Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
-<br />
-<br />
-<br />
היא יושבת לבד, עם גבה לקיר,<br />
כאילו מבוצרת בין שולחן העבודה שלה<br />
ושולחנו של השכן משמאל, האשה<br />
היחידה במחלקה למתכת ב״יר<br />
לקשיש״. אשה נמוכת־קומה, שערה<br />
שהיה פעם בלונדיני מסופר קצר, רוכנת<br />
על עבגדתה: הפעם ליטוש תמונות־קיר<br />
ממתכת. התמונות מונחות סביבה על<br />
השולחן ״מזרח״, ״שבת שלום״,<br />
הבאבא סלי והיא מעבירה סמרטוט<br />
בלוי על פניהם בתנועות איטיות,<br />
עייפות ועוטפת אותן בעתון לבל<br />
תתלכלכנה שנית. אחרי כמה דקות היא<br />
נאנחת, מניחה את הסמרטוט,<br />
ומשפשפת את ידה השמאלית, כאילו<br />
לטשטש את הצלקת שנותרה לה<br />
כתזכורת מדר׳ מנגלה. חנה היא ניצולת<br />
אושוויץ, ״שפנת נסיונות״ שנותרה<br />
בחיים. הצלקות הכואבות ביותר הן<br />
בפנים.<br />
תפקידי, היום כבכל שבוע, הוא<br />
לעזור לה. אנחנו עובדות יחד ותוך כדי<br />
עבורה מפטפטות על הכל. חשוב<br />
שתדבר, שתוציא את הרגשותיה החוצה.<br />
כתמיד חנה קמה ומתחילה את הטקס<br />
היומי שלה הכנת תה אירופאי מתוק־<br />
מתוק והגשתו. היא מבקשת ממני<br />
לספור את האנשים כאילו לא ספרה<br />
עצמה לפני דקות. עשרים אנשים<br />
עשרים עוגות לחלק, אחד אחד בין<br />
השולחנות.<br />
חנה היא ניצולת שואה, אך בכך לא<br />
נגמר הסיפור. גם בתה שמשה קרבן<br />
לדר׳ מנגלה המפורסם, וגם היא נושאת<br />
בתוכה את הצלקות. בשנות השישים<br />
גורשו מהונגריה, ואי־אפשר לחזור.<br />
כיום הן גרות ביחד במוסררה, בתנאים<br />
שאינם משביעים את רצונה של חנה<br />
שכנים מרעישים, אנשים בלי נימוס...<br />
״לא ככה בהונגריה״ אומרת חנה. אך<br />
אין ברירה.<br />
חנה איננה מדברת על השואה.<br />
בידה השמאלית היא עונדת טבעת־<br />
נישואין, אך בעלה השני נפטר לפני<br />
שנים. עכשיו יש לה רק בת ו״יד<br />
לקשיש״.<br />
העבודה נגמרת. הגיעה השעה<br />
ללכת הביתה לשכנים המרעישים<br />
ולבית הריק, אני בחזרה להר הצופים.<br />
בדלת היא מברכת אותי כבכל שבוע,<br />
בחיוך: ״שבת שלום, מרים״<br />
שבת שלום, חנה, וכל טוב.<br />
-<br />
-<br />
- היא<br />
מאת מרים קיבן<br />
a m<br />
a<br />
r<br />
r><br />
71
Change language