פתח דבר
amonia_censor1
amonia_censor1
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
<strong>פתח</strong> <strong>דבר</strong><br />
2013<br />
בחודש אוקטובר החליטה ממשלת ישראל על פרסום מכרז להקמת מפעל ליצור אמוניה במישור<br />
רותם שבנגב, במטרה ליצור חלופה למיכל האמוניה עתיר הסיכונים הפועל במפרץ חיפה.<br />
בתאריך 14/11/2016, לאחר דחיות חוזרות ונשנות של הליכי המכרז ומכיוון שלא הוגשו כלל הצעות<br />
להקמת המפעל, בישר המשרד להגנת הסביבה על כשלונו של המכרז.<br />
על רקע ה<strong>דבר</strong>ים האמורים, מונתה על ידי ראש עיריית חיפה, מר יונה יהב, ועדת מומחים מקצועית לבחינה<br />
מערכתית כוללת של פעילות האמוניה במפרץ חיפה.<br />
הוועדה נתבקשה לגבש חוות דעת מומחים מקצועית, אוביקטיבית ונטולת פניות, לגבי מיכלול ההיבטים<br />
הקשורים בנושא פעילות האמוניה במפרץ חיפה, בכלל זה אניית האמוניה, מיכל האמוניה, שינוע האמוניה,<br />
צרכי המשק הישראלי, חלופות לסיפוק צרכיו החיוניים של המשק והמצב במדינות אחרות בעולם.<br />
מטרתה של חוות הדעת היא לייצר בסיס עובדתי מוסמך, מהימן, מבוסס וקביל, הנסמך על עמדתם<br />
ויושרתם המקצועית והבלתי מתפשרת של קשת מומחים רחבה ואמינה, כל זאת לצורך קבלת החלטות<br />
ונקיטת הליכים משפטיים וציבוריים, בכל הנוגע להיבטים השונים של מערך פעילות האמוניה במפרץ חיפה.<br />
כל חברי הוועדה ראו לנגד עיניהם אך ורק את טובת המדינה, שלומם ובטחונם של תושביה, וחוסנה הכלכלי<br />
של תעשייה כימית מודרנית ואחראית במדינת ישראל.<br />
כדי להבטיח את אובייקטיביות הדיונים, קיבלו על עצמם כל חברי הוועדה את העיקרון של עבודה<br />
בהתנדבות, ללא קבלת שכר כלשהו או טובת הנאה אחרת.<br />
2
תוכן העניינים<br />
עמוד<br />
תוכן העניינים 3<br />
חברי הוועדה 4<br />
תקציר מנהלים 15<br />
פרק 1. אמוניה - תכונות, רעילות 22<br />
2. מיכל האמוניה איננו נכס אסטרטגי של מדינת ישראל<br />
פרק 27<br />
פרק 3. מיכל אמוניה מקורר - תחזוקה ובדיקות תקינות 43<br />
פרק 4. תוצאות הבדיקה של מיכל האמוניה במפרץ חיפה 59<br />
5. סיכונים: מיכל האמוניה<br />
ניתוח אסונות בעולם<br />
56 -<br />
פרק<br />
פרק 6. סיכונים: אניית האמוניה 63<br />
7. סיכונים: מיכליות כביש<br />
ניתוח אסונות בעולם<br />
73 -<br />
פרק<br />
8. סיכונים: חולשת הרגולטור<br />
ניתוח אסונות בופאל וסבסו<br />
77 -<br />
פרק<br />
פרק 9. ניהול הסיכונים 85<br />
לאספקת אמוניה לצרכי המשק<br />
פרק 10. חלופות 92<br />
פרק 11. מסקנות 96<br />
ביבליוגרפיה 100<br />
3
4
פרופסור אהוד קינן<br />
אהוד קינן, מחזיק הקתדרה לביוטכנולוגיה ע"ש בנו גיטר ואילנה בן עמי, נולד<br />
ברמת השרון ב-1947 והתחנך בישראל, נשוי לחנה קינן, אב לששה ילדים<br />
וסב לשמונה נכדים. ב- התגייס לשירות צבאי בחיל הנח"ל, במסגרת<br />
גרעין של תנועת הנוער העובד והלומד, אשר יועד להשלמת קיבוץ נווה איתן.<br />
במהלך שירותו השתתף במלחמת ששת הימים, בכיבוש טול כרם, שכם<br />
ויריחו. את השירות הצבאי סיים בדרגת סרן לאחר 4 שנות שירות שבמהלכן<br />
נפצע פעמיים. במלחמת יום כיפור נלחם בחזית המצרית ושירת כשנה באזור<br />
העיר סואץ. בשירות המילואים שירת כסגן מפקד פלוגת סיור של חטיבת<br />
שריון, בנה מחדש את הפלוגה ופיקד עליה במהלך מלחמת שלום הגליל<br />
ובפעולות קרביות נוספות.<br />
)1971(<br />
1965<br />
1968<br />
בשנת החל ללמוד בטכניון, סיים תואר ראשון בכימיה בהצטיינות באוניברסיטת ת"א תואר<br />
שני בכימיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ודוקטורט בהנחייתו של פרופ' יהודה מזור במכון ויצמן<br />
למדע לאחר תקופת פוסטדוקטורנט בקבוצתו של פרופ' בארי טרוסט באוניברסיטת ויסקונסין<br />
הצטרף למכון ויצמן למדע וב- עבר לפקולטה לכימיה בטכניון. בנוסף, ניהל<br />
במדיסון<br />
מעבדת מחקר נוספת כפרופסור נלווה במכון המחקר ע"ש סקריפס בסן דייגו, קליפורניה<br />
הקים את המכון לקטליזה בטכניון והיה מנהלו הראשון. בנוסף לתפקידים פקולטיים וטכניוניים רבים,<br />
כיהן כדקן הפקולטה לכימיה בשנים<br />
)1994-2013(. ב-<br />
1987<br />
3<br />
,)1972(<br />
.2003-2005<br />
170<br />
.)1977(<br />
,)1977-1980(<br />
1997<br />
פרופ' קינן פירסם יותר מ- מאמרי מחקר ו- ספרים בנושאים מגוונים, כולל ביוקטליזה עם נוגדנים<br />
ועם אנזימים סינטטיים, סינתזה אורגנית, כימיה אורגנומתכתית, כימיה סופרה-מולקולרית, מחשבים<br />
מולקולריים, חומרי נפץ מאולתרים וגילוי תרופות לסרטן, להפרעות קצב ולאסטמה. הוא פירסם מעל<br />
פטנטים, חלקם באו לידי ביטוי בשתי חברות הזנק: וורדנט עסקה בפיתוח נוגדנים קטליטיים למטרות של<br />
השבחת זני צמחים חקלאיים. חברת אקרו מתמחה בפיתוח מכשירים לגילוי וזיהוי של חמרי נפץ. הוא<br />
הינחה מעל משתלמים לתארים גבוהים ומעל משתלמי בתר דוקטורט. רשימת הפרסים בהם זכה<br />
כוללת את פרס יוסף ומדלן נאש, פרס ניו אינגלנד למצוינות אקדמית, פרס שאנון, פרס קאפקיור, פרס<br />
הטכניון לטכנולוגיות בטחוניות, פרס הנרי טאוב למצוינות אקדמיות, בחירה לעמית ופרס שוליך<br />
לקידום פעילות אקדמית יוצאת דופן.<br />
20<br />
AAAS<br />
25<br />
50<br />
2008<br />
2009<br />
הבינלאומית Wiley-VCH<br />
נבחר פרופ' קינן לכהן כנשיא החברה הישראלית לכימיה, ומאז נבחר לכהונה שניה ושלישית.<br />
בשנת הוא מכהן כעורך הראשי של כתב העת<br />
מאז הוא מכהן כיו"ר וועדת מקצוע<br />
והרחיב את היקפו ומעמדו הבינלאומי. מאז יזם וקידם פעילויות ארציות ובינלאומיות לחינוך לכימיה, כולל,<br />
הכימיה במשרד החינוך. במסגרות אלו פרויקט ארכימדס לאיתור תלמידי תיכון מחוננים מכל הארץ, פרויקט נגב-נובל לחינוך לכימיה בעיירות<br />
הפיתוח בדרום, שידרוג האולימפיאדה הארצית לכימיה, עידוד תלמידים מצטיינים מהמגזר הערבי, תכנון<br />
פרסי נובל בכימיה למדענים ישראלים. בעבר כיהן כחבר הוועד המנהל של<br />
בולי ישראל לציון ועיצוב ארגון הכימיה האירופאי, ,EuCheMS וכיום הוא חבר ההנהלה של ארגון הכימיה הבינלאומי, .IUPAC<br />
,Israel Journal of Chemistry העבירו להוצאה<br />
2008<br />
6<br />
4<br />
קינן כיהן שנים רבות כנציג הטכניון בוועדה הבין-סנאטית לשמירת החופש האקדמי של האוניברסיטאות<br />
והוביל מספר יוזמות ומהלכים לקידום אוניברסיטאות המחקר בישראל. מאז הוא מכהן כחבר מועצת<br />
קרן וולף. הוא מפרסם באופן קבוע מאמרי דעה בעיתונות הישראלית, בנושאי חינוך למדעים, השכלה<br />
גבוהה, סוגיות הגז הטבעי בישראל ובעיות גלובליות. שני ספרים בנושא האחרון נמצאים כעת בעריכה.<br />
2014<br />
5
פרופסור נעם אליעז<br />
נעם אליעז )נולד 1970( הוא פרופסור מן המניין ומייסד המחלקה למדע<br />
והנדסה של חומרים באוניברסיטת תל-אביב )את"א(. דור שמיני בארץ,<br />
מצאצאי הרב גבריאל שטטישקלובר, שנמנה עם תלמידי הגאון מווילנה<br />
)הגר"א( האשכנזים הפרושים, אשר עלו לארץ ישראל בשנת תקס"ח<br />
נעם נשוי לבלהה גדות ילדים.<br />
.1808<br />
ולהם 3<br />
)1991( 21 סיים<br />
תואר ראשון בהנדסת חומרים בהצטיינות באוניברסיטת<br />
בגיל<br />
בן-גוריון בנגב. לאחר מכן שירת כעתודאי במעבדות חומרים וחקר כשל של<br />
חיל-האוויר, שם היה מהמובילים של שני פרויקטים, אשר נבחרו בשנת<br />
כבעלי ההשפעה השנייה והשלישית בחשיבותה מבין כל הפרויקטים ההנדסיים<br />
שבוצעו בתחום חומרים בחיל-האוויר ב- שנות פעילותו. הוא סיים קורס<br />
קצינים והשלמה חיילית, שניהם כחניך מצטיין. כיום הוא משרת, בדרגת רס"ן במילואים, כמתנדב באותה<br />
יחידה. אליעז סיים תואר שני במנהל עסקים בהצטיינות ומסלול ישיר לדוקטורט בהנדסת חומרים<br />
באוניברסיטת בן-גוריון.<br />
בהצטיינות<br />
2010<br />
,)1998(<br />
60<br />
)1999(, שניהם<br />
לאחר תקופת בתר-דוקטורט כעמית של קרנות פולברייט ורוטשילד במעבדה לקורוזיה במחלקה למדע<br />
והנדסה של חומרים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ,)MIT( הצטרף לאוניברסיטת תל-אביב )2001(,<br />
תחילה בהנדסה מכאנית, ומאז כראש המחלקה למדע והנדסה של חומרים, שאותה ייסד. הוא ייסד<br />
גם את המעבדה לביו-חומרים ולקורוזיה. מחקריו בינתחומיים, משלבים תיאוריה ומודלים עם ניסויים,<br />
ומשלבים מדע בסיסי עם מחקר יישומי. הוא עוסק בחקר קורוזיה בסביבות שונות, מתעופה וחלל עד גוף<br />
האדם, פיתוח ציפויים אלקטרוכימיים לשתלים אורתופדיים ודנטליים, פיתוח יכולות הפרדה מגנטית ביו-<br />
פרוגרפית של חלקיקי בלאי ותאים לצורך ניטור בלאי של מפרקים ביולוגיים ושל מפרקים מלאכותיים ולצורך<br />
אבחון מוקדם של סרטן, פיתוח ציפויים אלקטרוכימיים פונקציונליים )כגון ציפויי רניום העמידים<br />
בטמפרטורות גבוהות ובסביבות אגרסיביות ליישומי תעופה, חלל וקטליזה(, וחקר כשל. תוצרי מחקריו<br />
נמצאים בשימוש מערכת הביטחון וחברות שתלים. הוא הינחה בתר-דוקטורים, דוקטורנטים,<br />
מסטרנטים, מדענים אורחים וסטודנטים בפרויקט גמר לתואר ראשון.<br />
47<br />
2013<br />
110<br />
פרופ' אליעז פרסם כ- מאמרים בכתבי עת מדעיים, ערך ספרים, והוזמן להציג את עבודותיו<br />
בהרצאות מליאה של כנסים בינלאומיים ובעשרות הרצאות וסמינרים ברחבי העולם. מאז הוא עורך<br />
ראשי של כתב העת ,Corrosion Reviews אחד מכתבי העת המובילים בתחום הקורוזיה )בהוצאת<br />
,Gruyter ברלין(. הוא זכה בפרסים יוקרתיים, כגון פרס<br />
ופרס להישגים טכנולוגיים )2014( שלושתם בתחום הקורוזיה והוענקו לו ע"י<br />
האגודה הגדולה והמובילה בעולם בתחום זה; מלגת מטעם בית-ספר מקורמיק להנדסה ולמדע<br />
בארה"ב )2013(; עמית האגודה היפנית לקידום המדע<br />
שימושי באוניברסיטת<br />
מלגת דן דוד לחוקרים צעירים באת"א )2002(; ופרס למאמר הטוב ביותר שפורסם<br />
בשנת בכתב העת המוביל בתחום הקורוזיה .Corrosion Science הוא חבר האקדמיה הצעירה<br />
הישראלית )אשר נוסדה ע"י האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים(, מונה לאחרונה כחבר במועצת<br />
הנגידים של קרן ישראל-גרמניה למחקר ולפיתוח מדעי ,)GIF( חבר במועצה האקדמית של עזריאלי<br />
מכללה אקדמית להנדסה בירושלים )מאז 2010(, חבר סנאט אוניברסיטת תל-אביב, כיהן כיו"ר הפורום<br />
כיהן כראש ועדה מרכזית מס' לתקני כימיה במכון<br />
הישראלי לקורוזיה<br />
התקנים הישראלי )2008-11(, ובתפקידים פקולטיים, אוניברסיטאיים ובינלאומיים רבים נוספים.<br />
3<br />
2005<br />
de<br />
)Fellow, 2012( לחינוך ,)2010( עמית Uhlig<br />
,NACE International<br />
Eshbach<br />
JSPS, (<br />
T.P. Hoar<br />
–<br />
–<br />
300<br />
,)2003-5<br />
–<br />
Northwestern<br />
,NACE Israel)<br />
,)2005-7<br />
2001<br />
6
פרופסור קליני ידידיה בנטור<br />
פרופ' בנטור סיים את לימודי הרפואה בפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט<br />
שבטכניון-מכון טכנולוגי לישראל בשנת 1981. הוא התמחה ביחידה לטיפול<br />
נמרץ כללי )1981-1983( וברפואה פנימית )1983-1987( במרכז הרפואי<br />
הוא השתלם<br />
רמב"ם וקיבל תואר מומחה במקצוע זה. בשנים<br />
בפרמקולוגיה ובטוקסיקולוגיה קלינית ב- Children, Hospital for Sick<br />
,Toronto, Canada ובשנת 1999 קיבל תואר מומחה בפרמקולוגיה קלינית.<br />
1987-1990<br />
1995<br />
משנת הוא מנהל את המרכז הארצי למידע בהרעלות של משרד<br />
הבריאות, אשר ממוקם במרכז רפואי רמב"ם. המרכז נותן מידי שנה כ- 36,000<br />
ייעוצים קליניים למערכת הבריאות ולציבור בכל הקשור לחשיפות לרעלים<br />
ולהרעלות, כ- 40% מתוכם עוסקים בכימיקלים וכ- 50% בתרופות.<br />
פרופ' בנטור משמש כחבר סגל אקדמי בפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט שבטכניון משנת 1991, ובשנים<br />
כיהן כסגן דיקן למינויים אקדמיים קליניים וכיו"ר הוועדה להכרה במחלקות קליניות לצרכי<br />
הוראה.<br />
1996-2002<br />
2011-2016<br />
פרופ' בנטור היה חבר ועד של החברה הישראלית לטוקסיקולוגיה )ההסתדרות<br />
בשנים<br />
היה יו"ר נבחר של החברה הישראלית לטוקסיקולוגיה, ומאז הוא<br />
הרפואית בישראל(. בשנים<br />
משמש כיו"ר הוועדה האקדמית של חברה זו.<br />
2002-2008<br />
פרופ' בנטור כיהן בוועדות לאומיות רבות בהווה ובעבר. החשובות שבהן כוללות מספר ועדות של משרד<br />
הבריאות )הוועדה לרישום תרופות, הועדה לתרופות גנריות, הועדה להיערכות בי"ח לאירוע טוקסיקולוגי<br />
המוני(, ועדות של חיל הרפואה )במסגרת ענף אב"כ(, וועדות של מכון התקנים. מאז שנת פרופ'<br />
בנטור משמש כיו"ר הועדה לאנטידוטים של משרד הבריאות. הוא כתב את שתי המהדורות האחרונות של<br />
ספר הנחיות הטיפול לבתי חולים באירוע טוקסיקולוגי המוני בישראל.<br />
1999<br />
2007<br />
משנת פרופ' בנטור חבר המערכת של כתב העת ,Clinical Toxicology כתב העת הרשמי של<br />
האקדמיה האמריקאית לטוקסיקולוגיה קלינית, איגוד מרכזי ההרעלות האמריקאים ואיגוד מרכזי ההרעלות<br />
והיה<br />
והטוקסיקולוגים הקלינים האירופי. הוא חבר המערכת של ה-<br />
חבר מערכת של מספר כתבי עת אחרים.<br />
Israel Medical Association Journal<br />
111<br />
פרופ' בנטור נבחר כעמית האקדמיה האמריקאית לטוקסיקולוגיה קלינית, הקולג' האמריקאי לטוקסיקולוגיה<br />
רפואית ואיגוד מרכזי ההרעלות והטוקסיקולוגים הקלינים האירופי. כמו כן הוא חבר בוועדה הבינלאומית של<br />
הקולג' האמריקאי לטוקסיקולוגיה רפואית.<br />
פרופ' בנטור פרסם מאמרים בכתבי עת אקדמיים העוסקים בטוקסיקולוגיה קלינית, ו-<br />
בספרי לימוד בתחום הטוקסיקולוגיה והפרמקולוגיה הקלינית.<br />
פרקים 20<br />
7
ד"ר אליק גרויסמן<br />
ד"ר אליק גרויסמן נולד ביאלטה, קרים, ברית המועצות, נשוי ואב לשני ילדים. הוא<br />
מחזיק בתואר מגיסטר בהצטיינות בהנדסה כימית מהאוניברסיטה לטכנולוגיה<br />
בנושא הפרדת איזוטופים של<br />
כימית ע"ש מנדלייב<br />
ליתיום וסידן בשיטות של אמלגמה כרומטוגרפית. תואר דוקטור הוענק לו מאותה<br />
על מחקרו בנושא השפעת הטמפרטורה על מסיסות חמצן<br />
והאינטראקציה הכימית שלו עם פלדה רכה בתמלחות מימיות.<br />
במוסקבה )1967-1973(,<br />
אוניברסיטה )1983(<br />
1981-1990<br />
כיהן כחוקר וראש מעבדת קורוזיה, ראש מחלקת הקורוזיה<br />
בשנים<br />
והגיע לתפקיד סגן מנהל מעבדות המחקר המדעי במכון המחקר המדעי המרכזי<br />
של מיניסטריון הנפט והתעשייה הפטרוכימית באסטרחן, ברית המועצות<br />
.)Goscomnefteproduct RSFSR)<br />
לאחר עלייתו ארצה )1990(, כיהן כמהנדס קורוזיה במעבדת המחקר והפיתוח של בתי זיקוק לנפט בע"מ,<br />
חיפה, ולאחר מכן )1993-2012( כיהן כראש מעבדת המחקר והפיתוח לחומרים וקורוזיה בבתי הזיקוק<br />
בחיפה. לאחר פרישתו )2012( הוא משמש כיועץ בנושאי חומרים, קורוזיה, ניהול ושליטה בקורוזיה,<br />
ציפויים וכו'.<br />
ד"ר גרויסמן שימש כמרצה מן החוץ במחלקה לכימיה באוניברסיטת בר אילן )2000-2006(, בפקולטה<br />
להנדסה כימית בטכניון, במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה, כרמיאל )1997-2014(, ומאז<br />
הוא מכהן כמרצה בכיר נלווה בתכנית האנרגיה של הטכניון ע"ש גרנד. הוא הנחה מספר רב של סטודנטים<br />
לתארים מתקדמים, פירסם מעל ל- מאמרי מחקר, פטנטים ו- ספרים בנושאי קורוזיה, שיטות<br />
למניעת קורוזיה, ניטור קורוזיה, זיקוק נפט ותעשייה פטרוכימית, ציפויים )צבעים, פולימרים, קרמיקה, ציפוי<br />
ברסס מתכתי וכו'(, בחינת ציפויים במעבדה, בחינת מעכבי קורוזיה, ניתוח כשלים, בחירה ושימוש בחומרים<br />
עבור תהליכים אגרסיביים, בחינת חומרים חדשים, קורוזיה ובקרת קורוזיה של צנרת, מיכלי אחסון, ממצאי<br />
מניעת קורוזיה של מבנים וציוד תעשייתיים, ניקוי כימי של ציוד תעשייתי, תרמודינמיקה וקינטיקה של<br />
תהליכי קורוזיה.<br />
2012<br />
8<br />
5<br />
60<br />
גרויסמן שיתף פעולה במחקר עם מעבדות שונות בישראל, כולל פרופ' ישראל רובינשטיין ממכון ויצמן<br />
למדע, פרופ' דניאל מנדלר מהאוניברסיטה העברית בירושלים ופרופ' חיים סוקניק מאוניברסיטת בר-אילן.<br />
ספרו הראשון "קורוזיה עבור כולם" בהוצאת שפרינגר זכה בפרס החדשנות האמריקאי של<br />
במערכות תחבורה ואחסנה של מוצרי<br />
נפט ודלקים ביולוגיים" גם הוא בהוצאת שפרינגר, וכך גם השלישי )2016(, "בעיות ופתרונות<br />
בזיקוק נפט ובתעשייה הפטרוכימית".<br />
)2010(<br />
.Materials Performance Readers` choice ספרו השני "קורוזיה<br />
)2014(<br />
ד"ר גרויסמן מכהן כיו"ר האגודה הישראלית של מהנדסי כימאים וכימאים.<br />
8
פרופסור עמוס נוטע<br />
)1938(. הוא<br />
מחזיק בתואר ראשון בפיזיקה ותואר<br />
עמוס נוטע נולד בחיפה<br />
שני בהנדסה גרעינית, שניהם מהטכניון. התואר השלישי בפיזיקה הוענק לו<br />
מהאוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מוסמך של<br />
כבודק של מעבדות .GLP<br />
כ- Tutor for<br />
,<br />
WELAC<br />
OECD מוסמך מ- .Assessors Training<br />
26<br />
פרופ' נוטע עוסק במחקר ופיתוח ובייעוץ לארגונים תעשיתיים ולגורמי ממשל<br />
כולל התעשייה האווירית, התעשייה הצבאית, רפאל ואגף מנהל הרכשה<br />
והייצור )מנה"ר( במשרד הביטחון. הוא ביצע פרויקטי מחקר בקהילה<br />
האירופאית, הסוכנות לאנרגיה אטומית, אוניבסיטאות באירופה ובארה"ב.<br />
הוא פיתח בטכניון את תוכנית הלימודים לתארים גבוהים ב"אבטחת איכות<br />
ואמינות" שכוללת את נושא הבטיחות וניהול אסונות, וכיהן כראש היחידה<br />
במשך שנים, במהלכן הכשיר משתלמים לתארי מגיסטר. הוא הנחה למעלה ממאה משתלמים<br />
לתואר דוקטור בהנחייתו.<br />
1150<br />
ן<br />
מעבר לפעילותו בטכניון, <strong>פתח</strong> מחלקה ללימודי תואר ראשון בהנדסת איכות ואמינות במכללה האקדמית<br />
כנרת. הבנוסף, הקים טכנולוגי חולון את מרכז המחקר והפיתוח לאפר"ן )אסון פתע רב נפגעים( ואת<br />
המסלול לתואר שני.<br />
פרופ' נוטע כיהן כאחראי בטיחות קרינה )1961-1968( בוועדה לאנרגיה אטומית, היה קצין אב"כ ומפעלים<br />
במחוז חיפה ואחר כיהן בתפקיד זהה בפיקוד העורף צפון עד 1992. בטכניון שימש כיועץ ואחראי על<br />
בטיחות קרינה והסביבה )1968-2012(. היה בין מקימי האיגוד הישראלי לאיכות, האיגוד להנדסת בטיחות,<br />
והאיגוד הישראלי לבדיקות לא הורסות. הוא פיתח והקים את הרשות להסמכת מעבדות בארץ ,)ISRAC(<br />
וסייע לנסח את חוק הרשות.<br />
הא המדינה, ו עזר וייצמן, תהעניק לו צטיינות על הכנסת לימודים אקדמיים באיכות למדינת ישראל<br />
נשיא<br />
תעודת הערכה הוענקה לו מהאיגוד הישראלי לאיכות ופרס על אזרחות אמיצה מפעילי<br />
הסביבה בחיפה פרופ' נוטע הוא חבר כבוד בעמותות בינלאומיות לבדיקות לא הורסות ולאיכות.<br />
)2013(<br />
.)2013(<br />
.)2000(<br />
9
פרופסור אשר טישלר<br />
פרופסור טישלר סיים את התואר הראשון בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה<br />
העברית בשנת ואת הדוקטורט בכלכלה באוניברסיטת פנסילבניה בשנת<br />
היה חבר הסגל האקדמי בפקולטה לניהול<br />
באוניברסיטת תל אביב. משנת 2014 הוא מכהן כנשיא המכללה למינהל.<br />
1972<br />
.1976 בשנים 1976-2014<br />
במסגרת שירותו כחבר סגל הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב כיהן<br />
פרופסור טישלר כדקאן הפקולטה לניהול בשנים 2007-2014, שימש כראש<br />
המכון לניהול אסטרטגי ע"ש אלי הורביץ בשנים 2006-2014, היה ראש המכון<br />
וראש המכון למחקר עסקים בישראל<br />
לטכנולוגיה וחברה בשנים<br />
שימש כמנהל האקדמי של תכניות<br />
בשנים<br />
מב"ע למנהלים בפקולטה לניהול, היה המנהל האקדמי של להב )לימודי<br />
כראש החוג לניהול-כלכלה בשנים<br />
הכשרה בניהול( בשנים<br />
כפרופסור אורח באוניברסיטאות דרום קליפורניה, איובה ופנסילבניה.<br />
1986-1988, וכיהן<br />
2006-2010<br />
.1991-1994 בשנים 1999-2003<br />
1994-1998, שימש<br />
פרופסור טישלר פירסם )לבדו או עם שותפים( למעלה ממאה ועשרים מאמרים בכתבי עת אקדמיים<br />
בתחומים: כלכלת וניהול ביטחון, משק החשמל, כלכלת ישראל, כלכלת אנרגיה, אקונומטריקה, תכנון<br />
מתמטי, ניתוח רב משתני, כלכלה ניהולית, ואסטרטגיה.<br />
פרופסור טישלר השתתף בפרויקטים שונים של ייעוץ לגופים הבאים: משרד האוצר, משרד התשתיות<br />
הלאומיות, משרד הביטחון, צה"ל, חברת החשמל לישראל, וחברות בתחומי שוק ההון, הי–טק וקלינטק<br />
בישראל ובחו"ל. כיהן כדירקטור וחבר בוועדת ההשקעות של קופות הגמל של מרכנתיל דיסקונט, ויו"ר<br />
הדירקטוריון וחבר בוועדת ההשקעות של מרכנתיל-גולדהר. מכהן כדירקטור, יו"ר וועדת ביקורת, וחבר<br />
וועדת ההשקעות של מור קרנות נאמנות, וכחבר הדירקטוריון של חברת .Cube Black הוא כיהן כחבר<br />
בוועדות ציבוריות בתחומי הביטחון והאנרגיה בישראל, ומשמש כמרצה בפורומים ביטחוניים שונים.<br />
10
פרופסור אמנון שטנגר<br />
אמנון שטנגר נולד בחיפה )1955(, נשוי ואב לשלשה. לאחר שירותו הצבאי<br />
למד באוניברסיטה העברית בירושלים ושם הוענק לו תואר ראשון בהצטיינות<br />
הדוקטורט סיים בטכניון בהנחייתו של פרופסור<br />
בכימיה ופיסיקה<br />
יצחק אפלויג ב- 1985. בסיוע מלגת וייצמן היוקרתית בילה שלוש שנים של<br />
פוסט דוקטורט באוניברסיטה של קליפורניה בברקלי, בקבוצתו של פרופסור<br />
פיטר וולהרדט. בשנת הצטרף לסגל הטכניון וכיום הוא פרופסור חבר<br />
בפקולטה לכימיה ע"ש שוליך בטכניון. שטנגר היה פרופסור אורח במספר<br />
אוניברסיטאות יוקרתיות, כולל בוסטון קולג' בארה"ב, האוניברסיטה החופשית<br />
של ברלין, והאוניברסיטת של קליפורניה בברקלי, ארה"ב.<br />
)1980(. את<br />
1988<br />
פרופ' שטנגר ידוע בזכות מחקריו במספר תחומים בכימיה אורגנית ואורגנו-<br />
מתכתית, בעיקר בתחום יחסי הגומלין בין ארומטיות למתח מולקולרי, פיתוח ויישום של שיטות סינטטיות<br />
המבוססות על זרזים אורגנו-מתכתייים, שיטות חישוביות בכימיה אורגנית ואורגנו-מתכתית, כימיה אורגנו-<br />
פיזיקלית, שיטות ייחודיות לחישוב זרמי טבעת ותכונות אחרות במולקולות ארומטיות, ויישום של שיטות<br />
אלה לחקירה של בעיות הקשורות בתופעת הארומטיות. שטנגר פיתח את חבילת התוכנה "ארומה<br />
המיועדת לחיזוי תכונותיהם של חומרים ארומטיים ונמצאת בשימוש בקרב קבוצות מחקר רבות בעולם.<br />
,"1.0<br />
שטנגר הוא זוכה פרס שוליך למצוינות בהוראה על פעילות ההוראה הנרחבת שלו, כולל קורסים בכימיה<br />
אורגנית וכימיה של פולימרים. קורסי מעבדה מתקדמים, קורס ייחודי בארץ בנושא ארומטיות, אורביטלים<br />
המולקולריים, כימיה אורגנית מתקדמת וקורסי מעבדה בכימיה כללית, אורגנית ופיזיקלית.<br />
פרופ' שטנגר מילא תפקידים רבים בטכניון, כגון סגן דיקן לענייני הוראה, חבר ועדת הטכניון לתארים<br />
מתקדמים, וראש חטיבת הכימיה האורגנית והאי-אורגנית בפקולטה לכימיה ע"ש שוליך בטכניון. הוא חבר<br />
מרכז ליזה מייטנר-מינרבה לכימיה קוונטית חישובית.<br />
בנוסף לפעילותו האקדמית במחקר ובהוראה, משמש פרופ' שטנגר כאחראי הבטיחות בפקולטה לכימיה<br />
בטכניון וכאחראי על סילוק הפסולת הכימית מכל הטכניון. תפקידו האחרון בצה"ל, לפני שחרורו משירות<br />
מילואים, היה קצין מפעלים וחומ"ס של מחוז חיפה. במסגרת זאת, היה אחראי מבחינת פיקוד העורף על<br />
מיכל האמוניה במפרץ חיפה.<br />
11
פרופסור דן שכטמן<br />
דן שכטמן נולד בתל אביב )1941( וגדל ברמת גן וב<strong>פתח</strong> תקווה. סבו היה איש<br />
העלייה השנייה זאב אשור, מראשוני פועלי ציון. הוא למד בתיכון "ברנר"<br />
שב<strong>פתח</strong> תקווה, היה חבר בתנועת השומר הצעיר וספורטאי באגודת הפועל<br />
<strong>פתח</strong> תקווה. ב- 1962, לאחר סיום שירותו הצבאי, החל ללמוד בטכניון לתואר<br />
ראשון בהנדסת מכונות )1966(, תואר שני בהנדסת חומרים )1968( ותואר<br />
דוקטור בהנדסת חומרים )1972(. לאחר 3 שנות התמחות במעבדות חיל האוויר<br />
האמריקני שבאוהיו, בהן עסק במיוחד בחקר מבנה החומרים של תרכובות<br />
טיטניום-אלומיניום, הצטרף לסגל המחלקה להנדסת חומרים בטכניון )1975(.<br />
משנת הוא פרופסור מן המניין בטכניון, כיהן כראש המחלקה להנדסת<br />
חומרים והיה גם פרופסור אורח באוניברסיטת מרילנד ובאוניברסיטת ג'ונס<br />
הופקינס. שכטמן עומד בראש מרכז וולפסון למחקר שבטכניון, ובנוסף, הוא מכהן כפרופסור באוניברסיטת<br />
המדינה של איווה. הוא מחזיק הקתדרה למדע החומרים בטכניון ע"ש פיליפ טוביאס.<br />
1986<br />
במחקריו עסק בחקר מבנה החומר וכן בפיתוח סגסוגות המבוססות על טיטניום-אלומיניום, בפיתוח סגסוגות<br />
מתכתיות שנוצרו בהתמצקות מהירה ובחקר המבנה של ציפוי היהלום. ב- באפריל 1982, בעת שהותו<br />
בשנת שבתון במכון התקנים האמריקאי, גילה שכטמן את הפאזה האיקוזהדרלית, והגילוי הזה יצר ענף<br />
מדעי חדש של החומרים הקוואזי-מחזוריים. בעבודתו המדעית חקר שכטמן והסביר את מבנה החומרים<br />
האלה, והממצאים הצביעו על כך שהידע ב<strong>דבר</strong> הסדר האטומי בחומרים גבישיים אינו שלם ודורש שינוי<br />
והרחבה. לאור תגליתו שונתה ההגדרה המדעית של הגביש, והידע שפיתח הביא לידי הבנה חדשה של<br />
מבנה החומרים המוצקים. כיום יש לקוואזי-גבישים גם יישומים תעשייתיים, ובזכות תכונותיהם הפיזיקליות<br />
יוצאות הדופן יש להם פוטנציאל תעשייתי רב. את עבודתו בטכניון הוא מייחד לחומרים שגילה ומבקש<br />
למצוא להם שימושים טכנולוגיים. תוצאות מחקריו פורסמו בעשרות מאמרים והוצגו בכינוסים בין-לאומיים<br />
רבים.<br />
8<br />
על גילוייו המדעיים זכה בפרסים רבים, ביניהם פרס ניו-אינגלנד למצויינות אקדמית )1988(, פרס האגודה<br />
האמריקאית לפיסיקה על גילוי חומרים חדשים )1988(, פרס רוטשילד בהנדסה )1990(, פרס ויצמן למדע<br />
)1993(, פרס ישראל בפיזיקה )1998(, פרס וולף בפיסיקה )1999(, פרס גרגורי אמינוף מטעם האקדמיה<br />
השוודית המלכותית למדעים )2000(, פרס מיוריאל ודוד ג'קנאו להצטיינות בהוראה )2000(, פרס אמת<br />
לכימיה )2002(, ופרס האגודה האירופאית למדע החומרים )2008(. הוא חבר האקדמיה הלאומית<br />
הישראלית למדעים, חבר האקדמיה הלאומית להנדסה של ארצות הברית, חבר האקדמיה האירופית<br />
זכה פרופ' דן שכטמן בפרס נובל<br />
למדעים, וחבר-כבוד באגודות מדעיות רבות ברחבי העולם.<br />
לכימיה על גילוי הגבישים הקוואזי-מחזוריים, והוא אחד מתוך שישה מדענים ישראלים שזכו בפרס נובל<br />
לכימיה.<br />
בשנת 2011<br />
דן שכטמן נשוי לפרופ' ציפורה שכטמן, ראש המגמה להנחיית קבוצות בחוג לייעוץ והת<strong>פתח</strong>ות האדם<br />
שבפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה. לזוג שלוש בנות ובן.<br />
12
פרופסור ישראל שכטר<br />
.1963<br />
ישראל שכטר נולד ברומניה )1954( ועלה לישראל ב- הוא נשוי ואב<br />
לבת, משרת במילואים בדרגת רס"ן. את התואר הראשון, בכימיה ובפיזיקה,<br />
סיים בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים )1975(. גם התואר Ph.D.<br />
בכימיה הוענק לו מהאוניברסיטה העברית )1987(. הוא עבד כעמית מחקר<br />
במכון מקס פלנק לאופטיקה קוונטית ובאוניברסיטה הטכנית של מינכן<br />
בגרמניה )1991-1993( ולאחר מכן הצטרף לסגל הפקולטה לכימיה בטכניון.<br />
בשנת הועלה לדרגת פרופסור מן המניין ומאז הוא מחזיק<br />
הקתדרה האקדמית ע"ש אברונסון.<br />
2014<br />
2005<br />
פרופ' שכטר ידוע בעולם בעיקר בזכות מחקריו בפיתוח שיטות חדשניות<br />
בכימיה אנליטית למגוון רחב של יישומים, כולל בקרת איכות תעשייתית,<br />
ניטור סביבתי, איתור וזיהוי חומרי נפץ, אנליזה ישירה של חומר חלקיקי, פיתוח שיטות כימומטריות לפתרון<br />
בעיות בכימיה אנליטית ופיתוח מכשור אנליטי חדשני המבוסס על לייזרים ועל עקרונות אלקטרו-אופטיים.<br />
פרקים ומאמרי סקירה ושישה ספרים.<br />
הוא פרסם מעל<br />
135 מאמרי מחקר, 10<br />
רשימת הפרסים בהם זכה כוללת את פרס החדשנות הרשל ריץ מהטכניון, בו זכה שלוש פעמים )1994,<br />
2015(, פרס פריץ האבר למצוינות במחקר )1988(, פרס יזמות מיטשל-שורף )1995(, פרס שוליך<br />
להצטיינות בהוראה )2012 ,2008(, פרס הנשיא להצטיינות בהוראה )2008(, פרס מיוריאל ודוד ג'קנאו<br />
להצטיינות בהוראה )2009( ופרס החברה הישראלית לכימיה חדשנות טכנולוגית )2014(.<br />
Reviews in Analytical Chemistry<br />
,1999<br />
ומכהן כחבר<br />
שכטר מכהן כעורך הראשי של כתב העת הבינלאומי<br />
מערכת במספר כתבי עת בכימיה אנליטית. הוא גם חבר בוועדות מדעיות של מספר כינוסים בינלאומיים<br />
בכימיה אנליטית.<br />
גם פעילותו הטכניונית מגוונת. הוא חבר ועדת המחקר של הטכניון, חבר ועדת האיתור לדקנים כלל-<br />
טכניוניים, חבר ועדת ההיגוי להקמת קמפוס הטכניון במחוז גואנגדונג בסין ,)GTIIT( חבר הוועדה המכינה<br />
של מועמדויות ,GTIIT ויו"ר וועדה מקצועית לקביעות ולהעלאות בדרגה בטכניון.<br />
לפרופ' שכטר פעילות מקצועית ציבורית ענפה. הוא כיהן נשיא החברה הישראלית לכימיה אנליטית )-1997<br />
2004( ומאז מכהן כחבר הוועד המנהל של האגודה, שימש כרכז אקדמי של הכימיאדה האולימפיאדה<br />
הישראלית בכימיה )1999-2003(, היה נציג ישראל בפדרציה של האגודה האירופאית לכימיה החטיבה<br />
לכימיה אנליטית )1998-2004(. לאחרונה נבחר לכהן כיו"ר הרשות הלאומית להסמכת מעבדות במדינת<br />
ישראל.<br />
-<br />
-<br />
13
פרופסור יואל ששון<br />
יואל ששון נולד והתחנך בירושלים )1946(, נשוי לחנה, אב לשנים וסב<br />
לשלושה. לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטה העברית בה השתלם<br />
לתוארי בוגר )1968( מוסמך )1970( ודוקטור )1974(, שני האחרונים<br />
בהנחייתו של פרופ' יוחנן בלום והוענקו בהצטיינות.<br />
לאחר תקופת פוסטדוקטורט במעבדותיהם של פרופ' רמפל בווטרלו קנדה<br />
ופרופ' רוני בפוליטכניון של וירג'יניה, הצטרף כחבר סגל למכון קזאלי<br />
לכימיה ישומית באוניברסיטה העברית, בו הוא מרצה עד היום. ב- 1988 קודם<br />
לדרגת פרופסור מן המנין וב- הוענקה לו הקתדרה לכימיה ישומית על<br />
שם לסטר ארונברג. ששון מילא שורה של תפקידי ניהול באוניברסיטה<br />
העברית, ביניהם מנהל מכון קזאלי, ראש המכון לכימיה וראש ועדת פרוגרמה.<br />
כיהן כדירקטור ובהמשך כסמנכ"ל מחקר ופתוח בחברת "מכתשים" )אדמה כיום(.<br />
בין השנים<br />
במהלך השנים, שימש כיועץ לחברות הכימיה המובילות בישראל, כולל טבע, מכתשים-אגן, כימיקלים<br />
לישראל, תרכובות ברום וגדות-פטרוכימיה. ששון שימש כפרופסור אורח באוניברסיטאות פריס ובשתי<br />
וכמדען אורח בחברת דו-פונט בארה"ב. בשנת מונה ששון<br />
למנכ"ל חברת המרכזת ומנהלת את הפעילות המחקרית המשותפת של האוניברסיטה העברית<br />
עם ממשלת סינגפור והאוניברסיטאות במדינה זו.<br />
2016<br />
)1976(<br />
1991<br />
1992-2005<br />
אוניברסיטאות בסינגפור NUS( ,)NTU,<br />
,SHARE<br />
140<br />
תחומי התמחותו של ששון הם תעשיית התהליך הכימי וקטליזה תהליכית וסביבתית. בנושאים אלה הנחה<br />
למעלה מ- תלמידים לתואר מוסמך ודוקטור. כל בוגרי קבוצת המחקר של ששון נשארו במקצוע<br />
ותופסים תפקידי מ<strong>פתח</strong> בתעשיה ובאקדמיה, רובם בישראל. ששון כתב יותר מ- מאמרים וסקירות<br />
מדעיות, וכן פטנטים, רובם בתחום הכימיה הסביבתית וטכנולוגיות טיהור לאויר, קרקע ומים. ב-<br />
זכה בפרס קיי לפתוח תעשייתי על המצאתו לטיפול יחודי בקרקעות מזוהמות בנפט ובזיהומים תעשיתיים.<br />
טכנולוגיה זו נמכרה ע"י חברת "ישום" של האוניברסיטה העברית לחברה שוויצית, המיישמת אותה<br />
באתרים מזוהמים סביב העולם. מספר חברות הזנק הוקמו על בסיס המצאות אחרות של ששון בינהן<br />
"מרקורימובל" העוסקת בספיגת כספית מגזי שריפה, "אנרג'יסטוראדג'" העוסקת באגירת אנרגיה, וכן<br />
חברה בהקמה, המתמחה בפוטוקטליזה באור נראה של נגזרות ביסמוט ליישומים בטיפול באויר ובמים.<br />
2015<br />
250<br />
40<br />
14
תקציר מנהלים<br />
הוועדה המקצועית נתבקשה לגבש חוות דעת מומחים, מקצועית, אוביקטיבית ונטולת פניות, לגבי מיכלול<br />
הההיבטים הקשורים בנושא פעילות האמוניה במפרץ חיפה, בכלל זה אניית האמוניה, מיכל האמוניה,<br />
שינוע האמוניה, צרכי המשק הישראלי, חלופות לסיפוק צרכיו החיוניים של המשק והמצב במדינות אחרות<br />
בעולם.<br />
של 0.5%<br />
8<br />
.1 אמוניה -<br />
10-5<br />
97%<br />
תכונות, רעילות: אמוניה הוא גז רעיל מאוד. חשיפה לריכוז באויר גורמת<br />
פרק<br />
למוות בתוך דקות. אלו שייחשפו לריכוזים נמוכים יותר, אולי לא ימותו מיד, אבל יהיו משותקים ולכן<br />
לא יהיו מסוגלים לחלץ את עצמם. התרחישים הריאליים של התבקעות מיכל האמוניה או פיגוע באניית<br />
האמוניה יגרמו ליצירת ענן קטלני של אמוניה גזית שיגיע לטווחים שכוללים את כל איזור המטרופולין של<br />
חיפה וסביבתה. עלולה להיווצר אנדרלמוסיה בסדר גודל שלא היתה בהיסטוריה של מדינת ישראל, עם<br />
מאות אלפי נפגעים. לא ניתן יהיה להגיע אליהם ולחלצם מכיוון שלכל כוחות ההצלה במדינת ישראל אין<br />
מספיק מערכות נשימה אוטונומיות עם מיכלי חמצן ומכיוון שכל הכבישים יהיו פקוקים במכוניות שנהגיהן<br />
נחנקו למוות או נותרו משותקים או מחוסרי הכרה. הסתגרות בתוך הבתים תוכל להאריך מעט את חיי<br />
הנפגעים אבל לא להצילם. למעשה, אין בית רגיל בישראל שניתן לאטום אותו לחלוטין, בוודאי לא תוך<br />
הפתעה, ולא בטווח זמן של שעות. אלו שישארו בבתים, ברוב המקרים לאחר שכבר חדר לתוכם הגז,<br />
ישרדו כמה שעות אבל לא יותר מכך.<br />
אפילו אם יגיעו צוותי הצלה מצויידים היטב, הוצאת נפגעים מהמעגלים הפגועים תיקח הרבה מאוד זמן. אין<br />
דומה המצב הזה למתקפת הטילים במלחמת לבנון השנייה, שבה, מיד לאחר נפילת הטילים כוחות ההצלה<br />
יכולים היו לפעול בשטח. אין שום היערכות למצב של אנדרלמוסיה בהיקפים דמיוניים כאלו, כך שכל אחד<br />
מתושבי מטרופולין חיפה ייאלץ לדאוג לעצמו, וככל שיארך זמן השהייה באווירת האמוניה, יקטנו סיכויי<br />
ההישרדות של הניצולים. האירוע עלול להמשך כמה ימים, ולכן, אין משמעות לכיוון הרוח, כיוון שהיא<br />
משתנה במהלך היממה, כך שמעגל הפגיעה יהיה היקפי.<br />
פרק 2. מיכל האמוניה אינו נכס אסטרטגי של מדינת ישראל: קביעות נחרצות של גורמים בכירים<br />
לכאורה, יצרו רושם, כאילו מיכל האמוניה בחיפה הוא נכס לאומי-אסטרטגי מהמעלה הראשונה. קביעות<br />
אלו ביקשו לתמוך בעמדתה של חברת חיפה כימיקלים בע"מ, כאילו מיכל האמוניה הינו מיכל ייחודי וחסר<br />
תחליף, המהווה תשתית לאומית חיונית וחיפה כימיקלים משמשת לכאורה כשומר הסף של מלאי האמוניה<br />
של מדינת ישראל, הן בשגרה והן בחירום.<br />
עמדה זו, שזכתה לתמיכה גורפת מנציגי המדינה, כולל המשרד להגנת הסביבה, הפכה ברבות השנים,<br />
למעין מוסכמה בלתי ניתנת לערעור. אלא שמוסכמה זו מעולם לא עמדה למבחן עובדתי, והיא פשוט בלתי<br />
נכונה. האמוניה איננה, ומעולם לא היתה, אינטרס לאומי-אסטרטגי של המדינה. גורמים שונים במשק אכן<br />
זקוקים לכמויות זעירות של אמוניה, פחות מ- 3% מהכמויות המופרזות שנכנסות כל חודש לנמל הקישון. כ-<br />
מכל האמוניה הנוזלית שנכנסת לישראל יוצאת ממנה כחומרי דשן כימי, בעיקר ללקוחות בסין ובהודו.<br />
זאת תעשייה רווחית למדי, אבל אין לה כל קשר לאינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל. כל המעוניין יכול<br />
לייצר לעצמו אמוניה ולהפוך אותה לדשנים במפעלים שבנגב, בתהליך רציף בסמוך לאתר ייצורה. ייבוא של<br />
אמוניה בכמויות של עשרות אלפי טונות, אגירתה במיכל ענק בלב איזור צפוף אוכלוסין, ושינועה מחיפה<br />
לנגב בכבישי ישראל, אינם נכס אסטרטגי אלא איום אסטרטגי.<br />
הדו"ח שהזמין המשרד להגנת הסביבה בשנת 2011, "בחינת חלופות למערך היבוא, האחסון, הניפוק<br />
והשינוע של אמוניה במפרץ חיפה", הוא מסמך בעייתי ורצוף שגיאות, גם בנתונים, גם בניתוחם ובעיקר<br />
במסקנותיו. זהו מסמך חשוב, לא רק מכיוון שהוא חושף התנהלות בלתי ראויה של גורמים עסקיים, במסווה<br />
של מקצועיות ואובייקטיביות. הוא חשוב, בעיקר מכיוון שהדו"ח כולו אומץ ללא עוררין ע"י המשרד להגנת<br />
הסביבה, כאילו היה אכן מקצועי ואובייקטיבי. יתר על כן, הדו"ח על מסקנותיו הבעייתיות אומץ ללא כל<br />
15
ביקורת ע"י ממשלת ישראל והוביל להחלטתה מספר 766, החלטה שהובילה לאובדן זמן יקר, משאבים<br />
ציבוריים וסיכון חיים מתמשך לאוכלוסיה של כמיליון מתושבי מפרץ חיפה וסביבותיו.<br />
יתר על כן, הדו"ח הזה עומד בסתירה לדו"ח מוקדם יותר, של הוועדה של רשות החירום הלאומית )רח"ל(,<br />
שבדקה את הצורך באחזקת מלאים אסטרטגיים בתחום החומ"ס. רח"ל הצהירה, כי כל כמות האמוניה<br />
שבאמת נחוצה למשק הישראלי, אינה עולה על טון בשנה )ולא 120,000(. רח"ל קבעה, כי כמות<br />
מזערית זאת ניתנת לייבוא ולאכסון במיכליות קטנות, מוגנות, או בצורות בטוחות אחרות, וכי המלאים<br />
החיוניים ניתנים לאיכסון במיכלים סטנדרטיים קטנים, שאותם ניתן לפזר בארץ במקומות בטוחים, ללא סיכון<br />
האוכלוסיה. רח"ל קבעה בפירוש, כי לא נדרש להחזיק מלאי אסטרטגי של אמוניה ולכן אין צורך שמיכל<br />
האמוניה בחיפה )או בכל מקום אחר( ישמש כמיכל אסטרטגי למדינה. לא ברור מדוע הדו"ח הבעייתי של<br />
המשרד להגנת הסביבה, אשר עומד בסתירה לדו"ח רח"ל, שקדם לו, הפך להיות המסמך הקובע. העובדה,<br />
שאיש לא טרח לבדוק מדוע קיימת סתירה בין שני הדו"חות, מטרידה, בלשון המעטה.<br />
2,250<br />
החלטה מספר של הממשלה מיום 06.10.2013, להקים מפעל לייצור אמוניה במישור רותם, היא<br />
בעייתית, מכיוון שהיא מבוססת על נתונים שגויים. הממשלה החליטה "להכריז כי הקמת מפעל האמוניה<br />
במישור רותם היא פרויקט בעל חשיבות ודחיפות לאומית, ולהנחות את כלל משרדי וגופי הממשלה<br />
והרגולציה, לרבות מוסדות התכנון והבניה, לקדם ולתעדף, בכפוף לכל דין, את הטיפול בנושא, לרבות<br />
היבטי תשתית רלוונטיים ובכללם אספקת גז טבעי, במטרה להשלימו במועדים הקבועים לעיל." נכון להיום,<br />
יותר משלוש שנים לאחר אותה החלטה בהולה, אשר הכריזה כי הקמת מפעל האמוניה במישור רותם היא<br />
פרויקט בעל חשיבות ודחיפות לאומית, אין מיכל אמוניה בנגב, אין מפעל לייצור אמוניה בנגב, אין מכרז<br />
להקמת מפעל כזה, וכנראה שגם לא יהיה בעתיד הנראה לעין. סביר להניח, כי אם גורם עסקי כלשהו ירצה<br />
להקים בנגב מפעל כזה, הוא יבצע זאת מבלי להזדקק לעזרתה וליוזמותיה של ממשלת ישראל. מכל מקום,<br />
אין זה עניינה של ממשלת ישראל להתפנות מעיסוקיה החשובים כדי לדאוג להספקת חומרי גלם לחברה<br />
פרטית אמריקאית, שבחרה לפעול בטריטוריה ישראלית, כדי להפיק רווחים מייצור דשנים לייצוא.<br />
16<br />
-<br />
766<br />
פרק 3. מיכל אמוניה מקורר תחזוקה ובדיקות תקינות: אירגונים בינלאומיים מוכרים, כגון הארגון<br />
האירופאי של יצרני הדשנים ,)EFMA( ואיגוד הקורוזיה הבינלאומי International( ,)NACE ניסחו הנחיות<br />
מפורטות לתחזוקה של מיכלי אחסון אמוניה נוזלית בקירור בלחץ אטמוספרי. המסמכים הללו מהווים עדות<br />
לחשיבות הרבה שמייחסת התעשייה הכימית באירופה ובעולם כולו לנושא הבטיחות. ההנחיות מפרטות<br />
איך ומדוע יש לבצע בדיקות תקופתיות של המיכל, מהי תדירות הבדיקות המומלצת, מהי שיטת הבדיקה,<br />
ואיך יש לבצע ניטור רציף בין הבדיקות העיקריות. כל אלו הם פונקציה של משמעות הסיכון, כלומר נגזרת<br />
מההסתברות לכשל ומהנזק הצפוי לסביבה כתוצאה מהכשל.<br />
מיכלי אמוניה בנויים על פי תקנים בינלאומיים, המחייבים בדיקה של כל הריתוכים באופן רדיוגרפי )RT(<br />
ובדיקה מגנטית ,)MT( על מנת להבטיח את האיכות והשלמות של הריתוכים, שהם בעלי חשיבות קריטית<br />
לאורך חייו של המיכל. הגורם העיקרי להזדקנותו של המיכל הוא התופעה של סידוק קורוזיית מאמצים<br />
)סקו"מ(. בכל חומר, שיש בו מאמצים פנימיים והוא נמצא בסביבה קורוזיבית, מת<strong>פתח</strong>ים סדקים שיכולים<br />
לגרום לכשל פתאומי ובלתי צפוי. אלו סדקים מיקרוסקופיים, ההולכים ומסתעפים ויכולים להתלכד לסדקים<br />
מאקרוסקופיים במהירות, שעלולים להביא לקריסה פתאומית ובלתי צפויה של מבנים מתכתיים ולתוצאות<br />
קטסטרופליות. משטח מתכתי יכול להראות חלק ומבריק ויחד עם זאת עלול להכיל סדקים מיקרוסקופיים<br />
רבים. מימדי תופעות הסקו"ם יכולים להשתנות עקב השוני הרב בתכונות הקשיחות והחוזק של לוחות<br />
המתכת, איכות הריתוכים, רמות המאמצים הפנימיים, הלחצים החיצוניים ותפקוד המיכל.<br />
לפיכך, להחלטות על תכנון וביצוע תוכניות הבדיקה הפנימית של המיכל, יש משמעות קריטית.<br />
בנוסף לסקו"ם, קיימת סכנה של התעייפות המתכת, תופעה שמביאה לשבר כתוצאה מפעולת מאמצים או<br />
תנודות מחזוריות לאורך זמן. התופעה מתבטאת בהיווצרותם של סדקים זעירים מיקרוסקופיים, החודרים<br />
לעומק החומר ומחלישים את יכולתו לשאת בעומס. התופעה מתחילה בסדק קטן, שלעיתים אינו ניתן
להבחנה והוא גדל באופן עקבי, עד אשר החומר חלש מכדי לשאת בעומס ונשבר בפתאומיות. התעייפות<br />
המתכת היא אחת הסיבות לכך, שאורך החיים הממוצע של מיכל אמוניה מקוררת הוא כ- 40 שנה, כל זאת<br />
בתנאי שאין אילוצים מכניים משמעותיים נוספים, כגון שינויי טמפרטורה ולחץ קיצוניים, אשר תורמים<br />
לתהליכי הזדקנות המתכת ופריכותה. על פי התקן האירופאי, המיכל החיפאי מתקרב במהירות לסוף חייו.<br />
ההנחיות של ארגון יצרני הדשנים באירופה חוזרות ומדגישות, כי נדרשת רמה גבוהה מאוד של מיומנות<br />
וניסיון כדי לנהל ולבצע את הבדיקות התקופתיות. אמינות הנתונים היא קריטית לקבלת ההחלטות איך<br />
ובאיזו תדירות יש לבדוק את המיכל. לכן, יש לבחור בקפדנות את האנשים שיוכלו לבצע עבודה כזאת.<br />
תדירות הבדיקות נובעת מרמת הסיכון, שהיא המכפלה של הסתברות הכשל בתוצאות הכשל. לאור<br />
ההנחיות הללו, העובדה, שמיכל האמוניה במפרץ חיפה פועל כבר שנים מבלי שנבדק מבפנים אפילו<br />
פעם אחת, מעוררת תהיות קשות. אפילו אם המיכל היה בנוי באופן מושלם מחומרים מושלמים, ואפילו אם<br />
היה ממוקם בלבו של מ<strong>דבר</strong> סהרה, במרחק מאות ק"מ ממקום יישוב כלשהו, מועד הבדיקה הנדיב ביותר<br />
חלף כבר לפני שנים. אבל ברור, שטכנולוגיות הבניה של מיכלים כאלו לא היו אידיאליות לפני שנה,<br />
והן אינן אידיאליות גם כיום, והמיכל איננו ממוקם במ<strong>דבר</strong> סהרה. על-פי מטריצת הסיכונים של<br />
המיכל החיפאי היה חייב לעבור בדיקה פנימית, לפחות פעמים במהלך חייו. להזנחה הזאת עלול להיות<br />
מחיר כבד בחיי אדם. המיכל הזה נמצא באיזור האדום של מטריצת הסיכונים, כלומר בדירוג של הסיכון<br />
הגבוה ביותר, אשר מחייב הפסקה לאלתר של כל הפעילות, ריקון המיכל ובדיקה מיידית.<br />
30<br />
,EFMA<br />
31<br />
,)Wet Fluorescent Magnetic Test) WFMT<br />
3<br />
55<br />
17<br />
6<br />
הטכניקה המומלצת ביותר לבדיקת המיכל היא שיטת<br />
אשר מקובלת כטכניקת הבדיקה היעילה והרגישה ביותר לאיתור סקו"ם. הבדיקה שימושית מאד גם<br />
לבדיקות חוזרות לאחר ריתוכי תיקון ולאחר טיפול בחום. קיימות שיטות אחרות, כגון החדרת צבע,<br />
רדיוגרפיה, בדיקת אולטרסאונד ופליטה אקוסטית, שאת חלקן ניתן לבצע בצד החיצוני של המיכל מבלי<br />
להפסיק את פעילותו, אבל הן פחות רגישות ועלולות שלא לאבחן סדקים שמתחת לסף הגילוי שלהן. למשל,<br />
שיטת הפליטה האקוסטית היא קלה יחסית לביצוע ואיננה מחייבת את ריקון המיכל, אבל הרגישות שלה<br />
נמוכה מאוד. הנחיות קובעות, שניתן לבצע בדיקות בלתי-פולשניות כאלה רק אם נערכה לפחות<br />
בדיקה פנימית אחת לפני הבדיקה החיצונית וחייב להתקיים התנאי שבאותה בדיקה פנימית לא התגלו<br />
סקו"ם משמעותיים, קורוזיה אחרת, או פגמים מולדים שהיו עוד בעת בניית המיכל. כלומר, הבדיקה<br />
היחידה שבוצעה במיכל החיפאי, בשיטה של פליטה אקוסטית, בשנת 2015, חסרת משמעות ואיננה<br />
קבילה, על פי התקנים המקובלים באירופה.<br />
EFMA<br />
פרק 4. תוצאות הבדיקה של מיכל האמוניה במפרץ חיפה: הצהרתה הרשמית של חברת חיפה<br />
כימיקלים, כאילו מיכל האמוניה נבדק וכי הבדיקה מאשרת את תקינות המיכל ואמינותו וכי תחזית אורך<br />
החיים המינימלית של המיכל מהיום והלאה היא שנים, היא שגויה, חסרת כל בסיס עובדתי, מטעה,<br />
בלתי אחראית ומסוכנת. הבדיקה עצמה בוצעה באופן חובבני, בניגוד לתקנים ולהנחיות בינלאומיות, ומתוך<br />
התעלמות מוחלטת מהעיקרון המנחה של בקרת פרויקטים ומתקנים על בסיס של הערכת סיכונים. מטרידה<br />
מאד העובדה, כי בנושא מספר אחד של סיכונים סביבתיים במדינת ישראל, נושא שהוא בנפשם של מאות<br />
אלפי אזרחים, המשרד להגנת הסביבה פשוט נעלם ואיננו. חכ"ב, שהיא מחזיקת פוטנציאל הנזק, מחליטה<br />
בעצמה מתי לבדוק, מה לבדוק, איך לבדוק, מי יבדוק, איך לדווח, למי לדווח, והמשרד נותן בדיעבד חותמת<br />
הכשר אוטומטית להצגה הזאת. מכיוון שבדיקה פנימית לא בוצעה בכל שנותיו של המיכל, <strong>דבר</strong> שהוא<br />
חסר תקדים על פי כל תקן בינלאומי ומכיוון שדו"ח הבדיקה האקוסטית מעיד על אפשרות קיומם של סדקים<br />
חמורים בדופן המיכל שעלולים להביא לקריסתו בתוך מספר חודשים, חובה להשבית את המיכל באופן<br />
מיידי.<br />
31<br />
-<br />
פרק 5. סיכונים: מיכל האמוניה ניתוח אסונות בעולם: כל התאונות המתוארות בפרק זה רלוונטיות<br />
למיכל האמוניה במפרץ חיפה ועלולות להתרחש גם כאן, במיוחד התאונה שהתרחשה ליד העיירה<br />
,Jonova שם היה מיכל בנוי היטב על פי טכנולוגיה יפנית ובפיקוח של חברה יפנית. קורות המיכל ההוא<br />
רלוונטיות מאוד למקבילו החיפאי, מכיוון שהיה בעל קיבול דומה ונבנה בשיטה דומה. בעת שקרס בגלל
-<br />
של ייבוא אמוניה נוזלית לחיפה, כדי להשתמש בה במישור רותם, לא היה מתקבל על הדעת במדינה<br />
מתוקנת.<br />
פרק 8. סיכונים: חולשת הרגולטור ניתוח אסונות בופאל וסבסו: פעילות תעשייתית מסוכנת היא יקרה<br />
מאוד במדינות מפותחות. המסלול הרגולטורי יקר מאוד בזמן ובכסף. לכן, בפני גורמים תעשייתיים בארצות<br />
מפותחות עומד תמיד הפיתוי לבצע את פעילותן המסוכנת בארצות, שבהן הדרישות לבטיחות ויכולות<br />
האכיפה אינן קיימות, או לקויות. באופן כזה ניתן לעקוף את המסלול היקר של רישוי ופיקוח מתמיד, אין<br />
צורך לקבל את אישורה ואמונה של האוכלוסייה המקומית, וניתן להגדיל רווחים ע"י חיסכון באיכות<br />
המתקנים ובסידורי הבטיחות. זהו מתכון מפתה מאוד להגדלה משמעותית של הרווחיות על חשבון<br />
האוכלוסיה המקומית, אשר הדרג הפוליטי שלה חלש מכדי לספק לה הגנה. מכיוון שבדרך כלל מדובר<br />
במוצרים זולים ובטכנולוגיה נמוכה, ומכיוון שתקני הבטיחות בארצות המפותחות נוקשים ויקרים, והכיסוי<br />
הביטוחי שם יקר מאוד, הייתרון לחברה הזרה מפתה מאוד. ארגון האו"ם כבר נתן את דעתו לתרחישים<br />
הללו ולסכנות הנשקפות לאוכלוסיות חלשות, אשר הפוליטיקאים שלהן אינם מסוגלים או אינם מעוניינים<br />
להגן עליהן. עדיין אין מנגנון, שבו ארגונים בינלאומיים יכולים להגן על אוכלוסיות כאלה, אשר תוחלת החיים<br />
שלהן קצרה והן מוכנות לקבל סיכונים בלתי סבירים, אם ה<strong>דבר</strong> יבטיח עבודה לתושבים.<br />
לימוד הגורמים שהובילו לאסונות שהתרחשו בעיר בופאל שבהודו או סבסו שבאיטליה, יכול למנוע אסון<br />
בסדר גודל דומה במפרץ חיפה. בשלושת המקרים מדובר בחברות, אשר מרכזן במדינה מפותחת, אשר היו<br />
להן סיבות טובות להקים מפעלים במדינות אחרות. ג'יוודאן השוויצרית בחרה להקים מפעל באיטליה, יוניון<br />
קרבייד האמריקאית בחרה להקים מפעל בהודו, וקבוצת טראמפ האמריקאית בחרה לפעול בישראל. בכל<br />
שלושת המקרים, אילו הייתה החברה פועלת בארה"ב או בשוויץ, הרווחיות שלה היתה נמוכה, מכיוון<br />
שהמוצר זול והטכנולוגיה נמוכה, בעוד שתקני הבטיחות בארצות אלו נוקשים ויקרים, והכיסוי הביטוחי שם<br />
יקר מאוד עבור פעילות כזאת. בשלושת המקרים קיימת חברה שמנצלת כח האדם זול במדינה אחרת,<br />
שבה מחסומי הבטיחות נמוכים והרגולטור מנמנם, סלחן וחסר שיניים. ההבדל הגדול הוא, שבהודו<br />
ובאיטליה האסון כבר קרה, בישראל עדיין לא.<br />
פרק 9. ניהול הסיכונים: על פי תורת ניהול הסיכונים, מידת הרצינות שבה יש להתייחס לסיכון נתון, ניתנת<br />
לביטוי מתמטי כמכפלה של שני פרמטרים: סבירות ההתרחשות וחומרת תוצאותיה. גורמי ביטחון, לא רק<br />
במדינת ישראל, נוטים להתעלם מעקרונות יסוד אלו, במיוחד כאשר הם נחשפים לדיון ציבורי, או אפילו<br />
כאשר הם נדרשים לתת חוות דעת מקצועית בערכאות משפטיות. ביטויים כגון, אירוע פתע פתע, או אירוע<br />
בסבירות נמוכה מאוד, הם חסרי משמעות, והשימוש בהם הוא חסר אחריות. זכורה לכל שאננותם<br />
וזחיחות הדעת של גורמי ביטחון בארה"ב ביחס להיתכנותו של הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק, שלא<br />
ל<strong>דבר</strong> על הערכות המודיעין הישראלי והדרג הפוליטי ערב מלחמת יום הכיפורים. מי שמתייחס רק לפרמטר<br />
הסבירות ומתעלם מחומרת ההתרחשות, טועה ומטעה, מכיוון שהוא הופך משטח דו-מימדי להצהרה חד-<br />
מימדית, שהיא חסרת משמעות. הפיכתו של דיון כמותי-אובייקטיבי לדיון איכותי-סובייקטיבי הוא בלתי<br />
נסלח, מכיוון שהוא פוגע לא רק בנושא הדיון, אלא גם ברמתו.<br />
לדיון בנושא רעידות אדמה חשיבות כפולה בהקשר של מיכל האמוניה. ראשית, קיים סיכוי סביר מאוד, כי<br />
רעידת אדמה באיזור המועד של שבר יגור ייגרום לקריסת המיכל. על פי הערכה עדכנית של המשרד<br />
להגנת הסביבה, הטווח הקטלני של ענן האמוניה, אשר יווצר בתוצאה מקריסת המיכל, הוא ק"מ, וזה<br />
שיווצר מפיגוע באנייה, יהיה ק"מ. ההערכות שלנו, על פי תכנת ,ALOHA הן חמורות יותר. בהתחשב<br />
בצפיפות האוכלוסין בטווחים הללו, מדובר במאות אלפי נפגעים, בעיקר הרוגים.<br />
4<br />
6<br />
שנית, קיים פער בלתי נתפס בין האופן שבו מנהלת המדינה את הסיכונים מרעידת אדמה חזקה<br />
)שהסבירות שלהם נמוכה, וגם פוטנציאל הנזק נמוך יחסית( לבין האופן שהיא מנהלת את הסיכונים ממערך<br />
האמוניה )שהסבירות שלהם גבוהה יותר, ופוטנציאל הנזק גדול יותר מספר ההרוגים הצפוי גדול פי<br />
ממה שצפוי ברעידת אדמה(. הסיבה נובעת, כנראה, מתרבות לקויה של ניהול סיכונים ומהעובדה,<br />
10<br />
-<br />
20
20<br />
:10<br />
שרעידות אדמה ותוצאותיהן הן <strong>דבר</strong> מוכר וידוע. לעומת זאת, אסון של הרעלה המונית מגז אמוניה הוא<br />
אירוע בלתי מוכר, ולכן הוא שקוף לתודעה הציבורית והפוליטית. מכאן אפשר להבין את מקורה של<br />
הזחיחות הבלתי נסבלת, שבה מתייחס הרגולטור לסיכוני האמוניה.<br />
דו"ח הוועדה הציבורית בראשות אלוף )מיל( הרצל שפיר מתייחס רק לתרחיש שולי וחסר חשיבות<br />
בהשוואה למכלול תרחישי הסיכון )רק המיכל היבשתי, רק פגיעה בגג המיכל, רק פגיעה בזמן מלחמה, רק<br />
פגיעה מנשק תלול מסלול(. זהו, כמובן, רק אחד מתוך אין-ספור התרחישים הסבירים לאסון, ואפילו לא<br />
התרחיש החמור שבהם. תסריטים חמורים בהרבה ייגרמו מקריסת המיכל כתוצאה מהזדקנות המתכת,<br />
רעידת אדמה, פיגוע טרור, פגיעת נשק שטוח מסלול, שלא להזכיר פיגוע באניית האמוניה, שהוא התסריט<br />
הגרוע מכל. חבר הוועדה מודה כי "במצב של שגרה, במצב של אירוע בטיחותי, תקלתי, אירוע טרור, זה לא<br />
באחריות הצבא, לכן אני לא יודע לתת לזה תשובה... באופן עקרוני, על פי ההנחיות שלנו ועל פי הבחינות<br />
שאנחנו עושים, המיכל לשביעות רצוננו מוגן." כל זה לא מפריע לוועדה להשמיע צפירת הרגעה כוללנית גם<br />
עבור תרחישים שכלל לא נדונו על-ידה. על רקע השאננות של וועדת שפיר, מכיוון שקווי ההפרדה בין גורמי<br />
הסיכון מעורפלים, ומכיוון שאין גורם כלשהו, המוכן לקחת אחריות כוללנית על נושא כל כך בעייתי ומורכב,<br />
נוצר מצב נוח, גם מבחינת מחזיק פוטנציאל הסיכון וגם מבחינת הרגולטור, להמשיך "עסקים כרגיל"<br />
ולהתעלם מהסיכון הגובר.<br />
פרק חלופות לאספקת אמוניה לצרכי המשק: אין כל צורך לייבא אמוניה נוזלית למדינת ישראל<br />
באמצעות אניות אמוניה ואין צורך לסכן מאות אלפי אנשים לשם כך. קיימות מספר חלופות סבירות לפעילות<br />
הזאת. אף אחת מהחלופות האלה אינה מחייבת שימוש במיכלי איכסון ענקיים, מהסוג שנמצא במפרץ<br />
חיפה. מפעלים הזקוקים לאמוניה בכמויות קטנות ובינוניות יכולות לייבא אמוניה ע"י מיכלי שינוע<br />
מאובטחים, המכילים כ- טון אמוניה כל אחד. המיכל כלוא בתוך כלוב פלדה שמידותיו זהות לאלו של<br />
מכולה תקנית. השינוע באמצעותם הוא בטיחותי ויעיל, הוא איננו יקר והטיפול בו דומה לטיפול במכולות<br />
רגילות. את כל צרכי המשק בישראל, למעט תעשיית הדשנים לייצוא, כ- אמוניה לשנה, ניתן לייבא<br />
באמצעות 150 מיכלים כאלו. אין צורך לשנע את כל הכמות הזאת בבת אחת ואפשר להביא מיכלים בודדים<br />
באופן מזדמן באמצעות אניות מכולה רגילות, אשר מגיעות לכל נמלי ישראל, ללא דרישות בטיחות מיוחדות.<br />
3,000<br />
הפקת אמוניה מאוריאה באתר הייצור היא שיטה המבוססת על יבוא של אוריאה מוצקה, אותה ניתן לשנע<br />
בקלות ולאחסנה לזמן בלתי מוגבל. האוריאה היא חומר בטוח וקיימות טכנולוגיות יעילות להופכה לאמוניה<br />
בתפוקה מותאמת דרישות, כך שכל האמוניה המיוצרת נצרכת מייד ולכן אין צורך לאגור אותה במיכל<br />
כלשהו. חברת החשמל מייצרת לעצמה את כל כמות האמוניה הנחוצה לה מאוריאה עבור תהליכי ניטרול<br />
של תחמוצות חנקן בתחנת הכוח אורות רבין. מדובר בצריכה שנתית של 200,000 טון אוריאה, המאפשרת<br />
ייצור של טון אמוניה, כמעט כמו כל האמוניה הנוזלית המיובאת לארץ ע"י חכ"ב. ניתן כמובן לייצר<br />
אמוניה בארץ מגז טבעי בהיקפים קטנים, כפי שניתן לראות בכל העולם ב- השנים האחרונות. לדוגמא,<br />
טון ליום, המתאימות לכל<br />
המפעלים הקטנים שנבנו ע"י חברת לינדה מייצרים כמויות של<br />
התצרוכת של מדינת ישראל, כולל ייצור דשנים לייצוא.<br />
20<br />
230-1500<br />
113,000<br />
21
22
פרק 1. אמוניה<br />
– תכונות, רעילות<br />
חומר מסוכן material( ,)hazardous על פי הגדרה, הוא כל חומר )מוצק, נוזל או גז(, היכול לגרום לנזק<br />
לבני אדם, לרכוש או לסביבה, וכן כל חומר שבשימוש נורמלי יכול להזיק להזיק לבריאות האדם. חומר<br />
מסוכן יכול להיות רעיל, קורוזיבי, דליק, פציץ, רדיואקטיבי, מחמצן, מחניק )asphyxiant( או מסוכן ביולוגית<br />
.)biohazard(<br />
2,1<br />
אמוניה היא גז או נוזל נדיף בעל pH בסיסי. האדים קלים מהאוויר, חסרי צבע ובעלי ריח חזק דמוי שתן,<br />
מגרה, חודר ומחניק. האמוניה מסיסה היטב במים ובמידה פחותה גם בכהלים. סף הריח הוא 46.8ppm<br />
בטמפרטורה של 25.7°C בטמפרטורה<br />
של 20°C. נתון זה מעיד על נדיפותה הגדולה של האמוניה ועל יכולתה להתפזר במהירות. האמוניה ניתנת<br />
לאחסון כגז מונזל בקירור. בחימום עד לפירוק משתחררים אדים רעילים ומגרים של אמוניה ותחמוצות<br />
חנקן.<br />
ו- 8.5 atm<br />
10 atm לחץ האדים של אמוניה הוא .(33.1 mg/m 3 )<br />
3<br />
מנגנון הרעילות של אמוניה.<br />
האמוניה נספגת היטב דרך הריאות ומדרכי העיכול. בריכוזים גבוהים הגורמים לנזק בעור, יכולה להיות<br />
מידה מסוימת של ספיגה גם דרך העור. האמוניה מסיסה מאוד במים ופחות בשומן ולכן פגיעתה הראשונית<br />
והמהירה היא בעיקר ברקמות לחות ובריריות של דרכי הנשימה העליונות, בעיניים ובעור. היא מגיבה עם<br />
לחות ליצירת אמוניום הידרוקסיד OH( )NH 4 שהוא חומר בסיסי הגורם לפגיעה קורוזיבית. הנזק שנגרם<br />
הוא תוצאה של נמק מתנזל necrosis( )liquefaction של הרקמות וכוויות חודרות. אמוניה גזית מונזלת<br />
ומקוררת יכולה לגרום לכווית קור והיפותרמיה. במתאר שריפה יכולות להשתחרר תחמוצות חנקן העלולות<br />
לגרום למטהמוגלובינמיה .)methemoglobinemia(<br />
4<br />
תופעות קליניות.<br />
כללי: עקב המסיסות הגבוהה של אמוניה במים, סימני גירוי עלולים להופיע במהירות. אם לנפגע יש סימני<br />
גירוי ברורים בעור, בעיניים ובדרכי האוויר העליונות יש להניח שמדובר בחשיפה משמעותית, היכולה לגרום<br />
לפגיעה גם בדרכי האוויר התחתונות. יש לזכור שחשיפה לריכוז נמוך של אמוניה לפרק זמן ארוך יכולה אף<br />
היא לגרום לנזק ריאתי, אף אם יש גירוי מינימאלי בעיניים, בעור ובדרכי הנשימה העליונות.<br />
דרכי הנשימה: גירוי, אודם, בצקת וכוויות של חללי האף, הלוע והגרון, נזלת, שיעול, צרידות, סטרידור,<br />
בצקת ודלקת בלארינקס, לארינגיטיס, טראכאיטיס, קוצר נשימה, כאב בחזה, כוויות בריריות הקנה<br />
)בצקת ריאות לא<br />
והסמפונות, ברונכוספאזם, פנאומוניטיס כימית, פליטת כיח דמי ו-<br />
קרדיוגנית(, היכולה להופיע באיחור. סיבוכים מאוחרים כוללים ברונכיאקטזות ומחלה ריאתית חסימתית. אי<br />
ספיקה נשימתית היא סיבת המוות העיקרית.<br />
לב וכלי דם: דופק מהיר.<br />
acute lung injury<br />
נוירולוגיה: שינויים במצב ההכרה עד לאיבוד הכרה ופרכוס עקב היפוקסמיה )חוסר חמצן(.<br />
עיניים: גירוי, צריבה, דמעת, אודם וגודש בלחמיות, פוטופוביה, בלפארוספאזם, בצקת בעפעפיים, נזק<br />
, עליה בלחץ התוך עיני, קטרקט ואף עיוורון זמני או קבוע.<br />
ועכירות בקרנית,<br />
23<br />
uveitis, iritis<br />
עור: גירוי וכוויות עמוקות עם נמק מתנזל necrosis( .)liquefaction בחשיפה לאמוניה דחוסה מונזלת<br />
ומקוררת דווח על כוויות קור המלוות בטרומבוזיס של כלי דם שטחיים, איסכמיה ונמק.<br />
דרכי העיכול: בחילה, הקאה וכאב בטן דווחו לאחר שאיפת האדים, לעתים מספר שעות לאחר הופעת<br />
התסמינים הריאתיים. בליעת החומר עלולה לגרום גם לגירוי ולכוויות קשות בדרכי העיכול.<br />
מטהמוגלובינמיה )methemoglobinemia(<br />
: עלולה להופיע במתאר שריפה, עקב חשיפה לתוצרי פירוק<br />
רעילים. מטהמוגלובינמיה היא מצב בו יש ירידה בכושר נשיאת החמצן ע"י הדם בגלל הפיכת הברזל הדו
ערכי ( 2+ )Fe שבהמוגלובין )hemoglobin( שבכדורית הדם האדומה לברזל תלת ערכי ( 3+ .)Fe המידע הנ"ל<br />
מתייחס לחשיפה חדה ואינו כולל נתונים על תופעות ארוכות טווח כמו קרצינוגניות וטרטוגניות.<br />
5,4,3<br />
עקרונות הטיפול הרפואי בהרעלת אמוניה.<br />
10-15<br />
.nitric oxide בצקת ריאות לא קרדיוגנית injury( )acute lung יכולה<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
.5<br />
.6<br />
.7<br />
.8<br />
.9<br />
הרחקה מיידית של הנפגע ממקום החשיפה.<br />
הפשטת בגדים.<br />
טיהור העור והעיניים ע"י שטיפה בכמויות גדולות של מים זורמים במשך דקות.<br />
טיפול תומך נשימתי: חמצן, הנשמה, מרחיבי סמפונות, טיפול בבצקת ריאות, כמקובל. יש לשקול<br />
מתן קורטיקוסטרואידים ו-<br />
להת<strong>פתח</strong> במשך 24 שעות ולעיתים אף 72 שעות מהחשיפה.<br />
טיפול תומך במערכת הלב וכלי הדם, כמקובל.<br />
טיפול כמקובל בפרכוס.<br />
טיפול בגירוי ובכוויות בעור )כולל בכוויות קור( ובעיניים, כמקובל.<br />
מתן משככי כאב לפי הצורך.<br />
טיפול במטהמוגלובינמיה ,)methemoglobinemia( העלולה להופיע בחשיפה לתרכובות רעילות<br />
במתאר שריפה ע"י ,methylene blue לפי האינדיקציות ובמינון המקובלים.<br />
10. אנטידוט )תרופה המנטרלת את החומר הרעיל או את השפעותיו הבריאותיות(: לא קיים!<br />
11. הטיפול בפגיעת אמוניה הוא תמיכתי וסימפטומטי בלבד.<br />
השימוש באמצעים הטיפוליים השונים נקבע בהתאם למצבו של הנפגע. לא קיים טיפול מניעתי, אלא ע"י<br />
מניעת החשיפה.<br />
נורמות תעסוקתיות וריכוזים רעילים של אמוניה<br />
6c<br />
(Threshold Limit Values( TLV .25 ppm (17.7 mg/m 3 ) :TLV-TWA<br />
ע"י ה- American Conference of<br />
(Time Weighed Average( TWA .)ACGIH( Governmental Hygienists<br />
40<br />
8<br />
(Short Term Exposure Limit(<br />
6<br />
6c<br />
STEL .)35<br />
15<br />
ppm (24.7 mg/m 3 ) TLV-STEL<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
הם סדרת נורמות<br />
אשר נקבעו<br />
תעסוקתיות הנועדות להגן על העובד, הוא הריכוז אליו<br />
שעות מבלי<br />
שעות עבודה ביום, בשבוע עבודה של יכולים להיחשף מרבית העובדים במשך שיגרם להם נזק בריאותי.<br />
הוא הריכוז<br />
דקות, עד ארבע פעמים ביום העבודה ובין החשיפות<br />
המכסימלי אליו יכול להיחשף עובד במשך הללו הוא נחשף במשך שעה לפחות לריכוז שאינו עולה על ה- .TLV-TWA<br />
ה.<br />
הוא הריכוז המירבי אליו יכול להיחשף עובד ללא אמצעי מיגון ולחלץ את עצמו מבלי שיגרם לו נזק<br />
שהוא<br />
בריאותי בלתי הפיך symptoms( .)escape impairing ערך זה נקבע ע"י ה- (Immediately Dangerous to Life and Health) IDLH-<br />
NIOSH<br />
3a<br />
300 ppm (212.1 mg/m 3 ) IDLH<br />
,National Institute of Occupational Safety and Health האמריקאי.<br />
NIOSH ACGIH<br />
.4<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
ה- וה- הן שתי סוכנויות אמריקאיות, הנחשבות כמובילות בעולם בתחום של<br />
קביעת נורמות תעסוקתיות.<br />
6b<br />
נתוני רעילות אמוניה בבני אדם כפי שפורסמו ע"י ה- .RTEC<br />
(3 mg/m 3 4.2 ppm<br />
20 ppm<br />
(21.1 mg/m 3 ( 30 ppm<br />
.4<br />
.5<br />
פורט(.<br />
לשמונה שעות: שינויים בקצב הלב, דיכוי נשימתי.<br />
( 3 14.1): mg/m כיב במחיצת האף, גירוי הלחמית, שינויים בקנה הנשימה או בסמפונות.<br />
לעשר דקות: שינויים בריאות, בבית החזה או בנשימה )אופי השינויים לא<br />
:(40 mg/m 3 ( 56.6 ppm<br />
(77.8 mg/m 3 ( 110 ppm<br />
גירוי בלחמית, שיעול, דיכוי נשימתי.<br />
לשעה: גירוי הלחמית.<br />
24
(1,060 mg/m 3 ( 1,500 ppm<br />
1,697 ppm<br />
(3,535 mg/m 3 ( 5,000 ppm<br />
.6<br />
.7<br />
.8<br />
לשלושים דקות: מוות.<br />
( 3 1,200): mg/m שיעול, קוצר נשימה, בצקת ריאות.<br />
לחמש דקות: מוות.<br />
נתוני רעילות אמוניה בבני אדם, כפי שפורסמו בספרו של<br />
6c<br />
.Finkel<br />
:(37.5 mg/m 3 ) 53 ppm ריח הניתן לגילוי.<br />
100 ppm<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
( 3 70.7): mg/m ריכוז מכסימלי המותר בחשיפות ממושכות. יש לציין שערך זה השתנה<br />
והופחת עם השנים.<br />
כמות הגורמת לגירוי מיידי של הגרון.<br />
הריכוז המכסימלי המותר למשך חצי שעה עד שעה. יש<br />
לציין שערך זה השתנה והופחת עם השנים.<br />
כמות הגורמת לגירוי מיידי של העיניים.<br />
( 3 1,216): mg/m שיעול, קוצר נשימה, בצקת ריאות.<br />
קצרה )חצי שעה(.<br />
:(288.5 mg/m 3 ( 408 ppm<br />
:(212.1-353.5 mg/m 3 ( 500-300 ppm<br />
:(493.5 mg/m 3 ( 698 ppm<br />
1,720 ppm<br />
:(1,767.5-3,181.5 mg/m 3 ( 2,500-4,500 ppm מסוכן בחשיפה<br />
:(3,535-7,070 mg/m 3 ( 5,000-10,000 ppm מוות מהיר בחשיפה קצרה.<br />
.5<br />
.6<br />
.7<br />
.8<br />
נקודות להדגשה<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
.5<br />
.6<br />
.7<br />
.8<br />
.9<br />
7.1<br />
7.2<br />
7.3<br />
7.4<br />
נתוני הרעילות בבני אדם מבוססים על תיאורי מקרים ולעתים גם סדרות קצרות, במתארים לא<br />
מבוקרים ובד"כ במתאר תאונה. עבודות השוואתיות מבוקרות בבני אדם לא ניתנות לביצוע מטעמים אתיים.<br />
לכן עלולה להיות חפיפה בנתונים שפורסמו במקורות שונים. כמו כן מציאת ריכוז רעיל במתאר תאונה<br />
מסוים אינו אומר שריכוז נמוך יותר אינו יכול לגרום לרעילות.<br />
קיימת שונות רבה בסף הריח של אמוניה. לכן, חלק מהאוכלוסייה עלול להיחשף לריכוז רעיל של<br />
אמוניה לפני שיזוהה הריח האופייני. <strong>דבר</strong> זה עלול לגרום לעיכוב בפינוי ובטיפול.<br />
הנורמות התעסוקתיות שצוינו לעיל, נועדו להגן על העובדים או מרבית העובדים. הן לא נועדו להגן על<br />
אוכלוסיות קיצון כמו ילדים, קשישים וחולים )בפרט מחלות ריאתיות ולבביות( ונשים בהריון. מכאן משתמע<br />
שאוכלוסיות קיצון אלו עלולות להיפגע בריכוזים נמוכים יותר והפגיעה בהן עלולה להיות חמורה יותר.<br />
חלק מנתוני הרעילות שפורטו לעיל, נלקחו ממתאר של תאונות במקומות עבודה ואלמנט זמן החשיפה<br />
אינו תמיד ידוע. לכן, גם הם אינם בהכרח מייצגים סיפי רעילות באוכלוסיות הקיצון.<br />
הגורמים הקובעים את חומרת הפגיעה בנפגע מאמוניה ואת מספר הנפגעים<br />
רעילות החומר.<br />
הריכוז אליו נחשפים הנפגעים.<br />
צורת החשיפה )דרכי הנשימה, עיניים, עור, דרכי העיכול(.<br />
משך החשיפה.<br />
מאמץ פיזי בעת האירוע. בזמן מאמץ פיזי יש עלייה בקצב ובעומק הנשימה עם שחלוף כמויות<br />
גדולות של אוויר, מעבר לכמויות העוברות שחלוף במנוחה. במידה והאוויר נגוע בחומר רעיל<br />
כדוגמת האמוניה הרי שריאותיו של הנפגע יבואו במגע עם כמויות גדולות של אמוניה. כתוצאה<br />
מכך הנזק הריאתי שיגרם יהיה חמור יותר. כדוגמא למאמץ פיזי בעת חשיפה לאמוניה ניתן להביא<br />
ניסיון של הנפגע לחלץ את עצמו ונפגעים אחרים מהאזור הנגוע.<br />
מצבו הבסיסי של הנפגע )ילד, קשיש, מצבי מחלה מחלות לב וריאה, הריון(.<br />
מהירות החילוץ.<br />
הזמן למתן טיפול רפואי וטיהור הנפגע.<br />
איכות הטיפול הרפואי )למשל מידת היכולת להעניק טיפול נמרץ נשימתי(.<br />
10. היעדר אנטידוט.<br />
11. תנאים מטאורולוגיים )למשל טמפרטורה ומשטר רוחות(.<br />
12. סמיכות לאזור מאוכלס.<br />
25
סיכום<br />
האמוניה היא גז נדיף ביותר העלול להיות רעיל ומסוכן מאוד לבני אדם.<br />
הפגיעה העיקרית היא בדרכי הנשימה ועלולה להיות כרוכה באשפוז ממושך ולעתים אף בנכות<br />
ריאתית קבועה.<br />
אוכלוסיית קיצון )ילדים, קשישים, חולים במחלות לבביות וריאתיות ונשים בהריון( עלולים להיות<br />
בסיכון גבוה לפגיעת האמוניה.<br />
ו- ,IDLH מתייחסים בעיקר לאוכלוסיית<br />
סיפי הבטיחות והרעילות,<br />
העובדים בתעשייה ואין הם נועדו להגן על אוכלוסיות קיצון.<br />
הטיפול בפגיעת האמוניה הוא תמיכתי וסימפטומטי. היעדר האנטידוט עלול להקשות על הצלחת<br />
הטיפול.<br />
חומרת הפגיעה ומספר הנפגעים תלויים במידת החשיפה, מצבו הבסיסי של הנפגע, סמיכות לאזור<br />
מגורים.<br />
למשל TLV-STEL, TLV-TWA<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
.5<br />
.6<br />
10-5<br />
מסקנות: אמוניה הוא גז רעיל מאוד. חשיפה לריכוז של 0.5% באויר גורמת למוות בתוך דקות. אלו<br />
שייחשפו לריכוזים נמוכים יותר, אולי לא ימותו מיד, אבל יהיו משותקים ולכן לא יהיו מסוגלים לחלץ את<br />
עצמם. התרחישים הריאליים של התבקעות מיכל האמוניה או פיגוע באניית האמוניה יגרמו ליצירת ענן<br />
קטלני של אמוניה גזית שיגיע לטווחים שכוללים את כל איזור המטרופולין של חיפה וסביבתה. עלולה<br />
להיווצר אנדרלמוסיה בסדר גודל שלא היתה בהיסטוריה של מדינת ישראל, עם מאות אלפי נפגעים. לא<br />
ניתן יהיה להגיע אליהם ולחלצם מכיוון שלכל כוחות ההצלה במדינת ישראל אין מספיק מערכות נשימה<br />
אוטונומיות עם מיכלי חמצן ומכיוון שכל הכבישים יהיו פקוקים במכוניות שנהגיהן נחנקו למוות או נותרו<br />
משותקים או מחוסרי הכרה. הסתגרות בתוך הבתים תוכל להאריך מעט את חיי הנפגעים אבל לא להצילם.<br />
למעשה, אין בית רגיל בישראל שניתן לאטום אותו לחלוטין, בוודאי לא תוך הפתעה, ולא בטווח זמן של<br />
שעות. אלו שישארו בבתים, ברוב המקרים לאחר שכבר חדר לתוכם הגז, ישרדו כמה שעות אבל לא יותר<br />
מכך.<br />
8<br />
אפילו אם יגיעו צוותי הצלה מצויידים היטב, הוצאת נפגעים מהמעגלים הפגועים תיקח הרבה מאוד זמן. אין<br />
דומה המצב הזה למתקפת הטילים במלחמת לבנון השנייה, שבה, מיד לאחר נפילת הטילים כוחות ההצלה<br />
יכולים היו לפעול בשטח. אין שום היערכות למצב של אנדרלמוסיה בהיקפים דמיוניים כאלו, כך שכל אחד<br />
מתושבי מטרופולין חיפה ייאלץ לדאוג לעצמו, וככל שיארך זמן השהייה באווירת האמוניה, יקטנו סיכויי<br />
ההישרדות של הניצולים. האירוע עלול להמשך כמה ימים, ולכן, אין משמעות לכיוון הרוח, כיוון שהיא<br />
משתנה במהלך היממה, כך שמעגל הפגיעה יהיה היקפי.<br />
26
27
27
29<br />
.4<br />
מדוע הטילה הממשלה את התפקיד של הקמת מפעל לייצור אמוניה על המשרד להגנת הסביבה,<br />
שאיננו מתאים למשימה הזאת, במקום על משרד הכלכלה, שזה ייעודו?<br />
התשובות לרוב השאלות האלה נובעות מהאופן המדהים והבלתי נתפס שבו מעניקה ממשלת ישראל מעמד<br />
של אינטרס לאומי אסטרטגי לפעילות עסקית רגילה, שאין לה כל קשר לביטחונה או לרווחתה של מדינת<br />
ישראל. מי שעדיין מאמין, כי פעילות האמוניה היא נכס אסטרטגי, יכול להזכר, כי בשנת 2011 שבתו עובדי<br />
חכ"ב והשביתו את כל הייצור התעשייתי. הייתה זאת אחת השביתות הארוכות ביותר במגזר הפרטי, שישה<br />
חודשים רצופים. ככל הידוע לנו, מדינת ישראל לא התמוטטה מהשבתת החברה ומשק האמוניה בארץ לא<br />
עבר שום טראומה.<br />
כדי להבין את התהליך הזה, ואולי באמצעותו להבין חידות אחרות באופן המוזר שבו מתקבלות החלטות<br />
ע"י ממשלת ישראל, ראוי לקרוא את המסמכים והדו"חות הבאים.<br />
חברת חיפה כימיקלים בע"מ )חכ"ב( כמפעל חיוני<br />
בשנת 2006, בעת מלחמת לבנון השנייה, נזכרו במפקדת פיקוד העורף כי הייתה הוראה של מפקד<br />
הפיקוד, כי בעת מלחמה, יש לרדד את תכולת האמוניה הנוזלית במיכל. כמובן, שההוראה הזאת לא קוימה,<br />
כשם שגם הנחיות קודמות של פיקוד העורף לא קוימו. המיכל נשאר מלא במהלך כל המלחמה. שלושה<br />
אלופים בצה"ל, אשר כיהנו כמפקדי פיקוד העורף, "פתרו" את בעיית האמוניה בהכרזות נחרצות, ושלושתן<br />
התבררו אחר כך כהכרזות ריקות. האלוף יוסף מישלב הורה למגן את גג המיכל, האלוף ג'רי גרשון ציווה<br />
לרדד את תכולתו, והאלוף הרצל שפיר דרש לבנות מערכת אזרחית מגיבה. בפועל, היתה כאן מלחמה,<br />
איש לא מיגן את גג המיכל, איש לא רידד את תכולתו ואיש לא בנה מערכת אזרחית מגיבה. חוץ ממבקר<br />
המדינה, איש לא הוטרד מכל אלו.<br />
כשם שבניית גג בטון מעל המיכל לא הייתה מעשית, גם<br />
ההוראה לרדד את האמוניה במיכל לא הייתה מעוגנת<br />
במציאות. גם הרעיון לסלק את האמוניה מהמיכל<br />
באמצעות צריכתו, היה הזוי. הצריכה המכסימלית היומית<br />
של חכ"ב היא כלומר, אפילו אם יעבוד המפעל 7<br />
ימים בשבוע, יידרשו יום לריקון מיכל של טון.<br />
מובן שהמיכל נותר מלא גם לאחר שהסתיימה המלחמה<br />
ההיא. מכל מקום, חכ"ב הצליחה למנף את הסיפור הזה<br />
באופן מבריק: כדי לרוקן את המיכל באמצעות ייצור<br />
מוגבר, יש לחייב את העובדים להתייצב לעבודה גם בזמן<br />
המלחמה, כפי שנדרש מעובדי מאפיות, למשל. אישורים<br />
כאלו מספק המפקח הכללי על כוח אדם במשרד הכלכלה.<br />
המלחמה הסתיימה מזמן, אבל האישור הזה מחודש<br />
באופן אוטומטי כל שנה, כפי שמחדשים אותו לכל<br />
המאפיות ומפעלי מזון אחרים. בדף הזה מוצג האישור<br />
השנתי שהוענק לחכ"ב בשנת ע"י ריאד אבראהים,<br />
המפקח הכללי על כוח אדם במשרד הכלכלה.<br />
12,000<br />
2014<br />
300 טון,<br />
40<br />
מכאן, ובעזרת רטוריקה בטחונית-מקצועית-סמכותית,<br />
תוך קיצורי דרך לוגיים, הפך המפעל מחיוני לחיוני-<br />
אסטרטגי, ומשם לחיוני-לאומי-אסטרטגי, עד כדי השוואתו<br />
לנמל התעופה בן-גוריון, תחנת הכוח בחדרה ונמל<br />
אשדוד. והמוסכמה הזאת התקבלה והשתרשה במשך<br />
שנות פעילות רבות, עד אשר אפילו מבקר המדינה לא
טרח לבדוק אותה, ובוודאי שלא משרדי הממשלה והממשלה עצמה. החלק האירוני בסיפור הזה הוא,<br />
שחכ"ב קבלה מעמד של מפעל חיוני בעת מלחמת לבנון השניה, לא מכיוון שמדובר בייצור חיוני למשק,<br />
אלא בדיוק הפוך, מכיוון שמדובר באיום אסטרטגי שיש צורך דחוף לסלקו.<br />
ההצגה המופרזת של חכ"ב כאינטרס חיוני-לאומי-אסטרטגי<br />
-<br />
-<br />
ניתן לשמוע מפי נציגי חכ"ב, באין ספור הדיונים המשפטיים, רטוריקה של הפרזה בנימוקים דמיוניים, כדי<br />
לעצב לחברה תדמית של אינטרס חיוני-לאומי-אסטרטגי. לדוגמה, בערר הצפון 118/07, שבו הופיעו נציגי<br />
חכ"ב והסתמכו על <strong>דבר</strong>י השופט אור, בבג"ץ 594/89, שעסק במתקנים בעלי חשיבות אסטרטגית למדינה:<br />
"על-מנת שקביעת מקום ותכנון של מפעל או מטרה ציבורית ייחשבו לבעלי חשיבות ארצית, די בכך<br />
שהמדובר יהיה בפרויקט מיוחד, אשר השאלה, באיזה מקום בשטח המדינה ראוי להקימו ולתכננו, תהיה<br />
בעלת חשיבות ארצית. חשיבות כזו יכולה להיווצר עקב השפעות סביבתיות מיוחדות של אותו מפעל, שאלת<br />
ריחוקו ממקומות אחרים הקשורים בו, בעיות גישה אליו, השפעתו על דרכי תחבורה ועוד כהנה <strong>דבר</strong>ים,<br />
שיש או יכולה להיות להם השפעה כלל-ארצית. במקרים כאלה, יש צורך בראייה כוללת של השיקולים<br />
והאינטרסים של כל אחד מאזורי הארץ שקילת התועלת מצד אחד ושקילת החסרונות מאידך, קודם<br />
בחירת המקום בארץ שיהיה המתאים ביותר להקמת המפעל הנדון.<br />
כך, למשל, הקמת נמל תעופה בינלאומי קשור במכלול בעיות כאמור, ועל-כן בחירת מקומו ותכנונו של נמל<br />
התעופה בן-גוריון נעשתה על-ידי המועצה. הוא הדין בקשר להקמת תחנת הכוח בחדרה. הקמתה קשורה<br />
הייתה במציאת מקום מתאים מבחינת גישה נוחה אל החוף, מבחינת השפעות סביבתיות ועוד כהנה<br />
גורמים ושיקולים, שהצדיקו בחינה כלל-ארצית קודם קביעת המקום ותכנון של תחנת הכוח. הוא הדין<br />
בבחירה ובתכנון של נמל נוסף הקמת נמל אשדוד אשר גם היא נקבעה על-ידי המועצה. בכל אחד<br />
מהמקרים הנזכרים נבחר מקום בו הוקם ותוכנן פרויקט, אשר, בסופו של <strong>דבר</strong>, נמצא באזור אחד מאזורי<br />
הארץ, אך בשל השלכותיו והשפעותיו הכלל-ארציות של אותו פרויקט, ובשל הצורך להקימו ולתכננו תוך<br />
בחינת כלל אזורי הארץ, נכללה שאלת מקום הקמתו ותכנונו במסגרת העניינים שהם בעלי חשיבות ארצית.<br />
-<br />
דומה כי ה<strong>דבר</strong>ים הללו, מתאימים להפליא למקרה שבפנינו. המיכל הנ"ל, אשר נועד לשרת את כלל<br />
המפעלים הזקוקים לאמוניה במדינה, כולל סיכונים אשר יש לתת עליהם את הדעת. שאלת קרבתו<br />
לאוכלוסיה, כמו גם סוגיות של שינוע האמוניה למפעלים הזקוקים לה )סוגיה בעייתית בפני עצמה(,<br />
והשפעות סביבתיות נוספות, חייבות להיבחן במבט כלל ארצי. הבחינה צריכה לכלול לא רק את הצרכים<br />
המקומיים של כל ישוב ויישוב, אלא יש צורך בבדיקת כלל האפשרויות הקיימות במדינה. מוסד התכנון<br />
העליון יוכל לבחון את היתרונות והחסרונות של כל מקום מוצע, לרבות שיקולי הבטיחות מחד, ואת שיקולי<br />
ההיתכנות מנגד. שיקוליהם של מוסדות מקומיים, אינם יכולים, ואף אינם צריכים להתייחס למבט הרחב<br />
אשר בו נבחנים מתקנים אסטרטגיים, אלא הם אמורים, בהגדרה, להתייחס לצרכים המקומיים בלבד."<br />
עורכי הדין של חכ"ב מציבים את מיכל האמוניה באותה קטגוריה של מתקנים לאומיים אסטרטגיים, כמו נמל<br />
התעופה בן-גוריון, תחנת הכוח בחדרה ונמל אשדוד, לא פחות! הרטוריקה הזאת חזרה שוב ושוב בכל דיון<br />
משפטי או ציבורי ובכל וועדה ובכל פירסום של משרדי ממשלה, עד שבסופו של <strong>דבר</strong> באה להבשלה<br />
בהחלטת הממשלה 766.<br />
דו"ח מבקר המדינה 64א משנת<br />
11<br />
2013<br />
מבקר המדינה, כמו גורמי ממשל רבים אחרים, לא ראה לנכון לבדוק האם הנחת העבודה, כאילו האמוניה<br />
חיונית למדינת ישראל, נכונה, או לפחות נכונה באופן חלקי בלבד. הפרק החמישי בדו"ח, המוקדש למשרד<br />
להגנת הסביבה, קובע כי "גז האמוניה הוא חומר רעיל ונפיץ אך חיוני לתעשיית המזון והתרופות, לייצור<br />
מעגלים מודפסים, לזיקוק נפט ולתעשיית הברום. שימוש נרחב באמוניה נעשה במתקני קירור, שחלקם<br />
משמשים מפעלים חיוניים בשעת חירום."<br />
30
להלן מובאת, כלשונה, סקירתו ההיסטורית הארוכה של המבקר על הת<strong>פתח</strong>ותה של בעיית האמוניה<br />
במפרץ חיפה. זוהי סקירה מאלפת, מכיוון שהיא חושפת את מידת הרצינות של מדינת ישראל לנושא,<br />
אשר השלכותיו לבטחונם של אזרחי ישראל כל כך חמורות:<br />
2003<br />
"בשנת ביקש מפקד פיקוד העורף דאז האלוף יוסף משלב להעריך את הסיכונים לפי תרחיש ייחוס<br />
מחמיר ועל בסיס הערכה זו קבע כי יש למגן את גג המכל. צוות מקצועי שמונה להשלמת המיגון דיווח<br />
למפקד פיקוד העורף ביוני כי מיגון גג המכל כרוך בהגבהתו באופן החורג מהמותר בקרבת שדות<br />
תעופה, ולכן 'אין דרך לבצע תוספת מיגון כפי שקבע אלוף פיקוד העורף' )ראו בעניין זה הדו"ח מ-2007(.<br />
2003<br />
בדו"ח מ-2007 עלה כי לאחר סיום הביקורת הקודמת, באוקטובר 2003, לא בחן פיקוד העורף אפשרויות<br />
נוספות למיגון המכל לפי קביעת מפקד פיקוד העורף דאז. באפריל הכין אגף תכנון בצה"ל לבקשת<br />
מפקד פיקוד העורף דאז, האלוף יצחק גרשון, הערכה של סיכויי הפגיעה במכל וקבע כי הסיכויים לפגיעה<br />
ישירה בו קטנים מאוד ויש סיכוי קטן לפגיעה בקרבתו.<br />
2006<br />
בדו"ח מ-2007 נכתב כי הערכת אגף תכנון בצה"ל עסקה רק בתרחישי ייחוס מלחמתיים, שכללו ירי רקטות<br />
וטילים מלבנון ומסוריה, ולא כללה תרחישי ייחוס של פח"ע, שההיערכות להם היא באחריות המשטרה.<br />
יובהר כי לא הייתה הערכת סיכונים מערכתית לכלל תרחישי הייחוס הנוגעים למכל האמוניה.<br />
2006<br />
במאי הודיע פיקוד העורף לחכ"ב כי "לא נשקפת סכנה ממכל האמוניה בהקשר המלחמתי", וכי<br />
במצב מלחמה ידרוש פיקוד העורף לצמצם את תכולת המכל למידה שלא תסכן אף את עובדי המפעלים<br />
בסביבה. עם זאת הודיע פיקוד העורף כי על חכ"ב להכין "תכנית רב שנתית שתכליתה נטרול מקסימלי של<br />
הסכנה הפוטנציאלית הנשקפת מהימצאותו של מכל מסוג זה בסביבה רווית אוכלוסין ע"י העתקת המכל<br />
או חלוקתו למקטעים.<br />
-<br />
משרד מבקר המדינה כתב בדו"ח מ-2007 כי מקרה זה ממחיש את הצורך בגורם מתכלל בתחום החומ"ס,<br />
וכי לנוכח כלל הסיכונים ובכלל זה סיכוני מלחמה ופח"ע, יש לעשות הערכת סיכונים כוללת שתאפשר בחינה<br />
של מכלול השיקולים מנקודת המבט של כלל הגופים הנוגעים ב<strong>דבר</strong>. ועדת שפיר הגישה כאמור, את<br />
המלצותיה באוגוסט ומסקנותיה נגעו גם למכל האמוניה בנמל חיפה. הוועדה המליצה בין היתר על<br />
מיגון עילי של מכל האמוניה בנמל ושל מכלים נוספים וכן של צינור האמוניה בקטעים שבקרבת אוכלוסייה.<br />
2011<br />
2007<br />
במכתב לשר להגנת הסביבה דאז, ח"כ גלעד ארדן מפברואר ציין ראש לשכת אלוף פיקוד העורף כי<br />
כלל מפעלי מפרץ חיפה המדווחים לפיקוד העורף על עמידתם בדרישות המיגון נבחנו לפי אמות המידה של<br />
מיגון כנגד פגיעה קרובה, ולא חל כל שינוי בעמדת פיקוד העורף שהובאה לידיעת הנוגעים ב<strong>דבר</strong> בינואר<br />
בהיתר רעלים שנתן המשרד לחכ"ב ב- צוין כי היא נדרשת ליישם את ההמלצות המפורטות<br />
בדוח ועדת שפיר וקבע כי עד ינואר עליה למגן במיגון עילי את מכל האמוניה, וזאת לפי תרחיש<br />
הייחוס של פגיעה עילית ישירה במכל.<br />
2012<br />
,2012<br />
2013<br />
.2007<br />
המשרד להגנת הסביבה הודיע בתשובתו למשרד מבקר המדינה מאוקטובר כי הנחה את חכ"ב למגן<br />
את המכל מפני איום מלחמתי, ואילו פיקוד העורף, שהוא הגורם המקצועי המנחה ב<strong>דבר</strong> התגוננות בשעת<br />
חירום, החליט כי אין צורך במיגון עילי של מכל האמוניה ולפיכך סירב להנחות את חכ"ב לגבי המיגון<br />
הנדרש, למרות עמדת המשרד.<br />
עוד ציין המשרד להגנת הסביבה בתשובתו כי ועדת שפיר המליצה על שורה של שיפורים בתחום המיגון,<br />
אשר כללו אמצעים להקטנת הסיכון הנשקף מן המתקן, והמשרד פעל להתקנת האמצעים הללו, לרבות<br />
כדורים למניעת נידוף והגברת מערכות המים. ההמלצה המרכזית שטרם יושמה הינה מיגון עילי של המתקן<br />
מפני פגיעה ישירה בעת מלחמה.<br />
2011<br />
המשרד צירף לתשובתו את פניית השר להגנת הסביבה מינואר לשר הביטחון, לשר לביטחון הפנים,<br />
ולאלוף פיקוד העורף שבה נאמר כי המשרד הוציא לשני מפעלים במפרץ חיפה ובכללם לחכ"ב, דרישות<br />
31
מחייבות ולפיהן עליהם ליישם את המלצות ועדת שפיר בנוגע למיגון עילי, ודרישות אלה צוינו בהיתר<br />
הרעלים שלהם. ל<strong>דבר</strong>י השר, לצורך מילוי הדרישות נדרשת הנחיה מטעם פיקוד העורף למפעלים, ב<strong>דבר</strong><br />
איום הייחוס של פגיעה עילית ישירה שכנגדה עליהם לבצע את המיגון העילי. השר ביקש את הסיוע של שר<br />
הביטחון, השר לביטחון הפנים ואלוף פיקוד העורף בהפעלת פיקוד העורף כדי לאפשר למפעלים למלא את<br />
הדרישות בלוח הזמנים שנקבע להם.<br />
פיקוד העורף הודיע בתשובתו למשרד מבקר המדינה כי לא הייתה לו התנגדות להנחיות המשרד להגנת<br />
הסביבה שניתנו על פי המלצות ועדת שפיר, הגם שלעמדתו הן לא היו נחוצות. במעקב עלה, כאמור, כי<br />
דרישות המיגון שהציב המשרד להגנת הסביבה בהיתר הרעלים לשנת לא יושמו. משרד מבקר<br />
המדינה מעיד כי לא נמצאה הערכת סיכונים מערכתית של המשרד להגנת הסביבה לכלל תרחישי הייחוס<br />
הנוגעים למיכל האמוניה.<br />
2012<br />
2013, הוא<br />
.2013<br />
2013<br />
בהיתר רעלים לשנת שנתן המשרד להגנת הסביבה לחכ"ב בפברואר קבע כי על חכ"ב<br />
לבצע בין היתר את המיגון העילי של צינור האמוניה לא יאוחר מנובמבר בתשובתו הנוספת<br />
מפברואר ציין המשרד להגנת הסביבה כאמור כי פיקוד העורף הוא הגורם המוסמך לקביעת תרחישי<br />
הייחוס המלחמתיים והמיגון המתאים להתמודדות עם תרחישים אלה. עם זאת כחלק מהיותו של המשרד<br />
מנחה לאומי לחומרים מסוכנים הוא בחן גם נושא זה וסבר בהתאם למסקנות דוח שפיר כי יש מקום לכלול<br />
גם תרחיש של פגיעה ישירה במכל האמוניה ולכן פעל להטמעת דרישה זו במסגרת הנחיית חכ"ב. המשרד<br />
הוסיף בתשובתו כי לאחר בירור מעמיק מול כלל הגורמים האמונים על נושא זה בפיקוד העורף החליט<br />
לקבוע בהיתר הרעלים של חכ"ב כי עליה לעמוד בתנאי פיקוד העורף.<br />
2013<br />
2013<br />
בתשובתה למשרד מבקר המדינה ממרץ ביקשה חכ"ב להדגיש כי מכל האמוניה הינו מכל ייחודי<br />
וחסר תחליף המשרת את צרכי המשק הישראלי בכללותו, כאשר על פי הוראות משק לשעת חירום מוחזק<br />
בו מלאי החירום של האמוניה במדינה ישראל ולפיכך הוא מהווה תשתית לאומית חיונית. עוד ציינה חכ"ב<br />
בתשובתה כי אין לה כל התנגדות שמכל האמוניה, ככלל, לאו דווקא בהיבט של עמדותיהם השונות של<br />
המשרד להגנת הסביבה ופיקוד העורף, יעלה לדיון במליאת הממשלה לנוכח חשיבותו לכלל המשק<br />
הישראלי שעה שהחברה משמשת כשומר הסף של מלאי האמוניה של מדינת ישראל, הן בשגרה והן<br />
בחירום. החברה הבהירה בתשובתה כי לא קיבלה מפיקוד העורף כל דרישה לביצוע מיגון עילי ועל כן היא<br />
סבורה כי על עניין זה להידון במסגרת ממשלתית אשר תסדיר את פעילותו של המכל ובכלל זה את<br />
הדרישות הנוספות למיגונו ככל שהן נדרשות.<br />
לאור העובדה שהמשרד להגנת הסביבה משמש מנחה מקצועי לאומי בתחום החומרים המסוכנים, חוזר<br />
משרד מבקר המדינה על הצעתו להעלות את הנושא להכרעת הממשלה. נודעת חשיבות לכך שהקרקע<br />
והמתקנים המחוברים אליה באתר שבו שוכן מכל האמוניה שקיבולתו טון יהיו בבעלות המדינה.<br />
באופן זה ניתן יהיה להבטיח יישום מדוקדק של דרישות המיגון החלות על המתקן האמור לאחסן גם מלאי<br />
חירום חיוני למשק.<br />
12,000<br />
על פי הסכם בין רשות הנמלים לחכ"ב, הקצתה הרשות לחברה את השטח במסוף הכימיקלים שבצפון אזור<br />
הקישון בנמל חיפה שבו פועל מכל האמוניה. בהסכם נקבע כי בתום תקופת ההסכם, במרץ<br />
המבנים שהקימה החברה באתר והמתקנים המחוברים לקרקע חיבור של קבע בהם מכל האמוניה, יועברו<br />
לבעלותה הבלעדית של הרשות. חברת נמלי ישראל וחברת נמל חיפה אמנם האריכו את תוקף ההסכם<br />
האמור לעיל עד דצמבר 2009, אך כאמור על פי ההסכם המקורי, מיכל האמוניה היה אמור לעבור לבעלות<br />
הרשות ב-2007, וה<strong>דבר</strong> לא נעשה. גם לא נמצא שחכ״ב שוכרת את השטח שהוקצה לה על פי חוזה<br />
כלשהו. חברת הנמלים וחברת נמל חיפה מאפשרות איפוא לחכ״ב להפעיל מתקנים שאמורים להיות<br />
בבעלותן וברשותן אף ללא חוזה שכירות.<br />
2007, כל<br />
32
חברת נמל חיפה הודיעה בתשובתה למשרד מבקר המדינה מספטמבר 2012, כי בינה לבין חברת הנמלים<br />
קיימות מחלוקות שונות סביב מסוף הכימיקלים ובשל כך, בין היתר, למן שנת ואילך, לא חתמה<br />
חברת נמל חיפה על הסכם ההרשאה עם חכ״ב שנוסח על ידי חברת הנמלים.<br />
2009<br />
2012<br />
חברת הנמלים הודיעה בתשובתה למשרד מבקר המדינה מספטמבר כי היא עשתה כל מאמץ<br />
להחתמת חכ"ב על הסכמי הרשאה אף על פי שלא זכתה בעניין זה לשיתוף פעולה מחברת נמל חיפה,<br />
האמורה גם היא להיות צד לחוזה, ובפועל ההסכמים נחתמו עד כה רק בינה לבין חכ"ב. עוד הודיעה חברת<br />
הנמלים בתשובתה כי כל מתקן שהיה אמור לעבור לבעלות רשות הנמלים או חברת הנמלים לפי העניין<br />
עבר למעשה לבעלותן, שכן הוראות הסכמי העבר לא שונו, ברם ל<strong>דבר</strong>יה ה<strong>דבר</strong> יבוא לידי ביטוי מילולי<br />
פורמלי בהסכמים רק אם יוחלט על הקצאת השטח הרלוונטי לחכ"ב לתקופה ארוכה ולא לתקופות קצרות<br />
שתכליתן לאפשר את הסדרת השגת האישורים הנדרשים ומציאת פתרון ברמה הלאומית. עוד ציינה חברת<br />
הנמלים כי למיטב ידיעתה אין מחלוקת בין הצדדים לעניין הזכויות על המתקנים, כאמור.<br />
מהאמור לעיל עולה כי עקב המחלוקת בין חברת הנמלים לבין חברת נמל חיפה, בכל הנוגע להארכת הסכם<br />
ההרשאה עם חכ״ב, טרם חתמה חברת נמל חיפה על הסכם ההרשאה עם חכ״ב. בפועל, המתקנים שהיו<br />
אמורים לעבור לבעלותה של חברת הנמלים ובכלל זה מיכל האמוניה, לא עברו לבעלותה ונותרו למעשה<br />
בבעלותה של חברה פרטית. חכ"ב הודיעה בתשובתה למשרד מבקר המדינה, ממרץ אין לה כל<br />
התנגדות לכך שחברת נמלי ישראל תערוך מכרז להפעלת מסוף האמוניה. משרד מבקר המדינה מעיר<br />
לחברת נמלי ישראל בע״מ כי עליה להסדיר בדחיפות את העברת הבעלות על מיכל האמוניה לידיה,<br />
כמתחייב על פי ההסכם בין רשות הנמלים וחכ״ב מ- 1987, ולסכם את מתכונת הפעלתו.<br />
2013, כי<br />
לנוכח הסיכון בהימצאות מכל האמוניה במפרץ חיפה פרסם המשרד להגנת הסביבה מכרז לבחירת יועץ<br />
לבחינת חלופות למערך היבוא, האחסון, הניפוק והשינוע של אמוניה במפרץ חיפה. החברה שזכתה במכרז<br />
הגישה למשרד בדצמבר את המלצותיה ובהן המלצה להקמת מפעל חלופי לייצור אמוניה בדרום<br />
הארץ, שתימשך חמש עד שבע שנים. במרץ הסכימו ביניהם השר להגנת הסביבה ושר התעשייה,<br />
המסחר והתעסוקה על אימוץ ההמלצה להקמת מפעל חלופי לייצור אמוניה, לנוכח רמת האיום הביטחוני<br />
הנשקף לישראל.<br />
2010<br />
33<br />
2012<br />
2011<br />
המשרד להגנת הסביבה הודיע בתשובתו למשרד מבקר המדינה, כי בראשית שנת החליט השר<br />
להגנת הסביבה, כי משרדו יקיים בחינה מעמיקה של האפשרות להעתקת מכל האמוניה ממקומו הנוכחי.<br />
החלופה המועדפת, שנבחרה בשיתוף חברת ייעוץ ותכנון, היא הקמת מפעל לייצור אמוניה מגז טבעי<br />
במישור רותם בדרום הארץ, באזור שבו כבר פועלת תעשייה כימית, יש בו גז טבעי זמין והוא מרוחק יחסית<br />
מריכוזי אוכלוסייה. חלופה זו תייתר ל<strong>דבר</strong>י המשרד את הצורך בייבוא אמוניה לישראל דרך מכל המוצב על<br />
החוף. עוד ציין המשרד, כי השר להגנת הסביבה ושר התמ"ת פועלים להכנת הצעת החלטה לממשלה<br />
לתמיכה במפעל זה.<br />
משרד מבקר המדינה מעיר, כי עד יישום התכנית האמורה, שלמימושה יידרשו על פי הערכה כחמש שנים,<br />
על המשרד להגנת הסביבה לדאוג למיגון מיטבי של מיכל האמוניה, כפי שקבעה ועדת שפיר כאמור לעיל."<br />
עד כאן סקירתו המאלפת של מבקר המדינה, המלצותיו ודרישותיו, אשר כבר בשנת 2013 הציג בפירוט את<br />
מכלול הבעיות במערך האמוניה, ואת חולשתו של הרגולטור, אבל <strong>דבר</strong>יו לא זכו עד היום להתייחסות ראויה.<br />
דו"ח המשרד להגנת הסביבה: דו"ח מסכם<br />
של אמוניה במפרץ חיפה, דצמבר 2011<br />
-<br />
12<br />
בחינת חלופות למערך היבוא, האחסון, הניפוק והשינוע<br />
הדו"ח המקיף הזה, אשר הוזמן ע"י המשרד להגנת הסביבה משתי חברות: אתוס אדריכלות תכנון וסביבה<br />
בע"מ ביחד עם י. ל. ניתוח מערכות בע"מ, ראוי להתייחסות מעמיקה לאור הנתונים המופיעים בו, ובעיקר<br />
לאור מסקנותיו. זהו מסמך חשוב, לא רק מכיוון שהוא חושף התנהלות בלתי ראויה של גורמים עסקיים,<br />
שהם מקצועיים ואובייקטיביים, כביכול. הוא חשוב, בעיקר מכיוון שהדו"ח כולו, אומץ ללא עוררין ע"י המשרד
להגנת הסביבה, כאילו היה אכן מקצועי ואובייקטיבי. יתר על כן, הדו"ח על מסקנותיו הבעייתיות אומץ ללא<br />
כל ביקורת ע"י ממשלת ישראל והוביל להחלטתה מספר 766, החלטה שהובילה לאובדן זמן יקר, משאבים<br />
ציבוריים וסיכון חיים מתמשך לאוכלוסיה של כמיליון מתושבי מפרץ חיפה וסביבותיו.<br />
האגדה על 20% מהאמוניה למוצרים שאינם דשנים<br />
דו"ח המשרד להגנת הסביבה, הוא מסמך מאלף שיש בו יותר ממוסר השכל אחד. מכיוון שזהו המסמך<br />
שאמור לשמש בסיס עובדתי לכל דיוני הממשלה ושלוחותיה, יש להניח שמאות, ואולי אלפי, אנשים הציצו<br />
בו, אבל ספק אם מישהו קרא אותו ברצינות. עמוד בדו"ח ראוי להתייחסות מיוחדת, מכיוון שאין צורך<br />
להפליג לעמודים אחרים כדי לראות את הסתירה הפנימית שבין שני חלקי העמוד. בחלק העליון שלו,<br />
מוצגת התפלגות התעשייה מבוססת אמוניה במדינת ישראל )איור בנוסף לתיאור הגרפי, מובא<br />
בתחתיתו של העמוד, פירוט כמותי של צריכת האמוניה ע"י הצרכנים השונים.<br />
1 משמאל(.<br />
89<br />
1<br />
דו"ח המשרד להגנת הסביבה מסביר, כי "השימוש העיקרי באמוניה נוזלית בתעשייה הוא לייצור דשנים, כ-<br />
כל שאר השימושים מהווים כ- 20%. שימושים חשובים נוספים הם: ייצור חומצה חנקתית, ייצור<br />
בתעשיית החימוש, ייצור ניילון, מערכות קירור )בעיקר בתעשיית המזון והחלב(, תעשיית הנייר, תעשיית<br />
תרופות, תהליכים פטרוכימיים, חיטוי מים ועוד." הטקסט הזה בונה את האגדה של היות האמוניה, אינטרס<br />
לאומי-אסטרטגי של מדינת ישראל. אבל מי שבנה את האגדה הזאת, לא שם לב לכך שהמספרים חושפים<br />
את התמונה האמיתית )איור מימין(: "הפצת האמוניה בידי דשנים: מתוך סה"כ טון לשנה,<br />
המתקבלים מחיפה כימיקלים, כ- טון משמשים לצריכה עצמית של חברת דשנים. שאר טון<br />
מחולקים לצרכנים נוספים, כדלהלן:<br />
רותם אמפרט )מישור רותם( ~<br />
תרכובות ברום )רמת חובב( ~ 700 טון<br />
מכתשים )רמת חובב( ~ מאות טון<br />
קופולק )רמת חובב( ~ עשרות טון<br />
גדות ביוכימיה )חיפה( ~ מאות טון<br />
פרסונה )נצרת( ~ עשרות טון<br />
עשות )אשקלון( ~ עשרות טון<br />
מקסימה )כל הארץ( ~ מאות טון משמש כמפיץ-משנה לרוב הלקוחות הקטנים בצילינדרים<br />
ובמיכלים עד 1 טון, לרבות בתי- קירור באמוניה וכו'."<br />
5,000<br />
35,000<br />
1,300 טון<br />
-<br />
30,000<br />
,80%<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
איור 1. הנתונים הסותרים לגבי כלכלת האמוניה במדינת ישראל, על פי דו"ח המשרד להגנת הסביבה. צד<br />
נתוני האמת,<br />
89. צד ימין: הצגה גרפית של שמאל: הדיאגרמה המקורית אשר מופיעה בראש עמוד המוצגים בתחתית עמוד 89.<br />
34
13<br />
3<br />
איור 2. כמויות המזון שניתן לרכוש תמורת שכר ממוצע לשעת עבודה )על פי נתוני הלשכה האמריקאית<br />
לסטטיסטיקה לגבי עבודה וסקר הוצאות הצרכנים(.<br />
האגדה על בדידותם של מיכלי האמוניה בעולם וקרבתם למרכזי אוכלוסיה עירונית<br />
12<br />
64<br />
פרק בדו"ח המשרד להגנת הסביבה, )סקר מיכלי אמוניה בעולם( מציג מידע השוואתי על מיכלי<br />
אמוניה ברחבי העולם, אשר נמצאים בקטגוריה של המיכל בחיפה. זוהי סקירה רדודה ורצופה שגיאות,<br />
המציפה את הקורא ב- עמודים של תמונות גזורות מאתרי אינטרנט, רובן חסרות משמעות, חלקן לא<br />
רלוונטי לנושא, וחלקן מציגות אתרים שגויים. דומה שמסקנות הפרק הזה נכתבו לפני ביצוע הסקר ורובן<br />
שגויות:<br />
"רוב המיכלים שנסקרו היו קרובים לאוכלוסיה, גם כאשר האוכלוסייה הייתה מעטה )שכונה בודדת, או<br />
) היו שכונות מגורים קרובות מאוד למיכלים/לנמל )עד ק"מ(, כאשר<br />
עיירה קטנה(.<br />
במרחק של עד ק"מ היו 35% מהמיכלים, במרחק של עד ק"מ היו 14% מהמיכלים, ואילו במרחקים<br />
המשמעותיים יותר, מעל ק"מ ויותר, היו כ- 21% מהמיכלים. אחת התובנות מסקר המיכלים בעולם היא,<br />
כי המיכל במסוף הקישון אינו יוצא דופן באף אחד מהפרמטרים שנבחנו, וכי מיכלים דומים קיימים בעולם,<br />
לרבות במדינות המפותחות. אם נתייחס לפרמטרים כגון גודל המיכל, קרבה לאוכלוסיה, הימצאות המיכל<br />
במסוף ימי, הזרמת אמוניה מהמיכל אל המשתמש בצנרת וכיו"ב, אותרו עשרות מיכלים דומים בעולם."<br />
1<br />
3<br />
במקרים רבים ( 30%<br />
2<br />
5<br />
ה<strong>דבר</strong> המטריד ביותר מכל הטיפול הזה הוא המסקנה המגמתית, אשר נועדה ליצור רושם, כאילו המיכל<br />
במפרץ חיפה, אופן ניהולו וקרבתו לאיזורים צפופי אוכלוסין הוא עניין נורמטיבי ומקובל בכל העולם. אבל,<br />
המציאות שונה לחלוטין. רוב המיכלים, אשר נטען לגביהם כי הם סמוכים ליישובים עירוניים, ממוקמים<br />
באיזורים חקלאיים דלי אוכלוסין או בלתי מיושבים כלל. במקרים רבים, המידע לגבי הבעלות על המיכלים<br />
ארכאי ואינו נכון מזה שנים רבות. חלק מהמיכלים, אשר מוצגים כפעילים, כבר הוצאו משימוש לפני שנים<br />
ופורקו, או נמצאים בהליכי פירוק. לדוגמא, פעילותו של אתר האמוניה בדנמרק, הופסקה בלחץ התושבים<br />
36
)מיכל מספר 1(. פעילותו של המיכל בשבדיה הופסקה גם היא )מספר 19(, וכך גם המיכל בקארטאגנה<br />
שבספרד )מספר 41( והמיכל בטאראגונה שבספרד )מספר 56(.<br />
יתר על כן, רוב המתקנים לאחסון אמוניה נוזלית ברחבי העולם נבנו בזוגות, ולפעמים בקבוצה של 3 מיכלים<br />
או יותר. יש לכך סיבה בטיחותית ברורה. מעבר לעובדה, שמיכל קטן יותר מוריד את רמת הסיכון,<br />
האסטרטגיה של צמד מיכלים מאפשרת בדיקה פנימית של אחד מהם )כל 10-12 שנים, כנדרש( ללא צורך<br />
בהשבתה מוחלטת של הפעילות. זה נכון במיוחד לגבי מיכלים מודרניים, אשר נבנים בזוגות.<br />
מבחינה זאת, בדידותו של המיכל בחיפה והעובדה שלא עבר בדיקה פנימית בכל 31 שנות חייו, הן עובדות<br />
מטרידות במבחן ההשוואה העולמית. לכן, סקר אמיתי יכול היה להעמיד את המיכל הזה באור בעייתי<br />
מאוד. מכיוון שקשה מאוד להסביר ע"י רשלנות גרידא את הכמות הבלתי סבירה של טעויות שנמצאו בסקר<br />
הזה, עלול להיווצר הרושם, שהמסקנות נכתבו לפני ביצוע הסקר, וכי היתה כאן העלמת מידע או הטייתו,<br />
כדי לא לפגוע באותן מסקנות.<br />
30,000<br />
.)50<br />
17<br />
,8<br />
.)3<br />
לדוגמה, הדו"ח מתאר שלושה מיכלים בהולנד, כל אחד בשם אחר, כל אחד מהם בקיבולת טון<br />
)מיכל מספר מיכל ומיכל אבל בדיקת הפרטים מגלה, כי כל השלושה הם אותו המיכל עצמו,<br />
המוצב בנמל רוטרדם. זוהי עובדה קלה לגילוי אפילו על סמך גלריית התמונות שנגזרו ממפות גוגל )איור<br />
אבל אפילו העובדה הזאת איננה נכונה. אין בנמל רוטרדם מיכל שקיבולו טון, אלא זוג מיכלים<br />
בקיבולת של 15,000 טון כל אחד.<br />
30,000<br />
.3<br />
12<br />
איור התמונות שנלקחו מדו"ח המשרד להגנת הסביבה, מתארות שלושה מיכלי אמוניה נוזלית<br />
בשלושה אתרים שונים בהולנד, בעלי קיבול של טון כל אחד. נתוני אמת: כל שלושת האתרים הם<br />
אתר אחד, ובאתר הזה אין מיכל של 30,000 טון, אלא זוג מיכלים בעלי קיבול של כל אחד.<br />
15,000 טון<br />
30,000<br />
14<br />
בשנת הודיעה חברת על שיא עולמי חדש בבניית מיכלי אמוניה מקוררים. החברה זכתה<br />
במכרז לתכנן ולבנות זוג מיכלי אחסון אמוניה בקירור עבור חברת הדשנים של קטאר<br />
פרויקט שאפתני של ייצור אמוניה ואוריאה ב- ,Mesaieed קטאר. החברה הודיעה, כי המיכלים הללו הם<br />
מיכלי האמוניה הגדולים ביותר שנבנו אי פעם בעולם, כל אחד בעל קיבולת של טון. מהנדסי<br />
החברה כנראה לא קראו את דו"ח המשרד להגנת הסביבה, אשר לדעתו, השיא הזה נשבר מזמן, וכי 9%<br />
מהמיכלים ברחבי העולם הם בקטגוריה של מיכלי ענק בעלי קיבולת שמעל 60,000 טון. הדו"ח אפילו הביא<br />
דוגמאות למיכלים שנמצאים בקטגוריה הזאת.<br />
)QAFCO) במסגרת<br />
15<br />
50,000<br />
CB&I<br />
1<br />
2008<br />
4<br />
קיומם של מיכלי ענק כאלו עורר את סקרנותם של חברי הוועדה, ולהלן נתוני האמת:<br />
Lyngdodde<br />
,Fredricia<br />
25,000 ,40,000<br />
65,000<br />
בטבלה 3.4<br />
בדו"ח, מתואר כבעל קיבולת של טון, וממוקם בעיר<br />
מיכל מספר<br />
שבדנמרק. ראשית, אין בדנמרק ולא בכל מקום אחר בעולם עיר בשם הזה, הכוונה היא לעיר<br />
ו-<br />
שאכן נמצאת בדנמרק. באתר האמוניה המדובר נמצאים מיכלים בעלי קיבולת של<br />
טון. הקיבולת הכוללת של שלושת המיכלים היא טון )איור 4א(, וסכום הקיבולות של שני<br />
המיכלים הגדולים הוא כפי שצויין לעיל, כל חוות המיכלים הזאת יצאה משימוש לפני זמן רב,<br />
הפעילות בהם הופסקה בעקבות לחץ התושבים, והאתר כולו הוצע למכירה בשוק הנדל"ן.<br />
16<br />
3<br />
83,000<br />
.65,000<br />
18,000<br />
37
63,500<br />
3.4<br />
2<br />
Donaldsoville<br />
מיכל מספר בטבלה בדו"ח, אשר לגביו נטען כי הוא בעל קיבולת של טון, ממוקם בעיר<br />
שנמצאת במדינת לואיזיאנה.<br />
שבארה"ב. מצאנו, כי הכוונה היא לעיר<br />
באתר האמוניה שבמקום, נמצאים מיכלים בעלי קיבולת של טון כל אחד, והקיבולת הכוללת של<br />
שני המיכלים היא 60,000 טון )איור 4ב(.<br />
60,000<br />
,Donaldsonville<br />
30,000<br />
2<br />
3.4<br />
3<br />
מיכל מספר בטבלה בדו"ח, אשר לגביו נטען כי הוא בעל קיבולת של טון, ממוקם בעיר<br />
שבלאטביה. מצאנו, כי באתר האמוניה שבמקום נמצאים מיכלים בעלי קיבולת של<br />
טון כל אחד. הקיבולת הכוללת של שני המיכלים היא 60,000 טון )איור 4ג(.<br />
30,000<br />
58,000<br />
YARA<br />
2<br />
3.4<br />
Rostock<br />
4<br />
Ventspils<br />
מיכל מספר בטבלה בדו"ח, אשר לגביו נטען כי הוא בעל קיבולת של טון, בבעלות חברת<br />
,YARA הממוקם בעיר שבגרמניה. מצאנו, כי באתר האמוניה של נמצא מיכל אחד ישן<br />
מהתקופה הסובייטית, בעל קיבולת של 11,800 טון, אשר התבקע בגלל כשל של קיר הפלדה )פרק 5(.<br />
איור 4. השוואה בין מציאות לפנטזיה. כל המיכלים, אשר הוצגו בדו"ח כמיכלי ענק בודדים, אינם אלא<br />
חוות מיכלים, המתופעלים באופן בטיחותי. מימין לשמאל: א( שלושת המיכלים בפרדריציה, דנמרק, אשר<br />
הוצגו בדו"ח כמיכל יחיד מספר ב( צמד המיכלים בדונלדסוויל, לואיזיאנה, אשר הוצגו בדו"ח כמיכל יחיד<br />
מספר 2. ב( צמד המיכלים ב- Ventspils שבלאטביה, אשר הוצגו בדו"ח כמיכל יחיד מספר<br />
.3<br />
38<br />
.1<br />
על רקע אמינות המידע ואיכות הסקירה, ברור שהניתוח הסטטיסטי הצבעוני שמובא בדו"ח הוא חסר<br />
משמעות, ואין טעם להתייחס אליו בדרך כלשהי. על סמך הדו"ח הזה, ממצאיו ומסקנותיו השגויות,<br />
התקבלה החלטה 766 של הממשלה:<br />
החלטה מספר 766 של הממשלה מיום 06.10.2013, הממשלה ה- 33 בנימין נתניהו<br />
מפאת חשיבותה של ההחלטה הזאת והשלכותיה לעתיד, היא מובאת כאן במלואה:<br />
"נושא ההחלטה: הקמת מפעל ייצור אמוניה במישור רותם<br />
17<br />
מחליטים: לקדם הקמה של מפעל לייצור אמוניה באזור מישור רותם שבנגב, במהירות האפשרית ובכפוף<br />
לכל דין, במטרה ליצור חלופה למיכל האמוניה הקיים במפרץ חיפה, החל משנת 2017, אך מבלי לפגוע<br />
בהבטחת אספקה שוטפת של אמוניה לכלל צורכי המשק בכל עת, ולפעול לשם כך כדלקמן:<br />
1. להקים צוות היגוי בין-משרדי לקידום החלטה זו, בראשות מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה ובהשתתפות<br />
מנכ"ל משרד הכלכלה או נציגו, מנכ"ל משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים או נציגו, מנכ"ל המשרד<br />
להגנת העורף או נציגו, הממונה על התקציבים במשרד האוצר או נציגו, מנהלת אגף פרויקטים לאומיים<br />
ברשות מקרקעי ישראל והממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים.<br />
2. להנחות את רשות מקרקעי ישראל כדלקמן:<br />
31.12.13<br />
א. לפרסם, לא יאוחר מיום , מכרז להחכרה של קרקע מתאימה באזור התעשייה מישור רותם<br />
בנגב, המיועדת להקמת מפעל לייצור אמוניה מגז טבעי. המכרז יתייחס לקרקע כולל עלות הפיתוח )קרקע<br />
מפותחת(, ללא מחיר מינימום. נוסח המכרז יאושר, טרם פרסומו, על ידי צוות ההיגוי הבין-משרדי, ויגובש
.1<br />
בהתייעצות עם רשות ההגבלים העסקיים, המועצה הלאומית לכלכלה, החשבת הכללית במשרד האוצר<br />
והמטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, זאת, בשים לב, בין היתר, להבטחת התחרותיות בהליך<br />
המכרזי, לאספקה רציפה של אמוניה למשק, בשגרה ובחירום, ולסוגיית התחרותיות במשק.<br />
ב. לחתום על חוזה פיתוח עם החברה הזוכה במכרז, לא יאוחר מיום 15.9.2015, בכפוף להשלמת תוכנית<br />
מפורטת, כמשמעותה בחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה 1965, עד למועד זה.<br />
3. להכריז כי הקמת מפעל האמוניה במישור רותם היא פרויקט בעל חשיבות ודחיפות לאומית, ולהנחות<br />
את כלל משרדי וגופי הממשלה והרגולציה, לרבות מוסדות התכנון והבניה, לקדם ולתעדף, בכפוף לכל דין,<br />
את הטיפול בנושא, לרבות היבטי תשתית רלוונטיים ובכללם אספקת גז טבעי, במטרה להשלימו במועדים<br />
הקבועים לעיל.<br />
4. השר להגנת הסביבה יהיה אמון על ביצוע מעקב אחר יישום החלטה זו, וידווח לממשלה, בכתב, אחת<br />
לחצי שנה, על התקדמות הפרויקט. הממשלה מסמיכה את מנכ"ל משרד ראש הממשלה לפעול כוועדת<br />
חסמים למחלוקות, ככל שיתעוררו, במסגרת יישומה של ההחלטה."<br />
עד כאן הנוסח המלא של החלטת הממשלה. נכון לינואר 2017, יותר משלוש שנים לאחר החלטה הבהולה<br />
ההיא, אשר הכריזה כי הקמת מפעל האמוניה במישור רותם היא פרויקט בעל חשיבות ודחיפות לאומית,<br />
אין מיכל אמוניה בנגב, אין מפעל לייצור אמוניה בנגב, אין מכרז להקמת מפעל כזה, וכנראה שגם לא יהיה<br />
בעתיד הנראה לעין. סביר להניח, כי אם גורם עסקי כלשהו ירצה להקים בנגב מפעל כזה, הוא יבצע זאת<br />
מבלי להזדקק לעזרתה וליוזמותיה של ממשלת ישראל. מכל מקום, אין זה עניינה של ממשלת ישראל<br />
להתפנות מעיסוקיה החשובים כדי לדאוג להספקת חומרי גלם לחברה פרטית אמריקאית, שבחרה לפעול<br />
בטריטוריה ישראלית, כדי להפיק רווחים מייצור דשנים לייצוא.<br />
18<br />
דו״ח הועדה לבדיקת הצורך באחזקת מלאים אסטרטגיים בתחום החומ"ס, פברואר 2010.<br />
מלבד דו"ח מבקר המדינה, זהו המסמך הראשון שמעז להטיל ספק בנכונות הקונסנזוס הממשלתי לגבי<br />
קיומה של פעילות האמוניה במפרץ חיפה כנכס לאומי-אסטרטגי-חיוני של מדינת ישראל. הדו"ח הזה חשוב<br />
מאוד, מכיוון שהוא נוקב בהערכות כמותיות ובמספרים, ולא בהכרזות איכותיות כלליות. למרות שלא כל<br />
המספרים מדוייקים, העיקרון של דיון רציני ושקול, המבוסס על נתוני אמת, הוא חידוש מרענן בתרבות הדיון<br />
שמתנהלת סביב נושא האמוניה מזה שלושה עשורים. מסקנותיה העיקריות של הוועדה הן:<br />
לא נדרש להחזיק מלאי אסטרטגי באמוניה )ההדגשה במקור(. המלאי התפעולי נותן מענה סביר לצורכי<br />
המשק לשעת חירום. מוצע לקחת סיכון על פני מספר ימים קטן בחודש, בהם המלאי התפעולי יורד מתחת<br />
לערך מינימלי נדרש לצורכי המשק.<br />
2. מוצע לקיים תהליך מסודר של ניהול סיכונים עם חיפה כימיקלים, שיבטיח מענה לסוגיות המרכזיות<br />
הבאות: )א( הקטנת ההסתברות לאובדן מלאי במקרה של פגיעה במיכל האחסון. מרכיב זה נותן מענה גם<br />
להקטנת הסיכון לאוכלוסיה. )ב( שמירה על מינימום תפעולי נומינאלי של כ-3,300 טון, על מנת לאזן בין<br />
צורכי המשק ובין הסיכון לאוכלוסייה. )ג( יבוא אמוניה ללא שימוש במיכל האמוניה בנמל.<br />
הוועדה חישבה את הצורך באחזקת מלאי אסטרטגי באמוניה ומצאה כי הכמות המינימאלית הנדרשת<br />
לשעת חירום היא מלאי זמין של טון או מלאי נומינאלי של טון. זאת מכיוון שחכ"ב טענה, כי<br />
יש להחזיק מלאי מינימום תפעולי בגובה של כ- טון במיכל כדי לשמר את תקינותו ולהבטיח מלאי<br />
תפעולי לייצור השוטף. אבל, אם נקבע שיש להבטיח מלאי מינימלי של טון לכל המדינה, מלאי<br />
בכמות כזאת כבר קיים בארץ, חלקו במפעל דשנים במפרץ חיפה והיתרה במישור רותם, במפעלי חיפה<br />
כימיקלים וכי"ל. מכאן, שאין צורך שמיכל האמוניה בחיפה ישמש כמיכל אסטרטגי למדינה. יתר על כן, ניתן<br />
לומר בודאות, שריכוז כל הכמות האסטרטגית במקום המסוכן ביותר, בלב המטרופולין, איננו נכס אסטרטגי<br />
אלא איום אסטרטגי.<br />
3,250<br />
3,250<br />
1000<br />
2,250<br />
39
הוועדה הגיעה למסקנה, שייבוא אמוניה בכמויות כאלה מייתר את השימוש במיכל האמוניה בנמל, מכיוון<br />
שניתן לפזר את הסיכון למיכלים קטנים ובטוחים יותר ברחבי הארץ. אובדן זמני של יכולת הייצוא אינו יכול<br />
להוות צידוק לשמירת מלאי גדול, ונזק של הפסד הכנסה לחברות מסחריות איננו בגדר עניין בעל חשיבות<br />
בטחונית ולאומית. זאת ועוד, השימוש האסטרטגי היחידי באמוניה הוא עבור מערכות קרור של מחסני<br />
קרור, שבהם מאחסנים מצרכי מזון בקירור בשגרה ובמצב חירום. אולם, חשוב לזכור, מערכות קרור<br />
המשתמשות באמוניה אינן צורכות אמוניה, מכיוון שהיא נמצאת במעגל סגור. הצורך במילוי אמוניה הוא רק<br />
לפצות על הפסדים ודליפות שקשורות לתחזוקה, ולא לתפוקה. לכן, במקרה של מלחמה, צריך כמות סבירה<br />
של אמוניה למקרה שתהיה פגיעה במערכות קירור אסטרטגיות. הכמות האסטרטגית הזאת היא מזערית,<br />
ויכולה להסתכם בעשרות טונות בודדות, ובוודאי לא אלפי טונות. מלאים כאלו ניתנים לאיכסון במיכלים<br />
סטנדרטיים קטנים, המפוזרים בארץ במקומות בטוחים שאינם כרוכים בסיכון לאוכלוסיה.<br />
הערה על הרעיונות היצירתיים להסרת איום המיכל בעת מלחמה<br />
לפני מלחמת לבנון השנייה, נזכרו במפקדת פיקוד העורף בהוראה של מפקד הפיקוד, ג'רי גרשון, כי בעת<br />
מלחמה, יש לרדד את תכולת האמוניה הנוזלית במיכל. כפי שידוע לנו, נעשו נסיונות לרדד את המיכל אולם<br />
קצב הרידוד היה איטי והמיכל נשאר מלא בחלקו במהלך כל המלחמה, וההוראה הזאת לא קוימה במלואה.<br />
האלוף אמנם מצא פתרון לבעיה, אבל לא טרח לבדוק אם ניתן בכלל ליישם את הפתרון הזה. כמובן שלא<br />
ניתן לרוקן מיכל של טון ע"י צריכה יומית מכסימלית של טון ליום בייצור דשנים. המלחמה<br />
הסתיימה זמן רב לפני שמפלס האמוניה במיכל ירד לרמה הרצויה. ההברקה הטכנולוגית החלופית היתה<br />
לשלוח את האמוניה היישר למימי המפרץ. פתרון יצירתי לכל הדעות, אלא שגם הוא בלתי ישים באותה<br />
מידה.<br />
300<br />
12,000<br />
19<br />
התבשרנו על הפתרון החדש: "במסגרת היתר הרעלים החדש שהוציא המשרד להגנת<br />
ב-<br />
הסביבה לחיפה כימיקלים, יידרש המפעל להניח צינור חדש להזרמת אמוניה אל מעמקי הים. כך שבמקרה<br />
של אירוע חירום, למשל התבקעות המיכל, ניתן יהיה לרוקן במהירות את תכולתו למעמקי הים ובכך למנוע<br />
דליפה של החומר לאוויר. במשרד ציינו כי הדרישה שהצינור יהיה ארוך יותר וטמון עמוק ככל שניתן<br />
בקרקעית הים, בעומק של לפחות עשרה מטרים, נועדה להבטיח את מזעור הנזק שייגרם לסביבה הימית.<br />
למשרד ברור ששימוש חירום בצינור יביא בכל מקרה לפגיעה בסביבה הימית, אך ל<strong>דבר</strong>י גורמים בכירים<br />
במשרד עדיפים דגים מתים מתושבי חיפה מורעלים. חיפה כימיקלים כבר הגיש בקשה לחברת נמלי ישראל<br />
)חנ”י(, הבעלים של מסוף הכימיקלים, להארכת הצינור, ולכשיתקבלו האישורים ניתן יהיה להניחו."<br />
19.11.2012<br />
בחיפה כימיקלים אמרו כי ישתפו פעולה עם ההנחיות של המשרד להגנת הסביבה: "אחת ממערכות ההגנה<br />
של מיכל האמוניה היא מערכת ריקון מהיר של התכולה. מערכת זו מערבבת אמוניה נוזלית מהמיכל עם מי<br />
ים, ומזרימה את התערובת לים. פעולה זו מאפשרת הורדת כמות האמוניה בזמן קצר יחסית במקרה<br />
שהרשויות יחשבו כי יש צורך בפעולה זו. במסגרת עבודות אחזקה שוטפות מבקשת החברה לשפר מערכת<br />
זו ואף להעמיק את צינור המוצא, קרי שעומק המים מעליו יהיה רב יותר, <strong>דבר</strong> המשפר את יעילות המערכת.<br />
עבודה זו כוללת בעיקרה הארכת צינור קיים שקוטרו צול ב-45 מטר. עבודה זו כפופה, כמו כל עבודת<br />
אחזקה אחרת, לאישור רשויות רבות. נכון להיום, הבקשה הוגשה לאישור חנ"י, הבעלים של מסוף<br />
הכימיקלים. לכשיתקבלו כל האישורים כחוק תושלם העבודה".<br />
12<br />
56<br />
הכשל הלוגי הראשון בתכנית המדהימה הזאת, הוא שלאחר התבקעות המיכל כבר לא ניתן יהיה לרדוף<br />
אחר האמוניה שיצאה ממנו, ובוודאי שלא ניתן יהיה להתקרב לאיזור האסון. נניח אפילו שמדובר בריקון<br />
המיכל כאשר הוא עדיין שלם, ונניח שהחיזבאללה יגלה נדיבות ויעניק למהנדסי חכ"ב שבוע שלם להשלים<br />
את ריקון המיכל לפני שיגורו של החימוש המדוייק שלהם. חישוב פשוט מעלה כי אם בקצב הזרמה של 100<br />
טון אמוניה לשעה, הזמן שידרש לריקון מיכל של טון, יהיה מעל ל- יממות, ובאופן מעשי, יותר<br />
משבוע. מה ששכחו יוזמי הרעיון הזה להוסיף, הוא שלפני שמתחילים בתהליך הריקון לים, יש לפנות את<br />
5<br />
12,000<br />
40
12<br />
4<br />
כל מרחב העיר התחתית של חיפה, כולל השבתה מלאה של בי"ח רמב"ם, תחנת הכוח ומתקנים חיוניים<br />
נוספים בטווח של ק"מ לפחות מנמל חיפה.<br />
1000<br />
100<br />
3.8<br />
החישוב הוא פשוט למדי: צינור בקוטר של אינץ' מאפשר ספיקה ריאלית של מק"ש, מהירות<br />
זרימה מטר לשניה )מהירות תכנון גבוהה יחסית(, מפל לחץ כ- מטר ל- מטר, ובסה"כ עבור<br />
ק"מ מהרציף אטמ'. קיים עוד מפל לחץ על יחידת הערבוב של האמוניה עם מי הים פלוס הקו לים<br />
שהוא לפחות מטר, שהם כ- אטמ', סה"כ- אטמ', שהם אופייניים לסוג המשאבות שמזרימות<br />
כמויות גדולות. לפני שמזרימים אמוניה לים, יש לערבב אותה קודם עם מי ים ביחס של 1:10, כלומר יצירת<br />
תמיסה מימית חמה בריכוז של לכן, ריקון המיכל בקצב של טון אמוניה לשעה, פירושו הזרמה<br />
של טון תמיסה, בקירוב. צפיפות אמוניה 9% היא כ- 0.96, כלומר, היא קלה יותר ממי ים רגילים,<br />
שצפיפותם הטמפרטורה הצפויה לאחר הערבוב תהיה לפחות עד מעלות צלזיוס. המשמעות<br />
היא, שתמיסת האמוניה תעלה למפלס מי הים ותצטבר שם תוך כדי פליטת אדי אמוניה. לחץ האדים של<br />
צפוייה להווצר מעין "שלולית בים", אשר תגיע לקוטר של<br />
התמיסה הזאת הוא כ-<br />
מטר ועומק מטר, כמות המייצגת כ- טון אמוניה בתמיסה. קצב האיוד המחושב על-פי תוכנת<br />
טון לשעה, יכול לייצר ענן אמוניה, אשר יאיים על כל המתקנים האסטרטגיים<br />
)איור<br />
של חיפה והאוכלוסיה בטווח של ק"מ לפחות, במשך יותר משבוע. זהו תרחיש שלומיאלי למדי שהופך גם<br />
את הפתרון היצירתי הזה לבדיחה חלמאית גרועה.<br />
1<br />
100<br />
45<br />
4<br />
100<br />
40<br />
6<br />
2<br />
כ- 9%.<br />
4 =<br />
300<br />
0.21 באר .)3.2psi(<br />
800<br />
,)5 מעל 20<br />
4<br />
.1.03<br />
1<br />
1000<br />
ALOHA<br />
איור 5. חישוב איזורי הרעילות על פי משטר רוחות הנפוץ באיזור המפרץ, על-פי תוכנת .ALOHA<br />
מסקנות: קביעות נחרצות של גורמים מקצועיים בכירים, במיוחד דמויות בעלות רקע ביטחוני-צבאי, יצרו<br />
רושם, כאילו מיכל האמוניה בחיפה הוא נכס לאומי-אסטרטגי מהמעלה הראשונה. קביעה זאת, תומכת<br />
בעמדתה של חכ"ב, כאילו מיכל האמוניה הינו מיכל ייחודי וחסר תחליף המשרת את צרכי המשק הישראלי<br />
בכללותו, ועל פי הוראות משק לשעת חירום מוחזק בו מלאי החירום של האמוניה במדינה ישראל, ולפיכך<br />
הוא מהווה תשתית לאומית חיונית, והחברה משמשת כשומר הסף של מלאי האמוניה של מדינת ישראל,<br />
הן בשגרה והן בחירום. עמדה זאת, שזכתה לתמיכה גורפת מכל נציגי המדינה, כולל המשרד להגנת<br />
הסביבה, הפכה ברבות השנים, למעין מוסכמה בלתי ניתנת לערעור. אבל המוסכמה הזאת מעולם לא<br />
עמדה למבחן עובדתי, והיא פשוט לא נכונה. האמוניה איננה, ומעולם לא היתה, אינטרס לאומי-אסטרטגי<br />
של המדינה. גורמים שונים במשק אכן זקוקים לכמויות זעירות של אמוניה, פחות מ- מהכמויות<br />
המופרזות שנכנסות כל חודש לנמל הקישון. כ- 97% מכל האמוניה הנוזלית שנכנסת לישראל יוצאת ממנה<br />
כחומרי דשן כימי, בעיקר ללקוחות בסין ובהודו. זאת תעשייה רווחית למדי, אבל אין לה כל קשר לאינטרסים<br />
הלאומיים של מדינת ישראל. כל המעוניין יכול לייצר לעצמו אמוניה ולהפוך אותה לדשנים במפעלים שבנגב,<br />
בתהליך רציף בסמוך לאתר ייצורה. ייבוא של אמוניה בכמויות של עשרות אלפי טונות, אגירתה במיכל ענק<br />
בלב איזור צפוף אוכלוסין, ושינועה מחיפה לנגב בכבישי ישראל, אינם נכס אסטרטגי אלא איום אסטרטגי.<br />
3%<br />
41
הדו"ח שהזמין המשרד להגנת הסביבה בשנת 2011, "בחינת חלופות למערך היבוא, האחסון, הניפוק<br />
והשינוע של אמוניה במפרץ חיפה", הוא מסמך בעייתי ורצוף שגיאות, גם בנתונים, גם בניתוחם, ובעיקר<br />
במסקנותיו. זהו מסמך חשוב, לא רק מכיוון שהוא חושף התנהלות בלתי ראויה של גורמים עסקיים, במסווה<br />
של מקצועיות ואובייקטיביות. הוא חשוב, בעיקר מכיוון שהדו"ח כולו אומץ ללא עוררין ע"י המשרד להגנת<br />
הסביבה, כאילו היה אכן מקצועי ואובייקטיבי. יתר על כן, הדו"ח על מסקנותיו הבעייתיות אומץ ללא כל<br />
ביקורת ע"י ממשלת ישראל והוביל להחלטתה מספר 766, החלטה שהובילה לאובדן זמן יקר, משאבים<br />
ציבוריים וסיכון חיים מתמשך לאוכלוסיה של כמיליון מתושבי מפרץ חיפה וסביבותיו.<br />
יתר על כן, הדו"ח הזה עומד בסתירה לדו"ח מוקדם יותר, של הוועדה של רשות החירום הלאומית )רח"ל(,<br />
שבדקה את הצורך באחזקת מלאים אסטרטגיים בתחום החומ"ס. רח"ל הצהירה, כי כל כמות האמוניה<br />
שבאמת נחוצה למשק הישראלי, אינה עולה על טון בשנה )ולא רח"ל קבעה, כי כמות<br />
מזערית זאת ניתנת לייבוא ולאכסון במיכליות קטנות, מוגנות, או בצורות בטוחות אחרות, וכי המלאים<br />
החיוניים ניתנים לאיכסון במיכלים סטנדרטיים קטנים, שאותם ניתן לפזר בארץ במקומות בטוחים, ללא סיכון<br />
האוכלוסיה. רח"ל קבעה בפירוש, כי לא נדרש להחזיק מלאי אסטרטגי של אמוניה ולכן אין צורך שמיכל<br />
האמוניה בחיפה )או בכל מקום אחר( ישמש כמיכל אסטרטגי למדינה. לא ברור מדוע הדו"ח הבעייתי של<br />
המשרד להגנת הסביבה, אשר עומד בסתירה לדו"ח רח"ל, שקדם לו, הפך להיות המסמך הקובע. העובדה,<br />
שאיש לא טרח לבדוק מדוע קיימת סתירה בין שני הדו"חות, מטרידה, בלשון המעטה.<br />
.)120,000<br />
2,250<br />
766<br />
החלטה מספר של הממשלה מיום 06.10.2013, להקים מפעל לייצור אמוניה במישור רותם, היא<br />
בעייתית, מכיוון שהיא מבוססת על נתונים שגויים. הממשלה החליטה "להכריז כי הקמת מפעל האמוניה<br />
במישור רותם היא פרויקט בעל חשיבות ודחיפות לאומית, ולהנחות את כלל משרדי וגופי הממשלה<br />
והרגולציה, לרבות מוסדות התכנון והבניה, לקדם ולתעדף, בכפוף לכל דין, את הטיפול בנושא, לרבות<br />
היבטי תשתית רלוונטיים ובכללם אספקת גז טבעי, במטרה להשלימו במועדים הקבועים לעיל." נכון להיום,<br />
יותר משלוש שנים לאחר אותה החלטה בהולה, אשר הכריזה כי הקמת מפעל האמוניה במישור רותם היא<br />
פרויקט בעל חשיבות ודחיפות לאומית, אין מיכל אמוניה בנגב, אין מפעל לייצור אמוניה בנגב, אין מכרז<br />
להקמת מפעל כזה, וכנראה שגם לא יהיה בעתיד הנראה לעין. סביר להניח, כי אם גורם עסקי כלשהו ירצה<br />
להקים בנגב מפעל כזה, הוא יבצע זאת מבלי להזדקק לעזרתה וליוזמותיה של ממשלת ישראל. מכל מקום,<br />
אין זה עניינה של ממשלת ישראל להתפנות מעיסוקיה החשובים כדי לדאוג להספקת חומרי גלם לחברה<br />
פרטית אמריקאית, שבחרה לפעול בטריטוריה ישראלית, כדי להפיק רווחים מייצור דשנים לייצוא.<br />
42
43
פרק 3. מיכל אמוניה מקורר<br />
- תחזוקה<br />
הנחיות אירופאיות לתחזוקה של מיכלי איחסון אמוניה נוזלית<br />
2002<br />
ובדיקות תקינות<br />
בשנת פירסם הארגון האירופאי של יצרני הדשנים )EFMA( הנחיות מפורטות לתחזוקה של מיכלי<br />
איחסון אמוניה נוזלית בקירור בלחץ אטמוספרי. בשנת פורסמה גירסה משופרת ומורחבת להנחיות<br />
הללו. המסמך מהווה עדות לחשיבות הרבה שמייחסת התעשייה הכימית באירופה לנושא הבטיחות. אלה<br />
הנחיות מפורטות, איך ומדוע יש לבצע בדיקות תקופתיות של מיכלי אחסון אמוניה נוזלית מקוררת )33-<br />
מעלות צלסיוס( בלחץ אטמוספרי. ההנחיות מסבירות, איך יש לבצע את הבדיקות התקופתיות, מדוע, מהי<br />
תדירות הבדיקות המומלצת, מהי שיטת הבדיקה, ואיך יש לבצע ניטור רציף בין הבדיקות העיקריות. ראוי<br />
לציין, כי תדירות הבדיקה היא פונקציה של רמת הסיכון RBI( ,)Risk-Based Inspection, כאשר המטרה<br />
היא למקסם את הבטיחות והאמינות התפעולית של המיכל על בסיס הערכה של הסתברויות הסיכונים<br />
למיכל והנזק שעלול להגרם לסביבתו.<br />
2008<br />
21<br />
20<br />
הצורך לחבר מסמך שיחייב את כל אירופה נבע מכך, שלא היו הנחיות אחידות במדינות שונות באירופה<br />
לגבי מיכלי אחסון בלחץ אטמוספרי, למרות שהיו תקנות ברורות לגבי מערכות אחסון גזים בלחץ. לדוגמה,<br />
בעוד שבמדינות כמו אוסטריה ובלגיה היו תקנות ברורות, בבריטניה ובמדינות אחרות היו קודים שונים.<br />
בגרמניה, יוון, איטליה ופורטוגל לא היו בכלל תקנות ברורות, ולתעשיות שונות היו סטנדרטים פנימיים<br />
משלהן. היוזמה האירופאית משולבת בהנחיות הכלליות יותר לגבי מיזעור סיכונים בכל התעשייה הכימית,<br />
הידועות כמקבץ תקנות )ראה פרק 8(, אשר מפרט את תקנות הבטיחות ופעולות התחזוקה<br />
הנדרשות לשם ביצוע תהליכים כלשהם.<br />
SEVESO<br />
50<br />
22<br />
ברחבי אירופה קיימים יותר מ- מיכלי אחסון אמוניה בקירור. הארגון ביצע שני סקרים מפורטים. סקר<br />
אחד, אשר כלל מיכלים, עסק בהיבטים של בניית המיכלים, צורתם, איכות חומרי הבניה ואופן<br />
ההיערכות למקרה של קריסת המיכל. כל המיכלים היו מצויידים במאצרות או בסידור אחר שנועד להכיל את<br />
האמוניה הנוזלית במקרה של פריצתה מחוץ למיכל. יותר מ- 80% מהמיכלים מוגנים בחומת בטון בגובה<br />
מלא או בקיר פלדה. לרוב המיכלים גג יחיד, ולכמה מהם שני גגות, אחד מעל השני.<br />
הסקר השני הוא מפורט יותר וכולל 48 מיכלים. נבדקו בו גורמים שונים, המשפיעים על הסתברות הסיכונים<br />
לקריסת המיכל, והשלכות הקריסה על הסביבה המיידית. תוצאותיו של הסקר הזה סיפקו את הבסיס<br />
לבניית המטריצה מבוססת הסיכונים )RBI( המוסברת להלן )איור 7(.<br />
גורמי סיכון המשפיעים על תקינותם של מיכלי איחסון אמוניה<br />
כמו בכל מבנה אחר, מיכלי אמוניה מושפעים מגורמים פנימיים ומהסביבה החיצונית. אמוניה איננה חומר<br />
קורוזיבי כלפי פלדה רכה, ולכן איננה מאכלת את החומרים שמהם בנוי המיכל. הזיהומים הנפוצים באמוניה<br />
הם בדרך כלל כמויות קטנות של חמצן, שמן ומים. ריכוזים נמוכים מאוד של חמצן מומס<br />
לעקבות<br />
באמוניה נוזלית יכולים לגרום לסידוק קורוזיית מאמצים )סקו"מ(<br />
שמן יכולה להיות השפעה שלילית על איכות האמוניה עצמה, אבל לא על חיי המיכל. לעומת זאת, לזיהומי<br />
מים ישנה אפילו השפעה חיובית, מכיוון שמים )כ- 0.2%( מעכבים את הנזקים מסידוק קורוזיית מאמצים.<br />
1. פגמי ריתוך<br />
)0.02 ppm(<br />
22<br />
.(stress corrosion cracking)<br />
,API-620, EN-14620<br />
או שווי ערך. יש<br />
מיכלים לאיחסון אמוניה בנויים על פי תקני עיצוב מתאימים, כגון<br />
לתקנים אלה דרישות בדיקה של הריתוכים באופן רדיוגרפי )RT( ובדיקה מגנטית ,)MT( על מנת להבטיח<br />
את איכות הריתוכים. האיכות והשלימות של הריתוכים הם בעלי חשיבות קריטית לגבי אורך חייו של המיכל,<br />
במיוחד לגבי קצב התפשטות של סקו"ם על ציר הזמן. הריתוכים והטיפול בחום לאחר מכן, חייבים להתבצע<br />
באופן שימזער מאמצים שיוריים ומקומיים וחוסר אחידות בגוף המתכתי.<br />
44
2. קורוזיה כללית<br />
-33<br />
קורוזיה חיצונית של המיכל עקב תנאים אטמוספריים ניתנת למיזעור ע"י הגנת צבע מתאים ו/או על ידי<br />
שכבת בידוד המפחיתה את חדירת הלחות והחמצן מהאטמוספרה. ראוי לציין, כי בזכות הטמפרטורה<br />
הנמוכה של אחסון האמוניה, מעלות צלזיוס, שיעור הקורוזיה הכללית קטן יחסית לסקו"ם. הגג רגיש<br />
יותר לקורוזיה חיצונית, מכיוון שהוא פחות מבודד ונמצא במגע עם האטמוספרה בטמפרטורה גבוהה יותר,<br />
ואדי המים מהאטמוספרה עלולים להתעבות על פני השטח החיצוניים של הגג. לכן, יש לבדוק את מצב הגג<br />
באופן קבוע, והבדיקות הללו בדרך כלל אינן מפריעות לפעילות הרצופה של המיכל. חדירת חמצן ואדי מים<br />
במהלך התרוקנות המיכל, או שחרור אמוניה גזית דרך שסתומי הבטחון, יכולים לגרום לקורוזיה מוגברת<br />
בגג ובחלק העליון של הקיר בתוך המיכל.<br />
3. סידוק קורוזיית מאמצים )סקו"מ(<br />
סידוק קורוזיית מאמצים )סקו"מ(, באנגלית: (SCC( ,Stress corrosion cracking הוא תופעה ידועה<br />
במגוון גדול של מבנים, העשויים מחומרים מוצקים ובסביבה הספציפית. התופעה מוכרת לא רק במטלורגיה<br />
ובהנדסת חומרים, אלא גם בגיאולוגיה, בהקשר של עמידות שכבות סלע ומידת האלסטיות שלהן, תחת<br />
השפעתם של כוחות חיצוניים או מאמצים פנימיים, למשל, עקב ייצור מטלורגי או אופן ביצוע הריתוכים.<br />
הת<strong>פתח</strong>ותם של סדקים בחומר, שיש בו מאמצים פנימיים, בסביבה קורוזיבית, יכולה לגרום לכשל פתאומי<br />
ובלתי צפוי של מתכות, בעקבות אילוצים אלקטרוכימיים, מכניים או תרמיים. הת<strong>פתח</strong>ותם של סקו"ם היא<br />
פונקציה רגישה מאוד של זהות החומר הכימי שעלול לגרום לקורוזיה. ייתכן, כי חומר כימי נתון עלול לפגוע<br />
קשות במתכת מסויימת, בעוד שמתכת אחרת או סגסוגת כלשהי תהיה עמידה בפניו, כמובן, באופן יחסי.<br />
מראה חיצוני של פני המתכת איננו יכול להעיד על קיומם של סדקים מיקרוסקופיים, ההולכים ומסתעפים<br />
ויכולים להתלכד לסדקים מאקרוסקופיים. משטח מתכתי יכול להראות חלק ומבריק, ויחד עם זאת, עלול<br />
להכיל המון סדקים מיקרוסקופיים )איור 6(.<br />
איור 6. תמונות סקו"ם טיפוסיות<br />
23<br />
בפלדת אל-חלד.<br />
תאונות רבות ברחבי העולם נבעו מכך, שקירות מתכת, מכונות ואביזרים מתכתיים אחרים קרסו בהפתעה<br />
מוחלטת. לעתים קרובות הסקו"ם מתקדמים במהירות בלתי צפויה, והתופעה נפוצה יותר בקרב סגסוגות<br />
מאשר במתכות טהורות. לסביבה הכימית הספציפית ישנה חשיבות מכרעת, ולעיתים קרובות מספיקים<br />
ריכוזים קטנים מאוד של חומרים כימיים פעילים, כדי לגרום לקריסה פתאומית ובלתי צפויה של מבנים<br />
מתכתיים, ולתוצאות קטסטרופליות. המאמצים הפנימיים במתכת הם בדרך כלל תוצאה של הפרשי<br />
טמפרטורות בעת הריתוך של לוחות מתכת קרים, כיפוף לוחות מתכת, הצטברות של סדקים מיקרוסקופיים<br />
רבים, ייצור מטלורגי וכו'. ניתן לצמצם את המאמצים הפנימיים ע"י חישול המתכת, טיפול תרמי מבוקר, או<br />
)הפצצה בחלקיקים קשים על פני השטח במטרה לדחוס אותו(, אבל אלה פעולות<br />
תהליכי<br />
איננה<br />
שלא ניתן לבצע במבנים ענקיים, כגון מיכלי אמוניה. יש לזכור, כי הטכניקה של<br />
פותרת את הבעיה של מיקרו-סדקים קיימים.<br />
shot-peening<br />
45<br />
24<br />
shot-peening<br />
25<br />
נושא הסקו״מ במיכלי אמוניה נוזלית נחקר רבות, מתוך מטרה להבין את מנגנון התופעה ואת גורמי הסיכון<br />
הרלוונטיים. להלן המסקנות העיקריות ממחקרים אלו, בשילוב עם ניסיון מעשי, במפעלי תעשייה:
.1<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
.5<br />
סקו"ם איננו מת<strong>פתח</strong> בקלות בטמפרטורה של 33- מעלות צלזיוס.<br />
כדי שתופעת סקו"ם תת<strong>פתח</strong> בטמפרטורה כזאת, צריכה להתקיים במתכת רמה גבוהה של<br />
מאמצים מובנים.<br />
הת<strong>פתח</strong>ות של סקו"ם מתרחשת בנוכחות חמצן מומס )כ- 0.02( ppm באמוניה הנוזלית.<br />
נוכחות של מים )כ- 0.2%( מעכבת הן את האיתחול והן את ההתקדמות של סקו"מ.<br />
הת<strong>פתח</strong>ות של סקו"ם במיכלים בטמפרטורה נמוכה מתרחשת בטווח קטן, פחות מ- מ"מ לעומק<br />
המתכת. עם זאת, יש לזכור כי קיימים דווחים על מקרים יוצאים מן הכלל שבהם היו פגמים עמוקים<br />
הרבה יותר.<br />
שלב קריטי, שבו יכול להת<strong>פתח</strong> סקו"ם משמעותי, הוא כאשר מחזירים לשימוש מיכל לאחר ריקון<br />
וייבוש, בדרך כלל לצורך בדיקה פנימית.<br />
כדי להבטיח תפעול נכון ואחראי של מיכלי אמוניה נוזלית, רצוי מאוד להעסיק עובדים מיומנים,<br />
בעלי ידע מפורט ונסיון עשיר לגבי תופעות סקו"מ. זה נכון עוד יותר לגבי מיכלים, שבהם כבר<br />
אובחן סקו"ם בבדיקה קודמת.<br />
2<br />
.6<br />
.7<br />
תופעות סקו"ם הן בעלות סיכוי נמוך במיכלים מקוררים, מכיוון שלריכוז החמצן ישנה חשיבות קריטית<br />
בתהליכים אלו, ובאמוניה בטמפרטורה נמוכה ריכוז החמצן המומס נמוך בדרך כלל. אבל בפאזה הגזית,<br />
אשר נמצאת בשווי משקל עם הנוזל, ריכוז החמצן גבוה פי מאשר בנוזל. כלומר, המתכת<br />
שנחשפת לפאזה גזית במחזורי הריקון והמילוי, נחשפת גם לסיכוני סקו"מ.<br />
26<br />
10,000<br />
.10<br />
על בסיס ניסויים בטמפרטורות נמוכות נמצא, כי תופעות סקו"ם הן פונקציה של ריכוזי חמצן ומים, ולא<br />
פונקציה של טמפרטורה. לכן, ניתן להאריך את חיי המיכל ע״י דחיסת פני השטח באמצעות הפצצה<br />
בחלקיקי מתכת .)tohs-giieeep( באופן כללי, אם ריכוז המים באמוניה הוא עד 1-2%, המערכת יכולה<br />
לסבול ריכוזי חמצן עד ppm<br />
כימות ההסתברות של הת<strong>פתח</strong>ות תופעות סקו"ם לסדקים בעלי משמעות קריטית, מבוסס על ניסיון מתועד<br />
עם מיכלי אמוניה. מספר המיכלים הפועלים כיום בכל העולם נאמד בכמה מאות, ואלו מייצגים כמה אלפי<br />
שנות מיכלים. למרות שניתן להשיג תוצאות מפורטות של בדיקה רק לגבי חלק קטן מהם, קיימים נתונים<br />
טובים עבור 5 מיכלי איחסון באירופה, ובכולם נצפו תופעות סקו"מ.<br />
27<br />
יש לציין, כי מימדי תופעות הסקו"ם יכולים להשתנות בין המיכלים השונים עקב השוני הרב בתכונות<br />
הקשיחות והחוזק של לוחות המתכת, איכות הריתוכים, רמות המאמצים הפנימיים והלחצים החיצוניים,<br />
ותפקוד המיכל. לכן, תופעות סקו"ם הן הגורם העיקרי בכל תהליכי קבלת ההחלטות לגבי תכנון וביצוע<br />
תוכנית הבדיקה. זאת, בנוסף לגורמים חיצוניים, כגון קורוזיה אחידה )חיצונית( וכו׳.<br />
4. התעייפות המתכת כתוצאה ממחזורי ריקון ומילוי<br />
28<br />
התעייפות החומר היא תופעה שמביאה לשבר כתוצאה מפעולת מאמצים או תנודות מחזוריות לאורך זמן.<br />
השבר מתרחש במאמצים נמוכים בהרבה ממאמץ הכניעה הרגיל של החומר. מאמץ הכניעה מוגדר<br />
בעקומת מאמץ-מעוות, במבחן המתיחה, שבו נגרם לחומר מעוות גדול תחת עומס. סיבת ההרס, הידועה<br />
כתופעה של התעייפות החומר, היא היווצרותם של סדקים זעירים מיקרוסקופיים, החודרים לעומק החומר<br />
ומקטינים את שטח החתך הפעיל, הנושא בעומס.<br />
התופעה מתרחשת בשלבים: בשלב האיתחול ,)Initiation( כתוצאה מהמאמץ המחזורי, מתחיל להיווצר<br />
סדק קטן. שלב זה קצר, ובדרך כלל אינו נמשך מעבר לחמישה גרעינים סביב נקודת ההתחלה. לעתים,<br />
בהתאם לחומר ולסביבה, שלב זה אינו ניתן להבחנה. בשלב ההת<strong>פתח</strong>ות ,)Propagation( חלה התקדמות<br />
מחזורית בגידול הסדק, עד אשר החומר הנשאר חלש מכדי לשאת בעומס. בשלב האחרון, שבר<br />
,)Fracture( החומר נשבר בפתאומיות, כתוצאה מעומס קטן יחסית.<br />
46
גבול ההתעייפות, או חוזק ההתעייפות של החומר, הוא המאמץ המירבי שהחומר עומד בו במספר גדול<br />
מאוד של מחזורי עומס. כמובן, שמספר המחזורים הקריטי תלוי בסוג החומר ובסביבה. בדרך כלל מדובר<br />
במיליוני מחזורים. גבול ההתעייפות של החומר נקבע בניסוי, המבוצע במכונה מיוחדת, שבה בודקים דגם<br />
קטן בעל מידות וצורה מוגדרים. הדגם נבדק תחת מאמץ מחזורי. גורמים המשפיעים על גבול ההתעייפות<br />
הם סוג החומר ומצבו, סוג העומס, צורת מחזור העומס, מצב פני השטח והימצאות חריצים, קדחים ופינות<br />
חדות הגורמים לריכוז מאמצים. טבלאות או גרפים מגדירים את מקדמי ריכוז המאמצים על פי צורתם<br />
וגודלם.<br />
התעייפות המתכת הועלתה כמנגנון כשל אפשרי שעלול להתרחש במיכלי אמוניה, בגלל אורך החיים הארוך<br />
של המיכל ועקב המספר הרב של מחזורי ריקון ומילוי. אבל, מכיוון שהמחזוריות הזאת איטית מאוד, לגורם<br />
ההתעייפות מייחסים חשיבות נמוכה במיכלים קריוגניים של אמוניה. אפילו אם המיכל עובר מחזורי<br />
ריקון ומילוי בשנה, מדובר ב- 2000 מחזורים בלבד על פני מהלך חיים ממוצע של מיכל )40 שנה(, בתנאים<br />
שאין אילוצים מכניים משמעותיים נוספים, כגון שינויי טמפרטורה ולחץ קיצוניים.<br />
ביקורת המיכל<br />
50<br />
.1<br />
רמת המיומנות המקצועית ועצמאותם של הבודקים<br />
,EFMA<br />
ההנחיות של ארגון יצרני הדשנים באירופה, חוזרות ומדגישות, כי נדרשת רמה גבוהה מאוד של<br />
מיומנות וניסיון כדי לבצע הערכה יסודית ואפקטיבית של הגורמים אשר עשויים להשפיע על ניהול הבדיקות<br />
המתאימות. אמינות הנתונים היא קריטית לקבלת ההחלטות איך ובאיזו תדירות יש לבדוק את המיכל.<br />
חשוב מאוד, כי לכל המעורבים בבדיקה יהיה ידע וניסיון כדי להעריך את ההשפעה של כל חוסר וודאות<br />
בנתונים ובתוצאות הבדיקה. היישום של מכניקת השבר דורש רמה גבוהה של משאבים טכניים, מומחיות<br />
וניסיון מעשי. לכן, יש לבחור בקפדנות את האנשים שיוכלו לבצע עבודה כזאת. הקבוצה חייבת לכלול אנשי<br />
מקצוע בכל תחומי הבדיקה, הנדסה, תחזוקה, תקינות ובטיחות, והם חייבים לעבוד מתוך עצמאות מירבית,<br />
מכיוון שלהחלטות שתתקבלנה תהיינה משמעות מרחיקת לכת לגבי רמת הסיכון לעובדי המפעל ולסביבה.<br />
2. הערכה של תדירות הבדיקות<br />
האופן, שבו יש לקבוע את תדירות הבדיקות, מבוסס על הערכת הסיכונים, כלומר, הפרמטרים שמשפיעים<br />
על ההסתברות לקריסת המיכל וההשלכות של הקריסה על הסביבה )ראה פרק 9(. תהליך קבלת ההחלטה<br />
מתואר באופן גרפי ע"י איור 2. הדיאגרמה הזאת של תדירות הבדיקות פותחה על-פי תוצאות סקרים בקרב<br />
החברות המאוגדות ב- .EFMA הסקר שבוצע בשנת מכסה מיכלי אמוניה, מתוכם באירופה,<br />
כך שהוא מייצג יותר מ- 80% של הקיבולת האירופאית ומתייחס לאמות המידה המקובלות באירופה.<br />
44<br />
48<br />
2007<br />
RBI<br />
בדרך כלל, קודים לאומיים מבוססים על הצבת גבולות מקסימום לתדירות הבדיקות התקופתיות.<br />
הדיאגרמה מספקת גם הערכה למקרים של יתר פגיעות עבור מיכלים מסויימים, ויתר סיכון, כך שייתכן כי<br />
באותם מקרים יש צורך להקטין את מרווחי הזמן שבין הבדיקות. הדיאגרמה של תדירות הפיקוח מבוססת<br />
על תהליכי סטנדרטיים של ההסתברות לכישלון מוכפלת בתוצאת הכישלון.<br />
,(RBI) Risk-Based Inspection<br />
0<br />
20<br />
2<br />
הנתונה<br />
רשימת השאלות המפורטת של ערכת ביקורות מבוססות סיכון,<br />
בנספח להנחיות של לכל שאלה ניתנות מספר נקודות בין ל- 10, כדי לשקלל נכון את<br />
חשיבותם השונה של הגורמים השונים. ככל שהציון גבוה יותר עבור כל שאלה, גבוהה יותר ההסתברות<br />
לכשלון או חמורה יותר תוצאת הכישלון. הציון הכולל מדרג את ההסתברות בין ל-<br />
לכשל וההסתברות לנזק מובילות להחלטה על פי השימוש במטריצת RBI)איור 7(, אשר מציגה רמות של<br />
סיכון באמצעות צבעים שונים, המחייבים תדירויות פיקוח שונות:<br />
100. ההסתברות<br />
5<br />
0<br />
.EFMA<br />
47
20-25<br />
שנים: רמת סיכון נמוכה מאוד. זהו מצב אידיאלי, שבו המיכל נבנה באופן אופטימלי על פי<br />
מיטב הטכנולוגיה הקיימת וברמת פיקוח מצויינת. בנוסף לכך, המיכל ממוקם באיזור רחוק מכל<br />
יישוב, כך שתוצאות קריסה טוטלית של המיכל יגרמו לנזקים מינימליים.<br />
שנים: רמת הסיכון נמוכה, כלומר המיכל בנוי היטב ומיקומו איננו בעייתי במיוחד, כך<br />
שההחלטה לגבי תדירות הבדיקה בתחום התדירות של כל 15-20 שנים תיקבע על פי מידת הנזק<br />
שקריסתו עלולה לגרום לסביבתו.<br />
שנים: רמת סיכון בינונית. הנתונים הטכניים של המיכל מתקבלים על הדעת והוא ממוקם<br />
בסביבה שעלולה להפגע מקריסתו.<br />
שנים: בנתונים הטכניים של המיכל או באופן שבו הוא מופעל, ישנם גורמי סיכון, המחייבים<br />
פיקוח צמוד וביקורות בתדירות גבוהה יותר. כמובן שרגישות הסביבה המיידית של המיכל משפיעה<br />
על הצורך בבדיקות תכופות יותר יחסית לסטנדרט הממוצע בתעשייה, של<br />
פחות מ- שנים: רמת הסיכון גבוהה או התוצאה של קריסת המיכל עלולה להיות הרסנית<br />
לסביבתו. בנוסף לבדיקות התכופות, מומלץ כי המיכל ישודרג על פי תכנית ברורה ומוסמכת<br />
לשיפור יכולותיו הטכניות.<br />
10-20 שנים.<br />
5<br />
15-20<br />
10-15<br />
5-10<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
.RBI<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
איור 7. המלצות לתדירותן של ביקורות מבוססות סיכון, תדירות הבדיקות נובעת מרמת הסיכון,<br />
שהיא המכפלה של הסתברות הכשל בתוצאות הכשל לבני האדם ולסביבה.<br />
יש לציין, כי ההמלצות לתדירות הבדיקות, כפי שפורטו לעיל, מטרתן לעקוב אחרי שלמותו הפיזית של<br />
המיכל, לבדוק את השפעותיהם של נזקי סקו"מ, התעייפות המתכת, הבטחת שלמות המערכות, הצנרת וכל<br />
הציוד הנילווה של מערך האיחסון. מטריצת הסיכונים על פי קוד צבע, המתוארת באיור 2:<br />
אדום: סיכון גבוה, מחייב פעולה מיידית להפחתת הפעילות וריקון המיכל לבדיקה מיידית.<br />
כתום: סיכון בינוני עד גבוה, מחייב בדיקות במרווח של - 5 שנים, לכל היותר.<br />
צהוב: סיכון בינוני, מחייב בדיקות במרווח של 10 - 15 שנים, לכל היותר.<br />
ירוק בהיר: סיכון נמוך, מחייב בדיקות במרווח של 15 - 20 שנים, לכל היותר.<br />
ירוק כהה: סיכון נמוך מאוד, מחייב בדיקות במרווח של 20 - 25 שנים, לכל היותר.<br />
31<br />
10<br />
4<br />
3<br />
6<br />
לאור ההנחיות הללו, העובדה שמיכל האמוניה במפרץ חיפה פועל כבר שנים מבלי שנבדק מבפנים<br />
אפילו פעם אחת, מעוררת תהיות קשות. אפילו אם המיכל היה בנוי באופן מושלם מחומרים מושלמים,<br />
ואפילו אם היה ממוקם בלבו של מ<strong>דבר</strong> סהרה, במרחק מאות ק"מ ממקום יישוב כלשהו, מועד הבדיקה<br />
הנדיב ביותר, חלף כבר לפני שנים. אבל ברור, שטכנולוגיות הבניה של מיכלים כאלו לא היו אידיאליות<br />
לפני והן אינן אידיאליות אפילו כיום, והמיכל איננו ממוקם בלבו של מ<strong>דבר</strong> סהרה. על-פי המטריצה<br />
הנ"ל, הוא היה חייב להבדק כבר או פעמים במהלך חייו. להזנחה הזאת עלול להיות מחיר כבד בחיי<br />
30 שנה,<br />
48
1<br />
אדם. על פי מטריצת הסיכונים, הוא נמצא באיזור האדום, כלומר בדירוג של סיכון גבוה, המחייב פעולה<br />
מיידית להפסקת הפעילות וריקון המיכל לבדיקה מיידית.<br />
טבלה מסכמת את ההנחיות המחייבות במדינות שונות באירופה למרווחי בדיקה פנימית של מיכלי<br />
אמוניה מקוררים בלחץ אטמוספרי. כל זאת מבלי להכניס למשוואה את חומרת הנזק במקרה של קריסת<br />
המיכל. ניתן לראות, כי הרגולטור האירופאי קובע מרווחי זמן של שנים בממוצע. אין באירופה<br />
תקדים למצב של תפעול רצוף של מיכל כלשהו במשך 31 שנים, ללא בדיקה פנימית.<br />
טבלה<br />
מדינה<br />
אוסטריה<br />
בלגיה<br />
דנמרק<br />
פינלנד<br />
צרפת<br />
גרמניה<br />
הולנד<br />
נורבגיה<br />
ספרד<br />
שבדיה<br />
בריטניה<br />
10-12<br />
29<br />
1. חוקים לאומיים למרווחי בדיקה פנימית של מיכלי אמוניה מקוררים בלחץ אטמוספרי.<br />
מרווח הזמן המכסימלי בין בדיקות פנימיות של מיכלי אמוניה מקוררים<br />
12 שנים<br />
20 שנה, אבל הרגולטור יכול לקבוע מרווחי זמן קצרים יותר.<br />
על פי החוק הבריטי<br />
12-16 שנים, לפי מבנה המיכל<br />
נתון להחלטת הרשות המקומית<br />
על פי החוק להגנת המים, 10 5, או<br />
15 שנים<br />
12-18 שנים<br />
על פי הנחיות הבטיחות התפעולית<br />
10 שנים<br />
על פי הנחיות הבטיחות התפעולית<br />
בדיקה ראשונה אחרי 6 שנים. אחר כך לא יותר מ- 12 שנים, תלוי בתוצאות הבדיקה<br />
,(NACE) National Association of Corrosion Engineers שהוקם<br />
130 36,000<br />
בשנת<br />
איגוד הקורוזיה הבינלאומי,<br />
מדינות והוא מוכר ברחבי העולם כסמכות המובילה בבקרת<br />
חברים מ- 1943, מונה כיום קורוזיה. הארגון מציע הכשרה טכנית, תוכניות הסמכה, כנסים, תקני תעשייה, דו"חות, פרסומים, ספרות<br />
מקובל בעולם כמוסמך ביותר בנושאי סקו"ם של<br />
טכנית, פעילות יחסי ממשלה ועוד. התקן של פלדות פחמן במיכלי אמוניה נוזלית. הדו"ח הטכני מ- 1992 קיבל אישורים מחודשים, כולל<br />
הדרכים המומלצות ע"י<br />
כוללות מרכיבי מבנה ותפעול:<br />
30<br />
בשנת 2017.<br />
NACE<br />
NACE<br />
.1<br />
להתמודדות עם סכנות סקו"ם במיכלי אמוניה,<br />
הבנויים מפלדת פחמן,<br />
הרפיית מאמצים, עוד בשלב הבניה של המיכל, במיוחד מאזורי הריתוך, וזאת על-פי תקנים<br />
בינלאומיים, כגון ,ANSI K 61.1 "דרישות בטיחות עבור האחסון והשינוע של אמוניה נטולת מים,"<br />
לשימוש במהלך הבנייה של המיכל. טיפול בחום לאחר הריתוכים, ושימוש בסוג<br />
או<br />
הנכון של פלדה, על פי קודים מוכרים של .ASME<br />
32<br />
הגנה קתודית על-ידי התזת אבץ. מחקרים אלקטרוכימיים הראו, כי קיטוב קתודי הוא דרך יעילה<br />
לעיכוב סקו"ם, למשל ע"י ריסוס של אבץ חם על אזורים רגישים, כגון ריתוכים. יש לזכור, כי אנודות<br />
של הגנה קתודית קונבנציונלית אינן מעשיות, בגלל ההתנגדות החשמלית הגבוהה של אמוניה.<br />
שמירת הטוהר הכימי של האמוניה, במיוחד ביחס לריכוז החמצן. מומלץ להפחית את זיהום<br />
החמצן במיכל באמצעות שטיפה בחנקן לפני הכנסתה של אמוניה נוזלית.<br />
תוספת של מים לאמוניה ברמה של 0.2% היא שיטה מוכחת לעיכוב תופעות של סקו"ם. אולם,<br />
כמויות גדולות יותר של מים מעודדות סדקים, כפי שניתן לזהות באזורים של עיבוי אדי מים מעל<br />
מפלס האמוניה הנוזלית.<br />
34<br />
33<br />
31<br />
CGA G-2.1<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
49
תקדים למצב של תפעול רצוף של מיכל כלשהו במשך 31 שנים, ללא בדיקה פנימית.<br />
29<br />
טבלה 1. חוקים לאומיים למרווחי בדיקה פנימית של מיכלי אמוניה מקוררים בלחץ אטמוספרי.<br />
מדינה מרווח הזמן המכסימלי בין בדיקות פנימיות של מיכלי אמוניה מקוררים<br />
אוסטריה 12 שנים<br />
בלגיה 20 שנה, אבל הרגולטור יכול לקבוע מרווחי זמן קצרים יותר.<br />
דנמרק על פי החוק הבריטי<br />
פינלנד 12-16 שנים, לפי מבנה המיכל<br />
צרפת נתון להחלטת הרשות המקומית<br />
גרמניה על פי החוק להגנת המים, 10 5, או<br />
15 שנים<br />
49<br />
הולנד 12-18 שנים<br />
נורבגיה על פי הנחיות הבטיחות התפעולית<br />
ספרד 10 שנים<br />
שבדיה על פי הנחיות הבטיחות התפעולית<br />
בריטניה בדיקה ראשונה אחרי 6 שנים. אחר כך לא יותר מ- 12 שנים, תלוי בתוצאות הבדיקה<br />
איגוד הקורוזיה הבינלאומי, ,(NACE) National Association of Corrosion Engineers שהוקם בשנת<br />
1943, מונה כיום 36,000 חברים מ- 130 מדינות והוא מוכר ברחבי העולם כסמכות המובילה בבקרת<br />
קורוזיה. הארגון מציע הכשרה טכנית, תוכניות הסמכה, כנסים, תקני תעשייה, דו"חות, פרסומים, ספרות<br />
טכנית, פעילות יחסי ממשלה ועוד. התקן של NACE מקובל בעולם כמוסמך ביותר בנושאי סקו"ם של<br />
30<br />
פלדות פחמן במיכלי אמוניה נוזלית. הדו"ח הטכני מ- 1992 קיבל אישורים מחודשים, כולל בשנת 2017.<br />
הדרכים המומלצות ע"י NACE להתמודדות עם סכנות סקו"ם במיכלי אמוניה, הבנויים מפלדת פחמן,<br />
כוללות מרכיבי מבנה ותפעול:<br />
1. הרפיית מאמצים, עוד בשלב הבניה של המיכל, במיוחד מאזורי הריתוך, וזאת על-פי תקנים<br />
בינלאומיים, כגון ,ANSI K 61.1 "דרישות בטיחות עבור האחסון והשינוע של אמוניה נטולת מים,"<br />
31<br />
או 2.1-G CGA לשימוש במהלך הבנייה של המיכל. טיפול בחום לאחר הריתוכים, ושימוש בסוג<br />
הנכון של פלדה, על פי קודים מוכרים של .ASME<br />
32<br />
2. הגנה קתודית על-ידי התזת אבץ. מחקרים אלקטרוכימיים הראו, כי קיטוב קתודי הוא דרך יעילה<br />
לעיכוב סקו"ם, למשל ע"י ריסוס של אבץ חם על אזורים רגישים, כגון ריתוכים. יש לזכור, כי אנודות<br />
של הגנה קתודית קונבנציונלית אינן מעשיות, בגלל ההתנגדות החשמלית הגבוהה של אמוניה.<br />
3. שמירת הטוהר הכימי של האמוניה, במיוחד ביחס לריכוז החמצן. מומלץ להפחית את זיהום<br />
33<br />
החמצן במיכל באמצעות שטיפה בחנקן לפני הכנסתה של אמוניה נוזלית.<br />
34<br />
4. תוספת של מים לאמוניה ברמה של 0.2% היא שיטה מוכחת לעיכוב תופעות של סקו"ם. אולם,<br />
כמויות גדולות יותר של מים מעודדות סדקים, כפי שניתן לזהות באזורים של עיבוי אדי מים מעל<br />
מפלס האמוניה הנוזלית.<br />
בדיקה חיצונית בלתי פולשנית<br />
,EFMA<br />
על-פי ההנחיות של הבדיקה הלא פולשנית של פנים המיכל מתבצעת מפני השטח החיצוני של<br />
דופן המיכל, למשל באמצעות שיטות פליטה אקוסטית לזיהוי פגמים, כדי לבדוק אם קיימים סקו"ם<br />
משמעותיים שיכולים להיות נוכחים בעיקר באזורי התפר של הריתוכים. הייתרון בשיטת בדיקה זאת הוא<br />
שהיא יותר קלה לביצוע ואיננה מחייבת את ריקון המיכל. אולם, ניתן לבצע בדיקה כזאת רק אם נערכה<br />
לפחות בדיקה פנימית אחת לפני הבדיקה החיצונית, וחייב להתקיים התנאי שבאותה בדיקה פנימית לא<br />
התגלו סקו"ם משמעותיים, קורוזיה אחרת או פגמים מולדים, שהיו עוד בעת בניית המיכל.<br />
20<br />
10<br />
אם התנאי של בדיקה ראשונית לא מתקיים, ניתן לשקול בדיקה מקיפה חיצונית מדוקדקת, כלומר, בדיקה<br />
בהיקף דומה לזה של בדיקה פנימית, מתוך ידיעה שבאופן כזה לא ניתן לבדוק את תחתית המיכל. תנאי<br />
נוסף לבדיאה חיצונית הוא קיומו של תיעוד מקיף של כל הריתוכים, בשיטות של חלקיקים מגנטיים או<br />
רדיוגרפיה. התיעוד הזה חיוני במיוחד לגבי הריתוכים בחלקים הנמוכים של המיכל. בכל מקרה, חייבים<br />
שבדיקה<br />
לבצע את הבדיקות בתדירות של לא יותר מ- שנים, זאת על-פי הטבלה של<br />
חיצונית מעלה סימני שאלה ואפקטים שקשה להסבירם, או אם לא ניתן לקבל תמונה מלאה של כל אזורי<br />
המיכל, אין מנוס מבדיקה פנימית.<br />
.RBI במידה<br />
)AE(<br />
השיטות לבדיקה חיצונית, בלתי-פולשנית, כאשר המיכל נמצא בפעולה, אינן מקובלות עדיין בשימוש נרחב<br />
בתעשייה. בין השיטות השונות אפשר למנות טכנולוגיות, שעדיין נמצאות בשלבי פיתוח, כגון בדיקות<br />
אולטראסאונד פליטה אקוסטית וחותמת שדה חשמלי ראוי לזכור, כי כל השיטות הללו<br />
נחותות בביצועים שלהן בהשוואה לשיטה המקובלת והאמינה יותר של בדיקה מגנטית<br />
.)MT(<br />
.)FSM(<br />
)MT(<br />
,)UT(<br />
לבדיקה המגנטית ייתרונות ברורים של רגישות גבוהה ומדידת אורך מדויקת. חסרונותיה בכך, שהיא<br />
מחייבת גישה פנימית לדופן המיכל. היא איננה מאפשרת מדידת עומק ומחייבת הכנה של השטח הנבדק.<br />
לעומתה, ייתרונות הבדיקה האולטראסונית )UT( בכך, שהיא ניתנת לביצוע תוך כדי תפעול המיכל ומסוגלת<br />
לתת גם נתוני עומק ואורך, אבל הרגישות שלה נמוכה בהרבה מזאת של .MT בנוסף לכך, היא מחייבת<br />
הסרה של הבידוד במקומות מסויימים, ומוגבלת מבחינת הנגישות לאזורים מסויימים.<br />
השיטה של פליטה אקוסטית )AE( גם היא ניתנת לביצוע תוך כדי תפעול המיכל, אבל הרגישות שלה עוד<br />
יותר נמוכה מזאת של .UT בנוסף לכך, השיטה הזאת מחייבת הפעלה של לחץ מכאני, כדי לשמוע את<br />
רעש הפליטה האקוסטית. השיטה הרביעית ,)FSM( גם היא ניתנת לביצוע תוך כדי תפעול המיכל. היא<br />
מאפשרת מדידה של שינויים בגודל הסדקים, אבל זוהי טכנולוגיה שעדיין לא הוכחה, שיטה יחסית ולא<br />
מוחלטת, ואיננה מאפשרת גילוי של סדקים ישנים. כאשר מיישמים טכניקות צריך לזכור, כי סדקי<br />
סקו"ם מלאים בנוזל בזמן הבדיקה, ולכן הרפלקטיביות שלהם נמוכה מאד בהשוואה למצבם היבש. בכל<br />
מקרה, כאשר משתמשים בשיטות בדיקה בלתי-פולשניות, רצוי לאמת ולכייל את הבדיקות בעזרת בדיקה<br />
של דוגמאות המכילות פגמים וסדקים שנבדקו באופן מדוייק בשיטות אחרות.<br />
,UT<br />
Wet Fluorescent Magnetic Test<br />
NACE<br />
הטכניקה המומלצת על-פי לבדיקת המיכל היא שיטת<br />
,)WFMT( אשר מקובלת כטכניקת הבדיקה היעילה והרגישה ביותר לאיתור סקו"ם. הבדיקה שימושית<br />
מאד גם לבדיקות חוזרות לאחר ריתוכי תיקון ולאחר טיפול בחום. קיימות שיטות אחרות, כגון החדרת צבע,<br />
רדיוגרפיה, בדיקת אולטרסאונד, ופליטה אקוסטית, שאותה ניתן לבצע בצד החיצוני של המיכל, אבל הן<br />
פחות רגישות. סוג זה של בדיקה עלול שלא לדווח על סדקים שמתחת לסף הגילוי של טכניקת הבדיקה.<br />
35<br />
36<br />
מסקנות: אירגונים בינלאומיים מוכרים, כגון הארגון האירופאי של יצרני הדשנים ,)EFMA( ואיגוד הקורוזיה<br />
ניסחו הנחיות מפורטות לתחזוקה של מיכלי אחסון אמוניה נוזלית<br />
הבינלאומי<br />
בקירור בלחץ אטמוספרי. המסמכים הללו מהווים עדות לחשיבות הרבה שמייחסת התעשייה הכימית<br />
באירופה ובעולם כולו לנושא הבטיחות. ההנחיות מפרטות, איך ומדוע יש לבצע בדיקות תקופתיות של<br />
המיכל, מהי תדירות הבדיקות המומלצת, מהי שיטת הבדיקה, ואיך יש לבצע ניטור רציף בין הבדיקות<br />
,(NACE International)<br />
50
העיקריות. כל אלו הם פונקציה של משמעות הסיכון, כלומר נגזרת מההסתברות לכשל ומהנזק הצפוי<br />
לסביבה כתוצאה מהכשל.<br />
מיכלי אמוניה בנויים על פי תקנים בינלאומיים, המחייבים בדיקה של כל הריתוכים באופן רדיוגרפי )RT(<br />
ובדיקה מגנטית ,)MT( על מנת להבטיח את האיכות והשלמות של הריתוכים, שהם בעלי חשיבות קריטית<br />
לאורך חייו של המיכל. הגורם העיקרי להזדקנותו של המיכל הוא התופעה של סידוק קורוזיית מאמצים<br />
)סקו"מ(. בכל חומר, שיש בו מאמצים פנימיים והוא נמצא בסביבה קורוזיבית, מת<strong>פתח</strong>ים סדקים שיכולים<br />
לגרום לכשל פתאומי ובלתי צפוי. אלו סדקים מיקרוסקופיים, ההולכים ומסתעפים ויכולים להתלכד לסדקים<br />
מאקרוסקופיים במהירות, ועלולים להביא לקריסה פתאומית ובלתי צפויה של מבנים מתכתיים, ולתוצאות<br />
קטסטרופליות. משטח מתכתי יכול להראות חלק ומבריק, ויחד עם זאת, עלול להכיל המון סדקים<br />
מיקרוסקופיים. מימדי תופעות הסקו"ם יכולים להשתנות עקב השוני הרב בתכונות הקשיחות והחוזק של<br />
לוחות המתכת, איכות הריתוכים, רמות המאמצים הפנימיים, הלחצים החיצוניים, ותפקוד המיכל. לכן<br />
להחלטות על תכנון וביצוע תוכניות הבדיקה הפנימית של המיכל, יש משמעות קריטית.<br />
בנוסף לסקו"ם, קיימת סכנה של התעייפות המתכת, תופעה שמביאה לשבר כתוצאה מפעולת מאמצים או<br />
תנודות מחזוריות לאורך זמן. התופעה מתבטאת בהיווצרותם של סדקים זעירים מיקרוסקופיים, החודרים<br />
לעומק החומר ומחלישים את יכולתו לשאת בעומס. התופעה מתחילה בסדק קטן, שלעיתים אינו ניתן<br />
להבחנה והוא גדל באופן עקבי, עד אשר החומר חלש מכדי לשאת בעומס ונשבר בפתאומיות. התעייפות<br />
המתכת היא אחת הסיבות לכך, שאורך החיים הממוצע של מיכל אמוניה מקוררת הוא כ- 40 שנה, כל זאת<br />
בתנאי שאין אילוצים מכניים משמעותיים נוספים, כגון שינויי טמפרטורה ולחץ קיצוניים, אשר תורמים<br />
לתהליכי הזדקנות המתכת ופריכותה. על פי התקן האירופאי, המיכל החיפאי מתקרב במהירות לסוף חייו.<br />
ההנחיות של ארגון יצרני הדשנים באירופה, חוזרות ומדגישות, כי נדרשת רמה גבוהה מאוד של מיומנות<br />
וניסיון כדי לנהל ולבצע את הבדיקות התקופתיות. אמינות הנתונים היא קריטית לקבלת ההחלטות איך<br />
ובאיזו תדירות יש לבדוק את המיכל. לכן, יש לבחור בקפדנות את האנשים שיוכלו לבצע עבודה כזאת.<br />
תדירות הבדיקות נובעת מרמת הסיכון, שהיא המכפלה של הסתברות הכשל בתוצאות הכשל. לאור<br />
ההנחיות הללו, העובדה, שמיכל האמוניה במפרץ חיפה פועל כבר שנים מבלי שנבדק מבפנים אפילו<br />
פעם אחת, מעוררת תהיות קשות. אפילו אם המיכל היה בנוי באופן מושלם מחומרים מושלמים, ואפילו אם<br />
היה ממוקם בלבו של מ<strong>דבר</strong> סהרה, במרחק מאות ק"מ ממקום יישוב כלשהו, מועד הבדיקה הנדיב ביותר<br />
חלף כבר לפני שנים. אבל ברור, שטכנולוגיות הבניה של מיכלים כאלו לא היו אידיאליות לפני שנה,<br />
והן אינן אידיאליות גם כיום, והמיכל איננו ממוקם במ<strong>דבר</strong> סהרה. על-פי מטריצת הסיכונים של<br />
המיכל החיפאי היה חייב לעבור בדיקה פנימית, לפחות פעמים במהלך חייו. להזנחה הזאת עלול<br />
להיות מחיר כבד בחיי אדם. המיכל הזה נמצא באיזור האדום של מטריצת הסיכונים, כלומר בדירוג של<br />
הסיכון הגבוה ביותר, אשר מחייב הפסקה לאלתר של כל הפעילות, ריקון המיכל ובדיקה מיידית.<br />
30<br />
,EFMA<br />
,)WFMT(<br />
31<br />
Wet Fluorescent Magnetic Test<br />
3<br />
6<br />
הטכניקה המומלצת ביותר לבדיקת המיכל היא שיטת<br />
אשר מקובלת כטכניקת הבדיקה היעילה והרגישה ביותר לאיתור סקו"ם. הבדיקה שימושית מאד גם<br />
לבדיקות חוזרות לאחר ריתוכי תיקון ולאחר טיפול בחום. קיימות שיטות אחרות, כגון החדרת צבע,<br />
רדיוגרפיה, בדיקת אולטרסאונד, ופליטה אקוסטית, שאת חלקן ניתן לבצע בצד החיצוני של המיכל מבלי<br />
להפסיק את פעילותו, אבל הן פחות רגישות ועלולות שלא לאבחן סדקים שמתחת לסף הגילוי שלהן. למשל,<br />
שיטת הפליטה האקוסטית היא קלה יחסית לביצוע ואיננה מחייבת את ריקון המיכל, אבל הרגישות שלה<br />
נמוכה מאוד. ההנחיות שלEFMA קובעות, שניתן לבצע בדיקות בלתי-פולשניות כאלה רק אם נערכה<br />
לפחות בדיקה פנימית אחת, לפני הבדיקה החיצונית, וחייב להתקיים התנאי שבאותה בדיקה פנימית לא<br />
התגלו סקו"ם משמעותיים, קורוזיה אחרת, או פגמים מולדים שהיו עוד בעת בניית המיכל. כלומר, הבדיקה<br />
היחידה שבוצעה במיכל החיפאי, בשיטה של פליטה אקוסטית, בשנת 2015, חסרת משמעות ואיננה<br />
קבילה, על פי התקנים המקובלים באירופה.<br />
51
52
פרק 4. תוצאות הבדיקה של מיכל האמוניה<br />
7.2.2015<br />
ה<strong>דבר</strong>ים האמורים להלן מתבססים על דו"ח בדיקה חיצונית שבוצעה ב- עבור חברת חיפה<br />
כימיקלים )חכ"ב( בשיטה של פליטה אקוסטית. הדו"ח הוגש לאיגוד ערים מפרץ חיפה לאיכות הסביבה.<br />
חברת האמריקאית, הוזמנה ע"י חכ"ב, בתיווכה של חברת E 2 G האמריקאית, לבצע בדיקה חיצונית<br />
של מיכל האמוניה. הבדיקה בוצעה ב- לפברואר, 2015, ודו"ח הבדיקה נמסר על- די י ע"י המהנדס<br />
לחברת חיפה כימיקלים ב- 9 לאפריל<br />
2015 )איור .)8<br />
53<br />
7<br />
SES<br />
Jonathan Dobis<br />
חשוב לציין, כי הבדיקה הזאת לא נעשתה באופן יזום על ידי חכ"ב, אלא נוכח התניה של המשרד להגנת<br />
עד ליום<br />
הסביבה, אשר העניק לחברה היתר רעלים, שמספרו 40106, שתוקפו היה מיום<br />
09/01/2016. הארכת ההיתר הותנתה בכך, שהחברה תבצע בדיקות תקינות של מערך האמוניה. סעיף<br />
ברשיון הרעלים שניתן קובע: "המפעל יבצע בדיקת<br />
2015, וזאת בהתבסס על דוח חברת הייעוץ E 2 G ממרץ<br />
06/01/2015<br />
)acoustic emission) AE עד סוף מרץ<br />
".2005<br />
2015<br />
6.3.2.1<br />
21<br />
ב- לאפריל הודיע מר עמיחי זיידר, סמנכ"ל תפעול בחברת חיפה כימיקלים, כי הדרישה מולאה<br />
והגיש את דו"ח הבדיקה למנכ"ל איגוד ערים מפרץ חיפה. במכתבו הנלווה לדו"ח הזה ראה לנכון לכתוב<br />
שתי מסקנות:<br />
"אנו שמחים לציין ש- 2 הממצאים המרכזיים העולים מן הדו״חות הם:<br />
לא נמצאו סדקים או פגמים, ולפיכך הבדיקה מאשרת את תקינות המיכל ואמינותו.<br />
2. בהסתמך על הבדיקה עודכנה תחזית אורך החיים המינימלית של המיכל מהיום והלאה ל-<br />
)כלומר עד 2070(."<br />
55<br />
1. במיכל<br />
שנים<br />
מסקנות תמוהות אלה מעמידות בספק את רמת הרצינות של הבדיקה ואת רמת המקצועיות של כל<br />
המעורבים בה. על פי מסמכי ארגון יצרני הדשנים האירופאי )2008 ,(EFMA אורך חיים ממוצע של מיכל<br />
.)Low cycle fatigue מודל תיאורטי לגבי תקינותו<br />
אחסון קריוגני הוא כ- 40 שנה )עמוד<br />
של המיכל, שבוצע ע"י חברת )2005(, E 2 G על סמך נתוני מבנה והיסטוריה תפעולית )לא בדיקה בפועל(,<br />
העריך כי זמן מחצית החיים של המיכל הוא שנים,<br />
מודל המכונה<br />
כלומר בשנת נותרו לו עוד 27 שנות חיים. יתר על כן, מסקנה זאת נבעה מחישוב לינארי, שהוא שגוי<br />
בעליל, מכיוון שסדקים אינם מתקדמים בתהליך לינארי, אלא אקספוננציאלי, וברוב המקרים<br />
27<br />
- פתאומי.<br />
20<br />
,17 פרק: 3.5.4<br />
37<br />
,)FFS( Fitness For Service<br />
2015<br />
חשוב לדעת, שהתקנים הבינלאומיים מנסים לאזן בין הסיכוי לכשל לפי איכות בניית המיכל לבין הסיכון<br />
לאוכלוסיה שסביב המיכל, כך שרמת איכות הבדיקה תתייחס לסיכון הקביל. לשם כך פותח מודל ע"י ארגון<br />
הדשנים האירופאי, שמשיקולי אחריות תאגידית לאוכלוסיה, החמיר מאוד עם בדיקות מיכלים הנמצאים<br />
סמוך לאוכלוסיה. ארגון הדשנים האירופאי מייחס לבדיקת הפליטה האקוסטית את דרוג האיכות<br />
הנמוך ביותר ודורש בדיקה פנימית של המיכל בשיטת מגנטית .)MT(<br />
(AET(<br />
38<br />
על פי המבוא לדו"ח, לא ברורה מטרת הבדיקה. לא מוסברים הקריטריונים, איך נבחרו האזורים הקריטיים<br />
למיקום החיישנים האקוסטיים, והאם תוספת חיישנים היתה משפרת את דיוק הבדיקה. הדו"ח לא מציג<br />
קריטריונים למיקום חיישנים בכלל, ואיננו מוכיח שקיים כיסוי מלא של קירות המיכל והריתוכים. לא ברור אם<br />
השתמשו במפת הריתוכים כדי לבדוק איזורים קריטיים של ריתוכי T, ואיך התכוונו לבדוק את רצפת המיכל<br />
)אשר מועדת לקורוזיה מוגברת עקב הצטברות חמרים כבדים בקרקעית(. ברור שבשיטת בדיקה חיצונית<br />
לא ניתן לבדוק את רצפת המיכל, וגם הגג לא נבדק, אבל כל זה לא הפריע למחברי הדו"ח כי נבדקו 100%<br />
של כל הריתוכים במיכל. לא ברור אם הפעילו את מלוא לחץ העבודה המירבי במיכל ואיזה לחץ הופעל, כפי<br />
של ארגון התקינה האמריקאי ASTM<br />
שמתחייב על פי תקן מספר<br />
כיוון שצריך למדוד את הפליטה האקוסטית תחת<br />
לחץ, כדי ליצור את מירב העיוות לזיהוי כשלים. לא ברור, כיצד בוצע הכיול, אשר יש לו חשיבות רבה<br />
בניתוח תוצאות הבדיקות. אין התייחסות לדרישה המפורשת של התקן הפדרלי האמריקאי שנקבע ע"י<br />
American Society (<br />
ASTM-19307<br />
.)for Testing and Materials כידוע, יש חשיבות ללחץ,
39<br />
,API653<br />
American Petroleum Institute<br />
הקובע כי מרווחי הבדיקה הפנימית, הדורשת את ריקון<br />
מציינת, שניתן<br />
שנה. חברת המיכל לשם הכנסת צוות בדיקה מקצועי, לא יעלו בשום אופן על לבדיקת מיכלים בלחץ אטמוספרי. אולם בניגוד<br />
לבצע בדיקת AET במקום בדיקה פנימית לפי תקן להצהרה זאת, התקן הנ"ל קובע במפורש כי יש לבצע בדיקה פנימית, ולא בדיקת .AET על כן, אין זה<br />
,SES מסירים מעצמם כל אחריות על הבדיקה ועל<br />
וחברת מפתיע שעורכי הדו"חות, חברת תוצאותיה.<br />
SES<br />
20<br />
API653<br />
E 2 G<br />
לא ניתן להתייחס ברצינות למסקנות כלשהן, אם הן אינן מבוססות על תקנים בינלאומיים, על השוואה<br />
לדו"חות אחרים, על המלצות והנחיות של איגודים מוכרים, כגון ארגון יצרני הדשנים האירופאי, על אנליזה<br />
מעבדתית תומכת, על מאמרים בכתבי עת מקצועיים, וכו'. מסקנות הדו"ח הזה אינן מתייחסות לשום <strong>דבר</strong><br />
מיכל אלו, לשום הנמקה על פי תקן, לשום שיטת חישוב, לשום ניתוח נתונים. הדו"ח כתוב בשפה איכותית<br />
ולא כמותית, איננו מתאר את הנתונים הטכניים של המיכל, מידותיו, חומרי המבנה, ביצוע ובדיקת טיב<br />
הריתוכים, ההיסטוריה, מצבו הפיזי, וכו'. על בסיס אותם שיקולים, נוסחה ההצהרה המופרכת, שלא לומר<br />
המסוכנת, כי קיים בעולם מיכל ייחודי מאין כמוהו, אשר אורך חייו הוא שנים. באותה מידה שטחית<br />
וחסרת אחריות, ניתן היה בהחלט להכריז, כי המיכל יחיה גם 285 שנים או יותר.<br />
85<br />
)3<br />
קורוזיית מאמצים )ראה פרק עלולה להיות קטלנית, וזאת בנוסף לסיכונים נוספים בדמות קורוזיה אחידה<br />
והתעייפות המתכת. אי אפשר להתעלם מכל אלו ולהכריז באופן גורף וחסר ביסוס, כי המיכל נבדק והוא<br />
תקין. קורוזיית המאמצים היא אכן בעלת חשיבות קריטית, מכיוון שהיא מכתיבה זמן חיים בלתי צפוי. היא<br />
מתאפיינת במערכת סבוכה ומסועפת של מיקרו-סדקים, אשר בשלבים מתקדמים מתלכדים לסדקי מאקרו.<br />
מאותו רגע ועד לנקודת הקריסה, הזמן יכול להיות קצר מאוד )עד למספר שעות!(. המשמעות היא, שהמיכל<br />
עלול לקרוס בתוך כמה חודשים.<br />
הכרזה גורפת על אי קיומם של סדקים, היא בלתי סבירה ומשוללת בסיס.<br />
100<br />
אין אף מיכל בעולם שאין בו מיקרו-סדקים. השאלה היא מה מידת ההתקדמות של אותם מיקרו-סדקים.<br />
הדו"ח גובל בחוסר אחריות, בכך שהוא מתעלם מהנושא הזה ולא מזכיר אותו במילה אחת. אם הבודק<br />
איננו יכול לענות על השאלה הקריטית, מה מצבם של המיקרו-סדקים, אין לו כל דרך לקבוע מהו מצבו של<br />
המיכל ומהו צפוי להיות אורך חייו.<br />
כל הדיון על גודל הפגמים size( )flaw והמסקנה הגורפת ב<strong>דבר</strong> גודלם הזניח, הינם שגויים באופן עקרוני.<br />
שיטת הפליטה האקוסטית איננה יכולה להצביע על גודל הסדק, אלא רק על הת<strong>פתח</strong>ותו, וזה תלוי בסוג<br />
החומר, קשור למנגנון הווצרות הפגם, לצורת ההעמסה וכו'. אחד הפרמטרים המדידים הוא המשרעת,<br />
אשר מבטאת את ההפרש בין המאמץ הראשוני והמשני. משרעות נמוכות יחסית, פחות מ-40 דציבלים,<br />
מעידות על מיקרו-סדקים ברמה נסבלת, אם כי מחייבות בדיקות עתידיות. אבל כאשר נמדדות אמפליטודות<br />
בעוצמה של דציבלים ויותר, כפי שרואים במספר גדול של חיישנים, זהו אירוע בעל משמעות קריטית,<br />
אשר מחייב דין וחשבון והתייחסות רצינית.<br />
גם לקצב שחרור האנרגיה ישנה משמעות חשובה, כלומר תלילות העליה של האות .)risetime( הדו"ח מלא<br />
במקרים, שבהם זמן העליה של האות הוא קצר מאוד, וזה בהחלט מעיד על קיומם של סדקים. בנוסף,<br />
בחלק גדול מהגרפים המוצגים בדו"ח ניתן לראות תופעות מטרידות, שלא ברור מה מקורן. אם אלה נובעות<br />
מרעשים נסיוניים, כגון טורבולנציה, מכות פיזיות, הלמים תרמיים, הופעת קרח ושבירתו, ניתן לסנן אותן ע"י<br />
פרוטוקולים מתאימים. למשל, המשך מדידה במשך שעתיים לאחר סיום המילוי של המיכל והמתנה<br />
להתייצבות הנוזל, חזרה על הניסוי לאחר ריקון של 10% מהנוזל, וטכניקות נוספות. המדידה עצמה לא<br />
בוצעה באופן האופטימלי של הצמדת החיישנים לדופן, אלא למקלות מתכת ארוכים שנגעו בדופן המיכל.<br />
שיטה זאת גרמה להפסד רגישות של יותר מ- 30%, לפיזור תוצאות, לחוסר הדירות ולאחוזי שגיאה<br />
גדולים.<br />
54
על פי שיטת התקינה האמריקאית, אם לבודק אין תשובה משביעת רצון לגבי תופעה כלשהי )וזה בדיוק<br />
המצב בדו"ח הזה(, חייבים לקחת בחשבון את ההערכה המחמירה. המיכל בחיפה הוא כבר בן שנים,<br />
הוא עבר שינויי טמפרטורה ומחזורים רבים של ריקון ומילוי, וישנן הערכות מקובלות איך מתבטא גילו של<br />
המיכל בתופעות של הת<strong>פתח</strong>ות סדקים ומיקרו-סדקים ואיך מזדקנת המתכת ומתגברת הפריכות שלה<br />
וקטנה הסבילות לשבר toughness( ,)fracture ואיך כל אלו מעלים את ההסתברות לקריסה טוטלית.<br />
31<br />
יש לציין, כי הבדיקה של פליטה אקוסטית איננה טריוויאלית ומחייבת רמה גבוהה מאוד של מקצועיות,<br />
נאמנות, נסיון, יכולת עבודה עם מיכשור מסובך ויכולת ניתוח נתונים. מעט מאוד בעלי מקצוע בעולם<br />
שני מהנדסים מטעמה<br />
מסוגלים לבצע את הבדיקה באופן ראוי. אין סימוכין לכך, שלחברת<br />
ביצעו את הבדיקה, היה נסיון קודם בבדיקת מיכלי אמוניה קריוגניים דומים למיכל שבחיפה. החברה הזאת<br />
פעילה בעיקר במגזר האנרגיה ובבתי זיקוק, ויש לה נסיון מצטבר בבדיקה של צנרת, מיכשור, מיכלי לחץ<br />
וציוד חם, אבל אין עדויות לנסיונה בתחום מיכלי אמוניה. ראוי לציין, כי בדו"חות מסוג זה דרושות לפחות<br />
שתי חתימות, אבל הדו"ח הנוכחי חתום ע"י בודק יחיד )איור 8(, שלא ידועה מידת הכשרתו וניסיונו בתחום<br />
הנדון, וזה לא סביר. בנוסף, עקב חומרת המשמעות של נאותות הבדיקה, ראוי כי תתווסף גם חתימתו של<br />
בודק חיצוני, מומחה בתחום, שאין לו קשרים ואינטרסים עם בעלי העניין.<br />
,SES אשר<br />
2015<br />
לסיכום, דו"ח הבדיקה שבוצעה ע"י חברת SES בחודש פברואר הוא בעייתי מאוד, בלשון המעטה,<br />
בלתי מקצועי, ומסקנותיו חסרות בסיס. אין הפניה לתקנים או למסמכי הנחיות של גופים מוכרים. הבדיקה,<br />
כפי שבוצעה, איננה מאשרת את תקינות המיכל. הנסיון להסתמך עליו לצורך הרגעת הרשויות והציבור גובל<br />
בהטעייה מכוונת. הדו"ח שולל את נוכחותן של אינדיקציות דמויות סדק indications( ,)crack-like אך לא<br />
מספק שום ביסוס לטענה הזאת ולא מציג קריטריונים לסיווג הפעילות של פליטה אקוסטית כאינדיקציה<br />
דמוית סדק. נהפוך הוא, הטענה לגבי העדר אינדיקציה דמוית סדק, עומדת בסתירה חמורה עם נתוני<br />
הפליטה האקוסטית שמוצגות בדו"ח עצמו. מוצגות פעילויות חריגות ועוצמתיות, מעל דציבלים, שאין<br />
להן הסבר בשום דרך בדו"ח. אלו הם אירועים מאוד אנרגטיים, שלא ניתן להסבירם ע"י חיכוך או עירבול<br />
הנוזל במיכל, אלא ע"י פגמים בדופן המיכל. חמור מכך, הפעילויות שנרשמו, גברו במספר אזורי בדיקה<br />
במיכל במהלך מילויו, וזאת אינדיקציה ברורה לנוכחות פגמים. יתרה מזאת, נרשמה פעילות במהלך<br />
עומס קבוע, שיכולה להעיד על הת<strong>פתח</strong>ות פגמים. אלה נורות אזהרה חמורות, המחייבות התייחסות<br />
רצינית והסברים אחראיים.<br />
90<br />
מעל לכל אלו, הדו"ח איננו מתייחס כלל לנוכחותם של מיקרו-סדקים עקב קורוזיית מאמצים. לא בוצעו<br />
בדיקות מטלורגיות או אולטרסוניות במיכל על-מנת להעריך מצב המתכת, לבדוק את עובי הקירות, הרצפה<br />
והגג, או על מנת לאשר או לשלול את ממצאי בדיקת הפליטה האקוסטית. סדקי קורוזית מאמצים עלולים<br />
להתלכד למאקרו-סדקים, ומהם הדרך קצרה מאוד לכשל מבני טוטלי. לכן, חוסר יכולת לזהות את פגמי<br />
קורוזיית המאמצים הופכת את הבדיקה שבוצעה בפועל, לבלתי רלוונטית. התוצאות המקוריות, כפי<br />
שמוצגות בדו״ח באופן גרפי, מצביעות על בעיות חמורות ועל פגמים שעלולים להביא לקריסתו של מיכל<br />
האמוניה בתוך מספר חודשים.<br />
הבדיקה לא בוצעה על-פי הנהלים המקובלים בעולם ולא פוקחה ע"י הרגולטור הישראלי<br />
המוסד הבריטי )HSE) Health and Safety Executive הוא הרגולטור הלאומי של בריטניה בכל הקשור<br />
לבריאות תעסוקתית ובטיחות. זהו אחד המוסדות המשפיעים בעולם בנושאי תקינה בתחומים הללו, מעל<br />
40 שנה, מתוך שאיפה להפוך את בריטניה לאחד המקומות הבטוחים בעולם, למנוע תאונות עבודה, לשפר<br />
את בריאות העובדים ולהפחית עלויות כלכליות הנובעות מכשלים בריאותיים ובטיחותיים. המוסד לבטיחות<br />
ולגהות, המוכר לנו, הוא מקבילו הישראלי. מספק הנחיות ותקנים בנושאי בטיחות וגהות, מספק<br />
שירותים, הדרכה וידע מקצועי, לא רק בבריטניה, אלא בכל העולם. הוא מספק מסגרת רגולטורית יעילה,<br />
מוביל יוזמות חקיקה בבריטניה ומספק הרשאות ורישוי לגורמים שונים במשק. העיקרון המנחה של HSE<br />
HSE<br />
55
40<br />
הוא ,)RBI) Risk-Based Inspection כלומר ניהול סיכונים ובקרה של פרויקטים ומתקנים על בסיס של<br />
הערכת סיכונים.<br />
HSE<br />
מסמך חשוב של קובע את הנהלים ושיטות העבודה המומלצות לבדיקה מבוססת סיכונים של<br />
מתקנים תעשייתיים, כגון מיכלי אחסון לנוזלים. פרק במסמך הזה מגדיר את הרכבו ואופן פעולתו של<br />
צוות הבדיקה, כמו שחייב להתקיים במשימות מורכבות של בדיקת מיכלי אחסון. הצוות כולל שלושה סוגים<br />
של בעלי תפקידים: ראש הצוות, מומחים ואנשי סיוע טכני.<br />
4<br />
בגלל מורכבות הבדיקה ומכיוון שהיא מבוססת סיכונים ,)RBI( יש לבנות את צוות הבדיקה כך שיכלול<br />
מומחים בתחומים שונים. הצעד הראשון הוא לקבוע את הדרישות ואז להרכיב את הצוות. צריך למנות ראש<br />
צוות ולהעניק לו את הסמכות המתאימה לנהל את הקבוצה ואת האחריות לכל הפרוייקט. גודל הצוות<br />
משתנה בהתאם למורכבות המשימה, אבל הוא אמור לכלול ידע וניסיון טכני בתחומים הבאים: הערכת<br />
סיכונים, תרחישי הכשל האפשריים והשלכות הכשל, בטיחות מפעלים ובדיקת הכשירות שלהם, ידע<br />
בהנדסת מכונות, כימיה, חומרים ותכנון מפעלים, ידע ספציפי במפעל הנבדק, התחזוקה וההיסטוריה של<br />
בדיקות קודמות, שיטות בדיקה, האפקטיביות שלהן ואופן הסקת המסקנות. רצוי שלצוות יהיה ידע וניסיון<br />
מבדיקות דומות באתרים אחרים. במקרים שבהם לכשל המערכת ישנן השלכות בריאות ובטיחות<br />
משמעותיות, ה<strong>דבר</strong> הזה חייב לבוא לידי ביטוי בכישורים וביכולות של חברי צוות הבדיקה. בצוות חייב<br />
להיות מישהו בעל ידע ונסיון בניהול בטיחות באתרים דומים.<br />
RBI<br />
SES<br />
RBI<br />
RBI<br />
צוות אמור להיות מקושר לגופי מידע ובטיחות אחרים, כדי לדווח, להתייעץ ולקבל משוב בזמן אמיתי.<br />
הצוות כולל מומחים שלהם כמה משימות, בעיקר בתכנון תכנית הבדיקה והיקפה, הכנת מסמכי הבדיקה<br />
ואישורם, ולבסוף, בחינה של תוצאות הבדיקה, לקיחת אחריות על הממצאים ואישור הדו"ח הסופי.<br />
ההנחיות של חוזרות ומדגישות, כי המומחים, ובעיקר ראש הצוות, חייבים לפעול בתנאים של<br />
עצמאות מוחלטת. עליהם להיות מנותקים לחלוטין מעובדי המפעל, כדי שהבדיקה תהיה אמיתית<br />
ומשוחררת מהאינטרסים של אנשי המפעל הנבדק. מעל לכל, לצוות חייבת להיות נגישות לכל המידע<br />
הדרוש להערכה אובייקטיבית של מכלול הסיכונים לסביבה ומשמעותם.<br />
HSE<br />
כל ההנחיות הללו, המקובלות בכל העולם, לא התקיימו לגבי הבדיקה של המיכל החיפאי. יתר על כן, לאור<br />
העובדה שמדובר בבדיקה ראשונה של מיכל בעייתי, אשר לא נבדק מעולם במשך יותר מ- 30 שנה, ובעיקר<br />
על רקע ההשלכות החמורות שעלולות להיות לכשל של מיכל אמוניה ענק בלב אזור צפוף אוכלוסין, היה<br />
סביר להניח כי לבדיקת של המיכל הזה ימונה צוות מתאים, אשר יכלול את כל בעלי התפקידים<br />
הנדרשים: ראש הצוות, המומחים ואנשי הסיוע הטכני. מעל לכל, היה צפוי כי לצוות הזה תוענק עצמאות<br />
מוחלטת בניהול הבדיקה, במנותק מאנשי חכ"ב ומהאינטרסים שלהם.<br />
מה שהתרחש בפועל, איננו דומה כלל לבדיקה תקנית, והוא מדהים בכל קנה מידה. כפי שניתן לראות<br />
במכתב שמצורף לדו"ח הבדיקה )איור 8, צד שמאל(, מנהל הפרויקט היה המהנדס ג'ונתן דוביס. האיש<br />
המומחה, שאמור לדווח לראש הצוות, היה המהנדס ג'ונתן דוביס. האיש שערך את הדו"ח, ואמור היה<br />
לעשות זאת באופן בלתי תלוי, היה המהנדס ג'ונתן דוביס. יתר על כן, למרות שדו"ח בדיקה רציני אמור<br />
להיות מאושר בחתימתם של מספר בעלי תפקידים, הוא נושא חתימה אחת בלבד, של המהנדס ג'ונתן<br />
דוביס. זוהי תזמורת פילהרמונית של איש אחד. באשר למידת העצמאות המתחייבת על-פי ההנחיות של<br />
דוביס מצהיר כי הוא ביקר באתר המיכל במפרץ חיפה במהלך הבדיקה, אבל לא השתתף בביצוע<br />
הבדיקה. הוא הוזמן ע"י חכ"ב להתייעצות ובא כדי לבדוק את תוצאות הבדיקה, אשר בוצעה בפועל ע"י שני<br />
עובדים של חברת .SES גם אנשי לא פעלו מתוך עצמאות, אלא הוזמנו כיועצים של עובדי חכ"ב<br />
ועזרו להם לבצע את הבדיקה. החלק הגרוע מכל בכל הפעילות הזאת, אשר כונתה בשם "בדיקה", היא<br />
ההתעלמות המוחלטת מהעיקרון של ניהול סיכונים ,(RBI( אשר חייב להיות עיקרון מנחה. אין זה מפתיע<br />
שהבדיקה ומסקנותיה מנותקת לחלוטין מהמשמעות של כשל המיכל לסביבה ולאוכלוסיה העירונית. כנראה<br />
שהליך הבדיקה התקיים מתוך הנחת עבודה, שהמיכל ממוקם בליבו של מ<strong>דבר</strong> סהרה.<br />
,HSE<br />
56
41<br />
אחד ההיבטים המטרידים במיוחד הוא העדרותו הזוהרת של הרגולטור, כלומר המשרד להגנת הסביבה<br />
מכל שלבי ה"בדיקה" הזאת. אין מדובר בבדיקה של ברז דולף או אפילו ארובה כלשהי. מדובר בגורם<br />
הסיכון המשמעותי ביותר שקיים במדינת ישראל, והרגולטור פשוט נעדר מהתמונה. כדי להעמיד <strong>דבר</strong>ים<br />
בפרספקטיבה הראויה, אפשר לקרוא מהם נוהלי המשרד לגבי עניינים, שהם למעשה חסרי חשיבות<br />
בהשוואה למיכל האמוניה. לדוגמה, הנוהל שפירסם המשרד להגנת הסביבה לגבי ביצוע תוכנית לאיתור<br />
וטיפול בדליפות מרכיבי ציוד. זוהי תוכנית תחזוקה שמטרתה הפחתת דליפות שמקורן ברכיבי ציוד, וכוללת<br />
פעילות של זיהוי הדליפות ותיקונן. הנוהל מחייב את בעל העסק להגיש לאישור המשרד תוכנית מפורטת<br />
לאיתור ותיקון מרכיבי הדליפות. על פי הנוהל, כל שינוי בתוכנית שאושרה, לרבות שינויים בזיהוי ובסיווג של<br />
הרכיבים העיקריים, ידווח בכתב לכל המאוחר חודש לפני המועד שאושר לביצוע בתוכנית המקורית.<br />
התוכנית תעודכן ותוגש מחדש בכל פעם שחל שינוי בהיקף, באופי הפעילות בעסק, עם הוספת תהליכים או<br />
בניית מתקנים חדשים. התכנית חייבת לכלול לוח זמנים פרטני ואבני דרך לבקרה. אפילו שיטות המדידה<br />
מוכתבות ע"י המשרד, וכך גם התקנים הבינלאומיים שעל פיהם יש לעבוד, איך יש לכייל את הגלאים ובאיזו<br />
תדירות, איך צריך לתעד ולערוך דו"חות, וכו'. ועל כל אלו עומד מפקח צמוד של המשרד, כפי שראוי<br />
להתבצע במדינה מתוקנת.<br />
דוגמה אחרת: המשרד פירסם מדריך מפורט להכנת דו"ח לבדיקה ברמה של סקירה ראשונית לקראת<br />
ניתוח סיכונים סיסמיים ותכנון חיזוקים למפעלי חומ"ס מפני רעידות אדמה. זהו מסמך המחזיק<br />
עמודים, אשר מפרט את הדרישות והנהלים: "ניתוח הסיכונים בתהליך יערך על ידי אנשי מקצוע בעלי נסיון<br />
בהנדסה והפעלת תהליכים. הצוות יכלול לפחות עובד אחד בעל נסיון וידע ספציפי בתהליך המנותח, כנדרש<br />
במדריך לניהול סיכונים נייחים בהיבט של תקריות חומרים מסוכנים... בכדי להבטיח את איכות הסקר<br />
הראשוני, ובכך לייעל ולהבטיח את איכות החיזוק. יסייע המשרד להגנת הסביבה למפעלים בביצוע בקרת<br />
איכות על שלבי הפרוייקט השונים... הדו"ח יוכן על ידי צוות אנשי מקצוע בהתאם למהות הבדיקה והתכנון<br />
הנדרשים. אנשי הצוות יתוארו ויוצגו בעמוד הראשי ויכללו את שם האחראי לעריכת הדו"ח וכן את שמות<br />
נותני השירותים המקצועיים האחראים על איסוף וניתוח המידע, ביצוע חישובים, הכנת והצגת המידע."<br />
המשרד איננו משאיר <strong>דבר</strong> ליד המקרה, עוקב ומפקח אחרי כל שלב, החל מקביעת העקרונות ובניית תכנית<br />
העבודה, וכלה בביצוע הבדיקות, ניתוח התוצאות ואישור הדו"חות. וכל אלו לגבי נושאים שרמת הסיכון<br />
הכרוכה בהם נמוכה עשרות מונים מאלו של מיכל האמוניה במפרץ חיפה.<br />
19<br />
42<br />
43<br />
EPA<br />
אפילו בדיקה רגילה של ארובות במפעלי תעשייה שונים, מחייבת קשר הדוק ואפילו נוכחות פיזית של נציג<br />
המשרד להגנת הסביבה. הבדיקת חייבת להתבצע בהתאם לנוהלים של המשרד ובהתאם לשיטות ה-<br />
האמריקאי. חייבים להכין תוכנית דיגום ולאשרה מול המשרד להגנת הסביבה, נערך סיור מקדים<br />
במפעל, דיגום הארובות מבוצע על ידי צוות דוגמים מקצועי ומיומן. ראשי הצוותים חייבים להחזיק בהסמכה<br />
של ה- ,EPA ואפילו הפקת דו"ח הדיגום המסכם נעשה בפורמט של המשרד להגנת הסביבה.<br />
והנה, בנושא מספר אחד של סיכונים סביבתיים במדינת ישראל, נושא שהוא בנפשם של מאות אלפי<br />
אזרחים, המשרד להגנת הסביבה פשוט נעלם ואיננו. חכ"ב, שהיא מחזיקת פוטנציאל הנזק, מחליטה<br />
בעצמה מתי לבדוק, מה לבדוק, איך לבדוק, מי יבדוק, איך לדווח, למי לדווח, והמשרד נותן בדיעבד חותמת<br />
הכשר אוטומטית להצגה הזאת. לאחר התנהלות בעייתית כל כך של הרגולטור, יכולה חכ"ב להכריז<br />
בסיפוק, כי ה"בדיקה" שלה היא המענה הנכון לדרישת המשרד להגנת הסביבה, סעיף בהיתר<br />
הרעלים. המשרד להגנת הסביבה אפילו אינו מטרד מהעובדה שדו"ח ה"בדיקה" לא הוגש לנציגי המשרד<br />
אלא לגוף אחר, לאיגוד ערים מפרץ חיפה )איור צד ימין(, ועדיין המשרד קיבלו כנוהל תקין ומספק. לא<br />
יעלה על הדעת שהתנהלות כזאת של רגולטור היתה אפשרית במדינות מתוקנות, כגון ארה"ב ורוב מדינות<br />
אירופה.<br />
6.3.2.1<br />
8<br />
57
איור 8. הדווח על בדיקת המיכל שבוצע ביוזמת חכ"ב, ללא מעורבות<br />
המשרד להגנת הסביבה.<br />
מסקנות: הצהרתה הרשמית של חברת חיפה כימיקלים, כאילו מיכל האמוניה נבדק וכי הבדיקה מאשרת<br />
את תקינות המיכל ואמינותו, וכי תחזית אורך החיים המינימלית של המיכל מהיום והלאה היא שנים,<br />
היא שגויה, חסרת כל בסיס עובדתי, מטעה, בלתי אחראית ומסוכנת. הבדיקה עצמה בוצעה באופן חובבני,<br />
בניגוד לתקנים ולהנחיות בינלאומיות, ומתוך התעלמות מוחלטת מהעיקרון המנחה של בקרת פרויקטים<br />
ומתקנים על בסיס של הערכת סיכונים. מטרידה מאד העובדה, כי בנושא מספר אחד של סיכונים סביבתיים<br />
במדינת ישראל, נושא שהוא בנפשם של מאות אלפי אזרחים, המשרד להגנת הסביבה פשוט נעלם ואיננו.<br />
חכ"ב, שהיא מחזיקת פוטנציאל הנזק, מחליטה בעצמה מתי לבדוק, מה לבדוק, איך לבדוק, מי יבדוק, איך<br />
לדווח, למי לדווח, והמשרד נותן בדיעבד חותמת הכשר אוטומטית להצגה הזאת. מכיוון שבדיקה פנימית<br />
לא בוצעה בכל שנותיו של המיכל, <strong>דבר</strong> שהוא חסר תקדים על פי כל תקן בינלאומי, ומכיוון שדו"ח<br />
הבדיקה האקוסטית מעיד על אפשרות קיומם של סדקים חמורים בדופן המיכל, שעלולים להביא לקריסתו<br />
בתוך מספר חודשים, חובה להשבית את המיכל באופן מיידי.<br />
55<br />
31<br />
58
59
פרק 5. סיכונים: מיכל האמוניה -<br />
תאונות במיכלי אמוניה<br />
ניתוח אסונות בעולם<br />
60<br />
40<br />
2006<br />
44<br />
דו"ח ARIA<br />
מתאר ארבעים תאונות שהתרחשו כתוצאה מקריסתם של מיכלי אמוניה קבועים<br />
משנת מדובר בשלוש צורות שונות של אחסון: 1. אחסון אמוניה נוזלית יבשה, מקוררת<br />
או ניידים ברחבי העולם. בלחץ אטמוספרי, 2. אחסון אמוניה גזית יבשה בלחץ גבוה. 3. אחסון של תמיסה מימית של<br />
היו קטלניות. רוב התאונות נגרמו כתוצאה של<br />
התאונות הללו, אמוניה בלחץ אטמוספרי. מתוך התבקעות פתאומית של המיכלים, כאשר המתכת לא עמדה בעודף הלחץ. הגורמים העיקריים לכשל<br />
התעייפות המתכת, הת<strong>פתח</strong>ות של סידוק קוריוזיית מאמצים, ריתוכים פגומים, קורוזיה<br />
המטלורגי היו שנגרמה על ידי לחות או עודף חומציות/בסיסיות, שימוש בציוד ממוחזר ורשלנות בתחזוקת הציוד. במספר<br />
מקרים, הגורם האנושי היה קריטי, כגון מילוי יתר של מיכלים, תחזוקה רשלנית, טעויות בתפעול, חוסר ידע<br />
מקצועי והתעלמות מהוראות הפעלה ומהוראות בטיחות.<br />
15<br />
למינוס 33 °C<br />
להלן התייחסות מפורטת יותר לשלוש תאונות מייצגות, אשר עלולות להתרחש במפרץ חיפה.<br />
תאונה במפעל לייצור דשנים ליד העיירה יונובה ,)Jonova( ליטא, 20.3.1989<br />
45<br />
12<br />
התאונה הנדונה התרחשה במפעל דשנים בשם אזוטאס, ק"מ מהעיירה ,Jonova שבה חיים כ-<br />
40,000 תושבים. בעת התאונה העסיק המפעל כ- עובדים וייצר בעיקר דשנים. המפעל נבנה בשנת<br />
בתוך איזור צבאי שבו חופש התנועה מוגבל ואין בו אוכלוסיה אזרחית. הוא נבנה על ידי גורמים<br />
רוסיים בשנת בפיקוח של חברה יפנית. המיכל היה בעל קיבול של טון אמוניה נוזלית<br />
מקוררת, ובעת התאונה מלאו לו 11 שנים.<br />
10,000<br />
5,000<br />
1978<br />
1969<br />
המיכל היה בעל קיר יחיד, מבודד חום ע"י בידוד פרלייט. בנוסף, הוא היה מעוגן לבסיסו ע"י מעטפת פלדה<br />
מ'. קוטרו הפנימי<br />
מ' וגובהו החיצוני חיצונית להגנה מפני מזג האוויר. קוטרו החיצוני היה מ'. המיכל הונח על יסודות של משטח בטון על כלונסאות בטון. העיגון ליסודות<br />
מטר וגובהו הפנימי מ"מ( מולחמות לחלק החיצוני של קיר המיכל ומוחדרות<br />
נעשה ע"י<br />
לעומק יסודות הבטון על-ידי צלבי פלדה מרותכים בנפרד לכל רצועה. בנוסף לכל אלו היה המיכל מוקף<br />
חומת מגן של בטון מזוין שעוביה 40 ס"מ וגובהה 14.1 מטר.<br />
28.9<br />
21.3<br />
30.3<br />
19.9<br />
36 רצועות פלדה X1400( 10 X 140<br />
500<br />
600<br />
המיכל היה מצויד בכל הדרוש כדי להבטיח פעולה בטוחה: שני מדחסי בוכנה לקירור האמוניה הנכנסת,<br />
מ"ק לשעה, אחד עם מנוע חשמלי והשני עם מנוע דיזל, שני שסתומי בטיחות עם<br />
בעלי קיבולת של מ"ק לשעה כל אחד, שני שסתומים נושמים למקרה של יצירת תנאי תת-לחץ, ולפיד<br />
קיבולת של ק"ג לשעה. בנוסף, המיכל היה בפיקוח של חדר בקרה, ממנו פיקחו גם<br />
אחד עם קיבולת שריפה של על ההטענה של האמוניה הנוזלית לתוך מיכליות רכבת. הזנת המיכל באמוניה נוזלית מקוררת נעשתה<br />
לתחתיתו, וההעברה למיכליות הרכבת בוצעה מחלקו העליון על ידי משאבות צנטריפוגליות. מקור האמוניה<br />
טון כאשר<br />
טון אמוניה ביום. במיכל היו מטר מהמיכל, אשר הפיק היה במפעל סמוך, כ- אירעה התאונה. באותו אתר היה גם מפעל דשנים, שבו הפיקו בעיקר דשן .NPK המוצר המוצק הזה<br />
טון. בסמוך היה ממוקם גם<br />
ו- הועבר באמצעות חגורת גומי לשני מחסנים, שקיבולם מחסן של אמוניום חנקתי, בקיבול של 20,000 טון. כל המחסנים האלו היו כמעט מלאים בעת התאונה.<br />
7,000<br />
20,000<br />
1400<br />
15,000<br />
323<br />
4,200<br />
46<br />
תיאור התאונה מבוסס על דוחות החקירה הרשמית, שנעשו על ידי שלטונות ליטא. ב- במרץ,<br />
בשעה בבוקר, כאשר אחד המדחסים במפעל האמוניה היה מושבת בגלל תיקון מתמשך, עצרו<br />
המפעילים גם את המדחס השני לצורך תיקון בעל טווח קצר. גם הפעלתו של מדחס הבוכנה, שנועד לסלק<br />
עודפי אמוניה גזית אל הלפיד, התעכבה בשל קושי בפתיחת שסתום בקו אספקת מי קירור למדחס הזה.<br />
,1989<br />
20<br />
14<br />
10:00<br />
לאחר שכבר נכנסו טון של אמוניה חמה )10+ מעלות צלסיוס(, החליט המפעיל לעצור את הספקת<br />
האמוניה לתוך המיכל, <strong>פתח</strong> את שסתום הסילוק של אמוניה גזית לכוון הלפיד, ועצר את תהליך המילוי של
14<br />
מיכליות הרכבת. אולם, כל הפעולות הללו כבר היו מאוחרות מדי. הלחץ שנמדד במיכל היה 700 מ"מ מים.<br />
על פי ועדת החקירה הממלכתית של ברית-המועצות, היו מספר גורמים לתאונה: החדרת אמוניה חמה<br />
לתחתית המיכל, עקב טעות תפעולית, גרמה לעודף לחץ. האמוניה החמה הצטברה בתחתית המיכל בצורה<br />
של "עדשות" או שכבת אמוניה חמה יציבה שלא היתה יכולה להתאדות בבת אחת בגלל הלחץ<br />
ההידרוסטטי של האמוניה הקרה מעליה. ברגע שהגז הדחוס הזה הצליח להשתחרר, הוא יצר טלטלה עזה<br />
של האמוניה הנוזלית ולחץ מקומי גבוה.<br />
11:00<br />
70<br />
40<br />
36<br />
מעט אחרי השעה בבוקר נפרץ קיר הפלדה של המיכל באיזור התפר שבין הקיר לבסיס המיכל.<br />
כמות אדירה של אמוניה נוזלית פרצה החוצה מבעד ל<strong>פתח</strong>, ובדרכה הרסה גם את חומת הבטון. כתוצאה<br />
מחוק שימור התנע, עף המיכל בעוצמה רבה לצד המנוגד. המיכל נעקר כולו מן היסודות, תוך שהוא קורע<br />
את רצועות הפלדה, אשר עיגנו אותו ליסודות הבטון. בדרך מעופו לקח אתו את חומת המגן שהקיפה<br />
אותו )בעובי ס"מ של בטון מזוין וגובה של מטר(. המיכל ביחד עם חומת הבטון עפו יחד למרחק של<br />
40 מטרים. יסודות הבטון של המיכל נותרו במקומם.<br />
ההרס סביב המיכל היה עצום. אגם של אמוניה נוזלית נוצר בכל שטח מפעל הדשנים, גובה הנוזל הגיע<br />
במקומות רבים ל- ס"מ, וכמויות גדולות של אמוניה התאדו לאוויר. למרבה המזל, בזכות נוכחותו של<br />
הלפיד, התלקחה האמוניה הגזית שבאוויר, ורובה נשרפה לפני שהספיקה לעזוב את שטח המפעל ולנוע<br />
למרחקים. אבל כתוצאה מכך, נשרף חלק גדול מהמפעל, כולל חדר הבקרה, מסוע הדשנים ומיכל הדשן<br />
שהכיל טונות של .NPK שריפתו של הדשן הזה יצרה זיהום נוסף של תחמוצות חנקן בכמויות<br />
גדולות.<br />
35<br />
15,000<br />
400<br />
בכל זאת, האמוניה הגזית ותחמוצות החנקן הגיעו למרחק של יותר מ- ק"מ ויצרו איזור מזוהם בשטח<br />
של כ- קמ"ר. במרחק ק"מ גובה הענן היה 100 מטר, ב- ק"מ גובהו הגיע ל- 400 מטר, ובמרחק<br />
ק"מ הגיע לגובה של מטר. מהירות הרוח היתה נמוכה, מטר לשניה. לאחר 12 שעות מתחילת<br />
האירוע, רוב האמוניה התנדפה, אבל הדשן המשיך לבעור במשך שלושה ימים ויצר כמויות גדולות של<br />
תחמוצות חנקן גזיות.<br />
57<br />
10<br />
2<br />
7<br />
5<br />
800<br />
20<br />
מבצע ההצלה נמשך שלושה ימים. על פי הדו"ח הרשמי נמנו הרוגים ו- פצועים. זה היה מחיר נמוך<br />
יחסית, כתוצאה מהפינוי המהיר של עובדי המפעל והפינוי ההדרגתי של התושבים מהעיירה יונובה ומאיזורי<br />
סיכון אחרים. בסך הכל פונו בני אדם.<br />
32,000<br />
תאונה במפעל לייצור דשנים ליד רוסטוק ,)Rostock( גרמניה,<br />
4.1.2005<br />
11,800<br />
מיכל בעל קיבול של טון, לאחסון אמוניה נוזלית מקוררת בלחץ אטמוספרי, התבקע במפעל לייצור<br />
דשנים בעיר רוסטוק, גרמניה. היה זה מיכל פלדה חזק במיוחד, בעל דופן כפולה, לאחר תקופה של<br />
חדשים שבהם הוא היה מושבת לצורך תחזוקה. כאשר החלו למלא את המיכל, הוא נפרץ, והשתחררו<br />
טונות של אמוניה. חדשים לפני האירוע המיכל רוקן ונעשו בו עבודות תחזוקה לתיקון שני שסתומים<br />
תחתונים, שהתגלתה בהם דליפה. ההפעלה מחדש בוצעה על פי פרוטוקול מוגדר היטב: ראשית, הוכנסה<br />
תמיסה מימית קרה של 20% אמוניה OH( )NH 4 כדי להגן על תחתית המיכל )מעל ס"מ(. לאחר מכן<br />
בוצע ריסוס של אמוניה נוזלית קרה מתקרת המיכל, זאת כדי להוריד בהדרגה את טמפרטורת המיכל.<br />
לאחר כעשרה ימים, כאשר נוצרה שכבה של אמוניה אל-מימית בעובי ס"מ נוספים, והטמפרטורה ירדה<br />
ל- 20-, C° החלו למלא את המיכל באמוניה נוזלית יבשה באמצעות השסתומים שבתחתית המיכל. כאשר<br />
השסתומים נ<strong>פתח</strong>ו, הצינורות החלו לרעוד ונרשמה עליית לחץ במיכל. תחתית המיכל נפרצה, המיכל<br />
התרומם כמעט מטר וחצי מעל פני הקרקע, וכל תכולתו זרמה החוצה. ראוי לציין, כי למרות כל אמצעי<br />
הזהירות שננקטו ע"י המהנדסים המיומנים, עליית הלחץ נגרמה ע"י העירבוב המהיר מדי בין שכבת<br />
האמוניה היבשה לבין התמיסה המימית של .NH 4 OH כנראה, שנוכחותו של שמן במיכל הייתה אחראית<br />
להפרדה בין השכבות, ובסופו של <strong>דבר</strong> לתאונה. השמן יצר הפרדה בין שתי השכבות, הפרדה שנשברה<br />
5<br />
105<br />
25<br />
30<br />
-<br />
5<br />
61
באופן מיידי עם פתיחת השסתומים התחתונים. למרות שזה היה מיכל פלדה בעל דופן כפולה, המתכת לא<br />
עמדה בלחץ ונפרצה.<br />
תאונה במפעל לייצור דשנים ליד גייסמר LA( ,)Geismar, ארצות הברית,<br />
10.2.1984<br />
15,000<br />
טון, לאחסון אמוניה נוזלית מקוררת בלחץ אטמוספרי, התבקע במפעל לייצור<br />
מיכל בעל קיבול של דשנים בעיר גייסמר, לואיזיאנה, ארה"ב. היה זה מיכל פלדה בעל דופן יחידה. המיכל נפרץ כתוצאה מלחץ<br />
יתר באיזור החיבורים שבין דופן המיכל לגג, והפרימה נמשכה לאורך שני שלישים מהיקף המיכל, באופן<br />
המזכיר את פתיחתה של קופסת שימורים. על פי הערכה של מומחה מתכות, הכשל נגרם כתוצאה משילוב<br />
של התעייפות המתכת )תוצאה של שינויי לחץ מחזוריים( וריתוכים פגומים. למרבה המזל, נפרץ המיכל<br />
בחלקו העליון מעל לקו הנוזל, ולכן השתחררה כמות קטנה יחסית של אמוניה. למרות שהאירוע התרחש<br />
שעות<br />
במהלך במזג אויר של רוחות סוערות, נמדדו באטמוספרה ריכוזי אמוניה של<br />
לאחר האירוע.<br />
6<br />
150-400 ppm<br />
מסקנות: כל התאונות המתוארות בפרק הזה, רלוונטיות למיכל האמוניה במפרץ חיפה ועלולות להתרחש<br />
היה מיכל בנוי היטב על פי טכנולוגיה<br />
גם כאן, ובמיוחד התאונה שהתרחשה ליד העיירה<br />
יפנית ובפיקוח של חברה יפנית. קורות המיכל ההוא רלוונטיות מאוד למקבילו החיפאי, מכיוון שהיה בעל<br />
קיבול דומה ונבנה בשיטה דומה. בעת שקרס בגלל כשל המתכת )<strong>דבר</strong> שיכול להתרחש בכל יום בחיפה(,<br />
מלאו לו בסך הכל שנים, כלומר היה אז צעיר ב- 20 שנה מהמיכל הישראלי כיום. היה זה מיכל פלדה<br />
מבודד, עם מעטפת פלדה חיצונית, הוא חוזק ליסודות הבטון ע"י רצועות פלדה מסיביות, ובנוסף לכל<br />
אלו היה מוקף חומת מגן של בטון מזוין שעוביה ס"מ, בדומה למיכל החיפאי. כל אלו לא מנעו ממנו<br />
להתבקע ולעוף בעוצמה רבה למרחק של מטרים, תוך שהוא נעקר כולו מיסודותיו, קורע את כל רצועות<br />
הפלדה המרותכות, ובדרך מעופו לוקח עמו גם את חומת הבטון המזוין שהיתה אמורה להגן עליו. למרות<br />
שבאותו אירוע, רוב האמוניה הגזית התלקחה ונשרפה, בכל זאת הגיעו ענני אמוניה למרחק של ק"מ<br />
ונוצר איזור מזוהם של<br />
35<br />
36<br />
,Jonova שם<br />
40<br />
32,000<br />
40<br />
400 קמ"ר.<br />
11<br />
בתקופה הסובייטית ניתן היה לפנות בקלות יחסית בני אדם מאיזור האסון. בישראל של היום אין<br />
אף גורם שמסוגל לפנות תושבים מהאיזור הקרוב למיכל או להגיש להם עזרה כלשהי. בנוסף<br />
לכך, יש לזכור כי איזור יונובה שבמדינת ליטא איננו פעיל מבחינה טקטונית ואיננו מועד לרעידות אדמה,<br />
להבדיל מאיזור מפרץ חיפה. יונובה גם איננה מאויימת ע"י אירגוני טרור כמו האיזור שלנו. במבחן ההשוואה<br />
לאסון ביונובה, ההערכות המרגיעות שנוסחו ע"י וועדת שפיר מטרידות ובלתי מבוססות.<br />
600,000<br />
62
63
כמות האמוניה, יגרום למחצית השניה לרתוח באופן מיידי וליצור ענן של אמוניה גזית שמשקלו מעל 1,500<br />
טונות וגבהו מאות מטרים. פריצה של כל חמשת המיכלים תרים לאויר ענן של אמוניה גזית במשקל שמעל<br />
טונות. יש להדגיש כי אין כל דמיון בין הריאקציה שבין אמוניה נוזלית עם מים לבין הריאקציה של<br />
אמוניה גאזית עם מים. הערבוב של אמוניה נוזלית עם מים הוא מיידי ולכן הריאקציה אקזותרמית חריפה.<br />
לעומת זאת, הערבוב של אמוניה גאזית עם מים הוא איטי מאוד ולכן חסר כל משמעות בהערכת הסיכונים.<br />
8,000<br />
על סמך תוצאות הניסויים בכמויות קטנות ובינוניות, בנו החוקרים מודלים מתמטיים ולפיהם העריכו מה צפוי<br />
לקרות בתרחישים של שפיכת כמויות גדולות יותר על פני המים. אחד המאפיינים הבולטים הוא, שככל<br />
שכמות האמוניה הנוזלית גדולה יותר, גם אחוז האמוניה שהופכת לענן גז, הוא גדול יותר. בכמויות אמוניה<br />
של ליטרים בודדים, רק 25-40% מהאמוניה הנוזלית הופכים לגז, ואילו רובה נמסה במים. אבל בתרחיש<br />
של טונות, כמות הגז היא כבר 50% מהכמות. ניתן להשוות תופעה זאת לתופעה המוכרת של<br />
שפיכת מים על משטח מתכתי לוהט או לתוך סיר של שמן רותח, <strong>דבר</strong> שגורם למים לרתוח באופן מיידי.<br />
3,000<br />
5<br />
3,000<br />
על פי הצפוי, כאשר שופכים לים טונות של אמוניה נוזלית, תיווצר על פני המים שכבה של אמוניה<br />
רותחת. מחצית הכמות המקורית תהפוך מיד לענן של גז והמחצית השניה תתמוסס במים ותיצור שכבה<br />
דקה וחמה של תמיסה מרוכזת של אמוניום הידרוכסיד. עובי השכבה הזאת יהיה לא יותר מ- 10 ס"מ, והיא<br />
תתפשט בקצב של ס"מ לשניה ותיצור מעגל בקוטר של מטר. כל האירוע הזה צפוי להסתיים בתוך<br />
פחות מ- שניות. טמפרטורת השכבה החמה תהיה גבוהה בערך ב-15 מעלות מעל הטמפרטורה<br />
המקורית של המים. לאחר שהרוח תסיע את ענן האמוניה, תיפלט כמות גז נוספת, כתוצאה משווי משקל<br />
בין האמוניה המומסת לפאזה הגזית. לאחר מכן, מסלול התנועה של הענן יהיה תלוי בכוון הרוח,<br />
במהירותה, בטמפרטורת האוויר וברמת הלחות שבאויר. על פי ההערכה הראשונית של מחברי הדו"ח,<br />
גובהו של הענן הראשוני יגיע עד לגובה של 600-800 מטר במהלך חצי הקילומטר הראשון של תנועתו.<br />
150<br />
400<br />
120<br />
32<br />
האמוניה הוא גז קל מן האויר, ולכן ישנם המניחים כי יעלה במהירות לגובה רב, באופן שלא יאיים על חיי<br />
התושבים. לרוע המזל, התיאוריה הזאת איננה מתאימה למציאות, מכיוון שהאמוניה מגיבה עם הלחות<br />
שבאוויר בתהליך שווי-משקל ונשארת זמן רב קרוב לפני הקרקע. באירועי דליפה שתועדו בצילומי וידאו<br />
במקומות שונים בעולם, נראה זיהום האמוניה כערפל לבן סמיך הזוחל צמוד לקרקע. הערפל הרעיל הזה<br />
הוא גז אמוניה ספוח על גבישונים זעירים של מים, שהוקפאו ע"י האמוניה הקרה. בתאונה שהתרחשה<br />
באתר יונובה שבליטא ומוזכרת בפרק 5, העוסק בניתוח אסונות מיכלים בעולם, הגיעו ענני האמוניה<br />
למרחק של ק"מ וכיסו שטח של ק"מ רבועים. צפיפות האמוניה הגזית היא אכן נמוכה, רק<br />
ק"ג למטר מעוקב, לעומת צפיפות האויר )1.23 ק"ג למטר מעוקב(, תלוי בטמפרטורה. למרות זאת,<br />
הדו"ח על האסון בליטא מציין, כי תחמוצות החנקן הכבדות )צפיפות של ק"ג למטר מעוקב(,<br />
אשר נוצרו באותה תאונה, נעלמו זמן קצר לאחר התאונה ודווקא האמוניה, הקלה כביכול, נותרה קרוב<br />
לקרקע במשך יותר משלושה ימים.<br />
0.73-<br />
1.34-1.88<br />
10<br />
0.88<br />
כמעט כל מי שעוסק בהערכת הסיכונים כתוצאה מדליפת חומרים רעילים, משתמש בתוכנות שימושיות,<br />
כגון ,ALOHA שהיא תוכנה חינמית, הנמצאת בשימוש נרחב ע"י הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה<br />
)EPA( וגם ע"י מקבילתה הישראלית, המשרד להגנת הסביבה, וכן גורמי הנדסה ותכנון בעיריות, במשרד<br />
הבטחון ובתעשייה בכל העולם. על פי התוכנה הזאת, במזג אוויר בהיר או מעונן חלקית, כאשר מהירות<br />
הרוח המקובלת באיזור חיפה היא קמ"ש, יכסה את איזור חיפה ענן אמוניה קטלני )סווג<br />
שקוטרו עלול להגיע ליותר מ- ק"מ, בהתאם לכווני הרוח, והוא ינוע למרחקים של עשרות ק"מ, עד אשר<br />
יתפזר בהדרגה וייספג בקרקע. האירוע ימשך לפחות שעות, ובמשך הזמן הזה, כל מי שיהיה בטווח<br />
המסוכן ולא יהיה מצויד במערכת נשימה אוטונומית עם מיכלי חמצן, יחנק למוות תוך דקות. מסיכות<br />
המגן הסטנדרטיות, שנמצאות ברשות כוחות הבטחון וברשות חלק מהאזרחים, אינן כשירות לספק הגנה<br />
מאמוניה, בוודאי לא מהכמויות הצפויות ובפרקי הזמן הממושכים. המשמעות היא מאות אלפי נפגעים, רובם<br />
הרוגים.<br />
)AEGL3<br />
5-60<br />
8<br />
20<br />
65
5.5<br />
4<br />
7:00<br />
לשם המחשה, קרית הטכניון נמצאת במרחק ק"מ בלבד מהנמל, ואוניברסיטת חיפה במרחק ק"מ,<br />
כלומר בתוך הטווח הקטלני )איור 9(. על פי טבלת כיווני הרוחות באזור חיפה, אם מחברים את כל הסיכויים<br />
לכל סוגי הרוחות בכיוון הכללי של דרום-מזרח, שהוא כיוון הטכניון, כולל דרום ומזרח, רואים כי זהו כיוון<br />
הרוח השכיח ביותר, מעל 50% בממוצע השנתי. בחודשי האביב והסתיו האחוזים אף גבוהים הרבה יותר,<br />
כלומר הטכניון ואוניברסיטת חיפה הם האזורים המסוכנים ביותר באיזור המפרץ, בעיקר, בין השעות<br />
בבוקר לבין בערב. סיכויי ההישרדות בקמפוסים הללו יהיו אפסיים. גם הפגיעה בבתי החולים<br />
בחיפה תהיה אנושה. אפילו אם תהיה התראה כלשהי, לא ניתן יהיה לחלץ את החולים והצוותים הרפואיים<br />
בפרק זמן סביר, ולמעשה ינוטרל כל מערך הבריאות במטרופולין חיפה, כולל ביה"ח רמב"ם, הקרוב ביותר<br />
לנמל, ביה"ח האיטלקי בעיר התחתית, בתי החולים כרמל ובני ציון. כלל האוכלוסיה שנמצאת בתחום<br />
הסכנה המיידית עולה על 600,000, מספרים שמעולם לא עלו על הדעת בכל תרחיש אפוקליפטי שתארו אי<br />
פעם גורמי בטחון במדינת ישראל. מדובר במאות אלפי נפגעים, בכבישים חסומים, באנדרלמוסיה שלא<br />
חווינו מעולם במדינת ישראל. אין שום גורם במדינה, אשר מסוגל לשלוט באירוע כזה, לקבל נתוני אמת,<br />
לנתח אותם, לקבל החלטות ולבצע אותן.<br />
11:00<br />
:9<br />
איור סימולציה של טווחי הסיכון כתוצאה מתרחיש של יצירת ענן אמוניה גזית מעל נמל הקישון. האירוע<br />
מתייחס לענן של טון אמוניה גזית בתנאי רוח צפונית שמהירותה קמ"ש, והאיזורים מתייחסים<br />
לתחומי הסיכון במהלך השעתיים הראשונות של האירוע. האיזור הפנימי )צבע ורוד( מתייחס לאיזור<br />
הקטלני .)AEGL-3( המעטפת בצבע צהוב מתארת את האיזור של ,)AEGL-2( כלומר, שרידות נמוכה.<br />
הסימולציה נעשתה ע"י תכנת .ALOHA<br />
11<br />
49<br />
8,000<br />
2007<br />
הוגשה לעיריית חיפה חוות דעת מפורטת, שכותרתה "הערכת טווחי סיכון עקב פיזור אמוניה<br />
בשנת חוות הדעת ההיא נערכה ע"י חברת "הז-מט", אשר עוסקת בהערכת סיכונים,<br />
על פי תוכנת<br />
בעיקר כאלו הקשורים לתעשייה. חוות הדעת מבוססת על חישובים ביחס לתרחיש קל יותר, פגיעת נשק<br />
תלול מסלול במיכל האמוניה שעל היבשה ושחרור כמויות קטנות יותר מאלו שעלולות להשתחרר מהאנייה,<br />
וזרימת אמוניה נוזלית על הקרקע ללא מגע עם מי הים. למרות שהתרחיש הנ"ל היה קל בהרבה מתרחיש<br />
פגיעה באניית האמוניה, מסקנת מחברי הדו"ח היתה שטווחי הסכנה, על פי תוכנת<br />
ממיכל של<br />
ק"מ ( לדוגמא, תרחיש מספר ק"מ, כאשר רוחבו של הענן יגיע ל- בהרבה על כי תוכנת ALOHA איננה קובעת כי גבולו של האיום<br />
טון אמוניה נוזלית, מצבים<br />
ק"מ, אלא מגבילה את גבולות החישוב בקו הזה. ניתן להסתמך לא רק על חישובים, אלא<br />
מסתיים אחרי ,ALOHA עולים<br />
4<br />
30-40<br />
,D1(. F1 יש לזכור,<br />
."ALOHA<br />
10<br />
10<br />
8,000<br />
66
73
15<br />
10<br />
250 מטר,<br />
למרחק של לפני שהתפזר ונעלם בתוך עד דקות. הגז הרעיל הפריע לצוות החילוץ, אשר<br />
לא היה מצויד בהגנה נאותה, אפילו לא במסכות ובוודאי שלא במערכות נשימה עצמונית עם בלוני חמצן.<br />
לרוע המזל, היתה זאת השעה של חילופי המשמרות במפעל, ולכן נכחו במקום מספר רב מהמקובל של<br />
עובדים. גם מיקום התאונה, סמוך לאזור התעשייה ובניית הנמל, מסביר את מספרם הרב של הנפגעים:<br />
129 הרוגים ו- פצועים. על פי העיתונות, חלק מהנפגעים היו סקרנים, ששמעו את קול הפיצוץ ונהרו<br />
לעבר האזור המזוהם, מבלי שיכלו להבחין בגז הקטלני או להבין את משמעותו. חשוב לציין, כי חלק<br />
מהנפגעים לא אובחנו בהתחלה כנפגעים חמורים, אבל המשיכו ל<strong>פתח</strong> בצקת ריאות קטלנית, שהובילה<br />
למותם רק כעבור כמה ימים. סיבת התאונה היתה כנראה מילוי יתר של המיכלית, טון במקום<br />
הקיבולת המותרת של טון. מסתבר, כי מילוי יתר הוא נוהג נפוץ באותה מדינה. נקודת הכשל של<br />
המיכלית היה קו ריתוך, תיקון שבוצע שנתיים לפני התאונה, לאחר שזוהתה דליפה במהלך בדיקה<br />
הידראולית.<br />
22.2<br />
17.7<br />
1,150<br />
איור 14. תאונות שבהן היו מעורבות מיכליות כביש נושאות אמוניה נוזלית מקוררת. התמונה הימנית<br />
העליונה צולמה בהודו, וכל השאר בארה"ב.<br />
ליווין, פה-דה-קאליי Pas-de-Calais( ,)Liévin, צרפת, קריסה של מיכלית כביש, 21.8.1968<br />
19<br />
1<br />
1.5<br />
במפעל לייצור תרכובות דשנים חנקניים, במהלך פעולה פריקה, נפרצה מיכלית המכילה טון אמוניה<br />
נוזלית מקוררת. נוצר ענן רעיל באורך ק"מ וברוחב של מטר. מהירות הרוח היתה מטר לשניה.<br />
ערפל לבן נוצר לאורך המטרים הראשונים של הענן. הענן הזה הפתיע עובדים שיצאו מהקפטריה של<br />
המפעל. חלקו הקדמי של המיכל יחד עם הטריילר עפו למרחק של מטר, פרצו קיר של בנין סמוך בעובי<br />
של ס"מ, ונעצרו רק לאחר שפגעו בקיר נוסף. חלקו האחורי של המיכל נשאר במקום הפיצוץ לאחר<br />
שנתקעו במערכת סבוכה של צנרת המפעל. חלקים אחרים של המיכלית נמצאו במרחק מטר מאתר<br />
התאונה. הנהג ושני עובדים נהרגו במקום. עובדים אחרים נפצעו קשה, ו-3 מהם מתו לאחר כמה ימים.<br />
תושבים מקומיים אושפזו. חקירת האירוע העלתה, כי הכשל שגרם לתאונה היה ריתוך פרימיטיבי<br />
שנעשה שנים לפני כן לתיקון פגיעה מכנית במיכל. הקריסה נגרמה עקב סידוק קורוזיית מאמצים<br />
בסמוך לקו הריתוך הפנימי. יש לציין, שהמיכל היה בנוי פלדת T1 בעלת התנגדות גבוהה.<br />
30<br />
26<br />
400<br />
7<br />
300<br />
2-3<br />
22<br />
20<br />
פוטכפסטרום ,)Potchefstroom( דרום אפריקה,<br />
13.7.1973<br />
50<br />
30<br />
במפעל ייצור דשנים חנקניים, נפרץ מיכל גלילי, שהכיל טון אמוניה תחת לחץ )6.2 באר(, במהלך<br />
פריקתו. בתוצאה מהפיצוץ, השתחררו טונות של אמוניה גזית, בנוסף ל- טון שהשתחררו ממיכלית<br />
הכביש שהתחברה למיכל. נוצר ענן שקוטרו מטר וגובהו מטר, אשר התקדם למרחק של<br />
450<br />
8<br />
20<br />
150<br />
75
77
פרק 8. סיכונים: חולשת הרגולטור, ניתוח אסונות בופאל וסבסו<br />
פעילות תעשייתית מסוכנת היא יקרה מאוד במדינות מפותחות. המסלול הרגולטורי )איור 15( הוא יקר<br />
מאוד בזמן ובכסף. לכן, בפני גורמים תעשייתיים בארצות מפותחות עומד תמיד הפיתוי לבצע את פעילותן<br />
המסוכנת בארצות שבהן הדרישות לבטיחות ויכולות האכיפה אינן קיימות, או לקויות. באופן כזה ניתן לעקוף<br />
את המסלול היקר של רישוי ופיקוח מתמיד, אין צורך לקבל את אישורה ואמונה של האוכלוסייה המקומית,<br />
וניתן להגדיל רווחים ע"י חיסכון באיכות המתקנים ובסידורי הבטיחות. זהו מתכון מפתה מאוד להגדלה<br />
משמעותית של הרווחיות על חשבון האוכלוסיה המקומית, אשר הדרג הפוליטי שלה חלש מכדי לספק לה<br />
הגנה. מכיוון שבדרך כלל, מדובר במוצרים זולים ובטכנולוגיה נמוכה, ומכיוון שתקני הבטיחות בארצות<br />
המפותחות, נוקשים ויקרים, והכיסוי הביטוחי שם יקר מאוד, הייתרון לחברה הזרה מפתה מאוד.<br />
איור התהליך המקובל במדינות מפותחות לקבלת רישוי לפעילות בעלת פוטנציאל נזק. הגדרות<br />
המונחים: גוף שלישי: גוף מקצועי מייעץ, כגון חברת ייעוץ או גוף ממשלתי כמו הרשות להסמכת מעבדות<br />
בישראל, מכון התקנים וכו'. דו"ח סיכונים ראשוני: המונח הבינלאומי הוא<br />
אימות: השוואה לחומר שאיננו<br />
דו"ח מפורט: המונח הבינלאומי הוא<br />
רעיל או לקבוצת ביקורת שאיננה מסוכנת.<br />
Preliminary Risk Report<br />
.Final Risk Report (FRR)<br />
78<br />
:15<br />
.(PRR)<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
.5<br />
.6<br />
.7<br />
.8<br />
.9<br />
ארגון האו"ם כבר נתן את דעתו לתרחישים הללו ולסכנות הנשקפות לאוכלוסיות חלשות, אשר הפוליטיקאים<br />
שלהן אינם מסוגלים או אינם מעוניינים להגן עליהן. עדיין אין מנגנון, שבו ארגונים בינלאומיים יכולים להגן<br />
על אוכלוסיות כאלה, אשר תוחלת החיים שלהן קצרה והן מוכנות לקבל סיכונים בלתי סבירים, אם ה<strong>דבר</strong><br />
יבטיח עבודה לתושבים. בשלב הנוכחי, כל מה שהאו"ם יכול היה לעשות הוא להגדיר את הבעיות, שיש<br />
למצוא להן פתרון או נקודות לדיון:<br />
בעיות ארגוניות<br />
ניהול כושל<br />
רפיון הניהול<br />
הבנה לקויה של ערך<br />
מודעות לקויה לנושא הבטיחות<br />
אמצעי בטיחות בלתי סבירים<br />
העדר יכולות אנליטיות או מחקריות, העדר מומחים ומוסדות אקדמיים ברמה המקומית<br />
העדר מחקר מקדים<br />
העדר ידע מספיק לגבי התגובות הכימיות שעליהן מבוססת הפעילות התעשייתית<br />
10. העדר יכולות תכנון ועיצוב<br />
11. תכנון לקוי<br />
12. מיקום שגוי של מתקנים הייצור, תחזוקה ירודה של המתקנים
.18<br />
.28<br />
13. העברה חלקית ובלתי מספקת של ידע מקצועי מחברת האם לחברה המקומית<br />
14. חוסר יכולת לפקח על אופן הביצוע ועל עמידה בנהלים<br />
15. העדר נהלים לגבי מצבי חירום והעדר ביקורות מתאימות<br />
16. התעדכנות מתמדת ושיפור הפעילות בהתאם להתקדמות הטכנולוגיה בעולם<br />
17. הבנה מעמיקה של התופעות הכימיות<br />
ידע לגבי תגובות אפשריות, היוצאות מיכלל שליטה<br />
19. מידע על נזק משני אפשרי לבני אדם ולבעלי חיים<br />
20. מידע על נזק אפשרי לסביבה<br />
21. אפשריות הערכה של משמעויות זיהום הסביבה<br />
22. מידע על השלכות רפואיות ונהלים של טיפול רפואי<br />
23. מידע על מחלות העלולות להיגרם כתוצאה מהפעילות התעשייתית<br />
24. מידע והנחיות היכן ואיך יש לאשפז עשרות אלפי נפגעים<br />
25. מידע על הנזק לחברה האנושית<br />
26. קריסה של פונקציות חברתיות<br />
27. קריסה של ארגונים ומוסדות חברתיים<br />
רשת של מקלטים לשעת אסון<br />
29. אובדן ארגונים<br />
30. אובדן מרקם חברתי<br />
31. אובדן כלכלי<br />
32. קריסה של מסגרות משפחתיות<br />
כמובן, שנשאלת השאלה, האם במדינה המארחת קיימים חוקים, תקנות, תוכנית מוכנות, אמצעים וסיוע<br />
מהחוץ במקרה של אסון תעשייתי רב נפגעים. שתי הדוגמאות המתוארות להלן מציגות מקצת מן הנקודות<br />
הנ"ל ומעלות דרישה מאירגונים בינלאומיים למצוא פתרונות להגנה על האוכלוסיות המקומיות מפני הסוג<br />
הזה של ניצול קולוניאליסטי.<br />
57<br />
אסון בופאל בהודו, 1984<br />
)16<br />
58<br />
נחשב לאחד האסונות התעשייתית החמורים ביותר בהיסטוריה. המפעל של חברת<br />
אסון בופאל )איור מאודהיה פרדש שבמרכז הודו. בשנת<br />
בעיר בופאל, במדינת יוניון קרבייד, הוקם בשנת החומר מתיל<br />
הרחיבו אותו לייצור קארבאריל )המשמש לה<strong>דבר</strong>ת כינים(, אשר לתהליך ייצורו נחוץ כחומר ביניים. התאונה התרחשה בעקבות חדירת מים לתוך מיכל שהכיל ,MIC בעקבות<br />
פעולות תחזוקה רשלניות. התגובה שהתחוללה גרמה להתחממות הנוזל שבתוך המיכל, מעל ל-<br />
בדצמבר<br />
מעלות, והלחץ הרב שנוצר, פרץ את וסת הלחץ. כתוצאה מכך, זמן קצר לאחר חצות הלילה של בצורה של ענן גז, אשר הגיע לעיר כמה שעות לאחר מכן, לפנות<br />
טונות של 1984, נפלטו מעל בוקר.<br />
1979<br />
100<br />
3<br />
8,000<br />
8,000<br />
MIC<br />
1969<br />
40<br />
איזוציאנט )MIC(<br />
500,000<br />
מתוך מתושבי העיר, שנחשפו לגז הרעיל, כ- מתו בתוך שבועיים, ועוד מתו<br />
מאוחר יותר. בנוסף אליהם, למעלה מ-150,000 איש נותרו פגועים באופן בלתי הפיך. מערכת התחבורה<br />
הציבורית בעיר קרסה, ואנשים רבים נרמסו למוות במהומה שנוצרה. חשיפה ל- MIC גורמת לשיעול, קשיי<br />
נשימה, כאבים בחזה, דמיעה, בצקת העפעפיים, ואובדן הכרה. הצריבה של מערכת הנשימה גורמת<br />
לפגיעה בעיניים, לייצור ליחה וקצף, ובסופו של <strong>דבר</strong> למוות מחנק או מדום לב. סדרת מחקרים שנערכה<br />
חמש שנים לאחר מכן הראתה, שרבים מהניצולים סבלו מעיוורון חלקי או מלא, הפרעות בקיבה ובמעיים,<br />
פגמים במערכת החיסון, הפרעות לחץ פוסט-טראומטי, בעיות מחזור אצל נשים, עלייה בשיעור הפלות<br />
טבעיות, לידות של עוברים מתים, ותינוקות עם פגמים גנטיים.<br />
היו גורמים רבים שתרמו לתאונה הזאת, ואת כולם ניתן היה למנוע:<br />
79
.1<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
.5<br />
מסמכים שנתגלו לאחרונה, במהלכה של תביעה נגד יוניון קרבייד על זיהום סביבתי בבית דין<br />
פדרלי מחוזי בניו יורק, חשפו כי החברה העבירה למפעל ההודי "טכנולוגיה שלא נוסתה ולא<br />
הוכחה".<br />
שלא כמו מפעלי יוניון קרבייד בארצות הברית, המפעלים של חברת הבת בהודו לא היו מוכנים<br />
לתקלות. לא הוכנו תוכניות פעולה להתמודדות עם תקלות בסדר גודל כזה. בכלל זה, לא נמסר<br />
מידע לרשויות המקומיות של בופאל על הסכנות הכרוכות בפעילות המפעל.<br />
בחודשים שקדמו לאסון פרסמו מדענים של תאגיד יוניון קרבייד דו"ח, שהזהיר מפני אפשרות של<br />
תאונה, כמעט זהה לזאת שהתרחשה בפועל, אבל הדו"ח נגנז, מבלי שהגיע להנהלה הבכירה.<br />
בעקבות ירידה במכירות בחודשים שלפני באסון, פוטרו פועלים וצומצמו בדיקות הבטיחות.<br />
לא הותקנו לוחות עם אטמים כנדרש, כדי למנוע את הגעתם של מים אל מיכלי ה-<br />
השסתומים היו פגומים, ולא הוקצבו משאבים לתיקונם.<br />
כדי לחסוך כסף, יחידת הקירור של המיכל לא היתה פעילה, וחלק מנוזלי הקרור שלה נלקחו<br />
לשימוש במקום אחר. לחיצה פשוטה על כפתור בחדר הבקרה הייתה יכולה להפעיל לפחות את<br />
נוזלי הקרור שנשארו, אבל צוות העובדים לא עבר הדרכה מתאימה לביצוע המשימה הזאת.<br />
מגדל הספיגה ,)Scrubber( אשר נועד לשחרר תמיסה בסיסית של סודיום הידרוקסיד לניטרול<br />
הגז, לא היה במצב כוננות ולא הופעל.<br />
מסך ערפל מים, שהיה יכול להקטין את כמות הגז שהשתחרר, תוכנן לטפל רק בדליפות קטנות<br />
יחסית. הוא כוון רק לגובה של ולכן לא הגיע לענן הגז.<br />
מערכת האזעקה החיצונית הופעלה בזמן והיתה יכולה להזהיר את תושבי בופאל, אבל מישהו<br />
השתיק אותה לאחר זמן קצר, מתוך כוונה למנוע בהלה המונית בקרב התושבים. כך עברו כמה<br />
שעות עד שהגז הגיע אל תושבי העיר, שלא היו מודעים לאסון המתקרב.<br />
10. מגדל הלפיד, שנועד לשרוף עודפי גזים ולמנוע את שחרורם לאטמוספרה, לא פעל. הוא היה<br />
מושבת, בהמתנה לתיקונים.<br />
11. איש לא דיווח למשטרה על הדליפה. יש להניח, כי אפילו אם היה דווח כזה, הוא לא היה מביא כל<br />
תועלת, מכיוון שהמשטרה לא הייתה ערוכה לתרחיש מעין זה. אנשים רבים נמחצו למוות בבהלה<br />
ששררה ברחובות, כאשר מאות אלפי בני אדם ניסו להמלט מאיזור האסון.<br />
לבתי החולים ולרופאים בסביבה לא היה מושג איך לטפל בנפגעים ששאפו גז .MIC על פי<br />
ההדרכה היחידה שקיבלו, הם נתנו לנפגעים רק תרופות נגד שיעול וטיפות עיניים.<br />
.MIC<br />
13 מטר,<br />
.6<br />
.7<br />
.8<br />
.9<br />
.12<br />
יוניון קרבייד, שכיום שייכת לחברת דאו כימיקלים, מכחישה את האשמות האלה באתר האינטרנט שלה,<br />
המוקדש לאסון. היא מצטטת חקירה שנעשתה על ידי חברת ייעוץ הנדסית בשם ארתור די. ליטל, אשר<br />
פיתחה תיאורית קונספירציה מוזרה, כאילו פועל יחיד הכניס בחשאי ובאופן מכוון כמות גדולה של מים לתוך<br />
מיכל ה-MIC על ידי הסרה של לוח מדיד וחיבור של זרנוק מים לתוך מיכל ה-MIC. החברה טוענת, שכמות<br />
גדולה כל כך של מים לא יכלה להיכנס למיכל במקרה, וכי מערכות הבטיחות לא נועדו להתמודד עם חבלה<br />
מכוונת. בנוסף לכך, יוניון קרבייד טוענת, כי שאר חברי הצוות של המפעל זייפו רשומות רבות, כדי להרחיק<br />
את עצמם מהתאונה. יתר על כן, הממשלה ההודית עיכבה את החקירה שלה וסירבה לתבוע את העובד<br />
האחראי, כנראה כדי לא להחליש את האשמות שלה על התרשלות יוניון קרבייד. יוניון קרבייד מעולם לא<br />
נקבה בשמו של העובד האחראי לחבלה המכוונת ולא ניסתה לתבוע אדם כלשהו.<br />
,1989<br />
בשנת 5 שנים לאחר האסון, בהסדר שמחוץ לבית המשפט, הצליחה יוניון קרבייד להגיע להסדר עם<br />
הפוליטיקאים ההודים, לפיו העבירו 470 מיליון דולר כספי פיצויים )רק דולר למשפחה שאיבדה אחד<br />
מבניה(, כלומר 5% מהסכום שאותו היו נאלצים לשלם אילו האסון היה מתרחש בארה"ב. אפילו סכומים<br />
אלו נעלמו ברובם בדרך, כנראה עקב שחיתות שלטונית, ומעולם לא הגיעו למשפחות הנפגעים. אנשי<br />
האיזור מרגישים, שלא רק יוניון קרבייד בגדה בהם, אלא גם הפוליטיקאים ההודים. ב- 2004, בית המשפט<br />
2,200<br />
80
העליון של הודו הורה לממשלה לשלם לנפגעים ולמשפחות הנספים סכום של<br />
אמור להיות בקרן הפיצויים.<br />
330<br />
מיליון הדולרים, שהיה<br />
איור 16. אסון בופאל, הודו, 3.12.1984, מפעל של חברת יוניון קרבייד האמריקאית.<br />
500<br />
הפרשה עדיין פתוחה, מכיוון שאין מי שינקה את האתר מפסולת כימית שנותרה בו עד היום וממשיכה<br />
לזהם את אזור בופאל, שבו חיים מעל 3 מיליון תושבים. בתחקיר של ה-BBC ששודר בנובמבר 2004 דווח,<br />
כי האתר עדיין מזוהם באלפי טונות של חומרים רעילים, כולל בנזן הקסהכלוריד וכספית, המאוחסנים<br />
במיכלים פתוחים או מונחים ישירות על הקרקע. גשמים באזור גורמים לסחף עילי, המזהם את בורות המים<br />
ואת הבארות המקומיות. על פי תוצאות מבדקים שנערכו על ידי מעבדות בריטיות, רמת הזיהום בבורות<br />
המים גבוהה פי מהמקסימום המותר על פי החוק הבריטי. סקרים סטטיסטיים, דיווחו על רמות גבוהות<br />
של מחלות שונות באוכלוסייה הקרובה למפעל. חוסר אונים פוליטי הוביל למבוי סתום בנושא הניקוי. לאחר<br />
שיוניון קרבייד העבירה את כספי הפיצויים, היא מכרה את חברת הבת ההודית שלה ליצרן סוללות הודי<br />
והסירה אחריות מהפרשה. בשנת נרכשה יוניון קרבייד עצמה ע"י תאגיד דאו כימיקלים, שהצהיר כי<br />
אין לו כל כוונה לקחת אחריות נוספת על תוצאות האסון.<br />
10<br />
2001<br />
60 ,59<br />
אסון סבסו באיטליה, 1976<br />
20<br />
האסון התעשייתי, הידוע כאירוע סבסו ,)Seveso( התרחש בצהרי ה- ביולי 1976, במפעל ייצור כימי<br />
קטן כ- ק"מ מצפון למילאנו, באזור לומברדיה באיטליה. התאונה הזאת גרמה לחשיפה הגבוהה ביותר,<br />
הידועה כיום, לחומר המסרטן דיוקסין )TCDD( באוכלוסיות עירוניות וכפריות. האסון הזה הוליד מחקרים<br />
מדעיים רבים ותקנות בטיחות תעשייתיות המחייבות את כל האיחוד האירופי, מסמך הידוע כדירקטיב<br />
61<br />
השלישי של סבסו.<br />
81
17,000<br />
העיר סבסו, שאוכלוסייתה מנתה איש בשנת 1976, הייתה הקהילה שנפגעה ביותר, אבל נפגעו<br />
גם קהילות שכנות עם אוכלוסיה כוללת מעל ל-220,000 תושבים. המפעל התעשייתי היה בבעלות החברה<br />
,Givaudan אשר היתה<br />
חברה בת של .Hoffmann-La Roche המפעל נבנה שנים רבות קודם לכן, והאוכלוסייה המקומית לא<br />
היתה מודעת לסכנה הכרוכה בפעילותו. למרות שהמפעל היה בבעלות שוויצרית ונבנה על בסיס ידע<br />
שוויצרי, לעובדי המפעל הועבר ידע חלקי בלבד. ברור, שהמפעל הוקם באיטליה, מכיוון שדרישות הבטיחות<br />
והאכיפה שם היו נמוכות מאלה שנדרשו בשוויץ.<br />
,)ICMESA) Industrie Chimiche Meda Società Azionaria חברה בת של<br />
18<br />
,1976<br />
10<br />
בשעת בוקר מוקדמת, אירעה תקלה במפעל, שכתוצאה ממנה השתחרר דיאוקסין<br />
ליולי ב- לסביבה. לאחר הכנה מנתית של החומר טריכלורופנול, המפעילים הפסיקו את הפעולה בצורה לא נכונה,<br />
מתחרה אקזותרמית החלה<br />
ותגובה עלתה, שלא תאמה את ההוראות. כתוצאה מכך, הטמפרטורה להשתלט על הריאקטור. כתוצאה מכך נוצרה כמות גדולה של דיאוקסין. קריעה של שסתום גרמה לשחרור<br />
אנשים נפגעו מבלי שהיה ידוע כיצד<br />
קילומטרים מרובעים זוהמו, ו- של החומר לסביבה, כ- לטפל בהם )איור<br />
220,000<br />
.)17<br />
התגובה הכימית התבצעה בריאקטור מנתי, שבו הפכו טטרכלורובנזן לטריכלורופנול, שהוא חומר ביניים<br />
בסינתיזה של החומר האנטי-בקטריאלי הכסה-כלורופן. לא היה ידוע להנהלת המפעל ולמדענים האיטלקיים<br />
על התגובה המתחרה ועל ייצור הדיאוקסין. הנזק התפשט, כי הרשויות המנהלתיות באיטליה לא היו<br />
מודעות לאפשרות של היווצרות דיאוקסין בכמות גדולה.<br />
איור 17. אסון סבסו, איטליה, 10.7.1976, מפעל ICMESA של חברת ג׳יוודאן השוויצרית.<br />
בנוהל הביצוע של המפעל היה כתוב, שאת תהליך הזיקוק יש להפסיק לאחר ש- 50% מאתילן גליקול<br />
סולק, ואז יש להזריק מים לצינון המערכת, עד שהטמפרטורה תרד ל- מעלות צלזיוס. אולם,<br />
המפעילים באותו יום לא פעלו לפי הוראות אלו. הם הפסיקו את הפעולה ב- מעלות צלזיוס, כאשר רק<br />
מהאתילן גליקול סולקו, והמים לצינון לא הוזרמו. מצב זה גרם לעליית הטמפרטורה, ואז החלה<br />
התגובה המתחרה של יצירת דיאוקסין בכמויות גדולות. שסתום הביטחון נ<strong>פתח</strong> ושיחרר את תוצרי התגובה,<br />
כולל הדיאוקסין, ישירות לאטמוספרה. כאשר חומר זה ירד לקרקע, הוא התפזר בעזרת מי הגשם, ונוצר<br />
שטח גדול המורעל בדיאוקסין. השאלה הקשה היתה, מדוע הפעולה להפסקת הייצור לא בוצעה על פי<br />
ההוראות/הנהלים הכתובים. הנהלים אמנם פירטו את הפעולות, אבל לא הסבירו מהן הסיבות. לכן,<br />
המפעילים נטו להתעלם מההנחיות האלה.<br />
50-60<br />
158<br />
15%<br />
82
רק לאחר חמישה ימים אושרה בבדיקות מעבדה נוכחות הדיאוקסין. קודם לא ידעו הרשויות באיטליה מה<br />
השתחרר מהמפעל ומה גרם לתחלואה אצל התושבים. תוצאות המעבדה לא הועברו מיידית לרשויות, כי<br />
לא הייתה הנחייה כזו. לאחר חמישה ימים נוספים, נוכחות הדיאוקסין אושרה שנית ע"י אותה מעבדה. רק<br />
אז הועבר המידע מהמעבדה לשלטון המקומי. עקב ההשהיה בתקשורת נחשפו עוד ועוד תושבים<br />
מהסביבה לדיאוקסין, והנזק גדל. פינוי האוכלוסייה החל רק לאחר 14 ימים מתחילת האירוע.<br />
18<br />
61<br />
34%<br />
פעולות הניקוי התבטאו בהסרה של שכבת הקרקע העליונה משטח של קילומטרים רבועים, וננקטו<br />
אמצעים לכיסוי אזורים שלא ניתן היה להסיר. נחפרו שני חפירים גדולים, בהם נקבר העפר המזוהם, והם<br />
כוסו בבטון, בתקווה שהזיהום לא יחלחל משם עם מי הגשמים. למרות שלא היו הרוגים באופן ישיר, היו<br />
נפגעים רבים עם סיבוכים שהופיעו אצלם במשך שנים. אחוז ההפלות מאפריל ליוני היה גבוה מהנורמלי ב-<br />
ה. נזק הכלכלי נאמד ב- 50 מיליון דולר, ורוב האזרחים שפונו מהאזור לא הורשו לחזור אליו מאז.<br />
בין הסיבות שהועלו כגורמים לאירוע ולנזק ממנו היו בעיות ארגוניות, ניהול כושל, ניהול רפוי, מודעות לקויה<br />
לבטיחות )בצד האיטלקי, לא בהכרח בצד השוויצרי(, מדדי בטיחות בלתי מספיקים, חוסר אכיפה, ניתוח לא<br />
מספק של מידע או אי ביצוע מחקרים הכרחיים, אי ביצוע מחקרים מקדימים, אי לימוד מספק של התגובות,<br />
תכנון לקוי, מערך שחרור לחץ שאינו מספק, פעילות שגרתית לא מדויקת, אי שמירה על נוהלי ביצוע, חוסר<br />
במערכת להפסקת פעילות כאשר הטמפרטורה עולה מעל ערך גבולי, אי הכרה של תגובות מתחרות, אי<br />
הכרת הנזק האפשרי לסביבה, אי הכרת הטיפול האפשרי בנפגעים ובמחלות המת<strong>פתח</strong>ות כתוצאה<br />
מחשיפה, והעדר מידע כיצד לטפל ב 220,000 נפגעים.<br />
החקירות לאחר האירוע העלו את האפשרויות, שהוא נבע מאי עמידה בנוהל הביצוע ומחוסר ידע, טעויות<br />
תכנון, וסודיות יתר מצד החברה בשוויץ. בהיסטוריה של אסונות כימיים, אירוע זה נחשב לאחד<br />
המשמעותיים, וחשיבותו המיוחדת הנה בכך שהתרחש באירופה, אשר בה הציפיות מהרגולטור הן גבוהות,<br />
ולא במדינה מת<strong>פתח</strong>ת. מתוך כוונה למנוע הישנות אסון מסוג זה או דומה לו פירסם האיחוד האירופאי את<br />
ההנחיות לגבי עיסוק בחומרים מסוכנים, בשם "הנחיות סבסו" Directive( ,)Seveso אשר אומצו ע"י<br />
האו”ם באמנת באזל.<br />
ההנחיות מתייחסות, בין היתר, גם לנושאי בטיחות שלא נובעים ישירות מהאירוע בסבסו: מניעת מעבר<br />
גבולות של חומרים בעלי פוטנציאל לזיהום, הגבלות על מתקנים/מפעלים המייצרים או מחזיקים חומרים<br />
מסוכנים, תכנון התהליכים, החומרים מהם מיוצרים המתקנים והחומרים הנוצרים בהם, שסתומי<br />
שחרור/בטיחות, איסור על סטייה מנוהלי הפעלה שאושרו, תכנית שיתוף פעולה ומידע ברורה עם גורמי<br />
השלטון, התושבים והמפעל, התהליכים במפעל, תכניות הנדסיות והוראות פעולה יהיו כתובים ויכללו את כל<br />
התגובות, בצורה ברורה ומובנת, בכל אחד מהריאקטורים, לאחר האתחול של הפעילות, על המפעל<br />
להמשיך לצבור מידע וללמוד על התהליכים והלימוד יתבטא בשיפור תהליכי הביצוע והמתקנים במפעל.<br />
השוואה בין ג'יוודאן, יוניון קרבייד וקבוצת טראמפ<br />
בשלושת המקרים מדובר בחברות, אשר מרכזן במדינה מפותחת, אשר היו להן סיבות טובות להקים<br />
מפעלים במדינות אחרות. ג'יוודאן השוויצרית בחרה להקים מפעל באיטליה, יוניון קרבייד האמריקאית<br />
בחרה להקים מפעל בהודו, וקבוצת טראמפ האמריקאית, בחרה לפעול בישראל. בכל שלושת המקרים,<br />
אילו הייתה החברה פועלת בארה"ב או בשוויץ, הרווחיות שלה היתה נמוכה, מכיוון שהמוצר זול<br />
והטכנולוגיה נמוכה, בעוד שתקני הבטיחות בארצות אלו נוקשים ויקרים, והכיסוי הביטוחי שם יקר מאוד<br />
עבור פעילות כזאת. בשלושת המקרים קיימת חברה, שמנצלת כח האדם זול במדינה אחרת, שבה מחסומי<br />
הבטיחות נמוכים והרגולטור מנמנם, סלחן וחסר שיניים. ההבדל הגדול הוא, שבהודו ובאיטליה האסון כבר<br />
קרה, בישראל עדיין לא. למען ההגינות, יש לשבח את רמתם המקצועית הגבוהה של העובדים והמהנדסים<br />
הישראלים, שאולי בזכותם בואו של האסון עדיין מתעכב.<br />
83
700<br />
לימוד הפרטים שהובילו לאסון שהתרחש בעיר בופאל, יכולים למנוע אסון בסדר גודל דומה במפרץ חיפה.<br />
יש לזכור, רעיל מאמוניה פי בערך, אבל באסון בופאל השתחררו רק טון של ,MIC ואילו<br />
באסון חיפה עלולים להשתחרר 8,000 טון או יותר, כך שהאיום הוא כמעט זהה.<br />
40<br />
כי MIC<br />
מסקנות: פעילות תעשייתית מסוכנת היא יקרה מאוד במדינות מפותחות. המסלול הרגולטורי יקר מאוד<br />
בזמן ובכסף. לכן, בפני גורמים תעשייתיים בארצות מפותחות עומד תמיד הפיתוי לבצע את פעילותן<br />
המסוכנת בארצות, שבהן הדרישות לבטיחות ויכולות האכיפה אינן קיימות, או לקויות. באופן כזה ניתן<br />
לעקוף את המסלול היקר של רישוי ופיקוח מתמיד, אין צורך לקבל את אישורה ואמונה של האוכלוסייה<br />
המקומית, וניתן להגדיל רווחים ע"י חיסכון באיכות המתקנים ובסידורי הבטיחות. זהו מתכון מפתה מאוד<br />
להגדלה משמעותית של הרווחיות על חשבון האוכלוסיה המקומית, אשר הדרג הפוליטי שלה חלש מכדי<br />
לספק לה הגנה. מכיוון שבדרך כלל מדובר במוצרים זולים ובטכנולוגיה נמוכה, ומכיוון שתקני הבטיחות<br />
בארצות המפותחות נוקשים ויקרים, והכיסוי הביטוחי שם יקר מאוד, הייתרון לחברה הזרה מפתה מאוד.<br />
ארגון האו"ם כבר נתן את דעתו לתרחישים הללו ולסכנות הנשקפות לאוכלוסיות חלשות, אשר הפוליטיקאים<br />
שלהן אינם מסוגלים או אינם מעוניינים להגן עליהן. עדיין אין מנגנון, שבו ארגונים בינלאומיים יכולים להגן<br />
על אוכלוסיות כאלה, אשר תוחלת החיים שלהן קצרה והן מוכנות לקבל סיכונים בלתי סבירים, אם ה<strong>דבר</strong><br />
יבטיח עבודה לתושבים.<br />
לימוד הגורמים שהובילו לאסונות שהתרחשו בעיר בופאל שבהודו או סבסו שבאיטליה, יכול למנוע אסון<br />
בסדר גודל דומה במפרץ חיפה. בשלושת המקרים מדובר בחברות, אשר מרכזן במדינה מפותחת, אשר היו<br />
להן סיבות טובות להקים מפעלים במדינות אחרות. ג'יוודאן השוויצרית בחרה להקים מפעל באיטליה, יוניון<br />
קרבייד האמריקאית בחרה להקים מפעל בהודו, וקבוצת טראמפ האמריקאית בחרה לפעול בישראל. בכל<br />
שלושת המקרים, אילו הייתה החברה פועלת בארה"ב או בשוויץ, הרווחיות שלה היתה נמוכה, מכיוון<br />
שהמוצר זול והטכנולוגיה נמוכה, בעוד שתקני הבטיחות בארצות אלו נוקשים ויקרים, והכיסוי הביטוחי שם<br />
יקר מאוד עבור פעילות כזאת. בשלושת המקרים קיימת חברה שמנצלת כח האדם זול במדינה אחרת,<br />
שבה מחסומי הבטיחות נמוכים והרגולטור מנמנם, סלחן וחסר שיניים. ההבדל הגדול הוא, שבהודו<br />
ובאיטליה האסון כבר קרה, בישראל עדיין לא.<br />
84
85
פרק 9. ניהול הסיכונים<br />
62<br />
עקרונות יסוד וחשיבה בתורת ניהול הסיכונים<br />
63<br />
רוב בני האדם נוטים להתייחס לסיכונים באופן איכותי-סובייקטיבי ולא כמותי-אובייקטיבי. הייתרון<br />
שבהתייחסות לסיכונים באופן כמותי הוא האפשרות לנהל אותם בצורה מושכלת ושקולה ולא לקבלם<br />
בהפתעה, בתור "כוח עליון". הטכניקה של ניהול סיכונים מתרגמת את הטיפול האיכותי לכמותי, ולכן היא<br />
שימושית לצורך קבלת החלטות. בהקשר של ניהול פרויקטים, הסיכון מוגדר כסיכוי לתקלה או חריגה<br />
מהמטרות שהוצבו. ניהול סיכונים הוא תהליך שיטתי שמטרתו צמצום השפעת הסיכונים על מהלך החיים<br />
הרצוי. ניהול הסיכונים חייב להופיע במסמכים המזהים את גורמי הסיכון ומסבירים את סדרי העדיפויות<br />
לטיפול בהם. לעיתים קרובות קיים מחסור בידע, ומחסור זה מגביר את הסיכויים להתרחשות האירוע<br />
המסוכן. הארגון הבינלאומי לתקינה ,)ISO( בתקן ,ISO-31000 מגדיר סיכון כהשפעה שיש לאי וודאות על<br />
היעדים. מסגרת ארגונית לניהול סיכונים נוסחה על ידי ארגון COSO והוגדרה כתהליך, מונחה ומונהג ע"י<br />
ההנהלה הבכירה בארגון.<br />
הטבע הבסיסי של חברות, עסקים וארגונים להציב יעדים, ולהעז עבור תמורה Reward( .)Risk for על פי<br />
הארגון ,(CAS) Casualty Actuarial Society יכולים סיכונים להיחשב אפילו כמקור ליצירת הזדמנויות<br />
ארגוניות, ולא בהכרח כ<strong>דבר</strong> שיש למזער או למגר. אבל אם הסיכונים לא מזוהים ומטופלים כיאות, הם<br />
עלולים להשפיע לרעה על היכולת של הארגון להשיג את יעדיו. מאחר שסיכוני טבע אינם ניתנים למניעה,<br />
הידיעה כיצד להעריך ולטפל בהם עשויה לאפשר איפחות הנזק, ומנוף חשוב לצמיחה.<br />
65<br />
64<br />
67<br />
<br />
<br />
<br />
66<br />
גם הדרגים המקצועיים במשרדי הממשלה מכירים בצורך לנהל את הסיכונים באופן כמותי ואובייקטיבי.<br />
תיאוריות בקבלת החלטות מגדירות סיכון כשונות בהתפלגות של תוצאות אפשריות, ההסתברויות שלהם,<br />
והערכים הנוכחים שלהם, ובכך הניחו יסוד לכימות סטטיסטי של הסיכון תוך שימוש בהסתברות שלו<br />
להתרחשות, לצד האפקט, הנזק, או ההשפעה הסובייקטיבית שלו.<br />
הדרכים המקובלות לטיפול בסיכון הן:<br />
<br />
<br />
<br />
מניעת הסיכון: כאשר עוצמת הסיכון גבוהה ביותר, כדאי לשקול דחייה של הפרויקט או המנעות<br />
מחלק ממנו במידת האפשר.<br />
הקטנת הסיכון: כאשר לא ניתן להימנע באופן מוחלט, כדאי להקטין את הסיכון, ע"י הקטנת<br />
הסבירות שהאירוע יתרחש, הקטנת השפעתו של האירוע המסוכן והקטנת פערי הידע הכרוכים בו.<br />
העברת הסיכון: העברת ביצוע העבודה לגורם מתאים בעל ידע ויכולות, או למיקום אחר, באופן<br />
כזה שהסיכונים יקטנו.<br />
חלוקת הסיכון: פיזור הסיכון בין גורמים או מיקומים שונים.<br />
קבלת הסיכון: כאשר רמת הסיכון קבילה על האוכלוסייה בסביבה, אפשר להכילו ולהתמודד עימו.<br />
מעקב ובקרה: מכיוון שהסבירות להתרחשות של אירועים משתנה בזמן, נוצרת דינאמיקה<br />
שמחייבת את המערכת לבצע בקרה הערכה ועדכון שוטף, לפי הכרה של אירועים ישנים וחדשים.<br />
68<br />
ניתן לכמת את פוטנציאל הפגיעה בפרויקט ע"י תוחלת עוצמת הנזק, מושג המבוסס על מכפלה של שני<br />
מדדים כמותיים: 1. ההסתברות לכך שאירוע מסוכן יתרחש. 2. כמות הנזק שעלולה להגרם כאשר יתרחש.<br />
המכפלה של שני המדדים: סבירות ההתרחשות )Likelihood( וחומרת תוצאותיה )Severity( )איור<br />
מאפשרת עידוף הסיכונים Rating( .)Risk<br />
,)18<br />
86
69<br />
70<br />
איור 18. הצגה דו-מימדית של חומרת הסיכון כמכפלה של סבירות ומידת הנזק.<br />
הסבירות להתרחשות ניתנת לאמידה לפי שכיחות ההופעה במצבים דומים בעבר. חומרת התוצאות ניתנת<br />
לחישוב באמצעות תוכנות ייעודיות לתרחישים המסויימים. לדוגמא, תוכנות ספציפיות להערכת נזקים<br />
מרעידות אדמה ותכנות אחרות, כגון ,ALOHA אשר עברה וולידציה ע"י EPA להערכת נזקים משחרור של<br />
חמרים רעילים.<br />
לעתים קרובות, נוטים גורמי ביטחון, לא רק במדינת ישראל, אלא גם בארה"ב ובמדינות אחרות, להתעלם<br />
מעקרונות יסוד בתורת ניהול הסיכונים, במיוחד כאשר הם נחשפים לדיון ציבורי, או אפילו כאשר הם<br />
נדרשים לתת חוות דעת מקצועית בערכאות משפטיות. השימוש בביטויים כגון אירוע 'פתע פתע', או<br />
'אירוע בסבירות נמוכה מאוד', הוכח במקרים רבים, למרבה הצער, כחסר בסיס ואף חסר אחריות, מכיוון<br />
שייצר שאננות במקום מוכנות לתרחיש של אסון. זכורה לכל שאננותם וזחיחות הדעת של גורמי ביטחון<br />
בארה"ב ביחס להיתכנותו של הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק, שלא ל<strong>דבר</strong> על הערכות המודיעין<br />
הישראלי והדרג הפוליטי ערב מלחמת יום הכיפורים. ראוי להזכיר בהקשר הזה את תאוריית הברבור<br />
השחור.<br />
מי שמתייחס רק לפרמטר הסבירות, ומתעלם מחומרת ההתרחשות, טועה ומטעה, מכיוון שהוא הופך<br />
משטח דו-מימדי להצהרה חד-מימדית, שהיא חסרת משמעות. הפיכתו של דיון כמותי-אובייקטיבי לדיון<br />
איכותי-סובייקאיבי, היא בלתי נסלחת, מכיוון שהיא פוגעת לא רק בנושא הדיון, אלא גם ברמתו.<br />
רעידות אדמה בישראל כתרחיש סיכון מקובל<br />
בעקבות רעידת האדמה, שהתרחשה ב-1999 בתורכיה, החליטה ממשלת ישראל להיערך לאפשרות של<br />
רעידת אדמה חזקה בישראל, ומינתה ועדת שרים להיערכות לרעידות אדמה. ועדת שרים זאת מינתה כגוף<br />
מטה, את ועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה, שפועלת במסגרת משרד התשתיות הלאומיות.<br />
הוועדה כוללת כ- 40 נציגים של משרדי ממשלה, פיקוד העורף, גופי חירום, מכוני מחקר וארגונים אזרחיים.<br />
ועדת ההיגוי עוסקת בתיאום ובקרה על פעולות כלל משרדי הממשלה, גופי החירום ומכוני המחקר, במכלול<br />
סוגיות ההיערכות להתרחשותה של רעידת אדמה חזקה בישראל.<br />
71<br />
87
זאת לא הפעם היחידה שבה בחרה הממשלה לעסוק בנושא חשוב זה, וזאת גם לא היתה החלטת<br />
הממשלה הראשונה שהוקדשה לנושא. תכנית מתאר ארצית )תמ"א( משקפת את מאמציה של ממשלת<br />
ישראל ואת המשאבים האדירים שהשקיעה בהכנות אל מול הסכנות הצפויות מרעידות אדמה בישראל.<br />
התקן הישראלי לעמידות מבנים בפני רעידות אדמה, ת"י 413, נכנס לתוקף בשנת והיה למחייב החל<br />
מינואר 1980. לפי ההערכות, מרבית המבנים שנבנו בישראל עד שנת אינם עומדים בדרישות תקן<br />
זה. לאור זאת, עלה חשש שבהתרחש רעידת אדמה חזקה בישראל, יגרום ה<strong>דבר</strong> להתמוטטות מבנים רבים<br />
ולאלפי הרוגים. עלות חיזוק המבנים והתאמתם לתקן גבוהה יחסית, ונדרש מנגנון למימון העבודות.<br />
מטרתה של תמ"א היא להעניק תמריץ כלכלי לחיזוק מבנים, על ידי הענקת זכויות בנייה מוגדלות וכן<br />
קיצור ההליכים הבירוקרטיים לקבלת היתר בנייה, ובכך לעודד בעלי בתים לחזק את המבנים שבבעלותם.<br />
כמו-כן מאפשרת התמ"א להרוס את הבניין הקיים, אשר דורש חיזוק לפי התמ"א, ולהקימו מחדש לפי<br />
זכויות הבניה של התוכניות החלות במקום, בתוספת זכויות הבניה אותן ניתן לקבל מכוח תמ"א 38.<br />
73,72<br />
1975<br />
1980<br />
38<br />
38<br />
על פי הסטטיסטיקה העולמית, תדירות התרחשותן של<br />
רעידות אדמה בשנה אחת היא רעידה אחת בעוצמה<br />
עשר רעידות בעוצמה 7, מאה רעידות בעוצמה<br />
הלאה. ידוע, כי רעידות אדמה מתרחשות באזורים<br />
מועדפים. בכל מקום שבו נמדדת פעילות של מיקרו<br />
רעידות אדמה יש לצפות לרעידות אדמה חזקות יותר,<br />
ובכל מקום שבו התרחשה רעידת אדמה חזקה תתרחש<br />
שוב רעידת אדמה חזקה. השבר הסורי-אפריקאי מהווה<br />
את אחת המערכות הפעילות בכדור הארץ ומקור הסיכון<br />
העיקרי לרעידות אדמה באזורנו. השבר הזה הוא תוצאה<br />
של תזוזות הלוח האפריקאי, הלוח הערבי והלוח האירו-<br />
אסייתי. לאורך השבר מתקיימת תנועה יחסית, לפיה<br />
השטח ממזרח לירדן נע צפונה, והשטח ממערב לירדן נע<br />
דרומה בקצב של מ"מ בשנה. יחסית לאזורים<br />
סיסמיים אחרים בכדור הארץ, ארץ ישראל שוכנת באזור<br />
בעל פעילות סיסמית נמוכה יחסית, אבל ישנן עדויות<br />
היסטוריות רבות על רעידות אדמה הרסניות וקטלניות<br />
שהתרחשו באזור. ברעש האדמה שהתרחש ב-<br />
נהרגו עשרות אלפים באזורים שהם כיום לבנון, סוריה<br />
וישראל. ב- פגע רעש האדמה בכל יישובי הגליל,<br />
ובמיוחד בערים צפת וטבריה. הרעש החמור האחרון שפקד<br />
איור 19. מוקדי רעידות באזורנו.<br />
את ארץ ישראל התרחש ב- בעוצמה של ומוקד התרחשותו היה בצפון ים המלח, כך שנפגעו<br />
בעיקר יריחו, שכם, רבת עמון, לוד וירושלים. בשנת התרחשה במפרץ אילת רעידת האדמה החזקה<br />
ביותר שנמדדה אי פעם באזורנו, בעוצמה של ומוקד התרחשותה כ- ק"מ דרומית לאילת. בגלל<br />
המרחק הגדול יחסית מאזורים מאוכלסים, הנזק שנגרם היה נמוך יחסית. איור את מוקדי רעידות<br />
האדמה שהתרחשו באזורנו במאה השנים האחרונות.<br />
,8<br />
6, וכך<br />
1759<br />
100<br />
19 מתאר<br />
5-10<br />
1837<br />
,6.2<br />
1995<br />
,7.1<br />
74<br />
75<br />
1927<br />
7.5<br />
תחקיר שהוכן ע"י מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לקראת דיון בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת<br />
בנושא "הערכות ישראל לרעידות אדמה" מציג מידע על תופעת רעידות האדמה וסכנותיה, ועל הפעולות<br />
שננקטו וננקטות כיום על ידי ממשלת ישראל לצמצום הסיכונים עקב רעידות אדמה. לפי "תרחיש ייחוס<br />
לאומי" של רעידת אדמה בעוצמה גבוהה בישראל שקבעה ועדת ההיגוי, על מדינת ישראל להיערך לרעידת<br />
אדמה בעוצמה של בסולם ריכטר, שמוקדה בבית-שאן. לפי התרחיש, באירוע זה ייהרגו איש,<br />
16,000<br />
88
יהיו<br />
לקראתו.<br />
89<br />
6,000<br />
פצועים קשה ו-<br />
377,000<br />
מפונים. זהו אחד התרחישים הקשים, אשר מדינת ישראל נערכת<br />
לדיון בנושא רעידות אדמה חשיבות כפולה בהקשר של מיכל האמוניה. ראשית, קיים סיכוי סביר מאוד, כי<br />
רעידת אדמה באיזור המועד של שבר יגור תגרום לקריסת המיכל. על פי הערכה עדכנית של המשרד<br />
להגנת הסביבה, הטווח הקטלני של ענן האמוניה, אשר יווצר בתוצאה מקריסת המיכל, הוא ק"מ, וזה<br />
שיווצר מפיגוע באנייה יהיה ק"מ. ההערכות שלנו, באמצעות תוכנת ותוכנה לתרחיש פיצוץ<br />
כתוצאה מפגיעת טיל עם חצי טון חנ"ם בתנאי מזג אוויר מסויימים, מראות על טווח פגיעה חמורה המגיע<br />
עד ל ק"מ. הן חמורות יותר. הערכה גסה של גודל האוכלוסייה בטווחים הללו מעלה מספרי ענק של<br />
נפגעים, בעיקר הרוגים.<br />
4<br />
,ALOHA<br />
6<br />
13<br />
אבל, ה<strong>דבר</strong> החשוב יותר הוא הפער הבלתי נתפס באופן שבו מנהלת המדינה את שני הסיכונים: מצד אחד,<br />
אירוע רעידת אדמה, שהסבירות שלה נמוכה יחסית וגם חומרת האסון הצפוי קטנה יותר )"רק"<br />
הרוגים(. מצד שני, אסון רב נפגעים ממערך האמוניה, שהסבירות שלו גבוהה יותר וגם חומרת האסון גדולה<br />
יותר )מאות אלפי הרוגים(. למרות שההסתברות לאסון מרעידת אדמה בעוצמה בסולם ריכטר נמוכה<br />
בהרבה, ולמרות שחומרת אסון האמוניה, כתוצאה מקריסת המיכל עקב הזדקנות או בגלל פעולה עויינת,<br />
צפויה להיות גדולה יותר, התייחסות הציבור והרגולטור לא משקפת את הנתונים הללו. הסיבה נובעת<br />
מתרבות לקויה של ניהול סיכונים. רעידות אדמה התרחשו בעבר, והציבור נחשף לתמונות ולדווחים מאיזורי<br />
אסון בעולם. לעומת זאת, אסון של הרעלה המונית מגז אמוניה הוא אירוע תיאורטי, שאיש לא חווה על<br />
בשרו או ראה באמצעי התקשורת, ולכן הוא שקוף לתודעה הציבורית והפוליטית. מכאן אפשר להבין את<br />
מקורה של הזחיחות הבלתי נסבלת, שבה מתייחס הרגולטור לסיכוני האמוניה.<br />
16,000<br />
7<br />
התייחסותם הבעייתית של גורמי ממשל ובטחון במדינת ישראל לסיכונים מפעילות האמוניה<br />
23<br />
2009<br />
8<br />
שני הפרוטוקולים מישיבות ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת מהתאריכים ביוני ו-<br />
באפריל 2013, וכן פרוטוקול הדיון במליאת הכנסת בחודש אפריל 2013, מעוררים שאלות קשות לגבי<br />
האופן שבו מטפלת המדינה באיום האמוניה. בדיוני הוועדה השתתפו כמעט כל חברי הוועדה ויותר מ-<br />
מוזמנים: פקידי ממשלה, נציגי עמותות, יועצים משפטיים, ונציגי מערכת הבטחון, בעיקר פיקוד העורף.<br />
אמנם המומחים שהתקבצו בדיונים הללו היו כולם אנשים ראויים והגונים ובקיאים בתחומם, אבל הם אמרו<br />
את מה שהיה ידוע להם בתחום עיסוקם הצר בלבד, והפגינו חוסר ידיעה בתחומים אחרים. חלקם הסתמכו<br />
על הנחות שגויות, שהובילו אותם למסקנות חסרות בסיס. אין פלא, כי בסופם של הדיונים נותרה הבעיה<br />
האמיתית חסרת פתרון, עד לדיון הבא. למרות שהישיבות הללו לא הצליחו להוריד את נושא האמוניה<br />
מסדר היום הלאומי שלנו, הן איפשרו לפקידי ממשלה שונים להורידו לדרגת עדיפות נמוכה יחסית,<br />
ולהתייחס אליו כאל מטרד מציק אבל נסבל, כזה שאפשר לגלגלו לקדנציה השלטונית הבאה.<br />
50<br />
דו"ח הוועדה הציבורית בראשות אלוף )מיל( הרצל שפיר בעניין איום האמוניה מתייחס רק לאיום הנשקף<br />
מהמיכל שעל החוף, ורק מפגיעה בגג המיכל, ורק בזמן מלחמה, ורק מפגיעה של נשק תלול מסלול. הוא<br />
הסתמך על תרחיש של רח"ל לפיו לאוייב אין טילים מדוייקים. זהו, כמובן, רק אחד מתוך אין-ספור<br />
התרחישים הסבירים לאסון, ולמעשה, גם לא התרחיש החמור שבהם. תסריטים חמורים בהרבה ייגרמו<br />
מקריסת המיכל כתוצאה מהזדקנות המתכת, רעידת אדמה, פיגוע טרור, פגיעת נשק שטוח מסלול, מטח<br />
טילים ועוד. קשה להאמין, אבל פיגוע באניית האמוניה, שהוא התסריט הגרוע מכל, לא זכה לכל התייחסות.<br />
סיבת השאננות של וועדת שפיר מתבררת מתוך <strong>דבר</strong>יו של אחד מחברי הוועדה, בני שיק, רמ"ח מיגון,<br />
פיקוד העורף: "אני אבקש ל<strong>דבר</strong> רק על התחום תחת האחריות שלי בנוגע למיכל האמוניה, או בכלל על<br />
הנושא של נשק תלול מסלול. בהיבט שהצבא נמצא במצב חירום והמערכים שלו מגויסים על פי מה שהוא<br />
צריך אנחנו יודעים לתת מענה. במצב של שגרה, במצב של אירוע בטיחותי, תקלתי, אירוע טרור זה לא<br />
באחריות הצבא, לכן אני לא יודע לתת לזה תשובה... באופן עקרוני, על פי ההנחיות שלנו ועל פי הבחינות<br />
שאנחנו עושים, המיכל לשביעות רצוננו מוגן." ברור, כי פיקוד העורף וועדת שפיר מתייחסים לתרחיש אחד
בלבד, הפחות משמעותי מכולם, אבל משמיעים צפירת הרגעה כוללנית גם עבור תרחישים שכלל לא נדונו<br />
בוועדה, במיוחד תרחיש הפגיעה מחימוש מדוייק, אשר ידוע כי נמצא ברשות ארגון החיזבאללה.<br />
אומר לנו האלוף בדימוס הרצל שפיר בוועדת הכנסת, כי "זהו המיכל המוגן ביותר בעולם", מכיוון שהוא<br />
מוקף בחומת בטון וסביבה מאצרות לקליטת האמוניה הנוזלית. גם מיכל האמוניה, שהיה ממוקם ליד העיר<br />
יונובה במדינת ליטא, היה מוקף חומת בטון. אבל בשנת 1989, כאשר המיכל ההוא החליט להתבקע,<br />
כנראה כתוצאה מהתעייפות המתכת, הוא עף למרחק של 40 מטר, ובדרך לקח עמו את חומת הבטון.<br />
האלוף שפיר מסביר את מסקנות הוועדה בראשותו: "ההנחה היא שבאזעקה נכנסים לבתים. תהיה גם<br />
אזעקה נוספת צריך לתכנן אותה על חומר כימי. גם אז כולם נכנסים לבתים. יש היום גם מסיכות גז.<br />
אני מבטיח לכם – מהעבודה שעשינו – שאם זה נעשה מיד עם האזעקה וכולם בבתים מספר הנפגעים, גם<br />
במקרה החמור ביותר, יהיה המינימום שבמינימום, עשרות, לא יותר מזה."<br />
90<br />
4<br />
–<br />
-<br />
–<br />
בהצהרה-הבטחה הזאת ישנם לפחות כשלים עובדתיים, במיוחד מכיוון שאיננה מתייחסת לאניית<br />
האמוניה. ראשית, המסננים במסיכות האב"ך, שחולקו לציבור, אינן רלוונטיות לאמוניה, ואפילו אם היו<br />
מתאימות לאמוניה היו יוצאות מכלל פעולה תוך זמן קצר מאוד. שנית, אם וכאשר מישהו יפעיל צופר<br />
אזעקה, כבר לא יהיה מי שישמע אותה. שלישית, אזעקה ייחודית לפריצת אמוניה, הסתגרות בבתים<br />
ותירגול פיקוד העורף בנושא הזה, מה שהאלוף שפיר הזדרז למתג כ"מערכת אזרחית מגיבה", אלו עניינים<br />
דמיוניים, שאף גורם במדינה עדיין לא התייחס אליהם ברצינות. רביעית, להכרזה המרגיעה על עשרות<br />
נפגעים אין כל בסיס. אם יהיה מזל עם כוון הרוח, אולי יסתיים האירוע הזה רק ב- הרוגים. אבל<br />
זה יקרה רק בתנאים נדירים של כווני הרוח. אם הענן יתקדם מזרחה, הוא ישמיד את רוב תושבי הקריות,<br />
נשר, קרית הטכניון, אוניברסיטת חיפה, טבעון, ואפילו שפרעם. אם הכוון יהיה הפוך, יחרץ גורלה של העיר<br />
חיפה. בדרך כלל, הרוחות במפרץ חיפה מתחלפות במהלך היממה לכל הכוונים האפשריים. תרחיש נוסף<br />
שלא נדון כלל הוא שאמוניה בתערובת מתאימה עם אוויר הופכת לפצצת דלק-אוויר שכל ניצוץ יכול<br />
להפעילה.<br />
שתי דוגמאות לרמת הדיון הציבורי בנושא כל כך רציני:<br />
100,000<br />
בני שיק, רמ"ח מיגון, פיקוד העורף: "פיקוד העורף בנושא חומרים מסוכנים אחראי רק על נשק תלול<br />
מסלול. בנושא של אירועי טרור או אבטחה אחראית המשטרה. על רעידות אדמה אחראי המשרד להגנת<br />
הסביבה."<br />
המשמעות: מכיוון שקווי ההפרדה בין התחומים הללו מעורפלים למדי, אין סיכוי שגורם כלשהו יהיה מוכן<br />
לקחת אחריות על נושא כל כך בעייתי ומורכב. זהו, כמובן, מתכון נוח להמשיך בבחינת "עסקים כרגיל", גם<br />
מבחינת המפעל גורם הסיכון וגם מבחינת הרגולטור.<br />
שולי נזר: "אני א<strong>דבר</strong> על המיגון, אבל אני חייבת קודם להבהיר כמה <strong>דבר</strong>ים שאנשים לא מודעים להם פה.<br />
למדינת ישראל יש תורה לטיפול באירוע חומרים מסוכנים. יש כוחות חירום. מדובר בתורה שמתורגלת. מי<br />
שעומד בניהול או בראש ניהול אירוע של חומרים מסוכנים זה המשטרה, כאשר גם לכב"א , למד"א ולמשרד<br />
להגנת הסביבה יש תפקיד באירוע חומרים מסוכנים. לפני מספר חודשים עבר בהחלטת ממשלה תפקיד<br />
גילוי, זיהום וייעוץ למפקד האירוע בעניין אירועי חומרים מסוכנים לכבאות. אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה<br />
של העברת אותם התפקידים לכבאות. הכבאות קיבלו תקציבים. הם נערכים ללקיחת התפקיד הזה על<br />
עצמם. בנובמבר השנה אמור להיות לכבאות מערך שלם של כוח אדם ואמצעים. הוא אמור לקחת את<br />
התפקיד הזה מהמשרד להגנת הסביבה."<br />
המשמעות: אף אחד לא יציל ואף אחד לא יחלץ. לכוחות ההצלה במדינת ישראל אין מערכות נשימה<br />
אוטונומיות בכמות מספקת. אפילו אם היו להם מערכות כאלה, הם לא יהיו מסוגלים לתפקד מכיון שכל<br />
הכבישים יהיו חסומים במכוניות שנהגיהן שותקו או מתו, אין להם כל יכולת להציל מאות אלפי אנשים,<br />
ואפילו אם היו להם אלפי מסוקים ומאות אלפי מערכות נשימה, אין כל סיכוי שיגיעו בזמן אל הקרבנות.
ואפילו אם היו מסוגלים להציל, אין לאן לפנות נפגעים במספרים כאלו. הטלת האחריות על מערך הכבאות,<br />
שאיננו מסוגל להתמודד עם משימות כאלה, לוקה בחוסר אחריות.<br />
מסקנות: על פי תורת ניהול הסיכונים, מידת הרצינות שבה יש להתייחס לסיכון נתון, ניתנת לביטוי מתמטי<br />
כמכפלה של שני פרמטרים: סבירות ההתרחשות וחומרת תוצאותיה. גורמי ביטחון, לא רק במדינת ישראל,<br />
נוטים להתעלם מעקרונות יסוד אלו, במיוחד כאשר הם נחשפים לדיון ציבורי, או אפילו כאשר הם נדרשים<br />
לתת חוות דעת מקצועית בערכאות משפטיות. ביטויים כגון, אירוע פתע פתע, או אירוע בסבירות נמוכה<br />
מאוד, הם חסרי משמעות, והשימוש בהם הוא חסר אחריות. זכורה לכל שאננותם וזחיחות הדעת של גורמי<br />
ביטחון בארה"ב ביחס להיתכנותו של הפיגוע במגדלי התאומים בניו יורק, שלא ל<strong>דבר</strong> על הערכות המודיעין<br />
הישראלי והדרג הפוליטי ערב מלחמת יום הכיפורים. מי שמתייחס רק לפרמטר הסבירות ומתעלם מחומרת<br />
ההתרחשות, טועה ומטעה, מכיוון שהוא הופך משטח דו-מימדי להצהרה חד-מימדית, שהיא חסרת<br />
משמעות. הפיכתו של דיון כמותי-אובייקטיבי לדיון איכותי-סובייקטיבי הוא בלתי נסלח, מכיוון שהוא פוגע לא<br />
רק בנושא הדיון, אלא גם ברמתו.<br />
לדיון בנושא רעידות אדמה חשיבות כפולה בהקשר של מיכל האמוניה. ראשית, קיים סיכוי סביר מאוד, כי<br />
רעידת אדמה באיזור המועד של שבר יגור ייגרום לקריסת המיכל. על פי הערכה עדכנית של המשרד<br />
להגנת הסביבה, הטווח הקטלני של ענן האמוניה, אשר יווצר בתוצאה מקריסת המיכל, הוא ק"מ, וזה<br />
שיווצר מפיגוע באנייה, יהיה ק"מ. ההערכות שלנו, על פי תכנת ,ALOHA הן חמורות יותר. בהתחשב<br />
בצפיפות האוכלוסין בטווחים הללו, מדובר במאות אלפי נפגעים, בעיקר הרוגים.<br />
4<br />
6<br />
שנית, קיים פער בלתי נתפס בין האופן שבו מנהלת המדינה את הסיכונים מרעידת אדמה חזקה<br />
)שהסבירות שלהם נמוכה, וגם פוטנציאל הנזק נמוך יחסית( לבין האופן שהיא מנהלת את הסיכונים ממערך<br />
האמוניה )שהסבירות שלהם גבוהה יותר, ופוטנציאל הנזק גדול יותר מספר ההרוגים הצפוי גדול פי<br />
ממה שצפוי ברעידת אדמה(. הסיבה נובעת, כנראה, מתרבות לקויה של ניהול סיכונים ומהעובדה,<br />
שרעידות אדמה ותוצאותיהן הן <strong>דבר</strong> מוכר וידוע. לעומת זאת, אסון של הרעלה המונית מגז אמוניה הוא<br />
אירוע בלתי מוכר, ולכן הוא שקוף לתודעה הציבורית והפוליטית. מכאן אפשר להבין את מקורה של<br />
הזחיחות הבלתי נסבלת, שבה מתייחס הרגולטור לסיכוני האמוניה.<br />
10<br />
-<br />
דו"ח הוועדה הציבורית בראשות אלוף )מיל( הרצל שפיר מתייחס רק לתרחיש שולי וחסר חשיבות<br />
בהשוואה למכלול תרחישי הסיכון )רק המיכל היבשתי, רק פגיעה בגג המיכל, רק פגיעה בזמן מלחמה, רק<br />
פגיעה מנשק תלול מסלול(. זהו, כמובן, רק אחד מתוך אין-ספור התרחישים הסבירים לאסון, ואפילו לא<br />
התרחיש החמור שבהם. תסריטים חמורים בהרבה ייגרמו מקריסת המיכל כתוצאה מהזדקנות המתכת,<br />
רעידת אדמה, פיגוע טרור, פגיעת נשק שטוח מסלול, שלא להזכיר פיגוע באניית האמוניה, שהוא התסריט<br />
הגרוע מכל. חבר ועדת שפיר מודה כי "במצב של שגרה, במצב של אירוע בטיחותי, תקלתי, אירוע טרור,<br />
זה לא באחריות הצבא, לכן אני לא יודע לתת לזה תשובה... באופן עקרוני, על פי ההנחיות שלנו ועל פי<br />
הבחינות שאנחנו עושים, המיכל לשביעות רצוננו מוגן." כל זה לא מפריע לוועדה להשמיע צפירת הרגעה<br />
כוללנית גם עבור תרחישים שכלל לא נדונו על-ידה. על רקע השאננות של וועדת שפיר, מכיוון שקווי<br />
ההפרדה בין גורמי הסיכון מעורפלים, ומכיוון שאין גורם כלשהו, המוכן לקחת אחריות כוללנית על נושא כל<br />
כך בעייתי ומורכב, נוצר מצב נוח, גם מבחינת מחזיק פוטנציאל הסיכון וגם מבחינת הרגולטור, להמשיך<br />
"עסקים כרגיל" ולהתעלם מהסיכון הגובר.<br />
91
92
פרק<br />
10. חלופות לאספקת אמוניה<br />
לצרכי המשק<br />
כפי שהוסבר בפרקים הקודמים, אין כל צורך לייבא אמוניה למדינת ישראל באמצעות אניות אמוניה בנפח<br />
ענק ואין צורך לסכן מאות אלפי אנשים לשם כך. קיימות מספר חלופות סבירות לפעילות הזאת, החל מייבוא<br />
מאובטח באמצעות מיכלים קטנים, ייבוא אוריאה והפיכתה לאמוניה באתרי הצריכה על פי הכמות הנדרשת<br />
ובזמן הנדרש, וכלה בייצור מקומי של אמוניה לצריכה מיידית. לאף אחת מהחלופות האלה אין צורך במיכלי<br />
איכסון ענקיים ומסוכנים, מהסוג שנמצא במפרץ חיפה.<br />
ייבוא אמוניה במכולות תקניות מסוג<br />
76<br />
(Tanktainer) Tank-container<br />
מכולה תקנית container( )intermodal היא מכולה שאפשר להשתמש בה בסוגים שונים של כלי תחבורה,<br />
כולל אנייות, רכבות ומשאיות, ללא צורך לפרוק ולטעון מחדש את התכולה. האורך התקני של היחידות<br />
הללו הוא רגל )6 או והגובה הנפוץ הוא 2.6 מטר. ניתן בקלות לערום אותן ולארוז היטב<br />
באניות מכולה או במתקני אחסון. בשנת היוו המכולות 60% מכל הסחר הימי בעולם. בשנת<br />
היו בעולם מעל מיליון מכולות, והן מחליפות במהירות את השינוע המסורתי של מטענים בתפזורת.<br />
מיכלי שינוע מסוג או )איור 17( הם מיכלים מאובטחים הכלואים בתוך כלוב מתכתי<br />
שמידותיו זהות לאלו של מכולה תקנית. המיכלים הללו מאפשרים שינוע בטיחותי ויעיל, הוא איננו יקר<br />
והטיפול בו הוא טיפול סטנדרטי הדומה לטיפול במכולות רגילות.<br />
2012<br />
77<br />
2010<br />
12 מטר(<br />
78 IMO 5<br />
20<br />
ISO T50<br />
20 או 40<br />
5<br />
איור 20. פתרונות שינוע אמוניה במיכלי .ISO<br />
:2<br />
IMO<br />
מיכל נייד מסוג הוא מיכל המצויד בשסתומי בטחון לפריקת עודף לחץ והוא מיועד לשינוע גזים<br />
דחוסים בלתי מקוררים מקבוצה בוטאן, גז טבעי מונזל ,)LNG( גפ"מ )גז פחמימני מעובה(, אתילן<br />
מעובה, כלור, אמוניה ונוזלים קורוזיביים. החברה שמספקת מיכלי מצרפת להם תעודות על<br />
כשירותם והוראות שימוש ובטיחות מפורטות. המיכלים בנויים מפלדה או מפלדת אל-חלד בעובי<br />
10-17.6 מ"מ, כך שהם עמידים בלחצים גבוהים. תכולתם 15,000-25,000 ליטר, לחץ העבודה המכסימלי<br />
הוא באר וטמפרטורת העבודה מ- ועד 50+ מעלות צלזיוס. גוף המיכל מוקף שכבת בידוד<br />
העשויה פוליאוריתאן ואלומיניום. המשקל נטו של המיכלים הללו הוא 5-9 טון. <strong>פתח</strong>י הריקון ממוקמים בחלק<br />
העליון, באמצע או בתחתית, על פי הצורך, וכך גם צנרת הטעינה. המיכלים האלו מצויידים בחיישנים<br />
פנימיים, אשר מדווחים על כמות הנוזל במיכל, הטמפרטורה והלחץ. המיכל ומסגרתו בנויים על פי תקני<br />
IMO 5<br />
mildsteel<br />
-20<br />
21.6<br />
93
79<br />
.ISO<br />
ארגון הסחר העולמי מעריך כי בסוף שנת<br />
הזה, רובן בבעלות מפעילים מקצועיים וחברות ליסינג.<br />
2012<br />
כלל הצי העולמי קרוב ל- 400,000 מכולות מהסוג<br />
3,000<br />
150<br />
כל צרכי המשק בישראל, למעט תעשיית הדשנים לייצוא, שהם פחות מ- טון אמוניה לשנה, ניתנים<br />
לייבוא באמצעות מיכלי איזו בשנה. זוהי משימה קלה, פשוטה לביצוע ואפילו איננה יקרה. אין צורך<br />
לשנע את כל הכמות הזאת בבת אחת ואפשר להביא מיכלים בודדים באופן מזדמן באמצעות אניות מכולה<br />
רגילות, אשר מגיעות לכל נמלי ישראל, ללא דרישות בטיחות מיוחדות.<br />
הפקת אמוניה מאוריאה באתר הייצור<br />
אוריאה מהווה יותר מחמישים אחוז של כל הדשנים החנקניים בעולם. הוא משווקת בצורת גרגרים או<br />
גבישים, וניתן לשנע אותה בקלות ולאחסנה לזמן בלתי מוגבל. מכיוון שהאוריאה אינה חומר מחמצן, היא<br />
חומר בטוח ופחות מסוכן מדשנים חנקניים אחרים, כגון אמוניום ניטראט. בשנים האחרונות פותחו<br />
טכנולוגיות יעילות להפקה של אמוניה מאוריאה, בעיקר עקב הדרישה הגוברת בעולם לצמצם פליטות של<br />
תחמוצות חנקן. האמוניה משמשת בטכנולוגיות חיזור קטליטי של התחמוצות ליצירת חנקן:<br />
יתר על כן, גורמי תעשייה שונים מחפשים דרכים בטוחות יותר<br />
להשתמש באמוניה מכיוון שהיא נחשבת לחומר מסוכן ורעיל. התקנות לאחסון ושינוע של אמוניה הולכות<br />
והרשויות המקומיות. אפילו תמיסה מימית של אמוניה, למרות<br />
ומחמירות, בעיקר ע"י ה-<br />
שהיא פחות מסוכנת, גם השימוש בה נתקל במגבלות בטיחותיות גוברות. לכן, התהליך של הפיכת אוריאה<br />
לאמוניה )A U( 2 נעשה יותר ויותר כדאי.<br />
SCR<br />
80<br />
.)Selective catalytic reduction(<br />
EPA, OSHA<br />
56%<br />
למשל, טכנולוגיה שפותחה ע"י Inc. ,Hamon Research Cottrell and Wahlco, מציעה<br />
81<br />
5,000 5<br />
מערכות A U 2<br />
SCR<br />
קיימים מתקנים יעילים ופשוטים לביצוע<br />
ממשקלה. משקל האמוניה שניתן להפיק מאוריאה היא ההמרה הזאת.<br />
המערכת הזאת מותאמת<br />
ק"ג לשעה. ל- המייצרות אמוניה בתפוקה שבין בתחנות כח פחמיות ומותאמת לשינויי תפוקה בהתאם לדרישות, כך שכל<br />
במיוחד עבור תהליכי חברת החשמל מייצרת<br />
האמוניה המיוצרת נצרכת מייד ולכן אין כל צורך לאגור אותה במיכל כלשהו. לעצמה את כל כמות האמוניה הנחוצה לה מאוריאה עבור תהליכי SCR בתחנת הכוח אורות רבין. הצריכה<br />
טון אמוניה לשנה. זוהי<br />
טון אוריאה, כלומר ייצור של השנתית של חח"י עומדת על כמות אדירה, השווה כמעט לכל כמות האמוניה הנוזלית המיובאת לארץ ע"י חכ"ב.<br />
82<br />
113,000<br />
200,000<br />
מתקני ייצור של אמוניה בכמויות קטנות<br />
הטכנולוגיה המסורתית לייצור אמוניה התבססה בעבר על תהליכים בעלי יעילות נמוכה יחסית ולכן היתה<br />
כדאית רק בהיקפי ייצור גדולים מאוד. אבל הטכנולוגיות המודרניות מאפשרות ייצור כלכלי של אמוניה<br />
בהיקפים קטנים יותר וניתן לראות מתקני ייצור קטנים, הפועלים במדינות רבות, חלקם הוקם כבר לפני<br />
שנה. לדוגמא, חברת לינדה פיתחה טכנולוגיה, הנקראת<br />
אשר מתאימה לייצור כמויות קטנות יחסית למה שמקובל בתעשייה המסורתית . המפעל הראשון,<br />
המבוסס על הטכנולוגיה הזאת, הוקם ב- במדינת גוג'אראט בהודו, והוא מייצר טון אמוניה<br />
החלה חברת לינדה לבנות שני מפעלים נוספים המבוססים על ,LAC שניהם<br />
ליום )איור<br />
בקווינסלנד, אוסטרליה, האחד מייצר טון אמוניה ליום, והשני מייצר טון ליום. הטכנולוגיה<br />
מאפשרת ייצור של אמוניה מגז טבעי או מפחמימנים כבדים יותר. בשלב הראשון מפיקים מימן מנוקה מתוך<br />
גז הסינתזה. במקביל, מפרידים חנקן נקי מהאוויר, ולאחר מכן משתמשים בגזים המנוקים בדומה לתהליך<br />
הקלסי. השיטה הזאת מובילה לחסכון רב בעלויות התפעול ובהשקעה. ייצור בכמויות כאלו מתאים<br />
לכל התצרוכת של מדינת ישראל, כולל ייצור דשנים לייצוא. התהליך מתאים במיוחד לישראל מכיוון שהוא<br />
מבוסס על גז טבעי.<br />
20<br />
,)LAC( The Linde Ammonia Concept<br />
1,350<br />
83<br />
230<br />
1998<br />
600<br />
.)21 בשנת 1997<br />
Haber<br />
94
.21<br />
איור תרשים זרימה בסיסי של תהליך .LAC שמאל: מפעל האמוניה ב- ,Vadodara גוג'אראט, הודו<br />
1000 טון ליום.<br />
)1998(, מייצר 1,350 טון ליום. ימין: מפעל האמוניה בג'ילין, סין<br />
)2002(, מייצר<br />
מסקנות: אין כל צורך לייבא אמוניה נוזלית למדינת ישראל באמצעות אניות אמוניה ואין צורך לסכן מאות<br />
אלפי אנשים לשם כך. קיימות מספר חלופות סבירות לפעילות הזאת. אף אחת מהחלופות האלה אינה<br />
מחייבת שימוש במיכלי איכסון ענקיים, מהסוג שנמצא במפרץ חיפה. מפעלים הזקוקים לאמוניה בכמויות<br />
קטנות ובינוניות יכולות לייבא אמוניה ע"י מיכלי שינוע מאובטחים, המכילים כ- טון אמוניה כל אחד.<br />
המיכל כלוא בתוך כלוב פלדה שמידותיו זהות לאלו של מכולה תקנית. השינוע באמצעותם הוא בטיחותי<br />
ויעיל, הוא איננו יקר והטיפול בו דומה לטיפול במכולות רגילות. את כל צרכי המשק בישראל, למעט תעשיית<br />
הדשנים לייצוא, כ- טון אמוניה לשנה, ניתן לייבא באמצעות מיכלים כאלו. אין צורך לשנע את<br />
כל הכמות הזאת בבת אחת ואפשר להביא מיכלים בודדים באופן מזדמן באמצעות אניות מכולה רגילות,<br />
אשר מגיעות לכל נמלי ישראל, ללא דרישות בטיחות מיוחדות.<br />
20<br />
150<br />
3,000<br />
הפקת אמוניה מאוריאה באתר הייצור היא שיטה המבוססת על יבוא של אוריאה מוצקה, אותה ניתן לשנע<br />
בקלות ולאחסנה לזמן בלתי מוגבל. האוריאה היא חומר בטוח וקיימות טכנולוגיות יעילות להופכה לאמוניה<br />
בתפוקה מותאמת דרישות, כך שכל האמוניה המיוצרת נצרכת מייד ולכן אין צורך לאגור אותה במיכל<br />
כלשהו. חברת החשמל מייצרת לעצמה את כל כמות האמוניה הנחוצה לה מאמוניה, עבור תהליכי ניטרול<br />
של תחמוצות חנקן בתחנת הכוח אורות רבין. מדובר בצריכה שנתית של 200,000 טון אוריאה, המאפשרת<br />
אמוניה, כמעט כמו כל האמוניה הנוזלית המיובאת לארץ ע"י חכ"ב. ניתן כמובן לייצר<br />
ייצור של<br />
אמוניה בארץ מגז טבעי בהיקפים קטנים, כפי שניתן לראות בכל העולם ב- השנים האחרונות. לדוגמא,<br />
טון ליום, המתאימות לכל<br />
המפעלים הקטנים שנבנו ע"י חברת לינדה מייצרים כמויות של<br />
התצרוכת של מדינת ישראל, כולל ייצור דשנים לייצוא.<br />
20<br />
230-1500<br />
113,000 טון<br />
95
96
פרק 10. מסקנות<br />
מערך יבוא האמוניה לישראל, הכולל את אניית האמוניה ומיכל האמוניה, מהווה סיכון ממשי לאסון<br />
קטסטרופלי, הצפוי להסתיים במוות ובנזקי בריאות למאות אלפי אזרחים. אמוניה הוא גז רעיל<br />
מאוד. חשיפה לריכוז של 0.5% באויר גורמת למוות בתוך 5-10 דקות.<br />
מיכל האמוניה אינו, ומעולם לא היה, אינטרס לאומי-אסטרטגי של ישראל. פחות מ- 3% מהכמויות<br />
המופרזות שנכנסות כל חודש לנמל הקישון נחוצים לגורמים שונים במשק. כ- 97% מכל האמוניה<br />
המיובאת, מיוצאת ממנה כחומרי דשן כימי. ייבוא של עשרות אלפי טונות אמוניה, אגירתה במיכל<br />
ענק באזור מאוכלס ושינועה מחיפה לנגב בכבישי ישראל, אינם נכס אסטרטגי אלא איום אסטרטגי.<br />
3,000<br />
766<br />
כל כמות האמוניה שבאמת נחוצה למשק הישראלי, אינה עולה על טון בשנה. הכמות<br />
המזערית הזאת ניתנת לייבוא ולאכסון במיכלים קטנים ומוגנים, שאותם ניתן לפזר בארץ במקומות<br />
בטוחים, ללא סיכון האוכלוסיה.<br />
)6.10.2013(<br />
להקים מפעל לייצור אמוניה במישור רותם, היא<br />
החלטה מספר של הממשלה<br />
בעייתית, מכיוון שהיא מבוססת על נתונים שגויים שסיפק המשרד להגנת הסביבה. אין זה עניינה<br />
של ממשלת ישראל לדאוג להספקת חומרי גלם לחברה פרטית בבעלות אמריקאית, שבחרה<br />
לפעול מטריטוריה ישראלית, כדי להפיק רווחים מייצור דשנים לייצוא.<br />
תקנים בינלאומיים מוכרים לגבי תחזוקה של מיכלי אחסון אמוניה נוזלית בקירור בלחץ אטמוספרי,<br />
מחייבים בדיקה פנימית של המיכל, באופן שיבטיח את איכותו ושלמותו. כל מיכל עובר תהליכי<br />
הזדקנות, שיכולים לגרום לכשל פתאומי ובלתי צפוי. אורך חייהם של מיכלי אמוניה הוא כ-<br />
שנה, והמיכל החיפאי מתקרב לסוף חייו.<br />
40<br />
3<br />
על-פי מודל הסיכונים של הארגון האירופאי של יצרני הדשנים, המיכל החיפאי היה חייב לעבור<br />
בדיקה פנימית, לפחות פעמים במהלך חייו. העובדה שהוא לא נבדק אפילו פעם אחת, עלולה<br />
לגבות מחיר כבד בחיי אדם. על-פי המודל, המיכל נמצא באיזור האדום, כלומר בדירוג של הסיכון<br />
הגבוה ביותר, אשר מחייב השבתה לאלתר, ריקון, ייבוש ובדיקה מיידית.<br />
הצהרתה של חברת חיפה כימיקלים, כאילו מיכל האמוניה נבדק וכי ה"בדיקה" מאשרת את תקינות<br />
המיכל ואמינותו, וכי תחזית אורך החיים המינימלית של המיכל מהיום והלאה היא שנים, היא<br />
מופרכת, חסרת כל בסיס עובדתי, מטעה, בלתי אחראית ומסוכנת. המיכל, עלול לקרוס בתוך כמה<br />
חודשים, וחובה להשביתו באופן מיידי. מטרידה העובדה שהמשרד להגנת הסביבה אישר את<br />
ה"בדיקה", למרות שלא היה שותף לתכנונה ולא היה חלק ממנה.<br />
55<br />
ניתוח אסונות של מיכלי אמוניה בעולם מצביע על תרחישי קריסה דומים שעלולים להתרחש גם<br />
במיכל שבחיפה. מיכל דומה קרס ליד העיירה יונובה בליטא, בגלל כשל המתכת. למרות שהיה<br />
מוקף חומת בטון מזוין, הוא התבקע, נעקר כולו מיסודותיו ועף בעוצמה רבה למרחק של<br />
מטרים, תוך שהוא קורע את כל רצועות הפלדה שקשרו אותו, ובדרך מעופו לקח עמו גם את חומת<br />
הבטון. התאונה שיגרה ענני אמוניה למרחק של 35 ק"מ ויצרה איזור מזוהם של קמ"ר.<br />
40<br />
400<br />
האיום שמציבה אניית האמוניה מעולם לא נדון ברצינות, למרות שהוא חמור בהרבה יותר מהאיום<br />
שמציב המיכל היבשתי. המפגש שבין אמוניה נוזלית למי הים, הוא בעל משמעות קטסטרופלית.<br />
כמחציתה של האמוניה הנוזלית נמסה במים, אבל המחצית השניה רותחת ויוצרת ענן של אמוניה<br />
גזית. פיגוע טרור באנייה עלול ליצור ענן אמוניה במשקל של טונות שיגיע למרחקים של<br />
יותר מ- 20 ק"מ, ויכסה את איזור חיפה והקריות בריכוז קטלני.<br />
8,000<br />
.1<br />
.2<br />
.3<br />
.4<br />
.5<br />
.6<br />
.7<br />
.8<br />
.9<br />
97
.17<br />
,ALOHA הן חמורות יותר. בהתחשב בצפיפות האוכלוסין בטווחים הללו, מדובר במאות אלפי<br />
נפגעים, בעיקר הרוגים.<br />
קיים פער בלתי נתפס בין האופן שבו מתכוננת המדינה לסיכונים מרעידת אדמה חזקה<br />
)שהסבירות שלה נמוכה, וגם פוטנציאל הנזק נמוך יחסית( לבין אופן ההתכוננות לאסון האמוניה<br />
)שהסבירות שלו גבוהה יותר, ופוטנציאל הנזק גדול יותר(. מספר ההרוגים הצפוי מאסון האמוניה<br />
עלול להיות גדול פי 10 ממה שצפוי ברעידת אדמה.<br />
18. אין כל צורך לייבא אמוניה נוזלית למדינת ישראל באמצעות אניות אמוניה ואין צורך לסכן מאות<br />
אלפי אנשים לשם כך. קיימות מספר חלופות סבירות לפעילות הזאת. אף אחת מהחלופות האלה<br />
אינה מחייבת שימוש במיכלי איכסון ענקיים, מהסוג שנמצא במפרץ חיפה. מפעלים הזקוקים<br />
לאמוניה בכמויות קטנות ובינוניות יכולות לייבא אמוניה ע"י מיכלי שינוע מאובטחים בתוך כלובי<br />
פלדה שמידותיהם זהות לאלו של מכולות תקניות. את כל צרכי המשק בישראל, למעט תעשיית<br />
הדשנים לייצוא, כ- טון אמוניה לשנה, ניתן לייבא באמצעות מיכלים כאלו. אין צורך<br />
לשנע את כל הכמות הזאת בבת אחת ואפשר להביא מיכלים בודדים באופן מזדמן באמצעות אניות<br />
מכולה רגילות.<br />
150<br />
3,000<br />
.20<br />
19. הפקת אמוניה מאוריאה באתר הייצור היא שיטה המבוססת על יבוא של אוריאה מוצקה, אותה<br />
ניתן לשנע בקלות ולאחסנה לזמן בלתי מוגבל. האוריאה היא חומר בטוח וקיימות טכנולוגיות<br />
יעילות להופכה לאמוניה בתפוקה מותאמת דרישות, כך שכל האמוניה המיוצרת נצרכת מייד ולכן<br />
אין צורך לאגור אותה במיכל כלשהו. חברת החשמל מייצרת לעצמה את כל כמות האמוניה<br />
הנחוצה לה מאוריאה מיובאת, בכמויות הדומות לכל האמוניה הנוזלית המיובאת לארץ ע"י חכ"ב.<br />
ניתן לייצר אמוניה בארץ מגז טבעי בהיקפים קטנים, כפי שניתן לראות בכל העולם ב-<br />
האחרונות. לדוגמא, המפעלים הקטנים שנבנו ע"י חברת לינדה מייצרים כמויות של<br />
ליום, המתאימות לכל התצרוכת של מדינת ישראל, כולל ייצור דשנים לייצוא.<br />
20 השנים<br />
230-1500 טון<br />
99
לסיום, ראוי לקרוא את שאמרו נציגי הממשלה במהלך חמש השנים האחרונות. <strong>דבר</strong>יהם מובאים כלשונם,<br />
ללא התייחסות או הערה כלשהי.<br />
100
101
ביבליוגרפיה<br />
1. Birges JL. Hazardous materials incidents. Medical Toxicology 3rd ed, Dart RC Ed.<br />
Lippincott Williams & Wilkins, Philadelphia, 2004, pp. 1756-1777.<br />
2. Walter FG. Hazmat incident response. In: Goldfrank's Toxicologic Emergencies; 8th ed,<br />
Flomenbaum NE et al Eds. McGraw-Hill, New York, 2006, pp. 1764-1774.<br />
3 . (a) Ammonia. In: Poisindex, Micromedex Healthcare Series Vol. 132, Thomson<br />
Micromedex, Greenwood Village, CO, USA, 2007. (b) Ammonia. In: Meditext, Micromedex<br />
Healthcare Series Vol. 132, Thomson Micromedex, Greenwood Village, CO, USA, 2007.<br />
(c) Ammonia. In: Hazardtext, Micromedex Healthcare Series Vol. 132, Thomson<br />
Micromedex, Greenwood Village, CO, USA, 2007. (d) Ammonia. In: Hazardous Substance<br />
Data Bank (HSDB), Chemknowledge Vol 73, Thomson Micromedex, Greenwood Village,<br />
CO, USA, 2007.<br />
4. (a) Ammonia. In: National Institute of Occupational Safety and Health (NIOSH) Pocket<br />
Guide, Chemknowledge Vol 73, Thomson Micromedex, Greenwood Village, CO, USA,<br />
2007. (b) Ammonia, toxicological profile. In: Agency for Toxic Substances & Disease<br />
Registry (ATSDR), US Department of Health and Human Services, Atlanta, September<br />
2004. http://www.atsdr.cdc.gov/toxprofiles/tp126.html#bookmark12. (c) Nelson LS. Simple<br />
asphyxiants and pulmonary irritants. In: Goldfrank's Toxicologic Emergencies; 8th ed,<br />
Flomenbaum NE et al Eds. McGraw-Hill, New York, 2006, pp. 1673-1688. (d) Smith DD.<br />
Irritant and toxic respiratory injuries. In: Critical Care Toxicology. Brent J et al Eds,<br />
Elsevier Mosby, Philadelphia, 2005, pp. 1011-1027. (e) Dart RC, Hurlbut KM. Respiratory<br />
irritants. In: Medical Toxicology 3rd ed, Dart RC Ed., Lippincott Williams & Wilkins,<br />
Philadelphia, 2004, pp. 1143-1146. (f) Tharratt RS. Ammonia. In: Poisoning & Drug<br />
Overdose, 5th ed, Olson KR Ed. Lange / McGraw–Hill, New York, 2007, pp. 72-73.<br />
. 14Balmes J. Gases, irritants. In: Poisoning & Drug Overdose, 5th ed, Olson KR Ed.<br />
Lange / McGraw –Hill, Philadelphia, 2005, pp. 212-214 .<br />
5. י. בנטור, דפי הנחיות טיפול לבתי חולים באירוע טוקסיקולוגי המוני, מהדורה שנייה. האגף לשעת חירום,<br />
משרד הבריאות, דצמבר 2001.<br />
6 . (a) TLVs and BEIs, American Conference of Governmental Hygienists (ACGIH).<br />
Signature Publications, USA, 2007, pp. 3-5, 12. (b) Ammonia. In: Registry of Toxic Effects<br />
of Chemical Substances (RTECS), Chemknowledge Vol. 73, Thomson Micromedex,<br />
Greenwood Village, CO, USA, 2007. (c) Finkel AJ. Hamilton and Hardy's Industrial<br />
Toxicology, 4th ed. John Wright, PSG Inc, Boston, 1983, pp. 150-151.<br />
הוועדה הציבורית המייעצת לבחינת ההערכות והטיפול בחומרים מסוכנים ברגיעה ובשעת חירום,<br />
בראשות הרצל שפיר,<br />
.2007<br />
http://www.sviva.gov.il/YourEnv/CountyHaifa/HaifaBay/Pages/HaifaHazardousMateria<br />
ls.aspx<br />
8. פרוטוקול מס' 14 מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה, 8 ביוני, 2009, הצעה לסדר היום: מכלי<br />
האמוניה במפרץ חיפה, דוד אזולאי יו"ר.<br />
.7<br />
102
103<br />
http://www.sviva.gov.il/InfoServices/ReservoirInfo/DocLib2/Publications/P0601-<br />
P0700/P0661.pdf<br />
3 .http://www.bls.gov/opub/uscs/2002-03.pdf<br />
4. https://s21.q4cdn.com/565943420/files/doc_news/2008/1500066529.pdf<br />
5 .http://www.cbi.com/What-We-Do/Project-Profiles/QAFCO-Ammonia-Storage-Tanks<br />
6 . https://www.behance.net/gallery/33278849/Transformation-of-Fredericia-Ammoniumlant.<br />
17. החלטה מספר 766 של הממשלה<br />
http://www.pmo.gov.il/Secretary/GovDecisions/2013/Pages/des766.aspx<br />
18. דו״ח הועדה לבדיקת הצורך באחזקת מלאים אסטרטגיים בתחום החומ"ס, רשות חירום לאומית,<br />
משרד הביטחון, פברואר 2010.<br />
http://www.mynet.co.il/articles/1,7340,L-4307483,00.html 19<br />
0. Guidance for inspection of atmospheric, refrigerated ammonia storage tanks, EFMA,<br />
nd ed., 2008. http://www.ocinitrogen.com/Media%20Library/Ammonia%20storage%20-<br />
20Guidance%20for%20inspection%20of%20atmospheric,%20refrigerated%20ammonia<br />
20storage%20tanks%20(2008)%20-%20Brochure.pdf<br />
1. Industrial accidents: The Seveso Directive - Prevention, preparedness and response.<br />
ttp://ec.europa.eu/environment/seveso/<br />
2. A. Groysman, Corrosion for Everybody, 2010, p.103. ISBN 978-90-481-3477-9.<br />
3. (a) L. Mraz, J. Lesay, Problems with reliability and safety of hot dip galvanized steel<br />
tructures. Soldag. insp. (Impr.) 2009, 14(2), 184-190.<br />
b) http://www.twi-global.com/technical-knowledge/job-knowledge/welding-of-austenitictainless-steel-part-2-104/<br />
c) http://msewww.engin.umich.edu/people/gsw/projects/candidate-materials-evaluationor-the/178<br />
4. ASM International, Metals Handbook (Desk Edition) Chapter 32 (Failure Analysis),<br />
American Society for Metals, (1997) pp 32-24 to 32-26.<br />
9. פרוטוקול מס'4 מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה, 23<br />
האמוניה שבקרבת ישובים, מירי רגב – היו"ר.<br />
https://he.wikipedia.org/wiki/חיפה_כימיקלים<br />
באפריל 2013, סדר היום: הסכנה ממיכלי<br />
.859-863<br />
http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Pages/113.aspx?AspxAutoDetectCookieSupport=1<br />
11. דו"ח מבקר המדינה 64א, אוקטובר 2013, נספח 6, פרק 5, המשרד להגנת הסביבה, עמ'<br />
בחינת חלופות למערך היבוא, האחסון, הניפוק והשינוע של אמוניה במפרץ חיפה. הוגש למשרד להגנת<br />
הסביבה, אגף חומרים מסוכנים, ע"י אתוס אדריכלות תכנון וסביבה בע"מ י.ל. ניתוח מערכות בע"מ,<br />
דצמבר<br />
.2011<br />
http://www.sviva.gov.il/InfoServices/ReservoirInfo/DocLib2/Publications/P0601-<br />
P0700/P0661.pdf<br />
13 .http://www.bls.gov/opub/uscs/2002-03.pdf<br />
14. https://s21.q4cdn.com/565943420/files/doc_news/2008/1500066529.pdf<br />
15 .http://www.cbi.com/What-We-Do/Project-Profiles/QAFCO-Ammonia-Storage-Tanks<br />
16 . https://www.behance.net/gallery/33278849/Transformation-of-Fredericia-Ammonium-<br />
Plant.<br />
.10<br />
.12<br />
17. החלטה מספר 766 של הממשלה<br />
http://www.pmo.gov.il/Secretary/GovDecisions/2013/Pages/des766.aspx<br />
18. דו״ח הועדה לבדיקת הצורך באחזקת מלאים אסטרטגיים בתחום החומ"ס, רשות חירום לאומית,<br />
משרד הביטחון, פברואר 2010.<br />
http://www.mynet.co.il/articles/1,7340,L-4307483,00.html 19<br />
20. Guidance for inspection of atmospheric, refrigerated ammonia storage tanks, EFMA,<br />
2nd ed., 2008. http://www.ocinitrogen.com/Media%20Library/Ammonia%20storage%20-<br />
%20Guidance%20for%20inspection%20of%20atmospheric,%20refrigerated%20ammonia<br />
%20storage%20tanks%20(2008)%20-%20Brochure.pdf<br />
21. Industrial accidents: The Seveso Directive - Prevention, preparedness and response.<br />
http://ec.europa.eu/environment/seveso/<br />
22. A. Groysman, Corrosion for Everybody, 2010, p.103. ISBN 978-90-481-3477-9.<br />
23. (a) L. Mraz, J. Lesay, Problems with reliability and safety of hot dip galvanized steel<br />
structures. Soldag. insp. (Impr.) 2009, 14(2), 184-190.<br />
(b) http://www.twi-global.com/technical-knowledge/job-knowledge/welding-of-austeniticstainless-steel-part-2-104/<br />
(c) http://msewww.engin.umich.edu/people/gsw/projects/candidate-materials-evaluationfor-the/178<br />
24. ASM International, Metals Handbook (Desk Edition) Chapter 32 (Failure Analysis),<br />
American Society for Metals, (1997) pp 32-24 to 32-26.<br />
103
25. (a) R. A. Selva, M. Dickson. On the structural integrity of a refrigerated liquid ammonia<br />
storage tank at Norsk Hydro Fertilizers Ltd, NV. Report SS/870305’/RAS, April 1987.<br />
(b) R. Nyborg, P. E. Drønen and L. Lunde. Stress Corrosion Cracking in Low<br />
Temperature Ammonia Storage Tanks. AIChE Ammonia Safety Symposium,<br />
Vancouver, 1994. (c) R. Nyborg, L. Lunde and M. Conley. Integrity of Ammonia<br />
Storage Vessels – Life Prediction Based on SCC Experience. Material Performance,<br />
November 1991, p. 61 ff. (d) J. R. Byrne, F. E. Moir and R. D. Williams. Stress<br />
Corrosion in a Fully Refrigerated Ammonia Storage Tank. AIChE Safety in Ammonia<br />
Plants and Related Facilities Symposium, Denver 1988. (e) M. Appl, K. Fässler, D.<br />
Fromm, H. Gebhardt and H. Portl. New Cases of Stress Corrosion Cracking in Large<br />
Atmospheric Ammonia Storage Tanks. AIChE Safety in Ammonia Plants and Related<br />
Facilities Symposium, San Fransisco 1989. (f) R. A. Selva and A. H. Heuser.<br />
Structural Integrity of a 12,000-Tonne Refrigerated Ammonia Storage Tank in the<br />
Presence of Stress Corrosion Cracks. AIChE Safety in Ammonia Plants and Related<br />
Facilities Symposium, San Fransisco 1989. (g) S.B. Ali and R. E. Smallwood.<br />
Inspection of an Anhydrous Ammonia Atmospheric Pressure Storage Tank. AIChE<br />
Safety in Ammonia Plants and Related Facilities Symposium, San Diego 1990. (h) R.<br />
Nyborg and Liv Lunde. Measures for Reducing Stress Corrosion Cracking in<br />
Anhydrous Ammonia Storage Tanks. AIChE Ammonia Safety Symposium,<br />
Vancouver, 1994. 26445-Text:- 18/1/08 16:21 Page 39-40. (i) M. Walter and R.<br />
Lesicki. Measures taken to ensure safe operation of ammonia storage tank. Ammonia<br />
Technical Manual 1998, p. 127 ff. (j) L. Lunde and R. Nyborg. Stress Corrosion<br />
Cracking of Carbon Steel Storage Tanks for Anhydrous Ammonia. Proceedings of the<br />
International Fertiliser Society, York, UK. No. 307, 1991. (k) S. Hewerdine. Ammonia<br />
Storage Inspection Proceedings of the International Fertiliser Society, York, UK No.<br />
308, 1991. (l) L. Lunde, R. Nyborg and P. E. Drønen. Control of Stress Corrosion<br />
Cracking in Liquid Ammonia Storage Tanks. Proceedings of the International Fertiliser<br />
Society, York, UK No. 382, 1996.<br />
26 . Ref. 17, Appendix 4.<br />
27. (a) EFMA Meeting (Internal), European ammonia storage meeting Proceedings, Oslo,<br />
November 1999. (b) AIChE 50 years proceedings CD-ROM, 2005.<br />
28. W. Schutz (1996). A history of fatigue. Engineering Fracture Mechanics 54: 263-300<br />
29. Guidance for inspection of atmospheric, refrigerated ammonia storage tanks, EFMA,<br />
2002, Appendix 1, p 14.<br />
http://www.fertilizerseurope.com/fileadmin/user_upload/publications/tecnical_publicati<br />
ons/guidence_techn_documentation/Recommendations_for_the_safe_and_reliable_i<br />
nspection_of_atmospheric_refrigerated_amonia_storage_tanks_2002.pdf<br />
30. Standard: NACE 5A192: INTEGRITY OF EQUIPMENT IN ANHYDROUS AMMONIA<br />
STORAGE AND HANDLING. http://standards.globalspec.com/std/1006113/nace-5a192<br />
31. ANSI K 61.1-99, “Safety Requirements for the Storage and Handling of Anhydrous<br />
Ammonia,” (New York, NY: ANSI, 1999). (Also CGA G-2.1).<br />
104
32. L. Lunde, R. Nyborg, “SCC of Carbon Steels in Ammonia—Crack Growth Studies and<br />
Means to Prevent Cracking,” CORROSION/89, paper no. 98, Houston, TX: NACE, 1989.<br />
33. Health and Safety Booklet HS/G 30, “Storage of Anhydrous Ammonia Under Pressure<br />
in the United Kingdom—Spherical and Cylindrical Vessels” (London, U.K.: Her Majesty’s<br />
Stationery Office, 1986).<br />
34. U.S. Code of Federal Regulations (CFR) Title 46, “Shipping,” Part 146, (Washington,<br />
DC: Office of the Federal Register,(7) 1981).<br />
35. O.L. Towers, “SCC in Welded Ammonia Vessels” Metal Construction 8 (1984): p. 479.<br />
36. (a) M.J. Conley, S. Angelsen, D. Williams, “Ammonia Vessel Integrity Program—A<br />
Modern Approach,” Safety in Ammonia Plants Symposium (New York, NY: AIChE, 1990).<br />
(b) R. Nyborg, L. Lunde, M.J. Conley, “Integrity of Ammonia Storage Vessels—Life<br />
Prediction Based on SCC Experience,” Life Prediction of Corrodible Structures<br />
Symposium (Houston, TX: NACE, 1991).<br />
.37 \\hcldata1\xenapp$\VDI-FolderRedirection\amihai\Desktop מנהלים E2G.pdf\תקציר<br />
38. Standard Test Method for Examination of Liquid-Filled Atmospheric and Low-Pressure<br />
Metal Storage Tanks Using Acoustic Emission, the Annual Book of ASTM Standards.<br />
Designation: E1930–97.<br />
39. http://www.api.org/products-and-services/individual-certificationprograms/certifications/api653<br />
40 . Best practice for risk based inspection as a part of plant integrity management.<br />
http://www.hse.gov.uk/research/crr_pdf/2001/crr01363.pdf<br />
LDA/נהלים%20והנחיות/41.http://www.sviva.gov.il/subjectsEnv/SvivaAir/Industry/Documents<br />
R_regulation.pdf<br />
42.http://www.sviva.gov.il/infoservices/emergency/factoriesprotection/documents/hm_fact<br />
ories_report.pdf<br />
43. http://www.sviva.gov.il/subjectsEnv/SvivaAir/Industry/Pages/Regulations.aspx<br />
44. http://www.sevesoturkey.org/aria/uk/43-2.pdf<br />
45. Bengt Orval Andersson, An Accident at a Lithuanian Fertilizer Plant. Paper 96a,<br />
presented at the AlChE Ammonia Safety Symposium which was held during the<br />
AlChE Summer National Meeting in San Diego, California, August 1990.<br />
46. B. O. Anderson (Supra AB, Sweden) and J. Lindley (ICI Chemicals and Polymers Ltd,<br />
Wilton, UK) - Ammonia Tank Failure in Lithuania by – Loss Prevention Bulletin 107 –<br />
October 1992<br />
47. Raj, P. K., Hagopian, J., Kalelkar, A. S. Prediction of Hazards of Spills of Anhydrous<br />
Ammonia on Water. US. Coast Guard Report CG-D-74-74, Jan 1974, NTIS No.<br />
AD779400.<br />
105
48 .Phani P. K. Raj, Robert C. Reid, Fate of liquid ammonia spilled onto water. Environ.<br />
Sci. Technol., 1978, 12, 1422–1425.<br />
49. הערכת טווחי סיכון עקב פיזור אמוניה על פי תוכנת ,ALOHA בועז רוזנפלד, תחום תעשייה, הז-מט<br />
בע"מ, פרק אפק, ראש העין. הדו"ח )סימוכין 3806/008( הוגש לעירית חיפה,<br />
15 באוגוסט, .2007<br />
50. http://www.marinetraffic.com<br />
51. http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4767100,00.html<br />
52 .https://www.hrw.org/report/2000/02/01/backgrounder-russian-fuel-air-explosivesvacuum-bombs<br />
53 .Defense Intelligence Agency, "Fuel-Air and Enhanced-Blast Explosives Technology--<br />
Foreign," April 1993. Obtained by Human Rights Watch under the U.S. Freedom of<br />
Information Act.<br />
54. (a) D. Tudela, Ammonia-Air Mixtures Can Be Explosive, J. Chem. Educ., 1999, 76 (4),<br />
p 468. DOI: 10.1021/ed076p468.3. (b)<br />
http://www2.mathesongas.com/pdfs/products/Lower-(LEL)-&-Upper-(UEL)-Explosive-<br />
Limits-.pdf<br />
55.<br />
https://www.icheme.org/communities/subject_groups/safety%20and%20loss%20preventio<br />
n/resources/hazards%20archive/~/media/Documents/Subject%20Groups/Safety_Loss_Pr<br />
evention/Hazards%20Archive/VI/VI-Paper-04.pdf<br />
56. חוות דעת בנושא סיכונים ממערך ייבוא האמוניה במפרץ חיפה )מיכל האחסון והפריקה מהאנייה(, רומי<br />
אבן דנן, ראש אגף חומרים מסוכנים, יוסי רבי, ר"ת הערכת סיכונים, 1.12.2016.<br />
57. https://en.wikipedia.org/wiki/Bhopal_disaster<br />
58. Bhopal trial: Eight convicted over India gas disaster. BBC News. 7 June 2010.<br />
Archived from the original on 7 June 2010. Retrieved 7 June 2010.<br />
59. Bertazzi, Pier Alberto; Ilaria Bernucci, Gabriella Brambilla, Dario Consonni, and<br />
Angela C. Pesatori (April 1998). "The Seveso Studies on Early and Long-Term Effects<br />
of Dioxin Exposure: A Review." Environmental Health Perspectives Supplements 106<br />
(S2): 5-20<br />
60. Bertazzi, Pier Alberto; Consonni, Dario; Bachetti, Silvia; Rubagotti, Maurizia;<br />
Baccarelli, Andrea; Zocchetti, Carlo; Pesatori, Angela C. (June 1, 2001). "Health<br />
Effects of Dioxin Exposure: A 20-Year Mortality Study." American Journal of<br />
Epidemiology 153 (11): 1031-1044<br />
61. http://www.hse.gov.uk/seveso/introduction.htm<br />
62. ISO/DIS 31000, 2008, International Organization for Standardization, Risk<br />
management — Principles and guidelines on Implementation<br />
106
63. COSO – The Committee Of Sponsoring Organizations Of The Treadway Commission,<br />
Enterprise Risk Management – Integrated Framework, Executive Summary,‖ United<br />
States, September 2004..<br />
64. Casualty Actuarial Society (CAS), Overview of Enterprise Risk Management, USA,<br />
May 2003, 99-164.<br />
65 .Naidoo, R. (2002). Corporate Governance: An essential guide for South African<br />
companies. Cape Town: Double Storey.<br />
66. תורת הערכה וניהול הסיכונים בניהול ההון האנושי, נציבות שירות המדינה, מערך בקרת ניהול ההון<br />
האנושי בשירות המדינה, ירושלים, אוגוסט . 2015<br />
67. March, J. G. & Z. Shapira, Z. (1987). Managerial Perspectives on Risk and Risk<br />
Taking. Management Science, Vol. 33: 1404-1418.<br />
68 .Jaafari, A. (2001). Management of Risks, Uncertainties and Opportunities on Projects:<br />
Time for a Fundamental Shift. International Journal of Project Management. Vol. 19: 89-<br />
101.<br />
69. https://www.epa.gov/cameo/aloha-software<br />
/תאוריית_הברבור_השחורhttps://he.wikipedia.org/wiki .70<br />
71. http://mapi.gov.il/Earthquake/Pages/info.aspx<br />
72. http://www.t-m-a38.co.il/Default.aspx?tabid=129<br />
73. http://www.moch.gov.il/SiteCollectionDocuments/research/r0982.pdf<br />
. סיכוני רעידת אדמה במדינת ישראל- ד"ר אבי שפירא, וועדת ההיגוי הבין-משרדית להיערכות לרעידות<br />
אדמה.<br />
75. https://knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02914.pdf<br />
76. https://en.wikipedia.org/wiki/Tank_container<br />
77. https://en.wikipedia.org/wiki/Intermodal_container<br />
78. http://www.imo5tank.com<br />
http://mapi.gov.il/Earthquake/Pages/riskAvi.aspx#skip<br />
79. https://en.wikipedia.org/wiki/International_Organization_for_Standardization<br />
80. https://en.wikipedia.org/wiki/Selective_catalytic_reduction<br />
81. http://www.ecctech.com/pdfs/2003%20mega%20u2a.pdf<br />
82. http://www.hamonusa.com/hrc/products/u2a<br />
83 .http://www.lindeengineering.com/en/process_plants/hydrogen_and_synthesis_gas_plants/gas_products/a<br />
mmonia/index.html<br />
74<br />
107
Change language