פירוש רש"י לשיר השירים-הסרת מסך מעל מסכת
פירוש רש"י לשיר השירים-הסרת מסך מעל מסכת
פירוש רש"י לשיר השירים-הסרת מסך מעל מסכת
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
217<br />
אר<strong>י</strong>ה סטר<strong>י</strong>קובסק<strong>י</strong><br />
ÌÈ¯È˘‰ ¯È˘Ï È''˘¯ ˘Â¯ÈÙ<br />
˙ÎÒÓ‰ ÏÚÓ ÍÒÓ ˙¯Ò‰<br />
‡Â·Ó<br />
אגב קר<strong>י</strong>את <strong>פ<strong>י</strong>רוש</strong> רש''<strong>י</strong> ל'ש<strong>י</strong>ר הש<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם', בד<strong>י</strong>לוג על פסקאות דקדוק<strong>י</strong>ות<br />
ועל הערות פרשנ<strong>י</strong>ות, התגלה לפנ<strong>י</strong><strong>י</strong> בוסתן האהבה של עם <strong>י</strong>שראל במלוא<br />
<strong>י</strong>פעתו. בבוסתן מתרחשת דרמה של אהבה קדושה. המשתתפ<strong>י</strong>ם בדרמה<br />
אלוה<strong>י</strong>ת זו הם: האל, הרע<strong>י</strong>ה, העמ<strong>י</strong>ם ו...רש"<strong>י</strong> עצמו, כפרשן, כקר<strong>י</strong><strong>י</strong>ן<br />
וכשל<strong>י</strong>ח צ<strong>י</strong>בור המא<strong>י</strong>ר את דבר<strong>י</strong> המשתתפ<strong>י</strong>ם.<br />
בפרשנותו המדרש<strong>י</strong>ת מענ<strong>י</strong>ק רש''<strong>י</strong> לש<strong>י</strong>ר הש<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם אחדות רע<strong>י</strong>ונ<strong>י</strong>ת ומצ<strong>י</strong>ע<br />
לו מבנה ארכ<strong>י</strong>טקטונ<strong>י</strong>. לפ<strong>י</strong> ת<strong>י</strong>אורו, בספר שלוש ה<strong>י</strong>זכרו<strong>י</strong>ות (פרק<strong>י</strong>ם א–ו)<br />
המב<strong>י</strong>אות לש<strong>י</strong>ח אהבה לוהט ונוקב (ז, ט–ח, <strong>י</strong>ד). לאחר כל אחת<br />
מהה<strong>י</strong>זכרו<strong>י</strong>ות וכן בסוף ש<strong>י</strong>ח האהבה משובצות צ<strong>י</strong>פ<strong>י</strong>ות (תחז<strong>י</strong>ות ות<strong>י</strong>אור<strong>י</strong>ם<br />
של הגאולה) שבהן משתתפ<strong>י</strong>ם גם הגו<strong>י</strong><strong>י</strong>ם. בפת<strong>י</strong>חת הספר ובס<strong>י</strong>ומו מובא<br />
מתן תורה בס<strong>י</strong>נ<strong>י</strong>, ש<strong>י</strong>תחדש בעת<strong>י</strong>ד (א, ב) על 'הר<strong>י</strong> בשמ<strong>י</strong>ם' – <strong>י</strong>רושל<strong>י</strong>ם<br />
וב<strong>י</strong>ת המקדש (ח, <strong>י</strong>ד). ג<strong>י</strong>לו<strong>י</strong><strong>י</strong> התורה הם בבח<strong>י</strong>נת 'נש<strong>י</strong>קות', אהבה זכה<br />
ובלעד<strong>י</strong>ת שב<strong>י</strong>ן ה' לעמו. הסדר הוא:<br />
נש<strong>י</strong>קות אהבה + ה<strong>י</strong>זכרות ראשונה + צ<strong>י</strong>פ<strong>י</strong><strong>י</strong>ת גאולה;<br />
ה<strong>י</strong>זכרות שנ<strong>י</strong><strong>י</strong>ה + צ<strong>י</strong>פ<strong>י</strong><strong>י</strong>ת גאולה;<br />
ה<strong>י</strong>זכרות של<strong>י</strong>ש<strong>י</strong>ת + צ<strong>י</strong>פ<strong>י</strong><strong>י</strong>ת גאולה;<br />
ש<strong>י</strong>ח אהבה + צ<strong>י</strong>פ<strong>י</strong><strong>י</strong>ת גאולה +נש<strong>י</strong>קות אהבה.<br />
1 הד<strong>י</strong>בור המתח<strong>י</strong>ל בא<br />
להלן תקצ<strong>י</strong>ר מהדרמה בלשונו של רש''<strong>י</strong>.<br />
הנוסח על פ<strong>י</strong> פרו<strong>י</strong>קט השו''ת, אונ<strong>י</strong>ברס<strong>י</strong>טת בר- א<strong>י</strong>לן, המבוסס על פ<strong>י</strong> כתב <strong>י</strong>ד נ<strong>י</strong>ו-<strong>י</strong>ורק,<br />
ב<strong>י</strong>ת המדרש לרבנ<strong>י</strong>ם.<br />
1<br />
מ<strong>י</strong>ם מדל<strong>י</strong>ו (ספר המ<strong>י</strong><strong>י</strong>סד<strong>י</strong>ם), 18 (תשס"ז)
218 אר<strong>י</strong>ה סטר<strong>י</strong>קובסק<strong>י</strong><br />
בהדגשה. דבר<strong>י</strong> ההנח<strong>י</strong>ה וההסבר של רש''<strong>י</strong> בא<strong>י</strong>ם ב<strong>י</strong>ן סוגר<strong>י</strong><strong>י</strong>ם מרובע<strong>י</strong>ם.<br />
התוספות שלנו (כותרות המשנה המשולבות בטקסט וכ<strong>י</strong>ו"ב) באות נטו<strong>י</strong>ה.<br />
¯·ÁÓ‰ ˙Ó„˜‰<br />
אומר אנ<strong>י</strong>, שראה שלמה ברוח הקודש שעת<strong>י</strong>ד<strong>י</strong>ן <strong>י</strong>שראל לגלות גולה אחר<br />
גולה, חורבן אחר חורבן, ולהתאונן בגלות זה על כבודם הראשון ולזכור<br />
ח<strong>י</strong>בה ראשונה אשר ה<strong>י</strong>ו סגולה לו מכל העמ<strong>י</strong>ם, ו<strong>י</strong>זכרו את חסד<strong>י</strong>ו, ואת<br />
<strong>מעל</strong>ם אשר <strong>מעל</strong>ו, ואת הטובות אשר אמר לתת להם באחר<strong>י</strong>ת ה<strong>י</strong>מ<strong>י</strong>ם.<br />
ו<strong>י</strong><strong>י</strong>סד ספר הזה ברוח הקודש, בלשון א<strong>י</strong>שה צרורה אלמנות ח<strong>י</strong>ות, משתוקקת<br />
על בעלה, מתרפקת על דודה, מזכרת אהבת נעור<strong>י</strong>ם אל<strong>י</strong>ו.<br />
אף דודה, צר לו בצרתה, ומזכ<strong>י</strong>ר חסד<strong>י</strong> נעור<strong>י</strong>ה ונו<strong>י</strong> <strong>י</strong>ופ<strong>י</strong><strong>י</strong>ה וכ<strong>י</strong>שרון פעל<strong>י</strong>ה<br />
בהם נקשר עמה באהבה עזה, להוד<strong>י</strong>עה, כ<strong>י</strong> עוד ה<strong>י</strong>א אשתו והוא א<strong>י</strong>שה<br />
והוא עת<strong>י</strong>ד לשוב אל<strong>י</strong>ה.<br />
‡ ˜¯Ù<br />
ÌÈ¯È˘‰ ¯È˘ ÈÁ·˘<br />
ש<strong>י</strong>ר הש<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם אשר לשלמה – שנו רבות<strong>י</strong>נו: כל 'שלמה' האמור<strong>י</strong>ם בש<strong>י</strong>ר<br />
הש<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם קודש - מלך שהשלום שלו.<br />
ש<strong>י</strong>ר שהוא על כל הש<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם, אשר נאמר להקב"ה מאת עדתו וע<strong>י</strong>נו – כנסת<br />
<strong>י</strong>שראל. כל הכתוב<strong>י</strong>ם קודש, וש<strong>י</strong>ר הש<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם קודש קדש<strong>י</strong>ם, שכולו <strong>י</strong>ראת שמ<strong>י</strong>ם<br />
2<br />
וק<strong>י</strong>בול עול מלכותו.<br />
‰Â˘‡¯ ˙¯ÎÊȉ<br />
[זה הש<strong>י</strong>ר אומרת בפ<strong>י</strong>ה בגלותה ובאלמנותה]: מ<strong>י</strong> <strong>י</strong><strong>י</strong>תן ו<strong>י</strong><strong>י</strong>שקנ<strong>י</strong> המלך שלמה<br />
מנש<strong>י</strong>קות פ<strong>י</strong>הו כמו מאז, כחתן אל כלה, פה אל פה. כ<strong>י</strong> טוב<strong>י</strong>ם – ל<strong>י</strong><br />
דוד<strong>י</strong>ך מכל משתה <strong>י</strong><strong>י</strong>ן ומכל עונג ושמחה.<br />
לפ<strong>י</strong> כלל<strong>י</strong> הסגנון ה<strong>י</strong>ה על רש''<strong>י</strong> להקד<strong>י</strong>ם את הגדרת ''ש<strong>י</strong>ר הש<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם'' להגדרת ''שלמה''.<br />
אך משום כבוד ה' העד<strong>י</strong>ף לפתוח ב''שלמה'', מה גם שבהגדרת זהותו של שלמה ממ<strong>י</strong>לא<br />
מובנת חש<strong>י</strong>בות המג<strong>י</strong>לה.<br />
2
219<br />
<strong>פ<strong>י</strong>רוש</strong> רש''<strong>י</strong> לש<strong>י</strong>ר הש<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם<br />
–<br />
[שנתן להם תורתו ודבר ע<strong>י</strong>מהם פנ<strong>י</strong>ם אל פנ<strong>י</strong>ם. ואותם דוד<strong>י</strong>ם עודם ערב<strong>י</strong>ם<br />
על<strong>י</strong>הם מכל שעשוע, ומובטח<strong>י</strong>ם מאתו להופ<strong>י</strong>ע עוד על<strong>י</strong>הם לבאר להם סוד<br />
טעמ<strong>י</strong>ה ומסתר<strong>י</strong> צפונות<strong>י</strong>ה, ומחל<strong>י</strong>ם פנ<strong>י</strong>ו לק<strong>י</strong><strong>י</strong>ם דברו, וזהו] <strong>י</strong>שקנ<strong>י</strong> מנש<strong>י</strong>קות<br />
פ<strong>י</strong>הו!<br />
לר<strong>י</strong>ח שמנ<strong>י</strong>ך טוב<strong>י</strong>ם, שהר<strong>י</strong>חו בהם אפס<strong>י</strong> ארץ אשר שמעו שמעך הטוב<br />
בעשותך נוראות במצר<strong>י</strong>ם. שמן תורק נקרא שמך, על כן עלמות<br />
אהבוך הן האומות. בא <strong>י</strong>תרו לקול השמועה ונתג<strong>י</strong><strong>י</strong>ר, אף רחב הזונה<br />
אמרה (<strong>י</strong>הושע ב, <strong>י</strong>, <strong>י</strong>א): ''כ<strong>י</strong> שמענו את אשר הוב<strong>י</strong>ש ה' את מ<strong>י</strong> <strong>י</strong>ם<br />
סוף מפנ<strong>י</strong>כם'' ועל <strong>י</strong>ד<strong>י</strong> כן ''כ<strong>י</strong> ה' אלה<strong>י</strong>כם הוא אלה<strong>י</strong>ם בשמ<strong>י</strong>ם...''.<br />
אף אנ<strong>י</strong> שמעת<strong>י</strong> משלוח<strong>י</strong>ך רמז שאמרת למשכנ<strong>י</strong>, ואנ<strong>י</strong> אמרת<strong>י</strong>:<br />
אחר<strong>י</strong>ך נרוצה, לה<strong>י</strong>ות לך לא<strong>י</strong>שה.<br />
וגם ה<strong>י</strong>ום הזה עודנה ל<strong>י</strong> ג<strong>י</strong>לה ושמחה אשר נדבקת<strong>י</strong> בך.<br />
גם ה<strong>י</strong>ום, באלמנות ח<strong>י</strong>ות<strong>י</strong>, תמ<strong>י</strong>ד אזכ<strong>י</strong>ר דוד<strong>י</strong>ך הראשונ<strong>י</strong>ם מכל משתה עונג<br />
ושמחה.<br />
אהבוך אהבה עזה, אהבת מ<strong>י</strong>שור בל<strong>י</strong> עקובה ורכס<strong>י</strong>ם אשר אהבוך אנ<strong>י</strong><br />
ואבות<strong>י</strong><strong>י</strong> באותם ה<strong>י</strong>מ<strong>י</strong>ם.<br />
[הם מזכ<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם לפנ<strong>י</strong>ו חסד נעור<strong>י</strong>ם אהבת כלולות, לכתם אחר<strong>י</strong>ו במדבר, ארץ<br />
צ<strong>י</strong><strong>י</strong>ה וצלמות וגם צ<strong>י</strong>דה לא עשו להם והאמ<strong>י</strong>נו בו ובשלוחו, ולא אמרו:<br />
ה<strong>י</strong>אך נצא למדבר לא מקום זרע ומזונות?<br />
והלכו אחר<strong>י</strong>ו, והוא הב<strong>י</strong>אם לתוך חדר<strong>י</strong> ה<strong>י</strong>קף עננ<strong>י</strong>ו.<br />
עודם ה<strong>י</strong>ום, גל<strong>י</strong>ם ושמח<strong>י</strong>ם בו, אף לפ<strong>י</strong> ענ<strong>י</strong><strong>י</strong>ם וצרתם, ומשתעשע<strong>י</strong>ם בתורה,<br />
ושם מזכ<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם דוד<strong>י</strong>ו מ<strong>י</strong><strong>י</strong>ן ומ<strong>י</strong>שור אהבתם אותו].<br />
הרע<strong>י</strong>ה: שחורה אנ<strong>י</strong> ונאוה בנות <strong>י</strong>רושל<strong>י</strong>ם, אתם רע<strong>י</strong>ות<strong>י</strong><strong>י</strong>, אל אקל בע<strong>י</strong>נ<strong>י</strong>כם,<br />
אף אם עזבנ<strong>י</strong> א<strong>י</strong>ש<strong>י</strong>. אם אנ<strong>י</strong> שחורה כאוהל<strong>י</strong> קדר, קלה אנ<strong>י</strong> להתכבס לה<strong>י</strong>ות<br />
כ<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>עות שלמה.<br />
[אומרת כנסת <strong>י</strong>שראל לאומות]: אם <strong>י</strong>ש ב<strong>י</strong> עוון העגל, <strong>י</strong>ש ב<strong>י</strong> כנגדו זכות<br />
קבלת התורה.<br />
[וקורא לאומות: 'בנות <strong>י</strong>רושל<strong>י</strong>ם', על שם שה<strong>י</strong>א עת<strong>י</strong>דה ל<strong>י</strong>עשות מטרפול<strong>י</strong>ן<br />
לכולן] . 3<br />
3 לאמור, הגלות ה<strong>י</strong>א אנומל<strong>י</strong>ה זמנ<strong>י</strong>ת.
220 אר<strong>י</strong>ה סטר<strong>י</strong>קובסק<strong>י</strong><br />
אל תסתכלו ב<strong>י</strong> לב<strong>י</strong>ז<strong>י</strong>ון. בנ<strong>י</strong> מצר<strong>י</strong>ם שגדלת<strong>י</strong> בהם ועלו עמ<strong>י</strong> בערב רב, הם<br />
4 עד שנתנונ<strong>י</strong> עובדת אלוה<strong>י</strong>ם אחר<strong>י</strong>ם.<br />
נ<strong>י</strong>חרו ב<strong>י</strong> בהסתתם ופ<strong>י</strong>תו<strong>י</strong><strong>י</strong>ם<br />
[עכש<strong>י</strong>ו רוח הקדש חוזר ומדמה אותה לצאן החב<strong>י</strong>בה על הרועה. אומרת<br />
כנסת <strong>י</strong>שראל לפנ<strong>י</strong>ו, כא<strong>י</strong>שה לבעלה]: הג<strong>י</strong>דה ל<strong>י</strong> שאהבה נפש<strong>י</strong>, א<strong>י</strong>כה<br />
תרעה צאנך ב<strong>י</strong>ן הזאב<strong>י</strong>ם הללו אשר הם בתוכם? א<strong>י</strong>כה תרב<strong>י</strong>צם בגלות הזה<br />
שה<strong>י</strong>א עת צרה להם, כצהר<strong>י</strong>ם, שה<strong>י</strong>א עת צרה לצאן?<br />
ואם תאמר: מה א<strong>י</strong>כפת לך?<br />
– א<strong>י</strong>ן זה כבודך שאה<strong>י</strong>ה כאבלה, בוכ<strong>י</strong><strong>י</strong>ה על צאנ<strong>י</strong>, ב<strong>י</strong>ן גדוד<strong>י</strong> האומות<br />
הסמוכ<strong>י</strong>ם על אלוה<strong>י</strong>ם אחר<strong>י</strong>ם, ו<strong>י</strong>ש להם מלכ<strong>י</strong>ם ושר<strong>י</strong>ם מנה<strong>י</strong>ג<strong>י</strong>ם אותם.<br />
ה': אם לא תדע<strong>י</strong> לך כנס<strong>י</strong><strong>י</strong>ת<strong>י</strong> ועדת<strong>י</strong> ה<strong>י</strong>פה בנש<strong>י</strong>ם בשאר אומות, א<strong>י</strong>כה<br />
תרע<strong>י</strong> ותנצל<strong>י</strong> מ<strong>י</strong>ד המצ<strong>י</strong>ק<strong>י</strong>ם לך לה<strong>י</strong>ות ב<strong>י</strong>נ<strong>י</strong>הם ולא <strong>י</strong>אבדו בנ<strong>י</strong><strong>י</strong>ך, התבוננ<strong>י</strong><br />
בדרכ<strong>י</strong> אבות<strong>י</strong><strong>י</strong>ך הראשונ<strong>י</strong>ם, שק<strong>י</strong>בלו תורת<strong>י</strong> ושמרו משמרת<strong>י</strong> ומצוות<strong>י</strong>, ולכ<strong>י</strong><br />
בדרכ<strong>י</strong>הם, ואז, בשכר זאת, תרע<strong>י</strong> גד<strong>י</strong>ות<strong>י</strong><strong>י</strong>ך אצל שר<strong>י</strong> האומות.<br />
ÌȯˆÓ ˙‡ÈˆÈ ÏÚ ˜Ê·‰<br />
נמלכנו אנ<strong>י</strong> וב<strong>י</strong>ת ד<strong>י</strong>נ<strong>י</strong> לפנ<strong>י</strong> בוא פרעה שאש<strong>י</strong>אנו ואחזק את לבו לרדוף<br />
אחר<strong>י</strong><strong>י</strong>ך, עם כל שבח גנז<strong>י</strong> אוצרות<strong>י</strong>ו, כד<strong>י</strong> שנעשה לך ק<strong>י</strong>שוט<strong>י</strong> הזהב, עם<br />
נקודות הכסף שה<strong>י</strong>ה ב<strong>י</strong>דך כבר שהוצאת ממצר<strong>י</strong>ם.<br />
[מש<strong>י</strong>בה כנסת <strong>י</strong>שראל ואומרת]: בעוד שהשכ<strong>י</strong>נה בס<strong>י</strong>נ<strong>י</strong> קלקלת<strong>י</strong> בעגל.<br />
דוד<strong>י</strong> נעשה כמ<strong>י</strong> ש<strong>י</strong>ש לו צרור המור בח<strong>י</strong>קו ואומר: ''הר<strong>י</strong> לך צרור זה ו<strong>י</strong>תן<br />
ר<strong>י</strong>ח טוב מן הראשון שא<strong>י</strong>בדת'' [כך הקדוש ברוך הוא נתרצה ל<strong>י</strong>שראל על<br />
מעשה העגל, ואמר]:<br />
התנדבו למשכן, ו<strong>י</strong>בוא זהב המשכן ו<strong>י</strong>כפר על זהב העגל. אף על פ<strong>י</strong><br />
ש<strong>מעל</strong>ת<strong>י</strong> בו אמר לשכון ב<strong>י</strong>ן שד<strong>י</strong> – ב<strong>י</strong>ן שנ<strong>י</strong> בד<strong>י</strong> הארון.<br />
[כמה כפרות ומח<strong>י</strong>לות שמחל להן הקב"ה על כמה נ<strong>י</strong>ס<strong>י</strong>ונות שנסוהו במדבר].<br />
אנ<strong>י</strong> ה<strong>י</strong><strong>י</strong>ת<strong>י</strong> בושה בקלקול<strong>י</strong>, והוא חזקנ<strong>י</strong> בדבר<strong>י</strong> רצו<strong>י</strong><strong>י</strong>ם לומר (במדבר <strong>י</strong>ד,<br />
כ): ''סלחת<strong>י</strong> כדבר<strong>י</strong>ך'', ע<strong>י</strong>נ<strong>י</strong><strong>י</strong>ך נא<strong>י</strong>ם כע<strong>י</strong>נ<strong>י</strong> <strong>י</strong>ונ<strong>י</strong>ם והר<strong>י</strong> את <strong>י</strong>פה ו<strong>י</strong>פה. את<br />
<strong>י</strong>פה ב'נעשה', והנך <strong>י</strong>פה ב'נשמע', <strong>י</strong>פה במעשה אבות, <strong>י</strong>פה במעש<strong>י</strong>ך.<br />
4 <strong>פ<strong>י</strong>רוש</strong>ו שאתן ממש<strong>י</strong>כות בפעולת הערב רב.
221<br />
<strong>פ<strong>י</strong>רוש</strong> רש''<strong>י</strong> לש<strong>י</strong>ר הש<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם<br />
–<br />
–<br />
כ<strong>י</strong> צד<strong>י</strong>ק<strong>י</strong>ם <strong>י</strong>ש בך שדבקו ב<strong>י</strong>, כ<strong>י</strong>ונה זו שמשמכרת את בן זוגה א<strong>י</strong>נה מנ<strong>י</strong>חתו<br />
שתזדווג לאחר. כך (שמות לב, כו) כל בנ<strong>י</strong> לו<strong>י</strong> לא טעו בעגל. ועוד, ה<strong>י</strong>נך<br />
<strong>י</strong>פה במלאכת המשכן.<br />
הנך <strong>י</strong>פה דוד<strong>י</strong> לא ה<strong>י</strong>ופ<strong>י</strong> של<strong>י</strong> אלא שלך! אתה הוא ה<strong>י</strong>פה! אף נע<strong>י</strong>ם<br />
שעברת על פשע<strong>י</strong> והשר<strong>י</strong>ת שכ<strong>י</strong>נתך בתוכ<strong>י</strong> וזהו ק<strong>י</strong>לוס של <strong>י</strong>ר<strong>י</strong>דת האש<br />
(ו<strong>י</strong>קרא ט, כד): 'ו<strong>י</strong>רא כל העם ו<strong>י</strong>רונו', בבנ<strong>י</strong>נו ובבנות<strong>י</strong>נו שה<strong>י</strong>ום כולם<br />
נקבצ<strong>י</strong>ם אל<strong>י</strong>ך פה.<br />
אף ערשנו רעננה בבנ<strong>י</strong>נו ובבנות<strong>י</strong>נו שהם כולם נקבצ<strong>י</strong>ם אל<strong>י</strong>ך פה.<br />
· ˜¯Ù<br />
–<br />
–<br />
אנ<strong>י</strong> חבצלת השרון שושנת העמק<strong>י</strong>ם.<br />
ה': כשושנה ב<strong>י</strong>ן החוח<strong>י</strong>ם שמנקב<strong>י</strong>ן אותם ותמ<strong>י</strong>ד ה<strong>י</strong>א עומדת בנו<strong>י</strong>ה<br />
ואדמ<strong>י</strong>מותה, כן רע<strong>י</strong>ת<strong>י</strong> ב<strong>י</strong>ן הבנות, מפתות אותה לרדוף אחר<strong>י</strong>הם לזנות<br />
כמותם אחר<strong>י</strong> אלוה<strong>י</strong>ם אחר<strong>י</strong>ם וה<strong>י</strong>א עומדת באמונתה.<br />
הרע<strong>י</strong>ה: כתפוח בעצ<strong>י</strong> ה<strong>י</strong>ער כן דוד<strong>י</strong> ב<strong>י</strong>ן הבנ<strong>י</strong>ם בצלו חמדת<strong>י</strong> ו<strong>י</strong>שבת<strong>י</strong><br />
ופר<strong>י</strong>ו מתוק לחכ<strong>י</strong>.<br />
התפוח הזה, הכול בורח<strong>י</strong>ם ה<strong>י</strong>מנו לפ<strong>י</strong> שא<strong>י</strong>ן לו צל, כך ברחו כל האומות<br />
5<br />
<strong>מעל</strong> הקב"ה במתן תורה, אבל אנ<strong>י</strong>, בצלו ח<strong>י</strong>מדת<strong>י</strong> ו<strong>י</strong>שבת<strong>י</strong>.<br />
6 לר<strong>י</strong>ח טוב כ<strong>י</strong> חולה אנ<strong>י</strong> לאהבתו, כ<strong>י</strong><br />
רפדו רפ<strong>י</strong>דת<strong>י</strong> סב<strong>י</strong>בות<strong>י</strong> בתפוח<strong>י</strong>ם<br />
צמאת<strong>י</strong> לו פה בגלות<strong>י</strong>.<br />
כל זה אנ<strong>י</strong> זוכרת עתה בגלות<strong>י</strong> וחולה לאהבתו.<br />
השבעת<strong>י</strong> אתכם אתם האומות, בצבאות או בא<strong>י</strong><strong>י</strong>לות שתה<strong>י</strong>ו הפקר<br />
ומאכל כצב<strong>י</strong><strong>י</strong>ם וא<strong>י</strong><strong>י</strong>ל<strong>י</strong>ם, אם תע<strong>י</strong>רו ואם תעוררו את האהבה שב<strong>י</strong>נ<strong>י</strong><br />
לדוד<strong>י</strong> לשנותה ולהחל<strong>י</strong>פה ולבקש ממנ<strong>י</strong> להתפתות אחר<strong>י</strong>כם, בכל עוד שה<strong>י</strong>א<br />
תקועה בלב<strong>י</strong> והוא חפץ ב<strong>י</strong>.<br />
–<br />
–<br />
(ÛÂÒ ,„–Ê ,·) ‰ÓÏ˘‰ ‰Ï‡‚‰ „Ú ÌȯˆÓ ˙χ‚Ó<br />
[חוזר המשורר על הראשונות, כאדם שק<strong>י</strong>צר דבר<strong>י</strong>ו, וחוזר ואומר]:<br />
בנ<strong>י</strong> <strong>י</strong>שראל נמשכו לתפוח<strong>י</strong>ם העס<strong>י</strong>ס<strong>י</strong><strong>י</strong>ם, והגו<strong>י</strong><strong>י</strong>ם ברחו מהצל הדל.<br />
מתפוח<strong>י</strong> ס<strong>י</strong>נ<strong>י</strong>.<br />
5<br />
6
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
222 אר<strong>י</strong>ה סטר<strong>י</strong>קובסק<strong>י</strong><br />
נואש ה<strong>י</strong><strong>י</strong>ת<strong>י</strong> אומרת לגאולה עד תום ארבע מאות שנה שנאמרו ב<strong>י</strong>ן הבתר<strong>י</strong>ם.<br />
סבורה ה<strong>י</strong><strong>י</strong>ת<strong>י</strong> ל<strong>י</strong><strong>י</strong>שב עגונה עוד <strong>י</strong>מ<strong>י</strong>ם רב<strong>י</strong>ם.<br />
והנה הוא הוד<strong>י</strong>ע שה<strong>י</strong>ה עומד ומצ<strong>י</strong>ץ מן חלונות השמ<strong>י</strong>ם, ואמר ל<strong>י</strong>:<br />
קומ<strong>י</strong> לך א<strong>י</strong>ן עכש<strong>י</strong>ו טורח בדרך. אלו ארבע מאות שנה, ד<strong>י</strong>לגת<strong>י</strong>ם<br />
למנותם משנולד <strong>י</strong>צחק. שמונ<strong>י</strong>ם ושש שנה של קוש<strong>י</strong> הש<strong>י</strong>עבוד נגזרו על<strong>י</strong>כם<br />
והלכו להם. הנצנ<strong>י</strong>ם נראו בארץ, קרבו <strong>י</strong>מ<strong>י</strong> החמה שהא<strong>י</strong>לנות מוצ<strong>י</strong>א<strong>י</strong>ן<br />
פרח<strong>י</strong>ם והולכ<strong>י</strong> דרכ<strong>י</strong>ם מתענג<strong>י</strong>ם לראותם. עת הזמ<strong>י</strong>ר הג<strong>י</strong>ע, שהעופות נותנ<strong>י</strong>ן<br />
זמר וקול ערב להולכ<strong>י</strong> דרכ<strong>י</strong>ם. וקול התור נשמע בארצנו, דרך העופות<br />
לה<strong>י</strong>ות משורר<strong>י</strong>ם ומצפצפ<strong>י</strong>ם ב<strong>י</strong>מ<strong>י</strong> נ<strong>י</strong>סן.<br />
כן עשה ל<strong>י</strong> דוד<strong>י</strong>, ואמר ל<strong>י</strong>:<br />
קומ<strong>י</strong> לך, זרז<strong>י</strong> עצמך, (שמות <strong>י</strong>א) ו<strong>י</strong>שאלו א<strong>י</strong>ש מאת רעהו! כ<strong>י</strong> הנה הסת<strong>י</strong>ו<br />
עבר אלו ארבע מאות שנה ד<strong>י</strong>לגת<strong>י</strong>ם למנותם משנולד <strong>י</strong>צחק. עת הזמ<strong>י</strong>ר<br />
הג<strong>י</strong>ע שאתם עת<strong>י</strong>ד<strong>י</strong>ם לומר ש<strong>י</strong>רה על ה<strong>י</strong>ם ! 7 התאנה חנטה פג<strong>י</strong>ה, כשר<strong>י</strong>ם<br />
שבכם חנטו והנצו לפנ<strong>י</strong> מעש<strong>י</strong>ם טוב<strong>י</strong>ם והר<strong>י</strong>חו ר<strong>י</strong>ח טוב, קומ<strong>י</strong> לך לקבל<br />
עשרת הדברות!<br />
[דבר אחר]: פושע<strong>י</strong> <strong>י</strong>שראל כלו בשלושת <strong>י</strong>מ<strong>י</strong> אפלה ...הנשאר<strong>י</strong>ם עשו<br />
תשובה והתקבלו.<br />
[אותה שעה שרדף פרעה אחר<strong>י</strong>הם והש<strong>י</strong>גם חונ<strong>י</strong>ם על ה<strong>י</strong>ם וא<strong>י</strong>ן מקום לנוס<br />
לפנ<strong>י</strong>הם מפנ<strong>י</strong> ה<strong>י</strong>ם ולא להפנות מפנ<strong>י</strong> ח<strong>י</strong>ות רעות.<br />
למה ה<strong>י</strong>ו דומ<strong>י</strong>ן באותה שעה?<br />
ל<strong>י</strong>ונה שבורחת מפנ<strong>י</strong> הנץ ונכנסה לנק<strong>י</strong>ק הסלע וה<strong>י</strong>ה הנחש נושף בה.<br />
תכנס לפנ<strong>י</strong>ם – הר<strong>י</strong> הנחש; תצא לחוץ – הר<strong>י</strong> הנץ,<br />
אמר לה הקב"ה]:<br />
הרא<strong>י</strong>נ<strong>י</strong> את מרא<strong>י</strong><strong>י</strong>ך, למ<strong>י</strong> את פונה בעת צרה.<br />
השמ<strong>י</strong>ענ<strong>י</strong> את קולך (שמות <strong>י</strong>ד) ''ו<strong>י</strong>צעקו בנ<strong>י</strong> <strong>י</strong>שראל אל ה' ''.<br />
[שמע הקב''ה את קולם צ<strong>י</strong>וה על ה<strong>י</strong>ם ושטפם]<br />
הרע<strong>י</strong>ה: דוד<strong>י</strong> ל<strong>י</strong> הוא כל צרכ<strong>י</strong>ו תבע ממנ<strong>י</strong>, ולא צ<strong>י</strong>ווה אלא ל<strong>י</strong>: עשו<br />
פסח! קדשו בכורות! עשו משכן! הקר<strong>י</strong>בו עולות! ולא תבע מאומה אחרת.<br />
ואנ<strong>י</strong> לו - כל צרכ<strong>י</strong> תבעת<strong>י</strong> ממנו ולא מאלוה<strong>י</strong>ם אחר<strong>י</strong>ם.<br />
7 כלומר, צרפ<strong>י</strong> את ש<strong>י</strong>רתך לש<strong>י</strong>רת הצ<strong>י</strong>פור<strong>י</strong>ם.
223<br />
<strong>פ<strong>י</strong>רוש</strong> רש''<strong>י</strong> לש<strong>י</strong>ר הש<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם<br />
–<br />
עד ש<strong>י</strong>פוח ה<strong>י</strong>ום חטאנו בעגל, חטאנו במרגל<strong>י</strong>ם, ונסו הצלל<strong>י</strong>ם, זכו<strong>י</strong>ות<br />
המג<strong>י</strong>נות על<strong>י</strong>נו פרקת<strong>י</strong> עולו.<br />
סוב דמה לך דוד<strong>י</strong>, גרמת<strong>י</strong> לו להסתלק <strong>מעל</strong><strong>י</strong>.<br />
‚ ˜¯Ù<br />
–<br />
על משכב<strong>י</strong> בל<strong>י</strong>לות – בצר ל<strong>י</strong> ש<strong>י</strong>שבת<strong>י</strong> אפ<strong>י</strong>לה כל שלש<strong>י</strong>ם ושמנה שנה<br />
מה<br />
ב<strong>י</strong>קשת<strong>י</strong>ו ולא מצאת<strong>י</strong>ו.<br />
משה ואהרן. את שאהבה נפש<strong>י</strong> רא<strong>י</strong>תם<br />
שה<strong>י</strong>ו <strong>י</strong>שראל נזופ<strong>י</strong>ם<br />
מצאונ<strong>י</strong> השומר<strong>י</strong>ם<br />
מצאתם בפ<strong>י</strong>ו?<br />
עד<br />
קרוב לפר<strong>י</strong>שתם ממנ<strong>י</strong> לסוף ארבע<strong>י</strong>ם שנה. כמעט שעברת<strong>י</strong> מהם שמצאת<strong>י</strong> את שאהבה נפש<strong>י</strong> שה<strong>י</strong>ה עמ<strong>י</strong> ב<strong>י</strong>מ<strong>י</strong> <strong>י</strong>הושע לכבוש שלוש<strong>י</strong>ם ואחד<br />
מלכ<strong>י</strong>ם. אחזת<strong>י</strong>ו ולא ארפנו – לא נתת<strong>י</strong> לו רפ<strong>י</strong>ון עד שהב<strong>י</strong>אות<strong>י</strong>ו אל משכן<br />
ש<strong>י</strong>לה בשב<strong>י</strong>ל כל זאת שעשה ל<strong>י</strong>.<br />
האומות, בה<strong>י</strong>ות<strong>י</strong> גולה ב<strong>י</strong>נ<strong>י</strong>כם: אם תע<strong>י</strong>רו ואם<br />
השבעת<strong>י</strong> אתכם אהבת דוד<strong>י</strong> ממנ<strong>י</strong> על <strong>י</strong>ד<strong>י</strong> פ<strong>י</strong>תו<strong>י</strong> והסתה לעוזבו לשוב מאחר<strong>י</strong>ו,<br />
תעוררו בעוד שאהבתו חפץ על<strong>י</strong>.<br />
כשה<strong>י</strong><strong>י</strong>ת<strong>י</strong> מהלכת במדבר וה<strong>י</strong>ה עמוד האש והענן הולכ<strong>י</strong>ם לפנ<strong>י</strong> והורג<strong>י</strong>ם<br />
נחש<strong>י</strong>ם ועקרב<strong>י</strong>ם ושורפ<strong>י</strong>ן הקוצ<strong>י</strong>ם והברקנ<strong>י</strong>ם לעשות הדרך מ<strong>י</strong>שור וה<strong>י</strong>ה הענן<br />
והעשן עול<strong>י</strong>ן, ורוא<strong>י</strong>ן אותן האומות ומתמ<strong>י</strong>הות על גדולת<strong>י</strong> ואומרות:<br />
כמה גדולה ה<strong>י</strong>א זאת העולה מן המדבר, כת<strong>י</strong>מרות עשן, גבוהה וזקופה<br />
כתמר, מקטרת מור, ענן הקטורת שה<strong>י</strong>ה מתמר <strong>מעל</strong> מזבח הפנ<strong>י</strong>מ<strong>י</strong>.<br />
אהל מועד והארון שה<strong>י</strong>ו נושא<strong>י</strong>ן במדבר. שש<strong>י</strong>ם<br />
הנה מטתו שלשלמה כל<strong>י</strong><br />
ר<strong>י</strong>בוא גבור<strong>י</strong>ם סב<strong>י</strong>ב לה, מלומד<strong>י</strong> מלחמתה של תורה. א<strong>י</strong>ש חרבו ז<strong>י</strong><strong>י</strong>נו הן: מסורת וס<strong>י</strong>מנ<strong>י</strong>ם שמעמ<strong>י</strong>ד<strong>י</strong>ם על <strong>י</strong>דם את הג<strong>י</strong>רסא והמסורה שלא<br />
פן <strong>י</strong>שכחוה ו<strong>י</strong>בואו על<strong>י</strong>הם צרות.<br />
תשכח מפחד בל<strong>י</strong>לות אפר<strong>י</strong>ון עשה לו - זה אהל מועד שנקבע במשכן ש<strong>י</strong>לה עשה לו אפר<strong>י</strong>ון<br />
סדור ברצפת אהבה: ארון וכפרת וכרוב<strong>י</strong>ם<br />
חופת כתר לכבוד. תוכו רצוף אלו <strong>י</strong>שראל <strong>י</strong>רא<strong>י</strong>ם ושלמ<strong>י</strong>ם להקב"ה.<br />
ולוחות מבנות <strong>י</strong>רושלם בנ<strong>י</strong>ם שמצו<strong>י</strong><strong>י</strong>נ<strong>י</strong>ן לו במ<strong>י</strong>לה ובתפ<strong>י</strong>ל<strong>י</strong>ן ובצ<strong>י</strong>צ<strong>י</strong>ת,<br />
צא<strong>י</strong>נה ורא<strong>י</strong>נה בנות צ<strong>י</strong>ון אהל מועד שהוא מעוטר בגוונ<strong>י</strong>ן תכלת וארגמן<br />
במלך שלמה בעטרה ותולעת שנ<strong>י</strong> שעטרה לו אמו.<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–
–<br />
–<br />
ִ<br />
ְ<br />
ְ<br />
224 אר<strong>י</strong>ה סטר<strong>י</strong>קובסק<strong>י</strong><br />
- [אמר רב<strong>י</strong> נחונ<strong>י</strong>א: שאל רב<strong>י</strong> שמעון בן <strong>י</strong>וחא<strong>י</strong> את רב<strong>י</strong> אלעזר ברב<strong>י</strong> <strong>י</strong>וס<strong>י</strong>:<br />
א<strong>י</strong>פשר ששמעת מאב<strong>י</strong>ך, מהו 'שעטרה לו אמו'?<br />
אמר לו: משל למלך שה<strong>י</strong>תה לו בת <strong>י</strong>ח<strong>י</strong>דה, וה<strong>י</strong>ה אוהבה ב<strong>י</strong>ותר.<br />
לא זז מחבבה עד שקראה 'בת<strong>י</strong>',<br />
לא זז מחבבה עד שקראה 'אחות<strong>י</strong>',<br />
לא זז מחבבה עד שקראה 'אמ<strong>י</strong>'.<br />
עמד רב<strong>י</strong> שמעון בן <strong>י</strong>וחא<strong>י</strong> ונשקו על ראשו].<br />
בּ<strong>י</strong>וֹם חתנּתוֹ <strong>י</strong>ום מתן תורה שע<strong>י</strong>טרוהו להם למלך וקבלו עולו.<br />
וּב<strong>י</strong>וֹם שׂמחת לבּו זה שמ<strong>י</strong>נ<strong>י</strong> למ<strong>י</strong>לוא<strong>י</strong>ם שנתחנך בו המשכן במדבר.<br />
„ ˜¯Ù<br />
–<br />
ָ ֻ ֲ<br />
ַ ְ ִ<br />
ה': ע<strong>י</strong>נ<strong>י</strong>ך <strong>י</strong>ונ<strong>י</strong>ם כ<strong>י</strong>ונה הזאת הדבקה בבן זוגה וכששוחט<strong>י</strong>ן אותה, א<strong>י</strong>נה<br />
מפרכסת, אלא פושטת צוואר, כך את, נתת שכם לסבול עול<strong>י</strong> ומורא<strong>י</strong>.<br />
שנ<strong>י</strong><strong>י</strong>ך כעדר הקצובות ... ושכולה א<strong>י</strong>ן בהם [נאמר ק<strong>י</strong>לוס זה על<br />
שנ<strong>י</strong>ם עשרה אלף א<strong>י</strong>ש שצבאו על מד<strong>י</strong>ן שלא נחשד אחד מהם על הער<strong>י</strong>ות].<br />
כחוט השנ<strong>י</strong> שפתות<strong>י</strong>ך נאות להבט<strong>י</strong>ח ולשמור הבטחתך כמו שעשו<br />
המרגל<strong>י</strong>ם לרחב הזונה שאמרו לה (<strong>י</strong>הושע ב, <strong>י</strong>ח) 'את תקות חוט השנ<strong>י</strong>...'<br />
ושמרו הבטחתם.<br />
מש<strong>י</strong>פוח ה<strong>י</strong>ום, משחטאו אז לפנ<strong>י</strong> לחלל את קדש<strong>י</strong> ולנאץ מנחת<strong>י</strong>, ב<strong>י</strong>מ<strong>י</strong><br />
חפנ<strong>י</strong> ופנחס, אסתלק <strong>מעל</strong><strong>י</strong>כם ואטוש משכן הזה ואבחר ל<strong>י</strong> בהר המור<strong>י</strong>ה<br />
בב<strong>י</strong>ת עולמ<strong>י</strong>ם, ושם כולך <strong>י</strong>פה ומום א<strong>י</strong>ן בך וארצה שם כל קרבנות<strong>י</strong><strong>י</strong>ך.<br />
את<strong>י</strong> מלבנון כלה כשתגלו מלבנון זה, את<strong>י</strong> תגלו, כ<strong>י</strong> אנ<strong>י</strong> אגלה עמכם.<br />
–<br />
–<br />
–<br />
‰Ï‡‚Ï ‰Â˘‡¯ (˙ÈÊÁ˙) ‰ÈÈÙȈ<br />
–<br />
–<br />
את<strong>י</strong> מלבנון תבוא<strong>י</strong> וכשתשובו מן הגולה אנ<strong>י</strong> אש<strong>י</strong>ב עמכם, ואף כל<br />
<strong>י</strong>מ<strong>י</strong> הגולה, בצרתך, ל<strong>י</strong> צר.<br />
תשור<strong>י</strong> מראש אמנה בקבצ<strong>י</strong> את נ<strong>י</strong>דח<strong>י</strong><strong>י</strong>ך תסתכל<strong>י</strong> ותתבוננ<strong>י</strong> מה שכר<br />
פעולתך מראש<strong>י</strong>ת האמונה שהאמנת ב<strong>י</strong>,<br />
[דבר אחר]: מראש אמנה, הר הוא בגבול צפונה של ארץ <strong>י</strong>שראל ושמו<br />
'אמנה'. וכשגלו<strong>י</strong>ות נקבצות ומג<strong>י</strong>עות שם, הם צופ<strong>י</strong>ם משם ורוא<strong>י</strong>ן גבול ארץ<br />
<strong>י</strong>שראל ואוו<strong>י</strong>רה של ארץ <strong>י</strong>שראל ושמח<strong>י</strong>ם ואומר<strong>י</strong>ם ש<strong>י</strong>רה.
225<br />
<strong>פ<strong>י</strong>רוש</strong> רש''<strong>י</strong> לש<strong>י</strong>ר הש<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם<br />
–<br />
–<br />
מה <strong>י</strong>פו דוד<strong>י</strong>ך כל מקום שהרא<strong>י</strong>ת ל<strong>י</strong> שם ח<strong>י</strong>בה, <strong>י</strong>פה הוא בע<strong>י</strong>נ<strong>י</strong>: גלגל,<br />
ש<strong>י</strong>לה, נוב, וגבעון וב<strong>י</strong>ת עולמ<strong>י</strong>ם.<br />
עור<strong>י</strong> צפון ובוא<strong>י</strong> ת<strong>י</strong>מן אחר שערב על<strong>י</strong> ר<strong>י</strong>חך ונו<strong>י</strong> משכנות<strong>י</strong><strong>י</strong>ך, אנ<strong>י</strong><br />
מצווה את הרוחות צפון ות<strong>י</strong>מן להפ<strong>י</strong>ח בגנך, לצאת ר<strong>י</strong>חך הטוב למרחוק.<br />
הגלו<strong>י</strong>ות מתקבצות ומכל הגו<strong>י</strong><strong>י</strong>ם מב<strong>י</strong>א<strong>י</strong>ם אותם מנחה ל<strong>י</strong>רושלם וב<strong>י</strong>מ<strong>י</strong> הבנ<strong>י</strong><strong>י</strong>ן<br />
<strong>י</strong>ה<strong>י</strong>ו <strong>י</strong>שראל נקבצ<strong>י</strong>ם שם למועד<strong>י</strong>ם ולרגל<strong>י</strong>ם.<br />
[ו<strong>י</strong>שראל מש<strong>י</strong>ב<strong>י</strong>ן]: <strong>י</strong>בא דוד<strong>י</strong> לגנו, אם אתה שם הכול שם.<br />
–<br />
‰ ˜¯Ù<br />
(Ê–‡ ,‰) Ï·· ˙ÂÏ‚ „Ú Ô΢Ӊ ˙ÎÂÁÓ ‰ÈÈ˘ ˙¯ÎÊȉ<br />
–<br />
–<br />
ה': באת<strong>י</strong> לגנ<strong>י</strong> ב<strong>י</strong>מ<strong>י</strong> חנוכת הב<strong>י</strong>ת. אכלו רע<strong>י</strong>ם באוהל מועד, אהרן<br />
ובנ<strong>י</strong>ו; וב<strong>י</strong>ת עולמ<strong>י</strong>ם, הכוהנ<strong>י</strong>ם כולם. שתו ושכרו דוד<strong>י</strong>ם אלו <strong>י</strong>שראל<br />
אוכל<strong>י</strong> בשר זבח השלמ<strong>י</strong>ם שהקר<strong>י</strong>בו לחנוכת המזבח.<br />
–<br />
Ô¢‡¯ ˙È· ÈÓÈ· ÌȇËÁ<br />
–<br />
–<br />
הרע<strong>י</strong>ה: כשה<strong>י</strong><strong>י</strong>ת<strong>י</strong> שלווה ושקטת בב<strong>י</strong>ת ראשון נואשת<strong>י</strong> מעבוד הקב"ה<br />
כ<strong>י</strong>שנה ונרדמת. ולב<strong>י</strong> הקב"ה, שהוא צור לבב<strong>י</strong> וחלק<strong>י</strong>,ער לשמרנ<strong>י</strong><br />
ולהט<strong>י</strong>ב ל<strong>י</strong>. משרה שכ<strong>י</strong>נתו על הנב<strong>י</strong>א<strong>י</strong>ם ומזה<strong>י</strong>ר על <strong>י</strong>ד<strong>י</strong>הם השכם ושלוח:<br />
פתח<strong>י</strong> ל<strong>י</strong> אל תגרמו ל<strong>י</strong> שאסתלק <strong>מעל</strong><strong>י</strong>ך, שראש<strong>י</strong> נמלא טל שבשב<strong>י</strong>ל<br />
ח<strong>י</strong>בתך באת<strong>י</strong> בל<strong>י</strong>לה בעת הטל. שאנ<strong>י</strong> מלא רצון ונחת רוח אברהם אב<strong>י</strong>ך<br />
שערבו על<strong>י</strong> מעש<strong>י</strong>ו כטל, הננ<strong>י</strong> בא אל<strong>י</strong>ך טעון ברכות וש<strong>י</strong>לום שכר מעש<strong>י</strong>ם<br />
טוב<strong>י</strong>ם, אם תשוב<strong>י</strong> אל<strong>י</strong>.<br />
קוצות<strong>י</strong> רס<strong>י</strong>ס<strong>י</strong> ל<strong>י</strong>לה אף ב<strong>י</strong>ד<strong>י</strong> הרבה קב<strong>י</strong>צות מ<strong>י</strong>נ<strong>י</strong> פורענות ל<strong>י</strong>פרע<br />
מעוזב<strong>י</strong> וממנאצ<strong>י</strong>.<br />
[תשובת הא<strong>י</strong>שה המנאפת: כבר ל<strong>י</strong>מדת<strong>י</strong> לעצמ<strong>י</strong> דרכ<strong>י</strong>ם אחר<strong>י</strong>ם, לא אוכל<br />
עוד לחזור אל<strong>י</strong>ך.<br />
דוד<strong>י</strong> שלח <strong>י</strong>דו מן החור שאצל הדלת ורא<strong>י</strong>ת<strong>י</strong> <strong>י</strong>דו ונהפכו על<strong>י</strong> המון<br />
מע<strong>י</strong> לשוב לאהבתו ולפתוח לו, קמת<strong>י</strong> אנ<strong>י</strong> לפתוח לדוד<strong>י</strong> בלב שלם ונפש<br />
חפ<strong>י</strong>צה, ודוד<strong>י</strong> חמק עבר נסתר ונכסה ממנ<strong>י</strong>.<br />
נפש<strong>י</strong> <strong>י</strong>צאה בדברו שאמר לא אבא אל ב<strong>י</strong>תך כ<strong>י</strong> מתח<strong>י</strong>לה לא אב<strong>י</strong>ת<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–
–<br />
226 אר<strong>י</strong>ה סטר<strong>י</strong>קובסק<strong>י</strong><br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
לפתוח, והראה נקמתו ב<strong>י</strong>מ<strong>י</strong> אחז והב<strong>י</strong>א על<strong>י</strong>ו ח<strong>י</strong>ל מלך ארם (דה"ב ב, כח)<br />
''ו<strong>י</strong>כו בו ו<strong>י</strong>שב ממנו שב<strong>י</strong>ה גדולה... ו<strong>י</strong>הרוג פקח בן רמל<strong>י</strong>הו ב<strong>י</strong>הודה מאה<br />
ועשר<strong>י</strong>ם אלף ב<strong>י</strong>ום אחד''.<br />
ומע<strong>י</strong> המו על<strong>י</strong>ו בא חזק<strong>י</strong>הו בנו ושב בכל לבבו לדרוש להקב"ה, וכל<br />
דורו שלמ<strong>י</strong>ם, לא קם דור ב<strong>י</strong>שראל כמותם. בדקו מדן ועד באר שבע ולא<br />
מצאו עם הארץ; מגבת ועד אנטוכ<strong>י</strong>א, ולא מצאו א<strong>י</strong>ש וא<strong>י</strong>שה שא<strong>י</strong>ן בק<strong>י</strong>א<strong>י</strong>ן<br />
בהלכות טומאה וטהרה. אף <strong>י</strong>אש<strong>י</strong>הו נאמר בו (מל"ב ב כג) ''וכמוהו לא<br />
ה<strong>י</strong>ה לפנ<strong>י</strong>ו מלך...'', כ<strong>י</strong> ראה פורענות שבאה על מנשה ועל אמון.<br />
פתחת<strong>י</strong> אנ<strong>י</strong> לדוד<strong>י</strong> ודוד<strong>י</strong> חמק עבר לא ב<strong>י</strong>טל גז<strong>י</strong>רתו שנאמר בחזק<strong>י</strong>הו<br />
(<strong>י</strong>שע<strong>י</strong>ה לט, ו–ז) ''הנה <strong>י</strong>מ<strong>י</strong>ם בא<strong>י</strong>ם ונשא כל אשר בב<strong>י</strong>תך ... ומבנ<strong>י</strong>ך אשר<br />
תול<strong>י</strong>ד...'' אלו דנ<strong>י</strong>אל, חננ<strong>י</strong>ה, מ<strong>י</strong>שאל ועזר<strong>י</strong>ה. ואף ב<strong>י</strong>אש<strong>י</strong>הו אומר (מל"ב<br />
כג כה–כו) ''וכמוהו לא ה<strong>י</strong>ה לפנ<strong>י</strong>ו מלך... אך לא שב ה' מחרון אפו הגדול<br />
אשר חרה ב<strong>י</strong>הודה על כל הכעס<strong>י</strong>ם אשר הכע<strong>י</strong>סו מנשה. ו<strong>י</strong>אמר ה': גם את<br />
<strong>י</strong>הודה אס<strong>י</strong>ר <strong>מעל</strong> פנ<strong>י</strong> כאשר הס<strong>י</strong>רות<strong>י</strong> את <strong>י</strong>שראל ומאסת<strong>י</strong> את הע<strong>י</strong>ר הזאת''.<br />
נפש<strong>י</strong> <strong>י</strong>צאה בדברו <strong>י</strong>צאה ממנ<strong>י</strong> בדברו דבר זה.<br />
בקשת<strong>י</strong>ו ולא מצאת<strong>י</strong>ו ואם תאמר, והלא <strong>י</strong>רמ<strong>י</strong>ה עומד ומתנבא ב<strong>י</strong>מ<strong>י</strong><br />
<strong>י</strong>הו<strong>י</strong>ק<strong>י</strong>ם וצדק<strong>י</strong>הו: 'שובו אל<strong>י</strong> ואשובה אל<strong>י</strong>כם'! לא לבטל את הגז<strong>י</strong>רה, אלא<br />
להקל הפורענות ולהכ<strong>י</strong>ן מלכותם בשובם מן הגולה, לנוטעם מא<strong>י</strong>ן נט<strong>י</strong>שה<br />
ולבנותם מא<strong>י</strong>ן הורס.<br />
מצאונ<strong>י</strong> השומר<strong>י</strong>ם נבוכדנאצר וח<strong>י</strong><strong>י</strong>לות<strong>י</strong>ו. הסובב<strong>י</strong>ם בע<strong>י</strong>ר לנקום<br />
נקמתו של מקום. נשאו את רד<strong>י</strong>ד<strong>י</strong> ב<strong>י</strong>ת המקדש. שומר<strong>י</strong> החומות<br />
מלאכ<strong>י</strong> השרת שה<strong>י</strong>ו שומר<strong>י</strong>ם חומות<strong>י</strong>ה, הם הצ<strong>י</strong>תו בו את האור כענ<strong>י</strong><strong>י</strong>ן<br />
שנאמר (א<strong>י</strong>כה א) ''ממרום שלח אש''.<br />
–<br />
‰Ï‡‚Ï ‰ÈÈ˘ (˙ÈÊÁ˙) ‰ÈÈÙȈ<br />
–<br />
הרע<strong>י</strong>ה לאומות: השבעת<strong>י</strong> אתכם האומות, אנש<strong>י</strong> נבוכדנצר, שרא<strong>י</strong>תם<br />
בחננ<strong>י</strong>ה מ<strong>י</strong>שאל ועזר<strong>י</strong>ה מוסר<strong>י</strong>ם עצמם לכבשן האש, ואת דנ<strong>י</strong>אל לגוב אר<strong>י</strong>ות<br />
על עסק<strong>י</strong> התפלה, ואת דורו של מרדכ<strong>י</strong> ב<strong>י</strong>מ<strong>י</strong> המן. אם תמצאו את<br />
דוד<strong>י</strong> לעת<strong>י</strong>ד לבא, ל<strong>י</strong>ום הד<strong>י</strong>ן, ש<strong>י</strong>בוקש מכם להע<strong>י</strong>ד על<strong>י</strong> שתע<strong>י</strong>דו על<strong>י</strong><br />
שבשב<strong>י</strong>ל אהבתו חל<strong>י</strong>ת<strong>י</strong> ב<strong>י</strong><strong>י</strong>סור<strong>י</strong>ם קש<strong>י</strong>ם ב<strong>י</strong>נ<strong>י</strong>כם.<br />
–
227<br />
<strong>פ<strong>י</strong>רוש</strong> רש''<strong>י</strong> לש<strong>י</strong>ר הש<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
<strong>י</strong>בוא נבוכדנאצר ו<strong>י</strong>ע<strong>י</strong>ד, <strong>י</strong>בוא אל<strong>י</strong>פז וצופר וכל נב<strong>י</strong>א<strong>י</strong> האומות ו<strong>י</strong>ע<strong>י</strong>דו על<strong>י</strong><br />
שק<strong>י</strong><strong>י</strong>מת<strong>י</strong> את התורה.<br />
[כך ה<strong>י</strong>ו שואל<strong>י</strong>ן האומות את <strong>י</strong>שראל]: מה אלוה<strong>י</strong>כם מכל האלוה<strong>י</strong>ם שכך<br />
אתם נשרפ<strong>י</strong>ם ונצלב<strong>י</strong>ם על<strong>י</strong>ו? שככה השבעתנו להע<strong>י</strong>ד לו על אהבתך.<br />
[והדוגמא (הנמשל) כלפ<strong>י</strong> הקב"ה כך ה<strong>י</strong>א] <strong>י</strong>שראל מלמד לגו<strong>י</strong><strong>י</strong>ם:<br />
דוד<strong>י</strong>, צח ולבן, להלב<strong>י</strong>ן עוונות<strong>י</strong><strong>י</strong>, ואדום ל<strong>י</strong>פרע משונא<strong>י</strong>ו. מראהו<br />
כלבנון המסתכל ומתבונן בדבר<strong>י</strong>ו מוצא בהם פרח<strong>י</strong>ם ולולב<strong>י</strong>ם כ<strong>י</strong>ער<br />
זה שמלבלב. כך דבר<strong>י</strong> תורה, ההוגה בהם תמ<strong>י</strong>ד מחדש בהם טעמ<strong>י</strong>ם.<br />
חכו ממתק<strong>י</strong>ם דבר<strong>י</strong>ו ערב<strong>י</strong>ם (ו<strong>י</strong>קרא <strong>י</strong>ט) ''ושרט לנפש לא תתנו<br />
בבשרכם, אנ<strong>י</strong> ה' '', הנאמן לשלם שכר. <strong>י</strong>ש ח<strong>י</strong>ך מתוק מזה? אל תחבלו<br />
במעש<strong>י</strong>כם, ותקבלו שכר! ''ובשוב רשע מרשעו (<strong>י</strong>חזקאל <strong>י</strong>ד) ועשה משפט<br />
וצדקה על<strong>י</strong>הם ח<strong>י</strong>ה <strong>י</strong>ח<strong>י</strong>ה'', עוונות נחשבו לו לזכ<strong>י</strong>ות, <strong>י</strong>ש ח<strong>י</strong>ק מתוק מזה?<br />
 ˜¯Ù<br />
ÈÓÂ¯Ï ˙„·Ú˙˘‰‰ „Ú Ô΢Ӊ ˙ÎÂÁÓ<br />
–<br />
Y<br />
˙È˘ÈÏ˘ ˙¯ÎÊȉ<br />
[מאנ<strong>י</strong>ם ומקנטר<strong>י</strong>ם האומות את <strong>י</strong>שראל]: אנה הלך דודך, למה הנ<strong>י</strong>ח אותך<br />
עזובה אלמנה?<br />
[כשחזר והשרה רוחו על כורש ונתן רשות לבנות הב<strong>י</strong>ת והתח<strong>י</strong>לו לבנות.<br />
באו ואמרו להם]:<br />
אנה פנה דודך? אם חוזר הוא אל<strong>י</strong>ך נבקשנו עמך! [כענ<strong>י</strong>ן שנאמר (עזרא<br />
ד) ''ו<strong>י</strong>שמעו צר<strong>י</strong> <strong>י</strong>הודה ובנ<strong>י</strong>מ<strong>י</strong>ן כ<strong>י</strong> בנ<strong>י</strong> הגולה בונ<strong>י</strong>ם ה<strong>י</strong>כל... ו<strong>י</strong>גשו אל<br />
זרובבל וגו' נבנה עמכם כ<strong>י</strong> ככם נדרוש לאלה<strong>י</strong>כם'', וכוונתם לרעה, כד<strong>י</strong><br />
להשב<strong>י</strong>תם מן המלאכה.<br />
[והם מש<strong>י</strong>ב<strong>י</strong>ם]: דוד<strong>י</strong> <strong>י</strong>רד לגנו צ<strong>י</strong>ווה לנו לבנות ה<strong>י</strong>כלו ו<strong>י</strong>ה<strong>י</strong>ה שם עמנו.<br />
ועוד <strong>י</strong>רד לרעות צאנו בגנ<strong>י</strong>ם אשר נפוצו שם אותם שלא עלו מן הגולה, משרה<br />
שכ<strong>י</strong>נתו על<strong>י</strong>הם בבת<strong>י</strong> כנס<strong>י</strong>ות ובבת<strong>י</strong> מדרשות. שומע ומקש<strong>י</strong>ב נדבר<strong>י</strong>ם בתורתו<br />
ללקוט זכ<strong>י</strong>ות<strong>י</strong>הן ולכתבם בספר ז<strong>י</strong>כרון לפנ<strong>י</strong>ו. ומה שאתם אומר<strong>י</strong>ם לבקשו עמנו<br />
ולבנות ע<strong>י</strong>מנו, אנ<strong>י</strong> לדוד<strong>י</strong>! ולא אתם לו, ולא תבנו עמנו, (עזרא ד) ''לא לכם<br />
ולנו לבנות ב<strong>י</strong>ת אלה<strong>י</strong>נו, א<strong>י</strong>ן חלק וצדקה וזכרון ב<strong>י</strong>רושלם''.<br />
[והקדוש ברוך הוא מקלסה על זאת]: <strong>י</strong>פה את רע<strong>י</strong>ת<strong>י</strong>, נאוה את עתה,<br />
–
228 אר<strong>י</strong>ה סטר<strong>י</strong>קובסק<strong>י</strong><br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
כאשר בראשונה, ב<strong>י</strong>רושל<strong>י</strong>ם. א<strong>י</strong>ומה כנדגלות ח<strong>י</strong><strong>י</strong>ל<strong>י</strong> מלאכ<strong>י</strong>ם, א<strong>י</strong>מתך<br />
אט<strong>י</strong>ל על<strong>י</strong>הם שלא לה<strong>י</strong>לחם ולהשב<strong>י</strong>תכם מן המלאכה. [כבחור שארוסתו<br />
חב<strong>י</strong>בה וער<strong>י</strong>בה על<strong>י</strong>ו וע<strong>י</strong>נ<strong>י</strong>ה נאות ואומר לה]: הסב<strong>י</strong> ע<strong>י</strong>נ<strong>י</strong>ך מנגד<strong>י</strong>! כ<strong>י</strong><br />
בראות<strong>י</strong> אותך, לב<strong>י</strong> משתחץ על<strong>י</strong> ורוח<strong>י</strong> גסה, כ<strong>י</strong> א<strong>י</strong>נ<strong>י</strong> <strong>י</strong>כול להתאפק. [כך<br />
הוא אמר הקדוש ברוך הוא]: במקדש זה א<strong>י</strong> אפשר להש<strong>י</strong>ב לכם ארון<br />
וכפרת וכרוב<strong>י</strong>ם שהם הרה<strong>י</strong>בונ<strong>י</strong> בב<strong>י</strong>ת ראשון להראותכם ח<strong>י</strong>בה <strong>י</strong>ת<strong>י</strong>רה עד<br />
ש<strong>מעל</strong>תם ב<strong>י</strong>.<br />
ראוה בנות את <strong>י</strong>שראל בגדולתה. ו<strong>י</strong>אשרוה: ''מ<strong>י</strong> זאת הנשקפה<br />
על<strong>י</strong>נו''! [ממקום הגבוה לנמוך קרו<strong>י</strong>ה 'השקפה', כך ב<strong>י</strong>ת המקדש גובהו<br />
של עולם הוא].<br />
כמו שחר הולך ומא<strong>י</strong>ר מעט מעט, כך ה<strong>י</strong>ו <strong>י</strong>שראל בב<strong>י</strong>ת שנ<strong>י</strong>: בתח<strong>י</strong>לה<br />
זרובבל פחת <strong>י</strong>הודה ולא מלך, וה<strong>י</strong>ו משועבד<strong>י</strong>ם לפרס ול<strong>י</strong>ון, ואחר כך נצחום<br />
ב<strong>י</strong>ת חשמונא<strong>י</strong> ונעשו מלכ<strong>י</strong>ם.<br />
א<strong>י</strong>ומה כנדגלות א<strong>י</strong>ומה בג<strong>י</strong>בור<strong>י</strong>ה כנ<strong>י</strong>דגלות של מלכ<strong>י</strong>ם.<br />
8 הנה באת<strong>י</strong> אל מקדש שנ<strong>י</strong> זה<br />
[כל זה הקב"ה מקלס את כנסת <strong>י</strong>שראל].<br />
אל<strong>י</strong>ך, לראות באב<strong>י</strong> הנחל מה לחלוח<strong>י</strong>ת מעש<strong>י</strong>ם טוב<strong>י</strong>ם אראה בך.<br />
הפרחה הגפן – אם תפר<strong>י</strong>חו לפנ<strong>י</strong>.<br />
[כנסת <strong>י</strong>שראל מתאוננת]: לא <strong>י</strong>דעת<strong>י</strong> לה<strong>י</strong>זהר מן החטא, שאעמוד בכבוד<strong>י</strong><br />
בגדולת<strong>י</strong> ונכשלת<strong>י</strong> בשנאת ח<strong>י</strong>נם ומחלוקת, שגבר במלכ<strong>י</strong> ב<strong>י</strong>ת חשמונא<strong>י</strong><br />
הורקנוס ואר<strong>י</strong>סתובלוס, עד שה<strong>י</strong>ה מב<strong>י</strong>א אחד מהם את מלכות רומ<strong>י</strong>, וק<strong>י</strong>בל<br />
מ<strong>י</strong>דו המלוכה ונעשה לו עבד, ומאז, נפש<strong>י</strong> שמתנ<strong>י</strong>. אנ<strong>י</strong> בעצמ<strong>י</strong> מנ<strong>י</strong>ת<strong>י</strong>ם<br />
על<strong>י</strong> כענ<strong>י</strong><strong>י</strong>ן שנאמר (<strong>י</strong>רמ<strong>י</strong>ה <strong>י</strong>ג): ''ואת למדת אותם על<strong>י</strong>ך אלופ<strong>י</strong>ם לראש''.<br />
–<br />
Ê ˜¯Ù<br />
Ô¯Á‡‰ ÈÂ˙ÈÙ‰ :‰Ï‡‚Ï ˙È˘ÈÏ˘ ˙ÈÊÁ˙<br />
–<br />
–<br />
שוב<strong>י</strong> שוב<strong>י</strong> השולמ<strong>י</strong>ת אומר<strong>י</strong>ם אל<strong>י</strong>: שוב<strong>י</strong> שוב<strong>י</strong> מאחר המקום.<br />
9 שוב<strong>י</strong> שוב<strong>י</strong> אל<strong>י</strong>נו, נצ<strong>י</strong>ב ממך<br />
השולמ<strong>י</strong>ת השל<strong>י</strong>מה באמונתך עמו,<br />
נצ<strong>י</strong>ב<strong>י</strong>ם ושלטונ<strong>י</strong>ם.<br />
ה' מצטט את שבח<strong>י</strong> האומות.<br />
בפ<strong>י</strong>תו<strong>י</strong> זה הם פונ<strong>י</strong>ם לרע<strong>י</strong>ה בכבוד.<br />
8<br />
9
229<br />
<strong>פ<strong>י</strong>רוש</strong> רש''<strong>י</strong> לש<strong>י</strong>ר הש<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
[וה<strong>י</strong>א אומרת]: מה תחזו בשולמ<strong>י</strong>ת, מה גדולה אתם <strong>י</strong>כול<strong>י</strong>ם לפסוק ל<strong>י</strong><br />
שתהא שווה לגדולת<strong>י</strong>, אפ<strong>י</strong>לו לגדולת דגל<strong>י</strong> מחולות מחנות המדבר.<br />
[הם אומר<strong>י</strong>ם לה]: חפצ<strong>י</strong>ם אנו שתדבקו בנו בשב<strong>י</strong>ל נו<strong>י</strong> וחש<strong>י</strong>בות שרא<strong>י</strong>נו<br />
בך בעודך ב<strong>י</strong>ופ<strong>י</strong><strong>י</strong>ך. מה <strong>י</strong>פו פעמ<strong>י</strong>ך - בעל<strong>י</strong><strong>י</strong>ת הרגל<strong>י</strong>ם.<br />
[ק<strong>י</strong>לוסו של הקב''ה: <strong>י</strong>שראל מקלס<strong>י</strong>ם אותו מל<strong>מעל</strong>ה למטה, מתח<strong>י</strong>ל<strong>י</strong>ן<br />
מ''ראשו כתם פז'' ו<strong>י</strong>ורד<strong>י</strong>ן ובא<strong>י</strong>ן עד ''שוק<strong>י</strong>ו עמוד<strong>י</strong> שש'', לפ<strong>י</strong> שהם בא<strong>י</strong>ם<br />
לרצותו להור<strong>י</strong>ד שכנו מן העל<strong>י</strong>ונ<strong>י</strong>ם לתחתונ<strong>י</strong>ם, והוא מונה ק<strong>י</strong>לוסה מלמטה<br />
ל<strong>מעל</strong>ה]:<br />
מה <strong>י</strong>פו פעמ<strong>י</strong><strong>י</strong>ך הם הרגל<strong>י</strong>ם [ומונה והולך עד ''ראשך על<strong>י</strong>ך ככרמל'',<br />
שהוא בא למושכה אל<strong>י</strong>ו.<br />
שררך אגן הסהר [על שם לשכת הגז<strong>י</strong>ת ה<strong>י</strong>ושבת בטבור הארץ]. אל<br />
<strong>י</strong>חסר המזג לא <strong>י</strong>כלה ולא <strong>י</strong>פסוק משם שום דבר<strong>י</strong> הוראה. בטנך ערמת<br />
חט<strong>י</strong>ם סוגה בשושנ<strong>י</strong>ם גדורה ומסו<strong>י</strong>גת בגדר שושנ<strong>י</strong>ם. ד<strong>י</strong> לה בגדר קל<br />
וא<strong>י</strong>ן אחד מכם פורץ בו ל<strong>י</strong>כנס.<br />
הר<strong>י</strong> חתן נכנס לחופה, לבו מגעגעת לחופה ולח<strong>י</strong>בת חתונ<strong>י</strong>ו.<br />
בא ל<strong>י</strong>זקק לה. אמרה לו: ט<strong>י</strong>פת דם כחרדל רא<strong>י</strong>ת<strong>י</strong>,<br />
הר<strong>י</strong> הופך פנ<strong>י</strong>ו לצד אחר. ולא נשכו נחש ולא עקרב עוקצו.<br />
הר<strong>י</strong> שהוא עובר בדרך. ראה בכורות בראש<strong>י</strong> התאנ<strong>י</strong>ם, פשט <strong>י</strong>דו ל<strong>י</strong>טול. הוא<br />
מושך <strong>י</strong>דו מפנ<strong>י</strong> הגזל. הר<strong>י</strong> סוגה בשושנ<strong>י</strong>ם.<br />
חכמ<strong>י</strong><strong>י</strong>ך כשהם <strong>י</strong>ושב<strong>י</strong>ם בשער<strong>י</strong> <strong>י</strong>רושלם, הע<strong>י</strong>ר בת רבת עם, ועסוק<strong>י</strong>ם<br />
בחשבון תקופות ומזלות. חכמתם וב<strong>י</strong>נתם לע<strong>י</strong>נ<strong>י</strong> העמ<strong>י</strong>ם.<br />
[האומות מקלסות]: מצחך חזק לעומת מצח כל הבא<strong>י</strong>ם להתעותך ולפתותך.<br />
כמגדל הלבנון זה ב<strong>י</strong>ת <strong>י</strong>ער הלבנון שהעומד על<strong>י</strong>ו צופה ומונה כמה<br />
בת<strong>י</strong>ם <strong>י</strong>ש בדמשק. [דבר אחר]: שעת<strong>י</strong>דה <strong>י</strong>רושל<strong>י</strong>ם להאר<strong>י</strong>ך ולצפות עד<br />
דמשק.<br />
ראשך על<strong>י</strong><strong>י</strong>ך ככרמל אלו תפ<strong>י</strong>ל<strong>י</strong>ן שבראש, שנאמר בהן: 'וראו כל עמ<strong>י</strong><br />
הארץ כ<strong>י</strong> שם ה' נקרא על<strong>י</strong>ך, ו<strong>י</strong>ראו ממך' (דבר<strong>י</strong>ם כח, <strong>י</strong>). שמו של מקום<br />
קשור בתלתל<strong>י</strong>ם שנאמר: ''נזר אלוה<strong>י</strong>ו על ראשו'' (במדבר ו, ז). [דבר<br />
אחר]: הקב''ה נקשר באהבה במצות ובר<strong>י</strong>צות שאתם רצ<strong>י</strong>ם לפנ<strong>י</strong>ו.<br />
מה <strong>י</strong>פ<strong>י</strong>ת כולך ומה נעמת ל<strong>י</strong>דבק ב<strong>י</strong>ך אהבה ההוגנת להתענג בה!<br />
רא<strong>י</strong>נו נו<strong>י</strong> קומתך ב<strong>י</strong>מ<strong>י</strong> נבוכדנצר, שכל האומות ה<strong>י</strong>ו כורעות ונופלות לפנ<strong>י</strong>
230 אר<strong>י</strong>ה סטר<strong>י</strong>קובסק<strong>י</strong><br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
הצלם, ואת עומדת בקומה זקופה כתמר הזה. ושד<strong>י</strong>ך דנ<strong>י</strong>אל, חננ<strong>י</strong>ה,<br />
מ<strong>י</strong>שאל ועזר<strong>י</strong>ה שה<strong>י</strong>ו לך כשד<strong>י</strong><strong>י</strong>ם ל<strong>י</strong>נק מהם, דמו לאשכולות, שמשפ<strong>י</strong>עות<br />
משקה, כך הם השפ<strong>י</strong>עו להנ<strong>י</strong>ק וללמוד את הכול, שא<strong>י</strong>ן <strong>י</strong>ראה כ<strong>י</strong>ראתכם.<br />
[עד כאן קלסוהו האומות. מכאן וא<strong>י</strong>לך דבר<strong>י</strong> שכ<strong>י</strong>נה לגלות <strong>י</strong>שראל שב<strong>י</strong>ן<br />
האומות]:<br />
‰·‰‡ ÁÈ˘<br />
–<br />
–<br />
ה': אמרת<strong>י</strong> אעלה בתמר מתפאר אנ<strong>י</strong> ב<strong>י</strong>ן ח<strong>י</strong><strong>י</strong>לות של <strong>מעל</strong>ה בכם,<br />
שאתעלה ואתקדש על <strong>י</strong>ד<strong>י</strong>כם בתחתונ<strong>י</strong>ם שתקדשו את שמ<strong>י</strong> ב<strong>י</strong>ן האומות.<br />
ועתה האמת<strong>י</strong> את דבר<strong>י</strong>, שלא תתפת<strong>י</strong> אחר<strong>י</strong> האומות, ו<strong>י</strong>ה<strong>י</strong>ו הטוב<strong>י</strong>ם והחכמ<strong>י</strong>ם<br />
שב<strong>י</strong>ך עומד<strong>י</strong>ם באמונתם, להש<strong>י</strong>ב דבר<strong>י</strong>ם למפת<strong>י</strong>ם אותך, ש<strong>י</strong>למדו מהם<br />
הקטנ<strong>י</strong>ם שבהם. ה<strong>י</strong>זהר<strong>י</strong> בתשובות<strong>י</strong>ך ש<strong>י</strong>ה<strong>י</strong>ו כ<strong>י</strong><strong>י</strong>ן הטוב.<br />
כנסת <strong>י</strong>שראל: זה<strong>י</strong>רה אנ<strong>י</strong> להש<strong>י</strong>ב להם שאעמוד באמונת<strong>י</strong>, ש<strong>י</strong>הא חכ<strong>י</strong> הולך<br />
לפנ<strong>י</strong> דוד<strong>י</strong> לאהבת מ<strong>י</strong>שור שהוא מן הלב ולא ברמ<strong>י</strong><strong>י</strong>ה ועק<strong>י</strong>בה. אנ<strong>י</strong><br />
לדוד<strong>י</strong> וגם הוא משתוקק ל<strong>י</strong>.<br />
[אמרה כנסת <strong>י</strong>שראל]: ר<strong>י</strong>בונו של עולם אל תד<strong>י</strong>ננ<strong>י</strong> כ<strong>י</strong>ושב<strong>י</strong> כרכ<strong>י</strong>ם ש<strong>י</strong>ש בהם<br />
גזל וער<strong>י</strong>ות, אלא כ<strong>י</strong>ושב<strong>י</strong> פרזות שהם בעל<strong>י</strong> אומנות ועוסק<strong>י</strong>ן בתורה מתוך<br />
הדחק. בוא ואראך בנ<strong>י</strong> עשו שהשפעת להם טובה וכופר<strong>י</strong>ם בך.<br />
הדודא<strong>י</strong>ם נתנו ר<strong>י</strong>ח דודא<strong>י</strong> התאנ<strong>י</strong>ם הטובות והרעות [כענ<strong>י</strong><strong>י</strong>ן שנאמר<br />
(<strong>י</strong>רמ<strong>י</strong>ה כד): ''הראנ<strong>י</strong> ה' והנה שנ<strong>י</strong> דודא<strong>י</strong> תאנ<strong>י</strong>ם ... הדוד האחד טובות ...<br />
והדוד השנ<strong>י</strong> תאנ<strong>י</strong>ם רעות מאד'' אלו פושע<strong>י</strong> <strong>י</strong>שראל]. עכש<strong>י</strong>ו, שנ<strong>י</strong>הם נתנו<br />
ר<strong>י</strong>ח, כולם מבקש<strong>י</strong>ם פנ<strong>י</strong>ך. <strong>י</strong>ש ב<strong>י</strong>ד<strong>י</strong>נו שכר מצות הרבה. חדש<strong>י</strong>ם גם<br />
<strong>י</strong>שנ<strong>י</strong>ם שח<strong>י</strong>דשו סופר<strong>י</strong>ם, עם ה<strong>י</strong>שנ<strong>י</strong>ם שכתבת על<strong>י</strong>. צפנת<strong>י</strong> לך לשמך<br />
ולעבודתך צפנת<strong>י</strong>ם בלב<strong>י</strong>.<br />
–<br />
Á ˜¯Ù<br />
–<br />
מ<strong>י</strong> <strong>י</strong>תנך כאח ל<strong>י</strong> שתבוא לנחמנ<strong>י</strong> כדרך שעשה <strong>י</strong>וסף לאח<strong>י</strong>ו שגמלהו<br />
רעה, ונאמר בו (בראש<strong>י</strong>ת נ): ''ו<strong>י</strong>נחם אותם''. אמצאך בחוץ אשקך<br />
אמצא נב<strong>י</strong>א<strong>י</strong>ך מדבר<strong>י</strong>ם בשמך ואחבקם ואנשקם. אנהגך אל ב<strong>י</strong>ת אמ<strong>י</strong><br />
ב<strong>י</strong>ת המקדש.<br />
–<br />
–
231<br />
<strong>פ<strong>י</strong>רוש</strong> רש''<strong>י</strong> לש<strong>י</strong>ר הש<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>ם<br />
[עכש<strong>י</strong>ו כנסת <strong>י</strong>שראל מסבבת ד<strong>י</strong>בורה כלפ<strong>י</strong> האומות]: אף על פ<strong>י</strong> שאנ<strong>י</strong><br />
קובלת ומתאוננת, דוד<strong>י</strong> מחז<strong>י</strong>ק ב<strong>י</strong>ד<strong>י</strong> והוא ל<strong>י</strong> למשען בגלות<strong>י</strong>. לפ<strong>י</strong>כך<br />
השבעת<strong>י</strong> אתכם: מה תע<strong>י</strong>רו ומה תעוררו כ<strong>י</strong> לא <strong>י</strong>וע<strong>י</strong>ל לכם.<br />
[הקב"ה וב<strong>י</strong>ת ד<strong>י</strong>נו אומר<strong>י</strong>ם על כנסת <strong>י</strong>שראל]: מ<strong>י</strong> זאת, כמה ה<strong>י</strong>א חשובה<br />
זאת שנתעלתה מן המדבר בכל מתנות טובות. שם נתעלתה במתן תורה<br />
ובד<strong>י</strong>בוק שכ<strong>י</strong>נה ונרא<strong>י</strong>ת ח<strong>י</strong>בתה לכל, ועודנה בגלותה, מתרפקת על דודה,<br />
מתחברת על דודה. מודה שה<strong>י</strong>א חברתו ודבוקה בו.<br />
הרע<strong>י</strong>ה: תחת התפוח עוררת<strong>י</strong>ך, זכור כ<strong>י</strong> בתחת<strong>י</strong>ת הר ס<strong>י</strong>נ<strong>י</strong> העשו<strong>י</strong> על ראש<strong>י</strong><br />
כמ<strong>י</strong>ן תפוח, שם עוררת<strong>י</strong>ך! [והוא לשון ח<strong>י</strong>בת אשת נעור<strong>י</strong>ם המעוררת את<br />
דודה בל<strong>י</strong>לות בתנומות על<strong>י</strong> משכב, מחבקתו ומנשקתו] שמה חבלתך<br />
אמך [הר<strong>י</strong> אמרנו שהקב"ה קראה אמו]. שם נה<strong>י</strong><strong>י</strong>תה לך לאם.<br />
ש<strong>י</strong>מנ<strong>י</strong> כחותם, בשב<strong>י</strong>ל אותה אהבה תחתמנ<strong>י</strong> על לבך, שלא תשכחנ<strong>י</strong>,<br />
ותראה כ<strong>י</strong> עזה כמוות אהבה, האהבה שאהבת<strong>י</strong>ך על<strong>י</strong> כנגד מ<strong>י</strong>תת<strong>י</strong> שאנ<strong>י</strong><br />
נהרגת<strong>י</strong> על<strong>י</strong>ך. קשה כשאול קנאה התגר שנתקנאו ושנתגרו ב<strong>י</strong> האומות<br />
בשב<strong>י</strong>לך.<br />
מ<strong>י</strong>ם רב<strong>י</strong>ם, האומות, לא <strong>י</strong>וכלו לכבות את האהבה,<br />
ונהרות, שר<strong>י</strong>הם ומלכ<strong>י</strong>הם, לא <strong>י</strong>שטפוה על <strong>י</strong>ד<strong>י</strong> חוזק וא<strong>י</strong>מה ואף על<br />
<strong>י</strong>ד<strong>י</strong> פתו<strong>י</strong> והסתה.<br />
אם <strong>י</strong>תן א<strong>י</strong>ש את כל הון ב<strong>י</strong>תו - כד<strong>י</strong> להמ<strong>י</strong>ר אהבתך, בוז <strong>י</strong>בוזו לו.<br />
[כל אלה הקב"ה וב<strong>י</strong>ת ד<strong>י</strong>נו מע<strong>י</strong>ד<strong>י</strong>ם שכך כנסת <strong>י</strong>שראל מתרפקת על דודה].<br />
ה': עתה, אחות לנו קטנה – בתחתונ<strong>י</strong>ם שה<strong>י</strong>א מתאחה ומתחברת ומתאווה<br />
לה<strong>י</strong>ות עמנו, וה<strong>י</strong>א קטנה ומקטנת את עצמה מכל האומות. ושד<strong>י</strong>ם א<strong>י</strong>ן<br />
לה עד<strong>י</strong><strong>י</strong>ן לא הג<strong>י</strong>ע עתה לעת דוד<strong>י</strong>ם מה נעשה לאחתנו ב<strong>י</strong>ום ש<strong>י</strong>דבר<br />
בה: כשהאומות מתלחש<strong>י</strong>ם על<strong>י</strong>ה להכח<strong>י</strong>דה.<br />
אם חומה ה<strong>י</strong>א אם תחזק באמונתה וב<strong>י</strong>ראתה לה<strong>י</strong>ות כנגדם כחומת<br />
נחושת, שלא תתחתן בם, והם לא <strong>י</strong>בואו בה ולא תתפתה להם, נבנה על<strong>י</strong>ה<br />
ט<strong>י</strong>רת כסף נה<strong>י</strong>ה לה לע<strong>י</strong>ר מבצר ולכתר ולנו<strong>י</strong> ונבנה לה את ע<strong>י</strong>ר הקודש<br />
וב<strong>י</strong>ת הבח<strong>י</strong>רה.<br />
ואם דלת ה<strong>י</strong>א הסובבת על צ<strong>י</strong>רה ובה<strong>י</strong>קש על<strong>י</strong>ה ה<strong>י</strong>א נפתחת, אף ה<strong>י</strong>א,<br />
אם תפתח להם, לה<strong>י</strong>ות הם בא<strong>י</strong>ם בה וה<strong>י</strong>א בהם, נצור על<strong>י</strong>ה לוח<br />
ארז נש<strong>י</strong>ם בדלתה נסר<strong>י</strong>ם של עץ הנרקב<strong>י</strong>ם והתולעת גוררתן ואוכלתן.<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–
232 אר<strong>י</strong>ה סטר<strong>י</strong>קובסק<strong>י</strong><br />
–<br />
–<br />
[וכנסת <strong>י</strong>שראל אומרת]: אנ<strong>י</strong> חומה חזקה באהבת דוד<strong>י</strong>. ושד<strong>י</strong> כמגדלות<br />
אלו בת<strong>י</strong> כנס<strong>י</strong>ות ובת<strong>י</strong> מדרשות המנ<strong>י</strong>ק<strong>י</strong>ם את <strong>י</strong>שראל בדבר<strong>י</strong> תורה.<br />
‰Ï‡‚Ï ˙ÈÚÈ·¯ ˙ÈÊÁ˙<br />
באמר<strong>י</strong> זאת, ה<strong>י</strong><strong>י</strong>ת<strong>י</strong> בע<strong>י</strong>נ<strong>י</strong>ו כמוצאת שלום - ככלה הנמצאת של<strong>י</strong>מה<br />
ומוצאת שלום בב<strong>י</strong>ת בעלה.<br />
* * *<br />
–<br />
–<br />
–<br />
–<br />
כרם ה<strong>י</strong>ה לשלמה זו כנסת <strong>י</strong>שראל [מסרה ל<strong>י</strong>ד אדונ<strong>י</strong>ם קש<strong>י</strong>ם: בבל, מד<strong>י</strong>,<br />
<strong>י</strong>ון ואדום. כל מה ש<strong>י</strong>כלו לגבות מהן, גולגל<strong>י</strong>ות וארנונ<strong>י</strong>ות ואנפרות, הכל גבו<br />
מהם להב<strong>י</strong>א לתוך ב<strong>י</strong>תם. ל<strong>י</strong>ום הד<strong>י</strong>ן <strong>י</strong>ב<strong>י</strong>אם הקב"ה במשפט ו<strong>י</strong>אמר]:<br />
כרמ<strong>י</strong>, אף על פ<strong>י</strong> שמסרת<strong>י</strong>ו ב<strong>י</strong>דכם, של<strong>י</strong> הוא! ולפנ<strong>י</strong> בא כל מה שחטפתם<br />
לכם את פר<strong>י</strong>ו, ולא נכחד ממנ<strong>י</strong> מה שגב<strong>י</strong>תם מהם.<br />
[והם אומר<strong>י</strong>ם]: אלף הכסף שגב<strong>י</strong>נו מהם, הכול נחז<strong>י</strong>ר. ומאת<strong>י</strong>ם לנוטר<strong>י</strong>ם<br />
את פר<strong>י</strong>ו ועוד נוס<strong>י</strong>ף הרבה משלנו ונ<strong>י</strong>תן להם לראש<strong>י</strong>הם וחכמ<strong>י</strong>הם.<br />
[ו<strong>י</strong>ש לפרש, ''ומאת<strong>י</strong>ם לנוטר<strong>י</strong>ם את פר<strong>י</strong>ו'' - כד<strong>י</strong>ן הנהנה מן ההקדש<br />
שמשלם קרן וחומש]: אף אנו נשלם על ''קודש <strong>י</strong>שראל לה' '', על ''ראש<strong>י</strong>ת<br />
תבואתו'' קרן וחומש.<br />
[הקב"ה אומר לכנסת <strong>י</strong>שראל]: את, הנפוצה בגולה, רועה בגנ<strong>י</strong>ם של<br />
אחר<strong>י</strong>ם ו<strong>י</strong>ושבת בבת<strong>י</strong> כנס<strong>י</strong>ות ובבת<strong>י</strong> מדרשות, מלאכ<strong>י</strong> השרת חב<strong>י</strong>ר<strong>י</strong><strong>י</strong>ך, בנ<strong>י</strong><br />
אלה<strong>י</strong>ם דוגמתך, מקש<strong>י</strong>ב<strong>י</strong>ם ובא<strong>י</strong>ם לשמוע קולך בבת<strong>י</strong> כנס<strong>י</strong>ות. השמ<strong>י</strong>ענ<strong>י</strong><br />
ואחר כך <strong>י</strong>קד<strong>י</strong>שו הם, שאמר (א<strong>י</strong>וב ל"ח) ''ברן <strong>י</strong>חד כוכב<strong>י</strong> בקר'' - אלו<br />
<strong>י</strong>שראל, ואחר כך, ''ו<strong>י</strong>ר<strong>י</strong>עו כל בנ<strong>י</strong> אלה<strong>י</strong>ם''.<br />
כנסת <strong>י</strong>שראל: ברח דוד<strong>י</strong> מן הגולה הזאת, ופדנו מב<strong>י</strong>נ<strong>י</strong>הם. ודמה לך<br />
לצב<strong>י</strong> – למהר הגאולה, והשרה שכ<strong>י</strong>נתך על הר<strong>י</strong> בשמ<strong>י</strong>ם, הוא הר המור<strong>י</strong>ה<br />
וב<strong>י</strong>ת המקדש ש<strong>י</strong><strong>י</strong>בנה במהרה ב<strong>י</strong>מ<strong>י</strong>נו, אמן.
Change language