ה<strong>גדוד</strong> בין השנים 3791 3791- בתחילת שנת 1793 ה<strong>גדוד</strong> ישב בבוקעתא ולאחר מכן עלה לפסגת החרמון, משם ירה על פרברי דמשק, עד שנחתם הסכם הפסקת אש, בקיץ אותה שנה, בין ישראל וסוריה- או אז חזר ה<strong>גדוד</strong> לסיני. בין השנים 99-91 ה<strong>גדוד</strong> ידע "תקופת זוהר". ה<strong>גדוד</strong> קיבל ביקורות מצוינות והוביל חיילים בתחומים רבים. חתימת הסכמי קמפ דיויד, בין ישראל למצרים, הביאו להעברת כוחות "עוצבת הפלדה" מדרום סיני לבקעת הירדן. עוצבת "עמוד האש" הפכה לעוצבה סדירה המורכבת מה<strong>גדוד</strong>ים: "<strong>דרקון</strong>", "רשף", "אייל" ועוד שני <strong>גדוד</strong>י מילואים. <strong>גדוד</strong> "<strong>דרקון</strong>" היה הראשון שעזב את מרחב סיני ועבר למחנה אוהלים- "מחנה נו<strong>עם</strong>" בבקעת הירדן, מקום ריק וללא תשתית. ב<strong>גדוד</strong> התחלפו קצינים וחיילים רבים השתחררו או עברו ליחידות אחרות. השינויים הדרסטיים והמהירים גרמו לירידה במורל ה<strong>גדוד</strong>. החום במחנה היה בלתי נסבל וגם בניית חדרי הקבע לא שיפרה את מצב הרוח ו<strong>של</strong>א נזכיר את מכת הזבובים. כחודשיים לאחר שהגיע ה<strong>גדוד</strong> לבקעה הגיעה לשם גם מפקדת האגד. על האגד הוטל לארגן השתלמות צה"לית בנושא חיל התותחנים. האגד הטיל את המשימה על <strong>גדוד</strong> "<strong>דרקון</strong>" ועל <strong>גדוד</strong> "אייל", שני ה<strong>גדוד</strong>ים הסדירים <strong>של</strong> האגד שישבו באותו העת בבקעה. ה<strong>גדוד</strong>ים הקדישו לכך את מירב המשאבים והזמן. ואכן הייתה השתלמות מקצועית מוצלחת ביותר. הצלחת ההשתלמות הייתה נקודת מפנה בחיי <strong>גדוד</strong> "<strong>דרקון</strong>"- המורל עלה ועמו הרמה המקצועית. באותה תקופה <strong>גדוד</strong> "<strong>דרקון</strong>" הוקפץ לדרום לבנון. הייתה זו הפ<strong>עם</strong> הראשונה מאז מלחמת יום הכיפורים שה<strong>גדוד</strong> ביצע ירי מבצעי במסגרת <strong>גדוד</strong>ית. ה<strong>גדוד</strong> הצליח מאוד בתעסוקה מבצעית זו. לאחר שהייה <strong>של</strong> חודשיים בצפון, ירד ה<strong>גדוד</strong> לאימון בשבטה. כשהתקרב האימון לקיצו, התברר כי ל<strong>גדוד</strong> אין מחנה קבע וזאת כיוון שבמחנה "נו<strong>עם</strong>" ישב עתה <strong>גדוד</strong> "רשף", שעלה כחודש לפני מסיני, וכדי למנוע משבר הדומה לזה שעבר <strong>גדוד</strong> "<strong>דרקון</strong>", שכנו את <strong>גדוד</strong> "רשף" במחנה הקבע. ה<strong>גדוד</strong> נשאר במחנה אוהלים ליד חורבות שבטה והמשיך לקיים את שיגרת היומיום <strong>של</strong>ו, כולל חופשות ורגילות לסוללות, יציאה לפעילות מבצעית בצפון וכו'. כחודש לאחר מכן, הוחלט למקם את ה<strong>גדוד</strong> בהיאחזות נח"ל במבוא שילה. "גבעת אדומה" הפכה למחנה הקבע <strong>של</strong> <strong>גדוד</strong> "<strong>דרקון</strong>". משהוכנה תשתית ראשונית, הגיע כל ה<strong>גדוד</strong> ומצא במבו"ש נוף מרהיב, מזג אויר נוח, צריפים, חדר אוכל גדול, בית כנסת, מדשאות, אמפיתאטרון ובריכה. מורל החיילים נסק לשחקים. לא לזמן רב נהנה ה<strong>גדוד</strong> מהטוב שנפל בחלקו- והוקפץ לצפון. שם גברה המתיחות, והשיירות היו עולות ויורדות מהצפון לבקעה וחוזר חלילה. הסוללות היו פרוסות בתל דיבין ובעגל, כאשר המפקדה מתמקמת בבית הילל. 1 בשנת 1711 נערך יום ספורט חיילי- ה<strong>גדוד</strong> התאמן זמן רב לקראת האירוע וזכה במקום השני בחיל. הישג זה רומם את המורל. בנוסף, זכה הרופא ה<strong>גדוד</strong>י במקום הראשון בחידון ידה"א ומורשת קרב הכלל צה"לי. <strong>גדוד</strong> "<strong>דרקון</strong>" היה על המפה! באותה השנה, ע"פ בקשת המג"ד סא"ל יעקב שיש, התאמן ה<strong>גדוד</strong> במקום בלתי מוכר, אזור תקוע ונבי מוסא. ההרגשה שנעים בצירים חדשים, הנוף המרהיב ומזג האוויר הנוח יצרו אוירה <strong>של</strong> תחרותיות ורצון להצליח. האימון היה פורה ומוצלח מאוד.
ב<strong>של</strong>הי 1711 מונו המג"ד סא"ל יעקב שיש, הקמב"ץ ואחד המסו"לים מה<strong>גדוד</strong> למפקדת הסיוע <strong>של</strong> חטיבת הצנחנים. 7
Change language