אפריל 2009 - ארגון עובדי הפלחה

3 ס"מ מתחת לפני הקרקע.‏ שאר ‏"שאריות הקנים"‏ הוחזקו בבית רשת בביתדגן.‏ נעשה מעקב אחר הישרדות הצרעות עד מועד הגיחה.‏ במהלך המעקבהובאו דגימות של ‏"שאריות הקנים"‏ ונפתחו לבדיקת תכולתן.‏ גורמי התמותהחולקו לקטגוריות הבאות:‏‏"לא ידוע"‏ - חשוד כגורמים אביוטיים כגון חום,‏ יובש ורטיבות יתר.‏ זאתאומרת נמצאו זחל מת יבש או עדות לזחל ‏)פקק ורקמת קורים שקופה(‏ אךהזחל עצמו איננו.‏גורמים ביוטיים - טפילים ‏)צרעות ואקריות(,‏ עדות לטורפים ומחלות.‏calcitrator" "Collyria - צרעה טפילית C. calcitrator שנמצאהבמועד הגיחה.‏המעקב אחר תהליך הגיחה התבצע באמצעות כלובי גיחה שהוצבו מעל‏"שאריות הקנים"‏ בשדה.‏ נעשתה השוואה בין שיעור הגיחה של ‏"שאריותהקנים"‏ טמונות או חשופות ובין צפון הנגב לרמת מנשה.‏המעקב הפנולוגי בוצע בשדות חיטה בצפון הנגב בין אמצע פברואר לתחילת אפריל.‏בכל אזור היו שני שדות,‏ אחד היה על כרב חיטה והשני היה על כרב אחר ‏)כגון,‏אבטיח,‏ חמניות או בוטנים(.‏ ניטור הצרעות בוצע באמצעות מלכודות עמוד צהובות,‏בין 7-12 מלכודות לשדה ‏)תמונה 3(. המלכודות נבדקו אחת לשבועיים.‏5 או יותר בצפון הנגב בהשוואה לרמת מנשה.‏ שיעור התמותה מהגורמיםהביוטיים האחרים היה דומה בשני האזורים.‏בשנת 2008, ההישרדות של צרעות הדגן בצפון הנגב היתה גבוהה פי 3 ב"שאריותהקנים"‏ הטמונות בהשוואה לחשופות.‏ לעומת זאת,‏ ברמת מנשה ההישרדותהיתה גבוהה פי 6 ב"שאריות הקנים"‏ החשופות בהשוואה לטמונות.‏בשנת 2008, הגיחו פי 3 יותר צרעות דגנית שחורת הבטן מכלובי הגיחהברעים בהשוואה לדגנית הפסים.‏ ההתאמה הטובה ביותר לתיאור תהליכיההתגלמות והגיחה התקבלה על ידי מודל לינארי המבוסס על ימים יוליאסניים.‏ לפי המודל 50% גיחה בכלובי גיחה בשדה התרחשה בממוצע בתאריךהיוליאני 72 ‏)תחום 70-74(. בכל השדות דגנית הפסים נלכדה מתחילתעונת התעופה ולכל אורכה,‏ כאשר שיא הלכידות היה בדרך כלל בשבועייםהראשונים של מרץ.‏ לעומת זאת,‏ שיא הלכידה של דגנית שחורת הבטן היהכ-‏‎10‎ ימים מאוחר יותר ולעיתים תקופת התעופה שלה היתה קצרה יותר‏)ראה לדוגמה איור 2(. ברוב השדות על כרב חיטה צפיפות האוכלוסיה היתהגבוהה יותר ותקופת התעופה היתה מוקדמת יותר בהשוואה לשדה על כרבאחר ‏)ראה לדוגמה איור 2(.איור 2: דינמיקה בזמן של לכידת צרעות הדגן במלכודות בשדות חיטה,‏ רעים,‏( 2007 ____ כרב חיטה;‏ ....... כרב אחר(.‏תמונה 3: מלכודת עמוד צהובה עם דבק בשטח הלכידה בשדה חיטה.‏כשבוע לפני הקציר נבדק שיעור נפילות קנים עם חיגור בדגימות בשטח 0.5מ"ר בסמוך לכל מלכודת.‏תוצאותשיעור ההישרדות של צרעות הדגן בשתי שנות המחקר היה 10-40%. ברוב)61-71%( ‏"שאריות הקנים"‏ לא נמצא זחל חי והן שויכו לקטגוריה ‏"לא ידוע"‏‏)איור 1(. שיעור התמותה מהצרעה הטפילית .C calcitrator היה גבוה פיאיור 1: התפלגות של גורמי התמותה ב"שאריות הקנים"‏ בתנאי שדה 2007-2008‏]א:‏ צפון הנגב )140=N(; ב:‏ רמת מנשה )63=N([.בשתי שנות המחקר,‏ בכל שדות החיטה ובאף לא אתר אחד,‏ שיעור הנזקלא עלה על 3%. בכל השדות לא נמצא קשר מובהק בין סך הצרעות או סךהנקבות שנלכדו לבין שיעור הנזק.‏דיוןצרעות הדגן נמצאות בתרדמה כ-‏‎10‎ חודשים,‏ מאפריל עד לפברואר Ainslie,(1920(. החלק הראשון של התרדמה חל בחודשים חמים ויבשים ‏)מאי-ספטמבר(‏ואילו החלק השני בחודשים קרים וגשומים ‏)אוקטובר-פברואר(.‏ מרבית )80%(צרעות הדגן מתו במהלך התרדמה,‏ בעיקר בקיץ.‏ מכלל הזחלים שמתו,‏ לגבישני שליש מהם לא זיהינו את גורם התמותה.‏ אנו חושדים שתמותה זו נגרמהכתוצאה מגורמים אביוטיים כגון חום,‏ יובש ‏)בקיץ(‏ ורטיבות יתר ‏)בחורף(.‏ ישצורך להגדיר גורמים אלו ולבחון האם ניתן לנצלם למטרות הדברה.‏ מיקום‏"שאריות הקנים"‏ ביחס לפני השטח השפיע על הישרדות הצרעות.‏ צפון הנגבמאופיין בשינויי טמפרטורה קיצוניים,‏ חום כבד בקיץ וקור יבש בחורף,‏ כךשהטמנת ‏"שאריות הקנים"‏ ממתנת את התנאים האקלימיים והעלתה אתהישרדות הזחלים.‏ לעומת זאת,‏ הקרקע ברמת מנשה הופכת בוצית בחורףוהזחל מת.‏ סיבה אפשרית לתמותה היא חנק עקב מחסור בחמצן זמין.‏ לכן,‏יתכן שעיבודים אגרוטכניים שחושפים את ‏"שאריות הקנים"‏ לקראת הקיץ אוטומנים אותן לקראת החורף,‏ בהתאמה לאזור ולסוג הקרקע,‏ עשויים להפחיתאת הישרדות המזיק.‏ שאר התמותה נגרמה כתוצאה מגורמים ביוטיים,‏ מתוכם| 22 ניר ותלם | גליון מס'‏ | 15 אפריל 2009