ירידת המפלס באגן הדרומי מתאימה לתצפית שקצב התפתחות הבולענים באגן הדרומי קטן בשני סדריגודל מהאגן הצפוני. בעוד שקצב יצירת הבולענים באגן הצפוני נע בין200ל-380 בולענים בשנה, באגןהדרומי הוא כשלושה בולענים בשנה, כאשר רובם מתפתחים באתר הבולענים של נווה זהר. לפיכך, בהעדרירידת מפלס באגן הדרומי, האזור האדום במפות ההתכנות מוגבל רק לאתרי הבולענים, למשל, נווה זהר(איור 4) ועין בוקק (בו הופיעו שני בולענים בשנת 1999 ומאז אין כל שנוי). חשוב לציין שאתרי הבולעניםיעלים ומור (איור(1הנמצאים בצפון בריכת האידוי הצפונית (בריכההתהום של האגן הצפוני (יחיאלי ואחרים,(5.(Yechieli et al., 2006 ;2007מושפעים ככל הנראה ממשטר מיבהתאם לכך, הגדרת אזוריההתכנות סביבם דומה יותר לאזורים באגן הצפוני (איור 5), בניגוד לאתרי עין-בוקק ונווה זהר.4.4. אזורים בעלי "התכנות נמוכה" להתפתחות בולענים – האזור הירוק במפות ההתכנותהאזורים הירוקים במפות ההתכנות הם האזור בהם לא ניתן לשלול את האפשרות להתפתחות בולענים. איהודאות להתפתחות בולענים הקיימת באזור הירוק נגרמת משלוש סיבות עקריות:א.ב.אי ודאות בקביעת גבול השתרעות המלח, במיוחד במניפות הסחף. כתוצאה מכך, בכל אזורי המניפותהגדולות באגן הצפוני (יעלים, צאלים, חבר, ערוגות-דוד, חצצון-דרגה, קדרון) מסומן גם אזור ירוק.כפי שצוין לעיל, ישנם מקרים שאתרי הבולענים המערבים ביותר מופיעים על גבול שכבת המלח, למשל,קו הבולענים במטעי עין גדי. כאשר שכבת המלח היא עמוקה (גג שכבת מלח בעומק70 מ') עד 50 מ'והסדימנט מעליה קומפטנטי למאמצים הגורמים לקריסה כמו במניפות הסחף, קיימת אפשרותשתהליך הקריסה לא יהיה ישירות מעל החלל בשכבת המלח. במקרים אלו אפשרי שהבולען יופיע בפניהשטח לא באופן ישיר מעל שכבת המלח המאסיבית. תופעה זו נצפתה במטע התמרים של עין גדיבמניפת נחל ערוגות בו הופיעו הבולענים מערבה לגבול שכבת המלח, או מעל שכבת מלח דקה ולא מעלשכבת המלח המאסיבית. לכן, הנחת העבודה היא שתתכן הופעת בולענים החורגת מערבה מגבול שכבתהמלח, במרחק שהוא מסדר גודל של עומק גג שכבת המלח (50 מ~.('ג.בנוסף, תיתכן התמוטטות משניתשל פני השטח לכיוון בולענים קיימים גם ממערב לאזור שכבת המלח, כפי שקורה באזור חוף מינרל.לכן, המרחק המקסימלי שנלקח כאפשרי לקריסת פני השטח ממערב להימצאות שכבת מלח, הינועשרות מטרים בודדים. הערכה מחודשת של מרחק זה מחייבת מחקר גיאוהנדסי נוסף לגבי סוגי הכשלהאפשריים באזורים השונים של חוף ים המלח. משימה זו קשה מאוד בהתייחס לידע הקייםולהטרוגניות הצפויה באזורים אלו.באגן הדרומי לא מתקיים התנאי של ירידת מפלס ים המלח, וכתוצאה מכך תופעת הבולענים מרוסנתבהרבה. לכן, באזורים בהם קיימת הערכה לנוכחות שכבת מלח, הסימון הוא ירוק, קרי, התכנותנמוכה. הסיבה להבדל בין האגן הדרומי והצפוני היא שבהעדר ירידת מפלס בסיס הניקוז באגן הדרומיאין דחיקה מזרחה של הפן הביני ונמנעת חדירה של מי תהום תת-רוויים לשכבת המלח. יתכן כיבמקומות מסוימים תת-האקוויפרים העמוקים בכל זאת מגיבים לירידת מפלס ים המלח באגן הצפוני,ובכך מאפשרים חדירת מי תהום תת-רווים למלח. כיום אין מספיק נתונים בכדי להכריע בשאלה זו.זרימות מעין אלו עשויות להסביר התפתחות בולענים אקראית לאורך חוף האגן הדרומי, בדומה לשניהבולענים שנפערו על כביש 90 בסמוך להר סדום בשנתבאמצע שנות ה-90.2004, ושניהבולענים שנפערו באתר עין בוקק9
אזור נוסף בעל התכנות נמוכה נמצא בפינה הצפון מערבית של האגן הצפוני מצפון לשמורת עינות צוקים.באזור זה לא מופיעים בולענים, ובקידוח שנעשה סמוך לקו המים בחוף קלי"ה בשנת 2003 לא נמצאה שכבתמלח. קיימת אי-וודאות לגבי נוכחות שכבת מלח ממזרח לקו החוף של אותה שנה, כך שלא ניתן לשלולהתפתחות בולענים עם המשך נסיגת ים המלח מזרחה.חקירה פרטנית של האזור הירוק בעזרת קידוחים ורפרקציה סייסמית עשויה לשנות את גבולות המיפוי כפישמפורט בהמשך..(Abelson et al., 2006 ;2004,-400איור 3. גובה טופוגרפי של אתרי בולענים כנגד הופעתם הראשונה בזמן (מתוך אבלסון ואחרים,זמן הופעת הבולענים נקבע לפי סקירת תצלומי אוויר מזמנים שונים. תחום השגיאה נקבע לפי הפרשי הזמנים בין תצלומיהאוויר. העקומה האדומה מייצגת את ירידת מפלס ים המלח. נראה שהופעת הבולענים עוקבת אחר ירידת המפלס. עוד עולהמגרף זה שאתרי הבולענים מופיעים מתחת לקו גובה מלבד האתרים במניפות הסחף ואתר מור במיצר לינטש (ראה דיוןבטקסט). לפיכך, במישורי הבוץ, הגבול המערבי להיתכנות התפתחות בולענים הוא קו הגובה 400.'מ -.5עדכון מפות ההתכנותכאמור, מזמן פרסום מפות ההתכנות שפורסמו בשנתלאזור חוף ים המלח. על פי קצב יצירת הבולענים משנת2004עד דצמבר15002008הנע בין 2004200 ל-3802009היו קיימים לפחות2700 בולענים.התווספו כ- בולעניםבולענים לשנה, בדצמברכל הבולענים שהתווספו במהלך השנים שלאחר הפרסום הראשוןשל מפות ההתכנות הופיעו באזור האדום, מלבד חמישה בולענים במניפת נחל חצצון (ממערב לאתר של חוףמינרל) שהופיעו באזור הירוק. מודגש כי אף בולען לא התגלה מחוץ לאזורי ההתכנות. עובדות אלו מורותשמפות ההתכנות מהוות כלי מהימן לקביעת האזורים המועדים להתפתחות בולענים. מפות ההתכנותהנוכחיות, המולבשות על אורתופוטו ממאי 2008,מבוססות על המיפוי משנת2004אליו הוכנסו שינויים10