מאיר אבלסון - המכון הגיאולוגי

מ-‏מ -(Abelson et al., 20063). ‏(איורלפיכך,‏ נראה שקו גובהשקעה שכבת המלח מים המלח הקדום לפני כ-‏‎10,000‎ שנה.‏' מתאר בקירוב טוב את הגבול המערבי בו400לפי נתוני הקידוחים וחתכי הרפרקציה,‏ קווי הבולענים באתרים מסוימים ‏"מסמנים"‏ על פני השטח את גבולהשתרעות שכבת המלח ‏(אבלסון ואחרים,‏.(2004אולם קביעה זו אינה מוחלטת,‏ משום שאתרי הבולעניםמשתרעים לעיתים קרובות לאורך קווים הקשורים כנראה לקווי שבירה קבורים.(Abelson et al., 2003)היות ושכבת המלח היא משקע אגמי,‏ הסבירות שגבול תפוצת המלח יהיה לאורך קווים ישרים לאורך כלהחוף היא נמוכה.‏ סביר יותר להניח שלגבול שכבת המלח יש צורה פחות רגולרית,‏ בדומה לקו חוף ים המלחהנוכחי ולקווי החוף הקדומים.‏ לכן נראה שקווי הבולענים שמעל גבול שכבת המלח התפתחו על ההעתקהמערבי ביותר שחוצה את שכבת המלח,‏ ומערבה להעתק זה ייתכן ועדיין מצויה שכבת המלח.‏ אי ודאות זולגבי הצורה המדויקת של גבול המלח מאלצת להעביר את גבול האזור האדום מערבה לאתרי הבולענים,‏לאורך קו גובה- 400 מ .'יתרה מזאת,‏ להעברת גבול האזור האדום לאורך קו גובה במישורי הבוץ קיים גםהגיון גיאולוגי:‏ היות והמלח הוא משקע אגמי,‏ סביר להניח שגבול תפוצתו נקבע בעומק מים מסוים לאורךקו גובה במקביל לקו החוף הקדום.‏ היות ובמישורי הבוץ קצב הסדימנטציה לא השתנה לטרלית באופןמשמעותי,‏ ניתן להגדיר קו גובה טופוגרפי המתאר בקירוב את גבול השתרעות המלח.‏ קו הגובה המתאיםלכך הוא כאמור קו הגובה 400- מ ' ‏(איור .(3בשונה ממישורי הבוץ,‏ במניפות הסחף קצב הצטברות הסדימנטים היה מהיר יותר ובעל השתנות אופקיתחדה יותר ‏(אבלסון ואחרים,‏טופוגרפי גבוה מרום של.(Abelson et al., 2006 ;2004- 400כתוצאה מכך הבולענים מופיעים ברוםמ'.‏ בנוסף לכך,‏ לעתים ההשתנות האופקית בקצב הסדימנטציה גורם לכךשקווי גובה נוכחיים אינם עוקבים אחר קו טופוגרפי קדום שלאורכו הושקעה שכבת המלח.‏ כך לדוגמא,‏יתכן כי היה בשלב מסוים בעבר ערוץ צר שלתוכו נכנס האגם ‏(כעין פיורד)‏ והשקיע מלח ומעליו עשרותמטרים של סדימנטים גסים שכיסו וממסכים כיום את הטופוגרפיה הקדומה.‏ לכן,‏ קו גובה טופוגרפי עלמניפת סחף רצנטית אינו יכול להוות גבול מהימן לגבול ההשתרעות שכבת המלח.‏ לפיכך,‏ הגבול המערבי שלהשתרעות המלח במניפות הסחף דורש טיפול פרטני יותר בעזרת קידוחים,‏ רפרקציה סייסמית ואופי קוויהבולענים ‏(אבלסון ואחרים,‏ 2004).4.3.2 מיצר לינטשאתרי הבולענים ואזורי השקיעה במיצר לינטש נמצאים מעל לגובהגובה- 400 מ', אולם מתחת לקו גובה- 395 מ ,''390שלא כמו ביתר חלקי האגן הצפוני.‏ לפיכך,‏ הגבול המערבי של האזור האדום במיצר לינטש נמתח לאורך קו‏(אבלסון ואחרים,‏.(2004הלשון ‏(ליסאן),‏ בקצב ממוצע של 1 מ"מ לשנה ‏(ברטוב,‏תופעה חריגה זו מיוחסת להתרוממות דיאפיר המלח בחצי האי של.(1999לינטש התחילה לפני כמה אלפי שנים אזי בקצב ההתרוממות שלבהנחה שהרבדת עמודת הסדימנטים במיצר1 מ"מ/ש',‏עמודה זו תהיה מוגבהת בכמהמטרים מיתר אזורי חוף ים המלח.‏ לכן,‏ התרוממות דיאפיר המלח בלשון מסבירה מדוע אתרי הבולעניםבמישורי הבוץ במיצר לינטש מוגבהים בחמישה מטרים מאלו שביתר האגן הצפוני.‏4.3.3 ה"אזור האדום"‏ באגן הדרומיבעוד שבאגן הצפוני מפלס מי הים יורד,‏ באגן הדרומי המפלס בברכות האידוי עולה.‏ מצב זה קיים משנותהשבעים.‏ לכן גם אם קיימת שכבת מלח בתת-הקרקע חסר התנאי של ירידת המפלס ליצירת בולענים.‏ העדר8