-מספר-49
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
לוחמי פלוגה ז' במלחמת לבנון השנייה, 2006<br />
פלא ושמו מילואים<br />
הפלא הזה שנקרא מילואים - הרבה אני חושב עליו, על היכולת הזו לעבור<br />
בבת אחת מצב למצב, כמו מים חסרי מצב צבירה ממשי. רגע אחד אתה אזרח<br />
עם לו"ז ועם תכניות, ועם שליטה במצב, וברגע השני אתה על מדים, עם אבק<br />
ונשק וגריז, וסוחב פגזים, ונזרק ממצב למצב<br />
בעיניי - מגרש המכוניות בכניסה לצאלים הוא אולי<br />
הפלא הזה בעצמו. מכוניות חונות שם, ישנות, רובן חדישות,<br />
ממתינות לבעלים שלהם שיחזרו אליהן, אל העולם הרגיל<br />
והנורמטיבי. כי שם מעבר לחומה, קורה משהו אחר, כולם<br />
עם אותם בגדים, משהו אחר נחשף באישיות שלנו, משהו<br />
כללי ששייך אל הדבר הזה שנקרא עם ישראל שחוזר לארצו<br />
וצריך להגן עליה, לפעמים עד כלות.<br />
וכל הדברים האלו מקבלים עוצמה כפולה ומכופלת<br />
כשמדובר במלחמה, ובצו שמונה שמגיע בשבת. מין תחושה<br />
ש'הסורים על הגדרות' וצריך להגיע כמה שיותר מהר<br />
ליפתח. וכולם באמת הגיעו. הצוותים מלאים, יש כאלו<br />
שלא משובצים כי אין מקום. והדבר הזה שנקרא פלוגת<br />
מילואים, על הדופק הפנימי שקיים בתוכה, קם ונהיה בבת<br />
אחת חי, קיים, ודרוך. והתחושה הזו העמוקה, היא בעיניי<br />
החוויה המרכזית של המלחמה ההיא, יותר מהבלבול שהגיע<br />
מלמעלה, מהפקודות הסותרות, והמהלכים המוזרים.<br />
יותר מהם הייתה הרעות, האהבה והאחווה, והמוכנות<br />
לצאת באחת מחיים פרטיים, ולבוא כדי להיות ניצוקים<br />
למין תבנית אחת שנקראת יחידה לוחמת. במלחמת לבנון<br />
השנייה פלוגה ז' מהגדוד הייתה שם והייתה מוכנה לתת<br />
את כל מה שיש לה.<br />
האם הפיקוד הגבוה ידע לנצל זאת? התחושה היא<br />
שלא. שהיה מין ריקוד תימני לא ברור של קדימה אחורה,<br />
כשאנחנו רצינו והיינו מוכנים לנוע קדימה כמה שצריך ולאן<br />
שצריך. אבל אנחנו היינו שם. ואנחנו גם נהיה בכל פעם<br />
טנקים של פלוגה ז' במלחמת לבנון השנייה<br />
שיבקשו מאיתנו - בחול ובשבת, בצו רגיל או בצו שמונה.<br />
הרעות והאחווה יהיו שם כדי לקחת כל אחד מהמקום<br />
והזמן בו הוא נמצא, ולהוליך אותו אל זמן ומקום אחרים<br />
- זמן הרעות.<br />
ולא נסיים בלי להזכיר את צור שלנו, מ"מ 3, צור זרחי<br />
זכרו לברכה, מנהלל, שכל הערכים הכתובים למעלה היו<br />
בו באישיותו, בנחישות שלו, ברצון שלו להיות הכי טוב<br />
והכי מקצועי ולמלא את המשימה שהוטלה עליו. צור<br />
חסר לנו, אבל דמותו הערכית נמצאת עמוק בלב כל מי<br />
שהיה איתו שם במחצבה, בתל אנחאס בלבנון, ובכלל<br />
בשירות המילואים.<br />
ברעות מילואים,<br />
אייל ורד,<br />
לוחם בגדוד<br />
44 ׀ שריון <strong>49</strong> יולי 2016
Change language