פרק אחד-עשר: הפילוסופיה היהודית באיטליה

יע קב אנ טולי 381בחצרו של פ רידריך השני ה תוודע אנטולי ל מיכאל סקוט,‏ איש־מדע נו צרי ידוע־שם,‏שתירגם אף הוא חיבורים מערבית ללטינית,‏ ויתכן שאנטוליל ק ח חלק ב תרגו מיו.‏תרומתושלהתלמידי ם)מהדורתאנטולילפילו סופי הליק,‏ ; 1866היתהסדרתדר שו תפילו סופיו תבשםמלמדמהדורת צילום,‏ ‎968‎ו(.‏ הבאנו ל עיל)‏ ע מי —291( 290 קטעמן המבוא לספר זה,‏ שבו מספר אנטולי בי רב אהד הטיח בפניו האשמה על שלמדבערב מתמטיקה עם חמיו,‏ שמואל אבן תיבון,‏ והוא השיב לו,‏ בי אין בבך שום ביטולזמן,‏ בזבות מורה נבוכים נפקחו עיניו להבנת־יתר של המקרא,‏ והוא היה דור ש דר שו תבחתונות,‏ ואחר החל ל ד רו ש אף בשבתות בבתי־הבנסת.‏ מלמד התלמידים ערו ך לפיפר שיות התורה.‏ נקל לר או ת,‏ כיצד מורה נבוכים אמנם פקח את עיני כל החכמים במאההי׳׳ג,‏ וכיצד התלהבות המשכילים עורר ה את התנגדותם של במה מאנשיהקהילה :עלכן החליט אנטולי ל העלות ד בריו על הכחב במקום לדרו ש דר שו ת.‏ בספרו מצוייםבעיקרהסבריםאלגוריי םלכ תוביאנטולי בענווה על מיעוט ידיע תוהמקרא,‏ומוסיף :ל תפילו תולברכו ת.‏בסוףהמבואעומדמעט אשר ל מד תי ובלבד בחכמות העיוניות לא השגתי מהן רק מעט ב א שר למד תילפני החכם הנזכר ומעס אשר שמעתי מפי החכם הגדול מיכאל שמו הוא אשרהתחברתי עמו ימים,‏ ובל הימים ההם כ שנזדמן לנו פסוק מן הפסוקים שהיה או מר בודבר חכמה הייתי מקבלו וכותב אותו בשמו לפי ש אין כונתי להתפאר בכלים שאוליםבלי להחזיק או תי בחכם ואין ר אוי לחכם ל תפו ש איתי בזה ולא לבזות הדבר הכתובבשמו לפי שאינו מבני עמנו כי אין לב חון הדבר רק מצד עצמו לא מצד או מרו הלאתראה שמשה רבינו ע״ה הקדים פרשת י תרו למתן תורה לחבוב דע תו ואני גם כןהלכתי בדרך התורה ל הןכיר דבר בשם אמרו ול העיר במאמר ההוא וכמה שיחנניהשם על דר ך הלמוד והדרישה ‏)עמ׳ 2 ו ‏-‏‎3‎ו(.‏המדע,‏ וכן הפרשנות המקראית,‏ אמת הם,‏ יהיה מקורם אשר יהיה.‏ זו מעתה ו אילךעמדת בל הפילוסופים היהודים באיטליה,‏ א שר הירבו להביא דברים מ חיבוריהנוצרים.‏ ו הרי הסבר,‏ כיצד יבול הדבר להתקבל על דעתם:‏ש מור רגלך כ אשר תלך אל בית האלהים.‏ והקרוב אצלי בי לפי הענ;ן הזה בא במראההראשונה אל משה ר ב עו ע״ה של נעליך מעל רגלך כיהמק ום אשר אתה עו מד עליואדמת קדש הוא ובא גם כן לי הו שע בהראות המלאך בדמות איש של נעליך ביהמקום אשר אחה עו מד עליו קוד ש הוא ‏]אשר העיר או תו על ענין זה א מרו לי הו שעוהוא על ירי חו כי המקום ההוא קודש הוא ואם נקה המקום מקום ממש מפני שמצאנוקדושה בהר סיני שנתנה בו תורה מה נאמר על ירי חו שהיתה תל עולם,‏ לפיכךהראוי ל א מר בו שמקום נאמר בשניהם על מעלת הנבואה במו שאמר יעקב בתחילתThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

בעל ספר m־v חן׳ 383משה מסלרנו,‏ שבו נדון להלן,‏ מביא פירו ש אחר של הקיסר,‏ וגם עליו מוסר אנטוליב ספרו)‏ מל מד,‏ כג,‏ ענז׳ ב(.‏ או תו פ רי דרי ך השני היה,‏ בידוע,‏ ג□‏ הפטרון של יהודה בןשלמה הכהן בעל מדרש החכמה ‏)דא ה לעיל,‏ פרק שי שי(.‏ אנטולי ויהודה הבהן,‏ שב אומפרובנס ומספרד,‏ הכדהם חלוצי הפילוסופיה האריסטוטלית ו תור ת מודה נבוכיםבאיטליה,‏ ומלמד התלמידים הוא למעשה מעין פי רו ש ל מור ה נבוכים.‏הפילוסופים היהודים באיטליה המשיבו את המסורת הזאת של הרמב״ם ושלהתרגומים המדעיים,‏ ונודעה להם השפעה של ממש על תורת אוגוסטינוס נוסח אבןסינא במאה הי׳׳ג הסכולסטית.‏ נמנו עמהם משה מפלרמו,‏ פאראג׳ בן שלמה דה גירגנטי‏)שלעתים זי הו או תו בטעות עם משה בן שלמה מסלרנו(,‏ שמואל בן יעקב ושלמה בןשמואל מקפואה,‏ ו הי הודי המומר גיובני מקפואה.‏משהבן שלמהמסלרנושלמה בן משהמסלרנו279-1250 ו הוא בחב:‏בשנת מת279 ו)2(‏)מצבתונתגלתהזמן לפני( ו(‏ פירו ש ל מו ד ד נבוכים,‏ המצוי עדיין בבתב־יד,‏ וכן חיבור בשם טענות.‏מילון־מונחיםעברי־איטלקי,‏פירו ש על מבוססממילותשל הזרותקצר(,‏שמואלובשניםאבןתיבון,‏ א שר זכה עתה להוצאה מדעית מצויינת.‏ אוצר המלים הפילוסופיו ת של אותהתקופהמעידשהפילוסופיםביהיהודיםהבעיותחשבונוסחועללעתיםהבעיותקרובו תבמונחיבמונחיםהפילוסופיההטכסטים היהודיים־ערביים לבעיו ת ש היו מנסרות בחלל של סביבתם.‏סבולסטיים.‏הנוצריתוסיגלומבאןאתספר בעלרוח חןבאותה תקופה התפרסם באיטליה ספר קטן בשם דוח חן.‏ ספר זה יוחס לעתים ליהודהאבן תיבון ולעתים ל ש מו אל אבן תיבון או ליעקב אנטולי.‏ אך כל הייחוסים הללו אינםמתקבלים על הדעת,‏ וגם יהוסים אחרים אינם משכנעים.‏ מחבר הספר אומר בהקדמתו,‏בי רצה לאחד תפיסות פילו סו פיו ת שיפתחו פתח להבנת מורה נבובים:‏אמר המחבר רוח חן מהמאמר הנכבד מורה הנבוכים יחלוף על פני ובעמדי על קצתר מיזו תיו ו סודו תיו הוסר מסלה מעל רעיוני האירו עיני בחלו נרו עלי ר א שי ואםהשגתי קצרה הלא מצ^ר היא ותחי נפשי•‏ והנה העירני המאמר ההוא בהיות ש עריונעולים לפני לדרו ש ולחקור קצת מן הענינים המועילים בהבנת הספר הגעתיThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

ה פילוסו פי ההי הו די ת ב אי טלי ה3 8 4ו מ צ א תי קיצת מ פי ס ו פ רי ם ו מ פי ס פ רי ם ע ל כן א מ ר ת י א כ תו ב מ ע ט מן ה ע ד י ני ם ה ה םל מ ען ת הי ה לי ל מ ש מ ר ת ו מי שי מ צ א מדו ד ב ר מ תו קן יד ע וי א מין כי מ פי א ח ךי םק ב ל תי ו ו א ם י מ צ א בו ר ב ר ש אינו מ תו קן ודע ונ א מין כי מי די ח י ח ה ז א ת ו ל א י ת ל הש גי א תי ב א ח רי ם ו מ הג׳ א ת חי ל ו א ו מ ר ( מ בו א ל רו ח חן(.‏או ל ם חו ץ מ ד ב רי ה ר מ ב׳׳ ם ל א הו ב או בו ד ב ריו ש ל שו ם פי לו סו ף.‏ א ך ה ר ע י ו נ ו ת ד ם ל את מי ד ר עי ו נ ו תי ו ש ל ה ר מ ב ״ ם.‏ אנו נ ת ק לי ם ב ס פ ר ב ר עיונו ת ש ל א ב ן ר ו ש ד ו ני כ ר ת בו ג םה ש פ ע ה ני או־ א פ ל טוני ת.‏ ל א מי ת ו ש ל ד ב ר,‏ אין ז ה פי רו ש ל מו ר ה נ בו פי ם,‏ כ פ י ש נ א מ רל ע תי ם ע ל ס פ ר זה,‏ א ל א ה ס ב ר פ ש טני ל מ רי ל ת פ י ס ו ת ה עי ק רי ו ת ש ל ה פי סי ק הה א רי ס טו ט לי ת.‏ ה ס פ ר מ ס תיי ם ב ה ר צ א ה ע ל אי־ תי ב ו ל ח ליי ח ס ל א ל ג ש מיו ת או מ קו ם;‏ו ב ע ק בו תי ה ה ס ב ר ל ש מו ת בגון ׳ מ שו ת פי ם׳,‏ ׳ מו ש א לי ם׳ ו ב ר,‏ היינ ר מ עין מ בו א ל היגיון,‏ע ם כ ל פ ש טנו תו,‏ ו או לי ד ו ו ק א בז כו ת ה,‏ זב ה ד ס פ ר בי מ י־ ה ב י נ יי ם ל ק ה ל־ ק ו ר אי ם ר ח בוג ם נ ש ת מ ר ו מ מנו ב ת בי־י ד ר בי ם.‏ י ש בו עניין ל ח ק ר ה ת פ ש טו ת ה ר עיונ ד ת,‏ בי ה ו א מ עי דכ נ ר א ה ע ל ר מ ת ו ש ל ה א ד ם ה מ מו צ ע.‏ ז הו ה מיני מו ם ש ל י רי ע ה מ ד עי ת,‏ ש כ ל א ד ם חיי בב ה,‏ ב די ש ל א י ח ש ב בו ר.‏ ה ס פ ר א ו פייני אי פו א ל ת ק ו פ ת ו ל א פ חו ת מ הי בו רי ה אי שי םה ג דו לי ם,‏ ה פי ל ו ס ו פי ם ה מ ע מי קי ם.‏בן ורחיהשאלתיאלחןמברצלונהב א ו ת ה‏)ג ר צי אן(‏ת ק ו פ הגו פ ה,‏מ ב ר צ ל ו נ ה.‏ב שנ תהו א1277)88 ‎2‎ו—‏‎1289‎‏(,‏נ ד פ סב נ פ ר ד ג םכ ת בב קי רו ב,‏א תה ת פ ר ס םה חי בו רי םב רו מ אה ב אי ם :זר ח יה‏)ז(‏בןפ י ר ו שעו א ל תי א לל ס פ רחןמ ש לינ ד פ ס ע ל־ י ד י ש ו ו ר ץ ב ה ש ח ר ב ש ם א מ ר י־ ד ע ת , ונו ד ע ג ם ב ש ם א מ ר י־ ש פ ר .ב־ ו‎187‎ . ( 2( פי רו ש ל ס פ ראיו ב )1290—1291(,נ ד פ ס ע ל־ י ד י ש ו ו ר ץ ב־‎18&8‎ב ש ם ת ק ו ו ת אנו ש.‏ שני ה פי ר ו שי ם נ ב ת בו ל פי ב ק ש ת ת ל מי די ו ב רו מ א,‏ והםשי טו תפ ר ש נ ו תפי לו ס ו פיו תו ב ל שניו תש ב הןב או תלי דיבי טוידי עו חיומ צ ר פי ם י ה דה חו פ שיו תש ל ז ר חי ה ב ע ניי ני א מונ ה וכן א י־ ר צ ו נ ו ל ש או ב מ מ קו רו ת ר בניי ם ואף ל א מ ד ב ר י הנ בי אי ם.‏ב פי רו שו ל אי ו ב מו ת ח ז ר חי ה בי ק ו ר ת ע ל ה מ פ ר שי ם ש ק ד מו לו,‏ ב עי ק ר ע ל ה ד מ ב״ן.‏פי רו ש‏)ביןל ס פ רה ש א רה ת ו ר ה,‏ל ב ״ הא ו ל פ ר ש ו תה ה ק ד מ ו תל ח ל קמ סויי מו ת,‏מ ו ר ה ש לש א ב ד.‏)3() 4(נ בו כי ם(.‏פ י ר ו ש ל ח ל קי ם)5 (שונו ת.‏ ז ר הי ה תי ר ג ם ג ם חי ב ו רי ר פ ו א ה מ ע ר בי ת ל ע ב ר י ת :מ א מ רי ם)1()2 (ש ל ד ש המ מו ר ה נ בו פי םדדיוני םמ א תב עיו ת ע לה ר מ ב ״ ם;‏שני ם מ א ת ג לינו ס : ( 3( ה ק אנון ש ל א בן ס מ א.‏ ה ת ר ג ו ם ל א ה ו ש ל ם ( א ו לי נו ד ע לז ר חי הבינ תיי ם ע ל קיו ם ת ר ג ו מ ו ש ל נ תן ה מ א תי(.‏כ לש תי ר ג םה ת ר ג ו מי םב־‎284‎ ונ ע שוא תב נ ר א הב שנ ת277 ול ב ק ש הבן ש ב תיש ל מ ה,‏רו מ א,‏ ש ל ר ב הה חי בו רי ם ה ב אי ם : ס פ ר הנ פ ש ל א רי ס ט ו ; פי ר ו שו ה א מ צ עי ש ל א בןThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

זר חי ה בן ש אל תי אל חן מברזגלונ ה 385רושדוהעולםעלספר העילותבאיגרתהפיסיקהוהמטפיסיקהל ארי ס טו ; מאמר של.}Liber de Causis(בן ש למשפחתול ארי ס טו:‏אל־פרבי על טבעבן יהודהשל הסברתמיסטיוסל אווזו תהשמיםהנשמה ; והחיבור הפסבדו־אריסטוטלישלמהבאהלכללביטויסקרנותוהאינטלקטואלית ש לז ר חי ה,‏ ואותה הוא מנסה להביא על סיפוקה על־ירי הבנת חוקיהטבע.‏ הנה קסעמן האגרת :ו עוד בי התבאר בחכמת הטבע בי הדברים בולם אינם נמשכים אחר טבעם בבל זמן בייש ט^עים יוצאים מהמנהג הטבע בקעת הזמנים.‏ ובן תמצא במאמר ארסטו שהדבךיםהטבעים הם או תמידי□‏ או הולכים אחר הרב.‏! איןל האריך בזה ולהביא עליו רו בדברים בי זה מבואר מאיד שהדברים הטבעיים התמידים הם קימים ומסודרים לפיטבעם ל א ס רו ו ל א;‏ סו רו מהיותם בן,‏ לפי זה הנהוג הטבעי לעולם,‏ והם באותם שהםלמעלההירח,‏מגלגלי היו פעםהירח,‏נמשכיםוהתנועותאחרהיסודות,‏מנהגםאבלהטבעיההויםופעםהנפסדיםוהם לא,‏א שרהנקראיםמתחתגלגלמאדיים,‏כלומר שהם הולבים לפי טבעם אחר הרוב.‏ וראיה אחרת יש בזה הענין,‏ והוא שבעליההגיוןשלל א מרוהדברי ם ‏■צריכיםלמופתולראיי הש אין הד׳,‏ מאלו חוץצרי ביןלמופת,‏ והם מושכלים רא שוני ם וקבלות ומפורסמים ומורג שים.‏ ואם זה הגוף הגדולשאו תו ה שן היה נעתק ממנו ראו הו הרבה בני אדם מר א שו ו עד רג ליו וגם העתיקועצמותיו מאותו המקום א שר נמצא שם,‏ אין לך לחפ ש ראיה להביא מופת על ביטולמציאותו בלל,‏ בי ענ״ןהנהבברכירבתי רו מיגרלגלתו שהיה בחצי זרתלא אךההוא גלדי ומפוךסם היה לבל העם.‏ וגם גוף אחר נמצא כמוהו( אוצרהיהבר א שון,‏נחמד,‏ ב,‏ עמיואני22-121 ו(.‏שלקח מה ראי תישי עורעוביובכן,‏ קיומם ש ל הנפילים הובח על־ידי מה ש קרוי בי מינו בשם ארכי אולוגי ה.‏ אין בלצורך בנסים-,‏ עצם רי בוי הפרטים של מין אחד דיו ל הסביר את מידותיהם האדירו ת שלהנפילים.‏ גם קיומם וגם השתמרותם ניתנים להסבר מדעי.‏ נטיה רציונלי סטי ת זו בולטתמאוד ב ש תי איגרו ח נוספות ש שוגרו אל הלל מורונה.‏ הדיון עמו אינו מתנהל על טהרתהתפיסה הפילוסופית אלא בתערובת של פילוסופיה ו תל מוד:‏כל ז מן שת ח שוב באחת מן הרעות הנוטות אחר דעת הפילוסופים אין לך לבלבל בםשום דעת מדברי חכמי התלמוד כלל,‏ אם הוא דעת שאינו נאות לדעת ההוא הרא שון.‏בי בל ז מן א שר תעשה זה לא תצא ממבוכה גדול ה במו שבלבל ען;ן זה חכמים הרבה,‏ובכללם הרב ר׳ משה בר נחמן ז״ל הנזכר ב פירו שיו אצל החמש תורה בפר שת זי ר אאליו וגו׳ עד ש תל מיד קטן שגדל בין אנשי החכמה הפילוסופית ל א היה קשה בעיניומה שהיה קשה על הרב הזה,‏ והראה עצמו באותם הדברים כאלו לא עלה שחר בללThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

3 8 6 ה פילוסו פי ה הי הו די ת ב אי טלי הע ל ס מ ״ ה [ ס פ רמ ו ר ה נ בו בי ם[‏ו ל אק ר א בוא פי לוא ח ד פ ר ק( ש ם,‏ ע מ׳. ) 125אבן,‏ ב מ לי ם א ח ר ו נו ת א לו נ מ ת ח ת ה בי ק ו ר ת ה ח רי פ ה ביו ת ר ! ש בן ת ו ר ת א מ ת מ צוי הב מו ר ה נ בו בי ם ; וז ר חי ה ר ו א ה ע צ מו ת ל מי ד ו מ פ ר ש ר ש מי ש ל ד ר מ ב ״ ם,‏ וכך ר או הו גםבני ז מנו.‏ א ש ר ל ב עיו ת ש ה ר מ ב׳׳ ם ל א ר צ ה ל פ חו ר,‏ ה סו דו ח ‎7‎ולא ר ע ה ל ג לו ת — א ו ת םא פ ש ר ל ה בין ב ע ז ר ת ש א ר ה מ ק ו רו ת ה פי לו סו פיי ם : ׳ומי ש אינו ר ו צ ה ל ב ל ב ל ע צ מו י הי הנ מ ש ך ת מי ד א ח ר ה ד ב רי ם ה ט ב עיי ם כ שי ר צ ה ל ד ע ת סו ר א ו ע נ י ן ש ל א ר צ ה הגארן ר בינוזצ׳׳ל ל ג ל ו ת ו׳ ( ש ם,‏ ש ם(.‏ ב או ת ה א י ג ר ת נ דונו ש ני ק ט עי ם מן ה מ ק ר א :‏)ו(‏ ה מ א ב ק בין י ע ק ב ל מ ל א ך.‏ ב פי ד ו ש ו ש ל ה ל ל מ ו ר מ ה נ י כ ר ת ה ש ר א ת ו ש ל ס ע די ה ג און,‏א ש ר פי ר ש א ת ה ב תו ב ב פ שו טו:‏ב ל א שו ם ס פ ק ה;‏ ה ה א ב קו ח כ פ שו טו,‏ ב ל ו מ ר שנ א ב ק י ע ק ב ע״ה אונר ח הבכוזמ ל אכי,‏ו הי ת ה הנ גי ע ה ב מו ח ש ו א ו ת ה ה ר חי ק ה ל א ה י ת ה ב צ ו ר ת נ ב ו א ה א ל א ב פ שו ט ה.‏ א מנ םש הי ה ה מ ל א ך גו ף ב ע ל א ב רי ם וז רו עו ת זה ל א א א מין,‏ אבל כ ך הי ה ה מ ע ש ה ש ד מ ל א ךךז!־שוע םב כ חא ל הינ ב ד לב א ו י רה מ קי ףע״ ה י ע ק ב א תת נ ו עו תה ו ל מ ו תו דו ח קו ת,‏ע םש ח ל קי ה א ו י ר מ ת אי מי ם ע ל ה ש ש ה צ ך די ן שי ש לגו ף או ע ל ג ר דו קיו ה ת נ ו ע עו ב חוז ק,‏ו ך חי ק האוע םה ת נ ו ע ע םב מ ק ר הו ע צי ר הה ל ח ץ,‏ה צי עוא תב ד חי ק תו ה דו ח קי ע ק ב גוףה ת א ב ק ו תו ה מ ל א ךה מו ק ףובכןש נ ר א הנ ע ש המ ה םא ליוו ה מו ת א םה ה ש מ ט הב מ ר א הע מ ח םה ו ל כ הו הו ב א הו הנ קי ע ה או כ כוונ ה כובףןהנ בו א המ ש ל ם ע ר ב א מ חה ה א ב ק ו ת,‏ ו בז ה ה עני ן י הי ה ה ס פ ו ר ה מ ע שי,‏ א מ ת כ פ שו טו ב ה צ ט ר ף ח מ ע ש ה ב פו ע למ ר א הה נ ב ו א ה ( ע מי28 ו(.‏ה די ב ו רא תון ש לב ל ע ם,‏ה מ פ ו ר ש ג םה ו א ב פ שו טוש ל מק ר א:‏)2 (ג ם ב פ תי ח ת פי ה א תון אני א ו מ ר בוו ד אי ב לי שו ם ס פ ק ש הי ת ה כ פ שו ט ה,‏ ב לו מ רש ה מ ל א ך בב ח א ל הי נ ב ד ל ר ש ם ב אוי ר ה מ קי ף פי ה א ת ו ן רי שו מן הני עו הו תנו עו תמ ש מי עו ת ה ב ר ו ת א ו תיו ת ו ת בו ת מ ח ה כ רו ת מ ו ב או ת א ל מ לו ת מו בנו ת כמו ש נ ר א הש ב ת נ ו עו ת ני מי ה בנו ד י ת ח ד שו ב אוי ר ק ו ל ו ת נ עי מי ם או ש ח ד ש ב א ו ת ו ב ח ה ד ב ו רו ב פ ר ט ב או תו ה א ב ר שי ש בו ב ה ה ד ב ו ר ב פו ע ל ב ל ו מ ר ב ל שון ו נ תן לו יעוד□‏ קו ל א נ ו שינ ב ר א ל ש ע ת ו ל צ ו ר ך ה ש ע ה וי פ עו ל וי כ ל ל ז ה ה פ ל א ב כ ל ל ש א ר הנ פ ל או ת שנ ע שובבח א ל הי נ ב ד ל ב מו פ ת י ח ת פי ה א ר ץ ו ק רי ע ת ים סוף ו פ ר ח ת ה מ ט ה ו צנון ה א של חנני ה מי ש א ל ו עז רי ה ו ס גי ר ת פי ה א ריו ת ל ד ני א ל ש ה ת נ ה ה ש ם י ת׳ ב ש ש ת י מיב ר א שי ת ( ע ט׳.)129ת ש ו ב תז ר חי המ ב ו ס ס תמו ד ה ע לנ בו כי ב :א ל ה כ לה ת ר ח ש ובי מ ר א ה׳,‏ב רו חהנ בי א,‏The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

הלל בן ש מו אל ניוו־ונ ה 387ולא היו במציאות הממשית,‏ החיצונית.‏ סיפורים אלה,‏ ורבי□‏ זולתם,‏ הם אלגוריו תומשלים שנו עדו לל מדנו כמה אמיתות,‏ ולא לספר מעשה שהיה,‏ בלומר דבריםשהתרחשו באמת.‏הללבן שמ ואל מורונהאותו הלל בן שמואל נדןרונה,‏תלמיד־חב□‏ופילו סוף,‏ממשפחהאשר זרח יה אינו דן ע מו בעם פילו סוף אמיתי,‏ היה רופא,‏של ידועהתלמידי־חכמים.‏י שב הואבנפוליבשנת254 ו והשתקע אח רי־בן ב קפו א ה.ב תולדו ת הפילוסופיה נודע שמו מסיבה פ שוט ה:‏ הואהפילוסוף הי הודי היחיד באיטליה,‏ ש חיבוריו ר או אור בדפוס.‏ נמצא שהלל,‏ שלא היהלו משקל מכריע בתולדו ת ההגות ו מ קוריו תו נופלת מזו של רבים זול תו,‏ היה אפוףתהילה ב אילו היה הוא לפה לפילו סופי ה היהודית באיטליה.‏ הוא מילא אמנם תפקידנכבדאתבהתקפת־הנגדש להפילוסופיםעלהאנטי־פילוסופים.‏נ ש תמרוש תיאיגרו תאשר שיגר אל י די דו מאסטרו ג איו;‏ ונראה שגם בזבו תו הטילו הבמי בבל,‏ ארץ־י שר אלואיטליה חרם על שלמה בן אברה□‏ ממונפל.יה,‏ שיזם את הטלת החרם על הפילוסופים.‏אף בי היה תלמיד נלהב של הרמב״ם,‏ ר אינו לעיל כי תפס את הנסים בפשוטם ולא קיבלפירוש □האלגורי.‏ כך גם בחיבורו העיקרי ספר תגמולי הנפש ‏)נדפס בליק ‎874‎ו(‏הוא נוטה לבקש פתרונו ת שי היו מקובלים יותר על הדת מפ תרונו תיו של אבן רושד.‏ואכן,‏ ערק זר חיה:‏ הלל היה פילוסוף חסר שיעור־קומה,‏ וגם ספרו תגמולי הנפש מורכבמקטעים ומפסקאות משל הוגים אחרים.‏ הוא נבתב בשנים 288 ו - ו‎29‎ ו ונתפרסם,‏ לפיכתב־יד מ שו ב ש,‏ ע ל־ידי ש״ז חי ה אלבר ש ט א ם)עדיין לא יצאה ל אור המהדורה המדעיתי׳ שמביןסרמוניטה,‏אךהמחקריםשהואפירסםובמיוחדהמאמר‘L a dottrina,dell’ intdletto e la “ fede filosofica” di Jehudah e Immanuel Romano,’ itu di medievali, 196 5שימ שו י סוד לדיוננו באן(.‏ חלקו הראשון של תגמולי הנפש,‏ והוא עיקר הספר,‏ דןבמהות הנפש והשכל.‏ בעיון הר א שון וה שני של חלק א ‏)ואף קטעים מן החלק השני(‏נמסרבעיקרגונדיסלינוס.‏אושרהנפשתרגוםהעיוןהספד שלה שלי שי)ב חל קו(,‏De A nim a (Liber sextu naturalium(וכן)T w ctam de animae beatituMm(הרביעיהמיוחסו ה שי שילאבןתורג מודושד.‏מתוךמלבדשלדומניקוסהמאמרזאתעלהסתמךהלל על הגרסה העברית של או תו מאמר שתורגם מערבית על־ידי שמואל אבן תיבוןוהידוע בשם שלו ש ת מאמרים על ה שכל)נדפ ס בשנת ו‎86‎ ו בהוצאת הרץ(.‏ ו אילו הציוןהשביעי הוא תרגום הפרק הר א שון של הספרD e imitate intellectsשלתומאס אקווינס.‏החלק השני ש ל הספר דן ב שאל ת השכר והעונש של הנפש וניברת בו השפעת שערהגמול של הרמב״ן.‏ לכ אור ה אין זה אלא טבעי,‏ שהלל תירגם חיבורי פילוסופים אחריםוהסתמךעליהם —דבר,‏ לא עשה כן.‏אילו שיל ב אותם במסגרת תפיסה מקורית משלו.‏ אולם לאמיתו שלThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

3 8 8 ה פילוסו פי ה הי הו די ת ב אי טלי ההו אנו ש אי םחי ב רפי רו שפי לו סו פיי ם,‏ל כ ״ הש ה ל לה ק ד מו תצי ר פ םש לה ר מ ב ״ םל ת ג מו ליב מו ר ההנ פ ש :נ בו כי םע ל ‏)ו(‏ו ש לי ש ההי די ע המ א מ רי ם ע לו ה ב חי ר הה חו פ שי ת;‏ )2( ׳ ל מ ה ח ל ה ה מי ת ה ע ל ה מין ה אנו שי ב עוון א ד ם ה ר א ש ו ן׳ ; )3( ׳ או רו ת מ פ ל תה מ ל א כי םל ס פ ר( נ ת פ ר ס מ וי דיו.‏ה עו ס קא םת ג מו ליב ס פ ר וע ״יא ו ת הצ׳הנ פ ש(.‏ת ג מו ליה א מונ הא ד ל מן,‏ל אהנ פ שב ס י פ ו ר י־ ה נ פ ל א ו תהי אב ר ו רב ח מ ד המז כי רש ב א ג ד ה.‏א מ תי תא םגנוז ה,‏ה ל לא םה פי רו שי םת ר ט ״ו(,‏א תאו ל םל א ׳ ( ה פ י ר ו שחי בו רוק ט עי םל ש ל ו ש הה מי ו ח סי םב ש םמ מנו,‏ו ש ל ו ש תמ א מ רמ א מ רי □ל ה ל ל,‏ה מ א מ רי םא מנ םה ד ר בןש נ ש ת מ ר וש ל( או:‏;704ל מונ חי םהו אל ע ב רי תפ ו ר ס םע ל־ י ד יפי לו סו פיי ם.‏ה ש ת מ ש,‏ב מ הב נ ר א ה,‏גו ל ד ב לו םה ל לס פ ר י־ ר פ ו א ה,‏תי ר ג םב פי ר ו ש וב מ גנזי י ש ר א לא תש לש שי מ ש וה מ ס כ תתו מ א סב פ א רי ס,‏ • 4 0, 8 9Liber dtC m sisא קווינ סס פ רי־ ל י מ ו דו ה ם:‏א ץב ש םל מ ס כ ת.‏ה פ ר ‏)א(‏ב ה □מ א מ רכןצו ר פוה ר מ ב ״ םנ כ ת בוב כ ת ב־י רא ל אל״בתי רג םכ ריוזו חע ל־ה ד ר בן(,‏( פ רי ספי רו שי םה ק ד מו ח.‏מ ל טיני תChirmgia()M agnaב ר ו נ ו ש למ לונ גו גו קו( נ ת ח ב רב־‎254‎ ו ) :‏)ב(‏ח ל קי םמ ס פ רד א פ ו רי ז מי םש להי פו ק ר ט ס ע ם פי ר ו שי ו ש ל ג לינו ס ; ‏)ג(‏ מ ל א כ ה ק טנ ה — ס פ ר ו ש ל ג לינו ס ל פי ת רגו םל טיני ש ל ג ר ר ד ו ס מ קו־ מונ ה.‏יהודהרומנוב דו ר ש ל א ח רי ו מו פי ע פי לו סו ף מ ע מי ק יו ת ר:‏ י הו ד ה בן מ ש ה בן ד ני א ל ר ו מנ ו,‏ א ש ר נולדב שנ תמ אנז׳ו.‏א רי ס טו,‏1292הו אל בו א טיו ס,‏ב קי רו ב.‏הי ר ב הו מ א מ רהו אהו א הי ה ת ל מי ד ו ש ל ז ר חי ה.‏ ז מן־ מ ה שי מ ש מ ת ר ג ם בדוצר רו ב ר טל ת ר ג םב ע צ םג ם תי ר ג םמ ל טיני ת.‏ה ש מי םחי ב ו רי םמ א תש למ ל ב דא בן‏■האח ה ד ו ר ש׳,‏ חי ב ו רי ם ש ל א ל ב ד טו ס הג דו לה ק טני ם׳ס פ רדו ש ד,‏אי גי דיו סה עי לו תמ א מ רמ רו מ א)Liber d! Causts(זז א ח ד6—1247()93 וHailes, Alexandre de ו ו ‏-‏‎245‎ו(,‏70(ת ו מ א סו -289 ו ) ' ה נ כ ב ד׳,‏מ א ק ו וי נ סש לו א ח דו תוו‎3‎ו(,‏ה מ בונ הפ ס ב ד ו־ה מיו ח סבפיוש ל א ל כ ס נ ד ר ׳ מ ב ת)225 ו—‏‎274‎ ו )ו א ח רי םהי דו עי ם פ חו ת.‏ ת ר ג ו מי ם א ל ה נ ע שו ז מן ק צ ר א ח רי פ י ר ס ו ם ה ח י ב ו רי ם ב מ קו ר ם.‏ י חור הרו מנוי הו די םמ בי אד ב רי םב אי ט לי ה,‏ש כןמ חי בו ריה ל לאי גי דיו סמ ו ר ונ הב שני םא ת תי ר ג ם‎5‎ו 3 ו -1330.ה ח ל קה דין הו אב ש א רפי לו סו פי םה ר א שון ש ל ע ל י חו ד ה שיבלDe()unitate intellectmר קב ע ש רי םשנ הל א ח רכ תי ב תו.‏וגםב ת חו םה ס פ ר ו ת יב ך.‏ע מנו א לה רו מי,‏ ש בו נ דון ל ה לן,‏ ב ת ב מ עין חי קוי ע ב רי לגן ה ע דן ו ד ש א ו ל של ד נ ק ח ב ע צ ם הי מי םשי צי ר האי ט ל קי‏)ס״ור א ת ה זול מ שנ הפ ר קי ם(‏ ;או ר.‏ת ו ר ה.‏מ ל ב די הו ד הה ת ר גו מי ם)1( ב ת ב :)3 (בי א ו רי םל ק ט עי םמןע ר ךפי רו שה מ ק ר א ;י ד ו ד הל ס פ ר)4 (ר ו מ נ וב ר א ש י ת ; ( 2(פי רו שא ו צ ר־ מ לי םל ק רו עזפ ר קי םג דו לע לו ל ק דו ש ה ;י הו די־הנ בו א הבן ( )5The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

ידזודדז דומני 389כי־♦)‏ jm b-»V ‏»רז->‏לינ*ומ-‏ ייני ■ 112« > v Wלמ‏»וי^•*«יץ־ י « ג(י «?»>•«ויא-״>«*״y־ ו׳ייי-•ה»־ה יגייקרלמו״נו^‏ ‏»י—;‏טיע^רחינןו ייי טן( h,• iu j^i״ 1ל ב ‏«י ני.י;י « לו,.‏ מי*ו ר ■ 0 ‎3‎‏'י כ הי׳,‏יי טייי /ל־י-‏ ‏>גיל>־יך כייי ‏>«הי־׳‎0‎ ‏«י־י‎0‎;----u w jinjttsמה e a t ■■wo^vtw פעל•‏n w n y י•‏‎1‎‏(‏‏»זי ד ץ ל ‏»יזי*/‏י.״-,.‏ פיי׳׳ו־ ממעיין-----‏יי ע ‎41‎‏»»י»ג»להי ט w י׳׳י עטיו•‏ הגגו׳ומגלין ipmה־גונעיעעי,‏ י־י

3 90 ה פילוסו פי ה הי הו די ת ב אי טלי הכו כ ב ה חי דו ש י ה ל א ו ר םו בי ל די נ כ רי ם א ש פי קפן א ש ת ה מ מי מ עיינ םע ל בי או ר י ש כון א ו רי ש ם:‏היו ם מ פני או רי ש ם :א ש כ ח דין ד לי ם או ר י ש ם ( ד ף וא(.‏ש ל‏)ו(‏ל א נ ע מ ו ד ב אן ע ל מו ב או ת מן ה מ ח ב רי ם ה ס כו ל ס טיי ם,‏ או ל ם ננ ס ה ל ב חון א ת רי עו תיוי הו ד הה ב רי א ה,‏ ( 2(ב ש לו ש הנו ש אי ם,‏ה אי ח ו ר ע ם ה ש כ ל,‏ש ע מ דו)3 (אזמ ר או תב מ ר כזהנ בו א ה.‏ה ג ו ת םש לה פי ל ו ס ו פי םהי הו די ם :הבריאהכאן נ ש מ ע ה ד מ ד ב רי ה ר מ ב ״ ם : אין הו כ חו ת מ ד עיו תי ש ר ק ני מו קי ם ב ל ת י־ ה ב ר ח יי ם ל ב אן או ל כ אן :ל אל ב ר י א הו ל אל ק ד מו תה עו ל ם:‏נ א מ ר כי ש אי ל ת ח דו ש ה עו ל ם ו ק ד מו תו אינ ה מוג ב ל ח ה א מ ת ב א ח ת ה ק צוו ח ב מו פ תח ו ת ך ל ה י ו ת ה מיו ס ד ת ע ל חו מ ר א פ ש רי ו ה מו פ ת ה ו ת ך מיו ס ד ע ל ח מ ר ה ב ר חי כמוש ה ת ב א ר ב ס פ ר א ח ר ו ני ם.‏ א ב ל נ מ צ אי ם ה ק שי ם ה גיוניי ם מ טי ם ה ש כ ל א ל א ח דה ק צוו ת ו א ם ל א ב ה ג ב ל בי בנ סו ת ו א ל א ח ד מ ה ם י ש א ר בו ס פ ק מה פן י הי ה ר אוילנ טו ת א ל ה א ח ר ( ד ףא(.‏ 2א ך מ ב חינ ה פי ל ו ס ו פי ת נ ת ק ל ת ת פי ס ת ק ד מו ת ה עו ל ם ב מ כ שו לי ם כ ה ג דו לי ם,‏ שגי ר סוזה ב רי א ה הי א הי חי ד ה ה מ ת ק ב ל ת ע ל ה ר ע ת.‏ ל די ע ה זו ה ס בי מו ג ם ה ס בו ל ס טי קני ם שלז מנו)׳ ח כ מי א ו מו ת ה עו ל ם ה ק רו בי ם א לינו׳(‏ ובן ה ר מ ב ״ ם ו ה א בו ת:‏ח כ מי א ו מו ת ה עו ל ם ק ר ו בי ם א לינו נ טו א ל א מונ ת ה חי דו ש ו ה בי או ה ק שי ם הגיוניי םנ ע ד ריצ ו ר תה ת כ לי תה בניי ה.‏ל א מ תו ק צ תא מ ו נ ת םמ ח ב מיו ס ת ר ו בלמ שנ הא ל נ טוה ק שיד ע תה פי ל ו ס ו פי םה חי דו שס ת י ר הו ק צ ת םא לנ מנ ע תסו ת רול ק ב ללפימ ח ש ב ת ק צ ת מ ה א ח ר ו ני ם א ך הנ ז ר ה ג דו ל א ש ר ע ל ריאש ג ל ו תי נ ו מ ש ה ע ב ד ה א ל הי םהנ א מןל מ א מ רא ח רוני םב בי תו ב ט ע מי ה םא ו מ רה פי לו סו פי םא ש רה ח כ מ הכ לו ל אאיןו א ח רס ד רא ל נ ט הה שי א ו ה ור א ו יה נ ח תלנו ק ב םהי צי ר הה חי דו שנ ח שיח ל ו ק הל פיה ק שיב ש מו תבי א ו רש אי ל תנ טונו ט הפ שו טיד ב ר י וה פי לו סו פי םא לא לה חי דו שד ע תו ה ת ו ךא ב לה ק ד מו תה ק ד מו תו ה ק ד מו תק צ תש ב ה םו ב א ר ונ מ ש כי םו ל אמ ח כ מיה שגי חי ש ר א לב פי רו שי ה םא ח רה מ ת ח ד ש תה ק שיב רי עו תל היו ת נ ע ד ר ה כ לי ה א מי ת י ו ה ה ק ש ה חו ת ך או מ ר כי א ם ב ה נ ח ת ה חי דו ש מ ת ח ד שו תס פי קו תג ד ו לו תב די עו ת.‏ב הנ ח תה ק ד מו תמ ת ח ד שו תנ ו ר א ו תו ע צו מו ת.‏לפי כן אםמ ח ש ב ת ה עיון ה ט ב עי י ת חיי ב נ טיי ת ה ש כ ל א ל ה חי דו ש.‏ מ צו ר ף א ל ז ה היו ת א מכ תה חי דו ש א מ נ ת מ ש ה ר ב י נ ו ו א ב ר ה ם א בינו ה ג דו ל ה מכ ל ה ק ש ו עייוןט ב עי)‏ ד ף 2 ב(.‏The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

יהודה דומנו 391ר אוי לציון,‏ בי בד בריו על התורה ועל מחבר התורה כותב יהודה רו מנו תמיד ׳משהרבינו׳ ולא אלוהים.‏ דבר זה מתמיה עד מאוד.‏ הוא הרין בבריאת השכליםהנבדלים :וסבת העלמת משה ר בינו בריאת השבלים ונפשות הגלגלים היאטפלים בר ש ת שכלינו כי אם אחר עייון עמוק וחקירה עצומהלהיות□‏בלתיב(.‏ ‏)דף 3ולא היתה כוונת משה ב אילו המאמרים לחון אותנוהודיענו סדר הגלגלים אך בוונ תו היתה לתארהמתחייבת אחרי כן)‏ ר ף 4 ב(.‏ידיעתסדר היסודות במו שלאאיכות הארץ קודם בריאתהוכן עד סוףהפירו ש.‏ה אי חוד עם השיבלבאיחוד עם השכל דן יהודה רו מנו בהמשך פירו שו למעשה ברא שי ת.‏ אדם הר א שון היהבעת סהורברי א תוונטההחומר שחבויה היתה בכוחאך השכל,‏ אלבבני־האדם :היא חוהשהוציאהאל הנטיה את לפועלואחר התמדם יחד והתחיל כחומסית אותה בנקלה ל רו ע מזגהה מורג שו ת)רף 27 ב(.‏התאוה לצאת בפועל האשה ל היו תו גובר עליהוחולשת בח הבנתה בבתה אור שכלה ונטתה אלאדםהר א שוןהיה יכולל ה שארבשליטתהנא אך השכל,‏התפתהוגור שמגן־העדן.‏משני הבנים הראשונים של הזוג היה האחד חו מרי ל חלוטין והשני חומרי־למחצה,‏ ורקשת התרומם למררג ת ההבנההאמיתית :ואף על פי שנטה ארם הר א שון אל המורגשות ויצא מתחת ממשלת השכל הנפרדונתחרשוולהבנםמגן ונגר שומחיצותהשכל ובין בינונמנע דבר היה לא הנפרדלהניחתחת יצילו.‏ אך הוצרך ללבו ש כתנות עור תחלה ואחר נטייתה אלאת לעבוד עדןהאהמההולידובניםובניהםהרא שוןהיההמורג שותהמורג שותגופני כולולהיותו עו בד אדמה ו ה שני היה אמצעי בין הגופני והרוחני ל היו תו רועה ומנהיג.‏ ועלכן פעולת הבל ומנחתו עלתה ל ר צון ולא מנחת קין אף על פי שמנחת הבל לא היתהשלימה בי אם בהצטרפות אל מנחת קין.‏ ולהיות איבה בין הגופני כולו ובין המשתתףברו חנייות ו אין בינהם הסכמה נהרג הבל בסבת קין.‏ ואם הבל נהרג ונפסד הפסדצד בו שהיה פי אל אף מוחלטרוחניותספק איןבהפסרקיןל היו תוגופני.‏ כולוThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

3 9 2 ה פילוסו פי ה הי הו די ת ב אי טלי הו בני ה ם ה א ח ר ו ןכו לו הי הר ו ח ניו ה שיגה מ ו ש כ לו הו ל א נ ט הל ע ב ו ד תה א ד מ הו ר עיי תה צ אן ו ע לכןה ת קיי ם בוה מ צ י א ו ת ( ד ףא(.‏ 28ע ד הי כן י כו ל א ד ם ל ה גי ע ב ב ק ש ת ה ש כ ל י ב דו מ ה ל פי ל ו ס ו פי ם ה פ ר ו ב נ ס ליי ם מ א מיןי הו ד ה ר ו מ נ ו ב א פ ש רו ת ש ל אי חו ד ע ם השי בל ה פ ו ע ל א ל ו הי ם אי נ ו ני תן לי די ע ה ל אב מ הו תו ו ל א ב קיו מו.‏ א ש ר ל ש כ לי ם הנ ב ד לי ם,‏ יו ד עי ם אנו א ת קי ו מ ם ו סו ג ם א ך ל א א תמ הז ת ם ו א ת ה ה ב ד לי ם ביני ה ם.‏ ה ש כ ל ה פ ו ע ל ל ע ו מ ת ז א ח,‏ ני ת ן לי די ע ה ב מ הו תוו ב קיו מו,‏ ו ע ל־ כ ן י ת בן אי ח ו ד מ ל א ש ל ה א ד ם א תו :א ם כן ה ס ב ה ה ר א ש ו נ ה אינ ה נ ו פ ל ת ת ח ת ר ש ת ה ש כ ל ל א ב מ צי או ת ו ל א ב מ הו תל הי ו ת ה ב ל תי מו ג ב ל ת ב ס ו ג...‏ ו ה ש כ לי ם הנ פ ר די ם ל הי ו ת ם נו פ לי ם ה ת ת ר ש ח ה סוגנו פ לי ם ת ח ת ר ש ת ה ש כ ל ב סו ג ם ו מ צי או ת ם ול א ב ה ב ד ל ם או מ ה ו ת ם..,‏ ו ה מו ר כ בי םנו פ לי ם ת ח ת ך ש ת ו ב מ צי או ת ו מ הו ת או ב סו ג ו ה ב ד ל ל היו ח ב ה ם ה מ צי או ת ו ה מ הו תמוג ב ל.‏ א ם כן ה לי כ ת חנו ך ע ם ה א ל הי ם הי א ה ת א ח דו ת ו ב ש כ ל ה פו ע ל ו ה ש ג תו או תוע ל א מי ת ת ו...‏ א ך ה ס ר ת ו א ו תו מ ע ליו ל בו ש ה ח מ ר ו ש ב ד ב ר אדור ע מו.‏ ו ה מ ש כי לי בין)‏ ד ףב(.‏ 28מראותהנבואהב חי בו רוע ל פ ר קי םה נ ב ו א המיי ח סי הו ד הרו מנול נ בי א י די עו תע ל־ ט ב עי ו ת,‏א ך י שמהןש א פ ש ר ל הו כי ח ן ג םה ו כ ח המ ד עי ת :מ כ ל ל ה מ חויי ב ל ד ע ת א ח ר ז ה ה ש ע ר הו א היו ת ק צ ת ע ניי ני ם עיוניי ם הנו ד עי ם בכ חנ בו א ה ע ו ב רי ם ג בו ל ה ה ק ש ה ט ב עי ו חז קו ו היו ת ה ח כ מו ת ה נ ו ד ע ו ת ב עיון ט ב עינ ע ד רו ת כיח ו א פ ש רו ת ל א מ ת ם ב מו פ ת ח ו ת ך כ מו ה ה ש פ ע ה ה כ ל לי ת ו הי צי ר הה מו ח ל ט ת ו ענייני ם נ מ ש בי ם א ח רי ה אבל ק צ ת מ ה ם נו פ לי ם ב ר ש ת ה ה ק ש ה?זבעיו מ או מ תי ם א מי תו ת מו ח ל ט ב ח כ מו ת הנו ד עו ת י די ע ה ט ב עי ת ב מו ק צ ת ענייני םמ ה ענייני ם ה א ל היי ם הנ ר מ זי ם ב א ד ם א ש ר מ מ ע ל ל ר קי ע ו ק צ ת מ ה׳גנייני □ ה ט ב עיי םו ה ל מו ריי ם הנ ר מזי ם ב חיו ת ו ב או פני ם ו ב מ א מ רי ם א חדי □מ ס פ רי ה נ ב ו א ה ( ד ףב(.‏ 51עמנואלהרומיע מנו א לב קי רו ב.‏ה רו מי,‏נו ל ד הו אשנו ד עב רו מ א,‏ב אי ט לי הו פ ע לב כינויוב חוגי׳ ע מ נ ו א למ ש כי לי םהי ה ו די׳,‏ו מ ש ו ר רי ם.‏חיז מ ן־ מ הב ש ני םהי הו‎26‎ ו -1328על מ מונ הThe Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought

עמנואל הרו מי 393חליפת המכחביסעזל קהילת י הודי רו מא,‏ ובמעמד חגיגי אף היה לעתים דור ש לפניהם.‏עמנואל נודע יותר כמעזורר מאשר בפילו סוף:‏ המחברות א שר כתבז בו לפרסו ם רב,‏וידו ע בי חיקה בהך את הקומדיה האלוהית של דנטה.‏ הוא כתב שירי ם על האהבה,‏הידידותהמוחלטעזלוהיין,‏ב עודו ב שי רי םאחריבהחומר ו ב עליונו תו ש ל השבל.‏ובןהוא חיבר פירו שי ם במענז לבל ספרי המקרא,‏ אךב פירו שיונרפסו רקהפילוסופייםדגלבניתוקופירו שיו ל משלי,‏ תהלים,‏איבה,‏ אסתר,‏ דוח ו שיר השירים,‏ ואף הם לא ב שלמות.‏ לאחרונה נדפס קטע מ פירו שולבראעזית.‏pבתב חיבור ב תור ת ההיגיון בשם אבן בוחן,‏ וממנו נדפס רק המבוא.‏ ספרומגדל עוז,‏ המכיל הסבר לאלף־בית,‏ לא נשתמר בנראה,‏ פרט ל שיר המבוא שנכללבמחברות.‏ב פירו שיול מ קר א מ ס ביר ע מנו אל קודברבול את הפשט ואת המובן הדקדוקי,המכונהבפיו ׳דקדוק המילות׳,‏ ורק לאחר־מכן הוא עומד על תוכן הכתוב,‏ ׳מה ש מכוון׳,‏ כלו מרעל המשמעות הפילוסופית.‏ בפירו שי ם פילוסופיי ם אלה הולך עמנואל הרומי בעקבותיהודה רומנו ונרצנזרף לד ע תו ברוב הנושאים.‏ הוא מביא רבים מד בריו:‏ ‏■אדוני החבםחאליהייהרמב״ם,‏גו רמטוליטולה(,‏ארי האברהםארוכים אלו איןיעקבי הוד ה׳.‏אבןאנטולי,‏עזר א,‏הוארוחעוסקיהודהחןבאותםבןובו׳,‏שלמהובןהנושאיםבד בריהכהןדמאירם‏)הואפילוסופי םמכנהבדבריםנוצרים.‏או תומכתבייהודהבפירו שי םר עיונו ת מק ודיים,‏ אך יש בהם רבגוניו ת ו שפע של דברי ם שטרם נחקרוו אי־ א פ שר עדיין להוות עליהם דיעה ברורה.‏ביום א פ שר ל הצביע על עצם קיומה של פילו סופי ה י הודית באיטליה-,‏ חשיבותהומשקלה האמיתייםלא י ת בררו אלא לא חר שיו קד שו לה מחקרים נוספים.‏The Goldstein-Goren International Center for Jewish Thought