Create successful ePaper yourself
Turn your PDF publications into a flip-book with our unique Google optimized e-Paper software.
שרפרף בלשון הגמרא שהוא ג״כ כסא קטן. והוא מה שמעמידין תחת רגלי היושב להגביה<br />
הרגל מעל הארץ . . והענין כי הנה כנסת ישראל נקרא רגל כמ״ש בנים אתם לה׳ אלהיכם וברא<br />
כרעא דאבוה . . [ו]ע״י שמתקן מעשיו שהם בכח המעשה בעשי׳ גשמיות בבחי׳ רגלים נעשה<br />
מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה. והנה להיות הדום לבחינת רגל שהוא בחינת כנסת ישראל<br />
דהיינו להגביה׳ ולהעלותה ממטה למעלה הוא ע״י בחי׳ הארץ שהם מצות מעשיות. אך אי זה<br />
בית כו׳. כי הכסא והשרפרף אין דרכן להעמידן בחוץ אלא בתוך הבית ובחי׳ בית היינו בכל<br />
מאדך שהוא בבחי׳ מקיף כמו ע״ד משל בית שהוא מקיף את האדם בגגו ובקירותיו . . והענין<br />
כי אי אפשר להיות גילוי אור א״ס ב״ה דלית מחשבה תפיסא ביה כלל ולאו מכל מדות וכו׳<br />
בבחינת פנימיות הלב רק מעט מזעיר הארה בעלמא ואפילו גילוי במוח והשגה לית מחשבה כו׳<br />
רק בבחי׳ מקיף וסובב לבד . . כמו עד״מ מחשבה שמקפת מחשבתו את הדבר שחושב עליו וכן<br />
הראיה והסתכלות כו׳, משא״כ דבור ומעשה הם פנימיים כו׳ והבטה זו היא אל עני ונכה רוח<br />
בחינת ביטול דלית ליה מגרמיה כלום אפילו תורה ומצות לפי שהמשכה זו אי אפשר להשיג ע״י<br />
התורה ומצות שהם פנימיי׳ רק ע״י בטול בתפלה וכריעות השתחואות כמשל המלך שכורעים<br />
ומשתחוים לו מפני שאי אפשר להתקרב אליו מגודל מעלתו אזי ממילא נמשך אליו בחינה זו.<br />
ד. ״דיראה תתאה היא מגדולתו ית׳ בבריאת והתהוות העולמות . . ויראה עילאה<br />
היא מגדולתו ורוממתו ית׳ שלמעלה מעולמות״.<br />
בשונה מאהבה בה מורגשת מציאותו של האדם האוהב, הנה ביראה הוא להיפך: ככל<br />
שהאדם מכיר ברוממות העניין ממנו הוא ירא, כך נגרם אצלו התבטלות כלפי הדבר והוא<br />
׳מאבד׳ את מציאותו.<br />
והנה ביראה גופא ישנם ב׳ דרגות (בכללות), האחת עמוקה מחברתה, אשר לפי ערך היראה<br />
ורוממותה כן ׳תֹּאבַ ד׳ מציאותו של האדם:<br />
(א) ״יראה תתאה״ היא היראה שהאדם מעורר בעצמו, ע״י שמתבונן בגדלותו העצומה של<br />
הקב״ה הבאה לידי ביטוי בבריאת והתהוות העולמות לכל פרטיהם וענייניהם. וכמו אדם אשר<br />
מתבונן בדעתו אודות פעולותיו הכבירות וממשלתו האדירה של מלכו, ובכך מתעורר ברגשות<br />
יראה אל המלך;<br />
(ב) ״יראה עילאה״ היא היראה והאימה הנופלות על האדם ע״י הכרתו בגדולת המלך, מבחי׳<br />
רוממות העצמות דאוא״ס שאינו בבחי׳ מקור לעולמות כלל. ומובן כי אמיתית יראה זו אינה<br />
יכולה לבוא פרי יגיעת מוחו והתבוננותו, אלא מחמת ״גילוי המלך״ – ׳מלמעלה׳, שבעמדו לפניו<br />
המלך ובהכירו בגדולתו העצמית – מתבטל האדם ״ומאבד״ את מציאותו בדרך ממילא.<br />
ובהתאם לב׳ סוגי ה׳יראה׳ הללו נגרמים סוגי ביטול שונים אצל האדם:<br />
(א) כיון ש״יראה תתאה״ נולדת ע״י יגיעת האדם בהתבוננותו באור שבערך אליו, הרי<br />
מובן שהאדם לא התבטל לגמרי, אלא רק קיבל על עצמו עול מלכותו יתברך עד כמה שהכיר<br />
עפ״י שכלו ותכונותיו. בחינה זו נקראת ״ביטול היש״, פירוש, שגם לאחרי הביטול נשאר ״יש״<br />
מח<br />
אני לדודי