דו–קיום ××¨×›×™×˜×§×˜×•× ×™ על שפת הים התיכון

בהתייחס לעבראדריכלות פניםבית שגריר צרפת,‏ יפודומוס 015•חדר ההסבה המזרחי בו הסב עבדולרחים לישיבות דיסקרטיות.‏ אתהמרחב ניתן היה לסגור בעזרתדלת אקורדיון מאסיבית,‏ על־מנתלאפשר פרטיות.‏•הכניסה אל החלל המרכזי נעשיתעל־ידי ירידה למפלס נמוך מחללהמבואה,‏ המוגדר על־ידי כרכובי עץאלון ומהוגני המהווים מסתור לתאורהפרפריאלית נסתרת.‏•בית השגריר הצרפתי נבנה על־פימיטב המסורת של האדריכלותהבינלאומית.‏ מוטיבים בולטים הםהקומפוזציה של נפחים קוביתיים,‏חלון הטרמומטר בחדר המדרגות,‏חלונות צרים ומאורכים ופרגולה בגג.‏•הכניסה לבית דרך גרמי מדרגותהסובבים ערוגה עגולה בסגנוןבינלאומי.‏•מעל קומת מסד,‏ המשמש חניון רכבים כפול וייחודי לתקופתו — סממן לעושרושל עבדול רחים.‏ קומפוזיציית הנפחים אינה סימטרית,‏ כנהוג בארכיטקטורההמודרניסטית,‏ שביקשה לנפץ את הסדר המחולל הכפייתי והסימטרי שלהארכיטקטורה הקלסית.‏ יחד עם זאת,‏ בין הנפחים נוצר שיוויי משקל.‏המעטפת משובצת באלמנטים מודרניסטים ידועים.‏ חלון ‏"טרמומטר"‏ — חלוןאנכי — מסמן את מיקומם של חדרי המדרגות הפנימיים.‏ חלונות אופקיים צריםניבטים מהקומה השנייה של הקוביה הדו–קומתית.‏ עמודים עגולים מלוויםאת הסטיו,‏ המוביל אל דלת הכניסה.‏ מעל לכל:‏ גג שטוח,‏ שבשוליו פרגולתבטון.‏ המודרניזם מתערער עם הכניסה לבית.‏מסורתיות פנימית.‏ שער בחזית המערבית,‏ הפונה לים מכניס את הבאיםלבית אל המתחם.‏ לאחר עליה בגרם מדרגות מסביב לערוגה עגולה בנויה,‏נישה מקושתת ובתוכה עבודת קרמיקה של אריחים מצוירים וערבסקות,‏ ישלחצות סטיו ולהיכנס למבואה הפנימית.‏ המבואה משמשת כצומת,‏ ממנה ניתןלבחור האם להגיע לאגף הציבורי,‏ הנמצא מזרחה לדלת הכניסה הכבדה,‏ אולאגף הפרטי,‏ במעלה המדרגות.‏ כבר שם,‏ במבואה,‏ מתגלה סודו של הבית,‏כבית המציע פרשנות אסטטית מודרנית לצרכי המשפחה המסורתית.‏ הדברבולט במיוחד בחלוקת החלל הפנימי ובאלמנטים הדקורטיביים של הנפחותועבודת העץ.‏בתכנון המסורתי של חלל הפנים בבית המוסלמי מקובל חלל אירוח מרכזי,‏מלבני ומפולש,‏ ששני צדדיו הצרים פתוחים לרוחות השמיים ומשני עבריואגפי המגורים,‏ אחד של גברים והשני לנשים.‏ גם כאן מתקיימת סכמה דומהאך אחרת,‏ שפרשנותה מודרנית.‏ מתוך המבואה — שהורתה אירופאית — אנונפנים אל חלל מלבני גדול,‏ המהווה את חלל האירוח הציבורי.‏ גם בו ישנםפתחים גדולים למזרח ולמערב,‏ המאפשרים אוורור של בריזה העולה מהיםוהחוצה את החלל לכיוון החצר האחורית.‏ החלוקה לאגף נשים ולאגף גבריםקיימת,‏ אך לא במיקום המסורתי.‏ אגף הנשים עם חדר רחצה וחדרי הילדיםהוצמדו לחלק הצפוני של החלל הציבורי ואילו האגף של בעל הבית נמצאבקומה השנייה.‏ אגף הנשים נבדל במקור מהחלל המרכזי על–ידי ארבע מדרגותומשרבית עץ,‏ שתפקידה להצניע את אגף הנשים מהמבואה.‏לחלל הציבורי — חלל האירוח,‏ היה תפקיד חשוב בהגדרת מעמדו הרם שלבעל הבית.‏ זהו חלל שגודלו כ-‏‎12‎ על 6 מטרים.‏ הירידה אליו מהמבואה מעניקהמעמד טקסי לעצם הכניסה אליו.‏ בחלל זה ניתן להבחין בקרניז עץ אלון בעלגוון עמוק ועשיר,‏ המקיף את כל החדר ומשמש כמסתור לתאורה היקפית.‏משקופי החלונות והדלתות עשויים עץ אלון כבד.‏ מלבד כרכובי העץ בולטתגם עבודת נפחות,‏ המשמשת למעקות ולמסתור לרדיאטורים והמתרגמת אתהמשרביה האוריינטלית לשפה מודרנית.‏בחלל הגבוה נוצרות אפשרויות מעניינות לסגירת חללים על–ידי דלתות הזזהמורכבות.‏ אחד החללים הפונה אל הגינה המזרחית נסגר על–ידי ‏"אקורדיון"‏עץ מאסיבי:‏ היה זה חלל בו בעל הבית,‏ מתוקף היותו מנהיג בקהילתו,‏ קייםישיבות והתייעצויות דיסקרטיות.‏ חלל נוסף הוא חדר האוכל,‏ הנסגר על–ידידלת הזזה עצומה ברוחב כל החדר.‏ הדלת מחופה במראה,‏ המכפילה אתבכניסה לבית:‏ מוטיב מזרחי מובהקשל אריחים מעוטרים בסגנון מוסלמי.‏חלל הארוח המרכזי.‏ הדלת האחרוית מובילה אלאגף הנשים והילדים.‏ בקידמת הצילום ניתן לראותפרט של ידית המשיכה לדלת הזזה מאסיבית שלחדר האוכל.‏ הידית הינה קלסיקה לעיצוב בינלאומי.‏•105104