Pi_Haaton_18-06_FINAL
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
ביקורת: קולנוע<br />
Wonder Woman<br />
אשת חיל נמצאה<br />
להקרנה של "וונדר וומן" הגעתי מלא<br />
חששות. לא שיש לי משהו נגד - DC כמו<br />
שאר ילידי שנות ה-90, גם אני גדלתי על<br />
הסדרה האלמותית של באטמן, פשוט תמיד<br />
הייתי איש של מארוול. חוץ מזה, הכישלונות<br />
שלDC ביצירת יקום קולנועי שעומד<br />
בסטנדרטים הגבוהים של מארוול הדהדו<br />
בראשי, ולא הייתי בטוח שאני מוכן לעוד<br />
שעתיים שיסתכמו בטוויסט מיותר בעלילה.<br />
צפיתי בסרט כשבוע לאחר הבכורה, ולא<br />
הייתי בטוח שגל האהדה עומד ביחס ישר<br />
לאיכות שלו. באתר Tomatoes" ,"Rotten<br />
הציון הגבוה של "וונדר וומן" הוא 93% )ברגע<br />
כתיבת שורות אלה(, ולפני מספר ימים היה<br />
99%. לצורך השוואה, "יחידת המתאבדים"<br />
קיבל 25% ו"באטמן נגד סופרמן" - 27%.<br />
למרות כל ההקדמות - יצאתי מרומם<br />
מהסרט, ואני חושב שיש סיבה טובה<br />
לביקורות האוהדות. הסרט, בכיכובה<br />
של גל גדות, הוא פשוט טוב. ואולי בגלל<br />
זה יצאו הביקורות מכלל שליטה - מעין<br />
תחושת "סוף סוף". וונדר וומן הוא סיפור<br />
מקור טוב - הוא לא נכנע לתכתיבים והפך<br />
לקדימון בן שעתיים ל"ליגת הצדק". הדמות<br />
של אשת הפלא מהפנטת בתמימותה, אך<br />
לרגע לא הופכת ליפת נפש. הסרט אינו<br />
עוקב אחרי אישה תמימה עם תפיסת עולם<br />
טיפשית, אלא מגולל תהליך מעניין יותר:<br />
אישה זרה צריכה להתאים את מה שחשבה<br />
על עולם אידיאלי למציאות, ועדיין למצוא<br />
בה משהו ששווה להציל אותו ולהגן עליו.<br />
יותר מכל, וונדר וומן מצליח במקום שבו<br />
עולם הקומיקס נכשל שוב ושוב: האישה.<br />
הרוב המוחלט של ייצוגים נשיים נחלק<br />
לשניים: האחד, דוגמת "אלמנה שחורה"<br />
ב"נוקמים", הוא ייצוג אינסטרומנטלי. דמות<br />
כזו, עם כל אהבתי אליה, היא עלה התאנה<br />
של חבורת הגברים במקרה הטוב, ובמקרה<br />
הרע היא שם על תקן .eye candy השני,<br />
שכיום נפוץ פחות בסרטים, דוגמת SheHulk<br />
או ת'ור, הוא כזה ההופך את האישה ללא<br />
יותר מגרסה נשית של דמות גברית. אבל<br />
הנה מגיעה וונדר וומן, ובמשך קצת יותר<br />
משעתיים אינה חוטאת לאף אחד מאלה.<br />
כן, החצאיות קצרות, אבל אחרת איך אפשר<br />
להילחם? כן, היא האישה היחידה בקבוצת<br />
גברים, וכן, מפלרטטים איתה, אך לרגע לא<br />
נדמה שעצם היותה אישה הוא הדבר שמפליא<br />
את הגברים סביבה: מעשיה הם שעושים זאת.<br />
החוזק הפיזי שלה, העובדה שהיא קופצת<br />
לגובה לא סביר ועוד כל מיני קלישאות של<br />
גיבורי על - הן אלה שהופכות אותה לפלאית.<br />
במרכז הסרט עומדת אישה, אבל זו לא<br />
הסיבה שהוא טוב. הוא עצמו פשוט<br />
טוב. אולי יום אחד, כשייעשה סרט גרוע<br />
שבראשו דמות נשית, לא נחשוש )כמו חלק<br />
מהביקורות על הסרט טרם יציאתו( שיפסיקו<br />
לעשות סרטים "נשיים". לא חסרים סרטים<br />
גרועים בכיכוב גברים, ועוד לא שמעתי על<br />
החלטה לחדול מעשיית סרטים "גבריים".<br />
תומר רוקנן<br />
> ביקורת: בינג'<br />
Master of None<br />
הסדרה המתוקה של הקיץ<br />
Master of None היא סדרה קומית שיצרו<br />
הקומיקאי האמריקאי עזיז אנסרי )המוכר<br />
גם כטום מ"מחלקת גנים ונוף"( ואלן יאנג,<br />
עבור נטפליקס. אנסרי מגלם את דמותו של<br />
דב, שחקן שמנסה לפתח קריירה בניו יורק<br />
וחווה - FOMO - Fear of Missing Out<br />
תופעת הפחד מפספוס הזדמנויות. העונה<br />
השנייה עלתה לפני כחודש בנטפליקס,<br />
והיא מבוססת על "אהבה מודרנית" - ספרו<br />
של אנסרי שעוסק במפגש שבין רומנטיקה<br />
לטכנולוגיה - ומתמקדת בתחושת הפספוס<br />
בעולם הדייטים. הוא יוצא למסע חיפוש<br />
אחר אהבת אמת, ומכיר בדרך אנשים<br />
שונים ומשונים. העונה השנייה של הסדרה<br />
נפתחת בפרק מקסים המצולם באיטליה,<br />
בסגנון שמזכיר סרטים קלסיים משנות<br />
ה-50. כל פרק בעונה מתמודד בדרך מקורית<br />
ומשעשעת עם נושאים חברתיים כגון דת,<br />
מגדר ומיניות. השימוש במוזיקה בכל פרק<br />
נפלא ותואם את ההתרחשות, והנאתו של<br />
דב מאוכל ומהחיים בכלל, עם כל היופי<br />
והקושי שבהם, מעוררת התלהבות ואמפתיה.<br />
היקף: שתי עונות, 10 פרקים כל אחת<br />
אורך כל פרק: 30-20 דקות<br />
איפה צופים: נטפליקס<br />
למי מיועד: אנשים אופטימיים<br />
שמתעניינים בנושאים חברתיים<br />
ענבר שפס<br />
24 פי האתון 4 ביוני 2017 י' בסיוון תשע"ז
Change language