גיליון 4 עיתון הנוער - GAT YOU
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
19<br />
תרבות<br />
תרבות<br />
18<br />
רקדן נולד<br />
מאות בני נוער רוקדים בקריית גת באופן קבוע, 250 מהם רוקדים בסטודיו<br />
למחול "מומנטום". מה גורם להם להעדיף ריקוד על פני בילוי עם חברים ואיך<br />
זה עוזר להם בלימודים? מאת: אילנה בריסקר<br />
הסטודיו למחול "מומנטום"<br />
נפתח בשנת 2011 על ידי<br />
ריבי קומלוש - בת 26<br />
בסה"כ אבל עם קילומטרז'<br />
עצום של ריקודים, שפתחה<br />
אותו כדי שתוכל להמשיך<br />
את דרכה בעולם המחול<br />
שהיא כה אוהבת. "אני<br />
רוקדת מגיל צעיר מאוד", היא מספרת. "בנעוריי<br />
רקדתי במספר להקות מקומיות ובמגמת המחול<br />
של תיכון 'צומח' שבו למדתי. בשנתיים האחרונות<br />
של התיכון, כשהבנתי שהריקוד טבעי לי כל כך,<br />
רציתי לקחת עוד צעד קדימה ולכן לקחתי קורס<br />
בוינגייט ונסעתי לסדנאות ברחבי הארץ כדי<br />
ללמוד מהמורים הטובים ביותר ולפתח את יכולות<br />
ההדרכה שלי, שאוכל להנחיל את האהבה הזו גם<br />
לדור הבא".<br />
ריבי מספרת שכשהתגייסה, לא היה לה זמן<br />
לרקוד ולהדריך והיא הרגישה שחלק משמעותי<br />
ממנה חסר. "כשהשתחררתי רציתי להמשיך את<br />
דרכי בתחום המחול. חיפשתי מקום שישקף את<br />
האמונה שלי שהריקוד הוא לא רק לגוף, אלא<br />
בעיקר לנפש ולכן הקמתי את הסטודיו".<br />
בשנתו הראשונה מנה הסטודיו מספר דו ספרתי<br />
של רקדנים. היום, כשהוא פותח את שנתו<br />
השביעית, הוא מונה כ-250 רקדנים ובהם ילדים,<br />
מתבגרים ואפילו רקדני עבר שכבר התגייסו<br />
לצבא, אבל לא מוותרים על שיעורים בסופי<br />
שבוע. "רקדנים נשארים פה כל כך הרבה שנים כי<br />
זו התשוקה שלהם, בכל שלב בחיים. רובם מגיעים<br />
עם חיוך לחמישה שיעורים בשבוע ולא משנה<br />
כמה הם עסוקים בלימודים או בדברים אחרים. גם<br />
אלו שכבר חיילים מפנים מזמנם בסופי השבוע<br />
כשהם בבית ומגיעים לסטודיו, לשעתיים וחצי של<br />
טעינת מצברים לאחר שבוע ארוך".<br />
היצע השיעורים בסטודיו מגוון מאוד. יש שיעורי<br />
טכניקה, מחול, בלט קלאסי ומודרני, ג'אז, היפ<br />
הופ, סדנאות העשרה, ואפילו שיעורי אקרובטיקה<br />
וקפוארה עם אלעד רומנו - האקרובט הראשי של<br />
הצמד סטטיק ובן-אל.<br />
צילום: אביב אברג׳ל<br />
מאז שאני זוכרת את עצמי רקדתי היפ<br />
הופ וברייקדאנס. כשהציעו לי לבוא<br />
ולהתנסות בבלט, חשבתי לעצמי ׳מה לי<br />
ולבלט? זו לא אני׳. אבל אז הגעתי<br />
לסטודיו והכרתי פה משפחה. לא הייתי<br />
מעלה בדעתי לנסות את הדברים השונים<br />
האלה ללא ההכוונה שאני מקבלת פה.<br />
צילום: אביב אברג׳ל<br />
הלהקות בסטודיו ובמיוחד הלהקה הבוגרת שבה<br />
רקדנים מכיתה ט' ועד אחרי צבא, יוצאות במהלך<br />
השנה לתחרויות ולמופעים רבים ברחבי הארץ,<br />
כשהשיא הוא פסטיבל המחול השנתי שנערך<br />
באילת בחודשי הקיץ ובמהלכו נוסעים הרקדנים<br />
לשלושה ימים חווייתיים שמעבר להופעות<br />
ולסדנאות מחול, כוללים גם בילויים משותפים<br />
ופעילויות גיבוש.<br />
נפתחים לדברים חדשים<br />
טל אזמי ולימור טדלה בנות ה-15 מתיכון 'אורט<br />
זאב בוים' הן בין הרקדניות הקבועות בסטודיו.<br />
טל רוקדת מאז שהיא זוכרת את עצמה ולימור<br />
רוקדת מגיל ארבע. שתיהן שמעו על הסטודיו<br />
מחברות בבית הספר ומיד החליטו להצטרף. מאז<br />
עברו כבר כ-5 שנים.<br />
המפגש שלהן עם סגנונות ריקוד חדשים שינה להן<br />
לגמרי את המחשבה, הן מעידות. "מאז שאני זוכרת<br />
את עצמי רקדתי היפ הופ וברייקדאנס. כשהציעו<br />
לי לבוא ולהתנסות בבלט, חשבתי לעצמי 'מה<br />
לי ולבלט? זו לא אני'. אבל אז הגעתי לסטודיו<br />
והכרתי פה משפחה. לא הייתי מעלה על דעתי<br />
לנסות את הדברים השונים האלה ללא ההכוונה<br />
שאני מקבלת פה", אומרת לימור.<br />
הצעירה שבחבורה היא קרן קפוסטין )13( מבית<br />
הספר 'אורט זאב בוים', שהחלה לרקוד בכיתה<br />
ו'. "לפני שהגעתי לסטודיו לא התחברתי למחול<br />
מודרני וחשבתי שבחיים לא ארקוד אותו. אבל אז<br />
ניסיתי והתחברתי לסגנון הזה יותר מהכל. אני<br />
פורקת פה רגשות והסטודיו הוא הבית השני שלי.<br />
לרקוד זה ממש כיף".<br />
חיזוק הביטחון העצמי<br />
נווה קנזי וגלית שניידרמן בני ה-18 עומדים בפני<br />
גיוס וגם הם מצאו בית ב'מומנטום'.<br />
נווה למד בכלל בבית ספר חרדי- הכי רחוק<br />
מעולם הריקודים. לפני כשנתיים חזר בשאלה<br />
והגיע לשיעור ניסיון בהיפ הופ אחרי ששמע על<br />
הסטודיו מחברים. "הרקדנים האחרים בסטודיו<br />
שכנעו אותי לנסות גם את שיעורי הבלט והמחול<br />
צילום: אביב אברג׳ל<br />
המודרני, ומאז נפתח בפניי עולם חדש שלא<br />
הכרתי", הוא נזכר. "הריקוד שיפר לי את הביטחון<br />
בצורה ניכרת. בצעירותי הייתי ממש חסר ביטחון<br />
מכל הבחינות ובמיוחד מבחינה חברתית. אפילו<br />
לדבר עם בנות התביישתי, כך שלעלות על<br />
במה ולהתחרות מול קהל גדול היה ממש מפחיד<br />
בהתחלה. אבל פה אתה לומד פשוט ליהנות מהכל<br />
ולהשתחרר".<br />
הריקוד הוא זה שידחוף קדימה וייתן את<br />
המוטיבציה והכוח הנפשי לכל הדברים<br />
מסביב. כשאתה עושה משהו שמספק<br />
אותך, זה אף פעם לא יפגע בדברים<br />
אחרים שאתה עושה. האינטנסיביות מביאה<br />
סיפוק והנאה ואין סיבה שתצא מהסטודיו<br />
והראש יהיה עמוס בקשיים ובחרדות.<br />
כשאתה מגיע לרקוד, אתה בא להשתחרר,<br />
להתאפס ולנקות את הראש ויוצא עם<br />
אנרגיות וכוחות מחודשים.<br />
גם גלית מעידה שהריקוד שיפר לה את הביטחון<br />
העצמי: "תמיד הייתי אדם סגור וקשה לי לדבר<br />
עם אנשים. התנועה אפשרה לי להביע את עצמי<br />
ולדבר עם הגוף, ללא צורך במילים".<br />
ממלאים מצברים<br />
הריקודים אמנם שואבים זמן ואנרגיות, אבל<br />
לדברי הרקדנים הצעירים זה לא בא על חשבון<br />
הלימודים ואפילו להיפך.<br />
"אני מאוד רוצה שבני <strong>הנוער</strong> יבינו שלבוא לרקוד<br />
בסטודיו, לא אמור להפריע בדברים אחרים כמו<br />
לימודים, אלא להיפך", מדגישה ריבי. "הריקוד<br />
הוא זה שידחוף קדימה וייתן את המוטיבציה<br />
והכוח הנפשי לכל הדברים מסביב. כשאתה עושה<br />
משהו שמספק אותך, זה אף פעם לא יפגע בדברים<br />
אחרים שאתה עושה. האינטנסיביות מביאה סיפוק<br />
והנאה ואין סיבה שתצא מהסטודיו והראש יהיה<br />
עמוס בקשיים ובחרדות. כשאתה מגיע לרקוד,<br />
אתה בא להשתחרר, להתאפס ולנקות את הראש<br />
ויוצא עם אנרגיות וכוחות מחודשים".<br />
"הריקודים נותנים לי מוטיבציה ואנרגיה",<br />
מספר נווה. "אני מגיע לכאן, מתפרק ויוצא עם<br />
כוחות מחודשים. חוזר הביתה ומרגיש גאה ומלא<br />
אנרגיות".<br />
גלית מחזקת את הדברים ומוסיפה: "יום לפני אחת<br />
הבגרויות, הרגשתי שאני חייבת להגיע לרקוד,<br />
לשחרר מתח ולנקות את הראש. זה עבד ועזר לי<br />
גם בכל שאר הבגרויות. אתה מגיע לעשות משהו<br />
שאתה אוהב, אז ברור שאתה מוצא לזה פנאי גם<br />
בתקופות הכי עמוסות".<br />
"אני היפראקטיבית מטבעי ובהתחלה חשבתי<br />
שיהיה לי קשה לשלב את הלימודים והמחול, אבל<br />
אני מפתיעה את עצמי", מסכמת לימור. "כשאני<br />
רוקדת בלט, אני מתרכזת בריקוד וכתוצאה מכך<br />
מרוכזת גם יותר בלימודים. לפעמים, אחרי שהיה<br />
לי יום קשה בלימודים אני באה לסטודיו, מתפרקת<br />
ושוכחת מהכל. זו המנוחה שלי. אני עושה מה<br />
שאני אוהבת ומוצאת זמן לחברים, ללימודים<br />
ולכל השאר. לוותר מבחינתי זו לא אופציה ואני<br />
אבוא בכל מצב, גם אם יהיה לי עומס.<br />
ערכים לחיים<br />
"אני אוהבת את העובדה שברוב הריקודים שלנו<br />
יש מסר חזק. היה לנו ריקוד למשל שבו קרענו<br />
דפים עם מילות גנאי", מסבירה ליטל בקר, בת 16<br />
מתיכון מאיר. "כשאתה מתחבר ומבין למה אתה<br />
עושה את מה שאתה עושה, כל אחד יכול לראות<br />
את הרגש משתקף בכל תנועה. כך אנו מעבירים<br />
מסר חיובי גם לרקדנים הצעירים יותר ולקהל<br />
שבא לצפות בנו. לומדים וגם מלמדים".<br />
גאווה אישית וקבוצתית<br />
על קיר הסטודיו מונחים עשרות גביעים נוצצים.<br />
ריבי מסתכלת עליהם ומחייכת: "בכולם אני<br />
גאה. גם בתחרויות שבהן לא זכינו. אני שמחה<br />
על החוויה. הניצחון הוא לא העיקר, אלא רק<br />
האקסטרה. בתחרות באילת השתתפו קבוצות<br />
חזקות מאוד והגענו למקום השלישי. היינו<br />
המומים כי אלו היו קבוצות ותיקות ואנחנו עוד<br />
היינו סטודיו צעיר בן שנתיים בלבד".<br />
"אני אוהב את תחושת הניצחון גם כשאתה לא<br />
מגיע למקום הראשון", מוסיף נווה. "כשהיינו<br />
בתחרות באילת זכינו במקום השלישי, ומרוב<br />
התרגשות חטפתי למנחה את הגביע מהיד באמצע<br />
המשפט. זו הייתה גאווה מטורפת בעצמי ובנו<br />
צילום: אביב אברג׳ל<br />
כקבוצה".<br />
גם לימור נזכרת באחת התחרויות ומספרת: "זו<br />
הייתה תחרות בנס ציונה. היינו צעירות יחסית<br />
ומולנו התמודדו קבוצות ממש ותיקות בתחום.<br />
בתום התחרות התחילו להקריא את שמות<br />
הזוכים. הקריאו מקום שלישי ושני ולא הקריאו<br />
אותנו. כבר התאכזבנו ולא האמנו שנשמע את<br />
השם שלנו. פתאום הכריזו עלינו כזוכים במקום<br />
הראשון! התלהבנו והתרגשנו כל כך. זה היה מעין<br />
אישור על כל העבודה וההשקעה שעשינו והוכיח<br />
לנו שזה לא לשווא".<br />
כולם יכולים<br />
לדברי ריבי גם בני נוער שלא באים מעולם<br />
הריקוד ואנשים שאף פעם לא רקדו, יכולים להגיע<br />
לסטודיו ולהשתלב בו. "ברגע שאתה נהנה, הדרך<br />
להצלחה אפשרית ושום דבר לא יעצור אותך אם<br />
אתה מספיק רוצה את זה", היא מסכמת. "הכל<br />
תלוי בניהול זמן נכון וזה גם משהו שאני מנסה<br />
להנחיל ולעזור בו לרקדנים שלי".<br />
נווה מסכים עם הדברים ורואה את העתיד שלו<br />
קשור סביב הריקודים: "זו התשוקה שלי וברור<br />
לי שאני רוצה לעסוק בזה בהמשך החיים. אני לא<br />
רוצה לסיים יום עבודה ולהרגיש שלא הגשמתי<br />
ומיציתי את עצמי. כל אחד צריך להתעסק<br />
באמנות ובמשהו שהוא אוהב באמת. יש לי חברים<br />
שלא עושים כלום לנשמה, זה ריקני ומשעמם.<br />
למה לא לנסות? לכו תדעו, אולי תהיו טובים<br />
ותשברו שיאים".<br />
ליטל שומעת את הדברים ומפנטזת בקול: "החלום<br />
שלי הוא להופיע על במה גדולה בחו"ל, להיחשף<br />
לכמה שיותר אנשים ולעולם לא להפסיק לרקוד".<br />
טל מהנהנת ומוסיפה: "החלום שלי הוא לפתוח<br />
סטודיו מחול משלי ולגרום לאנשים להתאהב<br />
בריקוד, כמו שאני התאהבתי. חלום נוסף שיש<br />
לי זה לרקוד בפסטיגל, אבל מקבלים רקדנים רק<br />
מגיל 18 אז אצטרך לחכות קצת".<br />
לפרטים והרשמה ניתן לפנות לעמוד הפייסבוק<br />
של 'מומנטום- מרכז למחול', במספר 08-8694425<br />
או באתר www.momentumdc.co.il<br />
צילום: אביב אברג׳ל
Change language