Copy of 230514_Samsung_Book
- No tags were found...
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
ניצחון עבור ספורטאים פראלימפיים ואולימפיים הוא דרך חיים.<br />
ניצחון עבור ילדים המתמודדים עם מחלות כרוניות הוא עצם החיים.<br />
ניצחון של מותג הוא ההשפעה שלו על החברה.<br />
שני הצדדים חייבים לנצח<br />
פרויקט המנטורים של סמסונג "שני הצדדים חייבים לנצח" הוא סיפורו של<br />
מסע משני קצוות שלמראית עין נתפסים כמנוגדים. לדרך הזו יצאו ספורטאים<br />
פראלימפיים ואולימפיים וילדים חולים במחלות כרוניות, שלכולם שאיפה<br />
משותפת לזכות בניצחון.<br />
טרם היציאה למסע הזה הצטיידו הנערות והנערים, הספורטאיות והספורטאים<br />
בהרבה מאוד פתיחות, כנות ונכונות לספר, אבל גם להקשיב. במהלכו התברר<br />
לשני הצדדים שהדרך אמנם מפרכת, רצופה עליות ומורדות, אך ההתמדה<br />
ורוח הניצחון שורות עליה. הכרת הסיפורים שלהם והתבוננות בתמונות יכולות<br />
ללמד את כולנו על החומרים שמהם עשויה עוצמת האדם.<br />
שני הצדדים חייבים לנצח
שני הצדדים<br />
חייבים לנצח<br />
ספר המנטורים של סמסונג
שותפים לאורך הדרך:<br />
אנה ליפניק לוי – מנהלת שיווק תאגידי סמסונג אלקטרוניקס<br />
גבי אטל - מנהל אסטרטגיה וקריאטיב ראשי<br />
הדר בלישה ברק – מנהלת פרוייקט המנטורים<br />
צילום - מיכל חלבין ועודד פלוטניצקי<br />
צילום פעילות מנטורינג עם דימה קרויטר )עמוד 48( - ניר עמוס<br />
ראיונות וכתיבה - יונית נאמן<br />
עריכה לשונית - ליאורה כחלוני<br />
תרגום לאנגלית - שלי יושע<br />
ייעוץ משפטי - עו"ד חגי אשלגי - אשל, אשלגי, רוזנט, עורכי דין<br />
עריכת תרגום - עילם ויימן<br />
הפקה ועריכה בפועל של הספר – הדר בלישה ברק<br />
חברת שוונג אירועי ספורט בע"מ – www.shvoong.co.il<br />
לוקיישנים לצילום:<br />
היכל קבוצת שלמה, חברת היכלי הספורט ת"א יפו בע"מ / תיכון "רבין" כפר סבא / מרכז ספורט ספיבק,<br />
רמת - גן/ תיכון "ראשית אמית בנות", תל-אביב / בריכת "טוטו וינגייט" / מקיף עירוני א' אשקלון /<br />
האקדמיה לטניס בהנהלת אסף אינגבר / חטיבת הביניים "בר לב" מקיף ח', ראשון לציון / חוות ד.ב.ש, גידול<br />
סוסים במושב בצרה / בית חולים "זיו" צפת, מחלקת סוכרת / שרעבי אומנויות לחימה, אולם דוד קדוש<br />
/ הפקולטה לרפואה בגליל, צפת / אצטדיון האתלטיקה הקלה, תל-אביב / חטיבת הביניים "מנור כברי"<br />
קיבוץ אילון /אולם ברלין, מכון וינגייט / "פרדייב" מרכז צניחה חופשית / מרכז דניאל לחתירה / בית הספר<br />
היסודי "ראשונים" בת ים / אצטדיון הדר יוסף.<br />
תודה גדולה ומיוחדת<br />
לספורטאים ולספורטאיות האולימפיים והפראלימפיים – המנטורים של הפרוייקט - על השראה ללא סוף.<br />
תודה מעומק הלב ואיחולי רפואה שלמה להורים, לילדים ולילדות שנטלו חלק בפרוייקט.<br />
תודה שאיפשרתם לחוייה הבלתי נשכחת של פרוייקט המנטורים לבקר בעולמכם.<br />
תודות:<br />
מר קריין קו<br />
רונן סלם<br />
הוועד האולימפי בישראל<br />
ברוריה ביגמן<br />
יגאל כרמי<br />
גילי לוסטיג<br />
יעל ארד<br />
קובי עובדיה<br />
אדי שרבנסקו<br />
דניאל דקל סנפורד<br />
גלעד קוולרצ'יק<br />
הוועד הפראלימפי הישראלי<br />
אלון בן דוד<br />
דני בן אבו<br />
ד"ר רון בולוטין<br />
אבי לרמן<br />
לאה שניידר<br />
המרכז הרפואי זיו צפת<br />
ד"ר אורנה דלי<br />
מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, פתח תקווה<br />
פרופסור יוסף פרס<br />
ערן ברבי<br />
משכית שוחט<br />
מוריה צ'רקה<br />
איילת קלר<br />
יוליאנה אשל<br />
מיכל שפיר
מבוא<br />
מאז הקמתה ומתוך תחושת מחויבות להשקיע במדינות שבהן היא פועלת, מייחדת<br />
חברת סמסונג נתח מכלל פעילותה לטובת הציבור. לאור תפיסה זו, בדיוק כשם<br />
שסמסונג חותרת כל העת למצוינות ולהטבעת חותם בעולם הטכנולוגיה, היא יוזמת<br />
ומנהלת באופן קבוע פרויקטים שנועדו לקדם נושאים חברתיים הרלוונטיים לקהילות<br />
היעד, פרויקטים שמשאירים את רישומם בשדה החברתי.<br />
פרויקט המנטורים שלנו – "שני הצדדים חייבים לנצח" – מהווה אשנב הצצה<br />
לפעילות ארוכת שנים של תרומה לקהילה בישראל. סמסונג יוזמת מגוון פרויקטים<br />
ופועלת בבתי חולים לילדים וכן בספורט הפראלימפי והאולימפי בישראל. כעת שיתוף<br />
הפעולה בשני העולמות נושא פרי.<br />
במסגרת פרויקט המנטורים של סמסונג ליוו הספורטאים הפראלימפיים והאולימפיים<br />
של ישראל ילדים המתמודדים עם מחלות שונות. המפגש יצר תהליך חניכה, שבו<br />
הספורטאים למודי המאבקים לניצחון שיתפו את הילדים בניסיונם והשרו עליהם<br />
מרוח ההתמדה והדבקות במשימה שלהם. בפועל, התגלה מהר מאוד ששני הצדדים<br />
העשירו זה את זה, ושגם הספורטאים למדו לא מעט מהילדים ומהמאבק המורכב<br />
שהם מנהלים בחייהם בנחישות.<br />
פרויקט זה, המציב את רוח האדם ועוצמתה במרכז, קרוב במיוחד ללבנו, מבטא<br />
בצורה מדויקת את השאיפה של סמסונג לתרום לחברה הישראלית ומשקף את אחת<br />
הדרכים הטובות ביותר שיכולנו למצוא להגשמתה.<br />
תוכן עניינים<br />
1. הלב מגיע ראשון: שירז הדר ומורן סמואל ............................................... 3<br />
2. בלי קיצורי דרך: שירה אלישיב וענבל פיזרו .............................................9<br />
3. המטרה. תמיד: סטיבן פירסטוב, בת אל מליח ויעקב טומרקין ..................15<br />
4. להתמקד בטוב: יולי איזנקוט ונועם גרשוני ............................................ 25<br />
5. להבעיר מחדש את האש: זיו צברי ויונתן דרסלר..................................... 31<br />
6. לזכור ליהנות מהרגע: קיריל סגל, גדי חיימוביץ' ונבחרת הטאקוונדו.......... 37<br />
7. ללכת יד ביד: גלי סלמה ודימה קרויטר ................................................. 43<br />
8. דבר יפה בעולם: ינון יעקוביאן ונטע ריבקין ............................................ 49<br />
9. הדרך עצמה: נרמין )בראא( סרחאן, אביב בן סימון ודונלד סנפורד .......... 55<br />
10. דווקא בדברים הקטנים: ולאד זגוביסלו וראובן מגאנג'י .............................63<br />
אנו מזמינים אתכם להכיר מקרוב את הספורטאים ואת הילדים שהשתתפו בפרויקט,<br />
ליהנות ולהתרגש מהמפגשים המעצימים שהתקיימו ביניהם לאורך השנה האחרונה.<br />
סמסונג אלקטרוניקס ישראל<br />
2 1
שירז הדר - מורן סמואל<br />
שירז הדר - מורן סמואל<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
הלב מגיע ראשון<br />
שירז הדר ומורן סמואל<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
4 3
שירז הדר - מורן סמואל<br />
שירז הדר - מורן סמואל<br />
שירז הדר<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
מגיל צעיר אני אוהבת כדורים ומשחקת כדורסל. הבית שבו גדלתי היה צמוד לבית<br />
הספר ויכולתי ללכת למגרש כל פעם שרציתי לשחק. הקבוצה שלי, "הפועל בנות<br />
כפר סבא", שבה אני משחקת מכיתה ה', היא ממש כמו משפחה. אנחנו תמיד דואגות<br />
אחת לשנייה וגם אחרי האימונים אנחנו נפגשות ומבלות יחד.<br />
הכל התחיל כאשר אבא שלי הבחין בפזילה באחת מהעיניים שלי, פנינו לרופא<br />
העיניים שטען ש"זו רק פזילה" אך אבי התעקש שזו לא נראית לו פזילה רגילה<br />
ולמחרת כבר ביצעתי בדיקת MRI בה נראה הגידול. כך, הודות לאבי שהיה עירני<br />
ונחוש, למעשה התגלה הסרטן.<br />
עברתי מספר ניתוחים וטיפולים בבית החולים שניידר, ובהמשך גם טסתי לניו יורק<br />
לניתוח נוסף. שם הרופאים רצו לנתח אותי כבר למחרת הנחיתה, אבל ביקשתי מהם<br />
לתת לי כמה ימים בעיר הגדולה והם נאלצו להסכים. טיילתי עם ההורים ועם חברה<br />
טובה ואמה, היינו במשחק של ה-NBA, ראינו את הבלו-מן גרופ ואת האמפייר סטייט<br />
בילדינג, הסתובבנו המון בפארקים ואכלנו אוכל נהדר.<br />
מאז שחזרתי לארץ עברתי עוד טיפולים והקבוצה שלי, כמו תמיד, ממשיכה לתמוך<br />
ולחזק. כשהייתי מאושפזת החברות ביקרו אותי באופן קבוע בבית החולים, ואפילו<br />
הביאו לי סל לחדר כדי שאוכל להמשיך להתאמן!<br />
בימים אלה אני כבר מרגישה טוב מאוד. אני מנסה בכל מובן שהוא לחזור לשגרה,<br />
לחזק את השרירים ואת העצמות ומקווה לחזור למגרש הכדורסל עוד השנה.<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
שירז הדר<br />
על המפגש עם מורן סמואל:<br />
לשחק כדורסל עם מורן היה אתגר לא קטן. קשה לשחק כשאי אפשר לרוץ והשרירים<br />
כל כך חלשים. אבל זו הייתה גם הזדמנות גדולה, כי המפגש היה מאוד עוצמתי<br />
והעניק לי כוחות. כמו שנשביתי בשניות בקסם של מורן והתחזקתי מהסיפור שלה,<br />
סיפור של התגברות מדהימה, כך גם כל הבנות בקבוצה שלי, שאחרי הפעם הראשונה<br />
שפגשו אותה ביקשו שתבוא שוב!<br />
אחד הדברים שעשו עליי את הרושם הכי גדול במפגש עם מורן היה העובדה שהיא<br />
חיה את חייה באופן מלא ומוצלח ולא נותנת לשום דבר להפריע לה.<br />
בת 16, מהוד השרון<br />
6 5
שירז הדר - מורן סמואל<br />
מורן סמואל<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
בימים אלה אני מתאמנת הרבה לקראת המשחקים הפראלימפיים בריו, והשבוע שלי<br />
כולל 12 יחידות אימון ואורח חיים מאוד אינטנסיבי. בגדול, אני מאמינה בחיים ובכוח<br />
שיש לכל אחד מאיתנו עמוק בפנים ומבחינתי המבט צריך תמיד להיות מופנה קדימה<br />
תוך התמקדות בהיבטים החיוביים. מאז הפגיעה שלי למדתי להשאיר את מה שצריך<br />
מאחור ולהיות כל הזמן בתנועה, להתפתח ולצמוח מהאתגרים.<br />
השאיפה הכי גדולה שלי להמשך הדרך היא להמשיך לעשות את כל מה שאני עושה<br />
מאהבה, כי אני בטוחה שכשעושים דברים מאהבה, התוצאות תמיד הרבה יותר<br />
טובות. לכן במגרש או בסירה, כמו בחיים עצמם, על כל הרבדים שלהם, תמיד הלב<br />
מגיע ראשון.<br />
על המפגש עם שירז ו"הפועל בנות כפר סבא"<br />
הפגישה שלי עם הנערות מקבוצת הכדורסל של שירז הייתה, במובנים מסוימים, חזרה<br />
הביתה דרך השער הכי פתוח. בהרצאה שהעברתי להן סיפרתי שאילו היו פוגשות אותי<br />
בגיל שבו שירז נמצאת היום ופותחים לי את בית החזה, הן לא היו מוצאות שם לב אנטומי<br />
אלא כדור כתום וקופצני עם פסים, כי כדורסל הוא ללא ספק האהבה הראשונה שלי. לכן<br />
המפגש הזה היה פשוט וטבעי, לא היה בו שום דבר טראגי. לא באתי ממקום של "כיסא<br />
גלגלים פוגש סרטן", אלא ספורטאית שפוגשת קבוצת כדורסל של בנות. זה מיד פתר<br />
את כל המבוכה והמקומות שהיו יכולים להקשות את הדיבור. תפיסת העולם שלי מגיעה<br />
בהרבה אופנים מעולם הספורט, והאמונה שלי בחיים ובצדדים החיוביים פתחה ערוץ נוח<br />
ובלתי אמצעי. אחרי זה הכל פשוט זרם.<br />
במפגש השני כבר שיחקנו יחד על המגרש. היה את החלק הפורמלי של הצילומים, אבל<br />
הכיף האמיתי וההתרגשות הגדולה התרחשו על המגרש, בלי תכנון מראש. על המגרש<br />
גיליתי את שירז כבחורה צעירה ומהממת, שנכפה עליה משהו לא פשוט בכלל להתמודד<br />
איתו והיא עושה את זה בכל השקט והצניעות שאפשר לתאר. מלכתחילה היו בינינו הרבה<br />
נקודות השקה, שתינו גדלנו בתוך עולם הכדורסל, עם ההווי וההתמודדויות הספורטיביות,<br />
ושתינו גם מכירות מצוין את הקשיים והאתגרים שהשפיעו לנו על החיים בצורה כל<br />
כך משמעותית. הקסם הגדול באמת התרחש כששירז התיישבה על כיסא הספורט שלי,<br />
ופתאום ראיתי איך ברגע אחד קורה לשירז בדיוק מה שקרה לי אחרי הפגיעה. אחרי שלוש<br />
שנים שבהן לא ראיתי כדורסל בטלוויזיה ולא הייתי מוכנה לשמוע בכלל על חזרה למגרש,<br />
התיישבתי על הכיסא, התחלתי לנוע ופשוט התאהבתי מחדש, כולל פס קול מרגש ברקע.<br />
כששירז התיישבה על הכיסא ראיתי בעיני רוחי את עצמי של אז. הבחנתי בהבעה שלה<br />
שפתאום השתנתה, בתנועה שהתאפשרה לה, ותוך זמן קצר היא כמובן השתלטה על<br />
העניין והצליחה לקלוע לסל.<br />
מורן סמואל<br />
בת 33, מתל-אביב. חותרת פראלימפית )סירת יחיד(, אלופת העולם לשנת 2015,<br />
מקום 5 במשחקים הפראלימפיים באולימפיאדת לונדון 2012, מקום שני באליפות<br />
העולם בחתירה, 2014, ספורטאית השנה של איגוד החתירה העולמי לשנת 2015<br />
8 7
שירה אלישיב - ענבל פיזרו<br />
שירז הדר - מורן סמואל<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
בלי קיצורי דרך<br />
שירה אלישיב וענבל פיזרו<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
10 9
שירה אלישיב - ענבל פיזרו<br />
שירה אלישיב - ענבל פיזרו<br />
שירה אלישיב<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
שירה אלישיב<br />
בת 15, מתל-אביב<br />
מאז שאני זוכרת את עצמי, אהבתי להיות במים. בגיל שלוש התחלתי טיפולים של<br />
הידרותרפיה בבריכה בתל השומר, שם גם למדתי לשחות. מגיל תשע אני מתאמנת<br />
במרכז הספורט לנכים "ספיבק" ברמת גן. פעם הייתי משחקת רוגבי וכדורסל, אבל<br />
היום אני בעיקר שוחה ומשחקת טניס שולחן.<br />
אני מתאמנת פעמיים בשבוע, ובכל פעם אני שוחה 30 בריכות בסגנון גב, חתירה,<br />
חזה, לפי התרגילים שהמאמן נותן לי.<br />
בכל כמה חודשים יש תחרויות ארציות בשחייה ובהן זכיתי בכמה מדליות. בתחרויות<br />
אני בדרך כלל מתחרה בסגנון גב.<br />
ב"ספיבק" אני לא מרגישה שאני שונה ונבדלת מאחרים. אני פוגשת ילדים ומבוגרים<br />
שהם נכים מלידה או כתוצאה ממחלה או אירוע שקרה להם. מהם אני לומדת כיצד<br />
הם מתמודדים ומגיעים להישגים בספורט ובחיים בכלל.<br />
בכל מה שאני עושה, אני שואפת לעשות הכי טוב שאני יכולה, גם בבריכה ובכל<br />
דבר אחר. חשוב לי שעוד ילדים כמוני יראו שאפשר להתאמן, יבואו להתנסות<br />
בשחייה ויבינו שזה מאוד כיף ובאמת עוזר. הספורט גורם לי לשכוח מהמגבלה<br />
שלי ומאפשר לי להתמודד איתה טוב יותר. כשאני במים, אני שוכחת מכולם, אני<br />
מרגישה שווה. החלום שלי הוא להיות רופאה או מדריכת שחייה. השחייה כל כך<br />
תורמת לי, והייתי רוצה להיות במקום שעוזר גם לאחרים להרוויח ממנה.<br />
על המפגש עם ענבל פיזרו:<br />
היה לי כיף לפגוש את ענבל. במפגש עם הכיתה שמעתי ממנה הרבה דברים שלפני<br />
כן לא ידעתי. היא סיפרה על המחלה שגרמה לנכות שלה. כשנפגשנו בבריכה וראיתי<br />
אותה שוחה יכולתי להתרשם מהדרך שבה היא מתמודדת עם המגבלה שלה.<br />
החברות שלי מהכיתה התלהבו ממנה מאוד. היא סיפרה להם שהיא שוחה רק עם<br />
הידיים, והם שאלו אותה מלא שאלות, כי הן לא הבינו בהתחלה איך אפשר לשחות<br />
ככה. הן נדהמו לגלות שהיא כזאת שחיינית מעולה ומצטיינת שזוכה במדליות.<br />
הרגשתי שאחרי המפגש הזה חלק מהבנות מבינות גם אותי יותר טוב, הן למדו<br />
על ההתמודדויות שלי ועל האתגרים שלי בחיים והתחילו לתמוך בי יותר ולעודד<br />
אותי ביומיום. מאוד נהניתי מהצילומים, שיצאו אמנותיים כאלה, אפילו שהיה קצת<br />
קר ומעייף, אבל בסך הכל זה היה כיף ולא נראה לי שייצא לי להצטלם עוד פעם ככה<br />
מתחת למים, אז זכיתי בחוויה מעניינת ביותר.<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
12 11
שירה אלישיב - ענבל פיזרו<br />
ענבל פיזרו<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
גדלתי בבית שבו אף פעם לא הייתה שאלה אם אוכל לעשות את מה שאבחר. היה ברור<br />
שאני יכולה להיות כל דבר וצריכה להשקיע במה שאני בוחרת. המשפחה והקיבוץ שלי<br />
נתנו לי את כל הכלים להרגיש שאני לא שונה מאחרים. אולי בזכות זה עצם המאמץ<br />
בא לי בטבעיות, ואני מסוגלת להשקיע המון מעצמי בדברים שאני אוהבת.<br />
אני שוחה מגיל חמש והגעתי להישגים גבוהים יחסית בגיל צעיר. למשל, בגיל 17 כבר<br />
השתתפתי במשחקים הפראלימפיים, אבל לא תמיד ידעתי להעריך את זה כי הייתי<br />
מאוד צעירה. היום אני רוצה להיות יותר טובה, יודעת מה כרוך בזה וגם יודעת להעריך<br />
את התוצאות של העבודה שלי. מה שעוזר לי בתקופות של האימונים זה לזכור<br />
למה אני עושה את מה שאני עושה ולא לפעול על אוטומט. אז אני קובעת לעצמי<br />
מטרה ולא מוותרת עליה. השאיפה שלי היא לא רק להיות הכי טובה בעולם, אלא<br />
להיות הכי טובה שאני יכולה להיות ביחס לעצמי. אם אני מאפשרת לעצמי קיצורי<br />
דרך, אולי אחרים לא יראו את זה ואולי זה לא ישתקף בתוצאות, אבל ביני לבין עצמי<br />
אני אדע שעשיתי קיצורי דרך, וזה מה שחשוב בעיניי. בשבילי, המדליה בסוף היא<br />
לא הדבר הכי נשגב, כי מה שחשוב לי זה להיות שלמה עם הדרך שעשיתי, כשאני<br />
מסתכלת לאחור. מתי אני מרוצה? כשאני יודעת שנתתי את כל מה שיש לי.<br />
בכלל, אני מאמינה שזה חוק: כשכל אחד מאיתנו נותן את כל כולו, זה חייב להספיק.<br />
על המפגש עם שירה:<br />
ההיכרות עם שירה הייתה מעוררת השראה מבחינתי. מהשיחות הקצרות שהיו לנו<br />
ומהדברים שעשינו יחד אני מבינה שהיומיום שלה לא פשוט. אבל למרות שהיא מתמודדת<br />
עם מחלה פרוגרסיבית, היא חיה בתודעה שמאפשרת לה להתמיד וליהנות מהדברים<br />
שהיא אוהבת. יכול להיות שזה בא לה בטבעיות ויכול להיות שזה משהו שהיא עובדת<br />
עליו, אבל לי נראה שהיא לא מתעסקת בקושי אלא במה שעושה לה טוב, וזה לא מובן<br />
מאליו. מהעמדה שלי כספורטאית, אני יודעת כמה זה לא מובן מאליו. הרי בספורט<br />
אפשר להישאב למרדף אחרי תוצאה, לחיים נגד השעון, שבהם מה שחשוב זה הזמן,<br />
התוצאות, לאיזה מקום מגיעים, האם תפקדתי, האם עשיתי מה שאמרו לי, השתפרתי<br />
או לא השתפרתי, ופתאום אני פוגשת מישהי שהספורט עונה על צרכים כל כך אחרים<br />
בחיים שלה. אני מסתכלת עליה ומזדהה עם זה, כי גם אצלי זה היה פעם ככה,<br />
ולפעמים, למרות הכל, זה עדיין מצליח להיות ככה בשבילי. שירה הזכירה לי את זה.<br />
ענבל פיזרו<br />
בת 29, מקיבוץ יזרעאל, שחיינית פראלימפית, מחזיקה ב-8 מדליות אולימפיות<br />
מ-3 משחקים פראלימפיים. פעמיים מקום שני ופעם אחת מקום שלישי באליפות<br />
העולם 2015. בקיץ תשתתף במשחקים הפראלימפיים בריו בפעם הרביעית בקריירה<br />
)לראשונה התחרתה במשחקים הפראלימפיים בגיל 17(<br />
14 13
סטיבן פירסטוב, בת אל מליח ויעקב טומרקין<br />
שירז הדר - מורן סמואל<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
המטרה. תמיד<br />
סטיבן פירסטוב, בת אל מליח ויעקב טומרקין<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
16 15
סטיבן פירסטוב, בת אל מליח ויעקב טומרקין<br />
סטיבן פירסטוב, בת אל מליח ויעקב טומרקין<br />
סטיבן פירסטוב<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
אני משוגע על כדורגל, כנכד של מאמן כדורגל, אחיין של שחקן כדורגל ובן לאמא שצופה איתי<br />
בהתלהבות במשחקים, גם בשעות הקטנות של הלילה. מגיל צעיר אני הולך לכל משחק של<br />
נבחרת ישראל, וריאל מדריד היא הקבוצה שאני אוהד שרוף שלה.<br />
לפני כשנה הכל השתנה, כשהתברר שהכליות שלי לא מתפקדות. כל המשפחה הייתה צריכה<br />
לעכל את העובדה שהחיים של כולנו השתנו לתמיד ולהתרגל לשינוי הזה, שקרה מאוד מהר.<br />
התחלנו לנסוע שלוש פעמים בשבוע מאשקלון לבית החולים שניידר בפתח תקווה כדי לעבור<br />
ארבע שעות דיאליזה, והרופאים אסרו עליי לעשות הרבה דברים שאני אוהב, כמו לשחק כדורגל.<br />
מאז שהתגלתה המחלה, בשגרה המעייפת הזו של הטיפולים והבדיקות, של השלמת הלימודים<br />
והפעילויות החברתיות שאני מפסיד, מה שעוזר לי זה שאני מקפיד לראות לנגד העיניים את<br />
המטרה, תמיד. אני מבין שיותר מהכדורגל, הבריאות שלי היא הדבר הכי-הכי חשוב, ואני<br />
מסתכל קדימה ומתמיד בכל המשימות, גם כשקשה לי, כל יום מהתחלה. מה שעוד עוזר לי<br />
להצליח בדרך הזו הם החברים המדהימים שלי בבית הספר, שאספו תרומות במשך הקיץ כדי<br />
לסייע לממן את הטיפולים. התמיכה שלהם מאפשרת לי כל פעם מחדש לנשום עמוק ולהמשיך<br />
הלאה, עד לרפואה השלמה.<br />
על המפגש עם יעקב טומרקין:<br />
ביום הצילומים נסעתי עם אמא למכון וינגייט והיה לנו יום כיף. ישבתי עם יעקב טומרקין<br />
ודיברנו על ספורט ועל המחלה ועל אתגרים שיש בשני המצבים. יעקב סיפר שהשחייה<br />
התחילה כחוג ספורט, אבל עם הזמן הוא הקדיש לזה יותר ויותר זמן עד שהפך לאחד<br />
השחיינים הטובים בעולם. אחרי ההשתלה שעברתי יעקב בא להרצות בכיתה שלי וכולם<br />
התלהבו מאוד. מהמפגש איתו למדתי כמה חשוב לא לוותר לעולם על השאיפות שלי.<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
סטיבן פירסטוב<br />
בן 15, מאשקלון<br />
18 17
סטיבן פירסטוב, בת אל מליח ויעקב טומרקין<br />
בת אל מליח<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
הדבר שהכי מאתגר מבחינתי בהתמודדות עם הסוכרת הוא העובדה שאין ספונטניות. הכל מחושב.<br />
הרמה של הסוכר מושפעת מהרבה מאוד דברים והיא משתנה ודינמית. יכול להיות לי יום נפלא או<br />
יום של חולשה ואי נוחות. אני מאוד אחראית, אבל זה לא תמיד קל. אם למשל אני מתעמלת שעתיים,<br />
הסוכר יהיה נמוך כל היום. אם יש לי דלקת גרון, הסוכר עלול להשתולל. הטכנולוגיה מאוד עוזרת,<br />
ואני מרגישה בת מזל שאני חיה בתקופה שיש בה הרבה פיתוחים והמצאות.<br />
יש לי מכשיר קטן עם סנסור, שמשדר אליי, ובלי לדקור את עצמי עשר פעמים ביום הוא מתריע מתי<br />
הסוכר נמוך ומתי גבוה. יש לי גם משאבה אוטומטית של אינסולין, שמותאמת לאורח החיים שלי:<br />
לימים של בית ספר, ימי חופשה ועוד. כל הזמן אני צריכה לחשב ולדווח מה אני אוכלת, אחרת אני<br />
עלולה להיות בסכנת חיים. כל מי שסובב אותי יודע איך לעזור ומה לעשות במקרה הצורך. יש כאלה<br />
שמפחדים, גם המורים פחדו בהתחלה, אבל צריך להסביר להם ולהתגבר על המבוכה.<br />
אני שמחה שיש לי משפחה נהדרת שכל כך מסורה ותומכת בי, ומודה לרופאה האחת והיחידה, ד"ר<br />
אורנה דלי-גוטפריד. בזכות הטיפול החיים שלי התייצבו והסוכרת לא מפריעה לי, למשל, להצטיין<br />
בלימודים ולהצליח במקצועות האהובים עליי – ביולוגיה ותקשורת. אני יודעת שגם עם המחלה<br />
החיים יכולים להיות שמחים ומספקים.<br />
המסר שלי לילדים שמתמודדים עם אתגרים כאלה הוא שכדאי להסיט את הפוקוס מהקושי לדברים<br />
אחרים, דברים משמחים, כמו בעלי חיים, מוזיקה, ספורט אהוב, אמנות כלשהי. הכלב שלי, למשל,<br />
משמח אותי מאוד וגם חוג אמנות שהשתתפתי בו במשך שנים מילא אותי סיפוק ושמחה. ככה,<br />
במקום לחשוב על הקשיים ועל הפחדים, אפשר להתמקד ביצירה או בנקודות אור אחרות.<br />
על המפגש עם יעקב טומרקין:<br />
היה לנו מפגש נעים. יעקב הוא בחור חביב והשיחה קלחה בטבעיות. הוא התעניין בחיים שלי, שאל<br />
שאלות וסיפר הרבה על החיים שלו. הוא נתן לי כל מיני עצות, לא רק בעניין הסוכרת. הסביר שבעצם<br />
הוא מתאמן חיים שלמים בשביל הישג שנקבע בכמה דקות של תחרות. לכן גם אם הוא לא מגיע להישג<br />
שאליו שאף, הוא אף פעם לא מתייאש. זה אחד הדברים המשמעותיים שלקחתי מהמפגש איתו.<br />
בת אל מליח<br />
בת 17, מנהריה<br />
20 19
סטיבן פירסטוב, בת אל מליח ויעקב טומרקין<br />
יעקב טומרקין<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
להיות שחיין אולימפי זה לחתור להצלחה בכל מצב. מגיל 13 החיים שלי נכנסו למסגרת נוקשה,<br />
כשהתקבלתי לפנימיית המחוננים של מכון וינגייט. כבר אז הבנתי שאם אני רוצה לנצח, אני חייב<br />
לוותר על הרבה הנאות, כמו חברים, בילויים או אוכל טעים, שלא מומלץ לספורטאים. מאז ועד היום<br />
אני יודע שכדי להמשיך להצליח אני צריך לאמן בעיקר את שריר ההתמדה, כי התמדה בשגרת<br />
אימונים, אפורה וקשה ככל שתהיה, היא המפתח לניצחון. כדי לא לחשוב יותר מדי רחוק,<br />
השיטה שלי היא להתמקד כל פעם במטרה הקרובה ביותר ואני מרכז את כל המאמצים בשגרה<br />
שתביא אותי אליה. אימון בוקר, אימון אחר הצהריים, יום חדש. וחוזר חלילה. המטרה תמיד<br />
לנגד העיניים וכל פעם אני מציב לעצמי מטרה חדשה. ככל שאני מתבגר ומנצח עוד ועוד, פיתחתי<br />
מעין חסינות שהכרחית בעיניי לספורטאי תחרותי. את הצורך בחסינות הזו הבנתי עוד כשהייתי<br />
בפנימייה ועיכלתי מה חיי ספורטאי דורשים ממנו.<br />
הטריק שלי הוא להרגיש שעצם השגרה היא ניצחון, ובשום אופן לא שאני מפסיד הנאות אחרות,<br />
גם כשחברים מזמינים אותי לצאת איתם ואני לא יכול, כי בבוקר צריך לקום מוקדם לבריכה. כשאני<br />
מצליח לזכור את זה, אני עולה עוד שלב בדרך לניצחון, כי יש לי מטרה. קטנה או גדולה, אליפות<br />
אירופה, תחרות מילניום או במשחקים האולימפיים בריו, תמיד אני מזכיר לעצמי לאן אני חותר.<br />
על המפגש עם בת אל ועם סטיבן:<br />
זו הייתה חוויה מאוד מיוחדת. הם מקסימים ושמחתי להכיר אותם. זו פעם ראשונה שאני פוגש ילדים<br />
שמתמודדים מגיל כל כך צעיר עם דברים קשים שמשפיעים על כל פרט ביומיום שלהם. אני חווה<br />
את האתגרים שלי מתוך בחירה, והם לעומתי לא בחרו בקשיים האלה. אני מקווה שהמפגש איתי<br />
תרם להם, אבל הוא בטוח תרם לי, שאבתי מהיום הזה הרבה כוחות. כמה חודשים אחרי הצילומים<br />
ביקרתי בכיתה של סטיבן בדיוק ביום שהוא חזר לבית הספר, לאחר חודשי היעדרות שבהם התאושש<br />
מההשתלה, וזה היה מאוד מרגש. סיפרתי להם על השגרה שלי, הראיתי להם סרטונים, וכמובן דיברנו<br />
על המשחקים האולימפיים בכלל ועל ההכנות למשחקים האולימפיים בריו בפרט.<br />
השיחה עם בת אל, שהיא ילדה מבריקה ותלמידה מצטיינת, נקשרה בינינו מאוד בקלות. היא נפתחה<br />
וסיפרה על חייה עם הסוכרת. במקרה יש לי ידע קודם בתחום, כי הייתה בקבוצה שלי ספורטאית<br />
שהתמודדה עם המחלה, ואני גם חבר באגודה הישראלית לסוכרת. שמחתי לראות שהיא מתייחסת<br />
לזה באופן כל כך חיוני וחיובי.<br />
יעקב טומרקין<br />
בן 24, מנתניה, שחיין אולימפי, מקום 7 בגמר 200 מטר גב במשחקים האולימפיים<br />
בלונדון 2012, ספורטאי השנה בישראל לשנת 2012, זכה ב-2 מדליות כסף במשחקים<br />
האולימפיים לנוער ב- 2010, מקום שני ב-200 מטר גב, באליפות אירופה בשחייה,<br />
2016. בקיץ 2016 ישתתף במשחקים האולימפיים בריו בפעם השנייה בקריירה.<br />
22 21
סטיבן פירסטוב, בת אל מליח ויעקב טומרקין<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
כשהחלום מתגשם:<br />
מאז הצילומים סטיבן זכה לעבור השתלת כליה מוצלחת בניתוח ניסיוני ראשון מסוגו בישראל. היומיום<br />
שלו עדיין כולל בדיקות, רופאים ותרופות ויהיה עליו להיות במעקב כל חייו, אבל הוא כבר חזר לשחק<br />
כדורגל עם החברים ובאביב צפויה לו חוויה מרגשת במיוחד, כשיטוס לספרד עם הוריו ואחותו סטפני<br />
למשחק כדורגל של ריאל מדריד והוא אף עתיד להיפגש עם רונלדו!<br />
בזמן שחלף מאז גם יעקב הצליח להגשים כמה מטרות כשקטף שתי מדליות כסף באליפות אירופה<br />
וקבע שני שיאים ישראליים חדשים בסגנון גב ובסגנון מעורב. בימים אלו הוא ממשיך להתאמן לקראת<br />
המשחקים האולימפיים בריו.<br />
24 23
יולי איזנקוט - נועם גרשוני<br />
שירז הדר - מורן סמואל<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
להתמקד בטוב<br />
יולי איזנקוט ונועם גרשוני<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
26 25
יולי איזנקוט - נועם גרשוני<br />
יולי איזנקוט - נועם גרשוני<br />
יולי איזנקוט<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
יולי איזנקוט<br />
בת 12 וחצי,<br />
מראשון לציון<br />
אני משחקת בקבוצת הנוער של תיאטרון "אורנה פורת" וזה אחד העיסוקים החביבים עליי.<br />
אני מאוד אוהבת להיות על הבמה, במרכז תשומת הלב. אולי זה קשור לזה שאני הילדה<br />
הכי קטנה בבית. אני אוהבת לשחק גם תפקידים דרמטיים וגם קומיים. אני מרגישה שאני<br />
יכולה להיכנס לכל דמות. אפשר לומר שאת תפקיד ההתמודדות עם עניין הבריאות לא<br />
תכננתי לעצמי, אבל אני מרגישה שהרבה מהתכונות שלי עוזרות לי לצלוח את ההפתעה<br />
הזו בצורה הכי טובה שאפשר. לפני הניתוח הייתי אולי קצת יותר ילדותית ואפשרתי<br />
לעצמי לעשות דברים בחופשיות, למשל, הלכתי לאן שרציתי בכל נקודת זמן שרציתי.<br />
עכשיו אני יותר זהירה, מבינה שאני צריכה לשמור על עצמי וגם להקפיד על מה שאני<br />
אוכלת. הטיפ שלי לכל הילדים והילדות שנמצאים במצב שלי הוא תמיד לחשוב חיובי,<br />
גם כשהכל נראה רע ונדמה שאין סיכוי. תמיד צריך למצוא את החלק הקטן, הקטנטן,<br />
שהוא בכל זאת טוב. זה מזכיר אולי את המשפט "מה שלא הורג אותך, מחשל אותך".<br />
כשהייתי בבית החולים הייתי חושבת כל הזמן על היום שבו אשתחרר משם. וכשהשחרור<br />
המיוחל הגיע, אחרי שהיה נדמה לי שהוא רחוק כמו הנצח, זה באמת היה הרגע הכי שמח שלי.<br />
בדרך הביתה התעקשתי לעבור בבית הספר להגיד שלום לחברים שלי, כי היה לי חשוב<br />
לראות אותם אחרי שלא התראינו כמה חודשים. בכלל, חברים בזמן משבר זה דבר כל כך<br />
חשוב. החברות יכולה פשוט לשלוף אותך החוצה מהקושי, מהבועה של "לא טוב לי".<br />
במהלך השהות שלי בבית החולים דיברתי עם החברות והחברים שלי בווסטאפ כל הזמן.<br />
הם צילמו לי סרטון כל כך מרגש, שעד היום אני אוהבת לצפות בו. אחרי האשפוז, לפני<br />
שחזרתי לבית הספר, הייתי מזמינה הביתה כל פעם שני חברים בסבב, והם נלחמו על<br />
התור לבוא לראות אותי. הכיתה שלי היא באמת הכיתה הכי טובה שיכולתי לזכות בה.<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
על המפגש עם נועם גרשוני:<br />
התחלנו לדבר וזה היה קל, כי היה לנו כל כך הרבה במשותף. הרגשתי שאני מזדהה איתו<br />
בקלות. שנינו עברנו בבתי חולים חוויות די קשות והיה טוב לפגוש מישהו שמבין אותי,<br />
שיש לו ניסיון דומה. הרגשתי שכמו שאני מבינה אותו, גם הוא מבין מה עובר עליי עכשיו<br />
ומה חוויתי קודם. למרות שאני ילדה והוא היה כבר מבוגר כשנפצע, שנינו היינו כמו<br />
שחקנים בסרט שלא ביקשנו לשחק בו. היו לנו קשיים עם הגוף ורצינו נורא-נורא לחזור<br />
כבר הביתה. אני יודעת שיש בינינו גם הרבה הבדלים, אבל הסיפור של נועם פשוט<br />
מעורר בי השראה, כי הוא בחר לחיות את החיים בדרך הכי טובה שאפשר, למרות הכל.<br />
28 27
יולי איזנקוט - נועם גרשוני<br />
נועם גרשוני<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
החיים לעיתים מפתיעים אותנו. גם לטובה וגם לרעה. הניסיון שלי מלמד שכדאי לזכור<br />
שחלק ממה שקורה לנו הוא לא בשליטתנו, ככה זה. לא בחרתי להיפצע ולא בחרתי את<br />
עצם ההתמודדות עם המגבלות שיש לי היום. מה שאני בכל זאת יכול לבחור זה את<br />
האופן שבו אני מתמודד, והבחירה הזו יכולה לצבוע את כל החיים ואת כל היומיום<br />
בצבעים אחרים לגמרי. כי בעיניי כדאי להסתכל דווקא על הטוב שיש בחיים. זה מה<br />
שעשיתי כשהתחלתי לשחק טניס אחרי הפציעה וזה מה שאני עושה בעצם כל יום<br />
מחדש, בכל התמודדות שיש לי בחיים.<br />
למשל, אני מלמד מתמטיקה בהתנדבות נוער בסיכון. זה אתגר בשבילי – גם אינטלקטואלי<br />
וגם רגשי. הילדים האלה חוו הרבה דברים לא קלים בגיל צעיר, ומתמטיקה זה מקצוע<br />
מאתגר בכל מקרה, בטח למי שהראש שלו עסוק בדאגה להרבה עניינים אחרים. אבל<br />
אני מאמין גדול שהצלחה בתחום הזה היא דחיפה אדירה להשגת ביטחון עצמי ולשיפור<br />
הדימוי העצמי, ורואה יחד איתם איך הניצחונות האלה עוזרים גם בשאר התחומים. עם<br />
כל הקשיים והתסכול שיכולים להיות לנו מהעניין הזה, של ההפתעות שנוחתות עלינו<br />
ככה משום מקום, החיים יכולים להיות טובים, וזה בפירוש עניין של הסתכלות. הם טובים<br />
אחרת. ברור ששום דבר לא חוזר להיות בדיוק כמו שהיה קודם, אבל האחרת הזה הוא<br />
לא פחות טוב, ואין לי ספק שמה שמניע את החיים לכיוונים של שמחה והצלחה הוא<br />
הבחירה היומיומית המחודשת בטוב הזה שקיים בהם ורק צריך לזכור לראות אותו.<br />
על המפגש עם יולי:<br />
היה בעיקר ממש כיף, כי היא ילדה מדהימה עם אנרגיות מרוממות ויש לה גישה כל כך בוגרת<br />
לחיים. היא עברה חוויה מאוד קשה בגיל כל כך צעיר, אני לא יכול אפילו לדמיין את זה. היה<br />
בינינו מיד את החיבור הזה של אנשים שעברו חוויה קשה, שהיא גם פיזית אבל כמובן גם<br />
רגשית, אנשים שהיו צריכים להתמודד עם כאבים חזקים ועם משבר שנחת פתאום.<br />
יולי בעיניי היא ילדה מעוררת השראה – חיובית ושמחה. כשבאתי לדבר בבית הספר שלה<br />
פגשתי הרבה ילדים חמודים והיה משמח לראות שאוהבים אותה בכיתה. חלק מהם לא<br />
הכירו את כל הפרטים של הסיפור שלה, ולאט-לאט היא הבינה מה אפשר לספר ולמי. הם<br />
הצליחו להתחבר גם לסיפור שלי, עם כל ההבדלים בין המשברים שלנו. בדרך כלל אני לא<br />
מרצה לילדים כל כך צעירים, והופתעתי לגלות את ההתעניינות שלהם. אני מאמין שליולי<br />
יש את כל היכולות להתמודד עם המשבר הזה בצורה הכי מוצלחת שאפשר. מספיק<br />
להסתכל על החיוך שלה כדי להבין את זה.<br />
נועם גרשוני<br />
בן 33, מתל-אביב, טניסאי בכיסאות גלגלים, מקום ראשון במשחקים<br />
הפראלימפיים בלונדון, 2012. מקום שלישי בטניס הזוגות במשחקים<br />
הפראלימפיים בלונדון, 2012. מדורג ראשון בעולם בשנת 2012<br />
30 29
זיו צברי - יונתן דרסלר<br />
שירז הדר - מורן סמואל<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
להבעיר מחדש<br />
את האש<br />
זיו צברי ויונתן דרסלר<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
32 31
זיו צברי - יונתן דרסלר<br />
זיו צברי - יונתן דרסלר<br />
זיו צברי<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
זיו צברי<br />
בת 16, מקריית שמונה<br />
נולדתי עם בעיית שמיעה ויש לי מכשירי שמיעה, וכשהייתי בכיתה ה' גילו שיש לי סוכרת<br />
נעורים. בהתחלה זה לא הפחיד אותי יותר מדי, אבל אחר כך היה לא פשוט להסתגל<br />
לזריקות ולמצב הקבוע של שאיפה לאיזון. המשפחה שלי והמחלקה בבית החולים זיו<br />
תמכו בי ועזרו לי לאורך כל הדרך.<br />
יצא לי להכיר עוד המון ילדים במצב שלי, שמבינים בגוף ראשון את ההתמודדות הזו. זה<br />
נחמד שיש עם מי לשתף ולחלוק את הניסיון ואת התקוות.<br />
כשהייתי בת 11 פגשתי במרפאה את גיל וסלר, שהוא גם סוכרתי וגם מדריך רכיבה על סוסים,<br />
והוא הזמין אותי לנסות לרכוב. רכבתי ברכיבת שטח וממש התחברתי לעיסוק הספורט<br />
הזה, אך מכיוון שאני מבלה את רוב זמני בתנועות נוער שונות ובפרויקטים עירוניים, אין<br />
לי את מרחב הזמן הפנוי להקדיש לעיסוק זה. הייתי רוצה מאוד להשקיע יותר ולהתעמק<br />
ברכיבת סוסים, כי יש לי קשרים מיוחדים עם כמה סוסים שאני אוהבת. הסוס הוא בעל<br />
חיים מדהים, חכם ורגיש. הוא יכול לדעת אם אני עצובה ולהתקרב אליי כדי להיות לידי,<br />
והוא יכול להרגיש כשאני שמחה או לחוצה.<br />
השגרה שלי מאוד עמוסה, אני פעילה כמש"צית, מתנדבת בקביעות בעמותת "כנפיים של<br />
קרמבו", בבית גשר )פרויקט לילדים בעלי צרכים מיוחדים(, במועצת הנוער של האגודה<br />
לסוכרת נעורים ובמועצת הנוער של קריית שמונה. החלום שלי הוא להגיע לאולימפיאדה<br />
עם סוס או להיות רופאה. אני מרגישה שניצחתי אם הצבתי לעצמי מטרה והשגתי אותה.<br />
כשאני יודעת שעשיתי משהו שתרם לאחרים או לי ולא ויתרתי לעצמי, גם אם לא היה<br />
קל בדרך.<br />
על המפגש עם יונתן דרסלר:<br />
באחד מימי הבדיקות בבית החולים זיו בצפת, פגשנו כמה ספורטאים אולימפיים<br />
ופראלימפיים ויונתן היה היחידי שהתרגשתי ממנו ושאלתי אותו המון שאלות. מיד הבנתי<br />
שיש לנו הרבה במשותף, למרות שאין לנו את אותה מגבלה רפואית.<br />
בהמשך, כשהגעתי לחוות הסוסים שבה יונתן מתאמן, לא ממש ידעתי מה צפוי לי, אך<br />
כשפגשתי את יונתן המפגש היה טבעי וזורם. התחלנו לדבר על סוסים ועל רכיבה, ששנינו<br />
כל כך אוהבים. כל אחד סיפר איך הרכיבה עוזרת לו ברגעי משבר ולמה היא משמעותית<br />
בחייו. דיברנו על הקשר המיוחד שיש לנו עם הסוסים, הסכמנו שלמרות שהם לא יכולים<br />
לדבר הם מביעים כל כך הרבה רגש עם העיניים שלהם והם לגמרי מבינים מה עובר עלינו.<br />
סיכמנו שהרכיבה עוזרת לנו לתת מעצמנו 200 אחוז בחיים. הדבר הכי משמעותי שאני<br />
יוצאת איתו מהפגישה עם יונתן הוא ההבנה שמגבלה רפואית לא צריכה למנוע מאף אחד<br />
להגשים חלומות ולממש שאיפות.<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
34 33
זיו צברי - יונתן דרסלר<br />
יונתן דרסלר<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
יש לי מזל גדול שנולדתי למשפחה שלי. מגיל צעיר תמיד דאגו להתייחס אליי כאל ילד<br />
רגיל בכל מישור, לא משנה לאן הלכתי ובאיזו מסגרת שובצתי. אפשרו לי לעשות מה<br />
שרציתי בלי הגבלות. בגיל שמונה התחלתי לרכוב על סוסים מדי שבוע במסגרת רכיבה<br />
טיפולית. ככה זה התחיל, אבל מהר מאוד הרכיבה הפכה לתחביב רציני ואפילו ליותר<br />
מתחביב. בגיל עשר כבר התחלתי להתחרות, והרכיבה נעשתה לחלק מרכזי ביותר בחיי.<br />
בהתחלה הרכיבה עזרה לי בשיפור שיווי משקל, בפיתוח מודעות עצמית, ביטחון עצמי<br />
ותחושת מסוגלות. בהמשך הבנתי שהרכיבה הפכה אותי לאדם בוגר יותר ורציני יותר<br />
ולימדה אותי להתמיד במה שחשוב לי. כי הרכיבה דורשת סבלנות, עבודה קשה<br />
והרבה אחריות – לקום מוקדם לאימונים, להאכיל את הסוס ולטפל בו.<br />
השותף שלי באימונים, בתחרויות ובחיים הוא ,Fly light סוס יפהפה מגזע הולנדי. הכרתי<br />
אותו באפריל 2014 והחיבור בינינו היה מיידי. הקשר עם הסוס הוא אחד החלקים הכי<br />
חשובים ברכיבה. אם אין כימיה טובה, זה לא יעבוד. הסוס לגמרי מרגיש את הרוכב, הוא<br />
יודע לזהות הבעות ותנועות ולהיות שם בשבילו כשהרוכב צריך אותו. באותה מידה הרוכב<br />
חייב להיות רגיש כלפי הסוס, לשים לב מה הוא יכול לבצע ומה לא. בסופו של דבר ההצלחה<br />
משותפת לשנינו והקשר עם הסוס הוא הבסיס של סיפור האהבה שלי עם הרכיבה.<br />
מעבר לאימונים שלי ולהדרכת רוכבים לתחרויות, אני מעביר הרצאות על מחויבות<br />
ומצוינות לילדים ולנוער ומתנדב עם נוער בסיכון. בימים אלו אני מתאמן לקראת תחרויות<br />
בינלאומיות שונות ומגייס את כל העקשנות שלי כדי להתמיד. הקושי הגדול לדעתי הוא<br />
להבעיר מחדש את האש בעיניים לפני כל תחרות, כי אם לא רוצים את זה בלהט, אי<br />
אפשר להגיע רחוק. האימונים ארוכים וקשים, אבל אני דואג להזכיר לעצמי שאני<br />
יכול, נשאר אופטימי ולא מוותר. אחרי אימון טוב אני מרגיש על גג העולם.<br />
על המפגש עם זיו:<br />
סך הכל לפגוש ילדה שלא הכרתי קודם יכול להיות קצת מוזר, ובהתחלה באמת הייתה<br />
בינינו קצת מבוכה. אבל אחרי שהתחלנו לדבר ולטפל בסוסים יחד גיליתי שגם היא נורא<br />
אוהבת סוסים ואפילו יש לה ניסיון ברכיבת שטח. נוצר אצלי הרושם שהיא מאוד אוהבת<br />
סוסים ושפעילות ספורטיבית מהסוג הזה ממלאת אותה סיפוק וגאווה.<br />
זיו היא ילדה עם לב גדול, מתנדבת ופעילה ועושה למען אחרים. העצה הכי טובה שאני<br />
יכול לתת לה היא שתמשיך לעשות את מה שהיא אוהבת וגם אם יש קשיים או מכשולים<br />
בדרך, הכי חשוב זה להתמיד. הרי לכל אחד, לא משנה באיזה גיל או מצב בריאותי, יש<br />
מגבלות שהוא צריך להתמודד איתן. בעזרת אמונה בדרך ועקשנות, בסוף זה מצליח.<br />
יונתן דרסלר<br />
בן 30, ממושב נורדיה, רוכב סוסים פראלימפי, מקום 10 במשחקים<br />
הפראלימפיים בלונדון, 2012. מקום 5 באליפות אירופה 2013.<br />
זוכה פרס השופטים באליפות העולם ב-2014 על מקצועיות ורוח ספורטיבית<br />
36 35
קיריל סגל, גדי חיימוביץ' ונבחרת הטאקוונדו<br />
שירז הדר - מורן סמואל<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
לזכור ליהנות מהרגע<br />
קיריל סגל, גדי חיימוביץ' ונבחרת הטאקוונדו<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
38 37
קיריל סגל, גדי חיימוביץ' ונבחרת הטאקוונדו<br />
קיריל סגל, גדי חיימוביץ' ונבחרת הטאקוונדו<br />
קיריל סגל<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
קיריל סגל<br />
הגעתי לכאן מאוקראינה עם ההורים ועם אחי הגדול איליה. היינו בארץ רק שנה כשגילו<br />
שיש לי סוכרת בגיל שלוש. אמא שלי מספרת שבהתחלה היה מאוד קשה ושהיא הייתה<br />
מבוהלת ומלאת חששות. בטח לא היה פשוט להזריק אינסולין לילד כל כך קטן ואני מבין<br />
שזה היה לה מפחיד. בהמשך הגענו אל הרופאה ד"ר אורנה דלי-גוטפריד, שהיא הרופאה<br />
שלי עד היום, ואמא מיד נרגעה והבינה שאני בידיים טובות.<br />
היום אני בן שמונה, בכיתה ג', ועושה הכל: ספורט, משחק כדורגל בחוג וחולם להיות<br />
שוער. מבחינתי המחלה לא משפיעה עליי כמעט, אני אוכל הכל, רץ כמה שמתחשק לי,<br />
לא מרגיש שיש לי מגבלות ובהחלט לא מרגיש שונה. רק כשאנחנו נוסעים לבקר את<br />
סבתא באוקראינה, אנחנו לוקחים אינסולין בקירור. חוץ מזה אני ילד רגיל עם משפחה<br />
שתומכת בי כל הזמן.<br />
על המפגש עם נבחרת הטאקוונדו:<br />
את נבחרת הטאקוונדו פגשנו בביקור מיוחד שלה בבית החולים זיו בצפת יחד עם עוד<br />
ילדים שמטופלים במחלקת הסוכרת. כבר מההתחלה הם מצאו חן בעינינו והיינו בכל<br />
הסדנאות שהם העבירו באותו היום. שמחתי שסיפרו לנו שבהמשך נוכל לפגוש אותם<br />
שוב ולהצטלם איתם במתקן האימונים שלהם.<br />
לצילומים הגעתי עם אמא ועם אחי איליה, שנינו מתעניינים מאוד בספורט ואנחנו<br />
עושים הכל ביחד. מאוד נהנינו מהמפגש עם הלוחמים, מהשיחות ומהצילומים. התלהבנו<br />
מהספורטאים ומכל הדברים המדהימים שהם יודעים לעשות. הם היו נחמדים מאוד<br />
אלינו. עכשיו שנינו רוצים ללמוד טאקוונדו!<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
בן 8, מכרמיאל<br />
40 39
קיריל סגל, גדי חיימוביץ' ונבחרת הטאקוונדו<br />
גדי חיימוביץ'<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
תמיד אהבתי ספורט ואני עדיין אוהב הרבה מאוד סוגים של ספורט. מגיל צעיר התאמנתי בהתעמלות קרקע<br />
ובגיל 11 תקף אותי חיידק טורף ברגל ונאלצתי לבחור בסוג אחר של ספורט. מיד חשבתי על טאקוונדו, גם בזכות<br />
אחי גילי, שגם מתאמן בענף.<br />
טכניקת הקרב הזו, שהיא גם ספורט אולימפי, הגיעה מדרום-קוריאה והיא אלגנטית מאוד, עם טכניקות מגוונות<br />
של בעיטות, אגרופים, קפיצות סיבוביות באוויר וחוקים מאוד ברורים. הטאקוונדו ערך לי קבלת פנים מאוד לבבית,<br />
כשכבר אחרי חצי שנה השתתפתי באליפות ישראל לקדטים, ניצחתי וזכיתי במקום ראשון. אחר כך השתתפתי<br />
באליפות ישראל לנוער )עד גיל 17( וגם שם זכיתי במקום ראשון. הבנתי שכנראה בחרתי נכון... הספורט המסוים<br />
הזה מלמד הרבה מאוד משמעת וגם מעניק למתאמנים מגוון של דרכים להסתכל על הדברים. אני מאמין<br />
שמאוד חשוב ומעשיר לבחון כל דבר מכמה נקודות מבט.<br />
ברגע שאני עולה על המזרן אני מרגיש שאני נמשך אליו כמו אל מגנט. אני לא יודע אם הטאקוונדו מושך אליו אנשים<br />
חמודים או שזה רק אנחנו ככה, אבל באמת הנבחרת שלנו מורכבת מאנשים טובים. אנחנו אוהבים לעזור לקהילה<br />
ומשתדלים לתמוך בכל מי שצריך עזרה. אנחנו מופיעים הרבה פעמים במשחקי כדורסל ואנשים מאוד נהנים<br />
מההופעות שלנו ומחזירים לנו הרבה אהבה. האווירה הטובה והחברית שיש בענף היא עוד אחת מהסיבות שאני<br />
אוהב את הספורט הזה. אני מרגיש שיש בו הרבה מאוד הנאה וחושב שזה חלק מרכזי בספורט ובכל התמודדות<br />
ספורטיבית. אני מאמין שצריך לזכור ליהנות מהרגע גם כשקשה ולא הכי מהנה, כי כשנהנים הלחץ פוחת ואפשר<br />
לעבוד טוב יותר עם הגוף והנפש וגם לנצח. אולי זה תקף בחיים בכלל: לנסות לחייך ולהרים את המורל.<br />
למשל, אם לא מצליחים בתחרות או אם נפצעים, צריך לזכור שתמיד בחיים וגם בספורט יש עליות ומורדות.<br />
החוכמה היא לדעת איך להרים את עצמך אחרי ירידה. אם יש מפלה, סימן שעכשיו חייבת להגיע עלייה ולכן צריך<br />
לכוון למעלה ולעלות בחזרה על הסוס. רק גישה כזו יכולה להוביל לניצחון. אני חושב על זה תמיד כשלא הולך לי,<br />
אני לא מוותר לעצמי, לא פורש ולא מתעצבן ולא חושב או עושה דברים שליליים. אני אומר לעצמי: הגעת למצב<br />
הזה, יש לך רק מה ללמוד מההפסד, ועכשיו קח את עצמך לתחרות הבאה ותעשה את הכי טוב שלך.<br />
על המפגש עם קיריל ואיליה ועם הילדים בבית החולים זיו בצפת:<br />
קיריל ואיליה הם ילדים מדהימים, חמודים מאוד וחברותיים מאוד, והאופן שבו הם עבדו הוכיח שיש להם פוטנציאל<br />
אדיר בטאקוונדו. הם יכולים ללמוד, להתאמן ולהגיע להישגים גבוהים. הם היו בפעילות שהעברנו בבית החולים<br />
ולימדנו אותם כל מיני סוגים של בעיטות. הם התלהבו מאוד ונשארו איתנו כל היום. בכל פעם שביקשנו מדגימים<br />
הם מיד הצביעו ורצו להשתתף. המפגש היה מרגש ומלמד. הכרתי את הקשיים שהילדים מתמודדים איתם<br />
והרגשתי שיש הקבלה מאוד גדולה בין המאבקים שהם מנהלים ובין הדרך הספורטיבית. דיברנו הרבה על<br />
כך שהחיים הספורטיביים כוללים מכשולים, הפסדים, מאבקים לא פשוטים, אכזבות וחששות. הסכמנו משני<br />
הכיוונים שתמיד צריך להיאבק עד הניצחון, כי דווקא מתוך הקשיים הניצחון כל כך מתוק ומספק את התחושה<br />
הכי טובה בעולם.<br />
גדי חיימוביץ'<br />
גדי חיימוביץ', בן 19, מרמלה, לוחם טאקוונדו, אלוף סרביה הבינלאומית 2015.<br />
אלוף ישראל הבינלאומית 2015. אלוף סלובניה הבינלאומית 2016<br />
42 41
גלי סלמה - דימה קרויטר<br />
שירז הדר - מורן סמואל<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
ללכת יד ביד<br />
גלי סלמה ודימה קרויטר<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
44 43
גלי סלמה - דימה קרויטר<br />
גלי סלמה - דימה קרויטר<br />
גלי סלמה<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
גלי סלמה<br />
בת 14, ממושב לימן<br />
מגיל שבע אני רוקדת, בחרתי דווקא במחול כי כשאני רוקדת אני מרגישה מאוד בטוח<br />
וטוב, ומבחינתי זה כמו לעוף. אני מתאמנת ארבע פעמים בשבוע, בכל הסגנונות כמעט,<br />
אבל אני הכי אוהבת את הריקוד המודרני, ששם יש לנו המון חופש ואנחנו יכולות להיות<br />
שותפות לכוריאוגפיה וליצירה של המחול. בגיל שמונה התגלתה אצלי סוכרת נעורים.<br />
למרות שאני לא זוכרת הרבה מאותה תקופה, כי הייתי קטנה, אבל אני חושבת שבסך<br />
הכל הייתי די בשוק. לאט-לאט למדתי איך להסתכל על הצד הטוב של זה. לא פשוט<br />
לחיות עם סוכרת, יש מחטים, יש בדיקות, יש משאבת אינסולין וסנסור אבל אני לא<br />
זוכרת את עצמי בלי סוכרת, אז זה בעצם מה שמייחד אותי.<br />
אני מעדיפה להסתכל על הדברים הטובים, לקחת את זה בטוב. למשל, יש הרבה<br />
אנשים שלא הייתי מכירה אילו לא הייתה לי סוכרת. יש לי רופאה מופלאה, המשפחה<br />
שלי מאוד עוזרת לי, גם החברים, כולם שמעו בבית הספר על הסוכרת ויודעים איך<br />
לעזור לי כשצריך. למשל, אם יש לי סוכר נמוך, יושבים איתי ומיד מביאים לי את מה<br />
שאני צריכה, תומכים ומתחשבים בי. אני עוד לא יודעת מה אני רוצה להיות, אבל חוץ<br />
מלרקוד אני אוהבת לרכב על סוסים ויש לי הרבה חלומות .<br />
על המפגש עם דימה קרויטר:<br />
דימה הגיע לכיתה שלי בבית הספר וסיפר מה המשמעות של להיות ספורטאי אולימפי,<br />
ודיבר על הפציעה שלו ואיך הוא התגבר עליה. כל הכיתה התעניינה מאוד וגם אני גיליתי<br />
המון עניין במה שהוא שיתף אותנו. בהמשך נפגשנו ליום צילומים באצטדיון האתלטיקה<br />
בתל-אביב וזו הייתה חוויה מרשימה. ראיתי איך הוא קופץ ופתאום הבנתי את כל מה<br />
שהוא דיבר עליו בתיאוריה בכיתה. זה היה כיף. כשדימה דיבר איתנו הוא אמר שבעיניו<br />
יש שתי גישות לחיים – להילחם כל הזמן נגד או ללכת יד ביד. אני כל כך מסכימה<br />
איתו. אני באה בגישה חיובית לכל דבר, חיה את ההווה, רוקדת וכיף לי. אני באמת<br />
מאמינה שסתם לחפש דברים רעים זה לא מקדם לשום מקום. אז כמו שדימה אמר,<br />
אני הולכת יד ביד עם החיים ואוהבת את מה שיש לי.<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
46 45
גלי סלמה - דימה קרויטר<br />
דימה קרויטר<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
התחלתי להתאמן בגיל 12. אי שם בין בית הספר היסודי לתיכון, החלטתי שאני רוצה<br />
ללמוד במגמת ספורט וניגשתי אל מבחני הספורט של עיריית תל-אביב, שם השתנו חיי.<br />
קפצתי לרוחק חצי מטר יותר מכולם ולמזלי, אנטולי שפרן, שבהמשך גם הפך למאמני<br />
האישי, היה המאמן שמדד את הקפיצה. כנראה הוא הבחין בי עוד קודם והמליץ לי להגיע<br />
ולהתאמן איתו באתלטיקה. לאחר המבחנים חזרתי הביתה עם הרבה מחשבות וברגע<br />
אחד שאלתי את עצמי, האם זה הצ'אנס הגדול של חיי?<br />
כבר לאחר האימון הראשון, אנטולי אמר שאם אבוא להתאמן איתו ואשקיע את כל מה<br />
שיש לי, אנחנו יכולים לעשות דברים מאוד גדולים יחד. חזרתי הביתה בעננים, אבל<br />
אמא שלי הייתה סקפטית כי פחדה שהוא אומר את זה להרבה נערים אחרים. לאחר<br />
שנתיים שברתי את שיא ישראל בקפיצה לגובה עד גיל 15, ואנטולי הפך להיות כמו<br />
אבא עבורי. מאז ועד היום אנחנו ממשיכים יחד. ב-2011 נפצעתי ברגל וכמעט פרשתי<br />
מאתלטיקה, עד שהחלמתי לאחר ארבע שנים. אלו היו ארבע השנים הכי קשות בקריירה<br />
שלי. למזלי, מועדון מכבי ת"א תמך בי בצורה מדהימה וגרם לי להרגיש חלק מהמשפחה.<br />
אחרי שהחלמתי, באוגוסט 2015 עברתי גובה של 2.29 מטר. שברתי את השיא האישי שלי<br />
והבטחתי את הקריטריון להשתתפות במשחקים האולימפיים בריו. זאת הייתה ללא ספק<br />
השנה הכי מוצלחת עבורי והמסקנה שלי ממנה היא שאסור להישבר ואסור להתייאש,<br />
כי אם מתמידים ומתעקשים, אחרי תקופות חשוכות מגיע האור.<br />
על המפגש עם גלי:<br />
אני מאוד נהנה לפגוש ילדים, כי אין להם מסכות והם לא יודעים להסתיר את הרגשות שלהם.<br />
למשל, כשהם נהנים רואים את זה, וכמובן גם להפך. גלי ילדה מקסימה, מחייכת המון ויודעת<br />
ליהנות מהחיים. אני חושב על זה שיש אנשים בריאים שיש להם הכל ולמרות זאת הם<br />
כל הזמן בדיכאון ועסוקים במה שאין להם. גלי, למרות המגבלה שלה, רוקדת ושמחה<br />
ומפיצה בעולם אור. המסקנה שלי מהמפגש היא שאנחנו לא מעריכים מספיק את מה<br />
שיש לנו. רק כשאנחנו מאבדים משהו או חלילה חולים, אנחנו מבינים מה היה לנו ולא<br />
ידענו להעריך. כשהייתי פצוע, היה לי פחד כזה בפנים, כי מאוד רציתי להצליח ולהמשיך<br />
בכיוון שאליו ניתבתי את כל החיים שלי. ידעתי שיש לי כישרון ייחודי שמאוד רציתי להביא<br />
לידי ביטוי ופחדתי שלא אצליח לממש אותו. עשיתי הכל כדי לחזור לאימונים ולתחרויות.<br />
תמכו בי המון, גם מוסדות הספורט וגם המשפחה. בזכות התמיכה הזו אחרי שהחלמתי<br />
שברתי את השיא האישי שלי והבטחתי את השתתפותי במשחקים האולימפיים בריו.<br />
דימה קרויטר<br />
בן 23, מתל-אביב, אתלט אולימפי, קופץ לגובה, מקום ראשון עד גיל 17 באליפות<br />
עולם 2010. אלוף אולימפי לנוער עד גיל 2010. 17, מקום שני עד גיל 23 באליפות<br />
אירופה, 2015<br />
48 47
ינון יעקוביאן - נטע ריבקין<br />
שירז הדר - מורן סמואל<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
דבר יפה בעולם<br />
ינון יעקוביאן ונטע ריבקין<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
50 49
ינון יעקוביאן - נטע ריבקין<br />
ינון יעקוביאן - נטע ריבקין<br />
ינון יעקוביאן<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
כשנולדתי, הרופאים אמרו להורים שלי שאין לי יותר מדי סיכוי. אבל הם לא ידעו שאני לא<br />
מוותר בקלות ושגם ההורים שלי יעשו כל דבר שבעולם כדי לעזור לי. בגיל ארבע עברתי<br />
השתלת כליה, אבל אחרי ארבע שנים הגוף שלי דחה אותה ומאז אני מטופל בדיאליזה.<br />
אני הולך לבית הספר רק חלק מהשבוע, כי ביתר הזמן אני נוסע עם אמא לבית החולים.<br />
מגיל צעיר אני צריך להתמודד עם דקירות ועם אשפוזים ולפעמים קשה לי מאוד שאני<br />
כמעט לא יכול לשתות. אבל למרות הכאבים והאתגרים שיש לי בחיים, למרות הנסיעות<br />
לבית החולים שלוש פעמים בשבוע והשעות הארוכות שאני מבלה בדיאליזה, אני יודע<br />
שיש גם כל כך הרבה חברים ואנשים טובים שמאירים לי פנים ואוהבים אותי. חוץ מההורים<br />
שלי ואחותי התאומה הודיה, שתומכים בי ועוזרים לי כל הזמן, גם בבית החולים שניידר וגם<br />
בבית הספר שאני לומד בו מנסים להקל עליי כמה שאפשר. אמא מספרת שאפילו הגננות<br />
שהיו לי עדיין מתקשרות לדרוש בשלומי. אני משתדל למצוא שמחה ויופי בכל מקום,<br />
גם בבית הספר, גם בבית החולים. הכי-הכי בעולם אני אוהב מוזיקה וריקודים, תיאטרון,<br />
לשחק בטאבלט ולצפות בטלוויזיה. אני אוהב כשיש אקשן.<br />
על המפגש עם נטע ריבקין:<br />
בימים שלפני הפגישה עם נטע צפיתי הרבה בקטעי הווידיאו שלה ברשת והתלהבתי<br />
מהיופי של התנועה והריחוף. כל דבר שהיא עושה נראה כאילו קל, אבל אחרי שדיברנו<br />
הבנתי שהיא צריכה להתאמן המון כדי שזה ייראה ככה.<br />
לצילומים הגעתי עם אמא ועם אחותי הודיה ומאוד התרגשנו. נתנו לנו בגדים של<br />
מתעמלים ובין צילום לצילום דיברנו עם נטע על כל מיני דברים, גם של ספורטאים וגם<br />
של ילדים. אחרי כמה זמן נטע באה אליי לבית הספר וסיפרה לילדים על החיים שלה<br />
כמתעמלת אמנותית, על התחרויות, על ההכנות לאולימפיאדה וגם על החיים שהיו לה<br />
כשהייתה ילדה. החברים בכיתות שלי ושל הודיה מאוד התלהבו ממנה ושאלו הרבה<br />
שאלות, לא כל יום מגיעה אלינו מתעמלת אולימפית... אחרי שראינו את התמונות היפות<br />
מהיום הזה שמחנו מאוד שהזמינו אותנו להשתתף.<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
ינון יעקוביאן<br />
בן 9, מאור יהודה<br />
52 51
ינון יעקוביאן - נטע ריבקין<br />
נטע ריבקין<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
מגיל חמש וחצי אני מתאמנת אצל אלה סמופלוב. בהתחלה זה היה בשביל הכיף, ולאט-<br />
לאט, כשהתחיל להיות ברור שזה לא סתם כיף אלא ייעוד, הגיעו גם הציפיות ממני וגם<br />
תחושת האחריות מהצד שלי.<br />
המשחקים האולימפיים בריו יהיו הפעם השלישית שאני משתתפת במשחקים<br />
האולימפיים בקריירה שלי. בפעם הראשונה הייתי בת 17. בעצם מאז שהייתי ילדה ועד<br />
עכשיו, כמתעמלת אולימפית, האימונים ממלאים את רוב שעות הערות שלי. אני מבלה<br />
כתשע שעות ביום באולם ההתעמלות. המקצוע שלי הוא ענף די נדיר בספורט, שמשלב<br />
אלמנטים דומיננטיים של אמנות: ריקוד, רגש, דמיון.<br />
אחד הדברים שאני אוהבת במיוחד בענף הזה הוא העובדה שאני יכולה להיות שותפה<br />
לכוריאוגרפיה של היצירה ולא רק מבצעת.<br />
אלה, המאמנת שלי, ואני זה כמו משפחה, היא מכירה אותי כל כך טוב ומלווה את<br />
ההתפתחות שלי מאז שהייתי קטנטונת. חוץ מהתמיכה המקצועית והאישית שלה, הדבר<br />
שמחזיק אותי בשגרה התובענית של האימונים הוא הידיעה שאני עושה דבר יפה<br />
בעולם, עבור כולם ולא רק לעצמי. הניסיון שצברתי מלמד אותי שכל אחד מהקשיים<br />
שאני חווה באימונים, בתחרויות וגם בחיים עצמם, הופך אותי בסופו של דבר לחזקה<br />
יותר ולמסוגלת יותר. אני חושבת שבחיים בכלל ובספורט בפרט התמודדות עם קושי<br />
מתורגמת בסופו של דבר להצלחה.<br />
על המפגש עם ינון:<br />
בעיניי ינון הוא גיבור אמיתי. מאוד התרגשתי מעצם המפגש איתו, הוא נגע ללבי והעניק לי<br />
הרבה מאוד כוח והשראה. הפגישה עם ינון וההבנה של הקשיים שהוא נאלץ להתמודד<br />
איתם כל יום גרמו לי לחשוב על הזכות שיש לי ועוררו בי הרבה מחשבות על סדרי<br />
עדיפויות ועל רמות שונות של אתגרים שיש לנו בחיים. הבנתי שבריאות היא הדבר הכי<br />
יקר ומשמעותי עבורנו. קודם כל בריאות ורק אחר כך כל השאר. ביקרתי בבית הספר של ינון<br />
ופגשתי את הכיתה שלו ואת הכיתה של אחותו הודיה. סיפרתי להם קצת על עצמי, קצת<br />
על הענף שלי, תיארתי להם איך נראה סדר היום שלי ופירטתי באוזניהם קצת מהמחשבות<br />
שלי על איך מגיעים להישגים. הם היו מאוד חמודים, התעניינו ושאלו שאלות. אמרתי להם<br />
שחשוב בעיניי לא לפחד מעבודה קשה, כי ככל שעובדים קשה יותר, ככה מגיעים להישגים<br />
גבוהים יותר. העיקרון הזה תקף לכל תחום בחיים ולא רק לספורט.<br />
נטע ריבקין<br />
בת 25, מפתח תקווה, מתעמלת אומנותית אולימפית, מקום 7 במשחקים<br />
האולימפיים, לונדון 2012. מקום 3 בתרגיל עם חישוק במשחקים האירופיים בבאקו<br />
2015. מקום 3 בתרגיל עם חישוק באליפות העולם 2011. תשתתף במשחקים<br />
האולימפיים בריו בפעם השלישית ברציפות בקריירה<br />
54 53
נרמין )בראא( סרחאן - אביב בן סימון - דונלד יוג'ין סנפורד<br />
שירז הדר - מורן סמואל<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
הדרך עצמה<br />
נרמין )בראא( סרחאן, אביב בן סימון ודונלד יוג'ין סנפורד<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
56 55
נרמין )בראא( סרחאן - אביב בן סימון - דונלד יוג'ין סנפורד<br />
נרמין )בראא( סרחאן - אביב בן סימון - דונלד יוג'ין סנפורד<br />
נרמין )בראא(<br />
סרחאן<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
בגיל שנתיים אבחנו אצלי סוכרת. כשהייתי ילדה לא היה לי קל לעמוד בפיתויים<br />
המתוקים ואמא, שמאוד חששה שאפגע בעצמי, שלחה אותי למכולת ועקבה אחריי<br />
כדי לוודא שאני לא קונה ממתקים. אבל במקרה הזה לא הייתה לה סיבה לדאגה.<br />
לא רק שלא קניתי ממתקים, גם סירבתי לקבל מהמוכר הנחמד סוכרייה והסברתי<br />
לו שיש לי סוכרת. אמא מאוד דואגת לי, עוזרת לי להתמודד עם המחלה ולפעמים<br />
מתגמלת אותי בהתאם לתוצאות של הבדיקות. פעם בשבועיים אני מתייצבת<br />
במרפאת הסוכרת, שם בודקים את רמות הסוכר בשבועיים שחלפו וקובעים תוכנית<br />
לשבועיים הבאים. אני מרגישה שהסוכרת הפכה אותי ליותר אחראית, אני מקפידה<br />
על התזונה שלי, בודקת כל דבר לפני שאני אוכלת אותו ודואגת לעשות כמה<br />
שיותר פעילות גופנית, שעוזרת לאזן את רמות הסוכר בדם. בסך הכל הסוכרת לא<br />
משבשת לי את החיים יותר מדי. אני ילדה שמחה ושאפתנית, משחקת כדורסל מגיל<br />
צעיר מאוד, לומדת בכיתת מדעים וכבר מגיל שלוש אני חולמת להיות רופאת ילדים.<br />
על המפגש עם דונלד סנפורד:<br />
דונלד הגיע לבקר אותנו בבית החולים זיו בצפת וסיפר לנו על חייו האישיים<br />
והספורטיביים. המפגש איתו היה מאוד משמח. היה מרתק לשמוע את הסיפור<br />
שלו ולהקשיב לתובנות שלו כספורטאי אולימפי, על החיים שלו ועל הדרך שעבר<br />
מגיל צעיר ועד שהגיע להישגים האלה. יכולתי להזדהות איתו בקלות, גם מבחינת<br />
השאיפות והחתירה להצלחה בכל מחיר, ובעיקר בהקשר של התמיכה המשפחתית<br />
שהוא מקבל. גם במקרה שלי המשפחה היא העוגן המרכזי בחיי, תמיד-תמיד שם<br />
בשבילי, בכל מצב ובלי תנאים.<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
נרמין )בראא( סרחאן<br />
בת 12, מחורפיש<br />
58 57
נרמין )בראא( סרחאן - אביב בן סימון - דונלד יוג'ין סנפורד<br />
נרמין )בראא( סרחאן - אביב בן סימון - דונלד יוג'ין סנפורד<br />
אביב בן סימון<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
את הסוכרת גילו אצלי כשהייתי בן שלוש וכמה חודשים, בקיץ. החשד התעורר<br />
כשהייתי רץ הרבה לשתות והולך הרבה לשירותים. אני מטופל במרפאה המדהימה<br />
של ד"ר אורנה בבית החולים זיו בצפת והיא הצליחה להכניס אותי בקלות ובלי<br />
יותר מדי דרמה לאורח חיים שגרתי. למרות הסוכרת, החיים שלי דומים מאוד לחיים<br />
של כל ילד בגילי. אני אוכל הכל, עוסק הרבה בספורט, ואחת לשבועיים אני מגיע<br />
למחלקה לבדיקות. אני אוהב מאוד לשחק עם חברים באקס בוקס, לראות סרטים,<br />
לשחק כדורשת והוקי, אבל התחביב הכי רציני שלי הוא כדורגל. אני מתאמן ארבע<br />
פעמים בשבוע בקבוצת הנוער הפועל מטה אשר וכל שבת יש לנו משחק. התפקיד<br />
שלי בקבוצה הוא חלוץ, והחלום שלי הוא להיות שחקן כדורגל כשאגדל. אני אוהד<br />
את ברצלונה, וכשיוצא לי אני הולך למשחקים של בית"ר ירושלים. אבא לוקח אותי<br />
לאימונים ובא לראות אותי בכל משחק ואמא מצטרפת לפעמים. חשוב לי מאוד<br />
שילדים במצבי יידעו שהסוכרת לא פוגעת בחיים. אני עושה הכל וחי חיים רגילים<br />
לגמרי, רק צריך להיות אחראי ולהיות במעקב.<br />
על המפגש עם דונלד סנפורד:<br />
הפגישה עם דונלד הייתה מעניינת. הוא ספורטאי מאוד מרשים – הגובה שלו והגוף<br />
האתלטי החזק שלו וגם המסירות שלו לאימונים ולריצה. הוא הראה לנו פרסים שזכה<br />
בהם וגם את נעלי הריצה שלו והדגים לנו תרגילים שכדאי לעשות לשיפור הנשימה<br />
וזרימת הדם. אחד הדברים שלקחתי איתי מהמפגש הוא העצה להתמיד במה שאני<br />
אוהב ולא לוותר לעצמי. השאיפה שלי להיות כדורגלן עוזרת לי להתמיד, ואני באמת<br />
משתדל לא לוותר לעצמי. למשל בנושא האימונים, זה לא קל להתאמן ארבע פעמים<br />
בשבוע, אבל גם כשיש לי לחץ בלימודים וגם כשיש לי דברים אחרים, אני תמיד דואג<br />
לפנות זמן לאימונים, כי מבחינתי זה בראש סדר העדיפויות.<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
אביב בן סימון<br />
בן 13, מנווה זיו<br />
60 59
נרמין )בראא( סרחאן - אביב בן סימון - דונלד יוג'ין סנפורד<br />
דונלד יוג'ין<br />
סנפורד<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
כל המשפחה שלי מאוד ספורטיבית וגם אני עוסק בספורט מגיל 13. אמא שלי הייתה<br />
המאמנת הראשונה שלי ועודדה אותי להתאמן כל יום. באיזשהו שלב הבנו יחד שאני לא<br />
הכי טוב בכדורגל או בכדורסל ואמא אמרה לי שאני חייב לנסות לרוץ. לקח לי זמן להבין<br />
שזה מה שאני הולך לעשות. העדפתי בהתחלה להישאר בבית ולשחק נינטנדו… הדבר<br />
הכי קשה היה להתחיל, פשוט לצאת מהבית ולהזיז את עצמי. באיזשהו שלב הצטרפתי<br />
לקבוצת נערים ונערות שרצים, והמשימה הראשונה שלנו הייתה לרוץ 300 מטר. הגעתי<br />
אחרון. ההורים שלי אמרו לי שלא הניצחון הוא העיקר אלא עצם ההשתתפות. כשאני<br />
חושב על המקום שבו אני נמצא היום, קשה להאמין איזו דרך ארוכה הייתי צריך לעבור<br />
כדי להגיע להישגים האלה, למדליות ולגביעים. מבחינתי, ההישג הכי גדול שלי הוא<br />
הדרך עצמה. לא תמיד אני מנצח ולא תמיד אני זוכה, אבל הדרך היא הדבר הכי חשוב.<br />
על המפגש עם ילדי מחלקת הסוכרת בבית החולים זיו בצפת:<br />
אמא שלי גם חולת סוכרת וכיום אני מרגיש שאני מחזיר לה קצת על כל העזרה שהיא<br />
מעניקה לי כל החיים, כשאני מעודד אותה להתאמן ולאכול בריא. בכלל, אם אני יכול לבחור<br />
בין לנצח ובין להשפיע על חיים של מישהו, בלי היסוס אני בוחר באפשרות להשפיע על<br />
חיים של ילדים ואנשים. הפגישה עם הילדים המתמודדים עם סוכרת בבית החולים זיו<br />
בצפת הייתה יותר חשובה מכל מירוץ. שמחתי לראות שהם מקבלים כל כך הרבה תמיכה<br />
מסביב ושמחתי לדעת שהם מבצעים הרבה פעילות גופנית. הם בערך בגיל שבו אני התחלתי<br />
להתאמן, ואני בטוח שהם יגיעו רחוק.<br />
דונלד יוג'ין סנפורד<br />
בן 29 מקיבוץ עין שמר, אתלט אולימפי, רץ 400 מטרים, מקום שלישי באליפות<br />
אירופה 2014, ייצג את נבחרת אירופה בגביע הבין-יבשתי של התאחדות<br />
האתלטיקה הבינלאומית ,)IAAF( ישתתף במשחקים האולימפיים בריו בפעם<br />
השנייה בקריירה שלו.<br />
62 61
ולאד זגוביסלו - ראובן מגנאג'י<br />
שירז הדר - מורן סמואל<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
דווקא בדברים<br />
הקטנים<br />
ולאד זגוביסלו וראובן מגנאג'י<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
64 63
ולאד זגוביסלו - ראובן מגנאג'י<br />
ולאד זגוביסלו - ראובן מגנאג'י<br />
ולאד זגוביסלו<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
אחד הדברים שאני הכי-הכי אוהב זה לדוג. אני יוצא לדיג מגיל שלוש, עם אבא, סבא או שניהם.<br />
אני תופס קרפיונים ענקיים אבל לא אוכל אותם. הדיג מרגיע אותי ומשמח אותי וההורים שלי<br />
עושים הכל כדי שיהיו לנו הרבה הזדמנויות לצאת לדיג. אני כל כך אוהב את זה, עד שבלילה<br />
שלפני היציאה לדיג אני מתעורר מרוב התרגשות כל שעה ולא צריך שיעירו אותי בחמש כדי<br />
לצאת. חוץ מהתחביב הזה, אני גם מאוד אוהב כדורגל, אבל לצערי בינתיים אוסרים עליי לשחק<br />
בגלל המצב הרפואי שלי. בגיל ארבע וחצי עברתי השתלת כבד והייתי הרבה מאוד בבית ובבית<br />
החולים במקום להיות בגן ואחר כך בבית הספר. היום אני לומד בכיתה קטנה ויש לי עזרה, גם<br />
פרטנית, כי אני עדיין מפסיד הרבה שיעורים.<br />
עד גיל שמונה הייתי בן יחיד ואז נולד לי אח קטן, ניקיטה. בהתחלה לא היה לי קל להתרגל לזה<br />
שאני כבר לא בן יחיד, אבל כשהוא קצת גדל נעשינו חברים מאוד טובים ואני אוהב אותו כל כך.<br />
חלק גדול מהחיים אני מבלה בבית החולים, ופיתחתי כל מיני שיטות להעביר את הזמן בצורה<br />
יותר אופטימית. למשל, אני מתחבר מאוד בקלות ויש לי חברים בכל מקום. אמא שלי עוזרת לי<br />
בכל דבר ותומכת בי ואני אפילו מצליח לשחק קצת כדורגל, למרות שזה לא מומלץ במצבי. זה<br />
הדבר שהכי הייתי רוצה לעשות ואני לא מוותר על התקווה שבקרוב אצליח לעשות גם את זה.<br />
לפני שנתיים נסעתי עם כמה חברים ממחלקת השתלות הכבד ושני רופאים לשווייץ, שם למדנו<br />
לגלוש על השלג. החלום שלי כשאהיה גדול הוא לנסוע שוב לשווייץ ולהיות גולש סקי מקצועי.<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
על המפגש עם ראובן מגנאג'י:<br />
כשראובן הגיע לכיתה שלי, המורה הייתה בהלם כי הילדים בכיתה שלי לא כל כך מרוכזים בדרך<br />
כלל וקשה לגרום להם להקשיב. אבל כשראובן דיבר החברים שלי היו מאוד קשובים ושיתפו<br />
פעולה. כולנו היינו מרותקים לסיפור שלו. זה היה מדהים לראות איך מישהו שעבר חוויה קשה<br />
בעבר ממשיך להיות כזה שמח וחייכן ומגיע להישגים אולימפיים בספורט. ביום הצילומים בתל-<br />
אביב היה כיף, ביקשו ממני להשפריץ על ראובן מים מדלי וזה היה מאוד מצחיק.<br />
ולאד זגוביסלו<br />
בן 12, מבת ים<br />
66 65
ולאד זגוביסלו - ראובן מגנאג'י<br />
ראובן מגנאג'י<br />
ספר המנטורים של סמסונג | שני הצדדים חייבים לנצח<br />
מאז שהייתי בסכנת חיים אני רואה את עצמי כאדם שהולך עקב בצד אגודל, בחיים בכלל<br />
ובספורט בפרט. אני עושה דברים קטנים שמובילים אותי בדרך. יש לי מטרה והמטרה<br />
שלי היא לחיות.<br />
כשאני נותן הרצאות למבוגרים ולא חוסך מהם פרטים על הנסיבות של הפציעה, אני<br />
אומר שהסיפור הבאמת מעניין הוא על איך לחיות. והמשמעות של לחיות זה הדברים<br />
הקטנים. לקום בבוקר ולהניח את הרגל על הרצפה ומשם להמשיך הלאה. להיות<br />
שמח בכל דבר שעושים ולדעת ששום דבר הוא לא מובן מאליו. כדי להצליח להגשים<br />
את המטרה הזו, שהיא החיים עצמם, נדרשות התמדה ודבקות ללא פשרות, ודווקא<br />
בדברים הקטנים, לא בדברים הגדולים. הרי אפשר לברוח ויש הרבה מאוד נתיבי בריחה,<br />
אבל אם מצליחים לא לוותר לעצמנו בדברים הקטנים שמרכיבים את השגרה ואת הקיום<br />
היומיומי, זה ההישג הכי גדול והניצחון של רוח האדם.<br />
על המפגש עם ולאד:<br />
בהתחלה חששתי מהקבוצה. ידעתי שמדובר בכיתה קטנה והמורה ציינה שבשעה שקבענו<br />
לפעמים קשה להם להתרכז. בסופו של דבר הופתעתי מאוד לטובה מהכיתה ומהחברים של<br />
ולאד, ששאלו הרבה שאלות והפגינו עניין בסיפור שלי.<br />
גם כשנפגשנו במרכז החתירה ולאד מאוד התלהב. סיירתי איתו במרכז והסברתי לו על<br />
ההבדלים בין הסירות השונות ודיברנו קצת על החתירה ועל מה שהיא דורשת ממני.<br />
כשאני פוגש את ולאד ואני חושב על ילדים אחרים כמותו, אני באמת מרגיש שקטונתי<br />
ושהאתגרים שעומדים בפניי הם כאין וכאפס לעומת האתגרים שהם מתמודדים איתם.<br />
הילדים האלה הם הגיבורים האמיתיים והם יכולים להיות המנטורים שלנו ולא להפך. היכולת<br />
שלהם להמשיך לקום כל פעם ולהמשיך הלאה היא מדהימה. הרגשתי כאילו באתי לחזק<br />
ויצאתי מחוזק. הנחישות של ולאד מזכירה לי כמה חשוב להיות מציאותיים ולדעת שיש<br />
עליות ומורדות, וכמה חשוב להמשיך גם כשקשה, למצוא את הדברים הקטנים שמספקים<br />
נחמה, להמשיך הלאה למרות הכל ולהתמיד בדרך אל המטרה.<br />
ראובן מגנאג'י<br />
ראובן מגנאג'י בן 44, ממקווה ישראל, חותר פראלימפי. מקום שני בגביע העולם<br />
2013. מקום 8 במשחקים הפראלימפיים בלונדון, 2012. מקום 6 אליפות העולם,<br />
2015. ישתתף במשחקים הפראלימפיים בריו בפעם השלישית בקריירה.<br />
68 67
Change language