גבעתיים פלוס 11/2015
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
יומן מסע:<br />
הרואים יותר<br />
והרואים פחות או<br />
בכלל לא<br />
6 אנשים עם עיוורון או לקות ראייה, ו-6 אנשים רואים יצאו<br />
למסע משותף ממטולה עד אילת באופניי טנדם - אופניים<br />
זוגיים לשני רוכבים, 520 ק"מ של דיווש.<br />
במסע המופלא נטלו חלק שניים מתושבי <strong>גבעתיים</strong>, אודי<br />
ווליניץ ובטי בן בשט כתבת <strong>גבעתיים</strong> <strong>פלוס</strong> שחזרה מאושרת<br />
וגם כתבה יומן מסע<br />
הירידה לנוף גנוסר<br />
מצאת החמה במטולה ועד צאת פחית הבירה<br />
באילת. הסתיים מסע הרכיבה של קבוצת<br />
רוכבי הכביש "כן ולא". קבוצת הרוכבים<br />
הרואים יותר והרואים פחות או בכלל לא.<br />
עמדנו ליד הכניסה למלון, זוגות האופניים<br />
נשענו בעייפות על הקיר, פתחנו לא מעט<br />
פחיות ובקבוקי בירה ביחס לגודל הקבוצה.<br />
כולנו אנשים מבוגרים שבחיי היום-יום<br />
שלהם נחשבים לאנשים רציניים. אבל ברגע<br />
ההוא פרקנו עול. דמעות של אושר נמהלו<br />
באלכוהול ובתחושת הסיפוק האדירה. ברגע<br />
הבא צפריר הניף את ידי באוויר תוך שהוא<br />
שוכח את הבדלי הגבהים בינינו ומשאיר אותי<br />
תלויה סנטימטר מעל הקרקע, מנסה להישען<br />
על קצות האצבעות סטייל פרימה בלרינה.<br />
הייתי האישה היחידה בקבוצה שעברה את<br />
המסע ועד לאותו הרגע לא הרגשתי את<br />
עוצמת הנתון הזה. דקות לאחר מכן יוסי<br />
הניח את שתי ידיו על כתפי, הוא גבוה ממני<br />
רק במעט כך שיכולתי להתבונן היטב אל<br />
תוך עיניו. שנינו היינו שתויים מעט, אני<br />
אחרי בקבוק אחד של בירה ויוסי כבר לא<br />
ספר. דיברנו על משהו שקשור לסידורים<br />
של הסעות חזרה למרכז הארץ. מה סוכם<br />
ומה נאמר נשכח אחרי שלוש דקות. היו שם<br />
חיבוקים של כולם עם כולם, ומחיאות כפיים<br />
שלנו, הרוכבים מאחור אל הרוכבים הקדמיים<br />
הרואים, שבזכותם הצלחנו ואל מחיאות<br />
הכפיים הצטרפו כל הצופים מהצד שהזדמנו<br />
למקום ולא לגמרי הבינו על מה כל המהומה.<br />
לבירה ההיא היה טעם מאוד מיוחד, טעם<br />
של ניצחון עם הישג משמעותי שמתיישב<br />
עליו כמו דובדבן על קצפת. זה לא היה אחוז<br />
האלכוהול הזניח, שהיה שם או איכות ושם<br />
היצרן. זה היה הזמן והמקום שהעניקו לה את<br />
הארומה החד פעמית.<br />
חבורת "כן ולא" על אופני<br />
הטנדם<br />
בפתחו של מלון קלאב הוטל באילת, ביום<br />
שבת קסום בחודש אוקטובר, סיימה קבוצת<br />
רוכבי הכביש של "כן ולא", השייכת למרכז<br />
הישראלי לכלבי נחייה ופועלת בחסותו<br />
מסע מיוחד וראשון מסוגו בארץ. רכיבה של<br />
ארבעה ימים ברצף, ממטולה ועד אילת, 520<br />
ק"מ על אופני טנדם. היו בודדים שעשו את<br />
זה על אופני טנדם, אבל מעולם לא בקבוצה<br />
ומעולם לא, כאשר רוכב רואה מדווש את<br />
כל הדרך במושב הקדמי של הטנדם מבלי<br />
להתחלף.<br />
יצאו למסע שניים עשר רוכבים ושני אנשי<br />
צוות מופלאים. שישה זוגות של אופניים.<br />
שישה אנשים עם עיוורון או לקות ראייה<br />
ושישה אנשים רואים. הרבה קבוצות של<br />
רוכבי כביש כבר דיוושו את הדרך וחצו את<br />
המדינה. ארץ ישראל אינה מעמידה אתגרים<br />
גדולים מדי לספורטאים והיא נגמרת די<br />
מהר כשמודדים אותה "מקיר אל קיר" גם<br />
כשחוצים אותה לאורך. אבל משהו בכל זאת<br />
שונה ואחר במסע המיוחד הזה. הרכיבה על<br />
אופני טנדם - אופניים זוגיים לשני רוכבים,<br />
שונה מהרכיבה על אופני סינגל. מבחינה<br />
טכנית היא קשה יותר אבל מבחינה מנטלית,<br />
כאשר יש חיבור טוב בין שני הרוכבים,<br />
זה כמו בסינרגיה – הסכום עולה על כל<br />
חלקיו. וכבר מזמן סיכמנו שבשלב מסויים<br />
רוכבים עם הראש ולא עם הרגלים, וחוץ<br />
מזה למי שאין את השריטה הנכונה, לא יכול<br />
<strong>גבעתיים</strong> 20
Change language