continents_layout_final
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
של הצילום המפורסם ביותר שלו, מותו של חייל לויאליסט<br />
(1936), המציג חייל רפובליקני רגע לפני שהוא נופל ארצה<br />
לאחר שנורה במהלך מלחמת האזרחים בספרד. יש הטוענים<br />
כי הצילום צולם במרחק עשרות קילומטרים משדה הקרב. אם<br />
כך, כנראה שהקרבה איננה תנאי הכרחי ליצירת צילום ”טוב“,<br />
שלימים יהפוך לסמל אלמותי של מאבק פוליטי. אך האם אפשר<br />
להיות קרוב מדי? קאפה, שנהרג בעודו צועד בשדה מוקשים<br />
ומצלמתו בידו, היה משיב בחיוב, כנראה. גם אצל ברק, הקרבה<br />
המרחבית לדימוי היא גלגולה של הקרבה הטמפורלית למוות.<br />
זוהי קרבה מאיימת, מטרידה, המעמתת את הצופה עם מה<br />
שהיה מעדיף לשכוח – ההבנה האקזיסטנציאליסטית שקיומו<br />
החומרי של האדם, גופו ושאריותיו, קודמים למהותו, מורשתו<br />
ומשמעותו.<br />
לאור הביוגרפיה המקוטעת הנוכחת בגוף העבודות<br />
החדש של ברק, מעניין לכלול בפרק הנוכחי של הספר עבודות<br />
נוספות במעין ניסיון רפלקסיבי לנסח המשכיות יצירתית (גם<br />
הפרספקטיבה שלך, הקורא/ת, בדומה לזו של הצופה בעבודות,<br />
נתונה כרגע במסגרת נוקשה שהיא פרי בחירות של עריכה<br />
ותוכן). ואכן, רבות מהעבודות בפרק זה מהדהדות צילומים<br />
קודמים של ברק. הסדרה Ahoy! [2016] מציגה יאכטות<br />
שצולמו במהלך החורף בדנמרק, עטופות ונחות על כלונסאות<br />
במעגן על חוף הים הבלטי. סדרה זו היא המשך ישיר לעיסוק<br />
של ברק בגילוי וכיסוי, ובמיוחד לסדרת הגנים הבוטניים שלו,<br />
המציגה צמחים מכוסים בניילון או בבד משורש עד עלה. כמו<br />
הצמחים, שנעטפו כדי להגן עליהם מאקלים שאינם מורגלים<br />
בו, גם היאכטות עטופות כדי לשמור עליהן עד הקיץ הבא,<br />
עד בוא ”העונה“ שלהן. כלי השיט המפוארים אינם בשימוש<br />
כעת, הם עומדים דוממים כמעין גופות מכוסות או לווייתנים<br />
שנסחפו אל החוף. אופן הטיפול הזה במושאי הצילום מזכיר<br />
את סדרת הצילומים החדשה נשל, שבה נראים מעמדים של<br />
פסלים ואנדרטאות חסרים את האובייקטים שהם אמורים<br />
לשאת, מושטחים וצפים על רקע שחור. מכורח דמיון זה, אנו<br />
חוזרים אל היאכטות ככלי נושא, כפדסטלים הרואיים לבעליהן<br />
הנעדרים, המצונפים כעת בחמימות בתיהם.<br />
שאר העבודות הכלולות בפרק זה צולמו באיסטנבול,<br />
והן מתווכות במידה מסוימת את מעמדה ההיסטורי הנזיל של<br />
העיר, בירתה לשעבר של האימפריה העות’מנית, שנמצאת<br />
כיום תחת התקפות טרור ובלבו של מאבק פוליטי. שתי עבודות<br />
פאליות להפליא חותרות תחת שני מונומנטים איסטנבוליים<br />
אדריכליים ידועים: ,(2017) Four Times Blue הממזגת<br />
יחד את ארבעת הצריחים של המסגד הכחול, ו-Tilt (2017)<br />
שמעקמת את אובליסק תיאודוסיוס.<br />
המסגד הכחול, המתהדר בשישה צריחים (מינרטים), נבנה<br />
בתחילת המאה ה־17 על ידי הסולטן אהמט הראשון. בזמנו ספג<br />
הסולטן ביקורת חמורה על הרצון להשתוות למסגד החשוב<br />
ביותר באסלאם – מסגד אלחראם במכה, שגם לו שישה צריחים.<br />
על חטא היוהרה הזה (המעלה על הדעת את חטאו של איקרוס,<br />
שאותו מזכיר רן קסמי־אילן בספר זה) נאלץ הסולטן לכפר בכך<br />
שמימן את בנייתו של צריח שביעי במכה. ברק הניח את ארבעת<br />
הצריחים המרכזיים של המסגד זה על זה בסופראימפוזיציה,<br />
ויצר מעין מטוטלת מזדקרת, חזיון תעתועים של שגעון גדלות<br />
שבו הופכים לבסוף כל הצריחים לאחד. בהכפלותיה, העבודה<br />
מזכירה את סדרת הצילומים המעגל הפנימי (2013), שבה נראה<br />
אתר סטונהנג’ באנגליה. ברק חילק את האתר המעגלי לשמונה,<br />
וצילם שמונה צילומים מבפנים־החוצה ושמונה מבחוץ־פנימה.<br />
כל אלה מונחים זה על זה בסופראימפוזיציה המהדהדת את<br />
הנופך המיסטי של מערך האבנים.<br />
מעין חטא של גאווה מעיב גם על ההיסטוריה של<br />
אובליסק תיאודוסיוס: אובליסק מצרי קדום, שהוצב בהיפודרום<br />
קונסטנטינופול בידי הקיסר תיאודוסיוס הראשון במאה ה־4<br />
לספירה. כדי להעביר את האובליסק ממצרים, הוא נחתך<br />
לשלושה. ברבות השנים נותר רק חלקו העליון. השליט ששאף<br />
להנציח את מלכותו במגדל רם, שלא הוא בנה, נאלץ להסתפק<br />
בקצה הקרחון. וכאילו לא די בכך, את החלק הזה, את ראש<br />
הפאלוס, ממשיך ברק לקטוע: העמוד מחולק לשלושה צילומים<br />
המונחים זה על זה כך שהוא נוטה על צדו כמעין מגדל פיזה<br />
מצרי. הקיטוע ההיסטורי של המגדל, כמו גם עיקומו הטכני,<br />
מזכירים עבודה נוספת של ברק, סילון (2013), שבה נחלקת<br />
מזרקת אגם ז'נבה האדירה להקרנת וידיאו בשני מסכים. על<br />
האחד נראים המים המיתמרים בקצה המזרקה, ועל האחר<br />
נראים אותם המים נופלים בבסיסה. הגובה והעוצמה של סילון<br />
המים, שניצב כאנדרטה לבירת הדיפלומטיה, מתגמדים לכדי<br />
מחזוריות תפלה.<br />
האובליסק, הצריחים והיאכטות עומדים בזיקה מעניינת<br />
לשתי התערוכות הנוכחיות במשכן האמנים ובמוזיאון הרצליה<br />
לאמנות עכשווית. הם מדגישים את הקיטוע המרחבי שנוכח<br />
כל כך בשתיהן, קרי, הקיטוע שמונע מן הצופה, כמו גם מן<br />
הגיבור הגברי, למצוא משמעות. היאכטות לא רק מכוסות,<br />
אלא מוצאות מהקשרן ומרחפות חסרות רקע; האובליסק<br />
שבור; צריחי המסגד מונחים זה על זה עד שהם נעשים לאחד<br />
חסר ממשות ואחיזה. בייצוגם החסר, כל האובייקטים האלה<br />
הם עדות נכה ליומרות גבריות להנצחה, ניצחון והתנצחות,<br />
להפגנת כוח וממון בעבר ובהווה. למותר לציין כי הייצוגים<br />
המקוטעים, המפורקים והמורכבים מחדש אינם ”נאמנים<br />
Continents and Faces 85
Change language