קליטת העלייה בישראל תקצירי מחקרים - המשרד לקליטת העלייה

מדינת ישראלהמשרד לקליטת העלייהאגף המחקרקליטת העלייה בישראלתקצירי מחקרים2000-2008 2008עורכות:‏רחל גינדין | יהודית רוזנבאום – תמריירושלים,‏ 2008© כל הזכויות שמורות לאגף המחקר ּ המשרד לקליטת העלייה

הופק על ידיאגף מידע ופרסוםהמשרד לקליטת העלייהרחוב הלל 15, ירושלים 94581כל הזכויות שמורות ©ירושליםPublications DepartmentMinistry of Immigrant Absorption15 Rehov Hillel, Jerusalem 94581All Rights Reserved ©www.moia.gov.ile-mail: info@moia.gov.il2

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808הקדמההמשרד לקליטת העלייה,‏ באמצעות האגף למחקר,‏ יוזם ומבצע באופן שוטף מחקרים וסקרים במכלול הנושאיםהקשורים בקליטת העלייה.‏ חלק ממחקרים וסקרים אלה מבוצע תוך שיתוף פעולה עם גורמי מחקר אחרים,‏אקדמיים,‏ ממשלתיים או ציבוריים.‏נושאי המחקר מגוונים והם עוסקים באפיון תהליכי הקליטה והצרכים הייחודיים המלווים את שלבי הקליטההשונים של קבוצות עולים מארצות מוצא שונות ושל תושבים חוזרים.‏ המחקרים עוסקים במגוון תחומיהקליטה,‏ במידת היעילות של תוכניות המופעלות עבור העולים לצורך שיפור קליטתם ובמערך השירות הניתןלעולים ע"י המשרד.‏האסופה שמובאת כאן כוללת את תקצירי המחקרים והסקרים,‏ שבוצעו ופורסמו מאז שנת 2000 ועד מועדהכנת החוברת,‏ יוני 2008. עם זאת,‏ לגבי מחקר המעקב בנושא הקליטה הישירה של עולי בריה"מ לשעבר,‏כללנו בחוברת גם דוחות משנים קודמות,‏ כדי לתת תמונה מלאה יותר של מחקר מתמשך זה.‏ברוב המקרים האסופה מציגה את התקצירים או הסיכומים כפי שהופיעו בדוחות המחקר עצמם.‏ רק במספרמועט של דוחות נעשתה עריכה מיוחדת של הטקסטים עצמם לצורך הפקת התקציר.‏מגוון המחקרים המופיעים באסופה זו משקף,‏ מצד אחד,‏ את אופי האוכלוסייה בה טיפל המשרד בתקופה זו,‏ומצד שני,‏ את הדגשי המדיניות של המשרד מבחינת היעדים העיקריים של פעילותו.‏לפיכך,‏ רב המחקרים שכלולים בחוברת זו,‏ מתייחסים לעולים מבריה"מ לשעבר ולעולים מאתיופיה,‏ שהוו אתאוכלוסיות העולים העיקריות מאז ראשית גל העלייה האחרון.‏עם זאת,‏ השינוי שחל בעשור האחרון בהרכב אוכלוסיית העולים,‏ ובעיקר בגידול היחסי של קבוצות העוליםמארצות המערב,‏ מקבל ביטוי באוכלוסיות הנחקרות ובנושאים הנחקרים כיום.‏ שינוי זה עדיין אינו משתקףבאסופה זו.‏החוברת מיועדת לקהילה המדעית,‏ לפעילים בתחום קליטת העלייה וכן לציבור הרחב המתעניין בנושאיםהקשורים בעלייה וקליטה.‏רחל גינדיןמנהלת אגף המחקר3

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808תוכן הענייניםפרק ראשון - תהליך הקליטה בראייה כלליתסקר עמדות השוואתי - עולי בריה"מ לשעבר מול וותיקיםאדלר שמואל,‏ המשרד לקליטת העלייה,‏ אגף לתכנון ולמחקר,‏ 2004עמוד11131729333743455157מהי ‏"קליטה מוצלחת"‏ - עמדות ותפיסות:‏ עולים,‏ תושבים חוזרים,‏ ישראליםוותיקים ועובדי המשרד לקליטת העלייהמנדל-גירין איילת,‏ מכון פורי והמשרד לקליטת העלייה - אגף המחקר,‏ 2007מדד רופין:‏ המדד השנתי להשתלבותם של העולים בישראלסמיונוב משה,‏ הברפלד יצחק,‏ רייכמן רבקה,‏ אמית קארין,‏ דולב רונית,‏ זלצר-זובידה ואביבהוהיילברון סיביל,‏ המרכז האקדמי רופין והמשרד לקליטת העלייה - אגף המחקר,‏ 2007המדד השנתי להשתלבותם של העולים בישראל – דו"ח 2סמיונוב משה,‏ הברפלד יצחק,‏ רייכמן רבקה,‏ אמית קארין,‏ דולב רונית,‏ זלצר-זובידה אביבהוהיילברון סיביל,‏ המרכז האקדמי רופין והמשרד לקליטת העלייה - אגף המחקר,‏ 2007עמדות הציבור בנושא העלייה והקליטה - ממצאי סקר מעקבליסיצה סבינה,‏ מכון גיאוקרטוגרפיה והמשרד לקליטת העלייה - אגף המחקר,‏ 2007פרק שני – קליטת עולי בריה״מ לשעברעולי חבר-העמים לאחר חמש שנים בארץ - עולי יולי 1990, מחקר המעקב אחרקליטת עולי בריה"מ לשעבר בקליטה ישירה,‏ דו"ח מס'‏ 9דמיאן נטליה ורוזנבאום-תמרי יהודית,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ומחקר,‏ 19965 שנות קליטה ראשונית של עולי חבר-העמים (1995-1990), עולי ינואר - מרץ- 1995 חודשים ראשונים בארץ,‏ מחקר המעקב אחר הנקלטים במסלול הקליטההישירה,‏ דו"ח מס 10רוזנבאום-תמרי יהודית ודמיאן נטליה,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר,‏1996חמש שנים ראשונות בארץ - עולי בריה"מ לשעבר,‏ ספטמבר 1991 מול עולי יולי1990, מחקר המעקב אחר קליטת עולי בריה"מ לשעבר בקליטה ישירה,‏דו"ח מס'‏ 11רוזנבאום-תמרי יהודית ודמיאן נטליה,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר,‏19975

65717587107123137143שנתיים ראשונות בישראל - עולי חבר העמים ינואר-מרץ 1995 מול עולי ספטמבר1991, יולי 1990 ונובמבר 1989, מחקר המעקב אחר קליטת עולי בריה"מ בקליטהישירה,‏ דו"ח מס'‏ 12דמיאן נטליה ורוזנבאום-תמרי יהודית,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר,‏1998עולי חבר העמים - השנה הרביעית בישראל,‏ עולי ינואר-מרץ 1995 מול עוליספטמבר 1991, ועולי יולי 1990, מחקר המעקב אחר הנקלטים במסלול הקליטההישירה,‏ דו"ח מס'‏ 13רוזנבאום-תמרי יהודית ודמיאן נטליה,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר,‏2001עולי בריה"מ לשעבר - 2001 השנה הראשונה בארץ,‏ עולי יולי-ספטמבר 2001מול עולי ינואר-מרץ 1995, עולי ספטמבר 1991, ועולי יולי 1990, מחקר המעקבאחר הנקלטים במסלול הקליטה הישירה,‏ דו"ח מס'‏ 14רוזנבאום-תמרי יהודית ודמיאן נטליה,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר,‏2003עולי בריה"מ לשעבר – 2001 שנתיים בארץ,‏ עולי יולי-ספטמבר 2001 מול עוליינואר-מרץ 1995, עולי ספטמבר 1991, ועולי יולי 1990, מחקר המעקב אחרהנקלטים במסלול הקליטה הישירה,‏ דו"ח מס'‏ 15רוזנבאום-תמרי יהודית ודמיאן נטליה,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר,‏2004עולי ברית המועצות לשעבר שהגיעו לישראל בין יולי לספטמבר - 2001 השנההרביעית בארץ,‏ בהשוואה לעולי ינואר-מרץ 1995, עולי ספטמבר 1991, ועולייולי 1990, מחקר המעקב אחר הנקלטים במסלול הקליטה הישירה,‏דו"ח מס'‏ 16רוזנבאום-תמרי יהודית,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף למחקר,‏ 2007עולי בריה"מ לשעבר שעלו לישראל בין אוקטובר 2005 לאפריל - 2006 השנההראשונה בארץ,‏ בהשוואה ל:‏ עולי יולי-ספטמבר 2001, עולי ינואר-מרץ 1995,עולי ספטמבר 1991 ועולי יולי 1990, מחקר מעקב אחר נקלטים במסלול קליטהישירה,‏ דו"ח מס'‏ 17דמיאן נטליה,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף למחקר ומכון פורי,‏ 2008עולי ברית המועצות לשעבר:‏ מניעי עלייה ומחויבות לחיים בישראל,‏ פרסום מיוחדמס'‏ 1, מבוסס על נתוני מחקר המעקב אחר קליטת עולי ברית המועצות לשעברבקליטה ישירה (2004–1989)רוזנבאום-תמרי יהודית,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר,‏ 2004השתלבות עולי ברית-המועצות לשעבר במוסדות על תיכוניים ואקדמיים:‏דו"ח - 2 עולים הלומדים בשנה א'‏אלנבוגן-פרנקוביץ שרית וקונסטנטינוב וצ'יסלב,‏ ג'וינט - מכון ברוקדייל והמשרד לקליטתהעלייה - האגף לתכנון ולמחקר,‏ 20006

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-202008087151165169171179181183187191195201207השתלבות עולי ברית-המועצות לשעבר במוסדות על-תיכוניים ואקדמיים:‏דו"ח - 3 מעקב אחרי עולים שלמדו במכינות בשנת תשנ"חאלנבוגן-פרנקוביץ שרית,‏ קונסטנטינוב וצ'יסלב וכץ אסתר,‏ ג'וינט - מכון ברוקדייל והמשרדלקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר,‏ 2003הבעיות העיקריות המטרידות את העולים מברית המועצות לשעבר בהשוואהלציבור הוותיק - ממצאי סקר טלפונירוזנבאום-תמרי יהודית וגינדין רחל,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף למחקר,‏ 2007שיקולי ירידה בקרב עולים מבריה"מ לשעבר - ממצאים נבחרים מסקרי קליטהגינדין רחל ורוזנבאום-תמרי יהודית,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף למחקר,‏ 2007הצגה במסגרת קהילתית המעלה נושאים שמעסיקים בני נוער המבוססת עליישום מודל של הערכה מעצבת:‏ כוחנות,‏ אלימות,‏ מקובלות ומיניותגוטמן נורית,‏ גסר-אדלסבורג ענת וישראלאשוילי משה,‏ אוניברסיטת תל-אביב,‏ אוניברסיטתחיפה והמשרד לקליטת העלייה - אגף המחקר,‏ 2007פרק שלישי – קליטת עולי אתיופיהעולי אתיופיה בקרית מלאכי:‏ התפתחויות כלכליות וחברתיות ודינאמיקה פוליטית -תיאוריית הקיפודים והשועליםרוזן חיים,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף למחקר,‏ 2001מִ‏ פקד יוצאי אתיופיה בשכונות אזורים ודורה בנתניהקינג יהודית ואפרתי רוית,‏ ג'וינט-מכון ברוקדייל והמשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנוןולמחקר,‏ 2002מִ‏ פקד יוצאי אתיופיה ותושבים ותיקים בשכונת קרית משה ברחובותקינג יהודית ואפרתי רוית,‏ ג'וינט-מכון ברוקדייל והמשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנוןולמחקר,‏ 2002מִ‏ פקד יוצאי אתיופיה בשלוש שכונות בחדרהקינג יהודית ואפרתי רוית,‏ ג'וינט-מכון ברוקדייל והמשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנוןולמחקר,‏ 2002מִ‏ פקד יוצאי אתיופיה בארבע שכונות ביבנהקינג יהודית ואפרתי רוית,‏ ג'וינט-מכון ברוקדייל והמשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנוןולמחקר,‏ 2003מִ‏ פקד יוצאי אתיופיה בשתי שכונות בעפולהקינג יהודית,‏ אפרתי רוית וריבליס-איתן גלית,‏ ג'וינט-מכון ברוקדייל והמשרד לקליטת העלייה -האגף לתכנון ולמחקר,‏ 2003מִ‏ פקד יוצאי אתיופיה ברמלהקינג יהודית,‏ אפרתי רוית ופנחסי מאיה,‏ ג'וינט-מכון ברוקדייל והמשרד לקליטת העלייה -האגף לתכנון ולמחקר,‏ 2003

213219225235241מִ‏ פקד יוצאי אתיופיה בשלושה רְ‏ בָ‏ עים באשדודקינג יהודית ואפרתי רוית,‏ ג'וינט-מכון ברוקדייל והמשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנוןולמחקר,‏ 2003מִ‏ פקד יוצאי אתיופיה בלודקינג יהודית ואפרתי רוית,‏ ג'וינט-מכון ברוקדייל והמשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנוןולמחקר,‏ 2003בוגרי מנהל הסטודנטים יוצאי אתיופיה שסיימו זכאותם לסיוע בין השנים1999-2003: מאפייני הקליטה התעסוקתית,‏ עמדות לגבי קשיים מאפייניםקליטה מקצועית הולמת,‏ ושביעות רצון מהמצב בתחומי חיים שוניםגינדין רחל,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר,‏ 2005אובדנות בקרב בני נוער יוצאי אתיופיה – סיכום מחקר גישושאדלשטיין ארנון,‏ המשרד לקליטת העלייה - מחלקת הרווחה והאגף לתכנון ומחקר,‏ 2005מעקב אחרי עולי אתיופיה באשדוד:‏ השוואה בין שנת 2004 לשנת 2002קינג יהודית ואסף שרון,‏ ג'וינט-מכון ברוקדייל והמשרד לקליטת העלייה - אגף המחקר,‏ 2006245247253פרק רביעי - קליטת עולי מערבעולי ארגנטינה – עמדות ואמונות כלפי תהליך הקליטה בארץאבי דגני ורינה דגני,‏ מכון גיאוקרטוגרפיה,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקרוהסוכנות היהודית,‏ 2004תפקידן של רשתות חברתיות בתהליך קבלת ההחלטה להגר:‏ המקרה של העלייהמצפון אמריקה לישראלאמית קארין וריס אסתר,‏ המרכז האקדמי רופין והמשרד לקליטת העלייה - אגף המחקר,‏2007255257259פרק חמישי - תושבים חוזרים וירידההירידה בקרב כלל העולים שעלו בתקופה:‏ 1.1.89 31.12.02-אדלר שמואל,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר,‏ 2004שבים הביתה - מחקר אודות ישראלים החוזרים ארצהלב ארי לילך,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר והאגף לתושבים חוזרים,‏ 2006267269פרק שישי - לימוד עבריתתכנית הטלוויזיה ‏"חטף פתח"‏ – סקר צפייה בקרב ילדים עולים יוצאי בריה"מלשעבר ואתיופיהאבי דגני ורינה דגני,‏ מכון גיאוקרטוגרפיה והמשרד לקליטת העלייה - אגף המחקר,‏ 20068

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808273275281283285289297303307תכנית ‏"חטף פתח"‏ - קבוצות מיקוד בקרב ילדים עולים מבריה"מ,‏ אתיופיה,‏צרפת,‏ דרום אמריקה וארצות דוברות אנגליתאבי דגני ורינה דגני,‏ מכון גיאוקרטוגרפיה והמשרד לקליטת העלייה - אגף המחקר,‏ 2007סקר חשיפה לערוץ העברית האינטראקטיבימדגם - חברה לייעוץ ומחקר בע"מ והמשרד לקליטת העלייה - אגף המחקר,‏ 2007פרק שביעי – קליטה בתעסוקהעולי אמריקה הלטינית ביריד התעסוקה:‏ עמדות לגבי היריד ולגבי תהליך קליטתםבארץדמיאן נטליה,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר ומכון פורי,‏ 2004עולי אמל"ט שהשתתפו ביריד תעסוקה שנערך עבורם בחודש מרץ 2004:השתלבותם בשוק העבודה הישראלי ועמדותיהם ולגבי תהליך קליטתםהתעסוקתית בארץ לאחר כחצי שנה - דו"ח מס'‏ 2דמיאן נטליה,‏ המשרד לקליטת העלייה - אגף המחקר ומכון פורי,‏ 2004דפוסי ההשתלבות בתעסוקה של עולים חדשים גילאי 22-64יהודית קינג ווולדה-צדיק אברהם,‏ מאיירס-ג'וינט-מכון ברוקדייל והמשרד לקליטת העלייה -האגף לתכנון ולמחקר,‏ 2005תכנית תל"מ – מחקר הערכה:‏ דו"ח מסכםמרטנס הופמן - יועצים לניהול בע"מ והמשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר,‏2006מדיניות תמיכה הניתנת ליזמים מקרב העוליםהיילברון סיביל וקושנירוביץ'‏ נונה,‏ המרכז האקדמי רופין והמשרד לקליטת העלייה -אגף המחקר,‏ 2007שביעות רצון משירותי המרכז לקליטה במדע ומצב המדענים מקבלי השירותהמשרד לקליטת העלייה - אגף המחקר ומדגם - חברה לייעוץ ומחקר בע"מ,‏ 2008317319327פרק שמיני - השרות הניתן לעולים בלשכות המשרד לקליטת העלייההשרות לעולים בלשכות המשרד לקליטת העלייה - סקר עובדי הלשכות 2004רוזנבאום-תמרי יהודית וגינדין רחל,‏ המשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר,‏ 2005הערכת השינוי בשירות לשכות המשרד לקליטת העלייה בעקבות הרפורמה -2006-2004המשרד לקליטת העלייה – אגף המחקר ומדגם - ייעוץ ומחקר בע"מ,‏ 20079

339341353359פרק תשיעי – גיורתהליך הגיור של עולים בישראל – אמדנים לגבי היקף המתגיירים וחסמים הניצביםבפני התחלת התהליך והשלמתומכון פורי והמשרד לקליטת העלייה - האגף לתכנון ולמחקר,‏ 2005גיבוש אסטרטגיה להקניית מוטיבציה להתגייר בקרב עולים לא יהודיים מבריה"מלשעבררוזנבלום איציק,‏ מכון פורי והמשרד לקליטת העלייה - אגף המחקר,‏ 2007מחקר תהליך הגיור בקרב הלומדים במכון ללימודי יהדות,‏ליסיצה סבינה,‏ מכון פורי והמשרד לקליטת העלייה - אגף המחקר,‏ 200810

פרק ראשוןהקליטה בראייה כללית תהליךקליטת העלייה בישראל 2000-2008תקצירי מחקרים11

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםהקליטה בראייה כללית תהליך2000-20200808שמואל אדלרסקר עמדות השוואתי - עולי בריה״מלשעבר מול וותיקיםהמשרד לקליטת העלייה,‏ אגף לתכנון ולמחקר,‏ 2004מסמך זה מציג את הממצאים העיקריים מסקר עמדות שנערך בקרב מדגם מייצג של עולי בריה"מ לשעבר בני18+ שעלו לארץ לאחר 1989 וכן בקרב מדגם מייצג של הציבור היהודי הוותיק בארץ ‏(לא כולל עולים שהגיעולאחר 1989)הסקר התבצע בספטמבר 2003. חלק מהשאלות שנשאלו בסקר זה נשאלו גם בסקרים דומים שהתקיימובדצמבר 2001 ובפברואר 2003 בקרב שתי האוכלוסיות.‏ במקרים אלה מוצגת גם השואה של תוצאות הסקרהנוכחי (9/03) עם הסקרים הקודמים.‏איסוף הנתונים בכל שלשת הסקרים בוצע ע"י מכון גיאוקרטוגרפיה.‏ כל מדגם כלל כ-‏‎500‎ איש.‏מטרות הסקרים הינן:‏ לעמוד על שיעורי ההתנדבות של שתי האוכלוסיות הנ"ל ונכונותן להתנדב ובאילו נושאים.‏ לעמוד על השינויים והמגמות,‏ במשך כמעט שנתיים,‏ בעמדות העולים והוותיקים מהיבטים שונים,‏בתפיסת תרומת העלייה וחיוניותה וביחסן של שתי האוכלוסיות,‏ וותיקים ועולים,‏ זו לזו.‏ מידת ידיעת העברית של העולים.‏ ביטחונם של הותיקים והעולים שיישארו בארץ תפיסת סדר העדיפות הרצוי במתן סיוע לקבוצות אוכלוסיה שונות הנכונות לקרבה חברתית בין עולים לותיקים.‏עיקר הממצאים13עולים כמחצית מהעולים נפגשו עם וותיקים במסגרת חברתית.‏ מקרב אלה שלא נפגשים כ-‏‎40%‎ מעונייניםלקשור קשרים חברתיים עם וותיקים.‏ העולים כמעט ואינם עוסקים בפעולות התנדבותית.‏ כאשר נשאלו האם יסכימו להתנדב אם יתבקשו לכך,‏רק מעוט קטן (14%) אמרו שהם בטוחים שכן.‏

כמחצית מהעולים בדעה,‏ שיחס הותיקים אליהם כעולים הוא טוב.‏ כרבע חושבים שהיחס אינו טוב.‏ מאידך,‏כמחצית מהעולים מסכימים עם ההיגד שבארץ לא אוהבים עולים.‏ כשליש מהעולים חושבים שהבעיה הקשה ביותר עמה מתמודד עולה חדש היא רכישת השפה העבריתוכשליש חושבים שהבעיה העיקרית היא מציאת עבודה.‏ כ-‏‎40%‎ מהעולים חושבים שהמדינה צריכה לתת עדיפות ראשונה במתן סיוע לחיילים משוחררים.‏ כשלישאמרו שיש לתת עדיפות למשפחות ברוכות ילדים ורק 30% חשבו שיש להעדיף עולים חדשים.‏ רוב העולים חושבים שלעולים מברית המועצות לשעבר יש השפעה חיובית על תחומי חיים שוניםבישראל:‏ 90% ‏-על חיי התרבות,‏ - 73% על המצב הכלכלי בישראל ו-‏ 68% על המצב הביטחוני ועלרמת החיים.‏90% מהעולים חושבים שרצוי מאוד שילדי עולים מבריה"מ לשעבר ידברו רוסית גם בישראל.‏85% מהעולים שהם הורים לילדים דווחו שילדיהם התאקלמו טוב בישראל ו-‏‎75%‎ מהם אמרו שלילדיהםיש לפחות שלשה חברים שהם ותיקים.‏ כ-‏‎30%‎ מהעולים מדברים עברית בלבד או בעיקר ועוד כ-‏‎40%‎ מדברים עברית ושפה אחרת במידה שווה.‏השימוש בעברית גדל עם עליית הותק בארץ וככל שהגיל יותר צעיר.‏ יחד עם זאת,‏ כשני שליש מהעוליםאינם שבעי רצון מרמת הידיעה שלהם בעברית.‏ שיעור גבוה מהעולים שייכים לכוח העבודה בארץ:‏ 65% מבני +18, ושעור האבטלה בקרבם קצת יותרנמוך מהממוצע הארצי.‏ כ-‏‎90%‎ מהעולים העובדים אומרים שהעברית בפיהם מספיקה לביצוע עבודתם.‏ רק כ-‏‎10%‎ מהעולים מרגישים ‏"כרוסים"‏ ועוד כ-‏‎15%‎ מרגישים ‏"בעיקר כרוסים וקצת כישראליים".‏אחוז דומה - כ-‏‎25%‎ אינם מרגישים את עצמם בישראל כבביתם.‏ שיעור זה אינו רחוק משיעור העוליםשחושבים ובטוחים שלא היו מחליטים היום לעלות ארצה (20%), כאשר כ-‏‎10%‎ אחרים דווחו שאינםיודעים מה היו מחליטים.‏ וזה תואם את שיעור העולים.‏ שיעור דומה מהעולים מטילים ספק אם יישארובארץ,‏ או בטוחים שלא יישארו בה (25%).ותיקים כ-‏‎30%‎ מהוותיקים עוסקים בפעילות התנדבותית.‏ מבין אלה שאינם עוסקים בפעילות כזו כרבע אמרושהם היו מסכימים להתנדב לו התבקשו לכך.‏ מביניהם כשליש היו מוכנים להתנדב בעזרה לילדים טעוניטיפוח וכ-‏‎10%‎ בלבד בקליטת עלייה.‏ כרבע מהותיקים נפגשים ‏"לעתים קרובות"‏ במסגרת חברתית עם עולים חדשים.‏ כאשר נשאלו אלהשאינם נפגשים אם הם מעוניינים להיפגש עם עולים במסגרת חברתית,‏ 45% ענו בחיוב.‏ למרות שרק כרבע מהותיקים דווחו שהם נפגשים עם עולים במסגרת חברתית,‏ מעל למחציתם שוחחו עםעולה על בעיותיו בקליטתו בארץ,‏ לפחות פעם אחת.‏ כשליש מהוותיקים מסכימים לכך שהמדינה תסייע לעולים גם אם הדבר יפגע ברמת הדיור שלהם אובקבלתם לעבודה.‏ כ-‏‎45%‎ מסכימים שיינתן סיוע לעולים גם אם הדבר יפגע ברמת חייהם.‏ יחד עםזאת,‏ הוותיקים חושבים,‏ שהמדינה צריכה לתת עדיפות במתן סיוע לחיילים משוחררים (47%). העולים14

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםהקליטה בראייה כללית תהליך2000-2020080815החדשים נמצאים במקום הרביעי בקבלת עדיפות כאשר רק 9% מהותיקים חושבים שמגיע להם עדיפותראשונה.‏ כשני שליש מהוותיקים בדעה שהעלייה היא חיונית למדינה.‏ כ-‏‎13%‎ בלבד מסכימים עם ההיגד כי ‏"בארץ לא אוהבים עולים".‏ כמעט מחצית מהוותיקים חושביםשהיחס של העולים אליהם הוא טוב וכרבע חושבים שהוא אדיש.‏ מעל מחצית מהוותיקים חושבים שלעולים יש השפעה חיובית על חיי התרבות במדינה.‏ כ-‏‎40%‎ סבוריםשיש לעולים השפעה חיובית על המצב הביטחוני,‏ וכשליש חושבים העולים משפיעים חיובית על רמתהחיים והמצב הכלכלי בישראל.‏ כשליש מהותיקים חושבים שהבעיה הקשה ביותר שהעולים מתמודדים איתה היא מציאת עבודה.‏ אחוזדומה מעריך כי רכישת השפה עברית היא הבעיה הקשה ביותר.‏ כשני שליש מהוותיקים חושבים שאין זה רצוי שילדי העולים ידברו רוסית גם בישראל.‏ כ-‏‎90%‎ מהציבור הוותיק בטוחים או די בטוחים שיישארו בארץ.‏השואה בין עולים לותיקים הותיקים מתנדבים פי שניים מהעולים החדשים אך בשתי הקבוצות שיעורי ההתנדבות נמוכים.‏ יחד עםזאת,‏ מבין הלא מתנדבים,‏ בקרב הוותיקים יש נכונות רבה יותר להתנדב,‏ אם יתבקשו לכך,‏ מאשר בקרבהעולים.‏ נושאים הקשורים בעלייה אינם תופסים מקום מרכזי בהתעניינותן של שתי הקבוצות.‏ עם זאת,‏ העוליםמתעניינים קצת יותר בנושאים הקשורים בקליטה ועלייה.‏ כ-‏‎40%‎ מהעולים מבריה"מ לשעבר אמרו שהם נפגשו במסגרת חברתית עם ותיקים,‏ בהשוואה לרבעמהוותיקים,‏ שדווחו שהם נפגשו עם עולים במסגרות חברתיות.‏ הבדל זה אינו מפתיע לאור הפרופורציותשל שתי הקבוצות בכלל האוכלוסייה.‏ קצת מעל מחצית מהעולים חושבים שהיחס של הוותיקים אליהם הוא טוב,‏ בהשוואה לקצת פחותממחצית מהוותיקים החושבים שהיחס של העולים אליהם הוא טוב.‏ כמחצית מהעולים מסכימים עם ההיגד ש"בארץ לא אוהבים עולים",‏ בהשוואה ל-‏‎40%‎ מהוותיקיםהמסכימים עם היגד זה.‏ הוותיקים והעולים רואים את העלייה כחיונית מאוד למדינה במידה שווה ‏(קצת מעל 40%). גם הוותיקים (47%) וגם העולים (41%) נתנו עדיפות ראשונה במתן סיוע ע"י המדינה לחייליםמשוחררים.‏ גם העולים וגם הוותיקים חושבים שההשפעה הניכרת ביותר של העולים היא על חיי התרבות בישראל.‏עם זאת,‏ 90% מהעולים חושבים כך לעומת 53% מהותיקים.‏ יש שוני גדול בין העולים לותיקים אם רצוי שילדי העולים ידברו עברית.‏ 90% מהעולים אמרו שרצוי בעתששני שלישים מהותיקים אמרו שלא רצוי.‏ הותיקים בטוחים יותר מהעולים שהם יישארו בארץ.‏

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808איילת מנדל-גיריןמהי ״קליטה מוצלחת״-‏ עמדות ותפיסות:‏עולים,‏ תושבים חוזרים,‏ ישראליםוותיקים ועובדי המשרד לקליטת העלייההמשרד לקליטת העלייה,‏ אגף המחקר ומכון פורי,‏ 2007מחקר זה כוון לבחון את המדדים המתאימים ביותר להערכה של מה זו ‏"קליטה מוצלחת",‏ לפי תפיסתםשל הגורמים העיקריים המעורבים בה:‏ העולים,‏ החברה הקולטת ועובדי המשרד לקליטת העלייה.‏ פעילות זונעשתה במסגרת תהליך שינוי תפיסת השירות,‏ שמבצע המשרד לקליטת העלייה.‏באופן ספציפי,‏ התרכז המחקר הנוכחי בבחינת תפיסתם של הגורמים הנ"ל הנושאים הבאים:‏אפיון השלבים השונים של תהליך הקליטהאפיון מצבו של העולה בכל שלב,‏ צרכיו וקריטריונים להעריך כיצד עבר/צלח השלבאפיון המדדים להערכת ‏"קליטה מוצלחת"‏עמדות כלפי עלייה בכלל ועולים בפרטמערך המחקרבמהלך המחקר,‏ נערכו קבוצות מיקוד בקרב מגוון הקבוצות הלוקחות חלק בתהליך הקליטה בארץ:‏ עוליםחדשים אשר היו בעת ביצוע המחקר בין 5 ל-‏‎15‎ שנים בארץ,‏ עולים וותיקים אשר היו בעת ביצוע המחקר בין25 ל-‏‎35‎ שנה בארץ,‏ תושבים חוזרים,‏ תושבים וותיקים ועובדי המשרד לקליטת העלייה.‏הקבוצות שנבחרו מייצגות 3 קבוצות אוכלוסיה המעורבות בתהליך הקליטה:‏ העולים,‏ האוכלוסייה הקולטת,‏עובדי המשרד לקליטת העלייה.‏הקליטה בראייה כללית תהליךכל הקבוצות היו הומוגניות מבחינת ארץ המוצא,‏ קבוצת גיל ותק בארץ,‏ אך מעורבות מבחינת המגדר.‏ בקרבהישראלים הוותיקים נעשתה הבחנה מבחינת מוצא ומעמד סוציו-אקונומי,‏ על בסיס השערה לפיה קיים הבדלבעמדות כלפי עלייה וקליטה בין קבוצות אלה.‏ בקרב עובדי המשרד לקליטת העלייה הקבוצות היו הומוגניותמבחינת תפקיד במערכת הקליטה.‏17בכל הקבוצות הופעל קו מנחה אחיד,‏ ע"י מנחה קבוצות מקצועי הדובר את שפת הקבוצה.‏ המשתתפים

התבקשו למנות את כל שלבי הקליטה,‏ ולציין בנוגע לכל שלב:‏ כמה זמן הוא נמשך,‏ מה היו מאפייניו,‏ מהםהצרכים העיקריים,‏ מהם התחושות שחוו,‏ ומהם הקריטריונים לסיום מוצלח של השלב.‏הקבוצות נערכו בשנים 2004-2006.א.‏ קבוצות מיקוד בקרב עולים חדשיםעל מנת לבחון האם קיימים הבדלים בתפיסת העולים לפי קבוצות מוצא ולפי ותק בארץ,‏ בוצעו 10 קבוצותמיקוד בקרב עולים,‏ כולם הורים לילדים:‏עולים חדשים מארצות דוברות אנגלית,‏ בעלי ותק של 8-9 שנים בארץ ‏(הגיעו בשנים 1998-1999).• עולים חדשים מארצות דוברות אנגלית,‏ בעלי ותק של 5-2 שנים בארץ ‏(הגיעו בשנים 2005-2002).• עולים חדשים מבריה"מ לשעבר,‏ בעלי ותק של 8-9 שנים בארץ ‏(הגיעו בשנים 1998-1999), כיום בגיל• .30-50עולים חדשים מבריה"מ לשעבר,‏ בעלי ותק של 5-2 שנים בארץ ) הגיעו בשנים 2005-2002), כיום בגיל• .30-50עולים חדשים מצרפת,‏ בעלי ותק של 8-9 שנים בארץ ‏(הגיעו בשנים 1998-1999).• עולים חדשים מצרפת,‏ בעלי ותק של 5-2 שנים בארץ ‏(הגיעו בשנים 2005-2002).• עולים חדשים ממדינות אמריקה לטינית,‏ בעלי ותק של 8-9 שנים בארץ ‏(הגיעו בשנים 1998-1999).• עולים חדשים ממדינות אמריקה לטינית,‏ בעלי ותק של 5-2 שנים בארץ ‏(הגיעו בשנים 2005-2002).• עולים חדשים מאתיופיה,‏ בעלי ותק של 8-9 שנים בארץ ‏(הגיעו בשנים 1998-1999).• עולים חדשים מאתיופיה,‏ בעלי ותק של 5-2 שנים בארץ ‏(הגיעו בשנים 2005-2002).• ב.‏ קבוצות מיקוד בקרב עולים וותיקים ובקרב תושבים חוזריםעל מנת לבחון את תפיסות העולים על רצף הזמן ועל רקע המאפיינים התרבותיים של קבוצות שונות,‏ בוצעו4 קבוצות מיקוד בקרב עולים וותיקים ותושבים חוזרים,‏ כולם הורים לילדים:‏• עולים וותיקים מבריה"מ לשעבר,‏ בעלי ותק של 18-25 שנים בארץ הגיעו בשנים 1972-1988), כיוםבגיל 30-50.• עולים וותיקים מאתיופיה,‏ בעלי ותק של 20-22 שנים בארץ ‏(הגיעו בשנים 1984-1985 כשהיו בני -1425), וכיום הם בני 30-40.• עולים וותיקים מארצות מערביות,‏ בעלי ותק של 18-25 שנים בארץ ‏(הגיעו בשנים 1972-1988, כיוםבגיל 30-50.• תושבים חוזרים - כאלה שהיו יותר מ - 5 שנים בחו"ל,‏ ונמצאים בארץ 1-7 שנים,‏ גיל 30-50.ג.‏ קבוצות מיקוד בקרב התושבים הוותיקיםעל מנת לבחון את תפיסת הציבור הישראלי בנוגע לעלייה ולעולים,‏ בוצעו 4 קבוצות מיקוד בקרב התושביםהוותיקים.‏ קבוצות הוותיקים הבוגרים היו כולם הורים לילדים:‏18

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםהקליטה בראייה כללית תהליך2000-20200808וותיקים בוגרים,‏ גיל,‏ 30-50 ממוצא מזרחי:‏ אסיה-‏ אפריקה.‏• וותיקים בוגרים,‏ גיל,‏ 30-50 ממוצא מערבי : אירופה-‏ אמריקה.‏• וותיקים צעירים,‏ גיל , 21-25 ממוצא מזרחי או מערבי,‏ במעמד סוציו-אקונומי ממוצע.‏• וותיקים צעירים,‏ גיל 21-25 ממוצא מזרחי,‏ במעמד סוציו-אקונומי מתחת לממוצע.‏• החלוקה לקבוצות מתבססת על המאפיינים הידועים מסקרי דעת קהל לגבי קבוצות האוהדות את נושא העלייהיותר או פחות.‏ד.‏ קבוצות מיקוד בקרב עובדי המשרד לקליטת העלייהעל מנת לקבל את תפיסות עובדי המשרד לקליטת העלייה , בכול הרמות של מערך מתן השירות,‏ החל מנותןשירות ישיר,‏ ועד לרמה של קובעי המדיניות,‏ בוצעו 4 קבוצות מיקוד בקרב עובדי המשרד לקליטת העלייה:‏מנהלי מחוזות ואגפים• מנהלי לשכות• רכזים בלשכות• רכזי תחומים במשרד הראשי ובמחוזות• לממצאים המובאים להלן אין תוקף סטטיסטי.‏ ניתן ללמוד מהם על מגמות בלבד.‏עיקר הממצאיםעל-פי תפיסת הקבוצות שהשתתפו,‏ תהליך הקליטה מורכב משלבים,‏ הקשורים זה בזה,‏ ומתפרסים על רצףארוך של זמן.‏שלבי תהליך הקליטה כפי שהוגדרו על ידי המשתתפים הם:‏• טרום עלייה• נתב"ג• צעדים ראשונים ‏(כולל דיור זמני והרשמה למוסדות שונים)‏• אולפן ותעסוקה ראשונית• תעסוקה ותחילת ההשתלבות בחברה• התבססות בחברה ודיור קבע• השתלבות בקהילהיש לציין,‏ כי נמצא הבדל בתפיסת שלבי הקליטה בין עולים חדשים הנמצאים עד 10 שנים בארץ,‏ לבין שארהקבוצות,‏ כאשר העולים החדשים כמעט ולא הזכירו את שני השלבים הסופיים בתהליך הקליטה:‏ התבססותבחברה ודיור קבע,‏ והשתלבות בקהילה.‏ כלומר,‏ על-פי תפיסת העולים,‏ הם נמצאים עדיין בשלב של תעסוקהותחילת ההשתלבות בחברה.‏19מניתוח תפיסותיהם של משתתפי המחקר עלה כי תהליך הקליטה מורכב משני מימדים מקבילים:‏ קליטה

אינסטרומנטאלית וקליטה חברתית.‏ תהליך הקליטה האינסטרומנטאלית אורך מינימום 3-5 שנים.‏ תהליךהקליטה החברתית הינו ארוך יותר,‏ מגיע לשיאו,‏ בדרך כלל,‏ לאחר התבססות כלכלית בישראל.‏באופן כללי,‏ בעיני רוב המשתתפים,‏ בשלבי הקליטה הראשוניים מילוי הצרכים הפרקטיים נמצא בראש סדרהעדיפויות של העולים.‏ רק כאשר אלה הושגו,‏ הצרכים האמוציונאליים-הזדהותי ים מקבלים ביטוי,‏ ונדרשמענה הולם להשלמה מוצלחת של תהליך השילוב והקליטה.‏למרות זאת,‏ נמצאו ההבדלים הבאים בין הקבוצות:‏התושבים הוותיקים והתושבים החוזרים ייחסו חשיבות רבה יותר להיבטים הרגשיים של הקליטה בישראל,‏כקריטריון לבחינת הצלחת הקליטה,‏ ובייחוד לשליטה בשפה העברית והשתלבות בחברת הוותיקים.‏העולים הוותיקים ‏(הנמצאים כ-‏‎25-35‎ שנה בארץ)‏ ייחסו חשיבות זהה להיבטים הרגשיים והפרקטיים שלהקליטה,‏ בטענה כי ללא ההצלחה בתחום הכלכלי העולה יתקשה לדווח על קליטה מוצלחת בתחומים אחרים.‏העולים החדשים ‏(הנמצאים פחות מ-‏‎9‎ שנים בארץ)‏ העניקו משקל רב יותר להיבטים הפרקטיים של הקליטה‏(עבודה,‏ דיור),‏ לעומת היבטי קליטה רגשיים ‏(חברים,‏ הכרת המדינה),‏ בשלב הנוכחי בחייהם.‏בעיני עובדי משרד קליטה,‏ ההיבטים הרגשיים מצביעים בצורה טובה יותר על אופן ההשתלבות של הפרטבחברה,‏ אם כי העובדים היו מודעים לעובדה שהעולים מייחסים חשיבות רבה יותר להיבטים הפרקטיים שלהקליטה.‏ יתכן כי העובדים ייחסו משקל רב יותר להיבטים הרגשיים של תהליך הקליטה,‏ כביטוי לדגש שהושםעל היבטים אלו במהלך רפורמת השירות במשרד לקליטת העלייה.‏בקרב העולים בכל קבוצות הוותק,‏ בקרב הוותיקים ובקרב עובדי המשרד לקליטת העלייה קיימת סברה משותפת,‏כי לרשויות הקליטה תפקיד חשוב בכל הנוגע להשתלבותם של העולים במדינה.‏ דגש מיוחד הושם על-ידי כולםעל הצורך בליווי צמוד של העולה בצעדיו הראשונים בארץ.‏חלק ניכר מהעולים,‏ בכל קבוצות הוותק והמוצא,‏ ומהתושבים החוזרים,‏ מגלים חוסר שביעות רצון מתפקודהשליח בארץ המוצא.‏ לטענתם,‏ מדובר בגורם לא אדיב,‏ שנתפס כעושה עבודה לא מהלב,‏ לא מצויד במידע אמיןועדכני ולעיתים גם לא זמין.‏העולים הציעו לבנות ‏"מסלול עלייה אישי"‏ לכל משפחת עולים טרם עלייתה ארצה,‏ כאשר על תכנית זולכלול מידע בנוגע למקום המגורים הראשוני של העולה ‏(מרכז קליטה/קרובי משפחה/שכר דירה),‏ עיר מגוריםמועדפת,‏ סוג האולפן המתאים ביותר לעולה ומסגרת לימודים מועדפת לילדיו.‏ כמו כן,‏ ‏"מסלול עלייה אישי"‏אמור להתייחס לעתיד הרחוק יותר,‏ ולסייע במציאת מסגרת לימודית/עבודה מתאימה לעולה וילדיו.‏למרות שמרבית העולים אשר לקחו חלק במחקר ‏(הן הוותיקים והן החדשים,‏ להוציא עולים מאתיופיה)‏ עלובמסגרת עלייה יחידנית,‏ הרוב הביעו העדפה לעלות במסגרת עלייה קבוצתית,‏ ולשהות בישראל במרכז קליטהבשלבי הקליטה הראשוניים.‏ נתון זה בלט במיוחד בקרב העולים אשר הגיעו מאמריקה לטינית ומבריה"מלשעבר,‏ ופחות בקרב העולים אשר עלו מצרפת וממדינות דוברות אנגלית.‏בקרב מרבית העולים,‏ השלב של נתב"ג נתפס כשלב חיובי במיוחד,‏ בו קיימת חפיפה כמעט מלאה בין תחושותוצרכי העולים,‏ לבין מילוי צרכים אלו על-ידי רשויות הקליטה.‏רוב העולים והתושבים החוזרים תיארו במונחים שליליים במיוחד ‏(עומס,‏ חרדה,‏ פחד)‏ את תחושותיהם בשלב20

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםהקליטה בראייה כללית תהליך2000-20200808ה"צעדים הראשוניים",‏ וטענו כי על רשויות הקליטה לשפר באופן משמעותי את התנהלותן מול העולים בשלבזה.‏רוב העולים מעוניינים במעורבות גבוהה יותר ‏(ארגונית וכלכלית)‏ של הרשויות בתהליך הקליטה,‏ בהיבט שלהמעקב אחרי הקליטה ו/או מתן תמיכה/התעניינות בעולה.‏כלל העולים והתושבים החוזרים הדגישו את החשיבות של מתן תמיכה וסיוע לעולים בכל שלבי הקליטהבישראל,‏ גם בשלבי קליטה ‏"מתקדמים"‏ יותר ‏(כגון תעסוקה ודיור).‏ לעומתם,‏ רוב התושבים הוותיקים האמינוכי יש לספק תמיכה לעולים בעיקר בשלבי הקליטה הראשונים,‏ ואילו בשלבי הקליטה המאוחרים אין לתת לעוליםעדיפות על פני האוכלוסייה הוותיקה.‏ הדעות של עובדי המשרד לקליטת העלייה בנושא זה היו חלוקות.‏לדעת התושבים החוזרים,‏ אין הם נתפסים בעיני רשויות הקליטה בגדר ‏"אוכלוסיה הזקוקה לטיפול",‏ בהיבט שלהענקת סיוע נפשי וכלכלי,‏ ליווי צמוד ותמיכה רגשית ונפשית בילדים.‏ יחד עם זאת,‏ רבים מהתושבים החוזריםהדגישו כי הם עצמם ובייחוד ילדיהם דומים מבחינת ההתנהלות והתחושות לעולים חדשים,‏ על כן יש להעניקלהם יחס הזהה לזה המוענק למשפחות של עולים חדשים.‏במהלך הקבוצות התגלה דמיון רב בין העמדות והתחושות של התושבים הוותיקים לבין אלה של העוליםהוותיקים כלפי העולים החדשים והעלייה בכלל,‏ דבר המצביע על הטמעות וקליטה של העולים הוותיקיםבחברה הישראלית.‏מניתוח הנתונים של כל קבוצות מיקוד עלו הקריטריונים הבאים לבחינת קליטה מוצלחת בשלב הסופי שלההשתלבות העולה בחברה:‏קריטריונים במישור הרגשי/נפשי:‏העולה לא מתחרט על כך שהגיע לישראל• העולה חווה תחושת השתייכות למדינה• העולה מרגיש רצוי ואהוד על-ידי האוכלוסייה המקומית• העולה רוצה להמשיך לגור בישראל,‏ ולא שואף לעבור למדינה אחרת• כל בני המשפחה ‏(כולל הילדים)‏ שבעי רצון מהחיים בישראל• העולה מבין את התרבות ואת המנטאליות ‏(בדיחות וכו')‏ של האוכלוסייה המקומית• קריטריונים במישור הפרקטי/המעשי:‏השתלבות בשוק העבודה:‏בעל יכולת לכלכל את המשפחה בכבוד וברמת חיים רצויה• העבודה היא במקצוע של העולה/‏ בתחום בו העולה מעוניין לעסוק• מקבל יחס של כבוד בעבודה• 21

שליטה בשפה העברית:‏ מרגיש בטוח לתקשר בעברית/‏ יכול לתקשר ללא מאמץ עם הסובביםדיור:‏ רכש/קיבל מהמדינה דירה או מתכוון לרכוש דירה מרוצה מתנאי הדיור ומהסביבהילדים:‏ הילדים נקלטו ונראה ‏”שיש להם עתיד בישראל“.‏ הילדים השתלבו במסגרת חינוכית ובמסגרות חברתיות - מצליחים בלימודים ויש להם חברים הילדים עסוקים בשעות הפנאי - הולכים לחוגיםמילוי הצרכים החברתיים:‏ נוצר חוג חברים ‏(לאו דווקא צברים)‏ העולה מכיר אזורים שונים במדינה,‏ מטייל ברחבי המדינה העולה משתלב בפעילויות חברתיות ‏(כולל מועדונים)‏ ו/או תרבותיות ו/או פוליטיות מקומיותעולים מאתיופיה,‏ הן החדשים והן הוותיקים,‏ הדגישו בנוסף לקריטריונים הללו את החשיבות הרבה שהםמייחסים להעלאת בני משפחתם הנמצאים באתיופיה ארצה.‏בתור קריטריונים להערכת הצלחת הקליטה,‏ העולים הזכירו קריטריונים חדשים,‏ אשר לא היו בשימוש שלהמשרד לקליטת העלייה,‏ בסקרי הקליטה שנערכו,‏ כגון:"‏ מקבל יחס של כבוד בעבודה",‏ ו"הילדים עסוקיםבשעות הפנאי-הולכים לחוגים",‏ ואילו התושבים הוותיקים ציינו את הקריטריון ‏"העולה מבין את התרבות ואתהמנטאליות ‏(בדיחות וכו')‏ של האוכלוסייה המקומית".‏עולים חדשים,‏ עולים וותיקים ותושבים חוזרים טוענים כי מבחינת הקליטה ה"תעסוקתית"‏ רק עבודה בתחוםהעניין/במקצוע מעידה על הצלחת הקליטה.‏ לעומתם,‏ התושבים הוותיקים סברו כי כל עבודה המאפשרתלהתפרנס בכבוד מהווה מדד טוב לקליטה מוצלחת בישראל.‏ כך,‏ לדעת התושבים הוותיקים,‏ לאחוזי אבטלהגבוהים במדינה השפעה ניכרת גם על ילידי הארץ,‏ כאשר רבים מהם אינם מצליחים למצוא עבודה במקצוע,‏ומסתפקים בכל עבודה נותנת פרנסה.‏ לכן,‏ לאור המצב בארץ,‏ אין העולים יכולים לצפות לעבוד במקצוע,‏ אלאעליהם לשמוח במידה והצליחו להשיג עבודה כלשהי.‏בכל הקבוצות,‏ גם עולים וגם וותיקים נתפסים כמי שצריכים לבצע תהליך הסתגלות על מנת לאפשר ‏"קליטהמוצלחת",‏ אם כי האחריות המוטלת על העולים בהיבט זה,‏ רבה יותר.‏ יחד עם זאת,‏ רוב העולים החדשים ‏(בכלהקבוצות)‏ מאמינים,‏ כי חיים בתת קהילה של בני מוצאם,‏ אינם אינדיקציה לאי הצלחת הקליטה.‏ עבורם,‏ עוליםאחרים מארצם מהווים עבורם קבוצת ההזדהות והתייחסות,‏ ומספקים תמיכה נפשית ואינסטרומנטאלית,‏ותורמים לקליטת העולים.‏ לעומתם,‏ מרבית הוותיקים,‏ עובדי המשרד לקליטת העלייה והעולים הוותיקיםמאמינים כי קליטה מוצלחת פירושה השתלבות בחברה הישראלית,‏ במובן של יצירת קשרים עם התושבים22

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםהקליטה בראייה כללית תהליך2000-20200808הוותיקים,‏ והתעניינות בתרבות/‏ הוויה ישראלי.‏בקרב התושבים הוותיקים ‏(וגם בקרב עולים וותיקים),‏ קיימת התייחסות דואלית לעלייה:‏ברמה הרציונאלית/האידיאולוגית,‏ העלייה נתפסת כחשובה,‏ ותרומתה למדע/ספורט/תרבות מוכרת.‏לעומת זאת,‏ במישור האמוציונאלי,‏ גם התושבים הוותיקים וגם העולים הוותיקים מכל הארצות מגלים חוסרנוחות ותסכול,‏ בכל הנוגע לקליטת עלייה משני טעמים עיקריים:‏ פגיעה קונקרטית ברמת החיים של הוותיקים‏(ירידת שכר,‏ העלאת מחיר דירות,‏ עלייה באחוזי הפשיעה),‏ ותפיסת קיומו של חוסר שוויון בזכויות והטבות ביןעולים לוותיקים,‏ כאשר העולים החדשים אשר הגיעו בגלי העלייה האחרונים ‏(אחרי שנת 1990) נתפסים כמישמקבלים יותר זכויות והטבות מאשר הוותיקים והעולים שהגיעו לפני כן.‏עובדי המשרד לקליטת העלייה הביעו יחס חיובי כלפי העלייה והעולים.‏הממצאים מצבים על האפיונים הבאים הייחודיים לקבוצות השונות:‏עולי ברית המועצות לשעברהעולים החדשים מבריה"מ לשעבר מרגישים כי מצבם בשוק התעסוקה גרוע יותר מזה של עולים ממדינותאירופה וארה"ב,‏ וזאת מכיוון שכישוריהם אינם משתווים לאלה של העולים ממדינות מערב ‏(אינם דובריםשפות/‏ אין בסיס הכלכלי יציב המאפשר לחפש עבודה טובה או ללמוד).‏ לכן,‏ העולים מבריה"מ לשעבר טענוכי הם זקוקים לסיוע מוגבר מצד מהמדינה במגוון תחומי החיים,‏ אך המדינה לא תומכת בהם במידה הדומה לזושהיא תומכת בקבוצות עולים ‏"חלשות"‏ אחרות,‏ דוגמא עולי אתיופיה.‏עולים חדשים מבריה"מ לשעבר,‏ אשר עלו אחרי שנת 1998, התרעמו על היחס הלא אוהד שהם מקבליםמהאוכלוסייה המקומית,‏ ועל הגילויים של עוינות ואלימות,‏ אליהם נחשפו במהלך השהות בארץ.‏ חלק מהעוליםהביעו נכונות גבוהה להשתלב בחברה הישראלית,‏ אך טענו כי החברה הישראלית היא זו שלא מקבלת לזרועותיהאת העולים מבריה"מ לשעבר.‏עולים וותיקים מבריה"מ לשעבר דיברו רבות על הקשיים עליהם נאלצו להתגבר על מנת לעזוב את גבולותרוסיה ולעלות לישראל.‏ העולים הללו הדגישו את המניעים הציוניים ואת שאיפתם לחיות במדינה חופשיתודמוקרטית,‏ כבסיס להחלטה בנוגע לעלייה לישראל.‏באופן כללי,‏ בקרב העולים הוותיקים מבריה"מ לשעבר,‏ אשר עלו בשנות ה-‏‎70‎ וה-‏‎80‎‏,‏ קיימת תחושה שהעלייה‏"הרוסית"‏ של שנות ה-‏‎70‎ הצליחה להשתלב באופן מוצלח בישראל.‏ לדעת העולים הללו,‏ יכולת ההשתלבותשלהם בחברה הישראלית הייתה גבוהה יותר,‏ מזו של העולים החדשים של היום,‏ עקב ניתוק כמעט מוחלטמהחברה ומהמדיה הרוסית,‏ אותו נאלצו לעבור אחרי עזיבת בריה"מ.‏עולי צרפתלדברי עולים חדשים וותיקים מצרפת,‏ למניעים הדתיים-ציוניים היה משקל מרכזי בהחלטתם לעלות לישראל.‏לכן,‏ רבים מהם מעדיפים להתגורר בירושלים,‏ גם במחיר של ירידה ברמת החיים.‏23עולים חדשים מצרפת התרעמו על כך שנתקלו בנתב"ג בסבך ביורוקראטי,‏ ולא קיבלו סיוע מאדם דובר צרפתית.‏לכן,‏ העולים ביקשו למנות בנתב"ג פקיד/‏ מתנדב דובר צרפתית,‏ ולתרגם את הטפסים לצרפתית.‏

בקרב עולים חדשים מצרפת ‏(אשר עלו אחרי שנת 1998) קיימת תחושה של קיפוח מצד הרשויות.‏ העוליםחשים כי אינם מקבלים סיוע ‏(הן בתחום הכלכלי,‏ והן בתחום החברתי),‏ המשתווה לזה שמקבלים עולים ממדינותאחרות,‏ אשר נתפסות כ"פחות מבוססות",‏ כגון בריה"מ לשעבר ואתיופיה.‏חלק מעולים חדשים מצרפת דיווחו על תחושת בדידות ואי-שייכות לחברה שהם חווים בישראל,‏ והנגידו זאתאל מול קהילות מלוכדות של עולים מבריה"מ לשעבר או מאתיופיה.‏ כמו כן,‏ בקרב העולים מצרפת קיימתתחושה של תסכול בהשוואה לעולים ממדינות דוברות אנגלית,‏ הנחשבים למאורגנים היטב.‏ יחד עם זאת,‏ עוליםאלה ייחסו חשיבות פחותה ליצירת קשרים עם ילידי הארץ או עם עולים ממדינות אחרות,‏ והעדיפו להיות חלקממסגרת חברתית המורכבת מעולי צרפת.‏חלק מהעולים החדשים אשר הגיעו אחרי שנת 2000 ‏(בעיקר עולים דתיים/חרדים)‏ דיווחו כי התקשו למצואמסגרות חינוכיות שמתאימות לצרכי ילדיהם ‏(לדוגמא:‏ שילוב של הוראת מדעים מדויקים ולימודי תורה בביתספר,‏ הפרדה בין גברים לנשים באוניברסיטאות וכו')‏עולים דוברי אנגליתלרוב העולים ממדינות דוברות אנגלית היה בסיס כלכלי כלשהו בעת ההגעה לישראל,‏ עליו יכלו להישען בשלביהקליטה הראשונים.‏ יחד עם זאת,‏ העולים סבורים כי הם זכאים לסיוע כלכלי המשתווה לזה שמקבלים עוליםממדינות אחרות,‏ והתרעמו על הפגיעה הנתפסת מצד רשויות המדינה בהטבות וזכויות שניתנות לעוליםממדינות דוברות אנגלית,‏ על בסיס תפיסתם כ"עשירים".‏לפי תפיסתם של העולים ממדינות דוברות אנגלית ‏,ובמיוחד העולים החדשים שהגיעו אחרי שנת , 2000קליטה מוצלחת אינה מחייבת הטמעות בחברה הישראלית . חלקם אף לא רצו בכך נוכח היבטים לא חיובייםלפי תפיסתם,‏ של ערכי החברה הישראלית:‏ חוצפה,‏ קיטור,‏ חוסר אמינות,‏ אלימות וכו'.‏ אולי מתוקף זאת,‏המשתתפים העדיפו להתגורר באזורי ‏"אנגלו"‏ בארץ – כחלק ממוטיב שאמור לעזור להם להסתגל לחייםהחדשים ביתר קלות ולקבל תמיכה ועזרה מבני מוצאם.‏עולים חדשים מארצות הברית ציינו לחיוב את העזרה והליווי הצמודים שקיבלו מארגון ‏"נפש לנפש לאורך שלביהקליטה השונים בארץ.‏עולים אשר עלו אחרי שנת 1998 הדגישו את החשיבות של מתן מידע אמין ומדויק מטעם שליחי הסוכנותהפועלים בארצות מוצאם.‏ חלק מהעולים ציינו כי נמסר להם מידע כוזב,‏ דבר אשר גרם לאכזבה קשה מהמצבהאמיתי בישראל לאחר העלייה.‏מדיווח העולים עולה כי קיימים הבדלים בין ערים מרכזיות לבין הפרובינציות,‏ מבחינת הנגישות למידע אודותתהליך העלייה.‏ כלומר,‏ יש לשים דגש מיוחד על מתן מידע מקיף לתושבי פריפריה.‏עולי אמריקה הלטיניתהעולים ממדינות אמריקה הלטינית סבורים כי מצבם של עולים מבריה"מ לשעבר בישראל הינו טוב יותר,‏ מכיווןשלהם רשת תמיכה חברתית רחבה.‏ חלק מהעולים מרגישים כי חסרה להם מסגרת חברתית,‏ כאשר השאיפההיא להרחיב מסגרת זו גם באמצעות יצירת קשרים עם עולים נוספים ממדינות אמריקה לטינית,‏ וגם באמצעותיצירת קשרים עם ילידי הארץ.‏24

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםהקליטה בראייה כללית תהליך2000-20200808העולים החדשים והוותיקים מאמריקה לטינית מציינים כי הם זוכים ליחס אוהד מצד ילדי הארץ ‏(לעומתקבוצות עולים אחרות,‏ למשל ‏"רוסים"),‏ דבר המקל על השתלבותם החברתית.‏עולי אתיופיההעולים התגוררו בכל רחבי אתיופיה,‏ בערים כגון גונדר,‏ אוושה ועוד.‏ לאחר קבלת ההחלטה לעלות לישראל,‏העולים עברו להתגורר באדיס אבבה.‏ עולים פחות אמידים חיו במחנות מיוחדים,‏ אשר הוקמו בשביל תושביאתיופיה המתכננים להעלות לישראל.‏ עולים אמידים יותר שכרו דירות,‏ וניסו להתפרנס מעבודות ‏"צדדיות".‏תנאי המחייה במחנות היו קשים במיוחד:‏ מחסור באוכל ומים,‏ צפיפות ותנאי לינה ירודים.‏ בנוסף,‏ תושבימחנות רבים וילדיהם סבלו ממחלות וממחסור בתרופות.‏ מרבית העולים נעזרו בכספים אשר נשלחו על-ידיקרובי משפחתם הגרים בישראל,‏ אך לא קיבלו סיוע מהמדינה.‏ לאור המצב השורר במחנות ההמתנה באתיופיה,‏העולים הוותיקים והחדשים מאתיופיה מצפים ממדינת ישראל לדאגה כוללנית לצורכי העולים הפוטנציאליים,‏הנמצאים במחנות הללו.‏לאחר העלייה לישראל,‏ העולים התגוררו במשך כשנתיים-שלוש במרכזי קליטה.‏חלק מהעולים ציינו,‏ כי בעת הגעתם ארצה,‏ הם לא הכירו את אופן השימוש במוצרי צריכה מסוימים,‏ כגון מוצריחשמל וכלים סניטאריים שונים,‏ ולא ידעו להשתמש בכרטיסי אשראי,‏ כרטיסים של קופות חולים וכו'.‏ לכן,‏העולים הביעו רצון לקבל הדרכה מטעם הרשויות בנושאים הקשורים למיומנויות בסיסיות של השימוש במוצריצריכה המקובלים בחברה המערבית.‏עבור העולים מאתיופיה,‏ שלב התעסוקה ותחילת ההשתלבות בקהילה מתחיל לאחר עזיבת מרכז הקליטה,‏כלומר כשנתיים-שלוש לאחר העלייה.‏ מבחינה זו,‏ החודשים הראשונים לאחר היציאה ממרכז הקליטה הםבבחינת הצעדים הראשונים שהעולה עושה בארץ,‏ בהיבט של היכרות עם המוסדות,‏ הגיאוגרפיה והאוכלוסייהשל המדינה.‏ על כן,‏ בחודשים הראשונים לאחר עזיבת מרכז הקליטה,‏ העולים זקוקים לליווי צמוד של נציגהרשויות,‏ אשר יסייע להם להשתלב בקהילה.‏העולים מאתיופיה ‏(ובייחוד החדשים,‏ אשר עלו אחרי שנת 1998), רואים בהתמדה בעבודה כלשהי ‏(גם אם זוהיעבודה ‏"שחורה"),‏ הצלחה גדולה.‏ מאידך,‏ העולים מדגישים את החשיבות של הטיפול הכוללני מצד הרשויותבכל הנוגע לשילובם בשוק העבודה,‏ החל מהשלב של חיפוש העבודה,‏ וכלה בסיוע להתקבל לעבודה בפועלולהתמיד בה.‏ חלק מהנשים מביעות רצון לעבוד במשרה חלקית,‏ אך גם הן זקוקות לסיוע מוגבר מצד המדינהבשילובן במקומות העבודה.‏רוב העולים מאמינים,‏ כי חיים בתת קהילה אתיופית ‏(המאפיינת את החיים שלהם),‏ אינם אינדיקציה לקליטהלא מוצלחת.‏ להיפך,‏ לפי תפיסתם,‏ עולים אחרים מאתיופיה,‏ ובייחוד קרובי המשפחה הוותיקים יותר,‏ מהוויםקבוצת ההזדהות והתייחסות,‏ ומספקים תמיכה נפשית ואינסטרומנטאלית לעולים חדשים יותר.‏ יחד עם זאת,‏העולים מציינים את חשיבות ההשתלבות בחברה הישראלית עבור ילדיהם.‏העולים מאתיופיה מרגישים כי השתלבותם בחברה הישראלית הינה פחות מוצלחת מזו של קבוצות עוליםאחרות,‏ כאשר חלק מהעולים סיפרו על גילויי העוינות והגזענות,‏ אליהם נחשפו במהלך החיים בישראל.‏25באופן כללי,‏ העולים מאתיופיה סבורים,‏ כי לרשויות הקליטה תפקיד חשוב בכל הנוגע לשילובם בחברה.‏ הםמדגישים,‏ כי לעומת עולים ממדינות אחרות,‏ הם זקוקים לסיוע מוגבר מצד המדינה בכל ההיבטים של חיי היום-‏יום,‏ גם לאחר מספר שנים בארץ.‏

העולים מאתיופיה מביעים שביעות רצון גבוהה מהחיים בישראל.‏ אף אחד מהם לא הביע חרטה בנוגע להחלטתהעלייה,‏ ולא הביע כוונה לחזור לאתיופיה.‏תושבים חוזריםהתושבים החוזרים הדגישו את המרכזיות של המניעים החברתיים-אמוציונאליים,‏ כבסיס להחלטתם לחזורלישראל.‏ בפרט,‏ ציינו המשתתפים את הרצון להרגיש שייכות לחברה הסובבת,‏ לחיות בקהילה חמה ומקבלתולחוש תחושה של ‏"להיות אחד מהחברה"‏ .התושבים החוזרים ציינו כי בעת שהותם בחו"ל,‏ ובשלבי קליטה הראשוניים בארץ,‏ הם היו זקוקים בעיקר למידעבנוגע לזכויות והטבות להם זכאים התושבים החוזרים.‏התושבים החוזרים התרעמו על העדר גורם מלווה כלשהו,‏ אליו ניתן לפנות על מנת לקבל סיוע והכוונה.‏לטענתם,‏ להבדיל מהעולים החדשים,‏ המטופלים על-ידי הרשויות,‏ לתושבים החוזרים חסרה כתובת לפניות,‏ אושאינם מודעים לקיומה של כתובת זו.‏חלק מהתושבים החוזרים ציינו כי הם היו מעוניינים ללמוד באולפן,‏ אך הם אינם זכאים לו.‏רוב התושבים החוזרים החלו לחפש עבודה מייד עם הגעתם ארצה.‏ הם הדגישו את חשיבות העבודה במקצוע,‏אף על חשבון גובה השכר המשולם.‏ חלק מהתושבים החוזרים ציינו,‏ כי הם ציפו לירידה מסוימת ברמת החייםכתוצאה מרמות שכר נמוכות יותר בישראל.‏חלק מהתושבים החוזרים הביעו חוסר שביעות רצון מאופן הקליטה של ילדיהם בישראל,‏ בטענה כי מבחינתמצבם הנפשי והאובייקטיבי,‏ ילדיהם דומים יותר לילדי עולים,‏ אך אינם מקבלים יחס והטבות הניתנות לילדיעולים.‏עובדי המשרד לקליטת העלייההעובדים שמו דגש חזק במיוחד על ההיבטים הרגשיים של תהליך הקליטה אותו עובר העולה בישראל.‏לטענת העובדים,‏ השלבים הראשונים מאופיינים בתחושה של חוסר ודאות וחרדה,‏ כאשר הביטחון העצמישל העולה מתערער,‏ והוא מתחיל להטיל ספק במסוגלות העצמית שלו.‏ לכן,‏ העובדים הדגישו את החשיבותשבמתן תמיכה נפשית,‏ עידוד וחיזוק לעולים,‏ בתקופה רגישה זו.‏לדעת העובדים,‏ לעומת שלבי קליטה אחרים,‏ אותם העולה מבצע מיוזמתו,‏ בשלב ההשתלבות בקהילה ‏(במובןשל השתלבות בחברה הישראלית,‏ ולא רק בחברת עולים)‏ יש צורך ביצירת מערכות מיוחדות,‏ אשר יסייעולעולה לקחת חלק פעיל בחיי הקהילה ‏(לדוגמא,‏ ליזום אירועים חברתיים/טיולים משותפים וכו').‏הציפיות של העובדים מהעולים תלויות,‏ בין היתר , בגיל העולה,‏ כאשר רמת הציפיות המעולים הצעירים היאגבוהה במיוחד.‏תושבים וותיקיםהתושבים הוותיקים היו מודעים לחשיבות הרבה של מסירת מידע מקיף ואמין בנוגע לחיים במדינת ישראל26

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808מטעם השליח בחו"ל.‏ יחד עם זאת,‏ התושבים הוותיקים חשבו שאפשר ‏"לייפות את האמת",‏ כדי לא להרתיעאת העולים הפוטנציאליים.‏גם התושבים הוותיקים,‏ בדומה לעולים ולעובדי המשרד לקליטת העלייה,‏ סברו כי יש לדאוג לצרכיו של העולהבאופן מלא בחודשים הראשונים של שהותו בארץ.‏ יחד עם זאת,‏ לעומת העולים אשר הדגישו את החשיבותשל מתן תמיכה וסיוע לעולים בכל שלבי הקליטה בישראל,‏ וגם בשלבי קליטה ‏"מתקדמים"‏ יותר ‏(כגון בנושאיתעסוקה ודיור),‏ הוותיקים סברו כי יש לספק תמיכה לעולים בעיקר בשלבי הקליטה הראשונים,‏ ואילו בשלביהקליטה המאוחרים אין לתת לעולים עדיפות על פני האוכלוסייה הוותיקה.‏התושבים הוותיקים התמקדו יותר בפן החברתי-אמוציונאלי של הקליטה ‏(על פני הפן הכלכלי)‏ כמדד להשתלבותמוצלחת בישראל,‏ תוך השמת דגש על שליטת העולה בשפה העברית,‏ על תחושת השייכות למדינה ועל כמותהקשרים עם הוותיקים.‏עם זאת,‏ הוותיקים סברו כי העולים עצמם ישימו דגש חזק יותר על ההיבט הכלכלי של הקליטה.‏הוותיקים חשבו שהיטמעות בחברה הישראלית מהווה ביטוי הכרחי ו"אולטימטיבי"‏ לקליטה מוצלחת,‏ כלומר,‏לפי תפיסתם,‏ עולה אשר אינו מעורה במתרחש בחברה הישראלית,‏ ולא יצר קשרים עם ילידי הארץ,‏ אינו יכוללהיחשב כמי שקליטתו מוצלחת.‏חלק מהמשתתפים סברו כי אפשר לאמוד את הצלחת הקליטה יותר על-פי הדור השני של העולים,‏ ופחותעל-פי הדור הראשון.‏חלק מהתושבים הוותיקים מרגישים כי הם עצמם לא תורמים מספיק להצלחת הקליטה,‏ בעיקר מפאת חוסרזמן.‏התושבים הוותיקים גילו יחס דואלי כלפי העלייה:‏ מצד אחד הכירו בחשיבותה ותרומתה למדינה,‏ ומצד שניהזכירו את ה"מחיר"‏ שבצידה:‏ העולים מקבלים הטבות ותנאים מועדפים מהמדינה ומתחרים עמם בשוקהתעסוקה,‏ דבר הפוגע באופן קונקרטי ברמת החיים של ילידי הארץ ‏(ירידת שכר,‏ העלאת מחיר דירות)‏ ויוצרתחושות של התמרמרות וכעס.‏הקליטה בראייה כללית תהליך27

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808משה סמיונוב,‏ יצחק הברפלד,‏ רבקה רייכמן,‏ קארין אמית,‏ רוניתדולב,‏ אביבה זלצר-זובידה וסיביל היילברוןמדד רופין:‏ המדד השנתילהשתלבותם של העולים בישראלהמרכז האקדמי רופין והמשרד לקליטת העלייה,‏ אגף המחקר,‏ 2007מדינת ישראל הינה מדינה קולטת עלייה אשר כמחצית מאזרחיה עלו לישראל ומרבית האחרים הם ילדימהגרים ‏(דור שני).‏ עם זאת,‏ סוגיית השתלבותם של העולים בחברה הישראלית,‏ על מימדיה השונים,‏ מעולםלא נבחנה באופן שיטתי,‏ תוך שימוש בפרמטרים אחידים ובהשוואה רב-שנתית.‏מדד רופין מציע אומדנים הבוחנים את רמת ההשתלבות של קבוצות עולים שונות בחברה הישראלית במספרמימדים:‏ מימד רמת החיים,‏ מימד כלכלי-תעסוקתי,‏ מימד חברתי ומימד הזהות ושביעות הרצון.‏באמצעות אומדנים אלה המוצגים בדו"ח זה,‏ אנו מקווים לתרום להעמקת הידע ולהבנה רחבה יותר של הגורמיםהמרכזיים המאיצים את תהליך השתלבות העולים בחברה הישראלית,‏ של הגורמים המרכזיים המעכבים אתתהליך ההשתלבות והתחומים בהם יש להתמקד על מנת לשפר את קליטתם ושילובם של העולים בחברה.‏ההנחה העומדת בבסיס המדד הינה כי ישראל היא חברת מהגרים.‏ כיוון שכך,‏ סוגיות ההשתלבות והשילוב אינןסוגיות איתן מתמודד דור העולים בלבד אלא גם בני הדור השני לעלייה וכך גם החברה כולה.‏ המציאות והנתוניםמעידים על בעיות השתלבות של קבוצות עולים שונות המתקיימות גם בדור השני והשלישי.‏ זאת ועוד,‏ סוגייתההשתלבות משפיעה על עצם זהותה של החברה הישראלית והבנת הנושא מסייעת בהבנת והחברה בה אנוחיים.‏מדד רופין להשתלבותם של העולים בחברה הישראלית,‏ מהווה מבחינה זו פריצת דרך כשמטרתו לתת כליםשיסייעו לתהליכי קבלת החלטות ועיצוב מדיניות,‏ כמו גם לעוסקים במלאכה זאת כדי לתרום לביסוס,‏ לפיתוחולשיפור תוכניות ושירותים הניתנים לאוכלוסיות העולים השונות ולמקסם את האפשרויות להשתלבותמוצלחת.‏הקליטה בראייה כללית תהליךשיטת העבודה מתבססת על בניית מדד השוואתי.‏ הבחירה בהצגת מדד נשענת על מדדים קיימים דומים‏(לדוגמא,‏ מדד החוסן הלאומי),‏ הבוחנים היבטים שונים של תופעה מסוימת ומאפשרים מעקב לאורך זמן אחרמציאות משתנה בקרב קבוצות השוואה שונות,‏ על פי מספר פרמטרים קבועים.‏29מדד רופין להשתלבותם של העולים בחברה הישראלית,‏ המורכב מארבעה מדדי משנה הבוחנים את השתלבותהעולים מהיבטים שונים ולאורך זמן,‏ מעלה תמונה מורכבת של מגמות ודפוסי השתלבות של הקבוצות השונותבחברה הישראלית.‏ אחד הממצאים הבולטים בדו"ח הינו שתהליך ההשתלבות איננו מסתיים בדור המהגרים וכי

ניתן לראות הבדלים ברורים בין קבוצות ‏"ותיקות"‏ מסוימות,‏ למשל בין ילידי ישראל ממוצא מאירופה-אמריקהועולים ותיקים,‏ לבין קבוצות ותיקות אחרות למשל ילידי ישראל ממוצא ואסיה-אפריקה,‏ על פני המדדיםהשונים.‏ בנוסף לכך,‏ מן הנתונים עולה כי מצבם של הערבים בישראל פחות טוב מזה של קבוצות היהודים כוללקבוצות העולים.‏ ממצאים אלו אינם מפתיעים ועולים בקנה אחד עם מחקרים רבים העוסקים באי-השוויון עלבסיס עדתי ולאומי בחברה בישראל.‏ למרות זאת,‏ הם מעלים שאלות חשובות הקשורות בעתידן של קבוצותהעולים החדשות יותר.‏בתוך הקשר זה המציג את מורכבות המבנה החברתי בישראל ניתן לראות כי גם קבוצות העולים שהגיעו אחרי1989 נבדלות זו מזו במגמות ההשתלבות שלהן בחברה הישראלית כפי שהן באות לידי ביטוי על פני מדדיההשתלבות השונים.‏ מן הנתונים המוצגים בדו"ח נראה כי ניתן לדרג את הקבוצות העולים על פני המדדיםהשונים באופן הבא:‏ עולי המערב,‏ המהווים קבוצה מובחנת וייחודית של עולים המגיעים מבחירה ועם הוןאנושי גבוה,‏ משתלבים היטב בחברה הישראלית מבחינה כלכלית-תעסוקתית,‏ מבחינת רמת חיים והינם שבעירצון ממצבם.‏ עולי חבה"ע לשעבר מהרפובליקות האירופאיות,‏ שהגיעו ברובם מתחושה של חוסר ברירה אך עםהון אנושי גבוה,‏ משתלבים היטב אך לא באותה רמה כמו עולי המערב,‏ אחריהם ניתן למצוא את עולי חבה"עלשעבר מהרפובליקות האסייתיות ולבסוף,‏ עולי אתיופיה המתקשים להשתלב בחברה הישראלית.‏ הקשייםשל עולי אתיופיה להשתלב בחברה הישראלית באים לידי ביטוי בכל אחד מהמדדים.‏ למרות ההבדלים הללו ביןהקבוצות,‏ נראה כי בסה"כ העולים די אופטימיים לגבי עתידם בישראל.‏ניתן אם-כן לומר כי ממצאי מדד רופין להשתלבות עולים בחברה הישראלית,‏ המתבססים על נתוני הסקרהחברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מהשנים 2004 2003, ו-‏‎2005‎‏,‏ מעלים נתונים מעודדים מצדאחד המצביעים על כך שחלק מקבוצות המהגרים הותיקות מצליחות להשתלב היטב בחברה הישראלית.‏ מצדשני,‏ הנתונים מעוררים דאגה לגבי עתידן של קבוצות עולים אחרות,‏ בעיקר עולי אתיופיה ועולי חבה"ע לשעברמרפובליקות אסייתיות,‏ כמו גם לגבי מצבם של ילידי ישראל ממוצא אסיה-אפריקה שגם בדור השני ממשיכיםלהראות סימנים של קשיי השתלבות במימדים מסוימים - דבר המחייב הבנה והתייחסות.‏ממצאי דו"ח ראשון זה,‏ מדגישים את חשיבות המחקר השיטתי וארוך הטווח בשאלת השתלבות קבוצותהעולים השונות החברה הישראלית מחד,‏ ומאידך,‏ עולה ביתר שאת הבעייתיות הקיימת בשימוש בנתוניםהקיימים.‏ הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא אמנם מקור מידע חשוב,‏ אך מציב שתיבעיות מרכזיות.‏ ראשית,‏ מכיוון שהסקר איננו מיועד באופן ספציפי לחקר השתלבות עולים,‏ הוא אינו כולל אתכל השאלות החשובות הקשורות בהשתלבות ובעיקר את אלה העוסקות בהיבטים סובייקטיביים כגון:‏ הגדרתהזהות האישית,‏ שביעות רצון מההחלטה לעלות,‏ שביעות רצון מהיחס של החברה הישראלית כחברה קולטתועוד.‏ בנוסף לזאת,‏ משום שהסקר החברתי מתבסס על מדגם מייצג של החברה הישראלית,‏ הנתונים אינםמאפשרים ניתוח מעמיק של שתי קבוצות קטנות יחסית מבחינה מספרית:‏ עולי אתיופיה ועולי המערב.‏על מנת להתגבר על חלק מהבעיות הללו,‏ הורחב המחקר על-ידי עריכת סקר ייעודי של המכון אשר כולל שאלותהמרחיבות את שני המדדים החלקיים:‏ המדד להשתלבות חברתית של העולים בישראל והמדד הסובייקטיביהכולל שאלות של זהות ושביעות רצון.‏ כמו כן,‏ על מנת להתגבר על בעיית מיעוט המקרים בקבוצות עוליאתיופיה ועולי המערב,‏ הוגדל המדגם של העולים.‏ בימים אלו ממש מסתיים תהליך איסוף הנתונים עבורסקר ייעודי זה אשר נערך בסיוע המשרד לקליטת העלייה.‏ בתום התהליך יכלול הסקר נתונים על מדגם מייצג30

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808של האוכלוסייה הבוגרת בישראל , 1 עולים מאתיופיה , 2 עולי שנות ה-‏‎90‎ ואילך ממדינות חבר העמים , 3 ועוליםממדינות המערב . 4 שאלון המחקר כולל 62 שאלות סגורות,‏ אשר תורגמו לאנגלית,‏ אמהרית,‏ רוסית,‏ צרפתיתוספרדית,‏ ונשאלו באמצעות ראיונות טלפוניים.‏ נתוני סקר זה,‏ הכולל בפעם הראשונה מדגם גדול ומייצג שלעולי המערב ועולי אתיופיה ומספק מידע חשוב על סוגיות הקשורות בחוויות ההגירה ועיצוב הזהות,‏ מאפשרניתוח השוואתי,‏ מעמיק ומקיף של דפוסי ההשתלבות של העולים בחברה הישראלית.‏ לכשיסתיים תהליךאיסוף וניתוח הנתונים,‏ יפרסם המכון להגירה ושילוב חברתי ‏(עלייה וקליטה)‏ דו"ח מלא ומפורט.‏1,000 1 נדגמים המהווים מדגם שכבות לפי מגזר ‏(עולי שנות ה-‏‎90‎ ואילך ממדינות חבר העמים,‏ חרדים,‏ תושביקיבוצים,‏ מתנחלים,‏ שאר היהודים וערבים),‏ ומאפייני ישוב ‏(אזור גיאוגרפי וצורת ישוב לפי הגדרות הלשכה המרכזיתלסטטיסטיקה).‏הקליטה בראייה כללית תהליך500 2 נדגמים המהווים מדגם שכבות לפי שנת עלייה,‏ מאפייני ישוב וצורת מגורים ‏(מרכז קליטה או צורת דיור אחרת).‏500 3 נדגמים המהווים מדגם שכבות לפי שנת עלייה,‏ רפובליקת עלייה ומאפייני ישוב מגורים.‏31500 4 נדגמים המהווים מדגם שכבות לפי שנת עלייה ויבשת עלייה ‏(אירופה,‏ צפון-אמריקה ודרום-אמריקה לפי מדינות).‏

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808משה סמיונוב,‏ יצחק הברפלד,‏ רבקה רייכמן,‏ קארין אמית,‏ רוניתדולב,‏ אביבה זלצר-זובידה וסיביל היילברוןמדד רופין:‏ המדד השנתילהשתלבותם של העולים בישראל –דו״ח 2המרכז האקדמי רופין והמשרד לקליטת העלייה,‏ אגף המחקר,‏ 2007מדינת ישראל הינה מדינה קולטת עלייה אשר כמחצית מאזרחיה עלו לישראל ומרבית האחרים הם ילדימהגרים ‏(דור שני).‏מדד רופין מציע אומדנים וניתוח משתנים הבוחנים את רמת ההשתלבות של קבוצות עולים שונות בחברההישראלית במספר מימדים:‏ מימד רמת החיים,‏ מימד כלכלי-תעסוקתי,‏ מימד חברתי ומימד הזהות,‏ התרבותושביעות הרצון.‏ באמצעות הממצאים המוצגים בדו"ח זה,‏ אנו מקווים לתרום להעמקת הידע ולהבנה רחבהיותר של הגורמים המרכזיים המאיצים את תהליך השתלבות העולים בחברה הישראלית,‏ של הגורמים המרכזייםהמעכבים את תהליך ההשתלבות והתחומים בהם יש להתמקד על מנת לשפר את קליטתם ושילובם שלהעולים בחברה.‏ההנחה העומדת בבסיס המדד הינה כי ישראל היא חברת מהגרים.‏ כיוון שכך,‏ סוגיות ההשתלבות והשילוב אינןסוגיות איתן מתמודד דור העולים בלבד אלא גם בני הדור השני לעלייה וכך גם החברה כולה.‏ המציאות והנתוניםמעידים על בעיות השתלבות של קבוצות עולים שונות המתקיימות גם בדור השני והשלישי.‏ זאת ועוד,‏ סוגייתההשתלבות משפיעה על עצם זהותה של החברה הישראלית והבנת הנושא מסייעת בהבנת והחברה בה אנוחיים.‏מדד רופין להשתלבותם של העולים בחברה הישראלית,‏ המורכב מארבעה מדדי משנה הבוחנים את השתלבותהעולים מהיבטים שונים ולאורך זמן,‏ מעלה תמונה מורכבת של מגמות ודפוסי השתלבות של הקבוצות השונותבחברה הישראלית.‏ מדד רופין פורסם בשנת 2007 בשני דוחות:‏הקליטה בראייה כללית תהליך33דו"ח מדד רופין הראשון ‏(סמיונוב ואחרים,‏ 2007) התבסס על נתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזיתלסטטיסטיקה בשנים 2003-2005. הממצאים הבולטים בדו"ח הראשון היו שתהליך ההשתלבות איננו מסתייםבדור המהגרים וכי ניתן לראות הבדלים ברורים בין קבוצות ‏"ותיקות"‏ מסוימות,‏ למשל בין ילידי ישראל ממוצאמאירופה-אמריקה ועולים וותיקים,‏ לבין קבוצות ותיקות אחרות למשל ילידי ישראל ממוצא ואסיה-אפריקה,‏על פני המדדים השונים.‏ ממצאים אלו אינם מפתיעים ועולים בקנה אחד עם מחקרים רבים העוסקים באי-‏השוויון על בסיס עדתי בחברה בישראל.‏ ניתוח קבוצות העולים החדשות יותר בדו"ח הראשון העלה כי קבוצותהעולים נבדלות זו מזו במגמות ההשתלבות שלהן בחברה הישראלית כפי שהן באות לידי ביטוי על פני מדדי

ההשתלבות השונים.‏ מן הנתונים המוצגים בדו"ח נראה כי ניתן לדרג את הקבוצות העולים על פני המדדיםהשונים באופן הבא:‏ עולי המערב,‏ המהווים קבוצה מובחנת וייחודית של עולים המגיעים מבחירה ועם הוןאנושי גבוה,‏ משתלבים היטב בחברה הישראלית מבחינה כלכלית-תעסוקתית,‏ מבחינת רמת חיים והינם שבעירצון ממצבם.‏ עולי חבה"ע לשעבר מהרפובליקות האירופאיות,‏ שהגיעו ברובם מתחושה של חוסר ברירה אךעם הון אנושי גבוה,‏ משתלבים היטב אך לא באותה רמה כמו עולי המערב,‏ אחריהם ניתן למצוא או עולי חבה"עלשעבר מהרפובליקות האסייתיות ולבסוף,‏ עולי אתיופיה המתקשים להשתלב בחברה הישראלית.‏ הקשייםשל עולי אתיופיה להשתלב בחברה הישראלית באים לידי ביטוי בכל אחד מהמדדים.‏ למרות ההבדלים הללובין הקבוצות,‏ נראה כי בסה"כ העולים די אופטימיים לגבי עתידם בישראל.‏ ניתן אם-כן לומר כי ממצאי מדדרופין הראשון להשתלבות עולים בחברה הישראלית,‏ העלו נתונים מעודדים מצד אחד המצביעים על כך שחלקמקבוצות המהגרים הותיקות מצליחות להשתלב היטב בחברה הישראלית.‏ מצד שני,‏ הנתונים מעוררים דאגהלגבי עתידן של קבוצות עולים אחרות,‏ בעיקר עולי אתיופיה.‏ממצאי הדו"ח הראשון,‏ הדגישו את חשיבות המחקר השיטתי וארוך הטווח בשאלת השתלבות קבוצות העוליםהשונות החברה הישראלית מחד,‏ ומאידך,‏ העלו את הבעייתיות הקיימת בשימוש בנתונים הקיימים.‏ הסקרהחברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הוא אמנם מקור מידע חשוב,‏ אך הציב שתי בעיות מרכזיות.‏ראשית,‏ מכיוון שהסקר איננו מיועד באופן ספציפי לחקר השתלבות עולים,‏ הוא אינו כולל את כל השאלותהחשובות הקשורות בהשתלבות ובעיקר את אלה העוסקות בהיבטים סובייקטיביים כגון:‏ הגדרת הזהותהאישית,‏ שביעות רצון מההחלטה לעלות,‏ שביעות רצון מהיחס של החברה הישראלית כחברה קולטת ועוד.‏בנוסף לזאת,‏ משום שהסקר החברתי מתבסס על מדגם מייצג של החברה הישראלית,‏ הנתונים אינם מאפשריםניתוח מעמיק של שתי קבוצות קטנות יחסית מבחינה מספרית:‏ עולי אתיופיה ועולי המערב.‏דו"ח מדד רופין הנוכחי ‏(השני)‏ - על מנת להתגבר על חלק מהבעיות שעלו משימוש בסקר החברתי שלהלמ"ס,‏ פותח סקר ייעודי לבחינת השתלבותם של העולים בישראל שהיווה בסיס הנתונים בדו"ח הנוכחי.‏ סקרייעודי זה כלל 4 סקרים,‏ רחבים בהיקפם:‏ אחד בקרב כלל האוכלוסייה בישראל ושלושת האחרים בקרב קבוצותעולים מרכזיות:‏ עולי חבה"ע אחרי 1989, עולי המערב ועולי אתיופיה.‏ סקר זה פותח על ידי צוות המדד ובוצעעל ידי מכון דחף בתחילת שנת 2007. הסקר החדש כלל בנוסף לשאלות הסקר החברתי העוסקות בעוליםשאלות ספציפיות נוספות הנוגעות להשתלבות עולים ואינן קיימות בסקר החברתי.‏ השאלות הנוספות קשורותבעיקר להיבטיי ההשתלבות החברתיים,‏ התרבותיים והסובייקטיביים של העולים בישראל.‏הממצאים העולים מניתוח הסקר הייעודי והמוצגים בדו"ח זה מעלים כי בדומה לממצאי הדו"ח הראשון בולטיםהבדלים בהיבטים החברתיים,‏ הכלכליים והתעסוקתיים בין קבוצות העולים בישראל.‏ עם זאת ישנם הבדלים בחלקמהמשתנים הנבחנים ובעיקר בנוגע להשוואה בין שלוש קבוצות העולים המרכזיות:‏ עולי חבה"ע שעלו אחרי1989, עולי המערב ועולי אתיופיה.‏ השוואת הממצאים בנוגע למשתנה ידיעת השפה מצביעה על הבדלים ביןהדוחות.‏ בעוד בדו"ח הראשון עולי אתיופיה דיווחו על רמות גבוהות יותר של ידיעת השפה מעולי המערב ומעוליחבה"ע ‏(בהתאמה)‏ בדו"ח הנוכחי לעולי אתיופיה הרמות הנמוכות ביותר על פני משתנה זה.‏ ההבדל שהתקבלנעוץ גם באופן מדידת המשתנה וגם בגודל המדגם.‏ בנתוני הסקר החברתי,‏ אשר עליהם מתבסס הדו"ח הראשון,‏משתנה ידיעת השפה התבסס על שאלה אחת באשר לשליטה בשפה העברית והיה תקין רק בנתוני 2003. כמוכן מספר עולי אתיופיה בסקר היה קטן.‏ בסקר הייעודי,‏ משתנה ידיעת השפה חושב כמדד מארבע שאלות שמדדוהיבטים שונים של ידיעת שפה ‏(דיבור,‏ קריאה,‏ כתיבה ושימוש בחיי היום יום)‏ וכן מספרם של עולי אתיופיה בסקרהיה גדול,‏ לפיכך סביר כי נתונים אלו מהימנים יותר וגם מעודכנים יותר ‏(מייצגים את הרמה ב 2007). מאחרומשתנה השפה הוא משתנה מרכזי בחקר השתלבות מהגרים (2002 (Chiswick, ,1998 וממצאי מחקרנומראים כי יש לו משמעות מיוחדת עבור עולי אתיופיה,‏ הממצא הנוגע לקשיי השפה של עולי אתיופיה ‏(למרותהיותם וותיקים יחסית בארץ)‏ יכול להשליך על בעיות ההשתלבות שלהם בחברה בכלל ובשוק העבודה בפרט.‏34

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםהקליטה בראייה כללית תהליך2000-2020080835בחינת שני המשתנים הנוספים הקשורים להיבט ההשתלבות החברתית מעלה כי בעוד בדו"ח הראשון בקרבעולי אתיופיה דווח על רמות גבוהות יחסית של תחושת בדידות ותחושה שאין על מי לסמוך,‏ ממצאיהדו"ח הנוכחי מראים כי עולי אתיופיה דווקא מדווחים על רמות נמוכות יותר של תחושת בדידות מיתר קבוצותהעולים ואף מילידי ישראל.‏ ברם,‏ בקרב עולי אתיופיה אחוז החשים שאין להם על מי לסמוך בעת צרה גבוהמשמעותית מיתר הקבוצות של העולים.‏ יתכן וממצא זה נובע מכך שתחושת בדידות אינה אינדיקאטור מספקלהערכה של השתלבות וזאת מאחר ויתכן ובקבוצות עולים המרוכזות אתנית מבחינה גיאוגראפית תחושתהבדידות מתונה יותר ולכן התחושה שאין על מי לסמוך משמשת אינדיקאטור מדויק יותר להשתלבות.‏בחינת מדד רמת החיים בדו"ח הנוכחי בהשוואה לדו"ח הראשון מצביעה על תמונה די דומה לפיה הקבוצההחזקה ביותר ביחס לממוצע כלל האוכלוסייה הינה קבוצת ילידי ישראל ממוצא אירופה אמריקה והקבוצההחלשה ביותר היא קבוצת עולי אתיופיה.‏ בהשוואה בין הדוחות ניכר שיש בממצאי הדו"ח השני,‏ המבוססים עלנתוני 2007, שיפור ברמת החיים של עולי חבה"ע אחרי 89 מרפובליקות אירופאיות ושל עולי המערב.‏בחינת משתני ההשתלבות הכלכלית-תעסוקתית בשני הדוחות מעלה תמונה דומה מאוד לפיה עוליאתיופיה הנם בעלי מאפייני פוטנציאל בשוק העבודה ואינדיקאטורים של השתלבות בשוק העבודה הנמוכיםמשמעותית מאילו של עולי חבה"ע ובמיוחד מאילו של עולי המערב.‏ חלק מההבדלים בין הקבוצות נובעיםמהבדלים באינדיקאטורים אובייקטיביים כדוגמת שיעור בעלי השכלה אקדמית ושיעור במקצועות .PTMשיעורים אלו גבוהים משמעותית בקרב עולי המערב ועולי חבה"ע בהשוואה לשיעורים נמוכים מאוד בקרבעולי אתיופיה.‏ חשוב לציין כי ניתן להתייחס לנתונים המתקבלים בדו"ח הנוכחי בנוגע לעולי אתיופיה כנתוניםמהימנים יותר וזאת מאחר ובדו"ח הראשון הממצאים מתבססים על מספר זעום של מקרים.‏ מדד ההשתלבותהסובייקטיבית בשוק העבודה מצביעה אף הוא על תמונה דומה.‏ גם מניתוח זה מתקבל כי הנשים באופן כללימרוצות יותר.‏ ההבדל הבולט היחיד בין הדוחות הוא השיפור ברמת שביעות הרצון בקרב הגברים עולי המערב.‏אלה מעידים,‏ בנתוני 2007, על רמת שביעות רצון הגבוהה מזו של כלל המדגם,‏ וזאת בהשוואה לנתון שהתקבלבדו"ח הראשון לפיו הם פחות מרוצים ביחס לממוצע.‏בנוסף לממצאים הנוגעים למשתנים הקיימים גם בסקר החברתי,‏ הסקר עליו מתבסס דו"ח זה אפשר בחינהשל סדרת משתנים הייחודיים לעולים.‏ המשתנים שנבחנו הם:‏ מניעי העלייה לארץ,‏ הגדרת הזהות שלהעולה,‏ סוגיות הקשורות לשימור התרבות של העולה,‏ ציפיות לעתיד ושביעות רצון מהמוסדות הקולטים.‏הממצאים העולים מניתוח משתנים אלו ‏(חלק ב'‏ של המשתנים)‏ מעלים תמונה מעניינת ומורכבת.‏ נמצא כימניעי העלייה של עולי אתיופיה ועולי המערב דתיים בעיקרם בעוד מניעי העלייה של עולי חבה"ע מגוונים יותרופחות דתיים.‏ עוד נמצא כי בקרב עולי חבה"ע שיעור גבוה יותר שוקלים לעזוב את הארץ והיו פחות ממליציםלחבר או קרוב משפחה לעלות לארץ,‏ בהשוואה לעולים מאתיופיה ומהמערב.‏ באשר להגדרת הזהות,‏ עולה כיעולי המערב ועולי אתיופיה מגדירים עצמם כ"יהודים"‏ בשיעורים גבוהים יותר מעולי חבה"ע,‏ אך האחרוניםמגדירים עצמם כיותר ‏"ישראלים".‏ עוד נמצא בהקשר זה כי עולי חבה"ע מזדהים בשיעורים גבוהים יותרמעולי אתיופיה ועולי המערב עם ארץ מוצאם,‏ אך עולי אתיופיה דיווחו באחוזים גבוהים יותר כי יש חשיבותגבוהה עבורם לשימור תרבות ארץ מוצאם.‏ בחינת התשובה לשאלה כיצד הישראלים הוותיקים מגדירים אותך?‏העלתה כי עולי אתיופיה חשים כי הוותיקים בישראל מגדירים אותם לפי מוצאם בעוד העולים האחרים פחותחשים כך.‏ בחינת הרשתות החברתיות שיש לעולים מעלה כי עולי חבה"ע ועולי אתיופיה נמצאים בקשריםחברתיים בעיקר עם עולים מארצות מוצאם והם אף מתגוררים בשכונות בהן יש ריכוז של עולים מארץ מוצאם.‏עולי חבה"ע העידו כי הם פחות מרוצים מטיפול מוסדות הקליטה בהם בהשוואה ליתר הקבוצות והם פחותאופטימיים באשר לשיפור מצבם בעתיד.‏ העולים מאתיופיה,‏ למרות קשיי ההשתלבות באינדיקאטורים השוניםשהצגנו לאורך הדו"ח,‏ חשים אופטימיים לגבי העתיד.‏

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםהקליטה בראייה כללית תהליך2000-20200808סבינה ליסיצהעמדות הציבור בנושא העלייהוהקליטה:‏ ממצאי סקר מעקבהמשרד לקליטת העלייה ומכון גיאוקרטוגרפיה,‏ 2007משרד לקליטת העלייה נוהג לערוך סקרים לגבי עמדות הציבור הוותיק בנושאי עלייה וקליטה על מנת לבצעמעקב על השינויים המתרחשים בדעת הקהל.‏ מאז גל העלייה האחרון,‏ נערכו סקרים מקבילים גם בקרב ציבורהעולים מבריה"מ לשעבר.‏שני הסקרים האחרונים בקרב הוותיקים נערכו ב-‏‎2001‎ ו-‏‎2003‎ ‏(תקופת המיתון הכלכלי),‏ והסקר האחרוןבקרב העולים התבצע ב-‏‎2003‎‏.‏ יש לציין כי בשנים אלו,‏ כמו גם בתקופה הנוכחית,‏ מספר העולים מחבר העמיםנמצא במגמת ירידה.‏לעומת זאת,‏ בשנת 2007, שבה נערך הסקר הנוכחי,‏ המצב במשק הישראלי השתפר באופן משמעותי.‏מטרות המחקרהמטרה העיקרית של מחקר זה היא מעקב אחרי עמדות הציבור בנושא העלייה והקליטה.‏וליתר פירוט:‏לבחון האם חל שינוי בעמדות הציבור עקב השינויים בהיקף העלייה ובהרכבה וכן במצב הכלכלי במשק.‏• לבדוק את דפוס היחסים החברתיים עם העולים כפי שנתפס ע"י הוותיקים ובאופן הדדי ע"י העולים.‏• לבדוק האם העולים בעלי ותק גבוה בארץ מאמצים עמדות של הציבור הוותיק בנושאי העלייה והקליטה• ובנושאים חברתיים.‏מתודולוגיה37המדגםהמחקר נערך באמצעות סקר טלפוני בקרב מדגמים מייצגים של 506 וותיקים-יהודים ‏(אשר נולדו בארץ או עלולפני 1989) ו-‏‎502‎ עולי חבר העמים ‏(אשר עלו לארץ בין 1989-2005) בגילאי 18+.

טעות הדגימה מהווה 4.5%.שאלון המחקר:‏לצורך המחקר חוברו שני שאלונים מקבילים,‏ אשר אפשרו השוואה בין שתי האוכלוסיות.‏השאלון בשפה העברית,‏ שהועבר לוותיקים,‏ כלל 46 שאלות תוכן.‏השאלון בשפה הרוסית כלל 45 שאלות תוכן.‏השאלונים כללו קבוצת שאלות שנשאלו בסקרים הקודמים של עמדות הציבור ומאפשרים השוואת העמדותלאורך זמן.‏בנוסף לשאלות הבודקות את עמדות הציבור בנושא העלייה והקליטה,‏ השאלונים כללו גם שאלות בנושאיםחברתיים,‏ אשר היכולות לספק אינדיקציה להשתלבות חברתית בחברה הישראלית ‏(חגיגת חגים,‏ מתן שמותעבריים לילדים,‏ עמדות כלפי שירות צבאי ביחידות קרביות וכו').‏סיכום ומסקנותעמדות הוותיקים והעולים כלפי העלייה והקליטה שומרות על יציבות לאורך זמן.‏ זאת,‏ למרות העובדה,‏ שהמצבבמשק בעת ביצוע הסקר השתפר בהרבה,‏ בהשוואה לתקופת המיתון בה נערכו שני הסקרים הקודמים.‏ כמוכן,‏ יש להזכיר את מגמת צמצום העלייה המתרחשת בשנים האחרונות,‏ אשר מצמצמת את הנטל הכלכלי שלהעלייה על המשק ומורידה מהתחרות על המשאבים בין וותיקים ועולים.‏גם הפרופילים הסוציו-דמוגראפיים והחברתיים של הוותיקים התומכים בעלייה ‏(=בעלי עמדות חיוביותכלפי העלייה)‏ והקבוצה ‏"העוינת"‏ ‏(=בעלי עמדות אמביוולנטיות כלפי העלייה)‏ לא השתנו,‏ בהשוואה לשניםהקודמות.‏ממצא נוסף,‏ שמצביע על מידה נמוכה של דינאמיקה בתחום העמדות בנושאים הקשורים בקליטת העלייה הואההבדלים המתונים בין קבוצות הוותק השונות של העולים,‏ אשר נרשמו לגבי רוב השאלות הנבחנות.‏ליתר פירוט,‏ המחקר הצביע על הדפוסים הבאים:‏• המרואיינים הוותיקים חולקו לשני אשכולות בהתאם לעמדותיהם כלפי העלייה והקליטה.‏ נמצא כי בעליעמדות חיוביות מהווים כשני שלישים מכל הוותיקים.‏ קבוצה זו מקבילה במאפייניה לקבוצת התומכיםבעלייה,‏ שתוארה במחקרים הקודמים.‏ לעומת זאת,‏ האחרים,‏ שהם בעלי עמדות אמביוולנטיות,‏ רואיםחשיבות בינונית לנושא העלייה,‏ נפגעים יותר ממנה ופחות מכירים בתרומתה.‏ וותיקים אלה מהווים קרובלשליש מהמדגם.‏• כמו בכל הסקרים הקודמים,‏ גם בסקר זה נמצא,‏ כי בעלי העמדות החיוביות כלפי נושאים הקשוריםבקליטת העלייה מאופיינים במעמד סוציו-אקונומי מבוסס יותר,‏ מאלה שהם בעלי עמדות אמביוולנטיותאו פחות חיוביות.‏ סביר להניח,‏ כי העמדות האמביוולנטיות של האוכלוסייה החלשה יחסית קשורות בכךשאוכלוסייה זו חשה כי היא נמצאת בתחרות ישירה עם העולים על משאבי דיור,‏ תעסוקה ורווחה.‏38

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםהקליטה בראייה כללית תהליך2000-2020080839ההיבט הקוגניטיבי• הוותיקים והעולים מביעים מידת עניין בינונית בנושאים הקשורים בעלייה והקליטה.‏ מידת העניין שלהוותיקים אף מעט יותר גבוהה מזו של העולים.‏ לעמדות הוותיקים כלפי העלייה יש בסיס אידיאולוגי חזק,‏ואילו בקרב העולים,‏ העמדות כלפי העלייה מייצגות רלוונטיות אישית:‏ העולים אשר השתלבו במידה זו אואחרת בארץ,‏ נוטים להביע פחות עניין בנושאים אלה.‏• שתי האוכלוסיות מודעות לצמצום היקפי העלייה בשנים האחרונות,‏ ואף תופסות צמצום זה כגדול יותרמזה שקרה במציאות.‏ הוותיקים תופסים את מספר העולים המגיעים כגבוה יותר מהמדווח ע"י העולים.‏יתכן כי הפרש זה נובע מהעובדה כי הוותיקים מתייחסים להיקפי העלייה ממדינות השונות,‏ ואילו העוליםמעריכים בעיקר את כמות העולים מארץ מוצאם.‏ההיבט הרגשי• במחקר זה הוותיקים נטו להסכים עם כך שבארץ לא אוהבים את העולים,‏ אולם,‏ פחות מהעולים.‏ בקרבהעולים חלה עלייה בשיעור המסכימים עם טענה זו,‏ בהשוואה למחקר הקודם.‏ הפרופילים הסוציו-‏דמוגראפיים של המסכימים עם טענה זו הפוכים בקרב שתי הקבוצות:‏ הוותיקים המבוססים,‏ נוטים יותרלהסכים עם הטענה שבארץ לא אוהבים את העולים לעומת העולים במצוקה,‏ שנוטים יותר להסכים עםטענה זו.‏רלוונטיות אישית של נושא העלייה• רוב הוותיקים הסכימו לויתורים אישיים,‏ כדי שהמדינה תמשיך לתמוך בעולים.‏ גם כאן הסכמה גבוההיותר נרשמה בקרב הוותיקים בעלי תכונות השייכות לפרופיל של התומכים בעלייה.‏ אומנם יש לזכור כיבסדר העדיפויות של הוותיקים העזרה לקליטת העולים תופסת מקום בסוף הרשימה,‏ אחרי עזרה לחייליםמשוחררים,‏ משפחות ברוחות ילדים וזוגות צעירים.‏ לא ניתן לדעת האם יש סתירה בין ממצאים אלה,‏ כווןשבסקר זה לא נבדקה נכונות לויתורים אישיים למען היעדים שהיו בראש סדר עדיפויות של הוותיקים‏(למשל,‏ עזרה לחיילים משוחררים).‏• הוותיקים נוטים לתפוס את הבעיות איתן מתמודדים העולים בחיי היום יום באופן דומה לעולים עצמם.‏במילים אחרות,‏ לוותיקים תפיסה מציאותית למדי של קשיי הקליטה.‏ שתי הבעיות העיקריות שדווחו הןע"י הציבור הוותיק והן ע"י העולים הן בתחומי רכישת השפה ומציאת העבודה.‏ עם זאת,‏ בעוד שנושארכישת השפה נתפס כבעיתי יותר בעיני הוותיקים בהשוואה לעולים,‏ הרי שנושא מציאת העבודה נתפסכבעייתי יותר בקרב העולים.‏ בנוסף,‏ נמצא כי הוותיקים תופסים את נושא היחסים חברתיים בין עוליםלוותיקים כבעייתי יותר עבור העולים מאשר העולים עצמם.‏ יתכן גם שההיבט הזה חשוב לעולים פחות,‏מאשר לוותיקים,‏ עקב הרשתות החברתיות האקסקלוסיביות שלהם והיחסים החברתיים המועטים,‏ עםבני מגזרים אחרים ‏(שנמצאו במחקר זה).‏ ואילו הוותיקים תופסים את ההשתלבות חברתית של העוליםבחברה כמרכיב חשוב בקליטתם.‏• ברמת המאקרו המדינית,‏ הוותיקים נוטים להשיב כי העלייה תרמה במידה בינונית-גבוהה לחיי התרבותולמצב הכלכלי והביטחוני של המדינה.‏ אולם ברמת הפרט,‏ גרמה העלייה לקשיים במציאת דיור ותעסוקה

הולמת לאוכלוסיה הישראלית הותיקה.‏ יש לציין כי קשיים אלה נתפסים כפחות חמורים,‏ ככל שהוותיקיםמודעים יותר לחיוניות העלייה למדינה.‏ במילים אחרות,‏ ככל שעולה ההצדקה האידיאולוגית למחיר ששולםעבור קליטת העלייה הגדולה ע"י האוכלוסייה המקומית,‏ כך הקשיים נתפסים כפחות חמורים.‏• העולים מודעים לקשיים של האוכלוסייה הותיקה,‏ אשר נגרמו בעקבות העלייה ‏(בדיור,‏ תעסוקה)‏ פחותמהוותיקים עצמם.‏ סביר להניח כי לאור ההתנסות של קליטתם בחברה ובתרבות חדשה,‏ הקשיים שלהוותיקים,‏ המעורים היטב בחיים בארץ,‏ נתפסים כפחות ‏"רציניים".‏ הסבר אפשרי אחר לתופעה זו:‏העולים סבורים כי העלייה בעלת הון אנושי גבוה מצדיקה את ה"מחיר"‏ ששולם עבורה.‏• גם הוותיקים וגם העולים אינם תופסים את העולים כקבוצה הראויה ביותר לסיוע מן המדינה.‏ יתר על כן,‏שתי הקבוצות בעד מתן סיוע לחיילים המשוחררים בעדיפות הראשונה.‏ עם זאת,‏ בסדרי העדיפויות שלהוותיקים תופסים העולים מקום לפני האחרון ‏(לאחר חיילים משוחררים,‏ משפחות ברוכות ילדים וזוגותצעירים),‏ ואילו העולים עצמם רואים את מגזרם כמועמד שני לעזרה מן המדינה.‏ יש לציין כי העולים אינםתופסים את עצמם כראויים לסיוע בעדיפות הראשונה,‏ למרות שהם תופסים את קבוצתם כבעלת רמתחיים נמוכה יותר,‏ הן בהשוואה לאוכלוסייה הותיקה,‏ והן בהשוואה לקבוצות העולים האחרות ממדינותאירופה ואמריקה.‏ כלומר,‏ נראה כי במקרה זה העולים,‏ ללא הבדלי ותק בארץ,‏ מדגישים את האינטרסיםהלאומיים יותר מאשר האינטרסים הפרטיקולאריים של קבוצתם.‏• מרבית הוותיקים והעולים מסכימים בהחלט,‏ כי כדי להרגיש כישראלי חייבים לדעת עברית.‏ עם זאת,‏בפועל רק מעטים מהעולים מדברים בחיי היום-יום רק,‏ או בעיקר עברית.‏ מרבית העולים מדברים במידהדומה בשתי השפות,‏ או בעיקר בשפת ארץ המוצא.‏ בדיקה לאורך הזמן מצביעה על כניסה הדרגתיתואיטית של השפה העברית למעגלי חיי היום יום.‏• הוותיקים מתנגדים לשמירה על השפה הרוסית גם בדור הבא של העולים.‏ הוותיקים המבוססים נוטיםלהביע עמדות חיוביות יותר בנושא זה,‏ בהשוואה לבעלי מעמד נמוך יותר.‏ לעומת זאת,‏ העולים כמקשהאחת מעוניינים לשעתק את שפת המקור גם בדור הבא.‏ נראה,‏ כי יש טעם לפעול להגברת הלגיטימציהלרב-לשוניות,‏ של הדור הצעיר של העולים במסגרת חברה רב-תרבותית.‏יחסים בין עולים לוותיקים• מרבית הוותיקים תופסים את יחסם של העולים אליהם כטוב בהחלט,‏ או טוב למדי.‏ העולים תופסיםאת יחס הווותיקים כלפיהם באופן דומה.‏ העדר הקשר בין תפיסת יחס הווותיקים ע"י העולים לבין ותקהעולים בארץ יכול לתת אינדיקציה לכך שלא מדובר על יחסי קרבה חברתית אמיתית בין שתי האוכלוסיותאשר מתגבשת עם הזמן,‏ אלא על אינטראקציות יומיומיות במישור האינסטרומנטאלי.‏ למסקנה דומהניתן להגיע כאשר בודקים את נסיבות המפגש בין עולים לוותיקים.‏ שיעור הוותיקים,‏ שנפגשו עם עוליחבר העמים בביתם,‏ או בבית של אחרים,‏ נמוך מהשיעור המקביל בקרב קבוצות העולים מארה"ב וצרפת.‏זאת למרות ההבדלים הניכרים בין שיעור עולי חבר העמים ושיעור עולי ארה"ב וצרפת באוכלוסיההישראלית.‏• שיעור נמוך מהוותיקים דיווחו כי יש להם חברים קרובים,‏ שהם עולי חבר העמים.‏ בהתאם לכך,‏ הרשתותהחברתיות של העולים מורכבות בעיקר מבני מגזרם,‏ ושיעור החברים הוותיקים אינו משתנה במקביל40

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםהקליטה בראייה כללית תהליך2000-20200808לעלייה בותק בארץ.‏• ממצא נוסף שמצביע על התבדלות חברתית בין וותיקים לעולי חבר העמים,‏ הוא הרכב הדמוגראפישל שכונות מגוריהם.‏ רוב הוותיקים נטו לדווח על כך שהעולים מהווים חלק קטן ‏(אם בכלל)‏ מתושבישכונותיהם.‏ שיעור גבוה מהעולים דיווחו כי הם מתגוררים בשכונות עם ריכוז גבוה של בני מגזרם.‏ המסקנההמתבקשת מממצאים אלה:‏ העולים נוטים למגורים מרוכזים עם בני מגזרם.‏ ממצאי המחקר מצביעיםעל כך שמגורים בקרב שכונות ‏"רוסיות"‏ מלווים בחוסר הצלחה כלכלית,‏ לשונית וחברתית,‏ כלומר פוגעיםבתהליך האינטגרציה.‏שביעות הרצון והערכת סיכויי הצלחה• שביעות הרצון של הוותיקים ממצבם כיום גבוהה יותר משביעות רצונם של העולים.‏ מעט יותר ממחציתהעולים שבעי רצון ממצבם כיום.‏ בקרב הוותיקים שביעות הרצון ממצבם כיום,‏ מהווה אחד המשתניםהמסבירים,‏ את עמדותיהם כלפי העלייה.‏ בקרב העולים נמצא כי שביעות רצונם קשורה בזהותם והזדהותםהיהודית והישראלית אף יותר מאשר במאפיינים הסוציו-דמוגראפיים שלהם ‏(כולל ותק בארץ).‏ בקרבהעולים שביעות רצון גבוהה יותר מהמצב קשורה בהרגשת בית בישראל וביחסים קרובים יותר אלהוותיקים.‏• הוותיקים תפסו את סיכויי ההצלחה האישיים שלהם כטובים למדי ודומים לאלה שהם מצפים לגביילדיהם.‏ בקרב העולים התקבלה תמונה שונה:‏ הם נטו להעריך את סיכויים להצלחה אישית במישורהמקצועי והכלכלי כבינוניים בלבד,‏ אך ראו סיכויי ההצלחה של הדור הבא כגבוהים יותר באופן משמעותי,‏הן בהשוואה לסיכויי ההצלחה האישית של העולים עצמם,‏ והן בהשוואה לסיכויי ההצלחה של הדורהבא של הוותיקים.‏ כלומר,‏ העולים סבורים כי לא יצליחו להתקדם בעצמם,‏ אך מאמינים במוביליות בין-‏דורית של ילדיהם.‏ זאת,‏ לעומת הוותיקים אשר אינם מצפים למוביליות רבה יותר של ילדיהם,‏ בהשוואהלעצמם.‏• השתתפות הוותיקים בפעילות ההתנדבותית,‏ כמו גם הנכונות להשתתף בה,‏ היו גבוהות בהרבה מאלהשל העולים.‏ תחומי העזרה המועדפים היו דומים בין שתי הקבוצות.‏ אם כי העולים נטו יותר להשיב שהיומעוניינים לסייע לעולים בקליטתם בארץ.‏41

קליטת העלייה בישראלתקצירי מחקרים2000-2008 ריםפרק שניעולי בריה״מ לשעבר קליטת43

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808נטליה דמיאן ויהודית רוזנבאום-‏ תמריעולי חבר-העמיםלאחר חמש שנים בארץעולי יולי 1990: מחקר המעקב אחרקליטת עולי בריה״מ לשעבר בקליטהישירה דו״ח מס׳ 9המשרד לקליטת העלייה,‏ האגף לתכנון ומחקר,‏ 1996הנתונים המובאים להלן מבוססים על ממצאי מחקר-מעקב אחר קליטת עולי חבר-העמים בקליטה ישירה,‏הנערך על ידנו מראשית גל העלייה הנוכחי.‏ במסגרת מחקר זה רואיינו עד כה מספר פעמים ארבע קבוצותעולים,‏ שעלו לארץ בנקודות זמן מסוימות:‏ בחודש נובמבר 1989, בחודש יולי 1990, בחודש ספטמבר 1991,ובחודשים ינואר-מרץ 1995, כאלף ראשי משפחה מכל קבוצה.‏הדו"ח הנוכחי הינו הראשון בו מובאים נתונים על קליטתם של עולי בריה"מ לשעבר בעלי ותק של יותר מחמששנים בארץ.‏ נתונים אלה מתייחסים למצבם של עולי יולי 1990 בהיותם שנה וחצי-שנתיים,‏ שלוש שנים וחציוחמש שנים לאחר העלייה,‏ בהשוואה לנתונים הקיימים לגבי קליטת עולי ברית המועצות בשנות ה-‏‎70‎‏.‏מטרות המעקב,‏ יעדי הקליטה הישירה וממצאים המתייחסים לקבוצות ושלבים קודמים ניתן למצוא בדו"חותהקודמים.‏להלן עיקר הממצאים לפי תחומי הקליטה השונים:‏דיור ובעלות על מוצרים בני-קיימאניכר שיפור משמעותי באחוז המתגוררים בדיור קבע,‏ בקרב עולי יולי 1990, חמש שנים לאחר עלייתם,‏ בהשוואהלמצבם בשנה השנייה ובשנה הרביעית לעלייה.‏ 70% מהם דווחו שהם גרים בדירות בבעלות המשפחה או בדמימפתח,‏ ו-‏‎9%‎ בדיור ציבורי.‏ כלומר,‏ סה"כ כ-‏‎80%‎ מהעולים גרים בדיור קבע,‏ זאת לעומת כ-‏‎50%‎ שדווחו כךשלוש שנים וחצי לאחר העלייה.‏45ניכרת ירידה בצפיפות הדיור במשך הזמן,‏ בהשוואה למצבם של אותם העולים בהיותם שנה וחצי-שנתייםושלוש שנים וחצי לאחר העלייה.‏ כמו כן נמצא כי צפיפות הדיור של העולים בארץ לאחר חמש שנים לעלייתםנמוכה מזו שבה היו,‏ לפי דיווחם,‏ בארץ מוצאם.‏

עם זאת,‏ צפיפות הדיור של עולי יולי 1990, חמש שנים לאחר העלייה,‏ עדיין גבוהה במקצת מזו של כללהאוכלוסייה היהודית בארץ:‏ ממוצע של 1.1 נפשות לחדר,‏ בהשוואה של 1.0 בקרב כלל האוכלוסייה היהודית.‏באשר לבעלות על מוצרים בני-קיימא,‏ מצב העולים,‏ בתום חמש שנים לעלייתם,‏ באשר למספר מוצרים,‏ דומהלמצב הקיים בכלל משקי הבית העירוניים בישראל ‏(כ-‏‎90%‎ בעלות על מכונת כביסה וטלוויזיה צבעונית,‏וכ-‏‎50%‎ - בעלות על מכונית פרטית).‏ לגבי מוצרים אחרים ‏(כגון:‏ מייבש כביסה,מדיח כלים וכד'),‏ נמצאוהבדלים בין העולים לאוכלוסיה הוותיקה.‏ יש יסוד להניח,‏ כי ההבדלים בין העולים לבין האוכלוסייה הוותיקהמשקפים גם שוני בדפוסי תרבות וסדרי עדיפויות,‏ ולא רק הבדלים ביכולת כלכלית.‏רמת שביעות הרצון של עולי יולי 1990 מהישוב ומהשכונה נמצאה בין הגבוהות ביותר בכל שלבי המעקב ‏(עםירידה קלה בין השנה השנייה לשנה השישית בארץ),‏ ורמת שביעות הרצון מהדיור עלתה עם הוותק בארץ:‏מ-‏‎60%‎ ‏(שבעי רצון ‏"בהחלט"‏ או"‏ למדי",‏ 1.5-2 שנים לאחר העלייה)‏ עד (5 80% שנים לאחר העלייה).‏העלייה במשך הזמן ברמת שביעות הרצון של העולים מתנאי מגוריהם בארץ מהווה,‏ מצד אחד,‏ ביטוי לגמישותשל מסלול ‏"הקליטה הישירה"‏ ‏(בחירה חופשית של העולים בישוב המגורים),‏ ומצד שני,‏ ביטוי לשיפור הניכרשחל בתחום הדיור במשך הזמן.‏קליטה לשוניתהרוב הגדול של עולי חבר-העמים שנחקרו עד כה,‏ בגל עלייה זה,‏ הגיעו לארץ ללא ידיעת עברית כלל.‏יחד עם זאת,‏ נרשם,‏ אצל כל הקבוצות שנחקרו,‏ עיכוב מסוים במועד תחילת לימודי האולפן,‏ בהשוואה לעוליבריה"מ בשנות ה-‏‎70‎‏,‏ אשר התחילו את לימודיהם,‏ מיד עם עלייתם,‏ במרכזי הקליטה.‏ מסתבר מממצאי המחקר,‏כי עיכוב זה,‏ יותר מהיותו ביטוי לקושי בתהליך הקליטה הישירה,‏ הינו ביטוי לגמישות המסלול,‏ המאפשרלעולים לבחור במועד תחילת לימודי האולפן,‏ בהתאם להגשמת צרכים אחרים בתהליך הקליטה ‏(כגון:דיורותעסוקה).‏ מסתבר מממצאינו,‏ כי למרות העיכוב במועד תחילת הלימודים,‏ רוב העולים למדו באולפן והמשיכולשפר את ידיעת העברית במסגרות שונות,‏ גם לאחר כניסתם לשוק העבודה.‏ ניתן גם לציין שכאשר נשאלו עולייולי 1990, חמש שנים לאחר העלייה,‏ מהן הבעיות החמורות ביותר בהן נתקלו מאז עלייתם לארץ,‏ 11% בלבדהתייחסו לבעיות בתחום רכישת השפה העברית:‏ תחום זה מדורג ע"י העולים כתחום בעייתי במקום רביעי,‏לאחר בעיות תעסוקה,‏ דיור והכנסה.‏מן הנתונים עולה,‏ כי ניתן להבחין בשני מימדים המתייחסים להישגיהם של העולים בשפה העברית:‏• יכולת פסיבית ‏(הבנה)‏ מול יכולת אקטיבית ‏(השתתפות ושימוש)‏• רמת השפה הנדרשת ‏(למשל,‏ היכולת לשוחח ‏"שיחה פשוטה"‏ מול השתתפות באירועים תרבותיים‏(כגון:‏ הצגת תיאטרון).‏ההבדלים בשני מימדים אלה קיימים הן בקרב עולי בריה"מ בשנות ה-‏‎70‎ והן בקרב הקבוצה שלפנינו.‏ כך,‏למשל,‏ היכולת להבין שיחה פשוטה בעברית,‏ גבוהה באופן משמעותי בקרב שתי הקבוצות ‏(יותר מ-‏‎60%‎‏),‏בהשוואה ליכולת להבין הצגת תיאטרון בעברית (46%-43%) ובהשוואה ליכולת להשתתף באופן פעיל בדיוניםבעברית ‏(כ-‏‎40%‎‏).‏מצד שני,‏ הנתונים מצביעים גם על כך שלאחר חמש שנים לעלייה עדיין הרוב הגדול של העולים משתמשיםבשפה העברית בעיקר בנסיבות פורמאליות ‏(לדוגמה,‏ במקום עבודה)‏ וכמעט ואינם משתמשים בה בנסיבותהקשורות לחייהם הפרטיים כגון,‏ בשיחות עם בן הזוג,‏ ילדים וחברים או כקריאת עיתון.‏ בנסיבות כאלה46

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808ממשיכים העולים להשתמש באותה שפה שבה השתמשו בארץ מוצאם.‏ יותר מזה:‏ מלבד בתחום העבודה,‏השינויים במידת השימוש בעברית בתחומי החיים האחרים בין השנה הרביעית לשנה השישית לאחר העלייהמזעריים ולא משמעותיים.‏ כך,‏ שיעור העולים המדווחים על שימוש בעברית ‏("בלבד"‏ או ‏"בעיקר")‏ במקוםעבודתם עלה מ-‏‎56%‎ לאחר שלוש שנים וחצי לעלייה ל-‏‎63%‎ לאחר חמש שנים לעלייה.‏ בכל הנסיבותהאחרות שיעור המשתמשים רק או בעיקר בעברית הנו זעום ונע בין 11% ‏(האזנה לרדיו)‏ ל-‏‎1%‎ ‏(קריאתספרים,‏ שיחות עם חברים וכד'),‏ לאחר חמש שנים בארץ.‏ניתוח הנתונים העלה,‏ כי יכולתם של העולים לשוחח בעברית עולה כאשר הם נפגשים לעיתים קרובות עם ילידיהארץ ועם ווותיקים אחרים,‏ כאשר הם צעירים,‏ יחסית,‏ משכילים יותר ובעלי מקצועות אקדמיים וחופשיים,‏והינם מרגישים כישראלים ולא כבני ארץ מוצאם.‏ כל אחד מהגורמים הללו תורם לרמת ידיעת השפה העבריתהמדוברת,‏ גם כשהאחרים מוחזקים קבוע.‏ למשל,‏ גיל מבוגר מאוד משפיע באופן שלילי על יכולתם של העוליםלדבר עברית,‏ ללא קשר עם רמת השכלה או עם תדירות הפגישות עם ילידי הארץ.‏קליטה תעסוקתיתאחוז המועסקים,‏ מכלל ראשי משפחה השייכים לכוח העבודה 5 שנים לאחר העלייה,‏ דומה לזה שהיה בקרבעולי בריה"מ בשנות ה-‏‎70‎‏,‏ וכן לאחוז המועסקים בקרב האוכלוסייה הכללית בארץ.‏ כלומר,‏ שיעור האבטלהבקרב העולים לאחר חמש שנים דומה לשיעור האבטלה השנתי הממוצע באוכלוסייה הכללית בארץ בתקופההמקבילה (1995) שהיה כ-‏‎6%‎‏.‏מממצאי המעקב מסתברת תופעה מעניינת לגבי עולי חבר-העמים:‏ נטייה של כמעט שליש מהם לעבוד ביותרממשרה אחת:‏ 65% מכלל אלה שמועסקים כעת (5 שנים לעלייה)‏ עובדים במשרה מלאה,‏ 30% נוספיםעובדים ביותר ממשרה אחת,‏ ו-‏‎5%‎ בלבד מועסקים במשרה חלקית.‏למרות שאחוז המועסקים בתום חמש שנים לעלייתם דומה בשתי התקופות ‏(בשנות ה-‏‎70‎ והיום),‏ בעלייההנוכחית נרשמה ניידות מקצועית רבה יותר כלפי מטה בהשוואה לגל העלייה הקודם.‏דבר זה נכון,‏ כמובן,‏ בעיקר,‏ לגבי האקדמאים ובעלי המקצועות המדעיים.‏במקביל,‏ רמת שביעות הרצון מהעבודה של עולי יולי 1990 נמוכה,‏ יחסית,‏ בהשוואה לעולי ברית המועצותבשנות ה-‏‎70‎‏.‏ חמש שנים לאחר העלייה,‏ 67% מעולי יולי 1990, לעומת 76% מעולי בריה"מ בשנות ה-‏‎70‎‏,‏הביעו שביעות רצון מהעבודה ‏(שבעי רצון ‏"בהחלט"‏ או ‏"למדי").‏ יש גם לציין שרמת שביעות הרצון של העוליםמעבודתם בארץ לא השתנתה בין השנה הרביעית לשנה השישית בארץ (66% ו-‏‎67%‎‏,‏ בהתאמה,‏ שבעי רצון‏"בהחלט"‏ או ‏"למדי").‏ניתן להניח שהעולים בגל העלייה הנוכחי פחות שבעי רצון מהעבודה מכיוון שאחוז ניכר מהם ממשיכים לעבודבמקצועות השונים מאלה שעסקו בהם בארץ המוצא,‏ וברוב המקרים הניידות המקצועית הינה כלפי מטה.‏ ניתןגם להניח שרמת שביעות הרצון של עולי יולי 1990 מעבודתם בארץ כמעט ולא השתנתה בין השנה הרביעיתלשנה השישית לעלייה מכיוון שציפיותיהם לחזור למעמדם המקצועי המקורי ‏(הנמוכות,‏ יחסית,‏ 3.5 שניםלאחר העלייה,‏ אך גבוהות יותר לאחר חמש שנים בארץ)‏ לא הוגשמו.‏47לגבי ציפיות העולים להצלחה מבחינה מקצועית וכלכלית - באופן אישי,‏ ובהתייחס לדור הבא - הממצאיםשנתקבלו לגבי עולי יולי 1990 מצביעים שוב,‏ כמו בכל ממצאי המעקב עד כה)‏ על תפיסה פסימית של העוליםאת עצמם כ"דור מדבר",‏ ותפיסה אופטימית יותר של סיכויי ההצלחה של הדור הבא,‏ תפיסות מאפיינות,‏ בדרך

כלל,‏ דור ראשון של מהגרים:‏ 70% מהעולים מעריכים,‏ גם חמש שנים לאחר עלייתם,‏ שסיכויי ההצלחה האישיתשלהם ‏"לא טובים בכלל"‏ או ‏"לא כל כך טובים".‏ אחוז זה השתנה רק במעט במשך הזמן ‏(משנה וחצי של שהותבארץ,‏ לשלוש שנים וחצי,‏ ועד לחמש שנים).‏ כאמור,‏ התמונה שונה כאשר מתייחסים להערכת העולים אתסיכויי ההצלחה של הדור הבא במשפחתם.‏ אמנם,‏ עדיין אחוז נמוך מהעולים (11%) רואים גם את סיכויי הדורהבא כ"טובים מאוד",‏ אך כ-‏‎70%‎ נוספים רואים את סיכויי הדור הבא להצליח בישראל כ"די טובים".‏יותר מזה:‏ בין השנה הרביעית לשנה השישית בארץ,‏ נרשמה עלייה ברמת האופטימיות של העולים לגבי סיכוייהדור הבא - אחוז המרואיינים המעריכים סיכויים אלה כ"טובים מאוד"‏ או ‏"די טובים"‏ עלה מ-‏‎66%‎ ל-‏‎80%‎‏.‏קליטה חברתית ותרבותיתכמו לגבי תחומים אחרים ‏(כגון:‏ שימוש בשפה העברית)‏ נמצא,‏ כי גם בתחום זה,‏ לאחר השנה רביעית בארץ,‏דפוסי ההתנהגות של העולים,‏ כלומר דפוסי המפגש עם האוכלוסייה הוותיקה,‏ מתייצבים,‏ והשינויים בהםמועטים.‏ממצאינו מצביעים,‏ מצד אחד,‏ על דמיון בין מצבם של עולי יולי 1990 לבין מה שנמצא לגבי עולי בריה"מבשנות ה-‏‎70‎‏,‏ כלומר,‏ על נטייה להיפגש במסגרת חברתית,‏ בעיקר,‏ עם עולים חדשים מארצם.‏ מצד שני,‏ נמצאשתדירות הפגישות בינם בין אוכלוסייה הוותיקה גבוהה יותר היום,‏ מאשר בעבר.‏ שיעור העולים אשר דיווחושהם נפגשים ‏("לעיתים קרובות"‏ או ‏"לפעמים")‏ עם ילידי ישראל או עם וותיקים מארצות אחרות היה 30%בלבד בשנות ה-‏‎70‎‏;‏ בקרב עולי יולי 1990 שיעור זה הינו 50%.בעוד שלא נמצא שינוי בדפוסי התנהגות של העולים בין השנה הרביעית לשנה השישית לעלייתם,‏ מצביעיםממצאינו על שיפור משמעותי שחל בהרגשתם:‏ חמש שנים לאחר עלייה,‏ נמצאה,‏ בפעם הראשונה מתחילתמעקב זה ‏(בשנת 1990), עלייה משמעותית באחוז עולים המביעים שביעות רצון מיחס הישראלים הוותיקיםאליהם:‏ כ-‏‎60%‎ מכלל המרואיינים.‏ בתחום חיי התרבות,‏ ממצאי המחקר מצביעים על נטייה של קבוצת עוליםזו ‏"לחיות בשני עולמות":‏ כלומר,‏ להישאר נאמנים לחברת המוצא יחד עם פתיחות מסוימת לחברה הישראלית.‏כך,‏ רוב העולים ממשיכים,‏ גם חמש שנים לאחר העלייה,‏ להשתמש בשפה הרוסית לצורך הגשמת צרכיהםהתרבותיים:‏ 92% מעולי יולי 1990 דיווחו שהם קוראים ספרות בשפת האם,‏ 75% קוראים עיתונים באותההשפה ו-‏ 52%-45% משתמשים בשפת האם בהאזנה לרדיו וצפייה בטלוויזיה.‏יתר על כן,‏ כאשר נשאלו עולים אלה ‏"האם רצוי שילדי עולים מבריה"מ ידברו רוסית גם בישראל?"‏ ו"יכירו אתהספרות הרוסית",‏ רוב העולים ענו בחיוב לגבי השפה הרוסית (82%), ולגבי הספרות הרוסית המקורית (84%).יתכן,‏ אם כן,‏ שרמת שביעות הרצון,‏ הנמוכה יחסית,‏ של המרואיינים מחיי התרבות בארץ כרוכה בהערכתםהחיובית,‏ החזקה,‏ את התרבות הרוסית,‏ ובקשריהם ההדוקים לתרבות זו.‏הסתגלות כללית:‏בדומה למה שנמצא בשלבים קודמים של מחקר-מעקב זה,‏ ניתוח הנתונים העלה,‏ כי ניתן להתייחס לתחום זהכמורכב משלושה היבטים עיקריים:‏שביעות רצון כוללת.‏• ניכור חברתי.‏• מידת המחויבות לחברה הישראלית.‏• 48

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808שביעות רצון כוללתהמשתנים המרכיבים גורם זה,‏ כפי שנמצא בניתוח הגורמים,‏ הם ‏(לפי סדר עוצמת תרומתם לגורם ): ‏"שביעותרצון כללית",‏ ‏"שביעות רצון מרמת החיים",‏ ‏"שביעות רצון מחיי החברה"‏ ו-"שביעות רצון מחיי התרבות".‏הממצאים מצביעים על רמת נמוכה,‏ יחסית,‏ של שביעות רצון בתחום זה ‏(פרט לשביעות רצון מחיי חברה):‏72% מעולי יולי 1990 ציינו,‏ חמש שנים לאחר עלייתם,‏ שהם שבעי רצון מחיי החברה בארץ,‏ 47% הביעושביעות רצון מהמצב הכללי שלהם,‏ 49% שבעי רצון מחיי התרבות ו-‏ 38% שבעי רצון מרמת החיים.‏ניכור חברתירמת הניכור,‏ כהיבט שלילי של ההסתגלות לחברה,‏ הישראלית נמדדה באמצעות סולם המורכב מחמישהמשתנים המתייחסים ל:‏ ‏"בלבול מושגים",‏ ‏"אנומיה",‏ ‏"הרגשת חוסר כוח",‏ ‏"תסכול"‏ ו-"בידוד".‏ממצאינו מצביעים על שיפור בין השנה הרביעית לשנה השישית לעלייה מבחינה זו.‏ כך,‏ למשל,‏ קבוצת העוליםשהוגדרה כבעלת ‏"רמת ניכור גבוהה"‏ כללה,‏ 3.5 שנים לאחר העלייה,‏ 30% מעולי יולי 1990; חמש שנים לאחרהעלייה,‏ ירד שיעור זה ל-‏‎19%‎‏.‏ יש לציין,‏ כי אחוז העולים המבטאים רמת ניכור גבוהה זהה לאחוז זה בקרבהאוכלוסייה הישראלית הוותיקה.‏מידת המחויבות לחברה הישראליתהמשתנים שנכללו בגורם זה ‏(לפי סדר תרומתם לגורם)‏ הם:‏ הרגשת בית בישראל,‏ החלטה חוזרת לעלותארצה,‏ וביטחון בהשארות בארץ.‏ממצאי המעקב מצביעים על כך שרוב העולים שרואיינו בשלב זה (83% מהם)‏ מבטאים רמה גבוהה שלמחויבות לחברה הישראלית,‏ כפי שהיא נמדדה ע"י מדד כוללני אחד המורכב משלושת המשתנים הנ"ל.‏יש לציין שלגבי שניים מהמשתנים שנכללו בגורם זה - הרגשת בית בישראל והחלטה חוזרת לעלות לארץ,‏ חלשיפור משמעותי בין הראיון השלישי (3.5 שנים לעלייה)‏ לראיון הרביעי (5 שנים לאחר העלייה).‏ כך,‏ אחוזהמרואיינים אשר דיווחו שהם מרגישים בישראל כבביתם עלה מ-‏‎65%‎ ל-‏‎81%‎‏,‏ ואחוז המרואיינים אשר ציינושאילו היו צריכים להחליט היום לעלות ארצה היו מחליטים כך,‏ עלה מ-‏‎78%‎ ל-‏‎87%‎ .באשר למשתנה השלישי ‏(השארות בארץ),‏ יש לציין,‏ ששיעור המרואיינים שדווחו על כוונתם להישאר בארץבקבוצת עולים זו הנו בין הגבוהים ביותר,‏ בכל שלבי המעקב (83%, לאחר שנה וחצי-שנתיים לעלייה,‏ ו-‏‎83%‎‏,‏לאחר שלוש שנים וחצי לעלייה)‏ ונשאר גבוה מאוד,‏ גם לאחר חמש שנים:‏ 91%.ניסינו לבחון מהם הגורמים המסבירים את מידת המחויבות של העולים לחברה הישראלית.‏ נבחנההשפעתם של גורמי רקע ‏(כגון:‏ דתיות,‏ זיקה ליהדות ולישראל),‏ משתנים דמוגראפיים ‏(כגון:‏ גיל,‏ השכלה,‏רפובליקת מוצא בחבר-העמים וכד')‏ ומשתני קליטה ‏(כגון:‏ קליטה בתעסוקה,‏ בדיור וקליטה חברתית).‏מן הממצאים עולה,‏ שכאשר כל שאר המשתנים מוחזקים קבוע,‏ למשתנים דמוגרפים לא נמצאה השפעה עלמידת המחויבות של העולים לחברה הישראלית.‏49מבין משתני הרקע,‏ נמצאה השפעה לעוצמת הרגשת הזהות הישראלית והיהודית בארץ המוצא.‏ מבין משתניהקליטה שנבדקו נמצא שהגורמים התורמים להסבר מידת המחויבות לישראל הם:‏ שביעות רצון כוללת,‏ הערכת

יחס הישראלים אליהם כעולים והערכת העולים את סיכויי הצלחתם ‏(האישיים ושל הדור הבא במשפחתם)‏בארץ,‏ בעתיד,‏ מבחינה כלכלית ומקצועית.‏כלומר,‏ מחויבותם של העולים לישראל עולה ככל שתחושותיהם החיוביות כלפי היותם יהודים וישראלים חזקותיותר עוד לפני עלייתם,‏ ככל שיחסם של הוותיקים אליהם נתפס כחיובי יותר,‏ ככל שהם אופטימיים יותר לגביעתידם המקצועי והכלכלי בישראל,‏ וככל שהם שבעי רצון מהיבטים שונים של חייהם בארץ.‏ כל אחד מהגורמיםהללו קשור למידת המחויבות לישראל באופן בלתי תלוי בהשפעתם של הגורמים האחרים שנבחנו.‏50

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808יהודית רוזנבאום-תמרי ונטליה דמיאן5 שנות קליטה ראשונית של עוליחבר-העמים 1995-1990) (מחקר המעקב אחר הנקלטים במסלולהקליטה הישירה,‏ דו״ח מס׳ 10עולי ינואר-מרץ - 1995 חודשיםראשונים בארץהמשרד לקליטת העלייה,‏ האגף לתכנון ולמחקר,‏ 1996במסגרת מחקר-המעקב אחר עולי חבר-המדינות הנקלטים במסלול ‏"הקליטה הישירה",‏ שנערך על ידנו החלמסוף 1989, מובאים בדו"ח זה הממצאים שנתקבלו לגבי העולים שהגיעו לארץ בחודשים ינואר-מרץ 1995,תוך השוואתם לעולי שנים קודמות בגל העלייה הנוכחי.‏ עולים אלה רואיינו ביולי-ספטמבר 1995, כלומר,‏ כחצישנה לאחר בואם ארצה.‏ דו"ח זה מסכם,‏ לפיכך,‏ כ-‏‎5‎ שנים של קליטה ראשונית,‏ ומאפשר לבחון את התהליךלאורך זמן,‏ החל מראשית גל העלייה בסוף 1989 ועד סוף 1995.להלן הממצאים העיקריים,‏ בהתאם לתחומי הקליטה השונים שנבחנו בשלב זה:‏רקע לעלייה• בדומה למה שנמצא לגבי קבוצות קודמות במעקב זה,‏ לרובם המכריע של העולים יש קרובים או ידידיםבישראל,‏ וכצפוי חל גידול מסוים באחוז בעלי הקרובים והידידים בארץ,‏ עם הגידול באוכלוסיית יוצאי חבר העמיםבישראל.‏ממצאי המעקב,‏ על כל שלביו,‏ מצביעים על החשיבות הרבה,‏ שיש לסביבה החברתית הקרובה,‏ הבלתיפורמאלית,‏ הן בקבלת החלטה לעלות לישראל והן בתהליך הקליטה הראשונית של עולי חבר-העמים,‏ כוללמידת המחויבות להישאר בישראל.‏• החל מיולי 1990 ניכרת עלייה משמעותית באחוז העולים שקיבלו מידע כלשהו,‏ חלקי לפחות,‏ לפני עלייתם,‏על נושאים שונים הרלבנטיים לקליטתם.‏ אחוז זה נשאר יציב בשלוש הקבוצות שנבחנו מאז,‏ ונע סביב 90%‏(לגבי ‏"החיים בישראל")‏ ו-‏‎70%‎ ‏(לגבי ‏"זכויות עולים וחובותיהם"‏ ולגבי ‏"מסלול הקליטה הישירה").‏ עם זאת,‏יש לציין שאחוז הטוענים שלא היה להם כל מידע בשני נושאים קונקרטיים אחרים ‏(זכויות עולים ומסלוליקליטה),‏ הוא עדיין גבוה-‏ כ-‏‎30%‎‏.‏51זיקה ליהדות ומניעי עלייההחל משנת 1991, הוחלט לבחון לעומק,‏ באמצעות מספר סדרות של שאלות,‏ את תחושת הזהות היהודיתהאופיינית לעולי חבר העמים,‏ את מידת הזדהותם עם העם היהודי,‏ את מקומם של אלו במערך המניעיםלעזיבת ארץ מוצאם ולעלייתם לארץ.‏

בין הממצאים העיקריים העולים מניתוח זה:‏א.‏ תהליך קבלת ההחלטה לעלות לישראל הוא מסובך ומורכב מהיבטים שונים,‏ שבתוכם מניעי המשיכה לארץומניעי הדחייה מבריה"מ קשורים זה לזה.‏ב.‏ שלושה מתוך ארבעה המניעים בעלי העוצמה החזקה ביותר הם אלה שהוגדרו על ידנו כמאפיינים ‏"עולים"‏‏("רצון להבטיח את עתיד הילדים",‏ ‏"אפליה כלפי יהודים בבריה"מ"‏ ו"רצון לחיות כיהודי במדינה של יהודים")‏ואחד בלבד האופייני ל"מהגר"‏ כלשהו ‏("מצב כלכלי בבריה"מ).‏חשוב גם לציין גם כי רוב המרואיינים (86%) ציינו שעלייתם לישראל הייתה מתוך בחירה,‏ ושהם לא שקלוהגירה לארצות אחרות במערב.‏ג.‏ העולים בעלי מניעים האופייניים ל"עולה",‏ נוטים להיות יותר דתיים,‏ בעלי תחושות חיוביות חזקות כלפייהדותם וכלפי ארץ ישראל,‏ ובעלי יותר מידע מוקדם על תהליך הקליטה בארץ.‏לעומת זאת,‏ מניעי עלייה ‏"אוניברסאליים",‏ האופייניים להגירה באשר היא,‏ אפיינו עולים בעלי תכונות אחרות:‏עולים צעירים יחסית,‏ בעלי השכלה גבוהה,‏ שקיבלו פחות מידע על זכויות העולים בארץ,‏ ושיש להם בנימשפחה בארצות המערב.‏לסיכום:‏ הממצאים שנתקבלו,‏ הן לגבי עולי ספטמבר 1991 והן לגבי עולי ינואר-מרץ 1995, מעמידים בספקאת הטענה לפיה העולים מחבר-המדינות הינם ‏"מהגרים",‏ ‏"חסרי זהות יהודית",‏ ‏"המגיעים לישראל בליתברירה",‏ ומצביעים על חשיבותה של המחויבות לזהותם היהודית בהחלטתם לעלות לישראל.‏מסלול הקליטה הישירה כתהליךבמהלך המעקב התברר שתהליך קליטתם הראשונית של עולי יולי 1990 וספטמבר 1991 היה איטי יחסית,‏בהשוואה לתחילת גל העלייה (1989). אטיות זו התבטאה בשהייה ארוכה יותר ב"תחנה הראשונה"‏ ‏(בנימשפחה/ידידים או בתי מלון),‏ במשך זמן ארוך יותר שהוקדש לחיפוש דירה,‏ בעיכוב במועד תחילת האולפןוכד'.‏בקרב עולי ינואר - מרץ 1995 תופעה זו חזקה עוד יותר.‏ עם זאת,‏ יש לציין,‏ כי העיכוב במועד תחילת האולפן,‏עם היותו ביטוי לקושי מסוים בתהליך הקליטה הישירה,‏ מהווה גם ביטוי לגמישות מסלול הקליטה הישירה,‏המאפשר בחירה בהתאם להגשמת צרכים אחרים בתהליך הקליטה ‏(למשל:‏ האצת הכניסה לשוק העבודה).‏גם בקרב עולי ינואר-מרץ 1995, כמו בקרב קבוצות העולים שנחקרו בתקופות הקודמות,‏ ממלאים קרוביהמשפחה והידידים תפקיד מרכזי בסיוע לעולים בקליטתם הראשונית בארץ.‏ יחד עם זאת,‏ בהיבטים מסוימים‏(כגון:‏ חיפוש עבודה וקליטת ילדים במסגרת חינוכית)‏ ניכרת גם עלייה במעורבותם של הגורמים ה"פורמאליים"‏בקרב העולים שהגיעו לארץ בתקופות השיא של גל העלייה,‏ בהשוואה לאלה שבאו בסוף שנת 1989.ממצאינו מצביעים על גידול משמעותי במשך הזמן באחוז העולים המעריכים את ‏"סל הקליטה"‏ כשיטהמתאימה לקליטה ראשונית:‏ 82% מעולי ינואר-מרץ 1995, לעומת 67% מעולי יולי 1990 ו-‏‎34%‎ בלבד מעוליספטמבר 1991. עם זאת,‏ טענו הרוב המכריע של עולי ינואר-מרץ 1995 ‏(כ-‏ 90% מהם),‏ כי הסיוע הכספיהכולל ‏("סל הקליטה")‏ איננו מספיק לצרכיהם הבסיסיים.‏לבסוף,‏ יש לציין,‏ כי 81% מעולי ינואר-מרץ 1995, דיווחו,‏ כחצי שנה לאחר בואם לארץ,‏ שנתקלו בבעיות52

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808חמורות בתהליך קליטתם הראשונית,‏ וכשליש מהם הצביעו על תחום התעסוקה כתחום הבעייתי ביותר.‏ אחריומדורג תחום הדיור (27% מן המרואיינים),‏ ובמקום שלישי ורביעי - בעיות כספיות (10%) ובעיות בלימודהשפה העברית - 8%.מצב מגורים:‏ קליטה בישוב ובשכונהלא נמצא הבדל משמעותי בסוג הדיור בין עולי ינואר - מרץ 1995 לבין אלה שהגיעו לארץ לפניהם,‏ בנובמבר1989, יולי 1990 וספטמבר 1991. הרוב המכריע של הנחקרים (87%) מתגוררים,‏ כחצי שנה לאחר עלייתם,‏בדירות שכורות בשוק הפרטי.‏ עם זאת,‏ יש לציין שזו פעם הראשונה בגל העלייה הנוכחי שחלק מן העולים ‏(אםכי רק 5%) רכשו דירה באמצעות משכנתה תוך זמן קצר לאחר בואם לארץ.‏צפיפות הדיור בקרב עולי ינואר - מרץ 1995 בקליטה ישירה דומה לזו שנמצאה גם בקרב עולי ספטמבר 1991,חצי שנה לאחר העלייה:‏ 1.5 נפשות לחדר.‏ יחד עם זאת,‏ יש לציין,‏ שצפיפות הדיור בקרב עולים אלה גבוההבהשוואה לעולי בריה"מ שהגיעו לארץ בתקופות קודמות של גל העלייה הנוכחי,‏ בנובמבר 1989 ו-יולי 1990(1.3 נפשות בחדר),‏ וכן בהשוואה לצפיפות הדיור שבה התגוררו העולים בארץ מוצאם 1.4) (1.4 נפשות/‏חדר).‏מסתבר מן הממצאים,‏ כי צפיפות הדיור הגבוהה,‏ יחסית,‏ נובעת בעיקר ממגורים משותפים עם מבוגרים נוספיםלמשפחה הגרעינית ‏(ב-‏‎77%‎ מן הדירות השכורות בהן מתגוררים עולי ינואר - מרץ 1995). תופעה זו נמצאהגם בקרב קבוצות אחרות של עולי בריה"מ לשעבר,‏ שנבחנו במהלך המעקב.‏ מעובדה זו אין להסיק שמדובר רקב"דפוס מגורים"‏ או בהעדפה תרבותית של העלייה הנוכחית מחבר-העמים,‏ שכן לפי ממצאינו,‏ אחוז העוליםהמתגוררים באותה הדירה עם אנשים נוספים גבוה הרבה יותר בארץ בהשוואה לאחוז שהתגוררו כך בחו"ל.‏ כןגבוה יותר אחוז המתגוררים עם אנשים נוספים באותה הדירה בקרב העולים שהגיעו בתקופת השיא של הגלהנוכחי ‏(לאחר 1990) בהשוואה לאלה שבאו לפניהם בנובמבר 1989.החל מהראיון הראשון של עולי ספטמבר 1991 נרשמה ירידה משמעותית ברמת שביעות הרצון שמבטאיםהעולים מהדירה,‏ מהשכונה ומישוב מגוריהם,‏ בחצי השנה הראשונה לשהותם בארץ.‏ מהנתונים שלפנינו עולהגם שרמת הדיור של העולים,‏ בשנה הראשונה בארץ,‏ נתפסת על ידי רובם ‏(כ-‏‎70%‎‏)‏ כנמוכה מזו שהייתה להםבארץ מוצאם.‏קליטה לשוניתיכולתם המדווחת של עולי ינואר-מרץ 1995 לדבר,‏ לקרוא ולכתוב בעברית דומה במידה רבה לזו של הקבוצהשנבחנה לפניהם - זו של עולי ספטמבר-‏‎1991‎ - עם נטייה קלה לשיפור,‏ ופחות טובה מזו של שתי הקבוצותשעלו לפניהם:‏ ביולי 1990 ובנובמבר 1989. נטייה דומה נמצאה באשר ליכולת לכתוב ולקרוא מכתב פשוטבעברית.‏ניתן להבחין בשיפור מסוים במידת השימוש בעברית כשפת יום יום,‏ בהשוואה לעולי ספטמבר 1991: 20%מעולי ינואר-מרץ 1995 משתמשים בעברית כשפה עיקרית או בלעדית לאחר כ-‏‎6‎ חודשים ארץ,‏ לעומת 13%בלבד בקרב עולי ספטמבר 1991.53מממצאינו עולה הפרופיל הבא של העולה שסיכויו להגיע לרמה גבוהה,‏ יחסית,‏ של שליטה בעברית ושימוש בה,‏כבר בשלב הראשוני לקליטתו בארץ:‏ עולה צעיר,‏ יחסית,‏ בעל רמת השכלה גבוהה,‏ שעלה לישראל לאחר ששקל

אלטרנטיבות אחרות ולאחר תקופה בה למד עברית בחו"ל,‏ ושתחושת הזהות הישראלית שלו גבוהה,‏ יחסית,‏כבר בחודשים הראשונים לשהותו בישראל.‏ זהו עולה המקדיש חלק ניכר יותר מזמנו ללימודים פורמאליים שלהשפה באולפן,‏ הנפגש לעתים קרובות,‏ יחסית,‏ עם ילידי הארץ או עם וותיקים בנסיבות חברתיות,‏ והמאופייןגם ברמת אופטימיות גבוהה,‏ יחסית,‏ באשר לסיכויי ההצלחה שלו בארץ - מבחינה כלכלית ומקצועית.‏למרות שממצאינו מצביעים על נטייה חזקה של העולים בגל העלייה הנוכחי לשמור על מחייבות לתרבותהמוצא ולשפת המוצא,‏ מסתבר שנטייה זו אינה פוגעת במוטיבציה שלהם לרכוש את השפה העברית,‏ לפחותלצרכים אינסטרומנטאליים.‏קליטה חברתיתבדומה לממצאי סקרים שנערכו במשך שנים רבות בנדון,‏ וכן לנתונים שנתקבלו בכל שנות המעקב הנוכחי,‏ רובהעולים נפגשים במסגרת חברתית,‏ בשנה הראשונה לעלייתם,‏ בעיקר עם עולים או עם וותיקים מארץ מוצאם,‏ומעט מאוד עם ישראלים וותיקים או ילידי הארץ.‏ עם זאת,‏ מסתבר כי חלה ירידה במהלך שנות המעקב במידתהאינטראקציה החברתית של עולי חבר-העמים עם עולים ועם וותיקים מחבר-העמים,‏ שאינם בני משפחה.‏יתכן ועובדה זו קשורה,‏ מצד אחד,‏ בעלייה שחלה באחוז העולים שיש להם בני משפחה בארץ,‏ המספקים לעולההחדש ‏"חיים חברתיים"‏ בתוך המשפחה המורחבת,‏ ומצד שני,‏ בכניסה המהירה יותר לשוק העבודה,‏ המאפיינתאת העולים שהגיעו לאחרונה ‏(ומכאן,‏ אולי,‏ צמצום זמנם הפנוי).‏הממצאים מצביעים על החרפה משמעותית ביחס הישראלים לעולי חבר-העמים,‏ מנקודת מבטם של העולים,‏בקרב העולים שהגיעו בספטמבר 1991 ובינואר-מרץ 1995. עיקר השינוי מתבטא בגידול באחוז המגדירים אתיחס הישראלים אליהם כ-"אדיש"‏ - מ-‏‎3%‎ מקרב עולי נובמבר 1989, ל-‏‎17%‎ אצל עולי יולי 1990 ועד ל-‏‎40%‎בקרב עולי ספטמבר‎1991‎ וינואר-מרץ 1995.ההחרפה בתחושותיהם הסובייקטיביות של העולים בהיבט הקליטה החברתית מתבטאת גם בירידה ברמתשביעות הרצון מחיי החברה ומחיי התרבות בארץ,‏ בהשוואה לראשית גל העלייה.‏ כ-‏‎6%‎ בלבד מעולי ינואר-‏מרץ 1995 ציינו שהם שבעי רצון ‏"בהחלט"‏ מחיי החברה שלהם בארץ ויותר מ-‏‎50%‎ מהם הביעו אי-שביעותרצון מתחום זה.‏ רמת שביעות הרצון בתחום חיי התרבות בארץ היא הנמוכה ביותר מבין התחומים שנבדקו:‏2% בלבד מעולי ינואר-מרץ 1995 דווחו שהם שבעי רצון ‏"בהחלט"‏ ו-‏‎27%‎ אמרו שהם שבעי רצון ‏"למדי"‏ מחייהתרבות בארץ.‏הסתגלות כלליתבמעקב זה נבחנו שלושה היבטים עיקריים של הסתגלות כללית:‏ שביעות רצון כוללת,‏ הרגשת השתייכותלחברה הישראלית;‏ וניכור חברתי.‏א.‏ שביעות רצון כוללתהמשתנים המרכיבים גורם זה,‏ כפי שנמצא בניתוח הגורמים,‏ הם ‏(לפי סדר עוצמת תרומתם לגורם):‏ ‏"שביעותרצון מרמת החיים",‏ ‏"שביעות רצון מחיי תרבות","שביעות רצון מהמצב הכללי"‏ ו-"שביעות רצון מחיי חברה".‏ממצאינו עולה כי רמת שביעות הרצון של עולי ינואר-מרץ 1995 מכל המרכיבים שנכללו בתחום זה נמוכה יותרבהשוואה לעולי נובמבר 1989 ויולי 1990.54

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808ב.‏ הרגשת השתייכות ומידת המחויבות לחברה הישראליתהרגשת הזהות הישראלית,‏ הוגדרה אופרציונלית כ-‏ ‏(א)‏ עוצמת תחושותיהם החיוביות של העולים לגבי זהותםהישראלית ו-‏ ‏(ב)‏ תפיסת העולים את מרכזיותה של מדינת ישראל לעם היהודי כולו.‏בהשוואה שנעשתה בין עולי ינואר-מרץ 1995, לבין עולי ספטמבר 1991 ‏(בתקופה דומה של שהות בארץ -כ-‏‎6‎ חודשים),‏ ובינם לבין כלל האוכלוסייה היהודית בארץ,‏ מבחינת עוצמת הרגשת הזהות הישראלית,‏ נמצאושתי קבוצות העולים קרובות יחסית זו לזו,‏ אך שונות מכלל האוכלוסייה היהודית בארץ:‏ כך,‏ למשל,‏ אחוזהעולים המאופיינים,‏ בשנה הראשונה לעלייתם,‏ בהערכה גבוהה של מרכזיות ישראל לעם היהודי נע בין 30%ל-‏‎36%‎ אצל עולי ינואר-מרץ 1995 ‏(לעומת 66%-60% בקרב כלל האוכלוסייה היהודית בארץ).‏מן הממצאים עולה כי הירידה ברמת שביעות הרצון הכוללת של העולים אינה משתקפת בירידה מקבילהבמחויבותם לישראל.‏ ממצאי המעקב עד כה מצביעים על רמת מחייבות גבוהה של עולי חבר העמים לחברההישראלית,‏ כבר לאחר חצי שנה של שהות בישראל:‏ כ-‏‎90%‎ מן העולים,‏ בכל הקבוצות שנחקרו עד כה,‏ ציינושאילו היו צריכים להחליט היום אם לעלות ארצה,‏ היו חוזרים על החלטתם הקודמת,‏ ואחוז דומה של עוליםהביעו את ביטחונם כי יישארו בישראל.‏רמת מחויבות גבוהה בקרב עולי ינואר-מרץ 1995 לחברה הישראלית,‏ על כל ההיבטים שנבחנו,‏ נמצאה קשורהבגורמים הבאים:‏ עוצמה גבוהה של רצון לעלות לישראל בהיותם בארץ מוצאם,‏ הערכת העולים את יחסהישראלים אליהם כטוב יחסית,‏ הערכה גבוהה של סיכויי הדור הבא במשפחתם להצלחה מקצועית וכלכליתבארץ,‏ גיל מבוגר יותר,‏ שביעות רצון גבוהה מהדיור,‏ ותחושה חזקה,‏ יחסית,‏ של זהות יהודית.‏ג.‏ ניכור חברתירמת הניכור של המרואיינים,‏ כגורם שמבטא,‏ על דרך השלילה,‏ את הסתגלותם לחברה הישראלית,‏ נמדדהבאמצעות סולם המורכב מהמשתנים הבאים:‏ בלבול מושגים,‏ אנומיה,‏ הרגשת חוסר כוח,‏ תסכול ובידוד.‏בהשוואה שנעשתה בין שתי קבוצות עולים מבחינה זו ‏(עולי ספטמבר 1991 וינואר-מרץ 1995) ובינן לבין כללהאוכלוסייה היהודית בארץ,‏ נמצאה רמת ניכור דומה בשתי קבוצות העולים,‏ בהיותן כששה חודשים בישראל.‏רמת הניכור של העולים בשתי הקבוצות הייתה גבוהה מזו של האוכלוסייה היהודית הכללית בישראל.‏לסיכום:‏ אם נבחן את ממצאי המעקב בפרספקטיבה של כחמש שנות עלייה,‏ ניתן להבחין בסימנים מדאיגיםשל החרפה ברוב מדדי הקליטה,‏ כבר החל מעולי ספטמבר 1991. דבר זה נכון הן לגבי המדדים האובייקטיבייםוהן לגבי התחושה הסובייקטיבית,‏ הן לגבי הקליטה ה"חומרית"‏ והן לגבי הקליטה החברתית.‏ בין התחומיםבהם ניתן להבחין בהחרפה זו:‏ ההאטה בתהליך הקליטה הראשונית,‏ העלייה בצפיפות הדיור,‏ עלייה בתחושתהמצוקה הכלכלית,‏ ירידה מסוימת ברמת הקליטה הלשונית,‏ ירידה ברמת האינטראקציה החברתית עם בניאותו מוצא,‏ תחושה מתחזקת של אדישות מצד הישראלים כלפיהם כעולים,‏ וירידה בשביעות הרצון בהיבטיהקליטה השונים.‏55עם זאת,‏ עולה מממצאינו,‏ כי למרות קשיי הקליטה,‏ רמת המחויבות של העולים לישראל נשארת גבוההמאוד לאורך כל השנים ובכל הקבוצות שנחקרו.‏ מחייבות זו מתבטאת באחוז נמוך ביותר של עולים השוקליםלעזוב את ישראל,‏ ובהצהרה של רובם הגדול,‏ שאילו היו צריכים להחליט היום,‏ היו חוזרים על החלטתם לעלותלישראל.‏ העולים מחבר העמים מבטאים רמת מוטיבציה גבוהה לקליטה בארץ,‏ המשתקפת,‏ בין השאר,‏ בכניסהמהירה ביותר לשוק העבודה,‏ ברמת השתתפות גבוהה בלימודי האולפן,‏ ובסימנים ראשונים של לקיחת משכנתא

ורכישת דירה כבר בשלב מוקדם זה של קליטה.‏ עולי חבר העמים מגלים נטייה ‏"לחיות בשני עולמות"‏ ‏:מצדאחד,‏ הם מחויבים ברובם לישראל,‏ ומגלים תחושות חיוביות כלפי זהותם כישראלים.‏ מצד שני,‏ מסתמנת בקרבםזיקה ומחויבות גבוהה לתרבות המוצא וללשונה.‏ נראה כי הזיקה החזקה לתרבות המוצא מתקיימת בד בבד עםנכונות גבוהה להתערות בחברה הישראלית,‏ ואינה פוגמת במחויבותם לישראל.‏עם זאת ראוי להצביע על אפיוניהם של אותם עולים ‏(כ-‏‎10%‎‏),‏ המאופיינים ברמה נמוכה של מחויבות לישראל:‏עולים צעירים יותר,‏ שרצונם לעלות לישראל היה נמוך,‏ יחסית,‏ מלכתחילה;‏ עולים המאופיינים בתחושותפסימיות לגבי סיכויי הקליטה של הדור הבא במשפחתם בישראל,‏ שזהותם היהודית נמוכה יותר,‏ ואשר חשיםבמידה רבה של אדישות של החברה כלפיהם כעולים.‏ אפיונים אלו מצביעים על מוקדים מועדפים למאמציקליטה והסברה,‏ ועל קבוצות יעד,‏ בהן ראוי למקד מאמצים אלו.‏56

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808יהודית רוזנבאום-תמרי ונטליה דמיאןחמש שנים ראשונות בארץעולי בריה״מ לשעבר,‏ ספטמבר1991, מול עולי יולי 1990מחקר המעקב אחר קליטת עוליבריה״מ לשעבר בקליטה ישירה,‏ דו״חמס׳ 11המשרד לקליטת העלייה,‏ האגף לתכנון ולמחקר,‏ 1997הממצאים המובאים בדו"ח זה מבוססים על מחקר-המעקב אחר קליטת עולי בריה"מ לשעבר בקליטה ישירה,‏הנערך על ידנו מראשית גל העלייה הנוכחי.‏ במסגרת מחקר זה נחקרו עד כה מספר פעמים ארבע קבוצותעולים:‏ עולי נובמבר 1989, עולי יולי 1990, עולי ספטמבר 1991 ועולי ינואר-מרץ ‎1995‎‏(כאלף ראשי משפחהבכל קבוצה).‏ הדו"ח הנוכחי מתייחס לעולי ספטמבר 1991, שרואיינו לאחרונה - כחמש שנים לאחר עלייתם- בתקופה שבין אוקטובר לנובמבר . 5 1995דו"ח זה מאפשר,‏ לראשונה במעקב זה,‏ להשוות בין תהליך הקליטה של שתי קבוצות עולים מבריה"מ לשעבר- עולי יולי 1990 ועולי ספטמבר - 1991 שעלו לארץ במרווח של כשנה זו מזו,‏ במספר נקודות זמן,‏ ועדלמלאת חמש שנים של שהות בארץ.‏ כן מספק הדו"ח הנוכחי מבט השוואתי על תהליך הקליטה לאורך זמןהחל מראשית גל העלייה בסוף 1989 ועד לסוף 1999.פרק א׳:‏ ניתוח השוואתי של תהליכי קליטהמועדי עלייה שונים,‏ משך שהות דומה בישראלבחינת השינויים שחלו בתקופה שבין סוף 1989 לסוף 1995 במדדי הקליטה של עולי בריה"מ לשעבר,‏ מצביעהעל המגמות הבאות:‏1. קליטתם הראשונית של עולי נובמבר 1989 בולטת במדדים ‏"חיוביים"‏ יותר ברוב ההיבטים שנבחנו,‏ בהשוואהלשלוש הקבוצות שהגיעו אחריהם.‏ עולי נובמבר 1989 הגיעו בתחילת גל העלייה הנוכחי,‏ ומספר העוליםבתקופה זו היה נמוך בהרבה מזה שבהמשך.‏ משום כך,‏ העומס שהוטל על השוק והחברה הישראלית לשםקליטתם היה כבד פחות.‏ יותר מכך,‏ מדיניות הקליטה בתקופת העלייה של קבוצה זו הייתה שונה עדיין מזושבהמשך ‏(למשל:‏ הסיוע הכספי הכוללני,‏ ‏"סל קליטה"‏ הונהג החל מיולי 1990, ולא חל על קבוצת עולים זו).‏2. במהלך השנים מראשית גל העלייה מתרחש תהליך גיבוש ‏"סדר עדיפויות",‏ בקרב אוכלוסיית העולים ‏(או:‏‏"סוציאליזציה"‏ לדפוסי קליטה מועדפים),‏ כאשר בשנתיים הראשונות בישראל הנטייה היא להעדיף את סיפוק57* 5 במהלך שבע השנים שחלפו פורסמו עשרה דו"חות מחקר המבוססים על המעקב.‏ מטרות המעקב,‏ יעדי הקליטה הישירהוממצאים המתייחסים לקבוצות ושלבים קודמים,‏ ניתן למצוא בדו"חות אלה.‏

הצרכים האינסטרומנטאליים - החומריים ‏(רכישת דירה,‏ מציאת מקום עבודה כלשהו),‏ על פני צרכים ‏"גבוהים"‏יותר בסולם הצרכים ‏(כמעורבות בחברה החדשה).‏ רק החל מהשנה השישית לעלייה,‏ מסתמנת נטייה לאזן אתהדגשים בין הצרכים ה"חומריים"‏ לאלה החברתיים - תרבותיים.‏3. עולי חבר העמים מבטאים רמת מחויבות גבוהה לחברה הישראלית,‏ ולזהותם כיהודים וכישראלים,‏ בכלהקבוצות שנחקרו,‏ ובכל תקופות הוותק.‏ בעוד שהנתונים שהובאו לעיל מבטאים התנהגות אופיינית למהגריםבכלל,‏ ברמת מחויבותם לחברה הישראלית מבטאים העולים בגל העלייה הנוכחי,‏ באופן בולט,‏ מאפייניםספציפיים ל"עולים",‏ דהיינו:‏ מחויבות כמעט ‏"בלתי מותנית"‏ לישראל,‏ ולהחלטתם לעלות ולהשתקע בה.‏4. כבר החל מסוף 1991, חלה החרפה בתהליך הקליטה ברוב המדדים שנבחנו.‏ כך למשל,‏ עולי ספטמבר 1991וינואר-מרץ 1995 מועסקים פחות בתחום העיסוק בו עבדו לפני עלייתם,‏ בהשוואה לעולים שהגיעו לארץלפניהם;‏ הם מבטאים שביעות רצון נמוכה יותר מעבודתם;‏ שליטתם בעברית טובה פחות והם משתמשים בהפחות כשפת יום-‏ יום;‏ שביעות רצונם מחיי החברה נמוכה יותר והם מעריכים את יחס הישראלים אליהם כטובפחות.‏ השאלה האם ממצא זה משקף מגמת החרפה כללית לאורך זמן בקליטת גל העלייה הנוכחי,‏ או שהואמתייחס לקבוצות מסוימות אלו בלבד,‏ תבחן בהמשך המעקב.‏5. הנתונים מצביעים על הבדלים ניכרים בין תהליך הקליטה של עולי חבר-העמים בגל העלייה הנוכחי,‏ לבין זהשל עולי בריה"מ בשנות ה-‏ 70. כך למשל,‏ בתחום התעסוקה,‏ ניכרת ניידות מקצועית רבה יותר בקרב העוליםבגל העלייה הנוכחי,‏ בהשוואה לעולי שנות ה-.‏‎70‎ניידות זו היא בעיקרה כלפי מטה.‏ כתוצאה מכך,‏ גם שביעות הרצון של העולים מעבודתם,‏ בכל הקבוצות שנחקרו,‏ובכל תקופות הוותק,‏ נמוכה יותר היום מאשר בשנות ה-‏‎70‎ . באשר לרמת השליטה בשפה העברית,‏ ותדירותהפגישות במסגרת חברתית,‏ מצביעים הנתונים על השתלבות טובה יותר של העולים בחברה הישראלית היוםבהשוואה לשנות ה-‏‎70‎‏.‏מכל הנתונים שנתקבלו עד כה,‏ ניתן להניח,‏ כי הבדלים אלה קשורים,‏ מצד אחד,‏ לאפיוניו של גל העלייה הנוכחי,‏ומצד שני לאפיוניו של מסלול ‏"הקליטה הישירה".‏כן עולה מן הנתונים שמחויבותם של העולים לישראל,‏ כפי שנמדדה בהצהרתם על כוונה להישאר בארץ,‏ אינהנמוכה מזו של עולי שנות ה-‏‎70‎‏,‏ ולעיתים אפילו גבוהה ממנה.‏פרק ב׳:‏ ניתוח השוואתי בין שתי קבוצות עולים - חמש שנים ראשונות בישראלבפרק זה מובא ניתוח השוואתי בין תהליך הקליטה של שתי קבוצות:‏עולי ספטמבר 1991 ועולי יולי 1990 מהשנה הראשונה עד השנה השישית לאחר העלייה.‏קליטה בדיורהשיפור המשמעותי באחוז המתגוררים בדיור קבע,‏ שנמצא בקרב עולי יולי 1990, חמש שנים לאחר עלייתם,‏בהשוואה למצבם בשנה השנייה ובשנה הרביעית לעלייה - לא התרחש בקרב עולי ספטמבר 1991.הנתונים מצביעים על סימנים למצוקה בתחום הדיור בקרב עולי בריה"מ לשעבר שעלו בספטמבר - 1991כאשר יותר מארבעים אחוז מהם ‏(לעומת 20% מעולי יולי 1990), עדיין גרים בדיור ארעי,‏ גם בשנתם השישית58

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808בישראל.‏ בתחום זה,‏ בולט לרעה מצבם של הקשישים,‏ ובעיקר של הבודדים שביניהם.‏חמש שנים לאחר העלייה,‏ צפיפות הדיור בשתי הקבוצות שנחקרו גבוהה במקצת מזו של כלל האוכלוסייההיהודית בארץ.‏ עם זאת,‏ בשתי הקבוצות חלה ירידה עם הזמן בצפיפות הדיור.‏ יש לציין גם,‏ כי לאחר חמש שניםבארץ,‏ צפיפות הדיור של העולים נמוכה מזו שבה גרו בארץ מוצאם.‏בתום חמש שנים לעלייה,‏ ליותר מ-‏‎90%‎ ממשפחות העולים יש מכונת כביסה וטלוויזיה צבעונית.‏ מצב העוליםמבחינה זו דומה לזה של כלל משקי הבית העירוניים בישראל.‏ עם זאת,‏ בעלי מכוניות בקרב עולי ספטמבר1991, חמש שנים לאחר בואם לארץ,‏ הינו 33% בלבד,‏ לעומת 55% בקרב עולי יולי 1990 ו-‏‎50%‎ בקרבהאוכלוסייה הכללית.‏בכל קבוצות העולים שנחקרו עד כה,‏ כולל עולי ספטמבר 1991, נמצא,‏ כי שביעות הרצון מהדירה בה הםגרים עולה עם העלייה בוותק;‏ שביעות הרצון מהשכונה ומישוב המגורים גבוהה ויציבה בכל הקבוצות ובכלשלבי הוותק.‏ מעניין לציין,‏ כי הירידה שמצאנו באחוז העולים שרכשו דירה בקרב עולי ספטמבר 1991, אינהמשתקפת בירידה מקבילה באחוז שבעי הרצון מהדירה;‏ נראה כי שביעות הרצון מהדירה נקבעת בעיקרה עלידי גורמים נוספים או אחרים מעצם הבעלות עלייה.‏קליטה לשוניתעולי בריה"מ לשעבר בגל העלייה הנוכחי,‏ כמו העולים בשנות ה-‏‎70‎‏,‏ הגיעו לארץ,‏ רובם ככולם,‏ ללא ידיעתעברית כלל.‏ יחד עם זאת,‏ נרשם,‏ בקרבם עיכוב מסוים במועד תחילת לימודי האולפן,‏ בהשוואה לעולי בריה"מבשנות ה-‏‎70‎‏,‏ אשר התחילו את לימודיהם מיד עם עלייתם,‏ במרכזי הקליטה.‏ עם זאת,‏ שלא כפי שחששוהמתנגדים לגישת הקליטה הישירה,‏ הרוב המכריע של העולים בגל העלייה הנוכחי,‏ לומדים עברית באולפן,‏וממשיכים לשפר את ידיעת השפה במסגרות שונות,‏ גם לאחר כניסתם לשוק העבודה,‏ וגם ללא המסגרת‏"המחייבת"‏ של מרכז הקליטה.‏ יותר משהוא משקף קושי בתהליך הקליטה הישירה,‏ העיכוב במועד תחילתהלימוד הינו ביטוי לגמישות המסלול,‏ המאפשר לעולים לבחור במועד תחילת לימודי האולפן,‏ בהתאם להגשמתצרכים אחרים בתהליך הקליטה ‏(דיור ותעסוקה).‏דרוג בקיאותם של העולים ברמות והקשרים שונים של השפה,‏ משקף שני מימדים:‏א.‏ יכולת פסיבית ‏(הבנה)‏ מול יכולת אקטיבית ‏(השתתפות ושימוש).‏ב.‏ רמת השפה הנדרשת לשיחה ‏(למשל:‏ לצורך ‏"שיחה פשוטה",‏ מול רמת השפה הנדרשת להבנת אירועיםתרבותיים,‏ כגון הצגת תיאטרון).‏ההבדלים בשני מימדים אלה מתבטאים הן בקרב עולי בריה"מ בשנות ה-‏‎70‎ והן בקרב שתי הקבוצות שלפנינו.‏כך,‏ למשל,‏ היכולת להבין שיחה פשוטה בעברית,‏ גבוהה,‏ בהשוואה ליכולת להבין הצגת תיאטרון בעברית,‏ מצדאחד,‏ ובהשוואה ליכולת להשתתף באופן פעיל בדיונים בעברית,‏ מצד שני.‏59לאחר חמש שנים לעלייה רובם הגדול של העולים משתמשים עדיין בעברית בנסיבות ‏"פורמאליות"‏ בלבד‏(לדוגמה,‏ במקום עבודה).‏ בנסיבות הקשורות לחייהם הפרטיים,‏ כגון:‏ שיחות עם בן הזוג,‏ ילדים וחברים,‏ וקריאתעיתון , ממשיכים רובם להשתמש בשפת מוצאם.‏ יותר מזה:‏ מלבד בתחום העבודה,‏ השינויים במידת השימושבעברית בתחומי החיים האחרים בין השנה הרביעית לשנה השישית לאחר העלייה מזעריים ולא משמעותיים.‏

גם בתחום רכישת השפה העברית מתגלה בנתונים בעייתיות מסוימת אצל עולי ספטמבר 1991, הן בהשוואהלעולי יולי 1990 והן בהשוואה לעולי שנות ה-‏‎70‎‏.‏ כך,‏ למשל,‏ עשרים אחוז מעולי ספטמבר 1991 ‏(לעומת 14%בקרב עולי יולי 1990) לא למדו כלל עברית באולפן.‏ בהתאם לכך,‏ גם בקיאותם של עולי ספטמבר 1991, כמעטבכל מדדי הקליטה הלשונית ‏(דיבור,‏ קריאה,‏ השתתפות בדיונים וכד'),‏ נמצאה נמוכה יותר.‏לבסוף,‏ מניתוח הנתונים עולה ה"פרופיל"‏ הבא של העולה שיכולתו לשוחח בעברית היא הטובה ביותר:‏ עולהצעיר,‏ בעל מקצוע אקדמאי או חופשי,‏ שעלה לארץ מאחת הרפובליקות האירופיות של חבר-העמים.‏ זהו עולהשמשך לימודיו באולפן ארוך יותר,‏ והמעריך את סיכוייו להצליח בארץ מבחינה מקצועית וכלכלית כטובים.‏העולה בעל היכולת הגבוהה בעברית מבטא גם נכונות גבוהה לקרבה חברתית עם ילידי הארץ או עם וותיקים,‏נפגש עמם לעיתים קרובות בנסיבות חברתיות,‏ ומרגיש עצמו כישראלי יותר מאשר כבן ארץ מוצאו.‏כל אחד מהגורמים הללו תורם לרמת ידיעת השפה העברית המדוברת,‏ גם כשהאחרים מוחזקים קבוע.‏ למשל,‏גיל מבוגר משפיע באופן שלילי על יכולתם של העולים לדבר עברית,‏ גם ללא קשר עם עיסוקו של העולה אועם תדירות פגישותיו עם וותיקים או ילידי הארץ בנסיבות חברתיות.‏קליטה תעסוקתיתנתוני המעקב לאחר חמש שנים לעלייה מצביעים על הקליטה התעסוקתית של עולי ספטמבר 1991 כבעייתיתיותר בהשוואה לזו של עולי יולי 1990. כך,‏ שיעור האבטלה בקרבם בשנה השישית לעלייה הוא 9%, בהשוואהל-‏‎5%‎ בקרב עולי יולי 1990 בתקופת הוותק המקבילה,‏ ובהשוואה ל-‏‎7%‎ בקרב האוכלוסייה הכללית בארץ‏(בחודשים יולי-ספטמבר 1996). בקרב עולי ספטמבר 1991, שלא כפי שנמצא אצל עולי יולי 1990, כמעטשלא חל שיפור בשיעור האבטלה בין שלוש וחצי שנים לחמש שנים לעלייתם.‏מצבם התעסוקתי של הבודדים הוא הקשה ביותר,‏ בכל קבוצות הגיל,‏ במיוחד בקרב העולים בני 55 ומעלה.‏ שיעורהאבטלה בקרב קבוצה זו,‏ חמש שנים לאחר העלייה היה כ-‏‎30%‎‏,‏ לעומת 20% בקרב המשפחות החד-הוריות,‏ו 10% עד 16% בקרב המשפחות ה"רגילות"‏ ‏(שני בני זוג עם או בלי ילדים).‏מממצאינו עולה כי הניידות המקצועית לאחר חמש שנים לעלייה,‏ שעיקרה ניידות כלפי מטה,‏ גבוהה יותר בקרבהעולים בגל העלייה הנוכחי מזו של עולי ברית המועצות בשנות ה-‏‎70‎‏.‏ מההשוואה בין שתי הקבוצות שנחקרובמהלך המעקב,‏ לאחר חמש שנים לעלייתן,‏ עולה שוב כי הניידות המקצועית כלפי מטה גבוהה מעט יותר אצלעולי ספטמבר 1991, בהשוואה לעולי יולי 1990.הבעייתיות בתחום התעסוקה מתבטאת גם במדדים הסובייקטיביים:‏ רמת שביעות הרצון עולי 1991 נמוכהבמעט,‏ בהשוואה לעולי ברית המועצות בשנות ה-‏‎70‎‏.‏ כך,‏ חמש שנים לאחר העלייה,‏ 58% מעולי ספטמבר1991, לעומת 67% מעולי בריה"מ בשנות ה-‏‎70‎‏,‏ הביעו שביעות רצון מעבודתם ‏("בהחלט"‏ או ‏"למדי").‏ סבירלהניח שהבדל זה נובע,‏ לפחות חלקית,‏ מההבדל בין שתי התקופות ברמות הניידות המקצועית כלפי מטה.‏ממצאינו מצביעים גם על יציבות בשביעות הרצון מהעבודה בין השנה הרביעית לשנה השישית בארץ.‏אם משווים את רמת הציפיות של העולים לגבי עתידם המקצועי והכלכלי בארץ,‏ עם ציפיותיהם לגבי הדור הבאבמשפחתם,‏ ניתן למצוא בנתונים שלפנינו,‏ גם לאחר חמש שנים לעלייה,‏ תפיסה של עצמם כ"דור מדבר",‏מול תפיסה אופטימית יותר של סיכויי ההצלחה של הדור הבא - תפיסות אופייניות לדור ראשון של מהגרים.‏תפיסה זו קיימת בשתי הקבוצות שנבחנו,‏ אם כי עוצמתה רבה יותר בקרב עולי ספטמבר 1991. כך,‏ 70% מעולייולי 1990 ו-‏‎78%‎ מעולי ספטמבר 1991, מעריכים,‏ לאחר חמש שנים לעלייתם,‏ שסיכויי ההצלחה האישיתשלהם ‏"לא טובים כלל"‏ או ‏"לא כל כך טובים".‏ אחוז זה השתנה רק במעט בהמשך הזמן.‏ התמונה שונה כאשר60

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808מתייחסים להערכת העולים את סיכויי ההצלחה של הדור הבא במשפחתם.‏ אמנם,‏ עדיין אחוז נמוך מהעולים(11% בקרב עולי יולי 1990 ו-‏‎8%‎ בלבד בקרב עולי ספטמבר (1991 הרואים את סיכויי הדור הבא כ"טוביםמאוד",‏ אולם 80% מעולי יולי 1990 ו-‏‎70%‎ מעולי ספטמבר 1991 רואים את סיכויי הדור הבא להצליח בישראלכ"די טובים"‏ לכל הפחות.‏ ההבדל ברמת האופטימיות בין עולי יולי 1990 לעולי ספטמבר 1991, מתבטא הןברמה האישית והן בהתייחסות לדור הבא.‏ הבדל זה משתקף הן באחוז הנמוך ביותר של עולי ספטמבר 1990המעריכים את סיכוייהם ‏(ואת סיכויי הדור הבא)‏ כ"טובים מאוד"‏ או ‏"די טובים",‏ והן בכך שבעוד שאצל עולי יולי,‏נרשמה עלייה ברמת האופטימיות לגבי הדור הבא במשפחתם,‏ בין השנה הרביעית לשנה השישית בארץ,‏ אצלעולי ספטמבר 1991 כמעט ואין שינוי מבחינה זו.‏קליטה חברתית ותרבותיתבדומה למה שנמצא גם בקרב עולי בריה"מ בשנות ה-‏‎70‎‏,‏ נפגשים רוב עולי יולי 1990 וספטמבר 1991,חמש שנים לאחר העלייה,‏ בעיקר עם עולים חדשים מארצם:‏ כ-‏‎60%‎ בקרב שתי הקבוצות ‏(נפגשים ‏"לעיתיםקרובות").‏יחד עם זאת,‏ גם בתחום זה מתגלה בעייתיות מסוימת אצל עולי ספטמבר 1991, בהשוואה לאלה שהגיעו לארץלפניהם,‏ ביולי 1990. בעייתיות זו משתקפת בירידה שנרשמה בקבוצה זו,‏ באחוז הנפגשים ‏"לעיתים קרובות"‏עם ילידי ישראל ועם וותיקים מארצות אחרות במסגרת חברתית,‏ ובמקביל,‏ בעלייה באחוז אלה שאינם נפגשיםכלל עם האוכלוסייה הוותיקה.‏ עם זאת,‏ תדירות הפגישות בין העולים לבין האוכלוסייה הוותיקה גבוהה,‏ יחסית,‏היום בהשוואה למה שנמצא בקרב עולי בריה"מ בשנות ה-‏‎70‎‏.‏הבעייתיות בדפוסי המפגש החברתי של עולי ספטמבר 1991, בהשוואה לעולי יולי 1990, מתבטאת גם באופיהמפגש עם האוכלוסייה הוותיקה ובהקשרים העיקריים בהם הוא מתרחש.‏בעוד שבקרב עולי יולי 1990 נרשמה ‏"התייצבות"‏ בתחום זה בין השנה הרביעית לשישית בארץ,‏ כלומר,‏ אחוזהעולים הנפגשים עם ישראלים וותיקים בביתם או בבית של חברים כמעט ולא השתנה,‏ בקרב עולי ספטמבר1991, אחוז הנפגשים עם ישראלים וותיקים בהקשרים קרובים מסוג זה ירד בתקופה המקבילה.‏גם ברמת שביעות הרצון שהעולים מבטאים מחיי החברה שלהם בארץ חלה החרפה אצל עולי ספטמבר 1991בהשוואה לקבוצה שעלתה לפניהם.‏ בעוד שבקרב עולי יולי 1990 חל שיפור הדרגתי,‏ עם הזמן,‏ ברמת שביעותהרצון מחיי החברה,‏ אצל עולי ספטמבר 1991, חלה ירידה קלה באחוז שבעי הרצון מחיי החברה בין השנההרביעית לשישית לעלייה.‏ בהקשר זה יש לציין,‏ כי רמת שביעות הרצון של עולי ספטמבר 1991 לאחר 5 שניםלעלייה נמוכה מזו שאפיינה את עולי בריה"מ בשנות ה-‏‎70‎‏.‏גם חמש שנים לאחר עלייתם ממשיכים רוב העולים,‏ בשתי הקבוצות שנחקרו בשלב זה,‏ להשתמש בשפההרוסית לצורך הגשמת צרכיהם התרבותיים.‏ יתר על כן,‏ כאשר נשאלו עולים אלה ‏"האם רצוי שילדי עוליםמבריה"מ ידברו רוסית גם בישראל?"‏ ו-"האם רצוי שילדי עולים מבריה"מ יכירו את הספרות הרוסית המקוריםגם בישראל?",‏ רוב העולים ענו בחיוב לשאלות אלה:‏ 84%-82% מעולי יולי 1990 ו-‏‎96%-97%‎ מעולי ספטמבר.1991יתכן,‏ אם כן,‏ שרמת שביעות הרצון,‏ הנמוכה יחסית,‏ של המרואיינים מחיי התרבות בארץ כרוכה גם בהערכתםהחיובית,‏ החזקה,‏ את התרבות הרוסית,‏ ובקשריהם ההדוקים לתרבות זו.‏61

הסתגלות כלליתנבחנו שלושה מרכיבים עיקריים המתייחסים להסתגלותם הכללית של העולים לחיים בארץ:‏שביעות רצון כוללתניכור חברתימידת המחויבות לחברה הישראלית•••שביעות רצון כוללתמדד כולל זה מתייחס לתחושת שביעות הרצון שמביעים העולים מההיבטים הבאים של חייהם בארץ:‏ ‏"מהמצבהכללי",‏ ‏"מרמת החיים",‏ ‏"מחיי החברה"‏ ומ"חיי התרבות".‏ הנתונים מצביעים על רמה נמוכה יותר של שביעותרצון כוללת בקרב עולי ספטמבר 1991, בהשוואה לעולי יולי 1990 בתקופה המקבילה.‏ יתר על כן,‏ בעוד שלאחרשלוש שנים לעלייה היה אחוז שבעי הרצון בהיבטים אלה דומה בקרב שתי הקבוצות,‏ בין השנה הרביעית לשנההשישית אנו מוצאים עלייה קלה ברמת שביעות הרצון אצל עולי יולי 1990, וירידה אצל עולי ספטמבר 1991.ניכור חברתירמת הניכור,‏ כהיבט שלילי של ההסתגלות לחברה הישראלי,‏ נמדדה באמצעות סולם המורכב מהמרכיביםהבאים:‏ ‏"בלבול מושגים",‏ ‏"אנומיה",‏ ‏"הרגשת חוסר אונים",‏ ‏"תסכול"‏ ו"בידוד".‏ממצאינו מעלים כי רמת הניכור החברתי יורדת בין השנה הרביעית לשישית לעלייה,‏ הן בקרב עולי יולי 1990והן בקרב עולי ספטמבר 1991. יתר על כן,‏ עולי ספטמבר 1991, המאופיינים ברמה נמוכה יותר של שביעותרצון בכל ההיבטים שנבחנו במעקב זה,‏ ושמצבם האובייקטיבי קשה יותר,‏ מתגלים במדד זה כקבוצה פחותמבולבלת,‏ פחות חסרת אונים,‏ פחות מתוסכלת ופחות מבודדת.‏מחויבות לחיים בישראל:‏מדד כולל זה מורכב מהביטויים הבאים למחויבות העולים לחייהם בישראל:‏ הרגשת בית בישראל,‏ החלטה חוזרתלעלות ארצה,‏ וביטחון בהשארות בארץ.‏רוב העולים שרואיינו בשלב זה (83% מעולי יולי 1990, ו-‏‎85%‎ מעולי ספטמבר 1991) מבטאים רמה גבוההשל מחויבות לישראל ולהחלטתם לחיות בה,‏ כפי שזו נמדדה ע"י המדד הכולל המורכב משלושת המשתניםהנ"ל.‏לגבי שניים מהמשתנים שנכללו בגורם זה - הרגשת בית בישראל והחלטה חוזרת לעלות לארץ,‏ חל שיפורמשמעותי בין הראיון השלישי (3.5 שנים לעלייה)‏ לראיון הרביעי (5 שנים לאחר העלייה):‏ אחוז המרואייניםאשר דיווחו שהם מרגישים בישראל כבביתם עלה,‏ בקרב שתי קבוצות העולים שנחקרו,‏ וכן עלה אחוז המרואייניםאשר ציינו,‏ שאילו היו צריכים להחליט היום לעלות ארצה היו מחליטים כך.‏בדקנו,‏ באמצעות שיטת ה"רגרסיה המרובה",‏ מהם הגורמים המסבירים את ההבדלים בין העולים במידתמחויבותם לחיים בישראל.‏ נבחנו השפעתם של גורמי רקע ‏(כגון:‏ דתיות וזיקה ליהדות ולישראל בארץ המוצא),‏משתנים דמוגראפיים ‏(כגון:‏ גיל,‏ השכלה,‏ רפובליקות מוצא בחבר-העמים וכו')‏ ומשתני קליטה ‏(קליטהבתעסוקה,‏ בדיור וקליטה חברתית).‏62

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808נמצא כי מחויבותם של העולים לחיים בישראל גבוהה יותר ככל שתחושותיהם החיוביות כלפי היותם יהודיםוישראלים חזקות יותר לפני עלייתם,‏ ככל שיחסם של הוותיקים אליהם נתפס כחיובי יותר,‏ ככל שהם אופטימייםיותר לגבי עתידם המקצועי והכלכלי בישראל,‏ וככל שהם יותר שבעי רצון מהיבטים שונים של חייהם בארץ.‏כל אחד מהגורמים הללו קשור למידת המחויבות לישראל באופן בלתי תלוי בהשפעתם של הגורמים האחריםשנבחנו.‏סיכום ומסקנותהדו"ח הנוכחי הינו הראשון בו נעשית השוואה בין תהליך הקליטה של שתי קבוצות עולים מחבר העמים,‏במספר נקודות זמן,‏ ועד למלאת חמש שנים לשהותם בארץ.‏ מן הממצאים עולה,‏ כי בעוד שלא נמצא הבדלמשמעותי במדדי הקליטה של שתי הקבוצות הנחקרות עד לשנה הרביעית לשהותן בארץ,‏ בין השנה הרביעיתלשישית נמצאה הרעה בתהליך הקליטה של עולי ספטמבר 1991. לעומתם,‏ בקרב עולי יולי 1990 חל שיפורמשמעותי ברוב מדדי הקליטה.‏השוואה בין הנתונים של שתי הקבוצות מעלה,‏ כי הבדל זה בין שתי הקבוצות אינו ניתן להסבר כנובע ממאפייניםדמוגראפיים וסוציו-כלכליים שונים של שתי הקבוצות.‏ניתן לשער שהקשיים בתהליך הקליטה של עולי ספטמבר 1991 קשורים להחרפה שחלה לאחרונה במצבהמשק הישראלי.‏1. בתחומי הדיור והתעסוקה ניתן להבחין בסימני מצוקה בקרב עולי ספטמבר 1991, בעוד שאצל עולי יולי1990 ניכרת עלייה משמעותית רמת החיים של העולים,‏ והם מתקרבים בשלב זה של קליטתם למצב הקייםבקרב האוכלוסייה הישראלית הוותיקה.‏ סימני המצוקה בקרב עולי ספטמבר 1991 מתבטאים,‏ למשל,‏ באחוזנמוך במיוחד של רוכשי דירה,‏ ובעיקר בקרב הקשישים הבודדים;‏ באחוז גבוה של מובטלים,‏ יחד עם ניידות רבהכלפי מטה של אלה המועסקים,‏ ומרמה נמוכה של שביעות רצון מעבודה.‏2. גם בתחום רכישת השפה העברית מתגלה בעייתיות מסוימת אצל עולי ספטמבר 1991, הן בהשוואה לעולייולי 1990, והן בהשוואה לעולי שנות ה-‏‎70‎‏.‏ בעייתיות זו מתבטאת באחוז נמוך יחסית של עולים שלמדובאולפן ובבקיאות נמוכה יותר של עולים אלו כמעט בכל המדדים של רכישת השפה אותם בחנו.‏3. עולי ספטמבר 1991 מגלים נטייה חזקה יותר מעולי יולי 1990 להסתגרות בקרב עולים מארץ מוצאם,‏ולהתרחקות מהאוכלוסייה הוותיקה בארץ.‏ עולי ספטמבר 1991 מאופיינים ע"י נטייה חזקה יותר לנאמנותלתרבות ולשפת המוצא.‏ בעוד שלגבי עולי יולי 1990 ניתן היה לטעון כי הם ‏"חיים בשני העולמות"‏ מבחינהתרבותית - זה של תרבות המוצא וזה של התרבות הקולטת - לגבי עולי ספטמבר נראה כי ישנה העדפה ברורהלעולם אחד - זה של תרבות המוצא.‏4. שביעות הרצון הכללית של עולי ספטמבר 1991 מן החיים בישראל,‏ מחיי החברה,‏ מחיי התרבות ומרמתהחיים נמוכה מזו של עולי יולי 1990 לאחר חמש שנים בישראל.‏63לסיכום:‏ למרות התופעות המדאיגות שפורטו לעיל,‏ ניתן להצביע על שני ממצאים מעודדים המתגלים בקרבעולי ספטמבר 1991: ראשית,‏ מצאנו כי רמת הניכור של עולים אלו נמוכה בהשוואה לזו שנמצאה אצל עולי יולי1990. כלומר,‏ למרות מצבה האובייקטיבי הקשה יותר,‏ קבוצה זו אינה מבטאת מצוקות אלו בתחושות של חוסראונים,‏ תסכול,‏ בלבול או תחושת בידוד חברתי.‏ יתכן כי תחושת הכוח והשליטה בגורל שמבטאים עולים אלהקשורה בהקמתה של מפלגת ‏"ישראל בעלייה",‏ ובהצלחתה בבחירות האחרונות.‏ שנית,‏ ובדומה לכל הקבוצות

64שנבחנו במעקב זה,‏ מבטאים גם עולי ספטמבר 1991 רמה גבוהה של מחויבות לישראל ולהחלטתם לחיות בה,‏מחויבות שלא נפגמה כתוצאה מהקשיים בהם נתקלו בקליטתם בארץ.‏ יש לציין בהקשר זה כי העולים בקבוצהזו,‏ כמו גם עולי יולי 1990, הגיעו לארץ במידה רבה מתוך מניעי משיכה לישראל,‏ כאשר כבר בראשית צעדיהםבישראל ביטאו זיקה חזקה לישראל ולזהותם היהודית,‏ ורמת מחויבות גובהה לחיים בישראל.‏

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808נטליה דמיאן ויהודית רוזנבאום-תמרישנתיים ראשונות בישראלעולי חבר העמים ינואר-מרץ 1995,מול עולי ספטמבר 1991, יולי 1990ונובמבר 1989מחקר המעקב אחר קליטת עוליבריה״מ בקליטה ישירה,‏דו״ח מס׳ 1998 12,המשרד לקליטת העלייה,‏ האגף לתכנון ולמחקר,‏ 1998הממצאים המובאים בדו"ח זה מבוססים על מחקר-מעקב אחר קליטת עולי בריה"מ לשעבר בקליטה ישירה,‏הנערך על-ידנו מראשית גל העלייה הנוכחי.‏ במסגרת מחקר זה רואיינו עד כה,‏ מספר פעמים במהלך השניםהראשונות שלהן בארץ,‏ ארבע קבוצות עולים:‏ עולי נובמבר 1989 עולי יולי 1990, עולי ספטמבר 1991 ועוליינואר-מרץ 1995 ‏(כאלף ראשי משפחה בכל קבוצה).‏ בשלב זה אותרו 964 ראשי משפחה,‏ שהם 77% מןהמדגם המקורי.‏הדו"ח הנוכחי מתייחס לממצאים לגבי הקבוצה האחרונה שרואיינה עד כה:‏ עולי ינואר-מרץ 1995, שרואיינו,‏בפעם הראשונה,‏ כשישה חודשים לאחר העלייה,‏ ובפעם השנייה,‏ כעבור שנה וחצי עד שנתיים לעלייה.‏הדו"ח שלפנינו מאפשר,‏ לפיכך,‏ השוואה בין עולי ינואר-מרץ 1995 לבין שלוש קבוצות העולים שהגיעו לארץלפניהם,‏ וכן בין מצבה של קבוצה זו בראשית השנה הראשונה לעלייתה מול מצבה לאחר כשנתיים בארץ.‏הדו"ח הנוכחי הינו ה-‏‎12‎ בסדרת דו"חות מחקר,‏ במהלך שמונה שנים שחלפו.‏ את מטרות המעקב,‏ יעדיהקליטה הישירה,‏ והממצאים המתייחסים לקבוצות ולשלבים אחרים,‏ ניתן למצוא בדו"חות אלה.‏להלן הממצאים העיקריים,‏ בהתאם לתחומי הקליטה השונים שנבחנו בשלב זה:‏651. קליטה בדיורבסוף השנה השנייה לעלייתם לישראל,‏ רוב העולים מחבר העמים מתגוררים עדיין בדירות שכורות(76% עולי ינואר-מרץ 1995, 73% מעולי ספטמבר 1991, ו-‏‎83%‎ מעולי יולי 1990). עם זאת,‏יש לציין,‏ שמגמת השיפור באחוז המתגוררים בדיור קבע,‏ שנמצאה לראשונה אצל עולי ספטמבר1991 לאחר כשנתיים לעלייתם,‏ מוצאת את ביטוייה גם בקבוצת העולים שלפנינו;‏ 22% מעוליינואר-מרץ 1995 גרים כבר בדירות בבעלות המשפחה ועוד 11% מהם רכשו דירה אך עדיין לא גרים בה.‏

בדומה למה שנמצא לגבי כל קבוצות העולים ובכל שלבי המעקב,‏ גם בקרב עולי ינואר-מרץ 1995 בולט לרעהמצב הדיור של הקשישים,‏ בני 60 ומעלה:‏ 15% בלבד מהם,‏ לעומת 50%-35% מן העולים בגילאי 21-59,גרים בדיור קבע.‏צפיפות הדיור הממוצעת בקרב עולי ינואר-מרץ 1995, כשנתיים לאחר העלייה,‏ הינה 1.3 נפשות לחדר,‏ והיאנמוכה מזו שנמצאה בקרב עולי יולי 1990 וספטמבר 1991 בתקופה המקבילה,‏ אך עדיין גבוהה מזו של כללהאוכלוסייה היהודית בארץ.‏ יש לציין גם,‏ כי צפיפות הדיור של עולי ינואר-מרץ 1995, בשנה השנייה לאחרהעלייה,‏ נמוכה מזו שהייתה להם בחו"ל,‏ וכן מזו שבה חיו במשך השנה הראשונה לשהותם בארץ.‏מסתבר מן הממצאים,‏ כי צפיפות הדיור בקרב העולים נובעת בעיקר ממגורים משותפים עם מבוגרים נוספיםלמשפחה הגרעינית באותה דירה.‏ כפי שצוין גם בדו"חות קודמים של המעקב,‏ אין להסיק מעובדה זו שמדובררק ב"דפוס מגורים"‏ או בהעדפה תרבותית,‏ המאפיינת את העלייה הנוכחית מחבר-העמים,‏ שכן לפי ממצאינו,‏אחוז העולים המתגוררים באותה הדירה עם אנשים נוספים גבוה בהרבה בארץ בהשוואה לחו"ל,‏ וגבוה יותרבקרב העולים שהגיעו לאחר 1990 בהשוואה לאלה שבאו לפניהם.‏ לגורם תרבותי זה של העדפת מגוריםמשותפים יש להוסיף,‏ לפיכך,‏ את השפעתם של גורמים אחרים,‏ כגון:‏ הצע וביקוש בשוק הדיור,‏ היקף העלייה,‏שינויים בעלות הדירות ובעלות שכר הדירה,‏ יכולת כלכלית וכד'.‏ממצאינו מצביעים על עלייה מסוימת במשך הזמן ברמת שביעות הרצון של עולי ינואר-מרץ 1995 ממצבמגוריהם בארץ.‏ כך,‏ שביעות הרצון מהדיור,‏ עלתה מהשנה הראשונה לשהותם בישראל לשנה השנייה מ-‏‎55%‎ל-‏‎64%‎‏,‏ שביעות הרצון מהשכונה עלתה מ-‏‎74%‎ ל-‏‎79%‎ ושביעות הרצון מהישוב עלתה מ-‏‎74%‎ ל-‏‎86%‎‏.‏מהנתונים שלפנינו,‏ עולה גם שרמת שביעות הרצון מהדירה לאחר כשנה וחצי-שנתיים בארץ גבוהה יותר בקרבעולי ינואר-מרץ 1995, בהשוואה לקבוצות העולים שהגיעו לארץ לפניהם,‏ ובמיוחד בהשוואה לעולי ספטמבר- 1991 64% שבעי רצון,‏ לעומת 53%, בהתאמה.‏ כמעט לא נמצא הבדל בין ארבע קבוצות העולים שנבחנוברמת שביעות הרצון מהשכונה ומהישוב.‏. 2 קליטה לשוניתהנתונים מגלים בעייתיות מסוימת בקליטתם הלשונית של עולי ינואר-‏ מרץ 1995, בהשוואה לקבוצות הקודמותשל עולי חבר-העמים שנבחנו במהלך מעקב זה.‏ אחוז העולים שלמדו עברית באולפן עד תום השנה השנייהלעלייתם,‏ נמוך,‏ באופן משמעותי,‏ בקרב עולי ינואר-מרץ 1995, בהשוואה לשלוש הקבוצות שהגיעו לפניהם:‏67% לעומת 80% בהתאמה.‏ יתר על כן,‏ בקרב העולים שהגיעו לאחרונה,‏ בניגוד לקבוצות הקודמות,‏ לא נרשמהעלייה באחוז הלומדים באולפן בין השנה הראשונה לשנייה לשהותם בארץ.‏בהתאם,‏ נמצא גם ששליטתם בעברית של עולי ינואר-מרץ 1995, בשנה השנייה לאחר העלייה פחות טובהמזו של שלוש הקבוצות שעלו לפניהם.‏ כך,‏ למשל,‏ אחוז העולים המדווחים על יכולת לשוחח שיחה פשוטהבעברית,‏ באופן חופשי או עם מעט קשיים,‏ בשנה השנייה לשהותם בישראל,‏ הוא 33% בלבד בקרב עוליינואר-מרץ 1995, בהשוואה ל-‏‎45%‎ בקרב עולי ספטמבר 1991 ובקרב עולי יולי 1990, ול-‏‎54%‎ בקרב עולינובמבר 1989.הנתונים שנתקבלו לגבי כל הקבוצות שנחקרו עד כה,‏ מצביעים על פער בין יכולתם המדווחת של העוליםלהשתמש בשפה העברית לבין השימוש היום יומי שלהם בשפה:‏ 2% בלבד מעולי ינואר-מרץ 1995, 6%מעולי ספטמבר 1991, 9% מעולי יולי 1990 ו-‏‎13%‎ מעולי נובמבר 1989 דיווחו,‏ בשנתם השנייה בארץ,‏ שהםמשתמשים בעברית כשפת יום-יום בלעדית או עיקרית.‏ במקביל,‏ החל מספטמבר 1991, חל גידול באחוז66

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808העולים שדווחו שהם משתמשים בשפה לועזית בלבד כשפת יום יום.‏ כך אחוז המרואיינים אשר דיווחו שהםמשתמשים בשפה לועזית בלבד כשפת יום יום היה:‏ 22% בקרב עולי נובמבר 1989, 20% בקרב עולי יולי 35%1990, בקרב עולי ספטמבר 1991 ו-‏‎38%‎ בקרב עולי ינואר-מרץ 1995.לבסוף,‏ מצביעים ממצאינו על הפרופיל הבא של העולה בעל היכולת הטובה ביותר לשוחח בעברית:‏ עולה צעירומשכיל,‏ יחסית,‏ שמקדיש חלק ניכר יותר מזמנו ללימודי עברית פורמאליים באולפן,‏ שנפגש בתדירות רבה יותרעם ילידי הארץ ועם וותיקים בנסיבות חברתיות,‏ והמאופיין ע"י רמת אופטימיות גבוהה,‏ יחסית,‏ באשר לסיכוייהצלחתו הכלכלית והמקצועית בארץ.‏3. קליטה תעסוקתיתשיעור המועסקים בקרב עולי ינואר-מרץ 1995, כשנה וחצי-שנתיים לאחר עלייתם,‏ גבוה,‏ יחסית , בהשוואהלקבוצות העולים מקרב עולי בריה"מ לשעבר שרואיינו עד כה:‏ 80% מועסקים מכלל השייכים לכוח עבודה,‏לעומת 76% בקרב עולי נובמבר 1989 ויולי 1990, ו-‏‎72%‎ בקרב עולי ספטמבר 1991.עיקר הבעייתיות בתחום התעסוקה הינה הניידות המקצועית כלפי מטה,‏ הבולטת בקרב כל קבוצות העוליםשנבחנו.‏ הניידות המקצועית כלפי מטה נמצאה גבוהה באופן משמעותי אצל עולי ינואר-מרץ 1995.כך,‏ בשנה השנייה לעלייתם,‏ 10% בלבד מאלה שעבדו בחו"ל במקצועות אקדמאים וחופשיים,‏ היו מועסקיםבאותו תחום גם בארץ.‏ בקרב עולי ספטמבר 1991 שיעור זה היה 27%, ובקרב עולי יולי - 1990 17%.ממצאינו מצביעים גם על ירידה מתמדת עם הזמן ברמת שביעות הרצון מהעבודה מתחילת גל העלייה הנוכחיועד לקבוצה שרואיינה לאחרונה.‏ כך,‏ שיעור העולים המועסקים אשר דווחו,‏ בשלב זה של ותק בארץ,‏ שהםשבעי רצון מעבודתם,‏ ירד מ-‏ 64%-61% אצל עולי נובמבר 1989 ויולי 1990, ל-‏‎52%‎ אצל עולי ספטמבר1991, ועד ל-‏ 45% בלבד אצל עולי ינואר-מרץ 1995. יתכן כי לפנינו מעין ‏"תגובה מצטברת"‏ למצב המתמידשל עבודה בעיסוק הנמוך וירידה בסטאטוס המקצועי,‏ כאשר העובדה שאין שיפור במצב עם הזמן,‏ הופכת אותולפחות ‏"נסבל"‏ בקרב העולים.‏השוואה בין רמת האופטימיות של העולים לגבי עתידם המקצועי והכלכלי בארץ,‏ עם ציפיותיהם לגבי הדור הבאבמשפחתם,‏ מצביעה על תפיסה פסימית של העולים את עצמם כ"דור מדבר",‏ מול תפיסה אופטימית יותרשל סיכויי ההצלחה של הדור הבא.‏ יחד עם זאת,‏ יש לציין,‏ שעולי ינואר-מרץ 1995 דומים ברמת האופטימיותשלהם לעולי יולי 1990, הן בזו האישית והן לגבי הדור הבא,‏ אך אופטימיים יותר מעולי ספטמבר 1991, בתקופהדומה של שהות בארץ.‏ כך,‏ 78% מן המרואיינים שעלו לארץ בינואר-מרץ 1995 ו-‏‎73%‎ מאלה שהגיעו ביולי1990, לעומת 85% מעולי ספטמבר 1991, דיווחו שסיכויי ההצלחה האישית שלהם ‏"לא טובים כלל"‏ או ‏"לא כלכך טובים".‏ כ-‏‎70%‎ מעולי ינואר-מרץ 1995 ומעולי יולי 1990, לעומת 55% מעולי ספטמבר 1991, הביעו דעהאופטימית לגבי העתיד המקצועי והכלכלי של הדור הבא במשפחתם ‏(סיכויים ‏"טובים מאוד"‏ או ‏"די טובים").‏674. קליטה חברתית ותרבותיתעולי ינואר-מרץ 1995, בדומה לקבוצות העולים האחרות שנבחנו במהלך מעקב זה,‏ נפגשים,‏ בתקופה הראשונהלעלייתם,‏ בעיקר עם עולים חדשים מארצם.‏ כשנה וחצי-שנתיים לאחר העלייה,‏ 51% מעולי ינואר-מרץ 1995נפגשים ‏"לעיתים קרובות"‏ עם עולים חדשים מארצם וכ-‏‎20%‎ מהם נפגשים ‏"לעיתים קרובות"‏ עם וותיקיםמארצם;‏ לעומת זאת,‏ 9% בלבד דיווחו שהם נפגשים,‏ במסגרת חברתית,‏ בתדירות כזו,‏ עם ילידי ישראל או עםוותיקים מארצות אחרות.‏

ממצאי המעקב שנתקבלו עד כה מצביעים על החרפה בהתייחסות הוותיקים אל העולים מחבר העמים,‏מנקודת המבט של העולים עצמם.‏ כך,‏ ממצאינו מעלים,‏ כי בתחילת גל העלייה תפסו העולים מחבר העמיםאת התייחסות הוותיקים אליהם כחיובית למדי.‏ תקופה זו אופיינה גם ברמה גבוהה,‏ יחסית,‏ של שביעות רצוןמחייהם החברתיים בישראל.‏ בשנים 1990 עד 1991, שבהן רואיינו לראשונה עולי נובמבר 1989 ועולי יולי1990, בין 80% ל-‏‎95%‎ מן המרואיינים העריכו את יחס הישראלים אליהם כטוב ‏("בהחלט"‏ או ‏"למדי").‏ באותהתקופה,‏ בין 70% ל-‏‎80%‎ מן הנחקרים הביעו שביעות רצון מחיי החברה שלהם בישראל.‏החל משנת 1992 ‏(ראיון שני של עולי יולי 1990), ניכרת ירידה משמעותית באחוז העולים המעריכים את יחסהוותיקים אליהם כחיובי.‏ 53% מעולי יולי 1990 ו-‏‎33%‎ בלבד מעולי ספטמבר 1991 ומעולי ינואר-מרץ 1995‏(בהשוואה ל-‏‎79%‎ מעולי נובמבר 1989), העריכו את יחס הישראלים אליהם כטוב ‏("בהחלט"‏ או ‏"למדי").‏במקביל נרשמה עלייה משמעותית באחוז העולים המאפיינים את יחס הוותיקים אליהם כ-"אדיש":‏ מ-‏‎14%‎בקרב עולי נובמבר 1989, ל-‏‎33%‎ בקרב עולי יולי 1990, 45% בקרב עולי ספטמבר 1991, ועד ל-‏‎53%‎ בקרבעולי ינואר-מרץ 1995.גם רמת שביעות הרצון מחיי החברה בתקופה זו נמוכה,‏ באופן משמעותי,‏ בהשוואה לקודמתה.‏ עם זאת,‏ ישלציין,‏ שבקרב שתי קבוצות העולים שנבחנו לאחרונה ‏(עולי ספטמבר 1991 וינואר-מרץ 1995) נרשמה עלייהבשביעות רצון מחיי החברה,‏ בין הראיון הראשון ‏(כ-‏‎6‎ ח'‏ לאחר העלייה)‏ לבין הראיון השני ‏(שנה וחצי-שנתייםלאחר העלייה):‏ 42%-47%, כ-‏‎6‎ ח'‏ לאחר העלייה,‏ ו-‏‎59%‎ לאחר שנה וחצי-שנתיים.‏ בקרב שתי הקבוצותשעלו בתקופה הקודמת ‏(נובמבר 1989 ויולי ‎1990‎‏)נמצאה נטייה הפוכה:‏ ירידה ברמת שביעות הרצון מחייהחברה בין השנה הראשונה לשנה השנייה בארץ.‏תופעה דומה נמצאה גם לגבי רמת שביעות הרצון של העולים מחיי התרבות שלהם בארץ . יחד עם זאת,‏ ישלציין,‏ שאחוז שבעי הרצון מחיי התרבות,‏ הן בשנה הראשונה והן בשנה השנייה לאחר העלייה,‏ גבוה באופןמשמעותי בקרב עולי ינואר-מרץ 1995 בהשוואה לעולי ספטמבר 1991: 29%, לעומת 18% ‏(שנה ראשונה)‏ו-‏‎33%‎‏,‏ לעומת 20% ‏(שנה שנייה).‏לבסוף,‏ מממצאינו עולה,‏ כי כל הקבוצות שנחקרו עד כה מבטאות נאמנות חזקה לשפה ולתרבות הרוסיתונאמנות זו הולכת ומתחזקת עם הזמן.‏ בשנה השנייה לעלייתם,‏ ממשיכים כמעט כל העולים להשתמש בשפההרוסית כשפת יום-יום.‏ באותו הקשר,‏ כאשר נשאלו עולים אלה ‏"האם רצוי שילדי עולים מבריה"מ לשעברידברו רוסית גם בישראל "? ו-"האם רצוי שילדי עולים מבריה"מ לשעבר יכירו את הספרות הרוסית המקוריתגם בישראל?",‏ רוב המרואיינים ענו בחיוב לשאלות אלו.‏ יתר על כן,‏ אחוז המדווחים על רצון לשמר את לשוןהאם ואת תרבות המוצא עלה מהשנה הראשונה לשנה השנייה של ותק בארץ:‏ מ-‏‎80%‎ ל-‏‎90%-95%‎ בקרבעולי ספטמבר 1991, ומ-‏‎90%‎ לכמעט 100% בקרב עולי ינואר-מרץ 1995.5. הסתגלות כלליתבמעקב זה השתמשנו בשלושה מדדים כוללים לבחינת הסתגלותם הכללית של העולים לחיים בארץ:‏שביעות רצון כוללתמידת המחויבות לחיים בישראלניכור חברתי•••68

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-2020080869שביעות רצון כוללתבדומה למה שנמצא לגבי שביעות הרצון מחיי החברה ומחיי התרבות,‏ החל משנת 1992, ניכרת ירידהמשמעותית גם ברמת שביעות הרצון שמביעים העולים מהמצב הכללי שלהם בארץ.‏ בחודשים הראשוניםלשהותם בישראל ציינו כ-‏‎90%‎ מעולי נובמבר 1989 וכ-‏‎70%‎ מעולי יולי 1990 שהם שבעי רצון מהמצב הכללי‏("בהחלט"‏ או ‏"למדי").‏ בשנתם השנייה בארץ,‏ הגיעו שיעורים אלה ל-‏‎72%‎ אצל עולי נובמבר 1991 ול-‏‎29%‎בלבד אצל עולי יולי 1990. בקרב שתי קבוצות העולים שהגיעו אחריהם,‏ בספטמבר 1991 ובינואר-מרץ 1995,רמת שביעות הרצון הכללית הייתה נמוכה,‏ יחסית,‏ כבר בחודשים הראשונים בישראל.‏ממצאינו מעלים גם,‏ כי בקרב כל קבוצות העולים,‏ ובכל שלבי המעקב,‏ נמוך מהמרואיינים מביעים שביעות רצוןמרמת החיים שלהם בארץ.‏מחויבות לחיים בישראלממצאי המעקב מצביעים על כך שיחד עם הנאמנות הרבה של העולים לתרבות המוצא שלהם,‏ הם מבטאים גםרמה גבוהה של מחויבות לחיים בישראל.‏ מחויבות זו משתקפת ברמת ביטחונם שיישארו בארץ,‏ בביטחון שהיוחוזרים על החלטתם לעלות ארצה ובהרגשת בית בישראל.‏ רוב העולים שרואיינו בשנה השנייה לעלייתם 81%)מעולי יולי 1990, 77% מעולי ספטמבר 1991, ו-‏‎78%‎ מעולי ינואר-מרץ 1995) מבטאים רמה גבוהה שלמחויבות לישראל ולהחלטתם לחיות בה.‏ יותר מזה,‏ בקרב עולי ינואר-מרץ 1995, בין השנה הראשונה לשנההשנייה לאחר העלייה,‏ נרשמה עלייה באחוז המרואיינים המבטאים רמה גבוהה של מחויבות לחיים בישראל:‏מ-‏‎69%‎ ל-‏‎78%‎‏.‏בהקשר זה,‏ יש להדגיש,‏ ששיעור המרואיינים שהצביעו על כוונה להישאר בארץ היה גבוה מאוד בקרב כלקבוצות העולים ובכל שלבי המעקב ‏(כ-‏‎90%‎‏)‏ ואחוז הנחקרים אשר בטוחים שלא יישארו בארץ היה מזערי(5%-2% בלבד).‏מסתבר מהנתונים,‏ כי רמת מחויבותם של העולים לחייהם בישראל גבוהה יותר ככל שהם יותר שבעי רצוןמהיבטים שונים של חייהם בארץ,‏ ככל שתחושותיהם כלפי היותם יהודים וישראלים חיוביות יותר,‏ וככל שיחסםשל הוותיקים אליהם נתפס כחיובי יותר.‏ כל אחד מהגורמים הללו מסביר את מידת המחויבות לישראל באופןבלתי-תלוי בגורמים האחרים שנבחנו.‏ניכור חברתירמת הניכור,‏ כהיבט שלילי של ההסתגלות לחברה הישראלית,‏ נמדדה באמצעות סולם המורכב מהמרכיביםהבאים:‏ ‏"בלבול מושגים",‏ ‏"תסכול",‏ ‏"הרגשת חוסר כוח",‏ ‏"בידוד"‏ ו"אנומיה".‏ממצאינו מעלים,‏ כי למרות התבדלותם,‏ היחסית,‏ של העולים שנחקרו בשלב זה מן החברה הקולטת,‏ ולמרותהתחושה הגוברת עם הזמן,‏ שהוותיקים מקבלים אותם ב"אדישות",‏ הם מתגלים כקבוצה פחות מנוכרת‏(כלומר,‏ פחות מבולבלת,‏ פחות חסרת אונים,‏ פחות מתוסכלת ופחות מבודדת)‏ מאלה שעלו לפניהם.‏ כך למשל,‏כללה קבוצת העולים שהוגדרה כבעלת ‏"רמת ניכור גבוהה",‏ בשנה השנייה לעלייה,‏ 18% מעולי יולי 1990,19% מעולי ספטמבר 1991, ו-‏‎14%‎ בלבד מעולי ינואר-מרץ.‏ 1995 ניתן לשער שתופעה זו קשורה בתמיכההחברתית והרוחנית הניתנת לעולים שבאו לאחרונה ע"י קהילת יוצאי בריה"מ לשעבר,‏ העולים שבאו לפניהםבגל העלייה הנוכחי,‏ ובביטוי הפוליטי שבו זכו עולי חבר-העמים בשנים האחרונות.‏

6. מסקנותמן הממצאים המובאים בדו"ח זה,‏ וכן מאלה שהובאו בדו"חות קודמים של מחקר-מעקב זה,‏ ניתן להבחיןבמספר בעיות מדאיגות במדדי הקליטה הראשונית,‏ הדורשות תשומת לב מצד גורמי הקליטה.‏1. בתחום הדיור,‏ בכל קבוצות העולים ובכל שלבי המעקב,‏ בולט לרעה מצב הדיור של הקשישים,‏ בני 60 ומעלה.‏בקרב עולי ינואר-מרץ 19951, סימני המצוקה של הקשישים מתבטאים באחוז הקטן,‏ יחסית,‏ של מתגורריםבדיור קבע,‏ ובמיוחד,‏ בחוסר היכולת,‏ לפי דיווחם,‏ לרכוש דירה גם בעתיד ‏(כ-‏‎80%‎ מהם,‏ לעומת כ-‏‎30%‎ מןהעולים בקבוצות גיל אחרות).‏2. בתחום רכישת השפה העברית הבעייתיות מתבטאת בירידה עם הזמן בשיעור הלומדים באולפן,‏ וכן בירידה,‏המסתמנת מראשית גל העלייה ועד היום,‏ ברמת השליטה של העולים בשפה העברית ובשימוש בה בנסיבותשונות.‏3. הבעייתיות העיקרית שמתגלה בתחום התעסוקה מתבטאת,‏ במיוחד,‏ בקרב כל קבוצות העולים שנבחנו,‏בניידות המקצועית,‏ שעיקרה ניידות כלפי מטה.‏ בהקשר זה,‏ יש לציין,‏ שרמת הניידות המקצועית בקרב בעלימקצועות אקדמאים וחופשיים,‏ גבוהה באופן משמעותי אצל עולי ינואר-מרץ 1995, בהשוואה לאלה שהגיעולארץ לפניהם,‏ בספטמבר 1991 וביולי 1990.4. בתחום חיי החברה נרשמה בקרב עולי ינואר-מרץ 1995 ירידה ברמת האינטגרציה החברתית ונטייה חזקה,‏יחסית,‏ להתבדלות מן החברה הקולטת.‏ כן,‏ נרשמה לאחרונה עלייה משמעותית באחוז העולים המאפיינים אתיחס הוותיקים אליהם כ-"אדיש"‏ וירידה ברמת שביעות הרצון מחיי החברה בארץ.‏5. בתחום חיי התרבות,‏ מבטאות כל קבוצות העולים שנבחנו עד כה נאמנות חזקה לשפה ולתרבות הרוסית.‏יתר על כן,‏ בעוד שלגבי עולי יולי 1990 ניתן היה לטעון שהם ‏"חיים בשני עולמות"‏ מבחינה תרבותית - זהשל תרבות המוצא וזה של התרבות הקולטת - לגבי עולי ספטמבר 1991 ובינואר-מרץ 1995 נראה כי ישנההעדפה ברורה לעולם אחד - זה של תרבות המוצא.‏לסיכום:‏ למרות הממצאים המדאיגים שפורטו לעיל,‏ יש להצביע על שתי תופעות מעודדות,‏ המתגלות בקרבכלל העולים שנחקרו במהלך המעקב והמתחזקות במשך הזמן.‏ ראשית,‏ רמה גבוהה של מחויבות לישראלולהחלטה לחיות בה,‏ מחויבות שלא נפגעה כתוצאה מהקשיים בהם נתקלים העולים בקליטתם בארץ.‏ שנית,‏ירידה הדרגתית,‏ ברמת הניכור של העולים;‏ למרות הקשיים האובייקטיביים והתחושה של אדישות מצדהישראלים הוותיקים כלפיהם,‏ העולים אינם מבטאים מצוקות אלו בתחושות של חוסר אונים,‏ תסכול,‏ בלבולאו בידוד חברתי.‏יתכן כי תחושת הכוח והשליטה בגורל שמבטאים העולים,‏ ובמיוחד אלה שבאו אחרי 1991, קשורה בתמיכההרוחנית והחברתית שממנה הינם נהנים בתוך הקהילה של יוצאי חבר-העמים עצמה,‏ ובביטוי הפוליטי שבו זכועולים אלה בשנים האחרונות.‏70

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808יהודית רוזנבאום-תמרי ונטליה דמיאןעולי חבר העמים - השנה הרביעית בישראלעולי ינואר-מרץ 1995 מול עולי ספטמבר1991, ועולי יולי 1990מחקר המעקב אחר הנקלטים במסלולהקליטה הישירהדו״ח מס 13המשרד לקליטת העלייה,‏ האגף לתכנון ולמחקר,‏ 2001הממצאים המובאים בדו"ח זה מבוססים על מחקר-המעקב אחר קליטת עולי בריה"מ לשעבר בקליטה ישירה,‏נערך על ידנו מראשית גל העלייה הנוכחי , בסוף 1989.במסגרת מחקר זה רואיינו עד כה ארבע קבוצות עולים,‏ המייצגות את כלל ראשי המשפחה שעלו ארץ בנקודותזמן נבחרות:‏ עולי נובמבר 1989, עולי יולי 1990, עולי ספטמבר 1991 ועולי ינואר-מרץ 1995 ‏(כאלף ראשימשפחה מכל קבוצה).‏בהתאם למערך המעקב מרואיינת כל קבוצת עולים ארבע פעמים במהלך השנים הראשונות לשהותה בישראל:‏לאחר כשישה חודשים של שהות בארץ,‏ במהלך השנה השנייה לעלייה,‏ לאחר כשלוש שנים וחצי,‏ ובמלאתחמש שנים לעלייה.‏הנתונים שהוצגו בדו״ח הנוכחי מצביעים על שלוש מגמות בולטות:‏א.‏ בתחומי הדיור והתעסוקה,‏ נרשמה נטייה ברורה של שיפור הדרגתי במצב העולים במשך הזמן,‏ ולאחרשלוש שנים וחצי של שהות בארץ,‏ ההבדלים בין שלוש הקבוצות שנחקרו אינם משמעותיים.‏ כך,‏ למשל,‏ שיעורהגרים בדיור קבע הגיע לכמחצית מהעולים בשלוש הקבוצות.‏ צפיפות הדיור,‏ בכל הקבוצות,‏ ירדה מ-‏‎1.5‎ ו-‏‎1.4‎נפשות לחדר ‏(בשנה הראשונה לאחר העלייה)‏ עד ל-‏‎1.3‎ ו-‏‎1.2‎ נפשות לחדר ‏(בשנה הרביעית לעלייה).‏לאחר כשלוש שנים וחצי לעלייה,‏ אחוז המועסקים מכלל העולים השייכים לכוח העבודה,‏ בשלוש הקבוצותהאחרונות שנחקרו,‏ הגיע לכ-‏‎90%‎ אחוז.‏ באשר לניידות המקצועי ‏(שהיא בד"כ כלפי מטה),‏ נרשם שיפור קלבקרב עולי ינואר-מרץ 1995, בהשוואה לעולי ספטמבר 1991. עם זאת,‏ יש לציין,‏ כי בשנה הרביעית לעלייה,‏כ-‏‎40%‎ מעולי ינואר-מרץ 1995 ממשיכים עדיין לעבוד במקצוע אחר מזה שהיה להם בארץ מוצאם.‏71ב.‏ הנטייה השנייה,‏ הבולטת בממצאינו הנה ההאטה בתהליכי הקליטה הלשונית,‏ התרבותית והחברתיתהמתייחסים לחשיפה לחברה ולתרבות הקולטת ולמעורבות בה.‏ כך,‏ לאחר כשלוש שנים וחצי לעלייה,‏ דיווחו

41% בלבד מעולי ינואר-מרץ 1995, לעומת 49% מעולי ספטמבר 1991 ו-‏‎53%‎ מעולי יולי 1990, שהם יכוליםלדבר עברית באופן חופשי או עם מעט קשיים.‏ מגמת הירידה במדדי הקליטה הלשונית בין שלוש הקבוצותמתבטאת גם במידת השימוש בשפה בחיי יום-יום.‏ כך,‏ אחוז העולים המדווחים,‏ שלוש וחצי שנים לאחר עלייתםלישראל,‏ שהם מדברים ‏"עברית בלבד"‏ או ‏"בעיקר עברית"‏ כשפת יום-יום,‏ היה 13% בקרב עולי יולי 1990, 7%בקרב עולי ספטמבר 1991 ו 6% בקרב עולי ינואר-מרץ 1995. במקביל,‏ עלה שיעור המדווחים שהם משתמשיםרק בשפה לועזית בחיי יום יום מ-‏‎20%‎ בקרב עולי יולי 1990 ל-‏‎13%‎ בקרב עולי ספטמבר 1991 והגיע עדל-‏‎36%‎ אצל עולי ינואר-מרץ 1995.בכל שלבי מחקר-המעקב עד כה,‏ נמצא,‏ כי השימוש בשפה העברית בחיי יום-יום,‏ בקרב העולים מבריתהמועצות לשעבר,‏ למרות הרמה הנמוכה המאפיינת אותו באופן כללי,‏ גבוה יותר,‏ ובמידה משמעותית,‏ בסביבתהעבודה,‏ מאשר בנסיבות אחרות או אישיות יותר.‏ עם זאת,‏ הנתונים שלפנינו מצביעים גם על ירידה משמעותיתבשימוש בעברית בסביבת העבודה,‏ כאשר משווים בין שלוש הקבוצות שנחקרו.‏ כך,‏ בעוד שבקרב עולי יולי1990, דיווחו 76% מן הנחקרים שהם משתמשים בעברית ‏(בלבד או בעיקר)‏ במקום העבודה שלהם,‏ 56%מעולי ספטמבר 1991 דיווחו על כך,‏ ובקרב עולי ינואר-מרץ 1995 מגיע שיעור המשתמשים בעברית בלבד אובעיקר ל-‏‎40%‎ בלבד.‏יותר מהירידה במידת השימוש בעברית,‏ המגמה העיקרית הבולטת בסביבת העבודה הנה העלייה בשימושבשפה הרוסית,‏ בנוסף לשפה העברית.‏ כך,‏ בקרב עולי יולי 1990, דווחו 7% בלבד,‏ שהם משתמשים בעבריתוברוסית באותה מידה במקום עבודתם.‏ אצל עולי ספטמבר 1991 אחוז זה הנו 28%, ואצל עולי ינואר-מרץ1995 הוא מגיע כבר ל-‏‎41%‎‏.‏ נראה שהשפה הרוסית מקבלת מעמד של שפה ‏"לגיטימית"‏ במקום העבודה,‏בנוסף לשפה העברית,‏ ככל שעולה מספר דוברי הרוסית בארץ.‏מגמות השינוי שחלו בחברה הישראלית,‏ כתוצאה מריכוז אוכלוסייה הולכת וגדלה של דוברי רוסית,‏ וכתוצאהמההיצע התרבותי העומד לרשות דוברי הרוסית בישראל,‏ מתבטאות גם בממצאים נוספים.‏ דוגמה בולטת לכךניתן לראות בדפוסי החשיפה לתקשורת.‏ בעוד שבקרב עולי יולי 1990 דיווחו 39% שהם צופים בטלוויזיה גםבעברית וגם ברוסית,‏ בקרב עולי ספטמבר 1991 וינואר-מרץ 1995 דיווחו כך פחות משלושים אחוז.‏ במקביל,‏עולה אחוז הצופים בטלוויזיה רק ברוסית מ-‏‎52%‎ אצל עולי יולי 19901, ועד ל-‏‎70%‎ בקרב שתי הקבוצותשעלו ארצה לאחר מכן.‏ ממצאים דומים התקבלו גם לגבי האזנה לרדיו וקריאת עיתונים וספרים.‏ נראה,‏ כיממצאים אלה מבטאים את העלייה עם הזמן בכמות ובאיכות ההיצע של תכניות טלוויזיה,‏ שידורי רדיו,‏ עיתוניםוספרים בשפה הרוסית,‏ המאפשרת לעולים לבחור בתכנים תרבותיים בלשונם,‏ על פני חשיפה ‏"בלית ברירה"‏לאמצעי תקשורת בעברית.‏מממצאינו עולה,‏ כי כל הקבוצות שנחקרו עד כה מבטאות נאמנות חזקה לשפה ולתרבות הרוסית.‏ כאשר נשאלועולים אלה ‏"האם רצוי שילדי עולים מבריה"מ לשעבר ידברו רוסית גם בישראל?"‏ ו-"האם רצוי שילדי עוליםמבריה"מ לשעבר יכירו את הספרות הרוסית המקורית גם בישראל?",‏ רוב המרואיינים ענו בחיוב לשאלות אלו.‏יתר על כן,‏ אחוז המדווחים על רצון לשמר את לשון האם ואת תרבות המוצא עלה מהשנה הראשונה לשנההשנייה של ותק בארץ:‏ מ‎80%‎ ל 95%-90% בקרב עולי ספטמבר 1991, ומ-‏‎90%‎ לכמעט 100% בקרב עוליינואר-מרץ 1995. מצב זה,‏ של מחויבות גבוהה ביותר לשפת המוצא ותרבותה,‏ נשאר באותה רמה,‏ עם שינוייםקלים בלבד,‏ בכל הקבוצות שנחקרו,‏ גם בשנה הרביעית לשהותם בישראל.‏גם תדירות הפגישות במסגרת חברתית,‏ הן בתוך קבוצת המוצא והן מחוצה לה,‏ נמוכה יותר בקרב העוליםשרואיינו לאחרונה:‏ 45% בלבד מעולי ינואר-מרץ 1995, לעומת 67%-72% מעולי יולי 1990 וספטמבר 1991,דיווחו,‏ בשנה הרביעית לעלייה,‏ שהם נפגשים לעיתים קרובות עם עולים חדשים מארצם.‏ אחוז המדווחים על72

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808תדירות גבוהה של מפגשים עם ילידי הארץ או עם וותיקים אחרים הוא עוד יותר נמוך:‏ 9% בקרב עולי ינואר-‏מרץ 1995, לעומת כ-‏‎20%‎ בקרב שתי הקבוצות שרואיינו לפניהם.‏יש לציין גם,‏ כי אחוז המרואיינים המעריכים את יחס הישראלים אליהם כטוב ‏("בהחלט"‏ או ‏"למדי")‏ בקרב עוליינואר-מרץ 1995, לא השתנה כלל בין השנה השנייה לשנה הרביעית לעלייה,‏ והוא נשאר בסביבות השליש.‏זאת לעומת 42%-40% בקרב עולי יולי 1990 וספטמבר 1991 בתקופה המקבילה.‏עם זאת,‏ מן הממצאים עולה,‏ שהעולים מברית המועצות לשעבר אינם רואים מצב זה כבעייתי.‏ הירידה בתכיפותהפגישות והעלייה בהסתגרות החברתית והלשונית,‏ אינה גוררת בעקבותיה גם ירידה בשביעות הרצון מחייהחברה ובחיי התרבות,‏ ואלה אפילו עולים,‏ במידת מה,‏ עם הזמן.‏ הסבר מסוים לכך ניתן לראות במחויבותהגבוהה של העולים לתרבות המוצא שלהם ולשונה,‏ שאינה יורדת עם הזמן.‏ עולי ברית המועצות לשעברמצטיירים כקבוצה הגאה בלשונה ובתרבותה,‏ אשר קבוצת ההתייחסות שלה היא פחות החברה הקולטת,‏ויותר - קבוצת הדומים לה מבחינה לשונית ותרבותית.‏ג.‏ התופעה השלישית,‏ המשתקפת בנתונים הנה רמת המחויבות הגבוהה לחיים בישראל,‏ המתבטאתבכל הקבוצות שנחקרו,‏ כולל הקבוצה האחרונה,‏ ובכל תקופות הוותק.‏ יותר מזה,‏ למרות ההאטה המסוימתשמסתמנת בתחומי הקליטה החברתית והלשונית,‏ בקרב עולי ינואר-מרץ 1995, ניתן להבחין בעלייה מסויימתברמת המחויבות שהם מביעים לחייהם בישראל,‏ בהשוואה לקבוצות הקודמות שנחקרו.‏ ועוד:‏ כשמונים אחוזמעולי יולי 1990 ומעולי ספטמבר 1991 ציינו,‏ כשלוש שנים וחצי לאחר העלייה,‏ שאילו היו צריכים להחליטהיום לעלות ארצה,‏ היו מחליטים כך;‏ אצל עולי ינואר-מרץ 1995, הגיע אחוז זה לכ-‏‎90%‎‏.‏לסיכום,‏ המגמות המסתמנות בנתוני המעקב מחזקות את הטענה,‏ כי גל העלייה האחרון מברית המועצותלשעבר מגלה מגמת נסיגה והתרחקות מן השפה,‏ החברה והתרבות הכוללת,‏ יחד עם הסתגרות מרצון בקרבקבוצת המוצא מבחינה חברתית ותרבותית.‏ עם זאת,‏ נראה כי מגמות אלו אינן פוגמות במחויבות החזקה שלעולים אלה לחייהם בישראל ובתחושת הבית שלהם בה.‏נראה כי דפוס הקליטה שמאפיין את העולים בגל הנוכחי תורם,‏ ללא ספק,‏ לשינוי החברה הישראלית לכוון שלחברה רב-תרבותית.‏עולי בריה״מ לשעבר קליטת73

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808יהודית רוזנבאום-תמרי ונטליה דמיאןעולי בריה״מ לשעבר 2001, השנההראשונה בארץעולי יולי-ספטמבר‎2001‎ מול עוליינואר-מרץ 1995, עולי ספטמבר1991 ועולי יולי 1990מחקר המעקב אחר הנקלטים במסלולהקליטה הישירה,‏דו״ח מס׳ 14המשרד לקליטת העלייה,‏ האגף לתכנון ולמחקר,‏ 2003הנתונים המובאים בדו"ח זה נאספו במסגרת מחקר-המעקב אחר עולי ברית המועצות לשעבר הנקלטיםבמסלול ‏"הקליטה הישירה",‏ שנערך על ידנו מראשית גל העלייה הנוכחי,‏ בסוף 1989.הדו"ח הנוכחי מתייחס לעולים שהגיעו לארץ בחודשים יולי-ספטמבר 2001, ורואיינו באפריל-יוני 2002, ומציגאת הנתונים,‏ תוך השוואתם לממצאים לגבי קבוצות עולים שנחקרו בתקופות קודמות במעקב זה.‏רקע לעלייהמבחינת האפיונים הדמוגראפיים עולה,‏ כי עולי יולי-ספטמבר 2001 הם צעירים,‏ יחסית,‏ לקבוצות הקודמותשנחקרו במעקב זה,‏ ואחוז הרווקים בקרבם כפול מזה של שתי הקבוצות הקודמות.‏ אחוז הנשואים והגרושיםדומה לזה של שתי הקבוצות הקודמות,‏ ואחוז האלמנים נמוך יותר.‏ אחוז המשפחות החד-הוריות מתוך כללהיחידות המשפחתיות בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001 מגיע ל-‏‎12%‎‏,‏ בהשוואה לשמונה אחוז בקרב עוליינואר-מרץ 1995.אחוז בעלי ההשכלה העל-תיכונית והאקדמאית בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001 דומה לזה של שתיים מהקבוצותהקודמות שנבחנו במעקב זה ‏(ב-‏‎1995‎ וב-‏‎1991‎‏).‏השוואת ההתפלגות של משלחי היד של העולים לפני העלייה מצביעה על הבדל בין שתי הקבוצות שעלובתחילת שנות ה-‏‎90‎‏,‏ לשתי הקבוצות שעלו החל מ-‏‎1995‎‏,‏ כאשר אחוז בעלי משלחי היד האקדמאי ים גבוהיותר בשתי הקבוצות הראשונות (75% ו-‏‎65%‎‏)‏ ונמוך יותר בשתי הקבוצות האחרונות (57% ו-‏‎54%‎‏).‏ במקבילחלה עלייה באחוז המנהלים,‏ הפקידים,‏ ועובדי השירותים,‏ ובאחוז העובדים המקצועיים והבלתי מקצועיים.‏75הנתונים מצביעים על ירידה עם השנים בעוצמת הזהות היהודית של העולים טרם עלייתם.‏ אחוז המרואיינים

אשר דיווחו שלפני עלייתם הרגישו ‏"לגמרי כיהודים"‏ ירד באופן משמעותי מראשית גל העלייה ועד לעולי 2001,מ-‏‎73%‎ בקרב עולי יולי 1990, ל-‏‎56%‎ אצל עולי ספטמבר 1991, ל-‏‎28%‎ אצל עולי ינואר-מרץ 1995, ועדל-‏‎31%‎ בלבד בקרב העולים שהגיעו לארץ בחודשים יולי-ספטמבר 2001.כאשר נשאלו המרואיינים,‏ שעלו ביולי-ספטמבר 2001, על מידת דתיותם בהיותם בחו"ל,‏ אחוז אחד בלבדמהעולים הגדירו את עצמם כדתיים,‏ ו-‏‎20%‎ נוספים דיווחו שהם היו מסורתיים;‏ כרבע מהנחקרים הגדירו עצמםכ"לא כל כך דתיים",‏ ויותר ממחציתם (54%) הגדירו את עצמם כ"לא דתיים כלל".‏ עם זאת,‏ אחוז העוליםשדווחו שבהיותם בחו"ל נהגו לקיים ‏"תמיד"‏ את המנהגים היהודיים העיקריים היה גבוה יותר מאחוז המגדיריםעצמם כ"דתיים",‏ והוא נע בין 9% ‏(הדלקת נרות שבת),‏ ל-‏‎11%‎‏(צום ביום כיפור),‏ ועד ל-‏‎14%‎ ‏(אכילת מצותבפסח).‏השינוי שחל במצב היהודים בברית המועצות לשעבר מאז פירוק ברית המועצות משתקף היטב בתופעהההולכת ונפוצה של לימוד עברית לפני העלייה:‏ בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001, דווחו כמעט 40% שהם למדועברית לפני עלייתם.‏ בממוצע למדו עולים אלה 5.7 חודשים,‏ במסגרות שונות,‏ לפני עלייתם.‏ יותר מתשעיםאחוז מהלומדים למדו באולפנים המאורגנים על ידי מוסדות שונים ‏(הסוכנות היהודית,‏ מרכז תרבות ישראלית,‏בית ספר יהודי,‏ בבית כנסת וכד').‏ כשמונה אחוז מאלה שלמדו עברית לפני עלייתם,‏ עשו זאת במסגרות בלתיפורמאליות,‏ כגון,‏ שיעורים פרטיים.‏בהקשר לכך יש לציין,‏ כי לעומת השכיחות הגבוהה יחסית של לימוד עברית באולפן לפני העלייה,‏ מתן חינוךיהודי לילדים במסגרות פורמאליות אינו שכיח עדיין בקרב היהודים בברית המועצות לשעבר.‏ מתוך 86% מןהמרואיינים שיש להם ילדים,‏ רק 14% ציינו שילדיהם למדו בבית ספר יהודי כלשהו בחו"ל.‏רובם המכריע של המרואיינים,‏ ובכל הקבוצות שנחקרו עד כה,‏ ציינו שקיבלו מידע כלשהו,‏ חלקי לפחות,‏ עלתחומים שונים הרלבנטיים לקליטתם,‏ לפני בואם לארץ.‏ לגבי ‏"החיים בישראל"‏ ו-"זכויות וחובות העוליםבארץ",‏ אחוז זה נשאר יציב,‏ בקרב כל הקבוצות,‏ ונע סביב %90 ‏("החיים בישראל"),‏ ו-‏‎70%–75%‎ ‏("זכויותהעולים וחובותיהם").‏ לגבי נושא אחר – ‏"סל קליטה ומענק מכס לעולים"‏ – שלגביו נשאלו רק שלוש קבוצותעולים,‏ אחוז המרואיינים שדווחו שהיה להם מידע לפני עלייתם הוא גבוה יותר,‏ באופן משמעותי בקרב העוליםשהגיעו אחרי 1995: כ-‏‎90%‎ , לעומת 60% אצל עולי יולי 1990. נראה,‏ אם כן,‏ שחל שיפור עם הזמן בהעברתהמידע לברית המועצות לשעבר,‏ בנושאים הכרוכים בזכויות העולים בישראל.‏כמו בשנים הקודמות,‏ גם לגבי עולי יולי-ספטמבר 2001 אנו מוצאים שמקורות המידע העיקריים על ישראלהנם בלתי פורמאליים:‏ התכתבות או שיחות עם קרובי משפחה וידידים.‏ שני המקורות הבלתי פורמאלייםהעיקריים למידע על ישראל הם דפי המידע והשליחים.‏ חשיבות השליחים כמקור מידע בקרב העולים שעלולאחרונה בולטת,‏ כמובן,‏ בהשוואה לראשית גל העלייה,‏ בשנות התשעים המוקדמות.‏ממצאי המעקב עד כה מדגישים את חשיבותם של קרובים ובני משפחה כגורמים מסייעים ותומכים בתהליךהקליטה של עולי ברית המועצות לשעבר בישראל.‏ ההשוואה בין התקופות השונות בהן נערך המעקב,‏ מאפשרתלהבחין בהשפעת הריכוז ההולך וגובר של עולים מארצות חבר העמים בישראל.‏ כך,‏ למשל,‏ ניתן לראות בין1991 ל-‏‎1995‎ הכפלה באחוז העולים שדווחו שיש להם גם בני משפחה וגם ידידים בישראל,‏ מ-‏‎21%‎ ל-‏‎41%‎‏,‏ובאופן מקביל,‏ חלה ירידה באחוז המצהירים שאין להם קרובים או ידידים בארץ מ-‏‎18%‎ 19% ב-‏‎1990‎ ו-‏1991, ל-‏‎7%‎ ב-‏‎1995‎‏,‏ ו-‏‎6%‎ בלבד ב-‏‎2001‎‏.‏כפי שכבר הראינו בתקופות קודמות של המעקב הנוכחי,‏ הטעונים המקובלים באמצעי התקשורת,‏ ואפילו בקרבחלק מהחוקרים,‏ הנם כי עולי ברית המועצות לשעבר בגל העלייה האחרון הם ‏"מהגרים"‏ ולא ‏"עולים".‏ בחינת76

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808מניעי העלייה של העולים במעקב הנוכחי אינה מאששת טענות אלו.‏ גם הנתונים לגבי הקבוצה האחרונהשנחקרה ב-‏‎2002‎ מעלים,‏ כי עוצמתם של המניעים האופייניים ל"עלייה"‏ גבוהה מזו של המניעים האופיינייםל"הגירה",‏ בעיקר כאשר מדובר במניעי משיכה לישראל.‏בבדיקת הגורמים המסבירים את ההבדלים בין העולים מבחינת מניעיהם לעלייה,‏ נמצאו הממצאים הבאים:‏הגורמים שנמצאו כבעלי תרומה משמעותית להסבר שכיחותם של המניעים האופייניים ל"עלייה"‏ היו:‏ הרגשתהפרט שבבריה"מ לשעבר עדיין ישנה אפליה כלפי היהודים,‏ הרגשה חזקה של זהות אתנית יהודית,‏ גילמבוגר יחסית,‏ דתיות,‏ ואי-שביעות רצון מההזדמנויות לחיים יהודיים בבריה"מ לשעבר.‏ לעומת זאת,‏ מניעיםהאופייניים ל"הגירה",‏ נמצאו אצל עולים בעלי תכונות אחרות:‏ עולים צעירים,‏ יחסית,‏ שאינם שבעי רצון מרמתהחיים בבריה"מ לשעבר,‏ ושאין להם בני משפחה וידידים בארץ.‏הקליטה הראשונית:‏ מסלול הקליטה הישירהבדומה לשלבים הקודמים של מחקר-מעקב זה,‏ אנו ממשיכים לבחון את מידת הגשמתם של יעדי המסלולהקליטה הישירה,‏ שבהם השתתפות פעילה יותר של הישראלים הוותיקים בקליטה,‏ הפחתת מידת התלות שלהעולים במערכת המסייעת וייעול והקלה של תהליך הקליטה עצמו.‏גם כיום,‏ כמו בתקופות קודמות,‏ הקשרים הבלתי פורמאליים,‏ עם בני משפחה וידידים,‏ וריכוז יוצאי בריתהמועצות לשעבר,‏ הם גורמי המשיכה העיקריים של היישוב אליו פונים העולים בראשית דרכם בארץ.‏ קרובלשבעים אחוז מהעולים מציינים אותם כסיבה העיקרית לבחירה בישוב.‏ שאר גורמי המשיכה הם בעלי חשיבותפחותה בהרבה.‏ עם זאת,‏ ראוי לציין,‏ שהדיור והתעסוקה ירדו בחשיבותם כגורמי משיכה לישוב המגורים,‏ בקרבהעולים שנחקרו לאחרונה,‏ בהשוואה לקבוצות הקודמות.‏מקומם המרכזי של קרובי המשפחה והידידים בתהליך הקליטה הראשוני בולט גם כאשר בוחנים את מיקוםהמגורים הראשון של העולים בארץ,‏ כאשר קרוב לששים אחוז מהנשאלים,‏ בכל הקבוצות שנחקרו,‏ נסעוישירות מנמל התעופה לדירתם של קרובי משפחה או ידידים.‏ כן ניתן להבחין בקבוצה האחרונה בפתרונות דיורראשוני,‏ שנעדרו כמעט לחלוטין בתקופות הקודמות:‏ ‏"דירה שכורה בפרויקט עירוני",‏ קרוון או מגורון,‏ או פתרוןאחר.‏ כמו בתקופות קודמות אין,‏ ולו עולה אחד,‏ המופנה ישירות לדירה ציבורית.‏הנתונים ההשוואתיים מצביעים גם על עלייה במשך הזמן שהעולים שוהים בנקודת המעבר הראשונה,‏ הזמנית,‏כאשר תופעה זו בולטת במיוחד בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001.לראשונה במעקב זה אנו מוצאים עלייה באחוז העולים,‏ אשר מדווחים שבתהליך הקליטה הראשונית בארץנעזרו בעיקר בגורמים פורמאליים-מוסדיים,‏ בתחומי הדיור והתעסוקה.‏ יתכן שלפנינו עוד ביטוי להחרפת המצבבמשק בתחומים אלה.‏קליטה בדיור ובעלות על מוצרים ברי קיימאבדומה לקבוצות האחרות של עולי חבר העמים,‏ שנחקרו בשלבים קודמים של מעקב זה,‏ גם עולי יולי-ספטמבר2001 התיישבו בעיקר במרכז הארץ (45%) ובאזור חיפה והצפון (26% מהם).‏ עם זאת,‏ אחוז העולים שהתיישבובדרום הארץ,‏ עלה מ-‏ 7%–5% בתחילת גל העלייה הנוכחי,‏ ל-‏‎12%‎ בשנת 1995, ועד ל-‏‎23%‎ בקרב העוליםשרואיינו לאחרונה.‏77הרוב המכריע של הנחקרים מתגוררים,‏ כחצי שנה לאחר עלייתם,‏ בדיור ארעי,‏ ובעיקר בדירות שכורות בשוק

הפרטי.‏ שני אחוז מן הנחקרים,‏ שרואיינו בשלב הנוכחי של המעקב,‏ הצליחו לרכוש דירה כבר בשלב כה מוקדםלשהותם בישראל.‏כמחצית מהעולים ציינו,‏ כי אין בכוונתם לרכוש דירה באמצעות משכנתא בעתיד הקרוב.‏ כסיבות עיקריות לכךציינו העולים בעיקר את הגיל והמצב הכלכלי.‏ כחמישית מהעולים ציינו כסיבה עיקרית לכך שאינם מתכווניםלרכוש דירה בעתיד הקרוב,‏ את תנאי ההחזר של המשכנתא,‏ שלהערכתם הם קשים מדי.‏בשאלה אחרת שנשאלו העולים בעניין המשכנתא ציינו כמחצית מהם,‏ שלא קיבלו ‏(עדיין)‏ כל מידע לגבי תנאיהמשכנתא,‏ ועוד 36% ציינו כי קיבלו מידע בנושא,‏ אך לא מפורט דיו.‏רמת שביעות הרצון של העולים מתחום הדיור על היבטיו השונים,‏ גבוהה למדי,‏ כאשר מבין שלושת ההיבטיםשנחקרו,‏ שביעות הרצון הגבוהה ביותר של העולים הנה מיישוב המגורים,‏ שביעות רצון נמוכה מעט יותרמבטאים העולים ביחס לשכונת המגורים,‏ והרמה הנמוכה ביותר של שביעות הרצון היא מן הדירה.‏הנתונים מצביעים על עלייה ברמת הציוד והבעלות על מוצרים ברי-קיימא,‏ בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001,בהשוואה לעולים שהגיעו ב-‏‎1995‎‏.‏ עלייה זו מתבטאת בכל המוצרים שנבחנו,‏ להוציא בעלות על מכוניתפרטית,‏ ובמיוחד באשר ל:‏ מערכת סטריאופונית , מכשיר וידיאו,‏ מיקרוגל ומחשב אישי.‏ עם זאת,‏ וכצפוי בשלבזה של ותק בארץ,‏ אחוז הבעלות על מוצרים ברי קיימא בקרב העולים נמוכה מזו שבאוכלוסייה הישראליתהכללית בתקופה מקבילה.‏ יוצא מן הכלל בעניין זה הנו החיבור לטלוויזיה בכבלים או בלוויין:‏ אחוז העוליםהמחוברים לכבלים או ללוויין גבוה מזה שבאוכלוסייה הכללית.‏ נתונים אלה מצביעים,‏ כפי הנראה,‏ לא רקעל הבדלים כלכליים,‏ אלא גם,‏ אולי,‏ על סדרי עדיפויות שונים,‏ או העדפות תרבותית שונות,‏ בקרב העולים,‏בהשוואה לאוכלוסייה הישראלית הכללית.‏קליטה לשוניתכרבע בלבד מעולי 2001 שנבחנו במעקב זה דווחו,‏ לאחר כחצי שנה בארץ,‏ שלא למדו כלל באולפן מאז עלייתם.‏20% מהם עדיין לומדים באולפן,‏ 36% למדו באולפן וסיימו,‏ וכעשרים אחוז למדו באולפן ולא סיימו את הקורס.‏הנתונים ההשוואתיים מצביעים על ירידה הדרגתית באחוז הלומדים באולפן,‏ בראשית דרכם בארץ , החל מעוליספטמבר 1991 ועד לעולי ינואר-מרץ 1995. כך,‏ אחוז הלומדים באולפן היה 85% בקרב עולי יולי 1990, 75%בקרב עולי ספטמבר 1991, ו-‏‎67%‎ בקרב עולי ינואר-מרץ 1995. יתכן שהדבר קשור בעלייה באחוז הלומדיםעברית טרם עלייה,‏ אשר מגיעים לארץ עם רמת ידע מינימאלית,‏ לפחות,‏ המאפשרת להם להתחיל את חייהםבארץ,‏ בלי הכרח להתחיל מיד בלימוד באולפן.‏ עם זאת,‏ בקרב עולי 2001 מסתמנת שוב עלייה מסוימת באחוזהלומדים באולפן,‏ שמגיע ל-‏‎74%‎‏.‏כאמור,‏ אחוז משמעותי מהעולים שנחקרו בשנת 2002 למדו עברית לפני עלייתם (38%). כאשר בוחנים אתלימודי העברית של העולים בחו"ל ובארץ,‏ בחודשי שהותם הראשונים,‏ מסתבר כי כמעט כל העולים שלמדועברית בחו"ל (88%), ממשיכים ללמוד באולפן גם בארץ.‏ כלומר,‏ לימוד השפה לפני העלייה אינו תחליףללימודי האולפן בארץ:‏ מכלל אלה שלא למדו עברית בחו"ל,‏ 66% למדו עברית בארץ או לומדים עדיין בעתהראיון.‏ 21% מכלל העולים דווחו שלא למדו עדיין עברית לא בחו"ל ולא בארץ.‏יש לציין,‏ שמכלל אלה שלא למדו עברית לא בחו"ל ולא בארץ,‏ כששים אחוז הם בני 55 ומעלה.‏ כשלושיםאחוז מאלה שלא למדו עברית עובדים בעת הראיון,‏ ועוד 13% מחפשי עבודה.‏ יש להדגיש,‏ שנתוני המעקב לגביעולי השנים הקודמות,‏ מצביעים על כך,‏ שעולים שלא למדו עברית בחודשים הראשונים בארץ,‏ מתחילים ללמודגם בהמשך קליטתם,‏ ואחרים ממשיכים ללמוד עברית בתקופות מאוחרות יותר,‏ עובדות המצביעות על האופן78

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808בו מנצלים העולים את גמישותו של מסלול הקליטה הישירה,‏ המאפשר להם לבחור להתמקד בהיבטי קליטהשונים לפי העדפתם,‏ בנקודות שונות בתהליך הקליטה.‏הנתונים באשר לקליטתם הלשונית של העולים מעלים את הממצאים הבאים:‏ בהשוואה לעולי ינואר-מרץ1995 ולעולי ספטמבר 1991, חל שיפור ביכולת המדווחת לשוחח בעברית בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001,כאשר רמת העולים במדד זה דומה לזו של עולי יולי 1990, שהייתה גבוהה יותר בהשוואה לשתי הקבוצות שעלואחריהם.‏ למשל:‏ אחוז המדווחים שאינם מסוגלים כלל לשוחח שיחה פשוטה בעברית,‏ לאחר כחצי שנה בארץ,‏הוא 29% בקרב עולי ספטמבר‎2001‎ ‏(בדומה לעולי יולי – 1990 28%), מול 41% בקרב עולי ינואר-מרץ 1995ו-‏‎37%‎ בקרב עולי ספטמבר 1991. כמעט 40% מעולי 2001 מסוגלים לשוחח בעברית באופן חופשי,‏ כמעטחופשי או עם מעט קשיים,‏ לאחר כחצי שנה של שהות בארץ,‏ בהשוואה ל-‏‎27%‎ בקרב עולי 1995 ו-‏‎23%‎בקרב העולים שנחקרו ב-‏‎1991‎‏.‏ ושוב:‏ עולי 1990 היו דומים מבחינה זו לעולי 2001, כאשר 41% מהם דווחועל יכולת לשוחח שיחה פשוטה בעברית ברמה זו.‏כצפוי,‏ וכפי שמצאנו בכל ממצאי המעקב עד כה,‏ יכולת הכתיבה והקריאה של העולים נמוכה מיכולתם לשוחחבעברית.‏ לעומת זאת,‏ יכולת הקריאה והכתיבה קשורות זו בזו באופן הדוק,‏ וההבדלים ביניהם זעומים.‏ עם זאת,‏מן הממצאים עולה,‏ כי גם במדדים אלה חל שיפור משמעותי בקרב עולי 2001, בהשוואה לשתי הקבוצותהקודמות,‏ כאשר מבחינה זו הם עולים גם,‏ במידת מה,‏ על עולי ראשית גל העלייה – יולי 1990. כך,‏ למשל,‏40% מעולי 2001 דווחו שאינם מסוגלים כלל לכתוב או לקרוא מכתב פשוט בעברית,‏ בהשוואה ל-‏‎56%‎ בקרבעולי 1995 ול-‏‎54%‎ בקרב עולי 1991. אחוז עולי יולי 1990 שדווחו כך מגיע ל-‏‎36%‎‏,‏ בדומה לעולי 2001.אחוז המדווחים שהם מסוגלים לקרוא או לכתוב מכתב פשוט בעברית באופן חופשי או עם מעט קשיים מגיעכמעט ל-‏‎40%‎ בקרב קבוצת העולים האחרונה שנחקרה,‏ לעומת כ-‏‎20%‎ בלבד בקרב העולים בשתי הקבוצותהקודמות ‏(שעלו ב-‏‎1991‎ וב-‏‎1995‎‏).‏ אחוז העולים שדווחו כך ב-‏‎1990‎ הגיע ל-‏‎32%‎‏.‏כאשר נבחנו הגורמים המסבירים את השליטה בשפה העברית המדוברת,‏ בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001,בחודשים הראשונים לשהותם בישראל,‏ נמצאו שבעה משתנים כבעלי תרומה מובהקת להבנת ההבדליםברמת השליטה בשפה המדוברת:‏ גיל ‏(צעיר),‏ תחושת הזהות הישראלית ‏(בהשוואה ל"רוסית"),‏ הערכתסיכויי ההצלחה הכלכלית והמקצועית בעתיד,‏ לימוד עברית לפני העלייה,‏ לימוד עברית בארץ,‏ ובעיקר משךלימוד העברית.‏ יש להדגיש שכל אחד מגורמים אלה משפיע על רמת השליטה בעברית,‏ גם באופן בלתי תלויבהשפעתם של הגורמים האחרים.‏ כלומר,‏ ניתן לאפיין את ‏"פרופיל העולה השולט בעברית",‏ כבר בשלב זהשל שהות בארץ,‏ כעולה צעיר,‏ שלמד עברית באופן פורמאלי,‏ הן בעודו בחו"ל,‏ והן באולפן בארץ,‏ אשר מרגישעצמו כ"ישראלי"‏ יותר מאשר כ"רוסי",‏ מעורבותו בחברה דוברת העברית גבוהה,‏ ותקוותיו להצלחה כלכליתומקצועית בארץ גבוהות.‏האם השיפור שחל ביכולת ברמת השליטה בשפה העברית בקרב העולים שנחקרו ב-‏‎2002‎ משתקף גם במידתהשימוש בשפה העברית בחיי יום-יום?‏ התשובה לשאלה זו חיובית:‏ מסתבר כי לאחר ששה חודשים בישראלמדווחים 28% מעולי יולי-ספטמבר 2001, שאין הם משתמשים כלל בעברית כשפת יום-יום.‏ אחוז זה נמוךבאופן משמעותי ממה שמצאנו בקרב שתי הקבוצות הקודמות,‏ שעלו ב-‏‎1995‎ וב-‏‎1991‎ (45% ו-‏‎40%‎‏,‏בהתאמה).‏ כשליש מעולי 2001 משתמשים כבר לאחר חצי שנה של שהות בארץ בעברית בעיקר,‏ או באותהמידה כמו ברוסית ‏(בהשוואה ל-‏‎20%‎ בקרב עולי 1995 ובקרב עולי 1990, ול-‏‎14%‎ בלבד בקרב עולי יולי 1991).במדד זה של קליטה לשונית אנו מוצאים,‏ אם כן,‏ שיפור בקרב עולי 2001, בהשוואה לכל הקבוצות שנחקרולפניהם.‏ יש להניח ששיפור זה קשור בהרכב הגילאים הצעיר יותר של עולי 2001.עולי בריה״מ לשעבר קליטת79למרות השימוש ההולך וגובר בעברית בקרב עולי 2001, עולי ברית המועצות לשעבר מסתמנים כקבוצה הנוטה

לדו-לשוניות.‏ כלומר,‏ יחד עם העלייה בשימוש בעברית נשמרת הנטייה לשמור את שפת המוצא ותרבותה.‏ כך,‏כל הקבוצות שנבחנו בקרב עולי ברית המועצות לשעבר במעקב הנוכחי,‏ בטאו עמדות חיוביות ביותר כלפי הצורךבשימור שפת ארץ המוצא ותרבותה גם בארץ,‏ בהתייחס לשני המדדים בהם השתמשנו.‏ כך,‏ אחוז המסכימיםשרצוי שילדים מארץ מוצאם ימשיכו לדבר רוסית גם בישראל ‏("רצוי"‏ ו-"רצוי מאוד")‏ נע בין 84% ‏(בקרבהעולים שהגיעו ב-‏‎1991‎ וב-‏‎2001‎‏)‏ ל-‏‎87%‎ ‏(בקרב עולי ינואר-מרץ 1995). אחוז החושבים,‏ שרצוי שהילדיםיכירו גם בארץ את הספרות הרוסית גבוה עוד יותר,‏ ומגיע ל-‏‎90%‎ בקרב הקבוצה האחרונה שנחקרה,‏ לעומת-88% בקרב עולי 1995, ומול 78% בשנת 1991. ניתן להבחין,‏ אם כן,‏ בעלייה קלה בעמדותיהם החיוביות שלהעולים כלפי שימור שפת ארץ מוצאם בישראל,‏ בקרב הקבוצות שעלו מאוחר יותר בגל העלייה האחרון.‏קליטה תעסוקתיתכחצי שנה לאחר עלייתם,‏ 62% מכלל המרואיינים השייכים לכוח עבודה היו מועסקים ו-‏‎38%‎ חיפשו עבודה.‏שיעור המועסקים בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001 זהה לזה שנמצא אצל עולי ינואר-מרץ 1995 בתקופה דומהשל שהות בארץ,‏ אך גבוה יותר,‏ באופן משמעותי,‏ בהשוואה לעולי יולי 1990 וספטמבר (24% 1991 ו-‏‎27%‎‏,‏בהתאמה).‏למרות השיעור הגבוה,‏ יחסית,‏ של המועסקים בקרב שתי קבוצות העולים שרואיינו לאחר 1995, רמת שביעותהרצון שלהם מעבודתם בארץ נמוכה במידה ניכרת בהשוואה לקבוצות העולים שרואיינו לפניהם.‏ העוליםשרואיינו לאחרונה,‏ בשנת 2002, הביעו רמת שביעות רצון מהעבודה שהיא הנמוכה ביותר מכל קבוצות העוליםשרואיינו עד כה בתקופה דומה של ותק בארץ.‏ יש יסוד איתן להניח שמצב זה נובע מן הניידות המקצועית כלפימטה המתחזקת במשך הזמן,‏ עם הגידול המשמעותי במספר העולים בעשר שנים האחרונות.‏רמת האופטימיות של העולים לגבי העתיד נמדדה באמצעות שתי שאלות ישירות:‏ האחת שהתייחסהלהערכתם את סיכוייהם האישיים להצליח בישראל מבחינה מקצועית וכלכלית,‏ והשנייה שבחנה את תפיסתםלגבי סיכויי ההצלחה של הדור הבא במשפחתם.‏ הממצאים שנתקבלו בכל תקופות המעקב שבהן נשאלושאלות אלו,‏ מצביעים על תפיסת פסימית של העולים את עצמם כ"דור מדבר",‏ ותפיסת אופטימית יותר שלסיכויי ההצלחה של הדור הבא.‏ דבר זה נכון גם לגבי הקבוצה שנחקרה לאחרונה.‏ כך,‏ בשנה הראשונה לעלייתם,‏32% בלבד מעולי יולי-ספטמבר 2001 העריכו את סיכוייהם האישיים להצליח מבחינה מקצועית וכלכליתבארץ כ"טובים מאוד"‏ או ‏"די טובים",‏ לעומת 38% מהם שהעריכו את סיכוייהם אלה כ"לא כל כך טובים"‏ו-‏‎30%‎ הרואים אותם כ"לא טובים כלל".‏עם זאת,‏ לגבי העתיד בארץ של הדור הבא במשפחתם,‏ העולים שהגיעו לארץ בשנת 2001 הם בעלי הדעההאופטימית ביותר בהשוואה לקבוצות הקודמות ‏(ובמיוחד בהשוואה לעולי ינואר-מרץ 1995).כמו לגבי ממצאים אחרים שנמצאו לגבי קבוצה זו,‏ יתכן שרמת האופטימיות הגבוהה יחסית קשורה גם בהרכבהגילאים הצעיר יותר המאפיין אותה.‏קליטה חברתיתממצאינו מצביעים על קליטה חברתית טובה יותר במידת מה של עולי יולי-ספטמבר 2001 בכל המדדים,‏בהשוואה לקבוצות הקודמות.‏תכיפות הפגישות בתוך קבוצת המוצא - עם עולים חדשים מברית המועצות לשעבר - נמצאה כגבוהה בכל80

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808תקופות המעקב,‏ כולל הקבוצה שנחקרה לאחרונה.‏ בכל הקבוצות שנחקרו עד כה ציינו למעלה מ-‏‎70%‎מהעולים,‏ שהם נפגשים ‏"לעתים קרובות"‏ או ‏"לפעמים"‏ עם עולים מארצם,‏ בחודשים הראשונים לשהותםבישראל.‏עם זאת,‏ ניתן להבחין בגידול באחוז העולים הנפגשים עם וותיקים מאותה ארץ מוצא,‏ בקבוצה האחרונהשנבחנה – עולי יולי-ספטמבר 2001, בהשוואה לשתי הקבוצות שעלו לפניהם.‏ כך,‏ בקרב עולי 2001 דווחו52% שהם נפגשים עם וותיקים מארץ מוצאם ‏"לעתים קרובות"‏ או ‏"לפעמים",‏ לעומת 38% ו-‏‎35%‎ בקרב עולי1995 ועולי 1991 ‏(בהתאמה).‏ קרוב לודאי שמגמה זו קשורה גם בכך שעולי ראשית שנות ה-‏‎90‎ נתפסים כבר‏"כעולים וותיקים"‏ בעיני העולים החדשים יותר.‏בעוד ששני המדדים הקודמים מתייחסים למפגש בתוך קבוצת המוצא,‏ המבטא את מגמת ההסתגרותהחברתית,‏ המדד הבא – תכיפות המפגש עם וותיקים וילידי הארץ – בוחן את מגמת השילוב והמעורבותבחברה הקולטת.‏ממצאינו מצביעים על גידול מסוים באחוז העולים הנפגשים עם ישראלים וותיקים וילידי הארץ בקרב עולי2001, בהשוואה לשלושת הקבוצות הקודמות.‏ כך,‏ 29% מהם נפגשו ‏"לעתים קרובות"‏ או ‏"לפעמים"‏ עםוותיקים או ילידי ישראל,‏ בהשוואה לכ-‏‎20%‎ בקבוצות הקודמות;‏ ו-‏‎43%‎ מהם אינם נפגשים כלל עם קבוצותאלו בנסיבות חברתיות,‏ לאחר כחצי שנה של שהות בישראל,‏ לעומת כמעט 60% בקבוצות הקודמות.‏ גם ממצאזה קשור,‏ קרוב לודאי,‏ בהרכב הגילי הצעיר יותר של עולי 2001.יש להדגיש,‏ עם זאת,‏ שלמרות העלייה ברמת המעורבות בחברה הקולטת,‏ עדיין,‏ גם בקרב עולי 2001, קרובלמחציתם אינם נפגשים כלל עם ישראלים שאינם מקבוצת מוצאם,‏ בשלב זה לשהותם בארץ.‏מממצאינו עולה,‏ כי כמחצית מעולי 2001 מביעים שביעות רצון ‏("בהחלט"‏ או ‏"למדי")‏ מחיי החברה בישראל,‏בתום חצי שנה לעלייתם.‏ אחוז זה גבוה במקצת מזה שנמצא בקרב שתי הקבוצות הקודמות,‏ כאשר נמשכתמגמה קלה של שיפור בתחום זה,‏ החל מעולי 1995.עולי 2001 מעריכים את יחסה של החברה הקולטת אליהם כעולים,‏ כטוב יותר בהשוואה לשתי הקבוצותהקודמות.‏ אם כי,‏ שוב,‏ פחות טוב,‏ בהשוואה לעולי 1990. 53% מעולי 2001 מעריכים את יחסה של החברההקולטת אליהם כ"טוב בהחלט"‏ או ‏"טוב למדי",‏ לעומת כ-‏‎40%‎ שהעריכו כך בקרב הקבוצות שעלו ב-‏‎1995‎וב-‏‎1991‎‏,‏ ומול 76% שהעריכו כך בקרב עולי 1990. יש להדגיש,‏ שלמרות השיפור בתפיסת יחס החברה לעוליםבקבוצת העולים האחרונה,‏ עדיין נמוך ביותר אחוז העולים המעריכים את יחס הוותיקים אליהם כ"טוב בהחלט",‏ועדיין,‏ קרוב למחציתם חשים שיחס החברה הקולטת כלפיהם הוא בין ‏"אדיש"‏ ל"לא טוב בכלל".‏דתיות,‏ שמירת המסורת היהודית,‏ וזהות יהודיתכשישה חודשים לאחר שהותם בארץ,‏ כמעט ולא חל שינוי בדתיות העולים,‏ לפי הגדרת העצמית,‏ בהשוואהלמה שהם דיווחו לגבי דתיותם בחו"ל:‏ אחוז אחד בלבד מעולי יולי-ספטמבר 2001 הגדירו את עצמם,‏ הן בחו"לוהן בארץ,‏ כ-"דתיים"‏ וכ-‏‎20%‎ ציינו שהם ‏"מסורתיים"‏ (20% בארץ מוצאם ו-‏‎23%‎ בארץ).‏ אחוז המרואייניםאשר דיווחו שהם ‏"לא דתיים כלל"‏ ירד,‏ אך לא באופן משמעותי,‏ מ-‏‎54%‎ ‏(בחו"ל)‏ ל-‏‎47%‎ ‏(בארץ),‏ ובמקבילעלה במקצת אחוז המרואיינים המגדירים את עצמם כ-"לא כל כך דתיים",‏ מ-‏‎25%‎ ‏(בחו"ל)‏ ל-‏‎29%‎ ‏(בארץ).‏81מבחינה זו,‏ גם לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין העולים שנחקרו לאחרונה לבין אלה שעלו בשנים קודמות.‏עם זאת,‏ העלייה המזערית ברמת הדתיות המוצהרת בארץ,‏ לעומת ארץ המוצא,‏ משתקפת בעלייה משמעותית

יותר בדתיות ברמה ההתנהגותית:‏ בשיעור המרואיינים המדווחים על שמירת מנהגים יהודיים בארץ,‏ לעומתהמצב בחו"ל.‏ כך,‏ 21% מן המרואיינים,‏ ציינו שהם מדליקים ‏"תמיד"‏ נרות שבת,‏ כששה חודשים לאחר העלייה,‏‏(לעומת 9% מהם בחו"ל)‏ 28% ‏(מול 11% בחו"ל)‏ דיווחו שהם צמים ביום כיפור,‏ ו-‏‎61%‎ ‏(לעומת 41% בחו"ל),‏ציינו שהם אוכלים מצות בפסח.‏ניתן לסכם איפה,‏ ולומר,‏ שכחצי שנה לאחר עלייתם,‏ מאמצים העולים מברית המועצות לשעבר אורח חייםמסורתי יותר מזה שחיו בו בחו"ל,‏ המתבטא בעלייה באחוז שומרי המצוות והמנהגים היהודיים,‏ וזאת למרותשלא חל שינוי משמעותי בהגדרת הדתיות העצמית שלהם.‏ יתכן שהעולים אינם תופסים שינוי זה כקשורל"דתיות",‏ והוא מהווה חלק מהשתלבותם בחברה ובתרבות הישראלית.‏לבחינת תחושת הזהות היהודית של העולים התייחסנו לשני מרכיבים עיקריים של ‏"זיקה ליהדות":‏ תחושותהפרט כלפי היותו יהודי,‏ והרגשת סולידריות עם גורלו של העם היהודי.‏במדד הראשון נכללו חמישה משתנים,‏ המתייחסים למידת הסכמתם של המרואיינים עם המשפטים הבאים:‏‏"אני גאה בכך שאני יהודי",‏ ‏"לו הייתה לי אפשרות להיוולד מחדש,‏ הייתי רוצה להיות יהודי",‏ ‏"אם זר יטעהויחשוב אותי ללא יהודי,‏ אתקן מיד את שגיאתו ואומר לו שאני יהודי",‏ ‏"לדעתי,‏ חיוני להעניק לילדים חינוךיהודי",‏ ‏"אני רואה את היהודים בכל מקום בעולם כמשפחה גדולה אחת".‏הממצאים מראים,‏ כי אחוז המרואיינים בעלי זהות יהודית בעוצמה שהוגדרה כ"חזקה"‏ הנו הגבוה ביותר בקרבקבוצת העולים שנחקרו לאחרונה,‏ בהשוואה לעולים שהגיעו לארץ בתקופות קודמות:‏ 63% ‏(עולי יולי-ספטמבר2001) לעומת 44% ‏(עולי ינואר-מרץ 1955) ו-‏‎52%‎ ‏(עולי ספטמבר 1991).המדד השני,‏ המבטא את תחושת הסולידריות עם ההסטוריה של העם היהודי וישראל,‏ מורכב מארבעהמשתנים.‏ המרואיינים נתבקשו לציין באיזו מידה השפיעו המאורעות הבאים על הרגשתם כיהודים:‏ ‏"השמדתיהודי אירופה ע"י נאצים",‏ ‏"מלחמת ששת הימים (1967) בין ישראל לארצות ערב",‏ ‏"מלחמת יום כיפור(1973) בין ישראל לארצות ערב",‏ ו"מלחמת המפרץ (1991)". מבחינת מדד זה נמצא כי רמת הסולידריות עםההסטוריה היהודית בקרב העולים שנחקרו ב-‏‎2001‎ נמוכה במידת מה מזו של שתי קבוצות העולים שנחקרובתקופות קודמות.‏ כך,‏ בשתי הקבוצות הקודמות,‏ כחצי שנה לאחר עלייתן,‏ מהווים העולים בעלי ‏"הרגשתסולידריות חזקה"‏ עם העם היהודי בין 56% ל-‏‎59%‎‏.‏ לעומת זאת,‏ בקרב העולים שרואיינו לאחרונה,‏ בשנת2002, שיעור זה ירד עד 43%.עם זאת,‏ יש לציין,‏ כי עדיין,‏ הרוב המכריע של עולי יולי-ספטמבר 2001 ‏(כ-‏‎90%‎‏)‏ מרוכזים בקטגוריות רמה‏"גבוהה"‏ ו"בינונית"‏ של ‏"הרגשת סולידריות"‏ עם העם היהודי,‏ ומבחינה זו ההבדלים בינם לבין הקבוצותהקודמות אינם משמעותיים.‏זהות ישראליתעוצמת הזהות הישראלית,‏ כאחד מהיבטיה של הסתגלות העולים לחברה החדשה,‏ הוגדרה באמצעות שני מדדיםמורכבים:‏ עוצמת תחושותיהם החיוביות של העולים לגבי היותם ישראלים,‏ ותפיסת העולים את מרכזיותה שלמדינת ישראל לעם היהודי כולו.‏במדד הראשון נכללו ארבעה משתנים,‏ המתייחסים למידת הסכמתם של המרואיינים עם המשפטים הבאים:‏‏"אני גאה בכך שאני ישראלי",‏ ‏"אם זר יטעה ויחשוב אותי ללא יהודי,‏ אתקן מיד את שגיאתו ואומר לו שאניישראלי",‏ ‏"העובדה שאני ישראלי ממלאת תפקיד חשוב בחיי",‏ ‏"גורלי קשור במידה רבה בגורלה של מדינתישראל".‏82

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808בהשוואה שנעשתה בין עולי ספטמבר 1991, עולי ינואר-מרץ 1995, ועולי יולי-ספטמבר 2001 ‏(בתקופהדומה של שהות בארץ – כ-‏‎6‎ ח'),‏ נמצאו שלוש קבוצות העולים דומות למדי זו לזו,‏ בהתייחס למדד הזהותהישראלית:‏ אחוז העולים המאופיינים ע"י תחושת חזקה של זהות ישראלית היה 35%-30% בקרב הקבוצותשרואיינו בשנים 1995 1991, ו-‏‎38%‎ בקרב אלה שרואיינו לאחרונה,‏ בשנת 2002. כ-‏‎10%‎ בלבד מכללהמרואיינים,‏ בכל הקבוצות,‏ נמצאו כבעלי תחושת זהות ישראלית שהוגדרה ‏"חלשה".‏אם נשווה את מדד ‏"הזהות הישראלית"‏ בקרב העולים שנחקרו למדד ‏"הזהות היהודית",‏ נמצא,‏ כי לפחות בשנההראשונה של שהות בארץ,‏ זהותם היהודית של העולים חזקה מזהותם הישראלית,‏ כפי שאלה נמדדו במעקבהנוכחי.‏ כלומר,‏ אחוז המרואיינים בעלי זהות יהודית ‏"חזקה"‏ גבוה יותר ‏(בשני המדדים שנבחנו),‏ מאשר אחוזאלה ששייכים לקטגוריה זו מבחינת הרגשתם כישראלים.‏המדד השני,‏ המגדיר את תפיסת מקומה של ישראל בעם היהודי,‏ מורכב מארבעה משתנים:‏ ‏"ישראל היאהמקום היחיד בעולם בו ניתן לחיות חיים יהודיים מלאים",‏ ‏"העם היהודי לא יכול להמשיך להתקיים ללא קיומהשל מדינת ישראל",‏ ‏"מדינת ישראל מצליחה להיות המרכז הרוחני של העם היהודי",‏ ‏"יהודים ברחבי העולםצריכים לעזור לישראל במקרה של מלחמה על קיומה,‏ גם אם עזרה זו מנוגדת לאינטרסים של המדינה בה הםחיים".‏בהתייחס למדד זה נמצא כי תפיסת המרואיינים את מרכזיותה של מדינת ישראל לעם היהודי כולו,‏ חזקה במיוחדבקרב העולים שהגיעו לאחרונה - עולי יולי-ספטמבר 2001: 61% מהם,‏ לעומת 41%-36% מאלה שרואיינובתקופות קודמות,‏ מאופיינים ע"י תפיסה חיובית לגבי מרכזיותה של מדינת ישראל לעם היהודי כולו.‏מדדי הסתגלות כלליתבדומה לשלבים הקודמים של המעקב,‏ גם בשלב הנוכחי נבחנו שלושה היבטים עיקריים של הסתגלות כללית:‏שביעות רצון כללית,‏ מידת המחויבות לחברה הישראלית וניכור חברתי.‏שביעות הרצון הכללית הוגדרה באמצעות ארבעה משתנים:‏ ‏"שביעות רצון מחיי התרבות",‏ ‏"שביעות רצון מחייהחברה",‏ ‏"שביעות רצון מרמת החיים",‏ ו–"שביעות רצון מהמצב הכללי".‏הממצאים מצביעים על כך שרוב המרואיינים (60%) מביעים,‏ בשלב זה של ותק בארץ,‏ מידה בינונית שלשביעות רצון כללית מחייהם בחברה הישראלית,‏ ו-‏‎34%‎ מהם שייכים לקבוצה המאופיינת על ידי רמה נמוכהשל שביעות רצון,‏ כאשר התחום שממנו נמצאה מידת שביעות הרצון הנמוכה ביותר הנו ‏"רמת החיים".‏ שישהאחוז בלבד מהנחקרים הביעו מידה גבוהה של שביעות הרצון ‏(במיוחד מהמצב הכללי ומחיי החברה שלהםבארץ).‏במדד הכולל של ‏"מידת המחויבות לישראל"‏ נכללו המשתנים הבאים:‏ ‏"החלטה חוזרת לעלות לארץ",‏ ‏"ביטחוןבהשארות בארץ",‏ ו"הרגשת בית בישראל".‏מן הנתונים התברר שרוב העולים שנחקרו מבטאים מחויבות גבוהה ובינונית לחברה הישראלית:‏ 56% ו-‏‎33%‎‏,‏בהתאמה.‏ המשתנה שבו הציון הממוצע הוא הגבוה ביותר (3.99) הוא ‏"ביטחון בהשארות בארץ"‏ שבו 2% בלבדמהעולים בטאו מידה נמוכה של מחויבות לחברה החדשה.‏83רמת הניכור של המרואיינים,‏ כגורם שמבטא,‏ על דרך השלילה,‏ את הסתגלותם לחברה הישראלית,‏ נמדדהבאמצעות סולם המורכב מהמשתנים הבאים:‏ בלבול מושגים,‏ אנומיה,‏ הרגשת חוסר כוח,‏ תסכול ובידוד.‏

הממצאים מצביעים על כך שבהיותם כשישה חודשים בישראל,‏ רוב העולים שהגיעו ביולי-ספטמבר 2001מוגדרים כבעלי רמת ניכור בינונית (70%) או נמוכה (13%). עם זאת,‏ יש לציין,‏ כי 17% מהם עדיין מאופייניםע"י רמה גבוהה של ניכור חברתי.‏זהות ישראלית מול ״רוסית״הנתונים מצביעים על חיזוק בתחושת הזהות ה"ישראלית"‏ של העולים בהשוואה לזהות ‏"הרוסית"‏ במהלךהשנים האחרונות.‏ כך,‏ אחוז העולים,‏ המדווחים,‏ כשישה חודשים לאחר בואם לארץ,‏ שהם מרגישים ‏"לגמריכישראלים"‏ או ‏"כישראלים וקצת כבני ארץ המוצא שלהם"‏ עלה מ-‏‎9%‎ בקרב עולי ספטמבר 1991, ל-‏‎11%‎אצל עולי ינואר-מרץ 1995, ול-‏‎20%‎ בקרב העולים שנחקרו בשנת 2002. בדומה לכך,‏ עלה באופן משמעותיגם אחוז המרואיינים המציינים שהם מרגישים ‏"באותה מידה"‏ כישראלים וכבני ארץ מוצאם:‏ מ-‏‎14%-15%‎בשנים 1991–1995 ל-‏‎30%‎ בשנת 2001. בהתאם לכך,‏ שיעור המדווחים,‏ שהם מרגישים ‏"לגמרי"‏ כבני ארץהמוצא שלהם,‏ הוא הנמוך ביותר בקרב העולים שנחקרו לאחרונה,‏ בהשוואה לקבוצות הקודמות:‏ 16%, לעומת27% ‏(עולי ינואר-מרץ 1995) ו-‏‎34%‎ ‏(עולי ספטמבר 1991). רמה גבוהה יחסית של זהות ישראלית לעומת‏"רוסית"‏ מוסברת לפחות חלקית על ידי הגיל הצעיר יחסית של קבוצת עולים זו.‏הרגשת בית בישראלהנתונים מצביעים על חיזוק תחושת הבית של עולי ברית המועצות לשעבר בישראל מראשית גל העלייה.‏ כך,‏אחוז המרואיינים המדווחים,‏ לאחר כשישה חודשים בישראל,‏ שהם מרגישים בישראל כבביתם ‏("בהחלט"‏ או‏"למדי"),‏ עלה באופן משמעותי,‏ מ-‏‎43%‎ בקרב עולי ספטמבר 1991, ל-‏‎59%‎ בקרב עולי ינואר-מרץ 1995,ועד ל-‏‎63%‎ בקרב העולים שרואיינו לאחרונה.‏ במקביל,‏ ירד שיעור הנחקרים שציינו שהם בכלל לא מרגישיםבארץ כבביתם מ-‏‎61%‎ ‏(עולי ספטמבר 1991) ל-‏‎8%‎ ‏(עולי ינואר-מרץ 1995) ול-‏‎5%‎ ‏(עולי יולי–ספטמבר.(2001שביעות רצון מהמצב הכללימממצאינו לגבי השנה הראשונה לעלייה עולה,‏ שבקרב העולים שהגיעו לארץ בתחילת גל העלייה,‏ בשנת1990, רמת שביעות הרצון הכללית היתה הגבוהה ביותר (68% היו שבעי רצון ‏"בהחלט"‏ או ‏"למדי").‏ בשנת1991 ירדה רמת שביעות הרצון באופן משמעותי ל-‏‎19%‎ בלבד,‏ בקבוצות הבאות שנחקרו מסתמן גידול באחוזשבעי הרצון ל-‏‎32%‎ בקרב עולי 1995 ול-‏‎53%‎ בקרב עולי 2001.החלטה חוזרת לעלות לישראלהרוב המכריע של המרואיינים בקרב כל קבוצות העולים שנחקרו עד כה ‏(כ-‏‎90%‎‏)‏ ציינו,‏ שאילו היו צריכיםלהחליט היום אם לעלות לישראל היו מחליטים לעלות.‏ עם זאת,‏ בין השנים 1995–1990 נרשמה ירידהבאחוז המרואיינים שדיווחו ש ‏"בהחלט"‏ היו מחליטים כך:‏ מ-‏‎59%‎ בקרב עולי יולי 1990, ל-‏‎46%‎ בקרב עוליספטמבר 1991 ועד ל-‏‎34%‎ בקרב עולי ינואר-מרץ 1995. אצל עולי 2001, שוב נרשמה עלייה באחוז הנחקריםהבטוחים שהיו חוזרים היום על אותה החלטה והיו בוחרים בעלייה לישראל (44%). שיעור המרואיינים,‏ אשרדיווחו ש"בהחלט"‏ היו מקבלים החלטה אחרת,‏ היה נמוך ביותר בקרב כל הקבוצות שנחקרו עד בה:‏ בין 2%ל-%‏ 5 אחוז.‏84

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808ביטחון בהשארות בארץאחוז המרואיינים המדווחים שהם ‏"בטוחים"‏ או ‏"די בטוחים"‏ שיישארו בארץ,‏ הוא הנמוך ביותר בקרב עולייולי-ספטמבר 2001, בהשוואה לכל הקבוצות שנחקרו בתקופות קודמות:‏ 74%, לעומת 82% ‏(עולי ספטמבר(1991ו-‏‎90%‎ ‏(עולי יולי 1990 ו-ינואר-מרץ 1995). במקביל,‏ אחוז המרואיינים שנחקרו לאחרונה אשר ציינו ש"יתכןשיישארו,‏ אך אינם בטוחים"‏ הגיע ל-‏‎22%‎ , מול 9%-8% בקרב כל הקבוצות הקודמות;‏ עם זאת,‏ יש לציין,‏ כיאחוז אחד בלבד מעולי יולי-‏ ספטמבר 2001 טענו שהם ‏"כמעט בטוחים"‏ שלא יישארו בישראל.‏ניתוח הנתונים העלה,‏ כי החלטת המרואיינים להישאר בארץ קשורה בגורמים הבאים:‏ גיל מבוגר יותר,‏ עוצמהגבוהה של רצון לעלות לישראל בהיותם בבריה"מ לשעבר,‏ הרגשה זהות ישראלית ויהודית חזקה,‏ יחסית,‏ רמהנמוכה של ניכור חברתי,‏ שביעות רצון גבוהה מהדיור,‏ והערכת סיכויי הדור הבא במשפחתם להצלחה מקצועיתוכלכלית בארץ כסיכויים טובים.‏ באופן שונה ניתן לטעון,‏ כי הנטייה לשיקולי ירידה מהארץ לאחר חצי שנה שלשהות בה,‏ חזקה יותר בקרב העולים הצעירים,‏ שכבר בארץ המוצא אופיינו במשיכה נמוכה,‏ יחסית,‏ לישראל,‏שתחושת הזהות היהודית והישראלית שלהם חלשה,‏ שרמת הניכור החברתי שלהם חזקה,‏ ואשר אינם שבעירצון מרמת הדיור,‏ ובעלי תפיסה פסימית של סיכויי הדור הבא במשפחתם להצליח בישראל מבחינה מקצועיתוכלכלית.‏יש לציין כי ניתן להסביר את הגידול באחוז העולים שאינם בטוחים שיישארו בארץ בקרב הקבוצה שעלתהלישראל בשנת 2001, לפחות באופן חלקי,‏ בהרכב הגילאים הצעיר יותר המאפיין קבוצה זו.‏תחומי מאמץ עיקריים בתהליך הקליטהעל מנת לבחון את ההבדלים בין שלבים שונים בתהליך הקליטה של העולים בארץ,‏ נשאלו עולי יולי-ספטמבר2001, לראשונה במעקב זה,‏ מהו התחום שבו הקדישו את עיקר המאמצים בחצי השנה הראשונה לשהותםבארץ.‏הממצאים מצביעים על לימוד השפה העברית,‏ כעל התחום בו הושקעו עיקר המאמצים:‏ כארבעים אחוזמהעולים (38%) הצביעו על ‏"לימוד עברית"‏ כתחום בו הושקע עיקר המאמץ.‏ אחריו מדורג תחום ‏"העבודה"‏(30% מהעולים),‏ ובמקום השלישי,‏ תחום ‏"הבריאות"‏ (15% מהם).‏ אחוז המרואיינים שהתייחסו לתחומיםאחרים היה קטן מאוד ונע בין 2% ‏("חיי חברה"),‏ ל-‏‎5%‎ ‏("קליטת הילדים")‏ ול-‏‎8%‎ ‏("תחום הדיור").‏הערכת מספיקות המידע בתחומים שוניםיותר ממחצית העולים (56%) שנחקרו בשלב זה,‏ טענו שהמידע שקיבלו עד כה בתחומים הקשורים לתהליךקליטתם בארץ ‏"לא כל כך מספיק"‏ (48%) או ‏"לא מספיק כלל"‏ (8%).85התחומים העיקריים שבהם ציינו המרואיינים שחסר להם מידע היו ‏"הזכויות המגיעות לעולים"‏ (60%) וקליטהתעסוקתית (55% ‏"תעסוקה במקצוע",‏ 50% ‏"קורסים מקצועיים"‏ ו-‏‎49%‎‏"דרכי חיפוש עבודה").‏ כמחציתמהנחקרים התייחסו גם ל"שירותי רווחה ובריאות"‏ ול"מערכת החינוך בארץ".‏ שיעורים גבוהים,‏ יחסית,‏ מעוליםהצביעו גם על התחומים הבאים כתחומים שבהם חסר להם מידע:‏ ‏"זמינות דיור במקומות שונים בארץ"‏(40%), ‏"חובת השירות בצה"ל"(‏‎36%‎‏),‏ ‏"אפשרויות בילוי וחיי תרבות"‏ (34%), ו-"אולפנים ואפשרויות ללמודעברית"‏ (26%).

קשר עם עובדי המשרד לקליטת העלייה ושביעות רצון מהשרותהממצא הבולט בנושא זה הנו הירידה המשמעותית בתכיפות המפגש עם עובדי המשרד לקליטת העלייה בקרבעולי 2001, בהשוואה לעולי ינואר מרץ 1995. כך,‏ לעומת כמעט 40% שדווחו על מפגש ‏"לעתים קרובות"‏ עםעובדי המשרד בקרב העולים שנחקרו ב-‏‎1995‎ , דווחו כך רק 8% מעולי יולי-ספטמבר 2001. 37% מהעוליםשנחקרו ב-‏‎2002‎ דווחו שלא נפגשו כלל עם עובדי המשרד במשך ששת החודשים הראשונים לשהותם בארץ,‏לעומת 2% בלבד שדווחו כך בקרב עולי 1995.ניתן לקבל הסבר,‏ ולו חלקי,‏ לתופעה זו,‏ כאשר בוחנים את הסיבות שבגללן מגיעים העולים למשרד בשלב זהשל שהותם בישראל.‏ כך,‏ אנו מוצאים,‏ כי הסיבה העיקרית לביקור העולים במשרד הנה לצורך קבלת מידע:‏61% מעולי יולי-ספטמבר 2001 הגיעו למשרד לצורך זה בעיקר.‏ זאת,‏ לעומת,‏ כמחצית מהעולים היגיעולמטרה זו מקרב העולים שהגיעו לארץ בשנים 1995 ו-‏‎1991‎‏,‏ וכשליש בלבד בקרב עולי 1990.ועוד נמצא,‏ כי בקרב העולים שהגיעו ב 2001 חלה ירידה באחוז המבקרים במשרד לצורך עניינים כספייםבלבד:‏ 13% בלבד,‏ בהשוואה ל-‏‎20%‎ ‏(עולי 1995), 17% ‏(עולי 1991) ו-‏‎27%‎ ‏(עולי 1990). שני הממצאיםהנ"ל,‏ יחד עם הירידה הכללית בתכיפות הביקורים במשרד,‏ קשורים לפי השערתנו להתפתחות האפשרויותהאלטרנטיבות לקבלת מידע ולביצוע פעולות כספיות ואדמיניסטרטיביות בשנים האחרונות.‏תופעה בולטת נוספת בהקשר זה הנה הירידה המשמעותית בקרב עולי 2001 באחוז העולים המדווחים עלנושאי דיור כסיבה העיקרית לביקורם במשרד,‏ ל-‏‎5%‎ בלבד,‏ לעומת 20% בשנת 1990, 12% בשנת 1991,ו-‏‎9%‎ בשנת 1995. כן מסתמנת עלייה מסוימת,‏ הדרגתית,‏ אם כי קטנה,‏ באחוז הפונים למשרד בעיקר בענייניתעסוקה.‏למעשה ניתן לסכם נושא זה בכך,‏ שמסתמן שינוי בתפקיד עובדי המשרד עבור העולים במהלך השניםהאחרונות,‏ בכוון לדגש רב יותר על נושא המידע ‏(ומעט יותר בנושאי תעסוקה),‏ ופחות על פתרון בעיות דיוראו נושאים כספיים.‏ בהנחה שבתחום המידע התפתחו,‏ כאמור,‏ אלטרנטיבות למפגש המיידי עם עובדי המשרד,‏עולה מכך,‏ כי כדי לשמור על מקומו הייחודי במתן שרות לעולים,‏ ראוי שהמשרד ישים דגש על פיתוח נושאהמידע האישי,‏ שמספקים עובדי המשרד,‏ המותאם באופן ייחודי לכל עולה,‏ וכן לפתח את נושא הסיועבתעסוקה,‏ המסתמן,‏ כאמור,‏ כתחום ההולך וגובר בחשיבותו עבור העולים בביקורם במשרד.‏ממצא מעודד מתגלה בנתונים שלפנינו לגבי שביעות הרצון של העולים ‏(אשר מגיעים למשרד)‏ מהשרותשניתן להם.‏ למרות שחלה,‏ כאמור,‏ ירידה בתדירות המפגש עם עובדי המשרד,‏ אותם עולים המגיעים ללשכותמביעים שביעות רצון גבוהה באופן בולט מהטיפול לו זכו מעובדי המשרד,‏ מזו של קבוצות העולים שנחקרובשנים הקודמות:‏ כך,‏ 71% מעולי יולי-ספטמבר , 2001 שהיו בקשר עם עובדי המשרד,‏ הביעו שביעות רצון‏("בהחלט"‏ או ‏"למדי")‏ מהטיפול לו זכו,‏ בהשוואה ל-‏‎50%‎ (1995), 33% (1991) ו-‏‎30%‎ (1990). אחוזהעולים ש"אינם שבעי רצון כלל"‏ בקרב המבקרים במשרד הוא 8% בלבד בקרב עולי 2001, לעומת 19%,(1995) 23% (1991) ו-‏‎28%‎ .(1990)בהקשר זה,‏ ניתן לסכם,‏ כי מסתמנת תופעה חיובית בשרות שנותן המשרד לעולים לפי הערכתם:‏ עלייהבאיכות השרות,‏ יחד עם ירידה בכמות ובתדירות הביקורים במשרד.‏86

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808יהודית רוזנבאום-תמרי ונטליה דמיאןעולי בריה״מ לשעבר 2001, לאחרשנתיים בארץ - עולי יולי-ספטמבר2001 מול עולי ינואר-מרץ 1995,עולי ספטמבר 1991 ועולי יולי1990: מחקר המעקב אחר הנקלטיםבמסלול הקליטה הישירהדו״ח מס׳ 15המשרד לקליטת העלייה,‏ האגף לתכנון ולמחקר,‏ 2004הדו"ח הנוכחי הינו ה-‏‎15‎ בסדרת דו"חות המבוססים על ממצאי מחקר-המעקב אחר עולי בריה"מ לשעברהנקלטים במסלול ‏"הקליטה הישירה",‏ שנערך על ידנו מראשית גל העלייה הנוכחי,‏ בסוף 1989.במהלך המעקב רואיינו עד כה חמש קבוצות עולים,‏ המייצגות את כלל ראשי משפחה שעלו לארץ בנקודות זמןנבחרות:‏ עולי נובמבר 1989, עולי יולי 1990, עולי ספטמבר 1991, עולי ינואר-מרץ 1995 ועולי יולי-ספטמבר2001 ‏(כאלף ראשי משפחה מכל קבוצה).‏בהתאם למערך המחקר,‏ מרואיינת כל קבוצת עולים ארבע פעמים במהלך השנים הראשונות לשהותה בישראל:‏לאחר כשישה חודשים של שהות בארץ,‏ במהלך השנה השניה לעלייה,‏ לאחר כשלוש שנים וחצי,‏ ובמלאת חמששנים לעלייה.‏הדו"ח הנוכחי מתייחס לראיון השני של עולי יולי-ספטמבר , 2001 ומציג את הנתונים תוך השוואה לקבוצותהקודמות שנחקרו במעקב זה.‏ בנוסף לכך,‏ נעשתה גם השוואה בין מצבם של עולי יולי-ספטמבר 2001 עצמםלאחר כחצי שנה לעלייתם ‏(להלן:‏ ‏"שלב א'")‏ לבין מצבם לאחר כשנה וחצי ‏(להלן:‏ ‏"שלב ב'").‏כפי שצויין גם בדו"ח מס'‏ 14, התקופה בה רואיינו עולים אלה מאופיינת בהחרפת המצב הביטחוני והכלכליבארץ,‏ יחד עם ירידה בכמות העולים השנתית.‏עולי בריה״מ לשעבר קליטתבאופן כללי מסתמנת בדו"ח זה,‏ כמו בדוחות הקודמים של המעקב,‏ תמונה של קליטה טובה ברוב מדדי הקליטה.‏דפוס הקליטה הייחודי של עולי ברית המועצות לשעבר בגל העלייה האחרון מצביע,‏ בסך הכל,‏ על קבוצה,‏שלמרות הקשיים עמם היא מתמודדת בתהליך הקליטה,‏ לא רק ‏"הסתגלה"‏ לחברה הישראלית,‏ אלא גם,‏ במידהרבה,‏ סיגלה את החברה לצרכיה,‏ ובעיקר לאלה הקשורים בשפה,‏ חברה ותרבות.‏ התמונה המתקבלת מדפוסיהקליטה של עולים אלה בישראל היא מורכבת ביותר,‏ וכוללת בתוכה גם סתירות וניגודים,‏ אבל רק לכאורה.‏87אם נתייחס לעולי יולי-ספטמבר – הקבוצה האחרונה שחקרנו – כעבור שנתיים לשהותה בארץ,‏ נוכל לראותבברור את מורכבותה של התמונה:‏

• עולי ברית המועצות לשעבר,‏ מבטאים,‏ אמנם,‏ פסימיות לגבי סיכויי הצלחתם המקצועית בארץ,‏ אולם הםהרבה יותר אופטימיים לגבי סיכויי הדור הבא.‏• רוב העולים אינם מאמינים שיצליחו לרכוש דירה בעתיד הנראה לעין,‏ ועם זאת,‏ הם שבעי רצון ממקוםמגוריהם:‏ מהיישוב,‏ מהשכונה,‏ ואפילו מהדירה.‏ רובם גרים עדיין בשכירות,‏ אך בקרבה לבני משפחתםוידידיהם,‏ וכאשר הם עוברים לדירה אחרת,‏ לרוב באותו ישוב,‏ כמחציתם עושים זאת לשם שיפור תנאיהדיור שלהם.‏• לאחר כשנתיים בארץ,‏ רק חלק מזערי מהעולים מדברים עברית כשפה עיקרית,‏ ויותר ממחציתם מדבריםבעיקר רוסית כשפת יום יום.‏ גם במקום העבודה רק חמישית אימצו את העברית כשפת יום-יום עיקרית,‏וחלק ניכר מהם משתמשים בעבודתם בעיקר ברוסית.‏ כך שאפשר לומר כי,‏ במידה מסויימת,‏ קיבלההשפה הרוסית,‏ ברבים ממקומות העבודה,‏ מעמד לגיטימי כשפת דיבור.‏ הם מדברים בעיקר רוסית עםילדיהם ובני זוגם,‏ ותומכים בשימור השפה והתרבות הרוסית בקרב ילדיהם.‏ יחד עם זאת,‏ רובם למדועברית באולפן,‏ וחלקם ממשיכים ללמוד גם לאחר תום האולפן הראשוני.‏ הם מגלים מוטיבציה גבוההלרכישת השפה ולמעורבות בחברה הישראלית,‏ ואחוז המשתמשים בעברית בקרבם,‏ אם כי לא כשפהעיקרית,‏ עלה בהשוואה לקבוצות הקודמות.‏• עולי ברית המועצות לשעבר הם חילוניים יותר מהציבור היהודי הוותיק בארץ,‏ אולם עם עלייתם מאמציםרבים מהם את המנהגים והמסורת היהודית,‏ והולכים ונעשים דומים יותר לציבור ה"מסורתי",‏ אם כי לאהדתי.‏ יותר מהם מדליקים נרות שבת,‏ אוכלים מצות בפסח,‏ ואפילו צמים ביום כיפור.‏• העולים מברית המועצות לשעבר נוטים,‏ אמנם,‏ להיפגש,‏ בנסיבות חברתיות,‏ בעיקר עם עולים מארץמוצאם,‏ אך גם תכיפות הפגישות שלהם עם ישראלים וותיקים עולה עם הזמן.‏ כאמור,‏ חשוב להם מאודלשמר את תרבות מוצאם,‏ אולם הם מייחסים גם חשיבות רבה למעורבות בחברה הישראלית,‏ רגישיםמאוד ליחס הישראלים הוותיקים אליהם כעולים,‏ ותופסים את יחס הוותיקים כלפיהם כטוב יותר בהשוואהלרוב הקבוצות הקודמות.‏ נראה כי ההסתגרות היחסית בקרב קבוצת המוצא היא עתה יותר מתוך בחירה,‏ופחות כתגובה לדחייה מצד החברה הקולטת.‏• למרות שרובם אינם שבעי רצון מחיי התרבות בארץ ניכרת עלייה ברמת שביעות הרצון אצל העוליםשנחקרו לאחרונה,‏ כאשר גם תחום זה הולך ומקבל אופי חדש ומותאם לצרכי העולים,‏ ככל שהם רביםיותר,‏ והשפעתם גוברת על התרבות הישראלית.‏• אמנם חלה ירידה עם הזמן אצל עולי 2001 ברמת הסולידריות עם אירועים הסטוריים בישראל ובעולםהיהודי,‏ אולם בסך הכל זיקתם ליהדות גבוהה מן המצופה,‏ ואחוז גבוה מהם חשים שגורלם קשור לגורלהעם היהודי,‏ ומדווחים שהיו בוחרים להוולד יהודים לו ניתנה להם אפשרות הבחירה.‏• ולבסוף:‏ אמנם,‏ חלק ניכר מהם מרגישים עצמם עדיין יותר ‏"רוסים"‏ מ"ישראלים",‏ בשנתיים הראשונותלחייהם בישראל,‏ אבל רובם ‏"מרגישים בבית"‏ בישראל,‏ ורובם הגדול בטוחים שישארו בארץ,‏ ומאמיניםשגם היום היו חוזרים על החלטתם המקורית לעלות לישראל.‏עם זאת,‏ חשוב לראות גם את צידו השני של המטבע,‏ ולהדגיש מספר נושאים בעייתיים,‏ הבולטים בקליטתםשל עולי יולי-ספטמבר 2001, בהשוואה לעולים שהגיעו לפניהם:‏ הירידה באחוז הגרים בדיור קבע,‏ והגברתהפסימיות לגבי הסיכויים לרכישת דירה,‏ ההחרפה בתופעת הניידות המקצועית כלפי מטה,‏ ובעיקר:‏ העלייהבאחוז השוקלים ירידה מהארץ.‏88

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808תהליך הקליטה של עולי ברית המועצות לשעבר,‏ כפי שעולה ממצאי המעקב,‏ הוא תהליך מורכב ורב-מימדי,‏המתבטא במגמות ובשינויים המתרחשים לאורך זמן,‏ הן בהשוואה בין הקבוצות השונות שנחקרו,‏ במהלךיותר מעשור,‏ והן בהשוואה בין נקודות שונות בתהליך הקליטה של אותן קבוצות עולים.‏ כפי שהודגםלעיל,‏ וכפי שברור מהממצאים שיפורטו בהמשך,‏ התהליך מתרחש באופן שונה ובקצב שונה בתחומי הקליטההשונים.‏ יותר מזה,‏ ועל פני מדדים שונים,‏ אובייקטיביים וסובייקטיביים,‏ בתוך אותו תחום.‏הצורך בהבנת תהליך הקליטה על מימדיו השונים,‏ וניתוח הקשרים המורכבים בין המדדים השונים,‏ מעמידבפנינו משימה מורכבת ביותר.‏ ניסינו בעבודה זו,‏ כמו בדו"חות קודמים,‏ לנתח,‏ לפחות חלק מהנושאים,‏בשיטות סטטיסטיות מתוחכמות,‏ ולבחון את הנתונים,‏ על הרב-מימדיות שלהם.‏ עם זאת,‏ עדיין רבות השאלותשלא נתנו עליהן תשובה,‏ והנושאים שראוי שנעמיק בהם.‏ אתגר זה עדיין מונח בפנינו לדוחות הבאים.‏להלן פרוט הממצאים לפי תחומי הקליטה השונים:‏קליטה בדיורפיזור בארץבדומה לקבוצות האחרות של עולי חבר העמים,‏ שנחקרו בשלבים קודמים של מעקב זה,‏ גם עולי יולי-ספטמבר2001 התיישבו בעיקר במרכז הארץ (45%) ובאזור חיפה והצפון (26% מהם).‏ בקרב העולים שרואיינו בשנים1991-1990 שיעור זה היה עוד יותר גבוה.‏ לעומת זאת,‏ חלה עלייה באחוז העולים שהתיישבו בדרום הארץ,‏מ-‏‎5%–7%‎ בתחילת גל העלייה הנוכחי,‏ ל-‏‎12%‎ בשנת 1995 ובשנת 2001. לאחר כשנתיים בארץ לא חל שינוימשמעותי במיקום העולים שהגיעו ביולי-ספטמבר 2001, לבד מהכפלת אחוז העולים הנמצאים בירושלים אובדרום (13% מול 6% לאחר ששה חודשים)‏ על חשבון ירידה מסוימת באחוז העולים הנמצאים באזורי הארץהאחרים.‏ היציבות היחסית של העולים שנחקרו לאחרונה במקום מגוריהם מתבטאת גם באחוז העולים שדווחו,‏שנתיים לאחר העלייה,‏ שמאז עלייתם הם גרים באותו ישוב (86%). 41% גרים מאז עלייתם גם באותה דירה.‏העולים מברית המועצות לשעבר,‏ כולל עולי יולי-ספטמבר 2001, בוחרים במקום מגוריהם בעיקר משיקוליקרבה לקרובי משפחה וידידים,‏ יוצאי ברית המועצות לשעבר,‏ הגרים בסביבה.‏סוג מגוריםכמו שמצאנו לגבי קבוצות העולים הקודמות,‏ גם בקרב עולי 2001 נמצא,‏ כי הרוב המכריע גרים,‏ גם לאחרכשנתיים בארץ,‏ בדיור ארעי,‏ ובעיקר בדירות שכורות בשוק הפרטי.‏ עם זאת,‏ בעוד שבקבוצות הקודמות מצאנוירידה מסוימת באחוז הגרים בשכירות פרטית בין הראיון הראשון לשני,‏ לגבי עולי יולי-ספטמבר 2001 מצאנודווקא עלייה בתחום זה.‏ כך,‏ בקרב עולים אלה,‏ לאחר שנתיים בארץ,‏ 91% דווחו שהם גרים עדיין בדירות שכורותבשוק הפרטי,‏ לעומת 82% שדווחו כך בהיותם ששה חודשים בארץ.‏ בדיקה נוספת של הנתונים מעלה,‏ כי הבדלזה קשור בעיקר בכך,‏ שאחוז גבוה,‏ יחסית מעולי 2001 גרו,‏ בחודשים הראשונים בארץ,‏ יחד עם קרוביהם (7%),ואלה עברו לגור,‏ רובם לדירות בשכירות (85% מהם)‏ ומיעוטם לדירות בבעלות המשפחה (13%), או לפתרוןאחר (2%) עד לשנה השנייה בארץ.‏89בכל מקרה,‏ הנתונים מצביעים על כך כי,‏ בקרב עולי 2001 נמצא האחוז הגבוה ביותר של גרים בשכירות לאחרשנתיים בארץ (91%), בהשוואה לקבוצות הקודמות ‏(בין 73% ל-‏‎83%‎‏).‏ במקביל אנו מוצאים ירידה דרמטית באחוזהמתגוררים בדיור קבע לאחר שנתיים בארץ:‏ 5% בלבד בקרב עולי 2001 לעומת 24%-23%, בקרב שתי הקבוצות

הקודמות,‏ ו-‏‎15%‎ בקרב עולי יולי 1990, כאשר אחוז הגרים בדיור ציבורי יורד ואינו מגיע אפילו לאחוז אחד.‏כאשר נשאלו העולים,‏ לאחר כחצי שנה בארץ,‏ האם בכוונתם לרכוש דירה באמצעות משכנתא בעתיד הקרוב,‏ענו כמחצית מהם בחיוב,‏ אך רובם (41%) ציינו שאינם יודעים מתי.‏ 48% מהעולים ענו בוודאות שאין בכוונתםלרכוש דירה באמצעות משכנתא בעתיד הקרוב.‏ כסיבות עיקריות לכך ציינו העולים בעיקר את הגיל והמצבהכלכלי:‏ היותם פנסיונרים או יהיו כאלה בעתיד הקרוב (35%), הכנסה צפויה נמוכה מדי (24%), אבטלהבהווה והעדר סיכוי למציאת עבודה בעתיד (12%). יש לציין כי 18% מהעולים ציינו כסיבה עיקרית לכך שאינםמתכוונים לרכוש דירה בעתיד הקרוב,‏ את תנאי ההחזר של המשכנתא,‏ שלהערכתם הם קשים מדי.‏לאחר שנתיים בארץ חלה הבהרה משמעותית בתכניותיהם של העולים בעניין זה.‏ אחוז העולים שיודעים בבירורשאין בכוונתם לרכוש דירה עלה מ-‏‎48%‎ ל-‏‎68%‎‏,‏ ובמקביל ירד אחוז העולים שחושבים שירכשו דירה אך אינםיודעים מתי,‏ מ-‏‎41%‎ לאחר כששה חודשים בארץ,‏ ל-‏‎22%‎ לאחר שנתיים.‏ במידה מסוימת חלה גם הבהרהבתכניות הרכישה בטווח הקצר:‏ מול 6% שחשבו שירכשו דירה במהלך השנה הראשונה,‏ בראיון הראשון,‏סבורים רק 2% מהעולים שירכשו דירה בשנה הקרובה,‏ בהיותם כשנתיים בארץ.‏ כלומר,‏ האופטימיות,‏ היחסית,‏של החודשים הראשונים בארץ,‏ מתחלפת לתפיסה פסימית יותר ‏(או,‏ יותר ריאלית)‏ של סיכוייהם לרכישתדירה.‏ התפלגות הסיבות לאי רכישת דירה דומה לאחר שנתיים לזו שהייתה לאחר ששה חודשים,‏ כאשר הסיבותהכלכליות הן המודגשות.‏לאור נתונים אלה,‏ לפיהם כשבעים אחוז מהעולים מדווחים,‏ בשנתם השנייה בארץ,‏ שאינם מתכוונים לרכושדירה,‏ עלינו לשאול את עצמנו,‏ מהי האלטרנטיבה לדיור קבע בקרב עולים אלה.‏ לאור נדירותו של פתרון הדיורהציבורי,‏ האם ימשיכו עולים אלה לגור בשכירות פרטית,‏ ולנדוד מדירה לדירה במשך כל חייהם?‏כאשר בחנו את תכניותיהם של העולים בגילאים השונים,‏ התגלתה תמונה בעייתית עוד יותר,‏ המעלה שאלותקשות באשר לפתרונות הדיור לעולים קשישים:‏ כצפוי,‏ ככל שעולה הגיל פוחתים הסיכויים לרכישת דירה.‏ כך,‏אחוז העולים שבכוונתם לרכוש דירה הוא 4% בלבד בקרב בני +65, 16% בקרב בני 60-64, ו-‏‎20%‎ בקרב בני55-59. האחוז הגבוה ביותר של עולים המצהירים שבכוונתם לרכוש דירה נמצא בקבוצות הגיל (50%) 35-44ו-‏‎25-34‎ (46%).צפיפות הדיור והרכב משק ביתצפיפות הדיור של עולי יולי-ספטמבר 2001 הייתה גבוהה מזו של כל הקבוצות הקודמות לה,‏ לאחר כששהחודשים בארץ:‏ 1.6 ‏(נפשות לחדר בממוצע),‏ לעומת 1.5 אצל עולי ינואר מרץ 1995, ולעומת 1.3 בקרב עולייולי 1990 ועולי ספטמבר 1991.לאחר כשנתיים לעלייה ירדה צפיפות הדיור של עולי יולי ספטמבר 2001 ל-‏‎1.2‎ נפשות לחדר,‏ שהיא עדייןגבוהה משל הקבוצה שעלתה ב-‏‎1995‎ (1.1), אולם נמוכה משאר הקבוצות שנבחנו במעקב זה בשנים קודמות.‏צפיפות הדיור בקרב כלל האוכלוסייה היהודית בארץ הייתה נמוכה יותר:‏ 0.9 נפשות לחדר בשנת 2002.השיפור שחל בצפיפות הדיור אצל עולי יולי-ספטמבר 2001, בין השנה הראשונה לשנייה לעלייה,‏ קשור אולילממצא אחר,‏ המתייחס לשינוי מקום המגורים בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001 במהלך השנתיים הראשונותלעלייה.‏ מן הנתונים עולה כי כששים אחוז מהמרואיינים עברו דירה מאז עלייתם,‏ לפחות פעם אחת.‏ 45% עברולדירה אחרת באותו ישוב,‏ וכ-‏‎14%‎ עברו לישוב אחר.‏ כאשר נשאלו העולים שעברו לדירה אחרת באותו ישוב,‏מה הייתה הסיבה למעבר,‏ ענו 17% מהם שהדירה הייתה קטנה מדי.‏ יותר מזה,‏ 50% מהם ציינו סיבות שניתןלהגדירן,‏ בברור,‏ כ"שיפור תנאי דיור".‏90

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808כפי שכבר הדגשנו בממצאים אחרים של מעקב זה,‏ מעניין לציין,‏ שכאשר מדובר בבחירת ישוב המגורים הראשון,‏או במעבר לישוב אחר,‏ הסיבה החשובה ביותר לבחירה בישוב היא מיקומם של קרובי משפחה,‏ ידידים,‏ ובני אותהארץ מוצא.‏ 63% מהעולים ציינו,‏ לאחר שנתיים בארץ,‏ שישוב המגורים שלהם היום נבחר מהסיבות הללו.‏מדדים סובייקטיבייםכמו שמצאנו בקבוצות הקודמות שנחקרו במעקב זה,‏ רמת שביעות הרצון של העולים מתחום הדיור גבוההלמדי,‏ כאשר מבין שלושת ההיבטים שנחקרו,‏ שביעות הרצון הגבוהה ביותר של העולים הנה מיישוב המגורים,‏שביעות רצון נמוכה מעט יותר מבטאים העולים ביחס לשכונת המגורים,‏ והרמה הנמוכה ביותר של שביעותהרצון היא מן הדירה.‏ ממצא זה נכון גם לאחר ששה חודשים של שהות בארץ,‏ וגם לאחר ותק של שנה וחצי.‏עולי יולי-ספטמבר 2001 מבטאים רמה גבוהה יותר של שביעות רצון מהדירה,‏ מהישוב ומהשכונה,‏ בשתינקודות זמן,‏ בהשוואה לקבוצות שנחקרו לפניהם ‏(פרט לעולי יולי 1990). מעניין לציין שרמה גבוהה זו שלשביעות רצון מן המגורים,‏ בקרב עולי 2001, קיימת למרות שאחוז הגרים בדירות בבעלותם בקבוצה זו נמוך,‏כאמור,‏ מאשר בקבוצות הקודמות,‏ ומגיע ל-‏‎5%‎ בלבד לאחר כשנה וחצי בארץ,‏ בהשוואה לכמעט רבע מהעוליםשנחקרו ב-‏‎1995‎ וב-‏‎1991‎‏.‏ ואכן,‏ בדיקה נוספת העלתה,‏ שבשלב זה של ותק בארץ אין קשר מובהק בין סוגהדיור בו גרים העולים ‏(דירת קבע או דירה בשכירות)‏ לבין רמת שביעות רצונם מהדירה.‏ כן לא נמצא קשרמובהק בין גובה שכר הדירה שמשלמים העולים לבין שביעות רצונם מהדירה.‏ הגורמים שנמצאו קשורים באופןהחזק ביותר לרמת שביעות הרצון של העולים מהדירה בה הם גרים הינם:‏ שביעות הרצון מהשכונה,‏ שביעותרצון מישוב המגורים,‏ שביעות הרצון מחיי התרבות,‏ מספיקות ההכנסה לכל הצרכים,‏ מספר החדרים בדירה,‏שביעות רצון מהטיפול שקיבל במשרד לקליטת העלייה ושביעות הרצון מחיי החברה.‏רמת חייםבעלות על מוצרים ברי קיימאהנתונים לגבי החודשים הראשונים בארץ הצביעו על כך,‏ כי חלה עלייה ברמת הציוד והבעלות על מוצריםברי קיימא,‏ בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001, בהשוואה לעולים שהגיעו ב-‏‎1995‎‏.‏ עלייה זו התבטאה כמעטבכל המוצרים שנבחנו ‏(להוציא בעלות על מכונית פרטית),‏ ובמיוחד באשר ל:‏ מערכת סטריאופונית ‏(מ-‏‎8%‎ל-‏‎28%‎‏),‏ מכשיר וידיאו ‏(מ-‏‎18%‎ ל-‏‎37%‎‏),‏ מיקרוגל ‏(מ-‏‎7%‎ ל-‏‎36%‎‏)‏ ומחשב אישי ‏(מ-‏‎3%‎ ל-‏‎21%‎‏).‏ כצפוי,‏בשלב ראשוני זה של ותק בארץ,‏ אחוז הבעלות על מוצרים בר קיימא בקרב העולים נמוך,‏ לגבי רוב המוצריםשנבחנו,‏ מזה שבאוכלוסייה הישראלית הכללית בתקופה המקבילה.‏ עם זאת,‏ ראוי לשים לב לפריט אחד שאחוזהעולים הצורכים אותו גבוה,‏ כבר בחצי השנה הראשונה לשהותם בארץ,‏ משל האוכלוסיה בכללותה:‏ החיבורלטלוויזיה בכבלים או בלוויין:‏ 82% בקרב העולים,‏ לעומת 72% באוכלוסייה הכללית.‏91כאשר בוחנים את הבעלות על הציוד לאחר כשנה וחצי בארץ,‏ בקרב העולים שנחקרו לאחרונה,‏ אנו מוצאיםמספר מוצרים שלגביהם כמעט ולא חל שינוי בהשוואה למצב לאחר ששה חודשים בארץ:‏ חיבור לטלוויזיהבכבלים ‏(מ-‏‎82%‎ ל-‏‎83%‎‏),‏ מכונת כביסה ‏(מ-‏‎76%‎ ל-‏‎79%‎‏),‏ מייבש כביסה (8%), מדיח כלים (2%), מערכתסטראופונית ‏(מ-‏‎28%‎ ל-‏‎29%‎‏).‏ לגבי שאר המוצרים אנו מוצאים עלייה באחוז הבעלות עד לראיון השני:‏מכשיר וידאו ‏(מ-‏‎37%‎ ל-‏‎45%‎‏),‏ מיקרוגל ‏(מ-‏‎36%‎ ל-‏‎49%‎‏),‏ מכונית פרטית ‏(מ-‏‎3%‎ ל-‏‎6%‎‏),‏ מחשב אישי‏(מ-‏‎21%‎ ל-‏‎30%‎‏),‏ חיבור לאינטרנט ‏(מ-‏‎11%‎ל-‏‎16%‎‏)‏ וטלפון סלולארי ‏(מ-‏‎73%‎ ל-‏‎84%‎‏).‏לאחר שנה וחצי של שהות בארץ,‏ נמצא מוצר אחד נוסף שאותו צורכים העולים יותר מהאוכלוסיה הכללית:‏

הטלפון הסלולארי (84% לעומת 79% באוכלוסיה הכללית).‏ לגבי המוצרים האחרים ישנו עדיין פער משמעותיבין העולים לאוכלוסיה הכללית,‏ גם לאחר שנה וחצי בארץ.‏ הפער גדול במיוחד במוצרים הבאים:‏ מכונית פרטית(6% מול 71%), מייבש כביסה (8% מול 33%), מדיח כלים (2% מול 30%).הנתונים לגבי ההתחברות לטלוויזיה בכבלים,‏ ולגבי הטלפון הסלולארי,‏ כמו אחרים ‏(למשל:‏ בעלות נמוכה עלמדיח כלים,‏ מייבש כביסה)‏ מצביעים,‏ לא רק על הבדלים כלכליים,‏ אלא גם,‏ אולי,‏ על סדרי עדיפויות שונים,‏ אוהעדפות תרבותית שונות,‏ בקרב העולים,‏ בהשוואה לחברה הישראלית הכללית.‏ השערתנו היא,‏ כי האחוז הגבוהשל מחוברים לטלוויזיה בכבלים ולטלפון הסלולארי קשור,‏ לצורך החזק של העולים להיחשף למידע ולהיצעתרבותי בשפתם,‏ שאותה מציעה הטלוויזיה בכבלים,‏ ולשמור על קשר מידי עם בני משפחה וחברים,‏ באמצעותהטלפון הסלולארי.‏ ממצא זה מתקשר לממצאים אחרים של מחקר זה,‏ אודות חשיבותם של קשרי המשפחהוהחברים מאותו מוצא לעולים אלה,‏ ונטייתם לשמר את שפת ארץ המוצא ותרבותה,‏ בד בבד עם הזיקה לחברההישראלית הוותיקה.‏מדדים סובייקטיביים של רמת חייםבמדדים הבודקים שביעות רצון מרמת החיים ‏(שביעות רצון מרמת החיים ומספיקות ההכנסה לצרכים),‏ נמצאשיפור מסוים בקרב עולי 2001 לאחר כשנה וחצי בארץ,‏ בהשוואה למצב לאחר ששה חודשים.‏ השיפור בולטיותר ב"מספיקות ההכנסה"‏ מאשר במדד הכללי יותר,‏ שביעות רצון מרמת החיים.‏קליטה בעבודהמועסקים ומובטליםאחוז המועסקים בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001 עלה מ-‏‎62%‎‏,‏ לאחר כחצי שנה בארץ,‏ ל-‏‎76%‎ בשנה השנייהלעלייה.‏ שיעור הזהה לזה שנמצא אצל עולי יולי 1990 וגבוה מזה של עולי ספטמבר 1991. אחוז המועסקיםבקרב הקבוצה האחרונה שנחקרה נמוך מזה שבקרב עולי ינואר-מרץ 1995, בתקופה דומה של ותק בארץ,‏ אםכי לא באופן משמעותי - 76% לעומת 80%, בהתאמה.‏יחד עם זאת,‏ יש לציין,‏ כי שיעור העולים שרואיינו לאחרונה ‏(עולי יולי-ספטמבר 2001) אשר דיווחו שהיומובטלים בזמן זה או אחר לאחר בואם לארץ הוא גבוה מאוד - 72% מכלל השייכים לכוח עבודה.‏ 23% ציינושתקופת האבטלה הייתה בין חודש אחד לחודשיים,‏ 16% היו מובטלים 5–3 חודשים,‏ ו-‏‎33%‎ לא עבדו במשךתקופה של שישה חודשים או יותר.‏מעניין לציין כי מכלל העולים המועסקים בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001, כשנה וחצי לאחר עלייתם,‏ 9%עובדים ביותר ממשרה אחת.‏ 66% עובדים,‏ לפי דיווחם במשרה מלאה,‏ ו-‏‎25%‎ עובדים בהיקף של פחות ממשרהמלאה.‏ כ-‏‎10%‎ מהעולים למדו במהלך השנה וחצי הראשונות בארץ בקורס להסבה או התאמה מקצועית,‏ אושעוברים אותו בעת הראיון.‏בקרב המשפחות שבהן לפחות אחד מבני הזוג שייך לכוח העבודה,‏ נבחן גם המצב התעסוקתי של המשפחהכיחידה.‏ מסתבר מהנתונים שבקרב 89% מכלל היחידות המשפחתיות שנבחנו לאחרונה יש לפחות מועסקאחד במשק בית.‏ בקרב עולי יולי 1990 ו-ספטמבר 1991, בתקופה דומה של שהות בארץ,‏ שיעור זה היה נמוךבמקצת (87%), אך אצל עולי ינואר-מרץ 1995 הוא היה הגבוה ביותר בהשוואה לכל קבוצות העולים שנחקרועד כה:‏ 91%. אחוז המשפחות הגרעיניות שבתוכן שני בני הזוג היו מועסקים,‏ כשנה וחצי-שנתיים לאחר92

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808בואם לארץ,‏ הינו נמוך יותר בקרב המשפחות שרואיינו לאחרונה,‏ בהשוואה לעולי ינואר-מרץ (44% 1995לעומת 51%), זהה לזה שנמצא אצל עולי ספטמבר 1991 וגבוה במקצת מזה של עולי יולי (40%). 1990אחוז המשפחות שבהן אף אחד מבני הזוג אינו עובד,‏ בקרב כל קבוצות העולים שנבחנו במעקב זה נע בין 9%ל-‏‎13%‎‏.‏ניידות מקצועיתבדומה למה שנמצא לגבי קבוצות עולים אחרות שנבחנו במהלך מעקב זה,‏ נרשמה גם בקרב עולי יולי-ספטמבר2001 ניידות מקצועית כלפי מטה בהשוואה לעיסוק בארץ מוצאם.‏ כך,‏ לדוגמה,‏ שיעור בעלי המקצועותהאקדמיים והחופשיים ירד בקרב עולים אלה מ - 57% ‏(בחו"ל)‏ ל - 7% בלבד לאחר שנה וחצי עד שנתייםבארץ.‏ במקביל,‏ שיעור העובדים המקצועיים והבלתי-מקצועיים עלה מ - 34% ‏(לפני העלייה)‏ ל - 65% ‏(בשנההשנייה בארץ).‏עם זאת,‏ יש לציין,‏ שרמת הניידות המקצועית בשנה השנייה בארץ,‏ הינה הגבוהה ביותר בקרב עולי 2001בהשוואה לשלוש קבוצות העולים שעלו ארצה ביולי 1990, ספטמבר 1991, וינואר-מרץ 1995. באותו עניין,‏כאשר נשאלו העולים באיזו מידה דומה עבודתם בארץ לזו שהייתה להם בחו"ל,‏ כ - 80% מהם דיווחו שעיסוקםבישראל אינו דומה לזה שהיה להם בארץ מוצאם:‏ 73% ‏"לא דומה כלל"‏ ו - 5% ‏"לא כל כך דומה".‏חשש מפיטורין43% מעולי יולי-ספטמבר 2001, המועסקים בארץ,‏ דיווחו,‏ שנה וחצי-שנתיים לאחר העלייה,‏ שהם חוששים‏("מאוד"‏ או ‏"למדי")‏ שיפטרו אותם ממקום עבודתם.‏ אחוז זה הינו נמוך יותר בהשוואה למה שנמצא בקרבהעולים שהגיעו לארץ ביולי 1990 וספטמבר (54% 1991 ו - 49%, בהתאמה).‏ עם זאת,‏ יש לציין,‏ ששיעורהמועסקים החוששים מפיטורין עלה בשנים האחרונות,‏ כאשר בקרב עולי ינואר-מרץ 1995 שיעור זה היה36% בלבד,‏ בתקופה מקבילה של המעקב.‏שביעות רצון מהעבודהלמרות שרמת הניידות המקצועית כלפי מטה,‏ בשנה השנייה בארץ,‏ הינה הגבוהה ביותר בקרב עולי 2001בהשוואה לשלוש קבוצות העולים שרואיינו לפניהם,‏ לא נרשמה ירידה משמעותית באחוז המועסקים שהינםשבעי רצון מעבודתם בארץ.‏ כך,‏ שיעור המרואיינים המדווחים שהינם שבעי רצון מן העבודה ‏("בהחלט"‏ או‏"למדי")‏ בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001 הוא 49%, כלומר נמוך רק במקצת מזה שנמצא בקרב עולי יולי 1990וספטמבר (61% 1991 ו - 52%, בהתאמה),‏ ואפילו קצת יותר גבוה מזה שהביאו עולי ינואר-מרץ 1995בתקופה דומה של ותק בארץ (45%).ציפיות להצלחה מבחינה מקצועית וכלכליתרמת האופטימיות של העולים לגבי העתיד נמדדה באמצעות שתי שאלות ישירות:‏ האחת שמתייחסת להערכתםאת סיכוייהם האישיים להצליח בישראל מבחינה מקצועית וכלכלית,‏ והשנייה שנבחנה את תפיסתם לגביסיכויי ההצלחה של הדור הבא במשפחתם.‏ הממצאים שנתקבלו לגבי ארבע קבוצות העולים,‏ שעלו החלמשנת 1990 ועד כה,‏ בשנה השנייה לשהותן בארץ,‏ מצביעים על שתי תופעות:‏931. תפיסת פסימית,‏ יחסית,‏ של העולים את סיכויי הצלחתם האישיים,‏ מול תפיסה אופטימית יותר של סיכויי

ההצלחה של הדור הבא.‏ כפי שידוע,‏ תפיסות אלו מאפיינות,‏ בדרך כלל,‏ במידה זו או אחרת,‏ את הדור הראשוןשל מהגרים בכל מקום בעולם ‏("דור המדבר").‏2. הערכת העולים שרואיינו לאחרונה ‏(עולי יולי-ספטמבר 2001) הן את סיכוייהם האישיים להצליח בישראלמבחינה מקצועית וכלכלית,‏ וכן את סיכויי ההצלחה של הדור הבא במשפחתם קרובה מאוד לזו של עוליינואר-‏ מרץ 1995, באותה נקודת זמן,‏ ואפילו אופטימית יותר מזו שנמצאה בקרב עולי ספטמבר 1991. קבוצתהעולים היחידה שבתוכה רמת האופטימיות לגבי עתידה ועתיד ילדיה בארץ הינה גבוהה יותר היו העוליםשהגיעו בשנת 1990. עם זאת,‏ יש להדגיש כי חלה ירידה ברמת האופטימיות של עולי 2001, לגבי סיכוייהםהאישיים להצלחה,‏ במהלך השנה וחצי הראשונות בישראל,‏ מ-‏‎32%‎ ל-‏‎22%‎‏,‏ ומ-‏‎69%‎ ל-‏‎58%‎ לגבי סיכוייהדור הבא.‏קליטה לשוניתיכולת לשוחח,‏ לקרוא ולכתוב בעבריתבקרב עולי יולי-ספטמבר 2001, חל שיפור ביכולת המדווחת לשוחח ‏"שיחה פשוטה"‏ בעברית מ-‏‎38%‎ לאחרששה חודשים ל-‏‎48%‎ לאחר כשנה וחצי לעלייה.‏ העולים שנחקרו לאחרונה הגיעו לאחר שנה וחצי,‏ כמו לאחרששה חודשים,‏ ליכולת גבוהה יותר לשוחח בעברית מאשר הקבוצה שעלתה לפניהם,‏ ב-‏‎1995‎‏.‏ היכולת לשוחחבעברית של העולים האחרונים,‏ לאחר שנה וחצי לעלייה,‏ דומה,‏ עם זאת,‏ לזו שמצאנו בתחילת גל העלייה שלשנות ה-‏‎90‎‏:‏ ב-‏‎1990‎ וב-‏‎1991‎‏.‏ בניגוד לשיפור שנמצא ביכולת לשוחח בעברית במהלך השנתיים הראשונותבארץ,‏ לא מצאנו שיפור ביכולת לקרוא ולכתוב בעברית בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001.השימוש בעברית כשפת יום-יוםכמו שמצאנו בממצאי המעקב עד כה,‏ אחוז העולים המשתמשים בעברית בלבד כשפת יום-יום נמוך ביותרבמהלך השנתיים הראשונות בארץ ‏(פחות מעשרה אחוז בכל הקבוצות),‏ והוא עולה עם הזמן רק במעט.‏ עםזאת,‏ כאשר מתייחסים גם לאחוז העולים המדווחים שהם משתמשים בעברית ובשפת ארץ מוצאם ‏"באותהמידה",‏ עולה אחוז זה,‏ בקרב העולים שנחקרו לאחרונה,‏ לכרבע לאחר ששה חודשים בארץ,‏ ולכשליש מהעוליםלאחר שנה וחצי.‏ עולי 1990 בולטים לטובה,‏ בהשוואה לקבוצות שעלו לאחר מכן,‏ מבחינת אחוז המדווחיםעל שימוש בעברית כשפת יום יום,‏ כאשר כמעט מחצית מהם דווחו,‏ לאחר שנה וחצי בארץ,‏ שהם משתמשיםבעברית בלבד (9%) או באותה מידה כברוסית (39%).השימוש בעברית בהקשרים נבחריםבחינת ההקשרים השונים לפי מידת השימוש בעברית או בשפת המוצא מעלה ממצא הדומה לזה שעלהבשנתונים קודמים:‏ עיקר השימוש בעברית על ידי העולים הוא במקום העבודה,‏ בהפרש גדול מכל שארהשימושים שנבחנו – 37% מהעולים ‏(העובדים)‏ משתמשים בעברית כשפה בלעדית או עיקרית במקוםהעבודה,‏ לאחר כשנה וחצי בארץ ‏(לעומת 0% עד 7% בהקשרים האחרים).‏ עם זאת,‏ מעניין להצביע על תופעהנוספת בהקשר זה:‏ כמעט מחצית העובדים משתמשים,‏ בשפת מוצאם ‏(רוסית,‏ לרוב,‏ כמובן),‏ בעיקר או באופןבלעדי,‏ במקום עבודתם בשלב זה לשהותם בארץ.‏ נקודה זו משקפת,‏ את הפיכתה של השפה הרוסית לשפהשכיחה ולגיטימית בארץ,‏ גם בהקשרים פורמאליים כמקומות עבודה.‏94

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808מלבד במקום העבודה,‏ כאמור,‏ השימוש הנפוץ ביותר בעברית הוא בהאזנה לרדיו וצפייה בטלוויזיה (18%נחשפים כך לעברית לפחות ‏"באותה מידה"‏ כמו לרוסית).‏ ההקשרים בהם משמרים העולים את שפת מוצאםיותר מכל הם המשפחה המצומצמת ‏(בן/בת זוג וילדים),‏ מצד אחד,‏ וקריאת ספרים,‏ מצד שני.‏הגורמים המסבירים את ההבדלים בין העולים בקליטה הלשוניתארבעה סוגי גורמים נמצאו כתורמים לקליטתם הלשונית של העולים ‏(היכולת לשוחח,‏ לקרוא ולכתוב בעבריתומידת השימוש בשפה כשפת דיבור יום יומית):‏א.‏ גורמים דמוגראפיים:‏ גיל בעת העלייה ‏(גיל צעיר),‏ רמת השכלה ‏(גבוהה)‏ ומין ‏(נשים יותר מגברים)‏ב.‏ עוצמת המוטיבציה לרכישת השפה וסוג המוטיבציה ‏(אינסטרומנטאלית מול אינטגרטיבית)‏ג.‏ לימוד פורמאלי:‏ לפני העלייה ובאולפן,‏ אחרי העלייה.‏ד.‏ גורמי ‏"חשיפה לעברית"‏ או ‏"הזדמנות לשימוש בה":‏ בהקשר של עבודה ובהקשר של מפגשים חברתיים.‏להלן פרוט הממצאים לגבי הגורמים הנ"ל:‏א.‏ משתנים דמוגראפייםגיל בעת העלייהמיןסיכוייהם של עולים המגיעים לארץ בגיל מבוגר,‏ יחסית,‏ לרכוש מיומנות,‏ אפילו בשפה המדוברת,‏ נמוכים,‏ בעיקרבשל הקשר הידוע הקיים בין גיל למיומנות רכישת שפות בכלל,‏ אך גם בשל גורמים נסיבתיים,‏ הקשורים בגיל:‏המוטיבציה הנמוכה יותר של עולים מבוגרים להתערות בארץ ולהיקלט בה,‏ הן מבחינה אינסטרומנטאלית,‏ והןמבחינה חברתית;‏ העובדה שהם לומדים פחות עברית במסגרות פורמאליות ‏(שאולי אינן מותאמות להם),‏והעובדה שהם נחשפים פחות לשפה העברית בהקשרים חברתיים או במקומות עבודה.‏מסתבר ממצאינו כי הנשים העולות מברית המועצות לשעבר רוכשות את השפה העברית,‏ על כישורי הכתיבהוהדיבור מעט יותר מהגברים.‏ הגורמים התורמים ליכולת זו של הנשים העולות הן:‏ לימוד ממושך יותר באולפן,‏ומפגש תדיר יותר עם ילידי הארץ או וותיקים דוברי עברית.‏ עם זאת,‏ הגורם העיקרי המפחית את הצלחתן שלהנשים ברכישת השפה:‏ כניסתן המאוחרת יותר לשוק העבודה,‏ המהווה את הסביבה העיקרית בה נחשפיםהעולים לשפה העברית.‏ למרות חסרון זה,‏ כאמור,‏ עדיין קיים יתרון לנשים ברכישת השפה.‏ יתרון זה בולטביכולת לקרוא ולכתוב עברית,‏ שבה יש להן יתרון גם מעבר להשפעת הגורמים הסביבתיים והמוטיב ציוניים.‏רמת השכלה95כצפוי,‏ נמצא קשר בין רמת ההשכלה של העולה ‏(שנמדד במס'‏ שנות הלימוד)‏ לבין יכולתו לשוחח בעברית,‏ויכולתו לקרוא ולכתוב,‏ לאחר כשנה וחצי בארץ.‏ קשר זה קיים באופן בלתי תלוי בגורמים אחרים,‏ ומבטא,‏ כפיהנראה,‏ את הקשר הידוע בין רכישת שפה ומיומנויות למידה כלליות.‏ רמת ההשכלה של העולה משפיעה עלהיכולת לשוחח בעברית,‏ גם באופן עקיף,‏ באמצעות העובדה שעולי משכילים יותר לומדים עברית במסגרותפורמאליות,‏ לפני העלייה ולאחריה,‏ יותר מאלה המשכילים פחות.‏ עם זאת,‏ לא מצאנו קשר בין רמת ההשכלהשל העולה לבין מידת השימוש בשפה למעשה,‏ בהשוואה לשימוש ברוסית.‏

ב.‏ גורמי מוטיבציהממצאינו מצביעים על קיומו של קשר בין עוצמת המניע לרכישת השפה,‏ אשר נמדד באמצעות שאלה על‏"חשיבות לימוד עברית לקליטתך",‏ לבין שלושת המדדים שנבחנו.‏ יותר מזה,‏ אנו רואים שהקשר החזק ביותרעם עוצמת המניע הוא במידת השימוש בעברית/רוסית כשפת יום-יום.‏ בניגוד לשני נמדדים האחרים,‏ קשר זהקיים גם מעבר להשפעתם של הגורמים האחרים שנבחנו.‏מעבר להשפעתה של עוצמת המוטיבציה,‏ יש חשיבות רבה לסוג המוטיבציה:‏ ממצאינו מצביעים על גורמימוטיבציה ‏"אינסטרומנטאליים"‏ כבולטים יותר מאשר המניעים האינטגראטיביים,‏ בהשפעתם על רכישת השפההעברית ועל השימוש בה בקרב עולי ברית המועצות לשעבר,‏ לאחר כשנה וחצי לעלייתם.‏כלומר,‏ ניתן לטעון,‏ כי רכישת השפה העברית נתפסת,‏ בקרב העולים,‏ בעיקר כאמצעי לשיפור סיכויי ההצלחההכלכלית והמקצועית בחברה,‏ ופחות כאמצעי להשתלבות מבחינה חברתית.‏ עם זאת,‏ לא ברור עדיין אם מדוברבדפוס קליטה אופייני של העולים מברית המועצות לשעבר,‏ שעבורם רכישת השפה העברית והשימוש בה בחייהיום-יום אינה נתפסת כתנאי הכרחי לקליטה ‏"חברתית",‏ והם חשים שקליטה כזו אפשרית גם תוך המשךשימוש בשפה הרוסית,‏ או שתופעה זו אופיינית לשלב הקליטה הראשוני בו נמצאים העולים,‏ שבו נושאיהקליטה המודגשים את אלה האינסטרומנטאליים ‏(תעסוקה,‏ דיור,‏ קליטה כלכלית).‏ בדיקה נוספת של נושא זהבשלב מאוחר יותר של קליטה ‏(לאחר שלוש וחצי וחמש שנים בארץ)‏ תאפשר הבהרה של נושא זה.‏מעניין לציין שהן מדד עוצמת המניע,‏ והן הגורם המרכזי המודד את המוטיבציה האינסטרומנטאלית‏("הערכת הסיכויים האישיים להצלחה מבחינה כלכלית ומקצועית")‏ מסבירים את ההבדלים ברכישת השפהוהשימוש בה,‏ גם ללא תלות בגורמים אחרים,‏ כגון:‏ גילו של העולה בעת העלייה,‏ משך הלימוד באולפן,‏ אומידת החשיפה לשפה העברית בהקשרים חברתיים או תעסוקתיים.‏ עם זאת,‏ כפי שציינו,‏ כיוון שהמוטיבציההאינסטרומנטאלית חזקה יותר בקרב צעירים,‏ היא מחזקת עוד יותר את השפעת הגיל על רכישת השפה.‏ וכיווןשהמניע האינסטרומנטאלי קשור גם בלמידת השפה באופן פורמאלי,‏ לפני העלייה ואחריה,‏ הקשר בין המניעלקליטה הלשונית מתחזק.‏ג.‏ לימוד פורמאלילימוד עברית לפני העלייה,‏ לימוד עברית בארץ,‏ ובעיקר משך לימוד העברית,‏ הינו הגורם החזק ביותר בהסברההבדלים בין העולים המצליחים לרכוש את השפה,‏ לבין אלה שאינם מצליחים,‏ או מצליחים פחות,‏ כאשרמדובר ביכולת לקרוא ולכתוב בעברית.‏ גם לגבי המדדים האחרים,‏ כולל השימוש בעברית כשפת יום יום,‏ ישלאלה שלמדו עברית באופן פורמאלי יתרון משמעותי על פני האחרים,‏ אם כי כאן הגיל עולה עליו בהשפעתו.‏השפעתו של האולפן על השליטה בשפה המדוברת והכתובה,‏ וכן על מידת השימוש בשפה כשפת יום-יום,‏קיימת גם מעבר להשפעתם של כל הגורמים האחרים שנבחנו.‏ד.‏ גורמי חשיפה לשפה העבריתמעבר להשפעתם של הגורמים הקודמים על רכישת השפה,‏ נמצאה גם השפעה של מידת החשיפה שלהעולים להקשרים הדורשים שימוש בעברית,‏ או מאפשרים הזדמנויות לשימוש בשפה.‏ נבחנה השפעה של שניהקשרים כאלה,‏ האחד ‏"אינסטרומנטאלי"‏ יותר באופיו ‏(עבודה בתקופת הקליטה הראשונית – ששת החודשיםהראשונים לעלייה),‏ והשני,‏ ‏"אינטגרטיבי"‏ יותר באופיו ‏(תכיפות הפגישות עם וותיקים וילידי הארץ).‏ממצאינו עולה כי,‏ היכולת לשוחח עברית עולה ככל שהעולה נפגש יותר עם דוברי השפה בהזדמנויות חברתיות,‏96

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808וכן גבוהה יותר השליטה בשפה בקרב העולים העובדים,‏ כבר בחודשים הראשונים לעלייתם.‏ ממצאינו עולהעוד כי גורמים אלה משפיעים,‏ גם כאשר השפעתם של גורמים כגון גיל צעיר או מוטיבציה,‏ שקשורים אף הםלחשיפה להקשרים של שימוש בשפה,‏ מוחזקת קבוע.‏ כלומר,‏ מעבר לגילם של העולים,‏ מעבר למידה בה למדועברית באולפן,‏ ומעבר למידת המוטיבציה שלהם לרכישת השפה או לסוג המוטיבציה,‏ אלה שנחשפים כברבראשית חייהם בארץ לסביבת עבודה ולקשרים חברתיים מחוץ לסביבתם הלשונית,‏ יצליחו יותר לרכוש אתהשפה,‏ ואף ישתמשו בה יותר בחיי יום יום.‏חשיבותה של סביבת העבודה כאמצעי לעידוד החשיפה לשפה העברית משתקפת גם בממצא אחר,‏ לפיוההקשר שבו השימוש בעברית על ידי העולים שלפנינו הוא הרב ביותר הוא הקשר העבודה.‏ אם כי,‏ כאמור,‏ גםבהקשר זה אחוז העולים שעדיין משתמשים בשפת מוצאם ‏"בעיקר או באופן בלעדי",‏ לאחר שנה וחצי לעלייתם,‏עדיין גבוה באופן די מפתיע,‏ ומגיע לכמעט מחצית מהעולים.‏ ואכן,‏ מצאנו בניתוח הנוכחי שהשפעת החשיפהלסביבת עבודה בחצי השנה הראשונה על מידת השימוש בעברית בחיי יום-יום ‏"נעלמת"‏ כאשר מחזיקים קבועאת שאר הגורמים שנחקרו.‏ כלומר,‏ סביבת העבודה אכן חושפת את העולים להזדמנות להשתמש בעברית,‏משפרת את יכולתם הפוטנציאלית להשתמש בה,‏ אך מידת השימוש בשפה למעשה תלויה יותר בגורמיםאחרים:‏ בגילו של העולה,‏ בעוצמת המניע שלו להשתמש בעברית,‏ בתפיסתו את תרומת השפה העבריתלסיכויי הצלחתו בישראל,‏ במידה בה הוא למד באולפן,‏ ובמידה בה הוא נחשף לשפה בהקשרים חברתיים.‏לסיכום:‏ השליטה בשפה העברית עולה ככל שגילו של העולה צעיר יותר,‏ היא גבוהה יותר בקרב נשים מאשרבקרב גברים ‏(בעיקר כאשר מדובר בשליטה בשפה הכתובה),‏ היא גוברת ככל שלעולה יש מוטיבציה חזקה יותרלרכוש את השפה,‏ וככל שמוטיבציה זו קשורה להצלחתו הכלכלית והמקצועית בארץ.‏ רמת השליטה גוברתבמידה משמעותית בקרב אלה שלמדו עברית באופן פורמאלי לפני העלייה ולאחריה,‏ והיא חזקה יותר בקרבהעולים הנחשפים לשפה העברית דרך מקום העבודה,‏ ובהקשרים חברתיים בלתי פורמאליים ‏(כגון מפגש עםוותיקים וילידי הארץ).‏ההבדלים במידת השימוש הממשי בשפה העברית כשפת יום יום מוסברים בעיקר ע"י ארבעה גורמים:‏ גיל,‏עוצמת המניע לרכישת השפה,‏ עוצמת המניע האינסטרומנטאלי לקליטה בארץ,‏ הלימוד באולפן,‏ ותכיפותהמפגשים החברתיים עם דוברי עברית.‏קליטה חברתית ותרבותיתתכיפות הפגישות החברתיותהממצאים מצביעים על העדפה בולטת של המפגשים חברתיים ‏"בתוך קבוצת המוצא והוותק"‏ - מפגשיםעם עולים מארצם ‏(התדירות הגבוהה ביותר)‏ ועם וותיקים מארצם,‏ במהלך השנתיים הראשונות בארץ.‏ בכלהקבוצות ובשתי נקודות הזמן,‏ תדירות המפגש הנמוכה ביותר היא מחוץ לקבוצת המוצא והוותק:‏ מפגשיםחברתיים עם ילידי הארץ או עם וותיקים מארצות אחרות.‏באופן כללי ניתן לראות כי במהלך השנים,‏ העולים נפגשים פחות עם עולים מארצם.‏ דבר זה בולט יותר בקרבשתי הקבוצות שהגיעו ב-‏‎1995‎ וב-‏‎2001‎‏.‏ ניתן להבחין גם בעלייה קלה בתדירות הפגישות מחוץ לקבוצתהמוצא והוותק בקרב העולים שהגיעו ב-‏‎2001‎‏,‏ כאשר 14% מהם נפגשים ‏"לעתים קרובות"‏ עם ישראליםוותיקים או ילידי הארץ,‏ לאחר כשנה וחצי לעלייתם,‏ בהשוואה ל-‏‎9%‎ עד 11% בשנים הקודמות.‏97בדקנו ממסגרת המעקב גם את המידה בה נפגשים העולים מברית המועצות לשעבר עם עולים מארצם,‏

בהשוואה לקבוצות אוכלוסייה נבחרות,‏ בנסיבות חברתיות שונות:‏ במפגשים מקריים ‏(במכולת או באוטובוס),‏במפגשים פורמאליים מאורגנים ‏(כגון במתנ"ס),‏ ובמפגשים חברתיים ‏"בלתי פורמאליים"‏ ו"אינטימיים"‏ יותר:‏בביתם או בבית חברים.‏מסתבר מהנתונים,‏ כי אחוז המדווחים על מגעים ‏"מקריים"‏ עם עולים מברית המועצות גבוה ביותר,‏ ודומהלאחוז הנפגשים כך עם ישראלים וותיקים.‏ אחוז הנפגשים בהזדמנויות מקריות עם עולים מאתיופיה גבוהאף הוא,‏ יחסית (78%), בעוד שרק 30% מדווחים שנפגשו עם עולים מארצות הברית בנסיבות כאלו.‏ מדד זהמשקף,‏ כפי הנראה,‏ את מידת הבולטות,‏ הכמותית והאיכותית של הקבוצות השונות,‏ ואת הסיכוי לפגוש בהםאו להבחין בהם בנסיבות מקריות.‏שני המדדים הנוספים משקפים בצורה טובה יותר את מידת המגע החברתי המשמעותי בין עולי ברית המועצותלקבוצות השונות שנבדקו.‏ אחוז הפוגשים עולים מברית המועצות לשעבר בנסיבות חברתיות כגון:‏ אירועיםבמרכזים קהילתיים,‏ חוגים או מועדים,‏ אף הוא גבוה יחסית,‏ ומגיע ל-‏‎84%‎‏.‏ באופן דומה,‏ כשלושה רבעיםמהעולים נפגשו עם ישראלים וותיקים בנסיבות כאלו.‏ לעומת זאת,‏ רק 29% פגשו עולים מאתיופיה באירועיםכאלה,‏ ורק 19% נפגשו באירועים חברתיים ‏"פורמאליים"‏ עם עולים מארצות הברית.‏ההקשר האינטימי ביותר והקרוב ביותר:‏ פגישות בבית או בבית חברים,‏ מבטא יותר מכל את מידת הקרבההחברתית בין הקבוצות:‏ עולי ברית המועצות לשעבר – כפי שכבר ראינו קודם – נפגשים יותר מכל עם עוליםאחרים מארצם בנסיבות אינטימיות מסוג זה (91%). עם זאת,‏ כמחצית מהעולים דווחו כי פגשו ישראליםוותיקים בביתם או בבית חברים בשנתיים הראשונות שלהם בארץ.‏ אחוז נמוך ביותר פגשו כך עולים מאתיופיהאו מארצות הברית.‏ יש לזכור,‏ כמובן,‏ את מגבלות התקשורת הלשונית בין העולים לקבוצות השונות בשלב זהשל שהות בארץ.‏שביעות רצון מחיי החברה והתרבותבעוד שמבחינת שביעות הרצון מחיי החברה לא מסתמנת מגמה ברורה של שינוי בקרב עולי 2001, וכמחציתמהעולים הביעו שביעות רצון מחיי החברה שלהם,‏ לאחר ששה חודשים ולאחר כשנה וחצי בארץ,‏ מסתמן שינוילטובה ברמת שביעות הרצון מחיי התרבות במהלך השנים.‏ כך,‏ אחוז שבעי הרצון מחיי התרבות לאחר כשנהוחצי בארץ עולה מ-‏‎17%‎ בקרב עולי 1990, ו-‏‎20%‎‏,‏ בקרב עולי 1991, ל-‏‎33%‎ בקרב עולי 1995 ועד ל-‏‎46%‎בקרב עולי 2001. מגמה זו משקפת,‏ כפי הנראה,‏ את השיפור האובייקטיבי שחל בשנים האחרונות בהיצעהתרבותי לעולים דוברי הרוסית בארץ,‏ ככל שמספרם באוכלוסייה הולך וגדל.‏נכונות לקרבה חברתיתמבחינת הנכונות לקרבה חברתית עם ילידי הארץ ועם ישראלים וותיקים מארצות אחרות ניכרת ירידהמשמעותית בקרב עולי 2001 בהשוואה לשתי הקבוצות שעלו לפניהם.‏ יותר מזה,‏ בקרב עולי 2001 עצמםחלה ירידה במידת הנכונות לקרבה חברתית עם ישראלים וותיקים בין ששה חודשים לשנה וחצי לאחר העלייה,‏מ-‏‎20%‎‏,‏ שהיו בעלי ‏"נכונות גבוהה"‏ לאחר ששה חודשים לעלייה,‏ ל-‏‎11%‎ בלבד לאחר שנה וחצי.‏ מגמות אלהמשקפות שוב,‏ יחד עם מדדים אחרים,‏ את ההעדפה ההולכת וגוברת לקשרים חברתיים עם קבוצת המוצא בקרבעלייה זו.‏98

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808הערכת יחס הוותיקים לעוליםניתן להבחין בשיפור בתפיסת העולים את יחס הוותיקים אליהם,‏ בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001, בהשוואהלקבוצות שעלו לפניהם ‏(להוציא עולי יולי 1990) הן לאחר כששה חודשים בארץ והן לאחר כשנה וחצי לעלייה.‏אחוז המעריכים את יחס הישראלים הוותיקים אליהם כ"טוב בהחלט"‏ או ‏"טוב למדי"‏ מגיע ליותר ממחציתמהעולים , לאחר כששה חודשים בארץ ‏(לעומת כ-‏‎40%‎ בשתי הקבוצות הקודמות),‏ ולכמעט 60% מהם לאחרכשנה וחצי בארץ ‏(לעומת כשליש בשתי הקבוצות הקודמות).‏ יותר מזה,‏ לראשונה אנו מוצאים שיפור בענייןזה ‏(אם כי קל,‏ יחסית)‏ בקרב עולי 2001, בין ששה חודשים לשנה וחצי בארץ,‏ לעומת יציבות או ירידה קלהבקרב הקבוצות הקודמות.‏זיקה ליהדות ולמסורת היהודיתדתיות וקיום מנהגיםאחוז המגדירים עצמם כ"דתיים"‏ נמוך ביותר בקרב העולים שהגיעו ב-‏‎2001‎ ‏(בין אחוז אחד לשני אחוזים).‏ רובהעולים מגדירים עצמם כ"לא דתיים כלל"‏ או בהגדרת ביניים של ‏"מסורתיים"‏ או ‏"לא כל כך דתיים".‏בעוד שבחודשים הראשונים בארץ מצאנו עלייה מסוימת במידת הדתיות המוצהרת בקרב עולי 2001, בהשוואהלזו שלפני עלייתם,‏ לאחר כשנה וחצי לעלייה חל שינוי בכיוון ההפוך,‏ ליתר חילוניות ופחות דתיות.‏ כך,‏ לאחרכשנה וחצי בארץ,‏ כששים אחוז מעולי 2001 הגדירו עצמם כ"לא דתיים כלל",‏ לעומת 47% לאחר כששהחודשים בארץ,‏ ו-‏‎54%‎ הצהירו כך לגבי דתיותם לפני העלייה.‏עם זאת,‏ מעניין לציין,‏ כי למרות ההגדרה העצמית ‏"החילונית",‏ אחוז העולים השומרים חלק מהמנהגיםהיהודיים גבוה מאחוז המגדירים עצמם כ"דתיים"‏ או ‏"מסורתיים".‏ כך,‏ למשל,‏ בעוד שכששים אחוז מהעולים,‏כאמור,‏ הגדירו עצמם כ"לא דתיים כלל"‏ לאחר כשנה וחצי לעלייתם,‏ 36% בלבד אינם מדליקים נרות שבת ‏"אףפעם",‏ ו-‏‎13%‎ בלבד אינם אוכלים ‏"אף פעם"‏ מצות בפסח.‏ עם זאת,‏ לגבי צום יום כיפור,‏ יש דמיון רב בין אחוזהעולים שאינם צמים לאחוז העולים שהגדירו עצמם כחילוניים.‏תופעה נוספת שניתן להבחין בה בהקשר זה היא העלייה באחוז המקיימים את המנהגים היהודיים שנבדקובמעבר מארץ המוצא לישראל.‏ כך,‏ למשל,‏ עולה אחוז המדליקים נרות שבת,‏ לפחות ‏"לפעמים"‏ מ-‏‎22%‎ לפניהעלייה,‏ ל-‏‎52%‎ לאחר כששה חודשים בארץ.‏ באופן דומה,‏ עולה אחוז הצמים ביום כיפור ‏("תמיד")‏ מ-‏‎10%‎בארץ המוצא ל-‏‎27%‎ לאחר כששה חודשים בארץ.‏ לאחר כשנה וחצי לעלייה ניתן להבחין בירידה קלה במידהבה מקיימים העולים את המנהגים והמצוות היהודיים,‏ בהשוואה לששה חודשים לאחר העלייה.‏מעניין לציין כי המנהג המקוים על ידי האחוז הגבוה ביותר של עולים הוא אכילת מצות בפסח,‏ ולאחריו הדלקתנרות שבת.‏ צום יו"כ מקוים על ידי האחוז הנמוך ביותר בקרב העולים.‏עולי בריה״מ לשעבר קליטתמן הממצאים עולה כי הנשים,‏ והמבוגרים יותר שבין העולים מגדירים עצמם כדתיים יותר,‏ ומקיימים אתהמנהגים היהודיים ‏(להוציא צום יו"כ)‏ יותר מהגברים ומהצעירים.‏ לא נמצא קשר בין דתיות וקיום מנהגי יהדותלבין רמת ההשכלה של העולים.‏99

תחושת זהות יהודית וישראליתזהות יהודיתתחושות הפרט כלפי היותו יהודי.‏במדד זה נכללו חמישה משתנים,‏ המתייחסים למידת הסכמתם של המרואיינים עם המשפטים הבאים:‏ ‏"אניגאה בכך שאני יהודי",‏ ‏"לו הייתה לי אפשרות להיוולד מחדש,‏ הייתי רוצה להיות יהודי",‏ ‏"אם זר יטעה ויחשובאותי ללא יהודי,‏ אתקן מיד את שגיאתו ואומר לו שאני יהודי",‏ ‏"לדעתי,‏ חיוני להעניק לילדים חינוך יהודי",‏ ו"אנירואה את היהודים בכל מקום בעולם כמשפחה גדולה אחת".‏בהשוואת הממוצעים של המדד הכולל בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001, לאחר חצי שנה ולאחר כשנה וחצילעלייה,‏ לא נמצא הבדל משמעותי בין שתי נקודות הזמן.‏ בשני השלבים כחמישים אחוז מהעולים הוגדרו כבעלי‏"רמה גבוהה"‏ של זהות יהודית,‏ כ-‏‎45%‎ כבעלי ‏"רמה בינונית",‏ ואחוז נמוך ביותר (7%-4%) נמצאו בקטגוריהשל זהות יהודית ‏"ברמה נמוכה".‏כאשר בוחנים את תשובותיהם של העולים לשאלות הספציפיות המרכיבות את המדד הכללי , ניתן לראות כישני המשפטים שבהם עוצמת הזהות היהודית גבוהה ביותר הם:‏ ‏"אני גאה בכך שאני יהודי"‏ ‏(ממוצע 3.27בשלב א'‏ ו-‏‎3.25‎ בשלב ב')‏ ו"לו היתה לי אפשרות להיוולד מחדש הייתי בוחר להיוולד יהודי"‏ (3.21 ו-‏‎3.25‎בהתאמה).‏ המשפטים שבהם מתבטאת עוצמה נמוכה,‏ יחסית של זהות יהודית הם:‏ ‏"חיוני להעניק לילדיםחינוך יהודי"‏ ‏(ממוצע 2.83 ו-‏‎2.79‎ בהתאמה)‏ ו-"אני רואה את היהודים בכל מקום כמשפחה אחת גדולה"‏(3.01 ו-‏‎2.80‎ בהתאמה).‏הרגשת סולידריות ‏"הסטורית"‏ עם גורלו של העם היהודיהמדד הכולל,‏ המבטא את תחושת הסולידריות עם העם היהודי,‏ מורכב חמישה משתנים.‏ המרואיינים נתבקשולציין באיזו מידה השפיעו המאורעות הבאים על הרגשתם כיהודים:‏ ‏"השמדת יהודי אירופה ע"י נאצים",‏‏"מלחמת ששת הימים (1967) בין ישראל לארצות ערב",‏ ‏"מלחמת יום כיפור (1973) בין ישראל לארצותערב",‏ ‏"מלחמת המפרץ (1991)", ו-אירועי האינתיפדה האחרונים".‏במדד זה אנו מוצאים ירידה משמעותית בעוצמת ‏"הסולידריות"‏ שמבטאים עולי יולי-ספטמבר 2001, כפישזו מתבטאת בהערכתם את השפעת המאורעות השונים על זהותם היהודית.‏ לגבי המדד הכולל עולה מןהממצאים כי אחוז בעלי העוצמה הנמוכה של סולידריות עלה משלב א'‏ ‏(ששה חודשים לעלייה)‏ לשלב ב'‏‏(שנה וחצי לעלייה)‏ מ-‏‎11%‎ ל-‏‎26%‎‏.‏ בהתאם,‏ אחוז בעלי הרמה הגבוהה של סולידריות ירד מ-‏‎35%‎ ל-‏‎26%‎‏.‏מעניין לציין כי השוואה בין המאורעות השונים במידת השפעתם על הזהות היהודית של העולים מעלה כיהמאורע המשפיע ביותר מבחינה זו הוא האחרון מבחינה כרונולוגית - ‏"אירועי האנטיפדה".‏ אחריו מבחינתעוצמת ההשפעה,‏ ‏"השמדת יהודי אירופה על ידי הנאצים"‏ ו"מלחמת ששת הימים".‏ הארועים שהשפיעו פחותמהאחרים על זהותם היהודית של העולים היו מלחמת המפרץ ומלחמת יום-כיפור.‏זהות ישראליתעוצמת תחושותיהם החיוביות של העולים לגבי היותם ישראליםבמדד זה נכללו ארבעה משתנים,‏ המתייחסים למידת הסכמתם של המרואיינים עם המשפטים הבאים:‏ ‏"אניגאה בכך שאני ישראלי",‏ ‏"אם זר יטעה ויחשוב אותי ללא יהודי,‏ אתקן מיד את שגיאתו ואומר לו שאני ישראלי",‏‏"העובדה שאני ישראלי ממלאת תפקיד חשוב בחיי"‏ ו"גורלי קשור במידה רבה בגורלה של מדינת ישראל".‏100

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808למרות שבציון הכולל לא מצאנו מגמה ברורה של שינוי בין שלב א'‏ לשלב ב'‏ בקרב עולי 2001, כאשר מתייחסיםלכל שאלה המרכיבה את המדד בנפרד ניתן להבחין בעלייה קלה בעוצמת הזהות הישראלית בשלב ב',‏ בהשוואהלשלב א',‏ כאשר הממוצע בכל פריט גבוה יותר לאחר שנה וחצי לעלייה מזה שנמצא לאחר ששה חודשים,‏ אםכי לא באופן אחיד בכל הפריטים.‏תפיסת מרכזיותה של מדינת ישראל לעם היהודי כולומדד זה מורכב מארבעה משתנים:‏ ‏"ישראל היא המקום היחיד בעולם בו ניתן לחיות חיים יהודיים מלאים",‏‏"העם היהודי לא יכול להמשיך להתקיים ללא קיומה של מדינת ישראל",‏ ‏"מדינת ישראל מצליחה להיות המרכזהרוחני של העם היהודי",‏ ‏"יהודים ברחבי העולם צריכים לעזור לישראל במקרה של מלחמה על קיומה,‏ גם אםעזרה זו מנוגדת לאינטרסים של המדינה בה הם חיים".‏במדד זה אנו מוצאים מגמה ברורה של החלשות התפיסה באשר לזיקה שבין ישראל והעם היהודיכולו.‏ אחוז העולים שהוגדרו במדד זה כבעלי ‏"רמה נמוכה"‏ עלה מ-‏‎4%‎ בלבד לאחר ששה חודשים בארץ ל-‏14% לאחר כשנה וחצי.‏ במקביל ירד אחוז בעלי ‏"רמה גבוהה"‏ בתפיסת הזיקה בין ישראל והגולה מ-‏‎62%‎ל-‏‎36%‎‏.‏ תופעה זו מתבטאת באופן ברור גם בממוצעים של כל שאלה בנפרד.‏ כך,‏ למשל,‏ יורד הממוצע שלהתפיסה לפיה ‏"ישראל היא המקום היחיד בעולם בו ניתן לחיות חיים יהודיים מלאים"‏ מ-‏‎3.13‎‏,‏ לאחר ששהחודשים בארץ,‏ ל-‏‎2.81‎ לאחר כשנה וחצי.‏ באופן דומה,‏ יורד הציון הממוצע בתפיסה ש"העם היהודי לא יכוללהמשיך להתקיים ללא קיומה של מדינת ישראל"‏ מ-‏‎3.38‎ ל-‏‎2.92‎‏.‏ מגמה דומה מצאנו לגבי שני הפריטיםהנוספים.‏במידה שניתן להגדיר מדד זה כ"זיקה לעמדות ציוניות",‏ מאפשרים ממצאינו לטעון כי חלה ירידה במידת‏"הציונות"‏ של העולים לאחר שנה וחצי של שהות בישראל.‏תחושת הפרט כלפי היותו ישראלי נמדדה גם באמצעות שאלה ישירה אחת המתייחסת להרגשת זהותישראלית מול זהות ‏"רוסית".‏הממצאים מצביעים על היחלשות הזהות ‏"הישראלית"‏ בהשוואה לזהות ‏"הרוסית"‏ בקרב עולי יולי-ספטמבר2001, לאחר כשנה וחצי של שהות בארץ,‏ בהשוואה לדווחם לאחר כששה וחצי חודשים בישראל.‏ כך,‏ אחוזהמדווחים שהם מרגישים ‏"לגמרי רוסים"‏ עלה מ-‏‎15%‎ לאחר כששה חודשים בארץ,‏ ל-‏‎21%‎ לאחר כשנה וחצי.‏אחוז המרגישים כישראלים יותר מאשר כרוסים ירד מ-‏‎19%‎ לאחר חצי שנה בארץ ל-‏‎13%‎ לאחר שנה וחצי.‏הסתגלות כלליתמדד כולל:‏ שביעות רצון כלליתהמשתנים המרכיבים מדד זה הם:"שביעות רצון מחיי התרבות",‏ ‏"שביעות רצון מחיי החברה",‏ ‏"שביעות רצוןמרמת החיים",‏ ו"שביעות רצון מהמצב הכללי".‏הממצאים מצביעים על כך שרוב המרואיינים מביעים,‏ בשלבים אלה של ותק בארץ,‏ מידה בינונית של שביעותרצון כללית מחייהם בחברה הישראלית,‏ כשליש מהם שייכים לקבוצה המאופיינת על ידי רמה נמוכה שלשביעות רצון,‏ כאשר ההבדל בין שלב א'‏ לשלב ב'‏ אינו משמעותי.‏101מבין ארבעה הפריטים המרכיבים את המדד,‏ התחום ששביעות הרצון ממנו נמצאה כנמוכה ביותר,‏ בשתינקודות הזמן,‏ הנו ‏"רמת החיים".‏

מידת המחויבות לחברה הישראליתבתחום זה נכללו המשתנים הבאים:‏ ‏"החלטה חוזרת לעלות לארץ",‏ ‏"ביטחון בהשארות בארץ",‏ ו"הרגשת ביתבישראל".‏באופן כללי מתברר מהנתונים של המעקב עד כה,‏ שהרוב המכריע של העולים שנחקרו מבטאים מחויבותגבוהה או בינונית לחברה הישראלית,‏ ורק מיעוט קטן ביותר ניתנים להגדרה כבעלי מחויבות ‏"נמוכה".‏ כך הדברגם לגבי עולי 2001.עם זאת,‏ מצאנו כי מידת המחויבות של עולי 2001 לישראל,‏ לאחר כשנה וחצי בארץ,‏ בארץ כפי שהיא מתבטאתבמדד הכולל,‏ נמוכה באופן משמעותי מזו של הקבוצות הקודמות באותה נקודת זמן.‏ כך,‏ אחוז המוגדרים כבעלימחויבות ‏"גבוהה"‏ היה קרוב לשמונים אחוז בקבוצות הקודמות שנחקרו,‏ והוא מגיע רק ל-‏‎44%‎ בקרב עולי2001. כמחצית מהעולים בקרב הקבוצה האחרונה מוגדרים כבעלי ‏"מחויבות בינונית",‏ לעומת 29%-18%בקבוצות הקודמות.‏ לא נמצא הבדל משמעותי באחוז המסווגים כבעלי ‏"מחויבות נמוכה",‏ שהוא,‏ כאמור,‏ נמוךביותר בכל הקבוצות.‏גם כאשר משווים את רמת המחויבות של עולי 2001, בשתי נקודות הזמן הראשונות בהן רואיינו,‏ ניתן להבחיןבירידה מסוימת ברמת המחויבות משלב א'‏ לשלב ב'.‏ ירידה זו מתבטאת בכל אחד ממרכיבי המדד בנפרד,‏ כאשרהציון הממוצע בכל אחד מהם נמוך יותר לאחר שנה וחצי בארץ,‏ משהיה לאחר כששה חודשים.‏ניכור חברתירמת הניכור של המרואיינים,‏ כגורם שמבטא,‏ על דרך השלילה,‏ את הסתגלותם לחברה הישראלית,‏ נמדדהבאמצעות סולם המורכב מהמשתנים הבאים:‏ בלבול מושגים,‏ אנומיה,‏ הרגשת חוסר כוח,‏ תסכול ובידוד.‏הממצאים מצביעים על כך שרמת הניכור החברתי בקרב עולי 2001, לאחר כשנה וחצי לעלייתם,‏ גבוהה באופןמשמעותי מזו שהייתה לאחר חצי שנה לעלייתם,‏ וגבוהה גם מזו של הקבוצות הקודמות שנחקרו במעקב זה,‏בנקודת זמן דומה.‏ אחוז העולים שהוגדרו כבעלי ‏"רמת ניכור גבוהה"‏ הגיע ל-‏‎31%‎ בקרב עולי יולי-ספטמבר2001 לאחר שנה וחצי בארץ,‏ לעומת 17% לאחר חצי שנה בארץ,‏ ולעומת פחות מ-‏‎20%‎ בקבוצות הקודמותבאותה נקודת זמן.‏הרגשת בית בישראלהנתונים מצביעים על חיזוק תחושת הבית של עולי ברית המועצות לשעבר בישראל עם השנים.‏ כך,‏ אחוזהמרואיינים שדווחו,‏ לאחר כששה חודשים בישראל,‏ שהם מרגישים בישראל כבביתם ‏("בהחלט"‏ או ‏"למדי"),‏עלה באופן משמעותי,‏ מ-‏‎43%‎ בקרב עולי ספטמבר 1991, ל-‏‎59%‎ בקרב עולי ינואר-מרץ 1995, ועד ל-‏‎63%‎בקרב העולים שרואיינו לאחרונה.‏ במקביל,‏ ירד שיעור הנחקרים שציינו שהם בכלל לא מרגישים בארץ כבביתםמ-‏‎16%‎ ‏(עולי ספטמבר 1991) ל-‏‎8%‎ ‏(עולי ינואר-מרץ 1995) ול-‏‎5%‎ ‏(עולי אוגוסט–ספטמבר 2001).שביעות רצון מהמצב הכלליפרט לעולים שהגיעו לארץ בתחילת גל העלייה הנוכחי,‏ בשנת 1990 ‏(אשר הביעו רמת שביעות הרצון הכלליתהגבוהה ביותר - 68% שבעי רצון ‏"בהחלט"‏ או ‏"למדי"),‏ בקרב שאר הקבוצות שנחקרו,‏ החל מ-‏‎1995‎‏,‏ נרשמהעלייה בשביעות הרצון הכללית מהחיים בישראל,‏ לאחר כחצי שנה בארץ.‏ בעוד ש-‏‎19%‎ בלבד מעולי ספטמבר102

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-202008081991, ו-‏‎32%‎ מעולי ינואר-מרץ 1995, דיווחו שהם שבעי רצון מהמצב הכללי שלהם בארץ,‏ בקרב עוליאוגוסט-ספטמבר 2001, שיעור זה הגיע ל-‏‎53%‎‏.‏עם זאת,‏ אצל עולי 2001, חלה ירידה קלה ברמת שביעות הרצון הכללית,‏ בהשוואה לדווחם לאחר ששהחודשים בארץ,‏ אשר מתבטאת בעיקר בגידול באחוז הטוענים שהם ‏"אינם שבעי רצון כלל"‏ (12% לעומת 7%לאחר ששה חודשים).‏החלטה חוזרת לעלות לישראלהרוב המכריע של המרואיינים בקרב כל קבוצות העולים שנחקרו עד כה ‏(כ-‏‎90%‎‏)‏ ציינו,‏ לאחר כחצי שנהלעלייתם,‏ שאילו היו צריכים להחליט היום אם לעלות לישראל היו מחליטים לעלות ‏("בהחלט"‏ ו"די בטוחיםשכן").‏ עם זאת,‏ בין השנים 1995–1990 נרשמה ירידה באחוז המרואיינים שדיווחו ש"בהחלט"‏ היו מחליטיםכך:‏ מ-‏‎59%‎ בקרב עולי יולי 1990, ל-‏‎46%‎ בקרב עולי ספטמבר 1991 ועד ל-‏‎34%‎ בקרב עולי ינואר-מרץ1995. אצל עולי אוגוסט-ספטמבר , 2001 שוב נרשמה עלייה באחוז הנחקרים הבטוחים שהיו חוזרים היום עלאותה החלטה והיו בוחרים בעלייה לישראל (44%). שיעור המרואיינים אשר דיווחו ש ‏"בהחלט"‏ היו מקבליםהחלטה אחרת היה נמוך ביותר בקרב כל הקבוצות שנחקרו עד כה:‏ בין 2% ל-‏‎5%‎‏.‏ביטחון בהשארות בארץלעומת המדדים הקודמים של מחוייבות לישראל,‏ שבהם לא מצאנו הבדל משמעותי בין עולי 2001 לקבוצותהקודמות,‏ נמצא שאחוז המרואיינים המדווחים שהם ‏"בטוחים"‏ או ‏"די בטוחים"‏ שיישארו בארץ,‏ לאחר כששהחודשים לעלייה הוא הנמוך ביותר בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001, בהשוואה לכל הקבוצות שנחקרו בתקופותקודמות:‏ 74%, לעומת 82% ‏(עולי ספטמבר 1991) ו-‏‎90%‎ ‏(עולי יולי 1990 ו-ינואר-מרץ 1995). במקביל,‏אחוז המרואיינים שנחקרו לאחרונה אשר ציינו ש"יתכן שיישארו,‏ אך אינם בטוחים"‏ הגיע ל-‏‎22%‎‏,‏ מול9%-8% בקרב כל הקבוצות הקודמות.‏ גם לאחר שנה וחצי בישראל לא חל שינוי משמעותי במדד זה,‏ בקרבעולי 2001. אחוז ה"שוקלים ירידה"‏ בקרבם מגיע לכרבע מהעולים.‏ אם מתייחסים לקטגוריה של הבטוחיםלחלוטין שיישארו בארץ,‏ ניתן להבחין בירידה הדרגתית לאורך השנים,‏ במידת המחויבות החזקה לחיים בישראל,‏מ-‏‎56%‎ בקרב עולי 1991 ל-‏‎32%‎ בלבד בקרב העולים שהגיעו לאחרונה.‏הגורמים המסבירים את רמת המחויבות לישראלעל מנת להבין יותר לעומק את ההבדלים ברמות המחויבות לישראל,‏ בחנו את תרומתם של הגורמים הבאיםעל מידת המחויבות לישראל:‏ גורמים דמוגראפיים:‏ גיל והשכלה;‏ גורמי זהות ורקע יהודי:‏ מידת דתיות,‏ זיקהוזהות יהודית,‏ וזהות ישראלית;‏ וגורמי קליטה או התנסות בארץ:‏ שביעות רצון מהיבטים שונים של החייםבישראל;‏ שביעות רצון מהמגורים ‏(הדירה,‏ השכונה,‏ הישוב);‏ תפיסת יחס הוותיקים אליהם כעולים,‏ רמתהניכור,‏ והתפיסה של העולים את סיכויי הצלחתם בארץ מבחינה כלכלית ומקצועית,‏ ואת סיכויי הדור הבאבמשפחתם להצלחה כזו.‏103הממצאים הצביעו על הגורמים הבאים המסבירים את השונות במידת המחויבות לישראל,‏ באופן בלתי תלויבגורמים האחרים שנכללו בניתוח:‏ עוצמת המוטיבציה לעלות לארץ;‏ עוצמת הזיקה ליהדות;‏ עוצמת הזיקהלישראל;‏ תפיסת הסיכויים להצליח בארץ מבחינה מקצועית וכלכלית ‏(הסיכויים האישיים,‏ וסיכויי הדור הבא);‏תפיסת יחס הישראלים הוותיקים אליהם כעולים;‏ שביעות רצון מהחיים בארץ:‏ מדד כולל של שביעות רצוןכוללת,‏ שביעות רצון מהדיור ומיישוב המגורים.‏

תחומי מאמץ עיקריים ובעיות בתהליך הקליטההממצאים מצביעים על לימוד השפה העברית,‏ כעל התחום בו הושקעו עיקר המאמצים,‏ בששת החודשיםהראשונים לעלייה:‏ כארבעים אחוז מהעולים (38%) הצביעו על ‏"לימוד עברית"‏ כתחום בו הושקע עיקרהמאמץ.‏ אחריו מדורג תחום ‏"העבודה"‏ (30% מהעולים),‏ ובמקום השלישי תחום ‏"הבריאות"‏ (15% מהם).‏אחוז המרואיינים שהתייחסו לתחומים אחרים היה קטן מאוד ונע בין 2% ‏("חיי חברה"),‏ ל-‏‎5%‎ ‏("קליטתהילדים")‏ ול-‏‎8%‎ ‏("תחום הדיור").‏לאחר כשנה וחצי חל שינוי בתחום המאמץ העיקרי,‏ כאשר התעסוקה הופכת למרכז מאמצי הקליטה,‏ ולימודהעברית מקבל מקום שני.‏ גם בשלב זה מצויה הבריאות במקום השלישי.‏ מעניין להדגיש שנושא הדיור אינוכלול בין תחומי המאמץ העיקריים גם לאחר כשנה וחצי לעלייה.‏ ממצא זה אינו מפתיע לאור ממצאים אחריםשל המעקב,‏ המצביעים על ציפיות נמוכות של העולים לרכישת דירה בעתיד הנראה לעין.‏קשר עם עובדי המשרד לקליטת העלייה ושביעות רצון מהשרותבקרב עולי יולי-ספטמבר 2001, מצאנו,‏ לאחר ששה חודשים בארץ,‏ ירידה המשמעותית בתכיפות המפגש עםעובדי המשרד לקליטת העלייה,‏ בהשוואה לעולי ינואר מרץ 1995. 36% מהעולים שנחקרו ב-‏‎2001‎ דווחו שלאנפגשו כלל עם עובדי המשרד במשך ששת החודשים הראשונים לשהותם בארץ,‏ לעומת 2% בלבד שדווחו כךבקרב עולי 1995. יותר מזה,‏ לאחר שנה וחצי אנו מוצאים ירידה חדה באחוז הנפגשים עם עובדי המשרד בקרבהעולים שנחקרו לאחרונה:‏ 70% לעומת 36% לאחר חצי שנה לא קיימו כל קשר עם עובדי המשרד.‏ירידה זו בשימוש העולים שהגיעו לאחרונה בשרותי המשרד,‏ צריכה להדליק אור אדום בקרב הנהלת המשרד,‏שכן היא מעמידה בסימן שאלה חמור את תפקידו של המשרד כנותן שרות ישיר לעולים,‏ ובעיקר לאלה היותרוותיקים.‏ אם המשרד מעוניין להמשיך למלא תפקיד מפתח בתחום מתן השרות הישיר,‏ נדרשת הערכות מיידיתלהגדרה מחודשת של תפקיד זה,‏ תוך מתן תכנים אחרים ונוספים לשרות אותו מעניק המשרד,‏ אשר יתנו מענהגם לצרכיה של האוכלוסיה שאינה מגיעה למשרד כיום,‏ והעברת הדגש למתן שרות אישי,‏ כוללני,‏ יחד עם גישהיוזמת אשר מגיעה אל העולה,‏ במקום לצפות שהעולה יגיע אליה.‏כמו בחצי השנה הראשונה,‏ גם לאחר שנה וחצי לעלייה,‏ הסיבה העיקרית לביקור בלשכה היא ‏"קבלת מידעוייעוץ בתחומים שונים".‏ עם זאת,‏ לאחר שנה וחצי אנו מוצאים גם עלייה מסויימת באחוז המגיעים למשרדלצורך קבלת סיוע כספי בלבד (18% לעומת 12% בשלב א'),‏ ועלייה משמעותית עוד יותר באחוז המגיעיםללשכה לצורך טיפול בנושא הדיור ‏(מ-‏‎4%‎ בלבד לאחר 6 חודשים ל-‏‎12%‎ לאחר כשנה וחצי).‏למעשה ניתן לסכם נושא זה בכך,‏ שבאופן כללי,‏ מסתמן שינוי בתפקיד עובדי במשרד עבור העולים במהלךהשנים האחרונות,‏ בכוון לדגש רב יותר על נושא המידע ‏(ומעט יותר בנושאי תעסוקה),‏ ופחות על פתרון בעיותדיור או נושאים כספיים.‏ עם זאת,‏ נושא הדיור עולה שוב בחשיבותו בהמשך,‏ לאחר שנה וחצי בארץ,‏ יחד עםירידה מסויימת של אחוז הבאים לצורך עניני תעסוקה.‏ממצאנו מצביעים,‏ אם כן,‏ על צורך להערכות שונה למתן מענה לצרכי העולים בחודשים הראשונים בארץ,‏לעומת הוותיקים יותר.‏ בעוד שתחום המידע חשוב מאוד בשתי נקודות הזמן,‏ הרי שבנקודת הזמן הראשונה ישלשים דגש רב יותר על הסיוע בתעסוקה,‏ לעומת נושא הדיור,‏ בעוד שבשלב השני,‏ לאחר שנה וחצי בארץ,‏ יעבורהדגש גם לנושא הדיור.‏ ממצאים אלה מצביעים על דגשים שונים מאלה שהיו נהוגים במשרד עד כה,‏ כאשרההנחה היתה שמבחינת המשרד,‏ הסיוע בדיור קודם לסיוע בתעסוקה.‏ נראה כי המצב הפוך דווקא:‏ בחודשים104

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808הראשונים העולים,‏ הגרים רובם ככולם בשכירות,‏ אינם מתפנים עדיין לטיפול בנושא דיור קבע,‏ בעוד שענייןהתעסוקה,‏ ההכרחית לצורך הקיום היום-יומי,‏ עולה מיד עם העלייה לארץ.‏בעוד שכבר בחצי השנה הראשונה מצאנו שעולי 2001, אלה המגיעים למשרד,‏ מביעים שביעות רצון גבוההיותר מהשרות מהעולים שהיגיעו לפניהם,‏ אנו מוצאים,‏ כי בקרב אותם עולים,‏ חלה ירידה , אם כי לא חמורה,‏ברמת שביעות הרצון מהשרות:‏ מ-‏‎70%‎ לאחר חצי שנה בארץ,‏ ל-‏‎66%‎ לאחר שנה וחצי,‏ כאשר אחוז העוליםש"אינם שבעי רצון כלל " מהשרות עולה מ-‏‎8%‎ ל-‏‎12%‎‏.‏לסיכום,‏ בהשוואה בין התקופה הראשונה לשהות בארץ ‏(חצי שנה לעלייה),‏ לתקופה השניה ‏(לאחר שנה וחצי)‏אנו מוצאים ירידה חדה בכמות הלקוחות של המשרד,‏ שינוי מסויים בתפקיד שממלא המשרד עבור העולים‏(מתעסוקה לדיור),‏ תוך המשך הדגש על הצורך במידע.‏ בעוד שעדיין ניתן לומר שגם לאחר שנה וחצי לעלייה,‏איכות השרות שנותן המשרד,‏ המשתקפת בשביעות הרצון של העולים המגיעים אליו,‏ גבוהה,‏ יחסית לעבר,‏ישנם סימנים לירידה מסויימת בשביעות הרצון לאחר שנה וחצי לעלייה.‏עולי בריה״מ לשעבר קליטת105

106

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808יהודית רוזנבאום - תמריעולי ברית המועצות לשעבר שהגיעולישראל בין יולי לספטמבר - 2001השנה הרביעית בארץ,‏ בהשוואהלעולי ינואר-מרץ 1995, עוליספטמבר 1991, ועולי יולי 1990:מחקר המעקב אחר הנקלטים במסלולהקליטה הישירה,‏ דו״ח מס׳ 16המשרד לקליטת העלייה,‏ האגף למחקר,‏ 2007הדו"ח הנוכחי הינו ה-‏‎16‎ בסדרת דו"חות המבוססים על ממצאי מחקר-המעקב אחר עולי בריה"מ לשעברהנקלטים במסלול ‏"הקליטה הישירה",‏ שנערך על ידנו מראשית גל העלייה הנוכחי,‏ בסוף 1989.במהלך המעקב רואיינו עד כה שש קבוצות עולים מברית המועצות לשעבר,‏ המייצגות את כלל ראשי משפחהשעלו לארץ בנקודות זמן נבחרות:‏ עולי נובמבר 1989, עולי יולי 1990, עולי ספטמבר 1991, ועולי יולי-ספטמבר2001. לאחרונה הסתיים ראיון של מדגם נוסף:‏ עולי 2005-6, שרואיינו בשנה הראשונה לעלייתם.‏בהתאם למערך המחקר,‏ מרואיינת כל קבוצת עולים ארבע פעמים במהלך השנים הראשונות לשהותה בישראל:‏לאחר כשישה חודשים של שהות בארץ ‏(להלן:‏ שלב א'),‏ במהלך השנה השניה לעלייה ‏(להלן:‏ שלב ב'),‏ לאחרכשלוש שנים וחצי לעלייה ‏(להלן:‏ שלב ג'),‏ ובמלאת חמש שנים לעלייה ‏(להלן:‏ שלב ד').‏הדו"ח הנוכחי מתייחס לראיון השלישי של עולי 2001, ומציג את הנתונים תוך השוואה למצבה של אותהקבוצת עולים לאחר ששה חודשים לעלייה,‏ לאחר שנה וחצי לאחר העלייה,‏ ולאחר כשלוש שנים וחצי בארץ,‏ובהשוואה לקבוצות הקודמות שנחקרו במעקב זה,‏ בנקודות זמן מקבילות.‏ העולים רואיינו בשנת 2005, בשנההרביעית לשהותם בישראל.‏בשלב הנוכחי אותרו 542 ראשי משפחה,‏ שהם 61% מן המדגם שנחקר בשלב ב'‏ של המעקב,‏ כלומר,‏ לאחרשנה וחצי של שהות בארץ,‏ ו-‏‎51%‎ מהמדגם המקורי,‏ שרואיין חצי שנה לאחר העלייה.‏עולי בריה״מ לשעבר קליטת107באופן כללי עולה ממצאי המעקב עד כה,‏ כולל הקבוצה האחרונה שנחקרה ב-‏‎2001‎‏,‏ תמונה של קליטה טובהשל עולי ברית המועצות לשעבר ברוב מדדי הקליטה.‏ דפוס הקליטה הייחודי של עולי ברית המועצות לשעברבגל העלייה האחרון מצביע,‏ בסך הכל,‏ על קבוצה,‏ שלמרות הקשיים עמם היא מתמודדת בתהליך הקליטה,‏ לארק ‏"הסתגלה"‏ לחברה הישראלית,‏ אלא גם,‏ במידה רבה,‏ סיגלה את החברה לצרכיה,‏ ובעיקר לאלה הקשוריםבשפה,‏ חברה ותרבות.‏

עם זאת,‏ הממצאים לגבי עולי בריה"מ שהגיעו בשנת 2001 מצביעים על תמונה מורכבת,‏ כאשר בחלק מהמדדיםמסתמנת רמה גבוהה של קליטה,‏ ובחלקם התמונה חיובית פחות.‏ להלך עיקר הנקודות שעלו מן הממצאיםלגבי קבוצה זו,‏ ובהשוואה לקבוצות הקודמות שנחקרו במעקב:‏איפיונים דמוגראפייםדיורבקרב עולי 2001 גבוה יותר אחוז הצעירים ‏(גילאי 18-34), בהשוואה למחזורים הקודמים,‏ ובמקביל חל גידולבאחוז הבודדים,‏ וכן חל גידול מסויים באחוז המשפחות החד הוריות.‏אחוז האקדמאים נמוך יותר בקרב עולי 2001. באופן כללי אחוז האקדמאים בקרב העולים מברית המועצותלשעבר,‏ שנחקר במהלך המעקב,‏ הולך וקטן במהלך השנים מראשית גל העלייה.‏אחוז הצעירים הגבוה יחסית בקבוצת עולים זו עשוי להסביר חלק מן הממצאים המובאים בהמשכו של דו"ח זה,‏בעיקר לגבי נושאים כגון:‏ ידיעת עברית,‏ זהות יהודית,‏ שיקולי ירידה וקליטה חברתית,‏ אשר קשורים במשתנההגיל.‏חלה הרעה במדדים האובייקטיביים של קליטה בדיור:‏ ירידה באחוז הרוכשים דירות ועלייה בצפיפות הדיור.‏הרעה זו מתבטאת כבר בקרב עולי 1995 שנחקרו במעקב.‏עם זאת,‏ החמרה זו במדדים האובייקטיביים אינה משתקפת בשביעות הרצון של העולים בתחום זה,‏ הממשיכהלהיות גבוהה יחסית.‏רמת חייםמבחינת בעלות על מוצרים ברי קימא ניתן להבחין בדמיון רב בין עולי 2001 בשנה הרביעית לעלייה לבין הציבורהיהודי הכללי בתקופה המקבילה.‏ מצבם של עולי 2001 מבחינה זו טוב יותר מזה של העולים שנחקרו במעקבבתקופות קודמות.‏ממצאינו מצביעים על כך שמוצרי תקשורת ‏(טלוויזיה בכבלים,‏ טלפון סלולרי)‏ נצרכים ברמה גבוהה יותר בקרבעולי 2001 בשנה הרביעית לעלייה,‏ מאשר בציבור היהודי הכללי.‏ עם זאת,‏ במוצרים מסויימים ‏(מכונית פרטית,‏מדיח כלים,‏ מייבש כביסה)‏ קיים עדיין פער משמעותי בין העולים לכלל הציבור.‏למרות התמונה החיובית המסתמנת בצריכת מוצרים ברי קיימא,‏ לא מסתמנת שביעות רצון גבוהה של העוליםמרמת חייהם.‏ רק כשליש מהעולים שבעי רצון מרמת חייהם,‏ ורק רבע מדווחים שהכנסתם מספיקה לכלצרכיהם או לרובם.‏עם זאת,‏ כאשר מתבקשים העולים להשוות את רמת החיים שלם בארץ לזו שהייתה להם בחו"ל לפני עלייתם,‏יותר ממחצית מהם מדווחים שרמת חייהם בארץ גבוהה מזו שהייתה להם בחול,‏ בעוד ש-‏‎30%‎ טוענים שהיאנמוכה יותר.‏ כמו כן יש לציין,‏ ששביעות הרצון מרמת החיים בקרב עולי 2001, בשנה הרביעית לעלייה,‏ גבוההבמקצת מזו של עולי 1995 באותו ותק:‏ 31% בקרב עולי 2001 שבעי רצון ‏"בהחלט"‏ או ‏"למדי",‏ בהשוואהל-‏‎26%‎ בקרב עולי 1995.108

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808תעסוקה וציפיות להצלחה מקצועית וכלכליתאחוז המועסקים בקרב עולי 2001 בשנה הרביעת לעלייה נמוך במקצת מזה שנמצא בקבוצות הקודמות באותהנקודת זמן של ותק בארץ.‏ אחוז המשפחות בהן יש לפחות מועסק אחד דומה בקרב עולי 2001 לזה שנמצאבקבוצות הקודמות,‏ אך אחוז המשפחות בהן שני בני הזוג מועסקים נמוך יותר.‏רמת הניידות המקצועית כלפי מטה גבוהה יותר בקרב עולי 2001 בשנה הרביעית לעלייה,‏ בהשוואה לזושנמצאה ברוב הקבוצות הקודמות.‏ כך,‏ אחוז המועסקים במקצועות אקדמיים בקבוצה זו ירד מ-‏‎53%‎ לפניהעלייה ל-‏‎10%‎ בלבד בשנה הרביעית לעלייה.‏כמחצית בלבד מעולי 2001 הביעו שביעות רצון ממעבודתם – אחוז דומה לזה שנמצא ברוב הקבוצות הקודמותשנחקרו במעקב.‏רמת האופטימיות של עולים אלה מסיכויי ההצלחה המקצועית והכלכלית שלהם ושל הדור הבא נמוכה מזושנמצאה בקבוצות הקודמות בתקופה המקבילה מבחינת ותק בארץ.‏ יותר מזה,‏ רמת האופטימיות יורדת עםהעלייה בוותק.‏כצפוי,‏ רמת האופטימיות גבוהה יותר בקרב הצעירים,‏ בעיקר באשר לסיכויי ההצלחה האישיים שלהם בעתיד.‏קליטה לשוניתאחוז העולים שדיווחו שהם יכולים לשוחח שיחה פשוטה בעברית גבוהה יותר בקרב עולי 2001 בשנה הרביעיתלעלייה מאשר בקבוצות הקודמות.‏ אחוז זה עולה עם העלייה בוותק,‏ ומגיע ל-‏‎60%‎ בשנה הרביעית.‏ שיפור זהניתן לייחס להרכב הגילאים הצעיר יותר של קבוצת עולים זו.‏עם זאת,‏ נראה כי שיפור זה ביכולת לשוחח בעברית אינו מיושם למעשה:‏ אחוז המשתמשים בעברית כשפהבלעדית או עיקרית של חיי היום יום הינו נמוך ביותר,‏ במהלך ארבע השנים הראשונות בארץ,‏ ואינו משתנהכמעט עם העלייה בוותק.‏ גם השימוש בעברית לפחות ‏"באותה מידה"‏ כמו ברוסית מגיע בשנה הרביעיתלשליש בלבד מהעולים.‏ יותר מזה,‏ גם השיפור באחוז המשתמשים בעברית עם העלייה בוותק בארץ,‏ כפישעולה בכל ממצאי המעקב עד כה,‏ זעיר ביותר.‏מקום העבודה הוא ההקשר העיקרי בו משתמשים העולים בעברית,‏ בהפרש גדול מאוד מההקשרים האחריםשנבדקו (28% מול 5% או פחות בהקשרים האחרים,‏ הפחות פורמאליים).‏ במסגרת המשפחתית אחוזהמשתמשים בעברית כשפה עיקרית ובלעדית הנו מזערי ‏(כאחוז אחד בלבד)‏ גם בשנה הרביעית בארץ,‏ וגםאחוז המשתמשים בשתי השפות באותה מידה בהקשרים אלה מגיע לכ-‏‎13%‎ בלבד.‏כפי שמצאנו באופן עקבי בממצאי המעקב עד כה,‏ נראה כי העולים מברית המועצות לשעבר מעדיפים להמשיךולהשתמש בשפה הרוסית כשפת יום יום,‏ לפחות במהלך 4 השנים הראשונות בארץ,‏ ורובם הגדול אינם מאמציםאת השפה העברית כשפת יום יום.‏עולי בריה״מ לשעבר קליטת109עולי ברית המועצות לשעבר מבטאים עמדות חיוביות מאוד לגבי שימור השפה והתרבות הרוסית בישראל,‏לפחות במה שקשור במשפחתם המצומצמת.‏ 53% מעולי 2001, בשנה הרביעית לעלייתם,‏ חושבים שרצוימאוד שילדים עולים מברית המועצות לשעבר ימשיכו לדבר רוסית גם בישראל,‏ ו-‏‎42%‎ נוספים די מעונייניםבכך.‏ 5% בלבד הביעו דעה שלילית בנקודה זו.‏ עמדות אלה מתחזקות עם העלייה בוותק ‏(מ‎37%‎ שענו ‏"רצוי

מאוד"‏ לאחר חצי שנה ו-‏‎44%‎ ו-‏‎53%‎ - לאחר שנה וחצי ושלוש שנים וחצי,‏ בהתאמה).‏ מגמה דומה מאודהתקבלה גם לגבי הרצון שהילדים יכירו את הספרות הרוסית המקורית גם בישראל.‏ בהבט זה לא מצאנו הבדליםמשמעותיים בין הקבוצות שנחקרו במעקב מראשית גל העלייה ועד לעולי 2001.קליטה חברתית ותרבותיתתכיפות הפגישות החברתיותבקרב עולי בריה"מ ישנה העדפה בולטת למפגשים חברתיים ‏"בתוך קבוצת המוצא והוותק"‏ - מפגשים עםעולים מארצם ‏(התדירות הגבוהה ביותר)‏ ועם וותיקים מארצם ‏(תדירות נמוכה יותר),‏ במהלך ארבע השניםהראשונות בארץ,‏ בכל הקבוצות ובכל נקודות הזמן שנבחנו.‏בשנה הרביעית בארץ 86% מעולי 2001 דווחו שהם נפגשים ‏"לעתים קרובות"‏ או ‏"לפעמים"‏ עם עולים מארצםבנסיבות חברתיות,‏ ו-‏‎52%‎ נפגשים עם וותיקים מארצם.‏ תדירות המפגש הנמוכה ביותר היא מחוץ לקבוצתהמוצא והוותק:‏ מפגשים חברתיים עם ילידי הארץ או עם וותיקים מארצות אחרות:‏ 34% נפגשים עמם בנסיבותחברתיות בשנה הרביעית לעלייה.‏לא ניכר גידול משמעותי במהלך שנות גל העלייה באחוז הנפגשים בתדירות גבוהה עם ישראלים וותיקים.‏ יותרמזה,‏ בעוד שנמצא גידול קל בתכיפות הפגישות החברתיות עם ישראלים וותיקים וילידי הארץ עם העלייהבוותק,‏ בשתי הקבוצות שעלו בראשית גל העלייה,‏ בשתי הקבוצות שעלו ב-‏‎1995‎ וב-‏‎2001‎ לא נמצא שיפורכזה עם העלייה בוותק בארץ.‏מהממצאים עולה גם כי ככל שעולה גילם של העולים יורדת תכיפות המפגשים שלהם,‏ בעיקר עם ילידי הארץועם ישראלים וותיקים,‏ ובמידה מסוימת גם עם עולים מארצם.‏מבחינת הנסיבות בהן מתרחש המפגש עם בני קבוצות מוצא שונות בחברה עולה,‏ כי עולי 2001 נפגשו עםעולים מארצם,‏ הן בנסיבות חברתיות והן בנסיבות אישיות באחוזים גבוהים מאוד,‏ בשנה שלפני הראיון ‏(יותרמ-‏‎95%‎‏).‏ כמחצית מהעולים מדווחים שהם נפגשו עם ילידי הארץ או וותיקים בנסיבות אישיות:‏ בביתם אובבית חברים.‏ אחוז נמוך ביותר פגשו עולים מארה"ב או מאתיופיה בנסיבות אישיות ‏(פחות מ-‏‎5%‎‏).‏ בנסיבותחברתיות מאורגנות ‏(מועדונים,‏ מתנ"ס,‏ עבודה)‏ אחוז העולים שנפגשו עם עולי אתיופיה וארה"ב גבוה יותר(28% ו-‏‎20%‎ בהתאמה).‏ מעניין לציין,‏ כי 80% מהעולים דווחו שהם פגשו עולים מאתיופיה בנסיבות מקריות‏(ברחוב,‏ באוטובוס)‏ בשנה האחרונה,‏ לעומת 30% בלבד המדווחים שפגשו בנסיבות כאלה עולים מארה"ב.‏שביעות רצון מחיי החברה והתרבותמבחינת שביעות הרצון מחיי החברה לא מסתמנת מגמה ברורה של שינוי בקרב עולי 2001, בשלוש נקודותהזמן של ותק בארץ.‏ כמחצית מהעולים הביעו שביעות רצון מחיי החברה שלהם,‏ לאחר ששה חודשים,‏ לאחרכשנה וחצי בארץ ולאחר כשלוש וחצי שנים.‏ עם זאת,‏ אם משווים בין עולי 1995 1991, 1990, ו-‏‎2001‎‏,‏ ניתןלהבחין בירידה מסוימת לאורך השנים בשביעות הרצון מחיי חברה.‏לעומת זאת,‏ מסתמן שינוי קל לטובה עם השנים ברמת שביעות הרצון מחיי התרבות.‏ כך,‏ אחוז שבעי הרצוןמחיי התרבות לאחר כשנה וחצי בארץ עולה מ-‏‎17%‎ בקרב עולי 1990, ו-‏‎20%‎‏,‏ בקרב עולי 1991, ל-‏‎33%‎ בקרבעולי 1995 ועד ל-‏‎46%‎ בקרב עולי 2001. גם לאחר שלוש שנים וחצי בארץ מגמת השיפור קיימת,‏ אולם פחותבולטת.‏ מגמה זו משקפת,‏ כפי הנראה,‏ גם את השיפור האובייקטיבי שחל בשנים האחרונות בהיצע התרבותילעולים דוברי הרוסית בארץ,‏ ככל שמספרם באוכלוסייה הולך וגדל.‏110

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808111הערכת יחס הישראלים הוותיקים לעוליםעם העלייה בוותק נמצאה ירידה בהערכת יחס הישראלים הוותיקים אליהם כעולים בקרב עולי 2001, בעיקרבהשוואה להערכתם לאחר שנה וחצי של שהות בארץ (45% מול 59% בהתאמה העריכו את היחס כ"טובבהחלט"‏ או ‏"די טוב").‏כמגמה כללית ניתן לטעון כי בשנה הרביעית לעלייתם,‏ פחות מ-‏‎50%‎ מהעולים,‏ שהגיעו בגל העלייה האחרון,‏חשים שיחס הישראלים אליהם חיובי.‏ עם זאת,‏ מבין הקבוצות שנחקרו במעקב ‏(להוציא עולי 1990, אשר חשו,‏כפי הנראה,‏ את ה"אופוריה"‏ ביחס הישראלים בראשית גל העלייה)‏ עולי 2001 דווחו על יחס טוב יותר שלהישראלים אליהם,‏ בכל שלבי המעקב,‏ עד לשנה הרביעית לעלייה.‏מרחק חברתיבמסגרת המעקב בחנו את המרחק החברתי הקיים בין העולים מבריה"מ לשעבר לקבוצות שונות בחברההישראלית,‏ כאחד המדדים למידת התערותם בחברה על רבדיה השונים.‏ המרחק החברתי נמדד באמצעות סדרתשאלות לגבי עמדות העולים ביחס לקשר עם קבוצות שונות במספר היבטים:‏ קשר של שכנות,‏ לימוד הילדיםבאותה כתה,‏ ונישואין.‏ בהתייחס לעולים שהגיעו לארץ ב-‏‎2001‎ מצביעים הממצאים על מספר נקודות:‏העולים מבריה"מ לשעבר קרובים ביותר,‏ כמובן,‏ מבחינה חברתית,‏ לעולים מארצם.‏ לגבי העולים מארצם כמעטולא נמצאה הבחנה בנסיבות הקשר.‏ אחוז דומה מאוד מרוצים לגור בשכנות,‏ להינשא או שילדיהם ילמדו באותהכתה עם עולים מארצם.‏במקום שני מבחינת הקרבה החברתית לעולים אלה עומדים ילידי ישראל והוותיקים,‏ מצד אחד,‏ והעוליםמארה"ב,‏ מצד שני.‏ עם זאת,‏ ביחס לשתי קבוצות אלו קיימת הבחנה מבחינת נסיבות הקשר.‏ כך,‏ קיימת נכונותרבה במיוחד לכך שילדי עולים מארה"ב ילמדו באותה כתה עם ילדיהם (76% היו מרוצים או מרוצים מאוד מכך,‏בהשוואה ל-‏‎40%‎ שהיו מרוצים באותה מידה שילדיהם ילמדו באותה כתה עם ילידי הארץ או עם וותיקים).‏ לגבישכנות ונכונות לנישואין לא נמצאו הבדלים בהתייחסות לשתי קבוצות אלו.‏המרחק החברתי הרב ביותר הנו כלפי העולים מאתיופיה,‏ והוא מתבטא בעיקר בנכונות נמוכה להסכים שמישהומהמשפחה הקרובה יתחתן עם עולה מאתיופיה,‏ ושהילדים ילמדו באותה כתה עמם,‏ ופחות לגבי מגוריםבשכנות.‏ניסינו לבחון האם יש קשר בין נסיבות המפגש עם עולי אתיופיה,‏ לבין המרחק החברתי שמבטאים עולי בריה"מלשעבר כלפיהם.‏ האם המפגש מפחית או מגביר את המרחק,‏ או,‏ לחילופין:‏ האם העמדות כלפי קבוצה זומפחיתות את הנכונות להיפגש עמם.‏ממצאנו מצביעים גם על הנקודות הבאות:‏• מפגש אישי עם עולי אתיופיה קשור חיובית לנכונות לקיום קשרי נישואין,‏ שכנות ולימודים משותפיםעם קבוצה זו.‏ גם מפגש מאורגן או פורמאלי עם עולים אלה קשור חיובית להפחתת המרחק החברתי,‏ אךבעוצמה נמוכה יותר.‏• ככל שהקשרים של עולי בריה"מ לשעבר עם עולי אתיופיה הם בנסיבות מקריות,‏ הם מגלים פחות נכונותשבני משפחתם יצרו קשרי משפחה עם עולים אלה.‏• ככל שהעולים מבריה"מ נפגשים יותר בנסיבות אישיות בינם לבין עצמם,‏ הם מבטאים מרחק חברתי רביותר עם העולים מאתיופיה.‏ קשר זה לא נמצא באשר למפגשים עם קבוצות אחרות.‏

מהממצאים עולה כי עולים צעירים מברית המועצות לשעבר פוגשים יותר את העולים מאתיופיה בהזדמנויותמקריות ופורמאליות מאשר עולים מבוגרים יותר.‏ עם זאת,‏ דבר זה אינו נכון לגבי מפגשים אישיים.‏ לא מפתיעלפיכך שלא נמצא קשר בין גיל צעיר להקטנת המרחק חברתי עם עולים אלה.‏ כפי שראינו לעיל,‏ הנכונותלקשרים עם עולי אתיופיה מחוזקת בעיקר על ידי קיומם של קשרים אישיים.‏הממצאים מצביעים גם על כך,‏ שככל שהשכלתם של העולים מבריה"מ לשעבר גבוהה יותר כן הם פחותמרוצים מכך שבני המשפחה ילמדו באותה כתה עם עולים מאתיופיה.‏ לא נמצא קשר בין השכלה והנכונותלהינשא או לגור בסמיכות לעולי אתיופיה.‏למרות שממצאינו אלה אינם מאפשרים להצביע על קשר סיבתי בין נסיבות המפגשים החברתיים עם העוליםמאתיופיה לבין המרחק החברתי מהם,‏ ולא על כיוון הקשר,‏ ניתן לטעון שקיומו של מפגש החברתי אישי ביןהקבוצות קשור להקטנת המרחק החברתי ביניהן,‏ ולהפך:‏ ככל שהעמדות חיוביות יותר קטן המרחק החברתי.‏הממצא לפיו מפגש בנסיבות מקריות קשור שלילית לנכונות לקשרי נישואין מצביע על ההשפעה השליליתשל התפיסות הסטריאוטיפית הקשורות במפגש שטחי בלבד עם קבוצת עולים זו.‏ממצאינו מצביעים באופן ברור על חשיבות עידוד הקשרים האישיים בין עולי בריה"מ לשעבר לעולי אתיופיה.‏ממצאינו עולה גם כי המפגשים המאורגנים והפורמאליים יותר בין שתי הקבוצות ‏(בעבודה,‏ בחוגים וכד')‏תורמים אף הם להפחתת המרחק החברתי,‏ אך במידה פחותה יותר.‏ עידוד המפגשים האישיים חשוב במיוחדבקבוצות הגיל הצעירות ובקרב העולים היותר משכילים.‏זהות יהודיתבקרב עולי 2001 נרשמה ירידה במדד הזהות היהודית בשנה הרביעית לעלייה,‏ בהשוואה לשתי נקודות הזמןהקודמות ‏(לאחר כחצי שנה ולאחר שנתיים בארץ).‏ ירידה זו מתבטאת בתפיסת החיוניות של החינוך היהודילילדיהם,‏ בהרגשת הגאווה בהיותם יהודים,‏ ובתפיסת כל היהודים בעולם ‏"כמשפחה אחת".‏ במקביל חלה גםירידה עם הזמן בזיקה של עולים אלה לארועים משמעותיים בהסטוריה של היהודים ושל ישראל.‏ המאורעותהמשפיעים ביותר על הזהות היהודית בקרב העולים הינם ארועי האינתיפדה ואחריהם השואה ומלחמת ששתהימים.‏דתיות וקיום מנהגים יהודייםעולי 2001, כמו העולים שהגיעו לפניהם,‏ מגדירים עצמם בעיקר כחילונים,‏ ומבחינה זו הם חילוניים יותרמהציבור היהודי הכללי,‏ כאשר ההבדל העיקרי הנו באחוז המגדירים עצמם כ"דתיים"‏ (3%-1% בלבד מול 16%בציבור היהודי הכללי).‏ עם זאת,‏ חל גידול קל באחוז המגדירים עצמם בהגדרות ביניים של ‏"מסורתיים"‏ או ‏"לאכל כך דתיים"‏ במהלך שנות המעקב מ-‏‎1990‎ ועד 2001.למרות אופייה החילוני של עלייה זו,‏ חלק ניכר מהעולים מדווחים כי הם שומרים על מנהגים יהודיים.‏ דבר זה נכוןגם לגבי חלק מהעולים המגדירים עצמם כ"חילוניים"‏ (37% מהם מדליקים נרות שבת לפחות לפעמים,‏ 77%אוכלים מצות בפסח,‏ ו-‏‎17%‎ דיווחו כי הם צמים ביום כיפור לפחות לפעמים).‏ מעניין לציין,‏ כי גם בקרב העוליםשציינו כי דתיותם אינה רלבנטית ‏(שאינם יהודים)‏ נמצא אחוז דומה של כאלה שמקיימים מנהגים יהודיים.‏112

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808זהות ישראליתמדד הזהות הישראלית:‏ בעוד שהזהות היהודית הנה במגמת ירידה בקרב עולי 2001, מצביעים הממצאים עלעלייה קלה במדד הזהות הישראלית ‏(המתייחס לתחושות כגון:‏ הגאווה בהיותו ישראלי,‏ להרגשה שגורלו קשורבגורלה של ישראל)‏ בין הראיון הראשון לשני ‏(שנה וחצי לאחר העלייה),‏ ועל ירידה קלה בראיון השלישי ‏(בשנההרביעית לעלייה).‏השוואה בין שאלות דומות שנשאלו לגבי הזהות הישראלית והיהודית בקרב עולי 2001, מצביעה על כך שהזהותהישראלית חזקה יותר בקרבם מן הזהות היהודית.‏זהות ‏"ישראלית"‏ מול ‏"רוסית":‏ בשנה הרביעית בישראל 10% בלבד מעולי 2001 חשים עצמם יותר ישראליםמאשר רוסים,‏ 36% חשים עצמם ישראלים ורוסים באותה מידה ו-‏‎54%‎ חשים עצמם יותר רוסים מאשרישראלים.‏הממצאים מצביעים על החלשות הזהות ‏"הישראלית"‏ בהשוואה לזהות ‏"הרוסית"‏ ככל שעולה הוותק בארץ.‏עם זאת,‏ בשנה הרביעית בארץ ניכרת עלייה באחוז בעלי הזהות ‏"הכפולה",‏ אשר חשים עצמם באותה מידהישראלים ורוסים.‏עם זאת,‏ בהשוואה לעולי 1995 בתקופת ותק מקבילה,‏ חלה ירידה באחוז המרגישים עצמם ‏"יותר רוסיםמאשר ישראלים",‏ ועלייה באחוז החשים עצמם ‏"כרוסים וישראלים באותה מידה".‏ אחוז החשים עצמם כ"יותרישראלים מרוסים"‏ אינו עולה באופן משמעותי.‏משני הממצאים הנ"ל מצטיירת תמונה של התרחבות אחוז בעלי ה"זהות הכפולה"‏ – ישראלית ורוסית – בקרבהעולים מברית המועצות לשעבר.‏ עולים אלה אינם מוותרים על זהותם כרוסים,‏ אך זאת תוך כדי אימוץ הדרגתיגם של הזהות הישראלית.‏הסתגלות כלליתמדד כולל:‏ שביעות רצון כלליתהמשתנים המרכיבים מדד כולל זה הם:"שביעות רצון מחיי התרבות",‏ ‏"שביעות רצון מחיי החברה",‏ ‏"שביעותרצון מרמת החיים",‏ ו"שביעות רצון מהמצב הכללי".‏ רוב המרואיינים ‏(כ-‏‎60%‎‏),‏ שעלו ביולי-ספטמבר 2001,מביעים מידה בינונית של שביעות רצון כללית מחייהם,‏ בשלושת נקודות הזמן שנבחנו עד השנה הרביעיתבארץ.‏ כשליש מהם שייכים לקבוצה המאופיינת על ידי רמה נמוכה של שביעות רצון,‏ כאשר ההבדלים ברמתשביעות הרצון בין שלושת השלבים אינם משמעותיים.‏מבין ארבעה הפריטים המרכיבים את המדד,‏ התחום ששביעות הרצון ממנו נמצאה כנמוכה ביותר,‏ בשלושנקודות הזמן,‏ הנו ‏"רמת החיים".‏113ההשוואה ברמת שביעות הרצון של העולים בתשובה לשאלה הספציפית המתייחסת ל ‏"מצב הכללי",‏ מעלהכי פרט לעולים שהגיעו לארץ בתחילת גל העלייה הנוכחי,‏ בשנת 1990, אשר בקרבם אחוז שבעי הרצוןמהמצב הכללי כבר לאחר כחצי שנה בארץ,‏ היה הגבוה ביותר (68% היו שבעי רצון ‏"בהחלט"‏ או ‏"למדי"),‏ופרט לעולי 1991, שאופיינו על ידי הרמה הנמוכה ביותר של שביעות רצון ממצבם הכללי (19%), החל מעולי1995, נרשמה עלייה בשביעות הרצון הכללית מהחיים בישראל:‏ ל-‏‎32%‎ מעולי 1995, ועד ל-‏‎53%‎ בקרב עולייולי-ספטמבר 2001.

עם זאת,‏ אצל עולי 2001, חלה ירידה קלה ברמת שביעות הרצון מהמצב הכללי,‏ לאחר כשנה וחצי ולאחר שלוששנים וחצי בארץ,‏ בהשוואה לדווחם לאחר ששה חודשים בארץ.‏ניכור חברתירמת הניכור של העולים,‏ כגורם שמבטא,‏ על דרך השלילה,‏ את הסתגלותם לחברה הישראלית,‏ נמדדה באמצעותסולם המורכב מהמשתנים הבאים:‏ בלבול מושגים , אנומיה,‏ הרגשת חוסר כוח,‏ תסכול ובידוד.‏הממצאים מצביעים על כך שרמת הניכור החברתי בקרב עולי 2001, עלתה לאחר כשנה וחצי לעלייתם,‏ באופןמשמעותי,‏ בהשוואה למצב לאחר חצי שנה לעלייה,‏ ועלתה שוב עד לשנה הרביעית לעלייה.‏ רמת הניכורשל עולי 2001 גבוהה גם מזו של הקבוצות הקודמות שנחקרו במעקב זה,‏ בנקודות זמן דומות.‏ אחוז העוליםשהוגדרו כבעלי ‏"רמת ניכור גבוהה"‏ הגיע ל-‏‎36%‎‏,‏ בקרב עולי 2001 לאחר שלוש וחצי שנים בארץ,‏ לעומת17% לאחר חצי שנה בארץ,‏ ולעומת פחות מ-‏‎20%‎ ברוב הקבוצות הקודמות באותה נקודת זמן.‏תחושת מחויבות לחברה הישראליתמדד זה כולל את המשתנים הבאים:‏ ‏"החלטה חוזרת לעלות לארץ",‏ ‏"ביטחון בהשארות בארץ",‏ ו"הרגשת ביתבישראל".‏באופן כללי מתברר מהנתונים של המעקב עד כה,‏ שהרוב המכריע של העולים שנחקרו מבטאים מחויבותגבוהה או בינונית לחברה הישראלית,‏ ורק מיעוט קטן ביותר ניתנים להגדרה כבעלי מחויבות ‏"נמוכה".‏ כך הדברגם לגבי עולי 2001.עם זאת,‏ מידת המחויבות של עולי 2001 לישראל,‏ כבר לאחר כחצי שנה בארץ,‏ ובאופן עקבי גם בשתי נקודותהזמן הנוספות שנבחנו,‏ כפי שהיא מתבטאת במדד הכולל,‏ נמוכה באופן משמעותי מזו של הקבוצות הקודמותבאותן נקודות זמן.‏ כך,‏ אחוז המוגדרים כבעלי מחויבות ‏"גבוהה",‏ לאחר שלוש שנים וחצי בארץ היה כ-‏‎80%‎בקבוצות הקודמות שנחקרו,‏ והוא מגיע רק ל-‏‎44%‎ בקרב עולי 2001. כמחצית מהעולים בקרב הקבוצההאחרונה מוגדרים כבעלי ‏"מחוייבות בינונית",‏ לעומת 29%-18% בקבוצות הקודמות.‏ עם זאת,‏ לא נמצא הבדלמשמעותי באחוז המסווגים כבעלי ‏"מחויבות נמוכה",‏ שהוא,‏ כאמור,‏ נמוך ביותר בכל הקבוצות.‏גם כאשר משווים את רמת המחויבות של עולי 2001, בשלוש נקודות הזמן בהן רואיינו,‏ ניתן להבחין בירידהמסוימת ברמת המחויבות משלב א'‏ ‏(ששה חודשים לאחר העלייה)‏ לשלבים ב'‏ ו-ג'‏ ‏(שנה וחצי ושלוש שניםוחצי לאחר העלייה).‏ ירידה זו מתבטאת גם במדד הכולל וגם בכל אחד ממרכיבי המדד בנפרד.‏הרגשת בית בישראלבקרב כל הקבוצות שנבחנו במעקב עד לעולי 2001 התחזקה תחושת הבית של עולי ברית המועצות לשעברבישראל עם העלייה בוותק בארץ.‏ כך,‏ למשל,‏ אחוז המרואיינים שדווחו,‏ שהם מרגישים בישראל כבביתם‏("בהחלט"‏ או ‏"למדי"),‏ עלה בקרב עולי 1995, מ-‏‎59%‎‏,‏ לאחר ששה חודשים בארץ,‏ ליותר מ-‏‎70%‎ לאחרשנה וחצי ושלוש שנים בארץ.‏ מגמה דומה נמצאה בקרב העולים שהגיעו בראשית גל העלייה.‏ יותר מזה,‏ עדלקבוצת העולים האחרונה שנחקרה חל גידול באחוז המרגישים בבית בישראל,‏ החל משנת 1991 ועד לעולי1995. מגמה זו משתנה בקרב עולי 2001: אחוז העולים המרגישים בארץ בישראל יורד,‏ בהשוואה לקבוצותהקודמות,‏ ואינו עולה עם העלייה בוותק בארץ.‏החלטה חוזרת לעלות לישראלהרוב המכריע של המרואיינים בקרב כל קבוצות העולים שנחקרו עד כה ‏(כ-‏‎90%‎‏)‏ ציינו,‏ כבר לאחר כחצי שנה114

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808לעלייתם,‏ שאילו היו צריכים להחליט היום,‏ אם לעלות או לא לעלות לישראל,‏ היו מחליטים לעלות ‏("בהחלט"‏ו"חושב שכן").‏ בין השנים 1995–1990 נרשמה ירידה בקרב העולים שנחקרו במעקב באחוז המרואייניםשדיווחו ש ‏"בהחלט"‏ היו מחליטים כך:‏ מ-‏‎59%‎ בקרב עולי 1990, ל-‏‎46%‎ בקרב עולי 1991 ועד ל-‏‎34%‎ בקרבעולי 1995. אצל עולי , 2001 שוב נרשמה עלייה באחוז הנחקרים הבטוחים שהיו חוזרים היום על אותה החלטהוהיו בוחרים בעלייה לישראל (44%). עם זאת,‏ יש להדגיש כי שיעור המרואיינים אשר דיווחו ש"בהחלט"‏ היומקבלים החלטה אחרת היה נמוך מאוד בקרב כל הקבוצות שנחקרו עד כה:‏ בין 2% ל-‏‎4%‎ אחוז.‏מעניין לציין,‏ שלמרות הבטחון הרב בהחלטתם לעלות,‏ כאשר נשאלו עולי 2001, לאחר שלוש שנים וחצי בארץ,‏האם הם ממליצים לקרובים וידידים בברית המועצות,‏ שעמם יש להם קשר,‏ לעלות לארץ,‏ ענו 16% בלבד,‏ שהםממליצים לעלות,‏ 75% ענו שהם אינם ממליצים דבר,‏ ו-‏‎8%‎ דווחו שהם ממליצים לקרובים ולידידים שלא לעלותלארץ.‏ נראה שלמרות שרמת בטחונם לגבי החלטתם לעלות הנה גבוהה למדי,‏ רוב העולים אינם מוכנים"לקחתאחריות"‏ ולהמליץ על עלייה לאחרים,‏שיקולי ירידהאחוז המרואיינים המדווחים שהם ‏"בטוחים"‏ או ‏"די בטוחים"‏ שיישארו בארץ,‏ כבר לאחר כששה חודשים לעלייה,‏הוא הנמוך ביותר בקרב עולי יולי-ספטמבר , 2001 בהשוואה לכל הקבוצות שנחקרו בתקופות קודמות:‏ 74%,לעומת 82% ‏(עולי ספטמבר 1991) ו-‏‎90%‎ ‏(עולי 1990 ו-‏‎1995‎‏).‏ במקביל,‏ אחוז המרואיינים שנחקרו לאחרונהאשר ציינו ש"יתכן שיישארו,‏ אך אינם בטוחים"‏ הגיע ל-‏‎22%‎‏,‏ מול - 9% 8% בקרב הקבוצות הקודמות.‏גם לאחר שלוש שנים וחצי בארץ לא חל שינוי משמעותי במדד זה,‏ בקרב עולי 2001. אחוז ה"שוקלים ירידה"‏בקרבם מגיע לכרבע מהעולים.‏אם מתייחסים לקטגוריה של הבטוחים לחלוטין שיישארו בארץ,‏ ניתן להבחין בירידה הדרגתית לאורך השנים,‏במידת המחויבות החזקה לחיים בישראל,‏ מ-‏‎56%‎ בקרב עולי 1991 ל-‏‎32%‎ בלבד בקרב העולים שהגיעולאחרונה.‏מניתוח רב משתני של הנתונים עולה כי ניתן לתאר את פרופיל העולה מברית המועצות השוקל ירידה מארץ כך:‏גבר צעיר,‏ אשר הגיע לארץ עם רקע יהודי חלש וממניע שאינו קשור ביהדותו,‏ אשר זהותו היהודית והישראליתכיום הינה חלשה,‏ שאינו מרוצה מקליטתו בארץ,‏ שעוסק בעיסוק שונה מזה שעסק בו בארץ מוצאו,‏ שמצבוהכלכלי אינו טוב,‏ שחש שיחס הישראלים אליו שלילי או אדיש,‏ ואינו מרגיש בבית בישראל.‏תחומי מאמץ עיקריים בתהליך הקליטהעל מנת לבחון את ההבדלים בין שלבים שונים בתהליך הקליטה של העולים בארץ,‏ נשאלו עולי 2001, לראשונהבמעקב זה,‏ מהו התחום שלו הקדישו את עיקר מאמציהם בחצי השנה הראשונה לשהותם בארץ,‏ לאחר כשנהוחצי לעלייה,‏ ולאחר שלוש שנים וחצי לעלייתם.‏הממצאים מצביעים על לימוד השפה העברית,‏ כעל התחום בו הושקעו עיקר המאמצים לאחר כששה חודשיםבארץ.‏ כארבעים אחוז מהעולים (38%) הצביעו על ‏"לימוד עברית"‏ כתחום בו הושקע עיקר המאמץ.‏ אחריומדורג תחום ‏"העבודה"‏ (30% מהעולים),‏ ובמקום השלישי,‏ תחום ‏"הבריאות"‏ (15% מהם).‏ אחוז המרואייניםשהתייחסו לתחומים אחרים היה קטן מאוד ונע בין 7% ‏("תחום הדיור"),‏ ל-‏‎6%‎ ‏("קליטת הילדים")‏ ול-‏‎1%‎‏("חיי החברה").‏115בשנה השנייה לעלייה התעסוקה הופכת למרכז מאמצי הקליטה,‏ ולימוד העברית והבריאות הם במקום שני.‏

מעניין להדגיש שנושא הדיור אינו כלול בין תחומי המאמץ העיקריים גם לאחר כשנה וחצי לעלייה.‏ ממצא זהאינו מפתיע לאור ממצאים אחרים של המעקב,‏ המצביעים,‏ מצד אחד,‏ על קליטה מהירה ויעילה של העוליםבדיור הארעי,‏ ובמיוחד בדירות שכורות בשוק הפרטי,‏ ומצד שני,‏ על ציפיות נמוכות של העולים לרכישת דירהבעתיד הנראה לעיין.‏התעסוקה היא במרכז מאמצי הקליטה גם בשנה הרביעית לעלייה,‏ ובמידה חזקה יותר,‏ כאשר כמעט מחציתמהעולים ציינו אותו כתחום המאמץ העיקרי.‏ בשלב זה יורד הדגש מנושא לימוד העברית,‏ והנושא השניבחשיבותו הוא תחום הבריאות,‏ ש-‏‎23%‎ מהעולים הצביעו עליו כתחום המאמץ העיקרי.‏ גם בשלב זה נושאהדיור מוזכר כתחום המאמץ העיקרי אצל אחוז נמוך יחסית (7%).כלומר,‏ נושא התעסוקה ולימוד העברית מחליפים זה את זה במהלך ארבע השנים הראשונות בארץ,‏ כאשרלאחר החודשים הראשונים,‏ בהם יש ללימוד העברית עדיפות,‏ חל שינוי לכוון של מרכזיות נושא העבודה.‏ בשארהנושאים לא חל שינוי משמעותי לאורך זמן.‏כצפוי,‏ מידת המאמץ המושקעת בתחומי הקליטה השונים,‏ בכל שלב בשלבי הקליטה ‏("בחודשים האחרונים"),‏וגם לאחר שלוש שנים וחצי בארץ,‏ משתנה,‏ לפי ממצאינו,‏ לא רק לפי הוותק בארץ,‏ אלא גם שונה בין קבוצותעולים שונות לפי גיל,‏ מין ורמת השכלה.‏השפעת הגיל בעת העלייה בהקשר זה משמעותית במיוחד:‏ לגבי השנה הרביעית בארץ,‏ בגילאים הצעירים,‏שהיו בני 20 או פחות בעת עלייתם מושקע עיקר המאמץ בעבודה (53%), בלימודים (21%), ובשרות הצבאי(13%). בגילאים 21-54, באופן בולט,‏ המאמץ העיקר הוא בתחום התעסוקה (70%-60%). בגילאי 55-59מתחילה בולטותו של נושא הבריאות כתחום לו מוקדש עיקר המאמץ,‏ והוא מאפיין 28% מבני גילאים אלה,‏בעוד שעבודה מוזכרת על ידי 45%. בגילאי 60-64 עובר הדגש על תחום הבריאות (40%), ונושא העבודה יורדבבולטותו בהתאם ‏(ל-‏‎20%‎‏).‏ מעל גיל 65, נושא הבריאות הוא התחום לו מוקדש עיקר המאמץ על ידי 67%מהעולים,‏ כאשר נושא העבודה יורד,‏ כצפוי,‏ ל-‏‎5%‎ בלבד.‏מעניין להצביע על מספר תופעות נוספות באשר לתחומי המאמץ לפי גיל בשנה הרביעית לעלייה:‏• לנושא הלימודים מוקדש עיקר המאמץ בגילאים 20-24, על ידי 21%-10% מהעולים.‏• נושא הדיור מוזכר רק על ידי אחוז נמוך ברוב הקבוצות,‏ מלבד בקבוצת הגיל של בני 65 ומעלה,‏ ש‎12%‎מהם מקדישים לנושא הדיור את עיקר המאמץ.‏• עד גיל 65 חלה עלייה עם הגיל באחוז המקדישים את עיקר המאמץ לדאגה לילדים,‏ החל מפחות מ-‏‎8%‎שדווחו שהשקיעו בתחום זה את עיקר המאמץ,‏ בגילאים הצעירים,‏ ועד 16% בגילאי 60-64. מעבר לגילזה חלה שוב ירידה בנושא זה,‏ ל-‏‎4%‎ בלבד.‏• לימוד עברית,‏ כאמור,‏ אינו בולט בדרך כלל בשנה הרביעית לעלייה.‏ עם זאת,‏ בגילאים , 55-59 דיווחו 13%כי הם מקדישים לתחום זה את עיקר המאמץ,‏ בהשוואה ל-‏‎4%-9%‎ בקבוצות האחרות.‏• חיי החברה מוזכרים כנושא לו מוקדש עיקר המאמץ בשלב זה של תהליך הקליטה,‏ על ידי אחוז נמוך מאודבכל קבוצות הגיל.‏כאשר התבקשו העולים,‏ בשנה הרביעית לעלייתם,‏ לסכם את ארבעת השנים הראשונות מאז שעלו לארץ,‏מבחינת התחומים בהם השקיעו מאמץ,‏ מסתבר כי העולים משקיעים את עיקר המאמץ בארבע השניםהראשונות בשלושה נושאים מרכזיים:‏ עבודה,‏ בריאות,‏ ולימוד עברית.‏ הגילאים הצעירים משקיעים מאמץ גםבלימודים,‏ צבא,‏ דיור,‏ וחיי חברה.‏ גילאי 35-44 משקיעים מאמץ באופן בולט בתחום העבודה,‏ ובאופן משני116

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808בלימוד השפה.‏ אחוז גבוה יחסית מגילאי 55-64 דווחו כי הם משקיעים את עיקר המאמץ בילדיהם ‏(הבוגרים).‏נושא הדיור בולט כתחום בו הושקע עיקר המאמץ בגילאי +65, ובמידה פחותה מעט בגילאי 21-24.קשר עם עובדי המשרד לקליטת העלייה ושביעות רצון מהשרותתכיפות הביקור בלשכהחל גידול משמעותי באחוז העולים אשר באים ללשכות המשרד לקבלת שרות,‏ בקרב עולי 2001, בהשוואהלעולי 1995 בשנה הראשונה והשניה לאחר עלייתם,‏ מ-‏‎42%‎ בלבד בקרב עולי 1995 ל-‏‎64%‎ בקרב עולי2001 לאחר ששה חודשים לעלייה.‏ לאחר כשנה וחצי לעלייה הגיעו ללשכה לקבלת שרות 30% מעולי 2001מול 20% בלבד מעולי 1995. עם זאת,‏ לא נמצא הבדל בין עולי 2001 לעולים שהיגיעו לפניהם,‏ באחוז הבאיםללשכה בשנה הרביעית לעלייתם.‏ בשתי הקבוצות,‏ כששית בלבד מהעולים הגיעו ללשכה לקבלת שרות בנקודתזמן זו לאחר העלייה.‏בשתי קבוצות העולים הנ"ל הממצאים מצביעים על ירידה באחוז המגיעים למשרד לקבלת שרות ככל שעולההוותק בארץ.‏ בקרב עולי 2001 נמצאה ירידה חדה באחוז מקבלי השרות מ-‏‎64%‎ לאחר כחצי שנה בארץ,‏ל-‏‎30%‎ לאחר כשנה וחצי,‏ ול-‏‎15%‎ בלבד בשנה הרביעית לעלייה.‏ כלומר,‏ המשרד משרת את העולים בעיקרבשנה הראשונה לעלייתם,‏ והשימוש בשרותי המשרד הולך ויורד עם הזמן.‏ עם זאת חשוב להדגיש כי בקרב עולי2001 חלה עלייה באחוז העולים המגיעים למשרד גם בשנה השנייה לעלייתם,‏ בהשוואה לעולי 1995: מ-‏‎20%‎בקרב עולי 1995 ל-‏‎30%‎ בקרב עולי 2001.השוואה עם אחוז המבקרים בלשכה בחודשים הראשונים לאחר עלייתם,‏ בקרב הקבוצות שהיגיעו לארץ בראשיתגל העלייה,‏ מצביעה על ירידה חדה באחוז המבקרים בלשכות המשרד בקרב עולי 1995, ובגידול חד מבחינה זובקרב עולי 2001. ניתן לשער שלשכות המשרד מספקות,‏ בשנים האחרונות,‏ באופן טוב יותר את צרכי העולים,‏בשלב הראשון לעלייתם,‏ ולפיכך הם משתמשים יותר בשרותיהן.‏הנתונים לגבי השימוש בשרותי המשרד בשנים הראשונות לעלייה,‏ היו מהגורמים המניעים לרפורמה שביצעהמשרד בתפיסת השרות הניתן לעולים ב-‏‎17‎ לשכות המשרד הפזורות בכל רחבי הארץ,‏ החל מחודש יולי2004. רפורמה זו,‏ שעיקרה הנו דגש על שרות כוללני ‏"אחד על אחד",‏ הניתן לעולים על ידי יועצי קליטהאישיים,‏ במהלך השנים הראשונות לעלייה,‏ מרחיבה ומעמיקה את מגוון השרותים שנותן המשרד לעולים.‏הסיבות לביקור בלשכהמממצאי המעקב עולה כי העולים מברית המועצות לשעבר מגיעים ללשכות המשרד לשם טיפול בארבעהנושאים עיקריים:‏ מידע ויעוץ,‏ סיוע כספי,‏ תעסוקה ודיור.‏כששה חודשים לאחר העלייה,‏ בכל הקבוצות שנחקרו,‏ נושא המידע והייעוץ היה הסיבה העיקרית לביקורבלשכה.‏ נושא זה אף עלה במרכזיותו מכ-‏‎50%‎ בקרב עולי 1990 ו-‏‎1991‎ וליותר מ-‏‎60%‎ בקרב עולי 1995ו-‏‎2001‎‏.‏117לאחר שנה וחצי לעלייה,‏ אנו מוצאים הבדל בין העולים שהגיעו ב-‏‎2001‎ לבין העולי שהגיעו לארץ ב-‏‎1995‎‏.‏בקרב עולי 1995, כבר לאחר שנה וחצי לעלייה,‏ עלה נושא הדיור למקום הראשון בדרוג נושאי השרות שבגללםמגיעים העולים ללשכה,‏ ונושא המידע והייעוץ היה במקום השני.‏ בקרב עולי 2001, גם לאחר כשנה וחצילעלייה,‏ הנושא העיקרי הנו המידע והייעוץ,‏ ורק 13% מהפונים באו ללשכה לצורך טיפול בנושאי דיור.‏ ממצאזה מתקשר לבעייתיות שנמצאה בקרב עולי 2001 בנושא דיור הקבע,‏ אשר גורמת כנראה לדחיית פתרונו לשלב

מאוחר יותר לאחר העלייה.‏ואכן,‏ לאחר כשלוש שנים וחצי בארץ,‏ מסתמן,‏ בקרב עולי 2001, שינוי משמעותי בנושאים לגביהם מגיעיםהעולים למשרד:‏ 46% מגיעם ללשכות לקבלת שרות בנושא דיור,‏ כחמישית באים לצורך קבלת מידע או ייעוץ,‏ו-‏‎17%‎ בנושאי תעסוקה וקורסים.‏ניתן לסכם נושא זה בכך,‏ שבאופן כללי,‏ במהלך השנים האחרונות,‏ מסתמן שינוי בתפקיד עובדי במשרד עבורהעולים בשנה הראשונה לשהותם בארץ,‏ בכוון לדגש רב יותר על נושא המידע ‏(ומעט יותר בנושאי תעסוקה),‏ופחות על פתרון בעיות דיור או נושאים כספיים.‏ עם זאת,‏ נושא הדיור עולה שוב בחשיבותו בהמשך תהליךהקליטה,‏ לאחר שנה וחצי בארץ ‏(אצל עולי 1995) או בשנה הרביעית לאחר העלייה ‏(לגבי עולי 2001).שביעות רצון מהשרותכבר בחצי השנה הראשונה מצאנו שעולי 2001, אלה המגיעים למשרד,‏ מביעים שביעות רצון גבוהה יותרמהשרות מהעולים שהגיעו לפניהם.‏ עם זאת,‏ בקרב אותם עולים,‏ חלה ירידה קלה ברמת שביעות הרצוןמהשרות:‏ מ-‏‎70%‎ לאחר חצי שנה בארץ,‏ ל-‏‎66%‎ בשנה הרביעית לעלייה.‏לסיכום,‏ בהשוואה בין השלבים השונים לשהות בארץ עד לשנה הרביעית,‏ אנו מוצאים ירידה חדה,‏ אם כי צפוייה,‏בכמות הלקוחות של המשרד ושינוי מסויים בתפקיד שממלא המשרד עבור העולים.‏ הדגש מועבר מתעסוקהלדיור,‏ תוך המשך הדגש על הצורך במידע.‏ אחר שנה וחצי לעלייה,‏ איכות השרות שנותן המשרד,‏ המשתקפתבשביעות הרצון של העולים המגיעים אליו,‏ גבוהה,‏ יחסית לעבר.‏ עם זאת,‏ ישנם סימנים לירידה מסויימתבשביעות הרצון לאחר שנה וחצי לעלייה ולאחר שלוש וחצי שנים.‏ כך,‏ למשל,‏ לגבי עולי 2001 מצאנו כי 18%מהעולים שקיבלו שרות מעובדי המשרד אינם שבעי רצון כלל מהשרות שקיבלו,‏ לאחר שלוש שנים וחצי בארץ,‏לעומת 8% ו-‏‎13%‎ בהתאמה,‏ בשני השלבים הקודמים.‏בנוסף לשביעות הרצון הכללית מן השרות בחנו גם את שביעות הרצון של העולים שהיו בקשר עם לשכותהמשרד,‏ מהיבטים ספציפיים של השרות שקיבלו.‏ממצאנו מצביעים על כך כי העולים מרוצים יותר מההיבטים הפיסיים של השרות בלשכות - מהמידע הכתובבשפה הרוסית,‏ מהתנאים הפיסיים,‏ מהאפשרות להתמצא בלשכה,‏ וממיקום הלשכה – מאשר מההיבטיםהתכניים,‏ המקצועיים ומהיחס האישי שקיבלו.‏ מבין ההיבטים שנבחנו,‏ שביעות הרצון הנמוכה ביותר הינהמהעידוד והתמיכה הרגשית שקיבלו מעובדי המשרד.‏השימוש בשרותי המשרדכאשר נשאלו עולי 2001, בפרספקטיבה של שלוש שנים וחצי בארץ,‏ מהם השרותים של המשרד בהם נעזרומאז עליתם ארצה,‏ מצביעים העולים על לימוד העברית כעל השרות העיקרי בו נעזרו:‏ 40% נעזרו בו במידהרבה או במידה מסויימת.‏ השרות השני בחשיבותו הנו הסיוע הכספי,‏ ש-‏‎33%‎ נעזרו בו,‏ במידה רבה או במידהמסויימת.‏ שלושת השרותים שצויינו על ידי 25% עד 29% מהעולים היו קבלת מידע על זכויות ועל החייםבארץ,‏ וסיוע במיצוי זכויות.‏ שאר השרותים צויינו על ידי 15% מהעולים או פחות.‏חשוב להדגיש כי דווח זה של העולים מבטא תפיסה סוביקטיבית של הסיוע שקיבלו,‏ שאינה תואמת בהכרח אתהעובדות האוביקטיביות.‏ כך,‏ למשל,‏ כ-‏‎60%‎ מהעולים מדווחים שלוש שנים וחצי לאחר עלייתם אינם מצייניםשנעזרו בסיוע הכספי של המשרד בקליטתם,‏ כאשר ברור כי כל העולים קיבלו מהמשרד סיוע כספי בצורת ‏"סלקליטה",‏ הניתן לכל הנקלטים בקליטה ישירה.‏ העובדה שחלק נכבד מהעולים אינם מציינים סיוע זה מחייבת118

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808תשומת לב של המשרד.‏תחומי מחסור במידעלמרות המרכזיות של נושא המידע בשרותים שהמשרד לקליטת העלייה מעניק לעולים,‏ מצביעים ממצאנו עלכך כי גם בשנה הרביעית בארץ מחצית מעולי 2001 מדווחים שחסר להם מידע על נושאים הקשורים לקליטתם.‏התחומים העיקריים בהם חסר מידע כזה הם:‏ זכויות העולים (39% מכלל העולים דיווחו שחסר להם מידעכזה),‏ רווחה,‏ קהילה ובריאות (30%), נושאים הקשורים בתעסוקה וקורסים מקצועיים (22%), מערכת החינוך(16%) וזמינות דיור (12%). בנושאי אולפנים,‏ בילוי ותרבות,‏ והשרות בצה"ל דיווחו בין 8% ל-‏‎10%‎ שחסר להםמידע.‏ 17% בלבד מהעולים דווחו שלא חסר להם מידע בשום תחום.‏ עם זאת,‏ יש להדגיש,‏ כמובן,‏ כי המחסורבמידע בתחומים השונים קטן באופן משמעותי בהשוואה למצב לאחר כששה חודשים לעלייה.‏הרפורמה לשיפור השרותעולי 2001, נמצאו בארץ כשלוש שנים בעת שהופעלה הרפורמה,‏ ולפיכך לא זכו להיות במוקד הרפורמה,‏ אשרהתייחסה,‏ בשלב הראשון,‏ בעיקר לעולים החדשים,‏ בשנתם הראשונה בארץ.‏ לפיכך,‏ הראיון השלישי נערך עםעולים אלה כחצי שנה לאחר הפעלת הרפורמה.‏ניסינו לבחון,‏ בכל זאת,‏ האם ניתן להבחין בהשפעת הרפורמה על השרות שעליו מדווחים עולים אלה.‏ממצאנו מצביעים על כך כי רק 6% מעולי 2001 מדווחים כי שמעו על הרפורמה שהופעלה בלשכות המשרד.‏עם זאת,‏ 14% מהם מדווחים שעובד המשרד יצר עמם קשר יזום בחודשים שלפני הראיון ‏(קשר שהוא אחדמאיפיוני הרפורמה).‏ יותר מזה,‏ 44% מאלה שביקרו בלשכה דווחו כי הוצמד להם יועץ קליטה אישי,‏ 38% תאמומראש את הביקור שלהם בלשכה,‏ ו-‏‎16%‎ חשו שחל שינוי בשיטת השרות,‏ כאשר רובם היו מרוצים משינויזה.‏נראה,‏ לפיכך,‏ כי הרפורמה בשיטת השרות הצליחה להשפיע על אופיו של השרות שקיבלו העולים גם אם לאידעו ליחס את השינוי למהלך ‏"הרפורמה"‏ אשר ביצע המשרד בשיטת השרות.‏הגורמים המסייעים לעולים בקליטתםהעולים תופסים את המשרד לקליטת העלייה כגורם המרכזי,‏ מבין הגורמים המוסדיים,‏ מבחינת תרומתו לתהליךהקליטה שלהם בארץ.‏עם זאת,‏ הממצאים מראים באופן בולט,‏ כי הגורם החשוב ביותר בעיני העולים מבחינת תרומתו להצלחתקליטתם בארץ,‏ הם קרובי המשפחה והידידים:‏ 83% מהעולים דרגו גורם זה במקום ראשון מבחינת תרומתו,‏לעומת 9% בלבד שדרגו במקום זה את המשרד לקליטת העלייה,‏ ו-‏‎13%‎ שדרגו במקום זה את הסוכנות היהודית.‏הרשויות המקומיות.‏ המתנדבים ומשרדי ממשלה אחרים נתפסו כתורמים מעט מאוד לקליטת העולים.‏119סיכום ומסקנותתהליך הקליטה של עולי בריה"מ לשעבר,‏ כפי שהראנו בכל פרסומי המעקב עד כה,‏ הוא תהליך מורכב ורבמימדי,‏ אשר מתרחש בקצב שונה בתחומי החיים השונים,‏ ומצביע,‏ מצד אחד,‏ על עולים שנקלטו בארץ והפכולחלק אינטגראלי ממרקם החיים בה,‏ ומצד שני,‏ על נקודות בעייתיות אשר בחלקן קיימות בעלייה זו מאזראשיתה,‏ ובחלקן מתגלות או מחריפות עם הזמן.‏

עולי בריה"מ לשעבר שהיגיעו לישראל ב-‏‎2001‎ שנחקרו במסגרת מחקר המעקב בשנת 2005, בשנה הרביעיתשלהם בישראל,‏ מבטאים היטב את המורכבות ורב המימדיות.‏כמו העולים שהגיעו לפניהם,‏ מבטאים עולים אלה רמת מחוייבות גבוהה לחיים בה,‏ ורובם הגדול חשים בביתבישראל.‏ זהותם הישראלית מגלה מגמת התחזקות,‏ ככל שעולה הוותק שלהם בארץ,‏ וכן מתחזקת שביעותרצונם מחיי התרבות בישראל.‏ הם מרוצים מאוד מממקום המגורים שלהם:‏ מהישוב,‏ מהשכונה ומהדירה בההם גרים.‏ ניכרת בקרבם מגמת עלייה ברמת החיים,‏ כפי שזו מתבטאת ברכישת מוצרים ברי קיימא,‏ וכמחציתםחשים שרמת חייהם גבוהה מזו שהייתה להם בארץ מוצאם.‏ עולים אלה,‏ כמו אלה שהיגיעו לפניהם,‏ נקלטיםבשוק העבודה באופן מהיר,‏ ואחוז המועסקים בקרבם עולה באפן משמעותי ככל שעולה הוותק בארץ.‏עם זאת,‏ ממצאי הדו"ח הנוכחי מצביעים על מגמת החרפה בקרב עולי 2001 בממדדי הקליטה הבאים,‏ אשרדורשת את תשומת לבם של רשויות הקליטה:‏• חלה ירידה משמעותית באחוז העולים הרוכשים דירה או מתכננים לרכוש דירה בעתיד הנראה לעין.‏• רמת הניידות התעסוקתית כלפי מטה גבוהה בקרב עולים אלה מזו שהייתה בשנים קודמות.‏• עם העלייה בוותק בארץ גוברת הפסימיות בקרב עולי 2001 באשר לעתידם הכלכלי והמקצועי בישראל,‏הן באופן אישי והן לגבי הדור הבא,‏ ובשנה הרביעית בארץ רמת הפסימיות של עולים אלה גבוהה מזו שלהעולים שנחקרו לפניהם במסגרת המעקב.‏• למרות שעולי 2001 מדווחים על שליטה טובה יותר בעברית מאלה שנחקרו לפניהם במעקב זה,‏ איןלכך ביטוי משמעותי בשימוש הממשי בעברית בחיי יום-יום.‏ עדיין רק כשליש מהעולים משתמשיםבעברית ‏"לפחות באותה מידה כמו ברוסית",‏ ומידת השימוש שלהם בעברית בנסיבות חברתיות,‏ באמצעיהתקשורת ובמשפחה נמוכה מאוד.‏• עם זאת ממצאינו מצביעים על תרומה חשובה של לימוד פורמאלי של השפה,‏ הן לפני העלייה והן לאחריה,‏לרמת העברית של העולים ולמידת השימוש שלהם בשפה.‏ ממצאנו מצביעים,‏ לפיכך,‏ על חשיבות תגבורלימוד העברית בקרב העולים הן כהכנה לעלייה והן במסגרות שונות בארץ.‏ יותר מזה,‏ מומלץ מאוד לעודדאת העולים להתחיל ללמוד עברית בשלבים מוקדמים ככל האפשר,‏ רצוי עוד לפני העלייה,‏ ולאחר מכןליצור מסגרות המשך בשלבים מאוחרים יותר של הקליטה,‏ לשם תיגבור והעמקה של כישורי השפהועידוד העולים להשתמש בה גם בהקשרים שמחוץ לעבודה.‏• במהלך ארבע השנים הראשונות בארץ לא חל גידול באחוז העולים הנפגשים עם ישראלים וותיקים אועם ילידי הארץ בנסיבות חברתיות,‏ בקרב עולי 2001. מגמה דומה נמצאה כבר בקרב עולי 1995. כמחציתמעולים אלה דיווחו שהם נפגשו עם ישראלים וותיקים או ילידי הארץ בנסיבות אישיות – בביתם או בביתחברים.‏• בקרב עולי 2001, כמו בקרב אלה שעלו לפניהם,‏ נמוך במיוחד אחוז הנפגשים עם עולי אתיופיה בנסיבותאישיות.‏ כן מאופיינים עולים אלה במרחק חברתי רב,‏ יחסית,‏ מעולים אלה,‏ המתבטא בנכונות נמוכה,‏יחסית,‏ לגור עמם בשכנות,‏ לקיים קשרי נישואין,‏ ושילדיהם ילמדו באותה כתה.‏ מן הממצאים עולה כיניתן להקטין מרחק זה על ידי עידוד מפגשים חברתיים,‏ ובעיקר אישיים,‏ בין עולי בריה"מ לשעבר לעוליאתיופיה.‏ ממצאינו עולה כי המפגש עם עולי אתיופיה בנסיבות ‏"אנונימיות"‏ ומקריות בלבד מגביר אתהמרחק החברתי בין עולי בריה"מ לשעבר לעולים אלה.‏120

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808• עם העלייה בוותק חל גידול,‏ בקרב עולי 2001, באחוז העולים החשים שיחסו של הציבור הוותיק אליהםכעולים הנו שלילי או אדיש.‏• עם העלייה בוותק יורדת זיקתם של עולים אלה ליהדות,‏ יחד עם חיזוק מסויים של תחושת הזהותהישראלית.‏ חיזוק הזהות הישראלית מתבטא בעיקר בגידול שחל עם הזמן באחוז החשים עצמם ‏"ישראליםורוסים באותה מידה"‏ ולא באחוז החשים עצמם ‏"יותר ישראלים מרוסים"‏ או ‏"לגמרי ישראלים".‏• רמת הניכור של עולי 2001, כפי שזו נמדדת בתחושות בלבול,‏ חוסר כוח,‏ תסכול ובידוד,‏ גבוהה מזו שלהקבוצות שעלו לפניהם,‏ ואף מתחזקת ככל שעולה הוותק בארץ.‏ כיוון שאין נתונים מקבילים לגבי רמתהניכור של כלל האוכלוסייה בתקופה המקבילה,‏ לא ניתן לקבוע אם מגמה זו מאפיינת את העולים בלבד,‏או שהיא משקפת מגמה כללית בחברה הישראלית.‏• עולי 2001 מאופיינים,‏ כבר מחצי השנה הראשונה לעלייתם,‏ באחוז גבוה יחסית של עולים שאינם בטוחיםשיישארו בארץ,‏ בהשוואה לעולים שהיגיעו בתקופות קודמות.‏ ניתן להבחין גם בירידה באחוז בעליהמחוייבות הגבוהה לחיים בישראל ‏(אלה הבטוחים ‏"בהחלט"‏ שיישארו בארץ),‏ במהלך שנות המעקב,‏ החלמעולי ראשית הגל ועד היום.‏ יתכן שממצא זה קשור גם בכך שעולי 2001 הנם צעירים יותר בהשוואהלקבוצות העולים הקודמות שנחקרו במעקב,‏ כאשר עולים צעירים מאופיינים לפי ממצאנו ברמה נמוכהיותר של ביטחון שיישארו בארץ.‏• כמו העולים שהיגיעו לפניהם עולי 2001 מעדיפים,‏ גם בשנה הרביעית לעלייתם,‏ להיפגש עם עוליםמארץ מוצאם ולהשתמש בעיקר בשפה הרוסית כשפת יום יום,‏ בעיקר בהקשרים משפחתיים ובלתיפורמאליים.‏ זאת,‏ למרות שחל שיפור ביכולתם לשוחח לקרוא ולכתוב עברית,‏ בהשוואה לעולים שהיגיעולפניהם.‏ כמעט כל עולי 2001, כמו העולים שהיגיעו לפניהם,‏ מעוניינים לשמר את שפת מוצאם בקרבהדור הבא במשפחתם.‏העדפה זו של העולים יכולה לבטא צורך טבעי של כל מהגר לתמיכה של אלה הקרובים אליו,‏ בעיקר בתקופההראשונית לעלייתו,‏ ואינה חייבת לעורר דאגה,‏ אלא אם מתלווים אליה סימנים נוספים של ניכור ומעורבותנמוכה בחברה הקולטת.‏עם זאת,‏ ממצאי הסקר הנוכחי מצביעים על כך שלהעדפה זו של העולים את הסביבה החברתית והלשונית שלעולים יוצאי ארץ מוצאם יש גם הבט בעייתי,‏ לאור העובדה שרק מחצית מהעולים נפגשו אי פעם עם ישראליםוותיקים בביתם או בבית חברים,‏ לאור תחושת כמחצית מהעולים שהחברה הישראלית מתייחסת אליהם באופןאדיש או שלילי,‏ לאור התגברות תחושות הניכור,‏ שביעות הרצון הנמוכה מחיי החברה,‏ והירידה באחוז הבטוחיםשיישארו בארץ.‏121

122

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808נטליה דמיאןעולי בריה״מ לשעבר שעלו לישראלבין אוקטובר 2005 לאפריל – 2006השנה הראשונה בארץ,‏ בהשוואהל:‏ עולי יולי-ספטמבר 2001, עוליינואר-מרץ 1995, עולי ספטמבר1991 ועולי יולי 1990מחקר מעקב אחר נקלטים במסלולקליטה ישירה,‏ דו״ח מס׳ 17המשרד לקליטת העלייה,‏ האגף למחקר ומכון פורי,‏ 2008הנתונים המובאים בדו"ח זה נאספו במסגרת מחקר-המעקב אחר עולי ברית המועצות לשעבר הנקלטיםבמסלול ‏"הקליטה הישירה",‏ שנערך על ידי האגף לתכנון ולמחקר במשרד לקליטת העלייה מראשית גל העלייההנוכחי,‏ בסוף 1989.הדו"ח הנוכחי מתייחס לעולים שהגיעו לארץ מאוקטובר 2005 עד אפריל 2006 ורואיינו בתקופה שבין החודשיםאוגוסט-נובמבר 2006, ומציג את הנתונים תוך השוואה לקבוצות הקודמות במעקב זה ‏(בשנים 1991, 1990,.(2001 ,1995השאלון,‏ מיועד לראיון פנים אל פנים,‏ נערך באגף למחקר במשרד לקליטת העלייה.‏ ביצוע הסקר ‏(תרגוםהשאלון לרוסית,‏ איסוף הנתונים,‏ עיבודי המחשב,‏ וכתיבת הדו"ח)‏ נעשו ע"י מכון המחקר פור"י (PORI)למחקרי דעת קהל.‏העולים:‏ מאפיינים דמוגרפים וסוציו-כלכלייםמבחינת האפיונים הדמוגראפיים עולה,‏ כי בקרב שתי קבוצות העולים שהגיעו לארץ אחרי שנת 2000, אחוזהצעירים בני 34 ומטה בעת עלייתם גבוה יותר,‏ באופן משמעותי,‏ בהשוואה לעולים שבאו בשנות התשעים -38% מעולי יולי-ספטמבר 2001, ו-‏‎41%‎ מעולי אוקטובר - 2005 אפריל 2006. כאמור,‏ בקרב קבוצות העוליםב-‏‎1990‎‏,‏ 1991, ו-‏‎1995‎‏,‏ אחוז הצעירים היה נמוך יותר,‏ ונע בין 14% ל-‏‎22%‎‏.‏ שיעור המבוגרים מעל גיל 55,בקרב כל הקבוצות שרואיינו בשנות ה-‏‎90‎‏,‏ היה מעל 40%; אצל העולים שהגיעו לארץ אחרי שנת 2000, שיעורזה עמד על 28% ‏(עולי 2001) ו-‏‎35%‎ ‏(עולי 2005/6).123רמת ההשכלה של עולי אוקטובר - 2005 אפריל 2006 גבוהה במקצת,‏ מזו של שתי הקבוצות הקודמותשנבחנו במעקב זה ‏(ב-‏‎2001‎‏,‏ וב-‏‎1995‎‏),‏ וכמעט דומה לעולי 2001. 58% מהעולים הם בעלי השכלה של 13

שנים או יותר,‏ ו-‏‎22%‎ למדו מעל 16 שנים.‏ יש גם לציין,‏ שבקרב עולי 2001 ו-‏‎2005/6‎ אחוז בעלי ההשכלההיסודית ומטה,‏ הוא נמוך מאוד:‏ 4%-3% בלבד.‏השוואת התפלגות משלחי היד של העולים לפני העלייה מצביעה על הבדל בין שתי הקבוצות שעלו בתחילתשנות ה-‏‎90‎‏,‏ לשלוש הקבוצות שעלו החל מ-‏‎1995‎‏,‏ כאשר אחוז בעלי משלחי היד האקדמיים והחופשייםגבוה יותר בשתי הקבוצות הראשונות (75% ו-‏‎65%‎‏)‏ ונמוך יותר בשלוש הקבוצות האחרונות (57%, 54%,ו-‏‎48%‎‏).‏ במקביל,‏ חלה עלייה באחוז המנהלים,‏ הפקידים,‏ ועובדי השירותים,‏ ובאחוז העובדים המקצועייםוהבלתי מקצועיים.‏רקע לעלייההנתונים מצביעים על ירידה עם הזמן בעוצמת הזהות היהודית של העולים טרם עלייתם.‏ אחוז המרואייניםאשר דיווחו שלפני עלייתם הרגישו ‏"לגמרי כיהודים"‏ ירד באופן משמעותי במשך הזמן:‏ מ-‏‎73%‎ בקרב עולייולי 1990, ל-‏‎56%‎ בקרב עולי ספטמבר 1991, ל-‏‎28%‎ בקרב עולי ינואר-מרץ 1995, ועד ל-‏‎13%‎ בלבד בקרבהעולים שהגיעו לארץ בחודשים יולי-ספטמבר 2001. בקרב הקבוצה שלפנינו ‏(עולי אוקטובר - 2005 אפריל2006) אחוז הנשאלים אשר דיווחו שבארץ המוצא הרגישו ‏"לגמרי כיהודים"‏ עלה שוב,‏ אך לא באופן משמעותי,‏ל-‏‎19%‎‏.‏כאשר נשאלו המרואיינים,‏ שעלו ב-‏‎2005/6‎‏,‏ על מידת דתיותם בהיותם בחו"ל,‏ 2% בלבד מהעולים הגדירואת עצמם כדתיים,‏ ו-‏‎18%‎ נוספים דיווחו שהם היו מסורתיים;‏ כרבע מהמרואיינים הגדירו עצמם כ"לא כלכך דתיים",‏ ויותר ממחציתם (55%) הגדירו את עצמם כ-"לא דתיים כלל".‏ עם זאת,‏ אחוז העולים שדיווחושבהיותם בחו"ל נהגו לקיים ‏"תמיד"‏ את המנהגים היהודיים העיקריים היה גבוה יותר,‏ ונע בין 13% ‏(צום ביוםכיפור),‏ 15% ‏(הדלקת נרות שבת),‏ ועד ל-‏‎49%‎ ‏(אכילת מצות בפסח).‏השוואה בין חמש קבוצות העולים מעלה,‏ כי אחוז לומדי העברית בחו"ל עלה באופן משמעותי בתקופה שביןהשנים 1990 ו-‏‎2001‎ , מ-‏‎15%‎ ‏(עולי 1990), ל-‏‎18%‎ ‏(עולי 1991), ל-‏‎25%‎ ‏(עולי 1995), ועד ל-‏‎40%‎ ‏(עולי2001). לעומת זאת,‏ הנתונים שבידינו מראים,‏ כי בקרב הקבוצה שלפנינו ‏(עולי אוקטובר - 2005 אפריל2006), נרשמה שוב ירידה ניכרת באחוז הנשאלים אשר דיווחו שלמדו עברית לפני עלייתם:‏ 26% בלבד.‏ בענייןזה,‏ יש גם לציין,‏ כי מתן חינוך יהודי לילדים אינו שכיח עדיין אצל היהודים בברית המועצות לשעבר;‏ בקרב שתיהקבוצות שהגיעו לארץ אחרי שנת 2000, ושיש להם ילדים,‏ נמצא כי רק כ-‏‎15%‎ דיווחו שילדיהם למדו בביתספר יהודי כלשהו בחו"ל.‏רוב המרואיינים,‏ ובכל קבוצות העולים עד כה,‏ כולל הקבוצה שרואיינה לאחרונה,‏ ציינו שקיבלו מידע כלשהו,‏חלקי לפחות,‏ על תחומים שונים הרלבנטיים לקליטתם לפני בואם לארץ.‏ לגבי ‏"החיים בישראל"‏ אחוז זה היההגבוה ביותר ‏(כ-‏‎90%‎‏)‏ ולגבי ‏"זכויות העולים וחובותיהם",‏ אחוז הנשאלים המאשרים שקיבלו מידע בחו"ל עלהמ-‏‎75%‎ - 70% ‏(בשנים 1990-2001) עד ל-‏‎80%‎ בקרב העולים שרואיינו לאחרונה.‏לגבי נושא ‏"סל הקליטה ומענק מכס לעולים",‏ מסתבר כי אחוז המרואיינים שדיווחו שהיה להם מידע לפניעלייתם גבוה יותר,‏ באופן משמעותי,‏ בקרב העולים שהגיעו לארץ החל מ-‏‎1995‎‏:‏ 90%-86%, לעומת 60%בקרב עולי יולי 1990.בדומה לשנים הקודמות,‏ גם לגבי עולי אוקטובר - 2005 אפריל 2006 אנו מוצאים שמקורות המידע העיקרייםעל ישראל הנם בלתי פורמאליים:‏ התכתבות או שיחות עם קרובי משפחה וידידים.‏ שני המקורות הפורמאלייםהעיקריים למידע על ישראל הם דפי המידע והשליחים.‏ חשיבות השליחים כמקור מידע בקרב העולים שעלו124

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808אחרי שנת 2000 בולטת,‏ בהשוואה לראשית גל העלייה,‏ בשנות התשעים המוקדמות.‏בדומה למה שנמצא לגבי הקבוצות הקודמות של עולי ברית המועצות לשעבר במעקב זה,‏ התברר שלקיום בנימשפחה וידידים בישראל חשיבות רבה,‏ הן בקבלת החלטה לעלות ארצה או להגר לארץ אחרת,‏ והן בתהליךהקליטה הראשוני בארץ ובנכונותם להישאר בישראל או לעזוב אותה.‏ ממצאינו מצביעים על כך,‏ כי לרובהמכריע של העולים אשר הגיעו אחרי שנת 2000 יש בני משפחה ו/או ידידים בארץ.‏ כך,‏ ל-‏‎46%‎ מעוליאוקטובר - 2005 אפריל 2006 יש גם בני משפחה וגם ידידים בישראל,‏ ל-‏‎38%‎ מהם יש רק קרובי משפחה,‏ול-‏‎10%‎ רק ידידים.‏ שישה אחוז בלבד מהמרואיינים ציינו שאין להם אף אחד בארץ.‏ נתונים אלה דומים לנתוניםשנתקבלו מהמרואיינים שעלו לפניהם,‏ ביולי-ספטמבר 2001.לבסוף,‏ לגבי הערכת העולים את חייהם בארץ המוצא טרם עלייתם לארץ,‏ יש לציין,‏ כי התחום שממנו שביעותהרצון של העולים הייתה הגבוהה ביותרבארץ המוצא היה ‏"חיי החברה והתרבות".‏שביעות הרצון מרמת החיים ומנושאי תעסוקה בארץ המוצא,‏ הייתה הנמוכה ביותר,‏ כאשר בתחום זה,‏ נמוכהבמיוחד רמת שביעות הרצון מההכנסה המשפחתית ומהסיכויים להתקדם בעבודה.‏בתחום ‏"הרגשת ביטחון ‏(היום ולגבי העתיד)",‏ נמצאה רמת שביעות רצון בינונית,‏ בהשוואה לשני התחומיםשפורטו לעיל,‏ כאשר שביעות הרצון הגבוהה ביותר הייתה מנושאים הקשורים בעבודה,‏ והנמוכה ביותר מ"העתידהצפוי לילדיו".‏מניעי עלייההממצאים,‏ מראים כי,‏ בקרב עולי 2005/6, המניעים העיקריים לדחייה מארץ מוצאם היו ‏"החשש לעתידהילדים",‏ ו"המצב הכלכלי בבריה"מ לשעבר".‏ המצב הכלכלי,‏ כגורם החשוב ביותר לעזיבת את ארץ המוצא,‏נמצא גם אצל עולי 2001 ו-‏‎1995‎‏.‏ בקרב עולי 1991, המניע העיקרי לדחייה,‏ לפי דיווחם של המרואיינים,‏ היה‏"אנטישמיות בבריה"מ לשעבר".‏באשר למניעי משיכה לארץ,‏ עיון בלוח ההשוואתי מעלה כי העולים שרואיינו לאחרונה ‏(בשנת 2006), הצביעועל ‏"משיכה של קרובי משפחה/ידידים"‏ ועל ‏"רצון לחיות במדינה דמוקרטית"‏ כגורמים החשובים ביותרלעלייתם.‏בקרב שלושת הקבוצות הקודמות,‏ צוין,‏ כמניע המשיכה החזק ביותר-"הרצון להבטיח את עתיד הילדים".‏ניתן גם לציין,‏ כי בדומה לקבוצות העולים הקודמות,‏ גם בקרב הקבוצה שרואיינה לאחרונה מניעי משיכהלישראל חזקים יותר,‏ בהשוואה למניעי דחייה מבריה"מ לשעבר.‏הקליטה הראשונית:‏ מסלול הקליטה הישירהגם כיום,‏ כמו בתקופות קודמות,‏ הממצאים מצביעים על מיקומם המרכזי של קרובי המשפחה והידידים בתהליךהקליטה הראשוני בארץ.‏ רוב העולים,‏ ובכל קבוצות העולים,‏ מציינים אותם כסיבה העיקרית לבחירה ביישוב;‏קרוב ל-‏‎70%‎ בשנות ה-‏‎90‎ וב-‏‎2001‎‏,‏ ו-‏‎80%‎ מקרב אלו שרואיינו לאחרונה.‏ שאר גורמי המשיכה ליישובנמצאו בעלי חשיבות פחותה בהרבה.‏125מיקומם המרכזי של קרובי המשפחה והידידים בתהליך הקליטה הראשוני בולט גם כאשר בוחנים את מיקום

המגורים הראשון של העולים בארץ,‏ כאשר קרוב ל-‏‎60%‎ מהנשאלים,‏ בכל הקבוצות עד שנת , 2001 ו-‏‎65%‎בקרב הקבוצה האחרונה,‏ נסעו ישירות מנמל התעופה לדירתם של קרובי משפחה או ידידים.‏ עם זאת,‏ בשתיהקבוצות האחרונות שנחקרו ניתן להבחין בירידה באחוז העולים שדירתם נשכרה מראש על ידי קרוביהם אוידידיהם בארץ,‏ מכשליש בקבוצות הקודמות,‏ ל-‏‎20%-19%‎ בלבד בקרב הקבוצות שעלו מ-‏‎1995‎‏.‏הנתונים ההשוואתיים מצביעים גם על עלייה במשך הזמן שהעולים שוהים בנקודת המעבר הראשונה -הזמנית.‏ כך,‏ בתהילת שנות ה-‏‎90‎‏,‏ אחוז הנשאלים שדווחו שנשארו בתחנה הראשונה יותר משבועיים נע בין15% ‏(עולי 1990) לבין 22% ‏(עולי 1991). בקרב העולים שהגיעו לארץ בשנת 1995, אחוז זה עלה עד ל-‏‎46%‎‏,‏וב-‏‎2001‎ הגיע אף ל-‏‎48%‎ מכלל המרואיינים.‏ בקרב העולים לאחרונה,‏ בשנת 2006, אחוז הנשאלים ששהובתחנה הראשונה יותר משבועיים ירד ל-‏‎36%‎‏.‏באשר לגורמים העיקריים בהם נעזרו העולים בתהליך הקליטה הראשוני בארץ,‏ הנתונים מראים כי,‏ בתחום הדיור,‏אחוז הנשאלים שנעזרו בעיקר ע"י בני משפחה וידידים,‏ הוא הגבוה ביותר בקרב העולים שרואיינו לאחרונה,‏בהשוואה לכל הקבוצות הקודמות:‏ 80%, לעומת 60% בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001, וכ-‏‎70%‎ בקרב עולישנות ה-‏‎90‎‏.‏ גם בתחום התעסוקה נרשמה בשנים האחרונות עלייה קלה באחוז המרואיינים המצביעים על בנימשפחותיהם ועל ידידיהם כגורמים העיקריים שסייעו להם בחיפוש עבודה:‏ מ-‏‎36%‎‏,‏ בקרב עולי 2001, ל-‏‎41%‎‏,‏בקרב עולי 2005-2006.באשר לגורמים פורמאליים-מוסדיים,‏ אחוז המרואיינים המצביעים על גורמים אלה כגורמים העיקריים שסייעולהם בתחומי דיור ותעסוקה,‏ היה הגבוה ביותר בקרב עולי ספטמבר‎2001‎ בהשוואה לשלוש הקבוצות שעלובשנות ה-‏‎90‎ (35%-33%, לעומת כ-‏‎20%‎‏,‏ בהתאמה).‏ בקרב עולי אוקטובר ‎2005‎‏-אפריל 2006, אחוזים אלההיו עוד יותר נמוכים:‏ 29% בחיפוש עבודה,‏ ו-‏‎20%‎ בלבד בחיפוש דיור.‏האחוז הגבוה ביותר של מרואיינים,‏ שהצביעו על גורמים פורמאליים כגורמים העיקריים שסייעו להם,‏ נמצאבקרב העולים שרואיינו לאחרונה,‏ לגבי תחום חינוך ילדים:‏ 53% מהם.‏קליטה בדיור ובעלות על מוצרים ברי קיימאבדומה לקבוצות האחרות של עולי חבר העמים,‏ בשלבים קודמים של מעקב זה,‏ גם עולי אוקטובר‎2005‎‏-אפריל2006 התיישבו בעיקר במרכז הארץ ובאזור חיפה והצפון (66% מהם).‏ עם זאת,‏ יש לציין שבקרב העוליםשרואיינו בתחילת שנות ה-‏‎90‎ (1991-1990) שיעור זה היה אף גבוה יותר ועמד על 80%. עוד יש לציין,‏ כיאחוז העולים שהתיישבו בירושלים ובדרום הארץ עלה מ-‏‎5%-7%‎ בתחילת גל העלייה הנוכחי,‏ ל-‏‎23%‎ בשנת2001, ועד ל-‏‎34%‎ בקרב העולים שרואיינו לאחרונה.‏הרוב המכריע של המרואיינים מתגוררים,‏ בשנה הראשונה לעלייתם,‏ בדיור ארעי ‏(בעיקר בדירות שכורות בשוקהפרטי):‏ 98% מעולי יולי-ספטמבר 2001 ומעולי אוקטובר - 2005 אפריל 2006. שני אחוזים בלבד מהעוליםשהגיעו לישראל ב-‏‎2001‎ וב-‏‎2006‎‏,‏ הצליחו לרכוש דירה כבר בשלב זה לשהותם בישראל.‏62% מעולי אוקטובר ‎2005‎‏-אפריל 2006 ציינו בוודאות שאין בכוונתם לרכוש דירה באמצעות משכנתא בעתידהקרוב ‏(לעומת 48% מעולי 2001). כסיבות העיקריות לכך הם ציינו בעיקר את הגיל והמצב הכלכלי:‏ היותםפנסיונרים או עתידים להיות בקרוב (31%), את ההכנסה הנמוכה מדי של המשפחה – הנוכחית וזו הצפויהבעתיד (31%) ואת היותם מובטלים בהווה וללא סיכוי למציאת עבודה בעתיד ‏(כ-‏‎11%‎‏).‏ עם זאת,‏ יש לציין כיאחוז העולים אשר ציינו כסיבה עיקרית לכך שאינם מתכוונים לרכוש דירה בעתיד הקרוב את תנאי ההחזר שלהמשכנתא,‏ שלהערכתם הם קשים מדי,‏ ירד מ-‏‎18%‎ ‏(עולי 2001) ל-‏‎13%‎ ‏(בקרב הקבוצה שרואיינה לאחרונה).‏126

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808צפיפות הדיור של עולי אוקטובר - 2005 אפריל 2006 נמוכה במידה מסוימת מזו של כל הקבוצות הקודמותלה:‏ 1.1 נפשות לחדר בממוצע,‏ לעומת 1.2 בקרב עולי יולי-ספטמבר 1.3 2001, בקרב עולי ינואר מרץ 1995ובקרב עולי יולי 1990, ו-‏‎1.5‎ בקרב עולי ספטמבר 1991. יש לציין,‏ שצפיפות הדיור בה חיו עולי אוקטובר 2005- אפריל 2006 בארץ המוצא הייתה גבוהה יותר:‏ 1.3 נפשות לחדר בממוצע.‏הנתונים מצביעים על כך כי חלה עלייה ברמת הציוד והבעלות על מוצרים ברי קיימא בקרב העולים שהגיעו לארץאחרי שנת 2000, בהשוואה לאלה שהגיעו ב-‏‎1995‎‏.‏ עלייה זו מתבטאת בכל המוצרים שנבחנו ‏(להוציא בעלותעל מכונית פרטית),‏ ובמיוחד באשר ל:‏ מערכת סטריאופונית ‏(מ-‏‎8%‎ ל-‏‎28%-29%‎‏)‏ מכשיר וידיאו ‏(מ-‏‎18%‎ל-‏‎38%-37%‎‏),‏ מיקרוגל ‏(מ-‏‎7%‎ ל-‏‎35%‎‏,‏ ועד ל-‏‎55%‎‏)‏ ומחשב אישי ‏(מ-‏‎3%‎ ל-‏‎20%‎‏,‏ ועד ל-‏‎42%‎‏).‏ עם זאת,‏וכצפוי בשלב זה של ותק בארץ,‏ אחוז הבעלות על מוצרים ברי קיימא בקרב העולים נמוך מזה שבאוכלוסייההישראלית הכללית ‏(מלבד לגבי חיבור לטלוויזיה בכבלים או בלוויין:‏ 81%-82% בקרב העולים,‏ לעומת 70%באוכלוסייה הכללית).‏נתונים לגבי התחברות לטלוויזיה בכבלים,‏ כמו נתונים אחרים בעניין זה ‏(למשל:‏ בעלות על מדיח כלים,‏ מייבשכביסה)‏ מצביעים,‏ לא רק על הבדלים כלכליים,‏ אלא גם,‏ אולי,‏ על סדרי עדיפויות שונים,‏ או העדפות תרבותיתשונות,‏ בקרב העולים,‏ בהשוואה לאוכלוסייה הישראלית הכללית.‏רמת שביעות הרצון של העולים מתחום הדיור על היבטיו השונים,‏ גבוהה למדי,‏ כאשר מבין שלושת ההיבטים,‏שביעות הרצון הגבוהה ביותר הייתה מיישוב המגורים,‏ שביעות רצון נמוכה מעט יותר מבטאים העולים ביחסלשכונת המגורים,‏ והרמה הנמוכה ביותר של שביעות רצון הייתה מן הדירה.‏קליטה לשוניתהאחוז הגבוה ביותר של המרואיינים שדווחו בשנה הראשונה לאחר עלייתם,‏ שהם למדו באולפן או שהם עדייןלומדים בו,‏ נמצא בקרב עולי (85% 1990 מהם).‏ בשנים 1995-1991 אחוז זה היה נמוך יותר באופן משמעותי(67%-75%, בהתאמה),‏ אך הוא עלה שוב,‏ ובשנת 2001 הגיע ל-‏‎74%‎ מכלל הנשאלים.‏ בעניין זה עוד ישלציין,‏ שבקרב קבוצת העולים שרואיינה לאחרונה ‏(עולי אוקטובר - 2005 אפריל 2006) נרשם האחוז הנמוךביותר,‏ בהשוואה לכל הקבוצות הקודמות,‏ של מרואיינים שדווחו שהם לומדים/או שלמדו באולפן (% 66).יש להדגיש,‏ עם זאת,‏ כי נתוני המעקב לגבי עולי הקבוצות הקודמות,‏ מצביעים על כך שחלק מהעולים שלאלמדו עברית בשנה הראשונה בארץ,‏ מתחילים ללמוד גם בהמשך תהליך קליטתם,‏ ואחרים ממשיכים ללמודעברית בתקופות מאוחרות יותר.‏ עובדות אלו מצביעות על האופן בו מנצלים העולים את גמישותו של מסלולהקליטה הישירה,‏ המאפשר להם לבחור להתמקד בהיבטי קליטה שונים לפי העדפתם,‏ בנקודות שונות בתהליךהקליטה.‏מהנתונים מסתבר כי,‏ היכולת המדווחת לשוחח בעברית באופן חופשי,‏ כמעט חופשי או עם מעט קשיים,‏חלשה יותר בקרב העולים שרואיינו לאחרונה,‏ בהשוואה לקבוצת העולים שעלתה ארצה לפניהם ‏(בשנת 200140% מהם דיווחו כך,‏ לעומת 29% ב-‏‎2006‎ ). ניתן גם לציין,‏ שהנתונים שנתקבלו לאחרונה דומים מאוד לאלהשקיבלנו בשנים 1995 ו-‏‎1991‎‏.‏ היכולת הטובה ביותר לשוחח בעברית התקבלה,‏ בנוסף לעולי יולי-ספטמבר2001, בקרב העולים שרואיינו בתחילת גל העלייה,‏ בשנת 1990.עולי בריה״מ לשעבר קליטת127כצפוי,‏ וכפי שמצאנו בכל ממצאי המעקב עד כה,‏ יכולת הכתיבה והקריאה של העולים נמוכה מיכולתם לשוחחבעברית.‏ לעומת זאת,‏ יכולת הקריאה והכתיבה קשורות זו בזו באופן הדוק,‏ וההבדלים ביניהם זעומים.‏ יחד

עם זאת,‏ מן הממצאים עולה כי גם במדדים אלה,‏ המצב בעייתי יותר בקבוצה האחרונה שנחקרה,‏ בהשוואהלקבוצה הקודמת,‏ עולי יולי-ספטמבר 2001. כך למשל,‏ אחוז המדווחים שהם מסוגלים לקרוא או לכתוב מכתבפשוט בעברית באופן חופשי או כמעט חופשי עומד על 28%-25% בלבד בקרב העולים שרואיינו לאחרונה,‏לעומת כ-‏‎40%‎ בקרב עולי 2001.לגבי השימוש בעברית כשפת דיבור יום יומית,‏ אחוז המדווחים שאינם משתמשים כלל בעברית כשפתיום-‏ יום בקרב עולי אוקטובר ‎2005‎‏-אפריל 2006, גבוה מזה שמצאנו בקרב הקבוצה שעלתה ארצה לפניהם,‏בשנת (36% 2001 לעומת 28%, בהתאמה).‏ לא נמצא הבדל בין שתי הקבוצות הללו באחוז המדווחים שהםמשתמשים בעברית ובשפה אחרת באותה המידה (28%).עמדותיהם של העולים כלפי הצורך לשמר את השפה התרבות הרוסית גם בישראל נבחנו במעקב הנוכחיבאמצעות שני מדדים:‏ העמדה כלפי שימור השפה הרוסית בקרב ילדי העולים,‏ והעמדה כלפי הכרת הספרותהרוסית על ידי ילדי העולים.‏כל הקבוצות שנבחנו במעקב הנוכחי,‏ בטאו עמדות חיוביות ביותר כלפי הצורך בשימור שפת ארץ המוצאותרבותה גם בארץ,‏ בהתייחס לשני המדדים בהם השתמשנו.‏ יש לציין שאחוז המסכימים שרצוי שילדי העוליםימשיכו לדבר רוסית ויכירו את הספרות הרוסית גם בישראל ‏("רצוי"‏ ו-"רצוי מאוד")‏ הוא הגבוה ביותר בקרבהקבוצה שלפנינו,‏ בהשוואה לכל הקבוצות הקודמות:‏ 93% ‏(ספרות רוסית),‏ ו-‏‎95%‎ ‏(דיבור רוסית).‏קליטה תעסוקתיתבשנה הראשונה לאחר עלייתם,‏ 61% מכלל המרואיינים השייכים לכוח העבודה היו מועסקים ו-‏‎39%‎ חיפשועבודה.‏ שיעור המועסקים בקרב עולי אוקטובר ‎2005‎‏-אפריל 2006 דומה לזה שנמצא בקרב שתי קבוצותהעולים שהגיעו לארץ לפניהם,‏ בשנים 2001 ו–‏‎1995‎ (62%, אך גבוה באופן משמעותי,‏ בהשוואה לעולי 1990ו-‏‎1991‎ (24%-27%).למרות שיעור המועסקים הגבוה יחסית,‏ בקרב העולים שהגיעו לארץ בשנים 2001 1995, ו-‏‎2005/6‎‏,‏ רמתשביעות הרצון שלהם מעבודתם בארץ נמוכה במידה ניכרת בהשוואה לקבוצות העולים שרואיינו בתחילת שנותה-‏‎90‎‏.‏יש יסוד איתן להניח שמצב זה נובע מן הניידות המקצועית כלפי מטה,‏ המתחזקת במשך הזמן.‏רמת האופטימיות של העולים לגבי עתידם הכלכלי והתעסוקתי בישראל נמדדה באמצעות שתי שאלות ישירות:‏האחת שהתייחסה להערכת העולים את סיכוייהם האישיים להצליח בישראל מבחינה מקצועית וכלכלית,‏והשנייה שבחנה את תפיסתם לגבי סיכויי ההצלחה של הדור הבא במשפחתם.‏ממצאים שנתקבלו בכל תקופות המעקב שבהן נשאלו שאלות אלו,‏ מצביעים על תפיסה פסימית של העולים,‏הרואים את עצמם כ"דור המדבר",‏ את עתידם האישי,‏ מול תפיסה אופטימית הרבה יותר של סיכויי ההצלחהשל הדור הבא.‏ כך,‏ 35% מעולי אוקטובר ‎2005‎‏-אפריל 2006 העריכו את סיכוייהם להצליח מבחינה מקצועיתוכלכלית בארץ כ"טובים מאוד"‏ או כ"די טובים",‏ 31% מהם העריכו סיכויים אלה כ"לא כל כך טובים",‏ ו-‏‎34%‎ראו אותם כ"לא טובים כלל".‏ תפיסת המרואיינים את סיכוייהם האישיים להצליח בארץ מבחינה זו הייתהאופטימית יותר בקרב העולים שהגיעו בשנת 2001, אך ההבדלים בין שתי הקבוצות אינם משמעותיים.‏ לעומתזאת,‏ לגבי עתידו של הדור הבא במשפחה הביעו העולים שהגיעו לארץ אחרי שנת 2000 את הדעה האופטימיתביותר,‏ בהשוואה לקבוצות הקודמות ‏(ובמיוחד בהשוואה לעולי ינואר-מרץ 1995): 69% מעולי יולי-ספטמבר128

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-202008082001, ו-‏‎70%‎ מעולי אוקטובר ‎2005‎‏-אפריל 2006 העריכו את סיכויי הדור הבא כ-"טובים מאוד"‏ או ‏"דיטובים".‏ בקרב עולי ספטמבר 1991, נתון זה עמד על 58%, ובקרב עולי ינואר-מרץ 1995, 24% בלבד.‏קליטה חברתיתמדדי הקליטה חברתית שבהם השתמשנו במעקב הנוכחי היו:‏ תכיפות הפגישות החברתיות עם בני קבוצתהמוצא ‏(עולים חדשים ועולים וותיקים)‏ ועם ישראלים וותיקים וילידי הארץ;‏ שביעות הרצון מחיי החברה;‏והערכת העולים את יחס הישראלים הוותיקים אליהם כעולים.‏תכיפות הפגישות עם עולים חדשים מאותה ארץ מוצא נמצאה גבוהה בכל תקופות המעקב.‏ בכל קבוצות העוליםעד כה ציינו למעלה מ-‏‎70%‎ מהעולים,‏ שהם נפגשים ‏"לעתים קרובות"‏ או ‏"לפעמים"‏ עם עולים מארצם,‏ בשנההראשונה לשהותם בישראל.‏ ניתן להבחין בתופעה,‏ שחזרה גם בממצאים אחרים בדו"ח הנוכחי,‏ לפיה עולייולי 1990, בראשית גל העלייה,‏ נטו להיפגש יותר עם קבוצת המוצא שלהם (91%) בהשוואה לקבוצות שעלובהמשך:‏ 77% ‏(עולי ספטמבר 1991), ו-‏‎72%‎ ‏(עולי ינואר-מרץ 1995). בקרב עולי יולי-‏ ספטמבר 2001, אחוזהנפגשים עם עולים חדשים מארצם עמד על 76%, ובקרב העולים שרואיינו לאחרונה,‏ בשנת 2006, הוא ירדבמקצת ל-‏‎74%‎ ‏(ראה לוח מס'‏ 29).יחד עם זאת,‏ ניתן להבחין בעלייה באחוז העולים הנפגשים עם וותיקים מאותה ארץ מוצא,‏ בקרב הקבוצותשנבחנו אחרי שנת 2000, עולי יולי-ספטמבר 2001 ועולי אוקטובר ‎2005‎‏-אפריל 2006, בהשוואה לשתיהקבוצות שעלו לפניהם.‏ כך,‏ 52% מעולי 2001 ו-‏‎56%‎ מעולי 2005/6 הצהירו שהם נפגשים עם וותיקיםמארץ מוצאם ‏"לעתים קרובות"‏ או ‏"לפעמים",‏ לעומת 38% ‏(עולי 1995) ו-‏‎35%‎ ‏(עולי 1991). אולם גם כאן,‏עולי 1990 נפגשו עם וותיקים מארצם יותר מכולם (68%).בעוד ששני המדדים הקודמים מתייחסים למפגש בתוך קבוצת המוצא,‏ המבטא את מגמת ‏"ההסתגרות החברתית"‏‏(או את הצורך בתמיכת קבוצת המוצא)‏ המדד הבא – תכיפות המפגש עם וותיקים וילידי הארץ – בוחן אתמגמת השילוב והמעורבות בחברה הקולטת.‏ממצאינו מצביעים על עלייה מסוימת באחוז העולים הנפגשים עם ישראלים וותיקים וילידי הארץ בקרב עולי2001, בהשוואה לשלושת הקבוצות הקודמות.‏ כך,‏ 29% מהם נפגשו ‏"לעתים קרובות"‏ או ‏"לפעמים"‏ עםוותיקים או ילידי ישראל,‏ בהשוואה לכ-‏‎20%‎ בקבוצות הקודמות.‏ בקרב עולי 2005/6, ירד שוב אחוז המרואייניםהמדווחים כך ל-‏‎23%‎‏.‏ 53% מעולי אוקטובר ‎2005‎‏-אפריל 2006, לעומת 43% מאלה שהגיעו לארץ בשנת2001, ציינו שאינם נפגשים כלל עם ילידי הארץ וותיקים אחרים;‏ בקרב קבוצות העולים שרואיינו בשנותה-‏‎90‎‏,‏ אחוז המדווחים כך היה עוד יותר גבוה ‏(כ-‏‎60%‎ בכל קבוצה).‏ במילים אחרות,‏ ניתן להסיק שלמרותהממצאים המעודדים יותר שנתקבלו מקבוצה אחת בלבד ‏(עולי 2001), המגמה הכללית של העולים שרואיינובשנה הראשונה לשהותם בארץ היא להסתגר בתוך עצמם,‏ ומעורבותם בחברה הקולטת עדיין נמוכה.‏ קרובלודאי שמגמה זו קשורה גם בעלייה המשמעותית בשיעור העולים יוצאי ברית המועצות לשעבר באוכלוסייההכללית.‏עולי בריה״מ לשעבר קליטת129מממצאינו עולה כי,‏ בדומה לעולי 2001, יותר ממחצית מעולי 2005/6 מביעים שביעות רצון ‏("בהחלט"‏ או‏"למדי")‏ מחיי החברה בישראל,‏ בשנה הראשונה לעלייתם.‏ אחוז זה גבוה במקצת מזה שנמצא בשתי הקבוצותהקודמות,‏ עולי ינואר-מרץ 1995 ו-ספטמבר 1991. גם במדד זה בולטים עולי ראשית גל העלייה (1990) ברמההגבוהה ביותר של שביעות הרצון (70%).

הממצאים מצביעים על כך שהעולים שהגיעו לארץ אחרי שנת 2000 מעריכים את יחסה של החברה הקולטתאליהם כעולים,‏ כטוב יותר בהשוואה לשתי הקבוצות הקודמות ‏(עולי 1995 ו-‏‎1991‎‏).‏ כך,‏ 53% מעולי 2001ו-‏‎56%‎ מעולי 2005/6 מעריכים את יחס הישראלים אליהם כ"טוב בהחלט"‏ או ‏"טוב למדי",‏ לעומת כ-‏‎40%‎שהעריכו כך בקרב הקבוצות שעלו ב-‏‎1995‎ וב-‏‎1991‎‏.‏ יש להדגיש,‏ שלמרות השיפור בתפיסת יחס החברהלעולים בקבוצת העולים האחרונה,‏ עדיין נמוך מאוד אחוז העולים המעריכים את יחס הוותיקים אליהם כ"טובבהחלט",‏ ועדיין,‏ יותר מ-‏‎40%‎ חשים שיחס החברה הקולטת כלפיהם הוא בין ‏"אדיש"‏ ל"לא טוב בכלל".‏דתיות,‏ שמירת המסורת היהודיתבמשך השנה הראשונה לשהותם בארץ,‏ כמעט ואין שינוי בדתיותם של העולים שהגיעו לארץ ב-‏‎2005/6‎‏,‏בהשוואה למה שהם דיווחו לגבי היותם בחו"ל:‏ 2% בלבד מהם הגדירו את עצמם כ"דתיים",‏ ו-‏‎21%‎ נוספיםציינו שהם ‏"מסורתיים";‏ 50% מן המרואיינים דיווחו שהם ‏"לא דתיים כלל".‏ מבחינה זו,‏ אין הבדל משמעותי ביןקבוצת העולים שרואיינה לאחרונה לבין שאר הקבוצות שנבחנו במהלך המעקב.‏למרות שברמת הדתיות המוצהרת בארץ,‏ לעומת ארץ המוצא,‏ כמעט ולא נמצא הבדל,‏ המצב הוא אחר כאשרמדובר בדתיות ברמה ההתנהגותית,‏ כלומר בשיעור המרואיינים המדווחים על שמירת מנהגים יהודיים בארץ,‏לעומת המצב בחו"ל.‏ כך,‏ 23% מן המרואיינים,‏ ציינו שהם מדליקים ‏"תמיד"‏ נרות שבת ‏(לעומת 15% מהםבחו"ל)‏ 20% ‏(מול 13% בחו"ל),‏ דיווחו שהם צמים ביום כיפור,‏ ו-‏‎63%‎ ‏(לעומת 49% בחו"ל),‏ ציינו שהםאוכלים מצות בפסח.‏ניתן לסכם איפה,‏ שכבר בשנה הראשונה לעלייתם,‏ מאמצים העולים מברית המועצות לשעבר אורח חייםמסורתי יותר מזה שחיו בו בחו"ל,‏ המתבטא בעלייה באחוז שומרי המצוות והמנהגים היהודיים.‏תחושת זהות יהודיתלבחינת תחושת הזהות היהודית של העולים התייחסנו לשני מרכיבים עיקריים של ‏"זיקה ליהדות":‏ תחושותהפרט כלפי היותו יהודי,‏ והרגשת סולידאריות עם גורלו של העם היהודי.‏במדד הראשון נכללו חמישה משתנים,‏ המתייחסים למידת הסכמתם של המרואיינים עם המשפטים הבאים:‏‏"אני גאה בכך שאני יהודי",‏ ‏"לו הייתה לי אפשרות להיוולד מחדש,‏ הייתי רוצה להיות יהודי",‏ ‏"אם זר יטעהויחשוב אותי ללא יהודי,‏ אתקן מיד את שגיאתו ואומר לו שאני יהודי",‏ ‏"לדעתי,‏ חיוני להעניק לילדים חינוךיהודי",‏ ‏"אני רואה את היהודים בכל מקום בעולם כמשפחה גדולה אחת".‏ ציון כולל של כל פרט במדד הכוללנע בין 5 לבין 20.הממצאים מראים,‏ כי אחוז המרואיינים בעלי זהות יהודית בעוצמה שהוגדרה כ"חזקה"‏ ירד בקרב קבוצת העוליםלאחרונה,‏ בהשוואה לעולים שהגיעו לארץ לפניהם,‏ בשנת 2001: 43% ‏(עולי אוקטובר ‎2005‎‏-אפריל 2006),לעומת 50% ‏(עולי יולי-ספטמבר 2001). בקרב שתי קבוצות העולים שהגיעו לארץ בשנות ה–‏‎90‎‏,‏ אחוזהמרואיינים בעלי זהות יהודית חזקה היה 44% ‏(עולי ינואר-מרץ 1955) ו-‏‎52%‎ ) עולי ספטמבר 1991).המדד השני,‏ המבטא את תחושת הסולידאריות עם העם היהודי,‏ מורכב גם הוא מחמישה משתנים.‏ המרואייניםנתבקשו לציין באיזו מידה השפיעו המאורעות הבאים על הרגשתם כיהודים:‏ ‏"השמדת יהודי אירופה ע"יהנאצים",‏ ‏"מלחמת ששת הימים (1967) בין ישראל לארצות ערב",‏ ‏"מלחמת יום כיפור (1973) בין ישראללארצות ערב",‏ ‏"מלחמת המפרץ (1991)" ו-"אירועי האינתיפאדה האחרונים ופיגועי טרור".‏130

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808הממצאים לגבי שתי קבוצות העולים שהגיעו לאחר 2000 מעלים,‏ כי רמת הסולידאריות היהודית שלהםנמוכה מזו של שתי קבוצות העולים בתקופות קודמות ‏(עולי 1991 ו-‏‎1995‎‏).‏ כך,‏ בשתי קבוצות העוליםבשנות ה–‏‎90‎ היוו בעלי ‏"הרגשת סולידאריות חזקה"‏ עם העם היהודי בין 56% ל-‏‎59%‎ מהעולים.‏ לעומת זאת,‏בקרב העולים שרואיינו ב-‏‎2001‎ וב-‏‎2006‎‏,‏ שיעור זה ירד ל-‏‎43%-44%‎‏,‏ ושיעור העולים השייכים לקטגוריה‏"הרגשת סולידאריות נמוכה"‏ עם העם היהודי עלה ל-‏‎11%-14%‎ ‏(בהשוואה ל-‏‎7%‎ בקרב עולי ספטמבר 1991וינואר-מרץ 1995).זהות ישראליתעוצמת הזהות הישראלית,‏ כאחד מהיבטיה של הסתגלות העולים לחברה החדשה,‏ הוגדרה באמצעות שני מדדיםמורכבים:‏ עוצמת תחושותיהם החיוביות של העולים לגבי היותם ישראלים,‏ ותפיסת העולים את מרכזיותה שלמדינת ישראל לעם היהודי כולו.‏במדד הראשון נכללו ארבעה משתנים,‏ המתייחסים למידת הסכמתם של המרואיינים עם המשפטים הבאים:‏‏"אני גאה בכך שאני ישראלי",‏ ‏"אם זר יטעה ויחשוב אותי ללא יהודי,‏ אתקן מיד את שגיאתו ואומר לו שאניישראלי",‏ ‏"העובדה שאני ישראלי ממלאת תפקיד חשוב בחיי",‏ ‏"גורלי קשור במידה רבה בגורלה של מדינתישראל".‏ ציון כולל של כל פרט במדד הכולל נע בין 4 לבין 16.בהשוואה שנעשתה בין עולי אוקטובר 2005 לעולי ספטמבר 1991, ינואר-מרץ 1995, ויולי-ספטמבר 2001‏(בשנה הראשונה לעלייתם),‏ נמצאו שתי הקבוצות שרואיינו לאחר שנת 2000 דומות זו לזו,‏ בהתייחס למדדהזהות הישראלית.‏ אחוז העולים המאופיינים ע"י תחושת חזקה של זהות ישראלית הנו גבוה יותר בקרבן,‏בהשוואה לשתי קבוצות הקודמות שעלו לארץ בשנות ה-‏‎90‎‏:‏ 38% אצל עולי 2001, ו-‏‎40%‎ אצל עולי2005/6, לעומת 35% ‏(עולי 1991) ו-‏‎30%‎ ‏(עולי 1995). יש לציין גם,‏ כי אחוז המרואיינים שנמצאו כבעליתחושת זהות ישראלית שהוגדרה ‏"חלשה",‏ הייה 6% בקרב עולי 2005/6, 11% אצל עולי 2001, ו-‏‎10%‎ בקרבעולי 1995 ו-‏‎1991‎‏.‏המדד השני,‏ המגדיר את תפיסת מקומה של ישראל בעם היהודי,‏ מורכב גם הוא מארבעה משתנים:‏ ‏"ישראלהיא המקום היחיד בעולם בו ניתן לחיות חיים יהודיים מלאים",‏ ‏"העם היהודי לא יכול להמשיך להתקיים ללאקיומה של מדינת ישראל",‏ ‏"מדינת ישראל מצליחה להיות המרכז הרוחני של העם היהודי",‏ ‏"יהודים ברחביהעולם צריכים לעזור לישראל במקרה של מלחמה על קיומה,‏ גם אם עזרה זו מנוגדת לאינטרסים של המדינהבה הם חיים".‏בהתייחס למדד זה נמצא,‏ כי תפיסת המרואיינים את מרכזיותה של מדינת ישראל לעם היהודי כולו,‏ חזקה במיוחדבקרב העולים שהגיעו לארץ בשנת 2001: 61% מהם,‏ לעומת 41%-36% מאלה שרואיינו בתקופות קודמות,‏אופיינו כבעלי עוצמה גבוהה במדד זה.‏ בקרב העולים שרואיינו לאחרונה ‏(בשנת 2006), אחוז המאופיינים ע"יתפיסה חיובית לגבי מרכזיותה של מדינת ישראל לעם היהודי כולו,‏ היה 54%, כלומר נמוך יותר בהשוואה לעולי2001, אך גבוה יותר בהשוואה לעולי שנות ה-‏‎90‎‏.‏עולי בריה״מ לשעבר קליטת131הסתגלות כלליתבדומה לשלבים הקודמים של המעקב,‏ גם בשלב הנוכחי נבחנו שלושה היבטים עיקריים של הסתגלות כללית:‏שביעות רצון כללית,‏ מידת המחויבות לחברה הישראלית וניכור חברתי.‏

שביעות הרצון הכללית הוגדרה באמצעות מדד אחד המורכב מארבעה משתנים:‏ ‏"שביעות רצון מחיי התרבות",‏‏"שביעות רצון מחיי החברה",‏ ‏"שביעות רצון מרמת החיים",‏ ו-"שביעות רצון מהמצב הכללי".‏הממצאים מצביעים על כך שרוב המרואיינים בקרב שתי קבוצות העולים האחרונות שרואיינו ‏(עולי 2001ועולי 2005/6), מביעים מידה בינונית של שביעות רצון כללית מחייהם בחברה הישראלית (62%-60%);34%-32% מהם שייכים לקבוצה המאופיינת על ידי רמה נמוכה של שביעות רצון,‏ כאשר התחום שממנונמצאה מידת שביעות הרצון הנמוכה ביותר הנו ‏"רמת החיים".‏במדד הכולל של ‏"מידת המחויבות לישראל"‏ נכללו המשתנים הבאים:‏ ‏"החלטה חוזרת לעלות לארץ",‏ ‏"ביטחוןבהשארות בארץ",‏ ו-"הרגשת בית בישראל".‏מן הנתונים התברר שרוב המכריע של המרואיינים,‏ בשתי קבוצות העולים האחרונות,‏ מבטאים מחויבות גבוההלחברה הישראלית:‏ 99%-98%, בהתאמה.‏ המשתנה שבו הציון הממוצע הוא הגבוה ביותר (3.99) הוא ‏"ביטחוןבהשארות בארץ"‏ שבו 4%-3% בלבד מהעולים בטאו מידה נמוכה של מחויבות לחברה החדשה.‏רמת הניכור של המרואיינים,‏ כגורם שמבטא,‏ על דרך השלילה,‏ את הסתגלותם לחברה הישראלית,‏ נמדדהבאמצעות סולם המורכב מחמישה ממשתנים הבוחנים את התחומים הבאים:‏ בלבול מושגים,‏ אנומיה,‏ הרגשתחוסר כוח,‏ תסכול,‏ ובידוד.‏ הממצאים מצביעים על כך שרמת הניכור של רוב העולים היא בינונית ומטה.‏ כך,‏70% מעולי 2001 שיכים לקטגוריה ‏"רמת ניכור בינונית"‏ ו-‏‎13%‎ מהם לקטגוריה ‏"רמת ניכור נמוכה".‏ בקרבעולי 2005/6, שיעורים אלה היו:‏ 68% ‏(רמה בינונית של ניכור)‏ ו-‏‎22%‎ ‏(רמה נמוכה).‏ יחד עם זאת,‏ יש לציין,‏כי 17% מעולי 2001 היו עדיין מאופיינים ע"י רמה גבוהה של ניכור חברתי;‏ בקרב העולים שרואיינו לאחרונה,‏בשנת 2006, אחוז זה ירד עד ל-‏‎10%‎‏.‏להלן נתונים מפורטים יותר,‏ הקשורים לנושא.‏זהות ישראלית מול זהות ‏”רוסית“‏הנתונים מצביעים על חיזוק בתחושת הזהות הישראלית ברב העולים שהגיעו לארץ אחרי שנת 2000, בהשוואהלשתי הקבוצות הקודמות ‏(עולי ינואר-מרץ 1995, ו-ספטמבר 1991). כך,‏ אחוז העולים,‏ המדווחים,‏ בשנההראשונה לאחר בואם לארץ,‏ שהם מרגישים ‏"לגמרי כישראלים"‏ או ‏"כישראלים וקצת כבני ארץ המוצא שלהם"‏עלה מ-‏‎9%‎ בקרב עולי ספטמבר 1991, ל-‏‎11%‎ אצל עולי ינואר-מרץ 1995, ועד ל‎20%-22%‎ בקרב עולי 2001ו-‏‎2005/6‎‏.‏ בדומה לכך,‏ עלה באופן משמעותי גם אחוז המרואיינים המציינים שהם מרגישים ‏"באותה מידה"‏כישראלים וכבני ארץ מוצאם:‏ מ-‏‎14%-15%‎ בשנים 1991–1995 ל-‏‎30%-32%‎ בשנים 2001 ו–‏‎2005/6‎‏.‏בהתאם לכך,‏ שיעור המדווחים,‏ שהם מרגישים ‏"לגמרי"‏ כבני ארץ המוצא שלהם,‏ הוא הנמוך ביותר בקרבהעולים משנת 2000 בהשוואה לקבוצות הקודמות:‏ 16% ‏(עולי 2001) ו-‏‎13%‎ ‏(עולי 2005/6), לעומת 27%‏(עולי ינואר-מרץ 1995) ו-‏‎34%‎ ‏(עולי ספטמבר 1991).הרגשת בית בישראלהנתונים מצביעים על חיזוק תחושת הבית של עולי ברית המועצות לשעבר בישראל עם מתחילת גל העלייהועד ל-‏‎2006‎‏.‏כך,‏ אחוז המרואיינים המדווחים,‏ בשנה הראשונה של שהות בארץ,‏ שהם מרגישים בישראל כבביתם ‏("בהחלט"‏או ‏"למדי"),‏ עלה באופן משמעותי,‏ מ-‏‎43%‎ ‏(עולי ספטמבר 1991), ל-‏‎59%‎ ‏(עולי ינואר-מרץ 1995), ול-‏‎63%‎‏(עולי ספטמבר 2001). בקרב הקבוצה האחרונה ‏(עולי 2005/6) אחוז העולים המדווחים כך הגיע עד ל-‏‎73%‎‏.‏132

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808במקביל,‏ ירד שיעור המרואיינים שציינו שהם בכלל לא מרגישים בארץ כבביתם מ-‏‎16%‎ ‏(עולי ספטמבר 1991)ל-‏‎8%‎ ‏(עולי ינואר-מרץ 1995) ול-‏‎4%-5%‎ ‏(עולי 2001 ו-‏‎2005/6‎‏).‏שביעות רצון מהמצב הכלליהעולים שהגיעו לארץ בתחילת גל העלייה הנוכחי,‏ בשנת 1990, אופיינו על ידי רמת שביעות הרצון הכלליתהגבוהה ביותר מכל קבוצות העולים שנבחנו במעקב זה:‏ 68% מהם ציינו שהינם שבעי רצון ‏"בהחלט"‏ או‏"למדי".‏ לעומתם,‏ בקרב העולים שבאו לארץ שנה אחת אחריהם,‏ ב-‏‎1991‎‏,‏ נרשמה הרמה הנמוכה ביותר שלשביעות הרצון הכללית מהחיים בישראל,‏ בהשוואה לשאר הקבוצות:‏ 19% בלבד היו שבעי רצון.‏ החל משנת1995 ועד 2005/6, נרשמה עלייה ניכרת ברמת שביעות הרצון הכללית של המרואיינים:‏ מ-‏‎32%‎ בקרב עוליינואר-מרץ 1955, ל-‏‎53%‎ בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001, ועד ל-‏‎58%‎ אצל הקבוצה שרואיינה לאחרונה,‏ עוליאוקטובר ‎2005‎‏-אפריל 2006.החלטה חוזרת לעלות לישראלהרוב המכריע של המרואיינים בקרב כל קבוצות העולים שרואינו עד כה ‏(כ-‏‎90%‎‏)‏ ציינו שאילו היו צריכיםלהחליט היום אם לעלות לישראל היו מחליטים לעלות ‏("כן,‏ בהחלט"‏ או ‏"חושב שכן").‏ עם זאת,‏ בין השנים1995–1990 נרשמה ירידה באחוז המרואיינים שדיווחו ש"בהחלט"‏ היו מחליטים כך:‏ מ-‏‎59%‎ בקרב עולייולי 1990, ל-‏‎46%‎ בקרב עולי ספטמבר 1991 ועד ל-‏‎34%‎ בקרב עולי ינואר-מרץ 1995. החל משנת 2001נרשמה עלייה ניכרת באחוז המרואיינים הבטוחים שהיו חוזרים היום על אותה החלטה והיו בוחרים בעלייהלישראל (44% מעולי יולי-ספטמבר 2001 ו-‏‎46%‎ מעולי 2005-2006). בהתאם,‏ גם שיעור המרואיינים אשרדיווחו ש ‏"בהחלט"‏ היו מקבלים החלטה אחרת היה הנמוך ביותר בקבוצות האחרונות:‏ בין 2% ל-‏‎5%‎ אחוז.‏ביטחון בהשארות בארץהאחוז הנמוך ביותר של מרואיינים שדווחו שהם ‏"בטוחים"‏ או ‏"די בטוחים"‏ שיישארו בארץ נמצא בקרב עוליאוגוסט-ספטמבר 2001, בהשוואה לכל קבוצות העולים בתקופות קודמות:‏ 74%, לעומת 82% ‏(עולי ספטמבר1991) ו-‏‎90%‎ ‏(עולי יולי 1990 וינואר-מרץ 1995). בקרב העולים שרואיינו לאחרונה,‏ בשנת 2006, נרשמהשוב עלייה,‏ קלה באחוז הנשאלים שהביעו ביטחון בהישארותם בארץ (77% מהם).‏ אחוז המרואיינים אחרישנת 2000, ב–‏‎2001‎ וב-‏‎2006‎‏,‏ אשר ציינו ש"יתכן שיישארו,‏ אך אינם בטוחים"‏ הגיע לכ-‏‎20%‎ (22% ו-%‏ 20בהתאמה),‏ מול 9%-8% בקבוצות הקודמות.‏ עם זאת,‏ יש לציין,‏ כי בקרב העולים שרואיינו אחרי שנת 2000,אחוז אחד בלבד מהם טענו שהם ‏"כמעט בטוחים"‏ שלא יישארו בישראל.‏תחומי מאמץ עיקריים בתהליך הקליטהעל מנת לבחון את ההבדלים בין שלבים שונים בתהליך הקליטה של העולים בארץ,‏ נשאלו העולים שהגיעולארץ אחרי שנת 2000, ב-‏‎2001‎ וב-‏‎2005/6‎ , מהו התחום שבו הקדישו את עיקר המאמצים בשנה הראשונהלשהותם בארץ.‏133האחוז הגבוה ביותר של המרואיינים,‏ בקרב שתי הקבוצות הללו,‏ הצביעו על ‏"לימוד השפה העברית"‏ כעלהתחום בו הושקעו עיקר המאמצים בשנה הראשונה לשהותם בישראל (38% מעולי 2001, ו-‏‎33%‎ מעולי2005/6). אחריו,‏ בקרב עולי 2001, מדורג תחום ‏"העבודה"‏ (30% מהנשאלים),‏ ובקרב עולי 2005/6, תחום

‏"הבריאות"‏ (21% מהם).‏ במקום השלישי,‏ אצל עולי 2001 נמצא תחום ‏"הבריאות"‏ (15% מהנשאלים),‏ ואצלעולי 2005/6 תחום ‏"העבודה"‏ (25%). על תחום ‏"הדיור"‏ כתחום בו הושקע עיקר המאמץ,‏ הצביעו 8% בלבדמעולי , 2001 ו-‏‎12%‎ מעולי /2005. 6 אחוז המרואיינים שהתייחסו לתחומים אחרים היה קטן מאוד בקרב שתיהקבוצות:‏ 5%-4% ‏("קליטת ילדים")‏ 4%-2% ‏("חיי חברה").‏הערכת מספיקות המידע בתחומים שוניםבדומה למה שנמצא בקרב העולים שהגיעו לארץ בשנת 2001, יותר ממחצית מהעולים שרואיינו לאחרונה(54% מהם),‏ טענו שהמידע שקיבלו עד כה בתחומים הקשורים לקליטתם בארץ ‏"לא כל כך מספיק"‏ (46%)או ‏"לא מספיק כלל"‏ (8%).כאשר נשאלו עולי 2005/6, באילו נושאים ותחומים הנוגעים לחיים בארץ היום חסר להם מידע,‏ רובם התייחסול"זכויות המגיעות לעולים"‏ (74% מהם),‏ ולנושאים הקשורים לקליטתם התעסוקתית (60%). 57% מהםהתייחסו ל"שירותי רווחה ובריאות"‏ ו-‏‎50%‎ ל"מערכת החינוך"‏ כתחומים שבהם עדיין חסר להם מידע.‏שיעור גבוה,‏ יחסית,‏ מהעולים הצביעו גם על התחומים הבאים כתחומים בהם עדיין אין להם מידע:‏ ‏"אפשרויותבילוי וחיי תרבות"‏ (45%), ‏"זמינות דיור במקומות שונים בארץ"‏ (39%), ‏"חובת השירות בצה"ל"‏ (37%),ו ‏–"אולפנים ואפשרויות ללמוד עברית"‏ ‏(‏‎33%‎‏).יש לציין כי,‏ הממצאים הנ"ל כמעט דומים לאלה שהתקבלומעולי 2001, פרט לשני תחומים שלגביהם אחוז המרואיינים הטוענים שחסר להם מידע הוא גבוה יותר,‏ באופןמשמעותי,‏ בקרב עולי 2005/6: ‏"הזכויות המגיעות לעולים"(‏‎74%‎ מהם,‏ לעומת 60% מעולי 2001), ו"דרכיחיפוש עבודה"‏ (59% לעומת 49%, בהתאמה).‏קשר עם עובדי המשרד לקליטת העלייה ושביעות רצון מהשרותהממצא הבולט בנושא זה הינו הירידה המשמעותית בתכיפות המפגש עם עובדי המשרד לקליטת העלייה,‏בקרב שתי קבוצות העולים שהגיעו לארץ אחרי שנת 2000, ב-‏‎2001‎ ו-‏‎2005/6‎‏,‏ בהשוואה לעולי ינואר-מרץ1995. כך,‏ לעומת כמעט 40% שדווחו על מפגש ‏"לעתים קרובות"‏ עם עובדי המשרד בקרב העולים ב-‏‎1995‎‏,‏בקרב שתי הקבוצות שהגיעו לארץ אחרי שנת 2000 דווחו כך רק 8%-7% מהנשאלים.‏ יותר מ-‏‎30%‎ מהעוליםב-‏‎2001‎ וב-‏‎2006‎ דווחו שלא נפגשו כלל עם עובדי המשרד,‏ לעומת 2% בלבד שדווחו כך בקרב עולי 1995.הממצאים מצביעים על כך כי לאחר שנת 2000, הסיבה העיקרית לביקור העולים במשרד הינה לצורך קבלתמידע וייעוץ:‏ 61% מעולי 2001 ו-‏‎2005/6‎ הגיעו למשרד לצורך זה בעיקר.‏ זאת,‏ לעומת,‏ כמחצית מהעוליםשהגיעו לארץ בשנים 1995 ו-‏‎1991‎‏,‏ וכשליש מעולי 1990 שהגיעו למשרד לצורך זה.‏בנוסף נמצא כי חלה ירידה,‏ בקרב שתי קבוצות העולים שהגיעו לארץ אחרי שנת 2000, באחוז המבקריםבמשרד לצורך עניינים כספיים בלבד:‏ 13% בלבד,‏ בהשוואה ל-‏‎20%‎ ‏(עולי 1995), 17% ‏(עולי 1991) ו-‏‎27%‎‏(עולי 1990). מהנתונים מסתבר גם כי,‏ אחוז המרואיינים המדווחים שהגיעו למשרד בעיקר בענייני התעסוקה,‏עלה במשך הזמן,‏ אך לא באופן משמעותי:‏ מ-‏‎8%‎ בשנת 1990 עד 14% אחרי שנת 2000. לעומת זאת,‏ ירדשיעור הנשאלים שפנו למשרד,‏ לפי דיווחם,‏ בעיקר בעניין הדיור:‏ מ-‏‎20%‎ בקרב עולי 1990 עד ל-‏‎5%-6%‎בלבד בקרב שתי קבוצות העולים שרואיינו בשנים 2001 ו-‏‎2006‎‏.‏למרות שכאמור,‏ חלה ירידה בתדירות המפגש עם עובדי המשרד,‏ אותם עולים המגיעים ללשכות מביעיםשביעות רצון גבוהה באופן בולט מהטיפול לו זכו מעובדי המשרד,‏ מזו של קבוצות העולים בשנים הקודמות:‏134

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808כ-‏‎70%‎ מעולי 2001 ומעולי 2005/6 הביעו שביעות רצון ‏("בהחלט"‏ או ‏"למדי")‏ מהטיפול לו זכו,‏ בהשוואהל-‏‎50%‎ ‏(עולי 1995), 33% ‏(עולי 1991) ו-‏‎30%‎ ‏(עולי 1990). אחוז העולים ש"אינם שבעי רצון כלל"‏ בקרבהמבקרים במשרד הוא 8%-9% בלבד בקרב עולי 2001 ו–‏‎2005/6‎‏,‏ לעומת (1995), 19% 23% (1991)ו-‏‎28%‎ (1990). ניכר שחל שיפור באיכות השרות במשרד לקליטת העלייה במהלך השנים מאז החלה עלייהזו להגיע לישראל.‏עולי בריה״מ לשעבר קליטת135

136

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808יהודית רוזנבאום-תמריעולי ברית המועצות לשעבר:‏ מניעיעלייה ומחויבות לחיים בישראל,‏פרסום מיוחד מס׳ 1, מבוסס על נתונימחקר המעקב אחר קליטת עולי בריתהמועצות לשעבר בקליטה ישירה(1989–2004)המשרד לקליטת העלייה,‏ האגף לתכנון ולמחקר,‏ 2004מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו לאחרונה (18.1.04) עולה כי אחוז היורדים מקרב עולי בריתהמועצות שעלו בגל העלייה האחרון,‏ החל מ-‏‎1990‎ מגיע ל-‏‎7.5%‎‏.‏ במסגרת הדו"ח הנוכחי לא נעסוק בשאלההאם שיעור זה גבוה או נמוך,‏ ובהשוואה למה יש לבחון אותו.‏ מטרתו של הדו"ח הנוכחי לבחון נתונים אלהבהקשר רחב יותר,‏ לאור ממצאי סקר המעקב אחר קליטת עולי ברית המועצות לשעבר בקליטה ישירה,‏ הנערךבאגף לתכנון ומחקר במשרד לקליטת העלייה,‏ מראשית גל העלייה ב-‏‎1989‎‏.‏הדו"ח הנוכחי הוא הראשון בסדרת דוחות מיוחדים,‏ המוקדשים לנושאים ספציפיים בקליטת עולי ברית המועצותלשעבר,‏ שנבחנו במחקר המעקב.‏ הדו"ח מבוסס על ריכוז וסיכום ממצאים המצויים בדו"חות השוטפים,‏ וכן עלעיבודים מיוחדים שנערכו להשלמת התמונה והבהרתה,‏ על נתוני הקבוצה האחרונה של העולים,‏ שנבחנהבמסגרת המעקב – לאחר כחצי שנה ולאחר כשנה וחצי לעלייה – עולי יולי-ספטמבר 2001.שלושה נושאים יכללו בדו“ח הנוכחי:‏. 1 מניעי העלייה המאפיינים את העולים מברית המועצות לשעבר בגל העלייה הנדון,‏ כפי שדווחו על ידיהעולים,‏ שהגיעו לארץ בתקופות השונות,‏ בהיותם כחצי שנה בארץ.‏. 2 מידת המחויבות לחיים בארץ,‏ שמגלים העולים,‏ בשלבים שונים לשהותם בארץ,‏ ובתקופות השונותשל עלייה,‏ כפי שזו נבחנה בשאלה:‏ ‏”באיזו מידה אתה בטוח שתישאר בישראל?“.‏. 3 האם קיים קשר בין מניעים לעלייה לבין מידת המחויבות לארץ של העולים,‏ בתקופה הראשונהלאחר עליתם.‏137סיכום עיקר הממצאים:‏א.מניעי עלייה:‏1. בחינת מניעי העלייה של העולים במעקב הנוכחי,‏ בכל הקבוצות שנחקרו,‏ אינה מאששת את הקביעה הנחרצת

לפיה העולים מברית המועצות לשעבר הם ‏"מהגרים"‏ ולא ‏"עולים".‏ מן הנתונים עולה תמונה דינאמית ומורכבתהרבה יותר,‏ כאשר ברור כי העלייה שלפנינו אינה הומוגנית מבחינת מניעי העלייה המאפיינים אותה.‏ עם זאת,‏ניתוח הנתונים מצביע באופן עקבי על כך,‏ שהמניעים האופייניים ל"עלייה",‏ בקרב העולים מברית המועצותלשעבר,‏ חזקים יותר מהמניעים האופייניים ל"הגירה",‏ בעיקר כאשר מדובר במניעי משיכה לישראל.‏ניתן לסכם ולומר בעניין זה כי לפני 1995, עולי ברית המועצות עזבו את ארץ מוצאם יותר ממניעי ‏"עלייה",‏פרטיקולאריים,‏ מאשר ממניעים אוניברסאליים,‏ שאינם קשורים למצבם כיהודים,‏ וגם בחרו בישראל,‏ יותרממניעים כאלה.‏ לעומת זאת,‏ אחרי 1995, כנראה בשל שינוי המצב האובייקטיבי בברית המועצות לשעבר,‏העזיבה את ארץ המוצא מונעת יותר ממניעים אוניברסאליים כגון:‏ המצב הכלכלי והפוליטי בברית המועצותלשעבר,‏ אולם לגבי הבחירה בישראל כארץ יעד,‏ המניעים הייחודיים,‏ כגון:‏ הרצון לגדל את הילדים בארץ ולחיותבמדינה יהודית,‏ עדיין חזקים יותר,‏ כמו שהיו בתקופות קודמות.‏2. מבחינת מניעי העלייה לארץ,‏ ניתן לחלק את עולי בריה"מ לשעבר לשלושה טיפוסים:‏א.‏ ‏"העולים"‏ – המגיעים לארץ בעיקר מתוך מניעים פרטיקולאריים של דחייה מארץ המוצא ומשיכהלישראלב.‏ ‏"המהגרים"‏ – הבוחרים לעזוב את ארץ מוצאם ולהגיע לארץ בעיקר ממניעים אוניברסאליים,‏ הקשוריםלרצון לשיפור מצבם,‏ או עתיד ילדיהם מבחינה מקצועית וכלכליתג.‏ ‏"המהגרים ‏"בלית ברירה"‏ - העוזבים את ארץ מוצאם בעיקר ממניעים אוניברסאליים,‏ הקשורים לרצוןלשיפור מצבם,‏ או עתיד ילדיהם מבחינה מקצועית וכלכלית,‏ אולם מגיעים לארץ ‏"בלית ברירה":‏ לאחר ששקלואפשרות להגר לארץ אחרת,‏ ואפשרות זו לא התממשה.‏מממצאינו ניתן לסכם,‏ באופן מסויג,‏ כמובן,‏ כי כ-‏‎65%‎ מהעולים ניתנים להגדרה כ"עולים"‏ יותר מאשרכ"מהגרים",‏ כ-‏‎35%‎ ניתנים להגדרה כ"מהגרים"‏ יותר מאשר כעולים,‏ כאשר כשליש מה"מהגרים"‏(15%-10%), הם כאלה שהגיעו לארץ ‏"בעל כורחם",‏ והיו מעדיפים להגר לארץ אחרת.‏ אלה האחרונים מועדיםלירידה מהארץ יותר מאחרים.‏3. העולים בעלי המניעים,‏ שניתן להגדירם כמניעי ‏"עלייה",‏ מאופיינים על ידי התכונות הבאות:‏ גיל מבוגר יחסית,‏דתיות,‏ הרגשת הפרט שבבריה"מ לשעבר עדיין ישנה אפליה כלפי היהודים,‏ אי שביעות רצון מההזדמנויותלחיים יהודיים בבריה"מ לשעבר והרגשה חזקה של זהות אתנית יהודית.‏ לעומת זאת,‏ מניעים האופיינייםל"הגירה",‏ נמצאו אצל עולים בעלי תכונות אחרות:‏ עולים צעירים,‏ יחסית,‏ שאינם שבעי רצון מרמת החייםבבריה"מ לשעבר,‏ ושאין להם בני משפחה וידידים בארץ.‏ב.‏ מידת המחויבות של עולי בריה"מ לשעבר לחיים בישראל :1. הרוב הגדול של העולים מברית המועצות לשעבר,‏ בכל הקבוצות שנבחנו ובכל נקודות הזמן,‏ מבטאים רמהגבוהה של מחויבות לישראל ולהחלטתם לחיות בה.‏ שיעור המרואיינים שדווחו על כוונה להישאר בארץ היהגבוה מאוד בקרב כל קבוצות העולים ובכל שלבי המעקב,‏ ואחוז הנחקרים אשר בטוחים שלא יישארו בארץ הואנמוך ביותר (5%-2% בלבד).‏ באופן דומה מדווחים העולים בשיעור גבוה,‏ על כך,‏ שאילו היו צריכים להחליטהיום מחדש,‏ היו מחליטים לעלות לישראל.‏2. השוואה לאורך זמן בין הקבוצות שנחקרו החל מ-‏‎1990‎ מצביעה על מגמה מדאיגה של החרפה במדד הכוונה138

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808להישאר בארץ,‏ לאחר ששה חודשים לעלייה,‏ בקרב העולים שהגיעו בשנת 2001, בהשוואה לכל הקבוצות שעלולפניהם.‏ בקבוצה זו אחוז ה"שוקלים ירידה"‏ מגיע לכרבע מהעולים.‏ אחוז זה כמעט כפול מזה שמצאנו בקרבעולי (18%) 1991 ועולי (17%), 1990 וכמעט פי שלוש מזה שהיה בקרב עולי (10%). 1995 מגמה זו חוזרתכמעט באופן מדויק במלאת שנה וחצי לעלייה.‏3. תופעה חיובית יותר,‏ הבולטת בממצאינו בקרב רוב הקבוצות שנחקרו,‏ היא הירידה המסתמנת באחוזהשוקלים לרדת מהארץ עם העלייה בשנות הוותק,‏ בעיקר לאחר תום שלוש וחצי שנים לעלייה.‏ מגמה זו אינהאחידה לחלוטין,‏ ובולטת במיוחד בקרב שתי הקבוצות שעלו בראשית גל העלייה,‏ אשר רואיינו גם לאחר 5 שניםלעלייתם.‏ אחוז השוקלים ירידה,‏ לאחר חמש שנים לעלייתם,‏ היה כ-‏‎5%‎ בלבד בקרב עולי 1991, ו-‏‎9%‎ בקרבעולי 1990, לעומת 14% לאחר שלוש שנים וחצי בארץ,‏ וכ-‏‎18%‎ לאחר שנה וחצי.‏ לא ניתן לקבוע מן הנתוניםשבידנו איזה חלק מהתופעה מוסבר על ידי העובדה שחלק מאלה ששקלו ירידה,‏ בשלבים קודמים לשהותםבארץ,‏ אכן ירדו ממנה,‏ ואיזה חלק ניתן להסבר בכך,‏ שזהו ביטוי להשתרשות בארץ עם העלייה בוותק.‏4. הקשר בין מניעי עלייה ומחויבות לישראלניתוח שנערך בקרב קבוצת העולים האחרונה,‏ שעלתה ב-‏‎2001‎‏,‏ העלה קשר מובהק בין עוצמת המניע לעלייה‏(שנמדדה בשאלה:‏ ‏"באיזו מידה רצית לעלות לישראל בהיותך בארץ מוצאך?")‏ לבין מידת המחויבות שלהעולים לחייהם בישראל ‏(כפי שזו נמדדה בשאלה ‏"באיזו מידה אתה בטוח שתישאר בארץ?"),‏ לפחות כאשרמדובר בשנתיים הראשונות לעלייה:‏ ככל שהעולים רצו יותר לעלות לישראל בהיותם בארץ המוצא,‏ הם יותרמחויבים להישאר בישראל,‏ גם לאחר חצי שנה בארץ וגם לאחר שנה וחצי.‏ ובהתאמה:‏ אותם עולים שהרצוןשלהם לעלות לארץ היה חלש בהיותם בחו"ל,‏ ממשיכים לחוש באופן דומה בארץ,‏ ונוטים להרהר ‏"הרהוריירידה".‏מצד שני,‏ ובאותו עניין,‏ מצביעים ממצאנו באופן ברור על קשר שלילי בין מניעי עלייה אותם הגדרנו כ"הגירתאין ברירה",‏ לבין מידת המחויבות לחיים בישראל.‏ גם לאחר חצי שנה בארץ וגם לאחר כשנה וחצי של שהות בה.‏כך,‏ בקרב עולים שהגיעו לישראל ‏"בהעדר הזדמנות להגר לארץ אחרת",‏ או שלפני עלייתם שקלו הגירה לארץאחרת,‏ מצאנו,‏ באופן מובהק,‏ פחות מחויבות לחיים בישראל,‏ מאשר בקרב אלה שמניע זה לא אפיין אותם,‏ אושלא שקלו יעד אחר להגירה.‏5. לגבי עולי 2001 שנחקרו במעקב נמצא,‏ כי אלה שעזבו את ארץ מוצאם מתוך מניעים האופייניים ל"עלייה"‏‏("חוסר האפשרות לחיות כיהודי"‏ בברית המועצות לשעבר"‏ ו"אנטישמיות בברית המועצות לשעבר")‏ ואלהשנמשכו לישראל ממניעים כאלה ‏("לחיות כיהודי במדינת היהודים"‏ ו"לגדל את הילדים במדינה יהודית"),‏ היומחויבים יותר להמשיך ולחיות בישראל מאלה שלא היו מונעים על ידי מניעים מסוג זה.‏ דבר זה היה נכון גםלאחר חצי שנה לעלייה,‏ וגם לאחר שנה וחצי.‏עם זאת,‏ גם מניעים נוספים,‏ נמצאו קשורים באופן חיובי ומובהק למידת המחייבות לחיות בישראל,‏ אםכי בקשר חלש יותר:‏ מבין מניעי הדחייה:‏ ‏"העדר ביטחון אישי בברית המועצות לשעבר"‏ ‏(רק לאחר ששהחודשים),‏ ‏"המצב הפוליטי בברית המועצות לשעבר",‏ ו"חשש לעתיד הילדים"‏ ‏(רק לאחר ששה חודשים).‏ מביןמניעי המשיכה לישראל:‏ ‏"משיכה של קרובים וידידים בישראל"‏ ו"לחיות במדינה דמוקרטית"‏ ‏(רק לאחר ששהחודשים).‏עולי בריה״מ לשעבר קליטת139לעומת זאת לא נמצא קשר בין מניעי הדחייה הכלכליים ‏("המצב הכלכלי בברית המועצות לשעבר"‏ ו"העדרהזדמנויות קידום")‏ למידת המחויבות לישראל,‏ בשתי נקודות הזמן שנבחנו.‏ יתר על כן,‏ לגבי גורם המשיכההכלכלי ‏-"הרצון להתקדם מבחינה מקצועית וכלכלית"‏ – המצב שונה:‏ לאחר חצי שנה בארץ לא מצאנו קשר

למחויבות לחיים בארץ,‏ אך לאחר שנה וחצי נמצא קשר שלילי עם מידת המחויבות להישאר בישראל:‏ כלומר,‏עולים שהגיעו לארץ מתוך משיכה להצלחה כלכלית ומקצועית מחויבים פחות לחיים בישראל בהיותם שנהוחצי בארץ.‏ניתן לשער כי עצם העובדה שעולה מגיע לישראל מתוך מניע של ‏"הגירה",‏ ולא מתוך משיכה פרטיקולאריתלישראל,‏ אינה קשורה,‏ כשלעצמה למחייבות גבוהה או נמוכה לחיים בישראל,‏ ואינה גוררת דווקא ‏"הרהוריירידה".‏ לגבי עולה שהגיע ממניעים כאלה,‏ מידת המחויבות לחיים בישראל תלויה במידה בה הוגשמו ציפיותיובתחום זה,‏ וכאשר הציפיות אינן מוגשמות יורדת רמת המחויבות להמשיך ולחיות בארץ.‏ כלומר,‏ המחויבותלישראל בקרב עולים אלה תלויה בהצלחת קליטתם בארץ ואינה ‏"בלתי מותנית",‏ כמו אצל רוב המגיעיםלישראל ממניעים של ‏"עלייה".‏6. על מנת להבין יותר לעומק את הקשר בין מניעי עלייה למידת המחויבות לחיים בישראל,‏ בחנו את הקשרביניהם,‏ תוך התייחסות גם לגורמים נוספים,‏ העשויים להשפיע,‏ להשערתנו,‏ על מידת המחויבות לישראל:‏גורמים דמוגראפיים:‏ גיל והשכלה;‏ גורמי זהות ורקע יהודי:‏ מידת דתיות,‏ זיקה וזהות יהודית,‏ וזהות ישראלית;‏וגורמי קליטה או התנסות בארץ:‏ שביעות רצון מהיבטים שונים של החיים בישראל;‏ שביעות רצון מהמגורים‏(הדירה,‏ השכונה,‏ הישוב);‏ תפיסת יחס הוותיקים אליהם כעולים,‏ רמת הניכור,‏ והתפיסה של העולים את סיכוייהצלחתם בארץ מבחינה כלכלית ומקצועית,‏ ואת סיכויי הדור הבא במשפחתם להצלחה כזו.‏הגורמים הבאים נמצאו כמסבירים את ההבדלים בין העולים במידת המחויבות שלהם לחיים בישראל בשלביםשונים בתהליך הקליטה:‏• עוצמת המוטיבציה לעלות לארץ ‏(בארץ המוצא)‏ – גורם זה נמצא כמסביר את מידת המחויבות לחייםבישראל בקרב עולי 1995 ועולי 2001, לאחר כחצי שנה לעלייתם,‏ וכן נמצא כמשפיע על מידת המחויבותלחיים בישראל אצל עולי 2001, לאחר כשנה וחצי לעלייתם.‏ אין בידנו נתונים בשלב זה,‏ לגבי השפעתושל גורם זה בשלבים מאוחרים יותר של ותק בארץ.‏• עוצמת הזיקה ליהודית ‏(או ‏"הזהות היהודית")‏ – גורם זה מסביר את מידת המחויבות לחיים בישראל,‏בכל הקבוצות שנבדקו,‏ ובכל שלבי השהות בישראל:‏ לאחר חצי שנה,‏ שנה וחצי,‏ שלוש שנים וחצי וחמששנים.‏• עוצמת הזיקה לישראל ‏(או:‏ ‏"זהות ישראלית")‏ - גורם זה מסביר את מידת המחויבות לחיים בישראל,‏כמעט בכל הקבוצות שנבדקו,‏ ובכל שלבי השהות בישראל:‏ לאחר חצי שנה,‏ שנה וחצי,‏ שלוש שנים וחציוחמש שנים.‏• הערכת הסיכויים להצליח בארץ מבחינה מקצועית וכלכלית ‏(הסיכויים האישיים,‏ וסיכויי הדור הבא).‏ גורםזה מסביר את מידת המחויבות לחיים בישראל,‏ כמעט בכל הקבוצות שנבדקו,‏ ובכל שלבי השהות בישראל:‏לאחר חצי שנה,‏ שנה וחצי,‏ שלוש שנים וחצי וחמש שנים.‏• תפיסת יחס הישראלים הוותיקים אליהם כעולים - גורם זה מסביר את מידת המחויבות לחיים בישראל,‏כמעט בכל הקבוצות שנבדקו,‏ ובכל שלבי השהות בישראל:‏ לאחר חצי שנה,‏ שנה וחצי,‏ שלוש שנים וחציוחמש שנים.‏• שביעות רצון מהחיים בארץ:‏ מדד כולל של שביעות רצון כוללת,‏ שביעות רצון מהדיור ומיישוב המגוריםמסבירים את מידת המחויבות לחיים בישראל,‏ כמעט בכל הקבוצות שנבדקו,‏ ובכל שלבי השהות בישראל:‏לאחר חצי שנה,‏ שנה וחצי,‏ שלוש שנים וחצי וחמש שנים.‏140

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808• רמת הניכור החברתי – נמצאה כתורמת להסבר ההבדלים במידת המחויבות לחיים בישראל בקרב עולי 2001,לאחר חצי שנה ולאחר שנה וחצי לעלייתם.‏ ככל שרמת הניכור יותר גבוהה,‏ המחויבות להמשיך ולחיות בישראלנמוכה יותר.‏איתור גורמים אלה מאפשר לנו,‏ מצד אחד,‏ להבין את הסיבות המשוערות לגידול באחוז השוקלים ירידה,‏שמצאנו,‏ בקרב עולי יולי-ספטמבר 2001, ולירידה ההדרגתית בעוצמת המחויבות לחיים בישראל לאורך השנים.‏מצד שני,‏ הם מאפשרים לכוון את תשומת הלב של קובעי המדיניות לגורמים החברתיים העשויים להגביר אתמידת המחייבות של עולי ברית המועצות לשעבר לחייהם בארץ:‏ חיזוק הזיקה ליהדות ולישראל,‏ שיפור יחסהוותיקים לעולים,‏ הגברת תחושת האופטימיות לגבי סיכויי ההצלחה בארץ,‏ בעיקר לגבי הדור הצעיר,‏ הפחתתאווירת הניכור החברתי,‏ וכמובן,‏ מאמץ לשיפור קליטתם של העולים בהיבטי הקליטה השונים.‏ עם זאת,‏ ישלזכור כי הקבוצה ‏"המועדת"‏ ביותר לירידה בקרב העולים,‏ זו שמלכתחילה הגיעה לישראל כמעט ‏"בעל כורחה",‏היא קבוצה שולית,‏ יחסית,‏ והמאמץ העיקרי צריך להיות מכוון לחיזוק מחויבותו של הרוב הגדול בקרב העולים,‏ובעיקר של אלה שהגיעו לישראל ממניעי ‏"הגירה",‏ שמחויבותם לחיים בישראל תלויה במידה רבה בהגשמתהציפיות עמן הגיעו לארץ.‏עולי בריה״מ לשעבר קליטת141

142

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808שרית אלנבוגן-פרנקוביץ ווצ׳יסלב קונסטנטינובהשתלבות עולי ברית-המועצותלשעבר במוסדות על תיכונייםואקדמיים:‏דו״ח - 2 עולים הלומדים בשנה א׳ג'וינט - מכון ברוקדייל והמשרד לקליטת העלייה,‏ האגף לתכנון ולמחקר,‏2000אחד מהיעדים החשובים בקליטת עולי ברית המועצות לשעבר הוא שילובם של צעירים עולים במוסדותלהשכלה גבוהה,‏ בהנחה כי הלימודים עשויים להגדיל את סיכוייהם להשתלב בתחומי התעסוקה ולקרבם לחברהולמוסדותיה.‏האתגר הניצב בפני סטודנטים עולים מברית המועצות לשעבר מורכב.‏ עליהם להסתגל לסביבה תרבותיתחדשה,‏ לנורמות לימוד שונות מאלו הנהוגות בברית המועצות לשעבר,‏ להתמודד עם קשיים כלכליים,‏ קשיידיור ועוד.‏ בשל המודעות לקשיים אלה מקבלים הסטודנטים מגוון רחב של סוגי סיוע - רובו ניתן על ידי מינהלהסטודנטים וכן על-ידי גורמים שונים במוסדות הלימוד.‏דו"ח מחקר זה הוא השני בסדרת דוחות בנושא השתלבות עולי ברית המועצות לשעבר במוסדות על תיכונייםואקדמיים.‏ המחקר נערך בידי ג'וינט-מכון ברוקדייל,‏ ביוזמת המשרד לקליטת עלייה ומינהל הסטודנטיםומומן בסיועם.‏ הדו"ח הראשון עוסק בתלמידי מכינות עולים מברית המועצות לשעבר ‏(אלנבוגן-פרנקוביץ,‏קונסטנטינוב,‏ 1999).בדו"ח זה מוצגים ממצאי מחקר על סטודנטים עולים מברית המועצות לשעבר שלמדו במוסדות על תיכונייםואקדמיים בשנת הלימודים תשנ"ח בשנה א'‏ ללימודיהם.‏ אוכלוסיית המחקר כוללת 2,785 סטודנטים שלמדובאחד מ-‏‎125‎ מוסדות להשכלה גבוהה,‏ מהם נכללו במדגם 419 סטודנטים,‏ שרואיינו באפריל-ספטמבר.1998מטרות המחקר העיקריות הן:‏ 1. לשפוך אור על תפקודם של הסטודנטים העולים תוך התמקדות בתחוםהלימודי,‏ וכן בתחומים נוספים העשויים להשפיע על התחום הלימודי,‏ כגון;‏ דיור,‏ תעסוקה,‏ השתלבות חברתיתועוד;‏ 2. לבחון באיזו מידה,‏ הסיוע והמענים המגוונים הניתנים לסטודנטים,‏ אכן מספקים,‏ מנקודת מבטם שלהסטודנטים,‏ מענה הולם לצרכים ולקשיים עמם הם מתמודדים.‏עולי בריה״מ לשעבר קליטת143מאפיינים סוציו-דמוגראפיים של הסטודנטים• הסטודנטים העולים הם צעירים יחסית:‏ שני שלישים מהם עד גיל 22.

שליש מהם שוהים בישראל פחות משנתיים,‏ שליש - משנתיים עד ארבע שנים ושליש נוסף - יותרמארבע שנים.‏מחציתם בנים ומחציתם בנות.‏הסטודנטים עלו ממגוון רחב של אזורי מוצא בברית המועצות לשעבר:‏ רוסיה ‏(פרט לאזור קווקז)‏ (27%),אוקראינה (34%), בלורוסיה (7%), מולדביה (4%), הרפובליקות הבלטיות (3%), אזור קווקז (17%),הרפובליקות האסיאתיות (8%).רוב הסטודנטים (73%) קיבלו תעודת בגרות מלאה בברית-המועצות לשעבר,‏ כרבע (27%) למדובבית-ספר תיכון בישראל,‏ מהם רובם המכריע (91%) קיבלו תעודת בגרות מלאה בסיום לימודיהם בבית-‏הספר התיכון,‏ ועוד 4% השלימו בגרות אחרי סיום התיכון.‏כשליש מהם (28%) שוהים בארץ ללא אף אחד מהוריהם.‏כ-‏‎87%‎ מאבותיהם ו-‏‎91%‎ מאימותיהם הם בעלי השכלה על תיכונית,‏ ולמעלה ממחציתם בוגריאוניברסיטה.‏מחצית מהסטודנטים (53%) מתגוררים בדירה עם משפחתם הקרובה,‏ שליש במעונות ורק 15% בשכירותפרטית ו-‏‎3%‎ במקום אחר ‏(כגון:‏ דירה בבעלותם,‏ דירה עם קרובי משפחה רחוקים,‏ מרכז קליטה).‏הסיבות הנפוצות לעליית הסטודנטים ארצה הן רצון להצטרף למשפחה שעלתה ארצה (37%), הרצוןלחיות במדינה יהודית (26%), מצב כלכלי לא טוב בברית המועצות לשעבר (25%), מצב פוליטי/בטחונימעורער בברית המועצות לשעבר (22%) ורמת הלימודים הגבוהה בישראל (22%).26% מהסטודנטים שירתו בצה"ל (31% מהבנים ו-‏‎22%‎ מהבנות).‏ כ-‏‎9%‎ לומדים במסגרת העתודה(17% מהבנים).‏•••••••••לימודים קודמים במכינהכ-‏‎41%‎ מהסטודנטים למדו במכינה קדם אקדמית לעולים לפני שהחלו את לימודיהם בשנה א'.‏ שנישלישים מהסטודנטים (67%) מעריכים כי הלימודים במכינה תרמו באופן כללי להצלחתם בלימודיםכיום.‏ אולם,‏ רק 11% דיווחו כי הלימודים תרמו להם במידה רבה.‏ תרומת המכינה העיקרית,‏ להערכתהסטודנטים,‏ באה לידי ביטוי בלימוד השפה העברית וביכולת כללית להסתדר בלימודים ‏(לארגן את החומר,‏להכין שיעורים,‏ לכתוב עבודות וכו').‏ אולם,‏ לגבי שאר הנושאים ‏(לימודי השפה האנגלית,‏ שיפור הידעבמקצועות רלוונטיים,‏ היכרות החברה הישראלית והשתלבות חברתית)‏ רק שליש מהסטודנטים העריכוכי המכינה תרמה להם.‏הסטודנטים שלמדו במכינה לפני לימודיהם בשנה א'‏ מתקשים יותר בלימודים בהשוואה לסטודנטים שלאלמדו במכינה.‏ לדוגמה,‏ 30% מאלה שלמדו במכינה נכשלו במקצוע אחד לפחות בשנה א'‏ לעומת רק 16%מבין אלה שלא למדו.‏••לימודים בשנה א׳ במוסדות להשכלה גבוהה• כמחציתם של הסטודנטים לומדים באוניברסיטאות וכמחציתם במכללות.‏מסלול הלימודים30% מהסטודנטים למדו בעת הריאיון הנדסה ומקצועות טכניים,‏ - 25% מחשבים ותכנות,‏ - 15%כלכלה ומינהל עסקים,‏ - 14% מדעי הטבע ומתמטיקה,‏ - 12% מדעי החברה,‏ - 12% מדעי הרוח•144

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808145•••••••••ואמנות,‏ - 7% חינוך,‏ - %6 סיעוד,‏ - 3% עבודה סוציאלית,‏ - 1% רפואה ורוקחות,‏ - 1% משפטים,‏ו-‏‎2%‎ - מקצועות אחרים ‏(מלונאות,‏ עיצוב,‏ צילום).‏כשליש מהסטודנטים דיווחו כי היו רוצים ללמוד במסלול/תחום אחר מזה שהם לומדים בו.‏ שיעורם גבוהביותר בקרב הלומדים במדעי החברה (65%) ובמדעי הרוח ואמנות (57%).שביעות רצון מהלימודים72% מהסטודנטים הביעו שביעות רצון כללית מהלימודים במוסד שהם לומדים בו,‏ אולם רק 8% ‏"מרוציםמאוד".‏ שביעות רצון גבוהה במיוחד הובעה בנושא ההוראה,‏ כגון,‏ יחס המורים (79%), והיענות המוריםלסטודנטים (73%). לעומת זאת,‏ בנושאים כגון שירותי מידע וייעוץ הניתנים לסטודנטים וקשר עם אנשיהמשרד במינהל הסטודנטים,‏ שיעורי שבעי הרצון נמוכים יותר ועומדים על 52% ו-‏‎46%‎ בהתאמה.‏שעות לימודמספר שעות הלימוד הנכללות במערכת הלימודים משתנה ממוסד למוסד ומסתכם בממוצע של 30שעות שבועיות.‏ מובן שבנוסף לכך נדרשת למידה עצמית בבית:‏ כמעט כמחצית מהסטודנטים (42%)מקדישים ארבע שעות לימוד ומעלה ביום ללמידה עצמית.‏ כשני שלישים (63%) מהסטודנטים דיווחושהם ‏"לחוצים"‏ (40%) או ‏"לחוצים מאוד"‏ (23%) בלימודים,‏ - 32% ‏"לא כל-כך לחוצים"‏ ורק 5% ‏"אינםלחוצים כלל".‏קשיים והצלחות בלימודיםבנושא קשיים והצלחות בלימודים תמונת המצב מעורבת ומורכבת.‏ שני שלישים מהסטודנטים (64%)דיווחו,‏ כי באופן כללי הם מתקשים בלימודים.‏ קבוצת ה"מתקשים"‏ גדולה יותר מקבוצת ה"מתקשיםמאוד"‏ (52% לעומת 12% בהתאמה).‏כשלושה רבעים מהם (74%) כבר קיבלו פטור בעברית.‏ רובם אינם מתקשים בביצוע מטלות לימודיותבשל קשיים בעברית,‏ אולם,‏ יש קבוצה לא מבוטלת המתקשה בעברית:‏ 16% מתקשים להבין את הנאמרבשיעור בשל קושי בעברית,‏ 28% מתקשים לכתוב עבודות ותרגילים בעברית,‏ ו-‏‎33%‎ מתקשים לקרואחומר קריאה בעברית.‏ בקרב מקבלי פטור משיעורי העברית,‏ שיעור המתקשים בביצוע מטלות בעבריתנמוך רק במקצת לעומת אלה שלא קיבלו פטור.‏תמונת המצב בנושא האנגלית חיובית פחות.‏ פחות מרבע (22%) קיבלו פטור באנגלית.‏ כמחצית (48%)מכלל הסטודנטים מתקשים לקרוא חומר באנגלית,‏ ואף רבע ממקבלי הפטור מלימוד אנגלית מתקשיםבקריאת חומר בשפה זו.‏שני שלישים מהסטודנטים (64%) הגישו את כל העבודות והתרגילים שנדרשו מהם במהלך שנת הלימודיםו-‏‎87%‎ ניגשו לכל המבחנים.‏ הציון הממוצע שקיבלו הסטודנטים בכל המקצועות הוא 77. יותר משלושהרבעים מהסטודנטים (78%) לא נכשלו באף מקצוע,‏ 12% נכשלו במקצוע אחד,‏ - 6% בשני מקצועות,‏- 4% בשלושה מקצועות ויותר.‏אחוז כישלונות גבוה ביותר נמצא בקרב הסטודנטים הלומדים מתמטיקה ומדעי הטבע,‏ שכמעט מחציתם(43%) נכשלו במקצוע אחד לפחות.‏ המקצועות שבהם הסטודנטים נכשלים יותר הם מתמטיקהוסטטיסטיקה (15% נכשלו בבחינות בנושאים אלה),‏ פיזיקה (13%), כלכלה (12%), הנדסה ומקצועותטכניים (10%), כלומר,‏ דווקא מקצועות שידיעת השפות עברית או אנגלית אינה מרכזית בהם.‏מהניתוח הרב-משתני עולה שלסטודנטים הלומדים במסלולי מדעי הטבע,‏ מתמטיקה,‏ הנדסה ומחשבים,‏

לאלה שאינם מרוצים מיחס המורים,‏ למתקשים לקרוא חומר באנגלית,‏ לעובדים בשכר במשך שנתהלימודים,‏ ללומדים במכללות וגם לסטודנטים שמצבם הכלכלי גרוע יש הסתברות גבוהה יותר לדווח עלכישלון בבחינות.‏לימודים בשפה הרוסיתכ-‏‎8%‎ מהסטודנטים דיווחו שחלק מהקורסים שהם לומדים נלמדים בשפה הרוסית.‏ לשיעור זהה ישאפשרות להגיש עבודות ולהיבחן ברוסית.‏לעומת זאת,‏ שליש מהסטודנטים (34%) מעוניינים ללמוד בשפה הרוסית ו-‏‎37%‎ מעוניינים להגישעבודות ולהיבחן בשפה זו.‏••היעדרויותרוב הסטודנטים מגיעים באופן די סדיר לשיעורים,‏ אולם קיימת קבוצה לא מבוטלת (11%) אשר נעדרתמ-‏‎4‎ שיעורים בשבוע או יותר,‏ עקב מגוון רחב של סיבות.‏ הסיבות הנפוצות ביותר להיעדרויות הן:‏ עייפות(38%), עבודה בשכר (34%), וגם שחלק מהשיעורים לדעת הסטודנטים אינם תורמים להם (27%).שיעור המדווחים כי קיבלו ציון נכשל במטלות הלימודיות גבוה יותר בקרב הנעדרים בתדירות גבוהה.‏•סיוע לימודי,‏ סוציאלי ופסיכולוגיבנושא הסיוע הקונקרטי בלימודים התגלו צרכים לא מסופקים.‏ רק 18% מהסטודנטים מקבלים סיועכלשהו,‏ ומחצית (52%) מאלה שאינם מקבלים סיוע (43% מכלל הסטודנטים)‏ דיווחו כי הם זקוקיםלסיוע.‏ רוב המקבלים סיוע הביעו שביעות רצון מיחס נותני הסיוע (85%) ומאיכות הסיוע (71%).רק שליש מהסטודנטים נפגשו במהלך שנת הלימודים עם המדריך לפחות פעם אחת ומחציתם אינםיודעים על קיומו כלל.‏ רוב הסטודנטים שנפגשו עם המדריך הביעו שביעות רצון מיחסו כלפיהם (90%)ומהסיוע והייעוץ שהעניק (79%). גם בנושא ייעוץ מעובד/ת סוציאלי/ת,‏ פסיכולוגי/ת או מטפל/תהתגלו צרכים בלתי מסופקים.‏ מהנתונים עולה,‏ כי רק 13% נפגשו עם עובד/ת סוציאלי/ת,‏ פסיכולוגי/תאו מטפל/ת,‏ לעומת זאת כרבע מבין כלל הסטודנטים (23%) דיווחו כי הם זקוקים לייעוץ זה.‏ בקרבהסטודנטים שכבר קיבלו ייעוץ לפחות פעם אחת,‏ 42% מעוניינים בייעוץ נוסף.‏••מצב כלכליאחד הממצאים הבולטים במחקר זה הוא הקושי הכלכלי שעמו מתמודדים הסטודנטיםהעולים,‏ אשר בא לידי ביטוי במגוון רחב של אינדיקאטורים:‏81% מהסטודנטים ציינו כי אחת מבעיותיהם העיקריות כיום היא הבעיה הכלכלית.‏27% מהסטודנטים דיווחו כי הכנסותיהם כיום אינן מספיקות לכיסוי רוב הצרכים הבסיסיים ‏(שכר דירה,‏נסיעות,‏ אוכל,‏ ביגוד,‏ ציוד לימודי וכו').‏32% מהסטודנטים חוששים שבגלל מצבם הכלכלי ייאלצו להפסיק את לימודיהם במוסד אחרי שנתהלימודים הנוכחית.‏הסטודנטים נשאלו אילו דברים הם רוצים לעשות או לקנות ואינם יכולים כי אין להם די כסף ‏(ניתן היהלענות על יותר מתשובה אחת):‏42% אינם יכולים לקנות ספרי לימוד וציוד לימודי•••••146

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808147•••••••••••••••••••38% אינם יכולים לקנות בגדים שהם צריכים26% אינם יכולים לצאת לבילויים20% אינם יכולים לשלם עבור שכר דירה19% אינם יכולים לנסוע לבקר הורים/קרובי משפחה המתגוררים בארץ13% אינם יכולים לקנות אוכל בכמות שהם צריכים.‏בעקבות הצורך במציאת מקורות מימון שיעור ניכר מהסטודנטים עובדים בשכר במהלך שנת הלימודים:‏57% עובדים בשכר במהלך שנת הלימודים.‏47% מהעובדים,‏ עובדים למעלה מ-‏‎20‎ שעות שבועיות (27% מכלל הסטודנטים),‏ ורבע מהעובדים (14%מכלל הסטודנטים)‏ - למעלה מ-‏‎30‎ שעות שבועיות.‏57% מהסטודנטים העובדים דיווחו שהעבודה מפריעה להם בלימודים ‏(עייפים,‏ מפסידים שיעורים).‏שלושים ושמונה אחוזים מבין הסטודנטים שנעדרו משיעורים ציינו שעייפות היא הסיבה העיקריתלהיעדרותם ו-‏‎34%‎ ציינו - עבודה בשכר.‏רבע מהסטודנטים העובדים נכשלו במקצוע אחד לפחות ‏(לעומת 18% מהלא עובדים);‏ אחוז הנכשליםבקרב העובדים במשרה מלאה (40 שעות ויותר)‏ מגיע לשליש (36%).בנושא הכנסת שינויים לשיפור קליטת הסטודנטים העולים במוסדות הלימוד בלט במיוחד הצורך בתמיכהכלכלית (54% מהסטודנטים).‏ברוב הנושאים שהוצגו בפני הסטודנטים קיים רצון לקבל מידע נוסף;‏ הנושאים הבולטים היו מידעעל מלגות וסיוע כספי (87% דיווחו על צורך במידע בנושא זה),‏ עבודה בשכר (78%) וסיוע בלימודים.(71%)על אף קשייהם הכלכליים של הסטודנטים,‏ רק כמחציתם (49%) ידעו כי ניתן לקבל הלוואה ממינהלהסטודנטים,‏ ו-‏‎6%‎ בלבד קיבלו את ההלוואה בפועל.‏השתלבות חברתית ובילוי פנאי81% מהסטודנטים דיווחו כי יש להם חבר נפש,‏ אולם עם זאת רובם (64%) חשים בדידות:‏ 52% ‏"לפעמים"‏ו-‏‎12%‎ - ל"עתים קרובות"‏ או ‏"לעתים קרובות מאוד".‏ל-‏‎45%‎ יש חבר ישראלי ותיק;‏ ממצא זה עולה בקנה אחד עם הממצא כי כ-‏‎46%‎ מהסטודנטים נפגשיםעם ישראלים ותיקים לצורך לימוד ו‎40%‎ לצורך בילוי חברתי.‏ עם זאת,‏ אחוז גבוה יותר - כשני שלישים(61%) - מעוניינים בהרחבת הקשרים החברתיים עם ישראלים ותיקים.‏עם העלייה בוותק עולה אחוז הסטודנטים שיש להם חבר ישראלי ותיק:‏ לדוגמה,‏ אחוז הסטודנטים שישלהם חבר ישראלי ותיק עולה מ-‏‎29%‎ בקרב השוהים בארץ עד שנתיים ל-‏‎70%‎ בקרב השוהים בארץ4 שנים ויותר,‏ אבל הרצון לקשרים חברתיים הדוקים יותר עם ישראלים ותיקים דומה בקרב הוותיקיםוהחדשים,‏ ועומד על 60%.91% העריכו את יחסם של רוב הסטודנטים הישראלים הוותיקים כ"טוב מאוד"‏ (16%) או ‏"טוב"‏ (75%),- 7% כ"לא כל-כך טוב"‏ ו-‏‎1%‎ בלבד - כ"לא טוב בכלל"‏ (1% ענו ‏"לא יודע").‏כ-‏‎20%‎ השתתפו באירועים החברתיים והתרבותיים שאורגנו על-ידי מינהל הסטודנטים.‏ הסיבות הבולטותלאי השתתפות הן:‏ חוסר זמן (52% מבין אלה שלא השתתפו),‏ חוסר ידע על האירוע (43%), וחוסריכולת לשלם עבור האירוע (11%).

תדירות היציאה לבילוי נמוכה.‏ הרוב המכריע (73%) יוצא לבלות בממוצע פעמיים בחודש ופחות,‏ וכשלישפחות מפעם בחודש או בכלל לא.‏ ארבעים אחוזים מהסטודנטים שמצבם הכלכלי רע יותר ‏(הכנסות לאמספיקות לרוב הצרכים הבסיסיים)‏ לא יוצאים לבלות אפילו פעם בחודש.‏•תחושת אושר וחוסר אונים6% מהסטודנטים דיווחו כי הם ‏"מאושרים מאוד",‏ - 56% ‏"מאושרים",‏ שליש (31%) ‏"לא כל-כךמאושרים"‏ ו-‏‎6%‎ ‏"כלל לא מאושרים"‏ (1% ענו ‏"לא יודע").‏מהניתוח הרב-משתני עולה,‏ כי ההסתברות שסטודנטים שאף פעם אינם חשים בדידות,‏ הנשואים,‏ מישמרגישים פחות לחוצים בלימודים,‏ מי שמרוצים מהלימודים ומתנאי הדיור וגם מי שלומדים במסלולהרצוי,‏ ידווחו כי הם מאושרים,‏ גבוהה יותר.‏כ-‏‎16%‎ מהסטודנטים חשים חוסר אונים ל"עתים קרובות",‏ כ-‏‎68%‎ ‏"לעתים רחוקות"‏ ו-‏‎16%‎ ‏"אף פעםלא".‏ הבנות מרגישות חוסר אונים בתדירות גבוהה יותר מהבנים,‏ כך גם סטודנטים שמצבם הכלכלי ירוד,‏סטודנטים שאין להם חבר נפש ומי שחשים בדידות בתדירות גבוהה יותר.‏•••בעיות עיקריות של הסטודנטיםמבין בעיותיהם העיקריות של הסטודנטים בולט,‏ בראש ובראשונה,‏ הקושי הכלכלי (81%), לאחריו הקושיבלימודים (54%), תנאי הדיור (26%) וגעגועים למשפחה (13%). בקרב הסטודנטים שהוריהם נמצאיםבחו"ל ציינו יותר משליש (38%) געגועים למשפחה כאחת משלוש הבעיות העיקריות.‏•••זהות עצמית ועמדות כלפי ישראל כמדינהכמחצית מהסטודנטים רואים עצמם כ"יותר רוסים מאשר ישראלים",‏ כשליש כ"רוסי וישראלי באותהמידה",‏ ורק 12% ‏"כיותר ישראלים מרוסים".‏עם זאת,‏ שיעור נמוך בהרבה רוצים לראות את עצמם כיותר רוסים מישראלים (26%), כמחצית רוציםלראות עצמם כבעלי זהות שווה - ישראלי ורוסי,‏ וכ-‏‎18%‎ רוצים לראות עצמם כיותר ישראלים מרוסים.‏בפני הסטודנטים הוצגה רשימה בת שבעה מאפיינים של מדינה,‏ והם התבקשו לציין עד כמה חשוב להם שאלויהיו מאפייניה של מדינת ישראל.‏ שני המאפיינים שבלטו בחשיבותם,‏ על פי הערכת הסטודנטים,‏ הם ‏"מדינההנותנת ביטחון אישי ליהודים"‏ - 62% ציינו שמאפיין זה חשוב ביותר,‏ ו"מדינה המאפשרת רמת חיים גבוהה"‏ -51% ציינו מאפיין זה כחשוב ביותר.‏ עם זאת,‏ גם למאפיינים כמו אופייה הדמוקרטי,‏ היותה מדינה הקולטתעולים ולפרטים נוספים הקשורים למהותה היהודית של מדינת ישראל,‏ ייחסו רוב הסטודנטים חשיבות.‏תוכניות לעתידהרוב המכריע של הסטודנטים מתכוונים להמשיך בלימודיהם מיד לאחר סיום שנה א'‏ (94%).רוב הסטודנטים היו אופטימיים באשר לסיכוייהם למצוא עבודה ההולמת את רמת השכלתם וכישוריהםלכשיסיימו את לימודיהם:‏ 19% ‏"בטוחים"‏ שימצאו עבודה כזו ו-‏‎69%‎ ‏"חושבים"‏ שימצאו.‏הרוב המכריע דיווחו כי הם מתכוונים להישאר בישראל בעתיד (88%); 36% ‏"בטוחים שיישארו"‏ ו-‏‎52%‎‏"חושבים שיישארו",‏ 10% ‏"חושבים שלא",‏ ורק 1% ‏"בטוחים שלא"‏ (1% ענו ‏"לא יודע").‏ פחות נוטיםלהישאר בארץ הסטודנטים שמתקשים יותר בלימודים,‏ שגרים בשכירות פרטית ללא משפחה,‏ שאינםמרוצים מלימודים,‏ שמרגישים יותר בדידות וגם אלה שעובדים שעות מרובות.‏•••148

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808••על אף קשייהם הרבים של הסטודנטים בארץ,‏ דיווחו 71% כי היו ממליצים לחבר בגילם לעלות לישראל.‏הצעות הסטודנטים לשיפור קליטת סטודנטים עולים במוסדות להשכלה גבוהה ובמוסדות על-‏תיכונייםהסטודנטים נתבקשו לציין מה צריך וניתן לעשות או לשנות כדי לשפר את קליטתם במוסדות הלימוד.‏יותר ממחציתם (54%) הציעו להגדיל תמיכה כלכלית/לתת מלגות,‏ כרבע (26%) - לתת יותר עזרהבלימודים/שיעורי עזר,‏ - 13% לתת יותר מידע/ייעוץ,‏ - 12% לארגן יותר אירועים משותפים עם ישראליםותיקים,‏ - 11% להקטין את עומס הלימודים ‏(פחות חומר קריאה,‏ פחות שיעורי בית),‏ - 10% להוסיףעזרה בעברית,‏ כולל קורס עברית נוסף.‏ רק 20% ציינו ש"הכול בסדר"‏ ו"לא צריך לשנות כלום".‏הפצת ממצאי מחקר ושינוי מדיניותמינהל הסטודנטים והמשרד לקליטת העלייה יזמו שני ימי עיון.‏ הראשון,‏ יום עיון לעובדי מינהל הסטודנטיםבמוסדות השונים,‏ והשני יום עיון למנהלי מכינות ולסגל העובדים במכינות.‏ בימי עיון אלה הוצגו ממצאי המחקר,‏ולאורם נערך דיון מקיף בנושא שינוי מדיניות קליטת העולים מברית המועצות לשעבר במוסדות להשכלהגבוהה;‏ זאת כדי לשפר את השתלבותם.‏ הועלו מגוון הצעות מעשיות,‏ כגון דרכים לשיפור הקשר בין עובדי מנהלהסטודנטים לתלמידים,‏ דרכים לשיפור הקליטה החברתית,‏ התמודדות עם הקושי הכלכלי ועוד.‏דיון וכיווני חשיבההתמונה המצטיירת מהממצאים שהובאו לעיל היא שהסטודנטים העולים מברית המועצות לשעבר מתמודדיםעם אתגר קשה ומורכב,‏ ומידת הצלחתם בלימודים תשפיע במידה רבה על עתידם בישראל.‏ כשליש שוהים בארץללא הוריהם,‏ והשאר - עם הורים,‏ שחלקם מתמודדים בעצמם עם קשיי הקליטה הראשונים.‏ על הסטודנטיםלהשתלב ולהצליח בלימודים בשפות העברית והאנגלית,‏ בנורמות לימוד שונות ובמערכת שעות עמוסה מאוד.‏במקביל לתחום הלימודי עליהם להתמודד עם קשיים כלכליים,‏ לבנות רשתות חברתיות ולהסתגל לתנאי דיורשונים.‏המודעות למורכבותו של האתגר העומד בפני הסטודנטים והרצון לסייע בידיהם להתמודד בהצלחה עם אתגרזה,‏ מוצאים ביטוי במגוון רחב מאוד של סוגי סיוע:‏ כלכלי,‏ חברתי,‏ סוציאלי,‏ תעסוקתי וסיוע בתחום הדיור.‏ הסיועמוענק הן על-ידי מינהל הסטודנטים והן על-ידי גורמים נוספים במוסדות הלימוד ומחוצה להם.‏ סיוע זה מאודמבוקש על-ידי הסטודנטים וזוכה להערכתם.‏ אולם,‏ ממצאי המחקר מלמדים כי קיימים תחומים שבהם צורכיהסטודנטים אינם מסופקים.‏כאמור,‏ רוב הסטודנטים מצליחים להתמודד עם הקשיים הרבים שעמם הם נתקלים ורובם אף מתכווניםלהמשיך בלימודיהם במוסדות להשכלה גבוהה.‏ זאת ועוד,‏ רוב התלמידים חושבים או אף בטוחים שיישארובישראל בעתיד,‏ ורובם היו ממליצים לחבריהם שנשארו בברית המועצות לשעבר לעלות לישראל.‏ עם זאת,‏קבוצת סטודנטים לא מבוטלת מתקשה להתמודד עם הקשיים שניצבים בפניה,‏ ובקרב קבוצה זו פוטנציאלהנשירה מלימודים גבוה יותר מאשר בקרב שאר הסטודנטים.‏149מחקר זה,‏ המצייר תמונת מצב עדכנית ומקיפה על קליטתם של הסטודנטים העולים מברית המועצות לשעברהלומדים בשנה א'‏ במוסדות להשכלה גבוהה,‏ הוא בסיס מדעי לקבלת החלטות בנושא שינוי מדיניות ופיתוחתוכניות לשיפור קליטתם.‏ ואכן גורמים האחראיים לטיפול באוכלוסייה זו,‏ הן במשרד לקליטת העלייה,‏ הןבמינהל הסטודנטים והן במוסדות עצמם,‏ כבר החלו בתהליך יישום מסקנותיו של המחקר.‏

העובדה כי ממצאי מחקר זה מתייחסים לצעדיהם הראשונים של הסטודנטים העולים במוסדות להשכלהגבוהה מבליטה את הצורך לעקוב אחרי סטודנטים אלה בהמשך דרכם - כסטודנטים בפרט וכאזרחי מדינתישראל בכלל.‏ מעקב זה יאפשר לענות על סדרת שאלות חשובות על היקף הנשירה מהלימודים וסיבותיה ועלהשתלבותם בתחום התעסוקה,‏ בתחום החברתי ובתחומים חשובים נוספים.‏מממצאי המחקר ניתן להצביע על מספר סוגיות שיש לתת עליהן את הדעת:‏מציאת דרכים להקלת קשייהם הכלכליים של הסטודנטים.‏ניסיון התאמת מקצוע הלימודים להעדפותיו וליכולתו של הסטודנט.‏מציאת דרכים לשיפור שליטת הסטודנטים בשפות עברית ואנגלית,‏ לפני הכניסה לשנה א'‏ או במהלכה,‏ באופןשיתאים לדרישות הלימודים במוסדות השונים.‏הרחבת מערך הסיוע בלימודים ואיתור קבוצת התלמידים עם סיכון לימודי וחיזוקם.‏הרחבת מערך המידע והתמיכה בנושא הייעוץ הסוציאלי והפסיכולוגי ואיתור קבוצת התלמידים עם פוטנציאללסיכון פסיכולוגי וחיזוקם.‏הגדלת מספר המדריכים המטפלים בסטודנטים והפצת מידע על הסיוע הניתן ע"י המדריך.‏הרחבת המידע והפצתו בקרב הסטודנטים עוד בטרם עלייתם ובמהלך לימודיהם בישראל.‏ מציאת דרכים אשריבטיחו כי הסטודנטים יפנימו את המידע ויעשו בו שימוש.‏מציאת דרכים לשיפור הטיפול הניתן לסטודנטים על-ידי עובדי המשרדים במינהל הסטודנטים.‏מתן הזדמנויות למפגש עם האוכלוסייה הישראלית הוותיקה.‏הרחבת פעילויות החברה והתרבות.‏הרחבת טווח הזמן שבו הסטודנט חייב להתחיל את לימודיו במוסד להשכלה גבוהה ‏(אשר עמד בעת עריכתהמחקר על 18 חודשים מיום ההגעה ארצה).‏עריכת מחקר מעקב אחר הסטודנטים במטרה לבחון את היקף תופעת הנשירה וכן את השתלבות הסטודנטיםבתחומי חיים מרכזיים בהמשך דרכם בישראל.‏150

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808••••••שרית אלנבוגן-פרנקוביץ,‏ וצ׳יסלב קונסטנטינוב ואסתר כץהשתלבות עולי ברית-המועצותלשעבר במוסדות על-תיכונייםואקדמיים:‏דו״ח - 3 מעקב אחרי עולים שלמדובמכינות בשנת תשנ״חג'וינט - מכון ברוקדייל והמשרד לקליטת העלייה,‏ האגף לתכנון ומחקר,‏ 2003אחד מהיעדים החשובים בקליטת עולי ברית-המועצות לשעבר הוא שילובם של צעירים עולים במוסדותלהשכלה גבוהה,‏ בהנחה כי הלימודים עשויים להגדיל את סיכוייהם להשתלב בתחומי התעסוקה ולקרבם לחברההישראלית,‏ למדינה ולמוסדותיה.‏ צעירים עולים מברית-המועצות לשעבר,‏ אשר לא סיימו לימודים תיכונייםבישראל,‏ נדרשים ללמוד בשנת מכינה קדם-אקדמית לעולים כתנאי ללימודיהם במוסדות להשכלה גבוההבישראל.‏ מטרות המכינה הן:‏לגשר על ההבדלים בדרישות ההשכלה,‏ בין מסיימי השכלה תיכונית בחו"ל לבין בעלי תעודת בגרותישראלית.‏להקנות ידע בעברית ובאנגלית ברמה שתאפשר להשתלב בלימודים במוסדות להשכלה גבוהה;‏להקנות מושגי יסוד בידע העם והמדינה.‏לסייע לתלמידים לשפר את סיכוייהם לעמוד בדרישות הקבלה של מוסדות הלימוד ותחומי הלימוד שבהםהם מבקשים ללמוד.‏לחשוף בפני המועמדים ללימודים גבוהים את מסלולי הלימוד השונים ואת אפשרויות ההשכלהבישראל.‏לסייע לקליטתם החברתית של התלמידים ‏(מינהל הסטודנטים והתלמידים,‏ 1998).האתגר הניצב בפני תלמידי מכינה עולים מברית-המועצות לשעבר מורכב.‏ עליהם להסתגל לסביבה תרבותיתחדשה,‏ לנורמות לימוד שונות ‏(המדגישות את עצמאות התלמיד ואחריותו לתהליך הלמידה),‏ לשפת לימודחדשה,‏ להתמודד עם קשיים כלכליים ועם קשיי דיור,‏ עם געגועים למשפחתם ולתרבות שהותירו מאחור ועוד‏(דורון,‏ 1993; אזרד-בורנשטיין,‏ 1995; מירסקי ואחרים,‏ 1995).כדי לעודד את עלייתם של תלמידים יהודים מחו"ל ולסייע בקליטתם במוסדות להשכלה גבוהה,‏ הוקם בשנת1967 מינהל הסטודנטים והתלמידים.‏ הוא הוקם כמסגרת משותפת למשרד לקליטת העלייה ולסוכנות היהודיתובמימון משותף.‏151בשל מודעות לקשיים הפוטנציאליים העומדים בפני תלמידי המכינה העולים,‏ ניתן להם מגוון רחב של סוגי בשל

מודעות לקשיים הפוטנציאליים העומדים בפני תלמידי המכינה העולים,‏ ניתן להם מגוון רחב של סוגי סיוע.‏מרבית סיוע זה מוענק על ידי מינהל הסטודנטים,‏ אשר מלווה אותם ברישום למוסדות הלימוד,‏ מפעיל אולפניםלעברית,‏ מעניק הדרכה,‏ הכוונה וייעוץ לימודי וסוציאלי,‏ מפעיל פעילויות חברה ועוד.‏ במקביל,‏ גם מוסדותהלימוד מעניקים לתלמידים אלו סיוע במישורים שונים ומגוונים.‏בשנת 1998 ערך גו'ינט-מכון ברוקדייל,‏ ביוזמת המשרד לקליטת העלייה ומינהל הסטודנטים המשותף עםהסוכנות היהודית,‏ מחקר בקרב תלמידי מכינה עולים מברית-המועצות לשעבר.‏ מטרתו העיקרית של המחקרהייתה לבחון את מדיניות הסיוע של מינהל הסטודנטים כלפי התלמידים,‏ במטרה לשפרה,‏ לייעלה ולהתאימהלצורכיהם.‏ במסגרת מחקר זה רואיינו 605 מבין 888 תלמידי מכינה עולים מברית-המועצות לשעבר אשרלמדו במכינות קדם-אקדמיות באוניברסיטאות:‏ חיפה,‏ בר-אילן,‏ תל-אביב,‏ בן-גוריון והאוניברסיטה העבריתבירושלים.‏ מממצאי המחקר עלה כי קבוצה גדולה של תלמידים התמודדה בהצלחה הן עם המשימות הלימודיותוהן עם אתגרי קליטה נוספים.‏ אולם,‏ עם זאת,‏ תלמידים רבים התקשו להתמודד עם האתגרים שניצבובפניהם.‏המחקר בקרב תלמידי המכינה לא אִ‏ פשר לענות על כמה שאלות,‏ כגון:‏ מהו שיעור התלמידים שסיימו אתהמכינה בהצלחה,‏ כמה נשרו במהלכה ומהן הסיבות לכך;‏ מה תרמה המכינה לתלמידים,‏ לדעתם;‏ האם,‏להערכתם,‏ היא חיונית להמשך לימודיהם בארץ,‏ והאם היא אכן השיגה את יעדיה.‏המחקר הנוכחי עוקב אחרי עולים אלה,‏ כשנתיים לאחר שהחלו את לימודיהם במכינה.‏ מטרתו העיקרית שלהמחקר היא לבחון את מצבם של תלמידי המכינה,‏ כשנתיים לאחר שהחלו את לימודיהם.‏ המחקר ישמש בסיסלקבלת החלטות ולעיצוב מדיניות הטיפול באוכלוסייה זו.‏ ביתר פירוט,‏ המחקר יבקש:‏א.‏ לבחון עד כמה השיגה המכינה את מטרותיה.‏ב.‏ לבחון את טיב קליטתם של תלמידי המכינה בתחום הלימודי,‏ בתחום החברתי,‏ בתחום התעסוקתי ועוד;‏ כלזאת,‏ כשנתיים לאחר שהחלו את לימודיהם במכינה.‏ג.‏ לבחון באיזו מידה הסיוע והמענים הניתנים לעולים אלה הולמים את האתגרים שעימהם הם מתמודדים.‏ד.‏ לבחון אילו שינויים התרחשו במשך הזמן במצבם,‏ בעמדותיהם ובתוכניותיהם של תלמידי המכינה,‏ כגון:‏כוונתם להשתקע בארץ,‏ ציפיותיהם בתחום התעסוקתי,‏ השתלבות חברתית,‏ זהות עצמית ועוד.‏במסגרת המחקר בוצעו הראיונות בשני חלקים:‏ האחד באמצעות שאלון לריאיון פנים-אל-פנים והשניבאמצעות שאלון למילוי עצמי.‏ משך הריאיון היה כשעה וחצי ונעשה ברוסית.‏ הראיונות בוצעו בחודשיםמאי-אוקטובר 2000.אוכלוסיית המחקר כוללת את כל 585 עולים מברית-המועצות לשעבר,‏ אשר רואיינו בשנת הלימודים תשנ"ח,‏בעת היותם תלמידים מכינה.‏ בשל קשיי איתור,‏ סירובים ועזיבת הארץ,‏ רואיינו בפועל 402 מהם,‏ המהוויםכ-‏‎70%‎ מאוכלוסיית המחקר.‏152

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808153••••••••••••להלן תיאור ממצאים נבחרים מהמחקר:‏1. מאפיינים סוציו-דמוגראפיים נבחרים של הבוגריםרוב הבוגרים לומדים כיום במוסדות להשכלה גבוהה (71%) ובעיקר במסלולים אקדמיים.‏ כשליש אינםלומדים כיום.‏ רוב הבוגרים שאינם לומדים עובדים או משרתים בצבא.‏ רק בודדים מבין כלל הבוגרים (5%),לא משולבים במסגרת תעסוקתית או לימודית כלשהי.‏כשני שלישים מהבוגרים (63%) הם בנות וכשליש בנים (37%).בקרב הבוגרים הלומדים כיום,‏ אחוז הבנים נמוך יחסית (33%), בהשוואה לבנות ‏(שני שלישים).‏הבוגרים צעירים יחסית:‏ מחציתם הם עד גיל 21, 29% - בגיל 22-23, ו-‏‎21%‎ - בגיל 24 ויותר.‏הבוגרים חדשים יחסית בארץ:‏ למעלה ממחציתם שוהים בארץ 4 שנים או פחות,‏ שליש (33%) - מ-‏‎4‎ עד5 שנים,‏ ורק 11% למעלה מ-‏‎5‎ שנים.‏19% מהבוגרים נשואים או חיים עם בן/בת זוג:‏ 12% מהבנים וכרבע (24%) מהבנות.‏ בקרב הלא לומדיםשיעור הנשואים גבוה יותר לעומת הלומדים (28% לעומת 16% בהתאמה).‏רובם (81%) הגדירו עצמם כאשכנזים,‏ - 9% כקווקזים,‏ - 3% כבוכרים,‏ - 1% כגרוזינים,‏ ועוד 6% כלאיהודים ‏(רוסים,‏ אוקראינים וכו').‏ אין הבדלים בנושא זה בין הלומדים כיום לבין הלא לומדים.‏2. הלימודים במכינהמאפייני הלימודים במכינהרוב הבוגרים למדו במכינה במסלול מדעי הרוח והחברה (71%) ו-‏‎29%‎ במסלול מדעי הטבע והנדסה‏(כולל מדעים מדויקים).‏רוב הבוגרים הצליחו להתמודד עם אתגר המכינה וסיימו את המכינה,‏ תוך שהם עומדים בכל הדרישות(88%). שבעה אחוזים למדו במכינה עד סופה,‏ אך לא עמדו בדרישות,‏ ועוד 5% עזבו את המכינה לפניסיומה.‏ שיעור התלמידים הגבוה ביותר שסיימו את המכינה ועמדו בדרישות היה באוניברסיטת בר אילן(95%), ואילו הנמוך ביותר - באוניברסיטת בן-גוריון (77%).הצלחת הבוגרים במכינה לא מתבטאת רק בכך שהצליחו לעמוד בדרישות,‏ אלא גם בהישגיהם הלימודיים:‏הציון הסופי הממוצע במכינה היה 83. כ-‏‎73%‎ קיבלו ציון ממוצע 80 ומעלה.‏ הציון הממוצע במכינההיה גבוה יותר בקרב הבנות לעומת הבנים,‏ בקרב הלומדים כיום לעומת הלא לומדים,‏ ובקרב הלומדיםבמסלולים האקדמיים לעומת הלא אקדמיים.‏מהשוואה בין מאפייני מסיימי המכינה לבין אלה שלא סיימו אותה או שלא עמדו בדרישות עולה,‏ כי אלהשלא סיימו מכינה/לא עמדו בדרישות היו בממוצע צעירים יותר (51% מהם היו מתחת לגיל 19 בזמןלימודיהם במכינה לעומת 39% מאלה שסיימו את המכינה בהצלחה),‏ בקרבם היו יותר בנים(56% לעומת 33% בהתאמה).‏ כמו כן,‏ שליש דיווחו שהיו תלמידים ‏"חלשים"‏ או ‏"בינוניים"‏ בברית-המועצותלשעבר ‏(לעומת רק 18% מאלה שסיימו מכינה בהצלחה),‏ הם התקשו יותר בקריאת חומר בעברית בזמןלימודיהם במכינה (71% לעומת 52% בהתאמה),‏ יותר גילו אי-שביעות רצון מהלימודים במכינה (54%לעומת 30% בהתאמה)‏ ושיעור גבוה מהם נעדרו משיעורים וגם עבדו שעות מרובות בזמן לימודיהםבמכינה.‏ הבוגרים דיווחו כי לא סיימו את המכינה,‏ בעיקר בשל קשיים כלכליים ובשל קשיים לימודיים.‏אולם,‏ שיעורים לא מבוטלים גם דיווחו כי חשו שהמכינה היא בזבוז זמן מבחינתם,‏ או שמצאו עבודהמתאימה.‏

•••הבוגרים שלא סיימו את המכינה או שלא עמדו בדרישות נשאלו מה היה מסייע להם לסיימה.‏ מתשובותיהםבלטו הצורך בסיוע כספי,‏ שיפור השליטה בשפות העברית והאנגלית וסיוע במציאת עבודה בשכר בזמןהלימודים.‏קשיים עיקריים בזמן הלימודים במכינהכרבע מהבוגרים דיווחו במבט לאחור שהלימודים במכינה היו קשים להם ‏(מהם - 3% ‏"קשים מאוד"‏ו-‏‎21%‎ - ‏"קשים"),‏ - 51% ‏"לא כל-כך קשים"‏ ו-‏‎25%‎ - ‏"לא קשים כלל".‏ בקרב הבוגרים שלמדו במכינהבמסלול מדעי הטבע וההנדסה שליש (33%) דיווחו שלימודים במכינה היו ‏"קשים"‏ או ‏"קשים מאוד",‏לעומת רק חמישית (20%) מאלה שלמדו במסלול מדעי הרוח והחברה.‏הקשיים הנפוצים בתחום הלימודי במכינה היו קשיים במקצוע הלימוד עברית (39%), קשיים במקצועהלימוד אנגלית (32%), קשיים במקצועות לימוד אחרים (25%), הגשת עבודות בכתב (11%), ועמידהבדרישות הקורס ובעומס הלימודים (10%). בין הקשיים האחרים בזמן המכינה ציינו כשלושה רבעיםמהבוגרים (71%) קשיים כלכליים,‏ ובהקשר לכך,‏ כשליש (36%) - קשיים במציאת עבודה,‏ - 15% בעיותדיור,‏ ו-‏‎14%‎ - קשיים אישיים או משפחתיים.‏ רק מיעוטם נתקלו בקשיים חברתיים.‏תרומת המכינהלאור המשאבים הרבים המוקצים ללימודים במכינה,‏ הן על-ידי מינהל הסטודנטים,‏ הן על-ידי מוסדותהלימוד והן על-ידי הסטודנטים עצמם,‏ חשוב היה לבחון במחקר זה כיצד מעריכים העולים את תרומתהמכינה עבורם.‏ כ-‏‎80%‎ מהבוגרים דיווחו שהמכינה תרמה לשיפור שליטתם בעברית,‏ - 72% להשתלבותםמבחינה חברתית,‏ - 66% להיכרותם את מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ,‏ - 64% להצלחה בלימודיםבאופן כללי.‏ עם זאת,‏ פחות ממחצית מהבוגרים דיווחו שהמכינה תרמה להם להכרת התרבות והמסורתהיהודית (47%), להכרת החברה והתרבות ישראלית (41%), לשיפור שליטתם באנגלית (41%), ורקכשליש (29%) - לשיפור הידע במקצועות הרלוונטיים ללימודיהם כיום.‏הבוגרים נשאלו האם היו חוזרים על החלטתם ללמוד במכינה.‏ כמעט שלושה רבעים (72%) ענו בחיוב.‏בוגרים שלא היו חוזרים על החלטתם ללמוד במכינה ציינו כי הסיבה לכך היא בעיקר משום שהלימודיםבמכינה הם הפסד שנת סיוע של מינהל הסטודנטים;‏ משום שלהערכתם,‏ הם יכלו להתקבל ללימודיםגבוהים גם ללא מכינה,‏ ובשל תחושתם שהמכינה היא בזבוז זמן.‏••3. המשך הלימודים לאחר המכינהבוגרים הלומדים כיום במוסדות על-תיכוניים ואקדמיים ומקצועות הלימוד284 מבוגרי המכינה (71%) לומדים כיום במוסדות על-תיכוניים או אקדמיים.‏ רובם (79%) לומדים כיוםלתואר ראשון ‏(מהם 54% באוניברסיטאות ו-‏‎25%‎ - במכללות אקדמיות).‏ היתר,‏ 21%, לומדים במסלוליםהלא אקדמיים ‏(כגון הנדסאים וטכנאים).‏מגוון המקצועות שהבוגרים לומדים רחב מאוד.‏ כשליש (31%) מהסטודנטים לומדים מחשבים,‏ הנדסהומקצועות טכנולוגיים אחרים,‏ רבע (25%) - כלכלה ומינהל עסקים,‏ - 21% מדעי החברה וחינוך,‏ - 16%מתמטיקה ומדעי הטבע,‏ ואחוז זהה - מדעי הרוח ואמנות,‏ - 12% רפואה וסיעוד ו-‏‎6%‎ - מקצועותאחרים ‏(עיצוב,‏ מלונאות,‏ צילום וכו').‏רוב הסטודנטים (79%) דיווחו שבחרו את חוג/תחום לימודיהם בגלל העניין בנושא,‏ שליש (33%) - משוםשממקצוע זה אפשר להתפרנס היטב,‏ כרבע (24%) - שלא נתקבלו לחוג שרצו ללמוד,‏ ו-‏‎17%‎ - שזההמשך לימודיהם בברית-המועצות לשעבר.‏כרבע מהסטודנטים (23%) אמרו שהם מעוניינים ללמוד מקצוע/תחום אחר מזה שהם לומדים כיום.‏••••154

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808•••••••כשני שלישים מהסטודנטים קיבלו ייעוץ או הכוונה מהגורמים המקצועיים לפני תחילת לימודיהם במוסדעל-תיכוני או אקדמי ‏(מהם 65% מעובדי מכינה,‏ - 21% מעובדי מוסד הלימודים ו-‏‎32%‎ - מעובדי מינהלהסטודנטים).‏ שני שלישים מהסטודנטים שקיבלו ייעוץ או הכוונה,‏ דיווחו שהם היו מספקים.‏שביעות רצון מהלימודיםרוב הסטודנטים היו מרוצים באופן כללי מהלימודים:‏ 10% ‏"מרוצים מאוד"‏ ו-‏‎62%‎ ‏"מרוצים".‏ מנגד,‏ 27%‏"לא כל-כך מרוצים"‏ ואחוז נוסף - ‏"לא מרוצים כלל".‏ שיעורים גבוהים הביעו שביעות רצון מההוראה,‏כגון,‏ יחס המרצים (84%) והיענותם לשאלות הסטודנטים (82%). לעומת זאת,‏ שיעורים נמוכים יותר -כמחצית מהסטודנטים,‏ היו מרוצים מתרגול החומר הנלמד (50%), מלוח הזמנים של שיעורים במוסדהלימודים (51%) ומרמת המשמעת בכיתה (54%).קשיים בלימודים כיוםהסטודנטים נשאלו באיזו מידה הם מתקשים בלימודים.‏ כשני שלישים דיווחו כי באופן כללי הם מתקשיםבלימודים ‏(אולם רק 9% העריכו את לימודיהם כ"קשים מאוד"‏ ו-‏‎53%‎ - כ"קשים").‏ שלושים וחמישהאחוזים דיווחו שהלימודים ‏"לא כל-כך קשים"‏ ו-‏‎3%‎ - ‏"לא קשים כלל".‏ שיעור המתקשים כיום גבוהיותר מזה שהיה בעת לימודיהם במכינה (36%). ייתכן כי בשל הדרישות הגבוהות יותר במוסדותעל-תיכוניים/אקדמיים.‏שיעור גבוה ביותר של הסטודנטים דיווחו על קושי בקריאת חומר באנגלית (58%) ועל קושי בהתמודדותעם העומס בלימודים (51%).שיעור המתקשים בקריאת חומר בעברית הצטמצם באופן משמעותי לעומת המכינה ‏(מ-‏‎53%‎ ל-‏‎32%‎כיום),‏ אולם שיעור המתקשים בקריאת חומר באנגלית נשאר ללא שינוי.‏עמידה במטלות לימודיות והישגים בלימודיםרוב הסטודנטים מתמודדים בהצלחה עם המטלות הלימודיות והם בעלי הישגים לימודיים נאים:‏ יותרממחצית הסטודנטים (56%) דיווחו כי הגישו את כל העבודות והתרגילים הנדרשים,‏ 39% הגישו אתרובם,‏ ורק 5% הגישו את מחציתם או פחות מזה.‏ רובם (84%) אף ניגשו לכל המבחנים,‏ ו-‏‎81%‎ דיווחושעברו את כל המבחנים,‏ - 17% את רוב המבחנים,‏ ורק 2% נכשלו במחצית או ביותר מהמבחנים.‏ זאתועוד,‏ הציון הממוצע בקורסים שלמדו הסטודנטים עומד על 80. יותר ממחצית הסטודנטים (57%) הםבעלי ציון ממוצע 80 ומעלה.‏היעדרויות מלימודיםכ-‏‎40%‎ מהסטודנטים נעדרו משניים ויותר שיעורים בשבוע ‏(לא מסיבות מחלה),‏ לעומת רק כרבע(26%) בזמן הלימודים במכינה.‏ הסיבות העיקריות להיעדרויות היו:‏ עבודה בשכר (49%), עייפות (46%),משום שחלק מהשיעורים,‏ להערכת הסטודנטים,‏ אינם תורמים להם (31%), וגם סידורים אישיים שונים.(24%)תחושת לחץ מהלימודים ועייפות•כ-‏‎40%‎ מהסטודנטים חשו לחוצים מהלימודים (3% ‏"לחוצים מאוד"‏ ו-‏‎37%‎ ‏"לחוצים"),‏ - 42% ‏"קצתלחוצים",‏ ורק - 18% ‏"לא לחוצים כלל".‏ כמחצית מהסטודנטים (46%) אמרו כי הם מרגישים עייפותלפחות פעם בשבוע,‏ כשהם הולכים ללימודים.‏סיוע בלימודים155• רק כחמישית מהסטודנטים (22%) קיבלו סיוע כלשהו בלימודים.‏ סוגי הסיוע הנפוצים של הסיוע הם

•••••••שיעורי עזר בקבוצות (57% מהמקבלים),‏ שיעורי עזר יחידניים (37%) וגם סיוע מסטודנט אחר (21%).רוב הסטודנטים שקיבלו סיוע אמרו שהם מרוצים מהיקפו (74%), מאיכותו (75%) ומיחסם של נותניהסיוע (85%).המחקר חשף צרכים לא מסופקים בסיוע לימודי.‏ ארבעים אחוזים מכלל הסטודנטים נזקקו לסיוע כלשהוו/או לסיוע נוסף בלימודים.‏ אולם,‏ בקרב הסטודנטים הזקוקים לסיוע רק כשליש (39%) פנו בבקשהלקבלו.‏ אלה שלא פנו נימקו זאת בעיקר בחוסר מידע למי לפנות (45%), בחוסר זמן לקבלת שיעורי עזר(27%) וברצון להתגבר על הבעיה בכוחות עצמם (23%).ייעוץ והכוונהמינהל הסטודנטים ומוסדות הלימוד מעניקים לסטודנטים ייעוץ והכוונה מגורמים מקצועיים שונים כגוןמדריך,‏ עובד סוציאלי ופסיכולוג.‏ אף על פי כן,‏ לא כל הסטודנטים מודעים לקיום שירותים אלה.‏ כשלושהרבעים מהסטודנטים (72%) אמרו שהם יודעים על קיומו של המדריך/עובד מינהל הסטודנטים,‏ פחותידעו על עובד/ת סוציאלי/ת (57%), פסיכולוג/ית (52%) ויועצ/ת אקדמי/ת (42%). כמו ביחס לסיועלימודי,‏ גם בנושא ייעוץ וההכוונה חשף מחקר זה צרכים לא מסופקים:‏ לדוגמה,‏ רק מחצית מהסטודנטים(54%) שנזקקו לעזרתו של המדריך,‏ נפגשו אתו;‏ עם עובדת סוציאלית נפגשו רק 45% מהזקוקים לכך,‏עם היועצת האקדמית שליש (33%) ועם הפסיכולוג רק חמישית (21%). עם זאת,‏ רוב הסטודנטים שכןנפגשו עם בעלי תפקידים אלה היו שבעי רצון מעזרתם.‏בנוסף לייעוץ ולהכוונה ממדריך,‏ מעובד סוציאלי או מפסיכולוג,‏ הסטודנטים גם זכאים לקבל שירותי ייעוץוהכוונה מעובדי המשרדים של מינהל הסטודנטים.‏ כשלושה רבעים (77%) קיבלו שירותים אלה מעובדיהמשרד,‏ במהלך לימודיהם במוסד על תיכוני/אקדמי.‏ עם זאת,‏ רק כמחציתם (49%) היו מרוצים משירותיםאלה (6% ‏"מרוצים מאוד"‏ ו-‏‎43%‎ ‏"מרוצים").‏ מנגד,‏ - 34% ‏"לא כל כך מרוצים"‏ ו-‏‎17%‎ ‏"לא מרוציםכלל".‏ נוסף לכך,‏ קבוצה די גדולה של סטודנטים (23%) לא קיבלה שום מידע או ייעוץ מהמינהל.‏שירות חברתי קהילתי ‏(שח"ק)‏במסגרת שנת הלימודים השנייה או השלישית,‏ בתמורה למלגות הסיוע ממינהל הסטודנטים,‏ משתתפיםהסטודנטים בפרויקט שח"ק.‏ במסגרתו עליהם לתרום 4 שעות שבועיות במהלך השנה,‏ לעבודה במגווןפעילויות,‏ החל מעבודה במתנ"סים ובמרכזים קהילתיים,‏ וכלה בעבודה בבתי-ספר,‏ בעמותות בתי-חוליםועוד.‏ מממצאי המחקר עלה כי כשני שלישים מהסטודנטים (61%) השתתפו בפעילות שח"ק ובמגווןתחומים רחב.‏ הנפוצים ביותר שבהם הם חונכוּת ילדים (42%), סיוע לימודי לתלמידי מכינות או לסטודנטיםעולים (11%), עבודה בבתי-חולים או בבתי-אבות (8%) וסיוע אישי לקשישים או לנכים (8%).כשליש מהסטודנטים (30%) היו מעדיפים תפקיד שונה מזה שהיה להם במסגרת שח"ק:‏ למשל,‏ רבע(23%) מהם היו מעדיפים לעסוק בתחום קרוב למקצוע הנלמד.‏הסטודנטים נשאלו במה העבודה בשח"ק תרמה להם באופן אישי.‏ כשני שלישים אמרו שהפעילותבשח"ק עזרה להם להכיר אנשים חדשים (68%), והעניקה להם תחושה שהם תורמים לחברה (63%).כמעט מחציתם (43%) דיווחו,‏ שיהיו מעוניינים לעבוד בשכר באותו מקום שבו עבדו במסגרת שח"ק.‏שיעורים נמוכים יותר - כרבע מהסטודנטים,‏ העריכו את תרומת הפעילות בשח"ק לתקשורת עם החברההישראלית (28%) ולהכרתה (25%), וגם ברכישת ניסיון תעסוקתי בתחום לימודיהם (21%).רוב הסטודנטים (87%) העריכו שפעילותם בשח"ק תרמה למקבל השירות ‏(לילד,‏ לנער,‏ לחולה וכו').‏מימון שכר הלימוד והלוואותהסטודנטים העונים על הקריטריונים של מינהל הסטודנטים זכאים לקבל מהמינהל מימון שכר לימוד.‏ מנתוני156

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808157•••••••••המחקר עולה כי רוב הסטודנטים(‏‎75%‎‏)‏ אכן קיבלו מימון מלא של שכר הלימוד ממינהל הסטודנטים.‏ המימוןשקיבלו אחרים היה חלקי או שהגיע ממקורות אחרים;‏ והיו גם סטודנטים ששילמו באופן עצמאי.‏בשל המודעות לקשייהם הכלכליים של הסטודנטים,‏ מינהל הסטודנטים מעניק להם הלוואות.‏ בעת לימודיהםבמכינה,‏ רק מחצית מהתלמידים ידעו על האפשרות לקבל הלוואה.‏ כיום,‏ שיעור היודעים על כך עלה ל-‏‎72%‎‏,‏אולם רק 14% מימשו זכות זו.‏ נראה שהסטודנטים אינם נוטים לקחת הלוואה זו.‏ אף שמצבם הכלכלי מאזלימודיהם במכינה השתפר,‏ עדיין שיעורים לא מבוטלים מהם נתקלים בקשיים כלכליים,‏ ולמרות זאת הם אינםממהרים לממש את זכותם לקחת הלוואה.‏עבודת הסטודנטים בשכרשלושה רבעים מהסטודנטים עובדים בשכר במהלך שנת הלימודים ‏(לעומת מחציתם במכינה),‏ ו-‏‎57%‎מהם עובדים בהיקף רחב של 20 שעות בשבוע או יותר ‏(לעומת שליש שעבדו בהיקף זה במכינה).‏רובם עובדים במכירות ושירותים ‏(כגון,‏ מוכרים,‏ מלצרים)‏ או כפועלים בלתי-מקצועיים ‏(כגון שומרים,‏עובדי ניקיון ופועלי ייצור).‏ כרבע עובדים במקצועות חופשיים,‏ טכניים ובפקידות ‏(כגון מורים פרטיים,‏אחיות,‏ מתכנתים,‏ לעומת 8% בלבד בעת היותם במכינה).‏כמחצית מהסטודנטים מרוצים מעבודתם (11% - ‏"מרוצים מאוד"‏ ו-‏‎41%‎ ‏"מרוצים").‏ מנגד,‏ 27% ‏"לאכל-כך מרוצים"‏ ו-‏‎21%‎ ‏"לא מרוצים כלל".‏יותר ממחצית (58%) הסטודנטים שלא עבדו בשכר במשך שנת הלימודים היו מעוניינים לעבוד,‏ שליש(32%) היו מעוניינים לעבוד רק בחופשות ו-‏‎10%‎ לא היו מעוניינים לעבוד כלל.‏תוכניות הסטודנטים ללימודים בעתידרובם המכריע של הסטודנטים (94%) אמרו שהם מתכוונים להמשיך ללמוד בשנת הלימודים הבאה,‏וכמעט כולם (98%) בחוג/תחום לימודיהם כיום.‏ למעלה ממחצית אף אמרו כי הם מתכוונים להמשיךבלימודים גבוהים יותר גם לאחר סיום לימודיהם הנוכחיים.‏ציפיות בנושא השתלבות בתעסוקהרוב הסטודנטים היו די אופטימיים לגבי סיכוייהם למצוא עבודה המתאימה לכישוריהם בסיום לימודיהם‏(אולם רק 20% מהם היו ‏"בטוחים שכן"‏ ימצאו עבודה כזו,‏ ו-‏‎70%‎ אמרו ש"חושבים שכן").‏ מנגד,‏ 8%ציינו ש"חושבים שלא"‏ ו-‏‎2%‎ היו ‏"בטוחים שלא"‏ ימצאו עבודה מתאימה.‏ תלמידי מדעי הטבע,‏ הנדסה,‏רפואה וסיעוד היו אופטימיים יותר בנושא זה מתלמידי מדעי הרוח והחברה.‏4. בוגרי מכינה שאינם לומדים כיוםמאפייני הבוגרים שאינם לומדים118 בוגרים,‏ המהווים כשליש מכלל בוגרי המכינה,‏ אינם לומדים כיום במוסד על-תיכוני או אקדמיכלשהו,‏ מהם - 81 לא המשיכו כלל את לימודיהם אחרי המכינה ו-‏‎37‎ בוגרים - המשיכו את לימודיהם,‏אך הפסיקו.‏ הסיבות העיקריות לכך שהם אינם לומדים כיום הן הסיבה הכלכלית ‏(כ-‏‎50%‎‏),‏ הגיוס לצה"ל(28%) וקשיים לימודיים (24%).בהשוואה ללומדים,‏ שיעור הבנים בקרב הבוגרים שאינם לומדים כיום גבוה יותר,‏ וכך גם שיעור הנשואיםאו החיים עם בן/בת זוג וההורים לילדים.‏ כמו כן,‏ הישגיהם הלימודיים במכינה של הלא לומדים כיום היונמוכים יותר בהשוואה מהישגיהם של הלומדים כיום.‏מממצאי המחקר עולה כי בנושא ייעוץ והכוונה של הבוגרים שהפסיקו ללמוד לגבי אפשרויות להמשך

•••••••לימודים התגלו צרכים לא מסופקים:‏ רק כשליש מהבוגרים שאינם לומדים כיום,‏ קיבלו ייעוץ והכוונהכלשהם בנושא זה מאז שהפסיקו את לימודיהם.‏במחקר זה בדקנו אילו גורמים משפיעים על המשך הלימודים של הבוגרים במוסדות על-תיכוניים אואקדמיים:‏ האם העובדה כי הבוגר המשיך ללמוד או לא מושפעת מהישגיו הלימודיים במכינה,‏ ממצבוהכלכלי,‏ מנוכחות הוריו בארץ ועוד.‏ כדי לבחון את הגורמים המשפיעים על המשך לימודים ערכנו ניתוחרב-משתני באמצעות מודל רגרסיה לוגיסטית.‏ ממצאי הניתוח מלמדים כי לבוגרים שלמדו במכינה במסלולמדעי הטבע והנדסה,‏ בהשוואה לרוח וחברה,‏ לבוגרים בעלי הישגים לימודיים גבוהים יותר במכינה,‏ לאלהשלא דיווחו בעת המכינה כי הם חוששים כי בשל מצבם הכלכלי ייאלצו לעזוב את הלימודים במכינה,‏לבנות בהשוואה לבנים וכן לבוגרים מבוגרים יותר - יש הסתברות גבוהה יותר להמשיך בלימודים במוסדותעל-תיכוניים ואקדמיים.‏ עם זאת,‏ לקשיים בלימודי העברית במכינה,‏ לקשיים בלימודי האנגלית,‏ להשכלתהוריו של בוגר המכינה ולנוכחות ההורים בארץ בעת הלימודים במכינה לא נמצאה השפעה על המשךהבוגר בלימודיו או על אי המשך לימודיו,‏ לאחר לימודיו במכינה.‏עבודה בשכר של הבוגרים שאינם לומדים ואינם משרתים בצה"לרוב הבוגרים שאינם לומדים כיום או אינם משרתים בצבא השתלבו בתעסוקה.‏ שלושה רבעים מהם(76%) אמרו שהם עובדים כיום בשכר ושני שלישים מהעובדים (69%) עובדים במשרה מלאה.‏ כל הבניםעובדים וכשני שלישים מהבנות.‏שליש מהעובדים מועסקים במקצועות חופשיים,‏ טכניים ובפקידות,‏ שליש במכירות ובשירותים,‏ ושלישכפועלים ‏(בעיקר בלתי-מקצועיים).‏כשני שלישים (61%) מהעובדים היו מרוצים מעבודתם (17% - ‏"מרוצים מאוד"‏ ו-‏‎44%‎ - ‏"מרוצים").‏מנגד,‏ 29% ‏"לא כל-כך מרוצים"‏ ו-‏‎10%‎ - ‏"לא מרוצים כלל".‏חזרה ללימודים על-תיכוניים/אקדמייםכ-‏‎40%‎ מהבוגרים שאינם לומדים כיום ‏(כולל המשרתים בצה"ל)‏ אמרו שהם מתכוונים לחזור ללימודיםבשנת הלימודים הקרובה,‏ 46% לא התכוונו לחזור ללימודים במועד זה ועוד 14% לא החליטו.‏ הסיבותהנפוצות לאי-חזרה ללימודים בשנה הקרובה הן:‏ גיוס לצה"ל או המשך השירות הצבאי (40%), קושיכלכלי (35%), חוסר סיכוי להתקבל לחוג/מקצוע רצוי (16%) ובעיות אישיות/משפחתיות (13%).גם בקרב הבוגרים שאמרו שאינם מתכוונים לחזור ללימודים בשנה הקרובה,‏ רובם (83%) אמרו שהםמתכוונים לחזור ללימודים בשלוש השנים הקרובות (44% היו ‏"בטוחים"‏ ו-‏‎39%‎ אמרו ש"חושבים"‏שיחזרו ללימודים).‏ כלומר,‏ רוב בוגרי המכינה שאינם לומדים כיום (89%) התכוונו לחזור ללימודים,‏ גם אםלא באופן מידי,‏ אז בעתיד הקרוב.‏כשלושה רבעים מהבוגרים,‏ שרצו לחזור ללימודים (73%) היו די אופטימיים באשר לסיכוייהם להתקבללחוג/מקצוע רצוי:‏ 18% מהם העריכו אותם כ"טובים מאוד"‏ ועוד - 55% כ"די טובים".‏ מנגד,‏ 23% העריכואת סיכוייהם כ"לא כל-כך טובים"‏ ואחוז אחד בלבד - כ"לא טובים כלל"‏ ‏(עוד 3% השיבו ‏"לא יודע").‏השתתפות בקורסים מקצועייםהמכינה מסייעת לעולים להשתלב במוסדות להשכלה גבוהה.‏ עם זאת,‏ חלק מהעולים בחרו ללמודבקורסים מקצועיים ולא בלימודים במוסדות להשכלה גבוהה.‏ ממצאי המחקר מלמדים כי כשליש(32%) מהבוגרים,‏ שאינם לומדים כיום במוסד על-תיכוני/אקדמי,‏ למדו או לומדים כיום בקורס מקצועיכלשהו.‏הבוגרים למדו במגוון קורסים:‏ מקצועות פרה-רפואיים (23%), מחשבים (22%), ספרות וקוסמטיקה•••158

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808••••••••••••(19%), מעטים אף למדו הנהלת חשבונות,‏ פקידות/מזכירות,‏ מכונאות,‏ חשמל,‏ נהיגה ועוד.‏כמחצית מהקורסים (43%) שבהם למדו הבוגרים הם פרטיים,‏ 22% נפתחו מטעם משרד העבודה,‏ ושיעורזהה - מטעם צה"ל,‏ - 9% מטעם המשרד לקליטת העלייה,‏ ועוד - 4% על-ידי משרדים ממשלתייםאחרים.‏למעלה ממחצית מהבוגרים שלמדו בקורסים,‏ עובדים בהווה או עבדו בעבר במקצוע שרכשו בקורסהמקצועי.‏הביקוש ללימודים בקורס מקצועי בקרב הבוגרים שאינם לומדים כיום הוא גבוה.‏ כמחציתם אמרו שהםמעוניינים ללמוד בקורס מקצועי כלשהו או בקורס נוסף.‏ המקצוע המבוקש ביותר הוא מחשבים (47%),ואחריו מקצועות פרה-רפואיים ופקידות/מזכירות והנהלת חשבונות.‏5. היבטים שונים של הסתגלות של כלל בוגרי במכינותהממצאים על היבטים שונים של הסתגלות שיוצגו להלן,‏ בהם תנאי הדיור,‏ עליית ההורים ארצה וכו',‏מתייחסים לכלל הבוגרים,‏ כלומר,‏ הן אלה שלומדים והן אלה שאינם לומדים היום.‏תנאי הדיורלמעלה ממחצית מכלל הבוגרים (53%) מתגוררים כיום בדירה בשכירות פרטית ‏(מהם - 30% לבד או עםשותפים ו-‏‎23%‎ - עם הוריהם),‏ כרבע (24%) - בדירה בבעלות הוריהם,‏ - 16% במעונות הסטודנטים,‏והשאר בסוגי דיור אחרים ‏(דירה בבעלות הסטודנט עצמו או דירה בבעלות קרובי המשפחה).‏בעת לימודיהם במכינה 42% היו שבעי רצון מתנאי הדיור שלהם,‏ לעומת זאת כיום שיעור זה עלהל-‏‎64%‎‏.‏עליית ההורים ארצהחלה גם עלייה משמעותית בשיעור הבוגרים שהוריהם מתגוררים בארץ - מ-‏‎56%‎ בוגרים שלפחות אחדמהוריהם היה בארץ בעת לימודיהם במכינה ל-‏‎73%‎ כיום.‏הסתגלות כלכליתמצבם הכלכלי של הבוגרים השתפר לעומת תקופת לימודיהם במכינה:‏ שיעור המדווחים שהכנסותיהם‏"מספיקות לרוב הצרכים הבסיסיים או לכולם"‏ עלה מ-‏‎14%‎ ל-‏‎40%‎‏,‏ ואילו שיעור המדווחים שהן ‏"לאמספיקות לרוב הצרכים"‏ ירד מ-‏‎35%‎ ל-‏‎19%‎‏.‏ שיעור הבוגרים שאינם יכולים לקנות מזון בכמות הדרושהלהם ירד מ-‏‎27%‎ בתקופת המכינה ל-‏‎6%‎ כיום.‏עם זאת,‏ עדיין שלושה רבעים מהבוגרים (74%) ציינו את הבעיה הכלכלית כבעיה העיקרית שאתה הםמתמודדים ‏(אף כי אחוז זה ירד במקצת לעומת תקופת הלימודים במכינה;‏ שאז הוא הסתכם ב-‏‎84%‎‏).‏בנושא מחסור בציוד מעלים ממצאי המחקר כי כשליש (36%) מהבוגרים דיווחו כי אינם יכולים לקנותמחשב או ציוד מקצועי אחר,‏ רבע (25%) - לקנות בגדים שהם צריכים,‏ - 20% לקנות ציוד ביתי/חשמליאו רהיטים.‏ כמו כן,‏ כחמישית מהלומדים (21%) אמרו כי אינם יכולים לקנות ספרי לימוד או ציוד לימודיאחר,‏ וכשליש מהלא לומדים (35%) אמרו כי אינם יכולים להמשיך ללמוד בגלל מצבם הכספי.‏שני שלישים מהבוגרים (68%) היו אופטימיים לגבי מצבם הכלכלי בעתיד:‏ 14% ‏"בטוחים"‏ שהוא ישתפרו-‏‎54%‎ - ‏"חושבים שכן".‏הסתגלות חברתית והקשר עם ישראלים ותיקים159• רוב הבוגרים (72%) היו מרוצים מחיי החברה שלהם בארץ,‏ ורובם המכריע (93%) העריכו את יחס

•הישראלים הוותיקים כלפיהם כ"טוב מאוד"‏ (19%) או ‏"טוב"‏ (74%). שיעור הבוגרים שיש להם חבר נפשעלה מ-‏‎69%‎ בזמן המכינה ל-‏‎83%‎ כיום.‏עם זאת,‏ שיעור הבוגרים שיש להם לפחות חבר ישראלי ותיק אחד כמעט לא השתנה מאז לימודיהםבמכינה ועומד על 45%. גם שיעור המעוניינים בהרחבת הקשרים החברתיים נשאר ללא שינוי ועומדעל שני שלישים מהבוגרים (63%). כשליש (35%) נפגשו למפגש חברתי או לבילויים משותפים עםישראלים ותיקים ‏"לעתים קרובות"‏ או ‏"לפעמים"‏ ‏(לעומת כ-‏‎80%‎ שנפגשו בתדירות כזו עם עוליםמברית-המועצות לשעבר).‏הסתגלות פסיכולוגיתכשני שלישים (68%) מהבוגרים דיווחו כי הם מאושרים,‏ אולם רק 4% היו ‏"מאושרים מאוד"‏ו-‏‎64%‎ - ‏"די מאושרים".‏ מנגד,‏ 29% חשו ‏"לא כל-כך מאושרים"‏ ו-‏‎3%‎ - ‏"לא מאושרים כלל".‏כשני שלישים (67%) מהבוגרים היו בטוחים בעצמם,‏ מהם - 11% ‏"תמיד"‏ ו-‏‎56%‎ - ‏"לעתים קרובות".‏מנגד,‏ 28% היו בטוחים בעצמם רק ‏"לפעמים"‏ ו-‏‎5%‎ ‏"לעתים רחוקות"‏ או ‏"אף פעם לא".‏רק כרבע מהבוגרים (22%) מעולם לא חשו בדידות,‏ כמחציתם (56%) חשו בדידות ‏"לפעמים",‏ ועוד כרבע(22%) - ‏"לעתים קרובות"‏ או ‏"לעתים קרובות מאוד".‏ עם זאת,‏ שיעור הבוגרים שחשו בדידות בתדירותגבוהה ירד לעומת תקופת הלימודים במכינה,‏ שעמד אז על שליש.‏כ-‏‎15%‎ מהבוגרים חשו חוסר אונים ‏"תמיד"‏ או ‏"לעתים קרובות",‏ וכמחצית (48%) - ‏"לפעמים",‏ ורקכשליש (37%) - ‏"לעתים רחוקות"‏ או ‏"אף פעם לא".‏לרוב הבוגרים (85%) היה למי לפנות כשהייתה להם בעיה אישית,‏ מהם לרבע (25%) - ‏"תמיד"‏ ול-‏‎60%‎- ‏"בדרך כלל כן".‏ מנגד,‏ ל-‏‎13%‎ ‏"בדרך כלל"‏ לא היה למי לפנות ול-‏‎2%‎ בלבד - ‏"אף פעם"‏ לא היה.‏הבוגרים הוותיקים יותר,‏ אלה ששירתו בצה"ל,‏ אלה שמצבם הכלכלי טוב יחסית וגם הבנים - פחות נתקלובקשיים פסיכולוגיים ‏(בדידות,‏ חוסר אושר,‏ חוסר ביטחון עצמי וחוסר אונים).‏כשני שלישים מהבוגרים (60%) פנו עם בעיותיהם האישיות לחברים מברית-המועצות לשעבר,‏ כמחצית(44%) - לאם,‏ - 19% לאב,‏ כשליש (36%) - לבן משפחה אחר,‏ - 18% לבן/בת זוג,‏ ו-‏‎12%‎ - לחבריםישראלים ותיקים או עולים מארצות אחרות.‏ רק בודדים פנו לגורמים רשמיים ‏(יועצ/ת אקדמי/ת,‏ עובדתסוציאלית,‏ פסיכולוג,‏ ממונה בעבודה).‏ ארבעה-עשר אחוזים דיווחו שהם לא פונים לאף אחד עם בעיותיהםהאישיות.‏••••••••6. בעיות עיקריות וצורכי מידעעל אף השיפור שחל במצבם הכלכלי של הבוגרים בהשוואה להיותם תלמידי מכינה,‏ גם כיום 74% מהבוגריםדיווחו כי אחת מבעיותיהם העיקריות היא הבעיה הכלכלית.‏ בעיות נוספות שעמן הם מתמודדים היא קושיבלימודים,‏ אשר צוין על-ידי כשליש מהלומדים (36%), וחזרה ללימודים,‏ אשר עלייה דיווחו כמחציתמהלא לומדים.‏ שליש מהבוגרים גם ציינו מחסור בזמן פנוי,‏ רבע (25%) - קשיים בחיפוש עבודה,‏ 19%- קליטת ההורים בארץ,‏ - 17% בעיות דיור,‏ ואחוז זהה - בעיות אישיות/משפחתיות.‏הבוגרים נשאלו על צורכי מידע.‏ בקרב הלומדים כיום בלטו נושאים אלו:‏ מלגות/סיוע כלכלי (85%),עבודה בסיום הלימודים (84%) ולימודים בהמשך (75%); בקרב הלא לומדים כיום:‏ מלגות וסיוע כספיבעת חזרה ללימודים (92%), עזרה במקצועות לימוד (72%) וחזרה ללימודים ‏(מידע על מוסדות,‏ דרישותקבלה וכו'‏ - 70%). שישים אחוזים בשתי הקבוצות התעניינו בנושא העבודה וחיפוש עבודה כיום.‏••160

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808•••••••7. השירות הצבאי של הבוגריםכמחצית (47%) מכלל הבנים כבר שירתו בצה"ל (23%) או משרתים כיום (24%), כרבע (26%) לומדיםבמסגרת העתודה,‏ והשאר - קיבלו דחייה או פטור מהשירות.‏רוב הבנות (88%) פטורות מהשירות הצבאי,‏ 5% שירתו בצה"ל (3% בעבר ו-‏‎2%‎ כיום),‏ והשאר לומדותבמסגרת העתודה,‏ קיבלו דחיית שירות או שירתו בשירות לאומי.‏החיילים משרתים במגוון תחומים:‏ תפקידי שירות ‏(חשמלאי,‏ תחזוקה),‏ תפקידים קרביים,‏ מג"ב,‏ פקידותועוד.‏למעלה ממחצית מהבוגרים ששירתו/משרתים בצה"ל העריכו את תרומת השירות הצבאי להשתלבותםבחברה הישראלית (53%), ולהיכרותם עם חברים חדשים (57%), וכשליש - להתבגרותם ולעצמאותם(31%) ולביטחונם העצמי (29%). כחמישית (21%) ציינו את תרומת השירות להכשרתם המקצועית,‏ו-‏‎15%‎ - לסיוע בהמשך לימודיהם.‏ מנגד,‏ 15% דיווחו שהשירות הצבאי לא תרם להם דבר.‏8. זהות עצמית-לאומית ועמדות כלפי ישראל כמדינהבעת לימודיהם במכינה,‏ כשני שלישים ראו עצמם כ"יותר רוסים מאשר ישראלים"‏ (51%) או כ"רוסיםלגמרי"‏ (13%). לאחר תקופה של שנתיים ירד שיעור זה למחצית,‏ ובמקביל עלה שיעור הבוגרים הרואיםעצמם כבעלי זהות דואלית ‏"כישראלים ורוסים באותה מידה"‏ ‏(מ-‏‎26%‎ בשנת תשנ"ח ל-‏‎37%‎ בשנתתש"ס).‏ דווקא הבוגרים שאינם לומדים צעדו יותר לכיוון הזהות הדואלית ‏("רוסי וישראלי באותה מידה",‏46% בקרב הלא-לומדים,‏ בהשוואה ל-‏‎33%‎ בקרב הלומדים).‏ ייתכן כי ההשתלבות בעבודה בארץ בהיקףרחב יותר וכן השירות הצבאי,‏ שבו משרתים חלק מהבוגרים שאינם לומדים כיום,‏ הביא לתהליך הדרגתישל אימוץ הזהות הישראלית לצד הזהות הרוסית.‏ בעמדות הבוגרים כלפי הזהות הרצויה עבורם באהלידי ביטוי תפיסת הפלורליזם התרבותי הרווחת בעשור האחרון כלפי קליטת עולים בישראל:‏ הכרהבלגיטימיות של שמירת השורשים התרבותיים של ארץ המוצא:‏ גם בזמן הלימודים במכינה וגם כיום כשנישלישים מהבוגרים (61%) שואפים לזהות דואלית,‏ כלומר רוצים לראות את עצמם כ"ישראלים ורוסיםבאותה מידה".‏כמו כן נשאלו המרואיינים כיצד הם מעדיפים לראות את עצמם:‏ בעיקר ישראלי,‏ בעיקר רוסי או בעיקרגם רוסי וגם ישראלי.‏ בשני הסקרים - הן בסקר של שנת 1998 והן בסקר של שנת - 2000 עלהששני-שלישים מהמרואיינים רצו לראות את עצמם גם כרוסי וגם כישראלי.‏ התמונה המצטיירת מנתוניםאלה היא של פלורליזם תרבותי;‏ או,‏ מכל מקום,‏ שבשנת 2000 רבים יותר ראו את עצמם כבעלי הזהותשבה היו מעוניינים.‏בפני הבוגרים הוצגה רשימה בת שבעה מאפיינים של מדינה,‏ והם התבקשו לציין עד כמה חשוב להםשאלו יהיו מאפייניה של מדינת ישראל.‏ שני מאפיינים שבלטו בחשיבותם,‏ על פי הערכתם של הבוגרים,‏הם ‏"מדינה שנותנת ביטחון אישי ליהודים"‏ (65% ציינו שמאפיין זה ‏"חשוב ביותר")‏ ו"מדינה המאפשרתרמת חיים גבוהה"‏ (60%). עם זאת,‏ גם לאופייה הדמוקרטי,‏ להיותה של מדינת ישראל קולטת עוליםולפריטים נוספים הקשורים למהות היהודית של מדינת ישראל,‏ ייחסו רוב הבוגרים חשיבות.‏9. הערכת תהליך הקליטה161רוב הבוגרים היו שבעי רצון (81%) מקליטתם האישית בארץ (12% ‏"מרוצים מאוד"‏ ו-‏‎69%‎ ‏"מרוצים").‏ממצא זה עולה בקנה אחד עם כך שרובם (80%) אמרו שהם מתכוונים להישאר בארץ (26% ‏"בטוחים",‏ו-‏‎54%‎ ‏"חושבים"‏ שיישארו).‏ עם זאת,‏ שיעור ה"בטוחים"‏ שיישארו בארץ ירד ממחצית (48%) הבוגרים•

בזמן המכינה,‏ לרבע כיום,‏ ואילו שיעור ‏"החושבים"‏ או ‏"הבטוחים"‏ שלא יישארו,‏ גדל מ-‏‎9%‎ ל-‏‎20%‎‏.‏לירידה בשיעור הבוגרים שהיו בטוחים שיישארו בארץ מספר הסברים,‏ כגון:‏ בשנים הראשונות בארץ גילוהבוגרים מידה רבה יותר של רצייה חברתית,‏ ולכן דיווחו כי הם בטוחים כי יישארו בארץ.‏ זאת ועוד,‏ צעיריםיותר מאופיינים בדרך כלל בתשובות נחרצות יותר ‏("בטוחים שיישארו").‏ עם זאת,‏ התמונה הכללית היאשכיום כבעבר,‏ רוב הבוגרים מתכוונים להישאר בארץ.‏נתון נוסף המלמד על הידוק הקשר של הבוגרים לארץ הוא כי רובם - 77% דיווחו שהם חשים שישראל‏"הפכה לביתם"‏ (16% - ‏"כן,‏ בהחלט"‏ ו-‏‎61%‎ ‏"כן,‏ למדי").‏ התחושה שישראל הפכה לביתם רווחת יותרבקרב הבוגרים הוותיקים יותר - הנמצאים בארץ 5 שנים ויותר,‏ בקרב אלה ששירתו בצה"ל וגם בקרב אלהשלפחות אחד מהוריהם עלה ארצה.‏כדי לבחון את הגורמים המשפיעים על קליטה מוצלחת של בוגרי המכינה בארץ ערכנו ניתוח רב משתניבאמצעות מודל הרגרסיה הלוגיסטית.‏ מניתוח זה עולה שלבוגרים שמרוצים מתנאי הדיור,‏ שיש להםלפחות חבר ישראלי ותיק אחד,‏ ששני הוריהם נמצאים בארץ וגם לבנות בהשוואה לבנים,‏ יש הסתברותגבוהה יותר לדווח על קליטתם המוצלחת בארץ ‏(דהיינו,‏ על תחושה שישראל הפכה לביתם,‏ על כוונתםלהישאר בארץ ועל שביעות רצונם מהקליטה האישית).‏לעומת השיעורים הגבוהים של הבוגרים,‏ אשר מרוצים מקליטתם האישית בארץ,‏ רק פחות ממחציתמהבוגרים שהוריהם נמצאים בארץ (42%) היו מרוצים מקליטת הוריהם בארץ (5% ‏"מרוצים מאוד"‏ו-‏‎37%‎ ‏"מרוצים").‏ מנגד,‏ 41% ‏"לא כל-כך מרוצים"‏ ו-‏‎16%‎ ‏"לא מרוצים כלל",‏ ייתכן ששביעות הרצוןהנמוכה מקליטת ההורים בארץ קשורה לקשיי התעסוקה של הוריהם.‏מחצית מהבוגרים,‏ שהוריהם אינם בארץ (52%) היו ממליצים להם לעלות ארצה.‏ אולם רק 13% מהםדיווחו שהוריהם מתכוונים לעלות ארצה בשנתיים הקרובות,‏ שני שלישים (65%) שהם אינם מתכוונים,‏ו-‏‎22%‎ - שהם עדיין לא החליטו.‏שלושה רבעים מהבוגרים (76%) היו ממליצים לחברים שלהם לעלות ארצה - שיעור דומה לזה שהיהבזמן הלימודים במכינה.‏•••••10. דיון וכיווני פעולהאחת השאלות העיקריות שנשאלו במחקר זה היא האם המכינה אכן הגשימה את מטרותיה.‏ ממצאי המחקרמאפשרים להשיב על שאלה זו מכמה זוויות ראייה.‏ ראשית,‏ על אף קשייהם הרבים של העולים בשנתלימודיהם במכינה,‏ סיימו רובם את המכינה ועמדו בכל דרישותיה בהישגים לימודיים טובים,‏ ורובם אכן לומדיםכיום במוסדות להשכלה גבוהה ומצליחים בהם באופן כללי.‏בוגרי המכינה הצביעו על תרומת המכינה במספר נושאים מרכזיים:‏ אחוזים גבוהים הצביעו על כך כי המכינהתרמה להם בשיפור השליטה בשפה העברית,‏ להשתלבותם מבחינה חברתית,‏ להכרתם את מערכת ההשכלההגבוהה ולהצלחה בלימודיהם כיום,‏ באופן כללי.‏ לעומת זאת,‏ אחוזים נמוכים יותר,‏ דיווח כי המכינה תרמהלהם בשיפור השליטה בשפה האנגלית ושיפור ידיעותיהם במקצועות רלוונטיים להמשך לימודיהם.‏ כמו כן,‏רוב הבוגרים אכן דיווחו כי היו חוזרים על החלטתם ללמוד במכינה.‏ הנתונים מלמדים,‏ אם כן,‏ כי המכינה אכןהשיגה במידה רבה את מטרותיה והייתה נדבך חשוב בקליטת העולה במוסדות להשכלה גבוהה בפרט ובחברההישראלית בכלל.‏ ובמקביל,‏ הנתונים היוו בסיס לחשיבה ותכנון בקרב הגורמים המעורבים במכינות - מנהלים,‏אנשי מינהל הסטודנטים ועוד - על מבנה תכנית הלימודים במכינה,‏ על התכנים הנלמדים בה,‏ על היקףהשעות,‏ על הפרופורציה בהיקף המשאבים המוקצים ללימוד העברית והאנגלית ועוד.‏162

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808המחקר מנסה לסרטט גם תמונת מצב על קליטתם של הבוגרים כשנתיים לאחר סיום לימודיהם במכינה.‏ככלל,‏ תמונת המצב המצטיירת ממחקר זה חיובית.‏ רוב הבוגרים משולבים כיום בלימודים גבוהים,‏ רובם מרוציםמהלימודים ורובם בעלי הישגים טובים בלימודים.‏ גם רוב הבוגרים שאינם לומדים כיום,‏ מתכוונים בעתיד הקרובלשוב לספסל הלימודים,‏ רובם עובדים בשכר וכשני שלישים מהם אף מרוצים מעבודתם.‏ זאת ועוד,‏ רוב הבוגריםמרוצים מחיי החברה שלהם בארץ ורובם המכריע מעריכים בחיוב את יחסם של הישראלים הוותיקים כלפיהם.‏מעורבותם בחברה באה לידי ביטוי גם בפעילות חיובית במסגרת שח"ק ‏(שירות חברתי קהילתי)‏ ורובם אף שבעירצון באופן כללי מקליטתם בארץ.‏אולם,‏ על אף תמונת המצב הכללית החיובית המצטיירת ממחקר זה,‏ יש לתת את הדעת לתחומים שהבוגריםמתקשים בהם,‏ למשל,‏ התחום הכלכלי.‏ מצבם הכלכלי אמנם השתפר מתקופת לימודיהם במכינה,‏ אולם הואעדיין טעון שיפור:‏ כחמישית מהם דיווחו כי הכנסותיהם אינן מספיקות לכיסוי רוב צורכיהם הבסיסיים;‏ שלושהרבעים מכלל הבוגרים ציינו כי אחת מבעיותיהם העיקריות היא הבעיה הכלכלית וכמחצית מהבוגרים שלאהמשיכו ללמוד ציינו,‏ כי הסיבה העיקרית לאי המשך לימודים היא קשיים כלכליים.‏ מינהל הסטודנטים הציעלהם הלוואות,‏ אך מנתוני המחקר עלה כי רוב הבוגרים לא לקחו אותן,‏ בעיקר משום שלא היו מעוניינים.‏תחום חשוב נוסף שבו התגלו צרכים לא מסופקים הוא מערך הסיוע הלימודי,‏ הפסיכולוגי והסוציאלי.‏ 40%מכלל הסטודנטים במחקר זה דיווחו כי נזקקו לסיוע לימודי,‏ ושיעור המקבלים ייעוץ והכוונה מגורמים,‏ כגון יועץאקדמי,‏ עובד סוציאלי ופסיכולוג היה נמוך יותר משיעור הזקוקים לייעוץ זה.‏ יש לתת את הדעת לכל זאת,‏ עלרקע העובדה כי בנוסף לקשייהם הלימודיים של חלק מהסטודנטים שיעור לא מבוטל,‏ הן מהלומדים והן מאלהשאינם לומדים כיום,‏ מתקשים בהסתגלות פסיכולוגית,‏ הבאה לידי ביטוי בתחושת חוסר אונים,‏ חוסר ביטחוןעצמי ועוד.‏ עוד נושא שיש לתת עליו את הדעת הוא הדרכה,‏ הכוונה וייעוץ בצומתי המעבר,‏ כגון בין המכינהללימודים גבוהים או בעזיבת המכינה.‏ אלה חשובים מאוד,‏ בעיקר על רקע העובדה כי הלימודים במכינה מובְ‏ ניםמאוד,‏ ובהם לא נדרשת קבלת החלטות מורכבת,‏ וזאת בניגוד לבניית מסלול ההמשך,‏ הדורשת התלבטות וברירהממגוון אין-סופי של אפשרויות מצד אחד ומגבלות מצד אחר.‏ברוב הנושאים שנבדקו בין שתי נקודות הזמן במחקר זה התגלו מגמות חיוביות.‏ בתחום הכלכלי חל שיפורבמצבם של הבוגרים.‏ בתחום ההשתלבות החברתית חל שיפור,‏ אולם קיים רצון ליותר קשרים חברתיים עםישראלים ותיקים.‏ גם השאיפה לעלייתן של משפחות הבוגרים ארצה מומשה במידה לא מבוטלת:‏ כיום,‏ לפחותאחד מהוריהם של כשלושה רבעים מהבוגרים נמצא בארץ,‏ לעומת כמחצית בלבד בעת לימודיהם במכינה.‏למעלה ממחצית מהבוגרים שהוריהם לא נמצאים בארץ,‏ דיווחו שהיו ממליצים להוריהם לעלות ארצה,‏ כלומר,‏ייתכן שמגמת עליית ההורים אכן תתרחב.‏ממצאי המחקר,‏ אם כן,‏ מסרטטים באופן כללי תמונת מצב חיובית על השתלבותם של בוגרי המכינה.‏ עם זאת,‏יש לתת את הדעת כי האתגר העומד בפניהם הוא רב-ממדי ומתמשך,‏ ואין פלא שלא כולם מצליחים להתמודדעמו כהלכה.‏ יש תחומים שבהם הם זקוקים לסיוע ולחיזוק.‏ מתוך הממצאים מסתמנים כיוונים שיש לתתעליהם את הדעת בכל הקשור לפיתוח מדיניות לקליטת הבוגרים:‏163הרחבת מערך המידע והתמיכה הסוציאלי והפסיכולוגי ואיתור הבוגרים עם הפוטנציאל לסיכון פסיכולוגיוחיזוקם.‏הרחבת התמיכה,‏ הייעוץ וההכוונה בצומתי מעבר,‏ כגון המעבר מהלימודים במכינה ללימודי המשך אולעבודה.‏מציאת דרכים להקלת קשייהם הכלכליים של הבוגרים ולמציאת פתרונות לצמצום עזיבת הלימודים בשלקושי כלכלי.‏•••

••••הרחבת המידע והייעוץ בתחום ההשתלבות בתעסוקה,‏ הן בקרב הלומדים,‏ שעבורם התעסוקה היא עיסוקמשני,‏ והן בקרב אלה שאינם לומדים,‏ ובנושאים נוספים - לימודיים וכלכליים - שבהם הסתבר כי יש צורךבמידע.‏הרחבת ההזדמנויות למפגש חברתי עם האוכלוסייה הישראלית הוותיקה והידוק הקשר החברתי בין עוליםלוותיקים.‏הרחבת מערך המידע והסיוע בלימודים ואיתור קבוצת סטודנטים עם סיכון לימודי וחיזוקם.‏בחינה נוספת של תכנית הלימודים במכינה והתאמתה לצורכי הבוגרים.‏ממצאי המחקר הוצגו בימי עיון במפגשים שבהם השתתפו עובדים ממינהל הסטודנטים,‏ מנהלי מכינותוגורמים נוספים,‏ המטפלים באוכלוסיית הסטודנטים העולים.‏ לאור הממצאים,‏ נערך דיון מקיף בנושא שינוימדיניות ופיתוח תוכנות התערבות,‏ לשיפור קליטת עולים אלה.‏ הועלו מגוון הצעות מעשיות,‏ כגון פיתוח דרכיםלהתמודדות עם הקושי הכלכלי של הסטודנטים,‏ הרחבת התמיכה,‏ הייעוץ והכוונה במעבר מהלימודים במכינהללימודי המשך או לעבודה,‏ ודרכים לשיפור הקליטה החברתית והסיוע הלימודי.‏ זאת ועוד,‏ דו"ח המחקר משמשבסיס מדעי לתכנון לטווח ארוך של מדיניות מינהל הסטודנטים בקליטת העולים.‏164

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808יהודית רוזנבאום-תמרי ורחל גינדיןהבעיות העיקריות המטרידות אתהעולים מברית המועצות לשעברבהשוואה לציבור הוותיק -ממצאי סקר טלפוניהמשרד לקליטת העלייה,‏ האגף למחקר,‏ 2007האגף למחקר התבקש ע"י השר לקליטת העלייה לבחון מהן הבעיות העיקריות איתן מתמודדת אוכלוסייתהעולים מבריה"מ לשעבר,‏ שהגיעה לארץ בגל העלייה האחרון החל מ-‏‎1990‎‏.‏לצורך כך נאספו נתונים לגבי אוכלוסיית העולים באמצעות שני סקרים טלפוניים,‏ בתאריכים:‏ 12.6.06ו-‏ 9.11.06. 6 סה"כ רואיינו 1,000 עולים,‏ המהווים מדגם מייצג של כלל עולי בריה"מ לשעבר,‏ שהגיעו בגלהעלייה האחרון.‏על מנת לאפשר השוואה בין אוכלוסיית העולים לציבור הוותיק נערך סקר נוסף בקרב כלל הציבור הישראלי-יהודי,‏בתאריך 30.10.06, והוא כלל 404 נחקרים,‏ אשר מייצגים את הציבור הוותיק,‏ ללא אוכלוסיית העולים שהגיעומבריה"מ בגל האחרון.‏שתי הקבוצות נשאלו שאלות זהות,‏ אולם העולים נשאלו מספר שאלות נוספות הרלבנטיות רק להם.‏הנתונים נאספו באמצעות סקרי אומניבוס ע"י מכון גיאוקרטוגרפיה.‏השאלה המרכזית שנבדקה בסקר התייחסה לבחינת הבעיות העיקריות איתן מתמודדים העולים.‏ ניסוח השאלההיה:‏ ‏"חשוב על החיים שלך כיום,‏ מהן שלושת הבעיות העיקריות איתן אתה מתמודד בתקופה האחרונה.‏נתחיל מהבעיה הכי קשה ונמשיך בבעיות הפחות קשות".‏בנוסף נבחנו בקרב שתי הקבוצות הנושאים הבאים:‏תאור האוכלוסייה ע"פ מאפיינים דמוגראפיים:‏ גיל,‏ מין,‏ השכלה,‏ מצב משפחתי,‏ אזור מגורים,‏ ולגביהעולים גם שנת עלייה ואזור מוצא בבריה"מ.‏מדדים כלכליים:‏ הכנסה נטו למשק בית,‏ סוג מגורים ומצב תעסוקה.‏מספיקות העברית לצרכי היום-יום,‏ רק לגבי העולים.‏•••1656 כיוון שהסקר הראשון בקרב העולים נערך לפני מלחמת לבנון השנייה,‏ בעוד שהשני נערך אחריה,‏ תתכן השפעה של אירועזה על תשובותיהם של חלק מהנחקרים,‏ בעיקר בשאלה המרכזית שנבחנה בסקר הנוכחי.‏ במהלך הדו"ח נתייחס לנקודהזו.‏

•מדדי קליטה כלליים:‏ מידת הביטחון להשארות בארץ,‏ ולגבי העולים בלבד:‏ החלטה חוזרת לעלות לארץ.‏הניתוח המוצג בדו"ח זה מתמקד באוכלוסיית העולים,‏ והנתונים המתייחסים לציבור הוותיק מובאים לצורךהשוואה בלבד.‏ממצאים עיקריים:‏1. רמת הכנסה:‏ רמת ההכנסה של העולים נמוכה באופן בולט מזו של הציבור הוותיק.‏רמת ההכנסה של העולים קשורה בגילם,‏ בוותק שלהם בארץ,‏ במגדר וברמת השכלה:‏ ככל שהעולים צעיריםיותר,‏ וותיקים יותר ומשכילים יותר,‏ כך עולה רמת הכנסתם.‏ כמו כן נמצא כי עולים גברים הינם בעלי הכנסהגבוהה יותר מנשים.‏2. סוג מגורים:‏ 62% מהעולים מתגוררים בדירה בבעלותם ו-‏‎28%‎ מתגוררים בדירה בשכירות בשוק הפרטי.‏בקרב הציבור הישראלי אחוז המתגוררים בדירה בבעלותם הוא 77% ו-‏‎13%‎ בלבד מתגוררים בשכירות בשוקהפרטי.‏ככל שהעולה וותיק יותר ובעל רמת הכנסה גבוהה יותר כך הוא מדווח יותר על מגורים בבעלות פרטית.‏בקרב העולים הוותיקים ביותר,‏ אלה הנמצאים בארץ כ-‏‎15‎ שנים,‏ גבוה במעט אחוז בעלי הדירות מזה הקייםבקרב כלל הציבור הישראלי הוותיק:‏ 81% לעומת 77% בהתאמה.‏יחד עם זאת,‏ מהממצאים עולה כי שיעורי הרכישה בקרב העולים החדשים הנמצאים בארץ עד 11 שנים,‏הינם נמוכים בהרבה,‏ בהשוואה לעולים שהגיעו בראשית גל העלייה.‏ האחוזים נעים בין 39% ל-‏‎55%‎ בהתאםלוותק.‏3. תעסוקה:‏ 30% מהעולים לעומת 25% מהציבור הוותיק אינם שייכים לכוח העבודה,‏ כלומר אינם עובדיםואינם מחפשים עבודה.‏ מתוך השייכים לכוח העבודה 13% מהעולים בהשוואה ל-‏ 9% מהוותיקים הינם מחפשיעבודה כלומר מובטלים.‏אחוז המובטלים בקרב העולים גבוה יותר בקרב הפחות המשכילים.‏ לא נמצא קשר בין אחוז המובטלים לביןהוותק בארץ.‏4. מספיקות העברית לחיי היום יום:‏ 66% מכלל העולים מדווחים כי רמת העברית שלהם מספיקהבהחלט או למדי לצורכי היום יום שלהם.‏ 13% מהעולים מדווחים כי רמת העברית שלהם אינה מספיקהכלל לצורכי היום יום.‏ ככל שהעולה צעיר יותר,‏ משכיל יותר,‏ וותיק יותר,‏ וכאשר הוא מועסק,‏ הוא מדווח עלרמת מספיקות גבוהה יותר של השפה לחיי היום-יום.‏5. הבעיות העיקריות המטרידות את העולים:‏ שתי האוכלוסיות,‏ העולים והציבור הוותיק,‏ מוטרדותבעיקר מבעיות של הישרדות וקיום בסיסיים:‏ בעיות כלכליות,‏ ביטחוניות ובריאותיות.‏ יחד עם זאת,‏ בעוד שבקרבהעולים חזקה יותר ההתייחסות לבעיות קיום נוספות כמו אבטלה בעיות בדיור וקשיים בחינוך והשכלת הילדים,‏הרי שבציבור הוותיק באה לידי ביטוי התייחסות חזקה יותר גם לנושאים הקשורים לאיכות החיים,‏ לחברה,‏לפוליטיקה ומצוקות אישיות.‏מן הממצאים עולה כי המשתנה העיקרי הקשור באופן מובהק לדרוג הבעיות השונות בקרב העולים הנו הגיל.‏באופן כללי ניתן לומר כי בעיות בריאות,‏ ביטחון,‏ קשיי שפה ובעיות בדיור,‏ מאפיינות יותר את קבוצות הגיל166

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808המבוגרות יותר.‏ בעיות אבטלה ובעיות השכלה וחינוך של הילדים מטרידות יותר את קבוצות הגיל הצעירותיותר.‏6. החלטה חוזרת לעלות לארץ:‏ רב העולים (75%) סבורים כי היו חוזרים על החלטתם לעלות לארץ.‏10% מהם בטוחים כי לא היו חוזרים על ההחלטה לעלות לו היו צריכים להחליט על כך היום.‏ככל שהעולה יותר מוטרד מבעיות כלכליות ובעיות אבטלה,‏ כך הוא פחות בטוח שהיה חוזר על החלטתו לעלותלארץ.‏7. מידת הביטחון בהישארות בארץ:‏ רמת הביטחון שמביעים העולים והציבור הוותיק בהישארותם בארץהינה גבוהה.‏ עם זאת העולים פחות בטוחים בכך:‏ 80% לעומת 90%. מידת הביטחון החזקה ביותר בהישארותםהינה בקרב העולים המבוגרים.‏ בנוסף לכך נמצא כי עולים המוטרדים פחות מבעיות כלכליות ומבעיות ביטחוןוטרור,‏ בטוחים יותר כי יישארו בארץ.‏מסקנות והמלצות:‏מהנתונים המוצגים בדו"ח זה עולות הנקודות הבאות המחייבות התייחסות המשרד:‏1. העולים מתמודדים עם מצוקות כלכליות משמעותיות המקבלות ביטוי גם במדדים אובייקטיביים - רמתהכנסה הנמוכה באופן משמעותי מזו של הציבור הוותיק - וגם בתחושה סובייקטיבית,‏ כפי שהיא מתבטאתבדיווחם לגבי הבעיות המטרידות אותם בחיי היום יום.‏2. רמת האבטלה בקרב העולים גבוהה מזו של הציבור הוותיק,‏ ללא קשר עם הוותק בארץ.‏3. אחוז העולים המתגוררים בשכירות בשוק הפרטי ממשיך להיות גבוה גם לאחר 10 שנים בארץ,‏ זאת כתוצאהמירידה משמעותית באחוז העולים הרוכשים דירה.‏4. נושא הבריאות מהווה אחת מ-‏‎3‎ הבעיות העיקריות המטרידות את העולים.‏ בקרב גילאי 55+ זו הבעיההמטרידה ביותר.‏5. השכלת הילדים וחינוכם הינה הבעיה הרביעית בעוצמתה בקרב ציבור העולים.‏ בעיה זו בולטת בעיקרבקרב הצעירים בני 18-24 ‏(הבעיה השנייה בעוצמתה)‏ ובקרב גילאי 35-54 ‏(הבעיה השלישית בעוצמתה,‏בדומה למוטרדות מבעיות אבטלה).‏ נראה כי ממצא זה מצביע על קושי המתמקד,‏ מצד אחד,‏ במסגרות חינוךלילדים בגיל הרך,‏ ומצד שני,‏ בקשיים הקשורים בלימודיהם של תלמידי התיכון וההשכלה הגבוהה יותר.‏6. אחוז העולים שאינם בטוחים כי יישארו בארץ גבוה בקרב גילאי 18-34 ומגיע לכ-‏‎30%‎‏.‏ עוצמתהביטחון להישאר בארץ יורדת ככל שהעולה מוטרד יותר מבעיות כלכליות ומבעיות ביטחון וטרור.‏167

168

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקרים2000-20200808רחל גינדין ויהודית רוזנבאום-תמרישיקולי ירידה בקרב עולים מבריה״מלשעבר -ממצאים נבחרים מסקרי קליטההמשרד לקליטת העלייה,‏ האגף למחקר,‏ 2007בדיוני וועדת הקליטה של הכנסת מתאריך 25.10.06, נתבקש המשרד לבחון את נושא הירידה בקרב עוליבריה“מ,‏ בעקבות מלחמת לבנון השנייה.‏ השאלה שנשאלה הייתה האם בעקבות המלחמה חלה עלייה בהיקפיהירידה בקרב קבוצת עולים זו,‏ ומה היו הסיבות לכך.‏בשלב זה עדיין לא ניתן לספק נתונים על היקפי הירידה בפועל,‏ כיוון שטרם חלף מספיק זמן מאז תום המלחמה,‏המאפשר להגדיר את העוזבים כיורדים ‏(הגדרת יורד לפי הלמ“ס מתייחסת אל מי שעזב את הארץ ולא שב אליהלאחר שנתיים או יותר).‏ לפיכך בחנו את הנושא תוך התייחסות לעמדות העולים לגבי מידת הביטחון שיישארובארץ או האפשרות שיעזבו אותה.‏ בדיקה של השפעת המלחמה על הירידה בפועל תוכל להיערך רק כשנתייםלאחר תום המלחמה,‏ כאשר יתברר אם העולים שעזבו את הארץ במהלך תקופה זו חזרו או לא חזרו לישראל.‏הדו"ח המוצג להלן מבוסס על שני מקורות נתונים:‏1. מחקר מעקב אחר קליטת עולי בריה“מ לשעבר,‏ שנערך החל מראשית גל העלייה בשנת 1989 ועד לימיםאלה.‏ בהתאם למערך המחקר,‏ מרואיינת כל קבוצת עולים ארבע פעמים במהלך 5 השנים הראשונות לשהותהבישראל:‏ לאחר כשישה חודשים של שהות בארץ,‏ במהלך השנה השנייה לעלייה,‏ לאחר כשלוש שנים וחצי,‏ובמלאת חמש שנים לעלייה.‏עד כה רואיינו 5 קבוצות עולים,‏ המייצגות את כלל ראשי המשפחות,‏ שעלו לארץ בנקודות זמן נבחרות:‏ עולינובמבר 1989, עולי יולי 1990, עולי ספטמבר 1991, עולי ינואר-מרץ 1995 ועולי יולי-ספטמבר 2001 על בסיסנתונים אלה יבחנו המגמות הכלליות בנושא שיקולי ירידה בקרב העולים,‏ על ציר הזמן.‏2. סקרים טלפוניים,‏ שנערכו בקרב כ-‏‎1,000‎ עולים,‏ המהווים מדגם מייצג של עולים מבריה“מ לשעבר,‏ שהגיעובגל העלייה האחרון.‏ חלק ראשון נערך לפני המלחמה,‏ בחודש יוני 2006, והחלק השני נערך,‏ אחריה,‏ בחודשנובמבר 2006. במקביל,‏ נערך בחודש אוקטובר סקר נוסף בקרב 400 מרואיינים המהווים מדגם מייצג שלהציבור הישראלי הוותיק,‏ זאת על מנת לאפשר השוואה בין שתי האוכלוסיות.‏ על בסיס נתונים אלה יבחןהקשר בין אירועי מלחמת לבנון השנייה ושיקולי הירידה בקרב העולים.‏עולי בריה״מ לשעבר קליטת169חשוב לציין,‏ כי מטרת הסקר הייתה לבחון מהם הנושאים העיקריים המטרידים את אוכלוסיית העולים מבריה“מלשעבר,‏ ולא לבחון את נושא שיקולי הירידה מהארץ.‏ עם זאת,‏ מאחר ובמהלך ביצוע הסקר עלתה השאלהבוועדת הקליטה של הכנסת,‏ צורפה לשאלון השאלה הבוחנת את מידת הביטחון להשארות בארץ,‏ והיא נשאלההן בקרב העולים והן בקרב הישראלים הוותיקים שרואיינו לאחר המלחמה.‏

שיקולי הירידה נבחנו בשני המקרים באמצעות השאלה:‏ ‏”באיזו מידה אתה בטוח שתישאר בישראל?“‏ הנחקריםנתבקשו לתאר את כוונתם לפי הסולם הבא:‏ ‏”בטוח שאשאר“,‏ ‏”די בטוח שאשאר“,‏ ‏”יתכן שאשאר,‏ אך איניבטוח“,‏ ‏”חושב שלא אשאר,‏ אך איני בטוח“,‏ ‏”כמעט בטוח שלא אשאר“.‏לצורך בחינת הנושא בדו"ח הנוכחי,‏ הגדרנו את העולים השוקלים ירידה כאלה שדיווחו כי אינם בטוחים שיישארובארץ,‏ כלומר,‏ אלה שבחרו בשאלה זו באחת מ-‏‎3‎ הקטגוריות הבאות:‏ ‏”כמעט בטוח שלא אשאר“,‏ ‏”חושב שלאאשאר אך איני בטוח“‏ ו“יתכן שאשאר,‏ אך איני בטוח“.‏סיכום הממצאים:‏1. הגורם העיקרי המסביר את ההבדל בין העולים מבחינת אחוז השוקלים ירידה הנו הגיל,‏ כאשר אחוזהשוקלים ירידה בקרב הצעירים גבוה באופן משמעותי מזה שנמצא בקרב המבוגרים יותר.‏ ממצא זה חוזרבמחקר המעקב בכל התקופות בהן נערך,‏ וגם בסקר הטלפוני שבוצע ב-‏‎2006‎‏.‏2. ממצא נוסף מהסקר מעלה כי המידה בה העולים מוטרדים מבעיות כלכליות ומבעיות בטחון וטרור תורמתאף היא להסבר ההבדל בין העולים השוקלים ירידה לבין אלה הבטוחים בהישארותם בארץ,‏ אם כי במידהפחותה הרבה יותר מהשפעתו של הגיל.‏3. מנתוני הסקר שנערך בשנת 2006, לפני ואחרי המלחמה,‏ יש עדויות לכך שבעקבות מלחמת לבנון השנייהחל גידול קל באחוז העולים המוטרדים מבעיות ביטחון וטרור,‏ בעיקר בקרב העולים שהתגוררו בחיפהוהצפון.‏4. מנתוני הסקר שהתבצע לאחר המלחמה,‏ עולה כי אכן,‏ אחוז גבוה יותר מבין העולים שחוו את אירועיהמלחמה על בשרם,‏ אלה שהתגוררו בחיפה והצפון,‏ שקלו ירידה מהארץ,‏ בהשוואה לעולים שהתגוררובשאר חלקי הארץ ובעיקר במרכזה.‏ מגמה זו בולטת במיוחד כאשר מנטרלים את השפעת ההרכב הגיליהשונה שמאפיין את אוכלוסיית העולים באזורי מגורים שונים.‏5. מנתוני המעקב אחר קליטת עולי בריה“מ לשעבר,‏ שהגיעו לארץ מאז ראשית גל העלייה,‏ עולה כיבהשוואה לעולים שהגיעו לארץ בראשית גל העלייה,‏ חל גידול משמעותי באחוז השוקלים ירידה בקרבהעולים שהגיעו לישראל בשנת 2001, ורואיינו מספר פעמים עד לשנת 2004. גידול זה ניתן להסבר,‏לפחות חלקית,‏ בהשפעת אירועי הטרור שהתגברו בשנים אלה.‏ עם זאת,‏ עולי 2001 אופיינו גם בהרכבגילאים צעיר יותר,‏ שגם לו עשויה להיות השפעה בנושא זה לכיוון עלייה באחוז השוקלים ירידה.‏נתונים אלה מחזקים את הטענה בדבר הקשר בין אירועי טרור ומלחמה לבין שיקולי ירידה בקרב העולים.‏ עםזאת,‏ אין להסיק מנתונים אלה לגבי מידת המימוש של הכוונות בירידה מהארץ בפועל.‏ נושא זה יש לבחוןבהמשך באמצעות מחקר נוסף.‏170

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808נורית גוטמן,‏ ענת גסר-אדלסבורג ומשה ישראלאשויליהצגה במסגרת קהילתית המעלהנושאים שמעסיקים בני נוערהמבוססת על יישום מודל של הערכהמעצבת:‏ כוחנות,‏ אלימות,‏ מקובלותומיניותאוניברסיטת תל-אביב:‏ החוג לתקשורת והחוג להיבטים התפתחותייםבחינוך;‏ אוניברסיטת חיפה:‏ ביה“ס לבריאות הציבור;‏ המשרד לקליטתהעלייה,‏ אגף המחקר,‏ 2007הדו“ח מסכם מחקר הערכה של פרויקט במסגרתו הופקה הצגה המיועדת להעלות נושאים מעולמם של בנינוער,‏ מרביתם ממשפחות עולים,‏ במסגרת סדנת תיאטרון קהילתי.‏ המחקר יועד לבדוק את היישום של מודלהמבוסס על גישה של בידור חברתי-חינוכי,‏ השונה מהמודל המקובל של תיאטרון קהילתי בכך שפעילותההערכה מהווה חלק אינטגראלי מהפרויקט עצמו.‏ הפרויקט נעשה במסגרת פעילות לקידום בריאות ונושאיםחברתיים בהקשר של הגברת הרווחה בקרב אוכלוסיות של משפחות עולים.‏ זאת מתוך תפיסה של קידוםבריאות כפעילות רב-תחומית,‏ המיועדת לאפשר לאנשים לאתר ולבטא את שאיפותיהם האישיות ולשפר אתהיכולת שלהם להתמודד עם הסביבה החברתית והפיזית ואף לשנותה,‏ כדי לשפר את בריאותם ברמת הכללוהקהילה.‏מטרות ויעדיםמטרת המחקר הייתה לבדוק את התהליך של הפקת הצגה המבוססת על מודל של הערכה מלווה.‏ הפקה זושונה ממודלים של תיאטרון קהילתי המקובלים כיום בישראל,‏ כי היא משלבת התייעצות עם בני נוער שאינםבהכרח שותפים להפקת ההצגה עצמה,‏ וכן עם הורים,‏ רכזים בקהילה,‏ ומורים.‏ התהליך נעשה באמצעות דיוניםבקבוצות מיקוד,‏ מהם עולים הנושאים עליהם מתבססת ההצגה.‏ גישה זו מתבססת על הספרות המקצועיתמתחום הנקרא בידור חברתי-חינוכי שיתופי - .Edutainment יעדי המחקר כוללים העלאה ואפיון שלהנושאים החשובים לבני נוער,‏ מנקודת ראותם,‏ וכן בדיקת תגובותיהם לנושאים שהועלו בהצגה,‏ והתאמת אופןהצגתם לנושאים שחשובים לבני הנוער ולהורים.‏ בנוסף,‏ המחקר היה מיועד לבדוק את השפעת המעורבותבהצגה על בני הנוער שהיו השחקנים בה,‏ ולבחון את התגובות להצגה כפי שהן מתבטאות בעמדות ובכוונותההתנהגותיות של הצופים הצעירים.‏171מהלך ושיטות המחקרהמחקר התבצע בחמישה שלבים עיקריים ושילב שיטות מחקר איכותניות וכמותיותהפעילות כללה:‏ 9 תצפיות,‏המחקר התבצע בחמישה שלבים עיקריים ושילב שיטות מחקר איכותניות וכמותיות.‏ הפעילות כללה:‏ 9 תצפיות,‏19 ראיונות אישיים ו-‏‎24‎ ראיונות קבוצתיים ‏(קבוצות מיקוד)‏ עם בני נוער,‏ אנשי חינוך וקהילה והורים,‏ לפניכתיבת ההצגה,‏ בזמן כתיבת ההצגה,‏ ואחרי שצפו בהצגה,‏ והעברת שאלונים עם שאלות סגורות ופתוחות לבנינוער:‏ 213 שאלונים מולאו לפני ההצגה ו-‏‎192‎ מולאו אחרי ההצגה.‏

הנושאים שעלו וצורת ההתייחסות אליהם בהצגההנושאים העיקריים שעלו בקבוצות המיקוד ובשאלונים בקרב בני הנוער וההורים היו:‏ אלימות ותוקפנות ביןבני נוער,‏ כולל אלימות גופנית ומילולית,‏ נושא ה”מקובלות“,‏ יחסים בין מורים לתלמידים,‏ לחץ חברתי ו”פוזות“‏של בנים ‏”להיות גבר“,‏ יחסי מין בין מתבגרים ושתיית אלכוהול.‏ הנושא של היחס לעולים עלה בצורה מובלעתבקבוצות המיקוד,‏ כולל קללות כלפי עולים ואפליה.‏תאור ההצגהההצגה בנויה מ-‏‎15‎ קטעים,‏ ובהם שזורים קטעי ריקוד,‏ שירה ווידאו.‏ הנושאים והדילמות שהועלו בהצגההתייחסו ליחסים בין הורים לבני הנוער,‏ יחסים בין תלמידים למורים,‏ שתיית אלכוהול,‏ מיניות ולחץ חברתי.‏סיפור המסגרת של ההצגה עסק באקט של בריחה נפשית ופיזית כתוצאה מאווירה כוחנית ששררה בכותליבית הספר ובבית.‏ תוך כדי המסע הפיזי והנפשי מתוודעות הדמויות בהצגה לסוגיות שעולות מתוך עולמםשל מתבגרים,‏ ומגיעות למסקנה שבריחה או התנתקות אינן דרכים אפקטיביות כדי להתמודד עם הנושאיםשמפריעים להם.‏ אקט הבריחה אפשר לשחקנים שמשתתפים בהצגה כמו גם לצופים,‏ הזדמנות לתת דרורלתחושותיהם וחרדותיהם,‏ ובאותו אופן באמצעות קטעי ‏”הפלשבק“‏ בהצגה ניתנה לצופים ההזדמנות ללבןבאופן חוויתי וקהילתי עם חבריהם את הסוגיות והקונפליקטים שעלו בהצגה.‏ הדילמות כללו סצנות של השפלהואלימות כלפי ילדה שנחשבת ל”לא מקובלת“‏ על ידי צעירות שנחשבות מקובלות;‏ אפליה של המורים כלפיתלמידים לא מקובלים;‏ גילויי אלימות בקרב בני נוער גדולים כלפי בני נוער צעירים מהם;‏ לחץ של אחים גדוליםעל אחיהם הצעירים;‏ חוסר תקשורת בין הורים לילדיהם ולחץ מיני ביחסים בין בני זוג מתבגרים.‏תגובות להצגהבהצגה צפו תלמידים מתיכון בית אליעזר בחדרה ומתיכון חדרה,‏ וכן הורים ואנשי קהילה,‏ מוזמנים מהעירייה,‏אנשי חינוך,‏ עיתונאים מקומיים ונציגים ממשרד הבריאות.‏ כמו כן הוזמנו להצגה אנשי מקצוע ממשרד העלייהוהקליטה.‏ גם בני הנוער מקבוצת המיקוד של כיתה ח'‏ וגם בני הנוער מקבוצות שכבת ט'‏ שצפו בהצגה התרשמוממנה לטובה.‏ התחושה הכללית הייתה שההצגה הצליחה לרתק את הקהל,‏ הייתה מעניינת ומבדרת אך יחדעם זאת העלתה נושאים רגישים וקשים.‏ מרבית בני הנוער (61%) שהשיבו לשאלונים אמרו שהם נהנו ממנהבמידה רבה או רבה מאוד.‏עמדות כלפי חשיבות ורלוונטיות הנושאים שהועלו בהצגההנושאים שהועלו בהצגה נמצאו חשובים ורלוונטיים לבני הנוער.‏ ההצגה אפשרה להם ‏”לשמוע ולראות“‏נושאים אשר בדרך כלל לא מלבנים בבית הספר או בבית.‏ לפי עדותם ההצגה הציגה אותם באופן מרגש ומעוררמחשבה.‏ הם ציינו שההצגה ברובה לא נתנה פתרונות ובעיקר העלתה קונפליקטים ודילמות שמעסיקים בניהנוער.‏נושא התוקפנות והאלימותגם לפני וגם אחרי ההצגה נושא התוקפנות והאלימות עלה כנושא דומיננטי,‏ כאשר בני הנוער הדגישו במיוחדאת החשיבות של נושא האלימות המילולית.‏ הנושא עלה הן בקבוצות המיקוד בקרב המבוגרים ובני הנוער והןבתשובות לשאלונים.‏ רוב גורף ענו בשאלונים ‏(מעל 80%) שהם מכירים בני נוער שסבלו מאלימות,‏ ובעיקרהייתה התייחסות לאלימות מילולית.‏ רובם אמרו שהם מוטרדים מכך,‏ כאשר בשאלונים לאחר ההצגה חלק גדול172

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808יותר אמר שהם מוטרדים הרבה או הרבה מאוד מכך.‏ אולם,‏ לאחר ההצגה,‏ גם כאשר בני הנוער הביעו נכונותלעזור למי שהותקף,‏ בתשובות לשאלונים הייתה ירידה ‏(מובהקת סטטיסטית)‏ בתחושת המסוגלות לעזורלמישהו שהותקף.‏נושא המקובלות:‏ מרבית בני הנוער ‏(מעל 75%) אמרו שהם מכירים בני נוער לא מקובלים,‏ אבל מרביתםלא ראו בכך בעיה רצינית.‏ הערכת הבעייתיות של התופעה של ‏”חוסר מקובלות“‏ והשפעתה לרעה על צעיריםהנחשבים ל”לא מקובלים“‏ עלתה לאחר ההצגה.‏הבדלים מגדריים:‏ מתוך התשובות לשאלונים עולה שנערות יותר מנערים מייחסות חשיבות לדיבור עלהנושאים שהוזכרו כחשובים.‏ כמו כן נראה שבקרב נערות יש יותר נכונות לעזור לבני נוער שהותקפו ע”י בנינוער אחרים בהשוואה לנערים,‏ והן השיבו שהן מוטרדות,‏ יותר מנערים,‏ לגבי מה שקורה לבני נוער שתקפואותם.‏האם צריך להתמודד לבד או לפנות לאחרים:‏ אחד הנושאים שעלו בקבוצות המיקוד היה האם בני הנוערשעברו תקיפה צריכים לספר למשהו מבוגר או להתמודד לבד.‏ בהצגה הועלתה סצנה בה נער מותקף על ידיאחרים ואינו מספר למבוגרים.‏ בקבוצות המיקוד בדרך כלל תמכו בעמדה שבני הנוער צריכים להתמודד בעצמם,‏כדי שהם לא יתפסו על ידי חבריהם כחסרי אונים.‏ הדיון בקבוצות המיקוד העלה את האמביוולנטיות של בניהנוער לגבי פניה למבוגרים,‏ בין אם הם הורים או גורמים בבית הספר.‏ מצד אחד היו שאמרו שחשוב לפנותלמבוגרים,‏ ושצריך לספר להורים,‏ ואילו אחרים אמרו שצריך להתמודד לבד,‏ וודאי לא לספר למורים,‏ כי אז הםייחשבו ל”מלשינים“‏ וההצקות ואלימות כלפיהם לא ייפסקו.‏הנאה ועמדות לגבי ההצגה ועד כמה דיברו עלייהנמצאו קשרים חיוביים מובהקים בין מידת ההנאה מההצגה לבין המידה בה בני הנוער הרגישו שההצגה דיברהאליהם,‏ העלתה נושאים חשובים ועודדה שיח בינם לבין הורים,‏ חברים,‏ או בבית הספר.‏ כמו כן נמצאו קשריםחיוביים בין מידת ההזדהות עם אחת הדמויות מההצגה לבין המידה בה שוחחו לאחר מכן עם חבריהם ובביתהספר על נושאי ההצגה.‏השפעת הפרויקט על המשתתפים עצמם וקהל הצופיםבני הנוער דיווחו על כך שהם ניגשו לשחקנים ‏(עמיתיהם),‏ החמיאו להם על ההופעה ונתנו להם משוביםחיובים מאוד.‏ הם גם יזמו ומחאו כפיים לשחקנים שנכנסו אל הכיתות בבית הספר.‏ תחושת התרוממות הרוח,‏השייכות והלכידות,‏ הייתה מנת חלקם לא רק של משתתפי ההצגה,‏ אלא של כל קהל בני הנוער שצפה בהם.‏בני הנוער מכיתת ט'‏ השתמשו בביטוים כגון ‏”זה מרגש,‏ כי אלו חברים שלנו“,‏ או ‏”זה חלק ממני כאילו אנימופיע שם על הבמה“.‏ היו שספרו ליועצת החינוכית ולמחנכות שהם מזהים את הנושאים על הבמה כדבריםשהם העלו בדיונים בקבוצות עם צוות ההערכה.‏173חשיבות הדיון בנושאים בבית הספר ובמסגרת קהילתיתמבחינת התלמידים ההצגה הצליחה להעלות ‏”לסדר היום“‏ ובצורה מהנה נושאים שמעסיקים אותם.‏ אולם הםהרגישו שדיון מלווה בנושאים אלו במסגרת מתאימה בבית הספר היה מאפשר העמקה בהם.‏ לאחר ההצגהנמצא גם שבני נוער שצפו בהצגה לא מתכוונים לדבר על הנושאים שהועלו בה עם הוריהם,‏ ורובם מסתפקיםבשיחה עם חבריהם.‏ בקרב ההורים הייתה צפייה,‏ אבל גם סקפטיות,‏ לגבי עריכת דיונים הן במסגרת בתי הספר‏(לצעירים)‏ והן במתנ”ס ‏(להורים).‏

נושא אוכלוסיית העוליםהנושא של בעיות ביחסים בין קבוצות שונות ‏(עולים וכו‘)‏ התברר כחשוב בתשובות לשאלונים,‏ אך לא עלהבצורה ישירה בקבוצות המיקוד.‏ בקבוצות המיקוד עלה שיש עולים שמציקים להם ומקללים אותם,‏ ושקיימתאפליה של עולים,‏ בייחוד יוצאי אתיופיה.‏ חלק ניכר ממשתתפי ההצגה היו ממשפחות עולים וכמעט מחציתמהצופים דווחו שהם ממשפחות עולים.‏ שמות הדמויות בהצגה אפיינו אוכלוסייה זו.‏ אחד ההישגים היהשעצם השתתפות בני העולים בפרויקט הפך אותם לחלק אינטגראלי ופעיל,‏ זאת מבלי לסמן אותם כשונים.‏השחקנים הפכו למודל של הצלחה.‏ מתוך קבוצות המיקוד בקרב בני הנוער ‏(לעומת המבוגרים)‏ התבררהבעייתיות בהתייחסות ישירה לנושא של משפחות עולים,‏ על כן נראה כי בעתיד חשוב למצוא פורום מתאיםלהעלות זאת באופן שיעמיק את השיח.‏ בנוסף,‏ עלה כי ילדי העולים חשים בושה מכיוון שהוריהם לא יודעיםאת השפה העברית.‏ כמו כן,‏ יש לציין כי חלק ניכר של הורים ממשפחות העולים לא הגיעו למפגשי ההוריםולמופע עצמו הגיעו בעיקר נשים.‏הישגים ומגבלות של ההצגהדגש על ‏”חוסר הטפה“:‏ להצגה מספר הישגים חשובים,‏ וכן ניתן להצביע על כמה ממגבלותיה או עלמגבלות הפעילות שאמורה הייתה ללוות אותה.‏ אחד המאפיינים של ההצגה מתבטא בעובדה שהיא לא הציגה‏”לקחים“‏ כמו שמקובל בחלק ניכר מהצגות בעלות יעדים חינוכיים,‏ אלא ניסתה להציג את הדברים מתוך נקודתראות בני הנוער עצמם,‏ הדילמות שהם מתמודדים איתן.‏ כדי שההצגה לא תקבל צביון דידקטי ותפורש על ידיבני הנוער כמטיפה ניסו הבמאים ליצור הצגה שלדעתם תהיה מאוזנת מבחינת היחסים בין ‏”הנאה“‏ של הצופיםמההצגה לצד ‏”למידה“,‏ זאת על ידי שתי אסטרטגיות מרכזיות:‏ יצירת סצנות המעלות סוגיות ודילמות מבלילסיימן,‏ ויצירת סיפור דרמטי,‏ המלווה בשירים וריקודים,‏ שהיסוד של הבידור בו חזק וסוחף ומאפשר להעלותנושאים רגישים בדרך לא ישירה ומעניינת.‏מגבלות בהעמקה:‏ אולי בגלל גישה זאת,‏ מתוך ניתוח הטקסט של ההצגה וממצאי השאלונים וקבוצותהמיקוד,‏ עולה שלהצגה שתי מגבלות חשובות:‏ הראשונה היא שבהצגה הוצגו דילמות אבל הן הוצגו בצורהסכמאטית יחסית,‏ עם עומק מוגבל.‏ סוגיה שנייה שעלתה היא עד כמה ניתן להציג בהצגה דרכי התמודדותעם נושאים שהועלו;‏ זאת כדי להעצים את תחושת המסוגלות העצמית של הצופים להתמודד עם הנושאיםשהועלו בה,‏ ובאיזו מידה רצוי להשאיר את ה”פתרונות“‏ ‏”פתוחים“.‏מודל הערכה מלווה להפקת הצגה – יתרונות,‏ אתגרים ודילמותיתרונות:‏מאפשר העלאת נושאים רגישים וחשובים שלא עולים בסדנת התיאטרון - בקבוצת התיאטרוןהועלו נושאים ‏”קלים“‏ יחסית,‏ למשל נושאים הקשורים ליחסים בין נערות ונערים ‏(אבל ללא התייחסותלדילמות)‏ או כדורגל.‏ באמצעות קבוצות המיקוד שנערכו עם בני נוער,‏ רכזים מהמתנ”ס והורים,‏ התווסףהדיון גם בסוגיות קשות ומעמיקות יותר ששמשו בסיס לנושאים שהועלו בסופו של דבר בהצגה.‏התמקדות בנושא קשה וחשוב - ההערכה המלווה עזרה לבמאים למקד את ההצגה בנושאהדומיננטי של האלימות והתוקפנות בהיבטים שונים.‏מתן משוב וייעוץ לגבי סיפור המסגרת – מחקר ההערכה אפשר משוב לגבי טקסט ההצגה,‏ ועזרלחדד סוגיות שקשורות לסיפור המסגרת כך שסיום ההצגה שוכתב מתוך כוונה להעצים את בני הנוער.‏מעלה או מחדד סוגיות אתיות וחברתיות - צוות ההערכה נתן ייעוץ לגבי נושאים שקשורים ליחסי••••174

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808175•••••••••מורים-‏ בני הנוער,‏ לגבי סיטואציה של ילד שהתעללו בו.‏ הצוות עמד על סוגיות אתיות וחברתיות שעזרולבנות את הסצנות בצורה מדויקת יותר.‏הפניית הבמאים/יוצרים להתייעצות עם גורמים מקצועיים בתחומים הקשורים לנושאיםרגישים בהצגה - הצוות הפנה את הבמאית להיפגש עם אנשי מקצוע בנושאים שונים שהועלו בהצגהכגון חיזור אלים.‏מאפשר משוב מבני הנוער עצמם לגבי חשיבות הנושאים ואופן הצגתם - קבוצות המיקודבקרב בני הנוער בדקו את חשיבות הנושאים שנבחרו להצגה ואופן הצגתם,‏ ומשוב זה תרם לגיבוש סופישל הטקסט.‏שיפור באיכות הטקסט של ההצגה - הבמאים דיווחו שלמרות הקושי בשכתוב טקסט ההצגה כחלקמהמודל,‏ התהליך הוביל לכך שטקסט ההצגה הפך להיות טוב יותר כלשונם.‏מודל שמשלב משוב מהקהילה – ניתן להעלות ולהציג נושאים המתבססים על בדיקה בקרב הקהילהכולה ולא רק על נושאים שעולים בקרב הצוות המשתתף בהצגה.‏אתגרים,‏ דילמות ולקחיםנתינת משוב לאנשי היצירה - כיצד ניתן יהיה לתת לצוות התיאטרון משוב לגבי הנושאים שמצדאחד לא יטה את תכני ההצגה לתכנים שאולי לא מתאימים לשחקניה,‏ ומצד שני יעודד את יוצרי ההצגהלאמץ נושאים שחשובים לקהל היעד.‏מתח בין אסתטיקה לאתיקה,‏ ומגבלות הכוח של המדיום האמנותי-תיאטרוני - השאלותלגבי המתח בין האסתטיקה לפן החינוכי נקשרו ברובן לחשש מ”אפקט בומרנג“,‏ של הצגת נושא מסויםשיכולה לעודד התנהגות בלתי רצויה.‏ בנוסף עלתה שאלה שקשורה למידת ההתערבות של אנשי ההערכהבתוצר היצירתי:‏ בה בשעה שצוות ההערכה העריך שהיוצרים מעלים דילמות וסוגיות חשובות אך לאמעמיקים בהן ולא מציגים אלטרנטיבות שיחזקו את תחושת המסוגלות של הצופים,‏ היוצרים חשו שאופןהצגת הנושאים מתאים לשחקנים הצעירים ולסוג ההצגה שהם רצו להפיק.‏תפקידו של תיאטרון חינוכי - עלו שאלות בקשר לדילמה הנוגעת למהות תפקידו שלהתיאטרון החינוכי - האם להעלות למודעות ולעורר חשיבה או לתת כלים להתמודדות.‏ במסגרתהפרויקט הנוכחי נעשה ניסיון מצד צוות ההערכה,‏ בשיתוף עם הבמאים,‏ למצוא תמה מרכזית אחתשתועלה במסגרת קבוצות המיקוד בהשתתפות קהל היעד ודרכן יעלו סוגיות ודילמות שיוצגו לקהלויעצימו את תחושת המסוגלות שלו.‏ במהלך העבודה עם היוצרים,‏ צוות ההערכה העלה דילמות שקשורותלאופן העיצוב של נושא כזה על הבמה,‏ והאופן שבו ניתן לאבחן בין סוגים שונים של הנושא ככלי שנותןומקרין תחושה של מסוגלות הן ברמת הפרט והן ברמת הקהילה.‏שמירה על פרטיות המשתתפים לעומת טיפול בנושא כאוב של הקהילה דרך ההצגה -בקבוצות המיקוד עם הורים עלה סיפור שהיווה בסיס לסצנה בהצגה,‏ אך עלתה הדילמה הנוגעת לתגובהשל הצעיר/ה לסצנה,‏ והמשמעות של חשיפת סיפורו/סיפורה על הבמה,‏ לאור העובדה שחלק מחבריו/היכולים לזהות את סיפורו/ה.‏ מנגד,‏ הצוות ובמאי ההצגה זיהה שסיפור זה אינו מייצג סיפור פרטי-אישי,‏חד פעמי,‏ אלא את התופעה שבה עוסקת ההצגה,‏ ומכאן שחשוב לעסוק בה והסיפור הוצג בצורה שלאתזהה את הצעיר/ה.‏ליהוק של השחקנים בהצגה - בפני הבמאים עלתה הדילמה כיצד יש ללהק את המשתתפים.‏מצד אחד היה חשוב שבני הנוער יתחברו לדמויות ולסצנות,‏ מצד שני עלה החשש שבני הנוער שיצפובשחקנים הממלאים תפקיד מסוים בהצגה,‏ יתייגו אותם עם הדמות שהם משחקים בעקבות הייצוג שלהםעל הבמה.‏

סיכוםקיימים נושאים אותם חווים בני נוער באופן אינטנסיבי אך הם אינם מדברים עליהם באופן גלוי או לעומקבפורומים שהיו מאפשרים דיון והעלאת אפשרויות להתמודד עם נושאים אלו.‏ מהמחקר עולה שההצגההצליחה להעלות סוגיות ונושאים באופן שגרם לבני הנוער להרגיש שנושאים אלו מייצגים דברים החשוביםלהם.‏ באמצעות קבוצות דיון שנערכו בקרב הצופים הפוטנציאלים התאפשר שיתופם בהעלאת הנושאיםלהצגה,‏ ובכלל זה תכנים ששימשו בבניית סצנות ספציפיות.‏ בני נוער,‏ הורים ואנשי קהילה,‏ סיפרו סיפוריםוהעלו דילמות וסוגיות קהילתיות שהעמיקו את הטקסטים של ההצגה.‏ קבוצות המיקוד שנערכו עם קהלי היעדהשונים העמיקו את הנושאים ה“קלים“‏ יחסית שהועלו בסדנת התיאטרון ואלו בסופו של דבר היוו את הבסיסלהצגה.‏מסקנות והמלצותמעבר להעלאת הנושאים והדילמות - הצורך בכלים להתמודדות:‏ ממצאי המחקר מצביעיםעל אתגרים שיש להתמודד איתם ביישום המודל בעתיד.‏ צוות ההערכה עבד עם הבמאים כדי למצוא תמהמרכזית מתוך הנושאים שהועלו בקבוצות,‏ שדרכה יעלו סוגיות ודילמות החשובות למשתתפי הקבוצותמצד אחד,‏ ותכנים שישמשו להעצים את תחושת המסוגלות שלהם.‏ הסוגיה שעלתה באופן ברור מקבוצותהמיקוד הייתה נושא האלימות.‏ בתהליך העבודה של צוות ההערכה נעשה מיפוי של סוגית הכוחנותבהיבטיה השונים.‏ העבודה המשותפת עם הבמאים העלתה למודעות את הנושא וחידדה אותו.‏ אולם,‏נראה שלמרות שהטקסטים של ההצגה העלו היבטים שונים של כוחנות,‏ הם לא העמיקו את הדילמותבצורה משמעותית ואף לא הציגו אלטרנטיבות וכלים להתמודדות.‏ בשאלונים לאחר ההצגה נמצא שהייתהירידה באחוז בני הנוער שהרגישו מוכנים ומסוגלים לעזור לבני נוער מותקפים.‏ ייתכן שבעקבות הצפייהבהצגה,‏ עם העלייה במודעות למורכבות הנושאים,‏ חלה ירידה במסוגלות עצמית ומוכנות לעזור במצביםאלו בקרב חלק מהם.‏ מכאן חשוב שהמחקר המלווה יבדוק בצורה מעמיקה יותר את האופן בו ההצגהמציגה הן דילמות והן כלים להתמודדות עימן,‏ עוד לפני שהיא מוצגת בפני קהל הצופים.‏ הדבר מצריךשיתוף פעולה מצד היוצרים,‏ ולוח זמנים שיאפשר זאת.‏פעילות מלווה בתוך הקהילה ובית הספר כדי לעורר שיח בנושאי ההצגה:‏ למרות שהממצאים,‏הן מהשאלונים והן מהקבוצות המיקוד,‏ הצביעו על העלאת נושאים חשובים אלה למודעות,‏ בני הנוערדווחו כי בית הספר לא המשיך בהעמקת השיח.‏ כמו כן לא נמשכה הפעילות הקהילתית עם ההורים.‏ ישחשיבות רבה לפעילות שתחזק את האימפקט של ההצגה ותיצור שיח משמעותי שיעורר שינוי קהילתי.‏שיתוף רב-תחומי ושילוב הערכה מעצבת:‏ נמצא ששיתוף רב-תחומי ושילוב הערכה מעצבתבבניית ההצגה תורמים להפקת מופע שמעלה נושאים החשובים לבני נוער ולקהילה.‏ מהפרויקט ניתןלהסיק ששיתוף הקהילה בכלל וקהל היעד של ההצגה בפרט כחלק מפרויקט התיאטרון הקהילתי תורםלהעמקת הסוגיות ולהפיכת ההצגה לכלי המשקף והמבטא את צרכיו של קהל היעד.‏הפקת קטעי ווידיאו:‏ מומלץ לשלב קטעי ווידיאו כחלק אינטגראלי של ההצגה ולפתח פעילות לשילובבני נוער ואנשי קהילה בצילום ובעריכה.‏ לשם כך תכנית עתידית צריכה לכלול הפקה של קטעי ווידיאו,‏ולתקצב את הפקתם בפעילות בעתיד.‏התמקדות בנושא מרכזי בהצגה המאפשר העמקה:‏ במקום ייצוגיות חלקית למגוון נושאים נראהכי עדיף להתמקד בנושא אחד ולהציג את היבטיו השונים והדילמות שהוא מעלה.‏ כך ניתן יהיה ליצור שיחמשמעותי יותר בתוך ההצגה ובעקבות ההצגה.‏פעילות עם ההורים:‏ מומלץ לפתח במתנ“ס ומסגרות אחרות פעילות ליצירת קשרים עם ההורים של••••••176

2000-2008בישראל העלייה קליטתתקצירי מחקריםעולי בריה״מ לשעבר קליטת2000-20200808בני הנוער.‏ פעילות זו יכולה לתרום הן להצגה ‏(לנושאים שיועלו בה,‏ וכו')‏ והן להגברת המעורבות שלהמבוגרים בחיי ילדיהם והקהילה,‏ בייחוד בקרב אוכלוסיות עולים.‏משך הזמן:‏ פרויקט מהסוג הנדון דורש משך זמן ‏(התנהלות)‏ מתאים כדי שיגיע לנקודות החשובות.‏דהיינו,‏ יש צורך בפרק זמן המספיק לצורך איסוף החומרים ולכתיבתם תוך שיתוף אוכלוסיית היעד.‏בנוסף,‏ יש לתת זמן לעבודה של השיווק החברתי של ההצגה בקרב הקהילה הבוגרת.‏שיתוף בית הספר ולקביעת תכנית עבודה מפורטת עם המתנ"ס להמשך פעילות:‏ חשובבפרויקטים עתידיים,‏ כבר מתחילת הפרויקט להכין תכנית עבודה מפורטת של בית הספר והמתנ“סולתכנן פעילות מלווה במסגרות אלו כדי לדון אחרי ההצגה בנושאים שהועלו בה.‏פיתוח ויישום פעילות של שיווק חברתי:‏ יש צורך לפתח דרכים,‏ תוך אימוץ גישה של שיווקחברתי,‏ כדי לערב בצורה טובה יותר הורים ואנשי קהילה בתהליך כולו,‏ וליצור מסגרת של תקשורת ושיתוףעם הקהילה כדי להגביר את ההשפעה והשינוי בתוך הקהילה לגבי הנושאים שבני הקהילה עצמם רוציםלהשפיע עליהם.‏•••177