.indd

רשב"י זי"עמהימנאאך הציבור הנרחב במירון שהבין מיד את הגחמותהפוליטיות המסבות סבל רב ומעיק על אלפי השוהיםהמתפללים והרוקדים ביום זה במירון,‏ ופרצו את המחסומיםהשרירותיים לרווחת הציבור הרחב,‏ שיכול היה לעבורבקלות אל אולם האוכל של ‏"הכנסת אורחים"‏ להשיב אתנפשם במאכל ובמשתה,‏ כבמאה השנים האחרונות.‏בתוך כך סבל הציבור מהפרעות נוספות כאלו ואחרות,‏כאשר למרות הקור העז ששרר במירון והרוחות והגשמיםב"ה,‏ סגרה המשטרה,‏ בהוראת נציגי השלטון,‏ בכל ליל ז'‏אדר,‏ את כל כפר מירון ומבואותיו,‏ ולא איפשרה עלייתמכוניות פרטיות ואף לא אוטובוסים במעלה ההר,‏ והציבור- בהם זקנים וחלשים - נאלצו לטפס את כל ההר רגלית,‏ ורקאחרי לחץ ציבורי אדיר,‏ איפשרו כניסת מכוניות בשעותהמאוחרות של הלילה.‏ אך מטרתם להראות שהמצב במירוןהוא תוהו ובוהו,‏ מקדשת גם אמצעים כאלו.‏קהל האלפים הזדעזע גם לנוכח המחזה המביש כאשראחד מותיקי אנשי מירון אברך אחד,‏ שבגלל מעללי אנשיהיו"ר לא נהג נגדו בכבוד הראוי,‏ בשעה ש"כבוד היו"ר"‏הגיע למקום עם ליווי משטרתי כבד...‏ להפגין את נוכחותונגד המוני האלפים,‏ ובהטיחו נגדו טענות מקרב לב עלהמעללים השונים ומשונים,‏ נתפס ונעצר ע"י המשטרה מלוויהיו"ר,‏ כמסוכן לציבור.‏ואם במעצרים עסקינן,‏ הרי שדם אחינו זועק אלינו זהכחודש ימים,‏ כאשר ב"הוראה מגבוה"‏ הוחלט לפני כחודשלתפוס אברך יקר מצפת שישמש כ"קרבן ציבור",‏ ולהעלילעליו עלילות דברים.‏ היה זה כאשר בעת ההשתוללות שלהבריונים השומרים יחד עם היס"מ,‏ כאשר בעת התחלתהחפירות הנאסרות הם גירשו את כל המתפללים מתוךהיכלי מערת ציון הרשב"י זיע"א,‏ ואברך זה שחפץ להמשיךבתפלותיו ספג שם מכות רצח מקלגסי המשטרה,‏ ונלקחלמעצר תוך כדי מכות ועינויים קשים,‏ ולאחמ"כ אף הוצאנגדו צו הרחקה מהגליל כולו הרחק מביתו ומילדיו הרכים,‏ומאוחר יותר אף הוסיפו לו ‏'מעצר בית'‏ בביתו,‏ ואף כבלוהובאזיקים עד תום ההליכים,‏ כל זאת כאמצעי לזריעת פחדבציבור החרדי,‏ למנוע את התנגדותם לתוכניות של השלטוןלהפוך את המקום לאתר תיירות לאומי ח"ו,‏ היל"ת.‏זעם ותדהמה הובעו בקרב מחנכים ובקרב עסקני היהדותהנאמנה נגד נערי ושוליות של הקו ה'קול החרדי',‏ אשר מלבדגודל ההרס שהם מפעפעים בשדה החינוך בהחדרת הסחיוהמאוס הפוליטי לשיגם ושיחם של בני הנעורים,‏ הם גםעוכרים מערכות ישראל בהציגם דברי הבל ורעות רוח לטשטשאת ההמונים,‏ כאשר כדוגמא לקו רדוד ונחות זה שימשו דבריוהרדודים של י.‏ שיינין ‏"דובר היו"ר רבינוביץ"‏ ועלילות השקרשלו,‏ שכאילו כל הפקקים בל"ג בעומר בדרך למירון המעיקיםכל כך על הציבור הם בגלל פעולות העסקנים,‏ כאשר כל ילדמגחך ושואל מה הקשר,‏ בגלל שלא נותנים לעשות שינוייםבמערת הרשב"י,‏ יש פקקים בדרכים?!‏ אך מה לנו כי נליןעליהם,‏ בשעה שאשמים אנחנו שטרם יצאנו במערכה בלתימתפשרת נגד קוי נייעס כאלו העושים הרס נורא מעצם מהותםבכלל ומטשטוש ההמונים בפרט.‏לסיום ראוי להדגיש,‏ כי ההתעוררות האדירה וההתלהבותהמרוממת שהורגשה בז'‏ אדר במירון בהאי שתא כבכלהשנים מקדם,‏ האפילו על הקשיים והמכשולים השוניםומשונים שהוערמו להקשות על הציבור,‏ ואנו תפלה שכלהתפילות של הציבור ושל כל יחיד ויחיד יחד עם התפילותשל כל כלל ישראל,‏ יתקבלו לפני אדון כל ברחמים וברצון,‏בזכותא דמשה רעיא מהימנא,‏ ובזכות התנא האלקי רשב"יור"א בנו וכל קדושים עמהם,‏ לישועות הכלל והפרט,‏ ואשרלא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי,‏ אכי"ר.‏על משמר קדושת ימי הפורים:‏להזהיר גדולים על הקטנים בשימת לב לצאצאים היקרים משמרות ופעולות נצורות ע״י ״ועד גאולה״ ועסקני השכונות הוקעת מעשי הבריונות והלאומנות הרות האסון ר״ללקראת ימי הפורים הבאים עלינו לטובה,‏ אשר בעוה"רגובר בימים אלה רוח ההתפרקות ברחוב הפוגעת בצפור נפשםשל צאצאינו היקרים,‏ ולצערינו הרבה הורים הם מהצועקיםואינם נענים ללא מזור ותרופה למכתם,‏ פונים כמדי שנההעסקנים והמחנכים אל ההורים בכל לשון של בקשה,‏ אנאשימו לבבכם ושימו עיניכם על צאצאיכם בימי הפורים!‏ ואלתתנו להם בשום אופן להסתובב ברחובות שמתרכזים שםקהל ומקומות שמועדים למכשולות ח"ו,‏ שימו עינא פקיחאעל כל תהלוכותיהם,‏ לאן ועם מי הם הולכים במשך הימיםהק'‏ האלה.‏וכמדי שנה יוצא פסק דין תורה מאת רבותינו הגאוה"צהביד"צ שליט"א להזהיר גדולים על הקטנים להמנע ולמנועמלהתייצב בימי הפורים ברחובות מרכזיים אשר שם מסתובביםהמסוכנים והאורבים לנפש בנינו היקרים הי"ו.‏כמו"כ מתריעים עסקנים ומחנכים ומזהירים את ההוריםהע"י,‏ לבל יתירו לילדיהם להחזיק בנפצים למיניהם המסכניםחיי אדם כפשוטו,‏ ולהוותינו רבים מההורים אינם מודעיםלחומר הדבר ולנזקים החמורים,‏ הגופניים והרוחניים,‏ שהםעלולים לגרום ח"ו.‏ בשבועות האחרונים החלה גם התעוררותציבורית נגד סוחרי ומוכרי החזיזים והנפצים,‏ וחנויות רבותהפסיקו להתעסק בהם,‏ לנוכח הפצרות ההורים והמחנכים.‏בשנים עברו כבר פרסמו רבותינו הגאוה"צ הביד"צ שליט"אאזהרה זו:‏ ‏"באשר ידוע לכל הסכנה הכרוכה במשחקי פוריםשל חומר נפץ וכדומה.‏ ואשר על כן דעתינו דע"ת שאסורלשחק במשחקים כאלו,‏ ועל הגדולים להזהיר את הקטנים,‏ולהשומעים יונעם ותבוא עליהם ברכת טוב".‏מלבד ענין הנפצים גם חדרה תרבות קלוקלת של נעריםוילדים אשר בימים אלו מבצבצים אצלם סימנים מדאיגיםשל פריקת עול ח"ו,‏ שמתבטא גם בעישון,‏ שהוא כשלעצמודבר מזיק לצעירי הצאן,‏ בהיותה ההתחלה להרגלים קשיםומזיקים.‏ ובימים אלו נראים דפי הסברה להבהיר את מעלתההתרחקות מהעישון בכלל ולצעירי הצאן בפרט.‏נושא נוסף הכואב ומייסר בשנים האחרונות,‏ הוא הדברשפוגע במרכז השכונות החרדיות בירושלים עיה"ק ה"ה ככרהשבת,‏ גאולה וסביבותיה,‏ כאשר לבם של מאות ואלפי תושביהשכונות הק',‏ מנתרים מפחד ודאגה האמנם גם בימי הפוריםהבעל"ט יחזרו על עצמם ח"ו אותם מראות קשים ומפגעיםחמורים שהיו מנת חלקם בשנים עברו,‏ כאשר בני בליעל אשרמרחוק באו הביאו אתם רוח הוללות והפקרות נוראה אשר איןלהרחיב עליהם את הדיבור.‏ות"ל התעוררו אנשי חיל מכלל תושבי השכונות בראשותעסקני ‏"ועד גאולה"‏ שליט"א,‏ אשר גם במשך כל ימות השנהמתמסרים בשליחותם הנחוצה של כל תושבי השכונות הק',‏להחזיר את הצניעות והשלוה לרחובות גאולה,‏ ולמגר אתהתופעות הקשות והמבחילות אשר כשל מהם כח הסבל,‏וב"ה עשו חיל עד הנה,‏ ומוסיפים עוד כהנה וכהנה לטהר אתרחובותינו מכל מיני מרעין בישין,‏ ועל אחכו"כ בימי הפוריםהק'‏ הבאים לקראתינו,‏ אשר לדברי העסקנים בימים אלו טמוןשורש פורה ראש ולענה,‏ שבכך תלוי גם צביונן של השכונותהק'‏ במשך כל השנה.‏ואכן העסקנים החשובים שליט"א משקיעים דמים תרתימשמע,‏ ברוב עמל ויגיעה ועבודה רבה,‏ למען המשימותהקשות אשר אחריותם גדולה,‏ העסקנים שוכרים בכסף מלאחברת שומרים המפקחים בשמירה יתירה ורצופה בכל שעותהימים והלילות,‏ מתוך תקוה איתנה כי יגדרו את הפרצות ולאיבואו זרים וזדים במחננו,‏ ולא יתנו לסטרא אחרא חיילותיו שלעמלק לזנב בתוכנו את הנחשלים ר"ל.‏למרות כן,‏ תוספת מכאוב ודאגה מקננת בימים אלו,‏ לנוכחההתפרעויות הבלתי ניתנות לריסון שקרו בשנים עברו בלילותוימי הפורים,‏ ע"י המוני אינשי דלא מעלי שלצערינו הרבהתמקמו בדווקא בככר השבת,‏ שם הם אורבים לעשות שפטיםקשים בעוברי אורח ע"י רוח לאומנות סהרורית ומסוכנת,‏ה"י.‏ובפרט לאור המצב המתוח בארה"ק,‏ כאשר לדאבוננו הננועדים לרוח פרצים שחדרה למחננו,‏ ואם עד היום היה רוחהלחימה ההזויה והנוראה רק בשוליים,‏ הרי שבאשמתם שלמרבית העיתונים החרדיים ולבלריהם,‏ שמיום ליום מתסיסיםיותר את רוח הלאומנות נגד השכנים הערביים ה"י,‏ אשרסכנתה ותוצאותיה מי ישורם,‏ ולהוותנו ולאסוננו,‏ צמחו בשניםהאחרונות בשולי המחנה לאומנים מתפרעים ומשתוללים,‏אשר אין להם בעולמם שיג ושיח אחר מלבד מעשי התגרותחמורים ביותר בערבים,‏ כאשר כל עובר ושב שאינו מבני בריתאו מכונית שלהם,‏ זוכה מיד למטר אבנים,‏ למכות ומעשי חבלהמידם,‏ והכל תחת איצטלא חרדית כביכול.‏ הללו,‏ פראי עולם,‏דואגים כי מעשיהם יתבצעו דוקא בתוככי שכונות החרדים,‏וזאת בחסות העלטה והמסכות שלהם בפורים.‏ וכלום יש שמץספק בדבר,‏ כי יש במעשים אלה כדי להגביר את האיבה ושנאתהערבים כלפי החרדים דוקא,‏ ה"י?!‏רבותינו מרנן הביד"צ שליט"א כבר הזהירו כמה וכמהפעמים,‏ בכל החומר,‏ נגד מעשי פראות נוראים אלה,‏ אשרמסכנים נפשות כפשוטו.‏ והאמנם,‏ אין מי שיאמר למלאךהמשחית הרף,‏ להדפם ולגרשם ממחננו?!‏הנה כי כן ימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים,‏ קדושתוסגולת הימים לכל לראש היא ההתחזקות בגדרי צניעות ביתרשאת ועז,‏ ואנו במחננו פנימה נתחזק לבל יפרצו באמתלאותשל תחפושות וכדו',‏ כפי כבר הזהיר ודרש על כך רבינו היערותדבש זי"ע בשבט תוכחתו,‏ שבימים אלו דייקא עלינו להפקידולמחות באותם המשנים והמתחכמים למיניהם,‏ ועלינו ללמודממרדכי היהודי שעמד יחיד בודד נגד כל הזרמים וכך הצילאת כל הדור כולו.‏ ויה"ר שנזכה במהרה לראות נסים ונפלאותכמו שעשית למרדכי ואסתר בימים ההם בזמן הזה,‏ אכי"ר.‏בית המדרש בבית מרן הגאב״ד שליט״אקבלת קהל אצל מרן הגאב״ד שליט״אקבלת קהל ומשלוח מנות אך ורק משעה 11.00 ועד 1.00בבית מרן שליט״א רחוב גבעת משה 2בברכת התורההגבאיםפרשת תצוה תשס״טבטאון העדה החרדיתג

כנס מקצועי לתעשיינים ויצרנים שנערך ע"י ועד הכשרות דעדתינולציון תשעים שנות כשרות וסיום שנת השמיטהבהשתתפות רבני ומשגיחי ועד הכשרות שליט״אביום ראשון ה'‏ אדר העעל"ט,‏ התקיים ע"י ‏'ועד הכשרות'‏דעדתינו,‏ אירוע נדיר ויחיד במינו,‏ שנועד בכדי להחדירולהעמיק את ההבנה וההכרה אצל בעלי המפעלים,‏התעשיינים,‏ היצרנים והמשווקים,‏ על דרישות הכשרותהמחמירות של הציבור החרדי כולו,‏ על תכלית ההידורוההקפדה בכל מה שנכנס בבתי ישראל,‏ הסומכים עצמם אךורק על השגחת רבותינו הביד"צ שליט"א.‏קידוש שם שמים גדול היה המעמד בקרב כל באי הכנס,‏שאליו הופיעו גם המנהלים והנציגים הבכירים של חברותהמשק הגדולות מתחום המזון באר"י,‏ שהמכנה המשותףשלהם הוא היותם נמנים על מקבלי ההשגחה המהודרת של‏'ועד הכשרות'‏ דעדתינו.‏עם הכניסה לכנס קיבלו המשגיחים המפקחים ושארהאורחים סידור מנחה-מעריב מיוחד,‏ את פני הבאים קידמהתערוכה מרהיבה של תצוגת תמונות מעניינות ביותר בהם נראיםהמשגיחים במלאכת הקודש,‏ בכל ערי השדה ובשלל המפעליםומקומות הייצור.‏בהתרגשות רבה התקבלו בכבוד וההדר,‏ הגאון הגדול רבי יעקבבלוי שליט"א חבר הבד"צ,‏ וכ"ק אדמו"ר מטשאקווא הרה"צ ר'‏נפתלי הלברשטאם שליט"א יו"ר ‏'ועד הכשרות',‏ אשר יחד עםראשי ורבני ועד הכשרות פיארו את הכנס המקצועי.‏הפותח והמנחה הרב אלימלך טירנויאר שיחי',‏ הדגיש אתתכלית המעמד:‏ ההקפדה בכשרות המזון,‏ בציינו שזוהי מיסודותהדת.‏ התורה מספרת על משה רבינו ע"ה,‏ שיום ההילולא חלהשבוע,‏ שבהיותו יונק לא הסכים להכניס לפיו כי אם אוכליהודי.‏ זה כוחם של בתי ישראל החרדים לדבר ה',‏ ‏'כשרות מגילמטרנה'...‏ראשון נאם הרב גבריאל פפנהיים מנכ"ל ועד הכשרות,‏ שדיברעל החשיבות במניעת ‏'קרטלים'‏ בשוק המזון,‏ וכן פרש בקצרהאת התייעלות המערכת בשנים האחרונות,‏ בחידושים ושיפוריםהמושקעים כל העת.‏אחריו נאם הרב מאיר דוד ברגמן שליט"א,‏ שפרש את עבודתהמחלקה למצוות התלויות בארץ,‏ ובדגש על שנת השמיטההיוצאת.‏ ‏"רק לפני כשנתיים,‏ עת ניסינו להתארגן לשנת השמיטה,‏לא עלתה על דעתנו הצלחה שכזו.‏ היינואז במבוכה של ממש,‏ עקב המצבשמנע את אפשרות הייבוא מעזה.‏האפשרות היתה ייבוא משטחיםמסוכנים,‏ ובלית ברירה,‏ עלה פתרוןחדשני,‏ שקיבל את אישור הרבניםבמקום צורך זה:‏ ‏"פיקוח לוויני",‏ע"י מצלמות משוכללות ומכשיריהקלטה,‏ שעקבו אחרי כל הסחורה,‏ואף מנעו מראש אפשרויות של זיופיםוהברחות.‏ ואכן השמיטה היא הנותנתכח לששת השנים שלאחריה.‏ וב"ההגרי"י בלוי שליט"א חבר הבד"צ נואם האדמו"ר מטשאקווא שליט"א נואםשעברנו אותה בהצלחה,‏ בלא שניזוקה ציפורנו של משגיח ח"ו.‏בסיום דבריו הודה הרב ברגמן לכל אלו שעזרו וסייעו,‏ איש אישבתפקידו,‏ והצליחו בתפקידם להביא סחורה כשרה ואיכותיתלבתי ישראל.‏מצגת מרהיבה הוקרנה אודות שנת השמיטה ומצוותיה,‏בה הוצגו דרכי הפעולה של ועד הכשרות בכל הנוגע לעניינישמיטה.‏ בין היתר,‏ הוצגו אמצעים טכנולוגיים מתקדמים בהםעושים שימוש ב'ועד הכשרות'‏ והשמיטה,‏ כדי לוודא את בעלותהקרקעות,‏ ולפקח על הסחורה המיובאת.‏דריכות ניכרה בקהל עת עלה לדבר הרב פינחס בינדר,‏ מנהלמחלקת חומרי גלם ותעשיה ב'ועד הכשרות',‏ הידוע במומחיותוהמועילה לרבים.‏ במסגרת הזמן המצומצם,‏ הצליח הרב בינדרלהדהים את הקהל,‏ בהמחישו עד כמה מורכבת היא עבודתהפיקוח אחר מוצרי הגלם.‏ הרב בינדר נטל לדוגמה – עוגה אחתפשוטה,‏ אותה ניסה ‏'לפרק'‏ בדבריו ולפרט את מרכיביה,‏ להלןהחל ל'פרק'‏ את ‏'תתי המרכיבים',‏ ואת אלו לתתי-מרכיביהם,‏‏(לדוגמה:‏ על אריזת המרגרינה רשומים 12 מרכיבים,‏ כאשרתתי-מרכיביהם מגיעים לכ-‏‎100‎‏...),‏ תוך התמצאות נדירה בנבכיהחומרים,‏ עד שעלו אלה לכ-‏‎800‎ חומרים המרכיבים בסופושל דבר עוגיה אחת (!) ומגיעים מכל קצוות תבל לתוך פיו שלהצרכן...‏ גם הטכנולוגיים הבכירים שישבו באולם,‏ זקוקים היולהתרכזות מלאה כדי להצליח לעקוב אחרי השמות המקצועייםשקלחו בשטף ובבהירות מפי הנואם.‏ היתה זו המחשה חיה,‏להבין מדוע זקוקים למערכת כשרות הפרוסה בכל רחבי העולםבתערוכה:‏ רבותינו בראשות הכשרות במשך תשעים שנה חלק מהקהלמרן הגאב"ד שליט"א במכתב חיזוק מיוחד לקרבן ציבורא.‏ ניסןומבררת את כל מרכיבי המזון עד לפרטי פרטיהם,‏ עבודההנעשית מתוך מסי"נ רב-שנים להביא את המיטב אלשולחנם הטהור של בתי ישראל.‏מאלפת במיוחד היתה הרצאתו של הרב שמואלשטרנפלד,‏ מנהל המחלקה למניעת חרקים במזון ב'ועדהכשרות'.‏ בדבריו,‏ עמד על המאבק נגד הימצאותם שלחרקים במזון,‏ אשר עם התפתחות הטכנולוגיה,‏ והסתעפותהייבוא והייצוא,‏ מדלגים החרקים במהירות מיבשת ליבשתבאמצעות המזון...‏ הוא סקר בדבריו דוגמאות שונות,‏ ועמדעל הצורך לדעת מה הם סוגי המזון הנגועים,‏ דבריו,‏ שלוובמצגת,‏ המחישו עד כמה יש להיזהר,‏ ומהם הדרכים לכך.‏כמו"כ לווה הערב במצגות מקצועיות בנושאי השמיטה ודרכיפעולת ועד הכשרות בענייני השמיטה.‏בהתרגשות מיוחדת ובקשב רב האזין כל הקהל כשהוקראמכתב מיוחד מאת רבותינו חברי הבד"צ שליט"א,‏ שבירכו אתבאי הכינוס והביעו את תקוותם להמשך הפעולות הברוכותלהרבות פעלים למען ציבור יראי ה'.‏הגאון הגדול רבי יעקב בלוי שליט"א חבר הבד"צ ובעל‏"פתחי חושן",‏ נשא דברים נלבבים בהם גולל את השתלשלותמערכת הכשרות מאז ועד הלום,‏ מיסודו של מרן הגאב"ד מהרי"ץדושינסקיא זי"ע.‏הגאון שליט"א בירך את הנאספים שיזכו להצלחה רוחניתוגשמית,‏ בשמחה ובנחת וכל טוב,‏ עדי ביאת משיח צדקנו בב"א.‏משא מיוחד נשמע מאת כ"ק אדמו"ר מטשאקווא שליט"איו"ר ועד הכשרות,‏ שהרחיב על גודל פעלם של כל שלוחי המצוהמשגיחי ופעילי ועד הכשרות,‏ אשר אחריותם רבה מאוד,‏ ואךסייעתא דשמיא מלווה את הפעילות המאומצת והמסורה שלמשגיחי הכשרות והמפקחים שליט"א.‏את מסכת הנואמים סיים הרב משה צבי בנימין שליט"א גזברועד הכשרות,‏ שהעלה בדבריו נקודות ציון חשובות בתולדותהכשרות,‏ כאשר דברים שלא ייאמנו קרמו עור וגידים אודותליגיעם ומרצם של הרבנים ומשגיחי הכשרות.‏האירוע שאיגד מאות בעלי מפעלים,‏ שעזבו את המפעלים ובאוללמוד פרקי תורה והלכה בכשרות ולהבין את המניעים שמאחורימעצמת הכשרות האדירה,‏ היה למעמדשל קידוש שם שמים והעמקת התודעהלנושאי הכשרות,‏ כאשר ראשי חברותהמשק יצאו משם עם יבול רוחני,‏כשבידיהם ספר ‏"החינוך"‏ שהוענק להםכשי,‏ שיוכלו להתבשם מעצמם מחוקיומשפטי התורה,‏ המעוטרים בטעמיהםבספר זה.‏ באוויר ניכרה התחושה שלשותפות כנה עם ועד כשרות איתנהומוצקה,‏ הפרושה בכל הארץ כולה,‏ומאכלת באמונה את המוני החרדיםלדבר ה'.‏דזה חודש ימים שהאברך הרה"ג ר'‏ חיים אהרן שליט"אהואשם במשפט ‏"סדום ועמורה"‏ של מדינת ‏'ישראל',‏והוטל עליו מאסר במסגרת עבודות שירות לזמן ארוך.‏ אולםהפרקליטות והמוסרים שנפשם לא שבעה מהטרף אשר חמקמהם,‏ עובדים ללא ליאות למצות את העונש הנ"ל בתוקפוהמקסימאלי,‏ בתאוות נקמה ושנאה תהומית לדכא את רוחו של‏"החרדי שלא נכנע".‏וכך הם פני הדברים:‏ העבודה בו מועסק נבחר ע"י השב"סוביהמ"ש במוסד ציוני באזור בית שמש בעבודות מטבחשונות,‏ אותם צריכים לבצע מהשכם קום בשעה 7.30 בבוקרועד שעות אחה"צ.‏מיותר לתאר את עצם הדבר אשר אברך שקדן יושב אהלצריך להימצא רוב שעות היום במסגרת כ"כ לא הולמת,‏ אךקשה שבעתיים הוא ‏"הנוגש"‏ אשר הופקד עליו להשגיח עלעבודות פֶּרֶך שבל ייֵעָ‏ שה בעצלתיים וכעצת פרעה ‏"תכבדהעבודה על האנשים..."‏בטאון העדה החרדיתביום הראשון אחר כמה שעות של עבודה מאומצת,‏כשהרגיש שכוחותיו בל עמו,‏ ביקש מהאחראי ‏'כסא'‏ לשבתולעבוד בישיבה,‏ פקח עליו האחראי את ‏"עיניו"‏ לבקשההמוזרה:‏ כאן עובדים!‏ כאן לא יושבים בעבודה!‏ כדי שהואממשיך במלים בוטות ומוסתות נגד כלל הציבור החרדי שאינורוצה לעבוד...‏הרח"א התבטא מולו שבמחנות הריכוז ה"י היתה זאתהסיסמה ‏"ארבעט מאכט פריי – העבודה משחררת"‏ אז התפקעהמפקח מרוגזו והתחיל לגעור בו,‏ אתה רוצה להגיד שאנחנוכמו הנאצים,‏ תתבייש לך!‏ רק בשביל אנשים כמוך עזבנו אתבית שמש,‏ צריך לקחת טרקטור ולהרוס את כל רמה ב'...‏ ועודכהנה דיבורי אנטישמיות שלא יסבלם הגליון.‏בהמשך היום כשאחד העובדים במטבח ששמח עלההזדמנות הטובה לעבוד עם חרדי רצה לפתוח עמו בשיחהידידותית על דא ועל הא,‏ המפקח התחיל לצעוק עליו ‏'מה אתהחושב שזה ‏"כולל"‏ פה!'‏ תוך כדי יחס עוין ומשפיל...‏

המצוה הנדירה:‏ ברכת החמהמוגש ע״י:‏ הועדה המארגנת ״מעמד ברכת החמה תשס״ט״החלו ההכנות למעמד האדיר ‏"ברכת החמה תשס"ט"‏תחושת התרגשות מוחשת בקרב המוני בית ישראללקראת התקרב מועד קיום המצוה הנדירה של ‏"ברכתהחמה"‏ בתקופתה,‏ שתתקיים באורח הנדיר ביותר בשנה זובעזהשי"ת ביום רביעי י"ד ניסן ערב פסח הבעל"ט.‏אם אמנם עדיין יש מעל חודש עד לעת ברכת החמה,‏ הרישבעקבות הזמנים הטרודים של ימי הפורים וערבי הפסחהבעל"ט,‏ הקדימו חברי הועדה מארגנת המורכבת מטוביעסקני ופעילי עדתינו,‏ להתחיל בתכנון ובביצוע התוכניתהמלאה והמפורטת למעמד הגדול שיתקיים בראשות מרנןורבנן כ"ק רבינו הגדול מרן הגאב"ד וחברי הביד"צ שליט"אובהשתתפות גדולי ומאורי ישראל,‏ גלריית מורי ההוראהדעדתינו,‏ רבנים ואדמורי"ם וראשי ישיבות ומרביצי תורהויראה,‏ אשר יופיעו בהדרתם יחד עם מקהלות רבבות עמךבית ישראל,‏ להודות ליוצר המאורות שהחיינו והגיענו לזמןהזה.‏בגליוננו כבר נחשפה הידיעה על המקום שנבחר בהאישתא לקיום מצוה חביבה זו,‏ ב'‏ , בואכהשכונת מאה שערים,‏ בקרן הרחובות שמואל הנביא - שבטיישראל על פני כביש אחד,‏ שמקום זה הכי מתאים לראייתהחמה עם זריחתה מפאתי מזרח.‏תשומת לב מיוחדת מוקדשת לרגל היום המיוחד בו חלהפעם ‏"ברכת החמה"‏ בעיצומו של ערב פסח,‏ בין בדיקתחמץ לשריפתה,‏ כאשר זקוקים להכין לציבור מקומות תפלהבסמוך למקום המעמד,‏ בכדי שיוכלו מיד עם סיום התפלהלקיים את המצוה החביבה,‏ ולסיים את המעמד בשעה נאותהלקראת זמן סוף אכילת חמץ ושריפתה.‏בד בבד עוסקים עסקני עדתינו בתיעוד ברכות החמההקודמות,‏ כאשר האחרונה התקיימה בראשות כ"ק מרןבעל מנחת יצחק זצוק"ל ועמו חברי הביד"צ זצוק"ל,‏ אשרהאצילו מהודם על המעמד שהפך למעמד קידוש ה'‏ וחיזוקכוחה של העדה החרדית בקרב עם סגולה,‏ הדור אשר עדייןזוכר את ההתרגשות הגדולה שאחזה בציבור עם קיום מצוהזו,‏ מצפה בכליון עיניים לקיומו בעונתו הבעל"ט.‏מי יתן ונזכה באותו היום לקיום מצוה זו כהלכתה,‏ ובוביום אף לעלות לציון ברנה בהקרבת קרבן פסח במועדו כלהקהל חוקה אחת כהלכתו בביאת גוא"צ בב"א.‏מודעה על ‏"ברכת החמה"‏ שנת תשמ"א

‏'מאמע-לשון'‏ - מי ינוד לך?‏ש.ב.‏ מרגליותהסדק האחרון בחוגי ‏'אגודת ישראל'‏ שיצא מן הכח אלהפועל לאחר הבחירות לעיריית ירושלים,‏ הביא לייסוד עיתוןיומי חדש למחנה החרדי-חסידי-ציוני,‏ בשם ‏"המבשר",‏שישמש כתחליף ומתחרה לעיתון הותיק ‏"המודיע".‏לא כאן המקום,‏ וגם אין זה מעניננו להכנס לנבכיפוליטיקות נשכחות,‏ אך בכל זאת יכולים קוראינו לדעת כי‏'המבשר'‏ אינו עיתון חדש בכלל,‏ ואין זו הפעם הראשונהשזה יוצא בצורת מתחרה למאן דהוא,‏ זוהי רק המשכהלאותו עיתון שיצא לאור כבר לפני ששים שנה שלימות,‏ע"י אותו המו"ל מנחם פרוש.‏ היה זה בתקופה הלוהטתבעת התייסדות המדינה הציונית,‏ כאשר העיתון האגודאיהראשון נוסד תחת השם ‏"היומן",‏ שהיה תחת שליטתהאגף הימני של האגודה,‏ ועורכו היה בעל ההשקפה הנודעוהמהולל והסופר המעמיק בעל המחשבה הרה"ח ר'‏ אוריאלצימער ז"ל,‏ שמאוחר יותר עמד בראש מערכת ‏'דער איד',‏ואשר כידוע היה מרן רביה"ק מסאטמאר זי"ע שואב הנאהמרובה ממאמריו הנלהבים נגד הציונות והמדינה.‏‏'היומן'‏ היה צועד לפי הרוח האגודאי הישן והמקורי,‏ דברשהיה למורת רוחם של מנהיגי האגודה שהחלו להתדרדרולגלוש שמאלה.‏ נקודת השיא הגיעה בשנת תש"ט,‏ כאשר‏'היומן'‏ לחם קשות נגד התכנית ליצירת ‏'חזית דתית'‏ ביחדעם המזרחי,‏ דבר שהאגודאים המתדרדרים כן חפצו בומאד,‏ ואז - בחודש כסלו תש"ט - הפציע העיתון המתחרה‏"המבשר"‏ תחת שם העורך,‏ מנחם פרוש.‏לא ארך זמן לעיתון ‏'המבשר'‏ עד שנתגלגל בעיתון‏'המודיע'.‏ הצליח להם לקבור תחתם את עיתון ‏"היומן",‏שהחליף בינתיים את שמו ל"הקול",‏ והם היתה ידם עלהעליונה ובכח העיתון הם דרדרו את האגודה לתחתיתהמדרון.‏ והיום הזה כאשר אותו מייסד חוטף את מכותיומהמקל שלו עצמו,‏ החליט פרוש בשנות התשעים לחזור עלאותה חכמה שהצליח להראות בשנות השלשים,‏ בהופיעובתור העורך של המבשר הישן-חדש.‏כרגיל,‏ מנסה עיתון חדש לעקוף את מתחרהו הקודם,‏ ולכןיצא ‏'המבשר'‏ בשאיפות אחרות מאשר קודמו,‏ בהחשיבואת מעלתו העיקרית כמי שמזמין את כולם להרגיש בבית,‏בין טוריו ומדוריו.‏ כל קהילה וכל חוג מקבל כיסוי נרחב,‏ הכלבמטרה שכוחה והשפעתה תעמיק ותחדור למקומות חדשים,‏למקומות שעד היום לא היה להם שום ‏'דריסת הרגל',‏ ובכךלחזק את כחה,‏ לעומת העיתון הישן-נושן ‏"המודיע".‏בתור אחד מהצעדים הפוליטיים האלו,‏ החליטו החלמהשבוע האחרון לייחד מדור מיוחד שייכתב בשפתהאידיש,‏ בתקוה שגם אלו שאינם רגילים לקרוא בשפתהעברית הטמאה,‏ ובהיות הללו מובדלים ומופרשים מכלאלו הקוראים ומלהגים בשפה הטמאה,‏ גם הם יוכלו ליהנותמבשורת ‏'המבשר',‏ וכי גם באידיש,‏ וגם בני היהדות החרדיתבחו"ל,‏ יוכלו לקרוא את ההשקפות הפסולות,‏ הדעות הנגועיםבאביזרייהו דמינות וכפירה,‏ והאידיאולוגיות הציוניות.‏מי יחוס לך ומי ינוד לך ‏'מאמע לשון'‏ המעטירה שלנו,‏אבוי לך שפת האידיש הזכה ונקיה,‏ הנופלת גם היא שלללצפרני הדעות הכוזבות והאסורות הממלאים את השורותשל העיתונות החרדית-ציונית,‏ בדיוק כגורלה של שפתה"יודיש"‏ שמילאה את דפי ה'טאג',‏ ה'מארגן זשורנאל',‏ה'פארווערטס',‏ וכל אלו שהטיפו לפריקת עול ולתאוות עולםהזה ר"ל,‏ הסיתו והדיחו נגד כל הקודש,‏ אשר היום כברקבורים דפיהם המוצהבים במוזיאונים,‏ ועתה נופלת שפתהאידיש הטהורה תחת ידי עורכי ה'עיתונות החרדית'.‏בציניות אמרו שאולי זוהי תכנית הנקמה של פרוש בשפתהאידיש,‏ היות ושפה זו בגדה בו לעת הבחירות לעירייה,‏שיתכן מאד שאלמלי האידיש היה מאיר פרוש יושב היוםעל כס ראש העיר בירושלים.‏ זכורה המהומה שנוצרה לאחראותה דרשת בחירות שנאם באותו חוג ידוע,‏ וכטוב לבוהוא פלט מפיו ביטוי נגד החילונים ועל תכניותיו ‏'לחרד'‏את המדינה,‏ בו בזמן שתלה צפיות גבוהות על הקולות שלהחילונים בדרך להשגת הכסא.‏ ובידעו שהחילונים - אליהםדיבר הפוכות - אינם יודעים אפילו צמד של מילים משפתה'מאמע לשון',‏ הכריז הלה בין השאר שלפי קצב הגידול שלהציבור החרדי כנראה שעד מספר שנים לא יהיה אפילו ראשעיר חילוני אחד בכל הערים שבהם מתגוררים חרדים...‏ והואאמנם שכח שחסידי החוג שכנגד שהיו למעשה סוכני ברקת,‏כבר ידאגו להדליף את הביטוי האומלל ולתרגמו לעברית,‏שיבינו החילונים היטב מה אמר הלה,‏ וכך שהחילונים יצאובהמוניהם להצביע,‏ והשאר היסטוריה.‏ על כל פנים,‏ אוליבגלל ששפת האידיש היא שבגדה בו...‏ לכן אומרים הם עתהלהשתמש בשפת האידיש המקודשת,‏ ולנצלה כאמצעי נוסףלהמשיך בהפצת השפעותיהם הכוזבות.‏אם לא די לנו הצרה ב'המודיע באנגלית'‏ שמופץ לצערנובין יהודים שומתו"מ בארה"ב ואירופה,‏ כאשר במסוהמדורים תורניים הוא חודר לבתים רבים,‏ וכך מחדירים בהםאת כל ההשקפות הפסולות,‏ כל הרעיונות שהיום הם כברגרועים מאשר רעיונות המזרחי של פעם,‏ עמדות לאומניותפראיות,‏ התגרות באומות קיצונית הפסולה בתכלית.‏ עתהאנו מתבשרים על ‏"המבשר באידיש",‏ שינסה במסוה שפתהאידיש לחדור לבתים רבים של יראים,‏ ולטפטף בתוככימחננו.‏ עלינו להכריז כבר בהתחלה לפניהם שלא ניתןשום דריסת הרגל לעיתונים כאלו במחננו,‏ לא השפה היאזו הקובעת את כשרותו של עיתון,‏ ולא ניתן להתפתותולטשטש את העינים בניצול ה'מאמע-לשון'‏ שלנו.‏*וישנה נקודה כואבת שניה שעלינו להזדקק אליה כאן:‏המודעה ב'המבשר'‏ על המדור החדש,‏ מופיע במאמרהמערכת תחת הכותרת ‏"צאי לך בעקבי הצאן",‏ שכאילוכאן הולכת להתרחש ההמשכה הישירה מ"עקבי הצאן",‏כשהעיתון יזכה למוסף באידיש.‏ראשית לכל,‏ אם יודעים לדבר על פסוק שכזה,‏ אולי ימחלונא ללכת לבדוק מה הם ‏'עקבי הצאן',‏ אפילו מרבותיהםשלהם ומורי הדרך שלהם עצמם,‏ ילכו נא להתוודע אלהיסודות של ‏'אגודת ישראל'‏ מקטוביץ,‏ ולבדוק מה היתהההשקפה של אגודת ישראל מלפני מאה שנה בדיוק בשעהשנתייסדה,‏ ואז יבינו הם שהכתיבה באידיש בעיתון המטיףאת ההשקפה העכשווית של האגודה,‏ אין לה כלום עם ‏'עקביהצאן'.‏אלא מה שבאמת כואב,‏ הם השורות שבאמצע מאמרהמערכת:‏ ‏"אם כי ההכרח לא יגונה,‏ וכהיום חלק ניכר שלהיהדות הנאמנה בארץ הקודש משוחח בלשון ‏'עברית',‏אשר היא בבואה דבבואה מ'לשון הקודש',‏ בה נכתבו דבריהתורה הנביאים והכתובים".‏במילים ברורות יותר:‏ תנועה הקוראת לעצמה כמייצגתכביכול את ההשקפה של אגודת ישראל,‏ בדווקא תחתהכותרת ‏"צאי לך בעקבי הצאן",‏ היא מביעה את העובדההמרה שחלק גדול מהיהדות החרדית בארה"ק מדברב'עברית',‏ ואם אינכם יודעים מהי השפה ‏'עברית',‏ הםמוסיפים קצת הסבר:‏ ‏'אשר היא בבואה דבבואה מלשוןהקודש בה נכתבו דברי התורה הנביאים והכתובים'...‏לאן הגענו?‏ השפה הטמאה,‏ שכבר טימאה כ"כ הרבהנפשות מישראל,‏ השפה המצורפת מכפירה ומינות ממש,‏השפה שנוצרה ע"י מינים ואפיקורסים מומרים להכעיס,‏אלו שהיתה להם בכך מטרה אחת ויחידה ‏"לנגח בו אתהאדוקים",‏ זהו ‏'ההכרח לא יגונה',‏ וחתיכת האפיקורסותהזאת היא היא ‏'בבואה דבבואה מלשון הקודש'.‏זה לבד הוא פשע בל יכופר.‏ כן,‏ כל אחד יודע את המצבהשורר בארץ ישראל,‏ אמת,‏ משוחחים בשפה הטמאה,‏אבל כמה חוצפה יש בדבר לתת לכך לגיטימציא בעיתוןהמתיימר להיות עיתון ‏'חרדי'?!‏ מה גדולה ההפקרות הזאתלהפוך את השפה למשהו ש'לא יגונה'?!‏ באיזה צדק הופכתשפת שפחה זאת להיות לכזו ש'בה נכתבו דברי התורהנביאים וכתובים'‏ עפ"ל?!‏נוטים אנו להאמין שעורכי העיתון יודעים שבספה"ק‏"ויואל משה"‏ ישנו ‏"מאמר לשון הקודש",‏ שבו נמצא בירורהלכה גדול ורחב מאד בענין זה,‏ ושם כבר נזכר איזו ‏'בבואה'‏היא זאת.‏ רק שכמו תמיד,‏ הרי יעשו עצמם כלא יודעיםויתעלמו ממה ש'סאטמאר'‏ אומרת,‏ הם מייצגים חוג אחרשל כלל ישראל.‏ובכן,‏ הבה נחטוף מבט למה שאמרו כל שאר גדוליישראל כשדיברו אודות השפה הטמאה,‏ האם גם הם ראובזה ‏'הכרח לא יגונה',‏ וכיצד היתה התייחסותם ומבטם עלשפה זו עצמה.‏הגה"ק מוהרש"ב מליובאוויטש זי"ע,‏ כתב באגרת לשואלמדוע הוא מתנגד לכך שיחזרו לדבר ב"לשון הקודש",‏ והלהשאל בתמימות שהרי זה נראה כדבר טוב שנחזור לדברבלשון הקדושה שפת האבות,‏ והוא עונה לו כך:‏‏"אמנם כן הוא הדבר,‏ הכל מודים שהלשון המקודש איןלהשתמש בו לדברי חול,‏ וכל שכן בדברים הגרועים,‏ וכלאשר לו מח בקדקדו לא יאמר אחרת,‏ אבל אותן שהמציאולעשות לשה"ק לשפה המדוברת והמחזיקים בשיטה זו,‏מוציאין אותו מן הקודש אל החול וע"כ שינו את שמו וקוריןאותו שפת עבר,‏ למען הוציאו מקדושתו..."‏המהרש"ב מאריך שם במכתבו,‏ ולאחר שקליא וטריאארוכה הוא מסיק:‏ ‏"ועל כן היראים וחרדים לדבר ה'‏ רואיםבה חילול הקודש באופן מבהיל,‏ וחושבים זאת לדבר איסורחמור כאשר נתבאר,‏ ועד מאד ידאב הלב על הרעיון הטמוןבזה שהוא התורה והיהדות,‏ ובמסתרים תבכה נפשם עלהשחתת הילדים בהלימוד הזה,‏ והשי"ת יתן בלב אחינולהכיר את האמת ולילך בדרך האמת...‏ אשר באמת מהשקוראין עתה תחיית השפה הוא נמאסת בתכלית או שישבזה גם איסור,‏ ומצוה למחות בידי המדברים והכותביםבלה"ק דברים בטלים,‏ וכ"ש דברי נבלה ודברי טומאהואפיקורסות ר"ל..."‏והאדמו"ר מליובאוויטש הרה"ק רבי יוסף יצחק זצ"ל כותבבאגרת ‏(אגרות קודש ח"ב מכתב תנ"ט)‏ דיבורים חרפיםביותר נגד השפה הטמאה ומחבריה,‏ ובין היתר הוא כותב:‏‏"אך מחוללי הרעיון הציוני,‏ שלקחו להם שיטה אחרת לגמרי,‏והחליפו כל התורה ברעיון הלאומי ויאמרו זה ‏"עמך"‏ ישראל,‏שהן לאומים ככל העמים והלשונות,‏ ומשום זה החזיקו בתוקףבלקיחת הארץ הקדושה,‏ ולא לשם קדושת וטהרת המקום,‏כי אם בשביל הלאומיות שהיא קדושה בכברת ארץ,‏ כי איןלאומיות בלא מדינה".‏‏"ומשום זה החזיקו גם כן בהלשון כי אין אומה נכבדתבלא לשון,‏ וכמארז"ל ‏(ע"ז ד"מ ע"א)‏ ‏"בזוי אתה מאד שאיןלהם לא כתב ולא לשון",‏ ואינם שמים לב כלל לערך קדושתו,‏ומשימים אותו לשפה מדוברת לכל העם כולו,‏ ולכל דברהמדובר,‏ שאין הלשון בעצם סובלו כלל כאשר נתבאר.‏וכל לימוד הלשון עתה הוא רק לשם שפה בלבד,‏ כאשרהמציאו אופן הלמוד במעטדיות שנאבד בזה כל רגש הקודשבהאותיות ותיבות ובכל לשון בכלל,‏ ריק הוא מכל,‏ רק שפהפשוטה ככל השפות,‏ ובספרי הלימוד בהם שורש פורה רושולענה המארס את הנער בהנחה וקליטה טבעית ולוקחממנו כל רגש אלקי בהבריאה וכהאי גוונא,‏ וגם אין לו רגשקדש אלקי בתורה ובמפרשי הנביאים,‏ והכל רק שפה אחתודברים אחדים".‏ועוד כתב:‏ ‏"האספסוף המורדים בה'‏ עוכרי תורתו וצוררימצוותיו ההמנ'ס הדתיים כובשים את המלכה - לשון הקודש- אשר בה ברא הקב"ה את עולמו ובה נתן לנו את תורתו- בביתו של הקב"ה - ארץ אבותינו הקדושה – ויטמאוהבכל מיני ניבול,‏ ובידעם את האמונה הטהורה אשר בלבישראל בד'‏ וביעודו בישיבת ציון ובנין ירושלים".‏בספר ביתו נאוה קודש ‏(ניסן ח"א בהקדמה)‏ מסופרשפעם שמע הגה"ק רבי אהרן מבעלזא זצוק"ל את אחדמבני ביתו מדבר בעברית,‏ הוא הזדעזע מאד,‏ ושלח אתמשמשו שיאמר להם בחריפות גדולה שבשום אופן לא ידברובשפת העברית,‏ באמרו שהרה"ק מליובאוויטש רבי יוסףיצחק זצ"ל התבטא נגד שפה זאת במילים חריפות ביותר".‏כשייסד הרב מבעלזא את ישיבתו הוא התנה קודםובטאון העדה החרדיתפרשת תצוה תשס״ט

למעשה שידברו וילמדו רק בשפתהאידיש ולא ח"ו בעברית,‏ ופעםאף אמר:‏ ‏"אבי זכרונו לברכההתבטא במילים חריפות ביותרנגד השפה הטמאה,‏ באמרו שזוהי‏"שריפת נשמה והגוף קיים".‏במכתבו של הרה"ק רבי שלוםמאסקאוויטש זצוק"ל משאץ כתבבזה"ל:‏ ‏"עברית החדשה עוד יותרטריפה,‏ כמו מי שמבשל בשר כשרבקדירה של עכו"ם,‏ והבן".‏הגה"ק רבי אברהם שמעון הלויהורוויץ זצ"ל הנודע בשם רבישמעו'לע זשעליכאווער זצוק"לכתב ב"קול קורא"‏ שהופיע לפנימלחמת העולם הנוראה,‏ אודותהשפה הטמאה עברית,‏ וזל"קבא"ד:‏ ‏"שהרי כל עיקר אומנותסופריהם ועורכיהם לקחת הזיהוםמכל לשונות אירופא שכ"א יש לוסגנון קליפה שונה,‏ זה רציחה,‏וזה חנופה וניאוף,‏ וזה שקרוגיאות,‏ וסדר אותם בלשון פוילישוזשארגאן או העברעאיש אשרבדו להם,‏ ונופת תטופנה שפתיזרה זו למשוך אחריה את האדםלעגב על כל תועבות אשר שנאה'",‏ ומסיים את דבריו:‏ ‏"ואפי'‏ אםידבר בלשון הזה מוסר ותוכחהיפעל ממש להיפך".‏ועוד באים ומייחסים לשבחשהשפה הטמאה מקורה מלשוןהקודש ‏'בה נכתבו דברי התורהנביאים וכתובים'...‏ הרי זה בעצמוהוא טעם לפגם,‏ וראה בספה"ק‏"שומרי אמונים"‏ להרה"ק רביאהרן ראטה זצוק"ל שכתבבתוה"ד:‏ ‏"והלא רבותינו הקדושיםחכמי התלמוד בזמן הבית יראוופחדו להשתמש בזה הלשוןהקדוש והנורא,‏ ודברו בדבריהםרק בלשון ארמי,‏ ועכשיו בזה הזמןהנורא הטיל עלינו הס"מ זו הצרההגדולה והנוראה,‏ ועכשיו כברפסתה המספחת גם אצל אנשיםיראים שופרא דשופרא ובפראבכפרים,‏ לדבר עם בניהם ובניביתם בזה הלשון,‏ ודעו וראו אחייכי נפשי מפחד מה שיכול לצמוחמזה חס ושלום לשונאי ישראל,‏וחוסו ורחמו על נפשותיהםונפשות בניכם,‏ ואל תטמאולשונינו הקדוש בדרכים זרים אשרעקמו וזרו הצעירים אשר מרקדיםעלינו בעוה"ר".‏וכאן המקום להעתיק את דבריהרה"ק רבי בן ציון האלבערשטאםמבאבוב זצ"ל שכתב בספרו‏"קדושת ציון"‏ פר'‏ וישלח,‏ בהביאואת המפרשים המדברים על הכינוי‏"לשון הקודש",‏ וביאר הרמב"םשהיות ולשון הקודש היא שפהטהורה ונקיה שאין בה שום ביטויבזוי וניבול פה ח"ו,‏ וכל התיבותשל שפה זו הן נקיות צרופותומזוקקות,‏ על כן היא נקראת‏"לשון הקודש".‏ אך הרמב"ן מקשהעל כך כמה קושיות וכו'‏ ודעתהרמב"ן שזה נקרא לשון הקודשמפני שבורא העולם בחר בשפהזו לדבר עם הנביאים,‏ זה לבדהיא סיבה ששפה זו תכונה ‏"לשוןהקודש".‏ומסיים הגה"ק מבאבוב:‏ והלשוןשבו מדברים הרשעים,‏ אינו ‏"לשוןהקודש"‏ לא לדעת הרמב"ם ולאלדעת הרמב"ן,‏ מפני ששפתםאינה נקיה כלל והיא מלאה דיבורימיאוס וניבול ר"ל,‏ ואין זו השפהשבה דיבר הקב"ה עם נביאיו...‏אם יש בין עורכי ‏'המבשר'‏שאינם מרוצים דיים לראותכיצד כל הצדיקים וקדושיםהתייחסו ללשון זה שבדו להםהמינים מלבם,‏ ועד כמה הםציוו להתרחק ממנו,‏ יש לנו לתתלהם להבדיל אלף אלפי הבדלותציטוט של אבי אבות הטומאהבעצמו,‏ עלובה עיסה שהרשע בןגוריון שר"י העיד עליה בציניותבאחד מנאומיו בכנסת המינים:‏‏'אנו קוראים לעברית לשון שלהנביאים,‏ מסופקני אם נביא אחדיבין הלשון שאנו מדברים בו'.‏זה לבד גם מפריך את תעמולותהליצנות,‏ שבתקופות של פעם היוהללו מנסים לצוד בהם את דעתהציבור שצריכים לדבר בשפתלשון הקודש,‏ מפני שזוהי שפתהאבות שנשתכחה במרוצתהדורות שהיהודים נדדו בגלות,‏וחיפשו להלהיב את הרגשות שליהודים תמימים שכאילו דורשיםהם את כבוד השפה הקדושה,‏ וזהאפילו היה חשיבות כשלעצמהשניסו בזה לחפות על מטרתהציונות,‏ עצם הדיבור בעבריתהיה אמור להיות האיצטלאדקדושה ורגל הד"א הפושט וצועקכשר אני.‏ אבל מה יעשו שהםבעצמם לא ידעו להתאפק,‏ ואותואבי אבות הטומאה,‏ שבודאילא היה לו שום רגש למושג שלכביכול ‏'לשון הנביאים',‏ והואבעצמו לא עצר מלשאול אתהשאלה הנוקבת ‏'ברצוני לדעתמי הוא אותו נביא שבכלל היהמבין את השפה שלנו',‏ לאחרשהם הכניסו לתוכה את טלפיהםהטמאות והשחילו ועירבבו בהכ"כ הרבה מילות סחי ומיאוס,‏ כ"כהרבה דברי נבלה ומושגי איסור,‏ושינו את כל השפה עד שכבר לאניתן להכיר אותה בכלל?!‏לעניננו,‏ זה כלל לא נפקא מינהלדידנו מה שעורכי ‏'המבשר'‏כותבים,‏ הרגשנו רק חובה לנפשנולהתעכב ולהזהיר בעוד מועד,‏ולהודיע לציבור האמון על דעתהתורה האמיתית,‏ על הסכנההחדשה שאורבת לנו בפתחנו,‏בדמות מוסף חדש ב'אידיש',‏ועלינו להרכיב עוד מנעול על בריחלשמור על טהרת ומקוריות מחננו.‏התרגשות בממלכת התורה והחסד המציינת 150 שנה להיווסדהרבינו הגדול כ"ק מרן הגאב"ד שליט"אוהגאון האדיר בעל שבט הלוי שליט"איכהנו בנשיאות כולל שומרי החומות לצדקת רבי מאיר בעל הנס בארה"קבישיבה היסטורית של הנהלת כולל שומרי החומותבביתם נאוה קודש בבני ברק ובירושלים,‏ התמנו שנימאורות הגדולים בארץ הקודש,‏ לחברי נשיאות כוללשומרי החומות,‏ מרנן גדולי ישראל,‏ כ"ק מרן הגאב"דשליט"א,‏ והגאון בעל שבט הלוי שליט"א,‏ ע"פ בקשתםשל הרבנים הגאונים הצדיקים חברי נשיאות הכוללשליט"א בארה"ב ובאירופה.‏ וזוהי הבשורה המרנינהלכולל,‏ אשר ציין זה עתה מאה וחמישים שנה לכינונובידי קדושי עליון,‏ תלמידי מרן החתם סופר זיע"א,‏ ומאזהיווסדו,‏ ישבו בנשיאותו מצוקי דור ודור,‏ אשר בעינאפקיחא ליוו את כל מפעלות הכולל,‏ למען עניי ארץ ישראלותלמידי החכמים שבירושלים עיה"ק.‏כהיום דרים רובם ככולם של חברי נשיאות הכוללבארצות הגולה,‏ ועתה עם הצטרפותם המעודדת של גדוליהדור ועמודי ההוראה,‏ ה"ה הוכ"ק מרן הגאב"ד שליט"אוהגאון האדיר רבה של זכרון מאיר בני ברק שליט"א,‏ יהיוהמה חברי הנשיאות מארץ ישראל.‏באסיפות שהתקיימו במעוןקדשם של גדולי ישראל שליט"אהגיעו חברי הנהלת ‏"כולל שומריהחומות"‏ ובראשם הגאון רבי יוסףליברמן שליט"א ראש ישיבת וכוללישומרי החומות,‏ והציעו את כיבודנשיאות ארץ ישראל של הכולל.‏באסיפה שנערכה בבית כ"קמרן הגאב"ד שליט"א,‏ הפליג מרןבשבחו של הכולל.‏ בין השאר סיפרלהם מרן הגאב"ד בנימה של ערגה,‏כי בשנות ילדותו,‏ בשעה שנאלץלעזוב את עיר מכורתושליד פרשבורג,‏ נטל עמובאמתחתו את לוח השנההגרי"מ יאראוויטש שליט"א חבר הביד"צ נואם בדינרלטובת שומרי החומות בלאנדאן בשבוע שעברשהנפיק הכולל,‏ ואשר היה תלוי בבית הוריו ז"ל.‏ על לוחהשנה,‏ התנוססה דמות דיוקנו של הגאון רבי עקיבא סופרזצ"ל בעל ה'דעת סופר'‏ נשיא הכולל באותם הימים.‏ מרןשליט"א הוסיף ואמר,‏ כי מחיבת הקודש,‏ הלך עם הלוחהעתיק הזה לכל מבואיו ומוצאיו,‏ ועדיין הוא מצוי באוצרגנזיו.‏באסיפה בבית הגר"ש הלוי וואזנר שליט"א אמר הגאוןשליט"א,‏ כי מעודו הוא ידיד נפש של ‏"כולל שומריהחומות",‏ ‏"המעלה המשובחה של הכולל היא,‏ שאנשיםנאמנים מכוונים את פעולותיו,‏ ושלא על מנת לקבל פרס".‏הגאון הוסיף וסיפר להם,‏ כי אחד מזקניו היה הרבני ר'‏שמואל וייס ז"ל,‏ והוא זכה לבנות מהונו,‏ שני בתי דירותבבתי אונגרין,‏ היא השכונה הירושלמית,‏ עטורת ההודוהתהילה,‏ שנבנתה ע"י ‏"שומרי החומות"‏ לרווחת בניהכולל.‏מלאי התרגשות ועידוד,‏ יצאו חברי הנהלת ‏"כוללשומרי החומות"‏ מהיענותם החיובית והנלהבת שלגדולי הדור שליט"א לעטר אתנשיאות ארץ ישראל של הכולל,‏למען רווחת אלפי משפחות שליראים ושלמים,‏ ובמרכזם מאותתלמידי חכמים מבני ירושלים שלמעלה הלומדים במסגרות השונותשל הכולל,‏ הפרוסות בכל רחביירושלים עיה"ק.‏מהנהלת הכולל נמסר,‏ כי קבלתהנשיאות,‏ תצויין בס"ד לאחרחג הפסח,‏ במסגרת מעמד חגיגיומפואר,‏ בהשתתפות גדולי התורהוהיראה ובראשם מרן הגאב"דוחברי הביד"צ שליט"א וברובעם הדרת מלך.‏אסיפת התחזקות למען ‏"עזר הצלה"‏ ו"זכרון משה"‏לעזרת המוסדות עטה"ק בארה"קבמצש"ק פר'‏ תרומה התאספו העסקנים החשוביםהעוסקים בלו"נ עבור המוסדות הק'‏ בארה"ק,‏ במסגרתחבורת ‏"עזר הצלה"‏ ו"זכרון למשה"‏ בקרית יואל ארה"ב,‏כאשר את המזרח פיארו הגה"צ דומ"ץ קרית יואל שליט"א,‏הגה"צ רב דמקור חיים מאנסי שליט"א,‏ הגה"צ רב דאבניצדק שליט"א,‏ הרה"ג ר'‏ יוסף צבי סופר שליט"א מו"צ,‏הרה"ג ר'‏ שמחה שלום שטיינברגר שליט"א ר"מ בישיב"קדסאטמאר,‏ הרה"ג ר'‏ יוסף מרדכי וואגשאל שליט"א רו"כעטרת חכמים,‏ הפועלים רבות בחבורות הק'.‏פתח את המסיבה מנהל ‏"עזר הצלה"‏ הרה"ח ר'‏ שלמהמענדלאוויטש שליט"א שתיאר את גודל המעמד כאשרלפני כעשור שנים,‏ בעת ייסוד המוסד ‏"חכמת לב",‏ כאשרמרן הגה"ק בעל ברך משה זיע"א פקד על תלמידו הרה"גר'‏ נפתלי הירצקא צוויבל שליט"א לייסד את הארגון למעןהמוסד ושאר המוסדות בארה"ק ומאז אכן פעל הארגוןגדולות ונצורות לעזרתם.‏הגה"צ רבי שמחה שלום שטיינברגר שליט"א רבדביהמ"ד דברי חיים השמיע דברים בגודל ענין הצדקה,‏ובחובת הבדיקה לתת צדקה למקומות ההגונים הקיימיםעל טהרת הקודש.‏להלן נשא הרה"ג צמ"ס ר'‏ שמואל שלמה טעלערשליט"א דברי עדות קצרים מביקורו לאחרונה בארה"ק,‏ומסר את דברותיו ששמע מאת ראש הישיבה הגאון הגדולר'‏ דוד הלוי סאלאווייציק שליט"א אודות המצב הנוראבארה"ק עד כמה יש למסור את הנפש להחזיק במוסדותהחינוך הטהור.‏ כן מסר את דבריו של הרה"ח מוה"רשלמה פאפנהיים שליט"א מראשי הנהלת עדתינו ומראשימערכות החינוך הטהור בארה"ק,‏ על חובת השעה בשעההגורלית למען מוסדות החינוך אשר התקשו לפתוח אתהזמן בגלל המצב הקשה,‏ ומה גדולה האחריות כאשר אלוהתלויים בקופת המדינה צוחקים על משבתה של החינוךהטהור בקשייה ח"ו.‏כאן נשמעה דרשה חוצבת מאת האורח הגה"צ רביחיים יחזקאל שרגא דייטש שליט"א רב דקהל מקום חיים,‏מגדולי תלמידי מרן הדברי יואל זי"ע שהגיע במיוחדממאנסי,‏ ותיאר בהתלהבות את המעמד האדיר של יסוד‏"קרן הצלה",‏ בהעלותו זכרונות מקדם ובהביאו מאמריםשזכה לשמוע בעצמו מפ"ק של רביה"ק זי"ע.‏דו"ח קצר על פעולות הגמ"ח במשך השנה נשמעמאת יו"ר הגמ"ח הרה"ג ר'‏ אשר מענדל כהנא שליט"א,‏לאחמ"כ נשמעו דברי הרה"ג ר'‏ שמעון שפירא שליט"אמנהל בית חינוך בית יעקב הישן בירושלים עיה"ק,‏ שתיאראת מסירות הנפש של מנהלי המוסדות על טהרת הקודשבאר"י שלא להיכנע ח"ו מכל הגלים הקשים למרות המצבהכלכלי הקשה,‏ ולא לזוז ימין ושמאל מדרך האמת.‏בסיום המעמד נשמעו דבריו בטוטו"ד ע"י הרה"ג ר'‏יוסף מרדכי וואגשאל שליט"א מחשובי העסקנים לטובתעזר הצלה,‏ ובברכת המזון נתכבד הרה"ח ר'‏ יודא כ"ץשליט"א מחשובי העסקנים.‏האסיפה השפיעה חיזוק רב והתרוממות לעסקניםהחשובים המתמסרים כסדר למען המוסדות הק'‏ בכל לבובנפש.‏פרשת תצוה תשס״טבטאון העדה החרדיתז

גאון ישראלהעילוי מראגאטשובי.‏ לברבי יוסף ראזין זצ״לבעל ״צפנת פענח״ מדווינסק- תענית אסתר תרצ״ו -ימי שחרותוהגאון המופלא וה"עילוי"‏ אשר יצא שמו בכל ישראל,‏הגה"ק רבי יוסף ראזין זצ"ל,‏ נולד בשנת תרי"ח בעיררוגאטשוב שבמחוז מוהילוב,‏ לאביו רבי פישל ראזין זצ"לשהיה מגדולי לומדי העיר ומחסידי ליובאוויטש.‏ אמוהצדקנית מרת שרה ע"ה היתה נכדתו של החסיד רביגרשון מרוגאטשוב זצ"ל מגדולי חסידיו של האדמו"רהזקן רבינו שניאור זלמן בעל ה"תניא"‏ מליאדי זי"ע.‏בילדותו לקח אותו אביו לראות את פני רבו הגה"ק רבימנחם מנדל בעל ה"צמח צדק"‏ זצוק"ל,‏ הרבי בירך אתהיניק שיגדל ‏''למדן".‏ ואכן,‏ מאז גילו הרך,‏ התחילו להכיראותו בשני סימנים מיוחדים;‏ בשקידתו ובתפיסתו - שתיסגולות אלו נתייחדו בו בכל ימי חייו.‏על רוב שקידתו מספרים שאפילו לא מצא לו זמןלאכילה ושתיה,‏ ואמו המסורה ע"ה הוצרכה לחזר אחריועם כוס חלב כדי להברותו,‏ ורק לאחר שהזכירה לו אתמצות ‏"כיבוד אם"‏ ניאות לגמוע את החלב ולחזור לתלמודו,‏והפלא הגדול ביותר היה אצלו שלמרות כח תפיסתוהמהירה כהבריק הבזק,‏ לא סמך על כשרונו הנדיר,‏ כי אםעמל בשקידתו אשר כמוה כתפיסתו - היו בלתי נתפסות,‏לכל אורך ימי חייו.‏עוד בהיותו כבן שמונה שנים,‏ כבר נתפרסם בתור‏"עילוי",‏ וכבר ידע היטב את כל סדר נזיקין,‏ עד שהמלמדיםבעירו לא יכלו עוד ללמוד אתו,‏ ואז נאלץ אביו רבי פישלללמדו בעצמו.‏ כשהגיע לבר-מצוה הביאו אביו אל מרןרבי יוסף דוב בעל ה"בית הלוי"‏ זצוק"ל שהיה אז רבה שלסלוצק,‏ שילמד אותו תורה,‏ מסופר שהגרי"ד שאל אותובבואו על מדת ידיעותיו בתורה,‏ והעילוי השיב;‏ ‏"עד חציהש"ס".‏ חזר ושאל אותו ‏"איזה חצי"‏ הודה על האמתואמר;‏ ‏"איזה שתרצו".‏במשך שנה נשאר אצל הגרי"ד בסלוצק ולמד שםביחד עם בנו של מרן רבי חיים מבריסק זצ"ל,‏ בקשר לזהמעניינת הגדרתו של הגאון רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"למגדולי טעלז;‏ ‏"תורתו של הרוגאטשוב'ער דומה לסערה,‏תורת הגר"ח דומה לשקט שלאחר הסערה,‏ אך כשם שאיאפשר להבחין בשקט אלא אם עברת בתוך הסערה,‏ כך איןלעמוד על עומק כוונתו של הגר"ח אם לא עברת תחילהאת הסערה של הרוגאטשוב'ער".‏מסלוצק נסע הרוגאטשוב'ער לשאקלוב ושאב מבארתורתו של מרן רבינו השרף הנורא מהרי"ל דיסקין זצ"ל.‏כן נסע אל האדמו"ר מקאפוסט רבי שלמה שניאורזלמן זצ"ל,‏ נכדו של ה''צמח צדק"‏ זי"ע.‏ פעם שלח לוהאדמו"ר ביד שליח לאמור:‏ ‏"הגיע הזמן שילך בדרכי רבו".‏והרוגאטשוב'ער הסביר לשליח.‏ כי על שולחן רבו הגרי"דבסלוצק היתה מונחת בקביעות קופסת טבק ועליהחרותות האותיות המסתוריות ש.פ.ו.ש.מ.נ.‏ וה''בית הלוי"‏סירב לפענח אותן בפני תלמידיו.‏ יום אחד כשנתחבטהגרי"ד בפשט דברי התוספות,‏ ותלמידו הרוגאטשוב'עראמר שהוא יכול לפשוט,‏ אך בתנאי שרבו יגלה לו מה טמוןב"אותיות"‏ אלו.‏ הסכים לו רבו ואחרי ששמע את ביאורובתוספות והוטב בעיניו,‏ גילה לו כי בצעירותו היה חריףבלשונו,‏ ובכדי להיגמל מנטיה זו הזמין את הקופסא הזאתשתזכיר לו את הפסוק ‏"שומר פיו ולשונו שומר מצרותנפשו".‏ וזוהי כוונת הרבי ברמיזתו - הוסיף הרוגאטשוב'ער- שגם עלי לאחוז במדה זו...‏‏"לא פסיק פומא"‏כבן שמונה עשרה נכנס רבי יוסף לחופה עם בתו שלהחסיד רבי משה גארפינקל מוורשא ז"ל,‏ שם היה סמוךעל שולחן חותנו שמונה שנים,‏ כשהוא עוסק בתורה יומםולילה.‏ באותה תקופה כבר הלך שמו לפניו,‏ גדולי התורהבוורשא היו משכימין לפתחו ונהנים מתורתו,‏ אף הואהשכים לפתחם של הגדולים שהשתעשעו עמו והעריכוהוביותר,‏ כהגה"ק בעל ה"אבני נזר"‏ מסאכטשוב זצ"ל,‏ הגה"קרבי חנוך צבי מבענדין זצ"ל ושאר גדולי פולין.‏ואכן,‏ ‏"לא פסיק פומיה מגירסא"‏ לא היתה לגביו בגדרמליצה.‏ כידוע אפילו לא גזז את שערות ראשו,‏ כדי שלאיצטרך לישב בגילוי ראש,‏ וייאלץ להפסיק מדברי תורהבאותה שעה.‏אפילו בתשעה-באב מדבר היה בלי הרף בתורה.‏ ולאעוד אלא גם זאת מסופר:‏ כשמתה אשתו ראשונה בוורשאטרוד היה כל עת ההלויה והקבורה במחשבותיו,‏ ורק אחרסתימת הגולל,‏ כשהזכירו לו שצריך לומר ‏"קדיש"‏ - כי לאהניחה אחריה בן - התנער בבת אחת והפליט מפיו:‏ ‏"אזוי,‏זי איז נעבאך גישטארבן"‏ כמי שרק באותו רגע תפס היכןהוא נמצא.‏כשבאו לנחמו גדולי העיר היה הוא מרצה לפניהםשעות רצופות בתורה.‏ איש מהמנחמים לא העיז להעירועל כך,‏ לאחר מכן מצאו לו סמוכין בירושלמי מועד קטןפ"ג,‏ שאבל הלהוט אחר דברי תורה מותר לו ללמוד,‏ ולדודושהעירו על כך,‏ השיב:‏ ‏''ודאי,‏ עבירה היא זו,‏ וכשאקבלעונש על שאר עוונותי יענישוני אף על עוון זה,‏ אבל אנימקבל את העונש על חטא זה באהבה וברצון,‏ כדאית היאהתורה ללקות עליה..."‏אחרי אסונו,‏ הציע לו חותנו רבי משה גארפינקל ע"ה,‏שישא את בתו השניה,‏ הרוגאטשוב'ער הסכים והתחילובהכנות לחתונה.‏ כיון שהגיע המועד ובאו להוליכו אלהחופה,‏ עמד אז באמצע ענין עמוק ברמב"ם הלכותמעשה הקרבנות,‏ קימט את הדף ומלמל כמדבר אלהספר:‏ ‏"במחילה ממך,‏ מוכרחני ללכת אל החופה..."‏ תוךכדי הילוכו ביקש ממלוהו לשים לב,‏ שהאנשים שיחזיקובמוטות החופה,‏ לא יהיו סתם עמי הארץ...‏ והנה אחריהחופה מיהר לשוב אל הרמב"ם,‏ ושיקע את עצמו כ"כבעיוניו שעה ארוכה,‏ עד שנאלצו לעורר אותו ולהזכירשהוא ‏"חתן"‏ ועליו להשתתף גם בסעודה...‏כמו"כ כשהשיא את בתו עם תלמידו מדווינסק רביישראל אבא ציטראן זצ"ל,‏ שהה ביחד עם כל הקרואיםזמן ניכר בשעת החופה,‏ אבל תיכף לאחריה פנה והודיעלמחותנים:‏ ‏''תמחלו לי,‏ כבר הפסקתי מדברי תורה יותרמדי...‏ אינני מסוגל עוד..."‏ ופנה מיד לחדרו להמשיךבלימודיו.‏על כסא רבנותבשנת תרמ"ט,‏ לאחר פטירת רב החסידים בעיר דווינסק;‏יעץ להם האדמו"ר מקאפוסט בעל ‏"מגן אבות"‏ זצ"ל,‏שיכתירועליהם אתהרוגאטשוב'ער לרב - מאז ועד סוף ימיו ישב על כסאובקהילה קדושה זו,‏ ושמו הלך הלוך וגדול.‏המלחמה העולמית הראשונה פרצה אחרי שישבבדווינסק כח"י שנה,‏ ואז נסע משם לפטרבורג ושהה בהכעשר שנים.‏ שם קיבלוהו חסידי חב"ד לרב,‏ והתייחסואליו בהערצה גדולה.‏ כן ישב שם ימים רבים עם העסקןהנודע רבי דוד פוטאש ע"ה שגם קישר אותו עם מרןהגאון רבי אלחנן וואסערמאן זצ"ל הי"ד.‏לאחר עשר שנים,‏ שב הרוגאטשוב'ער לעיר דווינסק,‏שם עשה את שארית שנותיו כשהוא נעשה תלפיות שכלפיות בעולם התורה פונים אליו,‏ עד שהתפשט פירסומובכל העולם היהודי כגאון אדיר שכל רז לא אניס ליה.‏עמל וכשרונות - תרתי דלא סתריבימיו אמרו עליו,‏ שיכול היה,‏ לחזור ולכתוב בעל-פהאת כל התורה כולה שבכתב ובעל פה מבלי להחסיר אפילותיבה אחת,‏ אלמלי תשתכח תורה מישראל ח"ו.‏ואמנם הרוגאטשוב'ער הפליא את כל חכמי תקופתובזכרונו הפלאי,‏ בקיאותו המפליאה ומפתיעה במסתריצפונותיה של התורה,‏ כשהוא דולה פנינים ומרגליותממקומות שלא עלה על לב מעולם,‏ לכל דבר מצא כהרף-‏עין שפע דוגמאות מכל רחבי ים התלמוד,‏ בבלי וירושלמי,‏ומפרשיו השונים,‏ מכל מעמקי המדרשים והברייתותספרא וספרי ומכילתא וכולי.‏ ברם,‏ כל זה באה יחד עםעמלו בהתמדה וביגיעת התורה,‏ כתב עליו תלמידו רביחיים ספיר ז"ל:‏‏"אם התרכזות משמעה גאונות,‏ אם זכרון נפלא שייךלעילוי,‏ והגיון חריף גובל בתפיסה דקה מן הדקה - הריהתמדתו היתה למעלה מגדר האנושי.‏ מילדותו נטפלללימודים והמשיך בהם עד שיצאה נשמתו.‏ היה עילוי,‏הפך לגאון,‏ אבל המשיך לעמול בלי קץ כמי שעומדלפני האל"ף.‏ היה ילד,‏ נער,‏ הגיע לשנות העמידה,‏ לזקנהולשיבה,‏ פקדו אותו מחלות קשות,‏ הוא כבר גוסס - ועדייןלומד הוא באותה התלהבות כמאז,‏ מאות פעמים כבר חזרעל הש"ס,‏ ועדיין צמא,‏ רעב,‏ כמי שלא טעם מימיו טעםלימוד...‏ היש,‏ איפוא,‏ להתפלא בכלל אם הוא היה מהשהיה;‏ כן,‏ בכל זאת פלא,‏ עצם הדבר מוקשה,‏ מהיכן אהבהפורחת כזו לתורה,‏ צמאון כזה,‏ הבנה ותפיסה כזאת,‏ הריבלא התמדה על-אנושית ובלא שלל הסגולות האחרות‏"אי אפשר לצמוח רוגאטשוב'ער"‏‏''כשנזדמנת לביתו היה מזכיר לך תיכף כמה פעמיםהיית אצלו,‏ ולרגל איזה ענין,‏ ועל מה שוחחתם אז,‏בדייקנות להפליא - ועד ארגיעה הוא סוחף אותך לעולמו:‏‏''וכי מה חידוש,‏ הרי זה ירושלמי מפורש...‏ וכך גם מוכחמהרמב"ם...‏ אפשר להסיק ככה גם מן התוספתא...‏ האישמן הצד מתרשם כאילו עומד לפני ים סוער.‏ כל המהותשלך מצטמצמת עד כדי גרגיר חול על חוף הים.‏ רגששל דכאון תוקף אותך:‏ מה אני,‏ מה ערכי,‏ עם כל ההבנהוהכשרון שלי,‏ לעומתו - ממש כקליפת השום!‏ העומד נכחומאבד את חוש הביקורת העצמית,‏ אי אפשר להדביק אתחבטאון העדה החרדיתפרשת תצוה תשס״ט

קצב המעוף הגאוני שלו,‏ אך הרוגאטשוב'ער אינו מרפהמבן-שיחו,‏ טופח לו על כתפיו,‏ וממשיך לדבר..."‏כדי לתאר את שיחו ושיגו סיפרו כך:‏ העגלון היהודישהסיע אותו מהרכבת ניגש אל שולחנו של הרוגאטשוב'ערושטח שאלתו:‏ האם מותר לו,‏ דרך הילוכו,‏ לקטוף אגוזיםמעץ הנוטה מעל גדר בית-הקברות בדווינסק,‏ ועוד לאהספיק לסיים דבריו,‏ כבר תופס אותו הגאון בדש-בגדוומנענע אותו מתוך התעוררות עזה,‏ כדי לזכור מי האישהעומד נכחו:‏ ‏''למה לא תדע הלא זו גמרא מפורשתבמסכתא,‏ ועיין בתוספות שם...‏ ויש הלכה ברורה ברמב"ם;‏ואם כי ספק בענין,‏ כפי שמוכח מירושלמי;‏ אדרבא,‏ ישלעיין ב"כסף משנה"...‏ ויש גם רמז ברור לנושא במורהנבוכים..."‏‏"רבי!"‏ רועד בעל-העגלה בכל אבריו,‏ כי נדהם ונרעשמנחשול הלמדנות המשתפכים אליו באופן בלתי צפוי.‏ובחיפושו אחר איזה קרש הצלה מתוך השטף הזה שאינומפסיק כלל,‏ נזכר במשהו וקרא בקול מזעיק;‏ ‏"רבי.‏ הלאהאורח יאחר את הרכבת"‏ ברגע זה נעצר הגאון בעצם מעופוההלכתי ונתחייך כאיש מתנצל:‏ ‏"נו,‏ נו.‏ יסע לשלום!"‏כח הזכרוןפעם בנסיעתו מדווינסק לרוגאטשוב סיפר הוא עצמושגמר בקרון הרכבת חצי הש"ס בעל פה.‏ והוסיף,‏ שבחזרתויסיים אי"ה את המחצית השניה.‏הגאון ה"אור שמח"‏ רבי מאיר שמחה זצ"ל שהיה רבהקהלה הליטאית בדווינסק,‏ התבטא פעם בנוגע אליו:‏אומרים על הרוגאטשוב'ער שהוא בעל זכרון נפלא,‏ איןזה מוכרח כלל!‏ בעל זכרון נקרא זה שזוכר מה שלמדלפני כמה שנים,‏ והרי אין לך דבר בתורה שלא למד אותוהרוגאטשוב'ער זה עתה - וכי זה נקרא בעל זכרון?!"‏ואילו מרן רבי אלחנן וואסרמן זצ"ל הי"ד סיפר:‏ נזדמנתיפעם לדווינסק,‏ וסרתי לביתו של הרוגאטשוב'ער.‏ פתחואמר אלי:‏ ‏''מרוב יסורים ומכאובים קשה עלי הדיבור,‏יאמר נא מר איזה חידוש".‏ היססתי אם לומר,‏ ומה,‏ אבלמאחר ש"אין מסרבין לגדול"‏ פתחתי והרציתי איזה חידושבענין ‏''ביטול ברוב"‏ והקשיב לי,‏ כשסיימתי,‏ שאל אותיהרוגאטשובי:‏ ‏''ויותר מזה אין מר יודע להגיד חידושים",‏באתי במבוכה,‏ לא ידעתי מה הוא רוצה ממני.‏ הבחין הואבמבוכתי והסביר:‏ ‏"אני שואל,‏ מכיון שאת החידוש הזהכבר שמעתי מפיכם פעם לפני יותר מעשרים שנה..."‏ואנכי בכלל לא זכרתי את הדבר.‏ עד כדי כך הפליג בכחזכרונו המבהיל.‏דרך הלימודרב אחד ששאל מפיו הדרכה איזוהי דרך ישרה שיבור לוהאדם מדרכי הלימוד,‏ קיבל את תשובת הרוגאטשוב'ערכך:‏ ‏"ומה אוכל להשיבו?‏ עי'‏ נדה ע'‏ ע"ב מה יעשה אדםויחכם,‏ וזה ר"ל לימוד עם סברא,‏ לא פלפול,‏ ועי'‏ מגלהז'‏ דלחדודי מהני ביגיעה,‏ אבל לאוקמי גירסא סיעתאדשמיא - ויחכם נקרא שניהם,‏ עי'‏ שבת דף קנ"ו - וזההגדר שימוש ת"ח בכ"מ בש"ס...‏ ועי'‏ ביבמות דף ע"בדר"י למד תו"כ בג'‏ ימים וסברא בג'‏ חדשים.‏ חזינן דהסבראצריך ל'‏ פעמים זמן מהלימוד.‏ לכן כך למשל אם רוציםללמוד סדר נשים ילמדו תחילה בפשוט מס'‏ יבמות רש"יותוס'.‏ ואח"כ קידושין.‏ ואח"כ יחזרו ולעמוד על סברא ועלגדר דקידושין וייבום,‏ ואח"כ ילמוד גיטין וסוטה,‏ ואח"כיחזרו עליהם,‏ ולעמוד על גדרים,‏ ואח"כ ילמדו נדרים ונזירויחזרו עליהם,‏ ואח"כ כתובות עם ב"מ וב"ב ויחזרו עליהםלהבין הסברא...‏באגרת אחת ‏(ח"א משו"ת ‏''צפנת פענח"‏ סי'‏ תכ"ב)‏ניתן ללמוד על יגיעת התורה מתוך יסורים וצער:‏ ‏"הנהתל"י החלימני והחייני,‏ ובאתי מריגא אמש בלילה,‏ תל"יהכל על נכון,‏ ואף שסבלתי יסורים בגדר חולי הנקראצמירתא ‏(-אבנים בכליות)‏ דגיטין דף ס"ט ע"ב...‏ אך תל"יאבנים שחקו מים,‏ אין מים אלא תורה,‏ שהדור קבלוהבימי אחשורוש מרצון,‏ ופורים שקול כיום שניתנה בותורה,‏ כמ"ש הבה"ג והשאלתות,‏ ומבואר בגיטין ס"טהנ"ל דהאבנים גופא הוו רפואה לצמירתא עי"ש,‏ בריגאהייתי בערך ג'‏ שבועות,‏ ותל"י שם היו הרבה בע"ב ורבנים,‏ועסקנו בכל מקצועות שבתורה,‏ אף שהיו יסורים קשיםל"ע,‏ ושמחנו בפורים עד דלא ידע.."‏משיב תורה לאלפיםבאחד מתשובותיו לרב הוא כותב:‏ ‏"תשובותי הןמפוזרות לאלפים בכל קצוי ארץ",‏ כי כן דרכו היה להשיבלכל שואל,‏ בין רב ודיין,‏ ובין כל צורב ובן-ישיבה,‏ בכליום ויום היה משיב על הרבה מכתבים בדברי תורה,‏ בלישום עיון בספר וללא שום שהיה השיב מיד,‏ ובו ברגע.‏תשובותיו הברורות,‏ מפתיעות ומסתמכות על הגמראאפילו מבלי להזדקק לספרי פוסקים שונים,‏ וכך כל מינישאלות,‏ באיסור והיתר,‏ אישות ועגונות,‏ דיני ממונות,‏ אושאלות שנולדו במציאות הטכניות החדשות וכדו'.‏הוא לא נמנע להשיב בדבר אחד פעמים רבות.‏ לרבאחד ששאל ממנו חמש פעמים על ענין אחד,‏ וחשש שמאאין דעתו נוחה הימנו השיב;‏ ‏''ולא ימנע מלכתוב ולדרושממני,‏ כי זה עיקר לימוד התורה,‏ ואדרבה,‏ מאד דעתי נוחהמזה".‏היה משלב דברי תורה גם בסתם מכתבים,‏ כמעט לא יצאמתחת ידו בלי ‏"עיינים"‏ לבבלי וירושלמי.‏ אפילו ב"תאריך"‏היו לו עיינ'ים,‏ לדוגמא ‏(סימן קכ"ד)‏ ‏:''עש"ק י"א תשרייום שלא הניחו לבבא בן-בוטא להביא אשם תלוי,‏ כריתותדף כ"ה,‏ תקלה דחד יומא לא חיישינן,‏ מעילה דף י"ד ע"ב,‏תרפ"א דווינסק"...‏אמנם מכתב אחד ‏(סימן קט"ז)‏ יוצא מן הכלל בהיותוללא שום ‏'עיין',‏ והיא התשובה לאמריקה בדבר ה"תקנה"‏הידועה שרצה איזה ‏"רב"‏ לחדש לעשות שליח לגירושיןבשעת החופה בטענות וראיות משונות.‏ וזו לשוןהתשובה:‏‏"היום קבלתי מכתבו עם קונטרס מלא שטותיםוהבלים,‏ ורק רוצים להתיר אשת איש ולהרבות ממזריםח"ו בישראל...‏ ואין אני רוצה אף לכנוס עמו בדברים,‏וכמבואר בסנהדרין,‏ רק כתבתי מחאה שח"ו לא יעלה עלהדעת לעשות שטותים כאלו".‏על משמר הקודשבשנת תרע"ז כשהתקיימה במוסקבה הקאנגרעס לדוןבשאלות הנוגעות לכלל ישראל,‏ נבחר הרוגאטשוב'ערביחד עם גדולי הדור כה"חפץ חיים",‏ הגר"ח מבריסק,‏ה"אור שמח",‏ האדמו"ר הרש"ב מליובאוויטש,‏ הגאון רביאיצאל'ע מפוניבז',‏ הג"ר משה מרדכי אפשטיין מסלבודקה,‏האדמו"ר מבאברויסק,‏ הגרא"ז מלצר מסלוצק,‏ ועוד,‏שיעמדו להגן על קדשי ישראל.‏בתקופה זו העמיקו קשריו עם אדמו"רי ליובאוויטשהרש"ב והריי'צ זצ"ל,‏ מתוך היכרות קרובה עם ציבור אנשישלומם,‏ ובעבודה משותפת בעניני הכלל.‏אחד מחסידי ליובאוויטש סיפר כי בבואו פעם אלהרש"ב בעת ששהה בלנינגראד.‏ פגש אותו הרוגאטשוב'ערוקידמו לשלום;‏ ‏"הנה באת אל הרבי ללנינגראד"‏ והשיבו;‏‏"אכן,‏ באתי עכשיו ללנינגראד אל הרבי",‏ מיד פתח וחקראותו:‏ ‏"האם באת ללנינגראד אל הרבי,‏ או אל הרביללנינגראד.‏ והרי יש שבע עשרה נפקא מינה ביניהם"‏ ולאפירש דבריו.‏ ורק ניאות לומר שאחת הנפ"מ היא שאם באאל הרבי הוא פטור מסוכה,‏ ואם בא ללנג"ד חייב,‏ ושארט"ז הנפק"מ ‏"הגע בעצמך"...‏‏"צו לדורות"‏מעניינים ביותר ארבעה מכתבים ששלח הרוגאטשוב'עראל הרש"ב,‏ ‏(נשתמרו אצל הגה"צ רבי יעקב לנדא זצ"לרבה של בני ברק),‏ במכתב הראשון כותב הרוגאטשוב'ערעל אלו ש''אומרים לעשות תיקונים בלימוד התוה"קובפרט בלימוד התשב"ר,‏ אשר אף נגיעה במקצת שמהנגיעה,‏ אל תגעו במשיחי...‏ ועיקר מגמתם לעשות הרכבהמזגית בלימוד תורה הקדושה עם חכמות החיצונות;‏ וכאשרכ"ק שליט"א עומד תמיד בפרץ,‏ ומחיצת הכרם שנפרצהאומרים לו גדור,‏ וכאשר ב"ה דבריו נשמעים בכל מקום,‏באתי לעורר את כ"ק לעיין בזה".‏במכתב השני מתאונן הרוגאטשוב'ער על ‏"כתבי פלסתראשר נעשה ע"י אגודה אחת אשר נתאגדה ע"י חבלי שואוחוט של בוכיא (- יצה"ר,‏ סוכה נב)‏ וממש רעדה אחזתניבקראתי כפירה בתושבע"פ ומשאת-שוא ומדוחים,‏ונעשית ע"י קנוקנות שבגפן (- ריקנין שבישראל)...‏ וכפיאשר שמעתי היה שם גם איזו רבנים מזנבות האודים...‏ונצרך בזה להחיש לבל ישתרשו ח"ו בחטא..."‏השלישי מתייחס לנושא אסיפת הרבנים היראיםלעמוד בפרץ בפני אותן אגודות:‏ ‏"הנה הרבנים שי'‏ היואצלי...‏ ואני אמרתי להם כי נערך לעשות אספה כללית,‏וגם לבקש שיבואו בע"ב נראים,‏ ועד מתי התורה נעשיתקרחות קרחות...‏ ואח"כ לאחר שיגמר האספה אז נעשהבגדר פרטים...‏ כי אנן קיי"ל דהכלל נחלק לפרטים ולאמהרבה פרטים נעשה כלל..."‏והרביעי משמש כ"קול קורא"‏ להמוני עם:‏ ‏''באשר קולהדרור נשמע בארצנו...‏ לכן התחילו גם אחב"י לעשותכנסיות ואגודות שונות.‏ לכן התאספנו אנחנו שלומיאמוני ב"י לעשות מחאה גדולה אם ח"ו יעלה על לב איזואגודה לעשות או לגרום איזה שינוי ופירצה בשום דברוגדר מתוה"ק וכפי קבלת רבותינו בעלי התלמודים,‏ וכפיאשר הורו לנו רבותינו הפוסקים הראשונים ובראשם רבינוהרמב"ם ז"ל כי עבדים אנחנו נרצעים לא נצא ח"ו לחפשיואנחנו נושאים חותם של זהב ושל טיט כבלא דעבדאי,‏ וכןמקובלים אנו להתרחק מאותם אשר מלאם לבם לעשותאגודות כאלו,‏ וכמו דמבואר בספרי פ'‏ פנחס פיסקא קל"ודהקב"ה ציוה למשרע"ה לצוות ליהושע להזהר בתלמודולהתרחק מן הגבעונים וצו הוא מיד ולדורות...‏ ואף לאחרביאת משיח צדקנו במהרה...''‏נגד מהרסי הדתובנותן טעם נעתיק את מכתבו על משמר הדת שכתבלפרסם ב"אור לישרים"‏ ‏(וכן בשו"ת צפנת פענח,‏ סי'‏ס"ט):‏להג'‏ הנכבדים שיחיו ברכה וכ"ט.‏קבלתי מכתבם אודות כת המעוקשים אשר מכנים עצמםבשם ציונים לא לחנם רק מ"ש רש"י יומא דף ע"ז ע"בדציון חוץ לירושלים,‏ והוא שוק העליון המובא בשקליםפ"ח ה"א וזה קצרן של גוים המובא שם כי המינים הידועיםהיו בשוק העליון בכל מקום,‏ עי'‏ ע"ז דף י"ח ע"א וזה ר"להירושלמי בפ"ד דתענית סוף ה"ב על כל המקרא ולאמצאנו שנקרא ישראל ציון אלא זה כו'‏ דר"ל ישראל ציוןאלא זה כו'‏ דר"ל דרק ע"י תורה ועבודה אז יקויים ולציוןיאמרו עמי אתה.‏ ועי'‏ סנהדרין דף צ"ט ע"ב דרק ע"י תורהיעו"ש ומ"ש הרמב"ם בפרה"מ בפ"א דסנהדרין שתרבהתשוקתם להי"ת ולתורתו ע"ש.‏ וזה נראה לעין שאין בהכתהזאת לא מיני'‏ ולא מקצתה,‏ ושלא תהא שתיקתי כו'‏ ח"וכעין שכתב הרא"ש ז"ל במכתבו לרא"מ במנחת קנאותמכתב צ"ט יעו"ש כתבתי וחתמתי.‏יוסף ראזין רב דע"ק דווינסקמענין לענין לפנינו גם מכתבו שהתפרסם בהפלס ‏(כסלותרס"ה,‏ דף קל"ח מכתב ט),‏ וז"ל כדרכו באוצרות של ‏'עיין'‏ובהיקף ענינים למכביר במילותיו הקצרות:‏ב"ה.‏ יום ד',‏ כ"ו תשרי תרס"ה פה דענאבארג דמתקריאדווינסק.‏מכתבו קבלתי כעת.‏ וע"ד המזרחים אני לא מהם ולאמהמהם וכו'.‏ ודרך צחות אני אומר עליהם מה דאיתא ב"בדף כ"ה ע"א לכל רוחתא וכו'‏ דמורי בה וכו',‏ ובירושלמיברכות פ"ד ה"ה עיי"ש לכל רוחות ‏'כו',‏ ועיימ"ש המפרשש"ט במורה פ"ה לגבי פלסופיא המזרחית עי"ש דעיקרפרשת תצוה תשס״טבטאון העדה החרדיתט

מגמתם להקטין בנסים רק בדרך הטבער"ל מהאי דעתא,‏ ועיין ביומא דף ה'‏ ע"בכשיבא משה וכו'‏ ותוס'‏ פסחים דף קי"דע"ב גבי ב'‏ תבשילין וערובין דף מ"ג ע"בהכל עבדים ורש"י סוכה דף מ"א וכ"מ וגםברכות דף מ"ח ע"ב גבי מלכות ב"ד בבניןירושלים ושם מ"ט ע"א בפלוגתא דר"שור"נ אימתי בונה ירושלם וכו',‏ ובירושלמיספ"א דברכות ופ"ב ה"ד שם דס"ל דכוללשל דוד בבונה ירושלים ושם פ"ד ה"הבתפלה,‏ ובסוטה פ"ז גבי ברכות...‏ עיי"ש,‏וכבר כתבתי בזה קצת בח"א בהל'‏ תפלהפי"ב גבי ברכת מפטיר,‏ ובאמת עיקרהסמך שלהם על הירושלמי פ"ה דמע"שהידוע לא ר"ל קודם לביאת משיח רקדהנה בפסחים ה'‏ ע"א חשיב שם שמו שלמשיח לאחר ביהמ"ק ועיין ב"ב דף ע"הע"ב דהנה בסנהדרין דף צ"ח ע"ב...‏ עיי"שברש"י,‏ ועיין מ"ש הראב"ד בהשגות פ"אמה'‏ מלכים גבי מלכי ישראל כה"ג והרבההארכתי בזה בחיבורי על ה'‏ מלכים אי"האדפיסו והוא כך...‏ וזה יהי'‏ לאחר בהמ"קוזה שמו של משיח משא"כ זה ודאי קודםביאת משיח לא יהי'‏ לא הגאולה ולאהבנין ויש אריכות ואכמ"ל,‏ סוף דבר כלהדרכים שלהם בחזקת סכנה ועם שוניםלא יתערב,‏ ותל"מיוסף ראזין רב דפה הנ"לבשאלות שעמדו עלהפרקכך היתה משנתו סדורה בכל דבר ועניןשעלה על הפרק בתשובה ברורה ובהירהלכל פונה תוך הרעפת מראי מקומותלהפליא והעתקת מערכות ופלפוליםשלימים בשורות אחדות,‏ וזה אחד מהם:‏‏...בדבר מה ששאל בדבר ישוב הארץ‏"זה רק בפרט לא לעשות חבורה לזה"‏וכמו הך דסוף כתובות שלא יעלו בחומה,‏ועי'‏ ביומא דף י"ט ע"ב וגם הרמב"ם ס"לדרק ישוב היא זכות לא בקרקע,‏ ובזהסתירה מהך דגיטין דף ח'‏ לב"ק דף פ'‏ומירושלמי מ"ק פ"ב הל"ד דנקט בתים,‏עיי"ש ברמב"ם הך דב"מ דף ק"א עי"שבזה וגיטין דף מ"ז וב"מ דף ק"א ומנחותדף ל"א ע"א,‏ ונ"מ בין כהן לישראל בכלהני דקאמר בקידושין דף ל"א ע"ב ובסוףכתובות וברכות ושבת הוי הני כהניםכמר"י בירושלמי עי'‏ בפ"ג במ"ק הל"אוברכות פ"ג הל"א ונזיר פ"ז הל"א ועייןבירושלמי סוף פ"א בקידושין הל"ז גביכהנת אם מותרת לצאת לחוץ לארץואכמ"ל ודי בזה.‏יוסף ראזיןואכן בענין זה על דעתו הצרופה שלרבינו בענין העלייה בחומה המוזכרתבמכתב הקודם,‏ מוכח גם ממכתבו שלרבי מאיר לערנער שהאריך בשו"ת הדרהכרמל להבהיר את ענין העלי'ה בחומהוישוב הארץ שנשבו אז הרוחות:‏‏"שוכט"ס לכבוד הרב הגאון האמתיוכו'‏ אהובי כמוהר"ר יוסף ראזין נ"י אב"דדק"ק דווינסק יע"אמכתבו קבלתי,‏ ומאוד נשתוממתילראות שדעת מכת"ה ש"רבים"‏ יהיובכלל ‏"שלא יעלו בחומה"..."‏וכן כתב רבינו בשו"ת צפנת פענח ‏(סי'‏קמ"ג):‏ וע"ד הך דכתובות ק"י השבועות,‏הנה ודאי חל על הציבור דהוי תוארומציאות וכו'‏ עיי"שובנידון זה מעניין לצטט דבריםשנתפרסמו ב"קול ישראל"‏ ‏(אדרתרצ"ה):‏‏"שאל א'‏ מא"י שביקר את הגאוןמראגעטשאוו,‏ האם אינו חושב כת"רלעלות לארץ ישראל.‏ אמר הגאון,‏ אניאינני סבלן,‏ לראות ולשתוק איני יכול,‏לראות ולדבר אני מתירא כי אצלי הםחשודים על הכל,‏ ועפ"י דין אסור להכניסא"ע לסכנה.‏וכן ידוע המכתב שהתפרסם ב"תיקוןעולם"‏ ‏(סימן ס"ה)‏ נכתב לאחד מחכמיירושלים,‏ נגד ההתחברות עם הועדלאומי,‏ שאז נתפרסם גם מכתב חריףשל מרן רבי אלחנן וואסערמאן זצ"ל,‏וכ"ה בשו"ת צפנת פענח ‏(סימן קמ"א,‏ורנ"ט ):ודבר האגודה כך,‏ יראה בסוכה ד'‏ ל"וע"ב מחלוקת גבי אגודה של לולב אםאוגדין דוקא במינו ע"ש.‏ ‏"וה"נ כן",‏ כלזמן שהם נאגדים רק במינו הוא טוב",‏אבל אני קבלתי ידיעה איך שהם נאגדיםע"י גימוניות של זהב וכיקירי ירושליםוע"כ בזה צ"ע גדול אם זה אגוד,‏ אך יכללהיות כי זה רק לה"ר לכן הדבר צריךבדיקה טובה ודי בזה.‏יוסף ראזין רב דפה דוינסקעוד פנינים יקרים פזורים בין ניצוצידבריו הקצרים:‏ קחו מזמרת הארץ.‏לתפלה,‏ ולדורון.‏ אבל לא למלחמה,‏ למדלנו בגלות,‏ וכמבואר בכתובות דף קי"אעא...‏ר"ל דכ"מ דכתיב ישראל זה ר"ל עלהאומה הישראלית,‏ לא על הפרט יעקבאבינו,‏ והנה על האומה היה מוטל חובגלות ברית בין הבתרים ‏[ואז עשו לאומהבפ"ע ונבדלו מכל האומות],‏ ויעקב אבינוקבל זה על עצמו והוציא עשו הרשע מזה,‏ולכך יצא מא"י,‏ וביצחק,‏ נדרים דף ל"אוכ"מ,‏ והתחלת הסיבה מהקנאת אחיובין יוסף,‏ שנה בין הבנים,‏ לכך ע"ז כתבישראל כי זה הוא זה ע"י שיהיה גלות.‏ימיו האחרוניםחדשים אחדים לפני הסתלקותו בגילע"ח שנה,‏ מתוך יסורים נוראים שהסבהלו מחלה בכליותיו,‏ היה מלחש ואומר:‏‏''הלואי וישתתקו מכאובי לפחות יוםאחד בשבוע,‏ כדי שאוכל לעסוק בובדברי תורה במנוחה,‏ כדאי לי עבור יוםזה לסבול מכאובים בכל שאר ששתהימים".‏הוא נסע לריגא לדרוש ברופאיםהמפורסמים שהתפעלו מגילויי מוחוהכביר,‏ והתבטאו אז שהגאון שקול כנגדשלושה ‏"איינשטיינים"‏ ויותר.‏ כשהלךמצבו והורע יעצו הרופאים שיסע לוינה,‏כדי להינתח בידי הרופאים הגדוליםשמה.‏ אך משמים נקרא משם לישיבהשל מעלה ביום תענית אסתר תרצ"ו.‏באשכבתא דרבי שנסעה מווינא עדלדווינסק השתתפו ערים רבים בישראלשביכו את הפסדה של עולם התורהשהתפארה בגאון ענק זה שהיה פלאומופת והכירוהו ליחיד ומיוחד שבאותןדורות.‏‏"משנכנס אדר מדברי ה"מסילת ישרים"‏ על השמחה‏"ותראה שהאדם אשר תלהט נפשו בעבודת בוראו,‏ ודאי שלא יתעצל בעשייתמצוותיו,‏ אלא תהיה תנועתו כתנועת האש המהירה,‏ כי לא ינוח ולא ישקוט עד אםכלה הדבר להשלימו,‏ ואמנם התבונן עוד שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטותהפנימית,‏ כן מן הזריזות יולד ההתלהטות,‏ והיינו כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצוהכמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה,‏ כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימיתכמו כן,‏ והחשק והחפץ יתגבר בו וילך.‏ אך אם יתנהג בכבדות בתנועת אבריו,‏ גםתנועת רוחו תשקע ותכבה.‏ וזה דבר שהנסיון יעידהו.‏ואמנם כבר ידעת שהנרצה יותר בעבודת הבורא יתברך שמו,‏ הוא חפץ הלבותשוקת הנשמה,‏ והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב,‏ ואומר ‏(תהלים מב)‏ כאילתערוג על אפיקי מים כן נפשי תערג אליך אלקים.‏ צמאה נפשי לאלקים וגו'.‏ ‏(שם פד)‏נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'.‏ ‏(שם סג)‏ צמאה לך נפשי כמה לך בשרי.‏ ואמנםהאדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי,‏ עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו,‏כדי שימשך מזה,‏ שתולד בו החמדה בטבע,‏ כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימיות,‏ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.‏ אך אם ישתמש ממה שבידו,‏יהנה גם ממה שאינו בידו בהמשך,‏ כי תוליד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדהמכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון.‏והוא מה שהיה הנביא אומר ‏(הושע ו)‏ ונדעה נרדפה לדעת את ה',‏ וכתוב ‏(שם יא)‏אחרי ה'‏ ילכו כאריה ישאג עכ"ל.‏ ולכן העיקר שיעשה המצוות בשמחה ובזריזות ויוציאהשמחה מהלב לאבריו,‏ כי הרצון והשמחה של מצוה באה מתחילה ללב,‏ ומשם נמשךלכל האברים,‏ עד שפניו נעשו צהובים מחמת השמחה,‏ ועי"ז האורות עליונים השייכיםלאותה מצוה שעושה,‏ נתעוררים ג"כ בשרשם,‏ ויוצאים להשפיע לכל העולמות וזהופעולת השמחה של מצוה."‏על שתיית היין‏"שתית היין טובה מאוד רק בזמן שישתה על מנהג המשכילים,‏ כדרך שאמר שלמה‏"תנו שכר לאובד ויין למרי נפש"‏ ‏"ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד".‏ ועוד נאמרעל היין ‏"המשמח אלקים ואנשים"‏ וכתיב ‏"יין ישמח לבב אנוש",‏ גם אמר הכתוב ‏"כיטובים דודיך מיין"‏ ונאמר ‏"וחכך כיין הטוב",‏ מכל אלה נדע שבח היין,‏ כשהוא כמשפטהחכמים השותים כשיעור שיגבר השכל על היין ולא יגבר היין על השכל,‏ והשותיםבזמן הקבוע עם אוהבים ורעים ועם חסידים וצדיקים,‏ ולא עם ערטילאים וריקים,‏ כיהיין יוסיף חכמות עמוקים עץ חיים למחזיקים.‏ ועוד היין יוסיף חכמת המשכיל ויתחזקבתורה ללמדה בשמחה"‏ ‏(אורחות צדיקים).‏השכינה שורה מתוך שמחהכך כותב הרשב"א:‏ ‏"כי גם המאכל והמשתה סיבות גדולות לשמחת הלב.‏ ולהרחיקהעצבון והדאגה,‏ ומן הידוע כי ברבות השמחה יתחזק הכח השכלי שיש בנפש,‏ ויהיהיותר מוכן להשיג המושכלות,‏ וכענין האמור באלישע ‏'קחו לי מנגן'‏ ודרשו ז"ל איןשכינה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך דבר שמחה,‏ וכעניןהמטעמים ששאל יצחק".‏מרעיף כוחות הנפשועל גודל כח השמחה ובדיחותא מסופר על הרה"ק רבי בונם מפרשיסחא זי"ע,‏שראה פעם על שפת הנהר שאדם אחד שנפל לתוכו והתחיל לטבוע,‏ אז צעק אליוהרה"ק בבדיחותא:‏ מסור נא ‏"דרישת שלום"‏ ללויתן...‏ ותיכף כששמע זאת הטובע,‏נאחז בדף עץ שהושיטו לפניו וכך נחלץ מהסכנה ויצא מהנהר.‏ אמר על כך הרה"קהנ"ל שהטובע לא היה מסוגל לינצל מחמת היגון שאפפתו כי העצבות גזלה ממנו אתכוחותיו הנפשיים,‏ ורק מכח הבדיחותא הלזו,‏ נתעוררו בקרבו כוחות הנפש,‏ בחיות,‏ועי"ז נתעורר להיאחז בדף ולהנצל.‏בשם המלך!‏חסיד אחד הסביר פעם על מצות שכרות של פורים בסיפור זה;‏ בימי פראנץ יוסףמלך אוסטריה,‏ התנודד לו שיכור בלילה בוינה הבירה,‏ מדי פעם נפל על פתח חנותאחרת שבצידי הרחוב.‏ חשד בו שוטר אחד שהוא זומם לפרוץ הדלתות.‏ קרא מידלעברו שיעצור!‏ השיכור שלא שמע הוסיף להתנודד.‏חזר השוטר והזהירו:‏ בשם המלך אני מזהיר אותך,‏ אם אינך עוצר אני יורה בך!‏על קריאה זו חזר שלוש פעמים כחוק.‏ כשהשיכור לא שם לב,‏ שלף השוטר אקדחווירה בו ברגליו.‏ כשהתפכח השיכור שנפצע,‏ תבע את השוטר לדין.‏ שאלו השופט;‏למה ירית בו?‏יבטאון העדה החרדיתפרשת תצוה תשס״ט

רבין בשמחה"‏- התריתי בו שיעצור,‏ הסביר השוטר,‏ ומשלא נענה לי מוטל עלי לפיהחוק לירות בו!‏- והרי שיכור היה ולא הבין מה שאומרים אליו.‏כעס השוטר וקרא;‏ איני מבין - אם מזכירים את שם המלך ופקודתו- מוכרח גם השיכור המבוסם ביותר להתפכח מיינו!‏בפורים - הפטיר החסיד - נבחן כל יהודי אם גם בהיותו שתוי יין אינומסיח דעתו מ"רבונו של עולם".‏ ועשה אותו יום משתה ושמחה‏"אמר רבא,‏ מיחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המןלברוך מרדכי"‏אמר הרבי רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל חייב אדם להתבשם בפורים עדשלא ידע מה כתוב בין הפסוקים - ‏"איש יהודי",‏ ובין - ‏"אחר הדבריםהאלה גידל המלך את המן"‏ מה כתוב בין הפרשיות הללו?‏- פרשת שתיקתה של אסתר,‏ שאינה מגדת עמה ומולדתה.‏זהו,‏ שחייב אדם להתבסם היטב בפורים,‏ עד דלא ידע ענין השתיקהשכתובה ‏"בין ארור המן לברוך מרדכי",‏ כי המתבשם אין לו לשתוק,‏ שהרי;‏נכנס יין יצא סוד.‏*מסופר על הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל,‏ שהתאמץ לקיים מצות חז"לבפורים כפשוטה,‏ ושתה הרבה יותר מהרגיל.‏ אך למרות השתיה לא נשתכרודעתו נותרה צלולה,‏ עד שידע להבחין ולהבדיל בין נס גדולת מרדכי לביןנס מפלת המן.‏חייך ואמר;‏ אני מצידי התאמצתי לקיים דברי חז"ל,‏ ואם למרות זאתיכולני להבדיל בין ‏"ארור המן"‏ ל"ברוך מרדכי"‏ הריני אנוס ואונס רחמנאפטריה.‏רמז שגילה אליהו הנביא!‏‏"אמר משה לאליהו,‏ כלום יש אדם כשר בדור אמר לו,‏ יש אדם אחד בהםומרדכי שמו.‏ אמר לו,‏ הודיעו שיעמוד הוא משם ואנחנו מכאן בתפילהובתחנונים.‏ אמרו לו:‏ רועה נאמן,‏ כבר כתבו אגרות של כליה על צאנךוכבר היא חתומה.‏ מיד אמר להם משה לאבות העולם,‏ אם בטיט היאחתומה - רחמים נשמעים,‏ ואם בדם היא חתומה - מה שהיה יהיה"‏ ‏(מדרשילקוט רמז תתרנ"ז).‏בפורים אחד הסב הגאון רבי חיים מוואלוז'ין זצ"ל,‏ בסעודת היום.‏ התייצבלפניו זקן אחד,‏ וקיבל מטבע אחת.‏ מכיון ש"כל הפושט יד נותנין לו",‏ ביקשמטבע נוספת,‏ באומרו;‏ ‏"אם תענה לי - אשמיע באזניך חידוש מעניינאדיומא".‏לאחר שנענה לו רבי חיים,‏ הקשה הזקן:‏ היכן נרמזו בפסוק דברי המדרש,‏שגזירת הכליה בימי המן נחתמה ב"טיט"‏ ולא ב"דם"‏ ולכן עלה ביד מרדכילבטלה בתפילה ובצום?‏- כך נאמר ‏"כי המן...‏ חשב על היהודים...‏ להמם ולאבדם",‏ קרי ‏"ולא- בדם"!‏התפעל רבי חיים מרמז זה,‏ ובביקורו הקרוב בווילנא סיפר זאת לרבורבינו הגר"א זי"ע.‏התרגש הגר"א והפטיר:‏ דברים אלו,‏ אמר לך אותו זקן שגילה זאתלמרדכי,‏ והוא אליהו זכור לטוב.‏המן ‏"צורר"‏ ומאגד את כל היהודיםטעם נכון שנקרא המן הרשע בכינוי ‏"צורר"‏ כל היהודים,‏ אמר הגאוןבעל ‏"חתן סופר"‏ זצ"ל,‏ שהוא מלשון הגמרא ‏(חולין קי"ז:):‏ ‏"צורר אדם בשרוגבינה",‏ שמשמעו איגוד וחיבור.‏בגודל רשעתו וזממו להשמיד את כלל ישראל,‏ גרם שיתאגדו ויתחברויחד,‏ ועל ידו חזרו בתשובה שלימה,‏ ונעשה להם נס ופלא.‏סגולת המתפלל מתוך הסידור!‏מרנא הגר"א זי"ע התפלל תמיד מתוך הסידור,‏ ואמרו בשמו שזו סגולהלהינצל ממחשבות זרות.‏והרמז לזה;‏ ‏"אמר עם הספר - ישוב מחשבתו הרעה".‏פרשת תצוה תשס״טבטאון העדה החרדיתיא

סיפורים משמחים על שמחת הפוריםעשרת בני המן חיים וקיימים...‏כידוע,‏ בשם הגאון המלבי"ם זצ"ל,‏ נקשרו הרבה מעשיותובדיחות שהיה משיב דבר למשכילים שבאותו הדור בחריפותוהתחכמות יתירה.‏פעם אחת בסעודת פורים,‏ כאשר כיהן המלבי"ם כרב העירמוהילוב,‏ באו רבים מחשובי העיר לביתו לשמוע ממנו דבריתורה.‏ בין הבאים היה גם אחד מן המשכילים,‏ שבקלות הדעתשלו שנתגלה באותו פורים,‏ נגלה קלונו ברבים.‏המלבי"ם פירסם אז את פירושו הנפלא למגילת אסתר,‏ והנהבתוך השיחה עמד אותו מסכיל על רגליו ופנה להרב מלבי"םואמר לו:‏ - מתפלא אני על כבוד רבינו,‏ שהוא חכם גדול,‏ איךלא ידע שכל המעשיה של מגילת אסתר היא בדותא בעלמא?‏כי הנה כתוב במגילת אסתר:‏ ‏"הלא הם כתובים על ספר דבריהימים למלכי מדי ופרס",‏ ואני חקרתי ודרשתי ונודע לי כיבכל ספרי פרס ומדי לא נזכר שם אחשורוש ולא מרדכי ולאאסתר וכל מה שמסופר במגילה היא רק אגדה בעלמא...‏ כךפטפט אותו ‏"משכיל"‏ עלוב,‏ לא נתן לו המלבי"ם לגמור ומידענה:‏ - הנה,‏ בגלל דבריך,‏ גם אני מתחיל לחשוב מעט על כמהעובדות שמסופרות במגילת אסתר,‏ אולי זה לא כמו שחשבתיעד עכשיו...‏צהבו פני המשכיל וצהלו,‏ ונכנסמיד לתוך דברי המלבי"םואמר:‏ - ידעתי כי רבינו הוא חכם כמלאך אלקים,‏ והוא מסכיםגם הוא לדעתי.‏- חלילה!‏ - השיב לו המלבי"ם תיכף - לא הסכמתי כלללדעתך,‏ אמרתי רק שאני מתחיל לפקפק באיזו עובדות,‏ למשל,‏הרי במגילה מסופר,‏ שבתוך עשרת בני המן נתלה גם ויזתא,‏ועד עכשיו האמנתי לתומי שכבר אין זכר לויזתא,‏ ובודאי הואכבר נרקב באדמה ביחד עם שאר אחיו התלויים,‏ אבל עכשיוהנה אני רואה ש"ויזתא"‏ חי ועומד לפני ומפטפט כיד טפשותוהטובה עליו...‏פורים בווילנאעדות של בן העיר ווילנא:‏ נהירנא את הפורים הראשוןשעשיתי בווילנא בימי נעורי בהיותי בן ט"ז שנה.‏ בעיר ווילנאהיתה הקהילה ממנה מלבד רבנים גם מגידים,‏ שאף הם היוגדולים בתורה,‏ ולפעמים שהמגידים היו נפגעים מעט מזהשאת הרבנים קוראים בשם ‏"רבי"‏ ואותם קוראים בשם ‏"מגיד",‏והיו מגידים שהיו משתמשים בשעת הכושר של פורים להביעאת מורת רוחם בדרך עליצות על חשבון הכבוד של הרבנים.‏כשהגיעו ימי הפורים היו ממנים בווילנא גם ‏"רב לפורים"‏וגם ‏"מגיד לפורים".‏ וכמו כל ימות השנה כן ביום הפורים היובליטא תלמידי-חכמים,‏ שהיו מתחרים זה עם זה בהלכה,‏הללו בבקיאותם והללו בחריפותם,‏ והתחרות זו היתה מורגשתגם ביום הפורים,‏ גם בקיאים וגם חריפים ומפולפלים היומשתמשים בכשרונותיהם לבדח את הקהל.‏זוכר אני מסיבת פורים אחת שבה הפליא אחד מן הבקיאיםאת השומעים על ידי בקיאות,‏ בהזכירו מאמרים שונים בתלמודשאין להם כל קשר זה עם זה,‏ אבל הוא צירף אותם במחתאחדא,‏ וכפי הרשום בזכרוני התחיל את נאומו בנוסח שכזה:‏מחט שנמצא בהמסס של בית הכוסות,‏ האם צריך לומר בפנינכתב ובפני נחתם או לא,‏ וילפינן קלוחומר מצפרדע,‏ ומה צפרדע שלאהיתה במעמד הר סיני אמרה להתורה שלח תשלח את האם והבניםתקח לך,‏ על אחת כמה וכמה שפרהאדומה חייבת בציצית...‏כנגדו עלה על הבימה אחד מן‏"המגידים"‏ של פורים,‏ והתחילדרשתו בדברים אלה:‏כידוע שכל עץ מכוון לתלמודתורה וכמו שכתוב:‏ ‏"עץ חיים היאלמחזיקים בה",‏ וכן דורשים במדרשעל הפסוק ונטעתם כל עץ מאכל- זו תורה.‏ כמובן שלא כל עץ שוהלחבירו בלימוד התורה,‏ אבל ברורהדבר,‏ שאותו העץ שעליו תלו אתהמן היה גדול בתורה...‏יש לי ראיה מוכחת לזה,‏ שהריהכתוב אומר:‏ ‏"אין אסתר מגדת".‏ כלומר,‏ שהיא לא היתה‏"מגידה"‏ אלא ‏"רבנית",‏ שהרי כן נוהגים אצלנו בווילנא שישרבנים לחוד ויש מגידים לחוד.‏על הפסוק:‏ ‏"לקחה מרדכי לו לבת"‏ אמרו חז"ל,‏ אל תקרי לבתאלא לבית,‏ כלומר,‏ שהיתה אשתו של מרדכי,‏ וכיון שהיא היתהרבנית הוא היה רב,‏ וכלל גדול הוא כי הרב אינו יודע ללמוד,‏ שכןהלא ההמונים קוראים לרב ‏"רבי",‏ וכבר איתא בגמרא ‏(עירוביןצב):‏ ‏"רבי לא שנה"...‏והנה אם מרדכי בתור ‏"רבי"‏ לא ידע ללמוד,‏ אז בודאי המןכן ידע ללמוד.‏ שהרי כל מה שעשה מרדכי היה המן עושהההיפך,‏ ומכיון שהמן היה יכול ללמוד מוכרחים להגיד כי גםהעץ שנתלה עליו אף הוא ידע ללמוד.‏ כי כבר אמרו חז"ל ‏(שבתכב)‏ שאין תולים ‏"תניא בדלא תניא"...‏ולעומתו עלה ‏"הרב"‏ הנבחר,‏ חריף מפולפל ופתח בדבריו:‏לא אתווכח עם המגיד,‏ כי כבר ידוע ומפורסם מן התורהשאין המגיד מסוגל לדבר דבר טוב,‏ שכן בבראשית כתוב:‏‏"ויאמר ליוסף הנה אביך חולה"‏ וכתב רש"י:‏ ‏"אחד מן המגידים".‏דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים,‏ בספר שמואל-ב ‏(א,‏ ב):‏‏"והנה איש בא מן המחנה"‏ לספר בשורות רעות בא,‏ וכתוב שםאחר כך:‏ ‏"ויאמר דור אל הנער המגיד".‏ כי מתחילה חשב שהואאיש,‏ אבל מיד כששמע דבריו שהוא מבשר בשורות רעות,‏ מידנודע לו שאינו איש אלא הוא נער ‏"מגיד".‏אבל אני אומר לכם פלפול ישר על מדרש פליאה.‏ אמנם אניחייב לציין שלא כמו המגידים שבודים מלבם מדרשי פליאה,‏וכמה מאלה אפילו נקבעו אח"כ בספרים למרות שהיו רקבדויים מלבם של רבני וחכמי פורים...‏ אבל אני כרב אומר לכם‏"תורה"‏ רצינית על מדרש פליאה אחד.‏איתא במדרש פליאה:‏ בשעה שאמר קורח כל העדהכולם קדושים,‏ נטל דוד את הכינור והתחיל לזמר ארוממךה'‏ כי דליתני ולא שמחת אויבי לי.‏ והפירוש במדרש זה הוא- לפי דעת הנואם החריף - כך:‏ כי בגמרא ‏(עבודה זרה ד,‏ ב)‏אמרינן:‏ ‏"לא עשו ישראל את העגל אלא ליתן פתחון פה לבעליתשובה",‏ ושוב אמרו שם:‏ ‏"לא דוד ראוי לאותו מעשה,‏ ולאישראל ראויים לאותו מעשה...‏ אלא למה עשה,‏ לומר לך שאםחטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד,‏ ואם חטאו צבור אומריםלהם לכו אצל צבור".‏והנה באמת הלא יפלא:‏ מנין יודע דוד שאינו ראוי לאותומעשה אלא כדי לעורר תשובה,‏ אלא שלמד זאת מדור המדבר,‏שגם הם חטאו בעגל רק כדי לעורר לתשובה.‏אבל במדרש אמרו כי בתוך דברי סניגוריא של משה רבינועל מעשה העגל אמר משה לפני הקב"ה:‏ אתה אמרת אנכי ה'‏אלקיך - לא יהיה לך,‏ אמרת לי ולא לישראל,‏ וכיון שלא אמרתלהם - על כן אין לחשוב להם כחטא.‏ והנה מכיון שאין חטא עלדור המדבר אז שוב יש להתפלא על דוד:‏ איך עשה מעשה כדילעורר תשובה?‏ברם,‏ אחרי שאמר קורח כל העדה כולם קדושים,‏ כולנושמענו בהר סיני אנכי ולא יהיה לך,‏ הרי חטא ישראל לא היוראויים לאותו מעשה אלא לתת פתחון זה לבעלי תשובה,‏ ושובאפשר לומר גם אצל דוד שלא היה ראוי לאותו מעשה אלא כדילעורר לתשובה,‏ וזה שאומר המדרש:‏ בשעה שאמר קורח כלהעדה כולם קדושים נטל דוד את הכינור ואמר ארוממך ה'‏ כידליתני ולא שמחת אויבי לי...‏אמנם הלאיתי אתכם בדבר ‏"תורה"‏ רצינית שאינכם רגיליםלשמוע מ"מגיד"‏ רגיל,‏ ועל כן אמשיך לומר עוד ‏"תורה"‏ רציניתשאינכם רגילים לשמוע מ"רב"‏ רגיל:‏- כתוב ‏"אעלה את ירושלים על ראש שמחתי",‏ ועל כן בכליום שנקבע לשמחה אנו מחויבים על-פי השבועה להעלותאת זכרונה של ירושלים,‏ והרי משום-כך גם בפורים שהוא יוםמשתה ושמחה אין פטורים מחובה זו,‏ ואולי יהיו כמה ‏"לומדים"‏שיברחו להם עם התירוץ הזה ולא ירצו להשתכר ח"ו,‏ על כן אניחייב לומר להם ‏"תורה"‏ זו,‏ שאת הזכרון בתור אבל על ירושלים,‏יש להעלות רק לפני שאנו מתבסמים בסעודת פורים...‏ והנההאסמכתא-בדיחותא:‏- חז"ל אמרו:‏ ‏"מיחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע ביןארור המן לברוך מרדכי",‏ כוונתם,‏ כי בפיוט ‏"שושנת יעקב"‏ אנואומרים ‏"ארור המן אשר ביקש לאבדי,‏ ברוך מרדכי היהודי",‏הראשי-התיבות של ‏"אשר בקש לאבדי"‏ שבין התיבות ‏"ארורהמן"‏ ל"ברוך מרדכי"‏ הוא ‏"אבל",‏ כלומר,‏ שמחוייבים להתבסםבפורים עד דלא ידע ולא יזכור את ה'אבל'‏ המרומז בראשי-‏התיבות שבין ‏"ארור המן"‏ לבין ‏"ברוך מרדכי",‏ ומשום זה צריכיםלהיזהר ולהעלות זכרון אבל ירושלים רק קודם שמתבסמים...‏מדרשי פליאהגם אצל שאר חסידים ואנשי מעשה הראו בפורים את כוחםבתורה ע"י שבדו דרך שמחה מדרשי פליאה וגימטריאות איןקץ.‏אחד אמר מדרש כזה:‏ ‏"כל אדם מישראל צריך לאכול מןהספק,‏ וליהנות מן הגזל,‏ ולומר בכל יום כדרלעמר".‏ופירושו:‏ כי אדם מישראל צריך להיות מסתפק במועט -לאכול מן הספק,‏ וליהנות מן הגזל - ר"ת:‏ ג'ם ז'ו ל'טובה,‏ ולומרבכל יום כדרלעמר - ר"ת כ'ל מ'ה ד'עביד ר'חמנא ל'טב ע'ביד.‏לדעתי – אמר לי שם חכם אחד – גם חז"ל בגמרא דברולפעמים בדווקא בלשון רמז וחידה כדי לשעשע את הלומדיםוהתלמידים,‏ ואולי אף היה זה בדרשות של פורים שדרשובענינו של יום,‏ ונקטו בדרך רמז ובדיחותא כדי לבדח את דעתהתלמידים,‏ ואולי זה המקור למנהג ישראל תורה לומר ‏"תורהלפורים".‏דוגמא לזה הוא המאמר במסכת חולין ‏(קלט,‏ ב):‏ ‏"אמרי ליהפפונאי לרב מתנה:‏ מצא קן בראשו של אדם מהו ‏(אם חייבבמצות שילוח הקן או לא)?‏ אמר להן:‏ ואדמה על ראשו ‏(שמואלב,‏ טו).‏ משה מן התורה מנין?‏ בשגם הוא בשר.‏ המן מן התורהמנין - המן העץ.‏ ‏(אגב,‏ בטעם זקנים לבעלי התוספות בפרשתבשלח:‏ ‏"בחולין אמרו:‏ המן מן התורה מנין שנאמר וישבת המןממחרת הפסח,‏ והלא המן נתלה ממחרת הפסח").‏אסתר מן התורה מנין?‏ - ואנכי הסתר אסתיר.‏ מרדכי מןהתורה מנין - מר דרור,‏ ומתרגמינן מירא דכיא...‏ ואולי כל זה דרשרב מתנה בפורים,‏ כדי לבדח את דעת אנשי פפונאי,‏ שאפשרלומר שהיו אוהבים מילי דבדיחותא,‏ כמו שמסופר במסכתבבא בתרא ‏(טז,‏ א),‏ שרב אחא בר יעקב דרש בפפוניא ‏"שטןופנינה לשם שמים נתכוונו,‏ אתא שטן ונשקה לכרעיה"...‏גם אצל החסידים היו נוהגים למנות ‏"רב לפורים",‏ אבל לא רק‏"רב"‏ אחד היה מנהיג את כל החבורה,‏ כי אם היו רבים מחריפיהחסידים שהיו אומרים ‏"תורה"‏ וביחוד על עסקי שתיית יין.‏פעם לקחני ידיד אחד להשתתף אל קבוצת חסידים בעריכתסעודת הפורים.‏ ידידי שבא לקחת אותי כבר היה מבושם דיו,‏ובמשך הדרך היה מרבה לדבר ענינים שונים הקשורים לענינישמחה ובדיחותא,‏ מה שהנני זוכר הם ה"שלשה תנאים"‏ שהואהציב בפני,‏ הוא אמר זאת בשם המוהר"ן מברסלב זי"ע ששחפעם על אמירת ‏"ווערטלאך"‏ ‏(בדיחות).‏ אחר כך שמעתי זאתשוב יותר ברור:‏וכך אמר:‏ שלשה תנאים צריך להקדים לבדיחה כדי שתהיהעל טהרת הקודש:‏ א.‏ שהאומרה לא יתכוון כלפי עצמו,‏ ב.‏ שלאיתכוון לזולתו,‏ ג.‏ של יהיה בו פגם בטהרת הלשון,‏ וסיים:‏ ‏...היינטזאגט ווערטלאך ‏(מעתה,‏ כבר לא נותרו לכם בדיחות)‏ - - -מיד בהגיעי אל סעודת הפורים החסידית,‏ כבר מצאתיכמה חסידים מתגוללים כשיכורים בירכתי הבית,‏ אחד מהםשר בקול ניחר ‏"להודיע",‏ ואחד מהם היה צועק שוב ושוב אתמאמר חז"ל:‏ ‏"אין שמחה אלא בבשר ויין".‏ נענה אז אחד מזקנייבבטאון העדה החרדיתפרשת תצוה תשס״ט

התלמידי-חכמים ואמר:‏‏"אמנם כן,‏ האם חושבים אתם כי בשר ויין הדברים כפשוטם,‏הרי כבר ידוע מה שכתב הרמב"ם בפרק ד'‏ מהלכות יסודיהתורה,‏ הלכה יג:‏ ‏"שאין ראוי לטייל בפרדס אלא מי שנתמלאכריסו לחם ובשר,‏ ולחם ובשר הוא לידע האסור והמותר וכיוצאבהם משאר המצוות".‏ואת זה עלינו להשתדל לקיים,‏ על ידי עבודת השי"תבחסידות ולימוד התורה שהיא המשמחת לב...‏אולם,‏ לעומת מידת השמחה שבכל ימות השנה,‏ הרי יוםאחד בשנה הוא,‏ שבו אוכלים ושותים ומשתכרים ביין רב ‏"עדדלא ידע",‏ כאשר כולם ששים ושמחים ויוצאים בריקודיםמתוך בשר ויין כפשוטו - זה יום הפורים.‏בייחוד היו החסידים מרבים לדבר בפורים על מה שאמרוחז"ל:‏ ‏"מחייב אינש לבסוסי בפוריא",‏ וזכורני מעשה בישישאחד מזקני החסידים בעיירת מולדתי שאמר ל"חבריא"‏ שיתנולו כוס י"ש בן תשעים מעלות.‏הטעו אותו החסידים והגישו לו כוס מלא יי"ש בן ארבעיםמעלות.‏ הלה בירך ‏"שהכל"‏ וטעם מעט מן המשקה,‏ ותיכףמשהרגיש שרימו אותו אמר:‏‏"אגיד לכם עכשיו סתרי תורה,‏ בטעם שאמר בשופטים:‏‏"מים שאל חלב נתנה",‏ כי באמת סיסרא רצה י"ש של תשעיםמעלות כמספר ‏"מים",‏ אבל יעל נתנה לו של ארבעים בלבד,‏כמספר ‏"חלב"...‏ וכמובן - סיים הישיש - זה לא סתרי תורה רקסיסרא-תורה.."‏כך היו אבותינו ששים ושמחים בפורים שמחה אמתיתהנובעת מעמקי על ידי סיפורים ודברי חידות משעשעות אתהלב.‏פורים אצל המשפיעיםבעיר בעלצי שבמחוז בסרביה,‏ היה אחד המרכזים לחסידותחב"ד ובראשם עמדו שני משפיעים תלמידי חכמים מובהקים:‏רבי חיים בער,‏ שהיה בימי שחרותו ‏"חוזר"‏ אצל הצמח צדקזי"ע,‏ ורבי נח סופר,‏ שעלה לארץ-ישראל שנים מספר לפניפרוץ מלחמת העולם תרע"ה.‏פרנסתם היתה מצויה בדוחק,‏ אבל יומם ולילה היו יושביםומתעמקים בתורה ובחסידות חב"ד.‏ כל ימות השנה לא היהבא משקה אל פיהם,‏ מלבד יין לקידוש ולהבדלה,‏ אבל מכיוןשהגיע יום הפורים היו שני אלה מתחרים בשתיית יין עם כלחסידי חב"ד שבבעלצי.‏ והיו מראים אח כוחם גם בחידודיםובדיחות מפולפלות כדרך ‏"רבני הפורים".‏היה מעשה פעם אחת ביום הפורים,‏ שר'‏ חיים בער שתהשלוש כוסות של יין בנשימה אחת.‏ אמר לו חבירו ר'‏ נח סופר:‏- אם חכמינו אמרו ‏(פסחים פו):‏ ‏"השותה כוסו בבת אחת הריזה גרגרני,‏ על אחת כמה וכמה שאתה גרגרן שבגרגרנים,‏ כיוןששתית שלוש כוסות בבת-אחת.‏החזיר לו ר'‏ חיים-בער:‏ - מקרא מפורש אני מקיים,‏ שכןכתוב בתורה ‏(שמות כה,‏ לג):‏ שלשה גביעים משוקדים בקנה‏(בגרה)‏ האחד - כפתור ופרח!‏ואף הוא אמר פעם אחת בפורים:‏ - כלל אמרו לנו חכמינו‏(עירובין לא,‏ ב):‏ חזקה,‏ שליח עושה שליחותו.‏ אבל כנגד זהאמרו גם-כן ‏(שם כז,‏ א):‏ אין למדין מן הכללות,‏ והביאו שםראיות לכך;‏ ואף אנו נאמר:‏ יין יוכיח.‏ שלפעמים אין שליח עושהשליחותו,‏ שהרי אנו שולחים את היין אל הקיבה,‏ והוא מועלבשליחותו והולך אל הראש...‏שאל אותו אחד מן ‏"החבריא":‏ - אם כן למה מר נהנה ממישמועל בשליחותו?‏- אבל מה אעשה - השיב לו ר'‏ חיים-בער - והכתוב עומדוצווח ‏"הרחב פיך ואמלאהו"...‏שאל ההוא שוב:‏ - מנין אתה יודע,‏ שכוונת הכתוב היא ליין,‏אולי כוונתו ‏"ואמלאהו"‏ מים?‏החזיר לו רבי חיים-בער תוך כדי שאלה:‏ דבר זה מתורת משהלמדנו בגזירה שוה.‏ כתוב וכמלאה מן היקב וכתוב ‏"ואמלאהו,‏מה ‏"מלאה"‏ שם ‏"מן היקב"‏ אףכאן ‏"ואמלאהו"‏ מן היקב..‏עוד אמר רבי חיים-בער בסעודת פורים בבעלצי,‏ כי לפידעתו,‏ מה שנטע נח כרם וישת וישכר,‏ זה היה בפורים.‏ שבומותר לנטוע,‏ שהרי כן אמרו חז"ל ‏(מגילה ה,‏ א):‏ רבי נטע נטיעהבפורים,‏ ובו-ביום מצוה לשתות ולהתבסם עד כדי שכרות...‏נענה חברו ר'‏ נח סופר ואמר:‏ - אף-על-פי שאין ראיה לדבר,‏יש זכר לדבר;‏ שכן כתוב ‏(ט,‏ יז):‏ ‏"ונוח בארבעה עשר בו ועשהאת יום משתה",‏ ועתה צאו וראו:‏ בכל מקום נכתב נח חסר בליו',‏ ואילו במגילת אסתר,‏ שאנו קוראים בפורים,‏ כתיב ונוח מלאו',‏ ללמדך שנח בפורים הוא מלא...‏נענו כל המסובים ואמרו:‏ - נח לככוד עצמו הוא דורש...‏ואף הוא אמר פעם אחת בפורים לבאר דברי הפייטן ב"יוצרלפרשת זכור"‏ ‏(סוף פיוט ‏"זכור איש אשר הגויע אב ללא עתו"):‏‏"תכלית שבעים נתלה על חמשים",‏ כי מ"אחרי הדברים האלהגדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא"‏ עד הפסוק ‏"ויתלואת המן על העץ"‏ ישנם שבעים פסוקים,‏ וזוהי כוונת פייטן:‏‏"תכלית שבעים",‏ בסוף שבעים פסוקים מסופר כי המן ‏"נתלהעל חמשים"‏ עץ גבוה חמשים אמה...‏ואולם ר'‏ נח,‏ כאשר בדחה עליו דעתו בפורים היה אומר:‏ - כלהמקרים המסופרים במגילת אסתר,‏ קרו בעת שתיית-יין:‏ בטובלב המלך ביין ציוה להביא את ושתי,‏ כאשר המליך את אסתרתחת ושתי עשה המלך משתה גדול,‏ וכאשר הוציא הגזירה כלפיהיהודים להשמידם מה כתיב שם:‏ והמלך והמן ישבו לשתותלשתות,‏ שתי פעמים הזמינה אסתר את המלך והמן למשתההיין,‏ וכאשר שב המלךמגיגת הביתן ומשתה הייןצוה לתלות את המן,‏ הויאומר כי ‏"תכלית שבעים",‏כלמר סופו של יין שהואבגימטריא שבעים היה כיהמן ‏"נתלה על חמשים",‏עץ גבוה חמשים אמה...‏תכסה פני שגדולים אלו חשבו אותי כאחדפורים בצל רבי נפתלי אמסטרדםמהם.‏ אמנם,‏ משום שעמדתי אצלם בשעתעדות מיום הפורים מפי יליד-ירושליםשהסתופף בקרבת הצדיק רבי נפתלי דרשותיו של רבינו הגדול,‏ הם האירו לי זי"עמאמסטרדם-ירושלים זצוק"ל.‏כנודע היתה דבקותו של רבי נפתלי ברבורבי ישראל סאלאנטער ובשיטתו ללא גבול,‏נפשו היתה קשורה בנפש רבו כל ימיו ולאעשה דבר גדול או קטן בלי לשאול את פיו.‏ואף לאחר פטירתו של רבי ישראל היה דורשוחוקר מחבריו ומעיין מדברותיו ואמרותיוהשונות כדי למצוא מענה לשאלה שעמדבה.‏ נתקיים בו מורא רבך כמורא שמים.‏הכרעת רבו היתה עבורו גילוי דעת תורהשאין להרהר אחריו.‏אך כל זה מבלי לדבר כלום אודותיווחביריו,‏ רק יום אחד בשנה הרשה רבי נפתלילעצמו לעשותו יוצא מן הכלל,‏ ביום הפורים.‏רבי נפתלי,‏ שסידר לעצמו זמנו לפרקיםמדויקים,‏ ותכנן תכנית קפדנית לכל יום,‏ לכלשעה ולכל רגע,‏ שכל טרדות הזמן לא גרמו לולשנות מתכניתו כמלא נימה,‏ היה עוסק בכליום הפורים בשתיית משקה כשהוא מתבלאת דבריו בפורים על רבו וחבריו הגדולים.‏לנו,‏ הבחורים והתלמידים,‏ הורשה אזלבלות במחיצתו הנעימה והמעניינת ללא כלמגבלה.‏ פעם אחת בין שתיה לשתיה,‏ הרבהבשבחם של התלמידים הגדולים ומה שאמרעליהם הרבי.‏ מה שאמר עליו הרבי,‏ לא העלהעל לשונו כלל.‏ילדות היתה בי,‏ ומתוך בדיחות הדעתשבשתיה,‏ העזתי פעם את פני ושאלתיובלשון פורימית:‏ ‏"מה אמר הרבי עליך?"‏רבי נפתלי נעץ בי שתי עינים תמהותוהפליט:‏ ‏"סבור אתה כי בפורים מותרלהתלוצץ אף באדם זקן?‏ באמת בושהפנים.‏ אך מי כמוני יודע כי היה זה משוםרחמנות לאדם מועט כמוני,‏ שלא הגיע אףלקרסוליהם.‏ אבל בכל זאת העמידה במחיצתגדולים מביאה תועלת".‏‏"והרי שמך מפורסם בכל העיר והסביבהוהכל מתאוים לראותך?",‏ המשכתי בעזותמצח פורימית.‏רבי נפתלי לא כעס וענה בענות חן שכולהתמימות:‏ ‏"הכל בשביל כבוד הרבי,‏ שבטעותםחושבים אותי לתלמידו.‏ ואילו הפרסום,‏ הואבא לי רק בעטיה של זוגתי הצנועה,‏ שהיאאופה חלות מהודרות לכבוד שבת,‏ וכלהנשים מהללות את מעשי ידיה לתפארת,‏ומתוך כך באים לספר בשבחה,‏ והיא,‏ כדרכה,‏מספרת להם בשבחי,‏ למרות שאין לי יד בכלהכבוד והפרסום הזה ואיני ראוי לו כלל"...‏עם רדת היום משנראו כוכבים ראשוניםברקיע,‏ עמד רבי נפתלי מכסאו,‏ כהרף עיןפג יינו והיה לאדם אחר.‏ רבותי - אמר - חגהפורים עבר,‏ הגיעה שעת העבודה,‏ עלינולהתפכח מהשיכרות ולהתפלל באימה ויראהתפלת ערבית.‏ עלינו גם להגביר שקידהבתורה,‏ כדי להשלים את שהחסרנו מסדרלימודנו הקבוע בגלל היום.‏לאחר התפלה פטר אותנו במאור עיניםשל הודיה,‏ על שהואלנו להסב עמו ולשמוחבחברתו,‏ הסיט את העמוד למקום לימודוהקבוע ושקע בלימוד מעמיק,‏ כשכולוהתפעלות ורוממות הרוח בשקידה גדולה.‏עמדנו תקועים במקומנו ולא ידענו נפשנולמראה הגדול הזה של עוז הרוח ותוקף הרצוןשבגוף רצוץ וזקן זה שלפנינו.‏ פרשת תצוה תשס״טבטאון העדה החרדיתיג

העדה החרדית עיה"ק ירושלים ת"ואפריון מלא ברכותבהדרת כבוד התורה הננו מביעים את ברכותינוהמאליפות להדרת גאון כבוד תורת רב האי גאוןוצדיק דרופתקי דאורייתא מאיר עיני ישראלבחיבוריו על ישראל הדרתו הגאון האדיררבי משה שטרנבוך שליט"אהראב"ד פעיה"ק ת"וולבנו הרב הגאון ר'‏ אשר בן ציון שליט"אלרגל שמחת נישואי נכדו-בנוהבה"ח המו"מ בתוי"ש כמר אלחנן בונם הי"ועב"ג המהוללה תחי'‏בת הרב הגאון ר'‏ אלעזר דוד אפשטיין שליט"איה״ר שיבנו בית נאמן בישראל וירוו מהם ומכל יו״ח רובנחת דקדושה מתוך בריות גופא ונהורא מעליא בשמחהונחת טוב וחסד כל הימים אכי״רכברכת ועתירת ההנהלהאפריון מלא ברכותהננו מביעים את ברכותינו המאליפות למעכ"תהגאון הצדיק מגדולי מורי ההוראה המשיבלהמונים רבים דבר ה'‏ זו הלכה,‏ ה"ההרב הגאון רבי אהרן פישר שליט"אמו"צ דעדתינו ורב שכונת זכרון משהולחותנו הרב הגאון מוה"ר יצחק נתן קופרשטוק שליט"אבעל ‏"מאורות נתן"‏ולחתנו הרה"ג ר'‏ אליעזר יצחק בקר שליט"אולאביו הרב הגאון ר'‏ נחמי'בקר שליט"אלרגל נישואי נכדתו-נינתם-בתו המהוללה תחי'‏עב"ג הבה"ח מו"מ בתוי"ש הי"ובן הרה"ג ר'‏ ישראל מאיר ברנר שליט"אמחשובי משפיעי חסידי ברסלבחתן הרה"ג רבי יצחק גרשון המבורגר שליט"אאפריון מלא ברכותכן הננו מביעים את ברכותינו המאליפותלמעכ"ת הרב הגאון מרביץ תו"י מחשובי מוריההוראה המשיב להמונים דבר ה'‏ זו הלכה,‏ ה"ההרב הגאון רבי יעקב דוד הלברשטאם שליט"אמו"צ דעדתינובן מרן בעל דברי משה זצוק"ל חבר הבד"צ פעיה"קלרגל אירוסי בנו המו"מ בתוי"ש הלל מרדכי אליעזר הי"ועב"ג המהוללה תחי'‏ בת הרב הגאון ר'‏ יהושעליברמן שליט"אבן ידידנו הגה"צ רבי יוסף ליברמן שליט"אמח"ס משנת שביעית וראש ישיבות שומרי החומותוחתן ידידנו הגה"צ רבי אליעזר דוד פרידמן שליט"ארב ק"ק בעלזא לאנדאן***יה״ר שיבנו בתים נאמנים בישראל וירוו מכל יו״ח רוב נחתדקדושה מתוך שמחה ונחת טוב וחסד כל הימים אכי״רכברכת ועתירת הנהלת העדה החרדיתהעדה החרדית עיה"ק ירושלים ת"ואפריון מלא ברכותבהדרת הכבוד הננו מביעים את ברכותינו המאליפותלאורח הדגול רב האי גאון וצדיק מושל ביראת אלקים,‏המשליך נפשו מנגד זה יובל שנים למען טהרת ישראל,‏רועה נאמן על ישראל הדרתוכ"ק אדמו"ר מזלאטשוב שליט"אנתניה - מאנסי נ"יולמחו'‏ כ"ק אדמו"ר מספינקא ירושלים שליט"אולבנו-חתנוהגה"צ מוה"ר ישראל שמואל מיכלאוויטש שליט"ארב דק"ק זלאטשובלרגל שמחת נישואי בתו המהוללה תחי'‏עב"ג החתן המו"מ בתוי"שבת ידידנו הרה"צ ר'‏ יחיאל מיכל מאסקאוויטש שליט"אאדמו"ר מדראהביטש-שאץולחותנו כ"ק אדמו"ר מהוסאקוב שליט"א באר שבעוהננו מביעים בזה ברכת ציון וירושלים לקדם פניכקש"ת האדמו"ר מזלאטשוב שליט"אלרגל הופעתו בשערי ארה"קיהי בואו לברכה להרמת קרן התורה והיראהויה״ר שירווה מכל יו״ח רוב נחת דקדושה מתוך בריות גופאונהורא מעליא ברוב שמחה ונחת טוב וחסד כל הימים אכי״רכברכת ועתירת ההנהלההעדה החרדית עיה"ק ירושלים ת"ואפריון מלא ברכותהננו מביעים את ברכותינו הלבביות לרומעכ"ת הגאוןהצדיק דולה ומשקה מבארות חיים לעדרים עדרים חו"פעל ישראל הדרתוכ"ק אדמו"ר קהל חסידי ירושלים שליט"אולחתנו הרה"ג ר'‏ אברהם צבי פפנהיים שליט"אולמחו'‏ הרב הגאון ר'‏ יעקב אליעזר פפנהיים שליט"ארו"כ בשומרי החומותולאביו ידידנו הרב החסיד המפו'‏ מוה"ר שלמה פפנהיים שליט"אמראשי הנהלת עדתינו ומנהל בית לפליטות ועודלרגל שמחת נישואי הבר מצוה לנינו-נכדם בנו המו"מ בתוי"ש הי"ויה״ר שירוו מהם ומכל יו״ח רוב נחת דקדושה מתוך שמחהונחת אכי״רכברכת ועתירת ההנהלהמשה מרדכי בן ר׳ נתן אליהו לאבענשטיין רווק אנגליהשפרה בת ר׳ ראובן ארלנגר רווקה שווייץיהודה בן ר׳ אשר יעקבזון רווק י״םרוחמה חיה פייגא בת ר׳ יעקב מנחם וורטהיימר רווקה י״םשלמה יהונתן בן ר׳ אברהם מרדכי וקשטיין רווק י״םמינה לאה בת ר׳ צבי אליעזר ספרונוביץ רווקה י״םישראל מאיר בן ר׳ מרדכי צבי שילר רווק אשדודרייזל בלומא בת ר׳ נחמן ארנרייך רווקה י״םיעקב ישראל בן ר׳ אברהם אטלן רווק באר שבעתמר בת ר׳ יגאל שושן רווקה ביתראברהם יעקב בן ר׳ שאול יהודה פרידמן רווק י״םשרה יוכבד בת ר׳ רפאל אוירבך רווקה י״םאליעזר בן ר׳ מתתיהו יחיאל קרישבסקי רווק י״םפערל בת ר׳ שמואל חיים פפנהיים רווקה י״םנחום בן ר׳ בן ציון כץ רווק י״םמרים חוה בת ר׳ בן ציון ברנט רווקה י״םיצחק בן ר׳ שלמה זלמן לדרמן רווק י״םשפרה בת ר׳ מנחם מנדל רובינפיין רווקה י״םיואל אברהם בן ר׳ משה יעקב מושקוביץ רווק ב״בפרומט בת ר׳ יהושע גרוס רווקה י״םישראל מרדכי בן ר׳ אברהם ארנטל רווק י״םאסתר יענטא בת ר׳ שמואל אריה מרקוביץ רווקה י״םעקיכא בן ר׳ אליעזר גולדשטיין רווק ב״בלאה גיטל ברכה בת ר׳ אברהם יעקב לוין רווקה ביתרחיים בן ר׳ אברהם אריה ויינשטיין רווק י״םרחל בת ר׳ מרדכי גרוס רווקה י״םשאול יהודה בן ר׳ יגאל חן רווק י״םשרה בת ר׳ מיכאל אבועזיז רווקה אשדודאברהם הלל בן ר׳ יצחק מלול רווק י״םשרה בת ר׳ דניאל לוי רווקה צרפתמשה עזרא בן ר׳ דוד מזרחי רווק י״םבת חן בת ר׳ רחמים הררי רווקה י״םנחמן בן ר׳ אליהו נסים רווק מעלה אדומיםדקלה בת ר׳ דוד חן רווקה תל מונדנפתלי איל בן ר׳ נחום מיכאל סולרש רווק י״םהינדא מלכה בת ר׳ יעקב לייב שטרן רווקה י״םיוסף בן ר׳ אליהו נחום קירשנבוים רווק י״םנחמה שיינדל בת ר׳ צבי שובקס רווקה י״םיוסף בן ר׳ דוד רוטמן רווק י״םשרה בת ר׳ אלטר משה יעקב קויפמן רווקה י״םחיים דב בן ר׳ עמיקם תנעמי רווק מודיעיןאסתר בת ר׳ אביתר עוזירי רווקה י״םשמעון בן ר׳ יוסף גוטמן רווק כפר חבדתמר בת ר׳ ישעיה זלמן זייבלד רווקה י״םיעקב בן ר׳ נפתלי אנשין רווק ביתרקריידיל בת ר׳ חיים אלימלך מינצברג רווקה י״םאהרן בן ר׳ נסים חמו רווק י״םשרה בת ר׳ אליהו יוסף טויטו רווקה ב״ששלום דב בער בן ר׳ זאב ישראל קרומבי רווק צפתליבא חיה מושקה בת ר׳ דוד אברהם שמוס רווקה י״םישראל חיים בן ר׳ ירמיהו קצבורג רווק י״םיהודית חנה בת ר׳ יצחק יונתן בנדיקט רווקה י״םשלום בן ר׳ משה מנחם בודנהיימר רווק י״םברכה בת ר׳ יצחק חיים פוס רווקה י״םיחזקאל בן ר׳ נחום מזרחי רווק צפתתהילה בת ר׳ בנימין מועלמי רווקה י״םשמחה בונים דוד בן ר׳ רפאל חיים הלטובסקי רווק י״םהינדא בת ר׳ משה נפתלי דייטש רווקה ביתראהרן ראובן בן ר׳ דוד גילופ רווק י״םמיכל בת ר׳ נורמן יצחק השינג רווקה ארה״בישראל בן ר׳ יוסף צבי דוידוביץ רווק י״םחנה דבורה בת ר׳ אהרן סמט רווקה י״םיצחק בן ר׳ יחזקאל אביגדור פרנקיל רווק י״םבילא מרים בת ר׳ משה דוד דיאמנט רווק י״םדניאל בן ר׳ אליהו דהאן רווק צרפתאסתר נדין בת ר׳ משה דיין רווקה י״םדוד משה בן ר׳ יוסף שמואל רווק רחובותחוה טובה בת ר׳ ברוך משה יעקב אוביץ רווקה ביתריהודה בן ר׳ משה סמט רווק י״םבילא בת ר׳ משה יהושע אייזנבך רווקה י״םיעקב בן ר׳ נחום אדלר רווק י״םשיינדל בת ר׳ שמואל זנוויל דוידוביץ רווקה י״םבנימין בן ר׳ אברהם יהודה ברינקמן רווק י״םחדוה בת ר׳ ברוך אליהו טננולד רווקה אופקיםדוד בן ר׳ שמעון קרויס רווק י״םדאבע מינדל בת ר׳ משה פרנקל רווקה י״םדוד בן ר׳ יוסף אברג׳ל רווק י״םאסתר בת ר׳ שבתאי חגי רווקה י״םיהודה בן ר׳ יוחנן שיפמן רווק י״םבאשא בתיה בת ר׳ מרדכי דוד ברים רווקה י״םשלמה בן ר׳ יהושע זאב סגל רווק י״םחנה יהודית בת ר׳ שלום ברוך פריזנד רווקה י״םדוד ראובן בן ר׳ יעקב איזנשטט רווק ב״ביהודית בת ר׳ אהרון וויטו רווקה ביתרמשה ישעיהו עוזר בן ר׳ יוסף שמש רווק ב״באילה בת ר׳ יוסף אברהמי רווקה י״םיצחק בן ר׳ נעים חיים רווק רמת גןשולמית בת ר׳ יונתן נאיגאונקר רווקה ראש העיןאברהם מרדכי בן ר׳ יצחק זילברברג רווק י״םדבורה יוטי בת ר׳ ליפא גלובינסקי רווקה י״םידבטאון העדה החרדיתפרשת תצוה תשס״ט

לאור קריאת מרנן הגאב"ד והביד"צ שליט"אמגבית קודש ‏"יד לאחים"‏ לתרומות לפדיון שבויים:‏ 1800-620-640 בנק הדואר ח-ן 44-22-440 ת.ד.‏ 551 בני ברקפרשת תצוה תשס״טבטאון העדה החרדיתטו

טזבטאון העדה החרדיתפרשת תצוה תשס״ט