לקט אירועי בטש 1950 עד 1990

qwertyuiopasdfghjklzxcvbnmqwer
cvbnmqwertyuityuiopasdfghjklzx
opasdfghjklzxcvbnmqwertyuiopas
לקט אירועי בט"ש
dfghjklzxcvbnmqwertyuiopasdfgh
0991-0991
jklzxcvbnmqwertyuiopasdfghjklzx
חוברת ראשונה
cvbnmqwertyuiopasdfghjklzxcvbn
mqwertyuiopasdfghjklzxcvbnmqw
ertyuiopasdfghjklzxcvbnmqwerty
uiopasdfghjklzxcvbnmqwertyuiop
asdfghjklzxcvbnmqwertyuiopasdf
klzxcvbnmqwertyuiopasdfghjkghj
lzxcvbnmqwertyuiopasdfghjklzxc
vbnmqwertyuiopasdfghjklzxcvbn
mqwertyuiopasdfghjklzxcvbnmqw
ertyuiopasdfghjklzxcvbnmqwerty
uiopasdfghjklzxcvbnmrtyuiopasdf
ghjklzxcvbnmqwertyuiopasdfghjk
lzxcvbnmqwertyuiopasdfghjklzxc
jklzxcvbnvbnmqwertyuiopasdfgh

מבצע ‏"שומרון"‏
ליל 11-10 באוקטובר 1956
רקע
לאחר מלחמת העצמאות עמדו בפני ישראל בעיות בטחון שוטף קשות וחדשות.‏ אורך הגבול החדש בין ישראל
לשכנותיה בתחומי ‏"הקו הירוק"‏ היה כ-‏ 1000 ק״מ של גבול יבשתי,‏ שרובו לא נשען על מכשולים טבעיים או
תואי ברור בשטח.‏ לא היו מוצבים לאורך הגבולות,‏ ולמעשה הגבול היה פרוץ.‏ צה"ל עבר בשנים 1953-1949
תהליך של שינוי ארגוני בכל התחומים וכן קלט לשורותיו את העולים החדשים חייבי הגיוס.‏ תהליך זה נתן
אותותיו בכושרו המבצעי של הצבא ויכולת הלחימה שלו ירדה.‏
כבר בשלבי מלחמת העצמאות החלה תופעה של הסתננות לשטח ישראל,‏ שהלכה וגברה.‏
תחילתה של ההסתננות בחדירתם של פליטים לכפרים שנטשו כדי ליטול רכוש שהשאירו , או לקצור יבול.‏
הסתננות זו היתה בלתי אלימה באופיה בתחילה והייתה מעין ‏"הסתננות כלכלית".‏ אולם מימדי התופעה
החמירו והסלימו,‏ ואת המסתננים האלה החליפו מסתננים ‏"מקצועיים",‏ שהיו מוכנים להסתכן,‏ לחדור ולגנוב
ציוד ובעלי חיים מישובים ישראליים ולא נרתעו משימוש באמצעים אלימים בעת ביצוע המעשה.‏
ב-‏‎1955‎ חלה החמרה בתופעת ההסתננות.‏ יחידת פדאיון פלסטינית הוקמה ברצועת עזה באפריל 1955.
אנשיה גויסו מקרב הפליטים הפלסטינים,‏ קבלו שכר חודשי וציוד צבאי והופעלו על-ידי המודיעין המצרי.‏ הפדאיון
בצעו פעולות רצח,‏ שוד ופעולות איסוף מודיעין עבור הצבא המצרי,‏ ובהמשך הופעלו יחידות פדאיון גם מירדן.‏
ישראל פעלה נגד ההסתננות באמצעים פסיביים ואקטיביים כדי לייצב את קו הגבול בינה ובין שכנותיה,‏ ובכך
להגן על הישגי מלחמת העצמאות.‏ האמצעים הפסיביים כללו גידור ישובי הספר,‏ הגברת השמירה בישובים
וביניהם,‏ והצבת מארבים.‏ במישור האקטיבי החל צה״ל לבצע פעולות תגמול מעבר לגבול.‏ מדיניות התגמול
בתחילתה גרסה ענשת המסתננים עצמם והכפרים מהם יצאו.‏ פעילות זו כללה מארבים מעבר לגבול
פגיעה בתחבורה,‏ פיצוץ בתים,‏ שוד עדרים וירי.‏ פעולות אלה בוצעו בשנים הראשונות על-ידי היחידות הסדירות.‏
רבות מהפעולות הסתיימו בכישלון,‏ באי ביצוע המשימה ואי השגת המטרה.‏ נחשפו ליקויים בתחומים שונים
תכנון,‏ איגודי כוחות,‏ ניווט,‏ פיקוד ושליטה,‏ יכולת לחימה ודבקות במשימה.‏
-
באוגוסט 1953 הוקמו משמר הגבול ויחידה 101. משמר הגבול היה כפוף למשטרת ישראל והוקם מתוך הנחה
כי ההגנה מפני חדירות בישובי הספר תתבצע בצורה יעילה על-ידי יחידה קבועה שתהיה צמודה לאזור מסויים,‏
נתון שיאפשר לה ללמוד היטב את השטח ואת שיטות הפעולה של האויב.‏ הקמת היחידה תאפשר גם שחרור
יחידות של צה״ל לאימונים.‏
יחידה 101 הוקמה מתוך ההכרה כי יש צורך ביחידה קטנה באיכות גבוהה לביצוע פעולות תגמול מעבר לגבול.‏
היחידה מנתה מספר עשרות לוחמים והופעלה על-ידי אג״ם מבצעים.‏ בחודשים המעטים שהתקיימה הציבה
1

היחידה אמות מידה חדשות של כושר לחימה,‏ דבקות במשימה ורמת ביצוע.‏ היא הוכיחה כי ניתן לבצע פעילות
מעבר לגבול בהצלחה.‏
נקודת המפנה במדיניות פעולות התגמול חלה בסוף 1953, לאחר פעולה בכפר קיביה,‏ במהלכה נהרסו כ-‏‎40‎
בתים ונהרגו כ-‏‎70‎ מתושבי הכפר.‏ היקף האבידות עורר הדים קשים בארץ ובעולם,‏ והביא לבדיקה של המדיניות.‏
התברר כי פעולות התגמול,‏ שכוונו נגד יעדים אזרחיים,‏ הביאו בהכרח לפגיעה גם בחפים מפשע,‏ ולא הקטינו
את מימדי ההסתננות.‏ גובשה מדיניות חדשה שביסודה עמדה הקביעה כי ישראל רואה במדינות מהן יוצאים
המסתננים אחראיות לפעילות העוינת המבוצעת מתחומן נגד ישראל,‏ וחובתן למנעה.‏ הוחלט לפגוע רק ביעדים
צבאיים,‏ או בעלי חשיבות צבאית כגון מה״ל ‏)המשמר הלאומי(‏ על מנת לגרום למדינות אלה לפעול נגד
ההסתננות הפועלת מתוך שטחיהן.‏ יחידה 101 אוחדה עם גדוד הצנחנים 890 בסוף 1953 מתוך הנחה כי
יחידה זו לא תתאים למדיניות החדשה ולביצוע המשימות.‏ בפעולות התגמול נטלו מעתה חלק גדוד הצנחנים
ויחידות סדירות נוספות:‏ חטיבה 1, גד'‏ הנח״ל המוצנח ואף יחידות מילואים של הצנחנים.‏ פעולות אלה היו ברובן
מוצלחות,‏ נרכש בהן נסיון קרבי ופותחו שיטות לוחמה שהונחלו לכלל הצבא,‏ אולם פעולות אלה לא הצליחו
להביא להפסקת פעולות הטרור.‏ עם הקמת הפדאיון ‏)ראה לעיל(‏ גברה פעילות הטרור מרצועת עזה ואחר-כך גם
מגזרת ירדן.‏ בשנת 1956 ביצע צה״ל חמש פעולות תגמול בירדן לאחר הסלמה ניכרת מגבול זה.‏ בחודשים
ספטמבר-אוקטובר 56 בוצעו ארבע פעולות תגמול בירדן,‏ שהגדולה בהן היתה הפעולה בקלקיליה ‏)מבצע
‏"שומרון"(.‏
מבצע ‏"שומרון"‏ בוצע בתגובה לרצח 2 פועלים בפרדס על-יד נוה הדסה ‏)אזור תל מונד(‏ ב-‏‎9‎ באוקטובר.‏
הרוצחים כרתו לכל אחד מהנרצחים אוזן,‏ שדדו אותם וחצו את הגבול לירדן ליד טייבה.‏ הרמטכ"ל,‏ רא״ל משה
דיין,‏ הורה על תכנון פעולת תגמול נגד משטרת קלקיליה,‏ שתבוצע תוך 24 שעות.‏ כפי שהתבטא בעצמו ‏"מטרתן
של פעולות אלו היא מדינית,‏ וכדי להשיגה עלינו לבצע את פעולתנו סמוך ככל האפשר למקום ההתנקשות
ולמועדה".‏ משטרת קלקיליה נבחרה כיעד בשל הימצאה בתחומי ישוב גדול יחסית והאפקט הציבורי הצפוי
כתוצאה מפיצוצה,‏ יהיה ניכר.‏
היעד
גזרת הפעולה מישורית ונשלטת מבניין משטרת קלקיליה והעמדות סביבו.‏ משטרת קלקיליה נמצאה מצפון ־
מזרח לעיירה.‏ המשטרה היתה בניין מדגם ‏"טיגארט",‏ בן שתי קומות וצריחים,‏ מוקף גדרות תיל,‏ עמדות ותעלות
קשר,‏ גם בחצר הפנימית של הבניין וגם מסביבו.‏ ייתכן כי משפחות שוטרים התגוררו במקום.‏ מצפון ומדרום
לעיירה קלקיליה היו שתי מיצריות.‏ מקלקיליה הוליך כביש לעזון.‏ על כביש זה היה מוצב בח'רבת צופין.‏ המוצב
נמצא על שתי גבעות מצפון ומדרום לכביש והוא היה מוצב בקיבולת פלוגתית.‏ למוצב היתה שליטה מלאה על
הכביש העובר בתוכו ועל ציר ההגעה למשטרה ממזרח.‏

אויב
כללי-‏ על גזרת המשולש היתה אחראית חטיבת חי"ר מס'‏ 2. היערכותה : גד'‏ חי"ר 9 בגזרה עזון,‏ גד'‏ חי״ר 6
בגזרת טול כרם,‏ גד'‏ מה"ל 103 בגזרת קלקיליה,‏ פלמה,‏ חבלה וטול כרם.‏ בואדי מערבית לעזון היתה פרוסה
גונדה מגדוד שדה חת"ם 3.
ביעדים-‏ במשטרת קלקיליה
סיורים
בח'רבת צופין
- 30 שוטרים.‏
-
בעיירה קלקיליה
-
-
מחלקה מוגברת מגדוד מה"ל 103.
מה״ל מקומי מקלקיליה.‏
מפקדת מחלקה מגדי 103.
כיתת מה״ל.‏
כיתת מקייב.‏
מה״ל מקומי מקלקיליה.‏
בשעות היום - פלוגה מגד'‏ מה"ל 103.
מחלקה מוגברת במיצדית הצפונית.‏
מחלקה מוגברת במיצדית הדרומית.‏
400 אנשי מה"ל מקומי.‏
שמירה של כ-‏‎160‎ איש מידי לילה מסביב לעיירה.‏
סיור מקלקיליה לחבלה,‏ סיורים בתוך העיירה,‏ סיור מקלקיליה לח'רבת צופין , מארב בואדי ליד קיבוץ
איל ובכרמי הזיתים מדרום לאיל.‏
3

‏•מור
־‎85‎־־

דפ"א אויב - האויב יכול לתגבר את מערכו או להנחית התקפת-נגד מיידית לעבר היעדים המותקפים בעוצמה של
פלוגה.‏
האויב יכול לפתח התקפת-נגד גדודית תוך 3-2 שעות.‏
נוהל הקרב למבצע
ב-‏‎9‎ באוק'‏ - הורדת פקודת התראה מהרמטכ"ל,‏ רא"ל דיין,‏ לאג״ם מבצעים.‏
הורדת פקודה לסא"ל שרון,‏ מפקד יחי 202.
ב-‏‎10‎ באוק'‏
0900 -
1000
1100
1100
1515
1600
עד 1600
1645
- קבי תכנון של יחי 202.
- הצגת התוכנית בפני שהב״ט.‏
- אישור ממשלה לפעולה.‏
- קבוצת פק'‏ ראשונה ביח'‏ 202.
- החלטה על שינוי בתוכנית ‏)ראה להלן(.‏
- קבוצת פק'‏ שנייה ביח'‏ 202.
- סיום כינוס הכוחות.‏
- תדריך אחרון.‏
המשימה ‏)כפי שהוגדרה על-ידי פקמ״ז(‏ - פשיטה על משטרת קלקיליה ופיצוצה 11-10 באוקטובר 1956.
השיטה - פשיטת לילה על המשטרה ופיצוצה בסיוע ארטילריה ושריון,‏ תוך הצבת חסימות והחזקת כוחות עתודה.‏
‏"גלגול"‏ התוכנית
התוכנית הראשונה של יח'‏ 202 התבססה על הצורך לטהר את המשטרה,‏ את המיצדיות מצפון ומדרום לקלקיליה,‏
לכבוש את המוצב בח'רבת צופין,‏ שכן הוא שלט על הדרך לעזון,‏ מקום ממנו עשויות להגיע תגבורות אויב,‏ וכן עשוי
היה לתגבר את כוחות האויב במשטרה,‏ ולהציב חסימות על ציר קלקיליה-עזו ן,‏ לכיוון העיירה ומצפון ודרום לה,‏
בסך הכל ארבע חסימות.‏
התוכנית שונתה מספר פעמים משיקולים מדיניים מתוך רצון שלא להרחיב את המבצע.‏ השינוי החשוב היה ביטול
ההתקפה על ח'רבת צופין,‏ שינוי שהיו לו השלכות במהלך הפעולה.‏
כוחות ומשימות
כוח א'‏ - בפיקוד מג"ד 88, סא"ל מרדכי גור,‏ ובהרכב 3 פלוגות,‏ אחת על גבי זחל"מים,‏ ועוד מח'‏ A.M.X ו-‏‎2‎
זרקורים,‏ יכבוש ויפוצץ את בניין המשטרה.‏ כוח הזחל"מים יבודד את אזור הפעולה וישמש אבטחה צמודה.‏
כוח ב'-‏ בפיקוד מג"ד 890, סא"ל רפאל איתן,‏ ובהרכב 3 פל'‏ מוקטנות ישתק באש את המיצדית הצפונית של
קלקיליה וישמש עתודה כללית למבצע.‏
כוח ג'‏ - בפיקוד רס״ן יהודה רייף,‏ ובהרכב 54 לוחמים מיחידת הסיור וקת״ק יציב חסימה על ציר קלקיליה-עזון,‏
וימנע הגעת תגבורות אויב.‏
5

כוח ד'‏ - בפיקוד מג"ד 52, סא"ל יצחק בראון,‏ ובהרכב פל'‏ חרמ״ש,‏ ישמש עתודה כללית ויהיה כוח חילוץ.‏
כוח ה'‏
- ארטילריה - סוללה 25
ליטראות מגד'‏ 402 בסיוע ישיר לכוח א',‏ סוללה מגד'‏ 403 למשימות אש נ"ס וסיוע
ישיר לכוח ג',‏ 2 סוללות מגמ"כ 332 בסיוע כללי,‏ זרוע קס״א ו-‏‎3‎ מטוסים קלים לסיור וקישור.‏
כוח ו'‏ - חיל האויר
-
והפעלת אמנעה בגזרת הפעולה.‏
יהיה בכוננות לתת סיוע אווירי לכוחות החל מאור ראשון,‏ יהיה בכוננות ליירוט מטוסי אויב
חפ"ק מחייט 202, סא״ל אריאל שרון יפקד על המבצע.‏ יתמקם באיל.‏
חפ״ק אלוף פקמ״ז,‏ צבי צור,‏ יתמקם בניר אליהו.‏
חפ"ק הרמטכ"ל,‏ רא"ל דיין,‏ עם חפ"ק המח״ט באיל.‏
יום ה"ע"‏ ושעת ה"ש"‏ - 102200 פתיחה באש במשטרה.‏
הביצוע
כוח א'‏ בפיקוד סא״ל מוטה גור ובהרכב פל'‏ ג'‏ בפיקוד סגן אברהם ארליך ופל'‏ ד'‏ בפיקוד סגן זאב וקס,‏ החל לנוע
לעבר המשטרה ב-‏‎2100‎ ב.‏ -2130 הגיע אל הפרדסים מצפון למשטרה.‏ המג״ד נתן תדריך אחרון למ"פים ואחר כך
פוצל הכוח.‏ כוח בפיקוד סגן אברהם ארליך,‏ שמשימתו אבטחה מצפון מערב ומדרום מערב למשטרה נע דרומה,‏
בצמוד לפרדס נוסף,‏ וכוח בפיקוד סגן זאב וקס,‏ שמשימתו טיהור המשטרה נע עם המג״ד דרומה.‏ מיד לאחר
תחילת התנועה של כוח האבטחה נורה צרור לעבר הכוח.‏
המג״ד פקד על הזרקור להאיר את המשטרה ועל הטנקים לפתוח באש לעבר הצריחים.‏ הטנקים החלו לירות,‏
הארטילריה הופעלה,‏ אך הופסקה לאחר מספר פגזים,‏ וכוח האבטחה החל לרוץ למקום הצבתו.‏ 2 מחלקות רצו
כשהן מחפות לעבר המשטרה ומחלקה נוספת נעה בתוך תעלת קשר כ-‏‎50‎ מטר מצפון למשטרה.‏ בדרכה נתקלה
בכוח אויב.‏ עם ההתקלות פקד מפקד הכוח,‏ סגן נוי ‏)אלוש(‏ להסתער.‏ כבר בתחילת ההסתערות נהרגו 3 לוחמים
ונפצעו שמונה.‏ סגן נוי הסתער לבדו והרג 5 חיילים ירדניים.‏
הכוח הפורץ בפיקוד סגן וקס התקדם במהירות לשער,‏ שהיה נעול.‏ חיילים ירדניים נראו על הצריחים.‏ החבלנים
פוצצו את השער והכוח פרץ פנימה.‏ בשלב הפיצוץ נהרג לוחם אחד.‏ כוח של 10 לוחמים,‏ חלקם חבלנים,‏ חדר
לכניסה והחל לפרוץ דלתות סגורות.‏ עם סיום משימתו אסף מסמכי שלל.‏ כוח בן 11 לוחמים פרץ לאגף השמאלי,‏
במהלך התקדמותו נתקל במספר חיילים ירדניים.‏ הכוח טיהר אגף זה וגילה מחסן אמל״ח.‏ כוח של 10 לוחמים
פרץ לאגף הימני כדי להגיע לצריח הגדול במבנה.‏ מפאת ההרס במבנה לא הצליח הכוח להגיע לשם,‏ והמשיך
בטיהור האגף הימני.‏ בשלב זה היו לכוח ארבעה פצועים והוא המשיך במשימה לאחר תגבור.‏ שני כוחות נוספים
של 12
לוחמים בכל כוח טיהרו את תעלות הקשר מימין ומשמאל למבנה.‏ הכוח שטיהר את תעלת הקשר
השמאלית נתקל ב-‏‎8‎ חיילים ירדניים.‏ בהתקלות זו היו לכוח הרוג ושלושה פצועים.‏

7

לאחר סיום טיהור הבניין נקרא כוח העתודה בפיקוד סגן נתן הוכרמן לפנות נפגעים ולפוצץ את המבנה.‏ הכוח
עסק קודם לכן בהשבת אש לעבר בתיה הצפוניים של קלקיליה ‏,מהם נורתה אש.‏ במהלך חילופי אש אלה נהרגו
שלושה קצינים ביניהם המ"פ,‏ וקצין נוסף נפצע.‏ בדרכו למשטרה נורתה אש כבדה לעבר הזחל"מים של הכוח.‏
עם הגעתו למשטרה פינה הכוח את הנפגעים ולאחר מכן הובאו זחל"מים עם חומר נפץ.‏ בבניין שררה רטיבות
רבה בשל פיצוץ מיכלי מים,‏ והכנתו לפיצוץ נתקלה בקשיים.‏ המבנה פוצץ,‏ התברר כי הצריח וחלק מהאגף הימני
לא נפגעו ולכן בוצע פיצוץ נוסף.‏
בפיצוץ זה קרס הבניין כולו.‏
כוח החסימה בפיקוד רס"ן יהודה רייף יצא מאיל למיקום החסימה כ-‏‎2‎ ק״מ ממערב לעזון בשעה 1815 לערך.‏ הכוח
נע בואדי העולה לג'יוס ומדרום לכפר המשיך לנוע בואדי המוליך לעזון.‏ בשעה 2050 הגיע הכוח לכביש
קלקיליה-עזון.‏ נשלח כוח לסרוק את המקום והתברר כי הכוח קרוב מדי לעזון,‏ על כן הוחלט למקם את המארב 300
מ'‏ מערבה משם.‏ החסימה התמקמה בשטח גבוה מדרום לכביש בשלוש מחלקות ‏)מארב משולש(.‏ המרחק בין
שתי המחלקות הקיצוניות היה 100 מ'‏ והן הניחו מטענים לצד הדרך.‏ מפקד הכוח והקת״ק היו בחסימה
האמצעית.‏ בעוד הכוח מתמקם עברה משאית מעזון מערבה ללא אורות ואחר-כך חזרה.‏ לכוח נראה היה כי לא
התגלה.‏
כעשר דקות לאחר פתיחת האש במשטרה דיווח מטוס הקישור כי 15 מכוניות נכנסות בעזון מכיוון מזרח.‏ מפקד
הכוח החליט להפעיל את סוללת הארטילריה לעבר השיירה,‏ אולם עוד לפני שהסוללה החלה לפעול הגיעו אל
המארב משוריין,‏ ג'יפ ומשאית עם חיילים.‏ החסימה הפעילה את המטען המזרחי שלא פעל,‏ ואחר-כך ירתה פצצת
‏"בזוקה"‏ לעבר המשוריין.‏ אחר-כך הפנה כוח החסימה את האש לעבר הג'יפ,‏ והפעיל מטען חבלה.‏ בשלב זה היו
הג'יפ והמשאית מול החסימה האמצעית.‏ החסימה המזרחית ירתה לעבר המשאית וזו התהפכה.‏ החסימה
האמצעית הסתערה לעבר המשאית,‏ הרגה כ-‏‎17‎ חיילים ו-‏‎3‎ נמלטו.‏
מפקד הכוח,‏ רס״ן רייף,‏ פקד על הכוח לנוע מערבה.‏ הכוח נע והתמקם כ-‏‎200‎ מ'‏ מערבית למקום החסימה
הראשונה.‏ שני כוחות התמקמו מדרום לכביש וכוח שלישי בחיפוי מאחור.‏ בשלב זה החלה הפגזה ארטילרית לעבר
עזון ומדרום לו שמע הכוח קולות וחשב שאלה אזרחים בורחים.‏ בשעה 2300 לערך הניע אל החסימה ג'יפ מכיוון
מערב וכוח החסימה השמיד אותו.‏ נראה כי הג'יפ נשלח על-ידי מג"ד 9 הירדני כדי לאתר את מקום החסימה ‏,ואילו
המג״ד הירדני נע עם הגדוד ברגל לעבר מקום החסימה.‏
לאחר מכן נע הכוח החסימה מערבה למיקום שלישי של החסימה ‏)ראה מרשם(.‏ הכוח התמקם בשתי מחלקות
לפנים ומחלקה אחת לאחור,‏ כשכל מחלקה הוציאה כוח אבטחה לאחור.‏ לפתע נראו 7 חיילים ירדניים מאחורי
הכוח.‏ אחד האנשים שאל בערבית ‏"מי זה"‏ ונענה:‏ ‏"צבא".‏ אחת המחלקות הסתערה לעברם ו-‏‎5‎ חיילים ירדניים
5 נהרגו.‏
דקות לאחר מכן קיבל הכוח פקודת נסיגה.‏

הכוח החל לנוע בכיוון צפון־ מערב על צלע הגבעה ולפתע הורגשה תנועת כוחות אויב ונשמעו קולות בואדי.‏ הכוח
העריך כי מדובר בחוליה בלבד,‏ פתח לעברה באש ומיד התעורר כל הואדי.‏ נשמעו צעקות וכעבור מספר דקות
נורתה אש של כ-‏‎4‎ מקלעים מכיוון הואדי לעבר הכוח.‏ האויב גם ניסה לעלות על הגבעה עליה היה הכוח.‏
בשלב זה היו לכוחותינו 4 פצועים והרוג אחד.‏ בנסיונות לחילוץ ההרוג נפצעו שני לוחמים נוספים.‏ רס״ן רייף פקד
על הכוח לסגת אל הכביש ודרומה.‏ מחלקה בפיקוד סג״ם דב תמרי הספיקה לחצות את הכביש דרומה ואז נפגע
המ״פ.‏ בשלב זה היה הכוח מפוצל מצפון ומדרום לכביש,‏ כשבכוח הצפוני 8 פצועים,‏ מתוכם שני מ"מים ולוחם
אחד נהרג.‏ רס"ן ברויאר נטל פיקוד על הכוח הצפוני,‏ דיווח למח״ט על המצב,‏ וקיבל פקודה לסגת.‏
בידי הכח היו 3 אלונקות בלבד וסג״ם תמרי הבחין כי הירדנים מנסים לחסום את כוח ממערב.‏ הוא החליט לתפוס
שטח שולט להגנה,‏ עלה עם הכוח שלו לח'רבת ברסונה ‏)ראה מפה(,‏ נערך להגנה במקום,‏ ואחר כך העלתה
מחלקתו את הפצועים לח'רבה.‏ בזמן ‏-העלאת הפצועים נפצע מ״מ נוסף.‏ חבישה הפצועים נתקלה בקשיים,‏ שכן
החובש נפצע,‏ שני לוחמים חבשו מספר פצועים.‏ סג"ם תמרי הורה לקת״ק גודלביץ'‏ להפעיל ארטילריה לעבר
הכביש ומדרום לכוח
והארטילריה
הופעלה.‏ הכוח הירדני החל להתקרב וניסה להסתער על הגבעה מספר פעמים.‏
סג"ם תמרי נייד את הלוחמים בהתאם לכיוון ההסתערות של האויב.‏ במהלך הדיפת נסיונות ההסתערות של
האויב.‏ היה לכוח פצוע נוסף.‏ סג"ם תמרי דיווח למח"ט כי הירדנים חוצצים בינו לבין כוחותינו,‏ לכוח 10 פצועים
והרוג אחד מתוך 40 הלוחמים וכי אינו יכול להחלץ.‏ המח״ט ענה כי נשלח כוח חילוץ לעבר ח'רבת ברסונה.‏ לכוח
אזלה התחמושת ולכל לוחם נותרו כ-‏‎5‎ כדורים.‏ בשלב זה הגיע כוח החילוץ.‏
כוח ב'‏ - כוח מג"ד 890, סא״ל רפאל איתן,‏ פוצל לשני כוחות משנה.‏ כוח בפיקוד צורי שגיא התמקם מצפון מערב
למיצדית הצפונית ולאחר הפתיחה באש במשטרה ירה לעברה מספר פצצות בזוקה.‏ בשעה 0100 קיבל המגד
פקודה לנוע ברגל לעבר החסימה ולחלץ אותה.‏ הכוח נע במהירות מזרחה ובהגיעו למחצית הדרך לחסימה קיבל
הוראה לחזור.‏
לאחר חצות קיבל מפקד כוח ד',‏ סא״ל יצחק בראון,‏ פקודה לנוע מנוה ימין לכיבוש המיצדית הדרומית.‏ הכוח נע
מזרחה וצפונה ועם התקרבו למיצדית פקד עליו המח״ט,‏ בשעה 0130, לנוע לעבר החסימה ולחלצה.‏ כמו כן מסר
לו המח״ט כי הסמח״ט יחבור אליו כדי לנווטו . הכוח חזר דרך נוה ימין ומשם נע צפונה לעבר ניר אליהו ובצומת
אייל חברו אליו סא״ל יצחק חופי ‏)חקה(‏ וסגן ירמי ברדנוב ‏)ראה מפה(.‏ הכוח נע דרומה לעבר קלקיליה,‏ טעה בניווט
ונכנס לתוך העיירה תוך ירי כבד.‏ חלקו נשאר בקלקיליה ו-‏‎9‎ זחל"מים המשיכו מזרחה על הכביש לעבר חרבת
צופין.‏ עם מעבר הכוח בצופין נורתה לעברו אש,‏ שלא עיכבה את ההתקדמות.‏ גם במעבר בנבי אליס נורתה אש
והכוח השיב אש אל מקורות הירי.‏ עם ההתקרבות לח'רבת ברסונה האט הכוח כדי לזהות את החסימה.‏ הכוחות
חברו באמצעות נצנוצי פנס.‏
9

המפה

ההתארגנות לחזרה ארכה כ-‏‎20‎ דקות.‏ בשל העובדה שהכוח הגיע עם 9 זחל"מים בלבד בשל ריבוי הנפגעים ישבו חלק
מהלוחמים על דפנות הזחל"מים והיו חשופים.‏ הכוח החל לנוע במהירות בחזרה בציר ההגעה דרך ח'רבת צופין.‏
בעברו דרך המוצב נפתחה לעבר הכוח אש יעילה מהמוצב,‏ שתוגבר בחיילי גד'‏ 9 הירדני,‏ שהצליחו לעקוף את החסימה.‏
באש זו נפגע הזחל"ם השלישי בטור ונעצר.‏ לוחם אחד נהרג,‏ 3 עלו על זחל"ם אחר,‏ 3 לוחמים ירו פצצות ‏"בזוקה"‏ לעבר
המוצב,‏ טיהרו חלק מהתעלות ואחר בך נסוגו באיגוף מזרחי והגיעו לאיל.‏ 2 לוחמים אחרונים נותרו פצועיo בזחל״ם
וכשסרקו אותו הירדנים הישימו עצמם מתים.‏
עם הגעת הכוח למשטרה ניתנה למפקד כח ד'‏ פקודה לחזור לח'רבת צופין לחלץ את הזחל"ם הפגוע.‏ הכח נע ב-‏‎8‎
זחל"מים ולכוח הצטרפו רס"ן ברויר,‏ שהיה מ״מ מפקד החסימה וירמי ברדנוב.‏ הכוח חבר לזחל"ם הפגוע וחילץ אותו,‏
אולם בעת החילוץ נהרגו רס"ן ברויאר וירמי ברנדוב.‏
סיכום
במבצע קלקיליה היו לכוחותינו 18 הרוגים ו-‏‎68‎ פצועים.‏ לירדנים היו כ-‏‎88‎ הרוגים וכ-‏‎15‎ פצועים.‏
מבצע ‏"שומרון"‏ היה אחד ממבצעי הבט״ש הבולטים בתקופה שלפני מלחמת סיני והיחיד שבו נטלו חלק טנקים וחיל
האוויר.‏ המבצע נתקל בקשיים בביצועו בשל אי-יכולת החסימה להחלץ.‏ ביקורת נוקבה הושמעה על הרמטכ״ל על כך
שהורה לצמצם את המבצע ולא לכבוש את ח'רבת צופין,‏ בניגוד לתוכנית המקורית.‏ לדעת הרמטכ"ל,‏ רא״ל דיין,‏ הטעות
הייתה במיקום החסימה רחוק מדי מהגבול,‏ דבר שאיפשר את ניתוק דרך נסיגתה,‏ וחוסר מיצוי של הארטילריה בהרס
המשטרה.‏
המבצע היכה הדים יותר מכל פעולה הגמול קודמת שנערכה בגזרת ירדן והחריף את היחסים עם בריטניה.‏ בליל המבצע
התקשר המלך חוסין אל הגנרל קייטלי,‏ מפקד הכוחות הבריטיים במזרח התיכון,‏ ותבע ממנו להפעיל את חוזה ההגנה
הבריטי-ירדני.‏ חוסין ביקש כי חיל האוויר הבריטי יכנס למערכה ויסייע לכוחות הירדניים.‏ למחרת הודיע מיופה הכח
הבריטי לראש הממשלה כי דיביזיה עראקית עומדת להיכנס לירדן,‏ ואם ישראל תנקוט פעולה צבאית - תבוא אנגליה
לעזרת ירדן.‏
לדעת הרמטכ״ל הסיבה העיקרית למצב שנוצר במבצע היה השימוש הממושך בשיטת פעולות התגמול.‏ פעולות
שבתחילה נוצל בהן גורם ההפתעה הפכו לשגרה.‏ הרמטכ״ל הביע את דעתו כי מדינת ישראל לא תוכל להמשיך במצב
של לא שלום ולא מלחמה,‏ וכי על ישראל לאלץ את שכנותיה הערביות לבחור בין הפסקת הטרור נגד ישראל לבין כניסה
למלחמה נגדה.‏
מבצע ‏"שומרון"‏ היה האחרון בשורת פעולות התגמול שלשנות החמישים.‏ אחד מלקחי המבצע היה הצורך לשקול
מחדש את שיטת פעולות התגמול,‏ אלא שבינתיים פרצה מלחמת סיני,‏ באוקטובר 1956.
11