?ל frl ׳Qt הגברות על זכות ×”×”×¤×’× ×” והמחאה בשטחים - B'Tselem

• • נ • •• / •מרכז המידע הישראלי לזכויות האד•‏ בשטחי•‏ib־JI ^fj-il ^ 0UJVI jyiiyLVVIoUjUl/^.B'TSELEM - The Israeli Information Center forHuman Rights in the Occupied Territoriesד ף מ י ד ע י נ ו א ר 19 9 2Qt׳frl ל?‏p רחוב קרן היסוד 18, ירושלים 92149טלפון 02/617271,617274, פקס׳ 02/617946^T^^^l_>uaiJlץAjf^ujkm.V/lWTVnWYVN^18 Keren Hayesoci St. Jerusalem 92149Tel. 02/617271, 617274, Fax. 02/617946הגברות על זכותההפגנה והמחאהבשטחים

דף מידע ינואר 19 9 2הגבלות על זכותההפגנה והמחאהבשטחיםבצלם,‏ מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם כשטחים,‏הוקם בפברואר 1989 על-יד׳ נוף רחב של משפטנים,‏ אנשירוח,‏ עיתונאים וחברי כנסת.‏ בצלם שם ל‎1‎ למטרה לתעדולהביא לידיעת קובעי המדיניות והציבור הרחב אתהפרות זכויות האדם בשטחים.‏ נתוני בצלם מבוססים עלעבודת שטח ותחקירים עצמאיים וכן על מקורותישראליים רשמיים,‏ עיתונות ונתוני מקורות פלסטיניים,‏במיוחד ארמני tכויות האדם HR1Cקואל-חאק.‏תחקיר וכתיבה:‏ יזהר בארעריכה גראפית:‏ יעל בוברמןבשער:‏ הפגנת שלום של פלסטיני•‏ ברמאללה במהלךועידת מדריד,‏ נובמבר 1991. ‏(צילום:‏ ירון קמינסקי)‏תודה לרני טלמור,‏ שרון רובק ולבאסם עיר אשר סייעובהכנת הדו״ח.‏ISSN 0792-4003

מבואהזכות להפגין היא מיסודות חופש הביטוי והיאכלולה בעקרונות הבסיסיים של זכויות האדם.‏ בסעיף19 של ההכרזה העולמית בדבר זכויות האדם נאמר:‏״כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי,‏ לרבות החירותלהחזיק בדעות ללא כל הפרעה,‏ ולבקש ידיעות ודעות,‏ולקבלן בכל הדרכים וללא סייגי גבולות״.‏ סעיף 20בהכרזה קובע כי ״כל אדם זכאי לחירות ההתאספותוההתארגנות בדרכי שלום״.‏ הזכות להפגין מעוגנת גםבחוקה הירדנית.‏ על-פי סעיף (1) 164 לחוק העונשיןהירדני,‏ התקהלות תהא אסורה אך ורק אם יש בהמשום ביצוע עבירה או חשש כלשהו להפרת שלו•‏הציבור וביטחונו.‏ המשפט הבין־לאומי מתיר למימשלצבאי בשטח כבוש להטיל הגבלות על חופש הביטוי,‏בכלל,‏ ועל הזכות להפגין ולהתקהל,‏ בפרט.‏ עם זאת,‏קבעו כמה פסקי-דין של בג״צ כי עקרון חופש הביטויהוא ערך בר-הגנה גם בשטח כבוש וכי על הרשותהמבקשת להגביל זכות זו להראות כי קיימיםנימוקים מיוחדים המצדיקים סטייה מעקרון זה.‏‎1‎נשיא בית־המשפט העליון,‏ מאיר שמגר,‏ קבע בבג״צברזילי את מובנו המהותי של שלטון החוק:‏ ״צריךלהיות לו ביטוי מוחשי יום-יומי,‏ בעצם קיומם שלהסדרים נורמטיוויים מחייבים,‏ והפעלתם הלכהלמעשה כלפי כולי עלמא,‏ והגשמת חירויות יסוד,‏בהקפדה על השיוויון וביצירת אווירה כללית שלאימון וביטחון״.‏ 2 עם זאת,‏ באמצעות כללי המשפטהנהוגים בגדה המערבית וברצועת עזה,‏ מטילהמימשל הישראלי על הפלסטינים תושבי השטחיםועל ישראלים המזוהים כמתנגדים למדיניותההתנחלות,‏ הגבלות חמורות בתחום חופש הביטויובכלל זה על הזכות להפגין.‏ מנגד,‏ מגלה המימשלהישראלי,‏ לעתים קרובות,‏ פתיחות יתרה בתחום זה,‏כלפי ישראלים המתגוררים בשטחים,‏ באופן המדגישאת האפלייה בין מגזרי האוכלוסין.‏המסגרת המשפטית העיקרית בה עושה ישראל שימושכדי להגביל את זכות ההפגנה מבוססת על הצו בדבראיסור פעולות הסתה ותעמולה עויינת(איזור הגדההמערבית)(מס׳ 101) תשכ״ז-‏‎1967‎‏,‏ הקובע ‏(סעיף 3) כי:‏״אין לקיים תהלוכה או אסיפה אלא על-פי רישיוןמאת מפקד צבאי״(צו דומה הוצא ברצועת עזה).‏בידי צה״ל סמכויות נוספות שמימושן מאפשר להגבילאת הזכות להפגין או להביע מחאה באופן חוקי,‏ בכללזה הסמכות להכריז על איזור כעל שטח צבאי סגור.‏‎3‎תחיקת הביטחון הנהוגה כשטחים קובעת כי עשייתמעשה הפוגע או העלול לפגוע בשלום הציבור אובסדר הציבורי היא עבירה שעונשה עד חמש שנותמאסר.‏ גם הפגנה שאינה טעתה רישיון אך קיומהנחשב כעלול לפגוע בסדר הציבורי,‏ עשויה להחשבכעבירה.‏ תוך שימוש במכלול הצווים והתקנות מטילהצבא הגבלות קשות על קיום הפגנות ועל הזכותלהביע עמדות פוליטיות באמצעים לא אלימים.‏התחיקה הצבאית אינה אוסרת,‏ אמנם,‏ קיום משמרותמחאה סטטיות,‏ אך בפועל מטיל צה״ל הגבלות ג•‏בתחום זה.‏1. בג״צ 619/78, אל טליעה ואח׳ נגד שר הביטחון ובג״צ 236/82, איגוד עיתונאי החוץ נגד ממשלת ישראל.‏2. בג׳׳צ 428/86, ברזילי נגד ממשלת ישראל.‏3. על-פי תקנה 125 לתקנות ההגנה ‏(שעת חירום)‏ 1945 וסעיף 90 לצו בדבר הוראות ביטחון(יהודה ושומרון)(מסי 378),תש״ל-‏‎1970‎‏.‏4

הפגנת שלום של פלסטינים ברמאללה במהלך ועידת מדריד,‏ נובמבר 1991. צילום:‏ ירון קמינסקיג.‏ ״הפגנות השלו•״ לאחר ועידת מדרידהמציאות מלמדת כי בשנה החולפת,‏ במיוחד מאזועידת השלום במדריד,‏ גילה המימשל הישראליפתיחות יחסית,‏ כשאיפשר לפלסטינים לקיים עשרותאסיפות עם וכנסי הסברה פוליטיים גלויים.‏ היומקרים בהם התקיימו אירועים פומביים שאורגנובידי פלסטינים בשטחים ושנשאו אופי פוליטי מהסוגהעתה להגדרה ״אסיפה״ או ״תהלוכה״ והם לא פוזרובידי צה״ל,‏ למרות שהתקיימו ללא רישיון,‏ כמתחייבעל-פי תחיקת הביטחון.‏ במערכת הביטחון טוענים כיבעקבות ועידת מדריד התחיל טפטוף של פניות לקבלרישיון לקיים אסיפות פוליטיות במקומות סגוריםמצד בעלי אולמות,‏ מועדונים ובתי ספר שבהם נועדולהתקיים הכינוסים.‏ בצה״ל הסבירו כי יש מגמהלאשר בקשות מסוג זה בגלל המגמה החיובית שהןמסמנות"‏במזרח ירושלים,‏ הכפופה לחוק הישראלי,‏ התקיימומאז סיום מלחמת המפרץ ועד לוועידת מדריד,‏ עשרותכינוסים פוליטיים פומביים בבניין תיאטרוןאל-חכואתי ובמקומות אחרים.‏ עם זאת,‏ בגללהמגבלות על חופש התנועה ובגלל ההכרח להצטיידבאישורים מיוחדים כדי להיכנס לתחומי ישראל,‏ רובהמשתתפים שנכחו בכינוסים אלה היו תושבי מזרחירושלים.‏ עד ועידת מדריד מנעו שלטונות הביטחון,‏בדרך כלל,‏ קיומם של כינוסים דומים בגדה המערביתוברצועת עזה.‏ בתקופת ועידת מדריד,‏ ומיד לאחריה,‏התקיימו בשטחים כנסים פומביים והפגנות המוניותשבהן נשאו אלפי בני נוער ענפי זית,‏ איתם קישטוכלי־רכב צבאיים או השליכום לעבר חיילים ישראליםכגילויי רצון טוב.‏ אלפי פלסטיני•‏ תושבי עזה,‏ רבי•‏מהם ילדים,‏ צעדו בהפגנה לא אלימה כשהם נושאיםענפי זית ושלטים עליהם נכתב בעברית:‏ ״בואו נעשהשלום״ ו״כן לשלום׳־.‏ הם שרו שירי שלום,‏ ו״אחדים13. דברים שאמר אל״מ משה רוזנברג,‏ היועץ המשפטי של הגדה המערבית לצוות בצלם,‏ בפגישה שהתקיימה איתו בתאריך.5.1.917

מהם ניגשו לחיילים,‏ מסרו להם ענפי זית ולחצו אתידיהם״.‏ 14 בתגובתו להפגנות השלום.‏ בתקופת ועידתמדריד גילה צה״ל חוסר עקביות.‏ במקרים אחדים לאמנע הצבא את קיומן של ההפגנות והתהלוכות ואילובמקרים אחרים פיזר אותן,‏ לפעמים תוך כדי שימושבגאז מדמיע 15 וירי באוויר ואף עצר ונקט צעדיםמשפטיים נגד חשודים בהשתתפות בהפגנות.‏אחד הפלסטינים שנעצרו בחשד בהשתתפות בהפגנהבלתי-חוקית היה עאדל אבו נעמה,‏ תושב יריחו."‏ב-‏‎10.11.91‎ הועמדו לדין בבית המשפט הצבאי בשכםשלושה פלסטינים:‏ איאד קנאדילו,‏ עאמר חיליף ולוטפירמדאן,‏ בחשד להשתתפות בתהלוכה לא חוקיתשהתקיימה לאחר ועידת מדריד,‏ כחלק מהפגנותהשלום.‏ בבית-המשפט טען סניגורם ער׳ד נאאלאל-חווח כי לא רק שההפגנה היתה בלתי-אלימה,‏ אלאשהנאשמים אף לחצו במהלכה את ידיהם של חייליםישראלים.‏ שלושת הנאשמים,‏ שלגבי כולם זאת היתההפעם הראשונה שהובאו לדין בפני בית משפט צבאי,‏הצהירו גם כי הם תומכים בהסכם שלום וחלוקתהארץ בין העמים.‏ שופט בית-המשפט,‏ רס״ן יוסף לוי,‏קיבל את הטענה כי השתתפו בהפגנת שלוםבלתי-אלימה,‏ אך הרשיעם באשמת השתתפות בהפגנהבלתי-חוקית וגזר עליהם עונשי מאסר קצרים וקנסכספי.‏‎17‎מקרים נוספים מלמדים כי יחידות צה״ל לא תודרכותמיד כיצד בדיוק עליהן לנהוג כלפי מפגיני השלום.‏ב-‏‎4.11.91‎ בשעות לפני הצהריים התקיימה בשכםהפגנה גדולה שמשתתפיה נשאו דגלים של אש״ף,‏הניפו עלי זית והשמיעו סיסמאות תמיכה בתהליךהשלום ובמשלחת הפלסטינית.‏ סיור שלצה״ל שהגיעלמקום הורה למשתתפי ההפגנה להתפזר מיד וכך הםעשו.‏ כעבור זמן קצר חידשו המפגינים את ההפגנהבמקום אחר בעיר ושוב נתקלו בסיור של צה״לשהפעם לא מנע את המשך קיום ההפגנה,‏ שהתקיימהבמשך כשעתיים ושבסיומה התפזרו המפגיניםבשקט.‏‎18‎לאחר ימים אחדים של חוסר בהירות בנוגע לעמדתהשלטונות בנושא הפגנות השלום הודיע הרמטכ״ל,‏רב-אלוף אהוד ברק כי צה״ל לא יאפשר לקייםהפגנות הזדהות עם תהליך השלום.‏ ברק הסביר:‏״הפגנות שמתחילות עם ענפי זית נהפכות במהרהלהתפרעויות,‏ ואנו מעדיפים לראות את הרחוב שקט.‏צה״ל לא יאפשר הפגנות ללא אישור״.'‏‎1‎בכל זאת,‏ התקיימו לאחר ועידת מדריד במקומותאחדים בגדה וברצועה אסיפות פוליטיות במקומותסגורים לתמיכה או להתנגדות למהלכי השלום ובדרךכלל לא התערב צה״ל לסכלן.‏‎20‎14. דוד רגב ורוני שקד,‏ ידיעות אחרונות,‏ 30.10.91.15. עודד ליפשיץ,‏ על המשמד,‏ 25.11.91.16. ראה מסגרת:‏ עדות של עאדל אבו נעמה לבצל‎0‎‏.‏17. תיק מס׳ 8648/91 בבית-המשפט הצבאי בשכם.‏18. יוסי טורפשטיין,‏ האיץ,‏ 5.11.91.19. סביב הנחייה זו של הרמטכ״ל,‏ כך טענה העיתונות,‏ התעוררה מחלוקת במשרד הביטחון,‏ וגורמים ביטחוניים וצבאייםהשמיעו תמיהה על ההחלטה ומשמעויותיה:‏ ״ההנהייה לאסור את ההפגנות מביאה למצב,‏ שבו צה״ל מצד אחד וארגוןהחמאס מצד שני,‏ מנסים למנוע מתושבי השטחים להזדהות עם תהליך השלום״ ־ אבי בניהו,‏ על המשמד,‏ 8.11.91.20. יוסי טורפשטיין ואיתן רבין,‏ הארץ,‏ 3.11.91.8

הפגנות של ישראלי•‏ המתנגדים למדיניותהממשלה וההתנחלויות בשטחיםגם על ישראלים המתנגדים למדיניות הממשלהוההתנחלויות בשטחים,‏ המבקשים לקיים אירועיהפגנה ומחאה,‏ מטילים השלטונות הגבלות קשות.‏הגבלות אלה מוטלות גם על מתכונות,‏ שאינן אסורותעל-פי צו 101 בדבר איסור פעולות הסתה ותעמולה,‏ כמוקיום משמרות מחאה שקטות.‏ בשנת.‏ 1985 עתרההאגודה לזכויות האזרח לבג״צ בשמם של צ׳רלי ביטוןוסעדיה מרציאנו,‏ שעמדו בראש עמותה של פעילישכונות בשם ״מאבק ‎85‎״.‏ חברי העמותה ביקשולקיים משמרת מחאה לאורך מסלול הביקור המיועדשל ראש הממשלה בגדה,‏ אך צה״ל סירב לאשר להםאת קיום האירוע.‏ בתצהיר התשובה לבג״צ אמר אלוףפיקוד המרכז דאז,‏ אמנון שחק,‏ כי ״הזכויות המדיניותהבסיסיות,‏ ובהן הזכות לבטא דעה פוליטית ולפעוללהפצתה,‏ למחות נגד דעה נוגדת ונגד מעשי השלטוןובהקשר זה:‏ להפגין - שוב אינם כדבר מובן מאליונתונים לאוכלוסיה הנתונה למימשלו של הצבאהמחזיק.‏ ודאי שאין הם נתונים לאוכלוסיה שלהמדינה המחזיקה,‏ המבקשת להכנס אל תוך השטחהמוחזק במטרה האחת למחות ולהפגין הפגנהמדינית״ 21 האלוף שחק טען עוד,‏ כי על דעת שרהביטחון הוציא הנחייה שלא להתיר הפגנות פוליטיותלכל גורם שהוא,‏ וכי מדיניות זו מוחלת כשווה עלהכול.‏ זמן קצר אחר-כך התברר לעותרים ולצה״ל,‏ כיתנועת ׳יהתחיה״ עומדת לקיים את ועידתה הקרובהבגדה המערבית.‏ בעקבות זאת חזרה בה המדינהמהאיסור הכולל להפגין בשטחים ופרסמה הודעהמתקנת לפיה בוטלו ההוראות אשר אסרו עקרונית עלקיום אסיפות פוליטיות בשטחים.‏ המדינה מסרה כימעתה כל בקשה לקיים אסיפה מסוג זה תיבחן על-פישיקולי ביטחון,‏ סדר ציבורי ושלום הציבור‎22‎אבל גם אחרי הודעה זו המשיך צה״ל לנקוט במדיניותשל איפה ואיפה.‏ במהלך האינתיפאדה מנע צה״לבעקביות פעילות הפגנתית של ישראלים נגד מדיניותהממשלה בשטחים.‏ ב-‏‎4.3.89‎ הוכשלו מפגשי שלום שלתנועת שלום עכשיו עם פלסטינים בכמה יישוביםבגדה.‏ צה״ל מנע מכ-‏‎2,000‎ פעילי התנועה להיכנסליישובים רמאללה,‏ פרעה ובית אומר.‏ איתן הבר,‏יועצו לתקשורת של שר הביטחון דאז,‏ נימק אתהעילה הרשמית לאיסור לקיים את המפגשים בסירובהתנועה לבקש רישיון פורמאלי לקיום המבצע.‏‎23‎ב-‏‎7.10.89‎ מנע צה״ל ממאות פעילי שלום עכשיו להגיעלמפגש עם פלסטינים בטול-כרם באמצעות הכרזה עלהאיזור כשטח צבאי סגור.‏ בספטמבר 1991 ביטל צה״ל,‏כנראה בלחץ המתנחלים,‏ אישור שנתן קודם לכןלשלום עכשיו לקיים סיור מחאה בחברון נגד הרחבתההתנחלויות.‏ צה״ל הסביר את הביטול בכרוזפלסטיני,‏ שקרא לתושבי חברון לפגוע במתנחלים.‏שלום עכשיו,‏ באמצעות האגודה לזכויות האזרח,‏ עתרהלבג״צ נגד ביטול הסיור המתוכנן.‏ בעתירה נטען כיסיור במתכונת דומה התקיים קודם לכן על-ידי חברי״תנועת החרות״ מצרפת וכי המתנחלים התכוונולקיים זמן מה אחר-כך אירוע פומבי נוסף שכוללעלייה המונית לרגל למערת המכפלה בהשתתפותרבנים ומנהיגים פוליטיים מכל רחבי הארץ‎24‎בעתירה נטען כי ״לא אחת,‏ נתקלת פעילות העותרתבשטחים בהתנגדות של המפקדים הצבאיים ומערכתהביטחון.‏ התנגדות זו התבטאה הן בתשובות שליליותלבקשות שהוגשו לאישור הפגנות,‏ והן בסגירת שטחיםבפני פעילי התנועה,‏ כאשר הגיעו לקיים פעילות מחאהאשר אינה טעונה היתר מוקדם.‏ בד בבד עם הערמתקשיים על פעולותיה של העותרת בשטחים,‏ איפשרהמערכת הביטחון פעילות פוליטית והפגנתית באיזורעל-ידי בעלי דעות המנוגדות לאלה של העותרת״.‏בניתוח המסגרת המשפטית של חופש הביטויבשטחים טענו העותרים כי נוסחו של צו 101 מחייב21. אלוף פיקוד המרכז,‏ אמנון שחק,‏ בתצהיר תשובה לבג׳׳צ 108/85, ״מאבק ‎85‎״ ואחי נגד שר הביטחון ואחי.‏22. הודעה מטעם המשיבים,‏ 9 באפריל 1986, בבג׳׳צ 108/85, ״מאבק ‎85‎״ ואח׳ נגד שר הביטחון ואחי.‏23. לילי גלילי,‏ האוץ,‏ 5.3.89.24. בג״צ 4170/91, עמירם גולדבלום ואח׳ נגד אלוף פיקוד המרכז ואחי,‏ מכתב של שלום עכשיו לתא״ל יעקב אור,‏ המפקדהצבאי של הגדה מ-‏‎31‎ בספטמבר 1991.9

והתנועה פנתה בעתירה לבג«צ.‏ באמצעות האגודהלזכויות האזרח טענה שלום עכשיו כי מדובר בפגיעהקשה בחופש הביטוי ובזכות להפגין,‏ בייחוד משוםשמדובר בפעולת מחאה נגד קיום אירוע פוליטי בנושאהשנוי במחלוקת ציבורית,‏ וכי האיסור לקיים משמרתמחאה הינו בגדר אפלייה אסורה.‏ בסופו של דבר הגיעוהצדדים לפשרה שאיפשרה ל-‏‎20‎ פעילי שלום עכשיולקיים משמרת מחאה ללא נואמים,‏ סמוך לקבר יוסף,‏ומספר המשתתפים בטקס הכנסת ספר התורה הוגבלל-‏‎100‎ לכל היותר.‏ בדיון בבג״צ ביטלו השופטים דבלוין ושאול אלוני את טענות צה״ל שנימק את סגירתהאיזור בפני מפגיני שלום עכשיו,‏ בהסבירו כי הםיכולים למחות גס באתר אחר והדגישו את עקרוןהתגובה הבו-זמנית:‏ ״לא יתכן כי אלו יהיו בשכם,‏ואלה יפגינו באילת״‎27‎במאי 1989 נעצרו 27 ישראלים לתקופה של חמישהימים אחרי שנכנסו לקלקיליה,‏ כדי למחות על הכוונהלהרוס את ביתו של תושב העיר.‏ צה״ל טען כיהישראלים עברו על החוק בכך שנכנסו לאיזור שהוכרזכשטח צבאי סגור.‏ בבית-המשפט טען סניגורם עו״דאביגדור פלדמן,‏ כי מדובר בקבוצת אנשים שהגיעהכדי לממש זכות שבמדינה דמוקרטית ניתנת לכל אזרח.‏אין בה סכנה לציבור ואין בה אלימות.‏ העצורים,‏שנמנו על תנועת ״השנה ה-‏‎21‎״,‏ בילו במעצר תקופהארוכה מהסך המצטבר של כל ימי הלינה במעצר שלהמתנחלים עד אותו זמן(בשנה וחצי שקדמו לאירועזה ירו המתנחלים למוות ב-‏‎19‎ פלסטינים).‏ מעצרם שלאנשי הקבוצה התאפשר על סמך הסמכות השרירותיתהניתנת למפקד צבאי לסגור שטחים בצו צבאי.‏הסגירה היתה סלקטיווית כיוון שלכלי-רכב שלמתנחלים הותר לעבור דרך האיזור הסגור בחופשיות.‏סיומה של הפרשה — אנשי הקבוצה שוחררו מבלישיועמדו לדין אחרי שסניגורם הוכיח כי הצו שסגראת השטח לא נחתם על-ידי מפקד האיזור,‏ כמתחייבעל-פי התקנות.‏ב-‏‎14.12.91‎ חסם צה״ל את הדרך לרמאללה בפני עשרותמפגינים ישראלים,‏ השייכים לארגוני השמאל,‏שהתארגנו כוועד פעולה נגד העוצר ברמאללה.‏הישראלים ביקשו לקיים ברמאללה ״עצרת לזכרם שלכל קרבנות האינתיפאדה״ במקום בו נורה למוותהמתנחל צבי קליין.‏ צה״ל סיכל את קיום העצרתבאמצעי הנפוץ:‏ הכרזה על האיזור כשטח צבאי סגור,‏למרות מחאת הקבוצה,‏ על כי הצבא התיר למתנחליםלקיים עצרת במקום כשבוע קודם לכן‎28‎.27 האיץ,‏ .4.5.90.28 דגו,‏ .15.12.9111

הפגנות מתנחלי•‏ בשטח • 1החוק הקיים בשטחי•‏ חל גם על הישראלי•‏המתגוררים או נמצאים באיזורים אלה.‏ ע אך בניגודלמדיניות הנוקשה הנקוטה בדרך כלל כלפי פלסטינים,‏מגלות הרשויות הישראליות גישה סובלנית למדי כלפיהפגנות של מתנחלים יהודים,‏ המתקיימות ללא אישוראו תיאום עם המפקד הצבאי.‏ אסיפות ותהלוכות שלמתיישבים יהודים הנושאות אופי פוליטי והחייבותברישיון המפקד הצבאי,‏ מתקיימות בשטחים בכמהמתכונות.•‏ כאירועים פוליטיים כלליי•‏ הנועדים לבצראת מעמד ההתיישבות היהודית בשטחים,‏ כהפגנותתגובה נגד פעילות אלימה של תושבי•‏ פלסטיניםוכתהלוכות בתוך ובסביבת כפרים פלסטינייםהמתקיימות במסווה של צעדות בחיק הטבע.‏הסוג הראשון של ההפגנות מתקיים כמעט מאז 1967ותדירותו עלתה אחרי 1973. ההתיישבות הראשונהבחברון התחילה כהפגנה פוליטית של קבוצה קטנהבראשות הרב לוינגר,‏ שהתיישבה במלון פארק בלבחברון.‏ השנים 1975-1974 היו תקופת שיא של הפגנותגוש אמונים בגדה המערבית ‏(ההפגנה הגדולהבסבסטיה ב-‏‎1974‎ הביאה בהמשך להקמת עשרותהתנחלויות).‏ גם בחודשים האחרונים מרביםהמתנחלים להשתמש בשיטות הפגנה בניסיון להגיעלהישגים פוליטיים ובמטרה לחזק את ההתיישבותהיהודית בשטחים.‏ ב-‏‎17‎ בינואר השנה ניסו 250מתנחלים להקים חמש התנחלויות חדשות,‏ בהתאםלהחלטת מועצת יש״ע,‏ שבאה בתגובה לירי עלאוטובוס ישראלי ליד עין סיניא יום קודם לכןופציעת 7 ישראלי•.‏ המתנחלים הציבו קרוואניםבתל רומיידה בחברון,‏ ב״יד יאיר״ ליד דולב,‏ וליד נביסמואל,‏ ליד ג׳נין וליד דיר אל-בלח.‏ 30 מתנחלי•‏שהקימו את חמש הנקודות הסבירו לעיתונאים כימבצע ההקמה נועד להפעיל לחץ על הממשלה כדילצאת מתהליך השלום,‏ ולא תגובה רגשית ספונטניתלפיגועי הירי.‏ 31 בתגובה למבצע ההתנחלות הודיעצה״ל כי יפנה כל התנחלות שתוקם ללא אישור וכךאמנם עשה,‏ לעתים תוך הפעלת כוח.‏ כמה מהמתנגדיםלפינוי נעצרו לחקירה,‏ אך הם שוחררו באותו יום.‏לא פעם נעתר צה״ל ללחצי המתנחלים ומסכיםלהשאיר נוכחות מצומצמת של מתנחלים במקום שבואירע פיגוע נגד אזרחים ישראלים או שצה״ל עצמומורה ‏

הפגנת מתנחלים סמוך לצומת תפוח בגדה המערבית דצמבר 1991. צילום:‏ תו אורהמתנחלים והחיילים שהיו במקום התרחש כמעטעימות אלים,‏ אך קצין צה״ל הרגיע את הרוחות והתירלמתנחלים להשאר במקום,‏ בתנאי שיכבו אתהצמיגים הבוערים על הכביש.‏ 34 במהלך חודש דצמבר1991 התייצבה מועצת יש״ע ‏(גוף המייצג 142 ישוביםיהודיים בשטחים)‏ מאחורי פעולות המחאה שלהמתנחלים והודיעה כי בקרוב צפויה בשמה סדרה של״פעולות מחאה נמרצות״ במסגרתן יתקיימו הפגנותליד ובתוך כפרים פלסטיניים,‏ לגביהם קייס מידע כיתושביהם מחזיקים בנשק חם.‏‎35‎לאחר שתושב עפרה,‏ צבי קליין,‏ נורה למוות במבואותאל בירה,‏ בראשית דצמבר 1991, הציבו המתנחלים״משמרת זיכרון״ בלב העיירה,‏ חילקו כרוזי אזהרהלאוכלוסיה הפלסטינית וניהלו מסעות עונשין פרטייםשהתבטאו בהשחתת רכוש פלסטיני,‏ במיוחד מכוניותחונות וזגוגיות של בתים,‏ מבלי שהצבא ימלא אתחובתו להגן על שלום כל התושבים.‏ כוחות הביטחוןלא מנעו מהמתנחלים לקיים במקום משמרת מחאהקבועה,‏ לחלק כרוזים ולצאת לפעולות עונשין,‏ שעהשכל תושבי האיזור הפלסטינים היו נתונים בעוצר.‏ב־‎5.1.92‎ חסמו מאות מתנחלים חמושים צמתיםמרכזיים וכבישים רבים בגדה וברצועת עזה,‏לדבריהם,‏ במחאה על מצב הביטחון.‏ תושביםמההתנחלויות פסגות ובית-אל החנו את מכוניותיהםלרוחב הכביש והשאירו פתח צר למעבר מכוניותישראליות ורכב ביטחון בלבד.‏ הם מנעו מתושביםפלסטינים את המעבר לעבודה בירושלים וגם לאצייתו לבקשה של שוטר לפנות את הכביש.‏ לאחרכשעתיים התפנו מרצונם.‏‎56‎תקריות דומות התרחשו במקומות נוספים בשטחיםוצה״ל לא פעל בהחלטיות לפינוי המפגינים.‏ כרוזשהופץ בפומבי בבית-אל ב-‏‎3.1.92‎ קרא לתושבים34. יורם ביגור,‏ חדשות,‏ 29.12.91.35. נדב שרגאי,‏ הארץ,‏ 25.12.91.36. יורם ביגור וסולימאן אל שאפי,‏ חדשות,‏ 6.1.92.13

להתרכז,‏ ביו•‏ שנקבע,‏ ביציאה מן היישוב,‏ כדי לצאתלהפגנות המוניות.‏ ״מגמת פנינו לחסום את ציר עטרותגבעת זאב ליד אל גייב.‏ נוכחותנו במקו•‏ וחסימתהדרך לפלסטינים מכיוון אל ג׳יב,‏ גבעת זאב,‏ הינהחלק ממערך שלם של חסימות המתבצע בו זמנית בכלרחבי יהודה,‏ שומרון,‏ בנימין,‏ גוש קטיף ומאורגןעל-ידי פורום הישובים.‏ החסימות בכל רחבי יש״עיתחילו בשעה 5:30. יש להערך לנוכחות בשטח במשךכשעתיים לערך״.‏‎7‎גדוגמאות מסוג זה,‏ שהתרבו בחודשים האחרונים,‏מעלות חשש כי הצבא נוהג במידה גוברת של איפהואיפה כלפי שתי קבוצות האוכלוסין המתגוררותבשטחים.‏ שר הביטחון הקודם,‏ יצחק רבין,‏ אמרבכנסת,‏ בעיצומה של האינתיפאדה,‏ כי ״יש הוראותשונות בצה״ל לתגובות על מעשי יהודי•‏ ועל מעשיפלסטינים.‏ יש הוראה לעצור יהודים מתפרעיםולהשתמש נגדם בגאז מדמיע,‏ אבל אין הוראהלהשתמש נגדם בכדורי גומי״.‏ 58 למרות ההפגנותהרבות של המתנחלים בחודשים האחרונים וגלישתןלהתקפות אלימות על פלסטינים,‏ לא ידוע על מקרהאחד שצה״ל השתמש בגאז מדמיע כנגד יהודיםמתפרעים(במקרה אחד הופעל גאז מדמיע נגד יהודיםמארגוני השמאל ופלסטינים,‏ שהפגינו למען שלוםסביב חומות ירושלים העתיקה ב-‏‎31.12.89‎‏).‏סוג אחר של הפגנות מתנחלים מתאפיין במתכונת שלצעדות,‏ תהלוכות,‏ טיולים או סיורים אלימים ביןובתוך ישובים פלסטיניים.‏ סוג זה של פעילות נתפסבעיני התושבים הפלסטינים כהתגרות גלויה וגוררלעתים קרובות תגובות אלימות מן הצד השני.‏כתוצאה מכך מתרחשות תקריות,‏ בהן מפעיליםהמתנחלים את כלי הנשק — שסופקו להם על-ידיהצבא למטרות הגנה עצמית — יורים ומשחיתיםרכוש.‏ טיולים וצעדות מסוג זה לא נאסרו על-ידיכוחות הביטחון גם בשיא האינתיפאדה,‏ למרותשברור כי נשאו אופי הפגנתי-פוליטי מובהק:‏ הוכחתהבעלות והריבונות על הארץ.‏ לעתי•‏ מתואמות צעדותשנושאות אופי פוליטי עם הצבא,‏ וחיילים מאבטחיםאת מסלול הצעדות.‏ צעדות ותהלוכות אחרות נעשותללא תיאום עם צה״ל.‏ אחת מהן התקיימה בתוךהכפר הפלסטיני כיפל חארת׳ שבנפת טול-כרם בתאריך29 במאי 1989. בתקרית זו נהרגה איבתיסאם עבדאל-רחמאן בוזיה,‏ בת 16, כנראה,‏ מיריות של מתנחליםמיצהר ומעלה לבונה,‏ ש״טיילו״ בתוך הכפר.‏ בראשיתמשפטם של ארבעה מחברי הקבוצה,‏ שהתקיים בביתהמשפט המחוזי בתל-אביב,‏ נחתמה עיסקת טיעוןשבה בוטלו הסעיפים בדבר הריגה ותקיפה בנסיבותמחמירות ונותרו רק סעיפי אישום קלים בהרבה:‏ יריבאיזור מגורים והיזק לבעלי חיים ‏(במשפט זה היהקושי להוכיח אשמת רצח כי גופת המנוחה לא נמצאהועדה ראשית חזרה בה מעדותה).‏לעתים רחוקות מונע הצבא מהמתנחלים לקייםתהלוכות או אסיפות פוליטיות.‏ מדי שנה,‏ ביוםהעצמאות,‏ מקיימים המתנחלים בשיתוף עם תומכיםהמתגוררים בתחומי הקו הירוק ואישי•‏ פוליטיים מןהימין,‏ צעדה גדולה באיזור הגדה המערבית.‏ צעדותאלה נושאות אופי פוליטי מפורש וכוללות הנפת דגלי•‏וסיסמאות ונשיאת נאומים.‏ באפריל 1991, לאחרשההתנחלות רבבה הוקמה באישון לילה,‏ החליט אלוףפיקוד המרכז לאסור את קיומה של צעדת יוםהעצמאות של גוש אמונים,‏ שנועדה לעבור דרךההתנחלות החדשה.‏ לאחר מסע לחצים כבד התירהאלוף למתנחלים לקיים סיור רגלי במסלול חלופיהמקיף את קרני שומרון,‏ ״ללא סימני הפגנה״.‏ בתגובהלשינוי זה הודיע יהודה חזני,‏ מראשי גוש אמונים:‏״גם אם הרמטכ״ל יביא את כל צה״ל לשומרון —הוא לא יוכל לעצור אותנו.‏ הרמטכ״ל הזה סייםמבחינתנו את הקריירה שלו...״ 39 אמירה זו משקפתהיטב את מידת התדהמה של המתנחלים מן הניסיוןהבודד להגביל פעולה הפגנתית שלהם בשטחים.‏למרות שצה״ל קבע שהצעדה תתקיים ״ללא סימניהפגנה״,‏ בפועל הניפו משתתפיה סיסמאות,‏ חילקוכרוזים ולבשו חולצות,‏ עליהן נרשם בין השאר:‏״מולדת.‏ טרנספר:‏ חשיבה אחת קדימה.‏ אנחנו כאן,‏ הםשם — ושלום על ישראל״ ״שלום ודו קיום לא יהיולעולם עם המרצחים הקרוי•‏ ׳פלסטינאים׳.‏ הםחייבים ללכת מארצנו אל בעל בריתם סדאםחוסיין״ 40 למרות כל זאת לא מנע צה״ל את קיוםהצעדה ואף איבטח את המשתתפים.‏במהלך חודש ינואר השנה יישמו המתנחלים סגנוןהפגנה חדש,‏ שהתבטא במעקב מתמשך אחר תנועותיו37. כרוז למתנחלים שחולק בבית־אל ב-‏‎3.1.92‎‏.‏38. דן מרגלית,‏ הארץ,‏ 31.5.89.39. יזהר באר,‏ הארץ,‏ 19.4.91.40. עדות ראייה של יזהר באר שנכח במקום.‏ כן בהארץ,‏ 19.4.91.14

של שר הביטחון,‏ משה ארנס,‏ והפרעה לתנועותיו.‏ב-‏‎19.1.92‎ מנעו מאות מתנחלים מהמסוק הצבאי שבואמור היה שר הביטחון להמצא,‏ לנחות במגרשהכדורגל של קרית-ארבע.‏ שלוש פעמים ניסה המסוקלנחות במגרש,‏ אך תושבי הקריה התרוצצו סביבו,‏כדי למנוע את הנחיתה.‏ לאחר שהמסוק נחת,‏ לבסוף,‏התברר למתנחלים ששר הביטחון אינו נמצא בו וכיהוא שוהה באותה שעה בבניין המימשל הצבאיבחברון.‏ צה״ל הכריז על איזור הבניין שטח צבאיסגור,‏ ופינה כ-‏‎70‎ מתנחלים,‏ שניסו למנוע מהשר לחזורלמכוניתו.‏ לאחר שהרכב יצא למרכז חברון,‏ יצאהבעקבות שר הביטחון שיירה של מכוניות מתנחלים,‏שהשמיעו קריאות רמות ונשאו שלטים בהם נאמרבין השאר:‏ ״סר הביטחון״ ו״שקט הוא רפש״.‏ בהמשךהדרך אף הציבו המתנחלים חסימה למכונית השרובהמשכו של אותו היו•‏ נצמדו למכוניתו שלושהכלי-רכב של מתנחלים והונפו שלטים בגנות מדיניותהביטחון.‏ 41 בצלם רואה בפעולות האלה שלהמתנחלים דוגמא לצורות מחאה לגיטימיות ומתנגדלשימוש שנעשה נגד המוחים בצו לסגירת שטח.‏ עםזאת,‏ יש לציין כי סגירת השטח בפני המתנחלים הינהתגובה יוצאת מן הכלל המדגישה את חוסר התגובהשל שלטונות הביטחון המאפשרים,‏ בדרך כלל,‏למתנחלים להפגין ללא הפרעה גם כאשר ההפגנות הןבלתי חוקיות ואלימות.‏דבריט שאמר אל״מ משה רוזנברג היועץ המשפטי בגז־ה המערבית לצוות נצלםבפגישה שקיים איתו בתאריך 5.1.92למיטב ידיעתי,‏ עד לתקופה האחרונה היו פניות של גורמים יהודיים בלבד,‏ בבקשה לקבל רישיון לקייםאסיפה או תהלוכה.‏ אירועים פנימיים שמתקיימים בתוך היישובים היהודיים,‏ אינם זקוקים לאישורמאיתנו ואנחנו לא מתערבים בכך.‏ אירועים שמתקיימים מחוץ לישובים היהודיים,‏ לאורך כבישים,‏ למשל,‏נזקקים לאישור מוקדם.‏ עד לאחרונה לא היו בכלל פניות של גורמים פלסטיניים לקבל רישיון בהתאם לצו101, אבל בחודשים האחרונים התחיל טפטוף של פניות,‏ אחרי שהבהרנו כי אסיפות פוליטיות חייבות בהיתר.‏הפניות שמגיעות אלינו באות בעיקר מצד מארחי כינוסי•‏ סגורים,‏ כמו מנהלי בתי-ספר או בעלי מועדונים.‏למיטב ידיעתי,‏ אישרנו כל כינוס סגור,‏ כל עוד לא היו טעמי ביטחון מיוחדים.‏ מדובר כיום בהקשר חיוביויש לנו אפילו אינטרס לעודד פניות כאלה ולכן יש נסיה לליברליזציה בכל הנוגע להתרת כינוסים במקומותסגורים.‏ כמובן שמתקיימים גם כינוסים ללא היתר ויש הוראה לא להעלים עין ולהקפיד על כך שלאיתקיימו כינוסים ללא רישיון.‏ מטבע הדברים לגבי תהלוכות הנושא פרובלמטי יותר מאשר לגבי אסיפותבמקומות סגורים,‏ בגלל שיש פחות שליטה עליהן והן עלולות להתפתח באופן שלילי.‏ לא ידוע לי על פניותשהגיעו אלינו מצד פלסטיני•‏ בבקשה לקבל רישיון לקיי•‏ תהלוכה.‏A1 נדב שרגאי ואיתן רביו,‏ הארץ,‏ 20.1.92.15

• 1 סו•‏הזכויות הפוליטיות של הפלסטינים בשטחים ובכללזה הזכות להפגין,‏ מתקיימות ברמה נמוכה מאודבהשוואה למקובל בישראל ואצל המתיישביםהיהודים בשטחים.‏ מסוף שנות ה-‏‎70‎׳ לא הותרהפעילות פוליטית גלויה של פלסטינים בשטחים,‏ למעטפעילות של ״אגודות הכפרים״,‏ להן הותר לקייםבחסות המימשל הצבאי אסיפות ואירועים פוליטייםפומביים.‏ הפגנות פוליטיות בשטחים אינן מותרותכלל לפלסטינים,‏ בעוד שהן מותרות בדרך כלל,‏ליהודים תושבי השטחים ולישראלים שאינם גריםבשטחים,‏ אך מזדהים עם עמדות המתנחלים.‏ישראלים אחרים שמבקשים להפגין ולמחות נגדמדיניות הממשלה וההתנחלויות נתקלים בהגבלות,‏המחייבות אותם,‏ במקרי•‏ רבים,‏ לפנות לבג״צ ורקבהתערבותו הם מסוגלים לממש את הזכות הבסיסיתלהפגין ולמחות בדרך לא אלימה.‏רק לעתים,‏ ובאופן לא עקבי,‏ מאפשר צה״ל גםלפלסטינים תושבי השטחים לקיים אסיפות,‏ ולעתיםרחוקות יותר תהלוכות,‏ אך גם במקרים אלה,‏ לאמשקף הדבר מדיניות עקרונית ארוכת טווח.‏ בתקופותמסוימות לא מנע צה״ל קיום כנסים של ראשי ערים,‏איגודים מקצועיים ואנשי אוניברסיטאות בשטחים,‏ובתקופות אחרות מנע כנסים דומים באמצעות צוויםלסגירת שטח ואף סגירת אוניברסיטאות ומוסדותאחרים.‏ הפלסטינים עצמם נמנעו באופן מוחלט,‏ עדלחודשי•‏ האחרונים מלבקש רישיונות לקיום אסיפותותהלוכות.‏לפי המשפט הבין-לאומי רשאי אמנם מימשל צבאילמנוע חופש ביטוי בשטח כבוש ובכלל זה לאסור עלקיום הפגנות,‏ אך על המימשל הצבאי חלה גם חובהלהבטיח את הסדר והחיים הציבוריים ולהבטיח״קיום משטר,‏ השומר על זכויות האזרח ודואגלרווחתה המירבית של האוכלוסיה״,‏ כפי שקבע ביתהמשפט העליון.‏‎42‎בנוסף לכך הכיר בית המשפט העליון בעקרון חופשהביטוי כערך בר-הגנה גם בשטח מוחזק,‏ וקבע כי עלהרשות המבקשת להגביל את חופש הביטוי להראותכי קיימים נימוקים מיוחדים המצדיקים סטיהמעקרון זה.‏ 43 בית המשפט העליון גם קיבל את העקרוןכי יש לקיים איזון מתאים בין שני אינטרסיםציבוריים חשובים:‏ חופש הביטוי מצד אחד וביצוענאות של תפקידי השלטונות מצד אחר‎44‎שליטתה של ישראל בשטחים במשך קרוב לרבע יובלופעילות הבינוי האזרחית רחבת ההיקף הנעשית בהםעל-ידיה,‏ מלמדות כי ישראל פועלת מתוך השקפהשמדובר בכיבוש ארוך טווח.‏ בהתבסס על גישה זו,‏הבאה לידי ביטוי גם בתחומים אחרים,‏ חייביםהשלטונות לקיים איזון רב יותר בין הצרכיםהביטחוניים וחופש הביטוי ולנקוט בפתיחות רבהיותר באישור אירועי הפגנה בלתי-אלימים בשטחים.‏נראה לנו,‏ כי השלטונות נוהגים להתעלם מחובת איזוןזו בנטיית•‏ להגביל באורח שיטתי קיו•‏ הפגנות,‏בעיקר במגזר הפלסטיני,‏ אך גם לגבי ישראלי•‏המבקשים להפגין נגד מדיניות הממשלהוההתנחלויות.‏ לצורך זה,‏ לא מסתפק המימשל בהפעלתסמכותו לפי צו 101 בדבר איסור פעולות הסתהותעמולה,‏ המחייב הוצאת רישיון לקיו•‏ ״אסיפה״ו״תהלוכה״,‏ אלא הוא מונע גם פעילות שאינה מחייבתרישוי,‏ כמו קיום ״משמרת מחאה״,‏ ״טקס״ או ״סיור״,‏בעיקר באמצעות הכרזה על שטחים סגורים.‏ לעומתזאת,‏ מאפשר המימשל פעילות פוליטית פומביתוקבועה של המתנחלים,‏ שמתקיימת במתכונות שונות,‏ולעתים אף גולשת לפעילות אלימה כנגד פלסטינים,‏כפי שאירע,‏ באינטנסיוויות רבה,‏ בחודשים דצמבר1991 וינואר 1992 ברמאללה,‏ אל-בירה והר חברון.‏מדיניות זו משקפת גישה אי-שוויונית בעליל כלפימגזרי אוכלוסיה שונים ויוצרת דירוג בלתי מתקבל עלהדעת לפיו זכאים המתנחלים לחופש פעולה כמעטבלתי-מוגבל,‏ בתחום זה.‏ ישראלים שמפגינים נגדמדיניות הממשלה וההתנחלויות צריכים לפנותבמקרים רבים לעזרת בג״צ כדי לקבל זכויות דומות.‏מן הפלסטינים נשללת זכות ההפגנה כמעט תמיד.‏42. בג׳׳צ 202/82, טביב ואח׳ נגד שר הביטחון ואחי.‏43. בג״צ 4170/91, עמירם גולדבלום ושלום עכשיו נגד אלוף פיקוד המרכז.‏44. בג״צ איגוד עיתונאי החוץ בישראל ואח׳ נגד ממשלת ישראל.‏ האיגוד דרש לאפשר לחבריו לסקר את מבצע פינוימתיישבי חבל ימית לאחר שצה״ל סגר את השטח בפניהם.‏16

לדעתנו משקפות המגבלות המוטלות על זכות ההפגנהוהמחאה בשטחים הפעלה בלתי-שיוויונית של החוקומוכיחות כי שיקולים פוליטיים משפיעים על מדיניותהאכיפה.‏ הדבר מבליט את הפוליטיזציה שחדרהלמערכת הצבאית ולעינינו מצטיירת תמונה עגומהלפיה מה שמותר לצד אחד אסור כמעט לחלוטין עלהצד השני.‏נראה לנו כי במציאות החדשה שהשתררה בשטחיםמעת שהחל תהליך השלום ולנוכח הפגנות עלי הזית,‏שביטאו תופעה חדשה בהווי הפוליטי-ציבורי שלהפלסטינים בשטחים,‏ ניתנה לשלטונות הזדמנות לבססנורמות חדשות של ביטוי פוליטי בלתי-אלים בקרבמגזר זה,‏ ולתרום בכך לעידוד אווירה חיוביתבשטחים,‏ אך אפשרות זאת לא התממשה.‏עדותו של עאדל אבראהיט מוסטפא אבו נעמה,‏ ת.ז.‏ 986541563 תושב יריחומנהל משרד לשירותי עיתונות ״אנצאר״ ביריחו,‏ כפי שנמסרה לבצלםבתאריך 2.11.91 התקיימה בשכונת אל-כידיווי ביריחו תהלוכת שלום לתמיכה במשלחת הפלסטיניתלמשא-ומתן במדריד.‏ המשתתפים קראו לשלו•‏ באיזור,‏ הניפו ענפי זית וכרזות שנכתב עליהן בין השאר:‏ ״כןלשלום״ ו״כן להקמת שתי מדינות על אדמת פלסטין״.‏ אני וצל•‏ בשם ואליד ח׳ליל חילף הגענו למקוםלצורך סיקור עיתונאי.‏ המשתתפים צעדו ברחובות השכונה הנ״ל ובסיום התהלוכה התרכזו ברחבה במקום.‏לאחר ש״התחממתי״ וקיבלתי מצב רוח טוב,‏ עליתי על גג אחד הבתים בסביבה והתחלתי לנאום בפניהנוכחים.‏ בנאומי שיבחתי את המפגש בין הצדדים המסוכסכים שעשוי לשים קץ לקונפליקטהישו־אלי-ערבי.‏ כן אמרתי בנאומי כי האינתיפאדה'פנתה עכשיו לדרך חדשה — דרך השלו•.‏ בירכתי אתחברי המשלחת הפלסטינית לשיחות השלום ולבסוף ניבאתי כי תקום מדינה פלסטינית עצמאית שגירתהירושלים המזרחית,‏ לצד מדינת ישראל.‏ צלם הווידאו שהיה איתי צילם אותי נואם את הדברים הללו.‏אחר-כך התהלוכה התפורה בשקט.‏למחרת בלילה הגיעו חיילים ואנשי שב״כ לביתו של הצלם,‏ ערכו חיפוש בתוך הבית,‏ החרימו את קלטתהווידאו עם צילומי התהלוכה ועצרו את הצלם.‏ לאחר חמישה ימי מעצר ואחרי ששילם 500 ש״ח ערבות,‏שוחרר הצלם.‏ למחרת מעצרו,‏ בשעה 21:00 הגיעו לביתי חיילים וזימנו אותי למשרדו של איש שב״כבמימשל.‏ למחרת התייצבתי בפני איש השב״כ,‏ אשר הציג בפני מספר האשמות,‏ ביניהן:‏ הסתה להפרת הסדרהציבורי,‏ צילום ללא אישור,‏ השתייכות לחזית הקומוניסטית ופעילות בתוכה וארגון תהלוכה אסורה.‏הכחשתי בפניו את הכול,‏ פרט לכך שהשתתפתי בהפגנת השלום.‏ לאחר הפגישה שוחררתי אך נאסר עלילעזוב את העיר.‏ב-‏‎19.12.91‎ הלכתי למשרדי המינהל האזרחי במטרה להחליף את תעודת הזהות הירוקה שהיתה ברשותי מזה10 חודשים.‏ איש שב״כ שעבר במקום והבחין בי זימן אותי למשרדו למחרת.‏ כשהגעתי אליו למחרת הואהיפנה אותי לחוקר משטרה שאינני זוכר את שמו,‏ אשר פתח תיק והתחיל לייחס לי האשמות,‏ ביניהן הסתהלהפגנה ושימוש במגביר קול.‏ הוא טען שקלטת הווידאו תשמש ראייה נגדי ואז עניתי כי בקלטת אין שוםדבר מהדברים שתיאר.‏ סיפרתי לו שוב מה קרה באמת והוא רשם את עדותי.‏ אחר-כך הודיע לי שאני עצורעד שיגיע מישהו לשחררני בערבות.‏ הזעקתי מישהו מחברי שיחתום על ערבות.‏ לפני שהשתחררתי אמר ליהחוקר כי משפטי צפוי להתקיים בבית המשפט הצבאי ברמאללה.‏הערה:‏ תיק החקירה של עאדל אבו נעמה בתחנת משטרת יריחו:‏ 563/91.17

הרוגי האינתיפאדהמתחילת האינתיפאדה ועד לסוף חודש דצמבר 1991,נהרגו בשטחים 810 תושבים פלסטינים מידי כוחותהביטחון.‏ מהם:‏• מאש חיה ‏(כולל כדורי פלסטיק ו״גומי״)‏ — 783• פגיעות שאינן מאש חיה(מכות,‏ כוויות,‏ וכד)‏ — 27• ילדים:‏ ,172 מהם עד גיל 47 - 12בגילאים 125 - 16-13לפחות 86 בני-אדם נוספים נפטרו זמן קצר לאחרחשיפה לגאז מדמיע,‏ מהם כ-‏‎30‎ תינוקות.‏ קשה מבחינהרפואית להצביע על חשיפה לגאז מדמיע כגורם ישירויחיד למוות.‏בתקופה זו נהרגו בשטחים 14 אנשי כוחות הביטחון,‏18 אזרחים ישראלים,‏ מהם 3 פעוטות,‏ ו-‏‎2‎ תיירותמידי תושבים פלסטינים.‏לפי סוכנות אסושייטד פרס נהרגו בשטחים מתחילתהאינתיפאדה 478 פלסטינים שנחשדו בשיתוף פעולהעם השלטונות הישראליים.‏בתון מחומי הקו הירוק נהרגו בתקופה זו,‏ על-פידובר צה״ל 33 אזרחים ישראלים,‏ 4 תיירות ו-‏‎10‎אנשי כוחות הביטחון מידי פלסטינים תושביהשטחים.‏ לפחות 17 פלסטינים מהשטחים נהרגו מידיאזרחים ישראלים ו-‏‎1‎ נהרג מירי שוטר.‏42 פלסטינים נוספים נהרגו,‏ ככל הנראה,‏ מידי אזרחיםישראלים ו-‏‎13‎ נהרגו מידי משתפי פעולה.‏דף מידע זה נמסר לדובר צה״ל לתגובה.‏ צה״ל בחר שלא להגיב מעבר לאמור במכתבו שלסא״ל רמי קידר,‏ ראש ענף הסברה ביחידת דובר צה״ל לבצלם,‏ כפי שמצוטט בעמוד 5 לעיל.‏18