You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
16 שנה של בחירה<br />
במצוינות ישראלית<br />
1
תוכן עניינים<br />
איש <strong>אמת</strong> – 3<br />
דבר חברי הוועדה לבחירת הזוכים – 5<br />
זרקור על שניים מחלוצי המדע בישראל – 6<br />
נפלאות התבונה – 8<br />
מכס המשפט- לוועדת הפרס – 12<br />
פרס שווה ב<strong>אמת</strong> – 14<br />
הזוכים לשנת – 2017 18<br />
מקור לגאווה – 20<br />
ועדת הפרס – 20<br />
המגזין נכתב בשיתוף פעולה עם פרס א.מ.ת.<br />
מנכ”ל ג’רוזלם פוסט: רונית חסין הוכמן<br />
מנהלת פיתוח עסקי: רעות לוי לאורסן<br />
levy@jpost.com<br />
עורכת: שירלי אברמוביץ<br />
עורך גרפי: ניב לוין<br />
צילומים: דוד סאלם – זוג הפקות<br />
אריה דובסון מקבל פרס על תרומתו לקידום המדע, התרבות והאמנות בישראל מיעקב כץ, העורך הראשי של ״הג׳רוזלם פוסט״<br />
האיש מאחורי הפרס:<br />
איש <strong>אמת</strong><br />
לאחר מות אביו החליט אריה דובסון להמשיך את מורשתו ולהוציא לפועל עם שותפו אלברטו מוסקונה<br />
את פרס א.מ.ת, הגרסה הישראלית של פרס נובל • כעת, כשמפעל חייו חוגג כבר 16 שנה, הוא מדבר על<br />
הדרך שעבר: "הפרס גורם לי לחוש שאני חלק ממשהו גדול יותר"<br />
במובנים מסוימים אריה דובסון<br />
הוא התגלמותו האנושית של פרס<br />
א.מ.ת. בתור בוגר תואר שני במינהל<br />
עסקים ותואר ראשון במתמטיקה<br />
ופיזיקה, ובתור סטודנט לפילוסופיה<br />
של המוזיקה, דובסון מסוגל, מתוך<br />
היכרות אישית, להעריך באופן עמוק<br />
כמעט כל אחת מהקטגוריות שמכיל<br />
הפרס )ששמו הוא ראשי התיבות של<br />
התחומים אמנות, מדע ותרבות(.<br />
הפרס, המוענק מאז 2002 בכל שנה<br />
בידי ראש הממשלה, נועד להביע<br />
הערכה כלפי אזרחים ישראלים<br />
שהצטיינו או פרצו דרך בתחומם<br />
בשנה החולפת. אך שורשיו של הפרס<br />
עמוקים בהרבה ממראית העין של<br />
הטקס הנוצץ. הוא החל כחלום רחוק<br />
בדמיונם של שני מקסיקנים יהודים<br />
– אלברטו מוסקונה, מייסד קרן א.מ.נ,<br />
המממנת את הענקת הפרס, אשר ראה<br />
3<br />
2
בדמיונו וריאציה ישראלית לפרס נובל,<br />
וסול דובסון, אביו של אריה, שחלק<br />
עמו את החזון.<br />
בתקופת התבגרותו היה מרותק<br />
מוסקונה לצפייה בטקסי פרס נובל<br />
ותהה מדוע לא זוכים יותר ישראלים<br />
לכבוד שבקבלתו. דובסון משער<br />
שהעובדה שמוסקונה לא זכה לחינוך<br />
פורמלי כלשהו תרמה לכך שרצה<br />
להביא להכרה במצוינותם של אלו<br />
שהקדישו את חייהם לתחום מחקרם.<br />
"בניגוד לפרסים יוקרתיים אחרים<br />
בישראל, הפרס הזה מיועד בלעדית<br />
לישראלים", מוסיף דובסון.<br />
אי לכך, מוסקונה ודובסון האב הגיעו<br />
להסכם ביניהם: מוסקונה יממן את<br />
כספי הפרסים שיוענקו לזוכים,<br />
ואילו משפחת דובסון תהיה אחראית<br />
להוצאות התקורה והעלויות הנוספות<br />
הקשורות לפרס. לאחר שסול נפטר,<br />
בנו החליט להמשיך את מורשתו.<br />
"מעורבותו של אלברטו בפרס הייתה<br />
בכך שהוא העמיד את התקציב, ובכך<br />
שזה היה החזון שלו", מספר דובסון<br />
הבן. "אבל אני גרמתי לזה לקרות, החל<br />
מהיום הראשון. כאשר עלה במוחו<br />
של אלברטו הרעיון לייסד ‘פרס נובל<br />
לישראלים’, הוא בא אלי ואמר: ‘אני<br />
רוצה לעשות את זה, מה אנחנו יכולים<br />
לעשות הלאה?’ אז ניגשתי לעבודה".<br />
אף שפרס א.מ.ת חוגג כיום כבר 16<br />
שנים להיווסדו, הדרך שהובילה<br />
להקמת המפעל לא הייתה נטולת<br />
מהמורות. כדי לקבל את הגושפנקה<br />
הממשלתית למעמדו הרשמי של<br />
הפרס, הוצג בתחילה הרעיון לנשיא<br />
עצמו דאז, עזר ויצמן, אך זה לא<br />
הבין מהי מטרתו של הפרס החדש.<br />
אולם כאשר בהמשך הציעו דובסון<br />
ומוסקונה את הרעיון לבנימין נתניהו,<br />
אז בכהונתו הראשונה כראש ממשלה,<br />
אושר המיזם.<br />
הממשלה החליפה ידיים, ואהוד ברק<br />
נבחר לעמוד בראשה, והיה גם זה<br />
שחתם על ההסכם הראשוני עם דובסון<br />
ומוסקונה. אבל לבסוף, לאחר תקופה<br />
ארוכה של אי־ודאות ובה אולטימטומים<br />
ומשחקי כוח, היה זה דווקא אריאל<br />
שרון שהעניק את פרס א.מ.ת הראשון.<br />
משמעות מיוחדת<br />
עבור דובסון, מנכ"ל קרן א.מ.נ ומייסד<br />
קרן הגידור Voyage Capital<br />
,Partners עבודתו בפרס א.מ.ת היא<br />
דרכו לתרום לישראל. “תמיד הרגשתי<br />
שזה לא מספיק לי רק לגור בישראל<br />
– רציתי לתרום יותר מאשר בתשלומי<br />
מס”, הוא אומר. “כשאלברטו סיפר לי<br />
על הרעיון לפרס, הבנתי שכך אוכל<br />
ב<strong>אמת</strong> לתת משהו בחזרה לישראל. זו<br />
הדרך שלי לתת מעצמי למדינה. לסייע<br />
לה לתגמל מצוינות. יש לנו מסורת של<br />
לימוד ושל מצוינות; היינו זקוקים לכך<br />
כדי לשרוד. זה משהו שטבוע בתוכנו.<br />
פרס א.מ.ת הוא המרכיב הציוני בחיי,<br />
ואילו Voyage Capital מאפשרת<br />
לי לפרנס את עצמי ולשלם את<br />
החשבונות עבור פרס א.מ.ת”.<br />
פרס א.מ.ת טומן בחובו משמעות<br />
מיוחדת עבור דובסון, שעלה ארצה<br />
ממקסיקו ב־1980. “הפרס גורם לי<br />
לחוש שאני חלק ממשהו גדול יותר.<br />
הוא נותן לי תחושה של שייכות. הוא<br />
שייך לי ואני שייך לו. זה פועל לשני<br />
הכיוונים”, אומר דובסון, ומציין כי<br />
הפרס מאפשר לו להטביע את חותמו<br />
ולהתחבר באופן ממשי למפעל הציוני.<br />
מילוי הבטחתו לאביו - לאפשר<br />
כלכלית את המשך קיומו של הפרס<br />
- היא גם דרכו של דובסון להישאר<br />
מחובר למורשתו. “זה מקור גאווה<br />
עבורי לראות שכל כך הרבה ישראלים<br />
עושים דברים נהדרים ובעלי השפעה<br />
על העולם”, הוא אומר. “הוא היה שמח<br />
להיות חלק מזה, וכך גם אני”.<br />
רוח הפרס – דבר חברי<br />
הוועדה לבחירת הזוכים<br />
חבר ועדת הפרס<br />
יו”ר ארגון הגג של לשכות המסחר והתעשייה הדו־לאומיות<br />
“משמעות הפרס עבורי היא, בראש ובראשונה, חוזק הקשרים,<br />
הקשרים הטבעיים, העמוקים והאמיתיים בין העם היהודי הנמצא<br />
בתפוצות לבין מדינת ישראל. המשמעות השנייה היא תמיכה במאבק<br />
למצוינות בישראל. השלישית היא שבהענקת הפרס אנו מכירים<br />
בהצטיינותם של הזוכים”.<br />
שלומית ברנע פרגו<br />
חבר ועדת הפרס<br />
יו"ר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח<br />
חברת ועדת הפרס<br />
היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה<br />
"השם א.מ.ת הוא ראשי תיבות של אמנות מדע ותרבות. כלומר, הוא<br />
נוגע בכל, לא רק במדע או באקדמיה. כשלעצמי, הייתי רוצה שהציבור<br />
ידבר על האנשים שעשו משהו משמעותי עבור החברה או המדינה.<br />
עו”ד חיים אהרון<br />
“הפרס מייצג מצוינות אקדמית ברמה הגבוהה ביותר. אנחנו<br />
מחפשים תרומה יוצאת דופן – במיוחד אם ההישגים<br />
משרתים את החברה ככלל”.<br />
אלוף במיל' פרופ'<br />
יצחק בן־ישראל<br />
5<br />
4
מיכאל סלע )ויקיפדיה(<br />
זרקור על שניים מחלוצי<br />
המדע בישראל<br />
ג’ודי סיגל איצקוביץ’<br />
פרופ’ מיכאל סלע ופרופ’ רות ארנון<br />
– מדענים בעלי מוניטין עולמי –<br />
עובדים יחד כבר שישה עשורים.<br />
בתחילה הייתה ארנון תלמידתו של<br />
סלע במכון ויצמן למדע, ולאחר<br />
מכן הפכו השניים לעמיתי מחקר<br />
ולידידים.<br />
כיום, כשהוא בן 93 והיא בת 84, והם<br />
ממשיכים במרץ בעבודתם במעבדות<br />
מכון ויצמן, מכהנים השניים כחלק<br />
מוועדה בת שמונה חברים, שמטרתה<br />
למצוא את המועמדים מתאימים<br />
ביותר לזכייה בפרס א.מ.ת. את חברי<br />
הוועדה מינו ראש הממשלה וקרן<br />
א.מ.נ לקידום המדעים, האומנות<br />
והתרבות.<br />
פרס א.מ.ת הוא מענק שנתי בגובה<br />
מיליון דולר שנותנת קרן א.מ.נ כגמול<br />
עבור מצוינות באקדמיה ועל הישגים<br />
מקצועיים יוצאי דופן. את הסכום<br />
הראשוני העביר ב־1999 אלברטו<br />
רות ארנון )ויקיפדיה(<br />
מוסקונה ניסים המנוח, אוהד ישראל<br />
ממקסיקו שהתרעם על כך שבאותה<br />
תקופה לא זכה מעולם ישראלי בפרס<br />
נובל במדעים. “זה היה לפני שפרופ’<br />
אברהם הרשקו ופרופ’ אהרון צ’חנובר<br />
)יחד עם שותפם האמריקאי ארווין<br />
רוז( קיבלו ב־2004 את פרס נובל על<br />
גילוי מערכת היוביקוויטין לסימון<br />
ופירוק חלבונים”, מציינת ארנון.<br />
סלע פועל בתחום המלחמה בסרטן,<br />
בעוד ארנון עסוקה גם היא בתחום,<br />
נוסף למאמציה לפתח חיסון<br />
אוניברסלי לשפעת שהשימוש בו לא<br />
ידרוש חידוש מדי שנה.<br />
בעבודתם כצוות פיתחו השניים יחד<br />
עם דבורה טייטלבאום המנוחה את<br />
הקופקסון, תרופה לטיפול בטרשת<br />
נפוצה. החומר המצוי בבסיס<br />
התרופה, הנקרא במקור ,COP-1<br />
נמצא יעיל בניסויים בבעלי חיים<br />
לדיכוי “דלקת המוח הניסויית” -<br />
גרסה לדלקת המוח שפותחה במיוחד<br />
לחיות - ולפיכך מועיל מבחינה<br />
קלינית לטיפול בטרשת נפוצה. מאז<br />
סייעה התרופה למאות אלפי חולים<br />
ברחבי העולם להפחית את תדירותם<br />
ועוצמתם של ההתקפים הנוירולוגיים.<br />
במקרה של טרשת נפוצה המערכת<br />
החיסונית תוקפת חומר מבודד<br />
הנקרא מיאלין, המקיף תאי עצב<br />
במוח ובעמוד השדרה שמרכיבים<br />
את מערכת העצבים המרכזית.<br />
המיאלין, המתפקד כמו הכיסוי<br />
הפלסטי המגן על חוטי חשמל,<br />
מאפשר הולכת אותות עצביים<br />
לאורך מערכת העצבים. כאשר<br />
נפגע המיאלין, האותות העצביים<br />
נחלשים או נעלמים, ובכך נפגם<br />
תפקודם של אזורים בגוף הנשענים<br />
על העצבים הפגועים. “כשהתחלנו<br />
במחקר, בכלל לא חלמנו שנצא<br />
ממנו עם תרופה”, נזכרת ארנון,<br />
כיום פרופסור לאימונולוגיה במכון<br />
ויצמן.<br />
בשלב הראשון על חברי הוועדה<br />
לבחור את התחומים הספציפיים<br />
שבהם יינתנו הפרסים באותה<br />
השנה. “אחר כך עלינו לבחור הרכב<br />
בן שלושה שופטים לכל תחום.<br />
הקטגוריות הכלליות הן מדעים<br />
מדויקים, מדעי החיים, מדעי החברה,<br />
מדעי הרוח ויהדות ואומנות ותרבות.<br />
לדוגמה, לפני כמה שנים נבחרה<br />
העיתונאית המוערכת כרמלה מנשה<br />
לקבל את הפרס בקטגוריית מדעי<br />
החברה”.<br />
בכל שנה נבחרים השופטים מחדש,<br />
בהתאם לנושא הפרס. צריכה להיות<br />
לפחות אישה אחת בכל פאנל בן<br />
שלושה שופטים.<br />
בהמשך תתכנס ועדת הפרס כדי<br />
לתת הכוונה לשופטים, לקבל את<br />
הכרעותיהם ולקבוע ולאשר את<br />
הבחירות.<br />
במרבית המקרים נבחר זוכה אחד,<br />
שאינו צריך לחלוק את הפרס עם<br />
איש, “אלא אם כן שיתף פעולה עם<br />
מישהו או שעבד על היבט מסוים<br />
בתחום שבו חוקר אחר השלים את<br />
עבודתו”, אומרת ארנון. “אין הגבלת<br />
גיל למועמדים, אבל עליהם להיות<br />
ישראלים ולהתגורר בישראל”.<br />
ארנון מוסיפה: “יו”ר ועדת הפרס הוא<br />
תמיד שופט בדימוס. בעבר היה זה<br />
יעקב קדמי, שנפטר בשנה שעברה.<br />
במקומו מינה ראש הממשלה, בנימין<br />
נתניהו, את השופט יעקב טירקל.<br />
בכל מקרה, ראש הממשלה נוכח<br />
תמיד בטקס החגיגי, שמתקיים על פי<br />
רוב בסתיו בתיאטרון ירושלים. למרות<br />
מעורבותו של ראש הממשלה, הליך<br />
הבחירה הוא א־פוליטי, דבר שאינו<br />
נכון תמיד לגבי הליך בחירתם של<br />
הזוכים בפרס ישראל.<br />
כשנשאלה מה מייחד את פרס<br />
א.מ.ת, ענתה ארנון כי “פרס ישראל<br />
יוקרתי מאוד, אבל הוא אינו מקיף<br />
את כל התחומים שיש בפרס א.מ.ת,<br />
למשל פרסים באומנות ובתרבות -<br />
בתיאטרון, מוזיקה ומחול”. נוסף על<br />
כך, התגמול הכספי בפרס א.מ.ת גדול<br />
בהרבה. פרס וולף שגם בו זכו בעבר<br />
סלע וארנון, מוענק ליותר זרים מאשר<br />
לישראלים. פרס א.מ.ת, אומרת ארנון,<br />
“נותן הזדמנות לאנשים מעולים<br />
בתחומם לקבל את ההכרה שלה הם<br />
ראויים. והוא מנוהל למופת”.<br />
בעוד ארנון, שזכתה גם בפרס ישראל,<br />
שימשה דיקנית הפקולטה לביולוגיה<br />
במכון ויצמן, שותפה מיכאל סלע<br />
כיהן כנשיא המכון.<br />
סלע התפרסם הודות למחקריו<br />
באימונותרפיה, ובייחוד בשל מחקרו<br />
על אנטיגנים סינתטיים – מולקולות<br />
המעוררות את המערכת החיסונית<br />
ומגרות אותה להגיב. הדבר הוביל<br />
לגילוי השליטה הגנטית בתגובת<br />
המערכת החיסונית, כמו גם<br />
לתכנונם של חיסונים המבוססים<br />
על מולקולות סינתטיות.<br />
מחקרו המשותף עם ארנון, שהוביל<br />
בסופו של דבר לפיתוח הקופקסון,<br />
דרש זמן רב: “התחלנו במחקר<br />
תיאורטי ב־1967, אבל התוצאות<br />
שלנו, כולל אלו שהושגו בקופים,<br />
פורסמו רק שמונה שנים מאוחר יותר.<br />
אחר כך ביצענו ניסוי קליני ראשון,<br />
שפורסם ב־1977”.<br />
חברת טבע נטלה את השליטה על<br />
פיתוח התרופה ב־1987, ונדרשו עוד<br />
תשע שנים עד שהרשויות בישראל<br />
ובחו”ל אישרו אותה. “עבדנו יחד<br />
במשך 29 שנים על הקופקסון. פיתוח<br />
של תרופה כזו דורש סבלנות גדולה<br />
וגם חיים ארוכים” - מאלה נהנים<br />
ארנון וסלע גם יחד.<br />
את אשתו השנייה שרה, בת 74<br />
כיום, הכיר סלע בתיווכם של אריאל<br />
שרון ואשתו לילי, זמן קצר לאחר<br />
שאשתו הראשונה מרגלית נפטרה<br />
מהתקף לב.<br />
סלע מכהן בוועדת הפרס מאז ייסודו<br />
של פרס א.מ.ת. סלע מספר ששאב<br />
סיפוק רב מזכייתם של מתמטיקאים,<br />
פיזיקאים ומדענים מתחומים שונים<br />
בפרס א.מ.ת. מרבית הטקסים עברו<br />
עד כה ללא מחלוקות, אך סלע<br />
זוכר את הטקס שבו סירב הזוכה<br />
דויד גרוסמן - שבנו נהרג במלחמת<br />
לבנון השנייה - ללחוץ את ידו של<br />
ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט.<br />
“אולמרט קיבל את החלטתו של<br />
גרוסמן”, אומר סלע.<br />
לסיכום אומר סלע כי “החיים אף<br />
פעם לא משעממים אותי. אני קורא,<br />
מטייל ועובד במעבדה. להיות עסוק<br />
זו הדרך היחידה לחיות בגילי”.<br />
7<br />
6
דן שכטמן )2011(<br />
מלך שוודיה קרל גוסטב מלווה את עדה יונת )2006(<br />
)תמונות: ויקיפדיה(<br />
נפלאות התבונה<br />
מעיין ג'פה-הופמן<br />
אברהם הרשקו )2004(<br />
אהרון צ'חנובר )2004(<br />
כשייסד את פרס א.מ.ת, הייתה כוונתו<br />
של אלברטו מוסקונה ניסים, לדבריו,<br />
"להעניק הכרה לדמויות שרואות<br />
במצוינות דרך חיים, ולמיצוי הפוטנציאל<br />
האנושי כדרך הכרחית ליצירת עולם טוב<br />
יותר לדורות הבאים“. הפרס מוענק מדי<br />
שנה עבור הישגים יוצאי דופן באקדמיה<br />
ובעולם המקצועי, שהנם בעלי השפעה<br />
מרחיקת לכת בתחומם ותורמים תרומה<br />
משמעותית לחברה בישראל.<br />
כיצד נראית "מצוינות כדרך חיים“?<br />
האם כלות וחתני הפרס אכן משנים את<br />
העולם? כשנבחנת המורשת של כמה<br />
מהזוכים, כולל אלו שפרט לפרס א.מ.ת<br />
זכו גם בפרס נובל, מתבהרת התשובה<br />
לשאלות אלו.<br />
קחו לדוגמה את פרופ‘ דן שכטמן,<br />
שזכה בפרס א.מ.ת בקטגוריית מדעים<br />
מדויקים ב־2002 ובפרס נובל לכימיה<br />
ב־2011. שכטמן, פרופסור בטכניון<br />
בחיפה, זכה בפרסים אלו בשל העובדה<br />
שיצר ענף שלם במדע בזכות גילוי<br />
ב־1982. שכטמן הבין שאף שייתכן<br />
שגבישים הם חומרים בעלי סדר,<br />
המבנה האטומי שלהם יכול להיות "כמו<br />
מחזורי“ ,)Quasiperiodical( ולא רק<br />
מחזורי, כפי שנחשב עד אז. מאז אותו<br />
גילוי התפתח תחום הגבישים הקוואזי־<br />
מחזוריים לשדה מחקר מדעי בינתחומי<br />
ומלהיב בעל השלכות על הטכנולוגיה<br />
המודרנית – למשל, שיפור תהליכי<br />
הדפסה תלת־ממדית, שלה השפעה<br />
מסחרית ורפואית גם יחד.<br />
למרות זאת, שכטמן לא מאמין<br />
שמורשתו העיקרית תהיה היותו<br />
“אבי מדע החומר הקוואזי־גבישי”,<br />
כפי שהוא נודע ברחבי העולם. תחת<br />
זאת, הוא מקווה שייזכר כמי שניסה<br />
לקדם את החינוך המדעי והיזמות<br />
הטכנולוגית ברחבי העולם – מטרה<br />
שאותה הוא רואה כחשובה בדרך<br />
לשלום עולמי ולשגשוג.<br />
שכטמן, שביקר בשנה שעברה לבדה<br />
ב־30 מדינות והעניק יותר ממאה<br />
הרצאות בנושא קידום החינוך, אומר כי<br />
“הפרס מהווה דרך טובה להתפרסם או<br />
להותיר אחריך מורשת, אבל כשלעצמו<br />
הוא לא מספיק”. שכטמן נפגש עם<br />
מנהיגי מדינות בניסיון לשכנעם שעל<br />
החינוך לעמוד בראש סדר העדיפויות<br />
של כל ממשלה.<br />
“המשאב הטבעי החשוב ביותר שקיים<br />
בכל מדינה אינו נפט או מינרלים; זו<br />
התבונה האנושית”, הוא אומר. “היא<br />
בת־קיימא ותישאר לנצח, אבל צריך<br />
לפתח אותה”.<br />
גם בבית, בישראל, משפיע שכטמן<br />
עמוקות על החברה שסביבו. “אני ציוני,<br />
אמא שלי נולדה בישראל וסבא שלי<br />
הגיע הנה בעלייה השנייה והיה בין אלו<br />
שבנו את המדינה מאפס. אני נושא עמי<br />
את ההיסטוריה שלי, ואני מנסה לתרום<br />
לישראל ככל יכולתי בתחום שלי”, הוא<br />
אומר.<br />
בתקופה זו עוסק שכטמן בקידום חינוך<br />
מדעי מגיל צעיר וחדשנות טכנולוגית<br />
בישראל. הוא עבד עם ראש העיר חיפה<br />
במטרה להביא לפתיחתם של כמה גני<br />
ילדים בעלי זיקה מדעית, רעיון שתופס<br />
תאוצה במדינה כולה. נוסף על כך<br />
מרצה שכטמן בטכניון בקורס העוסק<br />
בחדשנות טכנולוגית, שמטרתו לעודד<br />
את בוגרי המוסד להקים חברות הזנק.<br />
בשלושת העשורים האחרונים ייסדו<br />
כרבע מתלמידי הקורס חברות סטארט־<br />
אפ משלהם.<br />
“התאוריה שלי היא שילדה או ילד<br />
שמבינים את העולם סביבם יאהבו<br />
מדעים כי הם יבינו מדעים, ולהפך”,<br />
אומר שכטמן. “ברגע שאהבת המדע<br />
מוטמעת בראשם של אנשים צעירים,<br />
הם יישאו אותה עמם למשך כל חייהם”.<br />
נוסף לעבודתו בטכניון היה שכטמן<br />
שנים רבות פרופסור אורח באוניברסיטת<br />
9<br />
8
זוכי פרס נובל לשנת 2005 בטקס<br />
באולם הקונצרטים בשטוקהולם, בו<br />
הוענק הפרס. משמאל לימין: רוי גלאובר<br />
)ארה"ב(, ג'ון הול )ארה"ב(, תאודור הנש<br />
)גרמניה(, איב שאובין )צרפת(, רוברט<br />
גרבס )ארה"ב(, ריצ'ארד שרוק )ארה"ב(,<br />
בארי מרשל )אוסטרליה(, רובין וורן<br />
)אוסטרליה(, ישראל אומן )ישראל(<br />
ותומאס שלינג )גרמניה(.<br />
)ויקיפדיה(<br />
ג’ונס הופקינס ובאוניברסיטת מרילנד.<br />
פרופ’ ישראל אומן, שזכה בפרס א.מ.ת<br />
בקטגוריית מדעי החברה ב־2002 והפך<br />
שלוש שנים מאוחר יותר גם לחתן פרס<br />
נובל בכלכלה, אומר שגם הוא מעוניין<br />
לתרום למדינת ישראל. הוא היגר ארצה<br />
מארה”ב לפני יותר מ־60 שנה “בגלל<br />
שהייתי ציוני”.<br />
אומן פיתח כלים לניתוח מדויק של<br />
שיטות כלכליות, שבהם לקבוצת<br />
משתתפים השפעה ניכרת על התוצאה,<br />
אך לכל משתתף בנפרד השפעה<br />
מינורית בלבד. הוא אף סייע לפתח<br />
ולייסד ענף חדש בתורת המשחקים<br />
– מידול מתמטי של אינטראקציות<br />
אסטרטגיות בקרב שחקנים רציונליים<br />
ובלתי רציונליים. באופן ספציפי, אומן<br />
ניסח את היסודות המתמטיים לכך,<br />
ולאחר מכן הוכיח שאינטראקציות<br />
החוזרות על עצמן מעודדות שיתוף<br />
פעולה בין השחקנים.<br />
אומן, שנולד בגרמניה וגדל בניו יורק,<br />
קיבל את תואר הדוקטור מאוניברסיטת<br />
MIT בבוסטון. הוא אומר שאין<br />
ביכולתו לשפוט את עבודתו ותרומתה<br />
– “אתן לאחרים לשפוט” – הן בשל<br />
צניעותו והן מפני שגילוייו הם כמו<br />
ילדים עבורו. “לא תשאל אדם איזה<br />
מילדיו מסב לו את הגאווה הרבה<br />
ביותר”, הוא אומר. “כך שאיני חושב<br />
שישנה עבודה אחת שלי שבה אני גאה<br />
יותר מאשר באחרות”.<br />
לאומן יש סיבות רבות לגאווה. הוא<br />
עשה שימוש חדשני בעבודתו המדעית<br />
כדי לשחק תפקיד בחברה הישראלית<br />
בכך שמינף את תורת המשחקים<br />
לסייע להבין לעומקם את התלמוד<br />
והחוק היהודי.<br />
ב־2011 יצא אומן בפומבי נגד עסקת<br />
חילופי השבויים בין ישראל לחמאס<br />
שבמסגרתה הוחזר החייל החטוף גלעד<br />
שליט – זאת בהתבסס על הדמיון בין<br />
תורת המשחקים והחוק היהודי, כפי<br />
שהוא מנוסח בתלמוד.<br />
“ישנו חוק בנוגע לפדיון שבויים. התלמוד<br />
אומר שפדיון שבויים היא מצווה גדולה<br />
מאוד”, מסביר אומן, “אבל ישנו גם חוק<br />
מסוים בתלמוד שעל פיו אין לפדות<br />
שבויים עבור מחיר בלתי הגיוני, עבור<br />
יותר מהמחיר המקובל. בשלב הזה<br />
נכנסת לתמונה תפיסת המקרה בתורת<br />
המשחקים: אם מתחילים לשחרר<br />
שבויים בכמויות גדולות, אז הגויים ינסו<br />
לחטוף יותר ויותר מאיתנו. מה יקרה אם<br />
תפעל בדרך X, ומה יקרה אם הצד השני<br />
יפעל בדרך Y”.<br />
בתקופת המו”מ ביו ישראל לחמאס יצא<br />
אומן נגד העסקה בדיון בכנסת וניסה<br />
למנוע ממנה מלצאת לפועל. “שחרור<br />
שליט היה רעיון גרוע מאוד, שאנחנו<br />
סובלים ממנו עד עכשיו”.<br />
אומן אמר שהוא גאה מאוד שקיבל הן<br />
את פרס א.מ.ת והן את פרס נובל. “בכל<br />
מה שאני מנסה לעשות, חשוב לי לנסות<br />
להגיע לשלמות. לא תמיד אני מצליח,<br />
אבל אני מנסה. כשאתה עוסק בעבודה<br />
מדעית, זה חיובי לנסות לוודא שאתה<br />
עושה את הדברים בדרך הנכונה”, אומר<br />
אומן. “הפרסים האלו יוקרתיים מאוד,<br />
ומובן שזו הרגשה טובה לזכות בהם”.<br />
גם לפרופ’ אברהם הרשקו יש סיבה<br />
מוצדקת להרגיש טוב בנוגע לעבודתו<br />
ולפרסים שבהם זכה. זוכה פרס א.מ.ת<br />
לשנת 2002 בקטגוריית מדעי החיים<br />
והרפואה, שזכה שנתיים מאוחר יותר גם<br />
בפרס נובל בכימיה, הרים תרומה ניכרת<br />
להבנת תהליכי המחזוריות והמעבר<br />
של חלבונים בין תאים וסייע בכך<br />
לפתוח אופקים חדשים במחקר הרפואי<br />
והביולוגי.<br />
עבודתו האחרונה של הרשקו - מחקר<br />
תפקידיה של מערכת האוביקויטין<br />
בבקרת תהליך חלוקת התאים – ממלאת<br />
תפקיד משמעותי בהבנה ובריפוי סוגים<br />
מסוימים של מחלת הסרטן.<br />
“הגילוי שלי כבר עזר לאנושות, ואני<br />
מקווה שכך זה יימשך”, אומר הרשקו,<br />
שעדיין משמש כחוקר פעיל בטכניון.<br />
אף על פי שזכה בפרסים רבים<br />
בעשרות השנים האחרונות הרשקו<br />
מעיד כי “שמח במיוחד כשקיבל את<br />
פרס א.מ.ת”, מאחר שמדובר בפרס<br />
ישראלי. “זה מעניק לי הרבה שמחה”,<br />
מספר הרשקו, ומוסיף שהעובדה<br />
שזכה בפרס זה לפני שזכה בפרס נובל<br />
מעידה על כך שוועדת הבחירה בפרס<br />
א.מ.ת זיהתה את משמעות תגליותיו<br />
עוד לפני שעשו זאת אנשי פרס נובל,<br />
שהנו בעל החשיבות הגדולה ביותר<br />
בעולם המדע.<br />
הרשקו נולד בהונגריה והיגר לישראל<br />
בשנות ה־50 של המאה הקודמת. הוא<br />
למד בבתי ספר ישראליים והשלים<br />
תואר ברפואה באוניברסיטה העברית<br />
בירושלים, שם גם קיבל בשלב מאוחר<br />
יותר דוקטורט בביוכימיה.<br />
עצתו לחוקרים צעירים שמעוניינים<br />
לתרום ב<strong>אמת</strong> היא לחפש מחוץ לזרם<br />
המרכזי בתחומם. לדבריו, מי שנותר<br />
בתחום המוכר מביא לכך ש”מדענים<br />
בכירים יקדימו אותו” וחייו יהיו פחות<br />
מעניינים באופן ניכר. בגיל 80 הרשקו<br />
עדיין נשמע לעצתו שלו. “אני עדיין<br />
עובד, ורוצה לתרום לבריאות האנושות”,<br />
הוא אומר.<br />
11<br />
10
אך לא תמיד נהנה בך מהמזל שאפשר לו<br />
למקד את תשומת לבו בגיבורים אנושיים<br />
והרואים המנסים לשפר את החברה.<br />
למעשה, שניים מהמקרים שבמסגרתם<br />
התפרסם מערבים שתיים מהדמויות<br />
המפלצתיות ביותר בעברה של ישראל.<br />
בך החל לעבוד בפרקליטות המדינה<br />
ב־1953, וב־1961 היה לסגן פרקליט<br />
המדינה. בתקופה זו אף שימש כשני<br />
מבין שלושת עורכי הדין מטעם התביעה<br />
במשפטו המכונן של אדולף אייכמן. על<br />
תקופה זו ועל תפקידו במשפט אייכמן<br />
אמר: “חוויתי אירועים מיוחדים רבים<br />
במהלך חיי, אבל לא היה משהו שדמה<br />
לזה”.<br />
גבריאל בך )ויקיפדיה(<br />
בתשעת החודשים שלפני המשפט<br />
ובמהלכו, משחזר בך, עזב את ביתו<br />
שבחיפה ועבר להתגורר בבית מלון<br />
הסמוך לבית המעצר שבו שכן אייכמן,<br />
ליד קיבוץ יגור.<br />
התובע גבריאל בך במשפט אייכמן )ויקיפדיה(<br />
מכס המשפט -<br />
לוועדת הפרס<br />
גבריאל בך, שופט בית המשפט העליון בדימוס ויו”ר ועדת פרס<br />
א.מ.ת לשעבר, נזכר בתפקידו במשפטים ההיסטוריים של<br />
אייכמן ודמיאניוק<br />
יונה ג’רמי בוב<br />
כמי שהופקד על הכנת התביעה וניהולה<br />
במשפטו של אדולף אייכמן, וכמי שהיה<br />
שופט בבית המשפט העליון בזמן משפטו<br />
ההיסטורי של איוואן דמיאניוק, היה<br />
גבריאל בך הדמות האידיאלית לעמוד<br />
בראש ועדת הפרס הראשונה של פרסי<br />
א.מ.ת.<br />
הפרס מחולק מדי שנה על מצוינות<br />
באקדמיה והישגים מקצועיים יוצאי דופן<br />
באמנות, במדע ובתרבות, התורמים באופן<br />
משמעותי לחברה.<br />
בך, שכיהן בתפקידו בוועדת הפרס עד<br />
2009, אמר כי “זה דבר נהדר להעניק<br />
הכרה ציבורית לאלו שמצטיינים<br />
בתחומם”, ובמיוחד עבור הישגים<br />
המשפיעים באופן חיובי על החברה.<br />
בך מעיד על עצמו שתמיד נהנה<br />
להשתתף הן בדיוני הבחירה במועמדים<br />
מאחורי הקלעים והן בטקס הענקת<br />
הפרס עצמו.<br />
לא תמיד היה זה קל לבחור זוכה מבין<br />
מועמדים ראויים כה רבים, מספר בך, אך<br />
למרות הקושי שבמספר הפרסים המוגבל<br />
שאפשר להעניק, מצא סיפוק בבחירה<br />
בכל אחד מהזוכים. “היה מהנה לבחור<br />
בכל אחד מהם”, הוא אומר.<br />
לדברי בך, זיכרון פגישתו הראשונה עם<br />
אייכמן עדיין צלול וטרי ובמוחו. הוא<br />
מספר שאמר לשוטרים שאינו יכול לדבר<br />
על תוכן המשפט עם אייכמן – פן יהפוך<br />
בשוגג לעד בעצמו – אבל באפשרותו<br />
לדבר עמו על נושאים הקשורים לתיק.<br />
“לדוגמה, אייכמן שאל אותי ‘את מי עלי<br />
לשכור בתור פרקליט ההגנה?’. אשתו<br />
הציעה את רוברט סרווציוס, שהגן על<br />
נאצים במשפטי נירנברג. אמרתי לו שאין<br />
בעיה והוא ב<strong>אמת</strong> מומחה גדול”, מספר<br />
בך.<br />
אף שהיה מרוכז ביותר בתפקידו, בך<br />
מעיד ש”היה קשה מאוד להישאר רגוע<br />
כשאתה נמצא במרחק של מטר אחד<br />
ממנו”.<br />
בך זוכר גם את תפקידה של ממשלת<br />
גרמניה במשפט ואת “היעילות בכך<br />
ששלחה כל מסמך דרוש מכל משרד<br />
ממשלתי ומכל יחידה צבאית מעורבת –<br />
מיליוני מסמכים בסך הכל. חילקתי אותם<br />
בין המשטרה וקצינים שהוסמכו לכך, כך<br />
שכל אחד קרא מסמך אחר”.<br />
כשבא במגע עם אייכמן האדם ועם<br />
המקרים שנידונו בתיק, מספר בך<br />
“המשכתי לחלום שאולי הוא היה משחרר<br />
יהודים בנסיבות מיוחדות מדי פעם, אבל<br />
בכל פעם הוא הורה על הוצאתם להורג,<br />
לא משנה מה היה טבעה המיוחד של<br />
הבקשה”.<br />
בך מביא כדוגמה את סיפורו של פרופסור<br />
שגר בפריז והחזיק במידע על אודות<br />
פטנטים בטכנולוגיות מכ”ם, שבו היה<br />
הצבא הגרמני מעוניין. קצין גרמני בכיר<br />
שאל את אייכמן אם אפשר לשחרר את<br />
הפרופסור ואת אשתו בשל העובדה שהיו<br />
שימושיים עבור הגרמנים. תשובתו של<br />
אייכמן, לדברי בך, הייתה שלילית.<br />
בך מתאר את חלופת המכתבים בין<br />
הצדדים. לדבריו, מצדו של הקצין<br />
נכתב כי “אני מפקד של יחידה גדולה<br />
בצבא” וכי הוא מעוניין בכך שיחוסו על<br />
חייו של הפרופסור היהודי. בתגובתו<br />
של אייכמן נכתב כי “אני מפקד באס.<br />
אס ודרגתך אינה מעניינת אותי. הצבא<br />
הגרמני כבר לקח את הפטנטים. לא<br />
תוענק גם הארכה של יום אחד בביצוע”.<br />
לדבריו של בך, עמדתו של אייכמן היא<br />
זו שהתקבלה, כמו באינספור מקרים<br />
אחרים, והפרופסור היהודי נשלח אל<br />
מותו.<br />
במשפטו של אייכמן בך זוכר שניגשה<br />
אליו אישה אמריקאית שביקרה בישראל<br />
וסיפרה שהיא בתו של הפרופסור. היא<br />
אמרה שהוריה שלחו אותה לשכניהם<br />
הלא יהודים, ובסופו של דבר היא הגיעה<br />
לארה”ב. “קראתי על התיק שאתה מטפל<br />
בו וראיתי את השמות של ההורים שלי.<br />
לא הכרתי אותם ואפילו אין לי תמונה<br />
שלהם – תוכל לעזור לי?”, ביקשה.<br />
בהתגלגלות בלתי צפויה של ההיסטוריה,<br />
בך, שהיה תובע במשפט אייכמן, הפך<br />
למושיעו ולמשחררו של השומר הנאצי<br />
איוואן דמיאניוק, כשהוביל ב־1993 הרכב<br />
של שלושה שופטים לפסוק בעד שחרורו<br />
של דמיאניוק. זאת, בשל אי היכולת<br />
לזהותו בוודאות כ”איוואן האיום” ממחנה<br />
ההשמדה טרבלינקה, לנוכח קשיים<br />
ראייתיים.<br />
אף שבית המשפט המחוזי השתכנע<br />
כי מדובר בשומר הנאצי מטרבלינקה,<br />
בית המשפט העליון, ובך בראשו, הפך<br />
את ההחלטה בהתבסס בין השאר על<br />
כך שאיש מהעדים במשפט לא יכול<br />
היה לזהות את דמיאניוק כשומר הנאצי<br />
האכזרי. נוסף על כך, ראיות חדשות<br />
שהתגלו בברית המועצות הצביעו על<br />
הימצאותו של שומר נאצי אחר בשם<br />
איוואן במחנות סוביבור ומיידנק. הצגת<br />
הראיות בבית המשפט המחוזי לא<br />
התאפשרה, מה שחיזק את הקושי בקבלת<br />
ההכרעה בשאלת זהותו של דמיאניוק.<br />
לדבריו של בך, הוא לא פקפק בהחלטה<br />
גם לאחר שהוטחו בו ביקורות רבות מבית.<br />
למעשה, בך טוען, ההחלטה העניקה כבוד<br />
רב בעולם למערכת המשפט הישראלית,<br />
והראתה כי היא עצמאית וביכולתה להגיע<br />
להחלטות צודקות במנותק משיקולים של<br />
נקמה רגשית.<br />
בך אומר גם ששאב סיפוק מסוים מכך<br />
שב־2011, שנים לאחר משפטו בישראל,<br />
הורשע דמיאניוק בכך שהיה שומר<br />
במחנות סוביבור ומיידנק, זמן קצר לפני<br />
שמת.<br />
הישגיו של בך וההישגים של אלו שבחר<br />
בהם לקבלת פרס א.מ.ת משמשים מקור<br />
לגאווה רבה לישראל.<br />
13<br />
12
פרס שווה<br />
ב<strong>אמת</strong><br />
הזוכים בפרס א.מ.ת לשנת 2017 הם אנשים מובילים ופורצי דרך<br />
בתחומים כמו מדעים מדויקים, פילוסופיה ואומנות • נוסף על כך<br />
הם משמשים מודל לחיקוי ואף סוללים את הדרך לדור העתיד של<br />
החוקרים ושל האנשים שעתידים להשפיע על חיינו<br />
מעיין הופמן<br />
ד”ר הדסה שני, החברה בוועדה<br />
לבחירת הזוכים בפרס א.מ.ת, מתארת<br />
את הזוכה הפוטנציאלי כאדם<br />
שהצליח להזניק באופן חסר תקדים<br />
את שדה הפעילות שבו הוא עוסק.<br />
תיאור זה הולם בהחלט את הזוכים<br />
לשנת 2017, בהם פרופ’ אמריטוס<br />
יעקב זיו, דמות מובילה בתחומי<br />
דחיסת נתונים, תיאוריית המידע<br />
ותקשורת סטטיסטית. זיו הוא הזוכה<br />
הראשון אי פעם בקטגוריית המדעים<br />
המדויקים המגיע מתחום הנדסת<br />
המחשבים.<br />
על זכייתו בפרס אמר בצניעות פרופ’<br />
זיו, “אני מקווה שאצליח להעניק<br />
השראה לכמה מהנדסים חדשים”.<br />
זיו צבר מוניטין בין השאר הודות<br />
לאלגוריתם למפל־זיו־ולך לדחיסת<br />
מידע, שפיתח עם עמיתיו ומאפשר<br />
דחיסה ללא אובדן מידע, מה שהפך<br />
לשיטת דחיסת המידע האוניברסלית<br />
במחשבים הראשונה שבה נעשה<br />
שימוש בקנה מידה נרחב. בעזרת<br />
האלגוריתם אפשר לכווץ קובץ<br />
של טקסט ארוך לכמחצית מגודלו<br />
המקורי. אפשר לעשות בו שימוש<br />
גם כדי לכווץ קובצי TIFF ,GIF ו־<br />
.PDF<br />
המערכת פועלת לפי הרעיון של<br />
הגורם שאותו מכנה פרופ’ זיו<br />
“פוינטר”, “זה כמו בסידור. כל תפילת<br />
שמונה עשרה מסתיימת ב’עלינו<br />
לשבח’. אבל ברוב הספרים החלק<br />
הזה לא מודפס בשלמותו בכל פעם.<br />
רק מצוין היכן צריך לומר את הצירוף,<br />
עם הפניה למספר העמוד. זהו<br />
פוינטר, והוא חוסך במקום”, מסביר<br />
זיו. “זה די פשוט, אבל אף אחד אחר<br />
לא חשב על זה”.<br />
ההסבר של זיו לזכייתו מאפיין גם<br />
זוכים נוספים בפרס א.מ.ת השנה. אך<br />
אשר להישגיהם של פרופ’ זליג אשחר<br />
ופרופ’ אלכסנדר לויצקי, לא רק שאף<br />
אחד לא חשב על זה קודם, אלא שאף<br />
אחד גם לא האמין שמה שהשיגו<br />
ייתכן במציאות. צמד הפרופסורים,<br />
שזכה בפרס בקטגוריית מדעי החיים<br />
הודות למחקרו על אודות הסרטן,<br />
עיצב גישה חדשה לחלוטין הנוגעת<br />
למלחמה במחלה.<br />
אשחר היה הראשון “לגייס את<br />
המערכת החיסונית כדי לזהות<br />
את הסרטן ולדחות אותו”. הטיפול<br />
שפיתח משתמש בתאי T, העוברים<br />
שינוי גנטי כדי שיוכלו לצוד גידולים<br />
סרטניים בלי לפגוע ברקמות<br />
בריאות. בתהליך, שנקרא adoptive<br />
T מהונדסים תאי ,cell transfer<br />
מהמערכת החיסונית כך שיכילו<br />
קולטנים כימריים לאנטיגנים,<br />
המסוגלים לזהות חלבונים הנמצאים<br />
בגידולים סרטניים. התאים<br />
המשופרים מתרבים מחוץ לגוף<br />
החולה, ולאחר מכן מוחזרים לגופו<br />
כדי לאתר ולהשמיד את הגידולים<br />
הסרטניים )מתוך אתר מכון ויצמן(.<br />
בתחילת יולי אישר מינהל המזון<br />
והתרופות האמריקאי )FDA( את<br />
הטיפול, שהוא המוצר הרפואי הגנטי<br />
הראשון שאושר על ידיו אי פעם.<br />
הטיפול אושר לשימוש בחולים<br />
בטווח הגילים 3־25, שגופם התנגד<br />
לטיפולים אחרים כמו כימותרפיה<br />
או שחוו הידרדרות במצבם. הטיפול<br />
– שאותו משווקת חברת נובארטיס<br />
ומתבסס על ממצאיו של אשחר<br />
- נמצא יעיל במיוחד בסרטן הדם<br />
לוקמיה לימפוציטית.<br />
"ידענו שתאי T יכולים להרוס<br />
רקמות. השאלה הייתה איך ‘לשכנע’<br />
אותם לתקוף דווקא רקמות סרטניות,<br />
שאותן הם לא מזהים בדרך כלל<br />
כזרות או מסוכנות”, מסביר אשחר,<br />
שהחל, לדבריו, לפתח את הרעיון<br />
לטיפול עוד בשנות ה־80.<br />
כיום, כמחצית מהחולים המטופלים<br />
בשיטה זו דוחים את הגידולים<br />
הסרטניים שבגופם ומחלימים לחלוטין<br />
מהמחלה. כעת עוסק צוותו של אשחר<br />
בשאלה אם אפשר להשתמש בטיפול<br />
דומה או זהה במטרה להתמודד גם עם<br />
סוגי סרטן אחרים.<br />
אשחר, הזוכה בפרס א.מ.ת לאחר<br />
שזכה בעבר גם בפרס ישראל על<br />
הישגיו, אמר כי “הפרס האמיתי עבורי<br />
הוא כשחולים מצליחים להירפא”.<br />
על תחילת הדרך המחקרית סיפר<br />
פרופ’ לויצקי כי: “אנשים לא האמינו<br />
שאפשר לעצב מעכבים לכדי יחידות<br />
אפקטיביות שפועלות נגד הסרטן”.<br />
אולם לויצקי וחבריו במעבדה החליטו<br />
לנסות בכל זאת לפעול בכיוון זה.<br />
לויצקי זכר היטב את השיעור שלמד<br />
באנזימולוגיה – שינויים קטנים באתרי<br />
הפעילות באנזימים הקשורים זה<br />
לזה מובילים ליכולת ליצור מעכבים<br />
סלקטיביים. המחקרים שביצעו<br />
במעכבי טירוזין קינאז שימשו כבסיס<br />
לפיתוחן של 26 תרופות המשווקות<br />
כעת לטיפול בלוקמיה מיאלואידית,<br />
בסרטן ריאות, בסרטן השד ובסוגים<br />
אחרים של סרטן. וישנן תרופות<br />
נוספות בקנה.<br />
בימים אלה עובד לויצקי על<br />
אסטרטגיה חדשה שמטרתה לעורר<br />
את המערכת החיסונית לתקוף<br />
גידולים ולהבחין בין תאים סרטניים<br />
לבין תאים בריאים.<br />
לדברי לויצקי, המחקר על אודות<br />
מחלת הסרטן עדיין בחיתוליו, והוא<br />
מקווה שזכייתו בפרס א.מ.ת תעודד<br />
רופאים וחוקרים צעירים להיכנס<br />
לתחום. “יש עוד הרבה מה לעשות”,<br />
אומר לויצקי. “ישנן אפשרויות<br />
רבות לאנשים רבים לתרום ולהביא<br />
לפריצות דרך בתחום”.<br />
בקטגוריית מדעי הרוח והיהדות<br />
זכה בפרס פרופ’ דוד הד, והיה<br />
לזוכה השני בלבד שמגיע מתחום<br />
הפילוסופיה. הד סיפר כי החל<br />
להתעניין בפילוסופיה כשלמד<br />
בתיכון. ואף על פי שפקד בהמשך גם<br />
את אולמות האוניברסיטה, לא חשב<br />
שתחום העניין יהפוך לקריירה.<br />
כיום הד הוא אקדמאי מוכר ובעל<br />
15<br />
14
שורה עליונה מימין לשמאל: עו"ד חיים אהרון, שלומית ברנע פרגו, אריה דובסון, פרופ'<br />
זליג אשחר, אריה יבגני, פרופ' דוג הד, פרופ' אסף רזין, עודד קוטלר<br />
שורה תחתונה מימין לשמאל: פרופ' מיכאל סלע, פרופ' אלכסנדר לויצקי, פרופ' יעקב זיו,<br />
פרופ' רות ארנון, השופט בדימוס יעקב טירקל, פרופ' יצחק בן ישראל<br />
יכולה להיות השפעה על העולם<br />
האמיתי”.<br />
אחד משני הזוכים בפרס בקטגוריית<br />
תרבות ואומנות הוא עודד קוטלר,<br />
דמות מוכרת ובעלת השפעה בתרבות<br />
הישראלית. לדברי ד”ר שני מצוות<br />
השופטים, קוטלר הוא מאנשי<br />
התיאטרון המובילים בישראל, אם לא<br />
הבכיר שבהם.<br />
“במשך שישה עשורים הוא היה מסור<br />
לתיאטרון הישראלי”, אמרה ד”ר<br />
שני. “הוא ייסד כמה ארגוני ואיגודי<br />
תיאטרון והעניק השראה לשחקנים<br />
צעירים מעכו ועד נווה צדק”. לדברי<br />
שני, ועדת הפרס מחויבת למצוא<br />
זוכים ראויים שהם אנשי מקצוע<br />
מעולים המקדמים את תחומם בדרך<br />
כלשהי. קוטלר, שיקבל את הפרס יחד<br />
עם יבגני אריה - המביים מאז 1991<br />
בתיאטרון גשר, שאותו סייע להקים<br />
– ייסד את פסטיבל עכו לתיאטרון<br />
ישראלי אחר, ותרם להפיכת העיר<br />
הצפונית למרכז תרבות. קוטלר אף<br />
ניהל את פסטיבל ישראל, והביא<br />
ארצה לראשונה אמנים חדשים<br />
ומשפיעים. בד בבד קוטלר ממשיך<br />
ללמד ולהנחיל את הרוח האומנותית<br />
ואת הידע שצבר לדורות הבאים.<br />
"הוא יזם", אומרת ד"ר שני. "הוא<br />
תמיד מחפש לעשות משהו חדש<br />
בתחום שלו. כשבחנו את רשימת<br />
המועמדים לפרס – וכולם מועמדים<br />
ראויים – הבנו שאנחנו לא יכולים<br />
לבחור במישהו אחר מלבדו".<br />
שם שמחקריו משפיעים על קבלת<br />
החלטות בשאלות של אתיקה וחוק<br />
בעולם הרפואה. הוא השתתף בדיונים<br />
ציבוריים על אודות חוק ורגולציה<br />
בתחומים הקשורים בביולוגיה וכיהן<br />
כחבר בוועדות ממשלתיות בנושאי<br />
פונדקאות, המתת חסד, תרומת<br />
איברים וטכנולוגיות גנטיות. הוא<br />
לקח חלק גם בוועידה הלאומית<br />
לביואתיקה ובוועידת הלסינקי הדסה,<br />
והיה שותף באגודה הישראלית לחקר<br />
הפוריות. הד אף עמד בראש ועידת<br />
האתיקה במחקר של האוניברסיטה<br />
העברית.<br />
לדבריו של הד, השאלה הקשה<br />
ביותר שנתבקש לענות עליה היא<br />
אם לאפשר לאדם לתבוע את הוריו,<br />
או צד שלישי כלשהו, בגין “חיים<br />
בעוולה”. “בואי נאמר שאת מתכננת<br />
להביא ילדה או ילד לעולם, ואת<br />
מגלה שהעובר יוולד עם מום”,<br />
מסביר הד. “אומרים לך גם שאם<br />
תעברי הפלה ותמתיני שנתיים, הילד<br />
שייוולד בהריון הבא יהיה בריא. את<br />
בוחרת ללדת את הילד החולה. האם<br />
הילד יכול לומר שעוללת לו רע בכך<br />
שהבאת אותו לעולם? מה המחויבות<br />
שלנו כלפי אנשי העתיד, כלפי אנשים<br />
שעדיין אינם קיימים?<br />
מסקנתו של הד, שטמנה בחובה<br />
השלכות חוקיות, הייתה שאדם אינו<br />
יכול להתחרט על כך שנולד או לטעון<br />
שהיה עדיף עבורו אילולא היה נולד<br />
מלכתחילה. בית המשפט בישראל<br />
פוסק כיום בהתאם לדעה זו.<br />
למרות זאת, הד מודה שלדעתו אין<br />
זה תפקידם של פילוסופים לתפוס<br />
את מקומם של מדענים ורופאים בכל<br />
הקשור לקבלת החלטות ברפואה.<br />
“אני מומחה בפילוסופיה של המוסר,<br />
אבל לא במוסריות”, הוא אומר.<br />
אך הד מציין גם שנוכחותו של<br />
פילוסוף בדיונים הנוגעים לשאלות<br />
של אתיקה רפואית יכולה לספק כלים<br />
אנליטיים שיסייעו להגיע להחלטה<br />
הנכונה ביותר ואינם בנמצא בדרך<br />
כלל בידיהם מי שאין להם רקע<br />
בפילוסופיה של המוסר. ביכולתם<br />
של פילוסופים למפות את הבעיות<br />
הנובעות מקבלת החלטה קשה<br />
בתחום זה ולחקור את ההשלכות<br />
של פתרונות אפשריים מבלי להיות<br />
מעורבים בעניין עצמו.<br />
הזכייה בפרס א.מ.ת היא בעלת<br />
חשיבות רבה ביותר עבור הד. זהו<br />
הפרס הראשון מסוג זה שבו הוא<br />
זוכה, ולדבריו הוא “נרגש מאוד”.<br />
הוא מקווה שהדבר יעודד צעירים<br />
לשקול קריירה בתחום מדעי הרוח.<br />
“התחום שלנו, בכל רחבי העולם,<br />
נמצא במשבר”, הוא אומר בהתייחס<br />
להתמקדות האקדמיה במדעים,<br />
בטכנולוגיה, בהנדסה ובמתמטיקה.<br />
“סטודנטים צריכים להיות מודעים<br />
לכך שגם לתחום כמו פילוסופיה<br />
מהו המרכיב הסודי שהביא את<br />
הזוכים בפרס לעמוד בראש<br />
הפירמידה בתחומם? לפי הזוכים<br />
עצמם, נראה שלא מדובר בתכונה<br />
אחת. עם זאת, כולם שיבחו את<br />
המוסדות האקדמיים שבהם למדו<br />
על כך שעודדו אותם לשתף פעולה<br />
עם דמויות מתחומים שונים וידעו<br />
"לשאול את השאלות הנכונות".<br />
"צריך חינוך טוב", אומר פרופ' זיו.<br />
"קודם כל עליך להיות בעל ידע<br />
בסיסי, וזה יאפשר לך להתמודד עם<br />
מדע וטכנולוגיה כפי שהם כיום. לדור<br />
הצעיר יש הרבה למה לצפות".<br />
17<br />
16
הזוכים לשנת 2017<br />
פרופ’ אלכסנדר לויצקי<br />
בקטגוריה: מדעי החיים בתחום: חקר הסרטן<br />
פרופ’ זליג אשחר<br />
בקטגוריה: מדעי החיים<br />
בתחום: חקר הסרטן<br />
מר אריה יבגני<br />
בקטגוריה: תרבות ואמנות בתחום: בימוי ומשחק בתיאטרון<br />
פרופ’ יעקב זיו<br />
בקטגוריה: מדעים מדויקים בתחום: הנדסת מחשבים ואלקטרוניקה<br />
פרופ’ פרופ’ דוד הד<br />
בקטגוריה: מדעי הרוח בתחום: פילוסופיה<br />
פרופ’ אסף רזין<br />
בקטגוריה: מדעי החברה. בתחום: כלכלה<br />
מר עודד קוטלר<br />
בקטגוריה: תרבות ואמנות' בתחום: בימוי ומשחק בתיאטרון<br />
19<br />
18
מקור לגאווה<br />
ועדת הפרס<br />
מר<br />
אריה דובסון נולד במקסיקו<br />
ב־1956.<br />
בנערותו היה חבר פעיל<br />
בתנועת הנוער הציונית הבונים. סיים<br />
תואר בוגר בפיזיקה ובמתמטיקה<br />
במכון הפוליטכני הלאומי במקסיקו.<br />
ב־1980 עלה לישראל, וכאן סיים<br />
תואר מוסמך במינהל עסקים וחקר<br />
ביצועים באוניברסיטה העברית.<br />
עם מר אלברטו מוסקונה ניסים ז”ל<br />
ועם אביו, סול דובסון ז”ל, ייסד<br />
את קרן א.מ.נ, התומכת במוסדות<br />
אקדמיים ובמכוני מחקר בישראל,<br />
בהם אוניברסיטת בן־גוריון בנגב,<br />
האוניברסיטה העברית בירושלים,<br />
מכון ויצמן למדע ברחובות,<br />
אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת<br />
חיפה, המרכז הרפואי אסף הרופא<br />
והמרכז הרפואי רמב”ם בחיפה. הקרן<br />
גם מממנת את פרס א.מ.ת.<br />
הוא נמנה עם חבר הנאמנים של<br />
אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, של<br />
אוניברסיטת תל אביב ושל המרכז<br />
הרפואי אסף הרופא, וכן משמש<br />
כדירקטורFunds . Voyage<br />
מר אריה דובסון<br />
מנכ"לית פרס א.מ.ת אילנה אשכנזי עם ראש הממשלה בנימין<br />
נתניהו ודוד דאור<br />
זה כ- 16 שנה אני מכירה את הפרס<br />
ומנהלת אותו כבר 14 שנה.<br />
תפקיד האחראי בפועל על פרס א.מ.ת<br />
הוא אחד משני תפקידים שאני ממלאת<br />
באופן קבוע.<br />
הפרס הוא גאוותי ובבת עיני.<br />
אין זה מקרה שאני מתייחסת אל הפרס<br />
בשמות תואר המשמשים הורים כאשר<br />
הם מדברים על ילדיהם. אני מרגישה<br />
שנפלה בחלקי זכות גדולה ומחויבות<br />
עצומה ליטול חלק בפרויקט כה חשוב,<br />
לשמר ולטפח את הפרס ולדאוג שהוא<br />
ישגשג ויעמוד בציפיות שתלו בו מייסדיו<br />
-<br />
להיות “אות והוקרה לעושים את<br />
המצוינות לדרך חיים ורואים במיצוי<br />
היכולות האישיות ציווי ליצירת עולם<br />
טוב יותר לדורות הבאים”.<br />
כמו הורים גאים, אנחנו מקפידים לא<br />
לשקוט על השמרים ומנסים להרחיב את<br />
מוטת הכנפיים של הפרס ולקדם אותו<br />
שוב ושוב אל אופקים חדשים.<br />
בכל שנה אני עומדת נפעמת מחדש,<br />
כשמגיעה אלי רשימת המועמדים<br />
לקבלת הפרס. אז אני נוכחת לדעת כמה<br />
אנשים ראויים עוסקים במשך שנים<br />
רבות בעשייה חשובה ומופתית.<br />
עד כה חמישה מהזוכים בפרס א.מ.ת.<br />
זכו לאחר מכן גם בפרס נובל: פרופ’<br />
אברהם הרשקו יחד עם פרופ’ אהרון<br />
צ’חנובר, פרופ’ ישראל אומן, פרופ’ עדה<br />
יונת ופרופ’ דן שכטמן. זוכים אחרים<br />
בפרס א.מ.ת. היו מועמדים לזכייה בפרס<br />
מנכ"לית פרס א.מ.ת אילנה אשכנזי עם מר אריה דובסון מנכ"ל קרן<br />
א.מ.נ ו עו"ד חיים אהרון חבר ועדת הפרס<br />
נובל ואנו מאמינים שגם יזכו בו. נתון זה<br />
מעיד כאלף עדים על רמתם של הזוכים<br />
בפרס.<br />
למגינת לבי, בחלק מהמקרים, למרות<br />
פועלם הדגול, אלמלא הייתי מנהלת<br />
פרס שכזה לא הייתי נחשפת למועמדים<br />
ולזוכים ולתרומתם העצומה לחברה<br />
בישראל ובעולם כולו. בכל שנה, כשאני<br />
חווה מחדש את ההתפעמות מאיכות<br />
המועמדים ומהישגיהם, מתעורר בי<br />
צורך לשתף את כל הציבור בחוויה -<br />
לגרום לכל עם ישראל להיווכח כמה<br />
טוב צומח ומתרחש כאן בארץ. אני רוצה<br />
להביא לידיעת כולם אילו פריצות דרך<br />
מתרחשות אצלנו באקדמיה, אילו אנשי<br />
תרבות ואמנים מוכשרים פועלים כאן -<br />
איזו עשייה נפלאה מתחוללת מסביבנו<br />
ולא כולנו זוכים להיות מודעים לקיומה.<br />
רות ארנון היא ביוכימאית<br />
מומחית בעלת שם עולמי<br />
לאימונולוגיה.<br />
פרופ’<br />
ב־1960 הצטרפה למכון ויצמן למדע.<br />
בין היתר כיהנה כראש המחלקה<br />
לאימונולוגיה כימית, כראש מכון<br />
מקארתור לביולוגיה מולקולרית של<br />
מחלות טרופיות, כדיקן הפקולטה<br />
לביולוגיה וכסגנית הנשיא.<br />
כמו כן הייתה נשיאת האגודה<br />
הביוכימית הישראלית, חברה בוועדת<br />
ההיגוי של ארגון הבריאות העולמי,<br />
נשיאת הפדרציה האירופית של<br />
האגודות האימונולוגיות ומזכ”ל הארגון<br />
הבינלאומי לאימונולוגיה.<br />
ב־1991 נבחרה לחברה באקדמיה<br />
הלאומית הישראלית למדעים, ומשנת<br />
2010 מכהנת כנשיאת האקדמיה -<br />
האישה הראשונה בתפקיד. היא עוסקת<br />
בפיתוח תרכיבי חיסון, חקר הסרטן<br />
ומחלות שמקורן בטפילים.<br />
לצדו של פרופ‘ מיכאל סלע עסקה<br />
בפיתוח הקופקסון, תרופה למחלת<br />
הטרשת הנפוצה. ב־1989 זכתה בפרס<br />
וולף על גילויים מכריעים בתחום<br />
האימונולוגיה וב־2001 הוענק לה פרס<br />
ישראל. אוניברסיטאות גדולות בישראל<br />
כיבדו אותה בתוארי דוקטור לשם כבוד.<br />
פרופ’ רות ארנון<br />
21<br />
20
הכנסת לשעבר אלוף במיל'<br />
פרופ' יצחק בן־ישראל נולד<br />
בתל אביב ב־1949.<br />
חבר<br />
הוא התגייס לצה”ל כעתודאי ושירת<br />
ברציפות עד לפרישתו ביוני 2002.<br />
בעל תואר דוקטור לפילוסופיה.<br />
לאורך שירותו בחיל האוויר מילא<br />
תפקידים במערך המבצעים,<br />
המודיעין והפיתוח. בתפקידו<br />
האחרון בדרגת אלוף היה ראש<br />
מפא”ת - מחקר ופיתוח אמצעי<br />
לוחמה ותשתית טכנולוגית - במשרד<br />
הביטחון.<br />
פרס ביטחון ישראל הוענק לו<br />
פעמיים. עם פרישתו מצה”ל הצטרף<br />
לסגל אוניברסיטת תל אביב, שם<br />
הוא ייסד וניהל את סדנת יובל נאמן<br />
למדע, טכנולוגיה וביטחון. נוסף לכך<br />
עמד בראש התוכנית ללימודי ביטחון<br />
ושימש יושב ראש המרכז לחיזוי<br />
טכנולוגי.<br />
ב־2007 נבחר לכהן כחבר כנסת<br />
מטעם רשימת קדימה. כחבר<br />
בכנסת ה־17 היה חלק מוועדת<br />
החוץ והביטחון ועמד בראש ועדת<br />
המשנה למוכנות העורף.<br />
היה חבר בדירקטוריונים של חברות<br />
רבות. כתב מאמרים רבים ושני<br />
ספרים בנושאי צבא וביטחון.<br />
כיום הוא יושב ראש סוכנות החלל<br />
של ישראל ויושב ראש המועצה<br />
הלאומית למו”פ.<br />
חבר הכנסת<br />
לשעבר, אלוף )מיל''(<br />
פרופ‘ יצחק בן-<br />
ישראל<br />
פרופ' מיכאל סלע הוא חוקר<br />
במכון ויצמן משנת 1950. סלע<br />
התמנה לפרופסור ב־1963, וייסד<br />
את המחלקה לאימונולוגיה כימית.<br />
היה דיקן הפקולטה לביולוגיה ונשיאו<br />
השישי של המכון )1975־1985(. שנים<br />
רבות היה פעיל בארגונים רבים בארץ<br />
ומחוצה לה, בהם האגודה הישראלית<br />
לביוכימיה )נשיא(, האגודה הישראלית<br />
לאימונולוגיה )יו”ר(, וכן חבר הוועדה<br />
לתקצוב ותכנון של המועצה להשכלה<br />
גבוהה, יועץ לארגון הבריאות העולמי<br />
ועוד.<br />
סלע זכה בפרס ישראל למדעי החיים<br />
יעקב טירקל<br />
ראש הממשלה בנימין נתניהו מינה<br />
את שופט בית המשפט העליון<br />
בדימוס יעקב טירקל לעמוד בראש<br />
ועדת פרס א.מ.ת.<br />
טירקל, שכיהן כשופט כ־40 שנה, זכה<br />
להכרה בינלאומית כשעמד בראש ועדת<br />
בדיקה שמינתה הממשלה לאירועי<br />
)1959(, בפרס רוטשילד לכימיה )1968(,<br />
בפרס וולף )1998( ובפרס הבלגי<br />
ביה־לטור )1997(. מחקריו בתחומי<br />
האימונולוגיה, הביוכימיה והביולוגיה<br />
המולקולרית ראו אור ביותר מ-700<br />
מאמרים.<br />
הוא המציא את התרופה קופקסון<br />
לטרשת נפוצה וגילה את האפקט<br />
הסינרגיסטי כאשר תרופה כמותרפויטית<br />
מצורפת לנוגדן נגד סרטן.<br />
הוא נמנה עם תומכיה הראשונים של<br />
להקת המחול בת שבע ונשיא כבוד<br />
שלה, וכן פעיל בכיר בתחרות הפסנתר<br />
על שם ארתור רובינשטיין.<br />
המשט לעזה ב־2010.<br />
הוא נולד בתל אביב להורים שהיגרו<br />
ארצה מווינה, אוסטריה.<br />
טירקל גדל בירושלים, וב־1960 השלים<br />
תואר מוסמך במשפטים באוניברסיטה<br />
העברית. הוא יחליף את ראש ועדת<br />
הפרס הקודם יעקב קדמי, שהלך<br />
לעולמו בקיץ שעבר.<br />
פרופ‘ מיכאל סלע<br />
ע<br />
ו“ד חיים אהרון נולד<br />
בצ‘ילה ועלה לישראל<br />
ב־1958.<br />
היה שגריר ישראל בקולומביה בין<br />
השנים 1981 ל־1984, ובהמשך<br />
כיהן כראש מחלקת העלייה<br />
והקליטה בסוכנות היהודית<br />
וחבר הנהלת הסוכנות. הוא<br />
שימש במשך כעשר שנים יושב<br />
ראש ועדת הכספים של מועצת<br />
המנהלים של התעשייה האווירית,<br />
והיה חבר מועצת המנהלים<br />
של תעשייה האווירית מ־1989<br />
ועד 2011. שם גם כיהן כיושב<br />
ראש ועדת הביקורת, חבר ועדת<br />
כוח אדם וחבר ועדת תכנון<br />
ואסטרטגיה.<br />
הוא נשיא כבוד של לשכת המסחר<br />
ישראל־אמריקה הלטינית, סגן<br />
נשיא ארגון הגג של לשכות<br />
המסחר הדו־לאומית, מייסד<br />
וחבר ההנהלה של לשכת המסחר<br />
ישראל־ספרד, נשיא כבוד של<br />
המועדון המסחרי־תעשייתי בתל<br />
אביב, קונסול כבוד של קולומביה<br />
בישראל ונספח אזרחי בשגרירות<br />
צ‘ילה בישראל.<br />
בזכות קשריו הענפים באמריקה<br />
הלטינית היה חבר רשמי במשלחות<br />
של נשיאי מדינת ישראל ושרים<br />
בממשלות ישראל בעת ביקוריהם<br />
הרשמיים במדינות היבשת. כיום<br />
הוא משמש יועץ לשר התפוצות<br />
והתקשורת בענייני אמריקה הלטינית.<br />
עו״ד חיים אהרון<br />
ע<br />
ו”ד שלומית ברנע<br />
פרגו נולדה בתל אביב<br />
ב־1958 ומשמשת כיועצת<br />
המשפטית של משרד ראש הממשלה<br />
מאז 2001.<br />
ברנע פרגו הוסמכה לעריכת דין<br />
ב־1984. היא בוגרת הפקולטה<br />
למשפטים ומוסמכת )בהצטיינות( של<br />
אוניברסיטת בר אילן. במרוצת השנים<br />
הייתה חברה בדירקטוריונים ובתאגידים<br />
סטטוטוריים. בין היתר, דירקטורית<br />
מטעם המדינה בחברת החשמל<br />
לישראל ויו”ר ועדת ביקורת. היא עמדה<br />
בראש צוותים בין־משרדיים לפי מינוי<br />
הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה.<br />
קודם לכן עבדה במשך 13 שנה<br />
כעורכת דין במגזר הפרטי ועסקה<br />
במשפט מסחרי, חברות, מקרקעין<br />
וליטיגציה.<br />
היא מרצה בכנסים ובפורומים<br />
שונים - אוניברסיטת בר אילן, המרכז<br />
הישראלי לניהול, לשכת המבקרים<br />
הפנימיים, המכון להשתלמות של<br />
לשכת עורכי הדין, המכללה לביטחון<br />
לאומי ועוד. פרסמה מאמרים בכתבי<br />
עת אקדמיים ומקצועיים.<br />
חברה בוועדת פרס א.מ.ת. מאז<br />
ייסודו ומשמשת כמ”מ יושב ראש<br />
ועדת הפרס.<br />
השופט בדימוס<br />
יעקב טירקל<br />
עו“ד שלומית<br />
ברנע פרגו<br />
23<br />
22
מימין לשמאל, הסופרת רונית מטלון, אריה דובסון מנכל קרן א.מ.נ, פרופ' רמי בנבנישתי,<br />
שלומית ברנע פרגו, פרופ' יהודה באואר, אילנה אשכנזי מנכ"לית פרס א.מ.ת, פרופ' זהבה<br />
סולומון, עו"ד חיים אהרון ,הסופר א.ב. יהושוע ,פרופ' חיים סומפולינסקי, פרופ' יוסף<br />
ברנשטיין, פרופ' דוד קשדן. )סטודיו פישר, ירושלים(<br />
אריה דובסון נואם בטקס פרס א.מ.ת. לצדו,<br />
השופט בדימוס גבריאל בך וראש הממשלה<br />
לשעבר אהוד אולמרט<br />
אריה דובסון, עודד קוטלר, אילנה אשכנזי ופרופ' זליג אשחר<br />
ראש הממשלה המנוח אריאל שרון, אריה דובסון<br />
ופרופ' מישל רבל בטקס פרס א.מ.ת<br />
ראש הממשלה בנימין נתניהו ואריה דובסון<br />
פרס א.מ.ת בראי השנים
Change language