-מספר-49
You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
טנק בלחימה<br />
יולי 2016 שריון <strong>49</strong> ׀ 37<br />
החלו להגיע בטפטוף בסביבות חצות. בכל פעם<br />
שראינו נעליים אדומות ידענו שמדובר בחייל<br />
שלנו וגם לפי החתמת הנשק - אם־16 ארוך<br />
בורקס )בורקס - כינוי למתפס דמוי משולש<br />
של אחד מדגמי הרובה(.<br />
במהלך הלילה התעסקנו בעיקר בחיול<br />
הלוחמים וצבירתם. ההתארגנות עם הציוד<br />
הייתה קשה ומתסכלת. חלק מהקיטבגים נארזו<br />
עוד בשנות השמונים ובכיס החולצה מצאנו<br />
גלויות לשליחה הביתה מתקופת מלחמת לבנון<br />
הראשונה. רוב המדים היו במידות קטנות וציוד<br />
הלחימה מיושן מאוד )קפל"דים במקום קסדות(.<br />
מבחינת החיילים והמפקדים שהורגלו לציוד<br />
איכותי בהרבה בשרותם הסדיר, מצב הציוד<br />
גרם למרמור רב וחוסר אמון. עם אור ראשון<br />
במשטח הנגמ"שים בימ"ח הצלחנו לרכז את<br />
עיקר הלוחמים. פוקס היה עם המג"ד ואני<br />
ריכזתי את המפקדים והחיילים לשיחה. הלוחמים<br />
העלו טענות רבות בנוגע לציוד, לנגמ"שים הלא<br />
ממוגנים ולכשירות שלנו ככוח לוחם - הרי לא<br />
התאמנו יחד והם אינם מכירים את המפקדים<br />
והקצינים ול־70 אחוזים מחיילי הפלוגה הייתה<br />
זו הפעם הראשונה בשירות מילואים. הצגתי<br />
את עצמי לפלוגה. אמרתי ללוחמים שיפסיקו<br />
להתרכז במה שלא טוב וכי אם קראו לנו לדגל<br />
אז כנראה שצריך אותנו ואנחנו פה כדי לעשות<br />
את המקסימום כדי להגן על הבית. בנוסף<br />
הבטחתי לעשות את כל המאמצים כדי להשיג<br />
ציוד לחימה ראוי. השיחה עזרה ומרבית הפלוגה<br />
נרתמה והתחלנו לארגן את הנגמ"שים ולחלק<br />
את הפלוגה למחלקות )שתי מחלקות חי"ר של<br />
יתיר ונמרוד(. לשמחתי ראיתי בין הלוחמים גם<br />
פנים מוכרות של חיילים ומפקדים שהכרתי עוד<br />
מהשירות הסדיר בגדוד חרוב, ויחד איתם הנענו<br />
את כל הפלוגה.<br />
זמן יקר<br />
במהלך השבת התארגנו בשטחי הכינוס מחוץ<br />
לימ"ח והתרכזנו בארגון המחלקות ושפצור הציוד<br />
האישי והמחלקתי. בכל הזמן הזה נופלות מידי<br />
פעם קטיושות במרחב אך לא בטווחים המסכנים<br />
אותנו. מבחינת הציוד האישי - החלפנו ציוד<br />
רב ובסופו של דבר הצלחנו להשיג ציוד ראוי<br />
לכ־65 לוחמים ואילו שאר החיילים הועברו לגדוד<br />
ושימשו כתורנים ורזרבות. בזמן הזה מחלקת<br />
הסיור על גבי האמרים עלתה צפונה למטולה<br />
להתחיל בתצפיות וסיורי שטח בגזרה המיועדת<br />
למשימת הגדוד. האמל"ח שעמד לרשותנו היה<br />
בסיסי מאוד: אם־16 ארוך, 6 מטולים אם־203,<br />
רימוני יד ומא"גים. בשלב מאוחר יותר קיבלנו גם<br />
טילי לאו. מבחינת אמצעי ראיית לילה היו לנו<br />
2 'עכברים' ו'עכברוש' ולמחלקת הסיור הייתה<br />
'לילית'. ללא ספק ירידה תלולה מהסטנדרט<br />
המוכר מהסדיר. כדי ליצור אורגניות בכוח<br />
התחלנו לבצע תנועות מחלקתיות ותרגולות<br />
חי"ר, מרמת החוליה ועד לכיתה והמחלקה.<br />
ההטרוגניות בפלוגה הייתה רבה מאוד ונעה<br />
מחיילים בוגרי רובאי 02 שעברו הסבה לחרמ"ש<br />
במילואים, בוגרי פלוגות החרמ"ש הסדירות של<br />
שנות ה־90 )אלון, אשחר וכו'(, בוגרי גדודי ה־90<br />
)חרוב, שמשון ודוכיפת( ועד ללוחמים שזה עתה<br />
השתחררו מגבעתי. טווח הגילאים של הלוחמים<br />
נע מ־22 ועד ל־48. חלק מהחיילים מעולם לא נעו<br />
בחוליה מרובעת או בחוליה בכלל. מהבחינה הזו<br />
לתנועות והתרגולות בשטח היה תפקיד חשוב<br />
ביצירת האורגניות בכוח.<br />
בעזרת הגדוד התארגנו לאימונים ברטוב<br />
באזור דלווה, ובמקביל לתנועות והתרגולות<br />
ביבש ביצענו גם מטווחים ותרגילי חוליה ברטוב.<br />
במטווחים סייע לנו גם אחד הקצינים הוותיקים<br />
בפלוגה שהגיע במהלך השבת לימ"ח. לאכזבתנו<br />
ראינו כי הקצין יוצר אווירת נכאים בפלוגה<br />
במקום לחזק את הביטחון של הלוחמים ביכולתם<br />
לעמוד במשימות שיוטלו עלינו. הודנו לו על<br />
עזרתו במטווחים ושלחנו אותו לביתו באמירה<br />
כי במידת הצורך נקרא לו שנית, העיקר שיתרחק<br />
מהחיילים. תקופת האימונים וההכנה ללחימה<br />
תרמה רבות לחיזוק הביטחון ותחושת המסוגלות<br />
של הלוחמים ולחיזוק אמונם במפקדים.<br />
משימות הפלוגה<br />
לאחר כיומיים של אימונים הגדוד עלה צפונה<br />
לשטחי ההיערכות ממזרח למטולה )עגל חי"ר(.<br />
מחלקות החי"ר והמרגמות התארגנו בחניון
Change language