24.08.2020 Views

מו"פ ביטחוני גיליון יולי 2020

You also want an ePaper? Increase the reach of your titles

YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.

11

י ב ש ה

סקירה:‏ רכב קרב אישי – פתרון אפשרי לבעיות הלוחם הרגלי

דעה אישית,‏ מאת ד"ר עזריאל לורבר

.9

‏"ככל שחייל הרגלים הוא טוב יותר,‏ כך יש להשתמש בו ביתר זהירות".‏ נפוליאון בונפרט.‏

נושא הגייסות המשוריין ‏)נגמ"ש(‏ נולד במקורו,‏ לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה,‏ כדי לפתור בעיה

חדשה:‏ כשהטנקים פרצו קדימה,‏ לפעמים בהצלחה ניכרת,‏ הם היו זקוקים לחייל הרגלים שילווה אותם

כדי להשתלט על השטח,‏ לאסוף שבויים וכיו"ב.‏ אבל החי"ר המלווה עדיין היה צריך להתגבר על שארית

- אש האויב

לא יעילה כמו קודם,‏ בעת ההסתערויות החזיתיות

-

אבל דיה כדי להוות גורם משמעותי.‏

הבריטים הסבו למטרה זו טנק ובהמשך בנו נגמ"ש ייעודי ,Mark IX אך המלחמה הסתיימה בטרם נכנס

האחרון לשימוש.‏

לקראת מלחמת העולם השנייה הצטיידו הגרמנים והאמריקנים בכלי רכב דומים בתצורת הזחל"ם,‏ ואילו

הבריטים פיתחו ‏"משאית אוניברסלית",‏ המוכרת לנו כ"נושא ברן".‏ לקראת סוף המלחמה לקחו הבריטים

תובות של תותחים מתנייעים ושל טנקים,‏ והפכו אותם לנגמ"שים כבדים שנקראו ‏"קנגורו".‏ הנגמ"ש של

אז היה אוטובוס משוריין,‏ בלי גג,‏ שהוביל את הלוחמים אל יעדם דרך שטח חשוף לאש.‏ לביצוע משימתם

הם ירדו ממנו ולחמו כלוחמי חי"ר,‏ וזאת במלחמה בה הנשק האוטומטי הנפוץ היה המקלע הכיתתי או

המקלע הבינוני,‏ וכן תתי מקלע שונים.‏ נשק הנ"ט ‏)המחלקתי(‏ היה הפיאט או הבזוקה ובשנת

הגרמנים הכניסו את ה"פאנצרפאוסט".‏

1943

בהמשך התפתחו שני סוגי נגמ"שים:‏ האחד,‏ עדיין בתפקיד ‏"האוטובוס המשוריין",‏ צויד עם הזמן בכלי

נשק משלו,‏ כדי לסייע ללוחמים שירדו ממנו.‏ השני הוא ‏"נגמ"ש הלחימה"‏ המצויד בכלי נשק מגוונים

‏)מקלעים,‏ תותחים קלים ונשק נ"ט(‏ נושא בתוכו כיתת חי"ר מצומצמת ואמור למלא שלל תפקידים,‏

מהאוטובוס המשוריין ועד כמרכיב עיקרי ביחידות הסיור.‏

אבל שתי הבעיות העיקריות,‏ הפגיעּות של נגמ"ש מלא לוחמים למגוון כלי נשק נ"ט,‏ והפגיעּות של

הלוחמים שירדו ממנו,‏ בשדה הקרב רווי האש,‏ נותרו בעינן.‏ שכלולים שונים בנגמ"ש משפרים אמנם את

שרידותו ואת כוח האש שלו,‏ אך תורמים מעט מאד לפתרון הבעיות של החי"ר אחרי שיצא ממנו.‏

אירוע הנגמ"ש במהלך מבצע ‏"צוק איתן"‏ הציף מחדש שאלה ישנה:‏ האם בשדה הקרב המודרני,‏ יש

לנגמ"ש תפקיד ואם כן מה צריכה להיות תצורתו כדי שימלא אותו בצורה היעילה ביותר.‏

הוכחה טובה לכך שלבעיה הזו טרם נמצא פתרון,‏ היא העובדה שאין עדיין בעולם תצורה סופית ‏)או נאמר

סטנדרטית(‏ לנגמ"ש ולכלי הנשק שלו,‏ לבד מהגדרתו הכללית ביותר–‏ קופסה משוריינת על זחלים או

גלגלים.‏ השוואת נגמ"שים בצבאות העולם תוכיח זאת.‏ בישראל למשל השוואה בין

113-M, ‏"איתן"‏

ו"נמ"ר".‏ וזה נכון אפילו אם נביא בחשבון את פילוסופיות התכנון השונות ממדינה למדינה.‏ טנקים,‏ לעומת

זאת,‏ כבר התכנסו לתצורה אחידה.‏

בזמנו,‏ כשהבעיה התעוררה,‏ היה לישראל פתרון מקורי.‏ שתי מלחמות בסיני וצילומי ערימות הנעליים

הנטושות שכנעו את מקבלי ההחלטות שהחי"ר המלווה את הטנקים הוא מיותר.‏ הטנקיסט יושב מאחורי

עשרים וחמישה ס"מ פלדה ואילו החי"ר מתרוצץ בשטח עם חולצה לגבו ו"אינו תורם דבר".‏ ‏"אם נסלק את

החי"ר יקטן מספר הנפגעים ובא לציון גואל".‏ אבל התעלמות מניסיון ארוך בשת"פ בין-זרועי היא מסוכנת.‏

להפתעת כולם ‏)כולל כנראה המצרים(‏ ביום כיפור חיילי החי"ר המצרי לא ברחו ו"הקרב המשולב"‏ חזר מן

הלקסיקון אל שדה הקרב.‏

Hooray! Your file is uploaded and ready to be published.

Saved successfully!

Ooh no, something went wrong!