ÌȯȄ‡ ÌȉÂχ ¨‰Ú˙Ù‰ ‰Ú˙Ù‰ ø‰Ê ˙‡ ·˙Î ÈÓ - אוניברסיטת בר אילן
23.02.2015 • Views
Share Embed Flag

ÌȯȄ‡ ÌȉÂχ ¨‰Ú˙Ù‰ ‰Ú˙Ù‰ ø‰Ê ˙‡ ·˙Î ÈÓ - אוניברסיטת בר אילן

ÌȯȄ‡ ÌȉÂχ ¨‰Ú˙Ù‰ ‰Ú˙Ù‰ ø‰Ê ˙‡ ·˙Î ÈÓ - אוניברסיטת בר אילן

ÌȯȄ‡ ÌȉÂχ ¨‰Ú˙Ù‰ ‰Ú˙Ù‰ ø‰Ê ˙‡ ·˙Î ÈÓ - אוניברסיטת בר אילן

SHOW MORE
SHOW LESS
ePAPER READ
DOWNLOAD ePAPER
www1.biu.ac.il

Create successful ePaper yourself

Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.

START NOW

≤∞∞∏ ¯·Ó·Âapple ˇ ±≤≥ ÔÂÈÏÈ‚<br />

‰·˘ÁÓÏ ڄÓÏ ˙Ú—·˙Î<br />

ÌȯȄ‡ ÌȉÂχ<br />

ÒappleȘ„ ‰ˆÂ¯ ‰Ó<br />

¢øÌȉÂχ ˘È¢ ¯ÙÒ·<br />

¨‰Ú˙Ù‰<br />

‰Ú˙Ù‰<br />

ÈÂÏÈ‚‰ ÏÚ<br />

Ú„Ó· ȯ˜Ó‰<br />

ø‰Ê ˙‡ ·˙Î ÈÓ<br />

‰˘„Á ‰appleÎÂ˙<br />

Ìȯ·ÁÓ È‰ÈÊÏ<br />

®Á¢˘ ≥≤Æπ∞ ˙Ïȇ·© Á¢˘ ≥∏Æ∞∞ ¯ÈÁÓ

wwwgondabrainbiuacil gondabraincenter@mailbiuacil<br />

biuacil

72<br />

44<br />

מדורים<br />

‰apple¢‡¯·Â ˘‡¯·<br />

„ÏÈ˘Ë¯ χÎÈÓ ¨·Â‡¯ËappleÈ ˜ÁˆÈ • ˙ίÚÓÏ ÌÈ·˙ÎÓ Ø ÌÈ˘„Á ÌÈÒÂÙ„<br />

ÔÂÓˆÚ È·ˆ ¨ÛÁÒ ÏÎÈÓ ¨‡È·Ï ÏËȯ ¨Ô˙ÈÂÏ ÌÚapple Șү„ÂÏ ‰appleÈ„ ¨¯Èapple≠¯· ¯Â¯„ • ˙¢„Á<br />

ÌȘ„ÈÈÁ • ÔÓ¢ ˙˙ÁÙ‰ ¨Ìȇ˙ È·ȯ • ÌÈ≠·Ï· ˙ÂappleÈÙÒÓ ÌÈappleappleÚ ˙ÚÈ¯Ê • Ìȯ·È‡ ˙ÂÏ˙˘‰· ÌÈ˘Â„ÈÁ<br />

˙ڷˉ ÈÙ ‡ˆÂÓ • ¯˙È ˙appleÓ˘‰Â ÈÚÓ·<br />

ԯχ ÏÎÈÓ ¨ÊÙ ÈÊÂÚ • ¯ÙÒ ˙¯È˜Ò<br />

˘Ùapple ÏÎÏ È˘ÂÓÈ˘Â ÁÂapple Íȯ„Ó ‡Â‰ Ï·¯‡ È·‡ ˙‡Ó ¢ÌȘappleÂȉ Ô˜ÈҘϢ<br />

ÌÏÂÚ ˙ˆ˜ Èapple˘Ó Ìȇ˜ÈËÓ˙Ó Èapple˘ ÔÈ· ˜˙¯Ó ˘‚ÙÓ ¯‡˙Ó ËÈÂÂÏ „ÈÂÂÈ„ ˙‡Ó ¢È„‰‰ „Șى¢<br />

ÈappleÈÓÈapple· χ¯˘È • ˙È˙·ÏÓ ‰appleÈ·<br />

ÔÎ ˙¢ÚÏ ˙ÂÒappleÓ˘ ˙ÂappleÎÂ˙ ÁÂ˙ÈÙÏ ÏÈ·ÂÓ Âapple¯·Ú· ¯·„ ÏÎ ¯Ó˘Ï ¯ÂÎÊÏ Ôˆ¯‰<br />

ıȷ˜¯·≠ÔÂ˘È„ ÌÈ¯Ó • ˘Ùapple<br />

ÌÈÈÊÈÙ ÌÈÈ˘Âapple‡ ÌÂÁ ¯Â˜ ÏÚ<br />

¯·appleÚ ÏË • ÏÏÁ ÔÓÊ<br />

ÏÏÁ ÈÓ¢ÈÈ· ÌÈ˘Ó˘Ó ÌÈÁÙapple˙Ó ÌÈ·Èί<br />

¯Èapple≠¯· ¯Â¯„ • Ô˘· ÌÈÈÁ‰<br />

˙¯‚ÂÁ ˙˜·Ï˘·Â Á¯ ˙ÂÚ·ڷ‡· ÏÙËÏ ˙‰ÊÏ „ˆÈÎ<br />

ԉΠÒÂÈ¯Ó • ÍÂÙ‰ ÏÚ ÍÂÙ‰<br />

ÌÈȯ˘Ù‡ È˙Ï· ÔÈ„ ȘÒÙ ÌÈÈËÙ˘Ó ÌÈÏÂÙÏÙ<br />

ԯχ ÏÎÈÓ ÈÒÂÈ • ˘‡¯ ˙ˆÈÙ˜<br />

ÌÈȯÂÊÁÓ ÌȯÙÒÓ ∫Ú„Ó ‰˜ÈËÓ˙Ó ÈÚ¢ڢ<br />

007<br />

008<br />

012<br />

064<br />

072<br />

078<br />

080<br />

086<br />

090<br />

094

34<br />

±≤≥ ÔÂÈÏÈ‚<br />

≤∞∞∏ ¯·Ó·Âapple<br />

‰·˘ÁÓÏ ڄÓÏ ˙Ú–·˙Î<br />

מאמרים<br />

Ô·apple ÒÂÓÚ • ÌÂÏÎ ÂÏȇΠ¨‰appleÂÂη ‡Ï<br />

˙ËÏÁÂÓ ˙Âȯ˜Ó· ÌÈ˘Á¯˙Ó ÌÈapple¢ Ú„Ó ÈÓÂÁ˙· ÌÈ·¯ ÌÈÈÂÏÈ‚<br />

„ÏÙappleʯ ‰appleÁ ÔÈ„¯Â‚ Ïω ¨‰„‚ Ȅ„ ¨˘ÈappleÈȉ „ÚÏÈ‚ ¨ÈÊapple΢‡≠È¯È‡Ó Òȯȇ • ø˙· ‡ Ô· ‰Ê ¨ÒÈapple„<br />

ÒÈapple„‰ È‚„ Ï˘ ÌÈÈÁ‰ ¯ÂÊÁÓ<br />

˙Ϙ ¯È¯Ùˆ • ‰Î· ÌȉÂχ˘Î<br />

¢ÌȉÂχ ˘È¢ ÒappleȘ„ „¯ßˆÈ¯ Ï˘ ¯ÙÒ· ˙ÂÈ˙Ó‚Ó‰ ˙ÂappleÚË·Â ÌÈÈ‚Âω ÌÈÏ˘Î· ·˜Âapple ÔÂÈ„<br />

ממחקרי אוניברסיטת בר-אילן<br />

ÔÓ¯appleÈÈϘ ‰‚χ • ≤± ≠ ‰ ‰‡Ó‰ Ï˘ ÌÈ˘Ï· ø¯·ÁÓ‰ ÈÓ<br />

Ì˙‰ÊÏ ‰˘„Á ‰appleÎÂ˙Ï Ìȯ˘Ù‡Ó ÌÈËÒ˜Ë È¯·ÁÓ Ï˘ ÌÈapple¢ ÌÈappleÈÈÙ‡Ó ‚ÂÏ˘ ÔÂÈÓ<br />

˘È·ÈÈ٠χ¯˘È Ô„ÈÚ • ˙ÂÈ˘È‡‰ ‰apple·Ó ˙Âapple¢<br />

Â˙‚‰apple˙‰ È·Èapple·Â Ì„‡‰ ˙ÂappleÂÎ˙· ÌȘÒÂÚ Ìȯ˜ÁÓ Èapple˘<br />

ȘҷÏÊ ·‡Ê ¨È‡‚¯˘ ¯È‡Ó • Ï„‚ ˘ه ¨˙Âapple˘ ˙„ÈÓ<br />

‰˜ÈappleÂËÂÙ≠Âappleapple‰ ÛappleÚ· ÌÈÓ¢ÈÈ ÌÈ‚˘È‰ ÏÚ<br />

020<br />

028<br />

034<br />

044<br />

052<br />

058<br />

20

בראש ובראשונה<br />

כשגנב פרומתאוס את האש מהאלים והחזירה לבני האדם נענש על כך קשות:‏ מדי יום ביומו ירד עיט מהשמיים והיה<br />

מנקר בכבדו של הטיטאן חסר האונים,‏ שהיה כבול לסלע.‏ האם רק זעם ונקמה הניעו את זאוס להגיב כך,‏ או שמא עומדת<br />

מאחורי העונש הנורא קנאה - קנאת האל באלה הבוראים והעוסקים ביצירה?‏<br />

המדע,‏ כך נראה,‏ עומד לצידו של פרומתאוס.‏ סקרנות ושאפתנות,‏ יצירתיות וחשיבה מתמזגים בד בבד עם רצונם של<br />

המדענים להצעיד את בני האדם הרחק מעבר למגבלותיהם.‏ בהיעדרו לכאורה של עונש אלוהי כלשהו,‏ אין גבול לצעדה<br />

אנושית זו.‏<br />

האמנם?‏ אלוהים,‏ מסתבר,‏ אינו מרפה מתודעתנו ונוכחותו של מושג האלוהים עלי אדמות היא עובדה:‏ בטקסים,‏<br />

במופעים שונים של אמונה,‏ בשירת נערי הכנסייה וכן הלאה.‏ לא זאת אף זאת - נוכחות האל מאיימת על האש הפרומתאית<br />

ועל המדענים,‏ שומריה הנאמנים,‏ שמא תירמס שוב זכותם ליצור ולברוא כאוות נפשם.‏<br />

שני מאמרים בגיליון זה ממחישים את התחרות על רווחתה של האנושות.‏ במאמרו ‏"כשאלוהים בכה"‏ מערער ד"ר<br />

צפריר קולת על השגותיו של הביולוג הנודע ומחבר ספרי המדע ריצ'רד דוקינס.‏ דוקינס,‏ בספרו האחרון ‏"יש אלוהים?"‏<br />

Delusion) ,(The God מבקש לגנוב מחדש את האש ולהוכיח בכלים מדעיים את חוסר אפשרות קיומו של האל.‏ כנגדו<br />

טוען קולת שאי אפשר להתעלם ממגוון חוויות והתנהגויות אנושיות רק בשל הצורך במניפסט אתיאיסטי לשמו.‏ מסה<br />

נוספת על ספרו של דוקינס,‏ פרי עטו של ד"ר חיים היילפרין ובגוון מעט שונה,‏ תתפרסם בגיליון דצמבר של ‏"גליליאו".‏<br />

במאמר אחר סוקר ד"ר עמוס נבון את הגילויים המקריים במדע ואת החושים החדים שעל המדען להפעיל כדי להבין כי<br />

לפניו גילוי מסעיר,‏ ולא טעות שנפלה בניסוי.‏ דרך גילוי זו זכתה לשם סֶֶרנדיפּיות,‏ ויש בין הגילויים כאלה שנתפשים כחשובים<br />

שבהישגי המדע.‏ האם שרתה על המדענים הללו רוחו של פרומתאוס?‏ ייתכן.‏<br />

עוד בגיליון:‏ אולגה קליינרמן סוקרת פיתוח תוכנה חדשה של פרופ'‏ משה קופל וד"ר יהונתן שלר,‏ המאפשרת לזהות<br />

מאפייני מחבריהם של טקסטים;‏ מאמרו של עידן פייביש מציג שני מחקרים בהתנהגות;‏ מאמרם של מאיר שרגאי ושל פרופ'‏<br />

זאב זלבסקי עוסק בננו-פוטוניקה;‏ מאמרם של גילעד הייניש ועמיתיו על הגלגול שעוברים דגי הדניס,‏ ועוד.‏<br />

ד"ר עמוס נבון,‏ מחבר המאמר ‏"לא בכוונה,‏ כאילו כלום",‏ יתארח בפורום גליליאו,‏<br />

,http://www.ifeel.co.il/forum_mada ביום רביעי ה-‏‎26.11.2008‎‏,‏ ויענה על שאלות הקוראים והגולשים.‏ אנו מקווים<br />

לדיון מרתק.‏<br />

קריאה נעימה!‏<br />

נופר קידר,‏<br />

עורכת ‏"גליליאו"‏<br />

מערכת ‏"גליליאו"‏ מברכת את אריה מלמד-כץ,‏ יועץ המערכת ומנהל פורום ‏"גליליאו",‏ לרגל קבלת תואר הדוקטור.‏<br />

מערכת ‏"גליליאו"‏ שולחת איחולי בריאות שלמה לד"ר צביקה רייטר,‏ ידיד ‏"גליליאו"‏ ומנהל תיכון אורט יד-לבוביץ'‏ בנתניה,‏<br />

שבמהלך עבודתו הותקף על-ידי תלמיד תיכון.‏<br />

Ëapple¯Ëappleȇ· ˘„Á‰ Âapple¯˙‡<br />

www.ifeel.co.il/galileo

˙ÂÚˆÓ‡· χ¯˘È· ÌÈappleÈÊ‚Ó‰ ˜Â˘ ˙‡ Ïȷ‰Ϣ ∫‰¯·Á‰ ÔÂÊÁ<br />

Ï˘ ÌÈίÚÏ ˙ÂappleÓ‡apple ÍÂ˙ ¨˙È· Ïη „ÚÈ Ï‰˜ ÏÎÏ ÔÈÊ‚Ó<br />

Æ¢˙È‚ÂÏÂappleÎË ˙Âapple˘„Á ˙Â¯È˘· ˙ÂappleÈÂˆÓ ¨ÔÎÂ˙‰ ˙ÂÎȇ<br />

≤∞∞∏ ¯·Ó·Âapple ±≤≥ ÔÂÈÏÈ‚<br />

‰·˘ÁÓÏ ڄÓÏ ˙Ú—·˙Î<br />

∞≥–μ∂μ≤±∞∞ ∫ßÏË ¨∂±μ∑≤ ∫„˜ÈÓ ¨μ∑≥∏∏ Æ„Æ˙ ¨∂∑∞±≥ ∫„˜ÈÓ ¨·È·‡–Ï˙ ∂ ÏË ÚÙ˘ ßÁ¯ ∫˙·Â˙Î<br />

ȯ·ÚÓ ˙ÏÈȇ ∫ÌÈ˘È¯Ù ˙ίÚÓ Ï¢ÎappleÓÒ<br />

˙ˆÂ·˜ ∫Ï¢ÂÓ<br />

¯„Ș ¯ÙÂapple ∫˙ίÂÚ<br />

‰Èχ ·„apple ∫È˘‡¯ ÈÙ¯‚ ·ˆÚÓ<br />

ÈÁ¯ÊÓ ·„apple ∫SBC ˙ÈÓ„˙ ·ÂˆÈÚ<br />

˘ÈÚÈ ÏÈ‚È·‡ ∫˙˜ى ÒÂÙ„ Ì„˜ ˙ωappleÓ<br />

˜apple߈˘Ó¯ ÌÈÒ˜Ó ¨Ô·Â‡¯ ·˜ÚÈ ¨‰ÓÏÒ È·Â˜ ∫ÒÂÙ„ Ì„˜<br />

ÈÏÈÏÎ Èapple· ∫Ú„ÈÓ È¯‚‡Ó ·Â˘ÁÈÓ<br />

¯‚¯·appleÈÈ˘ ˙È„Â‰È ∫˙¯ÈÎÊÓ<br />

ȯÈÈË ÏÚÈ ∫‰ˆÙ‰ ˙ȇ¯Á‡<br />

˙„Á‡ ∫ÒÂÙ„<br />

ÛÁ˘ ∫‰ÎȯÎ<br />

∞≥≠∂∞∑∞∑∞∑ ßÏË ¨¢ÏÈÈÒ Ù‡ ËappleÈÂÙ ¯·¢ ˙¯·Á ∫‰ˆÙ‰<br />

®±≤¥∏ ‰ÁÂÏ˘© ȯ‚ ËϘ ∫È„ÒÂÓ ˜ÂÂÈ˘<br />

„¯Â ‰ÏËÒ ∫˙ÂÁÂ˜Ï ˙Â¯È˘ ˙ωappleÓ<br />

¨ÒÈÏ„‡ ‰È¯Ó ¨Â¯ËÒ˜ ˙ȯ‡ ¨Èapple·Â‡¯ ÈÏ‡Ò ¨ÔÈapple˜Ú ‰appleÈ„ ∫ÌÈÈÂappleÓ ˙Â¯È˘<br />

ÔÓÏÙ‡ ˙ȯÂapple ¨ÔÂÒÁ ˙ȯÓÈ˘<br />

Ȅȯ˜ ¯Ó˙ ∫˙ÂappleÓʉ „˜ÂÓ ˙ȇ¯Á‡<br />

®±±μ∑ ‰ÁÂÏ˘© ¯‚apple ˙appleÈÚ ∫˙ÂÁÂ˜Ï ¯ÂÓÈ˘ ˙ωappleÓ<br />

riki@sbc.co.il ®±≤≥± ‰ÁÂÏ˘© ‚¯·Ò„appleÏ È˜È¯ ∫ÌÈÈÂappleÓ ˜ÂÂÈ˘ ˙ωappleÓ<br />

®±¥∑∞ ‰ÁÂÏ˘© Èapple·ÈÒ È˘È·‡ ∫˙¯ÈÎÓ „˜ÂÓ Ï‰appleÓ<br />

Èapple‡ÁÓ È˙ȇ ∫Áˢ ˙˜ÏÁÓ ˙¯ÈÎÓ Ï‰appleÓ<br />

È‡Ó˘ ԯ‡ ∫Ëapple¯Ëappleȇ ÌÂÁ˙ ωappleÓ<br />

ıÓ¯· ‰Ï‡ÂÈ ∫ifeel ¯˙‡ ˙È˘‡¯ ˙·ˆÚÓ<br />

·ÂÁ¯Â‚ ‰È˘ ∫ÌÈÈÏËÈ‚È„ ÌÈappleÈÊ‚Ó ˙˜ÈÙÓ<br />

noam@sbc.co.il ¨∞μ¥≠≤∞∞≤¥∞∞ ¨Í¯· ÌÚÂapple ∫ifeel ¯˙‡ ÌÂү٠ωappleÓ<br />

or@sbc.co.il ¨˜¯·≠ÔÈ·¯˜Ò ¯Â‡ ∫ifeel ¯˙‡ ˜ÂÂÈ˘ ˙ωappleÓ<br />

yarden@sbc.co.il ¨˘È¯Ù Ô„¯È ∫ȘÒÚ ÁÂ˙ÈÙ ˙ÂωappleÓ<br />

yaelg@sbc.co.il ¨‰„‡Ê Ï‚ ÏÚÈ<br />

®±±∂∏ ‰ÁÂÏ˘© ¯ÂÓ ˙È‚Á ∫Ì„‡ ÁÂÎ ˙ωappleÓ<br />

ԉΠ¯„ÓÒ ¨¯ÙÂÒ ÈÏÁ ¨Ô‰Î ¯È˘ ¨„„ ‰·È·‡ ∫ÌÈÙÒÎ ˙˜ÏÁÓ<br />

Ô·˘Á ȇ¯ ß˙Â˘Â Ô„È·‡ ∫Á¢Â¯ „¯˘Ó<br />

www.sbc.co.il/sherut ∫Ëapple¯Ëappleȇ· ˙ÂÁÂ˜Ï ˙Â¯È˘<br />

ÔÂÓˆÚ È·ˆ ∫ÈÚ„Ó Í¯ÂÚ<br />

SBC ÂÈ„ÂËÒ ∫˙ÈÙ¯‚ ‰ÎȯÚ ·ÂˆÈÚ<br />

¨ÈappleÈÓÈapple· χ¯˘È ¨Ô¯Ï‡ ÏÎÈÓ ¨Ô¯Ï‡ ÈÒÂÈ ¯¢„ ¨„گ‡ ̯ÂÈ ∫ÌÈ¯Â„Ó È·˙ÂÎ<br />

¨Ô‰Î ÒÂÈ¯Ó ¯¢„ ¨È˜Ò¯„ÂÏ ‰appleÈ„ ¨ıȷ˜¯·–ÔÂ˘È„ ÌÈ¯Ó ¯¢„ ¨¯Èapple–¯· ¯Â¯„ ¯¢„<br />

˘È·ÈÈÙ Ô„ÈÚ ¨¯·appleÚ ÏË ¨ÛÁÒ ÏÎÈÓ ¨Ô˙ÈÂÏ ÌÚapple<br />

¨Ô˙„ ˜ÁˆÈ ßÙ¯٠¨Èapple¯‰‡ Ô¯ ßÙ¯٠¨ÒÏ·‡ ‰˘Ó ßÙ¯٠∫ÌÈÈÚ„Ó ÌȈÚÂÈ<br />

¯appleÈ ‰ÓÏ˘ ßÙ¯Ù<br />

˙Ϙ ¯È¯Ùˆ ¯¢„ ¨ıÎ≠„ÓÏÓ ‰È¯‡ ¯¢„ ¨ÈappleÈÓÈapple· χ¯˘È ∫˙ίÚÓ ÈˆÚÂÈ<br />

ÌÈίÚapple ÌÈ·˙Îapple ¢ÔÏȇ≠¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ¢ ȯӇÓ<br />

∫ÔÏȇ≠¯· ˙ˆ ÌÚ ÛÂ˙È˘·<br />

ÏË Á¯È ∫ȇ¯Á‡ ͯÂÚ<br />

˙ÈÓÏ¢ ßÙ¯٠¨ÔÓ¯‰ ԯ‡ ¯¢„ ¨˘· „ϯ‡‰ ßÙ¯٠∫ÌÈÈÚ„Ó ÌȈÚÂÈ<br />

¨ËÒ‡٠ȯÈÓ ßÙ¯٠¨Ô¯ÙÂÚ È‡appleÈ ¯¢„ ¨¯Èapple ȯ‡ ßÙ¯٠¨ÈχÎÈÓ<br />

Èapple„¯˘ ÔÈÓÈapple· ßÙ¯٠¨ÏË≠·˘ ÔÂ¯È ¯¢„ ¨Ô·ˆ ‰È¯‡ ßÙ¯Ù<br />

ÏӯΠÒÂÓÚ ¯¢„ ∫ÈÚ„Ó Í¯ÂÚ<br />

ÈÂÏ ˙ȯ˘ ∫˙ίÚÓ ˙ÊίÓ<br />

∞≥≠∑≥∏¥∞∂∑ ∫Ò˜Ù ∞≥≠μ≥±∏ππ≤ ∫ÔÂÙÏË<br />

yerach.tal@mail.biu.ac.il ∫Ï¢‡Â„<br />

GettyImages Ø ˜apple·ß‚Óȇ ∫¯Ú˘ ˙appleÂÓ˙<br />

ȘÒappleÈ߈ÏÂË „„ ∫ȘÒÚ ÁÂ˙È٠ϢÎappleÓÒ<br />

shiria@sbc.co.il ÒÈÒ˜·‡ È¯È˘ ∫ÌÂÒ¯Ù ˙Êί<br />

®±±¥∂ ‰ÁÂÏ˘© ȘÒË‚· ÔÈÈÚÓ ∫˙¯ÈÎÓ ˙ωappleÓ<br />

ÔÂÓÈÓ ˙ȯ„ ∫˙ÂÚ„ÂÓ Ì‡È˙ ˙˜ÏÁÓ ˙ωappleÓ<br />

·ÂχÂÓ˘ ¯„‰ ∫˙ÂÚ„ÂÓ ·ÂˆÈÚ<br />

ԉΠ˙Èʯ ∫¯Â·Èˆ ÈÒÁÈ ˙ωappleÓ<br />

Æ̉· ˙ÂÏÂÏΉ ˙ÂappleÂÓ˙‰ ‡Ø ̷ˆÈÚ ¨ÌappleÂapple‚Ò ¨ÌappleÎÂ˙ ¨ÌÈÓÂÒ¯ÙÏ È‡¯Á‡ Âappleȇ Ï¢ÂÓ‰<br />

Â˙appleÓʉ ÈÙ ÏÚ ¨ÌÒ¯ÙÓ‰ Ï˘ ‰‡ÏӉ ˙È„ÚÏ·‰ Â˙ÂȯÁ‡· ˙ÂÓÒ¯ÂÙÓ ˙ÂÚ„ÂÓ‰ ÏÎ<br />

ƉڄÂÓ‰ ÌÒ¯ÙÏ ÔȄΠȇÎÊ ‡Â‰ ÈÎ ¨Â¯Â˘È‡Ï ̇˙‰·Â<br />

¨∞≥–μ∂μ≤±≤∞ ∫Ò˜Ù· ¯È·Ú‰Ï Ô˙Èapple ˙·Â˙Î ÈÂappleÈ˘<br />

sherut@sbc.co.il ∫ÏÈÈÓ· ‡<br />

±μππ≠μ∞μ≠±μμ ∫∞π∫∞∞≠±∑∫∞∞ ˙ÂÚ˘‰ ÔÈ· ÈÂappleÓ ˙appleÓʉÏ<br />

ƉÓÓÈ· ˙ÂÚ˘ ≤¥ ÈϘ‰ ‰appleÚÓ· ˙Âڄ‰ ¯È‡˘‰Ï Ô˙Èapple<br />

±μππ≠μ∞μ≠±∞± ∫ÌÈÈÂappleÓ ˙Â¯È˘ ˙˜ÏÁÓÏ<br />

eMag.co.il ∫ÈÏËÈ‚È„ ÈÂappleÓ ˙appleÓʉÏ

GettyImages / ˜apple·ß‚Óȇ ∫ÌÂψ˙<br />

º º<br />

שצומח במקרה קרוב למעקה הסוגר את חצרן.‏<br />

לפני מספר לא רב של שנים נאלצו רוב החקלאים<br />

הבריטיים לחסל את הרפתות שלהם כאשר במזון של הפרות<br />

היו פְּריוֹנים לא תקינים שגרמו לתופעה של הפרה המשוגעת.‏<br />

בהמשך נפטרו גם אנשים ‏(אמנם,‏ מספר לא גדול)‏ שבגופם<br />

היה הווריאנט של מחלה המכונה .Creutzfeldt-Jacob<br />

אנרגיה חלופית:‏<br />

אנרגיה חלופית הוא כורח.‏ פרופ'‏ ריטבו הזכיר שלפני 400<br />

מיליון שנים היה ריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספרה כ-‏ 17%.<br />

לא פעם נתקלתי בדעות של מספר קטן של מדענים הטוענים<br />

שההתחממות לא נובעת ממעשי האדם.‏ לדעתי הם משרתים<br />

אינטרסים של בעלי הון התומכים במחקר שלהם ועל ידי כך<br />

יכולים מדענים אלה להמשיך במחקריהם.‏<br />

אנרגיה פוטו-וולטאית היא פתרון ישים;‏ אף שכיום היא<br />

עדיין יקרה,‏ דבר זה ישתנה ככל שיישמו אותה יותר.‏ לדוגמה<br />

הנגב הפחות מאוכלס מהווה כ-‏ 8000 קילומטרים רבועים.‏<br />

מערכת פוטו-וולטאית על שטח של 250 קמ"ר יכולה לספק<br />

כמעט את כל תצרוכת החשמל בארץ.‏ לדעתי הגורם המפריע<br />

לביצוע משימה זו הוא חוסר היכולת לראות את הדברים<br />

לטווח הארוך.‏<br />

אלפי דונמים של גגות רעפים אדומים קולטים אל תוך<br />

הבתים הרבה חום:‏ ניתן להחליפם באריחי שמש כדי להקטין<br />

את יצור החשמל המזהם.‏ מערכות המנצלות את אנרגיית<br />

9<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ÌÈ·˙ÎÓ<br />

˙ίÚÓÏ ÌÈ˘„Á ÌÈÒÂÙ„<br />

ø‰Ó˘‡Ó Șapple Ì„‡‰ ÌappleÓ‡‰<br />

אני מבקש להגיב על המאמר ‏"בכל אשם האדם?"‏ מאת<br />

פרופ'‏ גיורא ריטבו ‏(גליליאו 121).<br />

לא בכל אסונות הטבע אשם האדם.‏ שינויים אקלימיים<br />

התרחשו במשך עשרות אלפי שנים,‏ כמו התפשטות הקרחונים<br />

ונסיגתם.‏ ריכוז הפחמן הדו-חמצני עלה משמעותית מתחילת<br />

המהפכה התעשיתית ובעיקר במאה הקודמת.‏ מ-‏ ppm 300<br />

מלפני מהפכה זו ועד קרוב ל-‏ ppm 400 בימינו אנו,‏ זאת<br />

אומרת עלייה של בערך 25%. הצטברות גז זה באוויר גדלה<br />

עם הזמן.‏ לדעתי ולדעת רבים אחרים הגורם העיקרי לכך<br />

הוא הכחדה מתמשכת של היצורים הפוטואוטוטרופיים,‏<br />

שמאכלסים את יערות העד ויערות הגשם ביבשה,‏ והרס<br />

הפיטופלנקטון בימים ובגופי מים אחרים.‏ הסיבה היא<br />

שיצורים אלה קולטים את עיקר הפחמן הדו-חמצני ופולטים<br />

חמצן לאטמוספרה בתהליך הפוטוסינטזה.‏ הרס אזורי<br />

המחיה של יצורים אלה כתוצאה מכריתה של עצים וזיהום<br />

הימים משנה את האיזון בריכוז הגזים באטמוספרה.‏<br />

על התוצרת החקלאית:‏<br />

אף על פי שתוצרת חקלאית מגידול אורגני עדיפה מבחינה<br />

בריאותית,‏ אין לי מחלוקת עם פרופ'‏ ריטבו שהתוצרת<br />

החקלאית של היום אינה פחות טובה לבריאות האדם<br />

מתוצרת חקלאית מגידול אורגני במידה שהחקלאי שומר<br />

על כל הכללים הנדרשים,‏ לכל אורך הדרך ובעיקר לפני<br />

שהוא משווק את תוצרתו.‏ הנזק העיקרי מהחקלאות הלא<br />

אורגנית היא בזיהום ההולך ומצטבר בקרקע ובמים.‏ עקב<br />

שימוש בדשנים כימיים וחומרי ריסוס נהרסת בין היתר<br />

הסטרוקטורה של הקרקע ‏(מבנה הקרקע)‏ והרס הקולואידים<br />

שלה ‏(חלקיקים זעירים בעלי קוטביות),‏ המהווים מרכיב<br />

חשוב בתהליכים הכימיים וביולוגיים המתרחשים באדמה.‏<br />

נזק נוסף נגרם מגידול בעלי חיים שעל מנת להגדיל את<br />

תוצרתם,‏ מזינים אותם במיני תוספי מזון כולל הורמונים.‏<br />

תרנגולות שמטילות ביצים כלואות במשך כל חייהן בכלובים<br />

של 40X40X40 סנטימטרים עם עוד תרנגולת או אפילו<br />

שתיים,‏ בלול המואר ברוב שעות היממה באור מלאכותי כדי<br />

להגדיל את מספר הטלות הביצים.‏ האם לביצה של תרנגולות<br />

אלה אותו ערך תזונתי מביצה של תרנגולת שהמגדל מחזיק<br />

אותה בחופש מוחלט בלול ומקבלת רק מזון שהטבע יכול<br />

לספק?‏ האם בגידול עופות לבשר המצב טוב יותר?‏<br />

האין הבדל בין החלב והבשר של פרות,‏ שחלק מחייהן הוא<br />

בחצר בלבד,‏ לעומת הפרות היוצאות למרעה?‏ לא פעם ראיתי<br />

פרות בחצר,‏ שבחייהן לא טעמו כל עשב,‏ מנסות ללחך עשב<br />

ÆÌÈÓ„ ÌÈÈapple˘ Ôȇ ¨Òȯ‡‰ ßıȯ ˙È„Âß‚<br />

Èapple· ÌÈapple¢ ÂÏÏ‚·˘ ÚȯÎÓ‰ ̯‚‰ ‡È‰ ‰˜ÈËapple‚ ˜¯ ̇‰<br />

Ï˘ Â˙ÂÈ˘È‡ ‰apple¢ ÚÂ„Ó ø˯ٷ ÌÈ‰Ê ÌÈÓ‡˙ ¨ÏÏη Ì„‡‰<br />

Èapple· Èapple˘Î Ì˙‡ ·ˆÈÚ ˙ÂίÚÓ Âχ ¨ÂÈÁ‡ Ï˘ ÂÊÓ ‰‰Ê ̇˙<br />

øÌÈ„¯Ùapple Ì„‡<br />

˙appleÚÂË ¨‰È‚ÂÏÂÎÈÒÙ‰ ÈÓÂÁ˙· ˙¯˜ÂÁ ¨Òȯ‡‰ ßıȯ ˙È„Âß‚<br />

ÈΠ¨„·Ï· ‰˜ÈËapple‚· ÔÂÓË Âappleȇ ˙ÂÈ˘È‡‰ ˙ÂÁ˙Ù˙‰ ¯Â˜Ó˘<br />

˙ÂίÚÓ ˘ÂÏ˘ ˙ÂÚÈÙ˘Ó ˙Èχ„ȷÈappleȇ‰ ˙ÂÁ˙Ù˙‰‰ ÏÚ<br />

˙ίÚÓ ˙¯·Á‰ ˙ίÚÓ ¨ÌÈÒÁȉ ˙ίÚÓ ∫˙·ˆÚÓ<br />

‰È‚ÂÏÂÎÈÒÙ‰ ȇˆÓÓ ÏÚ ˙appleÚ˘apple ‡È‰ ¯˘‡Î Æ„ÓÚÓ‰<br />

˙χ˘Ï Òȯ‡‰ ˙˘‚Èapple ¨˙È˙‚‰apple˙‰‰ ‰˜ÈËapple‚‰Â ˙ÈappleÂȈÂÏ·‡‰<br />

ƉÁˆÙÏ ˘È˘ ˙È˘Ï· ‰ÓÂÏÚ˙ ‰˙ȉ ÂÏȇΠ˙ÂÈ˘È‡· ˙Âapple¢‰<br />

Judith Rich Harris, No Two Alike:©¯·ÏÈÊ ‰ÈÏ˙Ú ∫˙ÈÏ‚apple‡Ó<br />

˙¯„Ò Æ®≤∞∞∂ ¨Human Nature and Human Individuality<br />

ÌÈϘ˘ π¥ ∫ıÏÓÂÓ ¯ÈÁÓ ¨ÌÈ„ÂÓÚ ≥μ≥ ¨„·ÂÚ ÌÚ ¨Ú„Ó ÌȘÙ‡<br />

8<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

במילים אחרות - אנשים אלה אינם מקבלים את הנחות<br />

הבעיה בלב שלם ומרשים לעצמם להשתמש באקסיומה<br />

המוכרת להם זה מכבר למרות שהיא נמצאת בסתירה<br />

להנחות הבעיה.‏<br />

אנשים שחושבים שיש לקחת רק את הקופסה האטומה<br />

מקבלים על עצמם בלב שלם את הנחות הבעיה ומתנערים מן<br />

האקסיומה המוכרת להם בדבר הקדמת סיבה למסובב.‏<br />

מי צודק?‏<br />

זה תלוי למה אנחנו מצפים מבני אדם.‏<br />

האנשים מן הסוג השני שיחקו את המשחק בדיוק על<br />

פי ההוראות אבל הקריבו לשם כך את אחת האקסיומות<br />

שבאופן רגיל הם מאמינים בה.‏<br />

האנשים מן הסוג הראשון לא יכלו לעשות זאת.‏ בסופו<br />

של דבר,‏ אפשר להבין גם אותם כי אם מתחילים לזרוק<br />

את האקסיומות המוכרות לנו מחיי היום יום ושבלעדיהן<br />

אין לנו כל סיכוי להבין את העולם,‏ אפשר באותה מידה<br />

של הצדקה לנטוש גם את שאר אקסיומות הלוגיקה ובעצם<br />

לאבד את היכולת להסיק מסקנות הגיוניות.‏<br />

לסיכום הייתי אומר - שיש כאן מערכת הנחות עם<br />

סתירה פנימית ולכן אין כל פלא שמגיעים למסקנות<br />

סותרות מיישומה.‏<br />

לדעתי,‏ הגישה הנכונה למערכת מסוג זה היא להצביע<br />

על הסתירה,‏ להחליט איזו מבין האקסיומות מקבלים<br />

ואיזו דוחים,‏ ולפעול בלב שלם ‏(ותוך ידיעה שזה בסך הכל<br />

משחק)‏ עם האקסיומות הנותרות.‏<br />

כדאי לשים לב לכך שפרדוקס הקינוח הוא עוד דוגמה<br />

לפרדוקסים הנוצרים מהתייחסות עצמית,‏ מכיוון שהגדרת<br />

הרציונאליות שבו נסמכת על ישום הוראה המוגדרת<br />

באמצעות המונח רציונאליות.‏<br />

ב.‏ הכתבה על הפדופילים,‏ המופיעה באותו גיליון,‏<br />

מסמנת לדעתי את תחילתה של ההתייחסות הישרה<br />

והשפויה לבעיה.‏<br />

מאז ומתמיד חשבתי שהפדופילים הם ברובם אנשים<br />

רגילים,‏ שהעדפותיהם המיניות שונות משל רובנו ושלמרבה<br />

הצער נמשכים בעקבות העדפות אלו לילדים חסרי ישע,‏<br />

אבל ששאר תחושותיהם דומות לאלו של אחד האדם.‏<br />

לדעתי זו עדיין רק ההתחלה ועדיין ניכרות דעות קדומות<br />

רבות באופן תפישת הדברים על ידי אנשים שונים.‏ כך<br />

למשל הטענה - בתיאור הפדופיל המקובע - שיש לו עניין<br />

מיני בבני אותו מין בדיוק כפי שיש לילדים בגיל 10-8<br />

עניין כזה.‏ זו לדעתי קביעה בלתי מבוססת;‏ אני למשל יכול<br />

להעיד על עצמי שמעולם לא היה לי כל עניין מיני בבני מיני<br />

- גם לא בגיל 10-8. או כמו התיאוריות הפמיניסטיות על<br />

נטייתם של גברים לדומיננטיות,‏ שגורמת להם להעדיף<br />

קטינים חסרי ישע על פני נשים;‏ ואלו רק דוגמאות.‏ לו<br />

היו מנסחי התיאוריות הפסיכולוגיות מקדישים יותר זמן<br />

להתבוננות פנימית,‏ אין לי ספק שהיו פוסלים חלק מן<br />

הדעות הקדומות בעצמם.‏<br />

מיכאל רוטשילד,‏<br />

רמות השבים<br />

∫ԉΠÒÂÈ¯Ó ¯¢„ ˙·Â‚˙ ´<br />

אני מסכים עם הניתוח שלך לגבי פרדוקס ניוקומב.‏ הקושי<br />

הגדול נובע,‏ כמובן,‏ מהצורך לבחור בין שתי הנחות אשר<br />

לשתיהן יש הצדקות משכנעות ‏(ובגלל זה זוהי אולי יותר<br />

דילמה מאשר פרדוקס):‏ אם החוזה צדק בכל ניבוייו בעבר,‏<br />

יהיה זה רציונלי להניח שהוא יצליח גם בניבויו בעניין זה.‏<br />

מצד שני,‏ תכולת התיבות ברגע הבחירה עצמו היא עובדה<br />

מוגמרת,‏ ועל-כן נראה שלקיחת שתיהן תניב את הרווח<br />

המקסימלי האפשרי במצב זה.‏ מרבית ההוגים שעוסקים<br />

בדילמה זו נוטים לתת יותר משקל להנחה השנייה ‏(כלומר,‏<br />

הם טוענים שהפעולה הרציונלית במקרה זה תהיה לקחת<br />

את שתי התיבות).‏ אני אישית חושב שהבחירה הרציונלית<br />

תהיה על בסיס ההנחה הראשונה דווקא,‏ ומסכים עם מיה<br />

בר-הלל ואבישי מרגלית,‏ שהציעו,‏ שתחת נתונים אלו יש<br />

להתייחס לבעיה כאילו הכסף הונח בתיבות רק לאחר שכבר<br />

בחרנו ‏(סופית)‏ בין שתי האפשרויות . 1 על-פי עמדה זו אין,‏<br />

כמובן,‏ סתירה בין ההנחות,‏ והדילמה מתפוגגת:‏ הפעולה<br />

הרציונלית תהיה לקחת את התיבה האטומה בלבד.‏<br />

תודה גם על התובנה לגבי פרדוקס גדעון ‏(שהוצג בפינת<br />

הקינוח).‏ ❖<br />

11<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏<br />

.Bar Hillel, Maya and Margalit, Avishai "Newcomb's Paradox Revisited", The British Journal for the Philosophy of Science 1972 23(4): 295-304 1.1

º º<br />

ÌÈ·˙ÎÓ<br />

˙ίÚÓÏ<br />

השמש מחייבת מספר לא מבוטל של טכנאים כדי לתחזק<br />

אותם וכדי לשפר את היכולות שלהם.‏ וכך יכול להתפתח<br />

תחום עם אתגרים טכנולוגיים ומדעיים שיפרנסו משפחות<br />

רבות גם בעתיד.‏<br />

לדעתי,‏ באמצעות טיפול נכון בבוצה של הביוב העירוני<br />

והפרשות בעלי החיים במשק החקלאי ניתן לאסוף את גז<br />

המתאן הנפלט מהם ולנצלו במקום להשתמש בדלקים<br />

ממקור פוסילי.‏<br />

חייבים להזניח את רעיון הביו-דיזל ולהשאיר את<br />

האדמות לגידולים חקלאיים שיספקו מזון.‏ הנזק שעלול<br />

להיגרם מחקלאות הביו-דיזל יהיה בכייה לדורות.‏<br />

יצחק וינטראוב,‏<br />

טירת-הכרמל<br />

∫·Ëȯ ‡¯ÂÈ‚ ¯ÂÒÙ¯٠˙·Â‚˙ ´<br />

אני רוצה להודות למר יצחק וינטראוב על תגובתו.‏<br />

כעיקרון,‏ אני מסכים עם רוב הערותיו ואין לי עמן<br />

מחלוקת.‏ לדוגמה,‏ בכל הנוגע לתחנות כוח המבוססות על<br />

אנרגיית שמש.‏ כתבתי,‏ למשל,‏ שתחנת כוח פוטואלקטרית<br />

על שטח גדול יכולה בהחלט להוות פתרון ראוי ‏(גם אם<br />

בוודאי לא מלא,‏ עקב הצורך לאגור את האנרגיה,‏ ולענות<br />

על שעות חושך ושעות עננות).‏ אני גם מסכים עם כך<br />

שאנרגיות חלופיות הן כורח,‏ אך אני רק טוען שמי שאומר<br />

שאפשר כיום ‏(או בעתיד הנראה לעין)‏ להחליף את כל<br />

הדלקים הפוסיליים באנרגיות ממקור לא מתכלה,‏ רחוק<br />

מאד מלדייק.‏ לדעתי גם מר וינטראוב חוטא במעט בכך<br />

שהוא מביע עמדות נחרצות שאינן תמיד מדויקות.‏ למשל,‏<br />

דישון כימי ו/או ריסוסים אינם גורמים לכל פגיעה במקטע<br />

הקולואידי של הקרקע.‏ דווקא שימוש בדשן אורגני ‏"טרי"‏<br />

והשקיה במים משבים שלא טופלו בצורה מספקת הם אלו<br />

שעלולים לגרום נזק בלתי הפיך למקטע הקולואידי של<br />

קרקעות חקלאיות.‏ הקורא מוזמן להרחיב ולהעמיק בנושא<br />

בפרק ‏"הקרקע כמערכת קולואידית"‏ בספר ‏"יסודות מדע<br />

הקרקע"‏ של פרופ'‏ נעם להב ‏(הוצאת אקדמון,‏ 1983).<br />

טענות,‏ שלפיהן מי שלא חושב כמו הקורא מוזן בהכרח<br />

מאינטרסים זרים וכיסיו מרופדים במזומנים,‏ אינן<br />

מוסיפות.‏ אישית,‏ אני חבר קיבוץ שיתופי אשר כל<br />

הכנסותיו נכנסות לקופה ציבורית לפי מיטב המסורת<br />

הסוציאליסטית,‏ ואינני מקבל אגורה ‏(לא אני ולא הקיבוץ<br />

שבו אני חבר)‏ מחברות אנרגיה כלשהן.‏ למותר לציין<br />

שכשמחפשים פגם באופיו או במניעיו של מי שאיננו<br />

חושב כמוך ומנסים לייחס כל דעה שונה לשיקולים<br />

קונספירטיבים,‏ לא מתמודדים עם הטענות לגופן.‏<br />

התחמקות מהעיקר אינה מולידה דיון מנומק.‏<br />

בסופו של דבר - העתיד יאמר בוודאי את דברו,‏ ויש<br />

לשער שהאמת תתגלה,‏ כמו שקורה כמעט תמיד,‏ באמצע<br />

הדרך.‏ מטרתי במאמר היתה להשאיר דלתות פתוחות<br />

לקווי מחשבה נוספים.‏ ההיצמדות ל-‏stream main<br />

כ"דת",‏ שהיא היום human caused global warming<br />

איננה תורמת לפתרון הבעיות הסביבתיות,‏ אלא מקבעת<br />

אותנו בדוֹגמה שייתכן כי היא נכונה,‏ אך ייתכן שלא...‏<br />

„ÂÚ ¨·Ó˜ÂÈapple Ҙ„¯Ù ÏÚ<br />

למערכת גליליאו שלום,‏<br />

אני מבקש להעיר על המדור ‏"הפוך על הפוך"‏ מגיליון<br />

121, ועל המאמר ‏"להיות פדופיל"‏ מגיליון זה.‏<br />

א.‏ פרדוקס ניוקומב - יותר פסיכולוגי מלוגי<br />

פרדוקס ניוקומב נובע,‏ לדעתי,‏ כמו פרדוקסים רבים<br />

אחרים,‏ מהנחות יסוד שיש בהן סתירה פנימית.‏ הנחות<br />

יסוד אלו מגיעות בחלקן מניסוח הבעיה בשעה שחלקן<br />

האחר מגיע מן האקסיומות שכולנו מאמינים בהן כמעט<br />

מחוסר ברירה.‏<br />

שתי ההנחות הסותרות שגורמות לפרדוקס הן:‏<br />

הנחה ראשונה - הנחה המגיעה מנתוני הבעיה - קיימת<br />

ישות המסוגלת לחזות את העתיד ולפעול בהתאם לחיזוי.‏<br />

הנחה שנייה - הנחה הטבועה בנפשנו באופן שאינו מאפר<br />

לנו להשתחרר ממנה - הסיבה תמיד קודמת למסובב.‏<br />

מדוע נמצאות הנחות אלו בסתירה?‏<br />

מכיוון שייֵשת היכולה לפעול על סמך חיזוי העתיד<br />

‏(הקיימת על פי ההנחה הראשונה)‏ יכולה לפעול פעולות<br />

שסיבתן בעתיד - כלומר - להפוך את הסדר של סיבה<br />

ומסובב ‏(בסתירה להנחה השנייה).‏<br />

כיצד גורמת סתירה זו לפרדוקס?‏<br />

אנשים שחושבים שכדאי לקחת את שתי הקופסאות<br />

חושבים למעשה כך:‏<br />

אחרי שהיישות הנדונה החליטה את החלטותיה ‏(על סמך<br />

מה שיקרה בעתיד)‏ הם מסיקים ‏(על סמך ההנחה השנייה)‏<br />

שכאשר ניקח את שתי הקופסאות לא ישפיע הדבר על<br />

תכולתן שכבר נקבעה ‏(כי העתיד לא יכול להשפיע על<br />

העבר).‏<br />

10<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

∫¯ÂÁ˘ Æ˙ÂÏ˙˘‰· ͯ„ ˙ˆÈ¯Ù ¯˘Ùȇ˘ ¯ÓÂÁ ¨ÔȯÂÙÒÂϘȈ<br />

C∂≤H±±±N±±O±≤ ÆÔˆÓÁ ∫Ì„‡ ¨Ô˜appleÁ ∫ÏÂÁÎ ¨ÔÓÁÙ<br />

13<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

˙¢„Á˙¢„Á<br />

השתלות ללא דחייה?‏<br />

ÌÈÏ˙˘ÂÓ· Ìȯ·È‡ ˙ËÈϘ ÏÚ Ï˜Ó TAIC ȇ˙· ˘ÂÓÈ˘<br />

באוגוסט 2008 פורסמו בכתב העת להשתלות Transplant<br />

International דיווחים על בחינתה של גישה חדשה,‏ שאם<br />

תתברר כיעילה עתידה לחולל מהפכה בכל הנוגע לשתילת איברים,‏<br />

לתוחלת החיים ולאיכות חייהם של מושתלי איברים.‏ מדובר<br />

בשיטה שאמורה למנוע - ולפחות לצמצם מאד - את הצורך בנטילה<br />

מתמדת של תרופות נוגדות דחייה במהלך חיי המושתלים.‏<br />

במשך דורות רכשו לעצמם מנתחים ידע בשתילת איברים,‏ אבל<br />

התחכום הכירורגי כמעט שלא הביא תועלת רפואית.‏ זאת מפני<br />

שלמעֵט יוצאים מן הכלל דחה גופם של המושתלים את השתל,‏<br />

כלומר - המערכת החיסונית של המקבל תקפה את האיבר הזר.‏<br />

בסוף שנות ה-‏ 40 של המאה העשרים התברר כי לקורטיזון השפעה<br />

מדכאת על המערכת החיסונית ובמהלך שנות ה-‏ 50 וה-‏ 60 אכן<br />

נעשו השתלות רבות בחולים.‏ מתוכן נעשתה השתילה שהיתה אולי<br />

המתוקשרת מכולן - שתילת הלב הראשונה שביצע כריסטיאן ברנרד<br />

(Barnard) ב-‏ 1967 ושהסתיימה בכאב לב גדול - המושתל מת<br />

כעבור 18 יום.‏ למרות השימוש בקורטיזון ‏(או בנגזרות סטרואידיות<br />

אחרות שלהן השפעה קורטיקואידית;‏ כיום משתמשים בין השאר<br />

בחומר (prednisolone ובחומרים משככי דחייה נוספים,‏ שאינם<br />

סטרואידים,‏ רוב המושתלים באותן שנים מתו בתוך ימים או<br />

חודשים ספורים,‏ בעיקר כתוצאה מדחיית השתל.‏<br />

בשנות ה-‏ 70 התרחש מהפך הודות לזיהוי השפעתו נוגדת<br />

הדחייה של החומר ציקלוספורין ;cyclosporine) מקובלות גם<br />

גירסאות כתיב אחרות).‏ כשם שלמהפך האנטיביוטיקה אחראית<br />

פטרייה,‏ כך גם למהפך הציקלוספורין:‏ ציקלוספורין הוא תוצר של<br />

פטרייה;‏ זהו פפטיד טבעתי הבנוי מ-‏ 11 חומצות אמיניות,‏ כולל<br />

חומצות אמיניות ימניות ‏(חומצות D) הנדירות בעולם החי.‏<br />

מניחים שהציקלוספורין הפטרייתי חוֹבֵר לציקלופילין<br />

‏(חלבון מקבוצת האימנוֹפילינים)‏ הנמצא בלימפוציטים,‏ ויחד<br />

הם מעכבים את פעולת החלבון קלצינוירין ,(calcineurin) שלו<br />

תפקיד מפתח בהפעלת לימפוציטי T. ציקלוספורין מעכב,‏ אם כן,‏<br />

פעולת לימפוציטי T וכך מצמצם את תגובת הדחייה נגד שתלים.‏<br />

השימוש בציקלוספורין חולל,‏ כאמור,‏ מהפכה בהשתלות איברים,‏<br />

ובשנות השמונים חיו רוב המושתלים מספר שנים לאחר ההשתלה.‏<br />

אולם לציקלוספורין תופעות לוואי רבות ולעתים קשות,‏ שהבולטת<br />

מכולן היא מעדת יתר לזיהומים ולסרטן.‏<br />

שיפור חשוב נוסף הושג בעקבות גילוי השפעתו של החומר<br />

טקרולימוס ,(Tacrolimus) הנמנה עם המַקרוֹלידים ‏(קבוצת<br />

החומרים הכוללת גם את האנטיביוטיקה הידועה אריתרומיצין).‏<br />

טקרולימוס נוצר על ידי מין של חיידק הנמנה עם הסוג<br />

סטֶרפטוֹמיצֶס וגם הוא,‏ כמו הציקלוספורין,‏ חובֵר לחלבון<br />

אימונופילין.‏ הצמד מעכב את פעולת החלבון הלימפוציטי<br />

קלצינוירין,‏ וכך מדכא פעילות לימפוציטי T ומשכך דחיית שתלים.‏<br />

מדכאי הדחייה היעילים מקבוצת מעכבי הקלצינוירין -<br />

ציקלוספורין וטקרולימוס,‏ הם חומרים זרים לגוף לחלוטין והשימוש<br />

בהם מלווה פעמים רבות בתופעות לוואי;‏ יתר על כן,‏ הם מדכאים<br />

פעילות כללית של המערכת החיסונית.‏ בכך הם מבטלים את אחד<br />

היתרונות הבולטים של מערכת החיסון - סגלית ‏(ספציפיות).‏<br />

כרגיל מאפיינת את המערכת האימונולוגית הבחנה ברורה בין<br />

תא עצמי לבין תא זר:‏ פרט למקרים חריגים,‏ מערכת החיסון אינה<br />

פוגעת בתאים עצמיים תקינים,‏ ותוקפת באגרסיביות תאים זרים<br />

או חריגים.‏ יש לזכור כי תאים עצמיים של פרט אחד הם תאים זרים<br />

עבור מערכת חיסון של פרט אחר.‏ התופעה של התעלמות מתָאים<br />

הנושאים אנטיגנים עצמיים מכונה ‏"סבילות עצמית"‏ ‏(או ‏"סובלנות<br />

עצמית",‏ .(self tolerance<br />

סבילות עצמית היא תכונה חיונית של מערכת החיסון והיא<br />

מושגת הודות למגוון תהליכים,‏ ביניהם תהליכים המתרחשים<br />

במהלך התפתחותם של לימפוציטים ‏(למשל - הרג של לימפוציטים<br />

המכוונים כלפי תאים עצמיים)‏ וכאלה המתרחשים בשלבים<br />

מאוחרים יותר ‏(דיכוי פעולתם של לימפוציטים המכוונים כלפי<br />

תאים עצמיים);‏ פגיעה בתהליכים אלה עלולה להתבטא במחלות<br />

אוטואימוניות.‏ והנה עיקרו של הרעיון שבדקו החוקרים:‏ אם נצליח<br />

לחולל במושתל תהליכים המובילים לסבילות כלפי האיבר הזר נוכל<br />

למנוע דחייתו,‏ וזאת ללא נטילה מתמדת של חומרים שהשימוש<br />

בהם כרוך בתופעות לוואי,‏ ומבלי לדכא באופן גורף את פעולת<br />

מערכת החיסון ובכך לחשוף את המושתל לזיהומים ולסרטן.‏<br />

לשם כך צריך ‏"בסך הכל"‏ להשרות במושתל סבילות כלפי האיבר,‏<br />

שבהיותו בגוף התורם ממילא היתה כלפיו סבילות עצמית.‏<br />

בניסויים שערכו החל מ-‏ 2002 פֶרד פנדריק ,(Fändrich)<br />

עמיתיו ותלמידיו מאוניברסיטת Schleswig-Holstein בקיל,‏<br />

12<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

הנדסה סביבתית לקירור כדור הארץ<br />

øÌÈappleappleÚ ˙ÚÈ¯Ê ˙ÂÚˆÓ‡· ı¯‡‰ ¯Â„Î ˙ÂÓÓÁ˙‰ ˙‡ ÌˆÓˆÏ Ô˙Èapple ̇‰<br />

º º<br />

לנוכח שינויים אקלימיים שמקורם בפעילות אנושית על פני<br />

כדור הארץ,‏ מתעורר הצורך בפעילות-נגד שתצמצם את פליטת<br />

גזי החממה והן את האפקטים הנוצרים בעטיים,‏ ואף תיצור<br />

אפקט הפוך על מנת לתת להם פתרון הולם.‏ התחממות כדור<br />

הארץ כתוצאה מפליטת גזי חממה,‏ בעיקר פחמן דו-חמצני,‏ היא<br />

סיבה מרכזית לחשש בנוגע לעתיד המין האנושי.‏<br />

אחד הרעיונות שהועלו במטרה ‏”להנדס“‏ את האקלים ולקרר<br />

באופן פעיל את פני כדור הארץ,‏ הוא זריעת עננים.‏ בתהליך זה<br />

מועלה לאוויר חומר המשמש כגרעין להיווצרות טיפות מים,‏ וכך<br />

מעודד את היווצרותן בענן.‏ סוג אחד של זריעת עננים,‏ העושה<br />

שימוש ביודיד הכסף ומיועד להגביר ירידת משקעים,‏ מוכר<br />

מזה זמן רב ואף נמצא בשימוש.‏ והנה,‏ השיטה החדשה המוצעת<br />

לטיפול בבעיית ההתחממות מתבססת על הזרקת טיפות זעירות<br />

של מים מלוחים לתוך עננים נמוכים יחסית הנמצאים מעל לים.‏<br />

הזרקה זו אמורה להגדיל את ריכוז הטיפות בענן בתהליך הידוע<br />

כאפקט טוומי ,(Twomey) ועל ידי כך לשפר את יכולתו להחזיר<br />

את אור השמש,‏ כך שהענן משמש כ“סככה“‏ יעילה יותר המצלה<br />

על כדור הארץ.‏ השיטה אינה מיועדת לייצר עננים חדשים,‏ אלא<br />

להפוך את העננים הקיימים ללבנים יותר כך שיחזירו יותר אור.‏<br />

ג‘ון לאת‘אם ,(Latham) מהמרכז הארצי למחקר אטמוספרי<br />

בבולדר שבארה“ב,‏ מציע שהתהליך יתבצע באמצעות ספינות<br />

מיוחדות,‏ בלתי מאוישות,‏ המצוידות במנועי פלֶטנֶר Flettner)<br />

.(rotors מנועי פלטנר הם מעין טורבינות שצורתן גלילים<br />

מסתובבים,‏ אשר יוכלו לייצר חשמל להנעת ולהפעלת הספינה<br />

תוך ניצול אנרגיית הרוח.‏ הטורבינות קלות לשליטה מרחוק ולכן<br />

עדיפות על מפרשים,‏ ומאפשרות לספינה טווח זוויות תנועה רחב<br />

למדי ביחס לכיוון הרוח.‏ הגלילים,‏ שגובהם יהיה כ-‏ 20 מטרים<br />

על פי התכנון של לאת‘אם,‏ ישמשו גם להזרקת רסס דקיק של מי<br />

ים מסוננים לעננים.‏ הספינות יתפרשו בעיקר באזורים רגישים<br />

מבחינה אקולוגית,‏ הדורשים הגנה מיידית מהתחממות כדור הארץ,‏<br />

כמו שוניות אלמוגים או באזורי הקוטב שם נמסים הקרחונים.‏<br />

בסופו של דבר,‏ זריעת העננים ועיבויים יובילו להקטנת<br />

הכמות הכוללת של קרינת שמש ועקב השפעתם הגלובלית של<br />

האוקיינוסים,‏ יתפשטו ההשפעות המקומיות אל שאר שטח<br />

הכדור.‏<br />

יתרונו של הרעיון הוא באפשרות לבקר את מידת הפעילות<br />

ואת המיקום;‏ אפשר גם להפסיק את הפעילות כליל בהתראה<br />

מיידית.‏ החיסרון - כמו ברעיונות אחרים הכרוכים בהנדסת<br />

סביבה בהיקף גדול - הוא שקשה ואף בלתי אפשרי לחזות<br />

את מלוא השפעותיו על המערכת המורכבת של מזג האוויר<br />

העולמי.‏ העננים,‏ אף כי הם משמשים כסככה מצלה בשעות<br />

היום,‏ משמשים גם כשמיכה המוֹנעת מחום לצאת מכדור הארץ,‏<br />

ולפיכך עלולים להגביר דווקא את אפקט החממה;‏ השינויים<br />

שיחולו בדפוסי העננות עשויים להיות בעלי השלכות שונות,‏ בין<br />

השאר לגבי מסלוליהן של סופות,‏ תכיפותן ועוצמתן.‏ מודלים<br />

ממוחשבים שבדקו את רעיון זריעת העננים מרמזים כי הוא אכן<br />

עשוי לפעול בהצלחה,‏ אולם יש צורך בעבודה נוספת בטרם ניתן<br />

יהיה להוציאו לפועל ללא סיכונים מופרזים.‏<br />

ÛÁÒ ÏÎÈÓ<br />

ÆÌÈappleappleÚ ˙ÚȯÊÏ ˙¢ÈÈÂ‡Ó È˙Ï·‰ ˙ÂappleÈÙÒ‰ ‡¯ÈÈ ÍÎ<br />

Æ®j. MacNeill© ÏÈapple˜Ó ß‚ ∫¯Âȇ<br />

15<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

˙¢„Á˙¢„Á<br />

גרמניה,‏ זוהו תאים מיוחדים שנקראו על ידי החוקרים ‏"תאים<br />

משרי קבלת שתל"‏ acceptance-inducing) transplant<br />

,cells ובקיצור ,(TAICs שהם משככים תגובות דחייה לשתלים.‏<br />

מדובר בתת-קבוצה של תאים מקבוצת המונוציטים-מַקרופאגים<br />

‏(מונוציטים הם סוג של תאי-דם לבנים;‏ בעוברם ממערכת הדם<br />

לרקמות הגוף הם מכונים מַקרופאגים).‏ אחת ההשערות היא כי<br />

תאי ה-‏ TAIC מפעילים תת-קבוצה של לימפוציטי - T של<br />

המושתל,‏ תת-קבוצה הפועלת כתאי T דכאניים (suppressive)<br />

המשרים סבילות.‏<br />

והנה,‏ בגיליון אוגוסט של Transplant International דיווחו<br />

ג'יימס הצ'ינסון ,(Hutchinson) פרד פנדריק,‏ עמיתים חוקרים<br />

ורופאים על שני ניסויים קליניים שערכו במהלך השנים האחרונות<br />

במושתלי כליה,‏ ניסויים שכללו שימוש בתאי TAIC שמקורם<br />

בתורם הכליה.‏ הניסוי הראשון נעשה ב-‏ 12 מושתלי כליה מתורם<br />

מת ואילו הניסוי השני נערך בחמישה מושתלי כליה מתורם חי שהיה<br />

קרוב משפחה ‏(קרבת דם - אח או בת,‏ או קרבה שאינה קרבת דם<br />

- בן/בת זוג).‏ המטרה העקרונית של הניסויים היתה לבחון האם<br />

ניתן להשתמש בתאי TAIC שמקורם בתורם הכליה כדי למנוע,‏<br />

ולפחות למתן,‏ את תגובת הדחייה לכליה המושתלת ולצמצם<br />

למינימום את השימוש ב"קוקטייל"‏ של תרופות למניעת תגובת<br />

הדחייה.‏ ההבדל בין תרומה מן המת לתרומה מן החי התבטא<br />

בהבדלים בולטים בהליך השימוש בתאי :TAIC בתרומה מן<br />

המת הוצאו התאים מהטחול של הגופה במקביל להוצאת הכליה,‏<br />

והוחדרו לאחר תהליך הכנה מדוקדק לגוף המושתל רק לאחר<br />

השתלת הכליה;‏ לעומת זאת בתרומה מקרוב המשפחה החי הופקו<br />

התאים מדם התורם שבועיים לפני ההשתלה.‏ התאים הוחדרו לְגוף<br />

המיועד-להשתלה 5 ימים לפני ההשתלה - החדרה של תאי TAIC<br />

בטרם השתלה התבררה בחיות ניסוי כשיטה יעילה יותר לצמצום<br />

הדחייה.‏ יתר על כן,‏ בשלב מסוים נחשפו במבחנה תאי TAIC<br />

של התורם החי לתאי דם לבנים שנלקחו מן המיועד להשתלה<br />

כדי ליצור מעין ‏"היכרות מקדימה".‏ בראש ובראשונה נועד הניסוי<br />

הראשון לבחון אם בכלל ההליך אפשרי באדם ואם אינו גורם נזק<br />

למושתל,‏ לעומת הניסוי השני,‏ שהיה קרוב הרבה יותר לתנאי<br />

הניסויים המוצלחים בבעלי-חיים,‏ ושלו היתה מטרה יומרנית<br />

יותר:‏ בחינה של יעילות השימוש בהחדרת TAICs למיתון דחייה<br />

ולצמצום הצורך בתרופות מונעות דחייה.‏ במהלך הזמן הופסק<br />

לחלוטין הטיפול בסטרואידים ‏(שלהם תופעות לוואי בולטות)‏<br />

בחמשת המושתלים,‏ ובאחד מהם לא נתגלו סימני דחייה במשך<br />

מספר חודשים גם כשחדלו מכל טיפול תרופתי.‏<br />

מדובר אם כן בשני ניסויים שונים למדי ובמספר נבדקים<br />

מצומצם בסך הכל,‏ בעיקר בניסוי השני המשמעותי יותר.‏ חיסרון<br />

בולט מבחינה מדעית-מתודולוגית היה היעדר קבוצת ביקורת<br />

וזאת מטעמים טובים מאד - טעמים אתיים.‏ למרות המדגם הקטן<br />

והיעדר קבוצת ביקורת,‏ מסקנת מחברי המאמרים היא כי החדרת<br />

תאי TAIC אינה גורמת נזק,‏ וכי גם אם אין בשלב זה הוכחה<br />

מדעית מוחלטת,‏ מכל מקום יש רמזים טובים ליעילות השיטה<br />

במיתון הדחייה ובאפשרות לצמצם מאד את השימוש המתמיד,‏<br />

הכרוני,‏ בקוקטייל תרופות בעלות תופעות לוואי לא סימפטיות,‏<br />

הנדרש כיום לאורך כל חיי המושתל.‏<br />

הבעת תודה:‏ תודה ל-‏ Dr. James .A Hutchinson על משלוח<br />

המאמרים שפורסמו ב-‏ Transplant International, Aug 2008<br />

ÔÂÓˆÚ È·ˆ<br />

courtsey Adam.inc ƉÈÏÎ ˙Ï˙˘‰Ï ‰Ó‚„<br />

14<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

על חיידקים,‏ האוכל שאנחנו אוכלים,‏<br />

והשמנת יתר<br />

º º<br />

עודף משקל,‏ או השמנת יתר,‏ הוא אחת הבעיות המרכזיות של<br />

העולם המערבי ‏(וראו:‏ דינה צפרירי - ‏”כמעט כל מה שרציתם<br />

לדעת על השמנת יתר“,‏ גליליאו 1999). 32, כמות המזון,‏<br />

הרכבו,‏ פעילות גופנית ‏(או היעדרה),‏ תחושות של רעב ושובע,‏<br />

אכילה כפיצוי על חסכים אחרים - לכל אלה תרומה משלהם<br />

לתופעה.‏ אבל מסתבר שיש גם שחקנים נוספים במשחק,‏ והם<br />

חיידקי המעיים.‏<br />

העברת תכולת חיידקי מעיים של עכברים רגילים לעכברים<br />

נקיים מחיידקים בשלב מוקדם בחייהם,‏ גרמה לאחרונים<br />

להעלות במשקל ללא עלייה בכמות המזון הנאכל.‏ הדבר מעיד<br />

על כך שהחיידקים מסייעים בדרך כלשהי לעיכול המזון.‏<br />

הזכרנו בעבר את 10 14 החיידקים המאכלסים את דרכי<br />

העיכול שלנו ושל בעלי חיים אחרים ‏(מדור החיים בקטן,‏ ‏”אם<br />

אין אני לי,‏ חיידקים לי“,‏ ‏”גליליאו“‏ 116). לחיידקים אלה<br />

תפקידים חשובים נוספים:‏ הם ספקי ויטמינים,‏ חוסמי גישה<br />

לחיידקים גורמי מחלות ו“מתַרגלים“‏ את מערכת החיסון,‏<br />

ובהיעדרם יקשה עלינו להתקיים.‏ בשנים האחרונות מסתבר<br />

שהרכב החיידקים במעיים משפיע גם על יעילות ניצול האנרגיה<br />

מהמזון וייתכן שגם על היקפי גופנו.‏<br />

לאחרונה מתפרסמים מחקרים בעיתונות המדעית שמקשרים<br />

סטטיסטית בין כמויות יחסיות של חיידקים מסויימים למצבו<br />

‏”התזונתי“‏ של המאכסן.‏ מדובר בשתי קבוצות חיידקי מעיים:‏<br />

פירמיקוטים (Firmicutes) ובקטרואידטים .(Bacteroidetes)<br />

לאחרונה נעשה מחקר בנושא על-ידי קבוצתו של ג‘פרי<br />

גורדון ,(Gordon) מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת<br />

וושינגטון בסנט לואיס,‏ שבמיסורי.‏ 12 אנשים שמנים חולקו<br />

בצורה אקראית לשתי קבוצות אכילה:‏ האחת אכלה מזון מוגבל<br />

שומן ,(fat-restricted) והשנייה אכלה מזון מוגבל פחמימות<br />

.(carbohydrate-restricted) במשך שנה עקבו החוקרים אחר<br />

הרכב חיידקי המעיים שלהם,‏ באמצעות תגובת השרשרת של<br />

הפולימרז (PCR) ל-‏rRNA 16S של שתי קבוצות החיידקים,‏<br />

על דגימות צואה.‏ למרות ההבדלים האישיים מבחינת המינים<br />

של חיידקי המעיים אצל הנבדקים שהשתתפו בניסוי,‏ בכולם<br />

נצפתה לאורך זמן עלייה בכמות הבקטרואידטים,‏ וירידה<br />

בכמות הפירמיקוטים.‏<br />

תופעה דומה נצפתה גם בעכברים שמנים ‏(כתוצאה ממוטציה<br />

בגן מסוים).‏ גם בהם נצפתה כמות גבוהה של פירמיקוטים,‏<br />

יחסית למקביליהם מזן הבר.‏ לטענת החוקרים,‏ החיידקים<br />

הם אלה שמייעלים את הפקת האנרגיה מהמזון בעכברים<br />

השמנים.‏<br />

הסקת המסקנות מניסויים כאלה עלולה להיות בעייתית.‏<br />

האם ייתכן שההרכב המשתנה של החיידקים במעיים הוא<br />

תוצאה של עודף המשקל ולאו דווקא הגורם לו?‏ ואם אכן זה<br />

כך,‏ האם יהיו לתוצאות אלה השלכות רפואיות וטיפוליות?‏<br />

ימים יגידו!‏<br />

¯Èapple≠¯· ¯Â¯„<br />

לקריאה נוספת<br />

˙appleÓ˘‰ ÏÚ ˙Ú„Ï Ì˙Ȉ¯˘ ‰Ó ÏÎ ËÚÓ΢ ≠ ȯȯو ‰appleÈ„<br />

±πππ ¨≥≤ ‡ÈÏÈÏ‚ ¨¢¯˙È<br />

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9530<br />

Microbial ecology: Human gut microbes associated<br />

with obesity, Ley et al., Nature 444, 1022-1023<br />

http://www.nature.com/nature/journal/v444/n7122/<br />

full/4441022a.html<br />

17<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

˙¢„Á˙¢„Á<br />

מרבים תאים - מפחיתים שומן<br />

Û‚· ÌÊÈÏ·ËÓ‰ ˙‡ ¯˜·Ó ÌÈ˘„Á ÔÓ¢ ȇ˙ ¯ÂˆÈÈ ˙¯·‚‰<br />

מחקר שהתפרסם בכתב העת cell מדווח על הורמון ליפידי,‏<br />

השייך לקבוצת חומצות השומן,‏ ההורמון הראשון בסוגו שזוהה,‏<br />

שמבקר את הקצב המטבולי של הגוף.‏ בניגוד לדעה הרווחת<br />

שעודף שומן הוא רע מכל היבט,‏ המחקר מצביע על כך שטיפול<br />

בהשמנה יכול להיעשות באמצעות דרבון יצירתם של תאי שומן<br />

חדשים.‏<br />

חוקרים מבית הספר לרפואה ציבורית של אוניברסיטת<br />

הרווארד בראשותו של Gökhan Hotamisligil זיהו בעכברים<br />

סדרה חדשה של הורמונים שכונו ליפוקינים,‏ העוזרים לעכב,‏<br />

ואפילו לבטל כליל,‏ התפתחות תסמיני מחלות מטבוליות<br />

הנובעות מהשמנת יתר כמו ‏”כבד שומני“‏ וסבילות לאינסולין.‏<br />

הליפוקינים הם הורמונים שומניים,‏ המשפיעים גם על מטבוליזם<br />

שומני,‏ מופרשים לדם ומעבירים אותות כימיים לתאים<br />

ולאיברים מרוחקים.‏ Hotamisligil מצא בעבר כי קיים גורם לא<br />

ידוע ברקמת שומן בעכברים מהונדסים גנטית השולח אותות<br />

המבקרים מטבוליזם בכבד ובשרירים.‏ החוקרים חשבו כי הגורם<br />

האחראי למנגנון הוא הורמון שומני או חלבוני והקדישו זמן רב<br />

לחפשו,‏ אך בדיעבד התברר כי הם חיפשו במקומות הלא נכונים.‏<br />

במחקר הנוכחי התברר כי הגורם הוא חומצת שומן המשוחררת<br />

לזרם הדם מתאי שומן.‏ כדי לזהות את הגורם השתמשו החוקר<br />

Haiming Cao ועמיתיו בטכניקות הכוללות כרומטוגרפיה גזית<br />

ונוזלית וכן ספקטרומטריית מסות.‏ השיטות מאפשרות זיהוי<br />

של מאות ליפידים שונים בעת ובעונה אחת.‏ בשיתוף פעולה עם<br />

סטיבן ווטקינס (Watkins) ומישל ויסט (Wiest) מיפו החוקרים<br />

בעכברים את השומנים בזרם הדם וכן ברקמות השומן,‏ בשריר<br />

ובכבד.‏<br />

התברר כי ליפוקין שמקורו בתאי השומן של העכברים<br />

המהונדסים הוא חומצת השומן פלמיטולט C16:1n7-)<br />

,(palmitoleate שמתפקדת כהורמון שמגביר את רגישות תאי<br />

הכבד ותאי השריר לאינסולין,‏ מונע הצטברות שומן בכבד,‏<br />

מנטרל את הכנסת השומן מהדיאטה לתאים ומונע דלקת<br />

שזוהתה כגורם ראשוני המוביל למחלות מטבוליות.‏<br />

שינויים מערכתיים במטבוליזם וכן עלייה בייצור תאי שומן<br />

חדשים נמצאו בעכברים החסרים שני חלבונים המלווים<br />

שומנים chaperons) ,lipid שַׁפֶּרוֹנים)‏ וששולטים על אכסון<br />

השומן בתאים.‏ חלבונים מלווים הם חלבונים המסייעים לקיפול<br />

ולפריסה,‏ להרכבה ולפירוק של מולקולות גדולות כמו ,DNA<br />

אך לא נכללים בהם בפעילותם הביולוגית.‏ ללא השפרונים לא<br />

מוכנס השומן לתאים ונוצרים תאי שומן חדשים שיוצרים<br />

יותר פלמיטולט.‏ נראה שהשומן החדש גורם לשינוים ברגישות<br />

לאינסולין באיברים כמו שרירים וכבד.‏ החוקרים מעריכים<br />

שהשומן החדש מעורר שחרור פלמיטולט,‏ שעובר לאיברים אלה<br />

ומשפיע עליהם.‏<br />

נמצא גם כי יצירת פלמיטולט גוברת בעכברים המהונדסים,‏<br />

שבגופם יש תאי שומן,‏ שחסרים חלבונים מלווים או מולקולות<br />

נשא לשומן הנספג מהמזון ומושקע בתאי השומן.‏ העכברים<br />

המהונדסים היו עמידים למחלות מטבוליות הקשורות בתפריט<br />

עתיר שומן.‏ לא הופיעו בהם סוכרת,‏ מחלות לב או כבד שומני.‏<br />

בגלל היעדר חלבונים אלה,‏ לא היו מסוגלים התאים להכיל כמות<br />

גדולה של שומן מהמזון ולכן יצרו שומן משל עצמם.‏ השומן<br />

העצמי הגביר את יצירת הפלמיטולט וזה הוביל לבקרה בריאה<br />

על מטבוליזם הגוף כולו.‏<br />

המגפה העולמית של השמנת יתר הגבירה מאוד את הסיכוי<br />

לחלות במחלות מטבוליות כמו סוכרת וטרשת העורקים.‏<br />

המדענים מנבאים כי אפשר יהיה להשתמש בגירוי יצירה עצמית<br />

של פלמיטולט לטיפול או למניעת מחלות מטבוליות,‏ אם יצליחו<br />

לעורר באופן כימי את התאים ליצור בעצמם את השומן הטוב.‏<br />

המחקרים נעשו אמנם בעכברים,‏ אך החוקרים חושבים<br />

כי יכולה להיות השפעה דומה של הפלמיטולט על בני אדם,‏<br />

ושאפשר יהיה להשתמש בעתיד בטכניקות הללו לטיפול במחלות<br />

מטבוליות גם באנשים.‏<br />

‡È·Ï ÏËȯ<br />

16<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

-<br />

-<br />

www.ysa.biu.ac.il<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

2008

º º<br />

˙¢„Á˙¢„Á<br />

יש מוצא<br />

·È· ȘappleÂÈ „Ú ȯÂappleȈ ÈÚÓ ˙¯ÒÁ ÌÈÚÏÂ˙Ó ˙ڷˉ≠ÈÙ ˙ÈȈÂÏ·‡<br />

נושא אבולוציית פי-הטבעת נפתח מחדש בעקבות מחקר,‏<br />

שפורסם לאחרונה בכתב העת ,Nature המפריך את התיאוריה<br />

המקובלת של התפתחות פי הטבעת.‏<br />

למרבית החיות בעלות סימטריה דו-צדדית - כלומר בעלות<br />

צד ימין וצד שמאל המהווים תמונת ראי זה של זה,‏ יש מערכת<br />

עיכול הכוללת פה קדמי ופי-טבעת אחורי.‏ התיאוריה המקובלת<br />

היא כי מערכת עיכול כזו התפתחה בד בבד עם התפתחותם של<br />

בעלי חיים שלהם סימטרייה דו-צדדית ‏(כגון פרפרים ובני אדם)‏<br />

מבעלי חיים בעלי סימטרייה מעגלית ‏(דמויי מדוזות ושושנות ים)‏<br />

ומערכת עיכול דמוית שק,‏ בעלת פתח יחיד.‏ במהלך התפתחות<br />

זו,‏ ככל שהאורגניזם התארך ועמו התארכה גם מערכת העיכול,‏<br />

הפך השימוש בפתח יחיד לכניסת מזון ולהוצאת פסולת ללא<br />

יעיל.‏ על פי הדעה המקובלת,‏ במרוצת האבולוציה,‏ עם התארכות<br />

האורגניזם,‏ התארך פתח הכניסה ונמתח לצורת חריץ.‏ החלק<br />

המרכזי של חריץ זה נסגר,‏ וכך נוצרה מערכת עיכול דמוית צינור,‏<br />

שבקצותיה פה ופי-טבעת.‏<br />

אולם,‏ מהמחקר של הביולוגים האבולוציוניים אנדריאס היינול<br />

(Hejnol) ומארק מרטינדייל (Martindale) מאוניברסיטת<br />

הוואי עולה כי ייתכן שבעלי החיים הדו-צדדיים הראשונים היו<br />

גם הם עם פתח יחיד,‏ ורק לאחר מכן התפתח באופן בלתי תלוי,‏<br />

בקבוצות רבות של חיות אלו,‏ פתח נוסף - פי-הטבעת.‏<br />

החוקרים השוו את דפוס הביטוי של גנים הקשורים להתהוות<br />

הפה ופי-הטבעת במהלך ההתפתחות העוברית של חיות בעלות<br />

סימטרייה דו-צדדית לביטוים בתולעת Convolutriloba<br />

,longifissura שלה סימטרייה דו-צדדית ומערכת עיכול<br />

בעלת פתח יחיד.‏ תולעת ימית זו שייכת למערכת חסרי הצלום<br />

,(acoelomorpha) תולעים זעירות שהן חסרות מעי צינורי.‏<br />

לפי מחקרים שנעשו בשנים האחרונות,‏ מייצגת מערכת זו את<br />

בעלי החיים הדו-צדדיים הקדומים,‏ הבסיסיים.‏ אם כך,‏ תכונות<br />

התולעים חסרות הצלום,‏ כגון ריכוז עצבים בחלק הקדמי של<br />

הגוף,‏ עשויות לייצג את תכונותיו של האב הקדום של כל בעלי<br />

החיים הדו-צדדיים מלפני כ-‏ 600 מיליוני שנים בסוף עידן<br />

הפֶרקמבריום.‏<br />

השוואת דפוסי הביטוי הראתה כי .C longifissura ובעלי<br />

חיים אחרים שלהם סימטרייה דו-צדדית מבטאים אותם גנים,‏<br />

brachyury ו-‏goosecoid‏,‏ במהלך התהוות פיהם:‏ כלומר לַפתח<br />

היחיד של .C longifissura ולפה של שאר בעלי-החיים מוצא<br />

משותף ‏(הם הומולוגים).‏ כמו כן,‏ גנים המתבטאים במהלך<br />

התהוות פי-הטבעת של חלק מהחיות הדו-צדדיות בחלקה<br />

האחורי של התולעת,‏ אך לא בפיה ‏(שאצלה הוא הפתח היחיד).‏<br />

ממצא זה מרמז כי פי-הטבעת לא התפתח מהפתח היחיד אלא<br />

בנפרד ממנו.‏ מאחר שביטויו של אחד מגנים אלה,‏ המתבטאים<br />

בחלקה האחורי של התולעת חסרת הצלום הוא באזור בו תתהווה<br />

מערכת הרבייה שלה,‏ החוקרים משערים כי בחלק מבעלי החיים<br />

פי-הטבעת נוצר באופן בלתי תלוי בעקבות איחוי של פתח המין<br />

עם המעי.‏ אכן,‏ ניתן למצוא פתח כזה בחיות רבות כגון,‏ דו-חיים,‏<br />

זוחלים,‏ עופות ויונקי ביב ‏(ברווזן וקיפודן)‏ - שבהן הפתח,‏ הביב,‏<br />

משמש לרבייה וכן להפרשת צואה ושתן.‏<br />

מחקרם של היינול ומרטינדייל מספק הסבר להתהוות הביב,‏<br />

ומאחר שלפי התיאוריה החדשה התפתח פי-הטבעת בנפרד<br />

בשושלות בעלי חיים דו-צדדיים שונות,‏ גם לכך שמספר הגנים<br />

המעורבים ביצירת פי-הטבעת גדול יותר ממספרם הגנים<br />

הקשורים ליצירת הפה ‏(שלו,‏ כאמור,‏ מוצא משותף).‏<br />

עם זאת,‏ לא כולם מסכימים עם ממצאי החוקרים.‏ ‏ֶדטלֶב<br />

ארנדט (Arendt) מהמעבדה האירופית לביולוגיה מולקולרית,‏<br />

אמר ל-‏ Nature כי .C longifissura היא יצור העובֵר אבולוציה<br />

מהירה,‏ ולכן ייתכן כי ניתן להסביר את דפוס ביטוי הגנים בכך<br />

שמערכת הרבייה היתה בתחילה חלק מהמעי,‏ ולא להיפך.‏ לדעת<br />

ארנדט התולעת לא מייצגת בהכרח מצב קדום:‏ ייתכן שבמהלך<br />

האבולוציה היא איבדה את פי הטבעת וששריד פי הטבעת הוא<br />

פתח המין שלה.‏ לדעתו,‏ עד שלא יעשה מחקר בבעלי חיים נוספים<br />

שמתפתחים לאט יותר,‏ ייוותר הנושא פתוח.‏<br />

Șү„ÂÏ ‰appleÈ„Â Ô˙ÈÂÏ ÌÚapple<br />

18<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

הסופר והפוליטיקאי הבריטי הוראס וואלפול (Walpole)<br />

כתב בשנת 1754 לידידו הוותיק שחי באיטליה,‏ סר הוראס<br />

מאן ,(Mann) על סיפור שנתקל בו ושמו ‏"שלושת הנסיכים<br />

מסרנדיפ"‏ ‏(סיפור מן הסוג של ‏"אלף לילה ולילה"),‏ ובו<br />

גילו הנסיכים במסעותיהם ‏"תגליות שלא חיפשו אותן<br />

והם גילו אותן בזכות יד המקרה (accidents) וחוכמה<br />

סַגאסית(‏sagacity‏)".‏ וואלפול מגדיר את אופי הגילוי בשם<br />

- serendipity סֶֶרנִדיפִּית ‏(נגזר מן השם סרנדיפ - הכינוי<br />

ההינדי העתיק למדינת סרי-לנקה).‏ החוכמה הסגאסית<br />

המוזכרת בסיפור ניחנה בתפישה מהירה,‏ בהערכת מצב<br />

מפוקחת,‏ בשיפוט חריף ובפתיחות מחשבתית.‏ וואלפול<br />

לא התעמק במשמעות הסרנדיפיות מעבר להגדרתה ונהנה<br />

מסיפורי התגליות המשעשעים.‏ הגדרת הסרנדיפיטי תועדה<br />

במסגרת פרסום חליפת המכתבים בין וואלפול למאן.‏ הם<br />

ואחרים לא קישרו את התופעה עם מדע וטכנולוגיה,‏ כי<br />

התפתחות הטכנולוגיה בזמנם היתה מצומצמת והיקף<br />

התגליות המדעיות היה נמוך.‏ לכן נותר המושג סרנדיפיות<br />

במשך שנים רבות בשימוש ספרותי בלבד,‏ ורק ב-‏ 1930 עבר<br />

מעולם הספרות אל עולם המדע.‏ עד לשנת 1950 לא הוזכרה<br />

הסרנדיפיות במילונים החשובים,‏ ורק בשלהי המאה ה-‏ 20<br />

נכתבו עליה כמה ספרים.‏ בשנת 1989 נותחה הסרנדיפיות<br />

בפרוטרוט כמקור של תהליכים אבולוציוניים במדע על ידי<br />

שני המדענים הישראלים אהרון קנטורוביץ'‏ ויובל נאמן.‏<br />

קנטורוביץ'‏ גם הרחיב בהקבלה בין הגילוי המקרי שמוצאו<br />

מסרנדיפיות לבין עיוורון אבולוציוני ניאו-דארוויניסטי<br />

‏(וראו ‏"יצירתיות עיוורת",‏ אהרון קנטורוביץ',‏ גליליאו 46).<br />

נדון כאן בסוגי הגילוי המקרי וכן באופנים ובנסיבות בהם<br />

התגלו,‏ זוהו ויושמו גילויים מדעיים מסוג זה.‏<br />

אפשר לחלק את הגילוי המקרי לשני טיפוסים:‏ 1: גילוי<br />

מקרי שאינו קשור לנושא החיפוש המקורי ‏(לחפש את א'‏<br />

ולגלות את ב').‏ במקרה זה נפתרת בעיה שבעל הגילוי המקרי<br />

כלל לא התכוון לפתור או למצוא מלכתחילה.‏ בהשאלה<br />

תנ"כית יתאים טיפוס זה לתיאור על שאול ש"הלך לחפש<br />

אתונות ומצא מלוכה".‏ 2: גילוי מקרי שאירע במהלך החיפוש<br />

המקורי.‏ הוא מהווה לרוב אפקט של הניסוי במסגרת כוונת<br />

המחקר או מטרת המחקר שהוגדרה מלכתחילה.‏<br />

לפיכך,‏ נכנה את הגילוי מטיפוס 1 בשם ‏"גילוי מקרי<br />

סרנדיפי"‏ ‏(גמ"ס)‏ וגילוי מטיפוס 2 יכונה בשם ‏"גילוי מקרי<br />

נטול סרנדיפיות"‏ ‏(גם-נ"ס).‏ רוֹבֶּרטס הציע לכנות גילוי מטיפוס<br />

2 בשם ‏"סרנדיפיות מדומה",‏ אלא שמושג זה אינו אינו מובן<br />

די הצורך.‏ סרנדיפיות קיימת או חסרה נראית מתאימה יותר<br />

להגדרת טיפוסי הגילוי.‏<br />

ÈÙÈ„apple¯Ò‰ ȯ˜Ó‰ ÈÂÏÈ‚‰<br />

הדוגמאות שלהלן מהוות מדגם מייצג של גמ"סים,‏ ולהם<br />

מספר מאפיינים:‏<br />

במקרים רבים התגלה הגמ"ס כתוצאה מחריגה במהלך<br />

הניסוי ‏(טבלה 1): טעימה מקרית מחומר שנשפך (1), בקבוק<br />

זכוכית שהתנפץ על הרצפה (3), שימוש מקרי בעודף חומצה<br />

(4), החלפה מקרית של חומר מוצא (8), תגובת זירוז של<br />

כימיקלים עי ידי המתכת ממנה עשוי כלי הריאקציה (9), מד<br />

חום שנשבר והכספית שהגיבה עם הכימיקל (10).<br />

מרבית הגילויים הם בתחום הכימיה על ענפיה השונים<br />

‏(פולימרים,‏ צבעים,‏ פגמנטים,‏ חומרי צילום ויסודות כימיים).‏<br />

הסיבה נובעת מכך שחלק נכבד מהגילויים התגלו אצל<br />

החברות המסחריות שמשקיעות מאמץ כלכלי רב בפיתוח<br />

חומרים כימיים כולל חומרי רפואה,‏ וההשקעה הכספית רבה<br />

יותר מאשר מאשר בתחומים אחרים.‏<br />

בדיקת הספרות שעוסקת בסרנדיפיות הראתה שגילם<br />

וניסיונם המדעי של המגלים הוא מגוון.‏ עליהם נמנים<br />

תלמידי מחקר,‏ חוקרים זוטרים ואף חוקרים בכירים שהיתה<br />

מאחוריהם פעילות מדעית נכבדה.‏ תנאי המחקר אף הם<br />

מגוונים,‏ החל מחדר מגורים קטן שהפכו אותו למעבדה ועד<br />

למעבדה משוכללת עם צוות עובדים רב תחומי.‏<br />

º º<br />

21<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ÌÂÏÎ ÂÏȇÎ<br />

¨‰appleÂÂη ‡Ï<br />

Ô·apple ÒÂÓÚ<br />

˙ÚÈappleÓÏ ˙ÂÏÂÏ‚‰ ˙¯ÈˆÈÏ „Ú ‰Ùˆ¯‰ ÏÚ ˙ÂÚË· ıÙapple˙‰˘ ˜Â·˜·Ó<br />

Ú„Ó· ȯ˜Ó‰ ÈÂÏÈ‚‰ ÏÚ ≠ ÔÂȯȉ

˙ÏÚÂ˙ ȯˆÂÓ ‰ÈÓÂapple¯ËÒ‡·Â ‰˜ÈÒÈÙ· ¨‰È‚ÂϘӯ‡Ù· ®Ò“Ó‚© ÌÈÈÙÈ„apple¯Ò ÌÈȯ˜Ó ÌÈÈÂÏÈ‚ Æ≤<br />

̉È˙·˜Ú· ÂÁ˙ÂÙ˘<br />

ÂÓ¢ÈÈ Ңӂ‰Ó Á˙ÂÙ˘ ¯ˆÂÓ‰<br />

Æ„ÆÒÆÏ Ï˘ ˙¯ÈÚÊ ˙ÂÈÂÓÎ È„È ÏÚ ‰Èʉ ˙ÂÚÙÂ˙ Ï˘ ‰Èȯ˘‰<br />

‰Èapple‡Ó ∫˙ȯÏÂÙÈ· ‰Ú¯Ù‰· ÏÂÙÈËÏ Ëapple·¯˜ ÌÂÈ˙ÈÏ· ˘ÂÓÈ˘<br />

ƉÈÒ¯ÙÈ„<br />

ÆÌÈÏ˙˘ÂÓ Ìȯ·È‡ Ï˘ ‰ÈÈÁ„ ˙ÚappleÂÓ ‰Ù¯˙<br />

ÆÔÂȯȉ ˙ÚÈappleÓÏ ‰ÏÂÏ‚‰ Ï˘ Èapple¢‡¯ ÁÂ˙ÈÙ<br />

Ìȯ·‚· ‰Ù˜Ê‰ ¯ÂÙÈ˘Ï ˙˘Ó˘Ó ®‰¯‚‡È© ‰Ù¯˙‰<br />

˙Âapple¢ ˙ÂÎ˙Ó È˙˘ ÔÈ· ÌÈχȈappleËÂÙ ˘¯Ù‰Ó ¯ˆÂapple ÈÏÓ˘Á Á˙Ó<br />

Æ˙ÈÏÓ˘Á‰ ‰ÏÏÂ҉ ¯·ˆÓ‰ ÁÂ˙ÈÙ Æ®‰ËÏ©<br />

‰ËÈ˘ Æ˙ÂÓ˜¯ Û˜˘Ï ˙ÂÓ˜¯ ¯Â„ÁÏ Ô˙ÏÂÎÈ X Èapple¯˜ Ï˘ ÈÂÏÈ‚<br />

ÛÂ˜È˘ Æ„Ï˘‰ ÛÂ˜È˘Ï X Èapple¯˜· ˘ÂÓÈ˘ Ï˘ ‰‡ÂÙ¯· ˙„ÒÂÓÓ<br />

ÆÌÈÓ¡ ÌȯÓÂÁ Ï˘ ÌappleÎÂ˙<br />

ÌÂÈapple¯Â‡ ˙¯ÙÂÚÓ ÌÂÈapple¯Â‡ ‰¯Â˜Ó˘ ‰appleȯ˜ Ï˘ ‰ÓÂȘ ˙ÁΉ<br />

ȯȘ ¯ÈÈÙ ȯ‡Ó ˙‡Ê ˙·˜Ú· Æ¯Â‡Ï Ì¡ ÌÂÈ„Ó Í¯„ ˙¯„ÂÁ˘<br />

ÌÂÈappleÂÏÂÙ ≠ ÌÂÈapple¯Â‡‰ ˙¯ÙÂÚÓ ÌÈÙÒÂapple ÌÈÙÂËÂÊȇÂÈ„¯ Èapple˘ ‰ÈÊ<br />

ÆÌÂÈ„‡¯Â<br />

ÆÈËapple‚Ó¯˘χ ‰„˘ Ï˘ Èapple¢‡¯ ȉÈÊ ÆÌÊÈËapple‚Ó¯˘χ‰ ÈÂÏÈ‚<br />

Æȯ˘χ≠ÂÓ¯˙‰ ˘ه‰ ÈÂÏÈ‚<br />

Ș· ˘ÂÓÈ˘ Æ˙ÂÎÈÏÂÓ¯ÙÂÒ· ÌÈappleÈÈˈӉ ÌÈÈÓ¯˜ ÌȯÓÂÁ ÂÏÈ‚<br />

ÆÌȯ¡¯apple‚ ÌÈ·˘ÁÓ ¨ÁÂÎ<br />

˙¯ËÓÏ ‰ÏÈÏ ˙Èȇ¯· ÌÈ˘ÂÓÈ˘ ƉÓ„‡ ‡¯Ùappleȇ‰ ‰appleȯ˜‰ ÈÂÏÈ‚<br />

¨˙¯Â˘˜È˙ ¨ÏÂ˘È·Ï ÌÂÓÈÁ ¨ÌÂÏȈ ¨‰ÈÙ¯‚ÂÓ¯Ë ¨˙ÂÈÁ¯Ê‡Â ˙Âȇ·ˆ<br />

˙ÂappleÓ‡· ȉÈÊ ¨‰ÈÓÂapple¯ËÒ‡ ¨‰È‚Âχ¯ËÓ ¨‰ÈÙ˜Ò¯˘ÙÒ<br />

ƉȂÂχÈί‡·Â<br />

®˙ȷ·ÈÒ ‰ÚÂapple˙ ÈÏÚ· ÌÈ·ÎÂΩ ÌȯÒÏÂÙ‰ ȉÈÊ<br />

ȯ˜Ó‰ ÈÂÏÈ‚‰ ÈÙ‡<br />

‰È‚ÂϘӯ‡Ù<br />

Æ˙ÂÈʉ ˘Á ˙È‚¯ÒÈÏ ßÁ „ÈÓ‡ÏÈ˙‡È„ Ï˘ ̯‚¯˜ÈÓ ≤μ ÚÏ·<br />

˙ÂÈ·˜Ï ‰Èapple‡ÓÓ ÌÈÏ·ÂÒ‰ ÌÈÏÂÁ Ô˙˘ Ï˘ ‰˜¯Ê‰˘ ‰ÏÈ‚<br />

˙‡ ˙ÈÁÙ‰ Ô˙˘ ßÁ Ï˘ ÌÂÈ˙ÈÏ ÁÏÓ Ï·‡ ¨Ì˙ÂÓÏ Ì¯‚<br />

Ú‚Â¯Ï Ì¯Â‚ Ëapple·¯˜ ÌÂÈ˙ÈÏ˘ ÁÎÂapple ͢Ӊ· Æ˙ÂÈÏÚ¯‰<br />

ÆÈÂÒÈapple‰ ˙ÂÈÁ· ˙Â˘È„‡ÏÂ<br />

‰ÈÈÁ„ ˙‡Î„Ó A ÔȯÂÙÒÂϘȈ ‰˜ÈËÂÈ·ÈËapple‡‰˘ ȯ˜Ó ÈÂÏÈ‚<br />

ÆÛ‚· ÌÈÏ˙˘ÂÓ Ìȯ·È‡Â ˙ÂÓ˜¯<br />

±π≠ ϷȘ ÏÂÈ„‡¯ËÒ‡ ˙ÈÂÓ„ ‰Ï˜ÏÂÓ ÊËappleÒÏ ‰ÒÈapple˘Î<br />

ÔÂӯ‰ΠÈڷˉ ÔÂӯ‰‰Ó ¯˙ÂÈ ÏÈÚÙ ‡ˆÓapple˘ Ô¯ËÒ߂¯ٯÂapple<br />

Æ ÔÂȯ‰ ˙ÚÈappleÓÏ Ìȇ˙Ó<br />

‡Ï ·Ï ˙˜ÂÚ˙· ÏÂÙÈËÏ ÏÈÙ‡apple„ÏÈÒ ‰˘„Á‰ ‰Ï˜ÏÂÓ‰<br />

˙ÂÈÚ· ÌÚ ·Ï ÈÏÂÁ Ìȯ·‚ Ï·‡ ˜ÒÙ‰ ¯˜ÁӉ ‰ÏÈÚÈ ‰˙ȉ<br />

‰Ù˜Ê· ¯ÂÙÈ˘ ÏÚ ÂÁÂÂÈ„ ÈappleÈÓ‰ „˜Ù˙·<br />

‰˜ÈÊÈÙ<br />

Ï˘ Ï‚¯‰ ¯È¯˘· Ïʯ·Â ˙˘ÂÁapple Ï˘ ˙ÈappleÓÊ Â· ˙ȯ˜Ó ‰ÚÈ‚apple<br />

Ưȯ˘‰ ˙ˆÂÂÎ˙‰Ï ̯‚ Ú„¯Ùˆ<br />

‰Â·‚ ÈÏÓ˘Á Á˙Ó· ˙È„Â˙˜ ˙¯ÙÂÙ˘ ˙appleÚˉ ˙·˜Ú·<br />

‰¯˜Ó· ÁÎÂapple ‡Â‰ ¨¯Â‡ ˙‡ ÌÂÒÁÏ ¯ÂÁ˘ ÁÂÏ· ÈÂÒÈÎÂ<br />

„¯‡È Ï˘ ˜Á¯Ó· ÈËappleˆÒ¯ÂÏÙ ÁÂÏ ÏÚ ‰ËϘapple˘ ‰appleȯ˜·<br />

Æ˙È„Â˙˜‰ ˙¯ÙÂÙ˘‰Ó<br />

ÏÚ ‰appleȯ˜ ˘ه ¯ˆÈ ÌÂÈapple¯Â‡ ˙¯ÙÂÚ ÌÂÈapple‡¯Â‡ È˘È·‚<br />

‰appleȯ˜Ó ‰·¯‰· ‰‰Â·‚ ‰˙ȉ˘ ¯Â‡Ï Ì¡ ÌÂÏȈ ÁÂÏ<br />

Æ¯Â‡Ï ‰ÙÈ˘Á ˙·˜Ú· ÌÂÈapple¯Â‡‰Ó ˙ÈËappleˆÒ¯ÂÙÒÂÙ<br />

‰˙ËÒ ÔÙˆÓ‰ ËÁÓ˘ ·Ï Ì˘ ‰‡ˆ¯‰Ï „ÂȈ‰ ˙‡ Ô‚¯‡˘Î<br />

ƉÏÏÂÒÓ ÏÓ˘Á Ì¯Ê ÏÚÙ‰˘ ÌÚÙ ÏÎ ÈËapple‚Ó‰ ÔÂÙˆ‰Ó<br />

„Á‡ Ï΢ ˙Î˙Ó ÒÙ ˙ˆ˜ Èapple˘ ÔÈ· Á˙Ó Ï˘ ȯ˜Ó ÈÂÏÈ‚<br />

Ɖapple¢ ‰¯Â˯ÙÓËÏ ÌÓÂÁ ̉Ó<br />

Ò¯Á ÌÈÈÂ˘Ú ÏÚ≠ÈÎÈÏÂÓ Â‡ˆÓ ÌÈÈχȄȇ ÌÈ„„Â·Ó Â˘ÙÈÁ<br />

Ư·Ú· ÂÒÂapple Ì¯Ë˘ ˙‰·‚ ˙¯Â˯ÙÓË·<br />

Ɖ¯ÒappleÓ Í¯„ ¯ÂÊÈÙÓ ¯Â‡ ÈÚ·ˆ Ï˘ ‰¯Â˯ÙÓË ÈÏ„·‰ ˜„·<br />

‰¯Â˯ÙÓË ÚÈ˙ÙÓ· ‰‡¯‰ ˙¯Â˜È·Î ·ˆÂ‰˘ ÌÂÁ‰ „Ó<br />

Ư‡‰ Ï˘ ˙ȇ¯apple È˙Ï· ‰appleȯ˜ Ï˘ ¯Âʇ ÏÚ ‰„ÈÚ‰˘ ‰‰Â·‚<br />

‰ÈÓÂapple¯ËÒ‡<br />

ÌȯˆÈÓ ÂÈ„¯ È¯Â„È˘ ‡Â‰ ‰appleȯ˜‰ ¯Â˜Ó˘ ˙ÂÚË· ·˘Á ̉<br />

ÏÏÁ· ÌÈÈËapple‚ÈÏËappleȇ<br />

¯˜ÁÓ‰ ÌÂÁ˙<br />

®ÌÈ©¯˜ÂÁ‰Â ȯ˜Ӊ<br />

ßÁ Ï˘ ˙ȇÂÙ¯ ‰ÚÙ˘‰<br />

˙ÚÈappleÓÏ ‰Ï ˙ÂÓ„ ˙È‚¯ÒÈÏ<br />

Ɖ„ÈÏ ¯Á‡Ï ÌÂÓÈ„ ‡ ‰apple¯‚ÈÓ<br />

ıÈ¢ ¨ ±π≥∏ ¨ÔÓÙ‰ ˯·Ï‡<br />

Æ˘Ùapple ˙ÂÏÁÓ ¯˜Á<br />

‰ÈϯËÒ‡ ¨ ±π¥∞ ¨„ÈȘ ÔÂß‚<br />

˙˜ÈËÂÈ·ÈËapple‡ ˘ÂÙÈÁ<br />

Æ˙¢„Á<br />

ıÈ¢ ¨ ±π∑≤ ¨Ï¯Â· Ô‡ßÊ<br />

ÏÂÙÈËÏ ÏÂÈ„‡¯ËÒ‡ ˙ÊËappleÈÒ<br />

ψ‡ ˙ÂÈÏappleÂӯ‰ ˙ÂÈÚ··<br />

Ɖ˘È‡‰<br />

·¢‰¯‡ ¨±π¥π ÈÒ‡¯ß‚„ ϯ‡˜<br />

Æ·Ï ˙˜ÂÚ˙· ÏÂÙÈËÏ ‰Ù¯˙<br />

‰ÈappleËȯ·· Ìȯ˜ÂÁ<br />

±π∏∞<br />

¯È¯˘ ˙‚‰apple˙‰· Ìȯ˜ÁÓ<br />

ÆÈÏÓ˘Á ȯȂ·<br />

‰ÈÏËȇ ¨±∑∏∂ ¨Èapple‡ÂÂÏ‚ È߂ȇÂÏ<br />

˙¯ÙÂÙ˘Ó ‰appleȯ˜‰ „ÂÓÈÏ<br />

Æ˙È„Â˙˜<br />

‰ÈappleÓ¯‚ ¨ ±∏π≤ ÆÔ‚Ëapple¯ ̇ÈÏÈÂÂ<br />

ÌȯÓÂÁÓ ‰appleȯ˜ ¯˜Á<br />

ÆÌÈÈËappleˆÒ¯ÂÙÒÂÙ<br />

±∏π∂ ¨Ï¯˜· ȯapple‰<br />

˙Ù¯ˆ<br />

Ɖ˜ÈÊÈÙ<br />

¨„Ëү‡ Ô‡ÈËÒȯΠÒapple‰<br />

˜¯Óapple„ ¨±∏≤∞<br />

Ɖ˜ÈÊÈÙ<br />

±∏≤± ¨˜‡·„ÈÒ ÒÓÂ˙<br />

‰ÈappleÂËÒ‡<br />

ÆÌȯÓÂÁ Ï˘ ‰˜ÈÊÈÙ<br />

¨¯ÏÂÓ ÒÎχÂ≠ ʯÂapple„· Ô‰ÂÈ<br />

ıÈ¢ ¨±π∏∂<br />

Ɖ˜ÈÊÈÙ¯ËÒ‡<br />

¨±∏∞∞ ¨Ï˘¯‰ ̇ÈÏÈ Íȯ„ȯÙ<br />

‰ÈappleËȯ·<br />

≠Ï· ÔÈÏÒÂß‚Â ˘È‡ÂÈ ÔÂ˙apple‡<br />

‰ÈappleËȯ· ±π∂∑ ¨Ïapple¯Â·<br />

ßÒÓ<br />

±±<br />

±≤<br />

±≥<br />

±¥<br />

±μ<br />

±∂<br />

±∑<br />

±∏<br />

±π<br />

≤∞<br />

≤±<br />

≤≤<br />

≤≥<br />

º º<br />

ÒÂapple‡¯Â‡ ÈÂÏÈ‚<br />

˙Îω ·ÎÂÎ ˙‡ Ù˜ÒÏË· ‰¯˜Ó· ‰ÏÈ‚Â ËÈ·˘ È·ÎÂÎ ¯˜Á<br />

˙ÂÈ٘ȉ ÈÙ ÏÚ ËÈ·˘ ·ÎÂÎ Âappleȇ ‡Â‰˘ ÁÎÂapple˘Î ¨ÒÂapple‡¯Â‡<br />

ÆÂÈχ ˜Á¯Ó‰Â ÂÏ˘ ˙ڷˉ<br />

¨±∑∏± ¨Ï˘¯‰ ̇ÈÏÈ Íȯ„ȯÙ<br />

‰ÈappleËȯ·<br />

≤¥<br />

23<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ ÌÂÏÎ ÂÏȇΠ¨‰appleÂÂη ‡Ï ]<br />

̉È˙·˜Ú· ÂÁ˙ÂÙ˘ ˙ÏÚÂ˙ ȯˆÂÓ ‰ÈÓÈη ®Ò“Ó‚© ÌÈÈÙÈ„apple¯Ò ÌÈȯ˜Ó ÌÈÈÂÏÈ‚ Ʊ<br />

ÂÓ¢ÈÈ Ңӂ‰Ó Á˙ÂÙ˘ ¯ˆÂÓ‰<br />

ȯ˜Ó‰ ÈÂÏÈ‚‰ ÈÙ‡<br />

¯˜ÁÓ‰ ÌÂÁ˙<br />

®ÌÈ©¯˜ÂÁ‰Â ȯ˜Ӊ<br />

ßÒÓ<br />

ÌȯÓÈÏÂÙ<br />

È˙·ÏÓ‰ ˜È˙ÓÓ‰ ≠¯˙Ò‡ ÏÈ˙Ó ÔÈappleχÏÈappleÙ L≠ ÏÈ˯ÙÒ‡ ≠L<br />

ÆÌ˯ÙÒ‡<br />

ÈÓ‚ ¨·ÏÁ ȯˆÂÓ ¨ÌȈÈÓ ¨ÌÈϘ ˙‡˜˘ÓÏ È˙·ÏÓ ˜È˙ÓÓ<br />

ƉÒÈÚÏ<br />

¯ˆÂÓÏ ‰ÈˆÊȯÓÈÏÂ٠¯·Ú ÔÏÈ˙‡Â¯Â‡ÂÏÙ ‰¯Ëˉ ˙ÂϘÏÂÓ<br />

‡Ï ÌÈapple¢ ÌÈÏÎ‡Ó ÌȯÓÂÁ ÈappleÙ·Â ÌÂÁ ÈappleÙ· ·ÈˆÈ ¨ÔÂÏÙË ≠ ˘„Á<br />

˙„ÈÓÚ ¨¯‡„‡¯ „ÂÈˆÏ „„ȷ ¨ÏÓ˘Á ÈÏ·ÎÏ ˘ÂÓÈ˘ ƉÒÓ‰Ï Ô˙Èapple<br />

ÆÌȯÈÒ ˙Â˙·ÁÓ Ï˘ ÈÂÙȈ ¨ÌÈÏÎ‡Ó ÌȯÓÂÁÏ<br />

ßıÈ„appleÒ ‰ÏÈΉ˘ ®Ò˜ÏÙȯ˩ ‰apple¢‡¯‰ ÔÂÁËÈ·‰ ˙ÈÎÂÎÊ ‰¯ˆÂapple<br />

ÆÌÂÁ· „ÁÈ Â¯·ÂÁ ˯ËÈapple ÊÂÏÂψ ̉ÈappleÈ·˘ ˙ÈÎÂÎÊ ˙ÂÁÂÏ Ï˘<br />

Æ˙ÂÈappleÂÎÓ· Ô‚Ó ˙¢Ӣ· ˘ÂÓÈ˘<br />

˙ÂÚ·ˆ‡ ÏÚ ‰ÎÙ˘apple „ÈËÙÙÈ„‰ Ï˘ ˙ÓÓÂÁÓ‰ ˙·Â¯Ú˙‰<br />

Ɖ·¯ ˙˜È˙Ó ˘Á ‰¯˜Ó· ‰appleÓÓ ÌÚË ‡Â‰ Ư˜ÂÁ‰<br />

Í¯ÂˆÏ ÒÂÁ„ ‡ÂÙ˜ ÔÏÈ˙‡Â¯ÂÏÙ ≠‰¯ËË Ê‚ Ì‚„Ï ÔÂÂÎ˙‰˘Î<br />

‰¯˜Ó· ‰ÏÈ‚ ÆÔ·¯˜Â¯Â‡ÂÏÙ Ê‚ ‰ÙˆÓÎ ¯¯Á˙˘‰ ‡Ï ‰ÈˆappleȯÂÏÎ<br />

Ɖ˜Ï˜ÏÁ ˙È˙ÂÂÚ˘ ‰apple·Ï ‰˜·‡ ÈÏΉ ÔÙ„ ÏÚ<br />

ƯÊÙ˙‰ ‡Ï Ìȯ·˘‰Â ‰Ùˆ¯‰ ÏÚ ˙ÈÎÂÎÊ ˜Â·˜· ÏÈÙ‰<br />

ˇ¯ËÈapple ÊÂÏÂψ ÈÂ„È‡Ó ¯ˆÂapple˘ ̯˜ ˙ÈÎÂÎʉ ÏÚ ‰‰ÈÊ ‡Â‰<br />

ÈÏη ‰È‰˘ ®ÔÂÈ„ÂϘ©<br />

¯˜Á· ÌÈ„ÈËÙÙ‡¯ËË ¯ÂˆÈÈ<br />

ÆÌÈ·ÈÎ ˙ÚÈappleÓ<br />

Æ·¢‰¯‡ ¨¯Ë‡Ï˘ ÒÓÈ‘‚<br />

±π∂μ<br />

Ư¯Ș ÈÏÊÂapple ÁÂ˙ÈÙ<br />

·¢‰¯‡ ¨±π≥∏ ¨Ë˜apple‡Ï٠ȯ<br />

‰ÈÓÈÎ<br />

¨±π∞≥ ¨Ò¢Ȅapple· „¯‡Â„‡<br />

˙Ù¯ˆ<br />

±<br />

≤<br />

≥<br />

˙„ÂÒÈ<br />

Ï˘ ¯È˘Ú ¯Â˜ÓÎ ˙ˆ‡ Ï˘ ˙Â·È˘Á ÆȯÓ¡ „ÂÈ Ï˘ Èapple¢‡¯ ȉÈÊ<br />

ÔÎÏ ÔÈҘ¯È˙ ÔÂÓ¯Â‰Ï ¯Â˜ÓÎ Òȯ˙‰ ˙ËÂÏ· ˙‡ ˘Ó˘Ó Æ„ÂÈ<br />

ƉËÂÏ·‰ „˜Ù˙Ï ·Â˘Á<br />

ÌÚÙ È„Ó ˙¯·ËˆÓ ÌÈ ˙ˆ‡ Ï˘ ¯Ù‡Ó Ô‚Ï˘‡ ȈÈÓÏ ÏÎÈÓ·<br />

‰ˆÓÂÁ Û„ÂÚ· ȯ˜Ó ˘ÂÓÈ˘ ƉˆÓÂÁ· ‰˘Úapple ‰Ï˘ ȘÈapple‰Â ‰ˆÂ·<br />

ȯÓ¡ „ÂÈ Ï˘ Ê‚ ¯¯ÁÈ˘<br />

Ï˘ ÌÈÏÂÊ ˙Â¯Â˜Ó ¯Â˙ȇ<br />

È˙˜appleÁ Ô‚Ï˘‡ ¯ÂˆÈÈÏ ÆÔ‚Ï˘‡<br />

Æ˙˘ÂÓÁ˙‰ ˙ÈÈ˘Ú˙·<br />

¨±∏±± ƇÂ˯˜ „¯‡apple¯·<br />

˙Ù¯ˆ<br />

¥<br />

ÌÈÈÁ ÈÏÚ·· ‰ÓÈ˘apple‰Â ‰¯ÈÚ·‰ ÍÈω˙ ÔÈ· ¯˘˜‰ ˙ÁΉ<br />

„‚Èapple·˘ ‰ÁÎÂ‰Ï ‰ÈÊ‡Â·Ï ˙‡ ˘ÓÈ˘ ‡ˆÓÓ‰ ÆÌÈÁÓˆ·Â<br />

‰¯ÈÚ·Ï ˘¯„apple˘ ‡Â‰ ÔˆÓÁ ÈÓÈΉ „ÂÒȉ ¨¢ÔÂËÒÈ‚ÂÏÙ¢‰ ˙ȯ‡È˙Ï<br />

Æ<br />

ÈڈӇΠ¯˜ÈÚ· ˜ÈÏ„ È˙Ï·Â ¯È‡‰ ÔÓ Ï˜‰ Ê‚Î ÌÂÈω· ˘ÂÓÈ˘<br />

ÌÈÁÙapple˙Ó ÌÈapple˜˙Ó· ˘ÂÓÈ˘Â ˙Âȇ·ˆ ¯È‡ ˙ÂappleÈÙÒ Ï˘ ‰Òˉ<br />

Æ˙ÓÂÒ¯ÙÏ ÌÈapple¢<br />

ÈÏÏÂÁÓ ÌȘ„ÈÈÁ „‚apple ˘ÂÓÈ˘Ï ÔÈÏȈÈappleÙ ‰˜ÈËÂÈ·ÈËapple‡‰ „„ȷ<br />

˙ÂÈÓ‰ÈÊ ˙ÂÏÁÓ<br />

˙ÚÈ·ˆÏ ®Ì„‡Â ÏÂ‚Ò ÔÈ·© ÔÓ‚¯‡ ÔÈÏÈapple‡ ≠ Ô¢‡¯ È˙·ÏÓ Ú·ˆ<br />

ÌÈ„·<br />

ÈÏÚ· ÌÈappleÚ·ˆ ˙ˆÂ·˜Î ÌÈappleÈapple‡ÈˆÂχ˙Ù‰ ¯ÂˆÈÈÏ ‰ËÈ˘ ÁÂ˙ÈÙ<br />

Æ˙ÈË˙Ò¯٠‰ˆÂ·˜ ¯Â˙· ˙ÂÎ˙Ó<br />

ÆÔÂÏÈÈapple ˙ÚÈ·ˆÏ ¯ÂÈˆÏ ¨‰ÎÏ ÂÈ„ ¯ÂˆÈÈÏ ÌÈ˘Ó˘Ó ÌÈappleÈapple‡ÈˆÂχ˙Ù‰<br />

‰‡·˘ ¯apple‰ ˙·‰Ï ˙‡ ¯È·‚‰˘ Ê‚ ¯ˆÂapple ˙ÈÙÒÎ ˙ˆÂÓÁ˙ ÌÂÓÈÁ·<br />

¯˜Á· ÁÎÂapple˘ ÈÙÎ ‰·ÎÈ˙ ‰·‰Ï‰˘ ‰ÙȈ ‡Â‰ ÆÊ‚‰ ÌÚ Ú‚Ó·<br />

ÈappleˆÓÁ „ ÔÓÁÙ ¯ˆÂapple ̉·˘ ¨¯˜Á˘ ‰ÒÈÒ˙ ÈÎÈω˙<br />

‰¯Ú· ‡Ï ÒҘ˷ ¯‡·Ó ‰Ú˜·˘ ˜ÈÏ„ È˙Ï· Ê‚ Ï˘ ˙·Â¯Ú˙<br />

¯‡·‰ ÆÌÂÈω ≤• Ì‚Â Ô˜appleÁ ¯˜ÈÚ· ÏÈΉ Ê‚‰ ¨ÚÈ˙ÙÓ ÔÙ‡·<br />

ÆÌÂÈω Ï˘ ÈÓÏÂÚ ¯Â˜Ó ‰ÎÙ‰<br />

¯ÈËÙ˙· Â¯Â˜Ó˘ ȯËÙ ˙Áψ· ÌȘ„ÈÈÁ ˙ÁÈÓˆ Ï˘ ·ÂÎÈÚ ‰‰ÈÊ<br />

˙È·¯˙Ï ‰¯˜Ó· ¯„Á ‰È‚·apple ÆÌÂÈÏȈÈappleÙ ‰ÈȯËÙ‰<br />

ÌÈÚ·ˆ<br />

®ÔȄȇÂÏÂË Ï˘ ˙·˜Ú ÌÚ© ÔÈÏÈapple‡· ÔȄȇÂÏÂˉ ˙‡ ÛÈÏÁ‰<br />

ωÂÎχ ‡ ÌÈÓ ˙ÙÒÂ˙˘ ‰¯˜Ó· ÔÈÁ·‰ ƯÂÁ˘ ˘Â‚ Ï·˜˙‰Â<br />

ÆÔÓ‚¯‡· ˙·Â¯Ú˙‰ ˙‡ ‰Ú·ˆ ÌȯÓÂÁ‰ ÌÚ ÈÏΉ ˙ÙÈˢÏ<br />

ÌÈ˘È·‚· ÁÎÂapple ¨Ïʯ· ÈÏη Èχ˙Ù „ȯ„ȉapple‡ ÍÂ˙Ï ‰ÈappleÂÓ‡ Ìȯʉ<br />

ÍÈω˙· ¯ˆÂapple ÌȯÁ‡ ÌÈÚ·ˆ ÆÏʯ·‰ ÌÚ ‰·Â‚˙ ÏÏ‚· ÌÈÏÂÁÎ<br />

ÆϘÈapple ˙˘ÂÁapple ÌÚ ‰Ó„<br />

ÆÌÈÊ‚‰ ¯˜Á<br />

‰ÈappleËȯ· ¨±∑∑∏ ÆÈÏËÒȯÙÛÊÂß‚<br />

˜ÂÏ„È˙Ï ‰Ó„‡ Ê‚· ˘ÂÓÈ˘<br />

ÆÌȯÂ˯apple‚<br />

˙ËÈÒ¯·ÈappleÂ‡Ó Ìȯ˜ÂÁ<br />

·¢‰¯‡ ¨±π∞μ¨ÒÒ˜Ë<br />

˙ÏÁÓ ÏÚ È‚ÂÏÂȷ¯˜ÈÓ ¯˜ÁÓ<br />

Æ˙ÚÙ˘‰<br />

¨±π≤∏ ¨‚appleÈÓÏÙ ¯„appleÒÎχ<br />

ƉÈappleËȯ·<br />

ÔȄȇÂÏÂË≠Ó ÔÈappleÈÎ ˙Ê˙appleÈÒ<br />

˙ÂÏ˙‰ ˙‡ Û˜ÚÏ È„Î<br />

ƉappleÂÎappleȈ‰ ıÚ ˙ÙÈÏ˜Ó ÔÈappleÈη<br />

‰ÈappleËȯ· ¨±∏μ∂ ¨ÔȘ¯Ù ̇ÈÏÈÂ<br />

‰Ê˙appleÈÒÏ „ÈÓȇχ˙Ù ¯ÂˆÈ<br />

Æ˙ÈÓÈÎ<br />

‰ÈappleËȯ· ±π≤∏ ß‚„ȯ„apple„<br />

μ<br />

∂<br />

∑<br />

∏<br />

π<br />

Ú·ˆ‰ ˙‡ ÛÈÏÁ‰ ÔÎÏ ÏÂÊ ‰È‰˘ ‚Ȅappleȇ ¯ÂˆÈÈÏ ‰ËÂ˘Ù ‰ËÈ˘<br />

ÆÈÁÓˆ ‡ˆÂÓÓ<br />

„ÓÓ ˙ÈÙÒÎ Æ˙ÊÎÂ¯Ó ˙Èapple˙ȯق ‰ˆÓÂÁ È„‡ ÌÚ ÔÏ˙Ùapple ÌÓÈÁ<br />

˙ÈÙÒΉ ˙¯Ù‚ ˙Èapple˙ȯق‰ ‰ˆÓÂÁ‰ ÌÚ ‰¯ˆÈ ¯·˘apple˘ ÌÂÁ<br />

¯Â˜ÓÎ Èχ˙Ù „ȯ„‰apple‡Ï ÔÏ˙Ùapple Ï˘ ÔˆÓÁ‰ ˙‡ ‰Ê¯Ê˘<br />

Æ‚ȄappleȇÏ<br />

Æ Ú·ˆ Ï˘ ‰Ê˙appleÈÒ<br />

‰ÈappleÓ¯‚ ¨±∏π∑ ¨¯Ù‡Ò Ԃȇ<br />

±∞<br />

22<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

כנראה,‏ שהמיתוס האינדיאני הזה הובא לידיעת הספרדים<br />

המיסיונרים,‏ שהבינו את חשיבות הגילוי וסיפקו את קליפת<br />

עץ הצינכונה לאירופה.‏ החומר הפעיל בקליפה זוהה בתור<br />

כינין ששימש זמן רב כתרופה יעילה נגד המלריה.‏<br />

הדוגמה השנייה היא הפוטותרפיה כטיפול בצהבת<br />

יילודים.‏ אחות בית חולים באנגליה זיהתה במקרה<br />

שחולי צהבת יילודים החלימו מהר יותר כששהו ליד חלון<br />

מואר.‏ היא דיווחה על כך לממונים עליה והתברר שהאור<br />

האולטרא-סגול הפך את הבילירובין ‏(המצטבר בצהבת)‏<br />

לחומר שמופרש ביעילות מהגוף.‏<br />

הדוגמה השלישית היא פיתוח החיסון נגד אבעבועות<br />

שחורות ‏(א"ש),‏ המיוחס לגילוי של אדוארד גֶ'נֶר (Jenner)<br />

שעבד כרופא כפרי באנגליה בסוף המאה ה - 18. אחת<br />

מנשות הכפר,‏ חולבת פרות שעבדה במקום בעת המגפה,‏<br />

דיווחה לו שחלתה באבעבועות של פרות ‏(א"פ)‏ ולא נדבקה<br />

באבעבועות שחורות על אף המגפה.‏ ג'נר קישר בין גורם<br />

מחלת א"פ לאפשרות לחסן בו חולים ב-‏ א"ש.‏ הוא נטל<br />

חומר מהאבעבועות של הפועלת הנגועה באבעבועות הפרות<br />

והדביק בו מספר ילדים.‏ הם חלו,‏ ולאחר שהחלימו הוא<br />

הדביק אותם באבעבועות שחורות.‏ המחלה לא התפרצה<br />

אצל הילדים האלה ותופעות הלוואי היו קלות.‏ ג'נר הוכיח<br />

בכך שהילדים התחסנו באמצעות הגורם של מחלת הא"פ,‏<br />

כלומר זה היה חיסון צולב.‏ חלפו עוד 44 שנים עד שהוסרה<br />

ההתנגדות לשימוש בתרכיב של ג'נר כחיסון חובה בעולם.‏<br />

בזכות החיסון התגברה הרפואה על מחלת האבעבועות<br />

השחורות שקטלה במרוצת הזמן מאות מיליוני בני אדם.‏<br />

˙¯ÂÁ˘ ˙ÂÚ·ڷ‡ „‚apple ÔÂÒÈÁ ¨ÔÈappleÈΉ ÈÂÏÈ‚<br />

≠ ˘Ó˘ ¯Â‡ ˙¯ÊÚ· ÌÈ„ÂÏÈ ˙·‰ˆ ÈÂÙȯÂ<br />

˙ÈÒ‡‚Ò ‰ÓÎÂÁ ÈappleÈÈÙ‡Ó ÌÈ·¯ÂÚÓ ÌÏÂη<br />

25<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ ÌÂÏÎ ÂÏȇΠ¨‰appleÂÂη ‡Ï ]<br />

±∑π∂ ¨˙¯ى ˙ÂÚ·ڷ‡· ËÂÚÙ ˜È·„Ó ¯appleß‚ „¯‡Â„‡<br />

Courtesy Science Photo Library<br />

ÈÙÈ„apple¯Ò Âappleȇ˘ ȯ˜Ó ÈÂÏÈ‚<br />

לשם השוואה הנה מספר דוגמאות מייצגות של גילוי<br />

מקרי שאינו סרנדיפי והשימושים שלו ‏(טבלה 3).<br />

לפי טבלה זו,‏ בולט לעין מיעוט הדוגמאות של גם-נ"סים<br />

שפורסמו בעולם בולט לעין.‏ אחת הסיבות לכך היא שגילויים<br />

אלו הם אמנם פרי של עבודה מתוכננת ומכוונת,‏ אך הם<br />

התגלו כתוצאה של חריגות וטעויות בעריכת הניסוי,‏ ויש<br />

בהכללתם בפרסום כדי לגמד את יוקרתם של החוקרים.‏ כדי<br />

למנוע זאת,‏ החוקר ישתדל להסוות את טעויות בתנאי הניסוי<br />

והוא יפרסם את הגילויים כתוצרים של מחקר שיטתי ומכוון.‏<br />

כתוצאה מכך,‏ לא ייכללו גילויים אלו במסגרת הגילוי המדעי<br />

המקרי.‏ לעומת זאת,‏ תיאור הגמ"סים ‏(טבלאות 2) 1, כפי<br />

שהתרחשו אינו מפחית מיכולותיו המדעיות של החוקר,‏ כי<br />

הם קרו בלי כוונה.‏ בשל כך יהיה מספרם בפרסום העולמי רב.‏<br />

ȯ˜Ó‰ ÈÂÏÈ‚· ˙ÈÒ‡‚Ò‰ ‰ÓÎÂÁ‰ „ȘÙ˙<br />

בין אם הוא מטיפוס סרנדיפיות ובין אם אינו כזה מדובר<br />

בגילוי המתרחש,‏ מעצם הגדרתו,‏ במפתיע.‏ לכן על החוקר<br />

לזהות את הגילוי באמצעות חשיבה שנכללת תחת המושג<br />

‏"חכמה סגאסית"‏ אותה מזכיר הוראס וואלפול במכתבו.‏<br />

מה הם מאפייני החכמה הסגאסית וכיצד היא תורמת לזיהוי<br />

הגילוי המקרי?‏<br />

תפישה מהירה,‏ הערכת מצב מפוקחת ושיפוט חריף<br />

כישורים אלו רלבנטיים לא רק למדען אלא גם לחסרי<br />

רקע מדעי,‏ ובלבד שניחנו ביכולות לאתר את הגילוי המקרי<br />

ולזהותו:‏<br />

דוגמה ראשונה היא גילוי הכינין.‏ תחילתו בסיפור עתיק<br />

יומין ובלתי מתועד שבו אינדיאני מהרי האנדים,‏ שהיה חולה<br />

במלריה,‏ שתה משלולית שהכילה מים מרים שהזכירו לו את<br />

טעמה של קליפת עץ הצינכוֹנה.‏ הוא החלים וקישר בין שתיית<br />

המים ובין הריפוי שלו.‏ האיש סיפר זאת לקרובי משפחתו<br />

שהיו חולים במלריה,‏ אלה שתו מהמים והחלימו אף הם.‏<br />

Ì‰Ó Â¯Ê‚apple˘ ˙ÏÚÂ˙ ȯˆÂÓ ڄӷ ˙ÂÈÙÈ„apple¯Ò ÈÏÂËapple ÌÈȯ˜Ó ÌÈÈÂÏÈ‚ Æ≥<br />

· ÌÈ˘ÂÓÈ˘Â ¯ˆÂ˙‰<br />

ÌÈ·ÈÒ‰ ÆÈÚ·Ë È˘Ó È·ÈÒ Ï˘ ÁψÂÓ È˜ÈÁ ÂÂȉ˘ ÔÂÈ„ÂϘ È·ÈÒ<br />

Æ È¯ÁÒÓ ‰„ÈÓ ‰apple˜· ®Ô‡ȯ© È˙·ÏÓ È˘Ó ¯Â˙· ¢ÓÈ˘<br />

ڄȉ Æ˙ÈËÙ‡ ˙ÂÏÈÚÙ ˙ȯ‡Ï˜ÏÂÓ ‰È¯ËÓ‡Ȃ ÔÈ· ¯È˘È ÒÁÈ<br />

ÌÈapple·Ó Ï˘ ˙ÂÈχ¯ÈÎ ÔÈ·˘ ¯˘˜‰ ÁÂappleÚÈÙÏ ˙È˙˘˙ ‰ÂÂȉ<br />

ÆÌ‰Ï˘ ˙È‚ÂÏÂÈ·‰ ˙ÂÏÈÚÙ‰ ÔÈ·Ï ÌÈȯ‡Ï˜ÏÂÓ<br />

Òapple≠Ó‚‰ ‰Ï‚˙‰ · ÔÙ‡‰<br />

ÔÓÊ ¯Á‡Ï ȘÈapple· Æ·ÎÚ˙‰ ÂÏ˘ ÈÂappleÈى ¨ÔÂÈ„ÂϘ ‰¯˜Ó· ÍÙ˘apple<br />

ÌÈ·ÈÒ ˙ÂÚˆ¯Ï ÍÙ‰ ¯ÓÂÁ‰˘ ¯¯·˙‰<br />

‰¯˜Ó· ‡Â‰˘ ˙ÈÓˆ¯ ßÁ Ï˘ ÌÂÈappleÂÓ‡ Ô¯˙apple ÁÏÓ· ˘Ó˙˘‰<br />

Æ˙Èapple‡ÎÓ ‰„¯Ù‰Ï ÈËÙ‡ ȉÈÊÏ ÌÈapple˙Èapple ÂÈ˘È·‚˘ È„ÈÁȉ ËÚÓÎ<br />

ƈ¢Ó ≤∂ ≠Ï ˙Á˙Ó ‰¯˜Ó· ‰˙ȉ ÈÂÒÈapple· ˙¢·‚˙‰‰ ßÙÓË<br />

Æ˙ÈËÙ‡ ˙ÂÏÈÚÙ Ôȇ ÌÈ˘È·‚‰ ÔÈ· ÈËÙ‡ Ï„·‰ Ôȇ ‰ÈÏÚÓ˘<br />

¯˜ÂÁ‰Â ¯˜ÁÓ‰<br />

È˙·ÏÓ ÛÈÏÁ˙ ˘ÂÙÈÁ<br />

ÆÈ˘Ó‰ È·ÈÒÏ<br />

‰apple„¯‡˘ ¯ÈÈÏȉ ‰„<br />

˙Ù¯ˆ¨±∏∑∏<br />

˙ÈËÙ‡‰ ˙ÂÏÈÚÙ‰ ¯˜Á<br />

˙ÈÓˆ‡¯ ˙ˆÓÂÁ‰ ÈÁÏÓ Ï˘<br />

Æ˙ȯ‡Ë¯ËÂ<br />

˙Ù¯ˆ ¨±∏¥π ¨¯ËÒ٠ȇÂÏ<br />

±<br />

≤<br />

ÆÌÂȯ·ÈÏ ‡¯˜apple ÌÈappleÈÙˆ‡È„ÂÊapple·‰ ˙ˆÂ·˜Ï ÍÈÈ˙˘‰ ÚÈ‚¯Ó‰ ¯ÓÂÁ‰<br />

‰Ó„ ‰apple·Ó ÈÏÚ· ÌÈÙÒÂapple ÌȯÓÂÁ ±≤ ÔÓÊ ¯Á‡Ï ¯ˆÂapple ÂÊ ‰ˆÂ·˜Ó<br />

ÆÌÂÈχ ÏÏÂÎ ¨‰Ú‚¯‰ ˙¯ËÓÏ<br />

ÈÓÂ‚Ï ÌÈapple˜Ó ÌÂÁ ¯ÂÙÈ‚ Ï˘ ·ÂÏÈ˘ ≠ ‰ÈˆÊÈapple˜Ï‰ ˙ËÈ˘ ÁÂ˙ÈÙ<br />

Æ˙Âapple¢ ˙¯Â˯ÙÓË· ˙·ȈÈ<br />

„È„ÂÈ ˜Â¯ÈÙÓ ¯¯Á˙˘‰˘ ÛÒÎ ÌÚ ˙ÈÙÒΉ È„‡ Ï˘ ‰·Â‚˙<br />

˘Èȷ‡ Ï˘ ˙ËÏ· ‰„Á ‰appleÂÓ˙ ¯ˆÈ ¯Â‡Ï ‰ÙÈ˘Á· ÛÒΉ<br />

ÆÌÂÏȈ‰<br />

˜„· ̯Ë ÌÈÈ˙apple˘ ÈappleÙÏ ÔÈΉ˘ ¯ÓÂÁ Û„Ó‰ ÏÚ ‰¯˜Ó· ‡ˆÓ<br />

¯·Ú ¯ÓÂÁ‰˘ ¯¯·˙‰ Ɖ˜ÊÁ ‰Ú‚¯‰ ˙ÏÂÚÙ ‰‡¯‰ ¯ÓÂÁ‰ ÆÂ˙‡<br />

ƉÊ˙appleÈÒ‰ ÔÓÊ· ȯ‡Ï˜ÏÂÓ Ô‚¯‡≠‰¯<br />

·ÈˆÈ Íى ÌÁ ¯Âapple˙ ÏÚ ‰¯˜Ó· ÏÙapple ˙ȯق· ÏÙÂˢ ÈÓ‚<br />

˙Âapple¢ ˙¯Â˯ÙÓË·<br />

ÌÈϘÈÓÈΉ Û„Ó ÏÚ ¯Â·˘ ¯ËÓÂÓ¯˙ Ï˘ ˙ÂÙÈËÓ ˙ÈÙÒÎ È„‡<br />

ƉappleÂÓ˙‰ ˙‡ ¯ȷ‚‰Â ÌÂÏȈ‰ ÁÂÏ ÌÚ Â·È‚‰<br />

Ï˘ ‰˘„Á ‰ˆÂ·˜ ˘ÂÙÈÁ<br />

Ɖڂ¯‰ ȯÓÂÁ<br />

ıÈ¢ ¨ ±πμ∑ ¨Í‡·apple¯ËÒ Â‡Ï<br />

ÆÈÓ‚ ·ÂˆÈÈ<br />

±∏≥∏ ·¢‰¯‡ ¨¯ÈȄ‚ Òϯ‡ßˆ<br />

ÍÈω˙· ÛÒÎ ÈÁÏÓ· ˘ÂÓÈ˘<br />

ÆÌÂÏȈ‰<br />

·¢‰¯‡ ¨±∏≥∏ ¨¯‚‡„ ÓÆß‚ÆÏ<br />

≥<br />

¥<br />

μ<br />

24<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

סגאסית יוצאות מגדר הרגיל.‏<br />

¯˜ÁÓ‰ ωappleÓ· ¯Èη ¯˜ÂÁ ‚ÂÏÂÈ· ‡Â‰ Ô·apple ÒÂÓÚ ¯¢„<br />

ȘÈÊÓ Ï˘ ‰¯·„‰ ÁÂ˙ÈÙ· ˜ÒÂÚ Æ®Èapple˜Ï ÔÂÎÓ© ȇϘÁ‰<br />

Ɖ·È·ÒÏ ̄‡Ï ÌÈÈ˙Â„È„È ÌÈÚˆÓ‡· ˙‡ϘÁ<br />

ÒÂÓÚ Á¯‡˙È ¨±π∫∞∞≠≤≤∫∞∞ ˙ÂÚ˘· ¨≤∂Ʊ±Æ∞∏ ß„ ÌÂÈ·<br />

ÌÈ˘Ï‚‰Â Ìȇ¯Â˜‰ ÌÚ ÁÁ¢È ¢Â‡ÈÏÈÏ‚¢ ̯ÂÙ· Ô·apple<br />

Æ˙ÈÒ‡‚Ò‰ ‰ÓÎÂÁ‰ ÏÚ ڄӷ ȯ˜Ó‰ ÈÂÏÈ‚‰ ÏÚ<br />

¯˙‡· ‰¯·ÁÂ Ú„Ó Ì¯ÂÙÏ ÌÈappleÓÊÂÓ ÌÈappleÈÈappleÂÚÓ‰<br />

∫¢Â‡ÈÏÈÏ‚¢<br />

www.ifeel.co.il/forum-mada<br />

לקריאה נוספת<br />

קנטורוביץ',‏ א.‏ 2001. יצירתיות עיוורת.‏ ‏"גליליאו"‏ 46, ינואר-פברואר.‏<br />

Auyang, S.Y., Chance and the Prepared Mind in<br />

Drug Discovery.<br />

www.creatingtechnology.org/biomed/chance.pdf<br />

Kantorovich, A. and Ne'eman, Y. 1989. Serendipity<br />

as a Source of Evolutionary Progress in Science.<br />

Studies in History and Philosophy of Science.<br />

20:505-29.<br />

Merton, R.K. and Barber, E.G. 2004. The Travels<br />

and Adventures of Serendipity. Princeton University<br />

Press. NJ, USA.<br />

Roberts, R.M. 1989. Serendipity: Accidental<br />

Discoveries in Science. John Wiley & Sons, Inc.New York.<br />

È˙·˘ÁÓ Ú·Ș ¯„Úȉ<br />

לעתים מגלה הגמ"ס אינו מסוגל למצות את מלוא<br />

הפוטנציאל השימושי מהגילוי המקרי,‏ כדוגמת פלמינג,‏<br />

שלא זיהה את ייעודו של הפניצילין כתרופה שפועלת בתוך<br />

הגוף.‏ לעומתו,‏ פיתחו הפתולוג הַאוארד פְלוֹרי (Florey)<br />

והכימאי אֶֶרנְסט צֵ'יין (Chain) ואנשי צוותם באוקספורד<br />

את הפניצילין של פלמינג לתרופה שפועלת בתוך הגוף.‏<br />

מדוע פלמינג לא קידם בעצמו את הפיתוח שביצעו פלורי<br />

צ'יין?‏ ‏(שלושתם זכו במשותף ב-‏ 1945 בפרס נובל עבור<br />

פיתוח הפניצילין).‏ לכאורה חסרה לפלמינג המיקרוביולוג<br />

ההתמחות הדרושה לפתח את הפניצילין לתרופה שפועלת<br />

בתוך הגוף.‏ אלא שפלמינג לא תמך מסיבות שונות בקידום<br />

הפניצילין מעבר לשימוש בתמצית הפטרייה לריפוי זיהומי<br />

עור.‏ למעשה,‏ לפלמינג חסרה הפתיחות להעריך נכונה<br />

את השימוש המגוון בפניצילין,‏ גישה ששררה כנראה גם<br />

בסביבתו המדעית,‏ והוא לא האמין שהפניצילין יוכל לשמש<br />

תרופה יעילה נגד מחלות זיהומיות בתוך הגוף,‏ אלא רק<br />

בחיסון הגוף נגד מחלות.‏ על גישה זו אמר ארנסט צ'יין שהיא<br />

‏"דוגמה טובה לכך שדעות מגובשות מראש ומקובעות במדע<br />

עלולות להחניק את הדמיון ולעכב את ההתקדמות".‏ זו,‏ אם<br />

כן,‏ דוגמה מובהקת לתפקיד הנפש המוכנה בגילוי המקרי.‏<br />

בסופו של דבר,‏ מותנה פיתוחם של שני טיפוסי הגילוי<br />

המקרי למוצרי תועלת בתשתית כלכלית ובהתאמה אישית.‏<br />

לכן,‏ לעתים חולפות שנים רבות עד שהמוצר יהפוך בר<br />

שימוש.‏ לעומת זאת,‏ הסיכוי לאתר גמ"ס או גם-נ"ס גובר<br />

בהתנהלות מדעית מתאימה,‏ כפי שהיטיב לנסח קארל ציגלר<br />

,(Ziegler) שגילה במקרה ב-‏‎1953‎ שיטה לייצור פוליאתילן:‏<br />

‏"לשים עין להתפתחויות בלתי צפויות בניסוי או בתצפית<br />

ולא להזניח אותן גם אם הן לא רלבנטיות לנושא המחקר<br />

המקורי".‏ ומה באשר לזיהוי נכון של התגלית?‏ לכך תסייע<br />

החוכמה הסגאסית,‏ בתמיכת ‏"הנפש המוכנה".‏ ❖<br />

º º<br />

27<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ ÌÂÏÎ ÂÏȇΠ¨‰appleÂÂη ‡Ï ]<br />

±∏πμ ≠±∏≤≤ ¨¯ËÒ٠ȇÂÏ<br />

±πμμ ≠±∏∏± ¨‚appleÈÓÏÙ ¯„appleÒÎχ<br />

‰ÓÎÂÁÏ ¢‰appleÎÂÓ‰ ˘Ùapple¢‰ ˙Ó¯˙ ȉÓ<br />

ø˙ÈÒ‡‚Ò‰<br />

בשנת 1854 התייחס לאִי פסטר לגילוי המקרי באומרו:‏<br />

בתחום התצפיות,‏ המקרה תומך רק ב"נפש המוכנה"‏ - les"<br />

."esprits préparés הנפש שמאוחסנים בה ידע וניסיון<br />

קודמים,‏ בעיקר בתחום בו עוסק החוקר,‏ והחוכמה הסגאסית<br />

נעזרת בצורת מחשבה זו לזיהויו של הגילוי המקרי ‏(הביטוי<br />

‏"נפש מוכנה"‏ המופיע בספרות נגזר מהתרגום מאנגלית<br />

.("prepared mind"<br />

פסטר ביסס את אמירתו על סמך ‏"הנפש המוכנה"‏ שלו;‏<br />

הוא ידע על עבודתו של ג'נר על החיסון בפני אבעבועות<br />

שחורות ‏(חיסון צולב)‏ עוד לפני שהחליט ליצור חיסון נגד<br />

מחלת הכולרה של העופות.‏ בניגוד לג'נר הוא כבר זיהה<br />

את חיידקי הכולרה כגורם המחלה.‏ עוזרו הזריק לעופות<br />

בטעות חיידקי כולרה מתרבית ישָנה שבה איבדו את<br />

אלימותם.‏ שלא כצפוי,‏ עופות אלו לא מתו לאחר שהוזרקו<br />

להם חיידקי כולרה אלימים.‏ לעומת זאת,‏ העופות כשלא<br />

קיבלו קודם לכן חיידקים מהתרבית הישנה מתו כשהוזרקו<br />

להם חיידקים אלימים.‏ בניסוי זה גילה פסטר וזיהה את<br />

עיקרון החיסון הישיר באמצעות חיידקים מוחלשים בסיוע<br />

‏"הנפש המוכנה"‏ - אותה צלילות מחשבה שהוכנה,‏ כאמור,‏<br />

על ידי עבודתו של ג'נר ושל חוקרים נוספים לגבי העיקרון<br />

של פיתוח חיסון.‏<br />

הדוגמה הבאה מתייחסת לפלמינג (Fleming) ולגילוי<br />

הפניצילין.‏ שנים קודם לכן,‏ הכין פלמינג בצלחת פטרי תרבית<br />

מהפרשה נוזלית מאפו.‏ כשבחן את הצלחת זלגה לתוכה<br />

דמעה מעינו.‏ למחרת הבחין שבמקום שבו נחתה הדמעה<br />

נוצר משטח נקי מחיידקים.‏ מסקנתו היתה שהדמעה הכילה<br />

אנזים שגרם לפירוק התרבית ‏(האנזים הוא ליזוזים).‏ הערך<br />

השימושי של גילוי זה היה שולי,‏ אך הוא נחרת בתודעתו<br />

של פלמינג והכין אותו לגילוי דומה אחר.‏ בשנת 1928<br />

חקר פלמינג את מחלת השפעת.‏ באחת מצלחות הפטרי<br />

התפתח תפטיר פטרייה וסביבו משטח נקי מחיידקים.‏<br />

פלמינג נזכר בגילוי הקודם של הליזוזים,‏ והסיק שהחומר<br />

המופרש מהפטרייה קטל את חיידקי הסטפילוקוקוס<br />

שצמחו בצלחת.‏ הפטרייה הזו הוגדרה כפניציליום נוֹטַאטם,‏<br />

והחומר האנטיביוטי נקרא פניצילין.‏ לולא השתתפות ‏"הנפש<br />

המוכנה"‏ בגילוי היתה צלחת הפטרי מוצאת את דרכה אל<br />

פח האשפה במחשבה שנבגי הפטרייה ‏"קלקלו"‏ את הניסוי.‏<br />

האם אמרתו של פסטר נכונה לגבי כל גילוי מקרי שהוא?‏<br />

הפיזיקאי ז'וסף הנרי (Henry) הקדים את פסטר כשאמר:‏<br />

‏"הזרעים של תגליות גדולות צפות כל העת סביבנו,‏ אבל הם<br />

מכים שורש רק אם נפשותינו מוכנות לקלוט אותם".‏ נראה<br />

שהאמירות אינן מתאימות במקרה שהנפש אינה מוכנה<br />

לקלוט ולזהות את הגילוי:‏ מצב שמחייב הפעלת חוכמה<br />

26<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

‰ÈÈÁÓ È¯Âʇ ‰ˆÂÙ˙<br />

דגי הֶדניס aurata) ,(Sparus משתייכים למשפחת<br />

הספרוסיים ונקראים בעברית סְפָּרס זהוב על שם פס הזהב<br />

שיש לפרטים הבוגרים בין העיניים.‏ דגים אלה נפוצים ברחבי<br />

הים התיכון ובמזרח האוקיינוס האטלנטי מחופי אנגליה ועד<br />

סנגל;‏ פרטים מעטים נצפים בים השחור ‏(איור 1). לאחרונה<br />

זוהו מספר אוכלוסיות מטילות לחופי מזרח אירלנד,‏ אזור<br />

שלא היה ידוע כאתר רבייה של המין.‏ הדגים אארוֹהַלינים,‏<br />

כלומר מסוגלים לחיות בטווח רחב של מליחויות מים וכך<br />

חיים במים מליחים 1 ובמי-ים.‏ הפרטים הצעירים נשארים<br />

באזורים רדודים לאורך החוף ‏(עד עומק 30 מטר),‏ בעוד<br />

הפרטים הבוגרים מתרחקים עד לעומק של 50 מטר.‏ הדגים<br />

שוחים לבד או בלהקות קטנות בקרבת הקרקעית וניזונים<br />

בעיקר מסרטנים ומרכיכות.‏ הפרטים הגדולים מגיעים לגודל<br />

של 45 סנטימטרים ומשקלם אז שניים וחצי ק"ג.‏<br />

ÌÈÈÁ ¯ÂÊÁÓ ‰È‚ÂÏÂÈ·<br />

דגי הדניס מטילים בים הפתוח;‏ הביצים פלנקטוניות<br />

ובעלות כושר ציפה.‏ הדגיגים הצעירים ‏(לרוות או ‏"עוברים<br />

חופשיים")‏ בוקעים כעבור כיומיים ואורכם אז שני<br />

מילימטרים ‏(איור 2). במהלך הימים הראשונים לחייהם<br />

ניזונים הדגיגים הצעירים משק החלמון המחובר אליהם<br />

וכעבור כשלושה ימים מסתיימים מספר תהליכים:‏ ספיגת<br />

שק החלמון,‏ פיגמנטציה של העיניים ופיתוח יכולת ראייה<br />

ופתיחה של הפה ופי הטבעת.‏ משלב זה נדרש הדגיג הצעיר<br />

להשיג את מזונו בכוחות עצמו אף על פי שתנועתו מוגבלת<br />

מפאת גודלו.‏ המזון מורכב מבעלי חיים מסוגים שונים,‏ כגון,‏<br />

סרטנים מיקרוסקופיים וריסניות.‏ מלבד מזונו הישיר של<br />

הדגיג הצעיר,‏ להימצאותן של אצות חד-תאיות בבית הגידול<br />

חשיבות מכרעת,‏ שכן אצות אלה משמשות מזון לבעלי<br />

החיים הנטרפים על ידי הדגיגים הצעירים ובכך מעשירות<br />

את צפיפות המזון הזמין.‏ בנוסף מכילות האצות חומצות<br />

שומן חיוניות,‏ אשר מועברות לדגיג הצעיר ומשפרות את<br />

שרידתו.‏ בשלב תחילת ההזנה מספר הדגיגים הצעירים<br />

עצום ולכל שינוי קטן באחוזי השרידה השפעה גדולה<br />

על מספר הפרטים שיגויסו,‏ כלומר יצטרפו,‏ לאוכלוסיה<br />

הבוגרת.‏ בין הגורמים המשפיעים על אחוזי השרידה נמנה<br />

שלושה חשובים במיוחד:‏ מספר הדגיגים שיבקעו;‏ הימצאות<br />

מזון נגיש לדגיגים הצעירים;‏ טריפת הדגיגים הצעירים על<br />

ידי בעלי חיים אחרים.‏<br />

הדגיגים הצעירים מתפתחים במהירות ועוברים גלגול<br />

‏(מטמורפוזה)‏ שבתחילתו מערכת העיכול עוברת שינוי,‏<br />

מתפתחת מערכת החיסון,‏ מתרחשים שינויים במבנה<br />

הסנפירים והגוף ובסופו דומה הדגיג בצורתו לדג הבוגר.‏<br />

בעקבות שינויים אלה משתפרת יכולת השחייה של הדגיגים<br />

לאין שיעור,‏ והם נודדים לאזורים רדודים בקרבת החוף.‏<br />

כשלושה חודשים לאחר שבקעו מגיע גודלם של הדגיגים<br />

לכשני סנטימטרים ומשקלם גרם אחד בקירוב ‏(איור 3).<br />

דגי הדניס הצעירים מתמיינים כולם לזכרים ומגיעים<br />

לבגרות מינית בגיל שנה וחצי.‏ בעונת הרבייה הראשונה הם<br />

מתפקדים כזכרים ולאחר שהנקבות מטילות את הביצים<br />

למים,‏ מפרישים הזכרים את תאי הזרע שמפרים את הביצים.‏<br />

לקראת עונת הרבייה השנייה רוב הדגים הזכרים הופכים<br />

לנקבות בעלות שחלות שמטילות ביצים ‏(ראו מסגרת).‏<br />

שינוי הזוויג בדגי הדניס הוא בלתי הפיך והנקבות מפתחות<br />

שחלות בכל שנה.‏<br />

Sparus aurata ¨ÒÈapple„‰ ‚„ Ï˘ ˙ÈÓÏÂÚ ‰ˆÂÙ˙ ∫± ¯Âȇ<br />

29<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏<br />

1 מים מליחים הם מים שלהם רמת מליחות גבוהה מזו של מים מתוקים ונמוכה מרמת המליחות של מי ים.‏

[ ˙· ‡ Ô· ‰Ê ¨ÒÈapple„ ]<br />

¨ÒÈapple„<br />

ø˙· ‡ Ô· ‰Ê<br />

ÌÈÓÈÈÒÓ ÌȯÎÊΠ̉ÈÈÁ ˙‡ ÌÈÏÈÁ˙Ó ®·Â‰Ê Ò»¯ÙÒ© ÒÈapple„‰ È‚„<br />

ÈÁ‰ ÌÏÂÚ· ˙˜˙¯Ó‰ ˙ÂÚÙÂ˙‰ ˙Á‡Ï ‰ˆˆ‰ ∫˙·˜appleÎ<br />

„ÏÙappleʯ ‰appleÁ ÔÈ„¯Â‚ Ïω ¨‰„‚ Ȅ„ ¨˘ÈappleÈȉ „ÚÏÈ‚ ¨ÈÊapple΢‡≠È¯È‡Ó Òȯȇ<br />

28<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

Æ˙Ïȇ ¨‚„¯Ú ˙¯·Á Ï˘ ÌÈ‚„‰ È·ÂÏη ÒÈapple„ È‚„ ˙˜‰Ï<br />

º º<br />

24 כרומוזומים וגופיף קוטבי שניוני,‏ שנספג ונעלם.‏ תהליך<br />

התפתחות בלוטות המין והבגרת תאי המין מבוקר באופן<br />

רציף ע"י הורמונים גונדוטרופינים המופרשים למחזור הדם<br />

מבלוטת יותרת המוח.‏<br />

מיד עם הטלת הביצים למים נדרשים הזכרים להפריש<br />

תאי זרע המפרים את הביצים.‏ בעקבות ההפריה מתקבלת<br />

ביצה דיפלואידית בת 48 כרומוזומים (2n). תא זה נקרא<br />

גם זיגוטה.‏ חלוקות התא מובילות להתפתחות העובר<br />

‏(איור 4).<br />

עונת הרבייה של דגי הדניס היא החורף ונמשכת כשלושה<br />

חודשים.‏ הדניס משתייך לדגים המטילים יומיים ‏(דגים אלה<br />

מטילים קובץ ביצים בכל יום במשך עונת ההטלה),‏ בכל<br />

תטולה בין עשרים לשמונים אלף ביצים,‏ כך שנקבת דניס<br />

עשויה להטיל למעלה משלושה מיליון ביצים בעונת רבייה.‏<br />

עם בקיעת הביצים נסגר מעגל חיים,‏ תהליך החוזר על עצמו<br />

בכל שנה.‏<br />

˙ÈÓÈ ˙‡ϘÁ ¯˜ÁÓ<br />

דגי דניס גודלו שנים רבות בכמויות קטנות ובשיטות<br />

מסורתיות בלגונות ובאגמים מליחים לחופי הים התיכון,‏<br />

בעיקר בים האדריאטי ובמצרים,‏ כאשר אספקת הדגיגים<br />

התבססה על תפיסתם בטבע.‏ כבר באמצע שנות השבעים<br />

דיווחו החוקרים הלל גורדין ויוני זוהר על ניסיונות מוצלחים<br />

¥ ¯Âȇ<br />

˜¯ ˙˘Á¯˙Ó ÌÈÈÁ ÈÏÚ·· ‰˙ÁÙ‰‰ ˙˜ÂÏÁ ÆÔÈÓ È‡˙ ˙˜ÂÏÁ ÍÈω˙<br />

ÆÌÈ΢‡·Ø˙ÂÏÁ˘·<br />

‰˙ÁÙ‰ ˙˜ÂÏÁ ‰ÏÙΉ Ìȯ·ÂÚ‰ ¨Ì„‡Â ÏÂÁÎ ¨ÌÈÓÂÊÂÓ¯ΠÈapple˘ Ƈ<br />

ÆÌȯ‚· ÌÈ‚„ Ï˘ ÔÈÓ‰ ȇ˙· ˙¢Á¯˙Ó ‰˙ÁÙ‰‰ ˙˜ÂÏÁ Æ·<br />

31<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ ˙· ‡ Ô· ‰Ê ¨ÒÈapple„ ]<br />

‚<br />

·<br />

‡<br />

Â<br />

‰<br />

„<br />

Ê<br />

Á<br />

˙‡ϘÁÏ ÈÓ‡ω Êίӷ ̯‚ ‰˘ÈÓÁΠϘ˘Ó· ÒÈapple„ È‚È‚„ ∫≥ ¯Âȇ<br />

Æ˙Ïȇ ¨˙ÈÓÈ<br />

מספר חודשים טרם עונת הרבייה מתחילים התאים<br />

‏(ביציות בנקבות ותאי זרע בזכרים)‏ חלוקת הפחתה ראשונה<br />

ובשלב זה התאים הם תאי מין.‏ 48 הכרומוזומים שבתא הדניס<br />

‏(תא דיפלואידי,‏ 2n כרומוזומים)‏ מוכפלים,‏ מתארגנים<br />

למבנה של כרומטידות אחיות ומתחלקים לשני תאי-בת.‏<br />

בביציות המתפתחות גדל גרעין התא באופן ניכר.‏ במקביל,‏<br />

שתי שכבות של תאי גוף ‏(תאי גָרנלוֹזה ותאי מעטפת),‏<br />

מקיפות את הביציות המתפתחות;‏ תאים אלה מפרישים<br />

הורמוני מין סטרואידיים.‏ הביצית העטופה בשתי שכבות<br />

התאים נקראת זקיק.‏ לנקבת הדניס שחלה א-סינכרונית,‏<br />

שמכילה זקיקים בשלבי התפתחות שונים.‏ בשלב זה הביצית<br />

הראשונית עדיין אינה מוכנה להטלה.‏ בדגי הדניס הביציות<br />

נשארות רדומות במצב זה למשך מספר חודשים.‏ במקביל<br />

מתרחש תהליך ויטֵלוֹגֶנֶזָה - אגירה של חומר התשמורת<br />

ויטלוגנין בביציות.‏ זהו חלבון בעל שיירי שומן וסוכר ‏(גליקו-‏<br />

ליפו-פרוטאין המיוצר בכבד),‏ אשר תוצרי הפירוק שלו יהוו<br />

את מזונו של הדגיג הצעיר בימים הראשונים לאחר הבקיעה<br />

ויסופקו על ידי שק החלמון המחובר לדגיג.‏<br />

בגמר תהליך הויטלוגנזה נכנסים הזקיקים לשלב ההבגרה<br />

הסופית וההטלה.‏ בועית שומן מתפתחת במרכז התא<br />

ונאגרים מים מגוף הדג בחלל הביצית.‏ בועית השומן והמים<br />

הם שיעניקו כושר ציפה לביצים לאחר ההטלה.‏ בשלב הבא<br />

מסתיימת חלוקת ההפחתה הראשונה ומתקבלים שני תאים<br />

הנבדלים בגודלם:‏ גופיף קוטבי קטן,‏ אשר במהרה נספג<br />

ונעלם וביצית שניונית.‏ בביצית השניונית מתרחשת חלוקת<br />

הפחתה שנייה,‏ אשר מובילה ליצירת תא מין הפלואידי בעל<br />

ÒÈapple„ ¯·ÂÚ ≠ ‰ ¨„ ¨‚ ª˙ȯ·ÂÚ‰ ˙ÂÁ˙Ù˙‰· ÌÈapple¢‡¯ ÌÈ·Ï˘ ≠ · ¨‡ ∫≤ ¯Âȇ<br />

¯·ÂÁÓ ÂÈχ ¯ÈÚˆ ‚È‚„ ≠  ªÔÓ¢‰ ˙ÈÚ· Êίӷ ¨‰ˆÈ·‰ ÍÂ˙· Á˙Ù˙Ó<br />

¯Á‡Ï Èapple˘‰ ÌÂÈ· ¯ÈÚˆ ‚È‚„ ≠ Ê ª‰ÚȘ·‰ ¯Á‡Ï ˙ÂÚ˘ ¯ÙÒÓ ÔÂÓÏÁ ˜˘<br />

¯Á‡Ï ÌÂÈ ±∏ ¨¯ÈÚˆ ‚È‚„ ≠ Á ª‚ÙÒapple ÔÂÓÏÁ‰ ˜˘Ó ˙ȈÁÓÎ ¨‰ÚȘ·‰<br />

artemia ˙Èapple˯҉ Ï˘ ÌȯÈÚˆ ÌÈ˯ÙÓ ÔÂÊÈapple ¨‰ÚȘ·‰<br />

ȘˆÂÏ Ï‚ÈÒ ‰·Â˜˘¯Â‚ ‰appleÈÏ‚ ¯¢„ ¨·Â˜˘¯Â‚ ÈÈ‚¯Ò ¯¢„ ∫ÌÈÓÂÏȈ<br />

ÌÈ‚„· ‚ÈÂÂÊ ÍÂÙȉ<br />

˙ÂÁ˙Ù˙Ó ÌÈ‚„· ®ÌÈ΢‡Ø˙ÂÏÁ˘© ÔÈÓ‰ ˙ÂËÂÏ·<br />

ÔÂÂÈÎÓ Æ‰È¯Á‡Ï ÏÈÏÎ ËÚÓÎ ˙‚ÙÒapple ‰ÈÈ·¯‰ ˙appleÂÚ ˙‡¯˜Ï<br />

˙ÂËÂÏ· Á˙Ù˙‰Ï ˙ÂÈÂ˘Ú ÌÈÓÈÂÒÓ ÌÈ‚„ ÈappleÈÓ· ¨Í΢<br />

‚ÈÂÂÊ ÍÂÙȉ Ï˘ ‰ÚÙÂ˙‰ Æ˙Âapple¢ ‰ÈÈ·¯ ˙ÂappleÂÚ· ˙Âapple¢ ÔÈÓ<br />

Ìapple˘È Æ˙appleÂÂ‚Ó ‡È‰Â ÌÈ‚„ Ï˘ ÌÈ·¯ ÌÈappleÈÓ· ˙ÓÈȘ˙Ó<br />

ÌȯÎÊΠ̉ÈÈÁ ˙‡ ÌÈÏÈÁ˙Ó‰ ¨ÒÈapple„Ï ‰Ó„· ¨ÌÈ‚„ ÈappleÈÓ<br />

ÌÈappleÈÓ Æ®Protandrous hermaphrodite© ˙·˜appleÏ ÌÈÎÙ‰Â<br />

¯ÙÒÓ ¯Á‡Ï ¯˘‡ ¨˙·˜appleΠ̉ÈÈÁ ˙‡ ÌÈÏÈÁ˙Ó ÌȯÁ‡<br />

Protogynus© ÌȯÎÊÏ ˙ÂÎÙ‰ ÌÈ΢‡ ˙ÂÁ˙ÙÓ ÌÈapple˘<br />

˜ÏÁ ·˘ ˙¯ÂÓÎÓ‰ ¯˜„ ˙ӂ„Π¨hermaphrodite<br />

˙¯‡Â˙Ó‰ ˙ÂÚÙÂ˙‰ È˙˘ Æ®‚ÈÂÂÊ ÌÈÎÙ‰ ÌÈ‚„‰Ó<br />

sequential) ·˜ÂÚ Â‡ Èapple¯ÎappleÈÒ≠‡ ÌÊÈËȄ¯ÙÓ¯‰ ˙‡¯˜apple<br />

Ï˘ Ìȯ˜Ó‰ ˙È·¯Ó ˙‡ ˙ÂÏÏÂΠ®hermaphroditism<br />

ÔÈÓ ˙ÂËÂÏ· ‚„Ï ¨ÔÂ˙apple ÔÓÊ· ¨‰Ê ·ˆÓ· ÆÌÈ‚„· ‚ÈÂÂÊ ÍÂÙȉ<br />

Ï˘ ‰apple¢ ‰ÚÙÂ˙ Ɖ·˜apple ‡ ¯ÎÊ ≠ „Á‡ ÒÂÙÈËÓ ˙ÂÏÈÚÙ<br />

ÔÈÓ ˙ÂËÂÏ· ÌÈÈÁ‰ ÏÚ·Ï ‰·˘ ¨Èapple¯ÎappleÈÒ ÌÊÈËȄ¯ÙÓ¯‰<br />

ÌÈ‚„‰ ÌÏÂÚ· ‰¯È„apple ¨˙ÈappleÓÊ Â· ˙ÂÏÈÚÙ ˙ÂÈ·˜apple ˙ÂȯÎÊ<br />

ÆÌÈȯ˜„‰ ˙ÁÙ˘Ó Ï˘ ÌÈappleÈÓ ¯ÙÒÓ· Ï˘ÓÏ ˙ÓÈȘ˙ÓÂ<br />

30<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

מסלול ישיר לתואר שני<br />

באוניברסיטת בר≠אילן<br />

תואר ראשון ושני בארבע שנים<br />

אוניברסיטת בר≠אילן מציעה מסלול לימודים מיוחד לסטודנטים<br />

מצטיינים המאפשר השלמת לימודים לתואר ראשון ושני<br />

במסלול ללא תיזה בתוך ¥ שנים<br />

<br />

המסלול מיועד לתלמידי שנה אß‏¨‏ בß‏¨‏ גß בתואר ראשון בתשס¢ט<br />

במספר מחלקות באוניברסיטה<br />

פירוט המחלקות הרלוונטיות באתר האוניברסיטה∫‏ wwwÆbiuÆacÆil<br />

בתחומים מסוימים ניתן לסיים גם לימודים לתעודת הוראה בפרק<br />

הזמן האמור<br />

בואו ללמוד במסלול הישיר לתואר שני וליהנות מיתרון יחסי בשוק העבודה<br />

π≥π≤ www.biu.ac.il

º º<br />

[ ˙· ‡ Ô· ‰Ê ¨ÒÈapple„ ]<br />

¯ÈÙ˘ È˘ ¯¢„ ∫ÌÂÏȈ Æ≤∞∞∏ ÈappleÂÈ ¨ÛÂÒ ÌÈ· Ï„Ȃ È·ÂÏη ‰Á¢ ÒÈapple„ È‚„ ˙˜‰Ï<br />

‰˜ÏÁÓ‰ ≠ ÈÊapple΢‡≠È¯È‡Ó Òȯȇ ¯¢„ ¨„ÏÙappleʯ ‰appleÁ ¯¢„<br />

Æ˙Ïȇ ¨È¢ÁÏÓ≠Ï¢‡ÈÁ ¨ÌÈ‚„ ˙ÈÈ·¯Ï<br />

≠Ï¢‡ÈÁ ¨¯ÈÙappleÒ≠˙ÏÂÁÎ ‰appleÂË ˙ÂÈ· ¯˜ÂÁ ≠ ÔÈ„¯Â‚ Ïω<br />

Æ˙Ïȇ ¨È¢ÁÏÓ<br />

ÈÏÚ· ¯˜ÁÏ ÔÂÎÓ‰ ¨¯˜ÁÓ Ëapple„ÂËÒ ≠ ˘ÈappleÈȉ „ÚÏÈ‚<br />

ƯÈÈ˘ÙÓ‰≠ÂÈapple ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ¨ÌÈÏ„‚ ÌÈÈ‚‡ÏÙ ÌÈÈÁ<br />

Æ˙Ïȇ ¨‚„¯Ú ˙¯·Á ¨‰ÂÂÁ ωappleÓ ≠ ‰„‚ Ȅ„<br />

להרבות את הדגים הללו בשבי ומעט מאוחר יותר הצליחו<br />

בכך באיטליה ובצרפת.‏ במהלך שנות השמונים החלו לייצר<br />

כמויות מסחריות של דגיגים מעדרי רבייה חקלאיים,‏ עקב<br />

כך התפתחה תעשיית גידול הדגים,‏ בעיקר בחוות כלובים,‏<br />

בים התיכון.‏ אחזקה של עדרי רבייה במצב של ‏"עונה<br />

מוסטת"‏ בעזרת בקרת טמפרטורת המים ומשך התאורה<br />

‏(פוֹטוֹפֶריוֹדָה),‏ מאפשרת הטלות ובקיעת דגיגים במשך כל<br />

השנה.‏ כיום מתבצע גידול חקלאי של דניס בכל רחבי הים<br />

התיכון,‏ במפרץ הפרסי,‏ בים סוף ואפילו בארה"ב בהיקפים<br />

חצי מסחריים.‏ כיום,‏ לאחר ביסוס עדרים חקלאיים,‏ המחקר<br />

והפיתוח מתמקד במערכות גידול הדגים ובמיוחד במערכות<br />

גידול יבשתיות ובמערכות גידול בים,‏ במים עמוקים הרחק<br />

מהחוף.‏ בשנת 2004 יוצרו כ-‏ 91 אלפי טון של דניס,‏ כאשר<br />

היצרניות הגדולות ביותר הן יוון,‏ תורכיה וספרד.‏ עיקר<br />

הייצור הישראלי נעשה במפרץ אילת ובשיאו הגיע היבול<br />

השנתי לשלושת אלפים טונות ומעלה ‏(כולל גידול בים תיכון<br />

ובמערכות יבשתיות).‏ עם הוצאת כלובי הדגים ממפרץ אילת<br />

ביוני 2008 ‏(בעקבות החלטת הממשלה),‏ צפוי שהיבול השנתי<br />

בישראל יהיה כאלף וחמש מאות טונות לשנה במהלך השנים<br />

הקרובות.‏ גידול דגי דניס בישראל נעשה היום בנמל אשדוד,‏<br />

במים עמוקים מול חופי אשדוד ובמערכות יבשתיות באילת<br />

ובמספר קיבוצים.‏ שלושה מכוני רבייה מסחריים מייצרים<br />

דגיגים:‏ ‏"ערדג"‏ שבאילת,‏ קיבוץ מעגן-מיכאל וחברת המלח<br />

בעתלית.‏<br />

להקות דניס נוספות מוחזקות למטרות מחקר במכון<br />

לחקר ימים ואגמים לישראל ‏(חיא"ל)‏ ובמרכז הלאומי<br />

לחקלאות ימית ‏(מלח"י)‏ שבאילת,‏ שם משמשים הדגים<br />

במחקרים שונים.‏ ❖<br />

תודות<br />

המחברים מודים לד"ר מיכל אוקו על עזרתה הרבה<br />

32<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

הביולוג הנודע,‏ ריצ'רד דוקינס,‏ יוצא כנגד קיומם הבלתי<br />

מעורער של האל ועושות דבריו - הדתות.‏ כמו בספריו<br />

הקודמים ‏"הגן האנוכי"‏ ו"השען העיוור",‏ הוא מתאר כיצד<br />

עשויה האבולוציה להסביר את מורכבות עולם החי,‏ ללא<br />

צורך בישויות על-אנושיות.‏<br />

בדרך הוא חובט באמיתות הדת,‏ מתעמר בממסד הדתי<br />

ומנסה למחוק כל שריד וזכר לאלוהים כפי שאנו מכירים<br />

אותו.‏<br />

האם דוקינס עושה מלאכה נאמנה?‏ האם הוא מעמת גם<br />

את התיאוריות המדעיות שלו עצמו עם המושגים שהוא<br />

יוצא נגדם?‏ האם טיעוניו שלמים וחסרי פגמים?‏<br />

אך בראשית - גילוי נאות,‏ או שמא ‏"התגלות נאותה".‏<br />

בפעם האחרונה שרוח הקודש שרתה עלי,‏ נמסר לי כי עלי<br />

להיות אתיאיסט,‏ או אגנוסטיקן,‏ לפי בחירתי ורצוני החופשי<br />

שלי.‏<br />

ועתה לאלוהים וישויות אחרות.‏<br />

øß‰Ï ÈÓ<br />

לפנינו מניפסט,‏ ומניפסט כמעט תמיד פירושו הכרזת<br />

מלחמה,‏ ניסיון לשינוי סדרי עולם.‏ דוקינס מבקש מקוראיו<br />

לזקוף את גוום,‏ לפרוק העול ולהקים עולם חדש ללא אל<br />

וללא דת.‏ אם יכול היה,‏ דומה שהיה יוצא למסע צלב כדי<br />

להכריחם לעשות כן.‏ בצר לו,‏ מסתפק דוקינס בסיוף עטו<br />

הלוהט והמלהטט ומקווה שהקוראים ידהמו ויצטרפו<br />

לקריאתו למרד:‏ מי לה'‏ - אַלְלַי!‏<br />

אז במלחמה - כמו במלחמה,‏ דוקינס לא מקמץ באמצעים,‏<br />

מותיר אחריו ערים חרוכות וממאן לקחת שבויים.‏<br />

וכאן מגיעים שני מחרבי סוף ‏(ספוילרים).‏ תשובת דוקינס<br />

לשאלה ‏"יש אלוהים?"‏ היא:‏ ‏"בהסתברות גבוהה מאוד -<br />

לא".‏ תשובת ניתוח המערכה של דוקינס שיובא להלן,‏ היא:‏<br />

‏"אין לנו מושג,‏ אבל השאלה מעניינת,‏ התשובה פחות".‏ עם<br />

שוך הקרבות יש לברר מה יצא לנו מזה,‏ ומה לדוקינס?‏ כמה<br />

טעויות הוא עשה בדרך ומדוע בכלל יצא למבצע?‏<br />

שמו המקורי של הספר הוא ‏"אשליית האל"‏ או ‏"שָׁוְא<br />

האל"‏ Delusion) ,(The God וכבר בתחילתו מבצע דוקינס<br />

שני פשעים חמורים.‏ האחד - הוא מגדיר לעצמו ברשלנות<br />

מהו ‏"אלוהים"‏ והשני - הוא כורך אלוהים עם דת בקשר בל<br />

יינתק.‏ מכאן ואילך אין זה ברור דיו כנגד מה הוא יוצא בכל<br />

שורה ובכל פרק:‏ כנגד אלוהים עצמו,‏ כנגד מושג האלוהים,‏<br />

או כנגד נציגיו ‏(של זה או זה)‏ עלי אדמות,‏ המדברים<br />

ומבצעים בשמו.‏<br />

Ë˜Ë ®¯ÒÂÁ©Â ‰È‚˯ËÒ‡<br />

הנחת היסוד של דוקינס היא,‏ שצריך לערער על קיום האל<br />

כדי לשמוט את הקרקע מתחת להיגיון שבקיום הדת,‏ כאילו<br />

שבעצם קיומה מעורבים היגיון ושיקולים שכלתניים.‏ לפיכך,‏<br />

ה"ישות האינטיליגנטית"‏ שצריך להוכיח את אי-הסבירות<br />

של קיומה מוגדרת כ"אינטיליגנטית".‏ כֶּשֶׁל לוגי ראשון.‏<br />

כבר בתשובת ה'‏ לאיוב מן הסערה הסביר אלוהים<br />

שתפישׂת העולם המוגבלת של האדם,‏ אין בכוחה לתפושׂ<br />

את ‏"היגיון"‏ האל ‏("הַגֵּד,‏ אִם-יַָדעְתָּ‏ בִינָה",‏ איוב ל"ח ד').‏ בין<br />

אם הדברים בספר איוב נאמרו מפי אל ובין אם מעט סופר,‏<br />

כבר הם הציגו את הקושי בַּמִּמְשק אל-אדם.‏ מושג האל,‏<br />

בלי להתחייב לקיום היישות,‏ טומן בחובו תעלומה באשר<br />

להבנתנו הלוגית,‏ ההגיונית,‏ את עצם המושג.‏<br />

ÌÈÙÈËÓ „‚appleÎ ˙˘ÂÓÁ˙ ÂÏ ‰¯ÒÁ˘ ÈÓ<br />

‰Áψ‰· ‰· „ÈÈˈ‰Ï ÏÎÂÈ ¨ÌÈ΢Á ÌÈÈ˙„Â<br />

ÔÙ‡· ¯ÙÒ· ÔÈÈÚÓ˘ ÈÓ Æ¯ÙÒ‰ ÈÙ„ ÔÈ·Ó<br />

Ï˘ ÌÈÈ˘˜‰ ÌÚ ˙¯Îȉ ÍÂ˙Ó È˙¯Â˜È·<br />

Ϙ˙ÈÈ ¨‰È‚ÂÏÂÈ·ÂȈÂ҉ ‰ÈˆÂÏ·‡‰ ˙¯Â˙<br />

ÌÈÏ˘Î ˙ÂappleË˘Ù ËÚÓ ‡Ï·<br />

האינטיליגנציה שדוקינס מדבר עליה נגזרת על-פי אמות<br />

המידה שלנו,‏ בני האדם.‏ מדוע אנחנו מחויבים להניח<br />

שאותה אמת מידה חלה על האל,‏ או על מושג האל?‏ למראה<br />

חוסר ההיגיון הבולט השולט באלפי השנים האחרונות<br />

של ההיסטוריה סביר יותר להניח,‏ לשיטת התיאיסטים,‏<br />

שההיגיון שלנו הוא מהעולם והלאה.‏ גם אם היה דוקינס<br />

מוותר על ייחוס ‏"אינטיליגנציה"‏ לאל,‏ עדיין יכול היה להצביע<br />

על חולשת טיעוניהם של התיאיסטים,‏ באופן היחיד העומד<br />

לרשותו בספר עיון - באופן אינטיליגנטי.‏ איקונוקלסטים -<br />

מנפצי אלילים - אחרים יכולים לנסות לעשות כן במוזיקה,‏<br />

בשירה,‏ בפולחן השטן,‏ אלא שלרוב הם רוצים לקלל ויוצאים<br />

מברכים משום שאלוהים,‏ טוען דוקינס,‏ נמצא בפרטים הלא<br />

אינטיליגנטיים,‏ שאינם שוקלים בהיגיון את הסיבות ואת<br />

הסיכויים להימצאו.‏<br />

35<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏<br />

Æ≤∞∞∏ „ÓÁ ȯÙÒ ≠ ˙Âapple¯Á‡ ˙ÂÚÈ„È ˙‡ˆÂ‰ ¨Ò‰≠‰Ê˜¯Ó È„Ú ˙ÈÏ‚apple‡Ó ¨¢øÌȉÂχ ˘È¢ ∫ÒappleȘ„ „¯‡ßˆÈ¯

¢¯ÙȈÂÏ¢ Ʊ∏∂∂ ¨‰¯Â„ ·ËÒ‚<br />

ÌȉÂχ˘Î<br />

‰Î·<br />

תצלום:‏ אימג'בנק / phots.com<br />

˙ÂÎ‰Ï ÒappleȘ„ „¯ßˆÈ¯ ‰ÒappleÓ ¢øÌȉÂχ ˘È¢ ¯ÙÒ·<br />

ÌÈÈÙ‡ ˙Á‡ ‰appleÓ ÏÚ·‰ ȇȷapple ÏÎ ˙‡ <br />

˙Ϙ ¯È¯Ùˆ

º º<br />

Ƅȯ„Ó ¨Â„¯Ù Ô‡ÊÂÓ Æ±μ∞¥ ¨¢ÌÈȈ¯‡‰ ˙‚ÂappleÚ˙‰ Ô‚¢ ÍÂ˙Ó Ë¯Ù ¨˘Â· ÒÂÓÈapple¯ȉ<br />

37<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ ‰Î· ÌȉÂχ˘Î ]<br />

למרות זאת,‏ לא חסרה אלגנטיות בספר.‏ עומס הציטטות,‏<br />

ההפניות והדוגמאות,‏ פוגם אך מעט בהינף הכתיבה וברוחב<br />

היריעה.‏ מי שמחפש למשל קיבוץ הוכחות לקיום האל על-‏<br />

פי קטגוריות ימצא זאת בספר.‏ מי שתר אחרי היסטוריה<br />

קצרה של הדתות,‏ יצליח למצוא גם מעט ממנה.‏ מי שחסרה<br />

לו תחמושת כנגד מטיפים ודתיים חשוכים,‏ יוכל להצטייד<br />

בה בהצלחה ולעתים גם בהנאה מבין דפי הספר.‏ מצד שני,‏<br />

מי שמעיין בספר באופן ביקורתי מתוך היכרות עם קשיי<br />

היום-יום של תורות האבולוציה והסוציוביולוגיה,‏ ייתקל<br />

בלא מעט פשטנות וכשלים בטיעונים שבספר.‏ חלק מכשלים<br />

אלה מוסווים היטב בתוך מירוץ השורות.‏ קשה שלא לחוש<br />

בחדווה שבה חובט דוקינס בדת ובאל,‏ לפעמים קצת כמו<br />

ילד שאומר המון מילים גסות רק כי אפשר ורק כדי לזעזע<br />

את העולם ה"הגון"‏ והצבוע של הממסד ‏(הדתי).‏<br />

אבל כיוון שכך,‏ כמו אצל ילדים קיימות גם מעידות,‏ לעתים<br />

גמלוניות.‏ לדוגמה,‏ במסגרת הדיון בהוכחה האונטולוגית<br />

לקיום האל ‏(עמ'‏ 123) דוקינס מחליק לפתע ספק משפט<br />

ספק טיעון:‏ ‏"[ההוכחה]‏ פוגעת בי מבחינה אסתטית".‏ הא<br />

כיצד?‏ מדוע מותר להשתמש באמות מידה אסתטיות ואסור<br />

להשתמש באמות מידה אֱמוניות?‏ בהמשך דוקינס ממשיך<br />

ומבטל כל הוכחה שמבוססת על ניסיון להצרין (formalize)<br />

את מושג האל ולשייך לו תכונות.‏ אולם ניסיונות כאלה<br />

הכרחיים אם רוצים להשתמש בלוגיקה כדי להוכיח או<br />

להפריך את קיום האל,‏ ורבים אכן עשו בהם שימוש.‏ דווקא<br />

מדוקינס,‏ חסיד המילים וההיגיון הלוגי,‏ ניתן היה לצפות<br />

למעט יותר סובלנות ביחס לניסיונות הירואיים אלה,‏ גם אם<br />

כַּשלו.‏ הם,‏ לפחות,‏ משתמשים בכלים שדוקינס מעלה על נס<br />

לאורך כל הספר.‏ פטירתם כלאחר יד עלול להתגלות כחרב<br />

פיפיות להמשך הניתוח ‏(פוסט מורטם,‏ יטען דוקינס)‏ של<br />

הנחיצות באל ובדת.‏<br />

ההחלקה הזו היא אחת מני רבות וכולן קורות,‏ כך נראה,‏<br />

משום מעמד המטיף שדוקינס נוטל לעצמו,‏ בניגוד לרצונו.‏<br />

במהלך הכתיבה הוא נסחף לא פעם לקיצוניות מיותרת.‏<br />

דוגמה לכך אפשר למצוא כאשר הוא תולה את כל חוליי<br />

העולם הזה באל ובדת לבדם.‏ הלא רוע קיים בעולם גם ללא<br />

אלוהים.‏ ארגונים המכתיבים תורה שאין לסטות ממנה,‏<br />

והשואבת את כוחה מכוח החורג מהאדם היחיד,‏ קיימים גם<br />

קיימים מטעמים אחרים.‏ ראו למשל את הלאומנות והפשיזם<br />

המעמידים את האומה מעל כל ערך מתחרה.‏<br />

דוגמה נוספת לקיצוניות כזו יש במתקפה שהוא אוסר<br />

על האגנוסטיקנים כיושבי גדר.‏ דוקינס לא יכול לשאת את<br />

גדודי האתאיסטים הפוטנציאליים ש"מבזבזים"‏ את קולם<br />

על אי-ידיעה.‏ הוא מזלזל באגנוסטיקנים מהסוג הפשוט,‏<br />

הטוענים ל-‏ 50% הסתברות לקיום האל,‏ אך אינו מתמודד<br />

ברצינות עם אגנוסטיקנים מהסוג האחר שטוענים שעצם<br />

מושג האל מונֵע הוכחה או אי-הוכחה לקיומו.‏<br />

לו היו מזכירים לדוקינס את משפט אי-השלמות של גדל<br />

,(Gödel) למשל,‏ הוא ודאי לא היה מנפנף אותו כלאחר יד.‏<br />

מערכות לוגיות יכולות להצביע על מגבלותיהן הן.‏ אבל ברק<br />

הכתיבה ולהט השליחות לא מתירים לו להיעצר ולדקדק<br />

בקטנות.‏<br />

˙ÂȈ˜appleÂÙ˘ ÒappleȘ„ ÔÚÂË ÚÏ·ÂÓ·Â ¯‰ˆÂÓ·<br />

˙ˆÂÁapple Ôappleȇ ˙ÂÈ˙„¯˘È‰Â ˙ÂÈ‚ÂÏÂÎÈÒÙ<br />

˙‡ ˙·ÎÚÓ ‡Ï‡ ¨¯Â‡apple‰ ÌÏÂÚ· „ÂÚ<br />

¯ÂÁ‡ ‰˙‡ ˙‚ÈÒÓ Û‡Â Ì˙ÂÁ˙Ù˙‰<br />

˙„·Â χ· ͯˆ‰ ¯ÒÂÁ<br />

דוקינס אינו מסתפק בפרישת משנתו לאי-קיום האל<br />

וחוסר הצורך בדת.‏ נאמן להכשרתו כביולוג המבסס את<br />

מחקריו על תצפיות,‏ דוקינס אינו יכול לחמוק מהתצפית<br />

הפשוטה שמושג האל מתקיים בעולם של בני האדם כבר<br />

אלפי שנים וכך גם הדת.‏<br />

נניח,‏ אומר דוקינס,‏ שהצלחנו לספק הסבר למורכבות<br />

עולם התופעות,‏ ובייחוד לעולם הביולוגיה והאדם.‏ מכאן<br />

שאין יותר צורך להניח שקיים שען פיקח שבנה את המנגנונים<br />

העדינים של האדם ונפשותיו ‏(אם בכלל).‏ מהיכן,‏ אם כן,‏<br />

צץ רעיון האל?‏ איזה צורך,‏ או כורח,‏ הוא ממלא וממלאות<br />

הדתות בכל הארץ,‏ בכל הארצות,‏ בכל הזמנים?‏ האם צורך זה<br />

יכול להתבטל מפני התבונה?‏ מפני דת התבונה?‏<br />

דוקינס מונה בחריצות אחת לאחת את הפונקציות<br />

והצרכים שמושג האל אכן עשוי למלא:‏ החל מצרכים<br />

פסיכולוגיים ‏(דמות אב וכולי)‏ וכלה בצורך ההישרדותי<br />

ל"ציות עיוור"‏ בילדת,‏ צורך שסטייה מסוימת ושְמה ‏"דת"‏<br />

משמרת אותו אצל פרטים מסוימים וחברות מסוימות גם<br />

לתוך תקופת הבגרות,‏ הזקנה ועד ל"משיחה האחרונה".‏<br />

36<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

Ƅȯ„Ó ¨Â„¯Ù Ô‡ÊÂÓ Æ±μ∞¥ ¨¢ÌÈȈ¯‡‰ ˙‚ÂappleÚ˙‰ Ô‚¢ ÍÂ˙Ó Ë¯Ù ¨˘Â· ÒÂÓÈapple¯ȉ<br />

º º<br />

39<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ ‰Î· ÌȉÂχ˘Î ]<br />

במוצהר ובמובלע,‏ הטענה היא שהפונקציות הללו אינן<br />

נחוצות עוד בעולם הנאור,‏ התבוני,‏ שהן אינן מקדמות עוד<br />

את האנושות ואת הפרט,‏ אלא מעכבות את התפתחותם ואף<br />

מסיגות אותה אחור.‏<br />

הדיון בפונקציות אלה אינו חף מטעויות.‏ למשל כשטוען<br />

דוקינס כי ‏"הדת היא שריד לצייתנות"‏ הנחוצה בילדת<br />

ומיותרת בבגרות ‏(להלן)‏ הוא מתעלם מכך שחברוֹת יעדיפו,‏<br />

לצורכי הישרדות,‏ לנפות את הציווים הלא רלבנטיים שיש<br />

לציית להם.‏ יתרה מכך,‏ מבוגר שלא שימר את הציות העיוור<br />

יהיה בעל יתרון הישרדותי מובהק.‏<br />

האם מקרה הוא שמתוך שלל הפונקציות שממלא האל<br />

ושממלאת הדת הוא שוכח את פונקצית ההודיה?‏ ההודיה<br />

הלא ספציפית,‏ זו שאינה יכולה להיות מכוונת לאדם מסוים,‏<br />

לקבוצה מסויימת.‏ ההודיה שאנחנו מכירים היטב מהתפילות<br />

ומהברכות.‏ ייתכן שפונקציה זו קשה יותר להסבר אבולוציוני<br />

מאשר האחרות וכפי שנראה מיד,‏ אולי יש כאן סדק בטיעון<br />

הכולל.‏ שהרי הודיה לא ספציפית מחייבת יכולת הפשטה<br />

גבוהה במיוחד.‏<br />

ø¯ÙÒ‰ ˙‡ ·˙Î ÒappleȘ„ Ú„Ó<br />

מדי פעם פותח דוקינס צוהר לעולמו כילד מקהלה<br />

בכנסייה השר מזמורי דת.‏ לפעמים הוא משתמש בדמות זו<br />

בנוסטלגיה,‏ לפעמים לתיאור הינצלותו מגורל אכזר שיכול<br />

היה לכנוף אותו אל הדת הנעימה והמטמטמת.‏<br />

מניפסט,‏ אמרנו כבר בהתחלה,‏ אבל מדוע?‏ את התשובה<br />

מנסה לספק דוקינס בעצמו,‏ וניכר שאין זו התשובה המלאה<br />

וברור שחלק מהמוטיבציה לכתיבת הספר היא שכנוע.‏<br />

שכנוע שיוביל לשינוי,‏ ולו אצל מספר נפשות רכות שעדיין<br />

לא ‏"נתפסו"‏ לחלוטין בקסמי האל וכלי קדשו.‏<br />

אהה!‏ כאן מתחמקת לדוקינס אמירה אומללה:‏ ‏"אמונה<br />

היא לא משהו שאפשר להחליט לבצע אותו..."‏ ‏(עמ'‏ 155).<br />

אם כן,‏ יאמר בליבו הקורא המאמין,‏ גם אי-אמונה היא<br />

לא משהו שאפשר להחליט לבצע אותו.‏ דוקינס מבקר כאן<br />

את פסקל ואת ההימור שהציג:‏ ‏"עדיף להאמין מאשר לא<br />

להאמין בגלל שהפרס הוא אינסופי ‏(נצח,‏ גן עדן)‏ אל מול<br />

ההנאות הזמניות ‏(העולם הזה)‏ והעונש ‏(הנצחי - גיהנום)."‏<br />

אבל בכך דוקינס נמצא מקלקל את אחת המטרות שלכבודן,‏<br />

אולי,‏ נכתב הספר - שכנוע הקלריקלים.‏<br />

יתרה מכך,‏ באמירה זו מבטל דוקינס לחלוטין את הרעיון<br />

של ‏"מתוך שלא לִשְׁמָהּ בא לִשְׁמָהּ".‏ וגם אם הביטוי ממסכת<br />

נזיר (!), למשל,‏ אינו מוכר לו,‏ הוא ודאי מכיר דפוסי התנהגות<br />

הטבועים ביילודים,‏ דפוסי התנהגות הגורמים להם לבצע<br />

פעולות אִימון חסרות כל תוחלת,‏ לכאורה.‏ התועלת באימון<br />

מתגלה כשהפעולות מגיעות לכלל שימוש,‏ למשל בעת<br />

שגוזלים פורשים כנפיים ופורחים מהקן.‏<br />

ÌÂȘ ˙„ ÌÂȘ ¨ÌȉÂχ ‚˘ÂÓ ÌÂȘ˘ ÁÈappleapple<br />

∫‰˘ÏÎ ÔÙ‡· ˙È˙„¯˘È‰ ÌÈÚÈÈÒÓ ÌÈÒ˜Ë<br />

̇‰ Æ˙È˙„¯˘È‰ ÌÈÈÁ¯Î‰ ≠ ÍÎÓ ¯˙ÂÈ<br />

ø̷ȯÁ‰Ï ˙ÂÒappleÏ ÒappleȘ„ ʇ Ï„ÁÈ<br />

øÒappleȘ„ ˙‡ ‰ŒˆÃ¯ŸÓ ‰È‰ ÈappleÂȈÂÏ·‡ ¯·Ò‰ ̇‰<br />

הזכרנו כבר את התועלת באימון.‏ בהקשר זה כדאי לערוך<br />

ניסוי מחשבתי כדי לבחון את טענותיו של דוקינס,‏ ולשאול<br />

עד כמה הוא מרגיש מוגן בעמדתו האבולוציונית?‏<br />

המשחק הוא מרכיב חיוני מאוד בהכנתם של הגור,‏ העולל,‏<br />

הילד,‏ לחיי הישרדות.‏ הוא מאפשר לתרגל מצבים אפשריים<br />

הרחק מסכנות אפשריות,‏ לחדד את כלי התקשורת,‏ הכלים<br />

החברתיים וכן הלאה.‏ אלמלא כן,‏ יאמר דוקינס,‏ המשחק<br />

היה בזבוז אנרגיה משווע שאפשר היה להפנותה לציד,‏<br />

רבייה,‏ מנוחה ‏(בסדר הזה או בסדר אחר).‏ המשחק,‏ אם כן,‏<br />

ניתן להסבר מנקודת מבט אבולוציונית די בקלות.‏ העובדה<br />

שבעלי חיים אחרים,‏ פרט לאדם,‏ משחקים,‏ תורמת לאישוש<br />

תפקידו ההישרדותי.‏ הפלא הוא שגם אנשים מבוגרים<br />

משחקים,‏ בין אם כסובלימציה ליצר התחרות,‏ ההרג,‏ המרוץ<br />

אחר ההפרייה ובין אם כהדמיה שתסייע להם ביום פקודה,‏<br />

שנאמר:‏ קשה במשחק - קל בקרב.‏<br />

נניח כעת לצורך הניסוי שקיום מושג אלוהים,‏ קיום דת<br />

וקיום טקסים ‏(גם חיות מקיימות טקסים,‏ לפחות מנקודת<br />

המבט של הזואולוג)‏ מסייעים הישרדותית באופן כלשהו.‏<br />

יותר מכך - הכרחיים הישרדותית.‏ האם אז יחדל דוקינס<br />

מלנסות להחריבם או שמא ינסה להמציא אלטרנטיבה<br />

שתמלא את אותה פונקציה הישרדותית?‏<br />

בספרו ‏"הגן האנוכי"‏ גרס דוקינס כי היצורים הביולוגיים<br />

הם מכונת ההישרדות של הגנים.‏ היחידה המשעבדת לטובת<br />

קיומה ושכפולה את הייצור כולו היא מאגר הגנים.‏ הגנים<br />

הם אלה שמדריכים את התנהגויות היצורים המשועבדים,‏<br />

כך שייטיבו לשכן אותם לזמן ארוך דיו עד לשכפול הבא וזה<br />

38<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

‰Ë˘Ù‰Â ‰È„‰<br />

אם הניסוי לעיל נראה מאולץ משהו,‏ ננסה לשייך אותו<br />

ליתרון הישרדותי גדול אף מיתרון כריתת הבריתות,‏ זה<br />

שרמזנו עליו כבר בדיון על פונקציית ההודיה הנשכחת.‏<br />

אין חולק על תפקידם של הדמיון וההפשטה ביכולת<br />

ההשתכללות וההישרדות של יצורים.‏ בעלי יכולת הפשטה<br />

ודמיון יכולים לדמיין פיל צועד בנתיבו,‏ להגות מלכודת,‏<br />

לחפור בור,‏ להאמין ‏(כן,‏ להאמין)‏ שהפיל יבוא בסופו של<br />

דבר,‏ שאנחנו נתקיים זמן מספיק כדי לחזות בבואו.‏ כל<br />

מיני האמונות הללו הן לגמרי לא רציונאליות.‏ כמו שדויד<br />

יום במתקפתו על האינדוקציה הבחין,‏ הן גם לא הכרחיות.‏<br />

תכנונים מסוג אלה דורשים יכולת הפשטה מסוימת.‏ גם<br />

הזיקית מחכה בסבלנות לזבוב,‏ אך ספק אם תפישת הזמן<br />

שלה וההכרה ברציפות האני הן מן המשוכללות.‏ יכולת<br />

הפשטה גבוהה בהרבה תידרש ממי שמשתמש בגיאומטריה<br />

חישובית כדי להקים מבנה מסובך למגורים,‏ לאחסון,‏<br />

לסכירת מים,‏ לשינוע מטענים.‏<br />

הפשטה צריך לתרגל.‏ כל הזמן.‏ גם הילד וגם המבוגר.‏<br />

מידות הפשטה שונות מצריכות מידות הפשטות מקדימות<br />

ומאמצים מתגברים.‏<br />

נניח עתה שלידי המין האנושי התגלגלה יכולת הפשטה<br />

גבוהה במיוחד במהלך האבולוציה.‏ נניח עוד שהתשלום<br />

שנאלצנו לשלם כדי לרכוש יכולת כזו הוא אִימון מתמיד<br />

והתכוונות יומיומית אל רמת הפשטה גבוהה מאד - מן<br />

ישות כוללת כל.‏ בתמורה קיבלנו יכולת לכונן תמונת יקום,‏<br />

לדון בישויות לא קונקרטיות ‏(לדוגמה ‏"רוח הזמן",‏ ‏"אפנת<br />

חורף 2009" וכו'),‏ לחשוף חוקי טבע.‏<br />

האם התשלום כבד מדי?‏ ואם ההתכוונות הזו כוללת<br />

טקסים טיפשיים בעליל,‏ האם הם מיותרים?‏<br />

דוקינס יאמר,‏ כנראה,‏ שהאדם במאה ה-‏‎21‎‏,‏ כל אדם,‏ יכול<br />

ליהנות מיכולות הפשטה בזכות תרגול מתמטיקה,‏ התבוננות<br />

בפסלים מודרניים וקריאת ספרות יפה.‏ אין לו עוד צורך לא<br />

בסקרמנטים ולא בטקסים,‏ לא בכנסייה ולא באלוהים.‏<br />

אם כן,‏ מדוע שלא יטען שאין גם צורך במשחקים?‏<br />

באולימפיאדות?‏ בטקס חלוקת פרסי נובל?‏<br />

אם תפקיד המשחק היַלדי,‏ הבסיסי,‏ הוא לַדמוֹת מציאות<br />

קונקרטית,‏ ייתכן שתפקיד האלוהים והדת הוא לַדמוֹת<br />

מציאות מופשטת.‏ זה גם אלה עשויים להיות חיוניים<br />

להתפתחות האדם והאנושות,‏ רוח האדם ורוח האנושות-‏<br />

שתיהן מופשטות לחלוטין.‏ אולי משום כך נולדו אחדות<br />

מהיצירות האנושיות המפעימות ביותר מתוך רגש דתי<br />

ובהשראת ה"אל".‏ ציורים ויטראז'ים,‏ מיסות ושירי הלל,‏<br />

פרקי תהילים ומקדשים מרהיבים.‏<br />

כאן מתאים לשאול את השאלה המשלימה:‏ האם יש<br />

יתרון אבולוציוני למי שאינם מאמינים בקיום אלוהים<br />

ואינם רואים עצמם דתיים?‏ דוקינס לא מעלה שאלה כזו<br />

בספרו.‏<br />

ברי שיש אנשים שאין להם צורך במוסדות הדת<br />

ובקונקרטיזציה של מושג האל כדי ליהנות מפירות הדמיון<br />

וההפשטה.‏ קרוב לוודאי שדוקינס נמנה עליהם.‏ הענווה,‏<br />

שדוקינס לא ניחן בה,‏ מחייבת להכיר בכך שגם אנשים<br />

חכמים וטובים נזקקים לדת ולאל כדי למלא צורך פרטי<br />

שלהם.‏ דוקינס זכאי לשקול אם צורך זה הישרדותי או לא<br />

ויפה יעשה אם יעמיד זאת למבחן בכליו המדעיים.‏<br />

‰ÓÈÈÓ˘‰ ‰¯ÚÒ· ‰ÏÂÚ Â‰Èχ ∫±∏∂μ ¨‰¯Â„ ·ËÒ‚<br />

41<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ ‰Î· ÌȉÂχ˘Î ]<br />

שלאחריו.‏ הסוציוביולוגיה עשתה את הצעד המתבקש הבא<br />

בהסבירה כיצד התנהגויות של חברות שלמות מודרכות<br />

על ידי הציווי הגנטי,‏ הן התנהגות רוב האוכלוסייה והן<br />

ההתנהגויות של יוצאי הדופן.‏ במסגרות אלה מוסברות<br />

התנהגויות כמו רמאות,‏ גנבה,‏ עזרה הדדית,‏ הקרבה<br />

ולמעשה כמעט כל התנהגות חייתית אחרת.‏ ההסבר תמיד<br />

עושה רדוקציה לרמת מאגר הגנים של הפרט,‏ שהלא הוא<br />

הדמות האנוכית שבסיפור.‏<br />

העניינים מסתבכים כאשר חורגים מגבולות המשפחה<br />

המורחבת,‏ החולקת במידה רבה מטען גנטי דומה,‏<br />

מגבולות השבט ‏(כנ"ל)‏ ומגבולות המין-הביולוגי.‏ ככל<br />

שמִטשטש הדמיון הגנטי,‏ כלומר - האינטרס המשותף<br />

של הגנים האנוכיים,‏ כך קשה יותר להסביר את המניעים<br />

הגנטיים בהתנהגויות שאנו קוראים להן ‏"מוסריות"‏ בניגוד<br />

ל"תועלתניות גרידא".‏ כזכור,‏ היו גם מי שניסו לבסס את כל<br />

השיפוטים המוסריים על תועלתנות ותוצאות ‏(בהקשר הזה<br />

מצטט דוקינס את הפילוסוף ג'ון סטיוארט מיל)‏ אך אלה לא<br />

ירדו לרמת הגֶנים.‏<br />

נמשיך בניסוי המחשבתי ונסור למגרשו של דוקינס כדי<br />

לנסות ולמצוא תועלת הישרדותית גם בפעולות ‏"מוסריות"‏<br />

שלא במסגרת הפרטים הדומים גנטית אלה לאלה.‏<br />

לצופי סדרות הריאליטי השונות אין צורך להסביר שמי<br />

שיודע ליצור בריתות אד-הוק זוכה ליתרון הישרדותי.‏ גם<br />

קבוצות שהִקרבה הגנטית ביניהן מזערית,‏ יכולות להתמודד<br />

טוב יותר עם איומים מבית ‏(אותו מין-ביולוגי)‏ או מחוץ<br />

‏(מינים אחרים)‏ אם הן כורתות בריתות ביניהן.‏<br />

כיצד ניצור מנגנון אבולוציוני,‏ ביולוגי,‏ שאינו סימביוזה<br />

מובנית בין שני מינים-ביולוגיים,‏ אלא שמייצר בריתות אד-‏<br />

הוק ובריתות ששורדות ומשרידות?‏<br />

כדי לאחד את הגנים השונים זה מזה יש צורך בדבר<br />

מה שחורג מהגנים עצמם.‏ בסקלת היצורים הביולוגיים,‏<br />

הפרטים,‏ הִקרבה הפיזית,‏ השייכת לאותה מערכת בזמן<br />

ובמרחב,‏ היא המספקת את ערך הגן-טרנסנדנטי.‏ זאת<br />

אומרת - הפרט,‏ האדם למשל,‏ מוצא תמיד שרגליו מניעות<br />

את איברי הרבייה שלו והעיניים קשורות אל אלה גם אלה<br />

כדי לדווח על מטענים גנטיים אחרים המצויים בסביבה,‏<br />

להלן - בן/בת זוג.‏ כך התפתחו היצורים המורכבים.‏<br />

עבור היצורים עצמם,‏ שאינם קשורים אלה לאלה בקשר<br />

פיזי,‏ יש צורך בדגל שונה,‏ שסביבו מתלכדים כולם.‏<br />

לאומיות עשויה עדיין להעיד על קרבה גנטית,‏ גם אם<br />

רחוקה.‏ דת,‏ לעומת זאת,‏ מאפשרת בריתות שאינן מבוססות<br />

על מרחב ‏(לפעמים גם זמן)‏ ועל מרחק גנטי.‏ דת עשויה<br />

לפיכך לשמש כחומר מלכד שמאפשר ליצור בריתות בין<br />

בני אדם ואפילו בין בני אדם ובעלי חיים ‏(ראו מושג ה"צער<br />

בעלי חיים"‏ בהקשר זה).‏<br />

מאחר שהברית צריכה להיות מבוססת על דבר מה החורג<br />

מגבולות פרטים בעלי קרבה גנטית משותפת,‏ נוצר רעיון<br />

שקוראים לו ‏"אלוהים"‏ שיספק את הצורך.‏<br />

דוקינס נוטה לזלזל במעבר בין פוליתאיזם - אל לכל<br />

מקום,‏ אל לכל חפץ או אל לכל עת - למונותאיזם,‏ אך<br />

זלזול זה אינו במקומו.‏ מבחינת הרעיון ‏(ועתה גם בהקשר<br />

ההישרדותי)‏ אֵל החבר בפנתיאון,‏ אליל מחרס וה'‏ אלוהינו,‏<br />

ה'‏ אחד,‏ הם יצורים ורעיונות שונים לחלוטין זה מזה.‏ ההבדל<br />

ביניהם אינו טכני.‏<br />

קל לחשוב על דוגמאות ללאומים שונים בני אותה דת<br />

שיצאו למלחמה אלה באלה.‏ דוגמאות כאלה אינן סותרות<br />

את הטיעון בניסוי המחשבתי.‏ הדת היא תירוץ בלבד לצורך<br />

בריתות,‏ בימי שלום ועוד יותר מכך בזמן מלחמה.‏ ‏"דת"‏<br />

עשויה להיות גם ‏"לאום"‏ גם ‏"המדינות הדמוקרטיות"‏ - כל<br />

קריטריון שעוקף את הצורך בִקרבה גנטית כדי ליצור ברית.‏<br />

להזכירנו,‏ קל גם למצוא דוגמאות לבני אותו לאום בעלי<br />

דתות שונות שחברו למלחמה כנגד לאומים זרים.‏<br />

בכל אופן,‏ מבחינת הגנים לא קיימות ‏"עתות שלום".‏<br />

המשאבים מוגבלים,‏ הזמן קצר,‏ הפנקס פתוח והיד רושמת<br />

רק משום שהתאגדות גֶּנְיָה מצווה עליה כך.‏<br />

נמשיך בניסוי המחשבתי.‏ זכרו,‏ שכשם שיש אינדיבידואלים<br />

מחרחרי ריב או תאבי כוח,‏ והם רק כלי שרת בידי הגנים<br />

שבהם,‏ כך גם יש דתות כאלה.‏<br />

כשם שדוקינס סולד מהוצאות להורג של פרטים<br />

באוכלוסייה,‏ מן הראוי שיסלוד מהוצאות להורג של<br />

דתות באשר הן.‏ צריך להסתפק בהכנסתן לכלא הדתות<br />

ולאפשר לשאר ההתאגדויות האנושיות - הומניזם,‏ דתות<br />

ידידותיות למשתמש או מדינות דמוקרטיות,‏ להתקיים<br />

במאזן כזה או אחר.‏<br />

האם דוקינס יתרצה מטיעון כזה?‏ האם ימצא בו תועלת?‏<br />

הניסוי המחשבתי הזה מציג גם את חסרונותיה של<br />

הסוציוביולוגיה,‏ שכל-כך קשה להפריך את טיעוניה משום<br />

שאפשר לטוות ‏"סיפור אבולוציוני"‏ כמעט לכל התנהגות<br />

אנושית או חייתית.‏<br />

40<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ ‰Î· ÌȉÂχ˘Î ]<br />

¨‰È‚ÂÏÂappleÎË≠ÂÈ·· Ì‚ ˜ÒÂÚ‰ ȇ˜ÈÒÈÙ ‡Â‰ ˙Ϙ ¯È¯Ùˆ ¯¢„<br />

Æ˙˜¯È ¯‡˘Â ȇÂÙ¯ ¯Â˘ÎÓ<br />

הספר ‏"יש אלוהים?"‏ זכה לתרגום ולעריכה טובים מאד,‏<br />

אף כי לעתים לא ברור מהן הערות המחבר,‏ המתרגמת<br />

ו/או העורך.‏ יפה עשתה הוצאת ידיעות אחרונות שהחליטה<br />

להוציא אותו לאור על אף ‏(ואולי בגלל)‏ המהומה שהוא עלול<br />

לעורר.‏<br />

החשש שקפדנות כזו עשוייה להיהפך לנוקדנית וטרחנית<br />

הוא ממשי.‏ גם דוקינס הופך לכזה פה ושם,‏ אבל מצליח<br />

יפה לשמר את הפופולריות של ספרו ברוב חלקיו.‏ הקורא<br />

האינטיליגנטי צריך לקרוא את הספר,‏ אבל לקראו בזכוכית<br />

מגדלת.‏ לחפש בו שגיאות,‏ להתעמת איתו ועם הטיעונים<br />

שהוא מציג.‏ כך הופך הספר ממניפסט למחדד.‏ עפרונות<br />

מחשבותיהם של המאמינים ושל הלא מאמינים כאחד<br />

מתחדדים על הדפים והרעיונות.‏ והיה אם יישבר העיפרון,‏<br />

יתכן שלא יהיה מנוס מלראות בכך אצבע האלוהים...‏<br />

ונסיים בשורות הסוגרות את ‏"הקלריקל הקטן"‏ מאת<br />

אלתרמן (1944, מתוך ‏"הטור השביעי"):‏<br />

לקריאה נוספת<br />

ריצ'רד דוקינס:‏ הגן האנוכיי.‏ מאנגלית:‏ עמנואל לוטם,‏ דביר,‏ 1991.<br />

ריצ'רד דוקינס:‏ השען העיוור.‏ מאנגלית:‏ עמנואל לוטם,‏ זמורה ביתן,‏<br />

.1993<br />

ריצ'רד דוקינס:‏ הטיפוס על ההר הבלתי סביר,‏ מאנגלית:‏ עמוס<br />

כרמל,‏ זמורה-ביתן,‏ 2003.<br />

ריצ'רד דוקינס:‏ לפרום את הקשת בענן.‏ מאנגלית:‏ עמנואל לוטם,‏ הד<br />

ארצי 2001.<br />

ÌÈapple„Â≠ÌÈÏ˜Â˘‰ ÂÁ΢ ‰ÊÓ ıÂÁ<br />

¨ÌÈapple˘ ÌÈϘȯϘ Âȉ ‰Ó‰ Ì‚˘<br />

∫ÌÁ¯Ó ‚‡Â„ ˘È ¨‰¯˜ ‡Ï ¯·„Â<br />

❖ ÆÌ˘‰ ͯ· ¨ÌÈү˜ÈÙ‡ ÂÏ„‚ ̉<br />

42<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ<br />

º º<br />

”… שמעתי פעם את סברתך שקשה לאדם להשתמש<br />

בחפץ כלשהו יום-יום מבלי שיטביע עליו את חותם אישיותו<br />

המיוחדת כך שכל משקיף מאומן יוכל לגלותה.‏ הנה,‏ יש לי<br />

כאן שעון שהגיע לא מכבר לרשותי.‏ התואיל בטובך להביע<br />

את דעתך באוזניי על אופיו והרגליו של בעליו האחרון?"‏<br />

מסרתי להולמס את השעון,‏ והשתעשעתי בלִבי במחשבה<br />

שאת המבחן הזה אי-אפשר לעבור.‏ התכוונתי להוכיחו על<br />

פניו על נטייתו החוזרת ונשנית לקבוע מסמרות בעקשנות<br />

רברבנית.‏ הוא איזן את השעון על כף ידו,‏ הציץ בלוח<br />

המחוגים,‏ פתח את המכסה האחורי ובדק את המנגנון,‏<br />

תחילה בעין בלתי מזוינת ואחר כך בזכוכית מגדלת רבת<br />

עוצמה.‏ בקושי יכולתי להתאפק מלחייך למראה פניו<br />

הנפולות,‏ ואז סגר את המכסה בנקישה והחזיר לי את השעון.‏<br />

‏"אין לי כמעט שום נתונים,"‏ ציין.‏ ‏"השעון הזה נוקה<br />

באחרונה,‏ ולכן חסרות לי כמה עובדות משמעותיות ביותר."‏<br />

‏"אך למרות שאיננה משביעת רצון,‏ לא הייתה<br />

החקירה שלי עקרה לגמרי,"‏ הוסיף והביט בתקרה<br />

במבט חולמני ומצועף.‏ ‏"תקן אותי אם אני טועה.‏<br />

השעון היה שייך לאחיך הבכור,‏ שירש אותו מאביך."‏<br />

‏"נכון,‏ עד עתה,"‏ אמרתי.‏ ‏"עוד משהו?"‏<br />

‏"הוא היה אדם בלתי-מסודר,‏ מבולבל וחסר זהירות.‏ מצבו<br />

הכלכלי היה טוב בתחילה,‏ אך הוא החמיץ את ההזדמנות,‏<br />

חי בעוני כשמדי פעם הוא זוכה לתקופות קצרות של שגשוג,‏<br />

אך לבסוף החל לשתות לשכרה ומת.‏ זה כל מה שהצלחתי<br />

לברר..."‏<br />

מתוך:‏ חותם הארבעה,‏ ארתור קונן דויל.‏ מאנגלית:‏ אורי<br />

בלסם,‏ זמורה ביתן,‏ 1983<br />

יותר ממאה שנים חלפו מאז כבש הבלש הספרותי המפורסם<br />

שרלוק הולמס את לבם של אנשי לונדון והצליח ללכוד לא<br />

מעט פושעים בזכות יכולותיו האנליטיות,‏ הלוגיקה ומוחו זריז<br />

המחשבה.‏ למרות פערי הזמן אנו ממשיכים להתפעל מהיכולת<br />

הבלתי רגילה של הבלש האגדי להסיק בפרטי פרטים מסקנות<br />

על אופיים של בני האדם.‏<br />

דמיינו כי יש בידכם יש תוכנת מחשב בעלת יכולות לא<br />

פחות טובות מאלה של הבלש המפורסם.‏ לתוכנה זאת די<br />

בהרצת פרי יצירתו של מחבר לא ידוע ולקבל,‏ בעזרת סדרת<br />

פעולות מתאימות,‏ תיאור מפורט ומהימן של מחבר הטקסט<br />

‏(ארץ מוצא,‏ מין,‏ גיל,‏ מאפייני אופי ותרבות).‏<br />

תוכנה כזו יכולה לענות על צרכים של קהל מגוון:‏<br />

מהמשטרה,‏ שיכולה להיעזר בתוכנה לשם חשיפת עקבותיהם<br />

של פושעים ברשת האינטרנט,‏ דרך חשיפת מאפייניהם של<br />

חברים בקבוצות קיצוניות המפעילות אתרים ברשת ועד<br />

חוקרי ספרות המתלבטים בזהות מחברו של הטקסט.‏ כמו<br />

כן יכולה השיטה לסייע בבדיקת כתבי עת עתיקים,‏ כאשר<br />

אין בידינו די מידע:‏ אם למשל נמצאו באתר ארכיאולוגי<br />

מספר מגילות,‏ ניתוח כזה יכול להראות האם כולן נכתבו<br />

בידי אותו מחבר.‏<br />

והנה,‏ פרופ'‏ משה קופל וד"ר יהונתן שלר מאוניברסיטת<br />

בר-אילן,‏ ועמיתיהם פרופ'‏ שלמה ארגמון מהמכון לטכנולוגיה<br />

בשיקגו ופרופ'‏ ג'ימס פנבקר (Pennebaker) מאוניברסיטת<br />

טקסס מצאו נוסחה,‏ שעשויה לתת תשובה בתחום זיהוי<br />

מאפייני המחבר על סמך ניתוח טקסט שנכתב על ידו.‏ התוכנה<br />

שפיתחו קופל,‏ שלר ועמיתיהם מזהה מאפיינים סגנוניים של<br />

הכותב על פי ניתוח הטקסט,‏ בין אם הוא טקסט ספרותי ובין<br />

אם הוא תגובה באינטרנט או כל מסמך כתוב.‏<br />

קופל ושלר אינם עוסקים רק בהבדלים מגדריים בין<br />

כותבים:‏ הם שיכללו את שיטות המחקר שיאפשרו לזהות<br />

את ‏"טביעת האצבע"‏ הספרותית עד לרמת דיוק המאפשרת<br />

להבחין בין כותב אחד למשנהו.‏ באמצעות התוכנה שפיתחו<br />

אפשר לזהות במידה גבוהה את מגדר הכותב ,(gender) את<br />

גילו ושפת האם שלו,‏ וכל זה על ידי ניתוח טקסט שכתב<br />

באנגלית.‏ בנוסף,‏ הניתוח מאפשר לקבוע האם טקסטים<br />

שונים שייכים לאותו מחבר.‏<br />

‰¯Â˙ ‡ˆ˙ ‚ÂÏ·‰Ó<br />

אחד המקורות לטקסטים שבהם השתמשו קופל ושלר<br />

לצרכי המחקר ופיתוח התוכנה,‏ הוא עולם הבלוגים ,(Blogs)<br />

יומנים אישיים המתפרסמים ברשת.‏ הבלוגים זוכים<br />

לפופולריות רבה ומהווים מאגר של מאות אלפי טקסטים,‏<br />

שניתן לנתחם ולדלות מהם מידע על אופי המחברים.‏ כמות<br />

זו טקסטים מאפשרת להרחיב ולשדרג את בסיס הנתונים של<br />

תוכנת המחשב.‏<br />

היסטוריה של זיהוי פרופיל המחבר<br />

הכל התחיל בשנות השישים המוקדמות של מאה ה-‏ 20,<br />

כאשר פרדריק מוסטלר (Mosteller) מאוניברסיטת הרווארד<br />

ודוויד ואלאס (Wallace) מאוניברסיטת שיקגו פרסמו עבודה<br />

שהפכה לפריצת דרך בתחום זיהוי אוטומטי של פרופיל מחבר,‏<br />

המבוסס על תוכנת מחשב ‏(ראו הפניה למטה).‏ שני החוקרים<br />

עבדו על 12 מאמרים מתוך ‏"כתבי הפדרליסט"‏ במטרה לגלות<br />

את זהות המחברים ‏(ראו מסגרת).‏ הם השתמשו באלגוריתם<br />

שביצע ניתוח סטטיסטי של שפת המאמרים וחישוב של<br />

45<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ø¯·ÁÓ‰ ÈÓ<br />

≤±≠‰ ‰‡Ó‰ Ï˘ ÌÈ˘Ï·<br />

ÌÈÈÓÈappleÂapple‡ Ìȯ·ÁÓ ÔÂÈÙ‡·Â ȉÈÊ· ˙ÚÈÈÒÓ ·˘ÁÓ ˙appleÎÂ˙<br />

ÔÓ¯appleÈÈϘ ‰‚χ<br />

photos.com / ∫ÌÈÓÂψ˙

ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ<br />

ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ<br />

º º<br />

øÊÂapple‚‰ ¯ÙÒ‰ ˙‡ ·˙Î ÈÓ<br />

·˘ÁÓ‰ ˙appleÎÂ˙ ˙ÂÚˆÓ‡· ‰¯˙Ùapple˘ ˙ÂÓÂÏÚ˙‰ ˙Á‡<br />

≠˘È‡ Ô·¢‰ ‰appleÂÎÓ‰ ¨ÌÈÈÁ ÛÒÂÈ ·¯‰ Ï˘ ÂÈ·˙η ‰˜ÒÚ<br />

ÈÙÏ ÆÌÈapple˘ ±∞∞ ≠Î ÈappleÙÏ „„‚·· È˘‡¯‰ ·¯Î Ô‰È΢ ¨¢ÈÁ<br />

ÏÚ ÆÚÂ„È ‡Ï ¯·ÁÓ˘ ¨ÊÂapple‚ ¯ÙÒ ‡ˆÓ ‡Â‰ ¨·¯‰ ˙appleÚË<br />

¯ÙÒ‰ ¨˙ÈÏ‚˙‰ ˙ÂÈ¯Â˜Ó ˙‡ ÍÈ¯Ù‰Ï Â‡ ÁÈÎÂ‰Ï ˙appleÓ<br />

˜„·apple ¢ÈÁ≠˘È‡ Ô·¢‰ Ï˘ ÌÈËÒ˜Ë‰Ó „Á‡Â ÊÂapple‚‰<br />

Èapple˘˘ ÍÎ ÏÚ Â„ÈÚ‰ ˙‡ˆÂ˙‰ ƉappleÎÂ˙‰ ˙¯ÊÚ· ÏÈ·˜Ó·<br />

Æ Æ Æ¯·ÁÓ Â˙‡ Ï˘ Â˙¯ÈˆÈ ȯ٠̉ ÌȯÙÒ‰<br />

של מילים,‏ ביטויים וצירופי לשון ספציפיים במסמכי<br />

האימון,‏ ומפעילה שיטות של למידת מכונה כדי לבנות<br />

נוסחה המסווגת כל אחד ממסמכי האימון לקבוצת<br />

שייכות.‏ אותה נוסחה משמשת מודל חיזוי לניתוח<br />

טקסטים חדשים ולסיווגם ‏(איור 1).<br />

לשם בדיקת מידת הדיוק של מודל החיזוי הריצו קופל ושלר<br />

את תוכנת הזיהוי על טקסטים בעל מאפייני מחבר ידועים,‏<br />

שכמובן לא שימשו לבניית המודל ‏(להלן:‏ מסמכי מִבדק).‏<br />

הדרישה המרכזית בבדיקה זו היא התאמה גבוהה ככל האפשר<br />

בין קביעת פרופיל המחבר על ידי התוכנה ובין ההגדרות<br />

האמיתיות,‏ הידועות מראש במקרה זה.‏ תוצאות ניתוח של<br />

מסמכי מבדק אלה הביאו לדיוק של מעל ל-‏ - 80 % תוצאה<br />

שהספיקה כדי שתוכנת הזיהוי תהיה יישומית עבור טקסטים<br />

אנונימיים.‏<br />

עבודה עם כמות גדולה של מסמכי אימון מאפשרת<br />

בניית מאגר נתונים,‏ המכיל מספר רב של מאפיינים בתוך<br />

47<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ ≤±≠‰ ‰‡Ó‰ Ï˘ ÌÈ˘Ï· ]<br />

שכיחות הופעת המילים בטקסט.‏ הנחת יסוד מרכזית בשיטה<br />

המתוארת,‏ ובאלה שבאו בעקבותיה,‏ היא שקיים מאגר<br />

טקסטים של מחברים ידועים,‏ המאפשר אנליזה השוואתית<br />

וקביעת מידת התאמה של טקסט חדש למחבר ספציפי,‏<br />

מזוהה.‏<br />

ÈÂÊÈÁ Ï„ÂÓ<br />

בראיון לגליליאו אומר פרופ'‏ קופל:‏ ‏"במקרים רבים אנו<br />

נתקלים בטקסט אנונימי בלי שתהיה לנו קבוצה מוגדרת<br />

של מחברים אפשריים,‏ שהסופר האנונימי נמנה עמם.‏ מה<br />

ניתן לעשות במקרה כזה?‏ במקרים כאלה היינו רוצים לעשות<br />

מה שעושים בלשים טלוויזיוניים:‏ להפיק מנוסח הטקסט<br />

האנונימי את מירב המידע על אודות הכותב.‏ למשל:‏ מגדר,‏<br />

גיל,‏ שפת אם,‏ אישיות,‏ וכדומה."‏<br />

הגישה דומה בעיקרון לזו של מוסטלר וואלאס,‏ אלא<br />

שבמקום לאפיין כתיבה של מחבר נתון,‏ מנסים החוקרים<br />

לאפיין כתיבה של קבוצות מחברים ‏(כתיבה גברית לעומת<br />

כתיבה נשית,‏ כתיבה צעירה לעומת כתיבה מבוגרת,‏ וכו').‏<br />

איך עובד המנגנון?‏ על מנת לפענח טקסט אנונימי<br />

שמאפייני מחברו לא ידועים,‏ יש צורך בבניית מודל חיזוי,‏<br />

שיהווה מעין נוסחה המאפשרת סיווג של טקסט נתון<br />

לאחת מקבוצות השייכת המגדירות את גיל המחבר,‏<br />

מִגְדרו,‏ גילו,‏ שפת האם שלו וכו'.‏ בניית מודל חיזוי<br />

נשענת בעיקר על ניתוח סוציו-לינגוויסטי של מאות<br />

אלפי בלוגים,‏ בעלי מאפייני מחבר ידועים ‏(להלן:‏ מסמכי<br />

אימון).‏ ניתוח מסמכי אימון מתבצע באופן אוטומטי<br />

ומתחיל מהמרת טקסט כתוב לווקטור מתמטי.‏ מרכיבי<br />

הווקטור הם המילים שמופיעות בגוף הטקסט ‏(מאפייני<br />

הטקסט).‏ תוכנת הזיהוי מבצעת בדיקת שכיחות ההופעה<br />

ËÒÈϯ„Ù‰ È·˙Î<br />

‰appleÂÎÓ ÍÎ ≠ ®Federalist Papers© ËÒÈϯ„Ù‰ È·˙Î<br />

Æ˙ȯ·‰ ˙ˆ¯‡ ˙˜ÂÁ ÏÚ ÌÈ¯Ó‡Ó ∏μ Ô· ı·Â˜<br />

̉ ‰Ï‡ Æ1788 - 1787 ÌÈapple˘‰ ÔÈ· ·˙Îapple ÌȯӇӉ<br />

È·˘Â˙Ï ¯È·Ò‰Ï ‰appleÂÂÎ ÍÂ˙Ó Â·˙Îapple˘ ‰ÏÂÓÚ˙ ÈappleÂÏÚ<br />

ÔÂapple˜˙ ÈappleÙ ÏÚ ˙ÚˆÂÓ‰ ‰˜ÂÁ· ˙Âapple¯˙ȉ ˙‡ ˜¯ÂÈ≠ÂÈapple<br />

ÔÂÒÈ„Ó ÒÓÈÈß‚ ·˙Î ÌÈappleÂÏÚ‰ ˙‡ ƉȈ¯„Ùapple˜‰<br />

®Jay© ÈÈß‚ ÔÂß‚Â ®Hamilton© ÔÂËÏÈÓ‰ ¯„appleÒÎχ ¨®Madison©<br />

È·‚Ï ¨¯Â¯· ‰È‰ ‡Ï Æ¢Publius¢ È„· Ì˘ ˙Á˙ ÂÓÒ¯Â٠̉Â<br />

ÁÂ˙Èapple‰ ÆÔÂÒÈ„Ó Â‡ ÔÂËÏÈÓ‰ ∫·˙ÂΉ ÈÓ ¨ÌÈ¯Ó‡Ó‰Ó ˜ÏÁ<br />

ÌȯӇӉ ÈÎ Ú·˜ ¯ÏËÒÂÓÂ Ò‡Ï‡Â Ï˘ ÈËÒÈËËÒ‰<br />

¯˜ÁÓ‰˘ ‰‡¯apple ÍΠÆÔÂÒÈ„Ó È„È ÏÚ Â·˙Îapple ˙˜ÂÏÁÓ·˘<br />

‰„·ډ ‡Â‰ ¨ËÒÈϯ„Ù‰ È·˙Î Ï˘ Ìȯ·ÁÓ‰ ȉÈÊÏ<br />

‰Â‰Ó ¯·ÁÓ‰ ÏÈÙ¯٠ȉÈÊ ÌÂÁ˙· ¯˙ÂÈ· ˙ÓÒ¯ÂÙÓ‰<br />

Æ˙ÂÈapple¯„ÂÓ‰ ¯˜ÁÓ‰ ˙ÂËÈ˘Ï „ÂÒÈ Ô·‡ ÌÂȉ „Ú<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

<br />

ȉÈʉ ˙appleÎÂ˙ ˙ÏÂÚÙ Ï˘ ÈËÓÎÒ ¯Â‡È˙ ∫± ¯Âȇ<br />

46<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ<br />

ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ<br />

º º<br />

˙Âȇ‚ÂÏ·Â Ìȇ‚ÂÏ·<br />

כדי להגיע להבחנה חדה של סימני הזיהוי בתוך כל קבוצת<br />

שייכות,‏ מסווגים מסמכי האימון בצורה בלתי תלויה בקבוצות<br />

שייכות אחרות.‏ כך למשל לבניית תבנית המזהה את מִגְדר<br />

המחבר/ת,‏ נבחנים טקסטים העוסקים בנושא זהה,‏ אשר<br />

נכתבו על ידי קבוצות אנשים זהות בגודלן ‏(גברים ונשים)‏<br />

מאותו מוצא לינגוויסטי,‏ הנמצאים באותה קבוצת גיל ובעלי<br />

רקע דומה ככל האפשר ‏(מקצוע,‏ מעמד חברתי וכו').‏<br />

הניתוח הלינגוויסטי של הטקסטים בתוך קבוצות<br />

השייכות מתבסס על הבחנה בהבדלים מהותיים בסגנון<br />

ובתוכן הכתיבה מקבוצה לקבוצה.‏ צורת הכתיבה אכן<br />

מושפעת ממגדר המחבר,‏ מגילו וממאפיינים אישיים אחרים.‏<br />

כך,‏ למשל,‏ בבלוגים הדנים באסונות טבע,‏ מתברר שהגברים<br />

יתמקדו יותר בסקירת הנזקים,‏ בנתונים הסטטיסטיים,‏<br />

בפעילות מוסדות ממשלה,‏ בעוד הנשים ישימו דגש על גורל<br />

האנשים ועל הסיפורים האישיים.‏ ההבדלים המגדריים יבואו<br />

לידי ביטוי הן בסגנון הכתיבה ‏(שימוש במילים)‏ והן בתוכן<br />

‏(בחירת נושא)‏ וייצרו נקודת זינוק לבניית מאגר המידע.‏<br />

חשוב להדגיש כי התוכנה אינה מסתמכת על תיאוריה או<br />

על מודל כלשהם מתחום מדעי החברה,‏ אלא על ניתוחים<br />

ומודלים מתמטיים,‏ המבצעים אנליזה סטטיסטית של<br />

טקסט כתוב.‏<br />

קופל ושלר מדגישים כי ניתוח סגנון הכתיבה מספק<br />

תוצאות מדויקות ואמינות יותר מאשר ניתוח התוכן.‏<br />

וזאת בגלל שתהליך חיפוש של סימני זיהוי,‏ המעידים על<br />

ההבדלים בסגנון הכתיבה בקבוצות השייכת השונות,‏<br />

מתבסס על הניתוח של אוצר המילים,‏ תחביר,לקסיקון,‏<br />

דקדוק ואף הופעת טעויות אורתוגרפיות,‏ שימוש בביטויי<br />

לשון ייחודיים ובמילות מפתח ספציפיות.‏ כל אלה מופיעים<br />

בכל הטקסטים הכתובים בתדירות גבוהה יחסית בעוד<br />

שמאפייני תוכן מוגבלים לרוב למילים בודדות,‏ לעתים<br />

מילים נדירות וייחודיות לנושא דיון ספציפי.‏<br />

בניגוד למחקרים סוציו-לינגוויסטיים,‏ שהמודלים<br />

עבורם נבנו באופן ידני על ידי החוקר,‏ כאן נעשית בניית<br />

המודל באופן אוטומטי באמצעות אלגוריתם המופעל על<br />

טקסט בעל מאפייני מחבר ידועים.‏ יש מגוון אלגוריתמים<br />

המשמשים לסיווג טקסטים לקבוצות שייכות מרובות.‏ קופל,‏<br />

שלר ועמיתיהם עשו שימוש באלגוריתם הנקרא Bayesian<br />

.Regression אלגוריתם זה נמצא יעיל ובעל רמת דיוק גבוהה<br />

בקביעת התוצאות עם זמן הרצה קצר.‏ לפני שיוצגו תוצאות<br />

המחקר,‏ נעמוד על מנגנון הפעולה של האלגוריתם.‏<br />

È˙ÂÎȇ ‡Ï ¨È˙ÂÓÎ Ï„·‰<br />

כאמור,‏ הטקסטים הנבדקים מכילים מאות עד אלפי<br />

פרמטרים.‏ השימוש בביטויי לשון שונים,‏ בכינויי גוף ובמילים<br />

אחרות,‏ המהוות סימני זיהוי עבור תוכנת המחשב,‏ נעשה<br />

על ידי כל המחברים במידה זו או אחרת.‏ לא קיימים מזהים<br />

בלעדיים,‏ שבהם משתמשים רק גברים או רק נשים או<br />

לחילופין,‏ רק בני 18, וכן הלאה.‏ לפיכך חיפוש סימני זיהוי<br />

בפני עצמם בתוך הטקסט הנבחן לא יכול לשמש כלי לקביעת<br />

פרופיל המחבר.‏ הקביעה,‏ על פיה ניתן לסווג את הטקסט בתוך<br />

קבוצת שייכות זו או אחרת,‏ מתבססת על אלגוריתם מתמטי,‏<br />

שמחשב משקל ממוצע עבור הופעת כל אחד מסימני הזיהוי<br />

בגוף הטקסט הנבחן.‏ ההצלבה בין ערכי החישוב המתקבלים<br />

בכל קבוצת שייכות,‏ מסייעת בסופו של הדבר לחיזוי מלא של<br />

פרופיל המחבר.‏ למתעניינים מומלץ לעיין במאמר הראשון<br />

שברשימת ‏"לקריאה נוספת",‏ שבו מפורט האלגוריתם.‏<br />

המבנה של בסיס הנתונים מאפשר לסווג טקסטים חדשים<br />

לקבוצת השייכות תוך כדי חיפוש סימני זיהוי בטקסט החדש,‏<br />

התואמים את אלה הנמצאים בבסיס הנתונים.‏ כלומר,‏ מנתחים<br />

את הפרמטרים של המסמך המסווג,‏ ונבחן המשקל הכולל של<br />

מאפייני הטקסט האלה על פני כל אחת מקבוצות השייכות.‏<br />

הקבוצה בעלת הציון המקסימלי היא הקבוצה שאליה ישויך<br />

Speaker<br />

interactant<br />

Speakerplus<br />

Adresee<br />

Nouns<br />

Personal<br />

pronom<br />

Nonconscious<br />

Singular<br />

Male<br />

Non<br />

interactant<br />

Concious<br />

∫ÈappleÂ˘Ï ıÚ ‰apple·Ó ∫≤ ¯Âȇ<br />

ÌˆÚ Ì˘ ∫ıÚ‰ ˘¯Â˘<br />

˙ÈappleÂ˘Ï ‰ˆÂ·˜ ˙˙Ï ‰˜ÂÏÁ ∫ıÚ‰ ÈÙappleÚ<br />

È˙ÂÚÓ˘Ó‰ ¯˘˜‰‰ ÈÙÏ ‰ˆÂ·˜ ≠ ˙˙ Ï˘ ‰˜ÂÏÁ ∫ÌÈÙappleÚ ˙Óˆ<br />

˙‚ˆÈÈÓ Á˙ÙÓ ˙ÏÈÓ ∫ÌÈÏÚ<br />

Plural<br />

Female<br />

49<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ ≤±≠‰ ‰‡Ó‰ Ï˘ ÌÈ˘Ï· ]<br />

כל קבוצת השייכות,‏ דבר המעלה את אמינות הבדיקה עבור<br />

טקסטים חדשים.‏ היתרון הבולט של שיטת עבודה זו על<br />

קודמותיה,‏ הוא אפשרות להוספה אוטומטית של מאפיינים<br />

חדשים לבסיס הנתונים,‏ כלומר שיפור דיוק החיזוי.‏ כזכור,‏<br />

בסיס הנתונים בתוכנות הזיהוי הישנות היה מוגבל לכמות<br />

הטקסטים הזמינים,‏ שנכתבו על ידי מחבר ספציפי,‏ אליהם<br />

נעשתה השוואה של הטקסט הנבדק.‏<br />

מאגר נפרד של מסמכי אימון נבנה עבור כל קריטריון<br />

פרופיל ‏(מגדר,‏ גיל,‏ שפת אם,‏ אישיות וכד',‏ מלבד<br />

הקטגוריות של מגדר וגיל,‏ שלהן מאגר המידע משותף).‏<br />

כל אחד מקריטריוני הפרופיל מכיל קבוצות שייכות אליהן<br />

מסווגים הטקסטים הנבדקים.‏ קבוצות שייכות עבור<br />

קריטריון הגיל שנקבעו הן:‏ צעירים עד גיל 20, בוגרים<br />

בשנות ה-‏ 20 ומבוגרים מעל גיל 30. קבוצות שייכות עבור<br />

קריטריון שפות-אם שנקבעו הן:‏ ספרדית,‏ רוסית,‏ צרפתית,‏<br />

צ'כית ובולגרית.‏ קבוצות שייכות עבור קריטריון המגדר<br />

שנקבעו הן נשים וגברים,‏ וקבוצות שייכות עבור קריטריון<br />

קווי האופי שהוגדרו:‏ נוֹירוטי ולא נוֹירוטי.‏<br />

אם כן,‏ פעילות תוכנת הזיהוי מתבצעת בה בעת במספר<br />

מישורים:‏ מציאת קבוצת שייכות עבור כל קריטריון פרופיל<br />

בנפרד והצלבה בין התוצאות המתקבלות לשם קביעת פרופיל<br />

כולל של מחבר הטקסט הנבדק.‏<br />

48<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ<br />

ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ<br />

˙¯‚· ¨‰ÈÓÈΠÌȯÓÂÁ ˙Ò„apple‰Ó ‡È‰ ÔÓ¯appleÈÈϘ ‰‚χ<br />

‰¯·Á· ¯˜ÁÓ ÁÂ˙ÈÙ ˙˜ÏÁÓ· ÌÂÈÎ ˙„·ÂÚ ÆÔÂÈappleÎˉ<br />

˙ÂÈÒ„apple‰ ˜ÈËÒÏÙ ˙·Âί˙ ¯ÂˆÈÈÏ Ï‡¯˘È· ‰ÏÈ·ÂÓ<br />

‰Ù˘ ‰˘˜ ˙ÈÏ‚apple‡<br />

כדי לזהות מהי שפת האֵם של הכותב,‏ יש צורך בבניית ‏"מילון<br />

טעויות נפוצות"‏ בטקסטים באנגלית שכתבו אנשים בעלי<br />

שפות אם שונות.‏ לשם בניית בסיס נתונים נלקחו טקסטים<br />

מ-‏ .(International Corpus of Learner English) ELCI קבוצת<br />

המחברים של מסמכי הסימוכין הכילה מעל 200 סטודנטים<br />

מחמש מדינות ‏(ספרד,‏ רוסיה,‏ צרפת,‏ צ'כיה ובולגריה),‏ אשר<br />

האנגלית אינה שפת האם שלהם ושכולם כתבו חיבורים באותו<br />

נושא.‏ לאחר בניית בסיס הנתונים לקבוצת שייכות של המוצא<br />

הלינגוויסטי,‏ נעשה מיון טקסטים חדשים בתוך הקבוצה נעשה<br />

בדרך זהה לסיווג של מסמכים לקבוצות שייכות אחרות.‏<br />

ההבדלים בכתיבה בשפה האנגלית בין אנשים ממוצא<br />

שונה נובעים מחוקי דקדוק,‏ מצורת הדיבור,‏ מביטויי לשון<br />

שימושיים ועוד.‏ הרקע הלשוני השונה מתבטא בסימני זיהוי<br />

בולטים בכתיבה,‏ סימנים אשר מאפשרים לבצע קביעת מוצא<br />

המחבר במידת דיוק גבוהה.‏ המילים וצירופי לשון שמופיעים<br />

בטקסט הכתוב והשוני הזה הופך לסימני היכר עבור כל קבוצה<br />

לינגוויסטית בעת בדיקת הטקסט.‏<br />

מהמחקר עולה כי דוברי רוסית,‏ צ'כית ובולגרית נוטים<br />

לדלג על ה"א הידיעה (the) וכן גם על ,a, an מפני שתוויות<br />

אלו אינן קיימות בקבוצת השפות הסלאביות.‏ כמו כן,‏ דוברי<br />

רוסית מרבים להשתמש במילים כמו ;over, every, can, can't<br />

הצרפתים נוטים להמציא מילים חדשות שהסיומת שלהן<br />

היא - ly ואוהבים את המילה .indeed המאפיין הבולט אצל<br />

הספרדים הוא שימוש רב במילים כמו because, although<br />

והשמטת הצורה .to במקום לכתוב to go הם יסתפקו<br />

ב-‏ .go דוברי רומנית עושים טעויות פוֹנֶטִיות.‏ למשל,‏ בהרבה<br />

מהמקרים נעשה שימוש באות 'O' במקומות הלא נכונים,‏ כמו<br />

.author במקום outhor<br />

נראה,‏ אם כן,‏ כי מודל הזיהוי מתמקד במילים הקטנות,‏<br />

והן שעושות את ההבדל הגדול.‏ כינויי גוף,‏ מילות יחס,‏ מילות<br />

קישור ‏(כמו ‏'אבל',‏ ‏'גם')‏ שכיחויות של צורות מורפולוגיות<br />

כמו תחיליות וסופיות של מילים.‏ בכל אלה נעשה שימוש<br />

באופן אוטומטי,‏ שהמחבר אינו מודע לו כשהוא כותב,‏ למרות<br />

השימוש המודע במילים גרנדיוזיות בכוונה תחילה.‏<br />

ייתכן שבעתיד ניתן יהיה להשתמש בשיטה למחקרי<br />

פסיכולוגיה שונים.‏ על כל פנים,‏ קופל ושלר אינם מחפשים<br />

סיבות להבדלי הכתיבה,‏ אלא משתמשים בהבדלים<br />

הקיימים בפועל לצורך זיהוי מאפייני המחבר ללא שימוש<br />

במאגר שמות נתונים ומסתפקים במחקר המתמקד בתחום<br />

המחשבים והמתמטיקה בלבד.‏ לתוצאות המחקר דרישה<br />

גבוהה בכל הענפים,‏ הצמאים למידע רלוונטי לתחום<br />

עיסוקיהם.‏ ❖<br />

לקריאה נוספת:‏<br />

Genkin, A., Lewis, D.D., and Madigan, D. (2006).<br />

Large-scale Bayesian logistic regression for text<br />

categorization. Technometrics Vol. 49 ( 3), pp. 291-<br />

304(14), 2007.<br />

Madigan, D., Genkin, A., Lewis, D.D., and Fradkin,<br />

D. (2005). Bayesian multinomial logistic regression<br />

for author identification. Proceedings of MaxEnt<br />

2005, Vol. 803, pp. 509-516.<br />

Mosteller Frederick, David L. Wallace (1964),<br />

Inference and Disputed Authorship: the Federalist.<br />

Moshe Koppel, Jonathan Schler, Shlomo Argamon,<br />

Eran Messeri (2006), Authorship Attribution with<br />

Thousands of Candidate Authors, Proceedings of the<br />

29th annual international ACM SIGIR conference<br />

Moshe Koppel Shlomo Argamon, Anat Rachel<br />

Shimoni (2003), Automatically Categorizing Written<br />

Texts by Author Gender, Literary and Linguistic<br />

Computing, Vol. 17 (4), 2003.<br />

Argamon, S., Koppel, M., Pennebaker, J.W., &<br />

Schler, J (2007). Automatically profiling the author<br />

of an anonymous text. Communications of the<br />

Association for Computing Machinery (CACM).<br />

51<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ ≤±≠‰ ‰‡Ó‰ Ï˘ ÌÈ˘Ï· ]<br />

המסמך ומחברו.‏<br />

חלק מהמאפיינים המיוצגים בווקטור הם מילים בודדות<br />

שקביעת שכיחותן פשוטה.‏ אבל ישנם מאפיינים מורכבים<br />

יותר.‏ למשל,‏ סוג אחד של מאפיינים כולל חלקי דיבור פרטניים<br />

ביותר.‏ כדי למדוד שכיחותם של מאפיינים כאלה נבנה עץ,‏<br />

ששורשיו הם אבני היסוד של השפה:‏ מילים המייצגות שמות<br />

עצם,‏ פעלים,‏ צירופי לשון,‏ מילות יחס,‏ שמות תואר וכדומה.‏<br />

כל ענף בעץ מהווה תת-קבוצה לשונית,‏ כל צומת בענף<br />

מתייחס לקבוצת המילים ספציפית המייצגת תת-‏ קבוצה<br />

לשונית לפי ההקשר למשמעות המילה,‏ וכל עלה הוא מילת<br />

מפתח ספציפית ‏(איור 2).<br />

ההבדלים הסגנוניים שמצאו קופל ושלר בין כתיבה גברית<br />

לנשית מחקירת עשרות אלפי טקסטים מבלוגים ומכילים<br />

מעל 7000 מילים למחבר,‏ מראים כי הנשים עושות שימוש<br />

רב בכינויי גוף ובמילות השלילה.‏ מילים כגון:‏ me, ,I you, she,<br />

him, my, not he, non, nor מאפיינות את הכתיבה הנשית.‏<br />

¨ÌÈÈËÒÈ‚appleÈÏ≠ÂȈÂÒ Ìȯ˜ÁÓÏ „‚Èapple·<br />

È„È ÏÚ Èapple„È ÔÙ‡· Âapple·apple Ì¯Â·Ú ÌÈÏ„ÂÓ‰˘<br />

ÔÙ‡· Ï„ÂÓ‰ ˙ÈÈapple· ˙È˘Úapple ԇΠ¨¯˜ÂÁ‰<br />

ÏÚ ÏÚÙÂÓ‰ Ì˙ȯ‚χ ˙ÂÚˆÓ‡· ÈËÓ¡<br />

ÌÈÚÂ„È ¯·ÁÓ ÈappleÈÈÙ‡Ó ÏÚ· ËÒ˜Ë<br />

לעומת זאת,‏ גברים מרבים להשתמש בספציפיקציות.‏ המילים<br />

שמופיעות יותר אצל גברים הן:‏ the, those, these גם השימוש<br />

במילות היחס נבדל בין נשים לגברים.‏ נשים מרבות להשתמש<br />

במילים כמו for או ,with ולעומתן הגברים עושים שימוש רב<br />

יותר במילים כמו of, as ובמספרים.‏<br />

כמו כן התברר כי הנשים משתמשות יותר ב"שפת הבלוגים"‏<br />

‏(קיצורים וצירופי אותיות כמו lol ,haha ,ur ובחידושי לשון<br />

אחרים)‏ והגברים מצרפים היפר-קישורים בשכיחות גבוהה<br />

יותר.‏ אותם ממצאים לינגוויסטיים הנצפים אצל הגברים<br />

לעומת נשים,‏ נצפים גם אצל הבלוגיסטים המבוגרים יותר<br />

‏(מעל גיל 30) לעומת הצעירים:‏ המבוגרים מצרפים יותר<br />

קישורים,‏ דהיינו משתמשים בשפה ‏"גברית",‏ ואילו הצעירים<br />

משתמשים יותר בשפת הבלוגים,‏ דהיינו השפה ה"נשית".‏<br />

סימני היכר נוספים של הבלוגיסטים הצעירים שימוש מרובה<br />

של מילות קישור והשמטת הגרשיים:‏<br />

.Im, so, thats, dont, cant יש לציין,‏ כי לא נצפו הבדלים<br />

סגנוניים רבים בקרב בני 20 לעומת בני 30. במקרה זה הושג<br />

דיוק הזיהוי בבחינת תוכן הכתיבה,‏ כלומר שימוש במילים<br />

המייחדות קבוצת גיל מסוימת.‏ כך,‏ בני ה-‏ 20 השתמשו<br />

במילים כמו apartment, office, eating, tv, job, work, bar<br />

וקבוצת המבוגרים מהם בעשור ומעלה השתמשו לרוב במילים<br />

דוגמת .years, wife, husband, family, children, daughter<br />

50<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ<br />

º º<br />

מחקרים רבים שנעשו במאה השנים האחרונות,‏ מצביעים<br />

על קשר הדוק בין מבני אישיות של בני אדם לבין השוני<br />

הנצפה באופן התנהגותם.‏ אמנם,‏ האישיות משתקפת ונבחנת<br />

על פי התנהגותו של האדם,‏ אך לא תמיד.‏ ישנם מצבים בהם<br />

לא יבואו תכונות האופי של האדם לידי ביטוי חיצוני.‏<br />

לקשר בין מבנה האישיות להבדלים בהתנהגות בני<br />

האדם השלכות מרחיקות לכת וביניהן הנסיון לחזות מראש<br />

התנהגותו של אדם על סמך תכונות אופי:‏ שכן קשה לנבא<br />

כיצד יתנהג האדם אך ורק על סמך תכונות אלה.‏ ישנם<br />

משתנים נוספים המשפיעים על התנהגותנו,‏ כמו הסביבה,‏<br />

התרבות החברתית בה גדלנו וכיוצא באלה.‏ שני מחקרים<br />

שאציג בהמשך שופכים מעט אור על הקשר שבין מבני<br />

אישיות ובין שוני באופן ההתנהגות,‏ כאשר אופי הקשר<br />

נבחן לפי מודל חסכני לניבוי התנהגות בני האדם.‏ המחקר<br />

הראשון יתמקד בהתנהגות של מעשנים,‏ ואילו השני יבחן<br />

למידה של אנשים שונים.‏<br />

˙ÂÈ˘È‡‰ ‰apple·Ó ˜appleÒÈȇ Ï˘ Ï„ÂÓ‰<br />

אישיות היא מכלול התנהגויות,‏ רגשות ומחשבות של אדם.‏<br />

האישיות משפיעה במישרין על קשריו החברתיים הנרקמים<br />

עם סביבתו.‏ עוד בשנות השישים של המאה הקודמת החלה<br />

לקרום עור וגידים תיאוריה אישיותית מהפכנית,‏ שעתידה<br />

היתה להטביע את חותמה בחקר האישיות במרוצת<br />

העשורים הבאים.‏ את התיאוריה הזו העלה לראשונה הנס<br />

אייסנק ,(Eysenck) והיא הציגה שלושה צירים או ממדים<br />

מרכזיים ובלתי תלויים זה בזה באישיות האדם:‏ מוחצנות או<br />

אקסטרברטיות Extraversion) או בקיצור E), נוירוטיסיזם<br />

Psychoticism) ופסיכוטיסיזם N) או בקיצור Neuroticism)<br />

או בקיצור P).<br />

תיאוריה זו של אייסנק,‏ הבנויה משלושה ממדי אישיות<br />

מרכזיים והמאגדת בתוכה ערב רב של תת-תכונות,‏ קרויה<br />

גם תיאוריית ‏"שלושת הגדולים"‏ Three) .(The Big משנתו<br />

האינטגרטיבית של אייסנק ניסתה ליצור קשר בין המערכות<br />

הפסיכולוגיות והביולוגיות של בני האדם.‏ לפי אייסנק,‏<br />

האדם הוא יחידה פסיכוסומטית הפועלת מתוך שיתוף<br />

פעולה בין מערכות פיזיולוגיות ונפשיות.‏ חשוב לציין,‏ כי<br />

בספרות המדעית מצויות תיאוריות נוספות שהרחיבו את<br />

כמות התכונות המרכזיות באישיות לכדי חמש ואף שבע<br />

תכונות מרכזיות.‏ המחקרים אותם אפרט בהמשך מתייחסים<br />

לתורתו של אייסנק,‏ שבה מתוחם המרחב האישיותי על ידי<br />

שלושה מרכיבים בלבד.‏<br />

לפי אייסנק כל ציר הוא ממד בפני עצמו.‏ ניתן לארגן<br />

שלושה צירי אישיות אלה במרחב תלת ממדי כקובייה,‏ שבה<br />

כל אחד מהצירים/מימדים מאונך לצירים האחרים.‏ כך נוצר<br />

מרחב המאפשר אפיונו של כל אדם לא רק לפי הציר עליו נעים<br />

משתני האופי שלו,‏ אלא גם על ידי האינטראקציה המופיעה בין<br />

התכונות השונות שעל גבי הצירים השונים ‏(איור 1). במילים<br />

אחרות,‏ השפעתו של ממד אישיותי כזה או אחר תלויה במשנהו,‏<br />

כך שנוצרים יחסי גומלין בין הצירים.‏<br />

·Á¯Ó ƘappleÒÈȇ ÈÙ ÏÚ ˙ÂÈ˘È‡‰ ‰apple·Ó Ï˘ È„ÓÓ ˙Ï˙ ‚ˆÈÈ ∫± ¯Âȇ<br />

ÌÈ·ˆÈapple ÌÈÈχapple‚Â˙¯Â‡ ÌȯȈ ‰˘ÂÏ˘Ó ·Î¯ÂÓ Ï·˜˙Ó‰ ˙ÂÈ˘È‡‰<br />

Æ®¯Á‡ ¯Èˆ· „Á‡ ¯Èˆ Ï˘ ·Èί Ôȇ˘ ≠ ¯ÓÂÏΩ ‰ÊÏ ‰Ê<br />

וכך נראה שציר E, המסמן אקסטרברטיות,‏ מהווה קצה<br />

אחד של ציר שבקצהו השני שוכנת מופנמות או אינטרוברטיות<br />

.(Introversion) בתווך מסומנות כל התכונות שבין שני<br />

המאפיינים המנוגדים,‏ דהיינו תת-תכונות הנגזרות ממנו,‏ כגון:‏<br />

חברותיות,‏ חיות,‏ אקטיביות,‏ אסרטיביות,‏ חוסר דאגנות,‏ חיפוש<br />

אחר ריגושים,‏ שתלטנות ואהבת סיכונים ‏(איור 2).<br />

על ציר N, נוירוטיסיזם,‏ מסומנת תכונה זו בקצהו האחד<br />

ובקצה השני תופיע תכונת היציבות.‏ ציר זה מאופיין בתכונות<br />

כמו אי יציבות נפשית,‏ חרדה אישיותית ונטייה מתמשכת של<br />

פרט לחוות מצבים נפשיים שליליים וקדורניים.‏ על פני ציר זה<br />

מופיעות תת-תכונות נוספות כגון:‏ חרדתיות,‏ נכאים,‏ רגשות<br />

אשם,‏ ביטחון עצמי נמוך,‏ מתיחות,‏ חוסר היגיון,‏ ביישנות,‏ נטייה<br />

למצבי רוח ורגשנות.‏<br />

על פני ציר P, פסיכוטיסיזם,‏ יופיעו תת-תכונות כמו:‏<br />

תוקפנות,‏ קרירות,‏ אגוצנטריות,‏ מחסור ביחס אישי,‏<br />

53<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

˙ÂÈ˘È‡‰ ‰apple·Ó ˙Âapple¢<br />

øÌÈÈχ„ÈÂÂÈ„appleȇ ÌÈÏ„·‰ ÔÈ·Â ˙ÂÈ˘È‡ ÔÈ· ¯˘˜‰ ‰Ó<br />

˘È·ÈÈ٠χ¯˘È Ô„ÈÚ<br />

GettyImages / ˜apple·ß‚Óȇ ∫ÌÈÓÂψ˙

ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ<br />

º º<br />

כלומר מבנה השונה מסכום פשוט של חלקיו?‏ כדי לענות<br />

על שאלה זו,‏ התמקד המחקר בהתנהגות של עישון,‏ ובדק<br />

האם ניתן לנבא התנהגות זו במונחים של ממדי האישיות<br />

המרכזיים של אייסנק ,(PEN) במונחים של תת תכונות<br />

ממדים אלה ‏(אימפולסיביות וחיפוש ריגושים),‏ או שמא<br />

מוטב להתבונן במקביל על שתי רמות אלה של ניתוח בבואנו<br />

לחזות התנהגות של עישון.‏ כך ביקשו החוקרים לדעת האם<br />

ניתן לנבא את התנהגות העישון ברמה של ממדי האישיות,‏<br />

או ברמה של תת התכונות המרכיבות ממדים אלה.‏<br />

כדי לחקור התנהגות של מעשנים ייטב אם נבין תחילה<br />

את יחסי הגומלין האפשריים בין ממדי האישיות השונים.‏<br />

ממדי האישיות N E, ו-‏ P, כפי שהציע אייסנק,‏ יכולים<br />

להשפיע באופן הדדי על התנהגותו של פרט,‏ וזו תיגזר<br />

מסכום ההשפעות של ממדי האישיות השונים על פי המודל<br />

האדיטיבי.‏ לחילופין,‏ ייתכן מצב שבו נמצאים ממדי האישיות<br />

ביחסים אינטראקטיביים,‏ ומכאן שההתנהגות הנצפית של<br />

פרט מסוים,‏ היא נגזרת ישירה של אותה אינטראקציה על<br />

פי המודל האינטראקטיבי.‏ כמו כן,‏ נבדקה האפשרות שמא<br />

התנהגות של מעשנים מקורה באימפולסיביות המאפיינת<br />

ממד אישיותי P, או שמא מקורה בתכונת חיפוש אחר<br />

ריגושים,‏ המאפיינת ממד אישיותי E, וייתכן שהיא נובעת<br />

מהאינטראקציה שבין השניים.‏<br />

במחקר השתתפו סטודנטים שגילם נע בין 20 ל - 34.<br />

המעשנים מביניהם החלו לעשן בגיל 31. - 12 כל משתתף<br />

קיבל לידיו ארבעה שאלונים שונים,‏ שעיקרם עיסוק בתכונת<br />

האימפולסיביות ובתכונת חיפוש הריגושים.‏<br />

אוכלוסיית המעשנים שבמדגם נתבקשה למלא שאלון<br />

נוסף,‏ חמישי,‏ על אודות המוטיבציה של כל אחד מהם לעשן<br />

ומידע הנוגע להרגלי העישון שלהם.‏ לפיכך,‏ בנוסף להשוואה<br />

בין מעשנים ללא-מעשנים,‏ נערכה השוואה גם בין קבוצות<br />

משנה בקרב המעשנים עצמם:‏ מעשנים קלים (47 במספר),‏<br />

מעשנים בינוניים (53) ומעשנים כבדים (20).<br />

מתוצאות המחקר עולה שהמודל האדיטיבי אכן מנבא<br />

התנהגות של עישון,‏ ואילו המודל האינטראקטיבי אינו משפר<br />

את יכולת הניבוי.‏ כמו כן,‏ שתי התכונות,‏ אימפולסיביות<br />

ו/או חיפוש ריגושים,‏ מנבאות בעצמן התנהגות של עישון,‏<br />

וכי מודל המשלב את הממד האישיותי הבסיסי P יחד עם<br />

אימפולסיביות הוא המוצלח ביותר מכל מה שנבדק עד כה.‏<br />

מכאן,‏ שהתבוננות על התנהגות המעשנים בשתי רמות<br />

מקבילות - הממדים האישיותיים המרכזיים של אייסנק,‏ וכן<br />

תת-התכונות אימפולסיביות וחיפוש ריגושים המרכיבות<br />

ממדים אלה - עדיפה על פני חקר כל אחת מהרמות<br />

בנפרד.‏ יתרה מכך,‏ במחקר זה הצליחו החוקרים להראות<br />

כי אימפולסיביות וחיפוש ריגושים,‏ הן בקרב מעשנים והן<br />

בקרב לא מעשנים,‏ הן שתי תכונות אורתוגונליות,‏ הווה אומר<br />

בלתי תלויות זה בזה.‏ ממצא זה סותר השערה שהועלתה זה<br />

מכבר בספרות המדעית שגרסה,‏ כי מדובר בשתי תכונות<br />

המאפיינות ממד אישיותי אחד.‏ במחקר הנוכחי זוהה ממד P<br />

עם אימפולסיביות בקרב מעשנים ועם חיפוש ריגושים בקרב<br />

לא מעשנים.‏ בקרב מעשנים,‏ P ואימפולסיביות טעונים על<br />

אותו הגורם.‏<br />

מכאן נובע שמעשנים בעלי P גבוה עושים זאת כדי<br />

לרסן את האימפולסיביות הגבוהה שלהם,‏ ושפעולת<br />

העישון מרגיעה אותם.‏ ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם<br />

תצלום:‏ אימג'בנק / GettyImages<br />

סימוכין מעולם הביולוגיה:‏ פעולת העישון קשורה בפעילות<br />

סרוטונרגית במוח - ככל שסרוטונין,‏ שהוא נוירוטרנסמיטר,‏<br />

משתהה זמן רב יותר במפגש ‏(סינפסה)‏ בין תאי עצב במוח,‏<br />

כך גם תחושת הרוגע של הפרט הולכת ומעצימה.‏ בניגוד<br />

לכך,‏ בקרב הלא-מעשנים מצטרף ממד P לתכונת חיפוש<br />

אחר ריגושים,‏ הנמוכה אצלם ממילא,‏ ולכן אדם כזה לא<br />

יהיה מעוניין לצנוח ממטוס ולהסתכן במוות,‏ בדיוק כשם<br />

שלא יהיה מעוניין לעשן ולהסתכן בנזק בריאותי בלתי הפיך.‏<br />

לבסוף התברר,‏ כי אימפולסיביות ו-‏ P אף יכלו לחזות מספר<br />

סיגריות שצורכים המעשנים ביום.‏<br />

55<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ ˙ÂÈ˘È‡‰ ‰apple·Ó ˙Âapple¢ ]<br />

אימפולסיביות,‏ אי-חברותיות,‏ חוסר אמפתיות,‏ יצירתיות<br />

וחריפות.‏<br />

ÌÈapple˘ÚÓ Ï˘ ˙‚‰apple˙‰<br />

על החוקרים הבודדים העוסקים כיום בחקר האישיות<br />

בארץ נמנים פרופ'‏ יוסף גליקסון (Glicksohn) מהמחלקה<br />

לקרימינולוגיה שבאוניברסיטת בר-אילן,‏ ועמיתיו למחקר:‏<br />

ד"ר גלית נהרי ,(Nahari) ד"ר רותם לשם (Leshem)<br />

והדוקטורנטית רויטל נאור-זיו .(Naor-Ziv) בשנה שעברה<br />

ראו אור שני מחקרים פרי עטם בספרות המדעית העולמית.‏<br />

הראשון עסק בעישון כהתנהגות המשקפת קיום יחסי גומלין<br />

בין תכונות האישיות,‏ ואילו השני עסק בקבלת החלטות<br />

אימפולסיבית וביכולת להפנים למידה נבונה במהלך פעולת<br />

הימורים פשוטה.‏ החוקרים מדגישים בשני המחקרים שקיים<br />

קשר הדוק בין תכונות המרכיבות את האישיות ובין השונת<br />

הנצפית בהתנהגותם של פרטים.‏<br />

פרופ'‏ גליקסון אומר:‏ ‏"ההשלכות היישומיות של המחקר<br />

שלנו הן עקיפות ולא ישירות.‏ אם אנחנו טוענים שאנשים<br />

שונים ‏(בעלי תכונות שונות)‏ משתמשים בניקוטין ממניעים<br />

שונים ‏(למשל,‏ אקסטרוורטיים יעשנו כדי להעלות את רמת<br />

Extraversion<br />

Sociable lively active assertive<br />

Carefree dominant surgent venturesome<br />

Sensation<br />

seeking<br />

Neuroticism<br />

Anxious depressed tense irrational<br />

Sly moody emotional low self esteem<br />

È·ÈËÈ„‡‰ Ï„ÂÓ‰ ÈÎ ¨‰‡¯‰ ¯˜ÁÓ‰<br />

Ï„ÂÓ‰ ÂÏȇ ¨Ô¢ÈÚ Ï˘ ˙‚‰apple˙‰ ‡·appleÓ<br />

È·Èapple‰ ˙ÏÂÎÈ ˙‡ ¯Ù˘Ó Âappleȇ È·È˘‡¯Ëappleȇ‰<br />

Guilt feelings<br />

העוררות שלהם ואילו בעלי רמת נוירוטיות גבוהה יעשנו<br />

כדי להפחית חרדה),‏ הרי שיש להתאים להם תוכניות טיפול<br />

ומניעה שונות,‏ בהתאם לאישיותם.‏ במודל אינטראקטיבי,‏<br />

אנו מתייחסים לפרופילים מורכבים יותר ‏(מורכבים ממספר<br />

תכונות).‏ ההשלכות הן תיאורוטיות בעיקר.‏ תהליכי למידה<br />

לקויים אינם מצביעים בהכרח על אימפולסיביות.‏ כדי ליישם<br />

את האמור במחקר במערכת החינוך צריך להרחיב ולהוסיף<br />

‏(על הבסיס התיאורטי)‏ על שיטות שיכולות לסייע לתהליך<br />

הלימוד - בכך המחקר לא עסק".‏<br />

המחקר הראשון שפורסם ב-‏ European Journal of<br />

,Personality התבסס על מודל האישיות הפסיכוביולוגי<br />

והתלת ממדי שהציע אייסנק,‏ ועסק בשאלה תיאורטית:‏<br />

האם מבנה האישיות הוא בבחינת גשטאלט ,(Gestalt)<br />

Psychoticism<br />

Aggressive cold egocentric impersonal<br />

Impulsive unempathic creative anti-social<br />

Tough minded<br />

∫˜appleÒÈȇ ÈÙ ÏÚ ÌÈÈÊίӉ ˙ÂÈ˘È‡‰ È„ÓÓ ˙˘ÂÏ˘ ∫≤ ¯Âȇ<br />

ÏÏ˘Â ¨®P© ÌÊÈÒÈËÂÎÈÒÙ ®N© ÌÊÈÒÈ˯ÈÂapple ¨®E© ˙ÂÈ˯·Â¯ËÒ˜‡<br />

courtsey Tom Farsides ÆÌ‰Ó ˙¯ʂapple‰ ˙ÂappleÂÎ˙‰<br />

54<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ<br />

לקויה מניסיון העבר,‏ אך לא בבחירות שמוקרן בתכונת<br />

האימפולסיביות,‏ המאפיינת את הציר האישיותי P. קבלה<br />

נכונה של החלטות כרוכה,‏ אם כן,‏ בהערכה מוצלחת של<br />

רווח והפסד ובלמידה נכונה מניסיון העבר;‏ קבלת החלטות<br />

אימפולסיבית ותכונת האימפולסיביות הם שני מושגים<br />

הנבדלים זה מזה.‏ לפיכך,‏ במחקר זה,‏ כמו גם במחקרים<br />

אחרים שבוצעו בעבר,‏ אין מטלת ההימורים מעידה על<br />

מדדים אישיותיים באופן חד משמעי.‏ חשוב לא פחות,‏<br />

מאמר זה הראה לראשונה שמוטב לחקור תחילה כל פרט<br />

ופרט בנפרד,‏ ורק בהמשך לסווגם לכדי קבוצות שונות זו מזו<br />

ואף לערוך ביניהן עימות,‏ מאשר לחקור קבוצות המוגדרות<br />

מראש באופן גס כפתולוגיות או כנורמליות.‏<br />

אם כן,‏ מטרתו של המחקר האחרון היתה להסב את תשומת<br />

לבם של חוקרים בתחום הקוגניטיבי לתפקיד המטעה שיש<br />

להבדלים אינדיבידואליים בנתוני המחקר המתקבלים.‏<br />

המלצת החוקרים היא להמשיך ולבדוק את הקשר האפשרי<br />

שבין אי למידה לאימפולסיביות.‏ כמו כן,‏ המליצו החוקרים<br />

לנתח תחילה את הנתונים האינדיבידואליים,‏ ורק משנעשה<br />

כן,‏ להתבונן על פרופיל ייצוגי של קבוצות שונות ולעמת<br />

ביניהן.‏<br />

שני המחקרים שהוצגו מתארים את הקשר ההדוק שבין<br />

תכונות אישיות ובין הבדלים הנצפים בהתנהגויותיהם<br />

של פרטים - נדבך חשוב נוסף בחשיפת המבנה האישיותי<br />

המורכב של בני האדם.‏ ❖<br />

¨‰„ÈÓÏ È‡Â ‰„ÈÓÏ ∫ÌÈȯ˜ÈÚ ‰ÏÂÚÙ ÈÒÂÙ„ Èapple˘ ÔÈ· ‰‡Â¢‰ ∫¥ ¯Âȇ<br />

≤ ≠ ± ÌÈÓÈ˘¯˙ Ɖχ ÌÈÒÂÙ„ ¯˘Ù‡Ó‰ ˙¯ÈÁ·‰ ·Î¯‰ ÔÎÂ<br />

‡¯‰ ÌȯÂÓȉ‰ ˙ÓÈ˘Ó ˙¯‚ÒÓ· ÂÈ˙ÂËÏÁ‰˘ ˯٠Ìȯ‡˙Ó<br />

ÏÎ ÍÒ ‚ˆÈÈÓ ÈÎapple‡‰ ¯Èˆ‰ ‚ˆÈÈÓ ± ÌÈ˘¯˙· Ɖ„ÈÓÏ Ï˘ ÍÈω˙<br />

ÂÈ˙¯ÈÁ· χ ˙ÒÁÈÈ˙Ó ˙Á‡‰ ‰Ó˜ډ Ɖ˘Ú˘ ˙¯ÈÁ·‰ ¯ÙÒÓ<br />

˙ÂÈÁ¯ È˙Ï·‰ ÂÈ˙¯ÈÁ· ˙‡ ˙¯‡˙Ó ‰ÈÈapple˘‰ ÂÏȇ ¨®RA© ˙ÂÈÁ¯‰<br />

˯ى Á˜Ï˘ ÌÈÙϘ‰ ¯ÙÒÓ ˙‡ ‚ˆÈÈÓ È˜Ù‡‰ ¯Èˆ‰ Æ®RP©<br />

ÂÈ˙ÂËÏÁ‰ ÔÈ· ˘¯Ù‰‰ ˙‡ ¯‡˙Ó ≤ ÌÈ˘¯˙ ƉÓÈ˘Ó‰ Íωӷ<br />

˙‡¯Ï Ô˙Èapple Æ˙ÂÈÁ¯ È˙Ï·‰ ÂÈ˙ÂËÏÁ‰ ÔÈ·Ï Ë¯Ù Ï˘ ˙ÂÈÁ¯‰<br />

Ìȯ‡˙Ó ¥ ≠ ≥ ÌÈÓÈ˘¯˙ ƉÈÈÏÚ ˙Ó‚Ó· ‰ÈÂˆÓ ‰Ó˜ډ ÈÎ<br />

‰ÊÎ ·ˆÓ· Ɖ„ÈÓÏ Ï˘ ÍÈω˙ ÏÚ Â„ÈÚ‰ ‡Ï ÂÈ˙ÂÏÂÚÙ˘ ˯Ù<br />

¯ÙÒÓÏ ¨¯˙ÂÈ Â‡ ˙ÂÁÙ ¨‰Â¢ ®RA© ˙ÂÈÁ¯‰ ÂÈ˙ÂËÏÁ‰ ¯ÙÒÓ<br />

≥ ÌÈ˘¯˙Ó ˜ÈÒ‰Ï Ô˙Èapple ˙‡Ê ¨®RP© ˙ÂÈÁ¯ È˙Ï·‰ ÂÈ˙ÂËÏÁ‰<br />

¯Â·Ú ·Â˘ÈÁ‰ ˙¯‚ÒÓ Æ‰ÊÏ ‰Ê ÌÈ„ÂÓˆ Ìȇ¯apple‰ ÌÈÙ¯‚‰ ÍÓÒ ÏÚ<br />

‡Â‰ ÌÈÓÈ˘¯˙· „„Ó‰ ÆÌÚÙ Ïη ˙¯ÈÁ· ≤∞ ‡È‰ ÌÈÙ¯‚‰ ÏÎ<br />

ÈÎ¯Ú ÌÂÎÒ ˙‡ ¨È˙„˜apple Í¯Ú ÏÎÏ ÛÒÂapple· ¨Ô·˘Á· Á˜ÂÏ ¨¯·ËˆÓ<br />

ÆÂÏ ÂÓ„˜˘ ÌÈ„„Ó‰<br />

לקריאה נוספת:‏<br />

Glicksohn, J., & Nahari, G. (2007). Interacting<br />

personality traits? Smoking as a test case. European<br />

Journal of Personality, 21, 225-234.<br />

Glicksohn, J., Naor-Ziv, R., & Leshem, R. (2007).<br />

Impulsive decision making: Learning to gamble<br />

wisely? Cognition, 105, 195-205.<br />

פירושו פרט שריכז את בחירותיו בחפיסות הרווחיות יותר<br />

ולהיפך.‏ עלייה מגמתית בערכו המצטבר של מדד ההפרש<br />

רמזה על תהליך למידה,‏ ואילו מגמה שנשארה קבועה,‏<br />

פחות או יותר,‏ העידה על אי למידה מניסיונות העבר.‏ ככל<br />

שמדד היחס היה גבוה יותר,‏ הוא תאר תהליך למידה בקרב<br />

קבוצה מסוימת בהשוואה לקבוצה אחרת.‏ עם סיום מטלת<br />

ההימורים,‏ נתבקשו המשתתפים לענות על שני שאלונים<br />

שעסקו באימפולסיביות.‏ תוצאות המחקר חשפו אחוז גבוה<br />

של נבדקים,‏ שהראו חוסר למידה,‏ וזאת לאחר שכל הנבדקים<br />

במשימה לא הראו תסמינים פתולוגים התנהגותיים,‏ ולכן<br />

זוהו והוגדרו כנורמלים ‏(איור 4).<br />

לאור הממצאים שהתקבלו הסיקו החוקרים,‏ כי ייתכן<br />

שהאחוז הגבוה בקרב הנבדקים הנורמלים שלא ביצעו<br />

את המטלה היטב מקורו בחוסר למידה,‏ או בלמידה<br />

57<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ ˙ÂÈ˘È‡‰ ‰apple·Ó ˙Âapple¢ ]<br />

מאפיינים אישיותיים עשויים,‏ אפוא,‏ לסייע בניבוי<br />

התנהגות העישון.‏ אולם,‏ הבדלים אישיותיים בין מעשנים<br />

לבין כאלה שאינם מעשנים לכשעצמם,‏ עשויים להשתנות<br />

כפונקציה של משתנים אחרים שלא נלקחו בחשבון במחקר,‏<br />

וביניהם:‏ השפעות תרבותיות,‏ שכיחות העישון בקרב החברה<br />

בה מצוי הפרט הנבדק ועוד.‏<br />

ÌÈ‚‰apple˙Ó Âapple‡ „ˆÈÎ ∫‰„ÈÓÏ ˙ÂÈ·ÈÒÏÂÙÓȇ<br />

במחקר השני,‏ שפורסם ב-‏ ,Cognition נבחנו הבדלים<br />

אינדיבידואליים בתחום הלמידה,‏ והיכולת לקבל החלטות<br />

במסגרת מטלת הימורים ידועה.‏ מטלה זו,‏ שהומצאה על<br />

ידי בשארה (Bechara) ודמאסיו (Damasio) לפני כעשור,‏<br />

מחקה תהליך קבלת החלטות יומיומיות,‏ ומאז עברה לגרסה<br />

ממוחשבת.‏ רכיבי קבלת ההחלטות שבה נבחנו עם השנים<br />

בקפידה רבה,‏ והיא נוסתה על קבוצות פתולוגיות רבות כמו<br />

מהמרים,‏ משתמשים בסמים,‏ סכיזופרנים,‏ פסיכופתים,‏<br />

חולי אנורקסיה ואוכלוסיות נוספות.‏ יש לציין,‏ כי חולים,‏<br />

הסובלים מפגיעה בקליפת המוח הקדם מצחית באזור<br />

בראשותו של פרופ'‏ גליקסון,‏ התקבלו ביצועים שונים<br />

בהשוואה בין הקבוצה הפתולוגית לבין קבוצת הביקורת של<br />

נבדקים נורמלים שאינם משויכים לקבוצה פתולוגית כלשהי.‏<br />

בנוסף נמצא במחקרו של פרופ'‏ גליקסון אחוז בלתי מבוטל<br />

של נבדקים נורמלים,‏ שביצעו את מטלת ההימורים באופן<br />

בלתי מספק.‏ מדוע,‏ אם כך,‏ אנשים המוגדרים כנורמלים<br />

מבצעים המשימה בדומה לנבדקים פתולוגים?‏<br />

במטלת ההימורים הממוחשבת השתתפו סטודנטים<br />

צעירים.‏ בפני המשתתפים הוצגו ארבע חפיסות קלפים<br />

‏(איור 3). בחירה בקלף כלשהו גררה אחריה רווח או הפסד<br />

של נקודות.‏ מטרת כל משתתף לצבור כמה שיותר רווחים<br />

ולמזער הפסדים אפשריים.‏ כל משתתף קיבל ניקוד התחלתי,‏<br />

והניקוד המצטבר של כלל הרווחים וההפסדים,‏ הוצג גם הוא<br />

על גבי מסך המחשב.‏ במטלה זו,‏ נוסף על בדיקת קבלת<br />

החלטות באופן אימפולסיבי,‏ נבדקה גם היכולת של פרטים<br />

‰Î¯Ú‰· ‰Î¯Π˙ÂËÏÁ‰ Ï˘ ‰appleÂÎapple ‰Ï·˜<br />

‰appleÂÎapple ‰„ÈÓÏ·Â „Òى Á¯ Ï˘ ˙ÁψÂÓ<br />

˙È·ÈÒÏÂÙÓȇ ˙ÂËÏÁ‰ ˙Ï·˜ ª¯·Ú‰ ÔÂÈÒÈappleÓ<br />

ÌÈ‚˘ÂÓ Èapple˘ ̉ ˙ÂÈ·ÈÒÏÂÙÓȇ‰ ˙appleÂÎ˙Â<br />

‰ÊÓ ‰Ê ÌÈÏ„·apple‰<br />

הבטני-פנימי ,(VMPFC) מבצעים את המטלה באופן דל<br />

ביותר.‏ אזור זה במוח מזוהה עם ידע עובדתי,‏ עם רגשות<br />

וכן עם תהליכים קוגניטיביים אחרים,‏ הקשורים בתחושת<br />

ה"תגמול"‏ האנושית ובתחושת הפחד והסכנה.‏<br />

במספר רב של מחקרים שנעשו במרוצת השנים<br />

ושבמסגרתם נוסתה מטלת ההימורים,‏ וכן במחקר שנעשה<br />

ללמוד מניסיונותיהם בעבר,‏ ויכולת לתכנן לפיהם את<br />

פעולותיהם העתידיות.‏<br />

כדי לעמוד על המגמות השונות בהתנהגות השונה של<br />

פרטים,‏ חישבו החוקרים את מספר הבחירות מהחפיסות<br />

הרווחיות של כל פרט וזה הוגדר כהתנהגות סולדת סיכון<br />

Risk-Aversive) או בקיצור .(RA לעומת זאת,‏ מספר<br />

הבחירות הבלתי רווחיות חושב גם הוא עבור כל פרט<br />

בנפרד,‏ והוגדר כהתנהגות המעדיפה סיכון Risk-Preferent)<br />

או בקיצור .(RP<br />

בהמשך חושבו שני מדדים:‏ האחד - מדד הפרש בין<br />

מספר בחירותיו של פרט מהחפיסות הלא מכניסות מאלו<br />

המכניסות ,(RA-RP) ואילו השני - מדד יחס בין RA ל-‏<br />

(RA/RP) RP שחושב במטרה להשוות בין קבוצות נבדקים<br />

שונות,‏ ולא בין פרט אחד למשנהו.‏ מדד הפרש בעל ערך גבוה<br />

ÈÙÎ ¨ÌÈÙϘ‰ ˙ÂÒÈÙÁ ¥ ÌÚ ˙·˘ÁÂÓÓ‰ ÌȯÂÓȉ‰ ˙ÏËÓ ∫≥ ¯Âȇ<br />

„ÒÙ‰ ‡ Á¯ Æ·˘ÁÓ‰ ÍÒÓ È·‚ ÏÚ ÈÂÒÈapple‰ ÈÙ˙˙˘Ó ÈÈappleÙ· ‰‚ˆÂ‰˘<br />

ÆÍÒÓ‰ È·‚ ÏÚ Ì‰ Ì‚ ‚ˆÂ‰ ¯·ËˆÓ‰ „˜Èapple‰ ÔÎÂ<br />

56<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ<br />

º º<br />

בשלהי המאה העשרים היתה הננוטכנולוגיה הלהיט<br />

המבטיח הבא.‏ עם השנים התברר שהפוטנציאל הטמון<br />

בטכנולוגיה זו טרם מומש.‏ רק לאחרונה,‏ בשל התפתחות<br />

יכולות הייצור,‏ מוכנה הננוטכנולוגיה לממש פוטנציאל זה.‏<br />

במאמר זה נציג את השימוש בענף של הננוטכנולוגיה,‏<br />

המכונה ננו-פוטוניקה,‏ לאפליקציות של עיבוד מהיר יותר<br />

של נתונים ולפיתוח של מערכות דימות משופרות רזולוציה.‏<br />

ÌÈÈ˜Ï ˘È˘ ‰ÁË·‰<br />

ננוטכנולוגיה היא טכנולוגיה לייצור של רכיבים או<br />

מרכיבים בממדים פיזיים שקטנים משמעותית ממיליונית<br />

המטר.‏ תחומי הננוטכנולוגיה מקיפים מגוון היבטים של<br />

המדעים המדויקים ומדעי הטבע.‏ הנה כמה דוגמאות:‏<br />

סינתזת חומרים,‏ טכנולוגיות לאיסוף יעיל של אור שמש<br />

ופיתוח של תאים פוטו-וולטאים,‏ ננו-רפואה הכוללת<br />

טכנולוגיות לטיפול ביו-רופאי ממוקד,‏ פיתוח רכיבים<br />

מגנטיים וכאמור גם תחום הננו-פוטוניקה הכולל רכיבים<br />

ננו-מטריים העוסקים בפוטונים,‏ שהם חלקיקי האור.‏<br />

בסוף המאה ה-‏ 20 קמו ברחבי העולם חברות אינטרנט<br />

ותקשורת,‏ שניסו להעביר כמויות גדולות של נתונים בזמן<br />

קצר דרך סיבים אופטיים.‏ נראה היה שהפתרון של שילוב<br />

של רכיבים פוטוניים וננו-פוטוניים להעברתם של הנתונים<br />

ולעיבודם הוא הפתרון הנכון.‏<br />

עם התפוצצות בועת החברות נסוג הפיתוח,‏ ונדרשו לו<br />

זמן,‏ יכולת ייצור וגישה עסקית כדי להתעורר מחדש.‏<br />

במאמר זה נתמקד בענף הננו פוטוניקה,‏ המאפשר<br />

חציית גבולות פיזיקאליים שקשה היה לחצות,‏ כמו למשל<br />

‏"הסופר רזולוציה",‏ אליה נשוב בהמשך.‏ ננו-פוטוניקה<br />

הינו תחום המחקר בו פוטונים,‏ שהם חלקיקי היסוד<br />

הנושאים את האור,‏ נעים דרך רכיבים הכוללים ממד פיזי<br />

שקטן משמעותית ממיליונית המטר.‏ הסבר להתנהגות<br />

הקרינה האלקטרומגנטית הינו שילוב של אופי חלקיקי<br />

ואופי גלי ‏(דואליות של גל-חלקיק),‏ ולפיכך לפוטון יש<br />

תכונות חלקיקיות כדוגמת התנגשויות ופיזור וכן תכונות<br />

של גל הכוללות עקיפה והתאבכות.‏ לפוטון קוונטה סופית<br />

של אנרגיה,‏ שפרופורציונית הפוכה לאורך הגל של קרינת<br />

האור שאותה הוא נושא.‏ מהירות האור הינה המהירות<br />

בה מתקדמים הפוטונים בריק והיא שווה ל-‏ 300,000<br />

ק"מ בשנייה.‏<br />

ÌÈÈappleÂËÂÙ ÌÈ„·ÚÓ ÌÈÈ‚ÂÏ ÌÈ¯Ú˘<br />

בין שאר הפיתוחים המציפים את שוק המחשבים,‏ ובעיקר<br />

בין המתחרים על ייצור מעבדים וזיכרונות אלקטרוניים,‏<br />

החלו הן חברת אינטל והן חברת IBM לפתח מעבד פוטוני.‏<br />

בתחום זה יש לציין בעיקר את הקטנת המוליכים במעבדים<br />

האלקטרוניים ל-‏ 45 ננומטר.‏ אולם על אף ההקטנה הפיזית<br />

המדהימה של המעבד האלקטרוני,‏ המאפשרת את הגדלת<br />

כמות הרכיבים שבתוכו,‏ קיימת בו בעיה קשה של פליטת<br />

חום.‏ פליטת החום מְרכיבי העיבוד החדשים עלתה בצורה<br />

משמעותית ועומדת עתה על הספק של מעל 150 וואט,‏<br />

ואולי אף 300 וואט במצבים מסוימים של עומס חישובי.‏<br />

יש לסלק הספק חום זה מהמעבד באופן מתמיד,‏ אחרת הוא<br />

יתחמם ויינזק.‏<br />

ÔÂÎapple‰ Ô¯˙ÙÏ ‡È·È ÈappleÂËÂÙ‰ „·ÚÓ‰˘ ‰‡¯apple<br />

‡ÏÏ ‰·¯‰· Ìȉ·‚ „·ÈÚ È·ˆ˜ ˙‚˘‰Ï<br />

¯˙ÂÈ ÁÂapple ˜˘ÓÓ ¯˘Ù‡È Ì‚Â ¨¯˙È ÌÂÓÈÁ<br />

ÈΉ ‡Ϸ Ú„ÈÓ‰ ¯·ÚÂÓ Ì‰· ÌÈappleÂ˙apple‰ ȘÏ<br />

ÌÈappleÂËÂÙ ˙ÂÚˆÓ‡·<br />

נראה שהמעבד הפוטוני יביא לפתרון הנכון להשגת<br />

קצבי עיבוד גבוהים בהרבה מעל הקיים עתה,‏ ללא<br />

חימום יתר,‏ וגם יאפשר ממשק נוח יותר לקווי הנתונים<br />

בהם מועבר המידע בלאו הכי באמצעות פוטונים ‏(סיבי<br />

התקשורת האופטית).‏ יתרונו הגדול של מעבד פוטוני<br />

הוא בכך שאינו מתחמם,‏ בניגוד למעבד האלקטרוני.‏<br />

בניגוד למעבד האלקטרוני,‏ פיזור החום בפוטוניקה אינו<br />

קשור להתנגדות החשמלית של הרכיבים ‏(הגדלה במיוחד<br />

ברכיבים קטנים יותר).‏ בנוסף,‏ ההתנגדות החשמלית<br />

משתנה עם עליית קצב העיבוד בעוד שבפוטוניקה צריכת<br />

ההספק של הרכיב אינה קשורה כלל לקצב המידע הרוכב<br />

על הגל הנושא האופטי.‏<br />

פליטת החום הנמוכה מאפשרת את הגברת קצב העיבוד,‏<br />

כלומר הגדלת תדר השעון לערכים גבוהים כגון מעל<br />

1000GHz ‏(אלף מיליארד פעמים בשנייה).‏ לשם השוואה,‏<br />

במעבדים האלקטרוניים החדשים תדר השעון הקיים עומד<br />

על כ-‏ 3GHz בלבד.‏ המעבד הפוטוני,‏ אם כן,‏ יסיים בשברירי<br />

שנייה ביצוע תוכנית שרצה שעות וימים במעבד האלקטרוני<br />

המוכר לנו כיום.‏<br />

59<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

Ï„‚ ˘ه ¨˙Âapple˘ ˙„ÈÓ<br />

Ï„‚ ˘ه ¨˙Âapple˘ ˙„ÈÓ<br />

˙ÎÏ È˜ÈÁ¯Ó ÌÈÈÂappleÈ˘Ï ÏÈ·ÂÓ ‰˜ÈappleÂËÂÙÂappleapple‰ ÛappleÚ<br />

‰˜ÈËÙ‡‰Â ‰˜Èapple¯˘χ‰ ÈÓÂÁ˙·<br />

ȘҷÏÊ ·‡Ê ¨È‡‚¯˘ ¯È‡Ó<br />

GettyImages / ˜apple·ß‚Óȇ ∫ÌÈÓÂψ˙

ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ<br />

º º<br />

ÌÂÁ˙· ÌÈ·Â˘Á‰ ¯˜ÁÓ‰ ÈÓÂÁ˙Ó „Á‡<br />

ÌÈ·Èί Ï˘ ÁÂ˙ÈÙ ÏÏÂÎ ‰˜ÈappleÂËÂÙ≠Âappleapple‰<br />

˙ίÚÓÏ Ì˙ÙÒ‰˘ ¨ÌÈÈ·Á¯Ó ÌÈappleÂËÂÙ≠Âappleapple<br />

˙ÚΠƉ„¯Ù‰‰ ˙ÏÂÎÈ ˙‡ ˙¯Ù˘Ó ˙¢„Ú‰<br />

ÔÈ· „ȯىÏ ¨ÌÈapple˘ ÌÈÓˆÚ ÌÏˆÏ ¯˘Ù‡<br />

‡ ‡¯apple ‡Ï ÏÏ΢ ¨‰ÊÏ ‰Ê Ìȷ¯˜‰ ÌÈÓˆÚ<br />

ÔÎÏ Ì„Â˜ ‰appleÂÓ˙· „¯Ù‰ ‡Ï<br />

ÌÈÏÈÁ˙ÓÏ ‰˜Èapple¯˘χ<br />

המעבדים הספרתיים ככלל מבוססים על יחידת<br />

בסיס המכונה שער .(Gate) השערים עצמם בנויים<br />

מ"טרנזיסטורים".‏<br />

אם ברצוננו לבנות שערים פוטוניים כדי לפתח מעבד<br />

פוטוני,‏ עלינו לפתח קודם כל את לבנת היסוד האופטית<br />

המדמה טרנזיסטור אלקטרוני.‏ ואמנם,‏ ברכיב שכזה המדמה<br />

את פעולת הטרנזיסטור,‏ יעבור ‏"זרם"‏ של פוטונים במקום<br />

זרם חשמלי.‏ רכיב כזה מכונה בעגת בעלי המקצוע הננו-‏<br />

פוטוניים:‏ מודולטור ‏(אפנן:‏ ראו הרחבה במסגרת).‏<br />

˙È·Á¯Ó ‰ÈˆÂÏÂʯ ÌÈ¯Ù˘Ó‰ ÌÈÈËÙ‡ ÌȯËÏÈÙ<br />

ÌÈÙ˜Ò¯˜ÈÓ·Â ˙ÂÓψӷ<br />

לכל מערכת אופטית/עדשות של מצלמה או של<br />

מיקרוסקופ יש יכולת הפרדה מוגבלת,‏ כך שפרטים קטנים<br />

הממוקמים זה ליד זה בתמונה מתחברים יחדיו לפרט<br />

אחד גדול אך מטושטש.‏ אחד מתחומי המחקר החשובים<br />

בתחום הננו-פוטוניקה כולל פיתוח של רכיבים ננו-פוטונים<br />

מרחביים,‏ שהוספתם למערכת העדשות משפרת את יכולת<br />

ההפרדה.‏ כעת אפשר לצלם עצמים קטנים,‏ ולהפריד בין<br />

עצמים הקרובים זה לזה,‏ שכלל לא נראו או לא הופרדו<br />

בתמונה קודם לכן.‏ השיטה לשיפור יכולת הדימות כוללת<br />

שילוב בין שימוש בתוספת ננו-פוטונית אופטית על גבי<br />

העדשה,‏ ועיבוד תמונה ספרתי.‏<br />

שימוש בטכנולוגיה זו יכול להיות ישים למשל<br />

במיקרוסקופים חדישים,‏ שיכולים לאפשר יכולת הפרדה<br />

גבוהה תוך שימוש בעדשות אובייקטיב פשוטות.‏ שימושים<br />

נוספים יכולים להיות במערכת מצלמות לגילוי ואיכון<br />

של עצמים חודרים למרחב מוגן כדוגמת גבול שמור או<br />

כחלק ממצלמה היושבת בתוך אנדוסקופ רפואי חודרני.‏<br />

התוספת הננו-פוטונית בה מדובר הינה חריטה או יצירת<br />

פרופיל פני שטח מסוים מאוד על פני עדשת הדימות או<br />

ליד הגלאי של המצלמה,‏ כך שכאשר גל האור עובר דרכם<br />

תשתנה התפשטותו המרחבית בצורה הידועה מראש<br />

למתכנן הפרופיל ועל כן תאפשר שחזור עצמים קטנים<br />

שקודדו בתמונה.‏ בחלק מהשיטות המפותחות הרכיב או<br />

הפילטר האופטי הינו רכיב נפרד,‏ המשמש להקרנת תבניות<br />

מרחביות מיוחדות על האובייקט המתוצפת.‏ הקרנת תבניות<br />

אלו בשילוב עם עיבוד תמונה תואם יכול להתבטא בשיפור<br />

רזולוציית דימות.‏ הקשר לננו-פוטוניקה הינו בגודל הפרטים<br />

שיש בפרופיל שיצרנו בעדשת הדימות או רכיב האופטי<br />

שהוסף למערכת הדימות הנדונה.‏<br />

דוגמה לשיפור כזה של רזולוציה במיקרוסקופ<br />

מובאת בשרטוט 1. השרטוט מראה 3 מקרים שונים<br />

של אובייקטים:‏ בצד שמאל מוצגים האובייקטים ללא<br />

הפעלת השיטה ובצד ימין מוצג השיפור המתקבל.‏ שתי<br />

הדוגמאות העליונות כוללת תמונה של תאים והדוגמה<br />

השלישית והתחתונה הנה מטרת רזולוציה.‏ בשיטה זו<br />

מקרינים תבנית מרחבית ידועה מראש על האובייקט<br />

המוזזת יחסית לאובייקט.‏ מצלמים סדרה של תמונות<br />

שכולן ברזולוציה נמוכה ‏(בהתאם למוגבלות העקיפה).‏<br />

עיבוד משולב של אוסף התמונות באמצעות אלגוריתם<br />

חכם,‏ הלוקח בחשבון את הידע המוקדם על התבנית<br />

בעלת הרזולוציה המרחבית הגבוהה שהוקרנה,‏ מאפשר<br />

שיחזור העצם ברזולוציה משופרת כמודגם בצד הימני<br />

בשרטוט.‏<br />

Ù˜Ò¯˜ÈÓÏ ‰ÈˆÂÏÂʯ ¯ÙÂÒ ∫± ËÂ˯˘<br />

61<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ Ï„‚ ˘ه ¨˙Âapple˘ ˙„ÈÓ ]<br />

Í¯ÂˆÏ ÁÈappleapple© Ï‡Ó˘ „ˆÓ ¯ÂËÏ„ÂÓ‰ ·Èί χ ÒappleÎapple ¨®f carrier©<br />

˙˘¯ Ï˘ ¯„˙‰ ‡Â‰˘ ¨ KHz ∂μ∑ ‡Â‰ „apple˙Ó‰ ¯„˙˘ ‰Ó‚„‰‰<br />

Æ®AM ≠· χ¯˘È Ϙ Ï˘ ß·<br />

ËϘÂÓ‰ ‰Ï˜ ÁÈappleapple© fa Ϙ‰ ˙‡ ¯ÂËÏ„ÂÓ‰ χ ÚÈ‚Ó ‰ËÓÏÓ<br />

ÔÂÙ¯˜ÈÓ‰ ÍÂ˙Ï ˙˜¯Â˘ ¯˘‡ ȯËÚ ˘Â˘ ‰ÁÂappleÓ‰ ˙Èapple¯„˘‰ Ï˘<br />

˙‡ ˙‡ ·ÈÎ¯Ó ¯ÂËÏ„ÂÓ‰ Æ®Hz ±∞∞∞ ¯„˙· Ûˆ¯Â ÏÂψ ÏÈψ<br />

˙Ú¯˘Ó · AM ˙‡ ‡ˆÂÈ ‡ˆÂÓ·˘ ÍÎ ¨fc ‡˘Âapple‰ Ï‚‰ ÏÚ fa Ϙ‰<br />

ÆϘ‰ Ï‚Ï Ì‡˙‰· ˙„¯ÂÈ ‰ÏÂÚ ‡˘Âapple‰ Ï‚‰ ®Ï„‚‰©<br />

¨ ¯ÂËÏ„ÂÓ‰Ó ÍÂÙ‰ ÏÚÂÙ‰ Ô˜˙‰ ˘È È˙È·‰ ÂÈ„¯‰ ËϘӷ<br />

ıÏÁÓ ‰Ê Ô˜˙‰ ÆRectifier ıÂÙapple‰ ÂÓ˘· ‡ Demodulator ‰appleÂÎÓ‰<br />

¨Â˙ÓˆÂÚ ˙¯·‚‰ ¯Á‡Ï ¨AM ≠‰ Ï‚Ó Ï˜‰ ˙‡ ˙‡ „„·ÓÂ<br />

ÌÈÚÓ¢ ÂappleÁapple‡ ÍΠÆËϘӷ˘ Ϙӯ‰ χ Ϙ‰ ˙‡ ¯·ÚÂÓ<br />

Ï‚‰ Ï˘ ·‚ ÏÚ ÂappleÈχ ¯·Ú‰˘ ȯËÚ ˘Â˘ Ï˘ ·Â‰‡‰ ‰Ï˜ ˙‡<br />

ÆÂapple˙È· χ ÔÙχ‰Ó ‡˘Âapple‰<br />

¯ˆÂÈ ·Á¯ÂÓ‰ ¯Âʇ‰ ˙‡ ¯È‡Ó ‰Ê ¯Â‡ ÏÈ·ÂÓ Æ‰¯˜·‰ ˙„˜٠˙‡<br />

®ÌÈÚÈ‚Ó‰ ÌÈappleÂËÂÙ‰ ˙ÚÈÏ·Ó ‰‡ˆÂ˙Ω ÌÈÈ˘ÙÂÁ ÌÈapple¯˘χ<br />

ÏÈ·ÂÓ Ï˘ ‰˙Áapple‰‰ Ì„˜Ó ˙‡Â ‰¯È·˘‰ Ì„˜Ó ˙‡ ÌÈapple˘Ó ÂχÂ<br />

‰appleȇ ˙Âη‡˙‰‰© ÈappleÒ¯‰ Âappleȇ ̉ÈappleÈ· ¯Â·ÈÁ‰ ˙Ú΢ ÍÎ ¨Ú„ÈÓ‰<br />

ÆÚ„ÈÓ‰ Ï˘ ¯Â‡‰Ó ˜ÏÁ ¯·ÂÚ ·Èί‰ ˙‡ÈˆÈ·Â ®˙ү‰<br />

ø®ÔappleÙ‡© ¯ÂËÏ„ÂÓ ‰Ê ‰Ó<br />

ÌÈÈËÙ‡ ÌȯÂËÏ„ÂÓ<br />

˙ÈÒÁÈ ‰ÎÂÓapple ˙¯Ȅ˙· Ú„ÈÓ ·ÈίӉ Ô˜˙‰ ‡Â‰ ¯ÂËÏ„ÂÓ<br />

˙Âapple¢ ˙ÂËÈ˘ Ôapple˘È Æ˙ÈÒÁÈ ‰‰Â·‚ ˙¯Ȅ˙ ÏÚ· ‡˘Âapple Ï‚ ÏÚ<br />

Amplitude≠ ‰ ˙ËÈ˘ ¯·ÒÂ˙ ԇΠÌχ ¨‰ÈˆÏ„ÂÓ ÚˆȷÏ<br />

Ì‚ ÂÊ ‰ËÈ˘ Æ®¯Âȇ ‡¯© ¨®AM ÂÈ„¯· ‰appleÂÎÓ‰© Modulation<br />

¯Îʉ˘ ÌÈappleÂËÂÙÂappleapple‰ ÌÈ·Èί‰ ·Â¯ ÒÈÒ·· ‰¯Â‡ÎÏ ˙‡ˆÓapple<br />

ÒÂappleÈÒ Ï‚ ËÏÂÙ ®oscillator©„osc „apple˙Ó˘ ÁÈappleapple Ɖ·˙η<br />

fc ‡˘Âapple Ï‚Î ˘Ó˘Ó‰ ‰Ê Ï‚ Æ˙ÈÒÁÈ ‰‰Â·‚ ˙¯Ȅ˙· ·ÈˆÈ<br />

ÔÏȇ≠¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡· ‰˙Ú ÌÈڈ·Ӊ ¨Ìȯ˜ÁÓ ¯ÙÒÓ·<br />

ÌÈˆÓ‡Ó ÌÈ˘Úapple ¨ÌÏÂÚ·Â ı¯‡· ÌÈÙÒÂapple ˙„ÒÂÓ ÌÚ ÛÂ˙È˘·<br />

·Ï˙˘‰Ï ÌÈÏÂÎȉ ÌÈÈappleÂËÂÙ ÌȯÂËÏ„ÂÓ È‚ÂÒ ¯ÙÒÓ ÁÂ˙ÈÙÏ<br />

ÆÈ„È˙Ú ÈappleÂËÂÙ ··˘·<br />

Âί„ ¯·ÂÚ‰ Ú„ÈÓ‰ ˙‡ ∫ÈËÙ‡≠ÏÎ ·ÈÎ¯Ï ‰Ó‚„<br />

ÆÌÈÈappleÂËÂÙ Ìappleȉ Ú„ÈÓ‰ ÏÚ ˙ËÏ¢‰ ‰¯˜·‰ ˙„˜ÙÂ<br />

ÈÂÓ„ ¯Âʇ ͯ„ ¯·ÂÚ ¯Â‡ Ï‚‰ ÍÈÏÂÓ Â· ¯˘‡ ·Èί ‚ˆÂÓ<br />

ÈÏ„‰ ÍÂ˙Ï ÛÁ„apple ‰Ê ˜È˜ÏÁ ƘȘÏÁ „ÂÎÏ Â· ¯˘‡ ÈÏ„<br />

˙˜ÒÙ‰· Ɖ¯˜·‰ ¯Â‡ Ï˘ ÌÈappleÂËÂÙ ˙ÚÈ‚ÙÓ ‰‡ˆÂ˙Î<br />

‰„˘ ˙ÚÙ˘‰· ‰ˆÂÁ‰ ˜È˜ÏÁ‰ ͢Óapple ‰¯˜·‰ ¯Â‡<br />

‡Â‰˘ ÍÎ Æ„ÂÎÏ ‡Â‰ · ¯Âʇ ÏÚ ÏÚÙÂÓ‰ ÈÏÓ˘Á<br />

Ï˘ ¯Â‡‰ Ï˘ ·Á¯Ó‰ ÍÂ˙ÏÂØÓ ‡ˆÂÈ ÒappleÎapple ¨ÈÏ„· Úapple<br />

¯Â‡ ˙Ú‚‰ ˙ÚÈappleÓ ÍÂ˙ ‡ÏÓ ÔÙ‡· ¯ÊÙÓ ڄÈÓ‰<br />

Ú„ÈÓ‰ ¯Â‡ Úapple ‰Ê ËÂ˯˘· Ì‚ ÆÔ˜˙‰‰ ˙‡ÈˆÈÏ<br />

ƉÏÚÓ ÈÙÏÎ ‰ËÓÏÓ Ô˜˙‰·<br />

·Á¯˙Ó‰ ¯Â‡ Ï‚ ÍÈÏÂÓ ÍÂ˙Ï ‰ËÓÏÓ ÚÈ‚Ó‰ ¯Â‡ ÏÏÂÎ ·Èί‰<br />

˘„ÁÓ „Á‡˙Ó ÔÎÓ ¯Á‡Ï ¨ÌÈÎÈÏÂÓ Èapple˘Ï ÌÈÂÒÓ ¯Âʇ· ψÙ˙ÓÂ<br />

®‰‚ˆ‰ ÈίˆÏ© ˙ÂÏ„‚‰ Æ®ËÂ˯˘· ÔÂÈÏÚ ˜ÏÁ© „Á‡ ¯Â‡ Ï‚ ÍÈÏÂÓÏ<br />

„ˆ· ÚÈÙÂÓ ˙˘„ÂÁÓ‰ ˙¯ˆÈ‰‰ ¯Âʇ Ï˘Â ˙·Á¯˙‰‰ ¯Âʇ Ï˘<br />

ͯ‡˘ ÍÎ ÈÂ˘Ú ˙·Á¯˙‰‰ ¯Âʇ ƉӇ˙‰· ÔÈÓÈ „ˆ·Â Ï‡Ó˘<br />

˘„ÁÓ ˙¯ˆÈ‰‰ ¯Âʇ· ÔÎÏ ¨‰apple¢ ËÚÓ ·È˙apple Ïη ¯Â‡‰ ÏÂÏÒÓ<br />

¯Â‡ ÏÏÎ ‡ˆÂÈ ‡Ï˘ ÍÎ ˙ү‰ ®˙Âη‡˙‰© ˙¯·Á˙‰ ˙Úˆ·˙Ó<br />

ÏÈ·ÂÓ ¨ËÂ˯˘· ‰‡¯apple Âappleȇ˘ ¨ÛÒÂapple ¯Â‡ Ï‚ ÍÈÏÂÓ Æ·Èί‰ ˙‡ÈˆÈ·<br />

60<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ÔÏȇ–¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡ ȯ˜ÁÓÓ<br />

‡¢Ú˙ ȇÏÓ‚ ≠ ¯Èη ¯˜ÁÓ Ò„apple‰Ó ‡Â‰ ȇ‚¯˘ ¯È‡Ó<br />

˯¢„ ®BÆSc© Ô¢‡¯ ¯‡Â˙ ÏÚ· ‡Â‰ ȘҷÏÊ ·‡Ê ßÙ¯Ù<br />

≠Ï˙ ˙ËÈÒ¯·ÈappleÂ‡Ó ‰˜Èapple¯˘χ ˙Ò„apple‰· ®PhÆD© ¯È˘È<br />

ÔÏȇ≠¯· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡· ‰Ò„apple‰Ï Ò¢‰È·· Ï‚Ò ˘È‡ Æ·È·‡<br />

‰ÈˆÂÏÂʯ ¯ÙÂÒ ÌÈÏÏÂΉ ¯˜ÁÓ ÈÓÂÁ˙· ·¯ ÔÂÈÒÈapple ÏÚ·Â<br />

È··˘· ÌÈÈappleÂËÂÙ ÌÈapple˜˙‰ ¨ÌÈÈËÙ‡ ÌÈ·ÈÒ· ÌÈapple˜˙‰ ¨ÈËÙ‡<br />

·ÂˆÈÚ „ÓÈÓ ˙Ï˙ ÈÂÙÈÓ ¨ÌÈς¯˜ÈÓÏ ‰˜ÈappleÂËÂÙ ¨Ô˜ÈÏÈÒ<br />

¯˙ÂÈ ¨˙ÂÈÓ‡ÏappleÈ· ˙‡ˆÂ‰· ÌȯÙÒ Èapple˘ Ìү٠Ư‡ ˙ÓÂχ<br />

Ì˘¯Â ÌÈÏÈ·ÂÓ ÌÈÈÓ‡ÏappleÈ· ÌÈappleÂ˙ÈÚ· ÌÈ¯Ó‡Ó ±∑∞ ≠Ó<br />

ÆÌÈËappleËÙ ±μ ≠Ó ‰ÏÚÓÏ<br />

בשרטוט 2 מוצגת שיטה לשיפור רזולוציה אשר בה<br />

משתמשים בתנאי מזג אוויר גשום לשיפור יכולות הדימות.‏<br />

בשיטה זו לא רק שהגשם איננו מוריד מיכולות ההבחנה,‏ אלא<br />

הוא משמש ככלי לשיפור היכולות.‏ עיקרון הפעולה דומה:‏ אף<br />

על פי שטיפות הגשם הנעות ליד האובייקט נמרחות בגלל<br />

הרזולוציה הנמוכה,‏ הן מופרדות זו מזו במידה מספקת כך<br />

שניתן לבצע שערוך דיגיטלי לגבי מיקומן.‏ הטיפות במקור<br />

הן קטנות וגם נמצאות בתנועה יחסית לפרטי האובייקט.‏<br />

בעזרת עיבוד דיגיטלי של סדרת התמונות ברזולוציה<br />

הנמוכה אנו משחזרים מכל תמונה את מיקומן של טיפות<br />

הגשם בעת ביצוע הצילומים ובונים תבנית ברזולוציה גבוהה<br />

של טיפות הגשם המקוריות.‏<br />

שימוש בתבנית זו כתבנית מפענחת לסדרת התמונות<br />

שנלקחה ברזולוציה נמוכה מאפשרת לשחזר את הפרטים<br />

הקטנים באובייקט שלא יכולנו להפריד קודם לכן.‏ בצד<br />

שמאל מוצגת מטרת הרזולוציה שלנו ברזולוציה המקורית.‏<br />

במרכז מוצג מה שצפוי לראות בפועל בשל הטשטוש<br />

לקריאה נוספת:‏<br />

Z. Zalevsky, "Integrated micro and nano photonic<br />

dynamic devices: A review," J. of Nano Photonics<br />

01(01), 012504 (2007).<br />

זאב זלבסקי,‏ ‏"טרנזיסטורים פוטוניים בסיליקון,"‏ טכנולוגיות,‏ 306,<br />

192-196 ‏(פברואר .(2007<br />

D. Mendlovic, Z. Zalevsky and A. W. Lohamnn,<br />

"Various approaches in super resolution," Optics and<br />

Photonics News, 8, 21-22 (1997).<br />

V. Mico, J. Garcia and Z. Zalevsky, "Optical imaging<br />

resolves beyond the diffraction limit," Laser Focus<br />

World, 97-100 (April 2008). (invited paper)<br />

Ì˘‚ ȇapple˙· ÌÈÓˆÚ Ï˘ ‰ÈˆÂÏÂʯ ¯ÙÂÒ ∫≤ ËÂ˯˘<br />

של מערכת דימות לא איכותית.‏ לאחר הפעלת השיטה,‏<br />

מתקבל השחזור של מטרת הרזולוציה כפי שמוצג בצד<br />

ימין.‏ ניתן להבחין בשיפור של שיחזור הפרטים הקטנים.‏<br />

אף כי השגת סופר רזולוציה מלווה בעיקרון בהקטנת<br />

הבהירות והקונטרסט,‏ הרי מתאפשר להבחין בפרטים<br />

יותר קטנים.‏<br />

ÌÂÎÈÒ<br />

הפן ההנדסי של טכנולוגית הננופוטוניקה הוא תחום<br />

מדעי חדש בעל פוטנציאל גדול לשיפור מערכות תקשורת<br />

ומחשבים.‏ ניתן לחצות את מחסום הרזולוציה במערכות<br />

כגון מיקרוסקופים ובמצלמות רפואיות פולשניות חדישות.‏<br />

טכנולוגיה חדשה זו פותחת עולם חדש למדענים<br />

ולמהנדסים בתחומי התקשורת,‏ האלקטרוניקה הספרתית,‏<br />

הרפואה והאופטיקה.‏ ❖<br />

63<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

[ Ï„‚ ˘ه ¨˙Âapple˘ ˙„ÈÓ ]<br />

62<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

∫‰appleÓÓ ÂÓÏÚapple˘ ÌÈÈÁ ÈÏÚ· ÔΠ¨ı¯‡· ÌÂÈÎ ÌÈÈÁ‰ ¯·‰ ȘappleÂÈ ÈappleÈÓ π∑ ÌÈ‚ˆÂÓ ¯ÙÒ·<br />

Æ˘Á˙‰Â ÒÏ„¯·‰ ¨È‡appleÒ‰ ¨·Â„‰<br />

º º<br />

ıȘ· ¯ÎÊ ¯ÂÓÁÈ<br />

כיום בארץ.‏ מספר זה של היונקים בארץ עשוי להפתיע.‏<br />

הצבי,‏ היעל,‏ השפן,‏ הארנבת והנמר מוכרים מן הסתם<br />

לכל.‏ לא כך מרבית מיני היונקים האחרים.‏ רובם פעילים<br />

בלילה;‏ במשך היום הם מסתתרים במחילות תת קרקעיות<br />

או במערות ובכוכים.‏ יתר על כן - רובם קטנים ומשוללי<br />

צבעים בולטים.‏ כך מצויים בארץ 34 מיני עטלפים,‏ 31<br />

מיני מכרסמים קטנים,‏ המכונים לרוב בפי העם ‏"עכברים"‏<br />

וכן 5 מיני חדפים,‏ שבמבט שטחי דומים לעכברים,‏ וגם<br />

זואולוגים מיומנים מתקשים לעתים להגדירם ולהבחין<br />

בין בני קבוצות אלה.‏ ובנוסף קיפודים,‏ דרבנים,‏ נמיות,‏<br />

מיני שועלים וחתולים.‏ אך מי שירצה להכיר ולהבחין בין<br />

שועל מצוי,‏ שועל החולות ‏(המכונה בספר שועל הנגב)‏<br />

ושועל הצוקים או בין צבי ארצישראלי ‏(המכונה בספר<br />

צבי ישראלי)‏ לצבי המדבר ‏(המכונה צבי הנגב)‏ יוכל<br />

להסתייע ולהיעזר במגדיר החדש.‏<br />

המדריך כולל גם בעלי חיים שנעלמו מהארץ.‏ מאז<br />

המאה ה-‏ 19, עת החלו לצוד בנשק החם המודרני,‏ נפגע<br />

עולם החי של המזרח התיכון פגיעה אנושה ובעלי חיים<br />

לא מעטים נכחדו ממרחביו.‏ על אלה נמנים,‏ לדוגמה,‏<br />

התנין והיען.‏ אך הקבוצה שנפגעה בצורה הקשה ביותר<br />

היא היונקים:‏ הן כאלה שניצודו על מנת לאכלם - כאייל<br />

הכרמל,‏ היחמור או הראם,‏ והן כאלה שניצודו משום<br />

שסיכנו את האדם ואת חיות הבית שלו כגון הדוב והנמר,‏<br />

אף כי האחרון הצליח לשרוד עדיין במספרים קטנים.‏<br />

כך הוכחדו מהארץ 11 מיני יונקים ובהם גם הסנאי,‏<br />

הבְַּרְדלָס,‏ כלב הים הנזירי או התחש ובהם גם 4 מיני<br />

בעלי חיים שניצודו והוכחדו אך נמצאים כיום בתהליכי<br />

השבה לחיי הבר על ידי רשות הטבע והגנים:‏ הפרא,‏ אייל<br />

הכרמל,‏ היחמור והראם,‏ ויש סיכוי סביר כי לא ירחק<br />

היום ושוב ניתן יהיה לצפות בהם ברחבי הארץ.‏ המדריך<br />

מפרט גם 12 מיני בעלי חיים המצויים במשק האדם כגון<br />

סוס,‏ חמור,‏ עז,‏ כבש וגמל וכן חיות מחמד כגון כלב,‏ חתול<br />

בית,‏ ארנבון,‏ אוגר ושרקן.‏<br />

כל אחד מהערכים מלווה ב"תיבה"‏ המרכזת,‏ מדגישה<br />

ומתמצתת את הנתונים החשובים ביותר לגבי בעל החיים<br />

הנדון:‏ מזונו,‏ אורך חייו,‏ נוסחת שיניו,‏ שרטוט עקבותיו<br />

ועוד.‏ תיבות נוספות מציינות היכן ניתן לצפות בבעל<br />

החיים ולרבים מהם מתלווה גם תיבה המעשירה בפרטים<br />

פיקנטיים על בעל החיים הנדון.‏<br />

3. נספח ובו אפיון סדרות היונקים שאין להן נציגים<br />

בארץ כגון הפילים,‏ יונקי הכיס,‏ הקופאים ואחרים,‏ סך<br />

הכול 10 סדרות ומידע זואולוגי בסיסי לגביהן.‏<br />

4. מילון מונחים מקיף,‏ שבו יצק המחבר את ניסיונו רב<br />

השנים כמורה,‏ כמרצה וכמדריך.‏<br />

חרף נקודות הזכות הרבות של הספר קשה להתעלם<br />

מאחדים מחסרונותיו:‏<br />

1. מרשימת הביבליוגרפיה העברית נעדרות עבודות<br />

המאסטר והדוקטורט שהוקדשו ליונקים השונים כגון<br />

חזיר הבר,‏ נמייה,‏ דרבן,‏ גרבילים שונים ועטלפים כמו<br />

גם המאמרים הרבים שנכתבו אודותיהם במשך השנים<br />

65<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ÊÙ ÈÊÂÚ ˇ ¯ÙÒ ˙¯È˜Ò<br />

¯Óapple „ÚÂ Û„ÁÓ<br />

ÌÈϘ˘ ±∂π ∫ıÏÓÂÓ ¯ÈÁÓ ¨ÌÈ„ÂÓÚ ¥≥∏ ¨≤∞∞∏ ¨‰ÙÓ ˙‡ˆÂ‰ ¨Ï‡¯˘È ı¯‡ ȘappleÂÈÏ ÌÏ˘‰ Íȯ„Ó‰ ≠ ÌȘappleÂȉ Ô˜ÈÒ˜Ï ∫Ï·¯‡ È·‡<br />

ספרו של ד"ר אבי ארבל<br />

- ‏"היונקים",‏ שכותרת<br />

המשנה שלו היא ‏"המדריך<br />

השלם ליונקי ארץ ישראל",‏<br />

הוא מקור מידע רחב היקף<br />

ועדכני לחובב הטבע,‏<br />

לסטודנט,‏ למורה ולאדם<br />

המשכיל באשר הוא.‏<br />

אלה יוכלו לשאוב מספֶר<br />

רחב יריעה זה תשובות<br />

למרבית השאלות הנוגעות<br />

ליונקים.‏<br />

אמנם,‏ אין זה הספר הראשון שעוסק בבעלי חיים אלה<br />

ואחרים.‏ כבר בשנת 1862 הודפס בעברית ‏"ספר תולדות<br />

הטבע"‏ ה"מדבר על שלשה דברים שעליהם העולם קיים -<br />

על החי ועל הצומח ועל הדמם".‏ כך,‏ בעברית מליצית של<br />

תקופת ההשכלה,‏ נכתב בדף השער:‏ ‏"חיבר ‏(אותו)‏ החוקר<br />

הטבעי החכם והמפואר ד"ר האראלד אטמר לענץ ונעתק<br />

לשפת עבר הקדושה מאת שלום יעקב בן חיים משה<br />

אַבְַּרמָוִיץ".‏ ואותו שלום יעקב בן חיים משה אַבְַּרמָוִיץ,‏<br />

שתרגם את הספר לעברית כבר לפני כ-‏ 150 שנה,‏ מוכר<br />

יותר בכינויו העממי ‏"מנדלי מוכר ספרים"...‏<br />

מאז ספרו של מנדלי התפרסמו ספרים אחדים<br />

העוסקים ביונקים ‏("תורת החי"‏ של ישראל אהרוני בשנת<br />

1923; ‏"זואולוגיה"‏ של יהושע מרגולין בשנת 1948;<br />

‏"לקסיקון דביר לזואולוגיה"‏ של מנחם דור בשנת 1965)<br />

וכמובן כרך היונקים בסדרת אנציקלופדיית החי והצומח<br />

של ארץ ישראל שכתבו פרופסור היינריך מנדלסון ז"ל<br />

ופרופסור יורם יום-טוב יבל"א,‏ ושראה אור בשנת 1988.<br />

כרך זה הוא היסוד ובסיס הנתונים בכל הקשור למידע<br />

על יונקי הארץ.‏ בשנת 1993 ראה אור גם ‏"מדריך כתר<br />

ליונקים בארץ ישראל"‏ וסימני השדה לנוכחותם,‏ מאת<br />

ד"ר בני שלמון.‏<br />

אולם טוב עשתה הוצאת מפה כשהחליטה להוציא<br />

לאור את הלקסיקון הנוכחי כחלק מהסדרה החשובה,‏<br />

הכוללת את מדריך הציפורים,‏ מדריך לצמחי ישראל,‏<br />

לקסיקון לביולוגיה וספרים נוספים בהוצאתה,‏ משום<br />

המידע הזמין והעדכני שיש בספרים אלה למתעניינים<br />

בטבע הארץ.‏<br />

בלקסיקון היונקים ארבעה חלקים:‏<br />

1. פרקי מבוא המאפשרים למתעניין להעמיק ולהכיר<br />

את מאפייני היונקים על חושיהם,‏ תזונתם,‏ רבייתם,‏<br />

התקשורת ביניהם,‏ התאמתם למקומות חיותם ועוד.‏<br />

2. סקירה ואפיון של סדרות ומשפחות היונקים<br />

המיוצגים בארץ עם דגש על 97 מיני יונקי הבר החיים<br />

ÊÙ ÈÊÂÚ ∫ÌÈÓÂψ˙ ÆÂ˙¯Â‡Ó Á˙Ù· ÏÈ·¯‚<br />

64<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

¯·≠ÈÁ· ‡˙·· ‰¯Óapple‰<br />

בספרות המקצועית והפופולרית.‏ ראוי היה כי בלקסיקון<br />

מסוג זה יציין המחבר את כל המקורות עליהם הסתמך<br />

ויקבץ עבור המתעניין את כל העבודות שפורסמו בעברית,‏<br />

כך שהספר יוכל לשמש גם כסקירת ספרות כוללת.‏<br />

2. הספר שופע בתמונות.‏ רבות מהן אינן באיכות<br />

התואמת את רמת צילומי הטבע הקיימת היום בארץ,‏<br />

שהגיעה להישגים מרשימים ביותר.‏ חבל גם שהצריבה<br />

של אחדות מהתמונות רשלנית ואינה מוקפדת כראוי<br />

‏(דוגמה בולטת לכך היא תמונת הנמר בעמוד 277).<br />

3. הוצאת מפה הוציאה בשנת 2005 מדריך לצמחי<br />

ישראל.‏ המפות המודפסות במדריך זה הן דוגמה כיצד<br />

אמורות להיראות מפות תפוצה והיה בהן משום הבטחה<br />

לגבי העתיד.‏ חבל שהבטחה זו לא מומשה בספר הנוכחי.‏<br />

המפות סכמטיות ולעתים רחוקות מדיוק.‏ כך לדוגמה<br />

מפת תפוצתו של השועל המצוי משתרעת על פני כל הארץ<br />

לרבות גוש דן,‏ והוא הדין לגבי פר הבית.‏<br />

4. מן הראוי היה להוסיף לשרטוטי העקבות קנה מידה;‏<br />

גודלן המצויר של עקבותיו של החדף הקטן ‏(שאורך גופו<br />

6.5 ס"מ)‏ זהה לערך לאלה של נמר המדבר ‏(שאורך גופו<br />

כמטר).‏<br />

5. המחבר מקדיש תשומת לב רבה לשאלה של קביעת<br />

שמותיהם של בעלי החיים.‏ הוא נטל לעצמו את החופש<br />

לשנות שמות קיימים של בעלי חיים כפי שנרמז כבר<br />

לעיל לגבי הצביים או השועלים.‏ יתר על כן - הוא פוסק<br />

כי מן הראוי שלכל בעל חיים יהיה שם כפול גם בשפה<br />

המדוברת,‏ כמקובל במינוח המדעי.‏ הוא שב ומדגיש<br />

נקודה זו פעמים אחדות ואינו מסתפק בכך אלא גם<br />

נקט בצעדים ממשיים בהתאם:‏ הזאב בספר הנדון אינו<br />

זאב אלא ‏"זאב אפור",‏ לנוטרייה התווסף שם התואר<br />

‏"שחיינית":‏ הסמור הוא ‏"סמר משויש",‏ ו"שרקן חזירוני"‏<br />

הם מחידושי הלקסיקון.‏<br />

חבל שהמחבר לא חשב כי לאחר צאת כרכי אנציקלופדית<br />

החי והצומח בעריכתו של עזריה אלון,‏ אשר השמות<br />

הנקובים בה נבדקו ואושרו מטעם האקדמיה ללשון<br />

העברית,‏ ראוי היה להתייעץ בשאלת השמות עם הגורמים<br />

המוסמכים - הן באקדמיה לשפה העברית והן בקהילה<br />

הזואולוגית.‏ ספק רב אם שמות אלה אכן יתקבלו ויקלטו<br />

בציבור.‏ יתר על כן,‏ וראוי להדגיש זאת - גם בשפה<br />

האנגלית,‏ שפה שמגדירי שדה מרבים להשתמש בה,‏<br />

רוב בעלי החיים נקראים בשם אחד בלבד כגון:‏ Lion,<br />

.Cheetah או Leopard<br />

ולסיום:‏ דברי הביקורת הם משניים ואין בהם מכדי<br />

לגרוע מחשיבותו של הספר ומהעובדה כי הוא עשוי<br />

להוות מכשיר עזר יעיל,‏ שימושי וזמין לחובבי הטבע<br />

בארץ ולהרחיב את השכלתם הזואולוגית ואולי גם לסייע<br />

בשמירה על בעלי חיים אלה גם לדורות הבאים.‏ ❖<br />

˜ÒÂÚ ±πμ∑ Ê‡Ó Æ®±π≥μ© ı¯‡‰ „ÈÏÈ ÊÙ ÈÊÂÚ ¯¢„<br />

ÏÚ ‰¯ÈÓ˘Ï ¯Â„Ó‰ ˙‡ ÌȘ‰ ∫ڷˉ ˙¯ÈÓ˘·<br />

Ï˘ Ô¢‡¯‰ ωappleÓ‰ ‰È‰Â ˙‡ϘÁ‰ „¯˘Ó· ڷˉ<br />

˙ÈÒÈÒ·‰ ‰ÓÈ˘¯‰ ˙‡ ˘·È‚ Æڷˉ ˙¯ÂÓ˘ ˙¢¯<br />

ÌÈapple‚ ˜ÂÁ· ˜¯Ù‰ ˙‡Â ı¯‡· ڷˉ ˙¯ÂÓ˘Ï<br />

ÈÁÓˆ ÏÚ Ô‚‰Ï ¯˘Ùȇ˘ Ú·Ë ˙¯ÂӢ ÌÈÈÓ‡Ï<br />

Ư·‰<br />

χ¯˘È ı¯‡ Ï˘ ÁÓˆ‰Â ÈÁ‰ ÈÙÂapple ¯˜Á· ˜ÒÂÚ<br />

¯Òȯ˙Π‰Ï‡ Ìȇ˘Âapple· ÌÈ¯Ó‡Ó ˙Â‡Ó ÌÒ¯ÙÂ<br />

˙ÂÙÂÚ‰ ͯΠ¨ÏÚȉ ȷˆ‰ ı¯‡ ∫̉·Â ÌȯÙÒ<br />

˙ÈÈÁ ‰„˘‰ ·˘Ú ÏÚ ¨ÁÓˆ‰Â ÈÁ‰ ˙ÈÈ„ÙÂϘȈapple‡·<br />

Ɖ¯Ó˘Ï ‰„·ÚÏ≠ ͢apple˙‰ ı¯‡ ÈÏÈ·˘· ¨ı¯‡‰<br />

67<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

ÏÏÁ ÔÓÊ<br />

¯ÙÒ ˙¯È˜Ò<br />

66<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ÌÂȉ ≠ ˙ÂÁΉ ˙·È˙η˘ ˙Â·È˘Á‰ ˙‡ ÂÁÂÓÏ ¯È„Á‰Ï ÔÈÈ„Ú È˙ÈÒÈapple ÌÈapple¢‡¯ ÌÈÓÈ Ì˙‡·¢<br />

¢ÆÆÆÌ„˜ÂÓ ·Ï˘· Ìȇ˜ÈËÓ˙Ó· ÚÈÓË‰Ï ˘È˘ ÌÈÎ¯Ú ‰Ï‡ Ƈ¢ ıÓ‡Ó ‰Ê ‰È‰˘ ÔÈ·Ó Èapple‡<br />

º º<br />

of elementary results in pure mathematics<br />

ונכתב על ידי ג'‏ ס'‏ קאר .(Carr) רמנוג'אן למד למעשה<br />

מתוך ספר זה את כל המתמטיקה שידע.‏ כבר בהיותו בן<br />

17 ערך רמנוג'אן מחקרים רציניים ועמוקים במתמטיקה<br />

וגילה תגליות מדהימות ‏(חלקן כבר היו ידועות,‏ אך<br />

מבלי שידע בכוחות עצמו).‏ הוא לא הצליח בלימודיו,‏ כי<br />

התעמק רק במתמטיקה,‏ ולכן נשר מבית הספר.‏ בגיל 25<br />

החל לעבוד כפקיד בסניף דואר במדרס שבהודו.‏ באותו<br />

זמן פירסם מאמרים בכתבי-עת למתמטיקה שונים<br />

בהודו,‏ וכן כתב מכתבים למתמטיקאים שונים בעולם<br />

ובהם סיפר על עצמו ועל עבודתו.‏<br />

אחד המכתבים הללו הגיע בתחילת שנת 1913 להארדי.‏<br />

הארדי התרשם ביותר מהמכתב,‏ ולאחר בחינה מדוקדקת<br />

שלו ביחד עם ליטלווד Littlewood) ,(John Edensor<br />

אף הוא מתמטיקאי בולט באותה תקופה ושותפו למחקר<br />

של הארדי,‏ החליט להזמין את רמנוג'אן לעשות איתו<br />

מחקר בטריניטי קולג'.‏<br />

הארדי ניצל נסיעה של ידידו,‏ המתמטיקאי אריק נוויל<br />

(Neville) ואשתו אליס להודו,‏ כדי שהלה ישכנע את<br />

רמנוג'אן לבוא לאנגליה.‏ במהלך הספר מתפתחת מערכת<br />

יחסים ‏(חד צדדית למדי)‏ בין אליס לרמנוג'אן.‏<br />

כבר מההתחלה הניב שיתוף הפעולה בין הארדי<br />

לרמנוג'אן תוצאות חשובות,‏ אולם להארדי ולליטלווד<br />

היה קשה לעבוד עם רמנוג'אן בשל חוסר הידע הפורמלי<br />

שלו במתמטיקה.‏ בספר,‏ למשל,‏ מספר הארדי על רצונו<br />

ללמד את רמנוג'אן לכתוב הוכחה:‏ ‏"באותם ימים ראשונים<br />

ניסיתי עדיין להחדיר למוחו את החשיבות שבכתיבת<br />

הוכחות - היום אני מבין שהיה זה מאמץ שווא.‏ אלה<br />

ערכים שיש להטמיע במתמטיקאים בשלב מוקדם..."‏<br />

‏(עמ'‏ 220). הארדי ממשיך ומתאר את עמיתו ההודי כך:‏<br />

‏"הוא אהב את המספרים עצמם.‏ את הגמישות האינסופית<br />

שלהם,‏ בד בבד עם הסדר הקשוח שלהם.‏ את המידה שבה<br />

חוקי הטבע,‏ שרבים מהם בקושי נהירים לנו,‏ מגבילים את<br />

יכולתנו לערוך בהם מניפולציות"‏ ‏(עמ'‏ 222).<br />

הספר פותח בפרקים שמתארים את ההרצאה של<br />

הארדי בהרווארד ואף מסיים בהם,‏ אך הסיפור עצמו<br />

מתחיל עם קבלת המכתב של רמנוג'אן על ידי הארדי<br />

ומסתיים עם מותו של רמנוג'אן ב-‏ 1920. בסוף הספר<br />

מספר הארדי בקצרה מה קרה גם למתמטיקאים<br />

ולאישים נוספים המוזכרים ברומן,‏ אך עיקר הספר<br />

מוקדש לרמנוג'אן עצמו.‏<br />

ואכן,‏ הארדי מספר על עבודתו הרבה והפורייה עם<br />

רמנוג'אן,‏ תוך כדי תיאור החיים בטריניטי קולג'‏ מבחינת<br />

חברתית ופוליטית.‏ ברקע מהדהדת גם מלחמת העולם<br />

הראשונה,‏ שהשפעתה על טריניטי קולג'‏ היתה בעיקר<br />

בכך שצעירים רבים גויסו וכן בכך שבאזור הוקמו בתי<br />

חולים ארעיים;‏ מעבר לכך לא היתה למלחמה השפעה<br />

רבה על התנהלות החיים בתוך הקולג'.‏<br />

±π¥∑≠±∏∑∑ ¨È„¯‡‰ „ϯ‰ ȯل‚<br />

69<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ԯχ ÏÎÈÓ ˇ ¯ÙÒ ˙¯È˜Ò<br />

„ÓÏ ‡Ï˘ ȇ˜ÈËÓ˙Ó‰<br />

∫Ì‚¯˙ Æ≤∞∞∏ ¨Ì‚¯˙ ‰Ê¯٠˙¯„Ò ¨ÌȯÙÒ ˙ÂÚÈ„È ˙‡ˆÂ‰ Æ®David Leavitt, The Indian Clerk¨ ≤∞∞∑© ¢È„‰‰ „Șى¢ ∫ËÈÂÂÏ „ÈÂÂÈÈ„<br />

ÌÈϘ˘ ∏∏ ∫ıÏÓÂÓ ¯ÈÁÓ ¨ßÓÚ ∂±≤ ¨ÔÈ„È ÏËÈÏ<br />

‏"הפקיד ההודי"‏ הוא רומן היסטורי שמסופר מנקודת<br />

מבטו של המתמטיקאי הבריטי המפורסם גודפרי הרולד<br />

הארדי 1887) ,1920- Hardy .(Godfrey Harold הנושא<br />

המרכזי שבו עוסק הספר הוא סיפור המחקר המתמטי<br />

המשותף להארדי עצמו ולמתמטיקאי ההודי סריניוואסה<br />

רמנוג'אן -1887) Ramanujan, 1920 .(Srinivasa תקופות<br />

הזמן המתוארות לאורך הרומן שונות,‏ דבר שמקשה מעט<br />

על הקריאה:‏ חלק מהפרקים מתארים הרצאה שנשא<br />

הארדי ‏(או לא נשא ורק רצה לשאת)‏ בסוף אוגוסט 1936<br />

באוניברסיטת הרווארד בארה"ב,‏ ואילו רוב הפרקים<br />

מתארים את השתלשלות העניינים בזמן הווה,‏ בעיקר<br />

אירועים שהתרחשו בין השנים 1919 - 1913 בטריניטי<br />

קולג'‏ שבקיימברידג',‏ אנגליה.‏<br />

הארדי נולד באנגליה בשנת 1877 להורים שלשניהם<br />

היתה זיקה למתמטיקה,‏ וכשרונו יוצא הדופן ניכר כבר<br />

מגיל צעיר ביותר.‏ בתקופת ילדותו המוקדמות,‏ הוא<br />

פירק לגורמים ראשוניים את מספרי המזמורים בכנסייה<br />

‏"על מנת להסיח את דעתו מהדרשה המשעממת של<br />

הכומר"...‏ ‏(עמ'‏ 32-33). זה היה כנראה אחד ה"מחקרים"‏<br />

הראשונים של הארדי,‏ אך בהחלט לא האחרון,‏ בתחום<br />

המספרים הראשוניים.‏ הוא למד - ומאוחר יותר עבד<br />

כחוקר - בטריניטי קולג'‏ והתבלט כמוכשר ביותר.‏<br />

בנוסף היה חבר באגודה סודית של ‏"השליחים"‏ -<br />

חבורה שרבים מחבריה היו הומוסקסואלים חבויים<br />

‏(כמו הארדי בעצמו)‏ או גלויים.‏<br />

כאמור,‏ רוב הספר עוסק בשנות העשרים של המאה<br />

הקודמת,‏ אך במהלכו נתקלים גם בסיפורים שהארדי<br />

מספר על הילדות שלו וכן על מערכת היחסים שלו עם<br />

אחותו גרטרוד ועם אימו,‏ שהולכת לעולמה במהלך הספר<br />

‏(אביו של הארדי כמעט לא מוזכר).‏<br />

‏"הפקיד ההודי",‏ שעל שמו נקרא הספר,‏ הוא<br />

המתמטיקאי סריניוואסה רמנוג'אן שנולד בדרום הודו<br />

בשנת 1887, ונפטר בשנת 1920. לא ידוע בדיוק מה גרם<br />

למותו,‏ אולם היו לו בעיות בריאותיות רבות,‏ כמו גם<br />

נטיות אובדניות,‏ שמתוארות בספר.‏<br />

רמנוג'אן היה אחד המתמטיקאים ההודיים הגאונים<br />

ביותר בכל הזמנים.‏ השכלתו הפורמלית היתה דלה ביותר.‏<br />

במהלך שנות לימודיו בתיכון נתקל רמנוג'אן בספר ללימוד<br />

מתמטיקה שיצא בשנת 1856. ספר זה נקרא Synopsis<br />

68<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

חדש בתיאטרון גבעתיים<br />

הסדרה הירוקה<br />

סדרת הרצאות בנושאים אקולוגיים - תחבורה וסביבה,‏ חקלאות אורגנית,‏<br />

תעשייה ירוקה ועוד נושאים הנוגעים לקשר ולאחריות שלנו למצב כדור הארץ.‏<br />

ייעוץ מקצועי:‏ לימור אלוף וחן אלטשולר<br />

< במנוי 5 הרצאות,‏ ההרצאות יתקיימו בימי שישי בשעה 10:00 בבוקר<br />

לקוראי SBC מחיר מיוחד לסדרה 200& ‏(במקום 250&)<br />

לפרטים נוספים:‏ 03-7325340 ‏(שלוחה 2)<br />

תיאטרון גבעתיים ‏(ע"ר)‏ - דרך השלום פינת יצחק רבין ‏(רח'‏ רמז 40) www.t-g.co.il ‏*הזכות לשינויים שמורה.‏

º º<br />

ÏÏÁ ÔÓÊ<br />

¯ÙÒ ˙¯È˜Ò<br />

הארדי ורמנוג'אן עבדו יחד כחמש שנים,‏ כאשר עיקר<br />

שיתוף הפעולה ביניהם היה בניסיון לפצח את השערת<br />

רימן Hypothesis) .(Riemann<br />

השערת רימן היא אחת הבעיות הפתוחות הבולטות<br />

ביותר בתורת המספרים ובמתמטיקה בכלל ‏(עד היום).‏<br />

היא הוצעה בשנת 1859 על ידי המתמטיקאי ברנרד רימן<br />

,(Riemann) שהיה אחד מגדולי המתמטיקאים של אותה<br />

תקופה.‏ לפי ההשערה,‏ החלק הממשי של כל האפסים<br />

‏(הלא טריוויאליים)‏ של פונקציה מרוכבת הידועה בשם<br />

‏"פונקציית זטא של רימן"‏ הוא ½. ההשלכות של השערה<br />

זו קשורות קשר עמוק להתפלגות המספרים הראשוניים.‏<br />

פשוט יותר להגדיר את ההשערה ככזו שעוסקת בפיזור<br />

המספרים הראשוניים,‏ וטוענת שהפער בין שני מספרים<br />

ראשוניים עוקבים אינו יכול להיות הרבה יותר גדול<br />

מאשר השורש הריבועי של המספר הראשוני הגדול מבין<br />

השניים.‏<br />

כאמור,‏ השערה זו לא הוכחה עד היום,‏ אולם הארדי<br />

ורמנוג'אן,‏ יחד עם מתמטיקאים נוספים,‏ עסקו בה רבות<br />

ואף התקדמו לעבר ההוכחה.‏<br />

ישנם תחומים נוספים בהם עסק רמנוג'אן,‏ שתרומתם<br />

למתמטיקה רבה,‏ בעיקר:‏ ניתוח תורת המספרים בדגש<br />

על מספרים ראשוניים,‏ פיתוח קירובים שונים לקבועים<br />

מתמטיים כגון פאי (π), וניתוח של פונקציית החלוקה,‏<br />

שהיא פונקציה המגדירה עבור כל מספר טבעי את מספר<br />

האפשרויות בהן ניתן להציג אותו כסכום של מספרים<br />

טבעיים לדוגמה:‏ ‏(המספר 4 ניתן להצגה בחמש דרכים<br />

שונות:‏ .(.4, 3+1, 2+2, 2+1+1, 1+1+1+1<br />

כל הנושאים הללו מוזכרים בספר בדרך זו או אחרת,‏<br />

אולם לדעתי ניתן לקרוא אותו בלי לדעת מתמטיקה<br />

כמעט בכלל,‏ שכן אין זה משפיע על ההבנה של רצף<br />

העלילה.‏<br />

דיוויד לוויט,‏ מחבר הספר,‏ הוא סופר אמריקאי בסוף<br />

שנות הארבעים לחייו.‏ הוא למד בייל וכיום הוא פרופסור<br />

לספרות ולכתיבה יוצרת באוניברסיטה בפלורידה,‏<br />

ולימד גם בפרינסטון.‏ הוא כתב כעשרים ספרים,‏ שחלקם<br />

תורגמו לעברית.‏ הספר תורגם על ידי ליטל ידין.‏ יש לי<br />

תחושה שהתרגום אינו מקצועי ביותר,‏ לדוגמא במקום<br />

שבו מסופר על נושא מתמטי שרמנוג'אן מדבר עליו עם<br />

הארדי ‏(עמ'‏ 185, וגם במקומות נוספים בספר)‏ המכונה<br />

באנגלית .highly composite numbers אלה הם<br />

מספרים שלמים חיוביים ‏(טבעיים)‏ שיש להם יותר<br />

מְחַלקים מכל מספר שלם טבעי קטן יותר מהם.‏ המונח<br />

העברי המקובל למספרים אלה הוא ‏"מספרים פּריקים<br />

במיוחד".‏<br />

כאשר פאול ארדש ,(Erdős) המתמטיקאי היהודי-‏<br />

הונגרי המפורסם שאל,‏ את הארדי מה היתה תרומתו<br />

העיקרית למתמטיקה,‏ ענה הארדי ללא היסוס ‏"גילויו<br />

של רמנוג'אן"...‏<br />

ועוד אנקדוטה קטנה:‏ המספר 1729 מכונה ‏"מספר<br />

הארדי-רמנוג'אן",‏ והסיבה לדבר מתוארת כך:‏ ‏"נסעתי<br />

לבקרו בפטני...‏ הוא שכב במיטה...‏ הרגשתי צורך להפר<br />

את השתיקה.‏ אז אמרתי:‏ ‏'מספר המונית שלקחתי<br />

היום מפימליקו היה 1729. זה נראה לי מספר משעמם.'‏<br />

רמנוג'אן חייך.‏ ‏'לא הארדי,'‏ הוא אמר.‏ ‏'זה מספר מעניין<br />

מאוד.‏ זה המספר הקטן ביותר שניתן לבטא כסכום של<br />

שני מספרים בחזקה השלישית בשני אופנים שונים.'"‏<br />

‏(עמ'‏ 594-595).<br />

מה שנותר לכם כעת הוא למצוא את שני האופנים<br />

האלה...‏ ❖<br />

‰˜ÈËÓ˙ÓÏ ÈÓ‡ÏappleÈ·‰ ‚ÂÁ‰ ˙‡ ˙·˙ÂΠԯχ ÏÎÈÓ<br />

ÆÚ„ÓÏ ÔӈȠÔÂÎÓ Ï˘ Ú„Ó· ÌȯÈÚˆÏ ‰„ÈÁÈ· ¨˙·˙Î˙‰·<br />

±π≤∞≠±∏∑∑ ԇ߂ÂappleÓ¯ ‰Ò‡ÂÂÈappleȯÒ<br />

70<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

ÁÂÎ˘Ï ÌÈÏÂÎÈ ‡Ï<br />

‏"לעולם לא אשכח את מאורעות אותו יום."‏<br />

לגבי בראד וויליאמס ,(Williams) משפט זה נכון עבור<br />

כל אחד מהימים בעשרות השנים שחלפו מאז שהיה ילד.‏<br />

הוא יודע לענות,‏ במהירות ובדיוק,‏ על שאלות כמו מה<br />

אכל לארוחת בוקר בתאריך כלשהו,‏ או מיהם המפורסמים<br />

שהתחתנו בתאריך אחר,‏ או מתי שודרה לראשונה תוכנית<br />

טלוויזיה מסוימת ואיזה תוכניות אחרות שודרו באותו זמן<br />

בערוצים אחרים בעיר שבה הוא גר,‏ וכן הלאה.‏ בתחרות<br />

נגד ספרן מומחה שנעזר בכל משאבי האינטרנט,‏ ענה<br />

וויליאמס על עשרים שאלות ב-‏ 12 דקות,‏ כנגד 24 דקות<br />

שנדרשו לספרן ‏(כפי שאפשר לראות בסרט דוקומנטרי על<br />

וויליאמס - קישור בסוף הטור).‏<br />

ב-‏ 2006 הציע צוות חוקרים מאוניברסיטת אירוויין (Irvine)<br />

את השם ‏"היפרתימזיה"‏ Hyperthymesia) - ‏"תִימֵזִיס"‏ היא<br />

המילה היוונית להיזכרות)‏ למצב נדיר זה,‏ במאמר שתיאר<br />

אישה שזוהתה רק בשם .AJ שנתיים מאוחר יותר חשפה<br />

AJ את זהותה,‏ ג'יל פרייס ,(Price) כאשר פרסמה ספר על<br />

חייה בשם ‏"האישה שאינה יכולה לשכוח".‏ לאחר פרייס ו-‏<br />

וויליאמס התגלה רק עוד מקרה וודאי אחד של היפרתימזיה.‏<br />

למקרים אלה עדיין אין הסברים המניחים את הדעת.‏ אמנם<br />

במוחה של פרייס נמצאו כמה שינויים משמעותיים בהשוואה<br />

למוח הממוצע,‏ אבל החוקרים אינם מפרסמים בינתיים<br />

את הפרטים עד שיוכלו לבדוק האם שינויים אלה מופיעים<br />

במקרים אחרים של היפרתימזיה.‏<br />

מצב זה אינו מביא תמיד ברכה לבעליו.‏ וויליאמס מסתדר<br />

היטב עם זכרונו החריג,‏ אבל אצל פרייס חוויית הזיכרון של כל<br />

אירוע מלווה באותה עוצמת רגשות שהיא חשה באותו אירוע.‏<br />

גרוע מכך:‏ יותר מעשר פעמים בכל יום היא נזכרת באירוע<br />

כלשהו מחייה.‏ האירוע נשלף מזיכרונה כאילו היא חווה אותו<br />

באותו רגע ב"מסך מפוצל"‏ יחד עם אירועי ההווה,‏ והיא אינה<br />

יכולה להפסיק את הזיכרון או לבחור זיכרון אחר.‏ זיכרונות אלה,‏<br />

היא אומרת,‏ משתקים את חייה.‏ גם עבור הנער פונס,‏ גיבורו<br />

הדמיוני של הסיפור ‏"פונס הזכרן"‏ מאת חורחה לואיס בורחס<br />

(1942 ,(Borges, שלאחר נפילה מסוס מתחיל לזכור כל<br />

פרט ופרט ‏(ואפילו צורתם המדויקת של העננים בשמיים בכל<br />

דקה בעבר),‏ מביא איתו הזיכרון המושלם קשיים רבים.‏ פונס<br />

מתקשה לישון כי במוחו עולים פרטים רבים מדי.‏ הוא גם אינו<br />

מצליח ליצור הכללות כלשהן,‏ מכיוון שכדי לתת שם כללי<br />

לקבוצה יש צורך להתעלם מהפרטים המבדילים בין חברי<br />

הקבוצה.‏<br />

ÁÂÎ˘Ï ‡Ï ÌÈÏÂÎÈ<br />

עבור כמעט כולנו,‏ אין הזיכרון אמין כמו זיכרונם של<br />

וויליאמס ופרייס:‏ אנחנו שוכחים לגמרי אירועים ופרטים,‏<br />

משנים את פרטי הזיכרון ככל שחולף הזמן מאז האירוע,‏<br />

‏"זוכרים שאנחנו זוכרים"‏ אבל מתקשים לשלוף את הפרטים<br />

שלהם אנחנו זקוקים,‏ וטועים גם כאשר נדמה לנו שאנו<br />

זוכרים היטב.‏ כִּשְלי הזיכרון הם מקור בלתי-נדלה לתסכול,‏<br />

לחיכוכים,‏ ולפעמים אף לתוצאות קשות יותר.‏<br />

לפחות אדם נוסף אחד בעולם יכול לצמצם מאד את כשלי<br />

הזיכרון שלו,‏ על ידי שימוש בטכנולוגיה.‏ זהו גורדון בל ,(Bell)<br />

מהנדס מחשבים יליד 1934, שתרם רבות לארכיטקטורה של<br />

המיני-מחשבים הראשונים בשנות השישים.‏ מאז הוביל בל<br />

מחקרים ופיתוחים בתחומים הכוללים מחשוב מקבילי<br />

‏(שילוב של מספר גדול של מעבדים)‏ ונוכחות מרחוק<br />

telepresence) - טכנולוגיות המאפשרות לאנשים לתפקד<br />

ולהיראות כאילו הם נוכחים פיזית במקום המרוחק מהם).‏<br />

על שמו נקרא פרס חשוב המוענק מדי שנה לחוקרים בתחום<br />

המחשוב המקבילי.‏<br />

בשנת 1995 הצטרף בל לחברת מיקרוסופט.‏ באחד<br />

הפרויקטים בו הוא עוסק,‏ הוא מגדיר את עצמו כ"שפן<br />

הניסיונות".‏ שמו של הפרויקט הוא MyLifeBits ‏(שאפשר<br />

לתרגם כ-‏ ‏"חלקי החיים שלי"‏ או ‏"הַבִּיטים של החיים שלי",‏<br />

כאשר ‏"ביטים"‏ הם כמובן היחידות הקטנות ביותר של מידע<br />

דיגיטלי;‏ קישור בסוף הטור).‏ במסגרת הפרויקט העביר<br />

בל את כל הארכיון שלו,‏ שנאסף בעשרות שנים של עבודה,‏<br />

למאגר אחד של אכסון זיכרון דיגיטלי.‏ ההעברה בוצעה על<br />

ידי סריקת מסמכים ותמונות,‏ איסוף מידע דיגיטלי ודואר<br />

אלקטרוני וכו'.‏ בשנים שמאז תחילת הפרויקט הצטבר כמובן<br />

מידע רב נוסף,‏ אך כמעט כולו נאסף אוטומטית:‏ בזמנים<br />

שבהם המערכת פעילה,‏ שיחות הטלפון של בל מוקלטות<br />

ונאגרות ב"מחסן המידע"‏ של ,MyLifeBits וכך גם<br />

מוקלטות תוכניות הטלוויזיה והרדיו שהוא צופה בהן ומאזין<br />

להן.‏ כשהוא משתמש במחשב,‏ כל אתר אינטרנט שהוא פותח<br />

נרשם,‏ והקבצים והודעות הדואר האלקטרוני שהוא כותב או<br />

קורא נשמרים.‏ כאשר בל נע ממקום למקום,‏ מיקומו נקלט<br />

בכל רגע על ידי מקלט GPS ונרשם.‏ הוא גם לובש מצלמה<br />

שמצלמת תמונות סטטיות כאשר היא חשה שמשהו השתנה<br />

בסביבתו של בל:‏ למשל,‏ כאשר חיישן אינפרה-אדום המחובר<br />

למצלמה חש בחום גוף של אדם שנמצא קרוב דיו,‏ תשמור<br />

המצלמה תמונה של אותו אדם.‏ אם עוצמת האור הנקלטת<br />

על ידי המצלמה משתנה במידה משמעותית,‏ ייתכן שבל עבר<br />

73<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ÈappleÈÓÈapple· χ¯˘È ˇ ˙È˙·ÏÓ ‰appleÈ·<br />

Ï·‚ÂÓ≠È˙Ï· Ô¯ÎÈÊ<br />

Ô¯ÎÈʉ ˙ÏÂÚÙ· Ì„‡‰ ˙‡ Â˘Ó˘È Ú„ÈÓ ˙¯ÈÓ˘Ï ÌÈȈÂÏÁ ÌÈ˘È¯Ù<br />

GettyImages / ˜apple·ß‚Óȇ ∫ÌÈÓÂψ˙<br />

72<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

כמה יתרונות.‏ היא נזקקת לכמות קטנה בהרבה של נפח אכסון,‏<br />

ושומרת רק על מה שהיה ראוי לשמירה לדעתו של המשתמש.‏<br />

מערכת לא פחות חשובה של שיקולים קשורה בפרטיות:‏ אפילו<br />

אם המשתמש אינו מהסס לשמור במערכת כל פרט בחייו , 2<br />

עד כמה מוסרי הדבר להקליט שיחות עם אנשים אחרים?‏<br />

אפילו אם יבקש המשתמש את רשותם,‏ ייתכן שבקשה זו אינה<br />

הוגנת - למשל כאשר הם תלויים בו לפרנסתם.‏ ב-‏ MIT אספו<br />

המפתחים תגובות על ההקלטות,‏ ואחוזים ניכרים מהמגיבים<br />

הביעו אי-נוחות מהרעיון.‏ אם זו התגובה בקבוצה שפתוחה<br />

לחידושים טכנולוגיים,‏ אפשר לצפות להתנגדות רבה עוד יותר<br />

בציבור הרחב.‏<br />

מובן שכאשר השמירה היא יזומה,‏ על המשתמש לזכור<br />

להפעיל את המערכת כדי שהמערכת תוכל להזכיר לו מאוחר<br />

יותר את מה שקרה.‏ האם יש דרך להזכיר לו לעשות כך?‏ רעיון<br />

אחד בנושא זה פותח גם הוא ב-‏ :MIT חיישנים המחוברים לכף<br />

היד של המשתמש מודדים את מוליכות העור.‏ כאשר החיישנים<br />

מגלים שינוי במוליכות העור,‏ הם יכולים להפעיל הקלטה או<br />

להציע למשתמש לעשות זאת StartleCam) - קישור בסוף<br />

הכתבה).‏ שינויים במוליכות העור מקושרים לא רק לסיטואציה<br />

של פחד או מתח אלא גם לשינויים בהפניית תשומת הלב,‏ ולכן<br />

הם יכולים לרמוז על אירוע שברצוננו לזכור.‏<br />

¯‚‡apple˘ Ú„ÈÓ· ˙‡ˆÓ˙‰<br />

בין אם המידע נאגר תמיד או רק ביוזמת המשתמש,‏ שימוש<br />

קבוע בתמיכת זיכרון יוצר כמויות גדולות מאד של מידע.‏ חלק<br />

מהמידע הוא טקסטואלי ‏(למשל,‏ דואר אלקטרוני או טקסט<br />

המופיע באתרי אינטרנט)‏ וניתן להשתמש בחיפוש טקסט<br />

כדי לאתר אותו,‏ אבל מידע רב מורכב מקולות וממראות<br />

75<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏<br />

2 גורדון בל מספר על היסוסים משמעותיים כאשר נתקל במסמך חריף שכתב והיה צריך להחליט אם לכלול את המסמך במאגר הזיכרון של ;MyLifeBits<br />

בסופו של דבר,‏ החלטתו היתה חיובית.‏

º º<br />

ÈappleÈÓÈapple· χ¯˘È ˇ ˙È˙·ÏÓ ‰appleÈ·<br />

מסביבה אחת לאחרת,‏ והמצלמה תשמור תמונה של הסביבה<br />

החדשה.‏ חיים כאלה,‏ שרגעים רבים בהם מוקלטים אוטומטית,‏<br />

עשויים להיראות לרבים מאיתנו כמוזרים או אפילו מרתיעים<br />

‏(נזכיר גם כי תוכניות הריאליטי בסגנון ‏"האח הגדול"‏ מגיעות<br />

למצב דומה,‏ מסיבות אחרות לחלוטין),‏ אבל גורדון בל כבר<br />

חש כי חייו הועשרו בשל עזרים אלה.‏ נראה כאילו הוא רואה<br />

בפרויקט כחלק מהותי מהזהות האישית שלו:‏ במקרים<br />

המעטים שבהם אבד חלק מהמידע בשל תקלות,‏ הוא הגיב<br />

כפי שאדם ‏"רגיל"‏ מגיב כאשר הוא מגלה חלק חסר בזיכרונו.‏<br />

כעת יכול בל ‏"להיזכר"‏ מה קרה בכל רגע שיבחר,‏ בעזרת<br />

חיפוש פשוט במאגר המידע שבו מאוכסנים פרטים רבים כל<br />

כך על חייו.‏ כתבתי ‏"להיזכר"‏ כי אין זו אותה חוויה כמו זיכרון<br />

הבא מתוך מוחנו,‏ אבל למעשה ידוע כי אין קו מפריד ברור<br />

בין זיכרון ‏"פנימי"‏ ו"חיצוני":‏ אם ניעזר בתזכורת מבחוץ,‏ נוכל<br />

לשלוף את הזיכרון שלנו ביתר קלות ולהשלים אותו בפרטים<br />

מתוך המידע החיצוני.‏ בהקשר זה מעניין לציין כי אותה מצלמה<br />

שפותחה עבור MyLifeBits הועמדה לרשות אנשים פגועי-‏<br />

זיכרון.‏ בכל לילה סקרו אנשים אלה את התמונות ששמרה<br />

המצלמה במשך היום,‏ ונמצא כי סקירה זו עזרה להם לזכור<br />

טוב יותר את אירועי היום:‏ כשנשאלו על אירועים אלה לאחר<br />

מכן,‏ ללא עזרה חיצונית כלשהי,‏ הם ענו טוב יותר לשאלות<br />

‏(בכך המצלמה טובה יותר מרישומים כתובים:‏ כשאותם<br />

אנשים כתבו ביומן במשך היום וקראו אותו בערב,‏ תפקודי<br />

הזיכרון שלהם לא השתפרו).‏<br />

כמובן ששמירת המידע היא רק חלק מהאתגר:‏ קל<br />

לשייך לכל פריט מידע את הזמן שבו הוקלט,‏ ולכן קל לענות<br />

לשאלה ‏"איפה היה גורדון בל ומה עשה ב-‏ 6 באוקטובר<br />

2007?", או בכל תאריך אחר.‏ יותר קשה לענות לשאלה ‏"מה<br />

היה נושא השיחה בפעם האחרונה שבה פגש גורדון בל את<br />

ג'ון?".‏ אמנם השיחה מוקלטת,‏ יחד עם תמונתו של ג'ון,‏ אבל<br />

כדי לענות על השאלה נצטרך לעמוד באתגרים רבים:‏ להבין<br />

על איזה ג'ון מדובר,‏ לשלוף את תמונתו,‏ לחפש את אותה<br />

תמונה במאגר התמונות הענק,‏ למצוא את הפעם האחרונה<br />

שבה מופיעה תמונה כזו,‏ להחליט האם התמונה מעידה על<br />

פגישה ושיחה ‏(ולא,‏ למשל,‏ מצב אקראי שבו חלף ג'ון במקרה<br />

מול המצלמה),‏ לסרוק את הקלטת השיחה ולנסות להסיק<br />

מהמילים שמוקלטות מה היה הנושא המרכזי שלה.‏ זהו אוסף<br />

גדול של דרישות,‏ שחלקן נמצא בחזית המחקר של הבינה<br />

המלאכותית,‏ או מחכה עדיין להתפתחויות עתידיות:‏ זיהוי<br />

פנים בתמונות,‏ הבנה של סיטואציה חברתית,‏ פענוח מילים<br />

מתוך שיחה מדוברת,‏ ומיצוי נושאים מתוך טקסט השיחה.‏<br />

כיום אין הפרויקט יכול לעמוד באתגרים קשים כאלה,‏ אך<br />

הוא נעזר ברישומים שבל או עוזריו מוסיפים להקלטות<br />

בצורה ידנית,‏ כדי להקל על סיווג ומציאת ההקלטות בעתיד<br />

‏(למשל,‏ רישום שמו של אדם ליד תמונתו או הגדרת ההקשר<br />

של שיחות ופגישות).‏ זכרונו של בל,‏ לכן,‏ עדיין אינו יכול<br />

להתחרות בזיכרונו של וויליאמס,‏ אבל הוא פחות מסתורי<br />

וניתן עקרונית להשגה על ידי כל אחד מאיתנו.‏<br />

הרעיון של טכנולוגית מידע ככלי לתמיכה בזיכרון<br />

1<br />

אינו חדש,‏ והוא הופיע כבר ב-‏ 1945 כאשר ואניוור בוש<br />

Bush) Vannevar‏),ככתב מאמר בשם ‏"כפי שאנו עשויים<br />

לחשוב"‏ ‏(קישור בסוף הטור).‏ המאמר תיאר מערכת בשם<br />

Memory - של ‏"הרחבת זיכרון"‏ ‏(קיצור Memex<br />

(Extension שתאפשר לאדם לשמור על כל המידע שהוא<br />

זקוק לו.‏ המערכת לא היתה ניתנת ליישום באותו זמן,‏ אבל<br />

בוש חזה שהטכנולוגיה הנדרשת תופיע בעתיד.‏ מכיוון שהוא<br />

כלל במערכת גם יצירת קישורים בין פריטי מידע שונים,‏ מהווה<br />

Memex גם אבן דרך חשובה בהיסטוריה של ההיפר-טקסט<br />

‏(הרעיון של יצירת קישורים בין מסמכים,‏ העומד בבסיסה של<br />

ה-‏ .(World-Wide Web<br />

Ú„ÈÓ Ï˘ ‰ÓÂÊÈ ‰¯ÈÓ˘<br />

MyLifeBits אינו המאמץ היחיד מסוגו.‏ לדוגמה,‏ במעבדות<br />

MIT ‏(המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס)‏ פותח פרויקט דומה<br />

בשם iRemember ‏(קישור בסוף הכתבה).‏ אחד ההבדלים<br />

המשמעותיים בין iRemember ובין MyLifeBits הוא<br />

בגישה שלהם להקלטת המידע:‏ MyLifeBits נוקט בגישה של<br />

‏"חיישנים פתוחים":‏ כל מה שקורה בסביבתו של בל מוקלט.‏<br />

לעומת זאת,‏ iRemember יקליט וישמור מידע רק כאשר<br />

המשתמש יחליט כי יש צורך בכך.‏ לגישה זו של הקלטה יזומה יש<br />

¯˙‡ ÏÎ ¨·˘ÁÓ· ˘Ó˙˘Ó Ï· Ô„¯Â‚˘Î<br />

ÌȈ·˜‰Â ¨Ì˘¯apple Á˙ÂÙ ‡Â‰˘ Ëapple¯Ëappleȇ<br />

¯˘‡Î ÆÌÈ¯Ó˘apple Èapple¯˘χ‰ ¯‡Â„‰ ˙Âڄ‰Â<br />

È„È ÏÚ Ú‚¯ Ïη ËϘapple ÂÓ˜ÈÓ ¨Úapple ‡Â‰<br />

‰ÓÏˆÓ ˘·ÂÏ Ì‚ Ï· ÆÌ˘¯apple GPS ËϘÓ<br />

Ú‚¯ ÏÎ ˙„Ú˙Ó ˙ÂÈËËÒ ˙ÂappleÂÓ˙ ˙ÓÏˆÓ˘<br />

1. ואניוור בוש הוא מחלוצי המחשוב האנלוגי:‏ היה גם יועץ מדעי לנשיאי ארה"ב וניהל במהלך מלחמת העולם השנייה את המשרד למחקר ולפיתוח מדעיים<br />

74 בממשלת ארה"ב.‏ משרד זה הקים בין השאר את ‏"פרויקט מנהטן"‏ לפיתוח הפצצה הגרעינית,‏ ובוש השתתף בוועדה שהמליצה להשתמש בפצצות אלה נגד יפן.‏<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

מתוך השקף שנקלט במצלמת הטלפון הנייד ויירשמו בלוח<br />

הפגישות של המשתמש;‏ צילומים של כרטיסי ביקור יפוענחו<br />

על ידי פענוח שם,‏ תפקיד,‏ כתובות ומספרי טלפון וישויכו<br />

לתמונות של אנשים שצולמו באותו זמן.‏<br />

אם ישקיע המשתמש גם כמה דקות בסוף היום כדי<br />

‏"לתייג"‏ הקלטות מסוימות על ידי קישורן לנושאים שבהם<br />

הוא מתעניין,‏ לפרויקטים,‏ למשימות וכו',‏ יתחזקו עוד יותר<br />

ההקשרים האסוציאטיביים בין פרטי המידע,‏ ושליפת המידע<br />

- אפילו שנים לאחר מכן - תהיה קלה ומהירה עוד יותר.‏<br />

במקרים רבים עצם העיון בפרטים המקושרים לאירוע כלשהו<br />

יחזק את ‏"הזיכרונות האמיתיים"‏ - כלומר אלה האגורים<br />

בתאי העצב האנושיים - ויקל על שליפתם,‏ כך שהתוצאה<br />

היא לא רק שמירה של מידע שכבר איננו יכולים לאחזר בכל<br />

דרך אחרת,‏ אלא תמיכה ודחיפה של מנגנוני אחזור הזיכרון<br />

הפנימיים.‏ תוצאה זו נתמכת על ידי מחקרים פסיכולוגיים<br />

לגבי יצירת ואחזור זיכרון,‏ ובאמצעות דיווחים של משתמשים<br />

ב-‏ .Experience Organizer<br />

È˙¯·Á Ô¯ÎÈÊ<br />

מאז ומתמיד נאגר הזיכרון האנושי גם בתוך המוח וגם על<br />

ידי אינטראקציה עם הסביבה,‏ בפעולות כמו חריטת חריצים<br />

על עצים כדי לזכור את מסלול ההליכה,‏ קשירת קשרים<br />

בחבלים,‏ כתיבה,‏ בקשה מאנשים אחרים שיזכרו דבר מה וכו'.‏<br />

הסוג השני של האגירה מאפשר שיתוף חברתי של הזיכרון<br />

והורשתו לדורות הבאים.‏ אי אפשר לדמיין התפתחות תרבות<br />

ללא שיתוף כזה.‏ לכן התפתחות התרבות הואצה כל כך על<br />

ידי טכנולוגיות לשימור ושיתוף הזיכרון,‏ כמו המצאת הכתב<br />

ואחריה המצאת הדפוס.‏<br />

IBM Experience Organizer מאפשר שימוש חברתי<br />

ושיתוף של הזיכרונות שהוא אוגר.‏ בכך הוא משלב,‏ באותה<br />

מסגרת את העצמת הזיכרון האישי עם שיתוף מידע בתוך<br />

הארגון וההקשר החברתי.‏ כך יוכל עובד שיצא לנסיעה עסקית<br />

להפיץ את רשמיו ואת המידע שאסף,‏ ואלה יצטרפו למאגר<br />

הזיכרון הזמין לחבריו לעבודה.‏ אם לוח הזמנים יבדיל בין<br />

אירועים פרטיים ובין אירועים הקשורים לעבודה,‏ תשתמש<br />

המערכת במידע זה כדי לדעת איזה מידע נכון להפיץ ואיזה<br />

מידע לשמור לגישה על ידי אותו עובד ‏(העובד יוכל לשלוט<br />

בהחלטות אלה כאשר הוא מתייג את המידע שנשמר).‏<br />

פתחנו באותם אנשים נדירים שזוכרים הכל.‏ הטכנולוגיה<br />

שתוארה כאן אינה מתחרה ביכולותיהם המופלאות,‏ אבל<br />

יש בה פוטנציאל לאפשר לכל אחד מאיתנו לזכור הרבה יותר<br />

ולהיחשף פחות לתסכולים ולכשלים של הזיכרון.‏ יש בה גם<br />

תכונה חשובה חדשה - לא רק זיכרון טוב יותר עבור כל אדם<br />

כשלעצמו,‏ אלא יצירת מאגרי זיכרון כלליים,‏ שנוצרו על ידי<br />

תרומות של זכרונותיהם של אנשים רבים,‏ כך ששליפת מידע<br />

ממאגרים אלה דומה במידה רבה להיזכרות אישית.‏ כפי<br />

שקשה לתאר איך היינו מוצאים מידע לפני יצירתם של מנועי<br />

החיפוש באינטרנט,‏ ייתכן שבתוך שנים לא רבות לא נוכל<br />

לתאר לעצמנו איך הסתמכנו רק על תאי העצב שלנו כדי לזכור<br />

את חיינו ואת חוויותינו האישיות,‏ ובאותו אופן יונמך במקצת<br />

המחסום בין זכרונותינו לזכרונותיהם של אחרים.‏ ❖<br />

ÁÂ˙ÈÙ· ClickSoftware ˙¯·Á· „·ÂÚ ÈappleÈÓÈapple· χ¯˘È<br />

Æ˙ÂÓ„˜˙Ó ‰ÈˆÊÈÓÈËÙ‡ ˙ÂËÈ˘<br />

קישורים<br />

http://unforgettabledoc.com<br />

- סרט דוקומנטרי על בראד וויליאמס בעל הזיכרון המופלא<br />

http://research.microsoft.com/barc/MediaPresence/<br />

MyLifeBits.aspx - MyLifeBits<br />

http://www.theatlantic.com/doc/194507/bush<br />

המאמר של ואניוור בוש מ-‏ 1945<br />

http://web.media.mit.edu/~vemuri/wwit/wwitoverview.html<br />

- iRemember<br />

http://vismod.media.mit.edu/tech-reports/TR-468/<br />

node2.html - StartleCam<br />

77<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

ÈappleÈÓÈapple· χ¯˘È ˇ ˙È˙·ÏÓ ‰appleÈ·<br />

שהוקלטו.‏ קיימות כיום תוכנות לשקלוט של שיחות מוקלטות,‏<br />

כלומר הפיכתן לטקסט,‏ אבל איכות השקלוט עלולה להיות<br />

נמוכה - במיוחד כאשר ההקלטה נעשית בסביבה בלתי-‏<br />

מבוקרת שבה אי אפשר לכוון את המיקרופון ולמנוע קולות<br />

רקע.‏ רוב הפיתוחים המוזכרים במאמר זה משתמשים<br />

בטכניקה זו.‏ חלקם גם מאמצים את ההתפתחויות האחרונות<br />

בזיהוי פנים כדי לקשר את האנשים הנראים בתמונות<br />

שהוקלטו לשמם ולתפקידם ‏(וראו במדור זה:‏ ‏"האח הגדול<br />

מזהה אותך",‏ ‏"גליליאו"‏ 108). אפשר גם להשתמש בזיהוי<br />

טקסט Recognition) (OCR - Optical Character כדי<br />

להפוך טקסט המופיע בתמונות שצולמו לְטקסט ‏"חי",‏ שניתן<br />

לחפש בו.‏<br />

ובכל זאת,‏ גם אם משתמשים ביכולות המתקדמות ביותר<br />

של הבינה המלאכותית כדי לחלץ טקסט רב ככל האפשר מתוך<br />

המידע המאוכסן,‏ יש בעיה ברעיון של שימוש בחיפוש טקסט<br />

כתמיכה בתהליך ההיזכרות.‏ מנגנוני הזיכרון האנושיים אינם<br />

מבוססים דווקא על חיפוש טקסט,‏ ודברים רבים שאנו מנסים<br />

להיזכר בהם אינם מתאימים לחיפוש כזה:‏ מה הייתי צריך<br />

לעשות בעקבות הפגישה האחרונה שעסקה בפרויקט החדש?‏<br />

את מי פגשתי בארוחת הצהריים בכנס שהיה בירושלים בשנה<br />

שעברה?‏<br />

במעבדת המחקר של IBM בחיפה פותחה בשנים האחרונות<br />

מערכת תומכת-זיכרון שמציעה שיטה חדשה להתמצאות<br />

ולחיפוש במאגרים וב"ארכיונים"‏ הענקיים הנאגרים על<br />

ידי משתמשים במערכת.‏ המערכת,‏ שפותחה בקבוצת<br />

הטכנולוגיות החברתיות של מעבדת המחקר של IBM<br />

בחיפה נקראת Organizer" "IBM Experience ‏(קישור<br />

בסוף הטור).‏ המפתחים בראשות ערן בלינסקי ,(Belinsky)<br />

הציגו לראשונה אבטיפוס של המערכת בחודש יולי.‏ ההשראה<br />

למערכת באה מכלי קסום המשמש לאכסון מחשבות<br />

‏("הגיגית"‏ בתרגום העברי,‏ מלשון ‏"הגיג")‏ בסדרת ספרי הארי<br />

פוטר מאת ג'יי קיי רולינג.‏ כיום בוחנים את המערכת עובדי<br />

IBM ברחבי העולם והמפתחים בודקים את השימוש בה,‏ כדי<br />

ללמוד ממנו לאילו כיוונים לפתח את המערכת.‏<br />

כמו מערכות אחרות לתמיכת זיכרון,‏ יכול ה-‏ Experience<br />

Organizer להקליט שיחות ותמונות,‏ ולשייך כל פרט לזמן<br />

ולמקום שבו הוקלט.‏ ההקלטה יזומה על ידי המשתמש.‏ תכונה<br />

זו אינה רק פותרת חלק מהבעיות של נפח המידע ושל הפרטיות,‏<br />

אלא גם מאפשרת שימוש בטלפונים ניידים הזמינים מסחרית<br />

‏(ולא לחומרה המורכבת הרבה יותר הדרושה עבור מערכות<br />

כמו .(MyLifeBits כאשר המשתמש ירצה לשמור זיכרון<br />

מסוים,‏ הוא פשוט יצלם תמונה,‏ או יקליט וידאו או דיבור.‏<br />

כשהמשתמשים חוזרים למשרד ומסנכרנים את הטלפון הנייד<br />

עם המחשב השולחני,‏ מועבר המידע הגולמי למערכת,‏ אשר<br />

מעבדת אותו והופכת אותו למאגר מידע הזמין מכל דפדפן<br />

אינטרנט ‏(בהינתן הסיסמאות הדרושות,‏ כמובן).‏<br />

אחת התכונות הייחודיות של הפיתוח החדש הוא שימוש<br />

בהקבצת מידע (clustering) לצורך קישור בין זיכרונות<br />

ולצורך שליפה קלה של הזיכרון הנדרש.‏ לצורך כך,‏ התוכנה<br />

משתמשת במקורות מידע נוספים:‏ לדוגמה,‏ המערכת יכולה<br />

לתקשר עם לוח הזמנים והפגישות של האדם.‏ אם תמונה<br />

מסוימת צולמה בזמן שבו מראה לוח הפגישות על קיום<br />

פגישה כלשהי,‏ תקושר התמונה לאותה פגישה ולכן גם לאנשי<br />

הקשר שהשתתפו באותה פגישה,‏ לתמונות ולהקלטות אחרות<br />

שנשמרו באותו הֶקשר.‏ לכן,‏ כאשר אדם ינסה להיזכר מה<br />

היה עליו לעשות בעקבות פגישה מסוימת,‏ הוא יוכל לדפדף<br />

במקבץ של תמונות ושיחות הקשור אסוציאטיבית לאותה<br />

פגישה.‏ באותו אופן,‏ כאשר ינסה לזכור היכן פגש באדם<br />

מסוים,‏ התשובה תהיה מבוססת לא רק על מקום ותאריך,‏<br />

אלא גם על הקשר - באיזה פגישה,‏ בקשר לאיזה משימה,‏ אילו<br />

אנשים נוספים הוא פגש באותו אירוע וכו'.‏<br />

גם הכיוון ההפוך תורם ליצירת קישורים ולהקבצה של<br />

מידע:‏ אם המרצה באירוע מסוים מלווה את דבריו במצגת,‏<br />

והמשתמש מצלם חלק מהשקפים,‏ תוכל התוכנה לזהות<br />

מבנים מסוימים של טקסט בצילומים אלה:‏ שמו של המרצה<br />

וכתובת הדואר האלקטרוני שלו ‏(שמופיעים בדרך כלל באחד<br />

השקפים הראשונים)‏ יקושרו לתמונתו של המרצה ויוכנסו<br />

ל"פנקס הכתובות";‏ כתובות אתרי אינטרנט שהוא מפנה<br />

אליהם יזוהו בתוך התמונות ויישמרו לצורך עיון מאוחר יותר;‏<br />

כאשר מוזכר אירוע עתידי,‏ הנושא,‏ הזמן והמיקום יישלפו<br />

˙ÂÓ„˜˙Ó‰ ˙ÂÏÂÎÈ· ÌÈ˘Ó˙˘Ó ̇ Ì‚<br />

ıÏÁÏ È„Î ˙È˙·ÏÓ‰ ‰appleÈ·‰ Ï˘ ¯˙ÂÈ·<br />

ÈappleÂapple‚appleÓ ∫‰ÈÚ· ˘È ¨¯˘Ù‡‰ ÏÎÎ ·¯ ËÒ˜Ë<br />

ÏÚ ÌÈÒÒÂ·Ó Ìappleȇ ÌÈÈ˘Âapple‡‰ Ô¯ÎÈʉ<br />

ÌÈÒappleÓ Âapple‡˘ ÌÈ·¯ Ìȯ·„ ¨ËÒ˜Ë ˘ÂÙÈÁ<br />

‰ÊÎ ˘ÂÙÈÁÏ ÌÈÓȇ˙Ó Ìappleȇ ̉· ¯ÎÊȉÏ<br />

76<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

הן מהוות כלי בסיסי בעזרתו אנשים מבינים וחווים את<br />

העולם שסביבם.‏ כך שהתחושה הסוביקטיבית של קור היא<br />

כנראה חלק בלתי נפרד מהחוויה של בידוד חברתי.‏<br />

לממצאים אלה עשויות להיות מספר השלכות יישומיות.‏<br />

למשל,‏ בהקשר של ‏"דיכאון הסתיו"‏ ‏(המכונה גם ‏"דיכאון<br />

החורף";‏ .(SAD; Seasonal Affective Disorder סוג זה<br />

של דיכאון מופיע רק בחודשי הסתיו/חורף בקרב אנשים<br />

בריאים.‏ הסבר תופעה זו התמקד עד כה בעיקר בכך שמיעוט<br />

השעות בהן יש אור שמש בימות הסתיו והחורף ‏(יחסית<br />

לימות הקיץ)‏ גורם באופן כלשהו ‏(שאינו ברור עדיין לאשורו)‏<br />

לדיכאון בקרב אנשים בריאים.‏ מעט מחקרים התייחסו<br />

להסבר חלופי לפיו דווקא הקור ולא מיעוט אור השמש הוא<br />

זה שעשוי להוביל לדיכאון החורף.‏ המחקר הנוכחי עשוי<br />

לספק סיבה לכך:‏ ייתכן שמזג האוויר הקר בחורף מהווה זרז<br />

לחוויה הפסיכולוגית של בידוד חברתי.‏ לבסוף,‏ לא לחינם<br />

ממליצות סבתות על לגימת מרק חם בעתות מחלה ומצוקה.‏<br />

מממצאי המחקר הנוכחי עולה כי אכילת מרק חם עשויה<br />

להיות מנגנון אמיתי,‏ שבאמצעותו ניתן להתמודד עם בידוד<br />

חברתי...‏ ❖<br />

˙Èapple‚¯‡ ˙ˆÚÂÈ ˙È‚ÂÏÂÎÈÒÙ ‡È‰ ıȷ˜¯·–ÔÂ˘È„ ÌÈ¯Ó ¯¢„<br />

Æ˙ȘÂÂÈ˘Â<br />

79<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ıȷ˜¯·–ÔÂ˘È„ ÌÈ¯Ó ˇ ˘Ùapple<br />

ÌÁ ˜¯Ó·Â ˜Â·ÈÁ· Ì˙‡ ¯ÈÓ‰ ø˙„Ȅ·Â ¯Â˜ ÌÈ˘Á<br />

השפה האנושית רוויה בדימויים ובמטפורות המקשרים<br />

בין טמפרטורה קרה ובין בידוד חברתי או רגשות כמו עצב<br />

וייאוש.‏ למשל:‏ ‏"הוא נעץ בו מבט קר כקרח"‏ או ‏"חבריו הראו<br />

לו כתף קרה".‏ ואמנם,‏ אדם המתואר כ"חם"‏ נתפש כחברתי<br />

וכנחמד,‏ בעוד אדם המתואר כ"קר"‏ נתפש כלא חברתי<br />

וכחסר חברים.‏ כולנו יודעים כי אין להתייחס למטפורות<br />

באופן מילולי כפשוטן,‏ אך כעת מתברר ממחקר המתפרסם<br />

בכתב העת Psychological Science על ידי Chen-Bo Zhong<br />

ו-‏Leonardelli Geoffrey כי כנראה קיים בסיס פסיכולוגי-‏<br />

תפישתי לקישור הנעשה בין תחושות של קור לרגשות של<br />

בדידות חברתית.‏<br />

תינוק המחובק על ידי הדמות המטפלת בו חש בנוסף<br />

לרגשות של אהבה וקרבה גם תחושות של חום פיזי,‏<br />

ולעומתו תינוק שאינו מוחזק ושאינו מחובק על ידי הדמות<br />

המטפלת אינו חש בחום פיזי ועשוי אף לחוש פיזית קור.‏<br />

ייתכן שחשיפה ראשונית זו למגע או להיעדרו מעצבת את<br />

ההבנה ואת התפישה שקירבה חברתית פירושה חום,‏ ואילו<br />

ריחוק חברתי פירושו קור.‏ כך שייתכן שגם בשאר שלבי<br />

החיים מצבים של בדידות חברתית יהיו מלווים בתחושות<br />

פיזיות של קור.‏ השערה זו נבחנה במחקר הנוכחי.‏<br />

בניסוי הראשון נבחנה השאלה האם אנשים המתבקשים<br />

להיזכר בחוויה מהעבר בה חשו בידוד חברתי יחושו במקביל<br />

גם קור פיזי.‏ בניסוי נטלו חלק שישים וחמישה משתתפים.‏<br />

מחצית מן המשתתפים התבקשו להיזכר במצב בו חשו<br />

בדידות חברתית,‏ ואילו האחרים התבקשו להיזכר במצב<br />

בו חשו שותפות חברתית.‏ לאחר מכן התבקשו המשתתפים<br />

להעריך מה היא הטמפרטורה בחדר בשעת המבדק על סולם<br />

הנע בין 12 לבין 40 מעלות צלסיוס.‏<br />

מניתוח תוצאות הניסוי עולה כי משתתפים שהתבקשו<br />

להיזכר במצב בו חשו בדידות חברתית,‏ העריכו את<br />

הטמפרטורה בחדר כנמוכה יותר מאשר העריכו משתתפים<br />

אשר התבקשו להיזכר במצב בו חשו שותפות חברתית.‏<br />

מטרת הניסוי השני היתה לבחון האם ניתן לשחזר<br />

את תוצאות הניסוי הראשון גם ‏"בתנאי אמת",‏ בהם<br />

המשתתפים שרויים בפועל במצב של בידוד או נידוי חברתי.‏<br />

בניסוי השתתפו 52 נבדקים.‏ בהגיעם למעבדה התבקשו<br />

המשתתפים ליטול חלק במשחק מחשב וירטואלי של<br />

‏"מסירוֹת"‏ כדור.‏ נאמר להם כי יחד עימם משחקים עוד שלושה<br />

שחקנים מקוונים.‏ אולם למעשה,‏ תוכנת מחשב היא ששלטה<br />

ללא ידיעתם ב"מסירוֹת"‏ של שלושת ‏"השחקנים"‏ האחרים,‏<br />

כך שמשתתפי המחקר שוייכו באופן אקראי לשתי קבוצות:‏<br />

קבוצת הבידוד החברתי או קבוצת הבקרה.‏ המשתתפים<br />

בקבוצת הבידוד החברתי קיבלו את הכדור פעמיים בתחילת<br />

המשחק,‏ אך ‏"נודו"‏ על ידי המשתתפים האחרים בכל יתר 30<br />

המסירות בהמשך המשחק.‏ המשתתפים בקבוצת הבקרה<br />

קיבלו את הכדור לסירוגין במהלך המשחק.‏<br />

בשלב השני של הניסוי התבקשו המשתתפים להשיב<br />

על סקר ‏(אשר נאמר להם כי אינו קשור לשלב הראשון של<br />

הניסוי)‏ בו דירגו את המידה שבה הם חושקים במוצרי מזון<br />

שונים,‏ ביניהם משקה חם ‏(קפה),‏ מאכל חם ‏(מרק)‏ ושלושה<br />

מוצרים נוספים ‏(משקה קר,‏ תפוח וקרקרים).‏<br />

מניתוח הנתונים התברר כי משתתפים בקבוצת הבידוד<br />

החברתי חשקו יותר מאשר משתתפי קבוצת הבקרה במשקה<br />

החם ובמאכל החם.‏ מאידך,‏ לא היה הבדל בין הקבוצות<br />

במידה שבה חשקו במוצרים האחרים.‏ מכאן,‏ שייתכן כי<br />

החוויה של בידוד חברתי גרמה לתחושת קור,‏ מה שהוביל<br />

להעדפה של מאכל או משקה חמים.‏<br />

לסיכום,‏ משני הניסויים עולה כי אנשים חשים קור פיזי,‏<br />

או שהם מעדיפים משקה חם,‏ כאשר הם נזכרים בחוויה של<br />

בידוד חברתי או כאשר הם חווים אותה בפועל.‏ תוצאות<br />

אלו עולות בקנה אחד עם תיאוריות הגורסות כי החוויה<br />

החברתית אינה מנותקת מתחושות פיזיות או סומטיות.‏<br />

תוצאות אלו גם ממחישות שמטפורות אינן רק מרכיב שפתי<br />

שאנשים משתמשים בו כדי לתקשר זה עם זה ותו לא,‏ אלא<br />

78<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

מתקנים מתנפחים מתקשרים אצל רבים כמקור שעשוע<br />

לילדים,‏ בימי הולדת או בפארקי שעשועים.‏ מחשבה נוספת<br />

תעלה קרוב לוודאי יישומים מוכרים נוספים,‏ כגון סירות<br />

הצלה,‏ מגלשות חירום למטוסים וכריות אוויר למכוניות.‏<br />

שימוש ברכיבים מתנפחים בחלל נראה במחשבה ראשונה<br />

כקוריוז,‏ או כיישום שאינו מתאים לתנאים הקשים של<br />

סביבת החלל.‏ והנה,‏ מבנים מתנפחים - אף על פי שאינם<br />

נפוצים עדיין - נמצאים בחלל סביב כדור הארץ כחלק<br />

מלוויינים,‏ כניסויים לבחינת טכנולוגיות שונות ואף<br />

כאבטיפוס לתחנת חלל מסחרית.‏ בסקירה זו נעסוק<br />

מעט ביישומים השונים של מבני חלל מתנפחים,‏ באתגר<br />

הטכנולוגי הניצב בפני מי שרוצה להשתמש בהם בחלל,‏<br />

ובתוכניות עתידיות שצופות למבנים המתנפחים עתיד<br />

חשוב בפעילות האדם בחלל.‏<br />

øÌÈÁÙapple˙Ó ÌÈ·Èί ̉Ó<br />

ישנם יישומי חלל רבים היכולים לעשות שימוש ברכיבים<br />

מתנפחים,‏ והנה רשימה חלקית:‏ חלק ממבנה של חללית<br />

או לוויין,‏ למשל מסגרת שעליה מותקנים תאים פוטו-‏<br />

וולטאיים ‏("תאים סולאריים"),‏ שלד של אנטנה,‏ מגן<br />

נגד מיקרו-מטאוריטים ופסולת של שברי חלל Space)<br />

,(Debris מגן חום מתכלה לקראת כניסה לאטמוספרה,‏<br />

אמצעי להסתרה של לוויין והפיכתו לחמקן,‏ ואף יחידת<br />

מגורים או מעבדה המאפשרת קיום של בני אדם בתוכה.‏<br />

מגוון המשימות שניתן לבצע באמצעות רכיבי חלל מתנפחים<br />

הוא רב,‏ אבל שומה עלינו להתגבר על המכשולים הרבים<br />

המצויים בסביבת החלל כמו ‏ִריק,‏ קרינה מייננת ובלתי<br />

מייננת,‏ סכנת פגיעה של מטאוריטים זעירים ופסולת חלל<br />

מעשה ידי אדם,‏ התמודדות עם חמצן אטומרי - כל אלה הם<br />

מכשולים לא פשוטים גם עבור לוויינים ומערכות קשיחות,‏<br />

קל וחומר לחומר גמיש המנופח באמצעות גז כלשהו.‏ מגוון<br />

היישומים שניתן לביצוע באמצעות רכיבים מתנפחים הביא<br />

יזמים פרטיים לעסוק בנושא זה,‏ וכן את סוכנות החלל<br />

האירופית שאף מקיימת כנס מדעי שנתי העוסק ברכיבי<br />

חלל מתנפחים.‏ סוכנות החלל האמריקנית נאס"א בוחנת<br />

אף היא שימוש ברכיבים אלה.‏<br />

¯ÂÁ‡Ï Ë·Ó<br />

מעניין לציין,‏ כי אחד הלוויינים הראשונים בעולם היה<br />

בעצם לוויין מתנפח.‏ סוכנות החלל האמריקנית נאס"א<br />

שיגרה לחלל במאי 1960 את הלוויין אֶקו-‏‎1‎ ,(Echo-1)<br />

כדור בקוטר של שלושים מטרים וחצי,‏ עשוי פוליאסטר<br />

ומצופה באלומיניום.‏ עובי המעטפת היה 0.127 מ"מ<br />

בלבד(!).‏ הלוויין שימש כתחנת ממסר לאותות רדיו<br />

וטלוויזיה , וכן להעברת שיחות טלפון ‏(במילים אחרות:‏<br />

הלוויין היה לוויין תקשורת פסיבי).‏ בנוסף,‏ שימש הלוויין<br />

ככלי ללימוד צפיפות האטמוספרה של כדור הארץ ועוצמת<br />

הקרינה של השמש.‏ הלוויין שרד בחלל שמונה שנים ונשרף<br />

לבסוף במאי 1968 עם כניסתו לאטמוספרה.‏ נאס"א<br />

השתמשה בטכנולוגיה זו לשיגור מספר קטן של לוויינים<br />

דומים;‏ אולם עם ההתפתחות בתחום לווייני התקשורת<br />

האקטיביים נזנח הנושא.‏<br />

‡¢Ò‡apple ˙·Ȅ‡· Æ¯Â‚È˘ ̯˷ ‰appleÈÁ·· ECHO-1 ÔÈÈÂÂω<br />

81<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

¯·appleÚ ÏË ˇ ÏÏÁ ÔÓÊ<br />

ÌÈÁÙapple˙Ó Ìȯ‚˙‡<br />

ÌÈÎÙ‰ ÁÙapple˙Ó ÔÈÈÂÂÏ ÂÏÈه ˙ÈÏÏÁ‰ ˙˙Áapple‰Ï ¯È‡ ˙ÂȯΠ¨˙ÂÁÙapple˙Ó ÏÏÁ ˙ÂappleÁ˙<br />

ÏÏÁ‰ ÈÓ¢ÈÈ· ÌÈÈ˙ÂÚÓ˘Ó ÌÈ·ÈίÏ<br />

GettyImages / ˜apple·ß‚Óȇ ∫¯Âȇ<br />

80<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

שלד מתנפח.‏ לווייני תקשורת יפניים אחדים השתמשו אף<br />

הם בטכנולוגיה זו.‏ חברת ILC DOVER פיתחה תאים<br />

סולאריים המתוחים על מסגרות מתנפחות,‏ אולם כיום<br />

אין עדיין לוויין העושה בהם שימוש.‏ למבנים אלה חשיבות<br />

רבה בנושא חיסכון במשקל,‏ גורם שיהווה שיקול בתכנון<br />

מפרשיות שמש עתידיות ‏(וראו מדור זה,‏ ‏"שוטי שוטי<br />

ספינתי ... הסולארית,‏ ‏"גליליאו"‏ 120).<br />

ÌÂÏȈ ≠ ÒÈÈÙÒ¯Èȇ ÂÏ‚È· ˙¯ˆÂ˙Ó ÒÈÒappleß‚ ˙ÁÙapple˙Ó‰ ÏÏÁ‰ ˙appleÁ˙<br />

ÆÏÏÁ‰Ó<br />

‡¢Ò‡apple ˙·Ȅ‡· ÆÁÙapple˙Ó „Ï˘Ó ‰ÈÈÂapple·‰ ˜appleÚ ˙appleËapple‡<br />

º º<br />

¯ÙÈÈapple„ ¯‚˘Ó Ï˘ ÔÂÈÏÚ‰ ·Ï˘· ˙ÁÙapple˙Ó‰ ÏÏÁ‰ ˙appleÁ˙ ˙Êȯ‡<br />

˙ÂÁÙapple˙Ó ÏÏÁ ˙ÂappleÁ˙ ≠ ÂÏ‚È·<br />

אחת מחברות החלל הפרטיות המעניינות ביותר היא<br />

ביגלו אירוספייס Aerospace) .(Bigelow החברה עוסקת<br />

בפיתוח תחנות חלל מתנפחות,‏ מתוך כוונה לספק מגורים<br />

לתיירי חלל,‏ כאשר תיירות החלל תהפוך למסלולית ‏(כיום<br />

רוב היוזמות לתיירות חלל עוסקות בטיסה תת מסלולית,‏<br />

כלומר קשת גדולה שמבצעת החללית ובשיאה מספר דקות<br />

שהייה בחלל).‏ תיירי החלל העשירים לא ישמחו להידחק<br />

במרחב המצומצם והספרטני של תחנת החלל הבינלאומית,‏<br />

וכאן נכנסה חברת ביגלו לפעילות.‏ החברה הפרטית כבר<br />

שיגרה לחלל רכיב שהתנפח ויצר מכלול המתאים למגורים<br />

ועבודה ודומה בגודלו למיניבוס.‏ לחברה תוכניות לשלוח<br />

יחידות נוספות לחלל על מנת להרכיב תחנת חלל פרטית<br />

ראשונה שתוכל לשמש כיעד לתיירי חלל.‏ ג'נסיס 1, תחנת<br />

החלל הראשונה הלא-מאויישת של החברה פועלת בחלל<br />

בהצלחה מאז שנת 2006, ולא חוותה תקלות משמעותיות<br />

ובכלל זה אובדן דיחוס.‏ בשנת 2007 שוגרה תחנת חלל<br />

גדולה יותר,‏ ג'נסיס 2, שאף היא פועלת כשורה.‏<br />

83<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

ÏÏÁ ÔÓÊ<br />

ÏÏÁ ÔÓÊ<br />

ÌÈ„‡Ó ÏÚ ˙ÂÈÏÏÁ ˙˙Áapple‰Ï ÈÚˆÓ‡ ≠ ¯È‡ ˙ÂȯÎ<br />

הצורה המקובלת להנחתת חלליות על מאדים כוללת<br />

מספר שלבים:‏ בלימה אווירודינמית - הסתייעות<br />

באטמוספרת מאדים לשם האטת תא נחיתה,‏ מצנח,‏ ומנועי<br />

בלימה רקטיים הפועלים עד לנגיעת הנחתת על פני השטח<br />

של מאדים.‏ שימוש במנועים רקטיים לצורך נחיתה כרוך<br />

בהכרח לשאת את הדלק והמחמצֵן הדרושים לנחיתה מסה<br />

לא מבוטלת,‏ שאלמלא היתה נישאת אפשר היה להגדיל<br />

את משקל הציוד המדעי על החללית או לחילופין להסתייע<br />

במשגר ‏(טיל)‏ קטן יותר,‏ ולחסוך בעלויות המשימה כולה.‏<br />

בשנת 1997 נחתה לראשונה אי פעם חללית מחקר על<br />

מאדים,‏ שלא הותקנו בה רגלי נחיתה ומנועי בלימה<br />

רקטיים.‏ החללית,‏ פאת'פיינדר ,(Pathfinder) השתמשה<br />

בבלימה אווירודינמית ובמצנח,‏ אולם בשלב הסופי של<br />

תהליך הנחיתה נופחו כריות אוויר סביב הנחתת והן<br />

שספגו את זעזוע הפגיעה בקרקע.‏ החללית ניתרה וקפצה<br />

על מאדים פעמים אחדות עד שנעצרה.‏ בשלב זה רוקן<br />

הגז הדחוס ששימש לניפוח הכריות,‏ ורובוט מחקר קטן<br />

יכול היה לצאת אל פני השטח ולהתחיל בעבודתו.‏ בשנת<br />

2004 הנחיתה ארה"ב שני רובוטים מתקדמים על מאדים<br />

תוך שימוש בשיטת ריכוך הנחיתה באמצעות כריות אוויר.‏<br />

מובן כי כריות אלה צריכות היו לעמוד בשחיקה של קרקע<br />

מאדים,‏ ולהיות חסינות בפני קרעים שיכולים היו להיגרם<br />

על ידי אבנים חדות וסלעים.‏ מבחינת המבנה,‏ היתה<br />

מעטפת הכריות דומה לחליפות החלל של האסטרונאוטים.‏<br />

גם בריטניה ניסתה את כוחה בשיטת נחיתה זו,‏ אך הקשר<br />

עם החללית ביגל (2 2 (Beagle אבד ואין מידע האם היה<br />

כשל במנגנון הנחיתה המתנפח או שהמשימה כשלה בשלב<br />

מוקדם יותר.‏<br />

Ô˜ÓÁ ÔÈÈÂÂÏ<br />

רישום פשטני המופיע בפטנט אמריקני מראה לוויין בִּיון<br />

גדול שחלקו העיקרי מוסתר על ידי חרוט.‏ החרוט הוא רכיב<br />

מתנפח,‏ שנועד להסתיר את מבנו של הלוויין מתצפיות<br />

קרקעיות העושות שימוש בטלסקופים רבי עוצמה.‏ בנוסף<br />

למניעת צילום באור הנראה,‏ משמש החרוט המתנפח<br />

להקטנת החתימה האינפרא-אדומה של הלוויין,‏ חתימה<br />

המכ"מית שלו ואף להוות מכשול בפני לווייני צילום קטנים<br />

שיפעלו בקרבת הלוויין ‏(על לוויינים לפעולות קירבה בחלל<br />

ראו ‏"כולל שירות",‏ מדור זה,‏ ‏"גליליאו"‏ 114). לא ידוע האם<br />

קיימים לוויינים אמריקניים העושים שימוש בטכנולוגיה זו<br />

למטרות חמקנות,‏ אך הדעה המקובלת בקרב מומחי חלל<br />

רבים היא שאכן קיימים לוויינים כאלה.‏<br />

ÌÈËappleËÙ‰ „¯˘Ó ∫¯Â˜Ó ÆÌÈÈapple˜ÓÁ ÌÈappleÈÈÙ‡Ó ÏÚ· ÔÈÈÂÂÏ Ï˘ ËÂ˯˘<br />

·¢‰¯‡ Ï˘<br />

ÌÈȯ‡ÏÂÒ Ìȇ˙ ˜appleÚ ˙ÂappleËapple‡<br />

שלד מתנפח יכול להוות בסיס לאנטנות ענק המתאימות<br />

ללווייני תקשורת וללווייני ריגול מסוימים.‏ המשקל הנמוך<br />

של המבנה,‏ ביחס למבנים קשיחים,‏ והאפשרות לייצר<br />

מבנים בעלי גיאומטריה משתנה,‏ הביאו את סוכנות החלל<br />

האמריקנית וכן חברות פרטיות שונות לפתח אנטנות<br />

מתנפחות ללוויינים.‏ בטיסת מעבורת החלל STS-77 ‏(מאי<br />

1996) נפרשה בהצלחה רבה אנטנה גדולת ממדים בעלת<br />

‰· ‰apple¢‡¯‰ ÌÚÙ‰ ÂÊ ‰˙ȉ ÆÌÈ„‡Ó ÏÚ ¢¯apple¯ß‚ÂÒ¢ ÏÏÁ‰ ·Î¯<br />

‰appleÂÓ˙· ˙‡¯apple‰© ¯È‡ ˙ÂȯΠ˙ÂÚˆÓ‡· ÌÈ„‡Ó ÏÚ ˙ÈÏÏÁ ‰˙Áapple<br />

‡¢Ò‡apple ˙·Ȅ‡· Æ®˙Âapple˜Â¯Ó Ô‰˘Î<br />

82<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

ÏÏÁ ÔÓÊ<br />

Á¯È‰ ¯˜ÁÏ ÌÈÁÙapple˙Ó ÌÈapple·Ó<br />

כחלק מהאסטרטגיה העכשווית של סוכנות החלל<br />

האמריקנית לחזרה אל הירח והקמת בסיס לפעילות<br />

מאוישת ממושכת על פניו,‏ נבחנים מבני מגורים מתנפחים<br />

בתצורות שונות.‏ החברה הוותיקה שפיתחה וייצרה את<br />

חליפות החלל של ארה"ב מראשית הטיסות המאוישות<br />

לחלל,‏ ,ILC DOVER מפתחת את יחידות המגורים<br />

המתנפחות,‏ שעל פי התכנון יוצבו על הירח בסוף העשור<br />

הבא,‏ ואולי ישמשו גם את הצוותים הראשונים שינחתו על<br />

מאדים.‏<br />

ÆÌÈÁÙapple˙Ó ÌÈÏÂÏÎÓ ˙ÏÚ· ˙ȯÁÒÓ ÏÏÁ ˙appleÁ˙<br />

ÒÈÈÙÒ¯ȇ ÂÏ‚È· ˙¯·Á ˙·Ȅ‡·<br />

קונבנציונאלי.‏ טילים מתנפחים אולי לא נראה בקרוב,‏ אבל<br />

לוויינים מתנפחים,‏ תחנות חלל מתנפחות ואפילו חללית<br />

המיועדת לנוע ב"קו"‏ תחנת החלל-‏ ירח - בהחלט כן.‏ ❖<br />

¯˜ÁÓÏ ¯˘ÈÙ ÔÂÎÓ ¨ÏÏÁ‰ ¯˜ÁÏ ÊίӉ ˘‡¯ ‡Â‰ ¯·appleÚ ÏË<br />

Æ˙Èχ¯˘È‰ ÏÏÁ‰ ˙„‚‡ ¯¢ÂÈ ¨ÏÏÁ ¯È‡ Ȃ˯ËÒ‡<br />

˙ȯÙÒÂÓˇ ‰ÓÈÏ·Ï ÌÈÁÙapple˙Ó ÌÈapple·Ó<br />

על אף העובדה שטרם נעשה בהם שימוש מבצעי,‏ קיימים<br />

פתרונות טכנולוגיים המתבססים על מבנים מתנפחים,‏<br />

שיכולים לסייע בשלב הבלימה האטמוספרית בעת הנחתת<br />

חלליות מחקר על מאדים,‏ ואף לשם החזרת חלליות וציוד<br />

מהחלל אל כדור הארץ.‏ למרות החום העצום בעת הכניסה<br />

לאטמוספירה מסוגלים מבנים מתנפחים לשרוד את<br />

המעבר.‏ מגיני חום מתנפחים יכולים לשמש כסירות הצלה<br />

בעת חירום,‏ ולהקטין את משקל הציוד המשולח אל תחנת<br />

החלל הבינלאומית.‏<br />

וכך נראה,‏ שרכיבי חלל מתנפחים יוכלו לשמש למגוון<br />

יישומי חלל,‏ לפשט את ההיבטים הטכניים של משימות<br />

חלל שונות ולהוריד עלויות של משימות אלה,‏ ובמיוחד<br />

לקצר את זמן המחקר והפיתוח של רכיבים נפרשים מתכנון<br />

לקריאה נוספת:‏<br />

אתר חברת ביגלו אירוספייס,‏ ובו תיאור מפורט של תחנות החלל<br />

המתנפחות וכן תמונות וסרטי וידאו שצולמו בתחנת החלל הבלתי<br />

מאוישת ג'נסיס 1:<br />

http://www.bigelowaerospace.com/<br />

אתר הכנס של סוכנות החלל האירופית העוסק ברכיבי חלל<br />

מתנפחים:‏<br />

http://www.congrex.nl/08c06/<br />

˙·Ȅ‡· ÆÁ¯È‰ ÈappleÙ ÏÚ ˘ÂÓÈ˘Ï ˙ÁÙapple˙Ó ÌÈ¯Â‚Ó ˙„ÈÁÈÏ ÒÂÙÈË·‡<br />

‡¢Ò‡apple<br />

84<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

GettyImages / ˜apple·ß‚Óȇ ∫ÌÂψ˙<br />

º º<br />

תאים וליצירת השלפוחיות האופייניות,‏ שהן האבעבועות.‏<br />

הפרשת הנגיפים לסביבה מתחילה מספר ימים לפני הופעת<br />

הפריחה,‏ כך שאין זה מעשי לבודד את החולה מסביבתו.‏<br />

סיבוכים אופייניים,‏ בעיקר במתבגרים ומבוגרים שאצלם<br />

עלולה התמותה להגיע ל-‏ 40%, הם בעיקר דלקת ריאות,‏<br />

תסמונת ריי syndrome) - Reye's שילוב של פגיעה בכבד<br />

ובמוח),‏ דלקת שריר הלב,‏ דלקת כליות ודלקת פרקים.‏<br />

בנשים הרות,‏ בעיקר בשליש הראשון של ההיריון,‏ עובֵר<br />

הנגיף לעובּר ועלול לגרום לו לנזקים חמורים ובלתי הפיכים:‏<br />

גפיים מעוותות,‏ צלקות בעור,‏ עיוורון,‏ ופיגור שכלי.‏ חלק<br />

מעוברים אלה מופל באופן עצמוני.‏ במקרים האחרים<br />

שוקלים ביצוע הפלה יזומה.‏<br />

בילדים בריאים אין לרוב סיבוכים.‏ (1:1000 מופיעה<br />

דלקת מוח - .(encephalitis<br />

כרבע מהמקרים של ילדים עם ‏"חיידק טורף"‏<br />

pyogenes) ,(Streptococcus תופעה נדירה ביותר,‏<br />

נובעים מזיהום של שלפוחית של אבעבועות רוח.‏<br />

לאבעבועות רוח אין תרופה:‏ כל שניתן לעשות הוא מנוחה<br />

וטיפול להקלת הגירוד על ידי מריחה של תמיסה להרגעה<br />

‏(קלמין)‏ או חומרים אנטיהיסטמינים כפניסטיל,‏ או טבילה<br />

87<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

¯Èapple–¯· ¯Â¯„ ˇ Ô˘· ÌÈÈÁ‰<br />

®ÍÙȉ‰Â© ˙¯‚ÂÁ ˙˜·Ï˘Ï Á¯ ˙ÂÚ·ڷ‡Ó ≠Varicella zoster ÛÈ‚apple‰<br />

‰È‚ÂÏÂÓÈˇ<br />

¯·Ú· ¨Ô· Æ˙ÈappleÈËÏ· ‰ÏϘ ‡È‰ “Pox” :Chicken pox<br />

‰ÏϘ χΠԉÈappleÈÓÏ ˙ÂÚ·ڷ‡‰ ˙ÂÏÁÓ Ï‡ ÂÒÁÈÈ˙‰<br />

˙‡¯Ó‰ ˙‡ү‚ ¯ÙÒÓ ˘È ͇ ÆÌÈÏÂÁ‰ ÏÚ ˙ÏËÂÓ‰<br />

‰apple¢‡¯‰ ∫®chicken© ˙Ï‚apple¯˙ ‰ÏÈÓ‰ Ì˘Ï ‰ÚÈ‚‰ „ˆÈÎ<br />

˙˘·Â˘Ó‰ ˙ÈÏ‚apple‡‰ ‰ÏÈÓ· ¢Ó˙˘‰˘ ˙ү‚<br />

˘Â·È˘ ƉÏÁÓ‰ Ï˘ „¯Ȃ‰ ˙‡ ¯‡˙Ï È„Î Giccin<br />

ȇ ˙‡ ¯‡˙Ï È„Î ,chicken≠Ï Ï‚Ï‚˙‰ ÂÊ ‰ÏÈÓ Ï˘<br />

≠ ˙¯ÂÁ˘ ˙ÂÚ·ڷ‡Ï ˙ÈÒÁÈ© ‰ÏÁÓ‰ Ï˘ ˙ÂappleÎÂÒÓ‰<br />

ÒÁÂÈÓ ‰Ê ˘Â·È˘ Æ®¥∞• ≠Ï ÚÈ‚‰Ï ‰ÏÂÏÚ ‰˙ÂÓ˙‰ Ì˘<br />

‰Ò¯‚‰ Æ®Johnson© ÔÂÒappleÂß‚ χÂÓÒ ÈËȯ·‰ ȇappleÂÏÈÓÏ<br />

‰‡¯apple ˙ÂÈÁÂÙÏ˘‰ ÌÚ ÌÈÏÂÁ‰ ¯ÂÚ˘ ˙appleÚÂË ‰ÈÈapple˘‰<br />

˙È˘ÈÏ˘ ‰Ò¯‚ ÆÌ˘‰ Ô‡ÎÓ ¨˙ÂÏ‚apple¯˙ Â˙‡ ¯˜Èapple ÂÏȇÎ<br />

¯Â‡È˙ ¨‰appleÂÙ‡ ≠ Chick-pea ‡Â‰ ¯Â˜Ó‰˘ ‰¯È·ÒÓ<br />

Æ˙ÂÈÁÂÙÏ˘‰ τ‚ ˙‡ ˘ÈÁÓ‰˘<br />

∫Varicella (Herpes) zoster<br />

‡Â‰˘ ¨Varicelle ˙È˙Ù¯ˆ‰ ‰ÏÓ· Â¯Â˜Ó Varicella Ì˘‰<br />

Æ˙¯ÂÁ˘‰ ˙ÂÚ·ڷ‡‰ ˙ÏÁÓ ≠ Variola≠Ï Û„¯apple Ì˘ ̈ڷ<br />

¯Ê‚apple Herpes Æ¢‰¯Â‚Á¢ ‰˙ÂÚÓ˘Ó˘ ˙ÈappleÂÂÈ ‰ÏÈÓ ÂÊ Zoster<br />

Æ·apple‚˙Ó ‰˙ÂÚÓ˘Ó˘ herpein ˙ÈappleÂÂȉ ‰ÏÈÓ‰Ó<br />

Ô˘ ÏÏÁ ˙¯Âˆ· ¯ÂÚ‰ ÏÚ ‰ÁÈÙ˙ ‰˘Â¯ÈÙ ‰Ú·ڷ‡<br />

˙ÂÈÁÂÙÏ˘‰ ˙‡¯apple Ô· ÍΠ¨®Ô˘Â˘ Ô·‡ ÔÂÏÈÓ© ÏÊÂapple ‰‡ÏÓ‰<br />

ÈÏÂÏÈÓ Ì‚¯˙ ‡Â‰ Á¯ ˙ÂÚ·ڷ‡ ÆÔ˙ÏÈÁ˙· ¯ÂÚ‰ ÏÚ<br />

‰Áapple‰· Â¯Â˜Ó˘ Ì˘ ¨windpocken ¨˙ÈappleÓ¯‚Ø˘È„ÈÈÓ<br />

Ưȇ‰Ó ‰ÚÈ‚Ó ‰ÏÁÓ‰˘ ®ÌÈÈ˙appleÈ· ‰Î¯Ù‰˘©<br />

∫Shingles ≠ ˙¯‚ÂÁ ˙˜·Ï˘<br />

‰˙ÂÚÓ˘Ó˘ ¢˜Â·Ï˘¢ ˙ÈÓ¯‡‰ ‰ÏÈÓ‰Ó ≠ ˙˜·Ï˘<br />

ª‰¯Â‚Á ‰ÏÈÓ‰Ó ≠ ˙¯‚ÂÁ ª‰Ú·ڷ‡<br />

Chingle ˙È˙Ù¯ˆ‰ ‰ÏÈÓ· ‰¯Â˜Ó ¨Shingles<br />

Ɖ¯Â‚Á ‰˙ÂÚÓ˘Ó˘<br />

בתחילת ספטמבר השנה אמור היה משרד הבריאות<br />

להכניס לשגרת החיסונים של ילדי ישראל את החיסון<br />

הפעיל כנגד הנגיף ,Varicella zoster הידוע כגורם<br />

למחלת הילדים אבעבועות הרוח ,(chickenpox) ולמחלת<br />

השלבקת החוגרת .(shingles) העניין אמנם נדחה,‏ בתקווה<br />

שזו דחייה זמנית בלבד,‏ אך זו ההזדמנות להזכיר לעצמנו<br />

מיהו הנגיף,‏ מהן שתי המחלות שהוא גורם,‏ וכמובן מה טיבו<br />

של החיסון.‏<br />

Á¯‰ ˙ÂÚ·ڷ‡<br />

היסטוריה<br />

התיאור הראשון של המחלה מיוחס לרופא האיטלקי<br />

ג'יובני פיליפו (Filippo) במאה ה-‏ 16. בשנת 1600 כינה<br />

הרופא אנגלי ריצ'רד מורטון (Morton) את המחלה בשם<br />

chickenpox עקב ההתייחסות אליה כאל צורה קלה יותר<br />

של מחלת האבעבועות השחורות ‏(שנגרמת על-ידי נגיף<br />

ה-‏Variola‏.‏ וראו במדור זה:‏ ‏"אבעבועות שחורות - המחלה<br />

המידבקת הראשונה שהוכחדה מהעולם",‏ ‏"גליליאו"‏ 99).<br />

ב-‏ 1767 הראה הרופא האנגלי ויליאם הברדן (Heberden)<br />

שמדובר בשתי מחלות שונות.‏<br />

זמן הדגירה של המחלה הוא כ-‏ 21 - 14 יום,‏ ואז חש<br />

החולה בחולשה וטמפרטורת גופו עולה.‏ לאחר מכן מופיעה<br />

פריחה על העור,‏ תחילה באזור הבטן ואחר-כך על הפנים<br />

והזרועות.‏ החום נמשך כל<br />

עוד מופיעות שלפוחיות<br />

חדשות 2) 4 - ימים).‏<br />

ההדבקה הראשונית<br />

מתרחשת לרוב דרך מערכת<br />

הנשימה,‏ ולעתים דרך<br />

העפעפיים.‏ לאחר מחזור<br />

ראשון בתאי האפיתל של<br />

מערכת הנשימה,‏ מגיעים<br />

הנגיפים למחזור הדם ולאחר<br />

מספר מחזורי הכפלה בתאי<br />

peripherial) מסוימים T<br />

blood mononuclear<br />

(cells הם מגיעים לתאי<br />

העור,‏ גורמים לאיחוי<br />

˙ÂÚ·ڷ‡ Ï˘ ˙ÈappleÈÈÙ‡ ‰ÁȯÙ<br />

CDC≠‰ ¯˙‡Ó ÆÁ¯<br />

http://phil.cdc.gov<br />

86<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

Â˙ÂÚÓ˘Ó Á¯ ˙ÂÚ·ڷ‡ „‚apple ÔÂÒÈÁ<br />

שני תרכיבי חיסון נגד הנגיף קיימים כבר זה למעלה<br />

מעשור.‏ תרכיבים אלה מכילים נגיפים מוחלשים,‏ והם מכונים<br />

Varivax ו-‏Varilrix‏.‏ בישראל מחסנים באחרון.‏<br />

שתי אפשרויות נשקלות למתן הנגיף המוחלש - בנפרד,‏<br />

או יחד עם התרכיב המשולש הנגיפי ‏(אדמת,‏ חצבת,‏<br />

חזרת - .(MMR כרגע ההמלצה היא לחיסון נפרד,‏ עקב עלייה<br />

יחסית בתופעות הלוואי בחיסון המרובע.‏<br />

מומלץ לתת את החיסון לכל תינוק החל מגיל שנה ולכל<br />

ילד או מבוגר,‏ שלא חלו בעבר באבעבועות רוח.‏ מומלץ אף<br />

לתת את החיסון לאנשים שלא חלו אף לאחר שנחשפו לנגיף<br />

עד חמישה ימים לאחר החשיפה.‏ ייתכן שהפעולה לא תמנע<br />

את המחלה אך תפחית את חומרתה.‏<br />

כדי להגיע למקסימום הגנה ‏(כ-‏ 95%) יש להתחסן פעמיים<br />

בהפרש של לפחות שלושה חודשים ביניהם ‏(בישראל הוחלט<br />

שהחיסון השני יינתן בכיתה א').‏ החיסון אינו מונע תמיד<br />

את המחלה,‏ אך אצל מקבלי התרכיב התסמינים קלים הרבה<br />

יותר וכמעט ללא סיבוכים.‏ כנראה שהנגיף,‏ במקרה זה,‏ לא<br />

נשאר בגוף ‏(במערכת העצבים)‏ ולכן השלב השני של המחלה,‏<br />

השלבקת החוגרת,‏ אמור להימנע לגמרי.‏ עדיין לא ברור לכמה<br />

שנים תקף החיסון.‏<br />

• את מי אין לחסן<br />

נשים בהריון או נשים שמתכננות להרות בשלושת החודשים<br />

שלאחר החיסון.‏<br />

פגועי מערכת חיסון:‏ לאנשים אלה,‏ אם הם נחשפים<br />

למחלה,‏ מומלץ לקבל נוגדנים ‏(חיסון סביל -<br />

אימונוגלובולינים)‏ כנגד הנגיף.‏<br />

• תופעות לוואי של החיסון<br />

לכ-‏‎20%‎ מהמתחסנים יש תגובה מקומית באזור ההזרקה,‏<br />

המתבטאת בכאב,‏ אדמומיות ונפיחות.‏ אצל חלק מהם<br />

מופיעה פריחה קלה יחסית של המחלה והם יכולים להדביק<br />

אנשים בסביבתם ‏(בעיקר פגועי מערכת חיסון).‏<br />

תופעות נוספות,‏ נדירות מאד,‏ הן אלה:‏ עוויתות,‏ דלקת<br />

ריאות,‏ הלם חיסוני,‏ דלקת מוח ומחלות עצבים אחרות,‏<br />

תסמונת Stevens-Johnsons ‏(מחלת עור קשה)‏ ולפעמים<br />

גם שלבקת חוגרת.‏<br />

חלק מהמחוסנים מפתחים,‏ חודשים או אף<br />

שנים לאחר החיסון,‏ מחלה קלה דמויית אבעבועות<br />

,(modified varicella-like syndrome - MVLS)<br />

שאינה מלווה כמעט בסיבוכים.‏<br />

חשוב להדגיש שהסיכויים לסיבוכים מהחיסון קטנים לאין<br />

ערוך מהסיכונים לסיבוכים מהמחלה עצמה.‏<br />

לסיכום<br />

מחלת האבעבועות ומחלת השלבקת החוגרת הן מחלות לא<br />

נעימות שניתן להיפטר מהן ומהסיבוכים שבעקבותיהן על-ידי<br />

החיסון,‏ שישולב בקרוב במערך החיסונים של ילדינו.‏<br />

והעיקר שנהיה בריאים.‏ ❖<br />

‡˙‰ Ï˘ ‰È‚ÂÏÂÈ·Â ‰È‚ÂÏÂȷ¯˜ÈÓ „ÓÏÓ ¯Èapple≠¯· ¯Â¯„ ¯¢„<br />

ƉÁÂ˙Ù‰ ‰ËÈÒ¯·Èapple‡·<br />

≠ ‰·˘ÁÓÂ Ú„Ó ÈÓÂÁ˙ Ï˘ ·Á¯ ÁÂÂË· ÔÂÈ„Â ˘‚ÙÓ ¯˘Ù‡Ï „ÚÂapple “‡ÈÏÈÏ‚” ̯ÂÙ<br />

Á¯‡Ó ˘„ÂÁ È„Ó ÆÌÈÏ˘¯Ù „Ú ÌȯÂÁ˘ ÌȯÂÁÓ ¨ÌÈËapple˜‰ ˙¯Â˙ „Ú ‰˜ÈËapple‚Ó<br />

Æ˙ÂappleÚÏ ÁÁÂ˘Ï ¨Ï‡˘Ï ‡· ÆÔ¯Á‡‰ ÔÂÈÏÈ‚· ·˙Î ¯˘‡ ¨ÌÈÂÒÓ ÌÂÁ˙· ‰ÁÓÂÓ Ì¯ÂÙ‰<br />

www.ifeel.co.il/galileo<br />

89<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

ÏÏÁ ÔÓÊ<br />

Ô˘· ÌÈÈÁ‰<br />

באמבט פושר עם קמח שיבולת שועל.‏<br />

המתבגרים והמבוגרים ‏(מעל גיל 13) מהווים אמנם רק<br />

כ-‏ 5% מהחולים אך הם מהווים כשליש מהמתאשפזים בגלל<br />

סיבוכי המחלה וכמחצית המתים ממנה.‏<br />

לפי דיווחי משרד הבריאות מתאשפזים בישראל מדי שנה<br />

כ-‏ 300 איש,‏ מהם שני שליש ילדים,‏ מסיבוכים של המחלה,‏<br />

ואחד עד שניים מהמתאשפזים מתים ממנה.‏<br />

˙¯‚ÂÁ ˙˜·Ï˘<br />

שלבקת חוגרת היא בעצם שלב מתקדם של מחלת<br />

אבעבועות הרוח,‏ רק שהוא מתרחש בין ארבעים לשמונים שנה<br />

לאחר שהאדם לקה במחלת האבעבועות,‏ והיא מופיעה רק<br />

ב-‏ - 10% 20% מהחולים באבעבועות ‏(שבמצב הנוכחי מדובר<br />

בכ - 80% מהאוכלוסייה).‏ בין שני השלבים חבויים הנגיפים<br />

במצב רדום ‏(לטנטי)‏ בגנגליונים של מערכת העצבים.‏<br />

את הקשר בין אבעבועות רוח לשלבקת חוגרת<br />

שיער כבר בשנת 1892 הרופא ג'יימס וון בוקאי<br />

Bokay) ,(Von לאחר שצפה במספר מקרים של אבעבועות<br />

רוח בבית שבו טיפל לפני כן בחולה בשלבקת.‏ האישור<br />

לכך התקבל רק בשנת 1954 על-ידי הווירולוג תומס וולר<br />

,(Weller) שבודד את אותו נגיף משני המקורות השונים.‏<br />

שלבקת חוגרת מתחילה בהופעת כאבים חזקים בקצה עצב<br />

ואחרי מספר ימים מופיעות לאורך אותו עצב שלפוחיות זהות<br />

לאלה של אבעבועות רוח,‏ והן נעלמות לאחר כשלושה שבועות.‏<br />

הכאבים בעצב עלולים להימשך עוד כמספר חודשים.‏<br />

במקרים נדירים פוגעת מחלת השלבקת בתינוקות<br />

מתחת לגיל חצי שנה.‏ תינוקות אלה לא קיבלו דרך שליית<br />

אמהותיהם ‏(שלא חלו,‏ כנראה,‏ בעבר במחלה)‏ את הנוגדנים<br />

שיגנו עליהם.‏<br />

להקלת התסמינים משתמשים בתכשיר נוגד<br />

הנגיפים Acyclovir) Zovirax או acycloguanosine<br />

- זהו אנלוג של הנוקלאוטיד גואנין שחוסם את שיכפול<br />

ה-‏DNA הנגיפי עקב זיקה גבוהה לפולימרז ה-‏DNA<br />

הנגיפי),‏ ו/או בתכשירים נוגדי כאבים.‏<br />

חולה בשלבקת חוגרת עשוי להוות מקור לתחילתה של<br />

מגפה חדשה שפוגעת בילדים הצעירים ‏(והמבוגרים - אם יש<br />

כאלה)‏ שעדיין לא חלו במחלה.‏<br />

מרבית מאלה שחלו באבעבועות רוח לא יחלו במחלה<br />

זו שוב,‏ כי מערכת החיסון זוכרת את הנגיף ומייצרת נגדו<br />

נוגדנים ‏(אך יש גם מיעוט שחלה באבעבועות יותר מפעם<br />

אחת).‏ אך נוגדנים אלה,‏ הנמצאים רק במחזור הדם,‏ אינם<br />

מונעים את הופעת מחלת השלבקת.‏ הסיבה להופעת<br />

השלבקת אינה ידועה ומשערים שחולשה זמנית של מערכת<br />

החיסון גורמת לכך.‏ ברוב החולים בשלבקת אין המחלה<br />

מופיעה שנית.‏<br />

˙Â‰Ê ˙„ÂÚ˙ ≠ Varicella zoster<br />

Herpes ¯·Ú· ‡¯˜apple© ¨Varicella zoster¨ VZV ÛÈ‚apple‰<br />

ÒÙ¯‰‰ ÈÙÈ‚apple Ï˘ α ‰ÁÙ˘Ó‰ ˙˙Ï ÍÈÈ˘ ®zoster<br />

Â˙‡ ÌÈappleÎÓ‰ ˘È ¨®Alpha Herpes Viruses©<br />

˙Èapple¯Âˆ ‰appleÈÁ·Ó ÆHHV≥ ≠ human herpes virus ≥<br />

˙˙·˘ ÌȯÁ‡‰ ÌÈÙÈ‚apple‰ Èapple˘Ï „‡Ó ‰Ó„ ‡Â‰<br />

ÒÙ¯‰Ï ÌÈӯ‚‰© ≤≠ ± ÒÙ¯‰‰ ÈÙÈ‚apple ≠ ‰ÁÙ˘Ó‰<br />

‰appleÈ„ ∫Ì‚ ‡¯Â ¨ÔÈÓ‰ ȯ·È‡ ÒÙ¯‰Â ÌÈÈ˙Ù˘‰<br />

Æ®±±∑ ¢Â‡ÈÏÈÏ‚¢ ¨¢Ì„¯‰ ÒÙ¯‰‰ ÛÈ‚apple¢ ¨È˜Ò¯„ÂÏÂÂ<br />

Âί‡˘ ¨ÈÏÈ„‚ „ DNA ‡Â‰ ÂÏ˘ È˙˘¯Â˙‰ ¯ÓÂÁ‰<br />

ÆÌÈapple·ÏÁ ∑μ ˙¯ÈˆÈ ÌÈ„„˜Ӊ ¨ÌÈ„ÈˇϘÂapple ±≤μ¨∞∞∞≠Î<br />

˙ÈÒÙ˜‰ ƯËÓÂappleapple ≤∞∞ ≠ ±μ∞ ≠Î ÛÂËÚ‰ ÛÈ‚apple‰ ¯Ë˜<br />

‰ÏÈÎÓ ‡È‰ ÆÌȯÓÂÒÙ˜ ±∂≤≠Ó ˙·Î¯ÂÓ ˙ȯ„‰Ê˜ȇ‰<br />

DNA≠‰ ˙ÏÙΉ ˙‡ Ìȯ˘Ù‡Ó˘ ÌÈÈÙÈ‚apple ÌÈÓÈÊapple‡<br />

ÆÔÒ·Ӊ ‡˙‰ Ï˘ ®ÔÈÚ¯‚· ‡Ï© ‰ÓÊÏÙÂËȈ· ÈÙÈ‚apple‰<br />

ÛÈ‚apple‰ Ï˘ ‰appleÂÓ˙<br />

Varicella zoster<br />

CDC/ Dr. Erskine Palmer; B.G. Partin<br />

CDC ≠‰ ¯˙‡Ó<br />

/http://phil.cdc.gov<br />

Varicella zoster ÛÈ‚apple‰ Ï˘ ‰appleÂÓ˙<br />

http://phil.cdc.gov ≠ CDC ‰ ¯˙‡Ó CDC/ Dr. Erskine Palmer; B.G. Partin<br />

88<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

ү‚˙¯٠‰ÊÂÁ Ҙ„¯Ù<br />

הסופיסטים היו ‏ֶרטוריקנים נודדים ביוון העתיקה,‏<br />

שהרוויחו את לחמם מהוראת אמנות השכנוע.‏ מספרים<br />

שפּרוֹתָגוָֹרס,‏ סופיסט בן המאה החמישית לפני הספירה,‏<br />

הסכים ללמד את תלמידו יאַתְלס משפטים,‏ וזאת תמורת<br />

שכר לימוד מלא שישלם לו יואתלוס כאשר ‏(ורק כאשר)‏<br />

הוא,‏ יואתלוס,‏ יזכה לראשונה בְּמשפט.‏ אלא שלאחר<br />

סיום לימודיו לא השתתף יואתלוס באף משפט,‏ ומשהבין<br />

פרותגורס שתלמידו לשעבר אינו מתכוון לשלם לו את<br />

שכר הלימוד,‏ איים לתבוע אותו לדין.‏ פרותגורס טען בפני<br />

יואתלוס שאם הוא,‏ פרותגורס,‏ יזכה במשפט,‏ יהיה תלמידו<br />

לשעבר חייב לשלם לו את החוב על בסיס פסק הדין;‏ ואילו<br />

אם יפסיד,‏ יהיה זה נצחונו הראשון של יואתלוס במשפט,‏<br />

ועל-כן יהיה חייב ממילא לשלם לו את שכר הלימוד על<br />

בסיס ההסכם שהיה ביניהם.‏ אולם יואתלוס ענה ללא<br />

היסוס שאם פרותגורס אכן יזכה במשפט,‏ הרי שעל פי<br />

ההסכם שביניהם לא יהיה חייב לשלם לו תלמידו את<br />

שכר הלימוד משום שעדיין לא זכה באף משפט;‏ ואילו אם<br />

יפסיד בו המורה,‏ ממילא לא יהיה תלמידו חייב לשלם לו<br />

דבר על בסיס פסק הדין.‏<br />

ÈËÙ˘Ó‰ Í·Ò· ÌÈapple¯Ó˙<br />

על-פניו יכול בית המשפט לפסוק לטובת אחד הצדדים,‏<br />

ולקבוע שמתוקף פסק הדין החוזה שנחתם ביניהם בטל.‏<br />

אם במקרה כזה יהיה זה פרותגורס שיזכה במשפט,‏ יהיה על<br />

יואתלוס לשלם לו את שכר הלימוד אף על פי שלא זכה עדיין<br />

באף משפט,‏ ואילו אם יהיה זה יואתלוס שיזכה במשפט,‏<br />

הוא לא יהיה כבול להסכם בינו לבין מורהו לשעבר,‏ ועל-כן<br />

לא יהיה מחויב בתשלום שכר הלימוד על אף העובדה שזה<br />

זכה כבר במשפטו הראשון.‏ אולם נשאלת השאלה מה יהיה<br />

הבסיס לפסיקת בית המשפט לטובת אחד מהצדדים?‏ אין<br />

זה בלתי סביר שבסיס זה יהיה החוזה שנחתם בין המורה<br />

לתלמידו,‏ ובית המשפט יהיה רשאי לחייב אותם לקיים את<br />

החוזה.‏ אולם מה ההיגיון בקביעה שעל הצדדים לקיים את<br />

ההסכם אשר פסק-הדין מבטלו?‏ ‏(ובנוסף - כיצד מקיימים<br />

את החוזה במצב פרדוקסלי זה?)‏<br />

אפשרות סבירה להימנע מהפרדוקס הוצעה על-ידי<br />

גוטפריד וילהלם לייבניץ ,(Leibniz) פילוסוף ומתמטיקאי<br />

בן המאות ה-‏ 17 וה-‏ 18, שבין עיסוקיו הרבים אף נהג<br />

לכתוב בנושאי חוק ומשפט:‏ מן הראוי שבית המשפט<br />

יקבע שעל בסיס ההסכם שבין המורה לתלמידו לשעבר,‏<br />

אין לפרותגורס עילה לתבוע מיואתלוס את שכר הלימוד,‏<br />

ויפסוק לטובת התלמיד.‏ אולם בעקבות נצחונו של יואתלוס<br />

בַּמשפט יהיה רשאי פרותגורס לתבוע את תלמידו לשעבר<br />

בשנית,‏ שכן התביעה השנייה תבוא רק לאחר שיואתלוס<br />

כבר זכה במשפטו הראשון,‏ ולתביעה זו כן תהיה עילה,‏ כך<br />

¨Ò»ÈŸÏŒ‚ һϻ‡À‡ È„È≠ÏÚ ‰apple¢‡¯Ï ¯‡Â˙ Ҙ„¯Ù‰<br />

¨Ò“‰ÈappleÙÏ ‰ÈÈapple˘‰ ‰‡Ó‰ Ô· ÈÓ¯ ¯ÙÂÒ ÛÂÒÂÏÈÙ<br />

ƉappleÂ˙‡· ˙ÈÙÂÒÂÏÈÙ‰ Â˙Ï΢‰ ˙‡ ϷȘ˘<br />

91<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ԉΠÒÂÈ¯Ó ˇ ÍÂÙ‰ ÏÚ ÍÂÙ‰<br />

ËÙ˘Ó ˜ÂÁ Ï˘ ÌÈҘ„¯Ù<br />

Èapple˘ ÔÈ· ÚȯΉÏ ˙Ú„ ÏÂ˜È˘ ÏÈÚÙ‰Ï ÌÈËÙ¢ ÏÚ ¨ÌÈapple¢ ÌȘÂÁ Ï˘ ÌÁÂÎÓ˘ ¨‰¯Â˜ ÌÈ˙ÚÏ<br />

øÂÓˆÚ ÂÏ˘ ÂÏÂËÈ· ˙‡ ·ÈÈÁÓ ¨‡‰È ¯˘‡ ‡‰È ¨ÔÈ„‰≠˜ÒÙ ¯˘‡Î ‰¯Â˜ ‰Ó Ìχ ªÌÈ„‚ÂappleÓ ÔÈ„≠ȘÒÙ<br />

90<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

GettyImages / ˜apple·ß‚Óȇ ∫ÌÈÓÂψ˙<br />

שעל-בסיס ההסכם שבין השניים מן הראוי שבית-המשפט<br />

יפסוק הפעם לטובת פרותגורס.‏ על-פי פתרון פרגמטי זה<br />

לפרדוקס נראה שפרותגורס אכן ידע את אשר הוא עושה.‏<br />

ÌÈÈÁ‰Ó ‰¯˜Ó<br />

אפשר שפרדוקס חוזה פרותגורס הוצע כאפשרות<br />

היפותטית בלבד,‏ ושמחלוקת כזו בין פרותגורס לאחד<br />

מתלמידיו מעולם לא קרתה במציאות.‏ אולם פרדוקס<br />

משפטי אמיתי נדון בין כתליו של בית-משפט באוהיו,‏<br />

ארה“ב,‏ ב-‏‎1946‎‏:‏ אדם נאשם בביצוע הפלות בלתי-חוקיות,‏<br />

כאשר עדת התביעה היחידה היתה אחת מהנשים שלהן<br />

עזר ‏(כביכול)‏ הנאשם לבצע הפלה.‏ הבעיה היתה שעל-פי<br />

חוקי המדינה באותה תקופה נחשבה האשה לשותפה לדבר<br />

עבירה,‏ אך החוק קבע שאין די בעדותו של שותף לדבר<br />

עבירה כדי להרשיע את הנאשם.‏ נוצר מצב בלתי מתקבל<br />

על הדעת שזיכוי הנאשם יאפשר את הרשעתו ‏(שכן במקרה<br />

כזה לא תיחשב עוד העדה לשותפה לדבר עבירה),‏ ואילו<br />

הרשעת הנאשם תגדע את הענף היחיד מתחת לתביעה<br />

‏(עדות האישה),‏ מה שיחייב את זיכויו...‏ בית המשפט בחר<br />

בסופו של דבר להרשיע את הנאשם על בסיס הקביעה שכל<br />

נאשם הוא בבחינת חף-מפשע כל עוד לא הורשע בבית<br />

המשפט,‏ ועל-כן טרם ההרשעה אין העדה נחשבת לשותפה<br />

לדבר עבירה,‏ ויש לקבל את עדותה:‏ פסק דין שהוא ללא<br />

ספק בעייתי,‏ אך משקף פרגמטיות משפטית ‏(במידה<br />

מסוימת הכנסת ציר הזמן למשחק מזכירה את הצעתו של<br />

לייבניץ לפתרון הפרדוקס הראשון).‏ ❖<br />

ÆÔÂȯ‚–Ô· ˙ËÈÒ¯·Èapple‡· ‰ÈÙÂÒÂÏÈÙ „ÓÏÓ Ô‰Î ÒÂÈ¯Ó ¯¢„<br />

93<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

ÏÏÁ ÔÓÊ<br />

ԉΠÒÂÈ¯Ó ˇ ÍÂÙ‰ ÏÚ ÍÂÙ‰<br />

‰apple˜ÒÓÏ ÚÈ‚‰Ï ‰ÒappleÈ ÔÂȂȉ Â˙‡ ÍÂ˙Ó ∫‰Ï‡Î ÌÂÏ˘˙<br />

ƯˆÂapple˘ ‰Ê ÂÓÎ ·ˆÓ· ‰¯˜È˘ ÌÈ„„ˆ‰ ÂappleÂÂÎ˙‰ ‰ÓÏ<br />

¯È·Ò ¨ÌÈ„„ˆ‰ ÔÈ· ‰Ê ÔÈÈappleÚ· ¯·„ ¯Ó‡apple ‡Ï ̇<br />

˘È ÌÈÊÂÁ˘ ¨Ú·Â˜‰ ·Ï‰ ÌÂ˙ Ô¯˜ÚÏ ‰appleÙÈ ËÙ¢‰˘<br />

Ô˙Ó ‡˘Ó ωappleÏ ˘È ÔΩ ˙Ï·Â˜Ó Í¯„·Â ·Ï ÌÂ˙· ÌÈȘÏ<br />

Ï˘ ·ˆÓ ÛÈ„Ú ‰ÊÎ ‰¯˜Ó· Æ®˙Ï·Â˜Ó Í¯„·Â ·Ï ÌÂ˙·<br />

˙‡ ˙ÈÁ˘Ó Âappleȇ Ì„‡˘ ¯Ó‡ ÔÂȂȉ‰ Ô΢ ¨Ò¯Â‚˙¯Ù<br />

ү‚˙Â¯Ù˘ ÔÈ·‰Ï ÒÂÏ˙‡ÂÈ ÏÚ ‰È‰ ÔÎÏ ¨˜È¯Ï ÂappleÓÊ<br />

ÌÂ˙· ÔÂÂÎ˙Ó ÒÂÏ˙‡ÂÈ˘ ¨ÍȯÚÓ ‡Â‰˘Â ¯Î˘Ï ‰ÙˆÓ<br />

Ï·Ï·¢ ÒÂÏ˙‡ÂÈ˘ ‰„·ÂÚ‰ ÔÎ ÏÚ ÆÚˆ˜Ó· ˜ÂÒÚÏ ·Ï<br />

ÍÂ˙Ó ¨Â˙‡apple‰Ï Úˆ˜Ó „ÓÏ ¨Ò¯Â‚˙¯ÙÏ ¢ÁÂÓ‰ ˙‡<br />

ÏÚÙ˙ ¨„ÂÓÈÏ ÈÓ„ ÌÏ˘È ‡Ï ‡Â‰ ‰ÊÎ ·ˆÓ·˘ ‰ÚÈ„È<br />

∫˙¯Á‡ ÌÈÏÈÓ· Æү‚˙¯٠˙·ÂËÏ<br />

‰ÚÈ„È· Ô˙Ó ‡˘Ó ωÈapple ÒÂÏ˙‡ÂÈ Ì‡<br />

ωÈapple Â‰Ê ¨Ò¯Â‚˙¯٠˙‡ ¢¯„ÒÈ¢ ‡Â‰˘<br />

¯·„‰Â ¨·Ï ÌÂ˙ ¯ÒÂÁ· Ô˙Ó ‡˘Ó<br />

Æү‚˙¯٠˙·ÂËÏ ÏÚÙÈ<br />

˙·ÂËÏ ‰apple˙˘˙ Èχ ‰·Â˘˙‰˘ Ô·ÂÓÎ<br />

˜ÂÒÚÏ ÔÂÂÎ˙‰ Ô·˘ ÁÈÎÂÈ Ì‡ ¨ÒÂÏ˙‡ÂÈ<br />

ÈÂÙˆ È˙Ï· Ú¯Â‡Ó Ï˘· Ï·‡ ¨Úˆ˜Ó·<br />

Ì‚ӂ· ‰˜Ï˘ ¨‰Ó‚Â„Ï ¨ÁÈappleapple© ‰˘ÏÎ<br />

ÆÚˆ˜Ó· ˜ÂÒÚÏ ÂappleÓÓ ÚappleÓapple ®ÈÓ‡˙Ù<br />

ËÙ¢‰ · ¯Á·È Èχ ¯˘‡ ¨ÔÂÂÈÎ „ÂÚ<br />

¯˘ÂÚ ˙ÈÈ˘Ú ˜ÂÁ· ˘ÂÓÈ˘ ˙¢ÚÏ ‡Â‰<br />

˙·ÈÒapple·˘ ڷ˜‰ ˜ÂÁ ∫ËÙ˘Ó· ‡ÏÂ<br />

‰ÏÂÚÙ ‰˘Ú Ì„‡ ¯˘‡Î ¨˙ÂÓÈÂÒÓ<br />

¯Ȅ҉ ‡Ï ÌÈ„„ˆ‰Â ¨¯Á‡ Ì„‡ ¯Â·Ú<br />

˙È· ÍÓÒÂÓ ¨‰ÊÂÁ· ÌÂÏ˘˙‰ ˙‡<br />

Â˙Ú„ ÏÂ˜È˘ ˙‡ ÏÈÚÙ‰Ï ËÙ˘Ó‰<br />

Ô˙apple˘ ˙Â¯È˘‰ ¯Â·Ú ȇ¯ ¯Î˘ Ú·˜ÏÂ<br />

ËÙ¢‰ Èχ ͇ ∫‰ÊÂÁ ‰È‰ ¨¯ÂÎÊÎ ¨Âapple¯ÂÙÈÒ·© Ì„‡ Â˙‡<br />

¯Ȅ҉ ‡Ï ÌÈ„„ˆ‰˘ ÔÂÂÈÎÓ ÏË· ‡Â‰˘ ‰apple˜ÒÓÏ ÚÈ‚È<br />

˙·ÈÒapple‰ ‰appleÓÈȘ˙˙ ·˘ ‰¯˜Ó· ÌÂÏ˘˙‰ ÔÈÈappleÚ ˙‡<br />

‡ÙÂ¯Ï ‰appleÙ Ì„‡ ̇ ¨‰Ó‚Â„Ï ¨ÍÎ Æ®ÂÓÈȘ˙‰ Ô·˘<br />

Â¯Î˘ ˙‡ ÂÚ·˜ ÌÈ„„ˆ‰˘ ÈÏ· · ÏÙÈË ‡Ù¯‰Â ÏÂÙÈËÏ<br />

‡ÙÂ¯Ï ÌÏ˘È ÏÙÂËÓ‰˘ ËÙ˘Ó‰ ˙È· ˜ÂÒÙÈ ¨‡Ù¯‰ Ï˘<br />

Æ¯È·Ò ÌÂÎÒ<br />

¨®ÔÈ„ ÈίÂÚ ÌÚ ‰Ê ‰ÎΩ ‰·Â˘˙ Ì˙ϷȘ ‡Ï ≠ ¯ÂˆÈ˜·<br />

¢Æ‰˘ÚÈ ËÙ¢‰˘ ÌÈ„Á‡ ÌÈÏÂ˜È˘ Âapple„Èapple ˙ÂÁÙÏ Ï·‡<br />

Ҙ„¯Ù‰ Ï˘ ÈËÙ˘Ó ÁÂ˙Èapple<br />

¨˙Âapple¢ ˙ÂÈÙÂÒÂÏÈÙ ˙„ÓÚ ÌÈ‚ˆÈÈÓ ÌȯÁ‡Â Âχ ÌÈappleÂÚÈË<br />

·ˆÓ· ÛΉ ˙‡ ÚȯÎÈ˘ ‰Ó ¯·„ Ï˘ ÂÙÂÒ·˘ ¯Á‡Ó Ìχ<br />

‚Ȉapple˘ ȇ¯‰ ÔÓ ¨˙ÈËÙ˘Ó‰ ˙‡ȈӉ ‡Â‰ ‰Ê ÔÈÚÓ<br />

„¢ÂÚ ÆÂappleappleÓÊ ˙· ˙ÈÚˆ˜Ó ˙ÈËÙ˘Ó ˙Ú„ ˙ÂÂÁ Ì‚ Ô‡Î<br />

ÈÓÂÁ˙appleÈ·‰ Êίӷ ıÂÁ‰ ÔÓ ‰ˆ¯Ó ÔÈ„ ͯÂÚ ¨ÈÂÏ ·È·¯<br />

Ҙ„¯Ù‰ ˙‡ ¯‡·Ó ¨ÔÈÙ¯ ÈÓ„˜‡‰ Êίӷ ‰Èψ¯‰·<br />

∫ËÙ˘Ó‰ ͯ„ ÏÚ<br />

ÂÏ˘ ÈËÙ˘Ó ÁÂ˙Èapple Ï·‡ ¨‰ÙÈ Ò˜Â„¯Ù‰¢<br />

ÆÆÆÔÈ„ ÈίÂÚ ÌÚ ‰Ê ‰ÎÎ ÆÂÈÙÂÈ ˙‡ ү‰<br />

‰È‚ÂÒ‰ ˙‡ ˙ÈËÙ˘Ó ÔÂÁ·Ï È„Î<br />

ÒÂÏ˙‡ÂÈ ү‚˙Â¯Ù˘ ¨ÔÈÈÓ„Ï ÂappleÈÏÚ<br />

̉˘Â ËÙ˘Ó ˙È·Ï ÌÈÚÈ‚Ó<br />

ÈÓ ˜ÂÒÙÈ ËÙ¢‰˘ ÌÈ˘˜·Ó<br />

Ƙ„ˆ ̉ÈappleÈ·Ó<br />

˙‡ ËÙ¢‰ χ˘È ¨˙È˘‡¯<br />

ÈËÙ˘Ó‰ ˘Â·Ï‰ Â‰Ó ¨ÂÓˆÚ<br />

‡È‰ ‰·Â˘˙‰Â ø˙˜ÂÏÁÓ‰ Ï˘<br />

∫‰ÊÂÁ ˙Âapple˘¯Ù ˙χ˘· ¯·Â„Ó˘<br />

ÂÚ·˜˘Î ÌÈ„„ˆ‰ ÂappleÂÂÎ˙‰ ‰ÓÏ<br />

ÔÁ·È ËÙ¢‰ øÂÚ·˜˘ ‰Ó ˙‡<br />

¨®·˙η ‰È‰ ̇© ‰ÊÂÁ‰ ÔÂ˘Ï ˙‡<br />

∫˙Âapple¢‰ ˙·ÈÒapple‰ ˙‡ Ì‚ ¨‰‡¯appleÎÂ<br />

„Ú ‡È·È ү‚˙¯٠̇ ¨Ï˘ÓÏ<br />

̯˷˘ ¨ËÙ˘Ó‰ ˙È·· ¯Ó‡È˘<br />

ÒÂÏ˙‡ÂÈ ÂÏ ¯Ó‡ ‰ÊÂÁ‰ ˙ÎȯÚ<br />

ªÏÈÚÙ „¢ÂÚ ˙ÂÈ‰Ï ˜˜Â˙˘Ó ‡Â‰˘<br />

Ï·‡ ¨„¯˘Ó ÁÂ˙ÙÏ ÔÂÂÎ˙Ó ‡Â‰˘Â<br />

‰ˆÂ¯ ‡Â‰ ÔÎÏ ¨Ú¯‚ ‰¯ÂÓ ‡Â‰ ү‚˙Â¯Ù˘ ˘˘ÂÁ ‡Â‰<br />

ү‚˙Â¯Ù Ï˘ ÂÈÈÂÎÈÒ ÌÈ·ÂË Ê‡ ≠ ®ÌÈÊÂÁ‡ ÈÙÏ© „·ÚÏ<br />

̇ ¨˙‡Ê ˙ÓÂÚÏ Æ®„ÚÏ ÔÈÓ‡È ËÙ¢‰˘ ‰Áapple‰·© ˙ÂÎÊÏ<br />

̇ Ë·Ï˙Ó ‡Â‰˘ ү‚˙¯ÙÏ ¯Ó‡˘ ÁÈÎÂÈ ÒÂÏ˙‡ÂÈ<br />

≠ÏÎ ‰¯ÂÓ ‡Â‰˘ ÂÏ ‰appleÚ Ò¯Â‚˙¯٠̇ ªÏÈÚÙ „¢ÂÚ ˙ÂȉÏ<br />

·‰‡˙È ÒÂÏ˙‡ÂÈ ˙‡ „ÓÏÈ Ì‡˘ ÁÂË· ‡Â‰˘ „Ú ·ÂË ÍÎ<br />

ÂÈÈÂÎÈÒ ÌÈ·ÂË ≠ Â¯Î˘ ÏÚ ¯˙ÂÂÓ ‡Â‰ ‡Ï ̇ ¨Úˆ˜Ó· ‰Ï‰<br />

‰ÒappleÈ ËÙ¢‰ ¨¯ÓÂÏÎ ÆËÙ˘Ó· ˙ÂÎÊÏ ÒÂÏ˙‡ÂÈ Ï˘<br />

ȇapple˙ Ú·˜Ï ÌÈ„„ˆ‰ ˙‡ ÚÈapple‰˘ ÔÂȂȉ‰ ‰Ó ˜Â„·Ï<br />

̘ȉ ˙„ÈÓ ‡Â‰ Ì„‡‰ ∫ү‚˙¯Ù<br />

Courtsey Ralph Carlin<br />

92<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

הנה,‏ לדוגמה,‏ רשימת כל הפתקים הנמצאים בסל:‏<br />

10→5 9→108→6 7→4 6→3 5→5 4→6 3→8 2→7 1→2<br />

ÔÂÁ¯ÈÏ ÈÂappleÓ Ï¯‚ÂÈ Ìȯ˙ÂÙ‰ ÔÈ·<br />

ÂÏÎÂ˙ ÔÂÁ¯È· ƢϷ‰ ͯ„¢<br />

¨ÌȇÏÙapple ÌÈappleÂÎ˙Ó ‡ÂˆÓÏ<br />

¨˙ˆÚ ÌÈÙÈË ¨˙Â„Ú ÈÏ·Ó<br />

¨ÌÈÏÈ·ÂÓ ÌÈÙ˘ ÌÚ ˙ÂappleÂȇȯ<br />

Æ„ÂڠωÂÎχ ¨ÔÂÊÓ ÈËÂ˘È˜<br />

ÁÂÏ˘Ï ˘È ˙Âapple¯˙Ù‰ ˙‡<br />

¨¢Â‡ÈÏÈÏ‚ ˙ίÚÓ¢Ï<br />

¨¯Â‡Ï ‰‡ˆÂ‰ SBC<br />

∏ ÏË ÚÙ˘ ßÁ¯<br />

∂∑∞±≥ ¨·È·‡≠Ï˙<br />

shlomit@sbc.co.il ∫Ï Â‡<br />

‡˘Âapple‰ ˙¯Â˘· ÔÈȈÏÂ<br />

Æ¢˘‡¯ ˙ˆÈÙ˜ ¯Â„ÓÏ¢<br />

ÆÔÂÙÏË ˙·Â˙Î ¨‡ÏÓ Ì˘ ÔÈÈˆÏ ‡apple<br />

˙Âχ˘‰Ó ˜ÏÁÏ ˙Âapple¯˙Ù Ì‚<br />

Ɖϯ‚‰· ÂÙ˙˙˘È „·Ï·<br />

עכשיו נראה איך מקבלים סדרה שהופכת להיות מחזור של מספרים:‏<br />

נבחר מספר כלשהו בקבוצה,‏ נניח 7, ונתחיל לבחור פתקים שוב ושוב,‏ כל פעם על פי המספר<br />

הנגרר בשלב הקודם.‏ הנה הפתקים שנוציא:‏<br />

7→4 4→6 6→3 3→8 8→6 6→3 3→8 8→6<br />

שימו לב - לאחר ארבעה פתקים קיבלנו מחזור של מספרים:‏ ... 8 3, 6,<br />

אם מתחילים מהמספר 1 למשל,‏ מגיעים בסופו של דבר שוב למחזור המספרים:‏<br />

... 8 3, 6, ואם מתחילים מהמספר 9 מגיעים למחזור המספרים 5,5,5…. ניתן להוכיח שבדוגמה<br />

זו מגיעים תמיד לאחד משני מחזורים אלו (5,5,5... או 8,3,6…) בהתאם למספר ההתחלתי<br />

בו בחרנו.‏<br />

מבחינה מתמטית,‏ כאשר יש קבוצה של מספרים ‏(צריך שבקבוצה יהיה מספר סופי של<br />

מספרים ולא מספר אינסופי),‏ וכלל או חוק שמפעילים אותו על מספר כלשהו בקבוצה<br />

ומקבלים מספר שגם הוא מהקבוצה,‏ ומפעילים את הכלל הזה שוב ושוב ‏(כל פעם על התוצאה<br />

מהשלב הקודם):‏ בסופו של דבר תמיד נקבל סדרה מחזורית של מספרים,‏ לא משנה מהו<br />

הכלל או באיזה מספר מתחילים.‏ בדוגמאות שהראינו,‏ המספרים בקבוצה היו הפתקים<br />

הממוספרים מ-‏ 1 עד 10, והכלל היה כלל ‏"המספר הנגרר".‏<br />

אמנם ציינו שהקבוצה צריכה להיות סופית,‏ אבל יש לפעמים גם קבוצות אינסופיות<br />

שמובילות למחזוריות תוך שימוש בכללים מסוימים.‏ דוגמה לכך הוא החוק הבא המופעל<br />

‏(שוב ושוב)‏ על מספר שלם כלשהו:‏ מחברים את סכום ריבועי הספרות של המספר.‏<br />

לדוגמה:‏ נבחר את המספר 13. סכום ריבועי הספרות:‏<br />

1 2 + 3 2 = 1x1 + 3x3 = 1 + 9 = 10<br />

עכשיו מפעילים את החוק שוב על התוצאה - המספר 10:<br />

1 2 + 0 2 = 1x1 + 0x0 = 1 + 0 = 1<br />

עכשיו מפעילים את החוק שוב על התוצאה - המספר - 1 וכן הלאה...‏<br />

º º<br />

חוק זה,‏ הידוע בשם ‏"חוק המספרים השמחים והעצובים",‏ מיוחד במינו:‏ לא משנה על איזה<br />

מספר מפעילים את החוק ‏(בתנאי שהוא מספר שלם וחיובי)‏ תמיד נקבל בסופו של דבר אחד<br />

מתוך שני מחזורים אפשריים של מספרים בלבד:‏ או שנקבל את המחזור:‏ 1,1,1,1… או שנקבל<br />

את המחזור:‏ ,4... !20 ,4 ,16 ,37 ,58 ,89 ,145 ,42 ,20<br />

95<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

Ú„Ó ‰˜ÈËÓ˙Ó ÈÚ¢ڢ ØØ ˘‡¯ ˙ˆÈÙ˜<br />

www.weizmann.ac.il/young ÆÚ„ÓÏ ÔӈȠÔÂÎÓ Ï˘ Ú„Ó· ÌȯÈÚˆÏ ‰„ÈÁȉ Ï˘ ˙·˙Î˙‰· ‰˜ÈËÓ˙ÓÏ ÈÓ‡ÏappleÈ·‰ ‚ÂÁ‰ ˙‡ ÌÈ·˙ÂΠÌÈίÂÚ Ô¯Ï‡ ÏÎÈÓ ÈÒÂÈ<br />

ÌȯÂÊÁÓ ÌȯÙÒÓ<br />

לא מזמן התחלנו שנה חדשה ואותו מחזור של חודשים<br />

וחגים שב וחוזר.‏ הפעם נפגוש מספרים מחזוריים ומחזורים<br />

של מספרים!‏<br />

לפני שנגדיר במדויק מהו מספר מחזורי,‏ נבצע תרגיל קטן.‏<br />

נרשום את השבר 1/7 כשבר עשרוני:‏<br />

.0.14285714285714285714285714285714...<br />

רצף הספרות שמימין לנקודה העשרונית הוא אינסופי<br />

ומחזורי.‏ למספר 142857 המהווה את רצף הספרות<br />

המחזוריות תכונה מופלאה.‏<br />

ניקח את המספר 142857 ונכפיל אותו ב-‏ 1. נקבל כמובן:‏<br />

142857. כעת מכפילים את המספר 142857 ב-‏ 2. הפעם<br />

מקבלים:‏ 285714. כשמכפילים את המספר 142857 ב-‏ 3<br />

מקבלים:‏ 428571 וכשמכפילים ב-‏ 4 מקבלים:‏ 571428.<br />

למעשה,‏ כאשר מכפילים מספר זה בכל אחד מהמספרים מ-‏ 1<br />

עד 6, מקבלים שוב את אותן הספרות בדיוק,‏ כשהן ‏"מוזזות".‏<br />

כך,‏ בהכפלה ב-‏ 2, מוזזות ספרות המספר 142857 פעמיים<br />

‏(מתחילים מהספרה 2), בהכפלה ב-‏ 3 מוזזות הספרות פעם<br />

אחת ובהכפלה ב-‏ 4 מוזזות הספרות ארבעה מקומות.‏<br />

כאשר מכפילים את המספר ב-‏ 7, שזהו כאמור המספר<br />

שהופיע במכנה של השבר,‏ מקבלים את המספר המופלא:‏<br />

!999999<br />

נשים לב לעוד תופעה מעניינת:‏ מספר הספרות במספר<br />

142857 הוא שש - אחד פחות משבע - שהוא המספר<br />

שמופיע במכנה של השבר שבו התחלנו - 1/7. המספר<br />

142857 הוא מספר מחזורי.‏<br />

מספר מחזורי הוא מספר טבעי בעל 1-n ספרות,‏ שכאשר<br />

מכפילים אותו במספרים 1-n 3,2,1, …, מקבלים בחזרה את<br />

אותן הספרות בפרמוטציה מחזורית ‏(כלומר בתזוזה שונה<br />

עבור כל כופל).‏ כאשר מכפילים מספר מחזורי ב-‏n מקבלים<br />

רצף של 1-n פעמים הספרה 9. המספר המחזורי הוא גם רצף<br />

הספרות האינסופי שמימין לנקודה העשרונית בשבר:‏ n/1<br />

‏(עבור אותם מספרים המקיימים את התנאי הראשון).‏<br />

לא לכל השברים יש תכונות אלו.‏ ראשית,‏ הרבה שברים<br />

אינם מחזוריים ‏(כמו למשל חצי,‏ רבע או חמישית),‏ אבל<br />

ישנם מספרים רבים ששברי היחידה שלהם מניבים תופעה<br />

דומה,‏ למשל:‏ 1/29 1/23, 1/19, 1/17, וכן הלאה.‏ המשותף<br />

לכל המספרים האלו הוא שכולם מספרים ראשוניים.‏<br />

לא כל המספרים הראשוניים יוצרים מספרים מחזוריים,‏<br />

אך כל מספר מחזורי נוצר ממספר ראשוני.‏ כמה מספרים<br />

מחזוריים יש?‏ התשובה לשאלה הזאת עדיין אינה ידועה!‏<br />

עד היום מתלבטים מתמטיקאים בשאלה האם יש אינסוף<br />

מספרים כאלה,‏ אך טרם נמצאה התשובה...‏<br />

מהקשר שבין שברי יחידה ‏(שברים שהמונה שלהם שווה<br />

ל-‏‎1‎‏)‏ ומספרים מחזוריים,‏ גילו מתמטיקאים נוסחה המייצרת<br />

מספרים מחזוריים.‏ הנוסחה ‏(בבסיס עשרוני)‏ היא:‏<br />

10 p-1 -1<br />

p<br />

כאשר p הוא מספר ראשוני.‏ כאשר = 7 p, מקבלים:‏<br />

10 6 -1 =9<br />

999999<br />

=142857<br />

7 9 7<br />

מהנוסחה ומתכונות המספר הראשוני ברור מדוע נוסחה<br />

זו עובדת,‏ אך כאמור היא איננה נכונה עבור כל מספר<br />

ראשוני p והיא מניבה מספר מחזורי רק עבור מקצתם.‏ אילו<br />

מספרים?‏ איננו יודעים,‏ וזה מצוין עבור מתמטיקאים,‏ שכן<br />

החיפוש אחר חוקיות וניסיון ההוכחה הוא לחם חוקם.‏<br />

מספרים גם יוצרים מחזורים במובן אחר לגמרי.‏ הנה,‏<br />

למשל,‏ דוגמה למה שאנחנו מכנים ‏"מחזור של מספרים".‏<br />

נניח שיש לנו סל ובו עשרה פתקים הממוספרים מ-‏ 1<br />

עד 10. על כל פתק רשום ליד המספר שלו חץ ומספר<br />

נוסף כלשהו בין 1 ל-‏ 10 ‏(נקרא למספר זה מספר נגרר).‏<br />

בוחרים מספר כלשהו בין 1 ל-‏ 10 ‏(נניח 7) ומוציאים מהסל<br />

פתק הממוספר במספר שבחרנו (7). מסתכלים על המספר<br />

הנגרר באותו פתק ‏(אם בפתק כתוב:‏ → 4 7 המספר הנגרר<br />

הוא 4), מחזירים את הפתק לסל,‏ ומוציאים את הפתק<br />

הממוספר באותו מספר כמו המספר הנגרר ‏(למשל הפתק:‏<br />

→ 6 4). מסתכלים על המספר הנגרר בפתק זה (6), מחזירים<br />

את הפתק לסל ומוציאים פתק חדש הממוספר במספר<br />

הנגרר (6).<br />

חוזרים על פעולה זו שוב ושוב.‏ מה קורה אחרי מספר<br />

מהלכים לא גדול?‏ תמיד (!) מקבלים מחזור של פתקים.‏<br />

כלומר,‏ אנחנו נמצא את עצמנו מוציאים מספר קטן של<br />

פתקים באותו הסדר שוב ושוב!‏<br />

94<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

ולכן:‏ ו-‏ = 36 +x+6 ו-‏ =30 .x<br />

.3<br />

א.‏<br />

±≤≤ ÔÂÈÏÈ‚ ˙Âapple¯˙Ù<br />

] חידות מתמטיות [<br />

1. א.‏<br />

63 2 =3,969, 92 2 =8,464, 82 2 =6,724<br />

ב.‏ הוכחה:‏ השיטה ניתנת לתיאור מתמטי בעזרת הנוסחה:‏<br />

100a 2 +20ab+b 2<br />

ב.‏<br />

אם כך,‏ קל לראות ש:‏<br />

(ab) 2 =(10a+b) 2 =100a 2 +20ab+b 2<br />

.2<br />

ג.‏<br />

נעלה בריבוע את שני אגפי המשוואה:‏<br />

אנו יודעים ש:‏<br />

º º<br />

97<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

ÏÏÁ ÔÓÊ<br />

Ú„Ó ‰˜ÈËÓ˙Ó ÈÚ¢ڢ ØØ ˘‡¯ ˙ˆÈÙ˜<br />

מתמטיקאים מכנים אותם מספרים התחלתיים<br />

שמניבים את המחזור 1,1,1,1… מספרים שמחים happy)<br />

,(numbers ואילו את המספרים המניבים את המחזור השני<br />

מכנים מספרים עצובים,‏ או מספרים לא שמחים unhappy)<br />

.(numbers איש אינו יודע מי גילה את המספרים השמחים<br />

ואיש גם אינו יודע למה הם מכונים שמחים,‏ אבל הראשון<br />

שככל הנראה כתב על כך בספר ואף הוכיח את ‏"חוק<br />

המספרים השמחים והעצובים",‏ הוא המתמטיקאי היהודי-‏<br />

פולני הוגו סטיינהאוס (Steinhaus) שכבר פגשנו במדורנו<br />

כשכתבנו על בעיות שקילה ‏(ראו ‏”גליליאו“,‏ גיליון 118).<br />

על כל פנים,‏ אנחנו שמחים שניתנה לנו ההזדמנות להציגם<br />

בפניכם:‏ וכאות הוקרה אנו מציעים לכם לנסות לפתור את<br />

השאלות שלהלן,‏ מהקלה אל הכבדה...‏<br />

זה חייב להיות (1=x). 1<br />

ג.‏ בדקו את המקרים בהם לא מתקבל מחזור של מספר אחד<br />

והיווכחו שאכן מתקבל המחזור השני בלבד.‏ השלימו את<br />

ההוכחה!‏<br />

] טריוויה מדעית [<br />

1. מהו לֶפּטון?‏<br />

2. מה היה ‏"הוויכוח הגדול"‏ ומתי התרחש?‏<br />

3. כמה אחוז מהביומסה של בעלי החיים<br />

על פני כדור הארץ מהוות הנמלים?‏<br />

1. א.‏ אחד משני המספרים הבאים הוא מספר מחזורי:‏<br />

882352941176470 ,526315789473684210<br />

מיהו?‏<br />

ב.‏ מהו המספר המחזורי הבא אחרי המספר שנוצר<br />

מהמספר הראשוני 29?<br />

2. הוכיחו שאם מפעילים שוב<br />

ושוב על מספר שלם חיובי כלשהו את<br />

החוק:‏ ‏"העלו את המספר בריבוע,‏ חלקו<br />

את התוצאה ב-‏ 7 ושִמרו רק את השארית",‏<br />

מקבלים אחד משלושה מחזורים בלבד.‏<br />

מצאו את שלושת המחזורים!‏<br />

3. הוכיחו את ‏"חוק המספרים<br />

השמחים והעצובים"‏ לפי ההדרכה הבאה:‏<br />

א.‏ האם יש מספר גדול מ-‏ 999 שהפעלת חוק<br />

המספרים השמחים והעצובים ‏”עליו"‏ תניב<br />

מספר שהוא גדול מהמספר עצמו?‏<br />

ב.‏ הוכיחו שאם,‏ כאשר מפעילים את ‏"חוק המספרים<br />

השמחים והעצובים"‏ על מספר חיובי שלם בין 1 ל-‏ 999,<br />

מתקבל מחזור של מספר אחד:‏ x,x,x,x,x... , אזי מספר<br />

96<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

ÏÏÁ ÔÓÊ<br />

Ú„Ó ‰˜ÈËÓ˙Ó ÈÚ¢ڢ ØØ ˘‡¯ ˙ˆÈÙ˜<br />

מתמטיקאים מכנים אותם מספרים התחלתיים<br />

שמניבים את המחזור 1,1,1,1… מספרים שמחים happy)<br />

,(numbers ואילו את המספרים המניבים את המחזור השני<br />

מכנים מספרים עצובים,‏ או מספרים לא שמחים unhappy)<br />

.(numbers איש אינו יודע מי גילה את המספרים השמחים<br />

ואיש גם אינו יודע למה הם מכונים שמחים,‏ אבל הראשון<br />

שככל הנראה כתב על כך בספר ואף הוכיח את ‏"חוק<br />

המספרים השמחים והעצובים",‏ הוא המתמטיקאי היהודי-‏<br />

פולני הוגו סטיינהאוס (Steinhaus) שכבר פגשנו במדורנו<br />

כשכתבנו על בעיות שקילה ‏(ראו ‏”גליליאו“,‏ גיליון 118).<br />

על כל פנים,‏ אנחנו שמחים שניתנה לנו ההזדמנות להציגם<br />

בפניכם:‏ וכאות הוקרה אנו מציעים לכם לנסות לפתור את<br />

השאלות שלהלן,‏ מהקלה אל הכבדה...‏<br />

זה חייב להיות (1=x). 1<br />

ג.‏ בדקו את המקרים בהם לא מתקבל מחזור של מספר אחד<br />

והיווכחו שאכן מתקבל המחזור השני בלבד.‏ השלימו את<br />

ההוכחה!‏<br />

] טריוויה מדעית [<br />

1. מהו לֶפּטון?‏<br />

2. מה היה ‏"הוויכוח הגדול"‏ ומתי התרחש?‏<br />

3. כמה אחוז מהביומסה של בעלי החיים<br />

על פני כדור הארץ מהוות הנמלים?‏<br />

1. א.‏ אחד משני המספרים הבאים הוא מספר מחזורי:‏<br />

882352941176470 ,526315789473684210<br />

מיהו?‏<br />

ב.‏ מהו המספר המחזורי הבא אחרי המספר שנוצר<br />

מהמספר הראשוני 29?<br />

2. הוכיחו שאם מפעילים שוב<br />

ושוב על מספר שלם חיובי כלשהו את<br />

החוק:‏ ‏"העלו את המספר בריבוע,‏ חלקו<br />

את התוצאה ב-‏ 7 ושִמרו רק את השארית",‏<br />

מקבלים אחד משלושה מחזורים בלבד.‏<br />

מצאו את שלושת המחזורים!‏<br />

3. הוכיחו את ‏"חוק המספרים<br />

השמחים והעצובים"‏ לפי ההדרכה הבאה:‏<br />

א.‏ האם יש מספר גדול מ-‏ 999 שהפעלת חוק<br />

המספרים השמחים והעצובים ‏”עליו"‏ תניב<br />

מספר שהוא גדול מהמספר עצמו?‏<br />

ב.‏ הוכיחו שאם,‏ כאשר מפעילים את ‏"חוק המספרים<br />

השמחים והעצובים"‏ על מספר חיובי שלם בין 1 ל-‏ 999,<br />

מתקבל מחזור של מספר אחד:‏ x,x,x,x,x... , אזי מספר<br />

96<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

º º<br />

Ú„Ó ‰˜ÈËÓ˙Ó ÈÚ¢ڢ ØØ ˘‡¯ ˙ˆÈÙ˜<br />

] טריוויה מדעית [<br />

1. בעת ליקוי ירח מלא,‏<br />

כדור-הארץ נמצא בקו ישר בין<br />

השמש לירח וחוסם את כל אור<br />

השמש.‏ למרות זאת,‏ חלק מאור<br />

השמש מצליח בכל זאת להגיע<br />

לירח,‏ עקב שבירה של האור<br />

באטמוספרה של כדור-הארץ.‏<br />

מכיוון שהאטמוספרה בולעת את<br />

רוב האור הכחול,‏ האור העובר<br />

הוא כתום/אדמדם,‏ וכך גם צבעו<br />

של הירח.‏<br />

2. המרכיב העיקרי של פיוטר<br />

הוא בדיל.‏<br />

3. לא,‏ הפרוטון אינו האנטי-חלקיק של האלקטרון!‏<br />

למעשה,‏ האלקטרון והפרוטון שייכים למשפחות שונות<br />

מאוד.‏ האלקטרון הוא חלקיק יסוד ממשפחת הלֶפּטונים,‏<br />

בעוד שהפרוטון מורכב בעצמו משלושה חלקיקים קטנים<br />

יותר - הקוורקים.‏ האנטי-אלקטרון הוא לפטון אף הוא,‏<br />

והוא נקרא פוזיטרון.‏ לפוזיטרון ולאלקטרון יש ספין ½, אך<br />

בעוד שהאלקטרון טעון מטען חשמלי שלילי,‏ הפוזיטרון הוא<br />

חיובי.‏<br />

הפרוטון מורכב משלושת הקוורקים uud ומטענו<br />

החשמלי חיובי;‏ האנטי-פרוטון מורכב משלושה אנטי-‏<br />

קוורקים ומטענו החשמלי שלילי.‏ ❖<br />

98<br />

‡ÈÏÈÏ‚<br />

¯·Ó·Âapple<br />

≤∞∞∏

Louis Breguet,<br />

pioneer in aeronautics,<br />

equipped his planes with<br />

Breguet chronographs.<br />

Type XXI Collection - Fly-Back Chronograph and 24-Hour Time Display - 3810BR

logo

products

Resources

Company

Terms of service
Privacy policy
Cookie policy
Cookie settings
Imprint
Change language
Made with love in Switzerland
© 2024 Yumpu.com all rights reserved

Hooray! Your file is uploaded and ready to be published.

Saved successfully!

Ooh no, something went wrong!