××× ×ס×ר ×ס××ת ×××צ××× ××××ר ×××××¨× ×××× - Eilat Gordin Levitan
××× ×ס×ר ×ס××ת ×××צ××× ××××ר ×××××¨× ×××× - Eilat Gordin Levitan
××× ×ס×ר ×ס××ת ×××צ××× ××××ר ×××××¨× ×××× - Eilat Gordin Levitan
- No tags were found...
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
א ר ג ו ן י ו צ א י ק ר ק ו ב ב י ש ר א ל<br />
ZWIAZEK KRAKOWIAN W IZRAELU<br />
ASSOCIATION OF CRACOWIANS IN ISR AEL<br />
כתיבה, עריכה והבאה לדפוס: לילי הבר<br />
כתובת: ת.ד. 17209 תל אביב<br />
דואר אלקטרוני: lili@lyhaber.com<br />
טלפון: 054-4436366, פקס: 09-9579540<br />
69051<br />
שיפוצים ברחובות קז‘ימייז‘<br />
2008<br />
,27<br />
1941-1944<br />
'<br />
04-8244257<br />
teitel_j@netvision.net.il<br />
***<br />
אבנר בטיסט מבקש פרטים<br />
על רניה (רגינה) בטיסט<br />
ילידת בת לחנה לאה<br />
(הניה) וחיים יעקב, ואחות<br />
למוניק (משה) ולייבק (כולם<br />
נספו בשואה), שהתגוררה<br />
משנת בקרקוב ברחוב<br />
בזמן<br />
המלחמה התגוררה עם אמה<br />
בטרנוב. מי שיכול להוסיף<br />
פרטים עליה ועל בני משפחת<br />
בטיסט נוספים פאני,<br />
הלנה, אירנה, יוסף, נטלי<br />
ורוזה, מתבקש להתקשר<br />
,1921<br />
1929<br />
.Orzeszkowej 10<br />
–<br />
לטל' 077-8841435.<br />
תזכורת לתשלום<br />
דמי חבר<br />
המחאה בסך 120 ש“ח יש<br />
לשלוח לארגון יוצאי<br />
קרקוב, ת.ד. 17209, תל<br />
אביב 69051.<br />
משתתפים בצער המשפחה<br />
על פטירתה של חברתנו<br />
מרים (מרישה) הופרט ז“ל<br />
בת אליעזר ופליציה<br />
לנדסדורפר<br />
ניצולת שואה, ילידת קרקוב<br />
פלשוב נעדרת מ"קרקוב מזמינה"<br />
עירית קרקוב הוציאה לאור לאחרונה<br />
חוברת למסייר בעיר בשם "קרקוב מזמינה",<br />
באנגלית ובפולנית.<br />
החוברת מחולקת חינם, וב-56 עמודי<br />
טקסט ותמונות נפרשים בפני התייר המקומות<br />
המומלצים ביותר לסיור, החל מארמון וואוול<br />
וכלה במוזיאון צאטוריסקי, וזאת בנוסף<br />
להמלצות לגבי מלונות, מסעדות וסיורים.<br />
איש עמלו על הפקת החוברת.<br />
למרבה ההפתעה העמודים לא הספיקו<br />
כדי לכלול, ולו מילה אחת, על רובע פודגוז 'ה<br />
על אתריו החשובים להיסטוריה היהודית<br />
מפעל אמיליה ועוד. גם פלשוב נעדרת<br />
מהחוברת. חבל.<br />
החודש אמור להסתיים התכנון של<br />
השיפוצים ברחובות ובכיכרות קז'ימייז',<br />
שתחילת ביצועם נקבע ל-2009. בשל שיקולים<br />
תקציביים ימשכו השיפוצים 4-5 שנים.<br />
על פי התכנון הנוכחי השיפוצים יחלו ברחוב<br />
שרוקה וברחובות המובילים אליו, וכן בככר<br />
והרחובות הסמוכים<br />
החדשה<br />
–<br />
(Plac Nowy)<br />
שני המרכזים העיקריים בקז'ימייז. ככר<br />
תזכה לתכנון<br />
וולניצה<br />
ארכיטקטוני מחודש, ופרנסי העיר מקווים כי<br />
התקציב יספיק גם לשיפוץ רחוב יוזפה כולו.<br />
במסגרת השיפוצים מתוכננים, בכל רחבי<br />
הרובע, התקנתם של פנסי תאורה חדשים,<br />
מעוצבים בדומה לאלו שהותקנו במרכז העיר.<br />
(Plac Wolnica)<br />
70<br />
'<br />
56<br />
80<br />
גליון ספטמבר אלול ה‘תשס“ח<br />
שלום וברכה שנת<br />
טובה,<br />
שנה<br />
בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל<br />
מי מכיר ? אין הסבר לכסאות המוצבים בכיכר גיבורי הגטו<br />
עם סיום השיפוץ של כיכר וארונות פזורים נותרו בה. על שום ולמה מפוזרים<br />
הכסאות בכיכר הגדולה. עוד<br />
ט ו ב ה ט י י ט ל ב א ו ם מ ב ק ש ת גיבורי הגטו ברובע פודגוז‘ה,<br />
הם מוסיפים כי אין במקום כל<br />
תושבי הבתים באיזור הסמוך<br />
א ת ע ז ר ת כ ם ב פ ר ו י י ק ט ת ע ו ד לפני כשלוש שנים, הוצבו<br />
מידע על הגטו שהיה במקום,<br />
לכיכר וגם מדריכים מתלוננים<br />
פ ע ו ל ו ת ה ה צ ל ה ש ל א ב י ה,<br />
במקום כסאות לזכרם של כי אין במקום שילוט המסביר<br />
על סמליות הכסאות<br />
י ונס אקשטיין מ ב ר ט י ס ל ב ה/ תושביו היהודים של<br />
ואין הסבר לסיבה מדוע<br />
הגטו.<br />
פרסבורג.<br />
פונים הכסאות לכיוונים<br />
האדריכלים שתכננו<br />
ב מ ה ל ך ה ש נ י ם<br />
שונים חלקם לכיוון<br />
את הפרוייקט, פיוטר<br />
ה וברחו מאות י ל ד י ם מ פ ו ל י ן,<br />
בית החרושת של אוסקר<br />
לויצקי וקז 'ימייז<br />
ר ו ב ם מ א ז ו ר ק ר ק ו ב<br />
שינדלר, אחרים לכיוון<br />
לאטאק אמרו בראיונות<br />
ו ס ב י ב ו ת י ה, ל ס ל ו ב ק י ה.<br />
מחנה פלשוב. על אחד<br />
שהתקיימו עמם בעבר,<br />
ר בים מ ה י ל ד י ם נ ל ק ח ו ל ב י ת ו<br />
הכסאות ניתן למצוא<br />
כי את ההשראה לתכנון<br />
ש ל י ו נ ס א ק ש ט י י ן ב ר ח ו ב<br />
שלט קטן, אך עליו<br />
Jidofsca ו ש ם ז כ ו ל מ ח ס ה, המקום הם קיבלו<br />
מצויין רק תאריך סיום<br />
מ ז ו ן ו ל ב ו ש. ב ש נ י ב ו נ ק ר י ם מהתאור בספרו של<br />
השיפוץ.<br />
א ח ר י ם ב ב ר ט י ס ל ב ה ה ו א הרוקח תדאוש פנקביץ<br />
אולי הגיעה כבר<br />
ה ח ב י א ע ו ד כ-60 י ה ו ד י ם "בית המרקחת בגטו<br />
השעה לסיים את<br />
קרקוב", המספר על<br />
נמלטים.<br />
מ י מ כ ם ש נ ע ז ר ע ל י ד י מראה הככר לאחר פרוייקט השילוט של<br />
"נתיב הזכרון" במקום ?<br />
א ק ש ט י י ן א ו ש י ו ד ע ד ב ר ע ל גירוש היהודים, כשרק<br />
פ ע ו ל ו ת י ו ב מ ה ל ך ה מ ל ח מ ה כסאות, שולחנות<br />
מ ת ב ק ש ל פ נ ו ת ל ג ב<br />
ט י י ט ל ב א ו ם<br />
סרחון ביוב בכיכר גיבורי הגטו<br />
דיירי הבתים הסמוכים<br />
לכיכר גיבורי הגטו בפודגוז'ה<br />
מתלוננים כי בבנין הקטן, אשר<br />
שימש לפני המלחמה כתחנת<br />
אוטובוסים, ושבו היו אמורים<br />
לדלוק נרות לזכר גורלם של<br />
תושבי הגטו היהודים, זרוקים<br />
מזרקים והמקום משמש<br />
לעשיית צרכים.<br />
:<br />
הגטו ,<br />
,<br />
התושבים מתלוננים גם על<br />
הסרחון ועל בעיות ביוב<br />
במקום, העולה על גדותיו בימי<br />
גשם. לדבריהם, התאורה<br />
שעוצבה בתחתיתם של<br />
הכסאות המוצבים בככר אינה<br />
פועלת, וקישקושים מעטרים<br />
את קירותיו של המעבר התת<br />
קרקעי המוביל למקום.<br />
–<br />
פרנסי העיר מצידם טוענים<br />
כי הבעיות שמעלים התושבים<br />
אינן חמורות, וכי בקרוב<br />
יותקנו בבנין הקטן דלתות<br />
מתכת למניעת כניסת גורמים<br />
לא רצויים. עוד הם מוסיפים<br />
שהם בטוחים שיגיע בקרוב<br />
היום שבו אפשר יהיה להדליק<br />
במקום נרות זיכרון.
בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל<br />
יהודים מוכרי ספרים בקרקוב<br />
על פי מאמר מאת רישרד לב<br />
נ ו ב י נ י ק ר ק ו ב ס ק י ה<br />
(חלק שני)<br />
2 עמוד<br />
ועם<br />
במשך כל המחצית השניה של המאה ה-19 פעל בית המסחר מחדש מריה זיידן יחד עם גיסה, שלמה אדם<br />
המשפחתי בספרים עתיקים "מסחר בספרים של מ.מ. טאפט", בן דודה, ישעיה טאפט.<br />
הוא היה היחיד שיצא<br />
בהנהלת האב משה מאן<br />
מקרקוב לווינה בחיפושיו אחר סחורה והראשון שניסה לעסוק בנה של דינה "זיידנקה", ישעיהו זיידן בעל תואר<br />
גם בהוצאה לאור בעבודה זו סייעו על ידו בנותיו ובניו, שכל דוקטור למשפטים מטעם האוניברסיטה היאגלונית, הקים בשנת<br />
הוצאה לאור וחנות בשם "בית מסחר ספרים כללי" )<br />
אחד מהם פתח, מאוחר יותר, חנות ספרים עתיקים משלו.<br />
הוא חידש את פעילותו של העסק<br />
עם מות האב משה מאן קיבל את החנות צעיר הבנים, יהודה בשנת 1945 וחיסל אותו ב-1951 כשהגיע לתל אביב, מכאן היגר<br />
אשר עסק, בצד המסחר בספרים עתיקים גם לקנדה.<br />
במסחר בבולים וכלי נגינה גם אחותו, לאה'לה, עבדה אצלו ,<br />
ובפרק זמן מסויים העסיק גם שני זבנים 1931 רכש יהודה לבתו השניה של משה מאן טאפט, רחל שפינגרן<br />
מיורשיו של פביאן הימלבלאו חלק מהספרים שבחנותו. ביוזמת היתה חנות ספרים עתיקים ברחוב שפיטלנה 4, אותה קיבלו אחר<br />
אשתו השניה, גולדה מלכה (לבית לנדאו, נפטרה ב-1943), כך לידיהם הבן ישעיה והבת דבורה שליסל<br />
שניהלה את הענינים בעת מחלת בעלה הועברה חנות הספרים לבת השניה של רחל, מריה גזאנג (1943-1903) היתה, החל משנת<br />
העתיקים של משפחת טאפט, כנראה ב-1937, לרחוב מרק 1930, חנות עתיקות משלה ברחוב שפיטלנה (25). 7<br />
בני משפחת טאפט, וכמוהם בני משפחת זיידן, היו<br />
הקדוש. בת אחרת של יהודה, מטילדה גרוספלד<br />
בוקיניסטים. הם סחרו בכל סוגי הספרים, כולל ספרי לימוד,<br />
ניהלה חנות ספרים משלה ברחוב גולמביה.<br />
ב-1884 פתח בכור בניו של משה מאן, ישראל טאפט שקרוב לוודאי שימשו מקור הכנסה משמעותי מאד. לא ידוע אם<br />
1856-1933), בית מסחר משלו לספרים עתיקים ובו מדור למסחר נעזרו בסוכנים נודדים בערי השדה, או שהיו הם עצמם נוסעים<br />
בבולים, ברחוב שפיטלנה מול חנות אביו. אצלו התמחה הבן אל מחוץ לעיר בחיפוש אחר ספרים לא ידוע גם כיצד היו<br />
שב-1908 עזב את העסק של אביו על מנת רוכשים אוספים הם לא ערכו ולא פרסמו קטלוגים של תכולת<br />
ישעיה<br />
לפתוח חנות והוצאה לאור בשם "ידע ואמנות" ברחוב וישלנה עסקיהם. היו ממתינים ללקוחות בתוך החנויות שברחוב<br />
אחרי מות אביו חזר לרחוב שפיטלנה, ונטל על עצמו את העיסוק שפיטלנה שכונה "שפיטלקה" כינוי רווח למרכז המסחר<br />
בבית מסחר הספרים שירש. הוא גם הוציא לאור בכוחות עצמו בספרים עתיקים ומשומשים בקרקוב, רחוב שאין עוד כמוהו<br />
רומנים אחדים. בן אחר של משה מאן, שלמה טאפט בחינניותו ובחשיבותו התרבותית, הספרייתית ובו בזמן<br />
ניהל בית מסחר לספרים עתיקים ברחוב שפיטלנה המסחרית בספרים פולניים. רחוב של הספרים הפולניים<br />
22, אותו קיבלת לידיו בנו ישעיה בשנת והפך אותו ל"בית הנסחרים על ידי היהודים.<br />
מסחר ספרים וספרים עתיקים" חדיש. את החנות הוא ניהל עד רחוב שפיטלנה, מקצה עד קצהו, מכיכר הרוח הקדושה ועד<br />
לפרוץ המלחמה ב-1939, אשר – בדומה לחנויות ספרים ועתיקות הכיכר הקטנה, היה משופע בחנויות ספרים עתיקים "היו שם<br />
אחרים ששכנו באותו רחוב – נשדדה והוחרבה בידי הגרמנים. שלוש או ארבע חנויות של בני משפחת טאפט, כמספר הזה<br />
ב-1932 רכש טאפט שיירים של כתבי יד לנין, שנתגלו על ידי חנויות של זיידן, לידם של ראוכר, וטשטיין וליטמן. בחודשי<br />
עובדת נקיון באיזו עליית גג (יש גירסה שלפיה היו אלה חוברות הקיץ, בתום שנת הלימודים בבתי הספר ובראשיתה בסוף הקיץ,<br />
עם חתימת ידו של לנין). העניין זכה לפרסום רב למדי בקרקוב היה רחוב שפיטלנה גועש מהמולת בני הנוער שמכרו או קנו ספרי<br />
שלאחר המלחמה הודות לסיפוריו של ישעיה עצמו, שחזר לעיר לימוד" רשם בזכרונותיו אלכסנדר סלאפה<br />
מולדתו מברית המועצות, בה עברו עליו שנות המלחמה. יחד עם (Słapa תושב קרקוב ומוכר ספרים.<br />
בת-דודתו מריה זיידן הוא התחיל לעבוד בחנות הספרים<br />
תיאר<br />
העתיקים שהיתה בבעלותה לפני המלחמה ברחוב שפיטלנה. קרקובאי אחר, הסופר יאן קורצ'אב<br />
אחרי מותה של גב' זיידן בשנת חיסל את חנות הספרים את הרחוב הזה כך: "מוזר היה הרחוב הזה, אפוף סוד, מכושף...<br />
העתיקים הזו, החנות היהודית האחרונה בקרקוב, ועלה בכל הבתים, בבנינים הישנים הצרים, הקודר קיננו חנויות<br />
ספרים עתיקים. בחנויות הקטנות והצרות שלא יאומן, בשערים,<br />
לישראל. כאן נפטר ב-1983.<br />
בחצרות, בגומחות ובשקעים שבפרוזדורים, בכל מקום שניתן בו<br />
ישעיה טאפט לא היה יכול לחיות בלי ספרים, בלי הנוף להציב מדפים אחדים מוטלות היו ערימות של ספרים. הם<br />
האופף אותם והאווירה הייחודית שנוכחותם מעוררת הוא לא התנשאו לגובה עד התקרות, נכרכו בחבילות, קשורות בחבלים<br />
פתח עוד חנות משלו בתל-אביב, אבל היה מבלה בלי הפסקה ללא ספור, מילאו שולחנות ורצפות. כרטיסיות הרישום של<br />
בחנות הקטנה של מכרו הוותיק מלפני המלחמה, מוכר הספרים כרכים, כרכונים, חוברות ללא ספור אלה, תפסו מקום<br />
והמו"ל יאן פוק (מיכאל דיאמנט), בעליה של חנות ספרים במוחותיהם של המוכרים. פלא שלא יאומן מילא את הלב,<br />
פולניים וספריית השאלה "הספר", בקומה הראשונה של הבית כאשר טיפוס כזה, צנום ומזוקן כרגיל, שנשאל על איזה כותר<br />
ברחוב אלנבי כך, אחרי כמעט מאתיים שנה הגיע לקיצו עסק שנשכח מזמן, היה נעלם במעמקי מלונתו כדי לשוב כעבור רגע<br />
ממושך ובידו עותק מכוסה אבק עד אין לשער. זה היה איש<br />
הספרים העתיקים של שבט טאפט.<br />
ענף אחר של משפחת טאפט, תחילתו בבתו של משה מאן, עתיקות אמיתי, מגזע מוכרי העתיקות. משנות היותו זאטוט היה<br />
שנודעה בכינויה "זיידנקה". בשנת לומד את הסודות של ידע זה מאביו שהוריש לו את נסיונו של<br />
דינה זיידן<br />
פתחה חנות סבו<br />
יחד עם בעלה אליהו זיידן<br />
ספרים עתיקים ברחוב שפיטלנה שם עבדו גם שם שתי בזכרונותיה כותבת רוז'ה נובוטרסקה, כי "ברחוב שפיטלנה<br />
לאחר היו חנויות ספרים עתיקים אפלות, מלאות לחות, אפופות ריח<br />
ומריה<br />
בנותיה, פאולינה<br />
שקיבלו את העסק בירושה (1918) העבירו אותו האחיות (יחד עם של עובש, טמנו בתוכן אוצרות מוסתרים. שלוש מדרגות כלפי<br />
בעלה של פאולינה, שלמה אדם) לבית מספר 16 ברחוב שפיטלנה, מעלה, מסדרון ארוך ואפל של חנות עתיקות, דלפק קורס תחת<br />
וניהלו אותו עד פרוץ המלחמה כאחד האנטיקווראטים משא כבד של ספרים, ומסביב, מהרצפה ועד התקרה, ספרים,<br />
החשובים בקרקוב. זה היה אותו עסק אשר בשנת פתחה ספרים, ספרים".<br />
,(1950-1888)<br />
(1938-1871)<br />
.(?-1898)<br />
Aleksander )<br />
,(?-1895)<br />
(Jan Kurczab)<br />
(...)<br />
,<br />
,<br />
–<br />
1927<br />
.(Księgarnia Powszechna<br />
(?-1895)<br />
–<br />
.<br />
,<br />
–<br />
. "<br />
(1943-1903)<br />
)<br />
.8<br />
)<br />
.<br />
. בשנת<br />
.(1902-1831)<br />
,<br />
–<br />
,1922<br />
1969<br />
,(1906-1864)<br />
,5<br />
.(1939-1898)<br />
1945<br />
.<br />
,9<br />
(1943-1894)<br />
.<br />
,(1940-1883)<br />
.35<br />
,(1918-1865)<br />
,(1939-1870)<br />
(1859-1940<br />
,1895<br />
לזכר מרדכי זאב שכטר הי“ד<br />
(1888-1942 )<br />
ה י ה נ ש ו י<br />
מ ר ד כ י ז א ב ש כ ט ר ה י"ד<br />
ל שיינדל ל ב י ת ד ט נ ר ו א ב ל-8 י ל ד י ם. ב מ ש ך ש נ י ם ה י ה<br />
מ ורה בבית הספר "מ ז ר ח י-ת ח כ מ ו נ י" ב ר ח ו ב מ י ו ד ו ב ה<br />
ב נ ו ס ף ה ו א ש י מ ש כ ש ל י ח צ י ב ו ר ב ב י ת ה כ נ ס ת<br />
"ב י ת י ש ר א ל" ב ר ח ו ב מ י ו ד ב ה 19. א ת ר ג ש ו ת י ו ה י ה<br />
מבטא, מדי פעם, בכתיבת שירים, רובם בחרוזים.<br />
ב נ ו, י צ ח ק ב ן ז א ב, ה י ח י ד ש נ י צ ל מ ה ת ו פ ת, ש ל ח ל נ ו<br />
את אחד משיריו:<br />
.26<br />
אנֹכי כיום כבן חמישים ,<br />
וכבר הזקנה עלי קפצה .<br />
תש כוחי כאחד הישישים,<br />
ויד הזמן גופי רצצה.<br />
אולם לבי לב ילד תמים,<br />
זך וישר ולא יידע מעל ,<br />
ורוחי תרחף על הרים<br />
רמים,<br />
על כנף רננים תמריא אל-<br />
על.<br />
איש את רעהו יבלע חיים,<br />
ותבל כולה בדם עקובה,<br />
ואני אתפנק מזהב פרווים<br />
מקסם שפתנו האהובה.
נ ו ב י נ י ק ר ק ו ב ס ק י ה בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל<br />
עמוד 3<br />
”נאשה וואלקה“<br />
בין כתבי העת השונים שהופיעו לסירוגין, ולא באופן קבוע, בקרקוב, תפקיד חשוב<br />
מילא העיתון "נאשא וואלקה" (מאבקנו), שיצא לאור מטעם סיעת "התאחדות<br />
וגורדוניה". היה זה ביטאון השמאל הציוני המתון. השתתפו בו פעילי התנועה, ד"ר<br />
ישעיהו ספירו (שפירא) היה עורכו הראשי וצוות מצומצם של עוסקים בהתנדבות.<br />
לעיתון היה קו פוליטי ברור ומוגדר. הודפסו בו מאמריהם של גדולי התנועה<br />
הציונית-סוציאליסטית כגון דוד בן גוריון, ברל כצנלסון, ברל לוקר, שמריהו לוין<br />
ואחרים. המאמרים הללו תורגמו מעברית או מאידיש לפולנית, וחברי המערכת<br />
המקומית כתבו מספר מאמרים, ולרוב התייחסו בהם למאורעות הפוליטיים-<br />
חברתיים בפולין בכלל ובקרקוב בפרט.<br />
בשל השקפותיהם הסוציאליסטיות של חברי המערכת, חלו תקריות תכופות עם<br />
הצנזורה אשר פסלה, לא אחת, מאמרים שלמים או חלקים ניכרים מהם. וכך למשל,<br />
במאי לאחר פטירתו של המרשל יוזף פילסודסקי, הופיעו ב"נאשה וואלקה"<br />
מאמרי ביקורת על האיש ומשטרו, וזאת על אף שהמערכת ידעה כי צפויה תגובה<br />
חריפה מצד השלטונות. עמדת המערכת שיקפה בדרך כלל את עמדת המפלגה<br />
הסוציאליסטית הפולנית (פ.פ.ס.).<br />
תפוצתו של העתון היתה קטנה, ורוב קוראיו השתייכו למחנה השמאל הציוני.<br />
האמצעים הכספיים היו, כמובן, מצומצמים ומוגבלים, ולא פעם חסרו כספים<br />
לתשלום הוצאות הדפוס. בית הדפוס, שהיה בבעלותו של יהודי, איפשר לחברי<br />
המערכת להצטופף בין המכונות, לכתוב שם את מאמריהם ולהגיהם. ד"ר י. ספירו<br />
השתדל כמיטב יכולתו להעמיד את העתון על רמה נאותה, וכינס את המשתתפים<br />
לאסיפות עבודה בהן נדונו הנושאים האקטואליים, ועובדו תוכניות לכל גליון בנפרד.<br />
המלחמה שמה קץ לעיתון זה, כמו לכל הפעילות העיתונאית היהודית בפולין.<br />
בתום המלחמה יזמו חברי ה"התאחדות" את חידוש העיתון, אך התנאים לא היו<br />
מתאימים. השלטונות הקומוניסטיים הלאימו את כל בתי הדפוס בעיר, ורק הודות<br />
לקשריו הטובים של אחד החברים עם מערכת "דז'נניק פולסקי" עלה בידם להדפיס<br />
ולהוציא לאור גיליון יחיד של "נאשה וואלקה". בשנת נסתם הגולל על כתב<br />
העת.<br />
לפי מאמרו של פביאן שלנג<br />
ב"היהודים בקרקוב, חייה וחורבנה של קהילה עתיקה"<br />
קוראים כותבים<br />
כ ל ה כ ב ו ד ל ד ר' א י ג ו פ ל ד ב ל ו ם ע ל ה ע ר ת ו<br />
לגבי מסלול חשמלית 3 בקרקוב דאז.<br />
!Mea culpa רק ד ב ר א ח ד י ש ל י (ק ר ק ו ב א י<br />
ש נ ו ל ד ב ק ר ו ב ו ד ז ה ו ג ד ל ב ז ב י ר ז י נ י ץ)<br />
ו ע ו ד ד ב ר,<br />
ל ה ג נ ת י:<br />
ל פ ח ו ת ב ק צ ה ה ש נ י ש ל מ ס. 3 ד י י ק ת י.<br />
נ ס ע ה ל פ ו ד ג ו ר ז ה... .מ ק ו ו ה ש י ס ל ח ו ל י<br />
הקרקובאים.<br />
מרצל גולדמן<br />
3<br />
!Licencia Poetica<br />
א נ י מ ב ק ש ל ת ק ן ט ע ו ת ש ה ש ת ר ב ב ה כ ב ר<br />
ב ס פ ר " ה י ה ו ד י ם ב ק ר ק ו ב, ח י י ה ו ח ו ר ב נ ה<br />
ש ל ק ה י ל ה ע ת י ק ה“ ב ס י פ ו ר, מ פ י ע ט י, ע ל<br />
ה מ ו מ ר ה ק ר ק ו ב א י פ י י נ ט ו ך. ה ט ע ו ת ה י א<br />
ב ת ג ו ב ת ה ש ל ה א ש ה ע ל ד ב ר י ב ע ל ה,<br />
ש יהיה צורך ל ה ת נ צ ר "נ ו, א ו ך, מ ספי ק..."<br />
ו ב ה מ ש ך: "נ ו, מ י ל א, ו ו עלט מ ע ן ז י ק<br />
ש מ ד'ן". צ ר י ך ל ה י ו ת: "נ ו, א ו ך, מפס י ק".<br />
ה שי מ ו ש ב ב י ט ו י ז ה "מ פ ס י ק" ה י ה מ ק ו ב ל<br />
כ ת ג ו ב ה ע ל ה פ ר ע ה ב ת פ י ל ה ב מ ק ו ם<br />
ה פועל ו ו עלט י ש ל כ ת ו ב ו ועט. מ ק ו ר ה ה ו א<br />
ב פועל העזר הגרמנ י warden ו ב ג ו ף ש ל י ש י<br />
ו ל ס י ו ם א צ י י ן כ י ב א ו ת ו ב נ י י ן,<br />
ב"ב י ת ה א פ ו ר" ש כ ן ב ש נ ו ת ה ש ל ו ש י ם<br />
ה מטה של התנועה האנטי ש מ י ת ה ק י צ ו נ י ת<br />
.O.N.R.<br />
אריה בראונר<br />
.<br />
.wird<br />
מ ת א ר ג נ ת ק ב ו צ ה ל מ ס ע ש ו ר ש י ם ב פ ו ל י ן,<br />
ה כ ו ל ל ק ר ק ו ב, א ו ש ו ו י ץ, ע י ר ו ת ג ל י צ י ה,<br />
ל ו ד ז', ל ו ב ל י ן, ו ו ר ש ה, ש ד ל ץ ו מ ז ר י ץ.<br />
ה מסע יחל ב-21 ל א ו ק ט ו ב ר ו י ס ת י י ם ב-28<br />
בו.<br />
ה מעונינים להצטרף למסע מ ו ז מ נ י ם ל פ נ ו ת<br />
א ל ב ל ה פ ר ו ז'נ ס ק י 050-8671321 א ו<br />
דוא"ל<br />
. belap@moch.gov.il<br />
1947<br />
,1935<br />
יהודי קרקוב במספרים<br />
ענף<br />
ב ש נ ת 1931 נ ע ר ך מ פ ק ד א ו כ ל ו ס י ן ב ק ר ק ו ב. מ י ד ע מ פ ת י ע ע ו ל ה מ נ ת ו נ י ם א ל ה:<br />
ה מ ס פ ר ה כ ו ל ל ש ל א ו כ ל ו ס י ת ק ר ק ו ב ב א ו ת ה ש נ ה ה י ה 220,000 נ פ ש, ו מ ת ו כ ם ה ז ד ה ו<br />
כיהודים 56,800 איש, כלומר 77.להלן 25%. התפלגות הפרנסות של היהודים:<br />
תעשיה ומלאכה<br />
מסחר, ביטוח וכספים<br />
תחבורה ותעבורה<br />
חינוך ותרבות<br />
מקצועות אחרים<br />
סה“כ<br />
מ ה נ ת ו נ י ם ה ל ל ו א נ ו ל מ ד י ם כ י ל מ ע ל ה מ-77 א ח ו ז מ ה א ו כ ל ו ס י ה ה י ה ו ד י ת<br />
ה ת פ ר נ ס ו מ ת ע ש י ה, מ ל א כ ה, מ ס ח ר, ב י ט ו ח ו כ ס פ י ם, ו ח ל ק ם ב ח י י ה מ ס ח ר ו ה כ ס פ י ם<br />
גדול כמעט פי שניים מחלקם באוכלוסיה.<br />
ע ו ד נ ל מ ד מ ת ו ך נ ת ו נ י מ פ ק ד ה א ו כ ל ו ס י ן כ י 59% מ ה י ה ו ד י ם ה י נ ם ע ו ב ד י ם<br />
ע צמאיים, כשבסיווג זה נכללים גם בעלי מלאכה קטנים העובדים בעצמם א ו ע ם כ מ ה<br />
ש ו ל י ו ת ש כ י ר י ם ו ג ם ע ל מ י ש מ ע ס י ק ע ש ר ו ת א ו מ א ו ת פ ו ע ל י ם. ל מ ו ת ר ל צ י י ן כ י ר ו ב<br />
ה י ה ו ד י ם ב ע נ ף ה י ו ב ע ל י מ ל א כ ה ע ם מ ס פ ר ע ו ב ד י ם א ו ב ע ל י מ פ ע ל י ת ע ש י ה ק ט נ י ם.<br />
ע ובדה מעניינת היא שככל ש ב י ת ה ע ס ק ש ל ה מ ע ס י ק ה י ה ו ד י ה ע ס י ק מ ס פ ר ג ד ו ל י ו ת ר<br />
ש ל עובדים עלה מספר העובדים הלא-יהודים שהעסי ק, ל ע ו מ ת ז א ת, ת ע ש י י נ י ם ל א-<br />
י הודים לא העסיקו עובדים יהודים. רוב הסוח ר י ם ה י ו ק מ ע ו נ א י ם, ו כ ך ג ם א צ ל ה ל א-<br />
יהודים, ועל רקע זה היו מאבקים חריפים ביניהם.<br />
מ ספר השכירים בי ן ה י ה ו ד י ם ה י ה י ח ס י ת ק ט ן, 20,700 א י ש, ו ה ם ה י ו ו ר ק 14.6%<br />
מ כ ל ל ה ש כ י ר י ם ב ע י ר, ל ע ו מ ת 25% י ה ו ד י ם ב כ ל ל ה א ו כ ל ו ס י ה. ח ל ק ם ש ל ה ע ו ב ד י ם<br />
ע ב ו ד ה ג ו פ נ י ת, מ ת ו ך ה י ה ו ד י ם ה ש כ י ר י ם, ה י ה ר ק 11% ו ז א ת ה ן ב ש ל ד ח י ק ת ה ע ו ב ד<br />
ה יהודי השכיר מהמפעלים הבינוניים והגדולים, גם א ם ה ם ב ב ע ל ו ת י ה ו ד י ת, ו ה ן ב ש ל<br />
ח ס י מ ת ע נ פ י מ ו נ ו פ ו ל י ן מ מ ל כ ת י י ם ב פ נ י ה ש כ י ר ה י ה ו ד י, ב י י צ ו ר ו ב מ י נ ה ל כ א ח ת.<br />
ה מ פ ר נ ס ה י ה ו ד י נ א ל ץ, ל פ י כ ך, ל פ נ ו ת ל מ ק צ ו ע ו ת ו ל צ ו ר ו ת פ ע י ל ו ת כ ל כ ל י ו ת כ ע צ מ א י<br />
זעיר וקטן.<br />
יוסף באו בספרדית<br />
בלה פרוז'נסקי<br />
ס פ ר ו ש ל י ו ס ף ב א ו ז“ל, ”ש נ ו ת ת ר צ“ח“,<br />
י צ א ל א ו ר ל א ח ר ו נ ה ב ס פ ר ד, ו ש מ ו<br />
(”ה צ י י ר מ ק ר ק ו ב“) .<br />
ה ס פ ר נ מ צ א ב ר ש י מ ת ר ב י ה מ כ ר ב ס פ ר ד<br />
וזכה לביקורות מצויינות.<br />
El<br />
pintor de Cracovia<br />
ת ע ר ו כ ה ח ד ש ה ש ל ע ב ו ד ו ת ג ר פ י ק ה ש ל<br />
י ו ס ף ב א ו ז“ל מ ש נ ו ת י ה ה ר א ש ו נ ו ת ש ל<br />
ה מדינה נפתחה ב“בבית י ו ס ף ב א ו“ ב ר ח ו ב<br />
ברדיצ'בסקי 9 בתל אביב .<br />
ל פ ר ט י ם נ ו ס פ י ם ו ל ת א ו ם :<br />
, 054-4212730<br />
. 054-4301499<br />
-<br />
מספר יהודים<br />
%<br />
מס“כ היהודים<br />
%<br />
26.50<br />
58.00<br />
58.00<br />
17.58<br />
17.64<br />
31.50<br />
45.73<br />
6.74<br />
2.65<br />
13.98<br />
100.00<br />
17,800<br />
26,400<br />
2,900<br />
1,500<br />
7,900<br />
56,500<br />
יהודים מסה“כ
בטאון ארגון יוצאי קרקוב בישראל<br />
קרקוב עירי<br />
ביום הולדתי ה-40 פגשתי בשנית את<br />
עיר הולדתי. את קרקוב. עד לאותו מפגש<br />
מיוחד רק ידעתי שיש מקום כזה, על אף<br />
שבעיר זו נולדתי, ובה בילתי את שנותי<br />
הראשונות. קרקוב היתה נוכחת לא נוכחת<br />
בהיסטוריה הפרטית שלי.<br />
הורי ז"ל, יעקב לזר ויונה לבית<br />
בורנשטיין, שניהם ילידי קרקוב. שניהם<br />
נולדו בעיר כשהיתה עוד בשליטתה של<br />
המונרכיה האוסטרו-הונגרית. שניהם היו<br />
קרקובאים גאים מאד. הם בעצם לא היו<br />
פולנים, הם היו קרקובאים. למרות<br />
שהרקע המשפחתי שלהם היה שונה<br />
בתכלית, הרי קרקוב היתה אהבתם<br />
המשותפת. שניהם היו ילידי קז'ימיז'. בית<br />
אבי היה בככר ולניצה בית אותו רכש<br />
סבי עוד ב-1906, וביתה של אמי היה<br />
ברחוב קרקובסקה רק מאות מטרים<br />
בודדים הפרידו בין בתי שניהם, אך<br />
עולמם התרבותי והרוחני היה שונה מאד.<br />
מסופקתני אם הם היו נפגשים ומקימים<br />
משפחה אלמלא המלחמה.<br />
,10<br />
.36<br />
משפחתו של אבי היתה משפחה<br />
על קברה של לאה לזר ז“ל בבית הקברות<br />
”החדש“ ברחוב מיודובה 55<br />
11<br />
חסידית וציונית, שהעמידה צאצאים,<br />
ששה בנים וחמש בנות. לבגרות הגיעו<br />
תשעה בלבד. אבי המשפחה והבן הבכור<br />
יחד עם כל משפחתו נספו בשואה. סבתי,<br />
לאה לזר לבית שוורץ מכשנוב, נפטרה עוד<br />
לפני המלחמה והיא קבורה בבית הקברות<br />
"החדש" ברחוב מיודבה 55; שניים מילדי<br />
המשפחה עלו לארץ ישראל עוד לפני<br />
המלחמה, שלושה מילדי המשפחה ניצלו<br />
על ידי אוסקר שינדלר.<br />
עמוד 4<br />
נ ו ב י נ י ק ר ק ו ב ס ק י ה<br />
הבנים במשפחה זכו לחינוך תורני,<br />
שראשיתו ב"חדר עברי" שברחוב קופה,<br />
ואחר כך ב"תחכמוני" שברחוב<br />
מיודובה, הבנות למדו לימודים כלליים.<br />
בבעלות המשפחה היה מפעל לייצור מי<br />
ששכן<br />
סודה<br />
בקומת הכניסה לבית המשפחה המשפחתיוכל בני<br />
אשר<br />
המשפחה עזרו בעסק<br />
סיפק פרנסה נאה .<br />
,Leserowa Woda Sodowa<br />
,<br />
,<br />
4 .<br />
1945<br />
,<br />
משפחתה של אמי, משפחתם של<br />
ליפמן בורנשטיין ומינדל לבית שטרן,<br />
שניהם ילידי כשנוב, היתה משפחה<br />
מודרנית וחילונית יותר ילדים נולדו<br />
לבני הזוג ואמי היתה הבת השניה. סבי<br />
נספה באושוויץ; דודי, בן הזקונים,<br />
נספה במטהאוזן; אמי יחד עם שתי<br />
אחיותיה ואמה הגיעו מאושוויץ,<br />
ב"צעדת המוות" לרוונסבריק, ושם<br />
קיפדו את חייהן הסבתא והבת<br />
הבכורה. ב-8 במאי נותרו אמי<br />
ואחותה בודדות בעולם. אמי ואחיה<br />
למדו ב"גימנסיה העברית" בקרקוב,<br />
ואמא סיימה את לימודיה עוד לפני<br />
המלחמה באוניברסיטה היאגלונית<br />
בפקולטה לפילוסופיה.<br />
אחרי המלחמה שבו הורי<br />
לקרקוב. כל אחד מסיבותיו שלו.<br />
שם, במשרדי הקהילה היהודית<br />
שברחוב דלוגה, הם נפגשו, והחליטו<br />
להקים משפחה בישראל שנתיים<br />
לאחר סיום המלחמה נולדתי<br />
בקליניקה פרטית בקרקוב. הולדתי<br />
הניחה את היסודות למשפחה עליה<br />
חלמו הורי. שנתיים מאוחר יותר<br />
עזבנו את קרקוב בדרכנו לישראל,<br />
כדי להגשים את החלום הציוני של<br />
אבי.<br />
.<br />
בביתנו לא סיפרו ולא דנו<br />
בהיסטוריה הפרטית של משפחתי<br />
הקרובה והרחוקה. לא זכור לי<br />
שהזכירו את המילים סבא או<br />
סבתא, לא ספרו מה היה שם רחוק<br />
לפני המלחמה, ולא שם בשנות<br />
המלחמה ואחריה כאילו העולם<br />
נברא עם עלייתנו לישראל. וכך<br />
במשך כמעט ארבעה עשורים.<br />
,1987<br />
.<br />
יום אחד, בשנת ואני כבר<br />
בעלת משפחה משלי, הודיע אבי כי<br />
אנחנו נוסעים לקרקוב אנחנו<br />
פרושו הורי אחותי ואני. התלבטנו.<br />
היססנו. דאגנו. מה לנו למקום<br />
הקומוניסטי ההוא? מה לנו<br />
ולפולנים האם החוויה לא תהיה הרסנית<br />
לגבי ההורים<br />
–<br />
,<br />
?<br />
?<br />
ביולי 1987<br />
הגעתי לקרקוב בפעם<br />
השניה בחיי. לא ידעתי אז שתהיה זו אחת<br />
החוויות המרכזיות והמשמעותיות בחיי.<br />
הגעתי למקום בו החלה ההיסטוריה<br />
הפרטית של משפחתי ושלי.<br />
ככל שהתקרבנו אל העיר גברה<br />
התרגשותם של הורי. הם נעמדו<br />
באוטובוס, הסתכלו מבעד לחלונות, כאילו<br />
לא יכולים להתנתק מהמראות שנעלמו<br />
מעיניהם לפני העירו אחד לשני:<br />
"את זוכרת את המקום הזה?" ו"את זה"?<br />
כאן היה... ושם היה... וכך הגענו חזרה<br />
הביתה. לבית האחר. הבית השני. הבית<br />
שהיה נוכח ולא נוכח במשך כל השנים<br />
הללו.<br />
40 שנה,<br />
יומיים שהינו בעיר. 48 שעות עמוסות,<br />
מרגשות, מרטיטות, משמעותיות. סקרנו<br />
כל פינה בעיר שהיתה יקרה להורי הצצנו<br />
לבתיהם שלפני המלחמה חקרנו את בתי<br />
הספר בהם למדו, כמובן שטיילנו<br />
ב"פלנטי", ומשם עלינו לקברה של סבתי<br />
במיודובה. בפעם הראשונה, על קברה ,<br />
הבנתי לא רק שכלית אלא גם רגשית ,<br />
שהיו לי סבים וסבתות היה עבר<br />
למשפחתנו. והעבר של משפחתנו היה כאן,<br />
בקרקוב, בפולין. קרקוב של אז לא דמתה<br />
כלל ועיקר לסיפוריהם של הורי על העיר<br />
הנפלאה בה גדלו ואליה התגעגעו. היתה זו<br />
עיר אפורה, מלוכלכת מפיח, מדכאת .<br />
אפילו הירוק שבשדרות דהה ודמה לאפור ,<br />
ברחובות התגוללו שיכורים חלונות<br />
הראווה היו ריקים, ברחובות השתרכו<br />
תורים. ההרגשה היתה שהגענו למקום<br />
שזמנו עבר<br />
.<br />
,<br />
.<br />
,<br />
.<br />
15<br />
5<br />
יונה (טונקה) בורנשטיין ויעקב לזר<br />
ביום נישואיהם, קרקוב ספטמבר<br />
1946<br />
שנה חלפו מבלי שאבקר שנית בעיר.<br />
כי לא יצא. כי מה הטעם. כי אי אפשר<br />
לחזור על חוויה כל כך משמעותית.<br />
לפני שנים חזרתי שוב לקרקוב, עם<br />
בעלי. היתה זו כבר עיר אחרת. כבר לא<br />
עיר אפורה מדוכאת כל כך כמו שהיתה<br />
עשור וחצי קודם לכן, עיר נקיה, מפוארת,<br />
עיר מערבית, תוססת. עיר מדהימה. עיר<br />
עם נשמה יתרה. עיר עם עתיד. מאז אני<br />
מבקרת בעיר מידי שנה.<br />
לילי הבר
Change language