×ר×ש×ת ער×ס×ת××× ××ר×××!
×ר×ש×ת ער×ס×ת××× ××ר×××!
×ר×ש×ת ער×ס×ת××× ××ר×××!
- TAGS
- baps
- composite
- alonim.free.fr
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
בס"ד<br />
מעייני הישועה<br />
שבועון למשפחה הישראלית<br />
גליון של"ז )337( פרשת תצוה י' באדר א' התשס"ח<br />
"<br />
וראשית<br />
עריסותיכם<br />
תתנו לכהן<br />
להניח ברכה<br />
אל ביתך" )יחזקאל מ"ד(<br />
נשות ישראל מתגייסות<br />
למען תושבי שדרות<br />
ראיון | עמ' 11<br />
אחריכם!<br />
תא"ל במיל' אביגדור קליין,<br />
קצין שריון ראשי לשעבר,<br />
קורא לציבור הדתי לאומי<br />
להנהיג את המדינה<br />
ראיון מרכזי | עמ' 8<br />
לא ישברו אותנו<br />
פעמיים הסגירו אותו<br />
היהודים לאויב<br />
אך אמונתו הגדולה עמדה לו<br />
קווים לדמותו של<br />
הבית"רי דוד זלצר<br />
פינה ירושלמית | עמ' 4<br />
הגר"מ אליהו<br />
כוחו הגדול של הדיבור<br />
הרב אריאל<br />
הומניזם אמיתי<br />
הרב אבינר<br />
יש תקוה!
כתב 'בעל הטורים' כי בפרשת תצווה לא נזכר<br />
שמו של משה רבנו ע"ה "משום שאמר 'מחני<br />
נא מספרך אשר כתבת' )ל"ב, ל"ב( וקללת חכם,<br />
אפילו על תנאי - באה". ומנין שדיבור משפיע<br />
כל כך מאחיתופל. שבשעה שדוד המלך הכין<br />
את המקום לבית-המקדש, הוא כרה "שיתין"<br />
- תעלות שיורדות לעומק האדמה סמוך לאבן<br />
השתייה, תשתית העולם. באותה שעה הגיע<br />
דוד לתהום, והמים שהיו בו עלו וכמעט הציפו<br />
את העולם. לא ידע דוד אם מותר להוריד את<br />
המים הגואים על-ידי שם קדוש שיושלך אליהם<br />
או לא. שאל את החכמים שעמדו לידו אם הם<br />
יודעים הלכה בעניין זה, ולא ענו לו. הרגיש דוד<br />
שיש בהם מי שיודע, ואמר: "ּכָל הַּיֹוֵדעַ לֹומַר וְאֵינֹו<br />
אֹומֵר - יֵחָנֵק ּבִגְרֹונֹו!". ענה אחיתופל ואמר לדוד<br />
'קל וחומר': "ּומַה ּלַעֲׂשֹות ׁשָלֹום ּבֵין אִיׁש לְאִׁשְּתֹו<br />
– אָמְָרה ּתֹוָרה, ׁשְמִי הַּנִכְּתָב ּבְִקֻדּׁשָה, יִּמָחֶה עַל<br />
הַּמַיִם. כדי לעשות שלום בּכָל הָעֹולָם ּכֻּלֹו - עַל<br />
אַחַת ּכַּמָה וְכַּמָה!". כתב דוד את שם ד' על חרס,<br />
שמו אותו במים הגואים, וחזרו המים למקומם.<br />
אומרת הגמרא שאֲפִּלּו הָכִי הגיעה הקללה<br />
לאֲחִיתֹפֶל שכאשר ָראָה שֹלא נֶעֶׂשְתָה העצה<br />
שנתן לאבשלום בעת שמרד בדוד אביו.<br />
נעלב אחיתופל "וַּיַחֲבֹׁש אֶת הַחֲמֹור וַּיָָקם וַּיֵלְֶך<br />
אֶל ּבֵיתֹו אֶל עִירֹו וַיְצַו אֶל ּבֵיתֹו וַּיֵחָנַק וַּיָמָת".<br />
מכאן למדו חכמים שקללה, אפילו על תנאי<br />
- מזיקה. כך קללת יעקב על התרפים, קללת<br />
יהודה על עצמו למען אחיו. כך גם דברי משה<br />
מו"ר הרה"ג יעקב אריאל שליט"א<br />
רב העיר רמת–גן<br />
הומניזם אמיתי<br />
ב<br />
עלי התפישה הריבונית האוטונומית, המכחישה את<br />
קיומו של ריבון העולם, מכנים את עצמם בטעות<br />
"הומניסטים", דהיינו מי שמעניקים לאדם את הסוברניות<br />
הבלעדית להשקפתו ולהתנהגותו. לא נכון הדבר!<br />
דווקא אלו המכירים בסוברניות של ריבון העולם הם ההומניסטים<br />
האמיתיים. הא כיצד מי שמעריך את האדם כמי שנברא בצלם א-להים,<br />
שנשמתו חצובה מגבהי שחקים, שיכולתו בלתי מוגבלת, ששאיפותיו<br />
והישגיו נישאים ואדירים, מכתיר את האדם כנזר הבריאה האמיתי.<br />
לעומתו, מי שמגדיר את האדם כחיית יער מפותחת, ש"במקרה" ניחנה<br />
בכמה כישרונות מסוימים, שאין לה עבר ואין לה עתיד, ואינה אלא גרגר<br />
אבק האובד בחלל היקום, מגמד האדם ומאפס אותו, מנמיך את קומתו<br />
ומדלדל את מקורות יצירתו. זה דה-הומניזם!<br />
אם מקור השראתו הרוחנית של האדם הוא הנצחי, המוחלט, המופשט,<br />
השלם, כי אז גם האדם שואף לשלמות. ערכיו המוסריים מוחלטים<br />
מרן הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א<br />
כוחו הגדול של הדיבור<br />
רבנו שנאמרו למען ישראל.<br />
ומעשה היה אצל מו"ר דודי הרה"ג יהודא<br />
צדקה ע"ה, ראש ישיבת פורת יוסף שתלמידיו<br />
יצאו להפגין בעד קודשי ישראל, ונעצרו. השתדל<br />
הרב לשחרר כל אחד ואחד מהם, והתאמץ בדבר<br />
ביותר. פעם שאל אותו אחד מחכמי הישיבה<br />
מפני מה הוא מתאמץ, הרי התלמידים ישוחררו<br />
כתב 'בעל הטורים' כי בפרשת<br />
תצווה לא נזכר שמו של משה<br />
רבנו ע"ה "משום שאמר 'מחני<br />
נא מספרך אשר כתבת' וקללת<br />
חכם, אפילו על תנאי - באה". מנין<br />
שדיבור משפיע כל כך<br />
לבסוף. למה לבטל זמן אמר לו הרב צדקה:<br />
התלמידים נשלחו על-ידי הוריהם, ואנחנו<br />
צריכים לדאוג להם כמו לבנים שלנו. "אם הבן<br />
שלך ייעצר - לא תלך לשחררו". אמר אותו<br />
חכם: "הבנתי שהרב גוער בי. ידעתי כוחו של<br />
דיבור, בוודאי של הרה"ג צדקה זצוק"ל. ידעתי<br />
בבירור שאחרי המילים הללו בני ייעצר על-ידי<br />
המשטרה, רק לא ידעתי שזה יהיה באותו יום<br />
ממש. גם אותו הלך הרב צדקה לשחרר בערבות,<br />
כמו שאר התלמידים שנעצרו".<br />
כמה וכמה פעמים שמעתי מגאון ישראל<br />
הבבא סאלי ע"ה, שלא להוציא מהפה דבר<br />
שנראה כקללה, חלילה, אפילו לא בשגרת לשון<br />
המדוברת בין בני אדם. שכוחו של דיבור הוא<br />
גדול ביותר, שהרי מותר האדם מן הבהמה<br />
הוא בנפש החיה שבתוכו. כמאמר הפסוק:<br />
"וַּיִּפַח ּבְאַּפָיו נִׁשְמַת חַּיִים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶׁש<br />
חַּיָה". ותרגם אונקלוס: "לרוח ממללא" - כוח<br />
הדיבור. וצריך לנצלו לברכות ולתפילה.<br />
וגאון עוזנו ותפארתנו בעל הבן איש חי אמר<br />
לפני יותר ממאה שנה משל להבין כוח הדיבור<br />
לפי הפסוק "ּבְכָל הָאֶָרץ יָצָא ַקּוָם", שבימינו קווי<br />
הטלפון פרושים בכל הארץ ומעבירים דברי<br />
איש לרעהו. יבוא יום והדיבור יעבור בלי חוט<br />
מקצה התבל ועד קצהו, שנאמר "ּובְִקצֵה תֵבֵל<br />
מִּלֵיהֶם". ובימינו רואים כי בכוח הדיבור אפשר<br />
להדליק אור ולכבות, להפעיל בית חרושת שלם<br />
או להשביתו.<br />
אמרו חז"ל בפרקי אבות כי הקב"ה ברא את<br />
העולם ּבַעֲׂשָָרה מַאֲמָרֹות, שנאמר: "ּבְִדבַר ד'<br />
ׁשָמַיִם נַעֲׂשּו ּובְרּוחַ ּפִיו ּכָל צְבָאָם". ולמה בראו<br />
בדיבור "אֶּלָא לְהִּפַָרע מִן הְָרׁשָעִים ׁשֶּמְאַּבְִדין אֶת<br />
הָעֹולָם ׁשֶּנִבְָרא ּבַעֲׂשָָרה מַאֲמָרֹות, וְלִּתֵן ׂשָכָר טֹוב<br />
לַּצַּדִיִקים ׁשֶּמְַקּיְמִין אֶת הָעֹולָם ׁשֶּנִבְָרא ּבַעֲׂשָָרה<br />
מַאֲמָרֹות" - להודיע כוח דיבור הצדיקים לטובה<br />
כמה הוא גדול, ודיבור הרשעים לרעה כמה<br />
מזיק. על כן צריך להשתמש בכוח זה לברכה<br />
בלבד. כמו שנאמר: "וָאָׂשִים ּדְבַָרי ּבְפִיָך ּובְצֵל יִָדי<br />
ּכִּסִיתִיָך לִנְטֹעַ ׁשָמַיִם וְלִיסֹד אֶָרץ וְלֵאמֹר לְצִּיֹון<br />
עַּמִי אָּתָה". אכי"ר.<br />
מו"ר הרה"ג שלמה אבינר שליט"א<br />
ראש ישיבת 'עטרת ירושלים'<br />
יש תקוה!<br />
כ<br />
אשר התחילו אורות השחר לחדור לתוך החדר, ד"ר ז'ן<br />
קלוד לפיט ירד ממיטתו והתלבש. נדודי שינה תקפוהו<br />
מרוב מחשבות. הוא יצא מביתו המפואר והתיישב על<br />
המדרגות היורדות לרחוב.<br />
החנויות היו עדיין סגורות, והבתים הגבוהים והאפורים השרו אווירת<br />
עצב. גם השמים היו אפורים ורוח קרירה נשבה על פני עולם האבנים<br />
של הנוף העירוני האירופאי. פה ושם עברו אנשים בודדים עטופים<br />
במעיליהם, ורק מחלקי העיתונים רצו עם חבילותיהם. אדם חיוור יצא<br />
מן המאפיה והעמיס לחם על משאית.<br />
ד"ר לפיט שקע בהרהורים נוגים: "בשביל מה אני חי בשביל מה לי חיים<br />
עצובים בעולם עצוב אחותי איבדה שפיותה בגלל שאהובה עזב אותה כדי<br />
להתחתן עם אישה עשירה. ואני איבדתי את אשתי מוניקה בגלל... בגלל<br />
כלום. אני מרגיש ריקנות. הפילוסופיה והשירה שאני מלמד אינם ממלאים<br />
אותי. אין תקוה ואין מטרה. שום דבר אינו מקדם ואינו מחייה אותי".<br />
המשך בעמוד 14 המשך בעמוד 14<br />
שבועון "מעייני הישועה" למשפחה הדתית והחרדית יוצא לאור ע"י:<br />
תנועת–תשובה לתרבות–ישראל<br />
בנשיאות: מרן הראשון לציון הגר"מ אליהו שליט"א<br />
והרבנים: הרה"ג שלמה חיים הכהן אבינר שליט"א<br />
הרה"ג יעקב אריאל שליט"א<br />
מערכת השבועון<br />
מנהל: עזרא ניאזוף<br />
עורך: ברק לייבוביץ<br />
עורכת גרפית: יהודית זולוטרבסקי<br />
עיצוב גרפי: רויטל בניסטי<br />
מנהלת המשרד: מירי מנצר<br />
פרסום מים<br />
המו"ל: 02-6646001<br />
למודעות: לקבלת השבועון לדוא"ל שילחו מייל ל: alon.mh@gmail.com<br />
תנועת מעייני הישועה<br />
אביחי בוארון<br />
מנכ"ל: מור דהן<br />
מנהל פעילות: ניר פרלמן, אהרן קצוף<br />
רכזים: יהוידע ניזרי, מורן יעקובי<br />
מנהלי בתי 'מים': אורטל עטיה<br />
תיאום פניות: בן–סירא 2 ירושלים 94181<br />
טלפון: 1-700-700-515<br />
שבועון<br />
'ספריית מים': מירב מונסונגו 1-700-70-71-81<br />
הפצה: מקור ראשון 052-6070999<br />
1-700-70-71-81<br />
2<br />
להזמנות התקשרו<br />
אליכם<br />
הביתה!<br />
18 ש"ח בלבד
נהר של חיים<br />
הרב שמואל אליהו רב העיר צפת<br />
המקדש והמשכן היו דברים חיים. במקום<br />
המקדש אלוקים נפח חיים באדם הראשון,<br />
ממנו הגיעו החיים לכל האנושות. בהר סיני<br />
נקבע שהעולם לא יהפוך לתוהו ובוהו. שם<br />
נמשכו לו החיים. המשכן חיבר את הר סיני<br />
עם מקום המקדש.<br />
חכמינו אמרו כי עצי השטים שבמשכן<br />
לא נשארו יבשים כפי שהונחו, הם הוציאו<br />
עלים ופרחים מרוב חיים שהיו שם. לכן<br />
המקדש נקרא "לבנון" - "בית יער הלבנון".<br />
כשישראל היו עומדים בתוך העצים הללו -<br />
הם היו צפופים. כשמשתחווים בתוכם - הם<br />
היו רווחים. משהו חי.<br />
הכרובים היו מלאים חיים יותר<br />
מכולם. נעים ומסתובבים לפי<br />
המצב הרוחני של ישראל.<br />
המפגש עם הכהן הגדול ביום<br />
כיפור היה שיא החיים עלי<br />
אדמות. שפע של חיים, שמחה,<br />
תשובה והתחדשות בא לעולם.<br />
לכן לא הניפו ברזל על המזבח ו"כל כלי<br />
ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו". עשר<br />
ניסים היו במקדש. הקרבנות לא היו נרקבים<br />
ומסריחים. לא נראה זבוב בבית המקדש. הם<br />
לא מתו, הם היו עולים בדרגה של חיים.<br />
מקום הזה היה "נהר של חיים". מקום<br />
שנאמר עליו "ונהר שיוצא מעדן<br />
להשקות את הגן". נהר<br />
שמחייה את כל העולם.<br />
הנהר הזה יוצא מקודש<br />
הקודשים וממתיק את<br />
ים המלח. מגיע למקום הנמוך<br />
ביותר בעולם וממתק אותו. ממתיק את כל<br />
המלוחים. מחיה את ים המוות.<br />
אליו אנחנו מתפללים יום יום. "ואתם<br />
הדבקים בד' אלוקיכם – חיים כולכם היום".<br />
4348.j(MAHIANEI-HAIESHUAA) 11/02/2008 18:03 Page 1<br />
3
אלידע בר–שאול<br />
זדים הליצוני עד מאוד מתורתך לא נטיתי<br />
הבלשים תפסו עמדותיהם, משתדלים שלא<br />
לבלוט, סגרו על החצר האחורית, ואז הקיש אחד<br />
מהם בדלת הדירה. על-פי מה שמסר 'המודיע'<br />
שלהם, שימשה דירה קטנה זו בראשון לציון<br />
לאימונים של הארגון הצבאי הלאומי.<br />
ההפתעה הייתה מושלמת. שישה אנשי אצ"ל<br />
נתפסו במכה אחת, וכמה אקדחים קטנים, ללימוד.<br />
במהלך החיפוש נדהמו הבלשים כשגילו פתק שהגיע<br />
ימים ספורים קודם לבעל הדירה, מפקד מחוז דרום<br />
של הארגון, יעקב הלל, ובו שמותיהם שלהם. כך<br />
למדו הבריטים, בשלהי מנחם אב התש"א, על איכות<br />
המודיעין של האצ"ל. אך המידע שהסגיר לידם<br />
'המודיע היהודי' שלהם הניב ניצחון מוחץ במערכה<br />
זו. בידיהם היו עתה, מלבד יעקב, גם אפרים גשורי,<br />
חיים פלן, משה מזרחי ונפתלי פלטן.<br />
העצור השישי משך את מרב תשומת הלב. לבוש<br />
היה במדי הצבא הבריטי. "דוד זלצר שמי", הזדהה,<br />
"כשיש לי חופש, אני בא להיפגש עם חברים".<br />
טענתו התבססה על העובדה שעם פרוץ מלחמת<br />
העולם נרתמו מאנשי האצ"ל לעזרת הצבא<br />
הבריטי, נגד הנאצים ימ"ש. שלושה חודשים קודם<br />
אף נהרג, בשליחות הבריטים לעיראק, דוד רזיאל,<br />
מפקדם. זלצר עצמו, כחייל ה"באפס" 1 הצטיין<br />
בשירותו ואף קיבל עיטור על כך. הימצאותו כאן,<br />
הסביר, היא למטרת ביקור חברים מהעבר.<br />
הבלשים לא התרשמו מהסבריו, והשישה<br />
נלקחו למשטרת יפו, ומשם נשלחו כעצירים<br />
לפי ה"תקנות לשעת חירום", כבולים אחד לשני,<br />
לכלא עכו ואחר למחנה המעצר במזרע. זלצר,<br />
בעל עיטור בריטי, כפר בהאשמות, אך שוחרר מן<br />
השירות הצבאי על-פי סעיף מיוחד, ונודע כחייל<br />
היהודי הראשון שנעצר על-ידי הבריטים.<br />
22 חודשים שהה במעצר ללא מבקרים מבני<br />
המשפחה. באלול התרצ"ט, כשבוע לפני פרוץ<br />
מלחמת העולם, הגיע לחופי ת"א 2 כמעפיל בלתי<br />
לגלי באוניה "פאריטה". כשנפרד ממשפחתו<br />
בפולין, שינן אביו הדומע באוזניו שייפגשו<br />
בעתיד במדינה היהודית שתקום. איש לא שיער<br />
כי לא יתראו עוד.<br />
בהגיעו ארצה, נקרא להתייצב ל"פלוגות<br />
הגיוס" של בית"ר בנס-ציונה, ואחר כך בראש<br />
פינה. לבית"ר הצטרף כבר כשהיה בן 9, כשנודעו<br />
זוועות פרעות תרפ"ט ולאחר שהאזין לנאום של<br />
זאב ז'בוטינסקי. בן 16 מונה למפקד קן בית"ר<br />
בקרמיניץ, ובן 18 לראש חוליה של האצ"ל בעיירה.<br />
תוך שירותו ב"פלוגות הגיוס" קיבל פקודה להתגייס<br />
לצבא הבריטי ושירת במצריים, אך לא חדל לרגע<br />
מהמאבק הלאומי, ושימש כמקשר בין חברי הארגון<br />
שבצבא לפיקוד האצ"ל, עד שנתפס בחופשתו.<br />
כנער בית"רי בפולין<br />
בתום 22 חודשים שוחרר ויצא להגשים חלומו<br />
- לחיות בירושלים. עם אנשי אצ"ל נוספים,<br />
הועסק בבית-חרושת לביסקוויטים "פרומין",<br />
ובמקביל אסף מודיעין עבור הארגון.<br />
באחד הימים פגש את יריב , 3 שקפץ עליו<br />
בחיבוקים ונשיקות. לראשונה נפגשו במעצר<br />
במזרע, זלצר מהאצ"ל ויריב מההגנה. אליבא<br />
דיריב, היו ידידים ותיקים, והוא אף הזמין את<br />
זלצר לבקר בביתו. עם פרוץ ה"סזון" , 4 התהלך<br />
זלצר ברחובה של עיר, וחש שעוקבים אחריו.<br />
בהזדמנות ראשונה חמק לבניין, טיפס, הציץ<br />
מלמעלה, והבחין ביריב התוהה לאן נעלם טרפו.<br />
כשזיההו יריב בשנית, הוביל אליו את הבולשת<br />
הבריטית ואף הצביע ואישר את הזיהוי.<br />
שוב נעצר, הפעם גם ידע דוד בוודאות מי מבני<br />
עמו הסגירו.<br />
מדי שבוע זכו חברי המחתרות לביקורו של<br />
"אבי האסירים", ר' אריה לוין, שהביא חבילות<br />
ומכתבים ממשפחותיהם. כשנוכח ר' אריה שזלצר<br />
אינו מקבל כלום, כיוון שבודד הוא בארץ, הביא<br />
לו חבילה עם עוגיות ומיני מתיקה, ופתק קטן בו<br />
מבקשת הרבנית לוין שיסכים שבני משפחתה<br />
ישמשו עבורו מעין משפחה מאמצת.<br />
מירושלים הועבר זלצר ללטרון, ונמנה עם 251<br />
הראשונים שהגלו הבריטים לאפריקה, שם עבר<br />
בכל המחנות . 5 המעצר הממושך לא שבר את<br />
רוחו, והיה הוא האחראי על מופעי התיאטרון<br />
והמקהלה, וארגן טורנירי כדורגל. בחושו<br />
האסתטי ובכישרונו תפר תלבושות ותצוגות<br />
צבעוניות. ההתעסקות, ההמחשה, הנאומים<br />
המעוררים והתחרותיות רוממו את רוח הכלואים<br />
אי שם. כשברחו קבוצות עצירים מהמחנות, הכין<br />
את המדים המזויפים, הדרגות והכומתות.<br />
בה' בתמוז התש"ח, חזר עם אחרוני הגולים<br />
מקניה, ועלה עם חבריו בדרך בורמה לירושלים.<br />
בס"ד, מצא עבודה במשרדיו של דב יוסף<br />
)אספקה וקיצוב, לשכת התעסוקה(, והשקיע בה<br />
מיטב מרצו. מששמע שידידו הנשוי אשר בהט<br />
נפצע בעינו, פוטר מעבודתו ומתקשה, כאיש<br />
אצ"ל בעבר, למצוא עבודה תחת שלטון מפא"י,<br />
פינה למענו את המשרה המבטיחה, ויצא לאתר<br />
מקור פרנסה לעצמו. עובדת זיהויו כחרותני'ק<br />
סגרה בפניו שער אחר שער. כעשר שנים, במהלכן<br />
הקים משפחה, התגלגל מעבודה לעבודה. שוב<br />
מנעו ממנו אחיו את העצמאות והכבוד, אך ההדר<br />
הבית"רי לא סר ואמונתו העצומה בצּור משלו<br />
אכלנו עודדה אותו. בבת-שחוק תמידית, פיזם<br />
"הם לא ישברו אותנו, אנו גם לא נִכוף הגב".<br />
כשנכנס לעבוד באוניברסיטה העברית, למדו<br />
כל חברי הסגל להעריכו על יכולותיו, עזרתו, יחסו<br />
האנושי לכל ועמידתו האמיצה על דעותיו.<br />
זלצר נמנה עם חבריו הקרובים של מנחם בגין,<br />
נכח בכל ההפגנות נגד "השילומים" מגרמניה,<br />
העמיד מחדש את מסדר ז'בוטינסקי בירושלים,<br />
עמד בראש מצודת "מוריה" ופעל בחוג "תגר"<br />
ובמרכז למורשת אצ"ג. כנציג חרות, עסק<br />
בהתנדבות בצרכי הציבור כחבר ועדת התחבורה<br />
ובוועדה למינוי רבני העיר והשכונות בירושלים.<br />
מכל הרבנים, נקשרה נפשו לר' אריה לוין. "ר' דּווִיד<br />
דער שמייכל דיקר" )החייכן( כינהו ר' אריה, שערך<br />
את סדר קידושיו והיה הסנדק בברית של בכורו.<br />
בסעודות השבת תמיד סיפר ולימד דוד על ימי<br />
המאבק לעצמאות והמערכה הנמשכת לשחרור הארץ<br />
משתי גדות לירדן, ולצד הזמירות שרו שירי מחתרות.<br />
כל חייו היה גאה על שזכה, כאוד מוצל מאש, לחיות<br />
בדור הזה, והדביק את השוהים במחיצתו באהבת<br />
העם והארץ והאמונה בנצח ישראל.<br />
בש"ק "תצוה", י"ג באדר א' התשס"ג, נלב"ע.<br />
כבכל שנה יערכו בני משפחתו קידוש לאחר<br />
התפילה בשבת זו בבית הכנסת "אחדות ישראל",<br />
שהיה הוא מראשוניו.<br />
1. BAPS - פלוגות יהודיות של חיל רגלים. 2. במסגרת "אף-על-פי" - מפעל העלייה של בית"ר. 3. שם בדוי. 4. ה"סזון" - תקופת ציד האחים שהפעילה ההגנה נגד יריביה. 5. סודן, אריתריאה וקניה.<br />
4
Composite<br />
בקטנה<br />
שלא תבייש זקנתנו את בחרותנו<br />
ליד ביתי, באחת השכונות הוותיקות<br />
בירושלים, גר תלמיד-חכם, אדם מבוגר<br />
ונשוא פנים. אני מכיר אותו עוד מימי ילדותי<br />
כאחד הדרשנים ומגידי השיעורים האהובים<br />
ביותר בשכונה. חכם ירושלמי מהסוג של פעם.<br />
לאחרונה ראיתי שפניו אינם כתמול שלשום.<br />
לשאלתי, הוא סיפר לי שלאחרונה אשתו אינה<br />
חשה בטוב. איחלתי לו מיד רפואה שלמה אבל<br />
אז קטע אותי האיש ואמר בעיניים דומעות,<br />
'זו לא הבעיה - אנחנו מסתדרים ברוך ד' אבל<br />
הילדים, שיהיו בריאים, הביאו לנו בחורה<br />
שתעזור לאשתי...עובדת זרה, אתה מבין!...<br />
גויה... הכניסו לי גויה הביתה!', המשיך הרב<br />
בקול מרוסק מצער, תוך שהוא אוחז בדש מעילי.<br />
כלכלית אני יודע שהם מסודרים מכוח חסכונות<br />
שחסכו בצעירותם. הילדים לא מצאו יהודי<br />
שיסעד את אימם והוא, הרב, שכול חייו הקפיד<br />
על קלה כחמורה, מוצא עצמו גר בביתו עם גויה<br />
שהפכה את חדרה לבית תפילה לעבודה זרה<br />
שלה, שאט אט משתלטת על הבית, שמזמינה<br />
את חבריה לחדרה... 'והילדים לא אומרים<br />
כלום' שאלתי. 'הילדים כבר לא דתיים - הם<br />
אומרים שצריך להבין אותה'.<br />
לפי נתוני מנהלת ההגירה, בסוף שנת 2001<br />
שהו בישראל 250,000 עובדים זרים! בסוף שנת<br />
2006 שהו בארץ 102,000 עובדים ברישיון ועוד<br />
84,000 עובדים זרים לא חוקיים.<br />
הם חיים בצד האפל של ישראל, מתחתנים עם<br />
ישראלים, יולדים ילדים לא יהודים, משתלטים<br />
לקשישים על חייהם, ביתם וכספם, מכניסים את<br />
אליליהם לבתים יהודים כשרים, הן יוצרות קשר<br />
עם גברים נשואים וכו' וכו'.<br />
אין בעיה להיעזר במי שאינו יהודי - לעולם<br />
בהם תעבודו' )ויקרא כה מו( - אך הגבול של 'והיה<br />
מחניך קדוש', עליו אנו מצווים לשמור, גבול זה<br />
צריך להישמר על ידינו בהקפדה יתרה. כדי שלא<br />
תבייש זקנתנו את בחרותנו. כדי שנשמור על<br />
מחננו קדוש.<br />
C M Y CM MY CY CMY K<br />
5
הרב אריק קמחי<br />
ר"מ בישיבת אורות אביב<br />
כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם<br />
אחד האתגרים העומדים בפני<br />
האדם הוא התקשרותו אל הכלל. שכן<br />
האדם, מעצם טבעו, חי ופועל במסגרת<br />
הכרתית שהוא מרגיש וחש באופן<br />
מודע - קרי, פרטיותו.<br />
החיים בכלל, על מסגרותיהם השונות<br />
דוגמת המשפחה, הצבא, העבודה<br />
וכדומה, יוצרים אצל האדם את הבירור<br />
עד כמה הוא שייך אל הכלל, ומתוך<br />
כך, את מידת הרצון של האדם לתרום<br />
למציאות הכלל, לפעמים אפילו על<br />
חשבון פרטיותו.<br />
יש שלוש גישות עיקריות ביחס לעניין הפרט<br />
ויחסו לכלל:<br />
הגישה הראשונה - דוגמת הקומוניזם:<br />
הוויתור המוחלט של הפרט למען "הקולקטיב"<br />
- הכלל, עד כדי החלטה לרצוח עשרים מיליון<br />
בני אדם בשביל אידיאל הכלל, תוך כדי רמיסתו<br />
המוחלטת של הפרט )סטלין(.<br />
הגישה השנייה - דוגמת התרבות<br />
הקפיטליסטית: הפרטיות המוחלטת - הגישה<br />
כי אין הכלל אלא אוסף של פרטים אשר כל<br />
תפקידם להדגיש ולהעמיק את פרטיותם.<br />
וישנה התורה - בניין הפרט לאור מציאות<br />
הכלל. כלומר יש מציאות הכלל ויש מציאות<br />
הפרטים, ואלו שני סוגי מציאויות היונקות<br />
ומופרות זו מזו, בצדדים שונים של השפעה,<br />
כחלק מאורגניות אחת.<br />
במציאות קיימת באופן תמידי תביעת הקב"ה<br />
מהאדם לשכלל ולפתח את עולמו "אשר ברא<br />
אלוקים - לעשות". והדבר נוגע בעיקר לשכלול<br />
ולעילוי המציאות הרוחנית, שהיא היא עיקר<br />
המציאות. אשר על כן, חייב האדם לחקור<br />
החיים יוצרים אצל האדם את<br />
הבירור עד כמה הוא שייך אל<br />
הכלל, ומתוך כך, את מידת הרצון<br />
של האדם לתרום למציאות הכלל<br />
אפילו על חשבון פרטיותו<br />
ולדרוש אחר יסוד ושורש המציאות הנראית<br />
לעיניו כפי גילוייה החיצוניים, כמובן, מתוך<br />
חיבור למקור המציאות - לקב"ה ולרצונו, כפי<br />
שהוא הביא לידי ביטוי בבריאת עולמו, בסדר<br />
ובאופן המדויק הזה.<br />
יחקור האדם ויגלה, כי המציאות הנראית לעין<br />
היא מציאות חלקית, אשר שורשה באחדות<br />
אחת כוללת, וכי כל חלקי המציאות השונים<br />
יסודם במציאות אחת שלֵמה, הבאה לידי<br />
ביטוי במרקם מדהים בגווניו, בקשרים פנימיים<br />
נפלאים בתכונותיהם, בתכונת השלמה עצומה<br />
בהשפעותיה. אשר על כן, ישכיל האדם ויפנים<br />
כי מציאותו הפרטית אינה מנותקת ופרודה<br />
משאר חלקי המציאות הנגלים )וגם מהנסתרים<br />
מעין כל בשר(, וכי הוא חלק ופרט וגילוי<br />
מסוים מאוד, אך המחובר ומקושר באופן<br />
בלתי ניתן להפרדה מהכלל.<br />
את הקושי בראיית האדם את ההרמוניה<br />
שבין חלקי המציאות השונים מתאר<br />
הרב קוק זצ"ל, ומסביר כי "עומד האדם<br />
ותוהה, איזה צורך יש בכל המון המעשים<br />
והברואים המשונים והרבים, ואיננו מבין<br />
איך )ש(הכל הוא )בעצם( חטיבה גדולה<br />
אחת" )אורות הקודש חלק ב', עמ' שס"א(.<br />
ומבאר הרב, כי כל רובד הוא קומה נוספת<br />
היונקת באופן ישיר מהרובד שקדם לו:<br />
האדם כולל במציאותו את תכונת החי, שכולל<br />
בתוכו את תכונת הצומח, שכולל בתוכו את<br />
תכונת הדומם, ונמצא האדם בתור גורם מסכם<br />
וכולל את כלל המציאות. וממשיך הרב ומסכם<br />
כי "אם מתפלא אתה איך תדבר, תשמע, תריח,<br />
תחוש, תראה, תבין ותרגיש, השב לעצמך: כי כל<br />
החיים, וכל הקודמים למערכתם, הכל שופעים<br />
עליך את כל הוויותיך. אין נקודה אחת יתרה,<br />
הכל נצרך והכל משמש לתפקידו. אתה )האדם(<br />
- הכל מה שלמטה ממך, והנך קשור ועולה עם<br />
כל מה שנשגב ממך ועולה עליך". ובהמשך:<br />
"הננו תופסים ציור גדולתו של האדם, ציור<br />
המרכז את ההוויה אל הוויית האדם, אל גודלו<br />
האיכותי ואל שאיפת רצונו, האמיץ והקדוש.<br />
הגווייה וכוחותיה הנם התמצית הארצית כולה,<br />
והרוח וכוחותיו הנם התמצית השמימית כולה...<br />
התעלות של הגוף ושל הרוח היא התעלות<br />
חלק מרכזי, שעל ידי עילויו מתעלה כל הסובב<br />
אותו…" )שם, עמ' תל"ד(.<br />
ואת תמצית דבריו נסכם: "כלל שהוא צריך<br />
לפרט, ופרט שהוא צריך לכלל".<br />
˙ÂÓÂÁ‰†ÔÈ·˘†ÌÈÏ˘Â¯È·†ÁÒÙ†˙ÈÂÂÁ<br />
È·¯ÚÓ‰†Ï˙ÂΉӆÌȯÂÙÒ†ÌȯËÓ†˜Á¯Ó·†È„‰ȉ†Ú·Â¯·†ÌÈȄȆ·Á¯†ÒÂÙÓ˜<br />
ÆÁÒÙ‰†‚Á·†ÂÈÓ·†„ÈÁȆ˙ÂÁÙ˘Ó†Á¯ȇφÂÈ¯Ú˘†˙‡†Á˙ÂÙ<br />
Ô¯Ë˘†Ì‰¯·‡†Û˘‰†Ï˘†ÂÁˆȷ<br />
˙ÂÈ˘††˘˘Á†‡ÏφÔȯ„‰Óφ˙¯˘Î<br />
˙ˆ·˜Ï†È˯ن¯„Òφ˙¯˘Ù‡<br />
Ȅ‰ȉ†Ú·Â¯·†˙ÂÁÙ˘Óφ˙ÂÏÈÚÙ<br />
‚Á‰†ÈÓȆÏΆ˙‡†ÌÈÈÓÊÓφڈ·Ó<br />
ÌÂÏ˘˙†‡ÏφÁÒÙ†Ï˘†ÈÚÈ·˘<br />
¨Ï·‚ÂÓ†˙ÂÓ˜ӆ¯ÙÒÓ†<br />
˙ÂÓʉ†Ï˘†ÌÂÓÈÈÓ†¯ÙÒÓ·†‰˙ÂÓ†Á¯ȇ‰<br />
erua@hakotel.org.il†††∞µ≤≠∏ππ∞≥±∑†≠†¯È‡Ó†∞µ≤≠∏±±π∑≥µ†≠†È¯˘Â‡†∫ÌÈ˯ÙÏ<br />
6
שאלה: מצבנו כבר בלתי נסבל! חודשים<br />
אני מצפה כבר לשוב ערב אחד הביתה, מבלי<br />
שיהיה לי צורך אמיתי להעיר לאשתי, וזה לא<br />
עובד! במין כישרון מרגיז כזה, היא מפשלת<br />
במשהו, ואז... וכך אני מוצא עצמי שוב ושוב<br />
בתפקיד "מבקר המדינה" )אגב, תפקיד שנוא<br />
עליי במיוחד, בפרט אחרי יום עבודה מתיש<br />
ומעצבן(. אבל אינני יכול להרשות לעצמי<br />
להתעלם. אדישות היא ודאי לא הפתרון.<br />
תסכים איתי, לא<br />
תשובה: לא לחינם אתה שונא תפקיד זה. יש<br />
בהחלט מה לשנוא בו, ונפשך - נפש ישרה -<br />
מביעה מחאתה בעוז ודורשת ממך חשבון צדק,<br />
בלי פשרות!<br />
מפתה מאוד להשתמש בבן הזוג ככתובת<br />
אליה אנו מפנים טענות וזורקים האשמות,<br />
במיוחד כשנטל משאם של מצבי המשבר<br />
האישיים שלנו מכביד עלינו. אנו חשים, בצדק,<br />
שאי אפשר להשאירם בלתי פתורים, מעובדים<br />
ומעוכלים כל צורכם. אך עלינו לדעת שלא<br />
לחינם נתגלגלו מצבים אלו לפתחנו: הם פרי<br />
מעללינו, ומהווים שיקוף מדויק של מצבנו<br />
המוסרי, מעין 'דגימת רקמות' הלקוחה מסך<br />
הכל של 'תוצרתנו הבחירית', המוצגת לעינינו<br />
כדי שנוכל להשתפר.<br />
כמובן שמי שאינו רגיל בחשבון נפש והוא<br />
שאנן וזחוח יחפש את הקורבן הזמין והנוח<br />
ביותר וישתמש בו כ'שעיר לעזאזל', עליו הוא<br />
מקווה להטעין עוונותיו ו"לשלחם המדברה<br />
אל ארץ גזירה", כדי להיפטר מהם. ולעתים<br />
)בתחכום יצרי המוסווה אף מעיניו שלו( לא<br />
יהסס לעשות זאת באיצטלא אידיאולוגית של<br />
"מתקן עולם ומוכיח בשער".<br />
היה מאיר ולא ממאיר<br />
הייתי מתפתה לעתים ומבקר ותיכף<br />
מרגיש עונג מהול באכזבה עמוקה,<br />
עד שבאחת הפעמים, כשבאתי<br />
כדרכי לחפש במומי האנשים<br />
היקרים לי כל כך, שאלתי עצמי:<br />
"רגע אחד, האם אתה טוב מהם"<br />
כמה נפלאים דבריו של רבי נחמן מברסלב<br />
בספר המידות )ערך מריבה, אות ב'(: "מי שרודף את<br />
חברו - הקדוש ברוך הוא מביא עליו רעה, כדי<br />
שישכח את חברו מלרדוף אותו". מה מלמדים<br />
אותנו דבריו של רבי נחמן כשאדם רודף אחר<br />
חברו ורואה בו את הסיבה למצוקותיו עד כדי<br />
רצון אף לטורדו מן העולם, הקדוש ברוך הוא<br />
גורם לו להתעסק בענייניו השייכים לו כדי<br />
הרב יואב מלכא<br />
ר"מ במכון מאיר<br />
שלא יסיח דעתו מגִזרת אחריותו האמיתית<br />
ושלא ישלה את עצמו שבעיותיו תיפתרנה<br />
על-ידי גורם חיצוני.<br />
לפני שנים, כשהייתי צעיר יותר, לוחמני<br />
ומתכחש יותר, והייתי חוזר מיום לימודים<br />
בישיבה, מתוסכל מעט מרש"י שלא הבנתי כל<br />
צורכו, 'תוספות' סתום, חברותא מעצבן וכו',<br />
תיכף שהייתי נכנס בפתח ביתי היה מתעורר בי<br />
דחף כמעט כפייתי ובלתי מודע לבקר את בני<br />
ביתי. ולא עלה על דעתי אז שתאוות ביקורת<br />
זו היא תחליף זול ושקרי, המנסה להסיח את<br />
דעתי מן העיקר, מתיקון עצמי. ואכן הייתי<br />
מתפתה לעתים ומבקר ותיכף מרגיש עונג מהול<br />
באכזבה עמוקה, ומסתבך במעגל קסמים מייסר<br />
זה. עד שבאחת הפעמים, כשבאתי כדרכי לחפש<br />
במומי האנשים היקרים לי כל כך, שאלתי עצמי:<br />
"רגע אחד, האם אתה טוב מהם". ובדרך פלא<br />
נסוגותי לאחור מתוך בושה עמוקה, ושתקתי.<br />
מאז אומנם לא חדל אצלי חשק הביקורת, אבל<br />
אני משתדל להיות מרוכז יותר ב'בדק ביתי',<br />
וברוך ד', ידיי מלאות עבודה "מזן אל זן". ועוד<br />
דבר חשוב למדתי: כשאתה עסוק בעבודתך<br />
באמת ובתמים ולא מלין על אחרים, גם הם<br />
מתפנים, באורח פלא, לעסוק בתיקון עצמם<br />
במקום להשקיע אנרגיות אינסופיות להדוף<br />
אותך ולהתגונן מפני התקפותיך הטורדניות.<br />
נסה זאת ותראה נפלאות.<br />
נדמה לי שאם נקפיד על כללים אלה, כמעט<br />
לא יימצא צורך להוכיח. ובאותם מקרים<br />
בודדים שלא יהיה מנוס מתוכחה, היא תיאמר<br />
מלב נקי ואוהב, ותפעל פעולתה לטובה מבלי<br />
להשאיר משקעים מיותרים ומזיקים. "הוכח<br />
תוכח את עמיתך ולא תשא עליו חטא".<br />
"עמיתיעתיד"<br />
רוצהלהשפיעעלחינוךיהודיבעתיד<br />
לשנה"ל לשנה¢ל תשס"ז תשס¢ט<br />
תוכניתהעמיתיםמיועדתלצעירים(גבריםונשים)העובדיםבחינוךהדתיוהמבקשים<br />
להשפיעבשדההחינוך.תוכניתהעמיתיםהינהדושנתיתולצדעבודה.<br />
עמיתי"עתיד"מקבליםמלגותמכובדות,ונהניםמסדנאות<br />
ומדושיחעםהמחנכיםהמוביליםבארץומחו"ל.<br />
הרבחייםברובנדר,נשיאעמותתעתיד<br />
הרביוסףסאקס,מנהל<br />
פרטיםבאתר:<br />
אובטלפון:025671719<br />
7<br />
www.atid.org/apply
אחריכם!<br />
במהלך 31 שנות שירותו בחיל<br />
השריון, הספיק אביגדור קליין<br />
לטפס במעלה סולם התפקידים,<br />
מתותחן בצוות טנק ועד קצין<br />
שריון ראשי. לאחר שחרורו, לפני<br />
ארבע שנים, הוא פנה 'לעשות<br />
לביתו', אבל מלחמת לבנון השנייה<br />
והמהלכים המדיניים האחרונים<br />
הוציאו אותו משלוותו. הוא החליט<br />
לקום ולקרוא לשינוי ההנהגה<br />
במדינה, וכאן מגיע החידוש: אף<br />
שהוא מגדיר עצמו כ"חילוני בעל<br />
שורשים מסורתיים", את המשימה<br />
להביא את השינוי הזה הוא מטיל<br />
דווקא על... ניחשתם: על הציבור<br />
הדתי-לאומי. שיחה פתוחה עם<br />
תת-אלוף במיל' אביגדור קליין<br />
יאיר קראוס<br />
המפגש הראשון של תא"ל במיל' אביגדור<br />
קליין עם חיילי הציונות הדתית היה בשנת<br />
1973, כשקליין, אז קצין צעיר, חיפש דרכים<br />
לרענן את כוחות השיריון ברמת הגולן. קליין<br />
פנה אל ראשי ישיבת ההסדר בחיספין, וביקש<br />
שיעמידו לו צוותים מתוך התלמידים שהיו כבר<br />
אחרי שירותם הצבאי, לטובת רענון הכוחות<br />
הסדירים בגזרה.<br />
"כשהרגשנו שהצוותים זקוקים להחלפה<br />
ולרענון, פשוט ניגשנו לישיבה וביקשנו עזרה.<br />
הם לא ביקשו צווים, לא זימון למילואים - פשוט<br />
קמו, התייצבו, עזרו, וחזרו לאחר מכן ללמוד<br />
בישיבה. זו הייתה ההתנסות הראשונה שלי,<br />
כמפקד, עם בני הציבור הזה. הבנתי אז שיש על<br />
מי לסמוך ועל מה לסמוך. לא הייתה פעם אחת<br />
שנעניתי בשלילה", מספר קליין בקורת רוח.<br />
כשהיה מפקד החיל, התעקש אביגדור קליין<br />
שכמה שיותר חיילים דתיים, בוגרי מכינות<br />
וישיבות הסדר, יגיעו לשורותיו. את מבוקשו<br />
השיג, בין היתר, בזכות יחסיו החמים עם חברו,<br />
הרב משה הגר, ראש המכינה ביתיר שהיה<br />
סגנו באוגדה 720. בעידן הפוליטיקלי-קורקט<br />
)התקינות הפוליטית( והציניות הגוברת, הוא<br />
אומר: "גם במלחמות וגם בכל המבצעים שעשינו<br />
- ידעתי שעם החבר'ה האלה נוכל לנצח".<br />
מה כל כך מצא חן בעיניך אז, באותם<br />
חיילים<br />
"תראה, זו לא אופנה שאפשר לומר שפתאום<br />
מוצאת חן בעיניי. אני לא מסכים עם ההגדרה<br />
הזו. היא הגדרה זולה אל מול ההערכה שיש לי<br />
כלפי הציבור הדתי-לאומי. את החלל העצום<br />
במנהיגות שיש לנו במדינה, צריך למלא בתוכן<br />
אמיתי. ואחד הדברים היותר ידועים הוא<br />
שהזרם הדתי-לאומי הוא זרם שנותן למען<br />
מדינת ישראל ללא תנאי. גם כשכבר המדינה<br />
חבטה בו בגוש קטיף, הוא נשאר נאמן לדרך.<br />
הדבר הזה הוא בסיס הקבע שלנו, שגם יכול<br />
וצריך למלא בתוכן את החלל בהנהגת המדינה.<br />
זה לא פרח שהיום יכול להיות דבר ש'מוצא<br />
חן בעיניי' ומחר הוא חולף. הציונות הדתית<br />
הביאה משהו יציב שאני מאמין בו, ורק הם<br />
מסוגלים להפיח חיים וברק במדינה הזו".<br />
אתה, כחילוני, מאמין בציבור הזה ומצפה<br />
ממנו להנהגה - אתה לא מטיל על הגב שלו<br />
יותר מדי<br />
"אני לא חושב שאלו דברים שהציבור הדתי-<br />
לאומי לא מסוגל להם. האמת בציבור הזה<br />
היא יציבה וברורה. כשהם מכריזים על 'מדינה<br />
יהודית דמוקרטית', זו מדינה שיש לה מורשת,<br />
מסורת וערכים יהודיים, ואני יודע שהציבור<br />
הדתי, ובכללו הציבור המסורתי, יעשה הכל כדי<br />
לשמור על הצביון הזה.<br />
"מתוך השמירה והאמונה במדינה הזו,<br />
הציבור הדתי מסוגל לכל. כל מה שצריך לעשות<br />
זה להמשיך הלאה, ולמלא את החלל והחוסר<br />
שקיימים היום במדינה. אם לא הציבור הדתי,<br />
אינני יודע מי כן מסוגל לזה".<br />
נראה שהאמונה במדינה נשארה נחלתם של<br />
חובשי הכיפות בעוד בקרב הציבור הכללי,<br />
האידיאלים הגבוהים של הציונות הפכו לפוסט-<br />
ציונות. לדוגמה, במאבק על ההתיישבות אנחנו<br />
רואים בעיקר ציבור חובשי כיפות. איך מפיחים<br />
רוח ועוצמה בשאר חלקי העם<br />
"אני חושב שיש המון יהודים טובים שיכולים<br />
ורוצים בטוב, אלא שהם מחפשים דרך. עכשיו<br />
זו בדיוק ההזדמנות לתת להם דרך אחרת,<br />
וכיוון שהם, ביסודם, מחוברים - בין אם ירצו<br />
ובין אם לא - הם יירתמו למגמה הגדולה<br />
שמחפשת מנהיגות, מגמה שבסופו של יום<br />
תמצא מנהיגות ודרך.<br />
"לאחרונה הצטרפתי לתנועת חדשה, אח"י<br />
שמה, שזו בדיוק מטרתה: ללכד את הציבור<br />
<br />
ישיבת ¢ראשון לציון¢<br />
והגרעין התורני ¢אור לציון¢<br />
∫‰¢ÊÚ·˘ ÚÈ„Â‰Ï ÌÈÁÓ˘<br />
<br />
<br />
<br />
˙ÂÁÙ˘Ó ÌÈί·‡ ËÂÏ˜Ï ÌÈÈÈÂÚÓ ÌÈ·Á¯˙Ó Â‡<br />
ƉÏȉ˜‰ ˙·Á¯‰Â ‰¯Â˙‰ ÔÈÈ·Ï<br />
ƉÏȉ˜‰ ˙·Á¯‰Ï ˙¯Ȅ ÌÁ˙Ó ˙Ó˜‰ ˙‡¯˜Ï ‰ˆÂ·˜ ˙˘·‚˙Ó Âχ ÌÈÓÈ·<br />
∞≥≠πµ≤∑±∑µ ÔÂÈˆÏ Ô¢‡¯ ≥¥ ßıÈ·Ïȇ ßÁ¯ ‰·È˘È‰ È„¯˘Ó ∫ÌÈ˯Ù ÌÂ˘È¯Ï<br />
8
ולהביא אותה רוח שכל כך חסרה. אנחנו לא<br />
צריכים לדבר על דתי-לאומי, אלא על המחנה<br />
היהודי-לאומי. היחד הזה הוא המפתח לכל. גם<br />
החילוני ימצא את עצמו בהגדרה היהודית. אני<br />
חושב שכל מי ששואף לשנות חייב להצטרף<br />
לתנועה הזו, שככל שתגדל תשפיע על ההנהגה<br />
במדינת ישראל".<br />
ההפסד במלחמת לבנון השנייה היווה נקודת<br />
מפנה בחייו של קליין. מאיש צבא בדימוס שעסק<br />
בעסקים פרטיים, הוא החל להביע את דעותיו<br />
הפוליטיות והרבה להביע את אכזבתו מהנהגת<br />
המדינה. לדידו, אנחנו במצב של חוסר ברירה<br />
ובנקודה שחייבים להביא בה בשורה ורוח חדשה.<br />
מדו"ח וינוגרד הוא לא ציפה להרבה:<br />
"הנתונים בדו"ח נכונים, והדו"ח לא חידש<br />
בנקודה זו. כולנו מבינים את התקלות, וכל מה<br />
שהדו"ח עשה זה להביא אותם בצורה מסודרת.<br />
מה שכן מפריע לי בדו"ח הוא שאין בו אומץ לב<br />
ציבורי, אלא ניסיון להוציא את כולם בסדר. כל<br />
אחד יכול לקרוא את הדו"ח ולומר עד כמה הוא<br />
היה בסדר ונקי אל מול השיקולים.<br />
"ברגע שבג"ץ הורה שלא להעיר בדו"ח הערות<br />
אישיות, היה ברור שנגלה דו"ח אנמי שלא<br />
אומר בעצם דבר. אם ראש הממשלה, למרות<br />
הדו"ח, נשאר בתפקיד - למרות שכל האחרים<br />
מתחתיו זזו מתפקידם, כיוון שמבחינה אתית<br />
היה ברור שהם לא יכולים לשמש עוד כמנהיגים<br />
וכמחנכים - אנחנו מדשדשים ונמשיך לדשדש,<br />
גם בעזה וגם בכל מקום אחר, עם המנהיגות<br />
החלולה שיש לנו כיום".<br />
אתה בנחרצות מאשים את ראש הממשלה,<br />
אבל בעצם זו החברה הישראלית שלא מוכנה<br />
עוד לשלם את המחיר. ההורים כבר לא מוכנים<br />
לשלוח את הילדים שלהם לחזית להילחם,<br />
והפחד מההרוגים גובר על הרצון לנצח.<br />
"כששירתי בצבא עם חבריי, כבר בתור מפקד<br />
פלוגה חשבנו שכל המדינה על הכתפיים שלנו.<br />
היינו מגיעים אחת לשלושה שבועות הביתה<br />
ל'אפטר', ובסופי שבוע, הנשים והילדים היו<br />
מגיעים אלינו, לרמת הגולן.<br />
"במשך 17 שנה לא הרשינו לעצמנו לחשוב<br />
שמה שמצופה מאתנו לא יבוצע. כל כך התביישנו<br />
לעמוד מול אלו ששלחו אותנו ולומר שנכשלנו.<br />
כל זה היה כי האחריות הייתה ברורה ולא היו לנו<br />
שום תנאים. טחנו יום ולילה כדי לעמוד במשימות<br />
שנתנו לנו. למה זה הופסק", שואל קליין רטורית<br />
ומשהה את דיבורו לקחת אוויר. "אז ידענו<br />
מה מצופה מאתנו ומה התכלית והמטרה. לא<br />
היינו צריכים שראש הממשלה יאמר לנו, אלא<br />
המפקדים שלנו בצבא - רפול, יאנוש ואחרים -<br />
מה שהם אמרו היה קדוש בעינינו.<br />
"היום מושג הריבונות כבר לא קיים. אין לנו<br />
בשום מקום ריבונות מוגדרת, ואני לא מדבר<br />
רק על ביטחון, אלא גם על חינוך, ולמעשה<br />
על כל תחום. לכן, קשה היום לבוא אל העם<br />
ולדרוש ממנו לשלם מחיר כבד, כי העם מרגיש<br />
שאין ריבון ואין 'בעל בית'. אני מאמין שאם<br />
יגידו ליחידות לבצע מבצעים בעזה, הן לא<br />
יסרבו. אבל האם הנחישות שלהן להילחם היא<br />
כמו שהייתה אצל מפקדיי אני לא בטוח שזה<br />
יהיה אותו דבר. כשאין לך עמוד שדרה יציב<br />
ברור וחזק, שום דבר לא מחזיק".<br />
אז מה אתה מציע איך לפתח בחברה את<br />
היציבות וההליכה אחרי המוביל<br />
"צריך לדבר אל העם בצורה פשוטה - שיהיה<br />
ברור שכשיורים עלינו טיל קסאם אחד, אנחנו<br />
נותנים תגובה חזקה של מדינה שפגעו לה<br />
בריבונות. למה אנחנו צריכים לחכות לטילים<br />
שיגיעו לאשקלון לחכות שיבנו שמורות טבע<br />
בעזה וילמדו ויתעצמו בחסות איראן<br />
אז ידענו מה התכלית והמטרה. תא"ל קליין )שני מימין( במבצע ליטני<br />
מה שעושים לישיבות ההסדר זה<br />
ניסיון לפורר אותן ולהפוך את<br />
הדתיים-לאומיים לבודדים - זאת<br />
כדי ליצור מצב שהדתיים לא<br />
יוכלו להיות גורם משפיע ומרוכז.<br />
התייחסות בלתי הוגנת לחיילי<br />
ההסדר היא דוגמה להתנהגות לא<br />
נכונה שנובעת בעיקר מהפחד של<br />
קבוצה גדולה ואיכותית מהדתיים.<br />
נכון שבדמוקרטיה הרוב קובע,<br />
אבל חובה להתחשב במיעוט<br />
"מנהיג שיגיד אמירה וידבר אל העם בצורה<br />
חזקה - זה הפתרון לכל. ברור לי שכשנעמוד<br />
במלחמת קיום, אני לא אצטרך ראש ממשלה<br />
כדי לשכנע את הגייסות שלי להילחם למען<br />
החיים שלנו במדינה, אבל עזה זה לא מצב של<br />
'להיות או לא להיות', אלא מצב של התשה<br />
וכרסום בכל החלקים של מדינת ישראל. זו<br />
סכנה מתמשכת, שבסופו של דבר יכולה להפיל<br />
אותנו. עם מלחמה כוללת נוכל להסתדר, אבל<br />
עם הטרור צריך מנהיגות. הנזק שהטרור גורם<br />
לאורך זמן גרוע יותר מכל מלחמה".<br />
אנו שומעים, בתדירות גבוהה יחסית, על<br />
חיכוכים בין חיילים דתיים מישיבות ההסדר<br />
לבין הצבא. נראה כי הצבא מנסה בכל הזדמנות<br />
להצר את צעדיהם ולהביא לצמצום המסגרת<br />
הזו. תא"ל קליין סיפר לנו עוד בתחילת השיחה<br />
על אהדתו לחיילי ההסדר ועל החשיבות<br />
שבתרומתם לצבא. כאיש צבא בכיר בעברו,<br />
התפלאתי על התמיכה והאהבה הרבה שהוא<br />
רוחש כלפיהם, וניסיתי להבין - אולי הוא יוכל<br />
להסביר מדוע קיימת מתיחות כל כך גבוהה בין<br />
הצבא לחיילי ההסדר.<br />
"הכל נובע מתוך מדיניות למצוא לכל<br />
מעקפים. היו לנו פיגועים בצירים ביו"ש, אז<br />
בנינו דרכים עוקפות. חשבנו שאם לא ניסע<br />
עם פלשתינים בכבישים, לא יהיו פיגועים.<br />
מה שעושים לישיבות ההסדר זה ניסיון לפורר<br />
אותן ולהפוך את הדתיים-לאומיים לבודדים -<br />
זאת כדי ליצור מצב שהדתיים לא יוכלו להיות<br />
גורם משפיע ומרוכז.<br />
"אבל צריך להיות ברור לכולנו שכמו<br />
שהדרכים העוקפות הן פתרון זמני לבעיה<br />
הרבה יותר גדולה במדינה, כך גם כל הניסיונות<br />
ליהנות מגיוס של החבר'ה האלה. ומצד שני, לא<br />
לאפשר לחבר'ה האלה להוות גורם שמתבטא<br />
ושמכריע - זה ניסיון לא טוב שבסוף ייכשל,<br />
והאמת תצא לאור".<br />
גם גיוס הבנות זה סוג של 'מעקף'<br />
"גם גיוס הבנות - לא צריך לעורר דברים<br />
במציאות של החברה הדתית שגורמים לשסע.<br />
גיוס בנות ליחידות קרביות והתייחסות לא<br />
הוגנת לחיילי ההסדר אלו דוגמאות להתנהגות<br />
בלתי נכונה שנובעת בעיקר מהפחד של קבוצה<br />
גדולה ואיכותית מהדתיים. נכון שבדמוקרטיה<br />
הרוב קובע, אבל חובה להתחשב במיעוט.<br />
"ישיבות ההסדר והציבור הדתי-לאומי בכלל<br />
הם 'נייר הלקמוס' של העוצמה של המדינה.<br />
אם סקטור כל כך יקר אומר למדינה ולמנהיגיה<br />
'אנחנו לא מסכימים למה שאתם הולכים לעשות<br />
כי זה פוגע בכל הרעיון וההבנה של היותנו כאן<br />
בארץ ישראל', אם רוצים לבטל את הציבור הזה<br />
בדרכים עוקפות, זה לא דמוקרטי וזה לא הזמן<br />
לעסוק במריטת הנוצות וחבטה בו. צריך לחבר<br />
ולא להפריד. הפחד שלהם קיים, אבל בסוף<br />
האמת תנצח וזה צריך להיות ברור לכולם".<br />
לסיום, קריאת כיוון: מה הלאה<br />
"מי שעיניו בראשו צריך להבין שמדינת ישראל,<br />
דרכה וריבונותה, מתבססות על רעיון של מדינה<br />
דמוקרטית-יהודית. למרות שמאיימים עלינו בכל<br />
מיני איומים דמוגרפיים, אנחנו חייבים להמשיך<br />
בחיזוק ההתיישבות ובביצור כל חלק שיהודים<br />
יושבים בו במדינה. בהסכם שלום, שכולנו רוצים<br />
שיהיה, אם ייאמר בו שהישיבה שלנו בארץ<br />
אינה לגיטימית, ברור שלא תהיה לכך משמעות.<br />
התיישבות אינה יכולה להיות אויב של השלום.<br />
צריך להיות חזקים ובעלי אמונה, ומאחר שאנחנו<br />
לא מדברים על אידיאולוגיות מהפכניות, אלא<br />
על דברים בסיסיים מכורח היותנו יהודים, אנחנו<br />
צריכים להמשיך להיות חזקים, ולהיות בטוחים<br />
שנוכל להביא לשינוי אמיתי בהנהגת המדינה".<br />
9
אייל ורד<br />
ר"מ בישיבת 'נצר–מטעי', אריאל<br />
פעם, לפני הרבה שנים, בתקופה שבה לא<br />
החליפו עבודה כל שנתיים, רכב כל חודשיים<br />
ופלאפון כל יומיים, היו מסתובבים בינינו המון<br />
גיבורים. גיבורים שקטים. הגיבורים האלו לא<br />
עשו מעשה הרואי, ושמעם לא הלך לפניהם.<br />
הם היו גיבורי ההתמדה.<br />
למשל המורה. כן, כן, המורה הזה הקצת<br />
מיושן, שכבר ארבעים שנה בתוך המערכת.<br />
רציני, משקיע, נותן את מה שהוא יכול, ואינו<br />
מבין למה מתכוונים הצעירים שמדברים כל<br />
הזמן על שחיקה.<br />
או הפקיד, שמדייק להגיע כל יום למקום<br />
עבודתו, עושה מלאכתו נאמנה, ישר, דייקן,<br />
ולא מבין מדוע כל היום כולם מתחלפים סביבו<br />
ואיש לא מוצא מנוח.<br />
גם נהג האוטובוס, שכבר שנים נוסע על אותו<br />
קו, מכיר את נוסעיו, ושואל לשלומם, וחלק<br />
אפילו הזמינו אותו לשמחות, יום יום עולה<br />
באותה שעה ויורד באותה שעה, ומתקשה<br />
להבין למה כולם צופרים לו מאחור ולאן הם<br />
ממהרים.<br />
ואפילו תלמיד הישיבה, שישב ולמד בהתמדה,<br />
בשקידה, יום אחרי יום, ודף אחרי דף, זה שהבין<br />
שבניין גדול נבנה מאלפי לבֵנים, אפורות,<br />
מרובעות, אפילו די דומות. הוא פשוט ישב<br />
ולמד, לא חיפש להיות מיוחד, להבריק באיזו<br />
המצאה ייחודית, להיות שייך למשהו שעוד לא<br />
עשו. לא, דווקא טוב לו במה שכבר עשו לפניו.<br />
אחרים עשו, הוא עדיין לא, עכשיו תורו לבנות<br />
הגיבורים שלי<br />
הגיבורים השקטים האלו הם<br />
הגיבורים שלי. הם שממלאים<br />
את המציאות, בין הברקה אחת<br />
לחברתה. הם ימי החול בין<br />
החגים. הם אפורים, פשוטים,<br />
ולא בולטים. הם גיבורים<br />
את הבניין שלו. בהתמדה, בעקשנות, יום יום.<br />
וכן, גם החייל. זה החפ"ש שנשאר ברובאית,<br />
ולא יצא לקורס מפקדים, והוא כבר שלוש שנים<br />
עושה אותו דבר. אימון, קו, אימון, קו. יום יום<br />
שימון שמירה, כל שבוע טיפול שבועי, והוא<br />
ממשיך, מתמיד, עושה מלאכתו בשקט. אף<br />
אחד לא שומע עליו, איש לא מהלל אותו, אבל<br />
הוא הצבא, עליו ועל שכמותו הכל עומד.<br />
הגיבורים השקטים האלו הם הגיבורים שלי.<br />
הם אלו שממלאים את המציאות, בין הברקה<br />
אחת לחברתה. הם ימי החול בין החגים. הם<br />
אפורים, פשוטים, ולא בולטים. הם גיבורים.<br />
כי אתם מבינים, זה סוד עולת התמיד<br />
שמוקרבת כל יום. שנעשית כל יום בשקט,<br />
אבל בלי לוותר. יש לה מעלה מיוחדת. יש<br />
לה הגבורה שלה. שמירת הלשון היומיומית,<br />
שמירת העיניים כל פעם מחדש, העלייה<br />
ה-582 לעמדת השמירה, העמידה שבוע אחרי<br />
שבוע בדוכן, עוד חיוך, עוד זוג נרות, חורף,<br />
קיץ, סתיו, אביב, החזרה הרוטינית על שניים<br />
מקרא ואחד תרגום כל שבת. והפסוקים כבר<br />
מוכרים כל כך. כל אלו הם נקודות אור. כל פעם<br />
מדליקים נקודה אחת. בסוף יד המון.<br />
ויום יבוא, וכל הגיבורים האלו יוזמנו<br />
לקדמת הבמה, בגדיהם פשוטים ואין דרגות<br />
על כתפיהם. מבוכה על פניהם, שהרי מעולם<br />
לא התבלטו, וכולנו נאמר להם תודה. תודה<br />
על ההתמדה, על העקשנות, על הגבורה, על זה<br />
שהיה מי שחי את החיים ולא חיפש כותרות,<br />
אלא פשוט היה.<br />
הגיבורים שלי לא יודעים שהם כאלו. הם<br />
פשוטים בעיני עצמם, ואין בהם לא ברק ולא<br />
חידוש. הם לא מכירים את הגבורה החד-<br />
פעמית, זו הדורשת ריכוז מאמץ, מתחילה<br />
ומסתיימת מהר, אלא הם מתגברים כארי, יום<br />
יום, לעבודתו יתברך.<br />
<br />
≥ ב≠ ±∞∞<br />
דיסק ב≠ ∞¥ <br />
<br />
±≠∑∞∞≠∑∞≠∑±≠∏±<br />
ÊίÓ<br />
˙ÂÓʉ‰<br />
<br />
ספריית<br />
10<br />
אגרת<br />
יהושע אנגלמן<br />
מים<br />
שיר השירים<br />
יהושע אנגלמן<br />
מכתבים לטליה<br />
דב אינדיג<br />
מסמך אנושי ותרבותי<br />
מרתק, שנתגלה 30 שנה<br />
לאחר המלחמה, מעלה את<br />
עולמם התרבותי העשיר של<br />
בן ישיבה ובת קיבוץ<br />
מעשה אצבעותיו<br />
גבריאל חסון<br />
₪ 45<br />
צו השעה<br />
גבריאל חסון<br />
בואי הרוח<br />
הרב חיים סבתו<br />
פרקש, יהודי הונגרי, הוא חברו של<br />
ילד עולה חדש ממצרים המנסה<br />
למצוא את מקומו בעולם החדש,<br />
הישראלי, של בית–מזמיל (שכונת<br />
קרית יובל). הילד נקלע אל סיפור<br />
מרתק ומלא כאב של שתי מלחמות<br />
עולם הרחק מילדותו.<br />
₪70<br />
היכל הגוונים המשתנים<br />
גבריאל חסון<br />
Úˆ·Ó<br />
ÌȯÙÒ‰ È˘<br />
≠·<br />
ππ<br />
בלבד
עשייה נשית<br />
גמ"ח חלה<br />
ראיון עם עזת פינדר<br />
למערכת פנימה פנו מספר נשים<br />
שביקשו לארגן הפרשת חלה<br />
למען תושבי שדרות. אז אם גם<br />
את מצאת את עצמך חושבת<br />
"מה כבר אני יכולה לעשות, הם<br />
שם בשדרות ואני כאן בענייניי<br />
ורק לעתים רחוקות אני מצליחה<br />
להיזכר באותם אנשים שסובלים<br />
שעה שעה" - הנה, יש מה לעשות.<br />
לקראת שבת הבאה, שבת 'כי<br />
תשא', מתאמצים עבור תושבי<br />
שדרות ומתפללים לביטחונם<br />
ולשלומם דרך מצוות הפרשת חלה<br />
לא מזמן התחיל המנהג לחפש אחר ארבעים נשים<br />
כדי שתתפללנה יחד בזמן הפרשת החלה על אדם<br />
אחד הזקוק לישועה. בנסיון לחקור את המקור לכך,<br />
הגענו לעזת, מנהלת גמ"ח גדול של הפרשת חלה.<br />
"זו לא סגולה", מבקשת עזת להדגיש, "אלא זו אחת<br />
המצוות שלנו. רבנו בחיי אומר שזמן עשיית המצווה<br />
של האישה זה זמן מסוגל לתפילות, וטוב שתעשה<br />
אישה אם תתפלל על הבנים שלה. מכאן הבינו שאפשר<br />
להתפלל בזמן הפרשת חלה על כל מיני נושאים".<br />
איך זה הולך<br />
"בגמ"ח שלנו יש שלושים קבוצות של כארבעים<br />
נשים מדי שבוע. ביום חמישי הנשים מתקשרות<br />
אליי, ושומעות בתא הקולי את השם של האדם עליו<br />
נתפלל. הרעיון הוא שכולן מפרישות חלה באותו יום<br />
לאותו אדם. לכן, בדרך כלל אנחנו עושות את זה<br />
ביום חמישי, בזמן שלאחר השקיעה, וביום שישי,<br />
וכולן מתכוונות להפריש חלה לקראת שבת. בזמן<br />
ההפרשה אנחנו אומרות: 'זכות המצווה תעמוד<br />
לפלוני בן אלמונית', וכל אחת מוסיפה ומתפללת<br />
בדרך שלה".<br />
האם גם האישה שעליה מתפללים צריכה<br />
להפריש חלה<br />
"לא מכל אישה אפשר לבקש שתפריש חלה.<br />
לפעמים הנושא רגיש מדי עבורה, או שהיא אינה<br />
יודעת או אינה יכולה להפריש חלה. אך גם אם<br />
האישה כן מפרישה חלה, היא מצטרפת לקבוצה<br />
אחרת ומתפללת על שם אחר, לפי הכלל 'כל<br />
המתפלל על חברו, נענה תחילה'. יש לי אישה ש-15<br />
שנים הייתה ללא ילדים, אבל באופן עקבי הייתה<br />
מתקשרת אליי כל יום שלישי לקבל שם להפרשת<br />
חלה. בדרך כלל השתדלתי לתת לה להתפלל על<br />
'זרע של קיימא'. השבוע היא התקשרה וסיפרה לי<br />
שנולדה לה בת".<br />
איך התחיל כל הרעיון<br />
"לפני שש שנים, זוג ללא ילדים הלך בעשרת<br />
ימי תשובה לאחד הרבנים בירושלים, לבקש ברכה<br />
ועצה. אותו רב גדול אמר להם לארגן ארבעים נשים<br />
שיתפללו עבורם, ובע"ה תהיה ישועה. האישה הזו<br />
נפקדה בבן תוך שנה. אני הייתי אחת מארבעים<br />
הנשים, ומאז זה לא נפסק".<br />
למה דווקא ארבעים שמעתי גם על 43.<br />
"אחרי שהעניין עלה שאלו את הרב מוצפי, והוא<br />
אמר שאם כבר רוצים לעשות אז אפשר לעשות 43,<br />
כגימטרייה של חלה".<br />
מי היה אותו רב גדול<br />
"הלכתי לאותה אחת שארגנה את ההפרשה בפעם<br />
הראשונה והיא קצת התחמקה מלספר על הרב.<br />
תראי, אלו רבנים שהם אנשי הלכה מובהקים, והם<br />
לא רוצים להתקרב לעניין של 'סגולה'. אני אישית<br />
שאלתי את גדול הדור משום שחששתי אולי יש כאן<br />
הטעיה. הוא ביקש לא להגיד שום דבר בשמו, אבל<br />
ברך אותנו במילים: 'זכות החסד תעמוד לכל אישה<br />
שמשתתפת'. אני לא קוראת לדבר הזה סגולה, זו<br />
מצווה, זו תפילה וזה זמן של אחדות ישראל. אותו<br />
רב לא התכוון, לפני שש שנים, שזה יתפוס תאוצה<br />
בכל רחבי הארץ והעולם, אך אנחנו רואים ישועות<br />
רבות, דברים שהם מעל הטבע".<br />
את יכולה לתת לנו דוגמה<br />
"יום אחד אישה התקשרה וסיפרה שהאחיין שלה,<br />
ילד בן שלוש, נתקף בחיידק הטורף. הוא היה בין<br />
חיים למוות. הרופאים כינסו את ההורים, ואמרו<br />
להם להתכונן לגרוע מכל. זה היה יום חמישי, ואותה<br />
אישה ביקשה שנפריש חלה לרפואתו. לרגע נבהלתי<br />
משום שהשמות של האנשים עליהם מתפללים כבר<br />
'סגורים' בדרך כלל ביום חמישי. אמרתי לה שכיוון<br />
שלא בטוח שנצליח לארגן כל כך הרבה, אז מקסימום<br />
יהיו עשרים נשים ולא ארבעים.<br />
"אחרי שהיא סגרה את הטלפון עדיין התקשרו<br />
נשים, ולכל אחת סיפרתי בהתרגשות גדולה על<br />
המצב הקשה. תוך שעה קרה דבר לא ייאמן: היו לי<br />
120 נשים, וכבר הפסקתי לספור.<br />
"כל אחת ששמעה על המקרה התקשרה אל<br />
החברות והשכנות, ומכל העולם נשים השקיעו<br />
מזמנן, קנו קמח, והתקשרו לכאן ללמוד איך בכלל<br />
מפרישים חלה. ביקשתי מדודתו של הילד שתספר לי<br />
על כל שינוי במצבו, גם אם זה שינוי קל. ביום ראשון<br />
היא התקשרה אליי וסיפרה שהילד התעורר בשבת,<br />
והחלים לגמרי".<br />
הדבר תופס תאוצה את רואה את השינוי<br />
בהתעוררות למצווה הזו<br />
"אני עושה ערבי הפרשת חלה בהם אני מסבירה<br />
על המצווה, ומפרישים בהם חלה. לפני שבועיים<br />
היה לי ערב הפרשת חלה, ובאותו ערב הייתה אישה<br />
שהפרישה בפעם הראשונה מימיה חלה. עוד באותו<br />
ערב היא נכנסה לבית-חולים ויצאה ממנו, לדבריה<br />
באורח פלא, כעבור חמישה ימים. אין לה ספק שזה<br />
בזכות הכוח של הפרשת חלה. בעלה אמר לה: 'זהו, אין<br />
יותר חלות של אנג'ל או של ברמן – רק החלות שלך'.<br />
"יש הרבה נשים כאלה, שלא ראו בצק מימיהן<br />
והיום הן לא מוותרות. שבוע-שבוע. אני, אישית, בלי<br />
נדר, אפילו בשבת הגדול מפרישה חלות.<br />
"אבל הסיפורים המרגשים חוצים גבולות. אישה<br />
חילונית מיישובי מודיעין שעובדת במשרה גבוהה<br />
המשך בעמוד 12<br />
11
חכמת<br />
נשים<br />
"אינני מתלבשת עבור אף אחד, העיקר שארגיש<br />
טוב עם עצמי", אוהבות נשים לומר. ונדמה<br />
כי אמירה זו, חוטאת למשמעות העליונה<br />
שבמושג בגד: הכוהן לבש בגדים מפוארים<br />
כשכל כתם, קרע או אורך בלתי הולם בבגדיו גרם<br />
למותו, שכן הוא הדמות המייצגת את קדושת העם כולו.<br />
כך גם תלמיד חכם שיש כתם בבגדו או שנודף ממנו ריח<br />
רע נחשב ממשניאי התורה! )גמ' שבת(.<br />
גם אישה יהודיה היא דמות ייצוגית: רש"י כותב<br />
כי כשנתקשה במהות ה"אפוד", הביט בבת מלך<br />
אחת וממנה הבין את משמעות הסינר החגור למותני<br />
הכוהנים!<br />
את בתפקיד! 'הסבא מסלבודקא' היה אומר, כי<br />
"הבגד הוא רשות הרבים!".<br />
בגמרא מבואר כי בגדי הכוהן היו מעוררים<br />
לתשובה. כך גם את אמורה לעורר במראך מחשבה<br />
בנוסח: "כמה הייתי רוצה להיראות כמוה: מכובדת<br />
וצנועה!". אך בראש ובראשונה בעי'ני בן זוגך: אישה<br />
מטופחת מצילה את בעלה מן החטא, וחשוב לא<br />
פחות – גורמת לו שיתגאה בה!<br />
כך גם ילדים שיש להם אמא לבושה ומסודרת גם<br />
במשרד ממשלתי סיפרה לי שזו המצווה הראשונה<br />
שהיא התחילה לקיים. מדי פעם היא מדווחת לי על<br />
סיפורי הישועות בזכות המצווה. רק לה, לדוגמה, יש<br />
15 ילדים שנולדו בזכות ארגון ההפרשה. היום היא<br />
נראית חילונית, אבל מעידה על עצמה שכל יום היא<br />
מתקדמת בעוד מצווה ובעוד מצווה.<br />
"פעם המצווה הזו הייתה יומיומית. הסבתות<br />
שלנו היו קמות בבוקר, והדבר הראשון שהן היו<br />
עושות היה מצוות הפרשת חלה. היום לאט לאט<br />
נשים חוזרות לעניין".<br />
כל מי שרוצה לפנות לגמ"ח יכול<br />
"הנושאים שאנחנו עוסקות בהם הם זרע של קיימא<br />
ורפואה שלמה, וגם כך אנחנו לא עומדות בלחץ.<br />
"נכנסים יותר משלושים שמות בשבוע. אז זה<br />
כבר לא אפשרי להוסיף בנושאים אחרים. כשאנשים<br />
מבקשים, אני אומרת להם לעשות בעצמם. אנשים<br />
מבקשים על אינסוף נושאים: לידה קלה, שחרור<br />
מהכלא, חזרה בתשובה, חינך ילדים. בזמנו עשינו<br />
גם לגוש קטיף. גם לנשים שפונות ומבקשות בשביל<br />
זרע של קיימא אני אומרת לחפש בעצמן עוד עשרים<br />
לא "דוסית", הדסה!<br />
הרבנית ימימה מזרחי<br />
המשך הראיון<br />
בביתה יהיו ככוהנים המשמשים בקודש, שכן<br />
היא מחזקת בלבם את ההבנה לפיה מלך<br />
הכבוד מצוי בכל מקום! )ר' בני קמחית(.<br />
"אני מטופחת בבית, בחוץ זה מכשיל!" -<br />
שקר! אישה מוזנחת בחוץ היא לרוב מוזנחת גם<br />
בבית: בת מלך היא הווי-ה, לא תחפושת שעוטים<br />
ומסירים.<br />
"למה לא להסתפק בפנימיות שלי". המדרש מתאר<br />
כי כשחש אדם הראשון בדידות, ברא לו הקב"ה<br />
אישה. לא לפני שקלע לראשה צמות, כדי שלא יחשוב<br />
האדם כי האישה אינה אלא מהות נקבית ריקה<br />
מתוכן: דווקא הצמה שלראשה גרמה לו להביט אל<br />
מעבר לה ולהבין את מהות ה"ויבן" - בינתה היתרה:<br />
"כפלח הרימון רקתך" - ראשך מלא חוכמה, דווקא<br />
"מבעד לצמתך"! מראה "בנוי" גורם למחשבה שגם<br />
בפנימיות מסתתרת מהות מיוחדת.<br />
כשרוצה אחשוורוש להראות את יפי אשתו, ושתי,<br />
הוא מצווה, בתפישתו הגויית, להביאה בלא בגדים,<br />
בעוד שדווקא אסתר, המוצנעת, ה"דוסית" לבושת<br />
המלכות, היא המדיפה למרחוק, ממש כמו הדס, "חן<br />
בעיני כל רואיה!".<br />
נשים, ואני מגייסת את העשרים הנותרות, כך שזה<br />
מדרבן את האישה להפיץ עוד ועוד. מכל קצוות<br />
המגזרים פונים אליי: דתיים-לאומיים, ממאה<br />
שערים ועוד. ממש אחדות ישראל".<br />
ולסיום, עוד סיפור.<br />
"יום אחד התקשרתי אל אישה כדי לצרף אותה<br />
אל הקבוצה שלנו, כי היו חסרות לי נשים. היא<br />
אמרה לי שבדיוק אני מוצאת אותה מתפללת אל<br />
ד' 'מאין יבוא עזרי'. שאלתי אותה מה קרה, והיא<br />
סיפרה שכבר תשע שנים היא בלי ילדים, והשבוע יש<br />
לה טיפול והיא מתלבטת אם ללכת אליו או לא, כי<br />
היא עברה הרבה מאוד טיפולים וכבר אין לה כוח.<br />
אמרתי לה: 'טוב, נהפוך את הגלגל. אני התקשרתי<br />
אלייך כדי שאת תעזרי לי, אבל אני אעזור לך לארגן<br />
לך הפרשת חלה, ובע"ה אל תדאגי, הכל יהיה בסדר'.<br />
אחרי כמה חודשים התקשרתי מתוך סקרנות, והיא<br />
אמרה לי: 'הם בידיים שלי'. אמרתי לה: 'מזל טוב!<br />
שניים'. והיא ענתה לי: 'לא, שלושה'. ואז היא<br />
אמרה: 'דעי לך שהנשים שהתפללו עבורי נתנו לי את<br />
הכוח להחליט ללכת לטיפול הזה'".<br />
נוסח תפילה והפרשת חלה לישועת ישראל בכלל ולתושבי שדרות בפרט<br />
הנני מוכנה ומזומנה לקיים מצוות הפרשת חלה, כמו שכתוב בתורה: "ראשית עריסותיכם חלה<br />
תרימו תרומה". זכות המצווה תעמוד, ליושבי ארץ ישראל בכלל, ולתושבי שדרות וחבל עזה בפרט.<br />
ריבונו של עולם, כתבת בתורתך: "בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, והיה באכלכם מלחם<br />
הארץ תרימו תרומה לד'". אני האשה העומדת לפניך, הנה באתי אל הארץ לרשת אותה ולשבת בה.<br />
אבל אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש, והם מבקשים לגרשני ולהחריב את ביתי, ולכלות שם ישראל<br />
מעל אדמת הקודש.<br />
הריני מכוונת במצוות הפרשת חלה לקיים את רצונך כדי שתזכנו לשבת בשלווה בארץ הקודש,<br />
ותגרש כל אויבנו מעליה. ובמיוחד האויב האכזר השופך אש וגופרית על העיר שדרות וסביבותיה,<br />
ולא חס על אמהות ויונקים ועל אבות ובנים, שפוך עליו חמתך והעבירהו מעל פני האדמה.<br />
תקע בשופר גדול לחרותנו, ובזכות מצוות הפרשת חלה יתקיים בנו: הן עם כלביא יקום וכארי<br />
יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף, ודם חללים ישתה ונשב לבטח על הארץ הטובה אשר נתת לנו.<br />
תיקח בידה כזית מהעיסה, ותברך:<br />
ברוך אתה ד', אלוקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש<br />
ספרדים: חלה כתרומה מן העיסה.<br />
אשכנזים: חלה מן העיסה )ויש אומרים: תרומה חלה מן העיסה(.<br />
הליכות ביתה<br />
ברכה אחרונה על עוגה<br />
הרב אליעזר מלמד<br />
שאלה: לפעמים שואלים אותי כמה אחוז<br />
קמח יש בעוגה שאפיתי, וזאת כדי לדעת<br />
אם יש שיעור כזית קמח במה שאכלו, ואזי<br />
יצטרכו לברך אחר אכילתה "על המחיה".<br />
מה באמת הדין על איזו כמות של עוגה<br />
מברכים ברכה אחרונה<br />
תשובה: אם היו שואלים זאת בפשטידה, היה<br />
טעם בשאלתם )ועל כך בפעם הבאה(. אבל<br />
לעניין עוגה, שאלתם בטעות יסודה. שכן האוכל<br />
כשיעור 'זית' )כחצי ביצה( מהעוגה, כולל כל<br />
רכיביה, מברך 'על המחיה'. ולמרות שבין רכיבי<br />
העוגה יש ביצים, סוכר ושמן, כך שבקמח עצמו<br />
שאכל אין שיעור 'זית', מכל מקום, הואיל ושאר<br />
הרכיבים טפלים לקמח ונועדו להטעימו, הרי<br />
הם טפלים אליו ומצטרפים להשלים את הקמח<br />
לשיעור כזית )שו"ע או"ח רח, ט, מ"ב: מג, מח(.<br />
ורק תנאי אחד יש, שהקמח יהיה לפחות<br />
שמינית משאר הרכיבים. בפועל, כמעט בכל<br />
העוגות שלנו, כולל העוגות הבחושות, יש לפחות<br />
שמינית קמח.<br />
ואם שיעור הקמח שבבצק פחות משמינית<br />
מכלל הרכיבים, כמו למשל בעוגות גבינה רכות<br />
שאוכלים בכפית, אין מברכים אחר אכילת<br />
כזית מהעוגה 'על המחיה', אלא 'בורא נפשות'.<br />
שהואיל והקמח שבעוגה זו מועט כל כך, אין<br />
הוא גורר אחריו את שאר הרכיבים, אלא נגרר<br />
אחריהם. ואומנם, לפני אכילת עוגה זו מברכים<br />
'מזונות', מפני שלעניין ברכה ראשונה אין צורך<br />
בשיעור מסוים, אלא כל זמן שגם הקמח נועד<br />
לתת טעם, הוא העיקר ועל פיו קובעים את<br />
הברכה )שו"ע רח, ב-ג(.<br />
שאלה: כיצד נדע אם אכלנו מהעוגה שיעור<br />
כזית האם צריך לחשב את משקל העוגה<br />
לשם כך<br />
תשובה: חכמים נתנו ביד כל אדם את<br />
האחריות לשער אם מה שאכל הוא בשיעור<br />
כזית. ולמעשה נפסק שזית הוא כחצי ביצה,<br />
ולכן כל מי שסבור שאכל כשיעור חצי ביצה,<br />
חייב לברך 'על המחיה'. ואף שאפשר למעוך את<br />
העוגה ולצמצם את שיעורה, אין למעוך אותה,<br />
אלא יש להעריך אותה כפי שהיא. וכך הדין<br />
בעוגות טורט, שמרים וכיוצא בהן. ורק אם יש<br />
בה חללים גדולים, אין להחשיב אותם.<br />
12
על לבבנו<br />
אורה רבקה וינגורט<br />
לשמע שמועות קשות, ר"ל, על צרות העוברות על הכלל ועל הפרטים<br />
שסביבנו, אנו נוטות לא אחת לקפוא בתחושת חוסר יכולת להושיע. מן<br />
העבר השני, ואולי בד בבד, אנו מוצאות את עצמנו הופכות אט אט אדישות<br />
לסבל ולכאב. האם יש מה לעשות במצבים שברור כי הם מחוץ לשליטתנו ומצד<br />
שני, איך ממיסים את קליפת האבן המצטברת לעתים בקרבנו<br />
נדמה כי תשובה לשתי השאלות הללו ניתן למצוא בחושן הנתון על לבו של הכהן<br />
הגדול. בחושן היו משובצות 12 אבנים, כנגד שבטי ישראל: "והאבנים תהיין על שמות<br />
בני ישראל... פיתוחי חותם איש על שמו תהיין לשני עשר שבט" )תצוה כ"ח, כ"א(.<br />
בכל מקום בו אנו נמצאות ובכל עת, אנו יכולות לחקוק את שמות בני<br />
ישראל על לבנו. בעצם המחשבה ונתינת הדעת על הזולת, אנו<br />
מסוגלות לפתוח את הלב ולצאת מן האדישות. ואולם, במקום<br />
לשאת את מצוקות השני כעול מכביד המאיים על שמחתנו<br />
ועל תפקודנו, אנו מוזמנות לכוון את המחשבות אל לבנו, אל<br />
העבודה שבלב, שהיא תפילה. להתפלל על ישראל לא רק בכלליות,<br />
אלא בשמות: "והאבנים תהין על שמות בני ישראל" – לפרטי פרטים.<br />
בעבודת התפילה אנו פותחות ומרחיבות את לבבנו, וגם מסוגלות לחולל שינויים<br />
של ממש בחייהם של הסובבים אותנו, ושלנו בתוכם.<br />
חקיקת השמות על הלב אינה חייבת לבוא בשעת צרה, ר"ל. אנו יכולות להגיע<br />
לעבודה זו על-ידי נתינת מקום של ממש בלבנו לשמחותיהם ולהצלחותיהם של<br />
האחרים. לתת לעצמנו להתרגש באמת עם כל בשורה טובה, ולפעום כאיש אחד<br />
בלב אחד, בטוב לבב.<br />
13
הומניזם אמיתי | המשך הרב אריאל<br />
ויציבים, וביכולתו להגיע לשיאים שלא ייאמנו.<br />
אולם אם מקורות השראתו הם ארציים,<br />
תחתיים, ארעיים וחולפים, כי אז כל שאיפותיו<br />
ננסיות ושפלות, ערכיו המוסריים אינם קבועים<br />
ויציבים, אלא נתונים למצבי רוח מתחלפים של<br />
אופנות צצות וקמלות. לשם שמירת תדמית כה<br />
עלובה, הוא מוכן להעלות למענה גם זבחי אדם<br />
של חולים מיוסרים ולמנוע את הצלתם רק כדי<br />
שיוכל להמשיך לטעון שהאדם, במשמעותו<br />
השפלה והננסית, ריבון כביכול לעצמו, וזכותו<br />
לקבוע בעצמו את הטוב לו והרצוי לו, כביכול.<br />
איזהו הומניסט אמיתי, הראשון או השני<br />
ההומניזם האמיתי, לא זו בלבד שאינו מנוגד<br />
ליהדות, אלא הוא בנה החוקי. הרעיון בדבר<br />
אחדות המין האנושי, בריאת האדם בצלם<br />
א-להים ועקרונות מוסריים בסיסיים - מקורם<br />
בתורת ישראל. ללא הכרה זו, האנושות היא<br />
פרי התפתחות עיוורת של יצורים שונים;<br />
אין בה אחדות, אין בה בריאה בצלם ואין לה<br />
עקרונות מוסריים מחייבים. אלמלא היהדות,<br />
היה רק חוק אחד בלבד שורר בעולם: חוק<br />
מלחמת הקיום.<br />
בין הגויים היו שראו במקור היהודי של<br />
ההומניזם כבלים שרצוי להשתחרר מהם.<br />
זה אחד מיסודות האנטישמיות, שגרמה<br />
להתפרצות החיה שבאדם בליבה של אירופה<br />
ההומניסטית! ה"הומניזם" הפך ל"המניזם"...<br />
התרבות המערבית האיכותית, הטובה, ינקה<br />
בגלוי או בסמוי מהיהדות. תת-התרבות<br />
המערבית אינה הומניסטית. היא גסה, וולגרית,<br />
אנטי תרבותית, וממילא גם אנטי-הומניסטית.<br />
לא מפיה אנו חיים.<br />
רק מי שיש לו הנחיות מוסריות קבועות<br />
ומחייבות הוא אכן אדם מוסרי באמת. רק מי<br />
שיש לו רבנות יש לו ריבונות. רק מי שיש לו<br />
ריבון הוא באמת ריבון.<br />
יש תקוה! | המשך הרב אבינר<br />
ד"ר לפיט תקע עיניו בעלי הסתיו הנישאים<br />
ברוח והממשיכים בריקודם המונוטוני.<br />
"כל העולם שלנו דומה לאותם עלים מסכנים.<br />
הוא מתנוון וגוסס. הכל שוקע וגוסס. אנו<br />
מתנודדים בין שקיעה ביצרים לבין חרדה מפצצת<br />
אטום. לשום דבר אין טעם, אין תוכן פנימי, אין<br />
תכלית. בשביל מה להתחתן להביא ילדים בתוך<br />
אותו עולם של ייאוש - זה חוסר אחריות. אני<br />
אפילו לא יודע מה אני מחפש בחיים...".<br />
"אדוני! עיתון" קפץ מולו ילד מוכר<br />
עיתונים.<br />
"שיהיה!" השיב, בשלשלו לידו מטבע.<br />
הוא פתח את העיתון בתנועת יד משועממת<br />
והחל לקרוא בחוסר רצון טוב מופגן.<br />
"מדינת ישראל בצמיחה...הכלכלה משגשגת...<br />
הון אינטלקטואלי אדיר באוניברסיטאות... צבא<br />
בעל כושר אילתור הגבוה בעולם...", ד"ר לפיט<br />
פיהק: "כל זה אינו מעניין אותי". נקרא הלאה:<br />
"הרב אברהם כהן מישראל: אין ספק, אנו<br />
חיים התחלת הגאולה".<br />
כנראה, הרב הזה נפל מן הירח. עכשיו גאולה<br />
עכשיו שקיעת המערב. נמשיך לקרוא דברי<br />
אותו חייזר: - "יש תקוה למין האנושי, תקוה<br />
לחיים מאושרים, לחיים מוסריים. כל הערכים<br />
המוסריים שבעולם: הצדק, היושר, המשפחה,<br />
הנאמנות, הטהרה והקדושה - מקורם בעם<br />
למאמרים נוספים של הרב: www.havabooks.co.il<br />
ישראל...". היסטורית, זה ודאי נכון, אבל...<br />
"אין ספק שעם תחייתו מחדש של עם<br />
ישראל בארצו, אמר הרב כהן, חיי המוסר<br />
יקומו לתחייה בתוכנו ומתוכנו לעולם כולו".<br />
"מעניין, מעניין מאוד", חשב ד"ר לפייט,<br />
"באמת היהודים שם במדינת ישראל, מלאי<br />
יצירה ואינטימיות. מעניין מאוד. אולי יש<br />
תקוה".<br />
קרן שמש פילסה לעצמה דרך מתוך העננים<br />
ושטפה את פני ד"ר לפיט. הוא הוציא מכיסו<br />
את הטלפון הסלולרי שלו.<br />
"מוניקה, זה ז'ן קלוד, חשבתי, אולי ניפגש,<br />
יש לי דברים חשובים לומר לך...".<br />
<br />
<br />
אורה רבקה וינגורט 334 עמ'<br />
אסופת מאמרים ושירים הערוכים לפי חדשי השנה<br />
שירחיבו את דעתך, יגעו בנשמתך ויעשירו את חייך<br />
הרב לוי נחמני<br />
מבואות ראשונים לפנמיות<br />
התורה בדרך שהיה<br />
הרב לוי נחמן מלמדם.<br />
₪ 50<br />
<br />
ספריית<br />
חדש°°°<br />
מים<br />
דיסק ב≠<br />
פורים טיש<br />
לחיים טיש<br />
חדש°°°<br />
₪ 50<br />
<br />
<br />
≥ ב≠ ±∞∞<br />
¥∞<br />
התרגשות<br />
המיטב של ר' חיים וובער<br />
היושבת בגנים<br />
שיבי קלר<br />
אני נהר<br />
שיבי קלר<br />
דרשתי קרבתך<br />
סיני תור<br />
שבת<br />
משפחת ואך<br />
פיסת חיים<br />
משפחת ואך<br />
בין הזמנים<br />
משפחת ואך<br />
דבר אליו<br />
אודי דוידי<br />
חוזר אליך<br />
אודי דוידי<br />
עולה מן הים סיני תור<br />
נגון הלב<br />
יצחק פוקס<br />
±≠∑∞∞≠∑∞≠∑±≠∏±<br />
ÊίÓ<br />
˙ÂÓʉ‰<br />
<br />
דיבור של תשובה<br />
גיא צבי מינצ<br />
להיות מחובר<br />
אהרון רזאל<br />
לכל זמן<br />
אודי דוידי<br />
14<br />
ליל שבת<br />
יצחק פוקס<br />
באנו ביחד<br />
יצחק פוקס<br />
כשושנה<br />
אהרון רזאל, חיים דוד<br />
ושלמה כ"ץ
ׁשַּבָת ׁשָלֹום, חֲבִֵרים יְָקִרים,<br />
ד' יִתְּבֵָרְך מְצַּוֶה עַל הַּכֹהֲנִים לַָקחַת<br />
מִּדָם הַּקְָרּבָן וְלָׁשִים מִּמֶּנּו ּבִׁשְלֹוׁשָה<br />
מְקֹומֹות: "...וְנָתַּתָה עַל ּתְנּוְך אֹזֶן אַהֲֹרן<br />
וְעַל ּתְנּוְך אֹזֶן ּבָנָיו הַּיְמָנִית, וְעַל ּבֹהֶן<br />
יָדָם הַּיְמָנִית וְעַל ּבֹהֶן ַרגְלָם הַּיְמָנִית".<br />
מַּדּועַ ּדַוְָקא ּבִמְקֹומֹות אֵּלֶה<br />
ּכַאֲׁשֶר הֻכְּתְרּו הַּכֹהֲנִים הִָראׁשֹונִים<br />
מֵעַם יִׂשְָראֵל, ָרצָה ּבֹוֵרא עֹולָם לְלַּמֵד<br />
אֹותָם מַה הֵן ׁשָלֹוׁש הַּתְכּונֹות הָעִיּקִָרּיֹות<br />
ׁשֶּדְרּוׁשֹות לְמִי ׁשֶחַּיָיו הֵם ֹקֶדׁש לְצֹוְרכֵי<br />
הַּצִּבּור וְרֹוצֶה לְׁשֵָרת אֶת ד' יִתְּבַָרְך<br />
ּבֶאֱמּונָה: אֹזֶן ּכְרּויָה - לְהְַקׁשִיב הֵיטֵב<br />
לִצְָרכָיו ׁשֶל ּכָל אֶחָד וְאֶחָד; יָד מּוׁשֶטֶת<br />
- לַעֲזֹר וְלָתֵת לְכֹל מִי ׁשֶּזָקּוק לְכְָך;<br />
וְַרגְלַיִם מְהִירּות - ּכְֵדי לְעֹוֵדד וְלַעֲזֹר<br />
)'ַקּבָלַת ׁשַּבָת'(.<br />
ּבֹואֹו נְַקּבֵל עַל עַצְמֵנּו, חֲבִֵרים יְָקִרים,<br />
לְהְַקׁשִיב ּבֶאֱמֶת לְכֹל מִי ׁשֶּזָקּוק לְאֹזֶן<br />
ַקּׁשֶבֶת, לַעֲזֹר ּולְסַּיֵיעַ ּתָמִיד לְכֹל מִי<br />
ׁשֶּצִָריְך אֶת עֶזְָרתֵנּו, וְלָרּוץ ּתָמִיד לַעֲזֹר<br />
לְכֹל מִי ׁשֶּנּוכַל.<br />
ּכְָך נִזְּכֶה, ּבְעֶזְַרת ד', לִהְיֹות מַמְלֶכֶת<br />
ּכֹהֲנִים, ּבַּנִים אֲהּובִים<br />
וְנֶאֱמָנִים לֵד' יִתְּבַָרְך!<br />
אֹוהֵב ּתָמִיד,<br />
עַּמִיחַי־יִׂשְָראֵל<br />
ּבְפָָרׁשַת הַּׁשָבּועַ מְצַּוֶה ד' יִתְּבַָרְך אֶת מֹׁשֶה ַרּבֵנּו "וְעָׂשִיתָ לָהֶם אַבְנֵטִים"; ּובְמַּסֶכֶת<br />
עֲָרכִין ּבַּגְמָָרא ּכָתּוב ׁשֶּתַפְִקידֹו ׁשֶל הָאַבְנֵט לְכַּפֵר עַל הְִרהּוֵרי הַּלֵב.<br />
אִיׁש אֶחָד ּבָא אֶל הַּמַּגִיד הַּגָדֹול מִמֵזְִריטְש, ּובָכָה ּבְפָנָיו: "ַרּבִי, אֲנִי ֹלא מְסֻּגָל לְטַהֵר<br />
אֶת לִּבִי ּומֹחִי מִּמַחְׁשָבֹות ֹלא טֹובֹות. הֵן ּכֹל הַּזְמַן נִכְנָסֹות ּפְנִימָה ּבְנִיּגּוד לְִרצֹונִי,<br />
וְאֵינֶּנִי יָכֹול לִׁשְֹלט ּבָהֶן. מַה אֶעֱׂשֶה". חִּיְֵך אֵלָיו הַּמַּגִיד וְהֵׁשִיב לֹו: "עָלֶיָך לִנְסֹעַ אֶל<br />
הַּצַּדִיק ר' זְאֵב מז'יטומיר. הּוא יִיּתֵן לְָך אֶת הַּתְׁשּובָה".<br />
נָסַע הָאִיׁש לְבֵיתֹו ׁשֶל ר' זְאֵב, אְַך ּכְבָר יַָרד הַּלַיְלָה וְהַּבַיִת הָיָה סָגּור מִּבִפְנִים. ּדָפַק<br />
הָאִיׁש עַל הַּדֶלֶת, אְַך אִיׁש ֹלא ּפָתַח לֹו. הֶמְּתִין ְקצָת, ּדָפַק ׁשּוב עַל הַּדֶלֶת, וַעֲַדיִן אֵין<br />
ּתְׁשּובָה. הִתְַרּגֵז הָאִיׁש מְאֹוד, וְצָעַק: "אֵיְך זֶה אֵינְכֶם מְַרחֲמִים עַל יְהּוִדי ּומַכְנִיסִים<br />
אֹותֹו לְבֵיתְכֶם". ּומֵהַּבַיִת - אִיׁש ֹלא עֹונֶה. ֹלא ּפֹותְחִים.<br />
ּכְׁשֶעָלְתָה הַּׁשֶמֶׁש, נִפְּתְחָה סֹוף סֹוף הַּדֶלֶת, ור' זְאֵב הִכְנִיס אֹותֹו לְבֵיתֹו מִּבְלִי<br />
לִׁשְאֹול ּדָבָר. הְִרהֵר לְעַצְמֹו הָאִיׁש: "מַּדּועַ ׁשָלַח אֹותִי הַּמַּגִיד ּדַוְוָקא לְכָאן אֵין ּכָאן<br />
ּדָבָר מְי ֻחָד". ּכַעֲבֹר מִסְּפָר יָמִים הֶחְלִיט לַחְזֹר לְבֵיתֹו. לִפְנֵי נְסִיעָתֹו ּפָנָה לר' זְאֵב, וְאָמַר:<br />
"ַרּבֵנּו הַּמַּגִיד ׁשָלַח אֹותִי אֵלֶיָך, וְאֵינֶּנִי מַצְלִיחַ לְהָבִין מַה אּוכַל לִלְמֹד מִּמְָך...".<br />
חִּיְֵך ר' זְאֵב וְהֵׁשִיב: "ַרּבֵנּו ׁשָלַח אֹותְָך אֵלַי ּכְֵדי ׁשֶאֲלַּמֵד אֹותְָך ּכִי הָאָדָם הּוא ּבַעַל<br />
הַּבַיִת, ּולְמִי ׁשֶאֵינֹו רֹוצֶה - אֵין הּוא מֵנִיחַ לְהִיּכָנֵס. אֹותֹו ּדָבָר עִם מַחְׁשְבֹותֶיָך. אַּתָה<br />
הּוא ּבַעַל הַּבַיִת ׁשֶל לִּבְָך ּומֹחֲָך, וְאַּתָה הּוא זֶה ׁשֶּמַחְלִיט אֶת מִי לְהַכְנִיס ּפְנִימָה!".<br />
שבת שלום ילדים,<br />
השאלה לפרשתנו:<br />
מדוע כתוב<br />
"להעלות נר תמיד"<br />
ולא "להדליק"<br />
)רש"י(<br />
הזוכים בספר החדש "מתגברים כמו נמרים" מתנת ספריית פלדהיים הם: ינון אברהם מפתח תקוה וידידיה יצחק יגל מלוד<br />
הרב שלמה אבינר<br />
ש. ליקטתי צנוברים כשטיילתי ביער.<br />
האם אני צריך לעשר אותם<br />
ת. לא, זה הפקר.<br />
ש. בירכתי בטעות בורא נפשות על<br />
לחם. לברך ברכת המזון<br />
ת. כן.<br />
ש. מה המקור לכך שלא יהיה עוד<br />
חורבן<br />
ת. חז"ל דיברו רבות על גאולה ומעולם<br />
לא הזכירו שיתכן חורבן אחר כך.<br />
ש. גנב מכר את האופניים שלי<br />
לחנות. האם מותר לי לקחת אותם<br />
מהחנות בלי לשלם<br />
ת. ודאי, הם שלך. והחנות תתבע את<br />
הגנב.<br />
הרב שמואל אליהו<br />
ש. איזה תיקון צריך לעשות נער<br />
שחטא בניבול פה<br />
ת. תענית דיבור פעם ועוד פעם עד<br />
שיתגבר על המידה הרעה הזאת.<br />
ש. חלמתי על תפילין של ראש<br />
שמתפרקים. מה המשמעות ומה<br />
עלי לעשות<br />
ת. בדוק את התפילין שלך וגם את<br />
המחשבות.<br />
ש. האם יש בעיה הלכתית לתת לדוד<br />
שלי למכור לבחורים כיפות שחברותי<br />
סורגות ובתור מתווכת לקחת אחוז<br />
קטן מהרווחים )כמובן בידיעת<br />
הסורגות(<br />
ת. מותר בלי שום ספק.<br />
sms<br />
שו"ת<br />
shoot<br />
הבהרה: בגליון הקודם לפרשת 'תרומה', נפלה טעות בשו"ת ושמות הרבנים הוחלפו. עם הקוראים הסליחה. לשאלות לרב שמואל אליהו, שלח SMS למס' 052-3003444<br />
לתנועת ’מעייני הישועה‘ דרושות<br />
סטודנטיות<br />
מדרשה ובנות<br />
לעבודת טלמרקטינג<br />
בירושלים<br />
לפרטים:<br />
0523114461<br />
נא להתקשר בשעות הערב בלבד<br />
בס“ד<br />
ÈÂȈ‰ ÏÏÂΉ „ÈÏ˘ ‰‰Â·‚‰ ‰·È˘È‰<br />
”דביר אביה“<br />
ÌÈÏ˘Â¯È ≠ ·‡Ê ˙‚ÒÙ·<br />
בוגרי י”ב<br />
החלה ההרשמה<br />
לשנה"ל תשס"ט – שבת היכרות<br />
וגיבוש של המחזור המייסד<br />
פרטים והרשמה:<br />
הרב אלי 7547312–054<br />
E mail: eli.hapisga@gmail.com<br />
משפחות המעוניינות להצטרף<br />
לגרעין: 7849596–054<br />
לעיתון<br />
דרושים<br />
שליחים<br />
∞†חולון∞†רעננה<br />
∞†ראשל"צמרכ<br />
∞ †ת"א דרום<br />
יוסי52–8908518<br />
עדיפותלתושביהמקום+רכב£†חלוקהבסופישבועבלבד<br />
עדיפותלתושביהמק<br />
עדיפותלתושביהמק<br />
15
מספרים מהשטח<br />
פעילי תנועת 'מעייני הישועה'<br />
פעילים יקרים!<br />
מעכשיו<br />
ב'גן האמונה'<br />
ו'גן האושר'<br />
גם בדוכנים<br />
להזמנות<br />
פנו לרכזים שליט"א<br />
לברכה<br />
ממדרשת נגוהות<br />
מזל"ט<br />
על הקמת<br />
דוכן מעייני<br />
בקריית-גת<br />
רק ישועות!<br />
לכל פעילי מרכז<br />
היקרים<br />
ביום שני י"ב אדר א'<br />
ערב פעילים ב'מים' כ"ס<br />
לפרטים פנו לניר<br />
דוכני מעייני הישועה<br />
ע"ש נעם אפטר הי"ד<br />
מספרות פעילות 'מעייני' בשוק מחנה יהודה<br />
בי-ם: כל יום שישי, אנחנו מפזרות על הדוכן<br />
שלנו סוכריות צבעוניות על מקל שפותחות<br />
את הלב. השבוע עצר ילד סקרן והביט במבט<br />
משתוקק על השולחן הנוצץ והעמוס כל טוב.<br />
בפרץ של טוב לב<br />
הצענו לו סוכרייה,<br />
אך לאחר שנייה וחצי<br />
התברר שלילד הקטן<br />
יש עוד תשעה אחים,<br />
וכולם חובבי סוכריות<br />
מושבעים. הם הקיפו<br />
את השולחן, ברכות<br />
"שהכל" מילאו את<br />
רחבת השוק, ואנחנו מיהרנו להשביע את<br />
רעבונם כדי שתשוב השלווה לדוכננו.<br />
התחלנו לחלק את הנרות בחיוך שובה לב.<br />
"נרות לכבוד שבת", שאלנו את העוברות.<br />
"יש לי בבית", "הדלקתי כבר", "תודה רבה".<br />
תשובות רבות, ועל כולן עלתה גברת אחת,<br />
צדיקה אמיתית, שלקחת עשר ערכות כדי<br />
לזכות את השכנות...<br />
אישה אחת הצביעה על חוברת ושאלה:<br />
"כמה זה עולה" "כמה שתרצי, תרומה<br />
סמלית", השבנו בחיוך נדיב. היא מיהרה<br />
"באסטה" של מצוות<br />
מיני מתיקה לעם מתוק בדוכני מעייני הישועה<br />
היה שותף! חתום על הוראת קבע<br />
1-700-700-515, לתרומות דרך בנק הדואר ח-ן 7694216<br />
לקחת חוברת מכל סוג, עוד דיסק או שניים,<br />
ובחיוך בוטח הכניסה שקל לקופה. ב"ה שזכינו<br />
לזכות בדברי תורה...<br />
ביום שישי אחד הגיע לדוכננו אדם עם<br />
בקשה מיוחדת בפיו: "בתי ביקשה שאביא לה<br />
מהדוכן שלכן תפילה<br />
מסוימת, אני לא בטוח<br />
למה התכוונה...". הוא<br />
שלף פלאפון מכיסו,<br />
ונתן לנו לדבר עם<br />
בתו. "אני רוצה את<br />
התפילה שאומרים<br />
רשימת מרכזי פעילות מעייני הישועה ברחבי הארץ:<br />
בהתחלה בקול ואחר<br />
כך בשקט", היא<br />
לחשה לאוזנינו טיפה במבוכה.<br />
"את מתכוונת שמע ישראל", שאלנו.<br />
"אולי", היא אמרה, "אני לא יודעת איך<br />
קוראים לזה...". מיד נתנו לאביה סידור,<br />
ושמנו בעמוד של 'שמע ישראל' את<br />
הפרוספקט של 'מים' כסימנייה, ועוד מספר<br />
תפילות אחרות, תוך כדי שהסברנו לה מה זה<br />
קריאת שמע וגם קצת על בית 'מים'. ואולי,<br />
מי יודע, בזכות קריאת שמע, היא תזכה<br />
לקבל עליה עול מלכות שמיים לגמרי, בכל<br />
מעשה ומעשה בחייה.<br />
תרום הוראת קבע וקבל מתנה!!!<br />
מעל ₪ 50 מתנה מנוי שנתי על שבועון מעייני הישועה<br />
מעל ₪ 70 מנוי שנתי + דיסק מעל ₪ 100 מנוי שנתי + 3 דיסקים<br />
מרכזים למודעות יהודית<br />
בכפר סבא וירושלים<br />
י-ם: יהוידע/שרה 02-6240469<br />
כ"ס: מורן 052-6070508<br />
הפעילות השבוע<br />
מוקדשת לרפואת הנער<br />
אבנר חפץ חיים<br />
בן טליה מלכה<br />
הציבור מתבקש להתפלל לרפואתו<br />
בין שאר חולי עמו ישראל<br />
להקדשות: 052-6070502<br />
לדוכן מעייני ברמות<br />
דרושות<br />
מתנדבות חדשות<br />
לריענון והרחבת הדוכן<br />
מתעניינות נא לפנות ל<br />
052-6070502<br />
בית הספר לשליחים<br />
השבוע יום חמישי<br />
ט"ז אדר א'<br />
ירצו בבי"ס לשליחים:<br />
אסף וייס<br />
וישראל זעירא<br />
4 החוברות<br />
המדהימות אזלו<br />
והשטח רוצה<br />
'נגלה' נוספת.<br />
להקדשות תרומות<br />
ובירורים,<br />
052-6070502<br />
ניתן להשאיר הודעה<br />
פטור ממס<br />
לפי סעיף 46<br />
ירושלים: כיכר ציון: ליאורה אליאסיאם. משביר: צופיה שנדופי. רמות: אפרת עובדיה. פסגת זאב: דן שרגא. הודיה בורשטיין. פסגת זאב מזרח: חנן ברקסא. תחנה מרכזית: אריאל ברלין. תחנה<br />
מרכזית: רוחמה ספרלינג. קטמון: אריה בייץ . קריית מנחם: יחזקאל לנג. גבעה צרפתית: ישי חמו. מחנה יהודה: תפארת קניסבורג. נחלאות: לאה שקלים. נוה יעקב: ענת חיימוב. קריית יובל: אביגיל<br />
אבידן. מודיעין: דוד נמר. שמרית סעדון. מבשרת ציון: נועם יוטבת. בית שמש: יונינה סילברמן. גבעת זאב: אבינועם נחשון. מכללת אריאל: זיו בוארון. נתניה: הרב יעקב שטרן. גלית קלוש.<br />
טירת הכרמל: שמעון ממן. טכניון חיפה: אופיר כרמי. קריית מוצקין: גואל בן שלוש. תל אביב: דיזינגוף: יוני סירקיס. תחנה מרכזית: גלית צוברי. רכבת צפון: הדס ויקי נוימן. עזריאלי: רוית יזדי.<br />
תחנה מרכזית: אברהם נוימן. יבנה: אוהד שגב. רננה סאלם. פתח תקוה: דוד יהלום. שדרות: יניב אינדיק. בת ציון ספקטור. אופקים: עדיאל אליה. נצרת עילית: רז אסף. טבריה: רועי אבוטבול.<br />
קריית שמונה: שאול כהן. עפולה: אלירן אמסלם. כרמיאל: ורד מרמלשטיין. עכו: איציק שפיץ. רחובות: אסף בן עטר. מצפה רמון: אלישיב אופן. ראשון לציון: אשר כהן. ערד: חגי רחבי. גני<br />
תקוה: שיר בן מנחם. אריאל: אוריאל רחמים. בת ים: הדסה סעדון. ב"ש: רוני מרטן. נתיבות: תמר בונה. כפר סבא: שרי נופך. רעננה: ברק לנדאו. קריית שמואל: רבקה לש. קצרין: אורי זרזבסקי<br />
להצטרפות לפעילות התקשרו: 1-700-700-515<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
בס"דרננות<br />
לקט מפרסומי המכון<br />
שירי ופיוטי המלחין<br />
והמשורר מחיר:<br />
נגינות רחמים<br />
פיוטים ושירים<br />
שונים בנוסח ספרדי<br />
ירושלמי.<br />
רינה ותפילה<br />
ושום שכל ויבינו במקרא<br />
מחיר: ₪ 80<br />
קריאת התורה<br />
וההפטרה בנוסח<br />
ספרדי ירושלמי.<br />
תפילות ופיוטים<br />
לשבת בנוסח מרוקו.<br />
מחיר: ₪ 120<br />
תפילות שבת בנוסח<br />
אשכנז<br />
הניצנים נראו בארץ<br />
מחיר רגיל ₪ 100<br />
מחיר: ₪ 300<br />
בקשות לשבת בנוסח<br />
ספרדי ירושלמי.<br />
מארז 4 דיסקים<br />
ברון יחד כוכבי בֹקר<br />
מוזיקה וספרות יהודית<br />
"רננות"<br />
המכון למוסיקה<br />
יהודית<br />
תפילות שבת<br />
±≠∑∞∞≠∑∞≠∑±≠∏±<br />
מחיר: ₪ 120<br />
₪ 50<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
16
Change language