מאיר אבלסון - המכון הגיאולוגי

תוכן הענייניםתקצירעמוד123561015151. רקע.52. תאור התופעה3. מנגנון היווצרות בולעני ים המלח4. אופן קביעת אזורי ההתכנות להיווצרות בולעניםעדכון מפות ההתכנות6. סיכום והמלצות7. מקורותתקציר באנגליתרשימת איוריםאיוראיוראיוראיוראיוראיורעמוד4510121314-1-2-3-4-5-6תפוצת אתרי הבולענים לאורך חוף ים המלחהשתנות בזמן של קצב הופעת בולעני ים המלחגובה טופוגרפי של אתרי בולענים כנגד הופעתם הראשונה בזמןמפת ההתכנות באזור נווה זהרמפת ההתכנות באזור מניפת נחל יעליםמפת ההתכנות באזור חוף מינרל

2. תאור התופעהתופעת הבולענים לאורך חוף ים המלח החלה בשנות השמונים המוקדמות בעיקר לאורך החוף של האגןהדרומי ‏(ארקין,‏.(Arkin and Gilat, 2000 ;1993הצפוניים ביותר הופיעו בשמורת עינות צוקים ‏(איור.(1התשעים והגיע ל-‏‎200‎ עד 380 בולענים לשנה בשנות האלפיים ‏(איורמשנתהתפתחות הבולענים התפשטה צפונה כאשר הבולעניםקצב הופעת הבולענים הואץ מאד מסוף שנות,(22000 ואילך.‏כאשר מעל 80% מהבולענים הופיעוהבולענים מופיעים כצבירים המכונים ‏"אתרי בולענים".‏ כיום הבולענים מופיעים ב-‏‎32‎ אתרים ‏(איור‏(איור,(1,(1המכילים בין בולען בודד עד כ-‏‎500‎ בולענים באתר.‏ כל אתרי הבולענים מופיעים ברצועה צרה המשתרעת עלפני כ-‏‎60‎ ק"מ לאורך מרבית חופו המערבי של ים המלח.‏ ברוב המכריע של האתרים,‏ הבולענים מסודריםלאורך קווים בעלי כיוון המקביל להעתקי הבקע.‏ תצפית זו מצביעה על קשר בין יצירת הבולענים והעתקיםהקבורים בתוך הסדימנט (2003 al., .(Abelson et מסקירת תצלומי האוויר שצולמו בדצמבר 2008 עולה כימספר הבולענים גדול מ-‏‎2500‎‏.‏ עוד עולה מסקירה זו שלמעלה מ-‏‎1800‎ בולענים מרוכזים בשבעה אתריםואבנתלינטש,(500480),(~140) קנה ,(~280).(~100)אתרי בולענים מופיעים בשתי הסביבות הסדימנטריות של חוף ים המלח,‏ מישורי הבוץ המורכבים מסדימנטדק גרגר ‏(סילט וחרסית)‏ ומניפות הסחף בהם חלוקי נחל מהווים חלק משמעותי מהסדימנט.‏ הבולעניםבמניפות הסחף עמוקים יותר ‏(עשויים להגיע לעומק של20 מ')‏ומתפתחים לעתים כמבנים צרים ועמוקיםבעלי יחס קוטר/עומק נמוך מאד.‏ במישורי הבוץ הבולענים נוטים להיות רדודים יותר עם יחס קוטר/עומקגדול יחסית.‏ הבדל זה נובע מההבדל בתכונות המכניות בין משקעי הסילט במישורי הבוץ לסחף הנחליבמניפות הסחף ‏(מימון וחוב',‏.(2005המבנה הצר והעמוק של הבולענים במניפות הסחף ואופי קריסהפתאומי הנובע מכניעה של סדימנט קשיח,‏ הופכים אותם למסוכנים יותר.‏ העובדה שרוב התשתית האנושיתלאורך חוף ים המלח מרוכזת במניפות הסחף,‏ למשל,‏ אזור עין-גדי,‏ עין בוקק,‏ מצפה שלם,‏ ונווה זוהר,‏גורמת לכך שבולענים אלו מהווים את עיקר הסיכון התשתיתי.‏3

איור 1. תפוצת אתרי הבולענים לאורך חוף ים המלח על גבי אורתופוטו המבוסס על צילומי אוויר שצולמו במאי 2008. האזוריםהמסומנים בלבן הם אתרי הבולענים.‏ קווי הגבול של האזורים הלבנים תוחמים את אזורי הבולענים במרחק של 100 מ'‏ ממרכזיהבולענים.‏ הכתוביות בשחור מציינות את שמות אתרי הבולענים,‏ באדום – שמות נחלים,‏ ובכחול שמות גיאוגרפים אחרים.‏בשנים האחרונות התווספו בולענים רבים בין האתרים שהוגדרו במהלך שנות העבודה,‏ כך שמספר אתרים התחברו לאתר בודדגדול יותר.‏ לפיכך הגדרת ושמות האתרים בעבודה זו שונו במקצת ביחס לעבודות הקודמות ומספר אתרי הבולענים ירד ל-‏‎32‎‏(לעומת 49 לפי ההגדרה הקודמת)‏ עם התרבות הבולענים לאורך החוף.‏–4

איור 2. השתנות בזמן של קצב הופעת בולעני ים המלח ‏(קו אדום),‏ ומספר הבולענים המצטבר ‏(קו שחור).‏3. מנגנון היווצרות בולעני ים המלחמחקר באמצעות קידוחים ושיטות גיאופיזיות שהתבצע עד לשנת2004על ידי המכון הגיאולוגי בעזרתהמכון הגיאופיזי הסיק שהגורם הראשוני ליצירת הבולענים הוא המסה של שכבת מלח בתהקבורה בעומק משתנה ביןיחיאלי ואחרים,‏~10,00070 - 20 מ'‏מתחת לפני השטח ‏(וקס ואחרים,‏שנה;Yechieli et al., 2003 ;2000.(2004המסה זו יוצרת חללים בשכבת המלח שלתוכם קורסת עמודת הסלע שמעל.‏התצפיות הישירות המורות על גורם המסת המלח ליצירת הבולענים הן ‏(יחיאלי ואחרים,‏Yechieli ;2004:(et al., 20061) מציאת שכבת מלח בכל אתרי הבולענים בהם בוצעו קידוחים,‏2) קידוחים שחדרו לתוך חללים במלח ‏(שני קידוחים באזור חוף מינרל וקידוח באתר חבר-דרום),‏3) מציאת מים תת-רווים למלח באקוויפר הכלוא מתחת לשכבת המלח,‏5

4) סיגנל גיאוכימי במי תהום המצויים בשכבת המלח המעיד על המסת מלח Na/Cl=0.5-0.6) בהשוואה ל-‏Na/Cl=0.25הנמדד במי תהום המורכבים מתמלחת של מי ים המלח ו-‏Na/Cl=0.33‎ במי תהום יותרמלוחים פחות).‏בקידוחים בעין גדי ובאתר שלם נמצא שהעומד ההידראולי של מי האקוויפר התחתון,‏ מתחת לשכבתהמלח,‏ גבוה יותר מזה הנמדד באקוויפר העליון,‏ מעל שכבת המלח.‏ מצב זה מאפשר זרימת מים תת-רוויםמהאקוויפר התחתון מעלה,‏ לכיוון שכבת המלח.‏ זרימה זו מתרחשת כנראה דרך העתקים החוצים אתהשכבות האוטמות מתחת למלח ואשר יתכן ונמשכים גם במלח.‏ בהתאם לכך ההמסה מתרחשת לאורך קוויהעתקה ויוצרת אתר בולענים בעל צורה מוארכת.(Shalev et al., 2006 ;Abelson et al., 2003)ההופעה המואצת והפתאומית של מספר רב של בולענים מרמזת על שנוי במשטר מי התהום מסביב לאגםים המלח המתכווץ.‏ הנסיגה מזרחה של קו החוף גורמת לנסיגה מזרחה של מי התמלחת ‏(הרווים למלח)‏שעטפו את שכבת המלח.‏ נסיגה זו מזרחה מאפשרת חדירה של מי תהום תת-רווים מן המערב לשכבתהמלח,להמסתה ולהיווצרת חללים.(Yechieli et al., 2006)לפיכך,‏ תפוצת הבולענים תלויה בהשתרעותשכבת המלח.‏ השתרעות שכבת המלח הותוותה על ידי מבנה האגם שקדם לים המלח הנוכחי ‏(ימת הלשון),‏ששינוי בנפחו ובמליחותו לפני כ-‏‎10,000‎ שנה גרם להשקעת שכבת המלחStein et;Yechieli et al., 1993).(al., 2010ההסבר המוצע כאן מתאים לרוב תופעות היווצרות הבולענים בים המלח,‏ קרי,‏ הבולענים כתוצר של קריסהשל עמודת סלע לתוך חלל ממתין ויצירה של קירות זקופים.‏ עם זאת,‏ קיימת גם תופעה של בורות,‏ למשל,‏באזור נחל אמציה ובנחל קדרון,‏ שנוצרו מגריפה של חומר כתוצאה מגרדיאנט טופוגרפי חריף.‏ בורות אלושמספרם מועט בהרבה ממספר הבולענים,‏ נמצאים במרחק רב יותר ובגובה טופוגרפי גדול יותר מחוף יםהמלח,‏ בתוך סדימנטים של תצורת הלשון ‏(ארקין ואחרים,‏ בהכנה).‏4. אופן קביעת אזורי ההתכנות להיווצרות בולענים4.1. אופן קביעת גבול השתרעות שכבת המלחהיות והגורם הראשוני להיווצרות הבולענים הוא המסה של שכבת מלח,‏ אזי תפוצת שכבת המלח,‏ ובעיקרגבולה המערבי,‏ הוא קריטי להגדרת אזורי ההתכנות להתפתחות בולענים.‏ האמצעים העקריים לאיתורשכבת המלח הם קידוחים ורפרקציה סייסמית.‏ אמצעים אלה,‏ ובעיקר הקידוחים,‏ הינם יקרים ופרישתםבשטח היא מוגבלת ומותנית במשאבים כספיים.‏ הרפרקציה הסייסמית היא שיטה קלה יותר לתפעולבאופן משמעותי,‏ אך עם מרכיב אי-ודאות גבוה יותר לזיהוי שכבת המלח.‏ למרות זאת,‏ אימות של חתכיהרפרקציה עם קידוחים מעלה כי נוכחות שכבה בעלת מהירות גבוהה מ-‏ההעתקים,‏ מייצגת בסבירות גבוהה את גג שכבת המלח ‏(ווקס ואחרים,‏2850מ/ש,‏ הרחק ממצוק;Yechieli et al., 2003 ;2000יחיאלי ואחרים,‏ 2004). קריטריון זה המורה על המהירות הסייסמית המינימלית לנוכחות מלח הוא אמיןבעיקר למישורי הבוץ.‏ מאידך,‏ במניפות הסחף ניתן למצוא שכבות בעלות מהירות סייסמית גבוהה מ-‏‎2850‎מ/ש'‏ (2900 מ/ש'‏ בנווה זהר ו‎3380‎ מ/ש'‏ בנחל דרגה)‏ אשר על פי קידוחי האימות אינן שכבות מלח.‏ לפיכך,‏מהירות הסף לנוכחות מלח במניפות הסחף היא פחות ברורה.‏ לעומת זאת,‏ כאשר השכבה המהירה בחתךהרפרקציה מראה מהירויות נמוכות מ-‏2400 מ/ש,‏ניתן לקבוע בוודאות שלא קיימת שכבת מלח עד לעומק6

חדירות הרפרקציה הסייסמית.‏ שילוב של קידוחים וחתכי רפרקציה סייסמית במספר אזורים שנחקרובאינטנסיביות מאפשר לאתר את הגבול המערבי של תפוצת שכבת המלח,‏ ולקבוע קריטריונים לקביעת גבולזה גם באזורי החוף האחרים שנחקרו במידה פחותה.‏על-סמך נתוני הקידוחים והרפרקציה הסייסמית ‏(ראה סקירה באיורים11 - 7באבלסון ואחרים,‏(2004עולה שקיימים אזורים בהם אתרי הבולענים מציינים בקירוב את הגבול המערבי של השתרעות שכבתהמלח.‏ אתרי הבולענים שנמצאו בגבול השתרעות המלח הם:‏ קנה-צפון ‏(לפי רפרקציה סייסמית),‏ דרגה ‏(לפיקידוחים),‏ שלם-‏‎2‎ ‏(לפי קידוחים ורפרקציה),‏ ערוגות ‏(לפי קידוחים ורפרקציה),‏ חבר-צפון ‏(לפי רפרקציה),‏ונווה-זוהר ‏(לפי קידוחים).‏ מנתונים אלה עולה גם שתפוצת המלח בתת-הקרקע חופפת בקירוב את תפוצתשקיעות הקרקע במישורי הבוץ כפי שנצפו בשיטת ה-‏InSAR‏(הדמיות רדאר מלוויינים)‏ ) al., Abelson et.(2006בכל מקרה,‏ הממצאים מראים כי גבולה המערבי של שכבת המלח במרבית האזורים,‏ קרי,‏ מישוריהבוץ,‏ עובר ממזרח לקו גובה 400- מ'‏ ‏(אבלסון ואחרים,‏.(Abelson et al., 2006 ;2004הבוץ,‏ אתרי הבולענים במניפות הסחף נמצאים בגובה טופוגרפי הגבוה מ-‏- 400בשונה ממישורימ'.‏ יש להניח שהקצבהמוגבר של הצטברות הסדימנטים מעל המלח במניפות הסחף יצר טופוגרפיה מוגבהת ביחס למישורי הבוץ,‏לכן אתרי הבולענים נמצאים ברום טופוגרפי גבוה יותר.‏ מכיוון שקריטריון קו גובה - 400 לא תקף במניפותהסחף,‏ במהלך המחקר עד להכנת המפות משנת,2004הוגדלה צפיפות נתוני הקידוחים וחתכי הרפרקציהבאזורים אלה,‏ וזאת על-מנת שניתן יהיה לקבוע ביתר דיוק את השתרעות המלח.‏4.2. אתרי הבולענים – האזור הצהוב במפות ההתכנותהאזורים הצהובים במפות ההתכנות הנוכחיות מציינים את הסביבה הקרובה של אתרי הבולענים.‏ האזורהצהוב נבנה במערכת ה-‏GIS על-ידי תיחום אזור חיץ של 25 מ'‏ סביב הבולעניםסומנו על ידי דיגיטציה על אורתופוטו שהוכן מתצלומי אוויר שצולמו במאי.(buffer zone)2008הבולעניםס.‏ ימון זה שונה מהמפותהקודמות ‏(אבלסון ואחרים,‏ 2004) בו תוחם אזור הבולענים כפוליגון צהוב עם הרחבה של 100 מ'‏ בהמשך קוהבולענים.‏ חשוב לציין שבניגוד למפות ההתכנות הקודמות,‏ האזור צהוב אינו מציין רמת התכנות,‏ אלא באלסמן את מיקום הבולענים עם כל הסכנות הכרוכות בסביבה זו.‏ כלומר התחום הצהוב הינו אזור בולעניםבתוך אזור ה"התכנות הגבוהה"‏ ‏(האזור האדום במפות ההתכנות).‏4.3. אזורי ‏"התכנות גבוהה"‏ להיווצרות בולענים – האזור האדום במפות ההתכנות4.3.1 ה"אזור האדום"‏ באגן הצפוני של ים המלחבאזורי ההתכנות הגבוהה קיימים כל המרכיבים המאפשרים היווצרות בולענים,‏ ובכללם נוכחות ‏(או חשדלנוכחות)‏ של שכבת מלח בתת הקרקע וירידת מפלס ים המלח.‏ הגבול המערבי של האזור האדום נקבע על פיהערכה של הגבול המערבי של השתרעות שכבת המלח בתת-הקרקע.‏ הנתונים הישירים להמצאות שכבתהמלח הם מקידוחים.‏ מספר הקידוחים הנוכחי מכסה חלק קטן מאד מכל קו החוף המערבי.‏ לכן הערכתהשתרעות המלח נעשית תוך הפעלת שיקולים גיאולוגיים נוספים,‏ וכן מתוך הרפרקציה הסייסמית תוךהתחשבות במגבלות השיטה.‏כאמור,‏ הבולענים לאורך החוף המערבי מופיעים בשתי סביבות סדימנטריות:‏ 1) מישורי הבוץ ו-‏‎2‎‏)‏ מניפותסחף.‏ במישורי הבוץ כל אתרי הבולענים מופיעים מתחת לקו גובה-400מ'‏ ‏(אבלסון ואחרים,‏;20047

מ-‏מ -(Abelson et al., 20063). ‏(איורלפיכך,‏ נראה שקו גובהשקעה שכבת המלח מים המלח הקדום לפני כ-‏‎10,000‎ שנה.‏' מתאר בקירוב טוב את הגבול המערבי בו400לפי נתוני הקידוחים וחתכי הרפרקציה,‏ קווי הבולענים באתרים מסוימים ‏"מסמנים"‏ על פני השטח את גבולהשתרעות שכבת המלח ‏(אבלסון ואחרים,‏.(2004אולם קביעה זו אינה מוחלטת,‏ משום שאתרי הבולעניםמשתרעים לעיתים קרובות לאורך קווים הקשורים כנראה לקווי שבירה קבורים.(Abelson et al., 2003)היות ושכבת המלח היא משקע אגמי,‏ הסבירות שגבול תפוצת המלח יהיה לאורך קווים ישרים לאורך כלהחוף היא נמוכה.‏ סביר יותר להניח שלגבול שכבת המלח יש צורה פחות רגולרית,‏ בדומה לקו חוף ים המלחהנוכחי ולקווי החוף הקדומים.‏ לכן נראה שקווי הבולענים שמעל גבול שכבת המלח התפתחו על ההעתקהמערבי ביותר שחוצה את שכבת המלח,‏ ומערבה להעתק זה ייתכן ועדיין מצויה שכבת המלח.‏ אי ודאות זולגבי הצורה המדויקת של גבול המלח מאלצת להעביר את גבול האזור האדום מערבה לאתרי הבולענים,‏לאורך קו גובה- 400 מ .'יתרה מזאת,‏ להעברת גבול האזור האדום לאורך קו גובה במישורי הבוץ קיים גםהגיון גיאולוגי:‏ היות והמלח הוא משקע אגמי,‏ סביר להניח שגבול תפוצתו נקבע בעומק מים מסוים לאורךקו גובה במקביל לקו החוף הקדום.‏ היות ובמישורי הבוץ קצב הסדימנטציה לא השתנה לטרלית באופןמשמעותי,‏ ניתן להגדיר קו גובה טופוגרפי המתאר בקירוב את גבול השתרעות המלח.‏ קו הגובה המתאיםלכך הוא כאמור קו הגובה 400- מ ' ‏(איור .(3בשונה ממישורי הבוץ,‏ במניפות הסחף קצב הצטברות הסדימנטים היה מהיר יותר ובעל השתנות אופקיתחדה יותר ‏(אבלסון ואחרים,‏טופוגרפי גבוה מרום של.(Abelson et al., 2006 ;2004- 400כתוצאה מכך הבולענים מופיעים ברוםמ'.‏ בנוסף לכך,‏ לעתים ההשתנות האופקית בקצב הסדימנטציה גורם לכךשקווי גובה נוכחיים אינם עוקבים אחר קו טופוגרפי קדום שלאורכו הושקעה שכבת המלח.‏ כך לדוגמא,‏יתכן כי היה בשלב מסוים בעבר ערוץ צר שלתוכו נכנס האגם ‏(כעין פיורד)‏ והשקיע מלח ומעליו עשרותמטרים של סדימנטים גסים שכיסו וממסכים כיום את הטופוגרפיה הקדומה.‏ לכן,‏ קו גובה טופוגרפי עלמניפת סחף רצנטית אינו יכול להוות גבול מהימן לגבול ההשתרעות שכבת המלח.‏ לפיכך,‏ הגבול המערבי שלהשתרעות המלח במניפות הסחף דורש טיפול פרטני יותר בעזרת קידוחים,‏ רפרקציה סייסמית ואופי קוויהבולענים ‏(אבלסון ואחרים,‏ 2004).4.3.2 מיצר לינטשאתרי הבולענים ואזורי השקיעה במיצר לינטש נמצאים מעל לגובהגובה- 400 מ', אולם מתחת לקו גובה- 395 מ ,''390שלא כמו ביתר חלקי האגן הצפוני.‏ לפיכך,‏ הגבול המערבי של האזור האדום במיצר לינטש נמתח לאורך קו‏(אבלסון ואחרים,‏.(2004הלשון ‏(ליסאן),‏ בקצב ממוצע של 1 מ"מ לשנה ‏(ברטוב,‏תופעה חריגה זו מיוחסת להתרוממות דיאפיר המלח בחצי האי של.(1999לינטש התחילה לפני כמה אלפי שנים אזי בקצב ההתרוממות שלבהנחה שהרבדת עמודת הסדימנטים במיצר1 מ"מ/ש',‏עמודה זו תהיה מוגבהת בכמהמטרים מיתר אזורי חוף ים המלח.‏ לכן,‏ התרוממות דיאפיר המלח בלשון מסבירה מדוע אתרי הבולעניםבמישורי הבוץ במיצר לינטש מוגבהים בחמישה מטרים מאלו שביתר האגן הצפוני.‏4.3.3 ה"אזור האדום"‏ באגן הדרומיבעוד שבאגן הצפוני מפלס מי הים יורד,‏ באגן הדרומי המפלס בברכות האידוי עולה.‏ מצב זה קיים משנותהשבעים.‏ לכן גם אם קיימת שכבת מלח בתת-הקרקע חסר התנאי של ירידת המפלס ליצירת בולענים.‏ העדר8

ירידת המפלס באגן הדרומי מתאימה לתצפית שקצב התפתחות הבולענים באגן הדרומי קטן בשני סדריגודל מהאגן הצפוני.‏ בעוד שקצב יצירת הבולענים באגן הצפוני נע בין200ל-‏‎380‎ בולענים בשנה,‏ באגןהדרומי הוא כשלושה בולענים בשנה,‏ כאשר רובם מתפתחים באתר הבולענים של נווה זהר.‏ לפיכך,‏ בהעדרירידת מפלס באגן הדרומי,‏ האזור האדום במפות ההתכנות מוגבל רק לאתרי הבולענים,‏ למשל,‏ נווה זהר‏(איור 4) ועין בוקק ‏(בו הופיעו שני בולענים בשנת 1999 ומאז אין כל שנוי).‏ חשוב לציין שאתרי הבולעניםיעלים ומור ‏(איור(1הנמצאים בצפון בריכת האידוי הצפונית ‏(בריכההתהום של האגן הצפוני ‏(יחיאלי ואחרים,‏(5.(Yechieli et al., 2006 ;2007מושפעים ככל הנראה ממשטר מיבהתאם לכך,‏ הגדרת אזוריההתכנות סביבם דומה יותר לאזורים באגן הצפוני ‏(איור 5), בניגוד לאתרי עין-בוקק ונווה זהר.‏4.4. אזורים בעלי ‏"התכנות נמוכה"‏ להתפתחות בולענים – האזור הירוק במפות ההתכנותהאזורים הירוקים במפות ההתכנות הם האזור בהם לא ניתן לשלול את האפשרות להתפתחות בולענים.‏ איהודאות להתפתחות בולענים הקיימת באזור הירוק נגרמת משלוש סיבות עקריות:‏א.‏ב.‏אי ודאות בקביעת גבול השתרעות המלח,‏ במיוחד במניפות הסחף.‏ כתוצאה מכך,‏ בכל אזורי המניפותהגדולות באגן הצפוני ‏(יעלים,‏ צאלים,‏ חבר,‏ ערוגות-דוד,‏ חצצון-דרגה,‏ קדרון)‏ מסומן גם אזור ירוק.‏כפי שצוין לעיל,‏ ישנם מקרים שאתרי הבולענים המערבים ביותר מופיעים על גבול שכבת המלח,‏ למשל,‏קו הבולענים במטעי עין גדי.‏ כאשר שכבת המלח היא עמוקה ‏(גג שכבת מלח בעומק70 מ')‏ עד 50 מ'‏והסדימנט מעליה קומפטנטי למאמצים הגורמים לקריסה כמו במניפות הסחף,‏ קיימת אפשרותשתהליך הקריסה לא יהיה ישירות מעל החלל בשכבת המלח.‏ במקרים אלו אפשרי שהבולען יופיע בפניהשטח לא באופן ישיר מעל שכבת המלח המאסיבית.‏ תופעה זו נצפתה במטע התמרים של עין גדיבמניפת נחל ערוגות בו הופיעו הבולענים מערבה לגבול שכבת המלח,‏ או מעל שכבת מלח דקה ולא מעלשכבת המלח המאסיבית.‏ לכן,‏ הנחת העבודה היא שתתכן הופעת בולענים החורגת מערבה מגבול שכבתהמלח,‏ במרחק שהוא מסדר גודל של עומק גג שכבת המלח (50 מ~‏.('ג.‏בנוסף,‏ תיתכן התמוטטות משניתשל פני השטח לכיוון בולענים קיימים גם ממערב לאזור שכבת המלח,‏ כפי שקורה באזור חוף מינרל.‏לכן,‏ המרחק המקסימלי שנלקח כאפשרי לקריסת פני השטח ממערב להימצאות שכבת מלח,‏ הינועשרות מטרים בודדים.‏ הערכה מחודשת של מרחק זה מחייבת מחקר גיאוהנדסי נוסף לגבי סוגי הכשלהאפשריים באזורים השונים של חוף ים המלח.‏ משימה זו קשה מאוד בהתייחס לידע הקייםולהטרוגניות הצפויה באזורים אלו.‏באגן הדרומי לא מתקיים התנאי של ירידת מפלס ים המלח,‏ וכתוצאה מכך תופעת הבולענים מרוסנתבהרבה.‏ לכן,‏ באזורים בהם קיימת הערכה לנוכחות שכבת מלח,‏ הסימון הוא ירוק,‏ קרי,‏ התכנותנמוכה.‏ הסיבה להבדל בין האגן הדרומי והצפוני היא שבהעדר ירידת מפלס בסיס הניקוז באגן הדרומיאין דחיקה מזרחה של הפן הביני ונמנעת חדירה של מי תהום תת-רוויים לשכבת המלח.‏ יתכן כיבמקומות מסוימים תת-האקוויפרים העמוקים בכל זאת מגיבים לירידת מפלס ים המלח באגן הצפוני,‏ובכך מאפשרים חדירת מי תהום תת-רווים למלח.‏ כיום אין מספיק נתונים בכדי להכריע בשאלה זו.‏זרימות מעין אלו עשויות להסביר התפתחות בולענים אקראית לאורך חוף האגן הדרומי,‏ בדומה לשניהבולענים שנפערו על כביש 90 בסמוך להר סדום בשנתבאמצע שנות ה-‏‎90‎‏.‏2004, ושניהבולענים שנפערו באתר עין בוקק9

אזור נוסף בעל התכנות נמוכה נמצא בפינה הצפון מערבית של האגן הצפוני מצפון לשמורת עינות צוקים.‏באזור זה לא מופיעים בולענים,‏ ובקידוח שנעשה סמוך לקו המים בחוף קלי"ה בשנת 2003 לא נמצאה שכבתמלח.‏ קיימת אי-וודאות לגבי נוכחות שכבת מלח ממזרח לקו החוף של אותה שנה,‏ כך שלא ניתן לשלולהתפתחות בולענים עם המשך נסיגת ים המלח מזרחה.‏חקירה פרטנית של האזור הירוק בעזרת קידוחים ורפרקציה סייסמית עשויה לשנות את גבולות המיפוי כפישמפורט בהמשך.‏.(Abelson et al., 2006 ;2004,-400איור 3. גובה טופוגרפי של אתרי בולענים כנגד הופעתם הראשונה בזמן ‏(מתוך אבלסון ואחרים,‏זמן הופעת הבולענים נקבע לפי סקירת תצלומי אוויר מזמנים שונים.‏ תחום השגיאה נקבע לפי הפרשי הזמנים בין תצלומיהאוויר.‏ העקומה האדומה מייצגת את ירידת מפלס ים המלח.‏ נראה שהופעת הבולענים עוקבת אחר ירידת המפלס.‏ עוד עולהמגרף זה שאתרי הבולענים מופיעים מתחת לקו גובה מלבד האתרים במניפות הסחף ואתר מור במיצר לינטש ‏(ראה דיוןבטקסט).‏ לפיכך,‏ במישורי הבוץ,‏ הגבול המערבי להיתכנות התפתחות בולענים הוא קו הגובה 400.'מ -.5עדכון מפות ההתכנותכאמור,‏ מזמן פרסום מפות ההתכנות שפורסמו בשנתלאזור חוף ים המלח.‏ על פי קצב יצירת הבולענים משנת2004עד דצמבר15002008הנע בין 2004200 ל-‏‎380‎2009היו קיימים לפחות2700 בולענים.‏התווספו כ-‏ בולעניםבולענים לשנה,‏ בדצמברכל הבולענים שהתווספו במהלך השנים שלאחר הפרסום הראשוןשל מפות ההתכנות הופיעו באזור האדום,‏ מלבד חמישה בולענים במניפת נחל חצצון ‏(ממערב לאתר של חוףמינרל)‏ שהופיעו באזור הירוק.‏ מודגש כי אף בולען לא התגלה מחוץ לאזורי ההתכנות.‏ עובדות אלו מורותשמפות ההתכנות מהוות כלי מהימן לקביעת האזורים המועדים להתפתחות בולענים.‏ מפות ההתכנותהנוכחיות,‏ המולבשות על אורתופוטו ממאי ‎2008‎‏,מבוססות על המיפוי משנת2004אליו הוכנסו שינויים10

מקומיים על סמך מידע חדש ומתוך ניתוח מחודש של הגיאולוגיה באזורים מסוימים ושיקולים חדשיםבהגדרת אזורי ההתכנות.‏ בנוסף,‏ המפות כוללת עדכון של,‏(1קו החוף ו-‏‎2‎‏)‏ תפוצת הבולעניםהגדרה 3)מחודשת של אתרי הבולענים 4). עידון גבולות אזורי ההתכנות התרכז בשלושה אזורים אשר עבורן התווסףמידע חדש:‏ נווה זהר,‏ מניפת יעלים ומניפת דרגה-חצצון.‏א.‏אזור נווה זהר:‏ באזור זה בוצעו שני עדכונים במיקום הגבול של האזור הירוק,‏ אחד מצפון למבניהמועצה האזורית ‏"תמר"‏ והשני מדרום למבנים ‏(איורשל קידוחים שבוצעו בשנת.(42007התיקון מצפון לאתר התבסס על סדרה‏(יחיאלי ואחרים,‏ 2007) שמטרתם היתה לוודא האם קיימת סכנתבולענים באזור שתוכנן לבניה על ידי מועצה האזורית.‏ ששה קידוחים(4 איור ,NZ-9 עד NZ-4)בוצעו לאורך קו שכיוונו צפון-דרום,‏ קרי,‏ לאורך הגבול המערבי של האזור הירוק כפי שהוגדרבמיפוי משנת2004כדי לדייק יותר בקביעת מיקום האזור המועד ליצירת בולענים.‏ בקידוחים אלהלא נמצאה שכבת מלח.‏ משמעות הדבר שסדרת קידוחים זו היא הקו המזרחי ביותר בו ידוע עלהעדר שכבת המלח.‏ מאחר שמיקום גבול שכבת המלח יכול להיות סמוך מאד לקו הקידוחים‏(ממזרח),‏ ובולענים עשויים להתפתח ממערב לשכבת המלח המאסיבית ‏(למשל,‏ עין גדי),‏ קו הגבולשל האזור הירוק הועבר במרחק של כ-40 מ'‏ ממערב לקו הקידוחים.‏ מאידך,‏ קו הגבול של האזורהירוק הוסט מזרחה באזור בין שני הקידוחים NZ-8 ו-‏NZ-9‎ ‏(איור 4). חשוב לציין שבמידה ויקדחוקידוחים נוספים ממזרח לקו הקידוחים הנוכחי וגם בהם לא ימצא מלח,‏ אזי ניתן יהיה להזיז אתגבול ההתכנות הירוק מזרחה בהתאם.‏ בשינוי השני,‏ מדרום-מזרח לכבישגובה,90- 380 מ' במקום לקו גובה- 370 מטרב.‏הגבול הוצמד לקוכפי שהיה במפת 2004. קו גובה חדש זה מציין את רוםהסף שמעליו לא התפתחו עד היום אתרי בולענים במניפות הסחף.‏מניפת יעלים:‏ במניפת יעלים בוצע עדכון על סמך נתוני קידוחים שאפשרו למקם באופן מדויק יותראת גבול שכבת המלח.‏ נתונים אלה אפשרו לצמצם במקצת את אזורי ההתכנות האדום והירוק,‏ אךעדיין נשאר אזור של אי-ודאות בקביעת הגבול המערבי של אזור ההתכנות הגבוהה ‏(איור.(5ג.‏מניפת דרגה-חצצון:‏ העדכון נעשה מצפון לקו הבולענים הצפוני של אתר שלם ‏(איורבו הורחב 1),במעט האזור האדום על חשבון האזור הירוק.‏ העדכון נעשה בעקבות הופעה של כחמישה בולעניםבאזור הירוק כפי שהוגדר ב-‏‎2004‎‏.‏ זהו האזור היחידי בו הופיעו בולענים באזור הירוק.‏ חמשתהבולענים נצפו בתצלומי האוויר מדצמברשהופיעו מאוחר לדצמבר,2008.2008.(6ובסיורים בשטח נצפו עוד כשלושה בולעניםלאחר העדכון הנוכחי כל הבולענים נמצאים באזור האדום ‏(איור11

.4איור מפת ההתכנות באזור נווה זהר.‏ שני אזורי ההתכנות,‏ הגבוהה והנמוכה,‏ הם האזור האדום והירוק,‏ בהתאמה.‏ האזורהצהוב הוא תיחום של 25 מ'‏ מסביב לבולען נתון.‏ עדכון קו הגבול הירוק נעשה לאורך קו הקידוחים NZ-4 עד .NZ-9 בעדכוןהשני,‏ מדרום מזרח לכביש 90 הוצמד גבול האזור הירוק לקו גובה ', 380 הגובה המירבי של הופעת בולענים במניפות סחף.‏מ -12

', מ~‏40.5איור מפת ההתכנות באזור מניפת נחל יעלים בקצה הצפון מערבי של בריכה 5. שני אזורי ההתכנות,‏ הגבוהה והנמוכה,‏ הםהאזור האדום והירוק,‏ בהתאמה.‏ העידון של גבולות ההתכנות נעשה בעזרת קידוחים,‏ עיגול אדום מסמן קידוח שנמצאה בושכבת מלח בעומק של והעיגול הלבן מסמן קידוח בו לא נמצאה שכבת מלח ‏(נתוני הקידוחים הם ממפעלי ים המלחותה"ל).‏13

‏"שלם"‏ (Shalem)בו הורחב האזור האדום על חשבוןאיור 6. מפת ההתכנות באזור חוף מינרל.‏ העדכון מצפון לאתר הבולעניםהאזור הירוק,‏ מתוחם בקו לבן ובוצע לאחר שהופיעו מספר בולענים באזור הירוק.‏ עדכון הגבול אדום-ירוק נמתח במקביל לקוהבולענים הצפוני של אתר שלם ומשנה כיוונו תוך שהוא מכיל את יתר הבולענים.‏ מסומנים בולענים חדשים שהופיעו במהלך שנת.200914

6. סיכום והמלצותמפות ההתכנות להתפתחות בולענים פורסמו לראשונה ביולי2004‏(אבלסון ואחרים,‏.(2004מאז קייםהמכון הגיאולוגי מעקב אחר התפתחות הבולענים,‏ בעיקר באמצעות תצלומי אוויר וסיורי שדה ‏(אבלסוןואלפסי,‏ 2006; אבלסון ואחרים,‏ 2007; אבלסון וגבאי,‏ים המלח כ-‏.(20091000 בולענים.‏עד דצמבר2008בזמן הכנת המפות הקודמות היו לאורך חוףנוספו למעלה מ-‏‎1500‎ בולענים,‏ כולם בתוך אזורי ההתכנות,‏ולמעט חמישה בולענים במניפת נחל דרגה-חצצון,‏ כולם באזורי ההתכנות הגבוהה.‏ תצפיות אלו מצביעות עלכך שמפות ההתכנות מתארות היטב את האזורים המועדים לקריסת בולענים.‏שני אזורי ההתכנות במפות הנוכחיות הם:‏(1)התכנות גבוהה-האזור האדום במפות ההתכנות,‏ ו-(‏‎2‎‏)‏התכנות נמוכה – האזור הירוק במפות ההתכנות.‏ האזור הצהוב במפות מגדיר את מיקום אתרי הבולעניםבתוך האזור האדום על-ידי תיחום של 25 מ'‏ סביב לבולענים.‏ מפות בקנה-מידה שלהמציגות את אזורי ההתכנות מצורפות לדוח.‏ מלבד זאת איורים1:50,000 ו-‏‎1:100,000‎4 עד6 מתארים ביתר פירוט את אזורינווה זהר,‏ מניפת נחל יעלים ומניפת דרגה-חצצון עבורם קיימת אינפורמציה עדכנית מקידוחים,‏ רפרקציהסייסמית ומהתפתחות בולענים באזור הירוק ‏(מניפת דרגה-חצצון-‏ המקרה החריג)‏.חשוב לציין שהמפות מתארות את ההתכנות להתפתחות בולענים ואינן מיועדות לתכנון הנדסי מפורט אולהתנהלות באתר ספציפי.‏ קביעה מדוייקת יותר של גבולות אזורי ההתכנות מחייבת בדיקות נוספות,‏ובכללן קידוחים ורפרקציה סייסמית.‏ הקידוחים ידרשו להיות עמוקים,‏ עד80מ'‏ ולעיתים אף יותר,‏ לפיתנאי הסביבה הסדימנטרית,‏ על מנת לבחון קיום שכבת מלח.‏ עוד חשוב לציין שגבולות אזורי ההתכנותעשויים להשתנות כאשר יתווספו נתונים מתת-הקרקע.‏ כמו כן,‏ בגלל אופיו הדינמי של האזור יש לקייםניטור ועדכון מפות באופן שוטף.‏ לפיכך,‏ טרם תכנון מפורט או בניה באזורים הקרובים לאזורי ההתכנות,‏מומלץ לפנות ולהתייעץ עם המכון הגיאולוגי,‏ הממשיך לקיים מעקב אחר התפתחות בולענים ומעדכן אתבסיס הנתונים באופן שוטף.‏7. מקורותאבלסון,‏ מ.,‏ יחיאלי,‏ י.,‏ ביין,‏ ע.,‏ שטיבלמן,‏ ו.,‏ כרובי,‏ א.,‏ קלבו,‏ ר.,‏ שטיינברג,‏ ג.,‏ בר,‏ ג.,‏ וקס,‏ ד.,‏ומיפוי אזורי היתכנות להיווצרות בולענים לאורך ים המלח.‏ דוח מכון גיאולוגי,‏אבלסון,‏ מ.,‏ אלפסי,‏ ש.,‏,2004.GSI/13/2004,2006התפתחות בולענים בחוף ים המלח בין אוקטוברתצלומי אוויר.‏ דוח מכון גיאולוגי,‏ .TR-GSI/3/2006אבלסון,‏ מ.,‏ גלר,‏ א.,‏ אלפסי,‏ ש.,‏וינואר 2003– 2005,2007סקירת תצלומי אוויר.‏ דוח מכון גיאולוגי,‏אבלסון,‏ מ.,‏ גבאי,‏ ר.,‏התפתחות בולענים בחוף ים המלח בין ינואר20052006 ודצמבר 2008ואוגוסטסיווגסקירת–2006.TR-GSI/07/2007,2009אוויר.‏ דוח מכון גיאולוגי,‏ארקין,‏ י.,‏ברטוב,‏ י.,‏התפתחות בולענים בחוף ים המלח בין אוגוסט.TR-GSI/13/2009,1993,1999העברית,‏ ירושלים.‏– סקירת תצלומיבורות ‏"קרסטים"‏ במניפות סחף,‏ מדריך סיור-‏ החברה הגיאולוגית הישראלית,‏ כנס שנתי,‏ ערד.‏הגיאולוגיה של תצורת הלשון במישור מצדה וחצי האי ליסאן.‏ עבודת גמר,‏ האוניברסיטה15

וקס,‏ ד.,‏ יחיאלי,‏ י.,‏ שטיבלמן,‏ ו.,‏ איתמר,‏ א.,‏ בר,‏ ג.,‏ גולדמן,‏ מ.,‏ רז,‏ א.,‏ ריבקוב,‏ מ.,‏ שטנר,‏ א.,‏ 2000,הבולענים לאורך חופי ים-המלח,‏ דוח מכון גיאולוגי,‏הווצרות,2004.GSI/41/2000יחיאלי,‏ י.,‏ אבלסון,‏ מ.,‏ ביין,‏ ע.,‏ שטיבלמן,‏ ו.,‏ כרובי,‏ א.,‏ וקס,‏ ד.,‏ בר,‏ ג.,‏ קלבו,‏ ר.,‏ לייחובסקי,‏ ו.,‏הבולענים לאורך חופי ים המלחמנגנון היצירה וצפי לעתיד.‏ דוח מכון גיאולוגי,‏תופעת.GSI/21/04,2007– הממצאים,‏יחיאלי,‏ י.,‏ לויטה,‏ ד.,‏ שלו,‏ א.,‏ אבלסון,‏ מ.,‏גיאולוגי,‏הערכת הסכנה להיווצרות בולענים בנווה זהר,‏ דוח מכון,2005.TR-GSI/19/2007מימון,‏ א.,‏ לייחובסקי,‏ ו.,‏ עגנון,‏ א.,‏ אבלסון,‏ מ.,‏המלח.‏ דוח מכון גיאולוגי,‏יציבות חללים תת קרקעיים והתפתחותם לבולענים בים.GSI/19/05Abelson, M., Baer, G., Shtivelman, V., Wachs, D., Raz, E., Crouvi, O., Kurzon, I., andYechieli, Y., 2003, Collapse-sinkholes and radar Interferometry reveal neotectonicsconcealed within the Dead Sea basin, Geophysical Research Letters, 30, v. 10, 1545, 52(1-4).Abelson, M., Yechieli, Y., Crouvi, O., Baer, G., Wachs, D., Bein, A., and Shtivelman, V.,2006, Evolution of the Dead Sea sinkholes, in “New Frontiers in Dead SeaPaleoenvironmental Research”, eds. Y. Enzel, A. Agnon, M. Stein, Geological Society ofAmerica, Special Paper, 401, 241-253.Arkin, Y. and Gilat, A., 2000, "Dead Sea sinkholes – an ever-developing hazard."Environmental Geology, 39 (7), 711-722.Baer, G., Schattner, U., Wachs, D., Sandwell, D., Wdowinski, S., and Frydman, S., 2002, Thelowest place on Earth is subsiding - An InSAR (interferometric synthetic aperture radar)perspective, Geological Society of America Bulletin, 114 (1), 12-23.Galloway, D., Jones, D. R., and Ingebritsen, S. E., 1999, Land subsidence in the United States,177 pp. , U.S. Geological Survey, Circular 1182.Martinez, J. D., Johnson, K.S., and Neal, J.T., 1998, Sinkholes in evaporite rocks, AmericanScientist, 86, 38-51.Shalev, E., Lyakhovsky, V., and Yechieli, Y., 2006, Salt Dissolution and Sinkhole Formationalong the Dead Sea Shore, Journal of Geophysical Research, 111, doi:10.1029/2005JB004038.Stein, M., Torfstein, A., Gavrieli, I., Yechieli, Y., 2010, Abrupt aridities and salt deposition inthe post-glacial Dead Sea and their North Atlantic connection, Quaternary ScienceReviews, 29, 567-575.Yechieli, Y., Magaritz, M., Levy, Y., Weber, U., Kafri, U., Woelfli, W. and Bonani, G. 1993,Late Quaternary geological history of the Dead Sea area, Israel. Quaternary Research, 39:59-67.16

Yechieli, Y., Abelson, M., Wachs, D, Shtivelman, V., Crouvi, O., and Baer, G., 2003,Formation of sinkholes along the Dead Sea shore – Preliminnary investigation, inProceedings of the Ninth Multidisciplinary Conference on Sinkholes and the Engineeringand Environmental Impacts of Karst, B.F. Beck (ed.), Special Publication of The AmericanSociety of Civil Engineering (ASCE), 184-192.Yechieli, Y., Abelson, M., Bein, A., Crouvi, O., Shtivelman, V., 2006, Sinkhole "swarms"along the Dead Sea coast: Reflection of disturbance of lake and adjacent groundwatersystems, Geological Society of America Bulletin, 118, 1075-1087.17

úåçúôúäì úåðëúéä úåîøíéðòìåáçìîä íé óåç êøåàì1:100,000 äãéî äð÷úåéîåàìä úåéúùúä ãøùîéâåìåàéâä ïåëîäïòìåá áéáñ 'î 25 - õéç øåæàääåáâ úåðëúéääëåîð úåðëúéäàø÷îìçð íù -áåùé/øúà íù -íéðòìåá øúà íù -úåçúôúäì úåðëúä úåøàúî äìà úåôîéñãðä ïåðëúì úåãòåéî àìå íéðòìåáíøè .ïåúð øúàá úåìäðúäå èøåôîíéøåæàá äééðá åà èøåôî ïåðëúõìîåî ,úåðëúä éøåæàì íéáåø÷äíéé÷îä ,éâåìåàéâä ïåëîä íò õòééúäì.íéðòìåáä úåçúôúä øçà óèåù á÷òî

úåçúôúäì úåðëúéä úåîøíéðòìåáçìîä íé óåç êøåàì1:50,000 äãéî äð÷úåéîåàìä úåéúùúä ãøùîéâåìåàéâä ïåëîäïòìåá áéáñ 'î 25 - õéç øåæàääåáâ úåðëúéääëåîð úåðëúéäàø÷îìçð íù -áåùé/øúà íù -úåçúôúäì úåðëúä úåøàúî äìà úåôîéñãðä ïåðëúì úåãòåéî àìå íéðòìåáíøè .ïåúð øúàá úåìäðúäå èøåôîíéøåæàá äééðá åà èøåôî ïåðëúõìîåî ,úåðëúä éøåæàì íéáåø÷äíéé÷îä ,éâåìåàéâä ïåëîä íò õòééúäì.íéðòìåáä úåçúôúä øçà óèåù á÷òî

úåçúôúäì úåðëúéä úåîøíéðòìåáçìîä íé óåç êøåàì1:50,000 äãéî äð÷úåéîåàìä úåéúùúä ãøùîéâåìåàéâä ïåëîäïòìåá áéáñ 'î 25 - õéç øåæàääåáâ úåðëúéääëåîð úåðëúéäàø÷îìçð íù -áåùé/øúà íù -úåçúôúäì úåðëúä úåøàúî äìà úåôîéñãðä ïåðëúì úåãòåéî àìå íéðòìåáíøè .ïåúð øúàá úåìäðúäå èøåôîíéøåæàá äééðá åà èøåôî ïåðëúõìîåî ,úåðëúä éøåæàì íéáåø÷äíéé÷îä ,éâåìåàéâä ïåëîä íò õòééúäì.íéðòìåáä úåçúôúä øçà óèåù á÷òî

úåçúôúäì úåðëúéä úåîøíéðòìåáçìîä íé óåç êøåàì1:50,000 äãéî äð÷úåéîåàìä úåéúùúä ãøùîéâåìåàéâä ïåëîäïòìåá áéáñ 'î 25 - õéç øåæàääåáâ úåðëúéääëåîð úåðëúéäàø÷îìçð íù -áåùé/øúà íù -úåçúôúäì úåðëúä úåøàúî äìà úåôîéñãðä ïåðëúì úåãòåéî àìå íéðòìåáíøè .ïåúð øúàá úåìäðúäå èøåôîíéøåæàá äééðá åà èøåôî ïåðëúõìîåî ,úåðëúä éøåæàì íéáåø÷äíéé÷îä ,éâåìåàéâä ïåëîä íò õòééúäì.íéðòìåáä úåçúôúä øçà óèåù á÷òî

AbstractPotential maps for sinkholes collapse were first published by the Geological Survey of Israel(GSI) in July 2004 following several years of interdisciplinary research with collaboration ofthe Geophysical Institute of Israel. Since their publication, GSI continued with follow-upsurveys, mainly by aerial photographs and some field examinations. Between 2004 andDecember 2008, ~1500 additional sinkholes appeared along the western shore of the Dead Seaand Lynch Strait. All of these sinkholes are located within the "high potential", red-coloredzone in the potential maps, except for 5 sinkholes that developed near Mineral Beach resort(Hatsatson-Darga alluvial fan) within the "low potential" green zone. These observationsimply that the potential maps properly outline the zones of future sinkholes occurrence.The potential levels depicted on the enclosed maps are as follows:High potential zone – Zones of high potential for sinkhole appearance (red in maps),comprising the major conditions for sinkhole formation, namely, (i) presence of a salt layer inthe sub-surface, (ii) decline in the level of the Dead Sea and the associated groundwater. In thesouthern basin, along the evaporation ponds of the Dead Sea Works Ltd. in which water levelrises, the red zone only encircles sinkholes clusters, e.g. the sinkhole sites of Neve Zohar andEn Bokek.Low potential zone – Zones in which the possibility of sinkhole formation is low but cannot beruled out (green in maps). These include areas where the probability of finding a salt layer inthe subsurface can not be ruled out. In the southern basin, where freshwater flow in thesubsurface is limited due to the rising level of the brines in the evaporation ponds, areassuspected of presence of salt layer are also marked in green rather than red as in the northenbasin.The yellow zones in the updated maps are a 25 m buffer zones around the sinkholes. Thesezones are part of the "High Level" zone rather than an independent potential zone as defined inthe previous potential maps. Additional updatings in the present maps include 1) Dead Seacoastline, 2) updated distribution of sinkholes, and 3) new definitions of sinkhole sites. Thepresent mapping is based on the 2004 to which modification were introduced based on newgeological insights and observations as well as additional information acquired from boreholesand aerial photographs. Refinement of the potential areas focused on three areas: 1) Hatsatson-Darga alluvial fan, where new sinkholes appeared in the "green zone", 2) Neve Zohar, basedon new boreholes data and revised geological considerations, and 3) Yeelim alluvial fan, basedon new boreholes data.Updated potential map at a scale of 1:100,000 and three more detailed maps at 1:50,000 areenclosed in this report. These maps are superimposed on rectified aerial photographs taken inMay 2008. It is important to note that refinement of the borders of the potential zones fordevelopment purposes requires detailed local study to establish the lateral extension of the saltlayer at depth.

MINISTRY OF NATIONAL INFRASTRUCTUREGEOLOGICAL SURVEY OF ISRAELPotential levels for sinkholes collapse along the western coastof the Dead Sea - Updated mapsMeir Abelson, Ran Calvo, Ran Gabay, Yoseph Yechieli,Jerusalem, December 2009ReportGSI/34/200919