-מספר-49
Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
יולי 2016 שריון <strong>49</strong> ׀ 33<br />
כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, היה סג"ם<br />
יואב שניידר מפקד מחלקת טנקים בפלוגה ו'<br />
של גדוד 74. שניידר הגיע לפלוגה כחודש לפני<br />
המלחמה, מיד עם סיום קורס קציני השריון. הוא<br />
השתתף עם הפלוגה ב<strong>מספר</strong> מבצעים ברצועת<br />
עזה, לאחר חטיפת גלעד שליט.<br />
"בתקופה הזו היו לנו כמה היתקלויות<br />
מבצעיות וזה עזר לנו מאוד לגיבוש של הצוות<br />
והמחלקה. כי סך הכול היינו רק שבועיים ביחד.<br />
זה יצר גיבוש של הצוות והמחלקה", הוא <strong>מספר</strong>.<br />
ב־12 ביולי 2006, לאחר חטיפתם של אלדד<br />
רגב ואודי גולדווסר זיכרונם לברכה, בגבול לבנון,<br />
החלה מלחמת לבנון השנייה וכוחות צה"ל נכנסו<br />
מעבר לשטח הלבנון. קצת לאחר מכן הוחלט<br />
לצרף ללחימה גם את גדוד 74.<br />
"כשהחליטו על ההפעלה שלנו מעזה ללבנון,<br />
כל התהליך של שינוי גזרה היה מאוד מהיר.<br />
תוך יומיים היינו כבר בגבול לבנון ומוכנים<br />
לפעולה. נכנסנו במבצע צה"לי גדול ב־2<br />
באוגוסט. המשימה של הפלוגה שלי הייתה<br />
להתקדם 3־4 קילומט רים לתוך לבנון בגזרה<br />
המערבית, באזור המוצב כרכום והיישוב זרעית.<br />
התקדמנו בלילה בציר הררי מאוד קשה, לא<br />
נלחמנו באויב אבל פני הקרקע וכמות הכוחות<br />
בשטח הקשו על ההתקדמות. התייצבנו בקווי<br />
העמדות שלנו לפנות בוקר. הכול היה מאוד<br />
פסטורלי וירוק ולא ראינו שום אויב. הכול היה<br />
כמו בלבנון - מאוד פסטורלי אבל מאוד מטעה."<br />
לאחר כארבע־חמש שעות, שבמהלכן ניהלו<br />
אש נגד עמדות שמסכנות אותם ונגד נקודות<br />
שהיה להם מודיעין לגביהן, עלה הטנק של<br />
שניידר לעמדת אש כדי לירות לאחת מהנקודות<br />
החשודות שהייתה בוואדי לפניהם.<br />
"אחרי שעלינו לעמדת אש הטנק היה חשוף<br />
בעמדה. כשרצינו לרדת מהעמדה החשופה<br />
לעמדת המתנה, זה היה בערך אחרי חמש עשרה<br />
שניות של שהייה בעמדה החשופה, הטנק ספג<br />
פגיעה ישירה של טיל נגד טנקים. הטיל חדר<br />
וגרם נזק מאוד מאוד גדול בתוך הטנק וגם קושי<br />
מאוד גדול לנשום ולתפקד. איכשהו הצלחתי<br />
לצאת החוצה, לחלץ את עצמי מהטנק. מיד<br />
ניסיתי לחלץ את אנשי הצוות האחרים שלי.<br />
הניסיון לא הצליח כי התנאים בטנק היו מאוד<br />
קשים מבחינת חום ועשן.<br />
אני עצמי, נפגעתי קשה מכוויות ושאיפת<br />
עשן. עדיין יכולתי לתפקד אבל בקושי."<br />
לאחר הפגיעה בטנק החלו מאמצי החילוץ<br />
של הצוות. איתמר צור הנהג ואנדריי ברודנר<br />
התותחן היו הרוגים והטען אלון פינטוך נפצע<br />
באורח אנוש.<br />
"אחרי משהו כמו ארבעים דקות הגיע<br />
מסוק וחילץ את כולנו לבית חולים רמב"ם<br />
בחיפה. אותי והרדימו וטיפלו במה שאפשר.<br />
ניסו להיאבק על חייו של הטען שלי, אך ללא<br />
הצלחה והוא נפטר לאחר כארבע שעות. שני<br />
אנשי הצוות האחרים, הנהג והתותחן, נהרגו על<br />
אדמת לבנון. אחרי יומיים בערך העירו אותי<br />
מההרדמה ועשו את הטיפולים שהיה צריך<br />
לעשות. ההחלמה מהכוויות נמשכה כחצי שנה,<br />
ולאחר מכן חזרתי לתפקיד קרבי."<br />
לאחר השיקום וההחלמה חזר שניידר לשירות<br />
ונכנס לתפקיד 'גנן' בקורס קציני השריון. משם<br />
המשיך בתפקידים פיקודיים שונים בחטיבה<br />
188. כיום, עשר שנים אחרי, הוא משמש קצין<br />
האג"ם של חטיבה 460.<br />
הוא <strong>מספר</strong> על התחושות שהוא חש לאחר<br />
המלחמה:<br />
"ברמה האישית זו חוויה מאוד קשה לאבד<br />
את כל אנשי הצוות ולהישאר היחיד וגם<br />
להתמודד עם פציעה קשה. זה לא היה משהו<br />
שהוא מובן מאליו - גם תהליך מנטלי וגם תהליך<br />
פיזי קשים, אבל אני שמח שבסוף הצלחתי<br />
לעשות את זה ו'הנני כאן' מה שנקרא."<br />
הוא <strong>מספר</strong> גם על הלקחים המקצועיים<br />
שהופקו, מנקודת מבטו:<br />
"מבחינת לקחים מקצועיים אפשר להגיד<br />
שבשתי 'האבנים הגדולות' שהן גם הקרקע וגם<br />
האויב, בתפקידנו בעיקר כשריון, וגם כצה"ל,<br />
עשינו שינויים גדולים. בהיבט הקרקע הפסקנו<br />
לחשוב בצורה קווית, כמו שחושבים בסוריה<br />
או מצרים, ושינינו את כל טכניקות הלחימה<br />
שלנו לשטחים הררים, מה שנקרא שטחים<br />
סגורים לשימוש במחסה, במסתור ובחשיבה<br />
יותר מעגלית. ובהיבט של האויב - למדנו<br />
להיערך ללחימה מול אויב שאינו סדור, מתחבא,<br />
משתמש בנ"ט. פיתחנו את ארגז הכלים שלנו<br />
ללחימה נגד נ"ט, בין אם זה שימוש בעשן, נסיעה<br />
מהירה, או שימוש במחסה. אני חושב שכיום<br />
אנחנו במקום אחר לגמרי ממה שהיינו בזמנו."<br />
שניידר <strong>מספר</strong> שגם ההכשרות בחטיבה 460<br />
הושפעו רבות ממלחמת לבנון השנייה ומלקחיה:<br />
"ההכשרה מתעדכנת כל הזמן לאור שדה<br />
הקרב. אפשר לראות שיש יותר שבועות אימון<br />
של שטח סגור, יותר צירים הררים, יוצאים<br />
משיזפון לשטחים שהם לא מדבר, הם לא<br />
חוליים אלא יותר הרריים. זה בהחלט משפיע."<br />
ומבחינת מוכנות החטיבה ללחימה בלבנון?<br />
"מבחינת המוכנות של החטיבה, האימונים<br />
מתואמים כרגע לגזרת עזה, אבל מדברים<br />
ומתכוננים לכל. היתרון של חטיבה 460 הוא<br />
שבהכשרות מדברים על הכול, על כל הגזרות<br />
והאתגרים שיכולים לפגוש את לוחמי ומפקדי<br />
העתיד של החַיִל. אז הידע המקצועי קיים בתוך<br />
הגדודים".<br />
סמל איתמר צור ז"ל<br />
סמל אלון פיינטוך ז"ל<br />
סמל אנדריי ברודנר ז"ל
Change language