוא<br />
ט<br />
בו השפעה רבה על ההגות ועל המעשה המדיני לגישות המאמצות רעיונות אלו<br />
במלואם או בחלקם, דוגמת תורותיהם של עמנואל קאנט או ג'ון רולס.<br />
עיקרו של דבר, סר רוברט מישיר מבט לסוגיות יסוד של המחשבה<br />
החברתית והמדינית. יש חשיבות רבה לכך שבתקופה שבה תפיסות של זכויות<br />
אדם ואמנה חברתית שולטות לא רק בחלק נרחב מהדיון האקדמי והרעיוני,<br />
אלא גם בהשקפות ובפעולות פוליטיות בזירה הפנים־לאומית והבינלאומית,<br />
מצליח פילמר — גם כאשר מסקנותיו אינן מקובלות עלינו, כפי שיהיה ברוב<br />
המקרים — להצביע על כמה קשיים ולעתים אף כשלים בתפיסות אלו, ולעורר<br />
אותנו למחשבה על כך.<br />
ב<br />
רוברט פילמר נולד בשנת 1588 למשפחת אצולה מקומית שאחוזתה ואדמותיה<br />
ממוקמות בדרום מזרח אנגליה, בסביבת הכפר איסט סאטון, סמוך לעיר המחוז<br />
מיידסטון שבחבל קנט. 5 רוברט היה הבכור משמונה־עשר ילדיהם (שרובם מתו<br />
עוד בילדותם) של דיים אליזבת וסר אדוארד פילמר. רוברט גדל כיורש המיועד<br />
לראשות המשפחה, לנכסיה ולמעמדה. בשנת 1604, והוא בן 16, התקבל<br />
לטריניטי קולג' שבאוניברסיטת קיימברידג', אך כמו רבים מבני־מעמדו לא<br />
טרח מעולם לסיים את לימודיו. כעבור שנה כבר הצטרף ללִ ינְ קוֹלְ נְ ס אִ ין, אחת<br />
האכסניות בלונדון שבמסגרתן הוכשרו המשפטנים באנגליה, ובשנת 1613<br />
הוסמך כעורך דין, אף שככל הידוע מעולם לא עסק במקצוע. בסך הכל עבר<br />
מסלול חינוכי אופייני לרבים מיורשי האצולה המקומית האנגלית: שילוב של<br />
מעט הרחבת אופקים באוניברסיטה עם קניית ידע משפטי מעשי בלונדון —<br />
ידע שתהיה בו תועלת למי שמיועד לרשת בבוא היום בעלות על אחוזה ולנהל<br />
אותה ואת נכסי המשפחה האחרים. לעת עתה חי כיורש־בכוח, הנהנה ממעמד<br />
חברתי גבוה ומעושר ואינו נדרש לעבוד למחייתו, אבל הירושה בפועל ותפקיד<br />
ראש המשפחה הכרוך בה רחוקים ממנו מרחק שנים רבות.<br />
ככל הידוע, בשנת 1610 נישא פילמר לאן היטון, יתומה צעירה ויורשת<br />
עשירה, בת למשפחה מיוחסת. אף שהיו אלה נישואי שידוך והיה פער גילים<br />
ניכר בין השניים, נראה שהתפתחה ביניהם מערכת יחסים קרובה מאוד שאופיינה<br />
בהדדיות ובהערכה יוצאי דופן לתקופתם, ולא רק לתקופתם. בשנות מלחמת
© כל הזכויות שמורות<br />
י<br />
פטריארכה<br />
האזרחים, כאשר בעלה נרדף ואף נאסר, הוכיחה אן פילמר לא רק מסירות אלא<br />
גם אומץ רב ותושייה בלתי רגילה. פילמר הביע את הערכתו העמוקה לבת־זוגו<br />
בין היתר בחיבור שכתב כאשר ישב במאסר, חיבור ששמו מעיד על תוכנו,<br />
6<br />
בשבח הרעיה אשת־החיל.<br />
בשנת 1620 נולד אדוארד, בנם הבכור של אן ורוברט, ואחריו נולדו עוד<br />
חמישה בנים ושתי בנות. אירוע חשוב נוסף בחייהם של השניים היה קבלת<br />
תואר אבירות מידי המלך ג'יימס ה־1 בשנת 1618.<br />
אורח חייו של פילמר בשנות העשרים והשלושים שלו היה מועיל ומרוסן<br />
במיוחד בהשוואה לרבים מן היורשים המיועדים בני־מעמדו שעתידם היה<br />
מובטח וזמנם היה בידם, והם בילו עתותיהם בבתי הימורים, בבתי מרזח ובבתי<br />
זונות. סר רוברט היה למלומד חובב שעסק בעיון, בדיון ולעתים גם בכתיבה.<br />
בית העיר שלו היה ממוקם ממש במרכז השלטוני, היצירתי והדתי של אנגליה:<br />
זה היה "ביתן השוער", בית השער העתיק של כנסיית וסטמינסטר, הסמוכה<br />
לארמון המלכותי ולפרלמנט; והוא אכן התרועע, מבחינה תרבותית וחברתית,<br />
עם אנשים מחוגי התיאולוגים, המשפטנים ואנשי הספר העיקריים שפעלו אז<br />
בבירה. פילמר היה מיודד עם המשורר ג'ורג' הרברט וכנראה אף עם המחזאי<br />
והמשורר החשוב ביותר בתקופה ההיא, בן ג'ונסון. קיימות גם עדויות על קשריו<br />
עם חבורת המלומדים שנחשבו למייסדי המחקר ההיסטורי באנגליה ופעלו<br />
באותה תקופה בווסטמינסטר: נמנו עמהם רוברט קוטון, ויליאם קמדן, רוברט<br />
ספלמן וג'ון סלדן. ידועים גם קשריו ההדוקים עם חוגי "הכנסייה הגבוהה"<br />
האנגלית, תומכי ההייררכיה הכנסייתית, דוגמת איש הכמורה רב־ההשפעה<br />
פיטר היילין, וכן קשריו עם אנשי האצולה המקומית בקנט, שכמה מהם היו אף<br />
הם מלומדים חובבים כמותו, דוגמת סר רוג'ר טוויסדן. לתקופה זו מייחסים את<br />
חיבורו המוקדם ביותר של פילמר הידוע לנו, שנכתב ככל הנראה בשנת 1625,<br />
שאלה לדיון מלומד, או שיחה על חוקיות לקיחת ריבית בעבור כסף, 7 אשר חובר<br />
למען טוויסדן ואצילים אחרים שהתייסרו בשל ההנחה הרווחת שלקיחת ריבית<br />
על הלוואות שנתנו הנה בבחינת עבירה מוסרית. סר רוברט הציג בחיבור עמדה<br />
יוצאת דופן בתובנותיה הכלכליות, כאשר טען שלקיחת ריבית על הלוואות<br />
לא די שהיא מוסרית, היא אף מועילה לכלל: היא מגדילה את סך הכסף הנגיש<br />
כיוון שהיא מעודדת בעלי ממון להעניק הלוואות, בציפייה לרווחי הריבית, וכך<br />
מאפשרת לאלה הזקוקים להון לעסקיהם להשיגו באמצעות הלוואות אלו. את
© כל הזכויות שמורות<br />
מבוא<br />
יא<br />
המאמר, ששנים רבות הופץ בין חברים ככתב יד בלבד, הביא לדפוס טוויסדן רק<br />
בשנת 1653, סמוך למותו של פילמר.<br />
בשנת 1629 חל שינוי משמעותי בחיי סר רוברט כאשר, בעקבות מות אביו,<br />
ירש את האחוזה, את עיקר רכוש המשפחה ואת ראשות המשפחה המורחבת<br />
שלו. 8 סמל נאות לאורח החיים הפטריארכלי שפילמר ירש ואף המשיך היה לוח<br />
פליז נאה שדאג להניח על מצבת הוריו. הלוח משבח את ההורים ומציג אותם<br />
ואת שמונה־עשר ילדיהם לרגליהם; הילדים כולם, גם אלה שמתו בילדותם,<br />
מופיעים כאנשים בוגרים וראויים המביעים הוקרה וכבוד לאביהם ולאמם. סר<br />
רוברט הוא ראשון הילדים מצד שמאל.*<br />
* תמונת לוח הפליז לקוחה מתוך John Green Waller & Lionel A. B. Waller, Monumental<br />
Brasses from the 13th to the 16th Century, 1864. Reprinted 1975 by Cambridge University<br />
.Press, p. 61
© כל הזכויות שמורות<br />
יב<br />
פטריארכה<br />
עם הרכוש וזכויות־היתר הרבות ירש סר רוברט כראשו החדש של בית האב<br />
גם מחויבויות חברתיות וכלכליות לא־מבוטלות. הוא נעשה מחויב לפרנסתה של<br />
משפחה ענקית, שחוץ מאשתו ומילדיו שלו כללה גם את אמו האלמנה, אחיותיו<br />
ואחיו, דודותיו, דודיו ועוד נסמכים אשר סר רוברט תמך בהם במידה זו או<br />
אחרת, ומקצתם אף התגוררו באחוזה. בשנות השלושים של המאה השבע־עשרה<br />
עשה חיל, שגשג כבעל אחוזה וכראש משפחת אצולה מקומית אופיינית, ואף<br />
הגשים את הציפיות מבן־מעמדו לעסוק בשירות ציבורי בשמשו מפעם לפעם<br />
שופט שלום בעיר המחוז מיידסטון.<br />
לצד כל אלה מצא סר רוברט זמן להמשיך גם בעיסוקיו כמלומד ולעקוב אחר<br />
ההתפתחויות הפוליטיות והרעיוניות של תקופתו. זאת ועוד, בתקופה שבין סוף<br />
שנות העשרים ותחילת שנות השלושים של המאה השבע־עשרה ביטא פילמר<br />
את עניינו בעקרונות הפוליטיים ובסוגיות החוקתיות שהסעירו את אנגליה<br />
באותה עת, וכתב חיבור בנושא השררה המדינית, חיבור שהיה עתיד בבוא היום<br />
להיקרא פטריארכה. קרוב לוודאי שהגורם הישיר שהאיץ בו לכתוב את חיבורו<br />
היה העימות החריף שהתפרץ בתקופה זו בין המלך צ'רלס ה־1 לפרלמנט באשר<br />
לשאלת גבולות השררה המלכותית ומידת כפיפותה של זו לחוק. עימות זה גרר<br />
משבר חוקתי מתמשך והוליד את 'עצומת הזכות' בשנת 1628. בעקבותיה פוזר<br />
הפרלמנט והחל שלטון ישיר של המלך, ללא פרלמנט, שלטון שהתקיים עד<br />
שנת 1640. בסוף שנת 1631 השלים פילמר את כתיבת פטריארכה, אשר כמו<br />
שאלה לדיון מלומד, הופץ עוד שנים רבות ככתב יד בין המלומדים המקומיים<br />
בקנט. זמן רב סברו חוקרי פילמר ותקופתו כי פטריארכה לא הובא לדפוס<br />
בשל הסתייגותו של פילמר מכניסה לקלחת הפולמוס הפוליטי של ימיו, ובשל<br />
רתיעתו מהסכנות הכרוכות בכך. בין החוקרים לא הייתה גם הסכמה על מועד<br />
חיבורו של פטריארכה, שממנו שרדו כמה כתבי יד מתקופות שונות (ואנשים<br />
שונים העתיקו אותם), ועקב כך הוצעו כמה וכמה תאריכים שונים, משנות<br />
העשרים ועד שנות החמישים של המאה השבע־עשרה. אלא שבשנת 1989<br />
שיחק המזל לידי החוקרים: מסמך בן יותר מ־350 שנים נתגלה בארכיון אנגלי.<br />
מסמך זה סייע להכרעת המחלוקת בדבר מועד חיבורו של פטריארכה, ובתוך כך<br />
התברר שלא בחירתו של פילמר היא שמנעה את הבאת כתב היד לדפוס באותה<br />
עת. המסמך האמור הוא מכתב מפברואר 1632 שבו מודיע אחד, גיאורג רודולף<br />
ווקהארלין, למלך אנגליה צ'רלס ה־1, כי הוא מבקש הנחיות באשר לבקשות<br />
שהוגשו לו להתיר את הדפסתם של שני כתבי יד. בתקופה האמורה כל פרסום<br />
בענייני מדינה נדרש לקבל אישור מוקדם של הממונה הממשלתי על הרישוי
© כל הזכויות שמורות<br />
מבוא<br />
יג<br />
לדפוס, וּווֹקהארלין מילא תפקיד זה בשנים 1638-1627. אחד משני כתבי היד<br />
שהממונה הפנה לתשומת לבו של המלך היה חיבור בנושאי ממשל מאת סר<br />
רוברט פילמר, "המשבח את השררה העליונה של המלוכה" — החיבור הידוע לנו<br />
בשם פטריארכה. לא עבר זמן רב, והמלך העביר תשובתו לווקהארלין — הוא<br />
הורה שלא לאשר את הדפסת החיבורים האמורים בעת הזאת. לא ידוע מה<br />
בדיוק עמד מאחורי החלטת המלך — אם הייתה זו אי־הסכמה עם העקרונות<br />
שהציג פילמר, או אי־רצון לשלהב את הרוחות בחיבור שנוי במחלוקת הקובע<br />
כי שררתו של המלך עליונה ועומדת מעל לכל דרישות הפרלמנט. בין כך ובין<br />
9<br />
כך התוצאה הייתה שפטריארכה כלל לא הובא לדפוס בימי חייו של פילמר.<br />
ברם גניזת פטריארכה לא סתמה את הגולל על מעורבותו הפוליטית של פילמר<br />
או על הבאת כתביו לדפוס. במידת מה ההפך הוא הנכון, שכן תוך שנים ספורות<br />
התפרץ באנגליה עימות פוליטי וצבאי עקוב מדם ששינה מן הקצה אל הקצה<br />
את חייו השלווים של פילמר כאציל מקומי וכאינטלקטואל חובב המתקרב לגיל<br />
העמידה.<br />
בשנות השלושים של המאה השבע־עשרה יצר הממשל הישיר של המלך<br />
צ'רלס ה־1 דימוי של יציבות ושקט פוליטי, אך לא היה זה אלא כיסוי דק שהסתיר<br />
תסיסה גוברת מתחת לפני השטח. כמה וכמה סוגיות חוקתיות העוסקות במבנה<br />
החוקתי, בשררת המלך, במעמד הפרלמנט ובסמכויותיו, בזכויות משפטיות,<br />
בקדושת הרכוש הפרטי, במהות הריבונות וביחסי דת ומדינה, מהן סוגיות שלא<br />
היו קשורות ביניהן כלל קודם לכן, חברו יחדיו בעיני הבריות עתה, בחסות<br />
רגיעה מדומה וכפויה, לסבך רוחש של טענות ושל זעם הממתין להזדמנות<br />
להתפרץ. בשנת 1640 מצא עצמו המלך צ'רלס במצב כלכלי קשה ומול<br />
סירוב גובר של אזרחים להיענות לדרישותיו לגביית כספים שלא באמצעות<br />
הפרלמנט. כדי לצאת מן המבוי הסתום כינס המלך פרלמנט חדש, אך עד מהרה<br />
התברר שפרלמנט זה לעומתי אף יותר מקודמיו, ואנגליה מצאה עצמה במשבר<br />
חוקתי חסר תקדים, שהוביל בשנת 1642 לגיוס צבאות משני הצדדים ולבסוף<br />
לפרוץ מלחמת אזרחים.<br />
אף שרבים בסביבתו של פילמר התגייסו למאבק, ובנו הבכור אדוארד,<br />
שנמנה עם מנהיגי המחנה המלוכני בקנט, אף הצטרף בפרוץ העימותים<br />
החמושים למחנה צבא המלך שבצפון אנגליה, סר רוברט עצמו לא השתתף<br />
בגלוי בעימות שהביא למלחמת האזרחים. בעת ההיא כבר היה באמצע שנות<br />
החמישים לחייו ובמצב בריאותי לא־מזהיר שהעיב יותר ויותר על שנות חייו<br />
האחרונות. אפשר גם שפילמר נרתע מהשתתפות פעילה בפוליטיקה מעשית
© כל הזכויות שמורות<br />
יד<br />
פטריארכה<br />
(אף שלא נרתע, כמובן, מהשתתפות במאבקים רעיוניים). מעורבותו הפעילה<br />
היחידה במשבר הייתה ערבות של 5,000 לירות שטרלינג, סכום שיש להכפילו<br />
בערך פי מאה כדי להבין מה ערכו בימינו, שהעמיד כדי לשחרר את חברו סר<br />
רוג'ר טוויסדן, שתומכי הפרלמנט אסרוהו. היה זה ביטוי לגדלות הרוח ולנאמנות<br />
החברית של סר רוברט, שהרי טוויסדן מעולם לא היה שותף להשקפת עולמו<br />
האבסולוטיסטית של פילמר, ונמנה עם תומכי המלוכה החוקתית שהתנגדו<br />
בעקביות לכל מה שנראה להם כמדיניות הפוגעת בחוקה, תחילה מצד המלך<br />
ומאוחר יותר מצד הפרלמנט, ובשל התנגדות זו נאסר.<br />
אולם כל מאמציו של פילמר להימנע מהסתבכות במשבר הפוליטי הגדול<br />
לא הועילו, וזה הגיע עד לפתח ביתו ממש. גדודי צבא הפרלמנט הגיעו לאחוזתו,<br />
החיילים החרימו את סוסו, כלי נשקו וחפצי ערך שונים, ולקינוח הציתו את<br />
ביתו. סר רוברט התעלם מן התקרית וניסה להמשיך בחייו כרגיל, אך עד מהרה<br />
מצא עצמו חשוף להטרדה שיטתית וללחץ מתמשך מצד הרשויות שנשמעו<br />
לפרלמנט. הוא קיבל דרישות בלתי פוסקות "לתרום" למאמץ המלחמתי של<br />
הפרלמנט, וחודש אחרי ההחרמה הראשונה זומן אל הרשויות ונדרש לספק לצבא<br />
את החפצים שנלקחו ממנו באותה החרמה ממש. כעבור זמן קצר התקיימה<br />
החרמה נוספת והפעם לא פסחו הבוזזים גם על חפצי הכנסייה הצמודה לאחוזה.<br />
בסך הכל נבזזה אחוזת פילמר בשנות המלחמה תשע פעמים, ובאחת הביזות<br />
האלה הוחרמו אפילו המצעים שעל המיטות. על סר רוברט הוטל לשלם לשלטון<br />
כופר אדיר על רכושו בלונדון, ובאחת מנסיעותיו לעיר הוחרם גם הסוס שעליו<br />
רכב, והוא הושאר בצדי הדרך ללא אמצעי תחבורה. בסופו של דבר נאסר סר<br />
רוברט ונכלא לתקופה ארוכה בלא כל הרשעה, משפט או אפילו אישום.<br />
בנסיבות קשות אלו עלתה אישיותה של אן פילמר אל קדמת הבמה והתבלטה<br />
בעוצמתה. היא הוכיחה אומץ, נחישות ועצמאות בלתי רגילים בכל קנה מידה,<br />
בוודאי כשהאמור באישה החיה במאה השבע־עשרה, בעת מלחמת אזרחים. שוב<br />
ושוב באו חיילי הפרלמנט לבזוז את בית פילמר בציפייה לטרף קל, אך מצאו<br />
שאן אינה מהססת להתעמת אתם בחריפות בכל פעם מחדש, וכאשר גובי המס<br />
דרשו ממנה לשלם מאתיים פאונד הציעה להם שיסכימו לקבל עשרים בלבד<br />
או יסתלקו בלא כלום. אן כתבה מכתבים, דרשה הסברים והפעילה לחצים<br />
בלתי פוסקים על נציגי השלטון שאסר את בעלה. בשלב ראשון הצליחה להביא<br />
להעברתו לכליאה קרוב יותר לביתם, שם יכלה לבקרו ולהביא לו מזון, אך היא<br />
לא הפסיקה לרגע לדרוש את שחרורו המלא. במקביל, ללא הכנה ובתנאים<br />
קשים ביותר, קיבלה על עצמה את ניהול ענייני האחוזה והנכסים המשפחתיים.
© כל הזכויות שמורות<br />
מבוא<br />
טו<br />
היא התמודדה בהצלחה עם התעמרויות הצבא, עם גובי מס גזלנים, עם הפקעות<br />
רכוש חדשות לבקרים, עם דיירים שראו הזדמנות להימנע מתשלום דמי שכירות<br />
ועם שכנים שביקשו לנצל את הנסיבות כדי לחמוס מרכוש בני־פילמר. משך<br />
תקופת מאסרו של פילמר אינו ידוע במדויק, אך היא נמשכה לפחות מחורף<br />
1643 ועד קיץ 1645. בסיומה היה מצב בריאותו רופף עד כדי כך שגם אחרי<br />
שחרורו נותר הרבה מניהול ענייני המשפחה בידי אן.<br />
אלא שתקופת המאסר והשפעתה על בריאותו המידרדרת, הקשיים<br />
הכלכליים וסכנת התחדשות הרדיפות הפוליטיות, לא שברו את רוחו של סר<br />
רוברט. להפך, הם סימנו תחילתה של תקופה חדשה בחייו שבה האציל המקומי<br />
הנינוח, המלומד החובב שלא פרסם דבר מעולם, הנתין הזהיר שנמנע מלהסתבך<br />
במאבק הפוליטי, פינה דרך לפילמר חדש. בשבע שנות חייו האחרונות חיבר<br />
פילמר ופרסם בזה אחר זה, בעילום שם, כמה וכמה כתבים חריפים התומכים<br />
בעמדות המלוכניות. ראוי לציין שבעידן של כתיבה מאריכה — לא פעם<br />
טרחנית ומצועצעת — שהתאפיינה בהשתלחויות חסרות מעצורים, היה סגנונו<br />
של פילמר שונה מאוד: אף שלא היסס לכתוש עד דק את טיעוני יריביו, שמר<br />
תמיד על סגנון ענייני, מנומס ומתון וניסח את טיעוניו בתמציתיות ובשפה<br />
בהירה. כבר בעת מאסרו ניצל פילמר את הבטלה הכפויה לכתיבת שני חיבורים<br />
שלכאורה עסקו בנושאים לגמרי בלתי שנויים במחלוקת, הראשון על דברי ניאוץ<br />
נגד רוח הקודש, והשני בשבח הרעיה אשת החיל, שכבר הוזכר לעיל. החיבורים<br />
האלה אינם שנויים במחלוקת רק לכאורה, כי מתחת לפני השטח אפשר בהחלט<br />
להבחין בכך שפילמר קידם בהם, באמצעות מה שמכונה במחקר "אנלוגיות<br />
נורמטיביות", נושאים שהשתלבו בתורתו המדינית. 10 עיקרו של החיבור על<br />
דברי ניאוץ נגד רוח הקודש הוא ניסיון להגדיר דרך אמצע רצויה בנושאי<br />
תיאולוגיה, אך בתוך כך ביקר פילמר מחד את הסכולסטיות הקתולית ומאידך<br />
את התורה הקלוויניסטית — שתי התפיסות שפילמר, בפתיחת פטריארכה,<br />
האשים אותן במפורש בהפצת גישות מפוקפקות בנושאים תיאולוגיים ומדיניים<br />
כאחד. באשר לחיבור בשבח הרעיה אשת החיל, במישור אחד זהו בוודאי חיבור<br />
המכוון להביע את הערכתו של פילמר לסגולות היוצאות דופן שגילתה אשתו<br />
אן בעת מצוקתו הגדולה; אך בתוך כך הוא מציג גם את השקפתו הייחודית של<br />
המחבר על הנשים ומעמדן החברתי והפוליטי בהקשר התיאוריה הפטריארכלית<br />
שלו. בחיבורו זה תיאר פילמר את הכישורים והמאפיינים הנשיים כשונים<br />
מאלה של הגברים, אך נחוצים לא פחות לשגשוגה של משפחה ושל חברה.<br />
עד כאן דבריו תואמים טיעון ידוע לגבי תפקיד האישה — טיעון שהיה נפוץ
© כל הזכויות שמורות<br />
טז<br />
פטריארכה<br />
למדיי בתקופתו, והצדיק את נחיתותה החברתית והפוליטית בכישוריה השונים.<br />
אלא שלא כרבים אחרים שניסחו גישות כאלה, פילמר נמנע בשיטתיות מן<br />
הטענה שכישוריה השונים של האישה מעידים במידת מה על נחיתות מוסרית<br />
או שכלית. המסקנה המתבקשת היא כמובן שבנסיבות מסוימות יכולות נשים<br />
להיות שוות לגברים ואף עדיפות עליהם, במיוחד כאשר הגברים האלה אינם<br />
ממלאים כראוי את תפקידם. פילמר ציין נשים שעלו על הגברים בכישוריהן<br />
האמנותיים או השכליים, ולעתים אפילו בכישוריהן הפוליטיים, והביא כדוגמה<br />
מובהקת לכך את המלכה אליזבת שבתקופת שלטונה ידעה אנגליה הצלחות כה<br />
אדירות, עד שאין כל ספק כי נהנתה מברכת האל. כפי שנראה, גישה זו קשורה<br />
קשר מהותי לתיאוריה החברתית־מדינית הייחודית של פילמר. רבים מהוגי<br />
הזכויות הטבעיות וההסכמה החברתית טענו שגברים נולדים חופשיים ושווים,<br />
ואילו הנשים מטבע בריאתן כפופות להם במידה זו או אחרת. סר רוברט, לעומת<br />
זאת, טען שמהבחינה החברתית והפוליטית אין לגברים עליונות "טבעית" על<br />
פני נשים, וכולם, גברים ונשים כאחד, כפופים באותה מידה בדיוק לשררת<br />
האב־המלך. זאת ועוד, אפילו זהות האב־המלך אינה בהכרח גברית: כפי שנראה<br />
בתיאוריה שלו, מה שמכריע בידי מי תהיה השררה היא ההחזקה בה, ולכן גם<br />
אישה שחזקת השררה בידה, אם בזכות כשרונותיה ואם בזכות ירושה, מחזיקה<br />
בה בזכות ובחסד האל, ואי־אפשר להעלות כנגדה שום טיעון תיאורטי הנובע<br />
מהיותה אישה. לדידו של פילמר השליט הנו תמיד בחזקת אב־מלך, גם כאשר<br />
11<br />
הוא, בעצם, היא.<br />
אחת התוצאות הבלתי מתוכננות של שלטון הפרלמנט באנגליה הייתה<br />
הפסקת הפיקוח המלכותי על הבאת דברים לדפוס, וכמו אחרים מיהר גם פילמר<br />
לנצל מצב זה ובשנותיו האחרונות כתב ופרסם במרץ. את החיבור על דברי<br />
ניאוץ נגד רוח הקודש הביא סר רוברט לדפוס כבר בתחילת 1646, חודשים<br />
ספורים לאחר ששוחרר מכלאו. בסוף שנת 1647 כבר פרסם מאמר ראשון שעסק<br />
ישירות בסוגיות פוליטיות, ושמו מעיד היטב על תוכנו: חקירתו המקיפה של<br />
בעל האחוזה בעניין המלך, אדוננו הריבון, והפרלמנט שלו, המתבסס במידה רבה<br />
על החלק השלישי של פטריארכה ומפתח אותו. 12 באביב 1648 הוסיף פילמר<br />
ופרסם את האנרכיה שבמלוכה מוגבלת או מעורבת. או בחינה קצרה של יסודות<br />
המלוכה, בממלכה זו ובאחרות, וגם באשר לזכות השררה במלכים כחירות<br />
המקורית או הטבעית של העם. גם חיבור זה התבסס על חלקים מפטריארכה,<br />
ופילמר השתמש בהם כהתקפה על מאמר בזכות המלוכה המוגבלת שנהנה<br />
באותה עת מפופולריות רבה, מסכת על המלוכה (1643) לפיליפ הנטון. באוגוסט
© כל הזכויות שמורות<br />
מבוא<br />
יז<br />
1648 פרסם פילמר את ההכרח שבשררה המוחלטת של כל המלכים, ובמיוחד של<br />
מלך אנגליה, חיבור שהוא בעיקרו אסופת קטעים בזכות הריבונות האבסולוטית,<br />
מתוך חיבורו של ז'אן בודן ששת הספרים של הרפובליקה (1576).<br />
בשלב זה הביאו ההתפתחויות הפוליטיות להפסקה זמנית בפרסומיו של<br />
סר רוברט. לאחר תקופת עליונות ברורה של כוחות הפרלמנט נעשה ניסיון<br />
מלוכני מחודש להשיג הכרעה צבאית בשנת 1648. במאי אותה שנה פרצה<br />
בקנט התקוממות מלוכנית נגד שלטון הפרלמנט שזכתה תחילה להצלחה,<br />
וראשיה אף פנו רשמית לסר רוברט והפצירו בו כי יצטרף אליהם ויעניק<br />
להם מעצותיו ומיוקרתו. הם הבהירו כי ידוע להם מצבו הבריאותי והם אינם<br />
מצפים שישתתף בלחימה. עצם ההצעה יש בה משום הוכחה למעמד שהגיע<br />
אליו פילמר, אף שפרסם את כל חיבוריו בעילום שם. גם הפעם סירב סר<br />
רוברט להשתתף במאבק המזוין, ובכך חסך מעצמו חלק בתבוסה הגמורה של<br />
ההתקוממות בקרב מיידסטון שנערך ביוני 1648. ההתרחשויות בקנט היו בבואה<br />
לתבוסות דומות של הכוחות המלוכניים באנגליה כולה בידי צבא 'הדגם החדש'<br />
האימתני שעיצב אוליבר קרומוול. המלך עצמו נפל בידי הצבא, ולאחר משפט<br />
מהפכני מזורז ומפוקפק הוצא להורג. עד מהרה התברר שחיסול המלך לא היה<br />
אלא הקדמה לביטול שלטון הפרלמנט בידי הצבא, ואנגליה מצאה עצמה נתונה<br />
תחת עול הדיקטטורה הצבאית של קרומוול.<br />
הוצאתו להורג של המלך הותירה את אנגליה בריק פוליטי. בפועל התבסס<br />
עד מהרה שלטונו של קרומוול באמצעות הצבא, אך מן הבחינה העקרונית<br />
לא היה ברור כלל לאיזה כיוון משטרי תפנה המדינה. רעיונות והצעות רבים<br />
מספור הופרחו לאוויר העולם, החל במשטר שיעניק כסות חוקתית לרודנות<br />
הקרומווליאנית (היו שאף הציעו להמליכו) וכלה בגרסה כלשהי של החוקה<br />
הישנה, אולי אפילו ברשות צ'רלס ה־2, בנו של המלך שהוצא להורג, אשר<br />
בסופו של דבר אכן שב לכס המלוכה בשנת 1660. הועלה אפילו הרעיון לתת<br />
זכות בחירה לכל בחסות הצבא שמעמדו ימוסד. מצב הדברים הזה והוצאתו<br />
להורג של המלך הביאו תחילה את פילמר להפסיק את פרסומיו. אך לאחר<br />
שרבים מתומכי הפרלמנט גילו שבמקום עריצות בכוח של המלך הם כפופים<br />
לעריצות בפועל של גנרל וצבאו, בלי כל ביטחון לרכושם ולקיומו של חוק<br />
שיגן עליהם ובחוסר ודאות מוחלט לגבי עתידם, חזר פילמר לתרום מפרי עטו<br />
לדיון הציבורי ביחס לעתיד החוקתי שאנגליה צריכה לשאוף אליו. בשנת<br />
1652 פרסם חיבור שהתייחס לשלושה הוגים שרעיונותיהם נודעו במיוחד<br />
במסגרת הדיון של התקופה ועסקו ביסודות המשטר המדיני הראוי: הערות על
© כל הזכויות שמורות<br />
יח<br />
פטריארכה<br />
אודות מקור השלטון. בתגובה ל'לויתן' להובס, 'כנגד סלמסיוס' למילטון ו'חוקי<br />
המלחמה' לגרוטיוס. חיבור פולמוסי מלומד ומשכנע זה נגד היצירות הנידונות<br />
נשען גם הוא במידה לא־מבוטלת על כתב היד של פטריארכה (עשרה עמודים<br />
ממנו הם כמעט ציטוט מילה במילה מתוכו). בשנה זו פרסם פילמר חיבור<br />
נוסף שעסק בתיאוריה פוליטית, הערות על הפוליטיקה של אריסטו ביחס לסוגי<br />
משטרים, ובו דחה את הניסיונות להצדיק התנגדות למשטר מלוכני על בסיס<br />
רעיונותיו של אריסטו. הדרכה לציות לשליטים בזמנים מסוכנים שאין בהם<br />
ודאות הופיע כנספח לחיבור זה ובו דן פילמר בשאלה כיצד צריכים לנהוג<br />
נתינים נאמנים למלכם המוצאים עצמם כפופים למשטר הדיקטטורה הצבאית,<br />
שאלה שבנסיבות החדשות העסיקה רבים מעמיתיו תומכי המלוכה. נראה שבעת<br />
ההיא נהנו פרסומיו של פילמר מהצלחה רבה ומביקוש גובר, שכן כמה מחיבוריו<br />
הודפסו במהדורות נוספות.<br />
יש בין חוקרי התקופה שתמהו מדוע לא פרסם פילמר את פטריארכה<br />
בשנותיו האחרונות, כאשר כתבים כה רבים שלו בנושאים פוליטיים ראו אור.<br />
בתקופה זו, ככל הנראה, פנה אליו פיטר היילין, הכומר המלוכני וחברו הקרוב,<br />
והציע לו לפרסם את פטריארכה. מסיבה לא־ידועה סירב פילמר להצעה; נראה<br />
שההסבר הסביר ביותר הוא שמאחר שבפרסומיו בשנים אלו השתמש ברבים כל<br />
כך מן הטיעונים של פטריארכה ואף בקטעים שלמים ממנו, הוא סבר שפרסום<br />
13<br />
הספר כולו כבר לא תהיה בו תועלת של ממש.<br />
לפני שהלך לעולמו הצליח סר רוברט להוציא מתחת ידיו רק עוד חיבור<br />
אחד, שונה מקודמיו. בקיץ 1652, בעת שפילמר נכח כהרגלו בדיונים המשפטיים<br />
במיידסטון, הוא חזה במשפטים שנערכו לשש נשים אשר הואשמו בכישוף.<br />
הנאשמות, שנשפטו כל אחת בנפרד, הורשעו ונתלו בזו אחר זו. האופי המהפכני<br />
של שנות מלחמת האזרחים והדיקטטורה הקרומווליאנית שבאה אחריהן הולידו<br />
רדיפות ופגיעות, "ציד מכשפות" אחר אלה שלא עמדו בכללים הנדרשים<br />
מבחינה פוליטית או חברתית, כפי שחווה גם סר רוברט על בשרו, ובתוך כך<br />
גם עלייה מסחררת ב"ציד מכשפות" פשוטו כמשמעו: נשים, בעיקר, הואשמו,<br />
נשפטו והוצאו להורג בעוון מעשי כישוף. המהלך המשפטי שחזה בו סר רוברט,<br />
ה"הודאות" המפוקפקות שהוצאו מהנאשמות בעינויים או במרמה, וה"עדויות"<br />
המפוקפקות לא־פחות בדבר בעילתן בידי השטן, הותירו עליו רושם קשה. הוא<br />
ערך חשבון נפש ובדק את אמונותיו ודעותיו בנושא זה. התוצאה הייתה חיבור<br />
בשם הודעה לאנשי חברי־המושבעים של אנגליה, ביחס למכשפות ולהבחנה בין<br />
מכשפה אנגלייה לעברייה, אשר פורסם בסוף מרס 1653. זו עדות מרשימה
© כל הזכויות שמורות<br />
מבוא<br />
יט<br />
ליושר האינטלקטואלי ולגמישות המחשבתית הבלתי שגרתיים של פילמר<br />
שהגיע בסוגיה זו למסקנה מתחום האפיסטמולוגיה, תורת הידיעה: הוא קבע<br />
שסוגי ההוכחות הנהוגים במשפט האנגלי אינם מאפשרים כלל את זיהוים של<br />
מעשי כישוף המתוארים בכתבי הקודש עם ההאשמות ברוח זו באנגליה של<br />
המאה השבע־עשרה. מאחר שכך, הוא שלל את האפשרות ליישם את עונש<br />
14<br />
המוות המקראי על הנאשמים בכישוף של ימיו.<br />
בסוף מאי 1653, חודשיים בלבד לאחר פרסום אחרון זה, הלך סר רוברט<br />
פילמר לעולמו והוא בן 65. הוא נקבר בכנסיית איסט סאטון, שם הוא טמון עד<br />
היום, לצד אבותיו ולצד יותר מעשרה דורות של צאצאיו בני־פילמר, שהמשיכו<br />
להתגורר בבית האחוזה עוד מאות שנים — גילום מושלם של דמות הפטריארך<br />
המשפחתי. זו גם עדות ליציבות ולהמשכיות של עולמו, שבזכותן יכול היה<br />
ההיסטוריון פיטר לאסלט למצוא בבית פילמר בשנת 1939 כתבי יד של סר<br />
רוברט ובהם גם גרסה של פטריארכה, ששכבו שם באין מפריע מאז מות מחברם,<br />
15<br />
כמעט שלוש מאות שנים.<br />
אך הגורל טמן בחובו עוד תפנית מפתיעה אחת באשר לפילמר וליצירתו,<br />
כאשר שנות דור לאחר מותו היה לזמן מה להוגה המדובר ביותר והשנוי<br />
במחלוקת ביותר באנגליה. לאחר קריסת הדיקטטורה של קרומוול וכינונה<br />
מחדש של המלוכה החוקתית בראשות צ'רלס ה־2 בשנת 1660, נראה<br />
שהפולמוסים הפוליטיים החריפים של העשורים הקודמים היו לנחלת העבר.<br />
אבל כבר מסוף שנות השבעים של המאה השבע־עשרה התפתח משבר חדש<br />
בעקבות מה שכונה 'פולמוס השלילה', שבו נידונה, בשלושה פרלמנטים בזה<br />
אחר זה, האפשרות לשלול מג'יימס, אחיו של המלך ויורש העצר, את זכותו<br />
לכתר בשל דתו הקתולית. בסוגיה זו פורסמו כתבים רבים שהצדיקו את<br />
ניסיונות הפרלמנט או שללו אותם, ובין השוללים היו כתבי פילמר שראו אור<br />
מחדש, ופטריארכה שראה אור לראשונה. מהדורה ראשונה של כתבי פילמר<br />
פורסמה בשנים 1680-1679; עוד מהדורה מקיפה ומדויקת יותר פורסמה בשנת<br />
1685, וכתביו זכו להדפסות חוזרות רבות עד אמצע העשור שלאחר מכן. במשך<br />
שנות השמונים, ובמיוחד אחרי עליית ג'יימס ה־2 לכס המלוכה בשנת 1685,<br />
השקפותיו של פילמר כמעט נעשו האידיאולוגיה הממלכתית הרשמית, וכמה<br />
כותבים חשובים, ובהם אלג'רנון סידני, ג'יימס טירל וכמובן ג'ון לוק, חיברו<br />
כתבים שנועדו לשלול את תורתו. על מעמדן של השקפות פילמר בתקופה זו<br />
מלמדת העובדה שבשנת 1683 סולק ממשרתו ג'יימס פרקינסון, אחד מאנשי
© כל הזכויות שמורות<br />
כ<br />
פטריארכה<br />
הסגל של לינקולן קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד, מפני שהמליץ לתלמידיו<br />
16<br />
על כתבים של מילטון כתרופת נגד להשפעה הגואה של פילמר.<br />
אולם בסופו של דבר התברר כי גם הרוב הגדול של נאמני המלוכה<br />
האנגלים נרתעו ממה שנראה להם כניסיון לבסס בעת ובעונה אחת אבסולוטיזם<br />
מלוכני וקתוליזציה של הכנסייה האנגלית. על כן הופל ג'יימס ה־2 מכסאו,<br />
מבלי שנורתה ירייה אחת, ובמקומו הומלכו בשנת 1689 בתו מרי וחתנו ויליאם<br />
שנשבעו להגן על החוקה ועל הכנסייה. המהלך כונה 'המהפכה המהוללת',<br />
במשמעות הפוליטית המקורית של המונח מהפכה — החזרת עטרה ליושנה. אף<br />
כי להשקפותיו של פילמר עוד נותרה השפעה מסוימת גם במאה השמונה־עשרה,<br />
השפעתו דעכה בהדרגה, ושמו נעלם כמעט לגמרי מתיאורי תולדות המחשבה<br />
המדינית. במשך דורות רבים הוא הוזכר רק אגב דיון בכתביו של לוק, עד<br />
שנגאל מן השכחה בידי המחקר במחצית השנייה של המאה העשרים. אך חשוב<br />
לזכור ששקיעת הפטריארכליזם ובמיוחד זה הפילמריאני לא הייתה תוצאה<br />
של ניצחון תיאורטי של טיעוני לוק ודומיו. לטיעונים אלו נמצאו כבר במאה<br />
השמונה־עשרה מערערים מוצהרים ומוצלחים, ובהם כותבים כצ'רלס לסלי,<br />
שגישתו פטריארכלית, ויאשיה טאקר, שגישתו שמרנית־מסורתית יותר. אפילו<br />
הוגה דעות רב־השפעה כג'רמי בנתם, אחד מאבות הרדיקליזם האנגלי, יכול<br />
היה לציין בסוף המאה השמונה־עשרה שאת המקור לממשל המדיני לגרסת<br />
פילמר אנו רואים בכל מקום, ואילו למקור שעליו כתב לוק מעולם לא נמצאה<br />
אפילו דוגמה ממשית אחת. שקיעתה של השפעת פילמר הייתה אפוא תוצר<br />
ישיר של הפלת ג'יימס ה־2, ובטווח הארוך יותר תוצאה של מקבץ שינויים<br />
חברתיים ואידיאולוגיים רחבי היקף, שהמרכזי שבהם הוא השינוי בתפיסת<br />
התפקיד והמעמד של שיפוטו של היחיד בחברה ובמדינה. בהדרגה, בעקבות<br />
שינויים אלו, לא היה אפשר עוד ליישב את הנטורליזם הפוליטי הבלתי מתפשר<br />
של התיאוריות הפטריארכליות, שלפיהן אב המשפחה שולט בבני־משפחתו,<br />
עם העצמאות הגוברת של היחיד ועליונות רצונו שלו על פי התיאוריות<br />
17<br />
האינדיבידואליסטיות.
© כל הזכויות שמורות<br />
פרק א<br />
פטריארכה. שהמלכים הראשונים היו<br />
אבות משפחה<br />
(א) התפיסה כי בני האדם בני–חורין מטבעם חדשה, קוסמת לקהל ומסוכנת;<br />
(ב) השאלה מוצגת מתוך דברי בֶּלָרמינוֹ; הצבעה על כמה מן הסתירות בדבריו;<br />
(ג) תשובה על טיעונו של בלרמינו מתוך דברי בלרמינו עצמו; (ד) סמכותם<br />
המלכותית של האבות לפני המבול; (ה) פיזור האומות ברחבי תבל אחרי בלבול<br />
בבל היה במשפחות שלמות שאבותיהן היו מלכים עליהן; (ו) ומהם מוצא כל<br />
המלכים; (ז) כל המלכים הם אבות עמם, (ח) או יורשיהם של אבות כאלה או<br />
אנשים שתפסו בכוח את מקומם של אבות כאלה; (ט) על בטלותן של ממלכות;<br />
(י) על הסמכות המלכותית והאבהית ועל ההתאמה ביניהן.<br />
מזמן שהחלה פריחתה של התיאולוגיה הסכולסטית נפוצה לה דעה שנתקבלה<br />
הן על תיאולוגים הן על מיני מלומדים אחרים הקובעת: "שבני האדם מחוננים<br />
מטבעם ומלידתם בחופש מכל מרות, ובני־חורין הם לבחור בצורת הממשל<br />
הטובה בעיניהם, וכי השררה הנתונה בידי איש אחד כלשהו על אחרים תחילתה<br />
שהוענקה בסמכות אנושית על פי שיקול דעתו של המון העם".<br />
תפיסה זו נרקמה בתחילה באוניברסיטאות, וטופחה כתיאולוגיה מומלצת<br />
בידי כל חסידי־האפיפיורות 1 מאז. גם התיאולוגים של זרמי הרפורמציה החזיקו<br />
בה, ובני־העם הפשוטים בכל מקום מאמצים אותה בחדווה באשר היא נוחה<br />
ביותר לבשר ודם, שהרי היא מחלקת בנדיבות מנה של חירות לפחותי פחותים<br />
שבהמון העם, המאדירים את החירות כאילו רק בה יימצא אושרם הנעלה ביותר<br />
של הבריות — ושוכחים כי התאווה לחירות הביאה לגירושו של אדם מגן עדן.<br />
אך אף על פי שבאחרונה זכתה הדעה ההמונית הזאת במעמד רם, בכל זאת
© כל הזכויות שמורות<br />
4 פטריארכה<br />
אין אנו מוצאים אותה אצל האבות והמורים הקדומים של הכנסייה בראשיתה.<br />
היא עומדת בסתירה למצוות ולהיסטוריה שבכתבי הקודש, למנהגן הקבוע<br />
של כל המלכויות הקדומות, ולעצם עקרונותיו של חוק הטבע. קשה לומר אם<br />
שגויה היא יותר מצד פרשנות הצו האלוהי או מסוכנת יותר מצד מסקנותיה<br />
המדיניות.<br />
אולם על יסוד הדוקטרינה הזאת בנו גם הישועים וגם כמה מן המצדדים<br />
הנלהבים מדיי בשיטת ז'נבה 2 מסקנה מסוכנת, והיא ”שהעם או ההמונים<br />
מוסמכים להעניש את הנסיך או להדיחו אם הוא עובר על חוקי הממלכה“.<br />
יעידו פרסונס וביוקנן. 3 הראשון, תחת השם דולמן, בפרק השלישי של ספרו<br />
הראשון, עמל להוכיח שבדין נענשו מלכים בידי עמיהם [פרסונס, ירושת הכתר,<br />
עמ' 63-37]. השני בספרו חוק המלוכה בקרב הסקוטים טוען לזכותו של העם<br />
להדיח את שליטו. גם החשמן בֶּ לָ רמינוֹ (על השלטון החילוני, ספר 3, פרק 6) ומר<br />
4<br />
קלווין (עיקרי הנצרות, ספר 4, פרק 10) פוזלים לכיוון זה.<br />
קביעה מרהיבת עוז זו, שלפיה הופכים מלכים להיות נתונים לביקורת<br />
וענישה מצד נתיניהם, נובעת (כך גורסים בעליה) כמסקנה הכרחית מאותה<br />
עמדה קודמת שלפיה הבריות שווים ובני־חורין הם מטבעם כביכול, ובני־חורין<br />
לבחור להם משטר כטוב בעיניהם.<br />
ואף שסר ג'ון הייוורד, אדם בלקווד, ג'ון בַּ רקלי 5 ועוד אחדים הפריכו בהשכל<br />
ודעת את ביוקנן ופרסונס כאחד, ובאומץ לב הוכיחו את סמכותם של המלכים<br />
ברוב הסעיפים, בכל זאת כולם כשהם מגיעים לַ הנחה על חירותם ושוויונם<br />
הטבעיים של הבריות הם מקבלים אותה בעצה אחת כאמת בלתי מעורערת,<br />
ואפילו פעם אחת אינם מכחישים אותה או קמים כנגדה. בעוד שאילו אך<br />
סתרו את העיקרון המוטעה הראשון הזה, מאליו יתמוטט כל המבנה העצום הזה<br />
המתסיס למרי עממי.<br />
התוצאה המרדנית הנובעת מעיקר ראשון זה של חירותם הטבעית של<br />
הבריות תוכל לשמש לי צידוק מספיק לבחינה צנועה של אמיתותה הראשונית.<br />
רבים הרבו דברים בעניין זה, לחיוב. מידת הצדק מחייבת להטות קצת אוזן<br />
לדברי השלילה.<br />
בהרצאת הדברים הזאת אעמיד לעצמי את הסייגים האלה:<br />
ראשית, אין לי כל עניין לעסוק ברזי המדינה בהווה. אַ רקָ נָ ה אִ ימְ פֵּ רִ יאִ י<br />
[סודות מדינה], או דיוני מועצה סגורים כגון אלה, אין פשוטי העם רשאים לחטט<br />
בהם. אנו נותנים אמון באומן בתחומו, פחות ככל שיהיה. על אחת כמה וכמה<br />
ראוי אפוא אמון זה לשליט בסודות הממשל העמוקים. הסיבות והמטרות של
© כל הזכויות שמורות<br />
5<br />
פטריארכה. שהמלכים הראשונים היו אבות משפחה<br />
הכבירים שבפעולות המדיניות ובמעשי הממלכה מכות את העיניים בסנוורים<br />
וחורגות מגדר יכולותיהם של כל הבריות, להוציא רק את אלה השקועים<br />
שעה־שעה בניהולם של ענייני הציבור. אולם הואיל והכלל שלפיו יֵ דע כל איש<br />
ואיש במה לציית לשליטו אי־אפשר ללמוד אותו בלי לדעת במקביל אותם<br />
סעיפים שבהם רשאי ריבון לצוות, הרי כאשר ציווייהם ורצונותיהם של בכירים<br />
מתפרסמים ומחייבים ציות צריך שכל איש ואיש יברר לעצמו איך יכלכל את<br />
מעשיו ומה יקבל ברוח סבלנית. כי לפי טיבו של הדבר המצוּוה יש לתת ציות<br />
פעיל או סביל, ואין זה כדי להגביל את שררת השליט אלא כדי להגדיר את<br />
היקף ציותו של הנתין, בזה שייתן לקיסר את אשר לקיסר וכולי [מתי 22:21].<br />
שנית, אין בדעתי לערער או לחלוק על זכויותיה או חירויותיה של אומה<br />
זו או אומה אחרת כלשהי. משימתי היא לשאול ממי באו אלו בראשונה, לא<br />
להתווכח בשאלה מה הן או מה מספרן, אלא לשאול אם הן נגזרות מחוק<br />
החירות הטבעית או מחסדם ומנדיבותם של שליטים. משאלתי ותקוותי היא<br />
שבני־אנגליה ייהנו מזכויות רחבות לפחות כמו כל אומה אחרת תחת השמים.<br />
החירות הגדולה ביותר בעולם (אם נעיין בדבר כהלכה) היא חירותם של אנשים<br />
לחיות בשלטונו של מלך. זו המגנה כרטה של ממלכתנו. 6 כל ראווה או מראית<br />
עין אחרות של חירות אינן אלא דרגות שונות של עבדות, והחירות להשמיד<br />
את החירות.<br />
אם הטוענים לחירותם הטבעית של בני האדם מתרעמים על החירות שאני<br />
נוטל לעצמי לבחון אותה, הרי עליהם לשים לב שלא יימצאו מסרבים להעניק<br />
בקמעונות אותה חירות אשר לה הם טוענים בסיטונות. שהרי אם סברתם אמת,<br />
נובעת מכאן ההנחה שכל בני האדם רשאים לבחון את שטרי הזכויות, את<br />
הצוואות ואת העדויות שבהסתמך עליהן הם מחזיקים בחירויותיהם כיורשים<br />
או כבעלי חזקה.<br />
שלישית, אל לי לגרוע ממעלת ערכם של כל אותם אנשים מלומדים<br />
המחזיקים בדעה מנוגדת באשר לחירות הטבעית. המעמיק בתלמידי החכמים<br />
שנודע מעולם לא הצליח לרדת אל חקר כל אמת שאפשר לגלותה — לא<br />
אריסטו במדעי הטבע ולא הוקר 7 בתיאולוגיה. הם לא היו אלא בני אדם, ואף<br />
על פי כן אני מכבד את דעותיהם ברוב הסעיפים ומודה שחב אני תודה להם<br />
אפילו על שגגותיהם בנושא זה. דבר שמצאתיו מוטעה בדעותיהם הוביל אותי<br />
לגילוי אותה אמת שנעלמה מהם (כך אני משכנע את עצמי). יש וגמד עשוי<br />
לראות דבר שענק פסח עליו, כי כאשר תרים בסקרנות אחר אמת אחת ממילא<br />
נמצא שזונחים אמת אחרת. סופרים מאוחרים קיבלו בעיניים עצומות את דברי
© כל הזכויות שמורות<br />
6 פטריארכה<br />
הסכולסטים הממולחים, אשר בבקשם להכפיף כהלכה את המלך לאפיפיור סברו<br />
כי הדרך הבטוחה ביותר היא לרומם את העם מעל המלך כדי שתוכל השררה<br />
האפיפיורית לתפוס בנקל יותר את מקום שררת המלכים. כך שיטו בהרבה<br />
נתינים נבערים להאמין שיוכל אדם להקריב את עצמו למען מולדתו על ידי<br />
שיבגוד בשליטו; לאמיתו של דבר ההבדלה החדשה של הנתינים למלוכנים<br />
ולפטריוטים נוגדת ביותר את הטבע, שהרי הזיקה בין מלך לעמו עמוקה כל כך<br />
עד שטובת כל אחד מהם תלויה במשנהו.<br />
ב<br />
כדי להבהיר את יסודותיה של שאלה זו באשר לחירותם הטבעית של בני אדם,<br />
אביא בזה כמה פסקאות משל החשמן בלרמינו, שתיטבנה לחשוף את המצב<br />
בפולמוס הזה. "השררה החילונית או המדינית", אומר הוא,<br />
מיוסדת על ידי בני אדם. היא גלומה בבני־העם אלא אם כן יעניקוה לשליט.<br />
שררה זו גלומה באורח בלתי אמצעי בהמון כולו באשר הוא הנושא שלה.<br />
שהרי השררה נתונה על פי החוק האלוהי, אבל החוק האלוהי לא נתנה לשום<br />
איש מסוים. אם יושמט החוק מעשה־אדם לא תישאר כל סיבה לכך שמתוך<br />
המון בני־אדם (השווים זה לזה) ישלוט דווקא איש זה ולא אחר על היתר.<br />
ההמונים נותנים את השררה בידי איש אחד, או אחדים, על פי אותו חוק טבע,<br />
שהרי הקהילה כשלעצמה אינה יכולה להוציא לפועל שלטון זה, ועל כן הכרח<br />
שתעניק אותו לאיזה איש אחד, או לכמה. תלוי הדבר בהסכמתו של ההמון<br />
שיעמידו עליהם מלך, או קונסול, או נגיד אחר; ואם תהיה לכך סיבה צודקת,<br />
רשאי ההמון להמיר את המלוכה באריסטוקרטיה או בדמוקרטיה (על השלטון<br />
החילוני, ספר 3, פרק 4). 8<br />
עד כאן דברי בלרמינו. פסקאות אלו מכילות את כוח הגיונם וטעמם של כל<br />
הדברים שקראתי או שמעתי מעודי בזכות חירותו הטבעית של הנתין.<br />
בטרם אבחן את הדוקטרינות האלה או אסתור אותן, הכרח כי אביא כמה<br />
הערות על דבריו.<br />
ראשית, לפי דבריו הרי על פי משפט האלוהים השררה גלומה באורח<br />
בלתי אמצעי בבני־העם. משמע שלגביו אלוהים הוא יוצרו הישיר של משטר<br />
דמוקרטי. שהרי דמוקרטיה אינה אלא היות השררה ביד ההמון. אם אמת הדבר,<br />
הרי לא רק האריסטוקרטיות — אלא גם כל המונרכיות סותרות את הצדק מכל
© כל הזכויות שמורות<br />
מקורות לעיון נוסף<br />
•<br />
• את פטריארכה ואת כל יתר כתביו הפוליטיים של פילמר אפשר למצוא<br />
בגרסתם האנגלית במהדורת אוניברסיטת קיימברידג' בעריכת יוהן<br />
סומרוויל: P. Robert Filmer, Patriarcha and Other Writings, ed. Johann<br />
1991) Cambridge, .Sommerville (Cambridge: בהקדמה שכתב סומרוויל<br />
למהדורה זו אפשר למצוא גם דיון מאיר עיניים על רעיונותיו וכתביו של<br />
פילמר, ובראשם פטריארכה.<br />
חיבוריו של פילמר אשר קיימים רק במהדורות המקוריות הם:<br />
Quaestio quodlibetica, or A discourse, Whether It May Be Lawful to —<br />
Take Use for Money (שאלה לדיון מלומד, או שיחה על חוקיות לקיחת<br />
ריבית עבור כסף)<br />
— Ghost Of the Blasphemie Against the Holy (על דברי ניאוץ נגד רוח<br />
הקודש)<br />
— Wife In Praise of the Virtuous (בשבח הרעיה אשת החיל)<br />
An Advertisement to the Jurymen of England Touching Witches and —<br />
the Difference Between a Hebrew and an English Witch (הודעה<br />
לאנשי חברי־המושבעים של אנגליה, ביחס למכשפות ולהבחנה בין<br />
מכשפה אנגלייה לעברייה)<br />
• לרקע ביוגרפי על פילמר, כדאי להתחיל בערך "סר רוברט פילמר" שכתב<br />
יוהן סומרוויל בתוך Oxford Dictionary of National Biography, online<br />
.edition, Oxford University Press, Jan 2005; online edition, May 2006
© כל הזכויות שמורות<br />
90 פטריארכה<br />
• ערך רב יש גם למאמר פרי עטו של לאסלט, החוקר שעורר מחדש את העניין<br />
המחקרי בפילמר במאה העשרים: Peter Laslett, “Sir Robert Filmer, The<br />
Man Versus the Whig Myth,” in The William and Mary Quarterly 5:4<br />
.(October 1948), pp. 523-546<br />
• על מקורותיהם של רעיונותיו של פילמר וההקשר ההיסטורי שלהם: Johann<br />
P. Sommerville, “From Suarez to Filmer: A reappraisal,” in Historical<br />
.Journal 25:3 (September 1982)<br />
• המחקר המקיף המעודכן ביותר על פילמר: .C Cuttica, Adam…The Father<br />
of All Flesh: An Intellectual History of Sir Robert Filmer (1588-1653)<br />
and His Works in Seventeenth-Century European Political Thought<br />
.(PhD Thesis, European University Institute, 2007)<br />
• על פילמר והפטריארכליזם בהקשר רחב: Schochet, Gordon .J<br />
Patriarchalism in Political Thought: The Authoritarian Family and<br />
Political Speculation and Attitudes, Especially in Seventeenth-Century<br />
.England (New York: Basic Books, 1975)
© כל הזכויות שמורות<br />
מפתח שמות<br />
69<br />
אלפרד 91 ,53<br />
אמברוזיוס 47<br />
אמיליאנוס 8<br />
אבימלך לו, 10-8<br />
אברהם 52<br />
אגג 69 ,64<br />
אדגר אדוארד ה־1 ,76-75 ,71 ,67 ,65-63<br />
88 ,78<br />
אדוארד ה־2 86 ,71 ,47<br />
אדוארד ה־3 80-79 ,67 ,65<br />
אדוארד ה־4 68-67<br />
אדוארד ה־6 77<br />
אדוארד המאמין (אדוארד הקדוש,<br />
88 69,<br />
אדוארד המוודה) 86-85 ,10<br />
אדום 10<br />
אדוני־בזק כח, לד, לז-לט, מט, 8-7,<br />
אדם הראשון 33-32 ,30-29 ,24 ,17-14 ,11<br />
60 ,40-39 ,26<br />
אוגוסטוס נב, 53<br />
אוגוסטינוס 80<br />
אוכטרד, תומס 67<br />
אולם־הכוכבים כ, 86<br />
אוקספורד 47<br />
אורליאנוס 69<br />
אטרבאטי 91 ,80-79 ,76 ,63 ,61<br />
איגרטון, תומס 44 ,40-39<br />
איטליה איסט סאטון פארק נז<br />
איקני 69<br />
אליזבת ה־1 83<br />
אלכסנדר סוורוס 47<br />
האמנה הגדולה (ראה מגנה כרטה)<br />
אנגליה ט-י, יב-יג, טז-יט, לה, מג-מד,<br />
מח-נ, נב-נג, נו, ,54 ,48 ,14 ,10 ,5<br />
,86 ,84-82 ,78 ,70-69 ,63 ,58-57<br />
92 ,89-88<br />
אנדרוס, לנסלוט נג<br />
אנטוניוס 39<br />
האנרכיה שבמלוכה מוגבלת או מעורבת<br />
(פילמר) טז, מ<br />
אסיה 32 ,10-9<br />
אסיפת האצולה 68<br />
אסקס 88 ,69<br />
אפולוגיה על דוד (אמברוזיוס) 91 53,<br />
אפימנידס איש כרתים 30<br />
אפריקה 23 ,9<br />
אקווינס (ראה תומס אקווינס)<br />
אריסטו יח, ,32-27 ,25-24 ,14 ,7-5<br />
93 ,91 ,87-84 ,62 ,60 ,47 ,38<br />
אריסטידס 41<br />
הארכיבישוף של קנטרברי 81 58,<br />
ארתור דוכס בריטניה 72<br />
אשור (הממלכה) 39<br />
בודן, ז'אן יז, לב, מג, נג, נה, 30, 14,<br />
92 ,84 ,41-39 ,32<br />
בזיליוס הקדוש 53
© כל הזכויות שמורות<br />
98 פטריארכה<br />
83-82 4,<br />
ביוקנן, ג'ורג' 81<br />
הבישוף של לינקולן 86<br />
בית יורק 86<br />
בית לנקסטר 80<br />
בלאקט, ג'יילס 69<br />
בלגה 83 4,<br />
בלקווד, אדם כג, כח, 7-6, 4-3,<br />
בלרמינו, רוברטו 92 ,83-82 ,60 ,37 ,33 ,28 ,15-14<br />
25<br />
במדבר 10<br />
בן־הדד 85 ,52-50 ,38-35 ,10<br />
בני־ישראל בנתם, ג'רמי כ<br />
בקט, מרג'רי ופלורנס 67<br />
בראשית כח, לד, מ, נג, 16-15, 11-8,<br />
85-83 ,61 ,56 ,39<br />
ברבסון, אדם 80<br />
בריטון, ג'ון 63<br />
הברית החדשה נב, 53 49,<br />
כו<br />
ברק, אדמנד 92 ,63 ,58 ,54<br />
ברקטון, הנרי 83 4,<br />
ברקלי, ג'ון י,<br />
בשבח הרעיה אשת־החיל (פילמר) 89<br />
גאלוס 47<br />
ג'ון, המלך 83 72-71,<br />
י ג'ונסון, בן<br />
גורדיאנוס 86 ,47<br />
גותים 23<br />
ג'יימס ה־1 י, לב, נא, 57, 50, 47, 45,<br />
92 ,82 ,74<br />
ג'יימס ה־2 יט-כ<br />
ג'יימס ה־6, מלך סקוטלנד (ראה ג'יימס<br />
ה־1)<br />
ג'רארד, בנו של מוריס, המשנה למלך<br />
באירלנד 75<br />
גרוטיוס, הוגו<br />
יח, כא, כו, כט-ל,<br />
69<br />
דאנמוני 87 ,53 ,35 ,32<br />
דברים (החומש) 80<br />
דה־לה־פול, ויליאם, דוכס סאפולק 93 27,<br />
דובאל, גיום נא, 45 43,<br />
דומיטיאנוס 69<br />
דורוטריגס נא, 45<br />
דיוניסיוס 87 ,56<br />
דראקון הובס, תומס יח, כא, כה-כז, כט-ל,<br />
לב-לג, לח, מא-מד, מו, נד-נה, נח,<br />
93<br />
הודעה לאנשי חברי־המושבעים של<br />
אנגליה, ביחס למכשפות ולהבחנה<br />
בין מכשפה אנגלייה לעברייה<br />
(פילמר) יח, 89<br />
הולינשד, רפאל 48<br />
הוקר, ריצ'רד ,83 ,75-74 ,36 ,14 ,5<br />
93<br />
הוראות מרטון 76<br />
היטון, אן ט<br />
הייוורד, ג'ון 93 ,83 ,70 ,48 ,4<br />
היילין, פיטר י, יח, נא<br />
הירפורד 63<br />
ההכרח שבשררה המוחלטת של כל<br />
המלכים, ובמיוחד של מלך אנגליה<br />
(פילמר) יז<br />
הליוגאבאלוס 47<br />
הנטון, פיליפ<br />
טז<br />
הנרי ה־3 ,79 ,76-75 ,73-71 ,63 ,54<br />
88 ,86<br />
הנרי ה־4 88 ,86 ,77-75 ,66<br />
הנרי ה־5 67-66<br />
הנרי ה־6 81-80 ,67 ,65<br />
הנרי ה־7 81 ,77 ,68-67<br />
הנרי ה־8 81 ,77 ,58<br />
הערות על אודות מקור השלטון<br />
(פילמר) יח, מב, מח, נד, נח<br />
הערות על הפוליטיקה של אריסטו ביחס<br />
לסוגי משטרים (פילמר) יח<br />
הרברט, ג'ורג' י<br />
מא-מב, מד, נה, נח, 25-18, 16-14,<br />
93 ,84-83
© כל הזכויות שמורות<br />
99<br />
מפתח שמות<br />
נז<br />
ואלאס, ג'ון ווקהארלין, גיאורג רודולף<br />
47<br />
ויטליוס ויליאם ה־1 70<br />
ויליאם ה־2 88 71,<br />
70<br />
ויליאם הכובש 80 ,71<br />
וינצ'סטר נו, 88<br />
ויקליף, ג'ון מז<br />
ון־דייק, אנתוני 23<br />
ונדלים 67<br />
וסטמורלנד יב-יג<br />
וסטמינסטר י, 88 ,80 ,78 ,76-73 ,67<br />
78<br />
חוק אקטון ברנל 76<br />
חוק גלוסטר החוק האמיתי של המונרכיה החופשית<br />
74 50,<br />
(ג'יימס ה־1) 78<br />
חוק הביגמיה 79<br />
חוק היערות 78<br />
חוק המחלטים חוק המלוכה בקרב הסקוטים (ביוקנן) 4<br />
76<br />
חוק ראטלנד חוקי המלחמה והשלום (גרוטיוס) 15,<br />
93 ,83 ,24 ,22 ,18<br />
78<br />
חוקת וסטמינסטר הראשונה 76 74,<br />
חוקת וסטמינסטר השנייה חקירתו המקיפה של בעל האחוזה בעניין<br />
המלך, אדוננו הריבון, והפרלמנט שלו<br />
טז<br />
(פילמר) טאנברידג' ולס נז<br />
טאק, ריצ'רד נז<br />
טאקר, יאשיה כ<br />
טארקוויניוס 85 ,41 ,39<br />
טוויסדן, רוג'ר י-יא, יד<br />
טוליוס 85 ,41<br />
טולסטוי, לב כד<br />
טיבריוס 45 ,43<br />
טירל, ג'יימס יט<br />
טירת לידס<br />
נא<br />
טקיטוס 47 ,44 ,42<br />
טרטוליאנוס 53<br />
טריאנוס 40<br />
טרינובאנטס 69<br />
טריניטי קולג' ט<br />
50-49<br />
יהודה (הממלכה) 10<br />
יהושע 85-84 ,69 ,39 ,26 ,10<br />
יוליוס קיסר 94<br />
יוספוס פלביוס 86 ,79 ,67 ,48<br />
יורק 83 ,11 ,9-8<br />
יעקב 11 ,9<br />
יצחק 94 ,86 ,10<br />
ירושלים 83 ,9<br />
ישמעאל 52 ,50-49 ,36<br />
ישראל (הממלכה) כארונדאס 30<br />
יח, נח<br />
כנגד סלמסיוס (מילטון) 83<br />
הכנסייה האנגליקנית יט<br />
כנסיית איסט סאטון י<br />
כנסיית וסטמינסטר 42-41<br />
כסנופון 28<br />
כריסוסטומוס הקדוש 94 ,77 ,70 ,66-64<br />
לאמבארד, ויליאם יט, נז, 90<br />
לאסלט, פיטר יח, מב, נח, 93<br />
לויתן (הובס) 88 ,77<br />
לולרדים ט, יד, 96 67,<br />
לונדון לוק, ג'ון<br />
ז, יט, לט, נד<br />
ט<br />
לטינית מח, נה-נו, ,51 ,36 ,27 ,18<br />
95 ,93 ,88 ,71 ,68<br />
ליוויוס 42<br />
לינקולנס אין<br />
93 ,27<br />
למבינוס 67<br />
לנקשייר לסלי, צ'רלס<br />
לפידוס 39<br />
כ
© כל הזכויות שמורות<br />
100 פטריארכה<br />
סאפולק 80 ,69<br />
מאמר על החוק ועל האל המחוקק<br />
94<br />
(סוארס) 88-87 ,79 ,75 ,65 ,5<br />
מגנה כרטה המדינאי (אפלטון) 28<br />
נח<br />
מהדורת בוהון נז<br />
מהדורת דייוויס נז<br />
מהדורת צ'יזוול נח<br />
מהדורת רויסטון 68<br />
המועצה הגדולה 68<br />
המועצה המשותפת המועצה העליונה (של אצילי המלך הנרי<br />
77-75<br />
ה־3) 81<br />
מועצת ליצ'פילד מטלוס 41<br />
ט, יב, יז-יח<br />
מסכת על המלוכה (הנטון) מיידסטון יח, כ, נח<br />
50 ,9<br />
מילטון, ג'ון מצרים 41<br />
85 ,43-42 ,39<br />
מילטיאדס מריוס 86<br />
89 ,69<br />
מלחמות השושנים מרסיה מלחמת גאליה (יוליוס קיסר) 69<br />
86<br />
מלחמת הברונים 10<br />
מלכיצדק, מלך שלם 69<br />
מלמוטיוס, דונבאלו טז<br />
משה 85 ,61 ,59 ,56 ,32 ,28 ,10<br />
משפט פלאואר דיו 81<br />
52<br />
נוב (עיר הכוהנים) כח, לד, 84 17-15, 9-8,<br />
נוח 47<br />
נומריאנוס 70<br />
נורמנים נורפולק 69<br />
נורת, רוג'ר<br />
מה<br />
סאראוויה, אדריאן<br />
סדום 10<br />
לג, נג<br />
,33-32 ,30-28 ,14<br />
סוארס, פרנציסקו 94 ,84<br />
45<br />
סווטוניוס 85 ,44-43 ,39<br />
סולה 87 ,85 ,56 ,32<br />
סולון סומרוויל, יוהן מח, נ-נא, נח, 89<br />
81<br />
סטנדיש, ד"ר יט<br />
סידני, אלג'רנון 69<br />
סילורס סכולסטים, סכולסטיקה ,25 ,6 ,3<br />
84 ,55<br />
סלדן, ג'ון<br />
י, כו-כז, לט, מא, מד-מה,<br />
נה, 95 ,84 ,72-70 ,17-14<br />
סלוסטיוס 42<br />
י<br />
ספלמן, רוברט 48 ,23<br />
ספרד ספריית רגנסטין (באוניברסיטת<br />
נז<br />
שיקגו) 82<br />
סקוטלנד 41<br />
סקיפיו 69<br />
סקסונית (שפה) עיקרי הנצרות (קלווין) 95 26, 4,<br />
על דברי ניאוץ נגד רוח הקודש<br />
(פילמר) טו-טז, 91<br />
על האפיפיורות (בלרמינו) 33, 28, 7,<br />
92 ,37<br />
על השלטון החילוני (בלרמינו) 6, 4,<br />
92 ,83<br />
עמורה 10<br />
עצרת החכמים 68<br />
עשו 83 ,9-8<br />
פוליביוס 91 ,28<br />
פוליטיאה (אפלטון) 86<br />
88 ,69<br />
נורתאמבריה 81<br />
ניוטונפאנל (מנזר) 47 ,45 ,43<br />
נירון לו-לז, לט, 9<br />
נמרוד
© כל הזכויות שמורות<br />
101<br />
מפתח שמות<br />
יח, 39-38, 31-27,<br />
פוליטיקה (אריסטו) 93 ,91 ,62 ,60 ,47<br />
95 78-77,<br />
פולר, ניקולאס 42 ,39<br />
פומפיוס 41<br />
פוקיון 83-82<br />
פוריטנים פטריארכה (פילמר) ז-ח, יב-יג, טז,<br />
יח-יט, כא, כג, כז-כח, לב, לו, לח-מ,<br />
מג, מה, מח-נא, נג, נה-נח, 89 3, 1,<br />
פילון כה<br />
פילמר, אדוארד (אביו של פילמר) ט<br />
פילמר, אדוארד (בנו הבכור של<br />
פילמר) י<br />
פילמר, אליזבת ט<br />
פילמר, מרקוס רוברט נא<br />
פילמר, רוברט ז-ט, יג, יט, נ-נא,<br />
נג-נד<br />
פים, ג'ון מה<br />
פינקס, ג'ון 81<br />
פרובוס 47<br />
פרטינאקס 86 ,47<br />
פרלמנט מנרטון 71<br />
פרסביטריזם 82<br />
פרסונס, רוברט 95 ,83-82 ,4<br />
פרסי דובל ובנו (חנות ספרים)<br />
פרקינסון, ג'יימס יט<br />
78<br />
צו החקירות יב-יג, מה, נג, 87<br />
צ'רלס ה־1 יז, יט<br />
צ'רלס ה־2 נז<br />
קאנט, עמנואל ט<br />
קדמוניות היהודים (פלביוס) 94 53,<br />
הקהילה המדינית (בודן. ראה ששת<br />
הספרים על הקהילה המדינית)<br />
קהלת נו, 54 36,<br />
קווינטיליוס 47<br />
קוטון, רוברט<br />
קומודוס 43<br />
י<br />
קוק, אדוארד<br />
41<br />
קוריולנוס 27<br />
קזובון 39<br />
קטילינה מה<br />
קיימברידג' ט, מח, נג-נד, נז-נח, 89<br />
קינג, מרטין לותר הבן כד<br />
,44-43 ,40-39 ,27 ,14 ,10 ,5<br />
קיסר 86-84 ,69 ,54-53 ,47<br />
39<br />
קיסרות המזרח (ביזנטיון) 42<br />
קיקרו 95 ,82 ,37 ,26 ,4<br />
קלווין, ז'אן 45 ,43<br />
קליגולה 67<br />
קמברלנד י, 95 72-71, 68,<br />
קמדן, ויליאם ט-י, יב-יג, יז, 10,<br />
קנט (נפה באנגליה) 88 ,69 ,67<br />
קרומוול, אוליבר<br />
ט<br />
יז<br />
83 ,72 ,51-50 ,9<br />
ראלי, סר וולטר 76<br />
רוזן נורתאמברלנד 41<br />
רוטיליוס רולס, ג'ון<br />
רומא 88 ,85 ,56 ,44-39 ,32 ,26 ,14<br />
רוסו, ז'אן ז'אק<br />
רחבעם 52<br />
נז<br />
מג<br />
ריצ'רד ה־2 86 ,81 ,78 ,65 ,58 ,47<br />
ריצ'רד ה־3 77<br />
הרפורמציה נב, 88 3,<br />
שאול 52-50 ,36<br />
שאלה לדיון מלומד, או שיחה על<br />
חוקיות לקיחת ריבית בעבור כסף<br />
(פילמר) י, יב, 89<br />
שוחט, גורדון מט, נא, נז-נח<br />
שטר עזבון אלמנה (פיצהרברט) 79<br />
שיקגו<br />
שלם (ראה ירושלים)<br />
54 ,52 ,37-36<br />
שלמה 53-49 ,38<br />
שמואל
© כל הזכויות שמורות<br />
102 פטריארכה<br />
תולדות העולם (ראלי) 51-50, 35, 9,<br />
96 ,83<br />
תומס אקווינס נב, 85<br />
תוקידידס 42<br />
תמיסטוקלס 41<br />
שמות לט, 85 ,56 ,12<br />
שנער 10<br />
ששת הספרים על הקהילה המדינית<br />
(בודן) 92 ,84 ,47 ,39 ,32 ,30<br />
שתי מסכתות על הממשל (לוק) ז
Change language