להורדה - מכון ירושלים לחקר ישראל

40 שנה בירושליםעורכים אורה אחימאיר ויעקב בר-סימן-טוב

מכון ירושלים לחקר ישראלמייסודה של קרן צ'רלס ה'‏ רבסון40 שנה בירושלים2007-1967אורה אחימאירעורכים:‏יעקב בר-סימן-טוב2008

מכון ירושלים לחקר ישראל2Forty Years in Jerusalem 1967-2007Ora AhimeirEdited byYaacov Bar-Siman-Tovעריכת לשון:‏ שלמה ארדתחקיר תמונות:‏ אביגיל בן-שמחוןהגהות:‏ מיכל קורחהגהות:‏ אפרת סערהכנת מפות ‏)פרקים 11(: 10, 6, 1, יאיר אסף שפיראמפות בעמ'‏ ??: ורד שתילהבאה לדפוס:‏ חמוטל אפלעיצוב גראפי:‏ סטודיו רמי וג'קי ‏)גדי גרשון,‏ אלנה קוזנצוב(‏ספר זה רואה אור בסיוע קרן צ'רלס ה'‏ רבסון,‏ ניו יורק.‏מכון ירושלים לחקר ישראל מודה לקרן על סיועה.‏הדברים הנאמרים הם על דעת המחברים בלבד.‏This publication was made possible by The Charles H. RevsonFoundation New York, the Jerusalem Institute for Israel Studies isgrateful for the gracious support. The statements made and the viewexpressed are solely the responsibility of the authorsISSN ?????????© 2008, מכון ירושלים לחקר ישראלבית חי אלישר רחוב רד"ק 20ירושלים 91286© 2008, The Jerusalem Institute for Israel StudiesThe Hay Elyachar House20 Radak St. 92186 Jerusalemwww.jiis.org.ilmachon@jiis.org.il

3תוכן ענייניםעל המחברים 1פתח דבר:‏ לאחר 40 שנה / העורכים 1אוכלוסיית העיר 2007-196701. אוכלוסיית ירושלים - תהליכי שינוי / ד"ר מאיה חושן 102. דמוגרפיה,‏ תכנון ומדיניות / 2020-2000 פרופ'‏ סרגי'ו דלה פרגולה 203. האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה / ד"ר יעקב לופו וניצן חן 304. עלייתה ונפילתה של ירושלים כבירת פלסטין / ד"ר הלל כהן 405. הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל / ד"ר אמנון רמון 5התמורות במערך המרחבי והתפקודי1106. המערך התפקודי והמטרופוליטני של ירושלים / ישראל קמחי 2207. אסטרטגיית חדשנות אזורית לעידוד צמיחה בירושלים / ד"ר דן קאופמן 3308. מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושלים / אדריכל דוד קרויאנקר 4409. השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות-ברזל בירושלים / פרופ'‏ אילן סלומון 4410. מחומה בליבה לחומה סביבה / ישראל קמחי רוח וחברה5511. מערכת החינוך הייחודית של ירושלים / ד"ר מאיה חושן 6612. היצירה התרבותית בירושלים / אבנר רוטנברג 7713. תרומת המגזר השלישי לירושלים / דוד ברודט 8814. המִנהל הקהילתי בירושלים - בין הקהילה לממסד / פרופ'‏ הלל שמיד 9915. ירושלים כעיר יצירתית בינלאומית / אראל מרגלית משפט וממשל11116. מעמדה של ירושלים במשפט מדינת ישראל / השופט חיים כהן ז"ל 12217. מעמד הערבים תושבי מזרח ירושלים / פרופ'‏ רות לפידות 13318. החלטות ממשלה בנושא ירושלים / גיא גלילי וראובן מרחב 15519. ירושלים ברטוריקה הפוליטית של מדינת ישראל / ד"ר נדיר צור הסכסוך הישראליפלסטיני בירושלים22220. המקומות הקדושים - היבטים משפטיים / פרופ'‏ רות לפידות 22321. הר הבית בידם,‏ הכותל בידינו / ד"ר יצחק רייטר 22422. ירושלים כחסם בסכסוך הישראלי-פלסטיני / פרופ'‏ יעקב בר-סימן-טוב,‏ ד"ר קובי מיכאל 22423. איחוד העיר ושאלות שלא באו על פתרונן / דני רובינשטיין 33524. הרהורים על הסוציולוגיה של ירושלים / פרופ'‏ שמואל נח איזנשטדט 36025. סוף דבר / ישראל קמחי

From Conflict Resolution to Reconciliation (OxfordUniversity Press, N.Y. , 2004); The Israeli-PalestinianConflict: The Shift From Conflict Resolution to ConflictManagement (Palgrave MacMillan, N.Y. , 2007).על המחבריםאורה אחימאיר,‏ מנהלת מכון ירושלים לחקר ישראל;‏ערכה ספרים ופרסומים על ירושלים,‏ על מעמדהאישה בישראל ועל התרבות העברית בארץ-‏ישראל,‏ ביניהם:‏ - 2000-1900 מאה שנות תרבות‏)עם חיים באר(‏ בהוצאת עם עובד וידיעות אחרונותJerusalem – A City and its Future (with ;)2000(; Marshall Breger), Syracuse University Press, 200240 שנה בירושלים 2007-1967 ‏)עם יעקב בר-סימן-‏טוב(,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל )2008(.פרופ'‏ שמואל נח אייזנשטדט,‏ במשך יותר מחמישיםשנות-מחקר פרסם עשרות ספרים ומאות מאמריםוערך ספרים חשובים בסוציולוגיה.‏ חתן פרס ישראללסוציולוגיה )1973(; פרס מקאִיוור McIver של האגודההסוציולוגית האמריקאית )1964(; פרס רוטשילד למדעיהחברה )1970(; פרס מקס פלנק )1994(; פרס א.מ.ת.‏)2005( ופרס הולברג )2006(. זכה בתארי דוקטור לשםכבוד באוניברסיטאות רבות בעולם,‏ ביניהן:‏ הלסינקי,‏הרווארד,‏ תל-אביב,‏ דיּוק,‏ מרכז אירופה,‏ ורשה,‏ ועוד.‏דוד ברודט,‏ כלכלן,‏ בעל חברה לייעוץ כלכלי,‏ יו"רמועצת המנהלים של בית החולים ‏"הדסה",‏ יו"ר הוועדהמנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב,‏ יו"ר הוועדהמנהל של הקרן לירושלים,‏ ויו"ר הוועד המנהל שלמכללת ‏"הדסה".‏ היה מנכ"ל משרד האוצר ושימש יו"רועדות ציבוריות שונות בתחומי המשק והחברה;‏ היהיו"ר הועדה לבחינת תקציב הביטחון )2007(; אחזקותריאליות על-ידי הבנקים )1995( ומנהל המשלחתהישראלית לשיחות הכלכליות עם הפלסטינים בפריז.)1994-1993(פרופ'‏ יעקב בר-סימן-טוב,‏ מומחה ליחסים בינלאומייםבאוניברסיטה העברית בירושלים.‏ ראש מרכז שוויץלחקר סכסוכים,‏ ניהולם ויישובם באוניברסיטההעברית בירושלים וראש מכון ירושלים לחקר ישראל.‏חיבר וערך ספרים ומאמרים רבים על ניהול סכסוכיםויישובם,‏ בעיקר הסכסוך הישראלי-ערבי.‏ שני הספריםהאחרונים שערך:‏גיא גלילי,‏ בעל תואר ראשון בפילוסופיה,‏ כלכלהומדע המדינה ותואר שני במדע המדינה ‏)בהצטיינות(‏מהאוניברסיטה העברית בירושלים.‏ עוסק במחקריםשונים בנושאי ירושלים במכון ירושלים לחקר ישראל.‏פרופ'‏ סרג'יו דלה-פרגולה,‏ מרצה במכון ליהדות זמננוע"ש אברהם הרמן באוניברסיטה העברית בירושליםולשעבר ראש המכון.‏ בעל הקתדרה ע"ש שלמה ארגובליחסי ישראל והתפוצות;‏ עמית בכיר וראש הפרויקטהדמוגרפי במכון לתכנון מדיניות עם יהודי .)JPPPI(מומחה לדמוגרפיה של הקהילות היהודיות בעולם;‏חיבר וערך 30 ספרים ומונוגרפיות ו-‏‎150‎ מאמרים,‏ביניהם:‏World Jewry Beyond 2000: The DemographicProspects, Oxford Center of Judaic and HebrewStudies, 1999, p. 78; Jerusalem's Population, 1995-2020: Demography, Multiculturalism and UrbanPolicies, European Journal of Population, 2001, pp.165-199.שימש יועץ לנשיא מדינת-ישראל,‏ ממשלת-ישראל,‏עיריית-ירושלים.‏ זוכה פרס סקלאר )1999( מטעםהאגודה למחקר מדעי-חברתי על יהודים .)ASSJ(ד"ר מאיה חושן,‏ גיאוגרפית ומתכננת-ערים,‏ חוקרתבכירה במכון ירושלים לחקר ישראל ומרצה בביתהספר לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים.‏ עורכתהשנתון הסטטיסטי לירושלים והפרסום הנלווה לו עלנתונייך ירושלים,‏ בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראלועיריית-ירושלים;‏ מנחה צוותי-מחקר.‏בין ספריה ומאמריה:‏ תכנית-אב למוסדות-חינוךבמזרח-ירושלים ‏)עם ישראל קמחי,‏ מוחמד נכאל ובלההפיאמנטה(‏ )2003(. חינוך זה גם עניין של גיאוגרפיה:‏היבטים מרחביים של אוכלוסייה,‏ חברה ושלטון,‏בתוך:‏ דן ענבר ‏)עורך(;‏ לקראת מהפכה חינוכית?‏ מכוןון ליר בירושלים,‏ הקיבוץ המאוחד;‏ האגן ההיסטורי- האוכלוסייה ומעמד התושבים,‏ בתוך:‏ אמנון רמון‏)עורך(,‏ האגן ההיסטורי של ירושלים:‏ בעיות וחלופותלפתרונן,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל )2007(.4

5ניצן חן,‏ היה מנהל החדשות,‏ עורך מבט ופרשן לעניינידת ומדינה בערוץ הראשון.‏ התמחה בסיקור תנועת ש"סכמעט מיום הקמתה.‏מחבר הספר מרן עובדיה יוסף - הביוגרפיה ‏)ביחד עםהעיתונאי אנשיל פפר(‏ על מנהיגה הרוחני של תנועתש"ס.‏ הספר כולל עדויות,‏ מסמכים ויומנים אישייםשל המנהיג הרוחני והפוליטי הבולט ביותר בישראלזה למעלה מ-‏‎30‎ שנה,‏ פרי עבודת-מחקר עיתונאיתשנמשכה למעלה מארבע שנים.‏השופט חיים כהן ז"ל )2002-1911(, היה פרקליט המדינההראשון ובשנת 1950 מונה ליועץ המשפטי לממשלה.‏ב-‏‎1960‎ נבחר לשופט בית המשפט העליון ופרשלגמלאות כממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון.‏עם פרישתו נבחר לנשיא האגודה לזכויות האזרח.‏היה בין מקימי התנועה ליהדות הומניסטית והאגודההבינלאומית של משפטנים יהודים.‏ בין ספריו:‏ משפטוומותו של ישו הנוצרי בהוצאת דביר ‏)תשכ"ח(,‏ המשפטבהוצאת מוסד ביאליק ‏)תשנ"ב - 1991(;ד"ר הלל כהן,‏ חוקר במכון ירושלים לחקר ישראלובמכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים.‏ מלמדהיסטוריה פלסטינית בחוג למזרח-תיכון באוניברסיטההעברית בירושלים.‏ ספריו ומאמריו העוסקים בחברההפלסטינית וביחסי יהודים-ערבים בארץ התפרסמובעברית,‏ בערבית ובאנגלית.‏בין פרסומיו:‏ הנפקדים הנוכחים:‏ הפליטים הפלסטיניםבמדינת ישראל מאז 1948, ירושלים,‏ המכון לחקרהחברה הערבית בישראל )2000( שיצא לאור בערביתבמסגרת המכון ללימודים פלסטיניים בביירות)2003(; צבא הצללים:‏ משת"פים פלסטינים בשירותהציונות ,1948-1917, ירושלים )2004( שיצא לאור גםבאנגלית Press,( Berkeley, University of California2007(; ערבים טובים:‏ המודיעין הישראלי והערביםבישראל,‏ 1967-1948, ירושלים,‏ עברית וכתר )2006(,‏)מהדורה ערבית יצאה לאור בירושלים/אלקודס(;‏ כיכרהשוק ריקה:‏ עלייתה ונפילתה של ירושלים הערבית2007-1967, ירושלים,‏ מכון ירושלים לחקר ישראלועברית,‏ 2007.ד"ר יעקב לופו,‏ היסטוריון וחוקר החברה החרדית.‏ספריו:‏ ש"ס דליטא - ההשתלטות הליטאית על בני-‏תורה ממרוקו,‏ הקיבוץ המאוחד )2004(; מִפנה בחברההחרדית - הכשרה מקצועית ולימודים אקדמיים,‏ מכוןפלורסהיימר למחקרי מדיניות )2003(.חוקר קורותיה של הקהילה החרדית במערב-אירופהבתקופה שבין השואה להקמת מדינת-ישראל,‏ מטעםהקרן להנצחת השואה של ממשלת-צרפת.‏פרופ'‏ רות לפידות,‏ כלת פרס-ישראל לחקר המשפט)2006(; פרופסור ‏)אמריטוס(‏ למשפט בינלאומיבאוניברסיטה העברית בירושלים ופרופסור למשפטיםבמסלול האקדמי של המכללה למִנהל.‏ חברה ברשימתהבוררים של בית המשפט הקבוע לבוררות בהאג וחוקרתבכירה במכון ירושלים לחקר ישראל.‏ היתה היועצתהמשפטית של משרד החוץ ונמנתה עם צוות הבורריםשדן בסכסוך הגבול בין ישראל ומצרים באזור טאבה.‏פרסמה תשעה ספרים וכ-‏‎100‎ מאמרים,‏ ביניהם פרסומיםשונים על ירושלים.‏ בין ספריה:‏ העיר העתיקה - סיכוםבעקבות דיוני צוות חשיבה,‏ מכון ירושלים לחקרישראל )2002(; חוק יסוד:‏ ירושלים בירת ישראל,‏ המכוןלמחקרי חקיקה ומשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאלסאקר,‏ הפקולטה למשפטים,‏ האוניברסיטה העבריתבירושלים ;)1999( to Autonomy – Flexible SolutionsEthnic Conflicts, United States Institute of Peace.Press, Washington D.C. 1997ד"ר קובי מיכאל,‏ חוקר במכון ירושלים לחקר ישראלועמית-מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית.‏מלמד באוניברסיטת תל-אביב,‏ במרכז הבינתחומיבהרצלייה ובמכללה לביטחון לאומי.‏ מחקריו מתמקדיםבשלושה נושאים עיקריים:‏ צבא ופוליטיקה;‏ הסכסוךהישראלי-פלסטיני ומבצעי שמירת-שלום כאמצעילהתערבות הקהילה הבינלאומית באזורי-סכסוך.‏פרסם כ-‏‎30‎ מאמרים בתחומי התמתחותו,‏ ביניהם בהוצאתמכון ירושלים לחקר ישראל:‏ מעורבות בין-לאומית ב"אגןהקדוש"‏ בירושלים - רקע ומשמעויות )2003(; ירושליםגדר סביב לה - בניית גדר הביטחון ‏)גדר ההפרדה(‏ סביבירושלים ‏)בשיתוף עם אמנון רמון(‏ )2004(; העימות האליםהישראלי-פלסטיני,‏ 2005-2000, המעבר מיישוב סכסוךלניהול סכסוך ‏)בשיתוף יעקב בר-סימן-טוב,‏ אפרים לביא

7שימור ופיתוח בר-קיימא,‏ עם מאיה חושן ומוטי קפלן)2004(; איכות הסביבה העירונית,‏ ‏)עורך(‏ )2005(;גדר ההפרדה בירושלים - השלכות על העיר ותושביה)2005(, ‏)גם באנגלית(.‏ שותף בצוותי החשיבה שלהמכון בנושא הסדרי-שלום בירושלים,‏ האגן ההיסטורישל העיר וההיפרדות משכונות במזרח-ירושלים.‏אדריכל דוד קרויאנקר,‏ עוסק,‏ מאז 1969, בתכנון,‏ שימור,‏שיקום והחייאה של מבנים ושכונות בירושלים ובתיעודארכיטקטוני-היסטורי.‏ מפעלו החלוצי-מקורי בחקרובתיעוד המורשת הבנויה של ירושלים,‏ על תקופותיהוסגנונותיה השונים,‏ משתקף בכשלושים ספרים ועשרותמאמרים שהתפרסמו בעיתונות המקצועית והכללית.‏ כלאלה מהוים מסד תרבותי מקיף בלימוד המבנה האורבני,‏האדריכלי והאתנוגרפי של ירושלים ובהבנת הבעיותהכרוכות בתהליכי השמימור וההתפתחות של העיר.‏בין ספריו שיצאו לאור בהוצאת ‏"כתר"‏ ומכון ירושליםלחקר ישראל:‏ שישה כרכים של הסדרה ‏"אדריכלותבירושלים - תקופות וסגנונות"‏ )1993-1983(, ‏"טלביה,‏קטמון והמושבה היוונית"‏ )2002(, רחוב יפו - ביוגרפיהשל רחוב - סיפורה של עיר"‏ )2005(, ‏"המושבההגרמנית ורחוב עמק רפאים"‏ )2008( וכן Jerusalem"Architecture שיצא לאור בארבע שפות ב - 1994.דני רובינשטיין,‏ עיתונאי,‏ חבר הנהלת מערכת הארץ;‏לימד באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטתבן-גוריון בנגב,‏ בחוגים לתקשורת ולמזרח תיכון.‏מלמד ומרצה בחו"ל וכותב בעיתונים ובכתבי-עתזרים.‏ בין ספריו:‏ מי לה'‏ אלי,‏ גוש אמונים,‏ הקיבוץהמאוחד )1982(; חיבוק התאנה,‏ על זכות השיבה שלהפלסטינים,‏ כתר )1990(. ערפאת - דיוקן,‏ זמורה ביתן)2001(. הספרים תורגמו ופורסמו בארצות הברית,‏במדינות אירופה ובארצות ערב.‏ ספרו האחרון ‏)בשיתוףאחרים(:‏ קמפ-דיוויד 2000, מה באמת קרה שם?,‏ ידיעותאחרונות,‏ ספרי עליית הגג )2003(.אבנר רוטנברג,‏ סופר ויועץ לענייני תרבות ואמנות.‏ היהמנהל האגף לחינוך חברתי וסגן מנהל האגף לתרבותבעיריית-ירושלים.‏ פרסומיו:‏ הפרק תרבות ואמנותבירושלים,‏ בתוך:‏ עיר בסבך,‏ לקסיקון ירושלים בת-‏זמננו מכון ירושלים לחקר ישראל )2003(; דו"ח קרןברכה - התמיכות במוסדות האמנות בירושלים )2005(.מספריו:‏ נדודי שינה ‏)סיפורים(,‏ צ'ריקובר )1984( שזכהבפרס ניומן;‏ הקפיצה ‏)רומן(,‏ בית שלמה )1992(; אלופותהברידג',‏ רומן סיפורים,‏ אגודל )2003(.ד"ר יצחק רייטר,‏ מרצה בכיר ללימודי האסלאם והמזרחהתיכון במכללה האקדמית אשקלון ומלמד בתכנית לחקרסכסוכים באוניברסיטה העברית בירושלים.‏ עמית בכירבמכון טרומן ובמכון ירושלים לחקר ישראל.‏ בין ספריו:‏ריבונות האל והאדם:‏ קדושה ומרכזיות פוליטית בהר הבית‏)עורך(,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל )2001(; מירושליםלמכה ובחזרה - ההתלכדות המוסלמית סביב ירושלים,‏מכון ירושלים לחקר ישראל )2005(; הספר ראה אורבשפה האנגלית )2008) MacMillan ;Palgrave המקומותהקדושים בירושלים העתיקה:‏ אופציות לניהולם במסגרתהסדר מדיני,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל )2008(.ד"ר אמנון רמון,‏ חוקר במכון ירושלים לחקר ישראל ורכזקורסים ביד בן-צבי.‏ עבודת הדוקטורט שלו עוסקת ביחסיישראל והכנסיות הנוצריות על רקע שאלת המקומותהקדושים בירושלים.‏ מתמחה בנושאי נצרות וירושלים,‏וכן בשאלת הר הבית וירושלים בעידן המודרני.‏בין פרסומיו:‏ דוקטור מול דוקטור גר - שכונת רחביהבירושלים,‏ יד בן-צבי )1998(; עיר בסבך - לקסיקוןירושלים בת-זמננו ‏)עורך(,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל)2003(; ירושלים,‏ גדר סביב לה - בניית גדר הביטחון‏)גדר ההפרדה(‏ סביב ירושלים ‏)עם קובי מיכאל(,‏ מכוןירושלים לחקר ישראל ;)2004( City Around the HolyChristian Tourist Routs, The Jerusalem Institute for.Israel Studies 2000פרופ'‏ הלל שמיד,‏ נמנה עם סגל בית-הספר לעבודהסוציאלית ולרווחה חברתית על-שם פאול ברוואלדבאוניברסיטה העברית בירושלים.‏ מנהל המרכז לחקרהפילנתרופיה בישראל וראש הקתדרה ללימוד ארגונימתנדבים ומוסדות ללא כוונת רווח,‏ על-שם סנטרייד ל.‏ז'אק מנארד באוניברסיטה העברית בירושלים.‏פרסומיו כוללים מחקרים,‏ מאמרים וספרים על התפתחותהמִנהלים הקהילתיים בארץ ובעולם:‏ המִנהל הקהילתי- מגמות ותמורות ו--‏ Experiments in Civil Society.Neighborhood Self Management היה דיקן בית הספרלעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטההעברית בירושלים בשנים 2006-2003.

9פתח דבר - 40 שנה לאיחוד ירושליםאורה אחימאיר ויעקב בר-סימן-טוב40 שנה לאחר מלחמת ששת הימים הלך לעולמו טדי קולק,‏ האיש שהשפיע יותר מכל אישיות אחרת על התמורותהעצומות שחלו בירושלים במשך שנות דור.‏ טדי הנהיג את העיר במשך 27 שנים - משנת 1965 ועד שנת - 1993בתנופה,‏ באהבה ובכוונה לעשותה ליפה שבערי העולם - לעיר שמיטיבה עם כל תושביה,‏ עיר הנבנית תוך כבודלעברה העשיר,‏ עיר של צדק ושלום.‏ טדי היה אמור ליישם את ‏"איחוד"‏ העיר בהמשך להחלטות הממשלה והכנסתמסוף יוני 1967. הוא העריך,‏ מלכתחילה,‏ שחלום העיר המאוחדת והצודקת אינו אפשרי,‏ והודה לא פעם בקוצר-ידוובקוצר ידי השלטון הישראלי להתמודד עם משימה היסטורית אך בלתי-אפשרית זו.‏ טדי ציין,‏ בצער,‏ שעם כל מהשנעשה וייעשה בירושלים,‏ התושבים הערבים הפלסטינים לא יחדלו לראות עצמם כמי שחיים תחת כיבוש.‏ דעתוהיתה שאיחוד חד-צדדי וכפוי אינו יכול להיות אמיתי.‏ בתקופת כהונתו היו תקופות של שלווה יחסית,‏ בהן נראהשאף אם האיחוד אינו אפשרי,‏ ניתן בכל זאת ליצור בסיס של דו-קיום שיאפשר לשני העמים לחיות בירושליםבכבוד הדדי ולהשתלב זה לצד זה בפסיפס השכונות הירושלמי.‏ טדי גילה אמפתיה לתושביה הערביים של העירועודדם להשתתף בבחירות העירוניות,‏ על-מנת לשתפם בקבלת ההחלטות הנוגעות לחייהם.‏האינתיפאדה הראשונה שפרצה בדצמבר 1987 היתה המהלומה הראשונה לחזונו של ראש העיר קולק.‏ חרףההשתתפות המוגבלת של תושבי מזרח-ירושלים באירועים האלימים נגד השלטון הישראלי,‏ הדירו התושביםהיהודים את רגליהם מהעיר המזרחית.‏ יידוי האבנים ובקבוקי התבערה היו לתופעה שגרתית בכמה מן השכונותבמזרח-ירושלים,‏ ורשויות הביטחון אף הטילו,‏ לעיתים,‏ עוצר על חלק משכונות העיר.‏ אספקת השירותים העירונייםוהממשלתיים במזרח-ירושלים נפגעה קשות,‏ ונוכחות השלטון הישראלי במזרח העיר הצטמצמה.‏תהליך אוסלו,‏ שהחל בסוף 1993, לאחר תום כהונתו של קולק,‏ הפיח תקוות לשינוי המציאות העגומה בעיר.‏אולם תרומתו העיקרית היתה בהגדלת השפעתה של הרשות הפלסטינית במזרח העיר.‏ מתוקף הסכמי אוסלושנחתמו עם הפלסטינים,‏ הכירה ישראל,‏ למעשה,‏ בזיקתם של התושבים הערבים לרשות הפלסטינית ובזכותםלבחור ולהיבחר למוסדותיה ‏)בתנאים מסוימים(.‏ בכך סללה ישראל את הדרך לקבורתו של רעיון האיחוד ‏)לפחותבמה שנוגע לאוכלוסייה הפלסטינית במזרח-ירושלים(.‏ הדיון בסוגיית ירושלים בוועידת קמפ-דייוויד ‏)יולי 2000(העלה מציאות מורכבת זו על פני השטח,‏ והצליח לסדוק בפעם הראשונה את הקונצנזוס הישראלי בדבר ‏"ירושליםמאוחדת בריבונות ישראלית לנצח נצחים".‏האינתיפאדה השנייה,‏ שפרצה בסוף שנת 2000 וגל פיגועי הטרור הפלסטיני שפקדו את העיר,‏ הביאו לבניית גדרההפרדה,‏ שחלקה הגדול בנוי כחומת בטון המפרידה למעשה בין מזרח-ירושלים לבין שטחי המטרופולין הערביתהמקיפים אותה ונמצאים מחוץ לתחום המוניציפלי.‏ בניית הגדר הנחיתה עוד מהלומה על תושבי מזרח-ירושלים,‏שנותקו,‏ למעשה,‏ מבחינה חברתית וכלכלית מן הגדה המערבית ומן העורף הטבעי שלהם.‏חייל צה"ל בעמדת תצפית מעל שער שכם,‏ 2006

במבט רטרוספקטיבי,‏ לאחר 40 שנה,‏ נראה שרעיוןהאיחוד היה בעיקרו טריטוריאלי,‏ והוגיו לא שקלו לעומקאת משמעויותיו לגבי האוכלוסייה המזרח-ירושלמית.‏הכמיהה לשטח,‏ ובעיקר לעיר העתיקה ולמקומותהקדושים ליהודים,‏ יצרה אמנם איחוד טריטוריאלי,‏ אךלא היה ניסיון ישראלי משמעותי ‏"לאחד"‏ בין תושביהעיר היהודים,‏ אזרחי-ישראל,‏ לבין התושבים הערבים‏)שנותרו תושבי-קבע במדינת-ישראל,‏ אך לא אזרחים(.‏המיעוט הערבי החי בעיר,‏ נתפס,‏ מראש,‏ בעיני השלטוןהישראלי כאיום דמוגרפי ולא כשותף של אמת.‏ ההכרההישראלית במציאּות זו סללה את הדרך לתכניות לחלקאת העיר מחדש ‏)החל מדיוני קמפ-דייוויד,‏ 2000(.כמו כן במהלך בניית הגדר החלו לעלות רעיונותלהוציא שכונות ערביות אל מחוץ לתחומי העיר ולצרפןלשטחי הרשות הפלסטינית.‏ההכרה בצורך להיפרד משכונות ערביות כדי להשיגהסדר-שלום,‏ משותפת היום לחלקים ניכרים של החברההישראלית ומנהיגיה.‏ הכרה זו משותפת גם לחלק ניכרמן הציבור הפלסטיני,‏ לראשי הרשות הפלסטינית ולרובהגורמים המרכזיים בזירה הבינלאומית.‏ אבדן האמון ביןהצדדים,‏ מצבה הקשה של הרשות הפלסטינית והתנגדותןהחריפה של קבוצות מרכזיות משני הצדדים לכל הסדרפשרה - כל אלה מונעים התקדמות משמעותית בכיוון זה.‏מטרתו העיקרית של ספר זה היא לסקור את התהליכיםהמרכזיים שעברו על העיר ב-‏‎40‎ השנים האחרונותולתרום להבנת מורכבותה הייחודית של ירושלים.‏הספר הוא תרומה קולקטיבית של טובי המומחים וטוביהמוחות שהתגבשו במשך השנים במכון ירושלים לחקרישראל.‏ הספר מנסה לבחון את מצב העיר 40 שנה לאחרמלחמת ששת הימים באופן מקצועי ומפוכח,‏ ולציין מהניתן לעשות כדי לבלום תהליכים שליליים,‏ לנהל אתהמציאות המסובכת ולהיערך לעתיד טוב יותר לתושביהעיר.‏מן הספר עולות תובנות שונות ומגוונות:‏הכול מתחרים על אהבת ירושלים ועל נאמנות להולקדושתה.‏ אין גבול למלים הנשפכות עליה מהערצהומאהבה.‏ אין ספק שמדובר באהבת-אמת וברגשותכנים ועמוקים,‏ אבל לעתים קרובות אין הלימה ביןההתבטאויות לבין המעשים.‏ המעשים מבטאים בדרךכלל גישה אתנו-צנטרית צרה,‏ ולא גישה אורבאניתכוללת ומשותפת.‏ היעדר זהות עירונית משותפת,‏מקשה כמובן על התפתחות תחושה ירושלמית של‏"אנחנו"‏ ומדגיש דווקא את ההבדלים הלאומייםוהדתיים.‏ מאפיין זה חל לא רק לגבי הקהילות האתניותהשונות,‏ אלא גם לגבי קבוצות שונות בתוכן.‏ סודכוחה של ירושלים ויתרונה לעומת ערים אחרות,‏ הואבהיותה מקום-מפגש לשלוש הדתות המונותיאיסטיותולתרבויות שונות מאוד זו מזו.‏ גישה שתדגיש יתרון זה,‏במקום ניהול מאבק בלתי-פוסק בין הקהילות השונות,‏עשויה לתרום לפיתוחה של העיר ולשגשוגה.‏הציבור היהודי בישראל התלכד במשך השנים כחומהבצורה סביב הסיסמא:‏ ‏"ירושלים מאוחדת בריבונותישראל".‏ אך לאחר שתי אינתיפאדות,‏ הולכת ומתחזקתההכרה כי על-מנת להגיע להסדר-שלום,‏ דרושהבירושלים פשרה,‏ לאור הנתונים הדמוגרפיים על הגירהשלילית של יהודים ועל גידול ניכר באוכלוסייה הערבית.‏כך נסדק הקונצנזוס וחלקים ניכרים מן החברה הישראלית‏)בעיקר באוכלוסייה הלא-דתית(‏ כבר מפקפקים במיתוסהאיחוד ומוכנים להיפתח לפתרונות של פשרה ‏)כ-‏‎57%‎מן הציבור הישראלי מוכנים לוויתורים כלשהם בתמורהלשלום-אמת(.‏ 43% מתנגדים ‏)בעיקר מן הציבור הדתיוהמסורתי(‏ לכל ויתור ישראלי בירושלים.‏ אולם רובמכריע של הציבור הישראלי )84%( אינו מאמין כי ניתןלהגיע להסדר אמיתי עם הפלסטינים,‏ גם אם ישראלתסכים לוויתורים משמעותיים בירושלים ‏)ראו מאמרושל ישראל קמחי(.‏תחזיות על איבוד הרוב היהודי אינן חזות הכול - חשוביותר להשתית את פיתוחה העתידי של העיר על איכותבת-קיימא ולהשיב לירושלים את בני המעמד הבינונישהם הבסיס לחוסנּה,‏ יותר מאשר רוב יהודי מִספִרי ‏)ראומאמרה של ד"ר מאיה חושן(.‏חזונות מתנגשים בירושלים - האם חשוב שירושליםתהייה בירה רב-דתית ואוניברסלית,‏ או עיר-בירהייעודית לעם היהודי ולמדינת-ישראל?‏ האם הרחבתגבולות העיר וחיזוק היישובים הפזורים סביבּה,‏ מחזקיםאת כוח המשיכה של העיר או מחלישים אותו?‏ לשניהצדדים במחלוקת יש טיעונים מוצקים ‏)ראו מאמרו שלפרופ'‏ סרג'יו דלה פרגולה(.‏10

11עתיד האוכלוסייה החרדית - אוכלוסייה זו מהווהשליש מהאוכלוסייה היהודית בעיר ותהייה לה השפעהמכרעת על עתיד ירושלים.‏ החברה החרדית מפוצלתלקבוצות שונות,‏ שכל אחת מהן מאמינה שהיא היאהשומרת על מורשת ישראל האמיתית.‏ חברה זו נתונהבמשבר כלכלי הנובע משיעורי השתתפות נמוכיםבשוק העבודה,‏ ורק אם גברים רבים יותר יעברו ממעמדשל ‏"תורתו אומנותו"‏ ‏)לימודי-קודש בלבד(‏ למעמד של‏"השתדלות"‏ ‏)עבודה ופרנסה(‏ תיבלם התפשטות העוניבחברה החרדית.‏ ללא שינויים דרמאטיים במצבה שלאוכלוסייה זו,‏ תמשיך העיר להיות ענייה וחלשה.‏ ניתןלראות ניצנים של שינוי בתחום ההשכלה והתעסוקהבחברה החרדית,‏ אולם אלה הם רק סימנים ראשוניםוראוי לעודד את התפתחותם ‏)ראו מאמרם של ד"ריעקב לופו וניצן חן(.‏השלטת הריבונות הישראלית במזרח-ירושלים -בעקבות גל הטרור הפלסטיני ובמסגרת המאבקברשות הפלסטינית,‏ סגרה ישראל בשנים האחרונותאת רוב המוסדות הפלסטיניים בעיר וגדר ההפרדהניתקה את העיר מן העורף הפלסטיני בגדה המערבית.‏לחלל הזה נשאבים גורמים פלסטיניים קיצוניים כמוהחמאס והג'יהאד האסלאמי.‏ הקמת גדר ההפרדה גרמהלפלסטינים הנושאים תעודת-זהות ישראלית להגראל תוך העיר פנימה,‏ מחשש לאבדן התושבּות שלהםוהזכויות הכרוכות בה.‏ במקביל התחזק מאוד המרכזהפלסטיני ברמאללה,‏ הן כתחליף לשירותים בירושליםוהן כאבן-שואבת למעמד הביניים הפלסטיני ‏)ראומאמריהם של ד"ר הִלל כהן וישראל קמחי(.‏מעמד הנוצרים בירושלים - כשאוחדה העיר התפתחהתקווה גדולה להידוק הקשר בין השלטון הישראלילכנסיות הנוצריות.‏ אך ככל שחלפו השנים - בעיקרלאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה - נגוזה תקווהזו.‏ בשנים האחרונות מזדהות רוב הכנסיות והקהילותהנוצריות עם החברה הפלסטינית.‏ רק הקבוצותהאוונגליסטיות ‏)בעיקר אלו המשתייכות לימיןהדתי בארצות הברית(‏ חיזקו את תמיכתן בריבונותהישראלית על ‏"ירושלים השלמה".‏ הקהילות הנוצריותהמקומיות סובלות ממשבר דמוגרפי מתמשך,‏ המעמידבסכנה את המשך קיומן של מספר קהילות היושבותבעיר מימים ימימה.‏ מצב זה עלול לפגוע קשה במעמדההאוניברסאלי של העיר הקדושה לשלוש הדתות ‏)ראומאמרו של ד"ר אמנון רמון(.‏כלכלת העיר - לאחר עשור של צמיחה כלכלית)1977-1967( דעכה כלכלת-ירושלים.‏ כדי שלאלהיקלע לנקודת-שפל בלתי-הפיכה,‏ יש להתרכז בקידוםההשכלה הגבוהה וההכשרה המקצועית לאוכלוסייההחרדית.‏ יש לפתח את תחום הביוטכנולוגיה,‏ בו ישלירושלים יתרון יחסי,‏ ואת תחום ‏"המדיה החדשה"‏שמשמעו שילוב יצירתי בין טכנולוגיה מתקדמת ויצירהאמנותית.‏ חיזוק מעמדם של המוסדות האקדמייםומוסדות הרפואה והמחקר בעיר הוא צו השעה ‏)ראומאמריהם של ד"ר דן קאופמן ואראל מרגלית(.‏הגודל אינו קובע - גידולה המואץ של ירושלים בשטחובאוכלוסייה,‏ לא פעל לטובתה.‏ העיר מקוטבת מכפישהיתה אי-פעם בעבר,‏ לא רק בין יהודים לערבים אלאגם בין חרדים,‏ דתיים-לאומיים,‏ מסורתיים וחילונים,‏בין עשירים לעניים ובין נאמני איכות הסביבה והשימורלבין אנשי הנדל"ן.‏ רק אסטרטגיות חדשות של הִתְחברותלמקורות הכוח של העיר,‏ בהשתתפות ממשלתית ואולישל גורמים שונים בקהילה הבינלאומית,‏ יוכלו להטותאת הזרם.‏ על-פי רוב המדדים המקצועיים,‏ ירושליםאינה מוסיפה לחוסן הלאומי של מדינת ישראל ואפילומסכנת אותו ‏)מאמרו של ישראל קמחי מבאר אתמשמעותו של המונח ‏"חוסן לאומי"‏ בהקשר זה(.‏שינויים עצומים חלו בדמותה האורבאנית של ירושלים -מעיר-סְפר ‏ּבִקצה דרך ללא מוצא,‏ היא הפכה למטרופוליןמקושרת לשכונות-לוויין ולערי-לוויין המקיפות אותה.‏פניה השתנו ללא הכר במחלפים,‏ גשרים,‏ בנייני-ציבור,‏קניונים,‏ שכונות שנבנו בסגנונות-בנייה שונים,‏ מבניםנהרסו ואחרים שּומְרו.‏ רק האבן היא שממשיכה לתתלעיר צביון חיצוני מיוחד.‏ הידלדלותו של מרכז העירוהמאמצים להחיותו מציינים את סיומה של תקופה ‏)עלכך ועוד במאמרו של אדריכל דוד קרויאנקר(.‏חינוך - המשימות והאתגרים הניצבים בפני מערכתהחינוך בירושלים,‏ עולים בממדיהם על כל המוּכר

בישראל.‏ השלטון הישראלי אינו מצליח להתמודד עםהצרכים הפיזיים העצומים ‏)מחסור בכיתות-לימוד(‏ועם הדילמות הכרוכות בקביעת תכני הלימוד שלמערכת החינוך הערבית,‏ שהפער בינה לבין המערכתהיהודית הלך וגדל.‏ בנוסף,‏ הפיצול,‏ הגיוון באוכלוסיותוהשאיפות המתנגשות של קהילות שונות לחנך אתילדיהן באופן אוטונומי,‏ יצרו מציאות חדשה שקשהלשלוט בה.‏ כשמדובר באינטגרציה בחינוך,‏ נראה שישלחזק כיום את התלמידים ה"חזקים"‏ במערכת ולבססאת הקשר בין התלמידים לבין סביבתם ‏)ראו מאמרהשל ד"ר מאיה חושן(.‏תחבורה - לירושלים נוספה רשת כבישים מודרניתמסועפת,‏ והתחבורה הציבורית משרתת פלח רחבמאוכלוסייתה.‏ חרף השיפור הניכר בתחבורה הציבוריתלאוכלוסייה הערבית,‏ השירות במזרח העיר נחותבהשוואה למערבּה.‏ המחסומים וגדר ההפרדה מגביליםומכבידים מאוד על התנועה במזרח העיר.‏ הרכבת הקלה,‏שמיליונים רבים מושקעים בה,‏ ורבים תולים בה תקוות,‏אינה מבטיחה,‏ לדעת המחבר,‏ לשים קץ לבעיות התעבורהשל ירושלים ‏)ראו מאמרו של פרופ'‏ אילן סלומון(.‏רב-תרבותיּות - בירושלים נוצרת אמנות רב-תרבותיתמרתקת וייחודית.‏ אפשר לטפחה ולהפריחה,‏ ואפשרלהפכה לעיר מוזיאון מרהיבה שתציע למתבונן מִגווןתרבויות וסגנונות.‏ חשוב לעודד בה יוצרים מכלקבוצות האוכלוסייה ‏)חילונים,‏ דתיים,‏ חרדים,‏ ערבים(,‏לפתח את היצירתיות ואת תנופת היצירה ולתת ליוצריםמקרב קבוצות אלו אמצעים ומרחבים לבטא את עצמם‏)ראו מאמרו של אבנר רוטנברג(.‏המגזר השלישי - הכולל עמותות וארגונים שאינםממשלתיים,‏ הוא גורם מפתיע בעוצמתו בירושלים,‏ ולארק כתחום עסקי המספק מקומות-עבודה למשכיליםומבסס את כלכלת העיר,‏ אלא גם כמחולל חשוב של‏ִקדמה,‏ סובלנות ונאורות ‏)ראו מאמרו של דוד ברודט(.‏המִנהלים הקהילתיים - הם ניסיון חברתי חדשני שהפךלחלק בלתי-נפרד מירושלים.‏ למנהלים הישגים לאמבוטלים בחיזוק הדמוקרטיה השכונתית ובבניית חברהאזרחית הנאבקת על זכויות האזרחים והתושבים.‏ בצידםיש גם קשיים ודילמות.‏ המִנהלים תרמו לחוסן הקהילתישל שכונות וליכולת העמידה שלהן במצבים ביטחונייםקשים.‏ אך עדיין לא נמצאה הגדרה ברורה של חלוקתהעבודה בין המִנהלים לבין העירייה,‏ ועדיין לא צמחהלהם מנהיגות מעצבת ‏)ראו מאמרו של פרופ'‏ הלל שמיד(.‏רוח וחומר - כדי להפוך את ירושלים לעיר יצירתיתוקוסמופוליטית,‏ יש לשלב בין רוח לחומר - בין נכסיםגשמיים וִקדמה טכנולוגית לבין הנכסים הרוחנייםשהעיר התברכה בהם.‏ כל המרכיבים נמצאים כבר כאן.‏האתגר הוא תנופה,‏ שילוב וגיבוש משאבים סביב גרעינייזמה ויצירה ‏)ראו מאמרו של אראל מרגלית(.‏מעמד התושבים הערבים - לערבים בירושלים יש מעמדמיוחד:‏ כתושבי-קבע הם נושאים תעודת-זהות ישראליתהמקנה להם חופש תנועה במדינת-ישראל,‏ זכויותסוציאליות ורשות להשתתף בבחירות המוניציפליות‏)שכמעט לא מומשה עד כה(.‏ הוראות-שעה מצמצמותאת האפשרויות לאיחוד-משפחות ‏)נישואין עם תושביהשטחים(.‏ היעדרות ממושכת מישראל עלולה לגרוםלשלילת מעמד התושבּות שלהם ‏)ראו מאמרה של פרופ'‏רות לפידות(.‏ הבעיות שהתעוררו לפני 40 שנה,‏ עםסיפוח מזרח-ירושלים לישראל לא נפתרו ואף החריפו.‏הפער ברמת-חייהם של הפלסטינים במזרח העירלעומת רמת-החיים ביתר שטחי הרשות הפלסטינית,‏לא המעיט מזיקתם והזדהותם של המזרח-ירושלמיםעם הפלסטינים בגדה וברצועת-עזה ‏)ראו מאמרו שלדני רובינשטיין(.‏המקומות הקדושים - המחלוקות סביב המקומותהקדושים רק החמירו במהלך 40 השנים שחלפו.‏ לאורהקשיים המשפטיים והקושי להסדיר פולחן במקום קדושלשתי דתות או יותר,‏ עולה שאלה עקרונית:‏ האם רצוישהמקומות הקדושים לא יהיו נתונים לריבונות מדינתית,‏אלא להסדרים של הפעלת סמכויות על-ידי גורמיםבינלאומיים?‏ ‏)ראו מאמרה של פרופ'‏ רות לפידות(.‏ שכן,‏הר הבית אינו בידינו אלא בשליטה מוסלמית של נציגיהווקף.‏ לעומת זאת,‏ הכותל בידינו.‏ הסדר עתידי למתחםהר הבית מותנה בהכרה ישראלית בשליטת הווקף עלההר ובהכרה מוסלמית בזיקה יהודית,‏ היסטורית-דתית,‏לאתר זה ‏)ראו מאמרו של ד"ר יצחק רייטר(.‏12

13העתיד המדיני - חלק ניכר מן ההנהגה הישראלית הִפניםאת ההכרה שללא פתרון בירושלים,‏ ובמיוחד בהר הבית,‏לא ניתן יהיה ליישב את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.‏נשבר הטאבו ביחס לדיון בפשרה בירושלים.‏ בצד אכזבהמחלום האיחוד,‏ יש גם הישגים:‏ הכרה בינלאומית בדבראי-חזרה למצב שלפני ה-‏‎5‎ ביוני 1967, השיבה לכותלובניית שכונות הלווין בירושלים.‏ הכרה רשמית בכךתיתכן רק בהסדרי-קבע ‏)ראו מאמרם של פרופ'‏ יעקבבר-סימן-טוב וד"ר קובי מיכאל(.‏למרות האיחוד,‏ השינויים שחלו בירושלים אינם ייחודיים.‏הם מקבילים במידה רבה לשינויים שהתחוללו בחברההישראלית,‏ אך גם נבדלים מהם,‏ משום שהעיר נמצאתבלב הסכסוך עם הפלסטינים,‏ והחיים בה קיבלו ממדקוסמופוליטי,‏ בעיקר בשל המפגש בין שלוש הדתות.‏כלכלת ירושלים לא התפתחה כמו כלכלת ישראל,‏העוני בעיר העמיק,‏ החברה הפכה יותר הטרוגנית,‏יותר סקטוריאלית ופחות סובלנית.‏ גברה התחרותהסקטוריאלית על משאבים ציבוריים.‏ מצד שני רּבוהמפגשים בין בני אוכלוסיות מקוטבות שהתרגלולנוכחותם של תושבים שונים מהם במרחבים העירוניים.‏בירושלים מצטלבים קווי-אופי של עיר-עולם עם עירמקומית במדינה מתגבשת ‏)ראו מאמרו של פרופ'‏ ש"נאייזנשטדט(.‏מן המאמרים המתפרסמים בספר זה לא עולה תמונהחד-משמעית.‏ התמונה היא מסובכת ומורכבת והיאמצביעה על התקדמות לצד נסיגה,‏ על תקוות לצדאכזבות.‏ היא מעידה על געגועים לעיר האינטימיתשידענו לפני יוני 1967 ועל הבנה שגעגועים כאלהאינם מציאותיים.‏ המציאות שאיתה אנו מתמודדיםהיום,‏ היא קשה ועמוסת ניגודים.‏ היכולת לעצב מכאןואילך עתיד שונה,‏ תלויה במידה רבה בעמדת המתבונן.‏יש המתפללים שירושלים תהייה בירת העם היהודי.‏אחרים מקווים לבירת-שלום עולמית,‏ מרכז אוניברסלילשלוש הדתות או בירה לשני העמים.‏ יש המייחליםלראותה כעיר מוזיאון מרהיבה,‏ שתִשא שיר-הלל לרב-‏תרבויות ולנכסי היופי,‏ האמונה והרוח של האנושותכולה.‏בינתיים,‏ עד שיתגשמו החלומות,‏ מודעים הציבורהירושלמי,‏ הציבור הישראלי וחלק מיהודי העולם למצבּההמורכב של ירושלים.‏ יש כמה הסברים לחוסר ההתגייסותהלאומית והיהודית-עולמית לשיפור המצב בעיר:‏ ישהסבורים שהמאבק כבר אבוד ושהגענו לנקודת האל-חזור;‏יש המצדדים באי-התערבות בכוחות השוק,‏ המעצימים את‏"מדינת תל-אביב"‏ וסביבותיה ומחלישים את מעמדה שלירושלים;‏ יש המתלוננים על רפיון רוחני ועל נסיגה מערכיםיהודים ולאומיים,‏ ויש ‏)ואלה כנראה הרוב(‏ שמתייחסיםבאדישות למצב שנוצר.‏ לכך יש להוסיף את ‏"עומסהמשימות"‏ הניצב בפני החברה הישראלית,‏ את היעדרהמנהיגות ברמה המקומית והממשלתית ואת הוויכוח עלהדרך הנכונה.‏ שכן הכול יודעים שירושלים תתקיים תמידכסמל,‏ וירושלים הגשמית היא כבר עניין אחר...‏לחזונו של טדי קולק יש פן נוסף שאינו מוּכר לכול:‏הוא שהקים את מכון ירושלים לחקר ישראל.‏ באמצעותהקרן לירושלים והאוניברסיטה העברית בירושלים- מחוץ לממסד הממלכתי והעירוני - הוא ייסד מכוןשייעודו לרכז ידע על ירושלים,‏ להקים מסדי-נתוניםאמינים כבסיס לקבלת החלטות,‏ למתוח ביקורת עלמדיניות קיימת,‏ ולהגות רעיונות וחלופות מדיניות.‏נדירים מאוד הם מקבלי החלטות המזמינים לעצמםביקורת על מדיניותם.‏ נדירים יותר הם המנהיגיםהמוכנים ליישם את הביקורת המוצגת בפניהם.‏ קולקנמנה על הזן הנדיר הזה.‏טדי קולק,‏ האיש והסמל,‏ עמד לנגד עינינו בבואנולתאר,‏ לאחר 40 שנה,‏ את הגורמים שהשפיעו וישפיעועל עתידה של ירושלים.‏ יותר מכל אדם אחר הוא סימלאת הדילמות העמוקות הנובעות ממהותה של עיר זו:‏כוונות נאצלות מול חולשות-אנוש,‏ תקוות גדולותמול קוצר-יד,‏ שאיפה אל הנשגב מול קטנּות היומיום,‏הצהרות חגיגיות מול הצורך בגישה מעשית נבונה,‏קנאּות מול סובלנות,‏ לאומנות וקיצוניות מול הצורךההכרחי בפשרה.‏ טדי היה מודע לבעיותיה הבלתי-‏פתירות של ירושלים,‏ אך הוא לא חסך במאמץ וטיפלבהן בפתיחות,‏ בנדיבות ובאנושיות.‏ העיר והאדם שחיבה,‏ הם שעמדו בראש מעייניו.‏ספר זה מוקדש לו באהבה.‏העורכים

אוכלוסיית העיר 2007-1967

151501 אוכלוסיית ירושלים - תהליכי שינוימאיה חושןעוזרת מחקר:‏ אפרת סער‏"אין ‏'ירושלים של מעלה',‏ אלא רק לגבי הכבולים בדימויים היכליים של קדושהמפוארת,‏ אור אלוהי מסנוור ושאר אביזרי התיאטרון של הדת הארצית.‏ ירושלים שלמטה היא מדיום,‏ כלי ואפרכסת להקשיב לקול הדממה הגדולה האוצר בחובו את כלדבריו של המקום".‏אריאל הירשפלד1עיר ואוכלוסייה - מבואשאלת ירושלים חובקת עולם.‏ היא חובקת דתות,‏ תרבויות ועמים.‏ ירושלים היא עיר רבת-רבדים,‏ וממדיה השוניםקשורים זה בזה ויוצרים עיר ייחודית ומיוחדת.‏ יש בה מזיגה של חיי יומיום עם חיי נצח,‏ חיים של ערכים והיסטוריהעם להט פוליטי עכשווי.‏ לרגע ירושלים היא עיר של מערכות ביוב ותחבורה ושל אוכלוסייה המבקשת לחיותבשלווה,‏ ולרגע היא לב ליבו של מאבק דמים סוער.‏ לרגע היא עיר שכל בעיותיה גשמיות וכספיות,‏ ולרגע היא עירקודש נשגבת - הכול לפי המתבונן ונקודת-מבטו.‏ יש מי שיעדיפו לחיות בעולם רב-ממדי בעל משמעות דתית,‏פוליטית וסמלית,‏ ויש מי שיירתעו מן ההתמודדות עם המשמעויות הסמליות הכבדות ויעדיפו לחיות בהווה הפשוטוהגלוי . 2 למורכבותה של ירושלים ולמגוון רבדיה,‏ נוסף גם ההרכב המיוחד והסבוך של אוכלוסייתה:‏ יהודים וערבים,‏חילונים,‏ דתיים וחרדים,‏ חסידים וליטאים,‏ נוצרים ומוסלמים - כולם גרים בה אלה בצד אלה ויוצרים פסיפס שלשכונות,‏ עדות ואורחות-חיים שאין דומה לו בעולם.‏ השאלה היא:‏ לאן צועדת ירושלים ולאן וכיצד ‏"מצעידים"‏אותה?‏ המענה לשאלה זו תלוי במידה רבה גם בהרכב האוכלוסייה החיה בעיר.‏ בהקשר זה,‏ גודל האוכלוסייהומאפייניה,‏ והיחס המספרי בין הקבוצות השונות בעיר,‏ נתפסים כולם כגורמים המשמעותיים ביותר לחיי היומיוםהעכשוויים של העיר ועתידה.‏ערים חובקות בתוכן סיכויים וסיכונים,‏ וירושלים היא דוגמא קיצונית לאמירה זו.‏ מגמות דמוגרפיות,‏ פוליטיותוכלכליות,‏ שזורות בעיר זו במגמות חברתיות,‏ תרבותיות,‏ סביבתיות וטכנולוגיות,‏ ומשליכות עליה ועל אוכלוסייתה.‏מגוון האוכלוסיות ומכלול האיזונים ביניהן,‏ יכול להביא ליצירה,‏ לחדשנות ולשינוי חיובי,‏ או להוביל למתחים,‏לקונפליקט ולאלימות.‏ עיר טעונה זו,‏ צופנת בחובה תקוות רבות,‏ אך גם סכנות ואיומים.‏ מנשבות בה רוחות שלתקווה לעתיד טוב יותר,‏ להשכלה ודעת,‏ לשגשוג וקדמה,‏ אך לעתים היא מתכסה בעננה מאיימת של ניכור,‏ קיטוב,‏בידוד ואלימות . 31. ‏כל הנתונים המופיעים במאמר זה נלקחו מהשנתון הסטטיסטי לירושלים,‏ לשנים המתאימות,‏ בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל ועיריית ירושלים,‏ ומהשנתון הסטטיסטי לישראל,‏ בהוצאתהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,‏ לשנים המתאימות.‏2. ‏ש’‏ חשן,‏ ירושלים ותל-אביב כשני עולמות מנוגדים,‏ עבודה סמינריונית שהוגשה לפרופ’‏ זלי גורביץ,‏ האוניברסיטה העברית בירושלים )2005(.3. M. Choshen, “Demographic Processes in Polarized Cities: The Case of Jerusalem”, in: Miche`le Auga, Shlomo Hasson, Rami Nasrallah, Stephan Stetter, Divided Cities in Transition:Challenges Facing Jerusalem and Berlin”, Jerusalem Berlin Forum, The Friedrich Ebert Stiftung, The international Peace and Cooparation Center, The Jerusalem Institute for IsraelStudies, Jerusalem (2005) pp. 3-35.שוק מחנה יהודה,‏ יום ששי,‏ צלם:‏ יוחאי קלוגמן

17אלפי יהודים עזבו אותה,‏ מקצתם לפני המצור,‏ חלקםבמהלכו ורובם עם תום הקרבות,‏ כשהתאפשרה הנסיעהלמרכז המדינה שאך זה נוסדה.‏ התוצאה היתה צמצוםבמספר היהודים בעיר מכ-‏‎100,000‎ נפש בסוף 1946,לכ-‏‎83,000‎ נפש בנובמבר 1948 ‏)האוכלוסייה האזרחית,‏שלא כללה את המגויסים ששהו בירושלים,‏ נאמדהב-‏‎70,000‎ נפש בלבד.‏ אוכלוסיית תל-אביב מנתה באותהעת 245,000 נפש(.‏ חלוקת העיר ב-‏‎1948‎ פגעה במעמדההאזורי של ירושלים.‏ היא נותקה מהעורף הטבעי שהיה להביהודה ושומרון,‏ והתרחקה במידה רבה גם ממרכז הכובדשל המדינה - אזור תל-אביב.‏ בסמיכות לה נותרה רקמובלעת דלת-אוכלוסין ודלת-אמצעים,‏ ששכנה ביישוביפרוזדור ירושלים,‏ בואכה בית-שמש.‏הפיכתה של ירושלים לבירה ב-‏‎1949‎‏,‏ האיום בבינאוםהעיר ומיקומה הגיאוגרפי והכלכלי ה"שולי"‏ של העיר,‏הביאו את ממשלות ישראל לנקוט צעדים שנועדולהגדיל את אוכלוסיית העיר ולחזק את יישובי פרוזדור-‏ירושלים.‏ ואמנם,‏ עד אמצע שנות ה-‏‎50‎ נעשו מאמציםלהפנות עולים לירושלים,‏ לפתחה מבחינה כלכליתולעבות את יישובי הפרוזדור.‏ מאמצע שנות ה-‏‎50‎ נראהשגידולה ומעמדה של העיר נתפסו כבטוחים,‏ ושהיאזקוקה פחות לתמיכה ולפיתוח מכוונים.‏ שיעור גידולהשל ירושלים באותן שנים היה דומה לזה של חיפה,‏ אך5נמוך משל תל-אביב רבתי וישראל כולה.‏איחודה מחדש של ירושלים ביוני 1967 הביא לשינוישהשפעתו ניכרת עד היום גם על מעמדה של העיר וגםעל מבנה אוכלוסייתה.‏ זה המקום לציין שבתקופה שביןחלוקת העיר לאיחודה-מחדש,‏ בשנים 1967-1948,גדלה האוכלוסייה בירושלים הישראלית בקצב מהירבהרבה מירושלים הירדנית.‏ בעוד שממשלת ישראלקידמה מדיניות לחיזוק מערב העיר,‏ העדיפה ממלכתירדן לפתח את בירתה עמאן ועודדה הגירה אליה.‏לכן נחלשה ירושלים הירדנית וסבלה ממאזני-הגירהשליליים שהאטו את גידול אוכלוסייתה.‏איחוד העיר שינה כאמור את המציאות בירושלים באופןדרמאטי,‏ וגם את המדיניות הממשלתית כלפיה.‏ האיחודנתפס בעיני המנהיגות הישראלית והעירונית ובעיניעם ישראל כולו כהזדמנות בלתי-חוזרת לחזק,‏ להאדיר‏מ’‏ 5 חשן,‏ הגירה לירושלים וממנה , 1978-1972 מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים‏)תשמ”ג,‏ 1983(, עמ’‏ 25.ולפתח את ירושלים,‏ בראש וראשונה באמצעות גידולוחיזוק האוכלוסייה היהודית שחיה בה.‏ עוד בתכניתהאב של ירושלים משנת 1968 הומלץ להאיץ את קצבהגידול של האוכלוסייה היהודית באופן ניכר.‏ דו"חהוועדה הממשלתית ‏)משרד הפנים ומשרד האוצר(‏שדנה בקצב הגידול האפשרי והרצוי בירושלים,‏ הושלםב-‏‎1973‎ והובא בפני ראש הממשלה דאז גולדה מאיר.‏מאיר הורתה בספטמבר 1973 לתאם את פעולותהממשלה על מנת להגדיל את האוכלוסייה היהודיתבירושלים ב-‏‎3.7%‎ בשנה עד 1982. לפי החלטה זוהיתה אוכלוסיית העיר אמורה למנות בשנת 1982451,000 נפש,‏ מהם 337,000 יהודים )75%( ו-‏‎114,000‎לא-יהודים )25%(. תכנית האב לירושלים 1968 צפתהשהאוכלוסייה בירושלים תמנה בשנת 400,000 1985נפש,‏ האוכלוסייה היהודית תמנה 295,000 נפש )74%(והאוכלוסייה הערבית - 105,000 נפש )26%(. אך יעדזה לא הושג.‏ האוכלוסייה היהודית גדלה בקצב נמוךמזה שיעדה לה המדיניות הממשלתית,‏ ובסוף 1982מנתה אוכלוסיית ירושלים 424,400 נפש,‏ מהם 304,200יהודים )72%( ו-‏‎120,200‎ ערבים )28%(. ההחלטה קבעהפועלי בנין בשכונת ארמוןהנציב,‏ 1974

שהממשלה תעשה בירושלים שלושה מאמצים עיקריים:‏7 ,6יישוב עולים חדשים,‏ שיכון ציבורי ותיעוש ציבורי.‏ההנחה שעמדה בבסיס המדיניות העירונית והממשלתיתלפיתוחה של ירושלים בכלל ולגידולה הדמוגרפי בפרט,‏היתה שבעוד שהאוכלוסייה הערבית תגדל בעיקרכתוצאה מריבוי טבעי,‏ האוכלוסייה היהודית תגדלבעיקר מהגירה פנימית חיובית ומקליטת עלייה.‏ מאזני-‏הגירה חיוביים וקליטת-עלייה הם שנועדו להתגבר עלהגידול הטבעי המהיר יחסית של האוכלוסייה הערבית,‏ולשמור על הרוב היהודי בירושלים.‏ הצעד הראשוןשנעשה למימוש מדיניות זו היה הרחבת גבולות העירביוני 1967. הרחבה זו אִפשרה את הקמתן של שכונותחדשות שיועדו לאוכלוסייה היהודית.‏ בנייה רחבת-‏היקף וחסרת-תקדים החלה כבר בשנים 1969-1968עם הקמתן של השכונות החדשות רמת-אשכול וגבעתהמבתר,‏ ונמשכה בשנים 1971-1970 בבנייה בשטחיםהסמוכים לרמת-אשכול,‏ גבעת-שפירא ‏)"הגבעההצרפתית"(,‏ מעלות-דפנה וסנהדרייה המורחבת.‏ בנייהזו אפשרה להגדיל את האוכלוסייה היהודית,‏ לפרוסאותה במרחב וליצור רצף יהודי בין הר הצופים לביןמערב העיר.‏ גל הבינוי השלישי החל בשנת 1972והסתיים בתחילת שנות ה-‏‎80‎‏.‏ הוא כלל את בנייתהשכונות החדשות בפריפריה של ירושלים:‏ גילהבדרום,‏ תלפיות-מזרח בדרום-מזרח,‏ נווה-יעקב בצפון,‏ורמות-אלון בצפון-מערב . 8 במחצית שנות ה-‏‎80‎ החלהבנייתה של השכונה היהודית הגדולה ביותר במזרחהעיר - פסגת-זאב,‏ ובכך הושלם היעד של יצירת רצףשכונות יהודיות בצפון העיר.‏ במחצית שנות ה-‏‎90‎נבנתה השכונה החרדית רמת-שלמה על רכס שועפטשבצפון העיר.‏ בסוף שנות ה-‏‎90‎ החלה בנייתה שלשכונת חומת-שמואל ‏)הר-חומה(‏ בדרום-מזרח העיר,‏בנייה הנמשכת עד היום.‏ עיקר המאמץ להרחבתהשל ירושלים,‏ בנייתה ואכלוסה,‏ היה בשכונות שנבנובשטחים שמעבר לקו הירוק - קרי,‏ בשטחים שצורפולעיר מייד עם תום מלחמת ששת הימים.‏ אך לצידן‏א’‏ 6 השמשוני,‏ י’‏ שביד,‏ צ’‏ השמשוני,‏ תוכנית אב ירושלים 1968, עירית ירושלים,‏ ירושלים,‏)1972( כרך א’.‏‏א’‏ 7 ברזקי ‏“מיקום השכונות החיצוניות”‏ בתוך,‏ אורה אחימאיר ‏)עורכת(‏ ירושלים - מרכזהעיר והשכונות החיצוניות,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים )1984( עמ'‏ 29.‏א’‏ 8 ברזקי ‏“מיקום השכונות החיצוניות”‏ בתוך,‏ א’‏ אחימאיר ‏)עורכת(‏ ירושלים - מרכז העירוהשכונות החיצוניות,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים,‏ ‏)‏‎1984‎‏(עמ'‏ 33. - 2918פרק 1 אוכלוסיית ירושלים - תהליכי שינוי אוכלוסיית העיר 2007-1967בית בשכונת גילה.‏ ברקע,‏ שכונת בית צפפא הסמוכה,‏ 1995

19נמשכה הבנייה ועימה הגידול של האוכלוסייה היהודיתגם במערב העיר,‏ ונבנו שכונות חדשות כהר-נוף ויפהנוף בשנות ה-‏‎70‎‏,‏ גבעת-משואה ומלחה בשנות ה-‏‎90‎‏.‏לצד בינוי שכונות-מגורים,‏ החלה בסוף שנות ה-‏‎60‎ גםתנופת בנייה של מוסדות חברתיים וכלכליים,‏ כבישיםוִרשתות אספקה עירוניות,‏ ובהמשך גברה גם המגמהלקבוע בעיר את מוסדות השלטון.‏מול תנופת הפיתוח הגדולה במגזר היהודי ‏)שמקורהבעיקר ביזמה ציבורית,‏ ממשלתית או עירונית(,‏ בלטהיעדר היזמה והפיתוח במגזר הערבי.‏ הממסד הישראליכמעט שלא יזם בנייה ציבורית לאוכלוסייה הערבית,‏והיזמות המעטות של בנייה ציבורית במגזר הערבי לאצלחו.‏ מרבית הבנייה הערבית היתה,‏ אפוא,‏ פרטית.‏האוכלוסייה הערבית גדלה ורבתה,‏ ופריסתה במרחבהעירוני נעשתה באמצעות בנייה פרטית,‏ שיצרה אף היארצף בנוי ומאוכלס של שכונות ערביות מצפון לדרום,‏הקושרות בין רמאללה בצפון לבית-לחם בדרום.‏גידול האוכלוסייהבסוף שנת 1967 מנתה אוכלוסיית ירושלים 266,300תושבים.‏ מאז גדלה אוכלוסיית העיר בקצב מהיר,‏ ובסוף2006 היא מנתה 733,300 תושבים - גידול של 175%.לצד הגידול באוכלוסייה,‏ גדל גם שטח ההשתרעותשלה ונוצרה שכנות עירונית בין יהודים לערבים.‏ עיקרהאוכלוסייה הערבית מתגוררת במזרח העיר ונפרסתמצפון לדרום.‏ האוכלוסייה היהודית מתגוררת ברובהממערב לאזורים הערביים,‏ חלקה בסמיכות מיידיתלשכונות הערביות,‏ חלקה בסמיכות לשכונות היהודיותהוותיקות,‏ חלקה בשולי העיר.‏ המפה שלהלן מציגהאת פריסת האוכלוסייה היהודית והערבית והתפשטותהלאזורים חדשים בירושלים בין השנים 1967 ל-‏‎2006‎‏.‏במהלך ארבעת העשורים שחלפו מ-‏‎1967‎ גדלההאוכלוסייה הערבית בקצב מהיר יותר מהאוכלוסייההיהודית.‏ האוכלוסייה היהודית גדלה מ-‏‎197,700‎ נפשפריסת אוכלוסייה/שטח בנוי,‏ 1967פריסת אוכלוסייה/שטח בנוי,‏ 2006

21אוכלוסייה וגידול-אוכלוסייה בירושלים,‏ לפי קבוצת-אוכלוסייה,‏ 2006-1967סוף שנה,‏ אלא אם צוין אחרתשנהסך-הכוליהודיםערבים ואחריםאלפיםאחוזיםאלפיםאחוזיםאלפיםאחוזים)25.8(68.6)74.2%(197.7)100%(266.31967)27.6(103.7)72.4%(272.3)100%(376.019774.2%3.3%3.5%גידול-אוכלוסייה שנתי ממוצע )%( 1976-1967)28.3(136.5)71.7(346.1)100.0(482.619872.8%2.4%2.5%גידול-אוכלוסייה שנתי ממוצע )%( 1987-1977)30.5(189.5)69.0(429.1)100.0(622.119973.5%2.2%2.6%גידול-אוכלוסייה שנתי ממוצע )%( 1997-1987)32.1(215.4)67.9(454.6)100.0(670.02001)32.6(221.9)67.4(458.6)100.0(680.42002)33.0(228.7)67.0(464.5)100.0(693.22003)33.6(237.1)66.4(469.3)100.0(706.42004)34.0(244.8)66.0(475.1)100.0(719.92005)34.4(252.3)65.6(481.0)100.0(733.320063.0%1.3%1.8%גידול-אוכלוסייה שנתי ממוצע )%( 2006-19973.4%2.3%2.6%גידול-אוכלוסייה שנתי ממוצע )%( 2006-1967בשנים אלו האטרקטיביות של ירושלים לאוכלוסייהיהודית היתה בשיאה.‏ באותן שנים היה אכלוס השכונותהחדשות רק בראשיתו,‏ ושנות ה-‏‎70‎ התאפיינו בגידולמהיר של האוכלוסייה היהודית בירושלים.‏ בשנת 1973הגיע קצב הגידול של האוכלוסייה היהודית לשיא של6%. אך בהמשך ירד קצב זה ונע בין 2% ל-‏‎3%‎ בשנה.‏שיא נוסף בקצב הגידול של האוכלוסייה היהודיתנרשם בשנים 1991-1990, שנות העלייה הגדולה מחברהעמים.‏ אז היה קצב הגידול של האוכלוסייה היהודית4% בממוצע לשנה.‏ אולם מאז יורד קצב זה,‏ ומ-‏‎1995‎הוא נע סביב אחוז אחד בשנה.‏השיא בגידול האוכלוסייה הערבית היה בתחילת שנותה-‏‎70‎‏,‏ אז נרשם גידול שנתי של כ-‏‎5.0%‎‏.‏ מאמצע שנותה-‏‎70‎ ירד קצב הגידול השנתי לכ-‏‎3.5%‎‏,‏ המשיך לרדתבשנות ה-‏‎80‎ והגיע לערכיו הנמוכים ביותר - כ-‏‎2.0%‎בלבד - בשנת 1989. מאז חלה עלייה מתמדת בשיעורהגידול של האוכלוסייה הערבית בירושלים והוא הגיעלשיאו בשנת 1995, בה היה קצב הגידול 4.5%. בעשור

מרכיבי גידול האוכלוסייה בירושלים,‏ 2006-196722האחרון נע הגידול השנתי של האוכלוסייה הערבית בין3% ל-‏‎4%‎‏.‏ יוצא איפוא שבעשור זה קצב הגידול שלהאוכלוסייה הערבית גבוה ביותר מפי שתיים מקצבהגידול של האוכלוסייה היהודית.‏ השוואה שנתית שלקצבי הגידול של שתי האוכלוסיות,‏ מלמדת שרק בששמתוך 39 השנים שחלפו מ-‏‎1967‎ ועד 2006, עלה קצבהגידול של האוכלוסייה היהודית על זה של האוכלוסייההערבית.‏ היה זה בשנות ה-‏‎70‎ וה-‏‎80‎‏,‏ כאשר פרויקטיםגדולים של בנייה חדשה בשכונות היהודיות הגיעו לשלבהאכלוס,‏ ובשנים 1991-1990, כאשר קצב הגידול שלהאוכלוסייה היהודית עלה באופן ניכר כתוצאה מקליטתעולים רבים מחבר העמים.‏יעד גידול האוכלוסייה שנקבע ע"י ממשלת-ישראללאוכלוסייה היהודית בירושלים לא הושג.‏ כאמור,‏בראשית שנות ה-‏‎70‎ נקבע כי האוכלוסייה היהודיתתיגדל לפחות ב-‏‎3.7%‎ בשנה,‏ על-מנת לשמור עליתרונה הדמוגרפי.‏ בלוח דלעיל ניתן לראות שבפועלהגיע הגידול השנתי הממוצע של האוכלוסייה היהודיתבירושלים בארבעת העשורים האחרונים רק ל-‏‎2.6%‎‏.‏גידול האוכלוסייה הערבית היה גדול בהרבה,‏ והוא עמדעל 3.4% בממוצע לשנה.‏מאזן הגירהמקורות גידול האוכלוסייהשלושה הם מקורות הגידול המשפיעים על שינוי גודלהאוכלוסייה:‏ ריבוי טבעי,‏ הגירה בינלאומית ‏)עלייה(‏ומאזן הגירה בין-יישובית.‏ על-מנת להבין את תהליכיהשינוי של האוכלוסייה בירושלים,‏ יוצגו וינותחו להלןהשינויים שחלו במקורות הגידול של אוכלוסיית העיר.‏ריבוי טבעי20.015.010.05.00-5.0-10.019731975197719791981198319851987198919911993199519971999200120032006פרק 1 אוכלוסיית ירושלים - תהליכי שינוי אוכלוסיית העיר 2007-1967ריבוי טבעיעוליםנפשות ‏)אלפים)‏ריבוי טבעי הוא ממקורות הגידול החשובים ביותר שלהאוכלוסייה הירושלמית,‏ הן היהודית והן הערבית,‏ והואתוצאת ההפרש שבין מספר הלידות למספר הפטירות.‏במהלך השנים חלו שינויים בשיעורי הילודה ובשיעוריהתמותה בקרב שתי האוכלוסיות,‏ והם השליכו עלשיעורי הריבוי הטבעי.‏ בשנת 1967 היו שיעורי הריבויהטבעי של האוכלוסייה היהודית בירושלים נמוכיםבאופן ניכר מאלה של האוכלוסייה הערבית.‏ שנות ה-‏‎70‎וה-‏‎80‎ התאפיינו במגמה של ירידה מהירה בשיעוריהריבוי הטבעי של האוכלוסייה הערבית,‏ וירידה איטיתבשיעורי הריבוי הטבעי בקרב האוכלוסייה היהודית.‏כתוצאה מכך הצטמצם הפער בין שיעורי הריבוי הטבעי

לעלות שוב.‏ בין השנים 1995-1988 נרשם גידולבשיעורי הילודה,‏ מ-‏‎29.8‎ לידות לאלף נפש,‏ עד לשיאשל 37.5 לידות לאלף נפש ב-‏‎1995‎‏.‏ בשנת 2006 היהשיעור הילודה נמוך יחסית ועמד על 30.0. זהו שיעורהילודה הנמוך ביותר שנרשם מאז 1988, אך עדייןמוקדם לקבוע אם יש בכך אות לראשיתה של מגמתירידה משמעותית בשיעורי הילודה בקרב האוכלוסייההערבית בירושלים.‏שיעור הילודה בקרב האוכלוסייה היהודית נמוך כאמור,‏משיעור הילודה בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים.‏הוא היה במגמת ירידה בשנות ה-‏‎70‎‏,‏ ה-‏‎80‎ וה-‏‎90‎ והואשומר על יציבות משנת 1999 ועד היום.‏ בשנת 1973היה שיעור הילודה בקרב האוכלוסייה היהודית 28.8לידות לאלף נפש.‏ הוא ירד ל-‏‎27.0‎ לידות בשנת 1991,ל-‏‎25.2‎ לידות בשנת 1997, ול-‏‎24.9‎ לידות בשנת1999. בשנת 2006 עמד שיעור הילודה של האוכלוסייההיהודית בירושלים על 25.4.עם זאת יצוין כי שיעור הילודה בקרב האוכלוסייההיהודית בירושלים גבוה באופן ניכר משיעור הילודהבקרב כלל האוכלוסייה היהודית בישראל.‏ זאת כאמור,‏בעיקר בשל שיעורי הילודה הגבוהים מאוד בקרבהאוכלוסייה החרדית,‏ המהווה כ-‏‎30%‎ מהאוכלוסייההיהודית בעיר,‏ וכתוצאה משיעורי הילודה הגבוהיםגם בקרב האוכלוסייה הדתית הלא-חרדית החיה בעיר.‏בשנת 2006 היה שיעור הילודה בקרב האוכלוסייההיהודית בירושלים 25.4 ובישראל 19.3. גם בקרבהאוכלוסייה הערבית בירושלים שיעורי הילודה גבוהיםבהשוואה לישראל,‏ אך בפער נמוך מזה המאפיין אתהאוכלוסייה היהודית.‏ בשנת 2006 היה שיעור הילודהבקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים 30.0, ואילו בקרבהאוכלוסייה הערבית בישראל - 27.9.תמותהשיעור התמותה בקרב האוכלוסייה הערבית ובקרבהאוכלוסייה היהודית השתנה אף הוא מאז 1967. שיעורהתמותה בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים ירדמ-‏‎9.0‎ פטירות לאלף נפש בשנת 1967, ל-‏‎3.0‎ בסוףשנות ה-‏‎90‎ ול-‏‎2.8‎ בשנת 2006. ירידה משמעותיתזו בשיעורי התמותה נובעת משיפור תנאי התברואה,‏שירותי הבריאות והרפואה המונעת.‏בשנת 1967 היו שיעורי התמותה בקרב האוכלוסייההיהודית נמוכים יותר מאלה שבקרב האוכלוסייההערבית,‏ וגם בהם חלה ירידה,‏ אם כי מתונה יותר מזושחלה בקרב האוכלוסייה הערבית.‏בשנת 1967 עמד שיעור התמותה בקרב האוכלוסייההיהודית על 7.0 פטירות לאלף נפש לעומת 5.6 פטירותלאלף נפש בממוצע משנת 1988 ואילך.‏ בשנת 2006היה שיעור התמותה בקרב האוכלוסייה היהודיתבירושלים 5.1 לעומת 2.8 בקרב האוכלוסייה הערבית.‏יוצא אפוא כי בעוד שבשנת 1967 שיעור התמותה בקרבהאוכלוסייה הערבית היה גבוה מזה שבקרב האוכלוסייההיהודית,‏ עלו במהלך השנים שיעורי התמותה שלהיהודים על אלה של הערבים.‏ מתחילת שנות ה-‏‎70‎ועד היום ניכרת ירידה חדה ומתמשכת בשיעור תמותתהתינוקות בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים,‏ לעומתירידה מתונה בקרב האוכלוסייה היהודית.‏ עם כל האמורלעיל,‏ שיעורי תמותת התינוקות בקרב האוכלוסייההיהודית עדיין נמוכים יותר מאשר ‏ּבקרב האוכלוסייההערבית.‏ כך לדוגמא,‏ בשנת 1972 היה שיעור תמותתהתינוקות בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים גבוהמאוד,‏ והוא עמד על 60.7 פטירות לאלף לידות.‏ ב-‏‎1980‎הוא ירד ל-‏‎25.2‎‏,‏ בשנת 1990 הוא ירד ל-‏‎11.4‎‏,‏ ובשנים2006-2004 הוא עמד על 6.2. גם בקרב האוכלוסייההיהודית נרשמה ירידה בשיעורי תמותת התינוקות:‏הם עמדו על כ-‏‎16.0‎ בסוף שנות ה-‏‎70‎‏,‏ ירדו לכ-‏‎7.0‎במהלך שנות ה-‏‎90‎ ועמדו על 3.4 פטירות ל-‏‎1,000‎לידות חי בשנים 2006-2004. יצוין גם כי שיעוריתמותת התינוקות בקרב האוכלוסייה הערבית בירושליםנמוך מזה של כלל האוכלוסייה הערבית בישראל,‏ ואילובקרב האוכלוסייה היהודית גבוהה תמותת התינוקותבירושלים בהשוואה לאוכלוסייה היהודית בישראל.‏הגורמים לירידה החדה בשיעורי התמותה אצל הערביםהם שיפור ניכר בתנאי התברואה ובשירותי הבריאותוהרפואה המונעת מאז נתונה האוכלוסייה במזרח-‏ירושלים תחת שלטון ישראל.‏ שירותים אלה מסופקיםברמה דומה לכל תושבי ירושלים,‏ היהודים והערבים.‏כתוצאה מכך חלה ירידה חדה בשיעורי התמותה בקרבכלל האוכלוסייה הערבית בכלל ובקרב תינוקות בפרט.‏מה,‏ אם כן,‏ גרם לשינוי המגמה משנת 1967, בה היושיעורי התמותה של האוכלוסייה היהודית נמוכיםמאלה שבקרב האוכלוסייה הערבית,‏ ומדוע התהפכה24פרק 1 אוכלוסיית ירושלים - תהליכי שינוי אוכלוסיית העיר 2007-1967

25תמותה בירושלים,‏ לפי קבוצת אוכלוסייה,‏ 2006-19671086אוכלוסייה יהודיתשיעורים לאלף42אוכלוסייה ערבית02006200320001997199419911988198519821979197619731970המגמה מאז 1976 כך ששיעורי התמותה הנרשמיםבקרב האוכלוסייה הערבית נמוכים מאלה הנרשמיםבקרב האוכלוסייה היהודית?‏ תרומה גדולה לשינויזה הביאה העלייה ברמת שירותי הבריאות ושירותיהרווחה להם זכתה האוכלוסייה הערבית תחת שלטוןישראל מאז 1967 לעומת רמת השירותים הנמוכהשניתנה להם תחת שלטון ירדן.‏ שינוי זה גרם לירידהמשמעותית בשיעורי תמותת התינוקות שהם גורםמרכזי בשיעורי תמותה גבוהים.‏ מדוע אם כן,‏ למרותששיעורי תמותת התינוקות בקרב האוכלוסייה הערביתגבוהים מאלו שבקרב האוכלוסייה היהודית,‏ ולמרותשרמת שירותי הבריאות והרווחה הניתנים לשתיקבוצות האוכלוסייה דומה,‏ נמוכים שיעורי התמותהבקרב האוכלוסייה הערבית מאלו של האוכלוסייההיהודית?‏ הסבר לכך אפשר למצוא בהבדלים במבנההגילים של שתי האוכלוסיות.‏ האוכלוסייה הערביתצעירה יותר מהאוכלוסייה היהודית.‏ אחוז הצעיריםבקרב האוכלוסייה הערבית גבוה באופן ניכר מזהשבקרב האוכלוסייה היהודית.‏ היות ושיעור ההישרדות‏)הסיכוי שלא למּות(‏ גבוה יותר בקרב צעירים,‏ הרישבהינתן רמת שירותי בריאות ורווחה דומים,‏ שיעוריהתמותה בקרב אוכלוסייה צעירה נמוכים מאלה שבקרבאוכלוסייה מבוגרת יותר.‏ זהו גם ההסבר לכך ששיעוריהתמותה בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים נמוכיםמאלה של האוכלוסייה היהודית . 11תנועות הגירההגירה בינלאומית - עלייהכשהוקמה מדינת-ישראל,‏ הוכרזה ירושלים לבירתהוננקטה מדיניות לאומית לגידול האוכלוסייה בירושלים.‏במסגרת מדיניות זו הופנו לירושלים גלי-עלייה על ידיגורמים ממשלתיים.‏ 12 הפניית העולים באותה תקופה,‏שיקפה בעיקר את המדיניות הלאומית,‏ ולאו דווקא את‏מ’‏ 11 חושן ‏“בכל זאת יש בה משהו:‏ ההגירה מירושלים ואליה מעצבת את חיי העיר”,‏ פנים- כתב-עת לתרבות,‏ חברה וחינוך,‏ 28, תל-אביב )2004( עמ’‏ 71. - 62‏מ'‏ 12 ליסק,‏ ‏“ירושלים כראי של החברה הישראלית”,‏ בתוך:‏ ירושלים החצויה 1967, - 1948א'‏ בראלי ‏)עורך(,‏ יד יצחק בן-צבי,‏ ירושלים,‏ )1994( עמ’‏ 22. - 16

מרכז קליטה בשכונת גילההעדפות העולים עצמם.‏ מרבית העולים הגיעו חסרי-‏כול והוכוונו ליישובים על-פי יעדים לאומיים.‏ לקראתסוף שנות ה-‏‎60‎ הלך והצטמצם מספר העולים החדשיםשהגיעו לישראל חסרי-משאבים.‏ באותה תקופה הגיעורוב העולים מארצות הרווחה.‏ הם היו מבוססים יותרמבחינה כלכלית,‏ ולא נזקקו לסיוע ציבורי מיוחד.‏ משוםכך הם יכלו לבחור בעצמם את מקום-מגוריהם וכמעטשלא היו נתונים להכוונה ממשלתית ממוסדת.‏כך קרה שפריחתה של ירושלים בעקבות מלחמת ששתהימים התרחשה בעת שעיקר העלייה הגיעה מארצותהרווחה.‏ עם איחוד העיר והחזרה לעיר העתיקה,‏ להר הביתולכותל המערבי - סִמלה הדתי והרוחני של ירושלים לעםהיהודי - הפכה ירושלים ליעד מועדף לעולים.‏ באותןשנים קבעו רבים מהם את מגוריהם בירושלים.‏ כך הםתרמו תרומה משמעותית לגידול האוכלוסייה היהודיתבעיר.‏ 13 בשנות ה-‏‎70‎ וה-‏‎80‎ ירד מספר העולים שהגיעו‏מ'‏ 13 חשן,‏ הגירה לירושלים וממנה 1978, - 1972 מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים,‏‏)תשמ”ג,‏ 1983(, עמ’‏ 34.לישראל.‏ בשנים אלו,‏ חרף העובדה ששיעור גבוהמעולי ארצות הרווחה המשיכו להשתקע בירושלים,‏ היהמספרם האבסולוטי קטן יחסית.‏ בשל הירידה המתמשכתבמספרם של כלל העולים לישראל,‏ הלכה והצטמצמהתרומתה של העלייה לגידול האוכלוסייה בירושלים.‏ כךלדוגמא בשנות ה-‏‎80‎‏,‏ למרות שכ-‏‎20%‎ מכלל העוליםלישראל בחרו לגור בירושלים,‏ עמד מספרם על כ-‏‎3,000‎נפש בשנה.‏תפנית חדה במגמת העלייה לישראל הסתמנה עם בואושל גל העלייה הגדול מחבר העמים,‏ שהחל בספטמבר1989. מאות אלפי עולים חדשים הגיעו לישראלבשנות ה-‏‎90‎‏,‏ אך ירושלים קלטה רק שיעור נמוך מהם.‏ירושלים,‏ אף שהיא אבן-שואבת לעולים מארצותהרווחה,‏ לא היתה יעד מועדף לעולים מחבר העמים.‏יותר מכך:‏ לא זו בלבד שאינה אטרקטיבית בעיני עוליםאלו כמקום-מגורים ראשון,‏ רבים מהם שהשתקעו בה,‏עזבוה במשך השנים.‏ זאת חרף העובדה שרבים מהם -ובמיוחד אלה שגרו לפני עלייתם בערים גדולות בחו"ל- דווקא שאפו לגור בירושלים.‏ הגורמים העיקרייםשהניאו עולים מלהשתקע בירושלים,‏ היו קשוריםלקשיי הדיור והתעסוקה השוררים בה.‏ מחירי הדיורהגבוהים הִקשו על העולים לרכוש או לשכור דירה.‏ כמוכן הקשה עליהם השיעור הגבוה של מקומות-תעסוקהבמגזר הציבורי הדורשים שליטה טובה בשפה העברית.‏העובדה שבעיות הדיור והתעסוקה פגעו קשות בכוחהמשיכה של העיר,‏ כרסמה במקור-משיכה נוסף שלעולים - הימצאות קרובי-משפחה או חברים,‏ המקליםעל חבלי הקליטה של עולים נוספים.‏בשנים 2006-1990 עלו לישראל - 1,178,200 עולים,‏מהם בחרו 85,800 עולים בירושלים )7%( כמקום-‏מגוריהם הראשון.‏בשנים 2000-1990 היה שיעור העולים שבחרובירושלים כמקום-מגוריהם הראשון,‏ נמוך בהרבהמזה שבתל-אביב-יפו ובחיפה.‏ שיעור העולים השנתיהממוצע באותן שנים ‏)לכל 1,000 תושבים ביישוב(‏עמד על 1.1 בירושלים,‏ 1.7 בישראל,‏ 2.7 בתל-אביב-‏יפו ו-‏‎3.8‎ בחיפה.‏ חלק מהעולים בחרו לעזוב אתהעיר במהלך השנים,‏ כך שבסוף שנת 2006 התגוררובירושלים 62,700 עולים שהגיעו לישראל אחרי 1990,לעומת 85,800 עולים שהגיעו באותן שנים לירושליםבהשתקעות ראשונה.‏26פרק 1 אוכלוסיית ירושלים - תהליכי שינוי אוכלוסיית העיר 2007-1967

27העולים בהשתקעות ראשונה שבחרו בירושלים כמקום מגוריהם הראשון,‏ 2006-196716,00012,000מספר העולים8,0004,000020062003200119991997199519931991198919871985198319811979197719751973197019691967שיעור העולים בהשתקעות ראשונה שבחרו בירושלים כמקום מגוריהם הראשון,‏ מכללהעולים לישראל,‏ 2006-1967העולים לירושלים מכלל העולים לישראל25%20%15%10%5%0%20062003200119991997199519931991198919871985198319811979197719751973197019691967בהשוואה לשנות ה-‏‎90‎‏,‏ חלה בשנים האחרונות עלייהניכרת בשיעור העולים הבוחרים להשתקע בירושליםבהגיעם ארצה,‏ אלא שמספרם האבסולוטי קטן.‏ שינויזה נובע מהעלייה בחלקם היחסי של העולים מארצותהרווחה ‏)בעיקר מארה"ב וממערב-אירופה(,‏ במקביללירידה בחלקם היחסי של העולים ממדינות חבר העמים.‏בשנים 1999-1990 בחרו 7% מהעולים להשתקעבירושלים כמקום-מגוריהם הראשון בישראל.‏ בשנים2005-2000 בחרו בירושלים 10% מהעולים לישראלובשנת .13% 2006מבחינת פריסת המגורים של אוכלוסיית העולים ‏)עולי1990 ואילך(‏ נמצא שהשכונות שבהן מתגוררים עוליםרבים בשנת 2005 הן:‏ פסגת-זאב - 7,900 עולים,‏ שהם19% מאוכלוסיית השכונה;‏ נווה-יעקב - 5,500 עולים,‏

מאזן הגירה לירושלים וממנה,‏ לפי מחוז ותקופה,‏ 2006-1967דרום,‏ חיפה וצפון ת"א והמרכז ירושלים ויו"ששהם 27% מאוכלוסיית השכונה;‏ גילה - 3,300 עולים,‏שהם 12% מאוכלוסיית השכונה,‏ וקטמונים - 3,20014‏ְעולים,‏ שהם 15% מאוכלוסיית השכונה.‏הגירה בין-יישוביתאוכלוסייה יהודיתמאזן ההגירה לירושלים הוא אחד הנושאים הבולטיםבשיח הציבורי ובשיקולים של קובעי המדיניות ומקבליההחלטות בירושלים ובישראל.‏ זאת משום שמאזןההגירה הוא הגורם הראשי שעליו ניתן להשפיעבמדיניּות מכוונת,‏ ונוכח ההבנה שמאזן-הגירה חיובישל אוכלוסייה יהודית הוא האמצעי לחיזוק העירולשמירה על הרוב היהודי בה,‏ בעוד שמאזני-הגירהשליליים שוחקים רוב זה.‏ שכן,‏ לעומת ההגירה,‏ יכולתההשפעה על שינוי שיעורי הריבוי הטבעי היא מוגבלת,‏ונותנת את אותותיה אך ורק בטווח הארוך.‏ירושלים היתה מאז ומתמיד מרכז רוחני שמשךאוכלוסייה יהודית.‏ הגורם העיקרי שהאיץ הגירה‏מ’‏ 14 חושן,‏ מ’‏ קורח,‏ על נתוניך ירושלים 2005/2006: מצב קיים ומגמות שינוי,‏ מכון ירושליםלחקר ישראל,‏ ירושלים )2007(.לירושלים בטרם הקמת המדינה,‏ היה הגורם הדתי,‏אליו נוספו גם קסמה של העיר והנוף הנשקף ממנה.‏עם הקמת המדינה וההכרזה על ירושלים כבירתישראל,‏ זכתה העיר ליוקרה לאומית-מדינית שהפכהאף היא לגורם-משיכה.‏ אך מיקומה של העיר בשולייםהמזרחיים הקיצוניים של גבול שביתת הנשק,‏ נגישותההקשה,‏ יחסית,‏ לערים הגדולות האחרות,‏ והפיתוחהכלכלי המהיר שפקד את מישור החוף,‏ הביאו רביםלהעדיף את תל-אביב רבתי ואת חיפה וסביבתה.‏ לפני1967 היה מאזן ההגירה של ירושלים שלילי,‏ הן במזרחּהּ‏15והן במערבּה.‏במהלך ארבעה העשורים שעברו מאז,‏ תרם הריבויהטבעי את התרומה הגדולה ביותר לגידול אוכלוסייתהשל ירושלים,‏ הן בקרב האוכלוסייה היהודית והן בקרבהאוכלוסייה הערבית.‏בחינת מאזני ההגירה של האוכלוסייה היהודית מצביעהעל ארבע תקופות עיקריות של הגירה לירושלים מאז: 16 1967‏ע’‏ 15 שמלץ,‏ ‏“האוכלוסייה היהודית בירושלים 1949 עד 1967”, בתוך:‏ ירושלים החצויה - 19481967, א’‏ בראלי ‏)עורך(,‏ יד יצחק בן-צבי,‏ ירושלים;‏ עמ'‏ 165-133.16 מ’‏ חושן,.ירושלים על המפה,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים )2001(.10,0000-10,000-20,000-30,000-40,000-50,000-60,0001967-19761977-19861987-19961997-2006מהגרים28פרק 1 אוכלוסיית ירושלים - תהליכי שינוי אוכלוסיית העיר 2007-1967

291. ‏בתקופה הראשונה,‏ בין השנים 1972-1968, היומאזני-הגירה חיוביים נמוכים של כ-‏‎800‎ נפשבממוצע בכל שנה.‏2. ‏בתקופה השנייה,‏ בין השנים 1978-1973, היומאזני-הגירה חיוביים גבוהים של 2,000-1,000נפש בשנה,‏ שבאו במקביל לתנופת בנייה בשכונותהחדשות.‏ אולם בסוף התקופה חלה ירידה בהיקףהמאזן החיובי.‏3. ‏בתקופה השלישית,‏ בין השנים 1987-1979, היומאזני-הגירה שליליים של 600- נפש בממוצע בכלשנה.‏4. ‏בתקופה הרביעית,‏ בין השנים 2005-1988, חלהעלייה ניכרת במאזן ההגירה השלילי.‏ בשנת 1988היה המאזן 1,100-; הוא עלה לכדי 5,600- בשנת1992 והגיע עד כדי 7,600- בשנת 1997 וכדי 8,200-בשנת 2000. בשנים הבאות הצטמצם מעט מאזןההגירה השלילי ועמד על 6,300- בשנת 2006.העשור הראשון לאיחוד העיר התאפיין במאזן-הגירהחיובי לעיר,‏ שהיה תוצאה ישירה של איחודה שהפיחהתלהבות הן בקרב העולים והן בקרב תושבי ישראל.‏כך הפכה ירושלים לקראת סוף שנות ה-‏‎60‎ ליעד מועדףלחילונים,‏ לדתיים ולחרדים כאחד.‏ היצע נרחב שלדירות בשכונות החדשות של ירושלים נענה בביקושיםגדולים,‏ ומאזן ההגירה השלילי של האוכלוסייה היהודיתלירושלים התהפך ונהיה חיובי.‏ בתקופה זו רק מעטיםעזבו את העיר,‏ בעוד שרבים היגרו אליה.‏ אולם מגמה זוהשתנתה עם השנים,‏ ומאמצע שנות ה-‏‎80‎ חדרה ההכרההן בקרב הציבור והן בקרב קובעי המדיניות,‏ שמאזניההגירה השליליים של האוכלוסייה היהודית בירושליםנמצאים במגמת עלייה והם עומדים בסתירה למדיניותהממשלתית והעירונית.‏השיח הציבורי בנושא ההגירה גבר משהתברר שמאזני-‏הגירה שליליים מאפיינים בעיקר את האוכלוסייההיהודית הכללית,‏ וכי בין העוזבים בולט במיוחדחלקם של צעירים משכילים ושל בני המעמד הבינוניוהגבוה - רובם חילונים - שנהרו אל העיר בשניםעברו,‏ וכעת התהפכה מגמת פניהם.‏ בקרב האוכלוסייההחרדית,‏ לעומת זאת,‏ היה מאזן ההגירה חיובי.‏ תחושתההתמעטות שאחזה באוכלוסייה הכללית מהמעמדהבינוני והגבוה התחזקה בתחילת שנות ה-‏‎90‎‏,‏ כשעלהמאוד ייצוגם של החרדים במועצת העיר.‏לעלייה במאזן-ההגירה השלילי לירושלים יש גם קשרהדוק לתהליך ההתהוות של המטרופולין היהודית סביבהעיר.‏ זה המקום לציין שמאז איחוד העיר,‏ ובמיוחדמסוף שנות ה-‏‎70‎ ‏)מועד עליית הליכוד לשלטון(,‏ ננקטהמדיניות של הקמת ערי-לוויין סביב ירושלים,‏ לצדהמדיניות המסורתית ששאפה תמיד להגדיל את שיעורהאוכלוסייה היהודית בעיר.‏ ערי הלוויין הוקמו במטרהליצור עורף יהודי לעיר.‏ אולם בנייתן של ערי-לווייןבשטחי יהודה ושומרון,‏ במרחב הסובב את ירושלים,‏האיצה את עזיבת העיר.‏ ערי הלווין חיזקו את העורףשל ירושלים ותרמו להתפתחות המטרופולין היהודיתסביבה,‏ אך בה בעת הם גרעו מאוכלוסייתה היהודית.‏בשנות ה-‏‎90‎ גברה מאוד העזיבה ליישובים הסמוכיםממערב לירושלים,‏ בתחומי הקו הירוק.‏ בתחילה הייתהזו בעיקר הגירה ליישובים עירוניים,‏ דוגמת מבשרת ציוןובית שמש,‏ ולקראת המחצית השנייה של שנות ה-‏‎90‎גברה מאוד העזיבה של בני המעמד הבינוני והגבוהלבתי-מידות ביישובים הכפריים שממערב לירושלים,‏ולשכונות ‏"ירוקות"‏ ביישובים העירוניים הסמוכיםלה.‏ מעניין שכבר בתכנית האב לירושלים,‏ שהשלימההעירייה ב-‏‎1968‎‏,‏ צפו המתכננים את כושר המשיכההעתידי של היישובים הכפריים הסמוכים לעיר.‏ אילכך המליצה התכנית כי עד 1985 או עד שאוכלוסייתהעיר תגיע ל-‏‎400,000‎ תושבים,‏ יש להגביל את פיתוחםשל פרברי המגורים במרחב הכפרי למינימום ההכרחי,‏ביתר עילית,‏ 2006

תל ציוןנווה יעקבאוכלוסייה חרדיתמרכזהעיררמות אלוןבית וגןהר נוףשלב 1: הגירה ממרכז העיר לשוליהקריית ספרמרכז הארץבית שמשביתר עליתשלב 2: הגירה מירושלים לישובי הלווין שסביבה ולשאר הארץכדי לאפשר לימוד נוסף של הבעיות הכרוכות בפיתוחפרברים אלה,‏ וכדי למנוע העמסה מוקדמת מדי שלתנועת יוממים מהפרברים על עורקי העיר המכונסת . 17מאזני ההגירה השליליים,‏ התפתחות הפרברים העירונייםוהכפריים של המעמד הבינוני סביב ירושלים,‏ ועמעוםזוהרה של העיר בעיני האוכלוסייה החילונית,‏ פגעובדימויּה בעיני תושביה ובעיני תושבי הארץ כולה.‏כתוצאה מכך הלך ונחלש כוח המשיכה של ירושליםבעיקר לגבי צעירים משכילים ובני המעמד הבינוניוהגבוה.‏ רבים עזבו לפרברים,‏ ואחרים הרחיקו ועברולגוש דן ולאזורים אחרים בארץ.‏ התוצאה היא מאזן-‏הגירה שלילי של אוכלוסיות אלו לירושלים והצטמצמותחלקם באוכלוסיית העיר.‏מראשית שנות ה-‏‎90‎‏,‏ לצד מאזני ההגירה השליליים שלהאוכלוסייה הכללית - גברה גם העזיבה של אוכלוסייהחרדית את גבולות העיר.‏ מחירי הדיור הגבוהיםבירושלים הקשו על צעירים חרדים למצוא פתרונות-‏דיור הולמים בעיר.‏ כדי לתת מענה לביקוש הגדל‏א’‏ 17 השמשוני,‏ י’‏ שביד,‏ צ’‏ השמשוני,‏ תוכנית אב ירושלים 1968, כרך א’,‏ עמ’‏ 101, עירייתירושלים,‏ ירושלים )1972(.כיווני הגירה עיקרייםמעלה אדומיםאוכלוסייה יהודית כללית ‏)לא חרדית(‏פסגת זאבתלפ"זמרכזהעיררמות אלוןגילהגבעת זאבמרכז הארץבית שמשצור הדסהלפתרונות-דיור זולים יותר בקרב האוכלוסייה החרדית,‏התרבו היישובים והשכונות שהוקמו מחוץ לירושליםעבור הציבור החרדי,‏ בעיקר מעבר לקו הירוק,‏ אך גםבתוכו.‏ ואמנם,‏ מאמצע שנות ה-‏‎90‎ התהפכה מגמתההגירה של החרדים,‏ וגם הם תרמו את חלקם למאזןההגירה השלילי.‏ חרדים רבים,‏ במיוחד זוגות צעירים,‏עזבו את העיר לטובת יישובים סמוכים כמו ביתר-‏עלית,‏ קריית-ספר,‏ תל-ציון והשכונות החרדיות שלבית-שמש.‏ ההגירה השלילית של האוכלוסייה החרדיתהאטה את קצב הגידול של אוכלוסייה זו בירושליםוגרמה לכך שמשקלה בכלל האוכלוסייה בעיר עולהבאיטיות ועומד היום על כ-‏‎30%‎ מהאוכלוסייההיהודית החיה בעיר.‏ העובדה שמאזן ההגירה השליליבקרב האוכלוסייה החרדית הוא של אוכלוסייהצעירה,‏ משפיעה באופן משמעותי על ההאטה בגידולהאוכלוסייה החרדית בעיר,‏ וזאת לא רק מחמת היקףההגירה השלילית,‏ אלא גם מפאת העובדה שילּודהבשיעורים גבוהים מאפיינת במיוחד את האוכלוסייההצעירה,‏ ועם עזיבתה נולדים ילדיה ביישובים שמחוץלעיר,‏ ואינם נוספים לאוכלוסיית העיר.‏כיווני ההגירה ומאזני ההגירה מושפעים ממגוון גורמים30פרק 1 אוכלוסיית ירושלים - תהליכי שינוי אוכלוסיית העיר 2007-1967

31גורמי הגירה לירושלים וממנה ‏)יהודים,‏ אחוזים(‏גורמים להגירה מירושליםגורמים להגירה לירושלים3סיבות הקשורות בדיור 42 סיבות הקשורות בדיור 15סיבות הקשורות בתעסוקה 16 סיבות הקשורות בתעסוקה 27סיבות הקשורות למשפחה,‏ לחברים או לנישואין 13 סיבות הקשורות למשפחה ולחברים 25לימודים במוסד להשכלה גבוהה או בישיבה 6 לימודים 13האווירה המיוחדת שיש בירושלים 6 איכות-חיים מידרדרת בעיר 6חינוך לילדים 8 חשש מהתחרדות העיר ויחסי חילונים-חרדים 714סה"כ נחקרים 1,232 סה"כ נחקרים הנשקלים ע"י אלפי פרטים ומשקי-בית.‏ שיקולים אלהקשורים בתועלת המקום,‏ והם מכריעים בשאלה אםלהישאר בו או לעבור למקום אטרקטיבי יותר.‏ שנימחקרים שנעשו במכון ירושלים לחקר ישראל במחציתהשנייה של שנות ה-‏‎90‎‏,‏ מגלים שהסיבות העיקריותלעזיבת ירושלים קשורות בדיור,‏ בתעסוקה,‏ בקרובי-‏משפחה ובחברים;‏ הסיבות העיקריות המושכות מהגריםלירושלים קשורות בלימודים,‏ ברצון להתקרב למשפחהולחברים,‏ בתעסוקה וביִיחודיות העיר.‏העוזבים ליישובי מטרופולין ירושלים,‏ עושים זאת בעיקרמסיבות הקשורות לדיור.‏ יישובי המטרופולין הם פתרוןלמשפרי-דיור שאינם יכולים לשאת את מחירי הדיורהגבוהים בירושלים,‏ ולאוכלוסייה מהמעמד הבינוניוהגבוה השוחרת דיור צמוד-קרקע או רחב-ידיים.‏ 67%מהעוזבים למחוז ירושלים,‏ ו-‏‎69%‎ מהעוזבים ליישובייהודה ושומרון,‏ ציינו סיבות הקשורות לדיור כגורמיםהחשובים ביותר לעזיבתם.‏ בין הסיבות הקשורות לדיור,‏מחירים נמוכים הם המרכיב החשוב ביותר.‏ לעומתם,‏בקרב העוזבים אל מחוץ למטרופולין ירושלים ציינורק 24% את הדיור כגורם המכריע לעזיבתם את העיר.‏בקרב העוזבים ליישובי מרכז הארץ בולט במיוחד מרכיבהתעסוקה כגורם החשוב ביותר לעזיבה.‏ 26% מהעוזביםלמרכז הארץ ציינו כי התעסוקה היא הגורם החשובביותר לכך,‏ ובין העוזבים למטרופולין ירושלים ציינורק 3% גורמים אלה כמניע החשוב ביותר לעזיבתם.‏מי שבחרו להגר לירושלים מנו גורמים משפחתיים,‏לימודים במוסדות להשכלה גבוהה,‏ גורמים הקשוריםבתעסוקה והאווירה המיוחדת של ירושלים,‏ כגורמיםהחשובים ביותר שהביאו לבחירתם לעבור ולחיות בעיר.‏האוכלוסייה החרדית כמעט שאינה מזכירה אתהחילונים כגורם למעבר,‏ אך האוכלוסייה החילוניתמתייחסת לחלקה הגדל והולך של האוכלוסייה החרדיתבעיר.‏ כמו האוכלוסייה הכללית ‏)הלא-חרדית(,‏ כך גםהאוכלוסייה החרדית עוזבת בעיקר בגלל מחירי הדיורהגבוהים.‏ חלק מהמרואיינים היגרו מסיבה דומיננטיתאחת,‏ אך רבים עושים זאת בתגובה למכלול גורמים18מצטברים המביאים יחדיו להחלטה לעזוב.‏מְִדגם קטן של נימוקי-עוזבים המוצג להלן,‏ מעיד עלהתחושות שליוו את אלה שהחליטו לעזוב את העיר.‏חלקם עוזבים בצער,‏ והיו עושים הכול כדי לחזורלירושלים.‏ אחרים עושים זאת בתחושת שמחה והקלה.‏יש עוזבים שהיו נשארים לו יכלו לעמוד במחיריהדיור.‏ עזיבתם נתפסת בעיניהם כאילוץ:‏ ‏"מחירי הדיורבירושלים יקרים למדי,‏ מה שגורם לזוגות צעירים‏)כמונו(‏ לחפש דיור זול יותר".‏‏מ’‏ 18 חושן,‏ ‏“בכל זאת יש בה משהו:‏ ההגירה מירושלים ואליה מעצבת את חיי העיר”,‏ פנים- כתב עת לתרבות,‏ חברה וחינוך,‏ 28, תל-אביב,‏ )2004( עמ'‏ 71-62.

‏"למי שמחפש סביבה תוססת-מודרנית-מבדרת ובליינית,‏הרי לא חסרים יישובים ‏‘בלי הפסקה'‏ בארצנו היפה.‏ הואאינו מתאים לירושלים וירושלים לא מתאימה לו.‏ זודעתי האישית על רגל אחת".‏רבים מהעוזבים הזכירו גורמי-תעסוקה כמכריעיםבהחלטתם לעזוב,‏ והם מפרטים:‏ ‏"לאחר שחזרנו משהותבחו"ל לצרכי לימודים,‏ נוכחנו לדעת שישנם מעטמקומות-עבודה מתאימים בירושלים,‏ ושהמשכורותנמוכות באופן משמעותי מאלו שבשפלה.‏ בלית ברירהנאלצנו לבחור לגור בעיר אחרת,‏ למרות שמשפחתנוהענפה ורוב חברינו שוכנים בירושלים.‏ כמו כן הבחּנובכך שהעיר מאוד השתנתה והשוני אינו בכל המובניםלברכה.‏ בייחוד חבל על הנתק בין החלק היהודיוהערבי".‏‏"היעדר אפשרויות תעסוקה במגזר הפרטי ‏)בייחודבתעשייה(‏ והרצון לחיות בקרבת המשפחה,‏ הביאואותנו לעזוב את העיר.‏ אולם כיום,‏ גם אם ייּפתחומקורות-תעסוקה מתאימים,‏ אינני סבורה שנשוב אלהעיר,‏ הן בשל ההתחרדות והן מכיוון שזו עיר ימניתבאופן קיצוני.‏ תחושת הקיצוניות ניכרת בכל מקום".‏יש חילונים שעליית-כוחם של החרדים מפריעה להם:‏‏"כזוגות צעירים חילונים ‏)אקדמאים(‏ רבים בעיר,‏ אנושוקלים ברצינות את עזיבתנו את ירושלים.‏ מועדעזיבתנו קרוב - כך אנו מקווים!‏ הסיבה היא בעיקרהתחרדותה והשתלטות המוסדות הדתיים על מוסדותמרכזיים בעיר ‏)תקציבים,‏ חינוך וכו'(.‏ אין אנו רואיםכל שינוי היכול לשפר את תנאי האוכלוסייה החילוניתבעיר,‏ להפך!‏ עקב-כך,‏ וחוסר האופטימיות האופףאותנו כזוג משכיל חילוני בעיר ירושלים,‏ נעזוב בקרוב.‏כואב לנו שכך,‏ שכן אנו אוהבים את ירושלים".‏לעומת זאת,‏ יש חרדים המעדיפים את הגיוון ואת האיזוןהעדין שבין חרדים וחילונים,‏ ומסבירים את חשיבותהשל העיר לחרדים,‏ בלא לבטל את זכויותיהם שלהחילונים:‏‏"כאדם השייך לחברה החרדית ושהגיע לא מזמןלירושלים,‏ כואב לי לראות ולשמוע לפעמים שטועניםשכביכול ירושלים ‏‘מתחרדת'‏ וגורמת לחילונים לעזובלמרכז.‏ בוודאי אין כאן התארגנות מתוכננת שלהשתלטות על שכונות.‏ ירושלים לעולם היא ‏‘עיר הקודש'‏ובאופן טבעי היא מושכת אליה אנשים ששאיפותיהםרוחניות.‏ מאידך,‏ אנשים שנוטים לחומריות ולקדמהטכנולוגית נמשכים יותר למרכז ותל-אביב,‏ המנסה‏‘להתחפש'‏ לעיר אמריקאית".‏לצד המהגרים מירושלים אלפים מהגרים מידי שנה אלירושלים.‏ במחקר שנערך במכון ירושלים לחקר ישראלבסוף שנות ה-‏‎90‎ במטרה לבחון מי בוחר לעבור לגורבעיר ומדוע,‏ הרחיבו המרואיינים ופירטו את הסיבותשמשכו אותם לירושלים.‏ לעתים ירושלים היא להםמשאת-נפש.‏‏"כאנשים חרדים,‏ הצלחתנו לעבור לירושלים שהיאפסגת חלומנו.‏ בתעודת הזהות שלנו יירשם:‏ תאריךלידה - ‏'הגענו לירושלים'".‏ויש מי שכותב:‏‏"עוד בילדותי במרוקו גדלתי וחונכתי ע"י ההוריםעל אהבת ירושלים מהתנ"ך,‏ ובכל הזדמנות הזכרנואת ירושלים - עיר היסטורית - מאוחדת.‏ בהזדמנותהראשונה שהיתה לי,‏ לצערי בנסיבות לא הכי-נעימות- גירושין - החלטתי:‏ אם כבר,‏ אז ירושלים.‏ אם אשכחךירושלים תשכח ימיני".‏ויש גם המאמינים בכוחות המיסטיים של העיר:‏‏"ירושלים היא עיר יפהפייה בעלת נתונים גיאוגרפייםייחודיים,‏ נופים ירוקים וארכיטקטורה קסומה שמשמרתתקופות והדר של ימים עברו.‏ היא מהווה מרכז תרבותיוניתן ליהנות בה גם מבידור ‏‘מודרני'‏ קל בדמות בתי-‏קפה ומועדונים,‏ וגם מפעילות תרבותית כגון תיאטרון,‏מוזיאונים ומוזיקה.‏ בנוסף,‏ הרב-גוניות החברתית שלירושלים מעניקה לה עומק ועניין שמעטות העריםבישראל שניחנו בהם.‏ מי שמחפש חיים עם יופי,‏ מגווןועומק - זה המקום".‏רבים מהמשיבים התייחסו ללימודים באוניברסיטהאו בישיבה כגורם העיקרי שהביאם לירושלים.‏ חלקנמשכו לעיר בזכות תכונותיה הייחודיות וחלק למדולהכירה ולאהוב אותה,‏ ורצו להשתקע בה אחרי שיסיימולימודיהם.‏ וכך הם מעידים על עצמם:‏‏"למרות שהסיבה העיקרית שהניעה אותי לבחור לעבורלירושלים היתה דווקא עניין של לימודים באונ'‏ העברית,‏עם סיום הלימודים אני מתכוונת להמשיך לגור בעירהזאת.‏ אני אוהבת את ירושלים ואת האופי של האנשיםהגרים בה.‏ החרדיות של העיר,‏ יחסית לערים אחרותבארץ,‏ בכלל לא מרתיעה אותי מלגור בה,‏ ואני לא רואהשום סיבה לעבור למקום אחר".‏32פרק 1 אוכלוסיית ירושלים - תהליכי שינוי אוכלוסיית העיר 2007-1967

33אוכלוסייה ערביתבד בבד עם התפתחות היישובים היהודיים במטרופוליןירושלים - ולא בלי קשר אליה - התפתחו גם היישוביםהערביים במטרופולין.‏ איחוד העיר סימן תחילתה שלתקופה חדשה עבור ירושלים המזרחית.‏ מעיר שכוחת-‏אל בשולי ממלכת ירדן,‏ שסבלה מהגירה שליליתומנחיתות מול עמאן שהתפתחה וזכתה לעידוד ניכרשל הממלכה , 19 הפכה ירושלים לאחר 1967 לגלעיןהצומח של הגדה המערבית.‏ סיפוחה של מזרח-ירושליםוהפיכתה לחלק בלתי-נפרד מירושלים בירת-ישראל,‏העניקו לה ולתושביה יתרונות ניכרים ביחס לשאריישובי הגדה המערבית.‏ זה המקום לציין שמאז 1967הוענק לערביי מזרח-ירושלים מעמד של ‏"תושבי-‏קבע"‏ בישראל,‏ והם נושאים תעודות-זהות ישראליות‏)תעודות כחולות(.‏ מעמד של ‏"תושב-קבע"‏ מקנהזכות להצביע בבחירות לעיריית ירושלים ולהיבחר.‏נושאי תעודה זו נהנים מכל הזכויות הסוציאליותהמוענקות לאזרחי-ישראל,‏ ועיקרן קצבאות הביטוחהלאומי וביטוח בריאות ממלכתי.‏ הם זכאים לשירותיםממלכתיים ועירוניים ככל אזרח ותושב ירושלים.‏ הםגם רשאים לנוע בחופשיות בישראל,‏ ויש להם גישהחופשית לשוק התעסוקה בירושלים ובכל מקום אחרבארץ.‏ עם זאת,‏ הם אינם רשאים לשאת דרכון ישראלי20ולהצביע בבחירות לכנסת.‏העשור הראשון לאיחוד העיר התאפיין בצמיחהכלכלית ובשגשוג מזרח-ירושלים וירושלים כולה.‏תושבים מהגדה המערבית נהרו אליה,‏ התיירות שגשגהוההשקעות בתשתיות הפיזיות והחברתיות גדלו באופןניכר בהשוואה לתקופת שלטון ירדן בעיר.‏ הבנייההיהודית ופיתוח מערב העיר תרמו גם הם לצמיחתההכלכלית של מזרח העיר וסיפקו מספר רב של מקומות-‏תעסוקה לאוכלוסייה הערבית.‏ בתקופה זו היתה עיקרהשל הבנייה הערבית בתוך תחום השיפוט של העיר.‏הצמיחה הכלכלית במזרח-ירושלים הפכה את העירלמוקד משיכה לערביי הגדה.‏ הם יכלו לעבוד ולסחור בה,‏לבקר במקומות הקדושים,‏ אך לפי החוק לא הורשו לגורבה.‏ שהרי בהתאם לחוק הישראלי,‏ ירושלים המזרחיתהפכה לחלק ממדינת-ישראל ועל-כן יכלו להתיישב בהבדרך-קבע רק אזרחי-ישראל ותושביה.‏ חקיקה זו נועדהלשמור על היתרון הדמוגרפי היהודי בירושלים.‏ מדיניותזו מעודדת את גידול האוכלוסייה היהודית ואינה מעודדתאת גידול האוכלוסייה הערבית.‏ 21 בהתאם לכך,‏ הגירהחוקית של ערבים מהגדה או מחו"ל התאפשרה בעיקרבאישור מדינת-ישראל לאיחוד-משפחות באמצעותמשרד הפנים,‏ אולם אישורים כאלה ניתנו במשורה.‏ מצדשני,‏ אם העתיקו תושבי מזרח-ירושלים את מרכז חייהםלמשך שנים אל מחוץ לגבולותיה המוניציפליים שלהעיר,‏ הם הסתכנו באבדן מעמדם כתושבי-קבע,‏ ובכךבאבדן זכויות,‏ בעיקר כלכליות.‏ לכן,‏ תנועות ההגירהשל ערביי מזרח-ירושלים אל מחוץ לירושלים ותנועותההגירה של ערביי הגדה לירושלים אינן מדווחות וגםאינן מופיעות בסטטיסטיקה הרשמית של ישראל,‏ ולימודתנועות ההגירה של הערבים בירושלים נעשה בעקיפין.‏אם בעשור הראשון היתה בנייה ערבית ניכרת בעיקרבתוך ירושלים,‏ הרי שלקראת סוף שנות ה-‏‎70‎ חלה עלייהבהיקף הבנייה ביישובים הסמוכים לה.‏ מגמה זו התחזקהמאוד מאז מחצית שנות ה-‏‎80‎‏.‏ בשנות ה-‏‎90‎ נעשתהעיקר הבנייה הערבית ביישובים הסמוכים לירושלים ולאבעיר עצמה.‏ הסיבה העיקרית לשינוי זה היתה המחסורבקרקע זמינה לבנייה בתוך העיר,‏ ועלייה ניכרת במחיריהקרקעות במזרח-ירושלים.‏ היישובים סביב ירושליםמשכו אליהם תושבים שעזבו את ירושלים וחיפשופתרונות-דיור מגוונים וזולים בסמוך לעיר הגדולה.‏במהלך השנים הלך וגדל מספרם של ערבים תושבי-‏ירושלים שהעתיקו את מגוריהם ליישובים הסמוכיםלעיר והם תרמו רבות להתרחבותה ולהתעצמותה שלהמטרופולין הערבית סביב ירושלים.‏ עיקר הבנייההערבית סביב העיר משתרעת בסמיכות מיידית ליישוביםהקיימים ומרחיבה אותם;‏ הדגם הנפוץ של פריסה זומסתייע בפיתוח תשתיות שיועדו בראש וראשונהלשרת את היישובים היהודיים שהוקמו בגדה המערבית,‏והעניקו תשתית נוחה ומושכת להתפתחות היישוביםהערבים הסמוכים.‏כמו באזורי מטרופולין אחרים בארץ ובעולם,‏ שמרוערביי ירושלים שעזבו את העיר,‏ על זיקות חזקות מאוד21 M. Roman, Jews and Arabs in Reunited Jerusalem: the Population Issue,(unpublished) (1980).19 ראו בהרחבה מאמרו של ד'‏ רובינשטיין בספר זה.‏20 על מעמד ערביי מזרח-ירושלים,‏ ראו מאמרה של ר'‏ לפידות בספר זה.‏

34פרק 1 אוכלוסיית ירושלים - תהליכי שינוי אוכלוסיית העיר 2007-1967פלסטינים תושבי בית לחםממתינים לכניסתם לירושליםבסמוך למעבר בגדר ההפרדה,‏2006כלפיה.‏ זאת הן בתחום התעסוקה והן בתחום השירותיםלמיניהם,‏ כולל שירותי חינוך,‏ רווחה ובריאות.‏מסוף שנות ה-‏‎80‎‏,‏ עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה,‏תהליך אוסלו,‏ ויותר מכך מתחילת שנות ה-‏‎2000‎‏,‏ עםפרוץ האינתיפאדה השנייה,‏ ובעקבותיה עם בניית גדרההפרדה בעוטף ירושלים - התחזקה זיקתם של הערביםשעברו אל מחוץ לעיר,‏ אל העיר עצמה ואל מוסדותיההשונים,‏ וזאת בשל החשש שזכויותיהם כתושבי קבעבישראל ייפגעו.‏מתחילת שנות ה-‏‎2000‎ חידדה בניית גדר ההפרדהסביב ירושלים את שאלת ההגירה הערבית לירושליםוממנה,‏ הן ברמת הפרט והן ברמה העירונית והלאומית.‏הגדר שנבנתה כמענה לפיגועי הטרור,‏ מקשה מאוד עלקשריהם של תושבי המטרופולין הערבים עם ירושלים.‏מספר מחקרים שנעשו במכון ירושלים לחקר ישראלבשנים 2006-2003, מצביעים על כך שתושבי מזרח-‏ירושלים הגרים מחוץ לגדר,‏ נפגעים כבר עתה מהגדרוחוששים להיפגע יותר כשתושלם הקמתה.‏ הגדר היאשינוי דרמטי בירושלים והיא מחוללת שינוי מהותיבשיקולי המיקום של האוכלוסייה הערבית בעיר ומחוצהלה.‏ זו הסיבה לכך שעם התקדמות בנייתה הלך וגדלמספר הערבים המהגרים בחזרה לירושלים.‏ זרם ההגירההחוזרת לתחומי העיר יצר ביקוש גבוה לדיור,‏ בשוקדיור שהתאפיין גם קודם לכן בהיצע נמוך.‏ כתוצאהמכך נסקו מחירי הדיור במזרח-ירושלים וגברה מאודהבנייה הבלתי-חוקית.‏ 22 הנתונים הרשמיים של תנועותההגירה של ערבים לירושלים וממנה,‏ מראים לאורך כלהשנים מאזני-הגירה חיוביים,‏ אך הם מספקים רק תמונהחלקית.‏ ממחקרים עקיפים ומראיונות עם ערבים תושבי-‏ירושלים וכאלה שעזבו אותה במהלך השנים,‏ מצאנו‏י’‏ 22 קמחי ‏)עורך(,‏ גדר הביטחון בירושלים:‏ השלכות על העיר ותושביה,‏ מכון ירושלים לחקרישראל,‏ ירושלים,‏ )2006(.

שבמהלך השנים,‏ ובמיוחד בשנות ה-‏‎80‎ ובחלק משנות 35ה-‏‎90‎‏,‏ התרחשה הגירה בהיקפים גדולים מירושליםליישובים הסמוכים לה.‏ סביר להניח שמספר הערביםשעזבו את העיר עלה על מספר הנכנסים אליה,‏ ולכןהיה מאזן ההגירה של הערבים בשנים אלו שלילי.‏ חשובגם לציין שכל שינוי במדיניות המופעלת ע"י ממשלתישראל או עיריית ירושלים כלפי העיר והמרחב הסובבאותה,‏ משפיע בצורה משמעותית על תנועות ההגירהשל הערבים לירושלים וממנה.‏ כך גרם פיתוח כלכליניכר במזרח העיר ובמערבּה להתקבצות מהגרים ערביםבעיר וביישובים הסמוכים לה.‏ כך גרמה העלייה במחיריהדיור והאפשרויות המגוונות לדיור מחוץ לעיר,‏ לרביםמתושבי ירושלים לעזוב אותה לטובת יישובים אלה מבלילוותר על המעמד המיוחד שהוענק להם ב-‏‎1967‎‏.‏ אולםשינויים במצב הגיאו-פוליטי בירושלים ובגדה,‏ כמוהתקדמות הסכמי השלום והדיבורים על חלוקה אפשריתשל ירושלים,‏ ולהבדיל,‏ משהתרגשו אירועי טרורוישראל הקשתה על המעברים לירושלים - גברו מאודגלי ההגירה החוזרת של ערבים תושבי ירושלים מהגדהלתחומי העיר.‏ לפיכך,‏ בדיון המתמשך על שינויים בגודלהאוכלוסייה הערבית לעומת האוכלוסייה היהודית בעירועל שמירת הרוב היהודי שבה,‏ ניתן לטעון שהקשר שלהערבים שעוזבים את ירושלים ליישובים הסמוכים אליההוא חזק בהרבה מהקשר של היהודים העוזבים אותה.‏זאת ועוד:‏ תנועת ההגירה החוזרת של הערבים לירושליםנעשית במהירות ובהיקפים גדולים עם הִשתנות התנאים,‏ושינויים כאלו מתרחשים באזורנו חדשים לבקרים.‏ עלכן,‏ בדיון בשאלה הדמוגרפית בירושלים יש להתחשבבהבדלים בדפוסי ההגירה של שתי האוכלוסיות,‏ ובמיוחדבהבדלים בדפוסי הקשר לעיר וברמת הניידות המשתנהשל כל אחת מאוכלוסיות אלו.‏סיכום - מבט אל העברבמבט רטרוספקטיבי על ארבעת העשורים האחרונים,‏נראה שנושאים דמוגרפיים השפיעו על עיצוב דמותהשל העיר ועל מדיניות הפיתוח ברמה המקומיתוהלאומית כאחת.‏ גם היום,‏ ארבעים שנה מאז איחודהעיר,‏ ממקדות שאלות דמוגרפיות תשומת-לב רבהבקרב תושבים וקובעי המדיניות בכל הרמות.‏ היחסהמספרי בין ערבים ליהודים,‏ חרדים לחילונים,‏ כמוגם דתיים-לאומיים;‏ נושאים כמו הזדקנות האוכלוסייהבעיר,‏ העלייה בשיעור העניים בעיר,‏ גידול האוכלוסייההחרדית והתפשטותה לשכונות שלא היו חרדיות בעבר- נושאים אלה מטרידים ואף מסעירים את תושבי העירופרנסיה חדשות לבקרים.‏מלחמת ששת הימים שהביאה לאיחוד ירושלים ולהרחקתהגבול הירדני שעטף אותה מצפון,‏ ממזרח ומדרום,‏היתה אות לתקופה חדשה ולתחושה אופטימית.‏ באחתהורחבו גבולות העיר אל עבר העיר העתיקה ומרחביםגדולים מעבר לה,‏ והפכו את ירושלים מעיר-קצהקטנה לעיר ואֵם עם עתודות-פיתוח נרחבות.‏ מבחינתהאוכלוסייה הפכה ירושלים הישראלית מעיר יהודיתקטנה לעיר דו-לאומית ורב-דתית,‏ שכרבע מתושביהערבים,‏ רובם מוסלמים.‏ בישראל ובירושלים היתה זותקופה של התרוממות-רוח ואופטימיות,‏ שהתבססו עלהניצחון המהיר במלחמה ועל ‏"חזרה למקורות"‏ - לעירהעתיקה,‏ להר הבית ולכותל המערבי שנחרטו בתודעתכל יהודי והיו מחוז געגועים מאז ומתמיד.‏תשומת הלב של ממשלת ישראל,‏ כמו גם של תושביהמדינה והעם היהודי כולו,‏ התמקדה בירושלים,‏ וכולםנדרכו ונרתמו להרחיבה ולפתחה.‏ ממשלות ישראלועיריית ירושלים שקדו על תכניות-פיתוח לחיזוקהולהאדרתה של ירושלים כבירת ישראל והעם היהודי.‏העשור הראשון לאיחוד העיר היה עשור של עשייהופיתוח,‏ של גיבוש מדיניות חדשה וראשית יישומה.‏שמה של ירושלים הלך לפניה,‏ והמוני תיירים מהארץומחו"ל צבאו על שעריה.‏ חילונים,‏ דתים וחרדים,‏מהארץ ומחוצה לה,‏ ביקשו להעתיק את מגוריהםלירושלים.‏ סטודנטים ייחלו ללמוד בעיר,‏ והביקושלמגורים בה הלך וגאה.‏ תושבי ירושלים נהנו מיוקרתהעיר ומצמיחתה,‏ ומספר העוזבים אותה לטובת יישוביםאחרים הלך ופחת.‏ האצת הבנייה בעיר,‏ העברת תקציבי-‏פיתוח ותכניות לריכוז מוסדות השלטון בירושלים,‏ יחדעם האהדה הגדולה שהופנתה אליה והאמונה בעתידההמבטיח,‏ משכו אליה מהגרים ועולים רבים.‏ הבנייההתפשטה לאזורים חדשים,‏ וכך גם מרכזי התעסוקה.‏באותה תקופה גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר בקצבמהיר מזה של האוכלוסייה הערבית.‏ מקורות הגידול שלהאוכלוסייה היהודית היו הגירה לעיר,‏ עליית יהודיםוריבוי טבעי.‏ לעומת-זאת,‏ הגידול של האוכלוסייההערבית נבע בעיקר מריבוי טבעי.‏

בעשור השני לאיחוד העיר,‏ הואט קצב גידולהאוכלוסייה בירושלים.‏ מאזני ההגירה החיוביים שלהאוכלוסייה היהודית הצטמצמו והפכו לשליליים.‏העלייה לישראל הצטמצמה,‏ ופחת מספר העוליםשהשתקעו בירושלים ‏)אף שכוח-משיכתה לעוליםמארצות הרווחה נותר בעינו(.‏ שיעור הריבוי הטבעישל האוכלוסייה הערבית עלה על זה של האוכלוסייההיהודית.‏ בניגוד לעשור הראשון לאיחוד העיר,‏ הואטקצב הגידול של האוכלוסייה היהודית ונפל מזה שלהאוכלוסייה הערבית.‏ זאת בסתירה ליעד שנקבע ע"יממשלת ישראל,‏ ששמה לה למטרה לשמור על היתרוןהדמוגרפי של האוכלוסייה היהודית בעיר.‏מסוף שנות ה-‏‎70‎ הוקמו יישובים יהודיים חדשים מעברלקו הירוק,‏ שנועדו לחזק את העיר ולשמש לה עורף.‏בעשור השלישי התחזקו המגמות הדמוגרפיות שהסתמנובעשור שלפניו,‏ ואליהן התווסף כיוון הגירה חדש אלהיישובים שממערב לעיר.‏ ערי-לוויין,‏ פרברים ויישוביםכפריים וקהילתיים,‏ הפכו יעד מועדף לצעירים ובניהמעמד הבינוני בירושלים.‏ ההגירה מירושלים התעצמהומאזני ההגירה השליליים גדלו.‏ למרות תנופת פיתוחשל תשתיות שהורגשה בירושלים בעשור השלישילאיחודה,‏ הלך ונפגם דימויה של ירושלים.‏ בסוף שנותה-‏‎80‎‏,‏ בתחילת העשור השלישי לאיחוד העיר,‏ פרצההאינתיפאדה הראשונה שפגעה בתחושת הביטחוןשל תושבי העיר.‏ חוסר הביטחון שחשו יהודים בתוךהמרחבים המאוכלסים בערבים,‏ ותחושה דומה במידהרבה של ערבים לנוע במרחבים היהודיים,‏ העמיקה אתההפרדה בין שתי האוכלוסיות והבליטה את הפעריםואת הניכור בין שני חלקי העיר.‏בחומש הראשון של שנות ה-‏‎90‎ הגיעו ארצה מאותאלפי עולים חדשים מחבר העמים,‏ אך ירושלים לאהצליחה למשוך רבים מהם אליה.‏ רק שיעור נמוך מהםבחר להשתקע בה,‏ ורבים מהם עזבוה במשך השנים.‏זאת בעיקר מחמת מחירי הדיור הגבוהים והקושי למצואעבודה מתאימה בעיר ובסביבותיה.‏בעשור הרביעי התעצמו מאזני ההגירה השליליים.‏בשנים אלו פחתה העלייה לישראל ועמה פחת מספרהעולים שהתיישבו בירושלים.‏ קצב הגידול שלהאוכלוסייה היהודית המשיך לרדת,‏ והוא נמוך בצורהניכרת מזה של האוכלוסייה הערבית.‏ כתוצאה מכךהמשיך לרדת חלקה של האוכלוסייה היהודית בעירל-‏‎66%‎‏,‏ בעוד חלקה של האוכלוסייה הערבית עלהל-‏‎34%‎‏.‏לצד השינויים ביחס המספרי בין האוכלוסייההיהודית לאוכלוסייה הערבית,‏ חלו גם שינויים בהרכבהאוכלוסייה ומאפייניה ובהשתרעותה הגיאוגרפית.‏מסוף שנות ה-‏‎70‎‏,‏ עת נפתחו אפשרויות מגורים חדשותביישובים הסובבים את ירושלים,‏ גברה עזיבתם שלצעירים יהודים את העיר.‏ תהליך זה גבר בשנות ה-‏‎80‎והתעצם בשנות ה-‏‎90‎ ואילך.‏ צעירים ובני המעמדהבינוני עזבו את העיר בשיעורים גבוהים יותר משארקבוצות האוכלוסייה,‏ וירושלים הפסידה צעירים ובנימעמד בינוני לטובת הפרברים שקמו סביבה.‏ בשניםאלו גברה גם הגירה של חרדים ליישובים חדשיםשקמו סביב העיר.‏ גם בקרב החרדים עיקר העוזבים הםצעירים.‏ יודגש שלמרות שגם בקרב החרדים ההגירה היאשלילית,‏ גידולם הוא הגבוה ביותר בקרב האוכלוסייההיהודית בזכות שיעורי הריבוי הטבעי הגבוהים שלהםבהשוואה לכלל האוכלוסייה.‏ עם זאת,‏ במהלך השניםהזדקנה האוכלוסייה היהודית בירושלים וגדל שיעורהמבוגרים והקשישים החיים בקרּבה.‏האוכלוסייה הערבית ידעה אף היא תהפוכות בכיווניההגירה ובהיקפם.‏ בעשור הראשון לאיחוד העיר עזבוערבים מעטים מאוד את העיר ליישובים ערבייםסמוכים לירושלים בגדה המערבית.‏ במהלך העשוריםהשני והשלישי גדל מאוד מספר העוזבים את העירוהגיע לעשרות אלפים.‏ אלה,‏ למרות שעזבו אתהעיר,‏ המשיכו להחזיק במעמד של תושבי-קבע עלכל הזכויות הנובעות ממנו,‏ ושמרו על זיקות חזקותלירושלים.‏ בשנות ה-‏‎90‎‏,‏ עם התקדמות תהליך השלוםועם החתימה על הסכמי הביניים,‏ גבר החשש בקרברבים מערביי ירושלים שהסדרים מדיניים בעיר יובילולשינויים מרחיקי-לכת במעמדם,‏ והם עלולים להתנתקמעירם ומזכויותיהם כתושבי-קבע בישראל.‏ התוצאההיתה הגירה חוזרת אל תוך גבולות ירושלים.‏בעקבות האינתיפאדה השנייה,‏ עם החמרת תהליךהבידוק במעברים מהגדה המערבית לתוך העיר,‏ עםהקמת גדר הביטחון והחשש מניתוק הגדה מירושלים,‏גבר מאוד זרם ההגירה של ערבים בעלי מעמד שלתושב קבע חזרה לירושלים.‏כיום,‏ 40 שנה לאחר שהוסרו החומות והעיר אוחדה,‏הוקמה חומה חדשה והיא עוטפת את העיר מצפון,‏36פרק 1 אוכלוסיית ירושלים - תהליכי שינוי אוכלוסיית העיר 2007-1967

38פרק 1 אוכלוסיית ירושלים - תהליכי שינוי אוכלוסיית העיר 2007-1967שסוגים שונים של מדיניות עשויים להשפיע עליהבמידה ניכרת.‏ השאלה היא כמובן:‏ אלו אוכלוסיותיגדלו בקצב מהיר יותר וכיצד ניתן לכוון את השינוייםהדמוגרפיים כך שיחזקו את העיר ואת תושביה.‏ האי‏-ודאות ביחס לגודלה הצפוי של האוכלוסייה הערביתבעיר,‏ גדולה מזו של האוכלוסייה היהודית.‏ שינוייםבהסדרים גיאו-פוליטיים,‏ במצב הביטחוני,‏ בחקיקהאו במדיניות האכיפה ביחס להגירת ערבים,‏ עשוייםלהשפיע באופן ניכר על עתידה,‏ גודלה ופריסתה שלהאוכלוסייה הערבית בעיר.‏אך גם עתידה הדמוגרפי של האוכלוסייה היהודיתבירושלים לוט בערפל.‏ את מגמות ההגירה שלאוכלוסייה זו יש להטות באמצעות שידוד מערכותעירוני ולאומי כאחד.‏ לשם כך יש להגדיל את היצעהדיור ולגוונו תוך ניצול עתודות הקרקע הקיימותבעיר ופיתוח בשכונות קיימות.‏ בתהליך זה ראוי לרכזאת המאמץ במרכז העיר ולהרחיבו אל העיר הפנימיתכולה,‏ וחשוב שהשינוי ייראה היטב לעין,‏ מהר ככלהאפשר.‏ בנוסף יש להשקיע בפיתוח כלכלי של העירוהמטרופולין,‏ ולא פחות חשוב מכך גם בשיפור איכותהחיים,‏ איכות הסביבה וחזּות העיר.‏לסיום,‏ חשוב להדגיש שהשאלות הדמוגרפיות אינןמִתמצות במספר התושבים.‏ ירושלים ‏"גדולה"‏ אינהמצביעה בהכרח על חוסנה של העיר,‏ והיחס המספריבין יהודים לערבים אינו חזות הכול.‏ כל פיתוח עתידיחייב להיות מושתת על איכות בת-קיימא,‏ ולאו דווקאעל גודל וּכמות.‏ ייחודה של ירושלים נעוץ במגווןתושביה ובפסיפס שכונותיה,‏ ועל כך יש לשמור.‏ כךתיבלם עזיבת המעמד הבינוני,‏ שחשיבותו לחוסנה שלירושלים לא תסולא בפז.‏ כמו כן חשוב להגדיל את כוחהמשיכה של ירושלים בעיני צעירים.‏בעיר כה חשובה ורגישה כירושלים,‏ חשוב לאמץחשיבה אסטרטגית ולהתמיד בה עד להשגת היעדים.‏ רקחשיבה אסטרטגית ארוכת-טווח תוכל לספק את החזוןשירושלים ותושביה ראויים לו בימים אלה.‏

מופע פלמנקו בשוק מחנה יהודה,‏ 200439

40פרק 1 אוכלוסיית ירושלים - תהליכי שינוי אוכלוסיית העיר 2007-1967ביבליוגרפיהברזקי,‏ א',‏ ‏"מיקום השכונות החיצוניות",‏ בתוך:‏אחימאיר,‏ א'‏ ‏)עורכת(,‏ ירושלים - מרכז העיר והשכונותהחיצוניות.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל ‏,ירושלים.)1984(השמשוני,‏ א',‏ שביד,‏ י'‏ ‏,השמשוני,‏ צ',‏ תכנית אבירושלים 1968. עיריית ירושלים,‏ ירושלים )1972(, כרךא'.‏חושן,‏ מ',‏ הגירה לירושלים וממנה,‏ 1978-1972. מכוןירושלים לחקר ישראל ‏,ירושלים,‏ תשמ”ג )1983(,עמ 25'.חושן,‏ מ',‏ ירושלים על המפה.‏ מכון ירושלים לחקרישראל,‏ ירושלים )2001(.חושן,‏ מ',‏ ‏“בכל זאת יש בה משהו:‏ ההגירה מירושליםואליה מעצבת את חיי העיר"‏ ‏.פנים - כתב-עת לתרבות,‏חברה וחינוך,‏ ,28 תל-אביב )2004( עמ'‏ .71 - 62חושן,‏ מ',‏ קורח,‏ מ',‏ על נתוניך ירושלים :2005/2006מצב קיים ומגמות שינוי.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ירושלים )2007(.חשן,‏ ש',‏ ירושלים ותל-אביב כשני עולמות מנוגדים.‏עבודה סמינריונית שהוגשה לפרופ'‏ גורביץ,‏ ז.,‏האוניברסיטה העברית בירושלים )2005(.ליסק,‏ מ',‏ ‏"ירושלים כראי של החברה הישראלית".‏בתוך:‏ ירושלים החצויה 1967 - 1948בראלי,‏ א'‏ ‏)עורך(,‏ יד יצחק בן-צבי,‏ ירושלים )1994(עמ'‏ 16-22.קמחי,‏ י',‏ ‏)עורך(,‏ גדר הביטחון בירושלים:‏ השלכות עלהעיר ותושביה.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים.)2006(שמלץ,‏ ע',“האוכלוסייה היהודית בירושלים 1949 עד1967" בתוך:‏ ירושלים החצויה 1967-1948. בראלי,‏ א'‏‏)עורך(,‏ יד יצחק בן-צבי.‏ ירושלים עמ'‏ 165-133.הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,‏ שנתון סטטיסטילישראל,‏ ירושלים.‏מכון ירושלים לחקר ישראל ועיריית ירושלים,‏ שנתוןסטטיסטי לירושלים,‏ ירושלים.‏Choshen, M., “Demographic Processes in PolarizedCities: The Case of Jerusalem”, in: Auga, M.,Hasson, S., Nasrallah, R., Stetter, S. (eds), DividedCities in Transition: Challenges Facing Jerusalemand Berlin. Jerusalem Berlin Forum, The FriedrichEbert Stiftung, The international Peace andCooperation Center, The Jerusalem Institute forIsrael Studies, Jerusalem (2005), pp. 3-35.Roman, M., Jews and Arabs in Reunited Jerusalem:the Population Issue. (unpublished) (1980).

434302 דמוגרפיה,‏ תכנון ומדיניות:‏ 2020-2000סרג’יו דלה פרגולה‏"עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים"‏‏)תהילים,‏ קכ"ב,‏ ב'(‏אוכלוסיית ירושלים היא נושא מרתק.‏ לא ניתן להימנע בו מהשילוב בין הּפן המחקרי,‏ המעוגן בכלים דיסציפלינארייםאובייקטיביים לכאורה,‏ לבין הפן התכנוני והמדיני,‏ המעוגן בהשקפות-עולם רחבות יותר וסוביקטיביות במידה שאינהניתנת לשליטה.‏ החל משנות ה-‏‎90‎ התעצמה ההתעניינות בתמורות הדמוגרפיות הפוקדות את ירושלים וסביבתה,‏והדיון על המגמות בפועל והשלכותיהן לעתיד,‏ הפך לחלק מרכזי של דיון רחב יותר על מהות החיים בבירת-ישראל,‏במדינה בכלל,‏ ובמרחב הישראלי-פלסטיני כולו.‏ באופן קונקרטי התמקד חלק ניכר של הדיון סביב תכניות המתארהחדשות לירושלים,‏ שגובשו אחרי תקופה ארוכה של היעדר מסגרת סטטוטורית לתכנון העיר.‏פרק זה מציג סדרת תרחישים דמוגרפיים לגבי אוכלוסיית-ירושלים בטווח השנים שבין 2000 ל-‏‎2020‎‏.‏ מחקרנו הוכןבמידה רבה במסגרת תכנית המתאר לירושלים.‏ 1 בתפיסתה הכוללת,‏ עבודתנו נעשתה בהמשך לניתוחים ולתחזיות-‏אוכלוסייה שהוכנו במסגרת תכנית האב האסטרטגית לירושלים במחצית השנייה של שנות ה-‏‎90‎‏.‏ 2 בשני המקרים,‏המחקר התכוון להאיר את תהליכי ההתפתחות העיקריים הצפויים בעיר על בסיס המגמות המסתמנות בה לאורךשנים,‏ ומתוך התחשבות במספר חלופות סבירות של שינוי עתידי.‏ קריאת ההשלכות של המשך או שינוי במגמותהנראות לעין,‏ אמורה היתה לספק למתכנני-ערים - הן בדרג האסטרטגי והן בדרג האופרטיבי - ראייה רחבה שלהעומד להתרחש,‏ אם רמת ההתערבות במגמות הקיימות תהיה דומה לזו שהיתה בעבר.‏ במידה שהמגמות לאתיראנה תואמות את יעדי התכנון הרצויים,‏ יוכלו הגופים המזמינים לשקול דרכים ורמות התערבות חדשות ושונותכדי להשיג את היעדים הרצויים להם.‏ לקראת סיום פרק זה,‏ נדון בקצרה במפגש שנוצר בשנים האחרונות בין קריאתהמגמות באוכלוסיית-ירושלים,‏ לבין הפעילות לתכנון - מדיני ואורבני - הנחוצה כדי להשפיע על תוצאותיהן.‏‏ס’‏ 1 דלה-פרגולה,‏ ‏“אוכלוסיית-ירושלים ותכנון העיר,‏ 2020-2000: נסיון העבר ובעיות העתיד - דו”ח ביניים”,‏ ירושלים,‏ תכנית המתאר,‏ ‏)אייר תשס”ג,‏ אפריל 2002(; ס’‏ דלה-פרגולה,‏ ‏“תחזיות-‏אוכלוסייה לעיריית-ירושלים,‏ 2000-2020: תמונת מצב והשלכותיו”,‏ ירושלים,‏ תכנית המתאר ‏)שבט תשס”ג,‏ ינואר 2003(.‏ס’‏ 2 דלה-פרגולה,‏ ע’‏ רבהון,‏ תכנית אב אסטרטגית לירושלים לשנת 2020, כרך 2, הממד הדמוגראפי:‏ אוכלוסיית-ירושלים,‏ 2020-1995 עיריית-ירושלים,‏ החטיבה לתכנון אסטרטגי ומחקר,‏ ‏)ירושלים,‏)2003 .125 ראה גם:‏ (2001), 165-199 (2), 17 Population, .S. DellaPergola, “Jerusalem’s Population, 1995-2020: Demography, Multiculturalism and Urban Policies”. European Journal ofשוק העיר העתיקה,‏ 2006

5.1.2.3.44פרק 2 דמוגרפיה,‏ תכנון ומדיניות:‏ 2020-2000 אוכלוסיית העיר 2007-1967תובנות על אוכלוסייה בירושליםהעורך מחקר דמוגרפי בירושלים,‏ והעורך תחזיות-‏אוכלוסייה בפרט,‏ חייב לשים לב למספר היבטיםחיוניים של הנושא:‏1 משמעויות-על.‏ ירושלים היא עיר בעלת אופי מורכב,‏בהיותה בירת-ישראל,‏ סמל היסטורי של מרכז העםהיהודי,‏ ומרכז עולמי ליהדות,‏ לנצרות ולאסלאם.‏עקב כך,‏ העניין שמעוררת אוכלוסיית-ירושליםחורג מהמישור המוניציפלי ונוגע לממדים רוחניים,‏אסתטיים ופוליטיים חובקי-עולם.‏ המשימה שלתכנון העיר כפופה למגוון רחב של ממדים סמליים,‏ייצוגיים,‏ שלטוניים,‏ דתיים ותרבותיים.‏2 רב-גוניות דתית,‏ אתנית,‏ תרבותית וסוציו-כלכלית.‏אוכלוסיית-ירושלים משקפת את מגוון ההיבטיםהאלה.‏ מתנקזים בה סוגי אוכלוסיות שהמרחקהחברתי-תרבותי המפריד ביניהן הוא רב מאוד.‏אוכלוסיות אלו הן בעלות צביון דתי,‏ לאומי,‏ חברתיורעיוני שונה.‏ בירושלים מתחככים זה בזה,‏ יהודים,‏מוסלמים ונוצרים,‏ המשתייכים לכתות שונותומחזיקים באמונות נבדלות;‏ בעלי השקפת-עולםדתית מאוד עד אנטי-דתית מאוד;‏ תושבים ותיקיםוחדשים;‏ בעלי זכויות-אזרח מבוססות ונוודים ארעייםופגיעים;‏ אנשים שמעמדם החברתי-כלכלי מבוססמאוד,‏ עד לעניים מאוד.‏ בקרב מגזרי אוכלוסיית-‏ירושלים השונים,‏ נהוגים דפוסים דמוגרפיים שוניםמאוד.‏ במקום להתייחס להתפתחויות הדמוגרפיותבעיר כמִקשה אחת,‏ הכרחי אפוא להתייחס בנפרדלהתפתחויות החלות והחזויות בכל מגזר ומגזר מתוךכלל אוכלוסיית העיר.‏ התוצאות לגבי כלל העיר,‏נובעות בסופו של דבר מסיכום תוצאות חלקיות בכלחלקי העיר בנפרד.‏3 השתייכות העיר המרכזית למרחב מטרופוליטני גדוליותר.‏ ‏ִקשרי הגומלין בין מרכז לפריפריה במטרופוליןירושלים,‏ משפיעים על התפתחות האוכלוסייה בעיר.‏אין להתייחס במנותק למרכז ולפריפריה של אזורהמטרופולין,‏ כפי שאין להתייחס לעומק למרכיבהאחד,‏ ואילו לשני כאל נגזר מהראשון.‏ בעבר התמקדורוב עבודות התכנון באחד התחומים הגיאוגרפייםבלבד:‏ העיר - או סביבתה.‏ בעבודה זו נעשה מאמץלשלב את שניהם בקריטריונים בני-השוואה.‏‏.‏‎4‎תלותם 4 של המִשתנים הדמוגרפיים במִשתנים אחרים.‏מִשתנים דמוגרפיים משקפים מגוון תהליכיםאחרים,‏ ובראש ובראשונה התפתחויות בתחוםהמדיני-ביטחוני,‏ החברתי-כלכלי,‏ והערכי-תרבותי.‏כמו כן,‏ הדמוגרפיה רגישה לתִפקודן של מערכותהשלטון והתכנון המופקדות על תחומים אלהבמישור הלאומי והמקומי.‏ במרחב שבו אנו נמצאים,‏המשתנים האופרטיביים המשפיעים על גודל והרכבהאוכלוסייה,‏ הריבוי הטבעי,‏ ניידּות גיאוגרפית,‏ובמידה משנית,‏ אמנם,‏ גם שינויים בהשתייכותלקבוצות דת ולאום,‏ פועלים לטווחים ארוכים מתוךמומנטום ואינרציה.‏ הרּכב גילים מהווה גורם מתווךחשוב בקביעת שכיחות האירועים הדמוגרפיים בתוךאוכלוסייה נתונה.‏ אולם דפוסים דמוגרפיים הםבמידה רבה תגובה לגירויים הנובעים מאיכות החייםשל היחיד וסביבתו הקהילתית,‏ לרבות ביטחון,‏ ידעואמונה,‏ תעסוקה ודיור,‏ איכות הסביבה ודפוסיהשלטון.‏5 תלותו של המישור המוניציפלי במישור הלאומי.‏שאלת היציבות הפוליטית-ביטחונית של מדינת-‏ישראל בכלל ושל העיר ירושלים בפרט,‏ היא שאלהקריטית מאוד בהקשר זה,‏ והיא תלויה כנראהבשאלת המסגרת של ההתפתחויות האפשריותבסכסוך הישראלי-פלסטיני ובמעגל רחב יותר שלשאלות הנוגעות לעתיד המזרח התיכון.‏ הגעתּה אואי-הגעתּה של ישראל להסדרים יציבים בהקשריםאלה,‏ עשויה להכריע במידה רבה את דפוסיההתפתחות העתידיים,‏ כמעט בכל תחום מתחומיהחיים בישראל ובירושלים,‏ כולל בתחום הדמוגרפי.‏תחזיות-אוכלוסייה,‏ בהיותן מבוססות על ניתוחוצפי של מגמות קיימות בעבר הקרוב ובהווה,‏משקפות עולם מושגים שמרני למדי לגבי שינוייהמסגרת האפשריים והשלכותיהם לעתיד.‏ יחד עםזאת,‏ כשבוחנים את תהליכי האוכלוסייה בישראלובירושלים בעשרות השנים האחרונות,‏ גישה זהירהזו הוכיחה את עצמה כקרובה ביותר למציאות.‏כתוצאה מכל אלה,‏ מחקר דמוגרפי חייב לנסות ולתתתשומת-לב ראויה לכל מרכיבי החברה בנפרד,‏ ולהביאאת תוצְאות ההתבוננות הנפרדת לתוצאה המשולבת,‏הנותנת משמעות לכלל התמונה העירונית.‏

46פרק 2 דמוגרפיה,‏ תכנון ומדיניות:‏ 2020-2000 אוכלוסיית העיר 2007-1967אלה,‏ הצטמצם הרוב היהודי בשנת 2005 ל-‏‎66.0%‎ מכללאוכלוסיית העיר,‏ כולל תושבים ללא סיווג דת,‏ הנמניםבעיקר עם העולים מחבר העמים.‏ זולתם היה באותה שנהאחוז היהודים באוכלוסיית-ירושלים 64.5%. נתון זההוא בר-השוואה עם הנתון של 73.5% ב-‏‎1967‎‏.‏ במליםאחרות:‏ מאז איחוד העיר חל צמצום יחסי של 12%בתוקפו של המושג ‏"רוב יהודי"‏ בירושלים.‏הסיבה העיקרית לתמורות בהרכב האוכלוסייההיא הריבוי הטבעי הגבוה יותר של המגזר הערבי.‏האוכלוסייה היהודית קלטה אמנם עלייה משמעותיתלאורך התקופה,‏ אולם שיעורי הפריון הגבוהיםוהיציבים בקרב ערביי ירושלים,‏ לא רק שאיזנו אתהתמונה,‏ אלא גם הִטו אותה לצד השני.‏ גורם נוסף נעוץבתנועות ההגירה הפנים-ארצית.‏ באוכלוסייה היהודיתנרשמו מאזני-הגירה חיוביים עד סוף שנות ה-‏‎70‎‏,‏ אולםבסוף שנות ה-‏‎80‎ ובשנות ה-‏‎90‎ נרשמו מאזני-הגירהשליליים,‏ שהתעצמו וכרסמו באוכלוסיית העיר,‏ ובעיקרבאוכלוסייה היהודית.‏ בשנת 2000 הגיע המאזן השלילילשיא של כ-‏‎8,200‎‏-‏ רובם המכריע יהודים.‏ בהמשךנרשמו מאזנים שליליים בסדרי-גודל שבין 5,100- ל-‏6,200- בשנה.‏ אחת הסיבות למיתון במאזנים השלילייםבהגירה הפנימית,‏ היתה הופעתם של מאזני-הגירהחיוביים בקרב האוכלוסייה הערבית בירושלים.‏מסוף - 1995 שנת המפקד האחרון - ועד סוף 2005,גדלה אוכלוסיית-ירושלים ב-‏‎117,000‎ נפש,‏ מתוכם54,000 יהודים ואחרים,‏ ו-‏‎63,000‎ ערבים ואחרים.‏במידה מסוימת תורמת למגמות אלה קליטתם שלמהגרי-עבודה זרים בארץ.‏ בין 1995 ל-‏‎2005‎ גדלהאוכלוסיית-ירושלים ב-‏‎19%‎‏;‏ האוכלוסייה היהודיתגדלה ב-‏‎13%‎ והאוכלוסייה הערבית גדלה ב-‏‎35%‎‏.‏בחומש 2005-2000 חל גידול של 6% במגזר היהודי,‏17% במגזר הערבי,‏ ו-‏‎9%‎ בסך כל תושבי העיר.‏יצוין כי בסוף 2001, מול אומדן הלמ"ס של 670,000תושבים,‏ העמיד מרשם התושבים אומדן של 743,000תושבים.‏ סביר להניח שאומדן מרשם התושבים מוגזםולוקה בחוסר עדכון פטירות ועזיבות ליישובים אחריםבארץ ולחו"ל.‏ אומדני הלמ"ס אינם כוללים שוהיםבלתי-חוקיים שקשה לאמוד את מספרם.‏ מעובדותאלו ניתן ללמוד כי אוכלוסיית-ירושלים בכלל,‏ וכבסיסלתחזיות דמוגרפיות בפרט,‏ נתונה להערכות שונות,‏ ולאבמידה שּולית.‏גורם משמעותי שנוסף בשנים האחרונות הוא בנייתגדר הביטחון.‏ בהיעדר נתונים ממשיים 3 קשה להעריךבמדויק את השפעות הגדר על גודל אוכלוסיית-ירושליםותִפרוסתּה.‏ אולם צופים המקורבים לנושא מתרשמיםכי השפעת הגדר היא לשמר אוכלוסייה ערבית בשטחהעיר,‏ או למשוך אל גבולות העיר שממערב-לגדרתושבים מהאזורים שמצפון,‏ ממזרח ומדרום לירושלים- בין אם הם בעלי מעמד תושבות מוסדר ובין אםלאו.‏ בתנאים אחרים היו תושבים אלה נשארים כנראהבמקום מושבם,‏ או אף עוברים אל השטחים שמחוץלירושלים.‏ תופעה זו עלולה להרחיק את התיעּוד הקייםמהמציאות בשטח,‏ אולם נראה שהיא מגדילה בפועל אתאוכלוסיית-ירושלים.‏שיטת ביצוע התחזיותתרחישי האוכלוסייה המוצגים בהמשך,‏ מבוססיםבעיקרם על ההנחה של המשך המגמות שנצפו במגזריםהשונים של אוכלוסיית-ירושלים בנוגע לריבוי הטבעי‏)ילודה בניכוי תמותה(‏ ולניידּות הגיאוגרפית ‏)נכנסיםבניכוי יוצאים(‏ במהלך השנים האחרונות,‏ לרבותבשנים 2001-1995. התחזיות אינן אפוא צֶפי לתהליכיםשייקרו בפועל בעיר,‏ אלא תרחישים סבירים בהנחותשונות שיפורטו.‏התחזיות מתעלמות מכל התייחסות לקיבולות המגוריםשל אזורי העיר השונים בתאריך היעד 2020 או בכלתאריך-ביניים.‏ לפיכך התחזיות אינן רגישות לתכנוניםבפועל של פיתוח העיר באמצעות פרויקטים למגורים,‏זולת השתקפות התערבויות אלה במגמות האוכלוסייהשהתרחשו בפועל בשנים האחרונות.‏ שינוייםמשמעותיים בייעוד קרקעות,‏ או פיתוח משמעותי שלקרקעות חדשות למגורים בתחום המוניציפלי,‏ יכוליםלהשפיע במידה ניכרת של היכולת לממש את פוטנציאלגידול האוכלוסייה הגלום בתחזיות.‏התחזיות מתייחסות לגבולות העיר ירושלים כפי שהיובסוף שנת 2000. שינויים בגבולות העיר יכולים להשפיעעל הקיבולת הכוללת בעתיד,‏ וגם על הרּכב התושביםהחיים בעיר במקרה של צירוף רשויות מקומיות אחרותלשטחּה של עיריית-ירושלים,‏ או העברת חלקים מהשטח3 מפקד אוכלוסין מתוכנן ע”י הלמ”ס לשנת 2008.

47העירוני לידי רשות אחרת.‏ כמו כן,‏ התחזיות אינןלוקחות בחשבון אפשרות של שינוי אגרסיבי במדיניותההתיישבות של ממשלת-ישראל,‏ לרבות עידוד נמרץבהרבה של הגירה מגבולות ירושלים אל מחוז ירושלים4ואל מחוז יו"ש,‏ או בכיוונים ההפוכים.‏יחד עם זאת,‏ אין לבטל את חשיבות המידע הגלוםבתחזיות.‏ התוצאות מאפשרות לקבל מושגים ברוריםלמדי של השלכות המגמות הקיימות,‏ ושל שינוייםמבוקרים באותן מגמות.‏ ההשלכות של אותן מגמות הןבעלות עוצמה רבה,‏ והן קוראות תיגר למקבלי ההחלטותבתחומי התכנון.‏התחזית מבוססת על שטח עיריית-ירושליםואוכלוסייתה בסוף שנת 2000. השפעות גדר הביטחוןלא נבדקו.‏ אוכלוסיית היסוד מבוססת על עדכון שוטףשל הלמ"ס,‏ על בסיס מִפקד האוכלוסין והדיור 1995.כל האזורים הסטטיסטיים בעיר מוינו על-פי הדפוסיםהחברתיים והתרבותיים העיקריים של תושביהם,‏ כדיליצור טיפולוגיה ראשית של דפוסי התנהגות דמוגרפית.‏באוכלוסיית-ירושלים הובחנו עשרת הסוגים הבאיםשל אזורים:‏‏לדוגמה,‏ 4 תכנית המתאר של מחוז ירושלים מבוססת על יעד כולל לאוכלוסיית המחוז,‏ועל הנחות-פיתוח משמעותיות לשאר המחוז.‏ אוכלוסיית-ירושלים מחושבת כשאריתהנגזרת משתי הנחות אלה.‏ בכיוון אחר,‏ מתכנית פוליטית דוגמת ה”התכנסות”,‏ יכולותלנבוע השלכות משמעותיות לגבי הגירה לירושלים וממנה.‏‏.‏‎1‎רוב 1 יהודי,‏ אחוז הצבעה למפלגות דתיות עד , 10%מעמד חברתי-כלכלי גבוה )5 אזורי-תחזית(;‏‏.‏‎2‎רוב יהודי,‏ אחוז הצבעה למפלגות דתיות 10%-40%מעמד חברתי-כלכלי גבוה )19 אזורי-תחזית(;‏‏רוב יהודי,‏ אחוז הצבעה למפלגות דתיות 10%-40%מעמד חברתי-כלכלי בינוני )10 אזורי-תחזית(;‏‏רוב יהודי,‏ אחוז הצבעה למפלגות דתיות 40%-70%)12 אזורי-תחזית(;‏‎5.5‎רוב יהודי,‏ אחוז הצבעה למפלגות דתיות מעל 70%)9 אזורי-תחזית(;‏‎6.6‎רוב יהודי,‏ מקום מגורים לא ידוע ‏)אזור-תחזית אחד(;‏7 רוב ערבי,‏ מתוכו רוב נוצרי ‏)אזור-תחזית אחד(;‏8 רוב ערבי,‏ מתוכו רוב מוסלמי,‏ מעמד חברתי-כלכליבינוני )4 אזורי-תחזית(;‏9 רוב ערבי,‏ מתוכו רוב מוסלמי,‏ מעמד חברתי-כלכלינמוך )8 אזורי-תחזית(;‏10 רוב ערבי,‏ מקום מגורים לא ידוע ‏)אזור תחזית אחד(.‏הבסיס הטריטוריאלי הראשוני לתחזית הוא ברמה שלתת-רובע.‏ אם נמצאו הבדלים בתוך תת-רובע לפי המיוןהנ"ל,‏ חולק תת-רובע זה למספר אזורים,‏ שבכל אחד מהםצורפו אזורים סטטיסטיים בעלי אוכלוסייה הומוגנית לפיהקריטריונים הבאים.‏ המידע הנחוץ למיון אזורי העירהשונים בא מקובץ הבחירות לכנסת ב-‏‎1999‎‏,‏ מעדכוןקובץ האוכלוסייה של הלמ"ס,‏ וממידע על ערך הארנונהמבקרים בבית המודל בעירייתירושלים בו מוצגות תכניות בינויעתידיות,‏ 2008, 2, 3. 34.47.8.9.10

48פרק 2 דמוגרפיה,‏ תכנון ומדיניות:‏ 2020-2000 אוכלוסיית העיר 2007-1967וההזדקקות לשירותי רווחה בעירייה.‏ בסה"כ בנויותהתחזיות על הערכת המגמות הדמוגרפיות ב-‏‎70‎ אזוריםשונים בירושלים,‏ מתוכם 56 בעלי רוב יהודי ו-‏‎14‎ בעלירוב ערבי.‏במיון הנ"ל,‏ האוכלוסייה היהודית מתייחסת ל"יהודיםואחרים",‏ דהיינו בכל אזור כלולים כל תושבי האזור,‏ ללאהבחנה בשייכותם הדתית-לאומית.‏ עולי בריה"מ-לשעברומדינות אחרות שאינם יהודים,‏ אך מזוהים באופן כללי עםהציבור היהודי בהיותם זכאים לחוק השבות,‏ נכללו ביחדעם האוכלוסייה היהודית.‏ בדומה,‏ האוכלוסייה הערביתמתייחסת ל"ערבים ואחרים".‏התחזיות מתייחסות לאוכלוסיות הנמצאות ביחידותטריטוריאליות הומוגניות,‏ ולא משקפות במדויק חלוקה ביןקבוצות של דת או לאום.‏ כתוצאה מכך,‏ בשנת הבסיס 2000היה סך כל האוכלוסייה באזורים בעלי רוב יהודי,‏ גדולבכ-‏‎4,000‎ לעומת סך כל האוכלוסייה של יהודים ואחריםבעיר,‏ וסך כל האוכלוסייה באזורים בעלי רוב של ערביםואחרים היה קטן בכ-‏‎4,000‎ לעומת סך כל אוכלוסייתהערבים ואחרים בעיר.‏ השלכת ההפרשים האלה היאהפרש של פלוס או מינוס 0.5% בהתפלגות ההתחלתית שלשתי קבוצות האזורים העיקריות לפי דת ולאום התושבים‏)יהודים או ערבים(,‏ לעומת התפלגות תושבי העיר לפידת ולאום.‏ הפרש זה נגרר לאורך כל התחזית.‏ לגבי כלהתושבים החיים באזור מסוים,‏ הופעלו הנחות אחידות של5התפתחות דמוגרפית עתידית,‏ כפי שיפורט בהמשך.‏התחזיות בוצעו בשיטת מרכיבי שינוי דמוגרפי המופעלתעל קבוצות-גיל של חמש שנים לשני המינים בנפרד.‏שינויים צפויים לגבי תמותה,‏ פריון והגירה,‏ חושבו לפרקי-‏זמן של חמש שנים החל מתאריך הבסיס 2000 ועד לתאריךהסיום 2020. תוצאות הביניים הן אפוא לתאריכים 2005,6.2015 ,2010הונחה עלייה בתוחלת החיים של כשנת-חיים אחת לכלחמש שנים קלנדריות,‏ על בסיס תוחלת החיים בכל מגזראוכלוסייה סביב שנת 2000. תוחלת החיים ההתחלתית‏יוצא 5 מן הכלל אחד הופעל באזור העיר העתיקה ‏)רובע 6(: האוכלוסייה היהודית כוללתאת כל היהודים ברובע 6 על כל ארבעת תתי-הרובע שלו.‏ נוצר בנוסף אזור-תחזית לערביםתושבי הרובע היהודי.‏‏תודתנו 6 נתונה לדליה סגי מהמדור לדמוגרפיה ולסטטיסטיקה של היהודים במכון ליהדותזמננו ע”ש א.‏ הרמן באוניברסיטה העברית בירושלים,‏ על ארגון וביצוע מערך התחזיות.‏התחזיות בוצעו בתוכנת .People 3 כמו כן נתונה תודתנו למר משה כהן,‏ ראש צוותהתכנון של תכנית המתאר ירושלים ולכל צוותו,‏ על הסיוע במהלך עבודתנו.‏היתה בקרב היהודים 81.2 לנשים ו-‏‎77.3‎ ולגברים,‏ ובקרבהערבים - 77.9 לנשים ו-‏‎74.6‎ לגברים.‏לגבי רמות הפריון הובאו בחשבון שתי חלופות:‏ החלופההראשונה מבוססת על המשך ללא שינוי של רמות הפריוןבכל מגזר אוכלוסייה בתאריך ההתחלתי.‏ החלופה השנייהמניחה ירידה הדרגתית של שיעורי הפריון בהיקף של 20%במהלך 20 שנות התחזית.‏ זוהי הנחה מתונה למדי שלצמצום הפריון,‏ והיא מסתמכת על הדעה הרווחת במחקרכי צפויות בהחלט תמורות בדפוסי המשפחה,‏ אולם בקצבמתון יחסית להתרחשויות במקומות אחרים בעולם ואףבמזה"ת.‏ ירידות בפריון הונחו לגבי כל סוגי האוכלוסיות,‏בקצב ליניארי,‏ החל משנת הבסיס של התחזית.‏לגבי מאזני-הגירה,‏ המושג כולל שלושה מרכיבים:‏המרכיב הפנים-עירוני בין כל אזור-תחזית לכל אזור אחרבירושלים;‏ המרכיב הבין-יישובי בין ירושלים לבין כליישוב אחר בארץ;‏ המרכיב הבין-ארצי בין ירושלים לביןכל מקום מחוץ לשטח ישראל.‏ השפעות אלה פועלות בכלמקום בעיר ובכל שכבה של מין וגיל באופן שונה,‏ ולעתיםאף באופן מנוגד.‏ ראשית נבדקו כל שיעורי ההגירה נֶטולכל קבוצת מין וגיל בתוך כל אזור תחזית.‏ לגבי ההגירההובאו בחשבון שלוש חלופות:‏ החלופה הראשונה הניחההיעדר הגירה,‏ או לחלופין מאזן-הגירה נֶטו שווה לאפסלכל תת-אוכלוסייה מפורטת.‏ משמעות נוספת של הנחהזו היא שינוי משמעותי במגמות ההגירה העיקריות שלירושלים - תוך עלייה ממינוס לאפס.‏ החלופה השנייההניחה שההשפעות המצטברות של מאזני ההגירה בכלאזור בעיר יימשכו.‏ השפעות אלה חושבו בהתאם למצבששרר סביב שנת 2000 בכל יחידה טריטוריאלית שלהתחזית ובכל קבוצת מין וגיל.‏ החישוב של השפעת הגירהמבוסס בד"כ על שיעורי נכנסים ויוצאים מתוך 1,000תושבים קיימים.‏ אולם במקרה של אזורים הקולטים הגירהמשמעותית,‏ בהם שיעורי ההגירה הנכנסת היו גבוהיםבמיוחד - הונחו תִקרות המבוססות על המספר המוחלט שלהנכנסים בחומש הראשון של התחזית.‏ לא הונחו תנועות-‏הגירה לגבי התושבים שמקום-מגוריהם אינו ידוע.‏ חלופהשלישית הניחה החמרה במאזני ההגירה השליליים בד"כבאזורי ירושלים השונים.‏ באותם האזורים הונחו שיעורי-‏הגירה נֶטו שליליים ב-‏‎50%‎ לעומת מה שנצפה בשניםהאחרונות.‏ באותם האזורים,‏ הלא-רבים,‏ שבהם היו מאזני-‏הגירה נטו חיוביים,‏ הונחו מאזנים חיוביים נמוכים ב-‏‎50%‎לעומת הנצפה.‏

לוח 2. השוואת חלופות תחזית אוכלוסיית-ירושלים 2020-2000, באלפים50פרק 2 דמוגרפיה,‏ תכנון ומדיניות:‏ 2020-2000 אוכלוסיית העיר 2007-1967חלופהאוכלוסיית-בסיס,‏ ‎2000‎אסה"כאסטרטגיות התיישבות שונות בירושלים ע"י תושביםיהודים וערבים מהשטחים,‏ אך גם מגמה של הגירהפנימית של ערבים אזרחי-ישראל.‏ בתרחיש )4(, החלקהיהודי מסה"כ צמצום האוכלוסייה הנובע מהנמכתפריון,‏ מסתכם ב-‏‎56%‎ מתוך סה"כ של 45,000. אחוזזה נמוך ממשקל המגזר היהודי באוכלוסייה עקב הפריוןהגבוה יותר של התושבים הערבים.‏בפער הכולל בין התרחיש הגבוה ביותר )1( לבין הנמוךביותר )6(, שהוא כאמור 177,900 תושבים,‏ נרשמים93% מן ההפרש השלילי לחובתו של המגזר היהודי.‏אזורים יהודיםואחריםאזורים ערביםואחרים% באזוריםיהודים69205.0452.8657.8אוכלוסיית 2020:1. ללא הגירה,‏ פריון קבוע2. ללא הגירה,‏ פריון יורד3. עם הגירה,‏ פריון קבוע4. עם הגירה,‏ פריון יורד5. עם הגירה גדלה,‏ פריון קבוע6. עם הגירה גדלה,‏ פריון יורד656561616060..80635655371.4353.2391.3371.7377.3358.6+19.9-14.0-18.2-19.6-18.7-12.8698.5667.7612.6587.2556.6533.4-85.9-56.0-30.8-25.4-23.2-165.11,069.91,020.91,003.9958.9933.9892.0-66.0-70.0-49.0-45.0-41.9-177.9הפרשי הגירה )1( - )3(הפרשי הגירה )3( - )5(הפרשי פריון )1( - )2(הפרשי פריון )3( - )4(הפרשי פריון )5( - )6(מקסימום הפרש )1( - )6(א בקבצי בסיס הנתונים קיימים הבדלים זעירים בחלוקת האוכלוסייה בין המגזרים הראשיים לעומת החלוקה בלוח 1.93תחזיות בפרספקטיבה השוואתיתתחזיות-אוכלוסייה משקפות במידה מכרעת אתההנחות שעליהן הן מבוססות.‏ הנחות שונות עשויותליצור הפרשים משמעותיים באוכלוסייה החזויה.‏גורם נוסף להבדלי התוצאות נובע משיטות הביצועשל התחזיות.‏ ניתן להשוות בין תחזיות שונות שנעשובשנים האחרונות כדי לעמוד על ההבדלים ביניהן.‏מענינת במיוחד ההשוואה בין תוצאות תחזיות אלהלבין הנתונים הריאליים שנוצרו בינתיים.‏ ניתן לבחוןתחזיות שונות לגבי ירושלים אל מול המציאות בשנים,2000 ,1995 ו-‏‎2005‎‏.‏

51לוח 3. השוואת תחזיות לאוכלוסיית-ירושלים 2010-1990, לפי סוגי אזורים עיקריים,‏ באלפים20102005200019951990תחזית וסוג אזוראוכלוסייה בפועל719.9657.5602.7524.5סה"כ475.1448.8420.9378.2יהודים244.8208.7181.8146.3ערביםתכנית-אב לתחבורה817.5729.9653.4591.4524.5סה"כ566.2507.4459.6417.0378.2יהודים251.3222.5193.7174.4146.3ערביםתכנית-אב אסטרטגית ‏)דגם 5(787.8717.9653.8591.4סה"כ515.6482.5452.9422.4יהודים272.3235.3200.9169.0ערביםתכנית המתאר ‏)הגירה + פריון יורד(‏796.6723.7657.8סה"כ514.8482.5452.8יהודים281.8241.2205.0ערביםניסיונות שונים לחיזוי אוכלוסיית-ירושלים,‏ מופיעיםבלוח 3. מוצגים בו נתוני האוכלוסייה הריאליים בין1990 ל-‏‎2005‎‏,‏ והתחזיות שנעשו בשלוש מסגרות:‏תכנית-אב לתחבורה בראשית שנות ה-‏‎90‎‏,‏ תכנית-‏אב אסטרטגית לירושלים בסוף שנות ה-‏‎90‎‏,‏ ותכניתהמתאר לירושלים בראשית שנות ה-‏‎2000‎‏.‏ 8 ההשוואותמוצגות עד - 2010 שנת היעד לתחזית התחבורה - והןמבחינות,‏ מלבד בסה"כ האוכלוסייה בעיר,‏ גם בחלוקהבין האזורים היהודיים לאזורים הערביים.‏מבחינת סך כל האוכלוסייה החזויה ב-‏‎2005‎‏,‏ מתכנסות‏עיריית-ירושלים;‏ 8 משרד התחבורה,‏ תחזיות אורבניות ירושלים 2010. 2000, 1995, ירושלים,‏תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבה,‏ 1992(. ראה גם הערות 2 1, לעיל.‏כל התחזיות בתחום של 12,000 תושבים,‏ שהם 1.7%מהאוכלוסייה בפועל.‏ תחזית תכנית המתאר נופלתבין תחזית תכנית-אב לתחבורה ‏)שהיא גבוהה יותר(‏לבין תחזית תכנית-אב אסטרטגית ‏)שהיא נמוכהיותר(.‏ תכנית-אב אסטרטגית,‏ שבסיסה 1995, התקרבהלתוצאות הריאליות של 2005 יותר מאשר תכנית-אבלתחבורה שבסיסה 1990, אשר לא הביאה בחשבון אתמלוא תאוצת ההגירה של תושבי השכונות היהודיותהיותר-מסורתיות אל מחוץ לירושלים.‏ לפי תחזיתתכנית-אב לתחבורה,‏ היו צפויים ב-‏‎2000‎ 150,000תושבים בשכונות החרדיות של העיר,‏ לעומת 135,000לפי התחזית של תכנית-אב אסטרטגית,‏ ולעומת137,500 בפועל.‏

52פרק 2 דמוגרפיה,‏ תכנון ומדיניות:‏ 2020-2000 אוכלוסיית העיר 2007-1967התחזית של תכנית-אב אסטרטגית שיקפה גם היטבאת מאזן הגידול של יהודים וערבים עד 2000. לעומתזאת,‏ הסך הכול הגבוה יותר של תחזית תכנית המִתאר,‏משקף קצב גידול מהיר יותר של האוכלוסייה בחלקיםהערביים של ירושלים.‏ הדבר נובע בעיקרו,‏ כפי שצויןלעיל,‏ ממגמות-הגירה היוצרות עודף נכנסים לירושליםבמגזר אוכלוסין זה.‏ אכן,‏ ככל ששנת הבסיס לתחזיתמאוחרת יותר,‏ גבוהים יותר מספרי התושבים החזוייםבאזורי העיר הערביים.‏ לעומת זאת חל פיחות בתחזיתהאזורים היהודיים בתחזיות המאוחרות,‏ לעומת התחזיותהמוקדמות יותר.‏ בפועל,‏ אחרי החומש הראשון,‏ מגלהתחזית תכנית המִתאר סטייה כוללת של 0.5%. הסטייההיא של 1.6% במגזר היהודי ו-‏‎1.5%‎ במגזר הערבי.‏עובדות אלה מצביעות על דרגת האמינות של תחזיותהאוכלוסייה הנערכות בשיטות-מחקר מעודכנותומתוחכמות,‏ תוך הקטנת הסיכון לטעות ע"י פיצולאוכלוסיית העיר לתת-יחידות רבות לצורך ניתוחוחיזוי המגמות.‏אחוזי-גידול באוכלוסייהאוכלוסיית-ירושלים גדלה בקצב שונה מאוד במגזריאוכלוסייתה השונים,‏ ועקב כך גם באזורי-מגוריםשונים בעיר.‏ שיעורי הגידול המוצגים בלוח 4 משקפיםאת תוצאות התחזיות של תכנית המתאר.‏ כפי שצוין,‏התחזית מבוססת על הפעלת שיעורי-שינוי נפרדים כלפיכל קבוצת מין וגיל וכל אזור מגורים מפורט בכל חומששנים.‏ שיעורי הגידול הם התוצר הסינתטי הנגזר מכלאלה בטווח 20 שנות התחזית לפי שישה תרחישים.‏לוח 4. אחוזי גידול שנתִיים של אוכלוסיית-ירושלים 2020-2000, לפי חלופות וסוגי אזוריםסוג אזורסה"כסה"כ יהודי ואחרדתי עד 10% מעמד גבוהדתי 10%-40% מעמד גבוהדתי 10%-40% מעמד בינוניללא הגירה,‏פריון קבוע)1(ללא הגירה,‏פריון יורד)2(עם הגירה,‏פריון קבוע)3(עם הגירה,‏פריון יורד)4(גידול בהגירה,‏פריון קבוע)5(גידול בהגירה,‏פריון יורד)6(1.530.830.68- 0.021.081.471.081.771.040.810.111.221.721.401.901.311.260.421.461.771.742.141.521.390.551.612.022.062.221.960.680.781.012.183.502.462.190.830.911.162.433.82דתי 40%-70%דתי +70%לא ידועסה"כ ערבי ואחרנוצרימוסלמי מעמד בינונימוסלמי מעמד נמוךלא ידוע1.572.831.572.652.912.921.823.091.702.843.193.231.573.021.702.843.102.921.823.291.823.073.383.231.572.751.192.402.872.921.823.021.322.633.153.23

53להביא לא רק לצמצום הצמיחה,‏ אלא לירידה בפועל בגודל האוכלוסייה.‏לגבי האזורים הערביים,‏ ברובם ניכרת מגמה של עודףהגירה נכנסת.‏ עם זאת,‏ פערי הפריון הניכרים בין סוגיהאזורים השונים על-פי התרחיש הרביעי הבינוני,‏ יוצריםשיעורי-גידול שנתיים חזויים של 1.70% באזוריםהנוצריים,‏ 2.84% באזורים מוסלמיים במעמד בינוניו-‏‎3.10%‎ באזורים מוסלמיים בעלי מעמד חברתי נמוך.‏במלים אחרות:‏ גם הרכבו הפנימי של הציבור הנמצאבעיקר במזרח העיר,‏ משתנה בקצב מהיר.‏שינויים בהרכב אוכלוסיית העירבקרב האוכלוסייה היהודית,‏ ועקב כך בכלל העיר,‏שיעורי הגידול הולכים ויורדים במעבר מהתרחישהראשון,‏ ללא הגירה,‏ אל השישי,‏ עם גירעון מחמירבמאזן ההגירה ועם ירידת פריון הדרגתית.‏ שיעור הגידולהשנתי החזוי באוכלוסיית-ירושלים הוא 2.46% לשנהבתרחיש הראשון,‏ לעומת 1.53% בשישי - וזהו למרותהכול שיעור גידול בלתי-מבוטל.‏ אם נתמקד בתרחישהרביעי,‏ של הגירה בהיקף הנוכחי עם פריון יורד,‏ יהיוהפערים בקצב השינוי השנתי משמעותיים מאוד:‏ חזויגידול שנתי של 1.31% באוכלוסייה היהודית,‏ מול3.02% באוכלוסייה הערבית.‏ שיעורים נמוכים במיוחדחזויים באזורים יהודיים בעלי מעמד חברתי גבוהואחוזי-הצבעה בינוניים עד נמוכים למפלגות דתיותלוח 5 מתאר את השינויים העיקריים החזויים בגודל‏)שיעור-גידול חזוי של 0.42% לשנה בלבד(.‏ אלההאוכלוסייה ובהרכבה בהתאם לתרחישים השוניםאזורים המתאפינים במאזני-הגירה שליליים במיוחד,‏ולמגזרי האוכלוסייה שהובחנו.‏ השינוי העיקרי נוגעפריון נמוך יחסית,‏ והרכב גילים מזדקן.‏ שיעורי הגידוללחלוקת אוכלוסיית-ירושלים בין אזורים בעלי רובהגבוהים ביותר בחלקים היהודיים של העיר,‏ מופיעיםיהודי לאזורים בעלי רוב ערבי.‏ חלקם של תושביבאזורים בעלי צביון מסורתי,‏ ובמיוחד באזורים בעליאחוז-הצבעה גבוה או גבוה מאוד למפלגות דתיות האזורים היהודיים אמור להצטמצם מ-‏‎68.8%‎ ב-‏‎2000‎‏)אחוז שהוא קצת גבוה מהאחוז בפועל,‏ כפי שכבר צוין(‏)1.7%-1.8% גידול שנתי(.‏באזורים בעלי אחוזי הצבעה גבוהים מאוד למפלגות ל-‏‎61.2%‎ ב-‏‎2020‎ לפי התרחיש הרביעי המשלב המשךהגירה וירידה בפריון.‏ מאחר וגם אחוז זה גבוה במקצת,‏ניתן לציין כי התחזית מצביעה על מעבר מחלוקה של2/3 יהודים ו-‏‎1/3‎ ערבים ב-‏‎2000‎‏,‏ למצב של -40%60% בשנת - 2020 או אף פחות מזה,‏ אם יגדל הגירעוןבתנועות ההגירה.‏השינוי הצפוי באוכלוסייה,‏ ניכר במיוחד באזורים בעלירוב מוסלמי ומעמד חברתי נמוך,‏ שחלקם בסך כלאוכלוסיית-ירושלים אמור לגדול מ-‏‎24.6%‎ ב-‏‎2000‎‏,‏ל-‏‎28.1%‎ לפי התרחיש הראשון;‏ ל-‏‎31.1%‎ לפי התרחישהרביעי,‏ ול-‏‎32.2%‎ לפי התרחיש השישי ב-‏‎2020‎‏.‏לעומת זאת צפוי משקל האוכלוסייה לרדת בכל האזוריםהיהודיים.‏ אוכלוסיית האזורים היהודיים בעלי המעמדהחברתי הגבוה היתה 23.4% מהסה"כ בעיר ב-‏‎2000‎‏,‏ אךהיא תרד ל-‏ 17.1% ו-‏‎17.9%‎ ב-‏‎2020‎‏.‏ לעומת זאת,‏ בכלהתרחישים המביאים בחשבון הגירה,‏ מסתמנת יציבותבמשקל אוכלוסיית האזורים היהודיים בעלי הצבעה גבוההמאוד למפלגות דתיות מתוך כלל אוכלוסיית-ירושלים:‏מ-‏‎20.9%‎ ב-‏‎2000‎ ל-‏‎19.1%‎ עד 20.6% ב-‏‎2020‎‏.‏אם נתמקד באוכלוסייה היהודית בלבד,‏ השינוייםהנצפים בתרחישים המשלבים הגירה אינם דרמטיים,‏דתיות ‏)למעלה מ-‏‎70%‎‏(,‏ בעוד ששיעורי הפריוןהגבוהים מזינים את גידול האוכלוסייה,‏ התפתחהבשנים האחרונות תנועה ערה מאוד של הגירה יוצאתאשר הביאה לגידול מהיר של יישובים אחרים במרחבהמטרופוליני סביב ירושלים ‏)כגון ביתר-עלית,‏ בית-‏שמש,‏ ועוד(‏ וזאת על חשבון הצמיחה בשכונות המוצא.‏תופעה זו ניכרת בתחזיות,‏ בהן שיעורי הגידול באזוריםבעלי אחוז הצבעה של 70% או יותר עשויים לנוע בין3.82% ל-‏‎1.08%‎‏,‏ בהתאם לקצב ההגירה.‏השוואה בין זוג התרחישים הראשון-שני לעומת זוגהתרחישים השלישי-רביעי,‏ עוזרת למקד את כיווניההגירה העיקריים בין סוגי אזורים שונים.‏ כך,‏ אזוריםיהודיים בעלי מעמד סוציו-כלכלי גבוה ואחוז הצבעהדתית נמוכה מאוד ‏)פחות מ-‏‎10%‎‏(,‏ ואזורים בעלימעמד חברתי בינוני ואחוז הצבעה דתית בינונית)10% עד 40%(, זוכים לתנועות של הגירה נכנסת,‏בעוד שבאזורים יהודיים אחרים ניכר גירעון.‏ בולטבמיוחד הפער בין התרחישים השונים באזורים בעליאחוז הצבעה בינונית למפלגות דתיות ומעמד חברתיגבוה.‏ באזורים אלה,‏ העמקתת גירעון ההגירה עלולה

54פרק 2 דמוגרפיה,‏ תכנון ומדיניות:‏ 2020-2000 אוכלוסיית העיר 2007-1967אולם ניכר כרסום במשקל האוכלוסייה היהודית באזוריםהמבוססים יותר מבחינה חברתית-כלכלית.‏ משקלהאזורים בעלי הצבעה דתית נמוכה או בינונית ומעמדחברתי גבוה,‏ אמור לרדת בכל התרחישים הכולליםהגירה,‏ מ-‏‎32.8%‎ ב-‏‎2000‎ ל-‏‎28.7%‎ עד 29.3% ב-‏‎2020‎‏.‏לעומת זאת,‏ משקל האזורים בעלי הצבעה דתית גבוההמאוד אמור לעלות מ-‏‎30.4%‎ ב-‏‎2000‎ ל-‏‎41.0%‎ עד41.7% בתרחישים ללא הגירה,‏ ול-‏‎31.9%‎ עד 33.7%בכל התרחישים עם הגירה ב-‏‎2020‎‏.‏‏התפלגות תוספת האוכלוסייה עד2020 וההשלכות על דיורלוח 6 מנסה לתאר את התפלגות תוספת האוכלוסייההחזויה עד 2020 כתוצאה מהתהליכים הדמוגרפייםשתוארו,‏ ובהנחות התחזית של תכנית המִתאר.‏ לפיהתרחיש ללא הגירה ועם פריון קבוע,‏ צפויה תוספתשל 412,100 תושבים עד 2020; לפי התרחיש עם הגירהופריון קבוע - 346,100; לפי התרחיש עם הגירה ופריוןיורד - 301,100; ולפי התרחיש עם הגירה מחמירהופריון יורד - .234,200 .לוח 5. התפלגות אוכלוסייה ב-‏‎2000‎ וב-‏‎2020‎‏,‏ לפי חלופות וסוגי אזורים,‏ באחוזיםסוג אזורסה"כ,‏ אלפיםסה"כ,‏ אחוזיםסה"כ יהודי ואחרדתי עד 10% מעמד גבוהדתי 10%-40% מעמד גבוהדתי 10%-40% מעמד בינוני20202000ללאהגירה,‏פריון קבוע)1(ללאהגירה,‏פריון יורד)2(עם הגירה,‏פריון קבוע)3(עם הגירה,‏פריון יורד)4(958.91,003.91,020.91,069.9657.8החמרתהגירה,‏פריון קבוע)5(933.9החמרתהגירה,‏פריון יורד)6(892.0100.059.83.414.114.48.319.1100.059.63.413.814.28.319.5100.061.23.614.314.58.220.2100.061.03.514.114.28.220.6100.065.43.014.512.48.326.8100.065.32.914.212.28.327.2100.068.84.119.215.88.420.9דתי 40%-70%דתי +70%לא ידועסה"כ ערבי ואחרנוצרימוסלמי מעמד בינונימוסלמי מעמד נמוךלא ידועדתי +70% מתוך סה"כ יהודי0.540.20.96.932.20.231.90.540.40.96.932.40.232.70.438.80.96.631.10.233.00.439.00.96.631.30.233.70.434.60.75.727.90.241.00.434.70.75.728.10.241.70.531.20.95.524.60.130.4

55מהסה"כ,‏ לעומת 6.2% בסה"כ האזורים היהודיים בעלי המעמד החברתי הגבוה,‏ שמשקלם באוכלוסיית העירב-‏‎2000‎ היה 23.3%. לפי אותו תרחיש רביעי,‏ תוספתהאוכלוסייה הנובעת מאזורים יהודיים בעלי הצבעהדתית גבוהה מאוד,‏ נופלת במקצת ממשקלם של אזוריםאלה מתוך סך כל אוכלוסיית-ירושלים ב-‏‎2000‎ )18.8%לעומת 20.9%(. ביחס לסך כל תוספות האוכלוסייההיהודית בלבד,‏ חלקם של האזורים בעלי הצבעה דתיתגבוהה מאוד היה יכול להגיע ל-‏‎63%-62%‎ אִלמלא היתההגירה.‏ אך בעקבות הצפי להמשך ההגירה,‏ משקלם יורדל-‏‎43%-41%‎‏.‏התפלגות התוספת החזויה בקרב מגזרי האוכלוסייההשונים,‏ שונה מאוד מהתפלגות האוכלוסייה הקיימתעל-פי אותם המגזרים.‏ אם נתמקד שוב בתרחיש הרביעי,‏המשלב הגירה ופריון,‏ אמורים כ-‏‎44.6%‎ מכלל תוספתהאוכלוסייה לחול באזורים היהודיים,‏ וכ-‏‎55.4%‎ באזוריםהערביים.‏ מתוך הנתון האחרון,‏ התוספת באזוריםהמוסלמיים בעלי המעמד החברתי הנמוך,‏ אמורה להוות45.3% מכלל הגידול הדמוגרפי בעיר,‏ דהיינו:‏ יותר מבכלהאזורים היהודיים גם יחד.‏ תוספת האוכלוסייה באזוריםהמוסלמיים בעלי המעמד החברתי הבינוני,‏ שמשקלםבאוכלוסיית העיר היה 5.5% ב-‏‎2000‎‏,‏ אמורה להיות 9%לוח 6. התפלגות תוספת לאוכלוסיית-ירושלים עד 2020, לפי סוגי אזורים,‏ באחוזים2020סוג אזור 2000ללאהגירה,‏פריון קבוע)1(ללאהגירה,‏פריון יורד)2(עם הגירה,‏פריון קבוע)3(עם הגירה,‏פריון יורד)4(החמרתהגירה,‏פריון קבוע)5(החמרתהגירה,‏פריון יורד)6(234.2276.1301.1346.1363.1412.1סה"כ תוספת,‏ אלפים 657.8100.0100.0100.0100.0100.0100.0סה"כ תוספת,‏ אחוזים 100.034.637.644.646.259.359.668.8סה"כ יהודי ואחר1.71.72.52.51.11.24.1דתי 10% מעמד גבוה0.2-1.03.74.25.96.1דתי 10%-40% מעמד גבוה 19.210.610.411.611.36.46.5דתי 10%-40% מעמד בינוני 15.88.08.17.77.98.28.38.4דתי 40%-70%14.116.018.820.037.537.320.9דתי +70%0.50.50.40.40.30.30.5לא ידוע65.462.455.453.840.740.431.2סה"כ ערבי ואחר0.90.90.80.80.40.40.9נוצרי10.610.09.08.76.16.05.5מוסלמי מעמד בינוני53.651.245.344.134.033.824.6מוסלמי מעמד נמוך0.30.30.20.20.20.20.1לא ידוע40.842.642.243.363.262.5דתי +70% מתוך סה"כ יהודי 30.4

56פרק 2 דמוגרפיה,‏ תכנון ומדיניות:‏ 2020-2000 אוכלוסיית העיר 2007-1967למגמות אלה יש השלכות חשובות על ביקושי הדיורהצפויים בירושלים.‏ לוח 7 מנסה לספק מושגיםראשוניים של השלכות תוספת האוכלוסייה החזויה עלביקושים לדיור חדש למגזרי האוכלוסייה השונים בעיר.‏לשם כך נִבנו הנחות ‏)גולמיות למדי(‏ של גודל משקי-‏בית ממוצעים לכל מגזר באוכלוסייה,‏ בהתחשב במְַקֶדםשל שיפור רווחת הדיור.‏ טווח ההנחות נע בין 1.5 ל-‏‎4.5‎נפשות במשק-בית,‏ בהתאם למגזרים ולאזורים.‏שוב,‏ מתוך התמקדות בחלופה הרביעית,‏ המשלבתהגירה ופריון,‏ הצפי של תוספת אוכלוסייה של מעטיותר מ-‏‎300,000‎ תושבים עד 2020, מתורגם לביקוששל כ-‏‎80,000‎ פתרונות-דיור נוספים.‏ מתוכם,‏ כ-‏‎41,000‎אמורים להיות מסופקים לתושבי האזורים היהודיים,‏וכ-‏‎39,000‎ לתושבי האזורים הערביים.‏ ביקושים אלהאינם כוללים את מְַקדם רווחת הדיור לגבי האוכלוסייההקיימת בירושלים כבר בשנת 2000. הפעלת מְקדמי-‏חיּכוך נוספים לגבי עתודות-דיור,‏ אמורה להגדילבהתאמה את הביקושים הצפויים.‏ בהתחשב בהבדליםבגודל משקי הבית במגזרי האוכלוסייה השונים,‏ כמחציתמכל ביקושי הדיור המיועד לתוספת האוכלוסייההנצפית עד 2020 אמורה לבוא בחלקים היהודיים,‏וכמחצית בחלקים הערביים של ירושלים.‏מתוך האזורים היהודיים בלבד ושוב,‏ מתוך הנחותהתרחיש הדמוגרפי הרביעי ותכונות הדיור המוצגותלוח 7. התפלגות תוספות הדיור הנדרשות בירושלים עד 2020, לפי סוגי אזורים,‏חלופה עם הגירה,‏ פריון יורדסוג אזורסה"כסה"כ יהודי ואחרדתי עד 10% מעמד גבוהדתי 10%-40% מעמד גבוהדתי 10%-40% מעמד בינוני2000אוכלוסייה‏)אלפים(‏657.8תוספותאוכלוסייהעד - 2020‏)אלפים(‏301.1גודל משוערמשק-ביתממוצעא-אומדן חלוקת אומדן חלוקתפתרונות-דיור פתרונות-דיורעד - 2020 עד - 2020‏)באלפים(‏ ‏)באחוזים(‏100.050.96.45.514.58.415.780.140.85.14.411.66.712.6-1.52.53.03.54.5134.47.611.034.923.356.5452.826.7126.5103.855.3137.5דתי 40%-70%דתי +70%לא ידועסה"כ ערבי ואחרנוצרימוסלמי מעמד בינונימוסלמי מעמד נמוךלא ידועא כולל מקדם של שיפור רווחת הדיור.‏0.449.11.29.737.82.40.439.31.07.830.30.2)3.0(-2.53.54.5)3.5(1.1166.72.427.2136.40.73.0205.06.036.3161.80.9

כאן - אמור הביקוש להתפלג כדלקמן:‏ כ-‏‎23%‎ באזורים 57בעלי מעמד חברתי גבוה;‏ כ-‏‎28%‎ באזורים בעלי מעמדחברתי בינוני והצבעה דתית בינונית עד נמוכה;‏ כ-‏‎16%‎באזורים בעלי הצבעה דתית גבוהה,‏ וכ-‏‎31%‎ באזוריםבעלי הצבעה דתית גבוהה מאוד.‏מובן מאליו כי זוהי אילוסטרציה של ביקושיםוירטואליים העשויים להתעורר כתוצאה מתהליכיםדמוגרפיים חזויים ומשיפור רווחת-דיור התושבים גםיחד.‏ צריך לציין כי אם צרכים אלה לא יתמלאו,‏ חלקמהתושבים עשוי להעדיף פתרונות ביישובים אחרים,‏וחלק יעדיף להישאר בעיר בתנאי-דיור צפופים יותר.‏ברור גם כי הרעת תנאי הדיור תתרחש בעיקר באותםהאזורים בהם כבר עתה תנאי הדיור הם ירודים יותר.‏אם לא יהיה לכך מענה,‏ המגמות הנצפות מצביעות עלירידה כוללת ברמת החיים הממוצעת של אוכלוסיית-‏ירושלים.‏ירושלים והמחוזירושלים היא עיר מרכזית למרחב מטרופוליטני רחב,‏המשתרע למעשה על כל מחוז ירושלים ועל חלקיםניכרים של מחוז יו"ש\הגדה המערבית.‏ ירושלים מספקתבמידה דומיננטית,‏ ולעתים אף בלעדית,‏ שירותים לכלאזור המטרופולין.‏ אמנם מטרופולין ירושלים לאהוגדרה באופן רשמי,‏ אך ניתן להגדירה בקריטריוניםהמקובלים באזורים עירוניים אחרים בישראל ובעולם.‏חלק ממטרופולין ירושלים משתרע על שטחים במחוזיו"ש וברשות הפלסטינית,‏ ועקב רגישות הנושא,‏הגדרתה לא קודמה מבחינה פורמאלית.‏ מכל מקום,‏ברור שבכל האזור של מטרופולין ירושלים קיים רובאוכלוסייה פלסטיני.‏ בפרק הנוכחי יוצגו רק ההשלכותשל המגמות הדמוגרפיות לגבי הסה"כ של העיר ומחוזירושלים,‏ כחלק מההקשר הגיאוגרפי הרחב יותר.‏ לוח 8מראה את השלכות המגמות הדמוגרפיות הקיימות לגביסך כל מחוז ירושלים,‏ ולגבי העיר ושאר המחוז בנפרד.‏אוכלוסיית הבסיס לתחזית המחוז היתה 758,000תושבים בסוף שנת 2000, ולפי שלושה תרחישים נבחרים‏)מס'‏ 3, 1, ו-‏‎4‎‏(‏ מהתחזית הנוכחית,‏ אמור מספרם לגדולעד כ-‏‎1,200,000‎ או יותר ב-‏‎2020‎‏.‏ בניגוד להבדליםהמשמעותיים בין שלושת התרחישים המקבילים לעירירושלים,‏ הפערים בין התרחישים לכלל המחוז קטניםיותר.‏ הסיבה היא כי במידה רבה גירעון ההגירה לעירירושלים יוצר תוספות-הגירה לשאר חלקי המחוז.‏מגמות דומות נרשמו בשנים האחרונות בקשרי הגומליןבין ירושלים לאזורי יו"ש הסמוכים לה.‏בתרחיש ללא הגירה ועם פריון קבוע,‏ חזויה אוכלוסייתהעיר ירושלים להגיע בשנת 2020 ל-‏‎1,069,900‎ וזאתלעומת 158,700 בשאר המחוז.‏ לפי התרחיש הסביריותר,‏ המשלב המשך הגירה בהיקפים הידועים בשניםהאחרונות וירידה מסוימת בפריון,‏ אמורה ירושליםלהגיע ל-‏‎958,900‎ תושבים,‏ ואילו שאר המחוזל-‏‎236,500‎‏.‏ לפי תרחיש זה,‏ אוכלוסיית העיר תהיהקטנה ב-‏‎111,000‎ נפש לעומת התרחיש הראשון,‏ בעודשבמחוז תהיה האוכלוסייה גדולה ב-‏‎77,800‎ נפש.‏ יתרהמזו,‏ בהשוואה בין תרחיש מס'‏ 1 ותרחיש מס'‏ 3, בלוח8, הבוחן את השפעת תנועות ההגירה בלבד - אמורההאוכלוסייה היהודית בירושלים לאבד 85,900 תושביםרק כתוצאה ממאזן-הגירה שלילי בין 2000 ל-‏‎2020‎‏,‏בעוד שהאוכלוסייה היהודית בשאר המחוז אמורה לגדולב-‏‎87,700‎ תושבים.‏ ההתאמה הרבה בין שני הנתוניםמחזקת את ההנחה כי העיר ושאר המחוז מהווים ביחדיחידה חברתית-כלכלית ותכנונית אחת,‏ ובה השפעות-‏גומלין עמוקות.‏ חלק מתוצאות אלה מושפעות כמובןגם מחילופי-אוכלוסין בין העיר,‏ שאר המחוז,‏ ומחוזותאחרים בארץ - לרבות מחוז המרכז,‏ בו מצויה העירמודיעין ויישובי הלוויין שלה.‏האוכלוסייה הערבית בשאר מחוז ירושלים קטנה,‏ וישבה מגמה של גידול מתון.‏ אחוזי היהודים בכלל המחוזגדולים,‏ אפוא,‏ מאחוזיהם בעיר ירושלים עצמה.‏ לפיהתחזית,‏ מורגשות השפעות הצמצום החזוי ברמותהפריון בכל מגזרי האוכלוסייה שבעיר ובשאר המחוז.‏‏קביעת יעדי-תכנון לעיר והגשמתםבהערכה כוללת של ההשלכות העיקריות של התחזיותהחדשות,‏ מן הראוי לחזור על אמירה שחוקה אך נכונה,‏כי תחזיות דמוגרפיות אינן נבואות.‏ מוטב להדגיש שובכי מספר לא מבוטל של גורמים המשפיעים על תנועות-‏אוכלוסין אינם בשליטת המתכנן.‏ תחזיות אמורות לספקלמתכנן קני-מידה אודות הסביר והבלתי-סביר,‏ ואודותהאפשרי והבלתי-אפשרי.‏ תחזיות-אוכלוסייה אמורותלשקף במידה סבירה מציאּות חברתית-דמוגרפית

לוח 8. התפלגות אוכלוסייה ב-‏‎2000‎ וב-‏‎2020‎‏,‏ לפי חלופות,‏ ירושלים והמחוז,‏ באלפים58פרק 2 דמוגרפיה,‏ תכנון ומדיניות:‏ 2020-2000 אוכלוסיית העיר 2007-1967סוג אזורמִשתנה.‏ תחזיות אמורות לעמוד במבחן הזמן ולהוכיחאת אמינותן בטווח סביר של שנים מעת ביצוען.‏ דילמהשונה הניצבת בפני המתכנן:‏ ייתכן מצב של צמיחהנמוכה מדי וחיפוש דרכים לעידודה,‏ אך ייתכן גם מצבשל צמיחה מהירה מדי וחיפוש דרכים לבלימתה.‏בשנים האחרונות הועלו למבחן בשיח התכנון שנייעדי-תכנון ראשוניים הנוגעים לגודל אוכלוסיית-‏ירושלים והרּכבּה.‏ היעד הראשון היה בדיקת היתכנותשל אוכלוסייה בת 950,000 תושבים לשנת 2020. יעדזה הוכח כבר-השגה כבר בתחזיות של תכנית האבהאסטרטגית של שנות ה-‏‎90‎‏.‏ יעד דומה נבחר כחלופההמועדפת על ידי תכנית המתאר לירושלים,‏ והוא נבחרמתוך חלופות שונות,‏ גבוהות או נמוכות יותר.‏ יעדה-‏‎950,000‎ תואם תפיסה מגובשת לגבי השימוש הרצויבשטחה של העיר ותנאי החיים השוררים בה.‏ התחזיותהחדשות,‏ שהוכנו לתכנית המתאר,‏ מצביעות על כךשיעד זה הוא אפשרי,‏ אם כי באילוצים לא מעטים.‏היעד השני היה שמירה על רוב של 70% יהודים לעומת30% ערבים בקרב כלל תושבי העיר.‏ התחזיות שהוצגו כאן,‏כמו גם קודמותיהן בתכנית האב האסטרטגית,‏ מצביעותללא הגירה,‏פריון קבוע)1(2020עם הגירה,‏פריון קבוע)3(עם הגירה,‏פריון יורד)4(1,195.4810.6384.8958.9587.2371.7236.5223.413.11,252.4847.3405.11,003.9612.6391.3248.5234.713.81,228.6845.5383.11,069.9698.5371.4158.7147.011.7סה"כ מחוז ירושליםיהודיםערביםסה"כ ירושליםיהודיםערביםסה"כ שאר המחוזיהודיםערביםעל כך שלא רק היעד אינו בר-השגה בעתיד הנראה לעין,‏אלא המגמות הדמוגרפיות שפעלו מאז סוף שנות ה-‏‎60‎מרחיקות את ירושלים מדי יום ביומו מהמציאות הגלומהבהתפלגות ההיפותטית הנזכרת.‏ למעשה,‏ מאז אמצע שנותה-‏‎80‎ אין בירושלים יחס של 30%-70% אלא להפך:‏ היחסהזה מופר בהתמדה,‏ וזאת למרות גלי ההגירה הגדוליםשפקדו את הארץ בשנות ה-‏‎90‎‏.‏תכנית המִתאר בחרה אמנם את היעד הכולל של950,000 נפש,‏ התואם תרחיש המשלב המשך מגמותהגירה שלילית וירידה בפריון,‏ כפי שתואר לעיל.‏אולם,‏ המתכננים לא בחרו בו-זמנית בניסיון להתערבכדי להפר את האיזון המסתמן בין החלקים היהודייםלחלקים הערביים של ירושלים.‏ מאזן זה אמור להתקרבב-‏‎2020‎ ל-‏‎60%‎ מול 40%.לוח 9 מתאר את תוספות האוכלוסייה השנתיותשהתרחשו בפועל בין 1967 ל-‏‎2005‎‏,‏ ואת התוספותהשנתיות הנדרשות כדי למלא את הצפי של תרחישיםשונים מ-‏‎2005‎ ועד 2020. מוצגים בו גם אחוזי תוספותהאוכלוסייה באזורים היהודיים.‏.92000758.3546.3212.0657.8452.8205.0100.593.57.0

59לוח 9. תוספת אוכלוסייה שנתית ממוצעת:‏ אמיתיות ל-‏‎2005-1967‎‏,‏ וחזויות ל-‏‎2020-2005‎‏,‏ לפי סוגיאזורים ולפי תרחישים שונים - במספרים מוחלטים,‏ ובאחוזים באזורים יהודייםתוספת אוכלוסייה שנתית ממוצעתסה"כאזוריםיהודייםואחריםאזוריםערבייםואחרים% תוספתבאזוריםיהודייםהתפתחות אמיתית,‏ 2005-1967624,5807,32011,9002005-1967466,3005,42011,7202005-1995427,2205,26012,4802005-2000437,7005,80013,5002005תחזיות תכנית המתאר,‏ 2020-2005648,44014,89023,3301. ללא הגירה,‏ פריון קבוע647,23012,84020,0702. ללא הגירה,‏ פריון יורד489,7609,17018,9303. עם הגירה,‏ פריון קבוע478,4607,47015,9304. עם הגירה,‏ פריון יורד388,8405,43014,2705. החמרת הגירה,‏ פריון קבוע347,5803,89011,4706. החמרת הגירה,‏ פריון יורדתחזיות אחרות,‏ 2020-2005822,68012,66015,340הנחת 30%-70%, יעד 950,000583,6804,9908,670הנחות תמ"מ 1/30, יעד 850,000405,4803,6609,140י.‏ קמחי,‏ יעד 857,000בין 1967 ל-‏‎2005‎ גדלה אוכלוסיית-ירושלים בממוצעבכ-‏‎12,000‎ נפש בשנה,‏ 62% מתוכם באזורים יהודיים.‏אחוז זה הולך ומצטמצם,‏ והוא ירד ל-‏‎46%‎ מתוספותהאוכלוסייה בין 1995 ל-‏‎2005‎‏,‏ ול-‏‎42%‎ בין 2000ל-‏‎2005‎‏.‏ מבין התרחישים השונים עד 2020 שהוצגוכאן,‏ יתגשם התרחיש הרביעי עם המשך הגירה וירידת-‏פריון,‏ אם תהיה בין 2000 ל-‏‎2020‎ תוספת שנתית שלכ-‏‎15,900‎ תושבים,‏ מתוכם 47% באזורים היהודיים.‏ אםתגבר ההגירה השלילית,‏ יתממש התרחיש השישי,‏ עםתוספת שנתית של כ-‏‎11,500‎ נפש,‏ מתוכם 34% בלבדבאזורים היהודיים.‏ המציאות ב-‏‎2005‎ ניצבה בין שניתרחישים אלה,‏ אולם יש לציין שעם המשך הגידולההדרגתי של האוכלוסייה,‏ מספקים שיעורי-צמיחהקבועים תוספות גדולות יותר של תושבים.‏לנתונים אלה יש להוסיף כי בראשית שנות ה-‏‎2000‎‏,‏היו יותר מ-‏‎40%‎ מכל הלידות בירושלים וכ-‏‎40%‎ מכללהילדים מתחת לגיל חמש פלסטינים,‏ בעוד שחלקםמכלל אוכלוסיית העיר התקרב לשליש.‏ אחוז דומה מאוד

60פרק 2 דמוגרפיה,‏ תכנון ומדיניות:‏ 2020-2000 אוכלוסיית העיר 2007-1967‏)כ-‏‎40%‎‏(‏ חזוי בתחזיות הנוכחיות לחלקם של כל תושביהאזורים הערביים מכל הגילים מתוך כלל אוכלוסיית-‏ירושלים ב-‏‎2020‎‏,‏ לפחות בתרחישים המשלבים אתהשפעת תנועות ההגירה.‏ עובדה זו מלמדת כי המתרחשהיום בקרב בני הגיל הרך,‏ מנבא היטב את מה שאמורלהתרחש בעוד 20 שנה בקרב כלל אוכלוסיית העיר.‏על-פי אותן המגמות,‏ בשנת 2020 אמור היקף האירועיםבגיל הרך הנוגעים לתושבים בחלקים הערביים של העירובגבולותיה הנוכחיים,‏ להתקרב ל-‏‎50%‎ מכלל אותםהאירועים בעיר ‏)כגון לידות או הרשמה לכיתות א'‏ שלמערכות החינוך(.‏ כמו כן הוצגה כאן הערכה כי כמחציתמפתרונות הדיור החדשים עד 2020 יידרשו ע"י תושביהחלקים הערביים של ירושלים.‏אם נשוב לדון ביעדים לגבי גודל והרכב אוכלוסיית-‏ירושלים וביכולת להשיגם,‏ דומה כי הדבקּות ביעד של30%-70% מצביעה על תופעה מדאיגה של דיסוננסקוגניטיבי בתכנון העיר.‏ כדי לשמור על מאזן דמוגרפיכזה בשנת 2020 על בסיס אוכלוסיית 2005, ותוך השגתיעד של 950,000 תושבים,‏ היתה נדרשת חלוקת גידולכולל של 82% למגזר היהודי ו-‏‎18%‎ למגזר הערבי - וזאתבניגוד מוחלט למה שנצפה בעיר כבר עשרות שנים.‏יעדי אוכלוסייה נמוכים יותר שהוצגו,‏ ראויים אף הםלבחינת היתכנות.‏ מול היעד המרכזי של 950,000 לפיתכנית המתאר העירונית,‏ הועמדה אוכלוסיית-יעד של850,000 לפי תכנית המתאר למחוז ירושלים.‏ 9 התהליכיםהמתרחשים בפועל בשנים האחרונות מצביעים עלצמיחה מהירה יותר.‏ כדי לממש את הנחות לתכניתהמתאר למחוז ירושלים ‏)תמ"מ 1/30( דרושה צמיחהשנתית ממוצעת של 8,670 בין 2005 ל-‏‎2020‎‏,‏ מתוכם58% באזורים היהודיים.‏ לפי גרסה שונה קצת,‏ שהוצגהבמסגרת מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ 10 יושג יעדאוכלוסייה כולל של 857,000 ב-‏‎2020‎ ‏)על בסיס נתוני2005( בתוספת שנתית של - 9,140 מתוכם 40% באזוריםהיהודיים.‏ מספרים מוחלטים חזויים אלה הם הרבה מתחת‏מדינת 9 ישראל,‏ משרד הפנים,‏ מנהל התכנון,‏ תכנית מתאר מחוזית למחוז ירושלים‏)ירושלים,‏ 2000(.לתקן של השנים האחרונות עד 2005, ובמקרה של תמ"מ1/30 גם החלוקה בין האזורים אינה נראית סבירה.‏ נזכירכי ב-‏‎2005‎‏,‏ זכתה עדיין אוכלוסיית-ירושלים ל-‏‎13,500‎תושבים נוספים,‏ מתוכם 43% באזורים היהודיים.‏ השגתיעדי האוכלוסייה הנמוכים-יחסית,‏ מחייבת השגת גידולקרוב לאפס לקראת סוף התקופה.‏עובדות אלה מעוררות את השאלה:‏ באלו כלים שלהנדסת-אנוש - ובתנאים של משטר דמוקרטי - אפשרלמנוע מאדם להיוולד או להתיישב בירושלים?‏ או איךניתן להכריח אדם לעזוב את העיר או לחדול?‏ השאלהמתחדדת יותר כשמציבים יעד מפוצל,‏ המעדיף סוגיאוכלוסייה מסוימים ‏)כגון משכילים,‏ מבוססים מבחינהכלכלית(‏ על פני אחרים,‏ בגבולות הנוכחיים של הרשותהעירונית.‏ המגמות הדמוגרפיות שצוינו לעיל מצביעותעל המשכיות רבה על פני זמן,‏ ורק שינוי קיצוני במסגרתהכוללת של המציאות המדינית והחברתית יוכל לגרוםלשינויי-כיוון משמעותיים.‏ אולם יש לזכור כי התמורותהדמוגרפיות הן מטבען איטיות מחמת המומנטום הנוצרלטווח ארוך על ידי התיווך של הרּכב-גילים.‏ אוכלוסייהצעירה,‏ שהיא פועל-יוצא של פריון גבוה ‏)מה שקורהבירושלים אצל יהודים דתיים וחרדים או אצל מוסלמים(‏תמשיך לגדול מהר עוד מספר רב של שנים לאחרשיתחיל להסתמן בקרּבּה תהליך של ירידת-פריון.‏ולהפך:‏ אוכלוסייה מזדקנת תמשיך לצמוח לאט עודשנים לאחר שיתעוררו בקרּבּה שיעורי-פריון גבוהיםיותר.‏ בשל כך אין לצּפות להפתעות דרמטיות בריבויהטבעי ב-‏‎15‎ השנים הבאות,‏ בהקשר שבו מתקיימיםהבדלים משמעותיים בדפוסי המשפחה והולדת-ילדים.‏דפוסים אלה נתמכים על ידי מערכות ערכיות וקהילתיותמגובשות וסמכותיות.‏שונה מכך המציאות בנוגע לתנועות-הגירה.‏ אין ספקשירושלים זכתה בפחות מאשר חלקּה היחסי מתוךהעלייה הגדולה של שנות ה-‏‎90‎‏,‏ ועדיין נשאלתהשאלה:‏ האם ניתן להגביר את מספר העולים החדשיםהמתיישבים בעיר דרך-קבע?‏ שאלה זו קשורהבאופן מובהק במבנה התעסוקה של יהודי התפוצותובאפשרויות התעסוקה בירושלים.‏ רובם המכריע שליהודי התפוצות הם בעלי הכשרה אקדמית כלשהי.‏עלייה לישראל בהיקף משמעותי אינה צפויה בעתידהקרוב,‏ לאור המבנה הדמוגרפי והחברתי של יהודיהתפוצות לאחר מיצוי רוב המאגרים הטבעיים של10 I. Kimhi, “Models of Coordination in the Jerusalem Metropolitan Area” in M. Auga,S.Hasson, R. Nasrallah, S.Stetter (eds.) Divided Cities in Transition: ChallengesFacing Jerusalem and Berlin, Jerusalem Berlin forum, Friedrich Ebert Stiftung, TheInternational Peace and Cooperation Center, and the Jerusalem Institute for IsraelStudies, (2005) 53-66.

61מודלים מתחרים ואף מנוגדים של אורח-חיים על-פי אידיאלים דתיים או אזרחיים שונים.‏ משימה תכנוניתמרכזית היא שמירת האיזונים הרגישים המתבקשיםמתוך הרב-גוניות התרבותית הקיימת.‏ יש תהליכיםדמוגרפיים התומכים בשמירת איזונים אלה,‏ בעודשאחרים מפירים אותם.‏ מדיניות תכנון עירוני אמורהלהתמודד בראש ובראשונה עם מערכת-איזונים זו,‏ תוךקידום האינטרסים של כלל התושבים.‏בפרק זה נבחנו תרחישי-אוכלוסייה שונים שפותחובעבר ביוזמת עיריית-ירושלים.‏ צוין כי בדרך-כללהתוצאות סיפקו ראייה מועילה למתכנן העיר לאורתהליכים דמוגרפיים בהתהוות,‏ גם אם המספריםהחזויים לא התממשו במדויק.‏ ההתפתחות הדמוגרפיתשל ירושלים מוכיחה מה גדולה עוצמתן של תנועות-‏אוכלוסין המורכבות מאירועים קטנים רבים ומצטברים,‏הבאים לידי ביטוי מִצְרפי בתחזיות.‏תרחישי האוכלוסייה מלמדים כי במציאות קשה להשיגבו-זמנית יעדים ערכיים המתחרים אלה באלה:‏‏•בראייה הומניסטית אוניברסאלית,‏ רצוי שירושליםתהיה בירה רב-דתית ועיר-עולם גדולה;‏‏•מבחינה יהודית וישראלית,‏ רצוי שירושלים תהיהעיר בירה ייחודית לעם היהודי ולמדינת-ישראל;‏‏•וכל זאת בלי לשכוח שמנקודת-ראותם של הפלסטינים,‏רצוי שירושלים תהיה בירת המדינה הפלסטינית.‏על בסיס התנאים הדמוגרפיים הנוכחיים,‏ היעד הראשוןנראה היום בר-השגה יותר מאשר היעד השני ‏)או אףהשלישי(.‏ בנסיבות הדמוגרפיות הנראות לעין,‏ מחייבתהשגת היעד השני,‏ בין השאר,‏ תמורות בגבולותהטריטוריאליים של ירושלים בכיוונים הבאים:‏‏•הרחבת גבולות העיר לעבר שטחים בלתי-מיושביםממערב לעיר.‏ תנועות הגירה עתידיות אל אותםאזורים מרוחקים ממרכז העיר,‏ ייהפכו להגירה בתוךגבולות ירושלים,‏ ולא אל מחוצה לה;‏‏•הרחבת גבולות העיר תוך סיפוח יישובים יהודיים,‏בעיקר ממערב לירושלים,‏ כדי להגדיל את חלקּה שלהאוכלוסייה היהודית בעיר;‏הקהילות שחיו בתנאי-מצוקה.‏ אולם אם וכאשר עלייהכזו תתרחש,‏ היא תלּווה בביקוש לתעסוקה הולמת,‏ולכך יתבקש המתכנן לספק פתרונות.‏ באותו הקשרחשוב לציין כי גם מבנה התעסוקה של הישראלים נוטהלכיוון האקדמיזציה.‏ מבחינה זו אין סתירה בין משיכתתושבים חדשים מחו"ל או מהארץ.‏בשנים האחרונות סבלה ירושלים ממאזני-הגירהשליליים,‏ שברובם המכריע תרמו לצמיחת יישוביםקרובים מאוד או קרובים למדי לעיר המרכזית.‏ מאזןההגירה השלילי של ירושלים ביחס לסביבתה - שארמחוז ירושלים ויו"ש\הגדה המערבית - דומה לתופעהכמעט אוניברסלית של מעבר מהמרכז לפרברים באזורימטרופולין.‏ אולם במקרה של ירושלים נוסף גורם ערכי-‏אידיאולוגי המשחק תפקיד דו-משמעי בקשר לעתידהעיר.‏ אחת מנקודות הכוח הבולטות של ירושליםהיתה מאז ומתמיד מרכזיותה למורשת היהודית,‏ מלבדמרכזיותה לנצרות ולאסלאם - ומוטב להוסיף גם:‏ לכלאדם בעל רגישות רוחנית ואסתטית.‏ ואולם,‏ ההתיישבותסביב ירושלים באזור יו"ש הוקמה אף היא אחרי מלחמת1967 בטענה שהיא נובעת ממניעים יהודיים.‏ נוצרה,‏אפוא,‏ תחרות בין ערּכיותה היהודית של ירושלים לביןערּכיותה היהודית של ההתיישבות ביו"ש - תחרותשנוספה על תהליך הפיזור המטרופוליטני השגרתי,‏שמניעיו הם כלכליים בעיקרם.‏ דומה כי ברמת התכנוןהלאומי העתידי,‏ יידרשו המתכננים להתמודד עםהעובדה שהן ירושלים העיר,‏ הן מחוז ירושלים,‏ והןמעגל היישובים היהודיים שמסביב לירושלים באזוריו"ש,‏ אינם יכולים - כולם בו-זמנית - לִזּכות במעמדשל עדיפות עליונה בנוגע להכוונת גידול האוכלוסייה.‏הוכח כאן כי מרכיבים גיאוגרפיים אלה שלובים זה בזה,‏ובמידה רבה מתפתח האחד על חשבון משנהו.‏ תמורהבמגמות ההגירה הגירעונית של ירושלים,‏ תלויה גםביכולת לפתח תפיסה בדבר מידת קדימותה במערךהמטרופולין.‏הערות לסיום‏•ויתור על חלקים משטח העיר,‏ בהם יושבים בעיקראחד הלקחים המרכזיים העולים מהמבט הדמוגרפי,‏פלסטינים.‏ פעולה זו כרוכה בהעברת הסמכותהן מהבחינה הניתוחית והן מהזווית התכנונית,‏ הואהמוניציפלית על אותם השטחים לידי רשות אחרת.‏שאין בעלים אחד ובלעדי על ירושלים.‏ באוכלוסייהבשנים האחרונות התברר יותר ויותר שדילמות אלוהנתונה מתקיימת התמודדות - לעתים חריפה - ביןודומותיהן אינן נוגעות רק לממד התכנוני-מרחבי.‏

62פרק 2 דמוגרפיה,‏ תכנון ומדיניות:‏ 2020-2000 אוכלוסיית העיר 2007-1967מדרחוב בן יהודה,‏ יום הזכרון לשואה ולגבורה,‏ 2007

ביבליוגרפיההן חלק חיוני מההתמודדות עם המהות הקיומית של 63ירושלים ושל מדינת-ישראל כולה.‏דלה פרגולה,‏ ס',‏ אוכלוסיית-ירושלים ותכנון העיר:-‏‎2020‎בהקשר זה יצוינו מספר סתירות מרתקות ובלתי-‏2000 נסיון העבר ובעיות העתיד - דו"ח ביניים ‏.ירושליםפתורות בדיון התכנוני והציבורי של ירושלים:‏‏,תכנית המתאר,‏ אייר תשס”ג,‏ ‏)אפריל 2002(.‏•הסתירה בין קביעת יעדים לממדי-אוכלוסייה רצויים,‏לבין היעדר בחינה מכרעת לגבי התנאים והתהליכים דלה פרגולה,‏ ס',‏ תחזיות אוכלוסייה לעיריית-ירושלים:‏2020-2000 תמונת מצב והשלכותיו.‏ ירושלים,‏ תכניתהדמוגרפיים שיאפשרו את השגתם;‏‏•הסתירה בין הרצון להיפרד משטחים המיושבים המתאר שבט תשס”ג,‏ ‏)ינואר 2003(.בעיקר בפלסטינים במזרח העיר,‏ לבין היעדר רצוןלהעתיק את מרכז הכובד של העיר מערבה;‏ דלה פרגולה ‏,ס',‏ רבהון,‏ ע',‏ תכנית-אב אסטרטגית לירושלים‏•הסתירה בין הדאגה מעזיבת ירושלים ע"י רבים מבני לשנת 2020, כרך 2: הממד הדמוגראפי:‏ אוכלוסיית-‏המעמד הגבוה והבינוני,‏ לבין התנגדות או היעדר ירושלים.‏ 2020-1995, עיריית-ירושלים,‏ החטיבה לתכנוןיכולת לבנייה מתאימה לאותם מגזרים בשטחים אסטרטגי ומחקר,‏ ירושלים )2003(, 125.הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,‏ שנתון סטטיסטי לישראל,‏פתוחים ופנויים בתחום המוניציפלי;‏ירושלים.‏‏•הסתירה בין הבעת דאגה,‏ כביכול,‏ מעליית אחוזהתושבים המקיימים אורח-חיים יהודי חרדי בעיר,‏לבין מורת הרוח ממאזן-הגירה שלילי הכולל אחוז מכון ירושלים לחקר ישראל ועיריית ירושלים,‏ שנתוןמשמעותי של בני אותן שכבות אוכלוסייה;‏ סטטיסטי לירושלים,‏ ירושלים.‏‏•הסתירה בין אזלת-יד ביצירת פתרונות-דיור חדשיםמדינת ישראל,‏ משרד הפנים,‏ מנהל התכנון ‏,תכנית מתארבמחיר סביר הדרושים אל מול הביקוש,‏ לביןמחוזית למחוז ירושלים.‏ ירושלים )2000(.ההפתעה מכך שהאוכלוסייה הנותרת בעיר הופכתלאוסף מקרי ומזדקן של מי שאינם רוצים או אינם עיריית-ירושלים,‏ משרד התחבורה,‏ תחזיות אורבניות 1995,,2010 2000 ירושלים,‏ תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבהיכולים לעזוב;‏‏•הסתירה בין טיפוח המושג ‏"מטרופולין",‏ לבין היעדר )1992(.קביעת נטל-חובות שווה בכל חלקי המטרופוליןוהקלת הנטל של אספקת שירותים ע"י עיר הֹראשה.‏סתירות אלו ואחרות מצביעות על הצורך להעמיק אתהבנת התמורות הדמוגרפִיות והחברתיות בעיר ולתרגםאת התובנות לפתרונות תכנוניים.‏ ניגודי-אינטרסים הםשִגרה בכל תהליך תכנוני.‏ הכרעה בין יעדים מנוגדיםהיא מבחן המנהיגות האמיתי,‏ הן בתחום הפוליטי-ערכיוהן בתחום התכנוני-ביצועי.‏ התחזיות הדמוגרפיותשהוצגו כאן - מלבד היותן כלי-עבודה לתכנון מפורטשל ירושלים,‏ איכויותיה ושירותיה - מציבות בחדּותמספר אתגרים שלא ניתן להתעלם מהם.‏מי שיתבונן בירושלים בשנת 2020 ואחריה,‏ יידע אםרגליהם של אלה שעמדו בשעריה - בלשונו של משוררתהילים - נכנסו בסופו של דבר אל העיר פנימה,‏ אושנותרו מחוץ לגבולותיה.‏DellaPergola, S., "Jerusalem’s Population1995-2020: Demography, Multiculturalism andUrban Policies". European Journal of Population(2001), 17 (2), pp. 165-199.Kimhi, I., “Models of Coordination in theJerusalem Metropolitan Area” in Auga, M.,Hasson, S., Nasrallah, R., Stetter, S. (eds.) DividedCities in Transition: Challenges Facing Jerusalemand Berlin, Jerusalem, Friedrich Ebert Stiftung,The International Peace and Cooperation Center,and the Jerusalem Institute for Israel Studies,(2005), pp. 53-66.

656503 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיהיעקב לופו וניצן חןעוזרת מחקר:‏ אפרת סערהחרדים מיהם?‏הגדרת האוכלוסייה החרדיתהמושג ‏"חרדי"‏ מתייחס לחלק מוגדר ומובחן בחברה היהודית,‏ הרואה עצמו מחויב להלכה היהודית וסר למרותה של‏"דעת תורה"‏ 1 בין אם במגזר החסידי,‏ הליטאי או הספרדי.‏ כל אחת מקבוצות אלו יצרה לעצמה מובלעות בהן היאמקיימת אורח-חיים מיוחד הבא לידי ביטוי בהשקפה ייחודית ובנורמות התנהגות המבדילות אותה משאר החברההיהודית ומקבוצות חרדיות אחרות החיות לעתים בסמיכות.‏ כל אחת מהקבוצות החרדיות מאמינה כי היא שומרתעל המורשת היהודית המקורית והאמיתית בדרכה שלה.‏האוכלוסייה החרדית מתגוררת באזורים מוגדרים במטרופולין ירושלים ומחוצה לה.‏ להלן האזורים בהם ניכרתהומוגניות חרדית מובהקת,‏ ובהם אובחנו המִשתנים הדמוגרפיים,‏ החברתיים והכלכליים,‏ שבהם נדון במאמר זה:‏סנהדרייה וסנהדרייה המורחבת,‏ תל-ארזה,‏ מחניים,‏ מקור-ברוך-מזרח,‏ מאה-שערים,‏ בתי-אונגרין,‏ אחווה,‏ יגע-‏כפיים,‏ גאולה,‏ כרם-אברהם,‏ קריית-צאנז,‏ קריית-בעלז,‏ קריית-מטרסדורף,‏ הר-נוף,‏ רמות-אלון,‏ רמת-שלמה2ונווה-יעקב.‏אוכלוסייה חרדית מתגוררת גם בשכונות לא מובהקות לאוכלוסייה החרדית כגון:‏ בית וגן,‏ שכונת הבוכרים,‏ בית-‏ישראל,‏ רוממה וגבעת-שאול.‏בפריפריה הירושלמית,‏ פזורים החרדים בבית-שמש,‏ במודיעין-עלית,‏ בביתר-עלית,‏ בתל-ציון ובקריית יערים‏)טלסטון(.‏1 המושג ‏“דעת תורה”‏ הוא מושג חברתי-פוליטי ‏)לאו דווקא הלכתי(‏ ונוגע להכרה בסמכותו של מנהיג דתי ברמה הכלל-לאומית המחייבת את כלל הציבור.‏2 נ’‏ גורביץ,‏ א’‏ כהן קסטרו:‏ תפרוסת גיאוגרפית ומאפיינים דמוגרפיים חברתיים וכלכליים של האוכלוסייה החרדית בישראל‎2001-1996‎‏.‏ נייר עבודה מס’‏ 5, הלמ”ס.‏ישיבת חסידי ברסלב,‏ העיר העתיקה,‏ 2006

3‏גודלה של האוכלוסייה החרדית בירושליםאוכלוסיית ירושלים מנתה באמצע 725,600 - 2006תושבים - מהם כ-‏‎472,000‎ יהודים.‏ 4 כ-‏‎140,000‎מתוכם הם לפי הגדרתנו יהודים בעלי השקפה חרדית.‏בנוסף,‏ בערי הלוויין של ירושלים,‏ גרים בעיקר זוגותצעירים שעזבו את העיר והשתקעו בסביבותיה מחמתמצוקת הדיור,‏ לפי ההערכה הבאה:‏בביתר-עלית 26,300 תושבים,‏ כולם חרדים;‏במודיעין-עלית 26,370 תושבים,‏ רובם )90%( חרדים;‏בבית-שמש 64,700 תושבים,‏ מתוכם כ-‏‎17,000‎ חרדים‏)למעלה מ-‏‎25%‎‏(;‏בתל-ציון ‏)אביר-יעקב(‏ כ-‏‎4,800‎ חרדים;‏בקריית-יערים ‏)טלסטון(‏ כ-‏‎3,000‎ חרדים.‏בסך הכול מתגוררים כ-‏‎76,600‎ תושבים בעלי השקפהחרדית בערי הפריפריה של ירושלים.‏למרות שמבחינה משפטית אין תושבים אלה שייכיםפורמאלית לירושלים,‏ אנו מייחסים להם חשיבות בהיותםקשורים אליה באופן הדוק ביותר.‏ שכן ירושלים משמשתלהם לא רק מקור הזדהות ובסיס לתודעתם הרוחנית,‏3 נתונים על-פי הלמ”ס,‏ מיום 30.9.20054 הלמ”ס.‏ לוחות אוכלוסייה ביישובים לפי מחוז ונפה,‏ 2006.אלא גם עיר-פלך הנותנת להם שירותים שאין להשיגםבערי הפריפריה,‏ כגון:‏ מסגרות-לימוד יוקרתיות לגילאיהחינוך העל-יסודי,‏ שירותי תרבות,‏ קניות ומסחר.‏ לאלההלומדים בירושלים ב"כוללים"‏ ‏)והם רבים(‏ משמשתהעיר גם מקום-פרנסה.‏ חלקם מצפה שירושלים תספק לובעתיד מקום-עבודה אלטרנטיבי ל"תורתם אּומנותם".‏לכן,‏ על-מנת לקבל תמונת-מצב אמיתית,‏ יש לצייןבצד תושבייה החרדים של העיר גם את אלה המתגורריםבפריפריה הירושלמית,‏ מכיוון שגם הם משפיעים עלצביונה,‏ על רמתה הכלכלית ועל אורחות-חייה.‏ניעזר בעברּה הקרוב של ירושלים וננסה להבין ממנואת המציאות שנוצרה במגזר החרדי החי בה,‏ ואף נסתכןבהצצה לעבר עתידו הקרוב של מגזר זה.‏ האוכלוסייההחרדית החיה בירושלים ובסביבותיה מונה כ-‏‎218,000‎נפש.‏ משקלה הדמוגרפי והחותם הדומיננטי שהיאמטביעה בעיר בשנים האחרונות,‏ מחייב הסתכלות רחבהואנליטית במספר היבטים:‏1 הקונטקסט הדמוגרפי;‏2 ההשקפה ואורח החיים שהתקבעו בחברה החרדית;‏3 הניסיונות הנעשים לאחרונה להכשיר מבחינהמקצועית חלק מאוכלוסייה זו ולשלוח אותו ללימודיםאקדמיים כדי שישתלב בשוק העבודה;‏‎4.4‎התמונה הכלכלית-חברתית כיום,‏ וזו הצפויה בעתיד;‏‏.‏‎5‎המנהיגות 5 החרדית הירושלמית בהווה ובעתיד.‏1.2.3.אברך ליטאי,‏ 2007אולם תחילה נתאר בקצרה את הקבוצות השונותבאוכלוסייה החרדית הירושלמית,‏ ונציין מספר אירועיםמרכזיים שפקדו אותה בשנים האחרונות.‏תיאור הציבור החרדיחסידים,‏ ליטאים,‏ ספרדיםהרחוב החרדי מתחלק לשלוש קבוצות גדולות:‏ חסידים,‏ליטאים וחרדים-ספרדים.‏ לכולם יש מרכיבים משותפיםאך מסלולי-חיים שונים,‏ החל בעקרונות מנחים וכלהבפרטים קטנים,‏ כגון אופן לבישת הכובע או הגרביים.‏החסידים מאמינים ב"רבי"‏ - האדמו"ר ‏)"אדוננו,‏ מורנוורבנו"(,‏ משמש מעין מתווך בין החסיד לבין אלוקיו,‏ומכאן גם הסמכות התורנית העליונה.‏ אצל הליטאיםאין אדמו"ר אלא רב - ראש-ישיבה - שהוא הסמכותהלמדנית והכתובת לשאלות בתחומי הלימוד ולכל66פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967

67שאלה הנוגעת לאורחות החיים.‏ הדגש החינוכי אצלםהוא עיוני,‏ וכרוך בלימוד ובבקיאות.‏ האידיאל הליטאיהוא להיות תלמיד-חכם - עילוי - בעוד שהחסידיםשמים את הדגש על עבודת השם באמצעות התפילה,‏היראה והרגש,‏ ועל יחסים חברתיים בתוך הקהילה.‏חייו של הליטאי הם אינדיבידואליים יותר במהותם.‏משסיים את הישיבה,‏ הוא מתנתק מראש-הישיבהוהופך עצמאי.‏ החרדים הספרדים ‏)ש"סניקים(‏ דומיםבאורחות-חייהם לליטאים.‏החסיד חי כל ימיו בקהילה ומתחנך במוסדותיה,‏ והיאהמספקת כמעט את כל צרכיו:‏ צרכנייה,‏ תלמוד-תורה,‏ישיבה וכולל,‏ עיתון,‏ גמ"חים ועוד.‏ הייחודיות החסידיתמגיעה אפילו למוזיקה.‏ בחסידות גור מעדיפים שירי-‏לכת,‏ ב"תולדות-אהרון"‏ מעדיפים שירי דבקות ודמעות,‏ואילו חסידות בעלז נודעה בשירים ‏"מודרניים"‏ יותר.‏לחסידויות רבות יש קרייה חסידית שנקנתה או נבנתהעל-ידי הקהילה,‏ כמו קריית-בעלז בירושלים.‏הציבור החרדי עשוי להיראות הומוגני בעיני המתבונןמבחוץ,‏ אך למעשה הוא מורכב מפלגים רבים.‏ ירושליםמתאפיינת במגוון רב של קבוצות חרדיות.‏ ההבחנההראשונית ביניהן היא על-פי המראה החיצוני.‏הליטאים הם קבוצה שמקורה בהתנגדות לחסידותשייסד הבעש"ט עוד בשלהי המאה ה-‏‎18‎‏.‏ הם טענושהחסידים מעוותים את עיקרי היהדות.‏ אבות הזרםהליטאי - ה"מתנגדים"‏ - הם הגאון מווילנא - הגר"א‏)הגאון רבי אליהו(‏ ותלמידו רבי חיים מוולוז'ין ‏)רביחיים איצקוביץ(.‏ לימוד התורה היה להם ערך עליוןוהוא שּוכלל והתפתח בתוך הישיבות הליטאיות,‏ שהפכולשם-דבר בעולם היהודי.‏ רבי ישראל סלנטר,‏ שצמח אףהוא מתוך המתנגדים,‏ הקים במאה ה-‏‎19‎ את ‏"תנועתהמּוסר",‏ שבבסיסה לימוד התורה כחלק בלתי-נפרדמ"תיקון המידות".‏הלבוש הליטאי הוא אחיד למדי.‏ הוא מערבי אופנתי,‏והוא כולל ביום חול מגבעת פשוטה הנקראת ‏"קנייטש",‏מקטורן קצר,‏ מכנסיים ארוכים עם חגורה רגילה,‏ חולצהלבנה,‏ נעליים כהות,‏ ולרוב אף עניבה.‏ את האופנההליטאית ‏)זווית הנחת הכובע,‏ העניבה וכו'(‏ קובעותשתי ישיבות-יוקרה - ישיבת ‏"חברון"‏ וישיבת ‏"עטרת-‏ישראל"‏ - שתיהן ירושלמיות על-פי המסורת של זרםהמוסר סלובודקה,‏ המייחס חשיבות למראהו החיצונישל האדם.‏החסידות היא תנועת התחדשות דתית וחברתית,‏ שקמהבמזרח-אירופה באמצע המאה ה-‏‎18‎‏.‏ היא צמחה על רקעמשבר פוליטי וכלכלי שפקד את פולין והשפיע גם עליהודיה.‏ החסידות הדגישה את חשיבות כוונת הלב ואתההתלהבות הדתית,‏ יותר מאשר את הלמדנות וההקפדהעל קיום המצוות.‏ מנהיגה הראשון היה רבי ישראל בעלשם טוב ‏)הבעש"ט(.‏ הבעל שם טוב גיבש דמות חדשהשל מנהיג ביהדות - דמותו של הצדיק - הרבי - מנהיגכריזמטי המעניק הדרכה אישית לכל אחד מבני החבורה.‏החל מסוף המאה ה-‏‎18‎ התפצלה החסידות לקבוצותהנבדלות זו מזו במנהגים ובאישיות המנהיג הצדיק.‏ כלמרכזי החסידות של מזרח-אירופה נחרבו בשואה,‏ וכיוםקיימים שני מרכזי חסידות עיקריים:‏ האחד בישראל‏)בעיקר בירושלים ובבני-ברק(‏ והשני בארצות הברית.‏הלבוש החסידי מגּוון ביותר ושונה מחצר לחצר.‏ עיןחרדית תזהה בנקל את ההבדלים והדגשים של כל חצרחסידית.‏ בירושלים שבע חצרות מרכזיות:‏ בעלז,‏ גור,‏ויז'ניץ',‏ קרלין,‏ תולדות-אהרון,‏ ברסלב וחב"ד.‏חסידּות גור היא הבולטת מכל השושלות של יוצאיפולין בא"י.‏ חסידות זו היתה הגדולה ביותר בפוליןחסידי גור צופים בחתונת אהרןנח אלתר,‏ נכדו של הרבי,‏ 2007

68פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967חסידי ברסלב רוקדים בסמוךלמערת המכפלה,‏ חברון,‏ 1999ומנתה למעלה מ-‏‎100,000‎ חסידים.‏ היא חרבה בשואהונבנתה-מחדש בישראל.‏ כיום היא החסידות הגדולהבישראל.‏ מעט לפני מלחמת העולם השנייה קרא הרבימגור - סבו של האדמו"ר הנוכחי,‏ רבי יעקב אריה אלתר- לחסידיו לעלות ולהתיישב בארץ-ישראל,‏ בניגודלרוב האדמו"רים,‏ שהתנגדו,‏ באותה תקופה,‏ לעלייהלארץ,‏ הוא עלה עם קבוצה גדולה מחסידיו והניח אתהיסודות למרכז חסידות גור בירושלים.‏ לחסידות גור ישבארץ קרקעות רבות,‏ אותן רכשו יהודים שנספו בשואה.‏קרקעות אלו נוצלו לבניית שיכונים וקריות חסידיותרבות,‏ וכך הביאו לחיזוק מעמדה והשפעתה של החצר.‏לחסידות גור מוסדות רבים בירושלים:‏ ישיבות,‏ תלמודי-‏תורה ובתי-ספר לבנות.‏ ישיבת ‏"שפת-אמת"‏ בירושליםנחשבת לאם-הישיבות החסידיות בארץ-ישראל ויש להסניפים נוספים בשאר ריכוזי חסידות-גור ברחבי הארץ.‏מבחינה פוליטית,‏ חסידות-גור היא חלק מ"אגודת-‏ישראל".‏ היא מתאפיינת בנוקשות גדולה ובמשטרקפדני,‏ בפתיחות מוגבלת להשכלה,‏ בחומרֹות מופלגותבתחומי האישות ובמעורבות פוליטית וחברתית גבוהה.‏חסידּות בעלז היא חסידות מתחדשת שעברה מהפכהבשנים האחרונות,‏ והפכה מחסידות קטנה בעדההחרדית,‏ לאחת הגדולות.‏ חסידות בעלז מתנהלת באופןעצמאי.‏ ביוזמתו של האדמו"ר הנוכחי - רבי יששכרדב רוקח ‏)השני(‏ - היא הקימה מערכת קהילתית מלאה,‏החל מבד"ץ עצמאי בשם ‏"מחזיקי הדת"‏ ועד למערכתכשרות,‏ מרפאות,‏ מוסדות-חינוך וישיבות עצמאיות בהןלומדים אלפי תלמידים,‏ שבועון ‏"המחנה החרדי",‏ ישיבת‏"תורה ואמונה"‏ לבעלי-תשובה,‏ ומוסדות נוספים ברחביהעולם.‏ חסידות בעלז באה במגע עם הציבור החילוני,‏בעיקר באמצעות ארגון ‏"צהר - עם אחד בלב אחד"‏לקירוב ‏"רחוקים".‏ עד פברואר 2005 היה לחסידות נציגבכנסת מטעם יהדות התורה - אגודת-ישראל - הוא הרבישראל אייכלר.‏ היום היא מסוכסכת עם אגודת-ישראלמכיוון שאייכלר לא קיבל מקום ריאלי ברשימה לכנסת.‏בעלז היא היום מבצר חסיִדי גדול בעולם,‏ אשר מרכזובקריית-חסידי-בעלז בירושלים,‏ בה ניצב בית המדרשהנחשב לבית הכנסת הגדול בעולם.‏

69חסידות ויז'ניץ היא אחת החסידויות הגדולות בעולם.‏היא נוסדה בעיירה ויז'ניץ שברומניה ‏)כיום אוקראינה(‏על-ידי רבי מנחם מנדל.‏ חסידות זו אהדה את רעיוןהיישוב בארץ,‏ ומנהיגיה ביקרו בה עוד לפני השואהופעלו רבות להקמת שיכונים לחסידים.‏ מרכז החסידותהוא בבני-ברק,‏ שם שוכנת ‏"קריית-ויז'ניץ"‏ אשר הוקמהבדמותה של ויז'ניץ שבגולה,‏ ומכילה את כל המוסדותוהשירותים הנדרשים.‏ קריות דוגמת זו שבבני-ברקנבנו גם ברחובות ובשכונת הר-נוף בירושלים.‏ חשובלציין שבויז'ניץ יש נטייה לפיצולים בלתי-פוסקים,‏וחסידויות קטנות מגזע ויז'ניץ נמצאות גם בחיפה‏)סערט ויזניץ'(‏ ובארה"ב ‏)וויליאמסבורג(.‏ האדמו"רהנוכחי של הפלג המרכזי הוא רבי משה יהושע הגר.‏מבחינה פוליטית,‏ חסידות זו היא המתונה שבחצרותוהיא משתייכת ל"אגודת-ישראל".‏ זוהי חסידות של‏"בעלי-בתים"‏ המשלבת חרדיּות ‏"קלאסית"‏ עם פרנסה.‏בכל הקשור לפוליטיקה,‏ היא חלשה למדי ועיקרפעילותה בתוך החצר.‏חסידי ברסלב בישראל עוסקים בקירוב חילונים אלהדת,‏ תוך הפצת עיקר תכני החסידות.‏ חסידי ברסלב‏)ובמיוחד חסידי הרב אודסר,‏ המכונים ‏"נח-נחים"(‏ידועים בריקודיהם ברחובות ובצמתים מרכזיים,‏בשילוב מוזיקה חסידית.‏ בנוסף,‏ הם מקימים ומתחזקיםמרכזים עירוניים בהם מתקיימים שיעורים בנושאי דת,‏חסידות ותפילות לציבור הרחב.‏ מבחינת לבושם הםנחשבים ‏"הִיּפים"‏ ברחוב החרדי:‏ הם מערבבים את כלפרטי הלבוש של כל הזרמים האחרים - בניגוד מוחלטלאלגנטיות הליטאית.‏באין רבי,‏ הפכה ברסלב לחסידות ייחודית ביותר.‏ היאמחולקת לקבוצות ללא קשר ביניהן ‏)יש המונים כ-‏‎12‎זרמים של חסידות ברסלב(.‏ הזרם המרכזי נקרא בפשטותהזרם הברסלבי,‏ והוא חי במאה-שערים בירושלים.‏ זהוחסידות קרלין נחשבת לחסידות הליטאית הראשונה.‏זוהי חסידות ‏"מיסיונרית",‏ שבאירופה נגסה בליטאיםומשכה אותם אל חיק החסידות.‏ מייסדה היה הרביאהרון מקרלין.‏ מרכזיה הגדולים נמצאים כיום בירושליםובטבריה,‏ בהנהגת האדמו"ר הנוכחי - רבי ברוך שוחט.‏בית המדרש של חסידי קרלין-סטולין בשכונת מאה-‏שערים בירושלים - הוא מרכז חסידי קרלין בארץ.‏חסידות זו עושה בישראל עבודה רחבה עם המגזרהחילוני - כמו ארגון ‏"קו לקו"‏ הפועל ל"הסברהיהודית בדרכי-נועם"‏ בלב-לִבה של ישראל החילונית- בדיזנגוף-סנטר בתל-אביב.‏ חסידי קרלין נחשביםמכניסי-אורחים,‏ וחילונים מתקבלים אצלם בסבר פניםיפות ב"טישים"‏ ‏)"שולחנות"‏ ביידיש(‏ שלהם.‏ דגש מיוחדשמים בחסידות קרלין על מערכת החינוך הענפה לאלפיילדים ממדינות חבר העמים.‏חסידות ברסלב נוסדה על-ידי רבי נחמן מברסלב,‏ונקראת על שם העיר בה ביסס את חסידותו.‏ זוהי הדוגמאהמפורסמת ביותר לחסידות ללא רבי.‏ מנהיגה,‏ רבי נחמןמברסלב,‏ נפטר לפני יותר מ-‏‎170‎ שנה,‏ ומאז לא הוכתרלו יורש.‏ רבי נחמן קבור בעיר אּומן שבאוקרינה,‏ וחסידיומקפידים לפקוד את קברו לפחות אחת בשנה.‏חסידי תולדות אהרן שואבים מימעין להכנת מצות,‏ 2007

70פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967מודעות בחירות של מפלגתש"ס,‏ 1999הקיצוני שבזרמים,‏ והוא יונק את שורשיו הישר מתורתושל רבי נחמן.‏בניה של חסידּות תולדות-אהרון מכונים ברחובהירושלמי ‏"רּבאהרא'לאך"‏ והם אינם קשורים לבעש"ט.‏חסידות זו נולדה בהונגריה במעין מרד פרטי של הרבאהרון ראטה,‏ והתפרסמה עד מהרה בזכות נוסח התפילותהמיוחד שלה,‏ ובצעקות הרמות שנוהגים בניה להשמיעתוך כדי תפילה.‏ אהרון ראטה הכריז על עצמו ‏"ראש-‏חבורה"‏ ולא אדמו"ר,‏ וחיבר את חמשת העקרונות שלחבורתו הקדושה.‏ העיקרון הקובע הוא עיקרון האחדות,‏ולכן כל החברים מחויבים כולם זה לזה.‏ גם חסידותזו התפצלה בעקבות מות האדמו"ר,‏ והחצר הקטנהשנותרה בשכונת מאה-שערים בירושלים מקפידה מאודעל הסתגרות והתבדלות מהעולם החיצון,‏ הן בלבושהייחודי המסורתי שהיה מקובל על בני-ירושלים מדורי-‏דורות,‏ והן בקיום בלתי-מתפשר של תקנות צניעות.‏הרב אהרון ראטה חייב את אנשיו ללבוש את הבגדיםהקלאסיים של ארץ-ישראל - בגדים שחיקו למעשה אתהלבוש הערבי המפוספס,‏ והם היחידים ברחוב החרדישמשמרים כיום את הווי החיים של ה"יישוב הישן"‏בירושלים.‏ לקהילתם מוסדות משל עצמם,‏ היא עצמאיתואינה נתמכת בשום צורה על-ידי מוסדות המדינה.‏חבורה זו,‏ המשתייכת ל"עדה החרדית",‏ נחשבת מוזרהוקיצונית במיוחד גם ברחוב החרדי.‏ בניה הם אנשימשמרת הצניעות,‏ ועל-פי רוב הם צועדים בראשההפגנות.‏חסידות חב"ד נוסדה ע"י רבי שניאור זלמן מלאדי,‏מחבר ספר התניא - החיבור העיקרי של החסידות.‏הרבי מלובביץ'‏ היה האדמו"ר השביעי של חסידותזו,‏ והוא שהוביל אותה למעמדה הרם בעולם החרדי.‏אדמו"רי חב"ד היו מהראשונים שהניחו את יסודותהחסידות בארץ-ישראל.‏ קבוצת חסידי חב"ד הראשונהשהגיעה לארץ עוד במאה ה-‏‎18‎‏,‏ התיישבה בערים צפתוטבריה.‏ כאשר צר היה המקום בצפת,‏ החליטו לייסדקהילה בחברון.‏ לירושלים היגרו כשקצה נפשם בדוחק

71וברדיפות שהיו מנת-חלקם בחברון.‏ במהלך השניםהלך והתרחב היישוב החב"די בירושלים,‏ והישיבההראשונה - ‏"צמח-צדק"‏ - הוקמה בשנת תר"פ.‏ חסידיחב"ד מתגוררים כיום בעיקר בשיכון חב"ד ברחובירמיהו בירושלים.‏חסידי חב"ד הם יוצאי-דופן ברחוב החרדי בפתיחותםלחילונים.‏ הם מאמינים כי יש לקרב חילונים לדת,‏ וכיחזרתם בתשובה היא תנאי לביאת המשיח.‏ מבחינהפוליטית,‏ חסידי חב"ד הם זרם חשוב.‏ הם אינם מחרימיםאת הבחירות,‏ אך אינם תומכים במפלגה כלשהי.‏ באופןרשמי לפחות,‏ אין הוראה של הרבי להצביע למפלגהמסוימת.‏ חסידי חב"ד נחשבים מודרניים לעומת חרדיםאחרים,‏ ורבים מהם בעלי מקצועות חופשיים ואנשי-‏עסקים.‏ התנועה דוגלת בטכנולוגיה מודרנית כשידורי-‏לוויין או אתרי-אינטרנט,‏ ובפרסום-חוצות להפצתהמסר שלהם.‏ חסידי חב"ד מעורים בציבור הכללי יותרמחסידויות אחרות.‏ הם מובילים קו ימני קיצוני בהשראתדעותיו הפוליטיות של הרבי המנוח,‏ והיו בין הגורמיםשעזרו לבחירת בנימין נתניהו לראשות הממשלה )1996(תחת הסיסמה ‏"נתניהו טוב ליהודים".‏חסידויות נוספות שיש להן ייצוג בירושלים הן:‏ חסידויותבויאן,‏ לעלוב,‏ סאטמר וסלונים.‏החרדיּות הספרדית היא הרובד השלישי ברחוב החרדיבירושלים,‏ יותר מכל עיר אחרת.‏החרדים הספרדים הם בעלי זיקה גדולה לעולם הליטאי,‏לאורחות-חייו,‏ לישיבותיו ולסמינרים שלו.‏ הם אףאימצו את דרך הלבוש הנהוגה אצל הגברים הליטאים.‏שורשיו ההיסטוריים של התהליך נטועים עוד במרוקובתחילת המאה ה-‏‎20‎‏,‏ ובעיקר בהתרחשויות שפקדואת העולם היהודי עם שיקומו של עולם התורה לאחרהשואה.‏ 5 למרות זאת,‏ אין הם מעורבים בקרב הליטאים,‏מכיוון שבחברה החרדית כמעט שאין ‏"נישואי-תערובת"‏בין קהילות.‏ הקהילות נפרדות לחלוטין,‏ ובסיס ההפרדההוא ארץ המוצא.‏ ילדי החרדים הספרדים-מזרחיםלומדים במוסדות-חינוך ספרדיים,‏ פרט ל"מכסה"‏שהוקצתה להם בישיבות העִלית הליטאיות.‏ תלונותרבות נשמעו מצִדם על אפליה ועל ‏"מכסות"‏ מצומצמותבישיבות היוקרה ובבתי הספר לבנות ‏)"בית-יעקב"‏וסמינרים אחרים(.‏ למעשה,‏ תחושת קיפוח זו נמנתהעם הסיבות העיקריות להקמת המסגרת,‏ החינוכיתהחרדית המזרחית,‏ הנפרדת של תנועת ש"ס,‏ ולניסיונותלהקים מסגרות-חינוך בלתי-תלויות במגזר האשכנזי -דבר שצלח רק בחלקו בחינוך היסודי,‏ במסגרת ‏"מעייןהחינוך התורני".‏הקמתה של ש"ס בשנת 1984, יצרה שינוי מהותי בפניהשל החברה החרדית.‏ 6 מעבר לעובדה שהיא סיפקה ביתלחרדים ספרדים,‏ היא זכתה בפועל גם לאהדה בחוגיםמסורתיים,‏ שהקפדתם על שמירת מצוות היתה מועטהיותר.‏ הכוח הפוליטי הרב שצברה התנועה,‏ ומעורבותההפעילה והייצוגית במערכות השלטון,‏ סחפו איתםבמידה רבה גם את הקבוצות החרדיות האשכנזיות.‏זרמים נוספים בציבור החרדי בירושליםרבים הם הפיצולים והזרמים בציבור החרדי.‏ באופןכללי,‏ המפלגות החרדיות המיוצגות ב"יהדות התורה"‏ובש"ס הן הגוף החרדי הגדול ביותר.‏ זהו הגוש המצביעלכנסת.‏ מימִינו נמצאת ה"עדה החרדית"‏ ארגון-גגשל כל מחרימי הבחירות.‏ הגוף הגדול בהם מורכבמחסידי ‏"סאטמר",‏ ‏"תולדות-אהרון",‏ ‏"בריסק"‏ ‏)קבוצהקטנה ומחמירה מאוד,‏ המרוכזת בעיקר בירושלים(,‏‏"דושינסקי"‏ ואחרים.‏מימין ל"עדה החרדית"‏ נמצא פלג זעיר של ‏"נטורי-‏קרתא"‏ הקרוי גם ‏"פלג קצנלבויגן".‏ זהו גורם זעיר ‏)כמהעשרות משפחות המתגוררות במאה-שערים(‏ אך מתסיסמאוד את הרחוב החרדי.‏ מאבקים רבים עם החילוניםהחלו כאן.‏חוג קיצוני נוסף הוא ‏"חוג החזון-איש"‏ - אשר קיבל עלעצמו חומרות מיוחדות - אנשיו אינם משתמשים בשבתבחשמל של חברת החשמל,‏ לבושם שמרני מאוד ופאותנשותיהם רחבות במיוחד ואינן מגולגלות.‏קבוצה נוספת היא החרדים הלאומיים ‏)המכונים חרד"ליםאו חרד"לניקים(.‏ זהו חלק מהציבור הדתי-לאומי שעברהקצנה תרבותית,‏ פוליטית וחברתית.‏ החרדים הלאומייםמבקשים לנהל אורח-חיים דומה מאוד לחרדים,‏ תוךשילוב האידיאולוגיה הציונית וניציות ימנית.‏ יש ביניהם‏ראה 5 י’‏ לופו ש”ס דליטא.‏ ההשתלטות הליטאית על בני-תורה ממרוקו.‏ תל-אביב.‏ הקיבוץהמאוחד )2004(.‏ש”ס 6 הוקמה תחילה בסוף 1982 כמפלגה מוניציפלית,‏ וב-‏‎1983‎ השתתפה בבחירותלעיריית-ירושלים.‏ ב-‏‎1984‎ רצה לראשונה לכנסת.‏

מתפלל חרדי לאומי בכותלבארוע לציון שנה לפינוי גושקטיף,‏ 2006המעדיפים את המושגים ‏"הציבור התורני"‏ או ‏"הציבורהאמּוני".‏ תכנית ההתנתקות הביאה להבחנת-יתרשל זרם חדש זה שהתקיים עוד קודם לכן,‏ וזאת בשלעמדותיו הפוליטיות הקיצוניות והימצאותו במיוחדבירושלים וביישובים הדתיים ביהודה ושומרון.‏‏אירועים ירושלמיים מכוננים בחברההחרדיתירושלים היא עיר רווית-מתח בין דתיים לחילונים,‏ולמודת הפגנות ומאבקים שהפכו לחלק בלתי-נפרדמאופייה והווייתה.‏ההפגנה שהתקיימה בעיר בשנות ה-‏‎50‎ נגד גיוסהבנות החרדיות לצה"ל,‏ זכורה כאירוע מכונן בחברההחרדית.‏ הסיבה לכך נעוצה באיחוד כל השורות ברחובהחרדי ובגיבושן למטרה אחת - מלחמה משותפת נגדהכוחות המשחיתים את הצביון והמסורת היהודיים.‏האינטרסים הכיתתיים של הפלגים הרּבים הונחובצד,‏ ולרגע אחד גדול ובלתי-נשכח נתגלתה האחדות7החרדית בכל עוצמתה.‏רק מפגן הרבבות ב-‏‎1999‎ הצליח לשחזר את אותההעוצמה.‏ העצרת שכונתה בפי החרדים ‏"הפגנת חציהמיליון",‏ הופנתה נגד בית המשפט העליון והתערבותובחיים הדתיים,‏ והוכיחה בשנית כי כשהכוחות החרדייםמתאחדים,‏ לא ניתן להתעלם מהם.‏בתווך,‏ בין שתי ההפגנות הגדולות הללו,‏ ואף אחר-כך,‏היו מאבקים קטנים רבים והרבה הפגנות רועשות.‏ אךלא ההפגנות בכביש בר-אילן,‏ 8 לא המאבק נגד חילול-‏קברים ואף לא הצעקה הרמה נגד אצטדיון טדי , 9 הצליחולחולל את האפקט המהדהד והדרמתי של תפילת המוניםרבת-עוצמה על רקע התחושה כי הנה נשללות מהםהזכות והיכולת להמשיך ולקיים את אורחות התורההמקודשת להם.‏הקרע בין חרדים לחילונים הלך והעמיק בחלוף השנים.‏בנוסף לנושאי הדת והמדינה הרגילים,‏ נוספו עלייתלא-יהודים,‏ נישואים אזרחיים,‏ מכירת בשר חזיר,‏תקציבי הישיבות והכוללים,‏ ‏"חוק טל"‏ והגיוס לצבא.‏סוגיות אלו לא סרו מסדר היום של החברה בישראל.‏ההפגנה בשנת 1999 היתה מהלך שהחל בו האדמו"רמגור,‏ ומי שגִלגל את המהלך להפגנת-ענק היה העסקןהוותיק,‏ הרב מנחם פרוש.‏התחושה ברחוב בחרדי היתה כי כלו כל הקיצים וכילא ניתן לשאת עוד את מסע ההסתה והרדיפה נגד הדתוהמסורת.‏ הכול התאגדו כדי להילחם בסכנה המאיימתעל קודשי-ישראל.‏ ‏"הקש ששבר את גב הגמל"‏ היההקנס שהטיל בג"צ על הרב יצחק רלב"ג,‏ יו"ר המועצההדתית בירושלים,‏ על שסירב לכנס את המועצה הדתיתהחדשה בעיר,‏ עם נציגים רפורמים וקונסרבטיבים.‏ אתהקנס,‏ בסך 30 אלף שקל,‏ פירשו החרדים כהכרזת-‏מלחמה.‏ דיבורים כבר לא הועילו מבחינתם,‏ והיה צורך7 ח’‏ ברעם,‏ כל העיר.‏ 12.02.99‏ועדת 8 צמרת,‏ שהוקמה במטרה ליצור הסכמה בין חלקי הציבור השונים לגבי תחבורהבשבת וסגירת כבישים,‏ ולגבש אמנה חברתית תקפה גם לטווח הרחוק,‏ התקשתה מאודלהגיע להחלטות כלשהן,‏ הן בשל הרכבה והן בגלל הקיצונים משני הצדדים,‏ שפעלו לטרפדכל הסכם.‏ בסופו של דבר המליצה הוועדה להשאיר על כנו את הסטאטוס-קוו - דהיינו,‏סגירת הכביש לסירוגין,‏ תוך התחשבות ברגשות הדתיים ובחופש התנועה של החילונים.‏האמנה החברתית שניסחה הוועדה לא יושמה מעולם.‏ נכון ל-‏‎2006‎‏,‏ המצב בדרך-כללרגוע,‏ בעיקר בזכות פתיחתם של עורקי-תחבורה נוספים,‏ כמו כביש-בגין.‏‏הכוונה 9 לתכניות המקוריות להקמת אצטדיון בצפון העיר.‏ לימים הוקמה שכונת ‏“רמת-‏שלמה”‏ החרדית על הרכס בו תוכנן לקום האצטדיון.‏ בניית האצטדיון במלחה,‏ הרחקמאזורי ההתרחבות של החרדים,‏ נחשבה בעיניהם לסוג של ניצחון.‏72פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967

73באיחוד השורות ובמעשים.‏ ‏"שעת-חירום היא זו לעםישראל,‏ ויש צורך ‏‘להיקהל ולעמוד על נפשנו'"‏ - זהוציטוט ממגילת-אסתר,‏ שהובא בעצרת כאנלוגיה למהשהתחולל בממלכת אחשוורוש,‏ ולדידם בבית המשפטהעליון בירושלים יושבים צאצאי המן הרשע,‏ צורר10היהודים.‏היריבויות הישנות נדחקו הצידה ולקרב הגדול מולבג"צ התגייסו כולם:‏ חסידים וליטאים,‏ העדה החרדית,‏קיצונים ומתונים.‏ 11 כן הופצה קריאה משותפת שלכל גדולי התורה.‏ לראשונה מאז אותה מערכה נגדגיוס בנות חרדיות לצה"ל,‏ הוחלט כי בהפגנה יורשולהשתתף גם נשים.‏ שבועיים עמלו ראשי הציבור החרדילהחדיר לתודעה את תחושת המשבר ושעת החירום בהמצויה היהדות הדתית,‏ 12 ואם לא די בכך,‏ היתה זו הפעםהראשונה בתולדות המדינה שהותר גם ביטול-תורההמוני.‏ נוסף על בני-ירושלים,‏ התרוקנה כמעט העירבני-ברק מגבריה באותו יום ראשון בצהריים.‏ לכידותםשל החרדים הטרידה מאוד את החילונים,‏ ותגובות הנגדהיו רבות וקיצוניות בחריפותן.‏ היו שציפו כי יהיו שםתגרות והתפרעויות,‏ אך לא כך היה.‏ ההפגנה החרדיתאורגנה היטב עד הפרט האחרון.‏ היא לא כללה נאומיםרבים ולא היתה בה הסתה,‏ אלא רק תפילה.‏ בסיוםהעצרת נשמעה הצהרת-סיכום שקראה להפסיק אתההסתה נגד החרדים,‏ ודרשה מבית המשפט לחדוללהתערב בענייני-דת.‏ 13 העצרת היתה אירוע מכונןשנקרא בשיח החרדי ‏"הפגנת החצי-מיליון".‏פרט להפגנה זו נמנעה ההנהגה החרדית בעשורהאחרון מהפגנות גדולות,‏ ופעילותו של הציבור החרדיעברה בעיקר למישור הפוליטי - שם הושגו הישגיםמשמעותיים - ולהתפשטות מואצת לשכונות ואזוריםנוספים בירושלים.‏ על הללו עוד נרחיב בהמשך.‏אירוע נוסף הראוי לציון,‏ התרחש ב-‏‎2006‎‏.‏ לקראת‏"מצעד הגאווה"‏ בירושלים,‏ היו גורמים חרדיים שציפולהפגנת-נגד בסדר-גודל שיזכיר את הפגנת הענק10 א’‏ רינגלר-הופמן.‏ ידיעות.‏ 12.02.99‏ראוי 11 לציין כי בהפגנה זו נגד בג”ץ,‏ היה שיתוף-פעולה מעניין בין החרדים לבין חלק מןהציבור הדתי-לאומי,‏ בהנהגת הרבנים מרדכי אליהו ואברהם שפירא שהשתתפו בה.‏12 א’‏ גולן.‏ הארץ.‏ 16.02.99‏א’‏ 13 גורדון.‏ ‏“הדלגיטימציה הזוחלת של חופש הביטוי”‏ מתוך כתב העת ‏“תכלת”‏ מס’‏ 7,אביב תשנ”ט,‏ . 1999‏"הפגנת חצי המיליון",‏ 1999

ב-‏‎1999‎‏.‏ לאחר ארבעה מצעדים שצעדו בעבר בשקטיחסי,‏ הסתמנה הפעם התארגנות אקטיבית ומאסיביתשל החרדים.‏ היו ביניהם שסברו כי ההתקוממות ההולכתוגדלה נגד ‏"מצעדי הגאווה"‏ תיצור מודל חרדי חדש -‏"סטלינגרדי"‏ במהותו - שיסמל את לכידותם מחדש ואתעמידתם האיתנה מול כל המבקשים לראות בירושליםעיר ככל הערים.‏ אולם בפועל,‏ מה שייזכר ברחוב החרדיממצעד הגאווה 2006, היא בעיקר האלימות שהסלימה14ואף סיכנה חיי-אדם.‏ה"עדה החרדית"‏ ניצלה את חלל המנהיגות שנוצרבהנהגה החרדית מאז פטירתם של הרב שך והאדמו"רמגור.‏ המנהיגות הנוכחית מפולגת ושסועה,‏ וה"עדההחרדית"‏ תפסה מקום מרכזי בתמונת המאבק,‏ מעל15ומעבר למשקלּה הריאלי בקרב האוכלוסייה החרדית.‏ההתנגדויות למצעד היו רפות ולא תקיפות.‏ הרב אלישיבהביע התנגדות,‏ אך לא הרים קול צעקה,‏ והאדמו"ריםהגדולים מילאו פיהם מים.‏ ה"עדה החרדית"‏ שהחלהבמאבק,‏ לא קיבלה את הסכמתם של הפלגים השונים,‏שחלקם הגדול לא רצה כלל למשוך תשומת-לב אלהמצעד,‏ על-מנת שלא לחשוף את הילדים למשמעויותהשונות של ‏"הגאווה"‏ ההומוסקסואלית.‏ דומה כימהמאבק הזה יצאו כולם כשידם על התחתונה.‏ 16 הניסיוןהשלישי לשחזר את הפגנת הרבבות כשל,‏ ואיתו כשלהגם הגאווה החרדית.‏מבט לתוככי החברה החרדיתבירושליםההיבט הדמוגרפיגיל הנישואין הממוצע בקרב החרדים המתגורריםבירושלים ובסביבותיה,‏ עומד על 19.8 שנים,‏ לעומת27.2 בקרב האוכלוסייה היהודית הכללית.‏ שיעורהילודה הממוצע בקרב החרדים עומד על כ-‏‎7.7‎ לידותלעומת 2.6 לידות בקרב כלל האוכלוסייה היהודית.‏רמת-פריון גבוהה,‏ המתבטאת במספר ילדים ממוצעגבוה לאישה,‏ יחד עם גידול מתמיד במספר הנשיםהנמצאות בגיל הפריון,‏ יוצר אפקט-תהודה שמביא לכך14 ש’‏ דיאז.‏ + http://www.nfc.co.il‏.י’‏ ליס,‏ י’‏ יועז,‏ י’‏ אטינגר.‏ הארץ.‏ 5.6.06.15 ראיון עם דב גניחובסקי.‏ 16.11.06.16 י’‏ שרלו.‏ מקור ראשון.‏ 10.11.2006שלאוכלוסייה החרדית יהיה בעתיד הנראה-לעין ריבוי17טבעי גבוה מאוד ‏)‏‎7%-6%‎לשנה(.‏תחזית אוכלוסיית ירושלים לשנת 2015 היא 864,000תושבים,‏ ולשנת 2020 כ-‏‎946,000‎ תושבים,‏ 18 מזהכ-‏‎588,000‎ יהודים.‏ שיעור החרדים יגדל בקרבאוכלוסייה זו מ-‏‎30%‎ כיום ל-‏‎32%‎ בשנת 2020. הגידולבירושלים הוא איטי,‏ מאחר שזוגות צעירים חרדים עוזביםלערי הלוויין על-מנת למצוא פתרונות-דיור הולמים.‏הם התיישבו בביתר-עִלית,‏ בבית-שמש ובקריית ספר,‏שם שיעורי הילודה וגידול האוכלוסייה גבוהים בהרבה.‏לדוגמא,‏ מספר הלידות הממוצע בביתר-עִלית עומדכיום על 8.9 לידות לאישה,‏ ובמודיעין-עִלית - 9 לידותלאישה.‏ נתונים אלה מצביעים על כך שחלקם היחסישל החרדים בקרב האוכלוסייה היהודית במטרופולין-‏ירושלים יימצא במגמת עלייה חזקה ומתמדת,‏ גם אםבעיר ירושלים עצמה תהא העלייה מתונה יותר.‏בחינת מבנה הגילאים תומכת בקביעה שחלקה שלהאוכלוסייה החרדית בתוך האוכלוסייה היהודית,‏נמצא בירושלים במגמת עלייה,‏ ובעלייה חזקה יותרבסביבותיה.‏ מספר התלמידים בבתי הספר הממלכתייםוהממלכתיים-דתיים עומד על 46%, לעומת 54%בחינוך החרדי.‏ אולם בגני הילדים של החינוך הממלכתיוהממ"ד לומדים רק 38% מהילדים,‏ לעומת 62% בחינוךהחרדי.‏ ככל שגיל התלמידים יורד,‏ כן גדל חלקם שלהתלמידים במגזר החרדי.‏ המגמה הזו היא מובהקתוברורה מאוד.‏האוכלוסייה החרדית היא אוכלוסייה צעירה.‏ הילדים בגיל14-0 מהווים 50% ממנה,‏ בעוד שבאוכלוסייה היהודיתהכללית הם רק 25%. הגיל החציוני באוכלוסיית הגרעיןהחרדי הוא 15 שנים,‏ וביישובי הפריפריה החדשים הואאף נמוך מזה ועומד על 12-10 שנים.‏ לעומת זאת,‏ הגילהחציוני בקרב כלל היהודים,‏ עומד על 30 שנה ‏)בקרביוצאי ברית המועצות לשעבר הוא עומד על 36 שנה(.‏הסיבות לכך הן ילודה גבוהה מאוד בקרב החרדים,‏ומאזן-הגירה שלילי בקרב האוכלוסייה הכלליתבעשורים האחרונים.‏17 למ”ס.‏ נייר-עבודה מס’‏ ‎5‎‏.יולי 2004.18 מ’‏ חושן,‏ על נתונייך ירושלים.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל )2003(, עמ’‏ 24.74פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967

76פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967אשה חרדית בחצר ביתה,‏ 2006היתה פשרנית ביחס לעמדה הבלתי-מתפשרת של הסניףהארץ-ישראלי של ‏"אגודת-ישראל"‏ ביישוב הישן.‏אולם לאחר השֹואה והקמת מדינת-ישראל,‏ נוצר מצבחדש.‏ ‏"שארית הפליטה"‏ לקהילותיה השונות,‏ נקטהדרכים מגוונות בניסיון לשקם את חייה - בישראלובמדינות אחרות.‏ האסטרטגיה שבה בחר הפלג החרדיהשמרני,‏ שמוצאו בעיקר מהקהילה הליטאית,‏ היתהשִיקום עולם לימוד התורה לאחר החורבן,‏ הן במובןהפיזי והן במובן הרוחני,‏ וזאת בהעמדת ערך הלימודבמרכז החיים.‏ על-פי תפיסה זו,‏ לדור הנוכחי נועדתפקיד מֶטה-היסטורי להבטיח את קיומו של עם-‏ישראל,‏ שמוטל על כתפיהם של תלמידי-חכמים,‏ אשרהם שישמרו,‏ יאגרו,‏ ישננו,‏ יפרשו וינחילו לצאצאיהם אתהתורה בשרשרת אנושית בלתי-פוסקת.‏ לפי תפיסה זו,‏מתוך עולם התורה עתידים לצמוח גדולי הדור שינהיגואת עם-ישראל בדרך הנכונה.‏ האחריות להמשכיות זוהוטלה,‏ אפוא,‏ על כל הגברים והמתבגרים במגזר החרדי.‏כולם גויסו למאמץ של שחזור עולם הישיבות שנחרבבשואה.‏ הזכות לִלמוד תורה לשמה,‏ הפכה לחובה כלליתודחקה הצידה את הדאגה לקיום הגשמי.‏והפרנסה מניִין תימצא ? על-פי השקפת החרדים,‏ הקיוםהכלכלי יובטח בדרך כלשהי כתוצאה מן ההתמסרותללימוד התורה,‏ שהיא האוצרת בחּוּבה את ה"ביטחון"‏‏)ההסתמכות על האל שידאג לפרנסה(.‏ במקביל להפנמתהערך של ‏"תורה בלבד",‏ הופנמה גם הנורמה הפוסלתמכול וכול הקדשת זמן-לימוד לצורך ‏"השתדלות"‏‏)פרנסה(.‏ תפיסה זו חוללה תמורה מהותית בחלוקתהתפקידים במשפחה,‏ והאחריות לפרנסה נפלה עלהאישה,‏ בעוד שהבעל אמור להתמסר אך ורק ללימודהתורה.‏ הקהילה הליטאית היא שהנהיגה השקפה זו,‏ובישראל נודעה לכך השפעה מכרעת הן על חצרותהחסידים והן על בני התורה הספרדים.‏מאז ראשית קיומה של מדינת-ישראל,‏ החל תהליךהחזרה לישיבות.‏ תהליך זה צבר תאוצה עם השנים.‏ מנחםפרידמן מנתח תהליך זה על מרכיביו האידיאולוגיים ועלהרציונל הכלכלי שלו,‏ ומגדיר אותו כהפיכת החברה20החרדית ל"חברת-לומדים".‏עם המהפך הפוליטי שהתרחש ב-‏‎1977‎ וכניסת ‏"אגודת-‏ישראל"‏ לקואליציה,‏ ומאוחר יותר - עם ייסוד ש"סוהצלחתה הגדולה בבחירות - צברו המפלגות החרדיותכוח פוליטי רב,‏ ובמצבים רבים הן היו לשון המאזנייםבפוליטיקה הישראלית.‏ מאז ואילך הפכו ממשלות-‏ישראל ‏)ללא הבדל בין ימין לשמאל(‏ לשותפות בבנייתעולם התורה,‏ על-פי הפרמטרים שקבעה האסטרטגיההליטאית;‏ דהיינו:‏ הסתגרות דה-פאקטו של בני הנוערוהגברים החרדים ב"כולו קודש",‏ ודחייה מוצהרת שלהשכלה כללית והכשרה טכנולוגית.‏ דרך זו אומצהעל-ידי כלל החרדים בישראל,‏ ונושאי דגלּה בשנים‏מ’‏ 20 פרידמן,‏ החברה החרדית.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים )1991( עמ’‏ 56-55.

77האחרונות היו שני גדולי הדור - הרב אלעזר מנחם שך,‏והרב עובדיה יוסף.‏ הרב שך הוא שנתן את הטון וחייבאת כל בני הקהילה להתמסר רק ללימודי-קודש,‏ והרביוסף אימץ עמדה זו,‏ חרף הבדלי הגישות ביניהם.‏ כלמשפחה חרדית בישראל שואפת שבניה יהיו תלמידיםואברכים כל חייהם,‏ בתקווה שביום מן הימים יִזכולהיות מורי-הלכה בישראל.‏בעשרות השנים האחרונות התמעטה בהדרגה השתתפותםשל הגברים החרדים בישראל במעגל העבודה.‏ כיוםמועסקים רק כ-‏‎34%‎ מהם,‏ לעומת 65% במגזר הכללי.‏תופעה זו התאפשרה בעיקר בזכות הקמתם של ‏"כוללים"‏- מסגרות-לימוד לגברים חרדים נשואים,‏ המעניקות‏"שכר"‏ חודשי ללומדים.‏ עיקר עול הפרנסה מוטל בדרך-‏כלל על האישה,‏ והשתלבותן של הנשים החרדיות במעגלהעבודה גבוהה מזו של הגברים ועומדת על 42% לעומת52% במגזר הכללי.‏ 21 תעסוקת הנשים מתרכזת ברּובהבתחום ההוראה.‏ שוק זה רווי מאוד בשנים האחרונותבמגזר החרדי וקשה להשתלב בו,‏ למרות שרמות השכרבו נמוכות.‏ גם ההריונות התכופים,‏ חופשות הלידה,‏והצורך לטפל במשפחה מרובת-ילדים,‏ מקשים מאוד עליכולת הִשתכרותה של האישה.‏כאמור,‏ על-מנת לגונן על ההשקפה הקיימת,‏ הציבההחברה החרדית לעצמה עמדות ואיסורים שעומדים‏"כמגדלי-שמירה"‏ על החומה,‏ שלא ינבעו בה פרצות.‏22להלן נמנה כמה מעקרונות ההשקפה החרדית.‏עקרון ‏"ירידת הדורות":‏ על-פי עיקרון זה,‏ ישנה ירידהמתמדת במהלך הדורות,‏ בכל התחומים הרוחניים:‏ביראת-שמים,‏ בידיעת התורה ובהבנתּה.‏ בדבריהגדולים בדורות הקודמים בכל תחומי החיים,‏ בענייניהלכה והשקפה,‏ בהנהגת מידות ודרך-ארץ - עדיפיםעל אלה של ימינו.‏ לאור השקפה זו,‏ קשה להאמיןשיימצאו כיום גדולי התורה שיעזו לשנות את הנוהגהקיים,‏ בו כל תלמידי הישיבות ממשיכים שנים רבותבלימודיהם בכולל,‏ ללא הכנה כלשהי לשאת בנטלהפרנסה.‏ הלימוד בכולל,‏ נחשב הוראה של גדולי הדורהקודם,‏ ובפרט של החזון-איש,‏ הרב שך,‏ והרב קנייבסקי‏)"הסטייפלר"(.‏ חובת הציות לגדולי התורה היא נורמה21 נ'‏ גורביץ,‏ א,‏ כהן קסטרו.‏ נייר עבודה מס’‏ 5. הלמ”ס.‏‏ראה 22 ב’‏ כהן ‏“מצוקה ותעסוקה בחברה החרדית - מבט מבפנים”.‏ מכון פלורסהיימרלמחקרי מדיניות.‏ ירושלים )2005(.שאינה בת מיקוח בחברה החרדית.‏ גם החמרת המצבהכלכלי לא הצליחה להניע את האברכים לצאת לעבודהכל עוד גדולי התורה אינם משמיעים את קולם המפורשבכיוון זה.‏ אך לאחרונה החלו גדולי התורה מורים באופןפרטי לנועצים בהם,‏ למצוא לעצמם מקום-עבודה.‏ 23 עםזאת,‏ עד כה לא הביע אף אחד מהם דעה כזו ברבים.‏ואדרבא,‏ המשמעות הברורה של דבריהם היא שעלאברכי הכוללים להמשיך בדרכם ולהתחזק בלימודיהם,‏חרף ההחמרה במצבם הכלכלי.‏עיקרון נוסף שהתקבע ומחזק את ההשקפה החרדיתהוא התביעה מהמדינה לכלכל את לומדי התורה.‏ עפ"יחז"ל,‏ לימוד התורה הוא מעמודי התווך של העולם;‏ זהומגן מפני כל נזק ‏)מלחמה,‏ למשל(‏ וזכות התורה עשויהלהציל אף רשעים ועבריינים.‏ חובתו של כל יהודילהקדיש את עתותיו לתורה,‏ ומי שאיננו יכול לעשותזאת,‏ אמור להחזיק לומדי-תורה בכספו שלו.‏ תמיכתהמדינה במוסדות התורה,‏ נתפסת כזכות למדינה,‏שבהיעדרה תאבד המדינה את זכותה להתקיים.‏ דרישתהמדינה שבחורי הישיבות יצטרפו למעגל העבודהוישרתו בצה"ל,‏ נתפסת בעולם הישיבות כחוסר-‏הבנה משווע של תרומת הישיבות לעם-ישראל.‏השקפת-עולם זו אינה מובנת מאליה למי שחי מחוץלעולם התורה,‏ והיא מתפרשת לעתים ככפיות-טובהוכפרזיטיות הגורמת לקיטוב עמוק בין החברה החרדיתלחברה החילונית במדינת-ישראל.‏קיטוב זה,‏ שהתגבש לאורך הדורות,‏ גרם לחוסר-אמוןשל עולם התורה החרדי בגורמי השלטון,‏ ועל כןלמערכות שלמות מתייחסים החרדים מתוך ‏"איסורהתחברות לרשעים".‏ כל ניסיון-התערבות של העולםהחילוני באורח החיים החרדי,‏ נתפס כעוין ומיוחסת לוכוונת-זדון.‏ זוהי אחת הסיבות שהחברה החרדית נמנעתמלקבל סיוע מהחילונים,‏ גם אם מדובר בעניינים שאינםדתיים.‏ חוסר-אמון זה הוא קריטי לאפשרות שילובם שלהחרדים במעגל העבודה.‏ אם במוסדות החינוך שלהםהם יכולים לקיים בעצמם את תכנית הלימודים שלהםעל-פי השקפתם,‏ הרי שללימוד-מקצוע הם יזדקקו מןהסתם לידע שמקורו מחוץ לחברה החרדית,‏ ולסיועההכספי של המדינה.‏ רתיעה משיתוף-פעולה עם גורמי‏יש 23 לציין כי חלק גדול מהרבנים מנותק מהמציאות הכלכלית,‏ ואלה אינם מבינים כי ביןהנחייתם למאן-דהו שימצא לעצמו פרנסה לבין יישומה,‏ פעורה תהום אובייקטיבית.‏

מתנדבי זק"א על גג בנין ג'נרלי,‏1996השלטון,‏ והתנגדות עקרונית להשתתפות עם ‏"רשעים",‏הן אבני-נגף בדרך לשינוי המצב.‏ רתיעה זו קיבלה‏"גיבוי הלכתי"‏ כשהניסיונות הנעשים בימים אלה לשלבחרדים במעגל העבודה,‏ הוגדרו בפי גורמים אחדיםכ"שעת-שמד"‏ - מושג הלכתי שמשמעותו היא שבעודההלכה קובעת בדרך-כלל שפיקוח-נפש דוחה כל תורה,‏הרי שבמקרה שהדרישה לעבור על התורה באה מצידםשל גויים המעוניינים להעביר את היהודי על דתו - חייבהיהודי למסור את נפשו על כך,‏ אפילו אם מדובר במנהגפשוט כמו צבע שרוכי הנעליים ‏)ערקתא דמסאני(.‏ לכןיש להתנגד בכל תוקף עד כדי מסירות-נפש לכוונתהשלטון החילוני לחייב את בני הציבור החרדי להפסיקאת לימודיהם בכוללים,‏ מכיוון שמאחורי הדבריםמסתתרת כוונה להעבירם על דתם.‏בדור האחרון התאפשרה הקמת הכוללים בזכות שינויחלוקת התפקידים במשפחה,‏ שהיתה נהוגה זה דורות.‏תפקידה של האישה היה בעיקר בבית,‏ בתחזוקתו ובגידולהילדים - בבחינת ‏"כל כבודה בת מלך פנימה".‏ כיוםמכוון החינוך בסמינרים-לבנות לכך שעל הבנות ליטולאת עול הפרנסה,‏ על-מנת לאפשר לבעליהן לשקודעל לימוד התורה.‏ האידיאל של רוב בוגרות הסמינריםהוא למצוא בעל שכל ייעודו הוא אך ורק לימוד-תורה.‏לפיכך,‏ לא זו בלבד שהנשים בחברה החרדית נושאותכיום בנטל המרכזי של הפרנסה,‏ אלא שמצפים מהןלצמצם את המצוקה הכלכלית שגברה באחרונה מאוד.‏חובתו ההלכתית של הבעל לדאוג לפרנסת המשפחה,‏כמעט שנשתכחה מלב אברכי הכוללים.‏העיקרון ההלכתי של ‏"שב ואל תעשה"‏ שמתאים למצבבו יש שתי הלכות סותרות,‏ מתאים מאוד לחוסר ההחלטהאליה נקלעה החברה החרדית.‏ חששם שההשתלבותבמעגל העבודה עלולה להוביל לתוצאות שליליות,‏גורם להם לשיתוק.‏ ההתנהלות הבדלנית שתוארהלעיל,‏ יצרה מסגרות-חיים המנתקות את רוב הציבורהחרדי מכל מידע על הנעשה מחוץ לעולמם.‏ אורחהחיים ה"אחר"‏ - זר להם לחלוטין.‏ רובם אינם נחשפיםלתקשורת הכללית,‏ והעיתונות החרדית אינה חושפתבפניהם את החברה ואת המדינה.‏ 24 רוב הצעירים אינםמתגייסים לצה"ל ואינם משתתפים בשוק העבודה.‏ הםמסתגרים במובלעותיהם ואינם חווים שום תהליך שלסוציאליזציה בחברה בה המרכיב הכלכלי הוא הבסיסההכרחי ליתר צרכי-החיים.‏בעבר הלא-רחוק מצאו לעצמם רוב האברכים,‏ לאחרתום לימודיהם,‏ משרות תורניות בהרבצת תורה בישיבותאו בההדרת ספרים תורניים.‏ רבים מהם פנו לתחוםההלכתי ושימשו רבנים או דיינים.‏ הגידול העצום שלעולם הישיבות בקרב הציבור האשכנזי והספרדי,‏ סיפקאת המשרות הרבות שנדרשו.‏ רק מעטים פנו ללמודמקצוע או לפתוח עסק המאפשר פרנסה מחוץ לחברההחרדית.‏ במשך עשרות שנים נשארו רוב בוגרי הישיבותמחוץ למעגל העבודה,‏ והצליחו לפרנס את משפחותיהםבאמצעות קצבאות הכולל,‏ קצבאות הילדים ופטוריםלמיניהם.‏ עיקר הנטל לקיומו של עולם הישיבות נפלעל המדינה שתִקצבה אותו ותמכה בלומדים בו.‏ בנוסףגייסו ראשי הישיבות גם תרומות בחו"ל.‏בשנים האחרונות חלה האטה משמעותית בקצב הגידולשל עולם הישיבות ושאר המוסדות התורניים,‏ ויחד עםזאת גדל מספר האברכים פי כמה.‏ המדינה הפחיתהבאופן משמעותי את תמיכתה בישיבות ובמוסדותהתורניים,‏ ופחתו במידה רבה סיכויי האברכים למצואלעצמם משרה תורנית.‏ התוצאה היא גידול במספרהאברכים המבוגרים בכוללים,‏ ואי-יכולתם של ראשיהכוללים לספק לכולם מלגת-לימוד.‏ תופעה זו גברהמאוד בשנים האחרונות,‏ והדבר נראה כדרך ללא מוצאשנחסמת בהדרגה בגלל ריבוי הנכנסים לתוכה.‏בעקבות הקיצוצים הרבים שנעשו בשנים האחרונות‏חדירתו 24 של האינטרנט לציבור החרדי היא למעשה פרצה בחומה.‏ כל בתי הדין והרבניםבחברה החרדית הכריזו על איסור מוחלט להשתמש באינטרנט,‏ אך בלא הצלחה.‏ הנהגתהציבור החרדי אובדת-עצות בשל חוסר יכולתה לעצור את התופעה.‏78פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967

79בקצבאות השונות,‏ ובגלל הקיצוץ בתמיכת המדינהבמוסדות החינוך ובכוללים,‏ הוחרף מצבם הכלכלי שלבתי האב במגזר החרדי.‏ אחוז גדול מאוד ממנו חי מתחתל"קו העוני",‏ והערים המרכזיות בהן חיים החרדים,‏כמו ירושלים ובני-ברק,‏ נכללות תמיד ברשימת העריםהעניות ביותר.‏‏"חומת המגן"‏ שבנו החרדים סביבם,‏ התגבשה למִשנהסדורה ולהשקפת-עולם מנחה,‏ והביאה להתבדלותםמהחברה הסובבת שהיא גם סביבת העבודה הבלעדיתשעשויה להציע להם פרנסה.‏ חומה זו מקשה מאוד עלהיכולת לגשר על הפער שנוצר במשך דורות.‏השתלבות נרחבת במעגל העבודה אינה אפשרית ואינהמעשית כיום,‏ בגלל מכלול גורמים.‏המכשול העיקרי הוא עצם קיומה של ההשקפה החרדיתשתוארה לעיל.‏ בנוסף,‏ נוצרה גם תהום מעשית מבחינתנגישותם של הגברים לשוק העבודה.‏ ללא הכשרהשתתאים למציאות הכלכלית - כמעט שאין סיכוי למצואעבודה ‏)ראה ראש הפרק הבא על הניסיונות לשינוי(.‏ כךנוצר פרדוקס הגורם לקיפאון.‏ אברכים אידיאליסטיםהנמצאים בתחילת דרכם בכולל,‏ נמנעים מלהכשירעצמם לחיי הפרנסה בשוק המודרני.‏ כשהם מתבגריםוהנטל הכלכלי הכבד רובץ לפתחם,‏ הם מבוגרים מכדילעשות את השינוי.‏ אין להם הכשרה בסיסית דרושה,‏ איןלהם זמן ואין להם אמצעים לכך.‏ לכן הם נאלצים להזדקקלצדקה ולסיוע מארגוני החסד והרווחה הנפוצים בציבורהחרדי.‏ מצב זה שהתקבע בשנים האחרונות בחברההחרדית,‏ טומן בחובו יסודות של הרס עצמי.‏‏תהליכים ושינויים המערערים את ההשקפהבשנים האחרונות נוצרו סדקים ב"חומת המגן החרדית".‏החברה החרדית עוברת תקופה של פיצולים שפוגעיםבאחידותה,‏ אפילו בתוך החצרות עצמן.‏ בציבור החרדילא נמצא יורש בעל שיעור קומה לרב שך,‏ שיהא בר-‏סמכא בענייני-ציבור וישליט את מרותו על צאן-מרעיתוועל יתר הקבוצות החרדיות.‏ בעניין זה לא הצליח הרבאלישיב למלא את החלל הריק.‏העוני הרב,‏ מצוקת הדיור והתמעטות האמצעים שלהציבור החרדי ‏)בעיקר בגלל התמעטות התמיכההממשלתית(‏ גרמו לנטייה לצאת מה"גטאות".‏הרצון לרכוש מקצוע הפך למקובל יותר.‏ מעבר לתופעההנפוצה בקרב הנשים,‏ מסתמנת לאחרונה תזוזה גםבקרב הגברים.‏ במקצועות ‏"הנשיים"‏ חלו שינויים,‏ולצד מקצועות החינוך המסורתיים צצו גם מקצועותמודרניים:‏ מחשבים,‏ עיצוב-ּפְנים,‏ אופנה,‏ עבודהסוציאלית,‏ מעבדה רפואית וכו'.‏ רבנים חרדים התירושימוש במחשבים לצרכי-פרנסה,‏ ולאחרונה אף התירו25אחדים מהם את השימוש באינטרנט בתנאים מסוימים.‏גם השימוש בתקשורת הסלולארית הפך נפוץ מאוד,‏למרות שגם בתחום זה קיים פיקוח.‏ברחבי הארץ קמו מכללות להשכלה גבוהה לנשיםולגברים ‏)ראה להלן(.‏ עלייתם של יהודים חרדים ממדינותהמערב ‏)"חוצניקים"(‏ והקמתן של ישיבות תיכוניותחדשות ‏)בפריפריה(‏ למגזר החרדי - מערבא,‏ נהוראונהרדעה - הביאה עמה פתיחות שלא היתה בעבר.‏כך נולדה בשנים האחרונות תופעה מעניינת בקרבהציבור החרדי,‏ והיא ‏"חרדים מודרניים".‏ מדוברבאדם חרדי בהשתייכותו החברתית,‏ המתלבשלפי צו האופנה ומבקש להיות מעורה בחברההמודרנית,‏ בין אם במנגנוניה הביורוקראטיים וביןבתחום הציבורי,‏ תוך שמירה על אורח חיים חרדי.‏ההתערות באה לידי ביטוי במערכות נוספות,‏ כמו שירותיהביטחון וההצלה,‏ בהקמתם של ארגונים כמו ‏"הצלה",‏זק"א,‏ ‏"חסד של אמת",‏ המשמר האזרחי והנח"ל החרדי;‏בתחום הרפואה והסיוע - ‏"יד-שרה",‏ ‏"עזר-מציון"‏ או‏"עזרה-למרפא"‏ מייסודו של הרב אלימלך פירר,‏ חתןפרס-ישראל על שירותו לחברה ולמדינה.‏ זרועות אלואינן מגבילות עצמן לאוכלוסייה החרדית,‏ ונותנות סיועושירות לכלל האוכלוסייה בישראל.‏ההִתערות באה לידי ביטוי גם בתקשורת ובתרבות.‏לאחרונה גדל מספרם של אנשי התקשורת החרדיםשאותם ניתן לפגוש באמצעי התקשורת הפוניםלאוכלוסייה החרדית,‏ ובאמצעי התקשורת פונים לכללהציבור בארץ.‏ התקשורת והעיתונות החרדית הבלתי-‏מפלגתית,‏ כדוגמת רדיו ‏"קול-חי",‏ השבועון ‏"משפחה"‏ו"שעה טובה",‏ הם כלי-תקשורת בלתי-תלויים,‏להבדיל מהעיתונים המפלגתיים כגון ה"מודיע",‏ ‏"יתדנאמן",‏ ו"יום ליום".‏ ראוי לציין את הנתון שפורסם ב-‏25 י’‏ אטינגר.‏ הארץ.‏ 19.10.06

,TGI 26 לפיו העיתון הנפוץ ביותר כיום במגזר החרדיהוא ‏"משפחה",‏ שאינו מזוהה עם אף אחד מהזרמיםוהמפלגות החרדיות.‏גם תעשיית הקולנוע החרדית תרמה רבות להתערּות,‏הן בסרטים פנימיים כדוגמת סרטי האחים גרובייס,‏ והןבסרטים ובהצגות של השחקן שולי רנד,‏ המיועדים גםהם לכלל הציבור.‏ ניתן לזהות גם ניצני התעניינות בקרבחרדים בתחומים כפליאוגרפיה וארכיאולוגיה,‏ ואפשרלראות בכך צעד של התקרבות לציבור הישראלי וניסיוןלהשמיע קול בתחומים כאלה.‏לבסוף נזכיר את ההתערות במוסדות המדינה.‏ לאחרהבחירות לכנסת ה-‏‎16‎ עלתה האפשרות שחברי-‏כנסת חרדים מ"יהדות התורה"‏ יכהנו גם כשרים ולארק כסגני-שרים.‏ אפשרות זו לא התממשה בסופושל דבר ‏)בייחוד בשל העדפת צירופה של ‏"שינוי"‏לקואליציה(.‏ אולם ש"ס הכניסה מאות אנשים לשירותהמדינה במשרדים בהם שלטה,‏ במועצות הדתיות ובבתיהדין הרבניים.‏ כיום תופעה זו מקובלת גם בקרב יתרהמפלגות החרדיות.‏ השתתפותו של יהודה משי זהב‏)בעבר ‏‘קמב"ץ העדה החרדית'(‏ במעמד הממלכתישל הדלקת המשואות בערב יום העצמאות ‏"לתפארתמדינת-ישראל"‏ מסמל יותר מכול את התקרבותםהסלקטיבית של חוגים חרדיים רחבים לסמלי המדינה,‏ואת ראשיתה של התערות במערכותיה.‏אולם המבחן המעשי והמשמעותי ביותר יהיה ביכולתהתערותם במשק ובכלכלה.‏ מבחן זה גם יקבע אתפניה של ירושלים בעתיד ואת יכולתה להיות עירפלּורליסטית בעלת תשתית כלכלית,‏ אשר לא רק תחדללאבד אוכלוסייה חילונית לטובת יישובי הפריפריהותל-אביב,‏ אלא תמשוך אליה אפילו זוגות צעיריםואנשי-עסקים לא-חרדים,‏ לצד אוכלוסייתה החרדית.‏‏הניסיונות לשינוי ביחס להכשרותמקצועיות והשתלבות בשוק העבודהשנת 1996 היתה נקודת-מפנה,‏ כי בשנה זו החלההפתיחּות ללימודים כלליים לתת את אותותיה.‏ פתיחותזו גדלה בשנים שלאחר מכן בצורה מרוסנת,‏ עקב מכלולגורמים תרבותיים,‏ כלכליים ופוליטיים.‏26 ויקיפדיה,‏ האנציקלופדיה החופשית באינטרנט.‏כשני עשורים לאחר כניסתם לממשלת בגין )1996(התבססו החרדים - ספרדים כאשכנזים - במרכזהעשייה וההשפעה הפוליטית בישראל,‏ והיו בשיא כוחםהפרלמנטארי והפוליטי בממשלת נתניהו,‏ בכנסת ה-‏‎14‎‏.‏הישג בולט אחר של החרדים היה השגת רוב במועצתעיריית-ירושלים ‏)ביחד עם המפד"ל(‏ ובבחירת אולמרטלראש העיר.‏ מהלך זה שירת אותם מאוחר יותר,‏ כאשרנבחר אורי לופוליאנסקי לראשות העיר ירושלים,‏ לאחרשאולמרט הצטרף לממשלת שרון.‏כאמור,‏ אחד הביטויים הבולטים ביותר להתעצמותהחברה החרדית,‏ היה הגידול העצום שחל ב"חברתהלומדים"‏ בשני העשורים האחרונים:‏ עשרות אלפיבני-תורה הצטרפו לישיבות ולכוללים.‏ עם זאתהתפתח תהליך דיאלקטי:‏ מבחינה מסוימת צפנה בחובההתחזקות המגזר את זרעיהם של תהליכים מפורריםשאיימו על חוסנה של הקהילה.‏ אל ‏"חברת הלומדים"‏הצטרפו אלפי תלמידים שאינם מוכשרים או אינםרוצים ללמוד רק תורה.‏ תלמידים אלה רואים בישיבהמקלט מהשירות הצבאי ומהצורך לדאוג לפרנסה.‏במלים אחרות:‏ הכמות תפסה את מקום האיכות.‏ עלרקע זה התפתחה תופעת ה"שבאבניקים"‏ שפגעה קשותבמוניטין של לומדי התורה.‏ אולם התופעה של תלמידיםשאינם מסוגלים לשאת בעול לימוד התורה,‏ חרגה מעברלתופעת ה"שבאבניקים",‏ שכן תלמידים כאלה באו הןממשפחות רגילות ‏)אשכנזיות וספרדיות(‏ והן ממשפחותאמידות ומיוחסות.‏לאור תמונת-מצב זו,‏ גברה בלב מנהיגים חרדיםההכרה שעדיף להפנות צעירים אלה למסלול שלהכשרה מקצועית,‏ מה גם שהחלשתה הגוברת של חברתהלומדים החלה לאיים על מעמדה של העִלית התורניתהצרופה.‏בשנת 1996 החלו גם לגבור הסימנים של המיתון הכלכליונבלמה הצמיחה במשק.‏ מדדים כלכליים ‏)כמו הגירעוןהגדל במאזן התשלומים,‏ צמצום הייצוא,‏ התמעטותמקומות העבודה בענפים רבים,‏ ועוד(‏ הצביעו על עתידכלכלי קודר.‏ אותות המיתון החלו להסתמן ולהשפיעעל חברי הכנסת החרדים,‏ שהעבירו לגדולי התורהמסר ברור,‏ לפיו פחתה מאוד האפשרות לגייס משאביםממשלתיים למערכות החינוך החרדיות.‏ המיתון גרם גםלצמצום דרסטי במספר מִשרות ההוראה הפנויות לנשיםחרדיות,‏ וכתוצאה מכך נפגעו משפחות רבות.‏80פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967

81בסוף שנות ה-‏‎90‎ שררה אווירת שגשוג והתלהבותבתחומי ה"היי-טק".‏ חל גידול מואץ במספרן של חברותההזנק )start-up( שחלקן זכו להצלחה כלכלית אדירה.‏במגזר החרדי השתררה תחושה שגם בחורי הישיבות,‏ודווקא המעולים שבהם,‏ יכולים להצטרף ל"חגיגההטכנולוגית":‏ הם לא היו צריכים לשנות את אורח-‏חייהם,‏ מכיוון שעם מחשב ניתן היה לעבוד בלי לצאתמהבית,‏ ולהערכתם יעזרו להם הכישורים האנליטייםהגבוהים שרכשו בישיבה,‏ גם לעיסוק בהיי-טק.‏ יתרהמזו,‏ הם יכלו ללמוד את התחום בלי להיזקק להשכלהפורמאלית קודמת הנדרשת למקצועות כרפואה,‏ ראיית-‏חשבון או משפטים.‏בתחילת שנת 1996 לקה הרב שך בדלקת-ריאות חריפה.‏סמוך לבחירות שנערכו ב-‏‎18.6.96‎ הוא התאושש וקראלתמוך בממשלת נתניהו,‏ אך לאחר הבחירות חזר ושקעבתרדמת ממושכת והתנתק לחלוטין מענייני הציבור.‏כאשר היה במיטבו,‏ לא העזו הרבנים לערער על עמדתוהחד-משמעית נגד שילוב לימודי-חול בלימודי-קודש,‏ויש טוענים כי פרישתו בפועל מהנהגת הציבור היאשהסירה את המחסום האחרון בפני הנהגת לימודים27כלליים ואקדמיים בחברה החרדית.‏מהותית,‏ המפנה בא בשינוי יחסה של החברה החרדיתלבנים אשר אינם רוצים או אינם יכולים להקדיש אתעצמם לתורה בלבד.‏ לגבי תלמידים אלה,‏ בשלה בקרבהרבנים ההכרה שעדיף שיִפנו ללמוד מקצוע במסגרתקורסים להכשרה מקצועית או במסגרת אקדמית.‏ בעקבותהכרה זו אכן החל השינוי:‏ הקמה של קורסים להסבהמקצועית ומסלולים אקדמיים סלקטיביים במגזר החרדי.‏הרבנים אינם מעודדים אמנם ללמוד מקצוע או להירשםלמכללה חרדית,‏ אך הם אינם מציבים גם מכשולים.‏השינוי הורגש בעיקר בקרב הגברים.‏ לנשים,‏ כמפרנסותהמשפחה,‏ כבר הותר בעבר ללמוד מקצועות כלליים,‏גם כשהדבר נאסר על הגברים.‏ מקצועות אלה נלמדיםלצד לימודי הקודש בסמינרים של ‏"בית-יעקב".‏ בקרבהנשים בא השינוי בעיקר בלימודי-מקצוע או בלימודיםאקדמיים מחוץ לסמינרים של ‏"בית-יעקב".‏ כמו כן‏יש 27 המציעים פרשנות הפוכה,‏ וטוענים כי דווקא הרב שך היה הראשון שנתן את הסכמתולהקמת המרכז החרדי להכשרה מקצועית.‏ כך נפתחה הדרך להקמתן של מסגרותלהשכלה גבוהה והכשרה מקצועית בחברה החרדית.‏ ראה י’‏ לופו מפנה בחברה החרדית-‏הכשרה מקצועית ולימודים אקדמיים,‏ מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות,‏ ירושלים.)2004(הורחב מגוון המקצועות שהותר להן ללמוד,‏ כדי להקלעליהן להיקלט בשוק העבודה,‏ בעיקר לאור המחסורהחמור במקומות-עבודה בהוראה.‏יש להדגיש כי הערכים הבסיסיים לא הִשתנו:‏ תלמידחכם נתפס עדיין כעדיף אפילו על כהן גדול שהואעם הארץ.‏ 28 גם בתקופה בה מיעוט הפרנסה הפךלבעיה קריטית ועילה לשינוי,‏ עדיין נותר מעמדו של‏"המשתדל"‏ ‏)מי שעובד למחייתו(‏ - אף אם הוא עשירומצליח - כנחות לעומת האברך הדבק בלימודיו.‏ עלהיררכיה זו אין עוררין בכל אגפי החברה החרדית.‏השלמתם של הרבנים החרדים עם הצורך בשינוי,‏ לוותהבחששות כבדים מפני סחף ערכי מהותי בקרב הציבורהחרדי.‏ מאחורי כותרות אטרקטיביות כמו:‏ ‏"אקדמיהבהכשר",‏ ‏"האוניברסיטאות החרדיות",‏ או אפילו ‏"פרנסהטובה"‏ - אורבת לדידם סכנה לסחף גורף של הערכיםעליהם מושתתת חברת הלומדים.‏ לגבי דידם,‏ השתלבותאברכים במעגל העבודה עלולה ליצור דינאמיקה שתגרוםבסופו של דבר לפריצת-סכרים מוחלטת.‏ההתמודדות עם חששות אלה נעשתה בדרכים אחדות:‏ראשית,‏ על הפרויקטים השונים הופעל פיקוח הדוק.‏ צעירחרדי המבקש ללמוד,‏ אינו רשאי ללמוד כל מקצוע שלבוחפץ,‏ אלא מקצועות ‏"אינסטרומנטאליים"‏ בלבד.‏ באופןמסורתי הוגדרו מקצועות אלה ‏"רוקחות,‏ טבחות ואפייה",‏ובעידן המודרני מקבילים להם גם מחשבים,‏ כלכלהוניהול,‏ משפטים,‏ ראיית-חשבון וכדומה.‏ מנגנון הפיקוחהמרכזי הוא ‏"הוועדה הרוחנית".‏ 29 שמפעילה פיקוח גםעל דרכי הפרסום של המוסדות וקורסי ההכשרה,‏ ומונעתפרסומת בולטת באמצעי התקשורת החרדיים בדבר קיומםשל מוסדות אלה.‏ 30 הפונים ללמוד מקצוע או לימודיםאקדמיים,‏ נדרשים להציג אישור של סמכות רבנית.‏ מעברלכך,‏ ההיתר ללימודים ניתן לאברכים שסיימו לפחות עשרשנות לימודי-קודש מגיל 13, נשואים ובעלי משפחותשגילם הוא לפחות 24 23- שנים.‏‏“אם 28 היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ - ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עםהארץ”‏ ‏)מסכת הוריות,‏ משנה ד’,‏ דף יג ע”א(.‏‏יוזמי 29 הוועדה היו הרב ש”ז אויערבאך והרב שלום אלישיב.‏ ליו”ר הוועדה מונה הרב יוסףישראלזון - ראש כולל רחובות,‏ ולצידו פעלו שני רבנים שייצגו פלגים אחרים:‏ הרב ש”אשטרן - נציג הפלג ההונגרי וראש ישיבת ‏“חוג החת”ם סופר”,‏ והרב מ”ש שטיינמיץ - נציגהפלג החסידי של ויז’ניץ’‏ וראש כולל ויז’ניץ בבני-ברק.‏‏בפועל 30 נאסר ללמוד מקצועות מתחומי מדעי הרוח והחברה,‏ או כל מקצוע העשוי להביאאת האברך לידי אפיקורסות.‏

82פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967נשים חרדיות בשיעור פרסום,‏2007השינוי הזה החל בירושלים,‏ והסנונית הראשונה שבישרהאותו היתה הקמתו של המרכז החרדי להכשרה מקצועיתבשנת 1996. מטרות המוסד הוגדרו במונחים של הכשרהמקצועית לצורך פרנסה והקלה על המצוקה הכלכלית.‏לאחר פטירת הרב שך והרב ש"ז אויערבאך,‏ הפכוהרבנים אלישיב ושטיינמן למנהיגי הפלג הליטאי ועולםהישיבות.‏ הרב שטיינמן נחשב למנהיג המודרך על-ידישיקולים פרגמאטיים.‏ לאחר שהרב אלישיב הצטרףלמהלך הראשוני של מתן היתר לקורסים להכשרהמקצועית בפיקוח הוועדה הרוחנית,‏ עשתה הנהגתהיהדות החרדית הממוסדת צעד נוסף קדימה.‏ בכ"גבסיוון תשנ"ט )7.6.1999( כתבו חברי הוועדה הרוחניתמכתב בשמם של גדולי הדור - הרב יוסף שלום אלישיב,‏הרב שמואל וואזנר והרב אריה לייב שטיינמן.‏ מכתב זההתיר לימודים לתואר ראשון לגברים,‏ באישור המועצהלהשכלה גבוהה.‏ ההיתר ניתן רק למקצועות מסוימים:‏מדעי המחשב,‏ חשבונאות ומִנהל.‏ במכתב הודגש כיקיים איסור מוחלט על מדעי הרוח:‏‏"לא יהיו לימודי מחשבה,‏ הגות,‏ ספרות או כל לימודשיש בו נגיעה לאפיקורסות חס ושלום.‏ הרינו מחזקיםאת ידכם בעבודת הקודש שאתם עוסקים בה לעזורלאנשים החפצים והזקוקים לכך לרכוש מקצוע ברמה31גבוהה ובאווירה חרדית".‏31 ש'‏ אילן,‏ ‏"רבנים:‏ תואר אקדמי כן,‏ לימודי הגות לא"‏ הארץ,‏ 18.2.2000.התחלת השינוי לפני כעשור היתה מעודדת,‏ אולםהמומנטום הלך ודעך בשל מספר גורמים:‏ התנגדותפנימית חריפה לשינוי משמעותי באורחות-חייהם שלהגברים;‏ התפוצצות בועת ההיי-טק 32 שהפילה את רוחםשל רבים במגזר,‏ והאדישות שגילו מערכות השלטוןוהמוסדות להשכלה גבוהה למתרחש בחברה החרדית‏)ראה להלן(.‏לאחר שניתן ההיתר העקרוני מטעם הרבנים הליטאיםלקיים הכשרה מקצועית ואקדמית לחרדים,‏ נענו פעיליש"ס בהתלהבות ליוזמות של טורו-קולג',‏ לאחר שכשלומאמציהם להגיע להבנות עם האוניברסיטה העברית33בירושלים.‏‏המושג 32 ‏“היי-טק”‏ עצמו הפך שגור בסוף שנות ה-‏‎80‎ ובתחילת שנות ה-‏‎90‎‏,‏ במקביל לגידולהעצום בשימוש באינטרנט.‏ בתקופה זו נוסדו חדשות לבקרים חברות היי-טק קטנות,‏ רובןביוזמה פרטית המבוססת על רעיון בודד לתוכנה או חומרה מסוימות.‏ לעתים נקנו חברותאלו - חברות ההזנק )Startup( - על-ידי חברות גדולות יותר,‏ תמורת כסף רב.‏ במחציתשנות ה-‏‎90‎ נטבע מושג ‏“הכלכלה החדשה”‏ ומניות רבות הונפקו בציפייה לרווחים גדולים.‏ערכן ‏“על הנייר”‏ של חברות רבות היה גבוה בהרבה מערכן בפועל;‏ עובדים גויסו והתחלפובקצב מסחרר אשר הצביע על הדינאמיות הרבה של הענף.‏ התופעות דלעיל הביאו לעולםאת הכינוי ‏“בועת ההיי-טק”,‏ לרוב בהקשר שלילי.‏ בסוף שנות ה-‏‎90‎‏,‏ כשהתחזיות לאהתממשו והתברר ששוק האינטרנט מתפתח לאט מן המצופה,‏ דובר על ‏“פיצוץ הבועה”;‏חברות היי-טק רבות נסגרו ואלפי צעירים מצאו עצמם מחוסרי עבודה)שכן בינתייםהפכו לימודי המחשב לתחום פופולארי ביותר באוניברסיטאות(.‏ בשנת 2004 החלהההתאוששות בתחום,‏ וחברות היי-טק רבות שוב החלו בגיוס עובדים.‏‏כבר 33 בשנות ה-‏‎70‎ הבין ד”ר לנדר,‏ יהודי חרדי אמריקני מודרני,‏ כי פלח-אוכלוסייה ניכרבקהילה החרדית בניו-יורק מסתייג מלימודים ב-‏Yeshiva-University‏,‏ מכיווןשבנוסף ללימודי הקודש היו נהוגים שם גם לימודי-חול.‏ בעקבות זאת הקים לנדר בניו-‏יורק מוסד לימודי בשם ‏“המכון לפרנסה”,‏ ולאחר מכן הוא ייסד את טורו-קולג’‏ בארה”ב.‏ד”ר לנדר זיהה גם בישראל את הצורך של חלק מהחרדים בהשכלה גבוהה,‏ ולשם כך הקיםבירושלים את הסניף הישראלי של טורו-קולג’‏ בשנת 1987. בשנים הראשונות לקיומונכשלו כל הניסיונות של הקולג’‏ לקנות אחיזה במגזר האשכנזי בארץ.‏ המצב היה שונהבתכלית בכל הנוגע לעמדת ש”ס ותומכיה הספרדים.‏

83להיענות חיובית זו היו מספר סיבות:‏ ראשית,‏ כפי שכברצוין,‏ בקרב יהודים ממוצא מזרחי - הן ילידי ארצותהאסלאם והן יוצאי ‏"היישוב הישן"‏ - לא היה מעולםניתוק טוטאלי מלימודים כלליים.‏ חלק מרבני ש"סהוותיקים,‏ שלמדו עוד במרוקו ברשת ‏"אוצר התורה",‏התנסו כבר בארץ-מוצאם בלימודי-חול ‏)לרבות השפההצרפתית(‏ לצד לימודי הקודש.‏ שנית,‏ הצלחתה שלש"ס בבחירות לכנסת וברשויות המקומיות בשנים1999, 1996, אפשרה לפעילי המפלגה גישה למגווןגדול של משרות בשירות הציבורי.‏ בחלק ניכר ממשרותאלו נדרש תואר אקדמי,‏ בכפיפות להוראות התקשי"ר.‏בש"ס לא חסרו קופצים על המשרות,‏ אך רק למעטיםהיה תואר אקדמי.‏ יתר על כן,‏ גם במשרות בהן לא נדרשתואר כזה,‏ אם התקבל אדם בעל תואר,‏ הוא זכה לתנאי-‏שכר משופרים.‏ המודעּות למציאות זו התחדדה בקרבפעילי ש"ס לאחר שעקיבא אטון,‏ מבכירי המנהיגותהצעירה של המפלגה,‏ נפסל לתפקיד יו"ר ‏"בזק"‏ מחוסרהשכלה מתאימה.‏שלישית,‏ גם רשת ‏"מעיין החינוך התורני"‏ התרחבהמאוד,‏ ופעילי ש"ס היו זקוקים לכוח-אדם מקצועיומיומן בדרג מְנהלים ומפקחים בתחום החינוך.‏כל הסיבות דלעיל הניעו את מנהיגי ש"ס לפתוחבדיונים עם נציגי האוניברסיטה העברית בנוגע לפתיחתקורס לעובדים סוציאליים,‏ ועם ‏"מכון-לב"‏ ‏)בביתהספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים(‏ בנוגע לפתיחתקורסים למחשבים וניהול.‏ עקב המורכבות שהיתהכרוכה בארגון קורסים אלה,‏ נוצרה סחבת מייגעת,‏ עדשלבסוף החליטו היזמים בש"ס לפנות לגורם חיצוני,‏שהתארגנותו לפתיחת קורסים מתאימים תהיה מהירהיותר.‏ על רקע זה פנו לסניף הישראלי של טורו-קולג'.‏טורו קולג'‏ נענה בזריזות,‏ והיה נכון לספק את התנאיםהמיוחדים הדרושים לאוכלוסייה החרדית:‏ הפרדה ביןהמינים,‏ הקצאת מורות לתלמידות ומורים לתלמידים,‏הכרה בלימודים בישיבה כשווי-ערך ללימודים כלליים,‏ולא פחות חשוב מכך - לימודי-ערב על חשבון סדר ג',‏מה שאִפשר לאברכים להמשיך לשמור על מעמד של34‏"תורתם אומנותם".‏בעקבות התפתחות זו החלה בש"ס פעילות ציבוריתנמרצת לגיוס תלמידים לטורו-קולג'.‏ מחולל התנופהבאותה תקופה היה גבי בוטבול,‏ ראש עמותת ‏"צאולמד".‏ בגיבויו של אריה דרעי הפך בוטבול לרוח החיהבש"ס בכל הנוגע לפתיחת המגזר החרדי ללימודיםאקדמיים.‏ הפעילים הסתייעו בקרן רש"י מצרפת לגיוסכספים,‏ ורתמו לפרויקט גם את משרד החינוך.‏כך נפתחה תכנית-הכשרה בתחום ניהול החינוך בשנתהלימודים תשנ"ז ובשנת תשנ"ח במִנהל-עסקים.‏ אתהתכניות השונות סיימו כ-‏‎300‎ תלמידים - מורים,‏מנהלים,‏ עסקנים,‏ בעלי תפקידים בש"ס,‏ פקידים בכיריםברשויות המקומיות ועוד.‏משך הלימודים בתכנית היה שלוש שנים,‏ ובסיומהקיבלו הבוגרים תואר ראשון.‏ היו אלו הקבוצותהראשונות של תלמידים מהעולם החרדי שלמדו בצורהמסודרת ומוסכמת על מנהיגי החרדים.‏ הלימודים נפתחובאווירת התלהבות והכרה שלימודים אלה הם לטובתהציבור הספרדי והמזרחי.‏ רוח חיובית נשבה גם מכיוּוןהמנהיגות הרוחנית של ש"ס,‏ למרות התנגדות קשהמצד גורמים קיצוניים במגזר החרדי האשכנזי.‏ הפעילותלעידוד הלימודים הורחבה גם לקהל הרחב.‏פריצת הדרך של ש"ס חוללה שינויים גם בקרב העסקניםהאשכנזים,‏ ואלה החלו לגייס מועמדים מהמגזר שלהם.‏כך החלו להתגבש קבוצות מעורבות - אשכנזים,‏ספרדים,‏ דתיים-לאומיים ‏)"חרד"לים"(,‏ תלמידיםמישיבת ‏"מרכז הרב"‏ ומהתנחלויות,‏ וקבוצה שהוגדרה‏"תורניים".‏ 35 טורו-קולג'‏ החל לארגן ימי-השתלמותנפרדים עבור הקבוצות השונות,‏ כולל קבוצות נשים.‏אווירת ההתלהבות הניעה את היזמים מש"ס להעלותבדרגה את היקף הפעילות ולחתור להקמת מכללהחרדית ספרדית באישור המל"ג.‏כשניתן אור ירוק להכשרה מקצועית ואקדמית לאברכיםאשכנזים ‏)במכתבם הנ"ל של גדולי התורה הליטאים(,‏הוחלט במועצת חכמי התורה של ש"ס להתיר הקמתמכללה חרדית ספרדית.‏ פילוסופיה או תולדות האמנותלא נכללו כמובן ברשימת המקצועות שזכו להיתרהמועצה,‏ אך בנוסף לתחומי הדעת שצוינו במכתבם של‏סדר 34 ג’‏ הוא חטיבת הלימוד בשעות הערב.‏ סדר א’‏ מוקדש בבקרים ללימוד עיוני בקודש.‏סדר ב’‏ ללימודי בקיאות בקודש אחה”צ.‏ סדר ג’‏ מוקדש ללימוד ‏“חופשי”‏ לפי רצון הלומד,‏בערב ובשעות המאוחרות.‏‏הבחנה 35 זו מקובלת כיום על הציבור הדתי.‏ מדובר באנשים שבתחום ה”פרומקייט”‏ ‏)החומרהבשמירת מצוות(,‏ קרובים לחרדים,‏ אך אינם חיים במסגרות הכפופות ל”דעת תורה”.‏ כברבגני הילדים של הזרם הממלכתי-דתי נוטים לתאר אותם באמצעות מונח זה.‏

הרבנים האשכנזים,‏ התירו הרבנים הספרדים,‏ ובראשםהרב עובדיה יוסף,‏ ללמוד גם תחומים כעבודה סוציאלית,‏מקצועות פרה-רפואיים,‏ אלקטרו-אופטיקה ואפילופסיכולוגיה.‏ רשימת-מקצועות זו מלמדת על הפתיחותהיחסית שהראתה ההנהגה הספרדית החרדית.‏המועצה להשכלה גבוהה ביקשה לאחד את שני המוסדותהעתידים לקום - זה שבפיקוח הוועדה הרוחניתהאשכנזית,‏ וזה שבפקוח מועצת חכמי התורה הספרדיים.‏הרבנים הליטאים התנגדו לאיחוד בטענה שמחויבותםהערכית של הספרדים אינה חזקה דיה,‏ ושהפיקוח שלהםרופף.‏ לטענתם,‏ ההיתרים להשכלה גבוהה שמעניק הרבעובדיה יוסף במשתמע או בעצימת-עין,‏ היו רחבים מדי.‏לאחר פרסום המכתב מטעם גדולי התורה הליטאים,‏נתנו גורמים בש"ס פומבי לתכניותיהם.‏ כותרות בולטותבעיתונות בישרו שהשאיפה היא להקים תוך שניםספורות מוסד להשכלה גבוהה,‏ בו ילמדו בין 15,000ל-‏‎20,000‎ סטודנטים חרדים בירושלים ובבני-ברק,‏ וכילטווח הארוך מתוכננת הקמה של אוניברסיטה חרדיתשתעניק גם תארי-מוסמך ותכלול מכוני-מחקר,‏ במטרהלקדם את שילוב החרדים בחברה הישראלית.‏ 36 כותרותאלו היו רחוקות מהמציאות.‏ הניסיונות של פעילי ש"סלהשיג שיתוף-פעולה עם האוניברסיטה העברית בנוגעלהקמת המכללה החרדית לא עלו יפה,‏ ושיתוף הפעולה37המיוחל לא נוצר.‏‏"החגיגה התקשורתית"‏ יצרה באגף האשכנזי של החברההחרדית תחושה של פריצת-גדר סוחפת,‏ ותגובת הנגדהחריפה של הקהילה החרדית לא איחרה לבוא.‏ תחושתהאיום הוחרפה בעקבות קביעת בג"ץ שהתקבלה באותםימים ‏)דצמבר 1998(, על-פיה ההסדר של דחיית גיוסבחורי הישיבות אינו חוקי,‏ וכי על הּכנסת לחוקק תוךשנה חוק בעניין זה.‏ לשם כך מונתה ועדה בראשותהשופט ‏)בדימוס(‏ צבי טל,‏ וביולי 2002 אושר ‏"חוק טל"‏שעורר התנגדות קשה בקרב החוגים הקנאים במגזרהחרדי.‏חוגים מסוימים במגזר החרדי תפסו את המצב כמהפכהשתשים קץ לעולם התורה.‏ הם פתחו במלחמת-‏חורמה נגד תופעת הלימודים הכלליים,‏ תוך שימושבפשקווילים,‏ חרמות,‏ איומים ואלימות.‏הפשקווילים שהופצו כרכו יחדיו את שתי התופעות- קידום הלימודים הכלליים וחוק טל - ולפיהם צפוישילוב זה ‏"להביא להתבוללות ושילוב ברחבי החברההפרוצה והמופקרת ולהישטף בזרם העכור של לאומיותציונית ורוח ההשכלה".‏ גם איומים מפורשים לא נעדרומפשקווילים אלה:‏ ‏"ואם לא יטו אוזן לקול קריאתנו זו,‏ניאלץ לצאת בחרב ובחנית על כל הנותנים ידם לתהפוכותוכישלונות אלו לבית ישראל...‏ " הרב שטיינמן זוהה כמישתומך בתכניות אלו,‏ ובעיקר בתכנית הנח"ל החרדי.‏הוא הוזהר לשוב מדרכו המסוכנת וההרסנית,‏ כדי ‏"שלאניאלץ לצאת נגדו כדרך שיצאו ראשונים כמלאכים נגד38פורצי גדר ומחדשי חדשות בישראל..".‏בנוסף להפצת הפשקווילים,‏ נערכו גם הפגנות סוערות36 הארץ )18.2.2000(. ידיעות אחרונות )25.2.2000(.מדרחוב בן יהודה,‏ 2004‏יש 37 לציין כי גם בתקופת שיא פעילותו של טורו-קולג’‏ בירושלים,‏ לא למדו בו בפועל יותרמ-‏‎300‎ פעילים מרכזיים בש”ס.‏ כיום לא נותרו בו כלל תלמידים חרדים,‏ וזאת מסיבות שונות:‏ראשית,‏ המוסד הוא שלוחה של אוניברסיטה מחו”ל,‏ והמל”ג הקשיחה את עמדתה כלפיפעילותן של שלוחות כאלה הפועלות בישראל.‏ המל”ג העניקה קרדיטציה רק למוסדותישראליים המקבלים את אישורה.‏ בעקבות זאת,‏ תלמידים הדירו את רגליהם מטורו-קולג’‏וממוסדות דומים שהתארים שהעניקו לא היו מוכרים בארץ.‏38 י'‏ לופו.‏ עמ’‏ 61.84פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967

85מול בתיהם של התומכים בחוק טל;‏ בייחוד נגד הרבאפרתי ‏)יד-ימינו של הרב אלישיב(‏ שתואר כתומךנלהב בחוק.‏ ההפגנות לא פסחו גם על בתיהם שלהרבנים המרכזיים של ‏"יהדות התורה"‏ - הרב אלישיבוהרב שטיינמן,‏ והם קיבלו איומים על חייהם ועל חייקרוביהם.‏ תגרות-ידיים התפתחו בין תלמידיהם שלהרבנים לבין המפגינים.‏גילויי ההתנגדות הבריונית באו בעיקר מחוגי ה"בריסקרס"‏- קבוצה של קיצונים חרדים שזכתה למעמד בזכותהמוניטין של רבם - הרב יצחק זאב הלוי סאלאוויצ'יק‏)ה"בריעסקר רב"(,‏ ובראשם עמדו חתנו - הרב יחיאלמיכל פיינשטיין,‏ ובנו - הרב משולם דוד.‏ המתנגדיםנעזרו במאבקם אף בחסידי סאטמר בניו-יורק,‏ שגם הםיצאו להפגנות ועצרות-עם והפיצו פשקווילים.‏בעקבות התגובות הקשות,‏ נאלצו הרבנים מייצגי היהדותהחרדית הממוסדת,‏ לסגת מעמדתם הראשונית כלפילימודים כלליים וכלפי חוק טל - עמדה שהתאפיינהתחילה בפרגמאטיות ובמתינות.‏ הם לא חזרו בהםאמנם באופן חד-משמעי,‏ אולם הן הרב שטיינמן והןהרב אלישיב ‏"הורידו פרופיל",‏ וכיום שניהם נרתעיםמלקשור את שמם בנושא ההכשרה המקצועית והקנייתההשכלה הגבוהה לחרדים.‏ הם אינם מעניקים היתריםגורפים ומתוקשרים,‏ וכל הגופים הפעילים בתחוםההכשרה המקצועית והלימודים האקדמיים נמנעיםכיום מפרסום,‏ ומלאכתם נעשית בצנעה ככל האפשר.‏ גםהרב עובדיה יוסף נרתע מלתת היתר פומבי ומשמעותילהכשרה מקצועית או אקדמית לגברים,‏ אך הוא תמךללא סייג במכללה החרדית בירושלים ‏)המנוהלת על-‏ידי בתו,‏ עדינה בר-שלום(‏ המעניקה תארים אקדמייםשל אוניברסיטת בר-אילן והאוניברסיטה הפתוחה,‏ובמסגרות אחרות לבנות.‏מובן כי מצב זה פגע הן בפיתוח תכניות הלימוד והן ביכולתלגייס תלמידים למסגרות אלו.‏ נוצר קיפאון שהחל לגרוםדעיכה ברוח השינוי שהחלה לנשב בשנים 2000-1996.סביר להניח שמכלול גורמים הביא ליצירת קיפאון זה.‏התגובות הקיצוניות של מתנגדי השינוי,‏ המאמץ להפעילבקרה פנימית על גילויי המפנה,‏ כדי שלא יצאו מכלל-‏שליטה,‏ קשיים אובייקטיביים ביישום התכניות עקבדרישות אקדמיות מחמירות,‏ מדיניות של ‏"שב ואל תעשה"‏מצד ממשלת-ישראל,‏ קושי במציאת מועמדים מתאימיםלהכשרה מקצועית ואקדמית וצמצום שוק העבודה.‏התפוצצות ‏"בועת ההיי-טק"‏ בסוף המילניום,‏ גרמה לכךשאלפי עובדים בתעשיית הטכנולוגיה נפלטו משוקהעבודה.‏ כשהשוק החל להתאושש,‏ הוא החל לקלוטעובדים בהקפדה יתרה.‏ לכל בוגרי מוסדות ההכשרההמוּכרים והטובים - הטכניון,‏ האוניברסיטאות,‏ בית-‏הספר הגבוה לטכנולוגיה ‏)הבג"ט(,‏ היתה עדיפות בקבלהלעבודה על פני מסיימי קורסים של משרד העבודה אומכללות לא-מבוססות.‏ מכך נפגעו בוגרי המגזר החרדישהוכשרו בקורסים אלה.‏מאז 1996 ועד היום התמסדו מספר מכללות,‏ מוסדותלהכשרה ותכניות מיוחדות לאוכלוסייה החרדיתבירושלים.‏ המוסדות הבולטים שהתמסדו הם:‏ ה"מכללההחרדית"‏ ‏)כאמור,‏ בראשות בתו של הרב עובדיה יוסף(‏המעניקה אכסנייה לתכניות אקדמיות של אוניברסיטתבר-אילן;‏ האוניברסיטה הפתוחה ומכללת הדסה‏)מכללה זו מיועדת בינתיים בעיקר לבנות.‏ בשנת 2007נפתחה בה מכינה אקדמית לבחורים חרדים אשר מישמסיים אותה יכול להמשיך בתכנית לימודי-מחשביםהמתקיימת במכללה החרדית על-ידי אוניברסיטת בר-‏אילן(;‏ ביה"ס הגבוה לטכנולוגיה,‏ הכולל את ‏"מכון-‏לב";‏ ‏"מכון-נווה"‏ ו"מכון-טל";‏ נשים חרדיות לומדותלימודים אקדמיים ב"מכון-טל"‏ וגברים חרדים ב"מכון-‏נווה".‏ כמו כן ‏"המרכז החרדי להכשרה מקצועית"‏‏)שעבר לאחרונה לפעול תחת כנפיו וניהולו של הבג"ט,‏ללא פיקוח ‏"הוועדה הרוחנית"‏ של הרבנים(.‏ המרכזמקיים קורסים בפיקוח האגף להכשרה מקצועית שלמשרד התעשייה,‏ המסחר והתעסוקה,‏ ומעניק תארים שלטכנאים והנדסאים.‏ כמו כן יש לציין את מכון ‏"לומדה",‏בו מתקיימים קורסים להכשרה מקצועית אלמנטריתמטעם משרד התמ"ת.‏התכניות להכשרה מקצועית וללימודים אקדמייםנתמכות בחלקן על-ידי גופים ציבוריים,‏ עמותותואנשים פרטיים.‏ הג'וינט,‏ במסגרת התכנית ‏"פרנסהבכבוד",‏ תומך בעמותת ‏"עתידים"‏ המממנת לימודיםודמי-מחייה ללומדים מקצועות הנדסה וטכנולוגיה;‏ קרןפרידברג והאוניברסיטה הפתוחה תומכות בסטודנטיםהלומדים לתואר באוניברסיטה הפתוחה,‏ ועמותת‏"משנת-יעקב"‏ חילקה בעבר מזון לתלמידים הלומדיםמקצוע במרכז החרדי להכשרה מקצועית ותומכת בהם.‏בוגרות הסמינרים של ‏"בית-יעקב"‏ החפצות לעבורהסבה מקצועית מתחום ההוראה לתחומים אחרים,‏

חייל חרדי,‏ 2007כגון:‏ יישומי-מחשב,‏ הנהלת-חשבונות,‏ שרטוט טכני,‏מזכירות רפואית ועוד - יכולות לעשות זאת במסגרתלימודי המשך טכנולוגיים בסמינרים עצמם,‏ לפיתכניות-לימוד של משרד התעשייה,‏ המסחר והתעסוקה,‏בפיקוח וקרדיטציה של המחלקה הטכנולוגית.‏מט"י ‏)מרכז טיפוח יזמּות בירושלים(‏ מסייע לאנשיםבמגזר החרדי החפצים לפתוח עסקים עצמאיים.‏לאחרונה ניכר גם מאמץ בתחום ההשמה,‏ והג'וינט עםעמותת ‏"מאיר פנים"‏ ‏)דודי זילברשלג(‏ פתחו משרדלהכוונה ולהשמה בתעסוקה של חרדים,‏ הנקרא ‏"מפתח"‏‏)מרכז פיתוח תעסוקתי חרדים(.‏עם חלוף עשר שנים מאז ‏"המפנה"‏ בקרב הגברים,‏ניתן לומר שלא חל שינוי של ממש,‏ והתוצאה היאדלה ומדאיגה למדי.‏ באזור ירושלים עברו הכשרה ‏)אונמצאים במסלולי-הכשרה(‏ מאות בודדות של גברים,‏39שגם להם יש עדיין קשיי-השמה משמעותיים.‏בקרב נשים קיימת פתיחּות,‏ היענות ואפשרות למגווןהכשרות ברמה האקדמית והמעשית.‏ אלפי נשיםהשתלבו במערכות הלימוד וההכשרה.‏ כאן אין שינוי,‏שכן,‏ כאמור,‏ הנשים בחברה החרדית הן המפרנסות,‏ועל כן הן מנסות להתאים עצמן ככל האפשר לשינוייםבמשק ולדרישותיו.‏ הבעיות בקרב הנשים,‏ מעבר לאלוהנובעות מהיותן אמהות צעירות ובעלות משפחותגדולות,‏ הן מחסור בהיצע של מקומות-עבודה,‏ וקושילצאת לעבודה ב"שוק החילוני",‏ מטעמי-צניעות.‏לגבי הגברים,‏ עיקר הקושי נובע מההשקפה השלטת.‏ קשייההתאמה נובעים ממגוון סיבות - חלקן אובייקטיביותוחלקן סובייקטיביות.‏ להלן נציין אחדות מהן:‏היעדר השכלה כללית - במערכת החינוך החרדי,‏במוסדות החינוך לבנים אין לימודים כלליים,‏ ובגילאיהחינוך העל-יסודי,‏ בישיבות הקטנות ובישיבותהגדולות,‏ עוסקים רק בלימודי-קודש.‏ החינוך היסודימייחד מספר מצומצם של שעות ללימודי-חול,‏ רק על-‏מנת לצאת ידי חובה כלפי משרד החינוך.‏ כל תשתיתלימודי החול הקרויה ‏"לימודי ליּבה",‏ בה התהדרו שריהחינוך לשעבר כ"הישג"‏ שהצליחו לכפות על החינוךהעצמאי,‏ אינה מקדמת את הנושא.‏ גורלם של לימודיםאלה הוא להימחק,‏ מכיוון שמגיל 13 ואילך לא ייגעעוד בחור חרדי בחומר-לימוד שאינו קודש.‏ לבחוריםהרוצים ללמוד מקצוע מודרני בגיל 23 או בגיל מבוגריותר ‏)זהו הגיל המוקדם ביותר המותר כאמור על-ידיהרבנים(,‏ אין כל ידע בסיסי באנגלית,‏ במתמטיקה,‏בעברית כהלכתה ובשאר המקצועות הנדרשים,‏ משוםשלא עשו שימוש במה שלמדו בעשור המכריע בחייהם‏)מגיל 13 עד 23 או יותר(.‏ המרכזים להכשרה מקצועיתשהוקמו בשנים האחרונות עבור הציבור החרדי,‏ מציעיםאמנם קורסים מזורזים להשלמת הידע החסר,‏ אולם קשהמאוד להשלים חסר של שנים רבות תוך תקופה קצרהוברמה נאותה,‏ שתאפשר לימודי-המשך משמעותיים.‏היעדר אמצעים - גם כשגמלה החלטה אצל בחור חרדילִפנות למסלול של הכשרה מקצועית או ללימודים‏תעסוקת 39 חרדים בירושלים - תכנית צמיחה רב-שנתית מוגשת למנכ”ל עיריית ירושלים.‏צוות:‏ אסף ויטמן,‏ הרשות לפיתוח ירושלים,‏ חיים עמר,‏ רשות עירונית לתעסוקה,‏ הרשלקליין,‏ ג’ויינט,‏ ד”ר יעקב לופו,‏ הרב בצלאל כהן,‏ יוסף אפטר ‏)יולי 2006(.86פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967

87אקדמיים,‏ נעשה הדבר בגיל בו הוא מטופל כבר בילדיםומחפש מקור-הכנסה.‏ תקופות ההכשרה במקצועותהמודרניים הן ארוכות ויקרות,‏ ודורשות השקעה כספית.‏האברך נתון אפוא במלכודת:‏ הוא אינו יכול לייצר הכנסהללא הכשרה,‏ ואין לו משאבים למימון ההכשרה.‏קשיי השמה מעלים את החשש בקרב האברכים שמאחיפוש עבודה לא יביא להם כל תועלת.‏ כל עוד איןסיכוי גבוה שהחיפוש יועיל למציאת פרנסה,‏ נמנעיםרבים אף לבדוק אפשרויות;‏ ובפרט כשמדובר בהכשרהמקצועית הדורשת השקעה כספית גדולה ותקופת-‏לימודים ארוכה.‏ קשה לראות צעירים רבים פוניםללימודים כאלה כל עוד קיימים קשיי-השמה שלהבוגרים שהוכשרו.‏ השמת חרדים בעבודה היא מורכבתיותר מהשמה של הציבור הכללי.‏ מקומות-עבודה רביםאינם מתאימים לחרדים בגלל האופי והאווירה השוררתבהם,‏ ומעסיקים רבים עלולים לסרב להעסיק חרדים -בין היתר בגלל פערי תרבות או דעות קדומות הרווחותבקרב הציבור החילוני.‏החרדים העובדים לפרנסתם והקובעים עתים לתורה‏)"בעלי הבתים"(‏ נחשבים קבוצה נפרדת ונחותה מ"בניהתורה",‏ ומפגינים כלפיהם יחס של התנשאות וזלזול.‏ציבור זה נדחק לשולי החברה החרדית במשך עשרותשנים.‏ הפסקת הלימודים בכולל על-מנת להשתלבבמעגל העבודה,‏ גוררת בעקבותיה לפעמים סנקציהחברתית.‏ בהיעדר מסגרות המיועדות להם,‏ מוצאיםעצמם ‏"בעלי הבתים"‏ כמי שילדיהם אינם רצוייםבמוסדות החינוך ‏"הטובים"‏ ואין להם מעמד בשכונהובבית הכנסת.‏ הפגיעה בבני המשפחה היא גורם מרתיעביותר אשר מונע רבים מלקבל החלטה בדבר הכשרהמקצועית ויציאה לשוק העבודה.‏ההתנגדות לצעד כזה עשויה לבוא גם מתוך המשפחה.‏בחלק גדול מהמקרים מדובר בהתנגדותה של האישה,‏אשר חלמה להינשא לתלמיד-חכם השקוע באוהלהשל תורה.‏ גם במקרים שהאישה משלימה עם צעד כזה,‏עלולים הוריה או הורי-בעלה למנוע מן האברך לעזובאת הכולל.‏השירות בצה"ל - האברכים חוששים לאבד את מעמדםה"ממלכתי"‏ - ‏"תורתם אומנותם".‏ הם חוששים לאבדהטבות רבות הניתנות להם כמו הנחה בארנונה,‏ ובעיקרהם חוששים מחובת השירות בצה"ל.‏ יציאה למעגלהעבודה אינה אפשרית ללא גיוס לצבא.‏ למרות שהשירותהנדרש מאברכים מבוגרים ובעלי-משפחות הוא קצרביותר,‏ הוא עדיין מרתיע רבים.‏ גם הסידור שנקבע בחוקטל,‏ המאפשר ‏"שנת-הכרעה"‏ לכל צעיר חרדי בגיל 22,בסופה יחליט אם לצאת לתחום ההכשרה או העבודה,‏ולשירות מקוצר או שירות-לאומי,‏ בהתאם למצבוהמשפחתי - נדחה למעשה על-ידי ציבור האברכים.‏על-פי דו"ח ועדת עברי,‏ רק מאות ספורות של אברכים40אימצו מסלול זה,‏ ובודדים מהם התגייסו לצה"ל.‏אלה הם אחדים מהחסמים,‏ ואליהם נוספים עוד רביםאחרים.‏ קצרה היריעה מלדון בכולם,‏ ודי באלה שצוינולעיל כדי לתת לקורא תמונת-מצב של קהילה שלמהשהתקבעה במציאות שקשה מאוד לשנותה,‏ גם אםמתבקש שינוי דחוף במצב.‏‏התוצאה הכלכלית-חברתית הנוכחיתוהצפויהמדו"ח הביטוח הלאומי על ממדי העוני והפעריםבהכנסות,‏ שפורסם באוגוסט 2005, עולה שחלקם שלהילדים העניים בירושלים עלה מ-‏‎39%‎ בשנת 2003ל-‏‎42%‎ ב-‏‎2004‎‏.‏ באותה שנה עמד הממוצע הכלל-ארציעל 33%. העוני בירושלים המשיך להתרחב ולהעמיקמעבר לממוצע הכלל-ארצי,‏ בשל מאפייניה הייחודייםשל אוכלוסיית העיר:‏ משפחות מרובות-ילדים,‏ רמות-‏הכנסה נמוכות של התושבים,‏ והימצאותם של גבריםרבים מחוץ למעגל העבודה.‏ אגף הרווחה של העירייהטיפל בשנת 2004 ב-‏‎24%‎ ממשקי הבית בירושלים.‏כמחציתם דיווחו כי בעייתם המרכזית נובעת מקשיי41תעסוקה והכנסה.‏מספר הגברים החרדים המועסקים בירושלים עומד על34% לעומת 65% באוכלוסייה הכללית.‏ בקרב הנשים -42מועסקות 42% לעומת 52% באוכלוסייה הכללית.‏על-מנת להבין את מצבה היחסי של הקהילה החרדית,‏נשתמש במדד יחס תלות.‏ זהו מדד הבא לאמוד את עומסהפוטנציאל המוטל על האוכלוסייה בגילאי העבודה,‏כאשר היא נדרשת לתמוך כלכלית בקבוצות אוכלוסייה‏כנס 40 הרצלייה 4.4.2005. יום-עיון ‏“שירות לאומי-אזרחי במדינת-ישראל - דיון בהמלצותועדת עברי".‏‏א’‏ 41 היימן.‏ מחלקת תכנון מחקר ופיתוח אגף רווחה,‏ עיריית-ירושלים )2005(. http://uhda..haifa.ac.il/LamasDetails.aspx?lamas=14105 23.11.200642 נ'‏ גורביץ,‏ א'‏ כהן קסטרו.‏ נייר עבודה מס'‏ 5. הלמ"ס.‏

אשר אינן מפרנסות בעיקרן - ילדים וקשישים.‏ גםמקבלי התמיכות ש"תורתם אומנותם"‏ תומכים בילדיםובקשישים,‏ אף שאינם במעגל העבודה.‏בקרב האוכלוסייה היהודית,‏ יחס התלות הוא 84. כלומר100 תומכים ב-‏‎84‎‏.‏באוכלוסייה החרדית,‏ יחס התלות הוא 176. כלומר 100תומכים ב-‏‎176‎ נתמכים.‏בשכונות מסוימות,‏ כמו רמות-אלון או נווה-יעקב-‏43מזרח,‏ מגיע יחס התלות ל-‏‎222‎ ואף ל-‏‎256‎‏.‏אין בידינו נתונים עדכניים על ההכנסה הממוצעתלנפש במגזר החרדי.‏ זו נבדקה לאחרונה על-ידיהלמ"ס בשנת 1995 ועמדה אז אצל כלל האוכלוסייהבירושלים על 1,368 שקלים,‏ ובאזורים החרדיים על467 שקלים.‏ באותה שנה היתה ההכנסה לנפש בקרבהאוכלוסייה הכללית בבני-ברק 964 שקלים,‏ ובאזוריםחרדיים מובהקים 633 שקלים.‏ 44 יש להניח שהמצב לאהשתנה מאז בהרבה,‏ מלבד העובדה שיותר ויותר נפשותמצטרפות מדי שנה לקטגוריה זו במגזר החרדי.‏בשנים האחרונות חלה הרעה משמעותית במצב הכלכלישל אלפי משפחות בקהילה החרדית בירושלים.‏ זאתעקב השינוי בגישת הממשלה שעיצב בנימין נתניהו,‏ שרהאוצר דאז,‏ ביחס למדיניות הקצבאות,‏ שבאה לידי ביטויבתכנית הכלכלית שהתקבלה בשנת 2003, ובמקבילהקיצוץ העמוק בתקציבים שהועברו למשרד הדתותובמערכות התמיכה בישיבות,‏ בכוללים ובמוסדות-דת.‏עקב כך התמעטו האמצעים שהועברו לציבור החרדי -דבר שגרם להרעה במצבם הכלכלי.‏משפחות רבות הידרדרו לעוני,‏ והן מתקשות לשאת45בהוצאות בסיסיות של מזון,‏ גז,‏ חשמל ומים.‏למעשה הוכפל מספר המשפחות שנכללו ברשימותשל ועדות-צדקה שונות המקיימות מספר מגביותבשנה.‏ ניכרת גם עלייה גדולה במספר הקריאות לעזרהבמכתבים המחולקים בתיבות הדואר ובבתי הכנסת.‏גם עסקים רבים הפועלים במגזר החרדי,‏ מדווחים עלירידה משמעותית בקניות משנה לשנה,‏ ובעלי המכולתמספרים על לקוחות המתקשים לפרוע את חובותיהם.‏43 שם.‏ נייר עבודה מס’‏ 5.44 שם.‏ נייר עבודה מספר 5..45 ראה ב'‏ כהן.‏ עמ’‏ 10..גם מנהלי מוסדות החינוך נתקלים בריבוי הורים שאינםמצליחים לעמוד בשכר הלימוד.‏בין שלל הקריאות לעזרה המתפרסמות מדי יום בחברההחרדית,‏ ניתן להבחין בכך שברוב המקרים מוזכרתהעובדה שהמשפחה נקלעה ל"חובות כבדים".‏ אלהכוללים חובות לבנקים,‏ לגמ"חים ‏)קופות גמילות-‏חסדים(‏ ולאנשים פרטיים.‏ מספר בעלי החובות בחברההחרדית גדול ביותר,‏ ומגיע לעשרות אלפי אנשיםהחייבים סכומי-כסף גדולים מאוד.‏ מלבד ההלוואותהרגילות הניתנות על-ידי הבנקים,‏ ניתן להשיג הלוואותגדולות בגמ"חים הרבים הפועלים במגזר החרדי.‏ בשונהמההלוואות הניתנות ע"י הבנקים,‏ ההלוואות בגמ"חיםניתנות ללא ריבית,‏ אך ורק למטרת-חסד.‏ הלווה אינונדרש להוכיח יכולת-החזר או למשּכן נכס כלשהו.‏התנאים הנוחים של ההלוואות,‏ והקלּות היחסיתבהשגתן,‏ הביאו לכך שאנשים צברו חובות ללא יכולתריאלית להחזירם אי-פעם.‏ לפירעון החובות משתמשיםהלווים בהלוואות חדשות שנלקחות ממקום אחר,‏ וכךלמעשה נוצר ‏"גלגול כספים"‏ ללא פירעון אמיתי.‏ חלקגדול מההלוואות נלקח לצורך קניית דירות לילדים,‏ כפישנהוג בחברה החרדית.‏בין המשפחות במצוקה ניתן למצוא אנשים מכל החוגים,‏בכל הגילאים והמצבים.‏ חסידים וליטאים,‏ אשכנזיםוספרדים,‏ זקנים וצעירים,‏ חולים ובריאים,‏ בעלי-‏משפחות וגלמודים,‏ אלמנים ואלמנות,‏ תלמידי-חכמיםהיושבים באוהלה של תורה,‏ ואנשים העמלים לפרנסתם.‏קשה לאמוד את מספרם,‏ אולם ברור שמדובר באלפים.‏מערכת הרווחה הפנימית בחברה החרדית היא גדולהומסועפת,‏ ופועלים בה כיום מאות ארגוני צדקה וחסד.‏המודעּות לחשיבּות החסד מושרשת בתרבות היהודיתובחברה החרדית,‏ וסכומי הכסף הנתרמים על-ידי הציבורלמטרות אלו הוא גבוה מאוד ביחס להכנסה הנמוכהבחברה זו.‏ גם מספר המתנדבים לסיוע פיזית לנזקקיםהוא רב מאוד בחברה החרדית.‏ הסיוע ניתן בארגוניהחסד,‏ בעזרה ראשונה לפצועים ובביקור-חולים.‏העמקת העוני בחברה החרדית הגדילה במידה רבהאת מספר המשפחות הנזקקות.‏ משפחות שתרמו בעברכספים לארגוני החסד,‏ נאלצות לבקש כיום את עזרתםמחמת מצבן הכספי הקשה.‏ בעבר היתה ההזדקקותלצדקה כרוכה בכלימה גדולה,‏ אולם התרחבות התופעההקטינה את הבושה במידה רבה,‏ וממילא גדל אף יותר88פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967

89מספר הפונים.‏ ריבוי הפונים והתמעטות התורמים,‏מקשים על ארגוני הצדקה לעמוד בנטל,‏ ורבים מהםנאלצים להשיב את פני הפונים ריקם.‏התרחבות התופעה,‏ ובפרט בתקופה שבה נמצאותהמפלגות החרדיות מחוץ לממשלה ולקואליציה -יצרה בקרב הציבור החרדי תחושה של רדיפה.‏ האשמתהשלטון בהחמרת המצב נשמעת בכל הזדמנות ברחובהחרדי ובעיתונות החרדית,‏ והדבר גורם לכך שמעטמאוד מחשבה מוקדשת לבדיקה מעמיקה של הסיבותשגרמו בעליל להחמרה,‏ ולחיפוש דרכים כדי להיחלץמהמצוקה.‏ עיקר הציפייה נתון להחלפת השלטוןולשינוי יחסו אל הציבור החרדי.‏‏קווים לדמותה של המנהיגותהחרדית הירושלמיתהרב יוסף שלום אלישיבהרב יוסף שלום אלישיב,‏ הנחשב היום לפוסקהליטאי החשוב ביותר בקרב 850,000 חרדים,‏ הואיורשו הירושלמי של גדול הדור - הרב אלעזר מנחםשך,‏ שנפטר בשנת 2001. הרב אלישיב הוא הרביעיבשושלת המנהיגים החרדים-ליטאים במדינת-ישראל.‏הראשון היה ה"חזון-איש"‏ - הרב אברהם ישעיה קרליץ,‏השני היה הרב יעקב ישראל קנייבסקי ‏)"הסטייפלר"(,‏והשלישי היה הרב אלעזר מנחם מן שך.‏הרב אלישיב זוכה גם הוא להכרה שניתנה לקודמיו,‏ודעתו נחשבת ‏"דעת-תורה"‏ ששומה להישמע לה גםבתחומי החברה והפוליטיקה ומעבר לפסיקה ההלכתיתגרידא.‏ ובכל זאת,‏ סגנון ההנהגה של הרב אלישיב הואמסוגר.‏ הוא אינו מרבה להופיע בציבור,‏ אינו כותבספרים ואינו חבר במועצת גדולי התורה.‏ בניגוד בולטלקודמו,‏ הוא חסר כריזמה.‏הרב שך הגיע בשעתו להנהגת הציבור הליטאי בזכותמעמדו כראש ישיבת הדגל והעִלית הליטאית,‏ ישיבתפוניבז'.‏ הוא כונה ‏"מרן ראש הישיבה"‏ ויזם מלחמותאידיאולוגיות קשות נגד כל מי שהתנגד לדרכו.‏ לעומתוזכה הרב אלישיב למנהיגות מתוקף מעמדו כפוסק-‏הלכות.‏ הוא נקרא ‏"מרן פוסק הדור"‏ או ‏"מרן עמודההוראה",‏ אך מעולם לא נשמע נואם,‏ בוודאי לא מולאצטדיון גדוש אדם,‏ או נוכח ישיבה הומה תלמידים.‏ הואשם דגש על פסיקות חד-משמעיות.‏ הוא שמרן ומתנגדלכל שינוי באופייה של החברה החרדית ובסולם ערכיה.‏בין היתר יצא בחריפות נגד יוזמות ההידברות ביןחילונים לחרדים,‏ תקף את תופעת המכללות האקדמיותהחרדיות,‏ ואף הגביל השתלמויות של מורות במסגרתתפקידן - דבר שפגע ‏ּבִשכרן.‏יחד עם זאת נזקפים לזכותו של הרב אלישיב פסקי-דיןמתקדמים למדי,‏ כגון התרת גט לאישה שבעלה חולה-‏נפש או שאינו פורה.‏ כמו כן גילה הרב בזמנו גמישותמסוימת בנושא ההכשרה המקצועית והלימודיםאקדמיים לגברים חרדים ‏)הרב חזר בו בנושא זה(,‏ ואףמייחסים לו הסכמה בשתיקה לנח"ל החרדי.‏הרב אלישיב מסתמן כמנהיג לתקופת-מעבר.‏ מלכתחילהמעטים היו סיכוייו להגיע למעמד הבלתי-מעורער שלהרב שך.‏העיתון החרדי-ליטאי ‏"יתד נאמן"‏ הוא השופר הרשמילעמדותיו של הרב אלישיב.‏ ביתו מנוהל כמעט בלעדיתבידי הרב יוסף אפרתי,‏ שהוא יד-ימינו ויש הטועניםשהוא שעומד מאחורי רבות מההוראות והיוזמותהיוצאות מפיו.‏הרב אלישיב נולד בליטא.‏ לאחר שחגג בר-מצווה עלהעם משפחתו הישר למאה-שערים ולא עזב אותה עדהיום.‏ הוא כיהן בבית הדין האזורי בירושלים ובביתהדין הרבני הגדול,‏ ממנו פרש במחאה עם בחירתו שלהרב שלמה גורן הציוני,‏ כרב ראשי וכנשיא בית הדיןהגדול.‏ 46 מאז הוא הסתגר בביתו והסתפק בשיעור היומיבבית הכנסת.‏ מעורבותו הראשונה בתחום הפוליטיהיתה ב-‏‎1988‎‏,‏ כאשר תמך ברב שך בהקמת מפלגת‏"דגל התורה".‏ בראשית שנות ה-‏‎90‎‏,‏ כשהידרדר מצבוהבריאותי של הרב שך,‏ סימנה קבוצת רבנים ועסקניםצעירים - ובהם יוסף אפרתי,‏ חיים כהן ואריה דביר - אתהרב אלישיב כיורשו.‏ הם זיהו את הכוח האלקטוראלישבהנהגה הרוחנית ואת העוצמה הפוליטית הנגזרתממנה,‏ על-פי מודל הרבנים שך,‏ עובדיה וכדורי.‏ כלעוד הרב שך היה פעיל,‏ השאיר לו הרב אלישיב אתהזירה הפוליטית והקדיש את כל זמנו ומרצו לפסיקתהלכות.‏ יחד עם זאת,‏ השפעתו בפוליטיקה הירושלמיתהיתה רבה,‏ ובשנת 1993 עמד מאחורי הברית שכרתוהחרדים עם אהוד אולמרט מול טדי קולק.‏‏הרקע 46 למחאה היה פסיקת הרב גורן בפרשת ‏“האח והאחות”,‏ שלכאורה הכשירה ממזרלנישואים.‏הרב אלישיב,‏ 2006מנחם פרוש במליאת הכנסתה-‏‎12‎‏,‏ 1988

הרב אלישיב מכונה ‏"פוסק הדור".‏ הוא בן 96 והואהמנהיג הרוחני של הציבור הליטאי בעולם כולו.‏השפעתו ניכרת על הציבור החרדי לגווניו ומשליכה עלפני החברה הישראלית כולה.‏הטענה הנפוצה כלפיו היא שהוא ‏"אינו הרב שך",‏ אבלחסידיו טוענים שהרב שך נהג לעלות אליו לירושליםולהתייעץ איתו,‏ ושהרב אלישיב קיבל החלטות נועזות.‏כדוגמא לכך הם מביאים את ההחלטה להצטרףלקואליציה של אהוד ברק ב-‏‎1999‎ כדי לפעול נגדהאיומים לגייס בחורי-ישיבות.‏ אך גם אוהדיו מודיםשאינו ‏"מנהיג טבעי"‏ ושההנהגה נכפתה עליו,‏ בבחינת47‏"במקום שאין אנשים,‏ השתדל להיות איש".‏בשנים האחרונות החלה חצרו להתערב גם בנושאיםאישיים.‏ היא תמכה ברבנים ובדיינים מִשלה,‏ וכשאלהנבחרו היה ברור לכל כי הדרך לכהונה זו עוברת בחצרהרב.‏ כך למשל,‏ הקפיצה החצר את הרב יונה מצגר,‏ רבשכונתי מתל-אביב,‏ לתפקיד הרב הראשי לישראל.‏ ראשעיריית ירושלים,‏ אורי לופוליאנסקי,‏ נמשח לתפקידובהוראת הרב אלישיב,‏ ואף מינויו של ראש העיר בני-‏ברק הוכרע בחצרו.‏בענייני הלכה יש לרב אלישיב השפעה גדולה.‏ כךלמשל הוא נדרש להכריע בכשרותן של פאות נוכריותשנעשו בהודו.‏ לאחר שפסל אותן,‏ הדליקו אלפי נשיםחרדיות מדורות והעלו את פאותיהן באש.‏ במקרה אחרנמנע הציבור החרדי במשך שבועות מבשר קפוא,‏ עדשהרב סיים את הבדיקה בעניין.‏הרב אלישיב בוחר בקפידה את הנושאים בהם הוא משליטאת דעתו.‏ חצרו זכתה בהגמוניית הרחוב החרדי הליטאי,‏אך המאבקים הפנימיים נמשכים.‏ החסידים והש"סניקיםאינם מקבלים את הנהגתו בבחינת ‏"נעשה ונשמע".‏כיום נחשב מעוזו של הרב אלישיב ‏)סִמטת חנן 10, מאה-‏שערים,‏ ירושלים(‏ לחצר האשכנזית החזקה והמשפיעהבישראל.‏ הוא ממעט להתערב בענייני-ציבור ואינו נוטהלהוביל מהלכים חברתיים.‏הרב הישיש,‏ שהפך למנהיג בגיל מבוגר מאוד,‏ הואמנהיג לתקופת-ביניים,‏ שבין הנטייה להתבדלות לביןהנטייה להיפתח כלפי החברה המודרנית.‏ מי יקום אחריוואלו תמורות יחולו בחברה החרדית ? רק ימים יגידו.‏‏א’‏ 47 פפר,‏ הארץ 28.05.02 ‏)מצוטט חלקית ממסכת אבות ב,ה:‏ ‏..".ובמקום שאין אנשיםהשתדל להיות איש”(.‏מנחם פרושמנחם פרוש הוא עסקן פוליטי חרדי ותיק.‏ הוא החוטהמקשר בין שתי ההפגנות המיתולוגיות - זו של שנת1953 וזו של 1999, ובשתיהן הוא שמשך בחוטים.‏משפחת פרוש היא מהמשפחות החרדיות האשכנזיותהוותיקות בעיר.‏ מצד אִמו,‏ מנחם פרוש הוא צאצאלמשפחת ריבלין הענפה.‏ אביו,‏ רבי משה פרוש,‏ היהמנהיג הסניף הירושלמי של ‏"אגודת-ישראל"‏ בשנותה-‏‎50‎‏,‏ חבר מועצת העירייה וסגן ראש העיר.‏ מקומהשל שושלת פרוש במועצת העיר עובר בירושה מדורלדור.‏ בנו,‏ מאיר פרוש,‏ ממשיך-דרכו,‏ כיהן 13 שניםבמועצת העיר ירושלים,‏ היה חבר בוועדה המקומיתלתכנון ובנייה,‏ סגן ראש העיר ואחראי על תיק שיפורפני העיר והחינוך החרדי.‏ ח"כ הרב מנחם פרוש היהסגן ראש עיריית ירושלים בשנים 1974-1969, במקביללחברותו בכנסת.‏ כחבר מועצת-העיר הוא הוביל אתהמאבקים גדולים של החרדים נגד ‏"בריכת התועבה",‏ונגד ‏"האצטדיון הרומי"‏ של טדי.‏מנחם פרוש ידע תמיד להפעיל אנשי-שררה ולבנות אתכוחו באמצעותם.‏ גם את לִבם של החילונים קנה בכישרוןרב.‏ כמו אביו,‏ משה גליקמן-פרוש,‏ הוא לא השתייך לחצרספציפית,‏ אלא הסתפח אליה לפי צרכיו,‏ עם כוחו הפוליטי,‏כספו וקשריו,‏ וזכה בגיבוי האדמו"ר התורן.‏ 48 פרוש הואחּוליה בשרשרת שהכוח,‏ הדחף הפוליטי והתפקידיםעוברים בה מאב לבנו.‏ כמותו גם אביו וגם מאיר בנו,‏ ידועיםכאנשים רב-גוניים הבקיאים בפוליטיקה הירושלמיתומושכים היטב בחוטי הפוליטיקה הארצית.‏ הרב מנחםפרוש הוא אבטיפוס לפוליטיקאי חרדי ‏"אולטימטיבי".‏הפגנת החרדים בשנת 1999 החזירה אותו הישר אל לבהחזית,‏ לאחר מספר שנות ניתוק מהזירה הפוליטית.‏עצרת הענק החרדית שימשה פלטפורמה להופעתו-מחדשבשמי הפוליטיקה החרדית.‏ העיתונות החרדית בירושליםהתפעלה משיבתו של הישיש אל קדמת הבמה.‏ הוא כונה‏"בולדוזר"‏ ו"חוד החנית"‏ של המאבק המתחדש.‏לפני ההפגנה הגדולה התכנסו במלון ‏"המרכז"‏שבבעלותו נציגי כל הפלגים החרדיים - אשכנזיםוספרדים,‏ חסידים וליטאים - כדי להחליט יחד עלמטרות ההפגנה.‏ ההחלטות שנוסחו הובאו לאישורם48 ר’‏ רוזנטל.‏ הארץ.‏ 29.06.9490פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967אורי לופוליאנסקי,‏ ראש עירית ירושלים,‏ 2007

91של גדולי הרבנים מכל הזרמים.‏ במטה שהקים במשרדי‏"אגודת-ישראל"‏ נכנסו ובאו כל העסקנים החרדים,‏שהבינו כי הם ‏"עושים היסטוריה"‏ ובעתיד יוכלו לספר49לנכדיהם כי היו בין מארגני העצרת המיתולוגית.‏בשנים האחרונות איבדו פרוש האב והבן חלק מכוחםבירושלים,‏ מכיוון שחסידות גור ובית הרב אלישיבהפכו דומיננטיים יותר,‏ ובשני מוקדים אלה השפעתמשפחת פרוש מועטה.‏ הבסיס הפוליטי שלהם כיוםהוא סיעת ‏"שלומי-אמונים"‏ שמאגדת חלק מהחסידויותהקטנות ב"אגודת-ישראל".‏ משפחת פרוש היא המודלהמובהק לאידיאולוגיה חרדית היודעת להפיק את המרבמן החיבור לשלטון.‏אורי לופוליאנסקי ו”יד-שרה”.‏לאחרונה הופיע בזירה החרדית בירושלים מנהיג חדש -ראש העיר הנוכחי אורי לופוליאנסקי,‏ שנשלח לתפקידועל-ידי מנהיגו הרב אלישיב.‏לופוליאנסקי נחקק בתודעת הציבור בזכות ארגוןהחסד ‏"יד-שרה"‏ שייסד.‏ ‏"על שלושה דברים העולםעומד,"‏ נאמר במסכת אבות,‏ ‏"על התורה ועל העבודהועל גמילות חסדים".‏ ירושלים ידועה בגדולתה בתורהובשפע ארגוני-החסד שבה.‏ תופעת הגמ"חים בקרבהציבור החרדי הולכת ומתפשטת,‏ וגם החילונים מוזמניםליהנות מכך.‏ כ-‏‎5,000‎ גמ"חים שונים קיימים במגזרהחרדי.‏ ‏"יד-שרה"‏ שהקים לופוליאנסקי ב-‏‎1976‎ הואהידוע מכל הארגונים,‏ ונחשב כיום לארגון הסעד הגדולביותר בישראל.‏ הוא מפעיל כ-‏‎6,000‎ מתנדבים ביותרמ-‏‎100‎ סניפים ברחבי הארץ,‏ ואינו מבחין בין חילונילחרדי ובין יהודי לערבי.‏ מתנדביו באים מכל שכבותהציבור.‏ לפי סקר של מכון דחף משנת 2001, ניתנו50שירותי ‏"יד-שרה"‏ לכל משפחה שנייה בישראל.‏אורי לופוליאנסקי נולד בחיפה למשפחה ציונית-דתית.‏לאביו,‏ יוצא גרמניה,‏ היה בית-מסחר לנעליים ואִמוהיתה מורה.‏ הילדים למדו בבתי-ספר דתיים.‏ שני אחיוהפכו במרוצת השנים לחילונים.‏ הוא הלך לכיוון ההפוך.‏לאחר נישואיו למיכל,‏ שהיא מורה,‏ עבר לירושליםולימד בתיכון דתי.‏בשנת 1976, התדפקו שכנים על דלת ביתו בתל-ארזהבירושלים,‏ וביקשו לשאול מכשיר-אדים להקלת נשימתילדם.‏ באותם ימים אך החל מכשיר זה להימכר בשוק.‏ככל שגבר הביקוש,‏ הבין לופוליאנסקי את הצורךבאינהלטור.‏ הוא רכש מספר מכשירי-אדים והשאילאותם לכל דורש.‏כשאביו חיסל את חנות הנעליים בחיפה וביקש לתרוםכסף כדי להנציח את זכר אמו - סבתו של אורי,‏ שנספתהבשואה - שכנע אותו בנו להרחיב את הגמ"ח הקטןברכישת ציוד רפואי.‏ הציוד נרכש,‏ הגמ"ח הפך לעמותהוקיבל את השם ‏"יד-שרה",‏ על שם הסבתא המנוחה.‏בהשקעה ראשונה נקנו שני כיסאות הגלגלים הראשוניםשל ‏"יד-שרה",‏ ובהמשך נוספו הליכונים,‏ מדי-לחץ-‏דם,‏ מאזניים לתינוקות,‏ ועוד.‏ב-‏‎1977‎ נפתח בחיפה הסניף הראשון מחוץ לירושלים.‏רכבת-ישראל תרמה ב-‏‎1983‎ קרון רכבת שהגיעמגרמניה ולא התאים לרוחב הפסים בארץ.‏ קרון זה הפךלאחד הסמלים של ‏"יד-שרה"‏ ולנקודת-ציון ברחובהנביאים שמרכז ירושלים.‏ לופוליאנסקי קנה פינה חמה‏ּבְלב חילונים ודתיים בירושלים.‏את ההדרכה המקצועית קיבל לופוליאנסקי מפרופסורקלמן מן ז"ל,‏ מנהל בית החולים ‏"הדסה",‏ שהביןמהר כי האיש מצא מתכון מופלא לטיפול באדםבסביבתו הטבעית,‏ ולא בבתי-חולים.‏ בנוסף על היתרוןהפסיכולוגי,‏ חוסכת שיטה זו מיליוני דולרים לקופתהמדינה,‏ שכן השאלת הציוד הרפואי ועבודת המתנדבים51חוסכות אלפי ימי-אשפוז.‏השירותים המובילים ב"יד-שרה",‏ מלבד השאלתציוד רפואי-שיקומי בכל הארץ,‏ הם שירותי הסעהלנכים ולמוגבלי-תנועה,‏ שירות לחצני-מצוקה,‏ שירותתעסוקה-יוצרת למרותקים לבית,‏ מרכזי-יום שיקומיים,‏מרפאת-שיניים ניידת,‏ שירותי מידע וסיוע משפטילקשישים,‏ מועדונים,‏ תיקוני-בית קלים,‏ ועוד.‏ נראה כירעיון הגמ"ח הזה שיצא מהחברה החרדית והפך לנחלתהכלל,‏ הוכיח את עצמו מעל ומעבר לכל התחזיותכרעיון חברתי נאור ומתקדם התורם רבות לחוסנה שלהחברה בישראל.‏ ‏"יד-שרה"‏ זכתה לפרסי הוקרה רבים,‏ביניהם אות הנשיא למתנדב,‏ פרס קפלן ופרס ישראל.‏49 ח'‏ ברעם,‏ א’‏ פפר.‏ כל העיר.‏ 19.12.9950 מתוך אתר העמותה www.yadsarah.org.il/index.asp?id=15651 נ’‏ שדמי.‏ מעריב.‏ 28.02.92

לופוליאנסקי מחזיק עד היום ציוד להשאלה גם בביתו.‏יש לו 12 ילדים ואת ‏"יד-שרה"‏ הוא מגדיר ‏"הילד52השלושה-עשר".‏בשנת 1992, הובהל לופוליאנסקי אל בית הרב יוסףשלום אלישיב,‏ שם נפלה החלטה להוציאו מאלמוניותוהפוליטית ולהפכו לחוד החנית של מפלגת ‏"דגלהתורה".‏ לבקשת הרב אלישיב,‏ התמודד לופוליאנסקיבבחירות המקומיות בירושלים מטעם רשימת ‏"יהדותהתורה"‏ ונבחר למועצת העיר.‏ הוא כיהן שנים רבותכסגן ראש העיר,‏ כיו"ר הוועדה לתכנון ובנייה וכממונהעל תיק שירותי המשפחה והקהילה בעירייה.‏ במקבילהמשיך ב"יד-שרה".‏ ועדת הרבנים של ‏"דגל התורה"‏בראשות הרב שך והרב אלישיב ‏)ליטאים(‏ מינתה אתלופוליאנסקי ליו"ר מטה הבחירות של המפלגה וליו"רהתנועה.‏ נראה שנבחר לא רק בזכות אופיו הנעים,‏ אלאבעיקר משום שהרבנים רצו לתפקיד הזה איש-מעשה,‏ולופוליאנסקי נשא תדמית כזו.‏בפברואר 2003 הודיע אולמרט על כוונתו להצטרףלממשלת שרון,‏ והכריז על לופוליאנסקי כמחליפו.‏הכרזה זו עוררה סערה רבתי בעיר.‏ בקרב החילוניםהתקבל מינויו של לופוליאנסקי ברגשות מעורבים,‏ אךבשקט יחסי.‏ דווקא החרדים חששו שהוא יהסס לייצגאת האינטרסים שלהם ויַרצה דווקא את החילונים.‏לקראת בחירת מועמד הציבור החרדי לראשות העיר,‏ניצב מול לופוליאנסקי ח"כ מאיר פרוש מ"יהדותהתורה",‏ שנהנה מתמיכת הרחוב ונחשב מועמד טבעיבזכות ניסיונו כסגן ראש העיר - תפקיד שעבר במשפחתומדור לדור.‏ 53 אולם לופוליאנסקי נחשב בן-טיפוחיושל הרב אלישיב ובאופן לא מפתיע נבחר להוביל אתהרשימה והציג את מועמדותו לראשות העיר.‏לופוליאנסקי הרחיב את הפער בסקרים,‏ כשקיבל תמיכהפומבית מהרב עובדיה יוסף.‏ הרב יוסף חשש תחילה כיהוא ידאג רק לאשכנזים,‏ אולם ערב הבחירות הוא חתם עלקריאה נרגשת לבחור בלופוליאנסקי.‏ גם קולות התמיכההחילוניים עבורו גברו,‏ ומספר ימים לפני הבחירות הופיעובעיתון ‏"הארץ"‏ מודעות שתמכו בו.‏ 54 מנגד ערכּו פעילי52 א’‏ רייכנר.‏ מקור ראשון.‏ 10.11.06‏הרב 53 פרוש הוא חסיד בויאן אבל מרבה לפעול בשליחותו של מנהיג הפלג הליטאי,‏ הרביוסף שלום אלישיב.‏54 א’‏ רייכנר.‏ מקור ראשון.‏ 10.11.06סיעת ‏"שינוי"‏ טקס-אשכבה לעיר הבירה:‏ ‏"בלי שנשים לבתצמח לנו כאן בני-ברק חדשה,"‏ נאמר שם.‏ביוני 2003, לאחר קרב צמוד,‏ זכה לופוליאנסקי בבחירותלראשות עיריית ירושלים,‏ ארבעה חודשים בלבד לאחרשמּונה לראש-עיר זמני.‏ שיעור ההצבעה בבחירותבקרב החרדים עמד על 70%, לעומת 50% בלבד בקרבהחילונים.‏ רשימתו של לופוליאנסקי הצליחה לקבל55תשעה מנדטים,‏ שהם הכוח הדומיננטי במועצת העיר.‏לופוליאנסקי מכהן בתפקידו כארבע שנים.‏ בשניםאלו לא נרשמו תקריות משמעותיות בתחום הרגיששל יחסי חרדים-חילונים,‏ והביקורות כלפיו מתייחסותבדרך-כלל לתחומי התעסוקה,‏ הרווחה,‏ הניקיון והדיור.‏לופוליאנסקי מנסה לצעוד בין הטיפות בכל סוגיה רגישההקשורה למרקם היחסים העדין שבין החילונים לדתייםבבירה.‏ כך גם לגבי ‏"מצעד הגאווה"‏ של 2006, בו שמרעל פרופיל נמוך לאחר שלמד את הלקח מהתערבותוהאקטיבית נגד המצעד ב-‏‎2005‎ - התערבות שעלתה לובצו בית משפט שחייבו לקיים את המצעד וקנס אותובסכום כספי גדול.‏ היום הוא יודע כי כראש העיר הואלא יוכל למנוע את קיומו של המצעד,‏ למרות שכחרדיאינו יכול להשלים עם קיומו.‏ למעט הבעת-עמדה נגדקיום המצעד,‏ הוא לא נקט הפעם צעדים אקטיביים,‏למורת-רוחם של החרדים שתקפו אותו על כך.‏לאורך כל מסע הבחירות שלו הבטיח לופוליאנסקילהיות ראש העיר ‏"של כולם".‏ הוא הבטיח לתושביירושלים החילונים שהמסעדות בעיר יישארו פתוחותבשבת.‏ אין ספק כי בעיני רבים הוא נתפס כ"דתי-לייט".‏מתנגדיו טענו כי מי שנבחר למעשה לראשות העיר הואהרב אלישיב,‏ וכי הוא המפעיל את לופוליאנסקי וכךמעמיקה ‏"ההשתלטות"‏ החרדית על העיר.‏ בתגובה אומרלופוליאנסקי כי כשם שראש ממשלה נעזר ביועצים,‏ גם56לו יש יועץ.‏בחירתו של ראש העיר החרדי הראשון היתה מהפךבניהול העיר ירושלים.‏ בעיני החילונים בעיר הוא היהדגם לא מרתיע של חרדי שאינו מאיים על אופייה שלהעיר ולא יפגע בסטאטוס-קוו.‏ פעילותו ההתנדבותיתוהיותו נקי מעסקנות פוליטית,‏ היו עירבון לאמונם55 ש’‏ פז.‏ מעריב.‏ 03.06.0356 רייכנר.‏ שם.‏92פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967

93ולקולותיהם של הבוחרים החילונים והחרדים כאחד.‏בפרספקטיבה היסטורית,‏ המהפך האמיתי היה אולי עצםהקריאה ללופוליאנסקי לרוץ לראשות העיר.‏ יותר מ-‏‎50‎שנה סירבו החרדים,‏ בהוראת רבניהם,‏ לשאת בתפקידיםהמטילים עליהם אחריות למתרחש במדינה החילונית.‏גם כשהצטרפו לקואליציות,‏ הקפידו שלא להיות שרים.‏עתה הסתמן השינוי:‏ ראש העיר ירושלים מצא עצמואחראי בין השאר לתופעות שהדת אינה סובלת אותן,‏דוגמת ‏"מצעד הגאווה",‏ חילול-שבת בפרהסיה באישור57העירייה ומכירת בשר-חזיר בבתי-עסק מורשים.‏הרבנים מנהיגי הדור עוצמים עין בפני גורמים מרתיעיםאלה,‏ ונרתמים למה שנראה להם ‏"צו השעה".‏ הםאִפשרו לבכיר בהם לאחוז בהגה השלטון בעיר,‏ בידיעהשאינו יכול לשנות את מה שנחשב בעיניהם איסורחמור ותועבה.‏ האם משמעות בחירתו היא השתלבותמסתמנת והולכת של הציבור החרדי בחיי המדינה?‏או שמא נועד מהלך זה להטות את משאביה של העירלטובת האוכלוסייה החרדית החיה בה?‏ההנחה הראשונה בדבר הרצון להשתלב בחיי המדינה,‏מתחזקת אולי מעצם קיומה ומעורבותה הפוליטית שלש"ס.‏ זוהי מפלגה ספרדית-חרדית שנתפסת בעיניהחרדים האשכנזים כרּכה ומתפשרת ולא תקיפהמספיק,‏ ובעיני חלקים מהציבור החילוני היא נתפסתכ"חרדית-לייט".‏ מפלגה זו עודדה כהונת שרים חרדייםושותפות של ממש בגורמי השלטון,‏ ושינתה את פניהמפה הפוליטית בישראל.‏למרות שהרב עובדיה הצליח להשתחרר מהשליטההאשכנזית,‏ ממשיך להתקיים בציבוריות החרדית הכללשבנושאים אידיאולוגיים מרכזיים הקשורים לענייני‏"השקפה",‏ מתיישרים כולם על-פי הסמן הקיצוני,‏שהוא ההנהגה הליטאית,‏ המיוצגת כיום ע"י הרב יוסףשלום אלישיב.‏בנוסף לא הצליח הרב עובדיה להקים עולם-ישיבותספרדי שיעצב את פני הדורות הבאים בהתאם לרוחוולתפיסת-עולמו.‏ נטיית לִבו של מנהיג ש"ס היתה תמידמתונה וליברלית.‏ ילדיו למדו חשבון ואנגלית על-פיבקשתו,‏ אבל בכל הקשור ל"רשות הרבים"‏ חשש תמידמפני ‏"מה יגידו"‏ הרבנים הליטאים,‏ ובהקשר זה הוא נאלץלהתכופף בפני ההגמוניה הליטאית המושלת בכיפה.‏המנהיגות הספרדית הצעירה בירושלים באה לידי ביטויבדמותם של הרב ניסים זאב והרב אריה דרעי.‏נסים זאב הוא דגם מייצג של עסקן ספרדי שאינו שותקמול קיפוח הציבור החרדי-ספרדי בהקצאת משאביםובמקומות-לימוד.‏ למרות העובדה שמעולם לא נמנהעם שורת ההנהגה הראשונה של ש"ס,‏ זאב ייזכרבהיסטוריה הירושלמית כאב המייסד של ש"ס.‏ יחדעם קבוצה קטנה של עסקנים יזם את הקמת הרשימה,‏הריץ אותה בבחירות לעיריית ירושלים ובסופו של דברסחף עמו גם את הרב עובדיה יוסף.‏ אריה דרעי עלה עלהגל והעצים אותו,‏ וסימל זן חדש של פוליטיקאי:‏ חרדיהמתמודד כשווה בין שווים עם עמיתיו החילונים בזירההפוליטית הכללית,‏ ולא נרתע מלמלא תפקידיםשנחשבו ‏"חילוניים".‏ דרעי משך בחוטי הפוליטיקההישראלית למעלה מעשור,‏ עד שהורשע בבית המשפט.‏הוא היה פורץ-דרך ופעילותו בזירה הפוליטית הארציתסללה דרך לבכירי ש"ס כמו אלי ישי ואריאל אטיאס,‏למלא תפקידים כשר התעשייה,‏ המסחר והתעסוקה אושר התקשורת,‏ באופן כמעט מובן מאליו.‏המתח בין השמרנות האשכנזית מחד-גיסא,‏ לביןהחדשנות והנועזות היחסית של יחידים מאידך-גיסא,‏בד בבד עם עלייתה של ש"ס וצמיחתו של דור חדששל עסקנים חרדים - גרמו לשינוי האווירה בציבוריותהחרדית.‏ הצלחת ש"ס הביאה לשינוי תודעתי גם אצלההנהגה הרבנית האשכנזית.‏ לפתע פרצו אל לב העשייההציבורית והתקשורתית עסקנים חרדים חדורי להטויכולת-עשייה,‏ והם תורמים לחברה בכללותה כחלק58אינטגראלי מהנהגת המדינה.‏מי שמייצג לכאורה את המנהיגות הישנה הוא מאירפרוש,‏ בן ונכד לעסקנים חרדים בכירים,‏ בשר מִּבשרהשל ההנהגה הוותיקה.‏ אבל גם פרוש הבן הוא בבחינתמחדש.‏ מהימים בהם שימש סגן שר השיכון,‏ במעמדשר,‏ בממשלת נתניהו - הוא קשר קשרים אמיצים עםציבור המתיישבים ביו"ש ועם הימין הקיצוני,‏ ועד היוםהוא נחשב בעל-בריתם.‏ במובן זה מייצג פרוש ניסיוןשל עסקני הדור החדש ליצור בריתות עם קבוצותבעלות אינטרסים משותפים לחרדים.‏57 א’‏ תירוש.‏ מעריב.‏ 05.06.200358 נ’‏ חן,‏ א’‏ פפר מרן,‏ עובדיה יוסף,‏ הביוגרפיה.‏ ירושלים.‏ הוצאת כתר )2004(.

דור זה של עסקנים,‏ המעורב הרבה יותר בהוויההישראלית מקודמיו,‏ עדיין מקבל הוראות ישירותמרבותיו,‏ למרות שהוא נהנה מחופש-פעולה רב יותרמבעבר.‏ ייתכן שמרבית העסקנים האלה היו שמחיםלהוביל תהליכים של פתיחּות וליברליזציה בקהילותיהם,‏כולל הרחבה של מערך ההכשרה המקצועית,‏ שיאפשרהשתלבות טובה יותר בחיי הכלכלה והחברה בישראלובירושלים בפרט.‏ אולם עד עתה הם לא פעלו באופןמשמעותי במישור זה,‏ בהיותם כבולים לדעת הרבנים.‏איש בציבור החרדי אינו מעז לדבר בגלוי על היוםשאחרי לכתם של גדולי הדור הרב עובדיה יוסף והרביוסף שלום אלישיב.‏ השאלה היא אם המנהיגים הצעיריםימשיכו לשמש שלוחיהם של הרבנים שיבואו אחריהם,‏וימשיכו במדיניות של ‏"שב ואל תעשה".‏האם בהיעדר הנהגה רבנית חזקה וכריזמטית כבדורותהקודמים,‏ תלך ותתרופף נאמנות הציבור להנהגתהרבנים,‏ ותיפתח הדרך ליוזמות עצמאיות של המנהיגותהמעשית הצעירה?‏ האם יצליחו ליצור אג'נדה חדשהושונה לציבור החרדי,‏ ובכך יסייעו לחברה החרדיתלהיחלץ מהעוני בו היא שבויה,‏ או שבסופו של דברימשיכו ללכת בתלם שחרשו הרבנים בדורות הקודמים,‏ובכך ינציחו את מצבו המידרדר של המגזר החרדי,‏שדרכו שזורה בדרכה של ירושלים.‏סיכוםהשפעתה של האוכלוסייה החרדית על אופייה שלירושלים היא סוגיה לאומית ממדרגה ראשונה,‏ שישלה השלכות ‏ּכִבדות-משקל על מעמדה ויכולתה שלירושלים לתפקד כעיר הבירה הייצוגית של ישראל,‏ועל יכולתה של העיר לשמש אבן-שואבת לאוכלוסיותמגוונות ממעמד חברתי וכלכלי בינוני וגבוה שיחזקו אתכלכלתה ויעשירו את תרבותה.‏העיר הולכת ומבססת את ‏"מעמדה"‏ כעיר הענייהבישראל.‏ הגורמים המשפיעים על העוני מצויים בעיקרבשני מגזרים חברתיים - הערבי והחרדי.‏ בנוסף מבחיניםבשנים האחרונות בעזיבה הולכת וגדלה של האוכלוסיותהמבוססות ליישובי הפריפריה של ירושלים ולגוש דן.‏מתבקשת פעולה מיידית לחזק את מעמדם הכלכליוהחברתי של התושבים בשכבות החלשות בעיר.‏עתידה הכלכלי של האוכלוסייה החרדית יהיה מרכיבמרכזי ביכולתה של ירושלים להיות עיר מאוזנת בעלתיכולת-משיכה לאוכלוסייה בעלת פרופיל סוציו-כלכלימבוסס.‏ יש המביאים את עובדת עזיבתם של זוגותצעירים חרדים לערי הפריפריה החרדיות כמסר של‏"הרגעה",‏ מכיוון שעזיבה זו ממתנת את העלייה בהיקףהאוכלוסייה החרדית בעיר,‏ לעומת שיעור הילודההגבוה מאוד הנהוג בקרבם.‏עובדה זו אינה פותרת את בעיית העוני,‏ היא רק‏"מרחיקה"‏ אותה מעט מּפִתחה של העיר.‏ ירושליםמשמשת עיר-פלך לכל דבר עבור האוכלוסייה החיהבפרברי העיר,‏ כולל לאוכלוסייה החרדית אשר משפיעהמאוד על כלכלתה.‏על ממשלות-ישראל מוטלת החובה להגביר אתחוסנה של ירושלים ולחזק את מעמדה.‏ אחד הדבריםההכרחיים הוא לסייע בקירוב האברכים לשוק העבודהבאמצעות הכשרה מקצועית,‏ לימודים אקדמיים והשמה.‏בחברה החרדית מתרחשים כיום תהליכים המעידים עלתזוזה בכיוון האמור.‏ גם אם לא מדובר בשינוי עמדותעקרוניות בבסיס ההשקפה החרדית,‏ בה עדיף מעמדושל בן התורה על מעמדו של המפרנס,‏ הרי שבאופןמעשי תיווצר מציאות חדשה.‏ יותר ויותר אברכיםיִפנו ממעמד ‏"תורתם אומנותם"‏ לעיסוק ב"השתדלות"‏‏)עבודה ופרנסה(‏ כאורח-חיים.‏ אורח-חיים זה היה מקוריושורשי בהווייתה ההיסטורית של הקהילה החרדיתוהוא בא לידי ביטוי בקיומו של מעמד ‏"בעלי הבתים"‏אשר עסק בפרנסה וקבע עיתים לתורה.‏ מעמד זה נמחקבמדינת-ישראל כמעט לחלוטין,‏ איבד מכבודו ונדחקלשוליים.‏ שיקומו יזרים יותר אמצעים למגזר החרדישלא באמצעות תשלומי-העברה ואוצר המדינה.‏ עובדהזו תבלום את התפשטות העוני בחברה החרדית,‏ תשפראת האווירה ביחסי חרדים - חילונים,‏ ותעלה את קרנושל עולם התורה מעצם העובדה שלא יהיה תלוי רקבקואליציה ובהבטחות של פוליטיקאים.‏כיום נפתח חלון-הזדמנויות אשר אסור להחמיצו.‏הקהילה החרדית עשויה להסיק שהִנה,‏ למרות רצונםשל חלק מבניה להשתלב במשק ובכלכלה,‏ אין מישמוכן להושיט יד בצורה משמעותית מצד השלטונותוהמדינה.‏ על כן היא תמשיך את אשר עשתה עד כה- הסתגרות בעולם התורה והשגת אמצעים ציבורייםלמִחייה באמצעות כוחה הפוליטי.‏ המתכון הזה הוא94פרק 3 האוכלוסייה החרדית בירושלים וסביבותיה אוכלוסיית העיר 2007-1967

95שדרדר אותה לעוני העמוק,‏ ואיתה נגררה ירושליםכולה.‏ בנושא הזה אין לצפות לניסים ונפלאות.‏ דרושהתכנית ממלכתית רצינית שאינה פוגעת באורח החייםהחרדי,‏ ובד בבד היא מציעה דרכים לשילובם המוגברשל האברכים בשוק העבודה.‏שיקומה הכלכלי והחברתי של ירושלים ייכון רק עםשיקומה הכלכלי של החברה החרדית.‏ביבליוגרפיהחושן,‏ מ',‏ על נתונייך ירושלים.‏ מכון ירושלים לחקרישראל,‏ ירושלים )2003(כהן,‏ ב',‏ מצוקה ותעסוקה בחברה החרדית-מבט מבפנים.‏מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות.‏ ירושלים )2005(.חן נ,‏ פפר א',‏ מרן,‏ עובדיה יוסף,‏ הביוגרפיה.‏ ירושלים.‏הוצאת כתר )2004(.לופו,‏ י',‏ ש"ס דליטא.‏ ההשתלטות הליטאית על בניתורה ממרוקו.‏ הקיבוץ המאוחד,‏ תל-אביב )2004(לופו,‏ י',‏ מפנה בחברה החרדית - הכשרה מקצועיתולימודים אקדמיים.‏ מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות.)2004(פרידמן,‏ מ',‏ החברה החרדית.‏ ירושלים.‏ מכון ירושליםלחקר ישראל )1991(.הלמ”סנ'‏ גורביץ,‏ א'‏ כהן קסטרו:‏ ‏"תפרוסת גיאוגרפית ומאפייניםדמוגרפים חברתיים וכלכליים של האוכלוסייה החרדיתבישראל 1996-2001". נייר-עבודה מס'‏ 5. הלמ"ס.‏נתונים מיום 30.9.2005לוחות אוכלוסיה ביישובים 2006 לפי מחוז ונפה.‏עיתונותברעם,‏ ח',‏ פפר א'.‏ כל העיר.‏ 12.02.99רינגל-הופמן,‏ א'.‏ ידיעות.‏ 12.02.99גולן,‏ א'.‏ הארץ.‏ 16.02.99גורדון,‏ א'.‏ ‏"הדלגיטימציה הזוחלת של חופש הביטוי"‏מתוך כתב העת ‏"תכלת".‏ מרכז שלם מס'‏ 7, אביבתשנ"ט 1999.שרלו,‏ י'.‏ מקור ראשון.‏ 10.11.2006דיאז,‏ ש'.‏ .http://www.nfc.co.il/ליס,‏ י',‏ יועז י',‏ אטינגר,‏ י'‏ . הארץ.‏ 5.6.06גלילי,‏ י'.‏ כל העיר 17.11.2006.אטינגר,‏ י'.‏ הארץ.‏ 19.10.06אילן,‏ ש'.‏ הארץ 18.2.2000פפר,‏ א'.‏ הארץ.‏ 28.05.02פפר,‏ א',‏ ברעם,‏ ח.‏ כל העיר.‏ 19.12.99רוזנטל,‏ ר'.‏ הארץ.‏ 29.06.94שדמי,‏ נ'.‏ מעריב.‏ 28.02.92רייכנר,‏ א'.‏ מקור ראשון.‏ 10.11.06פז,‏ ש'.‏ מעריב.‏ 03.06.03תירוש,‏ א'.‏ מעריב.‏ 05.06.2003

979704 עלייתה ונפילתה של ירושלים כבירת פלסטיןהלל כהןעוזרת מחקר:‏ אפרת סערמבואארבעים שנה אחרי כיבוש ירושלים המזרחית בידי כוחות צה"ל,‏ מודים פעילים פלסטינים רבים בעיר:‏ את הסיבובהנוכחי במאבק על ירושלים הפסדנו.‏ ישראל הצליחה להשליט את ריבונותה על העיר,‏ לשנות את מבנה הבעלותעל אדמותיה ואת נופה העירוני מן הקצה לקצה.‏ היא הצליחה להשפיע על הזהות והתודעה הפוליטית של תושביההפלסטינים,‏ לקבוע את גבולותיה,‏ להחליט מי יֵצא ויבוא בשעריה,‏ לנתק אותה מהעורף הכלכלי והחברתי שלה,‏להחליש את מוסדותיה ולהחזיר את ירושלים הערבית למעמד של עיר שולית - עיר-סְפר.‏ אין זה אומר שהםמכריזים על כניעה.‏ באופנים שונים הם מכריזים כי המאבק יימשך,‏ גם המאבק המזוין.‏אבל בינתיים מתמודדים הפלסטינים עם המצב החדש בדרכים מגוונות.‏ אחת מהן היא פנייה אל התנועותהאסלאמיות.‏ הסיבה מובנת:‏ התפיסה הדתית מאפשרת לראות את המציאות בפרספקטיבה רחבה יותר,‏ להחזיקבתקווה,‏ או אולי מוטב - להאמין בהבטחה - שהדברים יִשתנו.‏ זוהי אחת הסיבות להתחזקות תנועת החמאס בעיר.‏אחרים - מעטים יותר - הסיקו שיש למצוא אפיקים לפעולה ישראלית-פלסטינית משותפת.‏ התוצאה היא שחלקניכר מהמאבקים המתחוללים בירושלים היום נגד הריסת בתים,‏ נגד גדר ההפרדה,‏ בעד תכניות-מתאר לשכונותמזרח העיר,‏ בעד שוויון בחינוך,‏ ועוד - נעשים במשותף על-ידי גורמים פלסטיניים וישראליים,‏ חלקם פוליטייםבמוצהר ואחרים המגדירים עצמם כארגוני זכויות-אדם.‏ אולם זוהי הבחירה של פלסטינים מעטים,‏ וגם השותפיםהישראלים הם מיעוט זניח מקרב הציבור היהודי בעיר.‏ רוב הציבור במזרח-ירושלים בוחר באפשרות שלישית -אולי הקלה מכולן - של פאסיביות פוליטית.‏אכן,‏ כפי שנראה בהמשך,‏ המאפיין המרכזי של הפלסטינים בעיר הוא עמדה של ‏"שב ואל תעשה".‏ למעשה,‏ זוהיתופעה כלל-ארצית הנובעת מהכרה בעצמתה היחסית של ישראל,‏ מחשש מנקמתה במי שינסה להתמרד נגדה,‏ומייאוש מהרשות הפלסטינית.‏ בירושלים בולטת תופעה זו במיוחד,‏ בשל המעמד המיוחד של העיר ותושביה:‏הסיפוח בפועל של העיר לישראל,‏ ומעמד התושב אשר לו זכאים הפלסטינים בירושלים,‏ על זכויות היתר הנובעותממנו.‏ היוצא היחיד מכלל זה הוא הר הבית/אל-חרם אל-שריף:‏ זהו המקום היחיד בו הפלסטינים חשים חופש פעולהמסוים,‏ זהו האתר היחיד שפגיעה בו עדיין יכולה להניע המונים לפעולה.‏תחושת התבוסה והייאוש,‏ יחד עם השליטה הישראלית,‏ המתבססת עדיין על המקל והגזר - מקל נגד מתנגדי ישראלוגזר למי שנמנע להתנגד לה - יצרו בעיר מצב אנומלי כמעט:‏ בעוד שהפלסטינים והישראלים ממשיכים להקיזאלה את דמם של אלה ברצועת-עזה,‏ בשדרות,‏ בשומרון וביהודה,‏ ובעוד שיהודים אינם מעזים להציג את כף רגלםחיילי צה"ל בודקים תעודות זהות לשתי נשים פלסטיניות במעבר סמוך לאל-חאדר,‏ 2003

98פרק 4 עלייתה ונפילתה של ירושלים כבירת פלסטין אוכלוסיית העיר 2007-1967בובות גמלים עם כובעי צה"לבדוכן בשוק העיר העתיקה,‏2007בח'אן-יונס,‏ בשכם,‏ בעזה ובג'נין - המצב הפוך לחלוטיןבירושלים המזרחית,‏ שזכתה לתואר ‏"בירת פלסטין",‏או לפחות בלבה של עיר זו.‏ רחובות העיר העתיקהוסביבותיה והמרכז המסחרי שמצפון לה,‏ שוקקיםיהודים.‏ סוחרים שבני-משפחותיהם נתונים תחת עוצרבחברון - מהם שנהרגו בידי צה"ל - מוכרים טוביןליהודים שמשרתים במילואים בעיר האבות.‏ בעלי-‏עסקים ערבים נושכים שפתיים בזעם כשהטלוויזיהמקרינה תמונות ממבצעי צה"ל בשטחים,‏ אך מקדמיםבחיוך את פני לקוחותיהם היהודים המממנים אתהפעולות הללו במסיהם ומזדהים עמן.‏ אנשים שבתיהםנהרסו בידי פקידי עירייה,‏ מארחים ברחובות העיר אתתומכי הריסת הבתים,‏ את המתכננים כיצד להצר אתצעדיהם של הפלסטינים בירושלים ואת הנוקטים צעדיםדורסניים לשימור הרוב הדמוגרפי היהודי.‏אכן,‏ הרצון להתפרנס הוא שמניע תופעה זו,‏ אך נמצאלה גם נימוק לאומי:‏ שימור הזהות הערבית של ירושלים.‏כבר באינתיפאדה הראשונה,‏ אחרי שביתת מסחר ארוכהבעיר העתיקה ‏)חלקה מלאה וחלקה לחלק משעות היום(,‏קיבל פייסל חוסייני - שהיה הדמות הפוליטית המובילהבעיר עד למותו ב-‏‎2001‎ - את הטענה שההשבתה מביאהלריקון העיר העתיקה מפלסטינים ומחזקת את האחיזההיהודית בעיר.‏ מכיוון שכך,‏ הוא הפך את שיטת הפעולההפלסטינית על ראשה:‏ במקום לסגור את החנויות -לפתוח את השווקים לרווחה.‏ במקום להשאיר את ירושליםבשיממונה - לשהות בה ככל שניתן.‏ אכן,‏ כוונתו היתהשירושלים תימלא דווקא בערבים,‏ אך לכסף אין גבולות,‏והחנויות פותחות את שעריהן בפני כול.‏והיהודים?‏ רבים מהם מתעלמים מכך שהפלסטיניםשבהם הם מתחככים הם אותם פלסטינים שאיתם הםשרויים במלחמה עיקשת,‏ ושחלקם אף צידדו בפיגועיההתאבדות בעיר.‏ הם יכולים לחלוף על חנותו שלאבו אלווליד ולא לדעת שזהו אביו של חסן אלנתשה,‏מחוטפי החייל נחשון וקסמן שנהרג בפעולת החילוץהכושלת.‏ הם יכולים לפסוע מול עלי ג'דה,‏ איש החזיתהעממית שהשתתף בליל הרימונים,‏ מבלי לדעת מיהוהצועד מולם.‏ הם יכולים לקנות פלאפל אצל אביו של‏"מהנדס"‏ החמאס מס'‏ 2, מוחי א-דין שריף,‏ בפינתח'אן א-זית,‏ או לעבור ליד נאצר אלקוס,‏ איש תנזיםפת"ח בעיר העתיקה,‏ מבלי שיעלו על דעתם מיהם.‏ הםדבקים בהפרדה המשפטית בין מעמדם של תושבי מזרחהעיר לבין זה של תושבי השטחים,‏ מסתמכים על רצונםשל הפלסטינים לקיים את משפחותיהם ועל האבטחההכבדה,‏ וממשיכים לפקוד בבטחה את עסקיהם שלאבו-טאהר ולינה,‏ אבו-שוכרי,‏ אבו-חסן ויתר בתיהאוכל בעיר העתיקה.‏מה הביא לניתוק בין מזרח-ירושלים לבין המציאותהפלסטינית הסובבת?‏ שני המאורעות,‏ או התהליכים,‏שהביאו לפגיעה הקשה ביותר בירושלים הערביתובמעמדה כבירת המדינה הפלסטינית העתידית,‏ היוהסכמי אוסלו ואינתיפאדת אל-אקצא.‏ במלים אחרות,‏גם התהליך המדיני וגם הסכסוך המזוין פגעו קשותבקהילה הפלסטינית בעיר ובחִיּותה הפוליטית.‏ אכן,‏ כמוכל הפלסטינים,‏ גם אלה שבירושלים הושפעו מקריסתהתהליך המדיני,‏ אלא שמצבה הייחודי של ירושליםומעמדם הייחודי של תושביה,‏ הביאו אותם להגיבלאירועים בדרך שונה מהתגובה הכלל-פלסטינית.‏ כדילתת תמונה מקיפה על ‏"עלייתה ונפילתה של בירתפלסטין",‏ יסקור חיבור זה את תהליך מיצובה שלירושלים כבירה,‏ מימי הבראשית של הרעיון ועד ימיאוסלו;‏ הוא ידון בהשלכות התהליך המדיני והמאבקהמזוין על חיי הפלסטינים בעיר,‏ ויסיים בניתוח המצב

99הגיאו-פוליטיים הללו הם מתוצאות המלחמה ב-‏‎1967‎‏,‏ וליתר דיוק מתוצאות הסיפוח של שטח העירייההירדנית ושטחים נוספים לירושלים העברית.‏ הסיפוחצירף לקהילת ‏"הירושלמים"‏ כפריים שלא היו חלקממנה,‏ את תושבי מחנה הפליטים שועפאט ואת בניהשבט הבדואי ‏)לשעבר(‏ סוואחרה המצוי בשיפוליהעיר,‏ והגביר את ההגירה החברונית העירה.‏ במליםאחרות:‏ לא מדובר בקהילה שהתגבשה באופן טבעילאורך תקופה ארוכה,‏ אלא בקובץ של פרטים וקהילותשעליהם הוחל החוק הישראלי וזימן להם בהדרגה גורלמשותף.‏ תהליך הפיכתם ליישות פוליטית אחת לאהסתיים מעולם,‏ ובנוסף ליריבויות פוליטיות ולתחרותבין קבוצות-אינטרסים שניתן לזהות בתוך כל אחתמקהילות המשנה,‏ רמת שיתוף הפעולה בין הקהילותשקובצו להן יחדיו אינה גבוהה תמיד.‏כאן ראוי להזכיר שגם הביטוי ‏"הפלסטינים תושבימזרח העיר"‏ אינו חד-משמעי.‏ ברובד המשפטי-‏פוליטי הוא מתייחס לפלסטינים שקיבלו מעמד שלתושבי ישראל מתוקף מגוריהם בתחום המוניציפלי שלירושלים.‏ מבחינה מילולית הוא מתייחס לכל פלסטינישמתגורר בתחומי העיר,‏ גם אם אינו מחזיק בתושבותישראלית.‏ קבוצות אלו אינן חופפות לחלוטין:‏ רביםמבעלי המעמד של תושבי מזרח העיר מתגורריםמחוצה לה,‏ ורבים שאינם מחזיקים בתעודת-זהותישראלית מתגוררים בתחומי העיר למרות הסכנהשייעצרו כשוהים בלתי-חוקיים.‏ הן לפלסטינים והןלישראלים אין נתונים מדויקים על כך,‏ והדבר מביאלעתים לאמירות אבסורדיות.‏ בדיון בעתירת תושבימחנה הפליטים שועפאט,‏ שדרשו להיכלל בתחומי גדרההפרדה,‏ אמר דני תרזה,‏ ראש מנהלת הקמת הגדר,‏כי להערכתו יש במחנה הפליטים כ-‏‎20‎ אלף תושבים,‏וכי במחנה יש עשרות אלפי שוהים בלתי-חוקייםמהשטחים.‏ 2 מטרתו היתה לשכנע את בית המשפט כיעדיף שהחומה תחצוץ בין המחנה לבין ירושלים,‏ אךאנו יכולים ללמוד מכך גם על היעדר מידע על ניידותתושבי העיר ותושבי השטחים באזורים שבשולי העיר,‏ועל הנכונות להשתעשע במספרים על-מנת להשיגתוצאות משפטיות-פוליטיות.‏הנוכחי.‏ אך לפני שניגש לעיקרם של דברים - ארבעהערות,‏ כמעט מיותרות.‏הערה ראשונה:‏ כמו כל חיבור היסטורי,‏ נכתב גםחיבור זה על-פי הבנת המתרחש בנקודת-זמן מסוימת,‏וברי לכל שהמלה האחרונה לגבי עתיד ירושליםטרם נאמרה.‏ אין כל ביטחון כי אחרי ‏"נפילתה"‏ שלאלקודס כבירת פלסטין,‏ לא תבוא תקומתה המחודשת.‏ההערה השנייה נוגעת למונח ‏"כיבוש"‏ שהוזכר במשפטהראשון.‏ בביטוי זה אין הכוונה רק לפעולה הצבאיתשבמהלכה כבש צה"ל את ירושלים המזרחית,‏ אלאלעובדת היותם של תושבי העיר המזרחית תחת כיבושזה ארבעה עשורים.‏ מכיוון שמונח זה שנוי במחלוקת,‏ראוי להבהירו.‏ כידוע,‏ העוסקים במשפט בינלאומיחלוקים בשאלה אם ניתן לראות בירושלים המזרחית‏"שטח כבוש".‏ זה טוען כך וזה טוען כך.‏ 1 טענתי היאשגם בלי לבחון אם השטח הוא ‏"כבוש"‏ מבחינת המשפטהבינלאומי,‏ ניתן לקבוע שהאוכלוסייה הפלסטיניתבירושלים המזרחית נתונה תחת כיבוש,‏ וזאת משניטעמים.‏ הראשון אובייקטיבי:‏ מבחינת מעמדם הם אינםאזרחי המדינה,‏ אינם מיוצגים במוסדות הפוליטיים שלהואינם שותפים בקביעת גורלם.‏ יתרה מכך,‏ המוסד לוהם רשאים לבחור - הפרלמנט הפלסטיני - משולל כלסמכות בירושלים.‏ במלים אחרות,‏ מדובר באוכלוסייהשנשללה ממנה הזכות הפוליטית הבסיסית המבחינהבין אזרח לבין תושב בשטח כבוש.‏ הטעם השני אינומשפטי אלא סובייקטיבי ומעוגן במציאות חייהםשל הפלסטינים בעיר.‏ אדמותיהם מופקעות לטובתההתיישבות היהודית ‏)כ-‏‎23‎ אלף דונם,‏ שליש משטחהעיר המזרחית,‏ הופקעו על-ידי ישראל לשם הקמתשכונות יהודיות(;‏ הם מופלים לרעה בתחום התכנון,‏השירותים העירוניים,‏ בניית מוסדות-חינוך ועוד.‏היותם נתונים תחת כיבוש היא אפוא קביעה עובדתית,‏בעוד שהשאלה אם הדבר הוא חיובי או שלילי - מחויבהמציאות או בגדר מציאות שחייבים לשנותה - נתונהלהכרעתו האישית של כל קורא.‏הערה שלישית נוגעת לביטויים ‏"מזרח-ירושלים",‏‏"ירושלים המזרחית"‏ או ‏"ירושלים הערבית",‏ בהם אנימשתמש לסירוגין.‏ מעבר לכך שביטויים אלה מייצגיםתפיסות שונות לגבי העיר,‏ אין לשכוח שהמושגים‏לפירוט 1 הדעות בסוגיה זו,‏ ראו ר’‏ לפידות,‏ ירושלים - היבטים משפטיים,‏ ירושלים:‏ מכוןירושלים לחקר ישראל)‏‎1997‎‏(.‏‏ציטוט 2 מדבריו בהחלטת ועדת הערר על תוואי גדר ההפרדה בתיק תושבי הכפר שועפאט,‏תושבי מחנה הפליטים שועפאט ואחרים נגד הרשות המוסמכת - משרד הביטחון,‏ בימ”שהשלום בתל אביב בשבתו כוועדת-ערר לפי החוק להסדר תפיסת מקרקעין,‏ תיק ‏)מאוחד(‏ו”ע .73/04 ,72/04 ,405/04

חאג'‏ אמין אלחוסייני,‏ 1935בני זוג ממז'‏ ירושלים בביתםשנהרס ע"י עירית ירושלים בשלבניה בלתי חוקית,‏ 1996100פרק 4 עלייתה ונפילתה של ירושלים כבירת פלסטין אוכלוסיית העיר 2007-1967הערה אחרונה עניינה ‏"פאסיביות פוליטית"‏ המאפיינתאת תושבי מזרח העיר.‏ אין לבלבל מונח זה עם היעדרתודעה פוליטית.‏ אכן,‏ גם תופעה זו קיימת אצל תושביםבמזרח העיר מסיבות שונות,‏ אך היא שולית יחסית.‏ככלל,‏ ניתן לקבוע כי רוב הציבור במזרח העיר הואבעל מודעות פוליטית,‏ מזדהה עם עקרונות הלאומיותהפלסטינית ‏)בנוסח החילוני,‏ המסורתי או הדתישלה(,‏ ומתנגד למה שנתפס בעיניו כעוולות השלטוןהישראלי.‏ עם זאת,‏ לעתים קרובות אין הכרה זו מובילהלפעולה.‏ החלטתו של הפרט להצטרף לפעולה עממיתהמונית,‏ או יכולתה של תנועה לאומית להניע אתההמונים,‏ תלויות בגורמים רבים וביניהם הנזק העלוללהיגרם לפרט מפעילותו,‏ קיומם של מוסדות מארגניםופעילים הזוכים לאמון והסיכוי להשיג את התוצאההמקווה.‏ בתנאים הנוכחיים,‏ בהם לא ברור כלל מהיהחלופה לשלטון ישראל בעיר,‏ מתמעטת המוטיבציהלהיאבק בשלטונה,‏ בין היתר בשל התפיסה כי ‏"מוטבאלף יום תחת שלטון של עושק,‏ מאשר יום אחדבלא שלטון,"‏ כמאמר הפתגם.‏ מנגד,‏ היעדר פעולההמונית אינו מעיד על קבלת המרּות הישראלית,‏ אלאעל היעדר רצון ויכולת להתמודד ישירות במישורהפוליטי.‏ את ההתנגדות למערכת הישראלית מבטאיםהפלסטינים בירושלים במגוון דרכים;‏ אחת הבולטותשבהן היא אי-התחשבות במערכת התכנון המפְלה שלהעירייה,‏ על-ידי מה שנקרא בלשון הרשמית ‏"בנייהבלתי-חוקית".‏ בנוסף קיימת פעילות רבה שמטרתהשימור הזהות הערבית של העיר,‏ חינוך הדור הצעירלערכים לאומיים,‏ וחוגים שונים גם מתכוננים לעימותאפשרי.‏ ניתן להניח כי כאשר יתמזג האינטרס האישיעם זה הלאומי,‏ ובהינתן קיומן של רשתות חברתיות-‏פוליטיות והנהגה עם חזון,‏ תהפוך הפעולה ההמוניתלאפשרית.‏ אלה הם הדברים העומדים ברקע חיבורזה,‏ וזה המקום לפתוח בסקירה היסטורית על עלייתהונפילתה של אלקודס,‏ כבירת פלסטין.‏בירה בהתהוותבעשורים האחרונים של התקופה העות'מאנית היתהירושלים המרכז של סנג'ק שחלש על מרכז הארץודרומה:‏ נפות ירושלים,‏ בית-לחם,‏ חברון,‏ באר-שבע,‏יפו ועזה - אך לא על הארץ כולה.‏ השומרון והגליל היוכפופים למושל ביירות.‏ 3 הבריטים הם שהתוו סופית אתגבולות הארץ,‏ והפכו את פלסטין או את ארץ-ישראלממחוז-חפץ לחבל-ארץ מוגדר,‏ ואת ירושלים קבעוכבירתו.‏ כפי שעשתה ממשלת המנדט,‏ עשו גם המוסדותהלאומיים היהודיים ‏)הוועד הלאומי והסוכנות היהודית(‏והערביים ‏)הוועד הפועל הערבי,‏ המועצה המוסלמיתהעליונה והוועד הערבי העליון(,‏ שקבעו אף הם אתמושבם בירושלים.‏ היה זה אך טבעי לאור מרכזיותה שלירושלים ביהדות,‏ בנצרות ובאסלאם.‏ מנהיג התנועההלאומית הפלסטינית,‏ חאג'‏ אמין אלחוסייני,‏ בן למשפחהירושלמית מובילה,‏ פעל לחזק ולבסס את מעמדה שלהעיר באתוס הפלסטיני והאסלאמי בכלל.‏ ירושליםשל שני העשורים הראשונים לשלטון הבריטי,‏ שימשהלפלסטינים מרכז פוליטי וסמל מגייס כאחד.‏ ניסיונותשל מרכזים מתחרים כשכם,‏ חברון ובמידה פחותה גםיפו,‏ להתחרות בירושלים,‏ עלו בתוהו,‏ ובתהליך לא ארוך3 R. Khalidi, “The Formation of Palestinian Identity: The Critical Years 1917-1923”, in J.Jankowski and I. Gershoni (eds.), Rethinking Nationalism in the Middle East, New York:Columbia UP, (1997) 174.

101שהיה טרוד בהישרדות יומיומית בתקופה הקשה שלאחר הנכבה,‏ אימץ ‏)ולּו באופן חיצוני וחלקי(‏ אתהזהות הירדנית,‏ ושילובן של אליטות פלסטיניות במִנהלהירדני רק סייע בכך.‏ במקביל המשיכו לפעול גורמיםשניסו לשמר את הלאומיות הפלסטינית,‏ וירושלים היתהאחד ממרכזיהם.‏ בשנת 1964 נערך בעיר כנס היסודשל הארגון לשחרור פלסטין ‏)אש"ף(,‏ שנתן תנופה שלממש לרעיון הישות הפלסטינית,‏ ובה בעת הדגיש אתהמחויבות הפלסטינית לעיר.‏ בשלוש השנים שחלפועד מלחמת ששת הימים,‏ התחזקה התנועה הלאומיתהפלסטינית.‏ מפעם לפעם יצאו פעיליה להפגנות ואףהתנגשו עם גורמי הממשל הירדני,‏ וירושלים היתה אחדממוקדי ההפגנות.‏‏כיבוש ישראלי - התעוררותפלסטיניתקיבלו הכול את בכורתה של ירושלים.‏ עד 1937 שימשהירושלים בירה בפועל לפלסטינים,‏ ואז,‏ בשנה השנייהלמרד הערבי הגדול,‏ הוציאו הבריטים את הוועד הערביהעליון אל מחוץ לחוק ותכננו לעצור את המופתי.‏ חאג'‏אמין ברח מהארץ,‏ נדד במדינות שונות,‏ ואיתו נדד גםהמרכז הפוליטי הפלסטיני.‏ התוצאה:‏ בעשור האחרוןשל המנדט היתה ירושלים לפלסטינים סמל מרכזי,‏ אךלא מרכז פוליטי.‏בנובמבר 1947, כשהחליט האו"ם על חלוקת הארץ,‏קיבלה ההנהגה היהודית את העובדה שירושלים לאתהיה חלק מהמדינה היהודית המוצעת.‏ הליגה הערביתוההנהגה הפלסטינית הודיעו על התנגדותן להחלטה,‏ופתחו במלחמה כדי למנוע את יישומה.‏ בשלהיהמלחמה,‏ בספטמבר 1948, הכריזו חאג'‏ אמין ועמיתיועל הקמת ממשלת כל-פלסטין,‏ בניסיון אחרון לכונןישות פלסטינית עצמאית.‏ בהחלטה נאמר כי עזה היאמקום מושבה הזמני של הממשלה,‏ וכי בירת פלסטיןההנחה שרווחה בקרב הערבים הלאומיים בכללהיא ירושלים.‏ אכן,‏ בתקופה המודרנית היו הפלסטיניםוהפלסטינים בפרט,‏ על-פיה מלחמה נגד ישראל תובילהראשונים להכריז על ירושלים כעל בירתם.‏ ישראללשחרור כל פלסטין - דהיינו,‏ לחיסול הישות הציונית -הכריזה על כך רק בדצמבר 1949 ואז גם העבירה אתהוכחה כמשאלת-לב חסרת-בסיס.‏ בתום מלחמת ששתמוסדות השלטון אל העיר.‏הימים,‏ מצאו עצמן מצרים,‏ סוריה וירדן מובסות,‏ בעודאלא שהמציאות הפלסטינית היתה שונה תכליתשצה"ל מחזיק בסיני,‏ ברצועת-עזה,‏ ביהודה,‏ בשומרוןהשינוי מהצהרות המנהיגים.‏ לא זו בלבד שירושליםוברמת הגולן.‏ כבר אז החלו להתגלע חילוקי-דעותלא הפכה לבירת פלסטין,‏ אלא שהעיר גם לא ניתנהבציבור הישראלי בשאלת עתיד השטחים שנכבשו,‏תחת ריבונות פלסטינית,‏ שכן הפלסטינים ומדינות-‏וממשלות ישראל לא גיבשו מדיניות אחידה בשאלה זו,‏ערב הובסו במלחמה,‏ ממשלת כל-פלסטין היתהפרט לסוגיה אחת והיא סוגיית ירושלים.‏ עוד ב-‏‎28‎ ביוניממשלה על הנייר בלבד,‏ וחזון המדינה הפלסטינית1967 החליטה הממשלה על הרחבת תחומי ירושליםלא קרם עור וגידים.‏ בפועל הכריזה ירדן על ממשללשטחי ירושלים הירדנית ושטחים של מועצות מקומיותצבאי בחלק המזרחי של העיר שהיה תחת שליטתסמוכות.‏ בסך הכול הוגדל שטח העיר מכ-‏‎38‎ קמ"רהלגיון,‏ וב-‏‎1950‎ סיפחה אותו רשמית,‏ כמו את יתרלכ-‏‎108‎ קמ"ר.‏ בתחום הנוסף,‏ של כ-‏‎70‎ קמ"ר,‏ ישבההגדה המערבית,‏ לתחומי ממלכת ירדן.‏ בתקופה זואוכלוסייה פלסטינית בת כ-‏‎70‎ אלף איש שקיבלו מעמדהלכה ירושלים הערבית וירדה ממעמדה המוביל,‏ הןשל תושבי-קבע בישראל ותעודות-זהות ישראליות.‏מפאת מצבה הגיאו-פוליטי כעיר-קצה והן כתוצאהההתנגדות של תושבי מזרח-ירושלים לכיבוש הישראלי4ממדיניות ירדנית מכּוונת.‏באה לידי ביטוי מייד לאחר הכיבוש.‏ שני פנים היובתקופת השלטון הירדני בעיר )1967-1949( שאפהלהתנגדות זו:‏ הפן הפוליטי התבטא בהקמת המועצההממלכה לערער את הזהות הלאומית הפלסטיניתהמוסלמית העליונה,‏ שנוסדה בירושלים ביולי 1967ולהחיל את הזהות הירדנית על תושבי הגדה המערביתופעלה במישור המדיני בפרסום גילויי-דעת,‏ הכרזהוירושלים.‏ הפגיעה במעמד ירושלים נועדה בין היתר,‏על שביתות וכיוצא בכך.‏ ישראל פעלה במלוא הכוחלהשיג מטרה זו.‏ חלק משמעותי מהציבור הפלסטינינגד גוף זה,‏ וראשי המועצה גורשו מהארץ.‏ המישורהשני היה המישור הצבאי:‏ תנועת הפת"ח,‏ ובמקביל גםראו גם מאמרו של ד'‏ רובינשטיין בקובץ זה.‏ 4

102פרק 4 עלייתה ונפילתה של ירושלים כבירת פלסטין אוכלוסיית העיר 2007-1967החזית העממית וגופים קטנים יותר,‏ החלו להקים חוליותבירושלים,‏ ברצועת-עזה ובגדה המערבית.‏ מערכה יעילהשל שירות הביטחון הכללי וצה"ל,‏ הצליחה לנטרל אתהמפקדות של ארגונים אלה בשטחים,‏ והם חזרו לפעולמחוץ לשטח שבשליטת ישראל.‏ חשוב לשים לב לכךשבכרוז הייסוד של המועצה המוסלמית עלתה הקריאהלהשיב את ירושלים לשלטון ירדן,‏ ורעיון המדינההפלסטינית כלל לא הוזכר בה,‏ וזאת מכמה סיבות:‏ התנועההלאומית הפלסטינית היתה אז בשלב של בנייה-מחדש,‏והציבור הפוליטי והכללי היו חלוקים כאחד בשאלת עתידהיישות הפלסטינית.‏ מקימי המועצה המוסלמית,‏ שבאומזרמים פוליטיים שונים ‏)כולל האליטות הפרו-ירדניות(,‏סברו כי נכון יותר יהיה לקרוא להשבת הריבונות הירדנית,‏ואז לדון מחדש ביחסים בין שתי הגדות.‏ סיבה שנייה לאי-‏הזכרת מדינה פלסטינית היתה שירדן היא גוף מדיני -הריבון הקודם בשטח - ולפיכך נראה אז שיש סיכוי רביותר שדרישה כזו תתקבל על דעת הקהילה הבינלאומית.‏מנגד,‏ כדאי לשים לב לכך שהפעולה המהירה שנקט פת"חלהקמת מפקדות וחוליות בירושלים ובגדה המערבית ימיםספורים לאחר הכיבוש,‏ נועדה בין היתר למנוע את החזרתהשטחים לירדן,‏ דבר שהיה סותם את הגולל על השאיפות5הלאומיות הפלסטיניות,‏ בנוסח הפת"חי שלהן.‏כאמור,‏ תוך זמן לא רב,‏ ותוך שימוש בעליונותההצבאית והמודיעינית ובחוקי-חירום,‏ הצליחה ישראללרסק את ההתנגדות הראשונית לכיבוש,‏ אם כי לאלמנוע אותה כליל.‏ האפשרויות הכלכליות שנפתחובפני כלל תושבי השטחים - בעיקר בתחום התעסוקה -והענקת התושבּות הישראלית לפלסטינים במזרח העיר,‏סייעו אף הן להשקטת הרוחות.‏ במקביל פעלה ישראללחיזוק אחיזתה במזרח העיר,‏ ובהנעת אוכלוסייהיהודית לעבר השטחים שסופחו לעיר.‏ שכונות-ענקליהודים הוקמו באזורים אלה על אדמות שהופקעוברובן מערבים,‏ ובתהליך מתמשך הצליחה ישראללהגיע לכך שכמחצית מתושבי השטח שסופח לעירהם יהודים.‏ השכונות היהודיות חצצו בין השכונותהערביות במזרח העיר,‏ וכך פיצלו את המרחב הערבי,‏ובמקרים רבים יצרו חיץ בין השכונות הערביות שלהעיר לבין הגדה המערבית.‏ כך שונתה מפת העיר ללאהכר.‏ באותה עת הגבילה ישראל את הבנייה הערביתבירושלים,‏ ועודדה יציאת אוכלוסייה ערבית אל מחוץלגבול המוניציפלי של העיר.‏ 6 אלה היו שני המישוריםהמרכזיים של המאבק הלא-אלים בירושלים:‏ המאבקהמרחבי והמאבק הדמוגרפי.‏בשנים שאחרי 1967 המשיכה ירדן בניסיונה לשמר אתהשפעתה בירושלים,‏ בין היתר באמצעות תשלום שכרםשל כלי הקודש ‏)על-ידי משרד ההקדשים,‏ הווקף(,‏ ע"ימימון שכר המורים והפקידים ומתן מענקים לעורכי-דיןשהחרימו את המערכת הישראלית,‏ תוך ניצול היותה שערהיציאה העיקרי של תושבי ירושלים והגדה אל מחוץלישראל.‏ העובדה שהפלסטינים בעיר,‏ ובגדה בכלל,‏נשאו דרכונים ירדניים,‏ סייעה לממלכה לשמר את זיקתםאליה.‏ אלא שאש"ף הלך והתחזק כל אותה עת,‏ בין היתרבזכות הצלחתו להציב את הבעיה הפלסטינית על סדרהיום הבינלאומי,‏ ובשנת 1974, בוועידת הליגה הערביתברבאט,‏ זכה להכרה כלל-ערבית כנציג הלגיטימי היחידשל העם הפלסטיני.‏ באופן טבעי גרם הדבר להתחזקותתומכי אש"ף בשטחים,‏ ויותר אנשים החלו לאמץ אתהזהות הפלסטינית מבית-מדרשו של אש"ף.‏אלא שתמורות אלו לא הביאו לשינוי מיידי בהתנהלותהפלסטינים במזרח העיר.‏ בודדים ביותר לקחו חלקבמאבק המזוין,‏ שהיה אז דרך הפעולה היחידה כמעט שלהפת"ח.‏ התפיסה שפיתחו תושבי ירושלים והשטחים,‏היתה התפיסה של צֻמוד - אחיזה איתנה בקרקע.‏ ישהמכנים אותה ‏"הדרך השלישית"‏ - היא דרך הביניים ביןהמאבק המזוין ובין הכניעה לישראל.‏ עיקרה של תפיסהזו הוא שתפקידם של תושבי השטחים אינו להילחםבישראל - מכיוון שאינם מסוגלים לעשות זאת - אלאלהיאחז באדמתם,‏ לשמור על זהותם הלאומית ולהימנעמשיתוף-פעולה עם המוסדות הישראליים באופן הגורםנזק לעניין הלאומי.‏ כוח המשיכה של תפיסה זו הואמובן:‏ היא אפשרה לחיות בירושלים תחת שלטון ישראל,‏מבלי לוותר על הפריבילגיות הכרוכות בכך,‏ ובה בעת לאלנתק את הזיקה ללאומיות הפלסטינית.‏ במלים אחרות:‏היא אפשרה להרגיש פלסטיני נאמן מבלי לאחוז בנשק.‏כיוון שכך,‏ המשיכו הפלסטינים לעבוד אצל מעסיקיהםהישראלים,‏ להשתמש בשירותים שהציעה המערכת‏התזכיר 5 בדבר כינון המועצה,‏ מצוטט אצל ד’‏ פרחי,‏ ‏“המועצה המוסלמית במזרח ירושליםוביהודה ושומרון מאז מלחמת ששת הימים”,‏ המזרח החדש,‏ כ”ח:‏ 1-2 ‏)תשל”ט(‏ 20; וראוהמאמר כולו על הרכב המועצה וגירוש כמה מאנשיה.‏ על מאבק השב”כ בפת”ח והרשתותשהקים בירושלים ומקומות אחרים בקיץ 1967 ראו ד’‏ רונן,‏ שנת שב”כ:‏ ההיערכות ביהודהושומרון,‏ שנה ראשונה.‏ תל-אביב,‏ משהב”ט )1989(.‏מנהל 6 מקרקעי ישראל באמצעות יחידת משנה שנקראה ‏“איגום”‏ היה הגוף עליו הוטלההמשימה,‏ שהצלחתה היתה חלקית בלבד.‏ ר’‏ הערה 13 להלן.‏

הישראלית,‏ ולעתים אף לקיים קשרים חברתיים עם 103ישראלים - מבלי לוותר על זהותם הלאומית.‏גם ברמה המוסדית לא חלו תמורות משמעותיותבעקבות התחזקות אש"ף,‏ ובשטחים לא קמו בשנותה-‏‎70‎ מוסדות רבים שהיו מזוהים עם הארגון.‏ סיבה אחתלכך היתה העין הפקוחה של השלטונות הישראליים,‏שפעלו למנוע כל התארגנות.‏ סיבה שנייה היתה הנוחּותהיחסית בה חיו תושבי השטחים,‏ וביתר-שאת תושבי-‏ירושלים,‏ שכבר הפנימו את יתרונות החיים תחת שלטוןישראל ‏)והכוונה היא בעיקר לאפשרויות תעסוקהולקצבאות הביטוח הלאומי(.‏ סיבה שלישית קשורהלמערך היחסים הפנים-פלסטיני:‏ הנהגת אש"ף נמנעהמתמיכה במוסדות שקמו בשטחים,‏ מחשש שאלה יצברועצמה וינקטו עמדה עצמאית בשאלת היחסים עםישראל.‏ וכך,‏ אפילו החלטת המל"פ של אש"ף משנת1973 לתמוך במוסדות לאומיים בשטחים,‏ נותרה על7הנייר בלבד.‏מי שניסה למלא את הוואקום המוסדי הזה היו תנועותהשמאל,‏ ובראשן המפלגה הקומוניסטית שלא היתה אזחלק מאש"ף.‏ בהיותם מאורגנים יחסית - מורשת מימיהשלטון הירדני - ובעלי מסורת של התארגנות חשאית,‏החלו הקומוניסטים להקים רשתות חברתיות-פוליטיותבאמצעות ועדות מקומיות ואיגודי עובדים,‏ בניסיוןלהקים רשת כלל-ארצית.‏ עיקר הצלחתם היתה באזוררמאללה-ירושלים,‏ שם היתה המפלגה חזקה יחסית.‏ גםישראל וגם אש"ף עקבו אחר פעילותה ושאפו לבלום8את פעולתה.‏באותה עת עצמה - המחצית השנייה של שנות ה-‏‎70‎- החלו גם גורמים אסלאמיים - ובעיקר האחיםהמוסלמים - בתהליך של בניית מוסדות.‏ הם נשענועל תמיכה ירדנית חלקית ‏)"האחים"‏ הקפידו אזלשמור על אפיקי תקשורות עם הממסד הירדני(‏ ועלכספים שהגיעו ממדינות המפרץ של ‏"עידן הנפט".‏הם הצליחו להשתלט על מנגנון הווקף בירושליםוהשקיעו במוסדות חינוך,‏ מגני-ילדים ועד מכללותדתיות להשכלה גבוהה.‏ הר הבית היה לאחד ממוקדיפעילותם.‏ עיקר מעייניהם היה נתון לדעוה,‏ קריאה‏על 7 תקופה זו ר’‏ אצל ה’‏ פריש,‏ ‏“ממאבק מזוין לגיוס פוליטי:‏ תמורות באסטרטגיה שלאש”ף בשטחים”,‏ בתוך ג’‏ גילבר וא’‏ ססר ‏)עורכים(,‏ בעין הסכסוך:‏ האינתיפאדה;‏ הקיבוץהמאוחד,‏ תל-אביב ‏)תשנ”ב(‏ 67. - 408 שם.‏לאסלאם ‏)"החזרה בתשובה"(,‏ ללא סדר-יום פוליטי9מוגדר ומבלי שייקחו חלק פעיל במאבק נגד הכיבוש.‏את תוצאותיה החברתיות והפוליטיות של פעילות זואפשר היה לראות רק כעשור שנים מאוחר יותר.‏בתקופה זו לא היה הפת"ח מעורב עדיין בפעילותפוליטית ‏)להבדיל מפעילות צבאית(‏ בשטחים.‏ רקבראשית שנות ה-‏‎80‎‏,‏ בלחצם של אסירים משוחררים,‏החל גם הפת"ח לפתח מוסדות פוליטיים בירושלים,‏בגדה וברצועה.‏ אותם אסירים הגיעו למסקנה שבכדילגייס ציבורים רחבים למאבק הלאומי,‏ יש להציגבפניהם אפשרויות-פעולה נוספות מעבר למאבק המזוין.‏הצעה זו עלתה בקנה אחד הן עם התפיסה שהתגבשהאז בקרב הנהגת אש"ף ‏)שישבה אז בלבנון(‏ להשתלבבתהליך המדיני ולפתח את קשרי הארגון עם ארה"ב,‏ הןעם תפיסת הצֻמוד בה דגלו רבים מתושבי השטחים,‏ הןעם הצורך שעלה בפת"ח להתמודד עם פעילות הזרמיםהמתחרים - השמאל והאסלאמיסטים.‏ אלא שהפת"חהוליך את רעיון הצֻמוד צעד נוסף קדימה:‏ הצֻמוד אינועניין אישי בלבד אלא עניין לאומי,‏ ומוטב שייעשהבמסגרת המוסדות הפלסטיניים הלאומיים.‏ בראייה זוהקים הפת"ח את השביבה - ארגון הנוער של התנועה- את תאי הסטודנטים ‏)שביבה טלאביה(,‏ את האיגודיםהמקצועיים,‏ איגודי הנשים והוועדות המקומיות.‏ואכן,‏ שנות ה-‏‎80‎ הראשונות היו שנים של פריחהלמוסדות הפלסטיניים בירושלים,‏ שהסתמכו לא מעטעל כספי הסיוע שהגיעו ממדינות-ערב בעקבות ועידתבגדאד ‏)כחלק מצעדי התמיכה בפלסטינים,‏ בעקבות9 י'‏ זילברמן,‏ אסלאם רדיקלי פלסטיני בירושלים.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים..)1993(ערפאת באו"ם,‏ 13.11.1974

104פרק 4 עלייתה ונפילתה של ירושלים כבירת פלסטין אוכלוסיית העיר 2007-1967הסכם השלום הישראלי-מצרי(.‏ הפת"ח הצליח אזבמקום בו נכשלו הקומוניסטים,‏ ולרשתות שהקים היתהפריסה כלל-ארצית.‏ הצלחתו התאפשרה בזכות היוקרהשצבר כמוביל המאבק הפלסטיני לעצמאות מאז קרבכראמה )1968(, בזכות ההכרה הבינלאומית בה זכה‏)שהתבטאה בהזמנת ערפאת לאו"ם עוד ב-‏‎1976‎‏(,‏בזכות גישתו האוהדת לדת ‏)המסורתיות של החברההפלסטינית הקשתה על התפשטות תנועות השמאל(‏ -ובזכות כספי ועידת בגדאד שהועמדו לרשותו.‏ירושלים עמדה באותה עת במרכז הפעילות הפוליטיתהפלסטינית.‏ סיבה אחת לכך היא מרכזיותה שלירושלים בתודעה הפלסטינית ובמרחב הפלסטיני.‏ סיבהשנייה נעוצה בחופש ההתארגנות במזרח העיר,‏ כתוצאהמהחלת החוק הישראלי ומהיעדר ממשל צבאי.‏ עבורהמוסדות הלאומיים שקמו בשנות ה-‏‎80‎‏,‏ היה זה נכוןפוליטית ונוח מעשית לקבוע את מושבם בירושלים.‏כך הפכה ירושלים למוקד הפוליטי הפלסטיני הראשוןבמעלה:‏ בה יצאו לאור היומונים החשובים,‏ אלפג'רואלשעב שמומנו על-ידי אש"ף ‏)כמה מבכירי הפת"חבעיר עבדו בעיתונים אלה בשלב כלשהו של חייהם(,‏העיתון המתחרה אלנהאר שהיה מקורב לירדן,‏ והעיתוןהוותיק אלקודס שעקב אחרי הקונצנזוס הפלסטיניוביטא בשנות ה-‏‎80‎ את הבחירה הכלל-פלסטיניתבאש"ף.‏ גם מוסדות התרבות החשובים הוקמו בעיר.‏נוסדה בה התאחדות האמנים הפלסטינים,‏ התאחדותהסופרים הפלסטינים,‏ התיאטרון הלאומי הפלסטיני אל-‏חכוואתי,‏ איגודים מקצועיים ארציים,‏ ועוד.‏ פגישות שלההנהגה הלאומית התקיימו בעיר,‏ והיתה זו התקופה בההפכה ירושלים לבירה בפועל של המדינה הפלסטיניתשבדרך.‏ ביטוי תקציבי למרכזיותה של העיר היתהבכך שמתוך כ-‏‎160‎ מליון דינר שהוזרמו לפלסטיניםבשטחים באמצעות הוועדה הירדנית-אש"פית לתמיכה10בצֻמוד,‏ קיבלו המוסדות בירושלים כ-‏‎38%‎‏.‏העלייה בהזדהות עם אש"ף מאמצע שנות ה-‏‎70‎‏,‏ באה לידיביטוי בבחירות המוניציפליות שנערכו בגדה המערביתב-‏‎1976‎‏,‏ אז עלה כוחם של תומכי אש"ף באופן משמעותי.‏ירושלים היתה יוצאת-דופן מבחינה זו:‏ עיריית ירושליםהערבית פורקה ב-‏‎1967‎‏,‏ ולתושביה לא היתה אפשרותלבחור הנהגה עירונית משלהם.‏ אכן,‏ תושבי ירושליםהערבים קיבלו את הזכות לבחור ולהיבחר לעירייתירושלים,‏ אלא שהמוסדות הפלסטיניים הלאומיים ראובהשתתפות בבחירות הכרה בסיפוח מזרח-ירושלים,‏ורשימות ערביות נמנעו מלהתמודד.‏ בין התושביםהפלסטינים היו שנהגו לבחור לעירייה,‏ אך לרוב היתהזו השתתפות מטעמי תועלת,‏ שנותבה על-ידי אישיםשהיו קשורים לעירייה או לרשימות פוליטיות.‏ מכיווןשכך,‏ לפלסטינים בירושלים - להבדיל מהפלסטיניםבשטחים - לא היתה הנהגה נבחרת.‏ את החלל הזה מילאאש"ף באמצעות אחד מאנשיו הבולטים,‏ פייסל חוסייני,‏שהקים את משרדו באחד המבנים של משפחתו,‏ שנודעבשם ‏"אוריינט-האוס".‏דומה שלא קם איש כחוסייני כדי לעמוד בראשהממסד הפוליטי המתחדש בעיר.‏ בן למשפחת ההנהגההירושלמית הוותיקה חוסייני - על האצטלה הדתיתהכרוכה בכך - בנו של עבד אל קאדר אלחוסייני,‏ המפקדהצבאי של הכוחות הפלסטיניים במרחב ירושליםבמלחמת 1948 ‏)"הג'יהאד הקדוש"(‏ שנפל בקרב עלהקסטל;‏ פעיל בתנועת ‏"הלאומיים הערביים"‏ הפאן-‏ערבית בראשית שנות ה-‏‎60‎ ובאש"ף בירושלים לפני1967; מראשוני המצטרפים למאבק המזוין של ערפאתמייד לאחר מלחמת ששת הימים,‏ ואדם נקי-כפייםשחי בתוך עמו - הצליח חוסייני להקים את התשתיתהפוליטית של פת"ח בירושלים.‏ כוונתו היתה,‏ ככלהנראה,‏ לפעול ברמה הארצית,‏ אך המגבלות שהטילועליו גורמי הביטחון הצרו את צעדיו,‏ והוא מצא עצמומתמקד בירושלים.‏לקראת אמצע שנות ה-‏‎80‎ היתה האוכלוסייה בירושליםכפולה כמעט מגודלה בעת הכיבוש - כ-‏‎130‎ אלף נפש- ושונה במאפייניה.‏ השינויים התבטאו גם במבניםהפוליטיים.‏ כוחן של המשפחות האריסטוקרטיות הלךותש.‏ ההגירה החברונית לירושלים הפכה את הירושלמיםהמקוריים למיעוט בעירם.‏ ההשכלה הגבוהה הפכהנחלת הכלל והופקעה מידי משפחות העלית.‏ שיעורהילודה הנמוך במשפחות אלו בהשוואה למשפחותהחברוניות ולמשפחות הכפריות שחיו במרחב שהוכללבתחומי העיר,‏ הפחית את משקלן עוד יותר,‏ והפוליטיקההמקומית הפכה מפוליטיקה של אליטות לפוליטיקהעממית.‏ חוסייני ידע לפעול במציאות החדשה.‏ יחד עםחבריו לפת"ח הוא הקים סניפים ‏)מואקע(‏ של התנועהבכל אחת משכונות העיר ובכפרים הסמוכים,‏ והנהגת10 A. Latendresse, Jerusalem: Palestinian Dynamics, Resistance and Urban Change1967-1994. Jerusalem: Passia (1995), pp. 43.

המחוז ‏)אקלים(‏ כללה את נציגי המואקע הללו יחד עם 105נציגי האיגודים המקצועיים,‏ ארגוני הנשים וארגוניהסטודנטים.‏ רשתות אלו היוו את מה שזכה לכינויתנזים ‏)ארגון(.‏ כך זכו כל בני הפת"ח וכל ‏ּפלחי הציבורבירושלים לייצוג הולם על בסיס תרומתם לתנועה,‏ ללאהבדל מוצא ומעמד.‏ כך צמחו אישים כמו רדואן אבועיאש וחאתם עבד אלקאדר - שניהם ממשפחות פליטים- והגיעו לעמדות בכירות בפת"ח בירושלים.‏ חוסייניעצמו נהנה משילוב של ייחוס משפחתי עם פעילותפוליטית,‏ וכמעט שלא היו עוררין על מנהיגותו.‏החזון של רשת התנזים היה להקים בעיר קהילה פוליטית.‏ירידת מעמדה של המנהיגות הוותיקה,‏ והתפיסה הא-‏פוליטית של חלק מן המנהיגות המסורתית המקומית‏)מוח'תארי השכונות והכפרים,‏ ראשי המשפחות(‏ יצרוחלל שאליו נכנס הדור החדש של פעילים פוליטיים.‏אלה הקדישו חלק ניכר ממרצם לארגון פנימי של החברההמזרח-ירושלמית,‏ לאו דווקא למאבק ישיר בישראל.‏מהלך זה כלל חיזוק המודעּות הפוליטית ‏)תועיה(‏ שלהציבור ובעיקר של הצעירים,‏ והרחבת הרשתות לעברקהלים שהיו בעבר רחוקים מפעילות כלשהי.‏ הם גםניסו ליצור מחויבות של המשפחות הירושלמיותהגדולות כלפי הרעיון הפלסטיני הלאומי.‏ היה זה מהלךלא פשוט,‏ שהצלחתו היתה חלקית בלבד.‏מכל מקום,‏ עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר1987, היו רשתות הפת"ח,‏ למרות שלא היו ותיקותבשטח,‏ פרוסות בכל רחבי השטחים ובכל שכונותמזרח-ירושלים.‏ אחרי הגל הראשון של ההפגנותההמוניות,‏ הכריזו הסוחרים ברחבי הגדה המערבית עלשביתה כללית.‏ אחת העילות לשביתה - ששימשה גםזרז לגיוסם של הסוחרים למאבק הלאומי - היה הטלתהמע"מ על סוחרי השטחים.‏ סוחרי מזרח-ירושליםהשתתפו בשביתה,‏ ובמידה מסוימת אף הובילו אותה.‏אלא שהתגייסותם נבעה מאיום אחר:‏ בדצמבר 1987הודיע אריאל שרון כי הוא מעתיק את מגוריו אל העירהעתיקה בירושלים,‏ וסוחרי מזרח העיר,‏ שחברו לנציגותהמקומית של הנהגת האינתיפאדה,‏ הכריזו על שביתתמסחר שנמשכה 41 יום למרות מאמצי כוחות הביטחוןלשבור אותה.‏ 11 זה היה טקס החניכה של סוחרי מזרחהעיר במאבק הלאומי,‏ שהונעה על ידי חששם מנישולם‏ר’‏ 11 בהרחבה ס'‏ תמארי,‏ ‏“בעלי חנויות,‏ רוכלים וההתנגדות העירונית באינתיפאדה”‏ בתוך:‏ ש’‏סבירסקי וא’‏ פפה ‏)עורכים(,‏ האינתיפאדה:‏ מבט מבפנים,‏ תל-אביב )1992(, עמ’‏ 103. - 87ההדרגתי על ידי גורמים יהודיים המנסים לייהד אתהעיר העתיקה.‏ גם מבלי להכיר את מסמכי מִנהל-‏מקרקעי-ישראל ויחידת ‏"אגום"‏ שהוקמה כדי לשבוראת הנוכחות המוסלמית בעיר,‏ הם לא התקשו לעמוד12על כוונותיה של ישראל ‏)הרשמית והבלתי רשמית(.‏פן אחר של האינתיפאדה בעיר היה ההפגנות ההמוניותבשכונות.‏ התנזים הוכיח את כוחו,‏ שכן בלא ההתארגנותשהחלה שנים ספורות קודם לכן,‏ לא ניתן היה לשמר אתהלהט של תחילת האינתיפאדה ולא היה בנמצא מאגרשל פעילים-מנהיגים שיכווינו את הציבור גם אחרי‏על 12 ‏“אגום”,‏ יחידת בת של ממ”י שהוקמה בראשית שנות ה-‏‎70‎‏,‏ הוטל בין היתר לפעוללהוצאת אוכלוסייה ערבית מהעיר העתיקה ‏“ולפצח גרעין המגורים המוסלמי שבתחומיהעיר העתיקה...ע”י עידוד נדידת אוכלוסין לאזור בית חנינה,‏ בידו,‏ בית סוריכ מחד,‏ וע”יעידוד הגירה לחו”ל - מאידך".‏ ראו ב’‏ לובטקין,‏ מנהל אגף בעלות ורישום במנהל-מקרקעי-‏ישראל לסמנכ”ל ממ”י אורי בידץ,‏ ‏“דו”ח שנתי - אגום לשנים 1973-1974”, נספח 2 ‏]ללאמספרי עמודים,‏ בידי המחבר[.‏הנפת דגל אש"ף על האוריינט-‏האוס עם חתימת הסכמי אוסלו,‏13.9.1993

106פרק 4 עלייתה ונפילתה של ירושלים כבירת פלסטין אוכלוסיית העיר 2007-1967שנעצרה השורה הראשונה של ההנהגה.‏ פן שלישי שלהאינתיפאדה היה הפגיעה בישראלים,‏ ברכוש ישראליובסמלי השלטון הישראליים באזורים הערביים שלהעיר.‏ אכן,‏ מעבר להצהרה שחרתה האינתיפאדהעל דגלה,‏ שהפלסטינים אינם מוכנים לשאת עוד אתמרות ישראל,‏ היה בה גם ניסיון להינתק מהמוסדותהישראליים ולסמן את גבולות הטריטוריה הפלסטינית.‏אלא שלהנהגה המקומית של הפת"ח קמו שני מתחריםבמישור הארצי:‏ האחד היה הנהגת אש"ף בחו"ל,‏ששאפה ליטול לידיה את זמם האירועים,‏ והשני היהתנועת החמאס שקמה במקביל לאינתיפאדה והתבססהעל תשתית האחים המוסלמים שהיתה פרוסה בכלרחבי השטחים.‏ ההחלטה האסטרטגית שקיבלה מפקדתהאינתיפאדה ‏"ּבִפנים",‏ היתה להכפיף עצמה להנחיות שלמפקדת אש"ף בתוניס.‏ מנגד,‏ ניסיונותיה להטיל מרות עלהחמאס לא עלו יפה.‏ כך פעלו בשטח בעת ובעונה אחתשתי מפקדות:‏ המפקדה המאוחדת והנהגת החמאס.‏באינתיפאדה הראשונה החזיק הפת"ח בבכורה.‏ ירושליםהיתה אחד ממוקדי הקשר שבין השטחים לבין תוניס,‏וחברי המפקדה בעיר הפכו לחברים בכירים בהנהגתהאינתיפאדה.‏ ביטוי לכך נמצא בהחלטה לצרף תושבישטחים לוועד המרכזי של הפת"ח,‏ שמנה 21 חברים.‏נציג אחד היה ראש התנזים ברצועת-עזה,‏ זכריא אלאגא,‏והנציג השני היה פייסל חוסייני,‏ ראש הפת"ח בגדההמערבית.‏ המינויים אמנם לא פורסמו מחשש למעצרםבידי ישראל,‏ אך פעילי השטח ידעו היטב למי מתייחסתהידיעה על צירוף שני אישים מן השטחים לוועד.‏ 13 שיתוףנציגי השטחים בוועד המרכזי הביע הערכה לפועלם,‏ אךגם הכפיף אותם למסגרת של אש"ף-חוץ.‏אבל ככל שנתמשכה האינתיפאדה,‏ כן פחתה השתתפותההמונים בה.‏ בירושלים היא לא האריכה ימים ממילא.‏התגובה הנוקשה של גורמי הביטחון שמה קץ להפגנותההמוניות תוך שבועות ספורים,‏ ונטל הפעולה עברלבודדים שהציתו מכוניות,‏ יידו אבנים ובקבוקי תבערה,‏ויצאו לפגוע ביהודים כשסכין בידיהם.‏ כתוצאה מכךהפחיתו הישראלים את ביקוריהם בעיר המזרחית,‏ותחושת העצמאות של הפלסטינים גברה,‏ חרף המחירהכלכלי שהיה כרוך בכך.‏ תחום נוסף בו נרשמההצלחה מסוימת היה בהתנתקות מהשלטון הישראלי:‏בכפרים ובשכונות קמו ועדים שייתרו את הצורך לפנותלמשטרה במקרים של סכסוכים.‏ עם זאת,‏ רמת הנתק לאהיתה גבוהה כבשטחים.‏ פקידים ערבים המשיכו לעבודבעיריית ירושלים וברשויות המס,‏ ובניגוד לשוטריםמהשטחים - שכמעט כולם התפטרו ממשטרת ישראל- המשיכו שוטרים פלסטינים רבים לשאת בתפקידםבמשטרת ירושלים.‏ היה בכך ביטוי מוחשי למצבההמיוחד של עיר זו.‏ החלטת המוסדות הפלסטיניים בעירשלא להשבית את המסחר ברחובותיה,‏ בניגוד ליתר עריהגדה והרצועה,‏ הדגישה עוד יותר את ייחודה.‏שיחות מדריד )1991( סימנו את סיומה של האינתיפאדההראשונה ואת תחילת התהליך המדיני בין ישראללפלסטינים.‏ הניסיון הישראלי למנוע נציגות ירושלמיתלשיחות לא צלח,‏ ופייסל חוסייני השתתף בהן ‏)אםכי לא כנציג העיר(.‏ ירושלים המשיכה לעמוד במרכזהפעילות הפוליטית הפלסטינית.‏ בתחומה נפגשוהחברים הפלסטינים לצוותי המשא ומתן,‏ אליה הגיעובכירים אמריקנים למפגשים עם הנהגת השטחים,‏ ובההקימו אנשי-מקצוע פלסטינים את הוועדות המקצועיותשסייעו לצוותי המשא ומתן.‏ היתה זו שעתה הגדולה שלירושלים כבירת פלסטין.‏ אישים בינלאומיים פקדו אתהאוריינט-האוס,‏ מאבטחים נעו עם פייסל חוסייני באשרהלך,‏ צוות העובדים של האוריינט-האוס צמח באופןמשמעותי ומחלקותיו התרחבו.‏ מטה אש"ף בירושלים,‏כפי שכינוהו רבים,‏ ששימש מקור סמכות לתושביירושלים וסביבתה,‏ סייע להם בעניינים פוליטיים,‏ארגוניים ומשפטיים,‏ הפך למוסד בינלאומי.‏ במקבילהמשיך פייסל חוסייני לרכז את הפעילות הפוליטיתבעיר עצמה.‏ חלקה - כמו הניסיון להיאבק בהתנחלותהיהודית בסילואן ובאתרים אחרים במזרח העיר -נעשה בתיאום עם גורמים פוליטיים ישראליים.‏ פעולותאלו לא זכו להצלחה,‏ אך נתנו לגיטימציה פלסטיניתלפעילות ישראלית-פלסטינית משותפת בעיר.‏בירה בדעיכהסיומה של האינתיפאדה,‏ והתהליך המדיני בין ישראללפלסטינים שהוביל להסכמי אוסלו )1993(, סימנואת תחילת דעיכתה של ירושלים כבירת המדינההפלסטינית העתידית.‏ ההתעקשות הישראלית שלאלתת כל סמכות לרשות הפלסטינית בעיר,‏ נשאה פירות.‏ראיון עם חבר הנהגת האינתיפאדה בירושלים,‏ 31 יולי 2006. 13

107למרות התנגדות הנהגת ‏"הפנים"‏ ובראשה פייסלחוסייני,‏ חתם יאסר ערפאת על ההסכמים שדחו אתהדיונים על עתיד ירושלים לשלב הסדר הקבע,‏ ובכךבעצם ויתר על ריבונות פלסטינית בירושלים.‏ הקמתהרשות הפלסטינית )1994( אך האיצה את תהליךהפינוי של מוסדות פלסטיניים מירושלים,‏ שהחלה עםהטלת הסגר על העיר שנתיים קודם להסכמים.‏ מכתבההתחייבות ששלח שר החוץ הישראלי שמעון פרס לשרהחוץ הנורווגי יורגן הולסט ערב חתימת ההסכמים,‏ בוהתחייבה ישראל לא לפגוע במוסדות פלסטיניים בעיר,‏לא חל,‏ על-פי הפרשנות הישראלית,‏ על המוסדותהקשורים ברשות הפלסטינית,‏ וישראל החלה במאבקנגד מוסדות אלה.‏ההתחלה היתה דווקא מבטיחה מנקודת-ראותו שלאש"ף.‏ עם כינונה של הרשות הפלסטינית זכו הפלסטיניםלראשונה בריבונות על אדמתם,‏ גם אם מוגבלת.‏ בואםארצה של הקאדרים של אש"ף ממקומות גלותם והקמתכוחות-ביטחון פלסטיניים שפעלו באזורים שפונו על-‏ידי ישראל,‏ הפיחו תקווה לסיום הכיבוש ולשינוי ביחסיהכוחות בין ישראל לפלסטינים.‏ גם תושביה הערביםשל ירושלים עברו מהפך תודעתי בעקבות הקמתהרשות.‏ עם הגעת כוח החלוץ של הרשות ליריחו,‏ יצאומירושלים אלפי אנשים להשתתף בחגיגות שקידמו אתפניו.‏ רבים גם יצאו לחלות את פניו של יאסר ערפאת.‏לכל היה ברור:‏ זוהי תחילתה של תקופה חדשה.‏השינוי הביא רבים בעיר לחפש מחדש את דרכםבמציאות הפוליטית המשתנה.‏ אנשים שהיו קשוריםבטבורם לממסד הישראלי,‏ רקמו קשרים עם ראשימנגנוני הביטחון הפלסטיניים.‏ פעילים פוליטייםותיקים חיפשו דרך לזּכות בתגמול על שנות המאבקהרבות;‏ עבריינים החלו לחפש ‏ּבוסים חדשים.‏ היתה זוכמובן מערכת הדדית.‏ אנשי הרשות שהגיעו מארצותהפזורה,‏ היו זקוקים לצינורות השפעה על תושביהשטחים.‏ הם חיפשו דרכים להשתלב במערך הפוליטיהקיים ולהתייצב בראשו.‏למרות שירושלים הּוצאה מחוץ לתחום ההשפעה שלהרשות הפלסטינית,‏ לא נמנעו גורמי ממסד פלסטינייםמלנסות להפעיל את סמכותם בעיר.‏ שבועות ספוריםהנפת דגלי אש"ף מעל חומותהעיר העתיקה עם חתימתהסכמי אוסלו,‏ 11.9.1993

108פרק 4 עלייתה ונפילתה של ירושלים כבירת פלסטין אוכלוסיית העיר 2007-1967אחרי הקמת הרשות החלו מנגנוני הביטחון הפלסטינייםלגייס פעילים בעיר.‏ הביטחון המסכל בפיקודו של ג'ברילרג'וּב,‏ היה הנמרץ שבהם.‏ קשריו עם אנשי פת"ח בעיר‏)אשתו ממזרח-ירושלים והוא עצמו ישב שנים בכלאהישראלי עם פעילים מקומיים(‏ סייעו לו להקים רשתפעילים שהסתמכה על אנשי תנזים-פת"ח מקומיים.‏הביטחון המסכל וגורמים אחרים החלו בניסיון להשליטאת ריבונותם בשכונות הפלסטיניות של העיר.‏ הםחברו לוועדות הסולחה ולבוררים המנהגיים המקומיים,‏ושכנעו אותם לפעול לצידם.‏ הם הקימו כוח שיטורלפתרון סכסוכים מקומיים ופעלו נגד סוחרי הסמים.‏הכוונה היתה לתת לציבור הפלסטיני תחושה שישלו כתובת ויש מקור סמכות פלסטיני שדואג לשלומוועתידו בירושלים.‏חשוב לשים לב:‏ עיקר הפעילות של גורמי הביטחוןהפלסטיניים בירושלים ‏ּכּווְנה כלפי פנים.‏ גם המודיעיןהכללי תחת פיקודו של תאופיק טיראווי,‏ שהיה מעורבב-‏‎1997‎ בכמה מקרים של הוצאות להורג של סוחריקרקעות שעשו עסקות עם יהודים,‏ הפנה את פעילותוכלפי פלסטינים,‏ ולא כלפי ישראל.‏ למעשה פעלו גורמיהביטחון של הרשות במקביל,‏ בשתי חזיתות:‏ חיזוקהאחיזה הפלסטינית בעיר - בה פעלו בניגוד להסכמים- והמאבק בטרור האסלאמי שהגיע ב-‏‎1996‎ לשיא חדש,‏בו פעלו לצד ישראל ועל פי רוח ההסכמים.‏ הנחתםהיתה שפיגועי-טרור יאפשרו לישראל לקבוע עובדותבצורה חד-צדדית,‏ ולכן ביקשו מערפאת שיניח להםלהיאבק בטרור החמאס בלא פשרות.‏ אבל הנחיה כזולא התקבלה,‏ והמאבק הפלסטיני בטרור נותר מוגבל.‏העובדה שבכל זאת סייעו המנגנונים הפלסטינייםבסיכול כמה פיגועים גרמה לדילמה אצל מקבליההחלטות בישראל:‏ היו שחשבו שראוי להתיר להםלפעול בעיר בתמורה לסיוע שייתנו למאבק בטרור.‏הגישה שחייבה לאפשר פעילות ביטחונית פלסטיניתבעיר לא התקבלה,‏ וישראל החלה לפעול נגדהמוסדות הפלסטיניים בעיר,‏ מודיעיניים ואזרחיים,‏בעיקר באמצעות משטרת ירושלים.‏ היתה זו תחילתהשל ההידרדרות במעמדם של המוסדות הפוליטייםהפלסטיניים בעיר,‏ שרבים מהם נסגרו בשל קשריהם עםהרשות הפלסטינית.‏ אלא שלא רק המהלכים הישראלייםהביאו לצמצום הנוכחות המוסדית הפלסטינית בעיר.‏הפיצול בהנהגה הפלסטינית בין ההנהגה המקומית‏)"הפנים"(‏ להנהגת אש"ף שהגיע מתוניס ‏)"החוץ"(,‏והמאמצים של יאסר ערפאת לנטרל כל מרכז-כוחחלופי,‏ היו אף הם בעוכריהם של המוסדות בירושלים.‏ערפאת נהג אמנם להקצות כספים למוסדות שונים,‏אך פעילים ירושלמים מספרים כי עשה זאת בשיטההריכוזית המקובלת עליו:‏ בעקבות פנייה אישית שלפעיל או של מוסד,‏ היה היו"ר חותם על הנייר שהוגשלו ומוסיף את המלים:‏ להעביר לו כסף ‏)בערבית:‏ יֻצַרףלהֻ,‏ ביטוי שהפך לסמל שיטת השליטה של ערפאת(.‏במקביל ניסה ערפאת להקפיא תקציבים למוסד המרכזיבעיר - האוריינט-האוס - ממנו פעל פייסל חוסייני,‏וזאת כדי למנוע ממנו יכולת פעולה עצמאית.‏מוסדות חשובים עזבו את העיר,‏ ללא צווי-סגירהמישראל.‏ חלקם רצו להתקרב למוקדי הכוח של הרשותברמאללה,‏ או להתרחק מהפיקוח הישראלי ההדוק.‏ כךהתחזקה רמאללה על חשבון ירושלים.‏ תהליך הנטישההתעצם בשל דרך-פעולה נוספת שנקטה ישראל,‏שהפכה לאבן-דרך במדיניותה,‏ והיא הטלת סגר עלהשטחים ומניעת כניסת תושביהם לתחומי ישראל,‏כולל ירושלים.‏ הנימוק הישראלי הרשמי היה הטרורהפלסטיני,‏ אך דומה שיש אמת בדעה שמהלך זה נועדגם לנתק את ירושלים מהשטחים.‏ לסגר היו השלכותחשובות:‏ ראשית,‏ המוסדות הירושלמיים הפכו בלתי-‏נגישים לתושבי השטחים,‏ והעיר איבדה את מעמדההמרכזי.‏ שנית,‏ כמה מהמוסדות שנותרו בעיר,‏ נאלצולהעתיק ממנה את מושבם כדי להיות נגישים לתושביהשטחים.‏ שלישית,‏ נפגעה הכלכלה הירושלמית,‏שנסמכה על בני הכפרים והעיירות שמסביבה.‏ ורביעית,‏ירושלים הלכה והתנתקה מהשטחים,‏ והזהות הירושלמיתהנבדלת,‏ הנובעת מהמעמד המשפטי הייחודי של תושביהעיר,‏ קיבלה ממשות פיזית והתחזקה.‏הצעדים הישראליים נתפסו בעיניים פלסטיניות כהפרהשל הסכמי אוסלו,‏ בהם נקבע שלא תהיה פגיעהבמוסדות הפלסטיניים בעיר.‏ במקביל המשיכה ישראלבתנופת ההתנחלויות בעיר ומחוצה לה.‏ מעבר להרחבתהשכונות היהודיות במזרח העיר - תהליך שכמעט לאנח מאז - 67 בנתה ישראל שתי שכונות חדשות.‏ האחתבדרום העיר,‏ היא הר-חומה החוצצת בין צור-באהרואום-טובא שבתחומי העיר לבית-סאחור שמחוצהלהם,‏ והשנייה בראס-אל-עמוד,‏ הצופה פני הר הבית.‏שתי השכונות נבנו ברובן על אְדמות יהודים,‏ אך לא

היתה לכך כל חשיבות מבחינה פלסטינית.‏ זה היה פן 109ירושלמי של תופעה רחבה בהרבה - האצת ההתנחלותהיהודית בשטחים בשנות תהליך אוסלו.‏בניית ההתנחלויות נתפסה בעיני הפלסטינים כהפרהשל רוח ההסכמים.‏ לדידם,‏ אם עתיד ירושליםוההתנחלויות אמור להיקבע בהסדרי הקבע,‏ ישראלאינה רשאית לקבוע עובדות חדשות בשטח.‏ הבנייהגם הבליטה את חולשת הפלסטינים ואת חוסר האוניםשל הנהגתם.‏ הצהרות הפת"ח בירושלים כי ההתנחלותתביא להבערת העיר,‏ התגלתה כהבטחה ללא כיסוי,‏וגם הניסיונות הדיפלומטיים של הרשות למנוע אתהקמתן לא זכו להצלחה.‏ מאזן הכוחות שנטה באופןברור לטובת ישראל,‏ הביא פלסטינים רבים להתפכחמהתקווה שתלו ברשות הפלסטינית.‏ להתפכחות זו היוגם גורמים פנימיים:‏ לא עבר זמן רב מאז כינון הרשות,‏וכבר נודע על הפרות זכויות-אדם בתחומיה,‏ על יחסמתנשא של אנשי-ביטחון כלפי אזרחים,‏ על שחיתויותבצמרת ועל ניצול לרעה של כוח המשרה.‏ לפלסטיניםבירושלים,‏ להבדיל מאלה שהתגוררו בתחומי הרשות,‏היתה ברירה:‏ רבים מהם ניתקו את זיקתם לרשות.‏הדבר קיבל גם ביטוי בבחירות לנשיאות ולמועצההפלסטינית המחוקקת,‏ בינואר 1996. זה היה אירועהיסטורי - בחירות דמוקרטיות ראשונות בפלסטין -וההשתתפות הכללית בהן היתה גבוהה-יחסית למרותשהחמאס לא נטל בהן חלק.‏ כ-‏‎75%‎ מתושבי השטחיםבאו לקלפיות,‏ בחרו ביאסר ערפאת ליו"ר הרשות ברובשל כ-‏‎90%‎‏,‏ והעניקו לפת"ח רוב מוחלט במועצה.‏אבל במחוז ירושלים היה המצב שונה:‏ רק כשליש מןהתושבים מימשו את זכותם לבחור - רובם מן האזורשמחוץ לשטחה המוניציפלי של העיר.‏כל נציגי מחוז ירושלים שנבחרו למועצה המחוקקת היואנשי פת"ח.‏ חלקם התמודדו ברשימת התנועה וחלקםכעצמאים.‏ אך הדבר אינו מעיד בהכרח על כוחה שלהתנועה.‏ ראשית,‏ אחוז ההצבעה הנמוך בלט לעין,‏ מהשהעיד על כך שהרשות הפלסטינית לא הצליחה לתקועיתד בירושלים.‏ שנית,‏ תנועת החמאס לא השתתפהבבחירות,‏ כך שהיה זה ניצחון ללא יריב.‏ בפועל,‏ תנועתהפת"ח היתה נתונה באותה עת בראשיתו של משבר,‏שנמשך עד היום,‏ סביב מקור הסמכות של הפת"חבשטחים:‏ ההנהגה הוותיקה של הפת"ח - ‏"השבים"‏- ניסתה להכפיף למרותה את חברי התנזים בשטחיםולנטרל את הוועדה התנועתית העליונה ‏)אללג'נהאלחרכיה אלעליא(‏ שהוקמה בזמן האינתיפאדה.‏ לשםכך היא השתמשה בשליטתה על תקציבי הפת"ח ומנעההעברת מימון לאנשי התנזים המקומיים שהמתמרדונגדה.‏ אקלים ירושלים של הפת"ח,‏ הוא בין אלה שנפגעוקשות מהמחלוקת הזו.‏ אנשי הפת"ח המקומיים,‏ מצדשני,‏ דורשים כבר מאמצע שנות ה-‏‎90‎ לערוך את הכינוסהכללי של התנועה ‏)הקונגרס השישי(‏ - שכן הכינוסהכללי האחרון היה ב-‏‎1989‎ - כדי לשלב בוועד המרכזינציגים נוספים של השטחים,‏ בנוסף לשניים שהוכללובו בזמן האינתיפאדה הראשונה ‏)שאחד מהם,‏ חוסייני,‏הלך לעולמו(.‏ הנהגת החוץ,‏ המעונינת לשמר בידיהאת השליטה בוועד המרכזי,‏ נוקטת תרגילי השהייהומונעת את הכינוס.‏ בינתיים מונע הוועד המרכזי גםבחירות חדשות בסניפים,‏ מה שגורם להתמרמרות בקרבנערים פלסטינים רעולים,‏ 2007

110פרק 4 עלייתה ונפילתה של ירושלים כבירת פלסטין אוכלוסיית העיר 2007-1967חברים הרוצים להתקדם בהיררכיה התנועתית ולשיתוקהפעילות הארגונית.‏ אנשי פת"ח בעיר מספרים כי מזה14זמן כבר אין מצטרפים חדשים לשורות התנועה.‏מחלוקת אחרת בתנועת הפת"ח - על-פי קווים שוניםלחלוטין מהמחלוקת שהוזכרה - היא המחלוקת סביבהיחס לישראל.‏ הפת"ח בחר באופן רשמי בדרך השלוםכבחירה אסטרטגית,‏ כפי שהוא מגדיר זאת.‏ עם זאת,‏תפיסת ‏"השלום"‏ של הפת"ח אינה אחידה.‏ יש שראובהסכמים אמצעי זמני להשגת בסיס טריטוריאלילהמשך המאבק בישראל.‏ אחרים קיבלו את התפיסההבסיסית של ההסכמים,‏ אבל ראו בהתנהלות ישראלהפרה של הסכמי אוסלו,‏ וטענו שיש לחדש את המאבקהמזוין.‏ גישה שלישית בפת"ח גרסה שהמאבק המזויןיזיק לעניין הפלסטיני,‏ ולפיכך יש להימנע ממנו בכלמחיר.‏ ריבוי הדעות בשאלה כה קריטית,‏ נִטרל אתיכולת הפעולה של התנועה,‏ ובסוף שנות ה-‏‎90‎ הפךהפת"ח מקור למשרות והכנסה יותר מאשר בית פוליטימגובש ומקור סמכות אידיאולוגי.‏ פת"ח ירושלים,‏ כפישנראה בהמשך,‏ לא נלהב לחדש את המאבק המזוין גםלאחר פרוץ אינתיפאדת אל אקצא,‏ בין היתר מכיווןשכמה מראשי הפעילים אחזו בגישה השלישית דלעיל,‏הגורסת כי המאבק המזוין מזיק לעניין הפלסטיני.‏חולשתו של הפת"ח חיזקה את הנטייה של תושבי העירהמזרחית לחוסר-מעש פוליטי.‏ בה בעת,‏ מי שחיפשאפיק פעילות פנה לתנועות אחרות,‏ ובראשן החמאס.‏הפנייה לתנועה האסלאמית הצביעה הן על האכזבהמהתהליך המדיני,‏ הן על האכזבה מהסיאוב שפשהבתנועת הפת"ח והן על יכולת הצמיחה של תנועתההתנגדות האסלאמית חמאס.‏ אינתיפאדת אל אקצא,‏שהרקע המדיני שלה הוא חוסר היכולת של הפלסטיניםלהשיג את דרישות המינימום שלהם מישראל במסגרתמשא ומתן,‏ העמיקה את השבר בפת"ח מצד אחד,‏וחיזקה את החמאס בעיר מצד שני.‏‏ירושלים באינתיפאדת אל אקצאלא בכִדי זכתה האינתיפאדה השנייה לשם הקושר אותהלקודשי האסלאם בירושלים,‏ ולא במקרה נטלה לעצמההזרוע הצבאית החדשה שהקים תנזים-פת"ח את השם14 שיחות עם חברי הפת”ח בירושלים,‏ מועדים שונים.‏חללי אל אקצא.‏ המחלוקת סביב ירושלים היתה אחדהסלעים שעליהם התנפץ המשא ומתן בין ישראללפלסטינים בקמפ-דיוויד )2000(, והר הבית/אל-חרםאל-שריף,‏ עודנו אחד הסמלים הטעונים ביותר,‏ בעלייכולת הגיוס הגבוהה ביותר בחברה הפלסטינית.‏ אך ברילכול כי לא רק הפת"ח עושה בו שימוש,‏ אלא גם תנועתהחמאס.‏ אין זה המקום להיכנס לניתוח שורשיה של15התנועה בירושלים,‏ ולפרטי האידיאולוגיה האסלאמית.‏נסתפק בסקירת אופני השתתפותם של הפלסטינים בניהעיר בפעילות המזוינת ובטרור.‏על-פי נתוני השב"כ,‏ שפרסם מרכז המידע למודיעיןוטרור של המרכז למורשת המודיעין,‏ בוצעו בירושליםבחמש השנים הראשונות לעימות ‏)אוקטובר - 2000אוקטובר 2005( 30 פיגועי-התאבדות,‏ בהם נהרגו 174איש.‏ בנוסף נהרגו 21 אנשים בפיגועי-ירי,‏ תשעה אנשיםמדקירה,‏ חמישה ממטעני-חבלה ועוד שניים בהתפוצצותמכונית-תופת.‏ החמאס והפת"ח ביצעו מספר שווה שלפיגועי-התאבדות בעיר - 13 במספר לכל תנועה.‏ הג'יהאדהאסלאמי ביצע שלושה פיגועים,‏ ופיגוע-התאבדות אחדבוצע על-ידי חולייה עצמאית.‏ עוד מציין הדו"ח שהפת"חביצע 33% מפיגועי הטרור בירושלים,‏ והוא חולק אתהמקום הראשון עם החמאס,‏ בעוד שבהתפלגות כלל-‏ארצית ביצע הפת"ח 23% מן הפיגועים - פחות מהחמאס16)40%( ומהג'יהאד האסלאמי )25%(.כך,‏ במבט-על נראה כי הפת"ח,‏ פעיל באופן יחסי,‏בירושלים יותר מאשר בשטחים.‏ מבט קרוב יותר עלמעורבותם של ירושלמים בפיגועים בעיר,‏ מגלה כיהפת"ח הירושלמי לא יזם כמעט אף אחד מהפיגועיםבעיר.‏ כל הפיגועים שביצע הפת"ח בירושלים הונעועל-ידי גדודי חללי אל אקצא או תנזים-פת"ח מחוץלעיר.‏ פיגועי ההתאבדות בוצעו ברובם על-ידי תנזים-‏בית-לחם ופיגועי הירי נעשו על-ידי אנשי מרואן ברגותימרמאללה.‏ תפקידם של הירושלמים בהתארגנויותהללו היה שולי,‏ אף אם חיוני.‏ לעתים המליצו על מקוםלפיגוע,‏ לא פעם הסיעו את המתאבדים,‏ לעתים הובילו‏בהקשר 15 הירושלמי ראו י’‏ זילברמן,‏ אסלאם רדיקלי פלסטיני בירושלים,‏ מכון ירושלים לחקרישראל,‏ ירושלים )1993(; בהקשר כללי יותר ראו מאמרו ‏“התפתחות האסלאם הקיצוניבשטחים מאז 1967”, בתוך מ’‏ מעוז וב”ז קדר ‏)עורכים(,‏ התנועה הלאומית הפלסטינית:‏מעימות להשלמה?‏ משהב”ט,‏ תל-אביב )1997( עמ’‏ 348. - 321 וכן א’‏ סלע וש’‏ משעל,‏ זמןחמאס;‏ תל-אביב,‏ משכל )2006(.‏ראו 16 הדו”ח המלא ב-‏www.intelligence.org/sp/heb_n/ct_iss_b.htm ‏)נצפה לאחרונהב-‏‎15‎ באוקטובר 2006(.

111מראש שתוצאת המאבק הזה תהיה תבוסה שתביא לאבדן כל ההישגים הפלסטיניים,‏ כולל הריבונות המוגבלתעל שטחים בגדה.‏ זוהי אחת הסיבות למיעוט הפעילותהמזוינת של הפת"ח בירושלים.‏ מיעוט,‏ אך לא היעדר.‏גם בעיר היה ניסיון להקים חוליות של חללי אל אקצא,‏אלא שאלו לא הספיקו לעשות הרבה בטרם נחשפווחבריהן נעצרו.‏ פעילים אחרים סייעו לאנשי פת"ח מןהערים הסמוכות לפעול בירושלים,‏ אך לא פעם מצאהעצמה הזרוע הצבאית של הפת"ח מסתייעת בעברייניםכדי להוביל מטענים או כדי להיכנס לעיר.‏פעילות חזיתות השמאל בירושלים היתה מוגבלת אףהיא,‏ בראש ובראשונה מחמת דלדול התמיכה בהן בעשורשקדם לאינתיפאדה.‏ מספר חוליות קמו ‏)הבולטות בהןבעיסאווייה,‏ ראס-אל-עמוד ושועפאט(‏ שיידו אבניםובקבוקי-תבערה,‏ ארגנו תהלוכות או ניסו את כוחן ביריעל מכוניות ישראליות,‏ אך השפעתן היתה מוגבלת.‏ גםבתחום הטרור - הנחת מכוניות-תופת ומטעני-חבלה -כשלו כמעט לחלוטין.‏ פיגוע משמעותי יחיד שביצעובעיר,‏ היה ההתנקשות בשר רחבעם זאבי במלון הייאט.‏גם במקרה זה המבצעים היו לא-ירושלמים,‏ וההנחיותלא הגיעו מהדרגים בירושלים.‏במכונית שלהם את המפגעים כדי לאתר מחסומיםוכיוצא באלה.‏ גם פיגועי החמאס בעיר נעשו לרוב על-‏ידי גורמי-חוץ בסיוע לוגיסטי מקומי.‏ ובכל זאת,‏ חמאסירושלים הצמיחה כמה חוליות שנקטו יזמה,‏ והסתמכועל המִפקדות ברמאללה רק לשם תקצוב,‏ אימוניםוהשגת מטענים.‏חוליית החמאס המרכזית שפעלה בעיר היתה ‏"חולייתסילואן".‏ הפיגועים הבולטים שביצעה חוליה זו הםהנחת המטען בקפיטריה של האוניברסיטה בהרהצופים,‏ החדרת מתאבד לקפה ‏"מומנט",‏ החדרתמתאבד למועדון בראשון-לציון והצמדת מטען חבלהלמכלית-דלק שנסעה למסופי פי-גלילות.‏ חבריה היוכולם בני שכונה אחת ונהגו להתפלל במסגד אחד,‏ הואמסגד שכונת עין אל-לוזה שבסילואן,‏ המכונה בסביבה‏"מסגד חמאס".‏ חולייה שנייה פעלה בעיסאווייה.‏ חבריהסייעו למתאבד להגיע לקפה ‏"הִלל"‏ ברחוב עמק רפאים.‏חברי שתי החוליות היו קשורים לפעילות האסלאמיתבהר הבית.‏ כמו מיליטנטים אחרים בחמאס,‏ האמינו גםהם שהדרך להתמודד עם עצמתה של ישראל הוא ליצוראיתה מאזן-אימה,‏ וברשותם רק אמצעי אחד לכך:‏פצצות אנושיות.‏באזורים שונים אימצו אנשי פת"ח את דרך הפעולהשל החמאס,‏ וזאת הן מתוך ניתוח פוליטי דומה והןקריסתה של בירהבכדי שלא להשאיר את הזירה לחמאס.‏ אבל לא כךהתוצאה הפוליטית המוחשית ביותר של אינתיפאדתאל אקצא עבור הפלסטינים,‏ היתה ריסוקה בפועל שלהרשות הפלסטינית,‏ ובהמשך כישלונה של תנועתהפת"ח בבחירות 2006 והקמת ממשלת חמאס.‏התוצאה המרחבית החשובה ביותר היתה הקמת גדרההפרדה.‏ פרויקט-ענק זה נעשה מנימוקים ביטחוניים,‏ובטווח המיידי הוא מצליח כנראה להקשות על פיגועיההתאבדות,‏ ומכאן גם התמיכה הרחבה לה זכה בקרבהציבור הישראלי.‏ אלא שבה בעת הוא נותן עילהלסיבוב אלימות נוסף:‏ הוא לא נבנה על הקו הירוק,‏ אלאבמקרים רבים ממזרח לו;‏ הוא מגדיל את מרחב המחייהשל ההתנחלויות על חשבון הפלסטינים;‏ הוא מונע גישתכפריים רבים לאדמותיהם וכורת את מטה-לחמם;‏ הואמנתק יישובים מערי המחוז שלהם,‏ וכשמדובר בירושליםהוא גם חוצה שכונות,‏ חוסם דרכי-מעבר,‏ משאיר מחוץלעיר אוכלוסייה התלויה בה ובשירותיה,‏ מקשה עלתושביה את התנועה ממנה ואליה ומבתק את החוטיםעשה הפת"ח בירושלים,‏ שנמנע מליזום פיגועים מסוגזה.‏ היעדר היזמה אצל אנשי פת"ח לא נבע רק מרפיון.‏סוגיית המאבק המזוין פילגה את הפת"ח כולו.‏ ביןהאישים הבולטים שהתנגדו לו היו מחמוד עבאס ‏)אבו-‏מאזן(‏ וג'ּבריל רג'וּב ‏)ראש הביטחון המסכל(.‏ הדוחףהראשי להסלמת המאבק היה ראש התנזים בגדה,‏ מרואןברגותי.‏ ערפאת לא נקט עמדה ברורה.‏ פעיל ירושלמיבולט סיפר כי באחד הדיונים אצל ערפאת ביקש אישביטחון בכיר שהיו"ר יורה על הפסקת האינתיפאדה,‏ אךערפאת התעלם ממנו.‏ מנגד,‏ הוא גם לא הורה להמשיך.‏כך מצאו עצמם שני המחנות פועלים על דעת עצמם,‏כשהם מגובים בחוסר ההתנגדות של ערפאת.‏ אלאשבהיעדר הנחיה ברורה לפעול נגד המפגעים,‏ איבדואנשי הביטחון מהרלוונטיות שלהם ‏)חלקם גם הצטרפולחוליות הפיגועים כדי לטהר את שמם מהאשמותבגידה(.‏ פעילי הפת"ח בירושלים,‏ נטו בבירור לצדמתנגדי המאבק המזוין.‏ כמה וכמה פעילים העריכו

112פרק 4 עלייתה ונפילתה של ירושלים כבירת פלסטין אוכלוסיית העיר 2007-1967האחרונים הקושרים את העיר עם העורף החברתי,‏התרבותי והכלכלי שלה מצפון,‏ מדרום וממזרח.‏בניית הגדר הצליחה לפצל עוד יותר את החברההפלסטינית בעיר,‏ שלא היתה מלוכדת בלאו הכי.‏הניסיונות להניע מאבק משותף נגד הגדר ‏ּכשלּו.‏אינטרסים מנוגדים פעלו במקביל.‏ כל אדם,‏ כל משפחה,‏ניסו להינצל מפגיעתה הרעה של הגדר.‏ אלא שהצלתושל האחד פגעה ברעהו.‏ עתירה לבג"ץ להסטת תוואיהגדר,‏ מובילה בהכרח לבנייתה במקום אחר ועל חשבוןאחרים.‏ ועדות שקמו באזורים שונים על-מנת לפעולנגד הגדר,‏ קרסו לא פעם תחת חילוקי-דעות.‏ בדרום-‏ירושלים היו שרצו שריכוזי הבתים שלהם יצורפו לעיר.‏אחרים העדיפו לשמור על נתיב גישה פתוח לכיוון בית-‏סאחור,‏ ולו במחיר הניתוק מהעיר.‏ בצפון העיר המצבלא היה טוב בהרבה,‏ ובכל מקרה המאבק הפוליטיהפלסטיני נגד הגדר היה במישור ההצהרתי ‏)ששיאובהחלטת בית הדין הבינלאומי בהאג על פסלותה(,‏ אךהמאבק האמיתי,‏ היצרי,‏ התרחש בשטח,‏ ברמה האישית‏)ולעתים רחוקות ברמה הקהילתית(,‏ על הקטנת הפגיעהבחיי היומיום.‏ במאבק זה לא מצאו המפלגות הפוליטיותאת מקומן.‏חוסר היכולת להתגבש למאבק נגד הגדר,‏ חשף אתהאמיתות עליהן אין כמעט חולק בירושלים:‏ היעדרסדר יום פוליטי ברור והיעדר הנהגה ומקור סמכותמאז מותו של פייסל חוסייני )2001( וסגירת האוריינט-‏האוס.‏ הבחירות לרשות המחוקקת בינואר 2006 היוסימפטום לכך.‏ ברמה החיצונית היה זה מהפך:‏ תנועתהחמאס זכתה בארבעת המושבים שהוקצו למוסלמיםבמחוז ירושלים.‏ לכאורה,‏ סימן להקצנה פוליטית.‏אלא שקיים נתון משמעותי לא פחות,‏ המלמד יותר עלהנטיות הפוליטיות של תושבי מזרח העיר,‏ והוא אחוזיההצבעה בבחירות הללו.‏ כאן טמון הסוד שפלסטיניםרבים מתעלמים ממנו:‏ מבין מחזיקי תעודת הזהותהישראלית בעלי זכות הבחירה - כ-‏‎114‎ אלף איש -השתתפו בבחירות כ-‏‎18‎ אלף בלבד - שהם רק 16%- כמחצית משיעור ההשתתפות בבחירות 1996 ‏)אם כיפי שלוש ממספר המשתתפים בבחירות הנשיאותיותב-‏‎2005‎‏(.‏ ועדת הבחירות הפלסטינית גרסה בפרסומיהכי הסיבה היא המגבלות שהטילה ישראל על תהליךההצבעה,‏ ולהסבר זה יש להוסיף את החשש מתגובתישראל כלפי המשתתפים בבחירות,‏ שכן המסר ששידרוגורמי הביטחון הישראליים לפלסטינים בעיר היה שעדיףלהם להימנע מהצבעה.‏ 17 אולם גורם חשוב לא פחות היההפאסיביות הפוליטית שהפכה למאפיין העיקרי שלהזירה הפוליטית בעיר.‏ רוב מוחלט של תושבי העיר נמנעמניסיון להשפיע על עתידה של הרשות הפלסטינית,‏ הןבשל הנתק בין ירושלים לבין הרשות,‏ הן בשל חוסרהאמון ביכולתה לפעול מול ישראל,‏ הן בשל הפחד.‏מנגד,‏ לא קמה בעיר הנהגה שמצליחה לבנות קואליציהשל הכוחות השונים הפועלים בה.‏ ישראל האריכה אתצווי הסגירה שהוציאה למוסדות רבים - עם ובלי זיקהלחמאס או לרשות הפלסטינית - מה שהקשה עוד יותרעל הפעילות הפוליטית בעיר.‏ יש הגורסים ששְכרו שלצעד זה יצא בהפסדו - איסור על פעילות מוסדית יוביללפעילות מחתרתית,‏ ונטרול הפת"ח יוביל להקמתקבוצות חשאיות מיליטנטיות יותר - אך זהו רק תרחישאפשרי אחד.‏ תרחיש אחר הוא שהפלסטינים יקבלו אתהמצב הקיים,‏ ייּכנסו שוב לעמדת המתנה,‏ והזמן ישחקאולי לטובת ישראל.‏סיכום40 שנה לאחר כיבוש העיר,‏ החברה הפלסטינית בעירמפוצלת,‏ מותשת ומתרחקת מפוליטיקה.‏ המוסדותהפלסטיניים נחלשו והמפלגות התפוררו ברובן.‏ זוהיחברה ללא הנהגה וללא קו פעולה.‏ רבים מיואשיםמהרשות הפלסטינית,‏ אך אינם יכולים ואינם מעוניניםלחבור לישראל ההורגת בבני-עמם ללא הרף זה שניםארוכות.‏ הם אינם מוצאים נחמה בכך שגם אחיהםהפלסטינים נושאים באחריות חלקית להרג זה.‏רבים מוצאים נחמה בדת.‏ תפארת העבר ביחד עםהבטחה לעתיד נשגב,‏ עושים את ההשפלה שבכיבושלנוחה מעט יותר.‏ לשיבה אל חיק הדת יש שני פנים:‏את הפן הפעיל של הדת מבטא הדור הצעיר שלהחמאס,‏ לעתים בהצטרפות למאבק המזוין ולעתיםקרובות יותר בהשקעת מאמצים לחינוך הדור הבא שלהמוסלמים בירושלים.‏ אלפי ילדים השתתפו בקיץ 2006בקייטנות שיזמו העמותות האסלאמיות בהר הבית.‏ הםרוצים להבטיח שהדור הבא לא יוותר על ירושלים.‏‏שיחה 17 עם נצ”מ ‏)בדימוס(‏ ראובן ברקו,‏ ששימש יועץ לענייני ערבים למפקד מחוז ירושליםבמשטרה במשך כעשור,‏ מ-‏‎1995‎ ואילך,‏ 22 באוגוסט 2006, גבעתיים.‏

113לפידות,‏ ר'‏ , ירושלים - היבטים משפטיים.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים )1997(.סלע,‏ א',‏ משעל,‏ ש',‏ זמן חמאס.‏ תל-אביב,‏ משכל.)2006(פרחי ‏,ד',‏ ‏"המועצה המוסלמית במזרח וביהודה ושומרוןמאז מלחמת ששת הימים".‏ המזרח החדש ‏,כ”ח,‏ )1-2תשל”ט(.‏פריש,‏ ה',‏ ‏"ממאבק מזוין לגיוס פוליטי:‏ תמורותבאסטרטגיה של אש”ף בשטחים".‏ בתוך:‏ גילבר,‏ ג'‏‏,ססר,‏ א',‏ ‏)עורכים(,‏ בעין הסכסוך:‏ האינתיפאדה.‏הקיבוץ המאוחד ‏,תל-אביב ‏)תשנ”ב(,‏ עמ'‏ 40-67.רונן,‏ ד',‏ שנת שב”כ:‏ ההיערכות ביהודה ושומרון,‏ שנהראשונה.‏ תל-אביב,‏ משהב”ט )1989(.תמארי,‏ ס',‏ ‏"בעלי חנויות,‏ רוכלים וההתנגדות העירוניתבאינתיפאדה".‏ בתוך:‏ סבירסקי,‏ ש.,‏ פפה,‏ א.‏ ‏)עורכים(,‏האינתיפאדה:‏ מבט מבפנים.‏ תל-אביב,‏ )1992( עמ'‏ 103-87.הפן השני של הדת הוא הפן הסביל.‏ האמונה מאפשרתלאדם להימנע מפעילות ולהשליך את יהבו על האל.‏ההתחזקות של חזב אל תחריר,‏ היא מפלגת השחרור,‏תנועה אסלאמית הגורסת שטרם הגיעה העת למאבקבישראל,‏ גם היא ביטוי להלך-רוח זה.‏יש המחפשים מוצא מן המבוי הסתום.‏ פעילים בפת"חמנסים להניע רפורמה.‏ הם סבורים שאם תתרחשרפורמה כזו,‏ יתחדשו החיים הפוליטיים בעיר,‏ אמנםבתנאי מצור - כשהם מוקפים בחומת בטון המסתירהאת האופק - אבל עם אופקים של תקווה לאומית.‏ ישהמנסים להחיות את רעיון העיר הפתוחה של פייסלחוסייני ומשתתפים בצוותי-חשיבה,‏ לעתים בשיתוף עםישראלים.‏בקרב בעלי היכולת יש המעדיפים לעזוב את העיר.‏רמאללה מציעה להם אפשרויות שאינן קיימות תחתשלטון ישראל.‏ מעוטי היכולת מעדיפים להישאר בעיר.‏הם גם הנשכרים העיקריים ממערכת הרווחה והבריאותהישראלית.‏ בין כך וכך הופכת ירושלים המזרחית לעירשחלקה תיירותית וחלקה משכנות-עוני.‏ היחסים ביןקבוצות האוכלוסייה החיות בה,‏ הולכים ומידרדרים,‏פניה הולכים ומתכערים והעובר בשכונותיה המזרחיותאינו יכול שלא להיזכר בשאלתו-קינתו של הנביא בספראיכה ‏)ב 15(: ‏"הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי,‏ משושלכל הארץ?"‏ביבליוגרפיהזילברמן,‏ י',‏ אסלאם רדיקלי פלסטיני בירושלים ‏.מכוןירושלים לחקר ישראל ‏,ירושלים )1993(.זילברמן,‏ י',‏ ‏"התפתחות האסלאם הקיצוני בשטחיםמאז"‏‎1967‎‏.‏ בתוך:‏ מעוז,‏ מ'‏ וקדר,‏ ב'‏ ז'‏ ‏)עורכים(,‏התנועה הלאומית הפלסטינית:‏ מעימות להשלמה?‏משהב”ט,‏ תל-אביב ,)1997( עמ.‏‎321‎ 348' -לובטקין,‏ ב',‏ מנהל אגף בעלות ורישום במנהל-מקרקעי-‏ישראל לסמנכ"ל ממ"י אורי בידץ,‏ ‏"דו"ח שנתי - אגוםלשנים",‏ 1974-1973 נספח.‏ 2 ‏)ללא מספרי עמודים,‏בידי המחבר(.‏A. Latendresse, Jerusalem PalestinianDynamics: Resistance and Urban Change1967-1994. Jerusalem: Passia (1995).R. Khalidi, "The Formation of PalestinianIdentity: The Critical Years 1917-1923”, in J.Jankowski, & I. Gershoni (eds.), RethinkingNationalism in the Middle East. New York:Columbia UP (1997), pp. 174.

115115105 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראלאמנון רמוןעוזרת מחקר:‏ אפרת סערמבוא 1מלחמת ששת הימים וכיבוש בית-לחם ומזרח-ירושלים גרמו זעזוע ותדהמה בעולם הנוצרי.‏ רוב המקומות הקדושיםהחשובים לנצרות והמרכזים החשובים של הכנסיות בארץ הקודש נפלו בידיה של ישראל,‏ שעצם הקמתה ב-‏‎1948‎נגדה את התפיסה הנוצרית המסורתית על עונש הגלות וההשפלה שחל על העם היהודי בשל סירובו העיקש לקבלאת בשורת ישו.‏ והנה,‏ מדינה זו נחלה ניצחון מזהיר והיא שולטת על מחוזותיה ההיסטוריים של ארץ הקודש ועירהקודש,‏ ירושלים.‏ מטבע הדברים עורר הניצחון הישראלי חששות כבדים בקרב ראשי הכנסיות המקומיות ובקרבראשי הגופים הנוצריים הבינלאומיים בוותיקן ובמועצת הכנסיות העולמית Churches( .)World Council of העובדהשרוב הנוצרים במזרח-ירושלים ובגדה המערבית היו ערבים-פלסטינים שנהנו מאהדתם של רוב הגופים הנוצרייםהבינלאומיים,‏ תרמה ליחסו החשדני של העולם הנוצרי הממוסד כלפי הניצחון הישראלי ותוצאותיו.‏ 2 הגורם הנוצריהיחיד שבירך בהתלהבות על ניצחון ישראל ב-‏‎1967‎ היה חלק ניכר מראשי הכנסיות האוונגליסטיות - בעיקרבארצות הברית.‏ מלחמת ששת הימים הלהיבה את דמיונם המשיחי-נוצרי.‏ הם ראו בהצלחה הישראלית התגשמותהנבואות המקראיות על תקומת ישראל,‏ וסימן חשוב להתממשותה של תכנית הגאולה האלוהית,‏ ששיאה יגיע עם3התגלותו השנייה והצפויה של ישו.‏גם בקרב קברניטי ישראל התעוררו חששות כבדים בשאלת השליטה הישראלית במקומות הקדושים לנצרותולאסלאם.‏ ב-‏‎6‎ ביוני 1967, יומה השני של המלחמה,‏ כשהשקיף משה דיין,‏ שר הביטחון,‏ על הנוף המרהיב של העירהעתיקה ועל שלל כנסיותיה ומסגדיה מפסגת הר הצופים,‏ דחק בו עוזי נרקיס,‏ אלוף פיקוד המרכז,‏ להיכנס לעיר4העתיקה.‏ תשובתו של דיין היתה מפתיעה:‏ ‏"בשום אופן לא.‏ מה אנחנו צריכים את כל הוותיקן הזה?"‏‏חלקים 1 מן המאמר מבוססים על עבודת הגמר של המחבר בנושא ‏“יחסי ישראל והוותיקן ושאלת ירושלים )1969-1958( ועבודת הדוקטוראט שלו בנושא:‏ המדיניות הישראלית כלפי הכנסיותהנוצריות ושאלת ירושלים )1973-1948(. שתי העבודות נכתבו במסגרת החוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה,‏ בהדרכתו של ד”ר מוטי גולני.‏‏י’‏ 2 מלאכי,‏ ‏“הכנסיות הנוצריות ומלחמת ששת הימים”,‏ מולד,‏ סדרה חדשה,‏ כרך א’‏ 6-5, ‏)ניסן אייר 1968(, עמ’‏ 583-571.‏י’‏ 3 אריאל,‏ הפונדמנטליסטים האמריקנים וישראל,‏ בתוך:‏ י’‏ אריאל,‏ מ’‏ שטיינברג,‏ מ’‏ קליין,‏ הלכה למעשה:‏ זרמים פונדמנטליסטים לנוכח בעיות אזורנו,‏ מכון דיוויס ‏)פרסומי מדיניות 32(,האוניברסיטה העברית,‏ ירושלים 1989, עמ’‏ 13.4 ע’‏ נרקיס,‏ אחת ירושלים,‏ עם עובד,‏ תל-אביב תשל”ח,‏ עמ’‏ ; 214-213 נ’‏ שרגאי,‏ הר המריבה,‏ כתר ירושלים )1995(, עמ’‏ 395 18, ‏)הערה 21(. ‏]להלן:‏ שרגאי,‏ הר המריבה[‏נזירות קתוליות באזור קו התפר בירושלים,‏ 2007

116פרק 5 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל אוכלוסיית העיר 2007-1967‏מלחמת ששת הימים ותוצאותיהביומה הראשון של המלחמה בשעות הערב של ה-‏‎5‎ביוני 1967, התלבטה ממשלת-ישראל בשאלת כיבושהעיר העתיקה.‏ סוגיית המקומות הקדושים וההשלכותהבינלאומיות של כיבוש העיר הטרידו את השרים.‏שר החוץ,‏ אבא אבן,‏ שאל אם המלחמה תהיה כרוכהבפגיעה במקומות הקדושים,‏ והשרים משה חיים שפיראוזלמן ארן ניבאו בעיות בינלאומיות קשות ואף הסכימולבינאום העיר העתיקה לאחר הכיבוש.‏ 5 באותו ערב,‏בהתייעצות מאוחרת יותר,‏ הדגיש ראש הממשלה,‏לוי אשכול:‏ ‏"גם אם נכבוש את העיר העתיקה והגדה6המערבית,‏ בסופו של דבר ניאלץ לעזוב אותן".‏חרדות אלה של שרי הממשלה ושל ראש הממשלהב-‏‎1967‎ היו המשך ישיר לחששותיהם של כמה ממנהיגיהציונות והיישוב היהודי,‏ שחששו לפני הקמת המדינהכי שליטה יהודית במקומות הקדושים ובעיר העתיקהלא תתקבל על דעת הקהילה הבינלאומית.‏ תיאודורהרצל הציע להנהיג בירושלים משטר בינלאומי,‏ וחייםוייצמן אמר ב-‏‎1937‎‏:‏ ‏"לא הייתי מקבל את העיר העתיקה7כמתנה.‏ יותר מדי סיבוכים וקשיים כרוכים בזה".‏ההנהגה הציונית קיבלה גם את רעיון בינאום ירושליםכחלק מהחלטת החלוקה מנובמבר 1947 ונסוגה ממנובהדרגה במחצית השנייה של 1948, לאור ההישגיםהצבאיים של הכוחות היהודיים בירושלים.‏ 8 ניסיונותהקהילה הבינלאומית ‏)ובראשה הוותיקן(‏ לממש אתהבינאום עד ראשית שנות ה-‏‎50‎ והמאבק הישראליהקשה במאמצים אלה,‏ הותירו את רישומם על מנהיגי9המדינה ומקבלי ההחלטות גם ב-‏‎1967‎‏.‏‏פרוטוקול 5 ישיבת הממשלה,‏ 5 ביוני 1967, ארכיון המדינה ‏)להלן א”מ(‏ א 8164/6; ע’‏בנזימן,‏ ירושלים - עיר ללא חומה,‏ שוקן,‏ ירושלים ותל-אביב תשל”ג,‏ עמ’‏ 16-15. ‏]להלןע'‏ בנזימן,‏ ירושלים[.‏‏א’‏ 6 הבר,‏ היום תפרוץ מלחמה,‏ עידנים תל-אביב )1987(, עמ’‏ 231. ‏]להלן,‏ הבר,‏ היום תפרוץמלחמה[.‏‏ע’‏ 7 אילון,‏ ירושלים - שיגעון לדבר,‏ דומינו,‏ ירושלים )1989(, עמ’‏ ; 209 שרגאי,‏ הר המריבה,‏ עמ’‏ 19.‏מ’‏ 8 גולני,‏ ציון בציונות - המדיניות הציונית בשאלת ירושלים 1949-1937, האוניברסיטההמשודרת,‏ משרד הביטחון ;)1992( Jerusalem M. Golani, “Zionist without Zion: The.Question 1947-1949”, Journal of Israeli History, 16 (1995), pp 39-52‏א’‏ 9 ביאלר,‏ צלב במגן דוד - העולם הנוצרי במדיניות החוץ של ישראל 1967-1948, יד יצחקבן-צבי,‏ ירושלים )2006(, עמ’‏ 68-36 ‏]להלן:ביאלר,‏ צלב במגן דוד[;‏ א’‏ רמון,‏ יחסי ישראלוהוותיקן ושאלת ירושלים 1969-1958 ‏)עבודת גמר לתואר שני(,‏ החוג ללימודי ארץ-‏ישראל,‏ אוניברסיטת חיפה,‏ עמ’‏ 155-154. ‏]להלן:‏ רמון,‏ יחסי ישראל והוותיקן[.‏שר הביטחון דאז,‏ משה דיין,‏ שהסתייג יום קודם לכןמכיבוש העיר העתיקה,‏ הודיע לאומה ב-‏‎7‎ ביוני בשידוררדיו מרחבת הכותל המערבי על כיבוש העיר העתיקה.‏סוגיית המקומות הקדושים תפסה את המקום החשובביותר בהצהרתו:‏‏"חזרנו לקדושים שבמקומותינו על מנת שלא להיפרדמהם לעולם.‏ לשכנים הערבים מושיטה ישראל ידלשלום ולבני הדתות האחרות מובטח כי יישמרו מלואהחופש וכל זכויותיהם הדתיות.‏ לא באנו לכבוש קודשיאחרים או להצר זכויותיהם הדתיות,‏ אלא להבטיח את10שלמות העיר ולחיות בה עם האחרים באחווה".‏כבר בהצהרתו הראשונה,‏ שהפתיעה גם את ראשהממשלה , 11 כמו בשאלות אחרות,‏ קבע דיין את עיקריהמדיניות הישראלית בנושא המקומות הקדושים:‏ישראל תשלוט לצמיתות בעיר העתיקה ובמקומותהקדושים,‏ אך תכבד את כל זכויותיהם הדתיות של בניהדתות האחרות בעיר.‏עד מהרה התברר כי שאלת המקומות הקדושים לנצרות,‏קלה יותר משאלת המקומות הקדושים לאסלאם.‏לישראל לא היו כל תביעות לגבי המקומות הקדושיםלנצרות.‏ לעומת זאת,‏ ההסדרים שנקבעו בהר הביתובמערת המכפלה - הקדושים הן ליהדות והן לאסלאם- עוררו קשיים רבים,‏ ואין זה פלא שהפכו לסלעי-‏מחלוקת קשים ביותר בסכסוך הישראלי-ערבי והיהודי-‏מוסלמי.‏החששות מתגובה קשה של העולם הנוצרי והמוסלמי‏)ּוכְלל הקהילה הבינלאומית(‏ על כיבוש העיר העתיקהוהמקומות הקדושים,‏ הם שהניעו את לוי אשכול,‏ ראשהממשלה,‏ לכנס עוד באותו יום ‏)ה-‏‎7‎ ביוני 1967( אתראשי העדות הנוצריות בישראל ביחד עם הרבניםהראשיים,‏ ולקרוא בפניהם הצהרה שנוסחה על-ידימנכ"ל משרדו,‏ יעקב הרצוג,‏ שניהל את מגעי ישראלעם הוותיקן והכנסיות הנוצריות מאז 1948:‏"היו סמוכים ובטוחים שלא תורשה פגיעה כלשהיבמקומות הקדושים לדתות.‏ ביקשתי משר הדתות כיייצור מגע עם ראשי הדתות בעיר העתיקה למען הבטחמגע תקין ויכולת להמשיך בפעילות רוחנית באין מפריע.‏‏מ’‏ 10 דיין,‏ אבני דרך,‏ עידנים,‏ תל-אביב )1976(, עמ’‏ 13.11 ע'‏ בנזימן,‏ שם עמ’‏ 156-155; א'‏ הבר,‏ היום תפרוץ מלחמה,‏ עמ’‏ 235-234.

שר הדתות הורה על-פי בקשתי:‏ הסדרים ליד הכותל 117המערבי ייקבעו בידי הרבנים הראשיים;‏ הסדרים במקומותמקודשים למוסלמים ייקבעו על-ידי המועצה של כוהניהדת המוסלמים;‏ הסדרים במקומות מקודשים לנוצרים12ייקבעו על-ידי מועצה של כוהני-דת נוצרים".‏תשובתו של הארכיבישוף היווני-קתולי בישראל,‏ ג'ורג'‏חכים,‏ נעמה מאוד לאוזן הישראלית:‏‏"אנו ‏]ראשי העדות[‏ חייבים לברך אותך ]...[ ואת צבא-‏ישראל שסיים את המלחמה בעיר הקדושה,‏ והייתי רוצהלומר שראשי הדתות ]...[ שהִתנסו בחופש במשך 20שנה בישראל,‏ מקווים שחופש כזה יתקיים בכל החלקים13האחרים שנוספו עתה לישראל".‏קבלת הפנים השקטה-יחסית של ראשי הכנסיותהנוצריות בירושלים לשלטון הישראלי - בעיקר שלהפטריארך היווני-אורתודוכסי והפטריארך הארמני,‏שקיימו יחסים ידידותיים למדי עם השלטון הישראלילפני 1967, וסירבו להצטרף למחאת המנהיגיםהמוסלמים - 14 לא דמתה לתגובתם של רוב הגורמיםהנוצריים הבינלאומיים,‏ ובראשם הוותיקן.‏ ב-‏‎9‎ ביוניהעלה כבר דובר הוותיקן את רעיון בינאום ירושלים,‏15שירד מסדר היום הבינלאומי באמצע שנות ה-‏‎50‎‏.‏ב-‏‎11‎ ביוני פרסם עיתונו הרשמי של הוותיקןה"אוזרווטורה רומנו"‏ Romano( )L’Osservatore מאמרמערכת בעמודו הראשון,‏ תחת הכותרת ‏"ירושלים",‏ובו פירוט עמדתו הרשמית של הוותיקן בשאלתירושלים.‏ 16 המאמר העלה על נס את הפתרון של בינאוםהעיר וסביבותיה והפיכתן ל"קורפוס ספרטום"‏ המוגןב"ערבויות של המדינות שוחרות השלום",‏ בהתאםלהחלטת עצרת האו"ם מה-‏‎29‎ בנובמבר 1947. הצעתישראל למסור את המקומות הקדושים לניהול העדותהדתיות ‏)כפי שהציעו אשכול וורהפטיג(‏ נראתהלוותיקן ‏"בלתי-מתקבלת על הדעת ומצערת".‏ במקבילהחל הוותיקן במגעים עם ארצות הברית.‏ 17 החששותהישראליים,‏ שהנה מעלה הוותיקן מחדש את נושאבינאום המקומות הקדושים ואף קורא לבינאום העירכולה,‏ התממשו.‏ 18 תגובות צוננות,‏ הקוראות לנסיגהישראלית מיידית,‏ הגיעו גם מגופים פרוטסטנטיים19בינלאומיים שונים,‏ כמועצת הכנסיות בבריטניה.‏צעדי החקיקה הישראלייםחרף הלחץ הבינלאומי הביאה הממשלה לאישורהכנסת ב-‏‎27‎ ביוני 1967 שתי הצעות-חוק שנועדולהחיל למעשה את המשפט,‏ השיפוט והמִנהל שלמדינת-ישראל על מזרח-ירושלים.‏ הצעות החוקאושרו,‏ וירושלים המזרחית צורפה לשטח השיפוט של20עיריית-ירושלים הישראלית בראשותו של טדי קולק.‏כדי לרכך את ההתנגדות הבינלאומית הצפויה,‏ צורףלשני החוקים החדשים החוק הישראלי החשוב המגןעל המקומות הקדושים - ‏"חוק השמירה על המקומות21הקדושים תשכ"ז-‏‎1967‎‏".‏הרמטכ"ל יצחק רבין מבקרבכנסית הקבר מספר ימים לאחרסיום המלחמה,‏ 12.6.196712 ע'‏ ‏בנזימן,‏ שם,‏ עמ’‏ 105.‏י’‏ 13 אילסר לנציגויות ישראל ברומא,‏ בפריס,‏ בלונדון ועוד,‏ 10 ביוני 1967, א”מ חצ 4089/15.דבריו של השיח אמין קאסם מדלאג’י,‏ הקאדי מעכו,‏ היו נלהבים עוד יותר וניכר בהם הלםהניצחון הישראלי:‏ ‏“בשמי ובשם המוסלמים ובשם הערבים כולם,‏ אנו שמחים בניצחוןהמזהיר הזה ותודה לכם שוב ושלום".‏ ‏]שם,‏ שם[.‏14 ע'‏ ‏בנזימן,‏ שם 125-122.‏א'‏ 17 הבר,‏ היום תפרוץ מלחמה,‏ עמ’‏ 235.18 א'‏ רמון,‏ יחסי ישראל והוותיקן,‏ עמ’‏ 84-82.‏י’‏ 19 מלאכי,‏ ‏“הכנסיות הנוצריות ומלחמת ששת הימים”,‏ מולד,‏ סדרה חדשה,‏ כרך א’‏ 6-5,ניסן אייר 1968, עמ’‏ 583-571.‏החוק 20 לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט ‏)מס’‏ 11( התשכ”ז 1967, ספר החוקים,‏תשכ”ז,‏ מס’‏ 449, עמ’‏ ; 74 החוק לתיקון פקודת העיריות,‏ ספר החוקים,‏ תשכ”ז,‏ מס’‏ 449,עמ’‏ 74.‏ספר 21 החוקים,‏ תשכ”ז,‏ מס’‏ 449, עמ’‏ 75. על החוק ראה:‏ ר'‏ לפידות,‏ חוק יסוד:‏ ירושליםבירת ישראל,‏ האוניברסיטה העברית,‏ ירושלים )1999(, עמ’‏ 105-81.‏אוזרווטורה 15 רומנו 10.6.67, מצוטט אצל:‏S. Ferrari, Vaticano E Israele (Firenze, Sansoni editore), p. 194.‏ע’‏ 16 לוצ’אני,‏ ‏“הוותיקן תובע בינאום ירושלים”,‏ מעריב 11.6.67;L. Rokach, The Catholic Church and The Question of Palestine (London, Saqi Books), pp. 73-75.

119לאחר המלחמה למרכזים הכלכליים המתפתחים בעברהירדן או לחו"ל ‏)חלק ניכר מן ההגירה היה לארה"ב,‏קנדה ודרום-אמריקה(.‏ רוב-רובה של האוכלוסייההנוצרית הלא-ערבית ‏)למעט הקהילה הארמנית,‏ שגםהיא הצטמצמה עקב הגירה שלילית(‏ עזב את ירושלים.‏שיעור האוכלוסייה הנוצרית בירושלים הצטמצםמ-‏‎19%‎ ב-‏‎1946‎ ל-‏‎4%‎ ב-‏‎1967‎ ‏)לאחר ‏"איחוד העיר"(.‏גם לאחר 1967 הוסיף חלקה של האוכלוסייה הנוצריתבעיר להצטמצם בגלל שיעור פריון נמוך והגירה גוברתלחו"ל.‏ בשנת 2005 מנתה הקהילה הנוצרית בירושלים14.9 אלף נפש ‏)מתוכם כ-‏‎2,600‎ זרים - בעיקר נזיריםואנשי-כמורה(‏ וחלקה בכלל אוכלוסיית העיר הגיע30לכ-‏‎2%‎ ‏)כ-‏‎6%‎ מן האוכלוסייה הערבית בירושלים(.‏בגדה המערבית וברצועת-עזה חלקה של האוכלוסייההנוצרית מכלל האוכלוסייה הפלסטינית הוא 1.3%31בלבד ‏)לא כולל ירושלים(.‏בנוסף להידלדלות הדמוגרפית,‏ סובלת הקהילההנוצרית בירושלים מפיצול פנימי.‏ על-פי נתוני‏הלשכה 30 המרכזית לסטטיסטיקה,‏ שנתון סטטיטיסטי לישראל,‏ ירושלים 2006, עמ’‏ 94.נתונים שנאספו במכון ירושלים על-ידי ד”ר מאיה חושן ומיכל קורח וטרם פורסמו.‏31 ד'‏ צמחוני,‏ שם,‏ עמ’‏ 32.1967 הקהילה הנוצרית הגדולה בעיר הייתה הקהילההיוונית אורתודוכסית,‏ שמנתה כ-‏‎4,000‎ נפש.‏ הקהילההשנייה בגודלה היתה הקהילה הלטינית ‏)הקתולית(,‏שמנתה כ-‏‎3,900‎ נפש,‏ אולם אם נוסיף לה את הקהילותהאוניאטיות המקבלות את מרּות האפיפיור ‏)היוונים-‏קתולים,‏ הארמנים-קתולים,‏ הסורים-קתולים,‏ המרוניםוהקופטים-קתולים(‏ מנתה הקהילה הקתולית בעיר4,420 נפש.‏ הקהילה השלישית בגודלה היתה הקהילההארמנית אורתודוכסית,‏ שמנתה 2,000 נפש.‏ לשלושקהילות אלו הצטרפו הקהילות המונופיזיטיות הקטנות:‏הקהילה הקופטית שמנתה 370 נפש,‏ הקהילה הסוריתשמנתה 300 נפש,‏ הקהילה האתיופית שמנתה כ-‏‎50‎נפש,‏ והקהילות הפרוטסטנטיות - הקהילה הערבית-‏אנגליקנית ‏)האפיסקופאלית(‏ שמנתה כ-‏‎200‎ נפש,‏הקהילה הלותרנית שמנתה כ-‏‎300‎ נפש,‏ וקהילות32פרוטסטנטיות קטנות שמנו כ-‏‎50‎ נפש.‏‏ד'‏ 32 צמחוני,‏ הקהילות הנוצריות,‏ עמ’‏ 26. החלוקה הדמוגרפית בין העדות כמעט ולאנשתנתה עד ימינו.‏ על-פי מחקריו של ד”ר ברנארד סבלה,‏ שחקר את ההגירה הנוצריתמארץ הקודש מנתה הקהילה הקתולית ב-‏‎1994‎ 4,500 נפש ‏)כולל הקהילות האוניאטיות(,‏הקהילה היוונית אורתודוכסית מנתה 3,500 נפש,‏ הקהילה הארמנית כ-‏‎1,500‎ נפש,‏הקהילות הפרוטסטנטיות כ-‏‎850‎ נפש והקהילות המונופיזיטיטות ‏)קופטים,‏ סוריםואתיופים ) כ-‏ 560 נפש.‏ ראה:‏B. Sabella, “Palestinian Christians: Challenges and hopes”, pp. 6-7.http://www.al-bushra.org/holyland/sabella.htmנוצרים יוונים אורתודוכסיםבתהלוכה בויה דולורוזה,‏ 2007

120פרק 5 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל אוכלוסיית העיר 2007-1967נזירים אתיופיים מחוץ לדיר-א-‏סולטאן,‏ 2007עובדת היותם של הערבים הנוצרים מיעוט קטןומפוצל בירושלים,‏ יוצרת תלות מוחלטת בחברת הרובהמוסלמית שבקרּבּה הם חיים.‏ למציאות דמוגרפית זו,‏ולקשרים החברתיים והתרבותיים ההדוקים בין הנוצריםלבין הרוב המוסלמי,‏ יש השלכות מרחיקות-לכת עלעמדותיהם הפוליטיות של הנוצרים בסכסוך הישראלי-‏פלסטיני ובשאלת ירושלים.‏‏תגובת העולם הנוצרי והקהילההבינלאומית לסיפוח מזרח העירצעדי החקיקה הישראליים פורשו בזירה הבינלאומיתכסיפוח מזרח-ירושלים,‏ והתגובה להם היתה גינוי ואי-‏הכרה בחוקיותם.‏ בהתייחסו ל"צעד המִנהלי החפוז"‏הצהיר דובר משרד החוץ האמריקני כי ‏"אין לראותוכקובע את עתידם של המקומות הקדושים או את מעמדהשל ירושלים".‏ הוא רמז שהצעד הישראלי יחייב אתארה"ב להגיב להצעת הוותיקן,‏ שלא זכתה קודם לתמיכהאמריקנית.‏ דברים דומים נשמעו גם מפי דובר משרדהחוץ הבריטי ומקורות צרפתיים.‏ מדינות-ערב פרסמותגובות חריפות וקראו למלחמת-קודש.‏ המאמר הראשיבניו-יורק-טיימס מה-‏‎29‎ ביוני 1967 חזר על קריאתולהפוך את ירושלים העתיקה למובלעת בינלאומית ביןישראל לירדן והדגיש שהצעד הישראלי יקשה גם עלהשגת הסדר וגם על ידידי-ישראל.‏ תגובתו הרשמית שלשר החוץ אבא אבן היתה כי ממשלת-ישראל תמשיךבהתייעצויות עם מנהיגי העדות הדתיות בדבר שמירתהמקומות הקדושים בירושלים.‏ אשר להחלטות הכנסת,‏הוא הדגיש ש"זו הפעם הראשונה מזה 20 שנה שיש חופש33גישה אל המקומות הקדושים לבני כל הדתות".‏לרגע נדמה היה שעמדת הוותיקן,‏ הקוראת לבינאוםירושלים ‏)או לפחות בינאום אזור העיר העתיקה(,‏ זוכהלתמיכה בינלאומית רחבה בעקבות צעדי ישראל.‏ אולםחרף המחאות לא ננקטו צעדים של ממש נגד ישראל.‏נוכח העמדה הישראלית האיתנה ‏)אבן הגדיר את הכוחותשפעלו למען איחוד ירושלים בישראל,‏ כמי שנמצאים‏"מעל ומעבר,‏ לפני ואחרי כל הדיונים הפוליטייםוהחילוניים"(‏ 34 והיעדר תגובה בינלאומית אפקטיבית,‏הפך רעיון הבינאום לבלתי-ריאלי גם בעיני הוותיקן,‏שהחל לסגת בהדרגה מעמדתו העקבית בעד הבינאום,‏ועל כך עוד נרחיב בהמשך.‏‏פיצויים על נזקי המלחמה והחזרתרכוש לידי הכנסיותעם התבססות השלטון הישראלי במזרח-ירושלים,‏ החלהבדיקה מעמיקה של נזקי המלחמה.‏ הבדיקה העלתהשהפגיעות במקומות הקדושים ובמוסדות הנוצריים בעירהיו מזעריות.‏ אף אחד מאתרי ה"סטאטוס-קוו"‏ ‏)כנסייתהקבר,‏ דיר-א-סולטן,‏ קבר מרים וכנסיית העלייה בהרהזיתים(‏ לא נפגע,‏ אולם נגרמו נזקים לכמה מן הכנסיותבאזור הר-ציון ולכנסיית סנטה-אנה ליד שער האריות.‏כמו כן התגלה לעין היקף הנזק הגדול שנגרם למוסדותנוצריים במלחמת 1948 באזורי הגבול שבין שני חלקיהעיר ‏)למשל באזור אכסניית נוטרדם ומנזר ‏"האחיותהמתקנות"‏ ליד השער החדש(.‏ הרס זה שימש לכמה35גורמים ערביים וכנסייתיים לתעמולה נגד ישראל.‏הצעד הישראלי החשוב בו נקטה ישראל בנושא זה,‏ היהההחלטה לפצות את הכנסיות על כל הנזקים שנגרמולהן הן ב-‏‎1948‎ והן ב-‏‎1967‎ - בין כתוצאה מפעולהישראלית ובין כתוצאה מפעולה ירדנית.‏ כל הכנסיותהגישו את תביעותיהן לוועדת-שרים מיוחדת בראשותו‏פ’‏ 33 בן,‏ תגובות לסיפוח בירושלים,‏ מעריב 29.6.67, עמ’‏ 1; א'‏ דן,‏ צרפת לא תכיר בהחלטת ישראלעל איחוד ירושלים,‏ מעריב 30.6.1967, עמ’‏ ‎2‎‏;מ'‏ בנבנישתי,‏ מול החומה הסגורה,‏ עמ’‏ 151.34 מ'‏ בנבנישתי,‏ שם.‏35 מ'‏ בנבנישתי,‏ מול החומה הסגורה,‏ עמ’‏ 164.

121ללקחים שהופקו ממלחמת - 1948 שאז ניזוקה ישראל מאוד בגלל ההאשמות והתעמולה ‏)בעיקר הקתולית(‏ על39חילול כנסיות ופגיעה במוסדות דתיים.‏צעד נוסף בכיוון זה היה ההחלטה הישראלית החשובהמ-‏‎1972‎ להעביר לידי הוותיקן את מתחם אכסנייתנוטרדם מול השער החדש,‏ לאחר שנמכר על-ידי המסדרשל האסמפסיוניסטים לאוניברסיטה העברית.‏ ההחלטהשנפלה בדרגים הגבוהים ביותר בממשלה,‏ ביזמתו שלשר המשפטים,‏ יעקב שמשון שפירא,‏ שריכז את הטיפולבנושא ירושלים והכנסיות וטדי קולק,‏ ראש העירייה40- הביאה לשיפור משמעותי ביחסי ישראל והוותיקן.‏צעדים דומים ננקטו גם כלפי הכנסיות האחרות.‏ כךלמשל,‏ לאחר לחץ ממושך מצד המדינות הלותראניותהחשובות,‏ הוחזר מגרש מול אוגוסטה-ויקטוריה לידיהפדרציה הלותרנית העולמית World( Lutheran,)Federation שבנתה עליו אכסניה ומרכז-לימודתיאולוגי.‏ 41 קרקעות נוספות הוחזרו לכנסיות גם באזורשל שר המשפטים,‏ יעקב שמשון שפירא,‏ שמונתהבראשית 1968. ועדת מומחים ישראלית בראשות36עו"ד צבי טרלו,‏ מנכ"ל משרד המשפטים,‏ בדקה אותןוהגיעה עד אוקטובר 1972 להסכם עם 21 כנסיות וגופיםכנסייתיים שונים.‏ רק ממשלת צרפת סירבה להגישהערכה ולקבל פיצויים על הפגיעה בכנסיית סנטה-אנהשבבעלותה,‏ מחשש שצעד כזה ייתפס כהכרה צרפתיתבשלטון ישראלי בירושלים.‏ 37 הכנסייה הקופטית תבעהסכום גדול עבור בית קטן והרוס למחצה בין שער יפולשער ציון,‏ אך הוועדה הישראלית לא הגיעה איתהלהסכמה על גובה הפיצוי.‏סכום הפיצויים ששולם עד ראשית אוקטובר 1972 הגיעלשישה מיליון לירות ישראליות )1.7 מיליון $(. הסכוםהגדול ביותר ‏)כ-‏‎1.75‎ מיליון ל"י(‏ שולם לפטריארכיההיוונית-אורתודוכסית,‏ אך הוא כלל גם כספים ששולמולה תמורת קרקעות שנרכשו ממנה על-ידי המדינהסמוך לחומות העיר העתיקה.‏ כ-‏‎750‎ אלף ל"י שולמובית-חנינא ועטרות.‏ 42 צעדים מסוג זה לא ננקטו על-‏גדולים-יחסית סכומים הארמנית.‏ לפטריארכיה ידי ישראל לפני 1967. להפך,‏ פעילות הכנסיות הוגבלהוכמעט שלא הוקמו מוסדות-דתיים חדשים.‏ 43 אולםהמציאות החדשה שנוצרה ב-‏‎1967‎ - הסיפוח הישראלישל מזרח-ירושלים שלא הוכר על-ידי הקהילההבינלאומית,‏ והנוכחות הישראלית בשטחים - הביאהאת מעצבי המדיניות בישראל לנקוט קו חדש.‏שולמו לגופים הקתולים החשובים כגון ‏"משמרת ארץהקודש"‏ ‏)הקוסטודיה טרה-סנטה(‏ של הפרנציסקנים,‏הארכידיאוקזיה של קלן ‏)המחזיקה בכנסיית הדורמיציוןשעל הר ציון(‏ וגופים קתוליים נוספים.‏ חלק מסכומיהפיצויים למוסדות הקתוליים כלל תשלומים עבור 36חלקות-קרקע שאיפשרו את פיתוח הגן הלאומי סביב38חומות ירושלים.‏‏גיבוש המדיניות הישראלית הכוללתבנושא הנוצרייוזמת ישראל לפצות את הכנסיות ופרסומה ברבים,‏מעידים יותר מכול על הניסיון הישראלי לשפר אתהקשרים עם ממסדי הכנסיות והמדינות התומכות בהןבחודשים הראשונים שלאחר מלחמת ששת הימים,‏לאחר המלחמה,‏ כדי לזכות בלגיטימציה בינלאומיתנקבעו אפוא הכללים המעצבים ביחסי ישראל עם מִמסדילשלטון ישראל בעיר.‏ שיקום המוסדות הנוצריים באזורהכנסיות.‏ ישראל התחייבה לשמור על שְלום המקומותהתפר שבין שני חלקי העיר,‏ הלם גם את המדיניותהקדושים ‏)כולל פיצויים לשיקום אתרים ומוסדותהישראלית להעלים במהירות את ה"צלקות"‏ שנותרונוצריים שנפגעו בפעולות האיבה(,‏ למנוע פגיעהמימי העיר החצויה.‏ נראה שגם במקרה זה פעלו מעצביברגשות המאמינים כלפי המקומות הקדושים,‏ ולהבטיחהמדיניות הישראלים לאחר מלחמת ששת הימים בהתאם36 דו”ח מסכם על פעולות הוועדה,‏ 4 באוקטובר 1972, א”מ ג 3558/8.‏הכנסייה 37 ניתנה במתנה לממשלת צרפת על-ידי הסולטן העות’מני עבד אל מג’יד לאחרמלחמת קרים )1856(.39 א'‏ ביאלר,‏ צלב במגן דוד,‏ עמ’‏ 19-15.40 ע'‏ בנזימן,‏ ירושלים,‏ עמ’‏ 121-118.‏מ’‏ 41 פרגאי לשגרירויות ישראל בסקנדינביה,‏ בון והקונסוליה בניו יורק,‏ 9 באפריל 1972 א”מחצ 5352/18.42 ע'‏ בנזימן,‏ שם,‏ עמ’‏ 118.43 א'‏ ביאלר,‏ שם,‏ עמ’‏ 189-156.‏מ'‏ 38 בנבנשתי,‏ שם,‏ עמ’‏ 16;S. P. Colbi, A History of the Christian Presence in the Holy Land, University Presss ofAmerica Lanham, N.Y, London (1988), p. 204;דו”ח הוועדה ‏)לעיל הערה 36(.

הנוצריים השונים,‏ הביא גם לשינויים ארגוניים חשובים 123בממסד הישראלי.‏ ירד משקלו של משרד הדתות -ובעיקר המחלקה לעדות נוצריות שטיפלה בנושא הנוצריעד - 1967 והנושאים הגדולים הועברו לטיפול גורמיםבעלי עוצמה רבה יותר:‏ משרד המשפטים ושר המשפטים;‏הממונה בפועל על מחוז ירושלים במשרד הפנים,‏ רפאללוי,‏ שטיפל עד 1967 בענייני מעבר מנדלבאום ובקשרעם הקונסוליות בירושלים;‏ ועיריית-ירושלים בראשותטדי קולק.‏ עד מהרה נתגלעה תחרות בין נציגי הגופיםהשונים שטיפלו בנושא,‏ בשאלה מי יהיה הנציג הישראליהבכיר בטקסים המרכזיים בחג המולד ובפסחא.‏ הסכסוךהגיע להכרעתו של ראש הממשלה,‏ שפסק שהנציג הבכירבטקסים יהיה שמואל טולדנו,‏ היועץ לענייני ערבים51במשרד ראש הממשלה.‏חשוב להדגיש כי למרות היחסים הטובים בין ישראללממסדי הכנסיות,‏ לא הוסדר בחקיקה נושא הפטוריםממסים ‏)עירוניים וממשלתיים(,‏ ממכס וזכויות נוספותשלטענת ראשי הכנסיות הוענקו להם על-ידי השלטוןהעות'מאני וממשיכיו הבריטי והירדני.‏ המדיניותבעניין זה נבעה מרצונה של ישראל לשמור קלף-מיקוחלמשא ומתן אפשרי עם הוותיקן,‏ ומכיוון שלא הושגהסכם עם הוותיקן,‏ לא נחתמו הסכמים גם עם הכנסיותהאחרות ‏)בראשן הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסיתוהפטריארכיה הארמנית(.‏ מובן שמצב זה גרם לתלותשל הכנסיות בשלטון הישראלי,‏ דבר שאִפשר לו לנקוט52מדיניות של מקל וגזר כלפיהן.‏‏יחסי ישראל עם הכנסיות השונותוהגופים הנוצריים הבינלאומייםהמדיניות הישראלית כלפי הכנסיות השונות ויחסהכנסיות לשלטון החדש לא היו אחידים.‏ מקור ההבדליםהיה נעוץ בעיקר באופיין של הנהגות הכנסיות,‏ קשריהןעם האוכלוסייה הערבית,‏ ובעוצמת הגורמים הניצביםלימינן בזירה הבינלאומית.‏הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית,‏ שהנהגתה היוונית‏מ'‏ 51 בנבנישתי,‏ מול החומה הסגורה,‏ עמ’‏ 171; ראיון עם דניאל רוסינג,‏ לשעבר מנהלהמחלקה לעדות נוצריות במשרד הדתות,‏ נובמבר 2006.N. Shepherd, Teddy Kollek, Mayor of Jerusalem , Harper and Row, New York (1988), p. 71 .52‏]להלן:‏ שפרד,‏ טדי קולק[‏נאבקה החל משלהי המאה ה-‏‎19‎ בניסיונם של המאמיניםהערבים להתערב בניהול רכושה הרב,‏ מצאה בשלטוןהישראלי בן-ברית נאמן לבלימת שאיפות המאמיניםהערבים.‏ על רקע זה נרקמו יחסים חמים בין הפטריארךבנדיקטוס הראשון לבין רפאל לוי,‏ הממונה בפועל עלמחוז ירושלים במשרד הפנים,‏ וראש עיריית ירושלים,‏טדי קולק.‏ בהמשך לדרכה עד 1967, לא היססה הנהגתהפטריארכיה למכור ולהחכיר קרקעות לעיריית-‏ירושלים ולגופים ישראליים אחרים.‏ החכרת קרקעותאלה אִפשרה להקים חלק ניכר מן הגן הלאומי סביבחומות העיר העתיקה,‏ את גן הפעמון וגן בלומפילד53שבאזור ימין-משה,‏ והעשירה את קופת הפטריארכיה.‏התלונה המשמעותית היחידה של הפטריארךבנדיקטוס כלפי השלטון הישראלי,‏ היתה שמעמדּהשל הפטריארכיה וזכויותיה אינם מעוגנים בחוק אובתקנות מחייבות.‏ תזכיר הפטריארך לראש הממשלהמנובמבר - 1967 בו פורטו כל זכויות הפטריארכיהובקשותיה מן השלטון הישראלי - לא זכה להתייחסותרצינית.‏ הפטריארך נפגע מכך שעליו לִפנות למשרדהדתות בכל בקשה לפטור ממסים או ממכס.‏‏מ'‏ 53 בנבנישתי,‏ שם,‏ עמ’‏ 173; ב'‏ ווסרשטיין,‏ ירושלים המחולקת,‏ עמ’‏ 269.ראש עירית ירושלים,‏ מר טדיקולק משוחח עם הפטריארךהיווני אורתודוכסי,‏ בנדיקטוסהראשון ועם רפאל לוי,‏ הממונהעל המחוז במשרד הפנים,‏31.12.1969

124פרק 5 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל אוכלוסיית העיר 2007-1967ראש עירית ירושלים,‏ מר טדיקולק,‏ נואם בטקס חנוכתהמוזיאון הארמני,‏ 22.7.1969ישראל נמנעה מטיפול בתזכיר הפטריארך ומעיגוןמעמד הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית בחוקאו בתקנות,‏ מחשש לתגובת הוותיקן.‏ הנחת היסודהישראלית היתה שאף אחד מן הגורמים הנוצרייםהלא-קתולים ‏)ובכלל זה הפטריארכיה היוונית-‏אורתודוכסית(‏ לא יוכל לספק לישראל ‏"תמורהמדינית"‏ משמעותית כמו הוותיקן.‏ חולשתה שלהפטריארכיה היוונית בהקשר זה היתה נעוצה בכךששום גורם בינלאומי חזק לא עמד לימינה.‏ יוון,‏ שלאהיתה מדינה חזקה במיוחד ושיחסיה עם ישראל היוצוננים בשל האינטרסים הרחבים שלה בעולם הערבי,‏לא יכלה לסייע לפטריארכיה בצורה משמעותית,‏ וזו54העדיפה לנהל מגעים ישירים עם ישראל.‏עמדה ידידותית כלפי השלטון הישראלי נקטה גם הנהגתהפטריארכיה הארמנית,‏ בראשות הפטריארך דרדריאןוהארכיבישוף עג'מיאן,‏ שקשרו קשרים חמים עם רפאללוי וטדי קולק.‏ שותפות האינטרסים בין הפטריארכיהלשלטון הישראלי באה לידי ביטוי בתערוכת אוצרותהפטריארכיה שהוצגה בקיץ 1969 ובחנוכת הסמינרלפרחי-כהונה ב-‏‎1975‎‏,‏ בה השתתפו אורחים ארמניםרמי-מעלה מן התפוצה הארמנית.‏ אירועים אלה הציגו54 א'‏ ‏רמון,‏ יחסי ישראל והוותיקן,‏ עמ’‏ 157; 120, י.‏ אילסר למנכ”ל משרד החוץ,‏ 17 באפריל1968, ג.‏ רפאל,‏ מנכ”ל משרד החוץ ליעקב הרצוג,‏ מנכ”ל משרד רוה”מ,‏ 14 במאי 1968,א”מ חצ 4199/6.את ההיסטוריה המפוארת של הפטריארכיה הארמניתבירושלים ואת חשיבותה של ירושלים כמרכז רוחניותרבותי לתפוצה הארמנית כולה.‏ אך לא פחות מזה הםהיו הזדמנות להציג לעולם את הפן הסובלני והליברלישל המדיניות הישראלית במזרח-ירושלים,‏ תחת שרביטו55של ראש העירייה טדי קולק.‏כמו הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית,‏ גם הארמניתהעבירה קרקעות לִרשות עיריית-ירושלים,‏ אם כיבהיקפים קטנים יותר.‏ 56 חופש הפעולה של הפטריארכיהנבע במידה רבה מכך שלא היתה לה קהילה ערבית שהיהצריך להתחשב בה.‏ הארמנים מיעטו להתערב בענייניםשאינם נוגעים לקהילתם,‏ והתרחקו מן החברה הערביתבמזרח-ירושלים.‏ המחלוקות והחיכוכים הפנימיים הם57שהעסיקו אז את הקהילה,‏ ולא הסכסוך הישראלי-ערבי.‏מציאות מיוחדת זו הקלה גם על השלטון הישראלי,‏ שלאראה בקהילה הארמנית אויב.‏בהמשך לדפוס היחסים שהתפתח בין ישראללפטריארכיה הארמנית החל מראשית שנות ה-‏‎50‎‏,‏שררה בין הצדדים מערכת-יחסים של ‏"תן וקח"‏ ששניהצדדים נהנו ממנה.‏ הפטריארכיה נהנתה מחופש-‏פעולה נרחב תחת שלטון ישראל,‏ לעומת ההגבלותשהטילו עליה שלטונות ירדן לפני הכיבוש הישראלי.‏בקשותיה לאיחוד-משפחות נענו בנדיבות,‏ וארמניםשהסתבכו בפלילים או בעבירות ביטחוניות שוחררובהתערבות הפטריארכיה.‏ השלטון הישראלי גם אישראת בניית הכנסייה הארמנית החדשה מול שער ציון.‏רק בראשית שנות ה-‏‎80‎ חלה התקררות כלשהי ביחסיהפטריארכיה עם ישראל,‏ בעקבות התערבותה הבוטהשל זו בענייניה הפנימיים של הפטריארכיה,‏ במטרהלמנוע את הדחת סגן הפטריארך,‏ הארכיבישוף עג'מיאן,‏58איש-אמונם של טדי קולק ורפאל לוי.‏היוונים-אורתודוכסים והארמנים נקטו אפוא עמדהאוהדת כלפי השלטון הישראלי.‏ הם השתתפו באופן קבועבקבלות הפנים הרשמיות שערכו ראש העירייה ונשיאהמדינה לראשי העדות הנוצריות,‏ וסיכלו כמה פעמים‏ט’‏ 55 קולק ‏)בשיתוף ע’‏ קולק(,‏ ירושלים אחת - סיפור חיים ‏)תל אביב,‏ ספריית מעריב 1979(,עמ’‏ 232.56 נ'‏ ‏שפרד,‏ טדי קולק,‏ עמ’‏ 75.‏בנבנישתי,‏ 57 מול החומה הסגורה,‏ עמ’‏ 173; ווסרשטיין,‏ ירושלים המחולקת,‏ עמ’‏ 270-269.58 נ'‏ שפרד,‏ טדי קולק,‏ עמ’‏ 77-75; ב'‏ ווסרשטיין,‏ שם,‏ עמ’‏ 270-269.

125התחממות נוספת ביחסי השליח האפוסטולי והשלטון הישראלי,‏ חלה בעקבות הוויתור הישראלי על מתחםנוטרדם ב-‏‎1972‎ ‏)ראה לעיל(.‏ למעשה התקיימו בתקופתכהונתו של לאגי )1974-1969( מעין יחסים דיפלומטיים61דה-פאקטו בין שתי המדינות.‏במישור הבין-מדינתי ניהלה ישראל שורה ארוכה שלמגעים עם הכס הקדוש - בעיקר בין יעקב הרצוג,‏ מנכ"למשרד ראש הממשלה ואהוד אבריאל,‏ שגריר ישראלברומא,‏ לבין מונסיניור קסארולי,‏ ,)Casaroli( סגן מזכירהמדינה והאחראי ליחסי החוץ של הוותיקן.‏ מגעיםאלה הביאו להתרככות בעמדת הוותיקן כלפי ישראלושלטונה בירושלים.‏ לנוכח המציאות החדשה שנוצרהבעיר,‏ נסוג הוותיקן בהדרגה מעמדתו המצדדת בבינאוםירושלים ‏)או לחלופין בינאום אזור העיר העתיקה(.‏עמדה חדשה זו באה לידי ביטוי בנאום האפיפיורפאולוס השישי ב-‏‎22‎ בדצמבר 1967. במרכז דבריו עלירושלים,‏ שהשפעתם ניכרת בעמדת הוותיקן עד היום,‏עמדו שלושה עקרונות:‏‏.‏‎1‎על המקומות הקדושים ליהנות מ-‏statuteבערבויות בינלאומיות;‏2 יש לשמור על האופי ההיסטורי והדתי המיוחד שלהעיר הקדושה לשלוש הדתות;‏החלטות אנטי-ישראליות של מנהיגי הדת המוסלמיםוראשי הכנסיות העוינים לישראל.‏ גישה ידידותית למדיכלפי ישראל הפגינו גם הארכיבישוף האנגליקני מקיינס59ואחריו ‏)החל ממארס 1969( הארכיבישוף אפלטון.‏גישה ‏"ניטרלית זהירה"‏ כלפי השלטון הישראלי הפגיןהפטריארך הלטיני אלברטו גורי.‏ מצד אחד הוא נמנעמלהשתתף בקבלות הפנים הישראליות הרשמיות לראשיהעדות הנוצריות,‏ ומצד שני הוא לא הצטרף לעצומותשל המנהיגים המוסלמים נגד סיפוח מזרח-ירושלים.‏ראשי הפטריארכיה הלטינית וראשי המוסדות הקתולייםהאחרים לא היססו לקבל פיצויים על נזקי המלחמהמידי השלטון הישראלי.‏ גישה עוינת יותר כלפי ישראלנקטו ראש הכנסייה היוונית-קתולית ‏)הערבית(‏ הילריוןקפוצי,‏ שנעצר ב-‏‎1974‎ באשמת הברחת אמצעי-חבלהלישראל,‏ ראש הכנסייה האפיסקופאלית ‏)האנגליקנית(‏הערבית,‏ הבישוף נג'יב קובעין שהצטרף לעצומות נגדהשלטון הישראלי,‏ הארכיבישוף הקופטי,‏ ד"ר אנבאבסיליוס,‏ שנפגע מהעדפת האתיופים על-ידי ישראלבפרשת דיר א-סולטן,‏ ובמידת-מה גם לינו קאפיאלוCapiello( ,)Lino ראש הקוסטודיה טרה סנטה שלהפרנציסקנים שהעניקה שירותי דת וחינוך לקהילות60הערביות-קתוליות.‏3 יש לשמור על הזכויות האזרחיות והדתיות שלעמדת הוותיקןשינוי משמעותי ביחס לממשל הישראלי חל בגישתושל נציג הוותיקן בירושלים ‏)השליח האפוסטולי(.‏ עדיוני 1967 נמנע השליח האפוסטולי ‏)שמקום מושבוהיה במזרח-ירושלים(‏ כמעט מכל מגע רשמי עם נציגיהשלטון הישראלי.‏ לאחר המלחמה התגבשה בוותיקןההכרה שישראל היא עובדה קיימת שאין להתעלם ממנהונוצר מגע רשמי בין נציגי ישראל לאוגוסטין ספינסקי,‏השליח האפוסטולי,‏ שבסוף תקופת כהונתו אף נפגש עםנשיא המדינה.‏ שיפור נוסף ביחס לישראל חל עם מינויושל מונסיניור פיו לאגי )Laghi( לכהונה ב-‏‎1969‎‏.‏ לאגייצר יחסי אמון וקרבה עם השרים והפקידים הבכיריםשטיפלו בנושא הנוצרי במשרדי הדתות,‏ המשפטיםוהחוץ ובעיריית-ירושלים ‏)בעיקר עם טדי קולק(.‏1 מיוחד2.3.הקהילות הנוצריות והמוסלמיות ב"טריטוריה של62פלסטין".‏ניסוח דברי האפיפיור נעשה לפי מיטב המסורתהדיפלומטית של הוותיקן,‏ בדרך של ‏"עמעום יצירתי",‏שנועד לרצות את דעת כולם ולתמרן בין הלחצים שלראשי הכנסיות בארצות-ערב ובעולם השלישי,‏ לביןהרצון להתחשב בישראל שניצחה במערכה ובתומכיהבעולם המערבי ‏)כולל אנשי כנסייה ומנהיגים קתולים,‏בעיקר בארצות הברית(.‏ את המושג statute ניתן לפרשגם כ-‏status ‏)לפי הפירוש המרחיב,‏ המזכיר את הבינאום(‏וגם כתקנון או חוקה ‏)לפי הפירוש המצומצם,‏ שנעם לאוזןהישראלית(.‏ שני הנושאים האחרים - זכויות הקהילותושמירת אופייה ההיסטורי והדתי של העיר - ניתנים גםהם לפירוש רחב ביותר,‏ שהוביל בהמשך להזדהות גוברת59 מ'‏ בנבנישתי,‏ מול החומה הסגורה,‏ עמ’‏ 174-173.60 ע'‏ בנזימן,‏ שם,‏ עמ’‏ 125-121; בנבנשתי,‏ שם,‏ עמ’‏ 174-172.61 ע'‏ בנזימן,‏ שם,‏ עמ’‏ 122-118.62 א'‏ רמון,‏ יחסי ישראל והוותיקן,‏ עמ’‏ 127-125.

126פרק 5 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל אוכלוסיית העיר 2007-196763של האפיפיור עם העמדה הפלסטינית.‏בעקבות הנסיבות החדשות שנוצרו בעיר,‏ וגיבוש העמדההחדשה בוותיקן,‏ החל בפברואר 1968 משא ומתן ביןישראל לבין הכס הקדוש על הסכם חשאי בנושאהמקומות הקדושים.‏ 64 ההבנה שעמדה בבסיס המשאומתן היתה שהסכם רשמי בין ישראל לוותיקן אינואפשרי כל עוד לא נפתרו השאלות הגדולות הנוגעותלמעמד השטחים,‏ מעמד ירושלים ופתרון הסכסוךהישראלי-ערבי.‏ לשני הצדדים היה ברור שהלחץ הערביוהחשש לגורל הקהילות הנוצריות הקתוליות בארצות-‏ערב,‏ ימנעו כל הכרה רשמית של הוותיקן בישראל,‏ובוודאי הכרה בשליטה הישראלית במזרח-ירושלים.‏הבנה זו הביאה לגיבוש גישה צנועה יותר,‏ שביקשהלהגיע להסכם סודי או להבנה בין שני הצדדים בדברמעמדם של המקומות הקדושים לנצרות בירושלים,‏וזאת לתקופת-ביניים,‏ עד שיושג פתרון הקבע.‏ בהתאםלגישה זו ניגש משרד החוץ,‏ החל מראשית מארס 1968,להכנת טיוטות ראשונות להסכם שבמרכזו נכונותישראלית רשמית להעניק למקומות הקדושים לנצרותבירושלים מעמד דיפלומטי ‏)שהוחלף בהמשך ל"מעמדמיוחד"(.‏ בכלל זה אוטונומיה מלאה לעדות הנוצריותהמנהלות אותם ‏"על-פי הזכויות והמנהגים הקיימים"‏בתוספת הענקת סטטוס של ראשי נציגויות דיפלומטיותלראשי העדות הנוצריות בירושלים.‏ המשא ומתן ביןשתי המדינות נמשך כחצי שנה והוקפא על-ידי הוותיקןמחשש שיפגע בקהילות הקתוליות במדינות-ערב.‏A. Kreutz, Vatican Policy on Palestinian-Israeli Conflict (New York, Westport, London, 63pp.130-139 ;Greenwood Press), רמון,‏ יחסי ישראל והוותיקן,‏ עמ’‏ 127-125.64 על פרטי המשא ומתן ראה:‏ א'‏ רמון,‏ יחסי ישראל והוותיקן,‏ עמ’‏ 145-130.ה"רווח"‏ הישראלי מן המשא ומתן ומן ההבנות שהושגוהיה הימנעות הוותיקן מלהעלות את נושא ירושליםבפורומים בינלאומיים,‏ ובעיקר במוסדות האו"ם.‏חרף כישְלון המשא ומתן בעניין המקומות הקדושים,‏הסתמנה התקדמות שקטה ביחסים בין ישראל לוותיקןבלא הצהרות רשמיות.‏ ההתקדמות התבטאה בתכיפותהפגישות בין השגריר הישראלי ברומא,‏ עמיאל נג'ר,‏שירש את מקומו של אהוד אבריאל,‏ לבין סגן מזכירהמדינה קסארולי;‏ בהגשת זיכרון-דברים רשמי מטעםהוותיקן לשגריר ישראל ברומא בעניין המצב בלבנון;‏ובשיפור היחסים בין הרשויות הישראליות לבין השליחהאפוסטולי פיו לאגי.‏ סימנים אלה היו תוצאה שלהתחזקות מעמד ישראל בזירה הבינלאומית בעקבותמלחמת ששת הימים ואי-יכולתו של הוותיקן להתעלםמכך,‏ בעיקר לאור האינטרסים שלו במזרח התיכון,‏בארץ הקודש ובירושלים.‏ ביקור שר החוץ,‏ אבא אבן,‏בוותיקן באוקטובר 1969, וביקור ראש הממשלה גולדהמאיר אצל האפיפיור בינואר 1973, היו המשך תהליךזה,‏ ויצרו מעין נורמליזציה ללא יחסים דיפלומטיים65רשמיים בין שתי המדינות.‏‏שני הזרמים במחנה הפרוטסטנטיעמדת הכנסיות הפרוטסטנטיות הממוסדות והגופיםהבינלאומיים הקשורים בכנסיות אלו ‏)ובראשם World)Council of Churches כלפי ישראל,‏ הפשירה אףהיא במידת-מה לאחר 1967. אולם עיקר מעייניהםומשאביהם של גופים וכנסיות אלה הופנו לסיוע לפליטיםהפלסטינים.‏ הם ביטאו את העמדה הפרוטסטנטית-‏ליברלית הבסיסית,‏ שהסיוע לאנשים סובלים ונזקקים‏)בארץ הקודש בפרט ובעולם השלישי בכלל(‏ חשובפי כמה מן העיסוק במקומות הקדושים.‏ קרבתם לצדהפלסטיני,‏ שנתפס כקרבן הכיבוש הישראלי,‏ הביאהאותם בהדרגה ‏)בעיקר עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה(‏66לאמץ עמדות פרו-פלסטיניות מובהקות.‏‏ע'‏ 65 בנזימן,‏ שם,‏ עמ’‏ 121-108; מ'‏ בנבנשתי,‏ שם,‏ עמ’‏ 170-168; רמון,‏ יחסי ישראלוהוותיקן,‏ עמ’‏ 151-145.66 P. Merkley, Christian Attitudes towards the state of Israel (Montreal, McGill-Queen’sU.P), pp.183-220.רה"מ גולדה מאיר והאפיפיורפאולוס הששי בקבלת פניםבוותיקן,‏ 15.1.1973

לעומת זאת,‏ בקוטב השני של המחנה הפרוטסטנטי 127התחזקו הקבוצות האוונגליסטיות-פונדמנטליסטיות‏)בעיקר בארצות הברית(‏ הרואות בהתרחבותה שלישראל ובכיבוש השטחים,‏ אקורד אחרון בכינון מלכותבית-דוד ושלב הכרחי שיוביל להתגלותו השנייה שלישו.‏ על רקע זה ניתן להבין את סיועם לעלייה מחברהעמים ואת תמיכתם הנלהבת בישראל ‏)כולל לחץעל הממשל האמריקני(.‏ תמיכתם הגיעה לשיא עםפתיחת ‏"השגרירות הנוצרית"‏ בירושלים ב-‏‎1980‎‏,‏כפיצוי לישראל על כך שכל השגרירויות הזרות עזבואת ירושלים מכוח החלטת מועצת הביטחון ‏)בתגובהלקבלת חוק יסוד:‏ ירושלים בירת-ישראל(.‏ פעילותזו זכתה לעידוד ממשלות הליכוד,‏ והביאה לעלייהבהיקף הצליינות של חוגים אלה לישראל.‏ 67 כמה אישיםוקבוצות אוונגליסטיות אף יצרו קשרים הדוקים עםקבוצות יהודיות הפועלות לכינון בית המקדש השלישי68על הר הבית.‏‏ירידת חשיבות הנושא הנוצריבמדיניות ישראלהחל מאמצע שנות ה-‏‎70‎‏,‏ ובעיקר מאז המהפך הפוליטישל עליית הליכוד לשלטון ‏)במאי 1977(, ירדה קרנושל הנושא הנוצרי בעיני קובעי המדיניות בישראל.‏בעיות הרכוש והפיצויים לכנסיות,‏ בהן טיפל משרדהמשפטים,‏ נפתרו ברובן והמשרד הפחית בהדרגה אתמגעיו עם הכנסיות.‏ מינויו של אהרון אבו-חצירא לשרהדתות,‏ ביוני 1977, ופיטוריו של מנכ"ל המשרד,‏ ישראלליפל,‏ שהיה בקיא בנושא הנוצרי - הנחיתו מכה נוספתעל המחלקה לעדות הנוצריות.‏ 69 ‏"המאמינים הנוצריםאינם משמשים בוועד הפועל של המפד"ל"‏ - כתב עלכך העיתונאי עקיבא אלדר בסוף - 1982 ‏"ועל כן אין70לראשי המשרד אינטרס פוליטי לעסוק בענייניהם".‏‏י’‏ 67 אריאל,‏ ציונות נוצרית פונדמנטליסטית:‏ דיוקן של ארגון נוצרי לתמיכה בישראל,‏ מכוןדיוויס,‏ האוניברסיטה העברית,‏ ירושלים )1994( עמ’‏ 24-7; א’‏ רמון,‏ הגורם הנוצרי ושאלתירושלים,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים )1997(, עמ’‏ 10-9.‏י’‏ 68 אריאל,‏ ‏“נוצרים פונדמנטליסטים והר הבית”,‏ בתוך:‏ י’‏ רייטר ‏)עורך(,‏ ריבונות האל והאדם- קדושה ומרכזיות פוליטית בהר הבית,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים 2001, עמ’‏.153-143‏ראיון 69 עם דניאל רוסינג,‏ מנהל המחלקה לעדות נוצריות באותן שנים,‏ נובמבר 2006.‏ע’‏ 70 אלדר,‏ ‏“הנוצרים בירושלים - ערביזציה של הקהילות”,‏ הארץ 15.12.1982, עמ’‏ 8.מתיחות נוספת השתררה ביחסי ישראל עם הכנסיותבעקבות מעשי אלימות מצד קיצונים יהודים נגדכנסיות ומוסדות נוצריים בסוף שנות ה-‏‎70‎ ובראשיתשנות ה-‏‎80‎‏.‏ הפגיעות התרכזו במוסדות הנוצרייםבהר-ציון,‏ בעין-כרם ובאזור שער-יפו.‏ באוקטובר1982 הציתו קנאים יהודים את הכנסייה הבפטיסטיתואת חנות הספרים של הבפטיסטים ברחוב נרקיסבמרכז ירושלים.‏ 71 ראשי הכנסיות בירושלים מחורשמית בפני משרד החוץ,‏ אך לאכזבתם לא פורסםגינוי רשמי של ראש הממשלה,‏ מנחם בגין,‏ נגד גילוייהאלימות.‏ טדי קולק ניסה לפעול אצל ראש הממשלהכדי להשיג גינוי כזה,‏ ולמען העברת הנחיות למשטרהשתנקוט גישה קשוחה יותר כלפי המתנכלים לכנסיות,‏אך ללא הועיל.‏ 72 בסוף 1983 מִלּכדה קבוצת חוזריםבתשובה,‏ שּכונתה ‏"כנופיית עין-כרם",‏ את שעריהמנזרים והכנסיות בהר-ציון,‏ בעין-כרם ובמסגדיםבאל-עזרייה ובבית-צפאפה.‏ 73 אירועים אלה חשפורגשות אנטי-נוצריים ונכונות לפעילות אלימה בקרבקבוצות שונות בחברה היהודית בירושלים ‏)בעיקרבשולי החברה הדתית והחרדית ובקרב אנשי תנועת‏"כך"‏ וחוזרים-בתשובה(.‏‏י.‏ 71 דגני,‏ כנסיות,‏ עדות ומסדרים נוצריים בישראל,‏ אריאל 138-137 ‏)ירושלים 1999(, עמ’‏ 145.72 ע'‏ אלדר,‏ שם;‏ נ'‏ שפרד,‏ טדי קולק,‏ עמ’‏ 70.73 נ'‏ שרגאי,‏ הר המריבה,‏ עמ’‏ 170.נוצרים אוונגליסטים אוהדיישראל,‏ בצעדה בחג הסוכות,‏2006

128פרק 5 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל אוכלוסיית העיר 2007-1967קולק ניסה לפעול נגד האלימות באמצעות הגּברתהתאורה ברחובות מועדים לפורענות.‏ הוא לחץ עלהמשטרה לפעול נגד הפורעים והציע סיוע כספימתקציב העירייה ומהקרן לירושלים למוסדות הנוצרייםשנפגעו.‏ סיוע ניתן גם לכמה מוסדות נוצריים בעירהעתיקה,‏ כמו בית-מר-מרון ‏)המרכז המרוני בגבולהרובע היהודי(,‏ בית החולים סנט-לואי,‏ והמרכז הסורי-‏קתולי הסמוך לדרך שכם.‏ 74 בשנות ה-‏‎80‎ בוצעו בוויה-‏דולורוזה עבודות-תשתית נרחבות,‏ והמרצפות סביב75הכנסיות סודרו בחצי גורן כדי להבליטן.‏בנובמבר 1986 נעצר רפאל לוי,‏ הממונה על מחוזירושלים במשרד בפנים,‏ שהיה אחד האנשים המרכזייםשטיפלו בנושא הנוצרי,‏ ועמו נעצר הארכיבישוףעג'מיאן,‏ סגן הפטריארך הארמני.‏ הם הואשמו בעבירותשל שוחד ושחיתות.‏ הפרשה הבליטה את הקשריםההדוקים ששררו בין טדי קולק,‏ רפאל לוי ועג'מיאן,‏שאפשרו רכישת קרקעות של ערבים בתיווכו שלעג'מיאן.‏ לוי הורשע בקבלת טובות-הנאה ונידון לשלוששנות מאסר ולקנס של 10,000 ש"ח.‏ עג'מיאן שוחררלאחר כמה ימים והמשיך להיאבק בפטריארך הארמנידרדריאן.‏ 76 קולק נותר הדמות הבולטת היחידה ביחסיישראל עם הכנסיות,‏ על רקע אוזלת-ידם של משרדיהממשלה האחרים.‏חרף פרשיות אלו נותרו יחסי ישראל עם ממסדי הכנסיותהמרכזיות טובים למדי עד 1987, בהמשך לדפוס היחסיםשנקבע בשנים הראשונות שלאחר מלחמת ששת הימים.‏הרעה משמעותית ביחסי ישראל והכנסיות חלה רק עםפרוץ האינתיפאדה הראשונה - בסוף דצמבר 20 - 1987שנה לאחר מלחמת ששת הימים.‏הערביזציה והפלסטיניזציה שלהכנסיות,‏ והאינתיפאדה הראשונהכאמור,‏ בניגוד ליחס האוהד של השלטון הישראלילממסדי הכנסיות,‏ לא גיבשה ישראל מדיניות של העדפהכלפי האוכלוסייה הנוצרית הערבית המקומית.‏ בהשוואה74 נ'‏ שפרד,‏ טדי קולק,‏ עמ’‏ 70.75 S. P. Colbi, A History of the Christian Presence in the Holy Land, p. 205.‏נ’‏ 76 שרגאי,‏ ‏“גם הנוצרים מתנערים”,‏ הארץ,‏ )8.11.1989(; ה’‏ כהן,‏ ‏“איזה אהבת ישראלואיזה נעליים”,‏ כל העיר,‏ )16.5.1997(, עמ’‏ 57-54.לרוב המוסלמי לא נהנו הנוצרים המקומיים מהטבותמשמעותיות בתחומים כמו איחוד-משפחות,‏ החזרת רכושאו פיצויים על נזקי המלחמה.‏ למרות מדיניות זו,‏ בשניםהראשונות שלאחר מלחמת ששת הימים ראו נוצרים רביםבשלטון הישראלי גורם מאזן שיוכל לשפר את מעמדםמול ההשפעה הגוברת של האסלאם בחברה הסובבת.‏השגשוג הכלכלי שפקד את מזרח-ירושלים ואת הגדההמערבית לאחר המלחמה,‏ שיפר את מעמדם הכלכלי של77הנוצרים,‏ שהשתייכו ברובם למעמד העירוני הגבוה.‏אולם מגמות ההתנגדות לכיבוש הישראלי,‏ התחזקותם שלהרגשות הלאומיים הפלסטיניים האנטי-ישראליים הובילולפרוץ האינתיפאדה הראשונה ‏)בדצמבר 1987(. היעדרמדיניות ישראלית המעדיפה את האוכלוסייה הנוצרית,‏ובעיקר היותם של הנוצרים המקומיים מיעוט דתי המקייםקשרים חברתיים ותרבותיים הדוקים עם הרוב המוסלמי,‏השפיעו על רוב הנוצרים המקומיים לגלות הזדהות הולכתוגוברת עם הלאומיות הפלסטינית וההתנגדות לכיבושהישראלי.‏ מצד שני,‏ עליית כוחם של הזרמים המוסלמייםהפונדמנטליסטיים בתוך התנועה הלאומית הפלסטינית,‏שליבו את ההתנגדות לכיבוש הישראלי,‏ עוררה את חששםשל נוצרים רבים מכך שהקנאות המוסלמית תופנה ביוםמן הימים כלפי המיעוט הנוצרי.‏ פגיעות ברכוש נוצריואלימות כלפי נוצרים,‏ התרחשו במשך האינתיפאדההראשונה ומתרחשים גם היום.‏ 78 האוכלוסייה הנוצריתהמקומית בירושלים ובגדה המערבית נקלעה בין הפטישלסדן:‏ מצד אחד היא לא זכתה לתמיכה משמעותית שלהשלטון הישראלי,‏ ומצד שני ראו בה חלקים ניכרים שלהרוב המוסלמי יסוד בלתי-נאמן ולעתים אף משתף-‏79פעולה עם השלטון הישראלי.‏מלכוד זה והמצב הכלכלי הקשה שנוצר מאז פרוץהאינתיפאדה - בעיקר בענפי התיירות בהם תפסוהנוצרים מקום מרכזי - הביאו לגידול ההגירה הנוצרית77 ד'‏ צמחוני,‏ הקהילות הנוצריות,‏ עמ’‏ . 13-10‏ראה 78 למשל:‏ א’‏ רגולר,‏ “14 בתי נוצרים הוצתו בגדה בגלל ‏“חילול כבוד”,‏הארץ 5.9.2005; א’‏ פפר,‏ ‏“גם אהבתם גם שנאתם”‏ מקור ראשון 29.12.2005,Justus Reid Weiner, Human Rights of Christians in Palestinian Society)2005(, http://www.jcpa.org/text/christian-persecution-weiner.pdf המתחים בין נוצריםלמוסלמים הם נושא רגיש ביותר בחברה הפלסטינית,‏ אך דוברי הרשות הפלסטיניתמנסים להכחישו.‏ לעומת זאת,‏ ההסברה הישראלית ‏)בעיקר מטעם מחנה הימין(‏ מדגישהמתחים אלה כדי לפגוע במעמדה ובתדמיתה של הרשות הפלסטינית בעיני העולםהנוצרי-מערבי.‏79 ד'‏ צמחוני,‏ הקהילות הנוצריות,‏ עמ’‏ 186-182.

לחו"ל.‏ מספר הנוצרים בירושלים נמצא כאמור בירידה 129מאז תום המנדט הבריטי,‏ אך מגמה זו הוחרפה מאז פרוץהאינתיפאדה הראשונה.‏ בשנת 1990 נע מספר הנוצריםהמקומיים בירושלים,‏ על-פי הערכת מקורות כנסייתיים,‏בין 8,000 ל-‏‎10,000‎ נפש בלבד,‏ שהם 1.9% מכללהאוכלוסייה בעיר ‏)זאת לעומת כ-‏‎11,690‎ ב-‏‎1967‎‏(.‏הגירה נוצרית בהיקפים גדולים נרשמה גם מאזורי בית-‏80לחם ורמאללה.‏תהליכים אלה של הזדהות גוברת של הנוצרים המקומייםעם העניין הלאומי הפלסטיני ועם האינתיפאדה,‏ השפיעוכמובן גם על הנהגת העדות הנוצריות המקומיות,‏ שעברותהליך מואץ של פלסטיניזציה וערביזציה בתקופת השלטוןהישראלי מאז 1967. במחצית השנייה של שנות ה-‏‎70‎מונו בפעם הראשונה כוהני-דת ערבים לראשי הקהילותהאנגליקנית ‏)הבישוף פאיק חדד ב-‏‎1976‎‏(‏ והלותראנית‏)הבישוף דאוד חדד ב-‏‎1979‎‏(.‏ בסוף דצמבר 1987 מונהמישל צבאח,‏ כוהן-דת ערבי,‏ יליד נצרת,‏ לפטריארךהלטיני של ירושלים.‏ היתה זו הפעם הראשונה שאיש-‏כמורה ערבי ‏)ולא איטלקי(‏ נבחר למשרה הרמה.‏ אין ספקשהביוגרפיה האישית שלו עיצבה את דרכו כאיש-כנסייהוכמנהיג דתי המזדהה עם צאן מרעיתו:‏ הוא עזב את ביתוב-‏‎1943‎‏,‏ בהיותו בן 10, כדי ללמוד בסמינר התיאולוגישל הפטריארכיה הלטינית בבית-ג'אלה.‏ בעקבות אירועי1948 נותק ממשפחתו בנצרת ולא התראה איתה שנים.‏ב-‏‎1957‎ לא הורשה להשתתף בהלוויית אביו,‏ וערב81מלחמת ששת הימים לא הורשה להגיע להלוויית אחיו.‏מינויים אלה הצטרפו למשרת ראש הכנסייה היוונית-‏קתולית שהוחזקה מאז ומתמיד בידי כוהן-דת ערבי.‏כתוצאה מתהליך זה נותרו בקרב הכנסיות הנוצריותהחשובות בירושלים רק שתי כנסיות שהנהגתן אינהערבית:‏ הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית שהנהגתהנתונה בידי אנשי כמורה ממוצא יווני , 82 והפטריארכיההארמנית השומרת על ייחודה האתני הנבדל שלהקהילה הארמנית.‏80 שם עמ’‏ 31-28.הפלסטיניזציה של הנהגת העדות הנוצריות והזדהותהאוכלוסייה הנוצרית עם האינתיפאדה,‏ הביאו את הנהגתהכנסיות ליתר מעורבות בסכסוך הישראלי-פלסטיני.‏ביוזמת הפטריארך הלטיני,‏ מישל צבאח;‏ הארכיבישוףהיווני-קתולי,‏ לוטפי לחאם והבישוף האנגליקני,‏ סמירקפעיתי,‏ קוצצו בדצמבר 1987 טקסי חג המולד במידהניכרת ובוטל חלק מביקורי הנימוסין המסורתיים שלאנשי הממשל הצבאי אצל ראשי העדות.‏ בינואר 1988,לאחר שהצליחו ראשי הכנסיות להתגבר ‏,לראשונה,‏על החיכוכים והמאבקים הפנימיים ביניהם,‏ הם ‏ּפִרסמוהצהרה משותפת נגד ‏"אי הצדק והדיכוי הישראלי".‏ הםקראו לכל הנוצרים ליטול חלק ביום צום ותפילה ולתרוםביד רחבה למען כל הסובלים במחנות הפליטים.‏ ההצהרהנמסרה לעיתוני מזרח-ירושלים,‏ אך הצנזור הישראלי מנע83את פרסומה.‏מישל צבאח,‏ הפטריארך הלטינישל ירושלים,‏ בכנסית המולדבבית לחם,‏ 2006‏ראה:‏ 81 ל’‏ גלילי,‏ ‏“אל תחקרו את הלינץ’‏ בשפרעם”‏ ‏)ראיון עם הפטריארך מישל צבאח(,‏הארץ 12.8.2005. ראה הביוגרפיה הרשמית של צבאח באתר הפטריארכיה הלטיניתבירושלים:‏ .http://www.lpj.org/newsite2006/patriarch/biography.html‏למעט 82 האב עטאללה חנא,‏ שהוכתר לאחרונה לבישוף וצורף להנהגת הפטריארכיה.‏‏ד’‏ 83 צמחוני,‏ בעיית הזהות הלאומית של הערבים הנוצרים בירושלים ובגדה המערבית,‏עיונים בתקומת ישראל,‏ מאסף לבעיות הציונות,‏ היישוב ומדינת-ישראל,‏ המרכז למורשתבן-גוריון,‏ הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון,‏ כרך 3 תשנ”ג,‏ עמ’‏ 472. ‏]להלן:‏ ד'‏צמחוני,‏ בעיית הזהות[.‏

130פרק 5 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל אוכלוסיית העיר 2007-1967הצהרה זו היתה סנונית ראשונה בשורת הצהרותוכרוזים של ראשי הכנסיות,‏ שיצרו,‏ לראשונה,‏ חזיתאחידה התומכת במאבק הלאומי הפלסטיני והמגנה אתהאמצעים שנקט השלטון הישראלי לדיכוי האינתיפאדה.‏הצהרות אלה באו לעתים קרובות בעקבות אירועיםשהסעירו את הקהילות הנוצריות בירושלים ובגדההמערבית,‏ כמו מותו של ילד נוצרי מירי חיילי צה"לביולי 1988 באזור בית-חנינא,‏ ורדיפת כוחות הביטחוןאחר רוצחיהם של תלמידי הישיבה אליהו אמדיושלומי כהן - שמצאו מקלט בכנסיית הקבר ובכנסיית84הדורמיציון ב-‏‎1988‎‏.‏אירועים אלה הדגישו את המִלכוד בו נתונים ראשיהכנסיות בירושלים.‏ צאן-מרעיתם הערבי ואוכלוסייתהרוב המוסלמי תבעו מהם להזדהות עם קרבנותהאינתיפאדה ‏)בשנה הראשונה לאינתיפאדה נהרגוחמישה נוצרים מתוך 410 שנהרגו באותה שנה (. 85לעומת זאת דרשו מהם השלטונות הישראליים להימנעמפעילות פוליטית ולמנוע את הפיכת הכנסיות למקלטלחשודים ולמשליכי-אבנים,‏ שאף הכינו בתוכן מצבורי-‏אבנים.‏ כמה כמרים ונזירים השיבו כי אין באפשרותםלמנוע פעילות כזו מחשש לאלימות נגדם.‏ 86 ראשיהכנסיות נאלצו להוכיח כל העת לשכניהם המוסלמיםשהם תומכים במאבק הפלסטיני,‏ בעוד הם תלוייםבשלטון הישראלי במתן אשרות שהייה ובחידושן,‏באכיפת הסדר בטכסים ובתהלוכות,‏ בפטורים ממסים87וממכס,‏ ועוד.‏באפריל 1989, ערב חג הפסחא,‏ פרסמו תשעה מראשיהכנסיות בירושלים גילוי-דעת חריף נגד המדיניותהישראלית.‏ בין החתומים היה הפטריארך היווני-‏אורתודוכסי ובפעם הראשונה גם הפטריארך הארמני,‏שעד כה שמר על עמדה ניטרלית בסכסוך הישראלי-‏פלסטיני.‏ שתי פרשות נוספות שאירעו בשנים1990-1989 העלו עוד יותר את המתח בין השלטוןהישראלי לבין הקהילות והכנסיות הנוצריות.‏ הראשונההיתה ‏"מרד המִסים"‏ בעיירה בית-סאחור,‏ שהתחולל84 נ’‏ שרגאי,‏ ‏“גם הנוצרים מתנערים”,‏ הארץ 8.11.1989.85 צמחוני,‏ בעיית הזהות,‏ עמ’‏ 471.‏ד’‏ 86 האוסן-כוריאל,‏ מ’‏ הירש,‏ הסטאטוס-קוו הדתי בירושלים,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏)1990( ‏)לא פורסם(,‏ עמ’‏ 77.בשלהי 1989. תושבי העיירה,‏ שחלק ניכר מהםנוצרים,‏ סירבו לשלם מסים לשלטונות-ישראל.‏ לאחר46 ימי מצור של הצבא הישראלי על העיירה,‏ נעצרוב-‏‎31‎ באוקטובר 40 איש,‏ ובעיירה הופקע רכוש בשווישלושה מיליון דולר.‏ ההתנגדות לשלטון הישראליהביאה לסולידריות חסרת-תקדים בין תושביה הנוצריםשל העיירה לבין תושביה המוסלמים.‏הפרשה השנייה היתה התנחלותם של כ-‏‎150‎ יהודיםבאכסניית סנט-ג'והן ‏)מר-יוחנא(,‏ שברובע הנוצרי,‏סמוך לכנסיית הקבר,‏ ערב ‏"יום השישי הטוב"‏)11.4.1990( שלפני חג הפסחא.‏ המתנחלים נכנסו בקולתרועה רמה לאכסניה הכוללת 53 חדרים,‏ וקראו להשכונת ‏"נאות-דוד".‏ טענתם היתה שהם ממשיכי-דרכםשל התושבים היהודים שגרו ברובע הנוצרי עד 1936‏)אז נטשו היהודים את הרובע בגלל התקפות ערביות(.‏המבנה שייך לפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית ועדמהרה הסתבר שזכות השכירות המוגנת במבנה נרכשהתמורת 3.5 מיליון דולר מדייר מוגן - סוחר ארמניבשם מרדיריוס מטוסיאן - על-ידי חברת-קש פָ‏ ‏ּנמיתשמאחוריה עמדה עמותת ‏"עטרת-כוהנים"‏ הרוכשתבתים באזורים הערביים של העיר.‏ 88 עוד התבררשהרכישה זכתה לעידוד ותמיכה מצד אישים מרכזייםבממשלה,‏ ומשרד הבינוי והשיכון ‏)בראשות השר דוד89לוי(‏ אף מימן כ-‏‎40%‎ מן הרכישה בדרכים שונות.‏תפיסת מבנה גדול של הכנסייה היוונית-אורתודוכסיתבידי מתנחלים יהודים סמוך לכנסיית הקבר,‏ ערב חגהפסחא,‏ בימי חג הפסח היהודי והרמדאן המוסלמי,‏כשהעיר העתיקה שוקקת צליינים ותיירים,‏ עוררהמהומות בעיר העתיקה וסערת-רוחות בינלאומית.‏ כלהכנסיות הנוצריות התאחדו במחאה.‏ הן ראו בפרשה זוהפרה ישראלית של הסטטוס-קוו במקומות הקדושים,‏90והזהירו כי יסגרו את כנסיותיהן במחאה לחודש ימים.‏למצב קשה במיוחד נקלע הפטריארך היווני-אורתודוכסי,‏שנחשד בעיני חלק מן האוכלוסייה הערבית כמשתף-‏פעולה עם הרוכשים.‏ בניסיון להדוף את החשדות,‏‏ש’‏ 88 ברקוביץ,‏ המעמד המשפטי של המקומות הקדושים,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ירושלים 1997, עמ’‏ 25; ש’‏ ברקוביץ,‏ מלחמות המקומות הקדושים,‏ מכון ירושלים לחקרישראל והוצאת הד ארצי,‏ ירושלים 2000 עמ’‏ 123-122.89 צמחוני,‏ בעיית הזהות,‏ עמ’‏ 477.90 שם,‏ שם.‏87 שם,‏ עמ’‏ 73-72.

131תלמידים מישיבת עטרת כהניםלומדים גמרא בחוצות הרובעהמוסלמי כמחאה על דקירתאחד מחבריהם ע"י אשהפלסטינית,‏ 1992הצהיר הפטריארך שתפיסת הבניין היא תוקפנות נגדהמקומות הקדושים ונגד רכוש הפטריארכיה בזמןהחגיגות הדתיות,‏ וכי הפטריארכיה מוכנה להעביר את91העניין לדיון באו"ם.‏התמשכות הדיונים בבית המשפט העליון,‏ והיעדר החלטהברורה לפנות את המתנחלים - הגבירו את המחאות בזירההמקומית ובזירה הבינלאומית.‏ הפרשה הביאה לשיתוף-‏פעולה נדיר בין ראשי הכנסיות השונות לבין המנהיגיםהמוסלמים בראשות המופתי של ירושלים.‏ העניין נתפסכבעיה לאומית פלסטינית,‏ המחייבת אחדות לאומיתוסולידריות מוסלמית-נוצרית.‏ אחדּות זו באה לידי ביטויבהנפת דגלים פלסטיניים לראשונה בתחומי כנסייתהקבר.‏ ראשי הכנסיות חתמו על הצהרה שגינתה אתההתנחלות כהפרעה לטקסי החג בכנסיית הקבר,‏ כערעורהאוטונומיה של העדות הדתיות וכפגיעה במעמדםובאופיים המיוחד של הרובעים השונים בעיר העתיקה.‏הם קראו לקהילה הבינלאומית להתערב,‏ והכריזו עלסגירת כל הכנסיות בירושלים לאות מחאה ביום השישי,‏ה-‏‎27‎ באפריל.‏ המועצה המוסלמית העליונה הכריזה על92סגירת אל-חרם אל-שריף לאות סולידריות.‏בזירה הבינלאומית התעוררו מחאות חריפות נגדההתנחלות ונגד תמיכת ממשלת-ישראל בהקמתה.‏הפרשה חיזקה את תביעת הוותיקן לערבויות בינלאומיותולהענקת מעמד מיוחד לעיר העתיקה 93 ואף הביאה בסופושל דבר להפחתה של כספי הסיוע האמריקני לישראלבסכום הסיוע שהעביר משרד הבינוי והשיכון הישראלילהקמת ההתנחלות.‏ 94 המקרה של אכסניית סנט-ג'והןהביא אפוא לשיתוף-פעולה נדיר בין ראשי הכנסיותלראשי הציבור המוסלמי,‏ ואף החזיר לשעה קלה אתסוגיית המקומות הקדושים לסדר היום הבינלאומי.‏הפרשה פגעה קשות בשיתוף הפעולה בין הפטריארכיההיוונית-אורתודוכסית לרשויות הישראליות בכל הנוגעלמכירה והחכרה של קרקעות . 95תהליך הפלסטיניזציה של הנהגת הכנסיות,‏ האינתיפאדההראשונה,‏ מרד המסים בבית-סאחור וההתנחלותבאכסניית סנט-ג'והן,‏ הביאו לתפנית משמעותית ביחסיהכנסיות הנוצריות עם השלטון הישראלי.‏ בעקבותאירועים אלה נקטו כמעט כל ראשי הכנסיות קו אנטי-‏ישראלי מובהק וגישה פרו-פלסטינית.‏ לראשונההצליחו ראשי הכנסיות להתגבר על משקעי הסכסוכיםוהמאבקים הפנימיים ביניהם ולגבש חזית אחידה נגדהשלטון הישראלי,‏ תוך שהם מנסים לרתום לטובתם את96הקהילה הבינלאומית.‏ההזדהות של חלק מראשי הכנסיות הנוצריות עם הענייןהפלסטיני,‏ באה לידי ביטוי קיצוני בהצהרה מטעם מועצהמשותפת של מנהיגים מוסלמים ונוצרים,‏ שנקראה בפניהנציג האפוסטולי בירושלים באוגוסט 1992 כמחאה עלכינון ועדה משותפת לישראל ולוותיקן לדיון בעתידהיחסים בין שתי המדינות.‏ חותמי המכתב,‏ ביניהם המופתישל ירושלים,‏ הפטריארך הלטיני,‏ הבישוף האנגליקני91 ד'‏ צמחוני,‏ הקהילות הנוצריות,‏ עמ’‏ 177.92 ד'‏ צמחוני,‏ שם,‏ עמ’‏ 178.93 ד'‏ צמחוני , בעיית הזהות,‏ עמ’‏ . 479-478‏א’‏ 94 רמון,‏ הגורם הנוצרי ושאלת ירושלים,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים )1997(, עמ’‏ 9.‏ט’‏ 95 קולק ‏)עם ד’‏ גולדשטיין(,‏ ירושלים של טדי,‏ ספריית מעריב,‏ תל-אביב )1994( עמ’‏ 88-87.96 נ’‏ שרגאי,‏ “1000 ימים לאינתיפאדה בירושלים”,‏ הארץ 28.9.1990.

132פרק 5 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל אוכלוסיית העיר 2007-1967והארכיבישוף היווני-קתולי,‏ הביעו חשש שהשיחותיעסקו במעמדה של ירושלים ‏"בירת מדינת פלסטין".‏הם קראו לוותיקן לא להתעלם מ"הסוברניות הערביתההיסטורית על העיר",‏ ושיבחו את ‏"חופש הפולחןושמירת האתרים הקדושים תחת שלטון האסלאם במשךמאות שנים,‏ שהובטח בחוזה הח'ליף עומר,‏ המבוסס עלסובלנות האסלאם ולימוד מסר השלום והאהבה של ישוהמושיע".‏ 97 עמדה מוצהרת זו,‏ המעדיפה שלטון מוסלמיבירושלים על כל הסְדר אחר,‏ מצביעה על תלותו שלהמיעוט הנוצרי ברוב המוסלמי,‏ שאינה מאפשרת לולגבש דרך עצמאית בסכסוך הישראלי-ערבי והיהודי-‏מוסלמי.‏ 25 שנה אחרי מלחמת ששת ימים השתנה,‏אפוא,‏ לחלוטין דפוס היחסים שנוצר אחרי המלחמה ביןישראל לבין הכנסיות הנוצריות.‏השפעות תהליך השלום בין ישראללפלסטיניםראשית המשא ומתן בין ישראל לשכנותיה בעקבות ועידתמדריד ‏)אוקטובר 1991(, לא הביאה תחילה לשינוייםכלשהם ביחסי ישראל עם הכנסיות הנוצריות.‏ אךשנתיים לאחר מכן,‏ בעקבות התקדמות השיחות בערוץאוסלו,‏ שהביאו לחתימת הצהרת העקרונות בין נציגיישראל ואש"ף בוושינגטון )13.9.1993(, ולאחר מכןחתימת ההסכם על רצועת-עזה ואזור יריחו )4.5.1994(,נשבה באזור רוח חדשה שהשפיעה גם על עמדתם שלראשי הכנסיות.‏ ברמה ההצהרתית הביעו ראשי הכנסיותתמיכה בהסכמים.‏ כמה מנציגי העדות ‏)אם כי לא מדרגגבוה(‏ יצאו לטוניס לברך את יאסר ערפאת לאחרהחתימה על הצהרת העקרונות.‏ הפטריארך הלטיני,‏מישל צבאח,‏ השתתף לראשונה בקבלת הפנים אצלנשיא מדינת ישראל לרגל חג המולד )1993(. השתתפותזו רמזה גם על שינוי בעמדת הכנסייה הקתולית כלפיישראל,‏ שבא לידי ביטוי בחתימת הסכם היסוד בין הכסהקדוש לבין ישראל ב-‏‎30‎ בדצמבר 1993 ‏)ראה להלן(.‏המגמה הבולטת בצד הפלסטיני לאורך המשא ומתן עםישראל היתה להדגיש את האפוטרופסות של השלטוןהפלסטיני החדש על העדות הנוצריות והמקומותהקדושים.‏ כך למשל,‏ בתגובה ללחץ פלסטיני,‏ שלחשר החוץ הישראלי דאז,‏ שמעון פרס,‏ באוקטובר1993, אל שר החוץ הנורבגי יוהן יורגן הולסט אתהמכתב הנודע המדגיש כי ‏"המקומות הקדושיםהנוצריים והמוסלמיים,‏ ממלאים תפקיד חיוני לגביהאוכלוסייה הפלסטינית".‏ הוא הוסיף שישראל לא98תפריע לפעילותם ו"מילוי תפקיד זה יזכה לעידוד".‏דוגמא שנייה למגמה זו היא הרשות שהעניק הסכםעזה ויריחו לפלסטינים )4.5.1994( לבקר שלושפעמים בשנה בתהלוכה,‏ תחת דגל פלסטין,‏ באתר99הטבילה הנוצרי ‏"אל מורטס"‏ שעל נהר הירדן.‏ערפאת ביקש שהאתר ייכלל באזור יריחו והדגישאת קדושתו לנוצרים ואת היותו מוקד עלייה-לרגל.‏ישראל לא הסכימה לכך,‏ וכִפשרה הותרה העלייה-‏לרגל בתהלוכה.‏ מטרתו של צעד זה היתה רצונו שלערפאת להגדיל את שטחה של מובלעת-יריחו,‏ אךגם להפגין אחדות בין נוצרים למוסלמים-פלסטינים,‏לחזק את מעמד הרשות הפלסטינית ואת מעמדו שלובזירה הבינלאומית,‏ ולִזקוף לזכותו הישגים במאבקעל המקומות הקדושים.‏ביטוי נוסף למגמת האפוטרופסות של הרשותהפלסטינית על המקומות הקדושים לנצרות,‏ ניכרבמסמך ההבנות משנת 1995 שגובש בידי השר יוסיביילין ומחמוד עבאס ‏)"אבו-מאזן"(,‏ סגנו של ערפאת.‏על-פי ההבנות ‏)שּכונו מסמך ביילין-אבו-מאזן(‏תימסר כנסיית הקבר לידיים פלסטיניות ללא שתוכרזאקס-טריטוריאלית ‏)הר הבית,‏ על-פי ההבנות,‏ אמור100להיות אקס-טריטוריאלי ובניהול פלסטיני בלעדי(.‏בניגוד לחשיבותו של הנושא הנוצרי בעיני הפלסטינים,‏לא ייחסה לו ישראל חשיבות רבה.‏ בשלוש הדוגמאותשהובאו לעיל ניכרת הסכמה ישראלית לוותר עלמקומות קדושים ועל השפעה בתחום הנוצרי.‏עם התקדמות המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים,‏חששו ראשי הכנסיות בירושלים שהנושא הנוצרייידחק לקרן-זווית.‏ כל ראשי הכנסיות החשובות נועדו‏מ’‏ 98 קליין,‏ ירושלים במשא ומתן לשלום - עמדות ערביות,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ירושלים )1995(, עמ’‏ 27.‏ג’‏ 99 בכור,‏ ‏“הקפדנו על כל מילה ועל כל פסיק”,‏ הארץ , 11 בפברואר 1994.‏ז’‏ 100 שיף,‏ ‏“הצוותים נועדו ל-‏‎20‎ פגישות בישראל ובאירופה”,‏ הארץ,‏22 בפברואר .1994Statement of a Palestinian Delegation to the Apostolic Delegate in Jerusalem (August 971992 ‏)בארכיון המחבר(;‏ ד'‏ צמחוני,‏ הקהילות הנוצריות,‏ עמ’‏ 182-181.

ב-‏‎14‎ בנובמבר 1994 בירושלים ופרסמו ‏"ממוראנדּום"‏ 133שכותרתו:‏ ‏"חשיבותה של ירושלים לנוצרים",‏ ממנועולה דאגה מן ההתעלמות מהנושא הנוצרי במשאומתן בין ישראל לאש"ף.‏ 101 ‏"הממוראנדום"‏ עליוחתמו 12 ראשי הכנסיות בירושלים,‏ מביע התנגדותלכך שגורם אחד כלשהו,‏ שאינו מכבד את זכויותיהםשל בני הדתות האחרות,‏ ישלוט בירושלים באופןבלעדי.‏ כדי להבטיח את האופי האוניברסאלי שלהעיר,‏ ובכלל זה את מעמדם של המקומות הקדושיםוהקהילות הנוצריות,‏ גורס המסמך כי יש לחבר חוקהמיוחדת לירושלים Jerusalem( ,)Special Statute forשתגובש בידי נציגי שלוש הדתות והגורמיםהפוליטיים השולטים בעיר,‏ ותזכה לערבויות הקהילההבינלאומית.‏ המסמך קובע כי חוקה כזו תבטיחשגורם אחד לא יפגע מסיבות פוליטיות או מטעמיםביטחוניים בזכויות האחרים,‏ ובעיקר בחופש הגישה102למקומות הקדושים.‏המסמך מונה גם את ה"זכויות הלגיטימיות"‏ שלהנוצרים בירושלים,‏ תוך שהוא מרחיב זכויות אלהמאוד.‏ בנוסף לזכויות של חופש הגישה והפולחן -המוזכרות בדרך-כלל במסגרת חופש הדת - מוזכרותבמסמך זה זכויות הקשורות בבעלות על רכוש,‏ השגחה)custody( וזכויות-פולחן שהכנסיות רכשו לעצמןבמשך השנים.‏ המסמך תובע במפורש שהזכויותהמוגנות כבר במסגרת הסטאטוס-קוו ההיסטוריובמסמכים נוספים,‏ יוכרו ויכובדו גם בעתיד.‏ לזכויותאלו מצטרפות הזכויות הקשורות לצליינות כמופתיחת ירושלים לכל צליין מזרחי או מערבי,‏ תנועהחופשית בתוך העיר,‏ הזכות לתפילה ולפולחן באיןמפריע,‏ הזכות לשהייה ארוכה,‏ והזכות למגורים103מכובדים בעת השהות בעיר.‏סעיף מיוחד דן בזכויות החברתיות,‏ התרבותיות,‏הפוליטיות והלאומיות של הנוצרים המקומיים -ביניהן חופש הפולחן והמצפון כיחידים וכקהילותדתיות,‏ ‏"הזכויות האזרחיות וההיסטוריות"‏ לקיים אתמוסדות החינוך והלימוד הגבוה,‏ את מוסדות הרפואה101 Memorandum: The Significance of Jerusalem for Christians, (November 14, 1994)http://www.al-bushra.org/hedchrch/memorandum.htm‏שם,‏ 102 עמ’‏ .6-5 ,2‏שם,‏ 103 עמ’‏ 4.והצדקה,‏ וכן את האכסניות לצליינים,‏ כולל צוותי104העובדים שלהן.‏המסמך הפונה אל ישראל ואל אש"ף כאחד,‏ מרחיבמאוד את הזכויות השונות הקשורות בחופש הדת,‏ומנסה להבטיח את מעמדם של הנוצרים באמצעות‏"חוקה"‏ מיוחדת שתזכה לערבויות בינלאומיות.‏הגישה המתנגדת לשליטה בלעדית של צד אחדבירושלים,‏ העולה ממסמך זה,‏ שונה מהצהרת אחדיםמראשי הכנסיות והמופתי של ירושלים מאוגוסט1992. השינוי רומז על חוסר-אמון של ראשיהכנסיות ביכולתם של הצדדים היריבים בירושלים -שכל אחד מהם טוען לשליטה בלעדית באזור העירהעתיקה והאגן ההיסטורי - לשמור על זכויותיהםשל הנוצרים ולהגשים את חזון העיר הפתוחה לבניכל הדתות והלאומים.‏ על רקע אי-אמון זה,‏ מציעיםראשי הכנסיות את הרעיון של חוקה מיוחדת לעיר,‏שתזכה לערבויות בינלאומיות.‏ בתפיסה זו ניכרתהיטב השפעת עמדת הוותיקן שהתגבשה בסוף 1967.בין שורותיו של המסמך ניתן לחוש בחששות ראשיהכנסיות והנוצרים המקומיים מכניסתו של הגורםהפלסטיני למערכת היחסים שביניהם לבין השלטוןהישראלי,‏ ומהסלמת הסכסוך הישראלי-פלסטיני.‏ואכן,‏ חלק ניכר מהחששות התגלה כמוצדק ומדויק.‏ב-‏‎28‎ בספטמבר 1995 נחתם ‏"הסכם הבינייםהישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת-‏עזה",‏ שבמסגרתו יצאו הכוחות הישראליים מבית-‏‏שם,‏ 104 עמ’‏ 5.האפיפיור יוחנן פאולוס השניבפגישתו עם הרב הראשילישראל,‏ מאיר לאו,‏ 1995

134פרק 5 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל אוכלוסיית העיר 2007-1967לחם,‏ מקום הולדתו של ישו.‏ ערב חג המולד 1995התקבל יאסר ערפאת בבית-לחם בהתלהבות רבה.‏לראשונה נערכו טקסי החג בחסות השלטון הפלסטיניובניצוחו של ערפאת.‏ בגבול בית-לחם הוחלפו פרשימשטרת-ישראל,‏ שליוו את שיירת הפטריארך הלטיניבדרכו לכנסיית המולד,‏ מאז 1967, בפרשי המשטרההפלסטינית . 105 לעיני מאות מיליוני מאמינים נוצריםשצפו בשידורי מיסת חצות בכנסיית המולד בכל רחביהעולם,‏ אמר הפטריאך הלטיני מישל צבאח לערפאת:‏‏"אתה מבורך ומבורכת בחירתך לבוא לבית-לחם לכבוד106המולד".‏ראשי העדות הנוצריות עלו לרגל לבית-לחם ונשאו בפניערפאת נאומי שבח והוקרה.‏ ראש הכנסייה האנגליקנית,‏סמיר קפעיתי,‏ היה כנראה הדובר הנוצרי הראשוןשתיאר את ערפאת כיורשו של עומר אבן ח'טאב,‏הח'ליף כובש-ירושלים,‏ איש נערץ ביותר במסורתהאסלאמית,‏ שעיצב את היחסים בין השלטון המוסלמיל"בני החסות"‏ היהודים והנוצרים.‏ הפטריארך היווני-‏אורתודוכסי ערך לערפאת סעודה חגיגית,‏ והפטריארךהארמני העיד על עצמו שהתפלל ליום הזה,‏ בו מתגשם107החלום לנסיגת ישראל ‏ּולבוא הפלסטינים.‏ערפאת מצידו הדגיש את השותפות המוסלמית-נוצריתבבניית האומה הפלסטינית,‏ ויצא נגד ניסיון ישראללחרחר מלחמה בין שתי הקהילות . 108 אלא שלמרותהצהרותיו המרגיעות של ערפאת נמשך גל הפגיעות מצדחוגים מוסלמיים המקורבים לחמאס,‏ בנוצרים ובכנסיותבאזורי ירושלים,‏ בית-לחם ורמאללה.‏ רעולי-פניםניפצו בקיץ 1994 את זגוגיות מנזר דיר קרמיזן והותירואחריהם את הכתובת:‏ ‏"האסלאם הוא הפתרון".‏ 109 בעירהעתיקה בירושלים אירעו מעשי אלימות נגד נוצריםמקומיים,‏ צליינים ותיירים,‏ ומעשי שוד בכמה כנסיותומנזרים חשובים בעיר.‏ 110 באוגוסט 1997 אירעה תקריתחמורה בעיירה בית-סאחור על רקע מתיחות בין נוצרים‏א’‏ 105 ניר ‏“חג המולד הראשון בבית-לחם תחת שלטון פלסטיני ‏“באווירת פסטיבל”,‏ הארץ,‏ 25בדצמבר 1995.106 ד’‏ רובינשטיין,‏ ‏“לא רק ישו נולד בבית-לחם”,‏ הארץ,‏ 29 בדצמבר 1995.107 שם,‏ שם.‏108 ד’‏ רובינשטיין,‏ ‏“על מה רגז ערפאת”,‏ הארץ,‏ 2 בפברואר 1996.109 י’‏ אלגזי,‏ ‏“מצפים לישועה משמים”,‏ הארץ,‏ 12 באוגוסט 1994.110 ש’‏ מולא,‏ ‏“תחנת העיר העתיקה איננה עונה”,‏ כל העיר,‏ 7 ביוני 1996.למוסלמים,‏ שבמהלכה נפצעו ארבעה אנשים כתוצאה111מירי המשטרה הפלסטינית.‏בנוסף לאירועים אלה הוגבלה מ-‏‎1993‎ כניסתם שלהנוצרים המתגוררים בגדה המערבית לשטח ירושלים‏)ביחד עם שאר התושבים(‏ כתוצאה מן הסגרים שהטילהישראל בתגובה על פיגועי טרור בתחומי ישראל וכחלקמן המדיניות שנועדה להפריד בין ישראל ליישותהפלסטינית.‏ ראשי הכנסיות הדגישו כי מדיניות ההפרדהוהסגרים מונעת גישה חופשית למקומות הקדושיםומקשה על מעבר צליינים בין ירושלים לבית-לחםולעיירות סביב לה.‏ 112 הנזקים הכלכליים של מדיניות זוהיו גדולים ביותר בגלל התלות הכלכלית בין ירושליםלבית-לחם.‏ בשוק העבודה ובתחום התיירות אבדומקומות-עבודה רבים ונגרמו קשיים כלכליים חריפיםבמיוחד,‏ שהביאו להחרפת ההגירה הנוצרית לחו"ל,‏בעיקר מאזור בית-לחם.‏ 113 המצב שנוצר בעקבותיישום הסכם הביניים תאם את נבואותיהם הקודרות שלהנוצרים המקומיים,‏ שמצאו עצמם קרועים בין רצונםלהזדהות עם הלאומיות הפלסטינית הגואה לבין לחציםקשים מצד חוגי האסלאם הפונדמנטליסטי ולעתים אףמצד גורמים במשטרה הפלסטינית.‏ למצוקה זו נוספוהקשיים שגרם הסגר הישראלי,‏ הפיצול בין ירושליםלבית-לחם,‏ והחשש מצעדים פלסטיניים שיפגעובמעמד הכנסיות במקומות הקדושים,‏ כפי שארע במנזרהרוסי בחברון,‏ שם סילקו כוחות פלסטיניים את אנשיהכנסייה הלבנה,‏ והמנזר הועבר לידי הכנסייה האדומה,‏114כנראה בלחץ ממשלתו של בוריס ילצין.‏הרעיונות שעלו לדיון בוועידת קמפ-דיוויד השנייה,‏מִתווה הנשיא קלינטון ושיחות טאבה ‏)יולי - 2000 ינואר2001( על חלוקת ירושלים העתיקה במתכונות שונות ביןישראל למדינה הפלסטינית,‏ התקבלו בביקורת אצל ראשיהכנסיות.‏ בסוף יולי 2000 פנו ראשי הכנסיות המרכזיותבירושלים לנשיא קלינטון,‏ לאהוד ברק וליאסר ערפאת,‏111 ד’‏ רובינשטיין,‏ ‏“זעם בשדות בית-לחם”,‏ הארץ,‏ 27 באוגוסט 1997.‏ח’‏ 112 אבו-טועמה ‏“ראשי הכנסיות הנוצריות בעיר:‏ ישראל ואש”ף מתעלמים מהבעיה שלנו”‏ירושלים,‏ 2 בדצמבר 1994; הארץ 25 בדצמבר 1997; סמי סוקול,‏ ‏“גם ערפאת שמר עלהסטאטוס-קוו”,‏ הארץ,‏ 27 באוגוסט 1997.‏ראה 113 למשל ביטאון הקרן הפרנציסקאנית של ארץ הקודש,‏ המוקדש ברובו לסגר ולבעיותיו:‏The Holy Land Foundation 1997 ,)1(.‏הארץ,‏ 114 ראיון עם אורי מור,‏ מנהל המחלקה לעדות נוצריות במשרד לענייני דתות;‏.9.12.1997זיקוקים מעל כנסית המולד בבית לחם בעת ביקורו הראשון של יו"ר הרשות הפלסטינית,‏ יאסר ערפאת,‏ 25.12.1994

135

136פרק 5 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל אוכלוסיית העיר 2007-1967והביעו את התנגדותם לפיצול הריבונות בין הרובעהארמני ‏)שהיה אמור להיות בריבונות ישראל(‏ לביןהרובע הנוצרי ‏)שהיה אמור לעבור לריבונות פלסטינית(.‏הם תבעו לקבל ערבויות בינלאומיות שיבטיחו חופשגישה וחופש פולחן למאמיני שלוש הדתות,‏ וביקשו115להגיע לוועידת קמפ-דיוויד ולהציג את עמדתם.‏‏השפעת ההסכמים בין הוותיקן לביןישראל ואש”ףההתקרבות בין ישראל לוותיקן הואצה רק עם ראשיתתהליך השלום בין ישראל לפלסטינים - החל בוועידתמדריד )1991( וביתר-שאת בעקבות תהליך אוסלו.‏תהליך זה הוביל לחתימת הסכם היסוד בין ישראל לביןהכס הקדוש ב-‏‎30‎ בדצמבר 1993, ותרמו לו גורמיםשונים:‏ הכרת אש"ף בישראל,‏ שאִפשרה גם את הכרתהכס הקדוש במדינת היהודים ‏)עד אז חשש הוותיקןשהכרה בישראל וכינון קשרים דיפלומטיים רשמייםעמה,‏ עלולים לפגוע בקהילות הקתוליות בעולם הערביוהמוסלמי(;‏ הצורך בהסדרת המעמד המשפטי,‏ הכלכליוהפיסקלי של הכנסייה הקתולית ואנשיה בארץ הקודש;‏התקדמות המגעים ותהליך הפיוס בין הכנסייה הקתוליתלבין העם היהודי מאז פרסום הכרזת ה"נוסטרה אטטה"‏ב-‏‎1965‎ ורצונו של הכס הקדוש לקחת חלק במשא ומתןעל ירושלים והמקומות הקדושים.‏ במקביל פתח הוותיקן116במשא ומתן דומה עם ירדן ועם אש"ף.‏בהסכם היסוד ההיסטורי שנחתם בין ישראל לבין הכסהקדוש,‏ 117 הכירו שני הצדדים במחויבותם לתמוך בחופשהדת והמצפון.‏ כמו כן התחייבו הצדדים לשתף-פעולהבמלחמה באנטישמיות ובאי-סובלנות דתית.‏ ישראלמצידה,‏ הכירה ‏"בזכותה של הכנסייה הקתולית למלא אתתפקידיה הדתיים,‏ המוסריים,‏ החינוכיים ואלה שנושאםצדקה",‏ בעזרת מוסדות מתאימים,‏ ואילו הכנסייה הכירה‏"בזכותה של המדינה למלא את תפקידיה,‏ כגון קידוםרווחת הכלל וביטחונו והגנה עליהם"‏ ‏)סעיף 3, פסקה2(. הצדדים התחייבו גם ‏"לקיים ולכבד את הסטאטוס-‏‏מ’‏ 115 קליין,‏ שוברים טאבו,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים )2001(, עמ’‏ 54-53.‏י'‏ 116 ס’‏ מינרבי,‏ ‏“הסכם עם הוותיקן:‏ יעדים שהושגו ובעיות שנותרו פתוחות”,‏ גשר,‏ חוברת130 ‏)חורף(,‏ עמ’‏ 45.קוו במקומות הקדושים הנוצריים שעליהם הוא חל"‏‏)סעיף 4, פסקה 1(. ישראל הבטיחה ‏"לכבד את המקומותהמקודשים הקתוליים ]…[ ולהגן על האופי אשר להם"‏‏)סעיף 4, פסקה 3(. שני הצדדים הביעו את תמיכתםבעלייה-לרגל של נוצרים לארץ הקודש ‏)סעיף 5, פסקה 1(.כמו כן הוכרה זכותה של הכנסייה הקתולית לייסד ולקייםמוסדות-חינוך בכל הרמות.‏ברוח האמנה שנחתמה בין האפיפיור לבין איטליה בשנת1929, הזכיר הכס הקדוש ‏"כי בשל אופיו שלו,‏ הוא מחויברשמית להישאר זר לכל הסכסוכים שבענייני העולם הזהגרידא",‏ והוסיף כי עיקרון זה ‏"חל במיוחד על שטחיםשבמחלוקת ועל גבולות בלתי-מוסדרים"‏ - קרי מעמדהשטחים והעיר ירושלים ‏)סעיף 11, פסקה 2(.ב-‏‎15‎ בינואר 1994 ‏ּכּוננו קשרים דיפלומטיים מלאיםבין ישראל לוותיקן והוחלפו ביניהן שגרירים.‏ בנובמבר1997 נחתם הסכם נוסף בין ישראל לבין הכס הקדוש,‏ בוהוסדר מעמדה המשפטי של הכנסייה הקתולית במשפטמדינת-ישראל.‏ הוראותיו של הסכם זה היו בעלות אופיטכני ומשפטי,‏ ולא נגעו במישרין בשאלת ירושליםוהמקומות הקדושים.‏במקביל למשא ומתן בין הוותיקן לישראל,‏ קשר הכסהקדוש קשרים עם ירדן ואש"ף.‏ באוקטובר 1994 הודיעהוותיקן על כינון ‏"יחסים יציבים ורשמיים"‏ עם אש"ף‏"כדי לחזק את שיתוף הפעולה בין הכס הקדוש לאש"ף,‏כנציג העם הפלסטיני".‏ באפריל 1998 הוקמה ועדהבילטראלית קבועה לשני הצדדים.‏ 118 ועדה זו סללה אתהדרך לחתימת הסכם הבסיס בין אש"ף ובין הוותיקןב-‏‎15‎ בפברואר 2000, כחמישה שבועות לפני ביקורהאפיפיור בארץ הקודש.‏ההסכם המסדיר את קשרי הכנסייה הקתולית עם אש"ף,‏כולל קביעות המסדירות את מעמד הכנסייה הקתוליתבשטחים שבשליטת הרשות הפלסטינית,‏ ומעגןנורמות של זכויות אדם - רובן בהקשר הדתי-מצפוניבטריטוריות אלו.‏ כמו כן,‏ ההסדר מכיר בסטטוס-קוובמקומות הקדושים לנצרות ובזכויותיה הפיסקליות,‏המשפטיות והכלכליות של הכנסייה הקתולית בתחומיהרשות הפלסטינית.‏ במבוא להסכם נכתב שפתרוןצודק בשאלת ירושלים צריך להתבסס על ההחלטות118 Vatican Information Service, January 15 1998.‏הסכם 117 יסוד בין הכס הקדוש לבין מדינת-ישראל )1993(,International Legal Materials 33, 1993 p.153 (1994 (.

137השפיעו במישרין על הקהילות הנוצריות המקומיות:‏ 1. היריות מבית ג'אלה אל בתים בשכונת גילה בסוףשנת 2000 ובשנת 2001 והפגזות התגובה של צה"ל,‏פגעו קשות בתושבים הנוצרים תושבי העיירה וברכושם.‏מאחורי הירי עמדו בדואים-מוסלמים,‏ פעילי תנזים-‏פת"ח - חלקם הגדול אנשי שבט התעמרה - שהפכודומיננטיים באזור בית-לחם.‏ הם בחרו לעצמם עמדות-‏ירי בסמוך לכנסיות,‏ למוסדות נוצריים ולשכונותהנוצריות בעיירה.‏ לכל הצדדים היה ברור שפגיעהישראלית במבני-דת נוצריים או בבתי הנוצרים,‏ תסבלישראל נזק מדיני ותדמיתי.‏ 120 ואכן - למרות שכנסיותבית-ג'אלה כמעט שלא נפגעו - ניזוקו מאוד בתי-‏מגורים של תושבים נוצרים.‏ בין הנפגעים מהפגזות צה"להיה גם ד"ר הארי פישר,‏ רופא גרמני לותראני שהיהנשוי לפלסטינית.‏ הוא נהרג בנובמבר 2000, ובעקבותהאירוע הִשווה הבישוף הערבי-לותראני מוניב יונאןאת ‏"מעשי הדיכוי"‏ של הישראלים למעשי פונטיוספילאטוס והורדוס אנטיפס,‏ שרדפו את ישו.‏ מיטריראחב,‏ פסטור הקהילה הלותראנית בבית-לחם,‏ הלך גםהוא בדרכו של יונאן ותיאר את הישראלים כ"מבצעיטרור מאורגן"‏ וכאחראים ל"מרטיריום"‏ של המפגעיםהמתאבדים.‏ 121 כשפנו תושבי בית-ג'אלה הנוצריםליאסר ערפאת בבקשה שיתערב ויפסיק את הירי,‏ זעמועליהם החמושים הפלסטינים,‏ פרצו לבתיהם,‏ סחטו‏"מס אינתיפאדה",‏ איימו ברצח על המסרבים,‏ תקפונשים ואף אנסו שתיים מהן.‏ באזור בית-לחם נוצרהבהדרגה אנרכיה שפגעה קשה באוכלוסייה הנוצרית.‏ממלאי התפקידים הרשמיים מטעם הרשות הפלסטיניתנדחקו הצידה,‏ ומוקדי העוצמה וההשפעה נתפסו בכוחהנשק על-ידי פעילי ‏"אל-אקצא".‏ אלה הוגדרו על-‏ידי העיתונאים עמוס הראל ואבי יששכרוף ‏"ערב-רבהבינלאומיות בעניין זה,‏ וכי צעדים חד-צדדיים המשניםאת אופייה של העיר,‏ אינם קבילים על הצדדים מבחינה119מוסרית ומשפטית כאחת.‏שני ההסכמים עם ישראל ואש"ף נתפסו בזמנם על-ידינציגי הוותיקן כהישג חשוב המסדיר את יחסי הכנסייהעם שני הצדדים ומבטיח את מעמד הכנסייה הקתוליתבכל הסכם עתידי,‏ אולם יישומם נתקל בשנים האחרונותבקשיים גדולים.‏ הכוונה להפוך את חוק השריעההמוסלמי למרכיב מרכזי בחוקת המדינה הפלסטיניתהעתידית,‏ התפוררותה של הרשות הפלסטינית מאזראשית האינתיפאדה השנייה ועליית החמאס לשלטון,‏לא הותירו סיכויים גדולים ליישום ההסכם בין הוותיקןלרשות הפלסטינית.‏ קשיים התגלו גם ביישום ההסכמיםעם ישראל,‏ מחמת קשיי חקיקה בכנסת ובעיות קשותבתחום המיסוי.‏ בכל מקרה נראה שהשפעת ההסכמיםעל חיי היומיום של הנוצרים המקומיים,‏ הנשחקים ביןהצדדים לסכסוך הישראלי-פלסטיני והיהודי-מוסלמי,‏היא קטנה.‏ יותר ויותר נראה שחרף התמיכה העקרוניתשל העולם הנוצרי בעניינם של הנוצרים המקומיים,‏וחרף ההסכמים בין הכס הקדוש לבין ישראל ואש"ף,‏מצטיירים הנוצרים כגורם מִשני שגורלו וזכויותיונתונים במידה רבה לחסדי הכוחות המתמודדים עלמעמד ירושלים וגורלה המדיני.‏תכנית ביקורו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בארץהקודש,‏ במארס 2000, הדגימה היטב את הלוליינותהמאפיינת את מדיניּות הוותיקן בניסיונו להתחשבבאינטרסים נוגדים ובמגמות סותרות.‏ התכנית כללהביקור בהר הבית/אל-חרם אל-שריף,‏ בכותל המערבי,‏בכנסיית הקבר,‏ ביד ושם ובמחנה הפליטים דהיישה,‏וזאת בנוסף לפגישות עם הרבנים הראשיים,‏ המופתי,‏הפטריארך היווני-אורתודוכסי והפטריארך הארמני.‏של בריוני רחוב,‏ סוחרי נשק וגנבי רכב,‏ יחד עם אנשי‏השפעות האינתיפאדה השנייה פת"ח מהשורה,‏ שניהלו ביניהם מלחמות פנימיות".‏רצח חשודים בשיתוף-פעולה עם ישראל הפך לתופעהובניית גדר ההפרדהכמעט שגרתית ‏)נרשמו כ-‏‎30‎ מקרי רצח בעיר בשלוש‏נוסח 119 ההסכם באתר:‏ http://www.catholicculture.org/docs/doc_view.cfm?recnum=2595‏ח’‏ 120 שלאין,‏ ‏“דאגה כאילו”,‏ מעריב 28.12.2001; ע’‏ הראל,‏ א’‏ יששכרוף,‏ המלחמה השביעית,‏ידיעות אחרונות וספרי חמד,‏ תל-אביב )2004(, עמ’‏ 97-96. ‏]להלן:‏ הראל,‏ יששכרוף,‏המלחמה השביעית[.‏‏ג’‏ 121 נראל,‏ ‏“אנטי ציונות ב’כנסייה האלקטרונית’‏ של הנצרות הפלשתינית”,‏ מחניים 15‏)כסלו תשס”ד(,‏ עמ’‏ 79-78; ראה אתר האינטרנט של הקהילה הלותראנית בירדן ובארץהקודש:‏ http://www.holyland-lutherans.org/index.html

138פרק 5 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל אוכלוסיית העיר 2007-1967122השנים הראשונות של האינתיפאדה(.‏מסמכי שלל שנתפסו בידי צה"ל במהלך מבצע ‏"חומת-‏מגן",‏ חשפו כי בשנים האחרונות סבלו תושבים נוצריםבאזור בית-לחם מהתנכלויות המיליציות החמושות‏)חלקם חברי התנזים וגדודי-חללי-אל-אקצא(.‏במסמכים מובאים דוגמאות לפגיעות במנזרים;‏ סחיטתאנשי-עסקים נוצרים ופעילות פלילית;‏ הפקעת אדמותמנוצרים;‏ אי-מתן הגנה משפטית לנוצרים שרכושםנתפס,‏ ועוד.‏ תלונות על מעשים אלה הועברו לערפאת,‏אולם נראה שפעולות אפקטיביות להשלטת הסדרוהביטחון באזור בית-לחם לא נעשו על-ידי מנגנוניהביטחון הפלסטיניים,‏ שחלקם היו מעורבים בעצמם123בפגיעות בנוצרים וברכושם.‏122 ע’‏ הראל,‏ א’‏ יששכרוף,‏ המלחמה השביעית,‏ עמ’‏ 217-216. 98-96,‏ראה 123 תרגום המסמכים וסיכומם באתר הרשמי של צה”ל:‏http://www1.idf.il/DOVER/site/mainpage.asp?clr=1&id=7&docid=15805המצב הקשה בבית ג'אללה ובאזור בית-לחם בכלל,‏ שםמתגוררת אוכלוסייה נוצרית ניכרת,‏ העצים את ההגירההנוצרית לחו"ל בתקופת האינתיפאדה השנייה.‏ ראשיהכנסיות בארץ ומחוצה לה עוקבים בדאגה רבה אחרתהליך זה,‏ שִדלדל מאוד את האוכלוסייה הנוצרית באזור124עיר הולדתו של ישו,‏ עד כדי הפיכתה למיעוט.‏2. החל מה-‏‎1‎ באפריל ועד ה-‏‎10‎ במאי - 2002 תוךכדי מבצע ‏"חומת-מגן"‏ - התבצרו בכנסיית המולדבבית-לחם - מן המקומות הקדושים והחשובים ביותרלעולם הנוצרי - חמושים ומבוקשים פלסטינים ועמםבני-ערובה ‏)בסך הכול היו בכנסייה כ-‏‎220‎ איש(.‏ כוחותצה"ל צרו על המתבצרים,‏ מנעו מהם להימלט וירו אלהכנסייה.‏ באותה עת היו גם עימותים בנצרת,‏ סביבהקמת המסגד ליד כנסיית הבשורה.‏ אירועים אלה היו124 M., Binyon, “The struggle to keep the faith in Bethlehem”, The Times 15.1.2005http://www.timesonline.co.uk/article/0,,3933-1440534,00.htmlפגיעה ישירה בבנין בבית ג'אללהבמהלך חילופי אש בין כוחות צה"לבשכונת גילה לבין פלסטיניםחמושים בבית-ג'אלה,‏ 2001

139הקבר הקדוש ‏)מקום צליבתו,‏ קבורתו ותחייתו מן המתים(‏ ושאר המקומות הקדושים החשובים בירושלים,‏מעלה קשיים רבים בעיקר לגבי תנועת צליינים ותיירים.‏עד להקמת גדר ההפרדה לא הופרדה בית-לחם מעולםמן העיר העתיקה וממזרח-ירושלים,‏ בה פועלים מרכזיהכנסיות החשובות.‏ בעייתית לא פחות היא שאלתהגישה מירושלים לאל-עזרייה,‏ שם נמצאים קבר לזרוסוכנסיית לזרוס,‏ הנחשבים מן המקומות הקדושים ביותרלנצרות באזור ירושלים.‏בעיה שנייה הקשורה בבניית הגדר היא הימצאותםשל מוסדות נוצריים ורכוש כנסייתי באזורים הסמוכיםלתוואי שנבחר.‏ הבעיות מתמקדות בשלושה אזורים:‏אזור מחסום 300 ‏)המכונה ‏"מעבר-רחל"(‏ וקבר-רחל,‏על אם הדרך ההיסטורית לבית-לחם,‏ אזור אל-עזרייה,‏ואזור דחיית-אל-בריד.‏ באזורים אלה שוכנים מוסדותנוצריים רבים המּועדים להיפגע מבניית הגדר,‏ וישבהם קרקעות של הכנסייה.‏ קשיים אלה הביאו לפתיחתמשא ומתן מעשי בין נציגי הוותיקן למערכת הביטחוןבישראל על הכללת כמה שיותר מוסדות ושטחים שלהכנסייה הקתולית בצד הישראלי של הגדר.‏ הוותיקן- כמו כל הגופים הנוצריים האחרים - ביקש להשאיראת המוסדות הנוצריים בצד הישראלי של הגדר,‏מחשש שרכוש כנסייתי שיישאר בצד הפלסטיני שלהירד לטמיון ‏)כתוצאה מפלישות וחוסר-נגישות(‏ וכדילשמור על זיקותיהם של המוסדות הנמצאים בפריפריההעירונית למרכזי הכנסיות הנמצאים במזרח-ירושלים‏)בעיקר בשטח האגן ההיסטורי(.‏בעיה שלישית היא תפקודם של מוסדות נוצריים,‏ובכלל זה בתי-ספר,‏ בתי-חולים ומוסדות-צדקה שונים,‏שחלק ניכר מעובדיהם ומן הנזקקים לשירותיהם הםתושבי השטחים שיִתקשו להיכנס לירושלים לאחרהקמת הגדר.‏ בעיות אלו ניכרות למשל בבית החוליםאוגוסטה-ויקטוריה,‏ המשרת בעיקר את אוכלוסייתעבור ראשי הוותיקן התגשמות חששותיהם הקודריםביותר לגבי השפעת הסכסוך הישראלי-פלסטיני עלהמקומות הקדושים.‏ בימי המצור ישנּו החמושים עלרצפת כנסיית המולד ובחדרי הנזירים,‏ עשו את צורכיהםבכל רחבי הכנסייה ‏)השירותים בכנסייה התקלקלו מחמתאספקת-מים משובשת(‏ ואף חיללו את אזורי התפילה.‏חדרים בכנסייה ובמבנים הנספחים לה עלו באש,‏ וניזוקוויטראז'ים ופסלים.‏ עיקר דאגתו של הכס הקדוש היתהלהרחיק את שדה הקרב מן הכנסייה ולהצילה מפגיעהפיזית.‏ ואכן,‏ בלחץ הוותיקן ובסיוע בינלאומי - בעיקרמארצות הברית ובריטניה - נמנעה פריצה ישראליתלתוך הכנסייה,‏ והחמושים יצאו ממנה בלא קרב;‏ 13125מהם הועברו לאירופה ו-‏‎26‎ לרצועת עזה.‏תגובת ראשי הכנסיות לגל האלימות החדש היתה בדרך-‏כלל הזדהות מלאה עם הצד הפלסטיני,‏ המוצג כסובלמן האלימות ומהכיבוש הישראלי.‏ אולם למרות ההבנהלמצוקת הפלסטינים ולייאושם,‏ ניכרת בצד הנוצרירתיעה ממעשי ההתאבדות של המחבלים הפלסטינים.‏ראשי הכנסיות חזרו והדגישו בהצהרותיהם את חובתשני הצדדים לשוב לשולחן הדיונים ולהסכים עלפתרון של ‏"שתי מדינות לשני העמים"‏ על-פי גבולותיוני 1967, ואת הצורך לקדם מאבק בלתי-אלים,‏ בדרך126הנוצרית,‏ כנגד המשך הכיבוש.‏3. האירוע הטראומתי השלישי שפקד את הקהילותהנוצריות המקומיות ואת העולם הנוצרי כולו הוא בנייתגדר ההפרדה ‏)החל משנת 2003( המנתקת את ירושלים מןהאזור המטרופוליטני הטבעי המקיף אותה.‏ 127 מנקודת-‏מבט נוצרית,‏ המטרופולין של ירושלים ‏)הכולל למעשהאת בית-לחם,‏ בית-ג'אלה ובית-סחור בדרום,‏ את אל-‏עזרייה וסביבותיה במזרח,‏ ואת אזור א-רם,‏ דחיית-אל-‏בריד ורמאללה בצפון(,‏ הוא מרחב אחד שכל חלוקה שלוהיא בעייתית ביותר.‏ ברור שגדר החוצצת בין כנסייתהמולד בבית-לחם ‏)מקום לידתו של ישו(‏ לבין כנסייתהפליטים המתגוררת מחוץ לירושלים,‏ ובחלק מבתיהספר הכנסייתיים הפועלים בירושלים,‏ שחלק ניכר מןהסגל ומן התלמידים שלהם הם תושבי השטחים.‏בעיה רביעית היא שאלת גישתם לירושלים של בניהקהילות הנוצריות הערביות - בעיקר מאזור רמאללה‏ראה 126 הצהרות ראשי הכנסיות בירושלים באתר של מועצת הכנסיות העולמית:‏http://www.wcc-coe.org/wcc/what/international/palestine/9-3-02jerus-call.html ובית-לחם - לצורכי דת,‏ חברה,‏ עבודה ושירותים בעיר.‏‏ראה 127 בהרחבה:‏ א’‏ רמון,‏ ‏“המוסדות הנוצריים וגדר ההפרדה באזור ירושלים”,‏ בתוך:‏ תושבים אלה,‏ שמרכזי הקהילות והמקומות הקדושיםי'‏ קמחי ‏)עורך(,‏ גדד הביטחון בירושלים:‏ השלכות על העיר ותושביה,‏ מכון ירושלים לחקרהחשובים להם נמצאים בירושלים,‏ יתקשו להגיע אלישראל,‏ ירושלים )2006(, עמ’‏ 125-111.‏על 125 הפרשה כולה ועמדת הוותיקן,‏ ראה:‏ הראל,‏ יששכרוף,‏ המלחמה השביעית,‏ עמ’‏ 249-247;S. Minerbi, “The Vatican and the Standoff at the Church of the Nativity” athttp://www.jcpa.org/jl/vp515.html

140פרק 5 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל אוכלוסיית העיר 2007-1967תפילה מיוחדת שנערכה בסמוךלגדר ההפרדה באזור בית לחםע"י ראשי הקהילות הנוצריות,‏30.8.2003העיר.‏ בהיעדר דרכים חלופיות,‏ יתקשו תושבי אזוררמאללה להגיע לבית-לחם.‏על רקע זה ברור מדוע זכתה הגדר לגינוי מצד מנהיגיםוגופים שונים בעולם הנוצרי.‏ ראשי הכנסיות המרכזיותבירושלים - ובכללם הפטריארך הלטיני,‏ הפטריארךהארמני והקוסטוס הפרנציסקני - 128 ‏ּפִרסמו ב-‏‎23‎באוגוסט 2003 הצהרה נגד אלימות מכל צד וטענוש"חומת ההפרדה"‏ תיצור מכשול חמור בדרך להגשמת‏"מפת הדרכים"‏ לשלום.‏ הם הצהירו שהחומה תגרוםתחושה של בידוד וניתוק לשני הצדדים,‏ תביא להפקעתקרקעות מן האוכלוסייה הפלסטינית ולפגיעה בחיי‏הפטריארך 128 היווני אורתודוכסי,‏ אירינאוס,‏ שנבחר לתפקידו בקיץ 2001 לא חתם עלההצהרה,‏ כי בחירתו לא אושרה על-ידי ישראל.‏ את ההצהרה ניתן למצוא באתר הכנסיותלמען שלום במזרח התיכון:‏www.cmp.org/Statements/2003Aug28.htmהיומיום ובחיי המשפחה.‏ הם יצאו במיוחד נגד החומהבאזור בית-לחם,‏ שתוצאותיה הרסניות לקהילותהנוצריות.‏ ערב חג המולד 2004, חזרו ראשי הכנסיותעל הצהרתם שגדר ההפרדה באזור בית-לחם הופכת את129עיר הולדתו של ישו לבית-כלא.‏בין הגורמים הנוצריים הבינלאומיים הראשונים שגינואת הגדר,‏ היה האפיפיור יוחנן פאולוס השני המנוח.‏ערב ביקורו של אריאל שרון ברומא,‏ ב-‏‎18‎ בנובמבר2003, הצהיר יוחנן פאולוס השני ש"בניית החומה ביןישראלים לפלסטינים נראית לרבים כמכשול חדש בדרךלחיים שלווים בצוותא"‏ וכי ‏"במציאות,‏ ארץ הקודשזקוקה לגשרים ולא לחומות".‏ הוא אמר שלא יוכל‏ידיעה 129 של סוכנות רויטר מן ה-‏‎23.12.04‎ שהתפרסמה באתר עיתון הארץ ב-‏‎23.12.04‎‏.‏

לשרור שלום,‏ ללא פיוס בין שני העמים.‏ הוא גם חזר 141על הגינוי שהשמיע בעבר כלפי כל מעשי הטרור בארץ40 130 שנה לאחר ההתלהבות והאופוריה של יוני 1967,הקודש,‏ והביע את צערו על הפסקת תהליך השלום.‏נתונים יחסי ישראל עם הכנסיות במשבר:‏ מעורבותההאפיפיור חזר על דברים אלה בשיחתו עם ראש הממשלהשל ישראל בענייניה הפנימיים של הפטריארכיה131הפלסטיני,‏ אבו-עלא,‏ ב-‏‎12‎ בפברואר 2004.היוונית-אורתודוכסית,‏ דחיית אישור המינוי שלהודעות בגנות הגדר נשמעו גם מצד אישים בכיריםהפטריארך הנבחר תיאופיליס השלישי - ככל הנראהבגבעת הקפיטול בוושינגטון וגופים נוצרייםבגלל עסקות הנדל"ן שביצע קודמו עם עמותותבינלאומיים,‏ כמו מועצת הכנסיות העולמית World(המתנחלים וגופים ישראליים אחרים - 135 יצרה משקעים)Council of Churches המאגדת את רוב הכנסיות הלא-‏קשים ביחסי ישראל עם הפטריארכיה.‏ 136 המאבקיםקתוליות בעולם,‏ שפרסמה חוברת מיוחדת בנושא הגדר,‏הפנימיים והלחצים מבחוץ,‏ גרמו גם לירידת קרנה שלהפדרציה הלותרנית העולמית ‏)המאגדת את כל הכנסיותהפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית,‏ הנחשבת מבחינההלותרניות ומפעילה את בית החולים אוגוסטה-ויקטוריההיסטורית לגורם הנוצרי הבכיר ביותר.‏על הר הזיתים(,‏ הכנסייה המנוניטית בארה"ב ‏)הפועלתהנהגת הפטריארכיה הארמנית מנסה להלך בין הטיפות,‏גם באזור ירושלים(,‏ הכנסיות למען שלום במזרח התיכון,‏אולם גם היא אינה מצליחה לבלום את ההגירה שלהכנסיות האנגליקנית,‏ הפרסביטריאנית והלותרניתצעירים ארמנים לחו"ל ‏)בעיקר לצפון-אמריקה(,‏ שםבארצות הברית,‏ ועוד.‏ 132 כמה מן הכנסיות הפרוטסטנטיותהם מצפים לעתיד טוב ובטוח יותר.‏החשובות ‏)כגון הכנסייה האנגליקנית באנגליה והכנסייההכנסיות הפרוטסטנטיות הממוסדות ‏"הליברליות"‏הפרסביטריאנית בארצות הברית(‏ אף קראו בין השארבחו"ל ‏)דוגמת הכנסייה האנגליקנית,‏ הפרסביטריאניתבהשפעת מרכז סביל ובישוף הכנסייה האפיסקופאליתוהלותראנית(‏ והגופים הנמצאים תחת השפעתן ‏)כמובירושלים,‏ לצמצם או לעצור את ההשקעות בישראלמועצת הכנסיות העולמית(‏ בעידוד גורמים פרוטסטנטיים‏)מדיניות ה-‏Divestment‏(‏ עד שתופסק בניית הגדר ויושםמקומיים ‏)כמו הכנסייה האפיסקופאלית המקומית ומרכזקץ לכיבוש הישראלי בשטחים,‏ ולצמצם את ההשקעותסביל(‏ נוקטים קו אנטי-ישראלי מובהק.‏ הם נאבקיםבחברות המסייעות לבניית הגדר,‏ כגון יצרנית הדחפוריםבכיבוש הישראלי ובבניית הגדר,‏ בין השאר באמצעות133‏"קטרפילר"‏ .)Caterpillar(פגיעה בהשקעות בישראל ובחברות המסייעות לכיבוש,‏הגופים הנוצריים היחידים שהביעו תמיכה נלהבת בהקמתתוך הזדהות מלאה עם הצד הפלסטיני.‏ לנגד עיניהםהגדר הם מחוגי ה"נוצרים הציונים"‏ אוהבי-ישראל.‏ כךעומד המודל של הלחץ הבינלאומי על דרום-אפריקה,‏למשל מצטט אתר ‏"החדשות הטובות"‏ של הארגון הפרו-‏שהביא לקריסת משטר האפרטהייד.‏ כמה מבקרים יהודיםישראלי ‏"גשרים לשלום"‏ Peace( )Bridges for ידיעהטוענים שהאנטי-ישראליות של כנסיות אלו אינה אלאמהעיתון ג'רוזלם-פוסט על ההשפעות החיוביות שלגלגול חדש של האנטישמיות הנוצרית הישנה,‏ שאינההגדר באום-אל-פחם והפריחה הכלכלית שבאה לערביי 137מסוגלת להכיר בלגיטימיות של מדינת היהודים.‏ישראל בזכות בנייתה ‏)עקב הגברת הביטחון וצמצוםמן הצד השני,‏ מפגינים הגופים הפרוטסטנטיים134התחרות עם שּוקי הערים הסמוכות,‏ בגדה המערבית(.‏האוונגליסטיים ‏)בעיקר מ"חגורת התנ"ך"‏ בארצותהברית(‏ והגופים המייצגים אותם בירושלים ‏)כגון‏דברי 130 האפיפיור המנוח פורסמו באתר:‏.www.indcatholicnews.com/brdwal.html‏ראה:‏ 131 .www.zenit.org/english/visualizza.phtml?sid=48946‏חלק 132 ניכר מן ההצהרות ניתן למצוא באתר:‏http://www.cmep.org/documents/separationwall.htm‏ראה:‏ 133 א'‏ בקר,‏ נוצרים את הגדר,‏ הארץ 28.8.2005;M. Friedman, Holy Boycotts, The Jerusalem Report 20.3.2006‏ראה:‏ 134 www.bridgesforpeace.com/modules.php?name=News&file=article&sid=1894סיכום‏א’‏ 135 רגולר,‏ ‏“הפטריארך היווני החדש:‏ ‏“אנחנו לא סוכנות נדל”ן””,‏ הארץ 27.11.2005; ק’‏גליק,‏ ‏“תכנית ההתכנסות של הערבים”,‏ מקור ראשון באינטרנט )18.6.2006( http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=13180‏אי 136 ההכרה הישראלית בפטריארך הנבחר זכתה לאחרונה לגינוי גם של מועצת הכנסיותהעולמית.‏ ראה:‏ Jerusalem Post 5.10.2006בדצמבר 2007, לאחר עיכוב של יותר משנתיים,‏ הכירה ישראל בפטריארך הנבחר.‏‏א’‏ 137 בקר,‏ ‏“נוצרים את הגדר”,‏ הארץ 28.8.2005.

142פרק 5 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל אוכלוסיית העיר 2007-1967השגרירות הנוצרית(,‏ אהדה רבה לישראל ולשליטתהבירושלים - דבר המעורר תרעומת קשה וגינוי מצד138הכנסיות הערביות המקומיות.‏ההנהגה המקומית של הקהילות הקתוליות ‏)בראשותהפטריארך היוצא מישל צבאח(‏ הדגישה את היותהנוצרים המקומיים חלק מן העם הפלסטיני ואתייעודם להיות עדות חיה לבשורתו של ישו בחברההמוסלמית.‏ צבאח ראה בכיבוש הישראלי את שורשהסכסוך המקשה כל-כך על הנוצרים המקומיים וקראלהנהגה הישראלית לשאת ולתת עם הנהגת החמאס.‏הוא קרא לקהילה הבינלאומית ללחוץ על ישראל לשים139קץ לכיבוש ולכונן מדינה פלסטינית בגבולות 1967.ביוני 2008 פרש הפטריארך צבאח מתפקידו ובמקומומונה לתפקיד פואד טואל ,)Tawl( שמילא שורה שלתפקידים כנסיתיים בירדן ובשירות החוץ של ה"כסהקדוש".‏באופן מפתיע מגלה דווקא הוותיקן,‏ שנחשב עד 1967לגורם עוין במיוחד לישראל,‏ עמדה מאוזנת יותר כלפיהסכסוך הישראלי-פלסטיני.‏ הוא נמנע עד כה מלהצטרףלמסע של הגורמים הפרוטסטנטיים הפועלים נגד ישראלונגד ההשקעות בה,‏ לפי המודל הדרום-אפריקני.‏ תורמיםלכך הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל ‏)מ-‏‎1994‎‏(,‏התקדמות הדיאלוג היהודי-קתולי,‏ ואולי גם החששותהגוברים של הוותיקן בראשות האפיפיור בנדיקטוסה-‏‎16‎ מהתחזקות האסלאם הפונדמנטליסטי,‏ הרדיקלי140במזרח התיכון ובאירופה.‏אולם אין לשכוח שגם הוותיקן - כמו כל הגורמיםהנוצריים האחרים - מודאג ממצבן הקשה של הקהילותהנוצריות המקומיות,‏ הנשחקות בסכסוך המתמשךשבין ישראלים לפלסטינים ובין יהודים למוסלמים.‏ההגירה והדלדול הדמוגרפי של קהילות אלו,‏ מדאיגיםאת העולם הנוצרי ומעמידים בסכנה את עצם קיומן שלקהילות עתיקות אלו.‏ כבר עתה מתקשים כוהני הקהילותהמנופיזיטיות הקטנות ‏)הסורים-אורתודוכסים,‏ הקופטיםוהאתיופים(‏ לקיים את הפולחן במקומות הקדושים על-‏‏ראה 138 הצהרת כמה מראשי הכנסיות בירושלים ‏)ובראשם הפטריארך הלטיני מישל צבאח(‏נגד הציונות הנוצרית ‏)מן ה-‏‎28.5.06‎‏(‏ באתר:‏http://www.j-diocese.com/DiocesanNews/view.asp?selected=238‏ראה 139 הצהרותיו של הפטריארך מישל צבאח באתר הפטריארכיה הלטינית בירושלים:‏http://www.lpj.org/newsite2006/patriarch/archives/2006/index.html‏ראה 140 למשל:‏ ג’‏ וינוקור,‏ ‏“פעם היו כאן נוצרים”‏ הארץ 16.6.2006 ‏)מתורגם מההראלד טריביון(.‏פי נוהגי הסטטוס-קוו,‏ בגלל מחסור בכוח-אדם.‏ ברורלכול שרק התפתחות חיובית בתהליך השלום וירידתכוחו של האסלאם הפונדמנטליסטי,‏ יוכלו להיטיב עםהקהילות הנוצריות המקומיות.‏ התפתחויות כאלו יוכלולסייע לשיפור המצב הכלכלי - בעיקר בתחום התיירות- שהנוצרים תופסים בו עדיין מקום חשוב,‏ ולהפוך אתהגורמים הנוצריים הבינלאומיים לגורם מחוזר על-ידישני הצדדים,‏ המבקשים תמיכה בזירה הבינלאומית,‏ עלרקע מאבק השליטה על העיר.‏לדעתי יש לשני הצדדים הנִצים בירושלים - הישראליםוהפלסטינים כאחד - אינטרס ברור בשמירת מעמדושל הגורם הנוצרי ‏)על כל פלגיו(.‏ תרומתו לנוף העירולייחודה - במיוחד באגן העיר העתיקה - היא עצומה.‏גם חשיבותו הכלכלית לתיירות הצליינית היא מכרעת.‏בכל משא ומתן בשאלת ירושלים יש,‏ לדעתי,‏ להעניקמקום ומעמד לקהילות הנוצריות המקומיות,‏ ובאמצעותןאולי גם לגורמים הבינלאומיים התומכים בהן.‏ שיפורמעמדן ושגשוגן יגדיל את כוח המשיכה של העיר ויתרוםלכלכלתה.‏ ביקורו המרשים של האפיפיור יוחנן פאולוסהשני בירושלים בסוף מארס 2000, הִדגים היטב אתהפוטנציאל העצום הטמון בזיקה הנוצרית לירושלים.‏מבחינה היסטורית ניתן לומר שהנצרות היתה במידהרבה ה"רמקול"‏ שהפיץ את קדושתה של ירושלים ברחביהעולם והיא שהפכה אותה ל"עיר-עולם".‏ ירושלים‏)ובמידה מסוימת גם בית-לחם,‏ שחשיבותה פחותהיותר(‏ היא העיר היחידה בעולם שקדושתה חלה על כלהזרמים והקבוצות הנוצריות,‏ בנוסף לקדושתה ליהדותולאסלאם.‏ היעלמותן של הכנסיות והקהילות המקומיותמנוף העיר והמטרופולין המקיפה אותה,‏ עלולה לפגועקשה בקסמה של ירושלים ובמעמדה המיוחד,‏ שאין לואח ורע בעולם.‏

ביבליוגרפיה 143אבו-טועמה,‏ ח.,‏ ‏"ראשי הכנסיות הנוצריות בעיר:‏ישראל ואש"ף מתעלמים מהבעיה שלנו".‏ ירושלים,‏;2.12.1994 הארץ,‏ .25.12.1997אילון,‏ ע.,‏ ירושלים - שיגעון לדבר ‏.דומינו,‏ ירושלים,‏)1989( עמ'‏ .209אלגזי,‏ י.,‏ ‏"מצפים לישועה משמים".‏ הארץ,‏.12.8.1994אלדר,‏ ע.,‏ ‏"הנוצרים בירושלים - ערביזציה שלהקהילות".‏ הארץ,‏ 15.12.1982, עמ'‏ 8.בן-אריה,‏ י.,‏ ‏"ירושלים בתקופת המנדט - העשייהוהמורשת"‏ בתוך:‏ בן-אריה,‏ י.‏ ‏)עורך(,‏ ירושלים בתקופתהמנדט,‏ משכנות שאננים,‏ יד יצחק בן צבי,‏ ירושלים,‏)2003( עמ'‏ .507בנבנישתי ‏,מ.,‏ מול החומה הסגורה.‏ ויידנפלד וניקולסון,‏ירושלים,‏ )1973( עמ'‏ 148-14.בנזימן,‏ ע.,‏ ירושלים - עיר ללא חומה ‏.שוקן ‏,ירושליםותל-אביב ‏)תשל"ג(,‏ עמ'‏ 16-15.בן חורין,‏ א.,‏ נציג משרד החוץ בממשל הצבאי למנכ"למשרד החוץ 4 ביולי,‏ 1967 מברק מירושלים לשגרירותברומא , 28 ביולי,‏ 1967 א"מ חצ.‏ 13/4089.אריאל,‏ י.,‏ ‏"הפונדמנטליסטים האמריקנים וישראל".‏בתוך:‏ אריאל,‏ י.,‏ שטיינברג,‏ מ.,‏ קליין,‏ מ.,‏ הלכהלמעשה:‏ זרמים פונדמנטליסטים לנוכח בעיות אזורנו.‏מכון דיוויס,‏ פרסומי מדיניות 32, האוניברסיטההעברית,‏ ירושלים,‏ )1989( עמ'‏ 13.אריאל,‏ י.,‏ ציונות נוצרית פנדמנטליסטית:‏ דיוקןשל ארגון נוצרי לתמיכה בישראל.‏ מכון דיוויס,‏האוניברסיטה העברית,‏ ירושלים,‏ )1994( עמ'‏ 24-7.אריאל,‏ י.,"נוצרים פונדמנטליסטים והר הבית".‏ בתוך:‏רייטר,‏ י.‏ ‏)עורך(‏ ריבונות האל והאדם:‏ קדושה ומרכזיותפוליטית בהר הבית.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ירושלים,‏ )2001( עמ'‏ 153-143.ביאלר,‏ א.,‏ צלב במגן דוד - העולם הנוצרי במדיניותהחוץ של ישראל 1967-1948. יד יצחק בן-צבי,‏ירושלים,‏ )2006( עמ'‏ 68-36.בכור,‏ ג.,‏ ‏"הקפדנו על כל מילה ועל כל פסיק".‏ הארץ,‏.11.2.1994בן,‏ פ.,‏ ‏"תגובות לסיפוח בירושלים".‏ מעריב 29.6.67,עמ'‏ 1.בקר,‏ א.‏ ‏"נוצרים את הגדר".‏ הארץ,‏ 28.8.2005.ברקוביץ,‏ ש.,‏ המעמד המשפטי של המקומות הקדושים.‏מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים )1997(, עמ'‏ 25.ברקוביץ,‏ ש.,‏ מלחמות המקומות הקדושים.‏ מכוןירושלים לחקר ישראל והוצאת הד ארצי,‏ ירושלים,‏)2000( עמ'‏ .123-122גולני,‏ מ.,‏ ציון בציונות - המדיניות הציונית בשאלתירושלים.‏ 1949-1937 האוניברסיטה המשודרת,‏ משרדהביטחון )1992(.גלילי,‏ ל.,‏ ‏"אל תחקרו את הלינץ'‏ בשפרעם".‏ ראיון עםהפטריארך מישל צבאח,‏ הארץ,‏ 12.8.2000.גליק,‏ ק.,‏ ‏"תכנית ההתכנסות של הערבים",‏ מקור ראשון‏)באינטרנט(,‏ 18.6.20:http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=13180דגני,‏ י.,‏ ‏"כנסיות,‏ עדות ומסדרים נוצריים בישראל",‏אריאל 138-137, ירושלים )1999(, עמ'‏ 145.דיין,‏ מ.,‏ אבני דרך.‏ עידנים,‏ תל-אביב,‏ )1976( עמ'‏ 13.

דן,‏ א.,‏ ‏"צרפת לא תכיר בהחלטת ישראל על איחודירושלים".‏ מעריב 30.6.1967, עמ'‏ 2.נרקיס,‏ ע.,‏ אחת ירושלים.‏ עם עובד,‏ תל-אביב ‏)תשל"ח(,‏עמ'‏ 214-213.144פרק 5 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל אוכלוסיית העיר 2007-1967האוסן-כוריאל,‏ ד.,‏ הירש,‏ מ.,‏ הסטאטוס-קוו הדתיבירושלים.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל )1990(, לאפורסם,‏ עמ'‏ 77.הבר,‏ א.,‏ היום תפרוץ מלחמה.‏ עידנים,‏ תל-אביב,‏)1987( עמ'‏ .231הראל,‏ ע.,‏ יששכרוף,‏ א.,‏ המלחמה השביעית.‏ ידיעותאחרונות וספרי חמד,‏ ‏)תל-אביב(‏ 2004, עמ'‏ 97-96.וינוקור,‏ ג.‏ ‏"פעם היו כאן נוצרים".‏ הארץ,‏ 16.6.2006‏)מתורגם מההראלד טריביון(.‏כהן,‏ ה.,‏ ‏"איזה אהבת ישראל איזה נעליים",‏ כל העיר,‏.16.5.1997 עמ'‏ .57-54לפידות,‏ ר.,‏ חוק יסוד:‏ ירושלים בירת ישראל.‏האוניברסיטה העברית,‏ ירושלים,‏ )1999( עמ'‏ 105-81.מולא,‏ ש.,‏ ‏"תחנת העיר העתיקה איננה עונה".‏ כל העיר,‏.7.7.1996מינרבי,‏ י.‏ ס.,‏ ‏"הסכם עם הוותיקן:‏ יעדים שהושגוובעיות שנותרו פתוחות".‏ גשר,‏ חוברת 130 ‏)חורף,‏שנה(,‏ עמ'‏ 45.מלאכי,‏ י.‏ ‏"הכנסיות הנוצריות ומלחמת ששת הימים",‏מולד,‏ סדרה חדשה,‏ כרך א'‏ 5-6 ‏)ניסן אייר(,‏ 1968 עמ'‏.583-571ניר,‏ א.,‏ ‏"חג המולד הראשון בבית-לחם תחת שלטוןפלסטיני ‏"באווירת פסטיבל",‏ הארץ,‏ 25.12.1995.נראל,‏ ג.,‏ ‏"אנטי ציונות ב'כנסייה האלקטרונית'‏ שלהנצרות הפלשתינית",‏ מחניים 15 ‏)כסלו,‏ תשס"ד(,‏ עמ'‏.79-78נרקיס,‏ ע.,‏ חייל של ירושלים.‏ משרד הביטחון,‏ ההוצאהלאור,‏ תל-אביב,‏ )1991( עמ'‏ 356-354.סוקול,‏ ס.,‏ ‏"גם ערפאת שמר על הסטאטוס-קוו".‏ הארץ,‏.27.8.1997פדהצור,‏ ר.,‏ ניצחון המבוכה.‏ ביתן,‏ תל-אביב )1996(,עמ'‏ 118.פפר,‏ א.,‏ ‏"גם אהבתם גם שנאתם".‏ מקור ראשון,‏.29.12.2005צמחוני,‏ ד.,‏ בעיית הזהות הלאומית של הערבים הנוצריםבירושלים ובגדה המערבית.‏ עיונים בתקומת ישראל,‏מאסף לבעיות הציונות ‏,היישוב ומדינת-ישראל,‏ המרכזלמורשת בן-גוריון,‏ הוצאת הספרים של אוניברסיטתבן-גוריון ‏,כרך 3 ‏)תשנ"ג(,‏ עמ'‏ 72.קולבי,‏ ש.‏ פ.,‏ הכנסיות הנוצריות במדינת-ישראל,‏ירושלים,‏ )1972( עמ'‏ 3.קולק,‏ ט.‏ ‏)בשיתוף קולק,‏ ע.(,‏ ירושלים אחת - סיפורחיים.‏ תל אביב,‏ ספריית מעריב )1979(, עמ'‏ 232.קולק,‏ ט.‏ ‏)בשיתוף גולדשטיין ד.(,‏ ירושלים של טדי.‏ספריית מעריב,‏ תל-אביב,‏ )1994( עמ'‏ 88-87.קליין,‏ מ.,‏ ירושלים במשא ומתן לשלום - עמדותערביות.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים )1995(עמ'‏ 27.קליין,‏ מ.,‏ שוברים טאבו.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ירושלים,‏ )2001( עמ'‏ 54-53.רובינשטיין,‏ ד.‏ ‏"לא רק ישו נולד בבית-לחם".‏ הארץ,‏.29.12.1995

145ששר,‏ מ.,‏ מלחמת היום השביעי.‏ ספריית הפועלים,‏ תל-‏ אביב,‏ )1997( עמ'‏ 26.רובינשטיין,‏ ד.‏ ‏"על מה רגז ערפאת".‏ הארץ,‏ 2.2.1996.הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,‏ שנתון סטטיסטירובינשטיין,‏ ד.,‏ ‏"זעם בשדות בית-לחם".‏ הארץ,‏.27.8.1997לישראל,‏ ירושלים,‏ )2006( עמ'‏ 94.רגולר,‏ א.,‏ ‏"בתי נוצרים הוצתו בגדה בגלל ‏"חילולכבוד".‏ הארץ,‏ 5.9.2005.רגולר,‏ א.,‏ ‏"הפטריארך היווני החדש:‏ ‏"אנחנו לא סוכנותנדל"ן".‏ הארץ,‏ 27.11.2005.רמון,‏ א.,‏ ‏"יחסי ישראל והוותיקן ושאלת ירושלים,‏1969-1958". עבודת גמר לתואר שני במסגרת החוגהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה,‏בהדרכתו של ד"ר גולני,‏ מ.‏ שנהרמון,‏ א.,‏ ‏"המדיניות הישראלית כלפי הכנסיות הנוצריותושאלת ירושלים".‏ עבודת דוקטורט במסגרת החוגללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה,‏ בהדרכתושל ד"ר גולני,‏ מ.‏ שנהביטאון הקרן הפרנציסקאנית של ארץ הקודש:‏.1 ,)1997( ,The Holy Land Foundationהסכם יסוד בין הכס הקדוש לבין מדינת-ישראל.)1993(הארץ,‏ ראיון עם אורי מור,‏ מנהל המחלקה לעדותנוצריות במשרד לענייני דתות;‏ 9.12.1997.Binyon, M., “The struggle to keep the faith inBethlehem”, The Times, 15.1.2005: http://www.timesonline.co.uk/article/0,,39331440534,00-.htmlColbi, S. P., A History of the Christian Presence in theHoly Land, University Presss of America Lanham,N.Y, London (1988), pp. 204-205.Cust, L.G.A., The Status Quo in The Holy Places,Ariel Publishing 44, 1980 House Jerusalem FacsimileEdition.Ferrari, S., Vaticano E Israele (Firenze, Sansonieditore), p. 194.L. Rokach, The Catholic Church and The Question ofPalestine (London, Saqi Books), pp. 73-75.Friedman, M., Holy Boycotts, The Jerusalem Report20.3.2006.Golani, M., “Zionist without Zion: The Jerusalem.Question 1947-1949”, Journal of Israeli History, 16(1995), pp. 39-52.Kreutz, A., Vatican Policy on Palestinian-IsraeliConflict (New York, Westport, London, 63Greenwood Press), pp. 130-139.Merkley, P., Christian Attitudes towards the state ofIsrael (Montreal, McGill-Queen’s U.P), pp. 183-220.Minerbi, S., “The Vatican and the Standoff at theרמון,‏ א.,‏ הגורם הנוצרי ושאלת ירושלים.‏ מכון ירושליםלחקר ישראל ‏,ירושלים )1997( עמ'‏ 10-9.רמון,‏ א.,‏ ‏"המוסדות הנוצריים וגדר ההפרדה באזורירושלים".‏ בתוך:‏ קמחי,‏ י.‏ ‏)עורך(,‏ גדר הביטחוןבירושלים:‏ השלכות על העיר ותושביה.‏ מכון ירושליםלחקר ישראל,‏ ירושלים )2006(, עמ'‏ 125-111.שיף,‏ ז.,‏ ‏"הצוותים נועדו ל-‏‎20‎ פגישות בישראלובאירופה",‏ הארץ,‏ 22.2.1994.שלאין,‏ ח.,‏ ‏"דאגה כאילו".‏ מעריב,‏ 28.12.2000.שרגאי,‏ נ.,‏ ‏"גם הנוצרים מתנערים".‏ הארץ,‏ 8.11.1989.שרגאי,‏ נ.,‏ הר המריבה.‏ כתר ירושלים,‏ )1995(. עמ'‏ 395. 18,שרגאי,‏ נ.,‏ "1000 ימים לאינתיפאדה בירושלים",‏ הארץ,‏.28.9.1999

Church of the Nativity” at:http://www.jcpa.org/jl/vp515.htmlSabella, B., “Palestinian Christians: Challenges andhopes”, pp. 6-7.http://www.al-bushra.org/holyland/sabella.htmShepherd, N., Teddy Kollek, Mayor of Jerusalem ,Harper and Row, New York (1988), p. 71.Tsimhoni D., Christian Communities in Jerusalemand the West Bank Since 1948, Praeger, Westport,Connecticut, London (1993), p. 11.Tsimhoni, D., “Israel and the Territories -Disappearance”, Middle East Quarterly 8, 1 (Winter2001), p. 38.Tsimhoni, D., "The Christian Communities inJerusalem and the West Bank 1948-1967”, TheMiddle East Review, IX, I (Fall, 1976), pp. 41-46.Wasserstein, B., Divided Jerusalem, Profile Books,London (2001), pp. 268-269.Weiner, J. R., Human Rights of Christians inPalestinian Society (2005):http://www.jcpa.org/text/christian-persecutionweiner.pdfZander, W., Israel and the Holy Places ofChristendom, Weidenfeld and Nicolson, London(1971), p. 104.International Legal Materials. 33 (1993), pp.153.Statement of a Palestinian Delegation to theApostolic Delegate in Jerusalem (August, 1992).אתר הפטריארכיה הלטינית בירושלים:‏http://www.lpj.org/newsite2006/patriarch/biography.htmlhttp://www.lpj.org/newsite2006/patriarch/archives/2006/index.html146פרק 5 הגורמים הנוצרים בירושלים תחת שלטון ישראל אוכלוסיית העיר 2007-1967אתר התרבות הקתולית:‏http://www.catholicculture.org/docs/doc_view.cfm?recnum=2595אתר האינטרנט של הקהילה הלותראנית בירדן ובארץהקודש:‏http://www.holyland-lutherans.org/index.htmlהאתר הרשמי של צה"ל:‏http://www1.idf.il/DOVER/site/mainpage.asp?clr=1&id=7&docid=15805האתר של מועצת הכנסיות העולמית:‏http://www.wcc-coe.org/wcc/what/international/palestine/9-3-02jerus-call.htmlאתר www.indcatholicnews.com/brdwal.html :ICNאתר :"ZENIT"www.zenit.org/english/visualizza.phtml?sid=48946אתר ‏"הכנסיות למען שלום במזרח התיכון":‏http://www.cmep.org/documents/separationwall.htmאתר :Bridges for peacewww.bridgesforpeace.com/modules.php?name=News&file=article&sid=1894אתר :J-diocesehttp://www.j-diocese.com/DiocesanNews/view.asp?selected=238Memorandum: The Significance of Jerusalem forChristians, (November 14, 1994). http://www.albushra.org/hedchrch/memorandum.htmעולי רגל מתפללים ברוטונדה של כנסית הקבר,‏ 23.8.1967

147

התמורות במערך המרחבי והתפקודי

14914906 המערך התפקודי והמטרופוליטני של ירושליםישראל קמחימבוא - אחרי 40 שנהעם הסרת הגדרות בין שני חלקי ירושלים,‏ הפכה העיר לגדולה שבערי ישראל הן בשטחה,‏ הן במספר תושביה,‏ הןבהיקף אוכלוסייתה היהודית והן במספר הערבים החיים בה.‏ אל שטחה המקורי - שהיה לפני המלחמה 38 קמ"ר- צורפו 76 קמ"ר נוספים - רק שישה מהם היו בתחום המוניציפלי של העיר הירדנית.‏ בשנת 1993 הורחבה העירבשנית,‏ ושטחה הגיע ל-‏‎126‎ קמ"ר,‏ פי שניים ויותר משטחן של תל-אביב או חיפה.‏ לאחרונה,‏ בסוף שנת 2006,מנתה אוכלוסיית ירושלים כ-‏‎730‎ אלף תושבים - פי 2.7 ממספר התושבים שחיו בה 40 שנה קודם לכן.‏ האוכלוסייההיהודית גדלה בתקופה זו פי 2.4 והאוכלוסייה הערבית גדלה פי 3.5. פריסת האוכלוסייה על פני המרחב העירוניכולו,‏ שינתה את ירושלים הקטנה והמחולקת עד לבלי-הכר.‏ בעוד שלפני 1967 לא גרו יהודים במזרח העיר,‏מתגוררים היום בחלק זה של ירושלים כ-‏‎46%‎ מתושביה היהודים של ירושלים.‏ירושלים המזרחית היתה עד ל-‏‎1967‎ העיר המרכזית והחשובה ביותר בגדה המערבית ושימשה שער ראשי לתיירותלממלכה כולה,‏ וזאת למרות שהשלטון הירדני התרכז בפיתוח עמאן כבירת הממלכה.‏ ירושלים המערבית נקבעהכבירת ישראל,‏ אך היא שכנה בקצהו של מבוי סתום שנקרא ‏"פרוזדור ירושלים"‏ - כשהיא מוקפת גבול עוין.‏ ביחסלמערך היישובי הכולל של מדינת ישראל,‏ היתה ירושלים עיר-קצה פריפריאלית.‏ איחוד שני חלקי העיר וההרחבההטריטוריאלית של ירושלים,‏ יצרו ישות אורבנית חדשה ומרכזית על במת ההר,‏ והחזירו לעיר את מעמדה המרכזיההיסטורי.‏ השטחים שצורפו לעיר כללו מספר כפרים ערביים על אוכלוסייתם,‏ וכן אדמות כפרים ערביים ששימשו,‏ברובם,‏ מוצבים לצבא ירדן ושלטו טופוגרפית על החלק הישראלי של העיר.‏ קביעת הגבולות המוניציפליים החדשיםלעיר והחלת החוק,‏ המִנהל והשיפוט הישראלי על כל שִטחה החדש,‏ קבעו למעשה את גבולה של מדינת ישראלבחלק זה של ארץ-ישראל,‏ ושינו עד מאוד,‏ לתקופה מסוימת,‏ את מעמדה האזורי של העיר.‏אפשר וראוי כמובן לחגוג את שנת ה-‏‎40‎ לאיחודה של העיר תחת הכותרת ‏"ירושלים המאוחדת - בירת ישראלוהעם היהודי - שחוברה לה יחדיו לנצח נצחים".‏ אך בה בעת ראוי לערוך חשבון-נפש ולשאול אם לירושלים הזופיללנו?‏ האם משאלות הלב והיעדים שנקבעו עם איחודה,‏ אכן הושגו?‏ האם ירושלים היא באמת עיר מאוחדת?‏האם הִשכלנו לבנות עיר שרוב תושביה שבעי-רצון מהחיים בה?‏ האם היא מתפקדת כהלכה?‏ האם היא אטרקטיביתכבעבר?‏ מדוע הפכה לענייה שבערי ישראל הגדולות?‏ האם שירותי הציבור במזרחּה מִשתווים לאלה שבמערבּה?‏ מדועהועמקו והתרחבו הפערים החברתיים-כלכליים בין מגזריה השונים?‏ האם נשמרת כהלכה המורשת הארכיטקטוניתוההיסטורית בעיר?‏ האם חזותה של העיר שופרה?‏ האם יש עדיין משמעות לגבולות העיר כפי שהותוו לפני 40 שנה?‏נוף ירושלים , 2007

150פרק 6 המערך התפקודי והמטרופוליטני של ירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודישאלות אלו מחייבות חשבון-נפש וחשיבה מחודשתעל הישגי העבר ועל עתידה של העיר מבחינהגיאופוליטית ומרחבית.‏ היום,‏ כבעבר,‏ ניצבת ירושליםבפני שאלות הקשורות בכיווני הפיתוח הרצויים לה;‏בשיקום ושיפור המבנה התפקודי שלה בכלל ושל מרכזהעיר בפרט,‏ וביסוס חוסנה הכלכלי והחברתי.‏ שאלותמרכזיות אלו נותרו בעינן,‏ בלא מענה ברור.‏ במהלך40 השנים האחרונות חלו שינויים קיצוניים בדעתהקהל הישראלית והפלסטינית.‏ יש חוסר שביעות רצוןמהמתרחש בירושלים בשורה ארוכה של נושאים.‏ ישדאגה לעתידה ויש הרהורים שנִיים בשאלה אם העירהתפתחה בכיוונים הרצויים.‏אין עוררין על כך שמאז אוחדה,‏ שונו פני ירושליםלבלי הכר.‏ מבנה העיר ומערכת קשריה עם המרחבהמטרופוליטני סביב,‏ שונו בהחלטות ממשלה . 1 בתקופהקצרה יחסית נוצר בעיר מערך תִפקודי חדש.‏ נוספולה עשרות אלפי יחידות דיור שנפרסו במגוון אזוריםושכונות חדשות,‏ ושּונה קו הרקיע של העיר.‏ העירהוקפה ערי-לוויין,‏ הוקמו בה מרכזי פעילות ותעסוקהחדשים,‏ קריות חינוך וקריות ממשל חדשות,‏ נסללו בהעשרות קילומטרים של רחובות וכבישים עורקיים,‏ חלקםבמנהרות וגשרים.‏ מעמדה הכלכלי-חברתי עבר תמורהגדולה.‏ מעיר קטנה,‏ שקטה ואינטימית,‏ הפכה ירושליםלעיר מטרופוליטנית,‏ הגדולה בערי ישראל בשטחהובמספר תושביה.‏ והנה,‏ למרות השינויים הרבים שפקדואותה,‏ נותרה ירושלים עיר מורכבת ומסובכת מבחינהדמוגרפית,‏ חברתית,‏ כלכלית וגיאופוליטית.‏במהלך 40 השנים האחרונות עברה העיר עליות ומורדות.‏בשנים הראשונות לאיחודה,‏ היא ניעורה משינה ארוכהושִגשגה תחת שרביטו של ראש העיר המיתולוגי,‏ טדיקולק.‏ אלו היו שנים של בנייה והתפתחות חסרות-‏תקדים בתולדות העיר.‏ לקראת סוף שנות ה-‏‎80‎ותחילת שנת 2000 ידעה העיר משברים קשים על רקעהאינתיפאדה הראשונה והשנייה,‏ ונגוז החלום על עירהשלום המאוחדת.‏ ב-‏‎15‎ השנים האחרונות נתונה העירבנסיגה יחסית;‏ היא מאבדת אוכלוסייה צעירה ויצרנית.‏המתחים,‏ הקונפליקטים והפערים בין תושביה הולכיםומתרחבים:‏ על רקע לאומי בין ישראלים לפלסטינים,‏1 על כך ראו במאמרם של ר'‏ מרחב וג'‏ גלילי בספר זה.‏על רקע דתי בין מוסלמים ליהודים ובין יהודים חרדיםלחילונים,‏ ועל רקע חברתי-כלכלי בין כל מגזריהאוכלוסייה.‏ ויכוחים נוקבים מתנהלים על עתידהועל כיווני הפיתוח הרצויים לה.‏ קיימת אי-שביעות-‏רצון רבה בקרב ציבורים רחבים בעיר בנושאים כמושימור מורשת העבר,‏ שינוי אופייה החברתי של העיר,‏הפתיחות והסובלנות בין תושביה,‏ השינוי בחזות העירכתוצאה מבנייה גבוהה,‏ איכות הסביבה ואיכות החייםשל המתגוררים בה.‏התמורות במבנה התפקודי של העירהבנייה למגורים במגזר היהודיהרחבת שטח העיר,‏ הזמינות הרבה של קרקעות בידיהממשלה,‏ והמדיניות המבקשת לחזק את האחיזההיהודית בירושלים,‏ הן שהכתיבו את כיווני הפיתוח ואתקצב גידולה של העיר.‏ ערים אחרות מתפתחות בדרךהטבע מן המרכז לשוליים,‏ אבל ירושלים התפתחהבכיוון ההפוך.‏ הרצון להבטיח לה גבולות חדשים ולמנועכל אפשרות לחלוקתה מחדש,‏ הוא שיצר דגם התפתחותשעיקרו בנייה מהשוליים פנימה.‏ בראשית שנות ה-‏‎70‎קבעה הממשלה יעד דמוגרפי שיבטיח שמירה על רוביהודי מוצק בירושלים.‏ מאז ועד היום ‏ּכּוון הפיתוחבמגזר היהודי למטרה זו,‏ שנוסְחה במונחים דמוגרפיים-‏סטטיסטיים וקבעה שעל האוכלוסייה היהודית בעירלשמור על שיעור גידול של 3.7% לשנה כדי להבטיחיחס של 75% יהודים מול 25% ערבים,‏ כפי שהיהכשהעיר אוחדה,‏ ביוני 1967. הקמת השכונות היהודיותבחלקיה המזרחיים של העיר,‏ נעשתה במטרה לממשיעד זה ולהבטיח כי חלוקתה של העיר לא תתאפשרעוד לעולם.‏הקמת השכונות היהודיות מאז 1968 בוצעה בארבעהשלבים עיקריים:‏ בשלב הראשון חוברו השכונותהיהודיות שבצפון העיר אל הר הצופים,‏ באמצעות הקמתהשכונות החדשות רמת אשכול,‏ גבעת המבתר,‏ מעלותדפנה וגבעת-שפירא ‏)"הגבעה הצרפתית"(.‏ כך נותקולמעשה השכונות הערביות של מזרח העיר מהשכונותהערביות הצפוניות,‏ שועפט ובית-חנינא,‏ הפרוסות עלדרך רמאללה.‏ בשלב השני ‏ּבוצעה בנייה היקפית שלשכונות גדולות בשולי גבול השיפוט המורחב ובריחוק

151פריסת שטח בנוי/אוכלוסייה,‏ 1967פריסת שטח בנוי/אוכלוסייה,‏ 2006ממרכז העיר.‏ שכונות אלו היו אמורות להבטיח גבולותבני-הגנה חדשים לעיר.‏ הבנייה כללה את שכונת נווה-‏יעקב וכן את השכונות גילה,‏ רמות אלון ותלפיות-‏מזרח.‏ במחצית שנות ה-‏‎80‎‏,‏ כתוצאה מהתפתחות בנייהערבית בין חיזמה לבית-חנינא,‏ התעוררה סכנה לניתוקנווה-יעקב מהשכונות היהודיות שמדרום לה,‏ כמו גבעתשפירא והוחלט להקים את פסגת-זאב,‏ שהיא הגדולהבשכונות היהודיות שנבנו מעבר לקו הירוק.‏ שכונה זו,‏הנבנית עד היום,‏ יוצרת רצף של יישוב יהודי מנווה-‏יעקב לגבעת-שפירא,‏ ובנייתה מסיימת את השלבהשלישי.‏ השלב הרביעי הוא הקמת השכונות רמת-‏שלמה ברכס שועפט בצפון,‏ וחומת-שמואל בהר-חומהבדרום.‏ זו האחרונה תיצור בעתיד רצף עם שכונת גיֹלהועם גבעת המטוס ‏)המתוכננת(‏ ובכך ייווצר חיץ שלבנייה יהודית בין בית-לחם ודרום הגדה המערבית,‏ לביןמזרח-ירושלים וצפון הגדה המערבית.‏בניית השכונות היהודיות בתוך ירושלים,‏ לּוותה,‏במקביל,‏ בגיבוש מטרופולין יהודית,‏ שקיבל תנופהרבה במחצית שנות ה-‏‎80‎‏,‏ עם הקמת מעלה-אדומים.‏התהליך כונה ‏"עיבוי ירושלים"‏ וכלל מערך ערי-לוויןסביב העיר:‏ גבעת-זאב,‏ מעלה-אדומים,‏ אפרת ותל-‏ציון.‏ ליישובים עירוניים אלה נוספו יישובים קהילתייםקטנים יותר במרחבי המועצות האזוריות הגובלותבירושלים,‏ במטה-יהודה,‏ במטה-בנימין ובמטה-עציון.‏כיום מתגוררים כ-‏‎190‎ אלף יהודים באזורים שסופחולירושלים המערבית,‏ ואלו מהווים 45% מכללהאוכלוסייה שחיה באזורים אלה.‏ מספרם הגדול שלהיהודים בשטח המכונה ‏"מזרח העיר"‏ מעיד כי יעדיהאכלוס שקבעו ממשלות ישראל לירושלים,‏ אכן הושגובמידה רבה.‏ אך האם היה בהיקפי הבנייה הגדוליםהללו ובאכלוס המואץ כדי לשמור על אותו יחס כמותיבין יהודים לערבים בעיר?‏ התשובה לכך היא שלילית.‏

152פרק 6 המערך התפקודי והמטרופוליטני של ירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיבתי מגורים בבניה בשכונת הר חומה,‏ 2007צמרת הבירה,‏ שכונת הגבעה הצרפתית,‏ 1980מעלה אדומים.‏ ברקע בתיה של אל-עזרייה,‏ 2007

היחס הזה נשחק והשתנה במהלך 40 השנים האחרונות 153לרעת האוכלוסייה היהודית.‏ הוא עומד כיום על כ-‏‎66%‎יהודים ו-‏‎34%‎ ערבים בעיר כולה.‏ במִלים אחרות,‏למרות המאמץ הגדול שהשקיעו ממשלות-ישראלבבניית השכונות החדשות ליהודים - פחת חלקם היחסישל היהודים בכלל האוכלוסייה.‏ התחזיות הדמוגרפיותלעתיד מראות כי מצב זה,‏ עוד ילך ויחמיר מנקודת-‏ראות ישראלית,‏ לאור שיעורי הריבוי הטבעי הגבוהשל הערבים מחד-גיסא ומגמות ההגירה השליליות שלהיהודים מאידך-גיסא.‏ זאת ועוד:‏ אם ירושלים נקבעהכבירת ישראל ובירתו של העם היהודי,‏ ראוי שיהיה בהגם רוב ציוני מובהק.‏ אך במהלך 40 השנים שחלפו,‏הלך ופחת רוב זה ‏)על רקע הגידול המואץ באוכלוסייההחרדית הלא-ציונית(‏ ויש טוענים כי למעשה רוב כזהכבר אינו קיים בעיר.‏מאז 1967 הושמו דגשי הפיתוח על השטחים שסופחולעיר לאחר איחודה.‏ יחד עם זאת לא פסקה בנייתשכונות-מגורים גם בחלקה המערבי של העיר.‏בשנים אלו נבנו במערב-ירושלים שכונות רבות,‏ובהן הר-נוף לאוכלוסייה החרדית,‏ גבעת בית הכרם,‏גבעת משואה,‏ אזור מחנה אלנבי ואדמות רמת-רחל.‏זאת בנוסף לתהליך השינוי שעברו שכונות רבות,‏כמו תלפיות ובית הכרם,‏ שהפכו משכונות-גנים עםמבנים חד-משפחתיים,‏ לשכונות עם בנייה רוּויה.‏תהליכי העיבוי והבנייה במגרשים פנויים בתוככישכונות ותיקות,‏ לא פסחו גם על רחביה,‏ בקעה,‏כרם-אברהם ושכונות נוספות.‏הבנייה למגורים במגזר הערביבעוד שהוקמו בירושלים שכונות ענק בקנה מידה שלערים עבור המגזר היהודי - כמעט שלא נבנו שכונותחדשות למגזר הערבי.‏ ברם,‏ הגידול המתמיד והמהירבקרב האוכלוסייה הערבית יצר ביקושים גדוליםלדיור,‏ וחייב את ערביי העיר לבנות את מערך הדיורהדרוש להם באופן פרטי.‏ ואכן הייתה בנייה רבת היקףגם במגזר הערבי בעיר.‏ במהלך השנים הלך והתגבשבירושלים מערך של שכונות מגורים משני דגמים.‏הדגם האחד - במגזר היהודי,‏ מאופיין על ידי בנייהעירונית מתוכננת רחבת היקף,‏ הכוללת נוסף לבתיהמגורים גם את שירותי הציבור הדרושים לשכונהחדשה.‏ הקמת השכונות החדשות נתון היה לרוב בידיחברות בנייה ציבוריות או פרטיות.‏ הדגם השני,‏ זהשל הבנייה הערבית שונה.‏ בדרומה של העיר הבנייהכפרית באופייה ובצפונה הבנייה בעלת אופי עירוני.‏בניגוד למגזר היהודי הבנייה כולה נעשית באופן פרטי,‏על ידי משפחות או קבלנים קטנים והיא נפרסת עלפני מרחבים גדולים.‏ לא תמיד מלווה הבנייה בתכנוןעירוני כולל ומסודר,‏ לעיתים מתבצעת הבנייה ללאתשתיות ושירותי ציבור משלימים.‏ דגם אחר של בנייהעצמית הוא הדגם המגובב,‏ אותו נמצא בגלעיני הכפריםאו בעיר העתיקה.‏ דגם זה מושפע מאד מהבעלויותהמפוצלות ומצורת חלוקת הקרקע.‏ את הבנייה המגובבתניתן למצוא בשכונות כמו סילואן,‏ ראס-אל-עמוד,‏ואדי-קדום,‏ בכפרים צור-באהר,‏ אום-טובה וסוואחרהא'‏ ע'רּבייה וכמובן בעיר העתיקה.‏ עם זאת יש גם בנייהערבית עירונית יותר,‏ והיא מתרכזת בחלקיה הצפונייםשל ירושלים לאורך ציר ירושלים רמאללה.‏ בנייה זודומה באופייה לבנייה היהודית בשכונות האמידות יותרשל מערב-ירושלים כמו רחביה או טלביה.‏נוסף לבנייה הערבית בתוך הגבולות המוניציפלייםשל ירושלים,‏ הורחבו עד מאוד היישובים הערבייםהסובבים את העיר.‏ היישוב א'‏ ראם,‏ הגובל בנווה-יעקבבצפון העיר,‏ הפך מכפר קטן בן 2,500 נפש בשנת 1967,ליישוב עירוני המונה כ-‏‎40,000‎ נפש.‏ גם בעיירות אבו-‏דיס ואל-עזרייה ובשורת כפרים אחרים,‏ התרחש גידולמרשים במספר התושבים ובפריסת הבנייה במרחב.‏בין השאר קם יישוב ערבי חדש על אם הדרך למעלה-‏אדומים ‏)א'‏ זעיים(,‏ יישוב שצמח לו יש-מאין על אדמותא'‏ טור,‏ והוא מתאפיין בבנייה עירונית של בניינים רבי-‏קומות,‏ ללא תכנון מסודר וללא תשתיות.‏במהלך השנים התגבשה הפרדה מוחלטת בין שכונותהמגורים לערבים לבין שכונות המגורים ליהודים.‏הפרדה מרחבית זו בונה למעשה את פסיפס השכונותבעיר בהתאם למסורת ארוכת שנים של הפרדה ביןקבוצות אתניות ודתיות שונות בעיר.‏ בדומה,‏ התגבשגם מערך-מגורים נפרד בין יהודים חרדים ליהודיםחילונים ודתיים.‏ הקהילות השונות משתדלות להיבדלזו מזו מרצון ולהסתגר בטריטוריות מוגדרות.‏ כךהתגבש בירושלים מרקם עירוני המבוסס על הפרדהשל קהילות שונות ונוצרה חלוקה דה-פאקטו של העירלשלושה מרחבים גיאוגרפיים נבדלים,‏ שלא בהכרח

- 1967 א'‏ ראם154פרק 6 המערך התפקודי והמטרופוליטני של ירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודימקיימים ביניהם רצף בנוי.‏ גם מערך מרכזי המסחר,‏השירותים האישיים ומוסדות החינוך והתרבות,‏ הםנפרדים ומשרתים כמעט בלעדית קבוצות אוכלוסייהפרטיקולאריות.‏ למעשה כמעט שלא נמצא היוםבירושלים מקומות-מפגש עבור כל מגזרי האוכלוסייההחיים בה.‏ מפגשים כאלה מתרחשים בצורה אקראיתבשטחים פתוחים או בפארקים עירוניים,‏ ומעט גם בעירהעתיקה.‏ לתושבים הערבים יש מרכזי קניות נפרדיםבשכונותיהם או במרכז המסחרי ברח'‏ צאלח א'‏ דין,‏וכמובן בבזארים של העיר העתיקה.‏ לתושבים היהודיםיש שירותי מסחר נפרדים באזורי מגוריהם.‏ החרדיםקונים בגאולה,‏ במאה-שערים,‏ בשכונת הבוכריםובמרכולי-ענק זולים שקמו בשכונות הצפוניות שלהעיר,‏ ואילו החילונים עושים את קניותיהם במרכזהעיר,‏ בקניון מלחה ובמרכזי הקניות שקמו בשכונותהחילוניות.‏במלים אחרות:‏ ירושלים היא עיר רב-מוקדית ומבוזרת,‏פרוסה על פני מרחבים גדולים ומתאימה את שירותיהציבור למיקומן של קבוצות האוכלוסייה השונות.‏הכוונה שהיתה בשנים הראשונות לאיחוד העיר,‏ליצור עיר מאוחדת שאינה ניתנת לחלוקה,‏ עם מרכזי-‏צריכה ומקומות-בילוי משותפים,‏ לא התממשה עקבההיבדלות-מרצון וההתגבשות הקהילתית הנפרדתבמרחבים נפרדים ומוגדרים.‏- 2007 א'‏ ראםבתי הכפר א'‏ זעיים,‏ 2008

קבוצות אוכלוסייה בירושלים - פריסה מרחבית 155דו-קיום בעיר מאוחדתמאז אוחדה העיר,‏ עברה מערכת היחסים בין הקהילותהשונות עליות ומורדות.‏ בשנים הראשונות לאיחוד נראהכי האוכלוסייה הערבית השלימה בלית-ברירה עם העובדהשהעיר נשלטת על-ידי ישראל,‏ תוך שהיא נתונה עדייןתחת הלם הכיבוש ואין ודאות לגבי העתיד.‏ באותן שניםנעשו ניסיונות לשיתוף-פעולה בין המגזר היהודי לערבי.‏נראה אז כי אפשר לקיים בעיר שִגרת-חיים של דו-קיוםבשלום.‏ לאווירה זו תרם המסר הסובלני והאופטימי שלראש העיר המיתולוגי טדי קולק,‏ והשקט היחסי ששרר בעירשנים רבות.‏ באותה תקופה אף נוצרו בירושלים שותפויותעסקיות בין יהודים לערבים,‏ והתנהלה תנועה חופשית שלמועסקים,‏ של מבלים ושל קונים מצִדה האחד של העירלצִדה האחר.‏ יהודים הִרבו לקנות בעיר העתיקה ובמרכזהמסחרי ברח'‏ צלאח א-דין,‏ בילו במסעדות מזרח-ירושליםוהרגישו בנוח לבקר במזרח העיר.‏ צעירים ממערב-ירושליםנהגו להתכנס בערבי-שבת מול שער-שכם,‏ לשתות סחלּבולנגוס ‏ּכעך טרי מהמאפיה הערבית הסמוכה.‏ הערביםמצִדם גילו את בתי הקולנוע של מערב העיר,‏ את מרכזיהבילוי ואת מרכזי הקניות החדישים.‏ רבים מהם מצאופרנסה אצל מעסיקים יהודים במערב העיר.‏ אלפי מועסקיםהיו מגיעים מִדי בוקר לעבודה במערב-ירושלים מהיישוביםהערביים שמחוץ לעיר - מבית-לחם,‏ מחברון,‏ מרמאללהומהכפרים הסמוכים לירושלים.‏ היתה זו תקופה של פריחהואופוריה,‏ בה שִגשגה ירושלים כ-‏‎20‎ שנה ויצרה בקרברבים אשליה כי דו-קיום בין ישראלים לפלסטינים אכןאפשרי.‏ אולם עד מהרה התברר שהניסיון לקיים מסכת-‏חיים משותפת ושוויונית לאורך זמן,‏ אינו עולה יפה.‏התנאים הגיאופוליטיים במרחב הִשתנו,‏ שיחות השלוםבין ישראל לפלסטינים עלו על שרטון,‏ הסכמי אוסלו לאהתממשו,‏ הרגשות הלאומיים של תושבי הגדה המערביתותושבי ירושלים הערבים הלכו והתעצמו,‏ והקיצוניותגברה בשני המחנות.‏ השלטון הישראלי הִקשיח את עמדתווממשלות-ישראל פעלו ללא לאות להרחיב את האחיזההיהודית בכל חלקי ירושלים,‏ תוך דיכוי כל סממן לאומיערבי בעיר.‏ הציבור הערבי הגיב כפי שהיה מגיב כל צדחלש - בבנייה בלתי-חוקית רבה,‏ בניסיון להיאחז בקרקעולקבוע עובדות בכל מחיר,‏ ובניסיונות בלתי-נלאים לחזקמוסדות ערביים לאומיים בעיר.‏ בהדרגה התרבו ההפגנותושביתות המסחר,‏ ורבו המאמרים העוינים בתקשורתדו קיום פלסטיני-ישראלי,‏ צומת א'‏ ראם,‏ 2001

156פרק 6 המערך התפקודי והמטרופוליטני של ירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיהאוניברסיטה העבריתבהר הצופים,‏ 2007הערבית.‏ מאז האינתיפאדה השנייה התחזקו המתחיםבין שתי האוכלוסיות,‏ והתבטאו לא פעם באיבה גלויהואף קטלנית.‏בין השכונות היהודיות לשכונות הערביות נוצר,‏ לקראתסוף שנות ה-‏‎80‎‏,‏ גבול וירטואלי המחלק את העיר דה-‏פאקטו - גבול של ניכור,‏ פחד ועוינות.‏ במהלך שנותהאינתיפאדה השנייה הפך הגבול הווירטואלי הזהלמציאותי יותר,‏ והתקבע על קווי התפר שבין השכונותהיהודיות לשכונות הערביות.‏ היהודים חדלו לבקרבשכונות הערביות ובמרכזים המסחריים של מזרח-‏ירושלים,‏ כמעט שהדירו רגליהם מן העיר העתיקה,‏ומיעטו לבקר במקומות הקדושים ליהודים,‏ כמו למשלבהר הזיתים.‏ גם הערבים הדירו רגליהם ממערב העיר,‏פסקו כמעט לטייל במרכזה וחדלו לפקוד את בתיהקולנוע ואת מרכזי הקניות.‏ההחְמרה ההדרגתית ביחסים בין יהודים לערבים שחלהעם התגברות מעשי הטרור בירושלים,‏ הביאה אתממשלת ישראל להחליט להקים את גדר הביטחון ביןישראל לשטחי הרשות הפלסטינית.‏ אך בירושלים נוצרפרדוקס - גדר הביטחון מפרידה בעיקר בין פלסטיניםתושבי העיר לבין אחיהם ביהודה ושומרון.‏ לגדרבירושלים יש השלכות רבות על תִפקודה של העיר,‏ על2מצבה הכלכלי,‏ על חזותּה ועל יחסיה עם המטרופולין.‏2 על הגדר והשלכותיה,‏ ראו פרק נפרד בספר זה.‏אולם כוחם של חיי היום-יום חזק כנראה מהשלכותשל פעולות-איבה.‏ די בהפסקה ארוכה-יחסית בפעולותהטרור כדי שהציבור ישוב לפקוד את העיר העתיקהוסביבתה.‏ החלק הגיאוגרפי הזה של ירושלים נתפס בעינירוב אזרחי-ישראל כאזור החשוב ביותר לעם היהודיבאשר הוא.‏ במונח ‏"מזרח-ירושלים"‏ רואה רוב הציבורלנגד עיניו את העיר העתיקה וסביבתּה ולא את הכפריםהערביים שסופחו לעיר כמו צור-באהר,‏ עיסווייה אואום-טובה.‏ כתוצאה מהרגיעה היחסית במצב הביטחוןבארבע השנים האחרונות,‏ חזרו תושבי ירושליםהיהודים לבקר בעיר העתיקה,‏ ובעקבותיהם גם תושביישראל האחרים.‏ לעומתם נמנעים עדיין הערבים מלבקרבמרכז ירושלים המערבית או במרכזי-קניות אחרים,‏וזאת בעיקר מחמת הבדיקות הביטחוניות הקפדניות,‏החשדנות ואי הנוחות הכרוכה בכך.‏ חרף השקטהיחסי המתמשך,‏ לא חזר המצב של טרם האינתיפאדהלקדמותּו,‏ והוא שברירי ובלתי-יציב.‏ כל פעולת-טרוראו מתיחות ביטחונית אחרת עשויות לערער את האיזוןהעדין בו נתונה העיר לפי שעה,‏ ולהחזירה אל התהוםהפעורה ששררה בין יהודים לערבים זה לא מכבר.‏השינויים במערך התפקודימוסדות ציבור ומשרדי ממשלההתמורות במערך התפקודי של העיר נובעות ברובןמהחלטות פוליטיות ובחלקן מההתפתחות העירוניתלאורך הזמן.‏ בדומה למערך המגורים שהוכתב ב-‏‎40‎השנים האחרונות על-ידי הממשלה,‏ במטרה לחזק אתהאחיזה הישראלית בכל חלקי העיר המורחבת,‏ כךנרתמו גם מערך המוסדות ומשרדי הממשלה לאותהמטרה.‏ קרייה ממשלתית נוספת על זו שבגבעת-רם,‏הוקמה במזרח-ירושלים,‏ מטה משטרת-ישראל נקבעבמבנה בית-חולים שהיה בשלבי-בנייה בשיח-ג'ראח,‏משרד המשפטים עבר למבנה קיים ברח'‏ צאלח א'‏ דיןומולו בית המשפט המחוזי.‏ האוניברסיטה העבריתובית החולים ‏"הדסה"‏ מיהרו לחזור לכור-מחצבתןבהר הצופים.‏ על הר הצופים הוקמה גם האוניברסיטההמורמונית,‏ שאביהם הרוחני חזה בשנות ה-‏‎40‎ שלהמאה ה-‏‎19‎‏,‏ מעל פסגת הר זה,‏ את תקומת מדינתישראל.‏ גם קריית העירייה החדשה קמה,‏ באזור התפרשבין מזרח העיר למערבּה,‏ משיקולים פוליטיים ומרצון

לחזק את אחדות העיר תחת עירייה ישראלית אחת.‏ 157מוסדות ממלכתיים וממשלתיים רבים נבנו בכל חלקיהעיר ושינו בהדרגה את חזותה וצִביונה.‏ משכן נשיאיישראל בשכונת טלּבִיה,‏ משרד ראש הממשלה,‏ בנק-‏ישראל ובית המשפט העליון בגבעת-רם,‏ האגפיםהחדשים של הכנסת ובנייני האומה,‏ בתי החוליםהחדשים שנוספו לעיר - ביה"ח ‏"שערי צדק"‏ ברמת ביתהכרם,‏ ‏"משגב-לדך"‏ בקטמון,‏ ‏"עזרת-נשים"‏ בגבעת-‏שאול,‏ בית החולים ‏"הדסה"‏ שוקם על הר הצופיםוהורחב בעין-כרם.‏ תחנת האוטובוסים המרכזית החדשהנבנתה בכניסה המערבית לעיר ולידה נבנו משרדים,‏בתי-מלון ומרכזי קניות.‏ בהר-הרצל נבנה מוזיאון ‏"ידושם",‏ ובדיר-טנטור,‏ בואכה בית-לחם,‏ הוקם המרכזהאקדמי של אוניברסיטת נוטרדם.‏ על קו התפר ובאזורהמייל התרבותי מול חומות העיר העתיקה נבנו המרכזהתרבותי ליהדות מתקדמת ‏"בית-שמואל"‏ ולידו ‏"מרכז-‏שמשון",‏ משכנות-שאננים שוקמו והפכו למרכז-אירוחומרכז למוסיקה.‏ המרכז למורשת בגין נבנה למרגלותהכנסייה הסקוטית,‏ ובסמוך לו שוקם תיאטרון החאן וקםתיאטרון המעבדה,‏ המשלימים את ה"מייל התרבותי".‏על הר הצופים נוספו לקריית האוניברסיטה בנייניםלמדעי היהדות על-שם יצחק רבין,‏ מרכז לספורט,‏ ביתהספר לתלמידי חו"ל,‏ האקדמיה לאמנות בצלאל,‏ ועוד.‏לעומת הבנייה הרבה של מוסדות במגזר היהודי,‏ היתהבניית המוסדות במגזר הערבי והנוצרי זעומה.‏ בעמקקדרון הוקם מוסד-מחקר לגנטיקה של תאומים על-‏שם לואיג'י ג'דה;‏ מנזר נוטרדם הסמוך לשער החדששוקם והפך למלון;‏ בוואדי-ג'וז נבנה בי"ס איּבְרהימייההמשמש כבי"ס על יסודי;‏ על מורדות הר הצופים הקימוהשבדים מכון תיאולוגי,‏ באזור שיח-ג'ראח נוספומוסדות אחדים,‏ ומוסדות-חינוך אחדים קמו גם באזורבית-חנינא.‏מוסדות דתירושלים קדושה לשלוש הדתות המונותיאיסטיות והיארצופה מקומות קדושים ומוסדות דת.‏ במהלך 40 השניםהאחרונות קמו בעיר מוסדות חדשים,‏ בעיקר במגזרהיהודי.‏ הגדולה בישיבות שנבנתה היא ישיבת חסידותבעלז בשכונת רוממה.‏ סמוך לה,‏ ולאורך רח'‏ מלכי-‏ישראל,‏ נבנו מספר רב של ישיבות נוספות.‏ בשכונתהבוכרים נבנה בית הכנסת וישיבת ‏"תפארת-ישראל",‏בשכונות בית-ישראל ומאה-שערים קמו ישיבות ובתי-‏כנסת חדשים,‏ ועל קו התפר,‏ בשכונת מעלות-דפנה,‏ קמהישיבת ‏"אש התורה".‏ בבית-צפאפה הוקמה קריית-אִתריובשכונת בית וגן קמו ישיבות ובתי-אולפנא רבים.‏ גםבשכונות החדשות הוקמו ישיבות רבות,‏ בעיקר בסמוךלרמות-פולין.‏ כמו כן קמו בעיר מאות בתי-כנסתחדשים ובראשם ‏"בית הכנסת הגדול"‏ שנחנך בראשיתשנות ה-‏‎80‎ סמוך לחצר המוסדות הלאומיים.‏במגזר המוסלמי נִבנה מספר קטן של מסגדים בשכונות-‏מגורים והגדול שבהם בבית-חנינא.‏ מספרם הכולל שלמוסדות הדת המוסלמיים קטן-יחסית למוסדות הדתהיהודיים.‏הנוצרים הקימו אף הם מספר קטן של מוסדות,‏ חלקםמשולבים במערכת החינוך.‏ בעיקר נִבנו מוסדות כאלהבעיר העתיקה ובבית-חנינא.‏ בשנות ה-‏‎80‎ קמה ביןשער-שכם לרחוב החומה השלישית,‏ כנסיית מר-תומסשל הכנסייה הסורית-קתולית,‏ ובמערב-ירושלים נבנתהמחדש הכנסייה הבפטיסטית לאחר שהוצתה בידי קנאי-‏3דת יהודים.‏3 עוד בנושא זה,‏ ראו מאמרו של א'‏ רמון בספר זה.‏ישיבת חסידות בעלז,‏ 2006

158פרק 6 המערך התפקודי והמטרופוליטני של ירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודימוסדות תרבותמבין מוסדות התרבות הרבים שהוקמו מאז איחוד העיר,‏בולטים המוזיאונים - מוזיאון המקרא ומוזיאון המדעקמו בקריית המוזיאונים בגבעת-רם,‏ סמוך למוזיאון-‏ישראל,‏ מוזיאון האסלאם קם ברח'‏ הפלמ"ח,‏ מוזיאוןיד ושם בהר-הרצל,‏ מוזיאון מגדל-דוד במצודה בשער-‏יפו,‏ מוזיאון על התפר בבית-תורג'מן שעל כביש מס'‏ 1,בית-טיכו במרכז העיר שוקם והפך למוזיאון קטן,‏מוזיאון המסים נפתח ברח'‏ אגרון,‏ ואתר הנצחה קם עלגבעת התחמושת.‏ אתר תרבות מיוחד קם בבית ‏"יד-‏לבנים"‏ בגן-סאקר.‏ירושלים הפכה למרכז-תרבות חשוב וקמו בה בתקופההנסקרת מוסדות-תרבות חשובים ובראשם תיאטרון-‏ירושלים על-שם שרובר,‏ מרכז ג'ראר-בכר,‏ מרכזהקונגרסים בבנייני האומה ומרכזי תרבות,‏ נוער וספורט‏)מתנ"סים(‏ רבים .אחד האזורים הרגישים בעיר הוא האגן המערבי שלהעיר העתיקה.‏ באזור זה של גיא-בן-הינום,‏ התפתחה"מייל התרבותי"‏ הכולל את מרכז המופעים הפתוחבבריכת הסולטן,‏ את המבנים ששוקמו בחוצות היוצר,‏את הסינמטק,‏ מרכז המוסיקה משכנות שאננים בימיןמשה,‏ מרכז בגין,‏ בית אות המוצר הירושלמי,‏ תיאטרוןהחאן,‏ המעבדה,‏ ועוד.‏מקום של כבוד במערך התרבות הירושלמי,‏ שמור לספריותהציבוריות שהוקמו בעיר במהלך 40 השנים האחרונות,‏והחשובות שבהן - הספרייה העירונית המרכזית במרכזז'ראר-בכר,‏ הספרייה השכונתית הגדולה בנווה-יעקב,‏שתי ספריות ע"ש מאירהוף,‏ הספרייה המרכזית במזרח-‏ירושלים בשכונת באב א'‏ זהרה,‏ והספריות ברמות-אלון,‏בבית הכרם ובגיֹלה.‏ מערך של מתנ"סים נפרס ברחביהעיר והוא משולב,‏ ברוב המקרים,‏ במסגרות המִנהליםהקהילתיים שהוקמו מאז איחודה ברמות-אלון,‏ גילה,‏נווה-יעקב,‏ קריית-יובל,‏ קריית-מנחם והגוננים במערבהעיר,‏ ובשכונות באב א'‏ זהרה ושועפט במזרחּה.‏מקום של כבוד בכל הקשור בפעילות תרבותית בעיר,‏שמור לקרן לירושלים שקמה ביוזמתו של ראש העירטדי קולק.‏ הקרן אחראית להקמת רוב מוסדות התרבותבעיר,‏ לפעילות תרבותית ענפה,‏ לפסטיבלים,‏ למוסדותחשובים,‏ לעשרות גנים ציבוריים,‏ פארקים,‏ מגרשי-‏משחקים ופינות-נוי שקמו בעיר.‏מוסדות חינוךהשינוי העיקרי בתפיסת הבנייה של מוסדות-‏חינוך בירושלים,‏ הוא המעבר ממבנה בודד לִקרייהחינוכית.‏ בנוסף לאוניברסיטאות,‏ שנבנו כולן כקריות‏)קמפוסים(,‏ קמו בעיר קריות-חינוך של מכללות ובתי-‏ספר על-יסודיים אחרים.‏ באזור בית וגן,‏ למשל,‏ נבנובית הספר הגבוה לטכנולוגיה,‏ מכללת ירושלים לבנותוקריית הנוער.‏ ברמת בית הכרם הוקמה מכללת ‏"בזק"‏שהפכה למכללה הירושלמית לטכנולוגיה.‏ מכללת-‏הדסה הורחבה אף היא סביב בית החולים הישן‏"רוטשילד"‏ ברח'‏ הנביאים.‏ במושבה הגרמנית הוקמהקריית החינוך ע"ש הרטמן.‏ בקרית-יובל קם בית הספרהתיכון למדעים ולאמנויות,‏ וברח'‏ ש"י עגנון קמהחוות הנוער הציוני.‏ עשרות בתי-ספר גדולים נוסדובשכונות המגורים החדשות:‏ בי"ס זיו ברמת בית הכרם,‏בי"ס דנמרק בגונן,‏ תיכון בית חינוך בקטמון,‏ בי"ס רנהקסן ברמת-אשכול ועוד בתי-ספר על-יסודיים במערבהעיר ובמזרחּה.‏מסחר ועסקיםהשינוי החזותי הבולט ביותר,‏ תרתי-משמע,‏ בנוף העיר,‏מקורו בבנייה הגבוהה של בתי-מלון ובנייני-משרדים,‏שהחלה להיראות על קו הרקיע הירושלמי לאחר איחודהעיר.‏ נפחי הבנייה של בניינים אלה וגובהם,‏ שינו את נוףהעיר.‏ מגובה שכיח של ארבע עד שמונה קומות במרכזהעיר,‏ התנשאו בניינים חדשים לגובה של 16-12 קומותויותר.‏ תחילה קם במרכז העיר ‏"מגדל ירושלים"‏ ביןהרחובות הלל ושמאי ואחריו ‏"מגדל העיר"‏ ברח'‏ המלךג'ורג',‏ ‏"מרכז-כלל",‏ שקם על קו פרשת המים,‏ תפס מקוםנכבד על קו הרקיע של ירושלים,‏ אך לא שיפר את חזותּהותרם מעט מאוד לחיי המסחר שלה.‏ חלק מבנייני המידותהחליפו מבנים היסטוריים שהיה ראוי לשמרם.‏ דוגמאותבולטות לכך הם הבניינים שקמו ברח'‏ המלך ג'ורג'‏ עלהריסות בניין תליטא-קומי,‏ שתוכנן על-ידי קונראד שיקבמאה ה-‏‎19‎‏.‏ גם ‏"מרכז-כלל"‏ שקם על הריסות ביה"ס‏"אליאנס - כל ישראל חברים"‏ ‏)כי"ח(‏ - לא תרם,‏ בלשון-‏המעטה,‏ לחזות העיר.‏ בכיכר-ציון קם בניין גדול ושנויבמחלוקת,‏ על הריסות בית הקולנוע הוותיק שנשא אתשם הכיכר וירד מגדולתו ביחד עם שאר בתי הקולנוע

שפעלו במרכז העיר.‏ בית הקולנוע אדיסון שברחוב 159ישעיהו נהרס אף הוא ובמקומו יתנשא מבנה מגוריםעבור האוכלוסייה החרדית.‏ לבניינים גבוהים אלה נוספהשורה ארוכה של בתי-מלון רבי-קומות ששינו את נוףהעיר.‏ תרומתם הפונקציונאלית של הבניינים הגבוהיםלמרכז העיר עדיין מוטלת בספק,‏ אולם הביקורת גורסתשבירושלים אין בהם צורך פונקציונלי ושפגיעתם בנוףהעיר רבה מתועלתם.‏השינוי במערך המסחר של העיר היה אף דרמאטייותר מהשינוי שחל בחזותה,‏ והוא נבע משני תהליכיםעיקריים:‏ האחד,‏ גלישת המסחר והמשרדים ממרכז העיראל אזורי התעשייה שקמו בתלפיות ובגבעת-שאול,‏והשני,‏ המעבר ממסחר קמעונאי של בתי-עסק קטניםונפרדים,‏ למסחר תחת קורת-גג אחת במרכז-קניותגדול - הקניון.‏ הנגישות הקשה למרכז העיר והחנייההמוגבלת,‏ לעומת הנגישות הנוחה וזמינּות מקומותהחנייה סביב הקניון,‏ הביאו לשינוי בהרגלי הצריכהוהבידור של תושבי העיר,‏ והרחיקו את התושביםמהמרכז.‏ הקמת הקניון הגדול במלחה שבדרום-מערבהעיר,‏ ובניית קניונים נוספים בערי הלוויין - מבשרת-‏ציון,‏ מעלה-אדומים ופסגת-זאב - הביאו לירידה שליותר מ-‏‎30%‎ בהכנסות המרכז ההיסטורי.‏ תפקידו שלמרכז עירוני הוא לשמש מוקד למפגש אנושי-חברתי,‏אך מרכז-ירושלים פסק להיות כזה.‏ נדידת המסחרמערבה,‏ אל רח'‏ כנפי-נשרים בגבעת-שאול,‏ ביחד עםמשרדי הממשלה ששכנו בקומות העליונות של מרכזהעיר,‏ פגעו והחלישו את המרכז הישן.‏ גם העברתמשרדי הממשלה לקריית הממשלה,‏ צמצמה את הביקושלמשרדים בקומות העליונות של מרכז העיר.‏ בעיותהנגישות והחנייה אף החמירו את המצב ותרמו לנסיגתושל מרכז העסקים הראשי ‏)המע"ר(‏ של ירושלים.‏המרכז המסחרי החרדי התבסס ברח'‏ גאולה ומאה-‏שערים והוא הולך ומתפתח עם הגידול בהיקףהאוכלוסייה החרדית.‏ המע"ר החרדי תוסס בכל ימותהשבוע ‏)פרט לשבת כמובן(‏ ומשמש מרכז קניות עיקרילאוכלוסייה החרדית החיה בעיר.‏גם במערך המסחרי במזרח-ירושלים חלו שינויים.‏ העירהעתיקה והמרכז החדש-יחסית ברח'‏ צאלח א'‏ דין,‏המשיכו לתפקד,‏ אולם המעבר ההדרגתי של תושביםמן העיר אל הפריפריה,‏ ובעיקר לעבר היישוב א-ראם,‏הביאו להתפתחות המסחר בשולי הציר לרמאללה ותרמולביסוס מוקד מסחרי גדול בצומת א-ראם שבצפון-‏מזרח העיר.‏ אבל המסחר באזור זה ספג מהלומה קשהעם הקמת גדר הביטחון,‏ ורבים מן העסקים נסגרו.‏אזורי התעשייהאף שירושלים לא היתה מעולם עיר-תעשייה,‏ מתבררתבשנים האחרונות חשיבותו של ענף זה לכלכלתה.‏בעשור האחרון נעשה מאמץ גדול להרחיב את התעשייהעתירת הידע בעיר.‏ עשרות מפעלים חדשים נוספו לעיר,‏רבים מהם בתחום הביוטכנולוגיה,‏ המחשבים,‏ התוכנהוהאלקטרוניקה.‏ עלייה מתמדת יש בפדיון המפעליםהעוסקים בייצוא.‏ הפדיון של מפעלי התעשייה בעיר עלהיחסית לשאר חלקי הארץ,‏ וכך גם הייצוא התעשייתי.‏מאז ומתמיד התבססה כלכלת ירושלים על מִנהלציבורי,‏ על תיירות ועל השכלה גבוהה.‏ עד לאיחודה-‏מחדש היו בה בעיקר אזורי-מלאכה ומפעלי-תעשייהבהיקף קטן.‏ מיקום המפעלים נקבע ממערב לשכונותהמגורים ברוממה,‏ בגבעת-שאול ובתל-ארזה,‏ מאחרקניון מלחה,‏ 2008

160פרק 6 המערך התפקודי והמטרופוליטני של ירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיאזור בתי המלון,‏ שד'‏ הרצל,‏2008וזה היה כיוון ההתפתחות היחיד של ירושלים לפניאיחודה.‏ האזורים האחרים,‏ שהתפתחו מאוחר יותר,‏היו חשופים קודם לירי הלגיון הירדני,‏ והיזמיםסירבו להשקיע בהם.‏ רק לאחר הקמתה של החברההכלכלית לירושלים,‏ חלה תנופה בפיתוח של אזורימלאכה ותעשייה בעיר.‏ תחילה הוקם מרכז-מלאכהקטן בשכונת מקור-ברוך ומספר מפעלים קמו בשכונתרוממה.‏ תנופה של ממש חלה בעקבות איחוד העיר.‏הרחבת גבולות העיר העמידה פוטנציאל קרקעי שלאהיה בה בעבר,‏ ואִפשרה פיתוח בתוך העיר ומחוצה לה.‏כך הוקם בתלפיות אזור-תעשייה על שטחה של מעברתהעולים הגדולה מראשית שנות ה-‏‎50‎‏.‏ בצפון יועד שטחלתעשייה בסמוך לשדה התעופה עטרות,‏ במטרה לנצלגם את אפשרויות השיווק בדרך האוויר.‏ שני אזוריםפותחו כחממות טכנולוגיות לתעשייה עתירת-ידע,‏והפכו לחשובים שבאזורי התעשייה בעיר.‏ האחד בהר-‏חוצבים,‏ והשני במלחה.‏ הר-חוצבים כולל כיום כרבעמיליון מ"ר של תעשיות עתירות-ידע,‏ בהן אינטל,‏ טבע,‏סיגמה,‏ פייזקום,‏ אי.וי.אקס,‏ נ.די.סי.‏ אמדוקס,‏ מנגוופוקס-קום.‏ הר-חוצבים הוא ספינת הדגל של התעשייהעתירת הידע בירושלים.‏הגן הטכנולוגי במלחה ‏)גט"י מלחה(‏ כולל כ-‏‎60‎ אלףמ"ר בנויים,‏ הוא מעסיק כ-‏‎1,400‎ עובדים ונמצא בשלביפיתוח ואכלוס.‏ גנים טכנולוגיים נוספים מתוכנניםבגבעת-רם ובפסגת-זאב.‏ גם מחוץ לירושלים התפתחואזורי-תעשייה,‏ והגדול שבהם הוא אזור התעשייה‏"מישור-אדומים"‏ על אם הדרך ליריחו,‏ האמור לתתמענה תעסוקתי גם למעלה-אדומים וגם לירושלים,‏בהיותו הגדול בשטחו בכל מרחב ירושלים.‏מבחינת מספר המועסקים,‏ המבנה הענפי של התעשייהבירושלים מעניק עדיין משקל גבוה-יחסית לענפיהדפוס,‏ המתכת והמזון.‏ אך מבחינת הפדיון,‏ רב יותרמשקלן של התעשיות עתירות הידע בענפי הכימיה,‏הפרמצבטיקה,‏ האלקטרוניקה והמחשבים.‏ נראה כי‏"תעשיות הּבינה"‏ הן עתידה הכלכלי של העיר,‏ וככלשיצמחו ענפים אלה,‏ כן תתחזק כלכלתה.‏ תעשיות אלוגם מתאימות לאופייה של העיר ולכוח האדם המוכשרהמצוי ‏ּבה.‏אחת התעשיות שמצליחה לבסס את מעמדה בעיר,‏היא תעשיית הביֹוטכנולוגיה,‏ המתבססת על יתרונותיההייחודיים של ירושלים:‏ הִקרבה למוסדות אקדמיים,‏גופי-מחקר ומרכזים רפואיים מובילים.‏ מאז אוחדההעיר,‏ גדל מספר החברות הפועלות בענף,‏ וכיום ישבעיר כ-‏‎60‎ חברות ביוטכנולוגיה,‏ המעסיקות כ-‏‎1,500‎עובדים.‏ חלקּה של ירושלים בתעשיית הביוטכנולוגיהבישראל מתקרב ל-‏‎25%‎‏.‏ בעיר יש מפעלים חשוביםבתחום זה,‏ כגון:‏ טבע,‏ אי.וי.אקס ואחרים.‏ בעיר קייםגם הריכוז הגדול ביותר של חממות טכנולוגיות שנועדולתמוך ביזמים בתחום ההיי-טק.‏ בעשור האחרון ליוותהרק חממה אחת ‏)חממת ון-ליר לטכנולוגיה,‏ ירושלים(‏את הקמתן של למעלה מ-‏‎50‎ חברות הזנק ‏)סטארט-‏אפ(‏ מצליחות.‏ חממה אחרת )JVP( טיפלה בעשורהאחרון ביותר מ-‏‎30‎ פרויקטים,‏ מהם צמחו כמה חברותמצליחות.‏בנוסף לתעשיית ההיי-טק,‏ ישנם בעיר אזורי-תעסוקהנוספים שהתפתחו מאוד ב-‏‎40‎ השנים האחרונות,‏ ובהםאזור התעסוקה בגבעת-שאול הכולל יותר מ-‏‎350‎ אלףמ"ר שטח בנוי,‏ והאזורים בתלפיות ובעטרות.‏ האחרוןסבל מאוד בתקופת האינתיפאדה מפאת מיקומוהבעייתי על גבולה הצפוני של העיר,‏ ורבים מהמפעליםנטשו אותו ועברו אל מחוץ לעיר,‏ ובעיקר לבית-שמש.‏שימושי קרקע לתיירותבתי מלוןמערך התיירות עבר מהפך קיצוני ב-‏‎40‎ השנים האחרונות.‏במערב-ירושלים לא היו לאחר מלחמת השחרור אתרי-‏תיירות חשובים.‏ שכן,‏ אלה נותרו רובם ככולם במזרח

161ובראשם מלון ‏"אמריקן-קולוני",‏ שהורחב ונחשב כיום לאחד הייחודיים בירושלים.‏ האחרים הם מלון אמבסדורבשיח ג'ראח,‏ ומלון שבע הקשתות בהר הזיתים.‏ בתוךהעיר העתיקה קמו בתי-מלון קטנים ואכסניות רבותלצליינים,‏ אך מספר החדרים בהם קטן,‏ ורובם אינם עוניםעל דרישות משרד התיירות.‏ את מערך בתי המלון השלימושירותי-תיירות שונים,‏ כמו השכרת-רכב,‏ הסעדה,‏גלריות לאמנות וחנויות למזכרות,‏ לעתיקות ולחפצי-חן,‏שהתרכזו לרוב סביב בתי המלון.‏ העיר העתיקה,‏ עם אתריהקדושה,‏ הארכיאולוגיה והבזארים שלה,‏ היתה ונשארהמוקד התיירות החשוב ביותר באזור כולו.‏ענף התיירות רגיש מאוד לאירועי-טרור ולפעולות-‏איבה.‏ כתוצאה מפיגועים שהתרחשו בשנים 2000-2002, נפגע הענף בירושלים עד מאוד.‏ חלה ירידהדרסטית במספר הלינות בעיר מ-‏‎3.4‎ מיליון בשנת2000 ל-‏‎1.2‎ מיליון לינות ב-‏‎2002‎‏.‏ לינות התייריםמחו"ל ירדו בצורה תלולה אף יותר,‏ מ-‏‎2.9‎ מיליון לינותבשנת 2000 ל-‏‎639‎ אלף בשנת 2002. ענף התיירות,‏שהוא כאמור מענפי הכלכלה החשובים שירושליםיכולה להיבנות מהם,‏ החל להתאושש במידה מסוימתרק בשלוש השנים האחרונות.‏ השפל בענף התיירותפגע בכל מערך התיירות,‏ ובכלל זה בהסעה והדרכההעיר.‏ כתוצאה מכך הפכה ירושלים למרכז התיירות שלממלכת ירדן,‏ ודרכה נכנסו תיירים לעירּ.‏ במזרח העירהוקמו באותה עת יותר מ-‏‎2,000‎ חדרי-מלון.‏ לאחראיחוד העיר התהפך מערך זה,‏ ומרכז הכובד של האכסוןהמלונאי עבר עד מהרה ממזרח-ירושלים למערבּה.‏ בזמןקצר-יחסית נבנה במערב העיר מספר גדול של בתי-מלוןגדולים המדורגים ברמה גבוהה.‏ בתחילת התקופה היתהנטייה טבעית להקים את בתי המלון סמוך ככל האפשרלמוקד התיירותי הראשי - העיר העתיקה.‏ כך הורחב מלוןהמלך דוד,‏ שוקם המבנה הישן של בית החולים לעינייםסנט-ג'ון מול הר-ציון והפך למלון,‏ על רכס הר הצופיםנבנה מלון חדש,‏ ובמערב העיר קמו עוד מלונות חדשיםלרוב.‏ מחשש לגודש תיירותי סביב העיר העתיקה,‏ גרסהמדיניות התכנון של העירייה באותה עת כי יש להרחיקאת בתי המלון מסמיכות-יתר לעיר העתיקה.‏ לכן,‏ הופנוהיזמים לפתח בתי-מלון לאורך שדרות-הרצל.‏ גם בכניסההמערבית לעיר הוקמו שני מלונות,‏ אך בשנים האחרונותקמו שלושה בתי-מלון לאורך כביש מס'‏ 1 סמוךלמעבר-מנדלבאום לשעבר.‏ מרכז הכובד של בתי המלוןהיוקרתיים נדד אפוא ממזרח-ירושלים למערבה,‏ והותיראת העיר המזרחית עם בתי-מלון קטנים וצנועים.‏ שלושהבתי-מלון במזרח העיר שמרו בכל זאת על מעמדם הרם,‏לינות במלונות תיירים בירושלים,‏ 2007-19803,0002,5002,0001,5001,0005000לינות תייריםלינות ישראליםאלפי לינות20072,895.92007625.31980 1985 1990 1995 2000 2005

162פרק 6 המערך התפקודי והמטרופוליטני של ירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיטיילת האס על רכס ארמוןהנציב,‏ 2008של תיירים,‏ בהסעדה,‏ במסחר בתכשיטים ובמזכרות,‏ובשירותים רבים אחרים.‏ עסקים רבים נסגרו,‏ ואחריםעמדו בפני פשיטת-רגל.‏ לפי נתוני לשכת המסחרהעירונית,‏ נסגרו בשנות השפל יותר מ-‏‎1,400‎ עסקיםבעיר.‏ את הפגיעה הקשה ביותר ספגו סוחרי מזרח-‏ירושלים והעיר העתיקה.‏ תנועת התיירות,‏ ובמיוחדתיירות הפנים הישראלית,‏ חדלה להגיע למזרח העיר.‏ענף המסחר בעיר טרם התאושש,‏ למרות שהשקט היחסישהשתרר בשנים האחרונות,‏ מחזיר תיירים ומבקריםישראלים לירושלים.‏השטחים הפתוחיםאתרים,‏ טיילות ותצפיות נוףמערך התיירות של ירושלים נסמך בחלקו על האתריםהארכיאולוגיים הרבים שנחשפו בעיר ב-‏‎40‎ השניםהאחרונות.‏ החשובים שבהם מקיפים את הר הבית ואתחומות העיר העתיקה וכוללים את חפירות הכותל,‏ אתהגן הארכיאולוגי - גן העופל - שמדרום לחומה,‏ אתמנהרת הכותל,‏ את השער הרומי הצמוד לשער-שכםואת חפירות עיר-דוד ובריכת השילוח שבקצה שלוחתהעופל.‏ אתרי-עתיקות נחשפו גם בחלקים אחריםשל העיר,‏ כמו קבר יסון ברחביה,‏ קברי המלכים,‏ גןהסנהדרין ועוד.‏מערך התיירות שהתפתח בעיר,‏ כלל גם טיילות,‏נקודות-תצפית,‏ ופארקים עירוניים שהוכשרו לביקוריתיירים ומטיילים.‏ על רכס ארמון הנציב,‏ הצופה אלאגן העיר העתיקה מדרום,‏ קמו שלוש טיילות מחוברותברצף אחד ‏)טיילות האס,‏ שרובר וגולדמן(.‏ נקודותהמצפור לאורך הטיילות הן מוקדי התכנסות בהם ניתניםהסברים על הנוף הנצפה,‏ שבמרכזו הר הבית.‏ מצפורחשוב אחר לעבר העיר העתיקה נמצא מצפון לעיר,‏על רכס הר הצופים.‏ מכיוּון מזרח נשקפת העיר במלואיופייה מנקודת התצפית שהוסדרה על הר הזיתים.‏ גםחומות העיר העתיקה הוכשרו כטיילת,‏ ממנה נשקפיםאזורי המגורים והמוסדות שבתוכי העיר העתיקה,‏ והנוףהסובב אותה.‏ בשנים האחרונות הושלמה טיילת ‏"גניהמלך"‏ שמעל נחל קדרון הצופה אל הר הזיתים ואלהקברים העתיקים שבנחל קדרון - יד-אבשלום,‏ קברבני-חזיר וקבר זכריה.‏פארקים וגנים ציבורייםעדנה רבה היתה ב-‏‎40‎ השנים האחרונות למערכתהשטחים הפתוחים בעיר,‏ הן מבחינה כמותית והןמבחינה איכותית.‏ הוקמו פארקים חדשים שתרמו רבותלחזות העיר ולאיכות החיים בה.‏ גן סאקר שבעמקהמצלבה הורחב,‏ בקריית הממשלה ניטע גן הוורדים,‏בפִתחו של עמק רפאים הוקמו שני גנים:‏ גן פעמוןגן בלומפילד , 2008

הדרור וגן בלומפילד;‏ גן העצמאות שוקם,‏ והגן הלאומי 163קרם עור וגידים סביב חומות העיר העתיקה;‏ על מדרוןהר הזיתים תרמו המורמונים גן על-שם נביאם;‏ גבעתהתחמושת טופחה כאתר זיכרון וכגן ציבורי;‏ ברמת-‏רחל הוקם גן הזיתים,‏ וברמות אלון ניטע גן הקיפוד;‏בגיֹלה הוקם בתוך חורש פארק גיֹלה.‏ גן החיות התנ"כיהועבר בתחילת שנות ה-‏‎90‎ אל משכנו החדש הנרחבוהפתוח,‏ בעמק שבין גבעת-משואה לגבעת-מנחת.‏לשטחים המגוננים נוספו גם שטחי יער וחורש בתוךהעיר,‏ כמו יער מיר בצפון ויער השלום למרגלות אבו-‏תור.‏ לעומת זאת,‏ יער ירושלים שהנטיעות הראשונותבו החלו עוד בשנות ה-‏‎50‎‏,‏ לא רווה נחת ושטחו צומצםבמהלך השנים.‏את השינוי החזותי בפני העיר יש לזקוף בראש וראשונהלזכותו של ראש העיר טדי קולק,‏ ששם על כך דגשמיוחד ואף דאג להציב בעיר עשרות פסלים של מיטבהאמנים מהארץ ומהעולם.‏כבישים ותשתיותמערכת הדרכים והגישות אל העיר עברה שדרוגמרחיק-לכת מאז 1967 והיא אינה דומה כלל ועיקר לזושהיתה ערב האיחוד.‏ השינוי הוא מהותי הן בתפיסתהתכנון והן בכמות ובאורך הכבישים.‏ ממערכת כבישיםרדיו-קונצנטרית היסטורית,‏ שהתמקדה כולה סביבהעיר העתיקה,‏ הפכה רשת הכבישים למערכת היררכיתישרת-זווית,‏ הכוללת כבישים עורקיים,‏ מקומייםושכונתיים ונשענת על שני כבישי-אורך עורקייםבכיוון צפון דרום - שֹדרות-בגין ‏)כביש מס'‏ 4( וכבישמס'‏ 1, המנצל ברובו את שטחי ההפקר לשעבר,‏ ומתחברעם דרך חברון ודרומה,‏ בואכה בית-לחם.‏ שני כבישי-‏רוחב ממזרח למערב מחברים בין כבישי האורך:‏ כבישמס'‏ 9 בצפון ‏)עומד בפני השלמתו(‏ נסלל בעמק הארזיםונמשך בשדרות יגאל ידין עד לצומת גבעת-שפיראומשם למעלה-אדומים.‏ וכביש ‏"הרכבת"‏ בדרום ‏)מס'‏5(, הכולל את דרך דוד בנבנִשתי,‏ כביש פת ודרך משהברעם,‏ מחבר בין מרכז מנחת לצומת רמת-רחל בדרךחברון.‏ אלה הם הכבישים העורקיים רבי הקיבולת.‏בנוסף להם נסללו בעיר עשרות קילומטרים של כבישיםחדשים בתוך שכונות-המגורים ולחיבור השכונותהחיצוניות אל מרכז העיר.‏השינוי הבולט במערכת הדרכים החדשה הוא המנהרותשנחצבו,‏ בעיקר בעשור האחרון,‏ מתחת לפני הקרקע,‏המחלפים הגדולים והגשרים.‏ שש מנהרות כברמשמשות את התנועה בירושלים ואליה:‏ המנהרה בכביש60 לגוש-עציון ‏)"כביש המנהרות"(;‏ מנהרת הר הצופיםלכיוון מעלה-אדומים,‏ המשמשת גם כניסה מזרחיתחדשה לירושלים;‏ המנהרה שנחצבה למרגלות חומתהעיר העתיקה,‏ מתחת לדרך הצנחנים,‏ המחברת בין דרךחברון לכביש מס'‏ 1; המנהרה של שדרות-בגין מתחתלצומת הכניסה המערבית לעיר,‏ והמנהרה המחברתבין שדרות-אשכול ושדרות האוניברסיטה העברית,‏למרגלות גבעת המבתר.‏כהשלמה למערכת הדרכים,‏ אומצה בעיר מדיניות-‏חנייה הדוגלת בהקמת חניונים גדולים בשולי המרכז,‏כדי שהרכב הפרטי לא ייכנס למרכז העיר.‏ למטרהזו הוכשרו חניונים בגן העצמאות,‏ בקריית העירייה,‏בשער-יפו ובמרכז-כלל.‏ בנוסף הוכשרו חניוני ‏"חנהוסע",‏ שמטרתם לעודד חנייה ונסיעה בתחבורהציבורית.‏ לשם כך הוכשרו חניונים חדשים בהר הרצל,‏בבנייני האומה ובקריית הממשלה.‏הרכבת הקלה שתופעל בעתיד,‏ והנתיבים המיוחדיםלתחבורה הציבורית שישלימו אותה,‏ הם שינוי חשובביותר במערך התחבורה של ירושלים.‏ הקו הראשוןשל הרכבת הקלה נמצא כבר בביצוע,‏ והוא ייצאכביש מס'‏ - 9 צומת רמות,‏2008

164פרק 6 המערך התפקודי והמטרופוליטני של ירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודימשכונת נווה-יעקב בצפון,‏ יעבור במרכז העיר ברחוביפו,‏ ויסתיים בהר-הרצל ‏)ויש כוונה להמשיך אותו עדלהדסה עין-כרם(.‏ נתיבי התחבורה הציבורית הושלמוכבר ברובם,‏ והם נמשכים מדרך חברון לרח'‏ קרן היסוד,‏לרח'‏ המלך ג'ורג',‏ רח'‏ יחזקאל,‏ שמואל הנביא והר-‏חוצבים עד רמות-אלון.‏בתחום אספקת המים הושלמו מאז איחוד העיר שני קווי-‏הזנה ראשיים לעיר מכיוון מערב.‏ עבור קווים אלה הוקמומאגרים גדולים בבית וגן ובבית הכרם.‏ רשת אספקתהמים נפרסה על פני כל השטחים החדשים שנבנו בעירמאז 1967, ואורכה מגיע למאות קילומטרים.‏ מערכתטיהור השפכים הושלמה לאגני הניקוז המערבי והדרומיעל-ידי מתקן הטיהור הגדול שהוקם בנחל-שֹורק וחוברבמנהרה לעמק-רפאים.‏ עם זאת,‏ טרם הושלמה מערכת-‏טיהור-שפכים לאגן המזרחי של העיר.‏ מערכת אספקתהחשמל התרחבה אף היא מאוד.‏ הוקמו מספר תחנות-‏מִשנה חדשות סביב העיר ובתוכה ‏)בנחל-שורק,‏ בעמק-‏רפאים,‏ בגבעת-שאול ועוד(,‏ ושוקמה גם תחנת הכוחהמנדטורית בעמק-רפאים.‏עם איחודה של ירושלים,‏ היו מערכות התשתית הירדניותלקויות וחלקיות מאוד.‏ מערכת המים למשל,‏ סיפקה מיםלתושבי מזרח העיר רק שלוש פעמים בשבוע,‏ ובשארהימים השתמשו התושבים במים שנאגרו בדוודים עלהגגות.‏ מערכת זו חוברה למערכת המערבית של העירמיד עם האיחוד,‏ וצריכת המים בחלק המזרחי של העירעלתה בצורה מהירה.‏ דבר זה גרם לקריסת מערכותהביוב בחלקים רבים במזרח העיר,‏ ובמיוחד בעירהעתיקה.‏ במהלך השנים הונחה מערכת-ביוב חדשהבכל השכונות והכפרים שצורפו לעיר לאחר יוני 1967,ותוך כדי כך הוחלפה גם מערכת הביוב העות'ומאניתבעיר העתיקה.‏ גם מערכת החשמל נפרסה מחדשבכל חלקּה המזרחי של העיר.‏ חברת החשמל המזרח-‏ירושלמית,‏ שהיא בעלת הזיכיון ההיסטורי,‏ המשיכהבחלוקת החשמל לצרכנים במזרח העיר,‏ אך צמצמהאת שירותיה לשכונות הערביות בלבד.‏ למעשה,‏ החברהקונה היום את החשמל מחברת החשמל הישראלית,‏ומחלקת אותו לבתי הצרכנים.‏ מערכת התִקשורתהטלפונית,‏ שהיתה חסרה בחלק גדול מהכפרים והבתיםבמזרח העיר,‏ הושלמה בכל האזורים והיא משרתת כיוםכל בית במזרח העיר.‏תרבות,‏ אמנות ובידורבמהלך 40 השנים האחרונות השתנה מערך שימושיהקרקע של מוסדות התרבות והבידור בירושלים במידהרבה,‏ ונדד מהמרכז דרומה.‏ כל בתי הקולנוע ואולמותהמופעים שפעלו במרכז העיר עשרות שנים,‏ חדלולתפקד.‏ המבנים ששימשו אותם נהרסו או הוחלפובשימושים אחרים.‏ בתי הקולנוע נדדו אל מרכזי המסחרוהקניונים בשולי העיר ובאזורי התעשייה.‏ כתוצאה מכךאיבד מרכז העיר את מעמדו כמוקד תרבותי וכמקום-‏מפגש לאוכלוסיות העיר השונות.‏ חלק גדול מהפעילותהתיאטרונית נדד אף הוא ממרכז העיר,‏ בראש וראשונהלתיאטרון-ירושלים.‏ תיאטרוני-יצירה שנוסדו בעיר אחריאיחודה,‏ כמו תיאטרון ‏"החאן",‏ תיאטרון ‏"המעבדה",‏תיאטרון ‏"תיבת-נוח",‏ תיאטרון ‏"הצילינדר",‏ תיאטרון‏"פסיק",‏ ‏"הצוללת הצהובה"‏ - כולם פועלים הרחקממרכז העיר.‏ מפעלי-תרבות אחרים,‏ כמו ביה"ס לקולנועעל-שם סם שפיגל,‏ או ‏"מעלה",‏ פועלים אף הם הרחקמן המרכז.‏ המוסדות להשכלה גבוהה,‏ שריכזו סטודנטיםרבים במרכז העיר,‏ עברו להר הצופים.‏ רק לאחרונהניאותה האקדמיה לאמנות ‏"בצלאל"‏ לחזור למרכזהעיר ולתרום לשיקומו.‏ להקות ואנסמבלים חדשיםשנוסדו בעיר,‏ כמו ‏"מוסיקה-אטרנה",‏ מקהלת ‏"אנקור",‏‏"ערבסק",‏ ‏"א-קפלה"‏ מופיעות באקראי באולמות שוניםבעיר,‏ ובהם כנסיות,‏ בתי-ספר וכד'.‏ מרכז הבילוי התוססביותר בו מרוכזים מועדוני הלילה הגדולים,‏ הוא אזורהתעשייה תלפיות.‏ גרעין חדש לפעילות תרבותיתובידורית קורם עור וגידים באזור תחנת הרכבת הישנה,‏בין המושבה הגרמנית לשכונת בקעה.‏מוסדות התרבות,‏ מכוני המחקר,‏ אולמי ההרצאות,‏המוזיאונים והתיאטראות,‏ פועלים היום בעיקר בשכונותהיוקרה שמדרום לרחוב יפו.‏ חלקם התרכז סביבתיאטרון-ירושלים שבשכונת היוקרה טלּבִיה,‏ והאחריםלאורך ‏"המייל התרבותי",‏ שם מתרכזים תיאטרון החאן,‏הסינמטק,‏ המרכז למורשת בגין,‏ מרכז המוסיקה ועוד.‏כתוצאה מיציאת המסחר,‏ הבידור והתרבות ממרכזהעיר,‏ פנו לו עורף גם התושבים.‏ בדרומּה של ירושליםהתפתחו מוקדי-בילוי ומקומות-מפגש חדשים לאורךהרחובות הראשיים של השכונות החילוניות.‏ רחובעמק-רפאים,‏ רחובה הראשי של המושבה הגרמנית,‏משמש כיום מרכז בילוי תוסס והומה;‏ פזורות בו חנויות,‏

מסעדות ובתי-קפה,‏ ומתקיימים בו פסטיבלים ואירועי-‏ 165רחוב שונים.‏ גם דרך בית-לחם ורחוב עזה,‏ משנים אתפניהם בדומה למה שארע ברחוב עמק-רפאים.‏ בשכונותהחרדיות והערביות לא תמצא כמעט מוסד-תרבות אואולם למופעים.‏ מרכז העיר - המקום הטבעי לריכוזפעילויות התרבות - ניטש זה מכבר ואיבד את חשיבותוכמוקד-משיכה לאוכלוסייה מכל חלקי העיר.‏עם זאת,‏ יש לציין כי אזור שלומציון המלכה ונחלת-‏שבעה שבמרכז העיר,‏ התפתח בשנים האחרונות כמרכזקולינארי עם מסעדות,‏ פאבים,‏ בארים ומועדונים.‏במקביל,‏ נעשה מאמץ גדול לשקם ולחדש את מרכזהעיר על ידי החברה העירונית ‏"עדן".‏ רחובות רביםבמרכז כבר שינו את תפקודם והפכו לרחובות בלעדייםלהולכי רגל.‏ רחובות רבים אחרים יעברו שדרוג איכותי.‏התנועה הפרטית תוגבל בכניסתה למרכז העיר ובמקומהיושם דגש על התחבורה הציבורית לרבות הרכבת הקלהואוטובוסים שינועו בנתיבים נפרדים.‏ צעדים אלהמלווים בניקוי ושיפור חזיתות המבנים וחלונות הראווהובעידוד מוסדות תרבות וחינוך ‏)בצלאל(‏ לשוב לפעילותבמרכז העיר.‏התמורות במעמד המטרופוליטני שלירושליםגבולות המטרופוליןגבולותיה של מטרופולין ירושלים,‏ שניתן לכנותם גם‏"גבולות המרחב התפקודי"‏ של העיר,‏ אינם מוגדריםכיום בקו-גבול ברור.‏ הגבולות הִשתנו מאוד בעקבותהאירועים הפוליטיים.‏בדרך-כלל נקבעת זיקת היישובים הקטנים אל העירהראשית על-פי המרחק מהמרכז.‏ ככל שהמרחק גדל,‏הולכים ונחלשים הקשרים.‏ לפיכך אפשר היה להבחיןבמרחב המטרופוליטני של ירושלים בין טבעת יישוביםקרובה לעיר ‏)טבעת פנימית(‏ המקיימת זיקות הדוקותיותר עמה,‏ לבין יישובים מרוחקים יותר ‏)טבעת חיצונית(‏שמקיימים עמה זיקות חלשות יותר.‏ בעבודה שהוכנהבמכון ירושלים לחקר ישראל במחצית שנות ה-‏‎80‎‏,‏ נקבעועל סמך שורה של קריטריונים 4 גבולות המטרופוליןמיריחו במזרח ועד לבית-שמש במערב,‏ ומעמק שיֹלה‏י’‏ 4 קמחי,‏ ש'‏ רייכמן , י’‏ שבייד:‏ לתיחומו של מטרופולין ירושלים,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל )1984(.תיאטרון ירושלים

166פרק 6 המערך התפקודי והמטרופוליטני של ירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיבצפון ועד לחברון בדרום.‏ יש הרואים גם במודיעין חלקממרחב ההשפעה של ירושלים - למרות שהיא מרוחקתיותר - וזאת בשל מספרם הגדול של הירושלמים שעברולהתגורר בה ושומרים עדיין על קשרי תעסוקה ומשפחהעם העיר.‏ במרחב המתואר קיימו היישובים הפלסטינייםוהישראליים מערכת הדוקה של קשרי מסחר,‏ שירותיםותעסוקה עם ירושלים.‏ מצב-דברים זה היה נכון במשך30 שנים מאז איחוד העיר.‏ עם פרוץ האינתיפאדההשנייה נותקו הקשרים בין הפלסטינים,‏ תושבי המרחב,‏לבין ירושלים,‏ והזיקות המטרופוליטניות נותרו עםהיישובים הישראליים בלבד,‏ שהם לא יותר מ-‏‎20%‎מכלל האוכלוסייה המטרופוליטנית של ירושלים.‏הטבעת הפנימית של המטרופולין כללה בעבר אתהיישובים הקרובים יותר לירושלים - רמאללה ואל-‏בירה בצפון,‏ מבשרת-ציון והיישובים הכפריים עדמבואות שער הגיא במערב,‏ בית-לחם,‏ בית-ג'אלהובית-סחור בדרום,‏ מעלה-אדומים והיישובים הערבייםאבו-דיס ואל-עזרייה במזרח.‏התפתחות המטרופוליןהמרחב המטרופוליטני של ירושלים כלל בעבר כמהגזרות:‏ הגִזרה המערבית המשתרעת על פני מחוז ירושליםשבתחומי מדינת ישראל,‏ שאוכלוסייתה ברובה יהודית.‏הגזרות הצפונית,‏ המזרחית והדרומית מצויות בתחומיהגדה המערבית,‏ ואוכלוסייתן יהודית וערבית כאחת.‏מאז איחוד-ירושלים הפך המרחב הגיאוגרפי סביבּהנגיש ופתוח לתנועת בני-אדם וסחורות.‏ קודם לכן,‏במשך 19 שנה,‏ היה רובו של המרחב בשלטון ירדניעוין,‏ וירושלים של אותם ימים שכנה בקצה ‏"פרוזדור"‏שהיה מוקף גבול משלושה עברים.‏ במצב הגיאופוליטיההוא לא יכלה ירושלים המחולקת להתפתח כמטרופוליןוכעיר ראשה לאזור סביבה.‏ב-‏‎40‎ השנים האחרונות גדל מספר התושבים היהודיםביישובים הסובבים את ירושלים,‏ והוא מוערך כיוםב-‏‎130‎ אלף איש.‏ היישוב הערבי גדל מהר יותר,‏ והואמונה היום כ-‏‎600‎ אלף איש.‏ המטרופולין כולה ‏)כוללהעיר ירושלים(‏ מכילה קרוב למיליון תושבים וחצי.‏גידול האוכלוסייה סביב ירושלים נבע מכוח המשיכההתעסוקתי שהיה לה בעיני האוכלוסייה הערבית,‏ וכןממדיניות ההתיישבות היהודית במרחב.‏ בנוסף למדיניותהיזומה של הקמת היישובים,‏ התרחשו תהליכי ‏ּפִרבורטבעי,‏ הן במגזר היהודי והן במגזר הערבי.‏חופש התנועה מהווה יסוד ומוסד של כל מערךמטרופוליטני באשר הוא.‏ כל עוד המרחב סביב ירושליםהיה פתוח והתנועה התנהלה בו בחופשיות,‏ הלכה ירושליםוהתבססה כעיר ‏ֹראשה למרחב הסובב אותה.‏ אולםהאינתיפאדה שֹמה קץ לחופש התנועה של האוכלוסייההפלסטינית במטרופולין וצמצמה את זיקותיה לעירבתחומים רבים,‏ ובהם תחומי התעסוקה והשירותים.‏מבחינת מעמדּה הארצי,‏ נתונה מטרופולין ירושלים בתווךשבין שתי ערי-מטרופולין גדולות השוכנות ממזרח להוממערבּה,‏ שתיהן במרחק שווה כמעט מירושלים.‏ במזרחשוכנת המטרופולין של עמאן,‏ הכוללת את מרביתתושבי ממלכת ירדן,‏ ובמערב שוכנת מטרופולין תל-‏אביב,‏ שהיא הגדולה בישראל.‏ מיקומה של מטרופוליןירושלים בין שתיהן,‏ עשוי להקנות לה,‏ בעידן של שלום,‏חשיבות רבה כחוליה שתקשר בין השתיים.‏דגם פריסת המערך היישובי הפלסטיני סביב ירושליםהוא דגם עתיק,‏ והוא לא השתנה למעשה זה מאותשנים.‏ פרט ליישוב אחד ‏)א'‏ זעיים(‏ לא נוספו סביבירושלים יישובים ערביים חדשים.‏ כל שהשתנה הואהגידול ההדרגתי בשטח היישובים הוותיקים ובהיקףאוכלוסייתם.‏ לעומת המערך הערבי,‏ נוצר מערךהיישובים הישראלי במטרופולין ‏"יש-מאין".‏ הוא החללהתפתח מערבה עם התרחבות מבשרת-ציון,‏ והמשיךלגדול ב-‏‎40‎ השנים האחרונות כתוצאה מהקמת עריהלוויין והיישובים הקהילתיים הישראלים בתחומייהודה ושומרון.‏ רוב היישובים האלה הוקמו כתוצאהמהחלטות ממשלה שביקשו לחזק את ירושלים ולתרוםלחוסנה כמטרופולין.‏ יישובים אלה משכו משפחותרבות מירושלים בזכות מחירי הדירות המסובסדיםשהוצעו בהם.‏ יישובים מרוחקים יותר מירושלים,‏ כמובית-שמש,‏ צור-הדסה ואפרת,‏ התרחבו אף הם כתוצאהמהחלטות הממשלה,‏ והחלו למשוך מירושלים משפחותצעירות רבות.‏ במחצית השנייה של שנות ה-‏‎90‎ נוספהלמערך היישובי הזה גם העיר מודיעין,‏ שמושכת אליהאלפי זוגות צעירים חילוניים מהעיר.‏ הקמתן של עריםחדשות למגזר החרדי,‏ כמו ביתר-עלית,‏ רמת בית-‏שמש,‏ מודיעין-עלית וקריית-ספר,‏ אִפשרה גם למגזרהזה לצאת מירושלים ולשפר את תנאי הדיור שלו.‏

16740 שנות בנייה ופיתוח בירושלים מגמות הּפִרבור המתוארות לעיל מוכרות בעולם כולו ופגיעתן בערים הגדולות קשה.‏ בירושלים קשההפגיעה שבעתיים בשל מאבקה של ישראל על מעמדההגיאופוליטי של ירושלים ועל הבטחת רוב יהודיבתחומיה.‏ כללית ניתן לומר שמגמות הפרבור בעשוריםהאחרונים השפיעו לרעה על חוסנה של ירושלים,‏ עלהנגישות אליה ועל תדמיתה.‏סיכום40 שנה חלפו מאז אוחדה ירושלים מחדש,‏ וזהו זמןארוך דיו לחשבון-נפש.‏ העיר גדלה והשתנתה מכל היבטשהוא:‏ שכונות חדשות,‏ גבולות חדשים,‏ תיירות שהגיעהלהישגים גדולים,‏ מוסדות-תרבות רבים,‏ מערכת-חינוךענפה,‏ מוסדות-דת ומוסדות-בריאות נפרסו באזוריםרבים בעיר.‏ חזותה של ירושלים וקו הרקיע שלה השתנולבלי-הּכר וכך גם הרכב אוכלוסייתה.‏אך נשאלת השאלה אם גודלה של העיר היטיב עמה.‏האם התחרות בין פלסטינים לישראלים על השליטהבעיר ובמרחב,‏ הִקנתה לעיר ערכים מיוחדים?‏ האםפיתוחה המואץ של העיר לא גבה ממנה מחיר כבדבתחומי איכות הסביבה ואיכות החיים?‏ האּומנם העיראוחדה במלוא מובן המִלה?‏ האם פיתוחה הפריפריאלישל ירושלים לא גבה מחיר כבד ממרכז העיר,‏ והאםמרכז זה הולם בירה כה חשובה מבחינה לאומית,‏ דתיתוהיסטורית?‏ על רוב השאלות האלה התשובה לצערנושלילית.‏ גודלה של העיר ומספרם הרב של תושביה,‏אינם ערובה לאיכות החיים בה.‏ אחרי 40 שנה ירושליםפחות מבוקשת למגורים על-ידי קבוצות אוכלוסייהחילוניות;‏ כלכלתה נחלשת ביחס לערים אחרות בארץומעמדם החברתי-כלכלי של תושביה נמצא בנסיגהגדולה.‏ 5 העיר היא הענייה בין הערים הגדולות בישראל,‏מעמדה החברתי-כלכלי נמצא בנסיגה ותדמיתה נפגעהקשות.‏ ירושלים איבדה אוכלוסייה יהודית חזקהומבוססת שעברה לפרברי הדשא הסמוכים,‏ ועתה היאמאבדת גם את רוב תושבי המרחב המטרופוליטני שלה,‏כתוצאה מהקמת גדר הביטחון.‏‏על-פי 5 מקומה במדרג העירוני שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.‏

168פרק 6 המערך התפקודי והמטרופוליטני של ירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודישני דברים אי-אפשר ליטול מירושלים:‏ את יופייהואת הכמיהה שהיא מעוררת בעולם היהודי.‏ ירושליםנתפסת עדיין כמרכז החשוב ביותר של העם היהודיושל תושבי-ישראל,‏ וחוסנה הכלכלי והחברתי הוא אחדמעמודי התווך של מדינת ישראל.‏ירושלים זקוקה למהפך נוסף:‏ מהפך שעשוי לבואבעקבות הסדר מדיני שיחדש את מרכזיותה גםלפלסטינים וגם לישראלים.‏ ירושלים היא המקום היחידבארץ בו מתגוררים פלסטינים לצד ישראלים במרחבעירוני אחד.‏ היא יכולה לשמש מודל לחיים משותפים,‏ולשגשג כפי שלא שגשגה אי פעם בעבר.‏ בעיר זו,‏למודת הסבל והכאב,‏ טמון פוטנציאל אנושי ופיזיבלתי-רגיל שיכול לשנות את מצבה ולהצעידה לדו-‏קיום בשלום בין קבוצות אוכלוסייה מגוונות שיתגוררובה ויחיו בה בנחת זו לצד זו.‏ הגיעה העת לטלטל אתהעיר ולנער אותה מדמדומי השקיעה המסתמנים בה.‏הרשות המקומית אינה יכולה למלא משימה זו בעצמה.‏נראה שחלף זמנן של הסיסמאות ושבועות האמוניםלירושלים.‏ דרושה התערבות ממשלתית אפקטיביתשתשנה את התמונה ותצעיד את ירושלים לקראת עתידטוב יותר.‏ביבליוגרפיההביבליוגרפיה מתייחסת גם לפרק 10.גור,‏ ע.,‏ חזון לירושלים.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ירושלים )2008(.השימשוני,‏ א.,‏ שביד,‏ י.,‏ השימשוני,‏ צ.,‏ תכנית אבירושלים,‏ עיריית ירושלים )1968(.חושן,‏ מ.,‏ שנתון סטטיסטי לירושלים.‏ מכון ירושליםלחקר ישראל,‏ ירושלים )2006-1984(.כהן מ.,‏ תכנית מתאר ירושלים.‏ כרכים 4-2, עירייתירושלים,‏ חברת קשת )2000(.לפידות,‏ ר.,‏ העיר העתיקה,‏ סיכום בעקבות דיוני צוותחשיבה.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים )2002(.עמירן,‏ ד.‏ שחר,‏ א.,‏ קמחי י.,‏ אטלס ירושלים.‏ מסדה.)1973(עיריית ירושלים,‏ התכנון במגזר הערבי 1995-1967.האגף לתכנון עיר,‏ המחלקה למדיניות תכנון.‏קמחי,‏ י.,‏ ‏"התפתחות דמוגרפית,‏ כלכליתומטרופולינית".‏ בתוך:‏ עשרים שנה בירושלים.‏ פראוור,‏י.,‏ אחימאיר,‏ א.)עורכים(,‏ מכון ירושלים לחקר ישראלומשרד הביטחון ההוצאה לאור,‏ ירושלים )1988(.קמחי,‏ י.‏ ‏"בסימן תמורה 1993-1967". בתוך:‏ ירושליםתמונת מצב.‏ אחימאיר,‏ א.‏ ‏)עורכת(,‏ מכון ירושלים לחקרישראל ומשרד הביטחון ההוצאה לאור,‏ ירושלים )1994(.קפלן,‏ מ.,‏ קמחי,‏ י.,‏ חושן,‏ מ.,‏ הרי ירושלים ושפלתיהודה,‏ מדיניות שימור ופיתוח בר קיימא.‏ הפורום הירוקלהרי יהודה )1998(.קרויאנקר,‏ ד.,‏ ירושלים - המאבק על מבנה העירוחזותה.‏ זמורה ביתן,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ירושלים )1988(.ממילא - מרכז אלרוב,‏ 2008

169

17117107 אסטרטגיית חדשנות אזורית לעידוד צמיחה בירושליםדן קאופמןעוזרת מחקר:‏ אפרת סערבשני העשורים האחרונים מתאפיינת כלכלת ירושלים בשיעור השתתפות נמוך בכוח העבודה ובאחוז גבוה שלתושבים החיים מתחת לקו העוני.‏ מצב זה שונה בתכלית מהמצב ששרר בעיר בעשור הראשון שלאחר איחודה.‏ לאחראיחוד העיר השתפר המצב הכלכלי והיתה תחושה של התרוממות-רוח שלּוותה בבנייה אינטנסיבית,‏ אך מראשיתשנות השמונים אנו עדים למגמה כללית של נסיגה כלכלית איטית אך יציבה.‏בפרק זה ננסה לעמוד על הגורמים לתמורות אלה,‏ ולבחון באלו תנאים ניתן להוביל לשינוי המגמותהשליליות - להפוך את ירושלים,‏ בירת ישראל,‏ לעיר צומחת שתוכל להתמודד עם שיעורי-עוני גדלים והולכים,‏עם פערים כלכליים בין קבוצות האוכלוסייה השונות החיות בה,‏ עם מציאות של הגירה שלילית גוברת,‏ ובמיוחד עםעזיבה של צעירים משכילים,‏ שהם מרכיב חיוני בפוטנציאל ההתפתחות הכלכלית של עיר.‏בעקבות איחודה,‏ ידעה ירושלים שנים טובות מבחינה כלכלית.‏ העיר נהנתה מצמיחה פיזית מואצת,‏ משיעורי-עונינמוכים,‏ משיעור גבוה של כוח-אדם שנטל חלק במעגל העבודה,‏ ממרכיב גבוה של מועסקים בתעשייה ומשכרממוצע שלא נפל מהשכר הממוצע בתל-אביב ובחיפה.‏ כך,‏ למשל,‏ בשנת 1 1969 חיו כ-‏ 9.9% מהמשפחות בירושליםמתחת לקו העוני ‏)לעומת 7.8% בת"א ובחיפה ו-‏‎11.9%‎ בישראל(.‏ לעומת זאת,‏ על-פי דו"ח תחולת העוני של שנת2003, חיו בירושלים כ-‏‎33.2%‎ מהמשפחות מתחת לקו העוני ‏)וזאת לעומת 10.9% בת"א,‏ 17.5% בחיפה ו-‏‎19.3%‎בישראל(.‏ נתונים אלה מלמדים כי בעוד שממוצע המשפחות החיות מתחת לקו העוני בישראל עלה לאורך השניםבכ-‏‎60%‎‏,‏ עלה שיעור המשפחות העניות בירושלים פי שלושה.‏ ניתוח מצב הילדים בעיר מצביע על מגמה חמורהאף יותר:‏ בתקופה זו עלה שיעור הילדים העניים בעיר כמעט פי ארבעה ‏)וזאת לעומת עלייה של כ-‏‎100%‎ בשיעורהילדים העניים בישראל(.‏נסיגתה הכלכלית של העיר נובעת בראש וראשונה מרמת ההשתתפות הנמוכה של תושביה בכוח העבודה ומהריכוזהגבוה של עובדים במגזר הציבורי,‏ בענפים בהם השכר הממוצע נמוך באופן יחסי,‏ וזאת לעומת שיעור נמוך מאודשל עובדים במגזר התעשייתי.‏ בצד מציאות תעסוקתית זו,‏ הלכה העיר ואיבדה בהדרגה את מעמדה כעיר אקדמיתמובילה,‏ הן במספר הסטודנטים,‏ הן במספר המועסקים ב"תעשיית הידע"‏ והן באבדן האווירה הסטודנטיאליתשאפיינה את העיר בעבר ומשכה אליה צעירים משכילים.‏הנסיגה הכלכלית של ירושלים לאורך רוב שנות איחודה,‏ מחדדת את הצורך לאפיין תחומי-כוח יחסיים אשר1 מקור:‏ ז’‏ חביב,‏ פרסומי המוסד לביטוח לאומי - אנגלית )1974(.מקבץ נדבות בירושלים,‏ 2006

172פרק 7 אסטרטגיית חדשנות אזורית לעידוד צמיחה בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיהגן הטכנולוגי במלחה,‏ 2007ההתמקדות בהם עשויה להוביל להיפוך המגמההשלילית ולחיזוק העיר.‏ מחקר שנערך לאחרונה במכוןירושלים לחקר ישראל,‏ מצביע על מספר מוקדיםאפשריים לפיתוח כלכלי,‏ ובהם:‏‏•מימוש הפוטנציאל הטמון בתעסוקת חרדים ושילובםבתחומים הדורשים השכלה אקדמית,‏ תוך הסתמכותעל התמורות המִסתמנות ביחסה של החברה החרדיתלנושא התעסוקה;‏‏•קידום תחום הביוטכנולוגיה הנשען על עוצמתהשל האוניברסיטה העברית בתחום מדעי החיים ועלכוחם של המוסדות הרפואיים הפועלים בעיר;‏‏•פיתוח תחומי המדיה החדשים,‏ תוך הסתמכותעל מספרם הגבוה של הסטודנטים לאמנות,‏ מדיהומחשבים בעיר;‏‏•מיצוב ירושלים כעיר אקדמית מובילה,‏ תוך ניצולמרבי של התשתית האקדמית,‏ הפיזית והאנושית,‏והגדלה משמעותית במספר הלומדים בעיר ובמספרהמועסקים במגזר זה.‏בפרקים הבאים נסקור את הגורמים האחראיים לשקיעתהשל העיר,‏ ואת התחומים אשר זוהו כבעלי פוטנציאלאפשרי לתרום להתפתחותה הכלכלית.‏כוח-אדם ותעסוקה:‏אין ספק כי אחד ההסברים לעלייה בשיעורי העוניבירושלים בשנים האחרונות,‏ נעוץ בירידה המתמדתבשיעור ההשתתפות בכוח העבודה.‏ מִשתנה זה מחושבכאחוז המועסקים,‏ או אלה המחפשים עבודה באופןפעיל,‏ מתוך כל אוכלוסיית בני ה-‏‎15‎ ומעלה.‏ בשנת1966, עוד בטרם אוחדה העיר,‏ עמד שיעור ההשתתפותבכוח העבודה בירושלים על 53.7% לעומת שיעורהשתתפות של 53.1% בכלל האוכלוסייה הישראלית . 2אולם עם איחודה של העיר ובשנים שלאחר-מכן,‏ צנחשיעור המועסקים,‏ תחילה באופן דרמאטי ‏)ירידה שלכ-‏‎6%‎‏(‏ ובהמשך היה נתון לתנודתיות מסוימת בטווחהשתתפות של 45%-47%. בשנת 2005 עמד שיעורההשתתפות בכוח העבודה על 46.4% בלבד )49.6%בקרב האוכלוסייה היהודית ו-‏ 38.1% בקרב האוכלוסייההלא-יהודית(‏ לעומת 55.2% בישראל )58.2% בקרבהאוכלוסייה היהודית ו-‏‎42.2%‎ באוכלוסייה הלא-‏יהודית(.‏ ככלל,‏ בעוד ששיעור ההשתתפות בכוחהעבודה בישראל נמצא במגמת עלייה,‏ בירושליםהוא נמצא במגמה כללית של ירידה.‏ נראה כי תופעהזו נובעת מהגידול באוכלוסייה החרדית ובאוכלוסייההערבית,‏ אשר שיעורי השתתפותן בכוח העבודה נמוךמסיבות דתיות,‏ חברתיות,‏ פוליטיות ואחרות.‏ניתוח התפלגותם של המועסקים על-פני ענפי התעסוקההשונים,‏ מספק הסבר נוסף למצב הכלכלי של תושביהעיר.‏ במהלך השנים שחלפו מאז איחודה של העיר,‏2 בשנה זו חושב כוח העבודה על בסיס בני ה-‏‎14‎ ומעלה.‏

173מועסקים בירושלים לפי ענף כלכלי:‏ 2005 1987, 1970,שנהסה"כ חקלאות תעשייהמועסקיםבנייהחשמלומיםמסחר,‏שירותיאוכלוהארחהתחבורהאחסנהותקשורתפיננסיםושירותיםעסקייםשירותיםציבורייםשירותיםאישיים9.339.95.76.812.90.5915.30.681.819705.842.49.66.816.10.60.6130.2130.719871.744.513.76.718.50.55.68.7-192.82005מקור:‏ למ"סוכחלק ממגמות כלכליות אחרות,‏ הלך ופחת שיעורהמועסקים בענפי תעסוקה בעלי ערך מוסף גבוה כמותעשייה,‏ לטובת ענפי תעסוקה בעלי ערך מוסף נמוך יותר.‏למעשה,‏ חרף הגידול החד באוכלוסיית העיר ‏)מ-‏‎283‎אלף תושבים בשנת 1969 ל-‏‎719‎ אלף בשנת 2005(,כמעט שלא השתנה מספרם המוחלט של המועסקיםבתעשייה.‏ אחוז המועסקים בתעשייה ירד משיעור שלכ-‏‎15.3‎ אחוזים בשנת 1970 ל-‏‎8.6‎ אחוזים בשנת 2005.ירידה זו פוצתה בחלקּה על-ידי מגזר השירותים העסקייםובחלקה על-ידי המגזר הקמעונאי - שני מגזרים שהשכרבהם אינו עולה על השכר הממוצע הכללי.‏בצד משקלם הנמוך של המועסקים בתעשייה,‏ עלהמשקלם של המועסקים במגזר הציבורי בירושלים.‏ מגזרזה,‏ אשר ברובו אינו מספק הכנסה גבוהה,‏ סיפק בשנת1970 תעסוקה לכ-‏‎40%‎ מתושבי ירושלים,‏ ובשנת2005 עבדו במגזר זה כ-‏‎45%‎ אחוזים מתושבי העיר.‏משקלו של המגזר הציבורי בתעסוקת תושבי העירעולה בכ-‏‎45%‎ על הממוצע הארצי ‏)אשר עמד בשנת2005 על כ-‏‎32.5%‎‏(.‏לירידת משקלה של התעשייה כגורם תעסוקתי יש מספרהסברים אפשריים:‏ אחד מהם הוא היעדר בתי-ספרלהנדסה 3 המספקים כוח-אדם חיוני להתפתחות תעשייתההיי-טק,‏ והשני קשור בהשפעות האינתיפאדה,‏ אשרהפכה את גיוס העובדים מחוץ לעיר לקשה ומורכב.‏הקמת המכללה להנדסה בסוף שנות ה-‏‎90‎ שיפרה כמובןאת זמינות כוח האדם,‏ אך לפי שעה לא ברור באיזו מידהמצליחה מכללה זו ליצור שינוי אמיתי.‏ בשעה שמרכזיההיי-טק הישראליים,‏ ובפרט החברות הגדולות המספקותתעסוקה לבוגרים חסרי ניסיון תעסוקתי,‏ הלכו והתבססובמרכז הארץ ובאזור חיפה,‏ מתקשים בוגרי המכללהלהנדסה ובוגרי מדעי המחשב,‏ הפיזיקה והמתמטיקה,‏באוניברסיטה העברית,‏ למצוא תעסוקה בירושלים,‏ורבים מהם נאלצים לעזוב את העיר.‏ מבחינה תעסוקתיתהראה מחקרה של שוורץ )2006( 4 כי במהלך העשורהאחרון ירדה קרנה של ‏"תעשיית הידע"‏ בירושלים,‏ בעודשבחיפה ובתל אביב היא הלכה ועלתה.‏מאידך-גיסא,‏ לצד ההגירה השלילית של בוגרים ‏)ובפרטמהנדסים ובוגרי המדעים המדויקים(‏ החסרים ניסיוןתעסוקתי,‏ מדווחות חברות היי-טק רבות על קושי בגיוסמהנדסים ומדענים בעלי ניסיון תעסוקתי.‏ עובדה זומאלצת אותן לייבא עובדים מנוסים מחוץ לעיר - משימהמורכבת בהתחשב בדימויה של העיר,‏ בהיצע התעסוקתיהדל וברמת השכר בהשוואה לערים אחרות.‏4 D. Schwartz: "The Regional Location of Knowledge, Based Economy Activities inIsrael". Journal of Technology Transfer, 31 (2006), pp. 31–44.‏למעט 3 מכון-לב,‏ המוגבל לאוכלוסייה הדתית או חרדית בלבד ומכשיר כמות מצומצמת שלמהנדסים בשנה.‏

174פרק 7 אסטרטגיית חדשנות אזורית לעידוד צמיחה בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיתהליך זה מתואר בתרשים להלן:‏כניסת סטודנטים לעירלימודים במוסדותהכשרה בירושליםיציאת בוגרים מהעירחברות גדולות מחוץלירושליםהשתלבות בוגרים בעירמיעוט המשרות לבוגרים חסרי ניסיון תעסוקתי נובע,‏לפחות בחלקו,‏ מהעובדה כי ירושלים דלה יחסיתבחברות גדולות המסוגלות לקלוט ולהכשיר עובדים.‏לאור זאת,‏ נאלצים רבים מהבוגרים הירושלמים לעזובאת העיר לטובת תעסוקה.‏ תהליך זה ‏"מרוקן"‏ את העירמשפע הסטודנטים אשר למדו בה.‏ בתקופת חיים זוהולכים ומבססים צעירים אלו את מרכז חייהם מחוץלירושלים.‏ כך קורה שחברות ירושלמיות רבות,‏ על-‏פי רוב קטנות ובינוניות,‏ הזקוקות לכוח אדם מנוסה,‏נאלצות לקלוט עובדים הגרים מחוץ לירושלים.‏מתן תמריצים לחברות גדולות לבוא ולפעול בירושליםיכול היה לפתור בעייה זו,‏ אם כי הדבר כרוך במדיניותרחבה המביאה בחשבון את הצורך באיתור שטחיתעשייה בעיר וסביבותיה.‏ זאת לאור העובדה כי במהלך20 השנה האחרונות אנו עדים לסגירתם של אזורי-‏תעשייה דוגמת תלפיות וגבעת-שאול,‏ אשר שירתומלכתחילה חברות מסורתיות,‏ והפכו לאזורי מסחרומשרדים.‏ אזור התעשייה עטרות,‏ אשר נפגע קשותבאינתיפאדה,‏ משמש כיום מרכז תעשייתי לחברותמסורתיות ואף הוא חדל לשמש אבן שואבת לתעשיותכניסת בוגרים לעירמתקדמות.‏ כך נותרה העיר עם איזור תעשייה פעילאחד,‏ בהר-חוצבים,‏ ואזור תעשייה נוסף במלחה,‏ שבשלאופיו,‏ גודלו ומיקומו,‏ מספק מענה חלקי בלבד לדרישותהתעשייה המתקדמת.‏השכלה גבוההחברות גדולותבירושליםחברות קטנות ובינוניותבירושליםגורם נוסף הקשור לנסיגתה של העיר נובע מאיבוד כוחהשל האקדמיה,‏ הן כמעסיק והן כגורם מרכזי ביצירתסביבת-חיים שתמשוך אליה כוח-אדם איכותי.‏ איחודירושלים הביא לפריחת האוניברסיטה העברית,‏ וביןהשנים 1967 ו-‏‎1987‎ עלה מספר תלמידיה מ-‏‎10,561‎ל-‏‎17,881‎‏.‏ מספר אנשי הסגל הבכיר עלה מ-‏‎740‎ל-‏‎1,481‎‏.‏ 5 אולם,‏ מתחילת שנות ה-‏‎90‎ החל מספר אנשיהסגל הבכיר באוניברסיטה להצטמצם בהדרגה,‏ והואהגיע ב-‏‎2004‎ לכ-‏‎1,122‎ משרות.‏ גם הגידול במספרהסטודנטים נִבלם,‏ ומספרם עומד היום על מעט יותרמ-‏‎20,000‎‏.‏ בסה"כ לומדים כיום במוסדות השונים בעיר5. ‏ג’‏ ויגודר,‏ ‏"השכלה גבוהה,‏ מרכזי לימוד ומחקר:‏ האוניברסיטה העברית ומכוני מחקרוהוראה".‏ בתוך:‏ עשרים שנה בירושלים.‏ משרד הביטחון הוצאה לאור ומכון ירושלים לחקרישראל,‏ ירושלים )1988(.

175הגידול במספר הסטודנטים באוניברסיטאות ‏)תש”ן - תשס”ה(‏12 %10 %גידול תש"ן - תשנ"וגידול תשנ"ז - תשס"ה8 %6 %4 %2 %0 %הטכניוןהאוניברסיטההעבריתאוניברסיטתתל אביבסה"כאוניברסיטתבר-אילןאוניברסיטתחיפהאוניברסיטתבן-גוריוןכ-‏‎30,000‎ סטודנטים.‏ מנתוני הות"ת לשנת 2004/5עולה כי במהלך חמש-עשרה השנה ‏)תש"ן-תשס"ה(‏האחרונות הפגינה האוניברסיטה העברית את שיעורהגידול הנמוך ביותר )4.1%( מבין כל האוניברסיטאותבישראל.‏תהליכים אלה הובילו לדעיכתה של האווירה האקדמיתוהסטודנטיאלית שאפיינה את העיר לאחר איחודה.‏מעבר לירידה ביחס שבין מספר הסטודנטים למספרהתושבים,‏ נפגע מרכז העיר מכך שהאוניברסיטההעברית עברה ב-‏‎1981‎ לקמפוס בהר הצופים,‏ ומכךשהאקדמיה לאמנות ועיצוב ‏"בצלאל"‏ עברה אף היאלשם,‏ ב-‏‎1986‎‏.‏ סטודנטים רבים עברו לגור במעונותהסטודנטים על הר הצופים או בשכונות הסמוכות.‏התפזרותם במספר שכונות המרוחקות ממרכז העירפגעה באווירה התוססת והצעירה שאפיינה את ירושליםבשנות ה-‏‎70‎ וה-‏‎80‎‏.‏ את מקומה של אווירה זו תפסהתחושת התחרדות,‏ הקצנה פוליטית ואבדן הביטחוןכתוצאה מפיגועי הטרור.‏כיום,‏ כחלק מהניסיונות להחיות את מרכז העיר,‏ עושההרשות לפיתוח ירושלים ‏)הרל"י(‏ מאמצים לעודדסטודנטים לבוא ללמוד בירושלים ולגור במרכז העיר,‏בין היתר באמצעות הלוואות ומענקים לשכר-דירה.‏במקביל נעשות פעולות להחזיר את ‏"בצלאל"‏ העירהולשכנה במגרש הרוסים.‏מנועי צמיחה עתידייםפרויקט מחדשי"ם שהתבצע לאחרונה במכון ירושליםלחקר ישראל , 6 איתר מספר מנועי-צמיחה אפשרייםהעשויים לסייע בשיפור מצבה הכלכלי של העיר.‏ להלןממצאיו העיקריים של המחקר:‏השכלת חרדיםהשינויים הפוקדים את המגזר החרדי בכל הנוגעלהכשרה מקצועית ותעסוקה,‏ מחייבים לבחון מגזר זהלא רק מתוך גישה הרואה בחרדים את ‏"מקור הבעיה"‏לעוני ‏)כתוצאה משיעורי השתתפות נמוכים בכוחהעבודה(‏ אלא גם מתוך גישה הרואה בהם פוטנציאללשינוי המגמות בעיר ולהצבתה של העיר על מסלול שלצמיחה.‏ אילו ניתן היה לשלב חלקים הולכים וגדלים שלאוכלוסייה זו במעגל העבודה,‏ תוך הסתמכות על יכולתהלימוד הגבוהה של הציבור החרדי ויכולתו לרכושהשכלה במהירות יחסית,‏ ניתן היה להפוך את הציבורהזה לנכס מרכזי בתהליך הצמיחה של העיר.‏ הציבורהחרדי תופס כיום כשליש מן האוכלוסייה היהודיתבירושלים,‏ ושיעור זה צפוי לעלות עקב הילודה הגבוהההמאפיינת אותו.‏6. בשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים ובמימון האיחוד האירופי.‏

המרכז החרדי להכשרה מקצועיתבבני ברק,‏ 1999176פרק 7 אסטרטגיית חדשנות אזורית לעידוד צמיחה בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיאת הציבור החרדי פקדו בשנים האחרונות שינוייםכלכליים וחברתיים רבים.‏ סימנים שונים מעידים עלכך שהנכונות לרכוש השכלה מקצועית ואף אקדמית,‏ולהתפרנס מעבודה,‏ הולכת ומתחזקת אצל החרדיםבשנים האחרונות.‏ שינויים אלה נובעים ממספר גורמים:‏ראשית,‏ התקציבים הממשלתיים הייחודיים שהופנולמגזר החרדי הצטמצמו באופן חד וכואב.‏ התכניתהכלכלית של 2003 והגזרות השונות שבאו בעקבותיה,‏הביאו להחרפה בממדי העוני במגזר החרדי,‏ ובפרטבקרב הילדים.‏שנית,‏ הפער המעמיק בין מספר הצעירים הלומדיםהוראה לבין מספר המִשרות הפנויות ‏)ּבִפרט בשוקהחרדי הפנימי(‏ העמיק את המשבר ואת הצורך בשינוייםמהותיים במשק החרדי הפנימי.‏ שלא כבעבר,‏ המערכתהחרדית אינה מסוגלת לענות על הצרכים הגובריםלתעסוקה ולפרנסה בתוך המסגרות המסורתיות שלעולם התורה.‏שלישית,‏ השגשוג והצמיחה הכלכלית אליהם נחשפיםצעירים חרדים רבים,‏ יצרו אצל חלקם שאיפה להצלחהכלכלית ורצון לקחת חלק בהצלחה שאפיינה את המשקהישראלי בתחילת שנות האלפיים.‏ במקביל לכך שינוחלק מהרבנים את יחסם השלילי למסלולי הכשרהמקצועית ואף ללימודים גבוהים.‏בירושלים פועלים כיום מספר מוסדות להכשרהמקצועית ושני מוסדות המעניקים תארים אקדמייםלציבור החרדי.‏ מוסדות אלה מותאמים-יחסיתלמאפיינים ולצרכים הייחודיים של הציבור החרדי‏)הפרדה בין נשים לגברים,‏ שעות הלימוד והתאמתהתכנים להשקפת העולם החרדית(.‏ כמו כן מופעליםמסלולים נוספים של הכשרה מקצועית על-ידי משרדהתמ"ת והג'וינט.‏ ‏"המרכז החרדי להכשרה מקצועית"‏הוא המוסד הגדול בארץ בתחום זה,‏ והוא נתון לפיקוחהמרכז להדרכה טכנולוגית במשרד התמ"ת ‏)מה"ט(.‏למרכז שלוחות בקריית-ספר,‏ בבני-ברק ובאשדוד,‏וכיום לומדים בו קרוב ל-‏‎1,500‎ תלמידים במסלוליםמקצועיים ואקדמיים.‏ תחומי הלימוד מגוונים,‏ החלמתִכנּות ואדריכלות וכלה בלימודי מזכירות וגרפיקהממוחשבת.‏ השלוחה האקדמית של המרכז ‏)מבח"ר(‏פועלת בבני-ברק ולומדים בה כיום 480 סטודנטים,‏מהם כ-‏‎140‎ גברים.‏ בנוסף למרכז החרדי להכשרהמקצועית,‏ פועל בירושלים כבר 16 שנים ‏"מכון לומדה"‏בו לומדים מדי שנה כ-‏‎530‎ תלמידים ‏)בעיקר נשים(.‏ההכשרה במכון מתרכזת במזכירות,‏ ייעוץ וחשבּות-מס,‏ניהול חשבונות,‏ עיצוב גרפי והפקת וידאו.‏ההכשרה המקצועית של צעירים חרדים היא שינוי רצויומבורך לירושלים.‏ הכשרה זו תורמת להשתלבותםבמקומות-תעסוקה שונים,‏ הן במגזר החרדי עצמו והןבשוק העבודה הכללי.‏בעוד שההכשרה המקצועית בתחומי-עיסוק‏"אינסטרומנטאליים"‏ ‏)כמקצועות טכניים(‏ זוכה לעידודמפורש בדעת הקהל החרדית,‏ נמצא עדיין נושאההשכלה הגבוהה בראשית דרכו.‏ נראה שהנהגת המגזרטרם גיבשה עמדה ברורה ואחידה בסוגיה זו,‏ ורביםמן ההולכים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה עושיםזאת בצנעה.‏ עם זאת,‏ נראה בבירור כי הפתיחּות שלנשים וגברים מקרב החרדים לרכוש מקצועות אקדמייםנמצאת בעלייה.‏הצורך באיזון בין מספר הלומדים מקצועות אשר שכרםהעתידי נמוך,‏ לבין הלומדים לימודים גבוהים המבטיחיםשכר גבוה,‏ הוא קריטי להצלחת תהליך היציאה שלחרדים לעבודה.‏ ללא איזון כזה עתידה החברה החרדיתלהמשיך לחיות בעוני,‏ חרף התמורות החלות בה.‏ מצבזה עשוי ליצור תסכול רב ובסופו של דבר גם לעצור אתתהליכי השינוי הפוקדים חברה זו.‏

177ממצאיו הראשוניים של המחקר מפתיעים בחלקם.‏ ראשית,‏ המחקר הראה כי חלקים גדולים ‏)למעלה משנישליש(‏ מהציבור החרדי היו מעוניינים לרכוש השכלהגבוהה.‏ רבים מן הנשאלים אף הביעו נכונות להשתלבבמסגרות המחייבות לימודי-יום,‏ בהנחה שמסגרות אלויקצרו את משך הזמן הנדרש להשגת תואר ראשון.‏ הקושיבמימון הלימודים והקושי לפרנס את המשפחה במהלךהלימודים,‏ עלה כגורם מרכזי המקשה על ההחלטה ללמוד.‏מאידך,‏ תגובת הסביבה הקרובה של רוב המשיבים,‏ובמיוחד תגובת המשפחה,‏ היתה דווקא גורם מדרבןלצאת ללימודים גבוהים.‏ בקרב אלו אשר כבר לומדיםבמסגרות אקדמיות הראה המחקר כי הסיבה השכיחהביותר לבחירת תחום הלימודים היתה דווקא הענייןבמקצוע )66%( ורק לאחר מכן רמת השכר העתידי הצפוי)38%( או היות המקצוע נדרש בשוק העבודה )37%(.נשאלים רבים אף ציינו כי בחרו במסלול הלימודיםהספציפי כברירת-מחדל,‏ הואיל והמקצועות המענייניםאותם אינם נלמדים במסגרות האקדמיות החרדיות.‏ממצאים אלה,‏ המפורסמים בדו"ח ייעודי,‏ מחייביםהתייחסות פתוחה יותר לסוגיית ההשכלה הגבוההבמגזר החרדי ופותחים פתח להאמין שביישום מדיניותנכונה עשויה האוכלוסייה החרדית להפוך לאחד ממנועיהצמיחה החשובים שבעיר.‏ נראה כי על רוב המכשוליםוהקשיים הכרוכים ביציאת חרדים לרכוש השכלה גבוהה,‏בירושלים פועלים שני מוסדות אקדמיים המיועדיםלאוכלוסייה החרדית:‏ ‏"המכללה החרדית"‏ הפועלתבחסות אוניברסיטת בר-אילן ומכשירה חרדים לעבודהסוציאלית,‏ מחשבים,‏ קלינאות-תקשורת ומדעי החברה- ובית הספר הגבוה לטכנולוגיה.‏ במכללה החרדיתלומדות 300 סטודנטיות בשנה ומספר קטן מאוד שלגברים.‏ בית הספר הגבוה לטכנולוגיה ‏)בג"ט(‏ מובילבלימודי המחשבים,‏ הנדסה והנדסאות בקרב הציבורהדתי-לאומי,‏ אך לומדים בו גם חרדים.‏ בין השנים2006-1996 סיימו את לימודיהם בבג"ט ירושליםכ-‏‎550‎ תלמידים חרדים וכ-‏‎240‎ תלמידות חרדיות.‏כיום פועל בירושלים מרכז לפיתוח תעסוקה לחרדים‏)מפת"ח(‏ להכוונה ולהשמה של חרדים בעלי הכשרהמקצועית ותארים אקדמיים במסגרת חברות ועסקיםשונים בעיר.‏נושא ההשכלה הוא עדיין עניין רגיש בקרב חלק מןהציבור החרדי.‏ רבים ממנהיגי הציבור החרדי סבוריםכי רכישת השכלה הינה בבחינת ‏"רע הכרחי"‏ שנועדלאפשר לצעירים חרדים למצוא לעצמם פרנסה המכבדתאת בעליה.‏ לכך יש המוסיפים כי גילם המבוגר-יחסיתשל היוצאים ללמוד )25+(, היותם על-פי רוב בעלימשפחות וילדים ומחויבויות כספיות משמעותיות ‏)כמומשכנתא(,‏ המשמעויות הכספיות המיידיות הנובעותמעזיבת הישיבה,‏ הצורך בשירות צבאי הנובע מעזיבתניתן להתגבר באמצעות פתרונות ייעודיים כמו מלגותהישיבה ‏)וויתור על תורתו אומנתו(‏ וכן הרצון ללימודימיוחדות,‏ מסלולי-לימוד שיותאמו לאופי החיים החרדי,‏ערב ‏)במטרה ללמוד תורה במשך היום(‏ יקשו על הצעירועוד.‏ להערכתנו,‏ צמיחתה והתחדשותה של ירושלים,‏החרדי לרכוש השכלה גבוהה.‏ מציאות זו היא העומדתבבסיס המגמה הרווחת בקרב פרנסי הציבור החרדיוחיזוקה העתידי של מטרופולין-ירושלים,‏ צריכיםלהקים מסלולי הכשרה מקצועית האמורים ל"סדר"‏ אתלהישען על העתודה האנושית החרדית החיה באזור,‏ אשרהצעיר החרדי במקום-עבודה בתקופה קצרה-יחסיתהתמורות שפוקדות אותה לאחרונה עשויות להביא שינויולהעלותו על מסלול עבודה בסיסי הדורש הכשרהשל ממש בכלכלת ירושלים.‏מינימאלית.‏ השכלה אקדמית הדורשת השקעה שלמספר שנות-לימוד ומּונעת מסקרנות אינטלקטואליתתחום הביוטכנולוגיהגרידא,‏ אינה ניצבת בראש סדר העדיפויות.‏ניתוח הנתונים הנוגעים לאקדמיה חושף את עוצמתההאקדמית של ירושלים בתחומי הביוטכנולוגיה.‏ מספרהסטודנטים הלומדים לתארים מתקדמים בתחומיםאלה באוניברסיטה העברית הוא הגבוה בישראל והואעומד על כ-‏‎1,600‎ סטודנטים ‏)מתוכם כ-‏‎600‎ בפקולטהברחובות(.‏ נושא הכשרת כוח האדם בירושלים עשוי אףבמטרה לבחון את מידת הנכונות של צעירים חרדיםלרכוש השכלה גבוהה וכן לעמוד על החסמיםהמרכזיים הכרוכים בלימודים גבוהים,‏ נערך במכוןירושלים לחקר ישראל,‏ במסגרת פרויקט מחדשי"םמחקר ראשון מסוגו,‏ הבוחן עמדות,‏ חסמים וקשייםבנושא זה בקרב הציבור החרדי.‏להתחזק עם פתיחת המגמות הביוטכנולוגיות במכללה

עצימות הסגל ועצימות הסטודנטים בתחומי הביוטכנולוגיה במוסדות אקדמיים שונים בישראל,‏ 2003178פרק 7 אסטרטגיית חדשנות אזורית לעידוד צמיחה בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיעצימות סטודנטיםעצימות סגלאוניברסיטתבן-גוריוןאוניברסיטתחיפהאוניברסיטתבר-אילןהטכנולוגית ובמכון-לב.‏ ירושלים אף מובילה במספרחברי הסגל האקדמי הבכיר בתחומי הביוטכנולוגיה‏)כ-‏‎300‎ חברי סגל(.‏ עוצמתם של מדעי הביוטכנולוגיהבאה לידי ביטוי גם בשיעורם הרב-יחסית ‏)עצימּותם(‏של חברי סגל ושל הסטודנטים בתחום זה,‏ ביחס לכללחברי הסגל והסטודנטים באוניברסיטה.‏ התרשים דלהלןמשווה בין עצימּות הביוטכנולוגיה במונחי סטודנטים7ובמונחי סגל באוניברסיטה העברית ובמוסדות אחרים.‏מציאות זו יוצרת מצאי גדול של עובדים המסוגליםלתמוך בהתפתחות התעשייה והפעילות היזמיתהישירה,‏ שמקורה בבוגרים שאינם רוצים או אינםיכולים להמשיך במסלול האקדמי,‏ או בִּפעילותעקיפה,‏ באמצעות העברת טכנולוגיה מחברת-יישוםשל האוניברסיטה לחברות וליזמים חיצוניים.‏ כ-‏‎70%‎מהפעילות העסקית המתבצעת באמצעות חברת-יישוםשל האוניברסיטה העברית,‏ היא בתחום מדעי החיים.‏גם פעילותם של שניים ממרכזי הרפואה המוביליםבישראל ‏)בתי החולים האוניברסיטאיים ‏"הדסה"‏ו"שערי-צדק"(‏ תורמת את חלקה לפוטנציאלההתפתחות בתחום זה.‏ ארגון ‏"הדסה"‏ אף מפעיל חברתיישום ‏)"הדסית"(‏ עצמאית הפועלת כ"חממה"‏ ואחראיתלהקמת מספר רב של חברות.‏גם מן הּפן התעשייתי ניכרת עוצמתה היחסית של‏מכון 7 וייצמן לא נכלל בהשוואה בשל התמקדותו במדעי הטבע והמדעים המדויקים.‏אוניברסיטתתל אביבהטכניוןהאוניברסיטההעברית30 %25 %20 %15 %10 %5 %0 %ירושלים בתחום הביוטכנולוגיה.‏ בעיר פועלות כ-‏‎100‎חברות ביוטכנולוגיה,‏ שהן כ-‏‎20%‎ מכלל החברותהפועלות בישראל.‏ חברות אלו מעסיקות כ-‏‎3,000‎עובדים,‏ שהם למעלה מ-‏‎15%‎ מכוח האדם העובדבתעשייה בירושלים.‏ נתון זה גבוה פי חמישה מהשיעורהארצי של העובדים בביוטכנולוגיה.‏כדי לחזק את תעשיית הביוטכנולוגיה בעיר ישלהתמקד ביצירת התנאים האופטימאליים עבורחברות אלה.‏ מעבר לתמריצים הכספיים הישירים,‏ ישלהעניק להן תשתיות פיזיות נאותות ‏)למשל,‏ מבניםהמותאמים לתעשייה זו(,‏ לשפר את נגישותן לתשתיותהמחקר,‏ למוסדות המחקר ולבתי החולים,‏ ולשאוףליצירת זירה תעשייתית ועסקית המציבה את ירושליםבמרכז הפעילות בתחום.‏ מספר צעדים בכיוון זה כברננקטו באחרונה,‏ ובכללם הקמת ‏"חממה"‏ ייעודיתלביוטכנולוגיה,‏ הפעלתו של המרכז הביוטכנולוגיבירושלים ‏)שהוקם כדי לתמוך ביצירת אשכול(‏ הממומןבאמצעות הרשות לפיתוח ירושלים,‏ והקמת פארקלתעשיות ביו-טכנולוגִיות בהדסה עין-כרם.‏נחיתותה של ירושלים בתחומי ההיי-טק וחולשתההתעשייתית בכלל,‏ מותירים את תחום הביוטכנולוגיהכאחד התחומים הבודדים בהם יש לירושלים סיכוילהפוך למרכז חשוב ברמה הארצית.‏ כיוון זה מחייבנחישות והתמדה,‏ במיוחד לאור התפתחותן האטית שלחברות בתחום זה.‏

179תחום המדיה החדשהבמרוץ תעשיות ההיי-טק נשארה ירושלים מאחורמבחינות רבות.‏ השאיפה להפוך אותה לאבן-שואבתלתעשייה מתקדמת,‏ מחייבת חשיבה על תחומים חדשיםשאינם מזוהים עדיין עם אזורים אחרים ובהם יש להיתרון תחרותי משמעותי.‏ תחום ‏"המדיה החדשה"‏ זוההבמחקרים שונים כנושא פוטנציאל כלכלי משמעותי,‏ ובויש לירושלים יתרונות יחסיים.‏ סקטור כלכלי זה הינוחדש באופן יחסי ומורכבותו אינה מאפשרת להכלילאת מוצריו תחת קטגוריות מסורתיות של תעשיותאחרות.‏ המדיה החדשה צומחת מן הממשק שנוצרבין טכנולוגיות המידע החדשות לבין עולם האמנות,‏התוכן והעיצוב.‏ תחום זה כולל בין היתר את תעשייתהמשחקים המשלבת פלטפורמות שונות ‏)דוגמת המחשבאו הטלפון הסלולארי(,‏ הטלוויזיה האינטראקטיבית,‏תחום החינוך ‏)דוגמת הוראה מתוקשבת,‏ אמצעי-הוראהואמצעי-המחשה(,‏ אנימציה ממוחשבת,‏ רפואה ‏)דוגמתבקרה,‏ אמצעי-המחשה,‏ עזרי-לימוד וסימולאטורים(,‏תחום הספורט ‏)דוגמת סימולציות,‏ ניהול משחקבזמן אמת,‏ מחקר בספורט(‏ וכו'.‏ 8 Leah .A Lievrouwמתייחסת לשתי תכונות עיקריות של טכנולוגיות המידעוהתקשורת:‏ המוצרים הם תוצאה של הכלאה מתמשכתבין טכנולוגיות קיימות לטכנולוגיות חדשניות,‏ אשרמאפשרות להעביר מידע למסה של אנשים,‏ ובה בעתהן הופכות את המידע לספציפי,‏ רלוונטי ומותאם יותרלאנשים הזקוקים לו וצורכים אותו.‏ הגדרות אחרות,‏כמו זו של , 9 Christopherson Susan מתייחסות למדיההחדשה כאל מקום המפגש של המדיה ה"ישנה"‏‏)קולנוע וטלוויזיה(‏ עם האינטרנט וטכנולוגיות מעולםהמִחשּוב,‏ העושות שימוש ומניפולציה בטקסט,‏ בקולותובתמונות,‏ ומשנות את צורתן של תעשיות מסורתיותכתעשיות התרבות והבידור.‏פוטנציאל הפיתוח של תחום המדיה החדשה בירושלים,‏שואב את כוחו ממוסדות הלימוד והמחקר בתחומיהאמנות והעיצוב ומריבוי הסטודנטים הלומדים תחומיםאלה בעיר.‏ בירושלים פועלים עשרה מוסדות ללימודי8 L. A. Lievrouw, Handbook of New Media, Social Shaping and Consequences of ICTs:http://polaris.gseis.ucla.edu/llievrou/HNMhome.html9 S. Christopherson, "The divergent Worlds of New Media: How Policy Shapes Work inthe Creative Economy. Review of Policy Research, Vol. 21 No. 4 (2004).אמנות,‏ ועוד שלושה מוסדות שמכשירים סטודנטיםבתחומי המחשב וההנדסה.‏ מוסדות אלה מכשיריםכ-‏‎4,000‎ סטודנטים בשנה בתחומי האמנות - שהם יותרממחצית הסטודנטים לאמנות בישראל,‏ ועוד כ-‏‎3,000‎סטודנטים בתחומי ההנדסה השונים.‏ מוסדות אלה הם:‏‏•בצלאל - האקדמיה לאמנות ולעיצוב )1,568סטודנטים לכל התארים,‏ 2005/6(;• מכללת הדסה )900 סטודנטים לכל התארים,‏;)2005/6•בית הספר הגבוה לטכנולוגיה )1,780 סטודנטיםלכל התארים,‏ 2005/6(;• בית הספר לקולנוע סם שפיגל )176 סטודנטים,‏;)2006;) •ביה"ס למשחק ניסן נתיב )65 סטודנטים,‏ 2003‏•עמותת מעלה ללימודי טלוויזיה וקולנוע )72סטודנטים ,2003(;•התארים,‏ 2005/6(;•;)2003;) •האקדמיה למוסיקה ולמחול )695סטודנטים לכלבית הספר לצילום והדמיה מוסררה )110 סטודנטים,‏בית הספר לתיאטרון חזותי )70 סטודנטים,‏ 2003‏•האוניברסיטה העברית - לימודי אמנות )463סטודנטים לכל התארים,‏ 2004/5(.בנוסף פועלים בירושלים מספר מוסדות בתחומיהטכנולוגיה והמחשבים,‏ ובכללם:‏‏•האוניברסיטה העברית בירושלים - ביה"ס להנדסהומדעי המחשב )643 סטודנטים לכל התארים,‏;)2005/6•התארים,‏ 2005/6(;.) •המכללה להנדסה ירושלים ( 668 סטודנטים לכלבית הספר הגבוה לטכנולוגיה ְֶ)1,780החוגים הנלמדים היום במוסדות הלימוד בירושליםמכסים את רוב המקצועות ההכרחיים לתעשיית המדיההחדשה,‏ אך התעשייה טרם התפתחה.‏ בירושלים כ-‏‎30‎חברות הפועלות בתחומים השונים של המדיה החדשה,‏רובן מפתחות פלטפורמות טכנולוגיות חדשות לשידורבכבלים,‏ לוויינים ותקשורת אינטרנטית.‏ קיים מספרמועט של חברות לפיתוח תוכן,‏ דוגמת משחקי-מחשבומשחקים סלולאריים,‏ רובן פועלות בחסות חממת JVPStudio שהיא חממה ייעודית יחידה מסוגה בישראל.‏בצד היצע טכנולוגי ואנושי זה,‏ אנו עדים לצורך גובר

ירושלים כעיר בינה180פרק 7 אסטרטגיית חדשנות אזורית לעידוד צמיחה בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיסטודנט עובר בסמוך ללוחדרושים באוניברסיטה העבריתבהר הצופים,‏ 2006של חברות התקשורת הגדולות בארץ ‏)סלקום,‏ קווי-זהבוכדומה(‏ לספקי-תוכן.‏אין ספק שירושלים לא תוכל להתחרות עם גוש-דן כמרכזההיי-טק הישראלי,‏ אולם נוכחותם הבולטת בירושליםשל מוסדות הלימוד המתרכזים במקצועות האמנותוהיצירה,‏ בשילוב עם העובדה שתעשיית מדיה חדשהטרם התפתחה בישראל,‏ מצביעות על כך שלירושליםסיכוי משמעותי להתפתח למרכז בעל פוטנציאל עולמילמדיה חדשה,‏ בדיוק כשם שההיי-טק הישראלי כבשאת מקומו בצמרת ההיי-טק העולמית.‏ חשיבה זו דורשתגיבוש מדיניות מפורשת שתלּווה בהשקעות ובתמריציםובמשיכת חברות רב לאומית בתחום זה להקמת מרכזימחקר בעיר.‏ עוד מוצע להקים בעיר מרכז מחקר יישומיבתחומי המדיה החדשה אשר ישלב יכולות מחקר והוראההקיימים במוסדות השונים בעיר.‏תרומתם של המוסדות להשכלה גבוהה לפיתוחההכלכלי של ירושלים,‏ באה לידי ביטוי במספר מישורים:‏ראשית - ברמת התרומה הישירה - משמשים המוסדותהאקדמיים מקור תעסוקה משמעותי.‏ האוניברסיטההעברית לבדה מעסיקה ‏)ברמות-מִשרה שונות(‏ כ-‏‎4,500‎11מועסקים 10 במעגל ראשון,‏ ויתר המוסדות ‏)והמכללות(‏מספקים כ-‏‎1,000‎ מקומות עבודה נוספים.‏ במעגל השני‏)מרצים מן החוץ,‏ עובדי-תחזוקה וספקי-שירותים(‏ ניתןלהעריך את מספר המועסקים הנוספים ב-‏‎4,000‎ לפחות.‏חרף העובדה כי למספרם הכולל של העובדים הישיריםבמוסדות האקדמיים אין משקל רב בתעסוקת העובדיםבעיר,‏ הרי שהיחס הגבוה בין מספר הסטודנטים למספרהמועסקים הכללי במוסדות האקדמיים ‏)העומד עלכ-‏‎1:4‎‏(‏ מצביע על הפוטנציאל התעסוקתי הגדול הטמוןבהגדלת מספר הסטודנטים בעיר.‏ עבודות שנעשולאחרונה מדברות על הצורך להגדיל בעשור הקרוב אתמספר הסטודנטים הלומדים בעיר בשיעור של %-100%50. גידול כזה צפוי ליצור עוד כ-‏‎5,000-3,000‎ מקומותעבודה ישירים בצד אלפי מקומות-עבודה נוספיםבמעגל השני והשלישי.‏ השאלה המתחייבת נוגעת כמובןלאופן בו ניתן להגדיל את מספר הסטודנטים בעיר בלילפגוע ברמת הלימודים.‏ לשם כך יש להגדיל את מידתהאטרקטיביות של המוסדות עצמם ושל העיר בכלל,‏כך שכמות הנרשמים ללימודים לתארים השונים,‏ תגדלבשיעור העולה על שיעור הגידול במספר הסטודנטים.‏במטרה להגיע ליעד זה יש צורך בחשיבה רחבה הנוגעתלמיתוג העיר כעיר בינה והשכלה גבוהה,‏ ובכלל זהחשיבה תחרותית שמטרתה לגרום לסטודנטים לבחורללמוד דווקא בירושלים.‏ יתרונות אלה אפשר להשיגבאמצעות פתיחת מסלולי-לימוד ייחודים,‏ הרחבתאפשרויות הלימוד ‏)למשל דרך שיתופי-פעולה ביןהמוסדות האקדמיים השונים(,‏ סבסוד שכר הלימוד אוהמִחייה ויצירת מרחבי-מחייה ובילוי לצעירים ‏)דתייםוחילונים(‏ אשר יעניקו לסטודנטים אווירה סטודנטיאליתצעירה.‏ חלק מכיווני-חשיבה אלה מוצא כבר עתה את‏תשס”ג:‏ 10 סגל הוראה )2241( וסגל טכני ומנהלי )2211( במונחי משרות מלאות.‏ מקורות”ת.‏‏מתוכם 11 כ-‏‎600‎ סגל הוראה.‏

181בעיר עשויה למצוא את ביטויה בחיזוק ממד זה,‏ אם כי צעדים ספציפיים כגון יצירת מרחבי-בילוי מתאימים,‏העברת חלק ממוסדות הלימוד למרכז העיר,‏ תמרוץמגורי-סטודנטים במרכז,‏ הגברת האינטראקציה ביןהסטודנטים הלומדים במוסדות השונים ‏)באמצעותפעילויות,‏ תערוכות,‏ מיזמים וקורסים משותפים(,‏ חיזוקהקשר בין הסטודנטים למוסדות התרבות העירוניים,‏ושיפור הנגישות של סטודנטים לתכנים הנלמדיםבמוסדות הלימוד האחרים,‏ עשויים לזרז תהליך זה.‏סיכוםביטויו במסלולים שונים אותם מפעילה הרשות לפיתוחירושלים ובכללם מענקי-לימוד וסיוע בשכר-דירהלמתגוררים במרכז העיר.‏תרומה ישירה נוספת של האקדמיה נובעת ממסחורהידע האקדמי הנובע מתמלוגים בגין המצאות שלהאוניברסיטה,‏ מרווחים של חברות בהן מחזיקההאוניברסיטה בשעורי-אחזקה שונים )spin-offs(ומשירותים שונים לתעשייה.‏ בעוד שהתמלוגים הנובעיםממכירת ידע של האוניברסיטה לגורמי-חוץ שוניםהם מהגבוהים בעולם,‏ מצביע מחקר שנעשה במכוןירושלים לחקר ישראל ‏)בשיתוף האוניברסיטה העברית(‏על מיעוט יחסי של קשרי-מחקר בין האקדמיה לביןהמגמות הכלכליות המאפיינות את ירושלים כיום,‏התעשייה בירושלים.‏ מכאן שיש לפתח כלים שיאפשרומחייבות לנקוט צעדים מפורשים,‏ גם במחיר לקיחתנגישות טובה יותר של התעשייה לידע ולתשתיותסיכונים מסוימים,‏ במטרה למנוע את הידרדרותה שלהמחקר של מוסדות המחקר השונים.‏ פעילות מסוגהעיר.‏ הסכנה הטמונה במציאות הנוכחית היא מעגל-‏זה החלה לאחרונה עם הקמתו של המרכז הירושלמיקסמים שיביא צעירים ומשכילים לעזוב את העיר ויורידלביוטכנולוגיה .)Bio-Jerusalem(את מידת המשיכה של העיר לאוכלוסיות דומות מבחוץ.‏ברמת התרומה העקיפה יש לאקדמיה בירושלים תפקידמצב כזה עשוי להוביל לנקודת אל-חזור מסוכנת.‏ תמיכהמרכזי בהכשרת בוגרים איכותיים המזינים את ענפיבמגמות המסתמנות במגזר החרדי ביחס לתעסוקה,‏הכלכלה השונים בישראל בכלל ובירושלים בפרט.‏ויצירת אפשרות לאוכלוסייה החרדית לרכוש השכלההמחסור במקומות תעסוקה לבוגרים,‏ ובפרט לחסריגבוהה,‏ עשויות לתרום לצמיחה כלכלית ולשיפור מצבההניסיון התעסוקתי שבהם,‏ גורם לרבים מהם לעזובהכלכלי של אוכלוסייה זו.‏ במישור התעשייתי יש שניאת העיר.‏ בכך מפסידה העיר את אחד ממוקדי הכוחתחומים בהם עשויה ירושלים לזּכות ביתרון יחסי:‏ תחוםהמרכזיים הקיימים בתוכה.‏ מחקר שנעשה עבור ‏"הרוחהביוטכנולוגיה השואב את כוחו מריכוז המחקר בעירהחדשה"‏ - ארגון הסטודנטים החברתי הגדול בירושליםומקיומן של תשתיות רפואיות מתקדמות,‏ ותחום המדיה- הראה כי בעיית התעסוקה היא הסיבה המרכזית לכךהחדשה,‏ בו יכולה ירושלים לנצל את ריבוי הסטודנטיםשסטודנטים עוזבים את ירושלים.‏לאמנות בצד היכולות הקיימות בעיר בתחומי ההנדסהתרומה עקיפה נוספת של המוסדות להשכלה גבוהה,‏והמחשבים.‏ בנוסף,‏ חיזוק מעמדם של המוסדות להשכלההיא התרומה הייחודית של אווירה צעירה ופתוחהגבוהה,‏ תוך השבת התדמית האקדמית לעיר,‏ עשוייםהנוצרת מריבוי סטודנטים וחוקרים החיים בעיר.‏ אווירהלתרום לחיזוקה של ירושלים הן במישור התעסוקתיכזו היא גורם-משיכה לכוח-אדם צעיר ויצירתי.‏ מחקרוהישיר והן בהפיכתה לעיר שתמשוך אליה צעיריםשל פלורידה )2002( 12 הצביע זה מכבר על הקשר שביןומשכילים שיתרמו לה בתחומי היצירה והיזמּות.‏החִיּות העירונית ואווירת הפתיחות שהיא משדרת,‏ לביןצמיחה כלכלית.‏ על-פי פלורידה,‏ נובעת תופעה זו מכוחהמשיכה שמייצרת האווירה הפתוחה והצעירה לגביאוכלוסיות משכילות ויוצרות,‏ שהן האחראיות במידהרבה ליזמּות וליכולת לחדש בתחומי-עשייה מגוונים.‏אין ספק שהגדלה משמעותית במספר הסטודנטים12. R. Florida, The Rise of the Creative Class. New York: Basic Books (2002).

אזור התעשייה בהר חוצבים,‏ 2006חברת אינטל בירושלים,‏ 2003182פרק 7 אסטרטגיית חדשנות אזורית לעידוד צמיחה בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיביבליוגרפיהויגודר,‏ ג',‏ ‏"השכלה גבוהה,‏ מרכזי לימוד ומחקר:‏האוניברסיטה העברית ומכוני מחקר והוראה".‏ בתוך:‏עשרים שנה בירושלים.‏ משרד הביטחון הוצאה לאורומכון ירושלים לחקר ישראל )1988(.חביב,‏ ז',‏ פרסומי המוסד לביטוח לאומי.‏ אנגלית.)1974(הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,‏ שנתון סטטיסטילישראל,‏ ירושלים.‏Christopherson, S., "The divergent Worlds of NewMedia: How Policy Shapes Work in the CreativeEconomy". Review of Policy Research, Vol. 21, No.4 (2004).Florida, R., The Rise of the Creative Class. New York:Basic Books (2002).Lievrouw, L. A., Handbook of New Media, SocialShaping and Consequences of ICTs. Retrieved:http://polaris.gseis.ucla.edu/llievrou/HNMhome.htmlSchwartz, D., "The Regional Location of KnowledgeBased Economy Activities in Israel". Journal ofTechnology Transfer (2006), 31, pp. 31–44.

183

18518508 מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושליםדוד קרויאנקרעוזרת מחקר:‏ אפרת סערתהליכים אורבניים ושחיטת ‏"פרות קדושות"‏המעבר מעיר חצויה למטרופוליןירושלים הישראלית ניצבה בשנים 1967-1948 בקצה דרך ללא מוצא,‏ ובלא עורף עירוני או כפרי משמעותי.‏ עיקרבנייתה ופיתוחה התנהלו במערבה,‏ ובדרום-מערבה,‏ שם נבנו מאז ראשית שנות ה-‏‎50‎ שכונות המגורים:‏ קטמונים,‏תלפיות,‏ קריית היובל,‏ קריית-מנחם ועיר-גנים.‏ שיכוני-מגורים נוספים הוקמו באזור שמואל הנביא ורוממה.‏ היתהזו בנייה סטנדרטית,‏ זולה ומהירה,‏ של בתי-בטון קובייתיים,‏ שיועדה בעיקר עבור גלי העלייה הגדולים שהגיעואחרי קום המדינה.‏ בתקופה זו היתה גם בנייה ממלכתית-ציבורית בקנה-מידה נרחב,‏ כדי להדגיש את מעמדהשל ירושלים כבירת ישראל.‏ כך נבנו קריית הממשלה ומשכן הכנסת,‏ בנייני האומה,‏ קריית האוניברסיטה ומוזיאוןישראל בגבעת-רם,‏ ונוצר בעיר מוקד שלטוני,‏ חינוכי ותרבותי.‏ אזור הר-הרצל ובו קבר חוזה המדינה,‏ בית הקברותהצבאי ו"יד ושם"‏ - היה לאתר הנצחה לאומי.‏ ממערב לעיר,‏ מעל לכפר עין-כרם,‏ הוקם המרכז הרפואי ‏"הדסה",‏שדוד בן-גוריון,‏ ראש הממשלה דאז,‏ האמין שּבִרבות הימים יימצא בלב העיר שתתפשט מערבה.‏ על בנייני-ציבורנוספים שהוקמו באותה תקופה,‏ נמנים מרכז הרבנות הראשית היכל-שלמה,‏ בניין ההסתדרות ומִספר בתי-מלון כמומלון ‏"המלכים".‏בחלק הירדני-מזרחי של ירושלים,‏ לעומת זאת,‏ התפשטה הבנייה באותה תקופה בעיקר בכיוון צפון,‏ לאורך כבישירושלים-רמאללה,‏ שם נבנו שכונות המגורים בית-חנינא ושועפט,‏ ובמידה פחותה גם בכיוון מזרח,‏ לאורך כבישירושלים-יריחו,‏ בסביבות שכונת אל-עזרייה.‏ בעיר המזרחית נבנו כמה בתי-מלון,‏ שהבולט שבהם הוא מלוןאינטרקונטיננטל ‏)כיום ‏"שבע הקשתות"(‏ שעל הר הזיתים.‏ הרובע היהודי נהרס ברובו,‏ ובבניינים המעטים ששרדובו שוכנו פליטים ערבים.‏ ברובעים אחרים של העיר העתיקה לא בוצעו כל עבודות שיקום או שיפוץ.‏ בשל חלוקתירושלים,‏ נוצרו בה שני מרכזי-מסחר עיקריים:‏ בעיר המערבית התרכז המסחר ‏ּבִמשולש הרחובות בן–יהודה-יפו-‏המלך ג'ורג',‏ ובעיר המזרחית התרכזו החנויות לאורך רחוב צלאח-א-דין,‏ מצפון לשער הפרחים.‏ שני מרכזים אלהשמרו על צורתם שהתגבשה מאז התקופה העות'מאנית-מנדטורית,‏ כמעט ללא פיתוח נוסף או בנייה מסחריתמודרנית.‏ הנתק בין שני חלקי העיר הודגש באמצעות חומות-בטון גבוהות,‏ שקטעו את רחוב יפו ואת רחוב ממילאממערב לשער-יפו.‏ במודע או שלא במודע,‏ נמנעו גם הישראלים וגם הירדנים מלקבוע עובדות פיזיות חדשותלאורך הגבול,‏ בסמוך לו ובשולי שטח ההפקר.‏קריית העירייה במרכז ירושלים ( 1993( - בניינים היסטוריים מוזנחים הוסבולשימושים חדשים.‏ אחת מהצלחות השימור החשובות אחרי 1967.

186פרק 8 מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיקריית–וולפסון - מקבץ מגדליהמגורים הראשון בירושלים;‏הוקם בשנות ה-‏‎70‎‏.‏הצעה לבניית מגדל למלון‏"היאט"‏ על הר הצופים,‏ בוטלהבאמצע שנות ה-‏‎70‎ אחרימאבק ציבורי עיקש.‏עם איחוד ירושלים,‏ ביוני 1967, הורחב שטח השיפוטהעירוני פי שלושה,‏ ומאז משתרע תחומה משדההתעופה עטרות בצפון,‏ עד לשכונת גילה בדרום;‏ ומביתהחולים ‏"הדסה"‏ במערב ועד לנווה-יעקב ומזרח-‏תלפיות שבמזרח.‏ גבולות העיר נקבעו לא על-פישיקולי-תכנון טהורים,‏ אלא לפי מדיניות אסטרטגית-‏דמוגרפית שעניינה לכלול בתחומי ירושלים רכסיםואתרים השולטים אסטרטגית בעיר ובדרכים המובילותאליה,‏ וכן להקיף שטחים גדולים בהם האוכלוסייההערבית היא מינימאלית.‏לתקופה זו - 40 השנים מאז הוסרו הגבולות המדינייםבין שני חלקי העיר - אין אח ורע מבחינת היקף הבנייהוהפיתוח.‏ להלן יובאו כמה מן התהליכים החשוביםוהמגמות האורּבניות הבולטות שגרמו לשינוי הדרמטיבתִפקודה האורבני ובחזותה הארכיטקטונית-סביבתיתשל ירושלים.‏לאחר איחוד העיר חל כרסום הדרגתי בשלושה עקרונותבסיסיים שהִנחו את מתכנני העיר מאז ראשית השלטוןהבריטי ב-‏‎1918‎ - בשמירת קו הרקיע המסורתי,‏ בשימורעמקים כשטחים פתוחים ובבלעדיות הבנייה באבן.‏תהליך שחיקה זה נובע מן ההתפתחות המואצת שלירושלים,‏ מהקמת ‏"שכונות הלוויין"‏ ומלחצים פוליטייםוכלכליים שלא נבלמו על-ידי רשויות התכנון ופרנסיהעיר.‏ במאבקים ציבוריים קשים שנועדו למנוע שחיקה,‏לקחו חלק ועדי שכונות,‏ החברה להגנת הטבע,‏ המועצהלשימור אתרים וגופים וולונטריים אחרים.‏ חלקם עלויפה,‏ חלקם נכשלו.‏‏שינוי קו הרקיע המסורתי - הבנייה לגובהפרט לצריחי-מסגדים ומגדלי-כנסיות,‏ כמעט שלאהוקמו בירושלים בניינים גבוהים.‏ הבניין הגבוהביותר,‏ בית הלברייך בן תשע הקומות,‏ הוקם בשנים1936-1934 מול בית הכנסת ‏"ישורון"‏ ברחוב המלך-‏ג'ורג'‏ במרכז העיר.‏ זמן קצר אחרי איחוד ירושליםהחלו לקום בהדרגה רבי-קומות למגורים,‏ למלונותולמשרדים - בעיקר במרכז העיר - שהאישורים להקמתאחדים מהם ניתנו עוד לפני איחוד העיר.‏ לפני 1967לא היתה כל מודעּות לנושא הבנייה לגובה,‏ למשמעותהפגיעה של בנייה כזו בקו הרקיע המסורתי,‏ ולהשפעתהעל האופי האורבני-ארכיטקטוני-היסטורי של ירושלים.‏המתכננים טענו כי חוסר המודעּות נבע,‏ בין היתר,‏ מכךשלא יכלו לערוך קודם לכן בדיקות תכנוניות של קוהרקיע במבט מהר הצופים ומהר הזיתים,‏ כשאלה עוד היומעבר לגבול.‏ את מגדל המגורים הראשון בעיר הקימהחברת הבנייה ‏"משהב"‏ במתחם עומרייה בתחילת שנותה-‏‎70‎‏.‏ אחריו נבנתה שורת מגדלי-מגורים ב"קריית-‏וולפסון",‏ על המדרון היורד משכונת שערי-חסד,‏ מולמשכן הכנסת.‏ מגדל המשרדים והמלונות הראשון שקםבעיר באותה עת,‏ היה ‏"מגדל-ירושלים"‏ ברחוב הִלל‏)אדריכל משה אורן(‏ שנודע גם כ"מגדל-רסקו".‏ עם רביהקומות הבולטים שנבנו בשנות ה-‏‎70‎ וה-‏‎80‎ נמנים גםמלון ‏"שרתון-פלאזה"‏ ברחוב המלך-ג'ורג ‏)אדריכל מוטי

בן-חורין(;‏ מלון ‏"הילטון"‏ ‏)כיום ‏"קראּון-פלאזה"‏ הסמוך 187לבנייני האומה(,‏ ‏)האדריכלים יעקב רכטר ומשה זרחי(;‏‏"מגדל העיר"‏ ‏)אדריכל דן איתן(‏ בפינת הרחובות בן-‏יהודה והמלך-ג'ורג';‏ ‏"מרכז-כלל"‏ ברחוב יפו ‏)אדריכלדן איתן(,‏ ומגדל ‏"בנק הפועלים"‏ בכיכר-ציון ‏)אדריכלזאב שיינברג(.‏ מגדלים נוספים שהוקמו בשנות ה-‏‎90‎‏,‏משלבים משטחי-זכוכית גדולים עם אבן,‏ כמו מגדלהמגורים ברחוב רבי עקיבא הסמוך לגן העצמאות ‏)אדריכלזאב שיינברג(,‏ ומגדל המשרדים בגן הטכנולוגי שבשכונתמנחת ‏)מלחה(‏ שבדרום העיר ‏)אדריכל הרי ברנד(.‏עד תחילת שנות ה-‏‎90‎ לוותה הקמת מרבית המגדליםבמאבקים ציבוריים שהובילו לביטול תכניות רבות.‏ ביןהתכניות הבולטות שבוטלו היו מגדל מלון ‏"היאט"‏ עלהר הצופים,‏ ושמונה מגדלי-מגורים ומלונות במתחםעומרייה.‏ בשלהי כהונתו של טדי קולק כראש העיר,‏הוא ניסה לקבוע מדיניות שתגביל את גובה הבנייהבעיר לשמונה קומות,‏ אך משנפרץ הסכר אי-אפשר היהעוד לעצור את אישור הקמתם של רבי-קומות נוספים.‏הבנייה לגובה קיבלה תאוצה עם מינוי אהוד אולמרטלראש העיר ב-‏‎1993‎‏,‏ ואחריו עם בחירת אורי לופוליאנסקיבשנת 2003. בתקופה זו הוקמו רבי-קומות בולטיםכמגדלי המגורים במתחם ‏"הולילנד"‏ שבדרום-מערב העיר‏)אדריכלים רם כרמי וארתור ספקטור(,‏ ומגדל ‏"חלונות-‏ירושלים"‏ הסמוך למרכז ‏"ּכלל"‏ שברחוב יפו ‏)אדריכל זאבשיינברג(.‏ בעת כתיבת שורות אלו נבנים מגדלי-יוקרהנוספים למגורים ברחוב רבי עקיבא בשולי גן העצמאות,‏ובוועדת התכנון דנים בתכניות להקמת עוד מגדלים בכלרחבי העיר.‏ הדרישה כיום היא בעיקר למגורי-יוקרהבמרכז העיר - מגמה שהתחזקה בשנים האחרונות עקבביקוש של תושבי-חוץ בעלי-אמצעים מארצות המערב,‏המעוניינים בדירות גדולות,‏ כנהוג בארצות מוצאם,‏ עםלוּבי מפואר ושמירה בכל שעות היממה,‏ בריכה ומכון-‏כושר.‏ עם השנים נחלשה ההתנגדות להקמת מגדלים,‏והצטמצם מספר המאבקים החריפים כמו אלה שהתחוללובעיר בשנות ה-‏‎70‎ וה-‏‎80‎‏.‏ הדבר ניכר במאבק שהיה לאתקיף,‏ ועל כן גם בלתי-מוצלח,‏ נגד המִגדלים במתחםהולילנד.‏ פרויקט זה,‏ ההולך ומוקם בעת כתיבת שורותאלה,‏ יכלול עוד שני מגדלים בגובה 32 קומות,‏ והואנחשב בעיני רבים לאחד הכישלונות החמורים ביותרבתכנון העיר מאז איחודה.‏מאבק ציבורי נוסף,‏ שהתחולל בשנים האחרונות ונשאפרי,‏ היה נגד הקמת מגדל-תצפית בגובה 130 מטר עלרכס ארמון הנציב שבדרום העיר,‏ שתכנן האדריכל יונתןשילוני.‏ במהלך השנים הוצעו כמה מגדלי-תצפית,‏ אךאלה נדחו על-ידי רשויות התכנון.‏ עיריית ירושליםדחתה למשל הקמת מגדל כחלק מהבינוי המוצע במתחםקריית העירייה והמרכז האזרחי במגרש הרוסים,‏ שתכננוהאדריכלים יונתן שילוני ויורם פוגל.‏ לעניין זה התייחסטדי קולק במכתבו מ-‏‎18‎ באוגוסט 1991 אל עוזי וּכסלר,‏שהיה אז מנהל הרשות לפיתוח ירושלים:‏ ‏"על מנת למנועמגדלי ‏"הולינד"‏ בדרום-מערבירושלים נבנו למרות התנגדותציבורית חריפה.‏התכנית להקים מגדל תצפיתבגובה 130 מטר על רכס ארמוןהנציב בוטלה כתוצאה ממאבקציבורי.‏

188פרק 8 מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושליםהתמורות במערך המרחבי והתפקודיגג המתכת המכונף של בנייןמשרד החוץ,‏ בקריית הלאום,‏משקף את דמדומי עידן בלעדיותהבנייה באבן.‏ספקות ואי-הבנות - אני מתנגד בכל תוקף לבניית מגדלבמתחם של מגרש הרוסים,‏ מתחם הזוכה לתכנון מחודש,‏כמו גם לכל מגדל אחר באזור מרכז העיר.‏ היתרונות שלהמגדל מתגמדים מול הנזק העתידי לנוף העיר.‏ דיון עלהמגדל,‏ אני מציע לקיים רק לאחר סיום הקדנציה שלי -איתי אין סיכוי שזה יעבור".‏‏שחיקת העיקרון של שימור העמקים כשטחיםפתוחיםבמהלך 30 שנות השלטון הבריטי,‏ נשמר בירושליםהעיקרון התכנוני לפיו בנייה ועבודות-פיתוח יבוצעועל רכסים ומדרונות בלבד,‏ כדי שלא לפגוע באופיהפתוח של הגיאיות והעמקים,‏ שהם מרכיב מרכזיבמבנה הטופוגרפי המיוחד של ירושלים.‏ מאז איחודהעיר חל כרסום הדרגתי בעיקרון זה,‏ והכביש הראשוןשנסלל במרכזו של עמק,‏ היה שדרות חיים הזז בעמקהמצלבה,‏ למרגלות שכונת רחביה.‏ בשנות ה-‏‎90‎ נסללתוואי שדרות-בגין ‏)שנחנך ביוני 1998( בשטח עמק-‏ציון שבין קריית האוניברסיטה בגבעת-רם לשכונת ביתהכרם.‏ בימים אלה הסתיימה סלילת כביש כניסה חדשלירושלים מכיוון מוצא,‏ דרך עמק הארזים.‏ בעמק מנחת,‏ממערב לשכונת קטמון,‏ נבנו מאז ראשית שנות ה-‏‎90‎‏,‏על שטח גדול ופתוח,‏ כמה מרכזים חשובים ביותר שלפעילות עירונית:‏ אצטדיון טדי,‏ קניון ירושלים ומתחםהגן הטכנולוגי.‏בזכות שני מאבקים ציבוריים ניצל צביונם הפתוחשל עמקים שנועדו לפיתוח ובנייה:‏ האחד היה החלקהצפוני של עמק-רפאים,‏ במתחם עומרייה.‏ מתחםזה הפך לגן הפעמון,‏ שהיה לאחד הגנים הציבורייםהמוצלחים ביותר בעיר;‏ השני הוא עמק הצבאים‏)לשעבר עמק ‏"פרי-הר"(,‏ בין שכונת גבעת-מרדכילרכס ‏"הולילנד",‏ שהתכנית לפיתוחו למגורים נדחתהעל-ידי רשויות התכנון.‏‏סוף תקופת הבלעדיות של הבנייה באבןסגנונות רבים שלטו בארכיטקטורה הירושלמיתלתקופותיה השונות,‏ והמשותף לכולם הוא השימושבאבן כחומר-בנייה עיקרי.‏ בשלהי 1917, זמן קצראחרי שהבריטים כבשו את ירושלים מידי התורכים,‏קבע רונלד סטורס,‏ מושל העיר הבריטי,‏ שכל בתי העירחייבים להיבנות מאבן טבעית,‏ מרובעת ומסותתת.‏ תקנהזו קבעה את דמותה של ירושלים החדשה יותר מכל חוקאו תקנה אחרת של רשויות התכנון.‏אחרי 1967 החל עקרון הבלעדיות של הבנייה באבןלהישחק בהדרגה;‏ יש הטוענים שעיר מודרניתומתפתחת חייבת להיבנות לא רק באבן המסורתית,‏אלא גם בחומרי-בנייה חדשניים ובטכנולוגיותמתקדמות.‏ לדעתם,‏ הבנייה הבלעדית באבן חוסמתומונעת יצירתיות ארכיטקטונית,‏ הנדרשת בכל עירמודרנית ומתפתחת,‏ ובעיקר בעיצוב רבי-קומות.‏ מאזאמצע שנות ה-‏‎80‎ החלו להשתמש במשטחים גדוליםשל זכוכית ומתכת.‏ אחד החלוצים ב"מהפכת הזכוכית"‏היה בית החרושת ‏"לוז"‏ שנבנה באזור התעשייה בהר-‏חוצבים,‏ ולו קירות-מסך גדולים ‏)אדריכלים:‏ רות להב,‏טוני ריג ולן וורשאו(.‏ השינוי החל באזורי התעשייהשבשולי העיר,‏ אך חדר בהדרגה גם למרכז.‏ על רביהקומות שחזיתותיהם שובצו במשטחי-זכוכית גדולים,‏נמנים מגדל ‏"בנק הפועלים"‏ בכיכר-ציון )1987(,מגדל המגורים ברחוב רבי עקיבא )1993( ובניין ‏"שעריהעיר"‏ )1997( בכיכר-נורדאו הסמוכה לכניסה לעיר‏)אדריכלים:‏ דוד רזניק וברוך רזניק(.‏בשנת 2000 נחנך במתחם ממילא,‏ מול שער יפו,‏ ‏"מרכז-‏שמשון"‏ - אגף חדש של ‏"בית-שמואל"‏ - מרכז התרבותוהחינוך הבינלאומי של האיחוד העולמי ליהדות.‏ אגףזה,‏ שתוכנן על-ידי אדריכל המתחם,‏ משה ספדיה,‏

כולל אולם אירועים שבראשו כיפת זכוכית פירמידלית 189גדולה.‏ הכיפה מצביעה על השינוי שחל בירושלים באשרלבלעדיות הבנייה באבן.‏ ספק אם עשור שנים קודם לכןהיו רשויות התכנון מאשרות כיפת-זכוכית באתר כהרגיש,‏ הניצב כ-‏‎200‎ מטר בלבד מחומות העיר העתיקה.‏מתכות מסוגים שונים הם חומר-בנייה נוסף שפרץ אתמחסום מגבלות הבנייה באבן בעיר.‏ בחומרים אלה נעשהשימוש נפוץ ודומיננטי בעיקר בגגות של מוסדות ומבני-‏ציבור מתחילת שנות ה-‏‎90‎‏.‏ אחד הראשונים שבהם היהבית הלוחם שתוכנן בשנת 1994 על-ידי האדריכליאיר גוטמן בדרך משואה,‏ בדרום-מערב העיר;‏ המבנהמורכב ממקבץ ביתנים שנבנו על מסד של אבן טבעית,‏עם קירות-מסך מזכוכית וגגות-מתכת משופעים בצבעירוק-טורקיז.‏ גם מבני מרכז הספורט על-שם לרנר,‏שנבנו על המדרון המערבי של הר הצופים בשנת 2000‏)אדריכלים:‏ שולמית נדלר,‏ שמואל ביקסון,‏ משה גיל,‏בשיתוף רנה אלקון(‏ עוצבו עם גגות-מתכת קמוריםבגוון כחול,‏ הבולטים למרחוק כציּון-דרך באדריכלותהמודרנית של קריית האוניברסיטה העברית.‏ גגות-‏מתכת קמורים וגדולים בגוון חום-אפרפר,‏ הם המרכיבהדומיננטי באדריכלות של מקבץ מבני האבן במרכזהשיקום אלווין-ישראל,‏ שנבנה בשנת 2002 על המדרוןשמתחת לשכונת קריית-מנחם במערב-ירושלים,‏בתכנון האדריכל משה ספדיה.‏ גם בבניין החדש שלמשרד החוץ,‏ שתוכנן על-ידי האדריכלים ג'ק דיאמונד,‏עופר קולקר,‏ אמיר קולקר ורנדי אפשטיין בעיצובייצוגי-ממלכתי והוקם בשנת 2003 בקריית הממשלהבגבעת רם,‏ המרכיב הדומיננטי הוא מבנה גג גדולואלגנטי ממתכת,‏ דמוי-כנפיים מכופפות.‏תכניות רבות המונחות כיום על שולחנות ועדותהתכנון,‏ מצביעות על כך שמגמה זו של ‏"שחיטת"‏שלושת העקרונות התכנוניים המקודשים מתקופתהמנדט הבריטי,‏ תימשך גם בעתיד.‏ זהו חלק מתהליךכמעט בלתי-נמנע של מעבר מואץ מעיר מכונסת בשטחמוגדר,‏ עם אוכלוסיה של 267,000 תושבים בשנת1967, למטרופולין בה יחיו למעלה ממיליון תושביםבשנת 2020.הגן הלאומי סביב חומות העיר העתיקה;‏ ההחלטה התכנונית החשובהביותר שהתקבלה בירושלים מאז קום המדינה.‏

190פרק 8 מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושליםהתמורות במערך המרחבי והתפקודיעיצוב אלגנטי.‏ טיילת גבריאלשרובר משתרעת מרכס ארמוןהנציב ועד לשכונת אבו-טור.‏‏המהפכה הירוקה - שטחים פתוחים,‏ תצפיות-‏נוף ופיסול סביבתימרכיב חשוב בקביעת האופי הייחודי של ירושליםוחזותה הוא שימור שטחים פתוחים,‏ פיתוח גניםציבוריים ושמירת מבטים חופשיים מנקודות-תצפיתאל עבר העיר החדשה והעתיקה.‏ ב-‏‎19‎ השנים בהן היתההעיר חצויה,‏ הוקמו בה גנים ספורים,‏ שבולטים ביניהםגן-סאקר בעמק הגובל בקריית הממשלה וגן העצמאותשבמרכז העיר.‏ במשך 28 שנות כהונתו של טדי קולק)1993-1965( חלה בירושלים ‏"מהפכה ירוקה"‏ הניכרתבריבוי הגנים הציבוריים,‏ הטיילות ותצפיות הנוףבכל חלקי העיר,‏ ובהגשמת חלום הקמת הגן הלאומיסביב חומות העיר העתיקה.‏ הגן הלאומי משתרע עלפני 2,400 דונם - מן המורדות המערביים של הרהצופים במזרח ועד לשולי שכונת ימין-משה ומתחםממילא במערב,‏ ומשטח ההפקר לשעבר מול שער-‏שכם בצפון ועד שולי שכונת אבו-טור בדרום.‏ השלוחההדרומית-מערבית של קטע זה ידועה כ"מייל התרבות"‏Mile( )Cultural - כינוי שהעניק לה טדי קולק - והיאהחלק הפעיל והמרשים ביותר של הגן הלאומי.‏ כאןהוקמו במשך כ-‏‎20‎ שנה,‏ בשטח ההפקר המוזנח והירודשהשתרע בין ירושלים הישראלית לירדנית,‏ שטחיםירוקים ובהם 15 מבנים היסטוריים ששוקמו ושופצולשימוש ציבורי ומסחרי,‏ והם יוצרים רצף של מרכזיםתוססים לפעילויות תרבות ופנאי.‏תחילתו של ‏"מייל התרבות"‏ במגדל-דוד,‏ ליד שער-‏יפו,‏ ובטיילת שלאורך החומה;‏ המשכו דרך גיא-בן-‏הינום,‏ ברצף המבנים הכולל את סדנאות האמניםב"חוצות היוצר"‏ ו"בית אות המוצר הירושלמי",‏את בריכת הסולטן,‏ את בית החולים לשעבר בדרךחברון שהוסב למלון ‏"הר-ציון"‏ היוקרתי,‏ ועד לחאן- אכסניית עולי הרגל שהוסבה לתיאטרון תוסס וחי.‏מבנים בולטים אחרים ברצף זה הם הסינמטק - מרכזהסרטים הישראלי שהוקם על שרידי שכונת שמעאשנהרסה במלחמת העצמאות;‏ בית הקונפדרציההציונית,‏ שנבנה על שרידי מנזר יווני,‏ ומשכנות-‏שאננים ומרכז המוסיקה,‏ שהוסבו משכונת-מגוריםיהודית מסוף המאה ה-‏‎19‎ לאכסניה רבת-יוקרה עבוראמנים ויוצרים מרחבי העולם.‏ ממערב למשכנות-‏שאננים ושכונת ימין-משה,‏ הוקמו שני הגנים הגדולים,‏המטופחים והפעילים ביותר בעיר,‏ שתוכננו עוד בשנותה-‏‎70‎‏:‏ גן פעמון הדרור וגן בלומפילד.‏ שני גנים אלהכוללים מדשאות,‏ מתקנים למשחק ולספורט,‏ משטחיםלירידים ולהרקדות ופיסול סביבתי.‏ הרצף נמשך עדגן השושנים,‏ תיאטרון-ירושלים ומוזיאון האסלאם.‏אחת ההצלחות הגדולות ביותר של קולק ב"מהפכההירוקה",‏ הוא גן החיות התנ"כי על-שם משפחתטיש,‏ שנפתח בשנת 1993 בדרום-מערב ירושלים,‏בעמק שבין השכונות מנחת ‏)מלחה(‏ וגבעת-משואה.‏בבסיס תכנית גן החיות מונחת תפיסת-עולם מודרניתהמעניקה לבעלי החיים תנאים דומים ככל האפשרלאלה השוררים בטבע.‏ מסלול הביקור המקיף את הגןנמתח לאורך שני קילומטרים,‏ ומשני עבריו מדשאות,‏אגם גדול לעופות-מים,‏ מּפלים מלאכותיים ושטחי-‏מִחיה מרווחים עבור החיות,‏ שאינן שוכנות בכלובים,‏אלא מופרדות מהמבקרים בחפירים עמוקים.‏אחד המאבקים הציבוריים שהניבו תוצאות חיוביות,‏הוכרז בראשית שנות השבעים כדי לבטל תכניות-בינויעל המדרונות הצפוניים של רכס ארמון הנציב שבדרוםהעיר.‏ מספר יזמים ביקשו לבנות מלונות ומבני-מגוריםמול אחד מנופיה המרשימים ביותר של ירושלים,‏ ממנונשקפים הר הזיתים,‏ הר הצופים,‏ העיר העתיקה,‏ גיא-‏בן-הינום ומרכז העיר.‏ בעקבות המאבק הציבורי בוטלותכניות אלו,‏ והוחלט להקים במקום שתי טיילות.‏ אתהראשונה - טיילת האס,‏ שנבנתה בשנת - 1987 עיצבוהאדריכלים לורנס הלפרין ושלמה אהרנסון כאמת-‏

שימור ושיקום על בסיס עסקי.‏ 191מרכז מסחרי בטחנת הרוחבשכונת רחביה.‏בניין היסטורי מוזנח שהוסבלמוזיאון ולבית קפה שוקק.‏בית טיכו במרכז ירושלים.‏

192פרק 8 מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושליםהתמורות במערך המרחבי והתפקודימים עתיקה הבנויה על שורת קשתות הנושאת מִשְטחמרוצף-אבן ובו פינות-ישיבה וצל.‏ הטיילת השנייה היאטיילת גבריאל שרובר,‏ שנחנכה בשנת 1989 ותוכננהעל-ידי שלמה אהרנסון בהדר מופנם ואלגנטי,‏ והיאמשתרעת מהקצה המערבי של טיילת האס ועד לרחובנעמי שבשכונת אבו-טור,‏ שם ניצב מבנה ‏"הטברנה",‏ממסעדות היוקרה של ירושלים.‏ לשתי הטיילות,‏המשמשות מחסום פיזי בפני בנייה במדרון רכס ארמוןהנציב,‏ נודעת חשיבות היסטורית בכך שעצם קיומןמבטיח את שימור תצפיות הנוף הנפלאות שלאורכן.‏עד שלהי שנות ה-‏‎60‎ היו בחוצות העיר מעט פסלים,‏וזאת בין היתר מטעמי דת ומסורת,‏ שּכן הדת היהודיתודת האסלאם שוללות שתיהן צלמי-אדם.‏ לפני 1967ניצבו רוב הפסלים בירושלים במבני-דת נוצריים אובאתרי-הנצחה.‏ בניגוד למקובל בארצות המערב,‏ לאהוצב בעיר ‏"פיסול סביבתי"‏ המשמש נקודת-ציוןבמרחב האורּבני או בשטח פתוח,‏ ומדגיש שערי-כניסה,‏צירי-גישה וצמתים.‏ כל זה השתנה בתקופת כהונתו שלטדי קולק,‏ בה הוצבו ברחבי העיר כ-‏‎70‎ פסלים מסוגיםשונים,‏ בעיצוב אמנים ישראלים וזרים.‏‏שימור ושיקום - גאות ושפלמזה 40 שנה ניצב תחום השימור והשיקום בלבתהליך ההתחדשות העירונית ובלב המאבק על דמותהשל ירושלים וחזותה.‏ תחום זה בלט בעיקר בהקשרלתכניות-פיתוח ובנייה שהוצעו עבור מרכז העירוהשכונות הוותיקות שבתחום העיר הפנימית.‏ תקופתכהונתו של קולק תיזכר,‏ בין היתר,‏ בזכות הישגים רביםבתחום השימור והשיקום של שכונות ובניינים בעליערך ארכיטקטוני,‏ היסטורי ואתנוגראפי,‏ שעמדו בסכנתהריסה או הידרדרות פיזית.‏ גולת הכותרת בתחום זהבעיר העתיקה,‏ היתה שיקום יסודי ואיכותי של חומותהעיר והשערים,‏ כולל הקמת הטיילת לאורך החומהושיקום מגדל-דוד כמוזיאון לתולדות ירושלים.‏ב-‏‎1948‎ נהרסו רוב בתי הרובע היהודי בידי הירדנים,‏ולאחר מלחמת ששת הימים נרתמה הממשלה,‏ ביחדעם עיריית ירושלים,‏ למאמץ מרוכז של שיקום הרובע,‏כולל בנייה חדשה בהתאם לקנה המידה המסורתיבמרקם האורבני הצפוף של העיר העתיקה.‏ ביןהעבודות החשובות שביצעה החברה לפיתוח הרובעהיהודי בתחום השימור והשיקום,‏ היו חשיפת הקרדווהקמת מבני-מסחר ובתי-מגורים מודרניים מעליו,‏שיקום כיכר ‏"בתי-מחסה"‏ ובניית קשת הנצחה באתרבית הכנסת ‏"החורבה".‏מחוץ לחומות,‏ בשכונת ימין-משה - שכונת גבול ירודהשּבתיה נפגעו במלחמת - 1948 היתה פעולת שימור ושיקוםמוצלחת מאוד,‏ בתכנון האדריכלים סעדיה מנדל וגבריאלקרטס.‏ גם שכונת נחלת-שבעה שבמרכז ירושלים,‏ הידרדרהשנים ארוכות,‏ וכלי-רכב רבים גדשו את סמטאותיה הצרות.‏ב-‏‎1975‎ החליטו רשויות התכנון לבטל את כל התכניותלהריסת השכונה,‏ ולפתחּה באמצעות שיקום ובנייה חדשה.‏מאז 1984 החלו העירייה ומשרד התחבורה לפנות אתהתנועה המוטורית מסמטאות השכונה ולהסב את הרחובותריבלין וסלומון לצירים להולכי-רגל,‏ שהתחברו למדרחובבן-יהודה,‏ שנסגר לתנועה מוטורית בשנת 1983. במסגרתתכנית-שימור קפדנית שהכינו האדריכלים נחום מלצר וגיאאיגרא,‏ רוצפו מחדש הסמטאות הצרות של נחלת-שבעה,‏פונו בהדרגה נגריות,‏ מסגריות,‏ בתי-דפוס ובתי-מלאכה,‏ובמקומם נפתחו גלריות,‏ בתי-קפה,‏ מסעדות ופאבים.‏ חזיתותהבתים והחנויות שופצו,‏ והמקום היה לאזור חי ותוסס.‏לאחר ניסיונות כושלים למנוע הריסת מספר בנייניםבעלי ערך ארכיטקטוני-היסטורי במקומות שוניםבעיר,‏ נרתמה העירייה באמצע שנות ה-‏‎70‎ להכיןתכניות-שימור עבור שכונות ייחודיות,‏ כמו המושבההגרמנית,‏ שכונת החבשים ומוסררה.‏ תכניות השימוראכן הצליחו לשמר את האופי הארכיטקטוני-היסטוריהמקורי,‏ ושכונות אלו הפכו בהדרגה לשכונות-יוקרה מןהמבוקשות ביותר בירושלים.‏ בין הבניינים ההיסטורייםשניצלו מהריסה על-ידי הסבתם לשימושים חדשים,‏ היובית טיכו,‏ שהוסב למוזיאון ובית-קפה,‏ ומבנה טחנתהרוח ברחביה,‏ שהוסב למרכז-קניות איכותי.‏ הפרויקטהגדול והחשוב ביותר שתרם להצלת מרכז העיר מניוונוהתפקודי והחברתי וקידם את תהליך ההתחדשות,‏ הואהקמת קריית העירייה בכיכר-ספרא.‏ כבר ב-‏‎1964‎החליטה עיריית ירושלים,‏ בראשות מרדכי איש-שלום,‏להקים לעירייה משכן חדש,‏ בו ירוכזו כל משרדיה שהיופזורים בעשרות בניינים ברחבי העיר.‏ בתחרות שהוכרזהאז,‏ זכה פרופ'‏ אלפרד מנספלד,‏ שהציע להקים מגדלבגובה 22 קומות ברחוב המלך-ג'ורג'‏ ‏)במקום בו נבנהמאוחר יותר מלון שרתון-פלאזה(.‏ שמונה חודשים לפניאיחוד העיר החליט טדי קולק לבטל תכנית זו כדי להקים

תמרור אזהרה לדורות הבאים.‏ 193למרות שבית היתומות הגרמני‏"טליתא קומי"‏ )1868( היה בעלערך ארכיטקטוני והיסטורי רב,‏הבניין אושר להריסה בראשיתשנות ה-‏‎60‎ ונהרס בשנת 1980אחרי שהמאבק לשימורו נכשל.‏הקטע המרכזי מחזית המבנהשוחזר ברחבת ‏"הכשרת הישוב",‏כדי לשמש כאתר תיעוד והנצחה.‏את קריית העירייה במתחם מגרש הרוסים,‏ וכך כתבקולק לפרופ'‏ מנספלד בשלושה באוקטובר 1966: ‏"כפישסִפרתי לך,‏ יש לי חלום להפוך את הככר שלפני בניןהעיריה הקיים ‏]ברחוב יפו 17[ לככר העיריה ולרכז בה אתכל מחלקות העיריה".‏ קולק טען שאל לה לעירייה לעזובאת הבניין ההיסטורי שליד גן העיר,‏ בשל סמליות מיקומועל גבול העיר החצויה,‏ ומתוך תקווה ששני חלקי העירעוד יאוחדו בעתיד.‏ חזונו של קולק התגשם,‏ וביוני 1993נחנכה קריית העירייה בכיכר-ספרא שבלב ירושלים,‏בתפר שבין חלקּה המערבי לחלקה המזרחי של העיר.‏ כךחל שיפור ניכר ביכולת התפקוד של העירייה ובשירותשהיא נותנת לציבור,‏ והתחדש מתחם ענק שהיה ירודומוזנח במשך שנים ארוכות.‏ הצביון האדריכלי המיוחדשל הקריה - שתוכננה בידי האדריכל הקנדי ג'ק דיאמונדבשיתוף משרדי האדריכלים הירושלמיים קולקר-קולקר-‏אפשטיין,‏ בוגוד-פיגרדו-ניב-קרנדל ומלצר-איגרא -משתקף בשילוב המוצלח בין ישן לחדש,‏ בשיפוץ יסודישל עשרה בניינים היסטוריים,‏ ובהקמת שני בנייניםמודרניים סביב שלוש רחבות ציבוריות.‏לצד ההישגים הרבים בתקופת כהונתו של טדיקולק כראש העירייה,‏ היו גם מִשגים.‏ אחת הטעויותהתכנוניות שנעשו בשעתו בתחום השימור,‏ היא תמיכתוהבלתי-מסויגת של קולק לאורך השנים - עוד מתחילתשנות ה-‏‎70‎ - בתכנית הבנייה והפיתוח של אדריכל

194פרק 8 מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושליםהתמורות במערך המרחבי והתפקודימשה ספדיה למתחם ממילא.‏ התכנית קראה להרוסאת כל הבניינים במתחם,‏ פרט למנזר סנט-וינסנטדה-פול הצרפתי-קתולי,‏ ולבנות במקומם פלטפורמהענקית על פני כל השטח,‏ עליה תוכנן לבנות בנייניםחדשים בצפיפות גדולה,‏ עם מערכת תת-קרקעית שלכבישים וחנייה.‏ בתקופת כהונתו של קולק נהרסו גםמספר בניינים בעלי חשיבות ארכיטקטונית-היסטוריתמהמדרגה הראשונה,‏ כמו בית היתומות הגרמני ‏"טליתאקומי"‏ ברחוב המלך-ג'ורג',‏ ובניין בית הספר ‏"כל ישראלחברים"‏ ברחוב יפו,‏ שההחלטה להרסם התקבלה עודלפני ראשית כהונתו,‏ ועל כן לא ניתן היה לשנותה.‏עד שלהי כהונתו של קולק זקפה ירושלים לזכותההישגים נאים בתחומי השימור והשיקום,‏ אך מאז חלההידרדרות מתמשכת,‏ הנובעת בעיקר מחולשת רשויותהתכנון,‏ וכיום ירושלים מפגרת מאוד אחר תל-אביבבתחומים אלה.‏ ועדות התכנון בירושלים מאשרותתכניות החורגות מתכניות השימור הסטטוטוריות,‏ ואגףהפיקוח על הבנייה מתקשה באכיפת החוק ובמניעתבנייה בלתי-חוקית.‏ אחת הדוגמאות הבולטות לשחיקההדרגתית ולהרס מתמשך במרקם ארכיטקטוני מקורי,‏היא שכונת הבוכרים שבצפון העיר,‏ בה מתבצעת בנייהבלתי-חוקית ובלתי-מבוקרת.‏ גם בשכונות ותיקותכמו רחביה ובית הכרם,‏ נהרסו במשך השנים בנייניםרבים בעלי ערך ארכיטקטוני והיסטורי.‏ תכניות השימורלשכונות אלה,‏ הנמצאות כיום רק בשלבי הכנה אואישור בוועדות הסטטוטוריות,‏ הן בבחינת מלחמת-‏מאסף שספק אם תצליח להציל אותן ממצבן המידרדר.‏‏פיתוח תחבורתי - כבישים,‏ גשרים ומנהרותאחת ממגמות הפיתוח העירוניות הבולטות ביותרבירושלים בעשורים האחרונים,‏ היא הקמתן שלמערכות-תחבורה משוכללות,‏ שהיתה כרוכה בתהליכיתכנון,‏ עיצוב וביצוע מורכבים שטרם נודעו כמותםבירושלים.‏ עד שנות ה-‏‎80‎ לא היו בעיר גשרים,‏ מנהרותומחלפים רב-מפלסיים,‏ למרות שאלה קיימים במרביתערי העולם מזה שנים רבות.‏ בשלהי המאה ה-‏‎20‎נחנכה בירושלים מערכת-כבישים שהיקפה ומורכבותהתואמות צרכי-תחבורה גדלים של עיר מודרניתשהתפתחה מעיר פנימית סגורה ומכונסת למטרופוליןהמשתרעת על שטח נרחב,‏ ונתונה בשלבים מתקדמיםשל בנייה ופיתוח.‏ במהלך 15 השנים האחרונות נסללובירושלים כבישי-טבעת המאפשרים תנועה מוטוריתמצד אחד של העיר למשנהו,‏ ללא צורך בחציית מרכזהעיר הצר והעמוס.‏ מערכת זו כוללת מספר כבישיםעורקיים:‏ שדרות-בגין ממערב לקריית הממשלהבגבעת-רם;‏ כביש מס'‏ 1 המוליך מפסגת-זאב ועד דרךחברון;‏ כביש הרכבת,‏ מקניון מלחה ועד דרך חברון;‏כביש הר הצופים,‏ מירושלים למעלה-אדומים,‏ וכבישהכניסה החדש לעיר מכיוון מוצא;‏ כל אלה שיפרוללא-הכר את הנגישות המוטורית לכל חלקי העיר.‏המערכת כוללת גם גשרים לתנועה מוטורית,‏ דוגמתהגשר בצומת הגבעה הצרפתית וגשר שדרות-רביןשעובר מעל לשדרות-בגין.‏ בצמתים עמוסי-תנועה נבנומנהרות משוכללות,‏ שהבולטות בהן הן מנהרת כיכר-‏צה"ל שנכרתה מול הפינה הצפון-מערבית של חומתהעיר העתיקה,‏ ומנהרת שדרות-בגין העוברת מתחתלצומת הכניסה הראשי לעיר.‏מאמץ ניכר הושקע באדריכלות הנוף שלאורך הכבישיםהעורקיים.‏ לאורך שדרות-בגין הוקם מיגּון אקוסטיהעשוי מרצף יחידות-קירוי קמורות מבטון-מתועשבצורת מִפרש,‏ וכן שורה ארוכה של קירות-תמך,‏שעוצבו בהתאם לטופוגרפיה המִשתנה משני עבריהכביש.‏ כן הוצבו מִסלעות מדורגות וגם קירות-תמךישרים וקמורים,‏ הבנויים מצירוף אבנים גולמיות ואבניםהמעובדות בקפידה.‏מערכת הרכבת הקלה,‏ המתוכננת בירושלים מאמצעשנות ה-‏‎90‎‏,‏ נמצאת כיום בשלבי תכנון וביצועמתקדמים.‏ בתחילת 2007 החלה הנחת המסילות לתוואיהקו הראשון,‏ שיוביל משכונת פסגת-זאב שּבִצפון העירועד להר-הרצל ולמרכז הרפואי ‏"הדסה"‏ שבמערבּה.‏בתוואי זה הוקם גם גשר-מיתרים עצום,‏ בגובה של 130מטר מעל לצומת הכניסה לעיר,‏ המיועד למעבר הרכבתהקלה ולהולכי-רגל ונמצא בשלבי-בנייה מתקדמים.‏בקטע המרכזי של הקו הראשון של הרכבת הקלה -לאורך רחוב יפו,‏ בין כיכר-צה"ל לכיכר הדווידקה -יוקם בעתיד מדרחוב שייוחד להולכי-רגל ולתחבורהציבורית בלבד.‏

195צורות-בנייה וסגנונות אדריכלייםבמהלך ארבעה עשורים,‏ מאז 1967 ועד היום,‏ התגבשובעיר צורות-בנייה וסגנונות אדריכליים שלא נראו קודםלכן בתמונת הנוף הבנוי של ירושלים.‏ צורות וסגנונותאלה משקפים עלייה הדרגתית ברמת החיים,‏ צרכיםוביקושים חדשים,‏ אופנות-עיצוב תקופתיות באדריכלותהבינלאומית,‏ ושכלולים בטכנולוגיות ובחומרי-בנייה.‏בנוסף משקפת האדריכלות החדשה מגמות כמו עייפותמהאחידות ומן הסטנדרטיזציה שאפיינו את אדריכלותשנות ה-‏‎50‎ וה-‏‎60‎‏,‏ ושאיפה ליצור עולם-צורות עשירומגוון יותר בנוף האדריכלי של העיר.‏ השינויים שחלובאדריכלות בתי המגורים - שהיא הדומיננטית ביותרמבחינת היקף פריסתה בנוף הבנוי - מצביעים בעיקרעל שאיפה ליותר פרטיות ולפחות שיתופיות.‏להלן סקירה של צורות הבנייה והסגנונותהארכיטקטוניים העיקריים שהתגבשו בעיר בתקופההנידונה,‏ לפי סדר כרונולוגי תקופתי.‏ כמה מצורותוסגנונות בנייה אלה השפיעו על דמות העיר וחזותהיותר מאחרים,‏ בשל היקפם ופרישתם.‏ את שנות ה-‏‎70‎מאפיינים הסגנון הניאו-אוריינטלי,‏ סגנון הּברּוטליזםהמקומי,‏ סגנון האוונגארד הניסויי-מקומי,‏ ואדריכלות‏"בנה ביתך".‏סגנון ניאו-אוריינטליבשנות ה-‏‎50‎ וה-‏‎60‎ היתה מרבית האדריכלות,‏ בארץבכלל ובירושלים בפרט,‏ משעממת ואפרורית.‏ במקוםהסגנון הבינלאומי האלגנטי של שנות ה-‏‎20‎ וה-‏‎30‎‏,‏התגבשה גרסה אחרת לסגנון הבינלאומי - שהופיעהבבתי-דירות קופסתיים,‏ בשיכוני-רכבת מונוטונייםובבנייני-ציבור משמימים.‏ חוג האדריכלים וגם הציבורהרחב,‏ ביקרו קשות את האופי האורבני הדל והחד-גונישל ערי ישראל,‏ המורכב רובו ככולו מקופסאות-בטוןסינתטיות,‏ סטריליות וזהֹות,‏ הניצבות על עמודים דקיםכעל כרעי-תרנגולת.‏ מושא הביקורת העיקרי היהמשרד הבינוי והשיכון,‏ שמִתֹוקף עצמתו כבונה הגדולביותר בארץ,‏ קבע סטנדרטים לתכנון,‏ לעיצוב ולאיכותהבנייה.‏ בשל הצירוף של ביקורת מצטברת והחלטהפוליטית של ממשלת ישראל להקים שכונות היקפיותעל גבעות הטרשים החשופות של ירושלים,‏ יחד עםהמודעּות לחשיבות הרגע ההיסטורי,‏ שאפו מקבליההחלטות לנסות וליצור בירושלים סגנון ואופי בנייהאחר וחדשני.‏ הנכונות הפוליטית-אדמיניסטרטיביתלשנות את אדריכלות השיכונים הציבוריים בשכונותהמגורים ואת מבני הציבור באותן שכונות חדשות,‏התקבלה בסערת הרגשות של איחוד העיר - דברשהתקבל בברכה בקרב אדריכלי הדור השני בסגנוןהבינלאומי,‏ שיצרו חלק ניכר מהאדריכלות של שנותה-‏‎50‎ וה-‏‎60‎‏;‏ הם נתפסו לגישה רומנטית-מזרחית,‏וכאנטי-תזה למרובעות ולשמרנות של שנים-עברו,‏ הםהחלו ליצור ארכיטקטורה מקורית ופלסטית יותר.‏האדריכל יהודה דרכסלר - אחד מראשי מחלקת התכנוןוההנדסה במשרד השיכון ומחלוצי השינוי בצורתהבינוי החדשה של השיכונים הציבוריים בירושליםאחרי - 1967 הוא שעמד בראש צוות חברת ‏"שיכוןופיתוח"‏ שתִכננה את השכונות החדשות מעלות-דפנהוחלק מרמות-אלון.‏ דרכסלר מספר כי זמן קצר לאחראיחוד העיר הבטיח מרדכי בנטוב,‏ שר השיכון דאז,‏ מעלדוכן הכנסת,‏ כי הבנייה העתידית בירושלים תהיה בנייהאוריינטלית ותתחשב בנוף המקומי,‏ וכך אמנם הִנחהמשרד השיכון את המתכננים השונים.‏ בשל כך נתבקשהאדריכל יצחק פרלשטיין ‏"להדביק"‏ קשתות קרמיקהובטון חשוף על מבנה המרפסת בחזיתות בנייני השיכוןהמרובעים-שגרתיים שתכנן בשכונת רמת-אשכול.‏דרכסלר עצמו קיבל מהנהלת המשרד תקציב נוסף כדיהתאמה אופטימלית לטופוגרפיהולנוף.‏ האוניברסיטה המורמוניתעל רכס הר הצופים.‏

196פרק 8 מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושליםהתמורות במערך המרחבי והתפקודיאדריכלות מצודתית,‏ בוטהוכוחנית.‏ מבנה מגורים בשכונתגילה.‏ אמצע שנות ה-‏‎70‎‏.‏לבנות ארקדת-קשתות לאורך קומת הקרקע בשכונתמעלות-דפנה,‏ ולהוסיף פרטי-אבן מסורתיים.‏ההזדמנות ליצור אדריכלות שונה,‏ יצירתית ופלסטית,‏קסמה לאדריכלים שגויסו בסוף שנות ה-‏‎70‎ על-ידימשרד השיכון לתכנון השכונות החדשות.‏ הדימוי הצורנישל ירושלים העתיקה שאימצו האדריכלים - ‏ּבִדמותההרומנטית-אוריינטלית,‏ עם חומות,‏ קמרונות,‏ כיפותוצריחי-מגדלים - לא היה שונה מזה הטבוע בדמיונם שלמאמינים בני דתות שונות ברחבי תבל,‏ שרגליהם לא דרכהבירושלים מעולם.‏ האדריכל סלו הרשמן סיפר כי מיידלאחר שנתבקש להכין תכנית בינוי למבנן-מגורים בגיֹלה,‏יצא לסיור בסמטאות ירושלים,‏ במיוחד בעיר העתיקה,‏כדי לרשום וללמוד את מִגוון המרכיבים והפרטיםהארכיטקטוניים,‏ על-מנת להבטיח שהתרגום העכשווי,‏הצורני והטכנולוגי של אלמנטים אלה יהיה אותנטיככל האפשר.‏ יש מי שניסה להסביר את גודש ועושרהצורות ההיסטוריות-רומנטיות ששלטו בארכיטקטורההירושלמית במרבית שנות ה-‏‎70‎‏,‏ בכך שרוב המתכנניםהיו אדריכלים תל-אביבים שניסו להיות ‏"ירושלמים"‏יותר מן האדריכלים הירושלמים עצמם.‏ עד מהרה הפךהסגנון הניאו-אוריינטלי לפופולארי ולנפוץ ביותר בבנייההציבורית למגורים בשכונות כמו גילה,‏ רמות-אלון,‏ ארמוןהנציב ופסגת-זאב,‏ ובהדרגה נפוץ סגנון זה גם בבנייההמסחרית-קבלנית ובבנייה הפרטית של ‏"בנה ביתך".‏סגנון דמוי-"ו ‏ֶרנקּולרי"‏אחד ממגוון צורות הבנייה האוריינטליות - שואב אתמאפייניו הצורניים מאדריכלות ערבית כפרית מסורתית.‏הוא מתאפיין בגושי-בינוי מדורגים ושבורים,‏ במעבריםמקּורים מעל סמטאות צרות,‏ או במרפסות פרטיותהמזכירות בנייה עממית ‏"ורנקולרית"‏ )Vernacular(של ‏"אדריכלות ללא אדריכלים"‏ שצמחה במהלךהדורות סביב ירושלים,‏ בכפרים הערביים כמו ליפתא,‏סילואן ועין-כרם.‏ הדוגמה הבולטת ביותר לאדריכלותחדשה מסוג זה היא ‏"כפר-דוד",‏ שכונת יוקרה שתכנןהאדריכל משה ספדיה בשנת 1990 כחלק מתכניתהפיתוח של ממילא,‏ מול שער-יפו.‏ מִקבץ בתי-דירותזה,‏ המתנשא לגובה של שתיים-שלוש קומות,‏ הואמעין גרסה מודרנית של כפר תנ"כי,‏ ובו סמטאות צרותהנושאות שמות כמו ‏"נעים-זמירות"‏ ו"ישמח-לב".‏ גםמִבנן המגורים ‏"מעלות-מוריה"‏ שבשכונת תלפיות-‏

197מזרח שבדרום העיר,‏ תוכנן כקסבה מודרנית מול הכפרהערבי צור-באהר.‏הסגנון הניאו-אוריינטלי והסגנון הְדמוי-ורנקּולרי,‏ היובהדרגה מּושא לביקורת.‏ המתנגדים טענו שאלה הםסגנונות קיטשיים-אקלקטיים,‏ המחקים עולם של צורותמן העבר בצורה זולה ופשטנית.‏ לדעתם,‏ אדריכלות כזואינה חדשנית ונועזת ואינה מציעה פתרונות חדשים,‏אלא משמשת כתפאורת-תיאטרון ועוסקת בצד הצורני-‏חיצוני בלבד.‏ ביקורת דומה הוטחה בשעתה נגד התפיסההארכיטקטונית האוריינטלית-רומנטית שהתגבשהבעיקר בתל-אביב בראשית המאה ה-‏‎20‎‏.‏ אדריכליםכמו טבצ'ניק,‏ שעיצב את בית הדקל בתל-אביב ואתבית היתומים דיסקין בירושלים,‏ חיפשו באותן שניםזהות לאומית-עברית ‏"שורשית"‏ באמצעות העתקתמודלים ים-תיכוניים עתיקים או מוסלמיים,‏ כביטוילרוח הארץ.‏ ה"עִבריּות"‏ נקשרה לתנ"ך,‏ והתנ"ך נקשרלעולם צורות אוריינטלי-נאיבי הטובל בשלל מוטיביםמזרחיים מסוגננים.‏מאמצע שנות ה-‏‎80‎ הִתמתן השימוש בעולם הצורות שלהעבר.‏ צורות הבינוי ועיצוב החזיתות היו רגועים יותרופחות ‏"תזזיתיים",‏ עם פחות קשתות,‏ נסיגות ובליטות,‏ועם יותר קווים ישרים.‏ אחת הדוגמאות המוצלחותלסגנון ניאו-אוריינטלי מתון,‏ הוא בניין המרכז ללימודיהמזרח הקרוב ‏)האוניברסיטה המורמונית(‏ שתוכנן על ידיהאדריכלים דוד רזניק ופרנקלין ט.‏ פרגסון,‏ וקם ב-‏‎1986‎על הר הצופים.‏ בניין מדורג זה נחשב לאחד הבנייניםהיפים והמרשימים שנבנו בירושלים המודרנית,‏ מותאםלטופוגרפיה התלולה,‏ עם שטחי-גינון נרחבים וסדרותשל חצרות פנימיות מוצלות בשבכות-עץ ומוגדרותבארקדות מקושתות.‏ מאחר ואנו קרובים מדי לעצמנוולתקופתנו,‏ קשה להעריך את ערכו האמיתי של סגנוןזה באופן אובייקטיבי ושקול.‏ הרבה יצירות אדריכליותשזכו לקיתונות של ביקורת חריפה,‏ הופכות עם הזמןמושא לכמיהה נוסטלגית.‏סגנון הברּוטליזם המקומיזהו סגנון-בנייה שהיה נפוץ בעולם בעיקר בשנותה-‏‎50‎ וה-‏‎60‎ המאוחרות,‏ ומקור שמו בצרפתית -- béton brut כלומר,‏ בטון גולמי וגס.‏ לימים השתמשובמונח ‏"ּברּוטליזם"‏ )brutalism( גם ביחס לסגנון-‏בנייה גדוש צורות פיסוליות-פלסטיות בעלות אופי‏"רועש"‏ ו"תזזיתי".‏ הדוגמה המובהקת ביותר בירושליםלסגנון זה היא קריית האוניברסיטה העברית בהרהצופים,‏ שתכנונה החל בראשית שנות ה-‏‎70‎ בידי צוותהאדריכלים דוד רזניק,‏ שמואל שקד,‏ חיים קצף ורם כרמי.‏הקריה תוכננה כ"מגה-סטרּוקטורה"‏ )megastructure(מבצרית-מצודתית,‏ גדושת צריחים,‏ שיפועים ובליטות.‏פרויקט קריית האוניברסיטה בהר הצופים,‏ אחד מגושיהבינוי הגדולים והבולטים ביותר שהוקמו במאה ה-‏‎20‎מגה-סטרוקטורה בסגנוןברוטליזם מקומי.‏ קרייתהאוניברסיטה העברית על הרהצופים,‏ שנות ה-‏‎70‎ וה-‏‎80‎‏.‏גירסה מודרנית לכפר תנ"כי- שכונת ‏"כפר דוד'‏ במתחםממילא.‏

198פרק 8 מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושליםהתמורות במערך המרחבי והתפקודיפתרון חדשני ומתקדם אוקוריוז פיסולי?‏מבנן המגורים ‏"רמות פולין"‏בשכונת רמות-אלון נבנהמאלמנטים מתועשים.‏בירושלים,‏ היה מּושא לביקורת ציבורית חריפה,‏ בשלצורתו הכוחנית-חומתית וחוסר הקשר והפתיחּות ביןהבניינים שבקרייה לבין הנוף הנפלא הנשקף ממנה לעירהעתיקה.‏ בעיני מבקרים רבים,‏ הקמפוס נתפס כביטוי‏"ניאו-צלבני"‏ גם לעידן שיכרון הניצחון,‏ הלאומנותהגואה והאופוריה הישראלית ששררה בתקופה שביןמלחמת ששת הימים למלחמת יום-כיפור.‏ בניין נוסףובולט שנבנה בסגנון זה הוא מכללת ‏"אורט",‏ שתוכננהעל-ידי האדריכלים מיכאל נדלר,‏ שולמית נדלר,‏ שמואלביקסון ומשה גיל,‏ ונבנתה ב-‏‎1978‎ על המדרון המערבישל רכס האוניברסיטה העברית בגבעת-רם.‏סגנון ‏"האוונגרד הניסויי"‏ המקומיבשנות ה-‏‎50‎ וה-‏‎60‎ נמתחה ביקורת חריפה נגד מגזרהבנייה הציבורי,‏ על חוסר המעוף והדמיון של אדריכליובתכנון שכונתי ובעיצוב ארכיטקטוני מפורט.‏ הנהלתמשרד הבינוי והשיכון החליטה שהחשיבות והרגישותההיסטורית-אסתטית של ירושלים,‏ מחייבות לנצלהזדמנות חד-פעמית זו כדי לנסות וליצור איכותאורּבנית וארכיטקטונית שונה מזו שהיתה נהוגה בעבר,‏ועל כן נשכרו שירותי האדריכלים הידועים והבולטיםבארץ,‏ שראו ברגע ההיסטורי ובגבעות החשופות שלירושלים,‏ אתגר מקצועי והזדמנות ליצור אדריכלותמקומית-מקורית בקנה-מידה מקיף.‏ בשל הכמיההלשינוי מהותי,‏ אימצה הנהלת משרד הבינוי והשיכוןגישה ליברלית תכנונית-עיצובית והיתה פתוחהלניסויים ארכיטקטוניים בלתי-שגרתיים שהאדריכלותהישראלית לא ידעה כמותם מעודה.‏ מרבית הדוגמאותלצורות-בינוי חריגות אלה,‏ אינן מהוות ציוני-דרךחשובים מבחינה ארכיטקטונית פונקציונאלית אוצורנית.‏ אלה הם בעיקר ציוני-דרך תקופתיים המשקפיםאת האווירה,‏ הלכי הרוח,‏ האופנות התכנוניות והפתיחּותהמחשבתית של תקופה מסוימת מאוד.‏ הדוגמההמובהקת שזכתה לפרסום מקצועי וציבורי מקיף,‏ היאמִקבץ בתי הדירות ‏"רמות-פולין"‏ שבשכונת רמות-אלוןבצפון העיר.‏ בתחילת שנות ה-‏‎70‎ תכנן האדריכל צביהקר בניינים רבי-צלעות עם קירות משופעים כלפי חוץ,‏הבנויים מאלמנטים מתועשים של בטון טרומי מצופהבלוחות דקים מאבן נסּורה.‏ המבקרים תקפו את העטיפההראוותנית בה עיצב הקר את יחידות הדירות הקטנות,‏הבלתי-נוחות למגורים,‏ בטענה שהמעטפת המצולעת,‏המצטלמת היטב בירחוני ארכיטקטורה אופנתיים,‏אינה אלא מעשה פיסול,‏ קוריוז צורני מעניין מבחינהגיאומטרית,‏ מפתיע בצורותיו,‏ אך חסר תוכן אמיתי.‏

הביקורת ראתה בבנייה זו פתרון חזותי המעיד על גישה 199שטחית וקלת-דעת לתרגילים מופשטים באסתטיקה.‏מקצת הביקורת הופנתה גם נגד משרד השיכון,‏ עלשהתיר ואִפשר הקמת פרויקט ניסיוני בקנה-מידה כהגדול באתר רגיש ובולט.‏ מצדדיו של הקר ראו בביקורתקנאת-אדריכלים,‏ גילוי של צרות-אופק וחוסר-דמיוןוהתנגדות ליצירה מקורית,‏ שבלעדיה אי-אפשר לדעתםלשפר את רמת האדריכלות בארץ.‏פרויקט ניסויי נוסף מתחילת שנות ה-‏‎70‎‏,‏ הוא מבנהטורי בן ארבע קומות,‏ שהוקם בשכונת גיֹלה בדרוםהעיר מאלמנטים מתועשים מבטון שצוּפה באבן נסּורה.‏את המבנה תִכננו האדריכלים אריה ואלדר שרון,‏ וגםהוא ספג ביקורת חריפה,‏ בעיקר בשל הפער בין רמתהדיור ואיכותו,‏ לבין היומרה הצורנית-ארכיטקטונית.‏מכיוון שמשרד השיכון התקשה למכור את הדירותבמבנה זה,‏ נותר הבניין ריק זמן רב.‏ לימים הוא הוסבלמרכז-קליטה,‏ ועם הזמן,‏ בשל בעיות תפקוד המבנהוחדירת רטיבות,‏ נשקלה האפשרות שמשרד השיכוןיהרוס אותו,‏ אך הדבר לא יצא אל הפועל.‏אדריכלות שכונות ‏"בנה ביתך"‏במשך השנים עלתה רמת החיים,‏ והחברה הצרכניתהתחזקה.‏ בה בעת גבר חוסר שביעות הרצון מן המגוריםבבית-דירות משותף,‏ בדירת-שיכון צפופה ובשכונהישראלית קופסתית ממוצעת.‏ במקביל גדל הצורךוהביקוש לבנייה פרטית,‏ שבא לידי ביטוי בשיטת ‏"בנהביתך".‏ הבית הפרטי מאפשר למשפחה לבטא מקוריותומאוויי-נפש,‏ על-פי צרכיה וטעמה;‏ האדריכל הפרטי,‏המתכנן בהתאם לדרישות הפונקציונליות והצורניותהספציפיות של המשפחה,‏ הוא כחייט התופר חליפהעל-פי מידת לקוחו,‏ ותוצרתו מיוחדת ושונה מיתרהבתים ברחוב.‏ בעולם בו חוסר הייחוד האנושי הולךוגדל,‏ מעניק הבית הפרטי תחושת זהות עצמאית.‏בנייה פרטית בהיקף נרחב התאפשרה עם איחוד העיר,‏כאשר שטחּה גדל פי שלושה ונוצר היצע לבנייה פרטיתבשִטחי-קרקע גדולים.‏ משרד הבינוי והשיכון שינהאת מדיניותו הקודמת והחליט לתכנן ולבנות בשכונותהחדשות דירות במגוון סוגים וממדים,‏ וזאת על-מנתלעודד הטרוגניות חברתית,‏ כלכלית וארכיטקטונית.‏בהתאם למדיניות זו,‏ שהתגבשה והשתכללה עםהשנים,‏ הוחלט שבצמוד או בסמוך לשכונות השיכוניםהציבוריים,‏ יוקצו בבנייה היקפית שטחים לבנייהפרטית במתכונת ‏"בנה ביתך",‏ בעיצוב ארכיטקטוניאינדיווידואלי של הבתים עצמם.‏ נפוצים ביותר הםבתים שנבנו על מגרשים ‏)בדרך-כלל בשטח 800-400מ"ר ליחידה(‏ אשר נרכשו או נחכרו ממִנהל-מקרקעי-‏ישראל.‏ השכונה הראשונה בה נכלל מתחם ‏"בנה ביתך"‏היתה גבעת המבתר,‏ שהוקמה על הרכס שבין רמת-‏אשכול לגבעה הצרפתית.‏ ב-‏‎1968‎ הכין משרד השיכוןתכנית פרצלציה עבור כ-‏‎200‎ מגרשים בשטח שנע בין350 מ"ר לבית חד-משפחתי עד 700 מ"ר לבית דו-‏משפחתי,‏ וכן מספר תכניות בגדלים שונים לבתיםסטנדרטיים.‏ לכל הבתים היה מכנה צורני משותףומלּכד של קווים אופקיים,‏ שתאמו היטב את האופיהמדורג בטופוגרפיה הטבעית,‏ למרות שתוכננו על-ידיאדריכלים שונים:‏ יעקב אלון,‏ ראובן טרוסטלר,‏ ישראללויט,‏ אלפרד מנספלד,‏ דוד קאסוטו ואחרים.‏ המגרשיםהוגרלו בין הרוכשים,‏ אך המשפחות הסתייגו מהתכניותסגנון ‏"בנה ביתך"‏ - אנטי–תיזהלאנונימיות של שיכוניםציבוריים ובית משותף.‏ ‏"חלקתאלוהים"‏ קטנה ופרטית עם גגרעפים וגינה מוריקה.‏ שכונתרמות-אלון,‏ שנות ה-‏‎80‎‏.‏

200פרק 8 מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושליםהתמורות במערך המרחבי והתפקודיבתים משותפים שהקומותהעליונות שלהן דומות לקוטג'יםעם גגות רעפים.‏ שכונת רמת-‏בית-הכרם,‏ שנות ה-‏‎90‎‏.‏הטיפוסיות שהציע להן משרד השיכון.‏ הן דרשו כייאפשרו להן לתכנן את בתיהן באופן אינדיווידואלי,‏וכך אכן היה.‏ על מגרשים קטנים אלה הוקמו סוגיםשונים ומשונים של וילות,‏ עד שנוצר מעין קטלוגארכיטקטוני של דגמים שאינם דווקא האידיאל למרקםשכונתי-פרברי.‏ בשלב הבא,‏ שתוצאותיו עלו יפה יותר,‏הוקמה שכונת ‏"בנה ביתך"‏ על הרכס הדרומי של רמות-‏אלון.‏ משרד הבינוי והשיכון הפיק לקחים מצפיפותהבנייה וצורתה בגבעת המבתר,‏ וביחד עם עירייתירושלים תוכננה אחת משכונות המגורים היפות שקמובעיר אחרי 1967. השכונה שתכננו האדריכלים נחוםמלצר ונחמיה גורלי,‏ שומרת בהצלחה על אופי פרברי-‏כפרי ומשתלבת היטב בחורשת האורנים שבמדרון.‏אדריכלות ‏"בנה ביתך"‏ היתה לאפיק ביטוי יצירתי,‏בעיקר לאדריכלים צעירים שראו בבנייה זו קרש-‏קפיצה לפרויקטים גדולים יותר.‏ היו בניינים שעוצבובפשטות,‏ בצניעות ובהתאמה לאתר,‏ בעוד שאחריםתוכננו בראוותנות צעקנית,‏ כביטוי לאווירת השפעשל התקופה,‏ תוך שימוש סתמי בקשתות,‏ בפרטי-‏אבן מסוגננים,‏ בחלונות בצורות שונות - משולשים,‏מתומנים ועגולים זה לצד זה - בגגות רבי-שיפועים עםעליית-גג בולטת,‏ בצריחים ובמגדלים.‏אדריכלות בית הדירות המודרנילקראת סוף שנות ה-‏‎70‎ ותחילת שנות ה-‏‎80‎‏,‏ גברהביקוש ליתר פרטיּות ולבניית-רווחה,‏ בשונה משהיהנהוג בעבר בתכנון בתי-דירות משותפים.‏ אדריכלותזו הושפעה בין היתר מסגנון הבנייה הכפרי-פרברישל ‏"בנה ביתך",‏ על גגות הרעפים המשופעים,‏ פרטיהאבן המסוגננים,‏ הפרגולות והגינֹות כסממני-רווחה,‏סטטוס חברתי ו"פרטיות",‏ אשר התחבבו גם על מי שלאיכול,‏ או לא רצה לבנות לעצמו בית פרטי.‏ אדריכליםוקבלנים התאימו תכניות לצרכים ולביקושים החדשים,‏ומשולחנות השרטוט נעלמו החזיתות האחידות,‏ חסרותההשראה,‏ של בתי הדירות הקופסתיים.‏ מאז תחילתשנות ה-‏‎90‎ הוקמו בתי-דירות משותפים בכל חלקיהעיר,‏ עשירים יותר מבחינה צורנית-פלסטית - חלקם‏"קוטג'ים"‏ טוריים הצמודים זה לזה,‏ עם גגות רעפים,‏או מבנים א-סימטריים עם מרפסות קמורות או חזיתותחלולות.‏ מעבר לחזית הפנימית הבנויה אבן וחלונותזכוכית,‏ ישנה חזית חיצונית נוספת,‏ ולה פתחים חלולים,‏כדי ליצור הצללה מעניינת ועומק ויזואלי.‏בתי-דירות מן הסוג החדש נבנו בריכוזים גדוליםבשוליים הדרומיים של שכונת תלפיות הישנה ובשכונתארנונה,‏ וכן בשכונות רמת-שרת,‏ גבעת-משּואה והר-‏חומה.‏ המכנה המשותף לבתי-דירות רבים,‏ הוא מספרןהמצומצם של יחידות הדיור - בדרך-כלל ארבע עדשמונה - וממדי הדירות,‏ שחלקן לעתים דירות-גןופנטהאוזים.‏ בתי-דירות יוקרתיים במיוחד הוקמו בעירבעשור האחרון בשכונות ותיקות כמו רחביה,‏ טלבייה,‏קטמון ובקעה.‏ המאפיינים של מגורים אלה הם דירותגדולות,‏ איכות-בנייה גבוהה,‏ פרטי-אבן קפדניים,‏ לובי-‏כניסה מפואר,‏ מרפסות מרווחות וחנייה תת-קרקעית.‏ אדריכלות של התחדשות ושל תוספות-בנייהמאז שנות ה-‏‎70‎ זכתה אדריכלות התוספות add-on()architecture למשקל רב בהתחדשות התפקודיתוהחזותית של שכונות ותיקות רבות בעיר.‏ אדריכלותזו תרמה לג'נטריפיקציה )gentrification( ולשימורהאופי הארכיטקטוני של שכונות היסטוריות,‏ דוגמתהמושבה הגרמנית והשכונות רחביה,‏ טלבייה,‏ קטמון,‏בקעה ונחלאות.‏ בסגנון זה בולטות שתי אסכולות-‏עיצוב שונות.‏ בהתאם לאסכולה השמרנית-קלאסית,‏עיצוב התוספות חייב להיות זהה או דומה בצורתוובאופיו למתכונת הכללית ולפרטים הארכיטקטונייםשל הבניין המקורי,‏ וזאת מבלי להדגיש או להבליט אתהשוני בין הישן לחדש.‏ האסכולה השנייה גורסת שיש

להדגיש את ההבדלים בין הבניין המקורי הישן לבין 201תוספת הבנייה החדשה,‏ וזאת באמצעות עולם-צורותשונה,‏ טכנולוגיות-בנייה וחומרים חדישים עכשוויים,‏כדי להבליט את השכבות ההיסטוריות של תקופותהבנייה.‏ אסכולת-ביניים - המשלבת את השמרני עםהעכשווי - דוגלת בתוספת-בנייה במתכונת קלאסית,‏עם ניצוץ או רמיזה לכיוון המודרני.‏ כך ניתן לשמור עלדומיננטיות הישן מצד אחד,‏ ולהבטיח שעין המתבונןתבחין בהבדל התקופתי-חזותי-ארכיטקטוני שבין הישןלבין התוספת.‏המודעּות לחשיבּות אדריכלות התוספות,‏ התעוררהלמעשה רק בשלהי שנות ה-‏‎70‎‏,‏ אף שגם בשנות ה-‏‎50‎וה-‏‎60‎ הוקמו תוספות על בניינים בעלי ערך ארכיטקטוניאו היסטורי;‏ אך אלה נבנו בדרך-כלל תוך התעלמותמוחלטת מצורת הבניין המקורי.‏סגנון פוסט-מודרני מקומיסגנון זה נפוץ ברחבי העולם בעיקר בשנות ה-‏‎80‎ וה-‏‎90‎‏,‏ובין מאפייניו העיקריים תרגום עולם הצורות הניאו-‏קלאסי למונחים מודרניים,‏ תוך שימוש בטכנולוגיותעכשוויות ובחומרי-בנייה חדישים,‏ כמו זכוכית ופלדהבצבעים עזים.‏ בירושלים הוקמו רק מעט מבנים בסגנוןזה,‏ וגם הם רק גרסאות מתונות לפוסט-מודרניזם העולמי.‏הפרויקט הבולט ביותר בין אלה הוא קניון-ירושליםשנחנך ב-‏‎1993‎ בשכונת מנחת ‏)מלחה(‏ שבדרום-מערבירושלים,‏ ותוכנן על ידי האדריכלים אברהם יסקי ויוסףסיון,‏ בהשתתפות הבונה והיזם דוד עזריאלי.‏ הכניסותהראשיות לקניון מעוצבות כגרסה מודרנית של מבנהניאו-קלאסי,‏ עם עמודים וכותרות התומכים בקשתגדולה שצִבעּה אדום.‏ בניין מוזיאון המדע,‏ שתוכנן עלידי האדריכלים הִלל שוקן וארי אברהמי ונבנה ב-‏‎1992‎בשיפולי דרך-רופין,‏ עוצב גם הוא בסגנון הפוסט-‏מודרני המתון,‏ הניכר באחד ממבני הכניסה שלו בגמלוןמשולש הנישא על עמודים דמויי-קלאסיים.‏ הקירותהאלכסוניים של הבניין,‏ הבנויים זכוכית ואבן,‏ הם גרסהצורנית מתונה של הסגנון הֶדה-קונסטרּוקטיביסטי)deconstructivism( העולמי של שלהי המאה ה-‏‎20‎‏.‏אדריכלות התוספות.‏ עלבית פומרנץ המקורי,‏ שנבנהבשכונת רחביה בשנות ה-‏‎30‎נוספו אחרי כיובל שנים עודשתי קומות )1988(.פוסט-מודרניזם מתון:‏ גרסהעכשיווית למבנה בסגנון ניאו-‏קלאסי.‏ קניון ירושלים בדרום-‏מערב העיר,‏ 1993.

202פרק 8 מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושליםהתמורות במערך המרחבי והתפקודיפנטזיה מסוגננת.‏ וילה בשכונתבית-חנינא בצפון ירושלים.‏שנות ה-‏‎80‎‏.‏אדריכלות היי-טק ירושלמיתהמשלבת בניית אבן וזכוכית.‏הגן הטכנולוגי במלחה ‏)מנחת(.‏סגנון ‏"הפנטזיה האקלקטית"‏מאז תחילת שנות ה-‏‎70‎ הוקמו בשכונות בית-חנינאושועפט,‏ לאורך כביש ירושלים-רמאללה שבצפוןהעיר,‏ מקבצים של וילות-פאר מסוגננות ומצועצעותהמוקפות גינות גדולות ומטופחות.‏ רבים מבוני הווילותהמפוארות הללו הם ערבים אמידים המתגוררים דרך-‏קבע בארצות הברית,‏ אך משקיעים מכספם בבנייתנחלות במולדתם.‏ מאפייני סגנון זה הם שערי-כניסהייצוגיים,‏ גגות-רעפים מחודדים דמויי-פגודה,‏ מדרגות‏"מלכותיות",‏ אנטנות טלוויזיה בצורת מגדל-אייפל,‏וערב-רב של קשתות מסוגננות ועיבודי-אבן בגווניםשונים.‏ בתים בסגנון דומה,‏ אם כי לעתים בחומרי-‏בנייה אחרים,‏ נפוצים גם בעמאן,‏ ברמאללה וביישוביםערביים אחרים בארץ,‏ כמו בוואדי-ערה ובגליל.‏אדריכלות זו מושפעת למעשה מהמפגש עם תרבות-‏בנייה אקלקטית מעולמות שונים,‏ כמו גם מאדריכלותה"בנה ביתך"‏ במגזר היהודי.‏סגנון היי-טק גלובליבירושלים,‏ כבמקומות נוספים בארץ,‏ התפתח מאז שנותה-‏‎90‎ סגנון-בנייה חוצה גבולות ותרבויות,‏ בהקמתבנייני-משרד יוקרתיים שעיצובם מושפע מאדריכלותההיי-טק ה"פוסט-תעשייתית"‏ בכפר הגלובלי.‏ זוהיאדריכלות אנונימית בעלת דימוי יוקרתי,‏ החוזרת עלעצמה מארץ לארץ ומעיר לעיר.‏ בארץ יש לה דוגמאותרבות,‏ במיוחד באזור ההיי-טק של הרצלייה-פיתוחובאזור הבורסה של רמת-גן.‏ אדריכלות הבנייניםה"חכמים"‏ - הממוזגים והמצופים משטחי-זכוכיתגדולים ובוהקים - אמורה להפגין ‏ִקדמה טכנולוגיתושגשוג כלכלי.‏ חלק ממבנים אלה עוצב עם קירותמשופעים,‏ בהשפעת סגנון ה"דה-קונסטרוקטיביזם"‏הבינלאומי של שלהי המאה ה-‏‎20‎‏,‏ ודוגמאות לכךקמו בעיקר באזור התעשייה של גבעת-שאול,‏ כמו גםבגן הטכנולוגי במנחת ובהר-חוצבים.‏ בגבעת-שאול,‏אזור שהיה חסר-זהות ותכנון,‏ ובו מבני-תעשייהישנים,‏ מחסנים ומגרשי-חנייה,‏ התפתחה ב-‏‎15‎ השניםהאחרונות פעילות מסחרית,‏ משרדית ועִסקית ענפה,‏המתחרה במרכז העיר ההיסטורי.‏ בין הבניינים שקמובסגנון זה בגבעת-שאול,‏ בולטים ‏"בית השנהב"‏ ברחובבית הדפוס ו"בית דונה"‏ הסמוך;‏ שניהם תוכננו על-ידיהאדריכלים אברהם יסקי ויוסף סיון.‏

203אדריכלות של סמלים וציטוטיםאחד המרכיבים הבולטים ביותר באדריכלותהירושלמית של ראשית המדינה הוא הבנייההממלכתית-לאומית-ייצוגית,‏ שניסתה לתת ביטויפיזי-ארכיטקטוני ללאומיות המתחדשת ולמטעניםההיסטוריים והרגשיים הכבדים של העם היהודי המקיםאת ירושלים בירתו לאחר אלפי שנות גלות.‏ בשניהעשורים הראשונים להקמת המדינה,‏ תורגמו מטעניםאלה למונחים ארכיטקטוניים-סמליים:‏ זיכְרון השואהבמתחם ‏"יד ושם";‏ הרשות המבצעת והמחוקקת -בקריית הממשלה,‏ במשכן הכנסת בגבעת-רם ובמשכןהנשיא בשכונת טלבייה;‏ הקשר עם התפוצות - בבנייניהאומה,‏ וזכר חללי מלחמות-ישראל - בבית הקברותהצבאי שבהר הרצל.‏ עם בנייני הציבור הנושאים אופיממלכתי-לאומי שנבנו אחרי איחוד העיר,‏ נמנים ביתהמשפט העליון,‏ מוזיאון השואה החדש ב"יד ושם"‏ואתר ההנצחה בגבעת התחמושת.‏מעטים הם הבניינים שקמו בארץ וזכו לתשומת-לבציבורית ולהדים תקשורתיים כבניין בית המשפטהעליון שנחנך ב-‏‎1992‎ בגבעת-רם בירושלים.‏ הבנייןמשלב מרכיבים של צורה,‏ חומר ואור השאולים מעולםהמשפט,‏ התנ"ך ומורשת האדריכלות הירושלמית.‏האדריכלים עדה כרמי-מלמד ואחיה,‏ רם כרמי,‏ תרגמומונחים הגּותיים,‏ רעיונות וסמלים,‏ לשפת-בנייהמודרנית,‏ ויצרו בניין עשיר בצורות ובמרכיבים הלקוחיםמתקופות שונות באדריכלות הירושלמית.‏ הציריםהאורבניים החוצים את הבניין הם מעין הד צורני לציריהקארדו והדקומנוס הרומיים-ביזנטיים החוצים את העירהעתיקה;‏ כיפת הנחושת הפירמידלית שמעל לספרייה,‏מזכירה את כיפת קבר-זכריה הניצב בנחל קדרון מאזתקופת בית-שני;‏ קיר האבן הגולמי,‏ הארוך והגבוה,‏שבקומת הכניסה לאולמות המשפט,‏ מזכיר את הכותלהמערבי;‏ האולמות התת-קרקעיים של בית המשפטמזכירים את החלל התת-קרקעי הצלבני של קבר-מרים,‏וחצר השופטים דומה לחצר הפנימית במוזיאון רוקפלרהמנדטורי.‏ הבניין זכה להערכה ציבורית נרחבת בזכותרמתו התכנונית,‏ העיצוב ואיכות הבנייה שלו,‏ אךככל בניין ציבורי-ממלכתי חשוב ויוקרתי,‏ עורר גםהוא מחלוקת חריפה.‏ לדעת המצדדים,‏ איכותו יוצאתהדופן מסמלת את האמון והכבוד הרב שמעניק רובהציבור הישראלי למערכת המשפט.‏ רבים חשו הזדהותעם דברי מאיר שמגר,‏ אז נשיא בית המשפט העליון,‏שנאמרו ערב חנוכת המבנה:‏ ‏]זהו[‏ ‏"הבניין הציבורי היפהביותר בארץ,‏ המבטא בצורה נאמנה את עוצמת החוקואת המזיגה שחיפשנו,‏ של הדרת כבוד חיצונית עם מתןהרגשה לאדם הבא בשעריו,‏ כי אינו נעלם,‏ אינו נרמס,‏שיש התחשבות בו,‏ שהוא שומר על כבודו"‏ ‏)הארץ,‏10.11.1992(. ותמך בכך גדעון סאמט:‏ ‏"בית המשפטהעליון הוא בעיני קודם כל ביטוי מרשים של מצוינות...‏מצטייר כאבן-דרך אדריכלית בעלת משקל"‏ ‏)הארץ,‏13.11.1992(. אחד מאנשי המקצוע המעטים שתקפו אתהבניין היה האדריכל צבי אפרת,‏ שהתייחס בעיקר לשפתהדימויים התנ"כית-אוריינטלית שלו:‏ ‏"כולו פִברוק שלמקומיּות,‏ אוסף של ציטטות אנכרוניסטיות מצחיקות,‏ובניגוד לאותו היגיון בריא שאפיין את אדריכלות שנותהחמישים,‏ גם הושקע בו הכי הרבה כסף למטר מרובעבית המשפט העליון.‏שילוב צורות השאולות מעולםהמשפט והתנ"ך עם מורשתהבנייה הירושלמית.‏

204פרק 8 מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושליםהתמורות במערך המרחבי והתפקודיאדריכלות אקספרסיבית.‏מוזיאון יד ושם החדש - מבנההנצחה מן המרשימים ביותרשהוקמו במדינת ישראל.‏אתר ההנצחה בגבעת התחמושת- מזכיר בצורתו את מבני הצבאהירדני שעמדו במקום בעתמלחמת ששת הימים.‏בארץ,‏ אז זהו בעיני גם בניין מושחת מהבחינה הזאת"‏‏)אסתר זנדברג,‏ ‏"הכבוד האבוד של התריסול",‏ מוסףהארץ,‏ 27.10.2000(.המבנה הכבד,‏ המרשים והמינימליסטי של ‏"אוהל-‏יזכור"‏ במתחם ‏"יד ושם"‏ - שקם ב-‏‎1961‎ ותוכנן על-‏ידי האדריכל אריה אל-חנני - היה למעלה מארבעיםשנה הביטוי האדריכלי המרכזי בהנצחת זיכְרון השואה.‏בתחילת שנות ה-‏‎90‎ החליטה הנהלת ‏"יד ושם"‏ להרחיבאת פני הר הזיכרון באדריכלות מודרנית בעלת עוצמהצורנית-סמלית,‏ ולחדש את התצוגה כדי להדגיש אתהמשמעות האוניברסאלית והאנושית-אישית-פרטיתשל השואה,‏ ומקומה המרכזי בזיכרון העם היהודי.‏כבר בשנת 1987 נחנך אתר הזיכרון ‏"יד לילד"‏ שתכנןהאדריכל משה ספדיה.‏ באמצע שנות ה-‏‎90‎ הכין ספדיהתכנית-פיתוח חדשה,‏ שבוצעה בשלבים,‏ עבור האתר.‏בשנת 2000 נחנך בית הספר המרכזי להוראת השואה,‏שתכננו האדריכלים דוד גוגנהיים ודניאל מינץ.‏ גולתהכותרת בתכנית ההרחבה של ‏"יד ושם"‏ היא מוזיאוןהשואה החדש שנחנך ב-‏‎2005‎‏.‏ המבנה עוצב כמנסרת-‏בטון אדירת-ממדים החוצה את הר הזיכרון מצד לצד,‏ובתוכה חלל-תצוגה באורך של כ-‏‎180‎ מטר,‏ בו משולבותעדויות של ניצולים לצד מוצגים והמחשות.‏ את הממדהאנושי-פרטי של השואה ואת התפיסה המגולמתבאמירה ‏"לכל איש יש שם",‏ המחיש האדריכל ספדיהבאמצעות חלל מרכזי בצורת חרוט הפונה השמימה,‏ועל דפנותיו אלפי דפי-עד של יהודים שנכחדו בשואה.‏ככל בניין הנושא מטען רגשִי וחשיבות לאומית-סמלית,‏עורר גם מבנה זה חילוקי-דעות.‏ לדעת רבים,‏ עוצמתוהאדריכלית של המבנה,‏ ביחד עם התצוגות שבו,‏השכילו להמחיש באופן מרשים את סמליות השואה,‏ אתאחד האירועים ההיסטוריים הבולטים ביותר בתולדותהאנושות ואת המעבר מהטרגדיה שפקדה את העםהיהודי להתחדשותו הלאומית.‏ המקטרגים הסתייגובעיקר מהמונומנטאליות של המבנה ומן הסמליםהצורניים שבו,‏ שנראים להם כראוותנות עיצובית.‏זיכְרון השואה תורגם זה כבר למונחים ארכיטקטוניים.‏למשל,‏ בשנות ה-‏‎90‎ הוקמו בירושלים מספר בתי-‏כנסת וישיבות בצורה המזכירה בתי-כנסת וישיבותשנהרסו בשואה במזרח-אירופה.‏ הגדול והמפואר שבהםהוא המרכז העולמי לתורה ולחסידּות ‏ּבעלזא,‏ הניצבבשכונת רוממה ונחשב לאחד מבתי הכנסת הגדוליםוהמפוארים בעולם.‏ בניין זה,‏ שהוקם בשנת 2000, מכיללמעלה מ-‏‎5,000‎ מקומות-ישיבה,‏ ועיצובו מבוסס עלבית המדרש החסידי בעיירה בעלזא שבגליציה.‏ בצורתהבניין החדש,‏ שהוא דמוי בית המקדש,‏ מגולמת גםהתפיסה הקּבלית של החסידות,‏ המכשירה את המקוםלביאת המשיח.‏ עשור שנים קודם לכן עיצב האדריכלישראל לויט את חזית בית הכנסת והישיבה של ויז'ניץבשכונת הר-נוף,‏ באופן המזכיר את בית הכנסת המקורי

שנבנה במאה ה-‏‎19‎ בוויז'ניץ שבבוקובינה,‏ ונהרס 205בשואה.‏ בית-כנסת נוסף מאותה עת,‏ בקריית-מטרסדורףשבצפון העיר,‏ הוא העתק שלם כמעט של בית הכנסתבז'ולקייב שבגליציה.‏ אתר ההנצחה הממלכתי המרכזילחללי מלחמת ששת הימים,‏ מנציח את הקרב העקובמדם שבמהלכו כבשו הצנחנים את גבעת התחמושתמידי הלגיון הירדני ב-‏‎6‎ ביוני 1967. אתר ההנצחהעוצב עם גגות-בטון קמורים,‏ כציטוט גגות הצריפיםהצבאיים המנדטוריים )Nissen-Huts( ששימשו אתהלגיון הירדני.‏ המכנה המשותף בבנייה הממלכתית-‏לאומית הוא ‏"ציטוט"‏ מעולם-צורות ארכיטקטוני בעלמשמעות סמלית-היסטורית מתקופות קודמות,‏ ותרגומולמונחים מודרניים.‏סגנון ה"ניאו-באוהאוס"‏מסוף שנות ה-‏‎90‎ הוקמו בירושלים מספר בנייניםבסגנון הנראה כגרסה עכשווית של סגנון ה"באוהאוס"‏או הסגנון הבינלאומי של שנות ה-‏‎30‎‏.‏ זוהי אדריכלות-‏אבן צנועה,‏ יִשרת-זווית,‏ נטולת סממנים מזרחיים וללאשימוש במשטחי-זכוכית גדולים.‏ סגנון זה מתאפייןבקווים ישרים ונקיים,‏ ‏"חלונות-רצועה"‏ עם גגוני-בטוןאופקיים או חלונות אנכיים צרים,‏ והוא נראה אנטי-‏תזה לסגנונות ה"תזזיתיים",‏ עשירי הצורה,‏ המאפייניםאת הסגנון הניאו-אוריינטלי וסגנון הּברּוטליזם.‏ בניין‏"מרכז האנרגיה"‏ שנבנה בשנת 2002 בקריית הממשלהבגבעת-רם,‏ בתכנון האדריכלים פטר קינן ושמעוןפילצר,‏ משמש תזכורת חזותית לקוד המודרניסטישל האדריכלות המאופקת וחסרת היומרות מתקופתהמנדט.‏ בניין מונומנטאלי יותר שעוצב ברוח דומה,‏ הואמרכז אבי-חי שתכננה האדריכלית עדה כרמי-מלמד,‏ונבנה בפינת הרחובות המלך ג'ורג'‏ וקרן-קיימת.‏ בנייןזה עוצב בהתאמה סגנונית לשני מבני-ציבור הניצביםמשני עבריו - בניין המוסדות הלאומיים ובית הכנסתישורון - שהוקמו כ-‏‎70‎ שנה קודם לכן.‏ הבניין המופנם,‏המשדר הדר אזרחי במיטבו,‏ תוכנן כמהדורה מודרניתסגנון ‏"ניאו-באוהאוס"‏ ירושלמי -מרכז האנרגיה בקריית הלאום בגבעת-רם.‏קווי-זרימה משלימים.‏מרכז אבי-חי ‏)משמאל(‏ שנבנה בשנת 2007 סמוך לבית-הכנסת‏"ישורון"‏ ‏)מימין(‏ שהוקם בשנות ה-‏‎30‎ ברחוב המלך ג'ורג'.‏

206פרק 8 מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושליםהתמורות במערך המרחבי והתפקודיגשר המיתרים עבור הרכבתהקלה.‏ המבנה שנוי במחלוקתבשל עולם הצורות והטכנולוגיותהחדשניות שלו,‏ מיקומו ועלותו‏)הדמייה(.‏של מבנה-חצר ירושלמי מסורתי,‏ ונבנה ברמת-ביצועאיכותית יוצאת-דופן באדריכלות הישראלית.‏אדריכלות האוונגרד הבינלאומיבתחילת המאה ה-‏‎21‎ החליטו פרנסי העיר לנסות ולהגביהאת רף המצוינות של האדריכלות הירושלמית באמצעותאדריכלי-על זרים בעלי מעמד בינלאומי,‏ בתכנוןפרויקטים בעלי חשיבות עירונית.‏ לדעתם,‏ כך ניתן יהיהלהציב לצד הערכים הארכיטקטוניים-היסטוריים שלירושלים,‏ שורת מבנים מודרניים שישקפו גם חדשנותונועזות מחשבתית-תכנונית,‏ וישמשו מקור-גאווה עירוניולאומי ומוקד-משיכה לתיירים.‏ האדריכל האמריקאיפרנק גרי )Gehry( הוזמן לתכנן את מוזיאון הסובלנות,‏המיועד להיבנות בסמוך לשכונת נחלת-שבעה שבמרכזהעיר,‏ והאדריכל-מהנדס הספרדי סנטיאגו קלאטראווה)Calatrava( הוזמן לתכנן את גשר המיתרים של הרכבתהקלה,‏ הנמצא כעת בשלבי בנייה מתקדמים מעל לצומתהכניסה לעיר.‏ כל אחד משני הפרויקטים האלה משקףבדרכו העיצובית השונה,‏ כמה מהזרמים האוונגרדייםהאופנתיים באדריכלות העולמית וחידושים טכנולוגייםבתחום ההנדסה והבנייה.‏ מגמה זו,‏ של העסקת אדריכלי-‏על יוקרתיים בעלי מעמד בינלאומי,‏ היא חלק מתפיסהעכשווית הרווחת ברחבי-תבל מזה עשור שנים,‏ ועריםרבות מנסות לשדרג את מעמדן בסיוע אדריכלות חדשניתיוצאת-דופן.‏ אחת הערים שהאיצה מגמה גלובלית זו,‏היתה ‏ּבילּבאו שבספרד.‏ מוזיאון גוגנהיים שנבנה שםבהתאם לתכניות האדריכל פרנק גרי,‏ הוביל לשדרוג העירממקום רדום ושכּוח-אל,‏ למוקד-משיכה למיליוני תייריםהמבקרים בו מדי שנה,‏ מאז נחנך המוזיאון בשנת 1997.

207מוזיאון הסובלנות.‏ הצעהלמבנה אוונגרדי שעורר חילוקידעות באשר לאופיו האדריכליוהתאמתו לסביבה ‏)דגם(.‏תכנית מוזיאון הסובלנות וגשר המיתרים שהוצעובתחילת המאה ה-‏‎21‎‏,‏ עוררו חילוקי-דעות חריפים בקרבהציבור הירושלמי בכל הנוגע לצורך בהקמתם,‏ מיקומם,‏גודלם,‏ צורת-עיצובם ועלות הקמתם ואחזקתם השוטפת.‏המצדדים טענו שבמסכת ארוכת-שנים של מורשת בנויהבירושלים,‏ על מגוון הסגנונות האדריכליים שבה,‏ ראוישגם בירושלים יהיו בניינים חדשניים,‏ פרי תקופתנו,‏מעוצבים בידי יוצרים מצמרת האדריכלות העולמית.‏לדעתם,‏ לצד הבניינים ההיסטוריים הקיימים,‏ ישמשובניינים אלה ציוני-דרך ארכיטקטוניים משמעותייםבתולדות העיר.‏ לעומתם טענו המקטרגים שירושליםאינה ‏ּבילּבאו;‏ לדעתם,‏ מקור המשיכה של ירושלים הואבערכיה ההיסטוריים-דתיים ובמרקמיה הארכיטקטונייםהמסורתיים,‏ ועל כן היא אינה זקוקה לכמה בנייניםאולטרה-מודרניים שאינם אלא שִכפול של בנייניםדומים שכבר נִבנו בערים אחרות לפי תכניות של פרנקגרי וסנטיאגו קלאטראווה.‏בשנת 2003 פנתה עיריית ירושלים לאדריכל המקסיקניהנודע ריקרדו לגורטה,‏ כדי שיעצב את חלל כיכרהדווידקה שבצומת הרחובות יפו והנביאים.‏ תכנית זוהיא מרכיב חשוב במאמץ העירוני להתחדשות מרכזהעיר ולהסבת רחוב יפו כמדרחוב חי ותוסס,‏ שלאורכויעבור הקו הראשון של הרכבת הקלה.‏ הפרויקט עוצבבצורה חדשנית התואמת את קנה המידה של סביבתו,‏ואּושר ללא מאבק ציבורי.‏אדריכלות של ניירבמהלך ארבעים השנים האחרונות גובשו והוצעובתהליך התכנון והפיתוח של העיר תכניות טובות שלאמומשו מחמת ביורוקרטיה שוחקת,‏ חוסר יוזמה ודמיון,‏מחלוקות אישיות או סיבות אובייקטיביות הקשורותלקשיים פוליטיים,‏ כלכליים ואחרים.‏ לצד אלה,‏ נחסכומירושלים כמה סיוטים ארכיטקטוניים שנמוגו עודהצעה רעיונית לבנייןאוניברסיטה ומכון לחקר השלוםעל רכס ארמון הנציב.‏ ראשיתשנות ה-‏‎70‎‏.‏

תכניות עתידיות - ציפיות לצד חששות208פרק 8 מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושליםהתמורות במערך המרחבי והתפקודיחלומות באספמיה.‏ הצעה ל"מגדלהיקום"‏ בגובה כ-‏‎180‎ מטר,‏ בלבמרכז ירושלים.‏ 2001. ‏)דגם(.‏בטרם היו למציאות של אבן,‏ בטון או אספלט.‏ ביןהפרויקטים שלא בוצעו,‏ היו מגדלים חריגים בגובהםובצורתם;‏ אחד מהם הוא בניין ‏"מרכז היקום"‏ שנועדלהתנשא לגובה 60 קומות ברחוב המלך ג'ורג'‏ שבמרכזירושלים,‏ ותוכנן בשנת 1998 על-ידי האדריכל רםכרמי.‏ למזלה של ירושלים לא התממשו כמה תכניותשעלולות היו להפוך אותה ל"דיסנילנד"‏ של אדריכלותקיטשית,‏ דוגמת הצעתו של הפסל האמריקאי רנה שאפ-‏שאק להקים על רכס ארמון הנציב את אוניברסיטתהשלום בגובה עשר קומות,‏ בצורת יונה ענקית הנושאתענף עץ זית בפיה.‏ תכנית אחרת שנדחתה,‏ היתה הצעתושל הפסל גיורא נובק,‏ משנת 1981, להקים מעל כבישהכניסה לירושלים ‏)במקום בו נבנה כיום גשר המיתריםשל קלאטרווה(‏ את ‏"שער הזהב"‏ - מבנה פיסולי ממתכתמפותלת ומוזהבת,‏ בגובה 20 קומות,‏ כהד צורני מודרנילשערי העיר העתיקה.‏בשלבי ביצוע ותכנון יש כיום כמה תכניות שיובילולשינויים מהותיים בתפקוד העיר וחזותּה.‏ קידום כמהמהן מלּווה בתקוות וציפיות חיוביות,‏ בעוד שקידומןשל אחרות מלּווה בחששות מפני מגמות-פיתוח בלתי-‏רצויות.‏ התכנית המשמעותית ביותר מבחינת מבנההעיר והיקף פיתוחה העתידי,‏ היא של האדריכל משהספדיה להרחבת שטח העיר בכיוון מערב.‏ במסגרתתכנית זו,‏ הנמצאת כבר למעלה משנתיים בעין הסערההציבורית,‏ הוצע לבנות במערב העיר 20 אלף יחידות-‏דיור,‏ וכך לאבד שטחים פתוחים.‏ בסוף 2006 ביקש ראשהעיר,‏ אורי לופוליאנסקי,‏ מרשויות התכנון,‏ להקפיאאת תהליכי אישור התכנית;‏ לצד היתרונות שבהקפאתהתכנית בכל הקשור לשמירת שטחים פתוחים,‏ ישנהסכנה שביטולה המוחלט יוביל לציפוף-יתר בבנייהבעיר הפנימית ובהגברת היקף הבנייה-לגובה בכל חלקיהעיר,‏ ובמיוחד במרכז.‏אחת התכניות המרכזיות בתהליך ההתחדשות של מרכזהעיר,‏ היא תכנית הפיתוח והשיקום של מתחם-ממילאמול שער-יפו,‏ הנמצאת בשלבי-בנייה מתקדמים.‏ אחרי25 שנים של התנגדויות,‏ מאבקים ציבוריים וקשייםכלכליים וביטחוניים,‏ אמור הפרויקט להיחנך בשנת2008. ביצוע שתי תכניות המצויות כיום בשלבי-‏תכנון ראשוניים,‏ עשוי לתרום רבות לקידום תהליךשיקום מרכז העיר והתחדשותו.‏ בשנת 2005 החליטההאקדמיה ‏"בצלאל"‏ להעביר את כל מחלקותיה מהרהצופים למרכז העיר,‏ ולשם כך יזמה תחרות בינלאומיתלעיצוב משכן חדש במתחם מגרש הרוסים.‏ באותה עתיזמה הממשלה להקים במתחם בית הספר ארלוזורוב,‏הגובל בגן העצמאות,‏ את היכל המשפט בו ירוכזו כלבתי המשפט הפזורים כיום ברחבי ירושלים.‏ פרנסיהעיר ותושביה מקווים ששני פרויקטים אלה יאיצופעילויות עירוניות נלוות ופתיחת בתי-עסק חדשים,‏כמסעדות,‏ בתי-קפה,‏ חנויות ספרים וחפצי-אמנותומשרדי עורכי-דין,‏ חברות-ביטוח וחברות עסקיות.‏הסיכויים להצלחה בשני פרויקטים אלה הם טובים,‏בין היתר בזכות סמיכותם לקטע המרכזי של רחוב יפו,‏שישוקם כמדרחוב במסגרת תכנית תוואי הקו הראשוןשל הרכבת הקלה.‏

התכנית לפיתוח מתחם משרד החוץ לשעבר,‏ המשתרע 209על פני יותר מ-‏‎200‎ דונם,‏ תוביל להתחדשות אזור ירודומוזנח בכניסה לעיר.‏ החייאתו בפעילות עירונית,‏ תכלולכ-‏‎200‎ אלף מ"ר של שימושים מעורבים - מגורים,‏משרדים ומסחר.‏ התכניות החשובות ביותר בתחוםהפיתוח התחבורתי הן ביצוע הקו הראשון של הרכבתהקלה מפסגת-זאב דרך מרכז העיר להר הרצל.‏ תחנהתת-קרקעית הנמצאת בשלבי-ביצוע לרכבת המהירה,‏מול התחנה המרכזית בכניסה לעיר,‏ היא חלק מתכניתהרכבת המהירה המיועדת לחּבר ב-‏‎2012‎ את ירושליםעם תל-אביב,‏ בתוואי עמק-בית-חורון.‏ כביש הכניסההחדש לעיר,‏ בתוואי הנמשך מסיבוב-מוצא דרךעמק הארזים ועד לשדרות-בגין,‏ נמצא בשלבי ביצועאחרונים.‏ בשלבי-תכנון מתקדמים נמצא כביש הטבעתהמזרחי,‏ הקושר את צפון העיר עם דרומּה בתוואי העוברממזרח לרכס הר הצופים והר הזיתים.‏ סלילת כביש זה,‏שיאפשר לחצות את העיר במהירות מבלי לעבור במרכזהסואן,‏ מתעכבת בעיקר מסיבות פוליטיות ומפאת הקושישבהפקעת שטחים בבעלות ערבית.‏ אחת ממגמות הפיתוחוהתכנון הבולטות ביותר כיום,‏ היא ההתחדשות והשיקוםשל מרכז העיר.‏ תכניות נוספות הנמצאות בשלבי-אישוראחרונים והעשויות לתרום רבות להתחדשות פעילויותהפנאי והבילוי בעיר,‏ הן אולם הספורט והמופעים הידועכאולם ‏"הארנה",‏ סמוך לאצטדיון טדי שבדרום-מערבהעיר,‏ ומרכז התרבות על-שם שרובר בשכונת אבו-טור.‏בינתיים נמשכת ההידרדרות בשימור שכונות ובנייניםבעלי ערך היסטורי וארכיטקטוני ברחבי העיר,‏ וזאת לאבגלל היעדר תכניות-שימור ראויות וטובות,‏ אלא בשלהיעדר אכיפה.‏ ללא אכיפה קפדנית בעתיד,‏ ימשיכואזורים כמו שכונת הבוכרים להישחק ולהיהרס,‏ ותוךזמן קצר הם יגיעו למצב של אל-חזור.‏ בצד חששותאלה מקננים גם חששות לאיבוד-שליטה מוחלט בתחוםהבנייה לגובה,‏ ולהגברת השימוש הבלתי-מבוקרבחומרי-בניין שאינם אבן.‏‏*הנתונים במאמר זה נכונים לסוף שנת 2007.שימור ושיפוץ ‏"בית הרצל"‏ במדרחוב המסחרי שבמתחם אלרוב-‏ממילא,‏ 2007.

ביבליוגרפיהבנבנשתי,‏ מ.,‏ מול החומה הסגורה - ירושלים החצויהוהמאוחדת,‏ וידנפלד וניקולסון,‏ ירושלים 1973.לוין,‏ מ.‏ וגולדשמידט,‏ ת.,‏ העיר כמוזיאון - אמנותואדריכלות מודרנית בירושלים,‏ מכון ירושלים לחקרישראל,‏ ירושלים 1980.קרויאנקר,‏ ד.,‏ ירושלים - בעיות השימור של שכונותובנינים בירושלים שמחוץ לחומות 1978, - 1967 דפידיון מס'‏ 1 בעריכת אורה אחימאיר,‏ מכון ירושליםלמחקר,‏ ירושלים,‏ . 1979קרויאנקר,‏ ד.,‏ ‏"שימור ירושלים 1980", - 1967 בתוך:‏פרקים בתולדות ירושלים בזמן החדש - ספר זיכרוןליעקב הרצוג,‏ בעריכת אלי שאלתיאל , יד יצחק בן-צביומשרד הבטחון - ההוצאה לאור,‏ ירושלים,‏ תשמ"א .קרויאנקר,‏ ד.,‏ ‏"תכנון ופתוח בירושלים"‏ בתוך:‏ ספר זאבוילנאי,‏ א,‏ בעריכת אלי שילר,‏ הוצאת ספרים אריאל,‏ירושלים,‏ 1984.קרויאנקר,‏ ד.,‏ ירושלים:‏ המאבק על מבנה העיר וחזותה,‏הוצאת זמורה-ביתן ומכון ירושלים לחקר ישראל,‏ תלאביב,‏ 1988.קרויאנקר,‏ ד.,‏ ‏"פני העיר"‏ בתוך:‏ עשרים שנה בירושלים1987, - 1967 בעריכת יהושע פראוור ואורה אחימאיר,‏משרד הבטחון - ההוצאה לאור ומכון ירושלים לחקרישראל,‏ 1988.קרויאנקר,‏ ד.,‏ אדריכלות בירושלים - הבנייה המודרניתמחוץ לחומות,‏ 1990, - 1948 בית הוצאה כתר ומכוןירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים,‏ . 1991קרויאנקר,‏ ד.,‏ ‏"אוריינטלי יותר מהמזרח:‏ גלגוליה שלשפת הציטוטים הירושלמית",‏ זמנים,‏ גליון מיוחד:‏אבני-שפה - התחלות אדריכלות בארץ ישראל,‏ מספר,96 סתיו . 2006Kroyanker, David, Jerusalem Architecture, RevisedEdition, Introduction by Teddy Kollek, Keter PublishingHouse Ltd. in association with the Jerusalem Institutefor Israel Studies, Jerusalem, 2002.210פרק 8 מהפך בדמותה האורבנית ובחזותה האדריכלית של ירושליםהתמורות במערך המרחבי והתפקודיקרויאנקר,‏ ד.,‏ חלום בהקיץ:‏ ירושלים הלא-בנויה,‏ מגדלדוד,‏ המוזיאון לתולדות ירושלים,‏ ירושלים,‏ 1993.קרויאנקר,‏ ד.,‏ ‏"תכנון ופיתוח בירושלים"‏ בתוך:‏ירושלים,‏ מבחר מאמרים,‏ בעריכת אלי שילר,‏ הוצאתספרים אריאל,‏ ירושלים,‏ . 1993קרויאנקר,‏ ד.,‏ רחוב יפו,‏ ירושלים,‏ ביוגרפיה של רחוב- סיפורה של עיר,‏ כתר ומכון ירושלים לחקר ישראל,‏ירושלים,‏ אוגוסט . 2005

211ירושלים סגנונות ארכיטקטוניים אופייניים:‏ 2007-1967סגנון ניאו-אוריינטלי סגנון דמוי ‏"ורנקולרי"‏ סגנון ברוטליסטיסגנון פוסט-מודרני סגנון היי-טק גלובלי סגנון ‏"ניאו-באוהאוס"‏סגנון הסמלים והציטוטים סגנון האוונגרד הבינלאומי

21321309 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושליםאילן סלומון‏"לפני כשבע שנים,‏ לאחר ביקור ביום הפתוח באוניברסיטה העברית בירושלים,‏החלטנו חברתי ואני,‏ לבקר במרכז העיר.‏ היות ושְתינו הגענו מן השפלה,‏ לא הכרנואת הדרכים המובילות לעיר ודילגנו על תחנת האוטובוס.‏ היות וכך,‏ החלטנו לצעוד.‏נהנינו מההליכה,‏ אולם בהגיענו למטה הארצי לערך חשנו עייפות והחלטנו להסתייעבאישה שנקרתה בדרכנו.‏ לשאלתנו כיצד מגיעים למרכז העיר,‏ ענתה כי היא עצמהנוסעת לשם ושאנחנו יכולות להצטרף אליה.‏ ללא הנד עפעף הניפה את ידה,‏ עצרהמונית-שירות לבנה ‏)טרנזיט(‏ והזמינה אותנו לעלות עליה.‏ עלינו למונית ‏)שכל נוסעיההיו ערבים(‏ וכעבור כעשר דקות נעצר הרכב,‏ והאישה אמרה לנו בחיוך שהגענו למרכזהעיר.‏ ירדנו מהרכב וכאשר היבטנו סביבנו התחוור לנו כי הגענו לשער שכם,‏ שסימלאת מרכז העיר עבור אותה אישה חייכנית,‏ אולם לא היה זה מרכז העיר ‏‘שלנו'".‏חני,‏ ילידת 1978, תל-אביבמבואמערכת התחבורה היא גורם מאחד ומפריד כאחד.‏ לירושלים מערכת תחבורה משותפת,‏ לכאורה,‏ המשרתת,‏שלוש קבוצות אוכלוסייה החיות בה,‏ אולם,‏ על תשתית זו פועלות מערכות תחבורה שונות,‏ עם יעדים גיאוגרפייםופוליטיים שונים.‏ בעיתות-שלום משמשת המערכת כגשר בין קבוצות האוכלוסייה השונות ואף תומכת בקשריםכלכליים,‏ חברתיים ופוליטיים בין מדינות.‏ לעומת זאת,‏ בתקופות של מתח ביטחוני או מלחמה,‏ משמשת מערכתהתחבורה את הצבא ומנתקת ‏)או מחברת(‏ קשרי-תחבורה.‏ מטבען של מלחמות שהן מביאות לשינוי גבולות,‏ ובכךהן מגבילות את תחום הפעילות של תושבי הישויות החולקות גבול פיזי או סימבולי.‏בשנת 1989 אוחדה העיר ברלין,‏ לאחר הפרדה שנמשכה כ-‏‎40‎ שנה.‏ אין זה המקום להציג השוואה מפורטת בין שתיהערים,‏ ירושלים וברלין,‏ אולם מצאנו לנכון לציין כי ממשלת גרמניה השקיעה משאבים ניכרים בחיבור מערכותהרכבת והאוטובוסים אשר פותחו בנפרד במשך שנות ההפרדה.‏ זאת ככל הנראה בשל ההכרה בחשיבות תפקידהשל מערכת התחבורה כגורם מאחד של ערים מפוצלות.‏ יחד עם זאת יש להדגיש כי התהליך הינו איטי ומתמשךודורש השקעה ניכרת.‏פקק תנועה ביציאה מירושלים,‏ 2003

214פרק 9 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודילפני,‏ אחרי,‏ ומאז 1967מערכת התחבורה בירושלים משקפת במידה רבה אתהתהליכים שהתרחשו בארץ-ישראל.‏ מאז מלחמתהעולם הראשונה ועד 1948 היתה רשת תשתיותהתחבורה מאוחדת בתחום ארץ-ישראל המנדטורית.‏משנת 1948 ובמשך 19 שנים שררה הפרדה מוחלטתשל רשתות התחבורה באזור ירושלים,‏ 1 וזו נמשכה עד1967. בניתוח מערכת התחבורה של ירושלים לא ניתןלהתעלם מהשינויים המהותיים שחלו במבנה העירובהרכב אוכלוסייתה בעקבות מלחמת ששת הימים.‏אל עיר הבירה של מדינת-ישראל,‏ אשר שכנה בקצה‏"פרוזדור"‏ מאז 1948 ועד לאיחודה,‏ הובילו שני כבישיםנחבאים אל ההרים:‏ כביש ארצי מס'‏ 1, וכביש 395 דרךרמת-רזיאל ומסילת-ברזל עתיקת-יומין.‏ מעט מאוחריותר נוסף אליהם ‏"כביש הביטחון"‏ )386, דרך בר-‏גיורא(‏ אשר נסלל בשנות ה-‏‎50‎‏.‏ את העיר עצמה אפיינהרשת רחובות שרובם היו צרים וחלקם הניכר היה חסוםבגדרות-תיל ובחומות שהפרידו בין מערב העיר למזרחּה‏)ראה איור 1(.אחד השינויים הבולטים בנגישּות לירושלים בעקבותמלחמת ששת הימים,‏ היה פתיחתו של כביש ארצי מס'‏ 1בקטע שבין שער-הגיא לבן-שמן.‏ פתיחת קטע זה בתחילתשנות ה-‏‎70‎‏,‏ הביאה לקיצור זמן הנסיעה מירושליםלתל-אביב מ-‏‎90‎ דקות ל-‏‎50‎ דקות.‏ אם קודם לכן היההאוטובוס עוצר להתרעננות בצומת שמשון,‏ הרי שלאחרפתיחת כביש ארצי מס'‏ 1 כבר לא היה טעם בכך.‏מאז מלחמת ששת הימים,‏ ה"עיר שאוחדה לה יחדיו"‏אכן אוחדה בכמה סממנים רלוונטיים לתחבורה,‏ אולםהמשיכה לקיים פיצול והפרדה בתחומים אחרים.‏איורים 1 עד 3 ממחישים את הגידול הניכר ברשתהכבישים המשרתת את ירושלים,‏ עד 1967 ובשתינקודות זמן נוספות,‏ ב-‏‎1987‎ וב-‏‎2007‎‏.‏ ניתן ללמודמהן על צפיפות רשת הדרכים,‏ על ריבוי סוגי הדרכיםועל המעבר ההדרגתי לחלוקה מפלסית של תשתיתהכבישים.‏‏למעט 1 שער מנדלבאום,‏ אשר שירת את האו”ם ואחת לחודש את שיירת הר הצופים.‏מטרותפרק זה נועד לתאר את השינויים שחלו במערכתהתחבורה בירושלים במהלך 40 השנים האחרונות,‏ מאז1967 ועד 2007. הפרק מבוסס על סקירה היסטוריתשל דו"חות שהופקו בעיקר על-ידי משרד התחבורהוצוות תכנית האב לירושלים.‏ ביניהם יש לציין במיוחדאת דו"ח משרד התחבורה ‏"משק התחבורה בישראל"‏שהופק במארס - 1967 כלומר,‏ שלושה חודשים לפנימלחמת ששת הימים.‏ דו"ח זה משמש בסיס לניתוחהיבטים שונים של המִפנה שחל בירושלים מאזהמלחמה.‏יש לסייג ולומר כאן כי עבודה זו אינה עוסקת בהשפעותהחיצוניות הנוגעות לתחבורה,‏ כגון בטיחות,‏ זיהום,‏ וכו'.‏כמו כן אין היא סוקרת את סוגיית החנייה,‏ למרות שזוהיסוגיה מרכזית וכִבדת-משקל בתחום התחבורה.‏בכתיבת פרק זה נמצא כי קיים מחסור ניכר במצאיהנתונים הנחוץ לניתוחן של סוגיות שונות ומגּוונותבתחומי התחבורה ופיתוח ירושלים.‏ חלק ניכר מןהנתונים מתבסס על השנתון הסטטיסטי של ירושליםהיוצא לאור במכון ירושלים לחקר ישראל מאז 1989.למרות שנתוני השנתון הינם חלקיים בתחום התחבורה,‏הם מהווים מקור עשיר למידע על ירושלים.‏ חלקיםאחרים של הפרק מתבססים על נתונים ממקורות אחריםברמות שונות של דיוק.‏המקורות המצוינים בסוף הפרק כוללים גם פרטים שלאצוטטו בו אך יעמדו לרשות הקורא.‏

איור 1: מפת כבישי ירושלים,‏ 215 1967

איור 2: מפת כבישי ירושלים,‏ 1987216פרק 9 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודי

איור 3: מפת כבישי ירושלים,‏ 217 1997

218פרק 9 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודירקעתכנון,‏ ויותר מכך יישום של תכניות תחבורה בירושלים,‏כרוכים בהתגברות על מספר בעיות,‏ ביניהן:‏ אוכלוסייהייחודית,‏ טופוגרפיה קשה,‏ אתרים היסטוריים,‏ מקומותקדושים,‏ ‏ּפִרבור ועוד.‏ בפרק זה נדּון במקצת הבעיותהמאפיינות את העיר.‏שלושה סממנים מתארים את גודל העיר,‏ ומכאן גם אתהיקפה של מערכת התחבורה:‏ גודל האוכלוסייה,‏ רמתהמינוע והנסועה.‏אוכלוסייהבסוף 1948 מנתה האוכלוסייה היהודית בירושלים82.9 אלף תושבים.‏ עד 1967 גדלה האוכלוסייה ל-‏‎267‎אלף תושבים.‏ בשנת 2005 מנתה אוכלוסיית ירושלים730 אלף תושבים ‏)יהודים וערבים(.‏ בתקופה זו הפכהירושלים מעיר קטנה ומבודדת למטרופולין המשרתתאוכלוסייה יהודית וערבית . 2בירושלים מתגוררות שלוש קבוצות אוכלוסייהעיקריות:‏ חילונים,‏ חרדים וערבים.‏ לכל קבוצה תפרוסתשונה ודרישות ייחודיות שונות לשירותי תחבורה בכלל,‏ולתחבורה ציבורית בפרט.‏ בנוסף לכך יש לראות אתאוכלוסיית התיירים המבקרת בירושלים כחלק חשובבשיקולי תכנון התחבורה.‏החרדים:‏ אוכלוסייה זו מתאפיינת ברמת מינוע נמוכהובגיאוגרפיה מוגדרת מאוד של דפוסי נסיעה בין-‏עירוניים ‏)ירושלים בני-ברק,‏ אלעד,‏ ביתר-עילית ועוד(.‏שיעור האוכלוסייה החרדית מכלל תושבי ירושלים אינוידוע במדויק,‏ אולם בשנת 1993 היה שיעור התלמידיםהחרדים 54% מכלל התלמידים בגני הילדים.‏ מדדאחר מתייחס לשיעור החרדים במועצת העיר,‏ אשרעמד בשנת 1993 על כשליש מחברי המועצה.‏ מפאתרגישותה לנושא המגדר,‏ דורשת אוכלוסייה זו שירותיםנפרדים של תחבורה ציבורית.‏הערבים:‏ שיעור הערבים באוכלוסיית העיר הוא כ-‏‎32%‎אחוז ‏)נכון לשנת 2002(. בשנת 1967 מנתה האוכלוסייההערבית בירושלים כ-‏‎68.6‎ אלף תושבים.‏ בשנים שלאחרהאיחוד גדלה אוכלוסייה זו והגיעה בשנת 1996 ל-‏‎180.9‎אלף תושבים.‏ זהו גידול של 164%. לאורך כל התקופה2 לשאלת תיחומה של המטרופולין,‏ ראה י'‏ קמחי,‏ ש'‏ רייכמן,‏ י'‏ שביד )1984(.מרוכזת האוכלוסייה הערבית הנסקרת בשכונותיההמזרחיות של העיר ולאורך ציר רמאללה בית-לחם.‏רמת המינוע במזרח העיר היתה נמוכה,‏ ועמדה עלכ-‏‎13‎ כלי-רכב פרטיים ל-‏‎1,000‎ נפש בשנת 1968,וזאת לעומת 42 כלי-רכב פרטיים ל-‏ 1,000 נפש בעירהמערבית.‏ בין השנים 1983-1972 חל גידול ניכר ברמתהמינוע בשכונות מערב-ירושלים,‏ בעוד שבאזור הערביחל גידול מתון בלבד ברמת המינוע ‏)גוטמן,‏ 1991(.החילונים:‏ תפרוסת האוכלוסייה היהודית-חילונית שלהעיר בשנים 1967-1948 מצביעה על ריכוזה בעיקרבמערב העיר.‏ בחלקן אלה שכונות אשר נבנו בתכנוןובביצוע ממשלתי או ציבורי,‏ ובחלקן שכונות שעיקרגידולן נבע מפעולת יזמים פרטיים.‏ לאחר איחודה שלהעיר,‏ האוכלוסייה היהודית מרוכזת פחות והיא פונהאל הפרברים החדשים במבשרת-ציון שבמערב,‏ ברמות-‏אלון,‏ רמת-אשכול,‏ פסגת-זאב ונווה-יעקב שבצפוןהעיר,‏ במעלה-אדומים ובתלפיות-מזרח שבמזרח העיר,‏בגילה ובגוש-עציון שבדרום.‏ התרחקות האוכלוסייהממרכז העיר ויישובן של שכונות ופרברים מרוחקים,‏באים לידי ביטוי ברמת המינוע,‏ שעלתה מ-‏‎42‎ כלי-‏רכב פרטיים ל-‏‎1,000‎ נפש ב-‏‎1968‎ ל-‏‎206‎ כלי-רכבב-‏‎2003‎‏.‏הקונפליקט שבין שלוש קבוצות האוכלוסייה הללו הוארב-פנים,‏ והוא בא לידי ביטוי גם בתחום התחבורה:‏החל במהלכים פוליטיים וכלה ביידוי אבנים סלקטיבי.‏מעיר קטנה השוכנת בקצהו של ‏"פרוזדור"‏ ומקושרתלשאר חלקי המדינה בשני כבישים ומסילת-ברזלעתיקת-יומין,‏ הפכה ירושלים לאחר 1967 על שטח שלכ-‏‎126‎ קמ"ר ומונה כ-‏‎730,000‎ נפש ‏)בשנת 2005(.רמת מינוע,‏ גודל צי הרכב והנסועהשלושה פרמטרים חשובים משמשים לזיהוי מצבהתחבורה:‏ רמת מינוע,‏ גודל צי הרכב,‏ והנסועה.‏רמת המינוע היא מדד כלכלי יותר מאשר תחבורתי.‏היא משמשת בעיקר לצורך השוואת קבוצות משתמשיםומצביעה על רמת הניידות של קבוצות.‏ יתרונו העיקרישל מדד זה הוא בהיותו זמין.‏ כאשר האוכלוסייה במדינתמהגרים גדלה באופן תמידי,‏ הגידול בצי הרכב חשוביותר מהשינוי ברמת המינוע.‏ גודל צי הרכב הוא פרמטרהמעיד על ה"מאסה"‏ הכוללת של כלי-רכב המשתמשים

219מהגידול בבינוי השכונות החדשות,‏ שם התשתית התחבורתית נבנתה בסטנדרט גבוה יותר ‏)רחובות5רחבים וכו'(.‏לוח 1, המתבסס על נתונים משנת 1968, מציג את רמתהמינוע באזורי-העל בירושלים,‏ בהשוואת מערב העירלמזרחּה.‏ סביר להניח כי התפלגות רמת המינוע שמרהעל פער ניכר,‏ אם כי נמוך מזה המוצג בלוח 1.מספר משקי הבית בירושלים שלרשותם שני כלי-רכבויותר,‏ היה )1996( 24.3 אלף לעומת 137.8 אלף בתל-‏אביב.‏ עובדה זו מלמדת כי אוכלוסיית ירושלים ענייהביחס לאוכלוסיית תל-אביב . 6בתשתית קיימת במרחב נתון.‏ הפרמטר השלישי והחשובמכולם להערכת בעיות תחבורה ‏)גודש,‏ זיהום-אוויר,‏צריכת אנרגיה וכו'(,‏ הוא נסּועה כוללת ‏)קילומטראז'(.‏מדד זה תלוי בגודל צי הרכב ולא ברמת המינוע.‏איור 4 מציג את התפתחות רמת המינוע בירושליםובישראל בין השנים 1950 ל-‏‎2001‎‏.‏ ניתן להבחין לאורהשינוי בשיפוע הגרף,‏ בקפיצת המדרגה שחלה בתחילתשנות ה-‏‎60‎‏,‏ עם הליברליזציה של שוק הרכב שהוגבלעד אז.‏ כן ניתן להבחין בגידול הפער בין רמת המינועבירושלים לבין הגידול בישראל.‏איור 5 מציג את מספר כלי הרכב בירושלים ואת שטחהכבישים בעיר.‏ ניתן לראות כי שטח הכבישים גדל מהר4יותר ממספר כלי הרכב,‏ דבר הנובע ככל הנראה3איור 4: רמת מינוע בירושלים ובישראל 2001-1950מס'‏ כלי רכב לאלף תושבים3503002502001501005001950 1955 1960 1965 1970 1975 1980 1985 1990 1995 2000שנהישראלירושלים5 מקור:‏ הרגלי נסיעה -1958 1971.‏שנתון 3 סטטיסטי לירושלים.‏4 שנתון סטטיסטי לירושלים.‏6 הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,‏ שנתון סטטיסטי,‏ 1999.

4איור 5: הגידול במספר כלי הרכב ובשטח הכבישים בירושלים 2001-1950220160,000 6,000140,0005,000120,000100,0004,000שנה 1950 1960 1970 1980 1990 2000פרק 9 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיכבישים ‏)אלפי מ"ר(‏בעיות התחבורה של ירושליםבשנת 1967 הגדיר משרד התחבורה מספר בעיותתחבורה בירושלים,‏ אשר חלקן נותר בעינו עד היום‏)שנת 2006(. בעיות אלו מורכבות משלשה נדבכיםמרכזיים שהוגדרו אז כך:‏א.‏ ‏"רשת דרכים בלתי רציונאלית ובלתי מספקת:‏ הפסדיהזמן הנגרמים בשל זרימה בלתי שוטפת של התנועהבירושלים עודם מועטים יחסית במרבית חלקי העיר,‏אולם הינם גבוהים במרכז העירוני ‏)"המשולש"(‏ובכניסה לעיר ברחוב יפו.‏ רשת הדרכים הינה סבוכה,‏אך חסרת חוליות קישור הכרחיות.‏ תיקון המעוות יתקלבקושי ללא פעולות בינוי מחדש בקנה מידה נרחב.‏ב.‏ ‏העדר כניסות מספיקות לעיר:‏ הבינוי הישן שלחלקה המערבי של העיר אינו מאפשר הרחבתהכניסה למרכז העיר ממערב ללא בינוי מחדש.‏קיימים כיום שני צירי כניסה לעיר ממערב:‏ רחוביפו ורחוב אגריפס.‏ שני רחובות אלה הינם צריםביותר ובנויים משני צדדיהם.‏ נוסף על כך מקטינההפעילות המסחרית הנערכת בשוק מחנה יהודה,‏ עלכל המתלווה לה,‏ את הקיבולת של רחובות אלו.‏ג.‏ ‏רשת הדרכים והבינוי במרכז העירוני:‏ מרכז העסקיםהעירוני בירושלים נמצא בשטח מצומצם יחסית והואמתוחם במספר רחובות שהינם צירי תנועה עיקריים.‏רחובות אלה אינם רחבים די צרכם,‏ והם שוקקיםתנועת הולכי רגל ותנועת רכב המפריעות זו לזו".‏מתמיהה העובדה ששלוש הבעיות שהוגדרו לעילמתייחסות אך ורק לנושא הכבישים והרחובותהעירוניים.‏ ניתן להוסיף לרשימה זו עוד כהנה וכהנהבעיות שנוספו או הוּכרו מאז - 1967 פגיעה באיכותהסביבה,‏ מפגעי בטיחות,‏ הפסדי זמן ניכרים בשל גודשתנועה,‏ ובעיות-חנייה מחמירות.‏לכך יש להוסיף כי תהליך הפרבור וההשתרכות‏)למבשרת-ציון,‏ רמות,‏ פסגת-זאב,‏ נווה-יעקב,‏ רמות-‏שלמה,‏ גבעת-זאב,‏ מעלה-אדומים,‏ הר-חומה,‏ ביתר-‏עילית אפרת ומודיעין(‏ משפיע על ריבוי הנסיעותמפרברי-שינה אלה ואליהם,‏ בהתחשב בכך שחלק ניכרמהן נעשה ברכב פרטי לכיוון ירושלים וממנה.‏ חרףהשקעות ניכרות ברשת הדרכים,‏ רחובות העיר חשופיםעדיין לגודש ניכר,‏ אולם גודש תנועה מאפיין כל עירבעולם,‏ והוא אינו מייחד את ירושלים.‏כלי רכב80,00060,00040,00020,00003,0002,0001,0000מס'‏ כלי רכבשטח הכביש

2215לוח - 1 רמת מינוע לפי אזורי-על בירושלים 1968העיר המערביתהעיר המזרחיתסה"כ העיר המערבית והמזרחיתסה"כ המטרופוליןמכוניות פרטיותכל כלי הרכב76.617.762.348.942.113.035.027.7התפתחות נוספת,‏ לא מתוכננת,‏ אשר פגעה במרכז העירובפעילות המסחרית המתנהלת בו,‏ היא גלישת המסחרלתלפיות ולקניון מלחה.‏ יש לציין כי חיזוק מרכז העירבאמצעות הרכבת הקלה אמור להתגבר על דלדולהמסחר בו ‏)ראה פרק 5(.לבעיות שהוצגו לעיל נוסיף עוד שלוש בעיות‏"ייחודיות"‏ הנובעות ממאפייניה החברתיים-עדתיים-‏פוליטיים של העיר:‏‏•כבישים סגורים בשבת:‏ בעבר נסגרו בשבת רקהצירים שעברו בשכונות החרדיות.‏ כיום נסגריםבשבת גם רחובות החוצים שכונות חילוניות.‏ אתהתפשטות התופעה ניתן לתלות הן ב"התחרדותן"‏של שכונות שהיו שכונות חילוניות מובהקות,‏ והןבכוחה הפוליטי הרב של האוכלוסייה החרדית.‏‏•ריכוז המקומות הקדושים לשלוש הדתותהמונותיאיסטיות דורש גישה לאותם מקומותבמועדים מסוימים;‏ לדוגמא:‏ להר הבית ולכותלהמערבי.‏‏•ביקוריהם התכופים של אח"מים בעיר מדיר שינהמעיני השוטרים ומעיני תושבי הבירה.‏ הרצוןוהצורך לאפשר תנועה מהירה ובטוחה לאח"מיםברשת העירונית מתנגש בפעילות היומיומית ויוצרפקקים והגבלות-תנועה קשות.‏תמורות בשימושי הקרקע לתעשייה7ולמסחרירושלים אינה עיר תעשייה.‏ בתקופת המנדט נפרסושטחים מעטים שנועדו לתעשייה באזור תחנת הרכבתהישנה ולאורך רחוב בר-אילן ‏)אשר שימש בעבר כבישעוקף צפוני(.‏ בשנים שלאחר קום המדינה נוספו מרכזי-‏תעשייה קטנים במקור-ברוך,‏ ברוממה,‏ בתל-ארזהועוד.‏ עם השנים הוקפו אזורים אלה בשכונות-מגורים,‏והתעשייה פונתה מהם בהדרגה.‏ בסוף שנות ה-‏‎50‎יועדו בתכנית המִתאר ‏)תכנית מס'‏ 62( אזורים נוספיםלתעשייה,‏ אך פיתוחם התעכב ‏)בתלפיות ובגבעת-‏שאול(.‏ לאחר 1967 החלה תנופת-פיתוח ונוספו אזורי-‏תעשייה חדשים ‏)עטרות,‏ תלפיות ופסגת-זאב(.‏ אזוריםלתעשייה עתירת-ידע התפתחו מאוחר יותר ‏)בסוף שנותה-‏‎80‎‏(‏ באזור הר-חוצבים ובמלחה.‏במהלך השנים שינו אזורי התעשייה המסורתייםאת ייעודם והפכו לאזורי תעסוקה המשלבים מספרשימושי-קרקע - בהם מסחר,‏ משרדים ושירותיםלמיניהם.‏ תופעה זו בולטת בעיקר באזורי התעשייהבתלפיות ובגבעת-שאול.‏תהליך חדירת המסחר והמשרדים לאזורי התעשייה7 מתבסס על י'‏ קמחי )2004(.

•••222פרק 9 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיהמסורתיים נובע ממספר גורמים,‏ ביניהם תנאי נגישותקשים למרכז העיר,‏ מחירי שכירות גבוהים במרכז,‏ היעדרמקומות חנייה מספיקים וזמינים,‏ ועוד.‏ באזור גבעת-‏שאול התפתח מרכז תעסוקה גדול,‏ ובולטים בו משרדיהממשלה ושלוחותיהם.‏ הסמיכות לכביש ירושלים תל-‏אביב,‏ והנגישות הנוחה לאזור השפלה,‏ יצרו בגבעת-‏שאול תנאים אטרקטיביים למִגוון שימושי-קרקע.‏תכניות תחבורתיותמדי כמה שנים הוכנה תכנית חדשה לתחבורה,‏ אשרבחלק מהמקרים שובצה כמרכיב בתוך תכנית כללית‏)תכנית-אב או תכנית-מתאר(.‏ מרבית התכניות הוכנוע"י צוות ‏"תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רּבה"‏שהוקם בשנת 1968 ‏)תאי"ר(.‏בחודש מארס 1967 ‏)עוד בטרם פרצה מלחמת ששתהימים(‏ פורסמה תכנית פיתוח למשק התחבורהבישראל.‏ התכנית הוכנה ע"י משרד התחבורה,‏וירושלים מופיעה בה כחלק מהתכנית הארצית.‏בתכנית שהוכנה לשנים 1972-1968 הצביע צוותתאי"ר על הבעייתיּות ברשת הכבישים הירושלמיתוהציע לפתח מערכת שתתבסס על העקרונות הבאים:‏- הירארכיה בין הכבישים;‏- ‏מערכת המסוגלת להעביר נפחי-תנועה בהתאםלתחזיות;‏‏-מערכת המשקפת את רצונות הנסיעה שלהתושבים,‏ ומבוססת על מענה לרכב הפרטי.‏‏•בכל מקרה צריכה המערכת להיּבנות מתוך התחשבותבמגבלות הטופוגרפיה,‏ בינוי קיים ומוצע,‏ ערכי-נוף,‏ערכים היסטוריים ומקומות קדושים.‏שנת היעד של התכנית היתה . 1985 עקרונות התכנוןכללו בין היתר ‏"הצמחת"‏ מערכות מתוך רשתהכבישים הקיימת,‏ וניצול מרבי של מערכת זו.‏ עיקרוןנוסף שהִנחה את התכנית היה שבכל שלב משלביההקמה תהיה המערכת מאוזנת.‏ התכנית כללה הכנתשתי חלופות:‏ מצומצמת ומורחבת.‏ בסופו של דברהוחלט להמליץ על מערכת הדרכים המצומצמת,‏אשר נתנה עדיפות לתחבורה הציבורית.‏פורסם דו"ח מסכם של תאי"ר לשנים1977-1972. הדו"ח הגדיר מערכת תחבורה לטווחשל 30 שנה,‏ שכללה רשת-דרכים ותחבורה ציבוריתמשוכללת לשנת היעד 2010 ומערכת דרכיםוחניונים לשנת 1985. לעומת התכניות שהוכנו ביןהשנים 1972-1968 וכללו מערכת ‏"כבישית כבדה"‏עם מספר כבישים שישמשו טבעת פנימית סביבמרכז העיר,‏ מבוססת תכנית זו על עדיפות לתחבורההציבורית ועל שמירת הפיצול הקיים בין נסיעות שלרכב פרטי לתחבורה ציבורית ‏)כ-‏‎60%‎ מהנסיעותבירושלים מבוצעות בתחבורה הציבורית(.‏ בין היתרהמליצה התכנית על סלילת שני כבישים מהירים- האחד בכניסה הצפונית לירושלים ‏)בית-חורון‏-עטרות(‏ והשני כביש מס'‏ 4 מעטרות עד בריכות-‏שלמה ‏)מדרום לבית-לחם(;‏ מערכת תחבורהציבורית משוכללת במסלולים מיוחדים;‏ הקמת אזורסביבתי להולכי-רגל במרכז העיר ע"י סגירת רחובותב"משולש"‏ והפיכתם למדרחוב ועוד.‏פרסם צוות תאי"ר דו"ח מסכם על התחבורההציבורית בירושלים )1979(. הדו"ח המליץ בין היתרלבחון מתן שירות נוסף לשכונות,‏ להתייחס לדרישותהציבור,‏ להגביר תדירויות בקווים אחדים,‏ לווסת זמני-‏נסיעה ולהפעיל פתרונות תנועתיים כגון הקצאת נתיביםבלעדיים,‏ שינוי בצמתים וברמזורים ועוד.‏ב-‏‎1983‎ הוגשה למשרד התחבורה תכנית העשֹורלפיתוח התחבורה בירושלים רּבה.‏ ייחודה של תכניתזו היה בשיתוף הפעולה בין משרד התחבורה,‏ משרדהבינוי והשיכון,‏ משרד האוצר,‏ ועדת השרים לענייניירושלים ועיריית ירושלים.‏ זוהי תכנית-פיתוחלמערכות התחבורה בירושלים,‏ והיא נועדה לשמשמסגרת להשקעות בפיתוח מערכת התחבורה.‏ היאכוללת דירוג פרויקטים על-פי לוחות-זמנים,‏ והצעהלפיתוח שיטה לבדיקת מערכות-תחבורה עירוניות,‏אשר תאפשר השוואה בין חלופות.‏ בתכנית-עשור זולא מוזכרת עדיין הרכבת הקלה או הפרדה מִפלסיתשל צמתים.‏‏•תכנית-אב לתחבורה הציבורית הוצעה ע"י צוותתאי"ר בשנת 1989. תכנית זו כללה מרכיבים שונים,‏כגון יצירת שלושה מסלולים עיקריים,‏ בלעדייםלתחבורה הציבורית המתחברים באזור המרכז לרחוביפו ‏)מסלול לאורך כביש מס'‏ 1; מסלול לאורך שד'‏הרצל לרח'‏ יפו,‏ ועוד מסלול לאורך מסילת הברזלהישנה(.‏ בנוסף הוצעו מסלולי תחבורה ציבורית‏•בשנת 1980•‏•בשנת 1979

223‏)מתצ"ים(‏ נוספים בתחומי מרכז העיר.‏ התכניתהציעה תחנה מרכזית לקווים בין-עירוניים במיקומההקיים וכן תחנה משנית נוספת באזור דרום-מערבהעיר,‏ ובה מעברים מהרכבת,‏ מִקווים ארצייםומִקווים מטרופוליטניים אל המערכת העירונית.‏הוזמנה לירושלים חברת הייעוץCambridge Systematics כדי להמליץ על מערךכבישים עורקיים רצוי לעיר.‏ החברה בחנה אתהיתכנות סלילתם של הכבישים העירוניים 9, ,4, 116. המלצת החברה היתה להעביר את כביש מס'‏4 במנהרה מתחת לכניסה לעיר וליצור הפרדותמפלסיות בצמתים מרכזיים לאורכו.‏ בנוסף המליצההחברה שלא לסלול את כביש 16 ‏)מאזור מוצא לכיווןשערי-צדק(‏ במנהרה,‏ לסלול את כביש 9 ממחלףמוצא לכיוון רמות בתוך עמק הארזים,‏ ולסלול אתכביש הטבעת המזרחי.‏החל תכנון הרכבת הקלה בירושלים.‏התכנית משנה באופן מהותי את מערכת התחבורההעירונית.‏תכנית המִתאר לירושלים , 2000 מציינת בפרק הדןבתחבורה כי היעד המרכזי של תכנית המתאר בתחוםהתחבורה הוא קידום מערך התחבורה באופן שיתמוךבפיתוח האורבני המוצע,‏ תוך העדפה משמעותיתלתחבורה הציבורית.‏ תנאי הכרחי למיתון התנועהולמתן עדיפות ברורה לתחבורה הציבורית בעירהפנימית,‏ הוא פינוי זכויות-דרך לטובת התחבורההציבורית.‏ לשם כך יש ליצור מערכת דרכים‏ּפריפריאלית ‏)טבעת מזרחית וטבעת מערבית(‏ שתוכללקלוט את התנועה הפרטית המתפנה מן העירהפנימית.‏ כדי ליישם את מדיניות ההעדפה לתחבורההציבורית הלכה למעשה,‏ מציעה התכנית להשתמשבשיטת ‏"המקל והגזר".‏ ‏"הגזר"‏ הוא מערכת תחבורהציבורית יעילה,‏ נוחה ואמינה,‏ ואילו ‏"המקל"‏ הואהגבלות על חניית רכב פרטי באזורים הצפופיםבמרכז העיר ובאזורי התעסוקה.‏ כדי למנוע נדידתפעילות אל שולי העיר ומחוצה לה,‏ מציעה התכניתלשלב את שני הגורמים ע"י יצירת חניוני ‏"חנה וסע"‏באזורים בעלי נגישות טובה מאזורי המגורים,‏ וע"יפיתוח תחבורה ציבורית מהירה מחניונים אלה אלמרכז העיר ואל אזורי התעסוקה.‏ ‏"מקל"‏ נוסף שלאצוין בתכנית זו,‏ הוא ‏"אגרות-גֹודש".‏ אגרה זו נועדהלהפחית את הגודש בכבישים באמצעות תשלוםעבור המעבר בכביש גדוש.‏מנהרה בכביש מס'‏ 9 בכניסהלירושלים,‏ 2007‏•בשנת 1989‏•בשנת 1997•

224פרק 9 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיבאופן כללי ניתן להבחין בשלוש תקופות עיקריותבתכנון מערכת התחבורה לירושלים מאז 1967:‏.‏‎1‎התקופה 1 הראשונה - 1983-1967 - מתייחסת לפתיחהמיידית של הכבישים החסומים ‏)רח'‏ המלך דוד,‏ רח'‏ממילא ועוד(‏ כביטוי לסוף עידן העיר החצויה.‏ בתקופהזו בוצע התכנון בעיקר על-ידי משרד התחבורהומחלקת מהנדס העיר ירושלים.‏ בתכנית האב משנת1968 נעשה ניסיון להתייחס בצורה כוללנית לתכנונהשל העיר מחדש.‏ בתכנית הוצעה מערכת כבישיםמהפכנית שכללה ארבעה כבישים מהירים.‏‏.‏‎2‎בתקופה 2 השנייה - 1997-1983 - הוקם צוות-אבלתחבורה בירושלים רּבה.‏ בתקופה זו התמקדובמערכת הכבישים הבין-עירונית,‏ ובעיקר ביצירתכניסות נוספות לעיר מכיוּון צפון ‏)פיתוחו של כביש443 ותכנונו של כביש 45(.‏.‏‎3‎התקופה 3 השלישית - 1997 ואילך - מתאפיינתכתקופת המִנהרות והרכבות.‏ בתקופה זו רוכזומאמצים בתכנונה של מערכת הסעת-המונים יחד עםשיפור תשתית הכבישים ‏)העירוניים והבין-עירוניים(‏ע"י בניית גשרים ומנהרותמדיניות התחבורה והסביבהבתקופה השלישית בולט מאפיין נוסף של התכנוןהתחבורתי - קרי,‏ ההתייחסות להשלכות הסביבתיותשל התחבורה.‏ יצוין כי בפרסום ‏"משק התחבורהבישראל"‏ ‏)מארס 1967( לא מוזכר הנושא הסביבתיכלל,‏ אולם במסמך ‏"מדיניות פיתוח התחבורה בישראל1985-1975", שהופק על-ידי משרד התחבורה,‏ מוקדשתחוברת 7 כולה לשמירת איכות הסביבה.‏ שינוי זה הואתחילתו של תהליך תקופתי בו הנושא הסביבתי עולהויורד בחשיבותו בסדר היום המקצועי והציבורי.‏ בשניםהאחרונות מתמקד השיח התחבורתי-סביבתי בשאלותהנוגעות לפיתוח בר-ְקיימא.‏מערכות תחבורה עירוניות מאופיינות בהשפעותחיצוניות סביבתיות שונות:‏‏•זיהום-אוויר ‏)מאופיין בשישה מזהמים השוניםבתכונותיהם הפיזיקאליות והכימיות(;‏‏•רעש;‏‏•פגיעה בנוף;‏‏•פגיעה במקורות מים.‏גשר המיתרים,‏ 2008

225מזרחּה.‏ לאחרונה נוספה תת-מערכת נוספת והיא שירות התחבורה הציבורית ל"מהדרין"‏ ‏)לחרדים(.‏ בנוסף לכךקיים שירות מוניות בין-עירוני ועירוני.‏התחבורה הציבורית במערב העירהשפעות אלו פוגעות ביכולתם של תושבי ערים ליהנותמהסביבה העירונית בה הם חיים.‏התנעת מנועיהם של מאות אוטובוסים בו-בזמן במוסך‏"המקשר"/"אגד",‏ גרמה מדי בוקר לענן סמיך שלזיהום-אוויר מעל אזור המגורים בקריית-משה.‏גארּב )2004( מסביר שתחבורה בת-קיימא היא מערכתהנמנעת מהרעת הסביבה מתוך תחושת מחויבות לעתיד,‏ביחד עם שמירה על האיזון בין הכלכלה,‏ החברהוהטבע.‏ מבחינה מוחשית,‏ כוללת תחבורה בת-קיימאכמה מרכיבים עיקריים בהקשר של ירושלים:‏‏•מתן קדימות להולכי-רגל באזורים שיוגדרו‏"מדרחוב";‏‏•שיפור התחבורה הציבורית באמצעות רכבת קלהומערכת Transit( BRT (Bus Rapid תוך סלילתנת"צים ‏)נתיבי תחבורה ציבורית(‏ בשימת דגש עלתחבורה שאינה מזהמת;‏‏•הגבלת כמות המכוניות הנכנסת למרכז העיר,‏באמצעות הגבלת החנייה ושילוב שימושי-קרקע.‏השימוש באגרות-גודש הוא אמצעי נוסף העשוי להשפיעעל נפחי התחבורה ולהביא גם להפחתה בזיהום.‏ כמוכן,‏ פיתוח של רשת כבישים עורקית עשוי לחלק באופןמיטבי את תנועת המכוניות בעיר ובסביבותיה.‏שתי נקודות מייחדות את ירושלים בהקשר הנוכחי.‏האחת היא המבנה האקלימי והטוּפוגרפי של העיר,‏היוצר תנאי-פיזור טובים-יחסית,‏ אם כי ירושלים סופגת‏"תרומה"‏ של מזהמים משפלת החוף.‏ נקודה זו מחייבתהסתייגות בהתחשב ברמות הפיזור ברחובותיה הצריםשל ירושלים.‏ שנית,‏ בניית הרכבת הקלה בירושלים היאניסיון ראשון בישראל להתקין מערכת מסילתית בתחוםהעירוני.‏ ניסיון זה עשוי להביא לשינוי פני העיר ולשפראת איכות הסביבה בתוכה.‏השינויים המתוכננים יביאו בשֹורה תחבורתית לירושלים,‏אולם קיימות דעות שונות באשר למידת הצלחתםבפתרון בעיות הסביבה הנגרמות ממערכת התחבורה.‏התחבורה הציבורית בירושליםהתחבורה הציבורית בשני חלקי ירושלים לא אוחדהלמעשה מאז 1967 והיא מתנהלת בשתי מערכותנפרדות:‏ זו המשרתת את מערב העיר וזו המשרתת אתעד 1967 היה קואופרטיב ‏"המקשר"‏ מפעיל התחבורההציבורית בירושלים.‏ הוא נוסד ב-‏‎1931‎ והתמזג עםקואופרטיב ‏"אגד"‏ בינואר 1967 ‏)ללא קשר לאירועיהמלחמה(.‏ המקשר היה הקטן בשלושת הקואופרטיביםשפעלו אז:‏ אגד,‏ דן והמקשר.‏ ב-‏‎1965/6‎ ביצע קואופרטיבהמקשר 13.9 מיליון ק"מ באמצעות 263 אוטובוסים,‏לעומת 173.1 מיליון ק"מ שבוצעו ע"י אגד ב-‏‎1785‎אוטובוסים.‏ לתחבורה הציבורית יש יתרונות לגודל -והדבר זירז את מיזוג אגד עם המקשר.‏ אולם,‏ פעולתםהמשותפת של הקואופרטיבים כמונופול,‏ קוראת להנהיגתחרות.‏ ואכן,‏ בחמש השנים האחרונות נכנסות חברותאוטובוסים מִתחרות לקווי-שירות ספציפיים.‏המוסך והחניון המרכזי של המקשר שכן בפינת שד'‏הרצל ודרך רופין,‏ וחלק ניכר מחבריו גרו ב"שכונתהמקשר"‏ הסמוכה ‏)ראה קרויאנקר,‏ 1998(.לאחר מלחמת השחרור,‏ משחודשה התנועה בירושלים,‏לא חודשה פעילותו של קו 9 כמזכרת לקו המסורתישהוביל להר הצופים.‏ עם איחודה של ירושלים ב-‏‎1967‎‏,‏חזר קו 9 לפעול.‏המערך הקיים של קווי האוטובוס בירושלים הואבעיקרו רדיאלי.‏ מרבית הקווים משרתים את השכונותהמרוחקות ומקשרים אותן עם מרכז העיר ‏)לרחוב יפוו/או לתחנה המרכזית(.‏ בשנת 1999 הציעה אגד מערךחדש לשירותי האוטובוסים בירושלים,‏ שיתבסס עלמבנה היררכי של קווים עורקיים המוליכים למרכזהעיר ולתחנה המרכזית,‏ בעוד שיתר הקווים מזינים אתהקווים העורקיים.‏ שבע תחנות-מעבר עיקריות תוכננולשמש ‏"טרנספר"‏ בין הקווים העורקיים למקומיים.‏תכנית זו הוכנה ‏"ללא קשר"‏ לתכנית הרכבת הקלה,‏שהחלה לקרום עור וגידים באותה השנה.‏ יש להזכירכי בדומה לתכניות רבות אחרות,‏ לא יצאה תכנית זואל הפועל.‏מאז 2003 התפתח שירות תחבורה ציבורי ייעודילאוכלוסייה החרדית - ‏"שירות אוטובוסים למהדרין",‏בו מקפידים על הפרדה בין גברים לנשים.‏ האוטובוסים

226פרק 9 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודימשרתים את היישובים החרדיים באזור ירושלים ואףבשפלת החוף ברשת ‏"דלת מוקדים".‏ הנסיעות בקוויםאלה הן בדרך-כלל זולות יותר מאשר בקווים הרגילים,‏והן מופעלות הן ע"י אגד והן ע"י חברות מִתחרות.‏התפתחות זו קשורה ללחצים פוליטיים של המגזרהחרדי.‏ נראה כי הגורם המניע את האוכלוסייה החרדית‏)או ליתר דיוק את מנהיגותּה(,‏ הוא ההפרדה הרצויהבין החרדים לחילונים.‏ הם חפצים בקווים בלעדייםלשכונות החרדיות,‏ ואינם מעוניינים ברכבת הקלהאשר שירותיה ירכזו אוכלוסייה ולא יאפשרו הפרדהבין נשים לגברים.‏בשנת 1996 הפעילה אגד 131 קווים באזור ירושליםו-‏‎4,111‎ נסיעות,‏ מהן 3,092 נסיעות )75%( עירוניות,‏103 נסיעות לתלמודי-תורה 429 נסיעות פרבריותו-‏‎487‎ נסיעות בין-עירוניות ‏)שנתון סטטיסטילירושלים,‏ 1997(.חלק ניכר מהסעת התלמידים לבתי הספר של החינוךהעצמאי ‏)חרדים(‏ אינו מבוצע על-ידי אגד אלא על-ידימסיעים פרטיים ‏)אוטובוסים צהובים(.‏הסעת תלמידים חילונים לבתי הספר אינה מבוצעתעל-ידי הרשויות,‏ ובשנים האחרונות ניכרת עלייהמשמעותית של הסעת תלמידים ברכב פרטי,‏ בעיקרבשל סיבות של ביטחון ובטיחות.‏היתרון העיקרי של שירות אוטובוסים עירוני הואבגמישות הניתנת למפעיל בתכנון תוואי הקווים.‏למרות שכמחצית המימון לתחבורה הציבורית מקורובסבסוד ממשלתי,‏ הקווים נקבעים בדרך-כלל,‏ אך לאבאופן בלעדי,‏ על פי דרישות הצרכנים.‏בעיתות של מתח ביטחוני בשנות ה-‏‎50‎ היו אנשיהמקשר מפזרים את האוטובוסים ברחבי שכונת קריית-‏משה כדי למנוע פגיעה בצי הרכב.‏מוניות:‏ בהיעדר תחבורה ציבורית בשבת ובחג,‏התבססה התנועה במועדים אלה על כלי-רכב פרטייםלאלה שהיה ברשותם רכב כזה,‏ ועל מוניות שפעלוכשירות ‏)נוסעים אחדים חלקו את אותה מונית(.‏ מאוחריותר,‏ בשנות השמונים,‏ הופעלו המוניות בסוף השבוערק כמוניות ‏"ספיישל".‏ בין השנים 1995-1987 נרשםגידול ניכר במספר המוניות הרשומות בירושלים.‏ בשנת1980 היו רשומות בעיר 557 מוניות;‏ בשנת 1987 עלהמספרן ל-‏ 1028 ונשאר יציב עד 1995, בה עלה מספרןל-‏‎1,143‎ ‏)חושן ושחר 1996(.פיצול נסיעות:‏ פיצול הנסיעות ‏)החלוקה בין אמצעיהנסיעה השונים(‏ מִשתנה לאורך זמן,‏ והמגמה הרווחתבעולם המערבי היא עלייה בשימוש ברכב פרטי וירידהבשימוש ברכב ציבורי.‏ עצמת המגמה שונה בארצותשונות,‏ ‏ּכִתְלּות ברמה הכלכלית,‏ ברמת המינוע,‏ באיכותהשירות,‏ במבנה העירוני ועוד.‏ מלוח 2 ניתן להיווכחבשינויים אלה בירושלים ‏)חלק מההבדלים נובע מהגדרהשונה של הנסיעות(‏ . 8נשים עושות שימוש רב יותר בתחבורה הציבורית.‏בין השנים 1996-1984 גדל שיעור הנסיעות של נשיםבתחבורה הפרטית בירושלים מ‎36%‎ ל-‏‎53%‎ מכללנסיעות הנשים.‏ וברמה הארצית מ-‏‎49%‎ ל-‏‎61%‎‏.‏במונחי נסועה,‏ גדלה הנסועה של גברים באותם שניםמ-‏‎39.7‎ ק"מ/ליום ברכב פרטי ל-‏‎40.4‎ ק"מ/ליום.‏ בעודהנסועה של נשים גדלה מ-‏‎17.1‎ ק"מ/ליום לכדי 23.1ק"מ/ליום.‏ נתונים אלה מלמדים על גידול מהיר יותרבשימוש ברכב בקרב נשים,‏ אך עדיין נמוך מהשיעוריםהארציים )35 ל-‏‎45‎ לגברים בתקופה 1984-1996, ו-‏‎19‎ל-‏‎29‎ לנשים בהתאמה(.‏ פערים אלה נובעים ככל הנראהמרמת ההכנסה הנמוכה יותר בירושלים ומשיעור הנשיםהחרדיות והערביות הגבוה בירושלים.‏עם קידומה של תכנית הרכבת הקלה בעיר,‏ עלה הצורךלהצדיק מחד גיסא את ההשקעות הכספיות הגדולותבפרויקט ומאידך גיסא את סבלו של הציבור בתקופתהבינוי.‏ בפרסום ‏)פופולרי(‏ של צוות תכנית האב,‏ מופיעהרשימת הבעיות שאותן נועד פרויקט הסעת ההמוניםלפתור,‏ תחת הכותרת ‏"עומס בלתי-אפשרי":‏•433,000 נסיעות באוטובוסי אגד ביממה ‏)כ-‏‎45%‎מנוסעי אגד(;‏נוסעים בשעת השיא;‏‏•זמן הנסיעה הממוצע מהשכונות למרכז העיר הוא50 דקות;‏‏•מהירות הנסיעה הממוצעת מהשכונות למרכז היא46,000•14-11 קמ"ש;‏••מהירות הנסיעה הממוצעת ברח'‏ יפו היא 5-2 קמ"ש;‏בשעת השיא נעים ברחוב יפו 250 אוטובוסים.‏8 שני המקורות מבוססים על הגדרה שונה של נסיעות תחבורה ציבורית.‏אוטובוס של חברת ‏"המקשר"‏ מוריד נוסעים באוניברסיטה העברית בהר הצופים,‏ 1935. צילום:‏ זולטן קלוגר

227

לוח - 2 פיצול הנסיעות בירושלים 1996-1968 ‏)באחוזים(‏228פרק 9 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודישנהתחבורה ציבוריתתחבורה פרטיתמקוררייכמן 1973למ"ס 2001"404355605439196819841996

229 10‏מערך התח”צ של מזרח-ירושליםבניגוד לקיומו של מפעיל דומיננטי במערכת התחבורההציבורית במערב העיר,‏ התחבורה הציבורית במזרחהעיר היא מבוזרת ומורכבת ממספר רב של נותני שירות‏)ראה לוח 3(.‏"בעיות"‏ אלו נראות מוגזמות הן באשר למהירויותהנסיעה והן באשר למספר האוטובוסים העוברים ברח'‏יפו בשעת השיא . 9 התקדמות של 5-2 קמ"ש היא מהירותהליכה,‏ ואין ספק שתנועת האוטובוסים עולה על מהירותההליכה ‏)אלא אם הם תקועים בפקק אינסופי(.‏‏בספירה 9 שבוצעה ב-‏‎18.1.07‎ נמצא שבין השעות 07:40 לבין 08:40 עברו ברח’‏ יפו בסמוךלבניין ג’נרלי רק 100 אוטובוסים.‏ ההבדל ניתן להסבר בהקטנה כללית במספר הנוסעיםבאוטובוסים ובהסטת קווים מסוימים מרחוב יפו לרחובות אחרים.‏‏לדיון 10 על תח”צ במגזר הערבי בהקשר של תחום המטרופולין ראה י'‏ קמחי , ש'‏ רייכמן,‏י'‏ שבייד )1984(.נשים באוטובוס במעבר קלנדיה,‏2006

לוח - 3 התפלגות חברות האוטובוסים המשרתות את ירושלים 1983230פרק 9 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיאגדדןחברות ערביות במזרח-ירושליםחברות ערביות מיו"שמספרקוויםקווים עירונייםמספרנסיעותביוםמשנות ה-‏‎70‎ נבנה מערך הדרכים במזרח העיר ועל-‏פיו נמתחו גם קווי השירות הערביים באופן היררכי.‏השירות ניתן לבירות הנפות והמחוזות המנדטוריים,‏והקווים האזוריים יוצאים מירושלים ומגיעים עד גבולוהצפוני של מחוז ירושלים הירדני ‏)בית-אענן-בידו-‏ג'יב-קלנדיה-א'רם(.‏ בדרום מגיעים הקווים עד הגבולהדרומי של נפת בית-לחם.‏בשנת 1998 פעלה בעיר מערכת תחבורה ‏"פיראטית"‏ובה כ-‏‎1,000‎ מיניבוסים ‏)"טרנזיט"(‏ אשר עשו כ-‏15,000 נסיעות ביום והסיעו כ-‏‎78,000‎ נוסעים.‏ לצידהפעלה מערכת ‏"מורשית"‏ אשר הפעילה 12 אוטובוסים‏)ב-‏‎12‎ חברות(.‏ אלה הפעילו 725 נסיעות והסיעוכ-‏‎18,000‎ נוסעים מדי יום - פחות מרבע ההספק שלשירות הטרנזיט.‏בשנות האלפיים גבר שיתוף-הפעולה עם משרדהתחבורה,‏ וכתוצאה מכך נקנו 125 אוטובוסים חדשים,‏ובסך הכול פעלו במזרח העיר 240 אוטובוסים,‏ מתוכם218 קטנים.‏ המערכת מעוצבת בדגם קווים רדיאליומשרתת 85,000 נוסעים ביממה,‏ המגיעים אל התחנההמרכזית בשער שכם המשמשת גם כתחנת טרנספר.‏כיום נמצאת בפיתוח תחנה נוספת בפינת רח'‏ הנביאיםוכביש עירוני מס'‏ 1. בחמש השנים האחרונות ניתןלראות שדרוג ממשי של המערך המוסדר,‏ ולצידו פועלתעדיין מערכת פיראטית המסיעה כ-‏‎16,000‎ נוסעים.‏מספרקוויםקווים אזורייםמספרנסיעותביום518195,33539המבקשים להגיע לחלקה המערבי של ירושלים - בעיקרלאתרי הבנייה ולמפעלי התעשייה - משתמשים לרובבהסעות מיוחדות ובקווי-הסעה פיראטיים.‏כאשר מלאו 25 שנים לאיחוד העיר,‏ נראה שטרם נסגרוהפערים בתחום התחבורה.‏ 11 עתה,‏ במלאת 40 שניםלאיחוד העיר,‏ נראה כי חל שיפור משמעותי ברמתשרותי התח"צ במזרח-ירושלים.‏תחנות מרכזיות בירושליםמאז שנות ה-‏‎50‎ בנתה אגד ‏)וחברות בת שלה(‏ תחנותמרכזיות ברחבי הארץ.‏ אחד השיקולים היה ליצורמקומות תעסוקה נוספים בתחנות עצמן.‏ בירושליםשכנה התחנה המרכזית מאז תקופת המנדט בטבורה שלהעיר,‏ בחצר האחורית של בניין העמודים ‏)ברחוב יפו52-46(. משם הועברה התחנה למִתקן זמני בשד'‏ הרצל,‏סמוך ליציאה מן העיר,‏ ומשם למקומה הנוכחי.‏ בשנותה-‏‎90‎‏,‏ בעת בנייתה של התחנה המרכזית החדשה,‏ פעלההתחנה שוב במתקן זמני,‏ בין רחוב יפו לרח'‏ זלמן שזר.‏מיקומן של תחנות מרכזיות מעלה את הדילמה שלשוליים מול מרכז.‏ מאז היציאה מבניין העמודים,‏ מוקמוכל התחנות המרכזיות של ירושלים בשוליה המערביים 11 לדיון על השירותים שניתנו,‏ ראה י'‏ קמחי,‏ א'‏ רמון )1994(.קווים בין-עירונייםמספרקווים39מספרנסיעותביום63510-1201-2-175546-316-1,040--10-מקור:‏ שנתון סטטיסטי לירושלים,‏ 1983

231בכיוון תל-אביב.‏ למיקום זה היה יתרון הן בשל מספרהקווים העירוניים העוברים סמוך לתחנה והן בזכותהקלּות היחסית של כניסת אוטובוסים ממערב אל תוךירושלים.‏ התחנה הנוכחית בנויה בסטנדרטים גבוהיםכמרכז מסחרי,‏ ולא רק כמִתקן תחבורתי.‏תחנה מרכזית נוספת המשרתת את התחבורה הציבוריתבמזרח העיר,‏ מצויה בקרבת שער שכם,‏ אך אין כל קשר בינהלבין התחנות המשרתות את מערב-ירושלים - דבר המדגישאת ההפרדה בין האוכלוסייה הערבית והיהודית בירושלים.‏סוגיית הביטחון בתחבורה הציבוריתבירושליםמאז שנות ה-‏‎40‎‏,‏ עת הותקפה שיירת הר-הצופיםבשכונת שיח'-ג'ראח,‏ שימשו האוטובוסים מטרהלפיגועים על רקע לאומני.‏ בין השנים 1993-1967 לאהיו אירועי טרור שפגעו בתחבורה הציבורית בירושלים,‏אך בין אפריל 1993 ליולי 2005 אירעו בירושלים בלבד11 פיגועים באוטובוסים,‏ ונהרגו בהם עשרות בני-אדם‏)ארגון נפגעי פעולות האיבה,‏ 2007(. בעקבות אירועיםאלה חלה ירידה בכמות הנוסעים באוטובוסים,‏ בעיקרבקרב ילדים.‏כדי להגביר את הביטחון הוקמה יחידת אבטחה מיוחדתלתחבורה הציבורית,‏ שאנשיה מלווים אוטובוסיםומטרתם להשרות תחושת ביטחון בלב הנוסעים.‏ בעייתהביטחון מורגשת במיוחד בתחנה המרכזית,‏ שם נאלץ‏ְקהל הנוסעים לעבור בדיקות-ביטחון קפדניות בכניסה,‏כולל שיקוף ‏ּכבּודה.‏ השפעת הבדיקות על תחושתהנוסעים בתחבורה הציבורית היא דו-כיוונית.‏ מצדאחד,‏ הימצאותם של כוחות ביטחון רבים מדגישה אתחריפות הבעיה,‏ ועשויה להגביר את תחושת החששהכרוכה בנסיעה בתחבורה הציבורית,‏ אך מנגד עשויותהבדיקות לחזק את תחושת הביטחון.‏תשתיות הכבישיםרשת הכבישים הבין-עירוניתמפת הכבישים האזורית בשנת 1967 דומה מאוד למפתהדרכים בתום מלחמת העולם הראשונה.‏ הדרכים אִפשרותנועה מירושלים מערבה,‏ אל שפלת החוף.‏ בשלושתהכיוונים האחרים - לאזור רמאללה בצפון,‏ לאזור יריחובמזרח ולאזור בית-לחם וחברון בדרום - היו הכבישיםחסומים פיזית.‏ תחושת ה"פרוזדור"‏ של מערכת הכבישיםלירושלים דמתה לתחושת ה"עצם בגרון"‏ שחשו הערביםשביקשו לנוע בין רמאללה לבית-לחם.‏עד שנת 1967 היתה ירושלים ‏"תחנה סופית"‏ בקצהמערכת התחבורה הבין-עירונית בישראל,‏ ושלושהאבטחת אוטובוסים בסיוע כלבים,‏2006

1.2.232פרק 9 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיכבישים הובילו אליה מאזור השפלה.‏ מאז מלחמת ששתהימים,‏ ובעקבות הרחבת התשתית התחבורתית הבין-‏עירונית,‏ משמשת ירושלים גם תחנת-מעבר לתנועהחולפת.‏ ב-‏‎1967‎ הסתיים עידן ה"פרוזדור"‏ ומערכתהכבישים הבין-עירונית נפתחה לתנועה לכל הכיוונים.‏מרבית הכבישים נבנו לאורך תוואים קיימים,‏ והםמנצלים צירים טבעיים לעלייה מן השפלה ‏)ציר בית-‏חורון,‏ ציר שער הגיא וציר רמת-רזיאל(‏ וכן את ציר60 ‏)בכיוון צפון דרום;‏ ‏)ראה איורים 1 ו-‏‎2‎ המתאריםבאופן סכמטי את השינויים במבנה הרשת(.‏ כבישיםאלה מחברים את פרברי העיר החדשים עם מרכזהשל ירושלים ומשמשים צירי-תנועה מטרופוליטניים.‏מתחילת שנות ה-‏‎90‎ עוברים חלק מן הכבישים הבין-‏עירוניים שדרוג;‏ לדוגמא,‏ כביש 443, כביש 60 ועוד.‏מאז ראשית שנות ה-‏‎2000‎ חלו שינויים במערכתהכבישים הבין-עירוניים ובתנועה בהם.‏ ראשית נבנתהסדרה של כבישים עוקפים ‏)שאינם כבישי טבעת(,‏ אשרנסללו משתי סיבות עיקריות:‏1 משיקולי תחבורה - הוצאת התנועה הבין-עירוניתמתוך היישובים היהודיים והערביים - וזאת בעיקרמשיקולי בטיחות;‏2 משיקולי ביטחון - הפרדת התנועה היהודיתמהתנועה הערבית כדי למנוע פיגועים.‏במשך השנים הוצבו מחסומי-דרכים רבים לאורךהכבישים משיקולי ביטחון.‏ מחסומים אלה מאריכים אתהנסיעה ‏)במונחי זמן ומרחק(‏ בעיקר מסביב לירושלים.‏כביש נוסף שיחבר את ירושלים עם דרום שפלת החוףהוא כביש מס'‏ 39, המתוכנן להיסלל מכיוּון עמק האלהלצור-הדסה ולירושלים.‏ כשייסלל,‏ יעבור חלק ניכרממנו במנהרות,‏ כדי למנוע פגיעה בנוף.‏דרכים עירוניותרשת הדרכים העירונית שנסללה בירושלים בשנת 1967מתאפיינת באי-רציונאליות ‏)כבישים קטועים רבים(,‏מחסור בתשתית,‏ היעדר כניסות מספיקות וחוסר-התאמהבין שימושי הקרקע למבנה הרשת.‏ המערכת העורקיתנוצרה מצירוף מקרים או מסיבות היסטוריות שהביאולאי-סדירות ולחוסר-רציפות בכבישים העורקיים.‏כבישים מקומיים שימשו גם ככבישים עורקיים שנועדולהעביר נפחי-תנועה רציניים,‏ והדבר פגם בזרימתהתנועה ובערכי הסביבה.‏ לדוגמא,‏ רחוב ארלוזורובבשכונת רחביה,‏ האמור לשמש כביש מקומי,‏ משמש עדהיום כביש עורקי ומזרים תנועה כבדה מרחובות רמב"ןועזה לרחוב הנשיא.‏משנות ה-‏‎90‎ ועד היום,‏ חלה התפתחות רבה בתחוםהכבישים העירוניים,‏ חלקם כבישים עורקיים ‏)כבישמס'‏ 4 וכביש מס'‏ 1( שנסללו בסטנדרטים של כבישיםפרבריים מהירים.‏כביש מס'‏ 1 ראוי לדיון מבחינת ניצּול שטחים וכוונותפוליטיות.‏ הוא נסלל מצומת גבעת המבתר ועד לשערהחדש בחומת העיר העתיקה והוא מנצל שטחים שהיו עד1967 שטחי-הפקר.‏ תוואי הכביש,‏ העובר בין מערב העירלמזרחּה,‏ עורר ויכוח בשאלה אם הוא מחבר בין שני חלקיהעיר או שהוא מפריד ביניהם ‏)רייכמן,‏ 1991(.בעשור האחרון היתה קפיצת-מדרגה בחתכֵי האורך שלצמתים וכבישים עירוניים.‏ בניית גשרים ומִנהרות יצרההפרדה מִפלסית המאפשרת חסכון ניכר בזמני נסיעהכמו גם תועלת בטיחותית וסביבתית.‏חלק מהמערך התחבורתי החדש המתוכנן בירושליםכולל בניית כביש-טבעת,‏ כמקובל בערים רבות בעולם.‏בעקבות ביטולה של תכנית ספדי,‏ עומדת נחיצותו שלכביש הטבעת המערבי בסימן שאלה.‏ כמו כן,‏ בשלבעיות ביטחוניות,‏ לא ייּבנו חלקים גדולים מכבישהטבעת המזרחי,‏ לפחות בעתיד הנראה לעין.‏תנועה ודפוסי-נסיעהעד 1967 לא שימשה ירושלים לתנועה עוברת.‏ בשנת1965, מנתה התנועה מתל-אביב לירושלים במהלך 12שעות-יום רק כ-‏ 5,800 כלי-רכב.‏ מגמה זו השתנתהעם ההתיישבות מצפון,‏ ממזרח ומדרום לעיר.‏ ביוני1982 נמצא כי סה"כ התנועה ‏)ביר"מ-יחידת רכבמשווה(‏ העוברת והנכנסת לירושלים בשעת שיא בוקר)10:00-08:30( הוא כ-‏‎421‎ כלי-רכב מתוך 3,524 כלי-‏רכב נכנסים,‏ כלומר:‏ כ-‏‎12%‎ מכלל התנועה הנכנסתלירושלים היא תנועה עוברת.‏כבר בשנות החמישים אובחן הכביש לירושלים כשונהמאלה המובילים לערי מטרופולין אחרות מבחינתהשיעור היחסי של משאיות וכלי רכב פרטיים.‏ ירושלים,‏מהיותה עיר ממשל ולא עיר תעשייה או תחבורה,‏ משכהברבות השנים יותר כלי-רכב פרטיים ופחות משאיות

233‏)משרד התחבורה,‏ 1967(. עם זאת,‏ בשנים האחרונותניכרת עלייה בשיעור המשאיות המובילות מטעניםבכל כבישי הארץ ובירושלים בכלל זה.‏ שיעור הנסיעותהיומיות בירושלים נמוך אך במקצת מזה שבתל-אביב,‏אולם שיעור הנסיעות לעבודה רב יותר בתל-אביבמאשר בירושלים.‏איור 7 מתאר את נפח התנועה היומי בכביש ירושליםתל-אביב ‏)בקטע שבין שורש למחלף הראל.‏ קטע זהאינו מתאר את כל התנועה בציר,‏ שכן חלק מהתנועהשמוצאה בירושלים ויעדה במבשרת-ציון לא נכללת(.‏איור 6: מערך התחבורה העתידי בירושלים

234פרק 9 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיעידן מסילות הברזלמסילות בין-עירוניות" סורה-נא מהר הצידה,‏‏ּפנה דרך נא מהר,‏ הנה באה הרכבת..".‏פניה ברגשטייןהרכבת הגיעה לירושלים בשנת 1892, עם תום הנחתהמסילה מיפו לירושלים על-ידי מהנדסים צרפתיםעבור השלטון העות'ומאני.‏ עם קום המדינה המשיכההרכבת לעלות בציר זה במעלה נחל שורק ונחל רפאים.‏בהתבסס על הסכם שביתת הנשק עם ירדן,‏ התאפשרמעקף קטן של מטרים בודדים מעבר לקו שביתת הנשקבאזור הכפר בתיר.‏בשנת 1998 הופסקה תנועת הרכבות בקו ת"א ירושלים,‏בעיקר מחוסר נוסעים,‏ ובה בעת החל דיון ציבורי לגביהחלופות להנחת המסילה לירושלים.‏ על הפרק עמדושתי חלופות עיקריות:‏ האחת הנחת מסילה מאזור נתב"גומודיעין לכיוון ירושלים ‏)חלופה 1A(, והשנייה שדרוגהתוואי הקיים ‏)לאורך של כ-‏‎85‎ ק"מ במעלה נחל שורקונחל רפאים ‏)חלופה G(. בשנת 1999 התקבלה החלטהשנויה במחלוקת לקדם את שדרוג ציר G במקביללבניית המסילה בציר 1A. ההחלטה לשדרג את מסילתהברזל בקו בית-שמש תל-אביב,‏ נפלה בין היתר מהנחהשקו 1A לא ייסלל לעולם.‏יתר על כן:‏ משך הנסיעה המשוער בקו המשודרגהיה 55 דקות מירושלים לתל-אביב ‏)בהנחה שייעשהשימוש בטכנולוגיית ,tilting אשר בדיעבד נמצאה לאמתאימה(.‏איור 7: נפח תנועה בכביש ירושלים תל-אביב ‏)בין מחלף שורש למחלף הראל בימי חול(‏2007-1965807060504030201001965196719691971197319751977197919811983198519871989199119931995199719992001200320052007שנהכלי רכב באלפיםאלפים

235הרכבת הקלה כחלק ממסע הסברה מקיף,‏ שילב קופירייטר מוכשר את‏"הרכבת הקלה"‏ עם ההקלה הצפויה בתחבורה העירוניתבירושלים עם השלמת הרכבת.‏רעיון הרכבת הקלה נולד בשנת 1994, כאשר צוותתכנית האב צורף ל"עמותה לתכנון ערים היסטוריות -ירושלים",‏ אשר שמה לה למטרה לקדם את תכנית האבואת פרויקט הסעת ההמונים בעיר.‏ באפריל 2002 הוקמהעמותה חדשה,‏ עם תקנון התואם את פעילות פרויקטהסעת ההמונים,‏ ‏ּושְמה ‏"העמותה לתכנון,‏ פיתוח ושימורשדרוג המסילה בקטע בית-שמש ירושלים היה כרוךבפגיעה בנוף בנחל שורק ובנחל רפאים.‏ שדרוג המסילהדרש חציבות ומילויים ניכרים באזורים רגישים מבחינהנופית.‏ בסופו של דבר התברר כי הנסיעה לתל-אביבבקו המשודרג נמשכת כ-‏‎80‎ דקות,‏ ובמקרים קיצונייםאף 120 דקות.‏כאמור לעיל,‏ החלטת הממשלה כללה מלבד שדרוגקו הרכבת דרך בית-שמש,‏ גם קו חדש בתוואי ישיר,‏המאפשר תנועה מהירה בין ירושלים לתל-אביב,‏ וזאתבמטרה לצמצם את תנועת כלי הרכב הפרטיים היוצריםגודש בכניסות לערים אלו.‏ הרכבת בתוואי תל-אביב,‏נתב"ג,‏ מודיעין,‏ ירושלים - מתוכננת לעבור עלגשרי-ענק ובשתי מנהרות שאורכן הכולל כ-‏‎13‎ ק"מ.‏תחנת הרכבת של קו זה תוקם בירושלים מול התחנההמרכזית,‏ בעומק של כ-‏‎80‎ מטרים מתחת לפני הקרקע.‏זמן הנסיעה המתוכנן בקו זה הוא 28 דקות ללא תחנות-‏ביניים,‏ ו-‏‎36‎ דקות עם כל תחנות הביניים.‏Decision makers are well advised to take witha grain of salt any traffic forecast that does notexplicitly take into account the risk of being verywrong. For rail passenger forecasts and especiallyfor urban rail, a grain of salt may not be enough(Flybjerg etal., 2004).7006005004003002001000איור : 8 נפח הנוסעים ברכבת בשנים 2007-1961מס'‏ נסיעות נוסעים200720052003200119991997199519931991198919871985198319811979197719751973197119691967196519631961שנה

236פרק 9 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיתחנת הרכבת במלחה,‏ 200512אורבאני - ירושלים".‏יעדי התכנית היו בראש ובראשונה החייאת מרכז העירתוך שיפור הנגישות אליו,‏ וחיזוק המרקם העדין שלהחיים בעיר.‏ זאת בהבנה שרק פתרון תחבורתי כולל,‏יחד עם השיקום האורבאני,‏ יחזיר את המרכז לימיוהטובים.‏ על-פי תפיסת צוות התכנית,‏ כפי שבאה לידיביטוי ב"מערך תנועה חדש לירושלים - פתרון תחבורתיואורבאני לשנות האלפיים"‏ )1999(, מיועדת הרכבתהקלה לשמש עמוד-שדרה לכל מערכת התחבורההציבורית בעיר.‏הקו הראשון - ‏"הקו האדום"‏ - מתוכנן לעבור מהר הרצלבדרום-מערב העיר ועד לפסגת-זאב שמצפון-מזרח לה.‏הקו יעבור לכל אורכו של רחוב יפו,‏ אשר יהפוך לצירהראשי של מערך התנועה החדש בירושלים.‏רשת הרכבת הקלה המתוכננת כוללת חמישה קווים‏)ראה איור 6(. פיתוחם של ארבעת הקווים הנוספיםלקו האדום תלויה במידת הצלחתו של קו זה.‏ החלופה12 לא ברור מדוע פרויקט מסוג זה מבוצע על-ידי עמותה.‏המוצעת במקום מסילות אלו היא סלילת תוואים בלעדייםעבור תחבורה מסוג Transit( .)BRT - Bus Rapidאוטובוסים אלה הם גמישים ויעילים יותר מרכבותעירוניות,‏ ועלותם נמוכה לאין שיעור,‏ הן בפרויקטיםבארצות מתפתחות והן במפותחות שבהן.‏ישנם כמה שיקולים נוספים המעלים מחשבות שניותלגבי פיתוח רכבות עירוניות כיום.‏ ראשית,‏ חלק ניכרמהן נבנה בתקופה הטרום-מוטורית כאשר לא היוחלופות מתאימות.‏ שנית,‏ רכבות מתאימות לעריםבהן יש צפיפות גבוהה של שימושי קרקע שונים,‏ מצבשאיננו קיים בירושלים ובערים אחרות שעברו תהליךפרבור.‏ שלישית,‏ הפרופ'‏ ג'ינבייב ג'וליאנו טוענתכי לעיתים תכופות כישלונן של מערכות רכבת קלהמיוחס על ידי מתכנניהן בדיעבד,‏ למחסור במשאבים.‏מצב זה נובע,‏ בחלקו,‏ מתהליך קבלת החלטות ומימוןשל פרויקטים מעין אלה,‏ אשר נשענים יתר על המידהעל בדיקות חסרות בסיס איתן.‏הרכבת הקלה עתידה להיות מוזנת בנוסעים ממערכתקווי-אוטובוס שתפקידם ליצור נגישות נוחה מהשכונות

237לוח - 4 רכבות קלות בארה"ב - צפי מול מציאותבאפולופיטסברגפורטלנדסקרמנטו50,00042,50090,50092,000צפי14,40019,70030,60029,200נוסעים בפועלאל הרכבת הקלה,‏ שתעבור בצירים ראשיים.‏ בנוסףלקווי האוטובוס המזינים,‏ כולל פיתוח מערך הסעתההמונים גם חניוני ‏"חנה וסע"‏ ומִמשק לשני מרכזי-‏תחבורה:‏ האחד בתחנה המרכזית שבכניסה המערביתלעיר ‏)אליו מתוכננת להגיע גם הרכבת המהירה מתל-‏אביב(‏ והשני בדרום העיר ‏)קניון מלחה(‏ לשם מגיעההרכבת מבית-שמש.‏ בכך עתידה הרכבת הקלה להביאלשינוי מהותי בכל מערך התח"צ בירושלים.‏ אולם,‏ כברעתה נראה כי שתי קבוצות אוכלוסיה המהוות פלחי שוקמתאימים לנסיעה ברכבת,‏ החרדים והערבים,‏ ימנעו,‏ בשלסיבות שונות,‏ משימוש בה.‏מערך התחבורה החדש תומך בפיתוח האורבני המוצעבתכניות לפיתוח ירושלים,‏ תוך מתן העדפה משמעותיתלתחבורה הציבורית על פני התחבורה הפרטית,‏ ושירותלמִגוון האוכלוסיות בעיר.‏במסגרת ההתאמות הנדרשות במערך התשתיות,‏מבוצעות בשנים האחרונות עבודות-הכנה נרחבות להנחתהמסילה.‏ במסגרת זו מתבצעים שיפורים ניכרים במרכזהעיר,‏ ברחובות הראשיים וברחובות המובילים אליהם.‏השיפורים כוללים התוויית נתיבים ייחודיים לתחבורההציבורית,‏ הרחבת מדרכות,‏ הזזת חזיתות,‏ ועוד.‏באזור הכניסה לעיר תעבור הרכבת במפלס עִלי מעללצומת.‏ ובמקום נבנה ‏"גשר מיתרים"‏ שתכנן האדריכלהספרדי סנטיאגו קלטראווה.‏ גובהו של הגשר כ-‏‎118‎מ'‏ מעל למפלס הכביש,‏ ואורכו כ-‏‎250‎ מ'‏ - מרח'‏ יפוועד שד'‏ הרצל.‏ פרויקט מונומנטלי זה יעלה ככל הנראהכ-‏‎220‎ מיליון ₪ ויגמד את אזור הכניסה לעיר.‏מימון הפרויקט ייעשה בשיטת BOT (Build Operate.)Transfer בשיטה זו מתחרים יזמים על הזכות להקיםמערכת,‏ לתפעל אותה למשך חייה הכלכליים ולהחזירהלִרשות המדינה בתום התקופה.‏ שיטה זו מקובלתבמדינות רבות ויתרונה העיקרי הוא עצמאות מימוניתללא תלות בתקציב המדינה - דבר המאפשר קידוםמהיר של הפרויקט.‏יש לזכור כי ה-‏d’Etat Raison לפיתוח הרכבת הקלהלאורך רחוב יפו,‏ נבע מכך שרחוב יפו חוסם את הגישהבין דרום העיר לִצפונה.‏ אם זו אכן הבעיה,‏ אזי ישנןחלופות זולות ופשוטות מבניית רכבת קלה.‏ לדוגמא,‏בניית מעבר עלי )flyover( או תחתִי בשלושה אובארבעה מקומות,‏ כמו רוממה,‏ שוק מחנה יהודה,‏ רח'‏המלך ג'ורג'‏ ורח'‏ שטראוס.‏מספר הנוסעים היומי הצפוי בקו האדום מגיע ל-‏120,000. תחזית זו נראית מוגזמת לאור השוואותבינלאומיות.‏ למשל,‏ מספר הנוסעים היומי הצפוי ומספרהנוסעים בפועל ברכבות קלות בערים שונות בארה"ב,‏מתואר בלוח 4.רכבות אלו נבנו בשנות השמונים.‏ בחלקן ‏)לדוגמא,‏בפורטלנד(‏ התממשו התחזיות באיחור של 20 שנה.‏תעופה‏‘כל עיר בירה במדינה מתוקנת',‏ כך נאמר על-ידי כמהשרי תחבורה,‏ ‏‘זקוקה לחיבור רכבתי ולשדה תעופה'.‏בתקופה בה היתה ירושלים מחולקת,‏ היה בה שדה-‏תעופה,‏ או ליתר דיוק מִנחת למטוסים קלים,‏ שאורךמסלולו כ-‏‎300‎ מטרים בלבד.‏ מסלול זה שירת אתחיל האוויר לנחיתת מטוסי-סיור בעת עליית השיירההחודשית להר הצופים.‏ לימים הפך שדה-תעופה זהלרחוב ‏"כנפי נשרים"‏ שבגבעת-שאול.‏ בנוסף לכך

238פרק 9 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודיהוקפאה רצועת הקרקע שעליה נבנית כיום רמת בית-‏הכרם,‏ לצורך בניית שדה תעופה בעתיד.‏ מייד עם סיוםמלחמת ששת הימים נפתח שדה התעופה עטרות -אשר שימש עד אז את הממלכה ההאשמית ואת האו"םלטיסות בין עמאן לירושלים - וכך בוטל הצורך באזורשהוקפא ברמת בית-הכרם.‏ יצוין כי ‏"האצבע הצפונית"‏של האזור שסופח בידי ישראל מצפון לירושלים,‏ עוצבהכתוצאה מסיפוח מסלול הנחיתה בעטרות.‏לאחר 1967 החל שדה עטרות לשמש לטיסות-פניםסדירות,‏ בעיקר לאילת.‏ בין השנים 1995-1989 חל גידולבמספר הנוסעים דרך עטרות - מ-‏‎47,900‎ ל-‏‎67,400‎בשנה - דבר שהתבטא בפעילות אווירית גדלה שעלתהמ-‏‎11,400‎ טיסות ל-‏‎18,200‎ בשנה.‏ ניסיונות להפעילאת שדה עטרות כנמל-תעופה בינלאומי עלו בתוהו,‏בעיקר בשל התנגדות חברות-תעופה בינלאומיותלנחות מעבר לקו הירוק,‏ ומחמת התכונות הגיאומטריותשל המסלול.‏ מאז האינתיפאדה השנייה פסק למעשההשימוש בשדה זה.‏עם כניסתם של מסוקים לשימוש חיל האוויר ולשימושיםאזרחיים,‏ הוכשרו בירושלים ארבעה מִנחתים עיקריים:‏שלושה מהם בבתי החולים הדסה ושערי-צדק,‏ ואחדסמוך לכנסת.‏סיכוםב-‏‎40‎ השנים שחלפו מאז מלחמת ששת הימים ואיחודהעיר,‏ ניכרת התפתחות משמעותית של מערכתהתחבורה בירושלים.‏ מ"עיר-קצה"‏ הפכה ירושליםלמטרופולין בת כ-‏‎730‎ אלף תושבים.‏ הפיכתהלמטרופולין הביאה עליה מגוון בעיות המוכרותבמטרופולינים בעולם כולו,‏ כולל בעיות תחבורה.‏ אולםלירושלים כמה מרכיבים ייחודיים בתחום התחבורה.‏ראשית,‏ אוכלוסייתה מפוצלת לשלוש קבוצות לפחות- ולכל אחת מהן אורחות-חיים,‏ דגמי-נסיעות,‏ צרכיםואילוצים משלה.‏ שנית,‏ פיתוח התחבורה בעיר מוגבלמחמת ריבוי בתי-קברות ואתרים קדושים.‏ ועוד:‏ בהיותהעיר בירה מבקרים בירושלים אח"מים רבים ומתקיימיםבה אירועים ממלכתיים שונים - דבר הגורם להפרעהבסדרי התנועה ובשגרת החיים והנסיעות.‏אחד מביטויי ההתפתחות של המערכת המטרופוליטניתהוא שינוי ניכר בדגם שימושי הקרקע - דבר הבא לידיביטוי בהתפתחות מרכזי מסחר ותעסוקה בשולי העיר,‏ומביא לירידה באינטנסיביות של המרכז ההיסטורי.‏כדי להתמודד עם הבעיות המחמירות של מערכתהתחבורה בירושלים,‏ היה צורך בתכניות מורכבות.‏תכניות רבות מאוד הוכנו עבור מטרופולין ירושליםומערכת התחבורה שלה,‏ אולם לא שורר ביניהןתיאום רב.‏נראה שירושלים מגיעה כיום לבשלות בתחום התחבורה,‏עם פיתוחה של רשת כבישים מודרנית ומסועפת עםקווים חוצי-עיר,‏ הפרדות מפלסיות והירארכיה ברורה.‏כמו כן מתפתחת בה מערכת תחבורה ציבורית המשרתתפלח רחב של אוכלוסיית העיר ‏)בהשוואה לתל-אביב(.‏בנוסף,‏ נוצרה התמחות של המערכת הציבורית לשירותהאוכלוסייה החרדית והמגזר הערבי.‏האוכלוסייה הערבית זכתה ליהנות משיפור ניכר בתחוםהתחבורה הציבורית בארבע השנים האחרונות,‏ אולם,‏זוכה עדיין לשרות נחות יחסית לרמה המקובלת במערבהעיר.‏ האוכלוסייה הערבית החיה בתחומי מטרופוליןירושלים,‏ מוגבלת בתנועותיה על-ידי מחסומים וגדרההפרדה.‏ עקב כך התנועה בין צפון העיר לדרומה אינהרציפה,‏ והיא מתארכת עד מאוד.‏לעומת זאת זוכה האוכלוסייה החרדית בירושליםלעדנה בתחום התחבורה הציבורית באוטובוסים.‏ אולםהתנגדותה לשימוש ברכבת הקלה והשינויים שיחולובשירותי ההזנה של האוטובוסים לרכבת,‏ עשוייםלפגוע בשירות הקיים באוטובוסים לאוכלוסייה זו.‏בשנים האחרונות התעוררו דיונים על כבישי הטבעתשל המטרופולין.‏ רבע ראשון,‏ צפון-מערבי,‏ של כבישהטבעת,‏ הוא כביש מס'‏ 9, ממחלף מוצא ועד מחלףגולדה מאיר - ממונהר בחלקו כדי לצמצם את הפגיעההנופית.‏ כמו כן,‏ הועלה הרעיון ליצור בכביש 9 ‏)אולחילופין בכביש מס'‏ 1( כביש אגרה.‏ הרבע הדרום-‏מערבי של כביש הטבעת - ממחלף מוצא ועד לביתהחולים הדסה עין-כרם - תלוי בתכניות הפיתוחוהבינוי של הר חרת במסגרת תכנית ‏"מערב-ירושלים"‏‏)תכנית ספדי(‏ שבוטלה לאחרונה.‏ מרכיב אחר ותחליפיהוא כביש 16 המתוכנן לעבור במנהרה ממחלף מוצאלהר-הרצל,‏ בבטן ההר שמתחת לשכונת הר-נוף.‏ בגזרההמזרחית חל שינוי תפיסתי לגבי כביש הטבעת.‏ תיחומושל הכביש ביחס לגדר הביטחון ימנע את השימוש בו,‏ולכן הוחלט לאחרונה על ביטולו.‏

239הקמת הרכבת הקלה בירושלים מעוררת ציפיות רבותאצל קברניטי העיר.‏ אולם הערכה ריאליסטית שלעלויות הסלילה והתחזוקה מול התועלות הצפויות,‏עלולה לשכך את ההתלהבות.‏ ירושלים,‏ כמו מרביתהערים שסללו מערכות הסעה חדישות בעולם המערבי,‏עלולה לנחול אכזבה בתחום זה.‏ אם כך יהיה,‏ יבינופרנסיה כי קווי אוטובוס - ובעיקר קווים מתקדמיםמסוג - BRT מציעים פתרון אפקטיבי יותר.‏מילון מושגים:‏BRT - Bus Rapid Transit •- אוטובוס עירוני מהירהנוסע על זכות-דרך בלעדית.‏- רכבת קלה.‏- תחבורה ציבורית ‏)בעגה אמריקאית(.‏- הסעת המונים - תחבורה ציבורית‏)מסילתית או אוטובוסית(‏ עתירת נוסעים.‏כביש פרברי מהיר ‏)עפ"י תמ"א 3כבישים חד-סטריים במסלולים מופרדים,‏ שבכלאחד מהם שני נתיבים לפחות,‏ עם כניסות ויציאותבמחלפים בלבד,‏ ללא צמתים במפלס וללא מפגשירכבת,‏ העוברת באזורים מטרופוליטאניים,‏ מְחלקתתנועה בתוך מטרופולין ומתחברת לרשת הדרכיםהארצית,‏ בין שהדרך מתוכננת ובין שהיא קיימת.‏‏•נסועה ‏)קילומטראז'(‏ - המרחק הכולל אשר אדם אורכב עובר.‏• פרוזדור ירושלים - אזור גיאוגרפי אשר חיבר עד1967 את ירושלים מערבה,‏ לעבר שפלת החוף.‏• צי הרכב - מספר כולל של כלי הרכב במקום ובזמןמוגדרים.‏• רמת מינוע - מספר כלי הרכב ‏)פרטיים או כלל כליהרכב(‏ ל-‏‎1,000‎ תושבים.‏• תח"צ - תחבורה ציבורית.‏• תנועה עוברת - תנועה העוברת בעיר מבלי שתעצורבתחום העירוני.‏• יר"מ - יחידת רכב משווה - ייחוס משקל שונה לכלירכב על פי גודלם.‏שתי נשים חולפות על פני כרזתהדמיה של הרכבת הקלה,‏ 2006) - דרך לשניLRT - Light Rail Transit •Transit •Mass Transit ••

240פרק 9 השקעות ציבוריות בגשרים,‏ באספלט ובמסילות ברזל בירושלים התמורות במערך המרחבי והתפקודימקורות:‏י'‏ גארב )2004(. תחבורה בת-קיימא בירושלים.‏ בתוךירושלים בת-קיימא,‏ מ'‏ חושן,‏ ש'‏ חסון,‏ י'‏ קמחי,‏ עורכים.‏ירושלים:‏ מכון ירושלים לחקר ישראל.‏נ'‏ גוטמן )1991(. השוואת דפוסי הנסיעה בירושלים ביןסקרי הרגלי נסיעה 1972 ו-‏‎1984‎‏.‏ תכנית-אב לתחבורה -ירושלים רבה,‏ ירושלים.‏* נ'‏ גוטמן )1997(. סקר תקופתי מס’‏ - 4 הרגלינסיעה בישובים עירוניים במטרופולין ירושלים וזיקתםלירושלים.‏ תכנית-אב לתחבורה - ירושלים,‏ ירושלים.‏* הרשות לפיתוח ירושלים )1991(, מערכת כבישיםבירושלים,‏ תקציר המסקנות,‏ הרשות לפיתוח ירושלים.‏למ"ס )1999(. שנתון סטטיסטי לישראל.‏ ירושלים:‏הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.‏למ"ס )2001(. סקר הרגלי נסיעה 1996-1997. ירושלים:‏הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.‏מכון ירושלים לחקר ישראל )1983-2003(. שנתוןסטטיסטי לירושלים.‏ ירושלים.‏משרד התחבורה )1967(. משק התחבורה בישראל.‏ירושלים:‏ משרד התחבורה.‏* מ'‏ סיינוק,‏ י'‏ קמחי )1991(. תכנית-אב לדרכיםירושלים - כרטסת פרויקטים ‏)נייר עבודה מס’‏ 9(.תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבה,‏ ירושלים.‏י'‏ קמחי,‏ א'‏ רמון )1994(, שירותים עירוניים לתושבימזרח-ירושלים,‏ בתוך:‏ א'‏ אחימאיר ‏)עורכת(,‏ ירושליםתמונת מצב,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ משרדהביטחון - ההוצאה לאור.‏י'‏ קמחי,‏ ש'‏ רייכמן,‏ י'‏ שבייד )1984(, לתיחומו שלמטרופולין ירושלים,‏ מחקרי מכון ירושלים לחקר ישראלמס.‏‎6‎‏,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל.‏י'‏ קמחי )2004(. מגמות בהתפתחות ירושלים ובזיקותיהלמרחב הסובב אותה.‏ בתוך ירושלים בת-קיימא,‏ מ'‏חושן,‏ ש'‏ חסון,‏ י'‏ קמחי עורכים.‏ ירושלים:‏ מכון ירושליםלחקר ישראל.‏ד'‏ קרויאנקר )1998(. ירושלים:‏ סיפורו של כביש -סיפורה של עיר מתפתחת:‏ תהליך התכנון והביצוע שלשדרות מנחם בגין ‏)כביש מס’‏ 4( 1930-1998. ירושלים:‏עיריית ירושלים.‏* ש'‏ רייכמן,‏ א'‏ עליאש,‏ ד'‏ בראשי.‏ ( 1974(. הרגלינסיעה בישראל 1958-1971 ‏)דו”ח מס’‏ 6(. המכוןהישראלי לתכנון ומחקר תחבורה.‏תכניות תחבורה בירושלים:‏* תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבה )1970(, דו”חביניים מס’‏ - 4 נפחי-תנועה ודו”ח ביניים מס’‏ - 5 סיווגכבישים.‏ בשיתוף של:‏ משרד התחבורה - אגף תכנוןוכלכלה ועיריית ירושלים - משרד מהנדס העיר.‏תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבה,‏ ירושלים.‏* תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבה )1970(, חניהבמרכז העיר - דו”ח ביניים מס’‏ 3. בשיתוף של:‏ משרדהתחבורה - אגף תכנון וכלכלה ועיריית ירושלים -המחלקה לתכנון העיר.‏ תכנית-אב לתחבורה - ירושליםרבה,‏ ירושלים.‏תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבה )1979(, דו”ח מסכםלשנים 1972-1977, כרך ג’,‏ בשיתוף משרד התחבורה -אגף תכנון וכלכלה ועיריית ירושלים - המחלקה לתכנוןהעיר.‏ תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבה,‏ ירושלים.‏תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבה )1980(, מערכתהתחבורה הציבורית - סיכום בדיקות הצוות המשותףלתחבורה ציבורית ירושלים - 1979. בשיתוף משרדהתחבורה ועיריית ירושלים - המחלקה לשירותי הנדסה.‏תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבה,‏ ירושלים.‏* תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבה )1983(, תכניתהעשור לפיתוח התחבורה ירושלים רבה,‏ בשיתוף משרד

התחבורה,‏ משרד הבינוי והשיכון,‏ משרד האוצר,‏ ועדת 241שרים לענייני ירושלים,‏ עיריית ירושלים.‏ תכנית-אבארגון נפגעי פעולות האיבה ‏)גישה אחרונה ב-‏‎1.3.07‎‏(‏לתחבורה - ירושלים רבה,‏ ירושלים.‏http://www.irgun.org.il/showPage.asp?pageCode=186תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבה )1989(. תכנית-‏אב לתחבורה ציבורית - תקציר.‏ בשיתוף של:‏ משרדהתחבורה ועיריית ירושלים.‏ תכנית-אב לתחבורה -ירושלים רבה,‏ ירושלים.‏* תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבה )1991(, השוואתדפוסי הנסיעה בירושלים בין סקרי הרגלי נסיעה 1972ו-‏‎1984‎‏.‏ בשיתוף של:‏ משרד התחבורה - אגף תכנוןוכלכלה ועיריית ירושלים - המחלקה לתכנון העיר.‏תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבה,‏ ירושלים.‏* תכנית-אב לתחבורה - ירושלים רבה )1991(, כבישמס’‏ - 4 דברי הסבר נתוני רקע.‏ בשיתוף עיריית ירושליםוהרשות לפיתוח ירושלים.‏ תכנית-אב לתחבורה -ירושלים רבה,‏ ירושלים.‏תכנית-אב לתחבורה,‏ עיריית ירושלים,‏ משרד התחבורה)1999?( מערך תנועה חדש לירושלים* רטוביץ ו-‏‎1992‎ )Buchanan) פרסום מס’‏ 2: מחקרתנועה ותחבורה השוואתי.‏ בשיתוף עיריית ירושלים,‏משרד התחבורה וצוות תכנית אב ירושלים רבה.‏* ש'‏ רייכמן.‏ )1991?( כביש מס’‏ - 1 חוצה או מאחד אתירושלים.‏S. Reichman, (1973) Transportation in Jerusalemin D.H.K. Amiran, A. Shachar., I Kimhi, (eds).Cambridge Systematics (1990). Evaluation ofAlternatives for the Jerusalem Road System- Final Report. Ministry of Transportation,Municipality of Jerusalem and the JerusalemDevelopment Authority.אתרי אינטרנט:‏

24324310 מחומה בליבה לחומה סביבהישראל קמחימבוא40 שנה חלפו מאז איחודה של ירושלים.‏ המחיצות שהפרידו בין מערב העיר למזרחה הוסרו במהרה,‏ כדי לקבועאת איחודה של העיר הלכה למעשה.‏ חומות הבטון הופלו לאור היום והצלמים הנציחו את הרגע ההיסטורי לקולתשואות הקהל.‏ כבישים ותשתיות שהיו מנותקים 19 שנה,‏ חוברו מחדש והאיחוד הפך לעובדה מוגמרת.‏ פוזרההעירייה שמונתה על-ידי ממשלת ירדן,‏ והחוק והמינהל הישראלי הוחלו על העיר כולה בגבולות השיפוט המורחביםשלה.‏ ותיקי העיר זוכרים עדיין את רוממות הרוח שאחזה בקהל שנהר בהמוניו אל הכותל המערבי ואל שווקי העירהעתיקה,‏ עוד בטרם פונו המוקשים מאזורי התפר שבין שני חלקי העיר.‏ימים מספר לאחר האיחוד קיבל הדרג המדיני הגבוה ביותר שורת החלטות שנועדו לחזק ולבסס את האחיזההיהודית בעיר.‏ מאז,‏ בתהליך הנמשך כבר 40 שנה,‏ עושות כל ממשלות ישראל מאמצים רבים לממש את ההחלטותשנתקבלו באותם ימים.‏ האוניברסיטה העברית והדסה שבו אל כור-מחצבתן על הר הצופים,‏ וחוברו אל חלקיההיהודיים של העיר ברצף של שכונות יהודיות חדשות ‏)רמת-אשכול,‏ מעלות-דפנה,‏ גבעת-שפירא וגבעת המבתר(.‏בית הקברות שעל הר הזיתים שוקם והורחב,‏ הרובע היהודי שוקם אף הוא,‏ ושכונות חדשות הוקמו בשטחים שסופחולירושלים.‏ קרקעות ונכסים רבים נרכשו במזרח העיר על-ידי עמותות שביקשו לחזק את האחיזה היהודית באגןההיסטורי,‏ סביב העיר העתיקה ובתוכה.‏ ירושלים התרחבה וגדלה במהירות עד שהיתה לגדולה שבערי ישראל,‏ הןבשטחה והן במספר תושביה.‏בעוד שהממשלה מעודדת את גידול האוכלוסייה היהודית בעיר,‏ גדלה האוכלוסייה הערבית ללא סיוע ממשלתיובמהירות רבה יותר.‏ שכונות המגורים של האוכלוסייה זו התרחבו מאוד ומספר תושביהן עלה בקצב מהיר מזה שלהאוכלוסייה היהודית.‏ האוכלוסייה הערבית התרחבה מאוד גם במרחב המטרופוליטני סביב ירושלים,‏ עד ליצירתרוב ערבי מוחלט בתחומי המרחב הזה.‏תהליכי גידול אלה,‏ הנמשכים ברציפות 40 שנה - תקופה שאורכה כפול מתקופת היות העיר חצויה - יצרו ירושלים שונהואחרת.‏ ירושלים של היום איננה עוד העיר הפרובינציאלית הקטנה של שנות השישים המאוחרות.‏ במהלך 40 השניםהאחרונות עברה העיר תמורות פיזיות,‏ כלכליות וחברתיות רבות.‏ היא התרחבה מאוד בשטחה המוניציפלי ובשטחההבנוי;‏ מספר תושביה גדל פי שלושה;‏ נוספו בה מוסדות ציבוריים וקריות ממשלתיות ועירוניות;‏ נוספו לה מוסדותלהשכלה גבוהה,‏ מרכזי בריאות ואזורי תעסוקה חדשים;‏ נבנו בה בתי-מלון רבים,‏ נוספו טיילות ושירותי תיירות אחרים.‏גם קו הרקיע של ירושלים השתנה עד לבלי הכר,‏ רשתות הכבישים הורחבו מאוד,‏ ומערכות-תשתית נפרסו לכל עבר.‏ילדים מאבו-דיס צועדים במקביל לגדר ההפרדה בדרכם לבית הספר,‏ 2005

244פרק 10 מחומה בליבה לחומה סביבה התמורות במערך המרחבי והתפקודיאבל הפיתוח הרב בתחום הפיזי לא מנע תהליכיםשליליים.‏ מעמדה החברתי-כלכלי של העיר נחלש מאודוהיא הפכה לענייה מבין הערים הגדולות בישראל.‏ממדי העזיבה של צעירים ומשפחות יהודיות מבוססותהתרחבו,‏ והתרחב הפער בין קבוצות האוכלוסייההמתגוררות בעיר.‏ כמו-כן חלה הקצנה במערכת היחסיםשבין יהודים לערבים ובין הקהילות היהודיות השונות.‏גדלו הפערים בין מזרחה של העיר למערבה,‏ חלהירידה גדולה באיכות החיים בשכונות הערביות ובחלקמהשכונות היהודיות.‏ תושבים רבים שואלים את עצמםאם לירושלים הזאת פיללנו כששמחנו על איחודה לפני40 שנה.‏ האם העיר אכן מאוחדת או שהיא רק פסיפסמקוטב של קבוצות אתניות המנותקות זו מזו בכל היבטאפשרי - דתי,‏ פוליטי מרחבי וחברתי.‏דרך ארוכה עברה ירושלים מאז שנהרסו מחיצותיה ועדשהפכה לעיר מקוטבת המקיפה עצמה בחומות חדשותובגדרות אלקטרוניות.‏ גדולה מכך היא האירוניה העולהכשבוחנים את השגת היעדים שהציבו ממשלות ישראלבפני ירושלים.‏ אכן,‏ בעיר הושקעו מאמצים רבים כדילשמור על הרוב היהודי בירושלים,‏ אך רוב זה הולךונשחק בעקביות מדי שנה.‏ במבט רטרוספקטיבי מסתברשלגודלה של העיר בשטח ובמספר התושבים,‏ איןיתרונות של ממש כל עוד איכות החיים השוררת בהנפגמת,‏ ורבים נוטשים בשל כך.‏כיום עומדת העיר בפִתחה של תקופה חדשה העשויהלגרום שינוי נוסף,‏ ולאו דווקא חיובי במרקם החייםבעיר ובזיקות הגומלין שבינה לבין הערים והיישוביםמסביבה.‏ הגורם מחולל השינוי הוא גדר הביטחון,‏שתפריד,‏ במתכונתה הנוכחית,‏ בין העיר לבין היישוביםשמסביבה,‏ ותחצוץ בין שכונות ערביות.‏ההחלטה על הקמת גדר הביטחון התקבלה כתוצאהמלחץ דעת הקהל על ממשלות ישראל,‏ למנוע אתהמשך פעולות הטרור הפלסטיניות שהפילו חלליםרבים בארץ בכלל ובירושלים בפרט.‏ ייעודה של הגדרהוא,‏ אפוא,‏ למנוע כניסת מחבלים מתאבדים ומכוניות-‏תופת לשטח ישראל ולתחומי ירושלים.‏ הגדר אמורה גםלמנוע כניסה של שוהים בלתי-חוקיים ומחפשי-עבודהלתחומי ישראל.‏הקמת גדר הביטחון והמִתקנים הנלווים לה,‏ היא מבצעהנדסי מורכב ומסובך,‏ בעיקר בשטח עירוני בנוי וצפוף.‏גדר הביטחון,‏ כפי שהותוותה באזור ירושלים,‏ אינה רקאמצעי למניעת פיגועי-טרור.‏ התוואי שנבחר מייצגבמידה רבה קביעה גיאו-פוליטית בעלת השלכותעל עתיד הסדרי השלום במרחב,‏ לרבות השלכות עלגבולות העיר ומעמדה המטרופוליטני.‏ הכְללת מרחביההתיישבות של מעלה-אדומים וגוש-עציון בתוךתחומי הגדר,‏ מעידה על כוונות פוליטיות ועל יישוםהתפיסה של גושי התיישבות באזורים אסטרטגייםסביב ירושלים.‏ בעיקר יש משמעות לאזור מעלה-‏אדומים ולחיבורו אל העיר באמצעות התכנית המכּונהE1. הכללתו של מרחב כה גדול סביב מעלה-אדומים,‏הכולל גם את אזור התעשייה במישור-אדומים ואתכפר-אדומים,‏ קידר ויישובים אחרים,‏ מצביעה עלכוונות פוליטיות ברורות,‏ ועל רצון להבטיח עתודות-‏קרקע נוספות להמשך גידולה של האוכלוסייה היהודיתבמרחב שממזרח לעיר.‏בעת כתיבת שורות אלו טרם נשלמה בניית גדרהביטחון סביב העיר.‏ במקומות בהם הסתיימה בנייתהגדר והיא מתפקדת,‏ נוצר חיץ בלתי-חדיר בין שטחהרשות הפלסטינית לבין ירושלים.‏ כיום משלימה גדרהביטחון את ניתוקה של ירושלים מהיישובים העירונייםבית-לחם,‏ בית-ג'אלה ובית-סחור בדרום,‏ אל-עזרייהואבו-דיס במזרח,‏ ורמאללה ואל-בירה בצפון - כולםבעבר הלא-רחוק בנותיה של ירושלים,‏ שהיו קשורותעמה בקשרי תעסוקה,‏ מסחר,‏ תרבות,‏ חינוך ושירותיבריאות ורווחה.‏מאחר שגדר הביטחון ניצבת במקומה רק זמן קצריחסית,‏ קשה לאמוד את מלוא ההשפעה שתהיה לה עלכיווני ההתפתחות המרחבית של העיר ועל יחסי הגומליןשייווצרו בין תושביה הערבים והיהודים הכלואים יחדיובמרחב עירוני אחד.‏ דרוש עוד זמן כדי לבחון אתההשפעות החברתיות-כלכליות שלה,‏ ואת הסתגלותןשל המערכות התפקודיות בעיר למציאות החדשה.‏ אףעל-פי כן אפשר כבר לזהות את ראשית ההשפעות:‏בראש ובראשונה ניכרת תחושת הזעם והתסכול שלרבים מערביי מזרח העיר.‏ תחושה זו באה לידי ביטויבעיתונות המקומית,‏ בכינוסים מקומיים ובינלאומייםובעבודות-מחקר הנעשות בצד הפלסטיני.‏ ‏ִרגשות זעםותסכול אינם מעודדים חיים בדו-קיום;‏ נהפוך הוא:‏ אםהגדר נועדה להגן על תושבי העיר היהודים מפעולות-‏טרור שמקורן מחוץ לירושלים,‏ הרי שתוצאות הקמתהגדר עלולות ללבות יצרים בקרב תושביה הערבים של

תוואי גדר הבטחון - ‏"עוטף ירושלים"‏ 245

246פרק 10 מחומה בליבה לחומה סביבה התמורות במערך המרחבי והתפקודיהעיר ולהוביל לתגובות שליליות שיתפתחו בהדרגהלמעשי-איבה.‏גדר הביטחון הפכה לאחרונה נושא מרכזי בדיוןהציבורי בישראל ובזירה הבינלאומית.‏ ככל שאנשיםרבים יותר רואים אותה ומכירים אותה מקרוב,‏ עולותבמוחם שאלות נוקבות שאין להתעלם מהן.‏ יש שאלותהנותרות בלא מענה,‏ כמו למשל:‏ מה המשמעות שתהיהלגדר הביטחון כאשר יתחדשו השיחות על הסדרי-שלוםבכלל,‏ ועל הסדרים גיאו-פוליטיים בירושלים בפרט;‏האם הגדר תעמוד למכשול בפני מגעים מתחדשים ביןהצדדים?‏ האם יהיו לה השפעות על מעמדה האזוריוהכלכלי של ירושלים המתנתקת מן ‏"ההינטרלנד"‏הטבעי שלה?‏ עד כמה תסתגל האוכלוסייה הפלסטיניתבירושלים למציאות החדשה שיוצרת הגדר?‏ מה המחירשתשלם העיר מבחינה חברתית על הסתגרותה מאחוריסורג ובריח?‏ כיצד יגיב העולם על המתרחש בעירבעקבות הקמת הגדר?‏ כמה זמן אפשר יהיה להגבילולמנוע כניסת מתפללים מוסלמים מאזורי יהודהושומרון לירושלים ולהר הבית?‏ ועוד שאלות שעדייןאין להן מענה.‏דרכי ההפעלה של גדר הביטחוןבמרחב ירושליםהשלמת הגדר והפעלתה סביב ירושלים,‏ מותנות במידהרבה בסיום הקמתם של המעברים המחברים בין הרשותהפלסטינית לבין העיר,‏ והפעלתם בצורה יעילה.‏למעברים יש חשיבות רבה,‏ הן בשל ריבוי הפלסטיניםנושאי תעודת-זהות ישראלית המתגוררים מחוץ לגדרוהרשאים לנוע העירה וממנה בחופשיות,‏ והן כדי לקייםזיקות הכרחיות בין תושבי המרחב לבין ירושלים.‏ על-‏פי התכנית צריכים להיבנות 11 מעברים.‏ חלקם גדולים- מעין טרמינלים למעבר מכוניות ואנשים - והאחריםקטנים יותר ובעלי חשיבות פחותה,‏ חלקם תת-קרקעייםונועדו לחבר בין גושים של כפרים ערביים מצפוןלירושלים לבין הערים רמאללה ואל-בירה.‏ עד כההושלמו שלושת המעברים המרכזיים והגדולים ביותר:‏מעבר קלנדיה בצפון,‏ מעבר 300 מבית לחם לירושליםבדרום,‏ וכן ‏"מעבר הזיתים"‏ המחבר בין אבו-דיס ואל-‏עזרייה ובין ירושלים במזרח.‏כשמערכת הגדר והמעברים תפעל במלואה,‏ תידרשמערכת הביטחון להתמודד עם בעיותיהן של שתיאוכלוסיות עיקריות:‏ הפלסטינים נושאי תעודת-זהותישראלית,‏ והפלסטינים תושבי הגדה המערבית,‏ נושאיתעודת-זהות פלסטינית.‏ ישראל מחויבת בעיקר כלפיהפלסטינים נושאי התעודה הישראלית,‏ המבקשיםלהמשיך בשגרת-יומם ובזיקותיהם לירושלים.‏ההערכות הקיימות מתייחסות לכ-‏‎65,000‎ פלסטיניםנושאי תעודות-זהות ישראליות,‏ שיעברו מדי בוקר דרךהמעברים לירושלים ויצטרכו לצאת ממנה בערבו שליום.‏ מספר זה עשוי להצטמצם אם ייווצרו במעבריםקשיים יומיומיים.‏ קשיים כאלה עשויים לעודד בעליתעודות-זהות ישראליות לעבור ולהתגורר דרך קבעבתוך תחומי מזרח העיר.‏הניסיון מראה כי ייקשה על מערכת הביטחון לשמורבקפדנות על נוהלי הבידוק הביטחוני,‏ ובה בעת לשמורעל קצב תנועה סביר של האוכלוסייה הנבדקת ועל רמת-‏שירות סבירה,‏ בעיקר בשעות השיא,‏ בבוקר ואחה"צ.‏במידה והנחיות הבידוק הביטחוני תהיינה קפדניות,‏יגיע העומס במעברים לרמות בלתי-נסבלות שיובילולעיכוב משמעותי של פלסטינים במעברים ובקרבתם,‏יגבירו את הלחץ על המעברים ועל המשרתים בהם,‏ויגדילו את הסיכון לחיכוכים ועימותים יומיומיים ביןאנשי הביטחון לבין האוכלוסייה הנבדקת.‏הפעלת הגדר והמעברים ברמת בידוק נמוכה יותר,‏עשויה להפחית את הלחץ אך לייתר במידה מסוימתאת תועלתה הביטחונית של הגדר ואת המאמץ התכנוניוהתקציבי שהושקע בבנייתה.‏הסיכוי להתמיד ב"משטר נוקשה"‏ במעברים,‏ הוא קטןמשתי סיבות עיקריות:‏1. ‏במעברים עלול להיווצר לחץ בלתי-נסבל שייצורמערכת-לחצים קשה הן על המשרתים במעבריםוהן על מי שיבקשו לעבור בהם,‏ עד לעימותיםמתוקשרים ותכופים.‏2. ‏הלחץ עלול להביא לביקורת פנימית ובינלאומית,‏שתתועל גם לאפיקים משפטיים ומדיניים.‏סביר שמערכת הביטחון תשאף לעצב במעברים‏"משטר רך"‏ יותר,‏ שימתן חלק מהחיכוך הצפוי ויקלעל המשתמשים במעבר ועל המשרתים בו כאחד.‏ אך

יש להניח כי במקרה של הסלמה ביטחונית,‏ התרעות 247מודיעיניות או פיגוע,‏ יוחמרו הקריטריונים ו"המשטרהרך"‏ יוקשח כהרף-עין.‏הפעלת גדר הביטחון סביב ירושלים דורשת משאביםגדולים בממון ובכוח-אדם מיומן.‏ בנוסף להשפעותשיהיו לה בתחום הביטחוני,‏ היא תשפיע כאמור עלאוכלוסיית העיר הערבית והיהודית,‏ על מעמדההמרחבי של ירושלים,‏ על כלכלתה ועל מערכות שירותיהתשתית והדרכים בעיר ובסביבתה.‏השלכות בתחום הדמוגרפי-מרחביההיבט הדמוגרפי של הקמת הגדר סביב ירושלים לאנלמד דיו,‏ ונראה שהוא לא היה שיקול מרכזי בקביעתתוואי הגדר.‏ הגדר הותוותה בעיקר על-פי שיקוליםביטחוניים ובאופן עקרוני לאורך גבול השיפוט שנקבעלאחר איחוד העיר ביוני 1967. לאורך רוב התוואי,‏הגדר אינה מפרידה בין ערבים ליהודים אלא בין ערביםלערבים,‏ ולא הפחיתה את מספר הפלסטינים המתגורריםבפועל בירושלים,‏ אלא להפך.‏ רבים מהפלסטיניםהנושאים תעודות-זהות ישראליות,‏ שעברו להתגוררבפרברים שמסביב לעיר,‏ חזרו אליה מחשש לאבדןזכות התושבּות שתעודת הזהות הישראלית מקנה להם.‏זאת ועוד:‏ גם תושבי הכפרים שהוצאו אל מחוץ לגדראך נשארו בתחום המוניציפלי של העיר - כמו כפרעקב,‏ סמירמיס ומחנה הפליטים בשועפט - שמרו עלזכויותיהם כתושבי העיר בלא שחל שינוי במעמדם.‏ הםזכאים לעבוד ולצרוך שירותים בתוך העיר ככל תושביההאחרים.‏ בעשותם כן עליהם לנוע דרך המעברים,‏בכניסתם וביציאתם היומיומית.‏ מבחינה דמוגרפיתהתוצאה הסופית היא הגדלה של מספר הפלסטיניםבתוך ירושלים,‏ והגדלה במספרם גם מחוץ לתחומי גדרההפרדה בסמוך לעיר.‏ לטווח הארוך,‏ לעת דיונים עלהסדרים גיאו-פוליטיים במרחב ירושלים,‏ תהיה לפריסתהאוכלוסייה שנוצרה כתוצאה מהקמת גדר הביטחון,‏משמעות אופרטיבית לגבי תוואי גבולות העתיד.‏תוספת האוכלוסייה הפלסטינית בעיר כתוצאה מהקמתגדר הביטחון,‏ יצרה לחץ על עתודות הקרקע המוגבלותבתוך התחום המוניציפלי.‏ לכן ניכר גידול מואץבביקוש לדירות במזרח העיר,‏ והולך ונוצר ‏"סיר-לחץ"‏מתמיד בו יבקשו הפלסטינים לנצל עד תום את עתודותהקרקע שבבעלותם לצרכי-בנייה.‏ חלק ניכר מהקרקעותהללו מצוי בצפונה של העיר,‏ אך גם בתחומי אגן העירהעתיקה ובאזורים רגישים אחרים מבחינה חזותיתוהיסטורית.‏ גם היום,‏ כאשר יש עדיין עתודות-קרקעלבנייה במזרח העיר,‏ העירייה אינה מצליחה להתמודדעם בעיית הבנייה הבלתי-חוקית;‏ קל וחומר ייקשה עליהלעשות זאת עם גבור הלחץ והביקוש,‏ כאשר בנייה כזאתתיראה בלתי-נמנעת מבחינה מוסרית.‏ במצב דברים כזהלא יועילו עקרונות התכנון ותכניות המתאר המאושרותלשכונות הערביות והם לא יעמדו בלחצי הפיתוח,‏והבנייה תפרוץ לכל עבר.‏ הפגיעה לטווח הארוך במבנההאורבני של מזרח העיר,‏ בתשתיות ובנגישות לבתיםולשכונות השונות,‏ עלולה להיות קשה.‏לגידול המהיר באוכלוסייה יש גם השלכות מיידיות עלשוק הדיור - בראשונה על המגזר הערבי ומאוחר יותרגם על השכונות היהודיות הסמוכות.‏מעבר קלנדיה,‏ 2008מעבר קלנדיה,‏‎2006‎

248פרק 10 מחומה בליבה לחומה סביבה התמורות במערך המרחבי והתפקודימצוקת הדיור והשלכותיה החברתיותוהפיזיותצפיפויות דיור וצפיפויות אוכלוסיןחופש התנועה של הפלסטינים נושאי תעודות הזהותהישראליות,‏ המקיימים זיקות הדוקות לירושלים,‏ ייפגעגם אם המעברים יתפקדו כראוי.‏ תושבים אלה יעדיפולהגר בהדרגה פנימה אל תוך ירושלים שבתחומי הגדר.‏זאת מאחר שמלאי הדירות המתאים למגורי פלסטיניםבעיר ‏)קרי:‏ לא בשכונות יהודיות מובהקות(‏ הואמצומצם מלכתחילה,‏ והוא הולך ומצטמצם מאז שהגדרנבנית ומאז שמגמת ההגירה הפלסטינית לירושליםגוברת.‏ ‏"המהגרים החדשים"‏ יצטרכו למצוא לעצמםפתרונות-דיור בתוך ‏"סיר הלחץ"‏ של אפשרויות הבנייההמוגבלות במזרח-ירושלים.‏ בתנאים אלה ‏)ובכללםעלייה משמעותית של מחירי הדירות ותעריפי השכירות(‏ייתכנו ארבע התפתחויות אפשריות:‏1. ‏עלייה משמעותית בצפיפויות הדיור,‏ כלומר:‏ גידולמשמעותי במספר הנפשות לחדר;‏ גם היום קיימתבשכונות מסוימות במזרח העיר צפיפות גבוההבהרבה מזו השוררת בשכונות היהודיות.‏2. ‏גידול משמעותי בהיקפי הבנייה הבלתי-חוקית,‏עם כל ההשלכות החמורות שיהיו לכך על חזותהותפקודה היעיל של העיר בעתיד;‏3. ‏אם המחסור בדירות יוחמר מאוד,‏ ייתכן שיקּומּובעיר מגורי-ארעי כאמצעי-לחץ על הרשויות,‏ תוךגיוס דעת הקהל המקומית והבינלאומית.‏4. ‏חדירה הדרגתית לשכונות היהודיות הנמצאות על‏"קו התפר"‏ בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייההיהודית בעיר.‏כניסה הדרגתית של תושבי-ירושלים-לשעבר אל מזרחהעיר,‏ תגדיל את צפיפות האוכלוסין לשטח שכונתינתון,‏ בעיקר בשכונות בהן ייקלטו המהגרים.‏ בדרך-כלליהיו אלו שכונות מצוקה שהדירות בהן זולות יחסית.‏בשכונות אלו תגדל צפיפות האוכלוסין ויגדל הצורךבשירותים,‏ שכבר היום נמצאים במצב של מחסור גדול.‏צפיפות האוכלוסין ביחד עם צפיפות הדיור,‏ ייצרושכונות-עוני מובהקות שיחריפו את המצב הסוציאליבמזרח העיר ויפגעו במעמדה של ירושלים כולה.‏מנגד,‏ תיתכן גם עזיבה של ערבים תושבי-ירושליםהאמידים יותר,‏ הקשורים בתעסוקה עם רמאללה או עםיישובים סמוכים אחרים.‏ עזיבה כזו תפקוד בעיקר אתהעִלית החברתית-כלכלית,‏ שתמאס בתורים ובבדיקותותבחר לנטוש את העיר לצמיתות.‏ גם תהליך כזה יפגעבמעמד העיר וביוקרתה.‏למעשה חלק מתהליכים דמוגרפיים אלה כבר מתרחשיםבעיר.‏ ניכרת עלייה בצפיפויות הדיור בשכונות רבות,‏מתחילה כניסה של משפחות ערביות לשכונות יהודיות,‏ומתחילה עזיבה של משפחות ערביות מהמעמד הבינוניוהגבוה את העיר.‏השלכות חברתיותהגירה מוגברת אל העיר תגרום כאמור למצוקת-דיורהעשויה ליצור בעיות חברתיות קשות במגזר הערבי.‏אחת התופעות שאפשר לִצפות היא עלייה ברמתהפשיעה במזרח העיר,‏ בעיקר בכל הנוגע לעבירותרכוש.‏ הפשיעה שכבר מוכרת היטב בשכונות העניות שלהעיר העתיקה וסביבתה,‏ תפגע כמובן גם במגזר היהודיהמבוסס יותר,‏ בעיקר בשכונות הסמוכות לשכונותהערביות.‏ מצב כזה עלול לגרור מאבקים פנימיים בעיר,‏ירידה בערכן היחסי של דירות בשכונות היהודיותהסמוכות לשכונות הערביות,‏ ולערער את יחסי השכנות.‏תופעה אחרת,‏ שגם היא מוכרת כבר בשכונות העוני שלמזרח-ירושלים,‏ היא העלייה הגדולה בצריכת הסמים.‏הגידול בשיעור המשפחות העניות הסובלות ממצוקת-‏דיור חריפה,‏ רק תעצים תופעה זו.‏ הגידול במספר צרכניהסמים משפיע במישרין על הרחבת מעגל הפשיעה ועלהצורך בחיזוק מערכות הרווחה המנסות להילחם בכך.‏שיעור העניים מקרב האוכלוסייה הפלסטינית בעיר ילךויגדל,‏ כתוצאה מהריבוי הטבעי של אוכלוסייה זו וגםכתוצאה מתהליכי ההגירה המתוארים לעיל.‏ הענייםהופכים למעמסה כבדה על הרשות העירונית,‏ על המוסדלביטוח לאומי ועל משרדי הרווחה לסוגיהם.‏ הכבדתמצוקת הדיור,‏ הקיימת ממילא בצורה חריפה בעירהעתיקה,‏ בסילוואן בראס-אל-עמוד ובשכונות נוספותעלולה לפגוע בבריאות התושבים,‏ ובעיקר בקבוצות הגילהרך.‏ הקשר בין עוני לבריאות הציבור אינו טעון הוכחה,‏וניתן לחזות בו גם היום ברובע המוסלמי בעיר העתיקה.‏הגידול בתחולת העוני תשפיע מן הסתם על בריאותהתושבים ועל הצורך להרחיב את מערכות הבריאותהעירוניות והממלכתיות המטפלות בכך.‏ חלק ממערכות

249שכונת אבו תור מזרח,‏ 2007סילואן,‏ 2007

250פרק 10 מחומה בליבה לחומה סביבה התמורות במערך המרחבי והתפקודיהבריאות הפלסטיניות במזרח העיר מצויות כבר היוםבקריסה ‏)ביה"ח אל-מקסד למשל(‏ ולכן צפויה הגדלתהמעמסה על שירותי הבריאות הישראליים בעיר.‏כל ההשלכות הללו שמקורן במצוקות-דיור,‏ לא יותירואת האוכלוסייה במזרח-ירושלים במצב של רגיעה.‏טועה מי שחושב שהאוכלוסייה הערבית במזרח העירתסתגל למצב,‏ או שתידמה בהדרגה בהתנהגותה לאזרחיישראל הערבים.‏ התסיסה החברתית של ערביי-ישראלכבר מצאה את ביטויה בכמה וכמה אירועים טרגיים.‏התסיסה בקרב ערביי מזרח העיר,‏ שאינם אזרחים שווי-‏זכויות,‏ עלולה להיות חמורה יותר,‏ משום שהם חייםבקרבה בלתי-אמצעית לשכונות היהודיות,‏ בהן רמתהשירותים לציבור גבוהה לעומת זו הניתנת להם,‏ ורמתהחיים ותנאי המגורים עולים שבעתיים על אלה שלהם.‏תסיסה חברתית כזו,‏ על רקע של אפליה וקיפוח,‏ מלווהברגשות לאומיים,‏ עלולה להגדיל את המתיחות בעירולהביא לפִרצי אלימות.‏זאת ועוד:‏ מצוקת הדיור של ערביי-ירושלים ומאזןההגירה השלילי של התושבים היהודים,‏ כבר החלו ליצורביקוש ערבי בשוק הדירות היהודי,‏ בעיקר בשכונותהגובלות עם שכונות ערביות בצפון העיר ובמזרחה‏)נווה-יעקב,‏ פסגת-זאב,‏ גבעת-שפירא ותלפיות-מזרח(.‏כתוצאה מההחמרה הצפויה בשוק הדיור במגזר הערבי,‏יואץ התהליך ותגבר העזיבה של תושבים יהודיםמהשכונות האמורות.‏ תהליך כזה,‏ של כניסה והורשה,‏מוכר גם משכונותיה הצפוניות החילוניות של ירושלים,‏אליהן עוברת אוכלוסייה חרדית שדוחקת את רגליהםשל תושבים חילונים.‏ התהליך מוכר בערים מעורבותבעולם,‏ והוא עלול להניב תופעות בלתי-רצויותבשכונות-תפר.‏ תופעה כזאת,‏ אם תתרחב בירושליםויימשך הגידול המהיר של האוכלוסייה הערבית בעיר,‏עלולה לסכן את הרוב היהודי בעיר ולהחליש את חוסנהשל ירושלים כבירת ישראל ובירת העם היהודי.‏השלכות גדר הביטחון על התשתיותושירותי הציבור העירונייםלמצוקת הדיור השוררת בקרב הפלסטינים בעיר,‏ תהיהבוודאי השלכה על היקפי הבנייה במזרח-ירושלים,‏ ביןברישיון ובין בלא רישיון.‏ בנייה כזאת,‏ המאכלסת אנשיםרבים יותר בשטח נתון,‏ תחייב את הרשות המקומיתלבנות בתי-ספר ושירותי רווחה ובריאות נוספים.‏ כברהיום נתונים שירותים אלה במזרח-ירושלים במצב קשה.‏די אם נציין את המחסור הגדול בחדרי-לימוד במזרחהעיר - חסר של כ-‏‎1,350‎ היום וכ-‏‎1,900‎ ב-‏‎2010‎‏.‏הגידול באוכלוסייה הערבית יצריך פיתוח של שירותי-‏תשתית בהיקפים נרחבים ‏)דרכים,‏ קווי-ביוב,‏ קווי-‏תקשורת וחשמל(.‏ אלה דורשים השקעות גדולותשהעירייה אינה יכולה לשאת בהן.‏ כדי לשאת בנטלהנוסף,‏ יידרש סיוע ממשלתי.‏ זאת ועוד:‏ הוצאת שכונותערביות אל מחוץ לגדר הביטחון והשארתן בעת ובעונהאחת בתחום המוניציפלי של העיר,‏ יחייבו היערכותמיוחדת של העירייה בכל הנוגע למתן שירותים לשכונותהמנותקות,‏ שהרי הן עדיין בחזקת ‏ּבשר מּבשרה שלירושלים.‏ מימון השירותים האלה וההיערכות המיוחדתשל העירייה,‏ יעלו ממון רב.‏ למעשה,‏ היערכות כזאתכבר החלה עם הקמתה של מִנהלה מיוחדת האמורהלטפל בבעיות שנוצרו וייוצרו בשכונות הערביותהירושלמיות שמחוץ לגדר.‏ עלות ההפעלה של המִנהלההוערכה בשמונה מיליון שקלים לשנה,‏ שהממשלהתידרש להמציאם לעיריית ירושלים.‏הרחבת מעגל העונימצבה הכלכלי של ירושלים יחמיר עם הגידול במספרהעניים החיים בה,‏ הן במגזר הערבי והן במגזר היהודי.‏ירושלים היא כבר היום הענייה שבין הערים הגדולותבארץ.‏ תהליכי ההגירה של ערבים הנתונים במצוקה לעברהעיר פנימה,‏ ויציאת ישראלים ופלסטינים מבוססים-‏יחסית אל מחוץ לירושלים,‏ ירחיבו את תחולת העוניבעיר,‏ יפחיתו את אפשרויות העירייה לִגּבות מהתושביםארנונה ואגרות אחרות,‏ והתוצאה תהיה עיר ענייה יותר,‏שרחובותיה הראשיים מוצפים בקבצנים.‏ עיר כזאתהופכת אטרקטיבית פחות,‏ תדמיתה נפגעת ואיכות החייםשל כלל תושביה מיתדרדרת.‏ הרשות המקומית אינהמסוגלת לתת לתושביה שירותים ברמה טובה,‏ ותושביההמבוססים יותר מצביעים ברגליהם ונוטשים אותה.‏ לכןיש לצפות שתהליכי ההגירה של יהודים אל מחוץ לעיריואצו,‏ הריבוי הטבעי של הפלסטינים והגירתם אל העירפנימה יתגברו ובירת העם היהודי עלולה לאבד,‏ בעודשנים,‏ את הרוב היהודי המתגורר בה.‏

בהנחה שממשלת ישראל אינה יכולה לקבל כעת החלטות 251אחרות שמשמעותן שינוי בתוואי הגדר או בנייה מהירהשל שירותי-ציבור מחוץ לגדר - כדי למשוך אוכלוסייהפלסטינית אל מחוץ לעיר - הרי שעומדות בפניה עתהשתי אפשרויות:‏1. ‏אכיפה קפדנית למניעת התרחבות הבניה הבלתי-חוקיתבמזרח-ירושלים;‏ חוסר-יכולת לקיים אכיפה כזו,‏ תהפוךבבוא העת לנטל כלכלי ולאבדן ריבונות בפועל;‏2. ‏שינוי המדיניות לגבי מתן היתרי-בנייה לאוכלוסייההפלסטינית,‏ והגמשתה של מדיניות זו באופןשיאפשר התמודדות מבוקרת ומתוכננת יותר עםהשינוי הדמוגרפי והאורבני.‏אכיפה קפדנית תוביל בהכרח לעלייה ברמת החיכוךעם האוכלוסייה הפלסטינית,‏ וסביר שתוביל למיקודתשומת הלב ודעת הקהל בארץ ובעולם באופן שעלוללהגביר את הלחץ הפוליטי על ממשלת ישראל.‏ ספק אםיהיה בכוחו של מהלך אכיפה קפדני ונוקשה כדי לפתוראת הבעיה באופן יסודי.‏מאידך-גיסא,‏ שינוי המדיניות והגמשתה עשוי להוביללתוצאות אחרות:‏1. ‏מינוף הכלכלה העירונית באמצעות ענף הבניין,‏שימשוך אחריו ענפים נוספים;‏2. ‏שקט יחסי ומיתון של תרחישי-איבה אפשריים;‏3. הפחתת הלחץ על העוברים במעברים;‏4. בקרה עירונית טובה יותר על הפיתוח והבנייה;‏5. ‏סיוע בפתרון בעיות הדיור של האוכלוסייההפלסטינית;‏6. שיפור ביחס העולם אל ישראל.‏במהלך כזה יכולות ממשלת ישראל ועיריית ירושליםלהחזיר לעצמן את השליטה התכנונית ואת יכולתהאכיפה גם בשכונות אחרות במזרח-ירושלים,‏ לשפראת רמת החיים של האוכלוסייה הפלסטינית,‏ להסתייעאולי בקהילה הבינלאומית ‏)באווירה של שינוי מדיני(,‏ובעיקר להפחית את רמת הלחץ והחיכוך במעברים.‏השלכות על כלכלת העירגדר הביטחון נועדה להפריד בין האוכלוסייה המתגוררתבירושלים לבין האוכלוסייה הפלסטינית החיה בתחומיהגדה המערבית.‏ רובה הגדול של אוכלוסייה זו היהקשור בעבר הלא-רחוק עם מקורות תעסוקה ושירותיםבמזרח-ירושלים.‏ שירותים אלה כללו בין היתר חינוךגבוה,‏ חינוך פרטי על-יסודי וכנסייתי,‏ שירותי-בריאותמגוונים,‏ בעיקר בתי-חולים כלליים ומקצועיים,‏שירותי-דת ותפילה בהר הבית,‏ שירותי-מסחרובנקאות,‏ ושירותים אחרים של בעלי מקצוע חופשיים.‏ניתוקה של האוכלוסייה הערבית מהעיר,‏ תגרום לפגיעהבכלכלתה כתוצאה מירידה בביקושים והפנייתם לעריהגדה האחרות.‏ בחירה בחלופה של גדר-ביטחון עםמשטר מחמיר,‏ או אטימה מוחלטת בפני פלסטיניםתושב אבו-דיס צועד בסמוךלגדר הביטחון,‏ 2006

252פרק 10 מחומה בליבה לחומה סביבה התמורות במערך המרחבי והתפקודיבנית גדר הביטחון ליד אבו-דיס,‏2003שאינם נושאי תעודת-זהות ישראלית,‏ תגביר את הנזקהכלכלי עוד יותר.‏ בחלופה של משטר נוח,‏ ‏"רך"‏ וגמישיותר במעברים,‏ גם לאלה שאינם מחזיקים בתעודת-‏זהות ישראלית,‏ עשוי הנזק הכלכלי להצטמצם.‏ הפגיעהמצטברת בהדרגה:‏ ראשית נפגעים הסוחרים המרוויחיםפחות ומפטרים עובדים,‏ משפחות מאבדות את פרנסתן,‏הן אינן מסוגלות לעמוד בתשלומי הארנונה והאגרותלעירייה,‏ וכך ניזוקה כלכלת העיר בכללותה.‏ הפגיעמכל ענפי הכלכלה הוא ענף המסחר והשירותיםהאישיים.‏ במהלך השנים האחרונות כמעט ונכחדו מרכזיהמסחר הפלסטיניים בשולי העיר,‏ בצומת א-רם,‏ בצירהתנועה לאל-ג'יב ובדרך לאל-עזרייה.‏ כמו-כן נפגעומרכזי-מסחר בלב העיר,‏ ובהם השווקים בעיר העתיקה.‏צרכנים שנהגו לבוא מאבו-דיס,‏ סוואחרה א-שרקייהואל-עזרייה,‏ אל השווקים שבעיר העתיקה ואל המרכזשברח'‏ סאלח א-דין,‏ חדלו לבוא.‏ גם אלפי מתפלליםשהיו מגיעים בימי שישי לתפילות בהר הבית מכלרחבי הגדה המערבית וניצלו את שהותם בעיר לקניות,‏אינם פוקדים עוד את שווקי העיר העתיקה והמרכזהמסחרי שברח'‏ סאלח א-דין.‏ הירידה הדרסטית במספרהתיירים והמבקרים בעיר בשנים האחרונות תרמה אףהיא להחרפת מצבם של בעלי העסקים,‏ שעיקר פרנסתםהיתה על תיירות פנים וחוץ.‏ כאמור,‏ הפגיעה במסחרפוגעת בכלכלת העיר ויוצרת רובד עני חדש של בעלי-‏עסקים מובטלים.‏ במיוחד קשה הפגיעה בענף התיירות:‏בתי המלון שבמזרח העיר עמדו ברובם בפני קריסה.‏ כךגם חברות האוטובוסים ושירותי התיירות האחרים.‏ חלקמשירותי הבריאות עלול אף הוא לקרוס,‏ כמו למשלבית החולים הפלסטיני אל-מקסד המשרת בעיקר אתהאוכלוסייה הפלסטינית שמחוץ לירושלים,‏ וביתהחולים אוגוסטה-ויקטוריה המשרת את אוכלוסייתהפליטים באזור.‏ האחרון נתמך על-ידי אונר"א ולכןהוא מחזיק עדיין מעמד מבחינה כלכלית.‏ לעומתו שרויביה"ח אל-מקסד במצב כלכלי קשה.‏כלכלת מזרח-ירושלים קשורה באופן הדוק לכלכלתמערב העיר.‏ לכאורה,‏ השווקים לנכסי דלא ניידיולשירותי צריכה שונים הם נפרדים,‏ אך העיר מתפקדתכיחידה אורבנית - כלכלית אחת.‏ פגיעה בחלק אחד שלהעיר,‏ תפגע גם בחלקיה האחרים.‏החלשת המטרופוליןלא ניתן להתעלם מהעובדה שהמרכז העירוני של מזרח-‏ירושלים משמש זה מאות שנים מוקד כלכלי,‏ רוחני-דתי,‏פוליטי וחברתי לאוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון.‏מחוזות חברון ובית-לחם היו קשורים לירושלים בקשרהדוק במיוחד.‏ לתושבי מחוזות אלה לא היתה כלאפשרות פיזית לעבור לירדן,‏ אלא רק דרך ירושלים.‏ כלצירי התנועה עברו בעיר,‏ וכך נוצרו אליה במהלך השניםזיקות חזקות.‏ גם היישובים הערביים שמצפון לירושליםפיתחו אליה זיקות חזקות,‏ ובמיוחד היישובים הכפרייםהסמוכים לה.‏ המדיניות המכּוונת של ישראל להחלישאת הזיקות הפלסטיניות לירושלים על-ידי הפיכתרמאללה למרכז תפקודי תחליפי,‏ צלחו רק בחלקן.‏

מטרופולין ירושלים ותוואי גדר הביטחון 253

254פרק 10 מחומה בליבה לחומה סביבה התמורות במערך המרחבי והתפקודיאפשר להניח שצעדי המדיניות המבקשים להחליש אתהזיקה של תושבי מרחב ירושלים הערבים אל מזרחהעיר,‏ הם צעדים מלאכותיים שלא יצלחו לטווח ארוך.‏אפשר כמובן לבנות מערכות שירותים אלטרנטיביות,‏כמו בתי-חולים טובים ברמאללה ובבית-לחם;‏ אפשרגם לסלול כבישים עוקפים ולעודד הקמה של מוסדות-‏שלטון במקומות אחרים;‏ ניתן להחמיר עם המבקשיםלהיכנס העירה ולנקוט צעדים נוספים כדי להחליש אתקשריהם של הפלסטינים לירושלים,‏ אולם כל אלה הםצעדים מלאכותיים.‏ ירושלים היא עיר מרכזית לאזורמטרופוליטני שלם ש-‏‎80%‎ מתושביו הם פלסטינים,‏בעוד שבעיר עצמה הם תופסים כשליש מן האוכלוסייה.‏קשה יהיה לגרום למערך יישובי כזה להשתנות ולבטלאת הזיקות הרבות בתחומי הדת,‏ החברה והתרבות שלהפלסטינים אל העיר.‏ בנוסף,‏ מהיכן יימצאו המשאביםהכלכליים לבניית מערכות שירותים חלופיות מחוץלעיר עבור הפלסטינים,‏ וכמה שנים יימשך התהליך?‏קשרי המשפחה שנותקו באופן מלאכותי יוצרים תסכול,‏מתח והתמרמרות רבה שתוצאותיהם הם לחצים בלתי-‏פוסקים על ישראל.‏במרחב ירושלים מתקיימת מטרופולין דו-לאומית.‏הניסיון לנתק חלק מן המטרופולין מן העיר יכול להיותצעד זמני הפוגע בשליש מתושבי העיר הפלסטיניםובכמה מאות אלפי תושבים במרחב המטרופוליטניהפלסטיני.‏ ההיפרדות מאזור גדול ומאוכלס היאללא ספק פגיעה של ממש בעיר.‏ אם בכל-זאת תצלחהמגמה ויתפתחו במגזר הערבי שמחוץ לירושליםמוקדים עירוניים משניים שיצליחו למשוך אוכלוסייהושירותים מירושלים,‏ יעלה הדבר בקנה אחד עםהמדיניות הישראלית לטווח הקצר,‏ אך בטווח הארוךתצא ירושלים נפסדת מבחינה כלכלית וחברתית.‏ עירגדולה נידונה להיחלש כשמנתקים אותה ממטרופוליןפעילה הנסמכת עליה.‏ הניסיון לנתק מהעיר חלק גדולמן המטרופולין,‏ עשוי להחזיר את העיר שנים רבותלאחור,‏ לתקופה בה היתה מחולקת,‏ שכן גדר הביטחוןההולכת ונשלמת כמעטפת לעיר,‏ מפרידה אותה למעשהמן ‏"ההינטרלנד"‏ הטבעי שלה.‏ מבחינה מרחבית ידמהמצבּה לעיר-קצה,‏ בדומה למצבּה ערב האיחוד.‏ הניתוקמאזור גדול שצרך שירותים בעיר ומצא בה תעסוקה,‏יהווה ללא ספק פגיעה של ממש לא רק בחלק מתושביהאלא גם בחוסנה הכלכלי של ירושלים.‏

255מתחים בין אוכלוסיות בעירהטלת מעין מצור על יותר מ-‏‎240,000‎ תושבים,‏וניתוקם במידה זו או אחרת מהמרחב הטבעי שלהם,‏אינה יכולה לעבור ללא משבר ותסיסה בקרב חלקמהתושבים המנותקים.‏ קשה לראות מצב שבוהאוכלוסייה הפלסטינית במזרח-ירושלים ‏"מִתרגלת"‏למצב והופכת בהדרגה לאוכלוסייה ישראלית לכל דבר.‏הקשרים המשפחתיים של רבבות תושבים ירושלמים עםמשפחותיהם בהר-חברון והקשרים הכלכליים שיופעללחץ להמשיך ולקיימם,‏ כמו גם הזיקות למוקדי הדת- כל אלה ימשיכו להכעיס ולהתסיס את האוכלוסייהבמזרח-ירושלים.‏ אם המעברים יתפקדו כהלכה ותנועתהירושלמים אל העיר והחוצה תתנהל בקלות יחסית,‏יפחתו הלחצים והמצב עשוי להיות נסבל.‏ אם המעבריםיקשו מאוד על שימור הקשרים הנ"ל,‏ תגבר התסיסה,‏והמתחים בעיר עלולים ללבוש פנים אלימות.‏ לכןחשוב מאוד לנסות ולהשוות את השירותים הניתניםלפלסטינים בעיר לאלה הניתנים ליהודים.‏ חשובלאפשר מקומות-תעסוקה במזרח-ירושלים ולשלבמועסקים במערבּה.‏ יש לאפשר ייצוג הדרגתי לתושביםפלסטינים במוסדות השלטון העירוניים,‏ דבר שעשוילהביא למהפך פוליטי.‏ אם המצב יישאר כמות שהוא,‏תישאר על כנה הרגשת הארעיות של שליטת ישראלבמזרח העיר.‏ תחושת ארעיות זו עשויה להביא לניסיונותלשנות את המצב ולעורר פרובוקציות על רקע ביטחוניכדי להוכיח לעולם שהמצב בעיר אינו נורמאלי בעליל,‏וכי יש לצפות לשינוי בעתיד.‏ רגשות כאלה יעצימו אתהמתחים בין התושבים היהודים לבין התושבים הערביםויגרמו לעזיבה גדולה יותר של יהודים שלא יהיו מוכניםלגור בעיר מקוטבת,‏ טעונת מתחים,‏ עמוסת לחצים,‏ומידרדרת מבחינה כלכלית.‏ירושלים עברה דרך ארוכה ב-‏‎40‎ השנים האחרונות.‏מעיר מחולקת היא הפכה לעיר מאוחדת,‏ מעירשהתיימרה ליצור דו-קיום בין חלקיה,‏ היא הפכה לעירמקוטבת החוזרת במידה רבה על עקבותיה,‏ ובאירוניההיסטורית היא חוזרת ומשתמשת עתה בדפוסים שלחציצה והפרדה.‏גדר הביטחון באבו-דיס,‏ 2008

רוח וחברה

25725711 מערכת החינוך הייחודית של ירושליםמאיה חושן עוזרת מחקר:‏ אפרת סער‏"עמדתי ליד בית הספר.‏ בחדר הזה ישבנו ולמדנו,‏חלונות חדרי כתה תמיד פונים אל העתידואנחנו חשבנו לתומנו שזה הנוף שראינו מן החלון".‏יהודה עמיחימבואב-‏‎28‎ ביוני - 1967 יום איחוד ירושלים - הפכו שתי ערים,‏ שתי תרבויות,‏ שני לאומים ושני עמים אויבים לעיראחת מאוחדת.‏ באותו יום שּולש שטחה של העיר ונוספו לה כמעט 70 אלף תושבים ערבים,‏ בהם רבבות ילדים בגילבית הספר.‏חיבורה מחדש של העיר העתיקה לירושלים הישראלית,‏ היתה לרבים הגשמת חלום,‏ התממשות תפילה ושיבהלמחוזות של ערגה וגעגועים.‏ בה בעת חוו רבים מן העבר השני תחושת מּפלה וחרדה מהעתיד.‏מרּבים לדבר על החיים בירושלים השלמה בלשון של ‏"דו-קיום",‏ אך מבט חודר יותר חושף מארג עירוני רב-פניםשראוי יותר לקרוא לו ‏"רב-קיום".‏ זהו מצב המזמן מפגשים ומתחים בין קבוצות אוכלוסייה שונות החיות לפעמיםבמרחק פסיעה זו מזו,‏ אך תהום פעורה ביניהן.‏ במצב הזה יש למצות את הסיכויים,‏ שאם לא כן עלולים התפריםלהיפרם.‏ השוני והחשדנות עלולים להעמיק את הקיטוב ולהרחיב את השסעים.‏ לשירותים החברתיים נועד תפקידמכריע בכך,‏ ובראש וראשונה לשירותי החינוך.‏בחינוך,‏ כמו בכל תחומי החיים,‏ הביא איחוד העיר למִפנה חד.‏ כמו שהעיר כולה גדלה בשטחּה ובמספר תושביה,‏ כךגם מערכת החינוך שלה,‏ שהיא מערכת החינוך הגדולה,‏ המגוונת והסבוכה ביותר בארץ.‏ מצד אחד היא משקפת אתהמתרחש בעיר ומצד שני היא מעצבת את עתידה.‏מאמר זה מבקש להאיר סוגיות מרכזיות הקשורות למערכת החינוך הירושלמית לזרמיה ופלגיה.‏ הוא מנתח תהליכיםומסמן אבני-דרך במסלול המיוחד שעברה מערכת זו ב-‏‎40‎ השנים האחרונות.‏איחוד העיראיחוד העיר אחרי מלחמת ששת הימים הציב אתגרים שלא נודעו כמותם בעבר.‏ בין שני חלקי העיר המערבי-‏יהודי למזרחי-ערבי,‏ היו פערים כלכליים,‏ חברתיים,‏ תרבותיים ופיזיים עמוקים.‏ רמת השירותים במזרח העיר היתהירודה בהשוואה לאלה שבמערבה.‏ בראש וראשונה קודמו השירותים הפיזיים.‏ המאמץ הופנה בראשונה בעיקר לעיר1העתיקה,‏ אך ההשקעות הגדולות בין החומות לא פתרו את הבעיות בשכונות ובכפרים שסופחו לעיר.‏‏י’‏ 1 קמחי,‏ א’‏ רמון ‏“שירותים עירוניים לתושבי מזרח-ירושלים”‏ בתוך:‏ א’‏ אחימאיר ‏)עורכת(,‏ ירושלים:‏ תמונת מצב,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ משרד הביטחון - ההוצאה לאור,‏ ירושלים,‏ )1994(.173-152ילדי כתה א'‏ בביה"ס ‏"הדסים"‏ בצור הדסה,‏ 2007

258פרק 11 מערכת החינוך הייחודית של ירושלים רוח וחברהבשנים 1970-1968 התגברו תגובות המרי של האוכלוסייההערבית במזרח-ירושלים,‏ ובשנות ה-‏‎70‎ הסתמנהרגיעה.‏ סייעה לכך ההגמשה בהחלת החוק הישראלי,‏והניסיון לאפשר לארגונים ערביים לסייע בניהול עצמישל חיי התושבים.‏ לצידם פעלו מוסדות ישראליים כמוהביטוח הלאומי,‏ קופות החולים וההסתדרות,‏ שהעלואת רמת-חייהם של התושבים.‏ תרמה לכך גם המדיניותהסובלנית שראש העיר טדי קולק נתן לה ביטוי בנאומוביום ירושלים הראשון,‏ בשנת 1968:אל לנו לשכוח אף לרגע שירושלים העיר,‏ עם היותהבירת-ישראל,‏ עיר עברית,‏ הרי היא דו-אתנית,‏ באשר25 אחוז מאזרחיה הם ערבים.‏ דווקא ניצחונם הגדול שלחיילינו מאפשר לנו היום להפגין רגישות וסובלנות כלפי2התושבים הערבים החיים בעיר הזאת מאות שנים.‏גדולתו של קולק היתה בכך שהצליח לרכוש את אמונםשל התושבים הערבים בירושלים.‏ העירייה פרסה אתשירותיה במזרח העיר כחלק ממדיניות לפיתוח מזרחהעיר ושילובה כחלק בלתי נפרד מירושלים המורחבת.‏מהלך זה נעשה בשיתוף עם המוכתרים בשכונות,‏ תוךשילוב עובדים ערבים בפיתוח השירותים במזרח העיר3והפיכתם לגורם ממתן בתהליך רגיש זה.‏השנים הראשונות שלאחר איחוד העיר,‏ היו שנים שלהתמודדות עם מורכבויות חדשות,‏ עם גידול מהיר בקרבכל קבוצות האוכלוסייה ועם ביקוש גדל לשירותים.‏בשנים אלה גדלה גם מערכת החינוך במספר התלמידיםבכל קבוצות האוכלוסייה,‏ גדל הביקוש למורים ולבתי-‏ספר ועלתה הדרישה להתאים את שירותי החינוךלצרכים הגדלים והמשתנים.‏ המשימות היו רבותודוחקות,‏ אך תקציבי העירייה היו מוגבלים.‏ והיאהתקשתה לתת מענה הולם לצרכיה המיוחדים שהלכווגדלו.‏ במסגרת המגמה לשיפור השירותים הקים טדיקולק ב-‏‎1966‎ את ‏"הקרן לירושלים",‏ שתרמה רבות4לשיפור שירותי החברה והתרבות בעיר.‏החינוך הערבי‏ההיערכות לפתיחת שנת הלימודיםהראשונההרחבת גבולות העיר הציבה אתגרים חדשים.‏ כשארהשירותים במזרח-ירושלים,‏ חסְרה גם מערכת החינוךתשתיות פיזיות ומקצועיות.‏ על העירייה הוטל לספקשירותים לאוכלוסייה הערבית בתנאים שלא הכירה,‏ומשימה זו הציבה שאלות ודילמות לרוב.‏ נושא החינוך‏א’‏ 2 שטנדל,‏ ‏“תמורות באוכלוסייה הערבית”,‏ י’‏ פראוור,‏ א’‏ אחימאיר ‏)עורכים(,‏ עשרים שנהבירושלים,‏ 1987, - 1967 משרד הביטחון - ההוצאה לאור,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ירושלים,‏ )1988( .1033 שם.‏חצר בית ספר במזרח העיר,‏1968, צילום:‏ דוד רובינגר‏ל’‏ 4 זלצברגר,‏ ‏“שירותים חברתיים”,‏ י’‏ פראוור,‏ א’‏ אחימאיר ‏)עורכים(‏ , עשרים שנהבירושלים,‏ 1987, - 1967 משרד הביטחון - ההוצאה לאור,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ירושלים )1988(161-121.

259ליישם את חוק חינוך החובה הישראלי בבתי הספר הציבוריים הממלכתיים שנוהלו עד אז ע"י הירדנים.‏בתי הספר הפרטיים,‏ לעומת זאת,‏ נותרו במעמדם,‏והּותר להם להמשיך בתפקודם האוטונומי.‏על פתיחת שנת הלימודים הראשונה ועל מציאות חדשהשכמותה לא הכירו,‏ ניתן ללמוד מדו"ח של השירותלבריאות הציבור שנכתב סמוך מאוד לאיחוד העיר:‏הקשיים שעמדו בפני הצוות המפעיל היו מצב סניטריירוד,‏ חוסר בריהוט,‏ צפיפות,‏ העדר חיבור לחשמלולמים,‏ והעובדה שבּכִתות הנמוכות נמצאו ילדיםבמִגוון גילאים.‏ אוכלוסיית בתי הספר הורכבה ברובה9מבני דלת העם,‏ ולא חסרו מחלות סוציאליות...‏על היערכות העירייה ומצב המערכת ניתן ללמודמהמכתב הבא:‏לקראת פתיחת שנת הלימודים תשכ"ט ננקטו פעולותנמרצות והושקעו תקציבים גדולים בשיפוץ מבניםקיימים,‏ בחיבור בתי-ספר למערכת החשמל,‏ הכשרתמגרשי משחקים סמוך לבתי הספר ועוד.‏יישום התקן הישראלי הקובע כי מספר תלמידים בכִתהלא יעלה על 45 חייב שכירת חדרי כיתות נוספים ובנייתמבנים חדשים ‏)הממוצע בתקופת השלטון הירדני עמדעל 70 תלמידים בכתה(.‏ בנוסף,‏ רכשה המחלקה לחינוךותרבות ציוד לבתי הספר.‏ ציוד זה כלל ריהוט,‏ מכונותכתיבה ושכפול,‏ ציוד מעבדות,‏ וכל שאר סוגי הציודשקיבלו בתי הספר העבריים.‏ כל התלמידים בכל הכתותקיבלו ספרי-לימוד חינם,‏ בניגוד לבתי הספר העברייםבהם ניתנו הספרים תמורת תשלום מלא או חלקי בהתאם10לדרגת הכתה.‏ביולי ואוגוסט 1967 נערכה העירייה לתחילת שנתהלימודים הראשונה במזרח העיר תחת שלטון ישראל.‏ההיערכות כללה היכרות עם מבנה מערכת החינוךהירדנית:‏היה אחד המעטים ששרר לגּביהם קונצנזוס:‏ ילדי מזרח-‏ירושלים יקבלו חינוך ככל ילד ישראלי אחר . 5 מדיניותישראל היתה להנחיל לבתי הספר במזרח העיר אתתכנית הלימודים הנלמדת במגזר הערבי בישראל,‏ בכדילממש הלכה למעשה את איחוד ירושלים והפיכת חלקּההמזרחי לחלק ממדינת-ישראל . 6כדי להשיג מטרות אלו נדרשו הרשויות להתאים אתמערך החינוך במזרח-ירושלים למערכת החינוך הערביתהנהוגה בישראל,‏ בכל התחומים:‏ המנהלי,‏ החינוכיוהפדגוגי,‏ על כל המשתמע מכך.‏ לכך נוסף גם הצורךלהקים את המערך הניהולי מהמסד ועד הטפחות,‏ על-‏מנת שיוביל שינוי זה.‏מייד עם ההכרזה על הרחבת תחום השיפוט שלירושלים,‏ החלה עיריית-ירושלים הישראלית לטפלבמערך החינוך במזרח-ירושלים.‏ לשם כך נדרשההעירייה להקים מערך ניהולי חדש למזרח העיר.‏ עדאז מערכת החינוך הירדנית סיפקה שירות ממלכתיישיר מטעם ממשלת ירדן בעמאן,‏ באמצעות המחלקההירדנית לחינוך,‏ שניהלה את מחוז ירושלים כולו.‏ כלהתחומים,‏ החל מבינוי וכלה בתכניות-לימודים,‏ מינוימורים,‏ פיקוח ובחינות,‏ היו מרוכזים בידי מחלקה זו,‏ כך7שבירושלים עצמה לא נבנתה כל תשתית ניהולית.‏בשנת הלימודים 1967/1966 מנתה מערכת החינוךבמזרח-ירושלים 21,896 תלמידים;‏ 58% מהם למדוברשת החינוך הממשלתית הירדנית,‏ ואילו 42% למדוברשת החינוך הפרטית,‏ שכללה בתי-ספר כנסייתיים,‏בתי-ספר שנוהלו ע"י מוסדות דת אסלאמיים,‏ בתי-‏ספר פרטיים לא-דתיים ובתי-ספר של סוכנות הסעדוהתעסוקה של האו"ם .)UNRWA( במערכת החינוךהמזרח-ירושלמית הירדנית לא היו גני-ילדים וגםלא בתי-ספר לחינוך מיוחד.‏ רק 10% מן התלמידים8המשיכו ללמוד בכיתות י'‏ עד י"ב.‏במסגרת הניסיון להתאים את מערכת החינוך במזרח-‏ירושלים לזו הנהוגה בישראל,‏ הורתה ממשלת-ישראל5 A. Cheshin, B. Hutman , A. Melamed , 1999 Separate and Unequal, Harvard UniversityPress Cambridge, MA.6 ראו לעיל הערה ,4 עמ’‏ .161 - 121‏דו”ח 7 ביניים על ההכנות לפתיחת שנה”ל במוסדות החינוך בירושלים המזרחית.‏ עיריית-‏ירושלים - ארכיון העירייה.‏8 ראו לעיל הערה 1 במאמר זה,‏ עמ’‏ 164.9 סקירת המחלקה לשירותי בריאות הציבור,‏ ארכיון העירייה ‏)ללא תאריך(.‏‏מתוך 10 מכתב ששלח ב-‏‎5.9.1968‎ אהרן שריג,‏ אל חיים קּוברסקי,‏ מנהל המחלקה לחינוךותרבות בעיריית ירושלים,‏ ובו מפורטים נתונים ומספרים על מערכת החינוך במזרח-‏ירושלים 1968 ‏)ארכיון העירייה(.‏

260פרק 11 מערכת החינוך הייחודית של ירושלים רוח וחברההחינוך בירדן הקיף 12 שנות-לימוד.‏ תשע השניםהראשונות נכללו במסגרת חינוך-חובה חינם,‏ ושלושהשנים האחרונות - בחינוך על-יסודי.‏ החינוך העל-‏יסודי אינו במסגרת חינוך-חובה,‏ אך הוא ניתן חינם למישעברו בחינות-מיון ונמצאו מתאימים ללימודים אלה.‏מסגרת גני-ילדים לא היתה קיימת כלל.‏בהתייעצות של נציגי משרד החינוך והתרבות,‏ משרדהמשפטים והמחלקה לחינוך ולתרבות בעירייה,‏ התבררוהבעיות המשפטיות,‏ החינוכיות והציבוריות,‏ המתלוותלשילוב של מערכת החינוך בעיר ובה סוכם כי:‏‏.‏‎1‎בשנת הלימודים תשכ"ח )1967/1968החינוך בירושלים המזרחית לפי הסטרוקטורההקיימת.‏ כלומר:‏ יינתן חינוך חינם גם לתלמידיםבכיתה ט'‏ - אף על-פי שחוקי מדינת-ישראל אינםמחייבים זאת,‏ בכדי שלא לפגוע בהשלמת מעגלחינוכם של הילדים;‏2 הכיתות העל-יסודיות תוחזקנה על-ידי העירייה,‏ומשרד החינוך והתרבות הוא שישלם את מלוא שכרהלימוד של הילדים ‏)לפי מתכונת השתתפות של100% משכר הלימוד המדורג שהיה נהוג באותה עת11בישראל(;‏‏.‏‎3‎לאחר 3 פתיחת שנת הלימודים תשכ"ח יוכרז על רישוםגילאי חמש לגני הילדים.‏ כיתות אלה תצורפנהלבתי-ספר יסודיים קיימים,‏ ומספרן בשנה זו ייקבעלפי אפשרויות הקליטה הממשיות,‏ במגמה להקיףבהדרגה את כלל אוכלוסיית הילדים בגיל זה.‏) 1 יקוים שירות2.צירוף עובדים למִנהל המחלקהשישה עובדי מִנהל ממחלקת החינוך המחוזית של ירדןצורפו למִנהל המחלקה,‏ תוך שהם לומדים באולפן אתהשפה העברית.‏ספרי-לימודבתקופת שלטון ירדן סיפקה הממשלה לכל הילדיםספרי-לימוד חינם.‏ בירושלים העברית מקיפה אספקהזו את כיתות א'‏ עד ג'‏ בלבד,‏ כשירות נוסף במסגרת‏"אגרת-חינוך".‏ מכיוון שבבתי-ספר אלה יונהגו ספרי‏בתקופה 11 הנידונה נדרשו הורים בישראל לשלם תשלום מדורג עבור לימוד ילדיהם בבתי-‏ספר תיכוניים.‏הלימוד המקובלים בבתיה"ס הערביים בישראל,‏ ומכיווןשיהיה צורך להחליף את ספרי הלימוד שבידי הילדים- הוחלט להעניק באותה שנה את הספרים לילדים חינםאין כסף.‏סגל בית הספרמשרד החינוך והתרבות הזמין לעבודה את מנהלי בתיהספר הערבים,‏ אולם אלה לא נענו וסירובם הכבידמאוד על ההכנות לפתיחת שנת הלימודים החדשה . 12פעילות בחופשההעירייה הקפידה לדאוג לא רק לימי הלימודים,‏ אלאגם לימי החופשה:‏ בתקופת החופש הגדול ‏)יולי-אוגוסט1968( אורגנו מפעלי-קיץ מיוחדים לתלמידי מזרח-‏ירושלים,‏ במסגרתם נפתחו קייטנות בתשלום סמלי,‏ובהן השתתפו יותר מ-‏‎1,000‎ תלמידים.‏ הפרויקט,‏ שלא13היה מוכר בעבר במזרח-ירושלים,‏ קצר הצלחה רבה.‏תכנית הלימודיםכאמור,‏ ערב פתיחת שנת הלימודים הראשונה תחתשלטון ישראל בספטמבר 1967, החליט משרד החינוךעל הנהגת תכנית-לימודים ישראלית בבתי הספרהממלכתיים,‏ בדומה לנהּוג בבתי הספר הערבייםשבתחומי ישראל - כולל בחינות בגרות ישראליותבכיתה י"ב.‏ 14 המעבר לתכנית הישראלית הוחל מיידעל כיתות א'-ו',‏ ובאופן הדרגתי בכיתות ז'-י"ב.‏ לגביכיתות אלו הוחלט לשלב תחילה את התכנית הישראליתבתכנית הירדנית,‏ על-מנת שהתלמידים יוכלו לעמודבמבחנים הירדניים.‏ כל התלמידים בבתי הספרהציבוריים-ממלכתיים היו אמורים לעבור בהדרגה15ללימוד על-פי התכנית הישראלית.‏12 ראו הערה 7 לעיל.‏13 ראו הערה 10 לעיל.‏‏א'‏ 14 רמון,‏ סקר שירותים עירוניים,‏ מערכת החינוך במזרח-ירושלים.‏ מכון ירושלים לחקרישראל,‏ ‏)נובמבר 1989( ‏)לא פורסם(.‏15 S.Ben Ari & M. Perlman, Education and Culture in East Jerusalem in the Years1967-1972 - A preliminary survey. Haifa University (1974).

261תמורות במערכת החינוך במזרח-‏ירושלים‏מאיחוד העיר ועד פרוץ האינתיפאדההראשונה,‏ 1987-1967בתי הספר העירוניים-ממלכתייםעד למחצית הראשונה של שנת הלימודים 1968/1967נפתחו,‏ ולא בלא קושי,‏ כל בתי הספר העירוניים במזרח-‏ירושלים.‏ אולם האוכלוסייה הערבית הצביעה ברגלייםורבים ממנה לא פקדו את בתי הספר.‏ זאת מתוך חשששמסיימי התיכון בתכנית הישראלית לא יוכלו להתקבלללימודים גבוהים באוניברסיטאות הערביות,‏ שלאהכירו בתעודת הבגרות הישראלית.‏ בשלושת בתיהספר התיכוניים העירוניים-ממלכתיים ירד מספרהתלמידים למחצית ‏)מ-‏‎1,317‎ ל-‏‎684‎‏(‏ ובכיתות א'‏ -ט'‏ ירד מספרם ב-‏‎20%‎‏.‏ הנשירה הלכה וגברה בשניםשלאחר מכן.‏ כך לדוגמא,‏ בתיכון לבנים ‏"ראשידייה"‏נותרו בשנת 1970 רק 11 תלמידים מתוך 700 שלמדו בוערב איחוד העיר.‏ רוב התלמידים שעזבו את בתי הספרהתיכוניים העירוניים עברו למערכת החינוך הפרטית,‏שהמשיכה ללמד לפי תכנית הלימודים הירדניתוהגישה את התלמידים לבחינות הבגרות הירדניות -‏"התווג'יה".‏ חלק מבתי הספר הפרטיים אף הפחיתו אתשכר הלימוד כדי לעודד תלמידים לעבור אליהם מבתיהספר העירוניים.‏ עיריית-ירושלים לא נשארה אדישה,‏ובעצה אחת עם משרד החינוך הוחלט להוסיף לתכניתהלימודים הישראלית תכנית השלמה ירדנית שתאפשרלתלמידי י"ב להוסיף לתעודת הבגרות הישראלית אתתעודת הבגרות הירדנית.‏ אלא שגם שינוי זה לא החזיראת התלמידים לבתי הספר העירוניים.‏ בניסיון נוסףלהתמודד עם הבעיה החליטה ועדה מיוחדת בראשותמתי פלד,‏ להנהיג לקראת שנת הלימודים 1973/1972תכנית לימודים חדשה לכיתות ז'-י"ב,‏ המשלבת אתהתכנית הישראלית למגזר הערבי עם התכנית הירדנית.‏אלא שתכנית זו התבררה כעמוסה מדי ולא ניתן היהלהחילה במסגרת שעות הלימוד הנהוגות בבתי הספר.‏לאחר שכל הניסיונות לשינוי תכנית הלימודים כשלו,‏ולאחר שהתלמידים לא שבו לפקוד את בתי הספרהעירוניים-ממלכתיים,‏ החליט ראש העירייה,‏ טדיקולק,‏ לאפשר רשמית לתלמידים הרוצים בכך לגשתרק לבחינות הבגרות הירדניות.‏ 16 לתלמידי ז'-י"ב ניתנההאפשרות לבחור בין התכנית ‏"הירושלמית"‏ - שהיתהלמעשה התכנית הירדנית בתוספת לימודי עבריתואזרחות - לבין התכנית הישראלית.‏ כל התלמידים בחרובתכנית הירושלמית.‏ החלת התכנית הירדנית ייצבה אתהמערכת,‏ ומספר התלמידים בחינוך הממלכתי העירוניהלך וגדל.‏ ב-‏‎1984‎ הושלם המעבר לתכנית הירדנית,‏כשבתי הספר היסודיים ‏)כיתות א'-ו'(‏ עברו ללמוד אףהם על-פי תכנית זו.‏יודגש,‏ אפוא,‏ שבמערכת החינוך הציבורית הממלכתית-‏עירונית לאוכלוסייה הערבית בירושלים,‏ הממומנתכולה ע"י משרד החינוך הישראלי ועיריית-ירושלים,‏נלמדת מאז 1976 בבתי הספר העל-יסודיים - ומאז1984 גם בבתי הספר היסודיים - תכנית הלימודיםהירדנית ‏)מאמצע שנות ה-‏‎90‎ הפכה תכנית הלימודיםהירדנית בהדרגה לתכנית הלימודים הפלסטינית(.‏רק בשני בתי ספר במגזר הערבי בירושלים ‏)היסודיוהעל-יסודי בבית צפאפה(‏ נלמדת תכנית הלימודיםהישראלית.‏ תלמידים אזרחי-ישראל לומדים על-פיהתכנית הישראלית,‏ ומרבית התלמידים שהם בעלימעמד של תושבי-קבע ‏)ואינם אזרחי-ישראל(‏ לומדיםעל פי התכנית הפלסטינית.‏16 ראו הערה 14 לעילהפגנה של תושבים ערבים נגדאפליה בחינוך,‏ דיור ופיתוח,‏1.6.1987, צילום:‏ דוד רובינגר

בין האינתיפאדה הראשונה לשנייהולאחריהן:‏ 2006-1987262פרק 11 מערכת החינוך הייחודית של ירושלים רוח וחברהעוד יצוין שבמסגרת התאמתה של מערכת החינוךהממלכתית במזרח-ירושלים לזו הנהוגה בישראל,‏ הקיםמשרד החינוך בשנת 1977 בשיתוף עם עיריית-ירושלים,‏בית-ספר ראשון לחינוך-מיוחד במזרח-ירושלים,‏ ומאז17התפתח מאוד מערך החינוך המיוחד במזרח העיר.‏בתי הספר הפרטייםבראשית ספטמבר 1967 נפתחה שנת הלימודים בבתיהספר הפרטיים ומספר התלמידים בהם עמד על כ-‏14,000. שבוע לפני תחילת שנת הלימודים שלחמשרד החינוך לבתי-ספר אלה חוזר בו נאמר כי עליהםלהחליף 78 ספרי-לימוד שכללו חומר אנטי-ישראלי,‏אך בתי הספר התעלמו מחוזר זה.‏ תחילה פעל בבתיהספר הפרטיים מפקח יהודי,‏ אך תוך תקופה קצרההופסקה עבודתו ומאז ועד היום אין כל פיקוח על בתיהספר הפרטיים.‏ יוצא מכך שבתי-ספר אלה הם פרטייםבאופן מלא.‏ אין עליהם כל פיקוח ישראלי או עירוני,‏והם אינם זוכים לכל תקצוב שהוא ממשרד החינוךומעיריית-ירושלים.‏בשנים הראשונות לאיחוד העיר הוטלה הגבלה אחתויחידה על בתי הספר הפרטיים,‏ שאסרה על התלמידיםלהיבחן בבחינות הבגרות הירדניות בירושלים.‏ לכןנבחנו תלמידי בתי הספר הפרטיים בבית-לחם אוברמאללה,‏ שהיו נתונות תחת שלטון המִנהל האזרחי,‏ולכן נהגה בהן תכנית הלימודים הירדנית.‏ משנת 197118הוסרה גם הגבלה זו.‏17 ראו הערה 14 לעיל.‏האינתיפאדה הראשונה שפרצה בסוף שנת 1987 טרפהאת הקלפים ומה שנראה כמתנהל על מי-מנוחות,‏ התגלהכחבית של חומר נפץ.‏ ההתקוממות האזרחית שפשטהביהודה ושומרון לא נעצרה על סיפה של ‏"ירושליםהמאוחדת"‏ והעיר רעשה וגעשה.‏ האיחוד השברירי עמדלהתנפץ.‏ גיאוגרפיה של פחד,‏ משבר אמון,‏ ושאלותבנוסח ‏"איפה טעינו,‏ מה עשינו ולאן אנו הולכים?"‏החלו לנקר בכל המערכות בירושלים ובישראל.‏גם מערכת החינוך במזרח-ירושלים נשאבה לתוךההתקוממות הלאומית הערבית.‏ מהומות,‏ שביתותוהפרעות לסדר הציבורי הגיעו אל בתי הספר ואף יצאומהם.‏ אך חרף כל הקשיים גילתה המערכת העירונית-‏ממלכתית יציבות גדולה יותר מזו של המערכת הפרטיתבקיום סדיר של הלימודים.‏בניגוד למערכת הפרטית,‏ שסבלה מהשבתות לרובבשנות האינתיפאדה הראשונה,‏ עלה מספר התלמידיםבמערכת העירונית הן כתוצאה משמירה על רצףהלימודים והן כתוצאה מהקשיים הכלכליים שלהאוכלוסייה הערבית,‏ שהלכו והעמיקו כתוצאהמהאינתיפאדה וגרמו להורים להעדיף חינוך-חינם בבתיהספר העירוניים-ממלכתיים.‏ 19 במהלך 1993 אף פנומספר בתי-ספר פרטיים אל המינהלה לחינוך ירושלים‏)מנח"י(‏ והביעו נכונות להיּכלל במערך החינוך העירוני,‏לקבל עליהם פיקוח של המדינה וללמד עברית ואזרחות,‏וזאת אם יוכרו כבתי-ספר במעמד ‏"מוּכר שאינו רשמי",‏מה שיקנה להם תוספת תקציב משמעותית ממשרדהחינוך הישראלי.‏ ישראל נענתה לבקשת חלק מבתיהספר הנוצריים,‏ והם זכו למימון ולתקצוב על-פי מספרתלמידיהם;‏ הפיקוח,‏ לעומת זאת,‏ לא הונהג בבתי-ספראלה.‏ 20 יצוין שמאז ועד היום רבו בתי הספר שקיבלומעמד ‏"מוּכר שאינו רשמי".‏עם שוך האינתיפאדה הראשונה ועם תחילתו של תהליךהשלום,‏ שקדו במנח"י על תכנית-חֹומש להתחדשותמערכת החינוך הערבית - תכנית שזכתה לכינוי ‏"תמורהללא מהפכה".‏ תכנית זו חשפה את הבעיות העיקריות‏נ’‏ 19 סלומון תמורות במנח”י,‏ דו”ח המנהל,‏ עיריית-ירושלים,‏ ירושלים )1999(.‏נ’‏ 20 סלומון,‏ תמורות במנח”י:‏ דו”ח המנהל תשנ”ג - תשנ”ז.‏ עיריית-ירושלים,‏ ירושלים )1997(.18 שם.‏שיעור בבית ספר במזרחירושלים,‏ 2006

1.2.3.4.5.6.שזוהו במערכת החינוך של מזרח-ירושלים באותה עת,‏ 263וסימנה אותן כמטרות לטיפול:‏1 לקדם ולפתח את התשתית הפיזית של החינוך הערביבירושלים;‏2 לפתח באופן אינטנסיבי את כוח האדם;‏3 לפתח תכנית השלמה בנוסף לתכנית הלימודהירדנית,‏ ובעיקר לימוד השפה העברית וחשיפתהתלמיד למהותו של רעיון השלטון הדמוקרטיבישראל ולרעיון הדו-קיום בשלום בין דתותולאומים שונים הדרים בכפיפה אחת בירושלים;‏4 לפתח את החינוך המיוחד שהצרכים בו דוחקיםונדרשות בו השקעות רבות;‏5 לפתח תחומי חינוך ופעילות היקפית על בסיסמודרני,‏ בו יּושם דגש על החלה מדורגת שלאוטונומיה בית-ספרית,‏ על שיתוף הקהילה וועדיההורים בהוויית בית הספר,‏ ועל-פיתוח מסגרות-‏חינוך לא-פורמאליות;‏6 לנטרל את מערכת החינוך,‏ ככל שניתן,‏ מהשפעת21האירועים הפוליטיים-לאומיים.‏העלייה בביקוש ללמוד בבתי הספר הממלכתיים-‏עירוניים,‏ הלכה והתעצמה עם השנים.‏ בעקבותיהגבר גם המחסור בכיתות-לימוד ובמבנים לבתי-ספר.‏המחסור המתמשך בתשתיות העמיק את הפערים ביןמערכת החינוך במערב העיר לזו שבמזרחּה,‏ והביא אתהמחסור בכיתות ובבתי-ספר במזרח-ירושלים לרמהבלתי-נסבלת.‏ כתוצאה מכך הגבירה עיריית-ירושליםאת הלחץ על משרד החינוך שיִבנה כיתות ובתי-ספרחדשים ‏)שעלותם בישראל ובירושלים מכוסה ע"י משרדהחינוך(.‏ במקביל רּבו העתירות של הורים לבתי המשפט,‏בתביעה לקיים את חוק חינוך החובה ולהשוות את תנאיהלימוד במזרח-ירושלים לתנאים הנהוגים במערבּה.‏ההנמקות לעתירות אלו מתבססות בין השאר על חוקלימוד חובה,‏ תש"ט-‏‎1949‎‏,‏ שחל על כל ילד בגילחינוך-חובה הגר בישראל,‏ בלא קשר למעמדו במרשםהאוכלוסין.‏ 22 במלים אחרות:‏ החוק אינו מבחין בין ילדיםבמעמד של אזרחים לילדים במעמד של תושבי-קבע אובמעמד אחר,‏ וקובע כי חינוך-חובה-חינם חל על כל ילדאו נער בגיל 16-5 הגר בישראל.‏ בית המשפט העליוןנדרש לנושא זה בשִבתו כבג"ץ וקבע כי יש לאפשרלילדים בגיל חינוך-חובה במזרח-ירושלים להירשםללימודים סדירים לפי חוק חינוך-חובה.‏ 23 למרות כלהאמור לעיל,‏ הזכות לחינוך של אלפי ילדים פלסטיניםבמזרח-ירושלים מיושמת כיום באופן חלקי בלבד,‏וזכותם לחינוך של אלפי ילדים אחרים המתגורריםבמזרח העיר אינה מיושמת כלל . 24בהסכמי הביניים שנחתמו בין ישראל לרשותהפלסטינית בספטמבר - 1995 במהלך תמּוה - העבירהישראל לידי הרשות הפלסטינית את הסמכויות לגביתכנית הלימודים ובחינות הבגרות ‏)"תווג'יה"(‏ במזרח-‏ירושלים.‏ נראה שמהלך זה היה נטוע עוד בשנות ה-‏‎70‎כשמערכת החינוך במזרח-ירושלים עברה לתכניתהלימודים הירדנית.‏ מעבר זה חִייב קשר רצוף עם משרדהחינוך הירדני להעברת תכניות הלימוד,‏ ספרי הלימודוהבחינות.‏ הקשר התנהל באמצעות המִנהל האזרחי,‏שהיה אחראי גם על ניהול מערכת החינוך לפלסטיניםביהודה ובשומרון.‏ כך קרה שמשהועברו סמכויותהמנהל האזרחי בחינוך בהסכם הביניים לידי הרשותהפלסטינית,‏ הועברו אליה גם סמכויות החינוך במזרח-‏ירושלים - כנראה במהלך אוטומטי ובלא תשומת-לבלהבדלים בין יו"ש לבין ירושלים בתפיסה הישראלית.‏כתוצאה מכך עברו בהדרגה תכניות הלימוד הירדניותבמזרח-ירושלים והפכו לתכניות לימוד פלסטיניות וכךגם ספרי הלימוד,‏ בחינות ‏"התווג'יה"‏ והפיקוח עליהן.‏במהלך שנות ה-‏‎90‎ בשל הפערים הגדלים והולכים,‏הלחץ שהפעילו תושבי מזרח-ירושלים ופסיקות בתיהמשפט,‏ הוחלט במִנהלה לחינוך ירושלים ‏)מנח"י(,‏ובתמיכת ראש העירייה - אהוד אולמרט - לגבש‏"תכנית הוליסטית"‏ למזרח-ירושלים.‏ מטרת-העלשל תכנית זו היתה לצמצם את הפער בתנאי החינוך,‏באיכותו ובתוצריו בין המגזר הערבי למגזר היהודיבירושלים.‏ התכנית נועדה ‏"להעניק למערכת החינוך‏נ’‏ 21 סלומון,‏ תמורה ללא מהפכה:‏ תכנית מתאר להתחדשות מערכת החינוך בירושלים.‏מנח”י:‏ המִנהלה לחינוך ירושלים,‏ משרד החינוך והתרבות )1993(.‏משרד 22 החינוך,‏ חוזר המנכ”ל תש”ס/‏‎10‎ ‏)א(:‏ החלת חוק חינוך-חובה על ילדי עובדיםזרים,‏ 1 ביוני 2000; בתוך:‏ י’‏ וורגן,‏ החינוך במזרח-ירושלים,‏ הכנסת,‏ מרכז המחקרוהמידע,‏ מוגש לוועדת החינוך,‏ התרבות והספורט,‏ )16 באוקטובר 2006( אוחזר ב-‏‎23.1.07‎http://www.knesset.gov.il/mmm/doc.asp?doc=m01568&type=pdf‏בג”ץ 23 3834/01, מ’‏ מוחמד חמדאן ו-‏‎27‎ אח’‏ נ’‏ עיריית ירושלים ואח’;‏ בג”ץ 5185/01, פאדיבריה ‏)קטין(‏ ו-‏‎911‎ אח’‏ נ’‏ עיריית ירושלים ואח’;‏ פסק-דין חלקי ניתן ב-‏‎29‎ באוגוסט 2001.בתוך:‏ י’‏ וורגן החינוך במזרח-ירושלים,‏ ראו הערה 22 לעיל.‏24 י’‏ וורגן החינוך במזרח-ירושלים,‏ שם.‏

המחסור הצפוי בכיתות במוסדות חינוך עירוניים,‏ *2005, 2010264פרק 11 מערכת החינוך הייחודית של ירושלים רוח וחברהשנה* נתוני תחזיתגני ילדיםקדם חובהחובהיסודיא'-ו'‏עליסודיז'-י"בבמזרח-ירושלים פנים יותר אנושיות".‏ 25 עיריית-‏ירושלים הצליחה לשכנע את משרד החינוך והתרבותלחבור אליה ולתקצב תכנית לקידום מערכת החינוךבמזרח העיר.‏ במסגרת זו הפעילה העירייה שני ערוציםמקבילים:‏ האחד כלל בינוי כיתות ובתי-ספר,‏ והשניהתמקד בתכניות חינוכיות.‏יודגש שתקצוב מערכת החינוך הוא באחריות המדינה.‏העירייה מדרבנת,‏ מתריעה ודורשת ממשרד החינוך אתהמגיע לתושביה בתחום החינוך,‏ אך אין מחובתה וגםאין ביכולתה לממן את עלויות החינוך בתחומה.‏ כאמור,‏הפעם הצליחה העירייה לשכנע את משרד החינוךלתקצב את התכנית,‏ ובשנת 1999 הוחל ביישום ‏"תכניתהוליסטית למזרח-ירושלים"‏ שהתמקדה בשלושהתחומים עיקריים:‏השוואת תקנים ושירותיםלמערכת חסרו שְעות-תקן רבות הן לתקן הבסיסי לפיהתכנית הירדנית והן לסלים ייעודיים כמו סל-טיפוח,‏שעות-מחנך וכד'.‏ כמו כן חסרו תקנים למפקחים,‏ יועציםחינוכיים,‏ קציני ביקור-סדיר,‏ מדריכים,‏ פסיכולוגיםועוד.‏ התכנית שמה לה למטרה להשלים את החסר.‏‏מאיר 25 קראוס מי שהיה המשנה למנהל מנח”י ומנהל מנח”י משנת 1994 ועד 2003, ראיוןשנערך עמו ב-‏ 11.12.06.חינוךמיוחדגילאי 321 -סך הכלקדםחובה-י"בפיתוח פדגוגיקדםחובה-י"בחובה-י"בא'-י"ב6591,0298201,2291,1231,5951,3221,83519924037057928945016120030336620052010שיפור הישגים במיומנויות-יסוד,‏ הפחתת נשירה‏)שהגיעה ל-‏‎35%‎ בגילאי ז'-י"ב(‏ וצמצום האלימות.‏כדי להשיג מטרות אלו בוצעו פעולות במספר מישורים,‏ביניהם התערבות הוליסטית של גורמים מקצועייםבבתי-ספר.‏ במקביל צוידו גני הילדים ובתי הספר בציודבסיסי חדש כמו מחשבים,‏ מעבדות ועוד.‏ כמו כן הופעלותכניות ייחודיות כמו ארגון גנים באשכולות-גנים,‏הפעלת תכניות לחינוך חברתי,‏ תכנית למחוננים,‏ ועוד.‏‏האצת בינוי של מוסדות-חינוך חדשיםבמזרח-ירושליםהמחסור בכיתות תקניות יצר צפיפות רבה בכיתותומחסור בחדרי-ספח,‏ שפגע באיכות הלימוד.‏ המענהלמצוקה הפיזית חייב בינוי מוסדות-חינוך חדשיםוהרחבת אלה הקיימים.‏ הצורך בהפקעת קרקעותלבנייה חִייב תקציב מיוחד ‏)תקציבי הבינוי לא נכללובתכנית ההוליסטית(.‏ כדי להתמודד עם המחסור החמורבכיתות-לימוד ננקטו פתרונות-ביניים,‏ ביניהם לימודיםבמשמרת שנייה,‏ שימוש במבנים ניידים ופיצול בתי-‏ספר גדולים.‏ כמו כן הוכנה תכנית-אב למוסדות-חינוך26במזרח-ירושלים.‏‏א’‏ 26 סלע.‏ תכנית הוליסטית למזרח-ירושלים.‏ תיאור התכנית,‏ סיכום תמציתי תש”ס-‏תשס”ג ומגמות להמשך.‏ עיריית-ירושלים,‏ המנהלה לחינוך ירושלים,‏ )2002( ירושלים.‏

1.2.3.4.265ובפרט לבתי הספר העירוניים-ממלכתיים,‏ מצטרף לשורת מאפיינים המצביעים על זיקה לעיר ונחשביםמעין ‏"תעודת ביטוח"‏ מפני שלילת התעודה הכחולה,‏גירוש מגבולות העיר ושלילת הזכויות הסוציאליות28אשר להן זכאי כל תושב-קבע.‏‏.‏‎5‎בניית 5 גדר ההפרדה סביב ירושלים - גרמה לגלהגירה גדול לירושלים של מחזיקי תעודות כחולותשעזבו את העיר במהלך השנים.‏ עם הקמת הגדר גברהצורך להוכיח זיקה לעיר מצד אלה שנשארו לגורמחוץ לגבולות המוניציפליים של ירושלים,‏ מחששלאבדן זכויותיהם.‏ על כן גדל גם הביקוש לבתי29הספר העירוניים-ממלכתיים.‏30המצב כיוםתכנית האב למוסדות חינוך,‏ שגובשה במכון ירושליםלחקר ישראל והוגשה לעיריית-ירושלים בדצמבר 2002,העלתה שבשנות ה-‏‎90‎ הגיע הגידול של אוכלוסייתהתלמידים בבתי הספר הממלכתיים-עירוניים במזרח-‏ירושלים לכ-‏‎7%‎ בשנה.‏ מאמצע שנות ה-‏‎90‎ גדלהלשנים מספר ובאופן משמעותי הבנייה של כיתותובתי-ספר במזרח העיר,‏ אך לא היה בה לתת מענהלמחסור בכיתות-לימוד.‏ בהתייחסה לכל תכניות הבינויהמאושרות בתחילת שנות ה-‏‎2000‎‏,‏ צפתה תכנית האבגידול במחסור בכיתות תקניות,‏ והצפי היה כ-‏‎1,350‎27כיתות בשנת 2005 וכ-‏‎1,900‎ בשנת 2010.למרות התכנית,‏ וחרף העובדה שמערכת החינוךהעירונית-ממלכתית האיצה את קצב הבנייה שלכיתות חדשות למגזר הערבי ואף הגדילה את מספרהמבנים ששכרה עבורה,‏ היא עדיין מתקשה לתתמענה לכל התלמידים המבקשים להירשם לבתי הספרהעירוניים-ממלכתיים.‏נראה שמספר גורמים חברו יחדיו ותרמו לביקוש הגואהלבתי הספר העירוניים-ממלכתיים:‏1 עוני - מצב כלכלי קשה בקרב האוכלוסייה מקשהעל ההורים לעמוד בתשלומים הנדרשים בחלק מבתיהספר הפרטים;‏2 השיפור בבתי הספר העירוניים-ממלכתיים - שנבעמגידול בהשקעות של המערכת העירונית-ממלכתיתבתחום הפיזי בתוספת תקנים,‏ ומהשקעה בתחומיהארגון,‏ המִנהל,‏ שיטות ההוראה והיבטים חינוכייםאחרים,‏ זאת מבלי ‏"לגעת"‏ בתכניות הלימוד;‏3 רמת הלימודים הגבוהה יחסית של מערכת החינוךהעירונית-ממלכתית - בהשוואה לרבים מבתי הספרהפרטיים במזרח העיר.‏ חשוב לציין שקיימים במזרחהעיר מספר בתי-ספר יוקרתיים,‏ בעיקר נוצריים,‏שרמת הלימוד בהם גבוהה מאוד,‏ אך עלות הלימודבהם גבוהה בהתאם;‏4 הרצון להוכיח זיקה לירושלים - רצון זה קיים אצלחלק מתושביה הערבים-פלסטינים של העיר בעלימעמד של תושב קבע - תעודת זהות כחולה - והדברנכון במיוחד לגבי מי שהם בעלי מעמד של תושב קבעואינם גרים עוד בעיר.‏ הרישום לבתי הספר בירושלים,‏‏מ’‏ 27 חושן,‏ מ’‏ נכאל,‏ ב’‏ פיאמנטה,‏ י’‏ קמחי,.‏ תכנית אב למוסדות חינוך במזרח ירושלים,‏ מכוןירושלים לחקר ישראל,‏ מוגש למִנהלה לחינוך ירושלים )2002(.ההפרדה בין תכנית הלימודים הירדנית לבין תכניתהלימודים הישראלית למגזר הערבי,‏ הפרידה את המגזרהערבי בירושלים מהמגזר הערבי בישראל.‏ לכן הפיקוחהמקצועי מוגבל,‏ והממונה על החינוך הערבי במשרדהחינוך רואה את מזרח-ירושלים כטריטוריה אחרת.‏ לבתיהספר הפרטיים במזרח-ירושלים אין כל מעמד משפטי.‏בשל החיבור של מערכת החינוך במזרח-ירושליםבתחילה למִנהל האזרחי ביהודה ושומרון,‏ ומאמצעשנות ה-‏‎90‎ לרשות הפלסטינית - אין למשרד החינוךולמדינת-ישראל תחושת מחויבות של ממש לחינוךבמזרח-ירושלים ואלה גם אינם חשים צורך וחובה31להקצות תקציבים כנדרש.‏בתי הספר הפרטיים מתנהלים בנתק גמור מהמערכתהישראלית והירושלמית,‏ והם לא קיבלו אפילו מעמדשל מוסד ‏"פטור".‏ בתשובה לשאלה:‏ מדוע אין ועדתהמעקב לענייני החינוך הערבי מתייחסת למערכתהחינוך במזרח-ירושלים?‏ אמר נביה אבו-סלאח,‏ יו"רועדת המעקב,‏ שהוועדה אינה מתייחסת ואין בכוונתהלהתייחס למערכת החינוך במזרח-ירושלים,‏ משום‏מ’‏ 28 חושן,‏ ‏“מערכת החינוך”,‏ בתוך א’‏ רמון ‏)עורך(,‏ עיר בסבך:‏ לקסיקון ירושלים בת זמננו,‏מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים )2003( עמ’‏ 110. - 104‏עוד 29 על השפעות גדר ההפרדה,‏ ראו מאמרו של י’‏ קמחי בספר זה.‏‏סעיף 30 זה מבוסס על ‏:י’‏ וורגן החינוך במזרח-ירושלים,‏ הכנסת,‏ מרכז המחקר והמידע,‏ מוגשלוועדת החינוך,‏ התרבות והספורט,‏ 16 באוקטובר 2006, אלא אם נכתב אחרת.‏ אוחזר ב-‏ 23.1.07http://www.knesset.gov.il/mmm/doc.asp?doc=m01568&type=pdf31 ראו הערה 25 לעיל.‏

266פרק 11 מערכת החינוך הייחודית של ירושלים רוח וחברהשמזרח-ירושלים היא שטח כבוש ותושביה הפלסטיניםנמצאים תחת כיבוש.‏ אבו-סלאח דיבר בכנס במכוןון-ליר בירושלים בדצמבר 2006, ודבריו זכו לתמיכהוחיזוק מפי ד"ר ח'אלד אבו-עסבה,‏ מנהל הפרויקט32במכון ון-ליר.‏זאת ועוד:‏ בשל העובדה שישראל העניקה לתושבי מזרח-‏ירושלים הערבים מעמד של תושבי-קבע בישראל,‏ ולאמעמד של אזרחים,‏ הם אינם זכאים להצביע בבחירותלכנסת.‏ מכאן שהם גם חסרי-השפעה על הנבחרים,‏והקשר בין כוח,‏ קשרים והשפעה לבין תקצוב,‏ ידועלכול.‏ לתושבי ירושלים הפלסטינים יש אמנם זכותלהשתתף בבחירות למועצת העיר ולראשות העירייה,‏אך רובם גורסים שהשתתפות בבחירות לעירייה כמוהכהכרה בכיבוש,‏ ולכן הם אינם מצביעים בבחירות.‏ כךאין למגזר הערבי בירושלים ייצוג פוליטי,‏ ויכולתולהפעיל לחץ להגדלת תקציבי החינוך מוגבלת מאוד.‏‏•מספר התלמידים במערכת החינוך העירונית-‏ממלכתית במזרח-ירושלים נמצא בעלייה מתמדת.‏בשנת הלימודים תשס"ז למדו במערכת העירונית-‏ממלכתית 55,088 תלמידים.‏ קצב הגידול במספרהכיתות ובמספר התלמידים בחינוך המּוּכר שאינו-‏רשמי,‏ מהיר בהרבה מקצב הגידול בחינוך הרשמי.‏מספר התלמידים במוסדות מוּכרים שאינם-רשמייםגדל מ-‏‎1,544‎ תלמידים בשנת 2001/2 ל-‏‎15,766‎תלמידים בשנת 2006/7. למרות גידול זה איןרשויות החינוך מקיימות פיקוח מקצועי,‏ פדגוגיאו אחר על המוסדות המוּכרים שאינם-רשמייםבמזרח-ירושלים;‏‏•בכל מוסדות החינוך הרשמיים וברוב המוסדותהמוּכרים שאינם-רשמיים לומדים כיום במזרח-‏ירושלים על-פי תכנית הלימודים הפלסטינית.‏במוקד הבעיות ממשיך להטריד המחסור החמורבכיתות-לימוד;‏‏•המחסור החמור בכיתות-לימוד גורם לדחיית בקשותשל ילדים פלסטינים רבים ‏)על-פי הערכות יותרמ-‏‎10,000‎ ילדים(‏ המבקשים להירשם למערכתהחינוך העירונית-ממלכתית במזרח-ירושלים על-פיחוק לימוד חובה,‏ תש"ט-‏‎1949‎‏;‏‏חשיבה 32 אסטרטגית כמנוף לשינוי בחינוך הערבי,‏ כנס במכון ון-ליר,‏ 25 בדצמבר 2006.‏•שיעור הנשירה מן החינוך העל-יסודי במזרח-‏ירושלים מגיע ל-‏‎50%‎ מכלל התלמידים;‏‏•על-פי נתוני מנח"י,‏ שיעור הזכאות לתעודת הבגרותהפלסטינית ‏)"תווג'יה"(‏ בקרב תלמידי י"ב במזרח-‏ירושלים גדל מ-‏‎50%‎ מכלל הניגשים לבחינות בשנת2000 לכדי 65% מכלל הניגשים לבחינות בשנת;2005‏•בשנת תשס"ה למדו בתכנית הישראלית למגזר הערביבירושלים 279 תלמידי י"ב - 229 מהם ניגשו לבחינותהבגרות )81% מן הלומדים(‏ ורק 39 תלמידים )14% מןהלומדים(‏ הצליחו במבחנים שזיכו אותם בתעודות-‏33בגרות.‏ זהו שיעור הזכאות הנמוך ביותר בארץ;‏‏•כצעד נוסף להתמודדות עם מצב החינוך במזרח-‏ירושלים בכלל ועם המחסור בכיתות-לימוד בפרט,‏הוקמה לאחרונה ‏"הקואליציה לקידום החינוך הערביבירושלים"‏ המאגדת את ועדי ההורים במזרח-‏ירושלים,‏ את עמותת ‏"עיר עמים",‏ את האגודהלזכויות האזרח בישראל,‏ את חבר מועצת העיר ‏ּפּפה34אללֹו ואת המִנהל לפיתוח קהילתי בית-חנינא.‏החינוך העברי‏מאינטגרציה לבחירה:‏ בדגש על חינוךממלכתיתפקידן הביצועי של הרשויות המקומיות מקנה להןהשפעה ניכרת בעיצוב מערכת החינוך.‏ השפעה זונרכשה בין השאר בזכות אחריותן על הקמת וסגירתבתי-ספר ועל קביעת אזורי הרישום.‏ בכך ניתנהלמעשה לרשויות המקומיות הסמכות לקבוע את תמהילאוכלוסיית התלמידים בכל אחד מבתי הספר.‏ מאמצעשנות ה-‏‎80‎ גדלה השפעתן של הרשויות המקומיות,‏הודות לעלייה בחלקן בתקצוב שירותי החינוך.‏ ככלשהמדינה צמצמה את תקציבי החינוך,‏ כן הגדילוהרשויות המקומיות את השקעותיהן בחינוך ממשאביהןהעצמיים,‏ ובמקביל הגדילו גם את מעורבותן והשפעתן 33 משרד החינוך התרבות והספורט,‏ נתוני בחינות בגרות,‏ תשס”ה ,http://www.education.gov.il/netuney_bchinot אחזור .2.1.07‏האגודה 34 לזכויות האזרח בישראל:‏ ‏“למאות ילדים במזרח-ירושלים אין עדיין מקומות במוסדותחינוך”,‏ באתר האינטרנט,‏ ,http://www.acri.org.il/hebrew-acri/engine/story.asp?id=1386אחזור:‏ 27 בספטמבר 2006. בתוך י’‏ וורגן,‏ החינוך במזרח-ירושלים,‏ הכנסת,‏ מרכז המחקרוהמידע,‏ מוגש לוועדת החינוך,‏ התרבות והספורט,‏ 16 באוקטובר 2006, אלא אם נכתב אחרת.‏

267ילדים בפתח בית הספר היסודיהממלכתי פולה בן גוריון בשכונתרחביה,‏ 2007בתחום זה.‏ בירושלים התחזקה ההשפעה על החינוך אףיותר,‏ כתוצאה ממהלך אסטרטגי של הקמת המִנהלהלחינוך ירושלים ‏)מנח"י(‏ בשנת 1988, שבמסגרתו35הועברו סמכויות ממשרד החינוך למנח"י.‏באוקטובר 1963 מינה שר החינוך והתרבות דאז,‏ זלמןארן,‏ את ועדת פראוור לבחינת האפשרות להאריך אתמשך לימוד החובה בשנה או שנתיים ‏)מעל גיל 14(.בינואר 1965 פורסמו מסקנות הוועדה,‏ 36 ובהן המלצהלשנות את מִבנה מערך בתי הספר וליישם אינטגרציהבחינוך.‏ מדיניות האינטגרציה נועדה לשלב ולקרבתלמידים מרקע חברתי,‏ כלכלי ותרבותי שונה,‏ ולהבטיחשוויון הזדמנויות רב יותר.‏ יישום מדיניות זו היה כרוךבקביעת אזורי-רישום לכל בית-ספר,‏ במטרה להתגברעל הארגון המרחבי המקוטב של האוכלוסייה ולהפגישבבית הספר אוכלוסיות תלמידים שונות זו מזו.‏בשנת 1969 נערך בירושלים ניסוי שמטרתו לגשרעל הפער החברתי בין שתי שכונות סמוכות - רחביהונחלאות - על-ידי אינטגרציה בבית הספר היסודי.‏ לאחרשעיריית-ירושלים הכירה בחשיבות האינטגרציה,‏ ולאורהצלחת הניסוי,‏ הפכה האינטגרציה בחינוך למדיניותכלל-עירונית.‏ 37 ירושלים נערכה להנהגת הרפורמהשכללה שינויים וחידושים בתכניות הלימודים ובדרכיההוראה,‏ העמקת הטיפול בתלמידים טעוני-טיפוח,‏שינויים ארגוניים בבית הספר העל-יסודי,‏ פיתוח38פעולות בחינוך החברתי,‏ ועוד.‏כדי לעמוד בדרישות המודל ולהבטיח רוב לתלמידים‏"החזקים"‏ בבתי הספר האינטגרטיביים,‏ מּוּפּו בכל העיראזורי-רישום שכל אחד מהם כלל שכונות הן ממעמדנמוך והן ממעמד בינוני וגבוה.‏ הצעת המיפוי לאזוריהרישום לבתי הספר היסודיים ורשימת בתי הספרהיסודיים שיזינו את חטיבות הביניים,‏ הוכנה לכלאחד משלושת זרמי החינוך העברי בנפרד:‏ ממלכתי,‏ממלכתי-דתי וחינוך עצמאי.‏אלא שמדיניות הרפורמה והאינטגרציה יושמה בשנותה-‏‎70‎ וה-‏‎80‎ בעיקר בחינוך הממלכתי.‏ שתי סיבותמנעו את יישום המדיניות החדשה בחינוך הממלכתי-‏דתי:‏ המחסור במבני חינוך וההתנגדות העיקשת שלהאוכלוסייה הדתית לאינטגרציה - הרבה מעבר להתנגדותשל ההורים החילונים.‏ הדתיים היו נחושים ללמוד בבתי-‏‏ד’‏ 35 ענבר,‏ מ’‏ חושן,‏ ביזור סמכויות בתחום החינוך לרשויות המקומיות,‏ מכון מילקן לחקרמערכות חינוך,‏ ירושלים,‏ 1997.‏ר’‏ 36 בריטברד,‏ מ’‏ טביביאן-מזרחי,‏ שינויים שחלו במבנה מערכת החינוך בישראל והצעותלשינויים שעלו במהלך השנים,‏ הכנסת,‏ מרכז המחקר והמידע,‏ הוגש ליו”ר ועדת החינוךוהתרבות חה”כ אילן שלגי,‏ 2003http://www.knesset.gov.il/mmm/data/docs/m00742.doc אוחזר ב-‏‎23.1.07‎‏.‏‏ל’‏ 37 זלצברגר,‏ ‏“שירותים חברתיים”,‏ י’‏ פראוור,‏ א’‏ אחימאיר ‏)עורכים(‏ , עשרים שנהבירושלים,‏ 1987, - 1967 משרד הביטחון-ההוצאה לאור,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ירושלים )1988( 121 .161 -‏מתוך 38 פרסום של המחלקה לחינוך בעיריית ירושלים:‏ ראשי פרקים לפעילות הסברה בנושאהרפורמה בירושלים,‏ ‏)ללא ציון תאריך(.‏

268פרק 11 מערכת החינוך הייחודית של ירושלים רוח וחברהספר שהולמים את תפיסתם הדתּית.‏ 39 במגזר החרדי לאהגיעה המדיניות אפילו לשלב ההתנגדות,‏ כי חוץ מניסוחהתכנית לא נעשה כל ניסיון ליישמה.‏על ראשית יישומה של האינטגרציה בירושלים כתבהלוטה זלצבִּרגר,‏ שהיתה סגנית ראש העיר ומחזיקת תיקהחינוך בעירייה:‏בארץ כולה הופעלה האינטגרציה מכוח החוק רקבחטיבות הביניים,‏ ואילו בירושלים הופעלה האינטגרציהעוד קודם לכן,‏ והיא הּוחלה גם על בתי הספר היסודייםואפילו על גני הילדים של העירייה.‏ גני הילדים הוקמובאזורים שונים,‏ וילדים משכבות סוציו-אקונומיותשונות החלו לומדים בצוותא.‏ בצד המגמה הממלכתית40הזו,‏ גברה גם מעורבותם של ההורים.‏ההסדר החדש שקבע את אזורי-הרישום ואת תמהילהתלמידים האינטגרטיבי בבתי הספר,‏ לא יושם תמידעל מי-מנוחות וגרם להורים רבים להתנגד לתכתיביהעירייה.‏ חלקם אף עתרו לבתי המשפט אך נדחו בנימוקשצרכי הכלל קודמים לצרכי הפרט.‏ על-מנת להימלטמגזירת האינטגרציה ואזורי הרישום,‏ היו הורים שבחרולהעתיק את מקום-מגוריהם לאזור הרישום של ביתהספר בו רצו שילדיהם ילמדו.‏ היו גם כאלה שבחרולשנות באופן פיקטיבי את כתובת מגוריהם - אולםהרוב הגדול ‏"קיבל את הגזירה".‏ מדיניות האינטגרציהבחינוך הממלכתי נשמרה ע"י העירייה ב"אדיקות".‏חיטּוב החינוך הממלכתי נמשך 20 שנה,‏ והסתייםב-‏‎1992‎ כשכל מערכת החינוך הממלכתי עברה למבנהשל חטיבות-ביניים וחטיבות עליונות,‏ רובן במסגרת41בתי-ספר שש-שנתיים.‏ממחצית שנות ה-‏‎80‎ גברו התביעות מצד ההוריםלהגביר את השפעתם ומעורבותם במערכת החינוך.‏חלקים הולכים וגדלים בציבור ערערו על זכותן שלהמדינה והעירייה להחליט עבורם באיזה בית-ספרילמדו ילדיהם.‏ במקביל גדלה התביעה של קבוצותהורים להקים בתי-ספר ייחודיים ההולמים את תפיסתםהאידיאולוגית,‏ החברתית-תרבותית או את כישרונותילדיהם,‏ ולאפשר להם לבחור מסגרת חינוכית מתאימה‏יואל 39 שיפטן,‏ מי שהיה ראש מחלקת החינוך בירושלים בשנים 1985-1970, ראיון שנערךעמו ב-‏‎17.8.06‎‏.‏‏ל’‏ 40 זלצברגר,‏ ‏“שירותים חברתיים”,‏ הערה 35 לעיל,‏ בעמ’‏ 127.‏ראו 41 הערה 20 לעיל.‏לילדיהם.‏ תביעות אלו ביטאו את השינוי שחל בתפיסתהחינוך בקרב חלקים גדולים באוכלוסייה - מתפיסהשראתה בחינוך מכשיר לקידום החברה,‏ לתפיסה הרואהבו מכשיר לקידום הפרט.‏ זה היה חלק מתהליך השינויהערּכי שפקד את החברה בישראל מחברה הסכמיתבעלת תפיסה משתפת וקולקטיביסטית,‏ לחברהאינדיבידואליסטית המטפחת את השֹונה.‏ אך שינוייםאלה נבעו גם מצמצום התשומות הציבוריות בחינוך,‏צמצום שהגיע לשיאו בסוף שנות ה-‏‎80‎‏.‏ הורים נדרשולהשתתף יותר ויותר בעלויות החינוך של ילדיהם‏)שממשיך להיקרא עד היום ‏"חינוך-חינם"(.‏ עם זאת,‏ככל שההורים נתבעו לשלם יותר,‏ כן גדלה תביעתםלהשתתף בעיצוב תכניות הלימוד.‏ תביעה זו ביטאהגם את חוסר האמון הגובר של יחידים וקבוצות ברמתהשירותים הניתנים ע"י השלטון המרכזי והמקומי,‏ובשיקולים העומדים בבסיס מדיניות ההקצאה שלהם.‏התביעה לפתוח בתי-ספר ייחודיים ביטאה מגמהשהחלה עוד בטרם ערערו הורים בפרהסיה על מדיניותהאינטגרציה ועל מיפוי אזורי הרישום.‏ בתי-ספר כאלההוקמו ואושרו ע"י משרד החינוך והעירייה במטרהלתת מענה לתלמידים עם כישורים,‏ נטיות או העדפותייחודיות שבתי הספר הרגילים לא יכלו לתת להם מענה.‏ייחודיותם של בתי הספר התבטאה על-פי רוב בהבדליםתוכניים,‏ בדרכי הלימוד או באידיאולוגיה שהם מייצגים,‏אך עקרון האינטגרציה נזנח בהם ברוב המקרים.‏ על-פירוב הוגדרו בתי הספר הייחודיים כבתי-ספר על-אזורייםשאין להם אזור-רישום.‏ בחלק ניכר מהמקרים היו אלהבתי-ספר איכותיים וסלקטיביים שסללו את דרכיהמילוט מאזורי הרישום ומחובת האינטגרציה.‏ בה בעתהמשיכו להתקיים מספר בתי-ספר שהפכו לייחודייםועל-אזוריים,‏ אך לא זנחו את מדיניות האינטגרציהואף חיזקו וקידשו אותה.‏ יש המציעים הסברים אחריםלהופעתם של בתי הספר העל-אזוריים.‏ אלה טועניםשמקור התביעה אינו רק ברצון לעקוף את האינטגרציהוליצור סגרגציה,‏ אלא בכישְלון האינטגרציה ובחיפושאחר מסגרות-חינוך איכותיות יותר.‏ יש הטועניםשהמניע הוא הצורך בהשתייכות קהילתית.‏ מכל מקום,‏התוצאה היא שבירושלים ישנם בתי-ספר ייחודייםבכמות ובאיכות יוצאות-דופן בהשוואה לכל יישובאחר בארץ.‏ חלק מבתי הספר הייחודיים הם בבעלות

269שיבש את מדיניות הרישום הקיימת והרחיב את אי 45השוויון בהזדמנויות בחינוך.‏על רקע השחיקה בממדי האינטגרציה בבתי הספר בעיר,‏ועל רקע אי-שביעות הרצון של ההורים מאפשרויותהבחירה העומדות בפניהם - החליט ראש העיר אהודאולמרט בספטמבר 2001 להקים ועדה מקצועית שתבחןאת שוויון ההזדמנויות,‏ אזורי הרישום ובחירת בית הספרבמערכת החינוך בירושלים.‏ הוועדה,‏ הידועה בשם‏"ועדת לביא",‏ בחנה את מצב מערכת החינוך במגזרהעברי,‏ ובמיוחד בחינוך הממלכתי,‏ והמליצה על מודלחדש למערך הרישום והבחירה בעיר.‏ 46 הוועדה הגישהאת המלצותיה במארס 2003 והן נמצאות בתהליך יישוםמדורג במגזר הממלכתי.‏ממצאי הוועדה העלו כי אכן שורר אי-שוויון‏ּבְהזדמנויות החינוך של אוכלוסיות,‏ קהילות ושכונותבעיר,‏ בכל הרמות של בתי הספר.‏ הוועדה קבעה כיבחירת ההורים בבתי הספר של ילדיהם היא זכות שרקחלק מן ההורים בירושלים נהנים ממנה,‏ בעוד שאחריםאינם נהנים ממנה כלל.‏ הממצאים העלו שבפני כל הורהכמעט עומדת אפשרות שונה משל חברו לבחור את ביתהספר בו ילמדו ילדיו.‏בבתי הספר היסודיים נמצא קשר הדוק בין אוכלוסייתבית הספר לאוכלוסיית שכונת המגורים.‏ קשר זה גרםלהבדלים ניכרים במאפיינים החברתיים-כלכליים שלתלמידי בתי הספר.‏ קיומם של בתי-ספר על-אזורייםהמקבלים תלמידים באופן סלקטיבי ‏)כגון:‏ אדם,‏ הדו-‏לשוני,‏ קשת,‏ הניסויי ותל"י בחינוך הממלכתי.‏ דרור,‏חב"ד,‏ חורב ונועם בחינוך הממלכתי דתי(‏ העמיק אתממדי הקיטוב בחינוך היסודי.‏ זאת משום שאוכלוסייתהתלמידים בבתי הספר העל-אזוריים מאופיינת ברקעחברתי-כלכלי גבוה בהרבה מן הממוצע בעיר.‏ יצויןשלצד בתי הספר הייחודיים העל-אזוריים המקציניםאת הקיטוב,‏ יש גם בתי-ספר המדגישים כערך חברתיאת האינטגרציה החברתית כמו בית הספר ברוח ערכיהעירייה,‏ וחלקם בבעלויות אחרות.‏ 42 יש מי שיבקרואת המהלך ויש מי שישבחו אותו,‏ אך אין חולק עלכך שריבוי בתי הספר הייחודים בעיר יצר מגוון רחבואיכותי של בתי-ספר שנותנים מענה להעדפות שלילדים רבים במגזר הממלכתי ובמגזר הממלכתי-דתי.‏אך לצד הנהנים מהמבחר הייחודי והאיכותי,‏ יש רביםשאינם מתקבלים לבתי-ספר אלה,‏ וחשים שהמערכתהכזיבה אותם.‏ככל שנקפו השנים הלך והתרחב הפער בין המדיניותהמוצהרת וההסדרים הפורמאליים,‏ לבין המציאותהשוררת בשטח.‏ כך לדוגמא,‏ בשנת הלימודים תשנ"א)1990/91( הגישו הורים לתלמידי כיתות א'‏ בירושלים370 בקשות העברה לבתי-ספר שאינם באזור הרישוםשל ילדיהם.‏ בשנת תשנ"ב )1991/92( עלה מספרהבקשות ל-‏‎380‎‏.‏ עוד נמצא כי באותן שנים למדו 21%מתלמידי כיתה א'‏ מחוץ לאזור הרישום שלהם )17%43בחינוך הממלכתי ו-‏‎23%‎ בחינוך הממלכתי-דתי(.‏לקראת אמצע שנות ה-‏‎90‎ החל שינוי הדרגתי באזוריהרישום וביישום האינטגרציה.‏ בחינוך היסודי הלכווהתרחבו אזורי הרישום שבתוכם ניתנה להוריםבחירה בין מספר בתי-ספר,‏ וגדל מספרם של בתיהספר העל-אזוריים.‏ בחינוך העל-יסודי אורגנו חלקמחטיבות הביניים על בסיס רובעי-חינוך שאִפשרובחירה בין מספר חטיבות-ביניים.‏ ככל שגדלואפשרויות הבחירה,‏ כן גדל מספר ההורים שערערועל שיבוץ ילדיהם לבית ספר זה או אחר.‏ מִנהלהחינוך והעירייה,‏ שאִפשרו את הקמתם של בתי-ספרייחודיים ואף עודדו הקמתם מאמצע שנות ה-‏‎90‎‏,‏התקשו לעמוד בפרץ,‏ ואִפשרו למספר גדל והולך שלילדים בחינוך הממלכתי לעבור לבתי-ספר שמחוץלאזור הרישום שלהם.‏ בסוף שנות ה-‏‎90‎ ובתחילתשנות ה-‏‎2000‎ הגיע שיעור בקשות ההעברה ל-‏‎25%‎במעבר מגן החובה לכיתה א',‏ ומכיתה ו'‏ לכיתה ז'.‏כמחצית מהבקשות נענו בחיוב.‏ 44 מנגנון ההעברותתנועת העבודה ‏)גבעת גונן(‏ בקטמונים ובית-הספרהניסויי במרכז העיר.‏‏ד’‏ 42 בר-גיורא,‏ , ‏“מלכוד הייחודיים”,‏ ירושלים,‏ חיים וחוויה,‏ פנים,‏ כתב-עת לתרבות,‏ חברהוחינוך ,28 תל-אביב ,2004 עמ’‏ .99 - 93‏ש’‏ 43 כנעני,‏ הפריסה המרחבית של מערכת החינוך ‏)הממלכתית והממלכתית דתית(‏בירושלים:‏ ניתוח התוצאה הגיאוגרפית של בחירת בית-הספר על-ידי הורים,‏ חיבור לשםקבלת תואר ‏“דוקטור לפילוסופיה”‏ אוניברסיטת בר-אילן,‏ רמת-גן,‏ תשנ”ט.‏‏דו”ח 44 הוועדה לבחינת שוויון הזדמנויות,‏ אזורי-רישום ובחירת בית-ספר במערכת החינוךבירושלים,‏ 12 במארס 2003.‏ש’‏ 45 כנעני ‏“אנטומיה של סגרגציה חברתית ספונטנית בחינוך הממלכתי,‏ המקרה של ביתהכרם”,‏ ירושלים,‏ ‏“במכללה”‏ מחקר עיון ויצירה.‏ המכללה לחינוך ע”ש דוד ילין ירושלים,‏חוברת 12)2001(.46 ראו לעיל הערה 44, בעמ’‏ 12.

270פרק 11 מערכת החינוך הייחודית של ירושלים רוח וחברהבחטיבות הביניים שמרו בתי הספר העירוניים האזורייםהרשמיים על תמהיל אינטגרטיבי של תלמידים,‏ ואילוחטיבות הביניים העל-אזוריות התאפיינו בגישה מבדלת‏)סגרגטיבית(‏ והומוגנית.‏ חטיבות הביניים העל-אזוריותמושתתות על מיון תלמידים,‏ ובולט בהן הרכב תלמידיםמרקע חברתי-כלכלי גבוה בהשוואה לבתי הספרהעירוניים האזוריים הרשמיים.‏ כך,‏ לדוגמא,‏ נמצאשבמרכז העיר ובדרומה שבע מבין 14 חטיבות הבינייםהן עירוניות-רשמיות אזוריות ושבע הן על-אזוריות.‏ממוצע שנות הלימוד של האב בבתי הספר העירונייםהרשמיים היה 12 ‏)בתשס"ב(‏ בעוד שבבתי הספר העל-‏אזוריים הממוצע היה 16 שנות-לימוד.‏ בחלק מבתיהספר העל-אזוריים לומדים גם מעט תלמידים בעליאפיון חברתי-כלכלי נמוך,‏ אך הם נבחרו לרוב בזכותהישגיהם הגבוהים בלימודים.‏בחטיבות העליונות הִשתנו כללי הרישום לחלוטין,‏ועקרונות האינטגרציה של חטיבת הביניים נזנחים גםבבתי הספר הרשמיים.‏ בחטיבה העליונה נוצר קיטובעמוק במאפייני התלמידים של בתי הספר השונים.‏עם זאת,‏ קיים מספר מועט של בתי-ספר על-יסודייםשש-שנתיים עירוניים,‏ השומרים על רמת התמדהגבוהה,‏ ונשארים אינטגרטיביים יחסית גם בחטיבההעליונה.‏ הלימודים במקצועות רבים מתנהלים אמנםבהקבצות,‏ לפי היכולת הלימודית,‏ אך בית הספר משמשאכסניה לימודית אינטגרטיבית לאוכלוסיית תלמידיםהבאים מרקע שונה ומגוון.‏לאור המצב של מערכת החינוך בעיר,‏ הוועדה הסיקה כיבתי הספר העל-אזוריים ממלאים תפקיד מרכזי בהפרתהאיזון החברתי והלימודי בין בתי הספר.‏ באמצעותמערכת מיון יצרו בתי הספר הללו מרקם תלמידיםמרקע חברתי-כלכלי גבוה ושונה מאוד מזה שקייםבבתי הספר האחרים.‏ כך לדוגמא,‏ בבתי הספר העל-‏אזוריים של החינוך הממלכתי העל-יסודי בעיר,‏ ממוצעהשכלת ההורים הוא כ-‏‎16‎ שנות-לימוד,‏ בעוד שבבתיהספר העירוניים-ממלכתיים הממוצע של השכלתההורים הוא 13.5 שנות-לימוד.‏ פערים דומים עוליםמהשוואה בין בתי הספר היסודיים הרשמיים,‏ לבין בתיהספר היסודיים העל-אזוריים.‏ לדוגמא,‏ בבתי הספרהרשמיים בחינוך הממלכתי )36 בתי-ספר(‏ ממוצעהשכלת ההורים הוא 13.5 שנות-לימוד,‏ בעוד שבבתיהספר העל-אזוריים )10 בתי-ספר(‏ הממוצע הוא 15.947שנות-לימוד.‏לאור הממצאים הללו ולאור המציאות שנוצרה כברבשטח,‏ ניצבה הוועדה בפני השאלה כיצד לאפשר בחירהלהורים מחד-גיסא,‏ ולהגדיל את שוויון ההזדמנויותמאידך-גיסא.‏הוועדה עמדה על כך שמארג האוכלוסייה בירושליםמגדיל מאוד את הפוטנציאל לשוויון הזדמנויות במערכתהחינוך,‏ וזאת בזכות הסמיכות הגיאוגרפית של קבוצות-‏אוכלוסייה מסטאטוס חברתי-כלכלי שונה.‏ למסקנהדומה הגיעה גם הוועדה ליישום האינטגרציה בשנותה-‏‎70‎‏,‏ אך מאז נשאר רק הפוטנציאל בעוד שהמציאותהתרחקה ממנו מאוד.‏ הוועדה בחרה בחלופה שרובחבריה סברו שהיא זו שתגדיל ותשווה את אפשרויותהבחירה להורים,‏ ובה בעת תמנע הרחבת פערים ותשמורעל שוויון הזדמנויות.‏ ועדת לביא המליצה לחלק אתמערך בתי הספר הממלכתיים לשלושה מרחבי ‏)רובעי(‏בחירה גדולים,‏ שבכל אחד מהם מספר גדול ומגּוון שלתלמידים עם שונּות ‏ּפְנים-אזורית דומה.‏ בנוסף המליצההוועדה לאסור על מיון תלמידים בהרשמה לבתי הספר,‏ובמקרה של עודף נרשמים יש לקיים הגרלה משוקללתשתתרום להגדלת הסיכוי לאינטגרציה על ידי מתןמשקל רב יותר בסיכויי הקבלה לתלמידים שקבלתםתקרב את תמהיל התלמידים ליעד האינטגרציה.‏47 שם.‏תלמידה בבית הספר הדו-לשוני‏"יד ביד"‏ בירושלים,‏ 2007

271בחינוך הממלכתי.‏ 49 לטענתם פוגע צמצום החינוך משמונה לשש שנים בהווי הדתי של בית הספר ‏)למשל:‏לא התאפשר קיום מניין בני-מצווה ששימש דוגמאחינוכית לצעירים(.‏ הם טענו שמעמד הישיבה התיכוניתבסכנה - המעבר מארבע לשלוש שנים מקשה על מתןחינוך תורני באיכות רצויה - והצמדת חטיבת הבינייםלישיבה אינה מאפשרת להנהיג בחינת-קבלה,‏ ועלכן היא תשפיע לרעה על רמת הלימוד.‏ זאת בנוסףלקוטביות הגדולה השוררת באוכלוסיית התלמידים,‏ולחוסר התקציבים למימוש האינטגרציה.‏ אי-יישוםהרפורמה בחינוך הממלכתי-דתי הביא לאי-שוויון ברורבמערכת החינוך הממלכתית דתית.‏ לטענת שוורצוולדמתקיים מאבק בלתי-פוסק במגמות התבדלות אלו.‏לטענתו,‏ ההסתגרות על בסיס דתי מלּווה בהסתגרותחברתית ונוגדת את השקפת הממ"ד לפיה יש ליצור מגעבין כל חלקי העם מתוך אחריות לכלל ישראל.‏ לדבריו:‏אגף החינוך הדתי נאבק אמנם מאבק רצוף ובלתי-פוסקבמגמות ההתבדלות,‏ וראה עצמו נציג של כלל ציבורהנהנים.‏ אבל בסופו של דבר הוא אִפשר את הקמתהמסגרות הייחודיות של ‏"נועם".‏ הקו שלפיו יש לשאוףלכך שכל ציבור יזכה במסגרת שתספק לו חינוך כלבבו,‏50גרר פיצול במערכת ונסיגה מממלכתיות.‏בירושלים עצמה,‏ בה מערכת החינוך הממלכתית-‏דתית היא מהגדולות בארץ - אם לא הגדולה שבהן- המצב אינו שונה.‏ למרות שבעירייה הוחלט בתחילתשנות ה-‏‎70‎ על יישום הרפורמה בחינוך והאינטגרציההנלווית אליה - היא כמעט שלא יושמה בבתי הספר שלהממ"ד בעיר.‏ בתי-ספר יסודיים רבים נשארו במעמדעל-אזורי ומיינו את התלמידים בהתאם לקריטריוניםשקבע לעצמו כל בית-ספר לפי ראות-עיניו.‏ בבתיהספר היסודיים האחרים - אשר להם כן נקבעו אזורי-‏רישום - נפרצו הקריטריונים בנקל באמצעות אישורי-‏העברות שניתנו ביד נדיבה.‏ מצב זה יצר קושי רב בבתיהספר השכונתיים,‏ שנדרשו להתמודד עם אינטגרציה‏"הפוכה",‏ בה שיעור הילדים הבאים ממעמד חברתי-‏כלכלי נמוך הוא גדול ועולה באופן ניכר על שיעור בניהמעמד הבינוני והגבוה.‏ בתי הספר העל-יסודיים פעלוהחינוך הממלכתי דתיהיה זה דוד בן-גוריון שהנהיג את המאבק לאיחודהזרמים החינוכיים תחת קורת-גג אחת של חינוךממלכתי.‏ הקושי הגדול נבע מחששותיהם של מנהיגיהציונות הדתית שביקשו לשמור על עצמאות חינוכיתבמסגרת כל הסדר שיביא להקמת מערכת ממלכתיתכזו.‏ בשנת 1953 הסכימו קברניטי ‏"המזרחי"‏ לשלבאת החינוך הציוני-דתי במערכת מקבילה לחינוךהממלכתי.‏ חוק חינוך ממלכתי,‏ תשי"ג 1953, ביטלאת הזרמים בחינוך והעביר לידי המדינה את הסמכותהבלעדית בתחומים של תוכני הלימוד ושיטות החינוך.‏לבתי הספר של ‏"המזרחי"‏ ניתנה מעין אוטונומיהחינוכית בדמות החינוך הממלכתי-דתי.‏ בראש החינוךהדתי עומדת מועצת החמ"ד הממונה על תוכני הלימודורוח החינוך הממלכתי-דתי.‏ במשרד החינוך והתרבותהוקם אגף לחינוך דתי,‏ שקיבל סמכויות בתחום הפיקוחוהפדגוגיה.‏ למערכת הממ"ד ניתנה עצמאות מסוימתבכל הקשור להכנת תכניות הלימודים,‏ קבלת התלמידים,‏העסקת המורים וכל עניין אחר הקשור בנושאיםחינוכיים אידיאולוגיים.‏ מאז ועד היום ממשיכה מערכתהממ"ד לפעול על-פי מתכונת זו,‏ ועצמאותה היחסית48ניכרת היטב גם במערכת החינוך בירושלים.‏בשנות ה-‏‎70‎‏,‏ כשיושמה הרפורמה במערכת החינוךהממלכתי,‏ לא לקח הממ"ד בדרך כלל חלק במהלך זה.‏י'‏ שוורצוולד,‏ מנהל אגף החינוך הדתי במשרד החינוךמסביר זאת בכך שהחינוך הממלכתי-דתי מתאפייןבאוכלוסייה מקוטבת מבחינה חברתית-כלכלית ומגוונתמבחינת התפיסות הדתיות - החל בהורים חרדים ועדלהורים שכמעט שאינם שומרי-מצוות.‏ הקשר בין מוצאלהישגים לימודיים,‏ וההבדלים בדתיּות בין אשכנזיםלספרדים,‏ עודדו הורים - בעיקר ממוצא אשכנזי -לשמור על רמה לימודית ודתית נאותה בחינוך ילדיהם.‏הם עשו זאת באמצעות הקמת בתי-ספר אליטיסטיים,‏תוך פיצול על בסיס עדתי.‏ נימוקי הממ"ד לדחייתהרפורמה בחינוך והאינטגרציה ברשויות השונות,‏ היושהרפורמה במערכת החינוך מעמיסה עליהם קשייםייחודיים וכופה אינטגרציה בתנאים קשים יותר מאשר‏י’‏ 48 כץ,‏ ‏“הישיבות התיכוניות והאולפנות לבנות במערכת החינוך העל-יסודי”,‏ בתוך:‏ א’‏ פלד‏)עורך(‏ יובל למערכת החינוך בישראל,‏ חלק שלישי,‏ משרד החינוך,‏ התרבות והספורט,‏ירושלים )1999( עמ’‏ . 1034-1025‏י’‏ 49 שוורצוולד,‏ החינוך הממלכתי דתי - מציאות ומחקר.‏ הוצאת אוניברסיטת בר-אילן,‏רמת-גן )1990( עמ’‏ 117.‏שם,‏ 50 עמ’‏ 159.

272פרק 11 מערכת החינוך הייחודית של ירושלים רוח וחברההכנסת ספר תורה בבית הספרהתיכון לבנות ‏"פלך",‏ 2004בעיר כשוק חופשי.‏ הם קלטו תלמידים באופן סלקטיביוקבעו לעצמם את היקף הקליטה השנתי בלי קשרלצורכי המערכת העירונית.‏עוד בשנות ה-‏‎70‎‏,‏ כשהמאמצים ליישום הרפורמהבחינוך והאינטגרציה בבתי הספר הממלכתייםבירושלים בעיצומם,‏ גברה בחינוך הממלכתי-דתימגמה בדלנית אליטיסטית בדמות בית הספר ‏"נועם"‏בשכונת קריית-משה.‏ הקמת בית-ספר זה היתהנקודת-מפנה בתהליך ההתבדלות על בסיס מאפייניםדתיים-חרד"ליים ‏)חרדיים-לאומיים(.‏ בית-ספר זההוקם בתשל"א כגן-חובה.‏ בתשל"ב נוספה לגן כיתהא'‏ והוא המשיך לצמוח 51 ובעקבותיו קמו בתי-ספרדומים בירושלים ובערים אחרות בארץ.‏ תופעה זונובעת מתסיסה רעיונית חברתית שפקדה חלק מחוגיהציונות הדתית מאז מלחמת ששת הימים,‏ שיצאהמישיבת ‏"מרכז הרב"‏ ומשכונת קריית-משה הסמוכהלה.‏ ציבור זה חש שהחינוך הממלכתי-דתי לא ענה עלהציפיות שתלו בו מבחינה דתית,‏ והחינוך החרדי לאענה על הציפיות שתלו בו מבחינה ציונית.‏ הם ניסולהכניס שינויים בבית הספר הממלכתי-דתי ‏"מימון"‏בקריית-משה,‏ שהתנהל ברוח ‏"נאמני תורה ועבודה".‏אך מחמת הבדלים מהותיים בין האידיאולוגיות החרדית‏ינקי 51 פרידמן,‏ מנכ”ל רשת מוסדות-חינוך נועם וצבייה,‏ ראיון טלפוני שהתקיים עמוב-‏‎26.12.06‎‏.‏לזו הלאומית,‏ לא עלה השינוי בבית-ספר ‏"מימון"‏ יפה.‏כתוצאה מכך החליט חוג ‏"מרכז הרב"‏ להקים בית-ספריסודי שיחנך ברוח החינוך העצמאי מבחינה דתית וברוחהחינוך הממלכתי-דתי מבחינה לאומית.‏ באישור מנהלמחלקת החינוך בירושלים ובהמלצתו,‏ הוחלט על הקמתבית הספר היסודי התורני החדש במערב העיר.‏ כך קםבראשית שנת הלימודים תשל"ב בית הספר ‏"נועם"‏בקריית-משה,‏ שהיה ראשון מני רבים.‏ בניגוד לנוהגבבתי הספר של הממ"ד,‏ הונהגה בבית הספר ‏"נועם"‏הפרדה מלאה בין בנים לבנות,‏ הילדים מוינו בקפדנותבעת הקבלה לבית הספר,‏ נגבה שכר-לימוד מההורים,‏והושגה אוטונומיה בקביעת תכנית הלימודים.‏ הקמתבית הספר ‏"נועם"‏ עוררה ויכוח נוקב סביב מאפייניוהחברתיים של המוסד.‏ טענו שהוא בדלני ומתחמקמהשתתפות ברפורמת האינטגרציה שהוחלה באותהעת בירושלים ובארץ כולה.‏ פרנסי בית הספר,‏ ואחריהםגם רשת החינוך של ‏"נועם",‏ טענו לעומת זאת כי בתי52הספר שלהם הם אינטגרטיביים בהחלט.‏בתי הספר של רשת ‏"נועם"‏ השפיעו רבות על מערכתהחינוך הממלכתית-דתית - בין היתר בכך שסללו אתהדרך להפרדה בין בנים לבנות בממ"ד.‏ בעקבותיהםהלכו והתמעטו בתי הספר של הממ"ד בהם לומדיםבנים ובנות יחדיו,‏ עד שהיום כמעט לא קיים בית-ספרממ"ד שאינו מפריד בין בנים לבנות.‏בתי הספר של הממ"ד בירושלים אשר לא עברו חיטוב,‏נשארו במבנה של יסודי א'-ח'‏ ועל-יסודי ט'-י"ב.‏ לקראתהמעבר לכיתה ט'‏ התנהלה תחרות קשה בין התלמידיםכדי להתקבל לבתי הספר.‏ כל בית-ספר קיים בחינות-‏קבלה ומיונים כרצונו.‏ החזקים התקבלו מייד,‏ החלשיםנדחו על הסף והבינוניים עברו תהליך מתיש עד שמצאולעצמם בית-ספר שיהיה מוכן לקבלם.‏ מדי שנה דחובתי הספר כ-‏‎300‎ תלמידים שהיו כ-‏‎20%‎ משכבת הגילשעלתה לכיתה ט'.‏ היות שרוב בתי הספר של הממ"דבירושלים אינם עירוניים,‏ נפתרה הבעיה בכך שהעירייהקלטה את התלמידים בשני בתי-ספר עירוניים - האחדלבנים והשני לבנות - ואלה הפכו ‏"אכסניות"‏ לתלמידיםשלא התקבלו לבתי-ספר אחרים.‏‏י’‏ 52 דון,‏ רשת ‏“נעם”‏ אינטגרציה או סגרגציה?‏ רפראט שהוגש לד”ר מאיה חושן במסגרתהקורס שיקולים מרחביים במדיניות החינוך,‏ בית הספר לחינוך,‏ המגמה למדיניות,‏ לתכנוןולמִנהל חינוכי לתלמידי תואר שני,‏ האוניברסיטה העברית בירושלים,‏ אייר תשנ”ז.‏

273ניכר.‏ איחוד העיר חיזק מאוד את האטרקטיביות של ירושלים בעיני יהודים חרדים.‏ שחרור הכותלהמערבי ואפשרות הגישה לקבר-רחל,‏ העלו את קרנהשל ירושלים בנוסף להפיכתה לעיר מרכזית מוקפתשכונות חדשות שמחירי הדיור בהן סבירים.‏ כל אלההביאו חרדים מהארץ ומהעולם להשתקע בירושליםולחוש שותפים בתהליך הגאולה.‏ גידול האוכלוסייההחרדית בעיר לווה בעלייה מהירה בילודה ‏)בדומה לזושהסתמנה בקרב החרדים בארץ כולה(‏ ונוצרה דרישהלמסגרות חינוכיות חדשות.‏ ואכן קמו ישיבות חדשות,‏התפתחו והתרחבו ישיבות ישנות והתרבו חצרותחסידיות - כל אחת עם החינוך שלה והמוסדות שלה,‏55לבנים ולבנות בנפרד.‏תהליכים דמוגרפים ותפיסות חברתיות-תרבותיות בקרבהחברה החרדית,‏ יצרו מצב בו המרחב החרדי בירושליםנמצא בתהליך מתמשך של צמיחה וגידול בהשתרעותוהגיאוגרפית,‏ אך מאידך-גיסא הוא נתון בתהליך שלהתבדלות והתכנסות בתוך עצמו.‏ הצמיחה מתבטאתבהשוואה לחינוך הממלכתי בעיר היה ממוצע שעותהלימוד לתלמיד בממ"ד באמצע שנות ה-‏‎90‎ גבוה יותרמאשר בממלכתי,‏ אך מצב מִבני החינוך בממ"ד היהגרוע בהשוואה למצב בחינוך הממלכתי.‏ על רקע זה -בשל ההכרה שמִיּון בלתי-מרוסן של תלמידים וחוסרפתרון למאות תלמידים בשנה אינו מתקבל על הדעת,‏ומהבנה שמצב המבנים בבתי הספר נתון לאחריותהרשויות - יזם מנח"י שינוי כולל.‏ הוא החל לארגןמחדש את מערכת החינוך הממלכתית-דתית בעירבתמיכת משרד החינוך.‏ מהלך זה כלל שני מאמציםמרכזיים:‏ האחד נועד להביא לכך שכמו במערכתהחינוך הממלכתית,‏ ילמדו גם בחינוך הממלכתי-דתיבחטיבות-ביניים.‏ המאמץ השני נועד להבטיח פתרוןלבעיות הבינוי.‏ כך קרה שבניגוד לרוח הזמן - בעודהמערכת הממלכתית מתרחקת מהאינטגרציה לעברהגדלת אפשרויות הבחירה של ההורים - הוביל מנח"יבגיבוי ראש העיר אהוד אולמרט,‏ שינוי יצירתי שנתןמענה לכל התלמידים,‏ הגביל את אפשרויות המיון שלהםוההתכנסותוהטריטוריאלי,‏ הדמוגרפי בתחומים ואִפשר לכל בית-ספר לקלוט מכסה מוסכמת-מראש של וההתבדלות מתרחשות בתחום החברתי-תרבותי.‏תהליכים אלה מובילים את האוכלוסייה החרדית של56ירושלים למצב של ‏"גטֹואִיזציה".‏הגידול הדמוגרפי המואץ של האוכלוסייה החרדית יוצרצורך מתמיד בתוספת יחידות-דיור ובהרחבת תחומיהמגורים.‏ במשך שנים רבות היתה ההתפשטות החרדיתבעיקר במרכז החרדי המסורתי,‏ אך במשך השנים נכנסוקהילות חרדיות לשכונות שלא היו חרדיות מלכתחילה- רובן בצפון העיר - כמו רמות-אלון,‏ הר-נוף,‏ רמת-‏אשכול ונווה-יעקב.‏ הגידול באוכלוסייה הגביר אתהביקוש לכיתות-לימוד ולבתי-ספר בשכונות החרדיות.‏מאמצע שנות ה-‏‎90‎ גברה גם הגירת חרדים מירושליםתלמידים שאינם מאזור הרישום שלו.‏ תוך שלוש שנים- משנת 1997 עד - 2000 ירד מספר התלמידים הלא-‏משובצים לחטיבת הביניים מ-‏‎300‎ ל-‏‎30‎ בלבד,‏ נבנובתי-ספר חדשים והורחבו בתי-ספר קיימים לפי הצורך,‏וחרף כל השינויים הללו המשיכו בתי הספר לשמורעל ייחודיות.‏ ההצלחה היתה גדולה אך לא מלאה.‏ שניבתי הספר היוקרתיים - פלך וחורב - סירבו להצטרףלהסדר ונותרו מחוצה לו.‏ גם נתיב-מאיר לא חּוטב,‏אך משמעותו למערך העירוני פחותה,‏ משום שמרביתתלמידיו אינם ירושלמים.‏ בחיטוב הממ"ד היתה אמירהחברתית חשובה מאוד,‏ אך צריך לזכור שהמערך דורש53תחזוקה מתמדת,‏ שאם לא כן יחזור המצב לקדמותו.‏ליישובים חרדיים שמחוץ לעיר,‏ בעיקר לאלה הסמוכיםלה.‏ אך למרות ההגירה של האוכלוסייה החרדית בשניםמערכת החינוך במגזר החרדי‎54‎האחרונות,‏ היא ממשיכה לגדול וגם מספר הילדיםהמרחב החרדי57בִקרּבּה גדל בקצב מהיר.‏בדומה לשאר קבוצות האוכלוסייה בירושלים,‏ גדלההאוכלוסייה החרדית מאז מלחמת ששת הימים בשיעור 55 ישראל גליס,‏ הוא עיתונאי,‏ איש-תקשורת וממקימי היומון החרדי ‏“יתד נאמן”,‏ ראיוןשנערך עמו ב-‏ 19.10.06.‏ראו 53 הערה 25 לעיל.‏‏תודה 54 מיוחדת לגרשון בינט וליהודה הכט,‏ מראשי מִנהל החינוך החרדי,‏ על סיועם בהכנתפרק זה והערותיהם המועילות.‏‏י’‏ 56 שלהב,‏ עיירה בכרך,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים )1991(.‏על 57 התהליכים הדמוגרפיים של האוכלוסייה החרדית בירושלים,‏ ראו בהרחבה מאמרה שלמ’‏ חושן ומאמרם של י’‏ לופו ונ’‏ חן בספר זה.‏

274פרק 11 מערכת החינוך הייחודית של ירושלים רוח וחברההחינוך החרדיחוק חינוך ממלכתי,‏ תשי"ג 1953, ביטל את הזרמיםבחינוך והעביר את הסמכות הבלעדית על תכני הלימודושיטות החינוך לידי המדינה.‏ החוק התיר ללמוד גםבבתי-ספר ‏"מוּכרים שאינם רשמיים"‏ וב"מוסדות-‏פטור".‏ המוסדות במערכת החינוך החרדי משתייכיםרובם ככולם לחינוך הלא-רשמי ‏)מוסדות מוּכריםשאינם רשמיים ומוסדות-פטור(‏ ומסונפים לשתירשתות מרכזיות:‏ החינוך העצמאי - האשכנזי,‏ ומעיין58החינוך התורני - הספרדי.‏מוסדות החינוך במגזר החרדי על תלמידיהם נחלקיםבירושלים לשלושה מגזרים עיקריים,‏ שכל אחד מהםמונה כשליש מהמוסדות והתלמידים:‏ הספרדים,‏החסידים והליטאים.‏הרפורמה בחינוך ומדיניות האינטגרציה שנלוותה אליה,‏לא יושמו במגזר החרדי,‏ ומוסדות החינוך החרדייםנותרו סקטֹוריאליים.‏ היות שבאזורי המגורים החרדייםיש מִגוון חצרות וקהילות - מספר הילדים בכל אזוראינו גדול דיו על-מנת להקים בשכונה מסגרת חינוכית59לילדי השכונה,‏ וילדים רבים מּוסעים מכל קצות העיר.‏לדעת אנשי חינוך חרדים מיטיב המגזר החרדי בביצוע‏ו’‏ 58 שיפר,‏ מערכת החינוך החרדי בישראל:‏ תקצוב פיקוח ובקרה.‏ מכון פלורסהיימר למחקרימדיניות,‏ ירושלים )1998(.האינטגרציה מנקודת-ראות סוציו-אקונומית - בהשוואהלמגזר הכללי - אך לעומת זאת יש בו התבדלות שלמגזר אחד ממשנהו - הספרדים,‏ החסידים,‏ והליטאים.‏אף על-פי כן,‏ בשנים האחרונות נוטים הורים לילדיםבבתי הספר היסודיים החסידיים ‏)תלמודי-תורה(,‏לבחור בבתי-ספר חסידיים-חרדיים-אשכנזיים הקרוביםלמקום-מגוריהם,‏ אף אם אינם בתי-ספר של החסידּותשלהם.‏ מכאן שרוב בתי הספר היסודיים פתוחים למגווןזהויות חרדיות אשכנזיות.‏ בתי הספר הליטאיים מקבליםגם תלמידים ספרדים,‏ ומשקלם של הספרדים בבתיהספר הליטאיים מוערך בכ-‏‎25%‎ עד 30%. לעומת זאת,‏בבתי הספר המוגדרים ‏"ספרדיים"‏ לומדים ספרדיםבלבד,‏ משום שאשכנזים אינם מבקשים ללמוד בבתי-‏ספר ספרדיים.‏לבד מהשינוי הכמותי ניתן לראות גם שינוי וגיווןבשיטות הלימוד - כל זרם מעוניין לבטא את ייחודוולהציג תכנית-לימודים עצמאית.‏ בחירת בית הספרמושפעת לא רק מהמרחק אלא גם משיטת הלימוד60הנהוגה בין כתליו.‏משיחות עם בכירים במִנהל החינוך החרדי ‏)מנח"ח(‏שהתקיימו במחצית 2006, מתברר שבמערך בתיהספר החרדיים לומדים כ-‏‎17,500‎ תלמידים מגילהגן ועד סוף התיכון,‏ במוסדות-פטור שאינם רשומים‏ראיון 60 עם ישראל גליס,‏ ראו הערה 53 לעיל.‏‏שם.‏ 59ילדים חרדים ב"חדר",‏ 1960

275בשכונות-תפר שבין אזורים חרדיים לכאלה שאינם חרדיים,‏ ובשכונות בהן גדלה האוכלוסייה החרדיתוהתמעטה האוכלוסייה הכללית . 64בשנת 2006 החלה הכנתה של תכנית-אב לחינוך במגזרהחרדי שנועדה לבחון את מערך המבנים של החינוךהחרדי ואת מצבת התלמידים שלו,‏ לצפות את הצרכיםהעתידיים שלו ולהציע לעיריית-ירושלים דרכיםשיאפשרו לתת מענה הולם לצרכים הפיזיים של מערכתחינוך זו.‏בשנת 1993, כחלק מהסכם קואליציוני,‏ החליטראש העיר אהוד אולמרט להקים מִנהל לחינוך חרדי‏)מנח"ח(.‏ 65 מערך החינוך החרדי עבר ב-‏‎1994‎ ממנח"ילמנח"ח.‏ 66 מאז שקם המנח"ח הוקמו מסגרות והוקצומשאבים לחינוך המיוחד,‏ והורחבה הלגיטימציה כלפיהילד השונה.‏ עם זאת,‏ כל הקשור לחינוך המיוחד,‏ובמיוחד במוסדות החינוך לבנים,‏ רחוק עדיין מרמתהחינוך המיוחד במגזר הממלכתי והממלכתי-דתי.‏קהילה,‏ שכונה,‏ חינוך ומה שביניהםבחירת מקום המגורים היא האמצעי העיקרי שבעזרתונותנים הפרט או המשפחה ביטוי גיאוגרפי להשתייכותםהחברתית,‏ הכלכלית והתרבותית.‏ כל זאת על-מנתלהקטין את המרחק בינם לבין קבוצת האוכלוסייהשאליה הם רוצים להידמות ולהשתייך,‏ ובה בעת להגדילאת המרחק מקבוצות אוכלוסייה שונות מהם.‏ כתוצאהמכך מתקבצת האוכלוסייה במרחב העירוני על-פיתכונותיה,‏ ומתבדלת מבחינה חברתית וגיאוגראפית.‏צירי ההתבדלות במרחב משקפים את הקיטוב בחברה.‏ככל שקבוצות אוכלוסייה שונות זו מזו,‏ כך התבדלותןבמרחב מובהקת יותר.‏ לתופעה זו יש עדּות מאלפתבירושלים.‏ ההתבדלות הגיאוגרפית החדה ביותר בעירהיא בין יהודים לערבים.‏ השכונות היהודיות הן יהודיותבמובהק,‏ והשכונות הערביות הן ערביות במובהק.‏ בתוךהאזורים היהודיים קיימת הבחנה ברורה בין שכונות שלאוכלוסייה ‏"כללית"‏ חילונית ודתית,‏ שילדיה לומדיםאפילו במנח"ח,‏ ואלה הם ‏"הקנאים",‏ שנמנעים מקשרעם רשויות המדינה,‏ אך הם נזקקים לשירותי העירייהותקציביה.‏ בין המוסדות הללו נכללים סאטמר,‏דושינסקי ותולדות-אהרן.‏ מטבע הדברים מחויבותושל מנח"ח למוסדות העירוניים גבוהה יותר.‏ רוב בתיהספר לבנות הם עירוניים,‏ בעוד שרוב בתי הספר לבניםאינם עירוניים.‏ גם הסקטוריאליּות מודגשת יותר בקרבמוסדות החינוך לבנים,‏ בהשוואה לאלה המיועדיםלבנות.‏ זאת משום שחינוך הבנים נחשב חשוב יותרלשימור ולטיפוח המורשת הייחודית של הקבוצות61השונות במגזר החרדי.‏מצב בעייתי במיוחד,‏ שהעירייה עדיין נאלצת להתמודדאיתו בחינוך החרדי העל-יסודי,‏ הוא בחירת התלמידיםע"י הישיבות על-פי רמתם ‏)תופעה שקיימת,‏ כפישראינו,‏ גם בחינוך הפרטי של הממ"ד(.‏ הישיבותהגדולות מקבלות את תלמידיהן רק לאחר בחירהקפדנית של התאמתם למוסד.‏ הדרך היחידה בה הצליחההעירייה להשיג מידה מסוימת של אינטגרציה - בדרך-‏כלל על רקע עדתי - היא באמצעות חיוב המוסד למכסהמשמעותית של כ-‏‎30%‎ ילדים ממשפחות ספרדיותוממשפחות חרדיות אשכנזיות שאינן תואמות את רוח62בית הספר.‏מחמת ריבוי הצרכים ומיעוט-יחסי של משאבים,‏התמקמו מרבית המוסדות החרדיים בבתי-דירותובחדרים שאינם מתאימים לשמש מוסדות-חינוך.‏עוד בתקופת כהונתו של טדי קולק החליטהעיריית ירושלים להקצות מוסדות למערכת החינוךהחרדי,‏ והחלה למסור לה מבני-חינוך במרכז העירשאוכלוסיית תלמידיהם הידלדלה.‏ במשך השניםגדל גם מספר הכיתות ומבני החינוך שנבנו לחינוךהחרדי.‏ 63 אך למרות כל אלה החינוך החרדי עדייןסובל ממחסור בכיתות.‏ מחסור זה,‏ מול התמעטותמספר התלמידים בחינוך הממלכתי ובחלקו גם בחינוךהממלכתי דתי,‏ יוצר לחץ של גורמים חרדיים לקבללידיהם מוסדות-חינוך ממלכתיים וממלכתיים-דתייםשמתרוקנים.‏ הדבר בולט במיוחד בשכונות מעורבות,‏‏גרשון 61 בינט,‏ ממלא-מקום מנהל מנח”ח,‏ ויהודה הכט,‏ סגן-מנהל מנח”ח,‏ ראיונות שנערכועמם במחצית השנייה של 2006.‏על 64 כך ראו בהרחבה במאמרו של ישראל קמחי בספר זה.‏‏מכתב 65 ממנהל מנח”י לחברי הוועדה:‏ יואל לוטפי ‏)יו”ר(,‏ שלמה הומינר,‏ יצחק דנון,‏ יהודההכט,‏ לאה גונן,‏ הקמת אגף לחינוך חרדי - ועדה מקצועית 9.12.93.‏ראיון 66 עם הרב ישראל גליס ראו הערה 53 לעיל.‏62 שם.‏63 שם.‏

276פרק 11 מערכת החינוך הייחודית של ירושלים רוח וחברהבבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים,‏ לביןשכונות שבהן האוכלוסייה חרדית וילדיה לומדים בבתיהספר של החינוך החרדי.‏ בתוך כל אחד משלושת סוגיהמרחבים התרבותיים-דתיים הללו,‏ פריסת האוכלוסייהאינה אחידה והיא מתרחשת במרחב לפי גיל,‏ מעמד67חברתי-כלכלי ורקע תרבותי.‏אוכלוסיית ירושלים נתונה בתהליך מתמשך של גידולוהתפשטות ממרכז העיר לשוליה.‏ בשנות השבעים,‏בעקבות בנייה מסיבית של שכונות חדשות בשטחיםשנוספו לעיר לאחר איחודה - ובשל מאמצים לפתח אתכלכלתה - היה גידולּה של האוכלוסייה בירושלים מהירבמיוחד.‏ היצע הדיור המגוון ומחירי הדיור הנוחים,‏משכו לירושלים אוכלוסייה חדשה וצמצמו את ממדיההגירה ממנה.‏ השכונות החדשות שנבנו בשולי העיראוכלסו בעיקר בזוגות צעירים עם ילדים.‏ בה בעתהלכה האוכלוסייה בשכונות הוותיקות של מרכז העירוהזדקנה,‏ ומספר הילדים בשכונות אלו הצטמצם.‏ כךלדוגמא גדל מספר התלמידים בחינוך העברי בשנים1972-1969 בכ-‏‎17%‎‏.‏ קצב בניית בתי הספר לא עמדבקצב הגידול המהיר במספר התלמידים בשכונותהחדשות,‏ אך המצב התאזן תוך מספר שנים.‏ 68 בנייתבתי-ספר זכתה לקדימּות על פני בניית מוסדות-ציבוראחרים.‏ כך נוצר מצב שמפאת מגבלות תקציביות לאהיתה אפשרות לִבנות בשכונות החדשות את מוסדותהקהילה הדרושים,‏ ובבתי הספר נפתחו מרכזיםקהילתיים שפעלו בשעות הערב ובשבתות.‏ 69 יואלשיפטן,‏ שהיה מנהל מחלקת החינוך בירושלים באותןשנים,‏ מספר על המצב ששרר באותם ימים:‏את החינוך במערב העיר אִפיין הגידול המהותי בעקבות1967. באותן שנים נבנו כל שנה 300 כיתות במגזרהיהודי.‏ כ-‏‎2,500‎ ילדים נוספו מדי שנה והיתה תזוזהעצומה לארבע ‏"הערים"‏ שנבנו סביב ירושלים ‏)רמות-‏‏מ’‏ 67 חושן,‏ ‏“אינטגרציה?‏ לא בבית-ספרנו:‏ החינוך בישראל בין בחירה חופשית ותכנון”,‏בתוך:‏ המרחב הישראלי:‏ עיר,‏ כפר ונוף בישראל,‏ פנים,‏ 13, כתב עת לתרבות,‏ חברה וחינוךבהוצאת הסתדרות המורים,‏ הקרן לקידום מקצועי ועמותת המורים לקידום ההוראהוהחינוך 43-. 32 2000, התפרסם גם אצל ר’‏ רוזנטל ‏)עורך(,‏ קו השסע,‏ הוצאת ידיעותאחרונות,‏ 2001. לקידום ההוראה והחינוך,‏ 43. - 32 התפרסם גם אצל ר’‏ רוזנטל ‏)עורך(,‏קו השסע,‏ הוצאת ידיעות אחרונות,‏ 2001‏מתוך:‏ 68 הקדמה של י’‏ גדיש לחוברת תכנון ובניית מוסדות-חינוך ותרבות בשנים 69-72,עיריית-ירושלים,‏ ירושלים 1973.‏המחלקה 69 לחינוך,‏ סקירת תכנון ובניית מוסדות-חינוך ותרבות לשנת 78, עיריית-ירושלים,‏ספטמבר 1978.אלון,‏ נווה-יעקב,‏ תלפיות-מזרח וגילה מ.ח.(.‏ קצבהבנייה של בתי הספר לא ענה על הגידול המהיר ונאלצולאלתר מקומות לימוד במתנ"סים ובצריפים...‏ במקביללגידול המהיר בשכונות החדשות,‏ פחת מספר התלמידיםבשכונות מרכז העיר והעיר הפנימית.‏ כתוצאה מכך היושכונות בהן היו שינויים דרמאטיים במספר התלמידיםבזרמי החינוך השונים,‏ ועלתה השאלה של התאמה ביןהביקושים המשתנים לבתי הספר לפי זרמים,‏ לבין זרםהחינוך אליו בית הספר משתייך.‏ מועצת העיר ישבה עלהמדוכה וקיבלה החלטה שנתמכה ע"י הדרג המקצועיש"לבִניינים אין צבע"‏ או במלים אחרות:‏ שאופי זרםהחינוך אליו ישויך בית הספר - ממלכתי,‏ ממלכתי-דתיאו חרדי - ייקבע לפי מספר הנרשמים לכל זרם-חינוך70ולא לפי הזרם אליו משתייך בית הספר.‏מאמצע שנות ה-‏‎80‎ הואט קצב בניית השכונותהחדשות והואט גם קצב הגידול של שכונות קיימות.‏במקביל התרחב תהליך ההגירה מירושלים שלהאוכלוסייה היהודית אל מעבר לגבולות העיר,‏ והאיץ71את התפתחותה של מטרופולין יהודית סביב ירושלים.‏חלק ניכר מהאוכלוסייה שעזבה את העיר היא אוכלוסייהצעירה,‏ שעזיבתה הביאה לצמצום מספר התלמידיםבעיר ‏)ובמקביל לעלייה במספר התלמידים ביישוביהמטרופולין(.‏לצד התמעטות התלמידים בשכונות שאוכלוסייתןהתבגרה,‏ ישנן שכונות שהמאפיינים של אוכלוסייתןהשתנו.‏ כך היה בשכונת רמות-אלון,‏ שהפכה יעדלהגירת חרדים,‏ והפכה משכונה ‏"כללית"‏ לשכונהשכמחצית מתושביה חרדים.‏ שינויים כאלה יצרו חוסר-‏התאמה מרחבית הולכת וגדלה בין הביקוש של תלמידיםלגני-ילדים ולבתי-ספר,‏ לבין היצע בתי הספר לפי זרמיהחינוך.‏ אי-התאמה זו יצרה מצב של תת-ניצול בחלקמהמבנים של מוסדות החינוך ולעומת זאת היא יצרהמצוקת-דיור במבנים אחרים.‏ מצב זה מחייב היערכות-‏72מחדש,‏ תוך התמודדות עם הדילמות הבאות:‏70 ראיון עם יואל שיפטן,‏ ראו הערה 39 לעיל.‏‏עוד 71 על תהליכי ההגירה ותמורות דמוגרפיות בעיר ראה מאמריהם של מאיה חושןעל אוכלוסייה בירושלים,‏ ס’‏ דלה פרגולה על אוכלוסייה עתידית בירושלים וי’‏ קמחי עלמטרופולין ירושלים.‏‏י’‏ 72 לוטפי,‏ ‏“ארגון מחדש של מערך בתיה”ס בירושלים”,‏ בתוך:‏ גיאו-דמוגרפיה עירוניתופריסת בתי-הספר היסודיים בירושלים,‏ עיתון מנח”י,‏ גיליון 1, המִנהלה לחינוך ירושלים,‏ירושלים,‏ תשנ”ט,‏ 1999, עמ’‏ 7-6.

277ותושבי השכונות הללו נאבקים נגד סגירת בתי הספר והעברתם לחינוך החרדי,‏ שצרכיו גדלים והוא משוועלמבנים.‏ הדילמה קשה במיוחד כשהמאבק ניטשבשכונות בהן מתחולל כבר מאבק על ההגמוניה ביןאוכלוסייה חרדית לאוכלוסייה חילונית ודתית,‏ כמוברמת-אשכול,‏ מעלות-דפנה,‏ רמות-אלון,‏ גילה,‏ אוקריית-יובל.‏לדילמה זו שני צדדים שההכרעה ביניהם קשה,‏ אךיש לשקול אותם בזהירות ולהתחשב גם בשיקוליםכלל-עירוניים מתוך חשיבה אסטרטגית לטווח הבינוניוהארוך.‏ מצד אחד קיימת אי-התאמה במערכת החינוךהעירונית בין הביקוש לבין ההיצע של כיתות לזרמיהחינוך השונים.‏ מצד שני עומדים אינטרסים קהילתייםועירוניים שחורגים מעבר לצרכי החינוך.‏ מצד מוסְדותהחינוך התמונה היום ברורה:‏ אוכלוסיית התלמידיםהחרדית גדלה,‏ האוכלוסייה החילונית מצטמצמת,‏והדתית שומרת על יציבות.‏ מצוקת מבני החינוךבמגזר החרדי ברורה,‏ אך היא אינה חזות הכול,‏ ועלכך נכתב כבר:‏לצד המאבק הלאומי מתנהל בירושלים מאבק תרבותיבין החרדים לחילונים,‏ שבעיני רבים מתושבי העירהחילונים נתפס אף כמאיים ומטריד יותר...המאבקהתרבותי בין החרדים לחילונים הוא על אורח החייםבמרחב הציבורי ועל החירות של כל אחת מהאוכלוסיות74לחיות לפי ערכיה במתחמיה.‏מוסדות החינוך הם אבני-יסוד בחייה הציבורייםשל שכונה ובזהותה.‏ בית הספר הוא שירות חיוני,‏אך הוא מסמל גם את חירותה של כל האוכלוסייהלחיות בגבולותיה על-פי ערכיה.‏ על כן אין להתייחסבהקצאת בתי הספר רק לשאלת האיזונים בין מספרהתלמידים למספר הכיתות,‏ אלא גם לצרכי השכונהולצרכי הקהילות החיות בה.‏ מכאן שיש להתאים אתהמבנים המתפנים בבתי הספר לצרכים המִשתנים שלהשכונה,‏ ולא לצרכי החינוך בלבד.‏ לא פחות חשובמכך:‏ בירושלים מתמעטת והולכת האוכלוסייה החזקהמבחינה כלכלית-חברתית והדבר פוגע במעמדה,‏בדימויה הציבורי ובחוסנּה.‏ האוכלוסייה החזקה היאמרכיב חשוב וחיוני בנוסחת השינוי שאליה יש לשאוף‏•האם לסגור בתי-ספר בשכונות מזדקנות,‏ בהן מספרהתלמידים יורד וצפוי להמשיך לרדת?‏‏•האם לִבנות בתי-ספר חדשים בשכונות החדשות,‏וכמה לִבנות?‏‏•האם להפוך בית-ספר של זרם חינוך אחד לבית-‏ספר של זרם חינוך אחר בעקבות הִשתנּות מאפייניהאוכלוסייה בשכונה או לחנך תלמידים משני זרמי-‏חינוך שונים בכפיפה אחת?‏‏•האם לייעד את מבנהו או שטחו של בית-ספרמשימוש חינוכי לשימוש ציבורי אחר?‏‏•האם לייעד את מבנהו של בית-ספר שמתפנה ואתהשטח שסביבו לצרכים שכונתיים,‏ או לצרכיםכלל-עירוניים,‏ גם אם הם סותרים את העדפותתושבי השכונה,‏ ומתי להעדיף את השיקולים הכלל-‏עירוניים על שיקולי השכונה ותושביה?‏ניסיונות של רשויות מקומיות לסגור בית-ספר אולשנות את זרם החינוך שאליו הוא משתייך - בניגודלאופי השכונה - נתקלים בדרך-כלל בהתנגדותחריפה של הורים ותושבים.‏ המאבקים על אופי ביתהספר בשכונות ירושלים - כמו גם מאבקים נגד סגירתבתי-ספר - הם חריפים במיוחד וסוחפים בדרך-כללהורים,‏ תושבים,‏ פעילים חברתיים,‏ מִנהלים קהילתיים,‏חברי מועצה ואפילו חברי-כנסת.‏ בית-ספר הוא חלקמהדימוי של המרחב בו הוא פועל ויש לו משמעותלגבי זהותן ודימוין של השכונה והקהילה.‏ סגירת בית-‏ספר או שינוי ייעודו נתפסים בדרך-כלל כפגיעה ברמתהשירותים,‏ ובסיכויים לשמור על אופי השכונה שאותורוצים התושבים לטפח.‏ כאשר להשתנּות מבנה הגיליםשל האוכלוסייה במרחב נוסף גם שינוי במאפייניהאוכלוסייה - גובר הקושי לארגן-מחדש את מערךבתי הספר.‏ במחצית השנייה של שנות ה-‏‎90‎ הכיןמנח"י תכנית מּוכוונת של רה-ארגון מוסדר של בתיהספר.‏ התכנית אושרה ע"י ראש העיר,‏ ומנח"י פעל73על-פיה אך מעולם לא פרסם אותה לידיעת הציבור.‏המאבקים החריפים ביותר בירושלים מתחולליםסביב הקצאת כיתות ובתי-ספר בין המגזר החרדילמגזר הממלכתי או הממלכתי-דתי.‏ בתי הספרבשכונות שאוכלוסייתן מתבגרת הולכים ומתרוקנים,‏73 ראיון עם מאיר קראוס,‏ ראו הערה 25 לעיל.‏‏ש’‏ 74 חסון,‏ “, ירושלים,‏ חיים וחוויה,‏ פנים,‏ כתב עת לתרבות,‏ חברה וחינוך,‏ בהוצאת הסתדרותהמורים,‏ הקרן לקידום מקצועי ועמותת המורים לקידום ההוראה והחינוך,‏ 28,)2004(, עמ’‏ 46.

278פרק 11 מערכת החינוך הייחודית של ירושלים רוח וחברהכדי לחזק את ירושלים.‏ שינוי קיצוני באופי בית-ספרשכונתי,‏ ויצירת ניגוד מהותי בין מאפייני השכונה לביןמאפייני התלמידים הלומדים בה,‏ עלולים להמאיס אתחיי התושבים ולגרום להם לעזוב.‏ מראשית שנות ה-‏‎90‎גוברת הגירה של אוכלוסייה חזקה מן העיר לפרבריםהיוקרתיים שנבנו סביב לה,‏ לערי הלוויין כמו מודיעיןשזהותה התרבותית ברורה ומובהקת,‏ או לגוש דן.‏ מכאןשירושלים הסובלת מגריעה ושחיקה של אוכלוסייהחזקה,‏ חייבת למצוא דרכים להגדיל את כושר המשיכהשלה לאוכלוסייה זו,‏ זאת באמצעות צמצום העזיבה שלאוכלוסייה זו את העיר,‏ והן במשיכה של אוכלוסייהצעירה,‏ משכילה ויצרנית מהמעמד הבינוני אל העיר.‏למערכת החינוך יש תפקיד חשוב במהלך כזה,‏ אך הואחייב להיות שזור באסטרטגיה כוללת ומקיפה.‏סיכום וכיווני-דרך לעתידמאמר זה ניסה להאיר מספר תחומים מרכזיים במערךשירותי החינוך של ירושלים.‏ לא התיימרנו לסכם 40שנה,‏ אלא להציג נקודות-ציון ולעקוב אחר תהליכיםמערכתיים בארבעת העשורים שחלפו מאז איחוד העיר.‏חלק מתהליכים אלה ייחודיים לירושלים,‏ ואחריםמושפעים מתפיסות ומתהליכים חברתיים,‏ כלכלייםופוליטיים בארץ ובעולם,‏ שיש להם השפעה על החייםבעיר,‏ על עתידה ועל עתיד תושביה.‏ירושלים מתמודדת עם שאלות חברתיות-תרבותיות ועםקונפליקטים קשים שמובילים לאטֹומיזציה ולהתבדלותשל קבוצות האוכלוסייה.‏ לכך תורמים גם הפעריםהעמוקים בתשתית הפיזית וברמת שירותי החינוךהמסופקים לאזורים שונים ולקבוצות אוכלוסייה שונות.‏בעניין זה אפשר לבוא בטענות לעיריית-ירושליםלדורותיה,‏ אך אין עוררין על כך שירושלים,‏ בירת-‏ישראל,‏ היא עיר ענייה שצרכיה מרובים.‏ באחריותלאספקת שירותים לציבור - ובכללם שירותי החינוך- צריכה לשאת בראש וראשונה המדינה.‏ על העירייהלדרבן את המשרדים הנוגעים בדבר ואת הממשלהכולה.‏ תפקידה לבחון צרכים,‏ להתריע ולהשמיע באוזניהממשלה.‏ העירייה והעומד בראשה אמורים להנהיג,‏לנהל ולקדם את העיר,‏ אך הם אינם יכולים ואין זהמתפקידם למלא את תפקיד המדינה ומוסדותיה.‏היקף המשימות והאתגרים המתעוררים בירושליםוממדי הפערים השוררים בחינוך ילדיה,‏ הם בקנה-מידהשאין שני לו בישראל.‏ הרכב האוכלוסייה מחייב מערךחינוך מורכב ותובעני מכל היבט,‏ ואם מדינת-ישראללא תירתם למשימה ותתאים את התקציב לצרכים,‏ איןסיכוי שהעירייה,‏ במשאביה הדלים,‏ תוכל להרים אתהמעמסה התקציבית הדרושה לשיפור התשתיות הפיזיותולהשוואת התקנים בחינוך במגזר הערבי ובמגזר החרדילאלה המקובלים בארץ.‏החינוך הוא ‏ּבבּואה של מצב החברה,‏ אך הוא גםהתשתית לחברה העתידית.‏ לכן אסור שהעומס היומיומיבניהול מערכת החינוך בירושלים,‏ שהוא בעצמו מורכבותובעני,‏ יבוא על חשבון תכנון והיערכות לעתיד.‏כשירושלים אוחדה היו הפערים בשירותים הפיזייםוהחברתיים בין מזרח למערב,‏ גדולים וקשים לגישור.‏בתחום השירותים החברתיים היה צורך לבנות מן היסודמערכת שירותים מקבילה לזו שפעלה במערב העיר.‏ 25שנה אחרי איחוד העיר כתבו ישראל קמחי ואמנון רמוןבעקבות מחקר מקיף שערכו על שירותים ממלכתיים-‏עירוניים במזרח-ירושלים:‏היום,‏ למעלה מ-‏‎25‎ שנה לאחר האיחוד,‏ טרם נסגר הפערבין מערב העיר למזרחּה בהיקף השירותים ובאיכותם...‏75הפער לא נסגר,‏ אך הצטמצם.‏מאז ועד היום נראה שהפערים לא הצטמצמו ואולי אףגדלו.‏ המערכת העירונית-ממלכתית רחוקה מלעמודבנורמות התכנון,‏ בתקנים ובסטנדרטים הנוהגים בישראלבכל תחומי החינוך.‏ הישועה לא תבוא מעיריית-ירושלים,‏שמשאביה מצומצמים.‏ המדינה,‏ שמנהיגיה נוהגיםלקשור כתרים ולנדור נדרים לירושלים המאוחדת לנצחתחת שלטון ישראל,‏ השאירה את החינוך במזרח העירבתחתית סולם העדיפויות הלאומי.‏ גם כשהגדיל משרדהחינוך את תקציבי החינוך במגזר הערבי בישראל,‏זכתה מערכת החינוך במזרח-ירושלים רק לפירורים,‏המשאבים שהושקעו רחוקים מן ההיקף הנדרש לצמצוםהפערים שבין שני חלקי העיר.‏ על ממשלת-ישראללהגדיל באופן משמעותי את תקציבי החינוך במזרח-‏ירושלים ולאפשר לעיריית-ירושלים לקדם את מערכתהחינוך במזרח העיר בכל הממדים.‏‏י’‏ 75 קמחי,‏ א’‏ רמון,‏ ‏“שירותים עירוניים לתושבי מזרח-ירושלים”‏ בתוך:‏ א’‏ אחימאיר‏)עורכת(,‏ ירושלים:‏ תמונת מצב,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ משרד הביטחון - ההוצאהלאור,‏ ירושלים 1994, עמ’‏ 152.נשיא המדינה,‏ מר שמעון פרס בטקס פתיחת שנת הלימודים בבית הספר היסודי תל"י,‏ 2007

279

280פרק 11 מערכת החינוך הייחודית של ירושלים רוח וחברהייחודה של ירושלים הוא במגוון האנושי-תרבותי שלה,‏ומערכת החינוך שלה מגוונת אף היא.‏ בעיר בתי ספרייחודיים ומיוחדים בכל המגזרים - הממלכתי,‏ הממלכתידתי,‏ החרדי והערבי.‏ המבנה השכונתי של ירושליםוהעושר החברתי-תרבותי של תושביה,‏ הם חלק מיופייהואופייה,‏ אך הם גם מקור לשסעים ולקונפליקטים.‏ כדילחזק ולתחזק את המִגוון הרב-תרבותי השורר בעיר,‏ ישלהכיר בשונּות ולאפשר לכל קבוצה לשמור על זהותההייחודית.‏ בה בעת יש להבטיח לכל קבוצה ביטחוןבמרחב הגיאוגרפי שלה.‏ בהקשר לכך יש לחינוך תפקיד-‏מפתח על שני צירים נפרדים:‏ האחד קשור לתחום הפיזיוהשני לתחום התוכן והפעילות החינוכית.‏בתחום הפיזי חשוב להבטיח לכל קהילה מוסדות-ציבורבשכונה ומרחב ציבורי שכונתי לפי צרכיה ואורחות-‏חייה.‏ על-מנת שכל קהילה תחוש שייכות,‏ הזדהותקולקטיבית ורצון להמשיך ולחיות בשכונה ובעיר - ישלהקנות לה ביטחון ‏ּבִמקום-מושבּה.‏ בתי-ספר לחרדיםצריכים להיות בשכונות חרדיות,‏ בתי-ספר של המגזרהממלכתי והממלכתי-דתי בשכונות בהן גרים דתייםוחילונים,‏ ובתי-ספר לערבים - בשכונות הערביות.‏אי-אפשר להתעלם מקיומו של מתח מתמיד ביןשיקולים מערכתיים-עירוניים לשיקולים שכונתיים אומִגזריים.‏ אך המציאות השברירית בירושלים מחייבתשמוסדות החינוך,‏ כמו שאר מוסדות הציבור,‏ יתאימולאופי התושבים ולצרכיהם החברתיים.‏ רק כך ניתןלשמור על ייחודן של הקבוצות השונות ועל עתידה שלהעיר כעיר הטרוגנית,‏ דמוקרטית ורב-תרבותית.‏בתחום התוכן והפעילות החינוכית - מערכת החינוךהירושלמית היא התשתית לבניית ‏"רב-קיום"‏ בעיר.‏במרחב ירושלים חיים בסמיכות גיאוגרפית מיידית בנידתות,‏ אמונות ותרבויות שונות ובני לאומים שונים.‏ עלמערכת החינוך לתרום לשמירת הזהות של כל קבוצה,‏להביאה להכיר את הקבוצות האחרות ולהכיר בהן,‏ ולחזקאת הגשרים המחברים בין הקבוצות השונות.‏ בה בעתעליה להשאיר לכל קבוצה את המרחב שלה.‏ אבל איןספק שגם אם תפעל מערכת החינוך בירושלים במלואהמרץ והיכולת,‏ יצוצו מתחים וקונפליקטים חדשותלבקרים,‏ ועליה להקנות לעובדיה ולתלמידיה כליםלהתמודדות יומיומית עם מציאות קונפליקטואלית זו.‏התחום הדינאמי והטעון ביותר במערכת החינוךהירושלמית המעורבת,‏ הוא מערך בתי הספר על זרמיוהשונים,‏ ותמהיל התלמידים היושבים אלה בצד אלהבבתי הספר.‏ המעבר מדור ה"אנחנו"‏ לדור ה"אני"‏נותן את אותותיו גם בחינוך.‏ כרגיל במקומותינו,‏ניצול ההזדמנויות בא על חשבון שוויון הזדמנויות.‏ראוי שמערכת החינוך בירושלים תמשיך להרחיב אתאפשרויות הבחירה העומדות בפני הורים הרושמים אתילדיהם ללימודים,‏ אבל תוך בקרה ודאגה לשמירת שוויוןהזדמנויות בחינוך.‏ עם זאת,‏ יש לזכור שהאוכלוסייהבעיר היא דינאמית,‏ ומתחמי-מגורים של אוכלוסיותמסוימות עשויים לשכן בעתיד אוכלוסיות עם מאפייניםשונים.‏ מסיבה זו יש ללוות את תהליך הבחירה והרישוםלבתי הספר במחקר-הערכה שוטף שיבחן מדי שנה אתממדי הבחירה,‏ את מידת שוויון ההזדמנויות ואת תמהילהתלמידים.‏ מחקר כזה ינחה את המערכת בהתאמתמרחבי הבחירה לגודל אוכלוסיית התלמידים וליעדיהחינוך בעיר.‏לירושלים מבנה קהילתי ושכונתי שהניב במשך השניםיוזמות חברתיות,‏ קהילתיות וחינוכיות,‏ ששִמען יצאלמרחוק.‏ חשוב להמשיך ולחזק הישגים אלה ולשלבאת בית הספר ביצירת חברה אזרחית מעורבת,‏ אחראית,‏רגישה וסובלנית.‏ ירושלים התברכה גם בעשייה חדשניתהמשלבת בין קהילה לחינוך.‏ למשל,‏ פרויקט ‏"קהילהמאמינה בחינוך"‏ שהחל בסוף שנות ה-‏‎90‎ וחברו בויחדיו החברה למרכזים קהילתיים בירושלים,‏ הקרןלירושלים,‏ ג'וינט-אשלים ועיריית-ירושלים.‏ הפרויקטמקיף כיום שבע שכונות - ארבע מהן שכונות יהודיותשתושביהן חילונים ודתיים - שתי שכונות ערביותושכונה חרדית אחת.‏ גישה זו של פיתוח קהילה וחינוךוהקשר ביניהם,‏ היא חשובה והולמת במיוחד את המבנההעירוני של ירושלים,‏ וראוי להרחיבה ולשכללה.‏ירושלים מציעה משאבים תרבותיים ומדעיים בלתי-‏נדלים,‏ ועל מערכת החינוך לנצל יתרון זה.‏ המוסדותלהשכלה גבוהה,‏ מוסדות התרבות,‏ מוסדות הציבור,‏הארגונים הלא-ממשלתיים ומכוני המחקר,‏ האתריםההיסטוריים,‏ הדתיים והלאומיים,‏ אתרי המורשתואתרי הטבע שירושלים התברכה בהם - כל אלה הםמשאבים יקרי-ערך עבור התלמידים בירושלים.‏ בכיוּוןזה נעשים כבר צעדים ראשונים,‏ כמו פרויקט ‏"הפסיפסהירושלמי"‏ שהושק ע"י מנח"י בשנת הלימודים תשס"ז,‏ויש להגּבירם.‏

1.2.בשני העשורים הראשונים לאיחוד העיר התאפיינה 281ירושלים בצמיחה מתמדת והציבה יעד מושך ומאתגרבריטברד,‏ ר.,‏ טביביאן-מזרחי,‏ מ.,‏ שינויים שחלובפני אוכלוסייה צעירה.‏ מאז גדלו יישובי הלוויין שקמובמבנה מערכת החינוך בישראל והצעות לשינויים שעלוסביבּה ומשכו אליהם מספר גדל והולך מתושביה -במהלך השנים.‏ הכנסת,‏ מרכז המחקר והמידע,‏ הוגשרבים מהם צעירים,‏ משכילים ובני המעמד הבינוני.‏ליו”ר ועדת החינוך והתרבות חה”כ שלגי,‏ א.‏ )2003(.מאזני-הגירה שליליים לצד הזדקנות האוכלוסייה החיהאוחזר ב-‏‎23.1.07‎ בכתובת:‏בעיר,‏ צמצמו את קצב הגידול בהיקף התלמידים במגזרhttp://www.knesset.gov.il/mmm/data/docs/m00742.docהממלכתי והממלכתי-דתי בירושלים,‏ ובשנים האחרונותאף קטן באופן אבסולוטי מספר התלמידים הלומדיםבר-גיורא,‏ ד.,‏ ‏“מלכוד הייחודיים”,‏ ירושלים,‏ חייםבחינוך הממלכתי.‏ לתהליכים אלה נודעה השפעה רבהוחוויה,‏ פנים,‏ כתב-עת לתרבות,‏ חברה וחינוך 28, תל-‏על מערך בתי הספר ועל תחושת ההתמעטות בקרבאביב .)2004( עמ’‏ . 99 - 93החילונים ובני המעמד הבינוני - תחושה שמעוררתבקרבם ‏"חרדת נטישה"‏ הולכת וגוברת.‏ שנים רבות גדיש,‏ י.,‏ הקדמה לחוברת תכנון ובניית מוסדות-חינוךהחזיקו פרנסי העיר במדיניות מוצהרת של ‏"שמירה ותרבות בשנים 69-72. עיריית-ירושלים,‏ ירושלים )1973(.על האיזון העדין"‏ בין קבוצות האוכלוסייה.‏ היום חשיםדון,‏ י.,‏ רשת ‏"נעם":‏ אינטגרציה או סגרגציה?‏ רפראטרבים מקרב ‏"האוכלוסייה החזקה"‏ בעיר שהאיזון הופרשהוגש לד"ר חושן,‏ מ.,‏ במסגרת הקורס שיקוליםוהם הנפגעים הראשיים מכך.‏ תחושה זו מגבירה אתמרחביים במדיניות החינוך,‏ בית הספר לחינוך,‏ המגמההמוטיבציה לקום ולעזוב.‏ אם היא תימשך,‏ ובוודאי אםלמדיניות,‏ לתכנון ולמִנהל חינוכי לתלמידי תואר שני,‏היא תגבר,‏ יפגע הדבר בחוסנה,‏ בדימויה ובמעמדה שלהאוניברסיטה העברית בירושלים,‏ ‏)אייר תשנ"ז(.‏ירושלים.‏ מערכת החינוך הירושלמית יכולה לתרוםלשיפור האטרקטיביות של העיר ולצמצום מאזן ההגירההשלילי של האוכלוסייה החזקה בשתי דרכים:‏1 מתן תשומת-לב לצרכי התלמידים שהישגיהםגבוהים והגדלת ההשקעה העירונית והממשלתיתבבתי הספר הפועלים בשכונות המבוססות.‏המלצה זו אינה עולה אמנם בקנה אחד עם ערכיםכלל-חברתיים של שילוב ושוויון,‏ אבל היא נראיתהיום כהכרח המציאות בירושלים.‏ יש לחזק אתה"חזקים"‏ ולשמור עליהם בעיר,‏ כי ירושליםזקוקה להם והם הראשונים שיכולים למצוא אתעתידם ביישובים הומוגניים,‏ מטופחים ומבוססים.‏כיוּון-השקעה זה בחינוך צריך להשתלב במהלךעירוני מקיף יותר,‏ שיחזיר לעיר את דימויּה החיוביוימשוך אליה צעירים,‏ משכילים ובני המעמדהבינוני.‏2 המהלך השני בו יכול החינוך לתרום לחיזוק העירהוא חיזוק הקשר בין התלמידים למקום-מגוריהם.‏אם מערכת החינוך תנחיל לתלמידיה ערכים שלאחריות,‏ התחשבות ומעורבות בבית הספר,‏ בשכונהובעיר,‏ ותיצור ‏"גאוות-יחידה"‏ לקהילה ולעיר,‏ כיאז יש עתיד בירושלים ויש גם עתיד לירושלים.‏ביבליוגרפיהוורגן,‏ י.,‏ החינוך במזרח-ירושלים.‏ הכנסת,‏ מרכז המחקרוהמידע,‏ מוגש לוועדת החינוך,‏ התרבות והספורט )16באוקטובר 2006(. אוחזר ב-‏ 23.1.07 בכתובת:‏http://www.knesset.gov.il/mmm/doc.asp?doc=m01568&type=pdfזלצברגר,‏ ל.,‏ ‏"שירותים חברתיים".‏ פראוור,‏ י.,‏אחימאיר,‏ א.‏ ‏)עורכים(,‏ עשרים שנה בירושלים - 19671987. משרד הביטחון - ההוצאה לאור,‏ מכון ירושליםלחקר ישראל,‏ ירושלים )1988(, עמ'‏ 161-121.חושן,‏ מ.,‏ ‏"אינטגרציה?‏ לא בבית-ספרנו:‏ החינוךבישראל בין בחירה חופשית ותכנון".‏ בתוך:‏ המרחבהישראלי:‏ עיר,‏ כפר ונוף בישראל.‏ פנים,‏ 13, כתבעת לתרבות,‏ חברה וחינוך,‏ הוצאת הסתדרות המורים,‏הקרן לקידום מקצועי ועמותת המורים לקידום ההוראהוהחינוך )2000(, עמ'‏ 32-43. התפרסם גם אצל רוזנטל,‏ר.‏ ‏)עורך(,‏ קו השסע.‏ הוצאת ידיעות אחרונות )2001(.לקידום ההוראה והחינוך,‏ עמ'‏ . 43 - 32חושן,‏ מ.,‏ נכאל,‏ מ.,‏ פיאמנטה,‏ ב.,‏ קמחי,‏ י.,‏ תכנית אבלמוסדות חינוך במזרח ירושלים.‏ מכון ירושלים לחקרישראל,‏ ירושלים,‏ מוגש למִנהלה לחינוך ירושלים )2002(.

282פרק 11 מערכת החינוך הייחודית של ירושלים רוח וחברהחושן,‏ מ.,‏ ‏"מערכת החינוך".‏ בתוך רמון,‏ א.‏ ‏)עורך(,‏ עירבסבך:‏ לקסיקון ירושלים בת זמננו.‏ מכון ירושלים לחקרישראל,‏ ירושלים ,)2003( עמ’‏ . 110 - 104חסון,‏ ש.,‏ ‏"ירושלים,‏ חיים וחוויה".‏ פנים,‏ כתב עתלתרבות,‏ חברה וחינוך.‏ הוצאת הסתדרות המורים,‏הקרן לקידום מקצועי ועמותת המורים לקידום ההוראהוהחינוך,‏ ,)2004( 28 עמ'‏ .46כנעני,‏ ש.,‏ הפריסה המרחבית של מערכת החינוך‏)הממלכתית והממלכתית דתית(‏ בירושלים:‏ ניתוחהתוצאה הגיאוגרפית של בחירת בית-הספר על-ידיהורים.‏ חיבור לשם קבלת תואר ‏"דוקטור לפילוסופיה",‏אוניברסיטת בר-אילן,‏ רמת-גן ( תשנ”ט(.‏כנעני,‏ ש.,‏ ‏"אנטומיה של סגרגציה חברתית ספונטניתבחינוך הממלכתי,‏ המקרה של בית הכרם".‏ ירושלים,‏‏"במכללה":‏ מחקר עיון ויצירה.‏ המכללה לחינוך ע"שדוד ילין ירושלים,‏ חוברת )2001(. 12כץ,‏ י.,‏ ‏"הישיבות התיכוניות והאולפנות לבנות במערכתהחינוך העל-יסודי".‏ בתוך:‏ פלד,‏ א.‏ ‏)עורך(,‏ יובללמערכת החינוך בישראל.‏ חלק שלישי,‏ משרד החינוך,‏התרבות והספורט,‏ ירושלים )1999(, עמ’‏ . 1034-1025לוטפי,‏ י.,‏ ‏"ארגון מחדש של מערך בתיה"ס בירושלים".‏בתוך:‏ גיאו-דמוגרפיה עירונית ופריסת בתי-הספרהיסודיים בירושלים.‏ עיתון מנח"י,‏ גיליון 1, המִנהלהלחינוך ירושלים,‏ ירושלים ‏)תשנ”ט,‏ 1999(, עמ’‏ . 7-6סלומון,‏ נ.,‏ תמורה ללא מהפכה:‏ תכנית מתארלהתחדשות מערכת החינוך בירושלים.‏ מנח"י:‏ המִנהלהלחינוך ירושלים,‏ משרד החינוך והתרבות )1993(.סלומון,‏ נ.,‏ תמורות במנח"י:‏ דו"ח המנהל תשנ"ג -תשנ"ז.‏ עיריית-ירושלים,‏ ירושלים )1997(.סלומון,‏ נ.,‏ תמורות במנח”י:‏ דו”ח המנהל.‏ עיריית-‏ירושלים,‏ ירושלים )1999(.סלע,‏ א.,‏ תכנית הוליסטית למזרח-ירושלים:‏ תיאורהתכנית,‏ סיכום תמציתי תש”ס-תשס”ג ומגמותלהמשך.‏ עיריית-ירושלים,‏ המנהלה לחינוך ירושלים,‏ירושלים )2002(.ענבר,‏ ד.,‏ חושן,‏ מ.,‏ ביזור סמכויות בתחום החינוךלרשויות המקומיות.‏ מכון מילקן לחקר מערכות חינוך,‏ירושלים )1997(.קמחי,‏ י.,‏ רמון,‏ א.,‏ ‏“שירותים עירוניים לתושבי מזרח-‏ירושלים”.‏ בתוך:‏ אחימאיר א.‏ ‏)עורכת(,‏ ירושלים:‏ תמונתמצב.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ משרד הביטחון -ההוצאה לאור,‏ ירושלים,‏ )1994(, עמ'‏ 173-152.רמון,‏ א.,‏ סקר שירותים עירוניים,‏ מערכת החינוךבמזרח-ירושלים,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים‏)נובמבר,‏ 1989(, לא פורסם.‏שטנדל,‏ א.,‏ ‏"תמורות באוכלוסייה הערבית".‏ פראוור,י.,‏אחימאיר,‏ א.‏ ‏)עורכים(,‏ עשרים שנה בירושלים - 19671987. משרד הביטחון - ההוצאה לאור,‏ מכון ירושליםלחקר ישראל,‏ ירושלים,‏ )1988(, עמ'‏ 103.שיפר,‏ ו.,‏ מערכת החינוך החרדי בישראל:‏ תקצוב פיקוחובקרה.‏ מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות,‏ ירושלים.)1998(שלהב,‏ י.,‏ עיירה בכרך.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ירושלים )1991(.דו"ח ביניים על ההכנות לפתיחת שנה"ל במוסדותהחינוך בירושלים המזרחית.‏ עיריית-ירושלים - ארכיוןהעירייה.‏המחלקה לחינוך,‏ סקירת תכנון ובניית מוסדות-חינוךותרבות לשנת 78, עיריית-ירושלים,‏ ‏)ספטמבר,‏ 1978(.סקירת המחלקה לשירותי בריאות הציבור,‏ ארכיוןהעירייה ‏)ללא תאריך(.‏משרד החינוך התרבות והספורט,‏ נתוני בחינות בגרות‏)תשס”ה(.‏ אוחזר בתאריך 2.1.07 בכתובת:‏http://www.education.gov.il/netuney_bchinotפרסום של המחלקה לחינוך בעיריית ירושלים:‏ ראשיפרקים לפעילות הסברה בנושא הרפורמה בירושלים‏)ללא ציון תאריך(.‏דו”ח הוועדה לבחינת שוויון הזדמנויות,‏ אזורי-‏רישום ובחירת בית-ספר במערכת החינוך בירושלים12( במארס,‏ .)2003Ben-Ari S., Perlman, M., Education and Culturein East Jerusalem in the Years 1967-1972:A preliminary survey. Haifa University (1974).Cheshin, A., Hutman, B., Melamed, A., Separate andUnequal. Harvard University Press Cambridge, MA.(1999).

תלמידים בדרכם לבית הספר,‏ 2007283

284

28528512 היצירה התרבותית בירושליםאבנר רוטנברגיְרּושָלַיִם ‏ּבנּויָה עַל יְסֹודֹות ‏ְקמּוִריםשֶל צְעָָקה מְאּוּפֶֶקת.‏ אִם לא ‏ּתִהְיֶה סִּבָהלַצְּעָָקה,‏ יִּשָבְרּו הַיְסֹודֹות,‏ תִּתְמֹוטֵט הָעִיר,‏אִם תִּצָ‏ ‏ּעֵק הַצְּעָָקה,‏ ‏ּתִתְּפֹוצֵץ יְרּושָלַיִם לַּשָמַיִם.‏1יהודה עמיחי/ירושלים 1967 ‏)י"ט(‏מבוא 1בירושלים מתחוללת מלחמת תרבות.‏ הצדדים הנאבקים במערכה זו,‏ שונים זה מזה בגודלם,‏ בחימושם ובנחישותם.‏החילונים מפורדים ומפוצלים,‏ החרדים מאוחדים פוליטית,‏ הדתיים לאומיים נהנים מכל העולמות,‏ והערביםשורדים.‏ערביי ירושלים מחולקים לכיתות ופלגים,‏ והדבר היחיד המאחד אותם הוא ההתנגדות לכיבוש.‏ הם אינם פעיליםבמשחק הפוליטי העירוני ותקציביהם זעומים,‏ כך שבמערכה על התרבות הם מנסים רק לשרוד.‏הציבור הדתי-לאומי,‏ החדור בדרך-כלל אידיאולוגיה ימנית,‏ משתתף בתרבות החילונית,‏ אך במקביל הוא מקדםבנחישות תרבות ואמנות דתית,‏ וכל מה שקשור למורשת ולאום.‏ ציבור זה פועל במשך שנים בגיבוי פוליטי ותקציבישל משרד החינוך והתרבות.‏ בדרך כלל הוא מטיף לאחדות,‏ להידברות ולפיוס בין דתיים לחילונים,‏ אבל מטרתו היאלהחדיר לתרבות החילונית נורמות והרגלים דתיים בדרכי נועם.‏האידיאולוגיה החילונית מבוססת על ליברליזם,‏ מתירנות,‏ חופש הפרט ואינדיבידואליזם.‏ לכן,‏ מתוקף הגדרתה,‏מפורדת החברה החילונית ומפוצלת לפרטים,‏ ולכל אחד החופש לצעוד בדרך משלו.‏ רבים מגיבים על ההתפתחויותבעיר בזעם,‏ אך גם באדישות ובייאוש.‏ צעירים שאינם נושאים בעול בית ומשפחה,‏ או מבוגרים בעלי יכולת,‏ מנסיםלעבור לשפלה.‏ כשמגיע הזמן לקלפי,‏ מצביעים החילונים למפלגות שונות,‏ וכך מתפצל כוחם הפוליטי ונפגע.‏החרדים מסתגרים בד'‏ אמותיהם;‏ הגברים עוסקים בד"כ בלימוד תורה,‏ והנשים בפרנסה ובגידול הילדים.‏ התרבותוהאמנות,‏ שמתפתחות בעיקר בחוגי נשים חרדיות,‏ נמצאות בשלב ההתחלה.‏ החברה החרדית-פונדמנטליסטיתכפופה להנחיות הרבנים,‏ וכשהיא פועלת במישור הפוליטי,‏ היא הולכת להצביע כאיש אחד.‏ כך הגיע השלטון בעירלידי החרדים.‏מִטבע הדברים,‏ היצירה האמנותית הקשורה לחופש,‏ מתירנות,‏ חידושים ושבירת מסגרות,‏ אינה עומדת בראשמעייניהם של חברי מועצת העיר החרדים.‏ הצמיחה התרבותית-אמנותית בעיר מושפעת מאוד מיחסּה זה של העירייהלתרבות.‏ הממשלה רואה בעירייה אחראית לתרבות בעיר,‏ והעירייה מעדיפה להשקיע יותר בבניית מקוואות ובתי-‏כנסת.‏ יוצא אפוא שאין מי שאחראי באמת לתרבות בירושלים.‏ כך,‏ בנוסף לנזק הישיר,‏ נפגעת גם תדמיתה של העירבארץ ובעולם.‏1 י'‏ עמיחי,‏ ירושלים 1967, מתוך:‏ שירי ירושלים,‏ הוצאת שוקן,‏ ירושלים ותל-אביב )1987(, עמ'‏ 42.להקת המחול ורטיגו בקטע מתוך ‏"לידת הפניקס",‏ 2004

286פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהאף על-פי כן,‏ בעיר גדולה ומיוחדת כמו ירושליםיש שפע של יצירה אמנותית-תרבותית.‏ זהו פועלםשל האמנים השונים:‏ ציירים ופסלים,‏ אנשי תיאטרוןורקדנים,‏ מוזיקאים וסופרים.‏ אלה הם האנשים והנשיםבעלי הכישרון והטעם,‏ הרגישות והמקוריות,‏ שהיצירההיא כאש בוערת בעצמותיהם.‏ המאמר הזה עוסק בהםוביצירתם.‏האמנים הללו יוצרים בתוך מציאות מיוחדת ומרתקת,‏שונה מן המציאות השוררת בכל מקום אחר.‏ תחילה,‏בפרק מקום,‏ חלל,‏ מופנה המבט אל ירושלים כמקוםלאמנות,‏ כחלל פיזי,‏ ואל חללי היצירה של האמניםבעיר,‏ וכיצד הם משפיעים על אמנותם.‏אחריו מדבר הפרק זמן,‏ כסף על המדיניות התרבותיתבירושלים והשפעותיה על התפתחות היצירה האמנותית,‏גם נוכח אירועים כמו גל העלייה מברה"מ לשעבר;‏ כמוכן הוא נוגע בתרבות במגזרים שונים בירושלים.‏הפרק השלישי,‏ אמנים ואמנות,‏ עוסק בחלק ניכר מןהקבוצות,‏ החבורות והלהקות שפועלות בירושליםבתחומי האמנות השונים,‏ להוציא את תחומי הפולקלור.‏לבסוף מובא צרור המלצות,‏ בבחינת משאלות-לב שניתןלהגשימן.‏מקום,‏ חללבמסתו המקיפה על חיי תרבות ורוח בירושלים תיאריונה פישר בהרחבה את כל המתרחש בחיי התרבותשל ירושלים עד 1987. פישר מציג את ירושלים כעיר-‏מוזיאון . 2 נתבונן בכמה פינות במוזיאון הגדול הזה:‏עיר ובלִבה חומהבמשך 18 שנים,‏ עד 1967, היתה ירושלים מחולקתבקירות בטון ובגדרי-תיל,‏ ואף שאלה נפלו מאז,‏ קמוחומות אידיאולוגיות ורגשיות בין עמים,‏ דתות,‏ כיתותופלגים.‏המושג עיר ובלִּבה חומה יכול להיות מושג גיאוגרפי-‏היסטורי,‏ אך יכול גם לסמל מצב נפשי,‏ במיוחד לגביאמנים יוצרים,‏ שסף רגישותם גבוה.‏ ירושלים כעירמחולקת בין שני עמים,‏ או כעיר שחוברה לה יחדיו‏י'‏ 2 פישר,‏ ‏"חיי תרבות ורוח".‏ בתוך:‏ 20 שנה בירושלים 87-67. י'‏ פראוור,‏ א'‏ אחימאיר.‏‏)עורכים(,‏ משרד הביטחון - ההוצאה לאור ומכון ירושלים לחקר ישראל.‏ ירושלים )1988(.חומת הבטון המצוירת בין גילה לבית ג'אללה,‏ 2001

אך לא ברור לְמה הביא החיבור הזה - או ירושלים 287כעיר המורכבת מתושבי שכונות שמרבית תושביהןעניים,‏ משפחות מרובות-ילדים וכד'‏ - דימויים כאלההשפיעו על היצירה האמנותית בעיר.‏ רבים בה האמניםהמתבטאים בצורה פוליטית מאוד נגד הכיבוש או נגדהפערים החברתיים.‏ רּבים בה האמנים החברתיים,‏ אמנימחאה שהתגייסו למאבק כלשהו,‏ או שכותבים מתוךתפיסה דתית.‏ אך גם אם עבודות האמנות אינן מבטאותמחאה או מאבק,‏ ירושלים על כל רבדיה היא עיר מיוחדתשדורשת התייחסות מיוחדת,‏ וקשה לאמנים בירושליםלהימנע כליל ממעורבות,‏ ולהיוותר עם תיאורי-טבעואסתטיקה ניטרליים.‏החומה מול בית-ג’אלהעם פרוץ האינתיפאדה השנייה,‏ בשנת 2000, נורתה אשמבית-ג'אלה לעבר שכונת גילה,‏ והצבא העמיד בקצההשכונה שורה של לוחות-בטון גדולים כדי להגן עלהבתים.‏ הקיר החדש ניצב על סף המורד לעמק,‏ והואחוסם את הנוף הנפלא הנשקף מכרמי כרמיזן וסביבתםאל חלונות השכונה.‏ תוך זמן קצר התארגנה חבורתאמנים,‏ רובם עולים חדשים מחבר העמים,‏ עם סשהאוקון,‏ אנדריי ריזניצקי,‏ לאה זרמבו,‏ מיכאל מורגנשטרןואחרים,‏ שציירו על חומת הבטון את הנוף שמאחוריה.‏כך הפכו את החומה ל"שקופה"‏ ו"החזירו"‏ את הנוףלשכונה.‏ היה זה על-פי רוב ציור ריאליסטי,‏ אך הנוףהמצויר - הגם שהיה דומה לפעמים למציאּות - היה רךיותר,‏ אידילי יותר בקו ובצבע,‏ לעתים בהשפעת הנופיםשהביאו איתם האמנים מארצות-מוצאם.‏ האמנית עליזהאולמרט,‏ שבמשך שנים צילמה ותיעדה ציורי גרפיטיפוליטיים על קירות,‏ תיעדה בצילומיה את הציור עלהחומה,‏ והציגה תערוכת צילומים של ציורים אלה,‏בגלריה של בנייני האומה.‏ כך נוצרה רפלקסיה כפולהומכופלת:‏ הנוף המוסתר השתקף מבעד ל"חלונותהבטון"‏ בעיני האמנים ובציוריהם,‏ מנסה לאחד אתשני צידי החומה,‏ והציורים השתקפו בעין המצלמהשל עליזה אולמרט.‏ כל אלה הוצגו בפני הקהל,‏ ותושביגילה המפוחדים התבוננו בתמונות שהוצגו על קירותבנייני-האומה.‏טיילת ארמון הנציבקשה לשוטט בירושלים מבלי לפגוש בחומות אובקירות-הפרדה,‏ גם אם אלה הם קירות-אבן עתיקיםהאוצרים את ‏"הפאתוס החרישי של מבנה העשוי אבניםמסותתות וטיט".‏ 3 אמני ירושלים מתייחסים לכך.‏בספרו ‏"רשימות על מקום",‏ נוגע אריאל הירשפלדבחומת ירושלים,‏ בכותל,‏ וגם בחומה של מנזר סנט-‏קלר הפונה לטיילת גבריאל.‏ הטיילת,‏ מקום בילוי וטיולליהודים וערבים,‏ היא יצירת אמנות בפני עצמה.‏ עלהקיר הזקוף מעל שפת המדרון,‏ כותב הירשפלד:‏ ‏"היהקיר והיו עצים ובאו בנאים והוציאו לפועל את היותםוהפכו אותם ליצירת אמנות"‏ , 4 ולגן הטיילת כולו קוראהמחבר בלשון חכמי הודו:‏ ‏"המקום הזה הוא גן...‏ מקוםנדיר של ‏‘תרבות'‏ ב'עולם';‏ מקום שבו נאחזה הרוח5במקום,‏ באדמה,‏ באור ובצמחים,‏ לתועלתה של הרוח".‏המקום שמדובר בו מעניין מבחינה טופוגרפית:‏ מכיווןשהמדרונות המזרחיים משתפלים בחדות אל ים המלח,‏האופק בצד מזרח נמוך מאוד,‏ ולעתים תכופות איןרואים דבר מעל האופק,‏ מלבד ענן אפור אחד עלרקע הרי עמון.‏ נראה כאילו צייר הנוף לא השלים אתהתמונה,‏ אלא הספיק לצייר רק את חלקה התחתון,‏ בעודשחציה העליון נותר בד ריק,‏ המְשווה לכל הציור אופיסוריאליסטי.‏ כך גוברת פליאת הצופה המטייל בתוךהציור הזה,‏ בטיילת.‏החומה כגדר הפרדהספרו של הירשפלד ראה אור בשנת 2000. ב-‏‎2005‎הוקמה על קו האופק הנמוך הזה חומת ההפרדה.‏ זוהיחומת בטון,‏ שמונה מטרים גובהה,‏ שמטרתה למנועככל האפשר מעבר בלתי-מבוקר מהגדה המערביתלירושלים.‏ החומה העוברת בין השאר בשולי הכפר אבו-‏דיס ומחלקת אותו,‏ עוררה תסיסה פוליטית עולמית,‏וכמובן גם מחלוקת פנים-ישראלית,‏ אם כי דומהשיש קונצנזוס ישראלי רחב על כך שהחומה הפחיתהבמידה משמעותית מאוד את פעולות הטרור.‏ כך או כך,‏כל מי שמהלך בטיילת או נוסע בכבישי הארץ,‏ אינויכול להתעלם ממנה,‏ שכן היא תוחמת את האופק.‏ גם3 א'‏ הירשפלד,‏ רשימות על מקום,‏ עם עובד )2000(, עמ’‏ 30.4 שם.‏5 שם.‏

288פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהתאורה במצודת דודמבחינה אמנותית ‏"נתקעה"‏ חומת הבטון הזו בתודעתםשל אמנים ויוצרים.‏ הפסל מיכה אולמן קורא לה ‏"הפסלהסביבתי הכי מוכר בארץ".‏ סרטו הדוקומנטרי של אליכהן,‏ גדר,‏ חומה,‏ גבול,‏ שהוקרן בפסטיבל הקולנועבירושלים 2006 ובטלוויזיה,‏ עוסק ביסודיות בנושאטעון זה.‏תאורת אתרים אמנותיתב-‏‎1993‎‏,‏ כשרענן דינור היה מנהל אגף התרבותבעירייה,‏ הוא ביקר בסנט-פטרסבורג והתרשם מאודממוזיאון ההרמיטאז'‏ המואר מבחוץ בתאורת-לילהאמנותית.‏ דינור התעניין ביוצר התאורה,‏ הצרפתי רולאןז'יאול.‏ ב-‏‎1996‎ הוא פגש אותו בירושלים,‏ ובסיוע הקרןלירושלים ומשרד התיירות הוחלט להאיר 100 מבניםנבחרים בירושלים,‏ ביניהם חומות העיר העתיקה,‏ טיילתארמון הנציב,‏ משכנות שאננים,‏ תיאטרון ירושלים,‏הכנסייה הסקוטית סט.‏ אנדריוז,‏ הסמינר התיאולוגיהיווני על הר-ציון,‏ בניין סרגיי,‏ הכנסייה במגרשהרוסים,‏ בניין העירייה,‏ בניין העירייה ההיסטורי,‏בניינים ברחוב יפו,‏ רחוב הנביאים,‏ הר הזיתים,‏ הכותלהמערבי,‏ המוריסטן וכד'.‏ רולאן ז'יאול בחר להאיר אתהבניינים כך שייראו שונים מכפי שהם נראים לאורהיום.‏ הוא הבליט כרכובים וגמלונים ואילו מרפסות,‏חלונות,‏ וכוכים הוא האיר מבפנים החוצה.‏ הוא הִרּבהלהשתמש באורות בהירים,‏ קרירים,‏ הטיל אור בקוויאורך מלמטה למעלה,‏ ולעתים אף האיר עצים הניצביםסמוך לבניינים שנבחרו.‏ עתה התגלתה ירושלים בלילהכעיר שונה מאוד מזו הנראית לאור היום.‏ הבנייניםגילו צדדים נסתרים וצורות חדשות.‏ זו היתה הפנייתמבט אל יופיים של הבניינים בעיר,‏ שעם כל קרבתהאלינו,‏ נסתתרה עד אז מעינינו.‏ הפניית המבט - האין זהמתפקידה המרכזי של האמנות?‏המקלט כמקום ליצירה אמנותיתרבים מן האמנים הירושלמים שוהים במקלטים גם בזמןשאין מלחמה.‏ אין זאת משום שהם חושבים שירושליםעדיין במצור,‏ אלא משום שהפעילות האמנותית-‏תרבותית בתוך מקלטים ציבוריים היא אופייניתלירושלים.‏ העירייה,‏ האחראית למקלטים,‏ איתרהאת יכולתה זו כעוד דרך לתמוך ביצירה התרבותית,‏והשתמשה בה עוד מתחילת שנות ה-‏‎70‎‏.‏ אמנים קיבלומִקלט לפעולותיהם ויצרו בו.‏ כך פעל דורון ליבנה עםחבריו במקלט ברוממה,‏ כך פועלים סטיב הורנשטייןוהמכון למוזיקה בת-זמננו במקלט בקריית-יובל,‏הרקדן ירון מרגולין ולהקתו במקלט במלחה,‏ מאריוקוטליאר יצר תיאטרון במקלט בגן העיר,‏ שלמה ואזנהקיבל מקלט לפעולות של תיאטרון מחאה בגונן ט',‏תיאטרון העולים תיבת-נוח פעל במקלט בשכונת נווה-‏שאנן,‏ מקלט בנחלאות הוכשר לתיאטרון ואחר-כךלבית-כנסת;‏ קבוצת התיאטרון פועלת במקלט בשכונתקטמון,‏ עמוס חץ יצר מחול וכתב תנועה במקלטבבקעה,‏ ובמקלט אחר בשכונה,‏ ברח'‏ יעל,‏ מתקיימיםחוגים לפלמנקו וסטפס;‏ אייל עפרון וחברים יצרו מחולבמקלט,‏ הרב איקא ישראלי והרב פופיק ארנון הקימועמותת ציירים חרדים הפועלים ומציגים תערוכותבמקלט,‏ וברחוב הפלמ"ח נמסר מקלט לעמותתקשישים מציירים.‏המקלט כסדנה ליצירה תרבותית בירושלים,‏ קיבל במשךהשנים לגיטימציה תרבותית-אמנותית,‏ אך השפיע גםעל אופייה של היצירה התרבותית בכך שהכתיב אתגודל העבודות.‏ שּכן,‏ מרחב התמרון המוגבל הפך כמעטלמאפיין ירושלמי,‏ וסביר שהיתה לו גם השפעה נוספתעל אופיין של העבודות.‏

289קירות האבן הקמורים בתיאטרון החאן,‏ הם לדעת אופירההניג,‏ אחד הדברים הדומיננטיים ביותר בתהליכי היצירהשם.‏ להקת המחול ורטיגו יצרה לעצמה כיפה גאודזית,‏וחבריה נושאים איתם את הכיפה כירושלמים לכל מקוםבמופע ‏"לידת הפניקס",‏ כמו נער שחובש לראשו כיפהכאות לזהותו הדתית.‏יסודות קמוריםהבמאי פיליפ דיסקין עבד עוד ב-‏‎1965‎ עם תיאטרוןהמעגל במרתף קמור-תקרה בנחלת-שבעה.‏ 30 שנהמאוחר יותר הוא קרא לו בשם חאן קטן,‏ אולי לזכרתיאטרון החאן שהוא קיבל לידיו ב-‏‎1967‎‏,‏ כשהיהמנהלו האמנותי הראשון.‏בירושלים יש הרבה מבנים קמורים:‏ הקארדו והשוק,‏אולמות הצלבנים,‏ בית הכנסת ‏"החורבה",‏ מוזיאון חצרהיישוב הישן,‏ ואין-ספור בתים בעיר העתיקה ובשכונותהראשונות שנבנו מחוץ לחומות.‏ כך גם תיאטרון החאן,‏תיאטרון פרגוד,‏ אולם י.מ.ק.א.,‏ גלריה אלה,‏ ביתהאמנים,‏ בית הקונפדרציה הציונית,‏ מוזיאון יהדותאיטליה,‏ מועדון בכחוס,‏ מרתפי סורמלו,‏ תמול שלשום,‏מוזיאון בית טיכו ואחרים.‏הקמרונות,‏ יסודם בצורת הבנייה העתיקה,‏ המבוססתעל הקשת הרומית,‏ אך גם בעידן הבטון-ברזל הקשתותוהקמרונות כמו הפכו למסורת ולסמל,‏ ואפשר לראותםבכל מקום:‏ בתקרות,‏ בגמלוני חלונות ובפתחים.‏ גםאם אתה נושא עיניך אל ההרים,‏ כמו להזכירך מנייןבאת,‏ תלויות הקשתות כעדי על צוואר ונשקפותממלון אינטרקונטיננטל שעל הר הזיתים,‏ ממלון הייאטומהאוניברסיטה המורמונית שעל הר הצופים,‏ וגםמטיילת ארמון הנציב ‏)כהשתקפות של שערי חולדה(.‏קונצרטים בכנסיותהכנסיות בירושלים,‏ רובן ככולן בעלות תקרות קמורות.‏ישראלים רבים אוהבים לשמוע קונצרטים בכנסיות.‏אלה מתקיימים בדרך קבע בכנסיות רבות ברחבי העיר:‏בכנסייה האוונגלית שברחוב הנביאים,‏ באוגוסטהויקטוריה שעל הר הצופים,‏ בכנסיית הגואל שבעירהעתיקה,‏ בכנסיית הדורמיציון על הר-ציון,‏ בכנסייההסקוטית סט.‏ אנדריוז,‏ ופעם בשנה גם במנזר סט.‏קלר שעל דרך חברון.‏ גם בכנסיות סביב ירושלים,‏בבית-ג'מאל ובלטרון,‏ מתקיימים קונצרטים רבים,‏כולל פסטיבל אבו-גוש שמתקיים פעמיים בשנה וזוכהלהצלחה סוחפת.‏ לכל כנסייה אקוסטיקה מיוחדת לה,‏אבל ככלל,‏ האקוסטיקה בכנסיות מתאימה למוזיקהעתיקה בזכות ההד שמגביר את עצמת הצליל.‏ אין זוהסיבה היחידה שישראלים מרבים לבקר בקונצרטיםאלה.‏ יש בכך משום טעימה משוליו של עולם שונה,‏שאינו שייך לנו.‏ לעתים מעוררים המופעים רגשותדומים לרגש דתי,‏ תחושות שמתגברות על-ידי אופיהמקום,‏ התאורה,‏ ריחות הקטורת והאקוסטיקה.‏ חלקגדול מיצירות המוזיקה העתיקה מתקופת הרנסאנסוהבארוק,‏ נוצר ובוצע בכנסייה,‏ והיה חלק מן התפילה.‏יש המכנים זאת ‏"לִרעות ‏ּבְשדות זרים"‏ ויש הרואיםבכך ‏"הרחבת אופקים"‏ - תלוי בנקודת המבט - אךהתופעה קיימת.‏ הקונצרט הוא שימוש חילוני בכנסייה.‏אין כמעט תופעה מקבילה של ביקור והאזנה למוזיקהבבתי-כנסת.‏ תודעתו של הישראלי מבדילה היטב ביןהדת הנוצרית לבין האזנה לקונצרט בכנסייה - דהיינו,‏חילּון הכנסייה.‏ אך את בית הכנסת,‏ שהיה בגולה גםמרכז קהילתי,‏ מזהים הישראלים היום עם הדת ותו לא.‏צ’יהולי במגדל דודב-‏‎1999‎ הגיע אמן הזכוכית דייל צ'יהולי מסיאטללמוזיאון ישראל והציע תערוכה גדולה של עבודותיו

290פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברה- ניפוח זכוכית צבעונית בצורות מעוצבות ובצבעיםעזים.‏ במוזיאון ישראל סירבו,‏ כנראה מתוך תחושהשלא מדובר באמנות אלא באּומנות ובסוג של דקורציה.‏אך מוזיאון מגדל דוד בניהולה של שוש יניב,‏ קפץעל ההצעה.‏ צ'יהולי תכנן את המוצגים על-פי המבנההמיוחד של המצודה,‏ והציב את עבודותיו על פני כלשטח המוזיאון ‏)בנוסף על תצוגת הקבע(.‏ ‏ּפִסלי הזכוכיתהשתלבו נפלא כניגוד מוחלט לאבני המצודה,‏ חצרותיה,‏חדריה ההרוסים-למחצה וכוכיה.‏ עגלגלות הזכוכית מולהאבנים המרובעות,‏ העכשוויּות והחד-פעמיּות החולפתשל הזכוכית מול נוקשּות האבן ועתיקּותּה,‏ האווריריּותהחלולה מול המלאּות המוצקה,‏ הצבעוניּות הרועשתמול צבע האוּכר הדהוי.‏ המצודה כאילו חיבקה אתקישוטי החג החד-פעמיים ויצאה עמם לחיים חדשים.‏התהודה בציבור היתה עצומה.‏ 1.3 מיליון מבקרים פקדואת התערוכה תוך שנה.‏ המוזיאון צבר עשרה מיליון ₪מתוך ההכנסות,‏ והעמידן כקרן ליום סגריר.‏ בנוסף הציבצ'יהולי ‏"חומה של קרח":‏ 64 טונות של קרח מאלסקההועמדו כחומה בצורה מול חומת העיר העתיקה,‏ ונמסולאט-לאט.‏ ‏"כן יימסו החומות בין עמים ושכנים,‏ ביןאדם לחברו,‏ חומות הלבבות",‏ חלם צ'יהולי.‏ אמן אומעצב?‏ גם הוויכוח הזה כבר נמס מאז.‏מוזיאון המחתרות במגרש הרוסים כאתרלאמנותבית-כלא שנבנה על-ידי התורכים במגרש הרוסים,‏ובו 64 חדרים מסורגים,‏ משמש את מוזיאון המחתרות.‏רק אחדים מחדריו משמשים לתצוגת-קבע,‏ אך המקוםנותן השראה לאמנים יוצרים מירושלים ומחוצה לה,‏וכמה תערוכות חשובות כבר התקיימו במקום,‏ ביניהן:‏קבוצת סלמנקה,‏ ארט פוקוס,‏ ביה"ס לצילום והדמייהמוסררה,‏ ועוד.‏ קירות האבן העבים,‏ שראו עשרות שניםאת סבלם ומכאובם של האסירים;‏ הסורגים הכבדים,‏הצינוק וחצר הגרדום - כל אלה מעיקים בנוכחותם עלהאמנים המציגים שם,‏ ודורשים התייחסות אמנותית.‏יצירות רבות שעוסקות בחופש,‏ בסבל אנושי,‏ בפריצתאופקים חדשים ובערגה למרחקים,‏ נוצרו סביב האתרהזה ובהשראתו.‏המושבה הגרמניתכידוע,‏ העיר בנויה שכונות-שכונות.‏ כמו נחלת-שבעה,‏גם המושבה הגרמנית רכשה לעצמה אופי של שכונתבילוי.‏ רחוב עמק רפאים הומה מבלים,‏ בתי-קפהומסעדות,‏ ונחשב ‏"שיינקין של ירושלים".‏במסגרת הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרוני-בובות,‏מוצגות זה מספר שנים עבודות שכונה במושבה הגרמנית.‏ורד דרור,‏ אמנית בינתחומית,‏ בוגרת ביה"ס לתיאטרוןחזותי,‏ שמעה סיפורים מפי תושבים במושבה הגרמנית,‏והציבה על-פיהם שלטים במקומות בעלי ערך רגשי אואישי בשכונה.‏ ברחוב מסריק מצאה משפחה אחת אוצרבחצר ביתה,‏ וכעבור זמן באו בעלי הבית מלפני 1948להתעניין בכך.‏ על השלט ברחוב מסריק נכתב:‏ ‏"פרשתדרכים - על הזהב שהוחבא בקירות ובגנים ועל השאלותשנשאלו כשבאו בעליו לקחתו - למי הוא שייך,‏ האםלתת אותו,‏ ומה זה מעיד על שאר הרכוש?"‏‏"הרחוב הוא פוליטי",‏ אומרת ורד דרור.‏ ‏"האנשים הםפוליטיים,‏ ובוודאי בירושלים,‏ בה אתה תמיד מוגדר.‏אני אוהבת את זה.‏ זה החיים.‏ השאלות שאתה שואל,‏הדואליות...‏ האמנים בירושלים הם אחרים.‏ הם יוצריםמתוך הארה פנימית.‏ חשוב להם להגיד משהו חשוב.‏תל-אביב היא עיר של חול,‏ הכול קצת מתמוסס.‏ירושלים היא מיסוד האש,‏ יש כל הזמן בעירה.‏ אין פהאדישות.‏ כשבאתי לגור בירושלים היתה לי תחושהשל אירופה,‏ כל הזמן הסתכלתי למעלה,‏ אל הבתים.‏ירושלים היא כמו גורו מלא באֶגו ובפאתוס.‏ אי-אפשר6להתעלם ממנה".‏הפסל יובל רימון הציב דגל עז בדרום רחוב עמק רפאים- שתי עזים צהובות ממתכת בשני שליש התורן.‏ הדסעפרת,‏ אמן תושב השכונה,‏ שלא אחת הציב בה עבודותפיסול ומיצבים,‏ כתב הרהורים שנובעים מהתבוננותבכמה בתים ברחוב עמק רפאים:‏‏"אני יושב על ספסל.‏ שתי עזים צהובות מלחכות אתצמרת עץ הזית הסמוך.‏ לפתע הן נעמדות על מקומן,‏7בשמים...‏ האיזון מופר".‏6 מתוך ראיון עם ורד דרור.‏7 ה'‏ ‏עפרת,‏ נקודת תצפית,‏ קטע ד’‏ )2005(.

סדנאות אמנים 291האמנים העוסקים באמנות הפלסטית חיים ויוצרים בד'‏אמות הסטודיו שלהם.‏ הם זקוקים לחלל עבודה שרביםמהם יכולים לשכור לעצמם,‏ אך הארנונה הגבוההבירושלים מרתיעה ומרגיזה אותם.‏ מרבית האמנים אינםיכולים לשלם ארנונה עבור סטודיו,‏ ולכן הם עובדיםבביתם בתנאים קשים,‏ ואמנים צעירים שאין להם ביתמשלהם ואינם יכולים למלא את בית ההורים בעבודותאמנות,‏ מחפשים את דרכם לעיר אחרת.‏ הקרן לירושליםהקימה בשנות ה-‏‎80‎ את סדנאות האמנים בתלפיות,‏כ-‏‎20‎ סדנאות שעמדו לרשות כ-‏‎20‎ אמנים.‏ אך במשךהזמן גדל הביקוש מאוד.‏בשנות ה-‏‎90‎ הקימה עיריית ירושלים מתחת לטריבונותבאצטדיון טדי כ-‏‎15‎ סדנאות לאמנות,‏ והעמידה אותןלרשות אמנים צעירים מירושלים.‏ בין האמנים רוניתצ'רניקה,‏ ינאי פרי,‏ שני גור,‏ יונתן הירשפלד,‏ מליאנידניאל,‏ חנאן אבו-חוסיין ואחרים.‏ אף על-פי כן,‏ עדייןרבים האמנים בירושלים שאין להם חלל לעבוד בו.‏8להקות ואמנים מחפשים ביתלהקות וקבוצות אמנים ירושלמיות,‏ מחפשות מקומותמתאימים לתצוגה ולחזרות.‏ אין די רצפות מתאימותלמחול ואין די סדנאות לאמנים.‏ אין פירושו של דברשצריך לבנות בניינים חדשים,‏ אלא לתת עדיפותלרצפות מחול,‏ לחללי חזרות,‏ לסדנאות אמניםולגלריות פרינג'.‏ כך אפשר לסייע לאמנים צעיריםהנאבקים על דרכם.‏במוסדות רבים קיים אולם למופעים,‏ או אולם שמתאיםלחזרות,‏ אך יש הרבה אמנים ירושלמים שידם אינהמשגת להופיע בהם.‏ מוסדות כאלה יכולים לאמץלהקת-בית,‏ להעמיד לרשותה חדר לחזרות ולאפשרלה להופיע על במתם.‏ הלהקה יכולה להיבנות בהתאםלאופי המוסד - מחול,‏ תיאטרון,‏ מוזיקה וכו'.‏ מרכזבגין,‏ תיאטרון ירושלים,‏ ימק"א,‏ בנייני האומה-מרכזהקונגרסים,‏ מכללת דוד ילין בבית הכרם,‏ המכללהבבית וגן,‏ מוזיאון ארצות המקרא,‏ מוזיאון המדע,‏מרכז אדנאואר במשכנות שאננים - אלה ואחרים יכלו‏א'‏ 8 רוטנברג,‏ דו”ח ברכה:‏ התמיכות במוסדות האמנות בירושלים.‏ הוצאת קרן ברכה.)2005(צ'יהולי במוזיאון מגדל-דוד

292פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהלאמץ להקה משלהם,‏ אך לא עשו זאת,‏ בעיקר מסיבותתקציביות.‏ שיפוץ לצרכי תרבות של בית החולים הנסן,‏בית עיני,‏ בית פרומין,‏ בניין כרמייה,‏ מוזיאון המחתרותוכן בנייני בתי-ספר שמתפנים,‏ כל אלה עדיפים עלבנייה חדשה וזולים ממנה.‏אף על-פי כן הולכים ומוקמים בימים אלה בכספיתרומות,‏ שני בניינים מפוארים:‏ קרן שרובר בניהולושל עוזי וכסלר בונה את בית גבריאל בטיילת - מרכזתרבות ואמנות שיארח בין כתליו אירועי תרבות ומופעיאמנות,‏ תערוכות,‏ סרטים וכד'.‏ קרן אבי-חי בנתה במרכזהעיר את בית אבי-חי - גם הוא מיועד לפעולות תרבותועיון,‏ מורשת ויהדות.‏ מן הראוי שמוסדות אלה יאמצוקבוצות של אמנים ירושלמים,‏ שיפעלו שם בקביעותכלהקות-בית לכל דבר.‏פיסול חוצותיונה פישר כבר עסק בנושא זה בהרחבה.‏ 9 ב-‏‎1995‎מינה ראש העיר אהוד אולמרט ועדת פיסול עירונית,‏עם שלומי ברוש ‏)יו"ר(,‏ מיכה לוין,‏ יגאל צלמונה,‏ ברוךרזניק,‏ תמר גולדשמיט ואחרים.‏ תפקידה של הוועדה היהלאצור ולסנן את הפנִיות הרבות להצבת פיסול אמנותיבחוצות העיר ולבחור מה יוצב והיכן.‏ הוועדה שמרה עלרמת סינון גבוהה והחלטותיה קיבלו את מלוא הגיבוימראש העיר ‏)עד כדי כך שּכונתה ‏"ועדת הפסילה"(.‏ ב-‏1996, לאחר הפיגוע בקו 18, נתרם לכיכר ברוממה פסלזיכרון של מנשה קדישמן - שתי ידיים מונפות אל-על- אך נפסל על-ידי הוועדה.‏ הוועדה הציבה בעיר פסליםחשובים,‏ אחד מהם הוא פסלו של רוי ליכטנשטיין:‏ ראשמודרני,‏ שהוצב בגן-דניאל,‏ לזכרו של יצחק רבין.‏ עםכניסתו לתפקיד של אורי לופוליאנסקי כראש העיר,‏כבר ניצבו בירושלים כ-‏‎115‎ פסלי-חוצות.‏מופעי-חוצותפסטיבל-ישראל ירושלים,‏ הפסטיבל המרכזי לאמנויותהבמה בישראל,‏ מביא לארץ מדי שנה את טובי האמניםוהמופעים מן העולם.‏ במקביל נערכים מופעיםבחוצות ירושלים בכלל וברחבת תיאטרון ירושליםבפרט.‏ גם כאן מופיעים אמנים טובים,‏ אף כי לא9 ראה י'‏ פישר,‏ ‏)לעיל הערה 2(.הכי מפורסמים.‏ במשך השנים הופיעו בחוצות העיראלפי אמנים:‏ הרכבים מוזיקליים שונים,‏ להקות שלצוענים מהונגריה,‏ מתופפים מיפן,‏ ג'אגלרים מאירופה,‏פנטומימאים מברזיל,‏ חלילנים מּפרו,‏ ציירי מדרכותמפינלנד,‏ מקהלות ורקדנים מכל רחבי הארץ והעולם.‏כך התפתחה תרבות שלמה של מופעי-חוצות שהוצגולא רק בזמן פסטיבל-ישראל,‏ אלא גם בחגים ובאירועיםאחרים,‏ בגנים ציבוריים ובחצרות ירושלים,‏ במרכז העירובשכונות.‏אמנות בכל אתר ואתרהאתר החדש בו מתפתחת ונצרכת היצירה התרבותית,‏אינו קשור למקום,‏ ויכול להיות בכל מקום:‏ זהוהאינטרנט.‏ המוזיקה,‏ העיצוב,‏ הציור,‏ הווידיאו,‏ השירה,‏הספרות והשיח האנושי בכלל,‏ מצאו להם זירה חדשה,‏שפה חדשה - בינלאומית,‏ דמוקרטית,‏ פתוחה,‏ השייכתלכולם.‏ כל אחד יכול להיות צרכן תרבות ואף יוצרתרבות ואמנות באמצעים מינימליים.‏ ידע אנושי רבואינסוף פרטים נגישים וזמינים בטווח של שניות לכלאדם,‏ בכל גיל,‏ בכל מצב,‏ בביתו ובכל מקום.‏ האינטרנטשינה לא רק את הכלכלה,‏ לא רק את ההתנהגותוההתנהלות היומית של מיליוני אנשים בעולם,‏ אלא גםאת התכנים.‏ נפרצו דרכים חדשות,‏ חוברו שפות חדשות,‏נקבעו ערכים חדשים ודרכי התנהלות חדשות.‏ האדםהפרטי מסתתר מאחורי הצג שלו,‏ ויכול להיחשף במידתרצונו,‏ להמציא ולקבל זהויות חדשות.‏ המשורר פרננדופסואה הקדים את זמנו עם כל מערכת המטונימים שלו,‏המשוררים והדמויות שברא,‏ כי יום-יום ושעה-שעהיושבים מיליוני אנשים ומשוחחים ביניהם,‏ מתכתביםעם עמיתים בכל העולם וממציאים זהויות חדשות,‏עלילות,‏ עיצובים וסיפורים,‏ צילומים וציורים,‏ מצגותאור-קוליות וצורות מוזיקה חדשניות,‏ ומסיעים אותןעל ענן האינטרנט בו-זמנית לכל דכפין,‏ למיליוניצופים בכל העולם.‏ התקדמות ההיי-טק היא כה מהירה,‏שהחברה המודרנית אינה מספיקה כמעט לעכל אתהחדשות והשכלולים.‏ הצילום נעשה היום בטלפוניםסלולריים המשמשים גם מחשבים אישיים,‏ גם אתרי-‏משחק וגם כלים ליצירה אמנותית מזן חדש.‏ המוזיקהבאה מהמחשב ומהרשת הישר לאיי-ּפוד.‏ חובבי מוזיקהעוברים כיום מהאזנה לרדיו להאזנה לאיי-פוד,‏ מכשיר

293האחסון של נתונים דיגיטליים,‏ וממילא גם מוזיקליים.‏לכן תחנות רדיו באמריקה,‏ ששידרו עד כה מוזיקה,‏עוברות כבר עתה לשידור חדשות 24 שעות ביממה.‏השינויים הם יומיומיים ומתמידים.‏ הרקליטוס צדק:‏ אי-‏אפשר לרדת פעמיים לאותו נהר,‏ הרי אנו והרי אין אנו.‏כיצד משפיעה המהפכה הדיגיטלית על היצירהבירושלים?‏ דווקא ירושלים היא מקום שמשפיע עלהאמנים שלו בעצם היותו מקום מיוחד במינו,‏ והנהאנו עוברים לשדה האמנות בלי כל מקום מוגדר.‏ מהיהיה עתה על אמני ירושלים?‏ התהליך הוא כל-כךטרי ועכשווי,‏ שקשה עדיין להעריך מה יהיה.‏ אולם אףשמרכז לאמנות דיגיטלית,‏ מדיאטק,‏ הוקם בחולון -דווקא בירושלים מתקיים ומתפתח מאז 2005 הפסטיבלהדיגיטלי הבינלאומי.‏הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה דיגיטליתפסטיבל C-Side למוזיקה אלקטרונית ולמדיהדיגיטלית,‏ התקיים בירושלים לראשונה בקיץ 2005בזירה הבינתחומית,‏ במתחם החאן,‏ ביזמת האמניתרוני שן-דר וטיל גליטרבורג-רומן,‏ אוצר ואקטיביסטפוליטי מגרמניה.‏ זהו פסטיבל של וידיאו–ארט וסרטיםניסיוניים,‏ בצד מוזיקת טכנו ומוזיקה חדשה.‏ מטרתהפסטיבל היא לקיים דיאלוג בין אמנים מהמדיההדיגיטלית.‏ הוא כלל 40 מופעים של קבוצות ויחידים,‏ופאנלים שעסקו באמנות המדיה הדיגיטלית ובתפיסותחברתיות,‏ מוסריות וכלכליות.‏ לדוגמא:‏ ‏"הפאנליבחן את דרכי השפעתה של האמנות על החברה תוךניסיון להציג דרכים שונות למחויבות אמנותית,‏ תוךמעורבות וערנות חברתית,‏ והדגשת הצורך באמנותרוי ליכטנשטיין,‏ ראש מודרני,‏1974-1989, פלדה מקורצפת,‏גן דניאל,‏ קרית העירייהמופע חוצות במושבה הגרמנית,‏2006

294פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהמופע שקופיות של האמניתיידליז גולר ‏)טורקיה/גרמניה(,‏פסטיבל C-Side בבנייני האומה,‏2006ואמנים הלוקחים חלק פעיל בחברה בה הם יוצרים . 10בהשתתפות:‏ סמי ח'טיב ‏)מבקר תרבות(‏ טל אדלר ‏)אמןוצלם(‏ אדם בטלר ‏)מוזיקאי ופילוסוף(‏ יאייה ‏)מוזיקאיודיג'יי(‏ הנדריק בר ‏)מוזיקאי(‏ גלית אילת ‏)אוצרתומנהלת המרכז הדיגיטלי בחולון(.‏ בין המופיעים ישקבוצות ואמנים צעירים רבים:‏ מקלט-תקליטים,‏ אגיט-‏פופ,‏ מיקי שרון ודותן ביבי,‏ שושנה - לייבל מקומימפאב רוזה - מיה דוניץ,‏ צמד הכבשה הנושכת - אמןהמרימּבה אסף רוט,‏ והמתופף עמי רוטנברג ‏)לונדון(,‏אליעד וגנר,‏ ואחרים.‏ ב-‏‎2006‎ התקיים הפסטיבל במרכזהקונגרסים בבנייני האומה,‏ במתכונת גדולה יותר,‏ עםכ-‏‎100‎ אמנים,‏ מהם כ-‏‎40‎ אורחים מגרמניה,‏ אוסטריה,‏צרפת,‏ אנגליה וארה"ב.‏ בין נושאי הדיון בפאנלים:‏אמנות,‏ מלחמה,‏ חברה;‏ אמנות ופוליטיקה מול אמנותפוליטית וכד'.‏ בין העבודות:‏ אני רוצה להיות ירוק- איתמר גלבוע מציג וידיאו דוקומנטרי המספר על10 מתוך תכניית הפסטיבל 2005.מהגרים הולנדים בישראל ומהגרים ישראלים בהולנד.‏מחול-מלחמה-אולטרה-מחול - תמונות אולטרה-‏סאונד המזכירות לידה,‏ כותרות עיתונים מן המלחמההאחרונה ומחול מיוצר במחשב,‏ מתקבצים יחדיובליווי מוזיקה אלקטרונית ויוצרים מופע אור-קוליבזמן אמיתי.‏ תמר גולדשמידט עם מחסנמילים,‏ דוחותמצולמים מהגדה,‏ וגם שרון טל,‏ אורית חסון-ולדר,‏ליאור שדה,‏ ליאורה בדפורד,‏ אימרי קהן,‏ דנה לוי,‏אמנון וולמן ורבים אחרים.‏אבן במגדל דודזה היה שמו של מופע אורקולי שהוצג בשנות ה-‏‎80‎במוזיאון מגדל דוד.‏ התמליל,‏ שנכתב בידי יהודההאזרחי,‏ מספר את סיפורה של אבן אחת שהיתה עדהלאלפי שנות היסטוריה שעברו על ירושלים.‏ האבן הזו,‏השייכת למקום,‏ אך עמדה בפגעי הזמן,‏ ‏)וגם שימשהבפועל כאביזר אמנות,‏ בשימוש משני(,‏ יכולה לשמשגם כסמל המקשר בין מה שתואר עד כה לבין הפרק הבאהעוסק במושגי הזמן.‏

295זמן,‏ כסףעל היצירה התרבותית בירושלים בעשרים השניםשחלפו מ-‏‎1967‎ עד 1987, כבר כתב יונה פישר.‏ 11 היואלה השנים שלפני האינתיפאדה,‏ שנות האופוריהשבהן רבים דיברו על העיר שחוברה לה יחדיו,‏ על בירתישראל המאוחדת לנצח,‏ ועדיין התכוונו לכך.‏ אולםב-‏‎1987‎ פרצה האינתיפאדה הראשונה,‏ וכעבור שנתייםהגיע גל העלייה הראשון מחבר העמים.‏ אחר כך נחתמוהסכם אוסלו והסכם השלום עם ירדן,‏ ואז נרצח רבין.‏בשנת 2000 פרצה האינתיפאדה השנייה,‏ ועם האירועיםמגיעה בהדרגה ההתפכחות.‏ מובן שהאירועים השפיעועל היצירה התרבותית בירושלים,‏ אך בד בבד השפיעגם יחסם של אבות העיר לתרבות,‏ בכל זמן נתון.‏קשרי התרבות של ירושלים הבירה עםערי-בירה בעולםראש העיר לשעבר,‏ טדי קולק,‏ הדגיש את הסגולותהבינלאומיות של ירושלים וִקיים מדי שנה כנס של ראשיערים מן העולם.‏ מדי שנה יצאו לעולם שגרירי ירושליםחדשים,‏ קרי:‏ ראשי הערים שהשתתפו בכנס.‏ היכרויותאישיות אלו קידמו חילופי אמנים וקשרי תרבות.‏מוציאים לאור מכל העולם מתארחים אחת לשנתייםביריד הספרים הבינלאומי בירושלים,‏ בניהולם של זאבבירגר ויואל מקוב.‏ היריד בירושלים צנוע ביחס לירידיםאחרים בעולם,‏ ולכן מקובל לומר שביריד בפרנקפורטנפגשים להיכרות ובירושלים מסכמים עסקאות.‏במסגרת היריד מחולק גם ‏"פרס ירושלים"‏ לסופרשהיטיב לבטא בכתביו את חירות האדם בחברה - פרסשצבר יוקרה רבה.‏ זכו בו כבר גדולי הסופרים בעולם,‏ביניהם ברטרנד ראסל,‏ סימון דה ‏ּבובואר,‏ אוקטביו פאז,‏יונסקו,‏ בורחס,‏ נאיפול,‏ קוטזי,‏ קונדרה,‏ סבטו,‏ ישעיהברלין,‏ שטפן היים,‏ דון דלילו,‏ סוזן סונטאג ואנטוניולובו אנטונש.‏ ביריד של 1999 התקיימה תערוכה בנושא50 שנות ספרות ישראלית.‏מאז 1989 מתקיים בירושלים כנס מנהלי מחלקותתרבות ברשויות המקומיות.‏ בניגוד לתפיסת כור ההיתוךבקליטת העלייה,‏ דובר בכנס ב-‏‎1989‎ על קליטה חברתיתותרבותית תוך הפניית המבט לארץ המוצא דווקא,‏ והכרה11 ראה י'‏ פישר ‏)לעיל הערה 2(.בתרבותה.‏ היתה זו תקופת שיא העלייה מבריה"מ.‏ מגעיםשהחלו בין עיריית ירושלים לעיריית מוסקבה,‏ הולידוחילופי אמנים בקנה-מידה גדול.‏ ב-‏‎1992‎ ערכה עירייתירושלים את שבוע מוסקבה בירושלים בהשתתפות 80אמנים ממוסקבה.‏ בקיץ 1993 נערך שבוע ירושליםבמוסקבה,‏ סנט-פטרסבורג והלסינקי.‏ בו-זמנית נערכובערים אלו שבעה מופעים שונים,‏ כולל תערוכות ציורופיסול.‏ 80 אמנים ‏)ועוד 40 שוחרי תרבות(‏ השתתפובמסע זה.‏ ביניהם צמד הפסנתרנים עדן-תמיר,‏ הרקדניםאמיר קולבן,‏ נועה ורטהיים ועדי שעל,‏ תזמורת קשתהּבארוק בניצוחו של דוד שמר ‏)בה ניגנו מירנה הרצוגעל ויולה דה-גמּבה,‏ הכנריות קתי דברצני ודפנה רבידואחרים(,‏ להקת הורה ירושלים,‏ תזמורת הפולקלור שללהקת הסטודנטים עם דן בירון ורוני פורת,‏ החלילניםמיכאל מלצר ויעל מימוני,‏ הציירים צבי טולקובסקי,‏יצחק לִבנה,‏ פסח סלבוסקי,‏ ואחרים,‏ הפנטומימאי חנוךרוזן,‏ במאי הסרטים בוריס מפציר,‏ כתבת התרבות שרי רזואחרים.‏ נתבונן לרגע בשמות - חבורת האמנים המגוונתהזו תוביל את היצירה התרבותית בירושלים ובארץבעשור הבא.‏הצלחת המסע של אמני ירושלים לצפון אירופה,‏ הולידהב-‏‎1995‎ מסע הופעות של 80 אמנים מירושלים לארבעבירות במרכז אירופה:‏ בודפשט,‏ ברטיסלבה,‏ וינה ופראג.‏במקביל ל"שבוע ירושלים"‏ בערים אלו,‏ התקיימובירושלים באמצע שנות התשעים 10 פסטיבלים של בירותאירופה,‏ והופיעו בהם טובי האמנים מאותן ערים.‏ בבתאחת הפכה ירושלים לעיר עם קשרי-תרבות מפותחיםבעולם.‏ במסע זה הביאה סדנת ההדפס מירושלים לארבעהערים,‏ תערוכה של הדפסים של דגנית ברסט,‏ משהגרשוני,‏ דדי בן-שאול,‏ שרון פוליאקין,‏ דינה כהנא-גלר,‏לארי אברמסון,‏ אסף בן-צבי,‏ צבי טולקובסקי,‏ ליליאןקלפיש,‏ סידון רוטנברג,‏ מיכאל קובנר,‏ אלימה,‏ ועופרללוש.‏ פסלו של ישראל הדני,‏ ‏"את,‏ הזוכרת",‏ שלושמצבות ברזל חלוד בגובה 2.5 מ',‏ ועל אחת מהן חקוקשיר זיכרון,‏ הוצב מול שגרירות ישראל בפראג.‏ בקטלוגהתערוכה מדגיש ראש העיר,‏ אהוד אולמרט,‏ את מטרתהמפעל - דיאלוג תרבותי בין הערים:‏‏"אנו מביאים קבוצה גדולה של אמנים מירושלים אלעירכם היפה,‏ אל מרכז התרבות של אירופה.‏ האמנים,‏בהבנתם המיוחדת ובכישרונם,‏ הם הדוברים האמיתייםשל החברה,‏ והם יכולים לפתוח דיאלוג אמנותי עם

296פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהעמיתיהם,‏ ולהוביל דיאלוג תרבותי בין התושבים של12שתי הערים".‏אמנים משפיעים זה על זה.‏ גם בין אמנים ירושלמיםמתחומים שונים,‏ שהכירו זה את זה במסעות המשותפיםהללו,‏ היתה השפעה הדדית ונשמר שיתוף-פעולהלאורך זמן.‏ אבל בירושלים נצבר ניסיון רב בחילופיאמנים עם ערים בעולם,‏ ומה שחשוב לא פחות,‏ הקשריםבין האמנים עצמם נשמרו שנים ארוכות,‏ כדוגמת אמירקולבן וחבריו שהופיעו בהונגריה ואירחו כאן יוצריםבמחול;‏ חברי להקת ורטיגו שהופיעו במקומות שוניםבאירופה,‏ וכד'.‏ קשה לעקוב אחר התפתחויות והשפעותהדדיות כאלו.‏ חילופי התרבות המשיכו להתפתחלכיוונים שונים,‏ הן על-ידי מוסדות תרבות בירושליםוהן על-ידי אמרגנים פרטיים שהביאו לארץ קבוצותאמנים ממזרח-אירופה.‏ נוצרו גם קשרים עם המזרחהרחוק.‏ מטייוואן באו הפסלת פנג רו לי ‏)מילי(‏ והאמן יןצ'אנג הסיין,‏ התארחו בירושלים ועבדו בה.‏ מילי פיסלהחיילים עם כובעי פלדה באמצעות עיסת נייר שכובסהבמכונת-כביסה,‏ והטבעות על מכסים של בורות ביוב.‏ין הוציא לאור שני ספרי עבודות,‏ ציורים,‏ צילומיםורישומים תחת השם:‏ ‏"סינדרום ירושלים שלי".‏ מסיןהגיעה נגנית הפיפה יאנג ג'ינג והזמינה את אמןהסקסופון ארני לורנס וחבורת הג'אז שלו להופיע בסין,‏ועוד כהנה וכהנה.‏הטיולים לחו"ל הם כיום חזון נפרץ.‏ הקשריםהבינלאומיים זמינים לכל המעוניין באמצעות הרשת,‏וניוד אמנים מהעולם לארץ ולהיפך הפך לעניין מקובלויומיומי.‏ פסטיבלים רבים רואים את תפקידם בהעשרהתרבותית,‏ ומביאים בפני הקהל הירושלמי תרבותואמנות מחוץ לירושלים ומחוץ לארץ.‏ כך הופיעובירושלים גדולי המוזיקאים,‏ הזמרים והרקדנים;‏ אמניסנקאי ג'וקו מיפן תלו עצמם מחומות העיר העתיקה,‏ופיליפ פטי הלך על חבל מעל גיא בן-הינום לעיני 50אלף צופים נרגשים.‏ ירושלים טועמת ממיטב התרבותוהאמנות של העולם כולו.‏הפסטיבלים בירושלים רבים ומגוונים:‏ פסטיבל ישראלירושלים,‏ פסטיבל הקולנוע הבינ"ל,‏ פסטיבל הקולנועהיהודי,‏ הפסטיבל הבינ"ל לתיאטרוני בובות,‏ הפסטיבל12 קטלוג אמנות מירושלים,‏ סדנת ההדפס ירושלים,‏ 1995.הבינ"ל למוזיקה קאמרית,‏ פסטיבל המשוררים הבינ"ל,‏יריד חוצות היוצר הבינ"ל,‏ ריקודי חדר,‏ שבוע הספרהעברי,‏ יריד הספרים הבינ"ל,‏ ארט פוקוס,‏ פסטיבלירושלים לאמנויות,‏ ימי העּוד ועֹוד.‏ בשכונות שונותהתקיימו פסטיבלים מיוחדים:‏ פסיטבל רמות לכליהקשה,‏ פסטיבל עין-כרם וכד'.‏במגזר החרדי עורכים פסטיבלים על-פי חגי-ישראל,‏ירידים לקראת סוכות,‏ שמחת בית השואבה,‏ חגיגות ל"גבעומר,‏ שבוע הספר התורני וכד'.‏במגזר הערבי היו בעבר שבוע התרבות והספר הערבי,‏יריד חוצות היוצר הערבי ואחרים.‏חגיגות 3000 שנה לירושלים,‏ 1996מעמדה של ירושלים כבירה,‏ קיבל ביטוי בולט אצל טדיקולק ברעיון חגיגות ה-‏‎3000‎ מאז קבע דוד המלך את בירתובירושלים.‏ המטרה היתה להביא לעיר תיירות עולמית שלבעלי-אמצעים,‏ אך גם להבהיר לעולם את זיקתנו העתיקהלירושלים הבירה.‏ כבר בשנת 1993 החלו בהכנות,‏ ואףשבאותה שנה פינה קולק את מקומו לאהוד אולמרט,‏המשיכו התכניות להתממש כמתוכנן.‏ טקס הפתיחה היהבספטמבר 1995 בעיר דוד,‏ ואחר-כך במופע פירוטכניקהוזיקוקין רב-ממדים מעל מוזיאון ישראל.‏גדולי השפים בעולם בישלו את ‏"סעודת דוד המלך",‏האופרה של ברלין ניגנה את ‏"פידליו"‏ בבריכת הסולטןואורטוריות של בטהובן על הר הצופים;‏ כמו כן הופיעוזובין מהטה והפילהרמונית והסימפונית ירושליםבקונצרט ‏"תהילים";‏ במוזיאון ארצות המקרא הציגותערוכה על בירות עתיקות בעולם,‏ מוזיאון מגדלדוד הציג את התערוכה ‏"חותם סולימן"‏ על אמנותאסלאמית,‏ ועל כל אלה התקיים מצעד המוני בסגנוןהקרנבל בוויארג'יו,‏ עם בובות ענק.‏ אך העולם לאהתרשם מהאגדה על דוד המלך,‏ והמציאות הקשהשנוצרה עם רצח רבין ופיגועי ההתאבדות באוטובוסים,‏האפילה על האופוריה בירושלים.‏לרגל חגיגות 3000 שנה לירושלים,‏ הציעה עירייתפירנצה לעיריית ירושלים העתק של פסל דוד ‏)העירום(,‏של מיכלאנג'לו.‏ עיריית ירושלים סירבה להעמיד פסלעירום בחוצות העיר,‏ מחשש שהדבר יעורר מהומותחרדים בעיר.‏ הפתרון היה שפסל דוד ‏)בלבוש(‏ של ורוקיו,‏יוצב באחת מפינות המצודה במוזיאון מגדל דוד.‏

התזמורת הסימפונית הבינלאומית הצעירה 297בדצמבר 1993 התכנסה לראשונה בירושלים תזמורתשל נגנים צעירים ‏)בגילאי 30-18( מצטיינים מכלהעולם ‏)שנה קודם לכן התכנסה התזמורת באילת(.‏הנגנים נבחרו מבין מאות המצטיינים שהוצעו על-ידיהאקדמיות ברחבי העולם.‏ בהנהלתו האמנותית של לוריןמזל,‏ הם ניגנו יחדיו במשך חודש ימים,‏ ואחר כך הופיעובירושלים וברחבי הארץ.‏ בין המנצחים היו גם שאנדור וג,‏יואל לוי,‏ אורי סגל ודוד שלון.‏ התזמורת ניגנה באיכויותמיוחדות,‏ ודוּבר על אנרגיות עצומות שהצעירים הללויצרו בהופעותיהם.‏ ירושלים נקשרה בערים מסוימותבעולם לחוויה המוזיקלית,‏ בזכות השגרירים הצעיריםשחזרו לארצותיהם,‏ והודות לקשרים שנוצרו ונמשכושנים אחר-כך בין הנגנים.‏ התזמורת פעלה כשמונהשנים,‏ אך חדלה להתקיים עקב בעיות תקציב.‏אופרהאין אופרה בירושלים.‏ אולי משום שאופרה היא הפקהיקרה,‏ ואולי משום שאין בירושלים די חובבי אופרהשמסוגלים לרכוש כרטיסים.‏במשך השנים נעשו ניסיונות להגיש לציבור הירושלמיאופרה בזעיר-אנּפין.‏ דנה גור ואהרון חרל"פ העלואופרות-כיס בליווי פסנתר;‏ מדי כמה שנים העלובירושלים הפקות כמו ‏"המדיום"‏ ו"הטלפון"‏ של מנוטי;‏בוגרי מגמת הזִמרה של האקדמיה למוזיקה העלו הפקותניסיוניות;‏ מקהלת מוזיקה אטרנה המבצעת ליטורגיהרוסית ברמה גבוהה בניצוחו של איליה פלוטקין,‏ מעלהאחת לשנה אופרה דלת-תקציב;‏ אך ככלל דומה שהפקתאופרה ראויה לשמה היא פרויקט יקר מדי לעיר ענייהו"לא בורגנית"‏ כירושלים.‏העלייה מחבר העמיםבד בבד עם הגלסנוסט והפרסטרויקה,‏ החל ב-‏‎1989‎ גלהעלייה מחבר העמים.‏ במשך 10 שנים עלו לארץ מיליוןעולים,‏ מהם קלטה ירושלים כשישים אלף - רק כ-‏‎10%‎מכלל תושביה - אולם הם השפיעו מאוד על העשייהוהצריכה התרבותית בעיר.‏חלק מכריע מן העולים שהגיעו הם אקדמאים,‏ ואףשתחילה עבדו בעבודות מזדמנות,‏ הם השתלבו עדמהרה בחיי התרבות בעיר והפיחו בה רוח חדשה.‏ארועי הפתיחה לציון 3000 שנה לייסוד ירושלים,‏ 4.9.1995

298פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהההשפעה היתה במיוחד בתחום המוזיקה.‏ מכיוון שהגיעומאות מוזיקאים,‏ ערכו העירייה ומשרד הקליטה בחינותהיכרות לנגנים במרכז טארג בעין-כרם.‏ האמנים קיבלודירוג שמזכה אותם במלגות ותמיכות ממשרד הקליטה.‏המשימה היתה לחשוף את האמנים בפני הציבור.‏ בשנים1992-1991 נערך פסטיבל צליל עולה,‏ שהפך אחר-כךלפסטיבל אמני ירושלים.‏ חלק מן הקונצרטים הועברובשידור חי בקול המוזיקה.‏בתכניית הפסטיבל מ-‏‎1991‎ כתב ארנן יקותיאלי,‏ שהיהאז סגן ראש העירייה:‏‏"בפסטיבל ‏‘צליל עולה'‏ מופיעים 150 אמנים עוליםב-‏‎40‎ מופעים.‏ בכך קם מפעל תרבות נוסף בירושלים,‏המפנה את המבט לפארק בלומפילד היפהפה,‏ ולאתריםשמסביבו,‏ אך בעיקר מרכז את תשומת הלב באמניםברמה גבוהה,‏ בתחומי המוזיקה והפולקלור,‏ שהיו עדכה מעבר למסך הברזל והצטרפו לחברתנו לאחרונה.‏אנו מעוניינים בחשיפתם של האמנים העולים לציבור13הירושלמי והישראלי".‏חבורות העולים בחרו לעצמן שמות שנקשרו בירושלים:‏תזמורת קאמרית אמני ירושלים,‏ אנסמבל כינורות דוד,‏טריו עיר שלם,‏ רביעיית הורדוס ‏)על-שם מערת הורדוס,‏שם נערכו חלק מהקונצרטים(,‏ ועוד.‏ בין האמנים היויבגני שנדרוביץ',‏ בוריס קונובלוב,‏ יצחק כץ,‏ ואדיםמונסטירסקי,‏ גבריאלה טלרוזה,‏ בוריס מיכנובסקי,‏אולג סטולפנר,‏ מיכאל קוגל,‏ סוזנה פורצקי ועוד רביםאחרים.‏ היתה גם סדרה של ‏"משפחות נגנים":‏ משפחתגוסיף,‏ טלרוזה,‏ שיפרין,‏ גלגאנוב,‏ ויימן,‏ ועוד.‏האמנים העולים הופיעו בירושלים באולמות סגוריםובחוצות העיר.‏ מופעי החוצות של פסטיבל ישראלהתרחבו מאוד בתקופה זו,‏ ומאות עולים הופיעו במרכזהעיר,‏ בגן הפעמון וברחבת תיאטרון-ירושלים,‏ שםהוצב הפסנתר הלבן וניתנה אפשרות לעולים להופיעמדי ערב בנגינת מוזיקה קאמרית,‏ ולהיחשף גם לבאיהפסטיבל.‏ גם בחגים הופיעו אמנים עולים בחוצותהעיר.‏ הם עבדו גם כמורים למוזיקה במרכזי המוזיקההקיימים,‏ והקימו מרכזי מוזיקה חדשים בשכונות,‏מגילה בדרום ועד נווה-יעקב בצפון.‏ אולם אף שצוותיהמורים בקונסרבטוריונים השונים תוגברו מאוד,‏13 מתוך תכניית פסטיבל ‏“צליל עולה”‏ 1991.נשארו מוזיקאים רבים ללא עבודה.‏ העולים לא בחלובשום עבודה.‏ רופאים עבדו בבתי-חולים כעובדי-‏ניקיון,‏ פסנתרניות עבדו כעוזרות-בית,‏ מוזיקאים ניגנובמדרחוב בציפייה לתרומת העֹוברים והשבים.‏ תלמידיםמוכשרים כבשו את מסדרונות האקדמיה למוזיקהולמחול.‏ בחברה הישראלית הקולטת היתה תחושהשקליטת העלייה היא משימה לאומית ציונית,‏ ולכן‏"אימוצם"‏ של אמנים עולים על-ידי אמנים ותיקים היהצו השעה.‏ הגדילו לעשות ברכה עדן ואלכסנדר תמיר,‏שטיפחו וקידמו במרכז המוזיקה טארג בעין-כרם שורהשל אמנים עולים במשך שנים,‏ והיו להם גם מנחיםאמנותיים וגם משפחה מארחת.‏ מרכז המוזיקה בעיןכרם הוסיף לשמש במשך השנים במה בה ניתן להתוודעאל אמנים עולים,‏ והוקמו בו גם תזמורות של עולים.‏העירייה החליטה להקים פרויקט בשם עיר מנגנת,‏ושיתפה בו את משרד הקליטה.‏ מורים עולים נכנסולבתי הספר ולימדו נגינה בכיתות.‏ כך התגלו כישרונותרבים בקרב התלמידים בכיתות ב'-ד',‏ ונוצרה גםתעסוקה ל-‏‎70‎ מוזיקאים עולים.‏היות ושפת המוזיקה היא שפה בינלאומית,‏ המשיכומלחינים עולים מחבר העמים ליצור בארץ,‏ ואף הקימוזרמים חדשים.‏ בנימין יוסופוב,‏ ביחד עם אריאל דוידובמטדג'יקיסטן ויוסף ברדנשווילי מגרוזיה - שניהם ילידישנות ה-‏‎60‎ - יצרו מוזיקה המשלבת את קולות העבר עם14צלילי הארץ.‏ בתקליטור שיצא בסדרת אמני ירושליםנכתב:‏ ‏"קבוצת המלחינים הזרם החדש נוסדה בשנת 1996בידי בנימין יוסופוב.‏ היא מאחדת קומפוזיטורים שעלולישראל ממדינות חבר העמים בשנים האחרונות.‏ הסגנוןשהם מציגים ביצירותיהם הוא תופעה מיוחדת בתרבותהמוזיקה בארץ.‏ מלחיני הקבוצה מושפעים ממה שהםשומעים בסביבה החדשה מחד,‏ ומשפיעים על אחריםבגישתם הסגנונית המיוחדת מאידך".‏המחול הקלאסי,‏ ובעיקר הבלט הקלאסי,‏ הושפעו תמידמרוסיה,‏ כי הבולשוי במוסקבה וּבאלט קירוב בסנט-‏פטרסבורג היו האורים והתומים של הבלט הקלאסי.‏כבר בשנות ה-‏‎80‎ לימדו גלינה ‏ּוולרי ‏ּפאנוב בירושלים.‏בשנות ה-‏‎90‎ השתקעה בירושלים נינה טימופייבהשהקימה להקת בלט קלאסי,‏ ארינה בלוזור פתחה בביתה‏יוסופוב,‏ 14 ברדנשווילי ודוידוב,‏ )2001 .)The New Stream רשות השידור-קול המוזיקה,‏ עיריתירושלים והתזמורת הסימפונית ירושלים.‏

299שבנווה-יעקב סטודיו לבאלט שמרבית תלמידיו עולים;‏יעקב ליפשיץ לימד והקים אף הוא להקת מחול קלאסי,‏וכמוהו עוד אחרים.‏ כך זכה גם הבאלט הקלאסי לפריחהמחודשת בירושלים.‏יצירה ספרותית עכשווית ברוסית היא תחום נסתר כמעטמעיני הישראלי,‏ שכמובן אינו קורא רוסית.‏ תחום זהמתגלה בחלקו רק בעזרת תרגומיהם של פטר קריקסונוב,‏חמוטל בר-יוסף,‏ מירי ליטבק ואחרים.‏ קבוצת סופריםהקימה אתר אינטרנט ובו גלריה וירטואלית של צייריםעולים,‏ והיא מפיצה את היצירות באמצעות הרשת.‏ כמוכן מוציאה הקבוצה כתב-עת ירושלמי ברוסית,‏ רבעוןספרותי שיוצא לאור על-ידי אגודת הסופרים הכותביםרוסית וקבוצת אנתולוגיה ירושלמית.‏ העורך,‏ איגורביאלסקי,‏ עם סבטלנה שנברון ואחרים,‏ מציגים שיריםוסיפורים,‏ רשימות ומאמרים,‏ וכן תרגומים לרוסית שלסופרים עבריים.‏ תחושת השייכות לירושלים מתבטאתבכותרות החוברת.‏ נתבונן בתוכן העניינים של חוברתמס'‏ 12 לשנת : 15 2002 הפרקים קרויים על שמות מקומותבירושלים:‏ שער האריות,‏ שער יפו,‏ בתי אונגרין,‏ עירדוד,‏ שער שכם,‏ מגרש הרוסים,‏ גן סאקר,‏ הר הזיכרון,‏רחוב בצלאל,‏ השער החדש,‏ היכל הספר.‏בתחום התיאטרון חלה התפתחות רבה בירושלים מאזגל העלייה של 1990. תיאטרון צילינדר,‏ תיאטרוןשטרה,‏ תיאטרון דרור,‏ תיאטרון מיקרו,‏ תיאטרון תיבת-‏נוח,‏ תיאטרון קומדיון ואחרים,‏ צצו ועלו וחלקם אףשרדו.‏ לעתים הציגו העולים מחזות ידועים,‏ אך על-‏פי רוב כתבו את מחזותיהם בעצמם,‏ או הציגו חומרעכשווי שנכתב ברוסיה.‏ מעניינת הנטייה של חלק ניכרמתיאטרוני העולים לעסוק דווקא בשאלות יהודיות ולא16ישראליות,‏ בהתאם לאבחנתה של ד"ר אילנה גומלהטוענת כי העולים מעוניינים לחזור אל היהדות כמקורהיסטורי ולאומי,‏ ולא להיטמע בישראליות,‏ הנחשבתבעיניהם פרובינציאלית.‏מצבם של הציירים והפסלים מבין העולים החדשים היהמורכב יותר.‏ הישראלים לא ראו חידוש בעבודותיהם.‏באוקטובר 1991 ביקר האמן שלומי ברוש בירידבינלאומי לאמנות פלסטית במוסקבה.‏ התערוכההתקיימה במאנז',‏ מרחב ענק ומקורה,‏ ששימש בעברלרכיבה על סוסים.‏ מתוך כ-‏‎120‎ אמנים שהציגו שם,‏מצא ברוש עניין אמנותי בשני אמנים צעירים בלבד.‏דומה היה שהציור קפא על שמריו במשך 70 שנה.‏תרבות ישראלית מול תרבות רוסית:‏ זהו נושא טעון.‏ אללנו להניח ש-‏‎70‎ שנות משטר טוטליטרי אינן מותירותחותם על האופי האמנותי של האמנים היוצרים ושלתיאטרון מיקרו המורכב ברובומעולים חדשים ממדינות חברהעמים15 כתב עת ירושלמי )2002(, חוברת 12.16 נ'‏ ברעם,‏ ישראל?‏ מדינה משונה.‏ הארץ,‏ מוסף ספרים . 9.8.06

300פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברההמבצעים.‏ לעתים נדמה לישראלים כי אמנים מחברהעמים הביאו איתם רמה טכנית גבוהה של ביצוע,‏שבאה אולי על חשבון עומק אמנותי ויצירתי,‏ שמודגשיותר בשיטות החינוך במערב.‏ לכאורה נדמה שהחידוששבשבירת המוסכמות,‏ ההמצאה וההפתעה,‏ טבעי יותרבמדינה חופשית מאשר בשלטון של דיכוי ודיקטטורה.‏משום כך היה על האמן הסובייטי למצוא דרכים להסוותאת חידושיו,‏ ליצור במחתרת,‏ להרחיק עדותו,‏ לדברבלשון סמלים,‏ באירוניה ובאיפכא מסתברא - וכל זאתמחמת עינו של הקג"ב.‏ מצב זה יצר קודים אמנותייםמיוחדים והומור מיוחד.‏מאידך-גיסא אין להתעלם מדבריה של מיה קגאנסקייהעל ההבדלים בין התרבות הישראלית לתרבות הרוסית.‏לטענתה,‏ העולים מסתכלים על ישראל כעל פרובינציהתרבותית . 17 כך גם אומרת בתה,‏ ד"ר אילנה גומל:‏‏"הרוסים רואים את עצמם כנציגים של אימפריה תרבותיתאדירה,‏ שהיא לאין ערוך יותר מרתקת מאשר הדברהקטן והעלוב שנקרא תרבות ישראלית.‏ רוב היהודיםהרוסים חיים תרבותית ברוסיה.‏ יש תרבות רוסית מאודתוססת בישראל...בעיני הרוסים המרכז התרבותי הואמוסקבה,‏ לא תל-אביב".‏ והיא ממקדת:‏ ‏"מצד הרוסיםזהו בוז עמוק לתרבות הלבנטינית ופשוט אפס סקרנות".‏ומוסיפה:‏ ‏"התרבות הרוסית,‏ הקלאסית והקומוניסטית,‏השפיעו על התרבות הישראלית,‏ וזו לא ממש השתחררהעדיין מן המסורת הזאת....‏ התרבות הרוסית היום היאתרבות מאוד מעניינת,‏ שנטשה את הריאליזם הישןוהסוציאליזם,‏ והרוסים חשים שהם לא מוכנים להשתלבבתרבות כל-כך מיושנת...‏ בעיני אימי ‏)מיה קגאנסקייה(‏סופרים כמו עמוס עוז הם סופרים שאינם שווים קריאהמדוקדקת....‏ הרוסים והישראלים חיים בזרמים שוניםשל ההיסטוריה.‏ בעיני האינטלקטואל הרוסי,‏ ההיסטוריההקומוניסטית קרסה.‏ אין לו קשר לשמאל ולסוציאליזם,‏ותרבות המערב נראית לו מאוד מכאנית ולא אנושית.‏דוסטויבסקי הפגין את הבוז הרוסי לתרבות האנגלית:‏18תרבות של סוחרים..".‏אולי זוהי הסיבה שבגללה האמנים הרוסים מעדיפיםאת ירושלים,‏ בירת העם היהודי,‏ על פני תל-אביב,‏העיר העברית,‏ כמשתמע מדבריה אלה של אילנה גומל:‏‏"האינטלקטואלים הרוסים לגמרי לא ישראלים,‏ הםיהודים.‏ לכן חלקם הגדול מתקרב לדת,‏ חוזר בתשובה,‏זולל חזיר אבל חש קרוב לאלוהים.‏ בכלל,‏ הפערים ביןחילונים לדתיים בקרב הרוסים,‏ יותר קטנים מאשר19בקרב הישראלים.‏יש לשער שהמפגש התרבותי עם תרבות המערב‏)דרך המסננת של ירושלים הרב-תרבותית(,‏ הביאלשינוי תפיסות של אמנים רבים.‏ אין להתעלם גם מןהמהירות בה סיגלו עצמם אמנים רבים לתחומים לאמוכרים כמעט.‏ למשל,‏ היו כאלה שלמדו לנגן מוזיקהעתיקה בסגנון הנגינה של התקופה ‏)הגדילו לעשותאמנים עולים שמשתתפים בתזמורת של מוזיקה ערביתבגליל,‏ שלמדו לנגן מוזיקה מזרחית,‏ בסגנון אנדלוסי,‏העושה שימוש ברבעי טונים שאינם מוכרים למוזיקההמערבית(.‏העולים מחבר העמים המשיכו גם בארץ את הרגלםלצרוך תרבות,‏ וגדשו את היציעים במוסדות התרבותבירושלים,‏ אך יצרו כמובן גם מרכזי-תרבות משלהם:‏חבורה של אינטלקטואלים בירושלים,‏ סופריםומשוררים,‏ אמנים ושחקנים,‏ היו מתכנסים בקביעותלערבי קריאה ואמנות בבית הרופא ברח'‏ הנביאים,‏ שםהוקם בראשית שנות ה-‏‎90‎ מרכז תרבות לעולי רוסיה,‏בבית קהילות העולים ברח'‏ יפו 36 ובספרייה הרוסיתברוממה.‏ בית ליגת נשים הביא בפני הציבור את מיטבהנגנים העולים,‏ בעריכת קלרה דובבייה;‏ מועדון העוליםתאנה,‏ בניהולה של קטיה גריבובסקי,‏ מפיק תערוכות,‏קונצרטים וערבי ספרות ועיון בשפה הרוסית והעברית;‏גם במרכז התרבויות ברח'‏ הלל,‏ נערכים מופעי-תרבות,‏תיאטרון ומוזיקה.‏תיאטרון האתיופים:‏ נטלהכבר ב-‏‎1991‎ הופיעו בירושלים להקות אתיופיות בשירהובריקוד המאופיין בתנועות מיוחדות שמזכירות טרנסמוזיקלי-תנועתי אפריקני,‏ עם רעידות חדות ומהירותשל הכתפיים.‏ באמצע שנות ה-‏‎90‎‏,‏ לאחר תהליךהכשרה של שחקנים,‏ הוקם בירושלים תיאטרון נטלה,‏בסיועה של יפה שוסטר.‏ זהו תיאטרון מחאה רפרטוארי19 שם.‏17 שם.‏18 שם.‏

301רווי תפילות וחלומות,‏ כמו האוויר מעל לערי תעשייה אתיופי,‏ המעלה מחזות מן ההווי האתיופי בארץ,‏ ומתאר את קשיי הקליטה והפער החברתי,‏ את המעברמן הכפר אל העיר המודרנית ואת המסעות במדבר,‏ כלזאת במבט ביקורתי אך גם נוסטלגי אל העבר האתיופי.‏שמות ההצגות הם טעוני-משמעות:‏ נטלה,‏ בבל,‏ מועדוןהאשליות,‏ שחורים.‏ ההצגה שחורים,‏ מאת ז'אן ז'נה,‏עלתה ב-‏‎2002‎ בנוסח מעובד,‏ בבימויו של משה מלכא,‏עם השחקנים איצו באיה,‏ מולט אלעזר,‏ זנה אדחנני,‏ראודה סולימאן,‏ מולוגטה גברו,‏ מהרטה ברוך,‏ תהילהישעיהו ואחרים.‏ זוהי דרמה פולחנית המעלה את השנאהשעלולה להתפרץ ולהוביל לטרור ולהרס.‏רשות לתרבותמוסדות התרבות העיקריים והגדולים קמו בעירוהתבססו בשנים 1987-1967. בעשרים השנים הבאותכמעט שלא נבנו מוסדות חדשים,‏ והמוסדות הוותיקיםנאבקו על-מנת לשרוד.‏ היו אלה שנות כהונתו שלראש העיר טדי קולק,‏ שהסתייע במימון ניכר שלהקרן לירושלים,‏ כפי שתיאר יונה פישר.‏ 20 גם לאחר1993, בעשר שנות כהונתו של אהוד אולמרט כראשהעיר,‏ נוצרו והתגבשו תהליכים רבים שעודדו יצירהאמנותית ותרבותית בסיוע עיריית ירושלים,‏ משרדהחינוך והתרבות,‏ הקרן לירושלים וקרנות אחרות,‏ כגוןהקרן החדשה לירושלים,‏ קרן ברכה,‏ קרן קשת,‏ קרןאבי-חי,‏ הקרן החדשה לישראל,‏ מפעל הפיס,‏ ועוד.‏אולמרט התעניין במה שקורה בתרבות,‏ והעניק תחושהשהתרבות עומדת בראש סולם העדיפויות שלו.‏ בחירתושל אורי לופוליאנסקי לראש העיר ב-‏‎2003‎ , מסמלתאת התבססות השלטון החרדי בעירייה,‏ ואת ירידתחשיבותן של התרבות והאמנות בעיני פרנסי העיר.‏פתרון מסוים מסתמן בימים אלה בתהליך הקמתה שלרשות לתרבות,‏ אשר תמומן על-ידי הממשלה והעירייה,‏אבל תפעל באופן עצמאי.‏ הסדר זה נוח הן לפרנסי העיר‏)שאינם מעוניינים לעודד תרבות ואמנות חילונית(‏ והןלמוסדות התרבות עצמם.‏אבל בקרב הציבור החילוני בעיר עדיין מחלחלתהתחושה שירושלים הולכת ומתחרדת,‏ ‏"תחושתהמחנק",‏ או במלותיו של עמיחי:‏ ‏"האוויר מעל ירושלים21כבדה.‏ קשה לנשום".‏אף על-פי כן,‏ גם בירושלים - העיר הענייה בארץ,‏ המזוההבדרך-כלל עם מוסדות לאום,‏ עיון ומחקר,‏ מורשת ודת -התפתחה יצירה אמנותית לאורך השנים.‏העוני אינו יכול לעצור לחלוטין את היצירה התרבותית,‏כי האמנים יוצרים חרף העוני,‏ ולעתים הוא מוביללאמנות מחאתית,‏ מעורבת חברתית,‏ כמו זו שנוצרהבירושלים.‏ אבל,‏ כאמור,‏ פריחת האמנויות צועדת יד בידעם כלכלה משגשגת.‏ לכן ישאפו אמנים להתגודד במרכזהכלכלי הגדול,‏ היכן שהדברים קורים:‏ ניו-יורק,‏ לונדון,‏פריז,‏ מילאנו,‏ ברלין,‏ וגם תל-אביב ‏)ומנגד ישנם אמניםהרואים בתל-אביב דגם מוקטן של ניו-יורק,‏ לונדון,‏ פריזומילאנו,‏ ומעדיפים דווקא את ייחודה של ירושלים(.‏מצוקה כספית משפיעה על החלטותאמנותיותכבר נכתב די על התמיכה הזעומה שעיריית ירושליםמעניקה למוסדות התרבות בעיר.‏ 22 המצוקה הכספיתהמתמשכת של מוסדות התרבות בירושלים,‏ הובילהבמשך השנים לגיבוש דפוסים ניהוליים שהיו אוליבעוכרי היצירה האמנותית.‏ מנהלי המוסדות נאלצולהיאבק על תקציביהם,‏ ועבדו בלי לדעת מה יקציבולהם השלטונות.‏ הם נאלצו לחסוך בהוצאות ולהגדילמשמעותית את ההכנסות מן הציבור,‏ גם במחירהתפשרות על תכנים.‏ החשש מהוצאות-יתר הפך כמעטלחזות הכול.‏ בדינאמיקה הפנימית הקיימת כמעטתמיד בין מנהל כללי ומנהל אמנותי,‏ קיבל הניהולהכללי משקל-יתר.‏ הדברים הגיעו לכך שבפסטיבלישראל-ירושלים - ספינת הדגל של התרבות - החליטוב-‏‎2006‎ לא למנות מנהל אמנותי ‏"מטעמי חיסכון".‏אין זו תופעה בודדת.‏ להפך,‏ בימינו גובר והולךכוחו של הרייטינג,‏ של המתקצב,‏ שדוחק את הרמההאמנותית של פעולות התרבות אל המכנה המשותףהנמוך ביותר.‏ התרבות והאמנות מובלות ברסן בידיהכלכלנים.‏ אופירה הניג,‏ שהיתה מנהלת אמנותית שלפסטיבל ישראל,‏ טוענת שתקציבי התרבות בירושלים21 י'‏ ‏עמיחי,‏ האקולוגיה של ירושלים.‏ מתוך:‏ שירי ירושלים.‏ הוצאת שוקן/‏ ירושלים ותל אביב,)1987( עמ’‏ .13420 ראה י'‏ פישר ‏)לעיל הערה 2(.22 ראה א'‏ רוטנברג ‏)לעיל הערה 8(.

302פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהמופנים כמעט אך ורק לנושאים הקשורים במורשת,‏דת ולאום,‏ ובתפיסה של ירושלים המאוחדת.‏ ‏"בגללהציפייה של מוסדות התרבות לעיסוק בנושאיםהמקובלים הללו - יורדים האמנים למחתרת,‏ ובניגודלתל-אביב נוצרת כאן באמת אמנות אלטרנטיבית.‏יש אמנים נפלאים שהם אינדיבידואלים במובהק,‏שמה שמעניין אותם הוא הפרט - שיש להם יכולתהתבוננות אוניברסאלית ולא לוקאלית - אך באמניםאלה אין עניין,‏ אין טיפול,‏ אין תשתית,‏ אין להם מקוםליצור,‏ וכך ירושלים מפסידה אותם.‏ ירושלים עובדתעל אירועים גדולים וחד-פעמיים - מצעדים,‏ כינוסי-‏ענק בגן סאקר,‏ חוצות היוצר.‏ אין חשיבה על האמן,‏23אלא על הקהל".‏ואומר הדס עפרת:‏ ‏"יש משהו באמנות של ירושליםשהוא אמנות אלטרנטיבית - אמנות לא ממוסדת.‏כשמגיעים לשלב ההתבגרות,‏ המעבר למיסוד האמנותהקיימת לא מצליח,‏ זה עובר לתל-אביב.‏ משהומהאנטי-ממסדיות נדבק גם בממסד עצמו בירושלים.‏חנות הדיסקים ‏'התו השמיני'‏ למשל,‏ עברה אחרי 10שנים לתל-אביב ונקלטה ע"י ‏'הד-ארצי'.‏ ירושלים24היא עיר לא בורגנית.‏ היא אחרת".‏אף על-פי כן נדמה כי האלטרנטיביות,‏ הירידהלמחתרת של האמנות הירושלמית,‏ היא לא רקפונקציה של חוסר תקציב,‏ אלא סממן עמוק יותר.‏מוסדות מורשת דת ולאוםעל-פי תפיסת הממשלה והעירייה,‏ ירושלים היא קודם-‏כול ומעל לכל בירת העם היהודי והדת היהודית.‏ לכןמוסדות מורשת,‏ היסטוריה,‏ דת ולאום,‏ מקבלים עדיפותבהקצבות ממשלתיות דווקא בירושלים,‏ ומתפתחים כאןבמיוחד:‏ מרכז זלמן שזר,‏ הארכיון המרכזי לתולדותהעם היהודי,‏ הוצאת מוסד ביאליק,‏ מכון לציונות דתיתע"ש הרב מימון,‏ מכון לשבטי ישורון,‏ האיגוד העולמילמדעי היהדות,‏ בית מורשת אצ"ג,‏ החברה ההיסטוריתהישראלית,‏ התנועה ליהדות מתקדמת בישראל,‏המכללה ליהדות פלורליסטית,‏ חברת מקיצי נרדמים,‏הארכיון הציוני המרכזי,‏ יד למורשת חיים הזז,‏ אתר23 מתוך ראיון עם אופירה הניג.‏24 מתוך ראיון עם הדס עפרת.‏הנצחה גבעת התחמושת,‏ ברית נאמני תורה ועבודהבישראל,‏ חמד"ת-אגודה למען חופש מדע,‏ דת ותרבות- אלה ודומיהם פורחים בירושלים.‏האמנות הדתית נמשכת לירושלים וכמו מעוניינת להגשיםאת עצמה דווקא בירושלים.‏ ירושלים,‏ לגבי האמן הדתי,‏היא יותר מאשר מקום טעון השראה והקשרים.‏ אולימסתתרת כאן תפיסה משיחית של הגשמה עצמית בעצםהעובדה שאתה יוצר דווקא בירושלים.‏הזרם הדתי-לאומי הקים בירושלים מוסדות אמנותחשובים כגון:‏מכון רננות שנוסד מתוך שאיפה לשמר,‏ להנחיל וליצורמוזיקה יהודית.‏ המכון פרסם כ-‏‎160‎ קלטות מוזיקה שלעדות ישראל השונות,‏ הוציא לאור ספרים וחוברות,‏וערך קונצרטים של מוזיקה יהודית ברחבי הארץ.‏מוזיאון היכל שלמה מציג אוסף נדיר של חפציםמקהילות יהודיות בארץ ובעולם,‏ מתקופת בית שני ועדימינו אלה,‏ כמו גם סרטי וידאו וקטעי מוזיקה.‏האגודה לאמנות יהודית בראשות בצלאל נרקיס,‏ עורכתכנסים וימי-עיון,‏ תיעוד ופרויקטים חינוכיים שמטרתםלהפיץ את חשיבות השימור של אוצרות נדירים וחשוביםשל אמנות יהודית בעולם.‏מקהלת החזנים משמרת ומחדשת פרקי-תפילה מאוצרותהמוזיקה היהודית.‏תרבות ואמנות חרדיתפעולות תרבות ואמנות קיימות גם במגזר החרדי,‏ אם כיבממדים מצומצמים ובתנאים מגבילים:‏ הפרדה מוחלטתבין גברים לנשים,‏ אישור הרבנים ותמיכתם,‏ בחירהמדוקדקת של אתרי הפעילות,‏ ועוד.‏ בשעה שהגבריםעסוקים בלימוד תורה,‏ יכולות הנשים להקדיש מזמנןלאמנויות,‏ ולכן בדרך-כלל הנשים הן שצורכות אמנותועוסקות בה.‏ מדובר באמנויות הבמה,‏ התיאטרון,‏המחול,‏ המוזיקה,‏ וכן בספרות ובאמנות פלסטית.‏ מובןשהופעות של נשים מיועדות רק לקהל של נשים.‏אירועי תרבות ואמנות נתפסים בעיני מרבית הרבניםכביטול תורה,‏ ולכן משלבים המארגנים,‏ לעתים,‏ קטעילימוד תורה באירועים אלה.‏ אמנים ידועי-שם שחזרובתשובה והפכו לחרדים,‏ ממשיכים לעסוק באמנותםולנצל את כישרונותיהם,‏ כשהם משתמשים בחומר הולםמבחינה דתית.‏ בין השאר הקימו הרב מרדכי ‏)פופיק(‏

ארנון והרב איקה ישראלי סדנה לציור וגלריה במקלט 303ברחוב יהודה המכבי.‏ השחקנית בתיה לנצט מלמדתנשים חרדיות משחק ותיאטרון,‏ והשחקן שולי רנד הקיםאת תיאטרון שמים,‏ שמופיע בהצלחה רבה בקרב דתייםוחופשים כאחד ‏)ובמיוחד בקהל הכיפות הסרוגות(.‏ סרטםשל שולי ומיכל רנד,‏ אושפיזין,‏ זכה לשבחים רבים.‏במוזיקה התפתח מאז 1988 קונסרבטוריון רון שולמיתבשכונת הר-נוף,‏ בניהולו של אריה חסיד,‏ מוסד שחינךדורות של תלמידות מנגנות,‏ ואף הקים תזמורת נשים.‏בית המוזיקה לציבור החרדי בית-אריאל בבית וגן,‏עורך מופעים וערבי חזנות ומוזיקה.‏ קונצרטיםלחזנות חביבים על הציבור החרדי.‏ מקהלת הנשים זהשיר הוקמה על-ידי מירה ישראלי.‏ מקהלת הילדיםהירושלמית הוקמה בניצוחו של ישראל אידלסון.‏ במהכהלכה,‏ קורס לנשים חרדיות מדריכות למחול,‏ נפתחבסיוע קרן דבורה,‏ וכן הלאה.‏ אירועי התרבות הגדוליםנערכים בשכונות החרדיות בחגים ובמועדים.‏ אף על-פיכן,‏ בעדה החרדית נמצאת האמנות עדיין בחיתוליה.‏בשנים האחרונות מדובר על הקמת ארכיון ומוזיאון שלהעדה החרדית,‏ שיפעל בירושלים וירכז את המסמכיםואת אוצרות התרבות והאמנות של היישוב הישן.‏ תמונותוכתבי-יד,‏ ספרים,‏ כלים,‏ תלבושות וכד',‏ שהולכיםונעלמים.‏ התצוגה תהיה מיועדת לציבור הרחב,‏ והמרכזיתרום מלבד לשימור,‏ גם לדו-שיח בנושאים הללו.‏פרוגרמה ראשונית כבר נקבעה בשנת 2002 על-ידיועדת היגוי,‏ וביוזמתו של דודי זילברשלג החלו כברבעבודת האיסוף והשימור של מסמכים ומוצגים.‏מכון ירושלים לחקר ישראל הכין תכנית-אב לתרבותלאוכלוסייה החרדית.‏ בתכנית הושם דגש על הכשרתמורים חרדים בתחום האמנויות,‏ והובלטה הבעיהשל חוסר מבנים מתאימים,‏ שצריך שיהיו נגישיםלאוכלוסייה החרדית.‏על יחסי יהודים ערבים בירושליםהסכסוך הישראלי-ערבי הוא שקבע את אופיים של יחסייהודים ערבים בעיר המאוחדת במשך 40 השנים שחלפו.‏תחילה,‏ אחרי האופוריה של 1967, היו יהודים שחשבושאפשר להתיידד עם ערבים בעיר,‏ וליצור איתם מערכתיחסים נורמלית,‏ תוך כבוד הדדי בין שכנים שגרים באותהעיר,‏ ולעתים אף בית מול בית.‏ אולם המלחמות התכופותוהציפיות השונות של שתי החברות,‏ כמעט שלא הותירומקום ליחסים מעין אלה.‏ מירון בנבנישתי הגדיר אתהיחסים בין יהודים לפלסטינים בעיר:‏ ‏"דו-קיום של סוסורוכבו".‏ היו ניסיונות רבים ויזמות של הקרן לירושלים,‏לפעולות משותפות ליהודים וערבים,‏ כגון פגישותיזומות של תלמידי בתי-ספר - בי"ס פלך עם בי"סמאמונייה,‏ בי"ס בויאר עם בי"ס ראשידייה,‏ ואחרים -והיה ניסיון לקיים תזמורת נוער משותפת - אך יזמותאלו הצטמצמו ודעכו.‏ לאחרונה הוצגה במתנ"ס מורשה -בגלריה ‏"מוסררה 2" - התערוכה ‏"צילום שבינינו",‏ שאצרמרסלו לאובר,‏ מעבודות של מאות בני-נוער ירושלמים,‏יהודים וערבים,‏ שכל אחד מהם קיבל מצלמה חד-פעמיתונתבקש לצלם את סביבתו הקרובה:‏ בית,‏ משפחה,‏ חבריםוכד'.‏ ‏"שאלות הזהות,‏ הדימוי העצמי והיחס אל האחר,‏מהוות שאלות מרכזיות עבור המשתתפים",‏ אומריםבביה"ס לצילום מוסררה.‏אבל ביסודם של דברים,‏ המכנה המשותף לא היהמשותף:‏ היהודים,‏ שהם השולטים,‏ רצו לנרמל את יחסיהשכנות,‏ לקבוע יחסי ידידות,‏ ולערוך פעולות משותפותלילדים ונוער על-מנת לחנכם לדו-קיום ולסובלנות.‏הערבים,‏ שהם הנשלטים,‏ המּופְלים לרעה בדרך-כללבחיי היומיום,‏ לא שעו לפעולות תרבות משותפות,‏ אלאהיו מעוניינים יותר בפעולות תרבות ערביות נפרדות.‏חזרות להצגה ‏"רומאו ויוליה"‏בהפקת תיאטרון הח'אןותיאטרון קאסבה,‏ פריס,‏ 1994

304פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהמבקרת בתערוכה בגלריה אל-‏חוש,‏ 2008אלא שהתקציבים הציבוריים שהוקצו להם היו זעומים.‏כך גם היחס הכללי לערבים מצד המוסדות ‏)כך למשל,‏בתערוכות של מוזיאון ישראל אין בדרך-כלל כתוביותבערבית(.‏ במשך הזמן התייצבו היחסים בין שני העמיםהחיים בעיר כך:‏ הערבים באים לעבוד אצל היהודים,‏והיהודים באים לקנות אצל הערבים.‏עם זאת,‏ ישנם אתרי תרבות ונופש המשרתים יהודיםוערבים כאחד:‏ טיילת ארמון הנציב,‏ גן החיות התנכ"י,‏גן הפעמון וגן בלומפילד.‏יוצא מן הכלל ‏)המעיד על הכלל(‏ הוא המרכז לאמנותפלסטית בגונן ו',‏ שפועל כבר מתחילת שנות השבעים‏)בתחילה במקלט ליד בית הנוער גונן ו'(‏ בניהולה שלתמי פוגל,‏ וממשיך להפגיש בני-נוער יהודים משכונותהגוננים עם ערבים מבית-צפאפא,‏ על רקע של חוגיאמנות.‏ הפעילות נערכה בקביעות,‏ בצניעות ובלא לאותבמשך עשרות שנים.‏תרבות ואמנות ערביתבירושלים כ-‏‎230‎ אלף ערבים,‏ שהם שליש מכללתושבי העיר.‏ זוהי העיר הערבית הגדולה בארץ.‏האוכלוסייה הערבית אינה מיוצגת במועצת העיר,‏ומוסדותיה אינם מבקשים הקצבות.‏ בפועל אין אףמוסד תרבות ערבי אחד בירושלים שמקבל תמיכהמהעירייה או ממִנהל התרבות.‏ חרף כל האמור לעיל,‏הערבים במזרח-ירושלים הם צרכני תרבות,‏ אוהבי ספרותיאטרון,‏ מוזיקה וקולנוע,‏ ויש בהם סופרים ומשוררים,‏ציירים ופסלים,‏ מוזיקאים ומלחינים,‏ שחקנים,‏ רקדניםויוצרים בכל תחומי האמנות.‏תיאטרון:‏ בירושלים פועלים תיאטרון סנאּבל,‏ תיאטרוןקאסּבה ותיאטרון אל-חּכוואתי.‏ תיאטרון עשתאר,‏ שפעלבירושלים,‏ עובד עתה ברמאללה ומופיע בירושליםכאשר השחקנים הם ירושלמים,‏ או ששחקניו הםכאלה שיש להם אישורי כניסה לעיר.‏ כמו כן מופיעותכאן קבוצת תיאטרון אל-ּכאפילה וקבוצת התיאטרוןהפלסטיני.‏ רובם פועלים בתת-תנאים ובוודאי בתת-‏תקציב.‏ הם נעזרים במעט סיוע אירופי ובקרנות פרטיות,‏והם מֹוכרים הצגות.‏אמנות פלסטית:‏ בית האמנים הפלסטיני,‏ אל-ואסיטי,‏שהוקם על-ידי קבוצת אמנים ובראשם הצייר סלימןמנצור,‏ נסגר ב-‏‎2004‎ עקב משבר כספי.‏ לאחרונההתארגנה קבוצת אמנים ביזמת עו"ד מאזן קוּפטי,‏והקימה גלריה ציבורית בשם חוש אלפן אל-פלסטיני.‏קיימות גם גלריית אנאדיל,‏ גלריית אל-מעמל ואחרות‏)הגלריה לאמנות הילד קמה ונסגרה ב-‏‎2004‎‏(.‏מוזיקה:‏ להקת סעברין המצליחה ‏)ג'אז מזרח ומערב(‏עברה משברים וחלק מאמניה עברו לאירופה,‏ אךהיא ממשיכה לפעול ולהפעיל אולפן הקלטות.‏הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה פועל בירושליםבהצלחה בחסות אוניברסיטת ביר-זית.‏ במרכז אל-קודסמפעיל המוזיקאי מוסטפה אל-קורד להקת זמר מזרחי

בשם דראוויש,‏ וקיימות קבוצות קטנות נוספות של 305מוזיקאים.‏ המוזיקאי חאלד ג'ובראן הקים להקה ועמותהבירושלים וברמאללה בשם ארמווי מוזיקה ערבית.‏המחול בחברה הערבית:‏ להקת המחול של בית-צפאפאפועלת כעמותה וקוצרת הצלחות בפסטיבלים.‏המחלקה לתרבות ערבית של העירייה עורכת אירועיםמרכזיים בעיקר בימי החגים,‏ מפעילה אמנים בחוגיםשונים,‏ רוכשת הצגות לנוער ומבוגרים מתיאטרוניםבירושלים,‏ ומממנת שכר של מספר רכזי תרבות במתנס"יםשל בית-חנינא,‏ ואדי ג'וז,‏ א-טור,‏ ובית-צפאפא.‏ הרכזיםמשרתים את שכונתם ואת השכונות הצמודות לה.‏ נוסףלכך מקיימת העירייה רשת של חוגים להשכלת מבוגריםבמזרח-ירושלים,‏ בהם לומדות בעיקר נשים:‏ עברית,‏אנגלית,‏ סריגה,‏ סּפרות-נשים,‏ מוזיקה וכד'.‏אבל התנאים לאמנות ותרבות קשים מנשוא.‏ לדוגמא,‏בכל מזרח-ירושלים אין אף קולנוע אחד.‏ אולמותהתיאטרון קטנים ואינם מתאימים.‏ מלבד אולם חּכוואתיהמונה 300 מקומות ועוד שני אולמות קטנטנים,‏ איןאולם תיאטרון ראוי לשמו.‏תכנית לבניית מרכז תרבות ותיאטרון ערבי במזרח-‏ירושלים,‏ קיימת כבר 16 שנה.‏ קיים מקום המיועדלכך ליד הספרייה המרכזית בשכונת ואדי-ג'וז.‏ בנייןזה אמור להיות ספינת הדגל של התרבות הערביתבירושלים.‏ הבניין יכלול אולם תיאטרון של 600מקומות ואולמות סמך,‏ חדרי חזרות,‏ סינמטק,‏ וכד'.‏עלות הבנייה המשוערת היא 10 מיליון דולר ‏)אך איןהתקדמות של ממש(.‏האמנים והאמנותרוב הבוגרים של בתי הספר הגבוהיםלאמנויות בירושלים,‏ עוזבים לתל-אביבירושלים היא בית-יוצר לאמנים צעירים.‏ מדי שנהמסיימים כאלף צעירים את עשר המכללות,‏ האקדמיותובתי הספר הגבוהים לאמנויות,‏ ואת המגמות לאמנותהפועלות בירושלים - כולן ברמה גבוהה:‏ בצלאלאקדמיה לאמנות ועיצוב,‏ האקדמיה למוזיקה ולמחול,‏בי"ס סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה,‏ בי"ס מעלהתקשורת,‏ סטודיו למשחק ניסן נתיב,‏ ביה"ס לתיאטרוןחזותי,‏ ביה"ס לצילום והדמיה מוסררה,‏ המרכז למוזיקהמן המזרח,‏ מכללת הדסה,‏ מכללת אמונה,‏ ועוד.‏כאמור,‏ התרבות והאמנות פורחות בדרך-כלל במקום בוהכלכלה פורחת,‏ ובקרב ציבור מבוסס שיכול להרשותלעצמו לצרוך אמנות ותרבות.‏ ירושלים היא העיר הענייהבארץ.‏ לעומת זאת,‏ תל-אביב היא מרכז התעשייהוהמסחר של ישראל,‏ וחלק גדול של תושבי המדינהצורכים בה תרבות ואמנות.‏ בנוסף לעירייה העשירה,‏משקיעה גם הממשלה את רוב תקציבי התרבות שלהבתל-אביב.‏ זוהי אחת הסיבות לכך שמרבית האמניםהצעירים המחפשים עבודה בתחומי אמנותם,‏ מנסים אתמזלם בתל-אביב,‏ היכן שמתקבצים רוב האמנים.‏ חלקקטן מהבוגרים נקלטים בירושלים ופועלים בה כאמניםיוצרים.‏ ואף על-פי כן,‏ בירושלים חיים ופועלים אמניםאיכותיים ונוצרת בה אמנות מיוחדת.‏מול הזעקה המאופקתכותב הפסל ישראל הדני:‏ ‏"מכל האיכויות הקיימות,‏האיכות הרוחנית היא יסוד מהותי של כל אמנות גדולה.‏ויש צורך להבהיר לעצמנו את ההבדל שבין אמנותשהיא תוצר של תרבות,‏ לבין מעשה אמנות שהוא תוצרשל איכות רוחנית.‏ איכות רוחנית היא מושג המצייןקיומו של דבר מה הנמצא בנו ובגורם חיצוני כלשהו,‏25המחולל בנו חוויה טרנסצנדנטאלית ברגע המפגש".‏ירושלים,‏ ביופייה הפיזי והרוחני,‏ כעיר וכמיתוס,‏ כמשאוכמצע של דורות ודתות,‏ עמים ואימפריות,‏ היסטוריותואידיאולוגיות - מספקת לאמנים קרקע פורייה ועולמותשל סמלים ונדבכים,‏ משמעויות בתוך משמעויות.‏ במובןזה היא אתגר לכל אמן,‏ אך גם אבן-ריחיים על צווארו.‏ביופייה הפנימי והחיצוני העיר מושכת אמנים,‏ מפתהאותם,‏ מדברת לליבם ומניחה להם להתמודד בזירה שלהעם האמירה האישית שלהם.‏ לכאורה,‏ זעקתו של האמןהיחיד היא הד קלוש מול הזעקה המאופקת האצורהבירושלים,‏ וזה מחייב אותו לזעוק זעקה אחרת,‏ זעקהמשלו,‏ בקול מיוחד לו.‏ ‏"לּו ישב כאן ברונו שולץ.‏ עלספסל בגן,‏ בירושלים,"‏ כותב אמיר גוטפרוינד בספרואחוזות חוף ‏"המאגמה הלוהטת של ירושלים,‏ המוכלתשלווה באוויר השקוף כאן,‏ היתה פורצת לנפשו,‏ נהר25 י'הדני,‏ זיכרונות ויזואליים.‏ המוזיאון הפתוח,‏ גני התעשייה תפן ועומר.‏ )2004(, עמ’‏ 26.

306פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהתיאטרון החאן,‏ 1968חזק מדי.‏ נוצות היו מתעופפות,‏ צבעים היו משתלהבים.‏חומריה של ירושלים היו מכתימים את אצבעותיו שלברונו בעיסה סמיכה מדי".‏ 26 גוטפרוינד מסכם שבסופושל דבר,‏ אילו היה ברונו שולץ בירושלים,‏ הוא לא היהמסוגל לכתוב.‏להלן מבט על אמנים בירושלים בעשרים השניםהאחרונות ועל היצירה שלהם.‏תיאטרוןתיאטרון החאןבמשך אלפי שנים שימש המקום חאן עתיק,‏ אליו סרללינת-לילה מי שהגיע לעיר אחרי סגירת השערים.‏ מעלהמערה העתיקה נבנה מבנה ‏ְקמור-תקרה,‏ ששופץ בזמןהתורכים.‏ עד 1967 היתה שם נגרייה.‏ טדי קולק גייסתרומה מליידי גסטטנר,‏ והמקום נחנך בפתיחה חגיגיתב-‏‎28‎ באוקטובר 1967 עם להקת בת-שבע,‏ שישיית שחקניאימפרוביזציה ב"משחקי תיאטרון"‏ בשפה האנגלית,‏בבימוייה של ג'קלין קרונברג,‏ והאופרה ‏"מהגוני"‏ של26 א'‏ ‏גוטפרוינד,‏ אחוזות חוף.‏ הוצאת זמורה ביתן.‏ )2002(, עמ’‏ 217..קורט וייל בבימויו של פיליּפ דיסקין ובניצוחו של גיאורגזינגר.‏ יונה פישר מספר על ניסיונות אחדים שנעשובמקום,‏ עד שהתבססה להקת תיאטרון קבועה.‏ במשך כלהשנים היה למחזות שהועלו בחאן אופי מיוחד,‏ חדשני,‏מחפש-דרך וניסיוני,‏ ואופי זה נשתמר ‏)באופנים שונים,‏התלויים בניהול האמנותי(‏ עד היום,‏ בניהולו האמנותי שלמיקי גורביץ'.‏ להקת תיאטרון החאן היא להקת התיאטרוןהגדולה והחשובה בירושלים,‏ אף כי יחסית לתיאטרוניםאחרים בארץ,‏ היא נחשבת בינונית בגודלה.‏ האולם,‏ בו250 מקומות,‏ מכתיב את גודלן של ההצגות.‏‏"הנס הגדול בירושלים הוא תיאטרון החאן לדורותיו,"‏אומרת אופירה הניג,‏ במאית ומנהלת אמנותית שלהחאן בשנות ה-‏‎90‎‏;‏ ‏"החאן הוא חלל של אבני ירושלים.‏החללים בתל-אביב הם מרובעים,‏ ניטרליים,‏ ‏ּבלק-ּבוקס.‏בירושלים,‏ מלכתחילה,‏ החלל מייצר מעורבות,‏ וגם הזמן.‏אני אוהבת את הזמן של ירושלים,‏ זה זמן של הרים,‏ לאשל שפלה.‏ בירושלים יש משהו...‏ נשימה אחרת.‏ התהליךהאמנותי נמשך יותר זמן.‏ יש בו השהייה.‏ גם במפגש עםהקהל יש זמן אחר,‏ מְִקצב פנימי אחר.‏ יש יותר הקשבהפנימית.‏ הקהל הירושלמי יותר קשוב למלה הכתובה.‏ קהלמעורב,‏ דתי וחילוני,‏ עם פחות חוש הומור.‏ בירושליםיש בדידות אינטלקטואלית מזהירה.‏ רוב האנשיםשאני מדברת אליהם,‏ אחרים ממני בתפיסות פוליטיות,‏אמנותיות ואחרות.‏ מהיום שהגעתי לירושלים,‏ הדיאלוגהאמנותי שלי עם העולם הוא יותר דינמי.‏ היצירה שליכאן מעניינת אנשים בעולם.‏ אמנים מן העולם באיםלעבוד איתי כאן.‏ יצירה לוקלית בעלת אופי מקומי,‏ ישלה כוח אוניברסלי.‏ אין ספק שיש בירושלים יצירה שלאנדר-גראונד יותר מאשר בתל-אביב.‏ אבל גם לאמנותשל מחאה צריך לתת לנשום.‏ היא צריכה משך זמן כדישתקבל את העומק שלה.‏ אמנות מחאה אמיתית היאמתמשכת,‏ וגם אם היא נולדת מן ה'למרות',‏ היא צריכה27עזרה בסיסית".‏בתוך כך,‏ חלק הארי של שחקני תיאטרון החאן בשניםהאחרונות הם תל-אביבים,‏ והחזרות מתקיימות בתל-‏אביב.‏ מאז שעליזה רוזן פרשה לגמלאות,‏ נותרו בחאןרק שלושה שחקנים ירושלמים:‏ אבינועם מור-חיים,‏עירית פשטן ושרון שטרק.‏27 מתוך ראיון עם אופירה הניג.‏

307הפסטיבל הבינ"ל לתיאטרוןבובותתיאטרון הקרוןבשנת 1981 התאגדו ארבעה אמנים צעירים ורכשו קרוןרכבת ישן בעזרת הקרן לירושלים.‏ הם העמידוהו בגןהפעמון והפכוהו למעין קואופרטיב לתיאטרוני-בובות.‏גרעין המייסדים היה מלכתחילה מגוון מאוד מבחינהאמנותית.‏ כל אחד מהארבעה - מאריו קוטליאר,‏ עלינאאשבל,‏ הדס עפרת ומיקל שוסטר - היה חופשי להציגהצגות משלו,‏ ללא ביקורת מן החבורה.‏ לכל אחד היותפיסה ודרך אמנותית נפרדת ומיוחדת.‏ בעצם,‏ כל אחדהמציא את דרכו כי לא היתה בעיר מסורת של ‏ּבוּבנאיםמדורות קודמים.‏ התיאטרון הציג לילדים ולמבוגרים,‏והצטרפו אליו נעמי פולבר ויהונתן בן-חיים,‏ פטריסיהאודונובן,‏ רוני מוסנזון-נלקן ואחרים.‏ כל מחזה הוצגמאות פעמים בשנה בירושלים וברחבי הארץ.‏ ‏"במשךשנות עבודתי בתיאטרון הוצגו זהויות דמיוניות בכתב-‏יד אישי,‏ בתוך יומיום חברתי ופוליטי סוער והפכפך -בדיאלוג בין האמן,‏ הבובה והקהל".‏ כך כותבת מנהלתהתיאטרון דליה יפה-מעין בתכניית הפסטיבל לתיאטרוןבובות לשנת 28 . 2006 ב-‏‎1987‎ הוליד התיאטרון פסטיבלבינלאומי לתיאטרוני-בובות,‏ שמתקיים זה 15 שנהומארח מדי קיץ בירושלים עשרות אמנים מן העולם.‏כמו כן,‏ כפועל-יוצא צמחו ממנו ביה"ס לתיאטרוןחזותי ותיאטרון הבמה ‏)או הזירה הבינתחומית(.‏ אמןאורח מאיטליה נשאל פעם בפסטיבל הבובות בירושלים:‏‏"בובנאי הוא פסל,‏ צייר,‏ מחזאי,‏ תפאורן,‏ שחקן,‏ מוזיקאיובמאי;‏ מה אתה?"‏ והוא ענה:‏ ‏"אני כל אלה יחד,‏ אבלקודם כול אני צייר".‏בית הספר לתיאטרון חזותיעד מהרה הורגש בקרב האמנים האלה צורך להעמידתלמידים,‏ וכך הקימו הדס עפרת ומריו קוטליאר אתבית הספר לתיאטרון חזותי.‏ אף שהיתה זו תקופתהפוסט-מודרניזם בעולם המערבי,‏ היה בית הספרלתיאטרון חזותי מוסד יוצא-דופן בארץ ובעולם.‏ למדובו במשך שלוש שנים תהליכים וטכניקות של יצירתמופע.‏ המנהל הראשון,‏ הדס עפרת,‏ הדגיש את הצד28 תכניית הפסטיבל לתיאטרון בובות לשנת 2006.

308פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברההפיסולי ביחד עם הצד הקונספטואלי.‏ המורים היואמני הקרון ואמנים אחרים מתחומים שונים.‏ בסיוםהשנה הציג בית הספר תערוכות של תלמידים שכללומיצבים,‏ מיצגים והתרחשויות חדשניות ביותר.‏ התפיסההאמנותית נבעה מתוך החומר והאובייקט,‏ והחללהתפתח תיאטרון חפצים.‏ ככלל,‏ התלמידים בביה"סעוסקים בתהליך הכולל של יצירת המופע,‏ החל מרעיון,‏דרך תכנון וכתיבה,‏ עיצוב דמויות,‏ תפאורה ותלבושות,‏סאונד ותאורה.‏תיאטרון הבמה - הזירה הבינתחומיתבאותן שנים הקימו מאריו קוטליאר,‏ הדס עפרת וחברים,‏את תיאטרון הבמה,‏ בו נתנו במה למופעים חדשניים.‏התיאטרון נועד לבוגרי בית הספר לתיאטרון חזותיואמנים אחרים שהתקבצו להציג את הופעותיהם.‏ היואלה מופעי אוונגרד - תיאטרון חדשני,‏ עכשווי,‏ מחתרתי- ובעיקר מחול אמנותי חדשני.‏ בחבורת האמנים שהיוקשורים עם הבמה היו בתקופה מסוימת 40 יוצריםשונים בתחום המחול.‏ לאחר מותו של קוטליאר,‏ שעסקכל שנותיו בקידום אמנים צעירים,‏ מיוחדים וחדשנים- ניהל הדס עפרת את הבמה והוא נקרא מאז הזירההבינתחומית.‏במסגרת זו נוצרו והועלו עבודות מן המעניינותוהחדשניות ביותר בישראל.‏ חלק גדול מהן זכו בפרסיםרבים בפסטיבל עכו ובפסטיבלים אחרים.‏ שחקן החאן,‏יהודה אלמגור,‏ העלה ב-‏‎1990‎ את הגמד בעיבוד ובעיצובאריקה ספיר.‏ זוהי דרמה חזותית לשחקן יחיד ובובות,‏שמתרחשת על במה בגודל שולחן;‏ ארבע היא עבודה שלארבע בחורות צעירות - שתיים יהודיות ושתיים ערביות- שמספרות על עצמן ועל הפּכים הקטנים של חייהן;‏ההצגות איימוס,‏ וכן גילוי אליהו בבימויה של רות קנר;‏עורי של אורי דרומר;‏ היחס בין האמן לאבן בירושלים,‏בולט במופע על החבוי,‏ יצירתו של אבי אסרף,‏ בוגרביה"ס לתיאטרון חזותי,‏ שעסק בתיאטרון יהודי.‏ אבןבגודל ראש-אדם קשורה בחבל מן התקרה בגובה חזהושל השחקן,‏ ונעה כמטוטלת באפלולית.‏ השחקן-רקדןנע מתחתיה,‏ מצידיה,‏ לפניה וסביבה,‏ ושר המנון כמו-‏תפילה עתיקה-חדשה.‏ טעות קטנה בקצב,‏ והאבן עלולהלמחוץ אותו.‏ בתוך המתח הזה,‏ מתקדם המופע.‏קבוצת התיאטרון הירושלמיקבוצת התיאטרון הירושלמי שפועלת בבית-שמואל,‏נוסדה ב-‏‎1982‎ על-ידי ארבע נשים:‏ גבי לב,‏ רות וידר-‏מגן,‏ עליזה העליון-ישראלי וג'ויס מילר.‏ הקבוצהמנסה למצוא ביטוי אמנותי מודרני ורלבנטי למקורותהיהודיים.‏ לעתים כוללת העבודה לימוד של פירושיםמסורתיים של טקסטים ביהדות בהשתתפות הקהל,‏בשילוב עם חוויות אישיות ועכשוויות,‏ ומעבר לדרמהועבודת הבמה.‏ הקבוצה פרצה לתודעת הקהל במחזההמקורי מעשה ברוריה שאותו ממשיכים להציג עדהיום.‏ אשת רבי מאיר מוצגת מנקודת-מבט פמיניסטית-‏יהודית,‏ בהסתמך על המקורות.‏ זהו תיאטרון מקורי,‏פמיניסטי,‏ סאטירי וביקורתי,‏ שזכה בפרסים בארץובעולם.‏ בעזרת תמיכות ציבוריות מזעריות,‏ התבססהתיאטרון בירושלים במשך 25 שנה.‏ בין מחזותיו:‏סוטה,‏ אפילו ציפורים,‏ אסתר,‏ וגם סאטירה ישראלית:‏גיסתי ואני,‏ וחוויית הפוסט-אינתיפאדה:‏ אצל רוז'הבקפה עם ורדה בן-חור-אלבז.‏ הסממנים הירושלמייםהאופייניים בולטים כאן:‏ תיאטרון קטן,‏ מעורב,‏ עםתפיסה חברתית ואמירה בעלת עצמה,‏ שצמח בקבוצהמצומצמת,‏ בתקציב מצומצם,‏ בלי בית משלו,‏ בתוךמִקלט ובתת-תנאים;‏ זהו תיאטרון שיצר לו קהל מגווןמשלו,‏ תוך ירידה לעומקם של רעיונות.‏עליזה העליון-ישראלי היא גם מחזאית הבית שלהתיאטרון:‏ ‏"בשנים ההן היינו היחידים שלוקחים אתהטקסט ודורשים אותו ממש על הבמה.‏ הבאנו אתהמדרשים שצמחו ביהדות במשך אלפי שנים על שרה,‏אסתר וברוריה,‏ את הטקסט המקורי,‏ והתיאטרון הוסיף להםאת הדרש שלנו,‏ כך שאנחנו היינו תיאטרון בית-מדרש.‏הפנמנו לתוך התיאטרון את אמנות הְדרש והמשכנו אותה29על הבמה.‏ התגובות היו נסערות - בעד ונגד".‏מאחר שבבית המדרש אין דריסת-רגל לנשים,‏ נשמעוביקורות מפי רבנים וחוגים דתיים על כך שנשיםעוסקות במדרש.‏ תגובות אלו דווקא השחיזו את אופיוהפמיניסטי של התיאטרון,‏ שהתגבש כתיאטרון נשיםוכממלא-מקומו של בית המדרש לנשים.‏גבי לב ורות וידר-מגן,‏ שתי אחיות שעלו מאוסטרליהבשנות ה-‏‎70‎‏,‏ באו מרקע יהודי דתי,‏ אך היו ערות29 מתוך ראיון עם עליזה העליון-ישראלי.‏

309תמונה מההצגה ‏"מוות בנעלבית"‏ שהוצגה ב"מעבדה",‏תפאורה:‏ קבוצת זיק,‏ 2004לצד הפמיניסטי.‏ עליזה העליון-ישראלי,‏ בוגרת החוגלתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב ושחקנית בתיאטרוןלה-מאמא,‏ התקרבה לרעיון בד-בבד עם תהליך צמיחתושל התיאטרון.‏ הצגה על התלמוד ומתוך התלמוד,‏ היתהבתחילת שנות השמונים פריצת-דרך.‏ יעקב רז בייםבאותה תקופה את מעשה נורא של ר'‏ יצחק די לה ריינה,‏ויוסי יזרעאלי העלה בחאן את שבעת הקבצנים,‏ אולםקבוצת התיאטרון התמידה והמשיכה לעסוק כל השניםבמקורות,‏ בדרכה המקורית.‏תיאטרון פסיקחבורה של שחקנים בוגרי הסטודיו למשחק ניסן נתיב:‏אסי שמעוני,‏ שמואליק הדג'ס ועוזי ביטון,‏ הקימו אתתיאטרון פסיק ב-‏‎1997‎‏.‏ הם החלו להופיע במופעי-חוצותשערכה העירייה,‏ ועברו להציג הצגות לילדים.‏ החזרותהתקיימו במבנה של לול במושב אבן-ספיר.‏ חלפו שניםעד שהתיאטרון החל להציג גם למבוגרים.‏ בימים אלההם מעלים את ליצני החצר,‏ מחזה של אביגדור דגן,‏העוסק באסירים יהודים במחנות,‏ שּבידרו בעל-כורחםאת קציני הגסטאפו,‏ וכך שרדו.‏ ההצגה הימים שלעאדל,‏ העוסקת בסכיזופרן ערבי שחושב שהוא יהודיומאושפז בבית-חולים לחולי-נפש בירושלים,‏ הוזמנהלפסטיבל פרינג'‏ בניו-יורק.‏פרויקט אינקובטורהפרויקט נועד לִשמור בירושלים את הבוגרים שלהסטודיו למשחק של ניסן נתיב,‏ ולסייע להם למצואבמה להופעות ולפעילות תיאטרונית בירושלים.‏בתיאטרון החאן לא היה להם סיכוי להיקלט.‏ ההופעות,‏שהחלו במתכונת של אחת לשבוע בפאב במרכז העיר,‏נשאו אופי של בידור ואימפרוביזציה,‏ ולא העלו מחזותשל ממש.‏ אך עם הזמן התמסד התיאטרון,‏ וכיום הואמופיע בצוללת צהובה.‏המעבדההמעבדה,‏ מרכז לתיאטרון ניסיוני,‏ הוקמה בשנת 2003בכספי תרומה של קרן הון סיכון ,JVP שהיא חברת היי-‏טק השייכת לאראל מרגלית,‏ לשעבר מנכ"ל הרשותלפיתוח ירושלים.‏ ההכרה שעל המגזר העסקי לתרוםלפיתוח היצירה התרבותית,‏ משולבת אצל מרגלית עםההנחה לפיה סביבה אמנותית מושכת קהלים צעיריםהמתאימים לעבודה בהיי-טק.‏ כך משמשת אוליהתרומה להקמת המעבדה במתחם הרכבת,‏ כהשקעה‏)לטווח רחוק(‏ בכוח-אדם טכנולוגי מתקדם.‏ אולם אףעל-פי שהמעבדה מעודדת יוצרים ויצירה חדשניתבתחומי אמנות הבמה,‏ היא אינה מחזיקה להקה קבועהמשלה,‏ או קבוצה של שחקנים,‏ רקדנים ומוזיקאים.‏לדעת מנהליה,‏ המעבדה אינה תיאטרון אלא בית-‏

310פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהיוצר רב-תחומי בלתי-מסובסד מכספי הציבור.‏ על כלפרויקט עובדים זמן מוגבל,‏ והוא מופיע על הבמה זמןמוגבל.‏ יש במעבדה גם אפשרות לחיבורים של אמניםמן הארץ ומחו"ל,‏ שאינם יכולים להתקיים במוסדרפרטוארי אחר.‏ לעתים מתכנסים בה אמנים מתחומיםשונים לסדרת מפגשים בינתחומיים.‏ ב-‏‎2005‎ למשל,‏עבדו יחדיו אמנית הווידיאו נבט יצחק,‏ הבמאי שלומיליברמן,‏ הרקדן והכוריאוגרף סהר עזימי והבמאית נועהשנהב,‏ והציגו יחד עבודות שנוצרו במשך שנה שלמפגשים.‏ הפרויקט נולד בעקבות חוסר במסגרת לבוגריבתי הספר הגבוהים לאמנות בירושלים,‏ בעיקר מביה"סלתיאטרון חזותי ומביה"ס לצילום מוסררה.‏ עמית דרורי,‏בוגר ביה"ס לתיאטרון חזותי,‏ העלה במעבדה,‏ במסגרתפסטיבל ישראל,‏ את טרמינל,‏ תיאטרון חזיונות,‏ העוסקבמעבר בין מציאות ומיתוס באמצעות דמותו של סטיבןהוקינג,‏ המשותק לכסא גלגלים,‏ אך נודד בתודעתו אלמעבר לגבולות המרחב והזמן.‏קבוצת זיקקבוצת זיק נוסדה בירושלים ב-‏‎1985‎ על-ידי בוגריבצלאל,‏ ביניהם שרון קרן ויובל רימון.‏ ככלל היא עוסקתבאמנות המופע,‏ אך קשה להגדירה והיא אינה מעוניינתלתחום את עצמה לז'אנר או זרם אמנותי כלשהו.‏ הקבוצהיוצרת מיצבים בהתאם לזירת ההתרחשות המיועדתלהם,‏ ורוקמת את העלילה בד-בבד עם בניית המיצב,‏לעיני הקהל.‏ לעתים שורפים המשתתפים את המיצבבתום המופע.‏ זוהי אמנות שמשלבת את כל התחומיםבו-בזמן:‏ מוזיקה,‏ משחק,‏ תכנון ועיצוב,‏ פיסול ואש,‏זיקוקין וקולנוע.‏הגרעין של הקבוצה קשור לאמנות הפוליטית משנותה-‏‎70‎‏.‏ השפעתה על האמנים בירושלים,‏ בפרט,‏ ובארץכולה היא עמוקה,‏ לא רק משום שיובל רימון הוא גםמנהלו של ביה"ס לתיאטרון חזותי,‏ אלא משום שהקבוצהמעבירה מסרים עזים ובלתי-מתפשרים של בנייה והרס,‏של שילוב אמנויות ליצירה משותפת,‏ בד בבד עם מחאהאנטי-ממסדית עמוקה.‏ במובנים רבים נושאת קבוצה זואת הלפיד האמנותי בארץ ואף מחוצה לה.‏ לאחרונההציגה זיק במוזיאון ישראל ‏)יוני 2006( ‏"עבודת יד -20 השנים הראשונות,"‏ ובכך נכנסה אל ‏"הפנתיאון"‏הממוסד של האמנות בישראל.‏ חברי הקבוצה כותביםכיפה גאודזית במופע ‏"לידת הפניקס"‏ של להקת המחול ורטיגו,‏ 2004

311ב-‏‎1991‎ העלה מרגולין עם שלושה רקדנים את ‏"מחולות על עצמם:‏ ‏"הקבוצה מעלה מופעים שמשלבים פיסול ופעולה בזמן אמיתי,‏ יחד עם מוזיקה ווידאו.‏ הקבוצהכוללת אמנים מתחומים שונים,‏ כמו אמנות ועיצוב,‏קדרות,‏ מוזיקה וכו'...‏ קבוצת זיק היא חלק מתופעהאינטלקטואלית הידועה בשם ‏‘אמנות המופע',‏ דרךלבטא את טשטוש הגבולות בין אמנות חזותית ואמנותהבמה.‏ קבוצת זיק יצרה שפת אמנות חדשה".‏המחולהמחול - אמנות של צעיריםמכל האמנויות,‏ אמנות המחול היא אמנות שמבצעיםצעירים.‏ הכלי לביצוע הוא הגוף,‏ וכשהגוף צעיר הואגמיש יותר,‏ זריז יותר ומסוגל לטכניקה טובה יותר.‏אפשר להיות מוזיקאי פעיל,‏ משורר,‏ צייר או פסל גםבגיל , 90 אבל קשה להיות רקדן בגיל כזה.‏מרכז ז’ראר בכר - מרכז המחול העירוניכידוע,‏ אף שהאקדמיה למוזיקה ומחול בירושליםמוציאה מתוכה את טובי הרקדנים בארץ,‏ הם עוזביםלתל-אביב,‏ ואין פלא בכך,‏ שכן חלק הארי של תקציביהמחול הממשלתיים מתנקזים לתל-אביב.‏ עוד בעיית-‏יסוד בתחום זה,‏ היא מחסור ברצפות-ריקוד שמטבעהעניין חייבות להיות רצפות ‏ּפרקט שניחנו במידה שלקפיציות לשיכוך זעזועים.‏ במרכז ז'ראר בכר פועלותשתי להקות הבית של העירייה,‏ ורטיגו וקולבנדאנס,‏ולשתיהן אולם-בית.‏ המרכז עצמו,‏ על האולמותשבו,‏ מתאים מאוד להיות מרכז עירוני למחול,‏ שיהיהאבן-שואבת לצעירים,‏ וכך גם יוכל לקבל הקצבותממשלתיות.‏להקות מחול אחדות הוקמו בירושלים בשנות ה-‏‎80‎וה-‏‎90‎‏,‏ אך חדלו לפעול לאחר שנים ספורות.‏להקת סינפסה,‏ עם בוגרי החוג לתנועה וכתב,‏ סמדראימור,‏ בוני פיאה,‏ דפנה הילסברג ואחרים - פעלהשנים מספר במרחב הירושלמי ובְדקה בעבודותיה אתנושא הגבול - החיבור הפיזי שבין שני מתחמים שונים.‏המופע נערך בקצה הבמה,‏ במקום החיבור שבין הבמהלאולם,‏ או על מורדות הר-ציון.‏ירון מרגולין הקים וניהל סטודיו ולהקת מחול,‏ ואףהופיע בעצמו כרקדן.‏ הלהקה פעלה והופיעה בירושליםשנים אחדות.‏ החזרות נערכו במקלט ציבורי במלחה.‏בני-ברית דוד"‏ - שלושה מחולות המתארים את דמותושל דוד המלך מזוויות שונות.‏להקת תמר פעלה במתנ"ס רוממה בסוף שנות ה-‏‎80‎ותחילת שנות ה-‏‎90‎‏,‏ גם היא בסגנון של תיאטרון מחול,‏בניהולו האמנותי של אמיר קולבן,‏ שהיה בעבר סולןלהקת בת-שבע,‏ רקדן בלט וכוריאוגרף,‏ מורה למחולאמנותי וראש המחלקה למחול באקדמיה למוזיקהומחול בירושלים.‏כיום פועלות בירושלים מספר קבוצות מחול אמנותי:‏קולבנדאנסלהקה שנקראה עד כה קומבינע,‏ נוסדה ב-‏‎1995‎ ומופיעהבארץ ובעולם.‏ המנהל האמנותי,‏ אמיר קולבן,‏ משלבמחול עכשווי עם קטעי תיאטרון,‏ דיבור,‏ הקרנת וידאועל מסך גדול ומוזיקה מוקלטת.‏ רפרטואר הריקודיםהוא לרוב תיאטראלי,‏ ודורש מיומנות אתלטית מתשעתהרקדנים והרקדניות המשתתפים בקבוצה.‏להקת ורטיגולהקת המחול ורטיגו מעורבת בירושלים ובקהילה,‏ורואה בכך שליחות עירונית,‏ ארצית,‏ אנושית וקוסמית.‏הרעיונות מנוסחים בפי הלהקה עצמה כך:‏‏"להקת המחול ורטיגו רואה את עצמה יוצרת אמנותהבאה במגע עם הנוף החברתי תרבותי בתוכו היא פועלת.‏ורטיגו מחפשת ליצור שפה אמנותית תנועתית כאמצעיליצירת מגע בין המעגלים השונים איתם היא מְתקשרת.‏מבית ורטיגו במרכז בירת ישראל,‏ יוצרת הלהקה גליםשל תנועה מעגלית הפועלים מן המרכז החוצה,‏ מןהמעגל הקרוב ביותר:‏ משפחת האמנים,‏ דרך מעגליםרחבים יותר - הקהילה והקהל בירושלים,‏ בישראל,‏ ועד30למעגל הרחוק ביותר - העולם והיקום כולו".‏לוורטיגו גרעין משפחתי:‏ נעה ורטהיים ועדי שעל,‏המייסדים והמנהלים,‏ הם זוג הן בחיים והן על הבמה,‏ויחד עם רינה,‏ אחותה של נעה,‏ הם הגרעין שסביבומתלכדים רקדנים ואמנים שונים לתהליכי יצירה‏אוחזר 30 מתוך אתר להקת ורטיגו בכתובת:‏ . http://www.vertigo.org.il/hp_he.html

312פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהמשותפת.‏ על אחת מיצירותיהם הם כותבים:‏ ‏"ביצירהכוח האיזון,‏ בודקת הלהקה יחד עם רקדניה החדשיםהנכים ושאינם נכים את גבולות האיזון וחוסר האיזוןומתווה דרך חדשה,‏ מאתגרת,‏ מלאת הומור ופיוטית,‏31ללהקה ולארץ התלויים דרך קבע על בלימה".‏תיאטרון מחול ירושליםתמרה מיאלניק הקימה בי"ס למחול ולהקה שהעלתהכוריאוגרפיות במחול פיגורטיבי.‏ היא עצמה הופיעהבמחול ובשירת יידיש,‏ ביצירות שהיא קשרה לזיכרוןהשואה,‏ המבוסס על חוויות שעברו במשפחתה.‏ התיאטרוןפועל בבית הנוער העברי.‏רונן יצחקי יצר קבוצת רקדנים יהודים וערבים,‏ ומעלהמחולות שמושפעים מתנועתם של הדרווישים המחוללים,‏החיים בתורכיה,‏ אנשי-דת הסובבים סביב עצמם ונכנסיםלאקסטאזה דתית תוך כדי מחול.‏ענת שמגר נמנית על האמניות של כתב התנועה,‏ עוסקתבאימפרוביזציה,‏ מלמדת אימפרוביזציה במחול ומרבהלשתף-פעולה במופעיה עם אמנים מתחומים אחרים,‏כגון ז'אן קלוד ג'ונס בקונטרבאס.‏ היא ממשיכה זרמיםאמנותיים של ‏"קומפוזיציה בזמן אמיתי"‏ במחול,‏ שצמחובסוף שנות ה-‏‎60‎ בארה"ב עם קבוצת ‏"גראנד קניון"‏שאף היא מרדה בהופעה על הבמה הקונוונציונאלית.‏שמגר מופיעה בחדר,‏ לעתים נצמדת בדרך מיוחדת אלהקיר ומוחה בכך נגד כוח הכבידה.‏כתב תנועה וריקודי-חדרלא תמיד זוכה פריצה אמנותית-איכותית להכרה כברבדורה שלה.‏ לעתים קרובות עוברות שנים עד שמתבהרתעצמתו של הישג אמנותי חשוב.‏ אחד ההישגים האמנותייםהחשובים,‏ אך גם החרישיים בדורנו,‏ הוא המצאת כתבהתנועה.‏ ב-‏‎1958‎ פורסם לראשונה הספר של נעה אשכולואברהם וכמן:‏ .MOVEMENT NOTATION 32 בעולםידועים שלושה כתבי-תנועה,‏ אך זה של אשכול ווכמן הואהמקיף והמדעי ביותר.‏ הכתב מבוסס על העיקרון לפיוניתן להבחין בשלושה סוגים של תנועות איברי האדם:‏חלק מעיגול,‏ חלק מצורת חרוט,‏ או תנועה סביב צירו.‏31 שם.‏‏מתוך 32 ראיון עם עין-יה כהן,‏ לשעבר ראש החוג לתנועה וכתב באקדמיה למוזיקה ולמחולבירושלים.‏הכתב נוצר בעיקר ככלי ליצירה ולקומפוזיציה בעולםהריקוד,‏ אך הוא משמש גם לתיעוד עבודות מחול,‏ לימודומחקר,‏ ומאפשר ללמוד תנועה מתוך פרטיטורות.‏באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים קלטו את עצמתהשל המצאה זו והחל מ-‏‎1963‎‏,‏ בהשפעת חסיה לוי-‏אגרון,‏ נכנס כתב התנועה למערכת הלימוד.‏ ב-‏‎1990‎נפתח באקדמיה,‏ בתוך הפקולטה למחול,‏ חוג לתנועהולכתב תנועה,‏ בראשות עמוס חץ.‏ החוג הכשיררקדנים-אמנים היוצרים בתחום זה.‏ הם רואים עצמםיוצרים ריקוד קאמרי,‏ בדומה למוזיקה קאמרית,‏ ומכניםזאת ריקודי-חדר.‏ מטרתם ליצור רקדן אורייני,‏ יצירתי,‏רגיש ואינדיבידואלי עם מגוון התנסויות רחב ודגשעל קואורדינציה,‏ ולאו דווקא מיומנות באוצר תנועותמסוים.‏ עין-יה כהן,‏ שעמדה בראש החוג לתנועה וכתבבאקדמיה,‏ פיתחה את לימוד התנועה והמחול גם בבתיהספר התיכוניים בירושלים,‏ והרבתה להרצות בכנסיםבינלאומיים בארה"ב,‏ קנדה,‏ פינלנד ועוד.‏ ‏"בעצם אנחנועוסקים באמנות מופשטת",‏ היא אומרת,‏ ‏"אמנות שלאבאה לשרת דברים חוץ-ריקודיים,‏ אלא מטפלת בערכיםשל המדיה עצמה".‏ פעמים רבות הם רוקדים כלל ללאמוזיקה,‏ בשקט,‏ לקולו של שעון-עצר המתקתק משקלקבוע.‏ ‏"הריקוד הוא אמנות שממלאת בפני עצמה.‏ הכוחהסוגסטיבי של המוזיקה הוא כל-כך חזק,‏ שאם אתהבאמת רוצה לבדוק ולחבר בערכים של המדיה עצמה,‏אחת הדרכים היא לעשות זאת עם אזכור המשקל בלבד,‏בלי מוזיקה.‏ הכתב גם מגלה את ההתייחסות לגופו שלהרקדן כתזמורת שלמה,‏ ולא רק לקבוצה.‏ הרקדן חוצב33בתוך האוויר צורות בפיסול קינטי".‏במקביל לקבוצות ויחידים העוסקים בכתב תנועהבבתים פרטיים,‏ בחדרים ובמקלטים - הקים עמוס חץאת אנסמבל תנועות וערך בירושלים עם זיו בן,‏ פסטיבלבינלאומי לריקודי-חדר,‏ המתקיים זה למעלה מ-‏‎15‎שנה.‏ הפסטיבל מבוסס על גרעין רקדנים מירושלים,‏מהארץ ומהעולם,‏ המתמקדים בנושאים חדשניים אלה.‏ריקוד החדר,‏ המחול המופשט העוסק בעצמו,‏ הוא אמנותבסוד הצמצום - אמנות של יחידים - ואין בינו לביןהפופולריות ולא כלום.‏ מכל מקום,‏ כל מי שעסק ויצרבאמנות זו בירושלים,‏ בקבוצות או ביחידים,‏ במקלטיםאו בבתים פרטיים - ידע שאין בצִדה הכנסה כספית,‏33 שם.‏

313קול ירושלים,‏ צילום:‏ מיקושוורץ,‏ שנות ה-‏‎40‎ של המאהה-‏‎20‎‏,‏ תיעוד ועיבוד:‏ מעבדת‏"ביתמונה"‏והיה חייב להרוויח את לחמו בדרך אחרת.‏ אף על-פי כןהתפתח התחום והתבסס עם השנים בירושלים,‏ ומכאןקנה לו אחיזה גם במקומות אחרים בארץ ובעולם.‏מוזיקהקול המוזיקהקול המוזיקה היא רשת רדיו המשדרת מירושלים מוזיקהקלאסית במשך כל שעות היום.‏ הרשת מעבירה בשידורחי את הקונצרטים השבועיים של התזמורת הסימפוניתירושלים-רשות-השידור,‏ וכוללת גם שידורים חייםוהקלטות רבות של אירועים מוזיקליים ממרכז המוזיקהמשכנות שאננים,‏ מרכז המוזיקה עין-כרם,‏ מאולםי.מ.ק.א,‏ מפסטיבל ישראל ירושלים,‏ מהפסטיבלהבינלאומי למוזיקה קאמרית,‏ ומהופעות של תזמורתקאמרטה,‏ הרביעייה הירושלמית וכד'.‏ גם הקונצרטהשבועי ‏"אתנחתא",‏ בעריכת חיותה דביר,‏ תרם לאמעט לחשיפתם ולקידומם של מוזיקאים ומלחיניםירושלמים,‏ והפך במה לחידושים רבי-עניין.‏מפעל התקליטוריםפרויקט זה התפתח כתוצר-לוואי של קשריההבינלאומיים של עיריית ירושלים,‏ ומחילופי האמניםעם בירות אירופה.‏ תחילה היה צורך ליצור תקליטורשישמש ‏"כרטיס ביקור"‏ לאמנים העומדים להישלחלחו"ל,‏ ועם הזמן יצאו לאור כ-‏‎60‎ תקליטורים שלמוזיקאים ירושלמים.‏ סדרת אמני ירושלים יצאה לאורבניהולו האמנותי של אלכסנדר תמיר.‏ ביניהם אנסמבלקפריזמה,‏ תזמורת סימפונית ירושלים,‏ הקמראטה,‏ טריועיר שלם,‏ אנסמבל מילניום,‏ טריו בת-שבע סבלדי-‏קולברג,‏ אינה אסתר יוסט ואלן שטרנפלד,‏ ברכה עדןואלכסנדר תמיר,‏ קונסורט מיכאל מלצר,‏ טריו ענבר,‏ זוכיתחרות קול המוזיקה לאמן הצעיר,‏ הקונסורט הירושלמי,‏מקהלת אנקור ואחרים.‏ רוב החומר המוזיקלי התקבלמקונצרטים המשודרים בשידור חי בקול המוזיקה.‏בחוברת כל אחד מהתקליטורים שיצאו במפעל זהנכתב:‏ ‏"סדרת אמני ירושלים היא יזמה משותפת שלהאגף לתרבות של עיריית ירושלים,‏ קול המוזיקה-‏רשות השידור ומרכז המוסיקה עין-כרם.‏ פרויקט

314פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהנגני הרביעיה הירושלמית,‏באדיבות הקרן לירושליםזה,‏ החושף את חיי המוסיקה המגוונים של ירושלים,‏נועד לקדם את הקבוצות והאמנים הירושלמים בארץובעולם.‏ חלק ניכר מהאמנים המוקלטים בסדרה זו,‏ הינםעולים חדשים מארצות שונות.‏ הקלטות אלו מבטאותאת תהליך קליטתם בחברה ובתרבות הישראלית.‏ הסיועלאמנים ויוצרים ירושלמים עומד במרכז המטרות שלהאגף לתרבות בעיריית ירושלים.‏ גם המרכז לקליטתאמנים-עולים היה שותף למפעל זה.‏על חלק מעטיפות התקליטורים הופיעו ציורים:‏ ‏"יצירותהאמנות המופיעות על גבי סדרת תקליטים זו הן מאתיוצרים ישראלים בולטים שונים.‏ השימוש ביצירות אלו,‏באדיבות סדנת ההדפס ירושלים,‏ בה נוצרו העבודות".‏במקביל יצאו לאור גם תקליטורים של מלחינים:‏מארק קופיטמן,‏ אנדריי היידו,‏ בנימין יוסופוב,‏ יוסףברדנשווילי,‏ אריאל דוידוב,‏ איל אדלר,‏ ואחרים.‏ כן ראואור סדרת ג'אז בשיתוף הצוללת הצהובה וסדרת מוזיקהאתנית שכללה את אנסמבל ימי הבינתיים,‏ אילנהאליה,‏ אנסמבל תכלת,‏ האקורדיוניסט אמיל אייבינדר,‏התזמורת העממית ונאור כרמי,‏ רות וידר,‏ ויקטוריהחנה,‏ אנסמבל אבידין,‏ יובל יבנה,‏ אמיר קלוגמן,‏ אסתיקינן-עופרי ואחרים.‏ויכוח ארוך ניטש סביב הוצאת תקליטור ‏"אין זוהר"‏לאמנית הקול רות וידר-מגן,‏ מקבוצת התיאטרוןהירושלמי.‏ בעירייה טענו שהקלטה של קול אישהבלבד,‏ בלא ליווי כלשהו,‏ אינה קומוניקטיבית,‏ ועלולהלשעמם.‏ הקבוצה טענה:‏ ‏"זוהי האמנות שלנו!"‏ לבסוףיצאו לאור 300 עותקים בלבד,‏ שאזלו עד מהרה.‏התקליטור הצליח לעורר עניין באמריקה,‏ שם הוציאוהולאור במהדורה מהודרת,‏ והוא זכה לתפוצה עולמית.‏רות וידר-מגן הוזמנה לפסטיבל בינלאומי למוזיקת-‏עולם בהודו,‏ וקבוצת התיאטרון ייצגה שם את ירושליםואת ישראל.‏ כך סייעו תקליטורים רבים להצלחתן שללהקות ירושלמיות ולפרסומן בארץ ובעולם.‏התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידורעל התזמורת,‏ הפועלת ברציפות עוד משנת 1936, נכתבכבר רבות.‏ אולם בשנים האחרונות היא עברה משברשל התמוטטות כלכלית ומונה לה כונס-נכסים.‏ בעקבותהמשבר החל תהליך של התחדשות ובנייה,‏ שהשפיע עלאופייה האמנותי.‏ בניהולו האמנותי של ליאון בוטשטיין,‏נכנסה התזמורת לתחומים מוזיקליים חדשים,‏ במיוחדבסדרת המוזיקה המודרנית שלה תגליות,‏ ותפסה שובאת מקומה החשוב בסצנה המוזיקלית בארץ.‏הקאמרטה הישראלית ירושליםבעקבות גל העלייה מחבר העמים,‏ הוקמה תזמורתקאמרית חדשה של עולים:‏ הקמראטה הישראליתירושלים היא אחת התזמורות המובילות כיום בישראל.‏הקמראטה החלה את דרכה ברחובות,‏ על-ידי מנהלההמוזיקלי עד היום,‏ אבנר בירון,‏ והועברה לירושליםמשום שעיריית רחובות לא יכלה לכלכל אותה.‏ התזמורתזוכה לשבחים רבים מפי מבקרי המוזיקה ולאהדת הקהלהרחב על ביצועיה ליצירות מתקופות שונות,‏ מהבארוקהמוקדם ועד ימנו אלה.‏הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמריתהפסטיבל נוסד ב-‏‎1998‎ על-ידי עו"ד יחזקאל בינישוהפסנתרנית אלנה בשקירובה,‏ שהיא המנהלת האמנותיתשל הפסטיבל.‏ מיטב האמנים הצעירים מהארץ,‏ ובעיקרמאירופה,‏ מופיעים מדי שנה בפסטיבל זה בהתנדבות:‏דניאל בארנבוים,‏ אלנה בשקירובה,‏ ניקולי זניידר,‏מיכאל בארנבוים,‏ גיא בראושטיין,‏ קיריל גרשטיין,‏סלים עבוד אשקר,‏ מתן פורת,‏ נביל שהאטה,‏ הרביעייההירושלמית,‏ רביעיית כרמל,‏ מיכל מוסק,‏ אסף רוט ורביםאחרים.‏ הפסטיבל משודר בשידור חי בקול המוזיקה,‏

315מוזיקה בת-זמננו וזוכה להצלחה ולביקורות מצוינות בארץ ובעולם.‏ מדי חודש ספטמבר מתכנסים בירושלים עשרות מכוכביהמוזיקה הקאמרית באירופה,‏ שיצרו כבר מעין חבורההעושה שבועיים בצוותא במשכנות שאננים ומופיעהבפני קהל מעריצים קבוע באולם י.מ.ק.א.‏ בהתכנסותאליטיסטית זו יש תחושה של התרוממות-רוח רומנטיתמשהו,‏ ובהשמעת השמינייה לכלי-קשת מאת מנדלסון,‏החותמת את הפסטיבל מדי שנה,‏ מחלחלת באווירהתרגשות כמו זו של תפילת-נעילה ירושלמית.‏הרביעייה הירושלמיתאלכסנדר פבלובסקי,‏ סרגיי ברסלר,‏ עמיחי גרוס וקירילזלוטניקוב,‏ מנגנים יחדיו מ-‏‎1995‎‏.‏ עוד בנערותםבקונסרבטוריון של ירושלים,‏ זכו במלגות של קרןורון ושל קרן התרבות אמריקה-ישראל,‏ פרצו לתודעתהציבור ותפסו את מקומם כאחת הרביעיות הטובותבעולם.‏ באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים הםהודרכו על-ידי הכנר אבי אברמוביץ',‏ ובו-בזמן השתתפובתכנית הנגנים הצעירים של מרכז המוזיקה משכנותשאננים.‏ הם הופיעו ברחבי העולם,‏ הקליטו רביעיותשל שוסטקוביץ',‏ בטהובן,‏ היידן,‏ ראבל,‏ ודבוז'אק וזכובתשבחות ובפרסים חשובים ביותר.‏רביעיית אריאלסשה קזובסקי,‏ גרשון גרצ'יקוב,‏ סרגיי טרשצ'נסקיועמית אבן טוב,‏ הם רביעיית אריאל שעבדה גם היאבהדרכתו של הכנר אבי אברמוביץ'.‏ חברי הרביעייה הםזוכי מלגות של קרן ורון,‏ קרן התרבות אמריקה-ישראל,‏ובוגרי יחידת הנגנים הצעירים של מרכז המוזיקהמשכנות שאננים.‏ הם הופיעו במקומות שונים בעולםוזכו בפרסים חשובים.‏אנסמבל מילניוםחברי אנסמבל מילניום הם נגנים צעירים עולים מחברהעמים - הּכנרת יבגניה פיקובסקי,‏ הוויולן דמיטרירטוש,‏ הצ'לן קיריל מיכנובסקי והפסנתרנית מרינהסורקין.‏ האנסמבל,‏ הידוע בפירושיו הרגישים למלחיניםהקלאסיים,‏ הוקם עם פרוס האלף במרכז המוזיקה טארגבעין-כרם,‏ הוא מופיע שם בקביעות ומנגן גם במקומותשונים בארץ ובעולם.‏‏"אין לשער שירושלים איננה משפיעה על המלחיניםהיוצרים בה,‏ שכן זה קורה בכל עיר בעלת אופי,‏ ועלאחת כמה וכמה בירושלים.‏ כאן נוצרת אמנות מיוחדת".‏כך אומרת רעיה זמרן,‏ מנהלת המחלקה למוזיקה במשרדהתרבות . 34 המלחין מרק קופיטמן חולק עליה:‏ ‏"המוזיקההיא האמנות האבסטרקטית ביותר,‏ ולכן אינני חושבשניתן לזהות משהו אופייני ירושלמי ביצירות המלחיניםכאן".‏ 35 מכל מקום,‏ ירושלים היא כר נרחב ובית-יוצרמתמיד למוזיקה בת-זמננו.‏ גרעין חשוב של מלחיניםעכשוויים מתמקד באקדמיה למוזיקה בירושלים בדורהביניים - תלמידים של יוסף טל,‏ חיים אלכסנדר,‏ מארקקופיטמן ואנדריי היידו:‏ מנחם צור,‏ ינעם ליף,‏ חייםפרמונט וחבריהם,‏ וגם הדור של תלמידיהם הצעירים:‏איל אדלר,‏ ערן אל-בר,‏ יצחק ידיד ועוד,‏ נמצא בפריחה.‏קבוצות יוצרים שצמחו בירושלים,‏ מביאות לקהלהישראלי מוזיקה בת-זמננו:‏ דן יוהאס וחבריו הקימואת אנסמבל המאה העשרים ואחת;‏ חנן פיינשטיין,‏ישראל שרון וחברים,‏ יצרו את אנסמבל קפריזמה,‏ אבלכבר עשר שנים קודם לכן הקים סטיב הורנשטיין אתהמרכז הירושלמי למוזיקה בת-זמננו.‏ הורנשטיין פנהלמוזיקה בת-זמננו לאחר שהיה מוּכר בארה"ב כנגןג'אז.‏ קונצרטים של מוזיקה בת-זמננו שנתן בבתי-‏ספר ובמתנס"ים עוד בראשית שנות השמונים,‏ התקבלובתדהמה ולעתים במהומה מצד הנוער שנחשף למוזיקהזו לראשונה.‏ הנוער התקשה להתרגל לצלילים המוזריםבעליל,‏ ועברו עשר שנים עד שמוזיקה בת-זמננו הובנהונתקבלה בקרב חוגים רחבים יותר.‏אנסמבל קפריזמהאנסמבל קפריזמה הוקם ב-‏‎1991‎ ע"י הגיטריסט חנןפיינשטיין,‏ עם חנן יונה,‏ גדי עבאדי,‏ ישראל שרוןואחרים.‏ מטרתו היתה לקדם ולבצע יצירות ישראליותמקוריות,‏ אך הוא אינו מוותר על הרפרטואר הקלאסי.‏טובי המלחינים בארץ כתבו יצירות עבור קפריזמה.‏האנסמבל ביצע כ-‏‎130‎ ביצועי-בכורה של יצירותישראליות ואחרות.‏ גם הקשרים הבינלאומיים השפיעו על34 מתוך ראיון עם רעיה זמרן.‏35 מתוך ראיון עם מרק קופיטמן.‏

316פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהקבוצות אלו.‏ קפריזמה הופיעה בבודפשט,‏ בּברטיסלבה,‏בווינה,‏ בפראג,‏ וגם במזרח הרחוק,‏ בקוריאה.‏ בווינה היאפגשה בקבוצת קלאנגפורום למוזיקה בת-זמננו,‏ אשרהופיעה במסגרת שבוע וינה בירושלים.‏ גם בהופעותבקוריאה נוצרו קשרים מוסיקליים מרתקים.‏ קשהלעקוב אחר ההשלכות וההשפעות שהיו להיכרויות אלו,‏החוצות יבשות וימים.‏ לדוגמא נזכיר שהמנצח הקבועשל אנסמבל המאה ה-‏‎21‎‏,‏ המנוהל על-ידי המלחיןוהמוזיקאי דן יוהאס,‏ הוא ז'ולט נודז'‏ ההונגרי.‏הסדנה למוזיקה עתיקהב-‏‎1983‎ הוקמה בירושלים הסדנה למוזיקה עתיקה,‏שפעלה במשך 20 שנה בניהולו של הד סלע,‏ ולצִדודנה גור,‏ אבי קלוגר ומנחם נבנהויז.‏ כ-‏‎200‎ תלמידיםמוכשרים נחשפו מידי שנה לדרכי הנגינה האותנטייםולכלים הבנויים בנוסח עתיק.‏ מורי הסדנה היו טוביהאמנים מאירופה,‏ כמו הזמרות אמה קירקבי וננסיארג'נטה,‏ אמנית החלילית מריון פרברוחן,‏ וגםהישראלים - הצ'מבלן דוד שמר ונגנית הוויולה-דה-‏גמבה מירנה הרצוג - יצרו קשרים אישיים עם הנגניםהמוכשרים.‏ יחד עם צמיחת דור נגנים,‏ התגבש בירושליםובארץ כולה גם קהל אוהדים למוזיקה עתיקה.‏תזמורת הבארוק ירושליםדוד שמר הקים את תזמורת קשת הבארוק,‏ ששמה הוסבלתזמורת הבארוק ירושלים.‏ תחילה לא היו בתזמורתכלי-מיתר עתיקים,‏ אך היא ניגנה בקשתות בארוק,‏והשתמשה במיתרי-גידים אותנטיים ובשיטת הנגינההאותנטית ‏)ללא ויבראטו(.‏ מירנה הרצוג,‏ שהגיעהמברזיל כמורה בסדנה למוזיקה עתיקה,‏ החליטה לעלותלארץ,‏ הצטרפה לתזמורת הבארוק והקימה ברעננה אתאנסמבל פניקס למוזיקה עתיקה.‏ המוזיקה העתיקההתפתחה מאז,‏ והיא תופסת מקום נכבד בתמונתהמוזיקה הקלאסית בארץ.‏ בירושלים התפתחו קבוצותנוספות של מוזיקה עתיקה:‏ הקונסורט הירושלמי שלדוד שמר עם הזמרת מרים מלצר,‏ אנסמבל החליליותשל מיכאל מלצר עם יעל שמשוני,‏ ועוד אחרים.‏ במרכזהמוזיקה משכנות שאננים מתכננים עתה לחדש אתפעילותה של הסדנה למוזיקה עתיקה בירושלים.‏מקהלת נערי ירושליםבישראל אין מסורת של שירת נערים בכנסיות,‏ ולכןחסרים כמעט תמיד זמרים גברים במקהלות הפועלותבארץ.‏ יוצאת-דופן היא מקהלת נערי-ירושלים,‏ בניצוחושל יונתן לסר,‏ שפועלת כבר חצי יובל שנים ומרבהלהופיע,‏ מלבד בשירים עבריים גם ברפרטואר קלאסי.‏יצירות מאת מיכאל וולפה,‏ אנדריי היידו ואחרים,‏בוצעו במשך השנים ברמה גבוהה.‏ היצירה ירושליםשל שלום מאת מיכאל וולפה,‏ בוצעה לראשונה לכבודביקור האפיפיור בארץ ב-‏‎2000‎‏,‏ יחד עם מקהלה ערביתמהעיר העתיקה ומקהלה מבית-ג'אלה.‏ היצירה כוללתתפילה לשלום בערבית,‏ בלטינית ובעברית.‏מקהלת אנקורמקהלת אנקור של הקונסרבטוריון שליד האקדמיהלמוזיקה בירושלים,‏ נוסדה בשנת 1983 על-ידי ארנוןמרוז.‏ המקהלה מקיימת מספר חזרות בשבוע,‏ בד בבדעם לימוד פיתוח-קול וסולפג'‏ לכל הזמרות,‏ וכך הגיעהלרמה אמנותית גבוהה מאוד.‏ הרפרטואר שלה כולליצירות מן הרנסאנס ועד ימינו אלה.‏ בזכות יכולתההגבוהה לבצע מוזיקה עכשווית,‏ כתבו מלחינים ישראליםחשובים יצירות מיוחדות עבורה.‏ המקהלה,‏ בניצוחה שלדפנה בן-יוחנן,‏ הקליטה תקליטורים אחדים,‏ ומשתתפתבפסטיבלים וכנסים באירופה ואף ביפן וזוכה בפרסיםהראשונים.‏מורשת המוזיקה של ישראלציפורה יוכסברגר,‏ מלחינה ומוזיקאית שעלתה מניו-‏יורק,‏ הקימה עמותה שקיבלה על עצמה לתעד בווידיאואת מורשת המוזיקה של העדות השונות בישראל.‏ זהומפעל שהדורות הבאים ייצאו ממנו נשכרים.‏הקלטות של ליטורגיקה נוצריתערבוביית הקולות והצלילים האופייניים לירושלים -השופר,‏ המואזין והליטורגיקה הדתית - משפיעה עלהמלחינים הירושלמים ועל המוזיקה שנוצרה כאן.‏ מיידעם איחוד העיר,‏ ב-‏‎1967‎‏,‏ החל המוזיקולוג והעיתונאיאורי אפשטיין להקליט מזמורי תפילה וניגונים שלליטורגיה דתית בכנסיות בירושלים.‏ הכנסייה המזרחיתעל כל פלגיה לא היתה מוכרת במערב.‏ ירושלים

היא המקום היחיד בעולם שמזמן את כל הפלגים 317הנוצריים לעיר אחת:‏ הזרמים האורתודוכסיים,‏ הסוריים‏)שמתפללים בשפה הארמית(,‏ היווניים,‏ האתיופיים,‏הארמניים והרוסיים,‏ וגם כמה זרמים קתוליים מזרחיים.‏לאחרונה יצא לאור התקליטור קולות ירושלים,‏ שמרכזאת מיטב ההקלטות הללו.‏המרכז למוזיקה מן המזרחהמוזיקה המזרחית אהובה מאוד על חלק הארי שלהציבור הירושלמי,‏ ואף על-פי כן מקומה באקדמיותקטן.‏ האקדמיה למוזיקה מזרחית קלאסית,‏ שהוקמהב-‏‎1996‎ בשכונת מוסררה ע"י אבי שושני ויהורם גאון,‏מלמדת מוזיקה בכלים מזרחיים אותנטיים,‏ ועורכתקונצרטים של מוזיקה מזרחית קלאסית,‏ ערבי מוזיקה,‏שירה ותיאטרון מן המזרח,‏ ומוציאה תקליטורים שלמוזיקה זו.‏ במוסד מלמדים מוזיקה מן התרבות ההודית,‏הערבית,‏ הפרסית,‏ התורכית והסּופית,‏ התרבות היהודיתבקהילות המזרח והתרבות היוונית,‏ הרבטיקו.‏מוזיקה אתניתירושלים על עדותיה ושכונותיה השונות,‏ שימשה קרקעפורייה לצמיחתם של קבוצות ואנסמבלים של מוזיקהאתנית מגוונת.‏ צמחו כאן זמרות שהביאו אל הבמה אתשלמדו מהוריהן:‏ אילנה אליה שרה מחרוזות של שיריםכורדיים שלמדה מאביה,‏ והופיעה גם בערב משירי אוםכלתום;‏ יסמין לוי שרה שירי לאדינו שלמדה מאביה,‏יצחק לוי,‏ חוקר שירת הלאדינו.‏ שוהם עינב הקימה אתלהקת עלי הזית,‏ ושרה בעברית ובערבית בליווי נגניםערבים מירושלים;‏ ז'נט רוטנשטיין-יהודיאן שרה שיריםפרסיים שלמדה בבית.‏ יואל טייב וישראל אידלסוןניגנו באנסמבל תכלת מוזיקה דתית וכד'.‏ בהשפעתהרב-תרבותיות הזו,‏ צמח בירושלים סגנון חדש ומרתקשל מוזיקה אתנית שהושפעה משילובים מוזיקלייםמיוחדים:‏ באנסמבל ימי הבינתיים,‏ שהתקליטור הראשוןשלו יצא בראשית שנות ה-‏‎90‎‏,‏ מנגנים איריס איל בנֶבֵלאירי,‏ גיא קרק בגיטרה,‏ ועמם תופים בסגנון מזרחי.‏ההרכב יוסף ואחד נוסד ב-‏‎1996‎ על-ידי המוזיקאיניצן פרי.‏ בהרכב זה שבעה מוזיקאים יהודים וערביםשמבצעים מוזיקה מקורית המושפעת מסגנון ישראליוערבי,‏ מזרחי ומערבי.‏ איתי בן-נון,‏ מלחין ומבצעבקבוצת אנדרלמוסיה,‏ מסביר:‏ ‏"המוזיקה שלנו שואבתמהאוויר בירושלים את הצלילים המסורתיים ומרעננת36אותם".‏אמנית הקול והרקדנית אסתי קינן,‏ מחדשת ונועזתבסגנונות שונים,‏ מלאדינו ועד מוזיקת עולם.‏ היאלמדה מחול ומוזיקה בישראל,‏ שירה ערבית אצל סליםא-נור,‏ וכוריאוגרפיה בניו-יורק.‏ בשיתוף המתופף אורןפריד הקימה את דואו קול-תוף.‏ באנסמבל אבידין עםויקטוריה סרויה,‏ מבצעים שירים למלים של המשוררהתורכי נאזים חיכמט.‏ ויקטוריה חנה,‏ אמנית הקול,‏שרה בסגנון תפילה ייחודי.‏ האקורדיון,‏ שנדמה שהלךועבר מן העולם,‏ זכה לעדנה מחודשת עם העלייה מחברהעמים.‏ אמן האקורדיון אמיל אייבינדר,‏ הקים אתתזמורת הבלקן והפנה את המבט אל מוזיקת הבלקן עלסלסוליה וקצביה המיוחדים.‏ הפופולאריות הגוברת שלפיאצולה והשפעת המוזיקה הלטינו-אמריקנית,‏ סייעהלתחייתו של האקורדיון.‏בתוך כך מעלה אנסמבל ראס דשן את המופע מזמוריתהִלים - הודו לה'‏ כי טוב - יצירה שנכתבה על-ידייצחק ידיד,‏ הפסנתרן והמלחין עם נגן הסקסופון אבטהבריהון ואסתי קינן-עפרי.‏ זוהי שירה של כוהני-דתאתיופים בנוסח ג'אז,‏ בשילוב גוספל - יצירה המתארתאת מסעם של יהודי אתיופיה וגעגועיהם לישראל.‏‏מתוך 36 אתר להקת אנדרלמוסיה בכתובת:‏ . http://www.andralamoussia.comפסטיבל העוד,‏ 2006

318פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהפסטיבל העּודהלהקות והאמנים האתניים שהוזכרו לעיל,‏ מצאו להםמשכן רוחני בבית הקונפדרציה בניהולו של אפי בניה.‏הבית ביסס עם השנים את מעמדו כמרכז לאמנותאתנית ובמה ללהקות קטנות וחדשות במוזיקה היהודיתוהאתנית.‏ מדי שנה הוא מפיק את פסטיבל העוד המשלבמוזיקה בהשפעות אנדלוסיות וערביות,‏ יחד עם מוזיקהישראלית מקורית,‏ ומשמש במה ללהקות ויוצריםבאמנות האתנית.‏ בפסטיבל משתתפים עשרות אמניםיהודים וערבים.‏ רות חשין,‏ נשיאת הקרן לירושלים,‏כותבת:‏ ‏"פסטיבל העּוד הבינלאומי,‏ שיוצר חיבוריםמרגשים בין יוצרים יהודים לערבים ובין תרבות המזרחלתרבות המערב,‏ הוא אבן נוספת בבניין של דו-קיום,‏תרבות ופלורליזם"‏ . 37ג’אז-רוקירושלים משופעת בלהקות וביוצרים של מוזיקת ג'אזורוק לסוגיה.‏תיאטרון פרגודזהו מפעל ומוסד של איש אחד:‏ אריה מארק,‏ שחקן,‏מחזאי ובמאי,‏ החי ויוצר בתוך מה שהיה פעם בור מים,‏בתחתית בניין בשכונת נחלאות - מקום המכיל 100מושבים ובמה זעירה.‏ מאז 1972 הוא עורך ברציפותמופעים,‏ הצגות-יחיד ומחזות-כיס,‏ מופעי מוזיקהושירה,‏ ג'אז,‏ אתני,‏ רגיי,‏ בלוז וכד'.‏ רוב אמני הג'אזהירושלמים עשו את צעדיהם הראשונים על הבמה בג'םסשן של יום שישי אחה"צ בפרגוד.‏הצוללת הצהובהבשנת 1991 הקימה הקרן לירושלים את הצוללתהצהובה - המקום למוזיקה,‏ באזור התעשייה תלפיות.‏מטרותיה לחנך נוער לתרבות ולמוזיקה,‏ לקדם הרּכביםשל נוער בתחומי הפופ,‏ הג'אז,‏ הרוק,‏ הפאנק וכד'.‏ בתוךכך פתחה הצוללת בהנהלת איתי רוזנבאום ואצ'ה בר,‏מגמת מוזיקה לכיתות י'‏ בבתי-ספר תיכוניים.‏ בסיועהעירייה היא הוציאה לאור תקליטורים ליוצרים כמוזוהר כחילה,‏ מירב סימן-טוב,‏ אמיר קלוגמן,‏ להקת37 תכניית פסטיבל העוד 2006.המשפחה,‏ אבי אדריאן,‏ ג'ודי לואיס ואחרים.‏ בקיץ2006 הפיקה הצוללת פסטיבל ג'אז בינלאומי באזורשבין מתחם הרכבת,‏ הסינמטק,‏ ומגדל דוד.‏ התקיימו גםכיתות-אמן עם אמנים מחו"ל.‏ הצוללת מקדמת להקותחדשות של ג'אז,‏ רוק,‏ פאנק ופופ לסוגיו.‏חבורות ג’אזהסקסופוניסט בוריס גאמר,‏ שהיה ראש החוג לג'אזבאקדמיה למוזיקה,‏ הקים בין השאר הרכב של ג'אזפריילך שהופיע בהצלחה רבה גם באמריקה בשנותה-‏‎90‎‏.‏ הגיטריסט סטיב פסקוף הקים אנסמבל ג'אזבסגנון ניו-יורקי.‏ ז'אן קלוד ג'ונס,‏ אף הוא ראש החוגלג'אז באקדמיה למוזיקה,‏ הקים את קבוצת קדימה,‏ובמשך שנים הופיע ולימד אימפרוביזציות בשילוב ג'אזומחול עם ענת שמגר.‏ יצחק ידיד ואורה בועזסון הקימואת טריו ידיד ואת מועדון הטּבח השוודי שאירח בכלמוצ"ש קבוצות ג'אז מירושלים ומרחבי הארץ במרכזז'ראר בכר.‏ נאור כרמי,‏ אצ'ה בר,‏ איתי רוזנבאום ורביםאחרים,‏ הקימו להקות וקבוצות ‏ּפוּפ שונות.‏אמן הסקסופון ארני לורנס,‏ שעלה מניו-יורק לירושליםבתחילת שנות ה-‏‎90‎‏,‏ יזם בית-ספר לג'אז,‏ שמטרתו לפילורנס היתה:‏ ‏"להפוך את הנגן לכלי מוזיקלי".‏ הרעיוןהיה להזמין ארצה את גדולי הג'אז,‏ ולאפשר להם להעבירכיתות-אמן לתלמידי בתי הספר למוזיקה.‏ המרכז העולמילמוזיקה בעין-כרם קרם עור וגידים,‏ העמיד תלמידיםופעל עד למותו של ארני לורנס ב-‏‎2004‎‏.‏להקת אטרף עשתה בשנות ה-‏‎90‎ ניסיון לכלול בצלילהישראלי מוזיקה בהשפעה לטינו-אמריקנית,‏ סממניםשל סלסה,‏ מוזיקה קובנית ופאנקי שחור עם מוטיביםשל ג'אז.‏ הלהקה,‏ עם הבאסיסט ויקטור אזוס והגיטריסטאהרוני בן-ארי,‏ הופיעה בהצלחה ברחבי הארץ.‏להקת הדג-נחש היא הלהקה הירושלמית הידועהביותר בארץ.‏ היא פרצה מירושלים עם בשורת ההיּפ-‏הוּפ והראּפ.‏ בלהקה שאנן סטריט,‏ גיא מרגלית,‏ אמיר בןעמי,‏ משה אסרף,‏ דוד קלמנס,‏ יאיא כהן אהרונוב ושלומיאלון.‏ הם הגדירו עצמם ‏"להקה של ‏ּפאנק עם ראּפר",‏והראפ הישראלי זכה לפרסום רב.‏ הלהקה בנתה קהלמעריצים אדוק בירושלים ומחוצה לה,‏ והיא מופיעהבהצלחה גם בחו"ל.‏ בשיריה היא משתמשת לעתיםבביטויים בוטים,‏ אך מִלות הראפ שלה הן אופטימיות

319מוזיאון ישראל,‏ 2008ומבקשות שלום.‏ בשיר שנקרא ‏"המכונה של הגרוב"‏מגדירים את סוג הראפ:‏‏"אז הראפ שלי אמיתי ורלוונטיירושלמי אסלי ולבנטי38מחאתי אבל לא סתם אנטי"‏בשיר ג'רוזלם,‏ מופיעה גאוות הירושלמיות כשהיאמתובלת באירוניה אופיינית:‏‏"אמנות ירושלמית שירה וציור39ריקוד פיסול וJDים סופרים מספרי סיפור"‏אמנות פלסטיתמוזיאון ישראלמוזיאון ישראל,‏ שנוסד ב-‏‎1965‎‏,‏ הוא הגדול והחשובבמוסדות התרבות והאמנות בארץ,‏ ואחד החשובים בעולם,‏כבר נסקר בהרחבה במסתו של יונה פישר.‏ קצרה היריעהמלתאר את התפתחותו ומפעליו בעשורים האחרונים.‏ הואכולל חצי מליון חפצי אמנות,‏ ארכיאולוגיה,‏ אתנוגרפיהויודאיקה,‏ גן פסלים ואגף לנוער,‏ היכל הספר,‏ תערוכותמתחלפות ואוספים ייחודיים.‏‏"ראשית,‏ זהו המוזיאון היחיד בעולם שניתן לראות בואת המגילות הגנוזות"‏ אומר ד"ר מרטין וייל,‏ לשעבר,‏מנכ"ל המוזיאון,‏ ‏"וניתן לראות בו ארכיאולוגיה שלארץ-ישראל בצורה כרונולוגית,‏ מההתחלה ועד התקופההמוסלמית,‏ כולל התקופה שלפני התנ"ך";‏ זהו המוזיאוןהחשוב בעולם לאמנות יהודית ולאתנוגרפיה יהודית.‏עם גן פסלים מיוחד במינו,‏ שעוצב בידי אדריכל יפני-‏אמריקני,‏ איסאמו נוגוצ'י,‏ המוזיאון היה חלוץ בפיתוחאגף הנוער,‏ שהפך דגם לחיקוי במוזיאונים רבים בעולם,‏בו ילדים מגיבים לתערוכות באופן יצירתי,‏ בפעולותאמנות.‏ המוזיאון כולל אוספים נדירים וייחודיים כמואוסף אמנות סוריאליסטית של ארתורו שוורץ,‏ העבודההגרפית המלאה של מוריץ קורנליוס אשר,‏ פרנסיסקוגויה,‏ ייצוג צנוע ואיכותי של אמנות אפריקה ואוקיאניהבאגף הּפרה-קולומביאני,‏ ואמנות המזרח הרחוק.‏המוזיאון מצטיין ברכישות של אמנות בת-זמננו.‏ זההתפתח מאוד בשנים האחרונות,‏ ועתה הוא מחזיק באחד40האוספים החשובים ביותר בתחום זה".‏עם כניסתו לתפקיד ראש העיר ב-‏‎1993‎‏,‏ החליט אהודאולמרט לאפשר לכל ילדי ירושלים כניסה חינםלמוזיאון ישראל.‏ החלטה אדמיניסטרטיבית מעין זומחוללת לפעמים מהפכות תרבותיות.‏ ממשלת ישראלעדיין לא חוקקה את חוק מוזיאון ישראל - מה שעשוילהבטיח את קיומו של המוזיאון ולתת לו יכולתהתפתחות לטווח ארוך.‏38 מתוך התקליטור:‏ ‏“המכונה של הגרוב”‏ הוצאת הד ארצי . 200039 מתוך התקליטור:‏ ‏“המכונה של הגרוב”‏ הוצאת הד ארצי . 200040 מתוך ראיון עם ד”ר מרטין וייל.‏

320פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהיד ושםחוק זיכרון השואה והגבורה - יד ושם,‏ מאפשר למוסדלהתפתח ולפרוס כנפיים.‏ השלמתו של המוזיאוןהחדש מקדמת את המוסד ומעמידה אותו שוב כמוסדהחשוב בעולם בתחום הזיכרון והנצחת הנספים בשואה.‏המוזיאון החדש משתמש באמנויות לקירוב המבקר אלהחומר.‏ בהקשר זה יש להזכיר את פועלה של האוצרתיהודית ענבר.‏ יד ושם הוא המוסד עם מספר המבקריםהגדול בארץ,‏ ומיקומו בירושלים קשור לאופייהולתדמיתה של העיר.‏בית האמניםבית האמנים של ירושלים שוכן בבניין ההיסטוריששימש את בצלאל בתחילת המאה העשרים.‏ מאזאמצע שנות השישים,‏ משמש הבית את אגודת הצייריםוהפסלים של ירושלים.‏ זהו מרכז תערוכות תוסס המציגסדרות של תערוכות-נושא,‏ תערוכה רטרוספקטיביתלאמנים ותיקים,‏ תערוכות משותפות לאמנים ישראליםובינלאומיים,‏ וגם לאמנים חדשים.‏ כמה מן התערוכותהמרתקות ביותר באמנות הישראלית הוצגו בין כתליהבית הזה,‏ שחרט על דגלו סובלנות והכרת האחר.‏המנהלת,‏ רותי צדקא אומרת:‏ ‏"בית האמנים הובילתמיד בבדיקת שאלות מרכזיות בחיינו,‏ שעומדות עלהפרק,‏ במעורבות,‏ בדו-שיח ובסובלנות".‏ 41 עוד ב-‏‎1992‎החליט בית האמנים להפיק תערוכת אמנות אתיופיתואף הוציא לאור קטלוג ממצה.‏ בנושא הישראלי-‏פלסטיני נערכה כבר ב-‏‎1993‎ תערוכה של שישה אמניםישראלים ושישה פלסטינים,‏ ביניהם דויד ריב,‏ מיכלנאמן,‏ משה גרשוני,‏ סלימן מנצור,‏ טלאב דוויק,‏ אחמדכנען ואחרים.‏ מתערוכה זו יצאה לראשונה קריאהמשותפת של אמנים להקים מדינה פלסטינית.‏ תערוכהאחרת,‏ אובייקט ישראלי - עניין של זמן,‏ התקיימה 35שנה אחרי 1967 ובה הציגו 35 הדפסים של 35 אמנים.‏לדידה של רותי צדקא,‏ ירושלים אינה מכבידה עלהאמנים אלא להיפך - היא מזמנת להם רב-תרבותיות:‏‏"יש מיתוס על ירושלים שטוען שהעיר סגורה ומאיימת,‏וכובד הלאומנות,‏ ההיסטוריה והדת מכתיב התנהגותאמנותית,‏ אך זהו מיתוס בלבד.‏ להפך,‏ בירושלים יש41 מתוך ראיון עם רותי צדקא.‏מציאות שאדם קם בבוקר ונאלץ להתמודד עם היומיוםשלו,‏ דווקא במקום שהוא רב-תרבותי באופן יומיומיומובן מאליו.‏ האנשים ברחוב הם ערבים ויהודים,‏ דתיים42וחילונים,‏ באותה מדרכה,‏ באותה חנות".‏בפברואר 1998 הציג בית האמנים את התערוכה:‏סטטוס-קוו - קוו-ואדיס שאצרו יעל כץ בן-שלוםואיל בן-דוב.‏ היתה זו תערוכה שיזמו האמנים בעקבותרצח רבין,‏ מתוך רצון לזהות את האויב.‏ לתהליך צורפואמנים חרדים כמו מוטה ברים שהוא חסיד סדיגורה,‏המשוררות אגי משעול ואפרת מישורי,‏ ציירים וצלמים.‏‏"זכורה לי בבירור עבודתו של הצלם איתן שוקר.‏ הואלקח חמישה טיפוסים:‏ חרדי,‏ דתייה מתנחלת,‏ איש היי-‏טק וכד'‏ והחליף ביניהם בגדים.‏ עכשיו לך תחליט מיהומי,‏ כאשר הבגדים,‏ המזהים אותך כל-כך אינם רלבנטייםעוד.‏ חדר שלם בתערוכה עסק בתקשורת הבין-אישיתבין חרדים לחילונים.‏ לפתיחת התערוכה,‏ שהתקיימהבמוצ"ש,‏ באו חרדים וחילונים כאחד,"‏ אומרת צדקא.‏בסוף 1998 הציג בית האמנים את התערוכה על דעתהמקום - אמנות ומציאות בירושלים.‏ האוצר היה אילןויזגן,‏ ונבדקה בה המשמעות של ‏"לחיות בירושליםוליצור בה".‏ בין 40 האמנים שהשתתפו היו שוקיבורקובסקי,‏ אסף בן-צבי,‏ מיכאל קובנר,‏ פסח סלבוסקי,‏ישראל הדני,‏ אפרת שבילי,‏ אלי שמיר,‏ פמלה לוי,‏מיכאל סגן-כהן ואחרים.‏ התקיימו גם הרבה תערוכותמעורבות,‏ כמו התערוכה מין ואני שבדקה כבר ב-‏‎1996‎כיצד מטפלת האמנות בנושא הג'נדר,‏ טראנס-ג'נדרוהומוסקסואליות.‏ארט-פוקוסמייד עם היווסדו ב-‏‎1994‎‏,‏ תפס ארט-פוקוס מקוםבעולם כביינאלה ישראלית לאמנות עכשווית.‏ זהומפעל המושך מבקרים מהארץ ומהעולם,‏ ומביא אתדבר האמנים הישראלים העכשוויים אל ציבור שוחריהאמנות בארץ ובעולם.‏ אלפי אנשים,‏ בתוכם אוצרים מןהעולם,‏ באים לקחת חלק באירועי ארט-פוקוס החושףבפני המבקרים מקומות עלומים ומיוחדים בירושלים.‏ארט-פוקוס נערך באצטדיון טדי,‏ בבריכת הסולטן,‏בגיא-בן-הינום,‏ בבית טיכו ובמוזיאון המחתרות.‏ בין42 שם.‏

321עוסקים גם בתערוכות באינטרנט וביצירה אמנותית באינטרנט.‏ עבודות של הקבוצה הוצגו בפסטיבליםבחו"ל,‏ כמו פסטיבל טראנסמדיאלה בברלין,‏ ודומהשהעולם מתעניין במתרחש אצלנו בתחומים אלה.‏בפרויקטים אחרים משתפים דייגו ולאה אמנים מהארץומהעולם בדיאלוג עם אנשי-מדע,‏ ללא הצגת עבודות,‏אלא להחלפת רעיונות,‏ לשיחה ולמחשבה.‏על גלריות בירושליםבירושלים כוח-קנייה קטן-יחסית כשמדובר בצריכתאמנות.‏ רוב אספני האמנות חיים בשפלה.‏ לכן חסרותבעיר גלריות לאמנות עכשווית,‏ ואלו שקיימות נלחמותעל קיומן.‏ אף על-פי כן הצליחו מספר מצומצם שלגלריות לשרוד במשך השנים,‏ ואף לקנות לעצמןמוניטין.‏ במקביל נפתחו גלריות רבות המציגות ציורופיסול קונוונציונלי באכסדראות של בנייני-ציבור,‏תיאטרונים,‏ בתי-קפה וכד'.‏הגלריה החדשההמציגים הירושלמים היו צבי גולדשטיין,‏ הגר גורן,‏שחר מרקוס,‏ גיל מרקו שני,‏ לארי אברמסון,‏ טל אדלר,‏אסף בן-צבי,‏ ועוד.‏נועה אבירם,‏ מנהלת ארט-פוקוס רואה בארט-פוקוס,‏מפגש בינלאומי של אמנות ואמנים עכשוויים,‏ המציב אתישראל כנקודת-מפגש במפת האמנות הבינלאומית.‏ב-‏‎1999‎ התקיים ארט-פוקוס בו-זמנית במקומות שוניםבעיר.‏ בבריכת הסולטן נערך פרויקט בינלאומי,‏ והאוצרקספר קניג מגרמניה רצה ‏"להקים במקום תשתיתמינימלית,‏ אדריכלית כביכול,‏ שתהווה מטאפורה לעירירושלים - העיר האוטופית,‏ המורכבת ורבת הסתירותשיצרה הציוויליזציה האנושית".‏ הוא הזמין את הפסלטדשי קוומאטה לפתח איתו את התשתית הזמנית שלהאתר,‏ וגם להציג בתערוכה.‏ ‏"הכוונה היתה לאכלס אתהמקום בעבודות אמנות שייווצרו באתר עצמו".‏ הפסלמיכה אולמן,‏ שכבר בשנות ה-‏‎70‎ ‏"איחד"‏ את שני חלקיהעיר בהציבו בירושלים שני מכסים תאומים לבורותהביוב - האחד בכיכר ציון והשני בעיר העתיקה בשערהחדש - חקק הפעם בסלע בגיא בן-הינום,‏ את צִלושל הכבל שהוליך את הקרונית מעל הגיא להר-ציוןבמלחמת השחרור.‏ הכבל היה מתוח בלילה ומורד ביום,‏פן יתגלה על-ידי הירדנים.‏ כך הנציחה האמנות באבןאת צילו של הכבל הנסתר.‏קבוצת סלמנקהלאה מאואס ודייגו רוטמן הם היוזמים והאוצרים שלקבוצת סלמנקה הירושלמית לאמנות עכשווית,‏ הפועלתבירושלים משנת 2000. הם מוציאים את כתב העתהערת שוליים,‏ ועורכים אירועים אמנותיים,‏ תערוכותקבוצתיות,‏ מפגשי אמנים וסימפוזיונים.‏ בכל פעם הםבוחרים מקום חדש להתרחשויות האמנותיות שלהם:‏ביה"ס האנגליקני ברח'‏ הנביאים,‏ מוזיאון מגדל דוד,‏מוזיאון המחתרות,‏ חצר סרגיי,‏ ועוד.‏ הם רואים עצמםכקולקטיב אמנים שפועל בתחומי אמנות המופע,‏המיצב,‏ הווידיאו והאינטרנט,‏ בהקשרים טקסטואליים,‏פואטיקה של התרגום,‏ ואסתטיקות חברתיות ופוליטיות.‏מטרת הקבוצה:‏ שמירה על עצמאותם של האמנים,‏יצירת פרויקט חסין לשיקולים זרים ולאינטרסים חוץ-‏אמנותיים וחוץ-תרבותיים.‏ בפרויקטים השתתפו מאותאמנים,‏ והאירועים שלהם משכו אלפי אנשים.‏ הםמתחת ליציעים באצטדיון טדי,‏ הוקמו בשנות ה-‏‎90‎גלריה לאמנות עכשווית וסדנאות אמנים.‏ הגלריה,‏בניהולה של האמנית והאוצרת חדוה שמש,‏ מציגהאמנות מעורבת של אמנים צעירים מקומיים,‏ ביחד עםתערוכות משותפות של אמנים מהעולם.‏ ב-‏‎2006‎ הםבנו אצטדיון אחר,‏ או מבנה שדומה לאצטדיון,‏ והםמציעים לצופים להשוות בין האצטדיון הגדול שבחוץלזה שבפנים,‏ כמו משל האותיות הקטנות והגדולותשל אפלטון המשמשות כלי להתבוננות ופרספקטיבההיסטורית ותרבותית.‏גלריה דפנה נאורהאוצרת דפנה נאור הפעילה גלריה לאמנות בביתההפרטי בבקעה במשך 14 שנה,‏ עד 2005. היא איתרהאמנים,‏ גם בראשית דרכם,‏ אפשרה להם להציג עלקירות ביתה,‏ פתחה תערוכות והזמינה קניינים,‏ השקיעהביחסי-ציבור ובפרסום והצליחה לקיים גלריה עם ייחודאמנותי.‏ לפעמים נערכו בביתה מופעי מחול אמנותי,‏ערבי-קריאה וכד'.‏ הכוריאוגרפית איריס גורן העמידהמופע מחול בגלריה דפנה נאור,‏ כאשר ה"במה"‏ היתהגרם-מדרגות בתוך הדירה,‏ עליו נעו שתי רקדניות.‏

322פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהגלריה ארטספייסהגלריה פעלה בביתה הפרטי של לינדה זיסקוויטברחוב הצפירה.‏ הרעיון להציג בחלל ביתה,‏ נולדלדבריה כדי לעודד את ידידתה הציירת פמלה לוי,‏שהיתה נתונה במשבר.‏ למקום יצא שם של גלריהאיכותית המושכת מבקרי-אמנות ואספנים מירושליםומחוצה לה.‏גלריה אלההגלריה המנוהלת בידי אלה קליר,‏ נפתחה שנית במרתףבשכונת ימין-משה,‏ לאחר הפסקה של 18 שנה,‏ והיאממשיכה להציג אמנים איכותיים וותיקים,‏ כמו דדיבן-שאול וטובה ברלינסקי,‏ אך גם את דור הביניים כמורבקה פלד,‏ ענת מנור ואחרים.‏אגריפס 12קבוצה של 17 אמנים ירושלמים התאגדו והקימו גלריהשיתופית בדירה ברח'‏ אגריפס 12. ורד אביב,‏ ימימהארגז,‏ עודד זיידל,‏ מיכאל לב-טוב,‏ דורון לבנה,‏ אורנהמילוא,‏ עינת עריף-גלנטי,‏ ג'ואל קנטור,‏ סידון רוטנברג,‏אורי שכנר ואחרים,‏ בוגרי בצלאל בצד אמנים מן השורה,‏החליטו לעשות מעשה ולפתוח יחדיו גלריה משלהםכקואופרטיב של אמנים עצמאים.‏ בנוסף לתערוכות שלהאמנים עצמם,‏ הם מארחים גם,‏ על-פי הנושא והצורך,‏אמנים אורחים.‏גלריה אנטיאהגלריה אנטיאה,‏ מקום לאמנות האישה ‏‘בקול האישה',‏נפתחה ב-‏‎1994‎ כגלריה פמיניסטית המציגה אמנות שלנשים.‏ היא מנוהלת בידי ריטה מנדס-פלור,‏ ומציגותבה,‏ בין השאר:‏ נעמי בריקמן,‏ ג'ניפר בר-לב,‏ נוריתדוד,‏ נעמי טנהאוזר,‏ דינה כהנא-גלר,‏ פמלה לוי,‏ מרילולוין,‏ נעמי סימן-טוב ואחרות.‏ ב-‏‎2004‎ הציגה הגלריהתערוכה בשם הדהודים,‏ בהשתתפות:‏ חנן אבו חוסיין,‏שרה אלימי,‏ לנה זיידל,‏ נעמי טנהאוזר,‏ חוה לב,‏ אהובהמועלם ופרוין שמואלי בוכניק.‏ לכבוד העשור לגלריה,‏הוצגה בין השאר תערוכה של פמלה לוי,‏ אשר תמכהבגלריה מיום היווסדה.‏ברבורגלריה ברבור הוקמה על-ידי חגית קיסר,‏ מאשה זוסמן,‏ינאי סגל,‏ דניס משקביץ ואבי סבח.‏ זוהי גלריה לאמנותעכשווית שקמה בנחלת-אחים,‏ וגם באתר וירטואליבאינטרנט.‏ כמו קבוצת סלמנקה,‏ גם הם מעונייניםלהשתחרר מהשפעות שוק האמנות והאופנות,‏ ורואים אתהגלריה כאלטרנטיבה למוזיאונים ולגלריות מסחריות.‏גלריה הוונְטההזירה הבינתחומית פתחה את גלריית הוונטה בסטודיוהזירה,‏ ובה מציגים עבודות עכשוויות בנושאיםבינתחומיים,‏ חדשניים ועתידניים.‏ זוהי גלריה ניסיונית,‏מתאימה לצעירים,‏ מרגשת בחידושיה וקשורה עם אמניהזירה הבינתחומית.‏גלריה דוויקגלריה דוויק,‏ באכסדרת מרכז אדנאואר במשכנותשאננים,‏ מציגה תערוכות-נושא ותערוכות קבוצתיותקטנות.‏ האוצרת היא אירנה גורדון.‏ באפריל 2006,ב"מוזיאון ההזוי,"‏ הציגה קבוצה של שמונה אמניםירושלמים צעירים,‏ כולם פוסט-מודרניסטים,‏ בוגריבצלאל,‏ עולים מחבר העמים שכבר הציגו יחדיו כמהפעמים תחת השם ‏"הסצנה הירושלמית החדשה".‏ הםמציגים את ההתייחסות האסתטית שלהם למקום בוהם חיים - ירושלים - וגם למקום הפנימי של הנפשוהמחשבה,‏ המיוסרות,‏ החולמות והמחפשות זהות.‏השמונה הם:‏ מקס אפשטיין,‏ אנה אפשטיין,‏ מאשהדוחובניה,‏ אנדרי לב,‏ זויה לוזינסקיה,‏ אינה פולנסקי,‏דימיטרי פת ובוריס שפיצמן.‏הגלריה ע”ש מורל דרפלרהגלריה בבית הספר לצילום,‏ למדיה דיגיטאליתולמוזיקה חדשה במוסררה,‏ מציגה בעיקר עבודות צילוםשל תלמידים.‏ בית הספר עצמו,‏ שנוסד ב-‏‎1986‎‏,‏ מכשירסטודנטים בתחום הצילום,‏ בתחום המדיה הדיגיטאלית,‏המולטימדיה,‏ הווידיאו והמוזיקה החדשה,‏ תוך זיקהלעשייה הבינתחומית.‏

323הסטודיו למסכות תיאטרוןשל פרנסואז קוריאט פעל במשך שנים כחנּות למסכותולתלבושות תיאטרון בכניסה לתיאטרון החאן.‏ קוריאט,‏אמנית שעלתה ב-‏‎1967‎ מפריז,‏ עסקה בציור ובפיסול,‏במופעי-חוצות ובעיצוב,‏ ידועה כמעצבת מסכות,‏תלבושות תיאטרון ותפאורות.‏ הסטודיו שלה,‏ שפועלעתה במרכז העיר,‏ הוא נצנוץ ססגוני ומיוחד בנוףהאמנותי בארץ.‏מוזיאון על התפרעמדת בית-תורגמן,‏ בניין שניצב על קו התפר שהפרידבין ישראל לממלכת ירדן עד 1967, הפך למוזיאון עלהתפר.‏ הוא מציג אמנות עכשווית של אמנים מהארץומהעולם העוסקים במציאות הפוליטית-חברתית,‏ומגדיר עצמו כמוזיאון חברתי.‏ עבודות האמנות המוצגותהן תגובות על מתחים חברתיים ופוליטיים.‏ לדעתהאוצר רפי אתגר,‏ יש לעצמתן של העבודות ולתכניהןערך חינוכי בפני עצמו.‏ ‏"בין המקומי לאוניברסלי,‏ ביןפלורליזם לקיצוניות אידיאולוגית,‏ קוראים מסריו שלהמוזיאון להקשבה ולהידברות,‏ לקבלת האחר והשונהולכבוד האדם וחירותו".‏ במוזיאון מוצגות תערוכותמתחלפות.‏ התערוכה DEADEND ‏"מעלה שאלותנוקבות מול מציאות של ריבוי גילויי אלימות וקוראתלמבקרים לבחון את דרכם,‏ ולא עוד לעמוד מנגד ולצפותבאופן פאסיבי במתרחש"‏ 43 ‏)דברי אתגר(.‏ בין הישראלים‏מתוך 43 אתר המוזיאון בכתובת:‏. http://www.coexistence.art.museum/heb/museum/about.aspהמציגים:‏ ורד נסים,‏ יהושוע אוקון,‏ שחר רובין,‏ שולהקשת,‏ עמית גורן,‏ יפתח בלסקי ואחרים.‏סדנת ההדפססדנת ההדפס,‏ הפועלת בניהולו של אריק קילמניק,‏מאפשרת לאמנים לעבוד בטכניקות שונות של הדפס,‏וגם להציג את יצירותיהם בתערוכות מתחלפות.‏ טוביהאמנים בארץ יוצרים ומציגים בסדנה ייחודית זו.‏קולנוע וטלוויזיהבתחילת שנות ה-‏‎70‎ היתה ירושלים מרכז הטלוויזיהבארץ.‏ אז היה רק הערוץ הראשון,‏ ואנשיו היו גיבורי-‏תרבות.‏ בשנות ה-‏‎80‎‏,‏ עם הקמת הערוץ השני,‏ עברמרכז הכובד לשפלה,‏ ובשנות ה-‏‎90‎‏,‏ עם פיתוחן שלחברות הכבלים,‏ גנבה תל-אביב את הבכורה.‏ אולפניטלעד נשארו אמנם בירושלים כעוגן טלוויזיוני שהפיקתכניות ברמה גבוהה,‏ אך גם זה נמוג עם מעבר החברהלתל אביב.‏סינמטק ירושליםסינמטק ירושלים הוא העוגן החילוני החשוב ביותרבירושלים.‏ בניהולם של לִיה ון-ליר וסגנה יגאל חיו-‏מולד,‏ הפך הסינמטק הירושלמי למוסד הקולנועיהחשוב ביותר בארץ,‏ ואחד החשובים והאיכותיים מסוגובעולם.‏ יחד עם פסטיבל הסרטים הבינלאומי העמידהסינמטק של ירושלים דגם לחיקוי בתחום זה,‏ והפך אתירושלים לבירת תרבות הקולנוע.‏הדמיה של אזור הכניסהלסינמטק,‏ איור:‏ שלום קוולר,‏באדיבות הקרן לירושלים

324פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהביה"ס סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיהביה"ס סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה הוא המוסדהחשוב ביותר מסוגו בארץ,‏ ואחד הטובים בעולם.‏הוא נוסד בירושלים ב-‏‎1989‎‏,‏ בעקבות מרד סטודנטיםבבית-צבי.‏ זו היתה החלטה משותפת של שר החינוךיצחק נבון וראש העיר טדי קולק.‏ הקרן לירושלים,‏בניהולה של רות חשין,‏ נרתמה לעניין במחויבותעמוקה,‏ למרות שהמדיה התל-אביבית התנגדה לכך,‏בהנחה שמורים ותלמידים לא יבואו לירושלים.‏ רנןשור,‏ יוצר הסרט בלוז לחופש הגדול,‏ מנהל ביה"ס סםשפיגל מיום היווסדו,‏ אומר:‏ ‏"בסוף 92, כשביה"ס הוציאאת הסרטים הראשונים שלו,‏ העולם הקולנועי הוכהבתדהמה,‏ כי הוא הביא סרטים גם בכמות וגם בצורהאחרת של סיפור,‏ כאשר המטרה היא לרגש ולעניין אתהצופה.‏ עד אז האידיאולוגיה התל-אביבית של היוצריםהיתה שהקהל לא חשוב - חשוב מה יגידו בפסטיבליםבעולם,‏ והנה יצאו סרטים שמדברים אל הקהל.‏ העשייהשל ביה"ס זכתה מייד בפרסים רבים בארץ ובעולם.‏החומרה שבעשייה,‏ הדיאלוג עם הקהל,‏ השיווק ברחביהעולם,‏ ההבנה שהקולנוע הוא אוניברסאלי במהותו - כלאלה השפיעו על התפיסה של עשיית הסרטים בישראל.‏סרטי ביה"ס מוצגים ב-‏‎120‎ פסטיבלים ואירועי-קולנועברחבי העולם.‏ ביה"ס קיבל הוקרות ב-‏‎95‎ פסטיבליםבעולם.‏ במובן זה הוא שינה את המעמד הבינלאומי שלהקולנוע הישראלי".‏ 44 כמה מבוגרי ביה"ס הגיעו לשורההראשונה של יוצרי הקולנוע.‏ ביניהם:‏ איתן ענר,‏ יוצרהסרט סיפור חצי רוסי,‏ ועודד דוידוף,‏ יוצר הסרט מישהולרוץ איתו.‏מעלה - ביה"ס לתקשורת וקולנועמעלה - ביה"ס לתקשורת וקולנוע,‏ הוקם ב-‏‎1990‎בעקבות החלטה פוליטית של השר זבולון המר,‏ שרצהלאפשר לסטודנטים מהציבור הדתי-לאומי ללמודקולנוע וטלוויזיה במסגרת דתית,‏ וליצור קולנועהעוסק בסוגיות יהודיות.‏ בביה"ס יש יותר סטודנטיותמסטודנטים.‏ בעבודותיהן הן עוסקות בנושאים חברתיים,‏סרטי נשים,‏ סרטים על מוגבלויות,‏ אימוץ וכד'.‏ חלקהארי של הסרטים מצולם בירושלים.‏ בין הבוגרים ענת44 מתוך ראיון עם רנן שור.‏צוריה שיצרה סרטי נשים.‏ הסרט טהורה,‏ 2002, מטפלבנושא המקווה;‏ הסרט מקודשת עסק במסורבות-גטובהתנהלות בתי הדין הרבניים,‏ וקידם מאבק חברתילמען מסורבות-גט.‏ ענבר נמדר יצרה את הסרט אמאשל שבת.‏ חן גלון קליין יצרה את שבע ברכות.‏ נאוהחפץ יצרה את הסרט אשת כהן,‏ אביטל לבנה-לוי תיעדהאת בית הכנסת עדס.‏ רבים מהסרטים זכו בפרסיםבפסטיבלים.‏ פעילותו של ביה"ס תרמה לשינוי הדימוישל היהודי הדתי בקולנוע ובטלוויזיה.‏חוק הקולנועהמהפכה המוצגת לעיל לא היתה מתרחשת ללא מימוןהולם.‏ חוק הקולנוע מזרים כ-‏‎60‎ מיליון שקל בשנהלתעשיית הקולנוע,‏ ומאפשר לתעשייה להתפתח בצורהחסרת-תקדים.‏ ואכן,‏ משנת 2002 יוצרים בארץ סרטיםבאיכות שלא נראתה עד כה בקולנוע הישראלי.‏בירושלים אין תעשיית קולנוע.‏ אף על-פי שירושליםמכשירה את הטובים ביוצרי הקולנוע בארץ,‏ הםאינם נשארים לחיות וליצור בירושלים.‏ זאת משוםשבירושלים אין עדיין תשתיות של תעשיית קולנוע.‏בעיר אין תנאים מקלים ליזמים ומפיקים.‏ מישהו לאהשכיל כנראה לנצל את ההצלחה של שני בתי הספרולהקים בירושלים תעשיית קולנוע של ממש.‏סרטים תיעודיים רבים על ירושלים,‏ נעשו בירושלים.‏חלקם קשורים לסדרות וחלקם עומדים בזכות עצמם,‏מאז בירושלים ומאז רחוב הנביאים של דוד פרלוב,‏לגעת בעיר של דן וולמן,‏ דרך פרויקט מבטים,‏ ירושלים2005 סרטים קצרים של 15 יוצרים המציגים את ירושליםמנקודת-מבט אישית,‏ בהפקת מיכה שגריר,‏ כמו גםסינמה ירושלים ב-‏‎2006‎ שהפיק מיכה שגריר,‏ שמציגאת הפוטנציאל הקולנועי העצום שטמון בירושלים.‏שלום לך ירושלים,‏ סרטו של בוריס מפציר בסדרה קוהתפר,‏ ואחרים.‏ בולט במיוחד הוא סרטו המונומנטאלישל רון חביליו שברי תמונות,‏ ירושלים.‏סרטי עלילה ובדיון כמעט שלא נעשו בירושלים.‏הסיבות לכך יכולות להיות כלכליות,‏ כי יותר יקר לצלםסרט בירושלים מאשר בשפלה.‏ אך נדמה שיש לכך גםסיבות פנימיות שכבר הוזכרו.‏ העיר משדרת עוצמהמשלה,‏ שלאמן לא קל להתמודד איתה או ליצור בצילהיצירה אישית או פרטית.‏ גם רנן שור סבור שביה"ס סם

3252006, מדגים את המהפכה שהתרחשה בעולם הקולנוע הישראלי,‏ ואולי פותח עידן חדש גם בתחום זה.‏סִפרותירושלים בסִפרותדומה שיש קשר מהותי,‏ פנימי וסמוי,‏ המוליך כחוטהשני מן הספרים תמול שלשום ושירה של עגנון אלמיכאל שלי וסיפור על אהבה וחושך של עמוס עוז,‏אל ספר הדקדוק הפנימי ומישהו לרוץ איתו של דוידגרוסמן,‏ אל נוצות ואל חבלים של חיים באר.‏ גרשוןשקד מציב את הפער בין ירושלים של מעלה לירושליםשל מטה,‏ בין החלום למציאות,‏ בתור כר הפעולהשל הסופרים הישראלים שכתבו על ירושלים במאההעשרים:‏ מעגנון וברנר ואהרן ראובני,‏ דרך הזז,‏ דודשחר,‏ עמוס עוז,‏ שולמית הראבן,‏ אל יהודה עמיחי,‏ חייםבאר ודויד גרוסמן.‏ בתחום הפער הזה מתאר כל אחדאת הקונפליקטים הקיומיים שלו,‏ אבל ‏"הסופר שהתלבטביחסו לירושלים יותר מכל סופר עברי אחר הוא ש"יעגנון"‏ 48 והוא מוסיף:‏ ‏"בירושלים כסמל וכמוקד שלקיום יהודי,‏ מימשו הטקסטים הספרותיים את הבעיותהמרכזיות של החברה היהודית מראשית המאה ועדלסופה:‏ הם התחילו בתיאור הקונפליקט היהודי הפנימיבין הדת והחיים ‏)החיים החיצוניים(,‏ המאפיין את המשךתקופת ההשכלה,‏ עברו להצגה של קבוצות מהגריםבארץ רב-עדתית,‏ המשיכו בתיאור הקונפליקט היהודי-‏ערבי והגיעו לניסיון לתאר גם בירושלים חיים של כלימות השנה,‏ הרחוקים מן המוקד ההיסטורי והסמלי49כאחד".‏כתבי-עת ספרותיים בירושליםשפיגל לא הצליח לעשות קולנוע ירושלמי.‏ אמנם חלקמן התרגילים מחייבים את התלמידים לצלם בירושלים,‏ולמרות שנעשו סרטים בירושלים,‏ קשה להצביע עלסרט ירושלמי עם קול ירושלמי עכשווי.‏ גרשון שקדרומז לכך בדּברו על הספרות החדשה:‏ ‏"סופרי הדורהצעיר מתעלמים כמעט בכוונה מירושלים כמוקדהיסטוריה יהודית וישראלית".‏ 45 ועל דויד גרוסמן הואכותב:‏ ‏"גרוסמן מרמז שאפשר לחיות גם עם טרגדיותוקומדיות אנושיות קטנות בעיר הסמלית ולהשתחררבחיי היומיום האנושיים מסמליה ומן ההיסטוריההעקובה מדם שלה".‏ 46 לכך כיוון גם רנן שור:‏ ‏"גםהמרכזיות של בתיה"ס לקולנוע לא הוציאה את ירושליםמהמיתוסים שלה.‏ הקדושה,‏ הקונפליקט,‏ הבירתיות,‏הפאתוס,‏ כל אלה נותרו בעינם.‏ החילון של העיר דרךהקולנוע עדיין לא נוצר,‏ החצר האחורית לא באה ממשלידי ביטוי.‏ הקיום בירושלים הוא כנגד עומק היסטורי,‏47גודל,‏ גובה ונפח".‏היו בירושלים ניסיונות ליצור דראמות קולנועיות,‏ כגון:‏שלושה ימים וילד,‏ סרטו של אורי זוהר 1967 ומיכאלשלי סרטו של דני וולמן על-פי עמוס עוז,‏ ועוד.‏אבל בספר מיכאל שלי שיצא לאור ב-‏‎1968‎ משמשתהגיבורה,‏ חנה,‏ מטאפורה לירושלים.‏רק בשנים האחרונות נוצרו בירושלים סרטיםהמשתחררים מירושלים הסמל,‏ ‏"עם טרגדיות וקומדיותאנושיות קטנות":‏ שיבולת בקפה,‏ סרט קצר שיצרהטליה לביא,‏ בוגרת ביה"ס סם שפיגל ב-‏‎2002‎‏,‏ מביאמצב הזוי של בית-קפה ב"מפלצת"‏ - פסל המגלשותהענקי של ניקי דה סן-פאל - כאשר על המלצריותלהחליק במגלשות עם מגשים בידיהן;‏ אושפיזין,‏ סרטםשל שולי ומיכל רנד מ-‏‎2004‎‏,‏ הוא סרט המתבונן בחברההחרדית מּבִפנים;‏ קרוב לבית,‏ סרטה של וידי ברנרבירושלים יצאו לאור בעשורים האחרונים כמה כתבי-‏מ-‏‎2005‎ על חיי היומיום של שתי חיילות משמר הגבול,‏עת,‏ מהם שרדו אחדים ואחרים נעלמו כלעומת שבאו.‏שצריכות להתמודד עם פיגוע בעיר ועם רגשות אהבהרבים מהם היו מפעל של איש אחד.‏ ההמשכיות בהוצאתשל מתבגרות.‏ מישהו לרוץ איתו סרטו של עודד דוידוף,‏כתב-עת לספרות היא בעלת משמעות,‏ שכן משרד החינוךאף הוא בוגר סם שפיגל,‏ ע"פ ספרו של דויד גרוסמן,‏והתרבות משתתף במימון כתבי-עת רק לאחר שהםשנבחר לפתוח את פסטיבל הסרטים בירושלים ב-‏מופעים במשך שנתיים רצופות.‏45 ג'‏ שקד,‏ ירושלים בסיפורת העברית.‏ מדעי היהדות.‏ כרך )1998(, 38 עמ’‏ 32.48 ראה ג'‏ שקד ‏)לעיל הערה 45(.49 שם.‏46 שם.‏47 ראה הערה 44.

326פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברההמשוררת גבריאלה אלישע ‏)אלה בת-ציון(,‏ הוציאה כתב-‏עת לשירה:‏ מרפסת,‏ ומימנה אותו כמעט בעצמה.‏ שיתוף-‏פעולה בין הוצאת כתר לעיריית ירושלים,‏ הוליד ב-‏‎1992‎את אפס שתיים,‏ כתב-עת בעריכת יגאל שוורץ וצרויהשלו,‏ שאימץ גישה פוסט-מודרניסטית בביקורת ובפרסומישירה וסיפורת,‏ אך דעך לאחר צאת שלוש חוברות בלבד.‏ירושלים - מאסף לדברי ספרות,‏ יצא לאור עוד משנת1965, ולאחר הפסקה של 18 שנה חידש את הופעתוב-‏‎1998‎‏.‏ העורכים - ב"צ יהושע,‏ בלפור חקק ויונתן גורל- ממשיכים להוציאו לאור בסיוע העירייה,‏ וכוללים בושירים וסיפורים של חברי אגודת הסופרים.‏ שבו,‏ כתב-‏עת לשירה,‏ יצא בהוצאת אבן חושן של עוזי אגסי,‏ וממנוהתפלג לפני שבע שנים כתב-העת כרמל,‏ בעריכת שלמהלאופר עם צוות ירושלמי - רעיה רותם,‏ פטר קריקסונובועמנואל גלדמן.‏ הם מביאים שירה,‏ פרוזה פיוטית וביקורתוגם חומר מתורגם כמו מיאקובסקי,‏ מנדלשטאם,‏ וכד'.‏‏"היום,‏ כשכל אחד כותב,‏ יש ‏ּכאוס שלם בקנה המידה - מהטוב ומה לא - ושפע הכתיבה ממוסס את החלוקה לרמות.‏כרמל עומד על העיקרון של רף גבוה וסינון קפדני",‏ אומר50שלמה לאופר.‏העורכים של כתבי העת בירושלים,‏ רוצים בדרך-כלללהיות ממלכתיים,‏ כלליים ולא-פוליטיים,‏ גם אם הםמייצגים סקטור מסוים.‏ המשוררת חוה פנחס-כהן,‏ העורכתאת דימוי,‏ כתב-עת לספרות,‏ אמנות,‏ ביקורת ותרבותיהודית,‏ היוצא לאור ע"י המרכז לציונות דתית מעלה,‏שריכזה סביבה חבורה של אינטלקטואלים,‏ כותבת:‏ "…בבית הזה - כתב-עת לספרות,‏ אמנות ותרבות יהודית -הכול תרבות,‏ החברתי כמו הפוליטי חייבים להיות נצפיםומוגדרים במונחים של תרבות.‏ וכמו מנטרה אני חוזרתומבקשת לעצמי ולחברי את החופש לעסוק בכאן ועכשיובשפה נקייה מהקשרים פוליטיים מיידיים,‏ ולחפש אתהשפה שתלך איתנו לשנים הבאות".‏ 51 בתוך כך גם מבוע,‏כתב-העת ליצירה יהודית בספרות,‏ בהגות ובאמנות,‏שיסד וערך יעקב אבן-חן ‏)אדלשטיין(,‏ יוצא כיום לאורבעריכת יהודה אייזנברג,‏ והכותבים בו רובם ככולם מןהזרם הדתי לאומי.‏50 מתוך ראיון עם שלמה לאופר.‏51 דימוי,‏ גליון 23, תשס”ד,‏ עמ’‏ 23.בשלהי 1994 הופיע משיב הרוח כתב-עת לשירה בעריכתאליעז כהן,‏ שהשיב רוח אחרת בשירה הדתית הצעירה.‏מפרסמים בו משוררים צעירים דתיים-לאומיים,‏ אשרמעזים לכתוב שירה בחשיפה אישית עם דימויים נועזיםגם מבחינה מינית,‏ שלכאורה לא יכירם מקומם בחברהזו.‏ זיוה שמיר משבחת זאת:‏ ‏"ניתן לכתוב שירה נועזתגם במעוזי הציונות הדתית.‏ " 52 אין זה מסמל שבר בחברהזו,‏ אלא להפך.‏ רבים מחובשי הכיפות הסרוגות סבוריםשהשבר מתחיל בהסכמי אוסלו.‏ אליעז כהן איננו מתלהבכשמכנים את כתב-העת ‏"סקטוריאלי",‏ אך בו בזמן הואאומר כי ‏"משיב הרוח ומעלה ‏)ביה"ס הדתי לקולנועוטלוויזיה(‏ פרצו בזמן תחילת אוסלו,‏ והוציאו מהצעירהדתי הרגיש דברים חזקים מאוד.‏ רוח הכתיבה היאלוחמנית,‏ במובן של מלחמת תרבות,‏ עם שליחות של מישרואה את עצמו נושא את הלפיד הרוחני מאז דוד המלך,‏דרך ריה"ל ואבן-עזרא.‏ משיב הרוח ביקש להחזיר אתארון הספרים היהודי למקור ההשראות המרכזי של כותביהשירה העברית,‏ ולהעמיד אלטרנטיבה לשירה הצעירה53הקיימת,‏ כדוגמת הליקון".‏גם העורכים של כתב-העת לשירה הליקון,‏ שיוצא לאורבתל-אביב - המשוררים הירושלמים אמיר אור וליאתקפלן - ניסו להקימו בירושלים,‏ ומשלא מצאו מימוןמתאים הם עזבו את העיר.‏ אף על-פי כן,‏ הם השפיעועל היצירה הספרותית בירושלים,‏ גם באמצעות סדנאותהשירה של הליקון,‏ בהן למדו משוררים ירושלמים רבים.‏האופי האלטרנטיבי של האמנות הירושלמית ניכרבשירה עוד משנות ה-‏‎80‎‏,‏ אז התגבשה בירושלים קבוצתמראות,‏ עם ז'יל אמויאל,‏ בנימין שבילי,‏ מואיז בן-הרושומשה סרטל,‏ והחלה להופיע שירה מזרחית.‏ ב-‏‎1982‎הוקם כתב-העת אפיריון ע"י המשורר ארז ביטון,‏ושימש במה ארצית לשירה המזרחית,‏ וגם לקולות אלה,‏שפרצו אחר-כך בצורות שונות.‏קבוצת כתובת היא קבוצה מרתקת של משוררים וסופריםירושלמים צעירים,‏ שהקימה כתב-עת אינטרנטיומפעילה מאז 2002 את פרויקט מקום לשירה.‏ מטרתה‏ז'‏ 52 שמיר,‏ אפשר לכתוב שירה נועזת גם במעוזי הציונות הדתית.‏ הארץ,‏ מוסף ספרים )2005(:http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=633602&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0‏מתוך 53 ראיון עם אליעז כהן.‏

327תמול שלשום,‏ מסעדה,‏ קפהוחנות ספריםלקדם את תרבות השירה בארץ בכלל ובירושליםבפרט,‏ וחבריה מאמינים ‏"כי השירה הנוצרת כיוםבארץ ובעולם יכולה לגעת,‏ לשנות ולהעשיר את חייהפרט והקהילה".‏ מקום לשירה פועל מתוך אוריינטציהחברתית-קהילתית ומפיק סדנאות וערבי-קריאה במנהלהקהילתי ‏"לב העיר"‏ ואף ברחבי הארץ,‏ לאוכלוסיותבעלות צרכים מיוחדים,‏ למורים,‏ לתלמידי חטיבות-‏ביניים ותיכון ולתושבי הפריפריה.‏ חברי קבוצת כתובת- שי דותן,‏ דורית ויסמן,‏ אריאל זינדר,‏ יובל יבנה,‏ גלעדמאירי וליאור שטרנברג,‏ הם משוררים וסופרים פעילים.‏שירים,‏ סיפורים ותרגומים מפרי-עטם פורסמו במיטבכתבי העת.‏ ספרי שירה ופרוזה של חברים בקבוצה זו,‏זכו בפרסים ספרותיים חשובים.‏מוסדות ספרות ושירהערבי ספרות ושירה מתקיימים במקומות רבים בעיר.‏פגישות עם משוררים וסופרים,‏ הרצאות וערבי ‏-קריאה,‏נערכים דרך קבע בבית הסופר,‏ בבית עגנון,‏ בביתאורי-צבי גרינברג,‏ בבית הקונפדרציה,‏ במשכנותשאננים,‏ במקום לשירה,‏ בתמול שלשום,‏ ועוד.‏ כלמוסד אימץ לעצמו אופי מסוים של ערבי-ספרות.‏ ביתהסופר,‏ בניהולה של שרה אורטל,‏ מקיים מפגשים עםסופרים ומשוררים בעקבות ספר עברי שהוציאו לאור.‏הסינון הקפדני של ועדת התרבות של הבית,‏ הביא לכךשהמקום נחשב יוקרתי בעיני הסופרים.‏ גדולי הסופריםוהמשוררים בארץ מגיעים אליו כדי להיפגש עם שוחריהספרות הירושלמים.‏ גם בית הקפה תמול שלשוםבנחלת-שבעה,‏ בהנהלת המשורר דוד ארליך,‏ מפגישסופרים ומשוררים עם ציבור מצומצם באווירה אינטימיתונעימה,‏ וסופרים ומשוררים מכל הארץ אוהבים להגיעאליו ולהיפגש עם הקוראים.‏ במשכנות שאננים מתקייםמדי שנה פסטיבל המשוררים הבינלאומי,‏ אליו באיםמשוררים חשובים מהארץ ומהעולם לשבּוע של היכרותוחוויה ירושלמית.‏על ההתפכחותהאינתיפאדה השנייה ורצח רבין,‏ גרמו לרבים להתפכחמן האופוריה של העיר ‏"המאוחדת לנצח-נצחים".‏המשוררים הביעו זאת ביצירתם.‏ שי דותן חושש להביאאת בתו לגן הילדים:‏‏"פוחד להפקיד את נפש בתי בחיק גננתלמשמרת ההשגחה הסטטיסטית להתפללשבגן זה לא יבוא פיגוע ירי שרפה מחבלהבוקר אני רוצה לדמוע משיר רדיו ישןלאכול חביתה תפוחים לקרוא שירהמלות כישוף מפני המות הרוחש

328פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברה54בחוץ חוכך בכתלים נושף סמוך".‏גלעד מאירי מתאר את ירושלים כ ‏"שיפוד התמיד":‏‏"ירושלים לא יודעתמנוחה,‏ מסתובבת בעירכשיפוד התמידבשוק מחנה יהודה,‏כחסר הבית במדרחוב,‏55כסיור של משמר הגבול".‏דרור בורשטיין ממשיך את נבואת יחזקאל,‏ מסיט אתדברי אצ"ג ומפנה מבט אל המלכודת,‏ ‏"מכיתות הפח"‏בשטחים:‏‏"משא דרור בן אורי-צבי איש ירושלים אני ראיתיאת משחטות הרכב בואכה רמאללה בשובי חזק מןהסמינר ותפעם בי רוח ואינבא על מכיתות הפח ועל56הצמיגים העקורים..".‏המשוררת והציירת מרים נייגר-פליישמן,‏ צופהמירושלים אל בית-לחם,‏ ורואה את העבר נמהל בהווה:‏‏"מציירת את הרודיון ועיבורי בית לחם.‏הורדוס המת חרוט בנוף.‏רחל המבכה מבקשת בשבילימרחב מחיה.‏ומרים באסםאוספת תינוק אל חיקה,‏57הפעם תינוק פלסטיני".‏שלושת עצי הזיתבקצה העיר,‏ ליד רמת-רחל,‏ מתנשא פסל עמודי הזיתשל רן מורין,‏ ומניף אל-על שלושה עצי זית חיים לגובהשל 15 מטר,‏ כמו צמח בעציץ ענק,‏ צופה אל ירושליםואל בית לחם והרודיון מאותה זווית שמרים נייגר-‏פליישמן מתארת בשיר.‏ הפסל הוא חלק מפארק הזיתיםהמשולש ובו 2000 זיתים שניטעו בשורות מעגליות עלגבול המדבר.‏ רן מורין,‏ אמן קלאסי החותר אל היפה,‏54 ש'‏ דותן,‏ התרעות חמות.‏ מתוך:‏ על קצה המותר.‏ הוצאת עם עובד.‏ )2005(.55 ג'‏ מאירי,‏ פגני אורגני.‏ הוצאת כרמל.‏ )2003(, עמ’‏ 44.56 ד'‏ בורשטיין,‏ פירות/גט.‏ הוצאת אבן חושן.‏ )1999(, עמ’‏ 14.57 מ'נייגר-פליישמן,‏ דימויים משוכפלים.‏ הוצאת הקיבוץ המאוחד.‏ )1999(, עמ’‏ 30..רן מורין,‏ שלושת עצי הזית,‏ ליד קיבוץ רמת רחל,‏ צילום:‏ רון פלד

מעוניין להביע את ההרמוניה הקוסמית,‏ להצביע על 329שילוב בין מדע למיסטיקה,‏ ועל החיבור בין העירוהטבע.‏ הפסל,‏ המשלב הרמוניות הקשורות לגני המזרחהרחוק עם המסורות של המזרח התיכון,‏ הוקם על פיסתאדמה ספוגת דם מלחמות,‏ ומרמז בוודאי אל שלושהדתות המונותיאיסטיות,‏ שצומחות מאותו הגזע,‏ ואולימצמיחות עלי זית כתקווה לשלום.‏ד.‏ סיכום והמלצותמסתבר שדווקא בירושלים נוצרת אמנות מיוחדתומרתקת,‏ שונה מתרבותו של כל מקום אחר.‏ האמניםהבוחרים ליצור כאן חרף הקשיים הכלכליים והאמנותיים,‏יוצרים תחת השפעת הרב-תרבותיות והרבדים הרוחנייםהשונים של העיר,‏ אך גם בהשראת המקום הפיזי.‏מדיניות העדפה של תרבות ויצירה בירושלים מצדהעירייה והממשלה,‏ יכולה לטפח פריחה של אמנותויצירה כפי שהיה בעבר.‏ מדיניות הפוכה עלולה לדלדלאת היצירה ולהבריח את היוצרים אל השפלה.‏מן הראוי שירושלים תהפוך לעיר שמטפחת ומעודדתאמנים ואמנות בצורות שונות.‏ שתהיה זו עיר שתתמקדבקליטה של אמנים צעירים שהיא עצמה מכשירה.‏עיר שתסייע ותתמוך באמנים ותעלה את האמנות ואתהאמנים על ראש שמחתה.‏ האמנים היוצרים ישנּו אתתדמיתה הרדומה של העיר:‏ היא תמשוך עוד צעיריםמוכשרים ובעלי יכולת יצירתית וכלכלית,‏ ותהפוך לעירתוססת ומשגשגת.‏ממשלת ישראל חייבת להכיר בכך שטיפוח התרבותוהאמנות הוא עניין חיוני לירושלים,‏ ועליה לקבועמדיניות של חיזוק האמנות והאמנים בירושלים.‏ עליהלהצהיר כי ירושלים היא בירת האמנות,‏ ולהפנות לכךמשאבים מתאימים.‏ יש להשלים את הקמתה של רשותממלכתית לקידום התרבות בירושלים,‏ לגבש תכנית-אבלתרבות ולהקצות משאבים לביצועה.‏להלן כמה כיווני חקיקה אפשריים:‏חוק תרבות ואמנות:‏ כבר הוצע לקדם חוק שיחייב אתהגופים הציבוריים להקצות משאבים לתרבות ואמנות.‏הנחות ופטור מארנונה.‏ על משרד הפנים לעשות לשיפורהזכאות לפטור מארנונה למוסדות אמנות.‏פעילות בשישי-שבת:‏ חשוב שהשבת בירושלים תשובלהיות יום של תרבות בילוי והנאה;‏ יום שבו תיירותממרכז הארץ תגיע לירושלים לסייר,‏ לבלות וללמוד.‏חלק מן הפעילות,‏ כמו פתיחת מוסדות תרבות בשישי-‏שבת,‏ כולל כ-‏‎25‎ חדרי העיון בספריות העירוניות,‏יכולה להיעשות גם בלא חילול שבת.‏ מוזיאוניםרבים יכולים לפתוח לציבור את שעריהם ללא תשלוםבשבת.‏ העלות המזערית צריכה להיות מכוסה על-ידיהממשלה.‏ ירושלים אינה צריכה לדחוק את החילוניםלבלות בשבת באבו-גוש וביפו,‏ אלא להפך,‏ להיות מוקדעלייה-לרגל מכל הארץ דווקא בשבתות.‏עיריית ירושלים צריכה להקצות משאבים לתמיכהבמוסדות האמנות בעיר.‏ אבל לאמנים חשוב גם היחס.‏בקרב מוסדות התרבות בעיר יש כמיהה למנהיגותעירונית,‏ ואפילו מקננת בהם תחושת עלבון:‏ עלבונהשל האמנות,‏ שחשה כבת חורגת לעירייה.‏ על העירייהלאמץ ולקרב אליה את האמנים היוצרים בירושלים,‏לחסוך מהם את ההתנפצות הסיזיפית אל חומות הממסד,‏להשפיע עליהם תקציבים,‏ ולסייע להם בהחזרי ארנונה,‏בהקצאת בניינים,‏ באולמות לחזרות,‏ במקומות לפעולה,‏ובזכויות-יתר ככל הניתן,‏ ומעל לכול - להניחםלנפשם לעבוד וליצור באווירה חופשית.‏ רק כך יתרכזובירושלים חבורות של אמנים,‏ והסצנה האמנותית,‏שדומה כי נצטמצמה בשנים האחרונות,‏ תשוב להכותכאן שורשים.‏קמפוס האמנויות:‏ המכללות לאמנויות נמצאות לעתיםבמצוקת דיור.‏ רצוי לרכז אותן במתחם אחד במרכזהעיר.‏ קמפוס האמנויות יכול ליצור תסיסה אמנותיתותרבותית אשר תתרום רבות לחיזוק מרכז העיר.‏מן הראוי שיוקם בירושלים מוזיאון לאמנות עכשווית,‏והמקום המתאים לכך הוא אולי מוזיאון המחתרותבמגרש הרוסים.‏קשרים בינלאומיים:‏ ירושלים צריכה להתפתח עם הפניםלאירופה,‏ כנושאת דגל הרב-תרבותיות.‏התרבות החרדית:‏ יש לעשות להרחבת החינוך המוזיקליבפרט,‏ והאמנותי בכלל,‏ בקרב נשים חרדיות.‏ דווקאבימים אלה,‏ כשהשלטון במועצת העירייה נמצא בידיהחרדים,‏ יש לפתח את האמנות בקרב החרדים,‏ וכךלתרום לחברה החרדית,‏ ובפרט למעמד האישה החרדית.‏מוזיאון חרדי:‏ יש לקדם הקמת מוזיאון חרדי וארכיוןלעדה החרדית.‏התרבות הערבית:‏ יש להפנות משאבים מתאימיםלפעולות תרבות ערבית בעיר,‏ ולסייע למוסדות האמנות

330פרק 12 היצירה התרבותית בירושלים רוח וחברהככל שניתן.‏יש לקדם את בניית המרכז לתרבות ערבית והתיאטרוןהערבי,‏ על-פי התכניות הקיימות.‏יש לתת את הדעת לחידוש בית האמנים במזרח-‏ירושלים ולייסוד המוזיאון הערבי.‏פיתוח התרבות הערבית בירושלים יתרום רבותלתדמיתה כעיר חופשית,‏ רב-תרבותית,‏ ויסייע לארק לפיתוח הקשרים של ירושלים בעולם,‏ אלא גםלהתפתחות של התרבות והאמנות הכללית בעיר.‏תודות למי שסייע בעצה ובמחשבהשרה אורטל,‏ דני אורסתיו,‏ אורי אפשטיין,‏ נטע אריאל,‏פאיד בדארנה,‏ מילכה בורנשטיין,‏ צחי בקר,‏ גורה ברגר,‏שלומי ברוש,‏ חגית בת-עדה,‏ דנה גובי,‏ ישראל דורי,‏רות דיסקין,‏ ורד דרור,‏ אופירה הניג,‏ עליזה העליון-‏ישראלי,‏ מרטין וייל,‏ רעיה זמרן,‏ אליעז כהן,‏ דוד ליאון,‏גלעד מאירי,‏ בוריס מפציר,‏ בדיעה עליאן,‏ הדס עפרת,‏אלי פלג,‏ עודד פלדמן,‏ רותי צדקא,‏ הד סלע,‏ רפי עמידן,‏גדעון פז,‏ מרק קופיטמן,‏ דובי קליד,‏ עדה רוטנברג,‏מיכה שגריר,‏ אמיר שהם,‏ רנן שור,‏ גילי שנית,‏ מלכהשקד וגרשון שקד.‏ביבליוגרפיהבורשטיין,‏ ד.‏ )1999(, פירות/גט,‏ הוצאת אבן חושן.‏ברעם,‏ נ.‏ ישראל?‏ מדינה משונה,‏ הארץ,‏ מוסף ספרים.‏.9.8.06גוטפרוינד,‏ א.‏ )2002(, אחוזות חוף,‏ זמורה ביתן.‏דותן,‏ ש.‏ )2005(, על קצה המותר,‏ עם עובד.‏הדג נחש,‏ ‏"המכונה של הגרוב",‏ הד ארצי,‏ 2000.הדני,‏ י.‏ זיכרונות ויזואליים,‏ המוזיאון הפתוח,‏ גני התעשייהתפן ועומר.‏הירשפלד,‏ א.‏ )2000(, רשימות על מקום,‏ עם עובד.‏יוסופוב,‏ ברדנשווילי ודוידוב,‏ 2001( .)The New Streamרשות השידור-קול המוזיקה,‏ עיריית ירושלים והתזמורתהסימפונית ירושלים.‏מאירי,‏ ג.‏ )2003(, פגני אורגני,‏ כרמל.‏נייגר-פליישמן,‏ מ.‏ ‏"דימויים משוכפלים",‏ הקיבוץ המאוחד.1999עמיחי,‏ י.‏ )1987(, שירי ירושלים,‏ שוקן/‏ ירושלים ותלאביב.‏עפרת,‏ ה.‏ )2005(, נקודת תצפית,‏ קטע ד'.‏פישר,‏ י.‏ )1988( חיי תרבות ורוח.‏ בתוך:‏ 20 שנה בירושלים1987-1967. יהושע פראוור ואורה אחימאיר ‏)עורכים(,‏ משרדהביטחון - ההוצאה לאור ומכון ירושלים לחקר ישראל.‏רוטנברג,‏ א.‏ )2005(, דו"ח ברכה:‏ התמיכות במוסדות האמנותבירושלים,‏ קרן ברכה.‏שמיר,‏ ז.‏ )2005(, אפשר לכתוב שירה נועזת גם במעוזיהציונות הדתית,‏ הארץ,‏ מוסף ספרים.‏ אוחזר בתאריך23/12/07 בכתובת:‏http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=633602&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0שקד,‏ ג.‏ )1998(, ‏"ירושלים בסיפורת העברית",‏ מדעיהיהדות,‏ כרך 38.מקורות נוספים:‏תכניית פסטיבל,‏ .C-Side 2005תכניית פסטיבל העוד 2006.תכניית הפסטיבל לתיאטרון בובות,‏ 2006.קטלוג אמנות מירושלים,‏ סדנת ההדפס ירושלים,‏ 1995.דימוי,‏ גליון 23, תשס"ד.‏כתב עת ירושלמי ‏)ברוסית(‏ )2002(, חוברת 12.אתר להקת ורטיגו:‏http://www.vertigo.org.il/hp_he.html.אתר להקת אנדרלמוסיה:‏http://www.andralamoussia.com.אתר מוזיאון על התפר:‏http://www.coexistence.art.museum/heb/museum/about.asp .

לין צ'דוויק,‏ זוג הולך,‏ טיילת ארמון הנציב,‏ 1985331

333333213 המגזר השלישי – מאבני היסוד של כלכלת ירושליםדוד ברודטסיפורו של המגזר השלישי בירושלים הוא סיפור של מאבק מתמשך בין כוחות הִקדמה לבין הכוחות השמרניים עלהערכים הראויים לירושלים,‏ במסגרת הלאומית ובמסגרת המקומית.‏ זהו מאבק על תמהיל הערכים המאזנים ביןמורשת היסטורית טעונה לבין מציאות מודרנית עכשווית.‏ מאבק זה משלב חזון ותקווה,‏ מאבק,‏ אומץ-לב,‏ עמלרב,‏ אכזבות,‏ תסכולים,‏ הצלחות והישגים.‏ המאמץ המתמשך והמצטבר מביא עמו סיפוק וקורת-רוח לאנשים רביםולקבוצות גדולות,‏ ומשפיע בסופו של דבר על איכות חייהם של תושבי העיר.‏ למרות שהמגזר הנהיג מאבקיםגדולים בירושלים,‏ יש למאבקים אלה משמעות והשפעה על כלל הציבור בישראל.‏ זהו סיפור שמתחולל זה מאהשנים,‏ אך מתחדש מדי יום ביומו.‏ מאמר זה מתרכז בנעשה במגזר היהודי.‏ הפעילות המתרחשת בקרב הקהילההמוסלמית והנוצרית במזרח-ירושלים,‏ עתירה אף היא בארגונים ובעמותות בתחומי החינוך,‏ הבריאות,‏ הרווחה,‏1התרבות,‏ הדת ואקדמיה,‏ היא נושא לסקירה מקיפה בפני עצמה.‏התפתחויות עיקריותהמגזר השלישי כולל את פעילותם של כל הארגונים והעמותות שאינם ממשלתיים,‏ עירוניים ועִסקיים.‏ נוהגיםלזהותו עם החברה האזרחית,‏ ולמרות שאין חפיפה מלאה בין שני המושגים,‏ אין ספק שארגוני המגזר השלישי הםמסגרת-פעילות מרכזית לחברה האזרחית בעיר.‏ ארגוני המגזר השלישי כוללים ארגונים עצמאיים ופרטיים שאינםלמטרות רווח ‏)בעבר היה נפוץ יותר המושג ‏"מוסדות ללא כוונת רווח"(.‏ ההתארגנות מתבצעת באמצעות עמותות,‏בחברות לתועלת הציבור,‏ בהקדשות ובאגודות עות'מאניות.‏ מגוון הארגונים רחב ביותר:‏ מארגונים גדולים מאודעד קטנים,‏ ויש ארגונים הבנויים מאדם בודד המקים עמותה ופועל בה.‏ ארגוני המגזר השלישי אינם רואים אתמטרתם העיקרית ברווח כלכלי,‏ אך יש בפעילותם שיקולים של ניהול כלכלי ויעילות.‏ רוב הארגונים הגדולים במגזרהשלישי מתנהלים בשיטות-ניהול מתקדמות כדי לספק שירותים באופן יעיל ומיטבי ‏)כמו למשל אוניברסיטאות,‏בתי-חולים,‏ מכללות,‏ מוסדות-חינוך ועוד(.‏ בשנים האחרונות ניכרות גם מגמות של התמקצעות בגיוס משאביםובדרך הוצאת הכספים.‏ גם הממשלה ערה יותר למגזר השלישי,‏ לתרומתו לחברה ולצורך לגבש מדיניות ברורהושקופה יותר כלפיו ‏)ראו למשל ועדת ארידור - הוועדה הציבורית לבחינה מחדש של סיוע המדינה למוסדות ציבור1 תודה לפרופ’‏ עמירם גונן,‏ ד”ר נרי הורוביץ וגיא אריאלי על הערותיהם.‏מעבדת הכימיה באוניברסיטה העברית בהר הצופים,‏ צילום:‏ מיקו שוורץ,‏ שנות ה-‏‎40‎ של המאה ה-‏‎20‎‏,‏ תיעוד ועיבוד:‏ מעבדת ‏"ביתמונה"‏

334פרק 13 המגזר השלישי – מאבני היסוד של כלכלת ירושלים רוח וחברהאו פעילותו המתעדכנת של רשם העמותות(.‏ הסקטורהעסקי שונה מהמגזר השלישי משום שמניעיו הם עשייתרווח,‏ והוא מממן את פעילותו ממכירות המבוססות עלשיקולים מסחריים.‏ ארגוני המגזר השלישי שונים גםממוסדות ממשלתיים או עירוניים בכך שאין ביכולתםלגבות מסים ותשלומי-חובה אחרים לפי חוק,‏ ומימונםנעשה על-ידי קרנות פילנתרוּפִיות,‏ אנשים פרטיים,‏הקצבות ממשלתיות או מכירת שירותים שאינם מבוססיםעל שיקולים מסחריים.‏המגזר השלישי מתחלק לשני סוגי-פעילות:‏ עמותותוארגונים שפועלים לספק צרכים שאינם מסופקים על-‏ידי המגזר הראשון ‏)הסקטור הציבורי(‏ והמגזר השני‏)הסקטור העסקי(.‏ במסגרת זו קיימים גם ארגונים גדולים.‏סוג הפעילות השני מתקיים בעמותות סִנגּור והעצמהשנועדו להגשים רעיונות וערכים;‏ במסגרת זו פועליםארגונים קטנים יחסית.‏ ייחודם של ארגוני המגזר השלישיהוא הרצון המשותף להביא לשינוי חברתי גם אם הארגוןמספק שירותים אשר ניתנו בעבר על-ידי הממשלה אוהעירייה.‏ עליית משקלו של המגזר השלישי נובעת גםממציאות כלכלית חדשה,‏ שבה שירותים המוענקים על-‏ידי מדינת-רווחה אינם רק עניין לממשלה.‏ המגזר השלישימאפשר לקבוצות ולקהילות להתארגן בדרך נוחה להן כדילממש את זהותן האידיאולוגית,‏ הדתית והתרבותית.‏ ישבהתארגנותו רובד של דמוקרטיה הִשתתפותית של ציבורבחיי הקהילה,‏ ותרומה ישירה להשפעה על החברה,‏ לארק באמצעות בחירות.‏ המגזר השלישי מאפשר טיפולנקודתי אשר גם במדינת-רווחה נדיבה,‏ אינו אפשרי תמידבמערכות ביורוקראטִיות גדולות.‏מאז ראשית שנות ה-‏‎90‎ התרחבה מאוד פעילותם שלארגוני המגזר השלישי בארץ ובירושלים.‏ כבכל מקוםבו החברה אינה הומוגנית,‏ מוצא לעצמו המגזר השלישיזירת פעילות רחבה בעיר.‏ ואכן,‏ אין היבט שארגוני המגזרהשלישי בירושלים אינם פעילים בו:‏ מזון,‏ בריאות,‏ חינוך,‏רווחה,‏ קשישים,‏ נכים,‏ עולים חדשים,‏ השכלה,‏ שירותיםלמוגבלים,‏ תרבות וטיפולים פסיכולוגיים.‏על-פי המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישיבאוניברסיטת בן-גוריון,‏ פועלים במחוז ירושליםכ-‏‎10,000‎ ארגונים ‏)מתוך למעלה מ-‏‎34,000‎ עמותותהרשומות בארץ(.‏ המספר הגבוה מבטא פעילות ענפה.‏אמנם לא כל הארגונים הרשומים פעילים ‏)ההערכה כי רק22,000 פעילים ומתוכם כ-‏‎5,000‎ מּוּכרים כמוסד ציבורילצורך זיכוי תרומות למס-הכנסה(,‏ אך גם לאחר ניכויהגופים הבלתי-פעילים,‏ ירושלים היא העיר המובילהבתחום זה ופועלים בה למעלה מ-‏‎30,000‎ מתנדבים.‏ רובהארגונים נוצרו על בסיס צרכים הנובעים מהמציאותהירושלמית,‏ אך יש גם פעילות של ארגונים ארצייםכמו אורט,‏ ויצ"ו,‏ נעמ"ת,‏ אמונה ועוד.‏ במקביל יש גם‏"ייצוא"‏ של רשתות ירושלמיות,‏ כמו יד שרה או זק"א.‏הגידול במספר ארגוני המגזר השלישי מבטא בין השאראת ההתפתחות הנבדלת של הקהילה החרדית ו"קהילתהרוב",‏ בה נכללים שאר תושבי העיר.‏ אמנם יש קשריגומלין בין הקהילות,‏ אך הצרכים השונים והחזון הנבדליצרו התפתחות נפרדת של ארגונים אופייניים לכל קהילה.‏כמחצית הארגונים בירושלים דתיים,‏ והם מבטאים צרכיםוהעדפות של הקהילה החרדית והדתית הגדולה.‏באומדן כספי שמרני שערכתי לשנת 2006, המבטאאת רמת הפעילות האופיינית לשנים האחרונות,‏ נאמדהיקף התרומות הזורם לפעולות המגזר השלישי בעירבלמעלה מ-‏‎400‎ מיליון דולר בשנה.‏ המרכז הישראלילחקר המגזר השלישי העריך כי היקף ההעברות שלקרנות פילנתרופיות לישראל בראשית שנות האלפיים,‏נאמד ב-‏‎1.5‎ מיליארד דולר ‏)אומדן אחר שנעשה ע"יבנק-ישראל מעריך שהיקף ההעברות בשנת 2002היה מעט יותר ממיליארד דולר(.‏ כלומר,‏ ירושליםמקבלת כרבע,‏ ואולי קצת יותר,‏ מכלל ההעברות שלקרנות המגזר השלישי בישראל.‏ שיעור ההעברות שלהקרנות הזרות מוערך ב-‏‎1.5%‎ מהתוצר המקומי שלכלל המשק.‏ חישוב דומה,‏ המתייחס רק לירושלים,‏מצביע על כ-‏‎4.5%‎‏.‏ המגזר השלישי מעסיק כ-‏‎10%‎מהמועסקים במשק.‏ לפי אומדן שערכתי עובדים במגזרזה בירושלים כ-‏‎15%‎ מהמועסקים בעיר.‏ שיעור המימוןהגבוה של גורמי-חוץ,‏ יוצר מציאות בה העירייה ואףהממשלה תלויות בפעילות המגזר השלישי בתחומיהבריאות,‏ התרבות ובמספר נושאי-רווחה.‏ לעתים נקבעתמדיניות גיוס התרומות על-ידי התורמים ולא על-ידיהממשלה או העירייה - דבר היוצר דילמות לא פשוטותביחס להתפתחות הרצויה מבחינת האינטרס הציבורי‏)לדוגמא,‏ תורמים בעלי סדר-יום לאומי-משיחי,‏ יוצריםעובדות בשטח בניגוד למדיניות הממשלה(.‏בהיסטוריה המודרנית של העיר התרכז המגזר השלישיבקיום היומיומי של האדם,‏ במודרניזציה ובִקדמה,‏והיתה לו תרומה משמעותית לשיפור איכות החיים

335 שינוי משמעותי בפעילות מצטברת רבת-היקף.‏ 1967- שנת איחוד העיר - היא משמעותית עבור מוסדותאלה.‏ האוניברסיטה העברית בירושלים ובית החוליםהדסה חזרו להר הצופים,‏ דבר שחייב את התארגנותםהמחודשת.‏ גוף נוסף,‏ שהשפעתו רבה בשנים האחרונות,‏הוא ג'וינט-ישראל שיצר נוכחות רבה בניתוח תהליכים,‏ביזמות חברתית ובפיתוח פרויקטים חברתיים,‏ בעיקרבתחומי הרווחה.‏העובדה שירושלים אינה המרכז העסקי של ישראלוהפעילות העסקית בה מצומצמת יחסית,‏ העניקה משקלרב לפעילות הכלכלית של המגזר השלישי.‏ הוא מובילוקובע את מבנה התעסוקה,‏ רמת ההכנסה,‏ האווירה,‏מצב הרוח,‏ האדריכלות והתודעה העירונית.‏ ירושליםמשוועת כל השנים לאוכלוסייה משכילה המשתייכתלמעמד הגבוה והבינוני,‏ שהיא תשתית הכרחית לכלחברה מבחינה כלכלית וחברתית.‏בהיעדר סקטור עסקי מפותח בעיר,‏ מושך המגזרהשלישי אוכלוסייה כזו לצד עובדי הסקטור הממשלתי,‏המוניציפלי והסוכנותי.‏היו תקופות שמוסדות המגזר השלישי בירושלים הובילובתחומם,‏ אף באופן בלעדי,‏ וכך העניקו לירושליםמעמד מרכזי בהוויה הארץ-ישראלית והישראלית.‏האוניברסיטה העברית היתה בשעתה האוניברסיטההיחידה בישראל והעניקה לעיר אופי מיוחד.‏ המרכזהרפואי הדסה היה שנים רבות המרכז הרפואי המובילבמדינה,‏ האקדמיה בצלאל היתה ונותרה מוסד יחידבתחומה,‏ וכך גם האקדמיה למוסיקה,‏ מוזיאון-ישראלויד ושם.‏ מוסדות חשובים אלה היו מרכזיים ומשמעותייםבפיתוחה של ירושלים והם חלק מסמליה המודרניים.‏במהלך השנים נוצרו,‏ בעיקר על-ידי ארגוני המגזרהשלישי,‏ עוד מוקדים מרכזיים של התמחות וידע,‏אשר יכולים לשמש תשתית תעסוקתית חשובהבעתיד.‏ נוצרו עוד מרכזים בתחום הבריאות,‏ ההשכלההגבוהה,‏ מכוני מחקר,‏ הנצחה ודת.‏ פעילותם מתאימהלאווירה ‏"הרוחנית"‏ של העיר והם יכולים להצעידאת ירושלים קדימה,‏ לא רק במישור הארצי אלא גםבמישור הבינלאומי.‏ מרכזים אלה יכולים לספק תעסוקהלאוכלוסייה מבוססת.‏בנוסף לכך,‏ ארגונים רבים של המגזר השלישי היומחוללים חשובים של מהלכים פוליטיים וחברתייםברמה הלאומית.‏ בתחום הפוליטי יש לציין את פעילותםודימוי העיר.‏ תרומתו מצביעה על מאמץ גדול לאורךשנים,‏ לעתים על-ידי בודדים ‏"משוגעים לדבר"‏ שחתרולהשיג יעדים שאפתניים,‏ ולעתים על-ידי קבוצות אוארגונים בעלי חזון שהצריך מאבקים רבים כדי להגשימו.‏בירושלים מתמודדים כל השנים כוחות ‏"שמרניים"‏מול כוחות ‏"מודרניים"‏ בעוצמות שונות ובתקופותשונות.‏ פעילות המגזר השלישי,‏ שהיא תשתית החברההאזרחית,‏ ממצה את המאבקים בין שני כוחות אלה,‏ שהםמשמעותיים מאוד בקביעת הדימוי והתודעה בעיר.‏ גופיהמגזר השלישי היו מאז ומתמיד סוכני-שינוי חברתיים-‏קהילתיים משמעותיים ביותר והשפיעו במידה מכרעתעל מהלך ההתפתחות העירונית.‏מאז 1967 ירושלים היא העיר הגדולה בישראל בשִטחּהובמספר תושביה.‏ כמחצית מהתושבים שייכים לשתיקבוצות האוכלוסייה החלשות בישראל:‏ ערבים וחרדים.‏שיעור ההשתתפות שלהן בכוח העבודה נמוך ורמתההכנסה לנפש נמוכה.‏ אם נשאל תושב העיר או אורחמהם המוסדות המספקים את מירב מקומות התעסוקהבעיר,‏ התשובה תהיה צפויה וברורה:‏ במקום הראשוןיתייצבו הממשלה ושאר המוסדות הממלכתיים ‏)הכנסת,‏מבקר המדינה,‏ בנק-ישראל,‏ הרשות לניירות-ערך,‏וכדומה(‏ ואחריהם עיריית ירושלים.‏ משנות ה-‏‎50‎עד שנות ה-‏‎70‎ היו גם המוסדות הלאומיים ‏)הסוכנותהיהודית,‏ ההסתדרות הציונית,‏ קק"ל וקרן היסוד(‏ ספקי-‏תעסוקה גדולים.‏ נתונים אלו הם פועל-יוצא מהעובדהשירושלים היא בירת-ישראל וגם בירתו ומרכזו שלהעם היהודי.‏אך מיהם ספקי תעסוקה גדולים נוספים?‏ לצערנו אלהאינם מפעלי-תעשייה,‏ מוסדות פיננסיים או חברות-‏תקשורת - הסקטור העסקי אינו מייצר מקומות תעסוקהרבים.‏ מספקים אותם שני מוסדות ותיקים שאינםממשלתיים או עירוניים,‏ אך גם לא גופים עסקיים,‏ והםפועלים בעיר החל משנות ה-‏‎20‎ של המאה הקודמת:‏האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה.‏ אלהואחרים ‏)בצלאל,‏ מכללת דוד ילין,‏ שערי-צדק אוביקור-חולים(‏ היו החלוצים המוסדיים שנתנו את הטוןוממשיכים להיות גורמים חשובים בעיר.‏ הם העניקולעיר את צביונה,‏ לטוב או לרע,‏ במשך שנים רבות.‏האוניברסיטה העברית והדסה היו סוכני שינוי כלכלי-‏חברתי-תרבותי מרכזיים במהלך המאה ה-‏‎20‎‏.‏ אחרי1967, הצטרפה אליהם גם הקרן לירושלים,‏ אשר חוללה

336פרק 13 המגזר השלישי – מאבני היסוד של כלכלת ירושלים רוח וחברהשל תנועת ש"ס,‏ גוש אמונים ושלום עכשיו,‏ שנוסדובירושלים.‏ בתחומים החברתיים יש לציין את הפנתריםהשחורים,‏ תנועת האוהלים,‏ והפעילות הקהילתית הענפהשנוצרה בקהילה החרדית.‏ חדשנות חברתית נוצרה על-‏ידי הקרן לירושלים,‏ המִנהלים הקהילתיים ויד-שרה.‏מוסדות הציבור של המגזר השלישי נבנו ופעלו ברובםהגדול במימונּה של יהדות העולם,‏ הרואה בירושלים אתלב העם היהודי ורוצה לראותה עיר מודרנית המספקתשירותים טובים בתחומי התרבות,‏ החינוך,‏ הבריאות,‏ההשכלה,‏ המחקר,‏ ההגות וההנצחה.‏ מבחינת יהדותהעולם אין מקום מתאים מירושלים לביטוי זיקתההדתית.‏ הקשר עם בירת-ישראל המתחדשת והמרכזהנצחי והדתי של היהודים בכל הדורות,‏ הוא עבור יהדותהעולם קשר של ברית גורל ודרך לממש תיקון עולםבדרך החסד היהודי לעזרה קהילתית.‏ למעשה,‏ יש בכךהמשך היסטורי של פעילות פילנתרופית שהחלה במאהה-‏‎19‎ כאשר נדבנים יהודים כמו מונטיפיורי ורוטשילדבנו והקימו מוסדות לטובת הקהילה היהודית הענייה.‏זה היה גם דפוס הפעולה של מוסדות נוצריים ‏)בחלקםבעידוד ממשלות(‏ שהיו נושאי הדגל של פעילות המגזרהשלישי והקימו את בית החולים האיטלקי,‏ מתחםמגרש הרוסים,‏ מנזר רטסיבון,‏ מתחם שמידט,‏ מתחםשנלר,‏ בית הספר טרה-סנטה,‏ אכסניית נוטרדם,‏ ביתהחולים אוגוסטה-ויקטוריה,‏ בית החולים למצורעיםהנסן ומוסדות נוספים שסיפקו שרותי חינוך,‏ בריאות,‏דת,‏ רווחה ותרבות לתושבי העיר.‏מאמר זה אינו מתיימר למצות את תרומתם הכוללתרבת השנים של מוסדות המגזר השלישי לירושלים,‏ אלאלהציג,‏ במשיכות-מכחול רחבות,‏ את הגופים העיקרייםהפועלים בעיר,‏ ולציין את מקומם החשוב בהתפתחותהעירונית בהשוואה לתרומת המגזר השלישי באזוריםאחרים בישראל.‏ שּכן,‏ התובנות הנלמדות מההתפתחויותההיסטוריות של המגזר השלישי,‏ רלבנטיות להמשךהתפתחותה של ירושלים בשנים הבאות.‏קרנותפעילות רבה של המגזר השלישי ממומנת על-ידי קרנותפילנתרופיות.‏ קרנות אלו התפתחו מאוד במהלך השניםוהפכו להיות כלי מרכזי למימון ארגונים המספקיםשירותים וארגוני-סִנגּור המקדמים רעיון או מטרהערכית.‏ מספר הקרנות הפילנתרופיות בעולם גדל,‏ועמו גדלה גם יכולתן הכספית כתוצאה מעליית העושרהעולמי.‏ השתתפותו של עולם הקרנות במימון המגזרהשלישי התרחבה ב-‏‎25‎ השנים האחרונות,‏ בין השאר,‏בשל הסטת תרומות מארגונים יהודיים גדולים כמוהסוכנות היהודית,‏ למימון פרויקטים מוגדרים,‏ והתורםקנה לעצמו השפעה על בחירת התחום,‏ הארגון והתכניתאשר לה הוא תורם.‏ לפי הערכה פועלות היום בישראלמאות קרנות פילנתרופיות,‏ ורבות מהן מעורבותבירושלים.‏הקרן לירושלים,‏ הפועלת בשיתוף עם קרנותפילנתרופיות אחרות ואנשים פרטיים היא הבולטתביותר.‏ מבחינת היקף גיוס התרומות,‏ מִצבר העושרהעולמי ובעיקר מיהודים,‏ וגם מבחינת היקף פעילותה,‏היא הגורם המשפיע ביותר בירושלים ב-‏‎40‎ השניםהאחרונות.‏הקרן נוסדה בשנת 1966 על-ידי ראש העיר טדי קולק,‏אשר נבחר לתפקידו זמן קצר קודם לכן,‏ בשלהי שנת1965. תחילה היתה הקרן זרוע משלימה של העירייה,‏שנועדה לגייס כסף למשימות שהעירייה התקשתהלממן.‏ מטרות הקרן היו לחזק את העיר ואת תושביהולשפר את איכות חייהם.‏ היא גייסה כספים מידידיהבעולם למימוש מאות פרויקטים פיזיים ואלפי תכניותופעולות בתחומים שונים.‏ בשנותיה הראשונותעסקה הקרן בבניית גנים ציבוריים וטיפחה למעלהמ-‏‎400‎ גנים וגינות,‏ הבולטים בהם:‏ הגן הלאומי סביבחומות העיר העתיקה,‏ גן הוורדים,‏ גן הפעמון,‏ הגניםהבוטאניים והטיילות ע"ש האס וגולדמן בארמון הנציב.‏הקרן עסקה בהקמה ובשיפוץ של בתי-ספר,‏ בתי-כנסתומתנ"סים )20 מתנ"סים נבנו ע"י הקרן,‏ חלקם במזרחהעיר(‏ וכן 30 ספריות ‏)כולל ספרייה גדולה במזרחהעיר(.‏ בשנים האחרונות פועלת הקרן כקרן קהילתיתשיש לה זיקה לעירייה מבחינת קביעת סדרי-עדיפויות,‏אך אינה משמשת כלי-ביצוע מוגדר של העירייה,‏ כפישהיתה בעבר.‏ הקרן מתרכזת ביזמות חברתית-תרבותיתהמכוונת לפי סדר-יום חברתי-אזרחי ‏)המביא בחשבוןגם נושאים שהעירייה מתקשה לממן(‏ כמענה לרצונותולצרכים המיוחדים של החברה האזרחית הירושלמית.‏המודל של הקרן לירושלים היה ראשוני וחדשני בנוףהישראלי,‏ והפך דגם לחיקוי בערים אחרות.‏ב-‏‎40‎ השנים האחרונות הקרן לירושלים היא היזם

337הקהילתי-חברתי המרכזי בעיר.‏ היא מעורבת ביותרמ-‏‎2,000‎ פרויקטים ותכניות ופעולות בתחומי התרבותוהאמנות,‏ ההעצמה החברתית של חלשים ומוחלשיםשלא זכו לטיפול הולם על-ידי העירייה,‏ וכן בפעולותלקידום ההבנה והדו-קיום בין האוכלוסיות בעיר,‏בשימור אתרים היסטוריים ושיקומם ועוד.‏בשנים שחלפו מיום הקמתה גייסה הקרן יותר ממיליארדדולר ‏)במחירי 2006( כדי לממש את חזונה.‏ היא פעלהלהקמת מוסדות תרבות שהבולטים בהם:‏ הסינמטק,‏תיאטרון ירושלים ‏)אגף נוסף ע"ש משפחת קראון(,‏תיאטרון החאן,‏ גן החיות התנכ"י החדש ע"ש משפחתטיש,‏ משכנות שאננים,‏ אצטדיון טדי,‏ הצוללת הצהובה,‏סדנת ההדפס,‏ תיאטרון הקרון,‏ התיאטרון החזותי,‏מוזיאון מגדל-דוד,‏ מוזיאון המדע ומוזיאון על התפר.‏הקרן עסקה גם בבניית מוסדות בתחום השירות לזקנים‏)גולדן ארה - עידן הזהב(,‏ מרכז לעיוור,‏ מרפאות ‏)ובהןמרפאה בשיח-ג'ראח(,‏ בית-ספר דו-לשוני ע"ש ראיןופעילות רבה בתחום החינוך וההשכלה,‏ כמו הקמתבית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל,‏ המעבדות למדעיםע"ש בלמונטה,‏ בית-ספר לצילום במוסררה והסטודיולמשחק ניסן נתיב.‏ הקרן פועלת לקיומם של אירועיםתרבותיים מתמשכים כמו פסטיבל הסרטים,‏ פסטיבללמוסיקה קאמרית,‏ פסטיבל המשוררים במסגרתהפעילות השוטפת של משכנות-שאננים ותומכתבפסטיבל-ישראל.‏הקרן מצטיינת במחויבות ובאחריות לפרויקטיםשהקימה ולתִפקודם במשך השנים.‏הקרן לירושלים היא אמנם הוותיקה,‏ הגדולהוהמשמעותית ביותר בירושלים,‏ אך היא אינה היחידה.‏קרנות פילנתרופיות משפחתיות ונושאיות,‏ משתתפותיותר ויותר בקביעת סדר היום החברתי בישראלובעולם,‏ הן מחמת צמצום המשאבים הממשלתיים והןמחמת הדרישה הגוברת לסיפוק צרכים חברתיים ורב-‏תרבותיים.‏ בירושלים פועלות קרנות רבות - ישראליותוזרות - חלקן יושבות בירושלים וחלקן קרנות ארציותשרק חלק מפעילותן מתרכז בעיר.‏ תרומתן המצטברתהיא חשובה,‏ כל אחת לפי עדיפויותיה והתמחותה.‏הקרנות האחרות עדיין אינן ממלאות ייעוד של סוכן-‏שינוי חברתי גדול בעיר.‏הקרנות הבולטות הפועלות בירושלים הן:‏ יד הנדיב -קרן ותיקה הקשורה לענף האנגלי של משפחת רוטשילד,‏פעילה מאוד בתחומי החינוך בישראל ואחראית להקמתםשל בניינים בולטים וחשובים בנופה של ירושלים:‏הכנסת )1965( ובית המשפט העליון )1994(; קרן אביחי‏)נוסדה ב-‏‎1984‎‏(‏ - רואה את ייעודה בטיפוח הבנה ביןיהודים,‏ ובמיוחד דו-קיום בין דתיים וחילונים.‏ ביתהשל קרן זו נחנך ב-‏‎2007‎‏.‏ קרן הידידות - שחלק גדולמכספיה בא מתרומות של נוצרים אוונגליסטים,‏ במיוחדמארצות הברית.‏ תחילת פעולתה לוותה בוויכוחים עלכוונות התורמים.‏ קהילות דתיות נוצריות מגלות יחסרגשי עמוק לירושלים,‏ מחזיקות בה שגרירות ומקיימותמפגן גדול אחת לשנה.‏ ג'וינט-ישראל - שהוא ארגוןותיק וחשוב הפועל קרוב ל-‏‎100‎ שנה בקרב העם היהודיויש לו פעילות ענפה בישראל ובירושלים בתחומיהרווחה,‏ הבריאות והחינוך.‏הקרן החדשה לישראל ‏)נוסדה בשנת 1979( - יושבתגן החיות התנכ"י ע"ש משפחתטיש,‏ פרוייקט של הקרןלירושלים,‏ 1997כרזה של ארועי ‏"חופשי ביוני"‏בחסות הקרן לירושלים

338פרק 13 המגזר השלישי – מאבני היסוד של כלכלת ירושלים רוח וחברהבירושלים ומגייסת כספים בעיקר בארצות הבריתלתמיכה בארגונים חברתיים צעירים עד הגיעםלבגרות ארגונית בעיר ומחוצה לה.‏ שתי"ל ‏)שירותיייעוץ לארגונים(‏ - היא עמותה של הקרן החדשה,‏המסייעת לארגונים חברתיים בכל רחבי הארץ בנושאיםארגוניים.‏ קרן קרב ‏)של משפחת ברונפמן(‏ - מתמחהבתחום החינוך והסביבה;‏ קרן ישעיהו הורוביץ - פועלתבעיקר בתחום המחקר האקדמי ומסייעת לאוניברסיטההעברית ולהדסה בקידום מחקר אקדמי למצוינות.‏ קרןמנדל - מממנת פעילויות כמו בית הספר למנהיגותבתחום החינוך ומכון מנדל להכשרת כוח-אדם בסקטורהציבורי.‏ קרן ון-ליר - מתמקדת בחינוך ותרבות;‏ קרןקלור - קרן פילנתרופית כללית;‏ קרן שרובר - שמהדגש על תרבות ופנאי,‏ בעיקר בירושלים.‏ קרן ברכה- מדגישה נושאים סביבתיים,‏ לא רק בירושלים;‏ קרןירושלים החדשה - פועלת זמן קצר בלבד וטרם הותירהחותם משמעותי בעיר.‏המגזר החרדיהיקף המגזר החרדי בירושלים מוערך בכ-‏‎150‎ אלף נפש,‏והוא כולל קהילות רבות ובראשן חסידים,‏ ליטאים,‏חרדים-ספרדים ‏)ש"ס(‏ וקנאי העדה החרדית.‏ המגזרהחרדי פועל רוב שנותיו במסגרת המגזר השלישי.‏ חלקומפאת אידיאולוגיה של הימנעות מהזדקקות לממשלההציונית,‏ ורובו בגלל דפוס התנהגות של קהילה הרגילהלפעול במסגרת קהילתית ורוצה לשמר אורח-חייםוכללי-התנהגות מסורתיים.‏ הקהילה החרדית מתקשהלעמוד מול המודרנה והחילון של החברה הישראלית,‏ורואה עצמה כשומרת היחידה של היהדות האותנטית.‏אתוס קדוש של שמירת הדת והחותם היהודי,‏ מכתיבהתאגדות ולעתים הסתגרות סביב מוסדות עצמאייםשל המגזר השלישי כדרך לקיום אורח החיים היהודיהחרדי הממשיך מסורת ארוכה.‏ בגולה נבנו מוסדותקהילתיים פנימיים כדי שלא להזדקק לגויים,‏ ובמיוחדלא לעזרת כנסיות.‏גמילות חסדים וערבות הדדית הם עקרונות ערכייםבסיסיים של הקהילה החרדית בכלל,‏ ומסורת ארוכת-‏שנים של היישוב הישן בירושלים בפרט.‏ ערכים אלהקשורים בתרבות היהודית המסורתית בתיקון העולםובעשיית חסדים ומצוות.‏למעשה אין קהילה שבה מפותח המגזר השלישי כמובקהילה החרדית.‏ המוסדות הקהילתיים של החברההאזרחית החרדית מפותחים מאוד,‏ ותחילתם עודבתקופה שמֵיזמים חברתיים לא היו מוכרים.‏ העובדהששיעורי ההשתתפות של הקהילה בכוח העבודהנמוכים,‏ ורמת ההכנסה נמוכה יחסית במונחי הכנסהלמשק-בית ובמונחי הכנסה לנפש,‏ יוצרת צורך רב שלמשקי-בית להזדקק לשירותי המגזר השלישי בתחומיהרווחה,‏ הבריאות והחינוך.‏הקהילה החרדית מפוצלת לחצרות ולפלגים שונים והיאיצרה לעצמה מוסדות שנועדו לענות על צרכי כללהציבור החרדי ‏)למשל בתי-חולים הקרובים למסורתהקהילה:‏ ביקור-חולים ושערי-צדק(‏ ועל צרכים שלקהילות-משנה קטנות ‏)כמו למשל מוסדות חינוך לכלקבוצה:‏ גני-ילדים,‏ בתי-יתומים,‏ חדרים,‏ תלמודי-תורהובתי-ספר לגילים שונים בהפרדה בין בנים לבנות(.‏מספר הישיבות בירושלים נאמד ביותר מ-‏‎1,000‎והן מתפלגות ל"ישיבות קטנות",‏ ‏"ישיבות גבוהות"‏ול"כוללים"‏ לבחורי-ישיבה נשואים.‏ מלבדם קיימיםמוסדות-מחקר תורניים,‏ בתי-תמחוי לנזקקים,‏ מקוואות‏)כ-‏‎51‎‏(,‏ בתי-אבות ‏)למרות הנטייה להשאיר את ההוריםהמבוגרים במסגרת המשפחה(,‏ מעון לנשים מוכות,‏ מרכזהעצמה לאִמהות חד-הוריות,‏ חברות-קדישא לעדותהשונות,‏ וכמובן מאות רבות של בתי-כנסת המשמשיםגם מרכזים חברתיים לציבור החרדי.‏במסגרת שמירת עצמאותה,‏ מקיימת הקהילה בתי-דיןנפרדים ומוסדות לכשרות,‏ ובשנים האחרונות גם מוסדותכלכליים ‏)למשל בתחומי אספקת המזון וההלבשה,‏ תוךניצול כוח הקנייה הגדל של המגזר החרדי(.‏ סוג מיוחדשל התארגנות הם המוסדות לגמילות-חסד ‏)גמ"חים(‏שהם מעין בנקים המשמשים למימון פנים-קהילתישל הלוואות לנזקקים,‏ ופתוחים לכל פרט בחברה.‏מספרם של אלה נאמד בלמעלה מ-‏‎2,000‎‏,‏ כלליים אוסקטוריאליים,‏ לקהל-יעד מסוים.‏ הוותיק בהם שייךל"כולל שומרי החומות"‏ של אנשי היישוב הישן,‏ שנוסדבשנות ה-‏‎50‎ של המאה ה-‏‎19‎‏.‏ המושג גמ"ח התרחבבשנים האחרונות והוא כולל גם גמחי"ם להשאלת ציודלמצבי-חיים שונים,‏ מציוד לתינוקות,‏ שמלות לכלות,‏בגדי היריון,‏ מצעים ושמיכות,‏ רהיטים וציוד רפואי.‏סביב המסורת של קמחא-דפסחא קמו עמותות לחלוקתמזון לקראת חג הפסח,‏ שהרחיבו את פעילותן אף מעבר

339חלוקת מזון לנזקקים לכבוד חגהפסח,‏ מאה שערים,‏ 2007לגבולות הקהילה החרדית.‏הקהילה החרדית מעוניינת לשמר את אורח חייהומורשתה,‏ והיא בנתה לעצמה רשת חינוך משלה -‏"רשת החינוך העצמאי".‏ בתקופה מאוחרת יותר הקימוהחרדים הספרדים את ‏"מעיין החינוך התורני"‏ וישפלגים בתוך העדה החרדית,‏ שמחנכים את ילדיהםבמערכות-חינוך נפרדות כמו ‏"החינוך המּוּכר שאינורשמי"‏ או רשת החינוך לנערות ‏"בית-יעקב".‏ קיימיםגם ‏"מוסדות-פטור"‏ שאינם מוכנים להימנות אפילו עםמערכת ‏"החינוך המוכר שאינו רשמי".‏הריבוי הטבעי וההתרחבות של הקהילה החרדית מאזשנות ה-‏‎70‎ ואי היכולת לקיים חברת-לומדים גדולההמדירה עצמה משוק העבודה ומהחברה הכללית,‏יצרו צורך אצל ראשי הקהילה החרדית - רבניםופוליטיקאים - להיעזר בעירייה ובממשלה.‏ אך נטייהזו ‏)שהניבה תוצאות חיוביות לקהילה החל משנות ה-‏‎80‎ויותר בשנות ה-‏‎90‎‏(,‏ לא מנעה המשך ההזדקקות למגזרשלישי פעיל,‏ הנעזר בתרומות הקהילה החרדית העשירהבחו"ל ובעיקר בארצות הברית.‏ ראשי הקהילה החרדיתאינם רוצים להיות תלויים בלעדית בתקציבי-ממשלה,‏מחשש שהדבר יגרום לאבדן העצמאות והיכולת לשמורבעתיד על הצביון החרדי.‏ לכן קיים ניסיון מתמיד של‏"אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך".‏ המשך הלחצים עלהממשלה להגדלת התמיכות הממשלתיות מזה,‏ והמשךההסתמכות על כספי תרומות פרטיות באמצעות המגזרהשלישי מזה.‏פעילות המגזר השלישי במגזר החרדי,‏ שבדרך-כללנועדה לספק את צרכי הקהילה בלבד,‏ התרחבה במספרתחומים כמו ארגון ‏"יד-שרה"‏ שהחל את דרכו בשנותה-‏‎70‎ כגמ"ח מקומי להשאלת ציוד רפואי,‏ והיום הואארגון ארצי בעל מוניטין,‏ המעניק שירותים רחבים לכלהאוכלוסייה.‏ ארגון זק"א החל לפעול בירושלים באופןלא מתוכנן,‏ והתרחב נוכח פיגועי הטרור שפקדו אתהארץ בשנות ה-‏‎90‎‏.‏ מוסדות נוספים שהתרחבו לעמותותארציות,‏ הם:‏ עזר-מציון,‏ עזרה-למרפא וכן מאיר-פנים.‏ארגונים אלה הפכו למעין גשר בין הקהילה החרדית לביןהאוכלוסייה הכללית בישראל והוכיחו יכולת מרשימהבגיוס כספים,‏ בניהול מערכות גדולות,‏ בשיווק,‏ ביחסי-‏ציבור ובקשר עם תורמים מחו"ל.‏השכלה גבוההההשכלה הגבוהה היא אבן-יסוד בכלכלת העיר.‏ מקוםמרכזי ובולט בתחום זה תופסת האוניברסיטה העבריתבירושלים.‏ האוניברסיטה נוסדה בשנת 1925 על הרהצופים ‏)אבן הפינה הונחה ב-‏‎1918‎‏(‏ בטקס רב-רושםלציון הקמתה של האוניברסיטה הראשונה בארץ-ישראלבמתכונת אירופית.‏ ההקמה היתה חלק מתהליך התחייההלאומית בארץ-ישראל והדיונים על כך החלו בקונגרסהציוני הראשון בבאזל ב-‏‎1897‎‏.‏ מראשית הקמתה

340פרק 13 המגזר השלישי – מאבני היסוד של כלכלת ירושלים רוח וחברההיתה האוניברסיטה מוסד מרכזי,‏ תחילה כמוסד-‏מחקר ואחר כך כמוסד להשכלה גבוהה.‏ למרות ממדיההמצומצמים,‏ היא היתה מוקד-משיכה לאינטלקטואליםיהודים שעלו לארץ,‏ בעיקר מאירופה,‏ בשנות ה-‏‎30‎וה-‏‎40‎‏.‏ האוניברסיטה היתה גוף חדש בנוף החינוכיוהתרבותי - מוסד חילוני פתוח ונאור שפעל על-פיכללים שונים וזרים לעולמה הדתי של ירושלים באותןשנים.‏ האוניברסיטה הביאה לירושלים ערכים חדשיםשל הישגיות,‏ חשיבה מדעית ורציונאלית,‏ בינלאומיותוביקורתיות,‏ ובכך שינתה את הדימוי של ירושליםלעיר פתוחה וּפלּורליסטית,‏ שחיים בה זה לצד זהיהודים דתיים,‏ חרדים וחילונים.‏ אף שהאוניברסיטה לאהשתייכה למוסדות הציוניים הפורמאליים,‏ היא הגשימהרעיונות ציוניים במעשיה ובדרך התנהלותה.‏ היא היתהאבן-יסוד בבניין האומה המתחדשת,‏ בהקניית השכלהגבוהה ובקיום מחקר והפצת-ידע.‏ בניגוד לטכניון,‏ שנוסדלפני האוניברסיטה העברית )1921(, בו התנהל ויכוח עזעל שפת הלימוד - גרמנית או עברית - באוניברסיטההעברית לא היה ספק כי שפת ההוראה היא עברית.‏ היתהבכך הצהרה ברורה על זהותו הציונית של המוסד בימיםבהם היו היידיש והלאדינו השפות הנפוצות בירושלים.‏האוניברסיטה העברית צמחה במהירות לאחר קוםהמדינה,‏ תוך כדי ירידה מאולצת מהר הצופים ואיכלוסבניינים שונים במרכז-ירושלים.‏ בתקופה זו צמחהביקוש ללימודים גבוהים,‏ והאוניברסיטה הפכה לגורםהתוסס בעיר.‏ צעירים זרמו מכל קצווי הארץ לרכושהשכלה אקדמית,‏ והביאו רוח חדשה ורעננה לעירהשמרנית.‏ חלקם נקלטו במוסדות הממשלה שהוקמווהתרחבו כחלק מהמִנהל הציבורי של המדינה החדשה.‏המעבר ההדרגתי של האוניברסיטה לקמפוס החדשבגבעת-רם בסוף שנות ה-‏‎50‎‏,‏ הגדיל את אפשרויותהקליטה,‏ והצמיחה המהירה נמשכה בשנות ה-‏‎60‎ וה-‏‎70‎‏.‏מלחמת ששת הימים החזירה את הקמפוס בהר הצופים,‏ובמלאכת בנייה גדולה הוקם קמפוס חדש על ההר,‏שריכז את הלימודים במדעי הרוח,‏ החברה והמשפטים,‏והשאיר בגבעת רם את מדעי הטבע וההנדסה.‏ היציאהמהעיר ומגבעת-רם יצרה נתק בין האוניברסיטה לביןהעיר.‏ הוקמו בארץ אוניברסיטאות נוספות,‏ פחותצעירים באו ללמוד בירושלים ופחת מספר הנשאריםלגור בה.‏ ההתרחבות הכלכלית במדינה והאפשרויותהחדשות,‏ יצרו תחרות עזה.‏ מערכת ההשכלה הגבוההבישראל התרחבה מאוד ויצאה נשכרת מן הדגם שיצרההאוניברסיטה העברית,‏ אך העיר ירושלים נפגעה מכך.‏המכללות האקדמיות שנוסדו בעיר לאחר מכן,‏ לא פיצועל שינויים אלו.‏השפעותיה החיצוניות החיוביות של האוניברסיטה עלהעיר התבטאו בפארק תעשיות הידע בהר החוצבים,‏ שםנוצר שיתוף-פעולה על בסיס הידע הקיים באוניברסיטה,‏על כוח המחקר שלה ועל בוגריה,‏ ומאוחר יותר גםבקמפוס בגבעת-רם.‏ הנוכחות בתחום תעשיות הידעהיא כמובן תרומה חשובה לעתידה הכלכלי,‏ הדמוגרפיוהתדמיתי של העיר.‏האוניברסיטה עברה משברים בשנות ה-‏‎80‎ וה-‏‎90‎‏,‏ אךהיא עדיין מוסד אקדמי מוביל בארץ,‏ ובמספר תחומיםהיא נמנית עם מוסדות ההשכלה הגבוהה הטובים בעולם.‏היא מעסיקה כ-‏‎6,000‎ עובדים בשלושה קמפוסים,‏ומהווה מוקד תעסוקה איכותי.‏ האוניברסיטה העבריתגייסה ב-‏‎50‎ השנים האחרונות תרומות הנאמדותבלמעלה מ-‏‎2.5‎ מיליארד דולר ‏)במחירי 2006( לצורכיפיתוח ומחקר.‏ במתחם האוניברסיטה בגבעת-רם נמצאבית הספרים הלאומי שהוא מוסד מרכזי וחשוב בעיר.‏בירושלים פועלות מכללות רבות שיוצרות,‏ יחד עםהאוניברסיטה העברית,‏ מרכז אקדמי חשוב וריכוז גבוהשל סטודנטים בעיר.‏ לחלק מן המכללות יש היסטוריהארוכה.‏ אחדות החלו כמוסדות על-תיכוניים שהשתלבובשינויים המבניים במערכת ההשכלה הגבוהה ובהרחבתרובד המכללות.‏ בנוסף לכך מתקיימת בעיר פעילותתורנית ענפה,‏ הכוללת מאות ישיבות מהמובילות בעולםהתורה,‏ כמו ישיבת מיר,‏ ישיבת חברון וקול התורה,‏ שהןישיבות ליטאיות מובילות,‏ וכן נזר התורה,‏ מאור-עיניים,‏גור ובעלז,‏ שהן ישיבות מובילות במגזר החסידי,‏ וישיבתפורת-יוסף הוותיקה,‏ ספינת הדגל של עולם התורההספרדי.‏ הגיוון הרב של עולם הישיבות,‏ מקביל לעולםהאקדמי בכך שישיבות אחדות הן מרכזים עולמייםליהדות התורנית,‏ ולצִִדן פועלות ישיבות איכותיות פחות.‏בנוסף מתקיימת בעיר פעילות מחקר והוראה של גופיםנוצריים כמו האוניברסיטה המורמונית על הר הצופים,‏אשר הקמתה לוותה בסערה גדולה.‏האקדמיה לאמנות בצלאל - נוסדה ב-‏‎1906‎ על-ידיבוריס ש"ץ במטרה להכשיר את בני ירושלים למלאכתכפיים,‏ לטיפוח אמנות יהודית מקורית ולביטוי חזותילעצמאות הרוחנית הלאומית המבקשת סינתזה בין

המסורת האמנותית האירופית ומסורת העיצוב היהודית 341במזרח ובמערב,‏ עם תרבותה המקומית של ארץ-‏ישראל.‏ במהלך שנותיה עברה בצלאל משברים והיתהתמיד מרכז-הכשרה בתחומי האמנות בירושלים ובארץ.‏האקדמיה הוקמה כמוסד יהודי ראשון שאינו דתיבתקופה שהמאבק בעיר בין המודרנה והשמרנות היהבראשיתו.‏ מיקומה במרכז העיר במשך רוב שנותיה,‏הוסיף לעיר ניחוח בוהמי מיוחד.‏האקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים - אף היא מוסדותיק שנוסד בשנת 1947 תוך משברים,‏ על בסיסקונסרבטוריון ואקדמיה אשר החלו לפעול בשנים 1923ו-‏‎1935‎‏.‏ מטרתו של הקונסרבטוריון היתה להכשירמוסיקאים ‏)ויותר מאוחר אף מחוללים(‏ משכילים ובעליידע רחב.‏ האקדמיה למוסיקה ומחול הכשירה אנשי-‏מפתח בתחום המוסיקה בארץ.‏ ברשותה ספרייה אקדמיתמוסיקלית עשירה,‏ ארכיון למוסיקה ישראלית ואוסףעשיר של כלי-נגינה.‏ לבתי הספר הגבוהים לאמנותבירושלים נוספו בשנים האחרונות מוסדות איכותייםנוספים:‏ בית הספר ע”ש סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה( מיסודה של הקרן לירושלים(‏ - מוסד מוביל בתחומו,‏שזכה להכרה בינלאומית;‏ ‏"מעלה”‏ בית הספר לטלוויזיה,‏לקולנוע ולאומנויות אשר נוסד ב-‏‎1990‎ עבור הציבורהדתי לאומי;‏ הסטודיו למשחק ניסן נתיב ללימודי משחקותיאטרון,‏ ובית ספר לצילום,‏ מדיה ומוזיקה חדשה ע”שנגר במוסררה.‏המכללה לחינוך ע”ש דוד ילין,‏ היא מוסד ותיק להכשרתמורים ‏)נוסדה ב-‏‎1913‎‏(‏ שהכשירה שנים רבות מוריםמכל הארץ;‏ המכללה האקדמית ליפשיץ מכשירהכוחות-הוראה לחינוך הדתי,‏ ומכללת ירושלים התורניתהאקדמית מכשירה בנות להוראה במוסדות תורניים.‏מכון שכטר השייך לתנועה הקונסרבטיבית,‏ מכשירכוחות-הוראה,‏ בעיקר בתחומי היהדות ולמוסדות תל"י,‏וכן בית-מורשה למדעי היהדות.‏מכללת הדסה ‏)הוקמה על-ידי ארגון נשות הדסה(‏ובית הספר הגבוה לטכנולוגיה ‏)הידוע גם בשם מכון-‏לב(‏ עוסקים בהכשרה בתחומי הטכנולוגיה,‏ ולאחרונההצטרפה אליהם המכללה להנדסה להכשרת כוח-אדםלסקטור העסקי בירושלים.‏ כן פועלים בירושליםמוסדות כמו טורו-קולג’‏ ומכללת לנדר.‏בריאותירושלים היא העיר היחידה בישראל שמערכת האשפוזשלה מבוססת על בתי-חולים ציבוריים שאינםממשלתיים או של קופות החולים.‏ המגזר השלישימפעיל את מערכת הבריאות בירושלים ומקיים בה רמהגבוהה של שירותים.‏ כל מוסדות האשפוז בעיר נוסדוופעלו כבר במחצית השנייה של המאה ה-‏‎19‎ ובראשיתהמאה ה-‏‎20‎‏.‏ הנוצרים הקימו את אוגוסטה-ויקטוריה)1910(, בית החולים האיטלקי )1919(, בית החוליםלמצורעים ע”ש הנסן )1902( ובית החולים הצרפתי.‏המוסדות מומנו מתרומות של מִסדרים נוצריים אשרראו בפעילות הרפואית בירושלים שליחות מיוחדת.‏הממסד היהודי הדתי החל בפעילות בתחום הבריאותבאמצע המאה ה-‏‎19‎‏.‏ משגב-לדך נוסד בעיר העתיקה)1854(, ביקור-חולים נוסד בעיר העתיקה ב-‏‎1857‎ועבר למרכז העיר ב-‏‎1925‎‏,‏ ובית החולים שערי-צדקשנוסד ב-‏‎1902‎ ונקרא בפי העם ‏"בית החולים ולך"‏ על-‏שם מייסדו,‏ ד"ר משה ולך.‏ כל המוסדות היו קשוריםליישוב היהודי הישן שהיה ברובו חרדי.‏ המודליםהרפואיים ורמת השירות היו לפי המקובל באירופהבאותן שנים.‏ המוסדות היו קהילתיים והתנדבותיים,‏ופעלו שנים רבות לפני הקמת המדינה ולפני שנוסדהקופת החולים הכללית,‏ אשר החלה לפעול משנות ה-‏‎20‎של המאה הקודמת והיתה במשך שנים רבות ציר מרכזישל מערכת הבריאות בישראל.‏תלמידים בשיעור,‏ האקדמיהלאמנות בצלאל,‏ 1950

342פרק 13 המגזר השלישי – מאבני היסוד של כלכלת ירושלים רוח וחברהאחיות ואמבולנס בפתח ביתהחולים ‏"הדסה"‏ בהר הצופיםבראשית ימיו,‏ תיעוד ועיבוד:‏מעבדת ‏"ביתמונה"‏שינוי בתפיסה הרפואית חל עם כניסתה של הדסהלתחום הבריאות.‏ הדסה - ארגון נשים ציוניות בארצותהברית - הוקם ב-‏‎1912‎ וכיום הוא הארגון הציוניהגדול בעולם ‏)מונה כ-‏‎300,000‎ נשים(‏ ראה ורואהעדיין בתחום הבריאות עניין עיקרי לפעילותו בארץ.‏הצעדים הראשונים היו בירושלים וגם בחברון,‏ צפת,‏יפו,‏ תל-אביב וחיפה,‏ אך במהלך השנים התמקדה הדסהבירושלים,‏ והיא פועלת בה כגורם מרכזי.‏הדסה היא ארגון חילוני ציוני הפועל בתחום הבריאות,‏מתוך תפיסה מודרנית ומוטיבציה ציונית.‏ היא הכניסהלארץ בהדרגה מודל רפואי אמריקאי,‏ השונה מהמודלהאירופי,‏ מקורות כספיים גדולים יחסית ותפיסה שלרפואה מודרנית ומקצועית הנשענת על כוח-אדם רפואישקיבל את הכשרתו בארצות הברית.‏ תחילה הוקמומרפאות,‏ ניתנה עזרה רפואית והוכשרו אחיות,‏ ואחר-‏כך נבנה בית-חולים חדש ומודרני שנחנך ב-‏‎1939‎בהר הצופים.‏ בעקבות מלחמת העצמאות נבנה מרכזרפואי מודרני ומתקדם בעין-כרם )1964( שביטא אתעוצמתה של מערכת הבריאות האמריקאית בטכנולוגיהובהכשרת סגל רפואי.‏ לאחר מלחמת ששת הימיםחידשה הדסה את פעילותו של בית החולים על הרהצופים,‏ וכיום היא מפעילה את שני המרכזים גם יחד.‏ארגון הדסה השקיע בבתי החולים שלו ב-‏‎50‎ השניםהאחרונות למעלה משני מיליארד דולר ‏)במחירי 2006(והעניק לתושבי העיר שירותי-רפואה מתקדמים.‏ הדסהוהאוניברסיטה העברית שיתפו פעולה בהקמת בית-‏ספר לרפואה במודל ייחודי והם מפעילים כיום בית ספראוניברסיטאי בזיקה קרובה של הוראה,‏ מחקר וטיפולרפואי.‏ להדסה מוניטין בעולם,‏ והיא גוף מוביל במדינהלשירותים ולהכשרה בתחום הרפואה.‏ בתי החולים שלהדסה הם מקום תעסוקה חשוב ואיכותי לכ-‏‎5,000‎עובדים בירושלים.‏ הסגל הרפואי והאיכותי של הדסהחיזק את המאפיינים המודרניים של הבירה.‏ארגון הדסה פועל בירושלים לא רק בתחומי הבריאות.‏במשך שנים רבות הוא הפעיל בית-ספר תיכוןמקצועי וכללי לבנות ע"ש סליגסברג,‏ ומשנת 1970הוא מפעיל את מכללת הדסה העל-תיכונית,‏ שהחלהכמכללה טכנולוגית,‏ ומאז שנות ה-‏‎90‎ היא מכללהאקדמית.‏ המכללה הכשירה ‏)בתשס"ז(‏ למעלה מ-‏‎1,000‎סטודנטים ועוד כ-‏‎600‎ סטודנטים במסלולי ההנדסאות.‏הדסה מפעילה גם מכון לאבחון והכְוונה מקצועית שנוסדב-‏‎1944‎‏,‏ היה במשך שנים רבות יחיד מסוגו בישראל

בית המרקחת בבית החולים 343ונתן שירות מיוחד לצעירים מכל הארץ בהכוונה לבחירת‏"הדסה"‏ בהר הצופים,‏ שנותה-‏‎20‎ של המאה ה-‏‎20‎‏,‏ תיעודלימודים ומקצוע.‏ לאחר הקמת מכונים נוספים במדינה,‏ועיבוד:‏ מעבדת ‏"ביתמונה"‏נמכר המכון בשנת 2006 לחברה עסקית המפעילה אותובהתאם לצרכים עדכניים.‏ בנוסף להשקעתו בבריאות,‏השקיע ארגון הדסה במהלך 50 השנים האחרונות קרובל-‏‎500‎ מיליון דולר ‏)במחירי 2006( בפעילויות שאינןבתחום הבריאות בירושלים.‏פעילות חדשנית שיצאו לה מוניטין,‏ החלה בירושליםוהתרחבה לכל רחבי הארץ.‏ זוהי אגודת המתנדבים יד-‏שרה שנוסדה ב-‏‎1974‎ על-ידי אורי לופוליאנסקי ‏)ראשהעיר החל משנת 2003(. האגודה מספקת טיפולי-בית במקום מכובד על מפת החיים התרבותיים בישראללסיפוק צרכים מיוחדים של הפרט המתמודד עם קשיים ובעולם.‏ כאלה הם פסטיבל ישראל,‏ פסטיבל הקולנועתפקודיים,‏ משאילה ציוד רפואי,‏ ועוד.‏ בירושלים קיימים השנתי,‏ הפסטיבל לקולנוע יהודי והפסטיבל למוסיקהמוסדות בריאות נוספים כמו אלי"ן ‏)בית-חולים שיקומי קאמרית.‏לילדים(,‏ בית החולים עזרת נשים ע”ש הרצוג המתמחהבתחום הגריאטריה,‏ וכן ‏"עזר-מציון"‏ המסייע לחולים חינוךובני-משפחותיהם,‏ עמותת זיכרון-מנחם מתמקדתבסיוע לילדים חולי-סרטן ומשפחותיהם,‏ עמותת קו-‏אור במכללת דוד ילין,‏ המפעילה תכנית חינוכיתלילדים בבתי-חולים ועמותת מעגן שהיא מרכז-תמיכהלחולי-סרטן ומשפחותיהם.‏תרבותתחום התרבות נשען כמעט כולו על המגזר השלישי.‏לאורך השנים לא היתה העירייה גורם משמעותיבקביעת צביונה התרבותי של העיר,‏ וגם הממשלההקדישה תקציבים זעומים לפיתוח מספר קטן שלמוסדות-תרבות.‏ מוסדות אלה הצליחו להתקיים בעיקרבזכות קרנות שונות של המגזר השלישי.‏ ראש העיר,‏טדי קולק,‏ הבין מראשית כהונתו,‏ שירושלים זקוקהלתנופה בפיתוח של מוסדות-תרבות והסיוע יבוא רקמחוץ למסגרת העירונית.‏ על-סמך הכרה זו הוקמההקרן לירושלים,‏ בין השאר,‏ לקידום מוסדות התרבותשהציבו את ירושלים על מפת התרבות בארץ ובעולם . 2במסגרת מאמר זה אסתפק באמירה שחיי התרבותבירושלים עשירים ומפותחים ואירועים תרבותייםביזמת מוסדות המגזר השלישי ממצבים את ירושליםמערכת החינוך בירושלים ותיקה מאוד.‏ עד ראשיתשנות ה-‏‎20‎ של המאה ה-‏‎20‎ דובר בעיקר במוסדות שלהיישוב הישן.‏ בתקופת המנדט הבריטי,‏ ימי התעצמותהתנועה הציונית ובניית מוסדות היישוב,‏ התבססהחינוך על מוסדות היישוב ועל פילנתרופיה יהודית.‏בשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה,‏ הנהיגוהממשלה והמסגרות הממלכתיות את מערכת החינוךבארץ ובירושלים.‏ התפוגגות החינוך הממלכתי החלהבראשית שנות ה-‏‎80‎ על רקע דרישות שונות שלאוכלוסייתה המגוונת.‏בגלל הרכב האוכלוסייה המגוון של ירושלים נוצר אתגרלניסויים במודלים חינוכיים.‏ התפתחה בה פעילותנרחבת של יוזמות הורים או ארגוני מגזר שלישי,‏שהקימו מסגרות-חינוך מיוחדות.‏ לעתים הדבר נעשהמתוך רצון לעקוף את המסגרת הפורמאלית של אזוריהרישום.‏ המגזר השלישי מפעיל מרכזי למידה במִנהליםקהילתיים,‏ מסגרות לתגבור לימודים כמו מיכאל אומופ”ת,‏ לימודי מחול במחולה או הורה-ירושליםושיתוף של סטודנטים רבים בתכניות חינוכיות - חלקםבידי מתנדבים וחלקם בידי חונכים ומורים פרטייםבמתנ"סים . 3‏תיאור 2 מפורט של מוסדות התרבות בירושלים,‏ ראו בספר זה בפרק על חיי התרבות בעיר,‏מאת אבנר רוטנברג.‏‏על 3 מערכת החינוך הירושלמית,‏ ראו מאמרה של ד”ר מאיה חושן בספר זה.‏

344פרק 13 המגזר השלישי – מאבני היסוד של כלכלת ירושלים רוח וחברהגן החושים של עמותת אלוויןהמיועד לאנשים בעלי מגבלויותקוגניטיביות,‏ חצר הראיה,‏ 2006רווחהירושלים כיום היא מהעניות שבערי-ישראל.‏ מציאותזו נובעת מריבוי משפחות מרובות-ילדים ומשיעורי-‏תעסוקה נמוכים.‏ הממשלה והעירייה נושאות בעיקרהנטל,‏ אך אין ביכולתן לתת מענה לכל צורכיהאוכלוסייה,‏ וארגוני המגזר השלישי מנסים לסייעבכך.‏ עיקר הסיוע למשפחות נזקקות ניתן על-ידיארגונים קטנים.‏ המגזר החרדי סובל משיעורי-עוניגבוהים ומפעיל מערכת מסועפת של גמחי"ם ושירותיםקהילתיים בכל תחומי הסיוע.‏ בקהילה הלא-חרדית‏)"קהילת הרוב"(‏ אין התארגנות מקבילה,‏ ונצרכים רביםשאינם חרדים מסתייעים במערכת החרדית.‏ חולשתהשל המערכת העירונית יצרה כר נרחב לצמיחתן שלעמותות לחלוקת מזון,‏ בתי-תמחוי,‏ עמותות קמחא-‏דפסחא,‏ ציוד ביתי ושירותי-בית לנזקקים.‏ בתחוםהרווחה פועלים מתנדבים רבים באמצעות עמותותוביוזמות פרטיות.‏אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים מטופלת על-ידיעמותות המגזר השלישי כמו אלווין )1984(, ארגוןאמריקאי המטפל באנשים בעלי צרכים מיוחדים,‏ כדילתת תמיכה לילדים ולמבוגרים עם צרכים מיוחדיםבתעסוקה,‏ בהכשרה ובטיפול.‏ הגישה שאומצה היתהחדשנית לא רק למציאות הירושלמית,‏ אלא לנעשהבכל הארץ.‏ פעילות נוספת שהתפתחה בירושלים היאעמותת אישה-לאישה שפתחה מִקלטים לנשים מוכותעוד בשנות ה-‏‎80‎‏.‏ בית חינוך עיוורים )1902( מסייעכבר יותר ממאה שנה לעיוורים בתחומים שיקומיים,‏חינוכיים וטיפוליים,‏ והתפתח למרכז מעודכן,‏ פעילורחב-היקף.‏ מרכז חדש לעיוור נוסד בשנים האחרונותביוזמת הקרן לירושלים.‏מכוני-מחקרירושלים היא המרכז השלטוני והממלכתי של ישראלולפיכך מתרכזים בה מכוני-מחקר ומכוני-מדיניותהמייצרים ניירות-עמדה וניירות-מדיניות בתחומיםמדיניים,‏ כלכליים,‏ חברתיים,‏ משפטיים,‏ יהודיים,‏וכדומה.‏ המכונים העיקריים שיוצגו להלן הם מכוניםעצמאיים הפועלים מחוץ לאוניברסיטה העברית,‏המקיימת מכונים משלה.‏מכון ירושלים לחקר ישראל מקיים פעילות מחקריתבתחומי כלכלה וחברה בכלל ובתחומי ירושלים בת-‏זמננו בפרט.‏ תחומי המחקר העיקריים של המכון הם:‏ירושלים,‏ הסכסוך הישראלי-פלסטיני,‏ סביבה ומדיניותחברתית-כלכלית.‏ המכון מפתח את מאגר הנתוניםהמרכזי של ירושלים ומפרסם שנתון סטטיסטי לעיר,‏בשיתוף עם עיריית ירושלים.‏ יד בן-צבי מוסד מובילבלימודי-ארץ-ישראל העוסק בהיסטוריה של ירושליםובהיסטוריה המודרנית של היישוב היהודי בארץ-ישראל.‏המכון הישראלי לדמוקרטיה עוסק בתכנון מדיניותובעיצוב רפורמות בתחומי הממשל,‏ המִנהל הציבורי,‏

345דתיים-נוצריים העוסקים בתיאולוגיה נוצרית,‏ כמו המכון התיאולוגי השוודי,‏ המכון הלותראני והמכוןהאפיפיורי לחקר המקרא.‏ריכוז מכוני המחקר בירושלים הוא בסיס-פעילות חשובכחלק מהיותה עיר-בינה ומרכז-תעסוקה לאוכלוסייהמשכילה ומבוססת-יחסית,‏ התורמת רבות לעיר.‏מרכז פלּורליסטי דתיבירושלים שוררים מתחים רבים על רקע דתי בין זרמיםבתוך היהדות,‏ בין חילונים לדתיים,‏ בין יהודים למוסלמיםונוצרים,‏ וגם מתחים פנימיים בקרב הקהילה הנוצריתובקרב המוסלמים.‏ ירושלים היא מוקד משיכה לכלהזרמים ביהדות,‏ ובראש וראשונה לזרם האורתודוכסי,‏שמרבית היהודים הדתיים בעיר משתייכים אליו.‏ אבלגם יהודים הנִמנים עם הזרם הקונסרבטיבי והרפורמיאינם יכולים לוותר על נוכחות בירושלים,‏ לכן יש לכלהקהילות הלא-אורתודוכסיות ייצוג לא רק בבתי-כנסתהמשרתים קהילות ‏)שרבים בהן עולים מארצות הבריתהרוצים לקיים פולחן שהורגלו אליו(,‏ אלא במרכזיםדתיים,‏ חינוכיים ותרבותיים.‏ היאחזותם בירושלים לאהיתה קלה,‏ ולּוותה מאבקים מרים עם הקהילה החרדית,‏שלא היתה מוכנה לקבל את נוכחותם של זרמים אלהלזרם הדתי-לאומי ‏)על בסיס תנועת ‏"המזרחי"(‏ ישנוכחות גבוהה בתחומי החינוך הממלכתי-דתי,‏ בבתי-‏כנסת ‏)בית הכנסת הגדול,‏ בית הכנסת ישֻרון(,ישיבותתיכוניות ‏)נתיב-מאיר,‏ מהישיבות התיכוניות הראשונותבארץ(,ישיבות גבוהות ‏)מרכז הרב(,‏ מוסדות מרכזייםללימוד ומחקר בלב התנועה הדתית-לאומית,‏ כמומוסד הרב קוק והיכל-שלמה.‏ הזרם הדתי ציוני התפצלבשנים שלאחר מלחמת ששת הימים בשאלת השטחיםוההתנחלויות,‏ ולפיצול זה יש גם עקבות בפעילותהמגזר השלישי.‏התנועה הרפורמית של יהודי ארצות הברית הקימהבירושלים מרכז הוראה ומחקר - היברו יוניון קולג’‏- שהקים את המכון למדעי היהדות.‏ הקמתו נתקלהבהתנגדות סוערת של חרדים כשאיימה להפקיע מידיהםאת המונופול הדתי בעיר הקודש.‏ המוסד נפתח בראשיתשנות ה-‏‎60‎ והתנועה ליהדות מתקדמת,‏ שהיא התנועההרפורמית הישראלית,‏ מפעילה מרכז-תרבות תוסס -מרכז שמשון - הפועל בבית-שמואל בו פועל גם ביתמוסדות הדמוקרטיה וערכיה.‏ מכון ון-ליר שהוקם על-‏ידי משפחת ון-ליר,‏ מבצע מחקרים במדיניות ציבוריתוחברתית ועורך תכניות-תרבות.‏ מכון פלורסהיימרלמחקרי מדיניות פעל בעיר כמסגרת עצמאית מ-‏‎1990‎ונסגר לאחרונה.‏ במשכנות-שאננים פועל פורום ייחודילשאלות אתיקה בתחומי חיים שונים.‏מכון סאלד הוא מכון ותיק המתרכז במחקרים בתחוםהחינוך.‏ בתחומי המדיניות החברתית יש לציין אתהמכון למדיניות חברתית ע”ש טאוב,‏ המתרכז בסוגיותשל הקצאת משאבים חברתיים ובניתוח המשמעויותהחברתיות של מהלכים כלכליים.‏ מאיירס-ג’וינט,‏ מכוןברוקדייל הוא מרכז מוביל למחקר חברתי-יישומי בעיקרבתחומי הבריאות,‏ הזקנה והמוגבלויות.‏ גם הג'וינטעוסק במחקר בענייניים חברתיים כבסיס לפעילותוההתנדבותית.‏מרכז שלם והמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינהעוסקים בתחומי המדיניות הכלכלית והפוליטית שלישראל.‏ מכון איפקר"י עוסק בשאלות הפוליטיות שלהסכסוך הישראלי-פלסטיני ומנוהל ע"י מומחים משניהצדדים.‏ ממר”י - המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון,‏שמרכזו בוושינגטון )1998(, פועל כדי ללמוד מקרובעל המתרחש בעולם הערבי.‏מכון שלום הרטמן מתמחה בצד פעילותו החינוכית גםבמחקר במדעי היהדות.‏ בית מורשה )1990( הוא מרכזלמנהיגות וללימודי היהדות.‏ מרכז זלמן שז”ר לתולדותישראל )1973( מתמחה בהיסטוריה יהודית.‏מכון מנדל מתמחה במחקר ובהכשרה של כוח-אדםבשירות הציבורי ומשתלב בפעילות הענפה של המִנהלהציבורי בעיר.‏ מכון צעיר יחסית,‏ הוא המכון לתכנון עםיהודי מייסודה של הסוכנות היהודית,‏ העוסק בעיקרבמחקרים דמוגרפיים על עתידו של העם היהודי.‏ המכוןלחקר מדיניות קרקעית ושימושי-קרקע פועל במסגרתהקרן הקיימת לישראל.‏בתחומים התורניים מתקיימת בירושלים פעילות ענפה,‏בראש ובראשונה בעולם הישיבות,‏ אך כאן יש להזכיראת ‏"מכון-ירושלים"‏ שהוא גדול מכוני המחקר התורנייםבעולם ‏)מייסודו של הרב יוסף בוקסבוים(.‏רוב המכונים מקיימים כנסים וסמינרים לציבור הרחבומעשירים את השיח הציבורי בידע מחקרי.‏בצד המכונים היהודיים,‏ קיימים בירושלים מכונים

346פרק 13 המגזר השלישי – מאבני היסוד של כלכלת ירושלים רוח וחברההמדרש של התנועה ללימודי היהדות.‏ פעילות זו סללהדרך להקמת בתי-כנסת בנוסח רפורמי בירושלים,‏ומאוחר יותר גם באזורים אחרים בארץ.‏גם התנועה הקונסרבטיבית הקימה מוסד לימודיבירושלים - מכון שכטר למדעי היהדות - ברוח הזרםהקונסרבטיבי,‏ ואף מרכז-תרבות - מרכז פיוקסברג.‏ לאחרמכן קמו בירושלים ובמקומות אחרים בתי-כנסת של הזרםהקונסרבטיבי.‏ והזרם הרפורמי.‏ הקהילות היהודיות הלא-‏אורתודוכסיות מקיימות בעיר בתי-כנסת שהבולטיםבהם הם קהילת מבקשי-דרך ‏)בקטמון(‏ קהילת יער רמות,‏קהילת הראל ‏)ברחביה ) וקהילת כל הנשמה ‏)בבקעה(.‏המתח בין דתיים לחילונים מלווה את ההוויה העירונית,‏והוא רצוף מאבקים על צביונה של העיר - שמירת שבת,‏כשרות,‏ חפירות ארכיאולוגיות,‏ לבוש צנוע,‏ תחבורהציבורית,‏ תנועה מוטורית בשכונות דתיות בשבת,‏ בריכות-‏שחייה מעורבות,‏ מצעד הגאווה ועוד.‏ המתח הזמיןפעילות נרחבת של ארגוני המגזר השלישי להידברות,‏ליצירת הבנות ולצמצום פערים.‏ עם ארגונים אלה נמניםגשר לקידום ההבנה בין דתיים לחילונים,‏ תנועת סובלנות,‏הדוגלת בהידברות לעומת אלימות ‏)גם בהקשר הרחביותר מאשר יחסים בין דתיים וחילונים בלבד(.‏בירושלים מתקיימת בעשורים האחרונים פעילות רבהשל קבוצות נשים בתוך הזרם האורתודוכסי,‏ בעיקרבסקטור הדתי-ציוני,‏ הרוצות לבטא עצמן ברוחהתקופה,‏ כמו קולך ומתן,‏ בית הספר התיכוני לבנותפלך ובית הכנסת שירה חדשה ‏)בו נשים נוטלות חלקפעיל בתפילה(.‏ להתארגנויות אלו אופי פמיניסטי,‏ אךהן פועלות במסגרת ההלכה ושמירת המצוות.‏ קבוצותאלו חלוצות בדרכן ויצרו מסגרות חדשות שאיגדו סביבןנשים שביקשו מזור למצוקותיהן.‏העובדה שירושלים היא מרכז דתי לשלוש הדתותהמונותיאיסטיות,‏ יוצרת לעתים מתחים.‏ המפגשיםהבין-דתיים הם מעטים ואין הרבה מסגרות ומוסדותלהידברות בין הדתות.‏ אחד המכונים העוסק בכך הואהמכון התיאולוגי השוודי שבו מבקשים סטודנטיםשוודים דרך להתקרבות בין-דתית.‏ באופן יחסי המתחיםהבין-דתיים אינם מוקד לסכסוכים מהותיים בעיר.‏ מוסדותיק המקיים פעילות מצומצמת למפגש בין-דתי הואימק"א,‏ שנוסד ב-‏‎1932‎ ופועל במשך השנים להידברותולפעולות משותפות.‏הקרן לירושלים מקדמת דו-קיום דתי ולאומי על-ידיהקמת מוסדות רווחה ותרבות במזרח העיר,‏ באמצעותבית-ספר דו-לשוני המשרת את הקהילה היהודיתוהערבית,‏ ומרכז בין-תרבותי המפיק בשנים האחרונותאת האירוע המשותף הנקרא ‏"מציגים אמנות".‏‏מחוללים של תנועות חברתיותופוליטיותהרכב האוכלוסייה המיוחד של ירושלים,‏ רמת החייםהנמוכה של חלק מתושביה,‏ היותה מרכז היסטורי,‏ממלכתי,‏ לאומי ודתי - חוללו תסיסה חברתיתופוליטית כמעט בכל עת.‏ המתחים והקונפליקטיםהעיקריים בחברה הישראלית מתבטאים בירושליםבעוצמה רבה,‏ וההתמודדות המתרחשת בה מקדימה אתהמתחים המובחנים לאחר מכן ברמה הארצית.‏ במובניםמסוימים,‏ ירושלים היא מעבדה חברתית,‏ וההתמודדותבזירה הירושלמית יצרה פתרונות והבנות שסייעו לאחרמכן במקומות אחרים.‏ הקונפליקטים הגדולים שנתגלעובירושלים השפיעו על סדר היום הציבורי בישראל.‏כך למשל תנועת הפנתרים השחורים שנוסדה ב-‏ 1971בשכונת מוסררה בירושלים,‏ על רקע של מצוקותחברתיות קשות,‏ חוללה מאבק שהתפשט לכל הארץ.‏הפנתרים גרמו זעזוע בקרב קובעי המדיניות הכלכלית-‏חברתית בישראל והביאו לשינויים במדיניות הממשלה.‏תנועת האוהלים שנוסדה ב-‏‎1981‎‏,‏ היתה תנועה חברתיתשזעקה את מצוקתם של החלשים והחלה את מאבקהבשכונת הקטמונים,‏ שבשנים האחרונות משמשתחממה לארגונים חברתיים כמו סִנגּור-קהילתי,‏ אורהקטמונים,‏ JVP קהילה ועוד.‏ גם תנועת ש"ס,‏ שהפכהלמפלגה פוליטית חשובה,‏ קמה על רקע תחושת קיפוחשל היהדות המזרחית הדתית.‏בתחום הפוליטי שימשה ירושלים חממה רעיונית לשתיתנועות פוליטיות המתמקדות בעתיד השטחים שנכבשובמלחמת ששת הימים.‏ תנועת גוש אמונים החלה אתפעילותה לאחר מלחמת יום הכיפורים )1974( בתביעהלהתיישבות רחבת-היקף ביהודה,‏ שומרון וחבל עזה,‏ונמשכה בהפגנות סוערות ובעימותים קשים ואףאלימים עם השלטון.‏ שנים אחדות אחריה )1978( נוסדהבירושלים תנועת שלום עכשיו אשר קמה על רקע דיוניהשלום עם מצרים,‏ לאחר ביקורו של נשיא מצרים

אנוואר סאדאת.‏ התנועה התפשטה עד מהרה בארץ 347והניפה את דגל הפסקת ההתנחלויות וחלוקת הארץלשני עמים.‏ גם הזרמים הפוליטיים הדתיים המתוניםנתיבות שלום ומימד,‏ החלו את פעילותם בירושליםבמידה רבה כתגובה להתחזקות גוש אמונים.‏בשנים האחרונות מתקיים מאבק בין יהודים לערביםעל מוקדי-שליטה בעיר,‏ באמצעות התאגדויות לקנייתבתים.‏ מאבק זה מנוהל ע"י עמותות אלעד,‏ עטרת-‏כוהנים,‏ בית-אורות ועטרה-ליושנה,‏ המאוגדותבעמותת פורום-ירושלים.‏ מולן פועלות התאגדויותשל ערבים או יהודים,‏ לשמירת זכויותיהם של ערבים,‏כמו עיר-עמים,‏ הוועד נגד הריסת בתים ועמותתבמקום.‏ החברה האזרחית בירושלים מילאה תפקידחשוב ביצירת מערכת-יחסים תקינה בין ישראליםלבין פלסטינים בפעילויות-תרבות,‏ אקדמיה,‏ דו-קיום,‏התנדבות וחינוך.‏ מערכת היחסים לא היתה מנותקתמהתמונה הכללית של יחסי ישראל-פלסטין,‏ אך גםבמצבים הקשים ביותר נשמרה רמה מינימאלית שלסובלנות בין האוכלוסיות.‏לסיכום,‏ בארבעה נושאים מרכזיים המהווים סלע-‏מחלוקת מרכזי בחברה הישראלית,‏ נוצרו בירושליםתנועות חברתיות-פוליטיות שחוללו מאבקים סוערים.‏בשגרת החיים ובחיי היום-יום,‏ ירושלים היא מוקדלהפגנות ומחאות בתחומים החברתיים והפוליטיים,‏וזאת בשל היותה מקום מושב הממשלה,‏ הכנסתובית המשפט העליון.‏ המגזר השלישי נוטל בהן חלקמשמעותי.‏חדשנות חברתיתהמציאות הירושלמית המיוחדת של מצוקות חברתיותועימותים קשים מצד אחד וריכוז גבוה של השכלהגבוהה ואנשים בעלי מודעות חברתית מצד שני,‏ הניבהבירושלים רעיונות ומודלים חדשניים של פעילותחברתית.‏עם מחוללי השינוי אפשר לִמנות כמה גופים שפעולתםנסקרה לעיל בהקשרים שונים:‏ הקרן לירושלים שהיאהקרן הקהילתית-עירונית המצליחה ביותר בישראלומשמשת דגם לשילוב של גיוס כספים,‏ יזמות חברתית-‏תרבותית ואספקת שירותים ישירה לצרכים עירוניים.‏יד-שרה - מוסד חדשני לגמילות-חסדים,‏ זק”א והצלהשנוכח פיגועי טרור פיתחו דרכים לסייע לנפגעים אולהביא חללים לקבורה ברגישות מיוחדת וראויה לציון.‏מנהלים קהילתיים שכונתיים נוסדו בירושלים על רקעהמציאות המיוחדת המבוססת על מבנה שכונתי-‏קהילתי חזק ובדלני.‏ המנהלים הם מודל לשילוב פעילותהמגזר השלישי בהוויה המוניציפלית באמצעות החברההירושלמית למינהלים קהילתיים . 4עמותות הסִנגּורההתפתחות המשמעותית ביותר שפקדה את המגזרהשלישי ב-‏‎15‎ השנים האחרונות היא צמיחתן שלעמותות הסִנגּור המציגות תפיסות אלטרנטיבות מולהתפיסות ההגמוניות של הממסד.‏ תופעה זו היא חלקממגמה עולמית והיא בולטת בירושלים לאור המתחיםהגדולים השוררים בה בנושאים רבים.‏ עמותות רבותהוקמו לסייע לקבוצות שונות:‏ עניים,‏ נכים,‏ ערבים,‏נשים,‏ הקהילה ההומו-לסבית וכדומה.‏סִנגּור קהילתי הוקמה ב-‏‎1993‎ כדי להגביר מּודעות שלאזרחים לזכויותיהם מול הרשויות.‏ העמותה מספקתייעוץ משפטי על:‏ זכויות קשישים,‏ עולים,‏ והזכותלחינוך ולדיור.‏ עמותת ידיד פועלת להגנה ולחיזוק4 על כך ראו בהרחבה במאמרו של פרופ’‏ ה'‏ שמיד בספר זה.‏הפגנה של הפנתרים השחורים,‏1974

348פרק 13 המגזר השלישי – מאבני היסוד של כלכלת ירושלים רוח וחברהאוכלוסיות חלשות.‏ ריבוי העמותות ופיצולן מלמד הןעל צרכים מגוונים והן על תחרות על השפעה ומעמד,‏שלעתים פוגעת בנזקקים.‏קיימת פריחה בעמותות למען הקהילה הערבית בעיר.‏אחדות כבר נזכרו לעיל:‏ הוועד נגד הריסת בתים,‏ עיר-‏עמים ובמקום מספקות סיוע משפטי וסוציאלי וייעוץבתכנון לאוכלוסייה הערבית.‏עמותות רבות קמו על רקע פוליטי וכבר נזכרו לעילגוש אמונים ושלום עכשיו,‏ אך קמו גם נשים בשחורולעומתן נשים בירוק ועוד רבות נוספות.‏ המאבקים בעדממשל תקין ונגד שחיתויות הולידו עמותות כמו התנועהלאיכות השלטון.‏ארגוני הסִנגּור משתפים-פעולה במאבקים חשובים;‏למשל הקואליציה ירושלים בת-קיימא מאגדת עשרותארגונים הפועלים לשיפור איכות הסביבה בירושליםבתחומי תכנון עירוני,‏ תחבורה וסביבה.‏ הקואליציהמצביעה על נכונות להתאחד לעתים למאבקים ציבורייםגדולים,‏ למרות נטיות הפיצול המאפיינות את עולםהעמותות.‏ עמותה זו רשמה לזכותה לאחרונה הישגמרשים ביותר כאשר הצליחה לדחות תכנית לבנייהמאסיבית במערב העיר ‏)"תכנית ספדי"(.‏סיכוםירושלים מכילה ניגודים ומחלוקות,‏ התנגשויות ואחווה,‏חילונים ודתיים,‏ יהודים וערבים,‏ עשירים ועניים,‏שמרנות ומודרניות,‏ היסטוריה של 3,000 שנה,‏ שאיפהלהווה נורמאלי ותפילה לעתיד טוב יותר.‏ במציאותמורכבת זו שימש המגזר השלישי במאה האחרונה‏"שמן-סיכה"‏ שנועד למנוע חיכוך,‏ לגשר על תהומות,‏לקדם פתרונות ולהביא לפיוס ונורמליזציה.‏המבנה הכלכלי המיוחד של ירושלים,‏ בו הסקטורהעסקי קטן מהסקטור הממשלתי והעירוני,‏ מעצים אתמשקלו ואת תרומתו של המגזר השלישי והופך אותולתחום עסקי מיוחד לירושלים.‏ רמת ההכנסה הנמוכהוהתקציבים המוגבלים של העירייה,‏ יוצרים תלות רבהשל תושבי העיר בפעילויות המגזר השלישי והופכיםאותו לגורם מכריע בשירותי הרווחה,‏ הבריאות,‏ התרבותוהחינוך ‏)ובמיוחד בקהילה החרדית(.‏ אחת המשמעויותשל תהליך זה היא תלות רבה בתרומות הבאות לרוב מחוץלארץ.‏ זוהי דרך המימון המקובלת במרבית הפעילותשל המגזר השלישי.‏ על כן אנו מוצאים בפעילות המגזרהשלישי שתי תופעות מנוגדות בחלקן:‏ מצד אחד הואמעסיק עובדים משכילים בעלי הכנסה ממוצעת ואףפחות מכך,‏ ולעומת זאת נוטים מקורות החוץ לשמראת הדפוס הישן של ‏"חלוקה"‏ שהיה אופייני לירושליםשנים רבות.‏ הם קובעים למעשה שרמת ההכנסה בעירתהיה בעיקר הכנסה ממוצעת ופערי ההכנסות יהיונמוכים בהשוואה למקומות בהם הסקטור העסקי מייצרפערי-הכנסה גדולים.‏השינויים הדמוגרפיים שפקדו את ירושלים ב-‏‎20‎ השניםהאחרונות משפיעים גם על פעילות מוסדות המגזרהשלישי בעיר.‏ הממשלה והעירייה חייבות לעשות יותרבתחומי אחריותן,‏ אך טעם החיים בעיר ייקבע בהתאםלאיכות החיים העירונית,‏ איכות החברה האזרחיתוהיזמות האזרחית הנעשית באמצעות ארגוני המגזרהשלישי.‏ בבניית איכות חיים איכותית המושתתת עלערכים של נאורות,‏ פתיחות,‏ סובלנות ושוויון,‏ נועדתפקיד חשוב ומוביל לארגוני המגזר השלישי.‏המאבק בין המודרנה לבין השמרנות לא הסתיים.‏ זהומאבק מתיש וארוך.‏ החברה האזרחית הלא-חרדיתבירושלים,‏ נחלשה בשנים האחרונות נוכח השינוייםהדמוגרפיים והתחזקות הקהילה החרדית.‏ התחזקות זומחלישה את הבסיס הכלכלי של העיר,‏ בעיקר מחמתההשתתפות הנמוכה בשוק העבודה וההכנסה הנמוכהלנפש בקרב מגזר זה,‏ ולאו דווקא בגלל השמרנות ואורחהחיים.‏ העזיבה הגדולה של אוכלוסייה ותיקה וחזקהמחלישה אף יותר את הבסיס הכלכלי העירוני ועמו אתהבסיס החזק של המגזר השלישי.‏ כלכלת העיר חלשהבהשוואה למרכז הארץ.‏ העירייה אף היא חלשה ומתקשהלספק שירותים רבים שעוברים לטיפולו של המגזרהשלישי.‏ השינויים הדמוגרפיים המהירים הפוקדיםאת העיר ומשמעויותיהם הכלכליות והחברתיות,‏ הםהאתגרים העיקריים העומדים היום בפני החברה האזרחיתהירושלמית,‏ והם לא פחות מהותיים מהאתגרים שעמדובפני הדורות הקודמים:‏ נאורות,‏ סובלנות,‏ חיזוק הכוחותהרציונאליים והתשתית הכלכלית-חברתית של החברההירושלמית.‏ במציאות הנוכחית יש לחזק את סוכניהשינוי הקיימים,‏ כדי שימשיכו לשמור על ההישגיםשהושגו בעמל רב במשך שנים ארוכות.‏ מרוץ השליחיםהארוך נמשך,‏ ומקל השליחים של היוזמים והמחדשיםעובר מדור לדור.‏

349ביבליוגרפיהעיריית ירושלים ומכון ירושלים לחקר ישראל,‏ שנתוןסטטיסטי לירושלים,‏ מס'‏ 23. ירושלים,‏ )2005,תשס"ו(.‏המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי,‏ אוניברסיטתבן-גוריון,‏ הכנס השנתי,‏ באר-שבע,‏ ‏)מארס 2006(.גורן,‏ נ'‏ , הולכים נגד הרוח - ארגונים אזרחיים בירושליםבצל עימות מתמשך,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ מרכזטדי קולק למחקרי ירושלים.‏ ירושלים,‏ )2004(.מדריך הטלפון לקהילה הדתית-חרדית לשנת תשס"ה-ו.2005בנק ישראל,‏ דין וחשבון שנתי,‏ 2002 ירושלים,‏ ‏)מארס.)2003הוועדה הציבורית לבחינה מחדש של סיוע המדינהלמוסדות ציבור,‏ ‏)ועדת ארידור(,‏ ירושלים,‏ ‏)מאי.)2006אתרי האינטרנט של רוב העמותות וארגוני המגזרהשלישי הנזכרים במאמר זה.‏הפגנה של גרינפיס נגד הקמתתחנת כח חדשה,‏ 2004

35135114 המנהל הקהילתי בירושלים - בין הקהילה לממסדהלל שמידמבואפרק זה מוקדש להערכת תרומתו של המִנהל הקהילתי בירושלים לבנייתן של קהילות במרחב העירוני,‏ לקידוםתהליכים דמוקרטיים ולבניית תשתית לחברה האזרחית בעיר.‏סיפור לידתו והתפתחותו של המִנהל הקהילתי,‏ תועד בהרחבה במספר רב של מחקרים אשר התחקו אחר גלגולו של1הרעיון ואחיזתו בעיר.‏יש המייחסים,‏ בצדק,‏ את סיפור הקמתו של המִנהל הקהילתי למגמות המאפיינות את הניהול הציבורי החדשManagement( .)New Public מגמות אלו מבליטות את התהליכים המתחוללים במרחב הציבורי,‏ הממשלתיוהעירוני,‏ ומאיצים את העברת הסמכויות,‏ האחריות והעוצמה,‏ מידי השלטון המרכזי לידי השלטון המקומי הסמוךלהתרחשויות,‏ לתושבים ולצורכיהם.‏ תהליכים אלה קיבלו שמות רבים,‏ ביניהם:‏ ביזור פֶדרטיבי,‏ ביזור שלטוני,‏ביזור פיסְקלי,‏ ביזור פוליטי וביזור מִנהלי;‏ לכולם מטרה אחת:‏ יצירת חלוקת-עבודה חדשה בין השלטון המרכזילבין השלטון המקומי;‏ ובתוך השלטון המקומי - בין הדרג הפוליטי והאדמיניסטרציה העירונית לבין הדרג הפוליטי2והמִנהל ביחידות השטח.‏מגמות אלו נובעות מההכרה בכך שהחיים המודרניים משנים כיוונים ומגמות - ובמיוחד אלה הקשורים ב"מהפךהעוצמה".‏ מהפך זה מסמן את העברת הכוח מבעלי הסמכות הפורמאלית ‏)יחידות השלטון המרכזי(‏ אשר עוצמתםנבעה מהסמכות המוקנית להם בתוקף חוק או הסדר פורמאלי אחר,‏ לבעלי הידע השולטים במקורות הידע והמידעאודות הצרכים,‏ המענים ותכניות-השירות.‏ אין גם ספק שהגידול בהיקף השירותים,‏ במגוון ובמורכבות שלהם,‏מאיצים את תהליך הביזור והעברת הסמכויות.‏ בתהליך זה מִשתנה תפקידן של יחידות המטה המרכזיות לעיצובמדיניות,‏ לתהליכי חשיבה ותכנון,‏ ייזום וגיבוש תכניות,‏ גיוס משאבים,‏ קביעת סטנדרטים של איכות וכמות,‏ מעקב,‏ניטור,‏ פיקוח ובקרה.‏ אספקת השירותים נעשית על-ידי גופי השטח,‏ המפתחים ידע חדש.‏המציאות של השנים האחרונות מלמדת גם שממשלות מגיעות להכרה שעליהן לצמצם את מעורבותן בחיי המשק,‏הכלכלה והחברה.‏ חלקן אף אימץ את האידיאולוגיה שככל שמעורבותה של הממשלה קטנה יותר,‏ היא טובה,‏1 מ'‏ גנור,‏ מ'‏ ו ‏ִינטר )1992(, ה'‏ דבָּרה )1997(, י'‏ ויטנברג )1994(, ה'‏ שמיד ואחרים )1995(, ה'‏ שמיד )1996(, ה'‏ שמיד )1997( ,)1995( Schmid .H. Schmid ,(2001) .H2 נ'‏ בן אליה )2005(, א'‏ ינאי )1990(;Kochan and Deutch (1980); J. W. Meyer et al (1988); H. Mintzberg (1983); T.C. Reitan (1998); L.M.Salamon(1995)לוח מודעות של המנהל הקהילתי בשכונת בקעה-מקור חיים

יעילה ואפקטיבית יותר.‏ the( The least government is.)best government ביטוי מעשי לכך אנו מוצאים בדרךההתקשרות out( )contracting של ממשלות עם ארגוניםלא-ממשלתיים כדי לספק את השירותים הממלכתיים,‏הממשלתיים והעירוניים . 3מגמות אלו נפוצות מאוד בעולם המערבי ‏)ארה"ב,‏קנדה,‏ אנגליה,‏ מדינות במערב-אירופה,‏ אוסטרליה,‏ יפןועוד(.‏ אחד הביטויים המעשיים לכך הוא הקמת מִנהליםשכונתיים הפועלים בארצות שונות בעולם:‏ ארה"ב,‏איטליה,‏ הולנד,‏ מדינות סקנדינביה ויפן . 4 גם קברניטיירושלים הכירו בצורך לבחון את סוגיית הביזור הפוליטיוהמִנהלי ואת הצורך בחיזוק הניהול העצמי של שכונותהעיר.‏ זאת במטרה לאפשר לתושבי השכונות להשפיעעל המתרחש בשכונות-מגוריהם,‏ וכך לתרום לחיזוקהקהילה ולשיפור איכות-חייה.‏ הראשון שהכיר בצורך זההיה ראש העיר טדי קולק,‏ אשר ביקש לבחון את הנושאעוד בשנת 5 1968. בשנה זו העלה מירון בנּבנִשתי,‏ יועצושל טדי קולק והממונה באותם ימים על ענייני מזרח-‏ירושלים,‏ את רעיון חלוקת העיר לרובעים.‏ תכנית זוביטאה תפיסה גיאוגרפית-חברתית של ביזור פוליטי,‏לפיה מעבירה מועצת העיר סמכויות שלטוניות לידיהשכונות והנהגותיהן הנבחרות.‏ רעיון הרובעים נתקלבהתנגדות חזקה ונתפס כמאיים על אחדות העיר.‏ הואנפסל על-ידי ועדה בראשותו של סגן ראש העיר,‏ אלעדפלד,‏ שעמד בראש משלחת שיצאה ללונדון לבדוק אתרעיון הרובעים ואת התאמתו לירושלים.‏ בכך נסתםהגולל על רעיון הרובעים,‏ והניסיונות להחיותו נדחו.‏יחד עם זאת,‏ כוחות שונים חברו יחדיו כדי לקדם אתמעמד השכונות ואת הניהול העצמי שלהן - ובראשםהקמת המִנהלת השכונתית הראשונה בשכונת תלפיות-‏מזרח.‏ את הרעיון הגו אנשי אקדמיה ומתנדבים אשרפעלו בשכונה,‏ בראשם ד"ר לוטה זלצברגר מבית הספרלעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית,‏ שלימיםנבחרה לתפקיד סגנית ראש העיר.‏ ניסיונות דומים נערכובשכונת בקעה ובשכונות אחרות.‏ מטרת כל הניסיונותהיתה לחזק את האוטונומיה הפוליטית והמִנהלית3 R. A. Cnaan (1995); J. Davis-Smith, R. Hedley (1993); N. Deakin (1996); R. H. Dehoog(1985); H. W. Demone, M. Gibelman (1989); R. Kramer (1994).‏סקירה 4 מפורטת של ניסיונות אלה ראו פ.‏ קינג )1997(; )2001( Schmid .Hבשכונות.‏ בשנת 1981 אף הוקמה האגודה למִנהלותשכונתיות בירושלים.‏ יו"ר האגודה היה במשך שניםרבות סגן ראש העיר,‏ יוסף גדיש,‏ ומנהלי האגודה היושרה קמינקר ושלום אמויאל,‏ אשר הטביעו את חותמםהאישי על דפוס ההתארגנות השכונתי החדש.‏ביטוי נוסף למגמות הביזור,‏ לחיזוק האוטונומיה שלהתושבים ומעמד הקהילה,‏ ניתן בשכונות בדמותם שלהמרכזים הקהילתיים - המתנ"סים - מרכזי תרבות,‏נוער וספורט.‏ הראשון בהם הוקם בירושלים בשנת1967 בבית הנוער העברי.‏ קצב הגידול של המרכזיםהקהילתיים החל משנה זו,‏ היה מהיר למדי.‏ מרכזיםאלה ריכזו את עיקר מאמציהם בתחומי החינוך המשליםהבלתי-פורמאלי.‏שני הארגונים - המִנהלת השכונתית והמרכז הקהילתי,‏שהתקיימו זה לצד זה,‏ ביטאו אידיאולוגיות שונות,‏ ערכיםשונים,‏ מבנה ארגוני,‏ תהליכים ותכניות-שירות שונות.‏יחד עם זאת,‏ לימוד שתי המערכות הללו מצביע כי רבבהם המשותף על המבדיל והמפריד.‏ להלן אציג בקצרהאת התרומות הייחודיות של כל אחד מארגונים אלה.‏המִנהלת השכונתיתהמִנהלות השכונתיות נחקרו ונלמדו בצורה שיטתית,‏והניסיון המעניין הזה תועד בהרחבה.‏ 6 הקורא המתענייןבתולדות המִנהלות השכונתיות,‏ תרומתן ומגבלותיהן,‏ימצא תיאור מעניין ומקיף בעבודות אלו.‏ לענייננובפרק זה,‏ חשובה בעיקר המורשת שהנחילו המִנהלותהשכונתיות למִנהל הקהילתי.‏ מורשת זו מתבססתעל ערכים של התארגנות וניהול עצמי של תושביםלמען תושבים.‏ היא מדגישה בעיקר את העקרונות שלשיתוף תושבים ושל ביזור פוליטי ומִנהלי.‏ ב"ביזורפוליטי"‏ הכוונה היא להעברת סמכויות שלטוניות לידינציגי השכונות,‏ הנבחרים בתהליך דמוקרטי להנהלהציבורית.‏ זו מופקדת על קביעת המדיניות בשכונה,‏ סדרהעדיפויות לטיפול ומתן מענים לצרכיה,‏ וכן ייצוגה בפניהממסד העירוני והממשלתי.‏ ב"ביזור מִנהלי"‏ הכוונההיא להעברת סמכויות-ניהול לצוות מקצועי ממונה,‏האחראי על ההפעלה המקצועית והמִנהלית של המִנהלת.‏6 ש'‏ ‏חסון )1981(, ש'‏ חסון,‏ נ'‏ שחורי )1991(, ש'‏ חסון,‏ נ'‏ שחורי,‏ ח.‏ אדיב )1995(;S. Hasson, D. Levy (1994).5 ה'‏ דבּרה )1997(.352פרק 14 המנהל הקהילתי בירושלים בין הקהילה לממסד רוח וחברה

353למִנהלת היו תפקידים שונים,‏ ביניהם קביעת מדיניותהשכונה,‏ ייזום ופיתוח שירותים חדשים,‏ שיפור שירותיםקיימים,‏ הצמחת מנהיגות מקומית וכן פיתוח התחוםהאורבני והתחום הפיזי.‏ תלותה הכספית של המנהלתבממסד העירוני היתה גדולה למדי:‏ 95% מהכנסותיהבאו מהתקציב העירוני,‏ וחמישה אחוזים בלבד מגיוסתרומות לפיתוח פרויקטים ייחודיים.‏ גם ג'וינט ישראלהכיר בחשיבות קיומן של המנהלות ותמך בפעילותן.‏המרכז הקהילתי7המרכז הקהילתי נלמד אף הוא ונחקר בצורה שיטתית.‏מבחינה היסטורית נתפס המרכז הקהילתי כאמצעי-עזרלאינטגרציה חברתית,‏ ומטרותיו המוצהרות היו:‏ יצירתהזדמנויות לאינטראקציה חברתית חיובית של קבוצותחברתיות שונות;‏ קידום נורמות סוציאליות וערכיםתרבותיים משותפים,‏ ויצירת תחושה של קהילה בקרב8התושבים.‏כארגון הפועל בתוך קהילה,‏ הסתגל המרכז למאפייניםהמיוחדים של החברה והתאים את שירותיו לצרכיםהייחודיים של חברי הקהילה.‏ הוא משמש מוקד-פעילותלקבוצות השונות הפועלות בקהילה באמצעות מתןשירותים מגוונים,‏ בהדגשת מושג החִברּות ‏)סוציאליזציה(‏ובעידוד השתתפות התושבים בפעולותיו . 9 המרכזיםמספקים שירותי חִברּות ובידור יותר מאשר שירותישיקום ותיקון.‏ הם מציעים טווח רחב של שירותים,‏המשתרע על רצף שבקצהו האחד מצויים שירותי-‏בידור,‏ ובקצהו האחר שירותי חינוך ותרבות.‏ אוכלוסייתהיעד של המרכזים הקהילתיים כוללת את כל תושביהקהילה,‏ והם מייצגים אידיאולוגיה של השתתפותאזרחים בהחלטות פוליטיות.‏המרכז הקהילתי מספק תכניות לכל טווח הגילים -מתכניות לגיל הרך,‏ ילדים,‏ נוער,‏ מתבגרים וקשישים,‏וכלה באוכלוסיות מיוחדות של נכים,‏ ילדים חריגיםועוד.‏ תכניות אלו נועדו לכלל התושבים במרחבהגיאוגרפי-שכונתי בו פועל המרכז הקהילתי.‏ מרכזים‏י'‏ 7 הזנפלד,‏ ה'‏ שמיד )1987(; ה'‏ שמיד,‏ י'‏ הזנפלד,‏ ד'‏ בר-גל )1987(; ה'שמיד,‏ ד'‏ בר-גל )1992(H. Schmid, Y. Hasenfeld, (1989).9 החברה המרכזית למתנ”סים,‏ 1980, עמ’‏ 6.בהם פותחו שירותים ייחודיים,‏ כמו בריכת-שחייה אותכניות מיוחדות לילדים בגיל הרך,‏ מושכים אליהם גםתושבי שכונות אחרות.‏רעיונות הביזור,‏ האצלת הסמכויות,‏ הדמוקרטיזציה שלתהליכים עירוניים,‏ האוטונומיה של תושבים ושיתופםבתהליך עיצוב השירותים,‏ אינם זרים למרכזיםהקהילתיים.‏ גם הם מאמינים בערכים אלה,‏ אלא שמידתמימושם נתקלה בקשיים רבים במשך השנים.‏המרכז הקהילתי מאורגן כאיגוד וולונטרי עם הנהלהציבורית שחבריה מייצגים את הרשות המקומית,‏ נציגיהשירותים הקהילתיים השונים וקבוצות תושבים.‏ למרותשהמרכזים הם חלק מן החברה המרכזית למתנ"סים- הבוחרת ומעסיקה בעצמה את מְנַהל המרכז - אופיהשימוש בתקציב והפעילות של המרכז,‏ נקבעים ברמההמקומית.‏דרך המימון של המרכז הקהילתי שונה מזו של המִנְהלתהשכונתית.‏ הכנסות המרכז מתבססות בעיקר על מימוןעצמי הנובע מהכנסות שמקורן בתשלום המשתמשיםעבור השתתפות בתכניות ובחוגים )60%-70%(,השתתפות החברה המרכזית למתנ"סים,‏ וכן גיוסתרומות מקרנות ותורמים פרטיים.‏פעילותם המתרחבת של שני הארגונים - המִנהלתוהמרכז הקהילתי - בחלק משכונות ירושלים - יצרהביניהם קונפליקט ותחרות,‏ למרות שלכאורה נראהשלכל אחד מהם מִתחם-פעילות מוגדר,‏ ייעוד ותכניות-‏שירות נבדלות.‏ המרחב הגיאוגרפי השכונתי נראהצר מלהכיל את שני הארגונים,‏ במיוחד כאשר לצדהקונפליקט המבני על השגת לגיטימציה ומשאביםעירוניים,‏ מתפתחת גם יריבות בין הנהגות הארגונים.‏מרכז קהילתי בשכונת תלפיותמזרח8 D. Macarov, U. Yanay, (1975).

כל אחד מהצדדים המעורבים רואה עצמו ראוי יותרלהנהיג ולהוביל מהלכים שכונתיים,‏ במיוחד בשנים בהןמתעצבים דפוסי-פעילות פיזיים,‏ חברתיים,‏ חינוכיים,‏כלכליים ואורבניים בירושלים.‏ קונפליקטים אלה לאנעלמו מעיניהם של קברניטי העיר והנהגות הארגונים,‏שהבינו היטב את המשמעויות של ניהול שתי מערכותשהמשותף להן רב על המפריד.‏ ואכן לאחר תהליך ארוךשל דיונים הוחלט,‏ בראשית שנות התשעים,‏ על מיזוגהמִנהלות השכונתיות והמרכזים הקהילתיים לארגוןאחד - המִנהל הקהילתי - ועל הקמת החברה הירושלמיתלמִנהלים ולמרכזים קהילתיים בע"מ,‏ שהיא ארגון-גגהמאגד את כל המִנהלים השכונתיים ומופקד על הראייה10הכוללת של צרכי העיר,‏ התושבים והמִנהלים עצמם.‏בפרקים הבאים אציג את חזון המִנהלים הקהילתיים,‏האידיאולוגיה והמטרות המוצהרות שלהם.‏ לאחר מכןאנסה לבחון את תרומתם לייזום ולפיתוח שירותיםבתחומי-חיים שונים,‏ לעיצובם של תהליכים דמוקרטייםהקשורים בייצוג תושבים,‏ בשיתופם ובהגברתמעורבותם בתהליכים כלל-עירוניים ושכונתיים.‏ כמוכן אבחן את תרומתם לבניית חברה אזרחית המתייצבתמול הממסד הרשמי.‏המִנהל הקהילתי - חזון,‏ אידיאולוגיהוערכיםהמִנהל הקהילתי הוא ביסודו ארגון קהילתי הנמנה עםקבוצת ארגונים המוגדרים בספרות המקצועית ‏"ארגוניםשל שירותי-אנוש"‏ . 11 אלה ארגונים ש"חומר הגלם"‏שלהם הוא בני-אדם,‏ בהם מנסים לחולל שינויים,‏ ועלהתנהגותם מנסים להשפיע.‏ מטרת הארגונים לשנות,‏לשפר או לשמר תכונות ומצבים שונים של בני-אדםהנזקקים לשירותים שהארגונים מספקים.‏ תכונתהמפתח של אנשים אלה היא ההטרוגניות שלהם,‏המשקפת את הטווח התרבותי והסוציו-דמוגרפי שלהקהילה,‏ המעמידה את הארגונים בפני מִגוון ציפיות,‏דרישות ואינטרסים.‏ אלה עולים לעתים בקנה אחדעם האידיאולוגיה והערכים של הארגון,‏ ולעתים הםמנוגדים ויוצרים מתח בינו לבין לקוחותיו.‏ ואכן,‏10 מ'‏ ‏גנור,‏ מ'‏ וינטר )1992(, ה'‏ דברה )1997(, י'‏ ויטנברג )1994(.11 Y. Hasenfeld (1983).354פרק 14 המנהל הקהילתי בירושלים בין הקהילה לממסד רוח וחברהמרכז קהילתי בית רוס המשרת את תושבי גבעת שאול וקרית משה

355המִנהל הקהילתי פועל במרחב גיאוגרפי שכונתי בוישנם קהלי-יעד שונים,‏ מגוונים ומורכבים - קבוצות-‏אינטרס המבקשות להשיג באמצעותו מטרות שהציבולעצמן כחשובות ואשר מימושן הכרחי כדי לספק אתרצון מנהיגיהן,‏ חבריהן וארגוני-ממסד.‏ כל אלה,‏ בנוסףלמחסור הקבוע במשאבים,‏ יוצרים סביבה ארגונית לא-‏ודאית ובלתי-יציבה,‏ שבה המִנהל הקהילתי צריך להציגמנהיגות,‏ בהיותו הארגון המוביל,‏ המנהיג והמתאם ביןהקבוצות והארגונים השונים הפועלים במרחב השכונתי.‏מנהיגותו תובטח לו אם יזכה בלגיטימציה מצד גורמיםאלה,‏ וכן אם ישכיל להשיג תוצאות אשר ישביעו אתרצון התושבים.‏ הלגיטימציה הפורמאלית והציבוריתאינה מובנת מאליה,‏ ועל כן התלּות של המִנהל בתושבים,‏בארגונים השכונתיים ובקבוצות האינטרס,‏ חושפת אותולצורך לפעול ביעילות ובאפקטיביות כדי להבטיח אתהישרדותו.‏ האידיאולוגיה המוצהרת של המִנהל מעוגנתבערכים חברתיים ובשורשים קהילתיים שהם מורשתו שלהמרכז הקהילתי המסורתי.‏ כארגון הפועל בתוך קהילה,‏תופס המִנהל הקהילתי את עצמו,‏ בשונה ממערכותממסדיות,‏ כבעל יכולת להתאים עצמו במהירות,‏בגמישות,‏ תוך היענות מְרבִית לצרכים המיוחדים שלתושבי השכונה.‏ בתפיסתו,‏ הוא מוקד פעילות לקבוצותשל תושבים אותם הוא מזמין להשתתף בתכניותיו.‏ עלכן הוא שומר על גבולות פתוחים המאפשרים השתתפותבעיצוב המדיניות השכונתית,‏ וכן בייזום ופיתוחשירותים.‏ מורשת אידיאולוגית וערכית זו הועברהלמִנהל הקהילתי מהמִנהלת השכונתית,‏ אשר עוצמתההארגונית והמבנית היתה פחותה בהרבה מעוצמתההאידיאולוגית והערכית.‏ כל אלה משמשים בסיסלפעילותו וליחסי הגומלין שהוא מקיים עם סביבתו ועםהשחקנים העיקריים הפועלים בה.‏ ככל שאלה תומכיםבו ומשתתפים בתהליכים המתרחשים בו,‏ כן מתאפשרלמִנהל הקהילתי לממש את האידיאולוגיה ואת המטרותשלו.‏ המִנהל הקהילתי בלבושו החדש,‏ הוא אפוא תוצרשל פעילות דו-כיוונית של ממסד מחד-גיסא וקהילהמאידך-גיסא.‏ הוא נושא את אותן תכונות של ארגוןשהממסד הממשלתי והעירוני רוצה בהן,‏ והוא מייצגממסדים אלה בפני התושבים.‏ לעומת זאת,‏ יש במִנהלתכונות של ארגון הצומח ‏"מלמטה",‏ שבסיס-כוחו הואהתושבים והם שנותנים לו את הלגיטימציה לקיומו.‏אלה רואים במִנהל הקהילתי ארגון המבטא גישהאזרחית חדשה,‏ המתייחסת אל התושב לא רק כאזרחבעל תביעות מהממסד,‏ אלא כאדם פעיל הלוקח חלקבהכרעות על גורלו ועל גורל קהילתו.‏ במִנהל הקהילתימתמזגים תכונות ארגוניות מכניסטיות ופורמאליות,‏ עםתכונות אורגניסטיות ולא-פורמאליות,‏ בבחינת שילובשל תכונות סותרות המאפשרות לו להיענות לתביעותולציפיות של גופים ממסדיים,‏ גופי-שטח ובמיוחדקהלי-יעד הטרוגניים ומגוונים.‏ החזון של המִנהל הואלמלא את השליחות של הארגון המרכזי בשכונה,‏ הלוקחעליו אחריות לתהליכים המתרחשים בה.‏ הוא מוביל אתתושבי השכונה לדרגה גבוהה יותר של אוטונומיה,‏מעורבּות ושליטה עצמית שיש לה השלכות על עיצובוחיזוק מעמד השכונה.‏ חזון זה מתורגם למטרות וליעדיםהבאים לידי ביטוי במסמכים השונים שהוצאו לאור על-‏ידי החברה הירושלמית למרכזים ולמִנהלים קהילתיים.‏מטרות ויעדי המִנהל הקהילתיאת המטרות והיעדים אחלק לשתי קטגוריות עיקריות:‏הראשונה מתייחסת לתחום הייזום,‏ הפיתוח ואספקתהשירותים;‏ השנייה מתייחסת להאצת התהליכיםהדמוקרטיים במרחב העירוני ולִבְנייה של חברהאזרחית.‏תחילה אסקור מטרות אלו,‏ ובהמשך אעריך את מידתהשגתן במציאות המורכבת של ירושלים.‏תחום השירותיםהמִנהל הקהילתי מגדיר עצמו כקובע ומעצב אתהמדיניות בשכונה בכל הקשור לפיתוח החברתי,‏התרבותי,‏ האורבני,‏ הפיזי והקהילתי.‏ הוא הגורםהמתאם בין הארגונים השונים,‏ וביניהם לבין מוסדותהעיר והממשלה.‏ בהיותו ארגון עירוני-שכונתי-קהילתי,‏נובעים השירותים שהוא מספק מהאידיאולוגיה המוצהרתשלו בדבר אספקת שירותים חברתיים,‏ וכן שירותיםשהעירייה מעוניינת בהם.‏ בהיבט זה הוא הזרוע הארוכהשל מחלקות העירייה בשכונה.‏ באותה עת מספק המִנהלהקהילתי שירותים משלימים ומּוספים.‏ במונח ‏"שירותיםמשלימים"‏ הכוונה לשירותים המוגדרים שירותי-חינוךבלתי-פורמליים ותכניות-שירות שונות,‏ המשלימותתכניות פורמליות.‏ במונח ‏"שירותים מּוספים"‏ הכוונההיא לשירותים שהמִנהל יוזם,‏ מגייס להם משאבים

מיוחדים,‏ מפתח ומעצב תכניות וטכנולוגיות-שירותחדשות.‏ שירותים אלה הם תוספת לשירותים הבסיסייםשהעירייה אמורה לספק לתושביה.‏באופן ייחודי אפשר לציין את המטרות הבאות כמרכזיותביותר:‏‏•ייזום,‏ פיתוח,‏ עיצוב,‏ אספקה והפצה של שירותיםחברתיים,‏ חינוכיים,‏ תרבותיים,‏ פיזיים,‏ אורבנייםוקהילתיים;‏‏•פיתוח מיזמים כלכליים ותכניות-שירות חדשות,‏ תוךגיוס משאבים ממקורות חיצוניים,‏ מעבר לתקציביםהרגילים;‏‏•זירוז והאצה של תהליכים עירוניים בשכונות העיר,‏תוך ניצול היתרון היחסי של מבנה ארגוני גמיש,‏לא ממוסד ולא ביורוקרטי,‏ צוות מקצועי ומיומןהמכיר את צרכי התושבים ואת התנאים המיוחדיםשל השכונה;‏‏•פיתוח מערכות-תקשורת קהילתיות,‏ במטרה לעודדאת ההידברות בין תושבי השכונה וליידע אותםבדבר אירועים שונים המתרחשים בה;‏‏•הפיכת השירותים הממשלתיים והעירוניים לזמיניםונגישים יותר לתושבי השכונה;‏‏•פיתוח המודעּות של תושבי השכונה לתרבות הפנאי,‏באמצעות ייזום של תכניות חדשות ועיצוב דרכיהשימוש והניצול של שעות הפנאי לפעילות יוצרת,‏יצירתית,‏ תורמת ומהנה;‏‏•תיאום בין הארגונים,‏ הגופים והקבוצות השונותהפועלות בשכונה,‏ בין אם אלה גופים מוסדייםורשמיים ובין אם אלו קבוצות-אינטרס,‏ קבוצותלעזרה עצמית וארגוני ‏"שורשי הדשא"‏ root( grass)organizations וייצוג ארגונים אלה בפני מוסדותהעיר והממשל המרכזי;‏‏•פיתוח מִנהלים קהילתיים חדשים כמענה לצרכיםהמתעוררים בשטח וכביטוי להתארגנות תושביםהמבקשים לפתח מנהיגות הצומחת מלמטה,‏שתייצגם בפני המוסדות הרשמיים.‏תחום החברה האזרחיתבתחום האזרחי והתרומה לבניית חברה אזרחית ברמתהשכונה והעיר,‏ יש למִנהל הקהילתי מספר מטרות,‏שהחשובות שבהן:‏‏•פיתוח,‏ בנייה ועיצוב של תהליכים דמוקרטייםבשכונה,‏ המאפשרים שיתוף,‏ שותפות ומעורבות שלתושבים בתהליכים הקשורים לחייהם בשכונה ובעיר;‏‏•פיתוח האידיאולוגיה,‏ התרבות,‏ הערכים,‏ המבנהוהכלים של ניהול עצמי על-ידי תושבי השכונהלמען תושבי השכונה;‏‏•מתן אפשרות לתושבי השכונה להשמיע את קולםומחאתם )voice( כלפי מעשים,‏ מחדלים,‏ עוולותוהחלטות לא ראויות של ממסדים רשמיים,‏ממלכתיים ועירוניים,‏ הפוגעים באיכות-חייהם;‏‏•מילוי תפקידי-ייצוג;‏ תיווך ובלימה בין הממסדיםלבין תושבי השכונה;‏ בהיותו הארגון המרכזיבשכונה,‏ מטרת המִנהל הקהילתי לייצג את תושביה,‏את האינטרסים,‏ הצרכים והמצוקות שלהם בפניהממסדים.‏ בהיותו גורם מתווך ובולם,‏ הוא ניצבבתווך בין הרשויות לבין האזרח,‏ וגורם למיתוןהקונפליקטים בין התושב לבין הרשויות;‏‏•יצירת תנאים מתאימים לטיפוח מנהיגות שכונתיתהצומחת מלמטה,‏ הנהנית מאמון התושבים מחד-‏גיסא,‏ ומלגיטימציה של המוסדות והארגוניםהפועלים בשכונה מאידך-גיסא;‏ מנהיגות שישלה היכולת להנהיג את השכונה,‏ לייצגּה ולהביאלהישגים התורמים לאיכות חייהם של תושביהשכונה,‏ ולשיפור מעמדּה ועוצמתּה מול הממסדהכלל-עירוני;‏‏•צמצום הניּכּור בין קבוצות-אוכלוסיה הנמנות עםשכבות סוציו-אקונומיות שונות,‏ קבוצות תרבותיותואתניות והפחתת המתחים ביניהן.‏ כל זאת במטרהליצור תרבות אזרחית של מחויבות הדדית,‏ אחריותמשותפת ומודעּות לזכויות-אזרח;‏356פרק 14 המנהל הקהילתי בירושלים בין הקהילה לממסד רוח וחברהמרכז קהילתי ע"ש זוסמן,‏ 2007,באדיבות הקרן לירושלים

357‏•לעודד הקמת התארגנויות לעזרה עצמית שלקבוצות ותושבים המבקשים למצוא מענים לצרכיםהמיוחדים המשותפים להם;‏‏•בניית חוסן קהילתי וחיזוק העמידּות של תושביהשכונה בעִתות-מצוקה,‏ במצבי-חירום ומלחמה;‏יצירת מבנים,‏ תהליכים וכלים להתמודדות עם מצבי-‏משבר,‏ תוך יצירת מענים מוכנים-מראש להתמודדותעם צרכי הקהילה והתושבים במצבים אלה;‏‏•ניהול קונפליקטים בין קבוצות תושבים,‏ קבוצות-‏אינטרס,‏ ארגונים ומוסדות בשכונה,‏ בינם לבין עצמםובינם לבין הממסד העירוני והממשלתי.‏כל אלה נועדו לפתח ולהבְנות דפוס של ניהול עצמיבשכונות,‏ בשילוב בין המנהיגות המקומית לבין גורמיםמקצועיים בעלי השכלה פורמלית,‏ כישורים מתאימיםוניסיון,‏ המאפשרים להקים מבנים קהילתיים חדשים.‏בסיום תקופה בת 17 שנים מאז הוחלט על מיזוגהמִנהלות השכונתיות עם המרכזים הקהילתיים,‏ ישבעיר 25 מִנהלים קהילתיים שפעילותם נעשית בלמעלהמ-‏‎100‎ מוקדי פעולה.‏ בהנהלות הציבוריות שלהם חבריםלמעלה מ-‏‎400‎ חברי הנהלה,‏ ולידם מסייעים ותורמיםלמעלה מ-‏‎2,500‎ חברי ועדות,‏ פעילים ומתנדבים.‏המִנהל הקהילתי מתמודד עם קיצוצים מתמשכיםבתקציבים הממלכתיים והעירוניים המיועדים לחינוך,‏תרבות,‏ חברה ורווחה,‏ והם באים מהכנסות שעיקרןהכנסות עצמיות ממכירת שירותים )60%(, תקציביםעירוניים )16%(, קרנות ותרומות )14%( ומהחברההמרכזית למתנ"סים )10%(. על עובדת קיומם בעיר,‏חיוניותם ותרומתם של המנהלים אין כמעט עורריןכיום.‏ הן בגלל פעילותם ואופיים המיוחד והן בגללהצרכים הכלל-עירוניים והשכונתיים,‏ הם הפכו לארגוןחיוני הן למוסדות העירייה והן לתושבים,‏ הרואיםבו ארגון חשוב ומשפיע,‏ המקדם את האינטרסיםהשכונתיים ותורם לאיכות החיים בשכונה.‏ יחד עםזאת,‏ אין להתעלם מכך שלצד ההישגים ישנם קשייםרבים ודילמות רבות הניצבות בדרך הארוכה והמפותלתשהציבה לעצמה מערכת המִנהלים הקהילתיים בירושליםלמימוש האידיאולוגיה המוצהרת,‏ מטרות העל והיעדיםשלה.‏ על כך אני מבקש לעמוד בפרק הבא,‏ בו אנתחאת ההישגים הבולטים לצד הקשיים,‏ הדילמות והבעיותשבפניהם ניצב המִנהל הקהילתי הירושלמי.‏ בניתוחאתייחס להיבטים של אספקת השירותים,‏ והיבטיםהקשורים בעידוד התהליכים הדמוקרטיים ובבנייתהחברה האזרחית.‏הישגים,‏ קשיים ודילמות במִנהלהקהילתיתחום השירותיםמרבית העדויות שנצברו במשך השנים באמצעותמחקרים שהתחקו אחר התפתחות המִנהל הקהילתי , 12מלמדות כי תפקידו של המִנהל הוא מרכזי להאצתהתהליכים הקשורים בפיתוח שירותים בשכונה.‏ לצִדופועלים ארגוני ממסד וארגונים וולונטריים.‏ השירותיםהמתפתחים הם תוצאה של פיתוח ידע חדש בתחוםהחברתי,‏ החינוכי,‏ האורבני,‏ הפיזי והקהילתי,‏ מדיניותמטה החברה העירונית למרכזים ולמִנהלים קהילתייםויוזמת המְנַהלים והצוותים המקצועיים.‏ בולט במיוחדהוא הפיתוח של התחום האורבני.‏ ניכרת בו התקדמותמרשימה בכל הקשור להפיכת המִנהלים לאחדהשחקנים המרכזיים בנושאים שעניינם פיתוח ותכנוןירושלים.‏ זאת גם בזכות תהליך ארוך ומורכב שלחשיפת המְנהלים והצוותים המקצועיים לצורך בשילובהתחום במסגרת תכנית העבודה הרגילה והצורך לקנותדעת וידע מקצועי בתחום.‏ 13 דעתם,‏ קולם,‏ ניסיונם שלהמְנהלים,‏ הצוותים המקצועיים והתושבים נשמעיםבעת הדיונים על הרחבות-דיור,‏ שינוי תוואים,‏ פיתוחתשתיות פיזיות,‏ פיתוח מערכת כבישים,‏ פיתוחשטחים פתוחים וציבוריים,‏ איתור והפעלת אתריםלפינוי-פסולת,‏ ניקיון השכונה,‏ בטיחות בדרכים,‏ גינוןוהקמת פארקים ציבוריים.‏ ראויה לציון מיוחד התכניתל"תיחום מחדש של המִנהלים הקהילתיים בירושלים",‏אשר בהתבסס על עבודת-מחקר שיטתית,‏ איסוף ידעמהשדה והתייעצות עם מומחים באקדמיה ומחוצה לה,‏הניחה תשתית רעיונית ורציונלית להתמודדות עם צרכיהעיר בשנים הבאות.‏ תכנית זו שימשה אף את קובעיהמדיניות ברמה הלאומית בעת הדיונים על הסדריהשלום בקמפ-דיוויד.‏במהלך השנים חל שינוי בעמדת מוסְדות העירייההאחראים לתחום כלפי המִנהלים הקהילתיים.‏ מעבר זה12 ה'‏ שמיד ואחרים ( 1995(, ה'‏ שמיד )1996(, יי'‏ ויטנברג )1994(.13 י'‏ קמחי )1995(.

מאופיין בשינוי שחל בצורת ההידברות בין גופי המטההעירוניים לגופי השטח,‏ ממצב של קונפליקט ועימותלמצב של דיאלוג פורה,‏ אשר תוצאותיו ניכרות בעיר.‏ההזנה ההדדית בין הארגונים המעורבים,‏ מסלקת מכשוליםואי-הבנות ומקדמת תהליכי תכנון ופרויקטים חדשים.‏לעומת ההישגים האלה,‏ נראה שהמִנהל הקהילתיאינו מתמודד בהצלחה עם תחום חיוני אחר בשכונה,‏והוא היזמּות והפיתוח הכלכלי.‏ המגמה המאפיינתערים גדולות בעולם,‏ לפיה מתחזק שיתוף הפעולהברמה העירונית בין גופים ציבוריים-ממסדיים,‏ גופיםוולונטריים והמגזר העסקי,‏ בייזום ובפיתוח מיזמיםכלכליים - אינה ניכרת בשכונות העיר.‏ לא נראה כיתחום זה זכה לתשומת הלב הראויה,‏ וקשה מאודלהצביע על הישגים ממשיים בתחום.‏ הגם שהמודעּותלו קיימת - היכולות מוגבלות.‏ יכולות אלו קשורותבמשיכת המגזר העִסקי לשכונות,‏ ובעידודו להשקעותהחורגות מהתקציבים הרגילים.‏ אם קיימות יוזמותשל בעלי-הון להשקעה בשכונה,‏ הן מתבטאות בעיקרבפיתוח החברתי והחינוכי,‏ אך פחות מדי בפיתוחמיזמים כלכליים ותעשייתיים בעלי פוטנציאל להעלאתהמעמד החברתי-כלכלי של השכונה.‏ ייתכן שהיעדרהישגים בתחום זה נובע אף מהקונפליקט המובְנה,‏לפיו עיסוק בכלכלה שכונתית אינו מביא תועלת כלל-‏עירונית . 14 לפי טענה זו,‏ לפנינו ‏"מִשחק שסכּומו אפס",‏שכן השקעה בפיתוח כלכלי של שכונה אחת והפנייתמשאבים אליה,‏ יכול לבוא על חשבון שכונה אחרת.‏גם תחרות,‏ במקרה זה,‏ יכולה לגרום לבזבוז משאבים,‏להתנהגות כלכלית תת-אופטימלית,‏ לחוסר-יעילותבהקצאת משאבים ולראייה סקטוריאלית.‏ ברם,‏ כל אלהאינם יכולים להצדיק,‏ לדעת כותב פרק זה,‏ את ההישגיםהדלים בתחום,‏ אשר נודעת להם השפעה על פיתוחוחיזוק השכונות.‏תחום אחר בו ניתן להצביע על הישגים מוגבלים הואתחום הפערים החברתיים והאי-שוויון בין קבוצותשונות.‏ בין המטרות שהציב לעצמו המרכז הקהילתי‏"הקלאסי"‏ היה הניסיון להתמודד עם הפערים בחברההישראלית.‏ אלה גדלים בהתמדה בין ‏"אלה שיש להם"‏לבין ‏"אלה שאין להם".‏ המבנה הקלאסי של התכניותשמספק המִנהל הקהילתי,‏ יש בו פוטנציאל להנצחתפערים אלה.‏ המִנהל הקהילתי מאמץ במדיניות הרשמיתשלו את ‏"כלכלת ההרשמה"‏ , 15 לפיה התכניות העומדותבמבחן כלכלי ונהנות מהכנסות ודאיות,‏ הן אלוהמופעלות במִנהל הקהילתי.‏ לעומתן,‏ תכניות חברתיות,‏חינוכיות וקהילתיות חשובות,‏ אשר בסיסן באידיאולוגיההמוצהרת ובערכים שמייצג המִנהל הקהילתי,‏ אך אינןעומדות במבחן כלכלי - אלה נידונות להיסגר ולהיעלםמהנוף השכונתי.‏ כך נוצר גם מצב של ‏"גריפת השמנת"‏,)creaming( בו בעלי האמצעים הם הצרכנים העיקרייםשל התכניות,‏ ואילו חסרי האמצעים אינם מגיעיםאליהן.‏ אפשר להסביר התנהגות זו במצוקות הכלכליותשעמן מתמודדים המִנהלים השכונתיים ובצורך לבססאת פעילותם על בסיס כלכלי איתן,‏ אך באותה עת ישלתת מענים הולמים לאוכלוסיות החלשות.‏ להצדקתםטוענים מנהלי המִנהלים,‏ כי הם תומכים באוכלוסיות אלובאמצעות מענקים מיוחדים,‏ הטבות,‏ פטורים והנחות,‏אך נראה כי אלה מועטים ואינם מספיקים כדי להתמודדעם אתגר הפערים והאי-שוויון.‏ אפשר בוודאי להליןעל המדיניות הרשמית של ממשלת-ישראל בהקשרהחברתי בעשרות השנים האחרונות.‏ יחד עם זאת,‏ איןלשחרר את המִנהל הקהילתי מן הצורך להתמודד עםסוגיה זו,‏ המאפיינת במיוחד את ירושלים,‏ בה שיעורהעוני הוא הגבוה ביותר בין ערי ישראל הגדולות.‏מטרה נוספת שטרם הושגה במלואה,‏ היא הפיכתהמִנהל הקהילתי לגוף המנהיג והמוביל בשכונה,‏וכגוף המופקד על תיאום הפעילויות בין הגופיםוהתכניות השונות המופעלות בה.‏ ההכרה במנהיגותוטרם התממשה,‏ ולצִדו פועלים אִרגונים שונים שחלקםמשתף עמו פעולה ‏)כמו הלשכה לשירותים חברתיים,‏יחידות הקליטה העירוניות(‏ וחלקו האחר פועל בשכונהבלא זיקה ישירה ומתואמת עמו.‏ לכל אחד מהגופיםהשכונתיים האלה יש מטרות,‏ אינטרסים ואינרציה משלעצמו.‏ בכירּותו של המִנהל הקהילתי כארגון המרכזיהמנהיג בשכונה,‏ אינה זוכה ללגיטימציה מצִדם,‏ כמוגם מצִדם של תושבים רבים שאינם מּודעים לתרומתואו משתתפים בתכניותיו.‏ נושאים כמו ייצוגיות ושיתוף,‏מעניינים רק חלק מן התושבים.‏15 Y. Hasenfeld, H. Schmid (1989).14 ד'‏ פלזנשטיין )1997(.358פרק 14 המנהל הקהילתי בירושלים בין הקהילה לממסד רוח וחברה

מצב זה ניתן לייחס גם לעובדה שהמִנהל הקהילתינתפס עדיין בעיני רבים כמרכז קהילתי הממלא אתהפונקציות המסורתיות שלו,‏ ולא ככזה שנוספו לותפקידים ומטלות בתחום השירותים האורבאנייםוהפיזיים.‏ בתחום זה נראה כי המִנהל זוכה להכרה מצדאגפי העירייה המופקדים על התחום,‏ ביתרונו היחסיכארגון המספק שירותים משלימים,‏ אך לא מצד גופיםומוסדות מתחרים.‏עיצוב תהליכים דמוקרטיים ובנייתחברה אזרחיתבשֹונה מהמרכז הקהילתי המסורתי ‏)המתנ"ס(,‏ המבליטאת תחום השירותים,‏ התכניות החברתיות והחוגיםהשונים ולאוכלוסיות-יעד שונות - מציב גם המִנהלהקהילתי מטרות בתחום האזרחי,‏ חיזוק הדמוקרטיההשכונתית ובניית חברה אזרחית.‏ גם בהקשר זה ניתןלהצביע על הישגים ועל קשיים המאפיינים תהליכיםמורכבים וארוכים אלה.‏אפתח את הדיון בנושא של מימוש עקרון הייצוגיותשל התושבים,‏ הגּברת שיתופם ומעורבותם בתהליכיקביעת מדיניות וקבלת החלטות.‏ עיקרון זה מתממשבאמצעות תהליך הבחירות המתקיים בשכונה.‏ תהליךזה עוצב ונבנה בהקפדה ובמקצועיות על-ידי המִנהליםהקהילתיים.‏ נקבעו תקנונים פורמליים בגיבוי ייעוץמשפטי ובהכנה נכונה של תהליך הבחירות בשכונה . 16בשכונות רבות בירושלים נערכו בחירות,‏ וכתוצאה מהןנבחרו הנהלות ציבוריות.‏לעומת ההישג הזה,‏ שהוא ציון-דרך חשוב בהתפתחותהתהליך הדמוקרטי בעיר,‏ קיימות בעיות שהמִנהלהקהילתי לא הצליח להתמודד עמן.‏ ראשית,‏ השיעורהנמוך של תושבי השכונה המשתתפים בבחירות.‏ עפ"יהתקנון נקבע שהבחירות נחשבות לגיטימיות אם 20%מתושבי השכונה לקחו בהן חלק.‏ בחלק מהשכונותאכן הושג אחוז זה,‏ אך היו שכונות בהן היה שיעורהמשתתפים נמוך מזה.‏נחטא לאמת אם לא נבחן מצב זה בהשוואה לערים אחרותבעולם,‏ בהן מתקיימות בחירות למִנהלים שכונתיים.‏שיעור המשתתפים שם הוא נמוך-יחסית )20%-25%(,16 נ'‏ רוזנווסר )1997(.מחאת תושבים על היעדר תכנית שימור בשכונת רחביה,‏ ביוזמת מנהלקהילתי גינות העיר ומכון ירושלים לחקר ישראל,‏ 2004

למעט אחדות - גלזגו לדוגמא - בה השיעור גבוה באופןמיוחד . 17 מחקרים שהתחקו אחר תהליך זה,‏ מלמדיםכי התושבים אינם מגלים עניין בבחירות,‏ אף שהםמצדיקים את הצורך בעריכתן ואף שהן מרכיב חשוב שלהדמוקרטיה ושל יישום עקרון הייצוגיות . 18שנית,‏ תדירּות הבחירות,‏ שנקבעו להיערך אחת לארבעשנים,‏ אינה נשמרת.‏ בשכונות רבות חלף זה מכברהמועד לעריכתן,‏ והן לא התקיימו במועדים הקבועיםלהן בתקנון.‏שלישית,‏ בחלק משכונות העיר לא נערכו כלל בחירות,‏וזאת בעיקר מסיבות פוליטיות וסקטוריליות,‏ מחשש שמאתשתלט קבוצת-תושבים אחת על ההנהלה הציבוריתולא תייצג את כלל האוכלוסייה,‏ או תגרום להסטת כיווניהפעולה של המִנהל הקהילתי.‏ אי-קיום הבחירות - ולאחשוב מאלו סיבות - פוגע בעקרון הדמוקרטיה,‏ השיתוף,‏ההשתתפות והייצוגיות,‏ שהם מן העקרונות הבסיסייםשל המִנהל הקהילתי.‏ אי-קיומן הסדיר הוא תוצאהשל התפשרות ההנהגה ומְנהלי המִנהלים עם מציאותפוליטית מיוחדת ועם לחצים מצד קבוצות-אינטרסשונות.‏ התוצאה של אי-קיום הבחירות היא החלשתהתהליכים הדמוקרטיים בשכונה.‏בעיה נוספת הניצבת לפִתחו של המִנהל הקהילתי היאמקומה ותפקודה של ההנהלה הציבורית.‏ לבחירת הנהלהציבורית בבחירות דמוקרטיות נודעת חשיבות רבה בבנייתחברה אזרחית.‏ ההנהלה הנבחרת )60% נציגי תושביםו-‏‎40%‎ נציגי ממסד(‏ מייצגת שלב מתקדם בארגוניםללא כוונת רווח,‏ שברבים מהם ההנהלות מִתמנות ולאנבחרות.‏ אין גם ספק שמנקודת-ראות אידיאולוגית,‏ההנהלה הציבורית הנבחרת מדגימה באופן הראוי ביותראת העיקרון הדמוקרטי,‏ עקרון המשילּות,‏ ועקרון שיתוףהתושבים בהכרעות בדבר אופייה ודימּויה של השכונה.‏מאידך-גיסא קיימת הסכנה שהנהלה כזו עלולה להתפתחלאוליגרכיה חדשה,‏ שחבריה הנבחרים עסוקים במאבקיםאישיים על יוקרה,‏ כוח,‏ עמדות והשפעה.‏ היא עלולהלמצוא עצמה מנותקת מהתושבים שבחרו בה ומִּפְעיליםששירתו את הקהילה בעבר . 19 היעדר בחירות אף עלוללהאיץ את היווצרות האוליגרכיה.‏ גם המפגש ביןפוליטיקאים נבחרים לבין צוות מקצועי,‏ המונחה ופועלעפ"י שיקולים מקצועיים,‏ טומן בחובו סכנות לשלמותהארגון ולתפקודו התקין.‏ לתהליכים הדמוקרטיים שלבחירה וייצוג יש דינמיקה שאינה משתלבת בהכרח עםהמאמצים של אנשי המקצוע לבסס את עבודת המִנהלעל עקרונות של ניהול רציונלי ומקצועי.‏ צמיחתה שלמנהיגות שכונתית תורמת מאוד לייצוג האינטרסים שלהתושבים,‏ אך יש לשמור על גבולות ברורים בינה לביןהצוות המקצועי.‏ מנהיגות המבליטה שימוש בכוח,‏עלולה לפגוע בצמיחת הארגון,‏ לבלום התפתחות שלידע מקצועי ולאייש תפקידים שלא על-פי כישוריםוהישגים.‏ אכן,‏ לא כל התרחישים הללו התממשו.‏השנים האחרונות מלמדות כי ההנהלות הציבוריות‏"התבגרו"‏ והתעצבו,‏ וחבריהן מגלים הבנה לחשיבותשליחותם בעיצוב התהליך הדמוקרטי בשכונה.‏ לעומתזאת,‏ אין להתעלם מתהליך ההתעייפות והשחיקהשל חברי הנהלות בתפקידם הציבורי,‏ התובע עמידהבלחצים של תושבים ונציגי ממסדים כאחד.‏ אכן,‏נעשה תהליך חשוב של הכשרת הנהלות ציבוריות,‏ הןבאמצעות תכניות-לימוד אקדמיות וחוץ-אקדמיות,‏והן באמצעות הנחיה אישית של יושבי-ראש וחברי-‏הנהלה,‏ אך אין די ברוח ההתנדבות והנתינה אם איןלחברי ההנהלה כישורים והשכלה מתאימה,‏ כמו גםיכולת התמדה ודבקות במשימה.‏ התוצאה הבלתי-‏נמנעת היא נטישה של ההנהלה הציבורית והפקדתהבידי קבוצה קטנה של ‏"משוגעים לדבר",‏ המייצגיםלעתים רק חלק מן האוכלוסייה.‏ כך נפגם התהליךהדמוקרטי והופך לסמלי ולפחות-מוחשי בכל הקשורלחיזוק מרכיב ההשתתפות והשותפות.‏אין זה מפתיע שחלק מקברניטי העיר מעלים ספקותבאשר להמשך קיום תהליך הבחירות ותרומתולדמוקרטיה בשכונה.‏ חלקם אף תומך בקביעת הנהלותממונות,‏ מה גם שאין מחקרי-הערכה המשווים ביןהיעילות והאפקטיביות של הנהלות נבחרות לעומתהנהלות ממונות.‏תחום אחר בו נראה כי המִנהל הקהילתי אינו עושהדי,‏ הוא תחום הסִנגּור,‏ קידום והבטחת הזכויות שלאוכלוסיות חלשות,‏ וארגון מחאה אפקטיבית נגדהממסד העירוני,‏ כאשר היא נדרשת.‏פעילויות אלו הן חלק חשוב מבניית חברה אזרחית17 H. Schmid (2001).18 R. A. Cnaan, Katan (1989); T. L. Cooper (1980); Masterson (1979); S. J. McName,K. Swisher (1985); R. C. Rich (1980).19 ה'‏ שמיד )1996(.360פרק 14 המנהל הקהילתי בירושלים בין הקהילה לממסד רוח וחברה

361הנאבקת על זכויותיה.‏ המִנהל הקהילתי,‏ בהיותו חלקמהמערכת העירונית-ממסדית,‏ לא השכיל לפתחפעילות זו בצורה ראויה.‏ זאת ניתן לייחס למספרגורמים,‏ שהחשובים בהם הם חוסר מודעות מספקתלנושא,‏ היעדר כישורים ומיומנויות מתאימים שלמְנהלי המִנהלים ותלות בלגיטימציה ובמשאביםעירוניים.‏ לתלּות במשאבים חיצוניים יש השפעהמרסנת,‏ ולעתים אף מעקרת ביחס לפעילות המחאהשל הארגונים כלפי המוסדות המממנים את פעילותם.‏ממצאי מחקר שהתחקה אחר הדפוסים והעוצמה שלפעילות הסִנגּור הפוליטית של ארגונים ללא כוונתרווח המספקים שירותים חברתיים,‏ מלמדים כי לתלּותבכספים שמקורם ברשות המקומית יש השפעה שליליתעל פעילות הסִנגּור הפוליטית . 20 גם במקרה שלפנינו,‏אף שרק חלק קטן-יחסית מהכנסות המִנהל הקהילתי)16% וכן מימון שכר המְנהלים(‏ מקורו בכספי הממסדהעירוני - נראה שיש לכך השפעה מכרעת על עמדותהמִנהל הקהילתי כלפי הממסד העירוני.‏ זאת ועוד:‏ נראהשיותר מהתלות הכספית,‏ חיונית הלגיטימציה העירונית,‏הפוליטית,‏ הציבורית והאדמיניסטרטיבית,‏ לעצם קיומהשל החברה הירושלמית למרכזים ולמִנהלים קהילתיים,‏וליישות העצמאית של המִנהלים הקהילתיים.‏ קיימיםחילוקי-דעות מהותיים בדרג הפוליטי העירוני באשרלצורך בקיומו של מִנהל קהילתי עצמאי לצִדן שלהרשויות העירוניות.‏ פוליטיקאים רבים טוענים שהמִנהלהקהילתי הוא כפילות מיותרת לשירותים העירוניים,‏והוא מקשה על הגישה הישירה של התושב אל הרשויותהעירוניות.‏ לפי טענה זו,‏ המשאבים עשויים להיותמנוצלים טוב יותר אם יופקדו וינוהלו על-ידי מחלקותהעירייה ולא על-ידי המִנהל.‏ יש הטוענים כי קיימתהתנגשות בין האינטרסים של השכונות לבין האינטרסיםהכלל-עירוניים.‏ לפי תפיסתם,‏ הראייה השכונתית היאראייה סקטוריאלית והיא מעדיפה את טובת השכונהעל-פני טובת העיר,‏ בשעה שפוליטיקאים עירונייםומנהלי-מחלקות בעירייה רואים את צרכי העיר כולה.‏דעות דומות נשמעות גם בקרב מנהלי-מחלקות,‏ חלקםאף מטילים ספק בזכות הקיום העצמאית של המִנהליםהשכונתיים.‏ לדעתם,‏ המִנהל הקהילתי הוא ארגוןוולונטרי,‏ וככזה אין לו סמכויות חוקיות לפעולה.‏עליו לייצג את התושבים בפני העירייה ולסייע להבאספקת השירותים.‏ התנגדותם להעברת סמכויותלמִנהל הקהילתי נובעת גם מחוסר המּוכנּות והּבשלותהארגונית והמקצועית של המִנהל ‏)לדעתם(‏ לקבלמשימות עירוניות ולהפעילן בצורה יעילה ואיכותית.‏לטענתם,‏ המִנהל חסר את הכלים,‏ האמצעים והמשאביםהאנושיים הדרושים להפעלת הנושאים העירונייםהדורשים רמת-מומחיות גבוהה.‏כדי להתגבר על עמדות אלו של המנהיגות הפוליטיתוהאדמיניסטרציה העירונית,‏ וכדי להבטיח אתהלגיטימציה שלהם לקיום המִנהל ‏)מה גם שיו"רההנהלה של החברה הירושלמית למרכזים ולמִנהליםקהילתיים הוא ראש העיר(‏ - פעילות הסִנגּור במִנהליםהקהילתיים היא מוגבלת מאוד.‏ קולם ומחאתם אינםנשמעים במקרים רבים,‏ ונראה שהם נגררים אחר ארגוניםוולונטריים אחרים ואינם מובילים אותם למאבק עלזכויות מיעוט,‏ אוכלוסיות חלשות וקידום נושאים שישלהם השלכה ישירה על איכות חיי התושבים.‏ נראהכי לִמְנהלי המִנהלים אין הידע,‏ היכולות והכישוריםהמתאימים לסוג זה של פעילות,‏ השונה במהותהמהפעילות השגרתית בה צברו ידע,‏ ניסיון והתמחות.‏בנוסף לכך,‏ תוצאותיה של פעילות סִנגּור אינן נראותבטווח הקצר,‏ ומידת הנראּות שלהן קטנה בהשוואהלמתן שירותים שתוצאותיהם ניכרות מייד.‏פעילות הסִנגּור תובעת סבלנות,‏ סובלנות לעמימות,‏אורך-רוח,‏ נחישות והתמדה,‏ עד שתוצאותיה נראותלעין.‏ מְנהלי מִנהלים קהילתיים נמדדים ומוערכים עפ"יתוצאות ‏ִקצרות-טווח והם אינם משקיעים די בפיתוחפעילות הסִנגּור,‏ מחשש שמא תיפגם הלגיטימציההעירונית שלהם.‏ בכך הם מחמיצים הזדמנות למלאתפקיד מרכזי בחייו של ארגון אזרחי עם מטרות שלבניית חברה אזרחית.‏התנהגותם זו יכולה להִשתנות אם יזכרו את העובדה כילא רק הם תלויים בלגיטימציה ובמשאבים העירוניים.‏גם מוסדות העירייה תלויים בהם במידה רבה.‏ המנגנוןהעירוני,‏ למרות הספקות והחששות,‏ מבין את היתרונותשיש למִנהל הקהילתי כגוף שכונתי המגיב במהירותוביעילות לתנאי הסביבה המִשתנים ולצורכי התושבים.‏תלות זו מאפשרת למִנהלים הקהילתיים לזקוף את(forthcoming). 20 H. Schmid, M. Bar, R. Nirel (2008) קומתם ולהתייצב מול העירייה כאשר הם נדרשים

לעשות כן,‏ במיוחד בתחום ההגנה על זכויות התושבים.‏אין לשכוח כי התלות בין העירייה לבין המִנהלים היאהדדית ולא חד-צדדית.‏לזכותם של המִנהלים יאמר כי התנהגויות דומות נמצאוגם בקרב ארגוני שירותי-רווחה וארגונים קהילתייםאחרים בהם פעילות הסִנגּור היא מוגבלת,‏ אלא שאלהאינם מתיימרים לקחת על עצמם את התפקיד של בנייתחברה אזרחית.‏לעומת זאת נראה כי למִנהל הקהילתי תרומה חשובהבבניית החוסן הקהילתי של שכונות העיר וחיזוקעמידותן במצבי לחץ,‏ חירום ומלחמה.‏ תרומת המִנהלהקהילתי בהקשר זה היא חשובה ביותר ותוצאותיהניכרו בעת האינתיפאדה השנייה ומלחמת לבנון השנייה.‏המִנהלים הפכו למוקד עירוני מרכזי בשכונה,‏ עם הקמת15 מערכי-חירום קהילתיים שהיו פרוסים בעיר ועםכ-‏‎500‎ מתנדבים ואנשי-מקצוע.‏ הארגונים השכונתייםפעלו סביב המִנהל במאמץ לסייע לתושבי שכונותהתפר להתמודד עם הירי המתמשך לעברן ‏)בגילה,‏ארמון הנציב,‏ הר-חומה,‏ ועוד(.‏ התשתית שנבנתה,‏ותכניות הפעולה המקצועיות,‏ הכשירו את עובדיהמִנהלים להתמודד עם המצוקות הנפשיות והפיזיות21של התושבים.‏מגמות התפתחות לעתידהערכת מעמדו,‏ תפקידו ופעילותו של המִנהל הקהילתיבירושלים,‏ מלמדת כי תרומתו והשפעתו ניכריםבתחומי-חיים שונים בעיר.‏ קשה לתאר את ירושליםבלי המִנהלים הקהילתיים ותרומתם לפיתוח העיר.‏העובדה היא שדפוס ארגונִי-עירוני זה התפתח ומיצבעצמו רק בעיר ירושלים.‏ בכל יתר הערים בהם נערכוניסיונות דומים ‏)תל-אביב-יפו,‏ נתניה,‏ רמלה,‏ לוד,‏אשקלון,‏ אילת(‏ הם ‏ּכשלו.‏ 22 אפשר לייחס זאת אולילאידיאולוגיה ולערכים שביטאו ראשי העיר ומנהיגיההנבחרים במשך עשרות שנים.‏ 23 אלה הבינו שעל רקעהמבנה המיוחד של העיר,‏ איחודה ובניית השכונותהחדשות - יש לאפשר לתושבי העיר לשלוט יותר עלחייהם,‏ להעניק להם אוטונומיה רבה יותר,‏ להעצים אתיכולותיהם ולהצמיח מנהיגות שכונתית שתהא שותפהבמאמץ הכלל-עירוני לשיפור איכות-חיי התושבים.‏גם המבנה ההטרוגני של העיר,‏ מבחינה אתנית וחברתית,‏תרם ללא ספק להאצת תהליכי הביזור ולהפיכת המִנהלהקהילתי לאחד מגורמי השטח הבולטים ביותר.‏האידיאולוגיה,‏ הערכים והתפיסות המתקדמות שלמנהיגּות הארגונים הקהילתיים,‏ תרמו להפיכת המִנהלהקהילתי לחלק בלתי-נפרד מירושלים.‏ יחד עם זאתנראה שהמִנהל הקהילתי מתקשה לממש את המטרותוהיעדים במלואם.‏ לכך מספר סיבות,‏ שהחשובה בהןהיא הגדרת מעמדו הלגאלי והסטטוטורי של המִנהלהקהילתי,‏ שטרם הוגדר,‏ במיוחד מול הממסד העירוני.‏נראה שהמִנהל הקהילתי חסר ריבונות מִשל עצמו,‏ שכןבמרבית הפעילויות והתכניות המוגדרות ‏"פורמאליות"‏הוא חסר סמכויות חוקיות.‏ אלו נתונות בידי הממסדהעירוני המרכזי,‏ שהוא הוא מקור הסמכות.‏גם הניסיונות שנערכו עד כה על-ידי הנהגת המִנהליםהקהילתיים להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי,‏לא הצליחו לשנות את המצב.‏ 24 בהצעות אלו הומלץלחזור ולפתח את מודל הרובע העירוני הנסמך על החוקהמוניציפלי בפקודת העיריות.‏ עפ"י ההצעות שהוצגובפני פורומים שונים,‏ הרובע לא נועד להחליף אתמוסדות העירייה,‏ אלא להביא את דבר תושבי הרובעבפני העירייה,‏ עם יכולת מוגבלת לקדם העדפותמקומיות ברמת הרובע,‏ במישור התקציבי.‏את חוסר ההצלחה לשינוי המצב,‏ עד כה,‏ יש לייחסבמידה רבה לחששות השלטון המרכזי ולעמדת העירייה,‏שהשפעתה מכרעת על התפתחות המִנהל הקהילתי.‏עמדה זו מאששת במידה רבה את התיאוריה הניאו-‏מוסדית.‏ 25 לפיה ארגונים מוסדיים מאמצים סמליםומיתוסים חברתיים רציונאליים מקובלים ‏)במקרהשלנו:‏ ‏ּביזּוריּות,‏ קהילתיות,‏ שיתוף,‏ שותפות והעצמה(,‏אך הם מתעניינים פחות ביישומם,‏ ואף מתנגדים לו.‏המנהיגות הפוליטית והאדמיניסטרציה העירונית רוציםלהשתמש במִנהל הקהילתי כמייצג,‏ כמתווך,‏ כבולםוכִזרוע משלימה לאספקת השירותים ‏)כמו למשל,‏‏ראה:‏ 24 ‏“הצעת חוק המִנהלים הקהילתיים המרחביים,‏ תש”ס-‏‎2000‎‏,‏ וכן ‏“הצעת חוק חדשהלעניין פקודת העירייה בנושא הרובע”.‏25 J. W. Meyer, B. Rowen (1977), (1983).21 ר'‏ גבע )2006(.22 נ'‏ שחורי .)1997( .23 ה'‏ דברה )1997(.362פרק 14 המנהל הקהילתי בירושלים בין הקהילה לממסד רוח וחברה

363הקמת ‏"מִנהל קהילתי עוטף ירושלים"‏ שעּוגן בהחלטתממשלה(.‏ הם אינם מעוניינים בתהליך ביזור אמיתי,‏בפיתוח קהילות עצמאיות ובהעמדת מנהיגי שכונהבעלי עוצמה שיאיימו על הפוליטיקאים העירוניים ויפֵרואת מאזן הכוח בעיר,‏ בבחינת ‏"גולם הקם על יוצרו".‏‏ּביזּוריּות משמעה חלוקה-מחדש של הכוח והעברתולמִנהלים הקהילתיים.‏ מכך חוששת ההנהגה העירוניתועל כן היא תעשה הכול כדי לבלום שינוי משמעותיבמעמדם הסטטוטורי של המִנהלים.‏ העירייה תמשיךגם בשנים הבאות להאציל סמכות,‏ והמִנהל הקהילתיעלול למצוא עצמו מעוכב בהתפתחותו ובהתקדמותולהשגת ריבונות מלאה יותר בתחום המִחיה השכונתישלו.‏ שינוי במעמדו הסטטוטורי עלול גם להפוך אתהמִנהל לעוד גוף ממסדי,‏ פורמאלי וביורוקרטי שאינונהנה מהיתרונות השמורים לארגון וולונטרי,‏ שמאפייניוהארגוניים והמבניים הם אורגאניסטיים,‏ גמישים ובעלייכולת-תגובה מהירה ויעילה בתנאי השטח.‏ לשינוי זהיש מתנגדים רבים הנשענים גם על ניסיונות שנעשובערים שונות בעולם,‏ שם ‏ּכּוננו מִנהלים שכונתיים שרקחלקם פועל בתוקף חוק ונהנה מסמכויות של ישותמשפטית עצמאית.‏ לעומת זאת,‏ בערים רבות בעולםפועלים המִנהלים וההתארגנויות השכונתיות במתכונתשל ארגונים ללא כוונת רווח,‏ החסרים סמכויות מוגדרות,‏אינם יכולים לגבות מִסים ואינם רשאים לנצל את כספיהמסים העירוניים עפ"י סדר הקדימויות שלהם,‏ אלא26בתיאום עם הרשות העירונית המרכזית.‏המִנהלים הקהילתיים בירושלים זקוקים להגדרה ברורהיותר של חלוקת העבודה ביניהם לבין מנגנוני העירייה,‏תוך ניצול יתרונם היחסי כארגוני-שטח עם התמחויותבתחום החברתי,‏ החינוכי,‏ התרבותי,‏ הקהילתי,‏ האורבניוהאזרחי.‏ עפ"י חלוקת-עבודה זו - המקובלת גםבמערכות ציבוריות אחרות - סמכויות הביצוע ואספקתהשירותים מופקדות בידי יחידות השדה,‏ ואילו קביעתהמדיניות,‏ תכניות הפעולה,‏ סטנדרטים של איכותוכמות,‏ הנחיה מקצועית,‏ פיקוח ובקרה,‏ נשארים בידיהמנהיגות העירונית הפוליטית והאדמיניסטרטיבית.‏על שני הצדדים להכיר ביתרונות היחסיים שיש להםבעיצוב פניה של העיר בעתיד,‏ בכל הקשור לשיפורמערך השירותים,‏ איכות חייו של האזרח,‏ רווחתוותודעתו האזרחית.‏ על המנגנון העירוני לרסן עצמו בכלהקשור לשאיפתו לשלוט בתהליכים הקשורים באספקתהשירותים,‏ להיות פתוח לגילויים האזרחיים ולעודד אתמגמת השיתוף והשותפות של תושבי העיר בתהליכיםהחשובים המתרחשים בה.‏המִנהלים הקהילתיים צריכים להמשיך ולפתח אתמנהיגותם,‏ הן זו הנבחרת והן זו הממונה,‏ כדי לחזקאת מעמדם בשכונות ובעיר.‏ המנהיגּות הנדרשתכדי לחזק את מעמד המִנהלים היא מנהיגות מעצבתleadership( )transformational ולא מנהיגות עִסקאית.)transactional leadership(למנהיגות מעצבת יש חזון וכוח לשנות מצבים קיימיםולהניע את הארגון לרמות-פעילות אחרות.‏ יש להיכולת לרתום את חברי הארגון ולקוחותיו לחזוןולמטרות שהיא מציבה,‏ וכן להפוך את הסביבותהעוינות לסביבות תומכות בארגון,‏ תוך העלאת רמתהתפקוד והבגרות המקצועית של המונהגים.‏ מנהיגותעִסקאית עסוקה יותר בניהול משברים ובתחזוקה שלהארגון.‏ היא אינה מסְפקת כדי למלא את חזון המִנהליםהקהילתיים ולהציבם בראש תנועה חברתית הנהניתמתמיכה רחבה של תושבי העיר ומנהיגיה.‏26 R. J. Chaskin, S. Garg (1997); R. B. Taub (1990); H. Schmid (2001).

ביבליוגרפיהנ'‏ בן-אליא,‏ רשות נתונה:‏ אופציות לעיצוב שלטון מקומי חדש,‏ירושלים,‏ מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות )2005(.ר'‏ גבע,‏ דו"ח מסכם של פרויקט מערכי חירום קהילתייםבירושלים 2006-2003, החברה למִנהלים קהילתיים ולמתנ"סיםבירושלים ‏)ירושלים,‏ 2006(.ר'‏ דּברה,‏ מסע ירושלמי אל ניהול עירוני אחר.‏ בתוך:‏ ה'‏ שמיד‏)עורך(,‏ המִנהל הקהילתי,‏ מגמות ותרומות,‏ ‏)ידיעות אחרונות,‏ספרי חמד,‏ ירושלים,‏ 1997(, 233-197.הצעת חוק המִנהלים הקהילתיים המרחביים תש"ס-‏‎2000‎‏,‏ירושלים,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל ומכון פלורסהיימרלמחקרי מדיניות )2000(.הצעת חוק חדשה לעניין פקודת העירייה בנושא הרובע,‏ החברהלמרכזים ולמִנהלים קהילתיים בירושלים בע"מ ‏)ירושלים,‏.)2006י'‏ הזנפלד,‏ ה'‏ שמיד,‏ המרכז הקהילתי כארגון לשירותי אנוש -המקרה הישראלי,‏ עיר ואזור )1987( 17 31-19.מ'‏ וינטר,‏ מ'‏ גנור,‏ מִנהל קהילתי - סיכום-ביניים,‏ ירושלים,‏החברה הירושלמית למרכזים ולמִנהלים קהילתיים בירושליםבע"מ )1992(.מ'‏ וינטר,‏ ה'‏ שמיד,‏ חזון המִנהל הקהילתי,‏ בתוך:‏ ה'‏ שמיד ‏)עורך(‏המִנהל הקהילתי,‏ מגמות ותמורות,‏ ‏)ידיעות אחרונות,‏ ספרי חמד,‏ירושלים,‏ ,)1997 .38-27י'‏ ויטנברג,‏ המִנהל הקהילתי בירושלים,‏ דילמות ואתגרים,‏ מסמךאסטרטגי ומצע לדיון.‏ החברה הירושלמית למרכזים ולמִנהליםקהילתיים בירושלים בע"מ ‏)ירושלים,‏ 1994(.ש'‏ חסון,‏ מִנהלות שכונתיות בירושלים - ניסיון חדש בניהולעירוני,‏ ירושלים,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל )1989(.ש'‏ חסון,‏ דמוקרטיה עירונית בירושלים,‏ בתוך:‏ כ"ה שנה לאיחודהעיר - פרקים בגיאוגרפיה עירונית של ירושלים,‏ מכון ירושליםלחקר ישראל ‏)ירושלים,‏ 1992(.ש'‏ חסון,‏ נ'‏ שחורי,‏ מִנהל קהילתי רמות - הרעיון,‏ השיטהוהמשמעויות העירוניות,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל ‏)ירושלים,‏.)1991ש'‏ חסון,‏ נ'‏ שחורי,‏ ח'‏ אדיב,‏ מִנהל שכונתי - הרעיון והשיטה,‏מכון ירושלים לחקר ישראל ‏)ירושלים,‏ 1995(.א'‏ ינאי,‏ תמורות בהגשת שירותי רווחה מקומיים:‏ הלשכה לשירותיםחברתיים והמרכז הקהילתי,‏ עיר ואזור 21, )1990( 55-38.פ'‏ קינג,‏ מִנהל קהילתי בפרספקטיבה עולמית,‏ בתוך:‏ ה.‏ שמיד‏)עורך(,‏ המִנהל הקהילתי,‏ מגמות ותמורות,‏ ידיעות אחרונות,‏ספרי חמד ‏)ירושלים,‏ 1997(, 147-97.י'‏ קמחי,‏ היבטים אורבניים-פיסיים בעבודת המִנהל הקהילתי,‏בתוך ה'‏ שמיד ‏)עורך(,‏ המִנהל הקהילתי,‏ מגמות ותמורות.‏ידיעות אחרונות,‏ ספרי חמד ‏)ירושלים,‏ 1997( 575-559.נ'‏ רוזנווסר,‏ תהליך הבחירות להנהלת המִנהל הקהילתי בתוךה.‏ שמיד ‏)עורך(,‏ המִנהל הקהילתי,‏ מגמות ותמורות.‏ ידיעותאחרונות,‏ ספרי חמד,‏ 341-305 ‏)ירושלים,‏ 1997(.נ'‏ שחורי המִנהל הקהילתי בארץ - מבט משווה,‏ בתוך:‏ ה.‏ שמיד‏)עורך(,‏ המִנהל הקהילתי,‏ מגמות ותמורות,‏ ידיעות אחרונות,‏ספרי חמד ‏)ירושלים,‏ 1997( 195-149.ה'‏ שמיד,‏ דילמות ארגוניות בניהול שכונתי:‏ הניסיון של המִנהלהקהילתי בירושלים,‏ בטחון סוציאלי )1996( 45 36-21.ה'‏ שמיד ‏)עורך(,‏ המִנהל הקהילתי,‏ מגמות ותמורות;‏ ידיעותאחרונות,‏ ספרי חמד ‏)ירושלים,‏‎1997‎‏(.‏ה'‏ שמיד,‏ ד'‏ בר-גל,‏ י'‏ הזנפלד,‏ מנהל המתנ"ס - תחומי פעולהותפקוד.‏ האוניברסיטה העברית,‏ בית הספר לעבודה סוציאליתע"ש פאול ברוואלד ובית הספר לחינוך,‏ התכנית להכשרת מנהליםוסגל בכיר במרכזים הקהילתיים ע"ש ד"ר יוסף י.‏ שוורץ ‏)ירושלים,‏.)1987ה'‏ שמיד,‏ ד'‏ בר-גל,‏ דפוסי ניהול ואפקטיביות ארגונית בקרבמנהלים ורכזים במרכזים קהילתיים;‏ האוניברסיטה העברית,‏ ביתהספר לעבודה סוציאלית ע"ש פאול ברוואלד ‏)ירושלים,‏ 1988(.ה'‏ שמיד,‏ י'‏ אונטרמן,‏ ת'‏ זילבר,‏ מחקר תיעוד מעצב שלתהליך המיזוג בין המרכזים הקהילתיים והמִנהלות השכונתיותבירושלים ברמות המטה והשדה;‏ האוניברסיטה העברית,‏ ביתהספר לעבודה סוציאלית ע"ש פאול ברוואלד ‏)ירושלים,‏ 1995(.Chaskin, R. J.and Garg, S.(1997), The issue ofgovernance in neighborhood-based initiatives,Urban Affairs Review 32 (5), 631-661.Cnaan, R. A.(1995), Purchasing of servicescontracting: A symbiosis of voluntaryorganizations, government, and clients, Journal ofHealth and Human Services Administration 18 (1),104-128.Cooper, T. L. (1980), Bureaucratic andcommunity organizations: The metamorphosisof a relationship, Administration and Society 11(4),411-443.364פרק 14 המנהל הקהילתי בירושלים בין הקהילה לממסד רוח וחברה

365Meyer, J. W. & Rowan, B. (1983), The structure ofeducational organizations, In: J. W. Meyer & W. R.Scott (Eds.), Organizational environments: Ritualand rationality (71-98), Beverly Hills, CA: Sage.Meyer, J. W., Scott,W. R., Strang, D.,& Creighton, A(1988), Bureaucratization without centralization:Changes in the organization system of U.S.public education,1940-1980, In L. Zucker(Ed.),Institutional patterns and organizations (139-168), Cambridge, MA: Ballinger.Mintzberg, H. (1983), Structure in fives designingeffective organizations, Englewood Cliffs,NJ:Prentice Hall.Reitan, T. C. (1998), Theories of interorganizationalrelations in the human services, Social ServiceReview 72 (3), 285-309.Rich, R. C.(1980), The dynamics of leadershipin neighborhood organizations, Social ScienceQuarterly 60 (5), 570-587.Salamon, L. M.(1995), Partners in the publicservice, Baltimore: Johns Hopkins University Press.Schmid, H. (1995), Merging community serviceorganizations: Analysis of a case study, NonprofitManagement and Leadership 5 (4), 371-391.Schmid, H. (2001), Neighborhood SelfManagement, Experiments in Civil Society, NewYork, Kluwer Academic/Plenum PublishersSchmid, H. ,Bar, M. & Nirel, R. (2008)(forthcoming), Advocacy activities in nonprofithuman service organizations: Implications forpolicy, Nonfrofit and Voluntery Sector Quarterly.Taub, R. B. (1990), Nuance and meaning incommunity development, Finding community anddevelopment, New York: Community DevelopmentResearch Center, New School for Social Research.Davis-Smith, J., and Hedley, R. (1993), Volunteeringand the contract culture, berkhamsted, UK:Volunteer Centre.Deakin, N. (1996), What does contractingdo to users? In: D.Billis and M. Harris (Eds),Voluntary agencies: Challenges of organizationand management (113-129): Basingstoke, UK:Macmillan.Dehoog, R.H. (1985), Human service contracting:Environmental behavior and organizationalconditions, Administration and Society 16, 427-454.Demone, H. W. Jr.,and Gibelman, M. (1989).Insearch of a theoretical base for the purchase ofservices, In H.W. Demone Jr., and M.Gibelman(Eds.), Services for sale: Purchasing health andhuman services (5-16) New Brunswick, NJ.:Rutgers University Press.Hasenfeld,Y. (1983) Human Service Organizations,Englewood Cliffs, NJ.: Prentice Hall.Hasenfeld, Y. & Schmid, H.(1989), The communitycenter as a human service organization, Nonprofitand Voluntary Sector Quarterly, 18(1), 47-61.Hasson, S. & Ley, D. (1994), Neighborhoodorganizations and the welfare state, Toronto:University of Toronto Press.Kochan, M.& Deutch, K. (1980), Decentralization,Cambridge, MA.: Oelgeschlager,Gunn@Hain.Kramer, R. (1994), Voluntary agencies and thecontract culture: Dream or nightmare? SocialService Review 68, 33-60.Macarov, D. & Yanay, U. (1975), Some preliminaryfindings concerning community centers in Israel,Journal of Jewish Communal Services 51, 332-340.McName, S. J. & Swisher, K.(1985), Neighborhooddecentralization and organized citizenparticipation, Sociological Forces 18 (4), 301-312.Meyer, J. W. & Rowan, B. (1977), Institutionalorganizations: Formal structure as myth andceremony, American Journal of Sociology 83, 340-363.

36736715 ירושלים כעיר יצירתית בינלאומיתאראל מרגליתניתן להביט בירושלים בשני אופנים:‏ העיר המאוחדת,‏ עתירת הנכסים הרוחניים,‏ ההיסטוריים והארכיטקטוניים,‏שהתפתחה באופן חסר-תקדים;‏ והעיר המתכנסת,‏ הקשה,‏ הענייה,‏ המנותקת ממרכזיה היצירתיים ומזרם החייםשמביאה עִמה חברה פתוחה ודינאמית.‏ אין חולק על כך שירושלים ‏"בירת השבט"‏ ההיסטורית,‏ הפכה לעיר ענייהומבודדת.‏ אך מטרידה יותר העובדה שרבים מתושביה חושבים כי למרות הפינות המופלאות שבה,‏ מדובר בעירשאיבדה כבר את כיוונה היצירתי.‏ניתוק וביזור - התרחקות העיר ממרכזה היצירתיהתהליך שהביא לבעיותיה הנוכחיות של העיר החל במידה רבה בתנופת הבנייה האופטימית-מדי של מטרופוליןירושלים.‏ בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים הועברו בהדרגה מוסדות מרכזיים בחייה האקדמיים,‏ התרבותייםוהיצירתיים,‏ מן המרכז אל הפריפריה,‏ לשכונות החדשות שהוקמו סביבּה.‏ התגובה לא איחרה לבוא:‏ בעודשהאוכלוסייה בשכונות החיצוניות וביישובים סביב ירושלים גדלה בהתמדה,‏ התרוקן מרכז העיר מתוכן ומאוכלוסייהדינמית המניעה את העיר קדימה.‏מחקרים אורבניים מאשרים כי עיר מבוזרת,‏ שאינה מחוברת בטבורה למרכז תוסס,‏ חי ויצירתי,‏ משלמת על כך מחירכבד וכזה ביסודו היה גם התהליך בירושלים.‏ שכבות אוכלוסייה צעירות ויצירתיות בחרו לעזוב את העיר ולהגרלמרכז הארץ,‏ הנתפס כמקום יצירתי ופתוח.‏ קצב ההגירה השלילית גבר,‏ ובמקביל התבצרו השכבות היצרניות,‏היצירתיות והדינמיות,‏ ונותרו כל אחת בבועתה שלה.‏ נכסיה היצירתיים - הרוחניים והאקדמיים - של העיר,‏ התפזרולכל עבר תוך התרחקות פיזית ממרכזה.‏ ירושלים גלשה לשוליים.‏כך הועברו קמפוס האוניברסיטה העברית ו"בצלאל"‏ להר הצופים,‏ וסביבם הוקמה חומה גבוהה המסמלת אתניתוקם המתמשך.‏ סטודנטים ואקדמאים נעולים מאחורי חומות - מקיימים חיים אקדמיים מלאים,‏ לומדים,‏ מלמדיםומייצרים תכנים ומחקר,‏ ללא קשר ודיאלוג אמיתי עם העיר.‏לפני מלחמת ששת הימים היו הסטודנטים באוניברסיטה העברית,‏ ובמיוחד הסטודנטים של ‏"בצלאל",‏ חלק תוססובלתי נפרד ממרקם חייה של ירושלים - בשכונות,‏ בדירות השכורות ובבתי הקפה.‏ כיום נכנסים רבים מהם העירהדרך כביש 443 העוקף את ירושלים מצפון,‏ גרים במעונות ‏"מבוצרים",‏ אוכלים בקפיטריות בקמפוס המסוגר,‏ אינםיוצאים ונכנסים העירה,‏ ואינם מעורים בחייה של ירושלים.‏ במקומות רבים בעולם גרמו אוניברסיטאות לשינוי האזורבו הוקמו,‏ וסביבן נבנו שכונות-מגורים לסגל האוניברסיטה ולסטודנטים,‏ מרכזי קניות ומסחר,‏ ועוד.‏ כך למשל קרהאביב גדג'‏ ‏)סולן לשעבר של להקת אלג'יר(‏ בהופעה ב"מעבדה"‏ , 2007

368פרק 15 ירושלים כעיר יצירתית בינלאומית רוח וחברההאוניברסיטה העברית,‏ הרהצופיםסביב האוניברסיטאות של בוסטון,‏ או סביב ‏"קולומביה"‏שקמה ליד הארלם במנהטן,‏ NYU ב"דאונטאון"‏ ניו-‏יורק,‏ ואפילו אוניברסיטת הנגב בבאר-שבע.‏ בירושליםמנותקים הסטודנטים והמרצים מזרם החיים העירוני.‏פירות המחקר שמייצרת האוניברסיטה העברית אינםבאים לידי ביטוי בהקמת חברות יצרניות בתחומיההיי-טק או הביוטכנולוגיה,‏ ורעיונות המחקר נודדיםומוצאים את יישומם במקומות אחרים.‏יוצרים,‏ אמנים,‏ תלמידים ומורים ב"בצלאל"‏ שניהלובעבר דיאלוג פורה עם העיר ושכונותיה המרכזיותממעטים כיום להתחכך בה.‏ יוצרים אלה ‏"הוגלו"‏מהמרכז להר הצופים,‏ והדיאלוג האמנותי שהם מנהליםכיום עם ירושלים דל ביותר לעומת הדיאלוג האמנותיהפורה והמעשיר שהם מנהלים עם תל-אביב ועם העולםכולו.‏ תעשיות נלוות לבית הספר לאמנויות,‏ כגון פרסוםאו עיצוב המוצר,‏ אכן הוקמו,‏ אך לא בירושלים אלאבאזור המרכז.‏אנשי קולנוע מבית הספר ‏"סם שפיגל"‏ מניחים באזור-‏תעשייה מרוחק את התשתית לתעשיית הקולנועהישראלית.‏ הם מגיעים להישגים משמעותיים בארץובעולם,‏ אולם ללא כל קשר ממשי לירושלים כ"בית-‏יוצר"‏ לקולנוע.‏ עם גמר לימודיהם מתנהלות ההפקותשלהם הרחק מירושלים.‏ וכך גם תלמידי בית הספרלמשחק ‏"ניסן נתיב".‏ רופאים וחוקרים מבתי החוליםשל ‏"הדסה"‏ מבוצרים במתחם עין-כרם.‏ קומפלקסבית החולים על אלפי עובדיו ועל הפעילות הרפואיתוהמחקרית שלו,‏ יצר זה מכבר מובלעת משלו,‏ אף היאמרוחקת ומנותקת ממרכז העיר.‏ רבים מהם אף מתגורריםמחוץ לעיר ואינם פוקדים אותה כמעט.‏תהליך דומה עבר על קריית הלאום - משרדי הממשלה,‏בית המשפט העליון והכנסת - הנמצאים סמוך לכניסההמערבית לעיר.‏ כולם סגורים במתחמים מגודרים מולהעיר.‏ יושביהם עובדים וסועדים בבניינים הסגורים‏)בהיעדרם המוחלט של מסעדות ובתי-קפה חיצוניים(,‏וגם הם כמעט שאינם נוגעים בעיר.‏המרכזים לפיתוח תעשייתי וטכנולוגי בהר-חוצבים ובגןהטכנולוגי במלחה,‏ התמקמו אף הם בבועה משלהם,‏ כךשלאיש מיושביהם אין סיבה להגיע למרכז העיר.‏ שניהמרכזים,‏ שהיו אמורים להיות בית-יוצר חי ותוססליצירתיּות טכנולוגית,‏ מלאים רק בחלקם,‏ עקב נדידתחברות ומפעלי היי-טק למרכזי ההיי-טק שבמרכזהארץ.‏ גם עמותות חשובות,‏ כגון הקרן לירושלים והקרןהחדשה לישראל , המובילות שינויים חברתיים חשוביםומבקשות לשנות דפוסי-חשיבה,‏ אינן ממוקמות במרכזהעיר אלא באזורי-תעשייה מרוחקים,‏ כמו תלפיות.‏

ירושלים כ"בירת השבט"‏ ההיסטורית,‏ נתברכה גם 369בנכסים רוחניים,‏ חלקם בעלי משמעות עולמית לא רקליהדות,‏ אלא גם לאסלאם ולנצרות.‏ הר הבית,‏ הכותל,‏המסגדים,‏ כנסיית הקבר ודרך הייסורים,‏ הרובע היהודי,‏המוסלמי,‏ הארמני,‏ הנוצרי ועוד - כל אחד מהם הואעולם ומלואו,‏ מוקד עליה-לרגל ומחקרים אין-ספור.‏עם זאת,‏ דומה שנכסיה של ירושלים פוזרו לכל עבר,‏ואין ביניהם חיבור של ממש.‏בעוד שמרכז תל-אביב הצליח לספק לתושבי העירתוכן ישראלי פיננסי ותרבותי עכשווי - ירושלים איבדהבהדרגה,‏ בעקבות מלחמת ששת הימים,‏ את הליבההיצירתית שלה ואת המגנט המושך אליו את הכוחותהמסוגלים ליצור ‏"מאסה קריטית",‏ שהיא הכוח המניעשל עיר חיה,‏ תוססת וחפצת-חיים.‏המפגש המעשיר בין אמנות,‏ טכנולוגיה ומדיה - נשמתאפם של אזורים יצירתיים - אינו מתרחש,‏ למרות שכלהמרכיבים הנכונים ישנם בנמצא.‏ אין היום ולּו פרויקטאחד של תוכן במרכז העיר.‏ אם קיימת כיום עשייהיצירתית בירושלים,‏ דומה שהיא מתקיימת למרותהעיר והקשיים שהיא מערימה,‏ ולא בזכותה.‏ ניתן לומרשירושלים נהייתה ‏"עיר מוזיאונית"‏ הנושאת על גּבּהמטען מרשים מן העבר,‏ אולם בהיעדר יצירה עכשוויתתוססת,‏ הופך המטען הזה לנטל מכביד.‏ ובינתיים,‏עתידה היצירתי של ירושלים לוט בערפל.‏נדידת ‏"המעמד היצירתי"‏ -וכיצד להשיבו לעירכדי לגרום לעיר להתפתח אין די בבנייה וסלילה שלתשתיות פיזיות,‏ כמו זו שאפיינה את ירושלים בעשוריםהאחרונים.‏ בעידן הטכנולוגי-דיגיטלי,‏ עסקים אינםמבוססים רק על מבנים ובטון,‏ אלא על אנשים יצירתייםויצרניים - כאלה שיכולים לנדוד בקלות ממקום למקוםעם עיסוקיהם וכישוריהם.‏במהלך השנים,‏ ובמיוחד בתקופת כהונתו של טדיקולק,‏ היתה ‏"עליה-לרגל"‏ של כוחות יצירתיים מחו"ללירושלים בתחומי העסקים,‏ האמנות,‏ הבנייה והיצירה.‏אולם כוחות המגיעים מרחוק מבקשים לפגוש יוצריםמקומיים וליצור ביחד תסיסה עירונית,‏ הן בתחומיהאמנות והרוח והן בתחומים טכנולוגיים ועסקיים.‏ כאשרייבוא של כישרונות מבחוץ אינו פוגש בעשייה מקומיתומתלכד איתה,‏ לא מתגבשת התשתית הבסיסית עליהניתן לבנות וליצור את ההמשך,‏ ולא נוצרת ההפריהההדדית שאנו מייחלים לה.‏עיר שאינה מציבה אופק יצירתי,‏ גורמת לכך שהשכבותהצעירות והיצירתיות שבה אינן מוצאות בה את מקומן.‏עיר שאינה מתחדשת ומתמקדת כמרכז של מצוינותבתחום כלשהו,‏ אינה יכולה למשוך אליה שכבות חזקותכאלה,‏ המבקשות להתחבר לתוכן הקשור במובהק לעירומזוהה עמה.‏מחקרים סוציולוגיים וכלכליים מעידים כי בעליהמקצועות ‏"היצירתיים",‏ המבוססים על אינטליגנציהודמיון,‏ הם בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על כלהתפתחות כלכלית.‏ בעלי מקצועות אלה נמשכים לעריםשמיצבּו את עצמן כמרכזי-מצוינות במחקר,‏ בטכנולוגיה,‏בעסקים,‏ בתרבות או בחינוך.‏ באופן טבעי מצטייריםמקומות כאלה כפתוחים חברתית וכבעלי מגוון אפשרויותבתחום חינוך הילדים ותרבות הפנאי ‏)מוסיקה,‏ מסעדות,‏תיאטראות ועוד(‏ ומושכים אליהם מגוון של גילאיםועיסוקים.‏ אלה מייצרים טכנולוגיה,‏ אמנות וערכיםהמחלחלים ומהדהדים פנימה,‏ לתוך הקהילה,‏ ומעצימיםאת הפוטנציאל החברתי והכלכלי של העיר.‏הצלחת ערים כמו טורונטו וונקובר בקנדה,‏ סידניומלבורן באוסטרליה ודבלין באירלנד,‏ נבעה מיצירתגיוון חברתי ופתיחּות מחשבתית,‏ שמשכו בעלי-מקצועבתחומים יצירתיים כמו מחקר,‏ אקדמיה,‏ רפואה,‏ היי-‏טק,‏ אמנות לסוגיה,‏ חינוך ותקשורת.‏ תחומי-עיסוקאלה שייכים לְמה שמכנה החוקר האמריקאי ריצ'ארדפלורידה,‏ מומחה לכלכלה אזורית מאוניברסיטת קרנגימלון,‏ ‏"המעמד היצירתי".‏ הכוונה היא לאותו מקבץשל הון אנושי המסוגל לקדם מקום ולחולל בו עשייה,‏התפתחות ושינוי.‏הדברים ניתנים למדידה:‏ ‏"מדד פורטר"‏ ‏)על שם גורוהשיווק מאוניברסיטת הרווארד(,‏ מתאר את יתרונההיחסי של עיר,‏ ביכולתה ליצור אשכולות ממוקדים שלתעשיות התומכות ומשלימות זו את זו במגוון תחומים.‏אשכולות אלה יוצרים מעגלי-השפעה ומעצימיםאת העיר.‏ אולם מסתבר שהעסקים הם רק חלק קטןמהתמונה.‏ כדי לנבא את הצלחתה העתידית של עיר,‏יש לקחת בחשבון באופן מובהק יותר את האלמנטהאנושי-יצירתי,‏ ואת יכולתו ליצור זירה יצירתית רב-‏ממדית,‏ ולא רק עסקית ממוקדת.‏

370פרק 15 ירושלים כעיר יצירתית בינלאומית רוח וחברהפרופסור פלורידה משרטט שלושה קריטריוניםהמאפשרים לנבא את פוטנציאל הגידול הכלכליוהיצירתי של אזור:‏ זהו מדד המכּונה שלושת ה-‏T‏:‏טכנולוגיה,‏ כישרונות ‏)"מעמד יצירתי"(‏ וסובלנות‏)באנגלית:‏ .)technology, talent, tolerance קיומם שלשלושת המרכיבים הללו,‏ ויחסי הגומלין שביניהם,‏מבטיחים את רתימת ההון היצירתי להתפתחותהכלכלית והיצירתית של העיר.‏משולש היצירה:‏ תוכן,‏ טכנולוגיהואמנות במתחמים במרכז העירערים רבות בעולם עברו ועוברות תהליך של התרחבותוהִשתרכות )sprawl( לעבר הפריפריה.‏ בארצות הבריתמוכרת תופעה זו מבוסטון שבחוף המזרחי ועד לוס-‏אנג'לס שבחוף המערבי.‏ אולם בחינה מקרוב תראהכי במקביל להתרחבותן,‏ הקפידו ערים אלה לשמורולחזק את המרכז המטרופוליטני שלהן,‏ ולצקת בו תוכןשימשוך אליו את התושבים לצורכי תרבות ובידור,‏עסקים,‏ תעסוקה ועוד.‏תהליך ההתרחבות הטריטוריאלי המואץ של ירושליםלעבר השכונות וערי הלוויין,‏ לא לּווה בחיזוק מקבילשל ליבת העיר.‏ לא נוצר החיזוק בתוכֶן ולא בכוחהמשיכה היצירתי שיאפשר לירושלים להיות מרכזמטרופוליטני גם לתושבים שהיגרו מערבה,‏ אל ‏"פרווריהדשא"‏ ואל ערי הלוויין.‏ הדבר משול לגוף גדל והולך,‏בלי שיהיה נתמך בעמוד שדרה מרכזי וחזק.‏ גוף כזה,‏גם על-פי חוקי הפיזיקה,‏ מתפזר,‏ קורס לתוך עצמו,‏ אונפרס לצדדים.‏מוטלת עלינו אפוא משימה לא פשוטה אך אפשרית:‏להחזיר את הדינאמיות היצירתית לירושלים.‏ את זאתאפשר וצריך לעשות על-ידי חיבור נכון ומפרה ביןאנשיה ונכסיה של העיר הפזורים בפריפריה,‏ לביןמרכזה,‏ שכמו איבד מחיוניותו,‏ בין אם בתחום העסקיאו בתחום היצירה.‏ התחדשות רב-ממדית בעיר יכולהלהתרחש רק סביב ‏"ליבה יצירתית"‏ שתוכל לפרוץ אתמחסומי ההתבדלות הגיאוגרפיים והמנטאליים שהעירמשופעת בהם.‏ ברמה המעשית מדובר בתכנון חכםוממוקד של אשכול עיסוקים ועסקים שמקומם הטבעיהוא בטבורה של עיר,‏ שיהפכו אבן-שואבת לכוחותיצירה ועשייה.‏איני מדבר על המצאת נכסים יש-מאין,‏ אלא עלעבודה נכונה יותר עם המוסדות הקיימים ועם הכוחותהיצירתיים שהם מייצגים.‏ על ירושלים להפיח חייםולהעלות על נס את מוקדי החוזק הקיימים שלה ואתהערך המוסף של סך כל מרכיביה.‏ אחת הדרכים לכך -אותה אני מנסה להתוות בעיסוקי ב-‏ - JVP היא שילובתחומי-יצירה שונים של חזון יצירתי לעיר.‏לדוגמא,‏ אני מציע להסתכל על השילוב הייחודיבין תוכן,‏ טכנולוגיה ואמנות שהם שלושה מרכיביםהמסוגלים ליצור פריצת-דרך כלכלית וחברתית רב-‏ממדית,‏ כשהם ניזונים מתחומי המחקר,‏ ההשכלההגבוהה,‏ ההיי-טק ועמותות ללא כוונת רווח.‏ למרבההמזל או האירוניה,‏ אלה קיימים בירושלים מזה עידןועידנים,‏ אולם לא נוצר ביניהם החיבור ההדדי שיגרוםלהפריה ולפריצת-דרך משמעותית.‏ את השילוב ביןתוכן,‏ טכנולוגיה ואמנות,‏ אני מציע ליישם במשולשיצירתי-גיאוגרפי במרכז העיר,‏ המשתרע בין מגרשהרוסים,‏ מתחם הרכבת ומתחם שערי-צדק הישן,‏ וכמובןגם כל מה שביניהם.‏אמנות - ‏"בצלאל"‏ במגרש הרוסיםלאחר שנים נולדה יוזמה משותפת להנהלת ‏"בצלאל"‏ולקבוצת פעילים בעיר,‏ להחזיר את בצלאל למרכז העיר.‏יוזמה זו מצאה אוזן קשבת.‏ המחלקה לארכיטקטורהחזרה למבנה ההיסטורי שלה,‏ ובימים אלה מתוכננתהעברת ‏"בצלאל"‏ כולו למגרש הרוסים.‏ העברת הקמפוסהיצירתי של האקדמיה לאמנות,‏ תיצור תהליך מתגלגלשישפיע על סביבתו.‏ במתחם האמנותי הזה נמצאיםכבר בתי-ספר נוספים לאמנויות,‏ כמו בית הספר לצילום

371עם טכנולוגיות מתקדמות.‏ בסצנת העשייה האמנותית במתחם זה,‏ ישתלבו גופים ומוסדות העוסקים כברעתה בתחומי המדיה והתיאטרון,‏ כגון תיאטרון החאן,‏הסינמטק,‏ תיאטרון הקרון ויריד חוצות היוצר.‏מוסררה,‏ סדנת ההדפס ומכללת הדסה.‏ בתוכו יכולותלפרוח חברות קטנות וגדולות של תעשיות נלוות,‏ כגוןעיצוב ופרסום.‏אמנות וטכנולוגיה במתחם הרכבת הישןהשילוב בין אמנות לטכנולוגיה הוא נִשמת-אפה שלהמדיה המודרנית,‏ ומקצועות הקשורים באנימציהודיגיטציה של המדיה הם חוד החנית שלה.‏ בקיץ 2007הוקם במתחם מרכז המדיה והאנימציה ביוזמת ,JVPהכולל את הסטודיו לאנימציה ה-‏Lab .Animationהסטודיו מנוהל על ידי מפיק ובמאי מהוליווד,‏ בעלישם עולמי,‏ ומעסיק אנימטורים ואנשי מדיה מכל רחביהעולם.‏ מרכז המדיה קולט לשורותיו בוגרים מבתיהספר לאמנויות בעיר ובעתיד יספק שירותים למדיההמקומית והבינלאומית.‏ במרכז מתוכננים לפעול גםמיזמי היי-טק בתחום המולטימדיה ועמותות לקידוםאמנים ויוצרים,‏ שיהפכו את מרכז ירושלים לבית-יוצרואבן-שואבת לכל העוסקים בתחומים אלה.‏באותו מתחם עצמו הוקם פרויקט נוסף הפונה לאמנויותהבמה.‏ זהו תיאטרון ‏"המעבדה"‏ המשלב תיאטרון חזותיתוכן במתחם שערי-צדק הישןהזדמנות לקודקוד השלישי במִתווה המשולש שביןתוכן,‏ טכנולוגיה ואמנות,‏ נמצא במתחם שערי-צדקהישן,‏ מקום מושבה של רשות השידור.‏ על פי התכנון,‏תוקם בו רשות חדשה ועצמאית לשידור ציבורי,‏ על-‏פי מודל ‏"ערוץ 4" הבריטי.‏ רשות זו,‏ אם תקבץ אתנכסיה בקמפוס אחד ותטפח הפקות מקוריות כמצופהממנה,‏ תוכל לרכז סביבה תוך זמן קצר גופי-תוכןמגוונים:‏ חברות הפקה,‏ עריכה ומדיה,‏ בהן יעבדו בוגריבתי הספר לקולנוע ואנימציה.‏ הוסיפו לכך את אולפניהטלוויזיה הפועלים לא הרחק משם עבור הערוץ השני,‏ותקבלו מתחם בעל דינאמיקה חדשה בתחום התוכן,‏שיוכל לנהל דו-שיח דינמי ויצירתי עם מתחמי האמנותוהטכנולוגיה שבמרכז העיר.‏

372פרק 15 ירושלים כעיר יצירתית בינלאומית רוח וחברההמשולש הגיאוגרפי-יצירתי שייווצר בין מתחם הרכבת,‏מגרש הרוסים ושערי-צדק,‏ יהיה זירה דינמית מתבקשתלאינטראקציה הדדית ויצירתית בין אנשים בתחומי-‏עיסוק שונים,‏ להפריה הדדית בין תוכן,‏ טכנולוגיהואמנות,‏ כמו גם בין עסקים ובידור.‏ עם היווצרותו ניתןלנסות ולהזמין למרכז העיר גופים רבים בתחומי האמנותוהתוכן,‏ שהתקבעו זה מכבר בשכונות המרוחקות.‏ במרכזהמשולש ששרטטנו קודם נמצא שּוק מחנה-יהודה,‏ אשרהתסיסה האנושית הטבעית שלו מבטאת כבר היום כוחמרכזי ומושך.‏ מפגש התרבויות והמִגוון האנושי הגדולשלו,‏ מדגים את החיבור שיכול להתרחש בירושלים.‏לתוך המתחם המתעורר לחיים במרכז העיר,‏ יש לצקתחיים ותוכן לא רק במובן היצירתי אלא גם במובןהאנושי:‏ בִמקום מעונות הסטודנטים שעל הר הצופיםייבנו מעונות סטודנטים ודירות מוזלות לזוגות צעיריםולאמנים במרכז העיר.‏ כך ניתן לעודד מעבר שלסטודנטים,‏ אמנים וזוגות צעירים - אוכלוסיה המסוגלתלתת ‏"זריקת-חיים"‏ משמעותית לכל סביבה בה היאפועלת וחיה.‏ כל אלה ביחד יהיו ‏"מסה קריטית"‏ שלאנרגיה יצירתית,‏ המסוגלת לחולל שינוי של ממש בעירולהשיב לה את זוהרה וזהותה הייחודית.‏ניתן להוסיף ולִמנות יוזמות נוספות שייצרו את החיבורהיצירתי בין גופים ואנשים,‏ דוגמת פרויקט הדיגיטציהשל בית הספרים הלאומי;‏ חיבור בין בית הספר להנדסהשל האוניברסיטה העברית לבין חברות היי-טק שיוקמולצידו;‏ חיבור בין מוסדות המחקר הרפואיים בהדסהלחברות-מיזם בתחום הביוטכנולוגיה;‏ יצירת מרכז-‏חשיבה משותף במרכז העיר לכל העמותות החברתיותהפועלות בירושלים - כל אלה הן דוגמאות לחיבור ההדדיהאפשרי בין טכנולוגיה לתוכן,‏ בין אמנות לטכנולוגיה,‏ובין כל אלה לבין עסקים.‏ כך יכול להיווצר אשכול שלעסקים ועיסוקים הניזונים זה מזה,‏ מזינים את העיר כולה,‏ושואבים אליהם כוחות רעננים מבחוץ.‏חיפוש מכנה יצירתי משותף -המעבדה ו-‏JVP קהילהתנאי נוסף והכרחי ליצירת כיווני-תוכן יצירתיים בעיר,‏הוא חיפוש מכנה יצירתי משותף על-מנת שחלקיםגדולים ככל האפשר באוכלוסייה יוכלו להשתלב בו.‏ מרכזופריפריה,‏ דתיים וחילונים,‏ יהודים וערבים,‏ משכיליםומשכילים-פחות - כולם יכולים לתרום להפיכתה שלירושלים לבמה יצירתית.‏ על חשיבות השילוב ניתן ללמודמהצלחות טכנולוגיות ועסקיות בכלל:‏ יצירות-מופת שלאנימציה,‏ למשל,‏ אינן נוצרות בידי צייר,‏ סופר או מהנדסבודד,‏ אלא כעבודת-צוות יצירתית.‏לפני כ-‏‎15‎ שנים הקמתי בירושלים את קרן הון סיכוןJVP המנהלת למעלה מ-‏‎700‎ מיליון דולר.‏ הקרן השקיעהבכמה מחברות הטכנולוגיה הבולטות שצמחו בישראלבעשורים האחרונים.‏ עמותת JVP‏-קהילה,‏ שאף אותהייסדתי,‏ שמה לה למטרה לחזק ולשלב את השכונותהחלשות בירושלים,‏ על-מנת שיוכלו להתקרב בהדרגהולקחת חלק בפעילות היצירתית המתרחשת במרכז.‏ הדברנעשה באמצעות חוגי לימודים מתוגברים למתקשים ב-‏‎14‎בתי ספר בעיר בארבע שכונות:‏ קטמון,‏ קריית-יובל,‏ גילהונווה-יעקב,‏ וכולל חיזוק בתי הספר והפיכתם למרכזיםקהילתיים בשעות אחר הצהריים,‏ הקמת חוגי תיאטרוןואנגלית מחוץ לשעות הלימודים והקמת עמותות לסיועעצמי בקהילות.‏ פעילות זו נעשית בהנחיית בני-נוערבשנת-שירות.‏יצירת מכנה יצירתי משותף וסינרגיה בין תחומיםומגזרים שונים בעיר,‏ היא העיקרון המנחה גם בהקמתפרויקט המעבדה - מרכז לאמנויות הבמה,‏ מייסודהשל JVP קהילה.‏ המרכז כולל אולם תיאטרון בן 180מושבים,‏ מסעדה ויציעים חיצוניים,‏ וממוקם בליבהשל ירושלים.‏ הוא נוצר מתוך מטרה כפולה:‏ לקדם אתהעשייה האמנותית בעיר באמצעות הפקות ייחודיותהמשלבות היבטים טכנולוגיים חדשניים מחד-גיסא,‏ולקדם את היזמּות החברתית והאמנותית בשכונותבעזרת שחקני ‏"המעבדה"‏ מאידך-גיסא.‏ הצגות הסיוםשל החוגים מּועלות כולן במרכז.‏ פעילות ‏"המעבדה"‏ניזונה מהדיאלקטיקה שבין מרכז העיר לפריפריה,‏ ביןתיאטרון ניסיוני ואמנויות משיקות אחרות,‏ ובין כלאלה לבין הקהילה.‏ כך נוצר דיאלוג יצירתי המעשיראת כל השחקנים שבמשוואה,‏ ומאפשר לעיר לפתחכיוון חשוב ומוגדר של מצוינּות בתחום התוכן,‏ האמנותוהטכנולוגיה.‏שיתוף מגזרים נוספים בחזון היצירתינקודת ההנחה הבסיסית היא כי לא ייתכן פתרון אמיתיבתחום היצירתי בעיר מבלי לשתף מגזרים וחוגים

מעבר היסטורי - להווה יצירתירחבים,‏ כך שלכל מגזר יהיה מקום משלו בפסיפס התוכן 373היצירתי.‏ יש לזכור כי עיר חפצת-חיים חייבת להיותאפשר לחוש יום-יום עד כמה ירושלים מגוונת,‏ מלאתעיר סובלנית,‏ המכבדת את האחר והשונה.‏ על אחת כמהניגודים וסתירות:‏ בריצת הבוקר בעין-כרם אני חולףוכמה בירושלים על כל רבדיה ומורכבויותיה,‏ דווקאעל פני כנסיות,‏ טרסות של כרמי יין וזיתים מתקופתמשום השוני והמרחק שבין מגזריה.‏בית שני,‏ מסעדות ופניני-טבע.‏ בגן הטכנולוגי במלחה,‏לצד תושבי הפריפריה העירונית יש לקחת בחשבון שניבו פועלים משרדי , JVP אני פוגש ישראלים ותיקיםמגזרים משמעותיים ביצירת כיווני-תוכן שיקדמו אתועולים-חדשים,‏ חילונים ודתיים.‏ דווקא הניגודיםהעיר:‏ המגזר הערבי החי במזרח העיר,‏ והמגזר החרדיוהמתחים,‏ הם שיכולים להצמיח את העיר לממדיםהחי בעיקר בצפונה.‏ שניהם קשים מאוד לגיוס,‏ אך עלחדשים ומרתקים.‏ יצירה אמיתית נבנית תמיד מתוךאתגר שיתופם בעשייה היצירתית אין לוותר.‏ניגודים והתגברות על קשיים.‏המגזר הערבי במזרח-ירושלים הוא ציבור משכיל יחסיתעולם ההיי-טק לימד אותנו באופן המובהק ביותר כיומורכב בחלקו מאנשי עסקים מצליחים.‏ זהו מאגרעל-מנת להגיע להישגים,‏ אין די בטכנולוגיה לבדה.‏ ישפוטנציאלי חשוב,‏ שלא נוצל עד כה בירושלים.‏ במציאות‏"להפיח רוח בחומר"‏ - לצקת תוכן יצירתי בטכנולוגיה,‏של שיתוף-פעולה ובאווירה של חיפוש פשרה בין שניממש כמו בפרויקט ‏"הגולם"‏ - תשעה פרויקטיםהעמים,‏ יכול ציבור זה לשמש ראש-גשר טבעי לעולםאומנותיים בימתיים שהוצגו לאחרונה בתיאטרוןהערבי והמוסלמי על-ידי שיתופו ביוזמות שונות.‏המעבדה.‏המגזר החרדי של ירושלים מתחיל להצטרף ליוזמותכוחה של ירושלים היה מאז ומתמיד בשאר הרוח שלה.‏תעסוקתיות בתחום החינוך ‏)כ-‏‎9,000‎ נשים,‏ 2,700על-מנת להפוך את ירושלים ‏"אור לגויים",‏ כמאמרגברים(,‏ בתחום הרווחה והסעד )2,300 נשים(,‏ בתחוםהנביא,‏ יש לשלב בין רוח לחומר,‏ בין הנכסים הגשמייםהמסחר )3,100 גברים(‏ בתחום ההיי-טק,‏ בדגש על תחוםלנכסים הרוחניים,‏ בין מורשת היסטורית מרתקת לביןעיבוד הנתונים.‏ מגמה זו יש להרחיב ולעודד באמצעותהווה יצירתי ותוסס.‏ כל המרכיבים כבר נמצאים כאן.‏הגברת תכניות הכשרה והסבה,‏ על-מנת שגם המגזרמה שנדרש הוא קירובם יחדיו כדי להפוך את ירושליםהחרדי יוכל להשתלב בחזון חיזוק התוכן בעיר.‏למה שנועדה להיות:‏ עיר יצירתית וקוסמופוליטית,‏הדת היא ממוקדי הכוח והמשיכה העיקריים שלאשר רוחניות,‏ דת והיסטוריה אינם עול על צווארה,‏ אלאירושלים,‏ גם בממד ההיסטורי וגם בממד העכשווי.‏להפך:‏ הם מעניקים לה שאר-רוח והשראה,‏ והופכים אתבצומת ייחודי זה,‏ המקודש לשלוש הדתות ומושך אליוהחיים בה לייחודיים כל כך.‏עולי-רגל מכל העולם,‏ קמו כבר מרכזי-דת חשוביםכמו ישיבות גדולות,‏ מרכזים ליהדות מתקדמת,‏ כוללהזרם הקונסרבטיבי והרפורמי,‏ ‏"מכון הרטמן",‏ מכוני-‏מחקר נוצריים,‏ מוסלמיים ועוד.‏ כעת מתבקשת הקמתמרכז תיאולוגי נוסף,‏ שיהא משותף לשלוש הדתותהמונותיאיסטיות.‏כל אלה אמורים לחזק את ירושלים גם במישור היצירתיהמקומי וגם במישור הבינלאומי.‏ בהקשר זה אסור לשכוחאת הפוטנציאל התיירותי,‏ שיכול לשמש מקור-תעסוקהוהכנסה ליהודים ולערבים כאחד וללּכד ביניהם.‏לעיר יש מיקום מרכזי במפת התקשורת העולמית.‏ בכלזמן נתון שוהים בירושלים יותר כתבים זרים מבכל עיראחרת.‏ ניתן לנצל יתרון זה באופן אפקטיבי להזנקתהעיר לכיווני-תוכן חדשים.‏

משפט וממשל

37537516 מעמדה של ירושלים במשפט מדינת ישראל*חיים כהן ז"ל )2002-1911 )חוק היסודביום י"ז באב תש"ם )30 ביולי 1980( חוקקה הכנסת את חוק יסוד:‏ ירושלים בירת ישראל ‏)ספר החוקים 980 מיוםכ"ג באב תש"ם - 5 באוגוסט 1980 עמ'‏ 186( וזו לשונו:‏1. ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת מדינת ישראל.‏2. ירושלים היא מקום מושבם של נשיא המדינה,‏ הכנסת,‏ הממשלה ובית המשפט העליון.‏3. ‏המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת ומפני כל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה שלבני הדתות אל המקומות הקדושים להם או ברגשותיהם כלפי אותם המקומות.‏4. ‏)א(הממשלה תשקוד על פיתוחה ושגשוגה של ירושלים ועל רווחת תושביה על-ידי הקצאת משאבים מיוחדים,‏לרבות מענק שנתי מיוחד לעיריית ירושלים ‏)מענק בירה(‏ באישור ועדת הכספים של הכנסת.‏‏)ב(‏ ‏לירושלים יינתנו עדיפויות מיוחדות בפעילויות של רשויות המדינה לפיתוחה של ירושלים בנושאי משקוכלכלה ובנושאים אחרים.‏‏)ג(‏ הממשלה תכונן גוף או גופים מיוחדים לביצוע סעיף זה.‏חוק יסוד זה ‏)פרט לסעיף 4( אינו מחדש חידושים נורמטיביים:‏ כל הסימנים מעידים שלא נעשה אלא לשם הצהרה.‏או שמא התכוון המחוקק להעניק למעמדה של ירושלים מקום-כבוד בחוקה העתידה להתחבר יחדיו מכל חוקי-‏היסוד ‏)לפי החלטת הכנסת מיום 13 ביוני 1950(, ולא רצה להסתפק לא במעשה בפועל ולא בחקיקה רגילה.‏‏]בשנת 2000 תוקן חוק-היסוד,‏ וזו לשון התיקון:‏חוק יסוד:‏ ירושלים בירת ישראל ‏)תיקון(‏מטרה:‏1. ‏חוק-יסוד זה בא לקבוע בחוק-יסוד:‏ ירושלים בירת ישראל,‏ הגבלה על שינוי שטח תחומה של ירושלים ועל שינויבהחלת המשפט,‏ השיפוט והמינהל של מדינת ישראל בתחום זה וכן בא לאסור על העברת כל סוג של סמכות,‏שלטונית או עירונית,‏ המתייחסת לתחום ירושלים,‏ לידי כל גוף שאינו פועל מכוח חוק של מדינת ישראל.‏* ‏מאמר זה פורסם לראשונה בספר ‏“עשרים שנה בירושלים”‏ בעריכת יהושע פראוור ואורה אחימאיר,‏ הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל ומשרד הביטחון ההוצאה לאור,‏ 1988. אנו חוזריםומדפיסים אותו בשל ערכו הייחודי וחשיבותו להבהרת הנושא.‏ הערות עדכון אחדות הוסיפה פרופ’‏ רות לפידות.‏ ההערות בתוך סוגריים מרובעים.‏שלג בירושלים,‏ 2004

2. ‏בחוק-יסוד:‏ ירושלים בירת ישראל,‏ אחרי סעיף 4 יבוא:‏הוספת סעיפים 5 עד 7‏"שטח תחום ירושלים5. ‏תחום ירושלים כולל,‏ לענין חוק-יסוד זה ביןהשאר,‏ את כל השטח המתואר בתוספת לאכרזהעל הרחבת תחום עיריית ירושלים מיום כ'‏ בסיוןהתשכ"ז )28 ביוני 1967(, שניתנה לפי פקודתהעיריות.‏איסור על העברת סמכויות6. ‏לא תועבר לגורם זר,‏ מדיני או שלטוני,‏ לגורם זראחר בדומה לכך,‏ בין דרך קבע ובין לתקופהקצובה,‏ כל סמכות המתייחסת לתחום ירושליםוהנתונה על פי דין למדינת ישראל או לעירייתירושלים.‏נוקשות7. ‏אין לשנות את הוראת סעיפים 5 ו-‏‎6‎ אלא בחוק-‏יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת.‏שמירת דינים3. ‏אין בהוראת חוק-יסוד זה כדי לגרוע מהוראות חוקיישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועתעזה ‏)הגבלת פעילות(,‏ התשנ"ה-‏‎1994‎‏,‏ או מהוראותכל דין.‏ספר החוקים התשס"א,‏ עמ'‏ - 28 ר.ל.‏ ]למעשה ובפועל משמשת ירושלים בירת ישראל מאזומקדם.‏ כפי שאמר דוד בן-גוריון,‏ שעה שהציע להעלותאת הכנסת והממשלה ממקום מושבן הזמני בתל-אביבלירושלים:‏ ‏"למדינת ישראל הייתה ותהיה רק בירה אחת- ירושלים הנצחית.‏ כך היה הדבר מלפני שלשת אלפיםשנה,‏ וכך זה יהיה,‏ כפי שאנו מאמינים,‏ עד סוף כלהדורות"‏ ‏)דברי הכנסת מיום 13.2.49, כרך 3 עמ'‏ 281(.בשעה ההיא לא היתה בידינו אלא ירושלים המערביתבלבד;‏ אך אין זאת אומרת כי אותה ‏"ירושלים נצחית"‏שתמיד היתה ותמיד תהיה בירת ישראל,‏ מצטמצמתאך לאותם חלקי העיר המצויים מדי פעם בשליטתנו.‏בירת ישראל היא - ותמיד היתה - ירושלים השלמה,‏ואין נפקא מינה שבזמן מן הזמנים לא שלטה מדינתישראל בירושלים כולה,‏ או לא שלטה מדינת ישראלבכלל.‏ ‏)והיו דברים מעולם שפריס,‏ למשל,‏ היתהונשארה בירת צרפת,‏ גם כשהצרפתים שלא נכנעולגרמנים הקימו ממשלה בגלות לונדון;‏ או,‏ אמסטרדםנשארה בירת הולנד,‏ גם כשהממשלה העבירה משרדיהואת השגרירויות הזרות להאג(.‏ חוק-היסוד שלנו עצמוומתוכו מוכיח כי ‏"בירה"‏ אינה בהכרח מקום מושבםשל הפרלמנט והממשלה;‏ שאם תאמר כן,‏ לא היה צורךבסעיף המיוחד הקובע את ירושלים כמקום מושבם שלנשיא המדינה,‏ הכנסת והממשלה,‏ לאחר שכבר הוכרזהבסעיף הקודם כבירת המדינה.‏ירושלים השלמה והמאוחדתבחוק-היסוד ירושלים ‏"השלמה והמאוחדת"‏ לא הוגדרוגבולותיה;‏ וסָתם המחוקק ולא פירש מה טיב שלמותהואחדותה.‏ אשר לירושלים ‏"השלמה",‏ הרי יכול ויעלהעל דעת שירושלים בירת ישראל אינה אלא ירושליםהמערבית ששימשה בירת ישראל בפועל עד מלחמתששת הימים - ולא היא:‏ עוד במנשר שהוציא שרהביטחון בשנת 1948 הגדיר את ירושלים,‏ לצורך החלתפקודת שטח השיפוט והסמכויות,‏ תש"ח-‏‎1948‎‏,‏ ‏"שטחהכולל את מרביתה של ירושלים העיר,‏ חלק מסביבותיהומבואותיה המערביים והדרכים המחברות את ירושליםעם השפלה,‏ הכל כנתון בתחומי הקו האדום המסומןבמפת ארץ-ישראל החתומה על-ידי והנושאת אתתאריך היום כ"ו בתמוז תש"ח )2 באוגוסט 1948( אובכל מפה אחרת שתבוא במקומה אשר תהא חתומה על-‏ידי ותהא מסומנת כנ"ל".‏ לא זו בלבד ששר הביטחוןהשאיר לו פתח פתוח להרחיב מדי פעם את גבולותירושלים,‏ וזאת רק בחתימתו על מפה אחרת - אלאכבר אז ראה להרחיב גבולותיה על-ידי שּכָלל בה לארק ‏"מרביתה של ירושלים העיר",‏ כי אם גם ‏"חלקמסביבותיה ומבואותיה"‏ ואף ‏"הדרכים המחברות אתירושלים עם השפלה".‏ למעשה לא היה צורך בחתימתשר הביטחון על מפה חדשה,‏ משום שבחוק לתיקוןפקודת העיריות ‏)מס'‏ 6( תשכ"ז-‏‎1967‎ - ‏)ספר החוקים499 מיום כ'‏ בסיוון תשכ"ז - 28 ביוני 1967 עמ'‏ 74(הוסמך שר הפנים להרחיב באכרזה את תחומה שלעירייה פלונית על-ידי הכללת שטח של ארץ-ישראלשעליו חלים המשפט,‏ השיפוט והמנהל של המדינהעל פי צו הממשלה ‏)חוק לתיקון פקודת סדרי השלטוןוהמשפט ‏]מס'‏ 11[, תשכ"ז-‏‎1967‎‏,‏ ספר החוקים,‏ שם(;‏ושר הפנים הכריז,‏ בתוקף סמכותו זו,‏ אכרזה על הרחבתתחום עיריית ירושלים אשר בה ‏)או בתוספת אליה(‏הגדיר גבולותיו.‏ אשר על כן יש להניח שבנקטו בחוק-‏376פרק 16 מעמדה של ירושלים במשפט מדינת ישראל משפט וממשל

377היסוד משנת 1980 לשון ירושלים ‏"השלמה"‏ התכווןהמחוקק לירושלים בתחומה החוקי כמאז הרחבתו,‏ אוגם לירושלים בתחומה החוקי כפי שיורחב עוד בעתיד.‏ברם,‏ מה שאמרנו על חוק-היסוד שאין בו משום חידוש,‏ניתן לומר גם על החוקים שנעשו,‏ כאמור,‏ בשנת תשכ"זואשר מכוחם ציוותה הממשלה כי המשפט,‏ השיפוטוהמִנהל של המדינה יחולו גם בירושלים המזרחית,‏ומכוחם הכריז שר הפנים על הרחבת גבולותיו שלתחום העיר.‏ עוד בספטמבר 1948 חוקקה מועצתהמדינה הזמנית את פקודת שטח השיפוט והסמכויות,‏תש"ח-‏‎1948‎‏,‏ שלפיה ‏"כל חוק החל על מדינת ישראלכולה ייראה כחל על כל השטח הכולל גם את שטחמדינת ישראל וגם כל חלק מארץ-ישראל אשר שרהביטחון הגדיר אותו במנשר כמוחזק על-ידי צבא הגנהלישראל"‏ ‏)סעיף 1(. אם ראה המחוקק צורך בחקיקהחדשה,‏ אין זאת אלא משום שמנשר שר הביטחון בדברהחזקת השטח בידי צבא הגנה לישראל אינו הולם עודאת ירושלים:‏ התוצאה המשפטית שאפשר היה להשיגהגם במנשר שר הביטחון,‏ מוטב להשיגה בצו הממשלה;‏ומה שחוקקה מועצת המדינה הזמנית לעניין שטחיארץ-ישראל המוחזקים בידי צבא הגנה לישראל,‏ מוטבשהכנסת תחזור ותחוקק לעניין שטחי ארץ-ישראלהנמצאים בשליטתנו אף מבלי שצבא הגנה לישראלמחזיק בהם.‏נמצא שירושלים ‏"השלמה"‏ היא היא ירושלים‏"המאוחדת":‏ על-ידי השלמת העיר בדרך הרחבתהחומה,‏ כאמור,‏ אוחדו יחדיו ‏"מרביתה של ירושליםהעיר"‏ כפי שסומנה במנשר שר הביטחון משנת תש"ח,‏והיא ירושלים המערבית,‏ ויתרתה של ירושלים העיר,‏היא ירושלים המזרחית שבשנת תש"ח טרם היתהבשליטתנו.‏ מאחר ועלינו להעמיד את המחוקק בחזקתושאין הוא מבזבז מִליו לריק,‏ מן הדין ליתן גם למלה‏"השלמה"‏ וגם למלה ‏"המאוחדת"‏ משמעות מיוחדתמשלה:‏ אם ירושלים ‏"השלמה"‏ כבר מציינת את העירכולה שבגבולותיה המורחבים,‏ באה המלה ‏"והמאוחדת"‏אולי להדגיש שלא מן הבחינה המשפטית ולא מבחינהגיאוגרפית או אחרת ניתן עוד להבחין בין ‏"מרביתהשל העיר"‏ האמורה במנשר שר הביטחון משנת תש"חשהיתה מוחזקת בידינו מאז קום המדינה,‏ לבין מזרחהשל העיר שצו הממשלה משנת תשכ"ז חל עליו.‏ וישדברים בגו,‏ שהרי עד לאיחוד זה היה ונשאר מערבהשל ירושלים,‏ מן הבחינה המשפטית,‏ שטח מוחזק בידיצבא הגנה לישראל;‏ ורק דבר חוק-היסוד על ירושליםאיחד את ירושלים שלהלכה - אם לא למעשה - היתה‏"שטח מוחזק בידי צבא הגנה לישראל",‏ עם מזרחירושלים,‏ שאף להלכה לא נזקקה מעולם ‏)או אולי רקלימים ספורים בלבד(‏ למעמד של ‏"שטח מוחזק בידיצבא הגנה לישראל".‏פקודת שטח השיפוט והסמכויות,‏ תש"ח-‏‎1948‎‏,‏מדברת,‏ כאמור,‏ בשטח מדינת ישראל מכאן ובשטחיםשל ארץ-ישראל המוחזקים בידי צבא הגנה לישראלמכאן;‏ והדעת היתה נותנת שירושלים המערביתתיכלל מלכתחילה בשטח מדינת ישראל.‏ אלא כנראהנקטו לשון ‏"שטח מדינת ישראל"‏ בהתכוונם לשטחשנועד למדינה היהודית על פי החלטת עצרת האומותהמאוחדות:‏ מדיוני מועצת המדינה הזמנית עולהשהכוונה היתה להשאיר את השאלה פתוחה מה יהיוגבולותיה הסופיים של המדינה - כוונה סבירה ביותרנוכח פני מחדל האומות המאוחדות לכפות עלינו ועלהערבים את הגבולות שקבעו בהחלטתן,‏ ונוכח פניסירוב הערבים להכיר במדינת ישראל אף בגבולותאלה.‏ גם הגבולות שנקבעו לאחר מלחמת השחרורלא היו גבולותיה הסופיים של המדינה,‏ כפי שהותנהמפורשות בהסכמי רודוס.‏ יוצא שלא רק ‏"שטח מדינתישראל"‏ כפי שהוגדר בהחלטת האו"ם,‏ אלא גם שטחיםנוספים משטחי ארץ-ישראל המוחזקים או שיוחזקו בידיצבא הגנה לישראל,‏ נועדו מלכתחילה לבוא בתחוםשטח המדינה;‏ וההכרזה עליהם במנשר שר הביטחון לאהיתה אלא טכניקה משפטית לזהותם ולהחיל עליהםאת חוקי ישראל.‏ ‏)אין זאת אומרת שכל שטח משטחיארץ-ישראל המוחזק בידי צבא הגנה לישראל נעשהעל-ידי עצם החזקה זו לחלק משטח מדינת ישראל:‏ גםמנשר שר הביטחון על פי הפקודה משנת תש"ח,‏ וגם צוהממשלה על פי החוק משנת תשכ"ז,‏ פעולות מדיניותמובהקות הן המחייבות שיקול דעת והחלטה פוליטיתתחילה(.‏ אבל אפילו תאמר שבשעה ששר הביטחון עשהאת מנשרו,‏ היתה ירושלים המערבית שטח המוחזק בידיצבא הגנה לישראל - ולמעשה בוטל הממשל הצבאיעל ירושלים רק ביום - 4.2.1949 ואילו לאחר מכן חלשינוי מעשי במעמד העיר עד שהמנשר ההוא אינו יכוללשקף עוד את המציאות לאמיתה,‏ הרי על כל פניםפעל המנשר את פעולתו:‏ משפט מדינת ישראל חל על

ירושלים המערבית מאז קום המדינה,‏ והשינויים שחלובשטח לא היה בהם אלא לחזק ולהגביר תחולה זו ולאלגרוע ממנה.‏בירת ישראלירושלים השלמה והמאוחדת היא ‏"בירת ישראל".‏משמעותה המקורית של ‏"בירה"‏ היא מבצר,‏ מצודה אוארמון.‏ דעות חכמי התלמוד היו מחולקות אם ‏"הבירה"‏שבירושלים היתה המצודה שעל הר הבית,‏ או שמאנקרא שם ‏"הבירה"‏ על בית המקדש ‏)יומא ב,‏ א;‏ ט,‏ ב(;‏ואמנם מצויה במקרא המלה ‏"בירה"‏ כשם נרדף לביתהמקדש ‏)דברי הימים א'‏ כט,‏ א,‏ יט(.‏ נחמיה מינה אתאחיו חנניה להיות ‏"שר הבירה על ירושלים"‏ ‏)נחמיה ז,‏ב(‏ - ואין אנו יודעים אם היה שר על מצודת הר הבית,‏או שר על בית המקדש,‏ או שמא נתמנה שר על הבירהעל ירושלים,‏ פשוטו כמשמעו.‏ התואר ‏"שר הבירה"‏ או‏"איש הבירה"‏ מובא גם בתלמוד:‏ בזמן שבית המקדשעוד היה קיים,‏ היה אחד ‏"יועזר איש הבירה",‏ מתלמידיבית-שמאי,‏ שנשא ונתן עם רבן גמליאל הזקן ‏)ערלהב,‏ יב(;‏ ולאחר חורבן הבית היה אחד ‏"רבי אחא שרהבירה"‏ ‏)יבמות מה,‏ א,‏ בבא בתרא קמו,‏ א(‏ - ואיןאנו יודעים אם נשאו תארים אלה משום שהיו בעליארמונות,‏ או שמא היו תארים משפחתיים שעברו מדורלדור.‏ השימוש המודרני במילה ‏"בירה"‏ כתואר עירראשית ‏)"קפיטל"‏ באנגלית,‏ מלשון ‏"ראש"‏ בלטינית(,‏שממנה יוצא השלטון על המדינה כולה,‏ מקורו כנראהב"שושן הבירה"‏ שבמגילת אסתר - אם כי היו שהסִיקומלשון המגילה עצמה שהעיר שושן ושושן הבירה לאהיו זהות:‏ שושן הבירה היה לדעתם ארמון המלך,‏ מקוםשניתנו החוקים,‏ ואילו העיר שושן היתה מקום מגוריהתושבים ‏)ראה אסתר ג,‏ א,‏ טו(;‏ ואולם שושן הבירהמופיעה גם במשמעות של עיר רבתי ‏)ראה שם ב,‏ ה,‏ ט,‏יב(,‏ ואין כל סיבה לפסלה כתקדים.‏ בין כה וכה קייםקשר מובהק בין ‏"עיר הבירה"‏ לבין מקום מושבו שלהמלך,‏ הוא מקום בירתו או ארמונו;‏ כשם שירושליםנעשתה ‏"בירה"‏ בזכות בחירתה כמקום המקדש.‏ לפנישנבנה הבית בירושלים,‏ היו לנו ‏"שלוש בירות,‏ שילהונוב וגבעון";‏ אבל ‏"בית העולמים"‏ אינו אלא ירושלים‏)זבחים קיט,‏ א(.‏העלאת עיר פלונית למעמד של בירת המדינה אינהצריכה חקיקה דווקא.‏ יכול וההעלאה תהא מפורשת,‏אם באכרזה או בחוק או בחוקה,‏ ויכול ותהא משתמעתמן העובדה שיושבים בעיר ההיא השלטונות המרכזייםאו העליונים של המדינה.‏ כל מדינה יכולה לבחורלעצמה את עיר בירתה - אין בבחירה זו כל ענייןלמשפט הבינלאומי,‏ כל עוד קובעת המדינה את בירתהבתוך שטחה ‏)או,‏ אם היא קובעת בירתה זמנית בשטח378פרק 16 מעמדה של ירושלים במשפט מדינת ישראל משפט וממשלהשטח המיועד לבנית שגרירותארה"ב בירושלים,‏ 1995, צילום:‏דויד רובינגר

379מדינה אחרת,‏ כל עוד היא קובעת אותה שם בהסכמתהמדינה ההיא(.‏ יתרה מזו:‏ מן הבחינה המשפטית איןמדינה זקוקה לבירה,‏ אם היא אינה רוצה בה:‏ יכול,‏למשל,‏ שנשיא המדינה יושב במקום פלוני,‏ הממשלהיושבת במקום פלמוני,‏ והפרלמנט יושב במקום אלמוני,‏ושלושת המקומות הם ערים בעלות מעמד שווה.‏ ואולםאין המדינות נוהגות להעלות רשמית למעמד ‏"בירה"‏אלא עיר אחת בלבד.‏ בדרך כלל משגרות המדינותאת נציגיהן הדיפלומטיים לאותה עיר אשר עליההכריזה המדינה כבירתה,‏ או,‏ אם לא הכריזה,‏ לאותהעיר המשמשת לה בירה או כמקום מושב ממשלתה אוראשה;‏ אבל העובדה שמדינה פלונית או כל המדינותמושיבות את נציגיהן הדיפלומטיים,‏ מסיבות משלהן,‏בעיר אחרת,‏ אינה גורעת במאומה ממעמדה של הבירהאשר המדינה עצמה ייחדתה לכך.‏ אין זה גורע במאומהממעמדה של ירושלים כבירת ישראל שרוב המדינותעודן מושיבות שגרירויותיהן בתל-אביב ‏)או בהרצליה(.‏בסירובן לשּכן שגרירויותיהן בירושלים,‏ אין כדי לחלוקעל סמכות הכנסת או הממשלה לקבוע מקום בירתה שלישראל;‏ הן חולקות - על זכותה של המדינה לכלול אתירושלים ‏)כולל ירושלים המערבית(‏ בתוך שטחה.‏אמרנו שירושלים היתה בירת ישראל גם שעה שהכנסתוהממשלה ישבו עוד בתל-אביב ונשיא המדינה ישבברחובות,‏ ואמנם אין מעמדה של ירושלים כבירת ישראלתלוי או מותנה בכך שרשויות השלטון,‏ כולן או מקצתן,‏או שגרירויות זרות יקבעו בה מקום מושבן.‏ בהכריזועל ירושלים כבירת ישראל נתן חוק-היסוד גושפנקהמשלו למעמד אשר הוא טבוע בירושלים מטבע ברייתה,‏כביכול - גושפנקה אשר כשלעצמה אינה מוסיפה ואינהמחדשת לא בירה למדינה ולא זכויות לירושלים.‏מקום מושב השלטוןלאחר שסעיף 1 לחוק-היסוד לימדָנו חגיגית שירושליםהשלמה והמאוחדת היא בירת ישראל,‏ בא סעיף 2 לבשרלנו שלא זו בלבד שעיר הבירה היא,‏ אלא בתוכה יִשבוגם נשיא המדינה,‏ גם הכנסת,‏ גם הממשלה וגם ביתהמשפט העליון.‏אשר לנשיא המדינה,‏ קובע סעיף 2 לחוק-יסוד:‏ נשיאהמדינה ‏)ספר החוקים 428( מיום ט"ו בתמוז תשכ"ד- 25 ביוני 1964, עמ'‏ 118( כי ‏"מקום מושבו של נשיאהמדינה הוא ירושלים".‏ ואשר לכנסת,‏ קובע סעיף 2לחוק-יסוד:‏ הכנסת ‏)ספר החוקים 244 מיום ל'‏ בשבטתשי"ח - 20 בפברואר 1958, עמ'‏ 69( כי ‏"מקום מושבהשל הכנסת הוא ירושלים".‏ אשר לממשלה,‏ קובע חוק-‏יסוד:‏ הממשלה ‏)ספר החוקים 540 מיום כ"ז באב תשכ"ח- 21 באוגוסט 1968, עמ'‏ 226( כי ‏"מקום מושבה שלהממשלה הוא ירושלים".‏ ואשר לבית המשפט העליון,‏קבעה הממשלה,‏ בתוקף סמכות מיוחדת שהוענקהלה לכך בפקודת בתי המשפט ‏)הוראות מעבר(,‏תש"ח-‏‎1948‎‏,‏ מיום 24 ביוני 1948, את ירושלים כמקוםמושבו של בית המשפט העליון ‏)עתון רשמי תש"ח עמ'‏118(; וסעיף 1 לחוק בתי המשפט,‏ תשי"ז-‏‎1957‎ ‏)ספרהחוקים 233 מיום ד'‏ באב תשי"ז - 1 באוגוסט 1957(,שבמקומו בא עתה סעיף 15 ‏)א(‏ לחוק יסוד:‏ השפיטה‏)ספר החוקים 1110 מיום ד'‏ באדר ב'‏ תשמ"ד - 8 במארס1984(, קובע כי ‏"מקום מושבו של בית המשפט העליוןהוא ירושלים".‏ בית המשפט העליון אכן שוכן במשכנוהחדש בקרבת הכנסת.‏תופעה מוזרה ומשונה היא,‏ שאין לה למיטב ידיעתיאח וַרע בחקיקה מודרנית ומתוקנת,‏ שקיימים יחדיוועומדים בתוקפם,‏ זה ליד זה,‏ שני חוקים ‏)ולא כל שּכןשני חוקי-יסוד(‏ הזהים בתוכנם מלה במלה.‏ סעיף 2לחוק-היסוד על ירושלים חוזר מלה במלה על הוראותהכלולות כבר בחוקי היסוד על נשיא המדינה,‏ הכנסת,‏הממשלה והשפיטה.‏ אילו התייחס המחוקק בחוק-היסודעל ירושלים,‏ בלשון זו או אחרת,‏ לאותם חוקים קודמיםשכבר קבעו את ירושלים כמקום מושבם של נשיאהמדינה,‏ הכנסת,‏ הממשלה ובית המשפט העליון,‏ כיאז יכולנו לייחס לו כוונה לחזור לכבודה של ירושליםעל הוראות שכבר קבען וחוקקן משכבר הימים ‏)אלאחוששני שאפילו כבודה של ירושלים לא היה מכּפר עלעוון הכפילות החקיקתית(;‏ או אילו היה מעניק בחוק-‏היסוד על ירושלים להוראות אלו שבחוקים האחריםמעמד מיוחד,‏ למשל היה קובע שאין לבטלן או לשנותן,‏או שלביטולן או לשינויָן יהא דרוש רוב מיוחס,‏ כי אזיכול והחזרה על חוקים קיימים היתה מוצדקת.‏ איןזאת כי אם לא ראה המחוקק גם בסעיף 2 לחוק-היסודעל ירושלים אלא הצהרה ואכרזה בלבד,‏ ולא הוראהנורמטיבית;‏ והא ראיה שבחוק יסוד:‏ השפיטה שנעשהכשלוש שנים ומחצה לאחר חוק-היסוד על ירושלים,‏שוב חזר המחוקק וקבע את ירושלים כמקום מושבו של

380פרק 16 מעמדה של ירושלים במשפט מדינת ישראל משפט וממשלבית המשפט העליון - כאילו אותה ההוראה שבסעיף 2לחוק-היסוד על ירושלים אינה קיימת כלל.‏‏"מקום מושב"‏ לעניין זה פירושו מקום מושב קבוע.‏הדין שלפיו מקום מושבו של נשיא המדינה הואירושלים,‏ אינו מונע אותו מלמלא תפקידי נשיאות גםמחוץ למקום מושבו.‏ הוא הדין לכנסת,‏ לממשלה ולביתהמשפט העליון.‏ אם הממשלה מקיימת ישיבה מחוץלירושלים,‏ או אם בית המשפט העליון גובה ראיותבשטח מריבה שמחוץ לירושלים,‏ אין בכך כדי לגרועבמאומה ממקום מושבם הקבוע.‏ גם אחדות מוועדתהכנסת רגילות להתכנס מחוץ לירושלים,‏ ואם כיעושות הן את עבודת הכנסת ושליחותה,‏ אין הן פוגעותבכך במקום מושבּה הקבוע של הכנסת;‏ אפילו מליאתהכנסת עצמה יכולה להתכנס לישיבה יוצאת מן הכללמחוץ לירושלים מבלי לשנות את מקום מושבּה.‏ דברזה יכול גם שייקבע מפורשות בתקנונים של הכנסתוהממשלה ובתקנות סדרי הדין,‏ ואין בכך משום סתירהלחוק-היסוד.‏ אילו עלה בדעת המחוקק לאסור ישיבתםשל נשיא המדינה,‏ הכנסת,‏ הממשלה או בית המשפטהעליון במקום כלשהו מחוץ לירושלים,‏ היה נוקט לשוןלא,‏ לאמור לא יֵשבו אלא בירושלים בלבד.‏המקומות הקדושיםגם סעיף 3 לחוק-היסוד חוזר מלה במלה על חוק הקייםועומד,‏ הלא הוא סעיף 1 לחוק השמירה על המקומותהקדושים,‏ תשכ"ז-‏‎1967‎ ‏)ספר החוקים 499 מיום כ'‏בסיוון תשכ"ז - 28 ביוני 1967, עמ'‏ 75(; אלא שפהחוזר המחוקק בחוק-היסוד לא על מה שכבר נחקקבחוקי-יסוד,‏ אלא אף על מה שכבר נחקק בחוק רגיל,‏וחזרה שכזאת נותנת להוראה זו רשות כניסה אל החוקההעתידה להתחבר.‏ עצם החזרה מעידה על כוונתוההצהרתית של המחוקק.‏ואולם בו בזמן שבחוק-היסוד מסתּפק המחוקק בהצהרההחגיגית שּכל המקומות הקדושים יהיו שמורים מפניחילול ופגיעה ומפני כל מה שעלול לפגוע בחופש הגישהשל כל בני הדתות,‏ הרי שבחוק תשכ"ז הוסיף המחוקקלסעיף 1 ההצהרתי גם סעיף 2 המכיל סנקציות פליליותוהוא בא לתת לחיובים שבהצהרה את ‏"השיניים"‏הדרושות.‏ וזו לשונו:‏ ‏")א(‏ המחלל מקום קדוש או הפוגעבו בכל דרך אחרת,‏ דינו - מאסר שבע שנים.‏ ‏)ב(‏ העושהדבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אלהמקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותםהמקומות,‏ דינו - מאסר חמש שנים".‏הכנסת,‏ 2007

381אין זאת שלפני מלחמת ששת הימים ולפני תחולתו שלחוק תשכ"ז מותר היה בישראל לחלל מקומות קדושים.‏סעיף 3 לחוק תשכ"ז מבהיר כי ‏"חוק זה בא להוסיףעל כל דין אחר ולגרוע ממנו".‏ ‏"דין אחר"‏ שעמד אזבתוקפו הוא סעיף 146 לפקודת החוק הפלילי,‏ 1936ושעתה לבש לבוש חדש בסעיף 170 לחוק העונשין,‏תשל"ז-‏‎1977‎ ‏)ספר החוקים 864 מיום כ'‏ באב תשל"ז- 4 באוגוסט 1977, עמ'‏ 255(, ושחוק תשכ"ז בא,‏כאמור,‏ רק להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו,‏ קובע וזולשונו:‏ ‏"ההורס,‏ מזיק או מחלל מקום פולחן,‏ או כלעצם המוחזק מקודש לקהל אנשים,‏ בכוונה לבזות אתדתם,‏ או ביודעין שהם עשויים לראות במעשה זה עלבוןלדתם,‏ דינו - מאסר שלוש שנים".‏ נושא האיסור בחוקהעונשין הוא ‏"מקום פולחן"‏ שהוא לאו דווקא ‏"מקוםקדוש":‏ אצל היהודים,‏ יותר מאשר בשאר הדתות,‏יש ופולחן מתנהל בדירה פרטית או במבנה המשמשל"מניין",‏ וכל ‏"קדּוׁשה השוכנת בו באה מן המתפלליםהמתאספים בו ולא מן המקום עצמו.‏ אם נפרש את המונח‏"מקום פולחן"‏ על דרך ההרחבה,‏ כאמור,‏ כי אז נמצא כיחילול מקום פולחן שאינו ‏"מקום קדוש"‏ הוא עבֵָרה קלהמחילול ‏"מקום קדוש"‏ ממש.‏ והוא הדין לחילול ‏"עצםהמוחזק מקודש":‏ המדובר פה אינו במקום פולחן כי אםבמכשיר פולחן,‏ כמו ספר תורה אצל היהודים,‏ או הצלבוכלי הקטורת של הנוצרים;‏ וכלֵי קדּוׁשה אלה בוודאיאינם בגדר ‏"מקומות קדושים".‏ההוראה הפלילית שבחוק העונשין שונה מן ההוראההפלילית שבחוק השמירה על המקומות הקדושיםבעיקר בכך שזה מגדיר וזה אינו מגדיר טיבה של הכוונההפלילית.‏ לפי חוק העונשין,‏ אין מעשה חילול של ‏"מקוםפולחן"‏ או של ‏"עצם המוחזק מקודש"‏ משום עברה,‏ אלאאם כן נעשה המעשה ‏"בכוונה לבזות"‏ דת,‏ או ביודעיןשבני דת עשויים לראות במעשה משום עלבון לדתם.‏‏"דת"‏ כאן היא,‏ כמובן,‏ אותה הדת שהמקום המחוללמשמש לה מקום פולחן,‏ או שהעצם המחולל מוחזקמקודש לה או לשמה - ואין נפקא מינה איזו דת היא זו.‏חוק השמירה על המקומות הקדושים אינו מפרש,‏ לעומתזאת,‏ את טיב הכוונה הפלילית הדרושה;‏ ולפי עקרונותמקובלים של המשפט הפלילי,‏ הכוונה הדרושה לעשותמעשה של חילול מקום קדוש או של פגיעה בו בכל דרךאחרת,‏ לעברה פלילית,‏ היא הכוונה לחלל את המקוםהקדוש או לפגוע בו.‏ הוא הדין בעשיית דבר העלוללפגוע בחופש הגישה אל מקומות קדושים או העלוללפגוע ברגשות בני דת אל מקומות קודשיהם;‏ הכוונההפלילית הדרושה להפוך עשייה כזו לעברה פלילית,‏היא הכוונה לפגוע בחופש הגישה או ברגשות כאמור.‏אמת נכון הדבר שכוונת חילול קודשי דת פלונית,‏ ישבה על פי רוב ממילא גם כוונת ביזוי לאותה דת;‏ ואוליניתן לפגוע במקום פולחן או במקום קדוש מבלי לדעתשיכול אדם לראות בכך עלבון לדתו,‏ או בלא שום כוונהלבזות דת - למשל כשפוגעים בו למטרה סבירה כמולמטרת שיפוצים.‏ ‏)בין כה וכה פוטר החוק מאחריותפלילית את הפוגעים למטרה חוקית,‏ כמו ביצוע צוהריסה,‏ או לשם הצלת חיי אדם או אף להצלת רכושמשרפה(.‏ בכל זאת בולטת האנומליה לעין:‏ עונשו שלהמתכוון לבזות דת ולהעליב את מאמיניה קל בהרבהמעונשו של מי שמחלל ופוגע ואין לו - או לא הּוכחהנגדו - כוונה מיוחדת ונפשעת שכזו.‏לא רק לעניין הכוונה הפלילית הוראת העונשיןשבחוק השמירה על המקומות הקדושים רחבה יותרמאשר זו שבחוק העונשין.‏ חוק העונשין מכיר שלושהמעשים מסויימים - שכותרתם המשותפת היא ‏"עלבוןדת"‏ - והם הריסה,‏ גרימת נזק וחילול.‏ לעומתו מדברחוק השמירה על המקומות הקדושים בחילול ופגיעה‏"בכל דרך אחרת",‏ וניתן להעלות על הדמיון ‏"פגיעות"‏בדרכים שונות שאינן גורמות ‏"נזק",‏ לפחות לא נזק פיזישל ממש.‏ כשעומדים בתוקפם שני איסורים פלילייםבחוק,‏ ומעשה פלוני עשוי להיכנס בגדר כל אחד מהם,‏כי אז הרשות בידי המדינה ‏)קרי התביעה הכללית(:‏רוצה - מאשימה לפי ההוראה החמורה יותר,‏ רוצה -מסתפקת באישום לפי ההוראה הקלה יותר.‏ לכן הפוגעבמקום קדוש שהוא גם מקום פולחן,‏ והיתה לו כוונתביזוי או העלבה,‏ יכול וישחק לו מזלו שיועמד לדין עלפי חוק העונשין ולא על פי חוק השמירה על המקומותהקדושים,‏ ויהא צפוי למאסר שלוש שנים לכל היותרולא למאסר שבע שנים - והכול אף על פי שזה אינואלא סעיף בודד בחוק עונשין כללי,‏ ואילו זה חוקמיוחד הוא שנעשה כל כולו לעניין השמירה על מקומותקדושים.‏ עצם העּובדה שהמחוקק ראה לחזור ולחוקקבחוק העונשין את ההוראה שהיתה קיימת לעניין זה מאזשנת 1936, כעשר שנים לאחר חקיקת חוק השמירה עלהמקומות הקדושים,‏ מעידה על רצונו ששני האיסוריםיעמדו בתוקפם זה ליד זה.‏

ואולם עיקר ענייננו שלנו הוא בחוק השמירה עלהמקומות הקדושים,‏ ולּו מן הסיבה בלבד שחוק זה נעשהלא רק כתוצאה מאיחודה של ירושלים,‏ כי אם גם - אם כילא נאמר בו הדבר במפורש - למען המקומות הקדושיםשבירושלים.‏ חוק זה,‏ כמותו כחוק-היסוד על ירושלים,‏בא לשמור על ‏"המקומות הקדושים"‏ מפני ‏"חילול וכלפגיעה אחרת";‏ ועד שנברר ‏"המקומות הקדושים"‏ מהם,‏נסיים פרשת המעשה הפלילי תחילה ונברר ‏"חילול"‏מהו.‏ במקרא מצוי חילול המקדש - שהוא המקום הקדושבה'‏ הידיעה - שנעשה על-ידי עברות אחרות שאין בהןמשום פגיעה פיזית במקדש עצמו:‏ מֵרב עֳֹונֶיָך,‏ ‏ּבְעֶוֶל‏ְרכֻּלָתְָך,‏ חִלַלְּתָ‏ מְִקדָשֶיך ‏)יחזקאל כח,‏ יח(;‏ ואם כי ייתכןשלפי דיני דת פלונית ניתן ‏"לחלל"‏ גם כיום את מקדשיהעל-ידי אורח חיים נפסד,‏ לא לחילול שכזה מתכווןהחוק.‏ מותר אולי ללמוד משמעותו של ‏"חילול"‏ בחוקזה מן העובדה שהמחוקק נקט לשון ‏"חילול",‏ כאמור,‏גם בסעיף 170 לחוק העונשין,‏ ושם משמשת היא תרגוםהמלה defile שבמקור האנגלי של פקודת החוק הפלילי.‏מילון אוקספורד מציע למלה כמה משמעויות:‏ להסריח,‏להסליד,‏ ללכלך,‏ להכתים,‏ לטמא,‏ להשחית ‏)וכן לקלל,‏לחרף ולגדף,‏ ולאנוס אישה(.‏ הצד השווה לכולן הואהּפגיעה והזלזול בכבודו של המקום,‏ ובקדּושתו בעיניהמאמינים - ואם אינך חייב להוכיח כוונת ביזוי,‏ אינךצריך לראות אלא את תוצאת המעשה,‏ אם יש בו משוםביזוי או זלזול או פגיעה בכבוד המקום.‏ פירוש פשוט זהמסתייע בהקשר הדברים:‏ לא רק ‏"המחלל"‏ מקום קדוש,‏כי אם גם ‏"הפוגע בכל דרך אחרת"‏ עובר את העברה;‏ או,‏לשון אחר,‏ הפוגע במקום קדוש בדרך חילולו או הפוגעבו בכל דרך אחרת,‏ דינו למאסר.‏הפגיעה בדרך של חילול היא פגיעה בכבוד המקוםהקדוש או באמונת המאמינים,‏ בנוסף על הפגיעה הפיזיתוכתוצאה ממנה;‏ פגיעה ‏"בדרך אחרת"‏ שאינה ‏"חילול"‏יכול ותהא פגיעה פיזית שלכאורה אין בה משום ביזויאו זלזול או פחיתות כבוד.‏ אלא אם כן,‏ ‏"הפגיעה בדרךהאחרת"‏ או תוצאתה אינן מעידות על עצמן שיש בהןכדי לבזות או לפגוע ברגשות דתיים,‏ על כל פנים דרושהלעבֵרה הזאת כוונה פלילית לפגוע במקום קדוש באשרהוא מקום קדוש:‏ ואם נעשה מעשה הפגיעה בכוונהשכזאת,‏ אין נפקא מינה שתוצאות הפגיעה הן,‏ לכאורה,‏ניטרליות ועשויות להתפרש לכאן ולכאן.‏חוק השמירה על המקומות הקדושים - ובעקבותיוחוק-היסוד על ירושלים - אוסר לא רק חילול מקומותקדושים והפגיעה בהם בכל דרך אחרת,‏ אלא גם עשיית‏"דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אלהמקומות המקודשים להם",‏ וגם עשיית דבר העלוללפגוע ‏"ברגשותיהם כלפי אותם מקומות".‏ ‏"העושהדבר"‏ - גם המדבר והכותב במשמע:‏ כאן ‏"הפגיעה"‏אינה חייבת להיות פיזית דווקא.‏ לעניין הרישא,‏ הפגיעה‏"בחופש הגישה"‏ יכול ותהא פגיעה פיזית על-ידיהקמת מחיצות או נעילת שערים,‏ או על-ידי תקיפתםודחיפתם של הניגשים למקומות הקדושים,‏ ויכול ותהאפגיעה מילולית בדברי איומים או בהטחת עלבונות;‏ואילו לעניין הסיפא,‏ הפגיעה ‏"ברגשותיהם כלפי אותםמקומות"‏ תהא בדרך כלל פגיעה מילולית בלבד דווקא.‏גם כאן הולך חוק השמירה על המקומות הקדושיםאחר סעיף 149 לפקודת החוק הפלילי 1936, שהואעתה סעיף 173 לחוק העונשין,‏ תשל"ז-‏‎1977‎‏,‏ הקובעלאמור:‏ ‏"העושה אחת מאלה,‏ דינו - מאסר שנה אחת:‏)1( מפרסם דבר דפוס,‏ כתב יד,‏ תמונה או דמות שישבהם כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתם או ברגשותיהםהדתיים של אחרים;‏ )2( מביע במקום ציבורי ובתחוםשמיעתו של פלוני מלה או קול שיש בהם כדי לפגועפגיעה גסה באמונתו או ברגשותיו הדתיים".‏ לענייןהחוק החדש,‏ אין צורך שהפגיעה תהא ‏"גסה",‏ אלאדי בפגיעה בעלמא;‏ אך אין אני רואה הבחנה של ממשבין פגיעה לבין פגיעה גסה.‏ המקור האנגלי נוקט לשוןoutrage לרגשות דתיים,‏ ומאחר ולשון חריפה היא,‏ראה המחוקק לתרגמה ל"פגיעה גסה".‏ מטבעם שלרגשות דתיים ואמונות דתיות שּכל פגיעה בהם נראיתבעיני הנפגע כפגיעה ‏"גסה";‏ ולא זו בלבד אלא בכלפגיעה מכּוונת ברגשות הזולת ובאמונתו יש משום גסותרוח.‏ גם העובדה שהחוק החדש מטיל על פגיעה סתםמאסר שלוש שנים,‏ ואילו חוק העונשין מטיל על פגיעה‏"גסה"‏ מאסר שנה אחת בלבד,‏ מצביעה על כך שבעיניהמחוקק אין הפגיעה לפי החוק החדש נופלת בגסותהמן הפגיעה ‏"הגסה"‏ שבחוק העונשין.‏בו בזמן שחוק העונשין אוסר פגיעה גסה ברגשותואמונות דתיים בדרך כלל,‏ הרי חוק השמירה עלהמקומות הקדושים אינו אוסר אלא פגיעות במקוםקדוש,‏ בחופש הגישה אליו,‏ או ברגשות כלּפיו.‏ יכולופגיעה ברגשות דתיים - אף פגיעה ברגשות כלּפימקומות קדושים במשמע;‏ אף שהפגיעה היא במפורש382פרק 16 מעמדה של ירושלים במשפט מדינת ישראל משפט וממשל

383או במתכוון ברגשות כלפי מקום קדוש דווקא,‏ יעדיפועל החוק המיוחד את החוק הכללי שנוצר אך לעניין זה.‏ועוד הבדל נוסף,‏ שאינו רק הבדל של ניסוח בלבד,‏ ביןחוק העונשין לבין חוק השמירה על המקומות הקדושיםיש בכך,‏ שלפי חוק העונשין צריך להיות בדבר המתפרסםאו הנעשה ‏"כדי לפגוע פגיעה גסה",‏ ואילו לפי החוקהמיוחד די בכך שהדבר ‏"עלול לפגוע";‏ השאלה אם ישבדבר כדי לפגוע,‏ שאלה אובייקטיבית היא,‏ והשופטיכריע בה לפי אמת המידה המשפטית שלו;‏ אבל השאלהאם ‏"עלול"‏ היה הדבר לפגוע,‏ מעמידה את השופטבפני הצורך להתחשב אף ברגישּות הסובייקטיבית שלהנפגע.‏ אין זאת אומרת שּכל רגישות,‏ ותהא אף בלתיסבירה,‏ חייבת לבוא על תיקונה - ומה גם שדרושהתמיד כוונתו הפלילית של הפוגע לפגוע ברגשות.‏ וכלאימת שהכוונה לפגוע ברגשות הזולת משתקפת ברורותמטיב המעשה,‏ או שהובעה או אושרה בלשון מפורשתמפי הפוגע - הפגיעה היא פגיעה פלילית.‏רק לעניין הפגיעה בחופש הגישה אל מקומות קדושיםמחֵדש חוק השמירה על המקומות הקדושים הוראהפלילית חדשה;‏ וכנראה ראה המחוקק,‏ תוך כדי יצירתהעבֵרה החדשה,‏ שהיא פשע חמור בהרבה מזו הקיימתבחוק העונשין,‏ הזדמנות נאותה להחמיר בהרבה גםאת עונשה של העברה הקיימת.‏ חומרתה של הפגיעהבחופש הגישה וחומרתה של הפגיעה ברגשות ומקומותקדושים הן בעיני המחוקק היינו הך;‏ ויש דברים בגושהחומרה הזאת באה לידי ביטוי חקיקתי לרגל איחודהשל ירושלים ושליטתה של המדינה על מקומות רביםהמקודשים לדתות שונות.‏ ‏]מבין פסקי הדין העוסקיםבנושאים של חילול,‏ פגיעה ברגשות וחופש הגישה,‏נזכיר כאן שניים:‏ בג"צ 7128/96 נאמני הר הביתוקבוצת אל חי וקיים נ'‏ ממשלת ישראל ‏)פרשת אּוְרוֹותשלמה(,‏ פסקי דין נ"א )2( ע'‏ 509. ופסקי הדין שניתנובפרשת ‏"נשות הכותל",‏ במיוחד דנג"צ 4128/00, פסקידין,‏ כרך נ"ז )3( עמ'‏ 289[.סמכות האכיפהמקובל שהעובר עבֵרה לפי חוק השמירה על המקומותהקדושים או לפי חוק העונשין עלול לעמוד לדין לפניבית המשפט,‏ ואיש לא הטיל או יטיל ספק בסמכות ביתהמשפט להרשיעו ולהטיל עליו עונש.‏ אך התעוררהשאלה גדולה בדבר סמכותו של בית המשפט לאכוף,‏שלא בדרך הטלתם של עונשים פליליים,‏ את הזכויותהמובטחות בחוק-היסוד על ירושלים ובחוק השמירהעל המקומות הקדושים לשמירה מפני חילול וכל פגיעהאחרת במקום קדוש או לחופש הגישה אל מקום קדוש.‏השאלה היא אם עומד עדיין בתוקפו מעשה-חקיקהמתקופת המנדט הבריטי השולל סמכות בתי המשפטבכגון דא,‏ או שמא אבד על מעשה-חקיקה זה כלחעם חקיקת חוק השמירה על המקומות הקדושים וישלראותו עתה כבטל ומבוטל.‏ מעשה-חקיקה זה נקראבשם דבר-המלך במועצתו על פלשתינה ‏)א"י(‏ ‏)מקומותקדושים(,‏ 1924 ‏)חוקי א"י בעריכת דרייטון,‏ כרך 3 עמ'‏2625(; ובסעיף 2 נאמר כי ‏"לא יישמע ולא ייפסק בשוםבית משפט בארץ-ישראל כל דבר או עניין הקשוריםלמקומות הקדושים או מבנים או אתרים דתיים בארץ-‏ישראל או לזכויות או תביעות המתייחסות לעדותהדתיות השונות בארץ-ישראל".‏ שאלת תוקפֹו של דברזה התעוררה בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפטגבוה לצדק,‏ תוך כדי דיון בעתירת יהודים לאכוף זכותגישתם החופשית אל הר הבית לשם עריכת תפילות‏)בג"צ 222/68, חוגים לאומיים,‏ אגודה רשומה ואחריםנגד שר המשטרה,‏ פד"י כ"ד )2( 141 - להלן ‏"פרשתחוגים לאומיים"(,‏ ודעות חמשת השופטים שישבו לדיןהיו מחולקות:‏ שניים ‏)השופטים ברנזון וקיסטר(‏ פסקושדבר-המלך עודנו עומד בתוקפֹו,‏ ויש בו כדי לשלולמאת בית המשפט כל סמכות אכיפה בכגון דא;‏ שניים‏)השופטים זילברג ‏ּוויתקון זכרונם לברכה(‏ פסקו שישלראות את דבר-המלך כבטל ומבוטל עוד מאז הקמתהמדינה,‏ אך לכל המאוחר ומקל וחומר מאז חקיקתחוק השמירה על המקומות הקדושים;‏ והנשיא ‏)אגרנט(‏פסק שבעניינים שהוסדרו מפורשות בחוק השמירה עלהמקומות הקדושים,‏ יש לראות את דבר-המלך כבטל,‏ואילו בעניינים שהחוק החדש לא נגע בהם,‏ כמו ענייניפולחן לסדרי תפילה,‏ דבר-המלך בעינו ובתוקפו עומד.‏מאחר שבית המשפט פוסק ברוב דעות,‏ התוצאה היאשדבר-המלך אינו עומד עוד בתוקפו לעניינים שחוקהשמירה על המקומות הקדושים,‏ ולאחר מכן חוק-היסודעל ירושלים,‏ דיברו בהם.‏ אבל עקב חילוקי הדעות ביןהשופטים,‏ חיווה השופט ויתקון את דעתו לאמור:‏ ‏"מצבזה מצריך התערבות מצד הכנסת.‏ אם צדקתי בדעתישלא לתפארת המליצה או לשם הדרכת הממשלה בלבד

הכריז המחוקק,‏ בשעה חגיגית לאחר איחוד ירושלים,‏על חופש הגישה למקומות הקדושים ‏)כולל פולחןותפילה(,‏ אלא אף ראה את פעולות הרשות המבצעתכנתונות לביקורת שיפוטית כמקובל במדינה של חוק,‏כי אז מן ההכרח שיבהיר את כוונתו ולא ישאיר ענייןכה חשוב בגדר ספק"‏ ‏)פרשת החוגים הלאומיים עמ'‏168(. פסק דין זה ניתן בשנת 1970; עשר שנים לאחרמכן עשה המחוקק את חוק-היסוד ובו חזר,‏ כאמור,‏ עלעיקרו של חוק השמירה על המקומות הקדושים;‏ אךהוא לא השתמש אף בהזדמנות-פז זו להבהיר אם דבר-‏המלך יבוטל או יעמוד בתוקפו - ואם לא יבוטל,‏ באיזומידה יעמוד בתוקפו.‏בשנת 1970 נזדמנה לבית המשפט העליון עוד הזדמנותלעמוד על תוקפו של דבר-המלך:‏ לא היה זה עניין שלחילול מקום קדוש או של פגיעה אחרת בו ולא של חופשהגישה אליו,‏ וחוק השמירה על המקומות הקדושים לאחל על אותו עניין;‏ אלא היתה זו מריבה עתיקת יומיןבין העדה הקופטית לבין העדה האתיופית בדבר זכויותתפילה ופולחן בכנסיית הקבר הקדוש.‏ שם הסתמךבית המשפט על התקדים שנוצר ברוב דעות בפרשתהחוגים הלאומיים לאמור שדבר-המלך עומד בתוקפובעניינים שחוק השמירה על המקומות הקדושים אינומכסה אותם,‏ ועל כן ‏ּפָסק כי אין לבתי המשפט סמכותשיפוט בסכסוך כמו זה שּבין העדות הנוצריות השונות;‏ולפי סעיף 29 לחוק-יסוד:‏ הממשלה,‏ המסמיך אתהממשלה לעשות בשם המדינה ‏"כל פעולה שעשייתהאינה מוטלת בדין על רשות אחרת",‏ הִפנה בית המשפטאת העדות היריבות אל הממשלה ‏)המוטראן הקופטיהאורתודוכסי של הכיסא הקדוש בירושלים ובמזרחהקרוב נגד שר המשטרה ואחרים,‏ בג"צ 109/70 פד"יכ"ה )1( 225(. ומשחשבה הממשלה לצאת ידי חובתהעל-ידי מינוי ועדות שונות שישבו על המדוכה שניםרבות מבלי לעשות דבר של ממש,‏ חזרו הקופטיםועתרו לבית המשפט העליון,‏ אך ברוב דעות נדחתה גםעתירתם הנוספת ‏)המוטראן הקופטי האורתודוכסי שלהכיסא הקדוש בירושלים ובמזרח הקרוב נגד ממשלתישראל ואחרים,‏ בג"צ 188/77, פד"י ל"ג )1( 225(. אלאבית המשפט השתמש גם בהזדמנות זו והזכיר למחוקקאת הצורך בהבהרת המצב החוקי:‏ הקריאה הקודמתלהתערבות הכנסת ‏"נשארה קול קורא במדבר"‏ ‏)שם,‏בעמ'‏ 245(, וכזו היא עד היום הזה.‏לא זה המקום,‏ ואין מסמכותי,‏ להכריע במחלוקת ביןהפוסקים בדבר תוקפו של דבר-המלך משנת 1924.מסתבר שלפני חקיקת חוק השמירה על המקומותהקדושים,‏ כלומר לפני איחודה של ירושלים,‏ ראה בוהמחוקק עצמו חוק העומד עוד בתוקפו:‏ והא ראיהשלפחות בשלושה מעשי חקיקה התייחס אליו באזכוריםמפורשים.‏ לפי סעיף 22 ‏)א(‏ לחוק הניקוז וההגנה מפנישטפונות,‏ תשי"ח-‏‎1957‎ ‏)ספר החוקים 236 מיום ו'‏ בכסלותשי"ח - 29 בנובמבר 1957, עמ'‏ 7(, אין לבצע תכניתניקוז ‏"במקום קדוש כמשמעותו בדבר-המלך-במועצהעל א"י ‏)מקומות קדושים(,‏ 1924", אלא בהסכמת שרהדתות.‏ לפי סעיף 4 לחוק גנים לאומיים ושמורות טבעתשכ"ג-‏‎1963‎ ‏)ספר החוקים 404 מיום כ"ו באב תשכ"ג- 16 באוגוסט 1963, עמ'‏ 149(, אין להכריז על ‏"מקוםקדוש כמשמעותו בדבר-המלך במועצה על א"י ‏)מקומותקדושים(,‏ 1924" כגן לאומי,‏ אלא ‏"אחרי שהובטח מילוידרישותיו של שר הדתות".‏ אזכורים אלה אומרים דרשנו:‏לכאורה מצביעים הם על דבר-המלך-במועצה כחיקוקהעומד בתוקפו ואשר ממנו ניתן לדלות ‏"משמעותו"‏ של‏"מקום קדוש"‏ ולקבוע אם מקום פלוני ‏"מקום קדוש"‏הוא אם לאו.‏ והנה אין בדבר-המלך ההוא לא זכרלהגדרתו של ‏"מקום קדוש":‏ הוא מדבר על ‏"מקומותקדושים או מבנים או אתרים דתיים"‏ סתם,‏ ואינו נותןלמונחים הללו משמעות מסוימת כלשהי.‏ סעיף 3 שלדבר-המלך קובע שבכל שאלה אם ‏"דבר או עניין"‏ קשורלמקומות קדושים או מבנים או אתרים דתיים"‏ סתם,‏ואינו נותן למונחים הללו משמעות מסויימת כלשהי.‏סעיף 3 של דבר-המלך קובע שבכל שאלה אם ‏"דבר אועניין"‏ קשור למקומות קדושים או למבנים או לאתרים,‏אם לאו - תכריע ועדה שתוקם לצורך זה,‏ ועד שתקום,‏יכריע בה הנציב העליון ‏)עתה,‏ שר הדתות(.‏ הוראה זואינה מועילה לענייננו,‏ משום שבהליכי בינוי ופינוי,‏או בתכנון גנים לאומיים או תכניות ניקוז,‏ שום שאלהכזאת לא תתעורר,‏ ולּו מפני שאין מי שהוסמך לעוררה.‏לפי לשון החוקים ההם דרושה הסכמת שר הדתות לאחרשכבר נקבע שמקום פלוני הוא ‏"מקום קדוש",‏ ואין הםמחייבים את הרשויות לפנות לגבי כל מקום ומקום אלשר הדתות תחילה כדי שיקבע אם ‏"מקום קדוש"‏ הוא.‏נמצא שהמילים ‏"כמשמעותו בדבר-המלך-במועצהעל א"י ‏)מקומות קדושים(,‏ 1924" אינן מוסיפות ולאכלום על המונח ‏"מקום קדוש"‏ ואין מבהירות במאומה384פרק 16 מעמדה של ירושלים במשפט מדינת ישראל משפט וממשל

385את משמעותו;‏ והפועל היוצא היחיד מהוספתן הוא,‏שהסכמתו או אישורו של שר הדתות או סירובו להסכיםאו לאשר הם בגדר ‏"דבר או עניין"‏ שאין לבית המשפטסמכות לדון בהם.‏דווקא מפני שאין במלים ‏"כמשמעותן בדבר-המלך-‏במועצה"‏ כדי להוסיף או לגרוע,‏ ראה מחוקק החוקיםההם להגדיר בהן,‏ כביכול,‏ ‏"מקומות קדושים".‏ דווקאמפני כך בולטת לעין השמטת ‏"הגדרה"‏ אשר כזאת מןהחוק שעשה בתשכ"ז במיוחד על המקומות הקדושיםובעקבותיו חוק-היסוד על ירושלים.‏ בחוק השמירה עלהמקומות הקדושים מדבר המחוקק במקומות קדושים עלדרך הסתם,‏ מבלי לייחס להם את ‏"משמעותם"‏ לפי דבר-‏המלך-במועצה או כל ‏"משמעות"‏ אחרת:‏ אין זאת אלאשאין הוא רואה עוד טעם או צורך בהגדרתם.‏ מהשמטהזו ניתן להסיק שתי מסקנות אפשריות:‏ האחת ‏)שהוסקהעל-ידי מקצת שופטי בית המשפט העליון(‏ שעם תחילתחוק השמירה על המקומות הקדושים רואה המחוקקאת דבר-המלך-במועצה כבטל;‏ והשנייה,‏ שלעניין חוקהשמירה על המקומות הקדושים ואכיפתו נתונה לבתיהמשפט סמכות-שיפוט מלאה,‏ ולשר הדתות אינהמוקנית כל סמכות להכריע בשאלות שיתעוררו בקשרלמקומות קדושים פרט לסמכות המפורשת בסעיף 4לחוק הקובע וזו לשונו:‏ ‏"שר הדתות ממונה על ביצועחוק זה,‏ והוא רשאי,‏ לאחר התייעצות עם נציגים שלבני הדתות הנוגעות בדבר או לפי הצעתם,‏ ובהסכמתשר המשפטים,‏ להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו".‏אשר למסקנת ביטולו של דבר-המלך-במועצה,‏ תומכיםהדוגלים בתוקפו יתדותיהם סעיף 3 לחוק הקובע לאמור:‏‏"חוק זה בא להוסיף על כל דין אחר ולא לגרוע ממנו"‏- הוראה הרגילה בפי המחוקק כשיש חשש שמא חוקמיוחד וחדש יתפרש כמבטל חוק כללי או קודם באותוהנושא,‏ ואילו רצון המחוקק הוא שהחוק הכללי והקודםאף הוא בעינו יעמוד.‏ אליבא דאלה הדוגלים בתוקפושל דבר-המלך,‏ יש ללמוד מסעיף זה שסמכויות שרהדתות לפי סעיף 4 לחוק נתונות לו בנוסף על הסמכויותשירש מן הנציב העליון בתוקף סעיף 3 לדבר-המלך;‏אך בין כה וכה הסמכות הזאת מצומצמת מאוד,‏ לאחרשבית המשפט העליון פסק ברוב דעות,‏ כאמור,‏ שאיןדבר-המלך-במועצה יכול לחול אלא על דברים שחוקהשמירה על מקומות קדושים אינו דן בהם.‏ ‏]כשחוסלמשרד הדתות,‏ הועברו סמכויותיו של שר הדתות לפיעולה רגל נוצרי מאתיופיה בכנסית הקבר,‏ 2003

דבר-המלך-במועצתו משנת 1924 לראש הממשלה.‏סמכויותיו לפי חוק השמירה על המקומות הקדושיםהועברו לשר התיירות - ר.ל.[.‏קדושת המקומותהשאלה אם מקום פלוני ‏"מקום קדוש"‏ הוא לעניין חוקהשמירה על המקומות הקדושים ובעקבותיו לענייןחוק-היסוד על ירושלים,‏ יכול ותיּפתר עתה באחתמשתי דרכים אלו:‏ או בפסיקה של בית-משפט,‏ ‏]ר'‏ בג"צ267/88, רשת כוללי האידרא,‏ עמותה,‏ והרב שלמהגורן נ'‏ בית המשפט לעניינים מקומיים,‏ פסקי דין מ"ג)3( עמ'‏ - 728 ר.ל.[,‏ או בתקנות שיותקנו בידי שרהדתות,‏ בהסכמת שר המשפטים ולאחר התייעצות עםנציגי הדתות הנוגעות בדבר.‏ בדרך כלל לא תתעוררשאלה בכגון דא:‏ בפרשת הקופטים והאתיופים אישלא טען ולא העלה על הדעת שכנסיית הקבר הקדושאינה ‏"מקום קדוש".‏ כך לא יעלה על הדעת איש לטעוןשהכותל המערבי אינו מקום קדוש ליהודים,‏ שהר הביתאינו מקום קדוש ליהודים ולמוסלמים,‏ ושמסגד אל-‏אקצה ומסגד עומר אינם מקומות קדושים למוסלמים.‏מלשון חוק השמירה על המקומות הקדושים עולהשמקומות ‏"קדושים"‏ כמשמעותם בחוק זה - ובחוקהיסוד הבא בעקבותיו - הם מקומות ‏"מקודשים"‏ לדתמסוימת או לבני דת מסוימת.‏ שאלתנו אם מקום מסויםהוא ‏"מקום קדוש",‏ אינה על כן שאלה משפטית כי אםשאלה ‏"דתית",‏ ושאלה דתית היא מבחינה משפטיתשאלה שבעּובדה - כלומר,‏ הטוען שמקום מסוים ‏"מקוםקדוש"‏ הוא,‏ עליו הראיה.‏ יש ובית המשפט - או שרהדתות או רשות שלטונית אחרת - יודעים מידיעתםשלהם שמקום פלוני מקודש לדת מסוימת או לדתותאחדות,‏ ואז אין צורך בהבאת ראיות;‏ צורך זה יתעורררק כשיש בדבר ספק או מחלוקת.‏דת משה וישראל מייחסת למקומות שונים דרגותשונות של קדּושה;‏ שנִינו שיש ‏"עשר קדּושות : ארץ-‏ישראל מקודשת מכל הארצות...‏ עיירות המוקפות חומה‏)בארץ-ישראל(‏ מקודשות ממנה...‏ ירושלים שלפניםמן החומה מקודש מהם...‏ הר הבית מקודש ממנו...‏‏)שלפנים מחומת הר הבית(‏ מקודש ממנו...‏ עזרת נשיםמקודשת ממנו...‏ עזרת ישראל מקודשת ממנה...‏ עזרתהכהנים מקודשת ממנה...‏ בין האולם למזבח מקודשממנה...‏ ההיכל מקודש ממנו...קודש הקדשים מקודשמהם".‏ ‏)כלים א,‏ ו-ט(.‏ ברור שּכל הקדּושות הללו אינןעשויות עוד לקבוע לעניין חוק השמירה על המקומותהקדושים:‏ ‏ַדרגות הקדושה של ארץ-ישראל כולה,‏של העיירות המוקפות חומה,‏ ושל ירושלים שלפניםמן החומה הן בעליל דָרגות נמוכות יתר על המידה,‏שהרי ‏"המקומות"‏ אשר החוק מתייחס אליהם מקומותמסוימים הם שבשטח המדינה,‏ ואין נפקא מינה אםנמצאים בערים המוקפות חומה ‏)מימי יהושע ‏ּבִן-נון(‏ אובערים אחרות,‏ ואם נמצאים בירושלים מחוץ לחומה אולפנים מן החומה.‏ מה שניתן ללמוד מדין המשנה לענייןהחוק שלנו הוא,‏ שלפי הדת היהודית יש דרגות שונותשל קדּושה,‏ ואינה דומה קדושתו של מקום קדוש אחדלקדושתו של מקום קדוש אחר.‏ דירוג זה עשוי להיותבעל משמעות הן לעניין מידת הפגיעה ברגשות,‏ הןלעניין חומרת המניעה או ההגבלה של חופש הגישה,‏והן לטיב הסעד או העונש הראויים בגינן.‏גם בזמן שבית המקדש עומד בחורבנו ובשוממּותו,‏מקומו נשאר מקודש;‏ מן הכתוב ‏"וַהֲשִּמֹותִי אֶתמְִקּדְשֵיכֶם"‏ ‏)ויקרא כו,‏ לא(‏ אנו למדים כי קדושתם שלבתי כנסיות עומדת להם ‏"אף כשהן שוממין"‏ ‏)משנהמגילה ג,‏ ג(,‏ ובית המקדש עצמו לא כל שּכן.‏ ובלשוןהרמב"ם:‏ ‏"במקדש וירושלים קדּושה ראשונה ‏)שקידששלמה המלך(‏ קידשן לשעתן וקידשן לעתיד לבוא...‏ לפישקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה,‏ והשכינהאינה בטלה.‏ והרי הוא אומר,‏ והשימותי את מקדשיכם,‏ואמרו חכמים,‏ אף על פי ששוממין,‏ בקדושתן הןעומדים"‏ ‏)הלכות בית הבחירה ו,‏ יד,‏ יז(.‏ התוצאה לדינאשל קדושת הר הבית עשויה להיות שאסור להיכנס אליובטומאה,‏ והָאִידָנָא כולנו ‏"טמאים";‏ אלא הראב"ד משיגעל הרמב"ם וכותב וזו לשונו:‏ ‏"אמר אברהם,‏ סברתעצמו היא זו,‏ ולא ידעתי מאין לו...‏ למאן דאמר קדושהראשונה לא קידשּה לעתיד לבוא,‏ לא חילק בין מקדשלירושלים לשאר ארץ-ישראל;‏ אלא שאני אומר שאפילולר'‏ יוסי דאמר קדושה שניה ‏)של עזרא(‏ קידשה לעתידלבוא,‏ לא אמר אלא לשאר ארץ-ישראל,‏ אבל לירושליםולמקדש לא אמר,‏ לפי שהיה יודע עזרא שהמקדשוירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחרעולמי בכבוד ה'‏ לעולם,‏ כך נגלה לי מסוד ה'‏ ליראיו.‏לפיכך הנכנס עתה אין בו שום כרת"‏ ‏)שם(.‏ השאלהאם מותר או אסור להיכנס אל הר הבית נשארה שנויה386פרק 16 מעמדה של ירושלים במשפט מדינת ישראל משפט וממשל

387במחלוקת בין פוסקי ההלכה עד היום הזה:‏ גם השופטזילברג וגם השופט קיסטר האריכו עליה את הכתיבהבפרשת החוגים הלאומיים ‏)עמ'‏ 153-149, ועמ'‏193-190(. אך שאלת האיסור וההיתר ההלכתי אינןמענייננו;‏ מאחר שמבחינת החוק אין כל ספק שהר הביתהוא מקום מקודש לדת היהודית,‏ אין גם ספק שהחוקאוסר כל פגיעה או מניעה בחופש הגישה אליו - ו"חופשהגישה"‏ האמור בחוק זכות הוא לבני הדת היהודית ולאחובה,‏ ומי שלא ירצה או לא יוכל להשתמש בזכות זומטעמים שבהלכה הדתית,‏ לא ישתמש בה.‏לאחר חורבן הבית ופיזור העם בתפוצות ראו בתיכנסיותיהם ובתי מדרשיהם כמקדשים ‏"מעט",‏ ככתוב:‏‏"כִי הִרחַקתִים בַגֹויִם וְכִי הֲפִיצֹותִים בָאֲרצֹות,‏ וָאֱהִי לָהֶםלְמִקדָש מְעָט בָאֲרצֹות אֲשֶר בָאּו שָם"‏ ‏)יחזקאל יא,‏ טז,‏וראה רש"י ויונתן בן עוזיאל,‏ שם(.‏ הקדּושה הנודעתלבית כנסת ולבית מדרש הביאה לידי דינים מפורטיםבדבר ההתנהגות בהם והכבוד להם ‏)רמב"ם,‏ הלכותתפילה,‏ פרק י"א;‏ שולחן ערוך,‏ אורח חיים קנ"א:‏ דיניקדושת בית הכנסת(,‏ אך אינה עושה בהכרח כל מקוםתפילה למקום קדוש כמשמעותו בדבר-המלך ‏)עיזבוןמורגנשטרן נגד אלקים,‏ המרצה 440/61, פד"י ט"ו1925(. מחלוקת היא בין חכמי התלמוד מה גדול ממה,‏קדּושת בית כנסת או קדושת בית מדרש ‏)מגילה כו,‏ ב(:‏הרמב"ם פוסק כי ‏"קדושת בית המדרש יתרה על קדושתבית הכנסת"‏ ‏)הלכות תפילה יא,‏ יד(.‏ ושוב:‏ על אףקדושתו ‏"היתֵרה"‏ של בית המדרש,‏ ספק גדול הוא אםכל בית מדרש ‏)או כל ישיבה(‏ דהאידנא ראוי להיחשב‏"מקום קדוש"‏ כמשמעותו בחוק.‏ בבואו לפסוק בדבר,‏בוודאי יתחשב השופט במעמדו של בית המדרש הנדוןבעיני חובשיו ובמידת הכבוד שהם וקודמיהם נהגו בו.‏במקורות הלכתיים לא זכו בתי קברות,‏ או קברות בודדים,‏למעמד מיוחד של ‏"קדושה"‏ דווקא.‏ אין זאת אומרתשבתי המשפט אינם עשויים להכיר גם בהם כמקומותקדושים כמשמעותם בחוק:‏ אולי ניתן להשוותם,‏בדרך של היקש,‏ למקומות תפילה ופולחן,‏ שהרי מנהגקדמונינו מאז ומקדם הוא לצאת לבתי קברות ולהתפללשם ‏"כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים"‏ ‏)תענית טז,‏א(.‏ ובפרט להשתטח על קברי אבות ‏)שם,‏ כג,‏ ב(‏ אועל קברי צדיקים לתפילה.‏ קביעתם כמקומות קדושיםכמשמעותם בחוק תהא גם פה תלויה במידה רבה במנהג‏"הקדושה"‏ שנהגו בהם מימים ימימה.‏דת משה וישראל אינה מכירה רשות המוסמכת לקדשמקום על מנת לעשותו ‏"מקום קדוש",‏ אם כמשמעותוהדתית ואם כמשמעותו בחוק - אך בדת הנומרית‏)הקתולית(‏ קיימות רשויות המוסמכות לכך על פי דין.‏‏"מקום קדוש"‏ מוגדר בחוק הקאנוני כמקום שהּועד כדיןלפולחן או לקבורה ‏)סעיף 1154 לקודכס יוריס קאנוניקי(;‏והייעוד יכול להיעשות בדרך של קידוש )consecratio(או בדרך של ברכה .)benedictio( מוסמכים לקדש מקוםרק הגמונים וקרדינלים ‏)סעיף 1155, שם(;‏ ואילו ייעודמקום לפולחן או לקבורה בדרך של ברכה נתון בסמכותושל הכומר המקומי ‏)סעיף 1156, שם(.‏ לא זו בלבד שאיןלערוך תפילות בציבור ואין לקבור מתים אלא במקוםשנתקדש,‏ כאמור,‏ והיה כך למקום קדוש,‏ אלא מקומותקדושים אלה אסור שישמשו עוד לכל מטרה אחרת‏)סעיף 1305, שם(,‏ והשימוש בהם למטרה שאינה בגדרעבודת האלוהים נקראה חילול הקודש :Sacrilegiumסעיפים 2329, 2325, שם(.‏ מקום שנתקדש ככנסייההוא חסין,‏ על פי החוק הכנסייתי,‏ מכל כניסה,‏ התערבותאו שלטון של רשויות חילוניות:‏ הכנסייה תובעת בהםועליהם סמכות שיפוט ושלטון בלעדית ‏)סעיף 1160,שם(.‏ כל מקום כזה נועד לשמש מקלט לנרדפים,‏אם שבורחים מפני המשטרה או המוציאים-לפועלשל בתי המשפט,‏ ואם שנרדפים הם בשל דעותיהםאו אמונותיהם;‏ זכות המקלט נתונה לנוצרים,‏ מּכלהזרמים והאסכולות השונים,‏ וללא-נוצרים,‏ למאמיניםולכופרים,‏ והיא משתרעת לא רק על הבניין עצמו כיאם גם על שעריו,‏ מגדליו וחצריו ‏)סעיף 1197, שם(.‏ גםשלילת זכות המקלט נחשבת לעבֵרה של חילול הקודש‏)סעיף 2325, שם(.‏ ‏)ברם,‏ זכות המקלט מקורּה במקרא:‏ממה שכתוב,‏ ‏"מֵעִם מִזְּבְחי ‏ּתִָקחֶנּו לָמּות"‏ ‏)שמות כא,‏יד(.‏ למדו שהבורחים למזבח בדרך כלל ניצלים ממוות.‏והלכה היא,‏ כלשון הרמב"ם:‏ ‏"מי שפחד מן המלךשלא יהרגנו בדין המלכות,‏ או מבית דין שלא יהרגוהובהוראת שעה,‏ וברח למזבח ונסמך לו ואפילו היהזר,‏ הרי זה ניצל ואין לוקחין אותו מעם המזבח למותלעולם,‏ אלא אם כן נתחייב מיתת בית דין בעדות גמורהוהודאה,‏ כשאר כל הרוגי בית דין תמיד"‏ ‏)הלכות רוצחושמירת נפש ה,‏ יד(.‏תעודה רשמית ‏)עפ"י סעיף 1158 לקודכס יוריסקאנוניקי(‏ על ייעודו של מקום פלוני כדת וכדיןכמקום קדוש,‏ תשמש גם בידי בית-משפט ראיה

מסּפקת לכאורה שהמקום הוא אמנם מקום קדוש לדתהנוצרית.‏ ניתן להזים ראיה זו על-ידי עדות שהמקוםאיבד קדושתו,‏ אם על-ידי חילולו ‏)סעיף 1172, שם(,‏ואם על-ידי חילולו בידי הגמון מוסמך ‏)סעיף 1170:.)exsecratio( אשר לחילול,‏ לא כל מעשה הנחשבלחילול הקודש לפי החוק הקאנוני ייחשב לחילול אולפגיעה אחרת כמשמעותם בחוק השמירה על המקומותהקדושים,‏ ולא כל חילול או פגיעה אחרת כמשמעותובחוק החילוני שלנו יביא לידי חילול ‏)כמשמעותו בחוקהקאנוני(‏ שיש בו כדי להסיר מן הכנסייה את קדושתה.‏ויש מעשי חילול אשר גם לפי החוק הקאנוני אינםפוגעים בקדושת המקום אלא רק גורמים להפסקהזמנית של הפולחן בו.‏דת האסלאם מקדשת כמקומות קדושים לא מקומות אובניינים שהוכרז עליהם כי קדושים הם,‏ אלא מסגדיםבכלל ומקומות שאירעו בהם אירועים היסטוריים-‏דתיים בפרט.‏ בעוד המסגדים שעל הר הבית מקומותקדושים מוסלמיים הם מכוח ייעודם הפולחני,‏ הריקדושתם בעיני המאמינים עולה מאות מונים בתוקףמעמדם ההיסטורי-דתי.‏ המסגד הנקרא על שם עומר,‏למשל,‏ שמו הנכון הוא קובאת אל סכרא,‏ על שם הסלע‏)סכרא(‏ שמעליו וסביבו הוקם,‏ והוא מעניק לו קדּושהמיוחדת מפאת המסורות הדתיות שנקשרו בו:‏ מלאכיםישבו עליו אלפיים שנה לפני בריאת אדם הראשון;‏ תיבתנח נחתה עליו והנביא מוחמד עלה מעליו השמימה‏)מְעַראג'(.‏ ולא זו בלבד אלא כאן יהיה גן העדן,‏ ומכאןיתקע מלאך המוות,‏ יסראפיל,‏ את תקיעתו האחרונהבחצוצרתו.‏ קדושה מיוחדת נודעת גם למסגד אל-אקצהשמאוזכרת כבר בקוראן ‏)סורא .)xvii 1 בין הקבריםשהמסורת הדתית המוסלמית רואה כמקומות קדושים,‏מצויים לא רק קברי צדיקים ומנהיגים מוסלמיים,‏ כי אםגם,‏ למשל,‏ קבר דוד על הר ציון,‏ קבר משה ‏)נּבי מוסא(‏בדרך ליריחו,‏ ואף קברּה של מרים אמו של ישו הנוצרי.‏כל אלו מסורות עתיקות יומין הן,‏ ומן המפורסמותשאינן צריכות ראיה.‏התנגשות קדּושותהר הבית הוא דוגמא בולטת למקומות קדושיםהמקודשים לדתות שונות:‏ זו אומרת,‏ מקודשים לי,‏וזו אומרת,‏ מקודשים לי.‏ ההתנגשות שבין האמונותהשונות והאינטרסים המנוגדים הנובעים מהן,‏ הביאהלידי בעיות ומריבות שהגיעו עד לפני בית המשפטהעליון.‏ טענתו של יהודי שחופש הגישה שלו להרהבית נפגע על-ידי שדורשים ממנו תשלום תמורתרשות-כניסה דרך השער שליד משרד הנהלת ההקדשותהמוסלמיים,‏ נדחתה מן הסיבה הפשוטה שיש שער אחר,‏‏"שער המערביים",‏ אשר דרכו יכול כל יהודי להיכנסלהר הבית ללא תשלום ‏)בן-דב נגד שר הדתות,‏ בג"צ223/67, פד"י כ"ב )1( 440(. אמר שם השופט קיסטרוזו לשונו:‏ ‏"ישנם מקומות המקודשים ליותר מאשרלבני דת אחת.‏ המחוקק רצה להתייחס בשויון לכלהדתות ולדאוג לשמירת המקומות המקודשים לכל דתודת...‏ לכל דת ישנם דינים ומנהגים שונים ביחס לדרךכיבוד,‏ התנהגות ואף לתנאי כניסה וסייגים לגבי כניסהלמקומות המקודשים להם,‏ ולא קל לצאת ידי חובתכולם..".‏ ‏)בעמ'‏ 448(. הבעיה התחדדה בפרשת החוגיםהלאומיים,‏ כשמנעה המשטרה יהודים מלהתפלל על הרהבית,‏ משום שחששה להפרת השלום והסדר:‏ העותריםעתרו לצו בית המשפט הכופה על המשטרה לעזור להם388פרק 16 מעמדה של ירושלים במשפט מדינת ישראל משפט וממשלמוסלמים מתפללים מחוץ לשערשכם,‏ בשל מניעת מעבר להרהבית של בני 45 ומטה,‏ 2000

389ולהגן עליהם בבואם לממש זכותם על פי החוק לחופשגישה להר הבית,‏ משום שחששה להפרת השלום והסדר:‏העותרים עתרו לצו בית המשפט הכופה על המשטרהלעזור להם ולהגן עליהם בבואם לממש זכותם על פיהחוק לחופש גישה להר הבית.‏ למעשה,‏ כפי שכבר נפסקקודם לכן,‏ כאמור,‏ אין המשטרה מונעת אף מיהודים אתחופש הגישה להר הבית,‏ ולמימוש הזכות לחופש הגישהאין צורך בעזרתה הּפעילה;‏ העותרים כאן רצו לערוך עלהר הבית תפילה בציבור,‏ וחששו כי מעשה שכזה היהמביא לידי התנגשויות אלימות.‏ השופטים שסברו שחוקהשמירה על מקומות קדושים מעניק זכות גישה אך אינומעניק זכות תפילה ופולחן,‏ דחו את העתירה מחוסרסמכות,‏ כאמור;‏ לא כן אלה שסברו שחופש הגישה אףזכות התפילה והפולחן במשמע,‏ או,‏ לשון אחר,‏ משלאהגביל המחוקק את ‏"חופש הגישה"‏ למטרה פלונית,‏נתונה הזכות לחופש הגישה לכל מטרה חוקית,‏ ואףלמטרת תפילה ופולחן.‏ ומה על מקום המקודש לשתידתות שונות,‏ וכל אחת מהן מעוררת את בניה לבואולהתפלל בו?‏ אמר השופט ויתקון:‏ ‏"גישתנו לבדיקתשאלה זו אינה יכולה להיות נוקשה.‏ המבחן צריך להיות,‏בסופו של דבר,‏ מבחן השכל הישר...‏ המצב הוא מיוחדבמינו...‏ רגיש והרה סכנות על רקע בין-דתי,‏ והמקוםמּועד לפורענות.‏ איוולת היא שלא לעשות חשבוןהנפש,‏ מה יעלה לנו מילוי בקשתם של העותרים בכוחאדם,‏ ומה השלכותיה של משימה כזאת.‏ ואמנם הגענוכאן לגבולות ביקורתנו השיפוטית.‏ אין לעשות חשבוןזה בלי התחשבות במצבנו הפוליטי והביטחוני הכולל,‏ועניין לממשלה הוא לכלכל את צעדיה.‏ תחומו האמיתישל העניין חרג מן התחום הצר שהעותרים הציבו לו,‏והשיקולים הם מעבר לשיקולים שבסמכותנו..".‏ ‏)פרשתהחוגים הלאומיים,‏ עמ'‏ 168(. במלים אחרות:‏ ענייןלממשלה ‏)או לשר או לשרים המוסמכים(‏ הוא לשמורעל חופש הגישה להר הבית באותן המגבלות המוכתבותמדי פעם על-ידי שיקולים מדיניים וביטחוניים.‏ ואמנםבחָקקו את חוק השמירה על המקומות הקדושים בוודאילא היה בכוונת המחוקק להפוך את המקומות הקדושיםלשדות-קרב בין הדתות המתנגשות;‏ ויש לפרשוולבצעו כך שהשמירה על המקומות הקדושים והבטחתחופש הגישה אליהם יַרבו שלום ולא יסכנו את השלוםבין הדתות.‏ ואולי ניתנה לשר הדתות הסמכות להתקיןתקנות לביצוע החוק,‏ תוך כדי התייעצות עם נציגיהדתות הנוגעות בדבר,‏ גם למטרה זו,‏ שדתות שונות,‏‏"הנוגעות בדבר"‏ מקום קדוש אחד,‏ ייוועצו יחדיו עםהשר,‏ למען יגיעו לידי הסדרים מוסכמים.‏ מבחינהזו הוטל על שר הדתות גם תפקיד של מתווך ומפשרומביא שלום בין דת לדת.‏נשמעה ונשנתה הטענה שבדברים שבדת,‏ שהם בבחינתצו אלוהי,‏ אין מקום לפשרות,‏ ועל כל פנים ‏"הנציגיםשל בני הדתות הנוגעות בדבר"‏ אינם מוסמכים לדברולוותר בשם אלוהיהם.‏ ואולם גבול טבעי מוצב לכלמחוקק חילוני בבואו להגן על אמונות דתיות:‏ ככלזכות אחרת,‏ חייבת גם זכות-היסוד של חופש האמונהוהפולחן - וחופש הגישה אל המקומות הקדושים בכללזה - להיות מוגבלת על-ידי קיום זכות מקבילה לזולת.‏מאחר שהכול שווים לפני החוק,‏ אין אדם יכול לתבועלעצמו זכות אשר אינו מוכן להכיר בה כשהיא בידיזולתו.‏ כלל גדול הוא שּכל זכויות-היסוד מוקנות לולאדם אך ‏"בכפוף לאותן המגבלות הקבועות בחוקלמטרת ההבטחה הנאותה של זכויות וחירויות הזולתוכבודן ולמטרת מילוי הצרכים הצודקים של המוסר,‏

390פרק 16 מעמדה של ירושלים במשפט מדינת ישראל משפט וממשלפינוי רחבת הכותל מבתיהמגורים הסמוכים,‏ 12.6.1967,צילום:‏ ורנר בראון,‏ ירושליםהסדר הציבורי וטובת הכלל בחברה דמוקרטית"‏ ‏)סעיף)2( 29 להצהרה האוניברסלית של האומות המאוחדותעל זכויות האדם(.‏ חוק השמירה על המקומות הקדושים,‏וחוק-היסוד על ירושלים,‏ אינם מבדילים בין דת לדת;‏ואופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אין בו כדילתת לדת היהודית דין-קדימה או זכות-יתר לעומת כלדת אחרת.‏ נהפוך הוא:‏ עוד בהכרזת הקמתה של מדינתישראל ‏)"מגילת העצמאות"(‏ הובטח חגיגית ‏"שוויוןזכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה בלי הבדל דת ומין...‏חופש דת,‏ מצפון,‏ לשון,‏ חינוך ותרבות,‏ ‏)ושמירה(‏ עלהמקומות הקדושים לכל הדתות".‏ מתוך חשש או הנחהשנציגי הדתות מנועים על פי דתם מלוותר זה לזה,‏ עשההמחוקק מעשה וכפה עליהם את הוויתורים וההסדריםשהחוק מחייבם או ששר הדתות יתקינם בתקנות.‏ ‏)ברם,‏אולי לא מן המיותר הוא לציין שאם יתקין השר תקנההמפלה אחת הדתות לטובה או לרעה מיתר הדתות,‏עלולה תקנה זו להתבטל על-ידי בית-משפט משוםשהיא סותרת את החוק(.‏בעיית התנגשותן של דתות וקדּושות אינה חדשה,‏והיא לא נולדה רק עם איחודה של ירושלים תחתשלטון ישראל.‏ בשנת 1852 נתן הסולטן עבד-אל-מג'ידפירמאן שהבטיח לדתות השונות שיישמרו זכויותיהןבמקומותיהן הקדושים להן,‏ כפי שהיו קיימות ועומדותמאז 1757; ובשנת 1878 נקבע בקונגרס של ברליןה"סטאטוס-קוו",‏ כלומר המצב הקיים למעשה בשטח,‏כמחייב את כל המדינות שהיו צדדים לאמנת ברלין.‏ מאז

391הִכה ה"סטאטוס-קוו"‏ הדתי שורשים עמוקים בתודעההארצישראלית:‏ את עקבות ה"סטאטוס-קוו"‏ שבין הדתותהשונות ניתן לגלות בהסדרים שהושגו בתוך היישובהיהודי בארץ-ישראל ולאחר מכן במדינת ישראל ביןנציגי היהדות הדתית ובין הנהלת הוועד הלאומי וממשלתישראל.‏ במנדט שקיבלה בריטניה מאת חבר הלאומיםבשנת 1922 הוטל חיוב על ממשלת המנדט לשמור עלזכויות קיימות במקומות הקדושים ועל חופש הגישהאליהם.‏ ובשנת 1947, לקראת החלטת האומות המאוחדותעל הקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ-ישראלובעקבותיה,‏ הכינה מועצת הנאמנות של האו"ם רשימהשל המקומות הקדושים לדתותיהם שבארץ-ישראל,‏שהכילה 174 מקומות ומהם 80 בירושלים.‏ אבל חוץ מןההחלטה על ‏ּבִנאום ירושלים ‏)מיום 9 בדצמבר 1949( לאהגיעו האומות המאוחדות ורשויותיהן לכלל החלטה אוהצעה בדבר הסדר ניהולם של המקומות הקדושים אובדבר יישוב הסכסוכים הבין-דתיים בגינם.‏הכותל המערביייחודו של הכותל המערבי הוא קדּושתו ליהודים כשרידבית המקדש,‏ ועד כמה שידיעתי מגעת,‏ אין הוא מקודשבעיני דתות אחרות.‏ בתקופת השלטון העות'מאניוהמנדט הבריטי היו התנגשויות בין יהודים שהתפללוליד הכותל לבין לא-יהודים שהפריעו אותם,‏ לא מפנישראו בתפילת היהודים משום חילול קודשם,‏ אלא מפנישלא רצו בכניסת יהודים למקומות מגוריהם.‏ לשםמניעת התנגשויות שכאלו,‏ ועל מנת לצאת ידי חובתוהמנדטורית,‏ עשה מלך בריטניה את דבר-המלך במועצהעל פלשתינה ‏)א"י(‏ ‏)הכותל המערבי או כותל היללה(‏1931 ‏)חוקי א"י בעריכת דרייטון,‏ כרך 3 עמ'‏ 2635(,על פי המלצותיה של ועדה בינלאומית שנתמנתה לכךעל-ידי חבר הלאומים,‏ ובו הסדיר בפרוטרוט את הזמניםוהתנאים שבהם רשאים יהודים להתפלל ליד הכותל וטיבתשמישי הקדּושה שהם רשאים להביא עמהם ולהעמידםשם.‏ גם דבר-מלך זה לא בוטל מפורשות בעת קוםהמדינה,‏ אבל לא נחלקו הדעות בבית המשפט העליוןשלכל המאוחר עם איחודה של ירושלים יש לראות דבר-‏מלך זה כבטל ומבוטל;‏ דעתי שלי כדעת הנשיא ‏)אגרנט(,‏כי ‏"אילו בזמן הקמת המדינה היה נמצא האזור של הכותלהמערבי,‏ הלכה למעשה בשטח ריבונותה של מדינתישראל,‏ איש לא היה טוען כי דבר-המלך משנת 1931 חלעליו...‏ על טענה כזאת היו משיבים כי המאורע של הקמתמדינת ישראל...‏ נוגד את רציפותו של דבר-המלך האמורבצורה כה בולטת עד שלא דרוש שיקול-דעת מיוחד כדילהסיק שהוא בטל מאליו ואין לו תוקף"‏ ‏)פרשת החוגיםהלאומיים בעמ'‏ 216(. עם פינוי בתי המגורים מסביבתרחבת הכותל,‏ מתוך שיקולים ביטחוניים,‏ הוסרו מוקדיההתנגשויות,‏ וחופש הגישה והפולחן הובטח כדבעי.‏קברים קדושיםבתוקף סמכותו לפי חוק השמירה על המקומות הקדושים,‏התקין שר הדתות תקנות,‏ שבהן הכריז על כמה קבריםבירושלים שהם מקומות קדושים ליהודים.‏ ואלה הם:‏‏"מערת שמעון הצדיק;‏ מערת סנהדרין קטנה;‏ קבר הרבעובדיה מברטנורה;‏ קבר זכריה;‏ ויד אבשלום".‏ באותןתקנות נאסרו כמה מעשים בתחום המקומות הקדושיםהללו,‏ ואלה הם:‏ ‏"שחיטה,‏ אכילה,‏ שתייה,‏ עישון ושינה;‏הצגת קיוסקים,‏ רוכלות וכל עסק אחר;‏ חילול שבתומועדי ישראל;‏ שהייה בתלבושת שאינה הולמת אתקדושת המקום;‏ פשיטת יד ואיסוף כסף,‏ למעט העמדתקופסאות - כשההכנסות מיועדות לכיסוי הוצאותהחזקתו של המקום"‏ ‏)קובץ תקנות 2387 תשכ"ט-‏‎1969‎‏,‏עמ'‏ 1438, כפי שתוקנו בתשל"א-‏‎1971‎‏,‏ קובץ תקנות2741, עמ'‏ 1608(. תיקון נוסף נעשה בשנת התש"ן:‏קובץ התקנות התש"ן,‏ עמ'‏ 190. ואולם רשימה זו שלמעשים אסורים אינה מונעת את בית המשפט מלמצוא‏"חילול או פגיעה אחרת"‏ - במקומות קדושים בכלל,‏ובמקומות האלה בפרט - גם במעשים אחרים,‏ כשםשאין ברשימה זו כדי למנוע את בית המשפט מלראותבאחד המעשים האלה משום ‏"חילול או פגיעה אחרת"‏בקדושתו של מקום אחר.‏עדיפות ירושליםבסעיף 4 לחוק-היסוד הטיל המחוקק חובה על הממשלהלהפלות את ירושלים לטובה מכל שאר הרשויותהמקומיות.‏ חייבת היא להקצות לירושלים ‏"משאביםמיוחדים"‏ ‏)סעיף קטן א(,‏ להעדיף אותה ‏"בנושאי משקוכלכלה ובנושאים אחרים"‏ ‏)סעיף קטן ב(,‏ ולכונן גוףמיוחד שידאג למתן המשאּבים והעדיפויות המובטחים‏)סעיף קטן ג(.‏ אם כי עברו מאז תחילת חוק-היסוד חמש

שנים ויותר,‏ לא היה עוד סיּפק בידי הממשלה ‏"לכונן"‏ גוףכזה;‏ בשנת 1986 מינה ראש הממשלה דאז,‏ שמעון פרס,‏ועדת היגוי לחיזוק מעמדה של ירושלים,‏ בראשות מר חייםקּוּברסקי ז"ל.‏ בעקבות המלצות הוועדה,‏ נחקק חוק הרשותלפיתוח ירושלים,‏ התשמ"ח-‏‎1988‎‏.‏ מכוחו הוקמה הרשותלפיתוח ירושלים,‏ וכן החברה לירושלים.‏ ובהיעדר מישישקוד וילחץ על ביצוע החוק,‏ חוששני שהוראות סעיףזה של חוק-היסוד נשארו אותיות מתות.‏ כבר ראינו שישתקדימים מקראיים למינוי ‏"שר הבירה"‏ - וניתן היה לצפותמן הממשלה שמיד עם תחילת תוקפו תמנה אחד משריהלביצוע חוק-היסוד ותכתירהו בתואר ‏"שר הבירה".‏מבחינת מעמדה המשפטי של ירושלים,‏ הרי זכותהלמשאבים מיוחדים,‏ למענק שנתי ‏)"מענק הבירה"(,‏ולעדיפותה בנושאי משק וכלכלה,‏ עומדת לה כל עוד חוק-‏היסוד עומד בתוקפו - ואין נפקא מינה אם הממשלה קיימהאו הפרה חובותיה בעניין זה.‏ שלא כמו במשפט הבינלאומיהמנהגי,‏ הרי במשפט המדינה אין המנהג יכול לבטל חוק‏)ולא בלבד אלא ייתכן שניתן לכפות על הממשלה את קיוםהחוק אף למפרע(.‏למעשה קובע חוק-היסוד שּכל אימת שהממשלה דנהברשויות מקומיות,‏ תושביהן ורווחתם,‏ חייבת היאלהעלות את ירושלים על ראש דיוניה.‏ שום חוק ‏)ולאכל שּכן חוק-יסוד(‏ אינו מטיל עליה חובה מפורשתלשקוד על ‏"פיתוחה ושגשוגה",‏ ו"רווחת תושביה",‏ שלכל עיר אחרת במדינה;‏ וכל הפעילויות של כל ‏"רשויותהמדינה",‏ והממשלה בראשן,‏ חייבות להיות כפופותלעדיפּות המיוחדת של ירושלים,‏ אם בנושאי משק,‏ אםבנושאי כלכלה ואם ‏"בנושאים אחרים"‏ כלשהם.‏החשיבּות המיוחדת הנודעת לסעיף זה נובעת לא רקמן העובדה ‏)שאמרנו(‏ שהוא הסעיף היחיד בחוק-היסודהמחדש דבר שעוד לא היה חקוק או קבוע קודם לכן,‏אלא מעצם תוכנו,‏ מעמדה המיוחד של ירושלים,‏ אואם תמצו לומר קדושתה,‏ אינו מתמצה או מתבטאבערכים אידיאולוגיים או מדיניים בלבד,‏ כי אם גםבערכים גשמיים מאוד,‏ בזכויות-יתר משקיות וכלכליותואחרות.‏ רוממות הערכים האידיאולוגיים היא בפי כול,‏ולּו רק משום שיציאתם ידי חובתם אינה עולה בכסףולא במאמץ;‏ אבל יציאתם ידי חובה גם של הערכים392פרק 16 מעמדה של ירושלים במשפט מדינת ישראל משפט וממשלימימה ארגז,‏ נוף הנשקףמבית המשפט העליון,‏ פרטמטריפטיך,‏ 1996-1995,שמן על בד

393הגשמיים היא היא מצוות המחוקק,‏ על-מנת שהממשלהושריה ואזרחיה יהיו לא רק נאה דורשים כי אם גם נאהמקיימים.‏ אלא שהפער בין הדרש לבין המעשה הוא מנתגורלנו מקדמת דנא.‏ואולי עוד תתעורר הממשלה למנות ‏"שר בירה"‏ שיעלהאת סעיף 4 לחוק-היסוד מן השכחה והגניזה ויפיח בורוח חיים.‏הוראות מעברבשנת תשכ"ח ‏)ספר החוקים 542 מיום כ"ט באב תשכ"ח- 23 באוגוסט 1968, עמ'‏ 247( ובשנת תשכ"ט ‏)ספרהחוקים 574 מיום י"ג באב תשכ"ט - 27 ביולי 1969,עמ'‏ 254(, עשה המחוקק מעשה חקיקה בשם חוק הסדרימשפט ומינהל שנוסחו ‏"המשולב"‏ פורסם בשנת תש"ל‏)ספר החוקים 603 מיום י"א באב תש"ל - 13 באוגוסט1970 עמ'‏ 138(, ובו הסדיר - מבלי להזכיר את ‏"ירושלים"‏בשמה המפורש - את ענייני המעבר מן השלטון הקודםאל המשפט הישראלי בירושלים המזרחית.‏ ראשיתכול הּוצאו המקומות הקדושים מכלל תחולת חוק נכסינפקדים תש"י-‏‎1950‎ ‏)ספר החוקים 37 מיום ב'‏ בניסןתש"י - 20 במארס 1950, עמ'‏ 86(, באופן שלא באשינוי בבעלותם הקודמת ‏)סעיף 2( - וגם כאן לא טרחהמחוקק להגדיר מה הם ואילו הם ‏"המקומות הקדושים".‏כל תושבי מזרח העיר היו ‏"נפקדים"‏ על פי החוק ההואונכסיהם מוקנים לאפוטרופוס על נכסי נפקדים.‏ לגבינכסים הנמצאים בירושלים בטלה נפקדּותם ‏)סעיף 3(.ולו זו בלבד אלא שהתושבים הללו נחשבו,‏ מבחינהמשפטית,‏ לאויבים או היו נתיני האויב ‏)ירדן(,‏ והמגעוהמשא ומתן עמהם אסורים:‏ עתה ‏"לא יזדקק בית משפטאו בית דין בעניין אזרחי לטענה שהוא אויב או נתין אויב,‏אלא אם כן נטענה על-ידי היועץ המשפטי לממשלה אובהסכמתו בכתב"‏ ‏)סעיף 4( - ואין אני יודע לשם מהנזקקה הממשלה לשמירת זכות זו.‏ החוק מכיל הוראותמפורטות בדבר המשך קיומן ופעולותיהן של חברות,‏שותפויות ואגודות שיתופיות שּפעלו במזרח העיר,‏והפיכתן לתאגידים ישראליים ‏)סעיפים 6 עד 17(. תושבהעיר המזרחית שעסק במקצוע,‏ במלאכה או בעיסוק אחראשר לפי חוקי ישראל טעון רשיון,‏ יכול לקבל רשיוןישראלי ‏"אף אם לא נתקיים בו תנַאי מתנאֵי הכשירותהאישית שנקבעו בחיקוק"‏ ‏)סעיף 18(; או השר הממונהעל ביצוע החיקוק המחייב את קבלת הרשיון,‏ יכוללהורות בצו שיראו ‏"את התושב כבעל רשיון מן היוםשקבע השר בצו"‏ ‏)סעיף 19(. יוצאים מּכלל זה עורכי דיןשיוכלו להמשיך ולכהן במקצועם ללא צורך ברשיון אובצו מיוחד ‏)סעיף 20(. פטנטים,‏ מדגמים וסימני מסחרשהיו רשומים בפנקסי השלטון הקודם,‏ יכול ויירשמובישראל,‏ מבלי לגרוע מתוקף הרישומים שנעשו בישראלקודם לכן ‏)סעיף 21(. בניין שהושלמו יסודותיו כדיןבתקופת השלטון הקודם,‏ יינתן היתר בנייה להשלמתו‏)סעיף 22(. רשאי ראש הממשלה לפטור,‏ בתקנות,‏ תושבימזרח העיר ‏"מהוראת כל חוק המתנה מינוי למשרה שלעובד ציבור באזרחותו הישראלית של המועמד"‏ ‏)סעיף23(; ושר המשפטים רשאי להסמיך,‏ בתקנות,‏ את בתיהמשפט לדון בעניינים שָקרו במזרח העיר בטרם אוחדהירושלים,‏ להמשיך בדיונים שהחלו בהם בתי משפטבתקופת השלטון הקודם ולהוציא פסקיהם לפועל ‏)סעיף24(. ועוד יש להזכיר את ההוראה הקובעת כי כאשר‏"יחדל מצב החרום במדינה,‏ יחדל תקּפם"‏ של רוב סעיפיהחוק ‏)סעיף 27(; הכוונה היא,‏ ככל הנראה,‏ שלכשייחתמוחוזי-שלום גם עם אויבינו הנותרים,‏ יסודרו הענייניםשהחוק בא להסדירם,‏ בחוזי-שלום אלה או על פיהם.‏הוראה זו נראית מיותרת,‏ שכן בין כה וכה יוכל - ואוליאף יצטרך - המחוקק לעת כזאת לחוקק חוקים שיביאואת המצב המשפטי לידי תיאום עם המצב המדיני.‏ואולם עצם העּובדה שהמחוקק ראה להזכירנו בחוק זה,‏שכל הסדרי המשפט והמִנהל שאנו נוקטים כיום אינםאלא זמניים,‏ ולכשיבוא השלום ותחדל שעת החירום נזכהגם לשינויים במצב המשפטי - היא הנותנת והמזהירהששלמותה ואיחודה של ירושלים והאדרתה כבירתישראל אינם סוף הדרך אלא תחילתה.‏ עתה מוטל עלינו,‏על כנסת ישראל ועל אזרחי ירושלים,‏ למלא את המסגרתתוכן ולהצדיק את העטרה:‏ בירת ישראל לא תהא ראויהלעטרה זו אלא אם כן נלך חלוצים לפני מחנה המדינהונגשים בירושלים,‏ הלכה למעשה,‏ את שוויון בני האדםללא הבדל דת,‏ גזע,‏ מין או לאום;‏ את שוויון כל הדתותוהאמונות,‏ במקומותיהם הקדושים ומחוצה להם ואתחופש האמונה והפולחן,‏ הדעה והדיבור,‏ המדע והתרבות- לפי טעמו והשקפתו של כל אדם לעצמו;‏ והכול,‏ כאמור,‏בכפוף לחוקים הבאים ולהבטיח את זכויות הזולת,‏ אתחירויותיו ואת כבודו,‏ ולקיים את המוסר,‏ הסדר הציבוריוטובת הכלל בעירנו הדמוקרטית.‏

39539517 מעמד הערבים תושבי מזרח ירושליםרות לפידותזה 40 שנה שתושבי מזרח ירושלים חיים תחת שלטון ישראל.‏ כיצד השפיע מצב זה על מעמדם המשפטי?‏ כאשרישראל קיבלה לידיה את השליטה על מזרח ירושלים,‏ בתום מלחמת ששת הימים )1967(, הוחלט לראות בתושבי1מזרח ירושלים שאינם אזרחי ישראל כמי שקיבלו רישיון לישיבת קבע על-פי חוק הכניסה לישראל,‏ תשי"ב-‏‎1952‎להבנת מעמדם על-פי המשפט בישראל,‏ עלינו לבחון חמש סוגיות:‏ )1( מהו הדין החל עליהם?‏ )2( מעמדם כתושבי-‏קבע;‏ )3( האפשרות לרכוש אזרחות ישראלית;‏ )4( זכויותיהם הסוציאליות;‏ )5( סוגיית איחוד משפחות.‏הדין החל על תושבי מזרח ירושליםבעקבות איחוד העיר,‏ נתקבלו כמה דברי חקיקה שמטרתם היתה להחיל על שטחי מזרח ירושלים את המשפט,‏השיפוט והמינהל של מדינת ישראל.‏ הדבר נעשה באמצעות תיקון לפקודת סדרי השלטון והמשפט,‏ תש"ח-‏‎1948‎ , 2צו של הממשלה מכוח אותו תיקון 3 וכן תיקון לפקודת העיריות . 4 בית המשפט העליון אישר שאכן המשפט הישראליחל על כל חלקי מזרח העיר.‏ 5 יחד עם זאת,‏ איפשר המשפט הישראלי לתת הקלות מסוימות לתושבי מזרח העיר,‏וזאת בראש וראשונה מכוח חוק סדרי משפט ומינהל ‏]נוסח משולב[,‏ תש"ל-‏‎1970‎ . 6 חוק זה איפשר מתן הקלותבהשגת רישיון לעסוק במקצועות המחייבים רישיון.‏ כמו-כן הוא נתן אפשרות לשחרר עובדי-ציבור מן החובהלהיות בעלי אזרחות ישראלית.‏ החוק גם שחרר נכסים מסוימים ממעמד של נכסי נפקדים.‏המחברת מבקשת להודות לפרופ’‏ נ.‏ בר-יעקב על הערותיו המועילות,‏ ולאילנית סגן על הסבלנות וההדפסה.‏* ספר החוקים תשי”ב,‏ עמ’‏ 354, כפי שתוקן מדי פעם.‏1 חוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט ‏)מספר 11(, תשכ”ז-‏‎1967‎‏,‏ ספר החוקים תשכ”ז,‏ עמ’‏ 74.2 צו סדרי השלטון והמשפט ‏)מס’‏ 1(, תשכ”ז-‏‎1967‎‏,‏ קובץ התקנות תשכ”ז,‏ עמ’‏ 2690.3 חוק לתיקון פקודת העיריות ‏)תיקון מס’‏ 6(, תשכ”ז-‏‎1967‎‏,‏ ספר החוקים תשכ”ז,‏ עמ’‏ 74.4 בג”צ 4185/90, נאמני הר-הבית נ’‏ היועץ המשפטי לממשלה,‏ פסקי-דין מ”ז )5( עמ’‏ 221.5 ספר החוקים תש”ל,‏ עמ’‏ 138.6 חלוקת תעודות זהות לערבים תושבי מזרח ירושלים,‏ 22.8.1967

גם בנושאים שלא נדונו בחוק סדרי משפט ומינהל,‏ניתנו לתושבים הערבים הקלות מסוימות.‏ למשל,‏ עקבהתנגדותם להחלת הקּוִריקּולּום הנהוג בבתי הספרהערביים בישראל על בתי הספר במזרח העיר,‏ הוסכםשבמוסדות אלה ימשיכו וילמדו לפי הקּוִריקּולּום הירדניוכיום הפלסטיני.‏ ניתן אף לציין שבתי הדין השרעייםבמזרח ירושלים לא הסכימו להשתלב במערך בתי הדיןהשרעיים של ישראל.‏תחולת המשפט הישראלי במזרח ירושלים נדונהלאחרונה בפסק דין שניתן ביום 30.8.2007 ‏)רע"א4385/04; ע"א 9214/05, נוהא פרוק ואח'‏ נ'‏ ביתהחולים מקאסד ומדינת ישראל(.‏ מדובר בתביעת נזיקיןבגין רשלנות רפואית.‏ הטענה נגד ממשלת ישראלהיתה,‏ חוסר זהירות בפיקוח על בית החולים:‏ בביתהחולים עבדו רופאים אחדים ללא רישיון ישראלי,‏העדר ציוד מתאים ואי העברת הנחיות משרד הבריאותלבית החולים.‏ עם זאת משרד הבריאות אישר שביתהחולים מתפקד באופן סביר.‏ בית המשפט העליון דחהאת התביעה נגד המדינה,‏ ואגב כך אמר,‏ מפי השופטאליקים רובינשטיין:‏בסופו של יום אל נכחד:‏ בית החולים מקאסד נמצא במזרחהעיר ירושלים,‏ ומתאפיין במאפיינים דומים לנסיבותיההכלליות של האוכלוסייה הערבית במזרח העיר;‏ היותו‏"הן ולאו ורפיא בידיה"‏ מבחינת ‏"ישראליותו",‏ ונכונותגורמי הממשלה לראותו כייחודי לצרכים שונים,‏ בלאלאכוף עליו את כל הנאכף על בתי חולים אחריםבירושלים או בישראל בכלל,‏ משליכות על הפורמליותשל הרישוי הרפואי ועל היחס ההדדי עם מערך הרפואההממלכתי.‏ אינני בטוח כשלעצמי כל עיקר שזו התמונההאופטימלית,‏ ודומני כי בהיות מזרח ירושלים איזורשעליו חל המשפט,‏ השיפוט והמינהל של מדינת ישראלתמונה עמומה מעין זו טעונה שיפור,‏ ומסכים אני עםהשופט הנכבד קמא באשר לגדרי הרישוי,‏ כאמור.‏ אךבגדר הנזיקין,‏ כפי שכתב בית המשפט קמא,‏ השאלההיא האם היתה רשלנות של המדינה,‏ ובזאת קבע ביתהמשפט אשר קבע,‏ קרי,‏ לא מצא להטיל אחריות בנזיקין,‏ולא ראינו טעם לשנות זאת".‏ ‏)פסקה 7 לפסק דין(.‏למעשה בית המשפט העליון הביע את הסברה,‏שהמשפט הישראלי אינו חל במלואו ככתבו וכלשונובמזרח העיר.‏מעמדם כתושבי-קבע בישראלכפי שאישר בית המשפט העליון,‏ ערביי מזרח העיר זכובשנת 1967 למעמד של תושבי-קבע.‏ 7 מעמד זה מקנהאת הזכות לתעודת זהות ישראלית.‏ פירוש הדבר הואחופש תנועה בכל רחבי ישראל,‏ זכות לעבוד בכל מקוםבארץ,‏ זכויות סוציאליות כפי שיובהר להלן,‏ והזכותלהשתתף בבחירות מוניציפליות.‏תושבות הקבע בישראל מטילה גם חובות מסוימות,‏ כגוןחובת תשלום מסים וכן החובה לשרת שירות ביטחון.‏מחובה אחרונה זו פטורים תושבי העיר הערבים כמו יתרערביי ישראל.‏ מקובל כיום שעל-פי המשפט הבינלאומיתושב-קבע גם חב חובת נאמנות מסוימת למדינת מקוםמושבו.‏ כיצד התיישבה חובה זו עם העובדה שמרביתערביי העיר היו או הינם בעלי אזרחות של ירדן?‏ בדרךכלל,‏ בימים כתיקונם,‏ אין קושי לאדם להיות נאמןלשתי מדינות.‏ אך היתה עלולה להתעורר בעיה בתקופהשבה ירדן וישראל טרם כרתו את אמנת השלום,‏ דהיינו- לפני 1994. למיטב ידיעתי לא התעוררה השאלהבמקרים קונקרטיים.‏האם נאמנות כתושבי ישראל עומדת בסתירה לכךשערביי העיר הורשו להשתתף בבחירות ליו"ר הרשותהפלסטינית ולמועצה המחוקקת שלה?‏ כידוע,‏ בשנת1996 וכן בשנת 2006, אכן השתתפו חלק מערבייירושלים בבחירות אלו.‏ ניתן לומר שאין כאן סתירה,‏7 בג”צ 282/88, מוברק עוואד נ’‏ יצחק שמיר,‏ פסקי-דין מ”ב)‏‎2‎‏(‏ עמ’‏ 424.396פרק 17 מעמד הערבים תושבי מזרח ירושלים משפט וממשלמודעות בחירות לפרלמנטהפלסטיני,‏ שער הפרחים,‏ירושלים,‏ 2006

397שכן ההשתתפות בבחירות זכתה להסכמתה של ישראל,‏הן ב-‏‎1996‎ ‏)בהצהרת העקרונות על הסדרי ביניים שלממשל עצמי משנת 8 1993 ובהסכם הביניים הישראלי-‏פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה משנת(, 9 1995 והן ב-‏‎2006‎‏,‏ על-פי החלטת הממשלה.‏שאלה חשובה בהקשר של התושבות היא:‏ האם ובאלונסיבות עלול האדם לאבד את מעמדו כתושב-קבע?‏יש לציין ששר הפנים מוסמך לבטל רשיון לישיבהבישראל שניתן על-פי חוק הכניסה לישראל ‏)סעיף 11(.עלינו לדון בשני מצבים:‏ איבוד הזכות לתושבות בגללהשתקעות בחו"ל מחד-גיסא,‏ ואיבודה מטעמים אחריםמאידך-גיסא.‏ מרבית המקרים של שלילת תושבות היוכרוכים בהשתקעות בחו"ל.‏ 10 על-פי תקנות הכניסהלישראל,‏ תשל"ד-‏‎1974‎‏,‏ כפי שתוקנו,‏ אדם מאבדאת זכותו לתושבות אם שהה מחוץ לישראל תקופהשל שבע שנים לפחות,‏ או קיבל רישיון לישיבת-קבע11במדינה זרה,‏ או קיבל את אזרחותה מכוח התאזרחות.‏במקרים רבים פנו אנשים שאיבדו את הזכות לתושבותאל בתי המשפט כדי שזכות התושבות תוחזר להם ‏)ראהלמשל הערות 7 ו-‏‎12‎‏(.‏ לאחרונה נטען בפני בית המשפטהעליון כי שלילת התושבות מנוגדת לחוק יסוד:‏ כבודהאדם וחירותו ‏)עע"מ 5829/05, דארי נ'‏ משרד הפנים,‏מיום 20.9.2007(. הטענה לא נתקבלה משני טעמים:‏ראשית,‏ חוק היסוד אינו פוגע בדינים קודמים,‏ כמו חוקהכניסה לישראל שהתקבל כבר ב-‏‎1952‎‏;‏ ושנית,‏ לעצםהעניין,‏ לדעת בית המשפט לא היתה כאן פגיעה בזכויותשהובטחו בחוק היסוד.‏בית המשפט העליון קבע שהתושבות עלולה לפקועגם ללא צו ספציפי של שר הפנים,‏ וגם אם האיש שההפחות משבע שנים בחו"ל.‏ 12 עם זאת,‏ אדם רשאי להוכיחשלמרות ישיבה בת שבע שנים בחו"ל,‏ הוא לא השתקעלמעשה בחו"ל ומרכז חייו נשאר בארץ.‏ במקרה זה לאתישלל ממנו הזכות לתושבות.‏בתקופות מסוימות אכן שלל משרד הפנים את הזכותלתושבות במקרים אחדים.‏ אחת התוצאות היתה שרביםמאלה שעזבו את העיר בשל הצפיפות ועברו לפרבריםשמחוץ לגבולותיה,‏ חזרו אל תוך העיר.‏ב-‏‎1999‎ החליט שר הפנים ‏)בעקבות פנייה לבג"צ(‏לאפשר לירושלמים שעברו לגור ביישוב סמוך מאדלירושלים,‏ אך מחוץ לגבולותיה,‏ לשמור על התושבותבישראל,‏ וזאת בתנאי שמרכז חייהם בכל היבט אחר -עבודה,‏ חינוך וכדומה - יישאר בירושלים.‏כאמור,‏ במרבית המקרים של שלילת תושבות באהשלילה זו בעקבות השתקעות בחו"ל.‏ אך יש לזכור,‏כי כפי שצוין לעיל,‏ עקרונית ‏"שר הפנים רשאי,‏ לפישיקול דעתו לבטל רישיון ישיבה שניתן לפי חוקזה"‏ ‏]חוק הכניסה לישראל[.‏ 13 בסמכות זו השתמש שרהפנים בקיץ 2006, כדלקמן:‏ השר הודיע לארבעהבכירי חמאס המתגוררים בירושלים,‏ שהוא ישלול אתזכותם לתושבות ישראלית אם לא יתפטרו מן הפרלמנטהפלסטיני תוך 30 יום.‏ מאחר שהארבעה לא התפטרוואף לא השיבו לפנייתו של שר הפנים,‏ הוא הודיע להםביום 30 ביוני 2006 על ביטול זכותם לתושבות.‏ בסמוךלמועד זה,‏ הארבעה גם נעצרו ביחד עם בכירי חמאסנוספים.‏ הארבעה הגישו עתירה לבית המשפט העליוןנגד ביטול התושבות - בג"צ 7803/06 ‏)העתירה טרםנדונה בעת כתיבת שורות אלו - אפריל 2007(.סוגיית התושבות כרוכה בבעיות רבות.‏ למשל,‏ מהמעמדו של ילד שנולד בירושלים?‏ לפי תקנות הכניסהלישראל,‏ תשל"ד-‏‎1974‎‏,‏ ילד שנולד בישראל ולא חלעליו חוק השבות,‏ מעמדו יהיה כשל הוריו.‏ אם לא היהלשני הוריו מעמד זהה,‏ יקבל הילד את מעמדו של אביואו אפוטרופסו,‏ זולת אם ההורה השני ‏)ז"א האם(‏ התנגדלכך בכתב.‏ אם אכן התנגד ההורה השני,‏ יקבל הילד אתהמעמד של אחד מהוריו כפי שיקבע שר הפנים.‏ 14 בעברהִקשה שר הפנים מאוד על אם ירושלמית שביקשהלרשום את ילדּה כירושלמי;‏ זאת בשל ההנחה שבחברההפלסטינית האישה הולכת אחרי בעלה.‏ מדיניות זאתנפסלה על-ידי בג"צ.‏ 15 יצוין שהמצב פשוט יותר לעניין13 סעיף .118 International Legal Materials vol.32. (1993), p.1637.9 כתבי-אמנה,‏ כרך 33 עמ’‏ 1.10 ר’‏ למשל,‏ לעיל,‏ הערה 7.‏תקנות 11 הכניסה לישראל ‏)תיקון מס’‏ 2(, התשמ”ה-‏‎1985‎‏,‏ קובץ התקנות התשמ”ה,‏ עמ’‏1789 ‏)הוספת התקנה ‎11‎א’(.‏14 תקנות הכניסה לישראל תשל”ד-‏‎1974‎‏,‏ תקנה 12.‏בג”צ 15 48/89, עיסא נ’‏ מנהלת הלשכה האזורית למינהל האוכלוסין במזרח ירושלים,‏ פסקי-‏דין מ”ג)‏‎4‎‏(,‏ עמ’‏ 573.‏בג”צ 12 282/88, לעיל הערה 7. ראו גם בג”צ 7023/94 פתחיה שקאקי נ’‏ שר הפנים,‏ תקדיןעליון )95(, עמ’‏ 164.D.Herling’ “The Court, the Ministry and the Law: Awad and the Withdrawal of EastJerusalem Residence Rights”, Israel Law Review, vol. 33 (1999), pp 67-105 .

האזרחות:‏ די אם הורה אחד הוא בעל אזרחות ישראלית,‏כדי שילד שנולד בישראל יזכה אף הוא,‏ אוטומטית,‏16באזרחות ישראלית.‏‏האפשרות לרכוש אזרחות ישראליתישראל לא כפתה את אזרחותה על תושבי מזרח ירושלים,‏אך הם רשאים לרכוש את האזרחות על-ידי התאזרחות,)naturalization( דהיינו,‏ אם יגישו בקשה למשרדהפנים וימלאו אחרי תנאים מסוימים.‏ הענקת אזרחות17על-ידי התאזרחות היא בשיקול דעתו של שר הפנים.‏החוק קובע את התנאים הבאים לרכישת אזרחות על-ידיהתאזרחות:‏1 המבקש נמצא בישראל;‏2 הוא היה בישראל שלוש שנים מתוך חמש השניםשקדמו ליום הגשת בקשתו;‏3 הוא זכאי לשבת בישראל ישיבת-קבע;‏4 הוא השתקע בישראל או שיש בדעתו להשתקע בה;‏5 הוא יודע ידיעת-מה את השפה העברית;‏6 הוא ויתר על אזרחותו הקודמת,‏ או שהוכיח כי יחדללהיות אזרח-חוץ כשיהיה לאזרח ישראלי.‏אם השר אכן מחליט להעניק למבקש את האזרחותהישראלית,‏ על המבקש להצהיר שיהיה אזרח נאמן18למדינת ישראל,‏ והאזרחות נקנית מיום ההצהרה.‏אחד התנאים המקשים על תושבי מזרח ירושלים להגישבקשה להתאזרחות,‏ היא הדרישה להוכחה שוויתרו עלאזרחותם הקודמת - במקרה זה בדרך-כלל האזרחותהירדנית.‏ לפי חוק האזרחות,‏ תשי"ב-‏‎1952‎‏,‏ שר הפניםרשאי לוותר על חלק מן התנאים המקובלים בדרך-כלללהענקת אזרחות מכוח התאזרחות,‏ ובכלל זה על התנאישל ויתור על אזרחות קודמת.‏ 19 ביום 27 במארס 2000הודיע שר הפנים בכנסת,‏ בתשובה לשאילתה מס'‏ 229,כי ‏"אם וכאשר תושבי מזרח ירושלים יכולים להראותשהם עשו כל מאמץ אפשרי ולא הצליחו לבטל אתהאזרחות הירדנית בגלל העמדה של השלטון הירדני,‏ אזבמקרים האלה משרד הפנים ייתן להם אפשרות לקבלאזרחות".‏1.2.3.4.5.6.‏סעיף 16 ‎4‎‏)א(‏ )1( לחוק האזרחות,‏ תשי”ב-‏‎1952‎‏,‏ ספר החוקים תשי”ב,‏ עמ’‏ 146.17 סעיף ‎5‎‏)ב(‏ לחוק האזרחות,‏ תשי”ב-‏‎1952‎‏.‏18 סעיפים 8-5 לחוק האזרחות.‏19 סעיף ‎6‎‏)ד(‏ לחוק.‏תנאי נוסף להתאזרחות שגרם לקשיים במקרים מסוימים,‏הוא החובה לדעת ידיעת-מה את השפה העברית.‏ כמהחברי כנסת ערבים הגישו הצעת חוק - פ/‏‎890‎ - שלפיהבמקרה שהמועמדים אינם יודעים עברית,‏ יסתפקו פקידימשרד הפנים בידיעת השפה הערבית,‏ במיוחד כשמדוברבאנשים קשישים שמעולם לא למדו שפה זרה כלשהי.‏מגישי ההצעה הסתמכו בין היתר על העובדה שגםהערבית היא שפה רשמית של מדינת ישראל.‏ לעומתזאת,‏ שר הפנים הדגיש את האופי היהודי של המדינה‏)לפי חוק-יסוד:‏ כבוד האדם וחירותו(.‏ הצעת החוקהוסרה מסדר היום.‏יש סברה שהרשות הפלסטינית הפעילה לחץ על תושביירושלים שלא יבקשו אזרחות ישראלית,‏ מתוך חשששריבוי הפלסטינים בעלי אזרחות ישראלית עלוללהחליש את תביעתה על ירושלים.‏הזכויות הסוציאליות‎20‎בישראל הזכויות הסוציאליות מוקנות רק לתושבי-קבע,‏ולא לאזרחים שאינם תושבים.‏ יְתֵרה מזאת,‏ כדי ליהנותמן הזכויות הסוציאליות,‏ לא די בכך שהאדם הוא תושב-‏קבע לפי חוק מרשם האוכלוסין,‏ תשכ"ה-‏‎1965‎ וחוקהכניסה לישראל,‏ תשי"ב-‏‎1952‎‏.‏ התושבות הנדרשתכדי ליהנות מן הזכויות הסוציאליות - ביטוח לאומיוביטוח בריאות ממלכתי - היא לא רק פורמאלית,‏ אלאצריכה להיות אפקטיבית.‏ בחקיקה עצמה אין הגדרה שלתושבּות לצרכי זכויות סוציאליות,‏ אבל לפי הפסיקהמדובר באדם שיש לו קשר יציב עם המדינה,‏ שמרכז21חייו בארץ,‏ וששוהה בפועל במדינה.‏מי שאינו תושב ישראל אך עובד בישראל ייהנה רקמחלק קטן מן הזכויות הכלולות בביטוח הלאומי ‏)ביטוחנגד פשיטת-רגל,‏ ביטוח נגד פגיעה בעבודה,‏ וביטוח22אימהות בתנאים מסוימים(.‏‏בסוגיה 20 זו נעזרתי בעבודות הסמינריוניות של הגב’‏ נורית יצחק )1999( ודינה פיינסוד)1999(. תודתי נתונה להן.‏‏דב”ע 21 מד 0-10, המוסד לביטוח לאומי נ’‏ אקדאס רחים,‏ פד”ע ט”ו 417, בעמ’‏ 421; דב”ענה/‏‎0-197‎ אבולעפיה נ’‏ המוסד לביטוח לאומי ‏)לא פורסם - ראו נורית יצחק(;‏ דב”ע מה/‏04-73 סנוקה נ’‏ המוסד לביטוח לאומי,‏ פד”ע י”ז,‏ 85-79.‏ביטוח 22 נפגעי עבודה - פרק ה לחוק הביטוח הלאומי ‏]נוסח משולב[,‏ תשנ”ה-‏‎1995‎‏;‏ ביטוח זכויותעובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד - שם,‏ פרק ח;‏ ובנסיבות וסייגים מסויימים,‏ ביטוח אימהות- לפי פרק ג לחוק.‏ ראו גם תקנות הביטוח הלאומי ‏)תחולה לגבי סוגי עובדים שאינם תושביישראל(,‏ תשל”ב-‏‎1972‎‏,‏ קובץ התקנות,‏ תשל”ב,‏ 2850 עמ’‏ 1188 העוסקות בתאונות של תושביהשטחים בדרך לעבודה בישראל וממנה.‏ ראו גם הסכם ביניים ישראלי פלסטיני בדבר הגדההמערבית ורצועת עזה,‏ 1995, כתבי-אמנה כרך 33, עמ’‏ 1, נספח V, סעיף ,VII פסקה 2.398פרק 17 מעמד הערבים תושבי מזרח ירושלים משפט וממשל

399ב-‏‎1973‎ הוחלט ש"מי שבידו תעודת זהות ישראליתבזכות היותו תושב ירושלים והמשיך בקביעות אתתשלומיו לביטוח הלאומי - ימשיך ליהנות מזכויותהביטוח הלאומי גם אם העתיק את מקום מגוריו"‏לשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה;‏ 23 אך הקלות אלובוטלו ב-‏ 24 1998. הביטול בא כנראה כתוצאה מהקמתרשות הממשל העצמי הפלסטינית,‏ אשר אמורה לטפלבנושא הזכויות הסוציאליות של הפלסטינים המתגורריםבשטח שבניהולה.‏ מכל מקום,‏ אם תושב מזרח ירושליםשעבר לגדה המערבית או לרצועת עזה,‏ חוזר לירושליםבאופן חוקי,‏ הוא יחזור ליהנות מהזכויות הסוציאליות25של תושב ישראל כעבור שנתיים.‏תושב שהוא אזרח ישראל ומי שזכאי לעלות לישראללפי חוק השבות,‏ העובר להתגורר בגדה או ברצועתעזה,‏ ייהנה מן הזכויות הסוציאליות.‏ 26 הכוונה הייתהבעיקר ליהודים המתגוררים בהתנחלויות,‏ אבל ההקלה27חלה גם על לא-יהודים שהם אזרחי ישראל.‏סוגיית איחוד משפחותאחת הבעיות הקשות הנוגעות לערביי מזרח ירושליםולכל תושבי ישראל היא בעיית איחוד המשפחות.‏הכוונה היא לבני זוג שאחד מהם הוא תושב הגדה אורצועת עזה,‏ והשני הוא תושב ישראל.‏ האם רשאי בןהזוג שהוא תושב השטחים וילדי הזוג,‏ לעבור לגורעם בן זוגו בישראל,‏ והאם הוא זכאי לרכוש אזרחותישראלית?‏עד לשנת 2003 היה הנושא מוסדר על-ידי חוקהאזרחות,‏ תשי"ב-‏‎1952‎ , 28 ועל-ידי חוק הכניסה‏החלטת 23 ועדת השרים לענייני ירושלים מיום 13.2.1973 ‏)החלטה מספר ים / 15(; תקנותהביטוח הלאומי ‏)זכויות לפי חוק הביטוח הלאומי לשאינם תושבי ישראל(,‏ תשמ”ז-‏‎1987‎‏,‏קובץ התקנות תשמ”ז,‏ מס’‏ 5022, עמ’‏ 747; דב”ע מז 0-38, מז/‏‎0-49‎‏,‏ שוויקי ומנסור נ’‏המוסד לביטוח לאומי,‏ פד”ע יט 111, בעמ’‏ 118-116.‏הביטול 24 בוצע במסגרת החוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנתהכספים 1998 ‏)תיקוני חקיקה(,‏ התשנ”ח-‏‎1998‎‏,‏ ספר החוקים,‏ התשנ”ח,‏ עמ’‏ 48, בעמ’‏ 58‏)התיקון לסעיף 378 ‏)ג(‏ לחוק(.‏25 ראו התקנות שהוזכרו בהערה 23 לעיל,‏ תקנה 15 ‏)ד(.‏26 סעיף 378 לחוק הביטוח הלאומי.‏‏תיקון 27 החוק באופן שהסעיף יחול גם על מי שאינו יהודי בוצע ב-‏‎1999‎‏,‏ ונעשה במסגרת חוקההסדרים במשק המדינה ‏)תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנתהכספים 1999(, התשנ”ט-‏‎1999‎‏,‏ ספר החוקים,‏ התשנ”ט,‏ עמ’‏ 90, בעמ’‏ 100, סעיף )5(. 20‏חוק 28 האזרחות,‏ תשי”ב-‏‎1952‎‏,‏ ספר החוקים תשי”ב,‏ עמ’‏ 146, כפי שתוקן מדי פעם.‏לישראל,‏ תשי"ב-‏‎1952‎ , 29 וכן על-ידי הפרקטיקה שלמשרד הפנים.‏ כאשר בן הזוג היושב בישראל היהבעל אזרחות ישראלית או הגיש בקשה להתאזרחות,‏חל הסעיף 7 לחוק האזרחות כפי שתוקן בשנת תש"ם)1980(: ‏"בעל ואישה שאחד מהם ביקש להתאזרחונתקיימו בו התנאים שבסעיף ‎5‎‏)א(‏ או הפטור מהם,‏ יכולהשני לקבל אזרחות ישראלית על-ידי התאזרחות אף30אם לא נתקיימו בו התנאים שבסעיף ‎5‎‏)א("‏כשהיה מדובר באיחוד משפחות בין בן זוג היושבבישראל כתושב-קבע,‏ לבין תושב הגדה או רצועתעזה,‏ היה הנושא בסמכותו של שר הפנים מכוחסמכותו הכללית לפי סעיף 2 לחוק הכניסה לישראל,‏תשי"ב-‏‎1952‎‏,‏ המסמיך את שר הפנים לתת רישיונותלישיבת מעבר,‏ ישיבת ביקור,‏ ישיבת ארעי וישיבת קבעבישראל.‏ גורם נוסף שהיה רשאי לתת רישיון לשהייהבישראל הוא מפקד כוחות צה"ל בשטחים,‏ וזאת מכוחתְחִיַקת הביטחון.‏הליך הענקת האזרחות או מתן רישיון לישיבת קבעבמסגרת איחוד משפחות היה הליך מדורג המעוגן‏חוק 29 הכניסה לישראל,‏ תשי”ב-‏‎1952‎‏,‏ ספר החוקים תשי”ב,‏ עמ’‏ 354, כפי שתוקן מדי פעם.‏‏על 30 סעיף 7, ר’‏ בג”צ 3648/97, סטמקה נ’‏ שר הפנים,‏ פסקי-דין נג )2( עמ’‏ 728, בעמ’‏.766-764ילדי משפחה ממז'‏ ירושליםמקבלים חיסון נגד פוליו בתחנתטיפת חלב בארמון הנציב,‏ 1988

400בנהלי משרד הפנים,‏ וזאת כדי לאפשר בקרה ופיקוח עלהתהליך.‏ בתחילת התהליך ניתן לתושב השטחים היתרלשהייה בישראל על-ידי מפקד כוחות צהל בשטחים,‏ובהמשך ניתן על-ידי שר הפנים רישיון לישיבת ארעילפי חוק הכניסה לישראל לתקופות קצובות של שנה כלאחת.‏ בכל אחד משלבי התהליך נעשית בדיקה מחודשתשל המשך קיומו של התא המשפחתי המאוחד מחד-‏גיסא,‏ והיעדר מניעה פלילית או ביטחונית למתן מעמד31תושבות בישראל מאידך-גיסא.‏בתהליך זה חל שינוי דרסטי בשנת 2003, וזאתמהטעם הבא:‏ רשויות הביטחון הגיעו למסקנה שגברההמעורבות במעשי טרור של פלסטינים שהם במקורתושבי השטחים והם נושאים תעודות זהות ישראליותעקב איחוד משפחות.‏ לפיכך החליטה הממשלה ביום12.5.2003 ‏)החלטה מס'‏ 1813( להגביל מאד אתהאפשרות להעניק לתושבי השטחים אזרחות ישראלית,‏32ואת האפשרות לתת להם רישיונות לישיבה בישראל.‏מדיניות חדשה זו קיבלה תוקף משפטי מחייב על-‏ידי חוק האזרחות והכניסה לישראל ‏)הוראת שעה(,‏התשס"ג-‏‎2003‎ . 33 חוק זה קבע ששר הפנים אינו רשאי עודלהעניק אזרחות או תושבות בישראל לתושבי השטחים,‏31 ר’‏ דברי ההסבר בהצעות חוק,‏ התשס”ג,‏ עמ’‏ 482.פרט למקרים מיוחדים מאוד ‏)כגון אדם שסייע לישראלבביטחון או בכלכלה או בעניין חשוב אחר(.‏ תוקפו שלהחוק נקבע לשנה אחת,‏ אך הממשלה רשאית להאריכו34מדי פעם בצו באישור הכנסת,‏ וכך אכן נעשה.‏החוק נתקל בביקורת רבה,‏ ורבים ראו בו פגיעה בלתיסבירה בזכויות האדם.‏ בעקבות ביקורת זו 35 הוכנסולחוק תיקונים רבים - תחילה בשנת 36 2005 ולאחר מכןבשנת . 37 2007 עדיין נשמר הסעיף העקרוני שנקבעבשנת 2003 לגבי תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה,‏והוא הוחל גם על תושבי איראן,‏ עיראק,‏ לבנון וסוריה‏)רשימה שהממשלה רשאית לשנות בצו(.‏ הסעיף קובעכי ‏"בתקופת תוקפו של חוק זה,‏ על אף האמור בכל דיןלרבות סעיף 7 לחוק האזרחות,‏ שר הפנים לא יעניקלתושב אזור ‏]הגדה ורצועת עזה[‏ או לאזרח או לתושב שלמדינה המצויה בתוספת אזרחות לפי חוק האזרחות ולאייתן רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל,‏32 שם.‏פרק 17 מעמד הערבים תושבי מזרח ירושלים משפט וממשלתור לביטוח לאומי במזרחירושלים,‏ 200433 ספר החוקים התשס”ג,‏ עמ’‏ 544.‏קובץ 34 התקנות,‏ התשס”ד,‏ עמ’‏ 834; קובץ התקנות תשס”ה,‏ עמ’‏ 398; וכן התשס”ה עמ’‏ 657‏“הוראת 35 השעה”‏ נדונה באריכות בפסק-הדין משנת 2006 שניתן בעתירות בג”צ 7052/03,בג”צ 7642/03, בג”צ 7643/03, בג”צ 8099/03, בג”צ 8263/03, בג”צ 10650/03, עדאללהנ’‏ שר הפנים.‏ השופטים בהרכב של 11, בדקו את חוקיותה של הוראת השעה לאור הזכויותהחוקתיות לחיי משפחה ולשוויון,‏ ולאור חוק יסוד:‏ כבוד האדם וחירותו.‏ יחד עם זאת הביאובחשבון את השיקול הביטחוני.‏ בסופו של דבר נדחו העתירות שביקשו לבטל את החוק,‏ברוב זעום של 5:6. אחד משופטי הרוב למעשה המליץ בפני הממשלה לתקן את החוק -תקדין-עליון )2(, 2006 עמ’‏ 1754. ייתכן שגם לדו”ח של הוועדה לבדיקת מדיניות ההגירהשל ישראל,‏ בראשות פרופ’‏ אמנון רובינשטיין,‏ הייתה השפעה מסויימת.‏36 ספר החוקים,‏ התשס”ה,‏ עמ’‏ 730.37 ספר החוקים,‏ התשס”ז,‏ עמ’‏ 295-296.

401ומפקד האזור לא ייתן לתושב אזור היתר לישיבהבישראל לפי תחיקת הביטחון באזור"‏ ‏)סעיף 2(.כעבור זמן-מה העניק החוק הקלות:‏ ראשית,‏ ניתנההקלה לבני זוג יותר מבוגרים:‏ ‏"רשאי שר הפנים לפישיקול דעתו לאשר בקשת תושב האזור למתן רישיוןשהייה בישראל בידי מפקד האזור"‏ אם מדובר באיחודמשפחות ותושב האזור הוא גבר בן 35 ומעלה או אישהבת 25 ומעלה ‏)סעיף 3(. השר גם רשאי,‏ מטעמיםהומאניטאריים ועל-פי המלצת ועדה מיוחדת שאמורהלקום,‏ להתיר ישיבת ארעי בישראל לשם איחוד משפחותכשאין מדובר בבני זוג.‏ על השר לתת את החלטתובכתב בתיקים אלה תוך שישה חודשים מהיום שבוהמסמכים נמסרו לוועדה,‏ ועליו לנמק את החלטותיו‏)סעיף ‎3‎א‎1‎‏(.‏ הקלה מיוחדת הובטחה לדרוזים תושבירמת הגולן ‏)סעיף 3 א‎1‎ ‏)ה'()‏‎2‎‏((.‏ שר הפנים רשאי לקבועבצו,‏ באישור הממשלה,‏ מִכְסָה מירבית שנתית לאישורבקשות מסיבות הומניטאריות ‏)סעיף 3 א‎1(1‎‏((.‏החוק דן גם בקטינים שאחד מהוריהם,‏ המשמורן,‏ יושב38כדין בישראל.‏כל ההקלות כפופות לסייג ביטחוני:‏ לא יינתן רישיוןלשהייה בישראל לאדם,‏ אם שר הפנים או מפקד האזורקבע על-פי חוות דעת של גורמי ביטחון מוסמכים,‏ כיהאיש שבו מדובר או בן משפחתו עלולים להיות סכנהביטחונית.‏ בן משפחה לעניין הוראה זו הוא בן זוג,‏ הורה,‏ילד,‏ אח ואחות ובני זוגם ‏)סעיף ‎3‎ד'(.‏החוק בנּוסחו המתוקן,‏ אמור לעמוד בתוקף עד יולי 2008,והממשלה רשאית להאריכו למשך שנה באישור הכנסת.‏בשעה שקובץ זה מוגש לדפוס )2008(, שוב עומדתהוראת השעה על סדר היום הן של בית המשפט העליוןמחד גיסא,‏ והן על סדר היום של הממשלה,‏ מאידך גיסא.‏הערות סיכוםתושבי מזרח ירושלים הערבים נהנים ממעמד שלתושבי-קבע ונושאים תעודת זהות ישראלית.‏ הםחופשים לנוע ולעבוד בכל מקום בישראל,‏ וגם רשאיםלהשתתף בבחירות המוניציפליות.‏ מעמד זה מזכה אותםבזכויות הסוציאליות - ביטוח לאומי וביטוח בריאותממלכתי.‏אדם עלול לאבד את תושבות הקבע אם ישתקע למעשהבחו"ל.‏ כמו-כן מוסמך שר הפנים לשלול את התושבותלפי שיקול דעתו.‏ במקרה שקרה בקיץ 2006 נשללההתושבּות מסיבות ביטחוניות.‏אשר לאיחוד משפחות עם בני זוג שהם תושבי הגדהועזה,‏ וכן אזורים מסויימים אחרים,‏ דינם של ערבייירושלים הוא כדין כל הישראלים.‏ עד שנת 2003 יכלואזרחי המדינה ותושביה לצרף אליהם את בני זוגם שהםתושבי השטחים,‏ במסגרת חוק האזרחות וחוק הכניסהלישראל,‏ בהסכמת שר הפנים.‏ אפשרות זו צומצמהמאוד על-ידי ‏"הוראת שעה"‏ משנת 2003, שתוקנהב-‏‎2005‎ וב-‏‎2007‎‏,‏ והתיקונים צִמצמו את ההגבלה.‏התיקון בא להקל על בני זוג מבוגרים יותר,‏ וכן לאפשראיחוד משפחות מסיבות הומניטאריות,‏ ואף איחוד שלילדים עם הורה היושב כדין בישראל.‏יש לקוות שהמצב הביטחוני ישתפר,‏ ואז גם תבוטלהוראת השעה.‏‏שר 38 הפנים רשאי לפי שיקול דעתו לתת לקטין שגילו פחות מ-‏‎14‎ שנים,‏ רישיון לישיבהבישראל.‏ באשר לילד שגילו מעל ל-‏‎14‎‏,‏ השר רשאי לפי שיקול דעתו לתת רישיון שהייהבישראל בידי מפקד האזור לצרכי איחוד עם הוריו,‏ אך היתר כזה לא יוארך אם הקטין איננומתגורר דרך קבע בישראל ‏)סעיף ‎3‎א’(.‏

40340318 החלטות ממשלה בנושא ירושליםגיא גלילי וראובן מרחבמבואמאמר זה יסקור את ההחלטות שקיבלה הממשלה בנושא ירושלים מינואר 1975 ועד ספטמבר 1 2005. ככל שידועלנו לא בוצעה עד כה סקירה כוללת של החלטות אלו,‏ העשויות ללמד על תפיסת השלטון המרכזי בישראל אתמעמד ירושלים.‏ב-‏‎27‎ ביוני 1967, כשבועיים לאחר מלחמת ששת הימים,‏ קיבלה הכנסת את החוק לתיקון פקודת סדרי שלטוןומשפט ‏)מס'‏ 11( תשכ"ז-‏‎1967‎‏.‏ מתוקף חוק זה סופחה מזרח-ירושלים לתחומי מדינת ישראל,‏ ובטל קיומה שלעיריית ירושלים המזרחית.‏ ביולי 1980 נחקק חוק-יסוד:‏ ירושלים בירת ישראל,‏ ובשנת 2001 נוסף לו תיקון בן2שלושה סעיפים.‏ שינויים בחוק זה מחייבים רוב מוחלט של חברי הכנסת.‏מאמר זה מצביע על פער ניכר בין האופי ההצהרתי-חגיגי של רוב החקיקה בנושא ירושלים,‏ לבין מצבּה הקונקרטישל העיר.‏ גורלה של ירושלים קשור קשר בל-יינתק בהחלטות הממשל המרכזי,‏ ורק המדינה בשיתוף העירייהוגורמים מקצועיים,‏ יכולה לעשות לשינוי המצב.‏לצורך כתיבת המאמר נסקרו כל החלטות הממשלה העוסקות בירושלים,‏ החל מ-‏‎1975‎ ועד 2005; סך הכול:‏ 330החלטות.‏ ההחלטות נבחנו לפי סוגיהן,‏ אופן קבלתן,‏ הנושאים בהם בחרו הממשלות השונות לעסוק לאורך השנים,‏מידת ישימותן ועוד.‏מעמדן החוקתי של החלטות הממשלההרשות המבצעת מרכזת בידה את עיקר הסמכויות השלטוניות במדינה,‏ והיא אמּונה על ביצוע החלטות הכנסת.‏למעשה,‏ חלק ניכר מהסמכויות שמפעילות רשויות השלטון אינו מוסדר בחקיקה,‏ אלא נובע מהכרה בקיומן של1 מלבד מספר החלטות מהותיות הנוגעות לירושלים,‏ אשר התקבלו לפני 1975, אנו מתמקדים בשנים אלו עקב מגבלה בנגישות למקורות.‏2 ‏)ר’‏ מאמרו של השופט חיים כהן ז”ל,‏ להלן(.‏זיקוקים מעל הכנסת,‏ יום העצמאות,‏ 2007

404פרק 18 החלטות ממשלה בנושא ירושלים משפט וממשלסמכויות-ממשל כלליות.‏ 3 בהיעדר הסמכה מפורשתבחוק,‏ אין הרשות השלטונית רשאית לפעול.‏ 4 הכוונההיא שקבלת החלטות עקרוניות בעלות משמעות ערכיתתתבצע על-ידי גוף בו יש נציגות לציבור,‏ דהיינו:‏כנסת-ישראל.‏להחלטות הממשלה יש מעמד משפטי ייחודי,‏ אך במקריםרבים אין החלטות אלו מחייבות מבחינה משפטית.‏ההגדרה המדויקת קובעת כי הממשלה מוסמכת לעשותבשם המדינה,‏ בכפוף לכל דין,‏ כל פעולה שעשייתהאינה מוטלת בדין על רשות אחרת.‏ בנוסף לכך,‏ יכולההממשלה להכריז על מצב-חירום ללא אישור הכנסת,‏אך תוקפה של הכרזה כזו - ללא אישור הכנסת - פוקעלאחר שבעה ימים.‏ הכנסת אף יכולה לבטל את הכרזתהממשלה על מצב חירום ‏)חוק-יסוד הממשלה,‏ סעיף38 ‏)ג((.‏ למעשה,‏ הממשלה מחזיקה בסמכות מוחלטתרק בנושא אחד ויחיד - הכרזת מלחמה ‏)חוק-יסודהממשלה,‏ סעיף 40 ‏)א((.‏מאמר זה אינו עוסק במקרים קיצוניים כהכרזת-מלחמה,‏אך יש להבין את מעמדן החוקתי של החלטות הממשלהכדי להכיר בכך שהחלטות אלו אינן רק החלטותארגוניות של הרשות המבצעת,‏ אלא יש בהן אלמנטפוליטי מורכב.‏ לדוגמא:‏ מכיוון שהממשלה נהנית תמידמאמון הכנסת - יש להצעת-חוק של הממשלה סיכוייםרבים להפוך לחוק.‏ אך כשהממשלה אינה מעוניינתמסיבה זו או אחרת לקדם חקיקה כלשהי,‏ היא יכולהלקבל החלטה רשמית ולבחור לעצמה את אופן הפעולההממשי,‏ אשר יכול להיות מנותק ואף נוגד החלטהרשמית שהתקבלה.‏ כך נשמרת מידה רבה של מראית-‏עין הן כלפי פנים והן כלפי חוץ.‏ מדיניות סימלית זומאפשרת לממשלות להצהיר דבר-מה,‏ אך לא לפעולליישומו המעשי.‏ למרות זאת,‏ כשהממשלה נחושהליישם החלטה,‏ יש להחלטותיה משקל רב.‏ במקריםכאלה תזורז חקיקה מתאימה,‏ וייקבעו תקנות על-ידיהשרים.‏ כשהממשלה מעוניינת בכך,‏ יש בידיה כליםוסמכות חוקתית ליישם את החלטותיה.‏‏א’‏ 3 רובינשטיין,‏ ב’‏ מדינה,‏ המשפט החוקתי של מדינת ישראל,‏ הוצאת שוקן ירושליםותל-אביב,‏ )2005(.‏כפי 4 שניתן לראות בחוק-יסוד הממשלה סעיף - 31 תפקוד הממשלה,‏ תת-‏ סעיפים 3,2,1בהם נקבע כי חלוקת תפקידים בין שרים,‏ העברת סמכויות בין השרים,‏ איחוד או ביטולמשרדים,‏ מחייבים כולם את אישור הכנסת - הרשות המחוקקת.‏החלטות הממשלה בנושא ירושלים,‏על-פי תקופותבשנים 2005-1974, כיהנו בישראל 14 ממשלות שונות;‏דהיינו - ממוצע של מעט יותר משנתיים לממשלה אחת.‏בתקופה הנידונה כיהנו שבעה ראשי-ממשלה.‏ לפיכך,‏ממוצע הכהונה של ראש-ממשלה הוא כארבע שנים,‏והיו ראשי-ממשלה אשר המשיכו לכהן ברציפות גםלאחר מערכת-בחירות ‏)כמו בגין,‏ שמיר ושרון(,‏ ומכאןשהיתה רציפות שלטונית רבה יותר מכפי שנראה לעין.‏ממשלתו הראשונה של מנחם בגין )20/6/77 5/8/81( -היא ‏‘שיאנית'‏ ההחלטות בנושא ירושלים.‏ היא קיבלה74 החלטות בנושא הזה,‏ ובממוצע 17.5 החלטות לשנה.‏אם לא נחשב את כהונתה הקצרה של ממשלת-פרסהשנייה )22/11/95 18/6/96( - שקמה לאחר רצח ראשהממשלה יצחק רבין ז"ל - קיבלה ממשלת הליכודהשנייה )5/8/81 10/10/83( - את מספר ההחלטותהממוצע הנמוך ביותר בנושא ירושלים ב-‏‎30‎ השניםהאחרונות )11 החלטות - כחמש החלטות לשנהבממוצע(.‏מבחינת היקף ההחלטות שהתקבלו על-ידי ממשלותהשמאל ‏)העבודה(‏ לעומת ממשלות הימין ‏)הליכוד(,‏עולה כי אין ביניהן הבדל משמעותי במספר ההחלטותהממוצע בנושא ירושלים.‏ ממשלות הימין,‏ אשר כיהנו21 שנה מתוך 30 השנים האחרונות,‏ קיבלו בממוצע10.7 החלטות בשנה בנושא ירושלים.‏ ממשלות השמאל,‏אשר כיהנו רק כ-‏‎10‎ שנים,‏ קיבלו בממוצע 9.7 החלטותבשנה בנושא ירושלים.‏מובן שאין די בבחינה כמותית של מספר ההחלטותהממוצע לממשלה כדי ללמד על תוכנן,‏ על מידתחשיבותן או על מידת יישומן.‏ על-מנת לנתח לעומקאת משמעותן,‏ חולקו ההחלטות לפי אופיין ומטרתן:‏החלטות בעלות אופי הצהרתי;‏ החלטות בנוגע למעמדהעיר;‏ החלטות העוסקות בעיר העתיקה ובמזרח העיר;‏החלטות אודות פיתוח קרקע,‏ בנייה,‏ תעשייה והטבותכספיות;‏ החלטות בנושא תיירות;‏ החלטות בנושאיחינוך,‏ תרבות ורווחה,‏ ולבסוף - החלטות בנושאביטחון.‏ בחלוקה זו שייכות החלטות מסוימות לתחומיםחופפים,‏ אך יש לה צידוק שיוסבר בהמשך,‏ כאשר יוצגוההחלטות העיקריות לאורך השנים.‏

405לוח 1: ממוצע החלטות הממשלה לשנהכנסתממשלהמפלגתהשלטוןתקופת כהונתהממשלהמספרההחלטותבנושאירושליםממוצעהחלטותהממשלהלשנה9.328העבודה 3 שניםהליכוד4 שנים וחודשיים17.574הליכודשנתיים וחודשיים5.210הליכוד 11 חודששנתיים וחודששנתיים וחודשיים6.68.910.661721רוטציה 1רוטציה 2אחדות לאומיתשנה ושבעה חודשים6.311הליכוד -ממשלה צרהשנתיים וחודש11.023העבודהשלוש שנים וארבעהחודשים9.933העבודהשבעה חודשים1.51הליכודשנתיים ואחת עשרהחודש11.334העבודהשנה ועשרה חודש13.625הליכודשנה ואחת עשרהחודש חודש9.317הליכודשלוש שנים ושלושהחודשים9.230הממשלה ה-‏‎17‎ - רבין‏)20/6/77 - 3/6/74(הממשלה ה-‏‎18‎ - בגין)5/8/81 - 20/6/77(הממשלה ה-‏‎19‎‏-‏ בגין)10/10/83 - 5/8/81(הממשלה ה-‏‎20‎ - שמיר)13/9/84 - 10/10/83(הממשלה ה-‏‎21‎ - פרס)20/10/86 - 13/9/84(הממשלה ה-‏‎22‎ - שמיר)22/12/88 - 20/10/86(הממשלה ה-‏‎23‎ - שמיר)11/6/90 - 22/12/88(הממשלה ה-‏‎24‎ - שמיר)13/7/92 - 11/6/90(הממשלה ה-‏‎25‎ - רבין)22/11/95 - 13/7/92(הממשלה ה-‏‎26‎ - פרס)18/6/96 - 22/11/95(הממשלה ה-‏‎27‎ - נתניהו)18/5/99 - 18/6/96(הממשלה ה-‏‎28‎ - ברק)7/3/01 - 18/5/99(הממשלה ה-‏‎29‎ - שרון)27/2/03 - 7/3/01(הממשלה ה-‏‎30‎ - שרון )4/5/06 - 28/2/03(הכנסת ה-‏‎8‎)13/6/77 - 21/1/74(הכנסת ה-‏‎9‎)20/7/81 - 13/6/77(הכנסת ה-‏‎10‎)13/8/84 - 20/7/81(הכנסת ה-‏‎11‎)21/11/88 - 13/8/84(הכנסת ה-‏‎12‎)13/7/92 - 21/11/88(הכנסת ה-‏‎13‎)17/6/96 - 13/7/92(הכנסת ה-‏‎14‎)7/6/99 - 17/6/96(הכנסת ה-‏‎15‎)17/2/03 - 7/6/99(הכנסת ה-‏‎16‎)17/4/06 - 17/2/03(סך הכול - 330 החלטותממוצע החלטות לשנה - 10.37ההחלטות נבדקו החל מ-‏ 5/1/75, ולא מתחילת כהונת ממשלה זו.‏ ההחלטות נבדקו עד 4/9/05, ולא עד תום כהונת ממשלה זו.‏

לוח 2: התפלגות החלטות הממשלה לפי ממשלות ונושאים406פרק 18 החלטות ממשלה בנושא ירושלים משפט וממשלממשלההממשלה ה-‏‎17‎בראשות רבין סך הכולהחלטותהצהרתימעמדהעירהעירהעתיקהומזרחהעירפיתוחקרקע,‏בנייהוהטבותתיירותחינוך,‏תרבותורווחהמִנהלביטחון-----1--1--1115681-43461-22-239-1--44111-122320----2--1--1---41434-3132918-1110710122511---114-6223262248359347-1075109716--11-11131-11728741061721112333134251730330ממשלה ה-‏‎18‎בראשות בגיןממשלה ה-‏‎19‎בראשות בגיןממשלה ה-‏‎20‎בראשות שמירממשלה ה-‏‎21‎בראשות פרסממשלה ה-‏‎22‎בראשות שמירממשלה ה-‏‎23‎בראשות שמירממשלה ה-‏‎24‎בראשות שמירממשלה ה-‏‎25‎בראשות רביןממשלה ה-‏‎26‎בראשות פרסממשלה ה-‏‎27‎בראשות נתניהוממשלה ה-‏‎28‎בראשות ברקממשלה ה-‏‎29‎בראשות שרוןממשלה ה-‏‎30‎בראשות שרון סך הכולהחלטותההחלטות נבדקו החל ב-‏‎5/1/75‎‏,‏ ולא מתחילת כהונת ממשלה זו.‏ ההחלטות נבדקו עד ל-‏‎4/9/05‎‏,‏ ולא עד תום כהונת ממשלה זו.‏

איור 1: מספר החלטות הממשלה לפי שנים 4073025201510502005200420032002200120001999199819971996199519941993199219911990198919881987198619851984198319821981198019791978197719761975שרון שרון ברק נתניהו רבין + פרס שמיר שמיר שמיר פרס שמיר בגין בגין רביןהחלטות בעלות אופי הצהרתיהחלטות בעלות אופי הצהרתי אינן כוללות אלמנטיםביצועיים ‏)העברת תקציבים,‏ קביעת תקנות וכו'(,‏ אך ישלהן היבט ציבורי חשוב.‏ אמנם מדובר כביכול בהחלטה‏‘זולה',‏ שאינה כרוכה בתקציב,‏ אך החלטות מסוג זהמתגלות לעתים כבעלות חשיבות רבה ביותר.‏ בחינתןלאורך השנים מעידה כי הן מכוונות אל שלושה גורמיםעיקריים:‏ דעת הקהל בישראל ‏)החלטות המתקבלותבשעת משבר,‏ לפני בחירות וכדומה(,‏ ארצות-ערב‏)בשעת משבר או מלחמה(,‏ האומות המאוחדות והקהילההבינלאומית ‏)לרוב כתגובה על החלטה שאינה מקובלתעל ממשלת ישראל ועל דעת הקהל בישראל(.‏ההחלטות ההצהרתיות זוכות לכותרות בתקשורת,‏ומעמדן מובלט למרות משמעותן הביצועית הנמוכה.‏היות והצהרה ממשלתית נעשית על-ידי הרשותהמבצעת - שהשפעתה גדולה על הרשות המחוקקת- נוטה הציבור לראות בה התוויית-דרך מדינית.‏ גםבהיבט הבינלאומי יש להחלטות הממשלה ההצהרתיותחשיבות רבה,‏ מכיוון שהן עולות בדיונים דיפלומטייםבין מדינת ישראל לבין אומות העולם,‏ וזוכות לתהודהבזירה המזרח-תיכונית,‏ מעל במות בינלאומיות ובדעתהקהל העולמית.‏על כוחה של החלטה הצהרתית יכולות להעיד דוגמאותאחדות:‏ למשל,‏ בעקבות כנס ירושלים לאחדות-ישראל,‏קיבלה ממשלת רבין הראשונה ב-‏‎25/1/76‎‏,‏ החלטהשאינה קובעת יעדים ספציפיים או תקציבים ברורים,‏אך כוללת קריאה:‏להפעיל את זרועות הביצוע...‏ ‏...לשם הגשמה מרבית שלתכניות הפעולה לשנת 1976 אשר הותוו על-ידי כינוסירושלים לאחדות ישראל.‏אותה החלטה מציינת במפורש כי:‏תכניות הפעולה מכוונות להגביר את ההגשמה הציוניתכפי שמתחייב נוכח המתקפה המדינית נגד הציונות.‏המתקפה המדינית שדובר בה היא הכרתו של האו"םכשבועיים לפני כן - ב-‏‎12‎ בינואר - בארגון אש"ף.‏זוהי דוגמא כיצד ירושלים מגויסת למאבק הבינלאומיוהדיפלומטי של ישראל.‏לא רק צד אחד של המפה הפוליטית נוהג לקבל החלטותמסוג זה.‏ ב-‏‎6/5/79‎ קיבלה ממשלת הליכוד הראשונה,‏בראשות מנחם בגין,‏ את החלטה 662:הממשלה שבה ומודיעה:‏ ירושלים היא בירת הנצח שלישראל,‏ עיר אחת שאינה ניתנת לשום חלוקה.‏ שלאכבתקופת הכיבוש הירדני,‏ קיימת בירושלים,‏ מאז כ"ח

100%40890%80%70%60%50%40%30%20%10%0פרק 18 החלטות ממשלה בנושא ירושלים משפט וממשלממשלות העבודהבאייר תשכ"ז )7 ביוני 1967(, גישה חופשית לחלוטיןליהודים,‏ נוצרים ומוסלמים אל המקומות הקדושיםלהם.‏ כך יהיה תמיד.‏החלטה זו התקבלה כחודש לאחר הסכם השלוםההיסטורי בין ישראל לבין מצרים,‏ שנחתם ב-‏‎26‎ במארס1979. מצרים יזמה כינוס ועידה אסלאמית אשר עסקהבירושלים כחלק ממאמציה למתן את התגובות בעולםהערבי על חתימת ההסכם - מאמצים אשר כללו גםהתייחסות לנושא הפלסטיני וקריאה להקמת אוטונומיהבשטחי יהודה,‏ שומרון וחבל-עזה בנוסח הסכם השלום.‏החלטה נוספת ‏)החלטה 656( בנוסח דומה,‏ התקבלהב-‏‎31/5/81‎‏,‏ לאחר שנשיא מצרים אנואר סאדאת נשאנאום על ירושלים.‏גורם חשוב נוסף שמשמש מטרה להחלטות הצהרתיות,‏הוא ארגון האומות המאוחדות.‏ החלטות 955 מה-‏‎22‎ביולי 1979 ו-‏‎778‎ מה-‏‎8‎ ביוני 1980, התקבלו בתגובהלהחלטות האו"ם ‏)כולל החלטת האו"ם 478 הקוראתממשלות הליכודלביטול חוק-יסוד:‏ ירושלים(.‏ באותן שנים חזרה ממשלתישראל על עמדותיה שמדינת ישראל לא תסכים לעולםלחלוקת העיר מחדש.‏ גם הממשלה הצרה בראשותיצחק שמיר הגיבה ב-‏‎1990‎ בהחלטת-ממשלה הצהרתית‏)החלטה 437 מ-‏‎14/10/90‎‏(‏ על החלטת האו"ם 672,שהתקבלה על רקע האירועים שהתרחשו בהר הבית.‏בהחלטה זו טוענת ממשלת ישראל לריבונות מלאהעל ירושלים,‏ תוך הסתמכות על חופש הדת המתקייםבאתרים הקדושים לשלוש הדתות.‏עוד דוגמא מובהקת לכך היא החלטה 257 ‏)הת/‏‎3‎‏(‏מה-‏‎30/11/75‎‏,‏ שהתקבלה בתגובה להחלטה 3379 שלעצרת האומות המאוחדות - ההחלטה ההיסטורית ‏)אשרבוטלה ב-‏‎1991‎‏(‏ שהשוותה את הציונות לגזענות.‏ ‏"התגובההציונית ההולמת"‏ של ממשלת ישראל כללה החלטה עלהרחבת ההתיישבות בירושלים ובמקומות נוספים.‏השימוש בתאריכים ובמועדים סמליים נפוץ אף הוא.‏ב-‏‎28/5/95‎ הצהירה ממשלת רבין בהחלטת-ממשלה)5481(, לרגל כ"ח שנים לאיחוד העיר:‏

הממשלה תִפעל לחיזוק מעמדה של ירושלים המאוחדת 409כבירת מדינת ישראל בלבד ותילחם בכל ניסיון לפגועבמעמדה של העיר...‏ הממשלה תעשה כמיטב יכולתהלהמשך חיזוקה ושגשוגה של ירושלים לרווחת כלתושביה,‏ בני כל העמים והדתות.‏אין ספק שכל משקלה של החלטה זו נעוץ בהיבטההצהרתי שלה.‏הלחץ הציבורי הוביל גם את ראש הממשלה פרס לקבלבתקופת כהונתו הקצרה שלאחר רצח רבין החלטההצהרתית - היחידה שקיבלה ממשלתו בנושא ירושלים.‏החלטה )18/2/96( 526 התקבלה לאחר שיח תקשורתי,‏בו ניטען כי ממשלת פרס מנהלת מגעים להמשך תהליךהשלום,‏ תוך דיון במעמדה של ירושלים.‏ וכך נכתב בה:‏בעקבות האשמות שהועלו כלפי ראש הממשלהוהממשלה בדבר כוונה כביכול,‏ לחלק את ירושליםאו בדבר שיחות חשאיות שמתנהלות כביכול בנושא,‏ראש הממשלה מודיע כי לא ידוע לו על גורם מוסמךכלשהו העוסק בעניין ירושלים או מנהל מו"מ בסוגיהזו.‏ לידיעות אלה אין כל יסוד.‏ ראש הממשלה מדגיש כיירושלים כולה מאוחדת סביב העיקרון של אי-חלוקתירושלים,‏ והטענות המושמעות כלפיה בעניין זה,‏ הינןבגדר הסתה.‏השימוש במונח ‏"הסתה"‏ אינו מקרי,‏ בהתחשב בכךשההחלטה התקבלה ארבעה חודשים לאחר רצח ראשהממשלה יצחק רבין ז"ל.‏החלטה קב/‏‎165‎ של הקבינט הביטחוני,‏ מתאריך 10/2/88,באה על רקע האינתיפאדה הראשונה והניסיונות למריאזרחִי של תושבי השטחים.‏ הקבינט קשר בין האירועיםלבין מעמדה של ירושלים.‏ הוא עודכן במצב בעקבותהאירועים בירושלים והוא הִנחה את הגורמים השוניםלפעול בעניין.‏ החלטה הצהרתית זו לא קבעה מטרות,‏יעדים,‏ תקציבים או לוח-זמנים,‏ אלא נועדה רק ליידעאת הציבור,‏ התקשורת והעולם,‏ על כי הזרוע הביצועיתשל מדינת ישראל אינה מתעלמת מהמצב והיא מציבהלעצמה יעד לטפל בו.‏החלטה 2733 ‏)סט/‏‎56‎‏(‏ מאפריל 1992, מודיעה ביום-‏ירושלים על החתמה והפצה של ‏‘אמנת-ירושלים'‏שנחתמה במעמד נשיא המדינה,‏ ראש הממשלה,‏ יו"רהכנסת,‏ נשיא בית המשפט העליון,‏ הרבנים הראשייםלישראל,‏ יו"ר הסוכנות,‏ ראש עיריית ירושלים,‏ הרמטכ"לועוד.‏ מטרתה ‏"לכרות ברית עם ירושלים"‏ והיא מבוססתעל מקורות תנ"כיים רבים ועל חוק-יסוד ירושלים.‏ כלכולה נועדה להצהיר על מעמדה הנצחי של ירושלים5כבירת ישראל,‏ ועל מחויבותה של ישראל למעמדה.‏הקישור העקבי בין הביטחון הלאומי לבין מעמד העירבכל משא ומתן עתידי,‏ הוא קישור שעשתה הממשלהבעצמה.‏ לדוגמא,‏ ב-‏‎14/1/98‎ קיבלה ממשלת נתניהוהחלטה )3141( המגדירה את מרחב ירושלים:‏ ‏"אינטרסלאומי חיוני של מדינת ישראל".‏ זוהי הצהרה משולשת:‏כלפי הציבור בישראל,‏ כלפי אומות העולם וכלפיהפלסטינים.‏הנה כי כן,‏ החלטה הצהרתית של הממשלה אינה חייבתלהיות מכוונת רק לצד אחד משלושת הגורמים הרלוונטיים‏)הציבור הישראלי,‏ מדינות-ערב והאומות המאוחדות(.‏היא יכולה להיות מכוונת אל שלושתם כאחד.‏ ממשלתנתניהו קיבלה החלטה כזו )4909(, כחודשיים לפניהבחירות בהן הפסיד נתניהו לברק.‏ היא דוחה איגרתשקיבלה מהשגריר הגרמני - בתפקידו כנציג הנשיאהתורן של האיחוד האירופי - המעמידה את ירושליםבמעמד של ‏"גוף נפרד"‏ Separatum( ,)Corpus והיאמשמשת תעמולת-בחירות ברורה,‏ בעוד שהנמען אינוהשגריר הגרמני או הפלסטינים,‏ אלא הציבור הישראליהמאוים כאילו ברק ‏)ופרס(‏ יחלקו את ירושלים.‏דוגמאות נוספות לכך יש גם מתקופת כהונתו של אהודברק.‏ שלושה חודשים לאחר כינון ממשלתו נמשכוהמגעים עם הפלסטינים,‏ והממשלה עיגנה בהחלטתהאת העקרונות שינחו אותה ‏)כביכול(‏ במהלך המשאומתן ‏)החלטה 14/9/99(: 344,סעיף ב':‏ ירושלים תישאר מאוחדת בריבונות ישראלכבירת ישראל.‏באותה עת אין הממשלה עומדת לפני בחירות,‏ וככלהנראה מדובר בהחלטה שאינה מחייבת וניתן לשנותהאו להתעלם ממנה.‏ משקלה הוא מיידי ותקשורתי כלפיהציבור הישראלי,‏ והיא מציגה עמדה נוקשה לפני הכניסההצפויה למשא ומתן על הסדר הקבע עם הפלסטינים.‏מאז כישְלון שיחות ממשלת ברק בשנת 2000 ‏)קמפ-‏5 לנוסח האמנה ראה נספח 1.

410פרק 18 החלטות ממשלה בנושא ירושלים משפט וממשלדיוויד וטאבה(‏ ומאז פרוץ האינתיפאדה השנייה,‏ ירדהיקף ההחלטות ההצהרתיות,‏ וההחלטות על ירושליםהמתקבלות מכאן ואילך הן בעלות אופי מעשי.‏החלטות על מעמד העירההחלטות על מעמד ירושלים נמצאות בתפר שביןהחלטות בעלות מעמד הצהרתי לבין החלטות בעלותהשלכות מעשיות,‏ הכוללות העברת תקציבים או הצבתמטרות ברורות.‏ 97 החלטות-ממשלה מסוג זה התקבלומ-‏‎1975‎ ועד 2005. אלו הן החלטות חשובות ביותרוחלקן ‏)המאוחר יותר(‏ מציג תכניות מפורטות,‏ תקציבי-‏עתק,‏ וחזון כמעט בלתי-מוגבל לפיתוח בירת ישראל.‏לעתים מצטיירות החלטות כאלו כהחלטות מינוריות.‏לדוגמא,‏ במארס 1976 קיבלה ממשלת רבין החלטה)536( להפנות טיסות-שכר לשדה התעופה של ירושלים‏)עטרות(‏ בלבד.‏ זוהי החלטה מינורית כביכול,‏ אך היאשואפת לקדם את העיר ולפתח בה נמל תעופה בינלאומי- דבר שלא מומש עקב בעיות תפעוליות.‏העברת משרדי ממשלה לירושליםאחת הסוגיות הנוגעות למעמד העיר כבירת ישראל,‏ היאהעברת משרדי הממשלה לירושלים.‏ מבחינת החלטותהממשלה לאורך השנים,‏ עולה תמונה של סאגהמתמשכת.‏ בינואר 1977 קיבלה ממשלת רבין את החלטה‏)‏‎294‎‏/ים 3(, לאחר התפטרותו של רבין בעקבות מחאתשרי המפד"ל על חילול השּבת בשדה התעופה הצבאי.‏ההחלטה קובעת שיש להעביר בהדרגה את היחידותהארציות של משרדי הממשלה שטרם עברו לירושלים‏)להוציא את משרד הביטחון ויחידות במשרד ראשהממשלה(.‏ ההעברה תתבצע ככל האפשר החל מ-‏‎1977‎‏,‏תוך הקמת מבני-קבע.‏ ממשלת הליכוד הראשונהבראשותו של מנחם בגין,‏ המשיכה לעקוב אחר ההעברהבסוף 1977 ובתחילת 1978 ‏)החלטות:‏ 205 ‏)ים/‏‎3‎‏(,‏271 ‏)ים/‏‎6‎‏(,‏ 338 ‏)ים/‏‎11‎‏(,‏ והחליטה שחברי הממשלהנדרשים להגיש דיווח על קידום העברת משרדיהםלירושלים,‏ תוך ציון תאריכי היעד.‏ למעשה,‏ 29/1/78היה יום עתיר-החלטות בנוגע לירושלים;‏ התקבלו בותשע החלטות לקידומה ולפיתוחה של העיר.‏ החלטה338 ‏)ים/‏‎11‎‏(‏ אף מינתה איש מאגף התקציבים במשרדהאוצר להגיש לוח-זמנים לפינוי ‏"שיכוני האלף"‏ שלהאוניברסיטה העברית בגבעת-רם בירושלים,‏ שיועדוליחידות של משרד הביטחון.‏ החלטה 339 ‏)ים/‏‎12‎‏(‏מה-‏‎29/1/78‎ קובעת סדרת הטבות לעובדי-מדינהשיעברו לגור לירושלים:‏ הלוואות לעשר שנים לרכישתדירות בשכונות תלפיות-מזרח,‏ גילה,‏ רמות ונווה-‏יעקב,‏ והשתתפות בשני שלישים משכר הדירה שלהעובדים.‏ ממשלת בגין פעלה נמרצות ‏)לפחות ברמתקבלת ההחלטות הממשלתיות(‏ לקידומה של העיר,‏ועודדה מעבר אוכלוסייה משכבות מבוססות לירושלים.‏המאמץ הממשלתי להעברת המשרדים נמשך בהחלטה343 ‏)ים/‏‎16‎‏(‏ בה יש איסור מפורש להקים יחידות-‏ממשלה מרכזיות נוספות מחוץ לירושלים.‏ המשרדיםחויבו לציין במכרזים לגיוס עובדים,‏ כי מקום המגוריםהנדרש הוא ירושלים.‏ עם זאת נקבע כי ניתן להקיםיחידות ממשלתיות ארציות מחוץ לירושלים באישורועדת המנכ"לים לענייני ירושלים שהוקמה בהחלטהמאותו היום.‏ ועדה זו כוללת את מנכ"לי משרד הפנים,‏האוצר,‏ הבינוי והשיכון,‏ התעשייה,‏ המסחר והתיירות,‏הביטחון,‏ התחבורה ועיריית-ירושלים,‏ ותפקידה לתאםאת פעולות הממשלה ולדון בהחלטות אשר:‏אי-ביצוען עלול לפגוע במעמדה של ירושלים המאוחדתבירת-ישראל.‏לצורך פתרון בעיות העלולות להתעורר מהדרישהלמעבר לירושלים,‏ התקבלה החלטה הממליצה עלכינונה של יחידה מרכזית במשרד האוצר שתטפל בהן‏)החלטה 351 ‏]ים/‏‎2‎‏[‏ מה-‏‎21/1/79‎‏(.‏ב-‏‎3/8/80‎ החלו להסתמן צעדים לקראת יישום.‏בהחלטה 987 ‏)ים/‏‎1‎‏(‏ הודיעה הממשלה על העברתהיחידות של משרד החקלאות ‏)בראשות אריאל שרון(‏ומשרד הבינוי והשיכון ‏)בראשות דוד לוי(‏ לירושלים.‏ההחלטה מבהירה כי מדובר גם בחברות ממשלתיות‏)כמו ‏"עמידר"(.‏ שר האוצר הונחה להקצות לכך אתהכספים הדרושים.‏ אולם ב-‏‎14/12/80‎ דיווחה הממשלה‏)החלטה 285 ים/‏‎3‎‏(‏ כי המשא ומתן עם העובדים שיעברולירושלים עדיין נמשך.‏ ב-‏‎13/2/83‎ התקבלה החלטה1325 שקבעה ‏)שוב(:‏‏)יש(‏ לפעול ללא דיחוי ליישום החלטות הממשלהבעניין העברת היחידות הארציות של משרדי הממשלהושל החברות הממשלתיות לירושלים.‏

411ב-‏‎1995‎ הוחלט על העברת משרדי ההסתדרות הכלליתועובדיה לירושלים,‏ וממשלת רבין נתנה את ‏ּבִרכתהלכך בהחלטה )6090 ים/‏‎8‎ מה-‏‎31/8/95‎‏(.‏בשנת 1996 הנחה ראש הממשלה פרס ‏)החלטה 871מה-‏‎6/12/96‎‏(‏ את השרים:‏ לא לאפשר עזיבה שלמשרדים ממשלתיים את ירושלים.‏ממשלתו של נתניהו המשיכה בכך וקבעה ‏)החלטה1602 ‏)ים/‏‎6‎‏(‏ מה-‏‎12/2/97‎‏(‏ בתכנית-אב כוללת לחיזוקהריבונות בירושלים,‏ כי יש לבחון אפשרות להעתקתגופים של צה"ל ומערכת הביטחון לירושלים ‏)בית הספרלפיקוד ומטה,‏ המכללה לביטחון לאומי(.‏בשנת 2003 קיבלה ממשלת שרון החלטה רשמית‏)החלטה 571 ‏)ים/‏‎3‎‏(‏ מה-‏‎24/7/04‎‏(,‏ שכל כנס רשמיהנערך ביוזמת משרדי הממשלה והחברות הממשלתיותיתקיים בירושלים.‏ בשנת 2005 מתקבלת החלטה )3694מה-‏‎6/6/05‎‏(‏ הרושמת את הודעת שר הביטחון כי בכוונתמערכת הביטחון להעביר לירושלים את המכללותהצבאיות,‏ לרבות המכללה לביטחון לאומי,‏ בית הספרלפיקוד ומטה והמכללה לפיקוד טקטי.‏ לאחרונה קּודמותכניות להעברת המכללות הצבאיות אל הר הצופים,‏ אךבמארס 2006 ביקש מפקדן,‏ האלוף גרשון הכהן,‏ לבחוןמקומות נוספים לקליטתן.‏החלטות הצהרתיות התקבלו לרגל תאריכים סמלייםכיום-ירושלים , 6 הוא יום איחוד העיר.‏ ממשלת בגיןהראשונה קיבלה באוגוסט 1977 את החלטה 856‏)סט/‏‎24‎‏(‏ לאחד את חגיגות יום העצמאות ה-‏‎30‎ למדינתישראל עם מעמד ירושלים.‏ ההחלטה כוללת את פתיחתהקונגרס הציוני בירושלים והמלצה לקיום מצעד צבאיבעיר.‏ ההחלטה אינה הצהרתית גרידא,‏ מכיוון שהיאכוללת גם הוראה לשר התעשייה,‏ המסחר והתיירות דאז,‏יגאל הורוביץ,‏ לעודד סיום בניית מבני תיירות ומלונותלאכסון המבקרים בעת החגיגות.‏ ציון 20 שנה לאיחוד‏ייום-ירושלים 6 חל בכ”ח באייר,‏ והוא מצוין בטקסים חגיגיים בירושלים.‏ יום-ירושלים נקבעבהחלטת-ממשלה משנת 1968, לאחר שלושים שנה בהן צוין יום זה.‏ מכוח החלטה זוהעניקה לו הכנסת מעמד בחקיקה בשנת 1998, באמצעות חוק יום-ירושלים.‏ למרבההפלא,‏ ממשלת בגין הראשונה,‏ אשר בתקופת כהונתה התקבל המספר הרב ביותר שלהחלטות בנושא ירושלים,‏ החליטה שלא לקבל את ההצעה לחקיקת חוק לציון יום שחרורירושלים והפיכתו לחג לאומי ‏)כולל קביעתו כיום שבתון(‏ - החלטה 940 ‏)סט/‏‎73‎‏(‏ מתאריך14/8/78. מעט לפני פרוץ מלחמת שְלום הגליל החליטה ממשלת בגין השנייה לאשר מתןחנינה לאסירים לציון 15 שנה לשחרור ירושלים ‏)החלטה 574 מתאריך 2/5/82(.מצעד צבאי ביום העצמאותה-‏‎30‎ של מדינת ישראל,‏ 1978

412פרק 18 החלטות ממשלה בנושא ירושלים משפט וממשלהעיר זכה לתקציב של 1,250,000 שקלים בהחלטהמשנת 1987 ‏)החלטה 210(.בשנת 1991 החליטה הממשלה בראשותו של יצחקשמיר,‏ כי הנושא המרכזי של שנת העצמאות תשנ"גיהיה:‏ ‏"ירושלים-בירת ישראל"‏ ‏)החלטה 1985 סט/‏‎39‎‏(.‏מדובר בהחלטה חסרת משמעות תקציבית גדולה,‏ אך היאמצביעה על העמדתה של העיר בראש סדר העדיפויותהלאומי ‏)לפחות בעיני הציבור(.‏ ביום ירושלים של שנת1992 התקבלה ונחתמה ‏"אמנת ירושלים".‏ציון תאריכים סמליים נמשך גם בממשלתו השנייהשל יצחק רבין.‏ בהחלטה 1053 ‏)סט/‏‎18‎‏(‏ מה-‏‎25/3/93‎נקבע כי שנת 1996 ‏)תשנ"ו-ז(‏ תעמוד בסימן 3,000שנה לירושלים - עיר דוד.‏ ההחלטה מסמיכה אתראש העיר לעמוד בראש ההנהלה לאירועי ה-‏‎3,000‎‏.‏ממשלות ישראל המשיכו לקבל החלטות בנושאירושלים בתאריכים סמליים,‏ וממשלתו של שרון קיבלהאת החלטה 3696 בשנת 2005 בישיבה חגיגית שקיימהביום-ירושלים על גבעת התחמושת.‏ על החלטה חשובהזו עוד נרחיב בהמשך.‏שגרירויות בירושליםנושא מיקום השגרירויות הזרות בירושלים מתפרס עלפני שנים ארוכות,‏ והוא נושא מרכזי למעמדה כעירבירה.‏ נושא זה הוא מורכב ורגיש מבחינת דיפלומטית.‏בתחילת שנות ה-‏‎80‎ היו בירושלים 13 שגרירויות7שייצגו מדינות אחדות מדרום-אמריקה ואת הולנד.‏העברתן לא היתה הכרה רשמית בירושלים כעיר-בירה,‏אלא נתלתה בהיותה המרכז השלטוני של ישראל.‏בעקבות חקיקת חוק-יסוד:‏ ירושלים בירת-ישראל,‏ביולי 1980, קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם אתהחלטה 478 הקוראת לביטולו,‏ ובתגובה הוציאו כלהמדינות את שגרירויותיהן מירושלים - מרביתן לתל-‏אביב - אך פרגוואי ובוליביה העבירו את שגרירויותיהןלמבשרת-ציון.‏ הולנד השאירה בעיר משרד לשירותתושבי העיר.‏ ב-‏‎1984‎ החזירו קוסטה-ריקה ואל-‏סלוודור את נציגויותיהן לירושלים.‏ בשנת 2000,לאור אופטימיות לא ברורה של ממשלת ברק,‏ קיבלה‏למדינות 7 שלהלן היו שגרירויות בירושלים בתחילת שנות השמונים:‏ בוליביה,‏ צ’ילה,‏קולומביה,‏ קוסטה-ריקה,‏ הרפובליקה הדומיניקנית,‏ אקוודור,‏ אל-סלבדור,‏ גואטמלה,‏האיטי,‏ פנמה,‏ אורוגוואי,‏ ונצואלה והולנד.‏הממשלה את החלטה 792 ‏)ים/‏‎10‎‏(‏ מה-‏‎6/1/00‎ הקובעתכי יש לערוך בדיקת היתכנות להקמת מתחם שגרירויותבירושלים,‏ ואף הוקמה לכך ועדה בינמשרדית.‏ בשנת‎2006‎ החליטו קוסטה-ריקה ואל-סלוודור להעביר אתשגרירויותיהן לתל-אביב,‏ כדי לשפר את יחסיהן עםמדינות-ערב ולקיים את החלטת האו"ם כלשונה.‏להחלטות לחיזוק מעמדה של ירושלים,‏ יש כאמורהשלכות תקציביות.‏ לעתים הן שוליות,‏ ולעתים יש להןהשלכות משמעותיות על תקציב הממשלה.‏החלטה מהותית להתפתחותה של ירושלים,‏ היאהקמת הרשות לפיתוח ירושלים.‏ בהחלטות פש/‏‎2‎מה-‏‎12/4/87‎‏,‏ 402 ‏)פש/‏‎31‎‏(‏ מה-‏‎30/4/87‎ והחלטה1110 ‏)פש/‏‎12‎‏(‏ מה-‏‎28/4/88‎ החליטה ממשלת שמירלהקנות לרשות חדשה זו תפקידי ייזום,‏ תכנון ותיאום-‏פעולות לפיתוחה הכלכלי של ירושלים.‏ הרשות נועדהגם לשמש לשכת-קשר ליזמים המבקשים להשקיעבעיר.‏ ההחלטה כללה גם הקצאת קרקע להקמת הרשותמתקציב הממשלה.‏ הרשות הוקמה בשנת 1988 על-פיחוק,‏ כרשות סטטוטורית המוגדרת תאגיד ממשלתי-‏עירוני וכפופה לשר האוצר,‏ לשר לענייני ירושליםולראש העיר.‏ לרשות מועצה המונה 37 חברים,‏רובם נציגי-ממשלה ‏)עובדי-ציבור(‏ ועירייה ‏)נבחריםועובדים(‏ ונציגי-ציבור.‏ באותה החלטה אישרה ממשלתשמיר להגדיל את מענק הבירה בשבעה מיליון ₪‏)במחירי 1986(, וכן התקבלה החלטה על הקמת ‏"החברהלירושלים"‏ כמכשיר לגיוס הון בארץ ובחו"ל.‏ החלטה402 היא אחת ההחלטות הראשונות הכוללות הקצבותושינויים משמעותיים בהתנהלות עיריית ירושלים אלמול משרדי הממשלה,‏ והיא מהווה תקדים למעורבותממשלתית בענייני הבירה.‏מעמדה הייחודי של העיר,‏ על אוכלוסייתה המגוונת,‏קידם גם החלטת-ממשלה המאפשרת לעיריית ירושליםלחרוג במינוי סגני ראש העיר,‏ והחלטה )13/8/89( 800של ממשלת שמיר מאשרת למנות שמונה סגנים.‏החלטה 353 מה-‏‎2/4/89‎‏,‏ של ממשלת האחדות,‏ אףקבעה בזו הלשון:‏הממשלה,‏ בהתייעצות עם מועצת עיריית ירושלים,‏רשאית לקבוע בצו כי בעירית ירושלים יכול שיכהנוסגנים נוספים לראש העירייה במספר גדול יותר מהאמורלפי סעיף 13 לחוק הרשויות המקומיות.‏

413העיר,‏ ונתייחס אליה בפרק הבא.‏ החלטה 3696 עוסקת במרכז העיר ומייחדת תקציב לתעסוקה,‏ עידוד הקמתתעשייה בכלל ותעשייה מתוחכמת בפרט,‏ עידוד מעברמועסקים להתגורר בירושלים,‏ ועידוד לימודים והמשךעבודה בירושלים במקצועות בהם יש מחסור;‏ הגדלתמלאי התכניות לבנייה למגורים,‏ פיתוח ציבורי לשיפוראיכות החיים ותרבות הפנאי;‏ החייאת מרכז העיר;‏עידוד פעילות עסקית;‏ עידוד מעבר סטודנטים להתגוררבמרכז העיר;‏ עידוד הבנייה למשרדים ושיפור המרחבהציבורי.‏ התקציב שיועד לכך הוא 280 מיליון₪‏ )50מיליון בשנה,‏ בשנים 2006, - 2005 ו-‏‎40‎ מיליון₪‏ בכלאחת מהשנים .)2012 - 2007החלטות בעניין העיר העתיקהומזרח העירלהחלטות כאלו השלכות תקציביות,‏ והן אמורותלהגדיל באופן משמעותי את התקציב המועבר לעירייתירושלים לעומת ערים אחרות.‏החלטות על מעמד העיר מתקבלות לרוב בהקשר פוליטירחב.‏ שתי דוגמאות מרכזיות התקבלו בממשלת נתניהוובממשלת ברק:‏ ממשלת נתניהו קיבלה החלטה לחיזוקהריבונות בירושלים ‏)החלטה 1604 ‏)ים/‏‎7‎‏(‏ מה-‏‎12/2/97‎‏(‏כחצי שנה לאחר מאורעות מנהרת הכותל.‏ ההחלטהקבעה כי ממשלת ישראל תפעל לחיזוק הריבונותהישראלית בירושלים,‏ על-ידי נקיטת הצעדים הבאים:‏מתן עדיפות לאומית לפיתוח העיר,‏ חיזוק נוכחותרשויות השלטון בשכונות הערביות,‏ הקצאת 130 מיליון₪ לפיתוח תשתיות בשכונות הערביות,‏ תוספת 400שוטרים למשטרת המחוז,‏ תגבור מענק הבירה,‏ וקריאהלשר הפנים לגבש הצעה בעניין הקמת עיריית גג ‏‘סובבירושלים'‏ למטרופולין ירושלים.‏ב-‏‎21/6/98‎ אישרה ממשלת נתניהו את החלטה 3913שּכותרתה ‏"חיזוקה של ירושלים"‏ ובה הוטל בין היתרעל שר הפנים להרחיב את תחום השיפוט של ירושליםולפעול להקמת עיריית גג - ‏"סובב ירושלים".‏ כמוכן הוקצבו 30 מיליון ₪ למשך שלוש שנים לעידודתעשייה עתירת טכנולוגיה,‏ שדרוג קו הרכבת תל-‏אביב ירושלים,‏ הקמת מִנהלת הסעת המונים בירושלים‏)הרכבת הקלה(,‏ מתן עדיפות לביצוע כביש 9 בכניסהלעיר,‏ ועוד.‏ממשלת ברק קיבלה החלטה חשובה בנושא ירושליםבאווירה הפוליטית המתוחה ששררה ב-‏‎14/11/00‎ -‏)ים/‏‎23‎‏(‏ - חודשיים לאחר שפרצה האינתיפאדה השנייה.‏מטרתה המוצהרת של ההחלטה היא חיזוק ירושלים,‏והיא כוללת שחרור כספים מיידי בסך 75 מיליון₪‏לטובת עיריית ירושלים,‏ המלצה להעמיד תקציב מיוחדלמימון האבטחה בעיר,‏ כולל מענק ספציפי בסך 140מיליון₪‏ לטיפול בשכונת גילה ואזור התעשייה עטרות,‏והעמדת תקציב של 130 מיליון₪‏ לרשות פרויקטיםבמזרח העיר.‏שתי ההחלטות המשמעותיות ביותר שהתקבלו בשניםהאחרונות - החלטות 3696 ו-‏‎4090‎ ‏)מה-‏‎6/6/05‎ - יום-‏ירושלים,‏ ומה-‏‎9/8/05‎‏(‏ - הן המקיפות ביותר והתקבלובשעה שהממשלה עסקה בתכנית ההתנתקות מחבל-‏עזה.‏ החלטה 4090 עוסקת בעיר העתיקה ובמזרחממשלות ישראל התייחסו לענייני העיר העתיקהומזרח-ירושלים כחלק מהתכניות לקידום מעמד העיר,‏והחלטות בינלאומיות גררו גם החלטות הצהרתיותבקשר אליה.‏ממשלת רבין הראשונה קיבלה ארבע החלטותאדמיניסטרטיביות המורות על ביצוע עבודות תשתיתואספקת שירותים בעיר העתיקה ‏)במסגרת החלטה 827ים/‏‎9‎ מה-‏‎4/7/76‎‏(.‏ בשנת 1997 קיבלה ממשלת נתניהוהחלטה )1783( אשר מורה:‏לקדם בניה ציבורית רוויה למגזר הערבי בירושלים.‏ממשלת בגין הראשונה,‏ שהבינה את חשיבותה של העירהעתיקה ואת הצורך בפיקוח צמוד על תהליכי הפיתוחבאזור,‏ קיבלה ב-‏‎28/7/83‎ החלטה 1710 ‏)פש/‏‎13‎‏(‏ שהטילהעל ועדת המנכ"לים לתיאום,‏ תכנון ופיתוח ירושליםלבחון מינוי של ועדת-משנה אשר תפעיל אמצעי-בקרהעל אופן וקצב האִכלוס היהודי ברובע המוסלמי:‏באופן שיהיה תואם את מדיניות הממשלה באזור רגיש זה.‏ממשלת שמיר קיבלה ב-‏‎3/4/90‎ החלטות אופרטיביותעל רקע החלטת האו"ם 672 שנידונה קודם לכן.‏הממשלה ציינה בהחלטה 1505 ‏)עמ/‏‎9‎‏(‏ כי:‏דווקא בימים אלה חזרה ועלתה שאלת מעמדה שלירושלים והושמעו ביטויים המערערים על זכותה שלמדינת ישראל לריבונות על כל חלקי העיר.‏

414פרק 18 החלטות ממשלה בנושא ירושלים משפט וממשלמתוקף החלטה זו הועברו ₪ 7,500,000 לשימור אתריםונכסים לאומיים במזרח-ירושלים,‏ תוך שיתוף העמותותהפועלות לרכישת נכסים במזרח העיר ויישובם על-ידייהודים:‏ ‏"עטרה ליושנה"‏ ו"עטרת כוהנים".‏ממשלת רבין השנייה נדרשה לנושא זה כחודש לאחרתחילת כהונתה,‏ עם כניסתן של משפחות יהודיותלבתים ברובע המוסלמי בירושלים ובחברון ‏)החלטה50 מה-‏‎10/8/92‎‏(.‏ ההחלטה מצהירה כי כוונתם שלהמתנחלים היא פוליטית,‏ והממשלה מנחה את שר האוצרואת שר הבינוי והשיכון לבחון את מקורות המימון ונושאהבעלות של הבתים ברובע המוסלמי בעיר העתיקה.‏בעקבות החלטה זו הוקמה ועדה לבדיקה יסודית שלהנושא,‏ וב-‏‎13/9/92‎ ‏)החלטה 193( המשיכה הממשלהבניסיונה לגבש מדיניות לגבי נכסים במזרח-ירושלים.‏מעורבות הממשלה בנושאי מזרח-ירושלים מכוונת מולשני גורמים:‏ מצד אחד המתיישבים היהודים,‏ ומנגדפעילותם הפוליטית של גורמים פלסטיניים.‏ ב-‏‎21/8/95‎פנתה ממשלת רבין להתמודד עם הגורם השני בזירה זו.‏החלטה 6089 ‏)ים/‏‎5‎‏(‏ מנחה את שר המשטרה:‏לפעול לקיום החוק בכל הנוגע לפעילותם של מוסדותאש"ף והרשות הפלשתינאית בירושלים.‏ההחלטה מתייחסת במפורש ל"אוריינט-האוס"‏ ולצורךלגבש החלטה על צעדים משפטיים אפשריים כנגדפעילותו.‏מעמדו של ה"אוריינט-האוס"‏ כאחד מסמלי האחיזההממלכתית הפלסטינית בירושלים נקבע בימיהאינתיפאדה הראשונה,‏ כאשר פייסל חוסייני פעל בווזכה להתייחסות בינלאומית,‏ כולל ביקורים דיפלומטיים.‏הבית נסגר בתקופת האינתיפאדה הראשונה,‏ כדי למנועאת פעילות אש"ף בירושלים,‏ ובעקבות דעיכת ועידתהשלום במדריד הוא נפתח מחדש ב-‏‎1992‎ והפך למטהלפעילות אש"ף בירושלים.‏ בספטמבר 1993 שלח שרהחוץ שמעון פרס איגרת לעמיתו הנורווגי יוהן יורגןהולסט,‏ בה הוא הצהיר על הכרה בחשיבותם שלהאינטרסים הפלסטיניים בירושלים,‏ והתחייב שממשלתישראל לא תמנע את פעילותם של מוסדות הכלכלה,‏החברה,‏ החינוך והתרבות בעיר - כולל ה"אוריינט-‏האוס".‏ בעיצומה של האינתיפאדה השנייה,‏ בעקבותהוראת השר לביטחון פנים עוזי לנדאו,‏ פשטו כוחות8משמר הגבול על הבית וסגרו את שעריו.‏ב-‏‎24‎ לספטמבר 1996 אישר ראש הממשלה בנימיןנתניהו לפתוח את מוצא מנהרת הכותל אל ‏‘ויה-‏דולורוזה'‏ שברובע המוסלמי.‏ צעד זה הוביל למחאותפלסטיניות אלימות,‏ אשר גרמו עשרות הרוגים,‏ בהם16 חיילי צה"ל.‏ במקביל נאבקה ממשלת נתניהו ביתר-‏שאת בהתפשטות סימני השלטון הפלסטינים בהחלטות400 ‏)ים/‏‎2‎‏(‏ ו-‏‎401‎ ‏)ים/‏‎3‎‏(‏ כשבועיים לפני כן )11/9/96(.ההחלטות הסמיכו את צוות המשנה של צוות ההיגוילפעילות הרשות הפלסטינית בירושלים לכלולנציגים של מספר משרדים,‏ לגבש הצעות ספציפיותלגבי מערכת החינוך במזרח-ירושלים ולהכין ‏)תוךשישה שבועות(‏ תכנית-אב כוללת להשלטת הריבונותהישראלית על ירושלים ‏"במטרה לבלום את השתלטותהרשות הפלשתינאית על מערכת חינוך זו".‏המתח מול הנוכחות הפלסטינית נמשך בממשלת שרון,‏שקיבלה את החלטה 1094 ב-‏‎16/12/01‎‏,‏ הקובעת כי ישלאסור ‏"קיום קבלת פנים שבכוונת ד"ר סרי נוסייבהלקיים מטעם ו/או בחסות אש"פ"‏ בירושלים".‏העיר העתיקה,‏ ובמיוחד המקומות הקדושים,‏ תבעוהתייחסות מתמדת של ממשלות ישראל,‏ וסוגיות רבותהובאו בפני בית המשפט הגבוה לצדק.‏ ממשלת נתניהונדרשת ב-‏‎18/6/97‎ להתייחס לעתירה לבג"צ של ‏‘נשותהכותל'‏ הדורשות,‏ בשם חופש הפולחן והדת,‏ לאפשר להןלהתפלל ברחבת הכותל בירושלים.‏ הממשלה מחליטהלמנוע מהן תפילה ברחבה,‏ משום שמדובר בשינויהסטאטוס-קוו,‏ דבר העלול לסכן את שלום הציבור.‏ההחלטה כוללת הוראה לבחון הקמת אתר תפילה חלופי -הוראה שלא יושמה עד ימינו אלה.‏לעניין המעמד המשפטי הייחודי של תושבי מזרח-‏ירושלים,‏ לאור דרישת בג"ץ לתשובת הממשלה בענייןפקיעת תושבות והתאזרחות של תושבי מזרח-ירושלים,‏החליטה הממשלה ‏)בהחלטה 791 ‏)ים/‏‎9‎‏(‏ מה-‏‎6/1/00‎‏(‏ כי:‏תיערך בדיקה פרטנית לגבי כל פונה למשרד הפנים,‏ששאלת פקיעת רשיונו לישיבת קבע התעוררה מסיבהזו או אחרת.‏‏א'‏ 8 רמון,‏ ‏)עורך(,‏ עיר בסבך - לקסיקון ירושלים בת-זמננו.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ירושלים )2003(, ‏ְעמ’‏ 361.

למעשה התחייבה הממשלה להקדיש משאבים לבחינה 415פרטנית של מעמד כל תושב שאשרת ישיבת הקבע שלופקעה,‏ ולבחון אם הוא שומר על זיקה נאותה לישראלגם בתקופה בה הוא מתגורר מחוץ לישראל.‏החלטה 4090 מה-‏‎9/8/05‎‏,‏ היא אחת משתי ההחלטות‏)יחד עם החלטה 3696( המרכזיות שאותן פועלים ליישםבשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים,‏ בימים אלה.‏ הוחלטשהממשלה תקצה 50 מיליון₪‏ בכל שנת תקציב בין2006 ל-‏‎2013‎ לשיקום ולפיתוח מרחב העיר העתיקהוהר הזיתים.‏ בנוסף יוקצו 10 מיליון₪‏ בכל אחת מהשנים2006 ל-‏‎2012‎‏,‏ מתוך תקציב התיירות,‏ למימון תכניותתיירותיות בירושלים.‏ 80 מיליון₪‏ מוקצבים לביצועכביש 20 המקשר את אזור חיזמה לבית-חנינא.‏פיתוח קרקע,‏ בנייה והטבות כספיותקרקעות והטבות כספיות לאזורי-פיתוח הן נושא מורכב,‏ובירושלים הוא מורכב פי כמה בשל השלכותיו עלמעמד העיר.‏ ייחודן של החלטות אופרטיביות בתחוםזה הוא מתן כוח רב לרשות המבצעת והשפעה מהותיתעל התפתחותה של העיר.‏בתקופת ממשלת רבין הראשונה זכתה ירושלים למעמדייחודי בנושאי קרקעות,‏ בנייה ופיתוח.‏ החלטה 623‏)ים/‏‎19‎‏(‏ מה-‏‎6/4/75‎‏,‏ מבדילה את ירושלים בנושא מתןרישיונות-בנייה.‏ החלטה 749 ‏)הת/‏‎13‎‏(‏ מה-‏‎18/5/75‎מוקדשת לפיתוח הר גיֹלה:‏בהתחשב בחשיבותו לעתידה ולביטחונה של ירושלים.‏גם ממשלת בגין עיגנה את מעמדה הייחודי של ירושליםוקבעה ‏)החלטה 659 מה-‏‎30/4/79‎‏(‏ כי בתחומיה לאתיאסר השלמת בנייה,‏ למרות צו פיקוח על הבנייהשנקבע באותה עת.‏ החלטה 790 ‏)חר/‏‎22‎‏(‏ קבעה הטבותלבנייה בירושלים )5,800 דירות לטובת משפחותבמצוקה(‏ והחלטה 851 ‏)חר/‏‎24‎‏(‏ קבעה כי תוך שנתייםעד שלוש ישאף שר השיכון לפתור את מצוקת הדיורשל רוב המשפחות בירושלים המסווגות כמקרים קשיםביותר ‏)כ-‏‎1,000‎ משפחות(.‏ עד ימינו נבחנים הפתרונותלבעיה זו.‏לעתים ניתן לזהות בבירור מתיחות מובנית בתחוםהבנייה והתשתיות,‏ אשר דורשת את מעורבותה הקבועהשל ממשלת ישראל.‏ כאשר החלטת-ממשלה עוסקתבבנייה ליהודים באזור שנוי במחלוקת,‏ ממשלת ישראלמוסיפה לעתים אישור בנייה לערביי מזרח העיר.‏ כךעשתה ממשלת נתניהו ב-‏‎28/2/97‎ בהחלטה 1693,שאישרה את הבנייה בהר-חומה ולצידה גם ‏)סעיףב'(‏ אישור-בנייה של 3,015 יחידות-דיור לאוכלוסייההערבית והכנת תשתיות בשכונות ערביות נוספות,‏שבסיומן ייּבנו עוד 6,000 יחידות-דיור.‏ כך יכלהממשלת נתניהו להציג החלטה מאוזנת שאינה מפרהאת הסטאטוס-קוו.‏הטבות-דיור שימשו כלי בידי ממשלת ברק להתערבלמען העיר.‏ מלבד הטבות בתעשייה,‏ התקבלה החלטה‏)ים/‏‎2‎ מה-‏‎13/5/01‎‏(‏ לעודד מִבצעי-דיור בירושלים:‏תכניות לעידוד דיור של ותיקים,‏ עולים,‏ סטודנטים שאינםתושבי-ירושלים,‏ תלמידי-ישיבות ועובדים במפעלי היי-‏טק.‏ הסיוע הוא 20 אלף₪‏ מענק ו-‏‎40‎ אלף₪‏ נוספיםהלוואה.‏ כמו-כן הוגדלו ב-‏‎25‎ אחוז מענקי ההשתתפותבשכר-דירה לעולים,‏ ואושר להם מענק של 40 אלף₪‏בקניית דירה.‏ הערכת עלות התכנית היא 60 מיליון₪‏למענקים ו-‏‎13‎ מיליון₪‏ לאשראי במונחים שנתיים.‏ממשלות שרון התערבו בסוגיית פיתוחו והחייאתו שלמרכז העיר )1588 מ-‏‎10/3/02‎‏(.‏ ההחלטה כוללת הנחותבארנונה למסחר,‏ הקצאת 20 מיליון₪‏ לשיפור חזותהמרכז,‏ 15 מיליון₪‏ לקיום אירועים,‏ ועוד.‏ בסך הכולהוקצו לכך 90 מיליון.‏סגירת האוריינט-האוס ביוםשלאחר הפיגוע במסעדת‏"סבארו",‏ 10.8.01

416פרק 18 החלטות ממשלה בנושא ירושלים משפט וממשלמרחב ירושליםממשלת בגין קיבלה ב-‏‎7/8/78‎ החלטה רבת-חשיבותלהקים את מעלה-אדומים ‏)החלטה 898 ‏)הת/‏‎51‎‏((.‏ כ"כהוחלט על הגדלת האוכלוסייה במחוז,‏ על הרחבתה שלהעיר לכיוון מזרח ועל הבנייה באזור המכונה E1.אותה ממשלה החליטה ב-‏‎21/10/80‎ ‏)החלטה ב/‏‎13‎‏(‏ עלבנייה בנבי-סמואל,‏ וב-‏‎14/12/80‎ ‏)החלטה 283 ‏)ים/‏‎1‎‏((‏על המשך פיתוח הבנייה בצפון-ירושלים ‏)בשכונותנווה-יעקב ופסגת-זאב(.‏ ביום הראשון לכהונת ממשלתבגין השנייה,‏ התקבלה החלטה נוספת במסגרת ‏"עיּבוייהשל ירושלים"‏ ‏)החלטה 812 ‏)הת/‏‎49‎‏(‏ מ-‏‎5/8/81‎‏(‏ עלהקמת ‏‘רמת-ִקדרון'‏ בין מעלה-אדומים לבין תקוע.‏ממשלת שמיר המשיכה במגמה ליצור רצף יישוביםיהודיים המקיף את ירושלים ‏)ובעיקר את מזרחּה(.‏החלטה 643 ‏)הת/‏‎45‎‏(‏ מה-‏‎10/5/84‎ עסקה בהקמתיישובים ‏"במרחב המטרופוליטאני של ירושלים לגרעין‏‘אדם'‏ וגרעין ‏‘אביר-יעקב'".‏במהלך תהליך השלום עם הפלסטינים קיבלה גםממשלת רבין השנייה החלטה שמספרה 4950 ‏)בני/‏‎1‎‏(‏ב-‏‎19/2/95‎ לבנות במעלה-אדומים,‏ בביתר-עלית,‏בגבעת-זאב ובבקעת הירדן,‏ כולל הטבות ברכישה.‏תעשייההסקטור התעשייתי בירושלים הוא קטן-יחסית,‏ ומצבההבעייתי של התעשייה הירושלמית עורר עוד ב-‏‎29/1/78‎את ממשלת בגין הראשונה לקבל החלטה )344 ים/‏‎17‎‏(‏לעידוד תעשיות עתירות-ידע בירושלים,‏ כולל סדרהארוכה של הטבות בדיור,‏ העברת משרדים והקמתועדת מנכ"לים מיוחדת לענייני ירושלים.‏ ההחלטההורתה לבחון כיצד לעודד הקמת תעשייה עתירת-ידעשתשפיע על מעמדה הכלכלי של העיר ולמשוך אליהאוכלוסייה מבוססת.‏ב-‏‎28/5/79‎ המליצה הממשלה ‏)בהחלטה 740 ‏)ים/‏‎10‎‏((‏בפני שר התעשייה,‏ המסחר והתיירות,‏ ליצור תפקידייחודי במשרדו לקידום התעשייה,‏ המלאכה,‏ המסחרוהתיירות בירושלים.‏ לאחר שלושה חודשים התקבלההחלטה 1054 ‏)ים/‏‎12‎‏(‏ שהעניקה לתעשיות עתירות-‏ידע בירושלים,‏ הטבות השוות בערכן להטבות הניתנותלאזורי פיתוח א'‏ - מענק השקעה בשיעור 35% ומימון9תשתית להקמת מפעל,‏ כולל הנחות-מס משמעותיות.‏ב-‏‎17/4/91‎ התקבלו שתי החלטות )1208 ‏)ים/‏‎5‎‏(‏ו-‏‎1210‎ ‏)ים/‏‎7‎‏((‏ המקנות לאזור התעשייה עטרות,‏ולירושלים בכלל,‏ מעמד מועדף של אזור פיתוח א'‏למפעלים עתירי-ידע.‏ העדיפות ניתנת לאזור התעשייהעטרות למשך שנה ב-‏‎30/5/93‎‏.‏ ב-‏‎2/7/95‎ ‏)החלטה5805(, מוענק לעטרות מעמד של אזור-עדיפות א'‏לשנתיים נוספות.‏ ב-‏‎18/9/97‎ נקבעת הארכה לחמששנים נוספות.‏החלטה 1366 ‏)ים/‏‎17‎‏(‏ של ממשלת ברק )16/3/00(מגדילה לעשות וקוראת לתת עדיפות עליונה לקידוםתכניות להקמת אזורי-תעשייה וגנים טכנולוגייםבירושלים.‏ב-‏‎7/2/02‎ קיבלה ממשלת שרון החלטה )1412 ‏]ים/‏‎4‎‏[(‏הקובעת כי יש להקים בירושלים את אחת משתיהחממות הביוטכנולוגיות שייבחרו במכרז המדעןהראשי של משרד התעשייה והמסחר.‏ כך תרמה ממשלתשרון באופן מעשי לפיתוח התעשייה בעיר.‏תשתיותנושא המדגים את השפעת מעמדה הייחודי של ירושליםהיא אספקת החשמל.‏ מאז 1928 פעלה בירושלים‏"חברת החשמל והשירות הציבורי לירושלים"‏ מתוקףזיכיון נפרד שניתן עוד על-ידי התורכים לאיש העסקיםהיווני אוריפידס מברומאטיס לספק שירותים ציבורייםשל חשמל,‏ מים ותחבורה בשטח הכלול ברדיוס של20 קילומטר מכיפת כנסיית הקבר הקדוש שבלב העירהעתיקה.‏ לאחר הכיבוש הבריטי ניהלה ממשלת המנדטמשא ומתן לרכישת הזיכיון,‏ והוא נמכר לבסוף לחברהבריטית בשם ‏"בלפור-ביטי",‏ שנרשמה בא"י ב-‏‎1928‎בשם ‏"חברת החשמל והשירות הציבורי לירושלים".‏לאחר שקמה מדינת ישראל,‏ לא עמדה אספקת החשמללעיר בקצב הפיתוח המואץ והיא נותרה לקויה.‏מאז 1967 קונה החברה המזרח-ירושלמית חשמלמחברת החשמל הישראלית ומספקת אותו לשכונותהערביות במזרח-ירושלים ‏)כולל למוסדות הישראלייםולתושבים יהודים החיים שבשכונות אלו(‏ וכן ליריחו,‏‏פירוט 9 ההטבות המוקנות לאזור פיתוח בדרגות שונות ‏)א’-ג’(‏ משתנה מתקופה לתקופה,‏בהתאם להגדרות הממשלה.‏

417סדיר בירושלים.‏ בהחלטה 360 ‏)ים/‏‎1‎‏(‏ מה-‏‎12/6/03‎‏(‏ נקבע כי כל תלמיד במערכת החינוך הישראלית יבקרלפחות פעם אחת בירושלים במסגרת לימודיו,‏ וכלעולה יבקר בה בשנתו הראשונה בארץ,‏ וכך גם חייליםשישתתפו בסדרת-חינוך להכרת העיר.‏ הממשלהקראה גם לוועדי-עובדים להגביר את ביקוריהם בבירתישראל.‏ להחלטה זו לא הוגדר תקציב או לוח-זמנים.‏החלטה 3694 מה-‏‎6/6/05‎‏,‏ עוסקת במטרות הביקורשל תלמידי ישראל בירושלים ואף קובעת את אתריהסיורים:‏ הכותל המערבי ומנהרות הכותל,‏ הכנסת,‏ ידושם,‏ בית המשפט העליון והר הרצל.‏חינוך,‏ תרבות ורווחהמצבה של מערכת החינוך במגזר הערבי בירושלים הביאאת ממשלת רבין השנייה לקבל החלטה 4168 ‏)ים/‏‎4‎‏(‏ב-‏‎10/11/94‎ בדבר בניית 180 כיתות-לימוד נוספותבשנים 1997-1995. ההחלטה קוראת גם להסדיר אתנושאי ההשכלה הגבוהה במזרח העיר.‏ ממשלת נתניהוקיבלה החלטות )400 ‏]ים/‏‎2‎‏[‏ ו-‏‎401‎ ‏]ים/‏‎3‎‏[‏ מ-‏‎11/9/96‎‏(‏שמטרתן המוצהרת היתה:‏‏...לבלום את השתלטות הרשות הפלשתינאית עלמערכת חינוך זו.‏בית-לחם ורמאללה.‏ תחום האחריות של החברה הוא10רדיוס של 25 מייל מכנסיית הקבר.‏בין השנים 1991-1976 קיבלה הממשלה 16 החלטותבנושא אספקת החשמל בירושלים.‏ בהחלטה 513‏)הת/‏‎12‎‏(‏ מה-‏‎4/3/79‎ רשמה הממשלה בפניה כיהיישובים נווה-צוף,‏ עופרה,‏ בית-אל,‏ גבעון,‏ מישור-‏אדומים,‏ מצפה-יריחו,‏ קליה ואלמוג,‏ נמצאים בשלביהתחברות לחברת החשמל המזרח-ירושלמית.‏ עודנאמר בה כי יש לבחון את העברת כל היישוביםהיהודיים לרשת החשמל הארצית.‏ בהחלטה 604 מאותויום אישרה הממשלה לחברת החשמל הארצית לנהלמשא ומתן על העברת זכויות אספקת החשמל לשכונותהיהודיות של ירושלים,‏ ליישובים יהודיים ולמתקניצה"ל באזור יהודה ושומרון.‏העברת סמכויות אספקת החשמל ליישובים יהודיים,‏התרחשה רק ב-‏‎1987‎‏,‏ ועל כן נאלצה ממשלת ישראל לאפעם להוציא צווי-מניעה 11 כדי למנוע השבתה של חברתהחשמל המזרח-ירושלמית.‏ צעדים אלה נועדו למנועאת ניתוק זרם החשמל למתקני הממשלה,‏ לבסיסי צה"לוליישובים יהודיים.‏ ממשלת רבין הראשונה קיבלההחלטה כזו ב-‏‎2/5/76‎ ‏)החלטה 661(, ובה נקבע כי ישלכפות על העובדים השובתים בחברת החשמל של מחוזירושלים לחזור לעבודתם.‏ב-‏‎8/7/87‎ קיבלה ממשלת ישראל החלטה המספחתחלקים נרחבים מתחומי אחריותה של חברת החשמלהמזרח-ירושלמית,‏ ומעבירה אותם לחברת החשמלהישראלית.‏ החלטה קב/‏‎84‎ הסמיכה את שר האנרגיהלפעול לחקיקה מזורזת שתשנה את סדרי אספקתהחשמל,‏ ולנהל משא ומתן מואץ עם חברת החשמלהמזרח-ירושלמית להעברת אזורי האספקה,‏ מִתקניםותשתיות בתמורה למחיקת חוב של 33 מיליון₪.‏תיירותירושלים היא מוקד תיירות ממדרגה ראשונה,‏וממשלות ישראל עסקו לא מעט בעידוד תיירותהפנים,‏ ובעיקר ביקורי-תלמידים וחיילים בשירות‏פגישה 10 בין ערן אבני ‏)מכון ירושלים לחקר ישראל(‏ לעלי חמוד ‏)מנהל אזור ירושלים,‏ חברתהחשמל המזרח ירושלמית ) - 19/9/06.‏ל 11 פי סעיף 9 לפקודת סדרי השלטון והמשפט,‏ תש”ח - 1949 תקנות החירום.‏ב-‏‎18/6/97‎ התקבלה החלטה 2214 ‏)ים/‏‎15‎‏(‏ שקראהשוב לגבש תכנית כוללת למערכת החינוך במזרח העיר,‏במיוחד לצורך הוספת מספר כיתות הלימוד.‏ למרותההחלטות,‏ מערכת החינוך המזרח-ירושלמית עדייןחסרה משאבים וסובלת ממחסור חמור בכיתות-לימוד.‏בשנים האחרונות מכירה הממשלה בחשיבות ההשכלההגבוהה לקידומה של העיר בכלל.‏ בהחלטה 1869 ‏)ים/‏‎8‎‏(‏מה-‏‎23/5/02‎ מדגישה הממשלה את חשיבות הקמתה שלמכללה אקדמית להנדסה בעיר ‏)כולל הוראה למִנהל-‏מקרקעי-ישראל לאשר את הקצאת הקרקע(‏ ובהחלטהים/‏‎13‎ מה-‏ 4/9/05 היא מורה על הקמת קמפוס ראשילאקדמיה לאמנות ועיצוב ‏"בצלאל"‏ במרכז ירושלים.‏האוניברסיטה המורמוניתבשנות השמונים עסקה הממשלה בהקמת שלוחהאוניברסיטאית בירושלים לאוניברסיטת בריגהםיאנג University( ,)Brigham Young הידועה בשם

418פרק 18 החלטות ממשלה בנושא ירושלים משפט וממשל‏"האוניברסיטה המורמונית".‏ ראשיתו של המרכזהירושלמי בשנת 1968 במלון במזרח-ירושלים.‏ ב-‏‎1978‎עבר הקמפוס לשטחי רמת-רחל.‏ בשנת 1987 הסתיימהבנייתו של הקמפוס החדש על מורדות הר הצופים.‏במשך השנים התנגדו גורמים יהודיים דתיים וחרדייםלהקמת האוניברסיטה מחשש למיסיונריות פעילהומהטבלת יהודים שנפטרו לנצרות.‏ב-‏‎22/12/85‎ קיבלה ממשלת פרס את החלטה 1202,להקים ועדת-שרים שתבחן את רצונה של האוניברסיטההמורמונית להקים קמפוס על הר הצופים.‏ היו אלהימי הרוטציה,‏ והמורמונים נחשבו לתומכים נלהביםבישראל,‏ בעלי השפעה פוליטית בארה"ב ותורמיםנדיבים למדינה.‏ החלטה 1220 מינתה ועדת-פישורובראשה השר לענייני דתות יוסף בורג.‏ בוועדה נוצר רובחילוני 12 והיא קיבלה ב-‏‎17/8/86‎ החלטה לפיה יבטיחוהמורמונים בכתב שלא לעסוק בפעילות מיסיונרית.‏כחצי שנה לאחר מכן הנחתה הממשלה,‏ בהחלטה 430,את מנהל-מקרקעי-ישראל:‏להניח...‏ ‏...הצעה מפורטת של נהלים לטיפול בבקשותלהקמת מוסדות זרים בעלי זיקה לארגונים דתיים.‏בהחלטה 909 ‏)מור/‏‎6‎‏(‏ מה-‏‎9/12/87‎ הוקמה האוניברסיטהנשוא המחלוקת,‏ והנושא לא נידון עוד בישיבותהממשלה.‏ביטחוןלירושלים מעמד ייחודי גם בנושא הביטחוני.‏ בינואר1991 החליט פיקוד המשטרה להפוך את ירושליםלמחוז עצמאי,‏ כפי שהיתה בשנים 1958-1948 עםכוחות המחוז נמנות גם יחידות מג"ב שהוכנסו העירהעקב הצורך ביחידות משטרתיות בעלות יכולות-לחימהגבוהות יותר מן ‏‘המשטרה הכחולה',‏ תוך רצון להימנעבשימוש בכוחות צבא בירושלים.‏ בתחילת שנותהאלפיים הוקמה יחידת מג"ב ייעודית,‏ שתפקידה לטפלבאזור המכונה ‏"עוטף ירושלים",‏ הוא המרחב הסובב אתירושלים מצפון,‏ ממזרח ומדרום.‏ב-‏‎17/12/86‎ ‏)החלטה קב/‏‎11‎‏(‏ החליטה ממשלת שמיר השנייה:‏‏לנציגי 12 המערך התווסף נציג הליכוד היחידי ‏)שר המשפטים משה ניסים(‏ ונציג בודד שלמפלגת שינוי ‏)אמנון רובינשטיין(.‏בירושלים,‏ כמוקד מיוחד מבחינת פעילות פח"עותשומת הלב הבינלאומית,‏ יש צורך במאמץ מיוחדלמניעת פיגועים מזה ולמניעת הפרות סדר והתנגשויותבין יהודים לערבים מזה...‏ ‏...על השב"כ לשים למטרההחלשה מרבית של פעילות החתרנות האש"פיתבירושלים,‏ בכל האמצעים החוקיים.‏ בשילוב שלפעולות משטרה,‏ הסברה ומאמצי שיכנוע יש למנוע,‏ככל האפשר,‏ פעילות בלתי אחראית של מעטים בשוליהישוב היהודי - וזאת במסגרת החוק.‏ממשלת רבין השנייה המשיכה במגמה זו,‏ והקימה‏)בהחלטה 2447 ‏)ים/‏‎2‎‏(‏ מה-‏‎20/1/94‎‏(‏ צוות ייעודי,‏המורכב מנציגי השב"כ,‏ צה"ל,‏ המשרד לענייני דתות,‏משרד החוץ,‏ משרד המשפטים,‏ משרד הפנים ועירייתירושלים,‏ שתכליתו עיסוק בנושאי ביטחון בירושלים.‏מאורעות אינתיפאדת ‏,"אל אקצא"‏ החזירו את ירושליםלזירת פיגועי הטרור.‏ ב-‏‎18‎ ביוני 2002 גרם פיגועהתאבדות בצומת-פת בירושלים ל-‏‎19‎ הרוגים,‏ ובאקטחסר-תקדים הגיע ראש הממשלה שרון לזירת הפיגוע.‏חמישה ימים לאחר מכן קיבלה הממשלה את החלטה2077 המאשרת לבצע את שלב א'‏ של גדר הביטחוןב"מרחב התפר"‏ וב"עוטף-ירושלים".‏ ממשלת שרוןהדגישה בהחלטתה כי היא אינה רואה בגדר גבול מדיניאו אחר,‏ אלא אמצעי-ביטחון בלבד.‏שלושה חודשים קודם לכן,‏ ב-‏‎13/3/02‎‏,‏ התכנסה ועדתהשרים לענייני ביטחון לאומי לדיון ב"מרחב התפר"‏ו"עוטף ירושלים".‏ תכנית ‏"עוטף ירושלים",‏ כפישהוגדרה על-ידי המועצה לביטחון לאומי,‏ היתה:‏ ‏"לשפראת אפקטיביות הלחימה בטרור במרחב ירושלים ולשמראת האינטרס הישראלי בו".‏ הוועדה החליטה לאשרתכנית הקובעת:‏ ‏"הגדרת ‏‘מרחב ביטחוני'‏ בתוך ‏‘עוטףירושלים'‏ כולל שכונות ויישובים ישראלים ופלסטיניםהסמוכים לגבולה המוניציפלי של ירושלים,‏ ללא שינוימעמדה כיום".‏ בתכנית נכללו גם מכשול וחציצהלמניעת מעבר מפגעים ואמצעי-לחימה.‏ במסגרת זו היואמורים להינקט צעדים ל"תיעול כלי-רכב למחסומי-‏בדיקה"‏ והיו אמורים לקום:‏ ‏"קטעי חומות-מגן ביןיישובים ושכונות פלסטיניות הנמצאות מחוץ לשטחהמוניציפלי,‏ לבין שכונות יהודיות שבתחומו".‏הקמת גדר הביטחון ממשיכה להיות סוגיה בוערת.‏ב-‏‎10/7/05‎ קיבלה הממשלה את החלטה 3873, להקיםאת ‏"מנהל-קהילתי עוטף-ירושלים"‏ לטיפול בתושבי

השכונות שבשטחה המוניציפלי של ירושלים שמעבר 419לגדר.‏ הממשלה הדגישה את הצורך להסדיר אכיפהשל הסדר במעברים,‏ עם אפשרויות מעבר רגלי ורכוב,‏ולדאוג לאספקת שירותים בתחומים כמו חינוך,‏ בריאות,‏דואר,‏ רווחה,‏ תחבורה ועוד,‏ לתושבי ירושלים אשרנותרו מעבר לגדר.‏ בנוסף לכך הועברו כ-‏‎28‎ מיליון ₪למשרד לביטחון-פנים ולעיריית ירושלים,‏ למימושפעולות אלו.‏ לבסוף מוגדר כי:‏גורמי הביטחון ‏‘יסגרו'‏ את המכשול רק לאחר שתתקבלהמלצת ממלא מקום ראש הממשלה ושר התעשייה,‏המסחר והתעסוקה שמולאו צרכי מירקם החיים.‏סיכוםקשה לקבל תמונה מהימנה של מעקב אחר החלטותהממשלה וביצוען בנושא ירושלים.‏ זאת עקב חסרונו שלדו"ח מוסמך ומעודכן בנושא.‏ הן ברמת הרשות המבצעתוהן ברמת העירייה לא קיימים דו"חות מסכמים שכאלה.‏בשנת 2001 הגישה עיריית ירושלים דו"ח למנכ"למשרד ראש הממשלה ובה ניסיון לעקוב אחר ביצוע כמההחלטות עיקריות.‏ 13 הדו"ח התייחס לארבע החלטותמרכזיות ‏)מס'‏ 3913; 4925; 5055; ב/‏‎184‎‏(‏ וקבע כילמרות החלטות רבות בעניין מזרח-ירושלים,‏ נותר מצבהתשתיות במזרח העיר בכי רע:‏הטיפול בנושא התשתיות במזרח העיר מתפרס על פניתקופה של כ-‏‎5‎ שנים במהלך כהונתן של ממשלותשונות ומספר שרי אוצר.‏ ואולם,‏ חלקה הארי שלהתכנית,‏ ממתין עדיין לביצוע.‏כמו כן מתייחס הדו"ח לנושא עיריית הגג ‏)רעיון שעלהבתקופת שלטונו של נתניהו(‏ שנותר תקוע במבוכיהבירוקרטיה.‏ בדו"ח זה מציינת העירייה לחיוב אתהתקדמות נושא התחבורה בעיר,‏ עם התקצוב הראוישהופנה לפרויקט הרכבת הקלה.‏ לעומת זאת נמתחהביקורת על פרויקט הרכבת המהירה לתל-אביב.‏ הדו"חקובע כי:‏שדרוג הרכבת בתוואי G ‏)תוואי ישיר,‏ המקביל פחות אויותר לכביש מס'‏ 1(, הוא סיכוי והכרח של ממש לחבראת ירושלים עם מרכז הארץ באמצעות רכבת ראויה.‏‏)אי(‏ 13 ביצוע החלטות הממשלה מהשנים - 1998-9 דו”ח סטאטוס מעודכן לאפריל 2001.מסמך פנימי של משרד ראש עיריית ירושלים.‏אך הוא קובע כי הפרויקט אינו מקודם בקצב הראוי.‏הדו"ח מתאר גם תקציבים מוקפאים בתחומי התעשייה,‏התיירות ושיקום-שכונות.‏כפי שצוין לעיל,‏ מאז שהוצג הדו"ח קיבלו שתי ממשלותבראשות אריאל שרון החלטות מקיפות בנושא ירושלים,‏וכיום פועלת הממשלה ליישם שלוש החלטות מרכזיות:‏החלטה - 3696 העוסקת בפיתוח מרכז העיר;‏ החלטה- 4090 העוסקת בין היתר בעיר העתיקה ובמתחם הרהזיתים,‏ והחלטה 3873 העוסקת בגדר ההפרדה.‏ שלושתןהתקבלו בחודשים יוני-אוגוסט 2005, והן מבטאות אתהתייחסותה העכשווית של ממשלת ישראל לירושלים.‏סקירה זו מצביעה על כך שאופי החלטות הממשלההמתקבלות בנושא ירושלים מִשתנה בפתח המאה ה-‏‎21‎‏.‏למרות שאין שינוי כמותי במספר ההחלטות,‏ קיים שינויבמהותן:‏ הן מפורטות יותר,‏ מגדירות לוחות-זמניםומקצות תקציבים המועברים במישרין לרשות לפיתוחירושלים ואינם מעוכבים בערוצים השונים.‏ בנוסף,‏מדובר בהחלטות רב-שנתיות אשר מקציבות עשרותהפגנת חרדים נגד בנייתהאוניברסיטה המורמונית בהרהצופים,‏ 1986

420פרק 18 החלטות ממשלה בנושא ירושלים משפט וממשלמיליוני שקלים בכל שנה עד ‏)ל-‏‎2013‎‏(,‏ והדבר מסייעלמימושן של ההחלטות תחת עקרון הרציפות השלטונית.‏מגמה זו צריכה להימשך ולהתרחב,‏ כדי שהעיר תוכללהתמודד עם האתגרים הניצבים עוד בפניה.‏סקירת החלטות הממשלה מ-‏‎1975‎ עד 2005, מעלהמגמה עקבית,‏ החוצה גבולות פוליטיים,‏ של פעילותלמען חיזוק העיר.‏ כל ממשלות ישראל קיבלו החלטותבנושא זה,‏ וכולן הביעו רצון לקדם את ענייני העירולסייע לה בהתמודדות עם בעיותיה הקשות.‏ ממשלותישראל קידמו החלטות שהטביעו חותם חיובי על העיר,‏כמו הקמת מִנהלת החינוך לירושלים ‏)מנח"י(‏ והרשותלפיתוח ירושלים ‏)הרל"י(‏ - שתי רשויות מקצועיותבעלות סמכות,‏ שהקמתן היתה נחוצה,‏ בהתחשבבמורכבותה של העיר והצורך בעבודה משותפת ורצופהשל העירייה והממשלה.‏יחד עם זאת,‏ ניתן להבחין בקושי ליישם תכניות ארוכות-‏טווח,‏ שלא יושפעו מחילופי שלטון בעתיד.‏ למעשה,‏ כלחילופי השלטון הביאו את הממשלות בישראל לגלותמחדש את הצורך בחיזוק ירושלים.‏ מאז 1975 הקימוהממשלות כ-‏‎21‎ ועדות שרים,‏ מנכ"לים ונציגים,‏ כדילעסוק בירושלים.‏ הוועדות קמו,‏ בוטלו והוקמו מחדש‏)במקרים רבים בעקבות צורך פוליטי וקואליציוני למתןמשרה או תפקיד ותואר(,‏ לעתים קרובות כדי לעסוקבאותם נושאים.‏ סיפורו של משרד השר לענייני ירושליםהוא דוגמא מאלפת לכך:‏ ירושלים היא העיר היחידהשמשרד ממשלתי מיוחד הוקדש לענייניה.‏ המשרדהוקם מתוקף החלטה 530 מה-‏‎18/11/90‎ ותפקידולתאם ולקדם את פיתוח ירושלים.‏ הרב ורדיגר מאגודת-‏ישראל התמנה לסגן-שר בהחלטה 531, והמשרד זכהמתוקף החלטה 592 לתקציב של 3 מיליון₪.‏ לאחרפחות משנתיים,‏ ב-‏‎8/9/92‎‏,‏ כשיצחק רבין היה ראשהממשלה והחזיק גם בתפקיד השר לענייני ירושלים,‏בוטל המשרד בהחלטה 108, אך הוקם מחדש עבורהשר אליהו סוויסה,‏ ולאחר מכן למען נתן שרנסקי ‏)עד4/5/2005(. בהחלטה 319 מה-‏‎27/7/06‎ הסמיך ראשהממשלה אהוד אולמרט את השר יעקב אדרי לעסוקבענייני ירושלים,‏ והקים מחדש את ועדת השרים לענייניירושלים ומאז ירש אותו בתפקיד השר רפי איתן.‏ כלהשרים שהתמנו לעסוק בענייני ירושלים עסקו למעשהבתיאום בין הממשלה,‏ העירייה וגופים אחרים,‏ ללאסמכויות ביצוע או תקציב לפעולה ממשית.‏כשהממשלה פונה לבצע החלטות בנושא ירושלים,‏מתבצעות פעולות אלו על בסיס של קואליציות אד-‏הוק,‏ לרוב כתוצאה של יחסים אישיים במשולש שביןמשרד ראש הממשלה,‏ הרל"י ועיריית ירושלים.‏ לפיכךקשה לשמור על המשכיות בעת חילופי-תפקידים.‏ משרדראש הממשלה הוא המשרד בעל הסמכות והתקציבים,‏אך בהיעדר סמכות מספקת לאגף תיאום ובקרה שיעקובאחר ביצוע ההחלטות ויספק מענה לבעיות תוך כדיביצוע,‏ נבלעות החלטות הממשלה בנבכי ארכיביםובגנזך המדינה.‏יש לזכור כי החלטות מהותיות רבות בנושא ירושליםהתקבלו ללא החלטת ממשלה רשמית.‏ לדוגמא:‏השתתפות תושבי ירושלים המזרחית בבחירות לרשותהפלסטינית,‏ סגירת ה"אוריינט האוס",‏ הקמת מחוזירושלים במשטרה,‏ ועוד.‏ החלטות הכוללות ניסוחיםמעורפלים,‏ מחייבות מחקר היסטורי מקיף יותר,‏ אשריוכל להסיר מעט מן הערפל האופף אותן.‏אין ספק שלמען קידומה של העיר והמשך קיומה,‏ ישלממש במלואן את החלטות הממשלה שכבר התקבלו‏)כולל חוק-יסוד:‏ ירושלים בירת ישראל(.‏ במקביליש לגבש תמונת-מצב עדכנית ולהציב חזון מתאיםלעיר.‏ חזון זה חייב להביא לידי ביטוי תהליכי-שינויבאוכלוסייה הירושלמית המגוונת,‏ ולהשתמש בכליםקיימים וברצון טוב,‏ הקיים בשפע,‏ כדי לתרגם חזוןלתכנית ארוכת-טווח.‏ אף שקיים בישראל קונצנזוסבדבר חשיבות הצורך לפעול לקידום ירושלים,‏ העשייהמתמהמהת ותשומת הלב מופנית לענייני יומיום בועריםאו להצהרות שאין להן כיסוי של ממש.‏

421נספח 1: אמנת ירושלים‏)תשנ”ב-‏ 1992(היום,‏ יום ירושלים,‏ עשרים ושמונה באייר תשנ"ב,‏התכנסנו בבירת ישראל,‏ ראשי עם ופרנסי קהילות,‏לכרות ברית עם ירושלים,‏ כאמנה אשר כרתו שרינו,‏לוִינו,‏ כוהנינו,‏ ראשי העם,‏ וכל איש ישראל,‏ בשובישראל מבבל לארצו,‏ והעם וראשיו ‏"הפילו גורלות,‏להביא אחד מן העשרה לשבת בירושלים עיר הקודש".‏היום,‏ אלף תשע מאות ועשרים וארבע שנים לחורבןהבית השני,‏ ארבעים וארבע שנים להקמת מדינתישראל,‏ עשרים וחמש שנה מעת השיב ה'‏ את שבות עמואל הר המוריה ואל ירושלים,‏ שתים עשרה שנה מעתשנתכנסו חברי כנסת ישראל וחוקקו לאמור:‏ ‏"ירושליםהשלמה והמאוחדת היא בירת ישראל",‏ ‏"מדינת ישראלהיא מדינתו של העם היהודי"‏ ובירת ישראל היא בירתושל עם ישראל,‏ שוב-"עומדות היו רגלינו בשעריִךירושלים,‏ ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו,‏ש"מחברת ישראל זה לזה",‏ ו"מחברת ירושלים שלמעלה עם ירושלים של מטה".‏שבנו אל המקום אשר נשבע ה'‏ לאברהם אבי האומהלתת לזרעו;‏ לעיר דוד מלך ישראל,‏ אשר שלמה בנו בנהבה בית מקדש,‏ את בית המלך ואולם המשפט,‏ והיתה אםלחכמות ארצות קדם;‏ בה הוקם מקדש שני בימי עזראונחמיה,‏ כה ניבאו נביאי ה',‏ בה הורו חכמים תורה ובהישבה סנהדרין בלשכת הגזית,‏ ‏"כי שמה ישבו כסאותלמשפט כסאות לבית דוד",‏ ‏"כי מציון תצא תורה ודברה'‏ מירושלים".‏ממקום זה הננו חוזרים וקוראים את השבועה:‏ ‏"אםאשכחך ירושלים תשכח ימיני,‏ תדבק לשוני לחכי אם לאאזּכרכי,‏ אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי".‏היום כימי קדם,‏ דבקים אנו באמונת דבריהם של נביאיישראל שכל באי עולם יבואו בשערי ירושלים:‏ ‏"והיהבאחרית הימים נכון יהיה הר בית ה'‏ בראש ההרים,‏ ונשאמגבעות ונהרו אליו כל הגויים".‏ וכל עם ועם באמונתויחיה בה:‏ ‏"כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנונלך בשם ה'‏ אלוהינו לעולם ועד".‏ ובדבר חקיקתה שלכנסת ישראל:‏ ‏"המקומות הקדושים לבני הדתות השונותיהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת ומפני כלדבר העלול לפגוע בחופש הגישה אליהם".‏ירושלים - השלום והשלווה ישרו בה:‏ ‏"שאלו שלוםירושלים ישליו אוהביך.‏ יהי שלום בחילך שלוהבארמונותיך".‏ וממנה בשורת השלום יצאה ותצא לבאיעולם:‏ ‏"וכִתתו חרבֹותם לאִתים וחניתותיהם למזמרות,‏לא יִשא גוי אל גוי חרב ולא ילְמדו עוד מלחמה",‏ ‏"וישבואיש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה'‏ צבאות‏ִדּבר".‏ ואמרו חכמינו עליהם השלום:‏ ‏"אין הקדוש ברוךהוא עתיד לנחם את ירושלים אלא בשלום".‏וארשונך לנו לעולם,‏ וארשנוך באמונה,‏ בצדק ובמשפט,‏בחסד וברחמים.‏ אהבת עולם אהבנוך,‏ ירושלים,‏ אהבהבלי מצרים,‏ בין המצרים,‏ ובעת שחרור מעול צרים.‏עלייך הורגנו,‏ אלייך ערגנו,‏ ובך דבקנו.‏ נאמנותנו לך,‏לבנינו אחרינו ונחילנה לעולמי עד,‏ ‏ּבך ביתנו.‏ביבליוגרפיהרובינשטיין,‏ א',‏ מדינה,‏ ב',‏ המשפט החוקתי של מדינתישראל,‏ הוצאת שוקן,‏ ירושלים ותל-אביב ( 2005(.רמון,‏ א'‏ ‏)עורך(,‏ עיר בסבך - לקסיקון ירושלים בת-‏זמננו,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ ירושלים )2003(,עמ'‏ 361.

42342319 ירושלים ברטוריקה הפוליטית של מדינת ישראלנדיר צורמבואהתחרות על אהבת ירושלים ועל הנאמנות לה,‏ ‏ּבִדברים - ופחות במעשים,‏ היא לחם-חוק בפוליטיקה הישראלית.‏חברי-כנסת מכל הקשת הפוליטית,‏ מנכסים לעצמם את העיר ברטוריקה שלהם,‏ בהנחה שאין בישראל אדם - יהודי,‏נוצרי או מוסלמי - שירושלים אינה סמל בעיניו.‏ הצהרת נאמנות ואהבה לעיר היא אפוא גורם העשוי לגייס,‏ להניע,‏להרדים או להעניק ממד ערכי לכל נאום פוליטי.‏סביב מדורת השבט יושבים נבחרים ופקידים,‏ מספרים בשבח העיר ובאהבתה,‏ מעלים את הצורך בקידומה ובהבטחתסמליותה,‏ ומתחרים מי יקשור כתר נאה יותר לראשה;‏ עד אשר מתבקשים הם לפעול למענה הלכה למעשה.‏להלן,‏ אנסה לבחון את השימוש שעשו חברי-כנסת בשמה של ירושלים בסדר היום הפוליטי שלהם,‏ מתוך נאומיםשנישאו 40 שנה מעל דוכן בית המחוקקים - מרביתם ביום ירושלים.‏ לשם כך אסתייע בטיפולוגיה של רטוריקה1פוליטית לשישה סוגים שונים של מסרים,‏ המופעלים במענה לצרכים פוליטיים תכליתיים.‏רטוריקה פוליטיתרטוריקה פוליטית המופעלת בהקשר לתהליכים פוליטיים מתמקדת בדרך-כלל בחמישה אפיקי השפעה:‏‏)א(‏ איחוד - כלומר,‏ יצירת ‏"קהילות",‏ הבטחת השתתפות וטיפוח שייכות בקרב קבוצות אוכלוסייה שונות;‏ ‏)ב(‏הענקת לגיטימציה - כלומר,‏ הצדקת חלוקת העוצמה באוכלוסייה.‏ ‏)ג(‏ הנעת הציבור - כלומר,‏ הכְוונת אוכלוסייהואספקת מסגרות לפעולה משותפת;‏ ‏)ד(‏ התמודדות עם קונפליקטים - כלומר,‏ פישוט ועידון מחלוקות,‏ הגדרתקריטריונים חדשים למחלוקות ישנות או מאבק בהם;‏ ‏)ה(‏ יישום מדיניות - כלומר,‏ הנעה וגיוס לתמיכה במדיניות,‏2או ‏"הרדמת"‏ הציבור כדי למנוע את התנגדותו למדיניות כלשהי.‏1 ראו נ'‏ צור,‏ רטוריקה פוליטית - מנהיגים ישראלים במצבי-לחץ.‏ הקיבוץ המאוחד,‏ תל-אביב )2004(, עמ’‏ 80.2 ראו,‏ pp. 61-62 .C. A. Smith, Political Communication (San Diego: Harcourt Brace Jovanovich, Publishers) (1990)ראשי מפלגת העבודה,‏ יצחק רבין ושמעון פרס מאזינים לנאום במליאת הכנסת,‏ 1990

424פרק 19 ירושלים ברטוריקה הפוליטית של מדינת ישראל משפט וממשלתהליכים אלה מאפשרים לסווג נאומים שונים על-פימאפיינים רטוריים מוגדרים,‏ שמקורם במסרי השפעהושכנוע אלה:‏1. ‏רטוריקה אינפורמטיבית - מסרי השפעה ושכנועהקשורים למידע על אירועים,‏ בדרך-כלל בעבר אובהווה;‏2. ‏רטוריקה מגייסת - מסרים לגיוס נמענים לתמיכהבמדיניות יזומה,‏ בעיקר בעתיד;‏3. ‏רטוריקה מניעה - מסרים להנעת נמענים לבצעפעולה;‏4. ‏רטוריקה אפולוגטית - מסרים שנועדו להסבירכישלון או מדיניות שגויה,‏ או להסיר ספקות מלבמונהגים בעניין אחריות לכישלון ‏)בעבר או בהווה(‏וכך לזכות באמינות ‏)בעתיד(;‏5. ‏רטוריקה ‏"מרדימה"‏ - מסרים המופעלים על מונהגיםבאמצעות הסחה והסטת תשומת-לבם.‏ בין-השארהשמעת התבטאויות בנוסח:‏ ‏"המצב נתון תחתשליטה",‏ ‏"אל דאגה,‏ יהיה בסדר!";‏6. ‏רטוריקה טקסית - שנועדה לגבש את ציבורהמונהגים ולטפח בהם ערכים וסמלים משותפיםבמטרה להשפיע עליהם בתהליכי הזדהות.‏שישה סוגים אלה של רטוריקה פוליטית,‏ אינם אחידיםוהם לא יופיעו תמיד במבודד.‏ הם אינם אלא מסגרותנסיבתיות חברתיות ופוליטיות,‏ המתייחסות בעיקרלמטרות הפעלת הרטוריקה.‏ ייתכנו שילובים שוניםשל הרטוריקות שנמנו לעיל,‏ במהלכו של נאום שזורבמטאפורות,‏ קלישאות,‏ סמלים וקישוטים רטוריים,‏פואטיים ואחרים.‏נואמים פוליטיים עשויים להפעיל גם שלושה סוגירטוריקה - מגייסת,‏ מניעה ואינפורמטיבית בעתובעונה אחת.‏ למשל,‏ בישיבה של מליאת הכנסת אמרהיושבת-ראש הכנסת ה-‏‎17‎‏,‏ ח"כ דליה איציק,‏ בנימה שלרטוריקה אינפורמטיבית:‏בעיר הזאת,‏ ששערי חומתה שבּו ונפתחו לרווחה,‏ קיימתחומה אנושית - חומה שחוצה בין בני-אדם,‏ חומהשמפרידה בין עמים.‏ ירושלים,‏ שבין השאר נקראת‏"עיר השלום",‏ עדיין לא יודעת טעמו של שלום מהו.‏אין עוד עיר שהתייסרה בכאב המלחמות ופיגועי הרצחכירושלים.‏ מעגלי הכאב הלכו והתרחבו.‏והמשיכה ברטוריקה מגייסת:‏למרות התסכול והאכזבה אנחנו לא מיואשים.‏ נמשיךלהעמיק את ההבנה ואת הסובלנות ואת דו-הקיום ביןכל התושבים,‏ בין כל הדתות ובין כל הלאומים.‏ נמשיךלשאוב כוח מהאמונה כי שני העמים יכולים,‏ ועוד איך,‏לחיות יחד ובשלום בירושלים האחת.‏סוג רטוריקה שלישי שהפעילה יושבת-ראש הכנסתבאותו נאום היה רטוריקה מניעה:‏ירושלים תמיד על ראש שמחתנו,‏ אבל היא לא תמידבראש תקציבינו.‏ טוב נעשה אם בצד המלים הגדולותיבואו מעשים של ממש.‏באותו נאום שזרה הדוברת את הפסוקים הבאים:‏‏"ויהודה לעולם תשב,‏ וירושלים לדור ודור".‏ ‏"יפהנוף,‏ משוש כל הארץ,‏ הר ציון ירכתי צפון,‏ קריה למלךרב".‏ ‏"וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך".‏ ‏"שאלושלום ירושלים ישליו אוהביך.‏ יהי שלום בחילך שלוהבארמונותיך למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך".‏ ישלהניח שפסוקים אלה נבחרו בקפידה,‏ שכן הם תאמואת הקביעֹות הטקסיות הבאות שיצאו מפי יושבת הראשבאותה ישיבה שהתקיימה ביום-ירושלים:‏חלום הדורות היה למציאות יומיומית.‏ פניה של העירשונו ללא הכר.‏ הקירות המכוערים נעלמו כלא היו.‏שדות המוקשים היו לגנים מוריקים.‏ במקום גדרותהתיל נסללו כבישים.‏ תעלות האבן,‏ שכדורי-מוות שרקומתוכן,‏ היו לפינות משחקים לילדים.‏ זכתה ירושליםלצמיחה ולבנייה,‏ והיתה לגדולה שבערי ישראל.‏‏]דבה"כ,‏ 24/5/2006[בנאום שנשא ח"כ בני אלון ‏)מולדת(‏ בעת דיון בהצעתחוק יום-ירושלים,‏ התשנ"ח-‏‎1998‎‏,‏ שולבו סוגי רטוריקהאחדים.‏ בנימה אינפורמטיבית הציג ח"כ אלון אתסוגיית גבולות-ישראל ברוח משנתו של הרב צבי יהודהקוק,‏ ממנהיגיה הרוחניים של הציונות הדתית.‏ תפיסהזו בוטאה בין השאר מפי הרב אליעזר מלמד,‏ מחשוביהדור השני של ישיבת מרכז הרב,‏ במאמר שכותרתו:‏‏"אתחלתא דגאולה וקידוש ה'":‏בהקמת המדינה הוסרה חרפת הגלות.‏ ‏...והיה זה קידושה'‏ גדול ונורא,‏ שהלך והתעצם במלחמת ששת הימים,‏עת שחררנו את ירושלים והערים הקדושות שביהודהושומרון.‏ תהליך זה של קיבוץ הגלויות והפרחת השממה,‏שקיבל דחיפה עצומה בעת הקמת המדינה,‏ הוא התחלת3הגאולה.‏3 ראו,‏ http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=3448

וכך,‏ בהפעילו רטוריקה אינפורמטיבית,‏ הזכיר ח"כ אלון 425ליושבי הבית:‏שוכחים האנשים שמלחמת ששת הימים מהווה קופרשת-מים לא לכיוון שהם אומרים.‏ הם מנסים לשכוחאת התחושות הקשות שהיו פה במיתון,‏ במה שכינה אבאאבן גבולות אושוויץ,‏ כשאז אמרו:‏ ‏‘האחרון שיעזוב אתנמל התעופה,‏ שיכבה את האורות'.‏בהמשך,‏ קרא ח"כ אלון,‏ בנימה מניעה:‏מאז מלחמת ששת הימים זכינו לא רק לחבלי-ארץהיסטוריים ששבנו אליהם,‏ לא רק לירושלים שהתאחדהוהשתחררה.‏ ‏...זכינו לפריחה,‏ להתקדמות ולהתעצמותכלכלית,‏ חומרית ורוחנית.‏ אין לי ספק שכך היא תיראה‏...בפרספקטיבה אמיתית של ההיסטוריונים שיבחנווילמדו את ההיסטוריה.‏ וכך הייתי רוצה לחנך את ילדי,‏לראות במפנה הזה,‏ ביום החג הזה של שחרור ואיחודירושלים יום שמציין עלייה בדרגה.‏ ‏]דבה"כ,‏ 23/3/1998[שימוש ברטוריקה אינפורמטיביתחלק ניכר מן הנאומים המתייחסים לירושלים,‏ מתאפייניםכנאומים בעלי מסר רטורי-אינפורמטיבי.‏ נאומים מסוגזה מאפשרים לדובר להתאים לעמדותיו את המידעשהוא מבקש להעביר לנמעניו,‏ ולהציגו באופן שישפיעעליהם לא רק בנושא המדובר,‏ אלא בשלל נושאיםשהטיעון המרכזי שבהם מתקשר לעמדותיו.‏בישיבת מליאת הכנסת בהצעות לסדר היום שיוחדול"תכנית ספדי לבנייה במערב ירושלים",‏ הסביר ח"כמיכאל מלכיאור ‏)העבודה-מימד(‏ מדוע התכנית מיותרתלדעתו,‏ הגם שתפגע במה שהגדיר כ"ריאה הירוקההגדולה,‏ החשובה והיחידה הקיימת במרכז הארץ":‏תסתכלו מסביב ותראו מה יש בירושלים היום.‏ יש כל כךהרבה עתודות בנייה,‏ ואזכיר רק כמה מהמקומות:‏ שנלר,‏משרד החוץ לשעבר,‏ שזה קרוב,‏ ואנשים יכולים לראותכמה שטח,‏ כל השטח של הכניסה לעיר;‏ עומרייה,‏ שטחהרכבת,‏ מקור-חיים,‏ גבעת-המטוס,‏ הר-חומה ונווה-‏יעקב.‏ יש כל כך הרבה מקומות,‏ ולפי המומחים אנחנומדברים על 70,000-60,000 דירות שאפשר לבנות.‏ גםאם המספרים האלה מוגזמים,‏ בואו קודם נבנה את מהשאפשר לבנות,‏ ואז אני חושב שאפשר להצליח במאבק.‏‏]דבה"כ,‏ 28/6/2006[דוגמה אחרת להפעלת רטוריקה אינפורמטיבית,‏ בענייןההכרה הבינלאומית בירושלים בירת-ישראל,‏ היאנאומו של שר המשפטים,‏ משה ניסים ‏)ליכוד(,‏ ביוםירושלים ה-‏‎17‎‏:‏אי-הכרה אינה גורעת כהוא זה מזכותנו עליה,‏ מהיותהנחלתנו,‏ מהיותה בירתנו הנצחית,‏ ואולי אפילו מוסיפהעליה:‏ מוסיפה לנו עיקשות חיובית,‏ גאון,‏ זקיפות-קומה,‏עוז ותעצומות להיות נחושים,‏ מאוחדים ומלוכדיםמסביב לירושלים,‏ בתוך ירושלים ולמען ירושלים.‏ איננימכיר ואינני יודע נושא אחד בהווייתנו הלאומית שכהמאחד את עם ישראל בכל מקום שבו אחד מבניו ניחת,‏יותר מאשר ירושלים.‏ אין נושא המסמל את אחדותהדעות - לא רק אחדות הלבבות - בהוויתנו המדינית-‏הלאומית כמו ירושלים.‏ ירושלים היא סמל ודבקלאחדות עם ישראל בארץ-ישראל ובבירתו;‏ וירושליםנבנית בעוז,‏ בהשראה,‏ והיא מתרחבת,‏ גדלה ומתעצמת,‏והיתה לגדולה בערי ישראל;‏ וירושלים ערים סביב לה,‏וה'‏ שוכן בציון.‏אותו נאום נשזר במלים מהשחרית לשּבת:‏ ‏"בונהירושלים ה'‏ נדחי ישראל יכנס";‏ ונחתם בפי השר ניסיםבהבטחה הכוללת את הצירוף הנפוץ כל כך בהקשרלירושלים - ‏"לנצח נצחים":‏אנו נושאים תפילה ששמה של ירושלים,‏ כבודהוההשראה שהיא משרה על עמנו,‏ כל אלה יוסיפו לנוחוסן ואמונה לנצח נצחים.‏ ‏]דבה"כ,‏ 30/5/1984[צירוף מקובל זה מופיע במקור בישעיהו ל"ד ח',‏ וכןבתפילת שמונה-עשרה בברכה השלישית:‏ ‏"תשכוןתתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך,‏ לדור ודור ולנצחנצחים".‏ ובהמשך הברכה נאמר:‏ ‏"לדור ודור נגיד גודלך,‏ולנצח נצחים קדושתך נקדיש".‏שימוש ברטוריקה מגייסתשימוש רחב ביותר נעשה בירושלים - העיר והסמל -ככלי רטורי לגיוס הציבור.‏ באמצעות ירושלים מבקשיםהפוליטיקאים לגייס לא אחת את ציבור נאמניהםלתמיכה בעמדותיהם,‏ או לשכנע את יריביהם לזנוחעמדות אחרות.‏ בשונה מהרטוריקה האינפורמטיבית,‏הרּוויה במידע מכּוון ומגמתי - מכילה הרטוריקההמגייסת ביטויים ברורים ופניות מפורשות להתייצבלצד הדובר ולאמץ את עמדותיו.‏בישיבה המיוחדת של הכנסת לציון יום ירושלים ה-‏‎38‎‏,‏אמר יושב-ראש האופוזיציה דאז,‏ חבר הכנסת יוסףלפיד ‏)שינוי(:‏

426פרק 19 ירושלים ברטוריקה הפוליטית של מדינת ישראל משפט וממשלאני רוצה כבר עכשיו לומר לכל העולם,‏ כמי שעומדבראש מפלגה ליברלית:‏ אנחנו לא נסכים לחלוקתירושלים.‏ לא נסכים לחלוקת ירושלים.‏ זה אבסורד,‏אפילו פיזית,‏ כי אי-אפשר לחלק את ירושלים בלי להרוגאותה,‏ את החיים בה,‏ את התחבורה בה,‏ את המסחר בה,‏את הקשרים בה;‏ זאת פרופוזיציה שלא תחזיק מעמדבשום צורה ואופן.‏ ... אני רוצה להציע לשיקול-דעתהשל הכנסת עכשיו,‏ אולי הכנסת הבאה,‏ אולי הכנסתשלאחריה - ירושלים צריכה קונסטיטוציה משלה,‏ שבהנאמר,‏ ראש העיר ירושלים הוא יהודי,‏ סגן ראש העירשל ירושלים הוא פלסטיני שיש לו סמכויות מיוחדותעל הרובעים הפלסטיניים של ירושלים.‏ אני לא אומרשזאת שיטת הוותיקן בדיוק.‏ ‏]דבה"כ,‏ 6/6/2005[גיוס ירושלים למאבקן של הסיעות הדתיות על קדושתהשּבת ונגד חילול קברים,‏ ניכר בדבריו של ח"כ מנחםפרוש ‏)יהדות התורה(‏ בעת דיון במליאת הכנסתשכותרתו היתה:‏ ‏"ירושלים מול סכנות במלאות 26שנים לאיחודה":‏כיהודים הנאמנים לה',‏ הבטוחים בכך שכל מה שחכמינואומרים הוא קדוש,‏ וחכמינו אמרו,‏ כי לא חרבה ירושליםאלא מפני שחיללו בה את השבת - מה גדולה הבושהוהחרפה על מה שקרה בירושלים בשבת האחרונה,‏ עםהניצחון הגדול של הליכוד ושל ‏"ביתר",‏ איזה חילולישבת היו בירושלים.‏ .... בקשר לפגיעה בקברים.‏ מההם הקברים האלה?‏ ללא ספק,‏ קברים מימי בית שני.‏לפגוע בהם,‏ לפגוע בקברי תנאים ואמוראים,‏ אם זה היהקורה בבית-קברות יהודי בחוץ-לארץ היינו מרעישיםעולמות.‏ אך כאן אנו מרשים לעצמנו לעשות זאת.‏‏]דבה"כ,‏ 18/5/1993[שימוש ברטוריקה מניעהבאמצעות רטוריקה מניעה,‏ מבקש הנואם להשפיע עלקהלים שונים לתמוך בעמדותיו,‏ לפעול בהתאם לעמדותאלו,‏ ולבצע משימות שהוא מטיל עליהם.‏ כלי זה הואאחד מכלי ההשפעה המרכזיים של מנהיגים,‏ אך לא רביםנוטים להשתמש בו בתקופתנו,‏ וזאת נוכח העמימותהמניפולטיבית השולטת בשיח הפוסט-מודרני ונוכחהישירות השאפתנית שלו,‏ העלולה להיתקל במחסומיםתודעתיים.‏ בהשוואה לסוגי רטוריקה אחרים,‏ נעשהשימוש מועט בסוג זה של רטוריקה בנאומים שנישאובכנסת בקשר לירושלים.‏אמר ח"כ יצחק לוי ‏)האיחוד הלאומי - מפד"ל(:‏אני קורא לשרת החינוך - ואני מאוד מצטער על שהיאאיננה כאן אתנו - לחזק את הזיקה לירושלים בקרבתלמידי-ישראל.‏ יש להמריץ ולעודד את בתי הספרותנועות הנוער לטייל בירושלים,‏ להכיר את העיר,‏את סמטאותיה,‏ את רחובותיה,‏ את חלקיה העתיקים,‏את חלקיה החדשים,‏ להתחבר חיבור של לב ונפשאל ירושלים.‏ רבי יהודה הלוי מסיים את ספרו הגדול‏‘הכוזרי'‏ במשפט:‏ ‏‘ירושלים לא תיבנה אלא כשייכספואליה תכלית הכוסף'.‏ כלומר,‏ ירושלים מחכה לאהבתנו,‏ירושלים מחכה לגעגועינו,‏ ירושלים מחכה להתחברותשלנו אליה.‏ ‏]דבה"כ,‏ 24/5/2006[גם ח"כ יולי-יואל אדלשטיין ‏)הליכוד(‏ נקט סוג זה שלרטוריקה כשקרא לעידוד ההתיישבות בעיר:‏בשנה ה-‏38‎ לשחרור ירושלים לא נוכל להסתפקבהעלאת ירושלים על ראש שמחתנו.‏ בשנה ה-‏ 38לאיחוד העיר לא נוכל להסתפק בשבירת כוס ובאמירה,‏אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.‏ עלינו לעודדצעירים לגור בירושלים,‏ לעצור את ההגירה השלילית מןהעיר.‏ עלינו לחזק את מעמדה של ירושלים כמטרופוליןוכבירה.‏ ירושלים לא תתרומם מעצמה ללא סיוע מכלאחד מאתנו.‏ חברי הכנסת,‏ אדוני היושב-ראש,‏ ירושליםהיא ביתו של העם היהודי.‏ על בית אין מוותרים.‏ מביתאין נסוגים.‏ בית אין מחלקים.‏ זאת ירושלים,‏ ביתנו.‏‏]דבה"כ,‏ 6/6/2005[בישיבת המליאה לציון 28 שנה לאיחוד העיר,‏ קראח"כ בנימין נתניהו ‏)הליכוד(‏ לפעול להכרה בינלאומיתולסילוק גופי-שלטון פלסטיניים התוקעים יתד פוליטיתבירושלים:‏לא די שנכריז על מחויבותנו לאחדותה ולשלמותה שלירושלים,‏ עלינו להוכיח זאת במעשים.‏ פירוש הדבר,‏עשיית אותם צעדים שעוצרים את הכרסום הגוברבמעמדנו בירושלים ומקדמים את ריבונותנו הברורהוהמוחלטת בעיר.‏ עלינו לסגור את כל משרדי הרשויותהזרות,‏ שמנסות להקים פה ממשלה ובירה בתוך בירה.‏עלינו להעביר ולקרוא בצורה מפורשת להעביר אתשגרירויות העולם לבירתנו,‏ החל בשגרירות האמריקנית.‏עלינו לסלק את כל אנשי המיליציות והשב"כים הזריםלמיניהם,‏ שעושים בעיר כבשלהם.‏ עלינו לעמוד על

זכותנו לבנות בעיר בצורה בלתי מוגבלת,‏ שהיא זכות 427ריבונית יסודית,‏ בכל חלקי העיר,‏ וכן עלינו להבהירחד וחלק,‏ שבירת ישראל איננה נושא למשא-ומתן,‏בירת ישראל איננה נושא למיקוח.‏ ‏]דבה"כ,‏ 29/5/1995[שימוש ברטוריקה אפולוגטיתרטוריקה אפולוגטית נפוצה בעיקר לאחר כישלונות אומחדלים בעבר או בהווה,‏ או בעקבות מהלכים שנוייםבמחלוקת שנתפסו בציבור כבלתי-מוצלחים.‏ רטוריקהזו מופעלת בעיקר מפי האוחזים ברסן השלטון מולבוחריהם,‏ אך גם מפי נבחרים שלוחי העם,‏ ואף מפיביורוקרטים שלא עמדו בעיני עצמם ובעיני זולתםבמשימות שהוטלו עליהם.‏ הפעלת רטוריקה אפולוגטיתהיא לכאורה הודאה בכישלון,‏ ועצם הניסיון להסבירמחדל,‏ הופך את מפעילי הסוג הזה של הרטוריקה למישמודים במחדלם ומנסים לתרצו ולזכות באמון מחודש.‏זו גם הסיבה שהשימוש ברטוריקה אפולוגטית אינו רב.‏גם בהקשר לירושלים,‏ לא רבים הנואמים שעשו שימושבסוג זה של רטוריקה.‏ובכל זאת,‏ השר צחי הנגבי ‏)ליכוד(,‏ שהחזיק בתיקירושלים בממשלת-ישראל,‏ הודה בנאומו במליאתהכנסת בכך שלא הושגה הצלחה בהתמודדות עםמצוקות העיר,‏ והשמיע קריאה מעורפלת לכנסתולממשלה לצקת תוכן בחוק-יסוד:‏ ירושלים:‏ירושלים היא לא רק ירושלים של מעלה והיא לא רקירושלים של זהב.‏ יש בה גם ירושלים של חיי המעשהושל מצוקת היום-יום.‏ ירושלים שמתמודדת,‏ לא תמידבהצלחה,‏ עם עוני ועם אבטלה,‏ עם בריחת צעיריהועם בעיות קשות של תחבורה ואיכות-סביבה וחינוךותעסוקה ומסחר ומגורים.‏ אם הּכנסת והממשלה אכןנחושות ודבקות במטרה המוצהרת שלהן לאורך כלהשנים,‏ להדוף כל איום על שלמותה של הבירה,‏ לקעקעכל ערעור על מעמדה ועל ריבונותנו עליה - מליצותחגיגיות ומלים גבוהות אין בהן די.‏ נדרשת מחויבותלצקת תוכן בחוק-יסוד:‏ ירושלים,‏ שהבית הזה חוקק עודלפני שנות-דור,‏ בשנת 1980. אנחנו חייבים ליישם הלכהלמעשה את כל האמירות המתנוססות לתִפארה בקוויהיסוד של כל ממשלה חדשה ובכל המצעים שהמפלגותהציוניות נשבעות להגשימם.‏ ‏]דבה"כ,‏ 6/6/2005[שימוש ברטוריקה אפולוגטית בהקשר של ירושלים,‏ניכר גם בדבריו של סגן שר הביטחון סילבן שלום‏)ליכוד-גשר-צומת(.‏ בדיון בהצעת חוק-יסוד:‏ ירושליםבירת-ישראל ‏)תיקון - מושב לשכות השרים(.‏ בהצעתהחוק קבל ח"כ אלכסנדר לובוצקי ‏)הדרך השלישית(‏ עלשממשלת-ישראל אינה מקפידה להעביר את כל לשכותהשרים לירושלים.‏ על כך השיב סגן השר שלום בנימהאפולוגטית:‏אין כאן עניין של רעיון,‏ של חיזוק ירושלים,‏ או אי-‏חיזוק ירושלים;‏ יש עניין של היגיון...הצעת החוק הזאתהיא הצעה גורפת.‏ לא רק שמשרד הביטחון לא יכוללהעביר את המטכ"ל כולו לכאן;‏ הרי אי-אפשר להוציאאת הכול מתל-אביב בגלל הגודל העצום.‏ ‏]דבה"כ,‏]10/6/1998שימוש ברטוריקה מרדימהנבחרי העם נדרשים להיות קשובים לצורכיהם הנפשייםשל בוחריהם.‏ בהקשר זה יכולה הרטוריקה לנסוךביטחון על הבוחר ולשכנעו שיש בידי נבחריו היכולתלהתמודד עם מצבים שונים בהווה או בעתיד.‏ רטוריקהמרדימה - בדומה לרטוריקה אינפורמטיבית ובשונהמרטוריקה מניעה או אפולוגטית - מופעלת הרבה.‏בהקשר של לירושלים נוטים הנואמים הנוקטים בסוגזה של רטוריקה,‏ לנסוך אמונה באחדות העיר,‏ בסיכוייהלצאת ממצוקותיה,‏ ולהבטיח עתיד טוב יותר.‏שר המשטרה,‏ משה שחל ‏)העבודה(,‏ הפעיל רטוריקה זובמליאת הכנסת,‏ כשזו דנה בהצעה לסדר היום בנושא:‏‏"ירושלים לאן?"‏ נאומו של השר שפע נתונים ואומדנים,‏אך בעיקר הבטחות,‏ שאחת מהן התייחסה ל"עידןהשלום"‏ הממשמש ובא:‏מדיניות ממשלות ישראל וממשלת ישראל הנוכחיתפועלת לחיזוק האחיזה היהודית בעיר ובסביבותיה,‏לביסוס אחדותה הפיסית,‏ לביסוס מעמדה הכלכליולהדגשת הבירתיות והמרכזיות שלה לעם היהודי.‏במסגרת מדיניות זו פועלת הממשלה לפתור את מצוקתהמחסור בעתודות הקרקע לפיתוח ולבנייה.‏‏...תהליכי השינוי הם אומנם אטיים וממושכים,‏ אךבסופו של דבר הם יביאו להגדלת מספר מקומותהעבודה בתחומי המחקר והתעשיות עתירות הידעובמימוש הפוטנציאל הטכנולוגי המצוי בעיר.‏ ‏...קיימתמגמה ברורה לאיזון יתר בחתכי התעסוקה ולהבטחתרמת הכנסה גבוהה יותר לתושבים.‏ העלאת רמת

428פרק 19 ירושלים ברטוריקה הפוליטית של מדינת ישראל משפט וממשלההכנסה עשויה לשפר גם את המאזן הדמוגראפי,‏בכך שתרחיב את פעילויות המסחר והתרבות,‏ תפחיתעזיבה של צעירים ותיתן סיכוי טוב יותר לבוגריהמוסדות להשכלה גבוהה למצוא בה תעסוקה הולמת.‏‏...בעידן השלום עשוי להיות לירושלים רבתי תפקידחשוב בקישור בין שתי המטרופוליות הגדולות - תל-‏אביב ורבת-עמון.‏ השלום עשוי להביא אל העיר גליתיירות וצליינות של שלוש הדתות,‏ שיתרמו לפריחתהמסחר וחיי התרבות.‏ ‏]דבה"כ,‏ 1/3/1994[גם השר לענייני ירושלים,‏ אלי סוויסה ‏)ש"ס(,‏ הפעיל רטוריקהמרדימה בישיבה מיוחדת לציון יום ירושלים ה-‏‎35‎‏:‏המערכה על ירושלים ועל ארץ ישראל כולה לאהסתיימה.‏ מול ההתפתחות היפה והעצומה בירושליםובכל ארץ ישראל,‏ מול חזרת העם היהודי לנכסיו בעירדוד,‏ במעלה הר הזיתים,‏ בשכונת שמעון הצדיק,‏ ב"ביתאורות"‏ ובעיר העתיקה,‏ מתמודדת העיר בתקופה זו עםמציאות של טרור נגד אזרחים חפים מפשע,‏ נגד עוללים,‏נערים וזקנים,‏ שכל אשמם מתבטא בזה שהם יהודים,‏שהם חיים כאן בארץ ישראל.‏ מציאות זו משפיעה עלהמסחר,‏ התעשייה והתיירות ועל ניהול החיים השוטפיםבעיר.‏ ממשלת ישראל עושה כמיטב יכולתה כדי לסייעולחזק את העיר,‏ לסייע להמשך קיומם של המסחר ושלהתעשייה והתיירות באמצעות סדרת החלטות שנתקבלובשנה האחרונה.‏ ‏]דבה"כ,‏ 8/5/2002[דברי-הרדמה השמיע גם יושב-ראש הכנסת ראובןריבלין במלאת 38 שנים לאיחוד ירושלים:‏היום שעת חג היא - לבית הזה,‏ לעיר הזאת,‏ לעםולמדינה.‏ ירושלים תוכל להם,‏ לעומדים מול פניה,‏וגם לעומדים בגבה.‏ יכולנו לרומאי,‏ ליווני,‏ לממלוּכי,‏לעות'מאני,‏ גירשנו את הבריטי ואת הירדני.‏ וכולם,‏בכיליון עיניים יכולים להביט בה מרחוק,‏ בעיר שחוברהלה יחדיו.‏ ונוכל גם למי שינסו לפגוע בה,‏ אויבים וגםאוהבים,‏ שלא מזדון לבם פועלים,‏ אלא מתוך חלילהעייפות הרוח.‏ יחדיו נעמוד ונוכל לכול,‏ כי ירושלים היאעיר שעושה כל ישראל חברים.‏ ‏]דבה"כ,‏ 6/6/2005[שימוש ברטוריקה טקסיתרטוריקה טקסית מתקשרת לירושלים יותר מכל סוגאחר של רטוריקה.‏ היא משופעת ציטוטים מן המקורות,‏שזורה קלישאות ומנוסחת בעברית גבוהה ובסוציולקטגבוה.‏ רטוריקה זו משתייכת למבע-השכנוע שאריסטו,‏בחיבורו הנודע ‏‘רטוריקה',‏ כינה בשעתו ‏"מבע נסיבתי".‏לדידו מופעלת רטוריקה טקסית בעיקר במטרה להנחילערכים ומידות טובות לזולת.‏ סוג זה של רטוריקהנפוץ בנאומי-הספד,‏ בנאומי-פרידה,‏ בנאומי-הוקרה,‏בדברי-שבח,‏ או ביקורת;‏ בטקסי-חנוכה,‏ בימי-זיכרוןובאירועים ממלכתיים,‏ בעת חלוקת-פרסים ובימי-‏הולדת.‏ רטוריקה מסוג זה עוסקת בקידוש מיתוסיםובתיאור מעשי-הקרבה של חללים שנפלו למען ארצם,‏במגמה להגביר את המוטיבציה בקרב החיילים.‏ שימושאחר הוא תעמולתי.‏ הנואם הטקסי נושא דברי-שבח,‏מהלל אצילות-רוח,‏ אומץ וחכמה,‏ מעשים טובים‏)בדרך-כלל שלא על-מנת לקבל פרס(‏ למען הכלל,‏ אולהפך:‏ הוא מגנה,‏ מוקיע ומבזה מידות-רעות ובני-אדםאשר אופן התנהגותם הוא בלתי-מוסרי.‏סביב ירושלים ומקומּה בליבת הסכסוך הישראלי-‏ערבי או היהודי-מוסלמי,‏ התפתחו נרטיבים ומיתוסים;‏כלומר,‏ מודלים חברתיים ותרבותיים שעל-פיהם נוהגתהחברה.‏ מודלים אלה מציינים השתלבות בחברהוכשירות חברתית,‏ ומאפשרים להעריך ביצועים4שמתממשים או שיכולים להתממש באותה חברה.‏הללו שימשו חברי-כנסת ודוברים שונים,‏ בין השארכדי לגבש זהות קולקטיבית בנמעניהם.‏ בתוספתסמלים,‏ אמונות והזדהויות שהחברה יוצרת,‏ 5 התפתחשיח ייחודי לירושלים אשר השימוש בו נועד לייצב אתהחברה,‏ להעניק לה תחושות של השתייכות וגיבוש,‏‏ראו,‏ 4 ג’.פ,ליוטאר )1999( המצב הפוסטמודרני.‏ הוצאת הקיבוץ המאוחד ‏)תל-אביב(‏ עמ’‏ 30.‏ראו,‏ 5 M. Edelman (1964) The Symbolic Uses of Politics. (Urbana: University of Illinois.Press) p. 172ח"כ ראובן ריבלין נואם במליאתהכנסת,‏ 1997

השראה לפעולה ובעיקר לדרבון,‏ להמרצה ולגיוס 429חברתי ופוליטי.‏בנאום במלאת 28 שנים לאיחוד ירושלים,‏ נשא דבריםסגן שר הביטחון מרדכי גור ‏)העבודה(,‏ מי שעמדבראש חטיבת הצנחנים ‏)חטיבה 55( שכבשה את העיר-‏העתיקה,‏ ושמו נצרב בזיכרון הקולקטיבי כמי שקראבבוקר ה-‏‎7‎ ביוני 1967, במכשיר הקשר ברחבת הר-‏הבית:‏ ‏"הר הבית בידינו!"‏ וכך אמר גור בכנסת:‏אני רוצה לומר לכם:‏ לא היה בתולדות ירושלים דברכזה,‏ שבאותו יום שבו התנהלה המלחמה,‏ כבר באותויום ניתן היה לממש את כל זכויות התפילה,‏ איש אישבאמונתו ובדרכו.‏ באותו יום אחר-הצהריים הלכו אנשיםלמסגדים,‏ לבתי-תפילה ולכנסיות.‏ וסוף-סוף זכינושהלכו לבתי-כנסת;‏ פעם ראשונה.‏ אני אומר לכם,‏ בכללזה לחברי האורחים מכל החטיבות,‏ היחידות,‏ הלוחמיםועוזרי הלוחמים,‏ כי כולם תורמים את תרומתם:‏ בזהעשיתם את ירושלים שלנו;‏ בזה הכתבתם את אופיה.‏ירושלים היא עיר של אמת ועיר של שלום.‏ אתם עשיתםאותה.‏ שלכם היא לנצח.‏ ‏]דבה"כ,‏ 29/5/1995[ח"כ חנן פורת ‏)מפד"ל(‏ הפעיל רטוריקה טקסית בדבריםשנשא במליאת הכנסת בעת דיון בהצעות לסדר-היום במלאת30 שנה לאיחודה של ירושלים ולמלחמת ששת הימים:‏כשמספרים לכם שבכותל המערבי בכו הצנחנים,‏ אין זואגדה.‏ עמדנו שם,‏ ואנשים,‏ בכללם גם כאלה שלא ידעותפילה מהי,‏ שלא ידעו איך פותחים סידור,‏ עמדו,‏ דבקובאבני הכותל ועיניהם זלגו דמעות.‏ נבקעה אז איזומחיצה שבין ישראל לאביהם שבשמים,‏ וכל הלבבותיחדיו,‏ עם ישראל בעיר הזאת שחוברה לה יחדיו,‏שעושה כל ישראל חברים,‏ ביום הזה נתלכדו.‏ כמו זרםחשמל עבר מקצה העולם ועד סופו כשנשמע הקול:‏ הר-‏הבית בידינו,‏ כשדבקנו באבני הכותל.‏רטוריקה טקסית ניכרה גם בדבריו של ח"כ דב שילנסקי‏)הליכוד(:‏בקמפ-דיוויד ביקש הנשיא קרטר פעמים מספר ממנחםבגין לדון עמו על ירושלים,‏ אך מנחם בגין סירב.‏ באחתהפעמים אמר הנשיא קרטר:‏ אדוני,‏ למה כל פעם כשאנימזכיר את עניין ירושלים אתה דוחה את הנושא על הסף,‏ואפילו כשאני מבקש את הסכמתך לדון בנושא בפעםאחרת,‏ אתה אומר,‏ לא?‏ אמר לו מנחם בגין:‏ בימיםהנוראים שלנו - היינו בראש השנה וביום כיפורים -אומרים אנו בתפילת ‏"מוסף"‏ את הפיוט ‏"ונתנה תוקףקדושת היום",‏ וזאת על שום מה?‏ - במאה ה-‏‎13‎ היהבעיר מגנצה יהודי ושמו אמנון,‏ שהיה גדול הדור;‏ הואהיה גם עשיר,‏ גם מיוחס וגם יפה תואר.‏ המלך והשריםביקשו ממנו להמיר את דתו,‏ אך הוא מיאן לשמוע.‏פעם אחת כשלחצו עליו בחוזקה וברצותו לדחותםאמר להם שברצונו להיוועץ ולחשוב על כך שלושהימים.‏ כשיצא מהם התעצב על כי יצא מפיו לשון ספק.‏בתום שלושת הימים לא חזר לארמון המלך,‏ והביאואותו לשם על כורחו.‏ אמר רבי אמנון:‏ את משפטי אניאדון - לשוני שדיברה שקר דינה להיחתך.‏ ויען המלך:‏לא אקצץ את לשונך כי אמת דיברה,‏ אבל אקצץ אתהרגליים שלא באו אלי.‏ אחרי קיצוץ כל פרק מרגליוומידיו חזרו ושאלו אותו אם מוכן הוא להמיר את דתו,‏אך הוא השיב:‏ לאו.‏ כך הוחזר לביתו כשכל פרקי ידיוורגליו מונחים לידו,‏ וכך הובא הוא בראש השנה לבית-‏הכנסת.‏ בזמן הקדושה אמר לשליח הציבור:‏ המתן לימעט ואקדש את השם.‏ ויאמר:‏ ובכן תעלה לך קדושה,‏כמו שקידשתי את שמך על מלכותך וייחודך.‏ ואחר כךאמר את הפיוט ‏"ונתנה תוקף",‏ כפי שגם בוודאי כבודהיושב-ראש אומר אותו בימים הנוראים.‏ אחרי סיפורושל מנחם בגין השתתק הנשיא האמריקני בהבינו שהןבקמפ-דיוויד והן בעתיד לא יהיה מנחם בגין מוכן לדוןבנושא ירושלים.‏ ‏]דבה"כ,‏ 7/6/1995[הרטוריקה של השמאל בעניין איחודהעירבשנת 1996, במערכת הבחירות לכנסת ה-‏‎14‎ אשרהיתה הראשונה שהתנהלה לפי חוק הבחירה הישירה,‏השתלטה על סדר היום הציבורי הסיסמא ‏"פרס יחלקאת ירושלים"‏ - סיסמת הליכוד בראשות בנימין נתניהו.‏יועציו של נתניהו גייסו את אחד הנושאים היותר טעוניםבמאבק על הזהות הישראלית ובמאבק על גבולות הקבעשל ישראל - אחדות ירושלים ושלמותה.‏ערעור על שלמות העיר נתפס בעיני קהלים רחביםכמעשה פוליטי פגום,‏ המאיים על ריבונות ישראל באחדהסמלים החשובים ביותר שלה.‏ לעומתם יש הסבוריםשירושלים מאוחדת רק למראית-עין,‏ וכי אין כל סכנהבהעברת שכונות ערביות לידיים פלסטיניות ובהפחתת

430פרק 19 ירושלים ברטוריקה הפוליטית של מדינת ישראל משפט וממשלהחיכוך בין יהודים לערבים.‏בישיבה מיוחדת של הכנסת לציון יום-ירושלים ה-‏‎35‎‏,‏אמר ח"כ אופיר פינס פז ‏)העבודה-מימד(:‏צריך לומר את האמת,‏ אדוני היושב ראש:‏ ב-‏1967‎שחררנו את העיר,‏ אבל לא באמת איחדנו את העיר.‏ירושלים לא מאוחדת.‏ היא אולי מאוחדת דה-יורה,‏ אבלהיא מחולקת דה-פאקטו.‏ אני רוצה,‏ באמת,‏ לומר לחברי:‏ירושלים בנויה על דו קיום מאוד רגיש.‏ קל מאוד להפוךאותה לבלפסט,‏ זה תלוי מאוד בנו.‏ אני רואה בזמניםהאחרונים ניסיונות חוזרים ונשנים ליישב משפחותיהודיות בתוך השכונות הערביות.‏ טעות,‏ חברים.‏ אלתעשו,‏ הרפו מהעניין הזה.‏ ברוך השם,‏ לא חסר מקוםליהודים לחיות בירושלים.‏ בנינו שכונות מפוארותוחזקות אחרי ששת הימים.‏ אנא מכם,‏ הרפו מהענייןהזה.‏ זה יוצר מתח מיותר,‏ מחלוקת,‏ וחלילה עוד יביאלשפיכות דמים.‏ צריך לשמור על מרקם היחסים הרגישבירושלים בין יהודים לערבים.‏ זה חשוב לנו שירושליםתהיה עיר של שלום ותייצג את ישראל שוחרת השלוםוהמאמינה בדו קיום.‏ ‏]דבה"כ,‏ 8/5/2002[התבטאות יותר מרחיקת-לכת בעניין איחוד ירושלים,‏השמיע ח"כ מאיר וילנר ‏)החזית הדמוקרטית לשלוםולשוויון(:‏לא אתייחס לדיבורים הריקים על ירושלים המאוחדת.‏היא לא מאוחדת,‏ ולא היתה אף פעם מאוחדת.‏ ירושליםזו בעיה של ריבונות,‏ ולא של איזה ‏"הוקוס-פוקוס"‏והצעות משונות.‏ יש פה רק אפשרות אחת:‏ ירושליםבירת ישראל בחלק המערבי,‏ וירושלים המזרחיתהערבית בירת פלשתינה עצמאית.‏ אין פתרון אחר.‏‏...צריך להבין שהשאלה המכרעת פה היא בעייתהריבונות,‏ ושום כוח צבאי ושום מלחמות לא יביאולפתרון אחר.‏ זו עיר חשובה ביותר לא רק ליהודים,‏אלא גם לערבים החיים פה.‏ ‏]דבה"כ,‏ 27/5/1987[הרטוריקה של הימין בעניין איחוד העירצידו השני של המטבע - שלמות ירושלים - הן עמדותהימין לגוניהן.‏ עיקרן אזהרות והתראות מפני חלוקת-‏ירושלים וקריאות קיבוע לאחדות העיר ולביצורהשליטה בה.‏ בהקשר זה ראוי להזכיר את הכרזתו שלבנימין נתניהו בעת היותו ראש-ממשלה בקשר לפתיחת‏"מנהרת הכותל".‏ מטבע הלשון שנקט לנוכח המהומותשפרצו בעקבות פתיחת המנהרה,‏ הפך מאז למונחהנקשר עם ירושלים ועם המקומות הקדושים ליהדות:‏‏"מי שביקר במנהרה אינו יכול שלא להתרגש עד עמקינפשו,‏ אנו נוגעים שם בסלע קיומנו"‏ ובגרסה אחרת -‏"צלע היסוד של קיומנו".‏ ‏]"הארץ"‏ 26/9/1996[במלאת 22 שנה לאיחוד ירושלים אמר ח"כ גדעון גדות‏)ליכוד(:‏בימים אלה ממש מנסים גורמים מבית ומחוץ לערערעל קביעה היסטורית זו,‏ שבאה לידי ביטוי חד-משמעיבאחד מחוקי-היסוד של כנסת ישראל הריבונית.‏ירושלים איננה נושא לחילוקי דעות,‏ ירושלים איננהנושא למיקח וממכר.‏ ירושלים היא אחת,‏ ושום אדםבעולם,‏ ותהא לאומיותו זרה או שיהא ללא לאומיות,‏אין לו היכולת,‏ אין לו הזכות או המעמד להטיל ספקבשלמותה של אותה ישות לאומית ומוניציפאלית.‏כל אדם המתגורר בירושלים דינו כדין אזרח ישראליהמתקדש בעטרת ריבונות זו.‏ לעם ישראל יש זכות עלירושלים,‏ זכות היסטורית וזכות מוסרית,‏ ואין לערערעליה.‏ ירושלים היא בירת ישראל הנצחית,‏ עיר שלאתחולק עוד לעולם,‏ עיר שתוסיף להיות בירת ישראלהמאוחדת לנצח נצחים.‏ ‏]דבה"כ,‏ 31/5/1989[בישיבת המליאה במלאת 30 שנה לאיחוד ירושליםולמלחמת ששת-הימים,‏ הביע ח"כ רחבעם זאבי ‏)מולדת(‏את עמדותיו,‏ תוך שהוא מציג טיעונים היסטוריים:‏לפני 30 שנה הושלם שחרורה של ירושלים במלחמהשנכפתה עלינו.‏ חייליו של המלך העמוני הבוגדני ירולעבר ירושלים היהודית בתקוותם הנכזבה לכבוש גםאותה,‏ ואז עלו לוחמי צה"ל על החומות,‏ ובאו בשערים,‏והלכו בסמטאות,‏ וירדו בתעלות,‏ והגיעו לכיכרות,‏ונכנסו להר-הבית,‏ שריד לתפארת בית-מקדשנו,‏ והניפואת דגל ישראל בכל רבעיה של העיר שחוברה לה יחדיו.‏ירושלים היתה ותישאר לעד בירת ישראל ורק בירתישראל.‏ אף פעם היא לא היתה בירה של ישות מוסלמיתכלשהי וגם אף פעם לא היתה ישות פלשתינית,‏ שאיננהאלא המצאה חדשה בדורנו.‏ ‏]דבה"כ,‏ 3/6/1997[מפליגה יותר היתה קריאתו במליאת הכנסת של ח"כ מאירכהנא ‏)תנועת כך(‏ שמצאה דופי אפילו בעמדות הליכוד:‏

ירושלים עיר שלום?‏ מכף רגל ועד ראש אין בו מתום,‏ 431מחברי-כנסת ועד שרים.‏ אין אמת.‏ רק כזב וניסיון לסלףאת העובדות.‏ אני עדיין זוכר את המלים המרשימות שלמוטה גור,‏ באותו יום אלוקי לפני 20 שנה.‏ ‏"הר-הביתבידינו,‏ הר-הבית בידינו!",‏ הוא צעק.‏ הר-הבית בידינו?‏ירושלים בקושי בידינו.‏ הפכנו את הניצחון לבושות,‏כבוד לחרפה,‏ קדושה לחולין.‏ היום מפחדים יהודיםללכת בתוך העיר העתיקה.‏ היום נדקרים ונרצחיםיהודים בתוך החומות.‏ היום ערבים מתפרעים ללאפחד,‏ זורקים אבנים,‏ בקבוקים,‏ בקבוקי תבערה,‏ כאשרהקאדים והמופתי מסיתים בגלוי...כל אלה נובעיםוצומחים מדברי התבוסתנים שבתוכנו,‏ הפונים עורףלדם יהודי,‏ לילד קטן בן שמונה,‏ ומדברים על זכויותיהםשל הפלשתינים המרצחים;‏ המגנים את צה"ל שמנסהלמחוק את הפורעים הצמאים לדם יהודי;‏ המקרקריםעל הכיבוש.‏ כיבוש?‏ תבינו,‏ שמאלנים,‏ הסובליםמהרגשת אשמה חולנית,‏ המסופקים בזכויותיהם לחיותכאן,‏ החוששים שאכן גזלנו את כל הארץ מהערבים.‏‏]דבה"כ,‏ 27/5/1987[נימה הרבה פחות קנאית עלתה מדבריו של ח"כ אבנרחי שאקי ‏)הסיעה הדתית-לאומית(‏ אודות אחדותירושלים על-פי תפיסתו הדתית-לאומית.‏ היה זה בעתדיון במליאה בהצעה לסדר היום שכותרתה:‏ ‏"דה-‏לגיטימציה של ישיבתנו בירושלים המאוחדת במִשדרבטלוויזיה הישראלית".‏ הדיון זומן בעקבות שידורבערוץ הראשון שהציג את המציאות בירושלים:‏אני בא לתבוע את עלבונה של ירושלים ואת עלבונהשל האמת,‏ שכן שתיהן נמצאו ניזוקות.‏ ירושלים כיום,‏וזה 20 שנה ויותר,‏ היא עיר שלמה ומאוחדת.‏ היא בירתישראל המשוחררת,‏ היא המרכז הדתי,‏ הלאומי והמדינישל העם בישראל ושל העם היהודי בעולם כולו.‏כל תיאור הבא לגרוע כהוא זה מן העובדה המוצקההזו עולב בירושלים ועולב באמת.‏ השידור המכוערבטלוויזיה שלנו אכן גרע וביקש לגרוע ביודעיןממעמדה הבלתי-מעורער של ירושלים כבירת ישראל,‏מאופייה היהודי והייחודי,‏ משלמותה ומאחדותה.‏ ...המדינה והעם עומדים מאחורי חוק ירושלים ומאחוריירושלים השלמה והמאוחדת,‏ שלא תחולק עוד בעזרתהשם לעולם,‏ ושכל התוכניות הללו לא יצליחו לקעקעעובדה זו.‏ ‏]דבה"כ,‏ 1/7/1987[ירושלים בנאומים של חברי-כנסת ערביםחברי הכנסת מן הסיעות הערביות מרבים להפעילרטוריקה אינפורמטיבית שעיקרה הצגת ירושלים כעירחצויה ובלתי-מאוחדת.‏ הם מציגים נתונים הקשוריםלה ולעברּה ההיסטורי כמקום קדוש לאסלאם,‏ ועושיםגם שימוש ברטוריקה מגייסת לצורך הכרה במזרח-‏ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית שתקום.‏ח"כ עבד אלמאלכ דהאמשה ‏)הרשימה הערביתהמאוחדת(‏ הציג בנאום שנשא במליאה,‏ את אמונתוההיסטורית הקשורה לירושלים:‏‏)א(‏ בראש ובראשונה,‏ 40 שנה אחרי בריאת העולםוירידת אדם מהשמים לכדור הארץ נוסד מסג'ד אלאקצא.‏ בראש היה אל מסג'ד אל כעבה שריפה פימכה,‏ ו-‏40‎ שנה לאחר מכן מסג'ד אל אקצא.‏ ‏)ב(‏ כאשרבהיסטוריה גורשו היהודים מירושלים ולא ניתן להםלחזור אליה,‏ ואלפי שנים נמנע מהם לעשות זאת,‏ גםכאשר המוסלמים,‏ בימי הח'ליף עומר אבן אל ח'טאב,‏הגיעו לפלסטין ולירושלים,‏ התנו בעלי הארץ הקודמיםאת מסירת ירושלים למוסלמים בתנאי שהיהודים לאיוכלו לחזור אליה.‏ ומה ההיסטוריה אומרת,‏ חבריהכנסת?‏ המוסלמים כן נתנו ליהודים לחזור לירושלים,‏התירו להם,‏ ולא כיבדו את התנאי העושק הזה.‏ מאזומתמיד,‏ אלפי שנים היהודים היו נמצאים כשכניםטובים וכאנשים בתוך ירושלים,‏ אבל ליד שכניהם,‏ח"כ בנימין נתניהו בנאוםבמליאת הכנסת,‏ 1993

432פרק 19 ירושלים ברטוריקה הפוליטית של מדינת ישראל משפט וממשלח"כ עבד אלמאלכ דהאמשהבנאום במליאת הכנסת,‏ 2000אחיהם,‏ ביחסי שלום עם המוסלמים בירושלים,‏ עםהערבים ועם כל התושבים.‏ ומה היה ב-‏1967‎‏,‏ לאחרהפיכת העור וההתנכרות לעובדות האלה?‏ קמה תנועהציונית שאומרת:‏ ירושלים היא רק שלנו,‏ לא שלהערבים ולא של המוסלמים;‏ לא היסטוריה ולא אלפישנים.‏ ‏]דבה"כ,‏ 21/5/2001[בדיון בהצעות לסדר היום במלאת 30 שנה לאיחודירושלים ולמלחמת ששת הימים,‏ קבל ח"כ האשםמחאמיד ‏)חד"ש-בל"ד(‏ על האירועים לציון איחוד העירוהגדירם ‏"סימוי-עיניים":‏הרי הכל יודעים,‏ שהעיר הזו לא חוברה לה יחדיו.‏ מישאומר שהיא חוברה,‏ שירים את היד.‏ היא לא חוברה להיחדיו.‏ כיום היא מחולקת,‏ מקוטבת ושסועה אולי יותרמאי-פעם.‏ אז לשם מה כל ההתלהמות,‏ סיסמאות הכזב,‏ההתרפקות המגוחכת ושאר תרגילי ההדחקה וההכחשההללו?‏ ... מלחמת ששת הימים,‏ וכיבושם של ירושליםהערבית והשטחים הפלסטינאיים והערביים,‏ הם בבחינתנקודת השבר של החברה הישראלית,‏ אותה נקודת זמןשבה נותקה הפוליטיקה הישראלית מן המציאות,‏ מןהמושגים הארציים,‏ מה"ריאל-פוליטיק",‏ והפליגהלמחוזות משיחיים,‏ לפוליטיקה של קברים ואבנים,‏ דםואדמה,‏ ולטוטליות עיוורת ומסוכנת.‏... כיכר העיר איננה ריקה;‏ היא הומה פלשתינים חדורישליחות ואמונה לאומית ושוחרי חופש וריבונות,‏ שעודיזכו לממשה בעירם,‏ בירת מדינתם.‏ לפי שעה נאבקיםערביי ירושלים המזרחית בטרנספר שקט הנעשהבאמצעות שלילת תושבותם,‏ בהרס בתיהם,‏ בדיכוישיטתי,‏ בעוני,‏ בעליבות ובדוחק,‏ עדות לשירותיםמוניציפאליים אפסיים שהם מקבלים ולרצון העזלהמשיך את המלחמה ולדחוק תושבים חוקיים של העירהזו החוצה.‏ ‏]דבה"כ,‏ 3/6/1997[ח"כ עבד אל והב דראושה ‏)מד"ע(‏ הביע בכנסת אתתפיסתו שרק חלוקה ברורה של ירושלים תבטיח שלווהלתושבים שיתפצלו בין מדינת-ישראל לפלסטין:‏אני בעד דו-קיום,‏ אבל לא דו-קיום של כובש ונכבש,‏אלא דו-קיום של שכנים טובים,‏ שחיים אלה ליד אלהבשכנות טובה.‏ אני נגד גדרות חדשות בתוך ירושלים,‏שיפרידו בין השכונות הערביות והיהודיות...אני לא באלהתנכר לזכויות של היהודים.‏ יש להם מלוא הזכויותבירושלים המערבית,‏ בכותל המערבי כאתר מקודשליהודים,‏ כפי שיש זכויות מלאות למוסלמים על הר-‏הבית,‏ אל-חרם אל-קודסי אל-שריף;‏ ולנוצרים בכנסייתהקבר,‏ כניס אל-קיאמה.‏ אני חושב שבעיר הזאת,‏ מיששואף לדו-קיום אמיתי צריך להכיר בכך שיש שלושדתות שיש להן זכויות ויש שני עמים:‏ העם הפלשתיניוהעם הישראלי,‏ שלכל עם יש זכות בבירה שלו ובחלקשלו,‏ כך שאפשר לחיות בשלום רק על בסיס של הכרההדדית.‏ מי שחושב שהפלשתינים,‏ הערבים והמוסלמיםוהנוצרים ישלימו עם כיבוש מתמשך,‏ הוא טועה.‏ נישוללא יחזיק מעמד.‏ ‏]דבה"כ,‏ 29/5/1995[רטוריקה בעניין העוני בירושליםסוגיית העוני בירושלים עולה מעת לעת לדיון בכנסת.‏גם בהקשר זה נעשה מאמץ להעביר מסרים פוליטייםואידיאולוגיים כלל-ארציים.‏ כך למשל,‏ בדיון שעיקרוממצאי דוח העוני והקיצוצים בתקציב,‏ אמר ח"כ רן כהן‏)מרצ(:‏באותה ירושלים אנחנו מוצאים את שיעור העוני הגבוהביותר בקרב תושבי המדינה - 42% מהתושבים נמצאיםמתחת לקו העוני,‏ 56% מילדי ירושלים נמצאים מתחתלקו העוני.‏ זאת ירושלים שכולם נשבעים בשמה,‏שכולם נשבעים לה,‏ מהללים אותה,‏ אבל את ילדיהואזרחיה הופכים לעניים אומללים.‏ זה מה שעושיםאלה שמאדירים את שמה של ירושלים,‏ אבל קורעים

433המדינה נוהגת צביעות איזו תושביה.‏ את לגזרים עלאותה ומעלה אותה מהללת היא כאשר בירושלים,‏ הופכיםותושביה אנשיה אבל חיינו,‏ צוק שמחתנו,‏ ראש והאנטי-חברתית.‏האנטי-כלכלית המדיניות של למרמס 18/9/2006[‏]דבה"כ,‏ שללאחדותה הסכנה היתה שכותרתו אחר,‏ בדיון יהדות- ישראל ‏)אגודת פרוש מאיר ח"כ קבל ירושלים,‏ והשבת(:‏התורה -הממשלות לכל שלי הגדול מאשים"‏ ה"אני זהו בירושליםליצור השכילו לא הן כאחת.‏ ושמאל ימין ותעשיות,‏מפעלים שיעודדו כלכליים,‏ תמריצים לכוחשיגרמו המשק,‏ ואת הכלכלה את שיפריחו בירושלים.‏ולהתיישב לבוא הצעיר לדור משיכה והדיור- דירות לרכישת והטבות תמריצים ואפילו ירושלים.‏את שעוזבים לכך עיקרית סיבה עוד הוא עלסליחה - גדולה טיפשות מתוך החוק את ביטלו פה ‏"טיפשות".‏אומר כשאני הבלתי-פרלמנטרי הביטוי ,‎2000 ביולי 2 ב-‏‎6‎ התשס"א,‏ בשנת היושב-ראש,‏ אדוני חוקהצעת הגשתי,‏ שאני חוק,‏ הצעת הכנסת אישרה 80,000של מענק קבעה והיא ... ירושלים,‏ לעידוד וכןבירושלים דירה שירכשו צעירים לזוגות שקלים להרחיבשיבקשו דיור מצפיפות הסובלות למשפחות חוקכהצעת הזאת החוק הצעת את הגדרתי דירתן.‏ את השלילית".‏בהגירה ולמאבק בירושלים הדיור ‏"לעידוד חצתהוכאמור גדול,‏ ברוב התקבלה החוק הצעת ובכן,‏ ספוריםחודשים מאז?‏ קרה מה אבל,‏ המפלגות.‏ כל את במשק,‏ההסדרים חוק במסגרת החוק הוקפא מכן לאחר 2/5/2005[‏]דבה"כ,‏ האוצר.‏ הצעת על-פי כמובן בעירהסביבה איכות בעניין רטוריקה זוכהבישראל,‏ אחרים ומאזורים אחרות מערים יותר והגנתטבע בנושאי רבה לתשומת-לב ירושלים מבחינהומיוחד רבגוני נחשב ירושלים מחוז הסביבה.‏ שלנרחב מערך גם בתוכו כולל האזור וסביבתית.‏ נופית טבע,‏של ערכים וכפריים,‏ פרבריים עירוניים,‏ יישובים בירושלים-‏עתיקה.‏ וחקלאות היסטוריה תרבות,‏ נוף,‏ הלאומיהגן חמד,‏ עין האלה,‏ עמק כמו אתרי-טבע רבתי לחקרהתחנה ליפתא,‏ הלאומי הגן ירושלים,‏ חומות סביב 6הצבאים.‏עמק או פרי-הר עמק וכן ירושלים ציפורי שימושעושים הסביבה לנאמני הנחשבים חברי-כנסת בנאומיהם.‏זה בנושא לבנייהספדי תכנית על לסדר-היום בהצעות בדיון הטעמיםאת ‏)חד"ש(‏ חנין דב ח"כ מנה ירושלים,‏ במערב להתנגדותו:‏שטחיםהורסת התוכנית - סביבתיים טעמים יש לפימאושר לאומי גן גם ‏....לרבות נפלאים.‏ פתוחים דווקאלהתעכב רוצה אני הארצית.‏ המתאר תוכנית במרקםקשות תפגע התוכנית החברתיים:‏ הטעמים על האוכלוסייהליציאת תוביל היא ירושלים.‏ של העירוני תפגעהיא הפנימית;‏ העיר לקריסת ובכך מהעיר,‏ החזקה חדשותשכונות לבנות הבנוי,‏ המרקם את לעבות ביכולת -בירושלים לבנות מקום הרבה ויש - העיר בתחומי התוכניתהפנימית.‏ העיר בתחומי תעסוקה אזורי לפתח תכנוןשל העכשווית לתפיסה בתכלית מנוגדת הזאת עירונימרכז בעלת ומגובשת,‏ מכונסת עיר של עירוני,‏ ‏]דבה"כ,‏העיר.‏ של שכונותיה לכל וקרוב פעיל תוסס,‏ ]28/6/2006התשס"ו-‏2006‎‏,‏הרי-ירושלים,‏ שימור חוק בהצעת בדיון דיאלוגלקיים ביתנו(‏ ‏)ישראל שטרן יורי ח"כ קרא החלטהקבלת לדידו,‏ העיר.‏ תכנון בסוגיית ציבורי העיראת ונציל ‏"הבה הרת-אסון.‏ להיות עלולה חפוזה שלנו,‏מהמורשת חלק זה כי היהודי,‏ העם ואת ירושלים שטרן:‏הדגיש בלתי-נפרד",‏ חלק הכיהחקלאות שנים,‏ אלפי של מורשת להרוס למה העירשבלעדיו הנוף שם,‏ שנשארה בעולם קדומה לאזוריםלהתפשט למה עיר?‏ חצי פשוט היא הזאת לעבודבמקום בתל-אביב,‏ לעבודה ייסעו אנשים שמהם השכונותבין נוספת סגרגציה לעשות למה בירושלים?‏ ירושלים,‏הזאת,‏ העיר ... הצדקה.‏ שום לזה אין בעיר?‏ לכיווןללכת לנו ואסור לה,‏ סביב ההרים בלי קיימת לא העתיד,‏את להרוס - לעירייה רווח ‏...איזה הזה.‏ המסוכן בירושהשקיבלנו מה את הבאים לדורות להשאיר לא ‏]דבה"כ,‏פה.‏ שגרו אחרים מעמים וגם אבותינו מאבות ]1/11/2006הסביבה:‏להגנת המשרד אתר ‏ראו,‏ 6 http://www.sviva.gov.il/Enviroment/bin/en.jsp?enPage=BlankPage&enDisplay=view&enDispWhat=Zone&enDispWho=jer_general&enZone=jer_general

434פרק 19 ירושלים ברטוריקה הפוליטית של מדינת ישראל משפט וממשלראש הממשלה,‏ אהוד אולמרטושרת החוץ,‏ ציפי לבני,‏ מאזיניםלנאום בכנסת,‏ 2007מסתבר שהעיסוק בהגנת הסביבה בהקשר הירושלמי,‏הוא גם נחלתן של סיעות שאינן מזוהות בהכרח עםערכי טבע וסביבה,‏ כמו ש"ס למשל.‏ כך התבטא בנושאח"כ חיים אמסלם ‏)ש"ס(:‏משמעותה הברורה של תוכנית זו היא לחנוק אתירושלים,‏ לכרות את הריאות הירוקות האחרונות שעודנשארו לעיר,‏ להקיף את ירושלים בגושי בטון,‏ בכבישיםרבי-נתיבים,‏ ולהפוך את ירושלים לעיר אפופת עשן.‏‏]דבה"כ,‏ 28/6/2006[רטוריקה במאבק על אופייה הדתישל העירמי שמבקר בשכונות החרדיות של ירושלים,‏ מתוודעלמודעֹות הקיר המודבקות זו על גבי זו,‏ בעיקר סמוך לבתיהכנסת.‏ המודעות המכונות ‏"פשקווילים"‏ עוסקות בחלקןבענייני מסחר,‏ פנאי,‏ חברה ודת,‏ וכן בהעברת מסריםחברתיים ‏)אירועי-שמחה,‏ מודעות-אבל,‏ בקשת תרומותלהצלת חיי-אדם(.‏ מודעות רבות מתמודדות עם אתגריהעיר החילונית המודרנית - עם המותר והאסור על-פי7סמכויות רבניות שונות.‏סגנון המודעות הוא לרוב דרמתי,‏ ועולם המושגים שלהן מגיעלציבור הרחב באמצעות דוברי הסיעות החרדיות בכנסת.‏‏ראו,‏ 7 מ’‏ פרידמן,‏ נ’‏ בהרוזי ברעוז.‏ פשקווילים - מודעות קיר וכרזות פולמוס ברחוב החרדי,‏יד יצחק בן-צבי ומוזיאון ארץ-ישראל )2005(.בדיון בכנסת במלאת 30 שנה לאיחודה של ירושליםולמלחמת ששת הימים,‏ אמר ח"כ שמואל הלפרט ‏)יהדותהתורה(:‏אני רוצה לדבר על נושא התחרדותה של ירושלים.‏ כליהתקשורת,‏ כמו חלק מחברי הכנסת,‏ מתייחסים לענייןזה בחשש ובפחד,‏ כאילו הולך לקרות משהו נורא לעיר.‏אבל מה אפשר לעשות,‏ והציבור שממשיך לבוא ולהצטרףלתושבי ירושלים,‏ יותר מכל ציבור אחר,‏ הוא דווקאהציבור החרדי.‏ דווקא ציבור זה מגיע לכאן מכל קצותהארץ ומכל קצות העולם,‏ נוסף על הריבוי הטבעי המבורךשיש בו.‏ ומעבר לכך,‏ למי מפריעה ההתחרדות?‏ אלוהחוששים מבתי-הכנסת ההולכים ומתמלאים,‏ מהישיבותהמתרבות והולכות,‏ שקול התורה מהדהד מתוכן ומאלפיהמשפחות הנוספות של חוזרים בתשובה,‏ ייאלצו להודותבעובדות גם אם לא תמיד הם רוצים בכך.‏ אני תפילה כינזכה במהרה לקיום התפילה שאנו נושאים שלוש פעמיםביום:‏ ‏"ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכהכאשר דיברת,‏ ובנה אותה בקרוב בימינו בניין עולם וכיסאדוד עבדך מהרה לתוכה תכין",‏ ‏"ותחזינה עינינו בשובךלציון ברחמים".‏ ‏]דבה"כ,‏ 3/6/1997[בדיון אחר במליאה,‏ התייחס ח"כ שלמה בניזרי ‏)ש"ס(‏לפתיחת סניף לא-כשר של חברת מק'דונלדס בעיר:‏רק אתמול,‏ ביום חגה של ירושלים נתבשרנו שחברת‏"מקדונלד'ס"‏ פתחה חנות בירושלים...‏ אני חושב שמןהראוי שבירושלים עיר הקודש - לפחות לנו היא קדושהקדושה יתירה,‏ הקדושה מתבטאת בכללים מסוימים,‏שהם שמירת השבת היהודית,‏ שמירת הכשרות,‏ שמירתהצניעות.‏ אם בכל הארץ זה לא מתקיים,‏ לצערנו הרב,‏לפחות בירושלים תהיה התחשבות יתירה.‏ לפחותבירושלים,‏ בכבישים שלידם גרה אוכלוסייה דתית אוחרדית,‏ שדורשת לסגור את הכביש בשבת והיא מציעהאלטרנטיבה,‏ היא אומרת,‏ אני לא אמנע ממך לנסוע,‏תיסע בכיוון אחר - לפחות את רגשותינו באותו חלק שלירושלים אנחנו מבקשים לכבד.‏ ‏]דבה"כ,‏ 29/5/1995[מן העבר החילוני השמיע דברים ח"כ יוסף פריצקי ‏)שינוי(:‏פעם בירושלים היה רוב ציוני - בכוונה אני משתמש במונחהזה,‏ לא רוב יהודי,‏ אלא רוב ציוני,‏ ויש הבדל,‏ לצערי הרב,‏בין שני הדברים - כיום,‏ אדוני היושב ראש,‏ אני חוששמאוד שבירושלים הולך ואובד הרוב הציוני.‏ הרוב הציונישרואה בשיבת עם ישראל לארצו את הדבר החשוב,‏

שרואה בעובדה שהמדינה הזאת צריכה להיות מדינת 435היהודים...‏ מדינה שוויונית,‏ נאורה,‏ דמוקרטית,‏ שיש בהרוב יהודי - מדינה ציונית שמבקשת להקים כאן מפעלציוני,‏ מדינה שאיננה נופלת לכזבים דתיים,‏ בין יהודייםובין מוסלמיים,‏ מדינה שאיננה גולשת לפונדמנטליזם דתי,‏אלא רוצה מפעל ציוני יחד עם מיעוט ערבי השוכן כאן.‏‏...אני חסיד הציונות הפרגמאטית,‏ והציונות הפרגמאטיתשבאה לייבש ביצות,‏ לסלול כבישים ולהקים מדינההגונה,‏ ראויה וטובה לכל תושביה,‏ החלק הזה הולך ועוזבאת ירושלים.‏ ‏]דבה"כ,‏ 21/5/2001[בדיון שעניינו הבטחת הכלים הדרושים לחיזוקה של ירושלים;‏וכן חיזוק ירושלים מבחינה ביטחונית,‏ כלכלית וחברתית,‏מחה ח"כ רן כהן ‏)התנועה לזכויות האזרח ולשלום(‏ נגדהפגנות חרדיות ויידוי אבנים נגד מכוניות הנוסעות בשבת:‏לירושלים באים אנשים מכל העולם.‏ זו עיר בירתנו.‏יכולנו להפוך אותה למודל הנפלא ביותר לסובלנות,‏ אילוהיה כאן באמת כבוד הדדי.‏ אבל מה שנעשה בכביש-‏המריבה,‏ והפרסומים על כל דבר תרבותי שמתקייםבעיר הזאת,‏ והאי-נכונות של הגוש הדתי לכבד אתהזכויות של הציבור החילוני לקיים את מנהגיו - זה מהשמפריע לירושלים.‏ יציאת אנשים בשבת בהמוניהםלהפגין על פתיחת כביש,‏ שאפילו לא נכנס לתוך השכונהשלהם,‏ רק משום שהוא בא לשרת את העיר,‏ ולזרוקאבנים - אתם יודעים היטב,‏ כמוני,‏ שזה חילול שבת,‏ואתם נותנים יד לזה ושותקים.‏ ‏]דבה"כ,‏ 15/10/1991[סיכוםירושלים - העיר והסמל - משתקפת כטבורה הפוליטישל ישראל,‏ ואם ירדו לעולם עשרה קבין של מחלוקת,‏תשעה מהם נטלה ירושלים באומר וברטוריקה.‏ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין,‏ שבתקופתכהונתו כרמטכ"ל אוחדה ירושלים,‏ נשא דברים אלהכחצי שנה לפני הירצחו,‏ והדברים נשמעים בדיעבדכעין צוואה:‏חברי הכנסת,‏ אנו חלוקים בדעותינו מימין ומשמאל.‏יש לנו ויכוחים על דרך ועל מטרה.‏ אני מאמין שאיןלנו ויכוח בנושא אחד - שלמותה של ירושלים והמשךכינונה וביסוסה כבירתה של מדינת ישראל.‏ ... אין שתיירושלים.‏ יש רק ירושלים אחת.‏ מבחינתנו,‏ ירושליםאינה נושא לפשרה.‏ ירושלים היתה שלנו,‏ תהיה שלנו,‏היא שלנו,‏ וכך תהיה לעולמי-עד.‏ ועם זאת,‏ חובהעליונה מוטלת עלינו כיהודים וכישראלים לחלוקכבוד-אמת לבני שתי הדתות שירושלים היא חלקמחייהן ומאמונתן,‏ לאפשר חופש גישה וחופש פולחןדתי לכל הבא בשעריה,‏ בכל המקומות הקדושים,‏ לגלותסובלנות,‏ לממש את האִמרה:‏ ‏"איש באמונתו יחיה".‏‏...אנו והתושבים הערבים בירושלים,‏ חיים וצריכיםלחיות,‏ אלה לצד אלה.‏ כולנו יחד מנסים לבנות בית,‏לבנות עיר,‏ לבנות ארץ,‏ לבנות עם.‏ אני פונה אל בני כלהעמים החיים בירושלים שלא לחסוך כל מאמץ,‏ לעשותהכול כדי לחיות בשלום,‏ כי זו גזירת הגורל בירושלים,‏לחיות ביחד.‏ כי אין,‏ ולא יהיו,‏ שתי ירושלים.‏ וכלהמנסים ליידות גורל על העיר הזאת,‏ לא יעלה הדברבידם".‏ ‏]דבה"כ,‏ 29/5/1995[ביבליוגרפיהליוטאר,‏ ג.‏ פ.,‏ המצב הפוסטמודרני.‏ הוצאת הקיבוץהמאוחד:‏ תל-אביב )1999(, עמ'‏ 3.פרידמן,‏ מ.,‏ ברעוז ‏,נ.‏ ב.,‏ פשקווילים - מודעות קירוכרזות פולמוס ברחוב החרדי.‏ יד יצחק בן-צבי ומוזיאוןארץ-ישראל )2005(.צור,‏ נ,.‏ רטוריקה פוליטית - מנהיגים ישראלים במצבי-‏לחץ.‏ תל-אביב:‏ הקיבוץ המאוחד )2004(, עמ'‏ 80.Edelman M., The Symbolic Uses of Politics. Urbana:University of Illinois Press (1964), p. 172.Smith, C.A., Political Communication. San Diego:Harcourt Brace Jovanovich Publishers (1990), pp. 61-62.אתר ‏"המשרד להגנת הסביבה"‏ בכתובת:‏http://www.sviva.gov.il/Enviroment/bin/en.jsp?enPage=BlankPage&enDisplay=view&enDispWhat=Zone&enDispWho=jer_general&enZone=jer_generalאתר "Yeshiva" בכתובת:‏http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=3448

הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושלים

43743720 המקומות הקדושים - היבטים משפטיים*רות לפידותזה מאות בשנים שהמקומות הקדושים בירושלים מהווים סלע מחלוקת.‏ לדאבוננו המצב לא השתפר ב-‏‎40‎ השניםהאחרונות;‏ אולי להפך:‏ ניגודי האינטרסים החמירו.‏ פוליטיקאים מסוימים מנצלים את הרגשות החזקים שישלמאמינים בנושא המקומות הקדושים,‏ כדי לשלהב אותם ולרתום אותם למטרות פוליטיות.‏המקומות הקדושים מעוררים כמה שאלות משפטיות.‏ 1 ראשית,‏ מהו מקום קדוש?‏ שנית,‏ מה מעמדו ‏)הדינים החליםעליו(?‏ שלישית,‏ כיצד ניתן להסדיר את הפולחן במקום שהוא קדוש לשתי דתות או יותר?‏ ורביעית,‏ מי מוסמךליישב סכסוכים הנוגעים למקומות הקדושים?‏המונח ‏"מקום קדוש"‏ טרם זכה להגדרה רשמית,‏ לא במשפט הבינלאומי ולא בחקיקה הישראלית.‏ גם לא קיימתרשימה מוסכמת ומחייבת של המקומות הקדושים.‏ לפיכך קבע בית המשפט העליון שקדושת המקום תלויה באמונתםשל בני הדת הרלוונטית.‏ 2 זאת הגדרה מאוד רחבה,‏ ויתֵרה מזאת,‏ היא גם דינאמית,‏ שכן מקומות עשויים להיעשותקדושים עם הזמן.‏ ועוד:‏ ההיקף הגיאוגרפי של מקום קדוש עשוי להשתנות.‏ לגמישות זו יש כמה חסרונות.‏ ראשית,‏למקומות קדושים יש מעמד מיוחד ‏)כפי שיוסבר להלן(.‏ לפיכך,‏ האפשרות שרשימת המקומות הקדושים עשויהלגדול,‏ גוררת תוצאות נורמטיביות וגם חוסר יציבות.‏ שנית,‏ האפשרות להגדיל את מספר המקומות הקדושים עלולהלעודד ‏"אינפלציה"‏ של מקומות קדושים למטרות פוליטיות.‏אשר למשטר המשפטי של המקומות הקדושים,‏ ניתן להצביע על כך שעוד בהכרזה על הקמת המדינה מה'‏ באיירתש"ח )14.5.48( נאמר,‏ שישראל ‏"תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות".‏ 3 הבטחה זו קיבלה ביטוי משפטימוגדר בחוק השמירה על המקומות הקדושים,‏ תשכ"ז-‏‎1967‎‏,‏ 4 שהתקבל בכנסת בתום מלחמת ששת הימים,‏ לאחראיחודה של ירושלים.‏ חוק זה קובע כי ‏"המקומות הקדושים יהיו שמורים מפני חילול וכל פגיעה אחרת ומפניכל דבר העלול לפגוע בחופש הגישה של בני הדתות אל המקומות המקודשים להם או ברגשותיהם כלפי אותם* ‏המחברת מבקשת להודות לפרופ’‏ נ.‏ בר-יעקב על הערותיו המועילות,‏ ולאילנית סגן על סבלנותה ועל ההדפסה.‏‏ראו 1 ש'‏ ברקוביץ,‏ מה נורא המקום הזה:‏ קדושה,‏ פוליטיקה ומשפט בירושלים ובמקומות הקדושים בישראל,‏ ירושלים,‏ קרתא,‏ 2006; ר'‏ לפידות,‏ חוק-יסוד:‏ ירושלים בירת ישראל,‏ ירושלים,‏ מכוןסאקר,‏ 1999.2 בג”צ 267/88 רשת כוללי האידרא,‏ עמותה,‏ והרב שלמה גורן נ’‏ בית-המשפט לעניינים מקומיים,‏ פסקי-דין מ”ג )3( עמ’‏ 728.3 עיתון רשמי תש”ח,‏ עמ’‏ 1.4 ספר החוקים תשכ”ז,‏ עמ’‏ 75.כנסיית הקבר,‏ נזיר ארמני צופה בטקס האש הקדושה שמתקיים מדי שנה בחג הפסחא,‏ 2007

438המקומות הקדושים נדונו גם בהסכמים בין ישראלוהפלסטינים.‏ 10 בנוסף לכך כתב שר החוץ של ישראל,‏שמעון פרס,‏ לשר החוץ הנורבגי באוקטובר 1993:I wish to confirm that the palestinian institutions ofEast Jerusalem and the interests and well-being of thepalestinians of East Jerusalem are of great importanceand will be preserved. Therefore, all the palestinianinstitutions of East Jerusalem, including the economic,social, educational and cultural, and the holy Christianand Moslem places, are performing an essential task forthe palestinian population. Needless to say, we will nothamper their activity; on the contrary, the fulfillmentof this important mission is to be encouraged.‏]תרגום:‏ ברצוני לאשר שהמוסדות הפלסטיניים שלמזרח ירושלים וכן האינטרסים והרווחה של הפלסטיניםשל מזרח ירושלים הם בעלי חשיבות רבה ויישמרו.‏לפיכך,‏ כל המוסדות הפלסטיניים של מזרח ירושלים,‏כולל בתחום הכלכלה,‏ החברה,‏ החינוך והתרבות,‏ וכןהמקומות הקדושים הנוצרים והמוסלמים,‏ ממלאיםתפקיד חשוב ביותר עבור האוכלוסייה הפלסטינית.‏מובן מאליו שלא נפריע לפעילותם,‏ להֵפך,‏ יש לעודדאת מילוי הייעוד החשוב הזה[.‏פרק 20 המקומות הקדושים - היבטים משפטיים הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםהמקומות".‏ 5 המונחים ‏"חילול",‏ ‏"חופש גישה"‏ ו"פגיעהברגשות"‏ זכו להגדרה בפסקי-דין של בית-המשפטהעליון.‏ 6 מכל מקום נקבע שזכות הגישה אינה כוללתאת זכות הפולחן והתפילה - אבחנה שהיא חשובה,‏כפי שנראה להלן,‏ גם לסוגיית סמכות השיפוט של בתיהמשפט.‏ לעניין החילול,‏ נזכיר גם את תקנות השמירהעל מקומות קדושים ליהודים,‏ התשמ"א-‏‎1981‎‏,‏ 7 כפישתוקנו מדי פעם,‏ הקובעות כללי התנהגות במקומותמסוימים ‏)כגון:‏ איסור לאכול,‏ לשתות,‏ לשחוט וכד'(.‏באמנת השלום בין ישראל וירדן משנת 8 1994 הוסכם,‏ כי‏"כל צד יאפשר חירות גישה למקומות בעלי חשיבות דתיתוהיסטורית".‏ כמו-כן,‏ ישראל התחייבה לכבד את תפקידה9המיוחד של ירדן במקומות הקדושים לאסלאם בירושלים.‏‏נוסח 5 דומה נמצא בחוק-יסוד:‏ ירושלים בירת ישראל,‏ משנת 1980, ספר החוקים תש”ם,‏עמ’‏ 186.‏כגון 6 בג”צ 7128/96, נאמני הר-הבית,‏ קבוצת אל חי וקיים נ’‏ ממשלת ישראל ‏)פרשתאורוות שלמה(,‏ פסקי-דין נ”א )2( עמ’‏ 509; וכן פסקי-הדין השונים שניתנו בפרשת ‏“נשותהכותל”‏ במיוחד דנג”ץ 4128/00, פסקי-דין נ”ז )3(, עמ’‏ 289.‏קובץ 7 התקנות תשמ”א עמ’‏ 1212, כפי שתוקנו מדי פעם.‏‏כתבי-אמנה,‏ 8 כרך 32, עמ’‏ 271, ס’‏ 9.קתולים נושאים כפות תמריםבתהלוכה בהר הזיתים ביום א'‏שלפני חג הפסחא,‏ 2006‏בפסקה 9 2 נאמר “... ישראל מכבדת את תפקידה המיוחד הקיים של הממלכה ההאשמית שלירדן במקומות קדושים מוסלמיים בירושלים.‏ בשעה שייערך המו”מ על מעמד הקבע,‏ תעניקישראל עדיפות גבוהה לתפקיד הירדני ההיסטורי במקומות קדושים אלה”‏ ‏)ס’‏ )2((. 9‏הסכם 10 ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה,‏ 1995, כתבי-אמנה כרך,33 עמ’‏ ,1 נספח ,I ס’‏ )2( 5 ‏)ב’(‏ ו-‏ ;)7( נספח ,III תוספת ,I ס’‏ .32

מובנו של מסמך זה ותוקפו מעוררים בעיות קשות של 43911פרשנות.‏יש לציין שהמקומות הקדושים נזכרים גם בכמהחוקים ישראליים העוסקים בשאלות הקשורות לשימוש12בקרקע,‏ כגון חוק התכנון והבנייה,‏ תשכ"ה-‏‎1965‎‏,‏חוק העתיקות,‏ תשל"ח-‏‎1978‎ 13 , חוק הגנים הלאומייםושמורות טבע,‏ התשכ"ג-‏‎1963‎ 14 , ופקודת המכרות15משנת 1925.על שבעה מקומות קדושים לנוצרים חל משטר מיוחד- הסטאטוס קוו ההיסטורי:‏ 16 בכמה פירמאנים - החשובשבהם משנת - 1852 קבעה האימפריה העות'מאניתשאין לעשות שינויים ‏ּבִזכויות של הכיתות הנוצריותהשונות בכמה מקומות קדושים מאוד לנצרות.‏ המשטרחל על ארבעה מקומות בירושלים ‏)כנסיית הקברהקדוש,‏ דיר אל-סולטן,‏ כנסיית קבר הבתולה מרים בגתשמנים,‏ וכנסיית העלייה השמימה שעל הר הזיתים(,‏ועל שלושה בבית לחם ‏)כנסיית המולד,‏ שדה הרועים,‏ומערת החלב(.‏ משטר הסטאטוס קוו אושר שוב בהסכםהיסוד בין ישראל לכס הקדוש משנת 17 1993, ובהסכם18בין אש"ף לבין הכס הקדוש משנת 2000.לבסוף נזכיר את חוק-יסוד:‏ ירושלים בירת ישראל 19 משנת1980 אשר בסעיפו השלישי חזר על הזכויות שהוגדרובחוק השמירה על המקומות הקדושים שצוטטו לעיל.‏שאלה קשה מאוד היא:‏ כיצד ניתן ליישב בין תביעותיהםשל בני שתי דתות או שתי קבוצות באותה הדת,‏ שדרכיהפולחן שלהן שונות,‏ לעניין פולחן במקום הקדושלשתי הקבוצות.‏ לעתים הבעיה באה על פתרונה על-ידיחלוקה גיאוגרפית של האתר,‏ כמו למשל בקבר דוד על‏על 11 שאלות אלו ר’‏ Review, Ruth Lapidoth, “Jerusalem and the Peace Process” ,Israel Law.vol. 28 (1994), pp 402-434, at p. 40712 ספר החוקים תשכ”ה,‏ עמ’‏ 367.13 ספר החוקים תשל”ח,‏ עמ’‏ 76.14 ספר החוקים תשכ”ג,‏ עמ’‏ 149.15 חוקי ארץ-ישראל,‏ כרך ב’,‏ עמ’‏ 338 ‏)א(,‏ 910 ‏)ע(.‏הר ציון,‏ ובקבר שמואל הנביא.‏ אולי אפשר למצוא גםפתרון של חלוקה מבחינת לוח השעות.‏ המקרה החמורביותר הוא כמובן הר-הבית,‏ שהוא קדוש ליהדותולאסלאם ‏)אל-חרם אל-שריף(.‏ 20 כיום רק למוסלמיםניתן להתפלל בהר-הבית,‏ ואילו היהודים רשאים רק21לבקר בו כתיירים,‏ ללא זכות תפילה.‏שאלה אחרת הכרוכה במקומות הקדושים היא:‏ מהיהפרוצדורה ליישוב סכסוכים הנוגעים להם?‏ בדברהמלך במועצתו על פלשתינה ‏)א"י(‏ ‏)המקומותהקדושים(‏ משנת 22 1924 נאמר כי תביעות or( cause)matter הנוגעות למקומות הקדושים ולבניינים דתיים,‏לא תהיינה נתונות לסמכות השיפוט של בתי המשפט.‏במקרה של ספק אם אכן התביעה כרוכה במקום קדוש,‏הוסמך הנציב העליון הבריטי ‏)כיום ראש הממשלה(‏חיילים בריטים בהר הבית,‏צילום:‏ מיקו שוורץ,‏ שנות ה-‏‎40‎של המאה ה-‏‎20‎‏,‏ תיעוד ועיבוד:‏מעבדת ‏"ביתמונה"‏16 L.G.A. Cust, The Status quo in the Holy Places, London, HMSO, 1929 (repr. Jerusalem,Ariel, 1980).17 International Legal Materials vol. 33 (1994), p 153.18 www.palestinian-info.19 ספר החוקים תש”ם עמ’‏ 186. תיקון משנת 2000, ספר החקים התשס"א,‏ עמ'‏ 28.‏להר-הבית 20 חשיבות גם בנצרות אך הוא איננו משמש אתר תפילה או עלייה לרגל.‏ אשר לקושי לפשרבין הדתות,‏ ר’‏ למשל פסקי-הדין המובאים לעיל בהערה 6.‏ר’‏ 21 למשל בג”צ 222/68, חוגים לאומיים,‏ אגודה רשומה נ’‏ שר המשטרה,‏ פסקי-דין כ”ד )2(עמ’‏ 141.‏חוקי 22 א”י,‏ כרך ג,‏ עמ’‏ 2625 ‏)א(,‏ 2805 ‏)ע(.‏

440פרק 20 המקומות הקדושים - היבטים משפטיים הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםלפסוק בשאלה זו.‏ אף שהדבר לא נאמר במפורש,‏מקובל שבמקרים שבהם בתי המשפט אינם מוסמכיםלדון,‏ יהיה הנושא בסמכותו של הנציב העליון,‏ וכיוםממשלת ישראל.‏כשקמה מדינת ישראל,‏ היא אימצה את מרבית המשפטשהיה קיים בתקופת המנדט,‏ ובכלל זה את דבר המלךהנ"ל.‏ בשנת 1968 פסק בית המשפט העליון,‏ ברוב דעות,‏שְדבר המלך עדיין תקף,‏ אבל רק במידה שהוא מתיישבעם חוק השמירה על המקומות הקדושים.‏ 23 משמעותהדבר היא,‏ שחוק השמירה על המקומות הקדושים החזירלסמכות השיפוט של בתי המשפט את הנושאים שנדונובחוק זה.‏ רק נושאים אחרים,‏ כגון זכות הפולחן,‏ עדייןכפופים לדבר המלך.‏ עקרונית טעונים נושאים אלהטיפול על-ידי הממשלה,‏ שכן לפי חוק-יסוד הממשלה,‏מוסמכת הממשלה לטפל בכל סוגיה שהסמכות לטפלבה לא נמסרה לגוף אחר ‏)ס'‏ 32(. למעשה,‏ בית המשפטהעליון טיפל בכל זאת,‏ בכמה מקרים,‏ גם בשאלהשל פולחן,‏ כגון בפרשת נשות הכותל - קבוצת נשיםשביקשו להתפלל ליד הכותל המערבי בניגוד למִנהגהמקובל שם ‏)ר'‏ הערה 6(. בית המשפט דן בנושא מןההיבט של חופש הגישה והחובה שלא לפגוע בִרגשותהמאמינים,‏ אך למעשה דן גם בשאלת הפולחן.‏בתי המשפט נתנו פירוש מצמצם להגבלת הסמכותשבדבר המלך.‏ שלילת הסמכות של בתי המשפט‏בג”צ 23 222/68, חוגים לאומיים נ’‏ שר המשטרה,‏ פסקי דין כ”ד )2(, עמ’‏ 141.חלה רק על תביעות בדבר זכויות מהותיות במקומותהקדושים.‏ 24 יתרה מזאת,‏ יש הנחה שלבתי המשפט ישסמכות,‏ אלא אם יוכח ההֵפך.‏ 25 לבתי המשפט יש סמכות26לדון בתביעות פליליות הנוגעות למקומות קדושים.‏בית המשפט הגבוה לצדק מוסמך לפקח על פעילות27הממשלה כאשר בתי המשפט מנועים מלטפל בנושא.‏ובכל זאת,‏ שאלות של פולחן ותפילה נשארו עקרוניתמחוץ לסמכות של בתי המשפט.‏ הדבר בולט במיוחדבסירוב של בתי המשפט להיענות לעתירות של יהודיםהמבקשים להתפלל על הר-הבית - דבר שהמשטרהאינה מרשה מסיבות ביטחוניות.‏ השיקול של שמירתהסדר והביטחון כה חשוב בעיני בית המשפט,‏ עדשבמקרים אחדים הוא אף סירב לבטל החלטה שלהמשטרה שמנעה גישה גרידא ‏)בהבדל מפולחן(,‏ בשלהחשש שהגישה עלולה לסכן את הסדר והביטחון.‏ כך,‏במקרים מסוימים,‏ נמנעה מעותרים יהודים עצם הגישהלהר הבית מטעמי סדר וביטחון.‏ 28 יתֵרה מזאת,‏ אפילואיסור כללי זמני על כל היהודים לעלות להר,‏ עשוי29להיות חוקי אם הדבר דרוש מטעמי ביטחון.‏שאלה מעניינת קשורה במהות האבחנה בין זכותהפולחן,‏ שלדעת בית-המשפט אינה בסמכותו,‏ לביןזכות הגישה,‏ שבתי המשפט רשאים לטפל בה.‏ בקשהשל יהודים להתפלל על הר-הבית בקבוצה,‏ נחשבהלעניין של פולחן,‏ 30 אך דומה שאליבא דבית המשפטהעליון,‏ זכותו של הפרט להתפלל ביחידות וללא31סממנים חיצוניים היא חלק מחופש הגישה.‏24 בג”צ 267/88, לעיל הערה 2.‏בג”צ 25 188/77 המוטראן הקופטי האורתודוכסי נ’‏ שר המשטרה,‏ פסקי-דין ל”ג )1(, עמ’‏ 225‏ראה 26 ת.פ.‏ ירושלים 2986/87 מדינת ישראל נ’‏ רשת כוללי האידרא,‏ עמותה,‏ והרב שלמהגורן,‏ פסקים תשמ”ט ‏)ב(,‏ עמ’‏ 156, והעתירה לבית-המשפט העליון,‏ בג”צ 267/88,לעיל,‏ הערה 2; תיק פלילי ירושלים 203/84, מדינת ישראל נ’‏ לבני ואח’‏ ‏)פרשת המחתרתהיהודית(,‏ פסקים תש”ן )3(, עמ’‏ 330; תיק פלילי ירושלים 51/76, מדינת ישראל נ’‏ חנןואח’,‏ פסקים תשל”ז )1(, עמ’‏ 392. עקרונית,‏ בתי-המשפט ידונו בפלילים רק אם העבירהאינה קשורה ישירות לקדושה של המקום שבו היא בוצעה,‏ אך למעשה עד כה לא נמנעובתי-‏ המשפט באף מקרה מלהפעיל סמכות שיפוט בפלילים מטעם זה.‏‏בג”צ 27 188/77, לעיל הערה 25.נשות הכותל‏ר’‏ 28 למשל בג”צ 4776/06 גרשון סלומון נ’‏ מפקד מחוז ירושלים מיום 28.12.2006. בעתירה זוהסתמך העותר גם על חוק-‏ יסוד:‏ כבוד האדם וחירותו משנת 1992.1663/94, 29 גרשון סלומון נ’‏ ניצב-‏ משנה דוד גבעתי,‏ תקדין עליון )1( 94 1078.‏ר’‏ 30 למשל בג”צ 222/68, לעיל הערה 21.‏ר’‏ 31 למשל בג”צ 99/76, הרלוף כהן נ’‏ שר המשטרה,‏ פסקי-דין ל’‏ )2( עמ’‏ 505.

441עד כה דּנו בארבע הסוגיות הקונקרטיות המתעוררותבקשר למקומות הקדושים,‏ ואשר הוזכרו לעיל בראשיתרשימה זו.‏לכל אלה ניתן להוסיף שאלה עקרונית יותר,‏ החורגתממסגרת מאמר זה,‏ ויש לשאול אותה לגבי העתיד:‏ האםרצוי שלמישהו תהיה ריבונות במקומות הקדושים,‏ וזותהיה אולי כפופה להגבלות - או שמא מוטב שהמקומותהקדושים לא יהיו נתונים כלל לריבונות מדינתית,‏ אלארק להסדרים בדבר הפעלת סמכויות.‏נאמני הר הבית מנסים לעלותלהר הבית,‏ 2006

44344321 הר הבית בידם,‏ הכותל בידינויצחק רייטרבשבעה ביוני 1967, בשעה עשר בבוקר,‏ הכריז מפקד חטיבת הצנחנים,‏ מוטה גור,‏ בהתרגשות רבה במכשיר הקשר:‏‏"הר הבית בידנו!"‏ מלים אלו סימלו מציאות חדשה שהשתררה בירושלים ובשטחים שנכבשו במלחמת ששת-הימים,‏וחוללה תהליכים סוציו-פוליטיים חשובים בקרב הציבור היהודי בישראל.‏ בקרב גורמים יהודיים דתיים ולאומניים,‏התחולל תהליך משיחי שבמרכזו הר הבית והאמונות הכרוכות בו.‏ רבנים חשובים וכריזמטים קבעו שישנם שטחיםבהר הבית המותרים לכניסת יהודים.‏ תנועת נאמני הר הבית ותנועות נוספות,‏ הציבו לעצמן מטרה לקומם את ביתהמקדש שחרב.‏ גם יהודים חילונים החלו לראות בהר הבית סמל לאומי - בנוסח ‏"סלע קיומנו".‏ בשנת 2000 קםהוועד למניעת הרס עתיקות בהר הבית.‏ הוועד מורכב מאישים שרובם אינם דתיים,‏ והוא פועל למניעת פגיעהבצביון הר הבית מצד הווקף המוסלמי.‏ 1 אולם עוד ביוני 1967 נאלצה מדינת ישראל לוותר על שיקולים רגשייםבמדיניותה ובפעולותיה השונות ביחס להר הבית.‏ כיום,‏ ארבעה עשורים לאחר כיבושו,‏ ניתן לומר כי הר הבית אינובידינו,‏ אלא בידי המוסלמים;‏ אולם הכותל המערבי,‏ המסמל שריד של בית המקדש היהודי,‏ אכן בידינו.‏בגישתה של ישראל לסוגיית הר הבית אחרי 1967, אפשר לחוש בדיסוננס קוגניטיבי.‏ גישה זו מבטאת קונפליקטפנימי בין העמדה המוצהרת לבין המדיניות והמעשה.‏ באופן מוצהר החילה ישראל את ריבונותה על מזרח-ירושליםובכללּה גם על הר הבית.‏ חוק השמירה על המקומות הקדושים-‏‎1967‎ נתן לכאורה גושפנקא חוקית לזכות הפולחןהיהודי גם על הר הבית.‏ חוקי העתיקות,‏ התכנון והבנייה הישראליים חלים מבחינת ישראל גם על האתר הקדוש הזה.‏ברם,‏ מול מעשי החקיקה וההצהרות על ‏"אחדות העיר"‏ ועל הריבונות בהר הבית,‏ התפתחה מציאות שונה.‏ מציאותזו נובעת משיקולים פוליטיים אזוריים ובינלאומיים,‏ ומבטאת ויתור בפועל על השליטה בהר הבית,‏ כפי שיתוארלהלן.‏ הנה דוגמא ידועה:‏ אריאל שרון,‏ יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה בשעתו,‏ קיים ב-‏‎28‎ בספטמבר 2000 אתביקורו ההפגנתי בהר הבית עם שישה חברי-כנסת מהליכוד,‏ כדי להפגין את הריבונות הישראלית באתר ולהתריסנגד הסכמתו של אהוד ברק,‏ ראש הממשלה דאז,‏ לחלק את ירושלים בפסגת קמפ-דיוויד 2000. התוצאה של הפגנתריבונות זו היתה אבדן ריבונות.‏ במשך שלוש השנים שלאחר אותו ביקור היסטורי,‏ היה הר הבית סגור בפני יהודיםותיירים לא-מוסלמים.‏ 2 בנוסף,‏ ביקורו של שרון העניק להתקוממות הפלסטינית השנייה את המּותג המגייס ביותר:‏‏"אל-אקצא".‏ אהוד ברק,‏ לא מנע את הסיור של שרון בהר הבית,‏ ועמדתו בנושא זה גבלה בהעמדת-פנים.‏1 ראו . www.har-habayt.orghttp://www.har-habayt.org/maariv06-07-01.html 2כיבוש הר הבית,‏ 7.6.1967

444פרק 21 הר הבית בידם,‏ הכותל בידינו הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםבול שהונפק לכבוד ביקורו שלהאפיפיור יוחנן פאולוס השניבישראל בשנת 2000, רשותהדואר,‏ 2005במקביל לוויתור על הר הבית,‏ קם לו מוקד יהודי חלופי- הכותל המערבי - אשר זכה במעמד של אתר לאומיראשון במעלה.‏ אל מוקד זה כיוונה ישראל את האפיפיוריוחנן פאולוס השני בעת ביקורו בארץ הקודש במארס2000, וזאת כמשקל-נגד לביקורו בהר הבית,‏ או שמאיש לומר אל-חרם אל-שריף.‏ שכן,‏ הר הבית כבר נתפסכטריטוריה ‏"שלהם",‏ שהרי שם ביקר האפיפיור כאורחהווקף המוסלמי ולא כאורחה של ממשלת-ישראל.‏אשר לכותל - את היותו תחליף להר הבית הוא ממלאבנאמנות.‏ הוא אינו רק מוקד-פולחן יהודי אורתודוכסיועממי כאחד,‏ ולא רק סמל לאומי ומוקד לטקסיםולביקורים,‏ אלא גם מוקד-משיכה לפוליטיקאים יהודיםחילונים,‏ אשר לאחר שהכריזו על מועמדותם במערכותבחירות,‏ הם מקיימים בו ביקור מתוקשר ומצולם,‏בהאמינם כי הכותל הוא סמל של גיוס עממי.‏משה דיין,‏ שר הביטחון במלחמת ששת-הימים ולאחריה,‏ראה בהשתלטות היהודית על הר הבית חומר-נפץ מדיני.‏הרב הראשי לצה"ל,‏ שלמה גורן,‏ כבר ערך במקום תפילהעם צוערי הרבנות הראשית והניף את דגל ישראל על כיפתהסלע.‏ דיין,‏ שביקר במקום ארבע שעות לאחר כיבושו,‏הורה להסיר את הדגל ואסר על גורן לחזור ולהתפלל עלהר הבית.‏ הסטאטוס-קוו החדש שיצר דיין בהר הבית,‏נועד לנטרל את הממד הדתי מן הסכסוך היהודי-ערבי.‏דיין האמין שניהול מוסלמי של המקום ימנע התלהטותיצרים ויאפשר הסתגלות של האוכלוסייה המוסלמיתבשטחים ובעולם המוסלמי כולו,‏ למציאות החדשה שלהכיבוש הישראלי.‏ החלוקה בין הר הבית כאתר פולחןמוסלמי,‏ לבין הכותל המערבי כאתר פולחן יהודי,‏ נקבעהלמעשה על-ידי דיין,‏ 3 היא נשמרת עד היום,‏ ודומהשרבים השלימו עמה,‏ שכן היא הצליחה ליצור סטאטוס-‏קוו שמנע סכסוכים מיותרים ומסוכנים על רקע דתי.‏התפילה ההמונית שאִרגן הרב גורן בט'‏ באב תשכ"ז )15באוגוסט 1967( עוררה הפגנות ומחאות מצד הפלסטיניםומדינות ערביות,‏ וזירזה את ההחלטה שנתקבלה יומייםלאחר מכן בוועדת השרים לענייני המקומות הקדושים,‏שאישרה את הסטאטוס-קוו שקבע דיין.‏ הממשלההחליטה להורות לכוחות הביטחון להפנות אל הכותלהמערבי כל יהודי שירצה להתפלל על הר הבית.‏ הרבנותהראשית פרסמה החלטה הקובעת עמדה הִלכתית,‏ לפיהאל לו ליהודי לעלות להר הבית מחמת ‏"מורא מִקדש",‏היות שאין יודעים בדיוק היכן ניצב קודש הקודשים,‏וקיימת סכנה של עירוב טומאה בקודש.‏ החלטה זו חיזקהאת מדיניות הממשלה אשר הפנתה את היהודים לכותלהמערבי.‏ הממשלה נמנעה מהחלטה מפורשת האוסרתתפילת יהודים על הר הבית,‏ וכל העניין הוצג כענייןביטחוני גרידא.‏ דהיינו,‏ אם המשטרה וכוחות הביטחוןיגיעו למסקנה שתפילת יהודים בהר הבית מסכנת אתשלום הציבור - עליה למנוע זאת.‏ חוק השמירה עלהמקומות הקדושים,‏ שהתקבל ב-‏‎27‎ ביוני 1967, היהאמור בין היתר להבטיח גישה חופשית ליהודים להרהבית,‏ והוא לא כלל החלטה מפורשת על זכות הפולחן.‏3 א'‏ רמון,‏ אצל י'‏ רייטר,‏ ריבונות האל והאדם,‏ עמ’‏ 117

זכות זו נקבעה רק בפרשנות מאוחרת יותר,‏ על-ידי בית 4454המשפט העליון.‏ביוני 1967 חלו עדיין נוהגי הממשל הצבאי על ערבייישראל ‏)המשטר הצבאי בוטל פורמאלית בנובמבר1966, אך חלק מההגבלות חלו עד סוף 1968(. ימיםאחדים לאחר הניצחון דאג משרד ראש הממשלה להסיעעשרות מוסלמים מהמשולש להתפלל במסגד אל-‏אקצא,‏ ושדרן תכניות הדת של קול-ישראל בערבית- נור אל-דין דריני ‏)אבו ג'ריר(‏ - שידר את הדרשהוהתפילה.‏ המסר לעולם המוסלמי ולקהילה הבינלאומיתהיה:‏ אל דאגה,‏ אתר אל-חרם אל-שריף ובכללו כיפתהסלע ומסגד אל-אקצא,‏ הם בידי המוסלמים,‏ ואלהממשיכים לקיים בו את פולחנם חרף הכיבוש הישראלי.‏שיקולים מדיניים הביאו את הממשלה לתובנה ששינוירדיקלי של הסטאטוס-קוו בהר הבית,‏ יעורר את העולםוהליכוד החלטות שיש בהן ביטוי לריבונות ישראליתבהר הבית.‏ המדיניות המִשתנה נועדה לרצות אתהמפלגות הדתיות ואת הבוחר הדתי ברמת ההחלטותהפורמאליות ובתשלום מס-שפתיים לתחושת הריבונותעל הר הבית,‏ אשר הממשלה ידעה לעתים מראשולעתים בדיעבד כי אין לה כיסוי בשטח.‏ התבררשמימוש הריבונות הישראלית באופן מלא,‏ כמו גםמימוש זכותם של יהודים להתפלל בהר הבית,‏ כרוכיםבמחיר מדיני ופוליטי כבד שהממשלה אינה מוכנהלשלם.‏ 6 הפוליטיקאים דיברו על ‏"אחדות העיר"‏ ועל‏"אי-חלוקתה",‏ על ‏"ריבונות ישראלית"‏ ועל ‏"זכותבלתי-ניתנת לערעור"‏ של יהודים לגישה ולפולחן בהרהבית,‏ אך בה בעת הם הורו לשלטונות החוק להימנעמיישום ססמאות אלו הלכה למעשה.‏ המשטרה הונחתהשלא לאפשר תפילת יהודים בהר הבית,‏ תחת הצידוקשל ‏"סכנה לשלום הציבור",‏ ובתי המשפט אישרומדיניות זו.‏ דומה שהיתה זו מדיניות שקולה,‏ זהירהופרגמטית,‏ שמנעה סכסוכים אלימים.‏ להלן אתאר אתהתרחשות תהליכי העימות שהתפתחו סביב הר הביתוהכותל המערבי ואת תהליכי ההסדרה שהושגו לגביוב-‏‎40‎ השנים שחלפו מאז 1967. מאמר זה מנסה לבדוקאת השאלות הבאות:‏ מי ניצח בעימות הנמשך כבר 40שנה על הריבונות בהר הבית?‏ האם מדובר בקונפליקטהמוסלמי ואת הקהילייה הבנילאומית נגד ישראל ויפגעבלגיטימציה של שליטת ישראל במזרח-ירושליםובשטחי הגדה המערבית ורצועת-עזה.‏בינתיים שיתפה הממשלה פעולה עם הרבניםהאורתודוכסים בביסוס הכותל כתחליף להר הבית.‏רחבת הכותל המערבי הופקעה ביחד עם הקיר עצמוועם הרובע היהודי כאתר מורשת לאומית.‏ בתי שכונתהמוגרבים פונו מיושביהם הערבים,‏ ונהרסו כדי להכשיררחבה מונומנטלית מול הכותל.‏ הממשלה וצה"ל החלולקיים ברחבה זו טקסי-זיכרון ממלכתיים וטקסיםצבאיים.‏ המרכיב הדתי התערבב בלאומי,‏ והלאומי בדתי.‏בעוד שהממשלה שינתה באופן מוצהר את הסטאטוס-‏קוו שנקבע לגבי הכותל עוד ב-‏‎1930‎ על-ידי ממשלתהמנדט - 5 לא היתה לה יומרה כזו לגבי המצב על הרהבית,‏ אלא להפך.‏ ראש הממשלה,‏ לוי אשכול,‏ זימןאליו את ראשי העדות הדתיות במזרח-ירושלים ומסרלהם כי ימשיכו לנהל בעצמם את המקומות הקדושיםלהם.‏ הווקף - כמִנהלה מוסלמית מקומית בעלת זיקהלממלכה הירדנית ההאשמית - הוכר כגורם המנהל אתאתר אל-חרם אל-שריף/הר הבית.‏אולם,‏ ככל שנקף הזמן והתחזק ביטחונה של ממשלת-‏ישראל,‏ התחלף השיח והִשתנו ההחלטות.‏ כחלקמהמשחק הפוליטי הפנימי,‏ קיבלו ממשלות העבודהפתיר?‏ ואם כן,‏ מהן האפשרויות להסדר עתידי ביןישראל לפלסטינים בסוגיית הר הבית והכותל המערבי?‏‏בג”צ 292/83 נאמני הר הבית נ’‏ מפקד משטרת מרחב ירושלים,‏ פד”י,‏ ל”ח )2(, 449. 4 תפילת המוסלמים הראשונהבהר הבית,‏ מיד לאחר תוםמלחמת ששת הימים,‏23.6.19676 ראו י'‏ רייטר,‏ הר הבית.‏5 ראו דוח ועדת הכותל.‏ .Great Britain. Report

446פרק 5 הסכסון הישראלי-פלסטיני בירושליםהסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםמודוס-ויוונדי חדש אחרי 1967בשעה שקבוצות פוליטיות ודתיות,‏ יהודיות ומוסלמיות,‏תִכננו כל אחת לעצמה את העמקת שליטתן בהר הבית,‏התנהלה מציאות שונה ברובד הארגוני שבין מדינתישראל לבין מִנהלת הווקף המוסלמי.‏ זמן קצר לאחרמלחמת ששת-הימים החלו להתנהל פגישות קבועותובלתי-רשמיות בין ראשי הווקף לבין נציגי משטרת-‏ישראל ועיריית ירושלים,‏ אשר יצרו במשך הזמןמודוס-ויוונדי בין ממשלת ישראל מצד אחד,‏ לביןהנהלת הווקף המוסלמי מצד שני.‏ 7 מנהלי אל-חרם אל-‏שריף המוסלמים היו אישים פלסטינים מתונים,‏ שמונולתפקידם על-ידי ירדן,‏ ושמרו בדרך-כלל על ההבנותהשקטות עם נציגי ישראל.‏ יחד עם זאת,‏ הם פעלו ללאלאות ובהצלחה,‏ לביצור אוטונומיה אסלאמית בתחומיהמִנהל הפנימי של האתר.‏המודוס-ויוונדי שהשתרר אחרי 1967 מבוסס עלשורה של הבנות לא-פורמאליות,‏ אך יציבות למדי:‏הווקף מנהל את האתר,‏ שולט בשערי המתחם ‏)למעטשער המוגרבים(,‏ קובע את כללי ההתנהגות,‏ מעסיקשומרים מטעמו,‏ אחראי לתחזוקה שוטפת וגובה דמי-‏כניסה מתיירים ומבקרים לא-מוסלמים המבקשיםלבקר בכיפת הסלע ובמסגד אל-אקצא.‏ אולם הווקףאינו רשאי להניף דגלים באתר,‏ והוא מתאם עבודותפיזיות עם רשויות ישראל.‏ ברם,‏ לאחר אירועי פתיחתמנהרת הכותל בספטמבר 1996, חדל תיאום זה.‏ ישראל,‏לעומת זאת,‏ שולטת בבניין המחּכמה,‏ החולש על מתחםהר הבית והכותל המערבי,‏ ובו יושב כוח ההתערבותהמשטרתי.‏ ישראל מחזיקה גם את המפתחות לשערהמוגרבים,‏ כדי להבטיח גישת יהודים ותיירים בשעותהביקור המקובלות ‏)כיום:‏ ימי א-ה 08:00 עד 11:30(.משטרת ישראל מאבטחת את המתחם ושומרת על הסדרהציבורי בעיקר במעטפת - אך בעת הצורך גם בתוךהמתחם.‏ זכות הפולחן בתוך האתר נמנעת מיהודים,‏וסמכות הפיקוח של הרשויות הישראליות על עבודותבנייה והריסה באתר,‏ מוגבלת ביותר.‏ שאלת ריבונות-העלבמתחם,‏ הונחה הצידה:‏ כל אחד מהצדדים היריבים טועןלריבונות על המקום.‏ אין ספק שישראל,‏ שהיא בעלתהכוח במקום,‏ היא הריבון,‏ לפחות לפי שעה,‏ אך היאנמנעת מלממש את מלוא כוחה וסמכויותיה.‏ כל הפעילות7 I. Reiter, “Jewish-Muslim Modus Vivendi”.שוטרים בהר הבית,‏ לאחר יידוי אבנים,‏ 2004

447עוסקות בפולחן בית המקדש.‏ 11 כמו כן,‏ מתקיימות מאז 1998 ועידות שנתיות של שוחרי המקדש,‏ בהן השתתפוכבר רבנים מהזרם המרכזי ומהעדה החרדית.‏לחצים לשינוי הסטאטוס-קוו בהר הבית,‏ ולמתןהפולחנית היהודית הועברה אל הכותל המערבי,‏ שהואקטע מקיר התמך המערבי של הר הבית.‏תהליכים בצד היהודיאפשרות ליהודים להתפלל בו,‏ הגיעו גם מהזרם המרכזיבצד היהודי התפתחו מאז 1967 שני תהליכים מקביליםשל היהדות הדתית הלאומית - המפד"ל.‏ ערב כינונהבקשר להר הבית.‏ מצד אחד עלה מעמדו של הר הביתשל ממשלת נתניהו בשנת 1996, לחצו מנהיגי המפד"לבקרב קבוצות דתיות ובקרב הציבור היהודי בכללותו,‏לכלול סעיף מפורש בקווי היסוד של הממשלה בענייןאך מצד שני עלתה קרנו של הכותל המערבי הן כחלופהזה.‏ נתניהו,‏ שנענה לכך תחילה,‏ ריכך את נוסח הסעיף,‏פולחנית מרכזית להר הבית והן כסמל לאומי חשוב.‏ רחבתשהופיע בסופו של דבר בסעיף ג‎4‎ של קווי היסוד שלהכותל המערבי אינה רחבת תפילה בלבד,‏ בה מתנהלותממשלתו כך:‏ ‏"הממשלה תפעל להסדרת אפשרויותתפילות בלתי-פוסקות של יהודים,‏ היא הרבה למעלהתפילה ליהודים על-פי גדרי ההלכה בכל המקומותמזה.‏ סביב הכותל ‏ּפּותח אתר חפירות ארכיאולוגיות -המקודשים להם".‏ 12 מהומות המוסלמים שפרצו בתגובהמנהרת הכותל,‏ מנהרת הדורות ומרכז מבקרים וסיורים.‏לפתיחת מנהרת הכותל בספטמבר 1996, הן שמנעו אתלשם כך הוקמה ב-‏‎1988‎ הקרן למורשת הכותל המערבי,‏הרעיון מכלל ביצוע.‏העוסקת בפיתוח מנהרת הכותל והרחבה.‏ 8 מרכז המבקריםלאחר הסכם אוסלו הפך הר הבית בעיני קבוצות יהודיותפורס את הנרטיב ההיסטורי התנ"כי של העם היהודיקיצוניות ליעד שאפשר ליצור סביבו פרובוקציה‏"החל באבות האומה וכלה בתקומה".‏ הקרן למורשתלסיכול מהלכים מדיניים.‏ למשל,‏ בתקופת המאבק נגדהכותל מפעילה אתר אינטרנט דרכו ניתן לצפות בכותלההתנתקות מרצועת-עזה,‏ ניסתה תנועת ‏"רבבה"‏ להביא24 שעות ביממה.‏ 9 באמצעות אתר זה ניתן גם לשלוח פתקלהר הבית רבבת אנשים,‏ אך יוזמתה סוכלה על-ידילכותל,‏ וניתן לעשות זאת גם באמצעות חברת ‏"בזק".‏הממשלה.‏ 13 אולם על רקע יוזמות אלו ולאור הניסיוןהכותל המערבי הוא גם אתר הבר-מצווה המרכזי בארץ.‏המצטבר,‏ ברור לכול כי שינוי משמעותי של הסטאטוס-‏ברחבת הכותל משביעות יחידות הצנחנים והנח"ל אתקוו לרעת המוסלמים יגּבה מחיר דמים כבד,‏ ועל כן הואחייליהן על התנ"ך,‏ ומתקיימים בו אירועים ממלכתייםבלתי-אפשרי למעשה.‏ הממשלה גם מודעת לחששמרכזיים,‏ כמו פתיחת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראלשגורמי מחתרת יהודיים עלולים לפגוע במסגדים,‏במעמד נשיא המדינה.‏וגורמי הביטחון נערכו למניעת אפשרות כזו.‏לעומת זאת התחזק מאוד,‏ במשך השנים,‏ מעמדו של הרעליית קרנם של הר הבית והכותל המערבי כסמליםהבית בעיני הציבור היהודי,‏ הדתי והחילוני כאחד.‏ חלהלאומיים ליהודים בישראל,‏ קיבלה אישור בסקר דעת-‏שחיקה מתמדת בעמדה ההלכתית שאסרה על יהודיםקהל שערכו אליהוא כ"ץ,‏ שולמית לוי וג'רום סיגללהיכנס למתחם הר הבית.‏ החל בכך הרב גורן,‏ שבשנתב-‏‎1995‎‏.‏ הסקר הראה שעבור 93% מהיהודים ‏)ו-‏‎65%‎1986 כינס 70 רבנים שפסקו כי מותר ליהודים לעלותמאלה שאינם שומרי-מצוות(‏ חשוב הר הבית כחלקלרוב חלקיו של הר הבית,‏ וכי אפשר להקים בתחומומירושלים,‏ ולגבי 99% חשוב הכותל המערבי.‏ דהיינו,‏בית-כנסת.‏ לכך הצטרפו רבנים מהרבנות הראשיתהכותל המערבי חשוב מעט יותר מהר הבית,‏ אולם שניומחוצה לה.‏ הרב מרדכי אליהו,‏ שהיה הרב הראשיהאתרים נחשבים מאוד בעיני הציבור היהודי.‏ כמו כןהספרדי,‏ פסק באמצע שנות ה-‏‎80‎ כי מותר להקים בית-‏ציינו באותו סקר 84% מהנשאלים )73% מאלה שאינםכנסת על הר הבית.‏ 10 זו גם דעתם של רבני יש"ע,‏ וברוחזו פועלות גם מספר תנועות כמו ‏"נאמני הר הבית",‏‏"התנועה לכינון המקדש",‏ ‏"אל הר ה'",‏ ‏"אריאל"‏ - אשר10 דו”ח קמא,‏ עמ’‏ 339. 29,.Moti Imbari 1112 א'‏ רמון,‏ עמ’‏ 131.8 http://www.thekotel.org/content.asp?id=9013 http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/41929 http://www.thekotel.org/content.asp?id=90

448פרק 21 הר הבית בידם,‏ הכותל בידינו הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםשומרי-מצוות(‏ כי חשוב להם שיהודים יוכלו להתפלל14על הר הבית.‏עמדות אלו התחזקו לאחר פסגת קמפ-דיוויד השנייה‏)בקיץ 2000( והמשך המשא והמתן הישראלי-פלסטיניעד שיחות טאבה ‏)ינואר 2001(. התכחשותם שלהנושאים והנותנים הפלסטינים לזיקה היהודית להרהבית,‏ ונכונות ממשלת ישראל,‏ בראשות אהוד ברק,‏לשקול הצעות כמו השעיית הריבונות בהר הבית אוחלוקה אנכית של הריבונות באתר זה ‏)הפלסטיניםלמעלה,‏ באזור המסגדים,‏ וישראל למטה,‏ במעבהההר ובכותל המערבי(.‏ 15 נכונות ישראלית לוויתור עלהריבונות בהר,‏ שהועלתה בשיחות בולינג בדצמבר2000, הביאה באופן פרדוקסלי לחיזוק מעמדו של הרהבית גם בעיני ציבור יהודי לא-דתי,‏ הנוטה לראות בוסמל לאומי מרכזי.‏ לפי סקר שנערך בפברואר 2005,רק 9% מהציבור היהודי מוכנים שהריבונות על הרהבית תעבור במלואה לפלסטינים,‏ בעוד ש-‏‎51%‎ ממנותובעים שליטה ישראלית בלעדית באתר ו-‏‎36%‎ מוכניםלשליטה משותפת פלסטינית-ישראלית.‏ 16 ביקורוההפגנתי של אריאל שרון בהר הבית בספטמבר 2000,כמו גם הניסיונות של חברי-כנסת מהימין לבקר באתרערב ביצועה של תכנית ההתנתקות מרצועת-עזה,‏ הןשתי דוגמאות לעליית קרנו של הר הבית כאתר לאומייהודי.‏ ניכר גם שהתהליך המדיני מחזק את מעמדו שלהר הבית בעיני שני הצדדים.‏תהליכים בצד המוסלמינפילת מזרח-ירושלים לידי ישראל ביוני - 1967 ובכללזה אל-חרם אל-שריף ושאר המקומות הקדושים - היתהטראומתית לפלסטינים ולמוסלמים בכלל.‏ בעיניהם,‏ לאזו בלבד שהמקום השלישי בחשיבותו לאסלאם נפל בידיהיהודים,‏ אלא שישראל הציונית,‏ האוייב הפוליטי המובהקשל העולם הערבי והמוסלמי - נטע זר שהשתלט על אדמהערבית קדושה בחסות האימפריאליזם המערבי - טוענת כיהר הבית הוא מְקום-מקדשם הקדום של היהודים.‏ העולם14 א'‏ רמון,‏ שם.‏‏על 15 רעיונות אלה ואחרים שהוצעו בקמפ-דיוויד,‏ ראו:‏ ג'‏ שר,‏ עמ’‏ 233, 231, 228, 218, 181,361 ,331 ,285 ,248 ועוד.‏‏נ’‏ 16 שרגאי,‏ ‏“סקר:‏ 91% מהיהודים לא מוכנים לוותר על הכותל תמורת שלום”,‏ הארץ,‏.10.3.05המוסלמי ראה בכיבוש הישראלי מצב זמני,‏ וטען שכלליהמשפט הבינלאומי אינם מאפשרים לצד הכובש לשנותאת הסטאטוס-קוו בשטח שכבש,‏ וכי המשפט החל בשטחהכבוש הוא המשפט שהיה תקף בו ערב הכיבוש,‏ קרי- המשפט הירדני.‏ 17 זמן קצר לאחר תום מלחמת ששת-‏הימים הוקמה ‏"הרשות האסלאמית העליונה"‏ ‏)אל-היאהאל-אסלאמיה אל-עליא(‏ ששֹמה לה למטרה למחות נגדכל פעולה ישראלית שיהיה בה משום שינוי המצב הקייםבהר הבית.‏ 18 פעולה זו נעשתה בהכוונת ממלכת ירדן,‏המממנת את מנגנון הווקף עד היום.‏בעקבות הקמת הרשות הפלסטינית ‏]להלן:‏ רש"פ[‏ב-‏‎1994‎‏,‏ עברה טלטלה עזה על המִמסד המוסלמי שלירושלים.‏ הקמת הרשות חיזקה את השפעת הגורםהפלסטיני בהר הבית,‏ בצד שלושת הגורמים האחרים:‏ישראל ‏)המשטרה(,‏ ירדן ‏)הווקף(‏ והתנועה האסלאמיתהישראלית.‏ המתח בין ירדן לבין הרש"פ גדל לאחרחתימת הסכם השלום בין ירדן לישראל.‏ סעיף )2( 9להסכם זה קובע כי בבואה לשאת ולתת על הסכםהקבע עם הפלסטינים,‏ תיתן ישראל קדימּות לתפקידהההיסטורי והנוכחי של הממלכה ההאשמית בכל הנוגעלמקומות הקדושים לאסלאם בירושלים.‏ 19 אולם בהשפעתאיומי אש"פ ולחצי מדינות ערביות,‏ נאלצה ירדן להגיעלהסכם עם הרש"פ על כך שהיא מחזיקה באל-חרםאל-שריף ושאר המקומות הקדושים,‏ כפיקדון זמני20בלבד,‏ עד שהרש"פ תוכל לקבלו בהסכם עם ישראל.‏המתח בין הרש"פ לבין ירדן בסוגיית הר הבית גברלאחר ניצחון החמאס בבחירות לרש"פ,‏ בינואר 2006,ועם כינון ממשלת אסמאעיל הנייה,‏ אשר אחד משריו,‏איש חמאס,‏ הוא שמחזיק בתיק הווקף.‏ כיום מדברים על‏"הווקף הירדני"‏ היושב בתוך מתחם החרם,‏ ועל ‏"הווקףהפלסטיני"‏ היושב במשרדי הרש"פ באל-עזרייה.‏ שניהםבוחשים בקדירת הר הבית,‏ ודומה שלכל אחד מהם זכותוטו המאפשרת לנטרל את יוזמותיו של האחר.‏ כך סוכלהיוזמה של ממשלת ירדן בהר הבית,‏ לבנות צריח בחומההמזרחית של החרם,‏ בין השאר בגלל איומים סמוייםשל גורמים פלסטיניים.‏ פעולה אחרת - העברת בימת17 ס'‏ אל-עלמי,‏ עמ’‏ 12; ד'‏ פרחי,‏ עמ’‏ 6.18 ס'‏ עלמי,‏ שם.‏19 י'‏ רייטר,‏ הר הבית,‏ עמ’‏ 18; ר'‏ מרחב,‏ ר''‏ גלעדי,‏ עמ’‏ 35.20 מ'‏ קליין,‏ ירושלים במשא ומתן לשלום,עמדותערביות )1995(, עמ’‏ 53-46.

449ב-‏‎27‎ בחודש רג'ב,‏ הונהג בעולם המוסלמי כיום תפילה והזדהות עם אל-אקצא 25 הנתון לפי תפיסתם תחתכיבוש ישראלי.‏האתוס המוסלמי החדש של ירושלים ושל מתחםאל-אקצא,‏ מורכב ממיתוסים היסטוריים וממסורותאסלאמיות,‏ לפיהן מתחם אל-אקצא הוא אתר קדמוניבעל הקשר ערבי ואסלאמי קדום.‏ 26 מיתוסים אלה עוצבונוכח המאבק התודעתי והאתגר היהודי הנשען עלטקסטים מהתנ"ך המשרתים את הצד הישראלי בסכסוך.‏במקביל התפתח בציבור המוסלמי תהליך של הכחשתהזיקה היהודית להר הבית,‏ לכותל המערבי ולירושליםבכלל.‏ 27 יאסר ערפאת נהג לומר כי המקדש היהודי היהבתימן.‏ 28 בהקשר זה יש לראות כהתבטאות חריגה אתדבריו של פרופ'‏ סרי נוסייבה,‏ כיום נשיא אוניברסיטתאל-ֻקדס,‏ כי האִסלאם קידש את הסלע במעין החייאהשל המקדש היהודי הקדום,‏ כביטוי לאיחוד עם השליחותהאברהמית . 29השלב הנוכחי במאבק המוסלמי על האתר הקדוש,‏ הואהמסע התודעתי תחת הכותרת ‏"אל-אקצא בסכנה"‏שמוביל שיח'‏ ראיד צלאח,‏ ראש התנועה האסלאמיתהצפונית בישראל.‏ חרף העובדה שהמתחם המקודשלמוסלמים נמצא מאז 1967 בניהול ובשליטה פנימיתשל הווקף המוסלמי,‏ הוא נתפס בעיני המוסלמיםכ"מחּולל"‏ וכמאּוים ללא הרף על-ידי היהודים וישראל.‏מעשיו ומחדליו של הצד היהודי-ישראלי,‏ הנתפס כבעלהשליטה הביטחונית במתחם מאז מלחמת ששת הימים,‏נפלו כפרי בשל לידי הגורמים המוסלמיים.‏ תמציתושל מסע תודעתי זה,‏ היא שכל עוד מתחם אל-אקצאנמצא תחת שליטה וריבונות ישראלית,‏ הוא מאוייםועצם קיומו נמצא בסכנה,‏ ומכאן שכל מוסלמי באשרהוא חייב לפעול לשחרורו.‏ על תפוצתו והשפעתו שלהמסר ‏"אל-אקצא בסכנה"‏ אפשר ללמוד מן העובדהשמדי שנה מכריזה התנועה האִסלאמית בישראל עלתחרות שנתית כלל-אִסלאמית של חיבורים,‏ תחתהכותרת ‏"בית אל-מקדס פי ח'טר"‏ ‏)ירושלים בסכנה(‏הדרשן מימי צלאח אל-דין למסגד אל-אקצא,‏ המִנברשנשרף בהצתת המסגד באוגוסט 1969 ‏)ראה להלן(‏ושופץ בחסות המלך עבדאללה השני - יצאה אל הפועלבצנעה בפברואר 2007 לאחר המתנה ארוכה.‏גם מדינות ערביות אחרות גילו מעורבות בענייניאל-חרם אל-שריף,‏ ובראשן ערב הסעודית.‏ בשנותהשמונים פעל בהר הבית סניף של ‏"הקונגרס האסלאמיהכללי למען ירושלים"‏ ושל ‏"אגודת העולם המוסלמי"‏הסעודית,‏ אשר מימנה שיפוצים במסגד אל-אקצאוהוסיפה 75 דינר ירדני לשכרו של כל אחד מעובדיהמִתחם.‏ מעורבות זו הגבירה את התחרות בין סעודיהלבין ירדן,‏ עד שבשנת 1992 התחרו ביניהם פהד מלךסעודיה וחוסיין מלך ירדן על הזכות לממן את השיפוציםבמסגד אל-אקצא ובכיפת הסלע.‏ המלך חוסיין אף מכרנכס פרטי של משפחת המלוכה בלונדון כדי לממן אתהשיפוצים.‏ 21 בסוף יוני 1994 הבהירה סעודיה לערפאתשהמקומות הקדושים בירושלים אינם רכושו של אש"פ,‏אלא של האומה המוסלמית כולה,‏ וסעודיה במרכזה,‏והזהירה אותו מפני קביעת עובדות בשטח.‏ 22 גורמיםערביים ואסלאמיים אחרים,‏ כמו הליגה הערבית,‏ וכמו‏"ארגון הוועידה האסאלמית"‏ המאגד 57 מדינות שרובתושביהן מוסלמים ובראשו מלך מרוקו,‏ היו מעורבים23אף הם בעניני החרם.‏במקביל למאבקי היוקרה והשליטה ביניהם,‏ הצליחוהמוסלמים להתלכד ולהפוך את הר הבית - אל-אקצאבפיהם - לסמל מרכזי של המאבק על עתיד מזרח-‏ירושלים והמאבק בישראל בכלל.‏ מהיום בו הוצת מסגדאל-אקצא בידי תייר אוסטרלי בשנת 1969, החל תהליךהעצמה דתית וסמלית של אל-אקצא.‏ האתוס הדתיהמתחדש נארג סביב מסורות קדומות,‏ ובעיקר סביבהפסוק מהקראן )1:17( המציין את מסעו המופלא שלהנביא ‏)אל-אִסראא'(,‏ שמסוף המאה השביעית החלוהמוסלמים לקשור למסגד אל-אקצא בירושלים , 24וסביב המסורת בדבר עלייתו של מחמד לשמים מהסלעהקדוש ‏)מעראג'(.‏ יום אל-אסראא'‏ ואל-מעראג'‏ שחל‏המלך 21 חוסיין תרם ממכירת בית פרטי בלונדון שבעה מליון דולר,‏ והוא מתח ביקורת עלפהד מלך סעודיה על כוונתו לתרום באמצעות אונסק”ו,‏ והציגהּ‏ כפעולה התומכת בבינאוםאל-חרם אל-שריף.‏22 ראו צח,‏ ‏“כיפת הזהב מעלי”,‏ כל העיר,‏ 29.7.94. מצוטט אצל ש'‏ ברקוביץ,‏ 205.‏מג’לת 25 אל-אח’באר אל-אסלאמיה,‏ כרך 4-3 13: ‏)דצמבר 1971(‏)ישראל,‏ משרד הדתות,‏ המחלקה המוסלמית(,‏ עמ’‏ 4.26 ראו י'‏ רייטר,‏ מירושלים למכה ובחזרה.‏27 י'‏ רייטר,‏ מירושלים למכה ובחזרה,‏ עמ’‏ 42-35.29 S. Nuseibeh, p. 20.28 שם,‏ עמ’‏ 31.24 A. Elad, p. 21.23 הארץ,‏ .27.9.96

450פרק 21 הר הבית בידם,‏ הכותל בידינו הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםהמתפרסמים באתר האינטרנט של התנועה.‏ בשנת 2001למשל,‏ הוגשו 20,000 חיבורים שנכתבו בידי מוסלמים30מ-‏‎20‎ מדינות.‏אמונה נוספת התפתחה אגב התחרות על השליטהבמתחם,‏ והיא שירושלים ומתחם החרם שייכים לאומההמוסלמית כולה,‏ וכי אף גורם פוליטי מוסלמי אוערבי אינו מוסמך להתפשר עליהם לבדו.‏ פסגת קמפ-‏דייויד השנייה,‏ שהתקיימה בקיץ 2000, המחישה אתהעובדה הידועה זה מכבר שסוגיית המקומות הקדושיםלאסלאם בירושלים ושאלת מזרח-ירושלים עצמה אינהעוד עניין פלסטיני בלבד.‏ השיחות הטרנס-אטלנטיותשניהל הנשיא האמריקאי ביל קלינטון עם מנהיגימדינות ערביות ביולי 2000 לבקשת יאסר ערפאת,‏ כדילשמוע את דעתם על הצעות הפשרה שהעלה בסוגייתירושלים,‏ הן עדות חיה לכך.‏ הצד הפלסטיני,‏ שביקשלגייס תמיכה בעולם הערבי והמוסלמי,‏ הצליח יותרמששיער ואולי אף יותר משרצה בעצמו.‏ הפלסטינים‏"מחּושקים"‏ היום במידה רבה בנושא הר הבית/אל-חרםאל-שריף,‏ והם מוגבלים במרחב הּפשרה שלהם.‏ לכלהצעה שתעלה לשולחן המשא והמתן בנושא ירושלים,‏יהיה עליהם לקבל את הסכמתם של גורמים ערביים-‏אסלאמיים מרכזיים,‏ ובעיקר ראשי המדינות כמצרים,‏סעודיה,‏ מרוקו,‏ ירדן ונסיכויות הנפט העשירות,‏שהפלסטינים זקוקים לסיוען הכספי,‏ ועמדתן בסוגייתאל-חרם אל-שריף היא בלתי-מתפשרת.‏ כך הצטמצםמרחב התמרּון הפוליטי בכל הקשור להר הבית,‏ והדיוןבסוגייה זו עבר לזירה המדינית הרחבה יותר של יחסיהחוץ.‏ עובדה זו אולי תקל על ישראל,‏ אשר תוכל לטעוןכלפי הפלסטינים כי הנושא הוא חוץ-פלסטיני,‏ וכךתוכל לנסות לרתום לשיחות גורמים ערביים פרגמטיים.‏אך נראה כי העמדה הפלסטינית היא מתונה כיום יותרמעמדותיהן של מדינות ערביות-מוסלמיות.‏אירועים בהר הבית כמקור לגיוס פוליטיכאשר אתר קדוש נתון בסכנת השתלטות של גורםהעלול לטמא אותו לפי תפיסת אחד הצדדים,‏ הוא זוכהלעוצמה רבה יותר של קדּושה,‏ עד שהמאמינים מוכניםלהילחם בעדו ואף למות למענו.‏ 31 הר הבית,‏ שהיה לסמלדתי ולאומי לשני הצדדים בסכסוך הישראלי-פלסטיני,‏הפך אחרי 1967 לזירה של מאבקי-כוח,‏ בה מתגוששיםשחקנים שונים משני צִדי המתרס.‏ לעתים משתמשיםהשחקנים הפוליטיים בשחקנים הדתיים,‏ ולעתיםמחשקים השחקנים הדתיים את הפוליטיקאים.‏ מרכזיותושל הר הבית/אל-חרם אל-שריף כמוקד פוליטי חשובבמאבק הלאומי בין ישראלים-יהודים לבין פלסטינים-‏מוסלמים,‏ הודגש מאז 1967 בהזדמנויות רבות בהןשימש המקום אתר להפגנות.‏ דרשות יום השישי ממסגדאל-אקצא,‏ שהושמעו ברחבי המתחם במערכת כריזהולעתים גם בכלי התקשורת האלקטרוניים,‏ כללו מסריםפוליטיים מתסיסים.‏ הביטוי המקומי לעליית קרנו שלהאתר ניכר בגידול משמעותי שחל במספר המתפלליםבתפילות יום השישי באתר זה,‏ ובאופן מיוחד בימישישי של חודש הרמדאן.‏ באמצעות גיוס מספר רב שלמתפללים ביקשו מִנהלת הווקף והתנועה האסלאמיתהישראלית להבליט את צביונו המוסלמי של האתרולחזק את מעמדה של ירושלים כבירת פלסטין.‏ בשנותהתשעים דיווחה המשטרה כי מספר המתפללים באתרהגיע לכדי 400,000 איש בימי השישי של חודשהרמדאן ובאירועים מיוחדים.‏ מאז שפרצה אינתיפאדת31 D. Chidester, T. E. Linenthal, pp. 15-20.30 E. Ben-Ze’ev, I. Aburaiya, p. 650.כרזה של התנועה האיסלמיתעל גבי גדר ההפרדה באבו-‏ דיס,‏המודיעה על הפסטיבל השנתיהשלישי לילדי אל-אקצא,‏ 2004

451פתיחת רחבת הכותל המערבי והפקעת שטח זה יחד עם שטח הרובע היהודי,‏ ובכללם גם מספר מבנים שנחשבומקומות קדושים לאסלאם.‏ שנתיים לאחר מכן,‏ באוגוסט1969, הצית מייקל דניס רוהאן,‏ אוסטרלי נוצרי בעלנטיות משיחיות,‏ את מסגד אל-אקצא ‏)ובתוכו את במתהדרשן - מנבר נור אל-דין - שהובאה למקום על-ידיצלאח אל-דין(.‏ מעשה זה התסיס את העולם המוסלמיושימש אירוע מכונן עבור מחוללי הגיוס של ‏"אל-‏אקצא"‏ למאבק נגד ישראל.‏ בעקבות ההצתה התכנסהמועצת הביטחון ביוזמת מדינות ערביות,‏ ופִרסמההודעה שהביעה דאגה עמוקה מחילול קדושתו שלאל-חרם אל-שריף.‏ 35 לאחר מעשה ההצתה קרא נשיאמצרים,‏ ג'מאל עבד אל-נאצר,‏ למלחמת טיהור נגדישראל,‏ ופייצל מלך סעודיה,‏ ואחריו גם שליטי מדינותערביות אחרות,‏ קראו לכל המוסלמים להתגייס לגִ'האדלשחרור ירושלים.‏ 36 הצתת המסגד ב-‏‎1969‎ שימשהגם עילה לפייצל מלך סעודיה,‏ להקמת ארגון הוועידההמוסלמית ‏)מנט'מת אל-מאתמר אל-אִסלאמי(‏ המאגדכיום 57 מדינות מוסלמיות.‏ בעקבות הצתת המסגד מינההמלך חוסיין ועדה מלכותית ירדנית לענייני ירושלים,‏בראשות אחיו - יורש העצר לשעבר,‏ הנסיך חסן.‏ המסרהמוסלמי והפלסטיני מאז אותו מעשה הצתה,‏ היה שכלעוד ישראל שולטת בהר הבית נשקפת סכנת קיום לאל-‏אקצא.‏ שליטת ישראל במקום הקדוש נתפסה מאז כאיוםעל שלמות המסגד.‏החפירות הארכיאולוגיות שביצעה ישראל בדרום הרהבית בשנות ה-‏‎70‎ וחפירת מנהרת הכותל בשנותה-‏‎80‎‏,‏ עוררו מוסלמים לטעון כי ישראל חופרת מתחתליסודות אל-אקצא כדי למוטט את המסגד ‏)המתחםכולו(,‏ וכי ישראל שואפת לגלות מִמצאים מתקופותקדומות ולנכְסם לעצמה לצרכי המאבק הרעיוני.‏במהלך חפירות מנהרת הכותל,‏ באוגוסט 1981, נתגלתהתעלה המובילה מבור מים מס'‏ 31 מזרחה,‏ לכיוון כיפתהסלע - המקום המיוחס למקדש היהודי.‏ רב הכותל,‏הרב יהודה גץ,‏ הורה לחופרים מיוזמתו הפרטיתשיחּפרו מזרחה,‏ לכיוון ‏"קודש הקודשים".‏ עובדי הווקףגילו כי פועלים יהודים חופרים מתחת למפלס הר הבית,‏אל-אקצא,‏ נוהגים כוחות הביטחון להגביל את מספרהמוסלמים המגיעים בימי שישי להר הבית,‏ על-ידיהצבת מחסומים בכניסה לעיר ובדרכים המובילותלאתר.‏ כמו כן,‏ בימים מתוחים במיוחד,‏ הונהג גילמינימום של 35 או 40 שנה לגברים,‏ ומי שגילם צעיריותר מנועים מלהיכנס למתחם.‏ב-‏‎15‎ באוגוסט 1967, שלושה חודשים לאחר שירושליםהמזרחית עברה לשליטה ישראלית,‏ ערך הרב הראשילצה"ל,‏ שלמה גורן,‏ תפילה ציבורית יהודית בתחומיהר הבית,‏ לאחר שפסק כי ישנו שטח ברחבת הרהבית,‏ המותר לפולחן יהודי.‏ גורן טען כי חצר הרהבית אינה שטח קדוש כמו המסגדים,‏ משום שהיאמשמשת לפעולות-חולין ואין נוהגים לחלוץ נעלייםכאשר נכנסים לתחומה.‏ טענה זו הביאה את המוסלמיםלהכריז על המתחם כולו כ"מסגד אל-אקצא".‏ עבד אל-‏חמיד אל-סא'יח,‏ שהיה בכיר אנשי הדת המוסלמיםבגדה המערבית ביוני 1967, גורש על-ידי ישראללירדן והתמנה לשר ההקדשים הירדני ‏)ולימים ליו"רהמועצה הלאומית הפלסטינית(.‏ הוא מספר בסִפרו‏"חשיבות ירושלים באסלאם",‏ כי שבוע לאחר שפורסםפסק ההלכה של הרב שלמה גורן,‏ חיברו 38 אנשי-דתבכירים מהגדה המערבית פתוא ‏)פסק הלכה(‏ שעל-פיהכל רחבת הר הבית היא מסגד אל-אקצא,‏ וכל ניסיוןלפגוע באתר זה כמוהו כחילול קדושתו של מסגד אל-‏אקצא.‏ 32 פסק-הלכה פלסטיני אחר,‏ משנת 2002, קבעכי ‏"מסגד אל-אקצא נקרא בטעות ‏"אל-חרם אל-ֻקדסיאל-שריף'"‏ וכי שם המקום הוא ‏"אל-אקצא".‏ 33 מאז1967 הופנם בהדרגה המותג ‏"אל-אקצא"‏ כשם חלופילאתר הר הבית/אל-חרם אל-שריף.‏ בדור האחרוןנעשה שימוש הולך וגובר במונח ‏"אל-אקצא"‏ כסמלוכשם למוסדות ולארגונים שונים,‏ לכתבי-עת,‏ לאתרי-‏אינטרנט,‏ לארגונים פלסטיניים חמושים ולהתקוממות34הפלסטינית שפרצה בשנת 2000.האירוע הדרמטי הראשון שעורר מחאה פלסטינית וכלל-‏מוסלמית נגד שלטון ישראל במזרח-ירושלים ובמקומותהקדושים לאסלאם,‏ היה הריסת שכונת המוגרבים לצורךועד מהרה התפתחה במקום תקרית.‏ כדי למנוע אתע'‏ אל-סא’יח,‏ עמ’‏ 105-103. 73-72, 32 33 פתוא מיום 21.12.02 ופתוא נוספת מיום 17.6.03.www.alaqsa-online.net34 י'‏ רייטר,‏ ‏“השלישי בקדושה”,‏ עמ’‏ 163.35 ש'‏ ברקוביץ,‏ עמ’‏ 88.36 הארץ,‏ 24.8.69; שרגאי,‏ עמ’‏ 42.

452פרק 21 הר הבית בידם,‏ הכותל בידינו הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםהתפשטות מעשי האלימות,‏ מיהרה המשטרה לחסום אתהתעלה ביציקת בטון.‏בשנת 1982 הגיע להר הבית אלן גודמן,‏ עולה חדשמארה"ב שגויס לצה"ל,‏ וירה לעבר מתפללים מוסלמיםבהר הבית.‏ מעשה זה העניק הזדמנות נוספת להפצתהמסר המוסלמי האמור.‏ 37 סיורים הפגנתיים שערכוחברי ועדת הפנים של הכנסת בהר הבית,‏ בינואר 1986,שימשו אף הם עילה למהומות על ההר וברחבי העירהעתיקה.‏ 38 באותה תקופה פרסם הרב מרדכי אליהו,‏הרב הראשי לישראל,‏ פסק-הלכה שצידד בבניית בית-‏כנסת על הר הבית.‏ המוסלמים ראו בכך יוזמה ישראליתרשמית,‏ והגבירו את צעדי התגובה שלהם.‏ 39 עשרשנים אחר-כך פעלה התנועה האסלאמית הישראליתלתפוס את החללים התת-קרקעיים שבהר ולהפוך אותםלאולמות תפילה מוסלמיים - אל-מצלא אל-מרואניואל-אקצא אל-קדימה - כדי למנוע הקמת בית-כנסתבחללים אלה.‏אתר הר הבית שימש מוקד להפגנות פוליטיות,‏ הןעל רקע מאבק השליטה במקום והן על רקע הסכסוךהישראלי-פלסטיני בכללותו.‏ כך למשל,‏ ב-‏‎15‎ בינואר1988, נערכה במקום הפגנה מוסלמית גדולה שכללההשלכת אבנים לעבר הכותל ונקודת המשטרה.‏המפגינים הצליחו להשתלט על שוטר משמר הגבול,‏להכניסו למסגד אל-אקצא ולהכותו.‏ 40 אחת ההפגנות37 על פרשה זו ראו נ'‏ שרגאי,‏ ע”ע 46-39.הסוערות ביותר התרחשה באל-חרם אל-שריף ב-‏‎8‎באוקטובר 1990, משנודע כי תנועת נאמני הר הביתמתכוונת להניח אבן-פינה לבית המקדש השלישיבסמוך לשער האשפות,‏ ולהקים סוכה בסמוך לשערהמוגרבים.‏ למרות הודעות ההרגעה של המשטרה,‏שהיא אינה מתכוונת לאשר לנאמני הר הבית להתקרבלשערי האתר,‏ החלו ראשי הווקף לקרוא להמוניםברמקולים להגיע מבעוד מועד ולסכל בגופם את ניסיוןהיהודים להשתלט על האתר.‏ גורמים פלסטיניים אחריםקראו למוסלמים להגיע ולגונן בגופם על מסגד אל-‏אקצא.‏ 41 כוחות הביטחון של ישראל נקראו לפרוץ להרהבית בתגובה ליידוי אבנים לעבר המתפללים בכותל,‏ובפעולה זו נהרגו 17 מוסלמים ונפצעו 53 מוסלמיםו-‏‎30‎ יהודים ‏)שוטרים ומתפללים בכותל(.‏ אירועיאוקטובר 1990, המכונים בפי המוסלמים ‏"טבח אל-‏אקצא"‏ , 42 הם ציון-דרך חשוב בהפצת התודעה של‏"אל-אקצא בסכנה".‏ בתגובה פרסמו מדינות וארגוניםרבים - ובכללם הפרלמנט האירופי והממשל בארה"ב -הודעות גינוי חריפות נגד ישראל על התנהגותה במקוםהמקודש לאסלאם.‏ מועצת הביטחון של האו"ם קיבלהפה-אחד החלטה המגנה פעולות אלימות של כוחותישראליים שגרמו לאבדן חיי-אדם ולפציעת מוסלמיםרבים בהר הבית,‏ והחליטה לשגר משלחת-בדיקה מטעםמזכ"ל האו"ם לאזור.‏ ארה"ב תמכה אף היא בהחלטה,‏43אולם ישראל סירבה לקבל את המשלחת.‏עוד אירוע אלים וסוער התרחש בהר הבית בעקבותפתיחת המוצא למנהרת הכותל,‏ בספטמבר 1996.בעימות בין המפגינים לבין המשטרה נהרגו שלושה44מוסלמים ונפצעו 31 בני-אדם,‏ מהם 11 שוטרים.‏המהומות,‏ שפשטו לשטחי הגדה המערבית ורצועת-‏עזה,‏ נשאו אופי של התקוממות אלימה,‏ אליה הצטרפושוטרי הרש"פ ופתחו באש לעבר ישראלים.‏ במהלךהמהומות נהרגו 15 ישראלים ועשרות פלסטינים.‏ב-‏‎28‎ בספטמבר 2000, הגיע להר הבית יו"ר האופוזיציהדאז,‏ אריאל שרון,‏ יחד עם עוד שישה ח"כים מהליכוד41 מעריב,‏ .9.10.9038 הארץ,‏ .10.1.86רה"מ גולדה מאיר,‏ יגאל אלוןורחבעם זאבי,‏ מגיעים להר הביתעל מנת לאמוד את מידת הנזקשנעשה ע"י האוסטרלי,‏ מייקלדניס רוהאן,‏ 22.8.196939 דו”ח קמא,‏ עמ’‏ 29.‏מאז 40 סיום האינתיפאדה ועד לפתיחת פתח יציאה של מינהרת החשמונאים בספטמבר 1996לא היו מהומות חריגות בהר הבית,‏ פרט לתהלוכת החמאס ב-‏ 12.6.92 בה שרפו המפגיניםאת דגלי ישראל אך ללא אלימות.‏ ראו סקירת האירועים אצל ברקוביץ,‏ עמ’‏ 116-115.42 דולת פלסטין;‏ עיאד.‏43 נ'‏ שרגאי,‏ עמ’‏ 357.44 מעריב,‏ 29.9.96 מצוטט אצל ברקוביץ,‏ 116.

בלוויית כוח-אבטחה משטרתי גדול.‏ למחרת נהרגו 453במהומות שלושה פלסטינים ונפצעו רבים.‏ אירועזה שימש עילה למהומות הקשות שפרצו בישראל,‏בגדה המערבית ובחבל-עזה,‏ וכונו בפי הפלסטינים‏"אינתיפאדת אל-אקצא".‏ זוהי דוגמא נוספת לכךשהתהליך המדיני שהחל לאחר החתימה על הסכמיאוסלו,‏ העלה באופן משמעותי את קרנו של הר הביתבעיני שני הצדדים לסכסוך.‏בהניחה שהמצב החדש שהתקבע אחרי 1967, משמעותוהשלמה ערבית-מוסלמית עם שליטה יהודית ברחבתהכותל המערבי,‏ פעלה ממשלת ישראל בפברואר2007 להריסת הסוללה המוליכה לשער המוגרבים.‏זאת,‏ על-מנת לבנות במקום גשר חדש ולקיים חפירותארכיאולוגיות שתוכננו במקורן להימשך כשנה.‏המוסלמים,‏ בהנהגתו של ראש התנועה האסלאמיתהצפונית בישראל - שיח'‏ ראיד צלאח - הפגינו נגדהעבודות ומחאו בטענה שמדובר בהפרה גסה של הצביוןהפיזי של האתר במקום רגיש - התפר החיצוני של אתראל-חרם אל-שריף/מתחם אל-אקצא,‏ הוא הר הבית.‏הגינויים מן העולם לא איחרו לבוא,‏ וישראל נאלצהלהיענות לבקשתה של ממשלת תורכיה ולקבל משלחתמומחים תורכית,‏ שבדקה מקרוב את העבודות בשטח.‏שרשרת האירועים האלימים שפרצו באתר הר הבית בכלמקרה בו נפגע באופן משמעותי הסטאטוס-קוו שקבעמשה דיין בשנת 1967, מצביעה על מגבלות הכח ועלהתקבעותו של המודוס-ויוונדי שתואר לעיל.‏ כמעט כלניסיון ישראלי להרחיב את סמכויות השליטה באתר עלחשבון המוסלמים,‏ עלה במחיר דמים והחליש לבסוףאת הריבונות הישראלית.‏מבט לעתידסוגיית השליטה בהר הבית היא סלע המחלוקת הקשהביותר בסכסוך בין ישראל לבין הפלסטינים.‏ הדרךהיחידה לצאת מהמבוך היא מציאת פתרון שייתן לשניהצדדים מענה על האינטרסים החיוניים להם ביותר,‏ שהםמבחינתם תנאי המינימום.‏ מבחינת הפלסטינים,‏ אין הםיכולים להסכים לפתרון בו ייאמר כי הם צריכים לחלוקריבונות באל-חרם אל-שריף.‏ אך לא כך הדבר לגביהכותל המערבי,‏ שכבר התקבע גם בתודעת הפלסטיניםכאתר שיישאר בידי ישראל.‏ הפלסטינים גם אינם יכוליםלהסכים באופן רשמי לשמירה על המצב הקיים ללאהתייחסות לסוגיית הריבונות,‏ וזאת משום שהמצב הקייםמקנה דריסת-רגל גסה מבחינתם לכוחות הביטחון שלישראל על הר הבית.‏ מבחינת ישראל,‏ הכותל המערבימשמש זה מאות שנים תחליף ל"דבר האמיתי",‏ וב-‏‎40‎השנים האחרונות הוא זכה למעמד של תחליף סבירלִמקום המקדש.‏ תנאי המינימום של ישראל לגבי הר הביתיהיו:‏ המשך גישה חופשית בזמנים מתואמים ‏)להבדילמזכות פולחן,‏ שאיננה ממומשת(;‏ הכרה פלסטינית בזיקהההיסטורית-דתית שיש ליהודים לאתר;‏ הגבלות על שינויהצביון הפיזי של האתר וחובת שמירה על עתיקותיו;‏ולבסוף - יכולת לאבטח את מתפללי הכותל מפגיעהמרחבת הר הבית הנישאת מעליו.‏הלקח שנלמד מהתרחשויות דומות במקומות קדושיםבארץ-ישראל ובהודו,‏ 45 מראה ששינוי שנכפה על אחדהצדדים לגבי המצב הקיים במקום קדוש,‏ טומן בחובוסכנה לאלימות.‏ זוהי סיבה טובה לשמור על ההסדריםהקיימים מבלי לערערם מעיקרם.‏ הנסיון שנצבר ב-‏‎40‎השנה האחרונות מלמדנו כי המודוס-ויוונדי העקרונישנקבע אחרי יוני 1967, מבטא את המינימום ההכרחילשני הצדדים,‏ ועל כן הוא שומר על היציבות,‏ חרףהסערות הפוליטיות התכופות.‏ זהו מצב ששני הצדדיםיכולים לקבלו,‏ משום שלא תהיה בו הרעה משמעותיתלעומת המצב שאליו כבר הסתגלו,‏ ובמלים אחרות- שליטה של הווקף בהר הבית ושליטה של ישראלבכותל המערבי.‏ זאת בתנאי שתימצא דרך להבטיחהמשך גישת יהודים להר הבית מבלי שיּותר להםלהתפלל בתחומי המתחם,‏ ולהבטיח את ביטחונם שלמתפללים בכותל מפגיעה אפשרית ממרומי הר הבית.‏הסכם עתידי יצטרך גם לכלול קביעה מפורשת שתכירעקרונית בזיקה ההיסטורית-דתית של היהודים להרהבית.‏ קביעה כזו צריכה לכלול לפחות הכרה בקדושה,‏בחשיבות ההיסטורית-דתית,‏ ובמעמד של הר הבית/‏אל-חרם אל-שריף להיסטוריה,‏ למורשת ולדת של בניהדתות האברהמיות המאמינים באל אחד.‏ברור לכול שהפתרון לסוגיית הר הבית יהיה חלקמהפתרון עליו יוסכם לגבי מכלול העיר העתיקה או האגןהדתי-היסטורי של ירושלים.‏ שני פתרונות נראים-לעיןיכולים לעמוד בתנאי המינימום של הצדדים:‏ חלוקה45 י’‏ זילברמן,‏ איודיה.‏

454פרק 21 הר הבית בידם,‏ הכותל בידינו הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםמתפללים מוסלמיים בתפילת יוםו'‏ בהר הבית,‏ 1989טריטוריאלית או משטר מיוחד עם פיקוח בינלאומי.‏במצב של חלוקה טריטוריאלית,‏ תופרד רחבת הכותלהמערבי ביחד עם הרובע היהודי וכביש הגישה מכיווןמערב ‏)"כביש האפיפיור"‏ עם גישה משער האשפות ושערציון(‏ ותימסר לשליטה יהודית מלאה.‏ מאידך-גיסא,‏ הרהבית יהיה בשליטתו המלאה של הווקף,‏ תחת מגבלותהקשורות בשמירת הביטחון ושמירת הצביון הקיים שלהאתר.‏ בפתרון השני - משטר מיוחד עם פיקוח בינלאומי- ימשיך הווקף לנהל את הר הבית ואילו הממסד הדתיהיהודי ימשיך לנהל את הכותל המערבי תוך האצלתסמכויות מהגורם המפקח,‏ אשר יהיה גם בעל סמכויותוכוח שיטור,‏ והוא שיאכוף את תנאי המשטר המיוחד.‏המונח ‏"ריבונות"‏ לא יוזכר בהסכם.‏הריבונות היתה מאז ומתמיד אבן-נגף בפתרון בעיותהקשורות למקום קדוש לדתות אחדות.‏ לריבונות עלמקום כזה יש ערך סמלי ופסיכולוגי.‏ בימי הבינייםהתאפשר דו-קיום יהודי-מוסלמי-נוצרי במקומותפולחן עממיים רבים בארץ הקודש.‏ מערת אליהובחיפה וקבר שמואל הנביא בצפון-מערב ירושלים,‏הם שתי דוגמאות ידועות לכך,‏ אך היו עוד עשרותמקומות כאלה.‏ דו-קיום כזה התאפשר כל עוד לאעִרער צד אחד על זכויות הצד השני באתר.‏ יהודים יכלולהתפלל במערת שמואל הנביא,‏ כי הם לא ערערו עלזכות המוסלמים במסגד שמעליו ובמתחם כולו.‏ מערתהמכפלה היא דוגמא נוספת לכך:‏ לאחר 1967 נתן ראשעיריית חברון,‏ מוחמד עלי אל-ג'עברי,‏ לשר הביטחוןמשה דיין,‏ הסכמה בכתב למימוש גישה ופולחן ליהודיםבהגבלות של זמן ומקום.‏ עצם חתימת ההסכם עם הצדהמוסלמי היתה בבחינת הכרה בבעלותו ובריבונותו עלהמקום,‏ וכך ניתנה ליהודים הזכות להתפלל במקום,‏כפי שהוסכם.‏ 46 אולם הצד היהודי ניצל את יחסי הכוחלכפייה חד-צדדית של שיתוף וחלוקת המרחב באתרבין מאמיני שתי הדתות.‏ במלים אחרות,‏ בעוד שמשהדיין הכיר בריבונות המוסלמית במערת המכפלה,‏ כפויורשיו ריבונות ישראלית במקום.‏ לאור זאת,‏ לא יימצאלדעתי פתרון מוסכם לסוגיית הר הבית,‏ אם ישראל לאתכיר בשליטה האפקטיבית של הווקף המוסלמי באתרזה,‏ ואם הווקף לא יכיר בזיקה ההיסטורית-דתית שלהיהודים להר הבית,‏ ללא קביעת הריבונות.‏‏ראו 46 למשל דברי מחמוד עבאס ‏)אבו מאזן(‏ מבכירי הרשות הפלסטינית דאז וכיום יו”ר הרשותבאוגוסט 2000 ב-‏ אל-חיאת אל-ג’דידה,‏ 19.8.00; ודברי שר הווקף הפלסטיני שכתב בשנת 2002את הדברים הבאים:‏ ‏“הפלסטינים,‏ הערבים והמוסלמים,‏ לא ירשו חזרה על מה שקרה במסגדהאבראוימי בחברון והם יגנו על אל-אקצא בכל האמצעים”‏ אצל:‏ גושה,‏ הקדמה,‏ עמ’‏ 7-5.

455ביבליוגרפיהברקוביץ,‏ ש',‏ מלחמת המקומות הקדושים:‏ המאבק עלירושלים והמקומות הקדושים בישראל,‏ יהודה,‏ שומרוןוחבל עזה.‏ ירושלים:‏ ידיעות אחרונות ומכון ירושליםלחקר ישראל,‏ )1997(.גושה,‏ מ',‏ תא'ריח'‏ אל-מסג'ד אל-אקצא,‏ דליל את'ריתא'ריח'י מוג'ז לל-מעאלם אל-אִסלאמייה פי אל-מסג'דאל-אקצא אל-מבארכ.‏ ירושלים:‏ דולת פלסטין - וזארתאל-אוקאף ואל-שאון אל-דינייה,‏ 2002.דולת פלסטין,‏ אתחאד לג'אן אל-מראה לל-עמל אל-‏אג'תמאעי,‏ מג'זרת אל-אקצא,‏ שהאדאת וות'אא'ק,‏ 1992.דיין,‏ מ',‏ אבני דרך,‏ אוטוביוגרפיה.‏ ירושלים ותל-אביב:‏עידנים ודביר,‏ 1976. מ'‏זילברמן,‏ י',‏ ירושלים ואיודיה - דיוקנה של הקצנה דתית-‏פוליטית.‏ ירושלים:‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ 1997.אל-חמיד אל-סאא'ח,‏ א'‏ אהמית אל-קדס פי אל-אסלאם.‏עמאן,‏ 1981.אל-עלמי,‏ ס',‏ אל-דין עיאד,‏ ס',‏ מג'זרת אל-אקצא...‏ואל-תחדי אל-כביר.‏ עכו:‏ אל-אסואר,‏ לל"ת.‏מרחב,‏ ר',‏ גלעדי,‏ ר',‏ הממלכה ההאשמית הירדניתותפקידה בהסדר קבע עתידי בירושלים:‏ היבטיםמשפטיים,‏ מדיניים ומעשיים.‏ ירושלים:‏ מכון ירושליםלחקר ישראל,‏ 1999.פרחי,‏ ד',‏ ‏"המועצה המוסלמית במזרח-ירושלים וביהודהובשומרון מאז מלחמת ששת הימים",‏ המזרח החדש,‏כ"ח:‏‎2-1‎‏,‏ 1979 עמ'‏ 6.קליין,‏ מ',‏ ירושלים במשא ומתן לשלום,‏ עמדות ערביות.‏ירושלים,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ 1995.קמא,‏ ע',‏ דו"ח שופט-חוקר לעניין חקירת סיבות המוותשל הרוגי האירועים בהר הבית.‏ 18 ביולי,‏ 1991.ברכת כהנים בכותל,‏ פסח,‏ 2007

456הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושלים

רייטר,‏ י',‏ ‏"הר הבית/אל-חרם אל-שריף:‏ נקודות הסכמה 457ומחלוקת".‏ דפי רקע לקובעי מדיניות.‏ ירושלים:‏ מכוןירושלים לחקר ישראל,‏ 1997.Efrat Ben-Ze'ev and Issam Aburaiya. "'Middle-Ground' Politics and The Re-Palestinization ofPlaces in Israel", International Journal of MiddleEastern Studies 36 (2004) 639-655.David Chidester and Linenthal T. Edwards(eds.) American Sacred Space. Bloomington andIndianapolis: Indiana University Press), 1995).Amikam Elad, Medieval Jerusalem & IslamicWorship - Holy Places, Ceremonies, Pilgrimage.Leiden, New York and Köln: E.J. Brill),1995).Great Britain. Report of the Commission appointedby H. M. government... to determine the rights andclaims of Moslems and Jews in connection with theWestern or wailing wall at Jerusalem, December,1930. (Published in a book form by the Institutefor Palestine Studies Beirut, 1968)Motti Inbari, "The Oslo Accords and the TempleMount, A Case Study: The Movement for theEstablishment of the Temple", HUCA 74 (2003)1-45.Sari Nuseibeh, "Islam's Jerusalem" in Jerusalem,Religious Aspects. Jerusalem: PASSIA, (1995).23-34Yitzhak Reiter, "Jewish-Muslim Modus Vivendi atthe Temple Mount/al-Haram al-Sharif Since 1967,"in M.J. Breger and O. Ahimeir (eds.), Jerusalem:Essays towards Peacemaking (Syracuse University.Press, 2002), pp. 269-295רייטר,‏ י',‏ ‏"השלישי בקדושה,‏ הראשון בפוליטיקה:‏ אל-‏חרם אל-שריף בעיני מוסלמים",‏ בתוך:‏ יצחק רייטר‏)עורך(,‏ ריבונות האל והאדם:‏ קדושה ומרכזיות פוליטיתבהר הבית.‏ ירושלים:‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏,2001 עמ'‏ .155-180רייטר,‏ י',‏ ‏)עורך(‏ ריבונות האל והאדם:‏ קדושה ומרכזיותפוליטית בהר הבית.‏ ירושלים:‏ מכון ירושלים לחקרישראל,‏ 2001.רמון,‏ א',‏ ‏"מעבר לכותל:‏ היחס להר הבית מצד מדינתישראל והציבור היהודי לגווניו 1967-1999", בתוך:‏יצחק רייטר ‏)עורך(,‏ ריבונות האל והאדם:‏ קדושהומרכזיות פוליטית בהר הבית.‏ ירושלים:‏ מכון ירושליםלחקר ישראל,‏ )2001(, עמ'‏ 142-113.שר,‏ ג',‏ במרחק נגיעה,‏ המשא והמתן לשלום -19992001, עדות,‏ תל-אביב:‏ משכל,‏ 2001.שרגאי,‏ נ',‏ הר המריבה:‏ המאבק על הר הבית,‏ יהודיםומוסלמים,‏ דת ופוליטיקה.‏ ירושלים:‏ כתר,‏ 1995.חיילי צה"ל רוקדים ברחבת הכותל בעת ביצוע עבודותההרחבה,‏ 12.6.1967, צילום:‏ ורנר בראון,‏ ירושלים

45945922 ירושלים כחסם בסכסוך הישראלי-פלסטינייעקב בר-סימן-טוב וקובי מיכאל40 שנה לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים,‏ הפנימה ישראל את ההכרה שללא פתרון מדיני למזרח-‏ירושלים,‏ ובעיקר להר הבית,‏ אין כל סיכוי ליישב את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.‏ בנוסף הולכת ומתגבשת הדעהכי סיפוח השכונות הערביות לשטח השיפוט של ירושלים ב-‏‎1967‎ היה מקח-טעות,‏ שכן הוא הכליל בירושלים 68אלף פלסטינים ושינה את המאזן הדמוגרפי - עד כדי סיכון הרוב היהודי בעיר בעתיד - שהוא תנאי הכרחי להבטחתמעמדּה של ירושלים כבירת ישראל וכבירת העם היהודי.‏העובדה שירושלים עלתה לדיון בשיחות קמפ-דיוויד,‏ ביולי 2000, שינתה את התייחסותה של מדינת ישראללמקומה של ירושלים בהסדר פוליטי עם הצד הערבי.‏ את השינוי הזה אפשר להגדיר ‏"שבירת הטאבו"‏ בנוגעלירושלים.‏ שבירת הטאבו אִפשרה אמנם משא ומתן,‏ אך הוכיחה כי ירושלים היא החסם העיקרי להשגת הסדר הקבעבין ישראל לפלסטינים.‏ הקמת גדר הביטחון הוציאה לראשונה חלק מהשכונות הערביות אל מחוץ לתחומי ירושלים,‏ותכנית ההתכנסות ‏)שנגנזה בינתיים בעקבות מלחמת לבנון השנייה(‏ שפירושה היפרדות חד-צדדית משכונותערביות נוספות בירושלים,‏ מצביעות על שינוי משמעותי במדיניות ישראל בנושא ירושלים.‏מאמר זה ינסה לבחון את השינוי שחל במעמדה של ירושלים מטאבו לחסם בתהליך המדיני;‏ וכן את הסיכוי למציאתפתרון מדיני בירושלים,‏ שיאפשר השגת הסדר-קבע בין ישראל לפלסטינים.‏מסיפוח לטאבומעצבי המדיניות הישראלים היו אמורים להיות מּודעים לאפשרות שסיפוח מזרח-ירושלים יהיה לרועץ לכל הסכם-‏שלום ישראלי-ערבי,‏ אך העדיפו להדחיק אפשרות זו ואף לכבול עצמם בחסמים חקיקתיים 1 ובהתחייבויות מוצהרותשירושלים לא תחולק לעולם,‏ ולא תהיה נושא למו"מ או לתהליך מדיני כלשהו.‏השעיית ירושלים מן התהליך המדיני ומן המו"מ העתידי,‏ יצרה מעין ‏"טאבו"‏ שאסר,‏ למעשה,‏ לשאת ולתת עלהר הבית ומזרח-ירושלים,‏ כולל השכונות הערביות שסופחו לעיר.‏ טאבו זה,‏ שזכה לתמיכה רחבה מאוד של הדרגהפוליטי ושל הציבור בכללותו,‏ השתרש גם נוכח ההערכה שממילא אין סיכוי ליישב את הסכסוך הישראלי-‏‏ב-‏‎28‎ 1 ביוני 1967 קיבלה הכנסת את החוק לתיקון פקודת סדרי השלטון והמשפט ‏)מס’‏ 11( תשכ”ז-‏‎1967‎‏,‏ שאִפשר את החלת המשפט הישראלי על אזורי מזרח-ירושלים,‏ ואלה נכללו בשטחהשיפוט של עיריית ירושלים.‏ ב-‏‎30‎ ביולי 1980, קיבלה הכנסת את חוק יסוד:‏ ירושלים בירת ישראל.‏ רות לפידות,‏ חוק יסוד:‏ ירושלים בירת ישראל.‏ ‏)ירושלים:‏ האוניברסיטה העברית בירושלים,‏1999(. מ’‏ קליין,‏ יונים בשמי ירושלים:‏ תהליך השלום והעיר 1999-1977 ‏)ירושלים:‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ 1999(, עמ'‏ 44-43.הפגנה המונית נגד חלוקת ירושלים,‏ 2001

460פרק 22 ירושלים כחסם בסכסוך הישראלי-פלסטיני הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםערבי,‏ ובפרט את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.‏ 2 ישראלדבקה בטאבו זה,‏ למרות שהמערכת הבינלאומית,‏ כוללארה"ב,‏ סירבה להכיר בסיפוח מזרח-ירושלים וראתהבה שטח כבוש.‏ ממשלות ישראל נמנעו באדיקות מכלעיסוק בנושא,‏ ואף הצליחו במידה רבה להרחיק את3נושא ירושלים מתהליך השלום,‏ כולל עם מצרים.‏חתימת הסכם העקרונות הישראלי-פלסטיני בספטמבר1993, פתח לראשונה אפשרות לשבירת הטאבובסוגיית ירושלים.‏ בלחץ ישראל הסכימו שני הצדדיםכי ירושלים לא תיכלל בהסכם הביניים,‏ אולם ישראלהסכימה לכך שירושלים תידון במו"מ על מעמד הקבע- מו"מ שהיה אמור להתחיל בשנת 1996. בנוסף לכךהוסכם כי ‏"הפלסטינים החיים בירושלים יהיו זכאיםלהשתתף בתהליך הבחירות"‏ לרשות הממשל העצמיהפלסטיני בגדה המערבית ובעזה.‏ שינויים אלה בעמדתישראל הם בהחלט משמעותיים . 4 הם מעידים על הפנמתההבנה שירושלים אינה יכולה להיות טאבו,‏ והיא חייבתלהיות חלק מתהליך השלום,‏ אף שבפועל אין בהם כללכדי להצביע על כך שישראל שינתה מעמדתה כהואזה בקשר לשליטתה בירושלים ולאיחוד העיר.‏ אכן,‏בהצגת הסכם אוסלו ב'‏ בכנסת,‏ ב-‏‎5‎ באוקטובר 1995,‏מ’‏ 2 קליין,‏ שוברים טאבו:‏ המגעים להסדר-קבע בירושלים 2001-1994 ‏)ירושלים:‏ מכוןירושלים לחקר ישראל,‏ 2001(.3 ר'‏ לפידות,‏ חוק יסוד,‏ עמ'‏ 30-25.הציג יצחק רבין,‏ ראש הממשלה,‏ את העמדה הישראליתהמסורתית לגבי ירושלים בהסדר הקבע,‏ ואף הרחיב אתגבולותיה:‏ ‏"ירושלים המאוחדת,‏ שתכלול גם את מעלה-‏אדומים וגם את גבעת-זאב כבירת ישראל,‏ תוך שמירתזכויותיהם של בני הדתות האחרות,‏ הנצרות והאסלאם,‏לחופש גישה ופולחן במקומות ההיסטוריים להם,‏ על פידתם".‏ 5 אף שאמירה זו נועדה אולי לצרכי מו"מ בלבד,‏דומה שישראל המשיכה להתייחס לשליטתה המלאהעל ירושלים כאל טאבו גם בהסדר הקבע,‏ למרות שהיהברור לחלוטין שעמדה זו אין לה סיכוי להתקבל על דעתהפלסטינים,‏ והיא עלולה למנוע השגת הסדר-קבע.‏ רצחרבין,‏ וחששו של פרס לשנות את השיח המקובל בענייןירושלים,‏ הותירו את השיח הציבורי בישראל בשביהמנטרה הפוליטית בנוסח:‏ ‏"ירושלים המאוחדת כבירתישראל לנצח נצחים".‏ העיר נותרה במידה רבה בחזקתטאבו גם במהלך תקופת ממשל נתניהו ובראשית ממשלברק.‏ ברק אסר על צוות המו"מ להעלות את נושאירושלים עד שהגיע לפסגת קמפ-דיוויד.‏ממשלת ישראל גם סירבה לקיים דיונים כלשהם לגביעמדתה שלה בשאלת ירושלים במו"מ,‏ דבר שמנע היערכותשל חוגים ממשלתיים לאיתור חלופות אפשריות לפתרוןשאלת ירושלים.‏ התשתית הרעיונית ובְסיס הנתוניםשעמדו לרשות המשלחת הישראלית בקמפ-דיוויד ביולי2000, נשענו על עבודות-מחקר וניירות-עמדה של מספרמכוני-מחקר בישראל שעסקו בסוגיה בהרחבה.‏ בולטיםבהם היו מכון ירושלים לחקר ישראל והקרן לשיתוףפעולה כלכלי .)ECF( אלא שבהיעדר עבודת-מטה סדורהושיטתית בסוגיית ירושלים,‏ נשללה מהדרג המדיניבישראל היכולת לבחון לעומק את החלופות השונותלהסדר אפשרי בירושלים.‏מאז 1994 עסקו בסוגיית ירושלים יותר מ-‏‎30‎ קבוצות-‏דיון.‏ 6 קבוצות אלה התנהלו ברובן כערוצים שניים שלקבוצות מומחים ישראלים ופלסטינים,‏ בהשתתפות מומחיםבינלאומיים ובמימון ומעורבות אירופית.‏ ארה"ב הסתייגהמדיון בנושא זה באופן מסורתי,‏ מפאת מחויבותה לממשלהישראלי ולרגישותו לנושא.‏ 7 את קבוצות המומחים שחקרו‏רודף 5 שלום:‏ נאומי השלום של ראש הממשלה יצחק רבין ‏)תל-אביב:‏ זמורה-ביתן,‏ 1995(,עמ’‏ 149.6 מ’‏ קליין,‏ שוברים טאבו,‏ 2001, עמ’‏ 14.7 מ’‏ קליין,‏ שוברים טאבו,‏ 2001, עמ’‏ 15.4 שם,‏ עמ'‏ 32.רה"מ אהוד ברק,‏ נשיא ארה"בביל קלינטון ויו"ר הרשותהפלסטינית יאסר ערפאת בקמפדיוויד,‏ 2000

את נושא ירושלים,‏ ניתן לסווג לשני סוגים בולטים:‏ 1( 461קבוצות שהתמקדו בהיבטים הטכניים/מוניציפליים ויצאואהוד ברק שבר את הטאבו על ירושלים כשהכיר בכךמנקודת-הנחה שהצדדים הגיעו להסכם,‏ ומיקדו מאמץשבלא הסדר על ירושלים לא ניתן יהיה להגיע להסדר-‏בפיתוח רעיונות ומודלים לדו-קיום במתכונות שונות שלקבע עם הפלסטינים.‏ נכונותו של ברק לכך היא שאִפשרהשיתוף-פעולה ומעורבות בינלאומית;‏ 2( קבוצות אחרותאת המו"מ על ירושלים בקמפ-דיוויד.‏ אולם עד מהרהשהתמקדו בהיבטים הפוליטיים של הנושא ובניסיוןהתברר שהפערים הגדולים בין הצדדים בנושא זה,‏לגבש מִתווה להסכם מדיני בין הצדדים.‏ מכון ירושליםאינם מאפשרים להגיע להסדר.‏ מבחינה זו היתה ועידתלחקר ישראל פעל בשני הכיוונים,‏ אך השיג פריצת-‏קמפ-דיוויד ‏"ועידת-ירושלים",‏ שכן הוועידה נכשלהדרך משמעותית דווקא בפעילותו בקטגוריה השנייה,‏משום שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכם,‏ בעיקרמשהשלים במאי 2000 את מסמך החלופות להסדר מדיניבשאלת ירושלים.‏ כל ניסיונות המו"מ שלאחר קמפ-‏בירושלים.‏ 8 המסמך הוצג בפני ראש הממשלה אהוד ברקדיוויד כשלו אף הם בנושא זה,‏ ובהם תכנית קלינטון,‏בטרם צאתו לקמפ-דיוויד,‏ ונציג המכון ‏)ראובן מרחב(‏ אףמפגש בולינג ‏)בדצמבר 2000, בארה"ב(‏ ומפגש טאבההוזעק לקמפ-דיוויד ביולי 2000 כדי ליטול חלק בסיעור‏)בינואר 2001(. 10 ניסיונות אלה הוכיחו כי יותר מכלהמוחות של הצוות הישראלי שעסק בסוגיה.‏נושא אחר בתהליך השלום,‏ ירושלים היא החסם הבסיסיכישְלון פסגת קמפ-דיוויד הוכיח כי הטאבו בשאלתוהעיקרי ביישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני.‏ בלאירושלים היה לרועץ,‏ לא רק משום שלא אִפשר הכנההסדר בירושלים לא ניתן להגיע ליישוב הסכסוך.‏ אףטובה ומדוקדקת לקראת הסדר בנושא ירושלים,‏ אלאשירושלים חדלה לכאורה להיות טאבו בתפיסת השלוםגם משום שדחיקת הנושא לשלב הסופי של הדיון,‏ לאשל ישראל בעצם נכונותה לשאת ולתת עליה,‏ היא היתההּוכחה כאסטרטגיה אפקטיבית להתמודדות עם נושאי-‏ותישאר קרוב לוודאי גם הלאה,‏ חסם בתהליך השלום.‏ליּבה קשים ורגישים כמו ירושלים.‏ דחיית נושא ירושליםחסם זה מורכב מארבעה תת-נושאים שיש להתייחסלסוף התהליך,‏ רק חיזקה את הקווים האדומים של הצדדיםאליהם באופן שונה:‏ כינונה של מזרח-ירושלים כבירתומנעה למעשה אפשרות של הסדר.‏ כישלון ועידת קמפ-‏המדינה הפלסטינית,‏ עתיד השכונות הערביות,‏ עתידדיוויד מלמד,‏ אפוא,‏ שלא זו בלבד שדרושה הכנה טובההשכונות היהודיות,‏ ומעמד הר-הבית והאגן ההיסטורי.‏ומדוקדקת בנושא ירושלים תוך בחינת חלופות שונותבעוד ששלושת הנושאים הראשונים ניתנים למיקוחוהתמודדות עם משברים צפויים במו"מ,‏ אלא שיש גםולהסדר משום שאינם כרוכים בערכי-יסוד מוחלטים -לשקול מחדש אם לא ראוי להעלות את ירושלים לראשהר-הבית והאגן ההיסטורי אינם ניתנים למיקוח,‏ והםהמשא ומתן על הסדר הקבע.‏ בוועידת קמפ-דיוויד הסתבר11החסם העיקרי שיש בו כדי למנוע הסדר-קבע.‏גם כי שאלת ירושלים - ובמיוחד העיר העתיקה והר-הביתבשלב מסוים של המו"מ ‏)בולינג דצמבר 2000( גילתה- אינה יכולה לבוא על פתרונה המלא במסגרת מו"מישראל נכונות לוותר על ריבונותה בהר-הבית תמורתישראלי-פלסטיני,‏ וכי יש לשתף בה שחקנים ערבים נוספיםהכרה פלסטינית בקדושת המקום ליהודים,‏ הכרהכמו מצרים,‏ ירדן,‏ סעודיה ומרוקו.‏ הפלסטינים לבדם אינםמסוגלים כנראה לקבל החלטות קשות בנושא ירושליםבלא שיקבלו לכך לגיטימציה ערבית חיצונית . 9 לקח‏ג’‏ 10 שר,‏ במרחק נגיעה - המשא ומתן לשלום 2000-1999 ‏)תל אביב:‏ ידיעות אחרונות,‏נוסף ולא פחות חשוב העולה מוועידת קמפ-דיוויד,‏ הוא 2001(, עמ’‏ 415-397. 364-355,הדומיננטיות של המרכיב הדתי-היסטורי במו"מ,‏ בנוסףלשיקול הפוליטי.‏ הוכח שמעמדה הייחודי של ירושליםבעיני שני הצדדים,‏ כרוך בהיבטים דתיים-היסטוריים,‏ואלה יוצרים חסם המקשה על השגת הסדר-קבע.‏8 הסדרי שלום בירושלים,‏ ירושלים מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ 2000.9 על כך ראו במאמרו של ד”ר יצחק רייטר בספר זה.‏הריבונות כחסם‏המונח 11 ‏“האגן הקדוש”‏ בירושלים הוזכר בכמה הקשרים והוגדר באופן כללי כמתחם הכוללאת העיר העתיקה ‏)או חלקים ממנה(‏ ומספר אתרים נוספים סמוכים,‏ הנתפסים כקדושיםלבני הדתות השונות.‏ אין מדובר במונח רשמי מוגדר ומתוחם גיאוגרפית והיסטורית,‏והוא גם אינו מופיע כמונח רשמי במסמכים רשמיים,‏ בטיוטות של הסכמים ובהסכמיםרשמיים.‏ המונח עצמו עלול להתברר כ”טעון”‏ ויש המעדיפים להשתמש במונח חלופי -‏“האגן ההיסטורי”.‏ בהקשר זה ראוי להדגיש כי אין בחוק הישראלי הגדרה משפטית למושג‏“מקום קדוש”.‏ שמואל ברקוביץ במאמרו בעניין המעמד של הר הבית והכותל המערביבמשפט הישראלי ב-ריבונות האל והאדם - קדושה ומרכזיות פוליטית בהר הבית ‏)עורךיצחק רייטר(,‏ הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל )2001(, מתייחס בהרחבה לסוגיה ‏)בעמ’‏184(, ומביא את ההגדרה לגבי ‏“מקום קדוש”‏ מהאנציקלופדיה למשפט בינלאומי-פומבי,‏שם נקבע,‏ בין היתר,‏ כי מקום קדוש הוא כל אתר שנקבע גיאוגרפית על-ידי קהילה דתיתאחת או יותר המייחסות לו משמעות דתית יוצאת-דופן.‏

התמודדות עם חסם הריבונות462פרק 22 ירושלים כחסם בסכסוך הישראלי-פלסטיני הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםהפגנה של פלסטינים בעזה כנגדועידת אנאפוליס,‏ 2007במרכזיותו להיסטוריה,‏ למסורת ולזהות העם היהודי,‏והסכמה לכך שיהודים יורשו להתפלל במתחם מוגדרומוסכם מראש על ההר.‏ אבל הסירוב הפלסטיני לקבל12תנאים אלה,‏ גרם לכך שישראל חזרה בה מנכונותה זו.‏נוסחה זו יכלה,‏ אולי,‏ לשמש בסיס להסדר אילו קיבלואותה הפלסטינים,‏ אבל ספק אם היתה זוכה בדצמבר2000 לתמיכה פוליטית וציבורית בישראל,‏ וספק אם ישלה תמיכה כזו כיום או אם תהיה בעתיד.‏‏ויתור 12 זה נעשה על-ידי שלמה בן-עמי,‏ שר החוץ הישראלי,‏ ב-‏‎21‎ בדצמבר 2000 במפגשבולינג בארה”ב.‏ בן-עמי הציע את הוויתור כ”הצעה להתייחסות”‏ )ad-referendum(ולא כעמדת מו”מ.‏ ההצעה של בן-עמי באה מתוך מודעּות לכך שללא ויתור ישראליעל הריבונות בהר-הבית ‏)במעבה ההר,‏ ולא על הכותל(‏ אין סיכוי להגיע להסדר עםהפלסטינים.‏ עם זאת,‏ הוא ראה בהצעה מבחן לנכונותם ‏“להכיר בקשר המיוחד שלהישראלים והיהודים לארצם ולקודשיהם,‏ ‏]ואם הם[‏ מוכנים לקבל ששובנו לארץ איננו רקכיבוש אלים וקולוניאליסטי,‏ כדעתם,‏ אלא גם חזרה לשורשים בני אלפי שנים.‏ בהצעותייביקשתי מהפלסטינים להכריע האם הם אומנם מקבלים את זכותה המוסרית של מדינהיהודית להתקיים,‏ כמובן בגבולות שנסכים עליהם.‏ הפלסטינים סרבו לכך משום שלא היומוכנים לראות את הויתור הישראלי כתנאי להכרתם בזכות היהודים לא רק בהר-הבית אלאגם בארץ כולה".‏ ש’‏ בן-עמי,‏ חזית ללא עורף:‏ מסע אל גבולות תהליך השלום,‏ ‏)תל-אביב:‏ידיעות אחרונות,‏ 2004(, עמ’‏ ; 377-373 שר,‏ שם,‏ עמ'‏ 357.סוגיית הריבונות בהר-הבית ובאגן ההיסטורי היאאפוא המכשול המרכזי ליישוב הסכסוך,‏ משום שהיאמסמלת הרבה יותר מעצם השליטה הפורמלית במקום.‏הריבונות בהר-הבית ובאגן ההיסטורי היא ערך-יסודבזהות הדתית,‏ ההיסטורית והלאומית של שני הצדדים.‏כל ויתור של כל צד בנושא הריבונות לטובת האחר,‏פירושו ויתור על ערך בסיסי,‏ על מערכת אמונות ועלמרכיב חשוב בזהות.‏ ערכים בסיסיים נוטים להיותקבועים וקשיחים,‏ ואינם ניתנים למו"מ,‏ למיקוח,‏13לויתורים,‏ לפשרות ולחלוקה.‏שינוי של ערכים כאלה אפשרי ‏)אם בכלל(‏ רק לעתיםרחוקות,‏ משחשיבותם הדתית,‏ ההיסטורית או הסמלית,‏פגה לאחר תקופה ארוכה,‏ או שהם ניתנים להמרהבערכים אחרים,‏ שיוגדרו ויוסכמו על-ידי הצדדים כבעליערך שווה.‏ קשה לצפות שחשיבותו של האגן ההיסטוריתשתנה בטווח הקרוב או הבינוני.‏ עם זאת הועלתה כברהאפשרות של המרת הערכים הבאה:‏ ויתור ישראלי עלהריבונות בהר-הבית תמורת ויתור פלסטיני על תביעתזכות השיבה של הפליטים.‏ אף שגם להמרה כזו איןכיום בשלות בשני הצדדים,‏ והיא מעוררת התנגדותמשני הצדדים,‏ היא יכולה לשמש נוסחה לפתרון במו"מעתידי בין הצדדים,‏ ויש להיערך גם אליה כדי ללמודאת משמעויותיה הערכיות,‏ כמו גם סיכויי התמיכה בהמשני הצדדים.‏יוצא אפוא שללא ויתור הדדי על ריבונות זו,‏ או לחלופיןויתור של צד אחד בלבד,‏ לא ניתן יהיה להגיע להסדר-‏קבע בסכסוך הישראלי-פלסטיני.‏ניתן להצביע על ארבע אפשרויות נוספות להתמודדותעם בעיה זו:‏ )1( השעיית הריבונות לתקופה ארוכה,‏והסתפקות בנוסחת-ביניים זמנית שתאפשר הסדר-‏ביניים ללא יישובו הסופי של הסכסוך;‏ )2( חלוקתהריבונות בין שני הצדדים על-פי נוסחה טריטוריאליתמוסכמת;‏ )3( הוצאת הריבונות מהמו"מ והחלפתה‏הגדרתו 13 של המקום כערך קדוש במיוחד במונחים דתיים,‏ כרוכה בדרך-כלל בדרישת אנשיהדת לזכּות נצחית ובלעדית להחזיק בו ולקבוע את אופי הפולחן המתקיים בו.‏ הסכסוך עלמקום קדוש בין שתי קבוצות דתיות יריבות,‏ הוא תוצאה של דרישות דתיות מנוגדות שאינןניתנות לפשרה.‏ בעוד שיכול אדם מבחינה רעיונית לוותר על רכושו,‏ אין הוא יכול לוותר עלזכות כלשהי בשם אלוהיו.‏ בצדק קובע פרופ’‏ יצחק אנגלרד ‏)שופט בית המשפט העליוןבדימוס(‏ כי שום שיקול תועלתני או מוסרי-אישי אינו תופס כאן,‏ כל עוד בעל הדין רואהעצמו מחויב כלפי שמים.‏ שכן,‏ האל - בעל הדין העיקרי - נעדר מן הדיון,‏ ונציגיו עלי אדמותאינם רשאים לוותר בשמו,‏ ומכאן הקושי להגיע לפשרה או לחלוקה של מקום קדוש.‏

463בירושלים הוא כבר בגדר הנחת-יסוד מקובלת על שני הצדדים ועל הקהילה הבינלאומית כאחד.‏ סביר להניח כיאם יגיעו הצדדים להסכמה בדבר מעורבות בינלאומיתוהקמת משטר מיוחד בירושלים,‏ תיענה לכך הקהילההבינלאומית בחיוב.‏ המושג ‏"משטר מיוחד"‏ נשען עלשני עקרונות מרכזיים:‏ מעורבות בינלאומית והתייחסותגמישה ויצירתית יותר למושג הריבונות.‏דעת הקהל כחסםבניהול משותף עם חלוקת סמכויות ושליטה חלקית;‏)4( העברה מוסכמת של הריבונות לצד שלישי לתקופהמוגבלת,‏ עד שיימצא פתרון מוסכם על שני הצדדים.‏לקחי המו"מ עד כה,‏ מצביעים על כך שהצדדים אינםבשלים לאף אחת מן האפשרויות דלעיל.‏ עם זאת,‏לכל אחת מהאפשרויות הללו יש יתרונות ברוריםמשותפים כדי לאפשר השגת הסדר-ביניים או הסדר-‏קבע.‏ האפשרות הראשונה היא הסבירה ביותר בתנאיםשל היעדר בשלּות להסדר-קבע בנושא ירושלים ואוליגם בנושאים אחרים.‏ ניתן יהיה להגיע להסדר-בינייםאף שאפשרות חלוקתה של ירושלים כחלק מהפתרוןמוסכם ע"י שני הצדדים לתקופה מוגבלת,‏ עם ערבויותהפוליטי כבר חדלה להיות טאבו בישראל מאז פסגתבינלאומיות שיבטיחו את תפעולו וזמניותו של הסדרקאמפ-דיוויד - התנגד רוב הציבור בישראל,‏ בתוקף,‏זה.‏ האפשרות השנייה היא חלוקת הריבונות על בסיסהן לוויתור על הריבונות בהר-הבית ובעיר העתיקה,‏ הןחלוקה טריטוריאלית של האזור המדובר לאור נוסחאותלכינון בירה פלסטינית במזרח-ירושלים והן להעברתשונות שהועלו כבר בהצעות שונות כמו אלו שלהשכונות הערביות של ירושלים לשליטה פלסטינית.‏קלינטון או הסכם ג'נבה,‏ אולם אין בה כדי לפתור אתעם זאת,‏ ההתנגדות לוויתורים על הריבונות בהר הביתבעיית הריבונות על הר הבית ויש בה כדי לפגום באופיובעיר העתיקה עולים לאין שיעור על ההתנגדות לוויתורהייחודי של העיר העתיקה והאגן ההיסטורי.‏ האפשרותעל השכונות הערביות במזרח-ירושלים.‏ התנגדות זוהשלישית מזהה את הריבונות כחסם ומציעה להתעלםהובעה כבר ביולי 2000 בעת פסגת קמפ-דיוויד.‏ בסקרממנה באמצעות ניהול משותף עם שליטה של כל צד עלשנערך במרכז שטיינמץ באוניברסיטת תל-אביב,‏המקומות ההיסטוריים שלו,‏ ובאמצעות חלוקת סמכויותהתנגדו 58% מהציבור לריבונות פלסטינית בשכונותשתשביע את רצון שני הצדדים.‏ אפשרות זו תלויההערביות במזרח-ירושלים,‏ לעומת 38% שהסכימו לכך.‏במידה רבה ביכולת הצדדים לקיים שיתוף-פעולהבנוסף גרסו 65% מהציבור כי אף אם יוסר בכך המכשולבתנאים של חוסר אמון הדדי.‏ שלוש האפשרויות הללוהאחרון בדרך לשלום עם הפלסטינים,‏ אין להסכיםמחייבות רמה כלשהי של מעורבות בינלאומית שתכלוללכינונה של בירה פלסטינית במזרח-ירושלים.‏ רק 29%15גם נוכחות פיזית כדי לאפשר את השגתו ומימושו שלהסכימו לכך ‏)ל-‏‎6%‎ לא היתה דעה בנידון(.‏ההסדר,‏ במיוחד להבטחת חופש גישה ומשטר נאותהמעקב אחר סקרי דעת הקהל,‏ החל מיולי 2000 ועדבמקומות הקדושים והסדר פוליטי,‏ כמו גם צורך ביישובימינו אלה,‏ מצביע על מגמת כרסום הדרגתית אךסכסוכים בין הצדדים ומניעת אי-הבנות.‏ האפשרותתנודתית בהתנגדות הציבור היהודי בישראל לחלוקתהרביעית נוטלת את הריבונות מידי שני הצדדיםירושלים ולהעברת שכונותיה הערביות לשליטהומעבירה אותה לצד שלישי לצורך כינונו של משטרפלסטינית,‏ אולם לא כשמדובר בוויתור בנושא הריבונותמיוחד לניהול האגן ההיסטורי.‏ בהסכמת שני הצדדיםבהר-הבית ובעיר העתיקה:‏יש לבחון אפשרות של צירוף שחקנים נוספים,‏ כמובסקר מאוגוסט 2000 היה רוב ברור )56%( לדעה כיארה"ב,‏ האיחוד האירופי,‏ רוסיה והאו"ם ‏)"הקוורטט"(,‏דרישת הפלסטינים למדינה עצמאית היא דרישה צודקתמדינות-ערב אחדות ‏)מצרים,‏ סעודיה,‏ ירדן ומרוקו(‏‏)לעומת 39% שהתנגדו לה(,‏ אבל גם בין המצדדיםוהוותיקן,‏ ובכך גם להגביר את התמיכה הבינלאומיתבמדינה פלסטינית,‏ הסכימו רק כשליש לכך שהבירה14בהסדר ולגייס לו ערבויות בינלאומיות.‏הפלסטינית תוקם במזרח-ירושלים.‏נראה כי הצורך במעורבות בינלאומית לפתרון הסכסוך‏מדד 15 השלום יולי - 2000 http://www.tau.ac.il/peace‏ר’‏ 14 לפידות,‏ א’‏ רמון,‏ האגן ההיסטורי של ירושלים:‏ תמונת מצב וחלופות להסדר,‏ מכוןירושלים לחקר ישראל ‏)ירושלים(‏ 2006.

464פרק 22 ירושלים כחסם בסכסוך הישראלי-פלסטיני הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםבדצמבר 2000 עלה אחוז המתנגדים )63%( לאפשרות של הפיכת מזרח-ירושלים לבירהפלסטינית.‏ רק 30% היו בעד,‏ ול-‏‎7%‎ לא היתה עמדה בנידון.‏ 66% התנגדו לכך שהר הביתיימסר לריבונות פלסטינית גם אם הפלסטינים יכירו בזכויות ההיסטוריות של העם היהודיוגם אם הכותל המערבי והרובעים היהודי והארמני יישארו בריבונות ישראל ‏)לכך הסכימו רק27% ולשאר לא היתה דעה(.‏במאי 2001, התנגד רוב מכריע של 64% לכך שבתמורה לשלום-קבע תועבר הריבונותעל החלק המזרחי של ירושלים לידי הפלסטינים,‏ ובכלל זה הר הבית והעיר העתיקה16)29% בלבד היו מוכנים לכך,‏ ולאחרים לא היתה דעה(.‏ביולי 2002 חל מִפנה כלשהו בעמדת הציבור בקשר להעברת השכונות הערביות במזרח-‏ירושלים לשליטה פלסטינית והפיכתן לבירת פלסטין;‏ הפער בין התומכים לבין המתנגדיםלכך הצטמצם-יחסית והגיע ל-‏‎13%‎ בלבד:‏ 40% בעד ו-‏‎53%‎ נגד.‏ יתרה מזאת,‏ היה רובשל 53% למצדדים בכך שבתמורה לוויתור פלסטיני על זכות השיבה לתחומי ישראל,‏יוותרו שני הצדדים על הריבונות בהר הבית,‏ מתחם המסגדים ינוהל על-ידי הפלסטיניםומתחם הכותל המערבי על-ידי ישראל.‏ להסדר כזה התנגדו 40%, ולשאר אין דעה.‏בנובמבר 2002 ירדה התמיכה בהעברת השכונות הערביות בירושלים.‏ רק 31% הביעונכונות לכך שבמסגרת משא ומתן מתקדם יועברו השכונות הערביות במזרח-ירושליםלריבונות פלסטינית,‏ ושירושלים המזרחית תהיה בירת פלסטין,‏ וזאת לעומת 63%שהתנגדו לכך )52% התנגדו לכך בתוקף(.‏בפברואר 2003 חל שינוי נוסף בשאלת ירושלים 54% מהציבור התנגדו להעברתהשכונות הערביות לידי הפלסטינים ולכך שירושלים תהיה בירת פלסטין )41% הביעונכונות לכך(.‏ עם זאת,‏ הפער הצטמצם בקרב מי שתומכים בניהול משא ומתן בשאלותאלו:‏ 50% לעומת 45%. באופן כללי אפשר לומר כי הציבור בכללותו נותן ‏"הכְשר"‏ליוזמות מדיניות הכרוכות בפשרות וויתורים של ישראל בירושלים.‏שינוי נוסף נרשם בנובמבר 2003. בסקר זה התנגדו 61% להעברת השכונות הערביותבמזרח-ירושלים לריבונות פלסטינית ולהפיכת ירושלים המזרחית לבירת פלסטין)33% היו בעד ו-‏‎6%‎ לא ידעו(.‏בסקר נוסף במארס , 2005 על רקע פרסום תכנית הממשלה לִבנות 3,500 יחידות-דיורבין מעלה-אדומים לירושלים - הוצגה טענת התומכים בתכנית כי הבנייה חיוניתלהבטחת רצף טריטוריאלי ביניהן,‏ מול טענת המתנגדים כי הבנייה תקטין את הסיכוילשלום על בסיס הנוסחה של ‏"שתי מדינות לשני עמים".‏ רוב ברור של 64% הביעתמיכה בבנייה,‏ חרף פגיעתה האפשרית בסיכוי להסדר,‏ ורק 24% התנגדו לה.‏בסקר האחרון של מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ שנעשה בסוף 2005, התנגדו 95% מןהציבור לוויתור על הרובע היהודי בעיר העתיקה ו-‏‎97%‎ התנגדו לוויתור על הרובעהיהודי והכותל.‏ כ-‏‎55%‎ מן הציבור הביעו נכונות לוויתורים על השכונות הערביותבמזרח-ירושלים במסגרת שלום-אמת,‏ אולם כ-‏‎76%‎ מהציבור הביעו חוסר-אמון בכךשניתן להגיע לשלום עם הפלסטינים.‏ 37% הביעו התנגדות לכל ויתור בירושלים.‏‏בסקר 16 במאי 2002 נמצא כי קיימת התנגדות רבה )69%( לחלוקת העיר באמצעות גדר או חומה,‏ גם כדי למנוע או להפחית באופן משמעותי אתפיגועי הטרור בעיר.‏ רק 25% הסכימו לחלוקת העיר מטעמים אלה,‏ ול-‏‎6%‎ לא היתה דעה.‏ דומה אפוא שעמדות הציבור היהודי בשאלת ירושליםאינן מושפעות משיקולים ביטחוניים בלבד,‏ או שהציבור אינו מאמין כי ניתן למנוע או להפחית במידה משמעותית את הפיגועים בעיר באמצעותחיץ פיזי.‏הפגנה של פעילי ימין נגד חלוקת ירושלים עם קיומה של ועידת אנאפוליס,‏ 2007

תוצאות הסקר משקפות את התנודות שחלו בדעת הקהל הישראלית בין הסטטוס-‏ 465קוו לבין שבירת הטאבו על חלוקת ירושלים.‏ לא ניתן להצביע בבירור על הסיבותלשינוי שחל בעמדת הציבור היהודי בסוגיות אלו,‏ אך שתי עובדות בולטות בענייןזה במיוחד:‏ השינוי המשמעותי שחל בעמדת הציבור היהודי בנוגע לחלוקתירושלים ‏)שבירת הטאבו בקשר לחלוקת ירושלים והעברת שכונות ערביות לשליטהפלסטינית(‏ חל במחצית שנת 2002 ‏)מדד יולי(,‏ אך למרות הכרסום בהתנגדותלחלוקת ירושלים,‏ היה הציבור היהודי בישראל איתן בהתנגדותו לחלוקת הריבונותבהר הבית.‏ נראה כי מִמצאים אלה משקפים את קיומם של שני סוגי-שיח מקבילים:‏השיח הפוליטי והשיח הדתי;‏ שניהם כאחד משקפים התעצמות של שיח שלישי:‏השיח הלאומני,‏ שמשקף חיזוק בזהות היהודית,‏ הן בנכונות להיפרד מריכוזיאוכלוסייה פלסטיניים והן ברצון לשמור על סמלי הזהות הדתית היהודית.‏באין הסדר - היפרדות משכונות ערביותבהמשך לביצוע תכנית ההתנתקות מרצועת-עזה ומצפון השומרון,‏ העלה ראשהממשלה אהוד אולמרט את האפשרות להתנתקות גם בגדה המערבית,‏ ובכלל זהבירושלים,‏ כתכנית מדינית חדשה שּכונתה בפיו ‏"ההתכנסות".‏ תכנית ההתכנסותהיא אסטרטגיה חד-צדדית לניהול הסכסוך,‏ אשר יש בה כדי לקבוע ולהגדיר-‏מחדש את האינטרסים הישראליים,‏ בעיקר בתחום הטריטוריאלי,‏ בלא מו"מ עםהפלסטינים ואף בלא הסכמתם.‏התכנסות בירושלים משמעּה בעיקר התנתקות משכונות ערביות בירושלים,‏ תוךשמירה על הסטטוס הנוכחי באגן ההיסטורי,‏ דהיינו:‏ העיר העתיקה,‏ הר הבית,‏ הרהזיתים ואזורים נוספים במזרח העיר ‏)בלי התייחסות לקו מדויק(,‏ מעלה-אדומים,‏וכן בנייה שתיצור רצף בין ירושלים למעלה-אדומים באזור אי-‏‎1‎ )E1(. תפיסה זוהתגבשה על סמך הנחות היסוד הבאות:‏‏•יישוב-סכסוך וניהול-סכסוך במשותף עם הפלסטינים - ובפרט עם החמאס -17הם בלתי-אפשריים.‏‏•המצב הנוכחי אינו טוב לישראל וגם אי-אפשר לשמרו לאורך זמן:‏ ‏"החיכוךהיומיומי מייצר אלימות;‏ גורם להוצאות אדירות;‏ אין שום סיכוי שיתפתחלמציאות חיובית לישראל.‏ אנחנו חייבים להתכנס אל תוך גושי ההתיישבותולהקטין את החיכוך למינימום".‏ ישראל חייבת אפוא ליזום,‏ להחליט,‏ לפעולולהוביל:‏ ‏"אנחנו נקבע את סדר היום שלהם ושלנו,‏ ואת לוח הזמנים".‏‏•אולמרט רואה בייזום מדיניות זו מבחן של מנהיגות:‏ ‏"מנהיג צריך קודם-כוללהנהיג.‏ להיות אדם שיש לו העוז,‏ האומץ והיכולת לקבל החלטות קשות ולקחתאחריות.‏ זה מה שמצופה מהעומד בראש מדינה".‏‏הדברים 17 מבוססים על הצהרות וראיונות עם אולמרט ‏)הארץ ומעריב 10 במארס 2006( . מאמרים של אלוף בן הארץ 11 6, 5, במארס2006 ‏)מעריב,‏ 2 בינואר .)2006

466פרק 22 ירושלים כחסם בסכסוך הישראלי-פלסטיני הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםרה"מ אהוד אולמרט נואםבמסיבת עיתונאים בבית הלבןבוושינגטון,‏ 23.5.06‏•ביסוד תפיסתו של אולמרט עומדת ההנחה שהמציאותהנוכחית יצרה הזדמנות נדירה שיש לנצלה בארבעהשנים הקרובות ‏)עד לבחירות לכנסת ב-‏‎2010‎‏(‏ כדילעשות מהלכים היסטוריים,‏ במיוחד לצורך קביעתגבולות הקבע של ישראל,‏ שיבטיחו את קיומה שלמדינת ישראל כמדינה יהודית שיש בה רוב יהודימוצק ויציב שאינו נתון בסכנה.‏ זאת בשל קיומהשל ‏"הסכמה בינלאומית רחבה לעקרונות שצריכיםלהיות בסיס להסדר.‏ במיוחד נוכח מציאותו שלממשל אמריקאי שאין אוהד ממנו ומבין ממנו אתמורכבות המציאות שבה אנו חיים".‏ חלון ההזדמנותכולל גם את עליית החמאס לשלטון,‏ שמאפשרתלישראל לנקוט מדיניות יזומה,‏ ומכריחה אתהפלסטינים להגיע להכרעה פנימית שנכפתה עליהםבניצחון החמאס.‏ גם הצלחת ההתנתקות מעזהומצפון השומרון,‏ שהביאה לתמיכה רחבה בישראל,‏היא הזדמנות שיש לנצלּה ולהמשיך בה.‏‏•האיום הדמוגרפי בולט במיוחד במרחב ירושלים.‏היחס הנוכחי - 70% יהודים מול 30% ערבים -לא ניתן לשימּור,‏ ושינויו לרעה יסכן את מעמדהשל ישראל בירושלים.‏ מכאן שפרידה מהשכונותהערביות שסופחו לירושלים היא בבחינת צו השעה.‏תכנית ההתכנסות בגדה המערבית בכלל ובירושליםבפרט,‏ היא מהפכנית במיוחד.‏ יש בה סטייה משמעותיתמעקרונות היסוד של מדיניות החוץ והביטחון שלישראל מאז יוני 1967, הן לגבי הגדה המערבית והןלגבי ירושלים.‏ התכנית מבטלת למעשה את סיפוחחלק מהשכונות הערביות לירושלים,‏ ומשנה אתהחוקים השונים המתייחסים לאיחוד ירושלים.‏ בתכניתההתכנסות בירושלים יש הודאה בכישְלון האיחודשנעשה ב-‏‎1967‎ והיא בבחינת חשיבה-מחדש בנושא.‏ אףשתכנית ההתכנסות ירדה בינתיים מסדר היום הפוליטיוהציבורי בשל מלחמת לבנון השנייה,‏ היא עשויהלעלות מחדש ככל שתתחזקנה התחושות וההערכותשאין כל סיכוי ממשי להסדר ישראלי-פלסטיני.‏ בשלבזה דומה שמשמעויותיה של תכנית ההתכנסות טרםנבדקו לעומקן,‏ הן לגבי הגדה המערבית והן לגביירושלים.‏ מכאן שיש להיערך מייד לבחינת משמעויותאלו - במיוחד לגבי ירושלים - ברמה הגיאוגראפית,‏המדינית,‏ הביטחונית,‏ המשפטית,‏ הדמוגרפית,‏ החברתיתוהכלכלית ולבחון את הלגיטימציה הפנימית לכך.‏מפגש בין השיח הישראלי לשיחהפלסטיני - מה הוסכם עד כה?‏עיון מעמיק בארבעה מקורות המתעדים את מהלכיהמשא ומתן הישראלי-פלסטיני,‏ מיולי 2000 ‏)ועידתקמפ-דייוויד(‏ עד ינואר 2001 ‏)המשא ומתן האינטנסיביבטאבה טרם הבחירות המיוחדות לראשות הממשלהבישראל(,‏ 18 מראה שאפשר להצביע על כמה הבנות ביןהצדדים,‏ העשויות לשמש בסיס ומסגרת להסכם בעתיד.‏למרות היסוד המציאותי הסביר של הבנות אלו,‏ נראהשהצדדים אינם יכולים ‏)בשלב זה(‏ להגיע בכוחות עצמםלהסכמה בדבר מימוש ההבנות,‏ ומכאן נובעת הנחת-‏עבודה מרכזית נוספת ומהותית:‏ הצורך במעורבות צדשלישי,‏ הן בניהול המו"מ והן בהבטחת מימושו לאחרשיושג.‏מנחם קליין,‏ בספרו שוברים טאבו,‏ 19 מסכם את ההבנותוההסכמות שהושגו בעל-פה ומשמשות ‏)לפי הבנתו(‏בסיס לכל מתווה עתידי:‏18 ע’‏ אלדר ‏“מסמך טאבה:‏ חשיפה ראשונה”.‏ הארץ )12.2.2002(; י’‏ ביילין.‏ מדריך ליונה פצועה.‏תל-אביב:‏ הוצאת ידיעות אחרונות,‏ ספרי חמד,‏ 2001; מ’‏ קליין.‏ שוברים טאבו:‏ המגעים להסדר-‏קבע בירושלים 2001-1994, ירושלים,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ 2001. ג’‏ שר.‏ במרחק נגיעה -המשא ומתן לשלום 2001-1999: עדות.‏ תל-אביב:‏ הוצאת ידיעות אחרונות,‏ ספרי חמד,‏ 2001.19 מ’‏ קליין,‏ שוברים טאבו,‏ 2001, עמ’‏ 114-113.

1. ‏אין חזרה למציאות ששררה בירושלים לפני מלחמת 467;19672. ‏ירושלים תתרחב לעבר המרחבים והיישוביםהמקיפים אותה;‏3. ‏ירושלים המורחבת תישאר פתוחה,‏ ולא יעבור בהגבול בינלאומי במובן המקובל של המונח;‏4. במרחב המורחב של ירושלים תפעלנה שתי עיריות;‏5. ‏יש לעצב-מחדש את המרחב הגיאוגרפי,‏ ובכללזה לבצע חילופי-שכונות כדי למנוע ככל האפשרהיווצרות מובלעות של אוכלוסייה יהודית באזוריםשבשליטה פלסטינית,‏ ולהפך.‏להנחות אלו באשר להבנות בין הצדדים יש,‏ לדעתנו,‏להוסיף גם את ההנחות הבאות,‏ שאפשר לזהותן ביןהשיטין במקורות המתעדים את המשא ומתן ביןהצדדים,‏ אך הן לא הוזכרו כהבנות ואין עדות להסכמהמפורשת של הצדדים ביחס אליהן:‏1. ‏אי-אפשר לשמר את המצב הנוכחי בהסדר-קבע;‏2. ‏חופש גישה למקומות הקדושים וחופש פולחן בהם;‏3. ‏הרשות/המדינה הפלסטינית היא שתנהל את מתחםהר הבית;‏4. ‏הכותל המערבי והרובע היהודי ינוהלו על-ידיישראל;‏5. ‏הצדדים נכונים למעורבות צד שלישי במתכונתבינלאומית או רב-לאומית.‏סיכום - צל העתיד -אפשרויות וכיווניםכפי שניתן היה לצפות עוד ביוני 1967, ההחלטותהחד-צדדיות של ישראל בסיפוח/איחוד ירושליםאינן עומדות במבחן המשפט הבינלאומי ואין להןלגיטימציה בינלאומית.‏ מעצבי המדיניות הישראליםהעדיפו להתעלם מכך,‏ וקיוו כי בעצם קביעת העובדותבשטח,‏ באמצעי חקיקה ובנייה,‏ הם יבטיחו את שליטתהשל ישראל באגן ההיסטורי.‏ ליתר ביטחון הם ניסוגם להנציח את המצב החדש באמצעות התחייבויותפוליטיות פנימיות,‏ שיצרו למעשה טאבו המונע כלאפשרות להעלות את ירושלים על שולחן המו"מ.‏ טאבוזה זכה לתמיכה פוליטית וציבורית רחבה.‏ מציאותהאיחוד/סיפוח לכאורה צלחה כל עוד שררה התפיסהשהסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו בר-פתרון.‏תהליך אוסלו הביא בהדרגה לשבירת הטאבו בנושאירושלים,‏ שכן היה ברור למעצבי המדיניות כמו גםלציבור בישראל,‏ שבלי לדון בעתיד ירושלים לא ניתןיהיה להגיע להסדר-קבע.‏ הצלחת ישראל בדחיית הדיוןעל ירושלים בתהליך אוסלו,‏ אִפשרה לטאבו זה לשרודעד יולי 2000. בוועידת קמפ-דיוויד נאלץ אהוד ברקלשבור את הטאבו,‏ אולם עד מהרה התברר שירושליםהיא חסם בתהליך המדיני,‏ ואם לא יימצא פתרון שישביעאת רצון הפלסטינים,‏ ואולי גם את רצון מדינות-ערב,‏אין סיכוי ליישב את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואוליגם את הסכסוך הישראלי-ערבי בכלל.‏ משמעותה שלהכרה זו אינה רק שירושלים לא תוכל להיות עוד טאבו,‏אלא שישראל צריכה לחזור בה מהחלטותיה החד-‏צדדיות הקשורות באיחוד/סיפוח ירושלים,‏ הן לגביהשכונות הערביות שסופחו אליה והן לגבי שליטתהבאגן ההיסטורי.‏ הוויתורים של ישראל,‏ כולל הריבונותעל הר-הבית,‏ לא שִכנעו את הפלסטינים לחתום עלהסכם השלום.‏ האגן הקדוש,‏ או ההיסטורי,‏ הוא לבהבעיה.‏ זהו ערך מקודש שלא ניתן לחלוקה,‏ ועיקרושאיפה לריבונות מוחלטת של שני הצדדים,‏ ובעיקר שלהצד הפלסטיני.‏ אם לא יוסר או יושעה נושא הריבונותמן התהליך המדיני,‏ ספק אם ניתן להגיע להסדר-קבעאו אפילו להסדר-ביניים כלשהו.‏ דומה שהפתרון הישןשל ‏"קורּפּוס סּפראטום"‏ - משטר בינלאומי מיוחדלאגן ההיסטורי - הוא הפתרון הריאלי ביותר,‏ בהיעדראפשרות לחלק את הריבונות בין הצדדים.‏40 שנה לאחר איחוד/סיפוח ירושלים,‏ המאזן אינו חיוביבמיוחד.‏ אף ש"העיר חוברה לה יחדיו"‏ אין זה חיבורמוצלח ביותר.‏ החרדה מן השד הדמוגרפי מצד אחד,‏והחומה והגדר מצד שני,‏ מצביעים על כך שיותר משישכאן איחוד,‏ יש כאן סיפוח.‏ עם זאת,‏ ההישגים הבולטיםמבחינת ריבונותה של ישראל בירושלים,‏ הם קיומה שלהסכמה בינלאומית כללית בדבר אי-חזרה למצב שלפני5 ביוני 1967, השיבה לכותל,‏ בנייתו של הרובע היהודימחדש וכינונן של השכונות העבריות החדשות.‏ הישגיםאלה הביאו לשינוי מוחלט של הסטאטוס-קוו ששררבירושלים עד יוני 1967, אף ששינוי זה יזכה להכרהרשמית רק בהסדר הקבע.‏

468הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושלים

469ביבליוגרפיהע'‏ אלדר,‏ ‏"מסמך טאבה:‏ חשיפה ראשונה".‏ הארץ12.2.2002י'‏ ביילין,‏ מדריך ליונה פצועה.‏ תל אביב:‏ ידיעותאחרונות-ספרי חמד,‏ 2001.ש'‏ ברקוביץ',‏ מלחמת המקומות הקדושים:‏ המאבק עלירושלים והמקומות הקדושים בישראל,‏ יהודה,‏ שומרוןוחבל עזה,‏ ירושלים:‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ 2000.מ'‏ הירש,‏ ד'‏ האוסן-כוריאל,‏ בהנחיית ר'‏ לפידות.‏ירושלים לאן?‏ הצעות בדבר עתידה של העיר.‏ ירושלים:‏מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ 1994.מ'‏ הירש,‏ ק'‏ מיכאל,‏ מעורבות בינלאומית באגןההיסטורי בירושלים,‏ ירושלים,‏ מכון ירושלים לחקרישראל,‏ 2003.י'‏ הירשפלד,‏ אוסלו נוסחה לשלום,‏ מרכז יצחק רביןלחקר ישראל ועם עובד,‏ תל-אביב,‏ 2000.ר'‏ לפידות,‏ בהשתתפות א'‏ רמון.‏ העיר העתיקה - סיכוםבעקבות דיוני צוות החשיבה,‏ ירושלים:‏ מכון ירושליםלחקר ישראל,‏ 2002.ר'‏ לפידות,‏ ירושלים:‏ היבטים משפטיים.‏ ירושלים:‏ מכוןירושלים לחקר ישראל,‏ 1999, ‏)מהדורה שנייה(.‏מדד השלום http://www.tau.ac.il/peaceק'‏ מיכאל,‏ מעורבות בינלאומית בירושלים רקעומשמעויות,‏ ירושלים:‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏.2003מ'‏ קליין,‏ שוברים טאבו:‏ המגעים להסדר-קבע בירושלים2001-1994, ירושלים,‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ 2001.ג'‏ שר,‏ במרחק נגיעה - המשא ומתן לשלום 2001-1999:עדות.‏ תל אביב:‏ ידיעות אחרונות-ספרי חמד,‏ 2001.הפגנת שלום עכשיו עם יציאתו של רה"מ אהוד אולמרט לועידתאנאפוליס,‏ 24.11.07

47147123 איחוד העיר ושאלות שלא באו על פתרונןדני רובינשטייןבשלטון ירדןנסיבות היסטוריות בלתי-צפויות אִפשרו לישראל להכריז ב-‏‎29‎ ביוני 1967 על איחוד ירושלים,‏ או במינוח הרשמי:‏להחיל את החוק,‏ השיפוט והמִנהל של ישראל על מזרח העיר.‏ הפירוש המעשי היה כמובן סיפוח מזרח-ירושליםלישראל.‏איחוד העיר התאפשר בין השאר בזכות ההבדל הבולט ששרר באותם ימים בין שני חלקי העיר.‏ לאחר מלחמת 1948נקבעה ירושלים כבירת ישראל.‏ ב-‏‎1949‎ נחנכה בירושלים הכנסת,‏ ובהדרגה התארגנו בה לשכות השרים ומשרדיהממשלה ‏)למעט משרד הביטחון(.‏ בעיר נקבעו משכן נשיא המדינה,‏ בית המשפט העליון ואתרי הזיכרון הרשמיים:‏הר-הרצל ויד-ושם.‏ למרות שבירת ישראל שכנה אז רק במערב-ירושלים - בקצה פרוזדור צר - והיתה מוקפתמשלושה עבריה בשטחי הגדה המערבית של ממלכת ירדן - התפתח חלקה המערבי של ירושלים במידה מרשימה.‏נבנו בו שכונות-מגורים חדשות,‏ נוסדו בו אזורי תעשייה,‏ והאוניברסיטה העברית,‏ שהיתה אז האוניברסיטה היחידהבישראל,‏ שוקמה במערב העיר לאחר שגלתה מהר הצופים.‏לעומת זאת היתה התמונה במזרח העיר שונה לחלוטין,‏ ואפילו הפוכה.‏ לא זו בלבד שמזרח-ירושלים לא נקבעהכבירת ממלכת ירדן,‏ השלטון ההאשמי אף דיכא והשפיל אותה.‏ הרקע הפוליטי לכך:‏ התנועה הלאומית הפלסטינית,‏ובמרכזה משפחת אלחוסייני הגדולה והמיוחסת מירושלים,‏ היתה יריבה ועוינת למשטר ההאשמי עוד מימי המנדטהבריטי,‏ והתנגדה בחריפות לסיפוח הגדה המערבית לממלכת ירדן.‏ הביטוי הבולט לכך הוא רצח המלך עבדאללהבכניסה למסגד אל-אקצא בירושלים ביולי 1951. בראש חבורת הרוצחים הפלסטינית עמד בן משפחת אלחוסייני,‏שנעזר ביריבי עבדאללה בעולם הערבי.‏ הסיבה לרצח היתה נעוצה בקשריו החשאיים של מלך ירדן עם הנהגתהיישוב היהודי ומדינת-ישראל.‏ עבדאללה,‏ ובעקבותיו גם נכדו,‏ המלך חוסיין,‏ חששו מהצטברות כוח פוליטי בגדההמערבית ובירושלים.‏ שכן,‏ כוח כזה איים לפורר את שליטתם בממלכה,‏ ועל כן הם דאגו להחליש את הגדההמערבית בכלל ואת מזרח-ירושלים בפרט.‏ארכיוני העירייה במזרח-ירושלים מן התקופה שבין 1948 ל-‏‎1967‎‏,‏ מלאים באין-ספור תלונות של מנהיגי הציבורהפלסטיני ממזרח העיר,‏ כעארף אל-עארף ואנואר נוסייבה,‏ שהתלוננו על קיפוח ואפליית הגדה המערבית ומזרח-‏ירושלים,‏ מול ההעדפות שניתנו לשטחי הממלכה שממזרח לירדן ולבירה עמאן.‏כך,‏ שעה שמערב-ירושלים גדלה ופרחה כבירת-ישראל,‏ שקעה מזרח-ירושלים הירדנית עד שדמתה לדברי אחדיםמבניה לעיירה פרובינציאלית עלובה.‏ העיתונאי והסופר מוחמד אבו-שלבאיה למשל,‏ האשים בספרון שכתב אחרידגל ישראל מונף על בית בעיר דוד אל מול בתי הכפר סילואן,‏ 1998

472פרק 23 איחוד העיר ושאלות שלא באו על פתרונן הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםהרמטכ"ל יצחק רבין מסיירברחובות ירושלים המזרחיתעם תום מלחמת ששת הימים,‏12.6.19671967, את השליטים ההאשמים בכך שהכשירו למעשהאת הקרקע לסיפוח מזרח העיר לישראל.‏ לדבריו,‏ אילויכלו השליטים הירדנים להעביר את חומות העירהעתיקה של ירושלים לעמאן,‏ הם היו עושים זאת.‏ הואתיאר בלעג כיצד הרדיו הירדני שידר את תפילת יוםהשישי מהמסגד בעמאן,‏ ולא ממסגד אל-אקצא,‏ חרףחשיבותו הרבה לאסלאם.‏שקיעתה של מזרח-ירושלים הירדנית נבעה גם מהמכההקשה שניחתה על ערביי העיר ב-‏‎1948‎‏.‏ בעוד שהיישובהיהודי בירושלים איבד רק את הרובע היהודי בעירהעתיקה ושני יישובים קטנים בצפון העיר - נווה-יעקבועטרות - איבדו ערביי-ירושלים במלחמת העצמאותאת רוב שכונותיהם החדשות:‏ כל דרום העיר,‏ בקעה,‏המושבה הגרמנית והיוונית,‏ קטמון,‏ טלבייה ורכושערבי רב במרכז ירושלים,‏ יחד עם הכפרים הגדולים אל-‏מלחה,‏ עין-כרם,‏ ליפתא ‏)שכללה גם חלקים משכונתרוממה ושיח-באדר(‏ והכפר הקטן והמפורסם דיר-יאסין.‏כל אלה נפלו בידי ישראל ויּושבו ביהודים.‏ עשרותאלפי התושבים הערבים שגרו בשכונות ובכפרים אלההפכו לפליטים,‏ ורק מיעוטם נותר במזרח-ירושלים.‏רובם הגדול נהר מזרחה,‏ לעבר הבירה עמאן,‏ שהשלטוןהירדני פיתח והרחיב.‏עמאן שהיתה לפני 1948 עיירה בת כמה רבבות תושבים,‏גדלה במהירות וב-‏‎1967‎ היתה לעיר בת קרוב ל-‏‎300‎אלף נפש.‏ רובם המכריע של תושביה החדשים היו בניירושלים והגדה המערבית שחצו את הירדן בעקבותהמלחמה.‏ בעמאן התבססו והתפתחו מוסדות המלוכהוהשלטון הירדניים,‏ נפתחה אוניברסיטה והוכנהתשתית לתקשורת מודרנית,‏ ובכלל זה תחנת הטלוויזיההממלכתית.‏במזרח-ירושלים,‏ לעומת זה,‏ שררה עזובה.‏ בקושי רבניאותו השלטונות הירדנים להרחיב את תחום העירייהמעבר לתחומי העיר העתיקה והאזור המסחרי סביברחובות סולטן סוליימאן וסלאח אל-דין.‏ בשנות ה-‏‎50‎‏,‏לאחר מאבק ממושך של פרנסי ירושלים הערבית,‏הורחבו גבולות העירייה עד שכללו גם את סילוואן‏)כפר השילוח(,‏ אבו-טור,‏ וראס אל-עמוד ‏)דרום הרהזיתים(.‏ לעומת זאת,‏ השכונות הערביות החדשותשניבנו מצפון לעיר על אדמות שועפאט ובית-חנינה,‏לא נכללו בגבולות עיריית מזרח-ירושלים.‏על רקע זה קל להבין כיצד יכלה מדינת-ישראל לספחב-‏‎1967‎ את מזרח העיר לישראל ולאחד את שני חלקיירושלים.‏ יותר משהיה זה איחוד בין שני חלקים שוויםבמעמדם - בלעה ירושלים הישראלית - החזקה והיציבה- את חצי העיר הירדנית,‏ שהיתה חלשה ומעורערת.‏אפשר לדמיין מה היה קורה בנסיבות היסטוריות שונות,‏אילו עשה השלטון הירדני במזרח-ירושלים פעולותדומות לאלו שעשו הישראלים במערבה.‏ אילו הכריזוהירדנים למשל על מזרח-ירושלים כעל בירת ממלכתם,‏אילו קבעו בה את מוסדות השלטון המרכזיים שלהם,‏את ארמונות המלוכה,‏ את הפרלמנט,‏ את משרדיהממשלה,‏ את בית המשפט העליון,‏ את האוניברסיטההממלכתית,‏ המוזיאון הלאומי,‏ מרכזי התקשורת וכיוצאבאלה - כי אז היתה מזרח-ירושלים הופכת לכרך גדולולמטרופולין שהיה משתרע מרמאללה ועד בית-לחם,‏

עם 200 ואולי 300 אלף תושבים.‏ האם גם אז היתה 473מדינת-ישראל יכולה לאחד את שני חלקי העיר ולספחאת הבירה הירדנית לשטחה?‏ ברור שלא.‏ ההיסטוריהבערמתה בנתה נסיבות פוליטיות ורקע מדיני נוח,‏שהקלו על ישראל לספח את מזרח-ירושלים ולהרחיבאת גבולות העיר צפונה,‏ מזרחה ודרומה,‏ עד שתכלולשטח הגדול פי כמה וכמה משטחה הירדני המצומצם.‏ירושלים הישראלית של אז,‏ על כ-‏‎170‎ אלף תושביה,‏השתלטה על 65 אלף ערביי העיר המזרחית שהיופזורים בקרוב ל-‏‎30‎ כפרים ושכונות קטנות שסופחולמערב העיר ולישראל.‏תמורות במעמד התושביםבנוסף להחלטה על סיפוח העיר בגבולותיה הנרחבים,‏המשתרעים מרמאללה בצפון ועד בית-לחם בדרום,‏קבעה ישראל אחרי 1967 עוד שתי קביעות מדיניותחשובות:‏ הראשונה היא שערביי מזרח העיר לא יזכובאופן אוטומטי באזרחות ישראלית - כפי שנעשה לגביהערבים שנותרו בשטח מדינת-ישראל ב-‏‎1948‎ - אלאיינתן להם מעמד של תושבי-קבע במדינת-ישראל.‏הקביעה השנייה היתה שלערביי השטחים בכלל,‏ולערביי-ירושלים בפרט,‏ יהיה חופש תנועה בלתי-‏מוגבל בתחומי מדינת-ישראל.‏ שתי הקביעות הללוידועות,‏ אבל מה שחשוב הוא הקשר שביניהן.‏לגבי מעמדם של ערביי-ירושלים כתושבי-קבע,‏ איןצורך להרחיב.‏ במעמדם כתושבי-קבע נהנים ערביי-‏ירושלים כמעט מכל הזכויות כאזרחי-ישראל,‏ ועליהםגם לעמוד ברוב החובות.‏ הם משלמים מסים כמו אזרחי-‏ישראל ונהנים מכל מערכת השירותים החברתיים,‏ובמרכזם הסדרי הביטוח הלאומי ומערכות הבריאותוהחינוך.‏ תעודת הזהות שניתנה לערביי-ירושלים דומהאמנם לתעודה ישראלית רגילה,‏ אבל זוהי למעשהתעודה שונה המעידה רק על זכותם לתושבּות בישראל‏)בירושלים(.‏ הם כאמור אינם אזרחים,‏ ונמנעות מהםשתי זכויות חשובות:‏ הם אינם זכאים להשתתף בבחירותלכנסת,‏ אך רשאים לבחור לרשות המקומית ‏)במקרהזה לעיריית-ירושלים(,‏ ואין להם זכות לשאת דרכוןישראלי.‏ בנוסעם לחו"ל הם יכולים לקבל תעודת-מסעpasser( )Laissez ממשרד הפנים הישראלי,‏ שהיא מעיןדרכון זמני.‏בהקשר לדיוננו זה,‏ יש עוד מרכיב חשוב למעמדם שלערביי-ירושלים כתושבי-קבע בישראל:‏ ברגע שאינםמתגוררים בתחומי ישראל,‏ הם עלולים לאבד את זכותהתושבות.‏ אזרח ישראלי אינו מאבד את אזרחותו באופןאוטומטי אם אינו מתגורר בשטח ישראל.‏ אבל אם ערביבעל תעודה ישראלית מעביר את מרכז חייו אל מחוץלתחומי ישראל ‏)לשטח הגדה למשל(‏ - יכולה מדינת-‏ישראל לשלול ממנו את הזכות לתושבות,‏ ותופעותכאלה קרו במהלך השנים לאלפי ערבים ירושלמים.‏הדברים קשורים גם לקביעה השנייה שנקבעה לאחרמלחמת ששת הימים,‏ ועניינה חופש התנועה המלא שלערביי השטחים ‏)וירושלים כמובן(‏ בכל שטח מדינת-‏ישראל.‏ מי שקבע זאת בתקופה שלאחר הכיבוש ועמדעל כך בתוקף,‏ היה שר הביטחון דאז,‏ משה דיין.‏ היום,‏לנוכח ההתפתחויות שבאו לאחר מכן - גלי הפיגועים,‏האלימות,‏ המחסומים,‏ הטלות הסגר,‏ והקמת גדר הפרדה- קשה להאמין שבמשך שנות דור )25 שנים(‏ לא עמד אףמחסום אחד בין השטחים הפלסטיניים שנכבשו ב-‏‎1967‎לבין מדינת-ישראל.‏ מאות אלפי תושבים ערבים מרצועתעזה,‏ מרחבי הגדה וממזרח-ירושלים כמובן - חצו מדי יוםפקיד של משרד הפנים מסבירלנזירה ממזרח ירושלים אתהכתוב בתעודת הזהות שנופקהלה,‏ 22.8.1967

474פרק 23 איחוד העיר ושאלות שלא באו על פתרונן הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםפועל בנין ערבי בירושלים,‏ 1986את גבולות הקו הירוק ועברו לישראל בחופשיות מלאה,‏בלי שאיש בדק אותם.‏ רובם המכריע באו לעבוד,‏ אחריםבאו לסחור,‏ לרחוץ בים,‏ לפּוש ולבקר קרובים ומכריםבישראל.‏ הם יצאו לחו"ל וחזרו ארצה ככל האדם דרךנמל התעופה בן-גוריון.‏ בימי חג ומועד הם מילאו אתשמורות הטבע ואת הגנים הלאומיים לצד אזרחי ישראלבכל רחבי הארץ.‏ אבל,‏ כאמור,‏ עיקר כניסתם לישראלהיה למטרות עבודה בארבעה ענפים עיקריים:‏ בניין,‏שירותים,‏ חקלאות ותעשייה.‏חופש התנועה של ערביי השטחים נוצל באופן כמעטמלא עד ראשית שנות ה-‏‎90‎‏.‏ הטלות הסגר הראשונותעל עזה ועל הגדה המערבית היו בימי מלחמת המפרץהראשונה ‏)סוף 1990 וראשית 1991(. שנתיים-שלושמאוחר יותר,‏ לקראת הסכם אוסלו ‏)ספטמבר 1993(והקמת הרשות הפלסטינית,‏ הוחמרו הגבלות התנועה,‏עד שהפכו לסגר מלא.‏לחופש התנועה של ערביי השטחים היתה באותן שנים)1991-1967( חשיבות בנוגע למעמדם של ערביי-‏ירושלים.‏ הדבר מתבטא בכמה היבטים:‏ ראשית,‏ הואטשטש את יתרונם היחסי של ערביי-ירושלים על ערבייהשטחים.‏ כאשר התקיים ההסדר של חופש תנועה לכלערביי השטחים - לא היה שום יתרון לערבי מזרח-‏ירושלמי על ערבי מהגדה ומעזה.‏ שניהם יכלו להיכנסבאופן חופשי לישראל,‏ לעבוד,‏ לסחור ולטייל.‏ שניהםנהנו בדיוק באותה מידה מיתרונות הגישה החופשיתלאתרי התעסוקה והסחר בישראל.‏לערבי ירושלמי היו אמנם זכויות-יתר בהשוואה לאחיומהשטחים בכך שהוא נהנה מהשירותים הסוציאלייםהישראליים,‏ ובראש ובראשונה מתקבולי הביטוח הלאומיוממערכת הבריאות בישראל,‏ אבל גם תושבי עזה ושכםשעבדו בישראל,‏ יכלו לצבור זכויות פנסיה וחופשות,‏וקיבלו פיצויים על תאונות עבודה במסגרות הביטוחהישראלי.‏ במלים אחרות:‏ עד שהוטלו הגבלות התנועההראשונות בתחילת שנות ה-‏‎90‎‏,‏ לא היתה חשיבותרבה להבדל במעמדם החוקי של ערביי-ירושלים מולערביי הגדה ועזה.‏ אלה ואלה עבדו בצוותא באתריהבניין בישראל,‏ ובעבודות ניקיון ואחזקה בבתי חולים,‏במסעדות ובתחנות דלק,‏ במפעלים ובבתי-מלאכה בתל-‏אביב וסביבותיה,‏ ובכל ענפי החקלאות.‏ הם קיבלו שכרשווה תמורת עבודתם,‏ ואיש בישראל לא שאל אם יש להםתעודה ירושלמית או תעודת-זהות של הממשל הצבאי.‏ההיבט השני נוגע למקומות המגורים של ערביםירושלמים ושאינם ירושלמים,‏ שהתערבבו אלה באלה.‏אלפים מתושבי הגדה ועזה,‏ וכן מזרח-ירושלמים,‏ שכרומגורים ארעיים בישראל.‏ חלקם עשו זאת בשכונותוביישובים ערביים בישראל,‏ בפרברי יפו,‏ רמלה ולודוביישובי המשולש והגליל.‏ רבים מהם לנו במשך השבועבאתרי העבודה ובשכונות העוני של דרום-תל-אביב,‏בעוד שערבים מהגדה ומעזה שכרו דירות במזרח-‏ירושלים,‏ כדי לחסוך דמי-נסיעה וזמן יקר שנדרש כדילהגיע מדי בוקר לעבודה.‏ רק בסוף השבוע הם חזרולבתיהם שבשטחים.‏ היו אמנם תקנות שאסרו על תושביעזה והגדה לשהות בלילה בתחום ישראל,‏ אבל איש לאהקפיד עליהן.‏במקביל לכך עברו גם רבים מאוד מתושבי מזרח-‏ירושלים להתגורר בתחומי הגדה המערבית.‏ רובם הגדולעברו לשכונות העירוניות הגדולות שנבנו במהירותומילאו את השטחים הפנויים שבין ירושלים לרמאללה- בשכונת הדואר,‏ אל-ראם,‏ ביר-נבאללה,‏ קלנדיה,‏כפר עקב,‏ סמירמיס והאזורים הסמוכים לירושליםממזרח ומדרום.‏ הסיבות לבנייה מואצת זו נעוצותבכך שבירושלים לא ניתנו אישורי-בנייה לערבים.‏התכנון התעכב ובמזרח-ירושלים לא היו חברות-בנייהציבוריות גדולות כמו בישראל,‏ ומן הסתם גם המדיניות

475תעודה ישראלית קיבלו גם אישים רבים שהיו קשורים עם גורמי הביטחון,‏ ומי שהרשויות בישראל רצו בִיקרם.‏תעודות ירושלמיות ניתנו אפוא,‏ בצורה רשמית,‏ גםלתושבי הגדה.‏לגבי הערבים היה הגבול העירוני של ירושלים ‏)שהיהלהלכה גם גבול מדיני של ישראל(‏ גבול חסר ערך,‏ שלאתמיד היו ערים לקיומו ולא היתה לו למעשה חשיבותלחיי היום-יום.‏כך גם לגבי ישראלים רבים,‏ מתנחלים - ירושלמיםושאינם ירושלמים - שהעתיקו בשנים שאחרי 1967 אתמגוריהם ליישובים חדשים שנבנו בשטח הגדה שמעברלגבולות העיר.‏ הר-אדר ויישובים כגבעת-זאב ומעלה-‏אדומים,‏ אוכלסו בישראלים והוגדרו כיישובים בתחומיירושלים-רבתי,‏ מבלי להתחשב בעובדה שהם נמצאיםמחוץ לתחומי העיר והמדינה.‏ מבחינת הישראלים שגרוביישובים הללו,‏ לא היתה לגבול העירוני של ירושליםחשיבות מיוחדת.‏אבל מצב זה השתנה לגבי הערבים עם התמורות המדיניותשל ראשית שנות ה-‏‎90‎‏.‏ החלטות מדיניות שנתקבלו עםאיחוד ירושלים,‏ שאלות לגבי אופי העיר,‏ גבולותיה ומעמדתושביה הערבים-פלסטינים - כל אלה לא רק שלא באועל פתרונן,‏ אלא הפכו לשאלות קשות וסבוכות פי כמה.‏הישראלית החצי-רשמית עודדה בנייה יהודית במזרח-‏ירושלים,‏ על חשבון בנייה ערבית.‏העלייה התלולה בהכנסות ערביי השטחים וירושלים,‏הביאה לשיפור ניכר ברמת-חייהם ולתנופת בנייהגדולה בכל השטחים שנכבשו ב-‏‎1967‎‏.‏ רוב החסכונותשל ערביי-ירושלים והשטחים הופנו לבנייה למגורים,‏והבנייה בשטחים הסמוכים למזרח העיר היתה קלהיחסית.‏ קל היה להשיג אישורי-בנייה,‏ ומחירי הקרקעהיו זולים יותר.‏ לענייננו,‏ ערבי בעל תעודה מזרח-‏ירושלמית לא ייחס חשיבות רבה לעובדה שהוא בונהאת ביתו בשטח הגדה,‏ שמחוץ לגבולות העיר.‏ הדברלא פגע בזכותו לנוע בחופשיות,‏ ולא בזכויותיו בביטוחהלאומי.‏ לא פעם הוא אף ראה ברכה בכך שלא היהעליו לשלם את הארנונה הגבוהה לעיריית ירושלים.‏לנגד עיניו ניצבו אף דוגמאות רבות מהימים הראשוניםשלאחר מלחמת ששת הימים,‏ כשישראל העניקהתעודת זהות ישראלית לערבים מהגדה שלא גרובירושלים.‏ דוגמא אחת היתה תושבים פלסטיניםמרמאללה וממקומות אחרים בגדה,‏ שהיה להם רכוש אובתים,‏ מגרשים ועסקים במזרח-ירושלים.‏ הסיבה היתהמשפטית-טכנית:‏ החלת החוק הישראלי על מזרח-‏ירושלים כללה גם את ‏"חוק נכסי נפקדים",‏ שעל-פיומי שהיה ב-‏‎1948‎ בשטח אויב - נחשב נפקד לפי חוקיישראל,‏ ולפיכך יכול אפוטרופוס מטעם ממשלת-‏בין אופציה ירדנית ופלסטיניתישראל להחרים את רכושו.‏ זו היתה הדרך המשפטיתהשינוי הגדול היה ב-‏‎1993‎‏,‏ עם חתימת הסכם אוסלו,‏אם כי סימנים ראשונים ניכרו כבר קודם לכן.‏ השינויניתן להגדרה במשפט אחד:‏ המדיניות הישראלית נטשהאת ‏"האופציה הירדנית"‏ ועברה לאופציה חדשה - היא‏"האופציה הפלסטינית".‏ משהוחלט כך בישראל,‏ קיבלולפתע כל השאלות הבלתי-פתורות לגבי מעמדה שלירושלים,‏ גבולותיה ומעמד אזרחיה - צביון חדש.‏ הןהפכו חמורות והרות-גורל הרבה יותר משהיו קודם לכן.‏כדי להבין כיצד התרחש מהפך זה,‏ וכיצד הפכו השאלותהכרוכות במעמדה של ירושלים קשות פי כמה - צריךלתאר מה התרחש בשטחים ובמזרח-ירושלים בשניםשלפני הסכם אוסלו.‏ הכוונה להתקוממות העממית- האינתיפאדה - שפרצה בשטחים בשלהי 1987.האינתיפאדה הראשונה לא היתה אלימה בעיקרה.‏היא הושתתה על שביתות מסחר ושביתות לימודים,‏על הפגנות ועל שיבוש חיי היום-יום,‏ על יידוי אבניםששימשה את ישראל כדי להבטיח את שליטתה ברכושהרב שהותירו הפליטים הערבים בתחומי ישראל.‏ במליםאחרות:‏ זו היתה השיטה הפורמלית להפוך את רכושםשל 750 אלף הערבים שעזבו את הארץ,‏ לרכּוש מדינת-‏ישראל.‏ ב-‏‎1967‎ מצאו עצמם אישים כעורך הדיןעזיז שחאדה או הרופא ד"ר מיכאיל ‏)אביה של חנאןעשראווי(,‏ שניהם בני משפחות ותיקות מרמאללה שהיהלהן רכוש בירושלים,‏ במצב בו הם עלולים להיחשבנפקדים מבחינת ישראל,‏ ולאבד את רכושם בירושלים.‏הם נועצו אז בשר הביטחון משה דיין והפתרון שנמצאלהם היה להעניק להם תעודה ירושלמית,‏ חרף העובדהשמעולם לא גרו בעיר.‏ תעודות ירושלמיות ניתנו גםלמשפחות ערביות שפונו אחרי 1967 מהרובע היהודיבעיר העתיקה ועברו לגור מחוץ לירושלים.‏ התעודותניתנו להן כדי להקל על פינּוין וכדי שלא לשלול מהןאת זכויותיהן הסוציאליות כמשפחות ירושלמיות.‏

476פרק 23 איחוד העיר ושאלות שלא באו על פתרונן הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםאנשי הווקף במסגד אל אקצא,‏2007וחסימת כבישים.‏ באמצעות מרי אזרחי זה ניסו תושביהגדה ועזה לנתק עצמם מהשלטון הישראלי,‏ בו הם ראושלטון כובש.‏ההתפתחות המדינית החשובה שאירעה בשנה השנייהשל האינתיפאדה,‏ בקיץ 1988, היתה הודעתו הדרמטיתשל המלך חוסיין על ניתוק ממלכתו מהגדה המערבית.‏למרות שחוסיין הפסיד את מזרח-ירושלים ואת הגדההמערבית במלחמת ששת הימים - הוא ראה במשך יותרמשני עשורים )1988-1967( את ירושלים המזרחיתוהגדה כחלק מממלכתו.‏ באותן שנים המשיכה ירדןלשלם משכורות לעובדיה בגדה,‏ ופעלה בה באופן חלקיבאמצעות המשרד לענייני האדמות הכבושות שהוקםבעמאן.‏ בירושלים המשיכה לפעול להלכה מועצתעירייה ירדנית,‏ אם כי ללא סמכויות.‏ וחשוב מכול:‏הממשל הירדני המשיך לפקח ולממן בקפדנות,‏ בעקביותובאופן מלא,‏ את פעולות הווקף,‏ המנהל את מתחם אל-‏אקצא ‏)הר הבית(‏ ואת רכוש ההקדש ומוסדותיו במזרח-‏ירושלים ‏)ניהול ירדני זה נמשך גם בשעת כתיבת מאמרזה ב-‏‎2008‎‏(.‏כל אותן שנים הסכימה ישראל למעורבות ירדניתבירושלים ובגדה.‏ כך למשל המשיך החוק הירדני להיותתקף בגדה המערבית לצד צווי הממשל הישראלי;‏המטבע הירדני המשיך להיות הילך חוקי בגדה;‏ בבתיהספר הערביים בגדה ובירושלים המשיכו ללמוד על-‏פי המתכונת הירדנית,‏ והפיקוח על בחינות הבגרותנמסר למפקחים ירדנים.‏ אלו הן דוגמאות אחדותבלבד.‏ חשוב מהן היה המשא והמתן שנמשך לסירוגיןבמשך 20 שנה בין ממשלות ישראל לבין המלך חוסייןבדבר החזרת חלקים מהגדה,‏ ואולי גם חלק מירושליםהמזרחית,‏ לשלטון הירדני.‏ את המדיניות הישראליתהדריכה תכנית מדינית שמעולם לא נקבעה רשמית,‏ונודעה בשם ‏"תכנית אלון",‏ על-שם סגן ראש הממשלהיגאל אלון שהגה אותה.‏ על-פי התכנית שהוצעה למלךחוסיין,‏ ישראל היתה מוכנה להחזיר לשלטון ירדני אתרוב שטחה ההררי של הגדה,‏ תוך שהיא מותירה בידיישראל את השלטון על בקעת הירדן ושטחים קטניםנוספים.‏ לירדנים נתנה התכנית אפשרות של גישהחופשית למזרח-ירושלים ולקודשי העיר העתיקה,‏

477המערבית ולעזה.‏ לעומת זאת,‏ כאשר מדינת-ישראל בונה שכונות והתנחלויות סביב מזרח-ירושלים שלהישות הפלסטינית - היא עושה זאת בלב לבה שלההוויה המדינית הפלסטינית.‏ ירושלים-רבתי משתרעתעל-פי הגרסה הישראלית מגבול רמאללה ויישוביחבל בנימין בצפון,‏ דרך מעלה-אדומים בפאתי יריחובמזרח,‏ ועד גוש עציון,‏ אפרת וביתר-עלית בדרום;‏ כךהיא תופסת כמעט שליש משטח הגדה המערבית.‏ כאשרמדינת-ישראל מבקשת לשלוט בירושלים-רבתי,‏ מדוברבקריעת הישות הפלסטינית וחלוקתה לשתי מובלעותנפרדות - הר חברון בדרום,‏ והשומרון בצפון.‏על רקע זה אפשר להבין עד כמה דרמטי היה המהפךבמדיניות הישראלית לגבי ירושלים,‏ עם המעברמהאופציה הירדנית לאופציה הפלסטינית.‏ המהפךהישראלי קיבל את חותמו הרשמי בהסכם אוסלובספטמבר 1993, בו הכירו ישראל והישות הפלסטינית‏)אש"ף(‏ זו בזו.‏ מאותו רגע ואילך לא עמדה עודשאלת ירושלים לדיון עם ירדן - אלא רק עם הישותהפלסטינית - ושאלת גבולות העיר,‏ מעמדה,‏ אופייה,‏ההגדרה הרשמית והמעשית של תושביה הערבים - כלאלה קיבלו אופי שונה לחלוטין מבעבר.‏באמצעות מסדרון יבשתי שאמור היה להוביל מיריחומערבה.‏השיחות החשאיות שהתקיימו בלונדון בין המלך חוסייןלשר החוץ דאז שמעון פרס,‏ הגיעו ב-‏‎1985‎ לשלבמכריע של כמעט חתימה על הסכם.‏ אולם הסכם זה לאאושר על-ידי ממשלת-ישראל.‏ בתקופה שלאחר מכן,‏כשפרצה האינתיפאדה בשטחים,‏ חשש המלך חוסייןשהמהומות הפלסטיניות יגלשו מהגדה לעברו המזרחישל הירדן,‏ והוא הודיע על ניתוק בין ממלכתו לביןשטחי הגדה המערבית.‏ בכך הקיץ הקץ על ‏"האופציההירדנית"‏ של ממשלת-ישראל.‏כיצד נוגעים דברים אלה לענייננו?‏ כיצד הם מתקשריםלמהפך הדרמטי במעמדה ובאופייה של ירושלים?‏בשאלת ירושלים קיים הבדל יסודי מבחינת ישראלאם בן השיח הוא ירדני או פלסטיני.‏ כשבת-היח היאממלכת ירדן,‏ מזרח-ירושלים אינה עשויה להיות בירה.‏שכן,‏ לירדן יש בירה - עמאן - עיר פורחת ומשגשגת,‏עם כל מוסדות השלטון ומרכזי הפעילות החברתית,‏הכלכלית והתרבותית של הממלכה.‏ לדידו של הממסדהירדני,‏ ירושלים היתה ונשארה מרכז מוסלמי ונוצריחשוב.‏ השליטה בירושלים הקנתה לבית המלוכההירדני יוקרה רבה,‏ בהיות מלך ירדן שומר ‏"הקיבלהמשפחת נשאשיבי בחתונה‏)כיוון התפילה(‏ הראשונה והמסגד השלישי"‏ בחשיבותומשפחתית.‏ רביעי משמאל,‏ראש העיר נג'יב נשאשיבי,‏לאסלאם.‏ אבל מכל שאר הבחינות,‏ מזרח-ירושלים1929היתה ונשארה בעיני הירדנים עיר-שדה נידחת.‏לא כך פני הדברים כאשר בן השיח של ישראל בנושאירושלים הוא הישות הפלסטינית.‏ לפלסטינים לא יכולהלהיות בירה אחרת זולת ירושלים.‏ במסורת הלאומיתהפלסטינית,‏ אפילו שהיא קצרת-ימים,‏ ירושלים היאמרכז החיים.‏ ירושלים היא מבצרן של המשפחותהפלסטיניות המיוחסות - אלחוסייני,‏ נשאשיבי,‏ חאלדי,‏דג'אני ונוסייבה;‏ בירושלים פעלו המועצה המוסלמיתהעליונה,‏ הוועד הערבי העליון ושאר מוסדות החברהוהדת של ערביי הארץ עד לחורבנם ב-‏‎1948‎‏.‏ מנקודת-‏ראותם של הפלסטינים לא ייתכן שהם יקימו את מרכזשלטונם שלא בירושלים.‏זאת ועוד:‏ מבחינתה של ממלכת ירדן,‏ כשמדינת-ישראלבונה התנחלויות ושכונות במזרח-ירושלים וסביבותיה- נעשים הדברים בשולי הממלכה הגדולה.‏ גבולותירדן משתרעים מסעודיה בדרום ועד עיראק במזרחוסוריה בצפון.‏ אלה הם שטחים ענקיים בהשוואה לגדה

478פרק 23 איחוד העיר ושאלות שלא באו על פתרונן הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםבין ירושלים,‏ הגדה ועזהלאחר שנחתם הסכם אוסלו,‏ נפער פער גדל והולך ביןמזרח-ירושלים לשטחי הגדה שמסביבה.‏ מכיוון ששטחיהגדה,‏ אזורי רמאללה,‏ בית-לחם ויריחו,‏ נמסרו לרשותהפלסטינית,‏ נוצר לראשונה מאז 1967 מצב בו שלטהבשטחי הגדה שמסביב לירושלים ישות מדינית אחרתמזו ששלטה בירושלים עצמה.‏ גבולה של ירושלים,‏שלא נחשב מאוד במשך 27 שנים,‏ הפך לפתע לנושאחשוב מאין כמותו,‏ ולכמעט גבול מדיני בין שתי ישויותמדיניות נפרדות.‏ ככל שעבר הזמן,‏ וככל שגבר המתחבין ישראל לישות הפלסטינית,‏ עם פרוץ האינתיפאדההשנייה,‏ כן גדלה חשיבותו של הגבול שבין ירושליםלבין הגדה.‏ פיגועי המתאבדים והטרור הגובר,‏ הביאולמדיניות ההפרדה הישראלית ולהצבת גדר ההפרדה.‏בעיית המעברים בין ירושלים לבין הגדה הפכה מורכבתוסבוכה,‏ והדברים ידועים.‏במקביל נוצר פער גדול במצבם הכלכלי וברמת-‏חייהם של הערבים שברשותם תעודות-זהות ישראליותהמאשרות את תושבותם בישראל,‏ לבין אחיהם הנושאיםתעודות-זהות של הגדה.‏ קרוב ל-‏‎250‎ אלף ‏)על-פיהנתונים ב-‏‎2006‎‏(‏ ערביי-ירושלים,‏ זכו עד מהרהבזכויות-יתר ניכרות לעומת אחיהם,‏ בני-משפחותיהםובני-עמם הגרים בגדה,‏ מעברה השני של גדר ההפרדה.‏חופש התנועה של ערביי-ירושלים אִפשר להם לעבודבישראל ולסחור עִמה,‏ לנסוע כאוות-נפשם בכל הארץלכל מטרה שיירצו - ללימודים,‏ לביקורים,‏ לבילוייםולחו"ל דרך נמל התעופה בן-גוריון;‏ יכולת הפרנסהשל ערביי-ירושלים ורמת-חייהם גדלו במידה רבהבהשוואה למצוקות שפקדו את אחיהם הנתונים במעיןמצור בגדה המערבית,‏ ובוודאי בעזה.‏עשרות אלפי בעלי תעודות ירושלמיות,‏ שעברולהתגורר בשנות ה-‏‎70‎ וה-‏‎80‎ בשכונות הערביות שמחוץלירושלים,‏ חזרו להתגורר בעיר כדי לחסוך את טרדותהמחסומים והמעברים,‏ וכדי שלא להסתכן באבדן זכותהתושבות בישראל.‏ערביי-ירושלים חשים כמובן סולידאריות עם בני-‏עמם בגדה ובעזה.‏ הם מזדהים עִמם פוליטית וחברתיתוחשים שונים מערביי-ישראל.‏ עם זאת,‏ אורחות-חייהםבמזרח-ירושלים שונים מאלה שבגדה ובעזה.‏ חרףהפיגוע הקשה בישיבת מרכז הרב ‏)מארס 2008(, רמתמעבר אבו-דיס,‏ 2006

הביטחון האישי במזרח-ירושלים גבוהה בהשוואה 479לביטחון האישי בשטחי הגדה ובעזה,‏ שם הולךומתפורר שלטון הרשות הפלסטינית.‏ במזרח-ירושליםנמוך מספר הפיגועים יחסית,‏ ומאז 2005 שוב הומיםשוקי העיר העתיקה מתיירים וישראלים.‏קשרי העבודה,‏ המסחר והשירותים שקיימו ערביי-‏ירושלים עם היהודים במערב העיר ובישראל בכלל,‏ יצרוקשרים חברתיים וידידויות אישיות.‏ במזרח-ירושליםמדברים רבים עברית,‏ והלשון העברית נלמדת בבתי-‏ספר ערביים.‏ ברבים ממוסדות החינוך הפועלים במערבהעיר לומדים גם תלמידים ממזרח-ירושלים.‏ אבל כל זהאינו מעיד על עתיד יציב ושקט.‏ ערביי-ירושלים נהניםאמנם מהקשר עם ישראל,‏ אבל הם לא יסכימו לשלם עלכך בניתוק מן הגדה.‏ הבעיות שהתעוררו לפני 40 שנה,‏עם סיפוחה של מזרח-ירושלים לישראל,‏ לא נפתרו ולאנרגעו וייתכן מאד שאף החריפו.‏נשים ערביות,‏ מזרח ירושלים,‏ 2006

48148124 הרהורים על הסוציולוגיה של ירושליםשמואל נח איזנשטדטלזכרו של יהושע פראוורירושלים - עיר בירה,‏ עיר קדושה,‏ עיר עולםבמשך תולדותיה הארוכים נבנתה ירושלים מצירופים שונים של מספר מרכיבים - עיר מקומית,‏ עיר בירה ‏)של מדינהאו של מחוז(,‏ עיר מרכז דתי-פולחני,‏ עיר קדושה,‏ עיר עולמית.‏ בתקופות שונות בתולדותיה היו צירופים שונים שלמרכיבים אלה דומיננטיים,‏ אך רק בתקופות מעטות השתלבו כל המרכיבים האלה גם יחד;‏ למשל,‏ בתקופת המנדטהבריטי,‏ ובמובן חלקי בעשרים שנותיה הראשונות כבירת ישראל,‏ ובמיוחד בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים,‏לאחר שהעיר ‏"אוחדה".‏ בתקופה זו אכן הצטרפו מרכיבים אלה יחדיו למסגרת אחת,‏ יותר מאשר בתקופות קודמות,‏אך דווקא בתקופה זו נתגלו הניגודים בין מרכיבים אלה,‏ בעיקר מבחינת בינוי המרחב העירוני.‏ ואכן,‏ ירושלים,‏ עירהבירה,‏ עיר-עולם ועיר הנצח - מתמודדת בארבעת העשורים האחרונים עם אתגרים חדשים ומנסה לסלול את דרכהבתוך מציאות דינאמית חדשה,‏ רוּוית סתירות ומתחים.‏ מאז מלחמת ששת הימים עברה ירושלים שינויים מרחיקי-‏לכת.‏ אמנם גם קודם לכן היא היתה בירת המדינה,‏ אך פרט לכך ששימשה מושב למוסדותיה המרכזיים של מדינת-‏ישראל ולאוניברסיטה העברית,‏ היתה אז ירושלים עיר פרובינציאלית למדי ולא מילאה תפקיד חשוב במרקם החייםהכללי של ישראל.‏ מצב זה השתנה באופן רדיקלי לאחר איחוד העיר.‏ אוכלוסיית ירושלים גדלה פי 2.7, שִטחה גדלפי 3.3, והיא הפכה למטרופולין הגדולה בישראל.‏השינויים שחלו בירושלים נובעים לא רק ממעשה האיחוד,‏ אלא במידה מכרעת גם מתהליכי השינוי האינטנסיבייםשעברו על החברה הישראלית בכללה באותה תקופה,‏ וגם משינויים גיאו-פוליטיים מרחיקי-לכת שחלו במעמדהשל העיר ב-‏‎40‎ השנים האחרונות.‏ יחד עם זאת בלטו בירושלים מאפיינים אשר הבדילו אותה מריכוזים עירונייםאחרים בארץ ומערי-בירה אחרות בעולם ‏)כמו למשל וושינגטון או קנברה(.‏ המאפיינים העיקריים של העיר התפתחוכתוצאה מהשפעתם הגדלה של גורמים ‏"חיצוניים"‏ - כלומר,‏ כאלה שלא התפתחו אורגנית מתוך העיר עצמה -ומהמפגש שנוצר בניהם לבין ההתפתחויות העירוניות הפנימיות.‏ראשית ירושלים גדלה דמוגרפית והתרחבה גיאוגרפית.‏ גידול זה הבליט מגמות התפתחות משותפות לה ולחברההישראלית.‏ אולי החשובה מבין מגמות אלו היא ההטרוגניזציה או הפלּורליזציה של המערכת החברתית,‏ והאתגריםהמתמידים להביא מערכת זו לגיבוש משותף כלשהו.‏ שנית,‏ כאמור,‏ גורמים חוץ-עירוניים השפיעו השפעותמכריעות על התפתחותה.‏ כך למשל,‏ היבט חשוב של התפתחות ירושלים ב-‏‎40‎ השנים האחרונות הוא ריבוימפעלי התרבות ובראשם מוזיאון-ישראל ומוזיאון ארצות-המקרא,‏ קבוצות אמנותיות ותיאטראות שרבים מהםמרכז הקניות בממילא,‏ ירושלים

482פרק 24 הרהורים על הסוציולוגיה של ירושלים הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםהוקמו בזכות הקרן לירושלים - כלומר,‏ לא כהתפתחותשנבעה מן הדינאמיקה העירונית הפנימית,‏ גם אםהוקמו מוזיאונים סקטוריאליים שונים,‏ אלא כחלקמהתפתחותו של ‏"המגזר השלישי"‏ והשתתפות העולםהפילנתרופי הבינלאומי,‏ בעיקר היהודי,‏ בממדים שלאנודעו קודם לכן.‏אך בעיקר חל שינוי חשוב במיקום הגיאופוליטי של העיר- בשילובה במערך הדתי הבינלאומי כמקום בו נפגשותשלוש הדתות המונותיאיסטיות העיקריות על ארגוניהןהעיקריים ועל מעמדן הבינלאומי.‏ ואכן המרכיב העולמיהובלט מאוד בתקופה זו,‏ בעיקר בהיבט הדתי,‏ אך יחד עםזאת הובלטו הבעיות והניגודים הכרוכים בשילובו שלהמרכיב הזה.‏ במרחב העירוני בולטת במיוחד העובדהשבעיקר הגורמים החיצוניים,‏ הדתיים הבינלאומייםהמשפיעים על ירושלים,‏ מנותקים זה מזה ולעתים אףמנוגדים זה לזה,‏ בעיקר בין המוסלמים והיהודים.‏חשיבותם של הגורמים הדתיים העולמיים השפיעהבמידה רבה גם על התפתחותן של מגמות התיירותבעיר.‏ זו תפסה מקום מיוחד בעולם היהודי,‏ מבחינתהתיירות היהודית - אך לא רק מבחינתה - יש מקוםמיוחד וחשוב ל"יד ושם".‏שלישית,‏ ירושלים המאוחדת,‏ לפחות באופן פורמאלי,‏מצאה את עצמה בליבו של הסכסוך המדיני בין ישראללפלסטינים,‏ ובמידה לא מעטה גם עם העולם הערבי,‏על הבעיות המדיניות והביטחוניות הכרוכות בסכסוך זהועל תהליכי האִסלאמיזציה הפוקדים אותו.‏כל אלו השפיעו על התפתחותה של ירושלים,‏ אך לעתיםבכיוונים מנוגדים,‏ ומכל מקום הם לא הביאו לגיבושהשל חוויה ומסגרת עירונית אורגנית משותפת,‏ ובמידהרבה אף הגבירו את תחושת היעדרה של חוויה כזו.‏‏מאפיינים כלל-ישראליים בירושליםמן הדין להתחיל דיון זה בהתפתחות הכלכליתוהתעסוקתית המיוחדת לירושלים.‏ חשוב לציין כי מהשממשיך לייחד את ירושלים לעומת מרכזים עירונייםגדולים אחרים - ובמיוחד לעומת המטרופולין שלהשפלה מ"גדרה לחדרה"‏ - הוא ההרכב המקצועי,‏ שבולטבו ריכוז השירותים למיניהם לעומת מקצועות חופשייםאו יצרניים,‏ ובעיקר תעשייתיים.‏ ריכוז משרדי הממשלהלמיניהם ומערכות-חינוך מפותחות,‏ אינו מעודד או מושךיזמּות וחדשנּות,‏ ובוודאי הרבה פחות מאשר בריכוזיםהגדולים,‏ ובעיקר במטרופולין תל-אביב.‏לכך יש להוסיף את תהליכי הפלורליזציה וההטרוגניזציהשפקדו את החברה הישראלית כולה,‏ ולא פסחו עלירושלים.‏ הפערים המִבניים הניכרים שהתפתחו בחברההישראלית,‏ אף מתחדדים בירושלים,‏ שבה התבלטוהבדלים חזקים-יחסית בין שכבות אוכלוסייה שונותבאורחות החיים שלהן.‏ אם ברבדים שונים של החייםהיומיומיים ניכרת אווירה שוויונית כביכול,‏ בפועלהתפתחו פערים מרחיקי-לכת,‏ שהחשובים שבהם הםהפער המתמשך בין המרכז לבין הפריפריה;‏ הפעריםברמות ההשכלה ובמבנה התעסוקתי,‏ והפערים ברמותההכנסה.‏ כל אלה היו חסמים מתמשכים בפני ניעּותוהתקדמות בתחום הכלכלי והתעסוקתי.‏ עוד פעריםניכרו בין קבוצות של שכירים.‏ בירושלים השתלבבפערים האלה הרכיב העדתי והדתי,‏ שהוסיף להיותבולט מאוד.‏ אפילו אם נראה כי חלק מהפערים העדתייםקטנים בקרב בני הדור השני של ילידי ישראל - כלומרבקרב ילדים להורים שנולדו בעצמם בישראל - בפועלאין הדבר תמיד כך.‏יחד עם זאת לא התפתח כאן אותו ה"פער החדש"‏ שהסתמןבחברה הישראלית,‏ ובעיקר באזור המטרופוליטני שלתל-אביב,‏ בין השכבה הגבוהה - בעיקר חוגי ההיי-טקהקשורים בכלכלה הגלובלית - לבין השכבות האחרות.‏השִכבה הגלובלית מצומצמת מאוד בירושלים והשפעתהלא ניכרה ביותר בחיי העיר.‏עוד גורם בולט בירושלים,‏ הוא ההיקף הרחב-יחסיתשל עוני המתרכז בסקטורים מסוימים.‏ העוני מבליט אתההבדלים בין מגזרים שונים,‏ במיוחד משום שתפוצתוניּכרת ביותר בסקטור החרדי ובסקטור הערבי.‏ אתהסקטור החרדי מאפיין במידה רבה ‏"העוני מבחירה",‏בעקבות העדפת רבים מתוכו שלא להשתלב בשוקהעבודה.‏ גם תפיסת העוני בחברה החרדית שונה מןהתפיסה הכוללת.‏ בסקטור הערבי בולטת תעסוקהנמוכה של נשים ממגבלות דת ותרבות.‏ בשני המגזריםיש משפחות גדולות ומספר נמוך-יחסית של מפרנסים.‏אחד הביטויים הבולטים להיקפו של העוני בירושליםהוא שבשנה האחרונה מִספר הפונים לשירות הרווחההיה הגדול בערי הארץ,‏ והוא עולה מעל ומעבר לאחוזיםהרווחים באוכלוסייה בהשוואה לערים אחרות.‏

483‏מגמות כלליות ומקומיות -בין מגזריּות לאינטגרציהבהקשר זה מן הדין להתייחס לטענה המושמעת לעתיםקרובות בשיח הציבורי הישראלי,‏ שהחברה הישראליתהפכה,‏ לפחות בשני העשורים האחרונים,‏ מחברהמגובשת למדי לחברה סקטוריאלית,‏ אשר בה כל סקטורדואג לעצמו ומתרחק מסקטורים אחרים,‏ ומחויבותוכלפי המערכת הכללית הולכת ונחלשת.‏ טענה זו,‏ אףשהיא מכילה גרעין של אמת,‏ אינה האמת כולה,‏ ובמידהמסוימת היא אף מסלפת את התמונה.‏אין ספק שהחברה הישראלית היא כיום מגּוונתופלורליסטית בהרבה משהיתה בעבר.‏ התפתחו בהמערכות חברתיות חדשות,‏ דפוסים שונים של זהותקולקטיבית,‏ סגנונות ותבניות מרובות-יחסית שלדפוסי-חיים,‏ של מרחבי החברה והתרבות ושל הזירותהציבוריות.‏ התבנית והסמלים המקוריים של הזהותהקולקטיבית ושל מרחבים חברתיים ששררו בשלושתהעשורים הראשונים של מדינת-ישראל עברו שינוימרחיק-לכת.‏ בתבניות אלו נכללו או שולבו רכיביםחדשים,‏ ואילו אחרים הלכו ונחלשו.‏ בעקבות שינוי זההתפתח מִגוון גדול ורב של צירופים חדשים של רכיבים- לעתים קרובות סותרים ומנוגדים - סמלים,‏ נושאים,‏ערכים,‏ אוריינטציות,‏ עולמות-חיים ותצורות מוסדיות- כל אלה מצטיירים או נתפסים לעתים כהתפתחותהשל חברה רב-תרבותית ואף שסועה.‏ההתפתחות המתמשכת של הנטיות הללו להטרוגניזציהולּפלּורליזציה לא היתה פשוטה.‏ תהליכי השינוי היוכרוכים בהתפתחות של מגמות מנוגדות בתכלית:‏ גיבושמסגרות מגוונות אך מוסכמות חדשות מכאן,‏ ומגמותפלגניות ועימותים חריפים בין מגזרים שונים שלהחברה בישראל מכאן.‏ מגמה של גיבוש מִזה,‏ ומגמהשל התפוררות מערכות מוסדיות ומסגרות חברתיותותרבותיות מִזה.‏ אך האם באמת כל המגמות הללומחוסרי דיור על ספסל במרכזירושלים

484פרק 24 הרהורים על הסוציולוגיה של ירושלים הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםמוסברות על-ידי עלייתם של מגזרים שונים ומגּווניםבחברה הישראלית,‏ שכל אחד מהם דואג לעצמו?‏ טענהזו יש לבחון גם במבט היסטורי-השוואתי,‏ ולפתחהתבוננות ביקורתית יותר לעבר המצב העכשווי.‏ מאזומתמיד,‏ עוד מימי היישוב,‏ היתה החברה הישראליתחברה מִגזרית.‏ בהרכבם ובכוחם היחסי של המגזריםהשונים חלו במשך הזמן,‏ ובעיקר בתקופה האחרונה,‏שינויים מרחיקי-לכת.‏ מה שהשתנה בעיקר ב-‏‎20‎ או 30השנים האחרונות הוא מִבנה הסקטורים וריּבּוים מחד-‏גיסא והתפתחות מגזרים חדשים,‏ בעיקר מגזרי העוליםמברית המועצות לשעבר והתגבשות חלק מן המגזריםהמזרחיים סביב תנועת ש"ס,‏ מאידך-גיסא.‏ לצד כל אלהחלה גם התרופפות של מסגרות משותפות מקובלות.‏בשנים אלו בלטו בעיקר המגזרים העדתיים,‏ ובאופןמיוחד המזרחיים.‏ הקבוצות הניידות יותר בִקרּבם בלטובייחוד בתחומי כלכלה מסוימים.‏ רבים מהם היו אנשיעסקים עצמאיים קטנים,‏ כגון חנוונים זעירים,‏ טכנאים,‏קבלנים,‏ יזמים קטנים,‏ או דרגי הצווארון הכחול של כוחהעבודה,‏ ואלה הפכו עתה לכוח מוביל ויוזם בתחומיםהללו של הכלכלה הישראלית.‏שינוים חשובים נוספים אשר בלטו אולי באופן מיוחדבירושלים במגזרים הדתיים הקרובים למפלגה הדתית-‏לאומית ‏)הציונית(‏ ובמגזרים האורתודוכסיים הלא-‏ציוניים.‏ שינוי זה בלט במיוחד במגזר הספרדי העדתי-‏דתי - העולה בהתמדה - שמצא את ייצוגו בש"ס,‏ שנוסדהב-‏‎1984‎ ונעשתה בסוף שנות התשעים למפלגה הדתיתהגדולה והמרכזית ביותר בחיים הפוליטיים בארץ.‏ גםמעמדם של ערביי-ישראל השתנה באופן דרמאטי,‏והתפתח אולי באופן מיוחד בירושלים.‏ בשלב מאוחריותר - מאמצע שנות ה-‏‎80‎ ואילך - נוספו גם העוליםמברית המועצות ‏)ואחר-כך מברית המועצות לשעבר(‏ובייחוד מִחלקיה האירופיים - רוסיה,‏ אוקראינה ובלרוס,‏אבל לא רק מהם - והתגבשו יחד למגזר חשוב ביותר.‏אבל שינויים אלה לא סימנו בהכרח או בעיקר,‏ ריחוקשל הסקטורים זה מזה,‏ ובעיקר לא מהמסגרות הרחבותהכוללות של החברה הישראלית.‏ רובם היו קשוריםמאוד למאמצים ולמאבקים הבלתי-פוסקים של מגזריםשהיו עד כה משניים או שוליים-יחסית,‏ שרצו להיכללבתוך המסגרות המרכזיות של החברה הישראלית ובתוךהזרם המרכזי של החיים בישראל ולהשפיע עליהם.‏ כלמגזר חתר להדגיש נושאים שונים בבנייתה של הזהותהקולקטיבית ובהגדרת הקולקטיביות הישראלית והמרכזהפוליטי,‏ תוך קריאת תיגר על ההגמוניה המוסדיתוהאידיאולוגית של תנועת העבודה הציונית.‏המגזרים השונים אכן נאבקו ונאבקים על הכללתם בתוךהמסגרות המרכזיות של החברה הישראלית,‏ בד בבדעם תהליכי הדמוקרטיזציה שהתבטאו בהשתתפותםהפעילה בכל הזירות הפוליטיות והציבוריות.‏ מאבקםנע בכמה כיוונים שונים.‏ החשובים ביותר היו הכללתהסמלים והנושאים של מגזרים אלה בתוך רפרטוארהסמלים המרכזי של החברה הישראלית;‏ בניית מרחביםחברתיים וציבוריים ועולמות חדשים;‏ היענות לתביעותלהקצאת משאבים ולעתים קרובות אף לפעולה מתקנתחיובית - כל אלה נעו בכיוון של גידול בהטרוגניזציהובפלורליזציה בכל ממדי החברה הישראלית,‏ וכולםנכרכו באתגרים הבלתי-פוסקים שהם הציבו להנחותהיסוד המוסדיות ולאידיאולוגיות ההגמוניות ששלטועד כה בּכיפה.‏אף שהמגמות המְפלגות והמעמתות שהתפתחו,‏ נתפסולעתים קרובות בשיח הציבורי כסימן להתפוררותהמסגרת החברתית המשותפת - יצאו מגמות העימותוהפילוג בחברה הישראלית מן הכוח אל הפועל לאבגלל עצם התהוותם של מגזרים שונים,‏ אלא בראשוראשונה ויותר מכול בגלל המִפגשים הגדלים והולכיםבין המגזרים השונים,‏ ובגלל המאבקים שניטשו ביניהםעל כניסה למרכז,‏ על היכללות במסגרות המרכזיותשל החברה הישראלית,‏ וגם על בנייתם של מרחביםציבוריים רחבים חדשים.‏ רבים ממאבקים אלההונעו מכוח ההרגשה של נישול והרחקה מן המרכז.‏הפגישה הבלתי-פוסקת של רוב הקבוצות במרחביםציבוריים רבים פיתחה סובלנות מסוימת,‏ או לפחותקבלה הדדית,‏ אבל מגמות העימות והפלגנות בחברההישראלית וכן בירושלים,‏ נובעות בעיקר מהתפוררותהדפוסים המוסדיים העיקריים שהיו הגמוניים קודם לכןומחולשת הניסיונות לגבש דפוסים מקובלים חדשים,‏עם התפוררותן הגוברת של מערכות ונורמות ציבוריות.‏לכל אלה הצטרפו השלכות הכיבוש הנמשך בשטחים,‏המגבירות את מגמת הברּוטליזציה והוּולגריזציהבתחומים רבים של החיים.‏

485הדפוס הירושלמיכל התהליכים האמורים התגבשו גם בירושלים,‏ אךלבשו בה כאמור צורה מיוחדת כתוצאה מהמגמותהאורבאניות הפנימיות שהתפתחו בה,‏ ומהיותםמושפעים מן הגורמים החיצוניים שהוזכרו לעיל.‏ירושלים שלפני ששת הימים היתה אולי העירהסקטוריאלית ביותר בארץ.‏ מה שייחד אותה לעומתערים אחרות הוא המשקל הגדול-יחסית של הסקטורהחרדי ואולי גם של הסקטורים העדתיים-מזרחיים,‏וחולשה יחסית של סקטורים פועליים ושל המעמדהבינוני ה"כללי חילוני".‏יחד עם זאת היתה בירושלים מסגרת מוניציפליתמשותפת שלא היתה פעילה ביותר מבחינה אורבאנית,‏ושיקפה במידה רבה למדי את יחסי הכוחות הכללייםביישוב או במדינה,‏ עם דגש גדול יותר לסקטור החרדי.‏עובדה זו השתנתה לאחר מלחמת ששת הימים ואיחודהעיר בכמה כיוונים.‏ הִשתנו מִבני הסקטורים:‏ הסקטורהחרדי נשאר חשוב ואף הפך בולט יותר;‏ הסקטור‏"הפועלי"‏ נחלש;‏ סקטורים חדשים התיישבו בעיקרבשכונות החדשות כמו הגבעה הצרפתית,‏ רמת-אשכול,‏גילה,‏ רמות ותלפיות-מזרח,‏ והורכבו בעיקר מהמעמדהבינוני ולעתים מהמעמד הבינוני-נמוך,‏ ובמידה רבהמדור שני או שלישי של יוצאי ארצות המזרח.‏מאוחר יותר הגיע הסקטור ה"רוסי"‏ - יוצאי בריתהמועצות לשעבר - אך קליטתו בירושלים היתה קטנהמקליטתו במקומות אחרים בארץ.‏ סקטור זה לא הטביעחותם רב על הסקטורים האחרים,‏ אך השפיע במקצתעל חיי התרבות והתבלט מאוד בשירותים שונים,‏ בעיקרבתחום השירותים הרפואיים.‏השינוי הדראמטי ביותר היה הצטרפות הסקטור הערביהפלסטיני - שכמעט לא היה קיים בירושלים היהודיתלפני מלחמת ששת הימים.‏ סקטור זה הפך לסקטורמרכזי חדש,‏ ואולי הבעייתי ביותר לאחר איחוד העיר.‏היחסים בין הסקטורים השונים,‏ והמגמות המשותפותבכל הארץ,‏ לבשו בירושלים צורה מוגברת.‏ המאבקיםשהתנהלו בין המגזרים העיקריים בירושלים,‏ בעיקרבנושא חלוקת משאבים וקיום מרחבים ציבוריים,‏ היוחריפים יותר.‏מחד-גיסא רבו המפגשים בין הסקטורים השונים,‏הרבה מעבר לְמה שהיה בשנים קודמות.‏ מפגשים אלההתפתחו בעיקר בהיבט מסוים של הזירות הציבוריות,‏בעיקר בחיי היומיום ברחובות,‏ קצת במקומות-בילוימסוימים כמו גן החיות או הגן הבוטני,‏ במרכזי הקניותובעיקר בקניונים הגדולים שהתפתחו בפרבריה שלירושלים,‏ ולא במרכז העיר שהלך והידלדל,‏ במידת מהבגללם.‏ מאידך-גיסא התפתחו בקרב מרבית הסקטורים- אם כי לא במידה שווה - מגמות הִסתגרות חזקות,‏המאששות כביכול את הטענה שהחברה הישראליתהופכת לחברה סקטוריאלית גרידא.‏ אך למעשההתפתחו מגמות אלה וצירופים שונים שלהן בצורותשונות בקרב הסקטורים השונים.‏אכן,‏ לא בכל התחומים ולא בכל הסקטורים היתההסתגרות מוחלטת.‏ בקרב רוב הסקטורים התפתחוניסיונות גדולים להשפיע על עיצוב המסגרותהמשותפות,‏ הרבה מעבר למה שהיה בירושלים עד1967. הדוגמא הבולטת לכך היא אולי ההתערבותהגדולה והולכת של הסקטור החרדי בניסיונות העיצובשל הזירות הציבוריות.‏ אם קודם לכן לא נטה סקטור זהלהשתתף באופן פעיל בעיצוב החיים הציבוריים - פרטלשמירה על האינטרסים שלו ועל האפשרות לקיים אתמערכת החיים שלו בלי הפרעה - התגברו עתה ניסיונותההתערבות בעיצוב החיים הציבוריים,‏ בבניית מוסדותושכונות,‏ ובזירות ציבוריות נרחבות.‏ הדבר בלט מאודבהשתתפות פעילה בבחירות ובניסיונות להשפיע עלהחיים,‏ על התרבות ועל השלטון המקומי.‏ בחירתו שלאורי לופוליאנסקי לראש עיריית ירושלים היא שיא שלתהליכים אלה.‏ מגמות אלו גברו כתוצאה מאּפאתיזציהגדלה והולכת של חלק מהסקטורים ה"חילוניים"‏שנמנעו מהשתתפות בפוליטיקה המקומית וכתוצאהמעזיבת העיר על-ידי רבים מן הצעירים המשכילים ובניהמעמד הבינוני והבינוני-גבוה.‏גם בזירה הציבורית התפתחו בירושלים מגמות מנוגדות.‏מצד אחד גברה השפעתו של הסקטור החרדי ומצד שניהתפתחו מרחבים אוטונומיים יותר של כל הסקטורים,‏כאשר האחד אינו נוגע בשני,‏ למעט יוצאים מן הכלל.‏דוגמה מובהקת לכך היא פתיחתם של מקומות-בילוימגוונים בשבתות:‏ מסעדות,‏ בארים,‏ קניונים ומקומותבילוי אחרים,‏ שם חרדים אינם נפגשים במי שאינםחרדים.‏ אפשר לומר שהתגבש מצב שאין בו מתכונתאחידה משותפת,‏ אלא מעין שביתות-נשק עם מידותשונות של סובלנות הדדית,‏ תוך מאבק על גבולות

486פרק 24 הרהורים על הסוציולוגיה של ירושלים הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושלים

הסקטורים ועל דמותם.‏ המאבק בין הסקטורים הוא 487על גבולות המרחבים המשותפים,‏ יותר מאשר עלעצם קיומם.‏ עם זאת התגברו המאבקים על דמותםשל כמה מן המרחבים הציבוריים המרכזיים,‏ בעיקרעל משמעותם הסמלית,‏ במיוחד לגבי אותן פעולותשהוצגו כסמליות ועקרוניות,‏ כמו תיחום התחבורההציבורית בשבת,‏ סגירת רחובות,‏ והפגנות ציבוריותמסביב לבמות סמליות כמו מצעד הגאווה,‏ אשר רקבחלקן היו מעוגנות בחיים השוטפים של הסקטוריםהשונים.‏ בצד זה התהווה מצב של שינויים מתמידים,‏תוך חדירה מתמדת של אוכלוסיות דתיות ואף חרדיותלמרחבים גיאוגרפיים ‏"חילוניים"‏ כמו למשל לרחביהוסביבותיה.‏ אין ספק שהצביון הדתי של העיר כולההתחזק מאוד.‏ מה גם שחלק גדול מהאוכלוסייה הלא-‏חרדית הוא דתי או מסורתי.‏ מגמה מקבילה התפתחהגם בקרב האוכלוסייה הערבית,‏ אשר בתוכה התחזקוהמרכיבים הלאומיים לצד הנטייה הגוברת לאסלאם.‏בירושלים התפתחו אמנם גם מפעלי היי-טקויזמּות המכּוונים לשווקים הגלובליים,‏ אך במספרקטן.‏ בדומה למפעלים תרבותיים ואמנותייםחדשניים ויצירתיים,‏ גם אלה לא הצליחו להטביעאת חותמם על החיים בעיר.‏כאמור,‏ כל המגמות האלה עקרוניות ומשותפותלירושלים ולחברה הישראלית כולה.‏ מה שמייחדאת ירושלים הוא הכוח היחסי של הסקטורים השוניםכשהוא משולב במבנה המקצועי ובמצב הכלכלי.‏ אךהמצב הבעייתי ביותר מכל הבחינות,‏ התפתח בקשרלסקטור הערבי אשר הפך לכאורה,‏ לאחר איחודהעיר,‏ לחלק אורגני מירושלים,‏ אולם למעשה לאהשתלב בה מעולם.‏ לא נעשו מאמצים לשלבו בחייהעיר,‏ ולעתים אף פעלו להרחיקו.‏ מבחינת הקשר ביןהסקטור היהודי והערבי,‏ ירושלים לא הפכה,‏ למרותההצהרות השונות,‏ לעיר מאוחדת,‏ ולמעשה היתהמחולקת במשך כל התקופה,‏ למעט מגעים מעטיםביותר בין יהודים לערבים,‏ ועם מתיחות מתמדתביניהם.‏ מתיחות זו גברה על רקע האפליה המתמדתשל הסקטור הערבי במעמדו האזרחי ובשירותיםהמוניציפליים הניתנים לו.‏ מתיחות זו השתלבהבסכסוך הישראלי-פלסטיני והתעצמה בעקבותהתחזקות המרכיבים הדתיים בקרב שתי האוכלוסיות- היהודית והערבית כאחת.‏ עם האיחוד הפורמליחרדי עוסק בקירוב לבבות ברחובות ירושלים,‏ 2006

488פרק 24 הרהורים על הסוציולוגיה של ירושלים הסכסוך הישראלי-פלסטיני בירושליםומתן מעמד תושב ותעודת-זהות כחולה לערבים,‏התפתח גם מאבק חריף בין בני שני העמים על מרחביםטריטוריאליים בתוך ירושלים.‏ המאבק ניטש על נכסיקרקע ועל המאזן הדמוגרפי בעיר,‏ ולּווה בהגירה גדולהשל ערבים לתוך ירושלים,‏ ושל קבוצות יהודיות לתוךאזורים במזרח-ירושלים ‏)ובסביבתה(.‏ היחסים ביןהסקטור הערבי לסקטור היהודי,‏ הושפעו בירושליםמהמצב המדיני,‏ מריבוי פיגועי הטרור ומהיעדר הכרעהבסכסוך היהודי-פלסטיני.‏ רק בעיר כמו חברון - שלאהיתה שייכת מלכתחילה למרחב הישראלי - שררומתיחויות גדולות מאלו.‏ המתיחויות בירושלים היומעוגנות במידה רבה בסתירות הפנימיות שניכרובמדיניות ממשלות-ישראל לגבי פתרון הסכסוך,‏ ואלהאכן בלטו ביותר ובולטות גם היום כמוקד מתמיד שלמתיחות והפרדה בירושלים.‏ בתקופה האחרונה,‏ עםבניית חומת ההפרדה,‏ הן שבות וגוברות.‏‏כוחות חיצוניים ופנימיים - דפוסי-‏גיבוש חדשיםמגמה זו,‏ של שילוב הסקטורים הגלובליים,‏ המקומייםוהבינלאומיים,‏ היא כיום תופעה כלל-עולמית אשרהתפתחה עם תהליכי הגלובליזציה בעולם והיאמשתלבת עם החלשת הדימוי של מדינת הלאום כדימוימרכזי של המרחב הפוליטי,‏ אך בירושלים התפתחהמגמה זו באופן פרדוכסלי ביחד עם הניסיון להפכהלעיר בירה של מדינה לאומית מתגבשת.‏כפי שכבר צוין לעיל,‏ אחד השינויים מרחיקי הלכתבירושלים לאחר מלחמת ששת הימים הוא בולטּותגדלה והולכת של ‏"כוחות חיצוניים"‏ שונים.‏ כברהזכרנו את הפעילות התרבותית הנרחבת,‏ ועתה נזכיראת ההתפתחויות בתחום הדתי,‏ ואת העובדה שירושליםהמאוחדת כוללת את המקומות הקדושים לנצרות,‏לאסלאם וליהדות.‏ ממד זה הפך למרכיב מרכזי בתנועתהתיירות הגדולה לעיר ולהיבט מרכזי של המציאותהירושלמית.‏ התיירות לירושלים נעשתה גורם מתמידומשפיע בחיי העיר,‏ גם אם היקפה משתנה בתקופותשונות,‏ והיא הפכה לחלק מן ההווי והנוף הירושלמי.‏התיירות הבינלאומית,‏ שהיא בעיקרה דתית ‏)ובעיקרנוצרית ויהודית(,‏ וריכוזם של מוסדות דתיים שונים,‏הִשרו עד האינתיפאדה הראשונה אווירת קדושההיסטורית ‏"כבדה"‏ ומיוחדת,‏ שהבדילה את ירושליםמכל עיר אחרת בישראל,‏ ובמיוחד מתל-אביב,‏ והטביעהעליה אווירה מיוחדת שנחלשה במידה לא מבוטלת עםהאינתיפאדה,‏ אך רישומיה ניכרים עד היום.‏עם כל היותה עיר עולמית,‏ ירושלים לא הפכה לעירגלובלית - עיר אשר הסקטורים השונים שלה משולביםעם סקטורים מקבילים,‏ כלכליים או חברתיים ברחביהעולם - השתלבות שאכן קרתה באזור המטרופולין שלתל-אביב.‏אחד מקווי האופי המיוחדים בהתפתחותה העירונית שלירושלים הוא הנתק היחסי בין ההיבטים ‏"החיצוניים"‏ -בעיקר הבינלאומיים שלה,‏ הקשורים ביחסים בין הדתות,‏בתנועות התיירות ואף במפעלים השונים היזומים‏"מבחוץ"‏ - לבין התפתחות הבעיות האורבאניותהפנימיות.‏ תנועות התיירות וחלק מהמפעליםהתרבותיים משתלבים במידה קטנה-יחסית בחייהעיר היומיומיים והם חסרי-רלוונטיות יחסית בגיבושהמסגרות הסקטוריאליות השונות.‏ כך למשל,‏ רק חלקקטן מאוד מהמוזיאונים המרכזיים בהבדל מה"מקומיים"‏או הסקטוריאליים מותאם לערכיה או לדרכי-חייה שלהחברה החרדית או של החברה הערבית.‏ אם כי בזמןהאחרון ניכרת מגמה של התקרבות בלתי רשמית שלחוגים חרדים שונים,‏ בעיקר משפחות וקצת בני נוערלמוזיאונים הגדולים ביניהם גם ל"יד ושם"‏ - במידהלא קטנה ביוזמתן של תמורות חדשות שהתפתחו בקרבחוגים אלה.‏ מצב כזה שורר במידה מסוימת בערי-בירהכמו וושינגטון או קנּברה,‏ שגם הן לא השתלבו במרחביםהאורבאניים המרכזיים של ארצותיהן,‏ אך בירושליםהדבר בולט אולי יותר מחמת החוזק והגיוון היחסישל היבטים חיצוניים.‏ אחד הביטויים המעניינים שלחדירתם של כוחות ‏"חיצוניים"‏ למרחב האורבאני שלירושלים הוא המספר הגדל של יהודים,‏ בעיקר מארצותהמערב ומחוגים דתיים ומסורתיים הרוכשים לעצמםדירות בירושלים,‏ בעיקר באזורים העשירים יותר,‏ אךאינם מתגוררים בה אלא באים,‏ בעיקר בתקופת החגים- בימים הנוראים,‏ בסוכות ובפסח.‏אחד מקווי ההתפתחות המעניינים - אך הבעייתי ביותרבירושלים - הוא שחרף המפגשים הגדלים והולכים ביןקבוצות-אוכלוסייה שונות,‏ קשה לדבר על צמיחה שלתחושת אזרחות ומחויבות אזרחית משותפת לעיר.‏ אין

489כיום חזון משותף לירושלים,‏ שניתן ללכד סביבו אתהסקטורים החיים בה,‏ או את רובם.‏במהלך השנים לא חלה התקרבות רבה של המפעליםהתרבותיים הגדולים ושל התיירות הבינלאומיתלחיים השוטפים של הסקטורים השונים.‏ המערכתהמוניציפלית עוסקת יותר בקואליציות הנאבקות עלשירותים,‏ על משאבים,‏ ובמידת מה גם על סמלים -אך מעט מאוד על עיצוב של חוויה עירונית משותפת,‏גם אם פלורליסטית.‏ לא התגבשו דפוסי-חיים עירונייםמשותפים חדשים - ואלה שהיו בעבר נחלשו כפישאפשר לראות בהתרוקנות היחסית של מרכז העירובדלדולו הכלכלי לעומת הקניונים,‏ ובהזנחה לא מעטהשל התשתיות - כבישים ותאורה בחלקים רבים שלהעיר.‏ בעוד שהתכנון העירוני הכולל תועה בין מגמותשונות כמו שימור אתרים ומרחבים מול פיתוח נדל"ניתיירותי כולל ‏"דירות החגים",‏ ובין מגמה של התרחבותעירונית מול מאבק על אופייה הלאומי של ירושלים.‏כתוצאה מכל התהליכים הללו הקשורים בין הסקטוריםהשונים במישור המוניציפלי הפורמאלי,‏ והקשורים אףיותר במישורים בלתי-פורמאליים ותרבותיים שונים,‏ירושלים היא מהחלשות בערי הבירה בעולם.‏סוף דברכך מתנדנדת ירושלים,‏ כביכול,‏ בין צירים ומגמותמנוגדות,‏ המתגבשות משילוב מגמות המאפיינות אתהמציאות הישראלית עם המאפיינים המיוחדים שלירושלים,‏ כולל מעמדה המיוחד במערכת הפוליטיתהבינלאומית,‏ מצב היחסים עם מדינות-ערב ומדינותהעולם,‏ ואולי בעיקר עם הדתות המונותיאיסטיות.‏ כלאלה מעצבים את קווי ההיכר המיוחדים של ירושלים,‏שמצטלבים בה קווי אופי של עיר-עולם עם נטלהיסטורי כבד - אולי עיר העולם המובהקת ביותר -עם עיר בירה של מדינה מתגבשת ועיר מקומית.‏ זוהיהצטלבות מלאת מתחים המקשים על גיבוש המרחבהעירוני והיחסים החברתיים בתוכו.‏קשה מאוד לנבא מה טומן העתיד לירושלים ואיך היאתמשיך להתמודד עם האתגרים והמתחים המאפייניםאותה.‏ האם תגיע לאיזון כלשהו,‏ ומה יהיה טיבו שלאיזון זה?‏ ואם יושג פתרון מדיני כולל כלשהו,‏ מה תהאהשפעתו על העיר,‏ והאם ישנה את אופייה?‏ ואם כןבאיזה כיוון?‏ האם ניתן להאיץ את התפתחותה הכלכליתשל העיר,‏ והאם יתפתחו בתוכה כוחות פנימיים שיוכלולהביא לפריחה ולהזדהות אזרחית אשר תגבר עלמחלוקות ושסעים סקטוריאליים?‏ התשובות לכל אלהטמונות בעתיד.‏ביבליוגרפיההלשכה המרכזית לסטטיסטיקה,‏ שנתון סטטיסטילישראל.‏ ירושלים.‏מכון ירושלים לחקר ישראל ועיריית ירושלים,‏ שנתוןסטטיסטי לירושלים,‏ ירושלים.‏חושן,‏ מ',‏ קורח,‏ מ',‏ על נתוניך ירושלים :2005/2006מצב קיים ומגמות שינוי.‏ מכון ירושלים לחקר ישראל,‏ירושלים )2007(.חגיגות יום ירושלים,‏ מז'‏ העיר,‏2004, צילום:‏ נועה בן שלום

49149125 סוף דברישראל קמחיעוזרת מחקר:‏ אפרת סערירושלים היא עיר פוליטית מאוד.‏ כמעט כל המתרחש בה מושפע מהחלטות פוליטיות.‏ מטבע הדברים,‏ העירטעונה רגשות עמוקים של כל המעורבים בהתפתחותה וחוששים לעתידה.‏ מעל לכול ניצבת העיר במוקד הסכסוךהישראלי-פלסטיני ורוב ההחלטות החשובות הקשורות להתפתחותה,‏ מושפעות מסכסוך זה.‏מאזן החיוב והשלילה של 40 שנות איחוד העיר יחּולק להלן לנושאים שונים,‏ אך החלוקה היא מתודולוגית גרידא,‏שכן כל הנושאים שלובים זה בזה,‏ משפיעים ומושפעים זה מזה.‏המאזן המוצג כאן הוא מאזן סובייקטיבי,‏ מנקודת ראותו של חוקר המלווה את התפתחותה של העיר מאז איחודהב-‏‎1967‎‏.‏ מובן מאליו שבקרב העוסקים בנושא לא יהיו הסכמות לגבי הפרשנויות בנושאים השונים.‏ סביר מאודשיהיו פרשנויות אחרות לתהליכים המורכבים שעברו על העיר ב-‏‎40‎ השנים האחרונות,‏ בין השאר בשל נקודותמוצא שונות של החוקרים.‏להלן התחומים שייּבדקו:‏‏•אוכלוסייה ודמוגרפיה;‏‏•היחסים בין קבוצות האוכלוסייה בעיר;‏‏•חיי רוח ותרבות;‏‏•בנייה ופריסה מרחבית;‏‏•איכות החיים;‏‏•המבנה התפקודי והתחבורתי;‏‏•מערך מטרופוליטני;‏‏•מערך כלכלי.‏אוכלוסייה ודמוגרפיהלא הושג היעד שקבעה לעצמה ממשלת ישראל לאחר 1967, והוא שמירה על היחס המספרי של 75% יהודיםו-‏‎25%‎ ערבים,‏ כפי שהיה בעת האיחוד.‏ האוכלוסייה הערבית גדלה מהר יותר וכתוצאה מכך הצטמצם הרוב היהודיבירושלים.‏ אם יימשך התהליך,‏ עשוי להיווצר שוויון בגודלן של שתי האוכלוסיות לקראת שנות ה-‏‎30‎ של המאהה-‏‎21‎‏.‏ מבחינתה של ישראל,‏ צמצום הרוב היהודי בבירתה הוא בעיה לאומית קשה.‏ הכוונה להמשיך ולהחזיקנוף העיר ירושלים,‏ 2008

492פרק 25 סוף דברחילונים וחרדים בירושלים,‏ 2008בירושלים כבירת העם היהודי כולו,‏ עלולה להתנפץ אלמול הנתונים הדמוגרפיים המִשתנים.‏ניסיון לשנות תהליך דמוגרפי זה מחייב להגדיל באופןניכר ומהיר את היקף האוכלוסייה היהודית.‏ מאחר וגידולמהיר כזה עומד בניגוד למגמות הדמוגרפיות הקיימות,‏יהיה צורך לפעול באחת משלוש דרכים:‏ שינוי במתווהגבולות השיפוט של העיר והוצאת חלק מהשכונותהערביות אל מחוץ לתחומי העיר;‏ חלוקת העיר מחדש ביןשתי הישויות הפוליטיות - ישראל והרשות הפלסטינית;‏צירוף יישובים יהודיים ‏)כגון,‏ מעלה אדומים,‏ גבעת זאב,‏מבשרת ציון ועוד(‏ אל העיר על-מנת להגדיל בה אתהרוב היהודי.‏ אפשר לשנות את המאזן הדמוגרפי גםעל-ידי שילוב בין דרכי הפעולה הנזכרות.‏נושא דמוגרפי אחר שמשמעויותיו שנויות אף הןבמחלוקת,‏ הוא הגידול היחסי של המגזר החרדיבהשוואה למגזר החילוני,‏ המסורתי והדתי-לאומי.‏ עדכה עלה חלקה היחסי של האוכלוסייה החרדית בעירבזכות הריבוי הטבעי הגבוה שלה,‏ לכדי 30% מןהאוכלוסייה היהודית.‏ יש הרואים בכך ערעור המאזןהעדין השורר בין קבוצות האוכלוסייה השונות בעירוסימן להתחרדותה בעתיד.‏ התחרדות זו מחלישה לדעתרבים את כלכלתה של ירושלים,‏ הופכת אותה לענייהיותר ומרחיקה ממנה כוחות יצרניים צעירים וחופשיים.‏אך מאידך-גיסא יש הרואים בהִתרבות החרדית תרומהלהגדלת האוכלוסייה היהודית בעיר אל מול הגידולהרב באוכלוסייה הערבית.‏ מכל מקום,‏ השינוי הדרמטיביותר מאז 1967 הוא עצם הגידול המספרי הכללישל אוכלוסיית העיר שהפכה לגדולה בערי ישראל.‏בהשוואה לתל-אביב ולחיפה,‏ גודל האוכלוסייה בעירפגם בהרגשת האינטימיות ששררה בירושלים קודםהאיחוד,‏ הן במגזר היהודי והן במגזר הערבי.‏ גודלהאוכלוסייה לא השפיע לטובה על איכות החיים בעיר,‏ולא על מצבה הכלכלי,‏ כפי שנראה בהמשך.‏היחסים בין קבוצות האוכלוסייה בעירהחיים ‏ּבְעיר מורכבת ומסובכת כירושלים יוצרים לעתיםקיטוב,‏ מחלוקות ובעיות חברתיות רבות.‏ לאחר איחודהעיר מצאו עצמן שתי אוכלוסיות - היהודית והערבית- משולבות בעל-כורחן זו בצד זו במרחב מוניציפלי

493העיר,‏ אולם גם אם התחזיות לעתיד מצביעות על מגמה של עצירת ההתרחבות החרדית וגם אם השינוייםהתרבותיים בעיר מצביעים על כיוון הפוך מהתחרדות -די בדימוי שנוצר בציבור כדי להצמיד לעיר סטיגמה שלעיר מתחרדת.‏ סטיגמה כזו דוחה צעירים חילונים רביםמלהמשיך להתגורר בעיר או לבוא ולגור בה.‏ מאידך-‏גיסא,‏ יש לציין כי יש שכונות מעורבות בהן שוררתסובלנות מפתיעה בין חילונים,‏ מסורתיים,‏ דתיים-‏לאומיים וחרדים.‏איחוד ירושלים יצר עיר מרובת קטבים ומרובת אוכלוסין,‏בה מתחרות קבוצות אוכלוסייה שונות זו בזו על השליטהבמרחב העירוני.‏ תחרות זו יוצרת מתחים הנובעיםמסכסוכי קרקעות וחדירה של סקטור אחד לאזוריהמגורים של משנהו.‏ מצד אחד יש חדירה של יהודיםאחד.‏ עד שפרצה האינתיפאדה הראשונה ‏)בסוף 1987(נראה לכאורה כי דו-קיום בין יהודים לערבים בירושליםהוא אפשרי,‏ למרות שהצד הישראלי הכובש והחזק הואשהכתיב במידה רבה את אורחות-חייו של הצד השני.‏אולם המדיניות הישראלית מחד-גיסא,‏ וההתעוררותהלאומיות הפלסטינית מאידך-גיסא,‏ שמו קץ לאשליהזו.‏ החשדנות גברה,‏ בעיר פרצו מאורעות-דמים והמריהאזרחי של ערביי ירושלים פגע ברקמת היחסים העדינהששררה בין יהודים לערבים בעיר.‏ מבחינה זו כשלהגם המדיניות של ממשלות ישראל וגם זו של עירייתירושלים.‏ לאחר 40 שנה העמיקו הניגוד והקיטוב ביןשתי הקבוצות,‏ עד שקשה להעלות היום על הדעת שינויאפשרי במערכת היחסים בין יהודים לערבים בעיר.‏תהליך אחר הפוקד את ערביי ירושלים הוא ירידהלשכונות ערביות במרכז העיר,‏ כמו לעיר-דוד,‏ עכבעתהנוצרית.‏ האוכלוסייה של במשקלה הדרגתית א'‏ צאוואנה ועוד,‏ ומאידך-גיסא יש לאחרונה חדירהשל תושבים ערבים לשכונות יהודיות בצפון ירושלים.‏צורת הבנייה של חלק מהשכונות היהודיות בעיר קטעההמשכיות של שכונות ערביות והפרידה בין שכונותערביות.‏ תהליכים אלה גורמים לחששות של התושביםהערבים ממחסור בקרקעות ומזעזעים את הפסיפס העדיןשל שכונות הומוגניות,‏ שהיה מושתת עד כה על עקרוןההפרדה במגורים ובשירותי החינוך והרווחה.‏התהליכים המתוארים לעיל סדקו את הקונצנזוס בקרבהציבור היהודי בדבר ריבונות ישראלית ‏"בירושליםהשלמה לנצח-נצחים".‏ כיום,‏ יותר מבעבר,‏ נראהכי חלקים ניכרים של הציבור הלא-דתי בעיר ובארץמוכנים להיפרד מהאוכלוסייה הערבית בעיר אם ייּכוןשלום בר-קיימא באזור ‏)אם כי רובו המכריע של הציבורהיהודי מגלה ספקנות רבה כלפי אפשרות כינונו שלשלום כזה(.‏ נכונות כזו לחלוקת העיר מחדש,‏ סוגרתלמעשה מעגל בן 40 שנה שהחל באופוריה לאומית סביבאיחוד העיר,‏ ומסתיים בנכונות לוויתורים ולחלוקתהעיר מחדש.‏ אם הסקרים שהצביעו על הלכי הרוח הללובקרב הציבור היהודי הלא-דתי אכן מייצגים את דעתהרוב,‏ אזי ניתן לקבוע כי איחוד העיר לא עלה יפה,‏ומסתמנת התפכחות של חלקים ניכרים בקרב הציבורהיהודי בארץ מן העיקרון של ‏"ירושלים מאוחדתבריבונות ישראלית לנצח נצחים".‏ יחד עם זאת,‏ הציבורהדתי,‏ שמשקלו בירושלים רב,‏ אינו מקבל כל אפשרותלחזור ולחלק את העיר בין יהודים לערבים.‏אוכלוסייה זו פוחתת בהדרגה כתוצאה מהגירה לחוץ-‏לארץ ומחמת ריבוי טבעי נמוך ‏)בהשוואה לאוכלוסייההמוסלמית(.‏ ראשי הכנסיות ‏)רובם ממוצא ערבי(‏ מגליםהזדהות גוברת עם האוכלוסייה הפלסטינית.‏ קיים פערבין חשיבותה של ירושלים בעיני העולם הנוצרי לביןהצטמצמות העדות הנוצריות בעיר עד כדי סכנה לקיומן.‏המקומות הקדושים עלולים להפוך למוזיאונים ללאקהילות חיות - תהליך שמעורר דאגה בקרב הגורמיםהנוצריים הבינלאומיים,‏ ובראשם הוותיקן.‏היחסים בין חרדים לחילונים בעיר,‏ הולכים ומקציניםבהדרגה.‏ בקרב הציבור היהודי הלא-חרדי ‏)שיש לורוב מוחלט בעיר(‏ מקנן חשש מפני השתלטות המגזרהחרדי על אזורי מגורים שונים ועל חיי התרבות בעיר.‏אזורי המגורים של האוכלוסייה החרדית התפשטובשנים האחרונות לאזורים הסמוכים למגורי הליבהשלה בצפונה של העיר,‏ ושכונות הטרוגניות הפכולחרדיות.‏ שכונות כמו גאולה,‏ הבוכרים וכרם-אברהםהפכו זה מכבר לחרדיות והתהליך נמשך ברוממה,‏ ביתוגן,‏ מעלות-דפנה,‏ רמת-אשכול,‏ חלקים מרמות-אלוןונווה-יעקב.‏ מסתמנת גם מעבר של אוכלוסייה חרדיתלשכונות לא-חרדיות מובהקות כמו קריית-יובל,‏ קריית-‏משה,‏ רחביה,‏ גונן ‏)קטמון הישנה(,‏ גוננים ‏)הקטמונים(‏ומורשה ‏)מוסררה(.‏ יש החוששים מהתרחבות זו וטועניםכי היא גורמת ליצירת תדמית חרדית לירושלים ולעזיבתאוכלוסייה חילונית.‏ הנתונים הסטטיסטים והתחזיותהדמוגרפיות לעתיד אינן תומכות בדימוי של התחרדות

494פרק 25 סוף דברחיי רוח ותרבותבירושלים חיי תרבות מגוונים,‏ מפותחים ועשירים.‏הפעילות התרבותית נחלקת בין קבוצות האוכלוסייההשונות,‏ ומכאן גיוונה.‏ את החידושים בתרבותמוליכה האוכלוסייה הלא-חרדית,‏ אך גם האוכלוסייההחרדית מבקשת להפעיל בקרבה את מרבית התחומיםהתרבותיים בהתאמה לסגנון החיים החרדי וברוחישראל-סבא.‏ אלא שהמחסור הקיים במבנים לשירותיהתרבות במגזר החרדי,‏ הוא שמונע פיתוח מהיר יותרבתחום זה.‏ חיי התרבות של הקהילות השונות בירושלים,‏מתנהלים במידה רבה בצורה סגרגטיבית - כל קהילהופעילויותיה וכל קבוצה והעדפותיה,‏ אם כי הציבורהדתי-לאומי צורך לעתים תרבות באותן המסגרות שלהציבור הלא-דתי.‏איחוד העיר והרחבת מִגוון אוכלוסייתה,‏ לרבות העוליםהחדשים מחבר המדינות,‏ הביאו לירושלים עדנה מבחינהתרבותית והיא משופעת בפעולות תרבות מסוגים שונים,‏חרף המשאבים הדלים המוקדשים לנושאים אלה.‏ הגיווןבפעולות התרבות לא היה צומח אלמלא אוחדה העירואלמלא גדלה האוכלוסייה.‏ למשל:‏ שילוב קונצרטיםבכנסיות;‏ האוניברסיטה המורמונית על הר הצופים,‏הכנסייה הלותרנית באוגוסטה-ויקטוריה,‏ כנסיית הגואלבעיר העתיקה וכנסיית הדורמיציון,‏ הפכו כולן למרכזי-‏מוסיקה בנוסף על ייעודן הדתי.‏ שיקום המצודה בעירהעתיקה והפיכתה למרכז אירועי תרבות ומוזיאון,‏ הקמתה"מייל התרבותי"‏ מול חומות העיר העתיקה,‏ הכולל אתבריכת הסולטן,‏ הסינמטק,‏ מרכז המוסיקה במשכנות-‏שאננים,‏ חוצות היוצר,‏ מרכז בגין ובית אות המוצרהירושלמי,‏ התאפשרו רק בזכות איחוד העיר והפיכתגיא-בן-הינום לפארק ולמוקד-תרבות.‏ הקמת מוזיאוניםשונים המנציחים את הגבורה ‏)גבעת התחמושת(‏ ואתהרצון לדו-קיום בשלום ‏)מוזיאון ‏"על התפר"‏ בעמדתתורג'מן לשעבר(‏ גם הם תולדה של איחוד העיר.‏ טיפוחפעולות-תרבות לתושבים ולתיירים הבאים בשעריהעיר,‏ הוא במידה רבה פרי איחודה של העיר ושגשוגענף התיירות בעקבות האיחוד.‏ המפגש בין תרבויותיוצר ייחוד תרבותי לעומת המרכז התרבותי בתל-אביב,‏אם כי ליהודים ולערבים כמעט שאין פעילות תרבותיתמשותפת,‏ למעט ניסיונות למפגשים של נוער יהודיוערבי בחסות הקרן לירושלים.‏ירושלים מעניקה השראה לסופרים,‏ משוררים,‏ צייריםופסלים רבים.‏ נופיה,‏ שכונותיה הציוריות,‏ העיר העתיקהונקודות התצפית המיוחדות לה,‏ מעודדים את היצירההאמנותית הפלסטית והרוחנית ומעניקים לירושליםייחוד שאין דומה לו בעולם.‏ אין ספק שאיחוד העיר תרםלכך רבות.‏ לאחר האיחוד התברכה ירושלים בפעילותארכיאולוגית ענפה שחשפה את תולדותיה והעשירהאת החוויה ההיסטורית בעיר.‏ חפירות הכותל,‏ חפירותעיר-דוד והרובע היהודי,‏ החפירות במצודה ובמנהרתהכותל הוסיפו נדבך תרבותי-היסטורי חשוב ואתריתיירות רבים.‏ מכל הבחינות האלו מאזן האיחוד הואחיובי מאוד.‏ אולם גם נושא הארכיאולוגיה טעון ויש בוכר נרחב לסכסוכים.‏ מחד-גיסא נמצאו שרידים רביםהמדגישים את הצד היהודי בהיסטוריה של העיר,‏ אבלנמצאו גם לא מעט שרידים המדגישים את הצד הנוצרי‏)כמו הקארדו(‏ והארמונות המוסלמיים בחפירות הכותל.‏הוויכוחים המרים סביב חפירות הכותל של היהודיםוחפירות הר הבית של הווקף המוסלמי,‏ מחדדים מאודאת הסכסוך על השליטה במקומות הקדושים בעיר,‏ ועלזכותו של כל צד לחשוף את ההיסטוריה של עברו.‏בנייה ופריסה מרחביתתחום הבנייה שינה את פני העיר יותר מכל תחום אחר.‏הבנייה למגורים ולמוסדות-ציבור שינתה לחלוטיןאת עיצובה המרחבי ואת חזותה של ירושלים.‏ כל צדמן הצדדים לסכסוך על העיר עשה כמיטב יכולתוכדי לקבוע עובדות בשטח על-ידי בנייה רחבת היקף.‏השאלה אם הבנייה תרמה לעיר או פגמה בה,‏ היא שאלהשאין עליה תשובה חד-משמעית.‏ יש המתגעגעיםלירושלים הקטנה והאינטימית ויש הרואים בפיתוחהמהיר והמודרני את גולת הכותרת לתקומתה של בירתישראל,‏ אולם לית מאן דפליג כי השינוי והתמורה הםגדולים ואלמלא האיחוד לא היו מתרחשים.‏אלמלא אוחדה העיר לא היו האוניברסיטה העבריתובית החולים הדסה שבים אל כור מחצבתם בהרהצופים.‏ הרצון לבסס את האחיזה היהודית במזרח העירהביא להקמת קרייה ממשלתית חדשה למרגלות הרהצופים ולהשלמת המבנה שנועד לבית-חולים בתקופתשלטון ירדן בעיר והפיכתו למטה הארצי של משטרת-‏ישראל.‏ הפיכתה של ירושלים למרכז תיירות עולמי

495במלים אחרות,‏ איחוד העיר הביא להיקפי-בנייה שלא נודעו בעבר.‏ השכונות שישבו לאורך קו הגבול שוקמו,‏הוקמו קריות-חינוך ותרבות חדשות,‏ נבנו שכונותחדשות במגוון רב של סגנונות בנייה ותכנון עירוני.‏מוסדות חדשים,‏ בנייני שלטון,‏ בתי-מלון,‏ מרכזי-קניותומוקדי-תעסוקה נבנו לרוב במגזר היהודי.‏ לעומת אלההבנייה במגזר הערבי התמקדה בעיקר בבנייה למגורים.‏הבנייה הרבה והמגוונת תרמה לשינוי גדול בנופההאורבני של ירושלים והפכה אותה מעיר-קצה זנוחהואינטימית למטרופולין רבתי ולגדולה שבערי ישראל.‏איכות החייםהצריכה בנייה של בתי-מלון רבים וחדשים שלא היונבנים אלמלא האיחוד.‏ פארקים עירוניים גדולים הוקמולשירות תושבי העיר והתיירים הרבים;‏ הטיילות בארמוןהנציב,‏ גן הפעמון,‏ גן בלומפילד ‏)ליד ימין-משה(,‏הפארק סביב החומות,‏ הפארק סביב האוניברסיטההעברית בהר הצופים,‏ ועוד.‏גולת הכותרת של הבנייה הישראלית בעיר היא הקמתעשר שכונות חדשות בשטחים שצורפו אליה אחריהמלחמה.‏ שכונות אלו ופריסתן בעיר המורחבת,‏ חיזקועד מאוד את האחיזה היהודית בעיר ויצרו שתי חגורותסביב העיר הפנימית:‏ האחת חיברה את הר הצופים עםהשכונות היהודיות בצפון,‏ השנייה עטפה את העירבשכונות-קצה גדולות הרחק מהמרכז.‏ מאוחר יותרירושלים אכן גדלה והתרחבה,‏ אך נשאלת השאלה אםהוקמו מספר יישובים עצמאיים מחוץ לתחום שיפוטהחל בה שינוי לטובה כתוצאה מההתפתחות הגדולהשל ירושלים,‏ שאף הם תרמו לאחיזה הישראלית במרחבבתחום הפיזי.‏ האם הגידול תרם גם לאיכות החייםהסובב את העיר.‏ יישובים אלה:‏ מעלה-אדומים,‏ גבעת-‏של תושביה?‏ את התשובה ניתן לחלק לשני פרקי זמן.‏זאב,‏ אפרת ואחרים,‏ החלישו במידה מסוימת את העירבשלב הראשון,‏ המשתרע על פני 20 השנים הראשונותהמרכזית,‏ אך יצרו לה פריפריה מאוכלסת ביהודים.‏הבנייה הרבה העשירה את המגוון הצורני והארכיטקטוני לאחר איחודה,‏ ירושלים שגשגה והתפתחה,‏ העירשל ירושלים.‏ טיפוסי הבנייה הרבים,‏ תכנון מתווה היתה נקייה,‏ התחבורה היתה סבירה,‏ זיהום האוויר היההשכונות והיצירה האדריכלית של טובי האדריכלים מהנמוכים בארץ,‏ פארקים וגנים ציבוריים נפרסו על כלחלקיה,‏ הוקמו מוסדות תרבות,‏ השתפרה מערכת החינוך‏)לפחות בקרב האוכלוסייה היהודית(‏ עם שיפור מרחיק-‏לכת של התשתיות בחלק המזרחי.‏ הכיוון הכללי היהחיובי והצביע על עלייה מתמדת באיכות החיים בעיר.‏במחצית הראשונה של שנות ה-‏‎90‎ חלה תפנית והגיעהמשבר.‏ ראש העיר המיתולוגי,‏ טדי קולק,‏ הפסידבבחירות העירוניות וההנהגה החדשה לא השכילהלהתמודד עם בעיותיה של העיר.‏ כאן החלה להסתמןנסיגה בכל התחומים בעיר,‏ ובכלל זה גם באיכות החיים.‏תלונות על לכלוך,‏ זיהום אוויר ורעש הפכו לחזון נפרץ,‏והעירייה אינה מצליחה להתמודד עם הבעיות.‏ מצוקתהתנועה והחנייה הולכת ומחמירה,‏ מרכז העיר מידרדר,‏גוברת נטישת צעירים ובעקבותיהם גם משפחותמהמעמד הבינוני,‏ העוני בעיר הולך ומחריף וירושליםזוכה למעמד המפוקפק של הענייה בעריה הגדולות שלישראל.‏ רוח רעה ותחושת אין-אונים מציפה את העיר,‏לכך יש להוסיף גם את פיגועי הטרור הרבים בתקופתהאינתיפאדה השנייה,‏ ובעיר משתררת תחושה שלחוסר מנהיגות והיא הולכת ונסוגה.‏ גם העברת השלטוןבארץ,‏ הפכו את העיר למוזיאון חי של בניינים חדשיםלצד המרקמים ההיסטוריים.‏ לא תמיד עלו היצירותהאדריכליות בקנה אחד עם מסורת הבנייה שהיתהנהוגה בעיר,‏ ולעתים זכו הבניינים החדשים לקיתונותשל ביקורת,‏ אך אין ספק שהבנייה הרבה בתוך העירוסביבה גיוונה את חזות העיר והוסיפה לה ממד חזותיחדש ומעניין.‏איחוד העיר זירז במידה רבה את שיקומן של שכונותותיקות ששכנו על קו הגבול העירוני העוין.‏ אלמלאאוחדה העיר היו שכונות אלו נידונות להמשך הידרדרותוהזנחה כשכונות-ספר.‏ הדוגמאות הבולטות הן ימין-‏משה,‏ ממילא,‏ אבו-תור,‏ מוסררה,‏ שמואל הנביא וארנונה‏)תלפיות(.‏ חלק מהשכונות,‏ בעיקר אלו הסמוכות לעירהעתיקה,‏ שוקמו למגורי-יוקרה ונרכשו בעיקר על-ידיתושבי-חוץ שאינם מתגוררים בהן רוב ימות השנה.‏מאידך-גיסא,‏ הגידול בתנועת התיירות והשינוי במגמותהשימור בארץ הביאו לתפנית בשיקומן של השכונותההיסטוריות הוותיקות במרכז העיר,‏ כמו נחלת-שבעה,‏אוהל-משה ומזכרת-משה,‏ מחנה-ישראל,‏ ועוד.‏המוניציפלי לידי המגזר החרדי לא תרמה לתחושות

496פרק 25 סוף דברולרצונות של רוב תושבי העיר החילונים,‏ והם מרגישיםשהעיר נשמטת מתחת לרגליהם.‏ ההזנחה הרבה בחלקיההמזרחיים של העיר,‏ והפער הגדל בין מערב העירלמזרחה,‏ מדגישים את חוסר יכולת השלטונות לשאתבנטל המשימות.‏ הירידה ברמת החינוך ובשירותיהתרבות משפיעה לרעה על איכות החיים ועל נכונותםשל תושבים להמשיך ולהתגורר בירושלים.‏ כלהפרמטרים הכלכליים והחברתיים מצביעים על מגמותשליליות שפוקדות את העיר ב-‏‎15‎ השנים האחרונות.‏המבנה התפקודי והתחבורתי40 שנה חוללו בירושלים שינויים מפליגים שלא היומתרחשים במערך התפקודי שלה אלמלא העיר היתהמתאחדת.‏ השינוי הראשון במעלה והחיובי ביותר,‏ הואהסרת גדרות התיל,‏ החומות ושדות המוקשים שיצרופצע פתוח בטבורה.‏ הסרתם הביאה לתחייה חלקית שלמרכז העיר הן במערב והן במזרח.‏ תהליך ההתחדשותההולך ומסתיים בימים אלה באזור ממילא,‏ הוא דוגמאלריפוי השסע בלב העיר.‏ שטח ההפקר לשעבר,‏ משמשכיום עורק תחבורה ראשי הקושר את צפון העירלמרכזה ולדרומה ונוצל גם לבניית בתי-מלון גדולים.‏העברת קריית העירייה אל מול השער החדש,‏ בסמיכותלקו הגבול לשעבר,‏ הפיחה חיים באזור כולו.‏ הפעילותבהדסה ובאוניברסיטה על הר הצופים והקמת הקרייההממשלתית במזרח העיר,‏ יצרו מרכזי שלטון,‏ חינוךגבוה ובריאות בצפון-מזרח העיר והעבירו למרחב הזהאלפי עובדים וסטודנטים.‏מרכז הקניות הגדול ‏)הקניון(‏ שהוקם במלחה שבדרום-‏מערב העיר,‏ משרת בין השאר את הפיתוח המוגברלמגורים בדרום העיר ובשכונת גילה ואת העיבוישהתרחש בשכונות הדרום-מערביות.‏ האכלוס המואץבכל העיר מספק אף הוא ביקושים לקניון.‏הקמת קניון מלחה וגלישת המסחר ממרכז העיר לאזוריהתעשייה במערבה ‏)גבעת-שאול(‏ ובדרומה ‏)תלפיות(,‏החלישו במידה רבה את מרכז העיר הוותיק,‏ שאינומצליח להשתקם.‏ הקמת מרכזי המסחר בשכונות גילה,‏רמות ופסגת-זאב,‏ תרמה אף היא להחלשתו של מרכזהעסקים הראשי והמסורתי של העיר.‏ אפשר לומרשלאיחוד העיר היו השלכות חיוביות של פיזור מוקדיהמסחר לכיוון אזורי המגורים,‏ והשלכות שליליותשל ירידת מעמדו של מרכז העסקים הראשי המסורתיבמערך התפקודי של העיר.‏השינוי המהותי ביותר חל כמובן במערך המגורים.‏שכונות חדשות שהוקמו בשולי גבול השיפוט העירוני,‏גרמו לפיזור האוכלוסייה וחייבו מערכת כבישים חדשהמן השכונות למרכז העיר.‏ התוצאה היא סלילת רשתעורקית ששינתה את מערך התנועה בירושלים כולה.‏גילה חוברה העירה בכביש ראשי וכך גם רמות-אלון.‏שתי אלה חוברו באמצעות שדרות-בגין המשמשותעורק תנועה ראשי מצפון לדרום.‏ אכלוס פסגת-זאבבסוף שנות ה-‏‎80‎ חייב לחבר אותה אל מרכז העירבאמצעות כביש מס'‏ 1, שנסלל רובו בשטח ההפקרשחצץ בין מערב ירושלים למזרחה.‏ עורקי תנועהחדשים בכיוון מזרח-מערב שינו את מבנה המערכתכולה ממערכת רדיו-קונצנטרית המתרכזת לעבר העירהעתיקה,‏ למערכת ישרת-זווית ומודרנית.‏ כבישיםחדשים חיברו את יישובי הלוויין החדשים שהוקמו סביבירושלים אל העיר.‏ כביש מס'‏ 1 למעלה-אדומים,‏ כבישמס'‏ 60 לגוש-עציון וכביש 443 למודיעין ולמישורהחוף.‏ אחד השינויים הבולטים במערך התחבורההעירוני הוא השימוש במנהרות בשדרות-בגין,‏ בכבישמס'‏ 60 לגוש-עציון,‏ בהר הצופים למעלה-אדומים,‏בכביש מס'‏ 9 ובשדרות-אשכול.‏ ההשקעות בתשתיותהתחבורה וברכבת הקלה הן חסרות-תקדים ופרי תולדהשל איחוד העיר,‏ עליית קרנה,‏ הרחבת שטחה והגידולבאוכלוסייתה.‏מערך מטרופוליטנימבחינה אזורית,‏ התוצאה המובהקת של איחוד העיר היאהפיכת ירושלים לעיר מטרופוליטנית ולמרכז שירותיםלאזור גדול המשתרע מחברון בדרום ועד לעמק-שילהבצפון ומיריחו במזרח ועד לבית-שמש ומודיעין במערב.‏מעיר-קצה קטנה בשולי מפת ישראל,‏ חזרה ירושליםוקנתה לעצמה מעמד של עיר מטרופוליטנית מרכזיתוגדולה על במת ההר.‏ זוהי ללא ספק תוצאה ישירהוחיובית של מעשה האיחוד והסרת גבולות האיבה מסביבלעיר.‏ ירושלים פעלה כמרכז מטרופוליטני במשך כ-‏‎30‎שנה,‏ עד שנאלצה להקיף עצמה בגדר-הפרדה ביטחוניתהקוטעת את המרחב המטרופוליטני לגבי האוכלוסייההפלסטינית,‏ שהיא מרבית האוכלוסייה במטרופולין.‏

497בכך שוב חלה נסיגה ונסגר מעגל.‏ העיר שביטלה חומותבטבורה,‏ שבה והקיפה עצמה בחומות סביבה,‏ ובמידהמסוימת חזרה למצב של עיר-קצה כבערב מלחמת ששתהימים,‏ אם כי בגבולות נרחבים יותר.‏ירושלים זקוקה למרחב המטרופוליטני שלה - הן בצדהיהודי והן בצד הערבי.‏ כלכלת העיר תוכל להתבססבמידה רבה על שיתוף המרחב בסל השירותים שהעירמסוגלת להעניק לאוכלוסייה החיה סביבּה ועל יחסי-‏גומלין בתחומי התעסוקה,‏ הסחר והכלכלה.‏ כיוםמתפקד המרחב המטרופוליטני באופן מקוטע בלבד.‏חזרה לתקופה שקדמה לאינתיפאדה הראשונה והשנייההיתה מטיבה עם כלכלת העיר ללא ספק.‏לסיכום,‏ מבחינת מעמדה של ירושלים כמטרופולין,‏היתה לאיחוד העיר השפעה מכרעת וחיובית מאודבשלושת העשורים הראשונים לאיחודה.‏ מצב זההשתנה מתוקף הנסיבות בשנים האחרונות,‏ אך הוא יכוללהשתנות שוב,‏ אם ישראל והרשות הפלסטינית יגיעולהסדר-שלום כולל או חלקי לגבי מרחב ירושלים.‏מערך כלכליכלכלת ירושלים ראתה עליות ומורדות במהלך 40השנים האחרונות.‏ אין ספק שאיחוד העיר היה זרז מרכזיועיקרי בפיתוח התיירות בעיר,‏ הן במערבה והן במזרחה.‏בניית בתי המלון ושירותי התיירות המשלימים העלו אתירושלים לראש סולם העדיפויות של התייר.‏ אין ספקשזוהי תרומתו הגדולה והשפעתו הישירה של מעשההאיחוד.‏ גם ענפי כלכלה אחרים שגשגו בירושלים לאחרהאיחוד,‏ ובראשם ענף הבנייה.‏ הגידול באוכלוסייה,‏התפתחות האוניברסיטה העברית,‏ מכללת הדסה וביה"חהדסה,‏ תרמו רבות לגידול בתעשייה הביו-טכנולוגיתבעיר.‏ היצע כוח האדם סייע לסוגי תעשייה אחריםבתחומי המתכת,‏ המכונות,‏ העץ וכד',‏ הנחשבים לענפיתעשייה מסורתיים בעיר.‏ עם זאת,‏ נעשה מאמץ גדולשלווה בתמיכה ממשלתית נדיבה,‏ לפתח את התעשיותעתירות הידע והטכנולוגיה,‏ אשר לא נהנו במישריןמאיחוד העיר.‏ בתקופה שקדמה לאינתיפאדה,‏ היתהאלפי צועדים מנופפים דגליישראל ביום ירושלים,‏ 2008

498פרק 25 סוף דברנוף העיר ירושלים,‏ 2008לירושלים עדנה כלכלית והכנסות גבוהות מענף התיירותוהשירותים הנלווים לענף זה.‏ הפגיעה בעיר היתה קשהבמיוחד עם פרוץ האינתיפאדה השנייה,‏ והעיר טרםהצליחה להתאושש באופן מלא ולהגיע לשיאי התפוסהשהיו בבתי המלון קודם לאירועי הדמים.‏פרט לנושא התיירות ולמתן שירותים מטרופוליטנייםוארציים כעיר-מחוז וכעיר-בירה,‏ לא היתה לאיחודהשפעה דרמטית על כלכלת העיר.‏ מבנה התעסוקה נשארכשהיה,‏ ושיעור המועסקים בשירותים הציבוריים מתקרבל-‏‎50%‎ מכלל המועסקים בעיר.‏ שיעורי ההשתתפותבכוח העבודה של גברים במגזר החרדי ונשים במגזרהערבי,‏ נשארו נמוכים.‏ כתוצאה מכך נשארה ירושליםעיר ענייה ועתידה הכלכלי לוט בערפל.‏אפשר לטעון שאיחוד העיר העמיס על העירייה ועלהממשלה נטל כבד של שירותים עירוניים ותשלומיהעברה לאוכלוסיות העניות,‏ ונראה שהעירייה אינהיכולה לספק את השירותים הדרושים לאוכלוסיותאלו.‏ כתוצאה מהאיחוד נוספה לעיר אוכלוסייהענייה גדולה,‏ והפגיעה הכוללת בכלכלתה רק הלכהוהעמיקה.‏ ריבוי האוכלוסייה שאינה יצרנית,‏ הן בקרבהאוכלוסייה היהודית החרדית והן בקרב האוכלוסייההערבית,‏ בשילוב משפחות ברוכות-ילדים בקרבהחרדים והערבים,‏ גורמים לירושלים להישאר עיר‏ְקשת-יום,‏ בעוד שהרווחה הכלכלית היא מנת-חלקן שלשכבות קטנות-יחסית הנושאות על גבן את נטל המסיםהעירוניים באופן בלתי-שוויוני.‏לסיכום,‏ קשה לענות חד-משמעית על השאלה האםאיחודה של העיר צלח ואלו השלכות היו לאיחוד עלתחומי החיים השונים.‏ בחלק מתחומי החיים היתהלאיחוד השפעה חיובית מכרעת;‏ בתחומים אחרים נוצרובעיות קשות מאוד שהן אתגר חשוב לדיון,‏ לחקירהולחיפוש פתרונות הולמים.‏אוכלוסיה מגוונת בדרך אל העיר העתיקה

499

אינדקס500‏"אוניברסיטת השלום"‏ 208 207,אוניברסיטת חיפה 178 ,175 ,145 ,116 ,115אוניברסיטת נוטרדם 157 ר'‏ גם מתחם נוטרדםאוניברסיטת קרנגי מלון 369אוניברסיטת תל-אביב 463 ,309 ,5 ,4מרכז שטיינמץ 463אונסק"ו,‏ 449אונר"א ‏)סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם(‏259 ,252אוסלו ,109 ,108 ,107 ,106 ,105 ,98 ,34 ,9,453 ,447 ,326 ,295 ,155 ,136 ,132 ,110478 ,477 ,475 ,474 ,469 ,467 ,460אּוְרוֹות שלמה 383אורט 334 ר'‏ גם מכללת ‏"אורט"‏אוריינט-האוס ,112 ,108 ,106 ,105 ,104420 ,415 ,414א-זעיים 166 ,154 ,153אחווה 65אחימאיר,‏ אורה ,257 ,240 ,210 ,40 ,18 ,9 ,4 ,1375 ,330 ,286 ,282 ,281 ,278 ,267 ,258אטון,‏ עקיבא 83א-טור 305 ,153אטיאס,‏ אריאל 93אטינגר,‏ יאיר 95 ,79 ,74אידלסון,‏ ישראל 317 303,איזנשטדט,‏ שמואל נח 481 13, 3,האיחוד האירופי 463 ,409 ,175איטליה 352 ,307 ,289 ,136אייכלר,‏ ישראל 68אילת 362 ,297 ,238איציק,‏ דליה 424איצקוביץ,‏ חיים ‏)רבי חיים מוולוז'ין(‏ 67אירינאוס,‏ הפטריארך 140איש-שלום,‏ מרדכי 192איתן,‏ רפי 420אכסניית נוטרדם 336 121, 120, ר'‏ גם מתחםנוטרדם466 ,465 ,434 ,420אולמרט,‏ עליזה 287האו"ם ,214 ,131 ,126 ,117 ,104 ,103 ,101,409 ,408 ,407 ,391 ,390 ,377 ,259 ,238463 ,452 ,413 ,412אום-אל-פחם 141אום-טובא 156 ,153 ,108אּומן 69האוניברסיטה העברית בירושלים 6, 5, 4,,115 ,111 ,84 ,83 ,82 ,48 ,40 ,32 ,15 ,13 ,7,172 ,163 ,156 ,144 ,143 ,127 ,121 ,117,181 ,180 ,179 ,178 ,177 ,175 ,174 ,173,272 ,243 ,226 ,213 ,198 ,197 ,189 ,182,344 ,342 ,340 ,339 ,338 ,335 ,333 ,281,471 ,459 ,410 ,372 ,368 ,367 ,364 ,352497 ,496 ,495 ,494 ,481ביה"ס לחינוך 364 ,272 ,4ביה"ס למדיניות ציבורית על-שם פדרמן 6‏ביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש פאולברוואלד 364 ,352 ,7ביה"ס לתלמידי חו"ל 157מרכז שוויץ לחקר סכסוכים,‏ ניהולםויישובם 4האוניברסיטה המורמונית ‏)אוניברסיטתבריגהם יאנג(‏ ,417 ,340 ,289 ,197 ,195 ,156494 ,419 ,418המרכז ללימודי המזרח הקרוב 197האוניברסיטה הפתוחה 85אוניברסיטת אל-ֻקדס 449אוניברסיטת ביר-זית 304אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ,129 ,7 ,6 ,4368 ,349 ,334 ,178 ,175 ,144המרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי349 ,334אוניברסיטת בר-אילן ,178 ,177 ,175 ,85282 ,271 ,269אוניברסיטת הרווארד 369 4,אבו-גוש 329 ,289אבו-דיס ,251 ,246 ,244 ,243 ,166 ,153478 ,450 ,287 ,255 ,252אבו-חצירא,‏ אהרון 127אבו-מאזן ר'‏ עבאס,‏ מחמודאבו-סלאח,‏ נביה 266 265,אבו-עלא 141אבו-שלבאיה,‏ מוחמד 471אבו-תור ,472 ,249 ,209 ,192 ,190 ,163495אביר-יעקב ר'‏ תל-ציוןאבן,‏ אבא ,174 ,134 ,126 ,120 ,116 ,94 ,26,208 ,205 ,202 ,200 ,196 ,192 ,189 ,187,315 ,311 ,309 ,308 ,305 ,294 ,287 ,209,425 ,370 ,340 ,339 ,330 ,328 ,326 ,318454 ,452 ,431אבן-ספיר 309אבן-עזרא 326אבריאל,‏ אהוד 126 125,אלאגא,‏ זכריא 106האגן ההיסטורי ‏)האגן הקדוש(‏ 133, 7, 5, 4,,463 ,462 ,461 ,453 ,247 ,243 ,162 ,139469 ,467 ,465אגסי,‏ עוזי 326אגרנט,‏ השופט 391 383,אדלשטיין,‏ יולי-יואל 426אדרי,‏ יעקב 420אהרנסון,‏ שלמה 192 190,אוגוסטה-ויקטוריה 121 ר'‏ גם ביה"חאוגוסטה-ויקטוריה,‏ הכנסייה הלותרניתבאוגוסטה-ויקטוריהאודסר,‏ הרב 69אוהל-משה 495אויערבאך,‏ הרב ש"ז 82 81,אולמן,‏ מיכה 321 288,אולמרט,‏ אהוד ,269 ,263 ,187 ,92 ,89 ,80,319 ,301 ,296 ,295 ,292 ,287 ,275 ,273א

501הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי 302הארכיון הציוני המרכזי 302א-רם 252 ,230 ,159 ,154 ,153 ,139ארמון הנציב ,196 ,192 ,190 ,187 ,162 ,17,336 ,331 ,304 ,289 ,288 ,287 ,208 ,207495 ,399 ,362טיילת ארמון הנציב ‏)טיילות ע"ש האס,‏שרובר וגולדמן(‏ ,288 ,287 ,192 ,190 ,162495 ,336 ,331 ,304 ,292 ,289זלמן ארן,‏ 267 116,‏"הארנה"‏ 209ארנונה ‏)תלפיות(‏ 495 ,329 ,291 ,250 ,200ארצות הברית ‏)ארה"ב(‏ ,69 ,67 ,27 ,11 ,7,139 ,127 ,125 ,120 ,119 ,117 ,115 ,103 ,82,339 ,337 ,315 ,312 ,294 ,237 ,202 ,141,460 ,452 ,418 ,378 ,370 ,352 ,345 ,342463 ,462 ,461אשדוד 176אשכול,‏ לוי 445 ,117 ,116אשקלון 362 ,7אתיופיה 317 ,122 ,26 ,6אנגליה 352 ,294 ,141א-נור,‏ סלים 317אנסמבל אבידין 317 314,אנסמבל א-קפלה 164אנסמבל החליליות 316אנסמבל המאה העשרים ואחת 316 315,אנסמבל ימי הבינתיים 317 314,אנסמבל כינורות דוד 298אנסמבל מילניום 315 313,אנסמבל פניקס למוזיקה עתיקה 316אנסמבל קפריזמה 316 ,315 ,313אנסמבל ראס דשן 317אנסמבל תכלת 317 314,אנסמבל תנועות 312האפיפיור ,137 ,136 ,133 ,126 ,125 ,119454 ,444 ,316 ,142 ,141 ,140 ר'‏ גם הכסהקדושהאפיפיור בנדיקטוס ה-‏‎16‎ 142‏האפיפיור יוחנן פאולוס השני 137, 133,444 ,142 ,140האפיפיור פאולוס השישי 126 125,אפלטון,‏ הארכיבישוף 125אפרת ,185 ,171 ,166 ,151 ,115 ,97 ,65 ,15495 ,491 ,477 ,320 ,257 ,220 ,203אפרתי,‏ יוסף 89 85,אצטדיון טדי ,320 ,291 ,209 ,188 ,90 ,72337 ,321האקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים 179,,335 ,318 ,315 ,312 ,311 ,305 ,298 ,297341אקדמיה למוזיקה מזרחית קלאסית 317ארגוב,‏ שלמה 4ארט-פוקוס 321 ,320 ,296 ,290אריאל ,210 ,143 ,140 ,127 ,115 ,105 ,15 ,6,410 ,330 ,327 ,315 ,314 ,303 ,298 ,287452 ,448 ,447 ,443 ,419ארכידיאוקזיה של קלן 121אכסניית סנט-ג'והן ‏)מר-יוחנא(‏ 131 130,אל אקצא ר'‏ מסגד אל-אקצאאל-בירה 246 ,244 ,166אל-ג'יב 252אל-ג'עברי,‏ מוחמד עלי 454אלדר,‏ עקיבא 466 ,143 ,127אלון,‏ בני 425 424,אלון,‏ יגאל 476 452,אל חאדר 97אל-חוסייני,‏ משפחת 477 471,אל-חוסייני,‏ חאג'‏ אמין 101 100,אל-חוסייני,‏ עבד אל קאדר 104אליהו,‏ מרדכי 452 ,447 ,73אלי"ן ‏)בית-חולים שיקומי לילדים(,‏ 343אלישיב,‏ הרב יוסף שלום ,85 ,82 ,81 ,79 ,7494 ,93 ,92 ,91 ,90 ,89אללֹו,‏ ‏ּפּפה 266אלמוג 417‏"אל מורטס"‏ 132אלנתשה,‏ חסן 98אל-סא'יח,‏ עבד אל-חמיד 455 451,אל-עארף,‏ עארף 471אלעד 352 ,347 ,218אל-עזרייה ,185 ,166 ,153 ,152 ,139 ,127448 ,252 ,246 ,244אל-עלמי,‏ סעיד 455 448,אלקוס,‏ נאצר 98אל-קורד,‏ מוסטפה 304אל-ראם 474אלתר,‏ אהרן נח 67אלתר,‏ יעקב אריה 68אמדי,‏ אליהו 130אמויאל,‏ שלום 352אמונה 334 ר'‏ גם מכללת ‏"אמונה"‏אמסלם,‏ חיים 434אמריקה 412 ,318 ,315 ,293 ,141 ,119אנאפוליס 469 ,464 ,462

,243 ,238 ,194 ,186 ,185 ,178 ,164 ,157 ,156497 ,496 ,494 ,368 ,343 ,342 ,338 ,335ביה"ח הישן ‏"רוטשילד"‏ 158ביה"ח הצרפתי 341ביה"ח למצורעים ע"ש הנסן 341 336, 292,ביה"ח לעיניים סנט-ג'ון 161ביה"ח ביקור-חולים 341 ,338 ,335ביה"ח משגב-לדך 341 157,ביה"ח סנט-לואי 128ביה"ח עזרת נשים ע”ש הרצוג 343 157,ביה"ח שערי-צדק ‏)ביה"ח ולך(‏ 178, 157,372 ,371 ,370 ,341 ,338 ,335 ,238 ,223בית היתומות הגרמני ‏"טליתא קומי"‏ 158,194 ,193בית היתומים דיסקין 197בית הכנסת בז'ולקייב שבגליציה 205בית הכנסת הגדול 345 157,בית הכנסת ‏"החורבה"‏ 289 192,בית הכנסת בוויז'ניץ שבבוקובינה 204בית הכנסת ויז'ניץ 204בית הכנסת ישורון 345 205, 186,בית הכנסת עדס 324בית הכנסת שירה חדשה 346בית הכנסת ‏"תפארת-ישראל"‏ 157בית הכרם ,194 ,188 ,164 ,158 ,157 ,153291 ,282 ,269בית הלברייך 186בית הלוחם 189בית המדרש החסידי בעיירה בעלזא שבגליציה204בית המדרש של התנועה ללימודי היהדות345בית המדרש של חסידי קרלין-סטולין 69בית המודל בעיריית ירושלים 47בית המקדש 447 ,443 ,391 ,386 ,378 ,204 ,127בית המשפט העליון ,157 ,131 ,73 ,72 ,5,380 ,379 ,375 ,368 ,347 ,337 ,263 ,203,409 ,401 ,397 ,396 ,395 ,392 ,388 ,385472 ,471 ,462 ,445 ,440 ,438 ,437 ,417באב א'‏ זהרה 158בגין,‏ מנחם ,164 ,163 ,158 ,157 ,127 ,80 ,72,404 ,396 ,291 ,240 ,209 ,194 ,188 ,181,416 ,415 ,413 ,411 ,410 ,407 ,406 ,405496 ,494 ,429בג"ץ ‏)בית משפט גבוה לצדק(‏ 84, 73, 72,,396 ,395 ,388 ,386 ,384 ,383 ,263 ,112445 ,440 ,439 ,438 ,437 ,414 ,400 ,399 ,397ר'‏ גם בית המשפט העליוןבוטבול,‏ גבי 83בולינג 462 ,461 ,448בוקסבוים,‏ יוסף 345בורג,‏ יוסף 418בידו 230 ,105בידץ,‏ אורי 113 105,ביה"ס אדם 269ביה"ס איּבְרהימייה 157ביה"ס ‏"אליאנס"‏ - ‏"כל ישראל חברים"‏‏)כי"ח(‏ 194 ,158ביה"ס ארלוזורוב 208ביה"ס בויאר 303ביה"ס ברוח ערכי תנועת העבודה ‏)גבעת גונן(‏269ביה"ס דנמרק 158ביה"ס דרור 269ביה"ס האנגליקני ברח'‏ הנביאים 321ביה"ס הגבוה לטכנולוגיה ‏)בג"ט(‏ 85, 83,341 ,179 ,177 ,158ביה"ס הדו-לשוני ‏"יד ביד"‏ ע"ש ראין 269,346 ,337 ,270ביה"ס ‏"הדסים"‏ 257ביה"ס הניסויי 269ביה"ס התיכון למדעים ולאמנויות 158ביה"ס זיו 158ביה"ס חורב 273 269,ביה"ס טרה-סנטה 336ביה"ס לפיקוד ומטה 411ביה"ס לצילום והדמיה ע"ש נגר במוסררה 179,370 ,341 ,337 ,322 ,310 ,305 ,303 ,290בביה"ס לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סם שפיגל368 ,341 ,337 ,325 ,324 ,179,305 ,164ביה"ס לתיאטרון חזותי ,307 ,305 ,290 ,179310 ,308ביה"ס ‏"מימון"‏ 272ביה"ס מאמונייה 303ביה"ס נועם 272 269,ביה"ס נתיב-מאיר 273ביה"ס ע"ש סליגסברג 342ביה"ס פולה בן גוריון 267ביה"ס פלך 346 ,303 ,273 ,272ביה"ס קשת 269ביה"ס ראשידייה 303 261,ביה"ס רנה קסן 158ביה"ס תל"י 269ביטון,‏ ארז 326ביטון,‏ עוזי 309ביילין,‏ יוסי 469 ,466 ,132‏ּבילּבאו 207 ,206בינט,‏ גרשון 275 273,ביר-נבאללה 474‏"בית-אורות"‏ 428 ,347בית אורי-צבי גרינברג 327בית אות המוצר הירושלמי 494 190, 158,בית-אל 417בית-אענן 230בית ג'אלה ,166 ,139 ,138 ,137 ,129 ,18316 ,287 ,286 ,244‏"בית דונה"‏ 202בית האמנים 330 ,320 ,304 ,289בית האמנים הפלסטיני - אל-ואסיטי 304,330בית הדין הבינלאומי בהאג 112בית הדין הרבני הגדול 89ביה"ח אוגוסטה-ויקטוריה ,252 ,141 ,139341 ,336ביה"ח האיטלקי 341 336,ביה"ח אל-מקסד 396 ,252 ,250ביה"ח הדסה ‏)המרכז הרפואי ‏"הדסה"(‏ 91, 4,502

503בריכת השילוח 162ברית המועצות ‏)בריה"מ(‏ לשעבר 74, 48,485 ,484 ,286ברלין 390 ,321 ,301 ,296 ,213ברלין,‏ ישעיה 295ברנזון,‏ השופט 383בר-סימן-טוב,‏ יעקב 459 ,13 ,9 ,6 ,4 ,3 ,1ברק,‏ אהוד ,90 ,88 ,84 ,81 ,79 ,73 ,69 ,67 ,6,412 ,409 ,407 ,406 ,405 ,218 ,176 ,134 ,92469 ,467 ,461 ,460 ,448 ,443 ,416 ,415 ,413ברקוביץ,‏ שמואל ,451 ,449 ,437 ,143 ,130469 ,461 ,455 ,452בר-שלום,‏ עדינה 85בתי-אונגרין 299 ,65בתיר 234ביתר-עלית ,218 ,166 ,74 ,66 ,65 ,53 ,30477 ,220בית-שמואל 345 ,308 ,188 ,157בית-שמש ,74 ,66 ,65 ,53 ,49 ,30 ,29 ,17496 ,237 ,235 ,234 ,166 ,165 ,160בית-תורג'מן ר'‏ מוזיאון ‏"על התפר"‏בנבנישתי,‏ מירון 352 303,בן-גוריון,‏ דוד 376 ,271 ,185בנדיקטוס הראשון,‏ הפטריארך 123בני-ברק ,92 ,90 ,88 ,84 ,81 ,79 ,73 ,69 ,67218 ,176בניזרי,‏ שלמה 434בניין ג’נרלי 229 78,בניין המוסדות הלאומיים 205בניין המחכמה 446בניין העמודים 230בנייני האומה ,287 ,203 ,185 ,163 ,158 ,157294 ,291בניין כרמייה 292בניין ‏"מרכז האנרגיה"‏ 205בניין ‏"מרכז היקום"‏ 208בניין סרגיי 288בן-עמי,‏ שלמה 462בנק-ישראל 335 ,334 ,157בן-שמן 214בסיליוס,‏ אנבא 125הבעש"ט ‏)רבי ישראל בעל שם טוב(‏ 70 67,‏"בצלאל"‏ - אקדמיה לאמנות ועיצוב 157, 86,,305 ,302 ,299 ,208 ,179 ,175 ,165 ,164,368 ,367 ,341 ,340 ,335 ,322 ,320 ,310417 ,370בקעה ,351 ,346 ,321 ,288 ,200 ,164 ,153472 ,352ברגותי,‏ מרואן 111 110,בר-גיורא,‏ ד'‏ 281 269,ברודט,‏ דוד 333 ,12 ,4 ,3בריטניה 391 ,139 ,117בריכות-שלמה 222בריכת הסולטאן 494 ,321 ,320 ,296 ,190 ,158בית המשפט הקבוע לבוררות בהאג 5בית הנוער גונן ו'‏ 304בית הנוער העברי 352 312,בית הסופר 327בית הספרים הלאומי 372 340,בית הקברות הצבאי שבהר הרצל 203 185,בית הקברות שעל הר הזיתים 243בית הקולנוע אדיסון 159בית הקונפדרציה הציונית 327 ,318 ,289 ,190בית הרופא 300‏"בית הרצל"‏ 209‏"בית השנהב"‏ 202בית וגן 493 ,303 ,291 ,164 ,158 ,157 ,65 ,30בית-חורון 232 ,222 ,209בית חינוך עיוורים 344בית-חנינא ,157 ,151 ,150 ,130 ,121 ,105472 ,415 ,305 ,266 ,202 ,185בית טיכו ר'‏ מוזיאון בית טיכובית ‏"יד-לבנים"‏ 158‏"בית-יעקב"‏ 339 ,85 ,81 ,71בית-ישראל 157 ,65בית-לחם ,122 ,118 ,115 ,110 ,100 ,34 ,19,142 ,140 ,139 ,138 ,137 ,134 ,133 ,129,166 ,165 ,163 ,157 ,155 ,151 ,145 ,144,254 ,252 ,246 ,244 ,231 ,230 ,222 ,218478 ,473 ,472 ,417 ,328 ,262בית ליגת נשים 300בית מורשה 345בית מורשת אצ"ג 302בית-מר-מרון 128בית-סאחור ,139 ,134 ,131 ,130 ,112 ,108244 ,166בית סוריכ 105בית עגנון 327בית עיני 292בית פרומין 292בית-צפאפא 305 ,304 ,261 ,157 ,127בית קהילות העולים 300ביתר 426 ,416

גלריית אל-מעמל 304גלריית אנאדיל 304גלריית הוונטה בסטודיו הזירה 322גן בלומפילד 495 ,304 ,298 ,190 ,163 ,162 ,123גן דניאל 293 292,הגן הבוטני 485גן הוורדים 336 162,גן הזיתים 163גן החושים של עמותת אלווין 344גן החיות התנ"כי ע"ש משפחת טיש 163,485 ,337 ,304 ,190הגן הטכנולוגי במלחה ‏)גט"י מלחה(‏ 160,373 ,368 ,202 ,188 ,187 ,172הגן הלאומי ליפתא 433הגן הלאומי סביב חומות העיר העתיקה 123,495 ,433 ,336 ,190 ,189 ,163גן הסנהדרין 162גן העופל 162גן העיר 288 193,גן העצמאות 208 ,190 ,187 ,163גן פעמון הדרור ,298 ,190 ,188 ,162 ,123495 ,336 ,307 ,304גן הקיפוד 163גן השושנים 190גן סאקר 302 ,299 ,190 ,162 ,158 ,37גסטטנר,‏ ליידי 306גץ,‏ יהודה 451גרובייס,‏ האחים 80גרוסמן,‏ דוד 325גרי,‏ פרנק 207 206,גרינברג,‏ אורי צבי ‏)אצ"ג(‏ 328גרמניה 321 ,294 ,293 ,213 ,91גשר המיתרים ,224 ,208 ,207 ,206 ,194237גת שמנים 439496 ,488 ,478 ,473 ,459 ,450 ,419 ,418ג'וינט-ישראל ,337 ,335 ,280 ,176 ,86 ,85353 ,345גולגותא 118גוננים ‏)הקטמונים(‏ 493 ,346 ,269 ,185 ,158 ,28גונן ו'‏ 304גונן ט'‏ 288גונן ‏)קטמון הישנה(‏ ,200 ,188 ,158 ,157493 ,472 ,372 ,346 ,304 ,288 ,269גור,‏ מרדכי ‏)מוטה(‏ 443 431, 429,גורי,‏ אלברטו 125גורן,‏ שלמה ,447 ,444 ,440 ,437 ,386 ,89451גוש-דן 278 ,180 ,94 ,30גוש-עציון 496 ,477 ,244 ,218 ,163גוש-קטיף 72גיא-בן-הינום ,321 ,320 ,296 ,190 ,158494ג'יב 252 ,230גילה ,151 ,138 ,137 ,89 ,30 ,28 ,26 ,18 ,9,277 ,276 ,218 ,199 ,196 ,186 ,163 ,158,415 ,413 ,410 ,372 ,362 ,298 ,287 ,286496 ,485הגליל 474 ,202 ,100גלילי,‏ גיא 403 ,150 ,95 ,4 ,3גליס,‏ ישראל 275 ,274 ,273גליקמן-פרוש,‏ משה 90גלריה אלה 322 289,גלריה אל-חוש 304גלריה אנטיאה 322גלריה ארטספייס 322גלריה ברבור 322גלריה דוויק 322גלריה דפנה נאור 321הגלריה החדשה באצטדיון טדי 321גלריה לאמנות הילד 304גלריה ‏"מוסררה 2" 303גלריה ע"ש מורל דרפלר 322גלריה שיתופית - אגריפס 322 12גאולה 493 ,159 ,154 ,65הגאון מווילנא - הגר"א ‏)הגאון רבי אליהו(‏67הגבעה הצרפתית ,199 ,194 ,152 ,150 ,18485 ר'‏ גם גבעת-שפיראגבעון 417 ,378גבעת בית הכרם 153גבעת גונן 269גבעת המבתר ,232 ,200 ,199 ,163 ,150 ,18243גבעת המטוס 425 151,גבעת התחמושת ,205 ,204 ,203 ,163 ,158494 ,412 ,302גבעת-זאב ,475 ,460 ,416 ,220 ,151 ,30495 ,492גבעת-מרדכי 188גבעת-משואה 200 ,190 ,163 ,153 ,19גבעת-רם ,188 ,185 ,160 ,158 ,157 ,156410 ,340 ,205 ,203 ,198 ,194 ,189גבעת-שאול ,174 ,164 ,160 ,159 ,157 ,65496 ,354 ,237 ,222 ,221 ,202גבעת-שפירא 250 ,243 ,163 ,151 ,150 ,18ג'דה,‏ לואיג'י 157ג'דה,‏ עלי 98הגדה המערבית ,57 ,49 ,36 ,35 ,33 ,12 ,11 ,9,116 ,115 ,111 ,106 ,105 ,104 ,102 ,101 ,61,134 ,133 ,130 ,129 ,128 ,122 ,119 ,118,251 ,246 ,166 ,155 ,151 ,149 ,144 ,141,400 ,399 ,398 ,397 ,376 ,294 ,287 ,252,465 ,460 ,453 ,452 ,451 ,445 ,438 ,401,477 ,476 ,475 ,474 ,473 ,472 ,471 ,466479 478, ר'‏ גם יהודה ושומרוןגדות,‏ גדעון 430גדיש,‏ יוסף 352 ,281 ,276גדר ההפרדה ‏)גדר הביטחון(‏ ,11 ,10 ,9 ,7 ,5,112 ,111 ,99 ,97 ,47 ,46 ,40 ,37 ,36 ,34 ,12,159 ,156 ,145 ,143 ,141 ,140 ,139 ,137,248 ,247 ,246 ,245 ,244 ,243 ,238 ,168,287 ,265 ,255 ,254 ,253 ,252 ,251 ,250504 ג

ד 505,333 ,296 ,289 ,243 ,237 ,231 ,226 ,225,372 ,368 ,367 ,343 ,342 ,340 ,339 ,335496 ,495 ,494 ,471 ,419 ,418 ,411הר הרצל ,194 ,185 ,164 ,163 ,158 ,157471 ,417 ,238 ,236 ,209 ,203הרודיון 328הר חברון 477 255,הר-חומה ,362 ,220 ,200 ,152 ,151 ,108 ,18425 415, ר'‏ גם חומת-שמואלהר-חוצבים ,202 ,188 ,182 ,174 ,164 ,160368 ,340 ,221הר חרת 238הר-נוף 303 ,273 ,238 ,204 ,153 ,69 ,65 ,30 ,19הר ציון ,289 ,288 ,190 ,161 ,127 ,121 ,120439 ,424 ,388 ,321 ,311הרי ירושלים 433 7,הרצוג,‏ יעקב 210 ,125 ,124 ,116הרצל,‏ תיאודור 116הרצלייה 379 ,202 ,87 ,5הרצלייה-פיתוח 202הגר,‏ משה יהושע 69הודו 453 ,317 ,314 ,287 ,90‏"הולילנד"‏ ר'‏ מתחם ‏"הולילנד"‏הולסט,‏ יוהן יורגן 414 132, 107,הוקינג,‏ סטיבן 310הורדוס אנטיפס 137הורוביץ,‏ יגאל 411הזז,‏ חיים 325היברו יוניון קולג’‏ 345היכל המשפט 208היכל הספר ר'‏ מוזיאון ישראלהיכל-שלמה 345 ,185הירשפלד,‏ אריאל 469 ,330 ,287 ,15הכהן,‏ גרשון 411‏"הכשרת הישוב",‏ רחבת 193הלפרט,‏ שמואל 434המר,‏ זבולון 324הנגבי,‏ צחי 427הניג,‏ אופירה 330 ,306 ,302 ,301 ,289הנייה,‏ אסמאעיל 448הר-אדר 475הר גיֹלה 415הר הבית ‏)אל-חרם אל-שריף(‏ 13, 12, 7, 3,,116 ,112 ,111 ,110 ,108 ,103 ,97 ,35 ,26,221 ,162 ,143 ,137 ,132 ,131 ,127 ,122,387 ,386 ,383 ,378 ,369 ,252 ,251 ,246,432 ,431 ,430 ,429 ,408 ,395 ,389 ,388,446 ,445 ,444 ,443 ,441 ,440 ,439 ,438,454 ,453 ,452 ,451 ,450 ,449 ,448 ,447,467 ,465 ,464 ,463 ,461 ,459 ,457 ,455494 ,476הר הזיכרון 299 204, ר'‏ גם הר הרצל,‏ ‏"יד ושם"‏הר הזיתים ,163 ,162 ,161 ,156 ,141 ,120,415 ,289 ,288 ,243 ,209 ,190 ,186 ,185472 ,465 ,439 ,438 ,428 ,419הר המוריה 421הר הצופים ,157 ,156 ,150 ,115 ,111 ,18,187 ,186 ,180 ,175 ,164 ,163 ,162 ,161,214 ,209 ,208 ,197 ,195 ,194 ,190 ,189דג'אני,‏ משפחת 477דהאמשה,‏ עבד אלמאלכ 432 431,דה ‏ּבובואר,‏ סימון 295דהיישה 137דה סן-פאל,‏ ניקי 325דוד המלך 326 ,311 ,296דחיית-אל-בריד 139דיזנגוף-סנטר 69דיין,‏ משה ,453 ,444 ,143 ,118 ,116 ,115475 ,473 ,455 ,454דינור,‏ רענן 288דיר אל-סולטאן 439 ,125 ,122 ,120דיר-טנטור 157דיר-יאסין 472דלה פרגולה,‏ סרג'יו 276 ,63 ,43 ,20 ,10 ,3דראושה,‏ עבד אל והב 432דרדריאן,‏ הפטריארך 128 124,דרייטון 391 ,383דריני,‏ נור אל-דין ‏)אבו ג'ריר(‏ 445דרך בית-לחם 165דרך בר-גיורא 214דרך דוד בנבנִשתי 163דרך הייסורים 369 ר'‏ גם ויה-דולורוזהדרך הצנחנים 163דרך חברון 289 ,194 ,164 ,163דרך משה ברעם 163דרך משואה 189דרך רופין 225 201,דרך רמאללה 150דרך שכם 128דרעי,‏ אריה 93 83,ה

וזח506חאלדי,‏ משפחת 477חבל עזה 455 413, 408, 346, ר'‏ גם רצועת-עזההחברה למִנהלים קהילתיים ולמתנ"סיםבירושלים 364החברה ההיסטורית הישראלית 302החברה הירושלמית למִנהלים ולמרכזיםקהילתיים בע"מ 361 ,357 ,355 ,354 ,280החברה הכלכלית לירושלים 160החברה העירונית ‏"עדן"‏ 165החברה להגנת הטבע 186החברה לירושלים 412 392,החברה לפיתוח הרובע היהודי 192חבר העמים ,127 ,69 ,46 ,36 ,27 ,26 ,22 ,21,315 ,314 ,300 ,299 ,298 ,297 ,295 ,287494 ,322 ,317חברון ,134 ,104 ,100 ,99 ,98 ,71 ,70 ,68 ,67,255 ,252 ,231 ,194 ,190 ,166 ,164 ,163 ,155496 ,488 ,477 ,454 ,414 ,342 ,340 ,289חדד,‏ דאוד 129חדד,‏ פאיק 129חוות הנוער הציוני 158חומת-שמואל ‏)הר-חומה(‏ 151 18,חוסיין,‏ המלך 477 ,476 ,471 ,451 ,449חוסייני,‏ פייסל ,107 ,106 ,105 ,104 ,100 ,98477 ,471 ,414 ,113 ,112 ,109 ,108חוצות היוצר 494 ,371 ,302 ,296 ,190 ,158חושן,‏ מאיה ,28 ,26 ,25 ,17 ,15 ,12 ,10 ,7 ,4 ,3,265 ,257 ,240 ,226 ,119 ,95 ,75 ,74 ,40 ,31489 ,343 ,282 ,281 ,276 ,273 ,272 ,267ה"חזון-איש"‏ - הרב אברהם ישעיה קרליץ89 ,77 ,71חיזמה 415 ,151חיפה ,145 ,116 ,115 ,91 ,69 ,28 ,26 ,23 ,17492 ,342 ,178 ,175 ,173 ,171 ,149חכים,‏ ג'ורג'‏ 117חממת JVP 160, 179חממת ון-ליר לטכנולוגיה 160חן,‏ ניצן 273 ,95 ,93 ,65 ,16 ,11 ,5חנא,‏ עטאללה 129זאב,‏ ניסים 93זאבי,‏ רחבעם 452 ,430 ,111זוהר,‏ אורי 325זילברג,‏ השופט 387 383,זילברשלג,‏ דודי 303 86,זלצברגר,‏ לוטה 352 ,281 ,268 ,267 ,258זק"א 347 ,339 ,334 ,79 ,78ואדי-ג'וז 305 ,157ואדי-קדום 153וואזנר,‏ שמואל 82הווקף המוסלמי ,445 ,444 ,443 ,103 ,102 ,12,454 ,453 ,452 ,451 ,450 ,449 ,448 ,446494 ,476וושינגטון 488 ,481 ,466 ,345 ,132הוותיקן ,122 ,121 ,120 ,117 ,116 ,115 ,6,137 ,136 ,133 ,131 ,126 ,125 ,124 ,123493 ,463 ,426 ,145 ,144 ,142 ,139ויה-דולורוזה 414 128, ר'‏ גם דרך הייסוריםויטמן,‏ אסף 86וייל,‏ מרטין 330 319,וייצמן,‏ חיים 116וילנאי,‏ זאב 210וילנר,‏ מאיר 430ויתקון,‏ השופט 389 383,וכסלר,‏ עוזי 292 187,ולך,‏ משה 341ון-ליר,‏ לִיה 323ועדת ארידור 349 333,ועדת לביא 270 269,ועדת עברי 87ועדת פראוור 267ועדת צמרת 72וקסמן,‏ נחשון 98ורדיגר 420ורהפטיג,‏ זרח 118 117,

507יגע-כפיים 65יד-אבשלום 391 ,162‏"יד ושם"‏ ,335 ,320 ,204 ,203 ,185 ,157488 ,482 ,471 ,417‏"אוהל-יזכור"‏ 204ביה"ס המרכזי להוראת השואה 204אתר הזיכרון ‏"יד לילד"‏ 204מוזיאון השואה 320 ,204 ,203 ,158 ,157יד יצחק בן-צבי ,118 ,116 ,40 ,28 ,25 ,7435 ,434 ,344 ,210 ,143יד למורשת חיים הזז 302‏"יד-שרה"‏ 347 ,343 ,339 ,336 ,334 ,92 ,91 ,79יהודה ושומרון ‏)יו"ש(‏ ,47 ,31 ,29 ,28 ,17,113 ,102 ,101 ,100 ,97 ,93 ,72 ,61 ,57 ,49,265 ,263 ,262 ,252 ,246 ,166 ,156 ,122477 ,469 ,455 ,424 ,417 ,408 ,346 ר'‏ גםהגדה המערביתיהושע ‏ּבִן-נון 386יונאן,‏ מוניב 137יונתן בן עוזיאל 387יוסף,‏ הרב עובדיה ,93 ,92 ,89 ,85 ,84 ,77 ,5391 ,95 ,94יועזר איש הבירה 378יחזקאל 387 ,382 ,328 ,314 ,164ילצין,‏ בוריס 134ימין-משה 495 ,322 ,192 ,190 ,158 ,123ימק"א 346 ,315 ,313 ,291 ,289יער השלום 163יער ירושלים 163יער מיר 163יפה נוף 424 19,יפו 474 ,362 ,342 ,329 ,234 ,100 ,26יפן 352 ,316 ,296 ,292יקותיאלי,‏ ארנן 298ירדן ‏)הממלכה ההאשמית(‏ ,33 ,25 ,17 ,6,136 ,124 ,122 ,120 ,104 ,103 ,102 ,101,238 ,234 ,166 ,161 ,149 ,146 ,142 ,137,393 ,323 ,295 ,261 ,260 ,259 ,252 ,243,451 ,450 ,449 ,448 ,446 ,445 ,438 ,396טטאבה 469 ,466 ,461 ,448 ,410 ,134 ,5טואל,‏ פואד 142טולדנו,‏ שמואל 123טורו-קולג'‏ 341 ,84 ,83 ,82טחנת הרוח ברחביה 192 191,טיילת ע"ש גבריאל שרובר ר'‏ ארמון הנציבטיילת ע"ש גולדמן ר'‏ ארמון הנציבטיילת ע"ש האס ר'‏ ארמון הנציבטיילת ‏"גני המלך"‏ 162טיראווי,‏ תאופיק 108הטכניון 340 ,85טל,‏ צבי 84חוק טל 87 ,85 ,84 ,72טלביה 472 ,203 ,200 ,164 ,157 ,153‏"טליתא קומי"‏ ר'‏ בית היתומות הגרמני‏"טליתא קומי"‏טלסטון ר'‏ קריית יעריםטרלו,‏ צבי 121יחנין,‏ דב 433חסן,‏ הנסיך 451חסידות בויאן 92 71,חסידות בעלז 157 ,68 ,67 ,65חסידות בריסק 71חסידות ברסלב 69 ,68 ,67 ,65חסידות גור 340 ,91 ,68 ,67חסידות דושינסקי 275 71,חסידות ויז'ניץ 204 ,81 ,69 ,67סערט ויזניץ'‏ 69חסידות חב"ד 71 70,חסידות לעלוב 71חסידות סאטמר 275 ,85 ,71חסידות סדיגורה 320חסידות סלונים 71חסידות קרלין 69 67,חסידות ‏"תולדות אהרון"‏ 275 ,71 ,70 ,69 ,67חצר המוסדות הלאומיים 157חצר סרגיי 321חשין,‏ רות 324 318,החת"ם סופר 81

439 ,437 ,432 ,416 ,385כנסיית לזרוס 139כנסיית מר-תומס 157כנסיית סנטה-אנה 121 120,כנסיית קבר הבתולה מרים 439הכנסת ,120 ,117 ,89 ,88 ,87 ,80 ,68 ,33 ,9,205 ,204 ,203 ,195 ,192 ,186 ,185 ,157,281 ,277 ,272 ,267 ,266 ,265 ,263 ,238,338 ,337 ,336 ,335 ,324 ,289 ,288 ,285,383 ,380 ,379 ,376 ,375 ,347 ,346 ,345,404 ,403 ,401 ,400 ,398 ,393 ,387 ,384,425 ,424 ,423 ,421 ,417 ,411 ,409 ,405,433 ,432 ,431 ,430 ,429 ,428 ,427 ,426471 ,459 ,452 ,448 ,447 ,443 ,435 ,434הכס הקדוש ,139 ,137 ,136 ,132 ,126 ,125439 145, 142, ר'‏ גם האפיפיור‏"כפר-דוד"‏ ר'‏ ממילאכפר עקב 474 247,כרם-אברהם 493 ,153 ,65כרמי,‏ רם 208 ,203 ,197 ,187כרמי-מלמד,‏ עדה 205 203,כביש-בגין ר'‏ שדרות-בגיןכביש בר-אילן ‏)רחוב בר-אילן(‏ 221 72,כביש האפיפיור 454כביש המנהרות 163כביש ‏"הרכבת"‏ 194 163,כביש פת 163 ר'‏ גם צומת-פתכדורי,‏ הרב 89כהן,‏ אלי 288כהן,‏ הלל 144 ,128 ,97 ,11 ,5 ,3כהן,‏ חיים 403 ,375 ,89 ,5 ,3כהן,‏ משה 48כהן,‏ רן 435 432,כהנא,‏ מאיר 430הכותל המערבי ,117 ,116 ,72 ,35 ,26 ,13 ,12,288 ,287 ,273 ,243 ,221 ,203 ,162 ,137,417 ,414 ,413 ,391 ,390 ,386 ,383 ,369,445 ,444 ,443 ,440 ,438 ,432 ,430 ,429,453 ,452 ,451 ,450 ,449 ,448 ,447 ,446494 ,467 ,464 ,462 ,457 ,455 ,454כיכר ‏"בתי-מחסה"‏ 192כיכר הדווידקה 207 194,כיכר-נורדאו 188כיכר-ספרא 193 192, ר'‏ גם קריית העירייהכיכר-צה"ל 194כיכר-ציון 321 ,188 ,187 ,158הכנסייה האוונגלית 289הכנסייה הארמנית החדשה 124הכנסייה הבפטיסטית 157 127,הכנסייה הלותרנית באוגוסטה-ויקטוריה494 ,289הכנסייה הסקוטית סט.‏ אנדריוז 289 288, 157,כנסיית הבשורה 138כנסיית הגואל 494 289,כנסיית הדורמיציון 494 ,289 ,130 ,121כנסיית המולד ,138 ,134 ,129 ,122 ,118439 ,139כנסיית העלייה השמימה 439 120,כנסיית הקבר הקדוש ,122 ,120 ,118 ,117,384 ,369 ,146 ,139 ,137 ,132 ,131 ,130כ,477 ,476 ,475 ,472 ,471 ,463 ,461 ,455494הירדן,‏ נהר 132ירושלים העתיקה ר'‏ העיר העתיקהיריד הספרים הבינלאומי 296 295,יריד חוצות היוצר 371יריד חוצות היוצר הבינ"ל 296יריד חוצות היוצר הערבי 296יריחו ,388 ,231 ,185 ,165 ,160 ,132 ,107496 ,478 ,477 ,417 ,416ישו ‏)הנוצרי(‏ ,137 ,134 ,132 ,127 ,115 ,5388 ,144 ,142 ,140 ,139 ,138ישי,‏ אלי 93ישיבת ‏"אש התורה"‏ 157ישיבת גור ,340 ,316 ,297 ,291 ,91 ,68 ,67443 ,431 ,429ישיבת ‏"חברון"‏ 340 67,ישיבת ‏"חוג החת"ם סופר"‏ 81ישיבת בעלז 340 157,ישיבת ברסלב 65ישיבת ויז'ניץ 204ישיבת ‏"מאור-עיניים"‏ 340ישיבת מיר 340ישיבת ‏"מרכז הרב"‏ 478 ,424 ,345 ,272 ,83ישיבת ‏"נזר התורה"‏ 340ישיבת ‏"עטרת-ישראל"‏ 67ישיבת פוניבז'‏ 89ישיבת פורת-יוסף 340ישיבת ‏"צמח-צדק"‏ 71ישיבת קול התורה 340ישיבת ‏"שפת-אמת"‏ 68ישיבת ‏"תורה ואמונה"‏ 68ישיבת ‏"תפארת-ישראל",‏ 157ישראלזון,‏ יוסף 81508

ל 509מהמוזיאון הפתוח,‏ גני התעשייה תפן ועומר330 ,305מוזיאון חצר היישוב הישן 289מוזיאון יהדות איטליה 289מוזיאון השואה ר'‏ ‏"יד ושם"‏מוזיאון ישראל ,296 ,290 ,289 ,185 ,158481 ,335 ,319 ,310 ,304היכל הספר 319 299,מוזיאון מגדל-דוד לתולדות ירושלים 158,,318 ,296 ,294 ,291 ,290 ,210 ,192 ,190337 ,321המצודה במוזיאון מגדל דוד 290, 288, 158,494 ,378 ,296מוזיאון ‏"על התפר"‏ בעמדת בית תורג'מןלשעבר 494 ,337 ,330 ,323 ,158מוזיאון רוקפלר 203מוחמד,‏ הנביא 449 388,מונטיפיורי,‏ משה 336מוסד הרב קוק 345המוסדות הלאומיים ‏)הסוכנות היהודית(‏ 100,345 ,336המוסד לביטוח לאומי ,398 ,248 ,182 ,171399מוסקבה 300 ,299 ,298 ,295מוסררה ר'‏ מורשהמועדון בכחוס 289מועדון העולים תאנה 300המועצה הדתית בירושלים 72המועצה הלאומית הפלסטינית 451המועצה המוסלמית העליונה 102, 101, 100,477 ,455 ,131 ,122 ,113המועצה הפלסטינית המחוקקת 109המועצה לביטחון לאומי 418המועצה להשכלה גבוהה ‏)מל"ג(‏ 84 83, 82,המועצה לשימור אתרים 186מועצת גדולי התורה 89מועצת הביטחון 452 ,451 ,412 ,127ר'‏ האו"םמועצת החמ"ד 271מאה-שערים ,154 ,90 ,89 ,75 ,71 ,70 ,69 ,65339 ,159 ,157מאיר,‏ גולדה 452 ,238 ,126 ,17מבקר המדינה 335מברומאטיס,‏ אוריפידס 416מבשרת-ציון ,220 ,218 ,166 ,159 ,49 ,29492 ,412 ,233מגדל ‏"בנק הפועלים"‏ 188 187,מגדל-דוד ר'‏ מוזיאון מגדל דוד‏"מגדל העיר"‏ 187 158,מגדל ‏"חלונות-ירושלים"‏ 187מגדלי ‏"הולילנד"‏ 187‏"מגדל ירושלים"‏ ‏)"מגדל-רסקו"(‏ 186 158,מגדל מלון ‏"היאט"‏ 187אל מג'יד,‏ עבד 121מגילת-אסתר 378 ,73מגרש הרוסים ,288 ,208 ,193 ,188 ,187 ,175372 ,370 ,336 ,329 ,299 ,290מדינות-ערב ‏)ארצות-ערב(‏ ,120 ,103 ,101 ,7489 ,467 ,463 ,412 ,409 ,407 ,126 ,125מדלאג'י,‏ אמין קאסם 117מדרחוב בן-יהודה 192 62,מדריד 414 ,136 ,132 ,106מהטה,‏ זובין 296מודיעין ,235 ,234 ,220 ,166 ,66 ,65 ,57496 ,278מודיעין-עלית 166 ,74 ,66 ,65מוזיאון ארץ-ישראל 435 434,מוזיאון ארצות המקרא 481 ,296 ,291 ,158מוזיאון בית טיכו 320 ,289 ,192 ,191 ,158מוזיאון גוגנהיים 206מוזיאון האסלאם 190 158,המוזיאון הארמני 124מוזיאון ההרמיטאז'‏ 288מוזיאון היכל שלמה 302מוזיאון המדע 337 ,291 ,201 ,158מוזיאון המחתרות 329 ,321 ,320 ,292 ,290מוזיאון המסים 158מוזיאון הסובלנות 207 206,לאגי,‏ פיו 126 125,לאו,‏ ישראל מאיר 133לבנון 466 ,459 ,400 ,362 ,126 ,103לבני,‏ ציפי 434לגורטה,‏ ריקרדו 207להקת אטרף 318להקת אנדרלמוסיה 330 317,להקת בת-שבע 311 306,להקת דראוויש 304להקת הדג-נחש 318להקת הורה ירושלים 295להקת המחול ורטיגו ,310 ,296 ,289 ,285330 ,311להקת המחול קולבנדאנס 311להקת סינפסה 311להקת סעברין 304להקת עלי הזית 317להקת תמר 311לובוצקי ‏,אלכסנדר 427לוי,‏ דוד 410 130,לוי,‏ יצחק 426לוי,‏ רפאל 128 ,124 ,123לויט,‏ ישראל 204 199,לונדון 449 ,376 ,352 ,301 ,294 ,117 ,7לופו,‏ יעקב ,86 ,84 ,81 ,71 ,65 ,16 ,11 ,5 ,3273 ,95לופוליאנסקי,‏ אורי ,208 ,187 ,92 ,91 ,90 ,80485 ,343 ,301 ,292לחאם,‏ לוטפי 129ליפל,‏ ישראל 127ליפשיץ,‏ יעקב 299ליפתא 472 ,433 ,196לנדאו,‏ עוזי 414לפיד,‏ יוסף 425לפידות,‏ רות ,144 ,117 ,113 ,99 ,33 ,12 ,5 ,3469 ,463 ,460 ,459 ,437 ,395 ,375

510המכללה לביטחון לאומי 411 5,המכללה האקדמית ליפשיץ 341המכללה החרדית בירושלים 177 85, 84,המכללה הטכנולוגית 177 158,המכללה להנדסה ירושלים 341 179, 173,המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין 282, 269,343 ,341 ,335 ,291המכללה ליהדות פלורליסטית 302מכללת ‏"אורט"‏ 198מכללת ‏"אמונה"‏ 305מכללת ‏"בזק"‏ 158מכללת ‏"הדסה"‏ ,341 ,305 ,179 ,158 ,85497 ,371 ,342מכללת ירושלים התורנית האקדמית 341מכללת ירושלים לבנות 158מכללת לנדר 341מלון אינטרקונטיננטל ‏)"שבע הקשתות"(‏289 ,185 ,161מלון אמבסדור 161מלון ‏"אמריקן-קולוני"‏ 161מלון ‏"היאט"‏ 289 ,187 ,186 ,111מלון ‏"הילטון"‏ ‏)"קראּון-פלאזה"(‏ 187מלון המלך דוד 161מלון ‏"המלכים"‏ 185מלון ‏"הר-ציון"‏ 190מלון ‏"שרתון-פלאזה"‏ 192 186,מלחה ר'‏ מנחתמלחמת המפרץ הראשונה 474מלחמת העולם הראשונה 231 214,מלחמת העולם השנייה 68מלחמת העצמאות ‏)השחרור(‏ ‏)מלחמת 1948(,321 ,225 ,192 ,190 ,160 ,121 ,120 ,104 ,16472 ,471 ,377 ,342מלחמת יום-כיפור 346 198,מלחמת לבנון השנייה 466 459, 362,מלחמת שְלום הגליל 411מלחמת ששת הימים ‏)מלחמת 1967( 9, 10,,104 ,102 ,101 ,61 ,45 ,37 ,35 ,26 ,18 ,16,128 ,126 ,122 ,121 ,117 ,116 ,115 ,113המכון הלותראני 345מכון הרטמן 373המכון התיאולוגי השוודי 345מכון וייצמן 178מכון ון-ליר 345 ,266 ,4מכון-טל 85מכון טרומן 7 ,6 ,5‏"מכון-ירושלים"‏ 345מכון ירושלים לחקר ישראל ,7 ,6 ,5 ,4 ,2 ,1,60 ,40 ,34 ,32 ,31 ,28 ,26 ,18 ,17 ,15 ,13 ,10,127 ,119 ,113 ,110 ,103 ,99 ,95 ,76 ,74 ,63,145 ,144 ,143 ,139 ,136 ,132 ,131 ,130,210 ,182 ,181 ,177 ,175 ,174 ,172 ,165,273 ,267 ,265 ,260 ,258 ,257 ,240 ,214,349 ,344 ,330 ,303 ,286 ,282 ,281 ,278,457 ,455 ,421 ,417 ,414 ,375 ,364 ,359489 ,469 ,466 ,464 ,463 ,461 ,460 ,459מכון-לב 341 ,178 ,173 ,85 ,83 ר'‏ גם ביה"סהגבוה לטכנולוגיה ‏)בג"ט(‏מכון ‏"לומדה"‏ 176 85,מכון לחקר מדיניות קרקעית ושימושי-קרקע345המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון,‏ ממר"י345מכון למדיניות חברתית ע"ש טאוב 345המכון למוזיקה בת-זמננו 288מכון לציונות דתית ע"ש הרב מימון 302מכון לשבטי ישורון 302מכון לתכנון מדיניות עם יהודי 345מכון מילקן לחקר מערכות חינוך 282 267,מכון מנדל 345 338,מכון-נווה 85מכון סאלד 345מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות 81, 77, 5,364 ,345 ,282 ,274 ,95מכון רננות 302מכון שכטר למדעי היהדות 346 341,מכון שלום הרטמן 345מכון תיאולוגי שבדי 157מועצת הכנסיות בבריטניה 117מועצת הכנסיות העולמית 146 ,141 ,139 ,115מועצת עיריית-ירושלים ,90 ,80 ,29 ,16352 ,285 ,276 ,266מועצת חכמי התורה הספרדיים 84מוצא ,194 ,188 ,185 ,181 ,113 ,105 ,78 ,11491 ,414 ,334 ,271 ,238 ,223 ,209מורשה ‏)מוסררה(‏ ,305 ,303 ,290 ,192 ,179495 ,493 ,371 ,346 ,322 ,317 ,310המושבה הגרמנית ,290 ,200 ,192 ,164 ,158472 ,293המושבה היוונית 472מזכרת-משה 495מחאמיד,‏ האשם 432מחלף גולדה מאיר 238מחלף הראל 233מחנה אלנבי 153מחנה-יהודה 372 ,328 ,237 ,220 ,39 ,15מחנה-ישראל 495מחניים 144 ,137 ,65המטה הארצי של משטרת-ישראל 494 213,מטה-בנימין 151מטה-יהודה 151מטה-עציון 151מטוסיאן,‏ מרדיריוס 130מט"י ‏)מרכז טיפוח יזמּות בירושלים(‏ 86‏"מייל התרבות"‏ 494 ,190 ,164 ,158 ,157מיכאל,‏ קובי 469 ,459 ,13 ,7 ,5 ,3מיכלאנג'לו 296מישור-אדומים 417 ,244 ,160מכה 431 ,127 ,7מכון איפקר"י 345מכון ברוקדייל 345מכון דחף 91מכון דיוויס 143 ,127 ,115המכון האפיפיורי לחקר המקרא 345מכון הדסה לאבחון והכְוונה מקצועית 342המכון הישראלי לדמוקרטיה 344המכון הישראלי לתכנון ומחקר תחבורה 240

511מרכז אדנאואר במשכנות שאננים 322 291,מרכז אל-קודס 304מרכז בגין 494 ,291 ,158מרכז ג'ראר-בכר 158המרכז הביוטכנולוגי בירושלים 178המרכז החרדי להכשרה מקצועית 176 85, 82, 81,המרכז הירושלמי לביוטכנולוגיה 181המרכז הירושלמי למוזיקה בת-זמננו 315המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה 345מרכז המדיה והאנימציה ביוזמת 371 JVPמרכז המוזיקה טארג בעין-כרם 313, 298,318 ,315מרכז המוזיקה במשכנות שאננים 158, 157,494 ,316 ,315 ,313 ,190 ,164מרכז המידע למודיעין וטרור של המרכזלמורשת המודיעין 110מרכז הספורט על-שם לרנר 189המרכז העולמי לתורה ולחסידּות ‏ּבעלזא204מרכז הקונגרסים 294 ,291 ,158‏"מרכז הרב"‏ ר'‏ ישיבת ‏"מרכז הרב"‏מרכז השיקום אלווין-ישראל 189מרכז התרבויות ברח'‏ הלל 300מרכז התרבות על-שם שרובר 209מרכז זלמן שז"ר לתולדות ישראל 345 302,מרכז ז'ראר בכר 318 311,מרכז חדש לעיוור 344מרכז-כלל 187 ,163 ,158מרכז לאמנות דיגיטאלית,‏ מדיאטק,‏ בחולון294 ,293מרכז לאמנות פלסטית 304המרכז להדרכה טכנולוגית במשרד התמ"ת‏)מה"ט(‏ 176המרכז למוזיקה מן המזרח 317 305,המרכז למורשת בגין 164 158, 157,המרכז למורשת בן-גוריון 144 129,מרכז לעיוור 337מרכז לפיתוח תעסוקה לחרדים ‏)מפת"ח(‏177 ,86496 ,472 ,373 ,368 ,311 ,288 ,237 ,236מנספלד,‏ אלפרד 199 ,193 ,192מנצור,‏ סלימן 320 304,מסגד אל-אקצא ,446 ,445 ,431 ,388 ,386476 ,472 ,471 ,452 ,451 ,450 ,449מסגד כיפת הסלע 451 ,449 ,446 ,445 ,444מסגד עומר 388 386,ה"מעבדה"‏ - המרכז החדש לאמנויות הבמה373 ,372 ,371 ,310 ,309 ,164 ,158 ,157מעבר הזיתים 246מעבר מנדלבאום 161 123,מעבר קלנדיה ר'‏ קלנדיהמעבר-רחל ‏)מחסום 300( 139מעלה-אדומים ,160 ,159 ,153 ,151,152 ,30,460 ,416 ,244 ,220 ,218 ,194 ,166 ,163496 ,495 ,492 ,477 ,475 ,465 ,464‏"מעלה"‏ - ביה"ס לטלוויזיה,‏ לקולנועולאומנויות 341 ,326 ,324 ,305 ,164מעלות-דפנה ,243 ,196 ,195 ,157 ,150 ,18493 ,277‏"מעלות-מוריה"‏ 196מערת אליהו בחיפה 454מערת הורדוס 298מערת החלב 439מערת המכפלה 454 ,122 ,116 ,68מערת סנהדרין קטנה 391מערת שמעון הצדיק 391מצעד הגאווה 487 ,346 ,93 ,92 ,74 ,73 ,16מצרים ,450 ,421 ,408 ,346 ,122 ,101 ,5463 ,461 ,460 ,451מקהלת ‏"אנקור"‏ 316 ,313 ,164מקהלת מוזיקה אטרנה 297מקור-ברוך 221 ,160 ,65מקור-חיים 425 ,351מקיינס,‏ הארכיבישוף 125מרגלית,‏ אראל 367 ,309 ,12 ,11 ,6 ,3מרוקו 463 ,461 ,450 ,449 ,95 ,83 ,71 ,32 ,5מרחב,‏ ראובן 461 ,455 ,403 ,150 ,6 ,3מרכז אבי-חי 292 205,,214 ,205 ,204 ,198 ,192 ,144 ,132 ,129,342 ,340 ,273 ,272 ,257 ,238 ,231 ,222,403 ,395 ,381 ,376 ,369 ,367 ,346 ,345,443 ,437 ,434 ,432 ,430 ,429 ,425 ,424,467 ,459 ,455 ,449 ,448 ,446 ,445 ,444497 ,488 ,485 ,481 ,476 ,475 ,473 ,472מלכיאור,‏ מיכאל 425מלמד,‏ אליעזר 424ממילא ,196 ,194 ,190 ,188 ,185 ,168 ,106496 ,495 ,481 ,381 ,248 ,224 ,209 ,208 ,197‏"כפר-דוד"‏ 197 ,196מן,‏ קלמן 91מִנהל החינוך 269מִנהל החינוך החרדי ‏)מנח"ח(‏ 275 274, 273,המנהלה לחינוך ירושלים ‏)מנח"י(‏ 263, 262,,277 ,276 ,275 ,273 ,267 ,266 ,265 ,264420 ,282 ,281 ,280המנהל הקהילתי בשכונת בקעה-מקור חיים351המנהל הקהילתי ‏"לב העיר"‏ 327המנהל הקהילתי ‏"גינות העיר"‏ 359המִנהל הקהילתי ‏'עוטף ירושלים'‏ 418 363,מִנהל-מקרקעי-ישראל ,199 ,113 ,105 ,102418 ,417המִנהלת השכונתית בשכונת תלפיות-מזרח352מנהרת הדורות 447מנהרת הכותל ,430 ,417 ,414 ,413 ,162494 ,452 ,451 ,447 ,446מנהרת הר הצופים 163מנזר דיר קרמיזן 134מנזר ‏"האחיות המתקנות"‏ 120המנזר הרוסי בחברון 134מנזר נוטרדם 157 ר'‏ גם מתחם נוטרדםמנזר סנט-וינסנט דה-פול 194מנזר סנט-קלר 287מנזר רטסיבון 336מנחת ‏)מלחה(‏ ,163 ,160 ,159 ,154 ,72 ,19,221 ,202 ,201 ,194 ,190 ,188 ,187 ,174 ,172

סאדאת,‏ אנוואר 408 347,סאלאוויצ'יק,‏ יצחק זאב הלוי ‏)ה"בריעסקררב"(‏ 85סבלה,‏ ברנארד 119סדנאות האמנים בתלפיות 291סדנה למוזיקה עתיקה 316סדנת ההדפס ירושלים ,323 ,314 ,296 ,295371 ,337 ,330סוואחרה 99סוואחרה א-ע'רּבייה 153סוואחרה א-שרקייה 252סוויסה,‏ אליהו 428 420,הסוכנות היהודית ר'‏ המוסדות הלאומייםסטודיו למשחק ניסן נתיב 309, 305, 179,368 ,341 ,337סטורס,‏ רונלד 188סילואן ‏)כפר השילוח(‏ ,196 ,153 ,111 ,106472 ,471 ,249 ,248סינמטק ירושלים ,323 ,318 ,190 ,164 ,158494 ,371 ,337סלומון,‏ אילן 213 ,12 ,6 ,3סלומון,‏ גרשון 440סלנטר,‏ רבי ישראל 67סִמטת חנן 90הסמינר התיאולוגי היווני 288סמירמיס 474 ,247סִנגּור-קהילתי 347 ,346סנהדרייה 65סנהדרייה המורחבת 65 18,ספדיה,‏ משה 208 ,204 ,196 ,194 ,189 ,188ספינסקי,‏ אוגוסטין 125‏"נאות-דוד"‏ 130נאמן,‏ מיכל 320אל-נאצר,‏ ג'מאל עבד 451נבון,‏ יצחק 324נג'ר,‏ עמיאל 126נוגוצ'י,‏ איסאמו 319נווה-יעקב ,153 ,151 ,88 ,65 ,30 ,27 ,18,276 ,273 ,250 ,220 ,218 ,186 ,164 ,158493 ,472 ,425 ,416 ,410 ,372 ,299 ,298נווה-שאנן 288נוסייבה,‏ אנואר 471נוסייבה,‏ משפחת 477נוסייבה,‏ סרי 449 414,נחלאות 318 ,288 ,267 ,200נחל קדרון 203 162,נחל רפאים 235 234,נחל-שֹורק 235 ,234 ,164נחלת-אחים 322נחלת-שבעה 495 ,327 ,290 ,289 ,206 ,192 ,165נטורי-קרתא 71ניו יורק ,317 ,316 ,309 ,301 ,121 ,85 ,82368 ,318ניסים,‏ משה 425 418,נמדר,‏ ענבר 324נמל התעופה בן-גוריון ‏)נתב"ג(‏ 235, 234,478 ,474נעמ"ת 334נרקיס,‏ עוזי 144 ,122 ,115נשאשיבי,‏ משפחת 477נשאשיבי,‏ נג'יב 477נתניהו,‏ בנימין ,406 ,405 ,93 ,88 ,81 ,80 ,71,419 ,417 ,415 ,414 ,413 ,411 ,409 ,407460 ,447 ,431 ,430 ,429 ,426מרכז לציונות דתית מעלה 326מרכז לקליטת אמנים-עולים 314מרכז סביל 141מרכז פיוקסברג 346מרכז קהילתי בית רוס 354מרכז קהילתי בשכונת תלפיות מזרח 353מרכז קהילתי ע"ש זוסמן 356מרכז שלם 345מרכז-שמשון 345 ,188 ,157מרכז תרבות לעולי רוסיה 300משולם,‏ דוד 85משי זהב,‏ יהודה 80משכנות שאננים ,190 ,158 ,157 ,143 ,118,337 ,327 ,322 ,316 ,315 ,313 ,291 ,288494 ,345מתחם ‏"הולילנד"‏ 188 187,מתחם הרכבת 425 ,372 ,371 ,370 ,318 ,309ר'‏ גם תחנת הרכבת הישנהמתחם נוטרדם 125 ר'‏ גם אוניברסיטתנוטרדם,‏ אכסניית נוטרדם,‏ מנזר נוטרדםמתחם עומרייה 425 ,188 ,187 ,186מתחם שמידט 336מתחם שנלר 425 336,מתנ"ס מורשה 303מתנ"ס רוממה 311נס512

ע 513פארק גיֹלה 163פארק לתעשיות ביו-טכנולוגִיות בהדסהעין-כרם 178פארק תעשיות הידע בהר-החוצבים ר'‏הר-חוצביםפהד,‏ המלך 449פונטיוס פילאטוס 137פורת,‏ חנן 429פיינשטיין,‏ יחיאל מיכל 85פייצל,‏ המלך 451פינס פז,‏ אופיר 430פירר,‏ אלימלך 79פלד,‏ אלעד 282 ,271 ,352פלד,‏ מתי 261פלורידה,‏ ריצ'ארד 370 ,369 ,181פסגת-זאב ,194 ,160 ,159 ,151 ,30 ,27 ,18496 ,416 ,250 ,236 ,221 ,220 ,218 ,209 ,196פפר,‏ אנשיל 144 ,128 ,95 ,93 ,91 ,90 5פראוור,‏ יהושע ,282 ,281 ,267 ,258 ,210481 ,375 ,330 ,286פרוזדור ירושלים 239 ,149 ,17פרוק,‏ נוהא 396פרוש,‏ מאיר 433 ,93 ,92 ,91 ,90פרוש,‏ מנחם 426 ,91 ,90 ,89 ,72פרוש,‏ משה 90פרידמן,‏ מנחם 435 ,434 ,95 ,76 ,76פריז 376 ,323 ,303 ,301 ,117פריצקי,‏ יוסף 434פרלשטיין,‏ יצחק 195פרס,‏ שמעון ,392 ,295 ,132 ,107 ,91 ,79 ,5 ,4,418 ,414 ,411 ,409 ,407 ,406 ,405 ,404477 ,460 ,438 ,429 ,428פ477 ,476 ,472 ,471 ,455 ,428 ,238עמיחי,‏ יהודה 330 ,325 ,301 ,285 ,257עמק בית-חורון 209עמק האלה 433 232,עמק הארזים 223 ,209 ,188 ,163עמק המצלבה 188 162,עמק הצבאים ‏)עמק ‏"פרי-הר"(,‏ 433 188,עמק-ציון 188עמק קדרון 157עמק רפאים 290 ,188 ,165 ,164 ,162 ,111עמק שיֹלה 496 165,עמר,‏ חיים 86ערפאת,‏ יאסר ,109 ,108 ,107 ,104 ,103 ,7460 ,450 ,449 ,145 ,144 ,137 ,134 ,132 ,111עשראווי,‏ חנאן 475עבאס,‏ מחמוד ‏)אבו-מאזן(‏ 454 132, 111,עבדאללה,‏ המלך 471עבדאללה השני,‏ המלך 449עבד-אל-מג'יד,‏ הסולטאן 390עבד אלקאדר,‏ חאתם 105עבר הירדן 119עג'מיאן,‏ הארכיבישוף 128 124,עגנון,‏ ש"י 327 ,325 ,158עוואד,‏ מוברק 396עומר אבן אל ח'טאב,‏ החליף 431 134, 132,עופרה 417עזה ר'‏ חבל עזה,‏ רצועת-עזהעטרות ,238 ,222 ,221 ,186 ,174 ,160 ,121472 ,416 ,413 ,410שדה התעופה עטרות 410 ,238 ,186 ,160עין אל-לוזה 111עין חמד 433עין-כרם ,196 ,185 ,178 ,164 ,157 ,127,368 ,342 ,318 ,315 ,313 ,298 ,296 ,238472 ,373עיסאווייה 156 ,111עיראק 477 ,400עיר-גנים 185העיר העתיקה ,65 ,48 ,43 ,35 ,26 ,10 ,7 ,5,125 ,123 ,121 ,120 ,116 ,115 ,107 ,105 ,98,144 ,142 ,139 ,134 ,133 ,131 ,130 ,128,161 ,159 ,158 ,157 ,156 ,155 ,154 ,153,194 ,192 ,190 ,189 ,185 ,164 ,163 ,162,248 ,247 ,243 ,232 ,208 ,203 ,198 ,196,336 ,321 ,296 ,290 ,289 ,288 ,257 ,252,419 ,416 ,415 ,414 ,413 ,406 ,404 ,341,464 ,463 ,461 ,453 ,452 ,431 ,429 ,428,495 ,494 ,479 ,476 ,475 ,472 ,469 ,465498 ,496עיר-דוד ,471 ,428 ,412 ,299 ,296 ,162494 ,493עכבעת א'‏ צאוואנה 493עכו 455 ,308 ,117עמאן ‏)רבת-עמון(‏ ,202 ,166 ,149 ,33 ,17

,240 ,230 ,229 ,221 ,218 ,165 ,149 ,145,282 ,281 ,278 ,276 ,275 ,265 ,257 ,243491 ,364 ,357קמינקר,‏ שרה 352קמפ-דיוויד ,357 ,136 ,134 ,110 ,10 ,9 ,7 ,6,463 ,461 ,460 ,459 ,448 ,443 ,429 ,409467 ,466קנדה 369 ,352 ,312 ,119קניון ירושלים במלחה ,194 ,188 ,159 ,154496 ,237 ,221 ,201קנייבסקי,‏ יעקב ישראל ‏)"הסטייפלר"(‏89 ,77קסארולי,‏ מונסיניור 126 125,קפוצ'י,‏ הילריון 125 122,קפעיתי,‏ סמיר 134 129,קצף,‏ חיים 197קק"ל 335קראוס,‏ מאיר 277 264,קרויאנקר,‏ דוד 240 ,225 ,210 ,185 ,11 ,7 ,3קרטר,‏ ג'ימי 429קריית-אִתרי 157קריית-בעלז 67 ,65קריית האוניברסיטה 197 ,189 ,188 ,185קריית החינוך ע"ש הרטמן 158קריית היובל 493 ,372 ,288 ,277 ,185 ,158קריית הלאום 368 188,קריית הממשלה ,189 ,185 ,163 ,162 ,159496 ,494 ,205 ,203 ,194 ,190קריית הנוער 158קריית העירייה ,192 ,187 ,185 ,163 ,156496 293, 193, ר'‏ גם כיכר-ספראקריית-וולפסון 186קריית-ויז'ניץ 69קריית-חסידי-בעלז 68קריית-יערים ‏)טלסטון(‏ 66 ,65 ,49קריית-מטרסדורף 205 ,65קריית-מנחם 189 ,185 ,158קריית-משה 493 ,354 ,272 ,226 ,225קריית-ספר 176 ,166 ,74 ,30קאופמן,‏ דן 171 ,11 ,6 ,3קאסט,‏ ליונל ג"א 122קאפיאלו,‏ לינו 125הקארדו 494 ,289 ,203 ,192קבר בני-חזיר 162קבר דוד 439 388,קבר הרב עובדיה מברטנורה 391קבר זכריה 391 ,203 ,162קברי המלכים 162קבר יסון 162קבר לזרוס 139קבר מרים 388 ,203 ,120קבר משה ‏)נּבי מוסא(‏ 388קבר-רחל 273 ,139קבר שמואל הנביא ‏)נבי-סמואל(‏ 454 439, 416,קובעין,‏ נג'יב 125 122,קּוברסקי,‏ חיים 392 259,קולק,‏ טדי ,123 ,121 ,118 ,117 ,89 ,13 ,9,155 ,150 ,144 ,131 ,128 ,127 ,125 ,124,258 ,194 ,193 ,192 ,190 ,187 ,163 ,158,336 ,324 ,306 ,301 ,296 ,295 ,275 ,261495 ,369 ,352 ,349 ,343הקונסרבטוריון הלאומי למוזיקה 304קונסרבטוריון רון שולמית 303הקונסרבטוריון שליד האקדמיה למוזיקהבירושלים 341 ,316הקוסטודיה טרה-סנטה ‏)"משמרת ארץהקודש"(‏ של הפרנציסקנים 125 121,קוק,‏ צבי יהודה 424קטמון ר'‏ גונןקטמונים ר'‏ גונניםקידר 244קיסטר 388 ,387 ,383קלאטראווה,‏ סנטיאגו 237 ,208 ,207 ,206קליין,‏ הרשל 86קלינטון,‏ ביל 463 ,461 ,460 ,450 ,134קלנדיה 474 ,247 ,246 ,246 ,230 ,229קמא,‏ עזרא 455 ,452 ,447 ,396קמחי,‏ ישראל ,139 ,59 ,40 ,34 ,11 ,10 ,6 ,4 ,3צבאח,‏ מישל 143 ,142 ,134 ,132 ,129הצוללת הצהובה - המקום למוזיקה 164,337 ,318 ,314 ,309צומת-פת 418צור,‏ נדיר 435 ,423 ,6 ,3צור-באהר 197 ,156 ,153 ,108צור-הדסה 257 ,232 ,166 ,30צ'יהולי,‏ דייל 291 ,290 ,289צלאח,‏ ראיד 453 449,צלאח אל-דין 451 449,צמרת הבירה 152צרפת 376 ,294 ,144 ,121 ,120 ,83 ,5צק514

515רח'‏ הנביאים ,300 ,289 ,288, 230 ,158 ,91324 ,321רח'‏ יפו ,208 ,207 ,194 ,193 ,187 ,185 ,164,236 ,230 ,229 ,226 ,225 ,222 ,220 ,210300 ,288 ,237רח'‏ כנפי-נשרים 237 159,רח'‏ ממילא ר'‏ ממילארח'‏ סולטאן סוליימאן 472רח'‏ עזה 232 165,רח'‏ עמק רפאים 290 ,165 ,164 ,111רח'‏ צלאח-א-דין ,185 ,159 ,156 ,155 ,154472 ,252רח'‏ רבי עקיבא 188 187,רחובות 379 ,314 ,177 ,81 ,69רחים,‏ אקדאס 398ריבלין,‏ משפחת 90ריבלין,‏ ראובן 428ריה"ל 326רייטר,‏ יצחק ,444 ,443 ,143 ,127 ,12 ,7 ,3,461 ,457 ,451 ,449 ,448 ,445רכטר,‏ יעקב 187רלב"ג,‏ יצחק 72רמאללה ,113 ,111 ,110 ,108 ,103 ,19 ,11,155 ,153 ,150 ,140 ,139 ,134 ,129 ,118,246 ,244 ,231 ,218 ,202 ,185 ,166 ,159,417 ,328 ,305 ,304 ,262 ,254 ,252 ,248478 ,477 ,475 ,474 ,473 ,472הרמב"ם 387 ,386רמון,‏ אמנון ,117 ,116 ,115 ,11 ,7 ,6 ,5 ,4 ,3,145 ,139 ,131 ,127 ,126 ,125 ,124 ,122,282 ,278 ,265 ,260 ,257 ,240 ,230 ,157469 ,463 ,457 ,448 ,447 ,444 ,421 ,414רמות 496 ,485 ,410 ,346 ,296 ,223 ,220רמות-אלון ,163 ,158 ,151 ,88 ,65 ,30 ,18,273 ,218 ,200 ,199 ,198 ,196 ,195 ,164496 ,493 ,277 ,276רמות-פולין 198 ,157רמות-שלמה 220רמלה 474 ,362הראב"ד 386ראטה,‏ הרב אהרון 70ראסל,‏ ברטרנד 295רוקח,‏ רבי יששכר דב ‏)השני(‏ 68רבין,‏ יצחק ,296 ,295 ,292 ,194 ,157 ,117,409 ,408 ,407 ,406 ,405 ,404 ,327 ,320,417 ,416 ,415 ,414 ,413 ,412 ,411 ,410472 ,469 ,460 ,435 ,420 ,418הרבי אהרון מקרלין 69הרבי מגור ‏)האדמו"ר מגור(‏ 74 72, 68,הרבי מלובביץ'‏ 70רבי מנחם מנדל 69רבי נחמן מברסלב 70 69,רבי שניאור זלמן מלאדי 70רבן גמליאל 378רג'וּב,‏ ג'בריל 111 108,רובינשטיין,‏ אליקים 396רובינשטיין,‏ אמנון 421 ,418 ,404 ,400רובינשטיין,‏ דני ,144 ,134 ,101 ,33 ,12 ,7 ,3471 ,145הרובע הארמני 464 ,369 ,136הרובע היהודי ,369 ,243 ,192 ,185 ,128 ,48494 ,475 ,472 ,467 ,464 ,454 ,451 ,445הרובע המוסלמי 414 ,413 ,369 ,248הרובע הנוצרי 369 ,136 ,130רוהאן,‏ מייקל דניס 452 451,רוטנברג,‏ אבנר ,301 ,291 ,285 ,12 ,7 ,3343 ,330רוטשילד,‏ משפחת 337 ,336 ,158 ,4רומא 143 ,140 ,126 ,125 ,118 ,117רוממה ,221 ,204 ,185 ,160 ,159 ,157 ,65493 ,472 ,311 ,300 ,292 ,288 ,237רוסיה 484 ,463 ,300 ,299 ,298רוסינג,‏ דניאל 127 123,רחביה ,200 ,194 ,192 ,191 ,188 ,162 ,153 ,7493 ,487 ,359 ,346 ,267 ,232 ,201רח'‏ הלל 186 ,158 ,300רח'‏ המלך ג'ורג'‏ ,187 ,186 ,185 ,164 ,158237 ,208 ,205 ,194 ,192רקריית-צאנז 65קרן אבי-חי 337 ,301 ,292קרן ברכה 338 ,330 ,301 ,291 ,7קרן דבורה 303קרן הון סיכון 372 ,309 ,6 JVPהקרן החדשה לירושלים 301הקרן החדשה לישראל 368 ,338 ,337 ,301קרן הידידות 337קרן היסוד 335 164,קרן יד הנדיב 337הקרן הפרנציסקאנית של ארץ הקודש145 ,134קרן התרבות אמריקה-ישראל 315קרן ון-ליר 338קרן ירושלים החדשה 338קרן ישעיהו הורוביץ 338הקרן לירושלים ,280 ,258 ,158 ,128 ,13 ,4,335 ,324 ,318 ,307 ,303 ,301 ,291 ,288,347 ,346 ,344 ,343 ,341 ,338 ,337 ,336494 ,482 ,368קרן למורשת הכותל המערבי 447קרן לשיתוף פעולה כלכלי 460קרן מנדל 338קרן פרידברג 85קרן קלור 338קרן קרב 338קרן קשת 301קרן רש"י 83קרן שרובר 338 292,

שכונת המוגרבים 451 445,שכונת שמעא 190שכונת שמואל הנביא 495 ,454 ,439 ,185 ,164שכונת שמעון הצדיק 428שכם 100 ,98שלוחת העופל 162שלום,‏ סילבן 427שלומציון,‏ המלכה 165שלמה,‏ המלך 386שמגר,‏ מאיר 203שמיד,‏ הלל ,357 ,353 ,351 ,347 ,12 ,7 ,3364 ,360שמיר,יצחק ,405 ,404 ,396 ,330 ,326 ,320418 ,416 ,413 ,412 ,408 ,407 ,406שנלר ר'‏ מתחם שנלרשער האריות 299 ,120 ,119שער האשפות 454 452,שער הגיא 232 ,214 ,166‏"שער הזהב"‏ 208השער החדש ,299 ,232 ,157 ,121 ,120496 ,321שער המוגרבים 453 ,452 ,446שער המערביים 388שער הפרחים 396 185,‏"שערי העיר"‏ 188שערי חולדה 289שערי-חסד 186שער יפו ,190 ,188 ,185 ,163 ,158 ,127 ,121299 ,208 ,196שער מנדלבאום 214שער ציון 454 ,124 ,121שער שכם ,230 ,213 ,190 ,162 ,157 ,155 ,9388 ,299 ,231שפירא,‏ אברהם 73שפירא,‏ יעקב שמשון 121 118,שפירא,‏ משה חיים 116השפלה ,239 ,232 ,231 ,226 ,222 ,213 ,32 ,7482 ,376 ,329 ,324 ,323 ,321 ,306 ,285ש"ץ,‏ בוריס 340ששאקי,‏ אבנר חי 431שבוע הספר העברי 296שבוע הספר התורני 296שבוע התרבות והספר הערבי 296שגריר,‏ מיכה 330 324,‏"השגרירות הנוצרית"‏ 142 127,שדה הרועים 439שדרות 97שדרות-אשכול 496 ,163שדרות-בגין ‏)כביש-בגין(‏ ,188 ,163 ,72496 ,209 ,194שדרות האוניברסיטה העברית 163שדרות-הרצל 237 ,230 ,225 ,222 ,161 ,160שוורצוולד,‏ י'‏ 271שוחט,‏ ברוך 69שומרון ר'‏ יהודה ושומרוןשועפט ,185 ,158 ,151 ,111,150 ,99 ,18472 ,247 ,202רכס שועפט 151 18,שורש 234 ,233 ,142שחאדה,‏ עזיז 475שחל,‏ משה 427שטיינמיץ,‏ מ"ש 81שטיינמן,‏ הרב אריה לייב 85 84, 82,שטרן,‏ יורי 433שטרן,‏ ש"א 81שיח-באדר 472שיח-ג'ראח 337 ,231 ,161 ,157 ,156שיינקין 290שילה 496 ,378שילנסקי,‏ דב 429שיפטן,‏ יואל 276שיפרין,‏ משפחת 298שיק,‏ קונראד 158שך,‏ הרב אלעזר מנחם ,82 ,81 ,79 ,77 ,7492 ,90 ,89שכונת הבוכרים 493 ,209 ,157 ,154 ,194 ,65שכונת הדואר 474שכונת החבשים 192רמת-אשכול ,218 ,199 ,195 ,158 ,150 ,18493 ,485 ,277 ,273 ,243רמת בית הכרם 238 ,200 ,158 ,157רמת בית-שמש 166רמת-גן 282 ,271 ,269 ,202רמת הגולן 401 101,רמת-ִקדרון 416רמת-רזיאל 232 ,214רמת-רחל 418 ,328 ,163 ,153רמת-שלמה 151 ,72 ,65 ,18רמת-שרת 200רצועת-עזה ,106 ,102 ,101 ,100 ,98 ,97 ,12,346 ,340 ,165 ,139 ,133 ,132 ,119 ,118,413 ,408 ,401 ,400 ,399 ,398 ,397 ,376,460 ,455 ,453 ,452 ,448 ,447 ,445 ,438479 ,478 ,477 ,474 ,473 ,469 ,465 ,462ר'‏ גם חבל עזההרשות הפלסטינית ,57,97 ,12 ,11 ,10 ,9,132 ,128 ,112 ,111 ,109 ,108 ,107 ,106,265 ,263 ,246 ,244 ,156 ,137 ,136 ,134,467 ,460 ,454 ,448 ,420 ,414 ,398 ,396497 ,492 ,479 ,478 ,474הרשות לפיתוח ירושלים ‏)הרל"י(‏ 175, 86,,415 ,412 ,392 ,309 ,240 ,187 ,181 ,178420 ,419516

517תיאטרון עשתאר 304תיאטרון ‏"פסיק"‏ 309 164,תיאטרון פרגוד 318 289,תיאטרון קומדיון 299תיאטרון שטרה 299תיאטרון שמים 303תיאטרון ‏"תיבת-נוח"‏ 388 ,299 ,288 ,164תכנית אלון 476תכנית ספדי 433 ,425 ,348 ,238 ,232תל-אביב ,28 ,26 ,25 ,23 ,17 ,16 ,15 ,13 ,5 ,4,103 ,102 ,99 ,95 ,90 ,80 ,71 ,69 ,40 ,32 ,31,124 ,122 ,118 ,116 ,115 ,113 ,110 ,105,171 ,166 ,149 ,145 ,144 ,143 ,137 ,131,213 ,210 ,209 ,197 ,194 ,178 ,175 ,173,235 ,234 ,233 ,232 ,231 ,222 ,219 ,214,301 ,300 ,290 ,285 ,281 ,269 ,238 ,237,330 ,326 ,323 ,311 ,309 ,306 ,305 ,302,413 ,404 ,379 ,376 ,369 ,368 ,362 ,342,435 ,433 ,428 ,427 ,423 ,421 ,419 ,412,469 ,466 ,463 ,462 ,461 ,460 ,457 ,455494 ,492 ,488 ,482 ,474תל-אביב-יפו 362 26, ר'‏ גם יפותל-ארזה 221 ,159 ,91 ,65תלפיות ,200 ,185 ,174 ,164 ,160 ,159 ,153496 ,495 ,368 ,318 ,291 ,221תלפיות-מזרח ,218 ,196 ,186 ,151 ,30 ,18485 ,410 ,353 ,352 ,276 ,250תל-ציון ‏)אביר-יעקב(‏ 416 ,151 ,66 ,65 ,30תרזה,‏ דני 99תתזמורת הבלקן 317התזמורת הסימפונית הבינלאומית הצעירה297התזמורת הסימפונית ירושלים - רשות-‏השידור 330 ,314 ,313 ,298 ,296התזמורת העממית 314תזמורת הפולקלור של להקת הסטודנטים295תזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים314 ,313תזמורת קאמרית אמני ירושלים 298תזמורת קשת הּבארוק ‏)תזמורת הבארוקירושלים(‏ 316 ,295תחנת האוטובוסים המרכזית 230 225, 157,התחנה המרכזית בשער שכם 231 230,תחנת הכוח המנדטורית 164תחנת הרכבת הישנה 221 164, ר'‏ גם מתחםהרכבתתיאופיליס השלישי,‏ הפטריארך 141התיאטרון החזותי 337תיאטרון אל-ּכאפילה 304תיאטרון אל-קסבה 304 303,תיאטרון דרור 299תיאטרון הבמה - הזירה הבינתחומית 293,322 ,308 ,307תיאטרון החאן ,289 ,190 ,164 ,158 ,157371 ,337 ,323 ,309 ,306 ,303 ,293התיאטרון הלאומי הפלסטיני אל-חכוואתי304 ,104תיאטרון המעגל 289תיאטרון ‏"הצילינדר"‏ 299 164,תיאטרון הקרון 371 ,337 ,307תיאטרון ירושלים ע"ש שרובר 164, 158,337 ,298 ,292 ,291 ,288 ,190 ,165תיאטרון לה-מאמא 309תיאטרון מחול ירושלים 312תיאטרון מיקרו 299תיאטרון נטלה 300תיאטרון סנאּבל 304שקאקי,‏ פתחיה 397שקד,‏ גרשון 330 325,שקד,‏ שמואל 197שרון,‏ אריאל ,294 ,199 ,140 ,105 ,92 ,80 ,6,410 ,407 ,406 ,405 ,404 ,315 ,310 ,295,443 ,419 ,418 ,416 ,415 ,414 ,412 ,411452 ,448שרון,‏ אריה ואלדר 199שריף,‏ מוחי א-דין 98שרנסקי,‏ נתן 420

מקורות התמונות518המעבדה 309.משרד התיירות 293 ,290 ,289-288 ,165מימין,‏ .499 ,368 ,331 ,307פלאש ,67 ,66 ,47 ,42 ,39 ,34 ,29 ,14 ,8 9089 ,84 ,76 ,72 ,69 ,68 למעלה,‏ ,119 ,114154 ,148 ,129 ,127 ,120 למטה,‏ ,156 ,155,223 ,183 ,182 ,180 ,172 ,170 ,160 ,159247 ,239 ,224 למטה,‏ ,267 ,262 ,256 ,249293 ,283 ,272 משמאל,‏ 366 ,344 ,339 ,319,465-464 ,455 ,440 ,438 ,436 ,380 ,374,.497 ,492 ,490 ,486 ,483 ,476ברצוננו להודות לצלמים ולבעלי הזכויותשנתנו רשות להשתמש באוספיהם:‏אימג'בנק ישראל/‏ 73, Gettyimages 62, 64,86, 96, 100 למטה,‏ ,133 ,131 ,107 ,105,270 ,261 ,258 ,255-254 ,231 ,213 ,140,415 ,389-388 ,378 ,304 ,303 ,297 ,274.458 ,444 ,434 ,431 ,419ארגון הדסה 343. 342,ימימה ארגז 392באובאו 152 ,109 ,98 ,82 ,75 למטה,‏ ,251 ,236.479 ,478 ,450 ,446 ,441 ,400 ,349 ,317ביתמונה .439 ,343 ,342 ,332 ,313נועה בן שלום 489ורנר בראון,‏ ירושלים 456. 390,מאיה חושן.359 ,354 ,353 ,350איוון טיכיינקו ‏)תמול שלשום(‏ 327.מירי ינאי שמעונוביץ ‏)ורטיגו(‏ 310. 285,רון פלד 328.ישראל קמחי 162 ,157 מימין,‏ ,169 ,163247 למעלה.‏הקרן לירושלים 323 314, ‏)איור:‏ שלום קוולר(,‏356 337, ‏)צילום:‏ שרון קנה(.‏רוני שן-דר 294.152 ,138 ,135 ,103 ,78 ,70 ,37 AP למעלה,‏.470 ,468 ,462 ,402 ,243 ,229-228אנה לובסקי ‏)תיאטרון מיקרו(‏ 299.לשכת העתונות הממשלתית 89 ,26 ,18 ,17למטה,‏ 100 ,90 למעלה,‏ ,126 ,124 ,123 ,117152 ,147 באמצע,‏ 162 משמאל,‏ ,227 ,176337 ,306 ,286 ,279 ,252 מימין,‏ ,347 ,341,432 ,428 ,422 ,411 ,399 ,396 ,394 ,385,473 ,472 ,466 ,460 ,454 ,452 ,445 ,442.480 ,477 ,474

519כותרת - אורה ????הגהות:‏ מיכל קורחהגהות:‏ אפרת סערהכנת מפות ‏)פרקים 1,6,10,11(: יאיר אסף שפיראמפות בעמ'‏ ??: ורד שתילהבאה לדפוס:‏ חמוטל אפל

520

40 שנה בירושליםשאלת ירושלים חובקת עולם.‏ היא חובקת דתות,‏ תרבויות ועמים.‏ ירושליםהיא עיר רבת-רבדים,‏ וממדיה השונים קשורים זה בזה ויוצרים עיר ייחודיתומיוחדת.‏ יש בה מזיגה של חיי יומיום עם חיי נצח,‏ חיים של ערכים והיסטוריהעם להט פוליטי עכשווי.‏ לרגע ירושלים היא עיר של מערכות ביוב ותחבורהושל אוכלוסייה המבקשת לחיות בשלווה,‏ ולרגע היא לב ליבו של מאבקדמים סוער.‏ לרגע היא עיר שכל בעיותיה גשמיות וכספיות,‏ ולרגע היא עירקודש נשגבת - הכול לפי המתבונן ונקודת-מבטו.‏ יש מי שיעדיפו לחיותבעולם רב-ממדי בעל משמעות דתית,‏ פוליטית וסמלית,‏ ויש מי שיירתעו מןההתמודדות עם המשמעויות הסמליות הכבדות ויעדיפו לחיות בהווה הפשוטוהגלוי.‏ למורכבותה של ירושלים ולמגוון רבדיה,‏ מיתוסף גם ההרכב המיוחדוהסבוך של אוכלוסייתה:‏ יהודים וערבים,‏ חילונים,‏ דתיים וחרדים,‏ חסידיםוליטאים,‏ נוצרים ומוסלמים - כולם גרים בה אלה בצד אלה ויוצרים פסיפסשל שכונות,‏ עדות ואורחות-חיים שאין דומה לו בעולם.‏ השאלה היא:‏ לאןצועדת ירושלים ולאן וכיצד ‏"מצעידים"‏ אותה?‏ המענה לשאלה זו תלויבמידה רבה גם בהרכב האוכלוסייה החיה בעיר.‏ בהקשר זה,‏ גודל האוכלוסייהומאפייניה,‏ והיחס הכמותי בין קבוצות האוכלוסייה השונות בעיר,‏ נתפסיםכולם כגורמים המשמעותיים ביותר לחיי היומיום העכשוויים של העיר.‏מכון ירושליםלחקר ישראל