You also want an ePaper? Increase the reach of your titles
YUMPU automatically turns print PDFs into web optimized ePapers that Google loves.
למעלה מגדר מצוה (ע״ד שנתבאר לעיל<br />
בענין חינוך). והביאור בזה:<br />
מצוות הם בכלל ציוויים מהקב״ה<br />
בנוגע לענינים פרטיים (או ענינים נוספים<br />
לעצם המציאות) של האדם, שהאדם<br />
יעשה דבר מסויים (מצות עשה) או שלא<br />
יעשה דבר מסויים (לא תעשה). אבל<br />
ההכרה בנוגע למציאותו בכלל - שכל<br />
מציאותו נבראה בכדי לשמש את קונו -<br />
זה קשור עם עצם מציאותו.<br />
ועד״ז הוא גם בנוגע ל״כל מעשיך<br />
יהיו לשם שמים״ ו״בכל דרכיך דעהו״ -<br />
כי התוכן שלהם מבטא את ההכרה שכל<br />
מציאותו, וכל פעולותיו, הם לשמש את<br />
קונו.<br />
ועפ״ז יומתק השייכות ד״מלך<br />
בשדה״ עם זה שאלול אינו יו״ט:<br />
זה שבחודש אלול הקב״ה כמו<br />
״מלך בשדה״, שזה קאי על עצמותו של<br />
הקב״ה - צריך לעורר אצל בנ״י הענין<br />
ד״אני לדודי״, שכל ה״אני״ שלו (עצם<br />
מציאותו) הוא ״לדודי״,<br />
וענין זה ד״אני לדודי״ מודגש דוקא<br />
בימי החול, כשעסוקים בעשיית מלאכה<br />
ועובדין דחול ואעפ״כ עושה זאת לשם<br />
שמים - שבא מצד ההכרה וההרגש שכל<br />
ה״אני״ שלו הוא (רק) לשמש את קונו.<br />
י. ע״פ כל הנ״ל יש לומר, שזה<br />
שאין ציווי שבחודש אלול צריך להיות<br />
בשמחה, ולא רק שאין ציווי על זה (מן<br />
התורה וגם לא בדברי סופרים) אלא<br />
שלא נמצא אפי׳ בדברי האחרונים, כולל<br />
גם דרושי חסידות - אע״פ שלא יכול<br />
להיות שמחה יותר גדולה מזה שהקב״ה<br />
מקבל את כאו״א, ב״סבר פנים יפות״<br />
ו״מראה פנים שוחקות לכולם״ - הוא כי<br />
השמחה דחודש אלול היא למעלה מגדר<br />
ציווי (אפי׳ מגדר ציווי דמנהג הכתוב<br />
בספרים):<br />
השמחה דיהודי שבאה מ״אני לדודי<br />
ודודי לי״, מזה שעצם מציאותו קשורה<br />
עם עצמותו ית׳ (שלמעלה מתואר מלך),<br />
היא למעלה מגדר ציווי.<br />
ויש להוסיף, שזוהי גם ההסברה בזה<br />
שהמשל דמלך בשדה הוא ביאור על זה<br />
שאלול אינו יו״ט, שזה שולל (כנ״ל ס״ב)<br />
גם חיוב השמחה באלול:<br />
שמחת יו״ט, מכיון שהשמחה היא<br />
מהגילוי אור שמאיר ביו״ט, לכן היא<br />
במדידה והגבלה, לפי מעלת האור<br />
דהיו״ט. ולכן יש על זה ציווי וחיוב . 39<br />
משא״כ השמחה שבחודש אלול,<br />
הבאה מזה שה״מלך בשדה״, מזה שבנ״י<br />
קשורים עם עצמותו ית׳ - הרי זה למעלה<br />
ממדידות והגבלות, ולכן אין זה בגדר<br />
ציווי וחיוב.<br />
יא. מהביאור הנ״ל במעלת חודש<br />
אלול - ישנת הוראה גדולה שהיא יסוד<br />
בחיי היום יום של יהודי: לאחרי שיהודי<br />
מקיים כל המצוות שמחוייב בהם, כולל<br />
גם המצוות שמדברי סופרים, והדינים<br />
מראשונים ואחרונים וכו׳ כמובא בשו״ע,<br />
וגם ב״שולחן ערוך החסידי״, ועד גם<br />
מנהגי ישראל מכל חוג וחוג, וההוראות<br />
המיוחדות מרבנים ומנהיגי ישראל שבכל<br />
דור ודור, עד כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא<br />
דורנו - רואים בפועל, שנשארים ריבוי<br />
ענינים במשך היום אשר עליהם אין<br />
39) ויש לומר, שגם השמחה דפורים שהיא ״עד<br />
דלא ידע״, למעלה מהמדידות וההגבלות דטעם ודעת<br />
(כי הגילוי דפורים הוא למעלה מהשתלשלות. כמבואר<br />
בארוכה בתו״א שבהערה 8) - מ״מ, מזה שיש ציווי<br />
על שמחה זו (״חייב לבסומי כו׳ עד דלא ידע״), מוכח<br />
שיש ״ציור״ בהשמחה (אלא ש״ציור״ זה הוא למעלה<br />
המלך בשדה<br />
לה
Change language