You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
אך לא תמיד נהנה בך מהמזל שאפשר לו<br />
למקד את תשומת לבו בגיבורים אנושיים<br />
והרואים המנסים לשפר את החברה.<br />
למעשה, שניים מהמקרים שבמסגרתם<br />
התפרסם מערבים שתיים מהדמויות<br />
המפלצתיות ביותר בעברה של ישראל.<br />
בך החל לעבוד בפרקליטות המדינה<br />
ב־1953, וב־1961 היה לסגן פרקליט<br />
המדינה. בתקופה זו אף שימש כשני<br />
מבין שלושת עורכי הדין מטעם התביעה<br />
במשפטו המכונן של אדולף אייכמן. על<br />
תקופה זו ועל תפקידו במשפט אייכמן<br />
אמר: “חוויתי אירועים מיוחדים רבים<br />
במהלך חיי, אבל לא היה משהו שדמה<br />
לזה”.<br />
גבריאל בך )ויקיפדיה(<br />
בתשעת החודשים שלפני המשפט<br />
ובמהלכו, משחזר בך, עזב את ביתו<br />
שבחיפה ועבר להתגורר בבית מלון<br />
הסמוך לבית המעצר שבו שכן אייכמן,<br />
ליד קיבוץ יגור.<br />
התובע גבריאל בך במשפט אייכמן )ויקיפדיה(<br />
מכס המשפט -<br />
לוועדת הפרס<br />
גבריאל בך, שופט בית המשפט העליון בדימוס ויו”ר ועדת פרס<br />
א.מ.ת לשעבר, נזכר בתפקידו במשפטים ההיסטוריים של<br />
אייכמן ודמיאניוק<br />
יונה ג’רמי בוב<br />
כמי שהופקד על הכנת התביעה וניהולה<br />
במשפטו של אדולף אייכמן, וכמי שהיה<br />
שופט בבית המשפט העליון בזמן משפטו<br />
ההיסטורי של איוואן דמיאניוק, היה<br />
גבריאל בך הדמות האידיאלית לעמוד<br />
בראש ועדת הפרס הראשונה של פרסי<br />
א.מ.ת.<br />
הפרס מחולק מדי שנה על מצוינות<br />
באקדמיה והישגים מקצועיים יוצאי דופן<br />
באמנות, במדע ובתרבות, התורמים באופן<br />
משמעותי לחברה.<br />
בך, שכיהן בתפקידו בוועדת הפרס עד<br />
2009, אמר כי “זה דבר נהדר להעניק<br />
הכרה ציבורית לאלו שמצטיינים<br />
בתחומם”, ובמיוחד עבור הישגים<br />
המשפיעים באופן חיובי על החברה.<br />
בך מעיד על עצמו שתמיד נהנה<br />
להשתתף הן בדיוני הבחירה במועמדים<br />
מאחורי הקלעים והן בטקס הענקת<br />
הפרס עצמו.<br />
לא תמיד היה זה קל לבחור זוכה מבין<br />
מועמדים ראויים כה רבים, מספר בך, אך<br />
למרות הקושי שבמספר הפרסים המוגבל<br />
שאפשר להעניק, מצא סיפוק בבחירה<br />
בכל אחד מהזוכים. “היה מהנה לבחור<br />
בכל אחד מהם”, הוא אומר.<br />
לדברי בך, זיכרון פגישתו הראשונה עם<br />
אייכמן עדיין צלול וטרי ובמוחו. הוא<br />
מספר שאמר לשוטרים שאינו יכול לדבר<br />
על תוכן המשפט עם אייכמן – פן יהפוך<br />
בשוגג לעד בעצמו – אבל באפשרותו<br />
לדבר עמו על נושאים הקשורים לתיק.<br />
“לדוגמה, אייכמן שאל אותי ‘את מי עלי<br />
לשכור בתור פרקליט ההגנה?’. אשתו<br />
הציעה את רוברט סרווציוס, שהגן על<br />
נאצים במשפטי נירנברג. אמרתי לו שאין<br />
בעיה והוא באמת מומחה גדול”, מספר<br />
בך.<br />
אף שהיה מרוכז ביותר בתפקידו, בך<br />
מעיד ש”היה קשה מאוד להישאר רגוע<br />
כשאתה נמצא במרחק של מטר אחד<br />
ממנו”.<br />
בך זוכר גם את תפקידה של ממשלת<br />
גרמניה במשפט ואת “היעילות בכך<br />
ששלחה כל מסמך דרוש מכל משרד<br />
ממשלתי ומכל יחידה צבאית מעורבת –<br />
מיליוני מסמכים בסך הכל. חילקתי אותם<br />
בין המשטרה וקצינים שהוסמכו לכך, כך<br />
שכל אחד קרא מסמך אחר”.<br />
כשבא במגע עם אייכמן האדם ועם<br />
המקרים שנידונו בתיק, מספר בך<br />
“המשכתי לחלום שאולי הוא היה משחרר<br />
יהודים בנסיבות מיוחדות מדי פעם, אבל<br />
בכל פעם הוא הורה על הוצאתם להורג,<br />
לא משנה מה היה טבעה המיוחד של<br />
הבקשה”.<br />
בך מביא כדוגמה את סיפורו של פרופסור<br />
שגר בפריז והחזיק במידע על אודות<br />
פטנטים בטכנולוגיות מכ”ם, שבו היה<br />
הצבא הגרמני מעוניין. קצין גרמני בכיר<br />
שאל את אייכמן אם אפשר לשחרר את<br />
הפרופסור ואת אשתו בשל העובדה שהיו<br />
שימושיים עבור הגרמנים. תשובתו של<br />
אייכמן, לדברי בך, הייתה שלילית.<br />
בך מתאר את חלופת המכתבים בין<br />
הצדדים. לדבריו, מצדו של הקצין<br />
נכתב כי “אני מפקד של יחידה גדולה<br />
בצבא” וכי הוא מעוניין בכך שיחוסו על<br />
חייו של הפרופסור היהודי. בתגובתו<br />
של אייכמן נכתב כי “אני מפקד באס.<br />
אס ודרגתך אינה מעניינת אותי. הצבא<br />
הגרמני כבר לקח את הפטנטים. לא<br />
תוענק גם הארכה של יום אחד בביצוע”.<br />
לדבריו של בך, עמדתו של אייכמן היא<br />
זו שהתקבלה, כמו באינספור מקרים<br />
אחרים, והפרופסור היהודי נשלח אל<br />
מותו.<br />
במשפטו של אייכמן בך זוכר שניגשה<br />
אליו אישה אמריקאית שביקרה בישראל<br />
וסיפרה שהיא בתו של הפרופסור. היא<br />
אמרה שהוריה שלחו אותה לשכניהם<br />
הלא יהודים, ובסופו של דבר היא הגיעה<br />
לארה”ב. “קראתי על התיק שאתה מטפל<br />
בו וראיתי את השמות של ההורים שלי.<br />
לא הכרתי אותם ואפילו אין לי תמונה<br />
שלהם – תוכל לעזור לי?”, ביקשה.<br />
בהתגלגלות בלתי צפויה של ההיסטוריה,<br />
בך, שהיה תובע במשפט אייכמן, הפך<br />
למושיעו ולמשחררו של השומר הנאצי<br />
איוואן דמיאניוק, כשהוביל ב־1993 הרכב<br />
של שלושה שופטים לפסוק בעד שחרורו<br />
של דמיאניוק. זאת, בשל אי היכולת<br />
לזהותו בוודאות כ”איוואן האיום” ממחנה<br />
ההשמדה טרבלינקה, לנוכח קשיים<br />
ראייתיים.<br />
אף שבית המשפט המחוזי השתכנע<br />
כי מדובר בשומר הנאצי מטרבלינקה,<br />
בית המשפט העליון, ובך בראשו, הפך<br />
את ההחלטה בהתבסס בין השאר על<br />
כך שאיש מהעדים במשפט לא יכול<br />
היה לזהות את דמיאניוק כשומר הנאצי<br />
האכזרי. נוסף על כך, ראיות חדשות<br />
שהתגלו בברית המועצות הצביעו על<br />
הימצאותו של שומר נאצי אחר בשם<br />
איוואן במחנות סוביבור ומיידנק. הצגת<br />
הראיות בבית המשפט המחוזי לא<br />
התאפשרה, מה שחיזק את הקושי בקבלת<br />
ההכרעה בשאלת זהותו של דמיאניוק.<br />
לדבריו של בך, הוא לא פקפק בהחלטה<br />
גם לאחר שהוטחו בו ביקורות רבות מבית.<br />
למעשה, בך טוען, ההחלטה העניקה כבוד<br />
רב בעולם למערכת המשפט הישראלית,<br />
והראתה כי היא עצמאית וביכולתה להגיע<br />
להחלטות צודקות במנותק משיקולים של<br />
נקמה רגשית.<br />
בך אומר גם ששאב סיפוק מסוים מכך<br />
שב־2011, שנים לאחר משפטו בישראל,<br />
הורשע דמיאניוק בכך שהיה שומר<br />
במחנות סוביבור ומיידנק, זמן קצר לפני<br />
שמת.<br />
הישגיו של בך וההישגים של אלו שבחר<br />
בהם לקבלת פרס א.מ.ת משמשים מקור<br />
לגאווה רבה לישראל.<br />
13<br />
12
Change language