גיליון זה של בטאון המחוז - לשכת עורכי הדין

משהו אישימאחורי הגלימהמאת עו"ד נאהל עספור*‏על משפט ותרבותעו"ד ג'ומאנה דאמוני - ח'וריהחיים הם ריאליטיגיל:‏ 32מצב משפחתי:‏ נשואה 1+מתי החלטת שאת רוצה להיות עורכת דין?‏‏"לאחר סיום התיכון,‏ חיפשתי מקצוע מאתגר,‏דינמי ואקטואלי,‏ אשר חובק בתוכו המון תחולמים.‏ בעריכת הדין מצאתי את כל אלה".‏מהו הרקורד שלך בתחום?‏‏"בל‎1999‎ סיימתי לימודי תואר ראשון בפקוללטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה.‏ עברתיתקופת התמחות אצל כבוד השופט יצחק כהן,‏בבית המשפט המחוזי בנצרת.‏ בשנת 2000עברתי את מבחני הלשכה וקיבלתי רישיון.‏‏"בתחילת דרכי בחרתי לעבוד עם בן זוגי,‏ עו"דסרי ח'ורי,‏ שבאותה תקופה כבר היה עורךדין מנוסה,‏ והצעדים הראשונים שלי במקצוענעשו איתו.‏ במסגרת עבודתי עם בן זוגי עסלקתי בתחום הפלילי,‏ וכן עבדתי מול ארגוניםהעוסקים בזכויות אסירים.‏‏"לאחר שהרגשתי שאני בשלה מספיק,‏ כדילפרוש כנפיים ולצאת דרך משלי ולפעוללקידום הקריירה שלי בלי קשר לבן זוגי,‏ הגלעתי למשרד א.‏ שילה ושות'‏ עורכי דין,‏ משרדמהוותיקים והמבוססים בחיפה,‏ המנוהל עלידי עורך הדין אליהו שילה.‏ שם מוניתי למנהללת סניף המשרד בנצרת.‏ הסניף בנצרת עוסקבאותם תחומים,‏ שבהם עוסקים יתר הסניפיםשל הפירמה ‏)בחיפה ובתל אביב(‏ - במשפטהאזרחי,‏ מסחרי,‏ מקרקעין,‏ מיסים ונזיקין".‏באיזה מקצוע אחר היית בוחרת,‏ ולמה?‏‏"הייתי בוחרת בביולוגיה,‏ ולהתמקצע בתחוםהביוטכנולוגיה".‏מהו הדבר שהכי חשוב בחיים בעיניך?‏‏"משפחה ובריאות".‏איזו דמות את מעריצה או מעריך,‏ ולמה?‏‏"אין דמות ספציפית שאני מעריצה,‏ אך אנימעריכה מאוד אנשים - נשים וגברים כאחד,‏הנמצאים בעמדות מפתח ואשר הגיעו לשםבזכות כישורים,‏ עשייה רבה והתמדה".‏מה את מאחלת לילדים שלך?‏‏"שיזכו לגדול בחברה בריאה,‏ שלווה ואיכותית.‏ושיקבלו את כל ההזדמנויות המגיעות להם".‏בהנחה שיש אלוהים,‏ איזה משפט היית רוצהלשמוע ממנו כשתגיעי לשמיים?‏‏"שהחיים שלנו הם פרק בסידרת ריאליטי".‏(מיד לאחר היבחרו לראש לשכת עורכי הדיןבישראל,‏ השתתף עו"ד יורי גיא-רון בטקס פתיוחת שנת המשפט באנגליה.‏ בגיליון מספר 70‏)נובמבר 2007( של ביטאון לשכת עורכי הדין,‏פורסמה כתבה הסוקרת בקצרה השתתפותו שלראש הלשכה בטקס ואת התרשמותו מהאירועהחגיגי והצבעוני ההוא.‏באותה כתבה אמר ראש הלשכה,‏ כי לאאהב את הקשר הנרקם בין הכנסייה למשפטבאנגליה,‏ לא כל שכן את עובדת קיום הטקסבכנסייה והכללת מזמורים לאל ולגדולתו.‏ עודאמר,‏ כי הטקס שעורכת הלשכה בישראל,‏ שבונוטלים חלק ראשי שלוש רשויות השלטון,‏מתאים ונכון יותר.‏אבקש להביא התייחסות וגילוי דעתקצרים בעקבות כתבה זו.‏ תחילהאברך את ראש הלשכה עלפועלו להידוק ולהעצמתהקשר בין הקהילה המשופטית בישראל עם זו שלאנגליה ובכלל.‏אות פתיחת שנתהמשפט באנגליההינו טקס דתי,‏ הנוערך בווסטמינסטראבי Westminster(,)Abbey ושאליו מגיועים שופטים מבתיהמשפט המלכותייםלצדק Courts( Royal.)of Justice אחריו מתוקיימת קבלת פנים בבתיהפרלמנט of( Houses,)Parliament באירוח הלוורד צ'נסלור Chancellor( .)Lordלאירוע החגיגי הנ"ל מוזמנים,‏ זהמאות שנים,‏ שופטים,‏ בכירים במערכת המשופט,‏ שרים ועוד.‏שורשיו של טקס זה במנהג דתי עתיק יומין,‏שבו נהגו השופטים לבוא ולבקש בתפילה אתהדרכת בורא עולם בפתחה של כל עונת משפט.‏עוד בימי הביניים,‏ כשדיונים של בית המשפטהגבוה )High Court התקיימו בהיכל ווסטמינוסטר Hall( ,)Westminster נהגו שופטים להגיעלשם ברגל,‏ כשהם צמים כמה שעות לפני טקסהסעודה.‏ לאחר מכן,‏ נהג הלורד צ'נסלור להגישלהם משהו לאכול,‏ לפני שצעדו בחזרה להיכלהמשפט.‏בשורות אלה,‏ אינני מבקש להאיר את מוו* הכותב הוא דוקטורנט למשפטים באוניברסיטת חיפהרכבות הזיקות ההיסטוריות והעכשוויות שלהמשפט והאקלים האקלזיאסטי הקלאסי ביחסלמשפט באנגליה,‏ לא כל שכן תפקיד הכנסייהבמכלול זה.‏ די והותר נכתב על כך בספרותהזרה,‏ ולא אוסיף לשפוך דיו באותו עניין.‏ חפציהוא לנצל במה זו,‏ על מנת לעורר שיח שבמווקדו ביקורת עצמית וקריאה לעיון חוזר בטבעו,‏במיקומו ובפועלו של המשפט ביחס לתרבותולביטויי תרבות.‏המשפט הינו ביטוי של תרבות.‏ הוא מקייםדיאלקט ודיאלוג מתמשכים עם ביטויי תרבותאחרים,‏ כגון דת,‏ מסורת,‏ פולקלור וספרות.‏ הואמזין אותם וניזון מהם.‏ שיח זה אינו שיח סטטיחלול,‏ אלא שיח חי,‏ דינאמי ומשתנה,‏ העשוי להוצפין תובנות יסוד של תרבות,‏ שהבנתןהכרחית לתפיסה ולהפנמת ההוויהשל עם,‏ חברה או קהילה.‏פענוחו של הצופן מאפושר גילוי עקרונות-האב,‏ אוחוקי היסוד,‏ של המערכתהתרבותית.‏ אותו גילוי,‏כמוהו כגילוי הקוד הגונטי,‏ המבטיח רציפותתרבותית והמשכיות,‏והכרתו הכרחית בעיותים של משבר כבעיותים של שלווה.‏ הואמגן מפני התפוררות,‏ומבטיח תקווה תמידיתלהמשך קיום.‏משפט אינו אוטונומיהאו משק סגור,‏ והחושבלטהרו מעצמים,‏ הנראיםלו במבט ראשון זרים,‏ מנתקאותו למעשה מערוצי המערכתהמקיימת אותו,‏ ומשתיק את אותותהחיים שבו.‏ מצבו של משפט כזה יתדרדר עדמהרה לתהום.‏ תהום של מוות קליני.‏ גוף חיללא רוח.‏הסתכלות על משפט דרך זכוכית מגדלתעלולה לפספס את הנוף הכולל,‏ ולהובילנו בדרךללא מוצא.‏ דרך שבסופה נשכיל להבין,‏ כי איבודנו את המשמעות.‏לא נשכיל להפנים את טבעו,‏ מיקומו ותכוליתו של המשפט,‏ אלא אם נעסוק בהתחקותאחרי ערוצי השיח שאותו הוא מקיים עם ביטוייהתרבות האחרים.‏ הבה נסיר מעלינו את עולהתעסקות היתר בטוהרו של המשפט,‏ ונפנהמקום להבנת רוחו,‏ וטיפוח נפשו.‏ דין שווה ׀ ספטמבר 2008 ׀ 23