Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
בס"ד<br />
מעייני הישועה<br />
העיר<br />
התפוצצה<br />
הזעם, התגובה,<br />
ההבלגה והאחזות<br />
התושבים.<br />
60 שנה לפיגוע הגדול<br />
שביצעו הבריטים<br />
במרכז ירושלים<br />
בתמונה:<br />
ההרס ברחוב בן יהודה<br />
פינה ירושלמית | עמ' 4<br />
שבועון למשפחה הישראלית<br />
גליון של"ח )338( פרשת כי תשא י"ז באדר א' ה'תשס"ח<br />
יוסף המספר<br />
"את המים שמים בבקבוק,<br />
את האורז מכניסים<br />
לשק ואיפה תשמור את<br />
החוכמה כדי שהיא לא<br />
תלך לאיבוד בסיפור..."<br />
ראיון עם יוסף סלע | עמ' 8<br />
חבלים<br />
בין חבלי הכביסה וחבלי<br />
הלידה. הצגה כנה<br />
ומרגשת לנשים<br />
ראיון | עמ' 11<br />
הגר"מ אליהו<br />
היופי<br />
האמיתי<br />
הרב אריאל<br />
העגל - חטא<br />
הפטשיזם<br />
הרב אבינר<br />
הנחש<br />
האינטרנטי הארסי!<br />
משמחים<br />
המרכז המוביל למתחתנים בציבור הדתי<br />
נותרו מספר תאריכים בודדים לחודשי החורף במחירים נמוכים במיוחד<br />
כתובתנו∫ מרכז הקונגרסים¨ בנייני האומה¨ י≠ם ˇ www.mesamchim.org<br />
משרד∫ ∞≤≠∂≤¥∞∂∂∂ נייד∫ ∞µ≤≠∏∂π≥∂∂∂ ∞µ≤≠∏∂π≥∏∏∏
הגמרא בנדרים מספרת על רבי יהודה בר<br />
אלעאי שהיה אדם שמח ובעל הארת פנים<br />
מיוחדת. הגמרא מספרת על צדוקי אחד<br />
שהתפלא על כך וחשב שרבי יהודה אוכל<br />
ושותה טוב או מרוויח את פרנסתו בקלות<br />
יתירה. ובאמת זה היה הפוך ממנהגו של רבי<br />
יהודה. מסבירה הגמרא שהיופי הזה בא בגלל<br />
שרבי יהודה היה שומר על ניקיון וטהרת<br />
פנימית, בשילוב עם לימוד וחכמה "חָכְמַת אָדָם<br />
ּתָאִיר ּפָנָיו" )נדרים מט(.<br />
ההסבר הזה יכול לענות על שאלה שקשורה<br />
במשכן. חלק מחיובי הבעל לאשתו הם<br />
תכשיטים: "ומחייבים אותו ליתן לה תכשיטים,<br />
כגון בגדי צבעונים להקיף על ראשה ופדחתה,<br />
ופוך ושרק" שהם מיני איפור שמטרתם יופי<br />
)שו"ע אה"ז עג(. וכן להפך, באשה שנדרה לא<br />
להתקשט לבעלה )שם עד(. ואם קידש אדם אשה<br />
על מנת שלא תתקשט - אינה מקודשת )שם לט(.<br />
אם כן איך נתנו הנשים למשכן את התכשיטים<br />
שלהן איך נתנו את המראות שלהן הרי<br />
בלעדיהן הן לא יכולות להתקשט.<br />
קשה הדבר במיוחד לפי פירוש האבן עזרא<br />
שאומר על הנשים שצבאו על פתח אוהל מועד<br />
לתת את המראות שלהן: "כי משפט כל הנשים<br />
להתייפות, לראות פניהן בכל בוקר במראות<br />
נחושת או זכוכית לתקן הפארות שעל ראשיהן<br />
מו"ר הרה"ג יעקב אריאל שליט"א<br />
רב העיר רמת–גן<br />
העגל - חטא<br />
הפטשיזם<br />
ר'<br />
הישראלית, וכל הקדושות - ארץ ישראל וירושלים - המה<br />
מרן הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א<br />
מאיר שמחה מדוויסק מסביר את חטא העגל )משך חוכמה<br />
ל"ב י"ט(: "העניין, כי התורה והאמונה המה עיקרי האומה<br />
פרטי וסניפי התורה ונתקדשו בקדושת התורה...<br />
ועל זה צווח משה ככרוכיא: האם תדמו כי אני הענין ואיזו קדושה<br />
בלתי מצוות ד', עד כי בהיעדר כבודי עשיתם לכם עגל! חלילה! גם אני<br />
איש כמוכם, והתורה אינה תלויה בי, ואף אם לא באתי הייתה התורה<br />
במציאותה בלי שנוי חלילה".<br />
משה רבנו אינו קדוש מצד עצמו, אלא רק בשל התורה שקיבל מסיני<br />
ומסרה לעם ישראל. עם ישראל העריץ את משה עצמו, וכאשר ראו כי<br />
בושש משה נפלו מאמונתם וביקשו לעשות להם עגל.<br />
זו הסיבה לשבירת הלוחות. כשראה משה את האקסטזה והמחולות סביב<br />
העגל, הוא חשש שאם יביא את הלוחות, הם יחליפו את העגל בלוחות.<br />
אותה הערצה והתלהבות מהעגל היו מתועלות ללוחות ומייחסות להם<br />
קדושה עצמית, לא בגלל תוכנם, אלא רק בגלל העובדה שהם לוחות<br />
היופי האמיתי<br />
)הם הנזכרים בספר ישעיה(. כי מנהג ישראל<br />
היה כמנהג ישמעאל עד היום. והנה היו<br />
בישראל נשים עובדות השם שסרו מתאוות זה<br />
העולם, ונתנו מראותיהן נדבה כי אין להן צורך<br />
עוד להתייפות. רק היו באות יום יום אל פתח<br />
אוהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות.<br />
וזהו אשר צבאו פתח אוהל מועד. כי היו רבות"<br />
)שמות פרק לח פסוק ח(. לפי האבן עזרא הנשים<br />
אם קידש אדם אשה על מנת<br />
שלא תתקשט - אינה מקודשת.<br />
אם כן איך נתנו הנשים למשכן את<br />
התכשיטים שלהן איך נתנו את<br />
המראות שלהן הרי בלעדיהן הן<br />
לא יכולות להתקשט<br />
הללו הפסיקו להתייפות בגלל שהקדישו את<br />
עצמן לתפילה ולמשכן. אם כן הבעלים שלהן<br />
יכולים לתבוע אותן על הפרת תנאי הכתובה.<br />
הן עלולות להתגנות בפני הבעלים שלהן. האם<br />
מותר להן לעשות כן<br />
לפי הסיפור על רבי יהודה בר אלעאי הכל<br />
מובן. הנשים הללו היו קשורות למשכן. אור<br />
המשכן דבק בהן, הן היו מאירות פנים ביותר.<br />
אור המנורה היה מאיר על פניהן והן לא היו<br />
צריכות את היופי החיצוני. יופין הפנימי היה<br />
חזק יותר מכל האיפור, משחות וצבעי הפנים<br />
למיניהן. המראה מראה לאשה איך היא נראית<br />
מבחוץ, מי שיש לה יופי פנימי אינה צריכה<br />
אותה יותר.<br />
הגמרא מספרת על נשות ארץ ישראל שלא<br />
היו מתאפרות, כשהיו רוצים לשבח אותן<br />
בחתונה לא שרו: "כלה נאה וחסודה" אלא:<br />
"לָא ּכְחָל וְלָא ׂשְָרק וְלָא ּפְִרּכּוס, וְיַעֲלַת חֵן" ללא<br />
'ּכְחָל' לעיניים. וללא 'ׂשְָרק' הצובע בוורד את<br />
הלחיים. ללא כל איפור האשה מעלה חן. "ּבְנֵי<br />
צִּיֹון הַיְָקִרים הַמְסֻּלָאִים ּבַּפָז" )איכה ד גיטין נח(.<br />
התיאור הזה של חז"ל מזכיר את יופייה של<br />
שרה שהיה מתחדש אצלה גם כשהייתה בת<br />
מאה ועשרים ושבע. יופי שנובע מקדושה,<br />
מהשראת שכינה. יופי שלא הקדישו לו תשומת<br />
לב חיצונית רק ברגע שהיה חשש להיזק. "וַיְהִי<br />
ּכַאֲׁשֶר הְִקִריב לָבֹוא מִצְָריְמָה וַּיֹאמֶר אֶל ׂשַָרי<br />
אִׁשְּתֹו הִּנֵה נָא יַָדעְּתִי ּכִי אִּׁשָה יְפַת מְַראֶה אָּתְ:<br />
וְהָיָה ּכִי יְִראּו אֹתְָך הַּמִצְִרים וְאָמְרּו אִׁשְּתֹו זֹאת<br />
וְהְָרגּו אֹתִי וְאֹתְָך יְחַּיּו". מכאן נבין יותר טוב את<br />
דברי חז"ל: "עשרה קבים חכמה ירדו לעולם -<br />
תשעה נטלה ארץ ישראל ואחד כל העולם כולו.<br />
עשרה קבים יופי ירדו לעולם - תשעה נטלה<br />
ירושלים ואחד כל העולם כולו. )קידושין מט(.<br />
ויהי רצון שנזכה לראותו במהרה בימינו- אמן.<br />
מו"ר הרה"ג שלמה אבינר שליט"א<br />
ראש ישיבת 'עטרת ירושלים'<br />
הנחש<br />
האינטרנטי הארסי<br />
אם<br />
אשר על פני כדור הארץ. מיד היו מתנפלים עליו:<br />
אברהם אבינו היה חי בימינו, היה אוחז בפטיש<br />
חמש קילו ושובר את כל מכשירי האינטרנט<br />
"משוגע! הרסת מכשיר כה יפה שמועיל כל כך למין האנושי".<br />
אז הוא היה משיב: "שכרו יוצא בהפסדו. אני בעד פיתוח טכנולוגי,<br />
אבל הכי חשוב הוא טהרת הנפש. איני מתפעל מן האדם הטכנו-ברברי<br />
שהינכם יוצרים במכשיר זה".<br />
אז היו אומרים לו: "אינך מאמין בחינוכו של האדם ובנשמתו<br />
הטהורה זה עניינו האישי של כל אחד ובחירתו החופשית, והוא ידע<br />
להתגבר על יצרו הרע".<br />
ודאי היה משיב: "אדרבה, כך האדם משתחרר מהתמכרות ליצר וחוזר<br />
לחרותו. אנא מכם, היצר הרע עושה עבודתו נאמנה והוא אינו זקוק<br />
שתעזרו לו בסיוע 30,000 אתרי זימה - מלבד כל ההבל וכל הלשון הרע.<br />
אנא מכם, אל תגדלו נחש ארסי בביתכם".<br />
"אם אנו מבינים אותך טוב", היו משיבים לו, "זו עצה טובה ולא הלכה<br />
המשך בעמוד 14 המשך בעמוד 14<br />
שבועון "מעייני הישועה" למשפחה הדתית והחרדית יוצא לאור ע"י:<br />
תנועת–תשובה לתרבות–ישראל<br />
בנשיאות: מרן הראשון לציון הגר"מ אליהו שליט"א<br />
והרבנים: הרה"ג שלמה חיים הכהן אבינר שליט"א<br />
הרה"ג יעקב אריאל שליט"א<br />
מערכת השבועון<br />
מנהל: עזרא ניאזוף<br />
עורך: ברק לייבוביץ<br />
עורכת גרפית: יהודית זולוטרבסקי<br />
עיצוב גרפי: רויטל בניסטי<br />
מנהלת המשרד: מירי מנצר<br />
פרסום מים<br />
המו"ל: 02-6646001<br />
למודעות: לקבלת השבועון לדוא"ל שילחו מייל ל: alon.mh@gmail.com<br />
תנועת מעייני הישועה<br />
אביחי בוארון<br />
מנכ"ל: מור דהן<br />
מנהל פעילות: ניר פרלמן, אהרן קצוף<br />
רכזים: יהוידע ניזרי, מורן יעקובי<br />
מנהלי בתי 'מים': אורטל עטיה<br />
תיאום פניות: בן–סירא 2 ירושלים 94181<br />
טלפון: 1-700-700-515<br />
שבועון<br />
'ספריית מים': מירב מונסונגו 1-700-70-71-81<br />
הפצה: מקור ראשון 052-6070999<br />
1-700-70-71-81<br />
2<br />
להזמנות התקשרו<br />
אליכם<br />
הביתה!<br />
18 ש"ח לחודש<br />
בלבד
למה נעשה העגל ברגע מסירת הלוחות למשה<br />
הרב שמואל אליהו רב העיר צפת<br />
חלוקת התורה לפסוקים ולפרשיות סגורות לא הבינו שגם בשבת נברא משהו - מנוחה.<br />
ופתוחות היא חלק מהתורה. חלוקת התורה אחת מהדוגמאות הנוספות היא ב"כי<br />
לפרשות, כגון 'תצווה' ו'כי תשא', היא חלוקת תשא": "וַּיִּתֵן אֶל מׁשֶה ּכְכַֹּלתֹו לְַדּבֵר אִּתֹו ּבְהַר<br />
חז"ל. חלוקה לעולים היא מנהג ישראל. לעומתן, סִינַי ׁשְנֵי לֻחֹת הָעֵֻדת לֻחֹת אֶבֶן ּכְתֻבִים ּבְאֶצְּבַע<br />
חלוקת התנ"ך לפרקים היא חלוקה נוצרית. אֱֹלִקים". בחלוקה הנוצרית, פסוק זה הוא סוף<br />
במקומות רבים יש הפרש בין חלוקת הקודש פרק ל"א - כי הלוחות הם חלק מהמשכן, לכן<br />
לחלוקה של הנוצרים. בכל המקומות הללו הם מופיעים בסיום ציווי המשכן. לפי חלוקת<br />
מסתתר הסבר עמוק שהנוצרים לא מסוגלים התורה וחז"ל, מסירת הלוחות היא חלק מחטא<br />
להבין. כבר בתחילת התורה שייכו הנוצרים את העגל. ולמה<br />
בריאת השבת בפרשת "ויכולו" לפרק ב'. הם קבלת הלוחות על-ידי משה בשם כלל<br />
ישראל נתנה לעם ישראל עוצמה רוחנית<br />
גדולה. הם השתמשו בעוצמה הזאת לשלילה,<br />
ועשו את העגל ביום מסירת הלוחות למשה.<br />
שבירת הלוחות בידי משה לקחה להם את<br />
העוצמה הזאת, ומשה הצליח בקלות יחסית<br />
להפסיק את הריקודים והמחולות סביב העגל,<br />
ולטחון אותו לגמרי.<br />
בבית שלישי יחזרו הלוחות הראשונים<br />
למקומם, יחזרו עם העוצמה הרוחנית שלהם.<br />
התיקון לחטא העגל הוא בבניית מידות<br />
טובות, כלים חזקים שיוכלו להכיל את עוצמת<br />
הלוחות בלי להישבר. עוצמה שתופנה בפעם<br />
הזאת לקדושה.<br />
C M Y CM MY CY CMY K<br />
3
אלידע בר–שאול<br />
השריונית המשטרתית עצרה לפני המחסום.<br />
שלמה חרפי קרב אליה, ומשה קדמי נשאר<br />
לאבטח מאחורי חביות המלט. 'יש לבדוק כל<br />
רכב הנכנס לירושלים' נאמר להם משהגיע<br />
תורם לעמוד בעמדת "משמר העם" במחסום<br />
שבשכונת רוממה.<br />
בימים האחרונים גבר המתח בעיר, והערבים<br />
כבר לא היו הבעיה היחידה. רק עשרים ימים<br />
חלפו מפיצוץ העיתון היהודי "הפלסטיין פוסט",<br />
בשיתוף פעולה ערבי-בריטי . 1 'אין לבטוח באיש,<br />
גם לא בשוטרים', מלמל לעצמו שלמה כשניגש.<br />
בצריח השריונית נראה שוטר בריטי משופם,<br />
בלונדיני, שהסביר באנגלית ששלוש המשאיות<br />
הכבדות שהוא מלווה מעבירות פסולת לכיוון<br />
תלפיות, ובעברית הוסיף: "הזדרז, הזדרז קצת".<br />
המחסום הורם, השריונית עברה, ושלמה ביקש<br />
להציץ במשאיות. אז עצרה השריונית והשוטר<br />
צעק בפראות: "אמרתי שהכל בסדר - לא ארשה<br />
שתערוך בדיקה! אני האחראי לשיירה זו -<br />
סמרטוט עלוב, תן לעבור!".<br />
משה רשם את מספר השריונית 579 ואת<br />
השעה 06:15 כדי לדווח על גסות הרוח, והשיירה<br />
התקדמה אל רחוב יפו, פנתה ימינה לרחוב המלך<br />
ג'ורג', ועצרה ברחוב בן יהודה פינת בן הלל.<br />
יושבי המשאיות קפצו מהן ועברו לשריונית, וזו<br />
הסתלקה במהירות מהמקום, תוך ירי אקראי<br />
לעבר מעט העוברים והשבים.<br />
שלמה )נג'י( אוסי, שומר הלילה בחניון רכב<br />
סמוך ששמע את היריות והבחין בשריונית<br />
המסתלקת התעשת, רץ לאמצע הרחוב, נעמד<br />
וצעק לכל עבר בגרון ניחר, והצליח להעיר משנתם<br />
עשרות דיירים ישנים. ב-6:30 התפוצצו שלוש<br />
משאיות התופת בקול נפץ אדיר שהרעיד את<br />
ירושלים, ושלמה נלכד בפיצוץ. מלון "אטלנטיק"<br />
בן ארבע הקומות קרס, ונזק כבד נגרם למלון<br />
"אמדורסקי" ולבית וילנצ'וק הסמוכים. קירות<br />
פנימיים, דלתות וחלונות ראווה נהרסו בכל רחוב<br />
בן יהודה. הדף האוויר החזק העיף את הרעפים<br />
ומעך את גג קולנוע "אוריון", זכוכיות נופצו<br />
ברחביה, במחנה יהודה, במקור ברוך ובגאולה.<br />
מכל עבר נראו אנשים לבושי פיג'מות ויחפים<br />
רצים על שברי אבנים וזכוכיות וזועקים בכאב.<br />
מאות מתנדבים עסקו בחילוץ הנפגעים הרבים,<br />
מה שהיה היה<br />
וטורים ארוכים השתרכו לתרומות דם.<br />
זעם רב הורגש באוויר - ונציגי משטרת המנדט<br />
שבאו 'לסייע', ו'להתעניין' חשו בו ומיהרו לעזוב.<br />
בהתייחסם לעדויות הראייה, טענו כי 'הבריטים<br />
לובשי המדים' הם עריקים מהמשטרה והצבא.<br />
פיקוד ההגנה בירושלים פרסם פקודת יום לי"ב<br />
אדר א' התש"ח: "רצח שפל ואכזרי של עשרות<br />
אזרחים שלווים בוצע הבוקר בחוצות ירושלים<br />
ביד זדים מוגי לב. המוסדות הלאומיים חוקרים<br />
בפרטי הפשע ובתנאים בהם בוצעו. המוסדות<br />
הלאומיים קוראים ליהודי ירושלים ויהודי ארץ<br />
ישראל להימנע מהחרפה נוספת של המצב<br />
על-ידי פעולות בלתי אחראיות. אל יפעל שום<br />
יהודי ללא אחריות וללא רשות".<br />
ממראות ההרס ברחוב בן–יהודה<br />
מול ההבלגה פרסם האצ"ל הודעה, לפיה "כל<br />
חייל או שוטר אנגלי שיימצא באזור יהודי - יירה!".<br />
לוחמי האצ"ל והלח"י הסתובבו ברחובות,<br />
ירו על ניידות חולפות, והרגו עשרה בריטים.<br />
הבריטים השיבו אש וירו על אזרחים, והעיר<br />
הייתה כמרקחה.<br />
למחרת מיהר בן-גוריון לירושלים, וסר קודם<br />
כל לעיי החורבות. "הרס כזה לא שיערתי", כתב<br />
ביומנו, "לא הכרתי את הרחובות, זוועה ואֵימה,<br />
אולם לא יכולתי לשכוח שבריונים ורוצחים שלנו<br />
פילסו הדרך" . 2<br />
אותו זמן הגיע למערכות העיתונים כרוז חתום<br />
בידי הסניף הארצישראלי של "הליגה הבריטית<br />
)הפשיסטית(": "נשבענו שבועה קדושה לצאת<br />
למסע צלב נגד היהודים. לפיכך התקפנו את<br />
הרובע היהודי המרכזי בירושלים בחומרי נפץ<br />
חזקים, וגרמנו אבידות כבדות לאספסוף הרחוב.<br />
אנו מודיעים בגאווה כי לא הפלינו בין כנופיות<br />
ההגנה הפחדניות והנתעבות ובין השטרניסטים<br />
הרצחניים. נשים יהודיות וילדים יהודים, זקן<br />
וטף, כולם ימחו מעל פני האדמה. אנחנו נסיים<br />
את מפעל היטלר. חיילים ושוטרים בריטים,<br />
כולנו נצטרף למלחמה זו - החל מנציגיה הבכירים<br />
ביותר של הקיסרות הבריטית, ועד לצנועים<br />
ביותר שבהם".<br />
להבדיל, פרסם ועד הקהילה בעיה"ק דרישה<br />
"שכל פועל ובעל מלאכה וסוחר בחומרים<br />
מתאימים יבכר את תיקון מגוריהם של נפגעי<br />
מרכז העיר גם על פני בניינים חדשים.<br />
ועד הקהילה דורש מבעלי דירות מרווחות<br />
להקצות חלק מדירתם למחוסרי גג. תוך הרגשת<br />
אחדות בסבל ואחווה - נצעד גם על תלי<br />
החורבות לקראת בניין ולקראת ניצחון".<br />
לאחר 36 שעות של פינוי הריסות, נרשמו<br />
למעלה מ-140 מאושפזים ועשרות פצועי הלם<br />
וחרדה. גוויות 49 חללי הפיגוע הראשונים<br />
והתשעה שנפטרו מפצעיהם נאספו לחצר<br />
בית-החולים "ביקור חולים" . 3 ראשי "החברה<br />
קדישא", הרב א.ח. צוובנר וישראל ברדקי, עם<br />
השופט גד פרומקין, נשיא הוועד הלאומי יצחק<br />
בן צבי ועוד, נמנו וגמרו ורכשו שטח ששימש<br />
כתחנת הניסיונות החקלאית הממשלתית<br />
בסמוך ל"קברי הסנהדרין". הרב הרצוג והרב<br />
עוזיאל קידשו את הקרקע, פועלים ומתנדבים<br />
חפרו עשרות קברים יום ולילה, וביום חמישי,<br />
ט"ז באדר א' ב-14:00, נערכה הלוויה המונית<br />
בבית-הקברות החדש בסנהדריה.<br />
"מיום זה ילמדו הבריטים היטב - כי לא<br />
נשתוק עוד!", נאמר בהספדים.<br />
בסוף אותו שבוע פונו שוטרי וחיילי המנדט<br />
לתוך "אזורי הביטחון" שלהם, ונדרשו לתאם<br />
כניסתם לאזורים היהודיים.<br />
ח"י ימים אחר כך התפוצצה מכונית תופת<br />
בחצר "המוסדות הלאומיים".<br />
מאורעות אלו הביאו עשרות בעלי עסקים<br />
ואישי סוכנות לעזוב את ירושלים בשעתה הקשה<br />
ולרדת לתל-אביב. לאותם שנותרו ונאחזו בעיר<br />
הקודש נועדו ימי סבל ומצור, עד שזכו לראות<br />
את העיר פורחת ונבנית על תִלה.<br />
מוקדש באהבה למתיישבי שדרות.<br />
1. באור לכ"ב בשבט. ואומנם שניים מנהגי המשאיות בשיירה שבדק שלמה נטלו חלק בפיצוץ העיתון. 2. בהמשך היומן מוסר דוד שלתיאל, המושל מטעמו, שאת הפיגוע ביצעו הבריטים, אך בן-<br />
גוריון לא מתבלבל ומזכיר לעצמו את תקדימי "הבריונים והרוצחים שלנו" - אנשי האצ"ל. 3. מאמצע כסלו תקפו הערבים את ההלוויות להר הזיתים ובירושלים נאלצו להלין את המתים בחדר<br />
הקירור של "ביקור חולים" ולקוברם בשני וחמישי על-ידי "החברה קדישא" ומתנדבים אמיצי לב. כעת אפס המקום בחדר הקירור.<br />
רננות<br />
המכון<br />
למוזיקה יהודית<br />
ניתן להזמין קטלוג פרסומי מכון רננות<br />
<br />
4<br />
וימי פורים זכרו<br />
מיוחד לפורים<br />
מגילת אסתר והפיוט 'מי כמוך'<br />
בנוסח יהודי ספרד ירושלים<br />
מחיר: ₪ 50 בלבד<br />
הדגמת 8 מקאמים בסיסיים<br />
והמעברים ביניהם<br />
בביצוע החזן יעקב כהן בן יצחק<br />
הניצנים נראו בארץ<br />
תפילות ופיוטים לשבת<br />
בנוסח מרוקו.<br />
כל תפילות השבת משיר השירים<br />
ועד פיוטים למוצאי שבת מפי<br />
החזנים: שמעון אילוז ומני כהן.<br />
מארז 3 דיסקים<br />
מחיר: ₪ 120 בלבד<br />
2 דיסקים<br />
מחיר: ₪ 80 בלבד<br />
"דע את המקאם" ב'<br />
קריאת התורה<br />
בנוסח יהודי מרוקו.<br />
כולל הפטרות, היגוי מדויק.<br />
בביצוע ר' נתנאל חן<br />
ובליווי כינור.<br />
מחיר: ₪ 350 בלבד<br />
תורת ה' תמימה<br />
סדר פסח<br />
בנוסח יהודי לבנון<br />
מחיר: ₪ 40 בלבד<br />
השנה כדאי לשמוע<br />
מקרא מגילה<br />
לפני הפורים<br />
חדש°°°<br />
חדש°°°<br />
הגדת לבנון<br />
±≠∑∞∞≠∑∞≠∑±≠∏±
בקטנה<br />
שבוי בן<br />
יש ימים בהם נדמה<br />
שלעורכי החדשות<br />
נגמרו החדשות, פשוט אין להם על מה לדבר. במצב<br />
זה עומדות בפניהם שתי אופציות, או למחזר או<br />
להוציא מהמגרה המאובקת את הסיפור העצוב של<br />
שבויינו בעזה ובלבנון. יושב עורך החדשות, פוכר<br />
בעצבנות באצבעותיו ואומר לעצמו: 'איך אשמור<br />
על הרייטינג... אני חייב לנצח את הערוץ המתחרה,<br />
אני חייב קצת דרמה, אקשן, דמעות, בטן רכה,<br />
תחושת הקולקטיב, אני חייב רגש, הרבה רגש....<br />
'להביא לי את החומר על השבויים והנעדרים!!!',<br />
מורה אדון עורך והתמונות מתחילות לרצד.<br />
ערוץ אחד מראה תמונות שטרם נראו<br />
שבריר שניה לפני ש..., ערוץ שני משדר אמירות<br />
סנסציוניות של האח נגד הממשלה וערוץ שלישי<br />
עורך ראיון חנוק עם האישה. אלו בכה ואלו בכה,<br />
ואתה כצופה/מאזין שואל את עצמך אם באמת<br />
יש תחרות בין המשפחות על זמן מסך או שאתה<br />
מדמיין... 'לא יכול להיות, אתה בטח מדמיין'.<br />
אתה לא מדמיין.<br />
וכל הפסטיבל הקפקאי הזה נמשך ונמשך כי לאף<br />
אחד במשולש הזה, משפחות-תקשורת-ממשלה,<br />
אין אמון באחר. לממשלה אין אמון בתקשורת<br />
שכל הזמן מעלה את הנושא לתודעה הציבורית.<br />
התקשורת - היא מצידה תשמח שהבנים יחזרו<br />
הביתה, לטובתם ולטובת משפחותיהם ועמם<br />
אבל לא פחות מכך, לטובת הקלוז-אפ ותוכניות<br />
הטוק-שואו. והמשפחות, להם אין שום אמון<br />
בממשלה שתעשה כל אשר לאל ידה לשחרר את<br />
השבויים. אחרת איך אפשר להסביר את האב<br />
שמתדפק על טרקליני ערב כדי לזרז שחרור בנו!<br />
אחרת איך תסביר בני משפחה שמסרבים - נוכח<br />
בקשת המדינה - להכריז על הבנים כעל מתים!<br />
יונתן<br />
ויש להם סיבה טובה, למשפחות, לא להאמין.<br />
8129 ימים יונתן פולארד בשבי. שמונת אלפים<br />
מאה עשרים ותשעה ימים אח שלנו בשבי<br />
הדמוקרטי ביותר בעולם! והממשלה שותקת.<br />
שבוי בן באמריקה.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
5
הרב בניהו ברונר<br />
מראשי תנועת 'צהר'<br />
בתלמוד ירושלמי שקלים פרק א' ה"א אנו<br />
לומדים: "אמר רבי בא בר אחא אין את יכול<br />
לעמוד על אופי של אומה הזאת: נתבעין לעגל<br />
ונותנין, נתבעין למשכן ונותנין... ועשית כפורת<br />
זהב טהור, יבוא זהב של כפרת ויכפר על זהבו<br />
של עגל".<br />
דבריו של רבי בא "אין אתה יכול לעמוד על<br />
אופי של אומה הזאת" יכולים להתפרש בשני<br />
אופנים. האחד כוונתו להצביע על תופעה<br />
בעייתית - מעבר מקיצוניות לקיצוניות. אבל<br />
ניתן גם לעלות הסבר שני, שכוונת רבי בא לומר<br />
שמדובר על עם בעל טבע מיוחד - מעולה, אלא<br />
שלעתים הוא משתמש בטבעו להרע.<br />
ההסבר השני נראה יותר, שהרי אנו לומדים<br />
מתוך התורה שבכתב והתורה שבעל פה על<br />
מעלתם המיוחדת של ישראל. אחרי חטא העגל<br />
משה מבקש מהקב"ה בקשות מיוחדות, חוץ<br />
מבקשת הסליחה: "וַּיֹאמֶר אֵלָיו אִם אֵין ּפָנֶיָך<br />
הֹלְכִים אַל ּתַעֲלֵנּו מִּזֶה. ּובַּמֶה יִּוַָדע אֵפֹוא ּכִי<br />
מָצָאתִי חֵן ּבְעֵינֶיָך אֲנִי וְעַּמֶָך הֲלֹוא ּבְלֶכְּתְָך עִּמָנּו<br />
וְנִפְלִינּו אֲנִי וְעַּמְָך מִּכָל הָעָם אֲׁשֶר עַל ּפְנֵי הָאֲדָמָה"<br />
)שמות ל"ג, ט"ו-ט"ז(. הייתכן כי בשעה שמידת הדין<br />
מתוחה על עם ישראל בעקבות חטא העגל, משה<br />
מבקש מהקב"ה הארת פנים, הופעה נבדלת<br />
ומיוחדת של ישראל מול שאר העמים<br />
נראה שגם בשעה קשה זו, אחרי חטא העגל,<br />
משה רבנו מזהה, בראייה פנימית עמוקה, את<br />
סגולותיו המיוחדות של עם ישראל: "נתבעין<br />
ונותנין". משה רבנו מבקש מהקב"ה שהטבע<br />
המיוחד של ישראל יתגלה בעולם: "ונפלינו אני<br />
ועמך מכל העם אשר על פני האדמה". בקשתו<br />
של משה רבנו: "כי ההבדל שבין ישראל לאומות<br />
העולם לא יהיה תלוי רק במצוות ובמעשים<br />
טובים, כי גם הם יוכלו לעשות מעשים שיהיה<br />
תורה ישראלית<br />
מכון המקדש<br />
הייתכן כי בשעה שמידת הדין<br />
מתוחה על עם ישראל, משה<br />
מבקש מהקב"ה הארת פנים,<br />
הופעה נבדלת ומיוחדת של<br />
ישראל מול שאר העמים<br />
להם גוון טוב, אך אף בעת שאחד מישראל יחטא,<br />
גם החטא לא יהיה כמעשה האומות, והוא שלא<br />
יגיע רק מהשפה ולחוץ, ועומק לבו יהיה נקשר<br />
ונדבק להשם יתברך" )מי השילוח תשא(.<br />
ב'מי השילוח' מלמד אותנו האדמו"ר<br />
מאיזביצא שייחודם של ישראל הוא כוח הסגולה<br />
הפנימית החבוי בהם. כוח זה מתגלה בעיקר<br />
במצבים קשים של חטא. החטא של ישראל אינו<br />
נובע ממעמקי הנפש, אלא מהשפה ולחוץ.<br />
עם ישראל מעוטר בשלוש מידות: "רחמנים,<br />
ביישנים וגומלי חסדים". מידות אלו אינן<br />
תלויות בנו, אלא קיבלנו אותן מכוח היותנו בני<br />
אבותינו. מציאות טבעית זו לא ניתנת לשינוי,<br />
ולכן אפילו בעת החטא היא מתגלה: "נתבעים<br />
ונותנים" לעגל...<br />
רבי בא מוסיף שכפורת הזהב שהייתה על<br />
הארון במשכן תכפר על חטא העגל. הכפורת<br />
היא הכיסוי של הארון, אבל בצווי על מעשה<br />
הארון אנו למדים שעיקרה של הכפורת אינו<br />
משמש לכיסוי על הארון, אלא היא משמשת<br />
מצע לכרובים: "וְעָׂשִיתָ כַּפֶֹרת זָהָב טָהֹור...<br />
וְעָׂשִיתָ ׁשְנַיִם ּכְֻרבִים זָהָב מְִקׁשָה ּתַעֲׂשֶה אֹתָם<br />
מִּׁשְנֵי ְקצֹות הַּכַּפֶֹרת" )שמות כ"ה, י"ז-י"ח(.<br />
בתוך הארון מצויים לוחות הברית וספר<br />
התורה )או בצדו - ב"ב י"ד(, על גבי ארון הכפורת<br />
שממנו יוצאים הכרובים. לכרובים היו פני<br />
תינוק )חגיגה י"ג(, וקיימת מסורת שהיו פני זכר<br />
ונקבה, שכשעלו ישראל לרגל היו גוללים את<br />
הפרוכת והיו מביטים בכרובים ורואים אותם<br />
חבוקים זה בזה, ללמד על חיבתם של ישראל<br />
בעיני המקום )יומא נ"ד(.<br />
בין שני הכרובים היה משה רבנו שומע את<br />
הדיבור: "וְנֹועְַדּתִי לְָך ׁשָם וְִדּבְַרּתִי אִּתְָך מֵעַל<br />
הַּכַּפֶֹרת מִּבֵין ׁשְנֵי הַּכְֻרבִים אֲׁשֶר עַל אֲֹרן הָעֵֻדת<br />
אֵת ּכָל אֲׁשֶר אֲצַּוֶה אֹותְָך אֶל ּבְנֵי יִׂשְָראֵל" )שמות<br />
כ"ה, כ"ב(. ללמדנו שהתורה יוצאת מתוך מעלתם<br />
הסגולית של ישראל, משה רבנו אינו שומע את<br />
קול ד' מתוך ארון הברית, אלא דווקא מבין שני<br />
הכרובים.<br />
לעתים אנו נתקלים בדברי תורה והלכה<br />
הפונים אל האדם הפרטי ומתעלמים מהחיבור<br />
המיוחד והקבוע בין ישראל לאביהם שבשמיים.<br />
צריך לזכור שדברי תורה והלכה צריכים לצאת<br />
מבין שני הכרובים. דברי תורה שאינם יוצאים<br />
מתוך תודעת הכרובים המעורים זה בזה "כמער<br />
איש ולוויות" )מלכים א' ז', ל"ו( אינם מכוונים<br />
לאמיתה של תורה.<br />
6
חי וקיים<br />
הרב שלום אלדד | ישיבת ההסדר קרנ"ש<br />
אתה עומד, עיניך פתוחות לרווחה שותות בצמא<br />
את הסובב, אוזניך כאפרכסת מאזינות, קשובות<br />
לכל רחש. פיך פעור מבליע את האוויר אשר<br />
סביבך לתוכך, אפך משוחרר סופג את הריחות,<br />
ידיך פתוחות מזמינות, רוצות לקלוט אליהן עולם<br />
ומלואו. להתחבר, לתת את כל כולך ליקום, לחוש<br />
אותו. להקשיב להמית גלי הים, לקול ניפוץ רגבי<br />
האדמה בחום השמש היוקדת, השוקדת במלאכתה.<br />
לחזור אל הארציות, אל הטבע, להרגיש אותו,<br />
להרגיש שנית. להתנתק מכל המכאניות, הרעש,<br />
הזיהום, מכל הזיוף, לשוב. לשוב לפשטות, לתמימות<br />
שחסרה וכה נצרכת. על-אף שאיננו מודעים לכך,<br />
בפנים מתחוללות פרצי סופות, שכמעט תולשות<br />
שלוותנו, המבקשות לפרוץ מן הנעדר לגילוי. ואתה<br />
כברגעי השקט על פני לוע הר געש טרם התפרצות<br />
תוכנו והשמדת כל העומד בדרכו.<br />
נע ונד כשיכור הנך מהלך בנתיב חייך, נתקל<br />
וכמעט נופל מכל צומת ומחלף של לבטי החיים.<br />
ללא הבנה מי אתה, לאן ולמה אתה הולך בעצם.<br />
מכוח ההתמדה אתה ממשיך, משייט כמו כוכב<br />
שסטה מנתיבו, רק שאצלך הנתיב הוא בעצם<br />
הסטייה הגדולה של חייך.<br />
עמוד לרגע קט, תניח יד על הלב, תחוש את<br />
פעימותיו, את מלחמתו הנצחית לחיות, להחיות<br />
אותך. כל כולו רק נתינה. תעצום עיניים, תאזין<br />
לנשימותיך. כל גופך פועל למען מטרה ברורה, חיים,<br />
החיים שלך. תנצל אותם, הם יקרים, פשוט אוצר<br />
שניתן לך, לעולם אל תשכח את זה. מתוך הכניסה<br />
פנימה, לתוכך, בקש את שליחותך, את המשעול<br />
העולה אל פסגת ייעודך. לכל אדם יש תפקיד ייחודי<br />
שעליו להשלים בעולם, "למען שמו באהבה". עליו<br />
למצוא אותו, או לגלות שהוא כבר ממלא אותו בלי<br />
משים לב עד כה. העיקר לא לשוטט לריק, לגדוש<br />
תוכן של עשיית טוב בתוחלת החיים, ולנצל כל רגע.<br />
"כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא<br />
ברא אלא לכבודו". בהצלחה!<br />
®≤∏Æ≤Æ∞∏©†ß‡†¯„‡†·¢Î·†ÌÈÈ˙ÒÓ†‰„Â˙ÚφÌÂ˘È¯‰†°·Ï†ÂÓÈ˘†‰„Â˙ÚφÌÈ„ÓÚÂÓ<br />
·Ï†ÔÂÎÓ·†Â„ÓφÌÈ·¯<br />
∫†„ÂÓÈω†˙ÂÓ‚Ó<br />
B.Sc.†≠†‰˜ÈËÙ‡≠¯˘χ†˙Ò„‰<br />
È˘‡†¨ÌÈÒ„‰Ó†¯È˘Î‰Ï†‰¯ËÓφÂÏ†Ì˘†·Ï†ÔÂÎÓ†Ï˘†˘¯„Ó‰†˙È·<br />
˙È„Ó†Ï˘†ÈÂÓ‡†ÈÁ¯‰†‰ÈÈ·†ÔÈ·†ÌÈ„Á‡Ó‰†¨ÌÈÈȈӆωȆ˜Ë≠Èȉ<br />
˙ÂÏ„‚·†‰¯Â˙†„ÂÓÈφÆÈ˙¯·Á†ÈÏÎÏΆÈ˙ÈÈ˘Ú˙‰†‰ÁÂ˙ÈÙ†Ôȷφχ¯˘È<br />
°ÍÎφÁ˙ÙÓ‰†‡Â‰†˙Ú„‰†˙·Á¯·Â<br />
øÍ˙ȇ†‰Ó†°ÌÈÚÈÙ˘Ó†·Ï˙˘‰†¨Â„ÓφÌÈÙχ<br />
·Ï†ÔÂÎÓ<br />
B.Sc.†≠†‰˜È¯˘χ†˙Ò„‰<br />
B.Sc.†≠†Ï‰È†‰ÈÈ˘Ú˙†˙Ò„‰<br />
B.Sc.†≠†˙ȇÂÙ¯†‰Ò„‰<br />
B.Sc.†≠†˙¯Â˘˜˙†˙ÂίÚÓ†˙Ò„‰<br />
B.Sc.†≠†‰ÎÂ˙†˙Ò„‰<br />
B.Sc.†≠†·˘ÁÓ‰†ÈÚ„Ó<br />
Ú„ÈÓ†˙ÂίÚÓ†˙‡·˘Á<br />
‰È‚ÂÏÂΈ˜ÂÂÈ˘Â†ÌȘÒچωÈ<br />
‰È‚ÂÏÂÎˉ†ÌÈÚ„Ó‰†˙‡¯Â‰<br />
˙ÈÓ„˜‡†Ì„˜†‰ÈÎÓ<br />
7<br />
www.jct.ac.il††±≠∑∞∞≠µ∞≠≥≤≠≥≤†‰Ó˘¯‰Ï†ÌÈÙÒ†ÌÈ˯ÙÏ
גם כשהוא מספר כיצד הפך מסתם<br />
יוסי ל"יוסף המספר", אי אפשר<br />
באמת לדעת אם יוסף סלע מספר<br />
לכם סיפור אמיתי או שמדובר<br />
באגדה. 'יוסף המספר' הפך מהר<br />
מאוד לסוג של 'סלב'. הוא הגיש<br />
שלל תוכניות קבועות בטלוויזיה,<br />
הופיע בפסטיבלים בינלאומיים<br />
למספרי סיפורים, וגידל על ברכיו<br />
דור שלם של ילידי שנות השמונים.<br />
יחד עם זאת, את סיפור חייו<br />
האמיתי מעולם לא שמעתם. עם<br />
צאת ספרו החדש "נהר האמת"<br />
הוא מתפנה לספר לנו על עצמו<br />
ועל מסע התשובה שעבר<br />
בלבד<br />
לאלילדים<br />
דוד אביטל<br />
"פעם אחת לפני 25 שנה, בשעה 12 בלילה,<br />
דפקה אצלי בדלת אישה זקנה ודחפה לי לתוך<br />
היד גזיר עיתון. הייתה בו מודעה על פתיחת<br />
בית-ספר למספרי סיפורים, והיא אמרה<br />
שלדעתה זה בדיוק מה שאני צריך לעשות.<br />
באותו רגע ניגשתי למקרר, תליתי עליו את<br />
העיתון בשיא ההתרגשות, והתחלתי לעשות<br />
חזרות. כל אותו לילה הכנתי סיפור טוב, אבל<br />
בבוקר, כשבאתי לבית-הספר כדי לנסות את<br />
מזלי, אמרו לי שההרשמה נסגרה. התחננתי<br />
על נפשי וביקשתי: 'תנו לי לספר סיפור אחד<br />
שהכנתי, ואלך'. הם הסכימו, ומיד כשסיימתי<br />
את הסיפור הם אמרו לי: 'החלטנו לפתוח שוב<br />
את ההרשמה, ובזכות הברק בעיניים אנחנו<br />
מקבלים אותך".<br />
המקצוע העתיק בעולם<br />
לא הבנתי, אישה זקנה שפרצה לדירתך<br />
באמצע הלילה החליטה עבורך מה תעשה<br />
בחיים זה מה שהביא אותך לספר סיפורים<br />
עשרות שנים<br />
"תראה, מדובר במקצוע העתיק ביותר<br />
בעולם, ופשוט היה בו ואקום. היה חסר מסַפר<br />
אחד במשבצת, ואני התנדבתי למלא אותה".<br />
סוג של אילוץ... לא, באמת, מה מצאת<br />
בתחום הזה שהפכת אותו למקצוע<br />
"כולנו מכירים את הזקנים של הכפר או<br />
זקני השבט שתמיד ראו בסיפור כלי לשימור<br />
החוכמה. את המים שמים בבקבוק, את האורז<br />
מכניסים לשק, ואיפה תשמור את החוכמה כדי<br />
שלא תלך לאיבוד בתוך סיפור! העניין הוא<br />
לקחת חוכמה וניסיון שאנשים רכשו לאורך<br />
שנים, ולשים אותם בתוך משל. כך אפשר<br />
להעביר את זה בצורה מעניינת יותר מאחד<br />
לשני. הסיפור גם פותח תמיד את הלב ומאפשר<br />
לחוכמה להיכנס ללב של הזולת".<br />
אפשר לעשות בזה שימוש גם למטרות<br />
משמעותיות יותר, מעבר לעצות של חוכמת<br />
חיים<br />
"כן, אני חושב שהסיפור הוא כלי מצוין בידיו<br />
של המורה והרב להעביר באמצעותו עקרונות<br />
רוחניים מופשטים בצורה מוחשית, כמו<br />
עניינים של מוסר והשקפה. אלה דברים שאם<br />
אתה מעביר אותם בצורה יבשה, הם לא ייכנסו<br />
פנימה. לעומת זאת, סיפור קודם כל שומר על<br />
המסר בבחינת כלי, ומעבר לזה הוא גם פותח<br />
את הלב. אני רואה אנשים שהסיפורים פותחים<br />
להם מיד את הלב, וידוע שהלב הוא השער<br />
לאדם. עם לב סגור אי אפשר ללמוד. אנשים<br />
לא לומדים דרך השכל, אלא רק דרך הלב".<br />
כך זה לדעתך גם אצל ילדים<br />
"אני יכול לומר לך שיש הרבה מאוד ילדים<br />
שאם תעמיד להם ממתק מול סיפור הם<br />
יבחרו בסיפור. לדעתי, הסיפור הוא פשוט<br />
ממתק רוחני ולכן גם ממש יכול להתחרות עם<br />
ממתקים אמיתיים. אבל למרות הכל, אני לא<br />
יכול להצביע על הבדל בינם לבין המבוגרים.<br />
קהל היעד שלי כולל את שניהם, וההסבר הוא<br />
פשוט: המבוגרים הם בסך הכל ילדים גדולים".<br />
עידן האינטרנט וחוסר הסבלנות שהוא מביא<br />
איתו לא פוגעים בפרנסה אולי לילדים כיום<br />
אין כוח לשבת מול מסּפֵר ולשמוע סיפורים<br />
"האמת היא שאני רואה את זה בעיקר<br />
˙ÂÓÂÁ‰†ÔÈ·˘†ÌÈÏ˘Â¯È·†ÁÒÙ†˙ÈÂÂÁ<br />
È·¯ÚÓ‰†Ï˙ÂΉӆÌȯÂÙÒ†ÌȯËÓ†˜Á¯Ó·†È„‰ȉ†Ú·Â¯·†ÌÈȄȆ·Á¯†ÒÂÙÓ˜<br />
ÆÁÒÙ‰†‚Á·†ÂÈÓ·†„ÈÁȆ˙ÂÁÙ˘Ó†Á¯ȇφÂÈ¯Ú˘†˙‡†Á˙ÂÙ<br />
Ô¯Ë˘†Ì‰¯·‡†Û˘‰†Ï˘†ÂÁˆȷ<br />
˙ÂÈ˘††˘˘Á†‡ÏφÔȯ„‰Óφ˙¯˘Î<br />
˙ˆ·˜Ï†È˯ن¯„Òφ˙¯˘Ù‡<br />
Ȅ‰ȉ†Ú·Â¯·†˙ÂÁÙ˘Óφ˙ÂÏÈÚÙ<br />
‚Á‰†ÈÓȆÏΆ˙‡†ÌÈÈÓÊÓφڈ·Ó<br />
ÌÂÏ˘˙†‡ÏφÁÒÙ†Ï˘†ÈÚÈ·˘<br />
¨Ï·‚ÂÓ†˙ÂÓ˜ӆ¯ÙÒÓ†<br />
˙ÂÓʉ†Ï˘†ÌÂÓÈÈÓ†¯ÙÒÓ·†‰˙ÂÓ†Á¯ȇ‰<br />
erua@hakotel.org.il†††∞µ≤≠∏ππ∞≥±∑†≠†¯È‡Ó†∞µ≤≠∏±±π∑≥µ†≠†È¯˘Â‡†∫ÌÈ˯ÙÏ<br />
8
בתחילת המפגש עם הילדים, כשהם מפוזרים<br />
ולא מרוכזים, אבל מיד כשאני פותח את הפה<br />
הם חוזרים להיות אותם ילדים של פעם. למרות<br />
הטכנולוגיה והִקדמה, הלב האנושי לא השתנה.<br />
אנחנו בעצם אותם בני אדם כמו לפני אלפיים<br />
שנה. מי שהנהיג אז את הגמל נוהג היום ברכב,<br />
וגם לו יש אישה, ילדים וצרות כלכליות.<br />
"כשאתה מתחיל לספר משהו מהלב, זה<br />
עובר בדיוק כמו פעם. דברים שיוצאים מן<br />
הלב נכנסים ללב של האחר. הניגון של הסיפור<br />
משתלט על הכל. הוא נותן ממש תחושה<br />
של תרפיה, וכולם נרגעים. כבני אדם, אנחנו<br />
זקוקים לזה. הנפש זקוקה קצת למנוחה מכל<br />
הרעש, והסיפור נותן לה הזדמנות".<br />
זוכר כמעט הכל<br />
מי שבאמת רוצה לדעת איך מתייחס יוסף<br />
סלע לסיפוריו, צריך פשוט לשאול אותו כמה<br />
כאלה יש לו במאגר. הוא לא יהסס להשיב<br />
ש"הסיפורים הם כמו הילדים שלי", ומייד גם<br />
יסביר: "יש הרבה אנשים שלא סופרים את<br />
הילדים שלהם, וכשאתה שואל אחד כזה כמה<br />
כבר יש לו בבית, הוא רק אומר 'ברוך השם'.<br />
שאלת כמה סיפורים יש לי ברוך השם...".<br />
איך אתה זוכר את כל הסיפורים<br />
"קודם כל, אני רושם את שמות הסיפורים,<br />
אבל רק אותם. אף פעם לא אכתוב את העלילה<br />
עצמה, כי מבחינתי, סיפור נולד מחדש בכל פעם<br />
שאתה מספר אותו, וברגע שאתה מעלה אותו<br />
על הכתב, אתה נהיה מקובע למילים שכתבת.<br />
אם אתה חוזר על אותם טקסטים, זה בפועל<br />
ממית את הסיפור ולא נותן לו לחיות.<br />
אז איך בכל זאת אתה זוכר<br />
אני בדרך כלל עושה טיול ויזואלי בתוך<br />
הסיפור כשאני מכין אותו, עובר בתוכו כמו<br />
עם מצלמה, רואה את הבוסתן של המלך, את<br />
הרשע, את האבנים של הארמון ואת הארמון<br />
עצמו. כשאני מספר את הסיפור, לא מדובר<br />
בסתם מילים, אלא בעדות ממש. יש לך תחושה<br />
כאילו אתה מעיד, כאילו היית שם".<br />
יש דברים שלא תספר<br />
"לעולם לא אספר את הסיפור כפי ששמעתי<br />
אותו במקור. אני מלקט רק את היהלומים,<br />
דברים שמבטאים את ההשקפה שלי ואת<br />
החזון שלי. סיפורים שמהבחינה הזו הם<br />
פגומים באיזשהו אופן - אני אתקן אותם קצת<br />
כדי שלא יפריעו למסר לעבור".<br />
יוסף סלע מגדיר את עצמו "אספן של סיפורי<br />
עם". אף שמדובר במעשיות, אגדות ומשלים, לא<br />
בסיפורים שקרו באמת, הוא סבור שהם משקפים<br />
את עולמו הפנימי של המספר. "אתה מספר אותם<br />
מלבך, מבעד למאורעות הפרטיים והחוויות<br />
האישיות שלך", הוא אומר, "וכך כל כוחות הנפש<br />
וההשקפה שלך נמצאים בתוך המילים".<br />
כיום, לצד סיפוריו הישנים והטובים, תוכלו<br />
לשמוע את יוסף מספר גם את "טריו הבעל שם<br />
טוב", "מעשיות עם נשמה יתרה", וגם "סיפורי<br />
חכמת המזרח" - על אמונה וגאולה מעֵדֹות<br />
ישראל.<br />
להפסיק לחיות כדי שיאהבו אותי<br />
אתה אוסף סיפורים גם מעמים אחרים או<br />
שלא תפרוץ את הרפרטואר היהודי<br />
"כל סיפור טוב שלא מתנגש עם ההשקפה<br />
היהודית – אצרף אותו. אם צריך, אני גם הופך<br />
את הגיבור לאיזה צדיק יהודי".<br />
בכל סיפור יש ביטוי לעולמו הפנימי של המספר. ציור מתוך הספר<br />
אני רואה אנשים שהסיפורים<br />
פותחים להם מיד את הלב, וידוע<br />
שהלב הוא השער לאדם. עם לב<br />
סגור אי אפשר ללמוד. אנשים<br />
לא לומדים דרך השכל, אלא רק<br />
דרך הלב<br />
אז אולי זה המקום לספר לנו איך הפכת<br />
מ'יוסף המספר' ל'יוסף הצדיק'<br />
"התהליך התחיל לפני בערך 15 שנה, והלך<br />
וצבר תאוצה. דווקא בשיא הקריירה, כשהכל<br />
היה נהדר, הרגשתי פתאום שבעצם אין לי כלום.<br />
חשבתי שהתהילה והתפארת ימלאו אותי,<br />
אבל יום אחד הבנתי שזה מילוי מזויף, שזה<br />
לא אמיתי. חיפשתי חיים ערכיים מלאי תוכן<br />
משמעותי, וכשלא מצאתי את זה שם, הרגשתי<br />
עני מאי פעם. פתאום אתה אומר לעצמך 'אם<br />
זה לא, אז מה כן'. ובתוך תחושת החושך,<br />
דווקא באפלה הזו, לאט לאט מצאתי את האור<br />
העדין של היהדות. חזרתי בתשובה".<br />
איך הגיבה הסביבה - משפחה, חברים, קהל<br />
- על השינוי שעברת<br />
"זו הייתה ללא ספק תדהמה, אבל ראיתי בזה<br />
ניסיון גדול עבורי, האם אני יכול להפסיק לחיות<br />
כדי שיאהבו אותי. זה בכלל לא פשוט להחליט,<br />
יום אחד, שאתה מפסיק לנסות למצוא חן בעיני<br />
כל הסובבים אותך. אבל כנראה זה התיקון<br />
הגדול. באמת להיות מי שאתה, להישאר נאמן<br />
לדרך החדשה, לנשמה שלך, לפנימיות, לזהות<br />
הרוחנית. אין מה לעשות. פתאום אתה לא<br />
יכול לנסות למצוא חן בעיני כל העולם. פשוט<br />
אסור לך! לא בכל מחיר".<br />
המלך אמר<br />
אבל לא נוצרה רתיעה טבעית ממי שעד<br />
אתמול היו החברים הכי טובים שלך<br />
"זה היה הרבה פחות גרוע ממה שחשבתי.<br />
אתה מגלה פתאום שאנשים בעצם לא באמת<br />
מתעסקים בך ובמה שאתה. אתה יכול לעשות<br />
כמעט כל מה שאתה רוצה, ואף אחד לא ירביץ<br />
לך. במקרה הגרוע אתה מפסיד אולי את<br />
התמיכה ולפעמים גם את החיוך של כל מיני<br />
אנשים".<br />
מבחינה מקצועית, הסיפורים השתנו נוצר<br />
קהל יעד חדש<br />
"אני פוגש קהלים מכל הסוגים ומופיע גם<br />
בפני קהל חילוני. כמו שאמרתי, בכל סיפור יש<br />
ביטוי לעולמו הפנימי של המספר. לכן טבעי<br />
שגם ההשקפה 'החדשה' שלי תיכנס פנימה.<br />
אבל אני יכול לומר לך שזה לא משהו מרתיע.<br />
אני עושה את זה בעדינות ולא בצורה מאיימת.<br />
וכן, תמיד אני יכול לומר שזה בסך הכל הסיפור<br />
שמדבר ולא אני. לך תתווכח עם סיפור ועם<br />
המסר שלו... מה אני אעשה שזה מה שהמלך<br />
אמר<br />
"ברור שגם מקורות ההשראה שלי השתנו,<br />
וכיום אני מוצא אותם בסיפורי מעשיות של<br />
רבי נחמן וכדומה. הוצאתי אפילו דיסק עם<br />
'סיפורי המלך העניו' ו'מעשה מעכביש וזבוב'<br />
ועוד".<br />
אפרופו 'הוצאת', מתי ואיך נוצר הספר 'נהר<br />
האמת'<br />
"את הספר 'נהר האמת' כתבתי תוך כדי<br />
תהליך התשובה, והוא מהווה ממש ביוגרפיה<br />
רוחנית שלי. הוא מספר על תהליך התשובה<br />
שעברתי בפן הפנימי, העמוק. אני מזכיר בו<br />
את עמק התהילה, עמק הפחד ועמק העצבות<br />
- עמקים עמוקים שמבטאים את הפחד הגדול<br />
שהיה לי לאבד את האהבה של כל העולם בו<br />
הייתי מוקף".<br />
תגיד, מי המציא את הספק מותג ספק שם<br />
קוד "יוסף המספר"<br />
"אני חושב שהילדים החמודים שהופיעו<br />
בתוכנית מסיבת גן - התוכנית הראשונה בה<br />
השתתפתי - קראו לי כך. מאז אימצתי את<br />
הכינוי. לי הוא דווקא נשמע טוב - כך חזרתי<br />
לשמי המלא והנכון, יוסף".<br />
9
הרב ישראל סמט<br />
רב הגרעין התורני בלוד<br />
המלך מצא אישה ממשפחה טובה, ושלח אליה<br />
שליח בבקשה להינשא לו. הכלה המיועדת לא<br />
הסתפקה בפגישה עם השליח, וביקשה לפגוש<br />
את המלך עצמו. כך מתאר המדרש )שהש"ר א'(<br />
את המשא ומתן בין עם ישראל לבין הקב"ה<br />
לפני מתן תורה. אלא שלאחר שהמפגש התקיים,<br />
הכלה הבינה שמפגש עם המלך מסוכן ומפחיד,<br />
וביקשה מהשליח לחזור לתווך בינה לבין המלך:<br />
"וַּיֹאמְרּו אֶל מֹׁשֶה ּדַּבֵר אַּתָה עִּמָנּו וְנִׁשְמָעָה וְאַל<br />
יְַדּבֵר עִּמָנּו אֱֹלִקים ּפֶן נָמּות" )שמות כ', ט"ו(.<br />
אש אוכלת<br />
חתן וכלה ישנם. הקב"ה מבקש את ישראל,<br />
וישראל רוצים בו. אך המפגש ביניהם בעייתי.<br />
כבר במפגש הראשון בין משה לקב"ה בסנה<br />
נרמז הקושי. משה רבנו רואה סנה בוער באש,<br />
ובמפתיע "הַּסְנֶה אֵינֶּנּו אֻּכָל" )ג', ב'(. האש עתידה<br />
לחזור להופיע בהר סיני בקבלת התורה "ּמְַראֵה<br />
ּכְבֹוד ד' ּכְאֵׁש אֹכֶלֶת ּבְֹראׁש הָהָר" )כ"ד, י"ז(. האש<br />
היא "אש אוכלת", ומי יבוא בה ולא יישרף<br />
משה למד בסנה שאפשר להיות באש בלא<br />
להישרף. ישראל התקשו להאמין בכך, וכשמשה<br />
איחר לרדת מן ההר, אמרו: "זֶה מֹׁשֶה הָאִיש... ֹלא<br />
יַָדעְנּו מֶה הָיָה לֹו" )ל"ב, א'(. החשש שביטאו היה<br />
ברור: האם אפילו משה נשרף באש המלך איך<br />
תתקיים הפגישה עם הכלה, אם הקשר שורף<br />
מפגש הלוחות<br />
על הלוחות הראשונים נאמר: "וְהַּלֻחֹת מַעֲׂשֵה<br />
אֱֹלִקים הֵּמָה וְהַּמִכְּתָב מִכְּתַב אֱֹלִקים הּוא..." )ל"ב, ט"ז(.<br />
הדגשת אלוקיות הלוחות נועדה לא רק להדגיש<br />
פגישה<br />
"זה משה האיש... לא ידענו מה היה<br />
לו". האם אפילו משה רבנו נשרף<br />
באש המלך איך תתקיים הפגישה<br />
של המלך עם הכלה, אם הקשר שורף<br />
את גודל המעשה בשבירתם, אלא גם את העובדה<br />
שאין כאן מעורבות אנושית, הכל מעשה אלוקים.<br />
העם חש שאין מקום לאדם בצורה כזו של קשר עם<br />
הקב"ה, וניסה לבנות את הקשר מלמטה. לא מעשה<br />
אלוקים, אלא "עֲׂשֵה לָנּו אֱֹלִקים" )ל"ב, א'(. במקום<br />
המעשה האלוקי, עשו ישראל מעשה אנושי לגמרי<br />
- העגל. האלוקי והאנושי לא התחברו, ומשה הבין<br />
שעליו לשבור את הלוחות.<br />
הלוחות השניים באו ליצור מפגש מחודש<br />
בין עם ישראל לבין הקב"ה. אומנם הקב"ה<br />
כתב על הלוחות, אך את הלוחות עצמם חצב<br />
משה. בכך מגיעה לפתרונה שאלת המפגש בין<br />
האדם לבין הקב"ה. שותפות האדם במעשה<br />
ובתורה מתבטאת בתורה שבעל פה. ר' צדוק<br />
הכהן מלובלין )פרי צדיק לט"ו באב(, ביטא רעיון זה<br />
בצורה חריפה באמצעות משפט שמופיע בשטר<br />
התנאים. "וישלטו בנכסיהם שווה בשווה". ר'<br />
צדוק דורש משפט זה על היחס בין עם ישראל לד'<br />
בלימוד התורה. הקב"ה נותן תורה, ועם ישראל<br />
מגדיל את התורה שבעל פה. הלוחות השניים<br />
הם יסוד התורה שבעל פה, הם המאפשרים<br />
מפגש ממשי בין עם ישראל לבין הקב"ה.<br />
ומה עכשיו<br />
לכל דור ודור קבלת תורה משלו. כל דור עוסק<br />
בהצמחת התורה מתוכו, במעשה ובלימוד.<br />
במעשה - אין להסתפק בקבלה פסיבית, ויש<br />
צורך ליזום ולעשות. אחת מדרכי העשייה היא<br />
הרחבת המפגש עם העם ועם הארץ על-ידי<br />
התיישבות במקומות בהם ניתן לתרום - בעצם<br />
המגורים במקום, ובעשייה חברתית ודתית.<br />
בלימוד - בימים אלה אנו עוסקים בהקמת<br />
ישיבה בעיר לוד, בה יתקיים בע"ה מפגש חי עם<br />
התורה. הלימוד יהיה רחב, תוך יצירת חיבור בין<br />
הלומד לתורה, הקשבה והיענות לצורכי הכלל.<br />
בעשייה הבאה מלמטה, נקשר סופה של<br />
הפרשה לתחילתה. בין התרומות בהן פותחת<br />
הפרשה, היו תרומות ששוות לכל אדם, והייתה<br />
תרומה שתלויה בנדבת הלב - "מֵאֵת ּכָל אִיׁש<br />
אֲׁשֶר יִּדְבֶּנּו לִּבֹו" )כ"ה, ב'(. שילוב זה של תרומות<br />
מבטא את הציפייה מכל אדם להיות מעורב<br />
ותורם, ועל גביה את יכולתו של כל אחד להוסיף.<br />
כולם נותנים, אך לכל אדם מקום משלו, מפגש<br />
משלו, המשתלב בעשייה הכללית.<br />
10
עשייה נשית<br />
הצגה אמיתית<br />
ראיון עם ליטל דוד<br />
ליטל )25( נשואה ליניב, שניהם בעלי תשובה. לזוג שלושה ילדים: יונתן,<br />
שירה ואודיה. ליטל העלתה הצגה על סיפור אמיתי שעברה, סיפור שנוגע<br />
בכל אמא, בכל אישה. זה לא סיפור על אישה צדיקה במיוחד, אך שזורים<br />
בו כוחות נפש ובאמונה.<br />
בתחילת השיחה אנחנו מחליפות חוויות בין<br />
שתי אמהות שזה עתה השכיבו את הילדים: הנס<br />
קפה הראשון בשקט שאחרי הסערה ועל איך זה<br />
שאין ברכה על מקלחת אחרי יום קשה. ואכן, כך<br />
היא ההצגה של ליטל: פשוטה וכנה. על הבמה שני<br />
כיסאות לבנים ושני חבלי כביסה עליהם אטבים<br />
אדומים. מעתה כל מה שתיראו על הבמה יהיה<br />
בצבעי אדום לבן.<br />
להצגה קוראים 'חבלים'. העלילה נעה בין חבלי<br />
כביסה לבין חבלי לידה. ליטל שבהצגה, כמו ליטל<br />
שבחיים, מתמודדת עם הריונה השלישי, אך הפעם<br />
ההיריון קשה במיוחד ודורש ממנה להתמודד עם<br />
חוסר ודאות.<br />
בתמונה הראשונה ליטל יושבת ומקפלת כביסה.<br />
היא מנסה לשדך בין זוגות הגרביים. "איך הגעתי<br />
להיות מוקפת בכל כך הרבה כביסה בגיל 22", היא<br />
נאנחת. העלילה מתרחשת ברובה בבית-החולים. ליטל<br />
מדברת כל הזמן אל העוברית שבבטנה. היא מתחננת<br />
בפניה שתאכל מהשוקולד ותזוז, היא מספרת לה על<br />
המחשבות, הפחדים הכי אנושיים יחד עם אמונה<br />
וכוחות נפש. בקהל מגוון נשים בגילאים שונים<br />
וממגזרים שונים, והן מזדהות עם ליטל.<br />
את הסיפור לא נהרוס, פשוט תצטרכו לראות. בכל<br />
זאת, שאלנו את ליטל מספר שאלות על ההפקה.<br />
עינת ברקמן, הבימאית של ליטל, אומרת שאם<br />
כבר עושים הצגה אז שתהיה אמיתית, כי תיאטרון<br />
טוב צריך להרטיט אותנו באמת. ואכן, יצא שההצגה<br />
לגמרי אמיתית: השמות של הילדים, התאריכים<br />
והסיטואציות.<br />
איך זה להציג את עצמך<br />
"הרבה יותר קשה לשחק את עצמך מאשר<br />
מלעשות חיקוי של מישהו אחר. אני מוליכה את<br />
הצופים יד ביד אל תוך נבכי הנפש שלי. זו תחושה<br />
של חשיפה מוחלטת. אני מביאה את עצמי עם כל<br />
החולשות והתסכולים שבי. כשאני שומעת את עצמי,<br />
זה קשה. לעומת זאת, לא מזמן הייתי בהצגה טובה,<br />
נהניתי, אבל ברגעי השיא זה לא היה נראה אמיתי<br />
כי לא היו רגעי משבר ברגעים טראומתיים במיוחד.<br />
ההצגה נוגעת בלב כי אני לא מציגה אישה מיוחדת,<br />
צדיקה במיוחד, סופר-וומן. לא התיימרתי להראות<br />
משהו שאני לא, לכן עבדתי קשה עם עינת, כדי<br />
להגיע לדיוק".<br />
איך נולד הרעיון להעלות הצגה בנושא הזה<br />
"אני אוהבת לשיר, כשהייתי בבית-הספר, שרתי<br />
בהופעות קטנות. באלעד, מקום מגוריי, הייתה פעם<br />
תחרות שירה לדתיות, מעין 'כוכב נולד'. השתתפתי<br />
בה וזכיתי במקום שני. בעלי ראה שיש כאן כשרון,<br />
והציע שניפגש עם מכרו עופר הלוי, שחקן ידוע<br />
בעולם החילוני. עופר שאל אם יש לי סיפור אישי<br />
אני מוליכה את הצופים יד ביד אל<br />
תוך נבכי הנפש שלי. אני מביאה את<br />
עצמי עם כל החולשות והתסכולים<br />
שבי. ההצגה נוגעת בלב כי אני לא<br />
מציגה אישה מיוחדת, צדיקה במיוחד,<br />
סופר-וומן. לא התיימרתי להראות<br />
משהו שאני לא<br />
מעניין. אני עניתי שלא, ובעלי אמר שהיה לנו דווקא<br />
סיפור עם אחד ההריונות. עופר אמר לי לכתוב את<br />
הסיפור. לא חשבתי שזה 'סיפור', גם לא חשבתי<br />
שאעשה משהו מהתקופה הנוראית ההיא, אבל<br />
עופר האמין שיש סיפור אמיתי ונוגע, ודחף להעלות<br />
את ההצגה.<br />
"בדיוק באותה תקופה נפתח בית-הספר למשחק<br />
לנשים 'מלכות'. נרשמתי, והתחלתי ללמוד בו. עברה<br />
שנה ועדיין לא התחלתי לעבוד על ההצגה. ואז נוצר<br />
קשר עם עינת, מורה לתנועה בתיאטרון בבית-הספר.<br />
התייעצתי עם עינת כי לא מצאתי את עצמי. התחלנו<br />
לעבוד יחד, היא<br />
בתפקיד הבימאית. עבדנו על<br />
ההצגה חודשים רבים. עם הזמן הקשר עם<br />
עינת הפך לחברות. היא הגיעה אליי הביתה והכירה<br />
את כל הנפשות הפועלות תרתי משמע, בהצגה<br />
ובחיים. זו הייתה עבודה מטורפת".<br />
למה זה עבודה קשה<br />
"הצגת יחיד זה דבר קשה לשחקנית מתחילה.<br />
אנשים מגיעים להצגה, רואים במה, אורות,<br />
משחק, ולא יודעים מה עובר על השחקן. זו עבודה<br />
רגשית, קשה סך הכל לשחק את עצמך. זה לא<br />
קל, והסיטואציות בהצגה הזו אינן קלות. בכיתי<br />
לפעמים. הקושי האמיתי של המשחק הוא להיות<br />
לגמרי מחובר למה שאת עושה. מצאתי את עצמי<br />
בסיטואציות הקשות שוב ושוב".<br />
את אמא לשלושה ילדים, איך עשית את זה<br />
"זה בהחלט היה סוחט, שלוש-ארבע פעמים בשבוע<br />
הייתי בחזרות, מארבע אחרי צהריים, עד אחת<br />
בלילה. ערב שבת אחת מצאתי את עצמי מוסיפה<br />
דמעות מלוחות למרק. גם בהצגת בכורה מצאתי את<br />
עצמי בוכה. כולם חשבו שזה חלק מההצגה כי הקטע<br />
התאים, אבל פשוט הרגשתי את כל המתח והלחץ,<br />
ונכנסתי לתוך הסיטואציה. בשבילי זו הייתה הוכחה<br />
לכך שעבדנו טוב על ההצגה".<br />
לעלות דבר כזה לא עולה הרבה כסף<br />
"בהחלט. לכן אני כל כך חייבת תודה לבעלי, על<br />
האמון שנתן בי ועל ההשקעה הכספית. הכתיבה<br />
עולה, הבימוי עולה. גם לעינת אני חייבת תודה על<br />
העבודה, שהפכה לחברות ללא גבולות. יד ד' חיברה<br />
בינינו. ההבנה שלה והסבלנות שלה עזרו לי לעבור<br />
את המסע הזה".<br />
11
חכמת<br />
נשים<br />
בתכנון חתונה נפגשים חלומות עם פרטים ארגוניים<br />
ואף עם אילוצים. מה שנראה בתחילתו כאילוץ של<br />
בדיעבד יכול להיות עם הזמן דגם של לכתחילה.<br />
עם השנים נוצר במקומותינו נוסח מקובל<br />
למבנה חתונה. אחרי החופה נכנסים החתן<br />
והכלה לחדר ייחוד, והאורחים אוכלים<br />
את פתיחת הסעודה - סלטים ומנת<br />
ביניים. אחרי כשלושת רבעי השעה<br />
מצטרפים החתן והכלה לאורחיהם,<br />
ורוקדים כשעה. אז מתיישבים לאכול מנה<br />
עיקרית, רוקדים סבב ריקודים שני, ולבסוף מוגשת<br />
מנה אחרונה ומברכים ברכת המזון.<br />
עקב קריאת הרבנים לחסוך בהוצאות החתונה,<br />
משפחות רבות מוותרות על מנת הביניים. צעד זה<br />
מוצלח מבחינה נוספת: מדוע להכביד על הגוף בעודף<br />
אוכל רוב האנשים שאוכלים הרבה בסוף מצטערים<br />
ומתלוננים. אך כיצד מסדרים את תוכנית החתונה<br />
כעת בשתי חתונות בהן השתתפתי לאחרונה ראיתי<br />
שני פתרונות שונים.<br />
בחתונה אחת נפתח סבב הריקודים הראשון<br />
אחרי סלטים בלבד, מתוך הנחה שלחמנייה וירקות<br />
די מקבילים לארוחת ערב בבית וממילא משביעים<br />
מספיק. במקרה כזה צריכים החתן והכלה לקצר מעט<br />
את הזמן המתוק של חדר הייחוד )קצת קשה, אך הרבה<br />
חתונה קצת אחרת<br />
הרבנית טל רחמני<br />
תגובה על מאמר הרבנית צור )'מעיני הישועה', פרשת תרומה(<br />
הרב צבי שפיגל, ראש ישיבת קול מבשר<br />
קראנו את מאמרך והזדהינו מאוד. כמעט בכל<br />
משפחה )גם במשפחתנו( יש ילדים שאינם<br />
מתאימים למדדים של הישיבות והאולפנות<br />
שאליהם היינו רוצים שיגיעו.<br />
לצערי, למרות שבהצהרות אנו מעמידים את<br />
המידות והאישיות בראש סולם החשיבות, בפועל<br />
רבים מהמוסדות נותנים משקל מרכזי )מדי( להישגים<br />
הלימודיים. האכזבות והתסכולים של הילדים שלא זכו<br />
להתקבל גדולים, בנוסף לפגיעה בדימוי העצמי ועוד.<br />
ואולם, כראש ישיבה תיכונית אני מבקש להאיר<br />
נקודת מבט נוספת. לעניות דעתי, לציבור שלנו יש<br />
חלק ב"גובה הרף" שמציבות הישיבות והאולפנות.<br />
אסביר את כוונותיי מתוך ניסיוננו.<br />
הישיבה שלנו היא ישיבה בעלת אופי משפחתי<br />
חם ותומך, שמאמינה בבניין האישיות כערך מוביל.<br />
התלמידים הלומדים אצלנו הם בעלי אפיונים מגוונים.<br />
זכינו, במהלך השנים, לתת מענה גם לתלמידים שהיו<br />
להם קשיים לימודיים ורגשיים. אין הנחתום מעיד על<br />
עיסתו, אבל שביעות הרצון של תלמידינו ושל הוריהם<br />
טובה, וב"ה התלמידים אוהבים את הישיבה. הקשר<br />
עם הבוגרים נשמר משך שנים, גם אחרי שהם מסיימים<br />
את לימודיהם.<br />
ואולם למדנו במהלך השנים שכאשר קיבלנו ילד<br />
מורכב יותר, ואחרי שזכינו בסיעתא דשמיא ובעבודה<br />
חינוכית להוציא פירות טובים, פעמים רבות אותה<br />
משפחה שהייתה מרוצה מאוד לא שלחה את הילדים<br />
האחרים שלה; כי אם אנחנו מקבלים ילדים מורכבים,<br />
את הילדים האחרים שלה היא תשלח לישיבות<br />
"טובות" וכן "אם הסכמתם לקבל את הילד של פלוני,<br />
לא נשלח אליכם את ילדנו" )למרות שמדובר באנשים<br />
שגרים באותה קהילה(.<br />
שנים טובות עוד לפניהם בע"ה(. גם סבב הריקודים<br />
קצר יותר, אולי אנשים עוד רעבים. זמן החתונה הכולל<br />
נהייה קצר במעט. האם זה חיסרון<br />
בחתונה שנייה הוגשה גם המנה העיקרית<br />
בצמוד לסלטים )פתרון טוב לאנשים<br />
שמתביישים לבקש את החומוס<br />
שנמצא רחוק מימין ואת המטבוחה<br />
שנמצאת רחוק משמאל, ובסוף<br />
נשארים רעבים(. ואז ניגשו כולם לסבב<br />
ריקודים אחד, לפני המנה האחרונה וברכת<br />
המזון. כיוון שרוב הסעודה נגמר - המלצרים יכלו<br />
לקפל מספר שולחנות ולהגדיל את רחבת הריקודים.<br />
בחתונה זו היה הכל - קבלת פנים, חופה, סעודה,<br />
ריקודים. ולמרות זאת, היא הייתה קצרה יותר אף<br />
מהראשונה. לא בטוח בכלל שזה חסרון. תמיד יש<br />
אורחים שגרים רחוק, ונהיגה בעייפות מסוכנת, כידוע.<br />
לקרובי המשפחה צריך להישאר כוח לעוד שבוע של<br />
חגיגות. והמרוויחים העיקריים הם, לדעתי, החתן<br />
והכלה, שיוכלו להתחיל את חייהם החדשים לפני אחת<br />
בלילה )אני עוד זוכרת את שמחתם של הזוגות שנישאו<br />
במלחמת המפרץ בצוהריים, והגיעו לבתיהם החדשים<br />
בתחילת הערב, כשהם רעננים יחסית(.<br />
ובכן, נקודה למחשבה. אולי כשמגישים פחות דווקא<br />
נותנים יותר<br />
מניסיוננו למדנו שבכיתה מגוונת יש יותר<br />
יתרונות מחסרונות. נכון שקצת יותר קשה<br />
לעבוד איתה בעבודה חינוכית, אבל בסוף<br />
התהליך, כפי שמעידים הבוגרים, הרווח<br />
הוא גדול. למדנו שבמהלך ארבע שנים<br />
הילדים לא מפסידים, וכל אחד, בסופו של<br />
תהליך, מתפתח על-פי אישיותו והרקע המשפחתי<br />
שלו. אם יש השפעה שלילית היא בדרך כלל מהחברה<br />
ביישוב ממנו התלמידים מגיעים ולא ממה שמתרחש<br />
בישיבה. נכון שגם בגישה המקבלת מגוון תלמידים<br />
יש גבולות. הגבולות הם היכולות החינוכיות שלנו,<br />
שיתוף הפעולה של התלמיד והתקדמותו, והשאלה<br />
אם יש לו השפעה שלילית על האחרים.<br />
תופעה חברתית מעניינת: ככל שהמוסד מציב רף<br />
גבוה יותר לקבלת תלמידים, כולל הישגים לימודיים,<br />
כך המוסד מבוקש יותר. ככל שהמוסד מוכן להתמודד<br />
עם תלמידים מגוונים יותר, הוא מבוקש פחות.<br />
ביצירת הנורמה יש חלק משמעותי לציבור!<br />
לא זכיתי ללמוד בנערותי בישיבה תיכונית, למדתי<br />
בתיכון ממלכתי. המוסד קיבל את כל תלמידי האזור<br />
שהיו מעוניינים ללמוד בו. בנושא יכולות הלימוד<br />
השונות התמודד התיכון הממלכתי באנמצעות תוכניות<br />
לימוד שונות: כיתה מקצועית, כיתה שעסקה בלימודים<br />
הומאניים וכיתה שעסקה בלימודים ריאליים.<br />
היינו מחזור מאוחד להפליא. הצוות היה אכפתי<br />
ואוהב. למדתי שאפשר להקים מוסד שאוכלוסיית<br />
התלמידים שלו מגוונת )אז נכון שכשמדובר באווירה<br />
תורנית יש ממד נוסף שצריך להתייחס אליו, אבל<br />
עדיין נראה לי שיש מה ללמוד(. נקודה למחשבה...<br />
אגב, נשמח לקבל את בנכם לישיבתנו, אם תחשבו<br />
שאנו ראויים לו.<br />
לרב חיים ולרבנית ימימה ולכל משפחת מזרחי. מזל טוב להולדת הבן.<br />
יהי רצון שתזכו לגדלו לתורה, חופה ומעשים טובים. מאחלים משפחת מעייני הישועה<br />
הליכות ביתה<br />
עניית אמן<br />
הרב אליעזר מלמד<br />
שאלה: האם אדם ששומע ברכה מיהודי<br />
חייב לענות אמן<br />
תשובה: אכן, השומע ברכה מאדם מישראל<br />
חייב לענות אחריו אמן )שו"ע או"ח רט"ו, ב'(.<br />
ואמרו חכמים )ברכות נ"ג, ב'(: "גדול העונה אמן<br />
יותר מן המברך". ואומנם זה שאמר את הברכה<br />
זוכה לקבל שכר תחילה, שבזכותו היה אפשר<br />
לענות אמן; אבל מעלת העונה אמן גבוהה<br />
ממעלת המברך, ולכן בסוף שכרו גדול יותר.<br />
והטעם לכך, שהמברך אומר ברכה ושבח בדבר<br />
מסוים, ואילו העונה 'אמן' בכוונה מתרומם<br />
מתוך כך אל כלל האמונה.<br />
שאלה: מה צריך לכוון בעת עניית אמן<br />
תשובה: ראשית לכוון שאני מאמין בד'. בנוסף<br />
לכך, העונה אמן צריך לכוון באופן מפורט<br />
כי אמת היא מה שאמר המברך; שאם בירך,<br />
למשל, "המוציא לחם מן הארץ", יכוון העונה<br />
'אמן': אמת היא שד' מוציא את הלחם מן<br />
הארץ. וכשיש בברכה גם בקשה, כמו בברכת<br />
"חונן הדעת", יכוון גם: הלוואי ויחון אותנו<br />
בדעה )שו"ע קכ"ד, ו', מ"ב כ"ה(.<br />
ומי שעונה אמן בכוונה, מעלתו גדולה. ואמרו<br />
חכמים )שבת קי"ט, ב'(: "כל העונה אמן בכל כוחו<br />
- פותחים לו שערי גן עדן, שנאמר )ישעיהו כ"ו, ב'(:<br />
"ּפִתְחּו ׁשְעִָרים ו ְי ָבֹא גֹוי צַּדִיק ׁשֹמֵר אֱמֻנ ִים".<br />
וביארו שם בגמרא, שהכוונה במילת 'אמן' -<br />
'אל מלך נאמן', היינו שבעניית 'אמן' יש ביטוי<br />
של אמונה בד'. ומי שלמרות החושך וההסתר<br />
שבעולם הזה שומר אמונים לד' ועונה 'אמן' בכל<br />
כוחו, הרי שהוא דבק באמת בד', ופותחים לו<br />
שערי גן עדן.<br />
שאלה: כיצד צריך לענות אמן<br />
תשובה: אמרו חכמים שנכון לענות "בכל<br />
כוחו", וביארו המפרשים שהכוונה בכל כוח<br />
כוונתו. אולם יש חשיבות גם לענות בקול, שעל-<br />
ידי כך כל כוחותיו שותפים בעניית האמן. ועוד,<br />
שלענות בקול משמע לעורר את הכוונה ולהרבות<br />
קידוש ד' בעולם.<br />
אבל לא יגביה העונה את קולו יותר מקולו של<br />
המברך )שו"ע קכ"ד, י"ב(. ואם רוצה להגביה את<br />
קולו מעט יותר, כדי לעורר את השומעים שיענו<br />
גם הם, מותר )מ"ב מ"ז(.<br />
ולא יאריך באמירת 'אמן' וגם לא יקצר, אלא<br />
יענה כשיעור שאפשר לומר בו 'א-ל מלך נאמן'<br />
)שו"ע קכ"ד, ח'(. וכיוון שעניית 'אמן' מבטאת<br />
את היחס של האדם לאמונה בד' יתברך,<br />
ממילא הצורה שבה אדם עונה אמן משפיעה על<br />
החיים שאדם מקבל מד'. וזה שאמר בן עזאי:<br />
"כל העונה אמן יתומה - יהיו בניו יתומים,<br />
חטופה - ייחטפו ימיו, קטופה - ייקטפו ימיו.<br />
וכל המאריך באמן - מאריכין לו ימיו ושנותיו"<br />
)ברכות מ"ז, א'(. לפיכך, לא יחטוף את האמן,<br />
לומר אותה לפני שהמברך סיים את הברכה.<br />
ולא יקטוף את האמן, להבליע אותיותיה או<br />
להפטירה בשפה רפה וקול חלש. ולא ירחיק את<br />
עניית האמן מסיום הברכה, שאז היא נקראת<br />
'אמן יתומה' )שו"ע קכ"ד, ח'(.<br />
12
בעיצומה של שנת השבע<br />
אורה רבקה וינגורט<br />
השנה המעוברת שלנו מתייחדת בדבר נוסף - שנת<br />
השמיטה מתארכת, והופכת בת 13 חודשים. זוהי תוספת זמן<br />
נדירה לספיגה מקדושת השביעית.<br />
מעבר לשאלה היכן אנו קונות או לא קונות פירות וירקות במהלך השנה,<br />
לשאלת מידת הנוירוזה במטבח וכו', עלינו לשאול את עצמנו - עד כמה השמיטה<br />
נוגעת לחיינו<br />
נדמה, כי בתורה ובדברי חז"ל ניתן לזהות שלוש מגמות כלליות לשנת השמיטה:<br />
א. שביתה ממלאכה לצורך פינוי זמן לעיסוק בתורה ולהתעלות רוחנית; ב. דאגה<br />
לעניים; ג. הבלטת ייחודה של ארץ ישראל כנחלת ד'.<br />
שלוש המגמות הללו מקבילות לשלושה שורשי אידיאולוגיות<br />
המפעמים כיום בציבור - התורני, החברתי וההתיישבותי. ייתכן<br />
ששנת השמיטה היא הזדמנות לכולנו להבין כי לעבודת ד' ריבוי<br />
פנים, וכל המטרות - כשהן מכוונות לשם שמיים - חשובות.<br />
שנת השמיטה מאפשרת לנו להתאחד בנקודת בסיס משותפת -<br />
העשיר והאביון, האיכר והלומד, כולם משתווים במידת מה בשנה זו. במשך שש<br />
שנים, על כל אחד להקדיש את עצמו לדרכו הייחודית, אך פעם בשבע שנים אנו<br />
מסיחים קצת את הדעת מן המפריד, ומתמקדים במאחד.<br />
זה הזמן להתעלות מעל הוויכוחים וההבדלים, לחשוב גם על אידיאולוגיות<br />
שקצת זרות לנו, ולהבין שרק המורכבות מולידה את השלמות, בטרם נשוב כל<br />
אחד לעבודת שדהו.<br />
„¢Ò·<br />
אגודת מזור ומרפא<br />
13<br />
ÚÈ‚Ó ÈÏ Ì‚<br />
ÆÆÆ˙ÂÈÁÏ<br />
‰„È„Ù ÏÁ¯Â ÂÙÏÁ ÌÈÈ˙˘ ËÚÓÎ<br />
ÈÏÂÙÈË· ¯ÒÈÈ˙‰Ï ‰ÎÈ˘ÓÓ ÌÈ–˙·Ó<br />
˙„˜Ù˙Ó Ôȇ ‰È˙ÂÈÏÎ ÆÌÈ˘˜‰ ‰ÊÈχȄ‰<br />
¯Â·ÚÏ ˙·ÈÈÁ ‡È‰ ÌȇÙ¯‰ ˙‡¯Â‰·Â<br />
‰ÏÈ‚ ˙¯ÓÏ Æ˙ÂÙÈÁ„· ‰ÈÏÈÎ ˙Ï˙˘‰<br />
‰·ÂÁ‰ ÂÈÏÚ ‰ÏÁ ¨∑∞ ËÚÓÎ ¨¯‚·˙Ó‰<br />
ÈÂÎÈÏ˘˙ χ¢ Æ„‚Ó „ÂÓÚÏ ‡Ï „È ËÈ˘Â‰Ï<br />
Æ˙ÂÚÓ„· ÏÁ¯ ˙¯¯ÓÓ ¨¢‰˜ÈÊ ˙ÚÏ<br />
¯Ï„‡ ·¯‰ ¯˙Ú ÌÈ·¯ ÌÈ„È„È ˙˘˜·Ï<br />
Ï˘ ‰ÈÈÁ ˙ψ‰Ï Úˆ·Ó· ˙‡ˆÏ ‡¢ËÈÏ˘<br />
ספריית<br />
מים<br />
חסדי ה'<br />
ÆÏÁ¯ אנא¨ אל תעמדו מנגד°<br />
דיסק ב≠<br />
שירין ורחשין<br />
יצחק פוקס<br />
ברכת מרן הגר"מ<br />
שליט"א<br />
אגרת<br />
אליהו<br />
בקריאת יהושע קודש: אנגלמן<br />
"יבורכו כל התורמים<br />
והמסייעים בכל מילי<br />
דמיטב..."<br />
בהמלצת<br />
הרב הראשי לבתים<br />
מנגן מירון יוסף בר שלום תיקון שליט"א חצות<br />
חיליק פראנק חיליק פראנק חיליק פראנק<br />
מוקד תרומות ∞µ∂≠∞∞≤≠∞∞∏±<br />
<br />
±≠∑∞∞≠∑∞≠∑±≠∏±<br />
<br />
±∞∞<br />
ÊίÓ<br />
˙ÂÓʉ‰<br />
≥ ב≠<br />
¥∞<br />
<br />
* *<br />
ספריית<br />
שיר השירים<br />
יהושע אנגלמן<br />
מים<br />
שימו לב חסדי אל ה' הנשמה<br />
חיליק חיליק פראנק פראנק<br />
דיסק ב≠<br />
מעשהשירין אצבעותיו ורחשין<br />
גבריאל חסון יצחק פוקס<br />
דרשתימנגן קרבתך מירון<br />
סיני תורחיליק פראנק<br />
<br />
שיר השירים<br />
צו השעהאגרת<br />
גבריאל חסון יהושע אנגלמן היכל הגוונים המשתנים יהושע גבריאל אנגלמן חסון<br />
עולה מן הים תיקון חצות לכל זמן<br />
סיני תור חיליק פראנק אודי דוידי<br />
∞<br />
ίÓ<br />
ÂÓʉ‰<br />
≥ ב≠<br />
¥∞<br />
מעש<br />
גבריא<br />
שימו לב אל הנשמ<br />
חיליק פראנק
העגל - חטא הפטשיזם | המשך הרב אריאל<br />
שהורדו מסיני. אולם כאשר שבר את הלוחות, ראו<br />
איך המה לא הגיעו אל מטרת האמונה בד' ותורתו<br />
הטהורה.<br />
שבירת הלוחות דומה למחיקת מגילת סוטה.<br />
ואכן אומר המדרש שמשה השקה את עם ישראל<br />
כסוטות. לפי ההלכה, יש למגילת סוטה קדושה<br />
שהרי היא מכילה את שמותיו של ד'. אך מבחינה<br />
רעיונית, כשאין שלום בין איש לאשתו, שמו של ד'<br />
כבר מחולל. אחדותו של ד' מופרת. מחיקתה של<br />
מגילת הסוטה מחזירה את השלום לבית. מבחינה<br />
רעיונית, יש כאן כתיבת שם ד' ולא מחיקתו. התורה<br />
התירה באופן חריג מעשה חמור זה כי היא רואה<br />
בכך תיקון יותר מאשר קלקול.<br />
המשך חוכמה מזהיר אותנו מפני פטישיזם. אנו<br />
מכירים תופעה זו בתרבות האלילית, אולם בהיעדר<br />
אמונה מזוככת, היא עלולה לחדור גם ללבם של<br />
אנשים מאמינים.<br />
ר' מאיר שמחה לא שולל חלילה קדושה מעצמים<br />
שונים, כפי שיש המזייפים את דבריו. ר' מאיר<br />
שמחה, גאון ההלכה, לא התעלם מהעובדה<br />
שההלכה מלאה עצמים שיש להתייחס אליהם<br />
בקדושה: סת"ם, בית-המקדש, סוכה, בית-כנסת,<br />
ארץ ישראל ועוד. כוונתו רק לומר שיש לשמור על<br />
פרופורציות ולקבוע סולם ערכים ברור.<br />
ומוסיף המשך חוכמה: "ואל תדמו כי המקדש<br />
והמשכן המה עניינים קדושים בעצמם. חלילה,<br />
השם יתברך שורה בתוך בניו, ואם המה כאדם עברו<br />
ברית, הוסר מהם כל הקדושה והמה ככלי חול... הם<br />
קדושים רק בשבילכם, כשאתם שומרים אותם".<br />
הקדושה היחידה היא קדושת התורה. ארץ ישראל<br />
מקודשת בזכות התורה, בית-המקדש קדוש בזכות<br />
התורה. התורה שניתנה בסיני הוכנסה לארון<br />
בקודש הקודשים. מכוחה התקדש המשכן. גם בבית<br />
שני שלא היה בו ארון, המקום כבר התקדש מכוח<br />
הארון שהונח בו בבית ראשון. וקדושה ראשונה<br />
זו נתקדשה לשעתה ולעתיד לבוא. ארץ ישראל<br />
התקדשה על-ידי המקדש, כלומר על-ידי התורה.<br />
השימוש המקודש - הוא המקדש. את העזרה<br />
מקדשים במנחה, את ירושלים מקדשים בשתי<br />
תודות. כלי המקדש - עבודתן מחנכתן. המזבח<br />
נחנך אף הוא בעבודה.<br />
גם קדושת ארץ ישראל החלה עם כניסת עם ישראל<br />
לחיות בארץ חיי קודש ולקיים בה את המצוות<br />
התלויות בה. פעולה זו היא המקדשת את הארץ.<br />
ואולי זה ההבדל בין קדושה ראשונה של יהושע בן<br />
נון, שכללה בתוכה גם את הצורך למצוא מקום לעם<br />
ישראל שנדד עד כה במדבר, לבין קדושה שנייה של<br />
עזרא ונחמיה, שהייתה בעיקר לחדש את העבודה<br />
במקדש; לכן קדושה שנייה לא פקעה.<br />
הקדושה היא פונקציונאלית - על-ידי התורה<br />
ולשם התורה. אולם גם כאשר יש אנשים שאינם<br />
מתייחסים בצורה נכונה אל העצמים הקדושים,<br />
מבחינה הלכתית קדושתם לא פוקעת. לא הם<br />
הקובעים, אלא המתייחסים אל העצמים ביחס נכון.<br />
ואם לא בדור הזה, אזי בדור הבא; הייעוד והתוכן<br />
נשארו במקומם.<br />
קדושת הר סיני הייתה זמנית, רק לצורך מתן תורה.<br />
הלוחות שניתנו בסיני היו אף הם, לדעת משה,<br />
קדושים בקדושה זמנית - שבני ישראל יקבלו<br />
באמצעותם את התורה. לכן, כשראה את העגל<br />
והמחולות, הוא שברם.<br />
אצל הגויים מקום מתקדש משום שבעבר הרחוק<br />
נעשה בו מעשה. מקום שבישרוהו, מקום שנולד,<br />
מקום שאכל דגים, מקום שדיבר, מקום שישב, מקום<br />
שניסר עץ, מקום שנמחתה זיעה ממצחו, וכדומה.<br />
אצלנו, להבדיל, אין קדושת עבר, רק קדושת עתיד.<br />
מקום שבו נתפלל, מקום שבו נלמד, בו נקריב קורבן,<br />
בו נקיים מצוות התלויות בארץ. רק מקומות כאלה<br />
מתקדשים על-ידי עצם מעשה המצווה.<br />
ארץ ישראל מקודשת אצלנו לא רק מכוח אברהם,<br />
אלא להפך: אברהם קיבל את הארץ עבור בניו.<br />
"לזרעך נתתי את הארץ הזאת". מעשי אבות<br />
סימן לבנים. לא רק בזכות מעשי אבות יהיו לבנים<br />
סימנים, אלא להפך, בשל הצורך בסימן לבנים,<br />
האבות עשו מעשים.<br />
ארץ ישראל מקודשת כיוון שרק בה ניתן לחיות<br />
חיים קדושים וטהורים של תורה במלואה ושל<br />
מצוות בשלמותן. היא אומנם לא אמצעי )עיין אורות<br />
א"י א'(, אך גם לא מטרה לכשעצמה. היא קדושה<br />
עקב היותה רכיב מהותי במכלול של תורה ואמונה.<br />
ארץ ישראל בלי תורה היא כגוף בלי נשמה.<br />
הנחש האינטרנטי הארסי | המשך הרב אבינר<br />
של שולחן ערוך, לכן השאר זאת לשיקולנו".<br />
אז היה שולף מכיסו שולחן ערוך ומקריא:"דברי<br />
חשק כגון ספרי עמנואל... איכא תו )יש גם( משום<br />
מגרה יצר הרע ומי שחברן ומי שהעתיקן ואין צורך<br />
לומר המדפיסן מחטיאים את הרבים" )שו"ע או"ח<br />
שז טז(. הוא היה פונה אל ההורים: "לא שמעתם<br />
את המשל על האב שקנה לבנו חנות בשמים ברחוב<br />
השחיתות, תפס אותו בקלקלתו וכעס עליו. אמרו<br />
לו: מה חשבת"<br />
"בכל זאת", היו מתעקשים, "בגלל כמה מקרים<br />
בודדים, אין סיבה להפסיד לכולם".<br />
"אם כך אתם אומרים", היה משיב כאשר צער<br />
עצום על פניו, "אז אין לכם מושג במה שקורה. אז<br />
דעו לכם שנופלים בזה המון נערים ונערות - גם<br />
צדיקים וצדיקות, ילדים וילדות, גברים נשואים,<br />
גם צדיקים ותלמידי חכמים, וכאשר בת הזוג מגלה<br />
זאת, שהרי סוף כל דבר להתגלות במוקדם או<br />
במאוחר, היא מרגישה מושפלת ונבגדת, פעמים<br />
רבות רוצה להתגרש, ונצרך עמל רב להרגיעה<br />
ולהסביר לה שאין כאן בגידה אלא "רק" טומאה,<br />
גועל נפש, נבזות וטומאה. גם הנער שנפגש עם<br />
אתרי זימה, הוא מרגיש טמא, אינו יודע כיצד<br />
להיחלץ מאותו נחש ארסי שמלפף אותו ונושך<br />
בו. וגם אם הוא מצליח בנס להחלץ, אותם דברים<br />
משוקצים ואותה טינופת רודפים אותו כל החיים,<br />
הוא מדשדש ברפש, ורוצה להתגרש מעצמו. אוי<br />
למאמרים נוספים של הרב: www.havabooks.co.il<br />
לנו מה היה לנו...".<br />
סוף סוף היו שואלים אותו:"אז מה אתה מציע"<br />
הוא היה תמה על עצם השאלה ומשיב: "אני מציע<br />
שלא יהיה אינטרנט כלל וכלל, אך אם אינכם שומעים<br />
לי או שהינכם טוענים שיש אילוץ, אז יש שני<br />
פתרונות: א. מה שהרבנים החרדים )לחרדים הותר<br />
אינטרנט בעבודה( אמרו שזה כמו הלכות ייחוד,<br />
שאדם לבדו לא ישתמש אלא כמה יחד, כאשר לכל<br />
אחד יש רק חלק לקוד הגישה. ב. תוכניות סינון כגון<br />
מורשת או רימון, בדרגת החסימה הגבוהה ביותר".<br />
בסוף היה מחייך: "לא רעתכם אני דורש, לא<br />
לדכא חייכם, אלא להיפך שתחיו חיים חופשיים<br />
מכל חלאה, חיים טהורים ומאושרים".<br />
בעוד אנו עסוקים בחיבור הנוער לאידיאלים הגדולים ולדברי ימי העבר ישנם, בהווה ובין שורותינו, מי שלא צלחה להם הדרך.<br />
במוצש"ק 'כי-תשא' יוקרן בערוץ 10 'נאף - ילד רחוב' סרטו של משה אלפי הדן באומץ ובישירות בנקודות קשות אלו.<br />
<br />
≥ ב≠ ±∞∞<br />
דיסק ב≠ ∞¥ <br />
<br />
ספריית<br />
מים<br />
שירין ורחשין<br />
יצחק פוקס<br />
אגרת<br />
יהושע אנגלמן<br />
שיר השירים<br />
יהושע אנגלמן<br />
מעשה אצבעותיו<br />
גבריאל חסון<br />
צו השעה<br />
גבריאל חסון<br />
היכל הגוונים המשתנים גבריאל חסון<br />
±≠∑∞∞≠∑∞≠∑±≠∏±<br />
ÊίÓ<br />
˙ÂÓʉ‰<br />
מנגן מירון<br />
חיליק פראנק<br />
שימו לב אל הנשמה<br />
חיליק פראנק<br />
דרשתי קרבתך<br />
סיני תור<br />
לכל זמן<br />
אודי דוידי<br />
<br />
חסדי ה'<br />
חיליק פראנק<br />
תיקון חצות<br />
חיליק פראנק<br />
עולה מן הים<br />
סיני תור<br />
14
ׁשַּבָת ׁשָלֹום, חֲבִֵרים יְָקִרים,<br />
יֹום אֶחָד יָׁשְבּו הַחֲסִיִדים ׁשֶל ַרּבִי<br />
יִׂשְָראֵל מֵרֹוזִין, ּדִּבְרּו ּדִבְֵרי ּתֹוָרה וְׁשָתּו,<br />
ּכְׁשֶּלְפֶתַע נִכְנַס הַָרּבִי. ּכְׁשֶהִסְּתַּכְלּו עָלָיו<br />
נְִראֶה הָיָה ׁשֶהּוא ּכֹועֵס. "הַאִם ֹלא טֹוב<br />
ּבְעֵינֵי הַָרּבִי", ׁשָאֲלּו, "ׁשֶאָנּו ׁשֹותִים הַֹּלא<br />
אֹומְִרים ׁשֶּכְׁשֶחֲסִיִדים יֹוׁשְבִים ּבַחֲבּוָרה<br />
וְׁשֹותִים ּכְאִּלּו עֹוסְִקים ּבַּתֹוָרה!".<br />
"יֵׁש ּבַּתֹוָרה", הֵׁשִיב הַָרּבִי, "מִסְּפָר<br />
מִּלִים ׁשֶּלִפְעָמִים הֵן ֹקֶדׁש וְלִפְעָמִים הֵן<br />
חֹול. ּכָתּוב: "וְיֹאמַר ד' אֶל מֹׁשֶה ּפְסַל לְָך<br />
ׁשְנֵי לּוחֹות אֲבָנִים", אֲבָל ּכָתּוב ּגַם: "ֹלא<br />
ּתַעֲׂשֶה לְָך ּפֶסֶל". אֵיְך יִּתָכֵן ׁשֶאֹותֹו צֵרּוף<br />
מִּלִים הּוא ּפַעַם אַחַת ּדָבָר טֹוב וְָקדֹוׁש עַד<br />
מְאֹוד ּופַעַם אַחַת ּדָבָר נֹוָרא וְאָיֹום<br />
הַּסִּבָה לְכְָך הִיא ׁשֶּפַעַם אַחַת הַּמִילָה<br />
"לְָך" הִיא מִּלְפָנִים ּופַעַם אַחַת מֵאָחֹור. אִם<br />
אַּתָה ׂשָם אֶת ה"לְָך" - אֶת עַצְמְָך, לִפְנֵי<br />
הַּמִצְוָה, סִימָן ׁשֶאַּתָה עֹוׂשֶה אֶת הַּדְבִָרים<br />
ּבִׁשְבִיל עַצְמְָך לִפְנֵי ׁשֶאַּתָה חֹוׁשֵב עַל<br />
ִריּבֹונֹו ׁשֶל עֹולָם, אֲבָל אִם אַּתָה עֹוׂשֶה<br />
אֶת הַּדְבִָרים ּבִׁשְבִיל ּבֹוֵרא עֹולָם וְַרק אַחַר<br />
ּכְָך חֹוׁשֵב עַל עַצְמְָך, סִימָן ׁשֶאַּתָה מְכַּוֵן<br />
לְִקֻדּׁשָה!"<br />
יְהִי ָרצֹון ׁשֶּכֹל הַּדְבִָרים ׁשֶּנַעֲׂשָה יִהְיּו<br />
לְׁשֵם ׁשָמַיִם וְנִזְּכֶה לְַקּדֵׁש<br />
אֶת ד' יִתְּבַָרְך ּבְכֹל ּדָבָר<br />
ׁשֶּנַעֲׂשָה!<br />
אֹוהֵב ּתָמִיד,<br />
עַּמִיחַי־יִׂשְָראֵל<br />
ּבָחּור אֶחָד טִּיֵל עַל הַחֹוף ּבִׁשְעַת הַּׁשְִקיעָה. מֵָרחֹוק הִבְחִין ּבְאָדָם נֹוסַף עַל הַחֹוף.<br />
ּכְׁשֶהִתְָקֵרב, ָראָה ׁשֶאֹותֹו אָדָם מִתְּכֹופֵף אֶל הַחֹול, מִֵרים מַּׁשֶהּו, זֹוֵרק אֹותֹו לַּיָם, וְׁשּוב<br />
חֹוזֵר עַל אֹותָּה הַּפְעֻּלָה. ּכְׁשֶהִתְָקֵרב יֹותֵר, הּוא ָראָה ׁשֶאֹותֹו אֶחָד מִֵרים ּכֹוכְבֵי יָם. "עֵֶרב<br />
טֹוב, אֲדֹונִי", ּפָנָה אֵלָיו הַּבָחּור, "מַה אַּתָה עֹוׂשֶה ּכָאן". "אֲנִי מַחְזִיר אֶת ּכֹוכְבֵי הַּיָם אֶל<br />
הַּמַיִם", עָנָה הָאִיׁש, "ּכֹל עֵֶרב יֵׁש ׁשֵפֶל ּבַּיָם, וְהַּכֹוכָבִים נִׁשְטָפִים אֶל הַחֹוף. אִם הֵם יִּׁשָאֲרּו<br />
ּכָאן, הֵם יָמּותּו מֵחֹסֶר חַמְצָן".<br />
"אֲנִי מֵבִין", חִּיְֵך הַּבָחּור, "אֲבָל יֵׁש ּכָאן אַלְפֵי ּכֹוכְבֵי יָם ּובְוַּדַאי זֶה קֹוֶרה ּבְעֹוד מֵאֹות<br />
חֹופִים ּכָאן ּבָאֵזֹור. אַּתָה ּבַחַּיִים ֹלא ּתּוכַל לְהַחְזִיר אֶת ּכֻּלָם. אַּתָה ֹלא מֵבִין ׁשֶּזֶה ּבִכְלָל ֹלא<br />
מְׁשַּנֶה וְֹלא מֹועִיל". הָאִיׁש הִתְּכֹופֵף, הִֵרים ּכֹוכָב יָם נֹוסַף, וְהֶחְזִיר אֹותֹו אֶל הַּמַיִם. "אַּתָה<br />
מֵבִין", חִּיְֵך הָאִיׁש, "לַּכֹוכָב הַּבֹוֵדד הַּזֶה ׁשֶאֲנִי מַּצִיל זֶה מְׁשַּנֶה מְאֹוד!".<br />
ד' יִתְּבַָרְך מְצַּוֶה אֹותָנּו לְהְַרּבֹות ּבְמַעֲׂשֵי צְדָָקה וְעֶזְָרה לְזּולַת. אֲבָל לִפְעָמִים אֲנָׁשִים<br />
רֹואִים ׁשֶּיֵׁש ַרּבִים הַּזְקּוִקים לְעֶזְָרה, וְכֵיוָן ׁשֶאֵינָם יְכֹולִים לַעֲזֹר לְכֹל מִי ׁשֶּסֹובֵל - הֵם<br />
מִתְיָיאֲׁשִים וְֹלא עֹוזְִרים לְאִיׁש.<br />
הַאִם חַּיָיו ׁשֶל אָדָם אֶחָד ֹלא ׁשָוִים ּכְלּום<br />
חֲבִֵרים יְָקִרים, ּגַם אִם אֲנַחְנּו ֹלא ּתָמִיד יְכֹולִים לַעֲזֹר לְכֻּלָם, עָלֵינּו לִזְּכֹר ּכִי ּכֹל הַּמַּצִיל<br />
נֶפֶׁש אַחַת ּכְאִּלּו הִּצִיל עֹולָם ּומְלֹואֹו, וַאֲנַחְנּו חַּיָיבִים לַעֲׂשֹות ּכֹל מַה ׁשֶאֲנַחְנּו יְכֹולִים ּכְֵדי<br />
לַעֲזֹר לְכֹל מִי ׁשֶּנּוכַל. ּבִׁשְבִיל אֹותֹו אָדָם ׁשֶעָזְַרנּו לֹו, זֶה מְׁשַּנֶה מְאֹוד!<br />
שבת שלום ילדים,<br />
השאלה לפרשתנו:<br />
מהיכן<br />
התעשר משה<br />
)רש"י פרק ל"ד(<br />
הרב שלמה אבינר<br />
ש. מותר לענות אמן לברכה<br />
ששומעים דרך הטלפון<br />
ת. כן, וכל שידור ישיר.<br />
ש. האם מותר לעשות קסמים בפני<br />
חברים, שיודעים שזה סתם קסם, בלי<br />
לגלות להם איך<br />
ת. יש מקילים אם מגלים.<br />
הזוכים בספר החדש "אני מוקיר שבת" מתנת ספריית פלדהיים הם: שירה זריבי מקרית-אתא ושרה אמונה אלדד מירושלים<br />
ש. מותר לאבל ללכת לברית מילה<br />
ת. כן. אבל בלי הסעודה.<br />
ש. מותר לאכול דג עם גבינה<br />
מקורות בבקשה.<br />
ת. מותר, ויש מחמירים. שו"ת יחוה<br />
דעת ו מח.<br />
ש. יש איזו סגולה למצוא חתן<br />
ת. תפילה, תשובה וצדקה.<br />
הרב שמואל אליהו<br />
ש. האם כדאי להמשיך בשידוך עם<br />
אברך שלא התגייס לצבא אני בת<br />
18 והוא בן 21.<br />
ת. אם הוא בחור טוב, למה לא<br />
ש. מה ראוי לעשות כאשר מגיעים<br />
לגיל שישים<br />
ת. מסיבה הודיה כמבואר בבן איש חי.<br />
ש. אני אומר לפני השינה 10 מזמורי<br />
תהילים ושמעתי שיש בעיה להגיד<br />
תהילים בלילה. להמשיך להגיד<br />
ת. לכתחילה, לא אומרים תהילים<br />
בלילה. אם אין לך זמן אחר - תאמר.<br />
ש. מה עדיף ברכת הלבנה לפני ז'<br />
בחודש במניין או אחרי ולא בטוח<br />
שיהיה מניין<br />
ת. אחרי.<br />
לעיתון<br />
sms<br />
שו"ת<br />
shoot<br />
לשאלות SMS( בלבד( לרב שמואל אליהו, שלח SMS למס' 052-3003444<br />
דרושים<br />
שליחים<br />
∞†חולון∞†רעננה<br />
∞†ראשל"צמרכ<br />
∞†ת"אמרכז<br />
∞†הרצליה<br />
יוסי52–8908518<br />
עדיפותלתושביהמקום+רכב£†חלוקהבסופישבועבלבד<br />
עדיפותלתושביהמק<br />
עדיפותלתושביהמק<br />
15<br />
‰Ó˘‰ ÏÎ ÌÚ<br />
‰ÁÓ˘<br />
ÌÚ<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
ישי מילוא<br />
אורגניסט וזמרב בכל הסגנונות<br />
בר/בת מצווה חתונות<br />
ערבי שירה הרקדות<br />
הופיע עם: תזמורת שלהבת, מוסא ברלין ועוד. לצרף עד 6 נגנים וכןתקליטיה עשירה ניתן<br />
029938887 0546700644
מספרים מהשטח<br />
פעילי תנועת 'מעייני הישועה'<br />
מפגשנו השני נדחה עקב השלג, וכך מצאנו את<br />
עצמנו במפגש השלישי )לפני כשלושה שבועות(<br />
עם הרב זמיר כהן - יו"ר ארגון 'הידברות', הרב<br />
יהוידע ניזרי - מנהל בית 'מים' שבירושלים והרב<br />
שלמה אבינר, ר"י עטרת ירושלים. אך לא במפגש<br />
זה עסקינן, אף שהיה גדוש ומעניין מאוד.<br />
אנו מדברים על המפגש השלישי שנערך<br />
בשבוע שעבר )ט' באדר(. ציפינו למספר<br />
משתתפים נמוך עקב מזג אוויר ירושלמי סוער<br />
במיוחד, אך לשמחתנו טעינו, וב-18:00 רוב<br />
משתתפי הקורס כבר הגיעו, תפילת ערבית עם<br />
הרב שמואל אליהו, וישר לשיחה עם הרב, שפתח<br />
ואמר: "אם זה היה תלוי בי, הייתם מקבלים גן-<br />
עדן! לבוא במזג אוויר<br />
כזה כדי לשמוע איך<br />
להפיץ תורה - אין<br />
זכות גדולה מזו!".<br />
הרב דיבר בעיקר<br />
על התעוזה והאומץ<br />
הדרושים במשימה זו,<br />
והוסיף כל הזמן עצות<br />
מעשיות לפעילות,<br />
מניסיון אישי ברחבי המדינה ובעיקר מצפת.<br />
כמובן, היו לו גם סיפורים מדהימים על מו"ר<br />
מזל טוב לאריה לדרמן הצדיק<br />
לרגל הולדת בנך נחמן הי"ו<br />
יה"ר שתזכו לגדלו לתורה, חופה ומעשים טובים<br />
דוכני מעייני הישועה<br />
ע"ש נעם אפטר הי"ד<br />
סיקור קורס שליחים - מפגש שלישי<br />
אביו שליט"א, שחיממו את הלב ופתחו את<br />
הראש לשמוע ולקבל עוד.<br />
המשכנו עם הרב אליעזר בוצר - חסיד ברסלב<br />
שמנהל - שימו לב - שלושה בתים יהודיים<br />
בהודו, חווה לבעלי תשובה ביער<br />
בין צפת למירון, ומדרשה לחוזרות<br />
בתשובה בצפת. התחלנו בסיפור<br />
מרבי נחמן כתשתית לכל השיחה,<br />
שעסקה בסיפורים, חוויות ועצות<br />
בכל תחומי התשובה ועל סגנונות<br />
כאלו ואחרים של ישראלים.<br />
הווליום עלה, ומשם הגענו להודו<br />
ולהבדל בין הודי ליהודי. יצאנו<br />
הרב מנחם ברוד<br />
ומעריכים משפחת 'מעייני הישועה' אוהבים<br />
מהשיחה המרתקת עם<br />
דברים מרוכזים וחשובים<br />
שעם הזמן, בע"ה, נוכל<br />
להשכיל לשלב אותם בחיינו<br />
היומיומיים.<br />
לאחר הפסקה קצרה<br />
חזרנו לשיחה עם הרב מנחם<br />
ברוד, דובר כפר חב"ד ועורך<br />
'שיחת השבוע', שדיבר<br />
על השיטה החב"דית בהפצות ובשיחות עם<br />
יהודים. הרב סקר גם את ההבדל הענק בין<br />
מזל טוב לאסף רז רכז מעייני בנצרת עילית<br />
לרגל חתונתו עם נוות ביתו<br />
שתזכו להקים בית אוהב ונאמן בישראל<br />
היה שותף! חתום על הוראת קבע<br />
1-700-700-515, לתרומות דרך בנק הדואר ח-ן 7694216<br />
עולם התשובה שלפני ארבעים שנה, שהיה<br />
עסוק בוויכוח רציונאלי, לבין עולם התשובה<br />
היום, בו מחפשים דרך נעימה, ללא ויכוחים,<br />
לחיים טובים יותר. הוא הסביר מה השינוי הזה<br />
מצריך מאיתנו<br />
על-מנת שלא<br />
ניתקע מאחור.<br />
שוחחנו עם<br />
צחי, תושב גוש<br />
עציון, ממשתתפי<br />
קורס השליחים:<br />
הרב שמואל אליהו והרב אליעזר בוצר<br />
תרום הוראת קבע וקבל מתנה!!!<br />
השבוע יום חמישי כ"ב אדר א'<br />
)28/2( ירצו בבי"ס לשליחים:<br />
הרב רן שריד<br />
וגיא–צבי מינצ<br />
מעל ₪ 50 מתנה מנוי שנתי על שבועון מעייני הישועה<br />
מעל ₪ 70 מנוי שנתי + דיסק מעל ₪ 100 מנוי שנתי + ספר טנדו<br />
הפעילות והעלון השבוע מוקדשים לרפואת בן ציון אלטר בן אסתר רחל, ישראל אלכסנדר בן חיה ואברהם אורי בן אודיה<br />
למה החלטת<br />
להצטרף לקורס<br />
שליחים של מעייני הישועה<br />
"תמיד הייתה לי מוטיבציה לפעול בנושא,<br />
אבל לא בדיוק ידעתי מה עושים ואיך".<br />
האם עד עכשיו המפגשים נתנו לך מענה על<br />
מה שחיפשת<br />
"בוודאי, המפגשים, עד כה, היו מצוינים,<br />
מלאי תוכן מעשי כיצד ולמה לפעול".<br />
מה הציפיות שלך מהמשך הקורס<br />
"ללמוד מאנשים נוספים שחיים את הפעילות<br />
הקדושה הזו בשטח, ובסופו של דבר למצוא את<br />
הדרך בה אוכל להשתלב בפעילות התשובה".<br />
פטור ממס<br />
לפי סעיף 46<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
ספריית<br />
מים<br />
נהר האמת<br />
יוסף המספר<br />
הלב במהותו שמח, וכשמסירים<br />
שקרים מהלב מיד מתגלה<br />
האמת המסתתרת מאחור <br />
השמחה הטהורה<br />
₪55<br />
<br />
<br />
אורה רבקה וינגורט 334 עמ'<br />
אסופת מאמרים ושירים הערוכים<br />
לפי חדשי השנה שירחיבו את דעתך,<br />
יגעו בנשמתך ויעשירו את חייך<br />
₪ 50<br />
C M Y CM MY CY CMY K<br />
±≠∑∞∞≠∑∞≠∑±≠∏±<br />
16
Change language