Hebrew - COLlive.com
Hebrew - COLlive.com
Hebrew - COLlive.com
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
בס"ד<br />
גיליון מוגדל<br />
ווערט-אַ -לאַ ך<br />
גיליון כ"ה<br />
מהגיגי הפרשה - במדבר/שבועות<br />
אוצר חידודים, הברקות ואמרות שנונות, פירושים, מעשיות, גימטריאות, ר"ת ועוד...<br />
ממה ששמעתי, חזיתי וחוויתי מחסידים ואנשי מעשה... • שווה חיוך!<br />
בהילוך נמוך...<br />
התורה ניתנה במדבר (ולהעיר ש׳מדבר סיני׳ בגימטריא ׳שלום׳)<br />
- מקום אליו כולם יכולים להגיע (לא בבעלותו של אף אחד),<br />
ושם גופא על הר סיני - הנמוך והעניו מכולם. ולכאורה, אם חיפש<br />
הקב״ה לתת את התורה על מקום נמוך ושפל, מדוע לא נתנה<br />
בבקעה? מדוע חיפש הר נמוך? אלא שלא רצה באמת מקום שפל.<br />
כשלומדים תורה צריכים שיהיה קצת גובה - ״ויגבה לבו בדרכי ה׳״<br />
ועם כל זאת שיהיה נמוך...<br />
(ע״פ שיחת בה״ב ה׳תנש״א סעיף ב׳)<br />
מפטירין במאכלי חלב...<br />
קריאת ה׳מפטיר׳ של חג השבועות מתחילה בפסוק ״וביום<br />
הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה׳ בשבעתיכם״ ארבעת<br />
המילים האחרונות בפסוק הן ר״ת מחל״ב (ואפשר לומר גם<br />
מאכלי חלב).<br />
מתכון מתוכנן...<br />
בפסוק זה נרמז גם המאכל הנקרא ״בלינצ׳ס״ (= כיסן בצק במילוי<br />
מוצרי חלב): שלושת המילים האחרונות חדשה לה׳ בשבעתיכם<br />
ר״ת חלב, שממנו מכינים את המילוי של הבלינצ׳ס, והמילה ׳מנחה׳<br />
[העשויה מסולת] המופיעה קודם לכן רומזת לבצק החיצוני, העשוי<br />
מסולת. ונכתב (הבצק) בפסוק קודם לחלב שכן הוא עוטף אותו<br />
מבחוץ.<br />
(שמעתי מידידי הרה״ח ר׳ מיכאל גולומב בשם הרה״ג ר׳ אייזיק ע״ה שוויי)<br />
*<br />
בהמשך הגיליון יבואו ביאורים נוספים על מנהגי חג השבועות<br />
אמירה מיוחדת<br />
בפיוט המיוחס למתן תורה הלשון הוא ״ובאו כולם בברית יחד נעשה<br />
ונשמע אמרו כאחד״, ואפשר לבאר בו כמה ענינים: א. ״בברית״ עולה<br />
בגימטריא תרי״ג (עם הכולל) וגם ברי״ת כמנין תרי״ב וע״י מצוה זו<br />
משלימים לתרי״ג, ב. ״יחד״ הוא ר״ת ישנם חילוקי דעות, ולמרות כך<br />
את ה״נעשה ונשמע״ הם ״אמרו כאחד״ - כאילו אין חילוקי דעות...<br />
הפוך בה והפוך אותה...<br />
קודם מתן תורה אמר הקב״ה לבני ישראל ״והייתם לי סגולה״,<br />
ויש מפרשים, שבחר בלשון ׳סגולה׳ כדי לומר שהם כצורת הניקוד<br />
״סֶ גול״ בכל אופן שאתה מעמידה היא נשארת אותו דבר. כך גם בני<br />
ישראל, בכל מצב שתעמידם יישארו אותו דבר.<br />
* החי בשלום - לא "רב" עם אף אחד ** א"ז ימלא שחוק פינו...<br />
הח"ב* אליעזר זלמנוב**<br />
שכונת המלך - קראון הייטס<br />
התאוה והקנאה...<br />
מפורסם הענין שב״עשרת הדברות״ ישנן כת״ר (620) אותיות, כנגד<br />
תרי״ג מצוות התורה ועליהם נוספו 7 מצוות מדרבנן, כשמצוות אלו<br />
מרומזים בשתי המילים האחרונות ״וכל אשר לרעך״ המכילות 7<br />
אותיות. ונשאלת השאלה (לגבי הסיום): הרי כבר נאמר ״לא תחמד<br />
בית רעך . . אשת רעך וכו׳״ ולמה נאמר שוב ״וכל אשר לרעך״?<br />
לכאורה היה מספיק לכתוב ״לא תחמד כל אשר לרעך״ או לפרט,<br />
ולמה חזר וכלל? אלא שבאה התורה ללמדנו: כשאתה רואה מישהו<br />
ומקנא בו - תסתכל על כל חייו. תתבונן היטב בכל פרטי חייו ותגלה<br />
שאין כל סיבה לקנאות, אמנם יש לו בית יפה, אך ילדו חולה במחלה<br />
וכדומה. הרי לנו ״נתינת כח״ לעמוד בניסיון הקנאה.<br />
ניסיון ה(אי)הקרבה...<br />
לפני נתינת התורה, עבר הקב״ה בין כל האומות והציע להם את<br />
תורתו. כל אומה, כשהגיע אליה הקב״ה והציע את תורתו, שאלוהו<br />
״מה כתוב בתורה?״ ואמר להם מצוה אחת מן התורה. האומות,<br />
הגיעו למסקנא שמצוות אלו קשות מידי והחליטו שלא לקבל עליהן<br />
את התורה. ולכאורה, בפני בני ישראל לא העמיד הקב״ה שום ניסיון<br />
ספציפי, שכן מטבעם הם קדושים ורוצים לקיים את המצוות? ומהי<br />
המצוה בה בחנם האם רוצים הם את התורה? אלא, שכשאמר להם<br />
לא להתקרב אל הר סיני ״השמרו לכם עלות בהר וגו׳״, ציווי זה הוא<br />
המבחן. מצוה זו לא להתקרב אל התורה היא היפך טבעם של בני<br />
ישראל ואעפ״כ הסכימו וקיבלוה עליהם.<br />
חתן שכזה...<br />
מוסבר ריבוי פעמים בחסידות שישנם שלושה אופני חיבור בין<br />
הקב״ה לבני ישראל: ״כעבדא קמיה מרא״ - עבד ואדון, ״בני בכורי<br />
ישראל״ - אב ובן ועוד, וישנו האופן של ׳חותן׳ ו׳חתן׳ שנתן לנו את<br />
בתו (התורה) ככלה, והמעלה המיוחדת בחיבור זה היא, שלמרות<br />
שיכול היה לבחור ׳חתן׳ אחר - בחר בנו. (ולהעיר שישנם כאלו<br />
הנוהגים לעלות לתורה בשבת שקודם חג השבועות כמו בשבת<br />
שלפני חתונה - ׳אויפרוף׳).<br />
ובדרך אגב, יהודי אחד שהיה בעל ממון קנה לעצמו ״חתן תורה״.<br />
אמרו לו: תשתדל לא להיות ״חתן חסידי״ מידי, ותשתדל לפגוש את<br />
הכלה מידי פעם...<br />
לעילוי נשמת ידידי הטובים:<br />
ר' משה הכהן אבלסקי ע"ה, ר' שלמה צורף ע"ה, ר' יוסף טעוועל ע"ה.<br />
הערות והארות יתקבלו ברצון ובשמחה. vertalach@gmail.<strong>com</strong><br />
כמו-כן ניתן להירשם לקבלת הגיליון מידי שבוע לאימייל.<br />
נא לשמור על קדושת הגיליון
'סבו' של הברדיצ'ובר...<br />
על הפסוק ״ויחן שם ישראל״ מפרש רבן של ישראל: ״כאיש אחד<br />
בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת״. ולכאורה,<br />
מדוע אומר לנו רש״י ששאר החניות היו במחלוקת? והרי זה היפך<br />
ה״לימוד זכות״ על בנ״י? אלא שדווקא בכך מדגיש רש״י כמה נעלה<br />
היה רגע זה של ״ויחן שם״, שכן הקב״ה ברא את העולם באופן ש״אין<br />
דיעותיהן שוות״ ולכן תמיד היו במחלוקת, ועכ״ז כשבאו לקבל את<br />
התורה היו ״כאיש אחד בלב אחד״.<br />
לא צידוק הדין - [אלא] התרסה...<br />
בתפילת מוסף של ג׳ רגלים אומרים ״ומפני חטאינו גלינו מארצנו״,<br />
בהקשר לכך מספרים על הרה״ק ״הסבא״ משפולי שאחז פעם בזקנו<br />
ואמר ״רבש״ע - נשבע אני לך בדיקנא קדישא שלי שישראל לא יעשו<br />
תשובה קודם הגאולה״ – אל תחכה להם שיעשו תשובה והבא את<br />
הגאולה כבר עכשיו. כשסיפר עובדה זו הרה״ק ישראל מרוז׳ין אמר:<br />
״וזה פירוש מה שאומרים בתפילה ״ומפני חטאינו גלינו מארצנו״,<br />
תיבת ״מפני״ פירושה (מ)לפני, כלומר, עוד קודם שחטאנו כבר<br />
נגזרה עלינו הגלות שהרי כידוע בברית בין הבתרים נגזרו עלינו<br />
ארבע גלויות, וכשם שגזרת גלות קודם החטא, כך עליך עתה להביא<br />
את הגאולה קודם התשובה״.<br />
ואם ב״קטע״ זה עסקינן, שאלו את אחד החזנים המפורסמים מהיכן<br />
לקח את ה׳נוסח׳ המיוחד בו התפלל, מה שמכונה ״שטיקל״ וענה:<br />
״מפני חטאינו״ - איז דעם טאטן׳ס (= זה של האבא), ״אין אנו<br />
יכולים״ - איז דעם אייגענע (= זה שלי/שלנו)... ולמה אמר ״אין אנו<br />
יכולים״ בלשון רבים ולא ״אין אני יכול״? אלא שהתכוון גם ל׳בעל<br />
שחרית׳... ובכלל אומרים שה׳בעל שחרית׳ הוא ״לב נשבר״ יותר<br />
מ׳בעל מוסף׳, ששבור מכך שקיבל שחרית ולא מוסף...<br />
בכל אתר ואתר(א)...<br />
יהודי ״תלמיד חכם״ רצה להתקבל לרבנות בעיר מסויימת. שאלוהו<br />
היכן נמצאת בבהמה ה׳מרה׳? כשלא ידע להשיב אמרו לו: מי שאינו<br />
יודע אתרא דמר(ה)א, אינו יכול לשמש כ״מרא דאתרא״.<br />
שישה מי יודע?...<br />
כיום כדי להיות רב לא מספיק לדעת גם את ״החלק החמישי״<br />
ב״שולחן ערוך״ (כיצד לנהוג עם בני אדם), אלא צריכים לדעת גם<br />
״חלק שישי״, כיון שצריך להתעסק (לפעמים) גם אם כאלו שאינם<br />
בני אדם...<br />
מעניין לציין שבשבת זו - בערב חג השבועות, לומדים בפרקי אבות (ו׳) על ״קנין<br />
תורה״, ואביא כאן כמה ביאורים בפרק זה:<br />
שליחות מק(ו)רבת<br />
מסופר באריכות במשנה אודות רבי יוסי בן קיסמא שביקש ממנו<br />
אדם אחד שיבוא לדור במקומו, והוא יתן לו ״אלף אלפים כסף וזהב<br />
וכו׳״ ולא הסכים רבי יוסי בטענה ״איני דר אלא במקום תורה״.<br />
ולכאורה, מענה זה סותר לכל הענין של ״יפוצו מעינותיך חוצה״<br />
ויציאה לשליחות? אלא, מבאר הרבי, היתה לו לרבי יוסי סיבה<br />
טובה לא להסכים, כי כאשר ביקש ממנו לבוא איתו, אמר לו ״עמנו<br />
במקומנו״, לא שתעתיק דירתך לעירנו אלא שתעבור לדור עמנו,<br />
היינו שתנהג כמונו, שתהיה לאחד מאיתנו, לכך לא הסכים רבי<br />
יוסי... אבל אין זה בסתירה כלל ליציאה לשליחות באופן בו הופכים<br />
את המקום עצמו ל״מקום תורה״...<br />
וזה על-דרך ביאור מאמר ״ומקרבן לתורה״ שצריך לקרב את הבריות<br />
אל התורה ולא להתקרב אליהם...<br />
ואין לחשוש מירידה ברוחניות כי ״איידי דטריד למיפלט לא בלע״<br />
(= מאחר ועסוק להשפיע אינו יכול להיות מושפע)...<br />
פירוש המשנה משתנה ל(גבי)שינה<br />
מספרים על מהר״ם שפירא שנסע פעם לאסוף כספים עבור הישיבה.<br />
נכנס ל׳גביר׳ גדול אחד וביקשו שיתרום מכספו בעין יפה, אמר לו<br />
ה׳גביר׳: והרי נאמר במשנה ״כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל<br />
. . ועל הארץ תישן״ ומדוע זקוקה הישיבה לכל-כך הרבה כסף והרי<br />
צריכים ״להסתפק במועט״? ענה לו הרב: בהמשך הדברים שם נאמר<br />
״אם אתה עושה כן...״ - אם אתה עצמך ישן על הארץ ואוכל פת<br />
במלח - אז יש לך ״זכות דיבור״...<br />
לגביר אחר ביאר שמשנה זו נקראת בלשון תמיהה ״כך היא דרכה של<br />
תורה? פת במלח תאכל? וכו׳״...<br />
הסברה (מש(ו)נה ו)נכונה...<br />
פעם אחרת נכנס לגביר גדול ונקב בפניו בסכום עצום אותו עליו<br />
לתת עבור הישיבה. אמר לו הגביר: אין זה מספיק שאתה בא אלי<br />
ומבקש ממני לתרום מכספי, אתה אומר לי גם כמה עלי לתת? ענה<br />
לו הרב: נאמר במשנה (אבות) ״כשאני לעצמי, מה אני״ - אם הייתי<br />
אוסף לעצמי, אכן מה אני ומי אני שאומר לך כמה עליך לתת, אך<br />
כיון ש״אין אני לי - מי לי״ - אינני אוסף ״לי״, עבור עצמי, אלא<br />
עבור הישיבה, ממילא ״מי לי״ - זכותי לומר לך כמה לתת, שכן שנינו<br />
משתווים...<br />
הולכים בתל(י)ם...<br />
באמירת התהלים ישנה מעלה לגבי לימוד התורה, שכן בנוסף לכך<br />
שמזמורי התהלים הם הרי גם חלק מתורה (שבכתב), הרי שהם<br />
גם תפילה. וקדימה זו מרומזת בכך ש׳תלים׳ מרומז בפסוק ״תוכו<br />
לרגליך ישא מדברותיך״ הנאמר קודם לפסוק ״תורה צוה לנו משה״.<br />
ולכן מרבים באמירת תהלים בחג השבועות נוסף לטעם העיקרי<br />
שבשבועות הסתלק דוד המלך.<br />
מאזני-צדק ת(א)ומים...<br />
מזלו של חודש סיון הוא ׳תאומים׳, רמז למשה ואהרן ששקולים<br />
כאחד ועל ידם ניתנה תורה. מסופר על צייר יהודי שצייר את משה<br />
ואהרן, והנה את משה צייר כאיש גבוה ורזה ואילו את אהרן רחב<br />
ונמוך. שאלוהו: מילא על משה אכן כתוב שהיה גבוה (10 אמות),<br />
אך מדוע החלטת שאהרן היה רחב ונמוך? השיב להם הצייר: נאמר<br />
״מלמד ששקולים היו״, וכיון שמשה היה גבוה, מוכרחים לומר שאהרן<br />
היה רחב-גוף, רק כך ניתן יהיה להשוות את המשקל ביניהם...<br />
פנים חדשות באו לכאן...<br />
ישנם שלושה דברים עליהם נאמר שקשים הם: א. קריעת ים סוף<br />
עצמה, ב. זיווג, שקשה כקרי״ס, ג. פרנסתו של אדם שקשה כקרי״ס.
ולכאורה, הרי דווקא דברים אלו המובטחים מראש צריכים היו לבוא<br />
בקלות; א. קריעת ים סוף היתה חייבת להיות, שכן הובטח להם<br />
שיצאו ממצרים ויגיעו להר סיני. ב. ״שידוך״ אמור גם הוא להיות<br />
׳קל׳ (להשיג ׳כלה׳), שכן כבר 40 יום קודם יצירת הוולד הוכרז על<br />
זיווגו. ג. פרנסתו של אדם צריכה לבוא בקלות שהרי ״מזונותיו<br />
קצובין לו מראש השנה״. אלא הביאור הוא שכמו שבקריעת ים סוף,<br />
היהודים שהגיעו עד לקריעת הים לא היו באותו מעמד ומצב בו<br />
היו בעת שהובטחה להם, שכן הם כבר עברו כמה מאורעות כמו<br />
חלוקתם לארבע כתות וכדומה, כן הוא בשני הענינים האחרים:<br />
האדם בגיל נישואיו נמצא במעמד ומצב רחוק מאד ממעמדו ומצבו<br />
בעת שהוכרז על זיווגו, שכן הספיק כבר לעבור כמה חטאים וכו׳.<br />
כמו-כן בפרנסה, אין דומה האדם בימות השנה הרגילים למעמדו<br />
ומצבו ביום ראש השנה וביום כיפור...<br />
כל(ו) כל הקצין...<br />
ב״דבר מלכות״ דליל חג השבועות (לקהל שיחיו שחזרו מהתהלוכה)<br />
מבאר הרבי את המובא בספרי פולין ש״נמי לכם״ בגימטריא ״קץ״.<br />
(ובדרך אפשר, גם על המילים ״בכל, מכל, כל״ מביא הרבי שהם<br />
בגימטריא ״קבץ״ ואולי אפשר לקשר לשבועות, ש״בכל, מכל, כל״<br />
הוא גם בגימטריא ״בקץ״) ומובא בספרים ששבועות הוא זמן<br />
המסוגל להתפלל על הקץ.<br />
התורה [כן] מתחשבת...<br />
החגים פסח וסוכות הם בסיום או בתחילת עונת העבודה בשדה,<br />
ולכן ארוכים הם. משא״כ חג השבועות שהוא בעיצומם של ימי<br />
העבודה, עשה אותו הקב״ה קצר, מלמד שחס הקב״ה על ישראל...<br />
ולא כהמעשה בעגלון שקבע נסיעה עם הגביר ליריד, והזהיר אותו<br />
הגביר: אם לא נגיע לזמן ליריד מאיזה סיבה שהיא לא תקבל כסף.<br />
הימים היו ימי חורף, ובאמצע הדרך היה שלג כבד ועיכב את הגביר<br />
להגיע בזמן, ולא רצה לשלם. הגיעו לדין תורה בפני הרב, זה בטענה<br />
וזה בטענה, וחייב הרב את העגלון, שהרי הותנה בפירוש שבאם לא<br />
יגיע בזמן מכל סיבה שהיא - לא ישלם לו.<br />
שאל העגלון את הרב: מכח מה הרב חייב אותי? ענה לו הרב: מכח<br />
התורה... אמר העגלון: מתי ניתנה התורה בחורף או בקיץ? אמר לו<br />
הרב: בקיץ בחודש סיון... אמר העגלון: א״כ אין אתה יכול לחייב אותי<br />
מכח התורה, שהרי אילו ניתנה התורה בחורף... בודאי היה לטובתי...<br />
כגפן פוריה...<br />
בקשר עם חזרת ״עונת החתונות״ אביא כאן ׳ווארט׳ מעניין: מדוע<br />
מברכים חתן וכלה בברכת ״ענבי הגפן בענבי הגפן״ דווקא? והמענה<br />
הוא, כיון שגפן הוא היחידי שלא מקבל ׳הרכבה׳ עם שום דבר אחר.<br />
רק גפן בגפן אחר.<br />
(שמעתי מהרה״ח ר׳ משה שי׳ נפרסטק ששמע מאגרונום מוסמך)<br />
ולהעיר ש״ענבי הגפן״ עולה בגימטריא ״בנין עדי עד״.<br />
(שמעתי מידידי הרה״ח ר׳ אהרן ליב שי׳ רסקין)<br />
מניעת טירחא דציבורא מהחתן והכלה<br />
על האיחול ״שיעלה הזיווג יפה״ מובא בספרים שבעצם מתכוונים<br />
כאן להזכיר את כל 16 הלשונות (אמת ויציב ונכון וכו׳ וכו׳) ומכיון<br />
שזה ארוך אומרים רק את האחרון שבהם ״יפה״...<br />
2 עצירות בדרך...<br />
חג השבועות נקרא בפי חז״ל בשם ״עצרת״, אף-על-פי שבתורה<br />
נזכרת תיבת ״עצרת״ בשמיני-עצרת בלבד, משום שכל חג יש לו<br />
מצוה המיוחדת לו: פסח - אכילת מצה; סוכות - ישיבה בסוכה וד׳<br />
מינים; ראש-השנה - תקיעת-שופר, וכן שאר החגים. רק שמיני-<br />
עצרת אין לו מצווה מיוחדת וכל מצוותו היא בהיעצרות (״עצרת״)<br />
מעשיית מלאכה, והוא הדין גם בחג השבועות, שאף הוא אין בו שום<br />
מצווה מיוחדת, ולפיכך נקרא גם הוא בשם ״עצרת״... (קדושת לוי)<br />
מתנה חד-פעמית מול קבלה תמידית...<br />
מפני-מה נקרא חג השבועות ״זמן מתן תורתנו״ ולא ״זמן קבלת<br />
תורתנו״? מפני ש״זמן מתן תורתנו״ היה רק פעם אחת, לפני אלפי<br />
שנים, ואילו ״זמן קבלת תורתנו״ לא פסק מעולם, בקבלת התורה<br />
חייב יהודי לעסוק מדי יום ביומו... (חידושי הרי״ם)<br />
ותן חלקנו בתורתך...<br />
ואילו רבי מנדלי מקוצק היה אומר: חג-השבועות נקרא ״זמן מתן<br />
תורתנו״ ולא ״זמן קבלת תורתנו״, משום שנתינת התורה היתה<br />
בשווה לכל ישראל, כנגד זה קבלת התורה איננה בשווה אצל כל אדם<br />
מישראל, כל אחד מקבל את התורה לפי ערכו ולפי השגותיו...<br />
יחס (הדדי) למיוחסים<br />
רבי יעקב אהרון מוולוז׳ין היה אומר: מתן תורה הוא הנישואין שלנו<br />
עם הקב״ה, וכל שידוך קובע חובות שוות הדדיות לשני הצדדים.<br />
כשם שאנחנו היה לנו אמון אליו והקדמנו ״נעשה״ ל״נשמע״, כך<br />
צריך גם הוא להקדים לנו את ה״נעשה״ של ישועה וגאולה קודם<br />
ל״נשמע״, קודם שהוא שומע מצדנו את ההבטחה, שנהיה כשרים<br />
וישרים ותמימים...<br />
חג (המו"צים גם) לה'...<br />
רבי לוי-יצחק מברדיצ׳ב עמד פעם בחג השבועות וטען כדרכו לפני<br />
רבון העולם ואמר: רבונו-של-עולם! בראש השנה אתה בחינת ׳מלך<br />
ושופט׳, ואפילו כשאתה רוצה למחול על כבודך אין אתה יכול, שהרי<br />
״מלך שמחל על כבודו - אין כבודו מחול״. אבל כהיום הזה, בחג<br />
השבועות, הרי אתה בחינת רב, והיום אתה יכול למחול לנו את כל<br />
החטאים והעוונות, שהרי ״רב שמחל על כבודו - כבודו מחול״...<br />
מחילה על כבוד הזולת...<br />
הרבי ברוך ממזיבוז׳ בא פעם אחת לעיירה, שבה היה מרא דאתרא<br />
מתנגד חריף ולא בא לקבל שלום מרבי ברוך. נכנס רבי ברוך בדברים<br />
עם כמה ממקורביו, ושאל אותם מה טיבו של הרב הזה ומה מוצאו,<br />
יחוסו ומעשיו. וסיפרו לו, שהרב הזה הוא למדן גדול, ואפילו חיבר<br />
כמה ספרים, אלא שמרננים אחריו, שרבים מ״חידושי התורה״<br />
שבספריו אינם שלו...<br />
- אם כך - אמר רבי ברוך - כבר מתיישב הכול יפה. לעולם אין רב<br />
חייב, משום כבוד-התורה, ללכת לקבל פניו של אורח. אלא יש לו<br />
היתר לעשות כן, משום ש״הרב שמחל על כבודו כבודו מחול״,<br />
והגמרא מנמקת דין זה בכך, ש״התורה דיליה (שלו) היא, דכתיב<br />
ובתורתו יהגה יומם ולילה״ (קידושין ל״ב); התורה היא של הרב,
ולפיכך הוא יכול למחול על כבודו. אבל הרב הזה, שתורותיו אינן<br />
שלו, אלא של אחרים, אין לו באמת רשות לוותר על כבודן...<br />
הדבק במדותיו...<br />
כשהדפיס רבי יעקב יוסף מפולנאה את ספרו ״תולדות יעקב יוסף״,<br />
היה נוסע בעצמו מעיר לעיר למכור את חיבורו. מחירו של הספר<br />
היה גבוה - ׳אדרכמון זהב׳ בעד עותק אחד.<br />
כשהגיע לברדיצ׳ב, הציע את ספריו למכירה אך אף קונה לא הגיע.<br />
רבי יעקב יוסף שהצטער על כך מאוד, קבל על הדבר לפני רבי וולף<br />
מז׳יטומיר: הייתכן - טען רבי יעקב יוסף - באתי לכאן למכור את<br />
חיבורי, המלמד לעולם את תורתו של הרבי (הבעל-שם-טוב),<br />
ולבסוף אין קונה?! מה הרעש? - הרגיע אותו רבי וולף בבת-שחוק<br />
- גם רבון-העולמים היה ׳מחבר׳ נכבד מאוד, וספרו בלי ספק לא<br />
היה חס וחלילה גרוע מספרך, ואף-על-פי-כן היה מחזיר עם תורתו<br />
מאומה לאומה ומלשון ללשון, ושום אחת מהן לא רצתה לקבל<br />
אותה מידו!...<br />
צדקה מתחילה בבית...<br />
באסרו-חג לאחר שבועות כינס פעם רבי בונם מפשיסחה את<br />
האברכים שבחסידיו ואמר להם: התורה מספרת לנו, שלאחר<br />
קבלת התורה אמר השם-יתברך אל משה: ״לך אמור להם, שובו<br />
לכם לאוהליכם״. אמנם כן, הם קיבלו את התורה, אבל כבר הייתי<br />
רוצה לראות, מה יהיה לאחר שובם לאוהלים, איך תהיה התנהגותם<br />
בבית... (וזה על-דרך ״לכו בנים שמעו לי״).<br />
יכולת/כושר שיפוט...<br />
״ויהי בימי שפוט השופטים״ (רות א, א) - ״שפוט השופטים, דור<br />
ששופט את שופטיו״ (בבא בתרא ט״ו).<br />
ועל-כך אמר הבעל-שם-טוב: שופטים השופטים ומייסרים את העם<br />
כשהוא נמצא בעת-צרה, במקום שיהיו מנחמים אותו, מלמדים עליו<br />
זכות ומשתתפים בצערו - שופטים כאלה ראויים שיהיו הם עצמם<br />
נשפטים...<br />
מטי ולא מטי...<br />
״כי המות יפריד ביני ובינך״ (רות א, יז). לא נאמר ״יפריד בינינו״ אלא<br />
״ביני ובינך״. המות אינו מפריד את שניהם בבת אחת, אלא רק אחד<br />
מהשנים - המת נפרד מהחי ולא חוזר אליו לעולם, ואילו החי - לעולם<br />
איננו נפרד מן המת, שכן אליו הוא עתיד לחזור... (המגיד מדובנא)<br />
החלטה גורלית...<br />
״ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה״ (רות א, יח).<br />
״התורה מתשת כוחו של אדם״, וברגע שאדם מחליט לקבל על<br />
עצמו את עול היהדות כבר הוא נחלש מבחינה גופנית, כפי שהגמרא<br />
מספרת על ריש-לקיש: פעם אחת היה רבי יוחנן רוחץ בירדן. ראהו<br />
ריש-לקיש וקפץ אחריו לתוך הירדן. אמר לו רבי יוחנן: כוחך לתורה.<br />
אמר לו: יופיך לנשים. אמר לו רבי יוחנן: אם תחזור בך אתן לך את<br />
אחותי, שהיא יפה ממני. קיבל עליו. ביקש לחזור בקפיצה ולהביא<br />
כליו - ולא יכול לחזור, מפני שתשש כוחו, כיון שקיבל על עצמו עול<br />
תורה (בבא מציעא פ״ד ורש״י שם). נמצא איפוא, שבגלל ההחלטה<br />
בלבד שהחליט ריש-לקיש לקבל עליו עול התורה, כבר תשש כוחו...<br />
וזהו מה שאומר המקרא: ״ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה״,<br />
כשראתה נעמי כי רות מתאמצת בהליכתה וצעדיה נעשו כבדים<br />
יותר, ״ותחדל לדבר אליה״, הפסיקה את השיחה ולא הוסיפה עוד<br />
להניא אותה מרצונה, שכן - אם היא מרגישה עצמה פתאום חלשה<br />
וקשה עליה ההליכה, סימן הוא שכבר קיבלה עליה בכל לבה להיות<br />
יהודיה... (רבי חיים מצאנז)<br />
לא בטל בשם שמים...<br />
יש מחלוקת שהיא לשם שמים ואפשר לזכות גם על ידה לכל<br />
המעלות, חוץ מקבלת התורה. שאין זוכים לקבלה אלא אם כל<br />
ישראל הם באהבה ובאחוה, בשלום וברעות. כשם שאין נישואין<br />
אלא על ידי שלום ואהבה, כך היא התורה ״מורשה״ - אל תקרי<br />
״מורשה״ אלא ״מאורסה״.<br />
וידוע הביאור בדרך הצחות למאמר המשנה ״כל מחלוקת שהיא<br />
לשם שמים - סופה להתקיים״: מחלוקת, יכולה להתבטל, שיכולים<br />
להסכים בסופו של דבר. אבל כשמלבישים את המחלוקת ב״איצטלא<br />
דקדושה״ - לשם שמים, אין סופה להתבטל...<br />
טקס השבעה...<br />
כתב בספר ׳טור ברקת׳, רמז נאה לשם ׳חג השבועות׳ - אל תקרי<br />
שָׁ בועות אלא שְׁ בועות; כלומר, לשון רבים של שבועה. היינו, חג<br />
שנעשו בו שתי שבועות. שבועה אחת שנשבע לנו הקדוש ברוך הוא<br />
שלא ימיר אותנו באומה אחרת; והשבועה השניה, שנשבענו אנחנו<br />
לקב״ה שלא נחליף ולא נמיר אותו באל אחר.<br />
תהלוכת השנה<br />
בקשר עם ל״ג בעומר, כדאי לציין ש״תהלוכה״ עולה בגימטריא<br />
שמעון... וכן ״כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק״,<br />
בשע״ת אותיות תשע״ב...<br />
יארצייט משולש ויום הולדת<br />
חג השבועות הוא יום ההסתלקות של דוד המלך ושל הבעש״ט,<br />
והוא יום הסתלקותם וגם יום הולדתם של כל בני ישראל, שהרי<br />
״פרחה נשמתן . . והחיה אותם״.<br />
מוקדש לע"נ<br />
האשה החשובה ואצילת הנפש בעלת מס"נ אם וסבתא מסורה<br />
מרת רות פאניה פייגא ע"ה<br />
אשת הרה"ח הפרופסור ר' ירמיהו שי' ברנובר<br />
לרפו"ש ולאויוש"ט<br />
עמדה בתמידות לימין בעלה בכל פעולותיו הכבירות להאדרת שם ליובאוויטש<br />
נלב"ע ב' שבט ה'תשע"ב<br />
ת.נ.צ.ב.ה<br />
***<br />
זכיתי - בשנים האחרונות לחייה - לקבל ממנה הדרכה, עצה ותושיה, בהומור בו היתה<br />
משופעת והאצילה ממנו לאחרים כאמצעי לשמח את כל סובביה בהרגשה טובה,<br />
מיוחדת ושמחה, ובקבלת אורחים בסבר פנים יפות (בפרט הסובלים והנדכאים)<br />
בעבודתה כרופאת ילדים במשך שנים רבות<br />
שידוכים לכל גיל<br />
בתים מאכער... (ויעש להם בתים...)<br />
ניסיון רב שנים<br />
לפרטים<br />
718-208-0302<br />
dlysez@gmail.<strong>com</strong><br />
לא סת"ם סופר...<br />
מכירת מוצרי סת"ם<br />
בדיקת תפילין ומזוזות<br />
שירות מעולה ומחירים נוחים<br />
718-778-1001<br />
ez7187781001@gmail.<strong>com</strong>
שביל החלב והפרח(ים)<br />
בחג השבועות נוהגים במנהגים שונים וביניהם מנהגי אכילה, היינו שאוכלים<br />
מאכלים מסוימים. אביא כאן כמה מנהגים כאלו וטעמיהם (חלקם בדרך אפשר):<br />
* נוהגין להכין לחג כיסני גבינה ועוגות דבש, שהתורה נמשלה להם<br />
(״דבש וחלב תחת לשונך״ ועוד).<br />
* ישנו הטעם המפורסם שחלב עולה בגימטריא 40, כנגד ארבעים<br />
הימים ששהה משה בהר סיני, ואפשר להוסיף: חלבי = 50, היינו<br />
׳שער הנו״ן׳ - יום ה-50.<br />
* לאחר הפסוק ״ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה׳ אלוהיך״,<br />
המדבר בחג הביכורים, נאמר מיד: ״לא תבשל גדי בחלב אמו״ - והרי<br />
אנו אוכלים ביום הזה מאכלי-חלב, כדי להראות שאנו נזהרים בלאו<br />
הזה... (״שני לוחות הברית״)<br />
* שלוש מאות שישים וחמישה הלאווין שבתורה הם כנגד שלוש<br />
מאות שישים וחמישה הימים שבשנה. ועל היום של חג השבועות<br />
חל הלאו של ״לא תבשל גדי בחלב אמו״... (רבי חיים ויטאל)<br />
* בשעה שקטרגו המלאכים שאין ישראל ראויים לקבל את התורה,<br />
השיב להם הקדוש-ברוך-הוא, שהמלאכים פחות ראויים, שהרי כשירדו<br />
שלושה מהם אל הארץ ונזדמנו בביתו של אברהם, אכלו שם ״בשר<br />
בחלב״ (״ויקח חמאה וחלב ובן הבקר - ויאכלו״)! ולאחר התשובה הזאת<br />
נסתתמו טענותיהם... נמצא, שהודות למכשול הזה של ״בשר בחלב״,<br />
שנכשלו בו המלאכים, הוכרעה הכף לטובתם של ישראל, שתינתן להם<br />
התורה - והרי אנו אוכלים ביום של מתן התורה מאכלי-חלב בלבד, כדי<br />
להראות כי אמנם אנו נזהרים בזה... (שפתי צדיקים)<br />
* חלב מתקיים היטב רק בכלים שפלים, בכלי חרס, אבל בכלי כסף וזהב<br />
הוא מתקלקל עד מהרה. והוא הדבר גם בתורה: אין התורה מתקיימת<br />
אלא אצל היהודים העניים והשפלים, כמו שאמרו ״הזהרו בבני עניים<br />
שמהם תצא תורה״, אבל לא אצל ה׳גבירים׳... (עוללות אפרים)<br />
טעם נוסף למאכלי חלב שמעתי מידידי הרה״ח ר׳ א.י. שי׳ קמינקר:<br />
נתינת התורה ע״י משה רבינו קשורה עם חלב, שמשה קיבל את<br />
התורה כיון שלא הסכים לינוק מחלב של אשה נכרית. וכמו שכותב<br />
רש״י במסכת סוטה (יב:) על המילים ״למי יורה דעה ולמי יבין<br />
שמועה? לגמולי מחלב ולעתיקי משדים״, וזה לשון רש״י: ״למי<br />
לימד הקב״ה תורה? למי שגמל והפריש עצמו מחלב טמא ונעתק מן<br />
השדים הטמאים״.<br />
ואסיים את ״ספר המתכונים״ במילתא דבדיחותא: אמר פעם אחד:<br />
אמת אמנם שישנם ׳טעמים׳ רבים למאכלי חלב בחג השבועות והכל<br />
טוב ויפה, אך אין כמו ׳טעמה׳ של (עוגת) הגבינה עצמה...<br />
עד כאן לפי (מסיימים) האשכנזים... מכאן ממשיכים הספרדים...<br />
המחשת המאורעות...<br />
בג׳רבה (ועוד) אופים כעכים חלביים בתבנית סולם (״עליית משה<br />
להר סיני״) או יד (״ושני לוחות אבנים הוריד בידו״) או סל (״טנא<br />
ביכורים״). גם נהגו להכין קליות משעורים/פולים/שקדים/<br />
בוטנים/זרע פשתן, וכדומה, זכר לנאמר ברות: ״ויצבט לה קלי״.<br />
ובכלל ידוע שאשכנזים משקיעים את כספם ב׳ויטרינה׳ ואילו הספרדים<br />
ב׳שולחן׳... וגם כשלא-עלינו יושבים ׳שבעה׳, הרי שהאשכנזים נוהגים<br />
לומר ״המקום ינחם אתכם״ ואילו הספרדים אומרים ״מן השמים<br />
תנוחמו״, כי אצל האשכנזי נשאר בית ששווה הרבה וממילא המקום<br />
ינחם... ואולי הסיבה לכך היא כי האשכנזים התחנכו ע״י כאלו שעברו<br />
ל״ע את ה״שואה״ והורגלו לחסוך ולאגור תמיד...<br />
ונאחל לכל עם ישראל שיהיה להם פרחי״ם: פרנסה רחבה חיים יפים<br />
(ירוקים) מאוד, ועד לעשירות מופלגה... וכן שנשוב בתש(ו)ב״ה -<br />
תמיד שפע ברכה והצלחה...<br />
ויוצא פר"ח...<br />
מהו הטעם שנוהגים לקשט הבתים בפרחים [ריחניים]? יש לומר כיון<br />
שבעת מתן תורה ״פרחה נשמתן . . טל שעתיד להחיות בו מתים<br />
והחיה אותם״... ומרמז גם שכמו שהפרח גדל על-ידי הטל, וריחו טוב<br />
ומשיב את הנפש (על-דרך הבשמים במוצאי-שבת), וכן פרח אותיות<br />
רפ״ח - ניצוצין, שעל-ידי התורה מבררים את רפ״ח הניצוצין.<br />
(שמעתי מידידי הרה״ח ר׳ א.י. שי׳ קמינקר)<br />
מאשפ(ת)ות ירים לגן עדן...<br />
ואפשר לקשר את ענין הריח ושבועות (שהוא גם יום הסתלקות<br />
הבעש״ט) עם הסיפור הבא: היה פעם מנהג מגונה אצל נשות<br />
הפריצים, שכאשר נעדרו בעליהן מהבית היו ממלאות את תאוותיהן<br />
בצורה אחרת. חסיד אחד שהיה בדרכו אל הבעש״ט, עבר ליד אחוזה<br />
גדולה הסמוכה למז׳יבוז׳, כשלפתע תפסו אותו כמה גוים חסונים,<br />
והכניסוהו אל תוך האחוזה המפוארת. כשראה החסיד שהביאוהו<br />
לפני אשת הפריץ והבין את אשר לפניו, ביקש ממנה ללכת להתפנות.<br />
כשנכנס אל בית הכסא, ברח דרך תעלת הביוב ורץ אל הבעש״ט.<br />
כשנכנס אל חצר הרבי כשהוא מריח כולו מהביוב, אמר הבעש״ט: יש<br />
כאן ריח של גן עדן...<br />
(הוסיף לי הנ״ל)<br />
אל תבואני רגל גאווה<br />
בעצרת נידונים על הפירות, ונהגו להתפלל על ה׳אתרוג׳ של סוכות<br />
שהוא בגימטריא (עם הכולל) ׳תורה׳.<br />
ואסיים בברכה המסורתית "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות",<br />
"בשמחה" רומז על תורת הנגלה ("משמחי לב"), "ובפנימיות" היינו<br />
פנימיות התורה - חסידות...<br />
ביאור נוסף: "בשמחה" - "אין שמחה אלא בבשר", "פארבייסען".<br />
"ובפנימיות" - "נכנס יין יצא סוד", אמירת "לחיים"...<br />
אַ גוט יום טוב! "לחיים"! "לחיים ולברכה"!<br />
אתא שמחה לקריה...<br />
ברכת "מזל טוב" לידידי הת' מנחם מענדל שי' בן ידידי היקר הרה"ח<br />
הרה"ג ר' חיים שלמה שי' דיסקין רב העיר 'קרית אתא'<br />
לרגל בואו בקשרי השידוכין עב"ג תחי'.<br />
*<br />
וברכת "מזל טוב" לשאר-בשרי שליח הרבי בעיר 'קרית אתא', הרה"ת<br />
ר' יעקב שי' זלמנוב וזוגתו שתחי', בן אחי הרה"ח ר' שמואל שי' וזוגתו תחי'<br />
לרגל הולדת בתם-נכדתם שתחי'.<br />
לא ירד אחריו כבודו...<br />
בהקשר לזה מתאימה הבדיחה: מה ההבדל בין ספרדים לאשכנזים?<br />
תזכו לגדלה לתורה, לחופה ולמעשים טובים<br />
אשכנזי מארח הוא מגיש ׳סלט חי׳ ואילו הספרדי מגיש ׳ח״י סלטים׳...<br />
י ח י א ד ו נ נ ו מ ו ר נ ו ו ר ב י נ ו מ ל ך ה מ ש י ח ל ע ו ל ם ו ע ד
Vert-a-lach<br />
Witty explanations, sharp sayings, clever <strong>com</strong>mentaries, humorous observations, interesting stories,<br />
numerical values, abbreviations, and more... from what I heard, witnessed and experienced with<br />
chasidim and righteous people... • Worth a smile!<br />
by Eliezer Zalmanov<br />
For Your Health<br />
Rabbi Pinchas Teitz of New Jersey was close to Lubavitch<br />
and the Rebbe. He would visit the Soviet Union during the<br />
dark days of Communism, meeting Jews clandestinely to<br />
strengthen and encourage them.<br />
On one of his visits, he met a Jew in disguise who whispered<br />
to him a one word request, “Maamar.” He was asking if<br />
Rabbi Teitz had brought along with him a maamar chasidus<br />
from the Rebbe.<br />
Rabbi Teitz looked at him in shock and asked, “Maamar? It<br />
looks like you first need a piece of bread to eat so that you<br />
could be healthy.”<br />
The Jew responded with the words of the mishna (Pirkei Avos<br />
5:1), “Vehalo b’maamar echod yachol lihiboros” Literally,<br />
this translates as: Certainly, it (the world) could have been<br />
created with a single utterance. However, the meaning the<br />
Jew wanted to relate was maamar as in ‘maamar chasidus’<br />
and lihiboros as in ‘to be<strong>com</strong>e healthy’.<br />
(Heard from Rabbi Naftoli Astolin)<br />
Yisroel, Oraisa, VekudshaBrich Hu<br />
On Shavuos, many have a custom to sing, “Yisroel, Oraisa,<br />
Vekudsha Brich Hu Chad Hu.” (The Jews, the Torah and<br />
G-d are one.)<br />
Tradition has it that the holiday of Purim is related to<br />
Yisroel, because then the Jews were in danger of bodily harm.<br />
Chanuka is related to Oraisa, for then the decree was against<br />
keeping the Torah and its Mitzvos.<br />
Reb Isaac Homiler added that Yud Tes Kislev is related<br />
to Kudsha Brich Hu, because then the decree was against<br />
Chassidus / G-dly matters.<br />
The Month of Sivan – Its Name<br />
It is known that the names of the months were brought with<br />
the Jews from Bavel. Here are two explanations for Sivan:<br />
Sivan in English sounds like: See One (especially if you have<br />
a European accent). This hints to the fact that in this month<br />
we saw the One G-d.<br />
Sivan also hints to the Seder Hishtalshalus – the the״ chainlike<br />
״process that G-d used to create the world. Samach,<br />
the first letter of Sivan, looks like the “Igul Hagadol” – the<br />
great sphere (the great infinite surrounding light of Sovev<br />
that is the source for everything). The second letter is Yud<br />
that is like a “nekuda” – the seminal point of light before it<br />
is defined. The Vov refers to “hamshacha” – drawing down<br />
G-dly light. The final Nun refers to “hamshacha” through all<br />
of hishatalshalus – drawing the light all the way through to<br />
us. Nun could also refer to Shaarhanun – the fiftieth gate of<br />
wisdom and refinement that we attain on Shavuos.<br />
(Heard from Rabbi Yosef Goldstein – “Uncle Yossi”)<br />
The 22 year old Dollar<br />
(By Nochum Greenwald)<br />
My parents were in Israel during Adar Alef 5771 for a<br />
wedding and went to visit my mother’s first cousin, whose<br />
son, Ben, recently became a baalteshuva. He׳s now Breslov<br />
/ Lubavitch. He learns sichos and maamarim with the local<br />
shliach. He mentioned that he had wanted a dollar from the<br />
Rebbe, but no Lubavitcher would part with theirs. Finally, a<br />
Tzanz chossid gave him one.<br />
While my parents were visiting, Ben said, I״ want the Rebbe<br />
to talk to ״.me My father opened his wallet to see which Rebbe<br />
dollars he had with him. He started reading the first one he<br />
found. The date read: Hay״ Adar Beis .״5749 Ben’s wife piped<br />
up and said, “Hay Adar is his Birthday!” My father then<br />
continued by translating from what was written on the dollar<br />
from what the Rebbe said: “When the child will be born, he<br />
should put the dollar in the ״.pushka They were amazed at the<br />
hashgocho protis. When they translated the Yiddish message<br />
to their kids in <strong>Hebrew</strong>, the kids said, ,Abba״ the Rebbe was<br />
talking to YOU, because he said,‘When the child will be born<br />
״.Ben andyou׳re name is (they translated child to Ben – son)<br />
He was indescribably excited as my father handed him the<br />
dollar to keep!<br />
It turns out that 22 years ago, just before I was born, my father<br />
passed by the Rebbe to get a brocho for my birth. Rebbe said,<br />
“Ven di kind vert geboren, er zulllaygen in pushka” and that’s<br />
the brocho and the dollar that was given for me!<br />
When my parents came back from Israel, they found the<br />
picture of me, a 2-day newborn, being helped to give the<br />
(replacement) dollar into the pushka on the 19th of Adar.<br />
B’hashgocho protis, my parents gave Ben the dollar on 19th<br />
of Adar, too!<br />
They were holding it for him for 22 years!<br />
G-O-D: the Numerical Equivalent of Havaye<br />
If one uses gematria in English: G is the 7th letter, O is the<br />
15th letter and D is the 4th letter. Together they equal 26, the<br />
same as G-d’s name Havaye in <strong>Hebrew</strong>.<br />
(Heard from Rabbi Arik Raskin)
Change language