טבילת האש שלי רס"ן יואב שניידר, קצין האג"ם של חטיבה 460 כיום, היה סג"ם ומפקד מחלקת טנקים בפלוגה ו' של גדוד 74 כשפרצה מלחמת לבנון השנייה. במלחמה נפגע הטנק שלו, שלושת אני הצוות נהרגו והוא נפצע קשה ונדרש לשיקום של חצי שנה. במבט מפוכח הוא מפרט את התמורות שעבר חיל השריון מאז ואת תחושותיו עומר קסלר, קצינת החינוך של חטיבה 460 32 ׀ שריון <strong>49</strong> יולי 2016
יולי 2016 שריון <strong>49</strong> ׀ 33 כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, היה סג"ם יואב שניידר מפקד מחלקת טנקים בפלוגה ו' של גדוד 74. שניידר הגיע לפלוגה כחודש לפני המלחמה, מיד עם סיום קורס קציני השריון. הוא השתתף עם הפלוגה ב<strong>מספר</strong> מבצעים ברצועת עזה, לאחר חטיפת גלעד שליט. "בתקופה הזו היו לנו כמה היתקלויות מבצעיות וזה עזר לנו מאוד לגיבוש של הצוות והמחלקה. כי סך הכול היינו רק שבועיים ביחד. זה יצר גיבוש של הצוות והמחלקה", הוא <strong>מספר</strong>. ב־12 ביולי 2006, לאחר חטיפתם של אלדד רגב ואודי גולדווסר זיכרונם לברכה, בגבול לבנון, החלה מלחמת לבנון השנייה וכוחות צה"ל נכנסו מעבר לשטח הלבנון. קצת לאחר מכן הוחלט לצרף ללחימה גם את גדוד 74. "כשהחליטו על ההפעלה שלנו מעזה ללבנון, כל התהליך של שינוי גזרה היה מאוד מהיר. תוך יומיים היינו כבר בגבול לבנון ומוכנים לפעולה. נכנסנו במבצע צה"לי גדול ב־2 באוגוסט. המשימה של הפלוגה שלי הייתה להתקדם 3־4 קילומט רים לתוך לבנון בגזרה המערבית, באזור המוצב כרכום והיישוב זרעית. התקדמנו בלילה בציר הררי מאוד קשה, לא נלחמנו באויב אבל פני הקרקע וכמות הכוחות בשטח הקשו על ההתקדמות. התייצבנו בקווי העמדות שלנו לפנות בוקר. הכול היה מאוד פסטורלי וירוק ולא ראינו שום אויב. הכול היה כמו בלבנון - מאוד פסטורלי אבל מאוד מטעה." לאחר כארבע־חמש שעות, שבמהלכן ניהלו אש נגד עמדות שמסכנות אותם ונגד נקודות שהיה להם מודיעין לגביהן, עלה הטנק של שניידר לעמדת אש כדי לירות לאחת מהנקודות החשודות שהייתה בוואדי לפניהם. "אחרי שעלינו לעמדת אש הטנק היה חשוף בעמדה. כשרצינו לרדת מהעמדה החשופה לעמדת המתנה, זה היה בערך אחרי חמש עשרה שניות של שהייה בעמדה החשופה, הטנק ספג פגיעה ישירה של טיל נגד טנקים. הטיל חדר וגרם נזק מאוד מאוד גדול בתוך הטנק וגם קושי מאוד גדול לנשום ולתפקד. איכשהו הצלחתי לצאת החוצה, לחלץ את עצמי מהטנק. מיד ניסיתי לחלץ את אנשי הצוות האחרים שלי. הניסיון לא הצליח כי התנאים בטנק היו מאוד קשים מבחינת חום ועשן. אני עצמי, נפגעתי קשה מכוויות ושאיפת עשן. עדיין יכולתי לתפקד אבל בקושי." לאחר הפגיעה בטנק החלו מאמצי החילוץ של הצוות. איתמר צור הנהג ואנדריי ברודנר התותחן היו הרוגים והטען אלון פינטוך נפצע באורח אנוש. "אחרי משהו כמו ארבעים דקות הגיע מסוק וחילץ את כולנו לבית חולים רמב"ם בחיפה. אותי והרדימו וטיפלו במה שאפשר. ניסו להיאבק על חייו של הטען שלי, אך ללא הצלחה והוא נפטר לאחר כארבע שעות. שני אנשי הצוות האחרים, הנהג והתותחן, נהרגו על אדמת לבנון. אחרי יומיים בערך העירו אותי מההרדמה ועשו את הטיפולים שהיה צריך לעשות. ההחלמה מהכוויות נמשכה כחצי שנה, ולאחר מכן חזרתי לתפקיד קרבי." לאחר השיקום וההחלמה חזר שניידר לשירות ונכנס לתפקיד 'גנן' בקורס קציני השריון. משם המשיך בתפקידים פיקודיים שונים בחטיבה 188. כיום, עשר שנים אחרי, הוא משמש קצין האג"ם של חטיבה 460. הוא <strong>מספר</strong> על התחושות שהוא חש לאחר המלחמה: "ברמה האישית זו חוויה מאוד קשה לאבד את כל אנשי הצוות ולהישאר היחיד וגם להתמודד עם פציעה קשה. זה לא היה משהו שהוא מובן מאליו - גם תהליך מנטלי וגם תהליך פיזי קשים, אבל אני שמח שבסוף הצלחתי לעשות את זה ו'הנני כאן' מה שנקרא." הוא <strong>מספר</strong> גם על הלקחים המקצועיים שהופקו, מנקודת מבטו: "מבחינת לקחים מקצועיים אפשר להגיד שבשתי 'האבנים הגדולות' שהן גם הקרקע וגם האויב, בתפקידנו בעיקר כשריון, וגם כצה"ל, עשינו שינויים גדולים. בהיבט הקרקע הפסקנו לחשוב בצורה קווית, כמו שחושבים בסוריה או מצרים, ושינינו את כל טכניקות הלחימה שלנו לשטחים הררים, מה שנקרא שטחים סגורים לשימוש במחסה, במסתור ובחשיבה יותר מעגלית. ובהיבט של האויב - למדנו להיערך ללחימה מול אויב שאינו סדור, מתחבא, משתמש בנ"ט. פיתחנו את ארגז הכלים שלנו ללחימה נגד נ"ט, בין אם זה שימוש בעשן, נסיעה מהירה, או שימוש במחסה. אני חושב שכיום אנחנו במקום אחר לגמרי ממה שהיינו בזמנו." שניידר <strong>מספר</strong> שגם ההכשרות בחטיבה 460 הושפעו רבות ממלחמת לבנון השנייה ומלקחיה: "ההכשרה מתעדכנת כל הזמן לאור שדה הקרב. אפשר לראות שיש יותר שבועות אימון של שטח סגור, יותר צירים הררים, יוצאים משיזפון לשטחים שהם לא מדבר, הם לא חוליים אלא יותר הרריים. זה בהחלט משפיע." ומבחינת מוכנות החטיבה ללחימה בלבנון? "מבחינת המוכנות של החטיבה, האימונים מתואמים כרגע לגזרת עזה, אבל מדברים ומתכוננים לכל. היתרון של חטיבה 460 הוא שבהכשרות מדברים על הכול, על כל הגזרות והאתגרים שיכולים לפגוש את לוחמי ומפקדי העתיד של החַיִל. אז הידע המקצועי קיים בתוך הגדודים". סמל איתמר צור ז"ל סמל אלון פיינטוך ז"ל סמל אנדריי ברודנר ז"ל
Change language