דבורת הדבש - דוגמא למאביק אידיאלי

14
אקולוגיה של האבקה
דבורת הדבש – דוגמה למאביק אידיאלי
קיום מתאם בין התנהגות הדבורה למבנה הפרח הודגם כבר לפני למעלה מ
200 שנה 1793) Sprengel,
.(
אולם רוב הידע שהצטבר בקשר להתנהגות דבורי-דבש נתרם הודות למחקרו של
ותלמידיו החל מתחילת המאה הנוכחית.‏
דבורת הדבש
K. Von Frisch
mellifera
Apis היא חרק חברתי,‏ ופרוש הדבר שמספר רב של פרטים מצטרפים ליצור
חברה בה קיימת חלוקת עבודה,‏ חפיפה בין מספר דורות וטיפול בצאצאים.‏ זוהי למעשה משפחה
המתפקדת כ-‏
,Super organism
מקורה בביצים שהוטלו ע"י מלכה אחת אשר הופרתה ע"י מספר
זכרים.‏ משפחה זו כוללת בנוסף למלכה גם עמלות וזכרים.‏ בין כל הפרטים קיימת קרבה גנטית.‏ בין
המלכה לזכרים קרבה מלאה.‏ וחלקית בין המלכה לעמלות.‏ העמלות והמלכה הן בעלות
כרומוזומים,‏ בעוד הזכרים בעלי
2n
n כרומוזומים.‏
התפתחות הזחל למלכה או עמלה נקבעת ע"י הזנה סלקטיבית של הזחלים ‏(ולא גנטית).‏
בחקירת יחסי הגומלין בין דבורים לפרחים שתי גישות:‏
א.‏ ניסוי ספונטני – לבחינת האינסטינקטים.‏
ב.‏ ניסוי אילוף – מתבססים על יכולת הלימוד והזיכרון של הדבורה.‏
באמצעות הניסויים נבדקו:‏
א.‏ חשיבות צבע הפרחים לגבי הדבורה.‏
ב.‏ חשיבות ריח הפרחים.‏
ג.‏ חשיבות משטח הדריכה של עלי הכותרת
.(Kevan, 1985)
ד.‏ אמצעי התקשורת בין הדבורים – ‏"שפת הדבורים"‏ Frisch) .(Von
המסקנות מניסויו של Von ומאוחר יותר מניסויים של
הצבע של דבורת הדבש:‏
הדבורים עיוורות לאדום.‏
הדבורים מבחינות ב-‏ .U.V.
הדבורים מבחינות בתערובת מספר צבעים.‏
יש כ-‏ 15 הרכבים שונים המכילים ,U.V. שבהם מבחינה הדבורה.‏
דבורה אשר נעה על משטח מחזיר U.V. ומגיעה לאזור חפשי מהחזרת
באופן ספונטני.‏
Daumer ותלמידיו (1956)
,U.V.
Frisch
*
*
*
*
*
לגבי אבחנת
שולפת את החדק

15
–
.2
שפת הדבורים
דבורת הדבש המגלה מקור מזון חוזרת לכוורת ומיד לאחר מכן מופיעות במקום המזון מספר רב
של דבורים.‏ ,Von Frisch שסימן דבורים המבקרות מקור מזון,‏ עקב אחר התנהגותן בכוורת זכוכית.‏
הוא הבחין שדבורה החוזרת ממקור המזון מתחילה לרקוד במעגלים ומאכילה את הדבורים
שסביבה בטיפות צוף.‏ מתצפיות ממושכות וניסויים רבים הסיק את המסקנות הבאות:‏
דבורת הדבש יוצרת מגע ומסירת אינפורמציה לחברותיה באמצעות 2 סוגי ריקוד:‏
1. ריקוד מעגלי – הדבורה מאפיינת ומסמנת את מקור המזון ע"י:‏
א.‏ העברת ריחו.‏
ב.‏ השארת ריחה על גבי הפרח.‏
ג.‏ ציון כמות המזון ע"י עוצמת הריקוד.‏
ריקוד שמיניות כאשר מרחק המזון עולה על מ'‏ הריקוד משתנה מריקוד מעגלי לריקוד
שמיניות והאינפורמציה המועברת בו מצביעה על מרחק המזון מן הכוורת וכן על כיוון המזון.‏
בנוסף לכושר הקומוניקציה באמצעות שפת הדבורים מצטיינת דבורת הדבש בנאמנות לפרחים
המבוקרים על ידה ויש בכך יתרון להאבקה.‏ כן מחוננת הדבורה בזיכרון זמן ומסוגלת לזכור באילו
שעות במשך היום נמצא מזון בפרח.‏
כל הגורמים שצוינו,‏ בצרוף ‏"מכשירים"‏ יעילים לאיסוף אבקה וצוף ‏(כגון:‏ שערות הגוף,‏ מקום
לנשיאת אבקה וגפי פה מתאימים),‏ עושים את דבורת-הדבש למאביק אידיאלי.‏
הודות לעובדה כי תכונות הדבורה מוכרות לחקלאי וכי דבורים ניתנות להעברה ממקום למקום
הפכו אותה למכשיר יעיל בהאבקת צמחי תועלת.‏
100
אילוף דבורים
אילוף של בעל חיים לגורם חיצוני מסוים ‏(אופטי,‏ כימי או אחר)‏ פירושו יצירת קשר בין הגורם הנדון
לגורם תועלתי כל שהוא לגבי בעל החיים.‏ הגורם התועלתי יכול להיות מזון,‏ מקום הטלה,‏ מין או
גורם תועלתי אחר.‏
את דבורת הדבש mellifera) (Apis ניתן לאלף לצבעי פרחים,‏ ריחות פרחים,‏ צורות מסוימות של פרחים
ומרקם עלי הכותרת וכן לשעות פעילות מסוימות בתנאי שהאילוף מלווה בתועלת לדבורה.‏ לא ניתן
לאלף אותה לריחות ריקבון וזבל ולצורות גיאומטריות מסוימות.‏
בעזרת האילוף ניתן לקבוע,‏ בדרך אוביקטיבית,‏ את רגישות הדבורה ‏(מבחינה איכותית וכמותית)‏
לגורמים שונים בסביבה החיצונית ריחות,‏ צורות וכדומה.‏ קרל פון פריש,‏ חתן פרס נובל
למדעי הרפואה – הוא החוקר בעל הזכויות הרבות ביותר בשטח ביולוגי זה.‏ הוא ותלמידיו הציעו
שיטה מדויקת ואמינה לקביעת רגישות הדבורים לגורמי-חוץ:‏ צבע,‏ צורה,‏ ריח ומקום.‏ הן מבחינה
איכותית והן מבחינה כמותית.‏
– צבעים,‏

16
פון פריש ערך את ניסוייו על שולחן מיוחד בשדה.‏ ‏(רבים מן הניסויים נערכו בחממה גדולה שהכילה
גם כוורת דבורים,‏ תוך בידוד גמור מן הסביבה החיצונית).‏ הדבורים סומנו בדרך מיוחדת שאיפשרה
מעקב אחר הדבורה מרגע ההגחה מן הגולם.‏ הודות לסימן ניתן היה לערוך ניסויים מדויקים של
אילוף.‏ התנהגות הדבורים בתוך הכוורת נצפתה בעזרת כוורת בעלת קירות זכוכית שאפשרו מעקב
אחר תנועות הדבורים בפנים.‏ הנחיית הדבורים אל שולחן הניסויים נעשתה בעזרת פס נייר ארוך
מרוח בדבש,‏ מן הכוורת אל מקום הניסויים.‏
בדיקת הרגישות לגורמים שונים נעשתה בשני שלבים:‏
1. שלב האילוף:‏
א.‏ אילוף לצבע – על שולחן הניסויים הונחו ריבועי נייר צבעוניים ‏(בעלי צבע מוגדר)‏ בגודל של
ס"מ כל אחד.‏ הרבועים כוסו בלוחות זכוכית מאותו הגודל.‏ על גבי לוחות הזכוכית,‏ במרכזו של כל
ריבוע,‏ הושמו צלוחיות זכוכית קטנות.‏ לתוך צלוחיות שעל הצבע הנבדק הוכנסה תמיסת סוכר
מרוכזת.‏ הדבורים כוונו אל שולחן הניסויים ולאחר שגילו את הצלוחיות החל ביקור שיטתי על
צלוחיות עם תמיסת הסוכר.‏ במהלך הניסוי הוחלף,‏ מידי פעם,‏ סדר הניירות הצבעוניים על השולחן,‏
על מנת למנוע קשר של הדבורים בין צבע למקום מסוים על הלוח.‏
15
×
15
ב.‏
ג.‏
אילוף לצורות – במקום הרבועים הצבעוניים הונחו על שולחן הניסויים,‏ מתחת ללוחות הזכוכית,‏
צורות פרחים שונות ‏(צורת מורכב,‏ מצליב וכדומה)‏ או צורות גיאומטריות ‏(משולש,‏ עגול וכדומה).‏
מהלך האילוף,‏ כמו לגבי אילוף לצבעים.‏ בנסויי הצורה – כל הצורות הוכנו מנייר בעל אותו צבע.‏
אילוף לריחות – במקום ריבועי הנייר הצבעוניים – הועמדו קופסאות בעלות מדף קטן בתוכן ופתח
כלפי חוץ.‏ על המדף הושמו קעריות וכמו-כן פיסות צמר גפן ספוג בריח הנבדק ‏(ריח פרחים כל
שהוא:‏ ורדים,‏ נרקיסים,‏ אזוביון וכדומה).‏ הקערית שבקופסה עם הריח הנבדק הכילה תמיסת
סוכר.‏ סדר הקופסאות על השולחן שונה במהלך הניסוי.‏
2. שלב הניסוי:‏
בשלב הניסוי הוחלפו הניירות הצבעוניים,‏ לוחות הזכוכית ‏(בבדיקות הצבע והצורה)‏ והקופסאות.‏
במקום לוחות הזכוכית הונחו לוחות נקיים,‏ ללא עקבות ריח מיותרים.‏ סדר הלוחות והקופסאות
שונה מחדש.‏ הפעם – לא הוכנסה תמיסת סוכר לקעריות.‏ המעקב אחר ריכוזי הדבורים המבקרות
על שולחן הניסויים,‏ בהעדר תמיסת סוכר בצלוחיות,‏ יכול ללמד אותנו עד כמה הגורם הנבדק אמנם
נתפש ע"י הדבורה ומכוון אותה לגורם האילוף.‏
בנסויי הצבע:‏ על מנת לקבוע אם אמנם הצבע,‏ ולא דרגת הבהירות השונה הוא הגורם הקובע – מפזרים
מסביב ללוח הצבעוני,‏ במקום ניירות מצבעים אחרים – ניירות אפורים,‏ בדרגות שונות של בהירות,‏
מהן בדרגת בהירות שווה לשל הנייר הצבעוני.‏

17
.155-151
ספרות לשיעור
פון פריש,‏ קרל.‏ 1968. דבורים,‏ חושיהן ולשונן.‏ הוצ.‏ השדה.‏
1969. שפת הריקוד של הדבורים,‏ מדע יד-‏‎3‎‏:‏
.1
* 2. שלפ,‏ רעיה.‏
3. Free, J.B.(1982). Bees and Mankind.
George Allen and Unwin London , pp. 134-143.
4. Frisch, K.V.(1967). The Dance Language and Orientation of Bees. Oxford.
5. Frisch, K.V. (1967). Honeybees. Do They Use Direction and Distance .
Information by Their Dancers? Science 158: 1072-1076.
*6. Gould, J.L.(1975). The dance language controversy. Sciene 189:685-693.
7. Gould, J. and C.G. Gould. (1988). The Honey Bee Scientific American Library.
8. Kevan, P.G.(1983). Floral colors through the insect eye. What they are and what they mean. In:
Handbook of Experimental Pollination Biology
Jones, C.E. and Little, R.J. eds. pp. 3-30.
9. Lindaur, M. (1971). The functional significance of the honey bee waggle
dance. Amer. Natur. 105: 89-96.
10. Seely, T.D.(1985). Honeybee ecology. Princeton University Press.
11. Wenner, A.M. and Wells, P.H.(1990). Anatomy of a controversy. Columbia university press, New
York.
12. Winston, M.L.(1987). The Biology of The honey bee. Harvard University
Press.