גיליון זה של בטאון המחוז - לשכת עורכי הדין

אקדמיכאןלא הובאה שום ראיה למעשי הרצח המיוחסיםלנאשם;‏ מכלל זאת לא חרגה אף הודאת הנאושם עצמו.‏לרמיגיוס לא ניתנה שום זכות להביא עדיםמטעמו,‏ או לחקור את העדים המובאים נגדו.‏כך גם לא ניתנה בידו שום זכות ערעור עלההליך האינקוויזיטורי.‏ בהקשר זה,‏ אומנםהכריז האינקוויזיטור בתום ההליך,‏ כי הנאשםיועבר לדיון בהליך משפטי סדיר,‏ המושתת,‏ כךאמר,‏ על אדני אמת וצדק הלכה למעשה.‏ וגםאם נניח,‏ ששם יקבל הנאשם את כל הזכויותהפרוצדוראליות והאחרות שנמנעו ממנו בהליךזה,‏ ברור לקורא,‏ כי הדבר כבר מאוחר מידיי וכיגורלו של רמיגיוס כבר נחרץ.‏הבעייתיות בוועדות חקירהממלכתיותבמדינת ישראל מתמנות בידי הממשלה,‏ זהעשרות שנים,‏ ועדות חקירה ממלכתיות.‏ לוועודות אלה יש תפקיד חיוני,‏ שאין בלתו לבירורמעמיק וממצה של סוגיות,‏ הפוקדות את הזירההציבורית בעיתות של משבר.‏סעיף 1 לחוק ועדות חקירה,‏ תשכ"א־‎1968‎‏,‏מסמיך את הממשלה למנות ועדת חקירה במוקום שזו רואה,‏ כי ‏"קיים עניין שהוא בעל חשיובות ציבורית חיונית אותה שעה הטעון בירור".‏האינטרסים,‏ העומדים ביסוד חקירהממלכתית,‏ הינם בירור מלא ומקיף של אותועניין,‏ במהירות וביעילות.‏ הדבר חייב את המחווקק לשחרר את הוועדה מדינים מהותיים,‏ מדיניפרוצדורה ומדיני ראיות.‏סעיף 8 לחוק קובע,‏ כי ועדת חקירה אינהחייבת לנהוג על פי סדרי הדין של בית משפט,‏כי רשאית היא לקבל כל ראיה,‏ בכל דרך הנראיתלה מועילה,‏ וכי אין היא כפופה לדיני הראיות.‏המצב המתואר הינו בעייתי ביותר,‏ מכיווןשוועדה כזו נדרשת,‏ כפי שקורה תדיר,‏ להחליטבשאלת אשמו הפלילי של הפרט.‏ במצבים כאלה,‏נדרשת הוועדה לגבש מסקנות וקביעות בדבראחריותו של הנחקר הניצב מולה,‏ הגם שלנחקרלא מובטחים זכויות וכללים אלמנטאריים,‏ הנוחוצים לבירור נכון וראוי של דבר האשמה.‏אומנם הליך של חקירה ממלכתית והליך שלמשפט פלילי רגיל - אינם באים האחד במקוםהשני.‏ בפועל,‏ במקום שבו מתנהלת חקירהממלכתית מופקע הנושא מתחום החקירה שלרשויות האכיפה,‏ ולעיתים אף מידיו של ביתהמשפט.‏במקרה כזה נפגעות אותן זכויות אלמנוטאריות של הנחקר,‏ שהיו מובטחות לו אילועמד בפני בית משפט רגיל.‏ אומנם אין הנחקרצפוי בסוף חקירה ממלכתית לסנקציה פליליתמיידית,‏ אבל עם זאת,‏ צפויה לו בהחלט הכתומה פלילית,‏ שלא יהיה בידו לבטלה או לערערעליה באמת,‏ ככל שלא ייפתח נגדו הליך פלילימסודר.‏תוצאה זו הינה בעייתית ביותר.‏ שכן בהליךשל חקירה ממלכתית,‏ לא מגובש ולא מושמעכתב אישום נגד הנחקר;‏ אין לנחקר זכות לעייןבמסמכים או בעדויות שכנגדו;‏ לא מעוגנתזכותו לייצוג הולם ‏)לפחות לא בשלב שבו הואמוחזק כעד בלבד(.‏אין בהליך תחולה של דינים מהותיים,‏ כךשהגדרות סובסטנטיביות,‏ כגון יסודות עובדותיים או נפשיים של עבירה או עוולה ‏)כמו רשולנות(,‏ אינן מחייבות את הוועדה,‏ והיא חופשייהלקבוע מה שהיא רואה לנכון.‏כך גם כללים של קבילות או רלבנטיות שלראיות - אינם חלים.‏ ועדת החקירה רשאיתלקבל עדויות נסיבתיות,‏ עדויות מפי השמועה,‏עדויות פסולות ואחרות ‏)המנוגדות לחוק האזונת סתר,‏ לחוק הגנת הפרטיות או לדינים אחריםשל כשרות עדים(.‏ בנוסף,‏ הוועדה גם רשאיתלקבל ראיות מכל מין וסוג,‏ ותהיה מידת הרלבונטיות שלהם לעניין הנדון שם באשר תהיה.‏זאת ועוד,‏ לכללים הראייתיים בדבר נטליםוחזקות - אין תחולה בדיוני ועדות חקירה.‏ לנוטלים כגון נטל השכנוע ונטל הראה,‏ ישנו כידועחלק מרכזי בהליך הפלילי הרגיל,‏ אך הן מנווטרלות בהליך של חקירה ממלכתית.‏ במקרהזה,‏ אין הנחקר נהנה מהיתרונות המובהקים,‏הכרוכים בחובת התביעה לשאת בנטל השכנועוהראיה,‏ המוטלים עליה בהליך אדברסרי רגיל.‏יתירה מזאת,‏ לנחקר בפני ועדת חקירהממלכתית אין זכות לחקור עדים המעידים כנוגדו.‏ כך גם אין לו זכות שתיקה.‏ ואם בכל הנ"ללא די,‏ הרי שאין לנחקר גם כל זכות ערעור עלקביעות הוועדה.‏ברור,‏ כי תכלית אותם כללים ודינים,‏ הבולוטים בהיעדרם מהליך התחקור של ועדת חקירה,‏הינה להגן על הנאשם.‏ וככל שאין הקפדה מלאהעליהם,‏ זכותו של הנאשם להליך הוגן נפגעת.‏בניסיון לפתור את הבעייתיות הנ"ל,‏ הוסיףהמחוקק את סעיף 15 לחוק.‏ סעיף זה קובע,‏כי במידה וראתה הוועדה שפלוני עלול להיפגעמן החקירה או מתוצאותיה,‏ יודיע לו יושב ראשהוועדה במה הוא עלול להיפגע ויעמיד לרשותו,‏בדרך שימצא לנכון,‏ את חומר הראיות הנוגעלאותה פגיעה והנמצא בידי הוועדה.‏אדם,‏ שניתנה לו הודעה כאמור,‏ יהיה רשאי להותייצב לפני הוועדה,‏ בין בעצמו ובין על ידי עורךדין.‏ הוא יהיה רשאי להשמיע את דבריו ולחקורעדים,‏ אף אם אלה העידו כבר בעבר.‏ הוועדה גםרשאית להתיר לנחקר להביא ראיות לטובתו.‏הלכה למעשה,‏ הפרקטיקה שהתפתחה במודינה היא,‏ שהחקירה בפני ועדת חקירה התנהלהבשני שלבים:‏ שלב ראשון של גביית עדויות,‏ שבונשמעות כל העדויות;‏ ושלב שני,‏ המוכרז מידעם סיום השלב הראשון,‏ עת משגרת הוועדההודעות לנחקרים לפי סעיף 15 לחוק.‏ כך שברובהמקרים נשלחות ההודעות רק בתום שלב העודויות,‏ וזאת אף במקרים שבהם ברור מראש -עוד לפני תחילת החקירה,‏ כי נחקרים מסוימיםעלולים להיפגע מהחקירה או מתוצאותיה.‏פרקטיקה זו - של הודעה בשלב השני,‏ פוגועת קשות בזכויות הנאשם בשלב העדות,‏ שבההוא נעדר זכות טיעון ונעדר זכות ייצוג.‏ הנאשםרואה לראשונה את סעיפי האישום רק בשלבהשני ‏)בהודעה על פי סעיף 15(, ולאחר שכברהעיד ונחקר.‏ סעיף זה גם מותיר על כנה אתבעיית קבילות הראיות,‏ בעיית אי הכפיפות לדיןהמהותי,‏ וכן העדר הזכות האלמנטארית שלערעור על ההליך וממצאיו.‏ אלו הן בעיות,‏ שרובןככולן מצריכות דיון ופתרון הולם . 2ספרות יפה וסוגייה משפטיתאומנם לא ביקשתי לדמות את ההליך הנאורוהחיוני של ועדות חקירה ממלכתיות,‏ להליךהאפל שתואר ברומן.‏ עם זאת,‏ ראיתי לנכוןלהאיר את נקודות ההשקה בין שני ההליכים,‏אשר מחדדות נושא בעייתי,‏ הדרוש תיקון.‏לדידי,‏ יש ליתן את הדעת לבעייתיות שלהדין המצוי,‏ וכן לצורך בתיקון סעיף 15 לחוק,‏תוך מתן מענה מלא לזכותו של נחקר בפלילים- להליך הוגן בפני ועדת חקירה ממלכתית.‏עיון במשפטו של הנזיר רמיגיוס שימש ככליללמוד ולהציג סוגייה משפטית מעניינת.‏ זו,‏למעשה,‏ דרכה של ספרות טובה.‏ בידי הספרותלהפיח רוח חיים בקורפוס היבש של המשפט,‏המשתוקק בימים אלה,‏ כבעבר,‏ ללגימה שלמים;‏ הבה נרשה לו זאת.‏ * הכותב הוא דוקטורנט למשפטיםבאוניברסיטת חיפה1 אביעד קליינברג,‏ הנצרות מראשיתה ועד הרפורמציה ‏)תל־אביב:‏ משרד הביטחון,‏ 1995( ‎111‎־‎120‎2 אביגדור קלגסבלד,‏ ועדות חקירה ממלכתיות ‏)ירושלים:‏ נבו,‏ 2001( ‎148‎־‎390‎‏.‏דין שווה ׀ ספטמבר 2008 ׀ 25