ocr\ידיעות הפועל\גליון 36.pdf

ן ו ־ ב ז I H • u i a i p i a n ו מ ר :ו הנצחוןהאחרוןמאת עמנואל גילשתי אמיתות טבעה תורת ישראל,‏ ושתיהן נוסחו בצירה קיצונית.‏ואהבת לרעך כמוך,‏ היא האמת האחת;‏להרגו,‏ היא האמת,‏ האכזרית,‏ האחרת.‏העם בישראל עמד במלחמה באופן ש-‏אין למעלה ממנו לגבורת הגוף והנפש.‏הנוער בישראל הוכיח שוב,‏ שדברי ה־מקטרגים וקטני אמונה,‏ אין להם על מהלסמוך.‏אשרינו שזכינו לראות את העם כולוואת הנוער בשעתו הגדולה:‏ מסירות ללאגבול,‏ שכחה עצמית עילאית,‏ דבקות ל־ערכי האומה.‏ אחדות שאין לה דוגמה,‏אחוות לוחמים,‏ חלוציות,‏ ציונות.‏כשרון המצביאים,‏ עוז־רוח,‏ תבונה,‏ יכולת וכושר עמידה,‏ יצרו את מסכת ששתהימים.‏*איום המחיר אותו שילמנו בעד ד.נצ־חין:‏ אבדן חיים צעירים,‏ שאין להם תמו־רה.‏גדולה שמחת הנצחון,‏ אך כבד האבלעל הנופלים.‏בתוך האבל הכללי של העם על בניו.‏רושמים אנו לזכרון את שמותיהם שלחברינו הספורטאים.‏בשורותינו מרוכזים בעיקר צעירים,‏ ע-‏זים וחסונים,‏ ורבים ביניהם שנפלו במע־רכה.‏בכל החיילות נפלו חברי ״הפועל״.‏ נז-‏כור אותם ונזכיר את מעלליהם בימיםהגורליים,‏ למען ידעו הדורות הבאים איךהכשירו עצמם לעמוד בשורות הראשונות,‏ואיך עמדו ללא רתיעה.‏*רק עם,‏ היודע לשם מה הוא לוחם,‏ יכוללעמיד כך,‏ כפי שעמד עם זה.‏הקם להרגך,‏ השכםרק אדם,‏ המזדהה ללא סייג עם עמו,‏יכול להתעלות,‏ כפי שהתעלה אדם ביש־ראל בששת ימי המערכה.‏במלחמת העולם השניה,‏ באירופה,‏ היההעם היהודי למרמס לכוחות השחור.‏ חלוץהעם היהודי — העם בישראל — עמדויעמוד,‏ ולו גם נגד רבים ומצוידים הי-‏טב,‏ בכוח האמונה בצדקת דרכו.‏*נוהג שבעולם — על הספורט ועל המל־חמה מדברים במושגי לשון זהים.‏ מדבריםעל התקפה ועל הגנה,‏ על טכניקה,‏ עלטקטיקה ועל איסטרטגיה,‏ על מאבק,‏ עלקרב,‏ על נצחון.‏ לכאורה,‏ שתי תופעות.‏בעלות תכונות משותפות.‏ כביכול — בע־לות אותה מטרה.‏אין,‏ ואסור שתהיה זהות מעין זו.‏ספורט,‏ זהו מישחק חלפשי,‏ המתקייםבעולם של הרצון הטוב.‏ מלחמה הואהכרח טראגי,‏ מקולל — וגם אם שומאעלינו לעמוד בו.‏לתרבות הגוף ולספורט שני מקורותיניקה:‏ התכשרות האדם לחיי עבודה.‏והכשרה למלחמה,‏ לעמידה בשער בשעתהצורך.‏מאז ימי בראשית של המין האנושי,‏למד אדם לשלוט על גופו באמצעות תר־גילי גוף,‏ כדי שיוכל לקיים את עצמו,‏את אשתו ובניו,‏ וכדי שיוכל להתיצבמול אויביו.‏ ברבות הימים למד אדם יו־תר ויותר לחיות עם זולתו ולהפחית אזהצורך להלחם בו.‏ תקוות האנושות שת-‏גיע לימים,‏ בהם בני אדם ילמדו לחיות,‏ללא צורר להלחם זה בזה.‏ זהו צו המו-‏סר.‏ עד אז אין צו האוסר,‏ שלא להתנגדלקם עליך להשמידך.‏*אדם חזק,‏ בריא ואמיץ הוא גם לוחםטוב.‏ אך מאידך גיסא,‏ כדי שיהיה אדםחזק,‏ בריא ואמיץ מוטב שיכשיר עצמובתרגילי גוף,‏ ואין להקיש מכאן עלזיהוי במטרות.‏מטרת החינוך הגופני והספורט — אה-‏בת האדם.‏מטרת המלחמה — לפגוע באדם,‏ ואיןזו מטרה מוסרית מעיקרה,‏ אלא אם כן,‏העם לוחם על חייו.‏*ואסיים בדברי ראש המטה הכללי,‏ רב־אלוף יצחק רבין,‏ דברים שאמר,‏ שעהשהוענק לו,‏ לחייל,‏ תואר דוקטור לפי־לוסופיה:‏״אף על פי,‏ שמשימתו הראשונהבמעלה של צבאנו היא המשימה ה־צבאית והבטמונית,‏ הוא נוטל עלעצמו שורה ארוכה של משימות,‏ המכוונות לעניני שלום.‏ לא לחורבן,‏כי אם לבנין ולהאדרת כוחה התרבו־חי והמוסרי של האומה.‏מפעלנו החינוכי ידוע לשבח ואףזכה להוקרת האומה כולה,‏ שהעניקהלצה״ל את פרנס ישראל לחינוך.‏המלחמה היא עני!‏ קשה ואמרי ב־עיקרו,‏ מלווה בהרבה דם ודמעות.‏ אךדווקא במלחמה זו שעברה עלינו,‏ באולידי ביטוי גילויים מופלאים ונדיריםשל אומץ־לב וגבורה,‏ בצדם של גי-‏לויים אנושיים של אחווה ורעות ו-‏אפילו של שאר רוח.‏צהלת נצחון אחזה בעם כולו•‏ אף־על־פי־כן נתקלים אנו יותר ויותרבתופעה מוזרה בקרב עצב הלוחמיםעצמם.‏ אין הם יכולים לשמוח בלבשלם,‏ ויותר מקב של עצב ותדהמהנחסכים בחגיגתם.‏ הלוחמים ראו במועיניהם לא רק את תפארת הניצחון,‏אלא גס את מחירו.‏ חבריהם נפלועל ידם,‏ מתבוססים בדמם.‏ ויודע אני,‏שהמחיר הנורא ששילם האויב,‏ אףהוא נגע עמוק בלבם של רבים מהם.‏יתכן,‏ שהעם היהודי מעולם לא חונךולא הורגל לחדש את שמחת הכיבושוהמנצח,‏ ולכן הדבר מתבלט ברגשותמעורבים״.‏חברים!‏ נהיה ראויים לשעה הגדולה,‏שעברה עלינו.‏ נשאף לאופקים רחביםעוד יותר,‏ להישגים מזהירים עוד יותר.‏ישתדל כל אחד לעשות במיטב כוחובאותו קטע מחזית העם,‏ המסור לידיו.‏3