ocr\ידיעות הפועל\גליון 36.pdf

הנצהון של איבונה העייפה היד.‏ מד־בחצייריבתה את הקדימה היא הים.‏ פעורי־הנוכחים את הותירה הבריכה,‏ קורט הלר שאל,‏ מדוע היא רצהפה.‏ כך מהר׳?.״ ״לא יכולתי להתאפקכל מלהשיב לו,‏ אגב רמז לשבועות האח-‏רונים;‏ ‏,אתה יודע — אצלנו הכל געשהמהר׳ ״.‏כל כך מהר.‏ ביאליק חש היטב בני־מה ההיסטורית של ההופעה הישראליתהראשונה שלאחר המלחמה:‏ ״ביקשתי מ־החבריה להשלים באוסטריה את המלא־כה שנעשתה בארץ.‏והם מילאו את הבקשה על הצד היותרטוב:‏ ״אני מוכרח לומר לך שאני מת־ייחס בכבוד ובאהבה לכל חברי המשל־חת הנפלאה הזאת.‏ נסעתי כבר עם הר־בה משלחות,‏ אך טרם נפגשתי עם גוףמלוכד שכזה,‏ שהביא כבוד כה רב לס־דינה,‏ להסתדרות ולספורט.‏דלות המלים שבפי כדי לתאר אתגדלות המשלחת.‏ איזו התנהגות אישיתלתפארת!‏ איזו קפדנות בתלבושת,‏ בנק־יון,‏ בשקט ובמשמעת — בהופעה בכלמקום.‏ זאת היתה משלחת מיוחדת במי-‏נה,‏ אשר לעולם אכיר לה תודה״.‏נבחרת השחיה של ״הפועל״ בוינה•‏ מימין,‏ המאמן יוסף טלקי.‏האמנתי.‏ העזתי להעיף מבט לעבר ה־ פועלים וצועדים אתם יד ביד.‏ אנו תקוהקהל,‏ הצלחתי לגלות בקרבו את יושו כי נוכל להושיט יד של שלום לעמיספורגן הפועלים בחנהומשלחת שכזאת של מדינה שכזאתזכתה לגילויי אהדה חסרי תקדים.‏ ביא־ליק מונה את שיאי־שיאיהם אחד לאחד:‏״אתחיל בסוף הסיפור,‏ בהופעה שלהמתעמלות.‏ דליה ‏(ויינברג,‏ לשעבר בי־בם)‏ כוכבת ההתעמלות של משחקי וינההוזמנה להופעת ראוה באקדמיה לספורטשל וינה.‏ אולם אחרים לא נפלו ממנהבהופעה.‏ אך כשדליה סיימה את התר־גיל על המקבילים,‏ לא נתנו לה לצאתמהאולם.‏ הריעו לה עוד ועוד,‏ גם דרשוהדרנים.‏ לבסוף התעייפה,‏ ויתרה על המ-‏שך הגשת ההדרנים.‏שני היה בערב חגיגי ב״קור־גילוי בהשתתפות נציגי ממשלה,‏ העי־סלון״,‏ ריר.‏ והסגל הדיפלומטי,‏ בו הוגשו דורךנים לא.‏‎0‎‏.ק.ה.‏ עם חגיגות ה־‎75‎ של ה־״כשקראו לנציג ישראל,‏ היד־אירגון:‏ הדו רעמו תשואות באולם.‏ קמתי אט־אטעם מנורת הכסף,‏ המשובצת באבני אי־‏(באגרוףלאולם.‏ חזר לא והשקט לת אמרתי לנשיאות א.‏‎0‎‏.ק.ה.:‏ ״מנו־קמוץ)‏ רה זו מאירה את דרכנו בכל הדורות.‏היא תאיר לנו גם בעתיד.‏ הצטרפו גםאתם לדרכנו המוארת׳!‏ קורט הלר תפסבראשי וחיבקני.‏ הקהל יצא מגידרו.‏ לא‏(יוסף ענבר)‏ ואת ואג׳ים — פניהם היוחיוורות מהתרגשות.‏ אף בתום עשר ד־קות לא שכך רעם התשואות״.‏״לא רק באולמות וינה הריעו לנציגינו,‏גם ברחיבות עיר הואלסים.‏ דבר כזה עודלא ראיתי.‏ כשצעדנו עם המשלחות הא-‏חרות במצעד הפתיחה ברחובות הבירההאוסטרית — שמענו קריאה אחת —‏,לייבען איסראל׳!‏ ‏(תהי ישראל!).‏ הק־־הל הריע לנו בהתרגשות,‏ מתעלם מה־משלחות האחרות.‏ כשהגענו,‏ על תל־בושתנו המרהיבה.‏ אל במת הכביד,‏ קמוכל אלפי מוזמניה כאיש אחד,‏ הביטו בנוכמו שמביטים במנצחי מלחמה.‏ועוד גילוי.‏ במסיבה פנימית לקראתסיום המשחקים.‏ השתתפו בה גם ראשיא.‏‎0‎‏.ק.ה.,‏ ה״אקס־פרזידנט״ של אינטרנצ-‏יונל ספורט הפועלים - ז׳יל דבליגרמבלגיה ושגריר ישראל — מיכאל סימון.‏לאחר התייחדות עם הנופלים בקר־בות,‏ אמר אז ביאליק:‏ ״בשבילינו היתההקרבה לבוא לוינה במשלחת כזאת.‏ איןזה סוד,‏ שרק תמול שלשום,‏ ללא פרזות,‏עמדו רוב הנוכחים בגבולות על הגנתהמולדת והיום׳ אנו נמצאים יחד עםספורטאי איגודים אחרים של ספורט ה־העולם,‏ למחר טוב יותר״.‏מזכיר אסקה אמר בדבריו:‏״מעולם לא פיקפקנו ברצונה שלישראל לבנות,‏ לסלול דרך למחר טוביותר.‏ בחרדה ובדאגה עקב העם האוס-‏טרי אחר ההתרחשויות בישראל,‏ ואיןשמחה גדולה מזו,‏ שעורר הנצחון.‏ אנימבטיח כי גם בעתיד יעמוד העם האוס-‏טרי מאחורי העם היהודי במאבקיו הצרדקים״.‏בנימה זאת דיבר גם ז׳ייל דבליגר מ-‏בלגיה,‏ אשר ציין את הזדהות הבלגיםעם ישראל:‏ ״אנו מכירים היטב אתפועלי ישראל,‏ יודעים שרצונם ביצירה,‏לא בקרבות.‏ כל אלה שנחלו מפלה,‏ גםהגדולים שבהם ‏(התכוון לכשלון הסו-‏בייטי באו״ם),‏ אולי ילמדו שבעמל כפ־יים אפשר להקים עולם טוב לאנושותכולה.‏ תמיד היינו אתכם,‏ אנו כעת את-‏כם׳ תמיד נהיה אתכם.‏ תחי הגבורההישראלית״!‏נימה של הומור הביא שגריר ישראל,‏ד״ר סימון,‏ אשר בין שאר דבריו אמר:‏״ההצלחה של ספורטאי ישראל באוס-‏טריה יכולה,‏ אולי,‏ לשמש בסיס למדי־7